ברסלב - כאייל תערוג - בדיקת חמץ - חלק ב

file_480_848X400.jpg

בס"ד

רכב

אֲפִלּוּ אִם אֵין בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ בָּרֶכֶב בְּכָל יְמֵי הַפֶּסַח, צָרִיךְ לִבְדֹּק אוֹתוֹ מֵחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר בִּזְהִירוּת אוֹ בְּפָנָס, לְאַחַר שֶׁיִּגְמֹר אֶת הַבְּדִיקָה בַּבַּיִת, וְיִסְמֹךְ עַל הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרֵךְ בְּבֵיתוֹ. וְטַעַם הַחִיּוּב, מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא יִכָּנֵס שָׁם בַּפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁאוֹמֵר שֶׁבָּרוּר לוֹ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס. וְאַף שֶׁמָּכַר אֶת הֶחָמֵץ, עֲדַיִן צָרִיךְ לִבְדֹּק שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר שָׁם חָמֵץ בָּעַיִן, וּכְמוֹ שֶׁבּוֹדֵק בַּבַּיִת. (נב)

מוסדות צבוריים

מוֹסָדוֹת צִבּוּרִיִּים צְרִיכִים לִבְדֹּק אֶת כָּל הָרְכָבִים הָעוֹמְדִים בִּרְשׁוּתָם [כְּהַסָּעוֹת הַתַּלְמִידִים] לְאוֹר הַנֵּר אוֹ הַפָּנָס בְּלֵיל י''ד, אַף אִם אֵינָם נוֹסְעִים בִּרְכָבִים אֵלּוּ בִּימֵי הַפֶּסַח. וְאִם קָשָׁה הַבְּדִיקָה עַל הַמְנַהֵל, יְמַנֶּה שְׁלִיחִים שֶׁיִּבְדְּקוּ. (נב)
כְּמוֹ כֵן יֵשׁ לִבְדֹּק אֶת כָּל שִׁטְחֵי וְחַדְרֵי הַמּוֹסָדוֹת לְאוֹר הַנֵּר, אֶלָּא שֶׁבְּמִקְרֶה זֶה, אִם קָשָׁה עֲלֵיהֶם הַבְּדִיקָה, אֶפְשָׁר לִסְגֹּר אֶת הַמָּקוֹם לְגַמְרֵי וְלֹא יִפְתְּחוּהוּ כְּלָל בַּפֶּסַח, וְיִתְּנוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ בְּיַד אַחֵר, וְאָז לֹא יִצְטָרְכוּ לִבְדֹּק, וְיִסְמְכוּ עַל הַמְּכִירָה. וְאוּלָם פָּשׁוּט, שֶׁאִם מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּמָּקוֹם בַּפֶּסַח, בְּוַדַּאי צָרִיךְ בְּדִיקָה.

חנויות

אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֲנוּת, צָרִיךְ לִבְדֹּק גַּם אֶת הַחֲנוּת מֵחָמֵץ. וּמִכָּל מָקוֹם, בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ בַּבַּיִת עַל הַבְּדִיקָה, פּוֹטֵר גַּם אֶת הַבְּדִיקָה שֶׁל הָרֶכֶב וְהַחֲנוּת, וְלֹא יְדַבֵּר עַד שֶׁיִּגְמֹר לִבְדֹּק אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת שֶׁחַיָּב לְבָדְקָם. וְאוּלָם, אִם הַחֲנוּת רְחוֹקָה מַמָּשׁ מִבֵּיתוֹ וְיֵשׁ הֶסַּח הַדַּעַת בֵּינְתַיִם, יְכַוֵּן בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרֵךְ בְּבֵיתוֹ לִפְטֹר רַק אֶת הַבְּדִיקָה שֶׁבַּבַּיִת, וְאָז יוּכַל לְבָרֵךְ שֵׁנִית עַל הַבְּדִיקָה שֶׁבַּחֲנוּת.
וּמִכָּל מָקוֹם אִם הַחֲנוּת אֵינָהּ רְחוֹקָה כָּל כָּךְ, לֹא יְבָרֵךְ פַּעֲמַיִם, מֵאַחַר וְאֵין הַהֲלִיכָה לְבַדָּהּ נֶחְשֶׁבֶת הֶפְסֵק, כֵּיוָן שֶׁחוֹבָה עָלָיו לִבְדֹּק אֶת הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלּוּ, וְנִמְצָא אֵפוֹא שֶׁלֹּא סִיֵּם אֶת הַמִּצְוָה עַד שֶׁיִּגְמֹר לִבְדֹּק גַּם אֶת הַחֲנוּת. וְרַק שֶׁכְּשֶׁרְחוֹקִים הַרְבֵּה יַעֲשֶׂה כַּנַּ''ל. (הגר''ש קלוגר, מקראי קודש. מז)

בית גדול

מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִבְדֹּק אֶת כָּל הַבַּיִת, רַשַּׁאי לְהַעֲמִיד אֶת בְּנוֹ אוֹ אֶת חֲבֵרוֹ אֶצְלוֹ בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה, וְכָל אֶחָד נֵרוֹ בְּיָדוֹ, וִיבָרֵךְ הוּא עַל הַבְּדִיקָה וִיכַוֵּן לְהוֹצִיאָם יְדֵי חוֹבָה, וְיִבְדֹּק מְעַט, וְהֵם יִבְדְּקוּ אֶת יֶתֶר הַמְּקוֹמוֹת בַּבַּיִת. אוּלָם, אִם לֹא שָׁמְעוּ אֶת הַבְּרָכָה, אֵין רָאוּי שֶׁיִּבְדְּקוּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנִּמְצָא שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַמִּצְוָה בְּלִי בְּרָכָה. וְאִם בְּכָל זֹאת קָשֶׁה לוֹ לְהַמְשִׁיךְ לִבְדֹּק, רַשָּׁאִים הֵם לִבְדֹּק, אַךְ לֹא יְבָרְכוּ. (מח)

שלוחו כמותו

בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִבְדֹּק כְּלָל, יְמַנֶּה שָׁלִיחַ שֶׁיִּבְדֹּק בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְבָרֵךְ בַּעַל הַבַּיִת עַל הַבְּדִיקָה, אֶלָּא הַשָּׁלִיחַ יְבָרֵךְ, כֵּיוָן שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת מַעֲשֵׂה הַמִּצְוָה. וְאֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּעַל הַבַּיִת, וְאִם בִּטֵּל הַשָּׁלִיחַ וְאָמַר: ''כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת פְּלוֹנִי וְכוּ'', מוֹעִיל הַבִּטּוּל. וּבְמִקְרֶה זֶה, גַּם אֵשֶׁת בַּעַל הַבַּיִת יְכוֹלָה לְבַטֵּל אֶת הֶחָמֵץ, וְתֹאמַר: ''כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת בַּעְלִי וְכוּ'''. (מהרש''ל, בית דוד, נהר שלום, הגר''ש קלוגר ועוד. מט, נו, נז)

בתי כנסיות ובתי מדרשות

בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמְּנַקִּים אוֹתָם קֹדֶם לֵיל י''ד, צְרִיכִים בְּדִיקָה לְאוֹר הַנֵּר בְּלֵיל י''ד עַל יְדֵי הַגַּבָּאִים הַיְקָרִים שׁוֹמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ, מִכֵּיוָן שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת הַיְלָדִים מַכְנִיסִים שָׁם חָמֵץ בְּבוֹאָם לְהִתְפַּלֵּל עִם הוֹרֵיהֶם. וּמִכָּל מָקוֹם אֵינָם רַשָּׁאִים לְבָרֵךְ עַל בְּדִיקָה זוֹ, אֶלָּא בַּבְּרָכָה שֶׁמְּבָרְכִים בְּבֵיתָם יְכַוְּנוּ לִפְטֹר בְּדִיקָה זוֹ. (סימן תלג סעיף י. ערוך השלחן, מהרש''ם. מט) וְכָתַב הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה (ס''ק מג): וְיֵשׁ שַׁמָּשִׁים שֶׁאֵינָם נִזְהָרִים לִבְדֹּק בַּלַּיְלָה, אֶלָּא מְנַקִּים הֵיטֵב בַּיּוֹם, וְלֹא יָפֶה הֵם עוֹשִׂים, וְצָרִיךְ לְהַזְהִירָם עַל כָּךְ שֶׁיְּקַיְּמוּ מִצְוַת חֲכָמִים כְּתִקּוּנָהּ. (פרי חדש, חק יעקב)
וְכָאן הַמָּקוֹם לְהוֹקִיר אֶת הַגַּבָּאִים הַיְקָרִים הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם בֶּאֱמוּנָה, ה' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, עַל הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁנָּפְלָה בְּחֶלְקָם לְשָׁרֵת אֶת הַצִּבּוּר, שֶׁבְּוַדַּאי לֹא דָּבָר פָּשׁוּט הוּא לְנַהֵל בֵּית כְּנֶסֶת, וּכְדִבְרֵי הַגְּמָרָא בְּהוֹרָיוֹת (י ע''ב): ''כִּסְבוּרִים שְׂרָרָה אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם? עַבְדוּת אֲנִי נוֹתֵן לָכֶם!'' וּפֵרַשׁ רַשִׁ''י, שֶׁהַשְּׂרָרָה עַבְדוּת הִיא לָאָדָם, לְפִי שֶׁמֻּטָּל עָלָיו עֹל הָרַבִּים. עַד כָּאן. וְאַשְׁרֵיהֶם הַגַּבָּאִים הָעוֹשִׂים זֹאת בְּיֹשֶׁר וּבְשִׂמְחָה מֵאַהֲבָתָם לַתּוֹרָה וּלְעַם יִשְׂרָאֵל, שֶׁשְּׂכָרָם פִּי אֶלֶף יוֹתֵר מֵהָעוֹשִׂים שֶׁלֹּא בְּשִׂמְחָה, שֶׁחָלִילָה הֵם מַרְחִיקִים אֶת הַצִּבּוּר מִלָּבוֹא לְחַצְרוֹת ה'. וְאַדְּרַבָּה, כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בּוֹ, אַשְׁרָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וְטוֹב לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא. ועיין עוד בזה בהרחבה בחוברת ''כבוד אב ואם בהלכה ובאגדה''.  

חדר סגור

חֶדֶר שֶׁמֻּנָּח שָׁם חָמֵץ, וְדַעְתּוֹ לְמָכְרוֹ כֻּלּוֹ לְגוֹי בְּיוֹם י''ד בַּבֹּקֶר, יִסְגְּרֵהוּ הֵיטֵב וְיִכְתֹּב עָלָיו ''חָמֵץ'', לְבַל יִטְעֶה מִישֶׁהוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בַּפֶּסַח, וְאָז אֵין צָרִיךְ לְבָדְקוֹ בְּלֵיל י''ד. שֶׁכֵּיוָן שֶׁדַּעְתּוֹ לְמָכְרוֹ לְגוֹי שֶׁאֵינוֹ חַיָּב בַּמִּצְווֹת, לֹא חָל חִיּוּב בְּדִיקָה עַל הַחֶדֶר כְּלָל. וְהוּא הַדִּין בְּאָרוֹן סָגוּר שֶׁמּוֹכֵר אֶת כֻּלּוֹ לְגוֹי. (אשל אברהם, חתם סופר, צמח צדק, בנין עולם. נא)

המתארח כל ימי הפסח

מִי שֶׁמִּתְאָרֵחַ כָּל יְמֵי הַפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לְבֵיתוֹ בַּפֶּסַח, צָרִיךְ לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ בְּלֵיל י''ד עִם בְּרָכָה בְּבֵיתוֹ. אוּלָם, אִם יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ קֹדֶם לֵיל י''ד, לְכַתְּחִלָּה יְמַנֶּה אֶת חֲבֵרוֹ שָׁלִיחַ שֶׁיִּבְדֹּק בְּבֵיתוֹ עִם בְּרָכָה, וְאֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל יֹאמַר בַּעַל הַבַּיִת. וְאִם אֵינוֹ חָפֵץ שֶׁאַחֵר יִבְדֹּק לוֹ בְּבֵיתוֹ, יִבְדֹּק הוּא בְּעַצְמוֹ בְּנֵר עִם בְּרָכָה לַיְלָה קֹדֶם שֶׁיֵּצֵא מִבֵּיתוֹ. [מֵאַחַר וְחָלָה עָלָיו חוֹבַת בְּדִיקָה שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח, כִּי מֵאָז שׁוֹאֲלִים בְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח.] (הרא''ה, הריטב''א, הראב''ן, הר''ן, הב''ח ופרי חדש. תלו ס''א באה''ל ד''ה ולא יברך ושעה''צ. מ, נו) 

שכירות דירה

הַמַּשְׂכִּיר דִּירָה לַחֲבֵרוֹ, חוֹבַת הַבְּדִיקָה מֻטֶּלֶת עַל הַשּׂוֹכֵר הַגָּר בַּדִּירָה וְלֹא עַל הַמַּשְׂכִּיר. אוּלָם, אִם הַדִּירָה פְּנוּיָה עַתָּה וְאֵינָהּ מֻשְׂכֶּרֶת - כָּאן תָּלוּי הַדָּבָר: אִם הִתְפַּנְּתָה הַדִּירָה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי הַפֶּסַח [מִי''ד בַּאֲדָר וָהָלְאָה, שֶׁאָז מַתְחִילָה חוֹבַת הַבְּדִיקָה], צָרִיךְ הַמַּשְׂכִּיר לִבְדֹּק, שֶׁמֵּאַחַר וְהָיוּ גָּרִים שָׁם בֶּעָבָר, דִּינוֹ כְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִים בּוֹ חָמֵץ. אֲבָל אִם הִתְפַּנְּתָה הַדִּירָה קֹדֶם לָכֵן, בִּזְמַן שֶׁעֲדַיִן לֹא חָלָה חוֹבַת הַבְּדִיקָה, הוֹאִיל וְלֹא נִכְנָסִים שָׁם בַּפֶּסַח, אֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק. וּבְכָל מִקְרֶה, טוֹב שֶׁיִּשְׁאַל מוֹרֵה הוֹרָאָה. (עיין סימן תלו סעיפים א, ב. תלז סעיף א. ומשנ''ב ושער הציון שם)

בטול החמץ

אַחַר גְּמַר הַבְּדִיקָה צָרִיךְ לְבַטֵּל אֶת הֶחָמֵץ, שֶׁמָּא נוֹתַר עֲדַיִן בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתוֹ. וּבִטּוּל, הַיְנוּ לְגַלּוֹת דַּעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ מַחֲשִׁיבוֹ לִכְלוּם וַהֲרֵיהוּ כַּעֲפַר הָאָרֶץ. וְחַיָּב לְהָבִין בַּאֲמִירַת הַבִּטּוּל שֶׁכַּוָּנָתוֹ כֵּן. אֲבָל אִם חוֹשֵׁב שֶׁאוֹמֵר אֵיזוֹ תְּחִנָּה אוֹ בַּקָּשָׁה, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבַת הַבִּטּוּל כְּלָל, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְאָמְרוֹ בְּשָׂפָה הַמּוּבֶנֶת לוֹ. (סימן תלד סעיף ב, משנה ברורה ס''ק ו. נב)
כָּתַב הָרַמְבַּ''ם (פרק ב מהלכות חמץ ומצה הלכה א): ''מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה לְהַשְׁבִּית הֶחָמֵץ קֹדֶם זְמַן אִסּוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם'. וּמַה הִיא הַשְׁבָּתָה זוֹ? שֶׁיְּבַטֵּל הֶחָמֵץ בְּלִבּוֹ וְיַחְשֹׁב אוֹתוֹ כְּעָפָר וְיָשִׂים בְּלִבּוֹ שֶׁאֵין בִּרְשׁוּתוֹ חָמֵץ כְּלָל, וְשֶׁכָּל חָמֵץ שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הֲרֵי הוּא כְּעָפָר וּכְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ צֹרֶךְ כְּלָל''.
נֻסַּח בִּטּוּל הֶחָמֵץ שֶׁאוֹמֵר בַּלַּיְלָה: ''כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲזִתֵּיהּ וּדְלָא בִּעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא''. וְאִם אֵינוֹ מֵבִין שְׂפַת אֲרָמִית, יֹאמַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: ''כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹּא רְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ''. וְיֹאמַר אֶת נֻסַּח הַבִּטּוּל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לְיֶתֶר חִזּוּק. (נד)


אַזְהָרָה: בִּגְמַר הַבְּדִיקָה יַצְנִיעַ אֶת כָּל הֶחָמֵץ הַנּוֹתָר לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב וְהַבֹּקֶר בְּפִנָּה מְיֻחֶדֶת שֶׁלֹּא יִתְפַּזֵּר, וּבִפְרָט יֵשׁ לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים שֶׁלֹּא יְטַיְּלוּ בְּעֵת אֲכִילָתָם. (נז)


                                                                                    ("חג הפסח בהלכה ובאגדה")

השאר תגובה

0