ברסלב - כאייל תערוג - איסור השהיית חמץ

file_383_848X400.jpg

בס"ד
 
איסור השהית חמץ

איסורי חמץ שבתורה

נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (שמות פרק יב פסוק יט): ''שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ''. וּלְהַלָּן נֶאֱמַר (פרק יג פסוק ז): ''מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ''. וְנֶאֱמַר עוֹד (שם פרק יב פסוק טו): ''תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם''.


אָסוּר לְהַשְׁהוֹת חָמֵץ שֶׁלָּנוּ בִּרְשׁוּתֵנוּ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח. וְהַמַּשְׁהֶה חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ, הֲרֵיהוּ בִּטֵּל מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל ''תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם'', וְעָבַר גַּם עַל אִסּוּר שֶׁל ''לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ''. (סט)

חמץ שעבר עליו הפסח

אָדָם שֶׁעָבַר וְהִשְׁאִיר חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח, מֵאַחַר וְעָבַר עַל הָאִסּוּרִים הַנַּ''ל, אָסְרוּ חֲכָמִים חָמֵץ זֶה בַּהֲנָאָה בֵּין לְבַעַל הֶחָמֵץ וּבֵין לַאֲחֵרִים, וְעַל כֵּן אָסוּר לְהַאֲכִילוֹ אֲפִלּוּ לִבְהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף שֶׁל הֶפְקֵר אוֹ לְגוֹי. (סימן תמח סעיף ג, ו. סט, עה)

מאכלי בעלי חיים

יֵשׁ לְהִזָּהֵר בְּמַאַכְלֵי בַּעֲלֵי חַיִּים, שֶׁלֹּא תִּהְיֶה בָהֶם תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ כְּלָל וְעִקָּר, שֶׁנִּמְצָא שֶׁמְּבַטֵּל מִצְוַת ''תַּשְׁבִּיתוּ'', וְעוֹבֵר עַל אִסּוּר ''לֹא יֵרָאֶה''. וּמָצוּי הַדָּבָר מְאֹד בְּמַאֲכַל הַדָּגִים.

המוצא לחם על הארץ

אַף עַל פִּי שֶׁבְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה, כְּשֶׁמּוֹצְאִים לֶחֶם זָרוּק עַל הָאָרֶץ מַגְבִּיהִים אוֹתוֹ, (כמבואר במשנה ברורה סימן קעא ס''ק יא) מִכָּל מָקוֹם בְּפֶסַח אָסוּר לְהַגְבִּיהוֹ, שֶׁאִם יַגְבִּיהוֹ נִמְצָא שֶׁזּוֹכֶה בּוֹ, וְעוֹבֵר עַל אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה שֶׁל ''לֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ''. וַאֲפִלּוּ אִם מִתְכַּוֵּן שֶׁלֹּא לִזְכּוֹת בּוֹ, עֲדַיִן אָסוּר לְהַגְבִּיהוֹ מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֹאכַל מִמֶּנּוּ. (הריב''ש. קכב)

מכירת החמץ לגוי

כָּאָמוּר, אֵין לְהַשְׁאִיר חָמֵץ בִּרְשׁוּתֵנוּ, [וַאֲפִלּוּ אִם בִּטְּלוֹ, שֶׁאָז אֵינוֹ עוֹבֵר אִסּוּר מֵהַתּוֹרָה כַּמְבֹאָר לְהַלָּן, עֲדַיִן אָסְרוּ חֲכָמִים לְהַשְׁאִיר חָמֵץ בָּעַיִן]. אוּלָם, אִם מוֹכֵר אֶת הֶחָמֵץ לְגוֹי בִּמְכִירָה גְּמוּרָה, אַף עַל פִּי שֶׁהֶחָמֵץ נִשְׁאָר בְּבֵיתוֹ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר, כֵּיוָן שֶׁאֵין הֶחָמֵץ שַׁיָּךְ לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיַּנִּיחַ אוֹתוֹ בְּמָקוֹם מֻצְנָע וְסָגוּר לְבַל תִּגַּע שָׁם יַד אָדָם. (סימן תמח סעיפים ג, ה ובאחרונים. ע)


מִי הַמְבַצֵּעַ - מְכִירַת הֶחָמֵץ מִתְבַּצַּעַת עַל יְדֵי הָרַבָּנוּת הַמְּקוֹמִית שֶׁבְּכָל עִיר וְעִיר. וְעַל כָּל אָדָם לִרְשֹׁם אֶת שְׁמוֹ בְּטָפְסֵי הַמְּכִירָה שֶׁמִּטַּעַם הָרַבָּנוּת, שֶׁבָּזֶה הוּא מְמַנֶּה אוֹתָם כִּשְׁלוּחִים עֲבוּרוֹ לִמְכֹּר אֶת חֲמֵצוֹ לְגוֹי. וְאֵין לוֹ לִסְמֹךְ עַל עַצְמוֹ וְלִמְכֹּר בֵּינוֹ לְבֵין הַגּוֹי, כִּי פְּרָטֵי וְדִינֵי הַמְּכִירָה רַבִּים הֵם עַד מְאֹד. (ע)


זְמַן הַמְּכִירָה - יִזְדָּרֵז כָּל אָדָם לִמְכֹּר אֶת הֶחָמֵץ, וְלֹא יַמְתִּין לַיּוֹם הָאַחֲרוֹן, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח לְמָכְרוֹ. וְעַל כָּל פָּנִים רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ עַד שָׁעָה שֶׁיֵּאָסֵר הֶחָמֵץ בַּהֲנָאָה [דְּהַיְנוּ בְּעֶרֶב הֶחָג, גְּמַר שָׁעָה חֲמִישִׁית לְפִי שָׁעָה זְמַנִּית כְּדִלְהַלָּן, בְּעֵרֶךְ: 11:20]. וּבְדִיעֲבַד יָכֹל לְמָכְרוֹ עַד שָׁעָה רְגִילָה לִפְנֵי חֲצוֹת הַיּוֹם [בְּעֵרֶךְ: 11:40]. (ס)


כֻּלָּם מוֹכְרִים - גַּם אָדָם שֶׁלֹּא הִשְׁאִיר חָמֵץ בְּבֵיתוֹ כְּלָל, יִמְכֹּר אֶת הֶחָמֵץ לְגוֹי, כִּי לִפְעָמִים נִשְׁאָר בְּטָעוּת אֵיזֶשֶׁהוּ חָמֵץ אוֹ תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עָלָיו, וְאִם לֹא יִמְכְּרֵהוּ [הֲגַם שֶבִּטְּלוֹ] יַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים, שֶׁאָסְרוּ לְהַשְׁאִיר חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ, וְיֵאָסֵר הֶחָמֵץ בַּהֲנָאָה. (ע)


כְּלֵי חָמֵץ - יִמְכֹּר רַק אֶת הֶחָמֵץ בְּלֹא הַכֵּלִים. וְאִם טָעָה וּמָכַר גַּם אֶת הַכֵּלִים, צָרִיךְ לְהַטְבִּילָם בְּמִקְוֶה לְאַחַר פֶּסַח, כְּדִין הַקּוֹנֶה כֵּלִים מִגּוֹי, אַךְ לֹא יְבָרֵךְ עַל הַטְּבִילָה. (פא)


חָמֵץ שֶׁל אֲחֵרִים - מֻתָּר לִמְכֹּר אֶת הֶחָמֵץ שֶׁל הוֹרָיו אוֹ שֶׁל חֲבֵרָיו, כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁאֵינָם מוֹכְרִים בְּעַצְמָם. וְהַנָּכוֹן שֶׁיּוֹדִיעֵם קֹדֶם לָכֵן, כְּדֵי שֶׁיְּמַנּוּ אוֹתוֹ שָׁלִיחַ לִמְכֹּר עֲבוּרָם. אַךְ גַּם אִם לֹא הוֹדִיעַ לָהֶם, רַשַּׁאי לִמְכֹּר עֲבוּרָם, [כֵּיוָן שֶׁאֶפְשָׁר לְזַכּוֹת לְאָדָם שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ].
לִתְשׂוּמֶת לֵב: יֵשׁ לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִקְנוֹת חָמֵץ לְאַחַר הַפֶּסַח אֶלָּא מֵחֲנוּת שֶׁיֵּשׁ לָהּ תְּעוּדַת מְכִירַת חָמֵץ מֵהָרַבָּנוּת הַמְּקוֹמִית, הַתְּקֵפָה לְשָׁנָה זוֹ, שֶׁאִם לֹא כֵּן, עָלוּל לְהִכָּשֵׁל בַּאֲכִילַת אִסּוּר שֶׁל ''חָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח''. (ע)

                                                                                   ("ימי הפסח בהלכה ובאגדה")

השאר תגובה

0