ברסלב - כאייל תערוג - ביעור חמץ

file_394_848X400.jpg

בס"ד
 
ביעור חמץ

סוף זמן אכילת חמץ והנאה מחמץ

מִן הַתּוֹרָה אָסוּר לֶאֱכֹל אוֹ לֵהָנוֹת מֵהֶחָמֵץ בְּיוֹם י''ד בְּנִיסָן מֵחֲצוֹת הַיּוֹם [סוֹף שָׁעָה שִׁשִּׁית מִתְּחִלַּת הַבֹּקֶר לְפִי שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת]. וַחֲכָמִים עָשׂוּ סְיָג שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ שְׁעָתַיִם קֹדֶם לָכֵן, דְּהַיְנוּ מִסּוֹף שָׁעָה רְבִיעִית מֵהַבֹּקֶר. וְכֵן שֶׁלֹּא לֵהָנוֹת מֵהֶחָמֵץ [כְּגוֹן לִמְכֹּר לְגוֹי אוֹ לָתֵת לִפְנֵי הָעוֹפוֹת שֶׁיֹּאכְלוּ], מִסּוֹף שָׁעָה חֲמִישִׁית מֵהַבֹּקֶר. (נט)


חִשּׁוּב הַשָּׁעוֹת הַזְּמַנִּיּוֹת
הָעִקָּר לַהֲלָכָה לְחַשֵּׁב אֶת הַשָּׁעוֹת הַזְּמַנִּיּוֹת מֵעַמּוּד הַשַּׁחַר עַד צֵאת הַכּוֹכָבִים, [וּזְמַן עַמּוּד הַשַּׁחַר הוּא 4 מִיל לִפְנֵי הָנֵץ הַחַמָּה, וּמִיל הוּא 18 דַּקּוֹת, אִם כֵּן 4 מִיל הֵם 72 דַּקּוֹת קֹדֶם הָנֵץ, כמבואר בסידור רב סעדיה גאון, הראבי''ה, הרא''ה, המאירי, התרומת הדשן, מהרי''ו, וכן פסקו מרן השלחן ערוך (סימן תנט ס''ב), הרמ''א (סימן רסא ס''א), הלבוש, הב''ח, הש''ך, אליה רבה, בית דוד, בן איש חי, החזון איש ועוד. וְלֹא כַּמְפֻרְסָם בְּאֵיזֶה לוּחוֹת שֶׁעַמּוּד הַשַּׁחַר הוּא 90 דַּקּוֹת קֹדֶם הָנֵץ, שֶׁזֶּה נֶגֶד דַּעַת מָרָן וְהָרָמָ''א.] וּלְפִי זֶה סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית [סוֹף זְמַן אֲכִילַת הֶחָמֵץ] בְּעֵרֶךְ בְּ-9:10 בַּבֹּקֶר. אוּלָם בִּשְׁעַת הַדְּחָק אוֹ לִילָדִים קְטַנִּים יֵשׁ לְהָקֵל כְּפִי הַחִשּׁוּב שֶׁמֵּהַזְּרִיחָה עַד הַשְּׁקִיעָה, דְּהַיְינוּ עַד 10:20 בְּעֵרֶךְ. זְמַנִּים מְדֻיָּקִים יֵשׁ לִרְאוֹת בְּלוּחַ הַשָּׁנָה. (יחוה דעת ח''ב סימן ח. נט)

נקיון הפה והשנים

יְנַקֶּה אֶת הַפֶּה וִיצַחְצַח אֶת הַשִּׁנַּיִם הֵיטֵב בִּגְמַר אֲכִילַת הֶחָמֵץ, שֶׁמָּא יִשָּׁאֵר לוֹ מַשֶּׁהוּ בֵּין הַשִּׁנַּיִם, וְיֵצֵא לְאַחַר זְמַן אִסּוּרוֹ וְיֹאכַל אוֹתוֹ. (סג)


בַּסֵּפֶר בֶּן אִישׁ חַי (צו אות ח) כָּתַב, מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁהָיָה נִזְהָר הַרְבֵּה בִּשְׁמִירַת הַמַּצָּה בְּלִישָׁה וַאֲפִיָּה וּבְכָל הִלְכוֹת הַפֶּסַח, וְהִנֵּה בְּלֵיל פֶּסַח חָלַם שֶׁאָמַר לוֹ אָדָם אֶחָד אוֹי לוֹ שֶׁאוֹכֵל מַשֶּׁהוּ שֶׁל חָמֵץ, וַיִּיקַץ וַיִּתְמַרְמֵר מְאֹד וַיֵּבְךְּ בְּכִי גָּדוֹל וְחָזַר וְיָשַׁן מִתּוֹךְ בְּכִיָּתוֹ, וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה אִישׁ מְדַבֵּר עִמּוֹ וְאָמַר לוֹ, זֶה הֶחָמֵץ שֶׁאָכַלְתָּ הוּא שֶׁנִּשְׁאַר בֵּין הַשִּׁנַּיִם פֵּרוּר קָטָן חָמֵץ מֵאֲכִילָה שֶׁאָכַל בַּבֹּקֶר, וּבְעֵת שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְלוֹעֵס הַמַּצָּה בַּלַּיְלָה, נִפְרַד אוֹתוֹ פֵּרוּר מִבֵּין הַשִּׁנַּיִם וְנִדְבַּק בַּמַּצָּה וַאֲכָלוֹ עִם הַמַּצָּה. ע''כ. וְהִנֵּה כְּבָר אָמְרוּ חֲזַ''ל (סנהדרין ל ע''א) ''דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת לֹא מַעֲלִים וְלֹא מוֹרִידִים'', וּבֶאֱמֶת שֶׁאַף לַהֲלָכָה אֵין חֲשַׁשׁ אִסּוּר בַּפֵּרוּר שֶׁנִּשְׁאַר עַד הַלַּיְלָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבָּשָׂר שֶׁנִּשְׁאָר בֵּין הַשִּׁנַּיִם לְאַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת הוּא נִסְרָח, וְנִפְגָּם טַעֲמוֹ, וְאֵין עָלָיו שֵׁם בָּשָׂר כְּלָל, וְאַף הַחוֹלְקִים מוֹדִים בְּלֶחֶם וְכַיּוֹצֵא שֶׁמַּהֵר מְאֹד הוּא נִמְאָס וְנִסְרָח, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁעַד הַלַּיְלָה עָבְרוּ כְּעֶשֶׂר שָׁעוֹת, שֶׁבְּוַדַּאי נִסְרָח. אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן צָרִיךְ לְהִזָּהֵר לְנַקּוֹת אֶת הַשִּׁנַּיִם הֵיטֵב מֵחֲשָׁשׁ שֶׁיֹּאכַל אֶת הַפֵּרוּר אַחַר שָׁעָה רְבִיעִית שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים לְאָכְלוֹ. (סג)

כיצד מבער את החמץ?

אַחַר שֶׁגָּמַר לֶאֱכֹל, יְרַכֵּז אֶת כָּל הֶחָמֵץ הַנִּשְׁאָר, וְיִשְׂרְפֵהוּ בָּאֵשׁ לְקַיֵּם מִצְוַת ''תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם''. וְטוֹב שֶׁקֹּדֶם הַשְּׂרֵפָה יַחְתְּכֵהוּ לִפְרוּסוֹת דַּקּוֹת, כְּדֵי שֶׁתִּשְׁלֹט בּוֹ הָאֵשׁ הֵיטֵב עַד שֶׁיִּשָּׂרֵף לְגַמְרֵי כְּפֶחָמִים. וְאִם לֹא עָשָׂה כֵּן, יִשְׁפֹּךְ עָלָיו הַרְבֵּה נֵפְטְ, כְּדֵי שֶׁיִּמָּאֵס לַאֲכִילָה. (נז, סד)

זמן בעור חמץ

מִשָּׁעָה שֶׁנֶּאֱסָר הֶחָמֵץ בַּאֲכִילָה, יֵלֵךְ וְיִשְׂרְפֵהוּ, וּזְמַן הַשְּׂרֵפָה עַד שָׁעָה שֶׁיֵּאָסֵר בַּהֲנָאָה [דְּהַיְנוּ גְּמַר שָׁעָה חֲמִישִׁית - 11:20 בְּעֵרֶךְ]. וּבְהַגִּיעַ זְמַן הַבִּעוּר, לֹא יַעֲשֶׂה מְלָאכָה עַד שֶׁיְּבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ. כְּמוֹ שֶׁלֹּא עוֹשִׂים מְלָאכָה קֹדֶם בְּדִיקַת חָמֵץ וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה וְכַיּוֹצֵא. (סה)

בטול החמץ

לְאַחַר שֶׁשּׂוֹרֵף אֶת הֶחָמֵץ, יְבַטֵּל אוֹתוֹ בְּפִיו בַּנֻּסָּח דִּלְהַלָּן [וְלֹא קֹדֶם הַבִּעוּר, כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַבִּעוּר בֶּחָמֵץ שֶׁלּוֹ.] וְיִזָּהֵר לְסַיֵּם לִשְׂרֹף וּלְבַטֵּל לִפְנֵי גְּמַר שָׁעָה חֲמִישִׁית, כִּי אָז כְּבָר יֵאָסֵר הֶחָמֵץ בַּהֲנָאָה מִדִּבְרֵי חֲכָמִים, וְיֵחָשֵׁב שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, וְלֹא יוֹעִיל לְבַטְּלוֹ. (ס)
נֻסַּח בִּטּוּל הֶחָמֵץ בַּיּוֹם: ''כָּל חֲמִירָא דְאִיכָּא בִּרְשׁוּתִי, דַּחֲזִתֵּיהּ וּדְלָא חֲזִתֵּיהּ, דְּבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, לִבְטִיל וְלֶהֱוֵי כְּעַפְרָא דְאַרְעָא''. וְאִם אֵינוֹ מֵבִין שְׂפַת אֲרָמִית, יֹאמַר בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ: ''כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה כַּעֲפַר הָאָרֶץ''.


בֵּאוּר הַהֶבְדֵּל בֵּין נֻסַּח הַבִּטּוּל בַּלַּיְלָה לְנֻסַּח הַבִּטּוּל בַּיּוֹם
אִם נִתְבּוֹנֵן, נִרְאֶה כִּי שׁוֹנֶה נֻסַּח הַבִּטּוּל בַּבֹּקֶר מֵהַנֻּסָּח בַּלַּיְלָה, שֶׁבַּלַּיְלָה הַנֻּסָּח לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ 'שֶׁלֹּא רְאִיתִיו', וְאִלּוּ בַּיּוֹם הַנֻּסָּח לְבַטֵּל כָּל חָמֵץ 'שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו'. וְהַטַּעַם הוּא, מִכֵּיוָן שֶׁבַּלַּיְלָה הָאָדָם שׁוֹמֵר אֶת הֶחָמֵץ הַנּוֹתָר כְּדֵי לְאָכְלוֹ בַּבֹּקֶר, נִמְצָא שֶׁבְּוַדַּאי אֵין דַּעְתּוֹ לְבַטֵּל אֶת הֶחָמֵץ שֶׁהוּא רוֹאֶה, אֲבָל בַּיּוֹם, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁיֵּר לְעַצְמוֹ שׁוּם חָמֵץ, שַׁיָּךְ לוֹמַר שֶׁמְּבַטֵּל גַּם אֶת הֶחָמֵץ שֶׁרוֹאֶה. (בית יוסף סימן תלד) וְעוֹד יֵשׁ לְהָבִין, מַדּוּעַ בְּנֻסַּח הַבִּטּוּל בַּיּוֹם אוֹמֵר 'שֶׁבִּעַרְתִּי', וַהֲרֵי חָמֵץ שֶׁבִּעֵר מֵהָעוֹלָם, לֹא צָרִיךְ לְבַטְּלוֹ? אֶלָּא הַכַּוָּנָה הִיא עַל מַצָּב שֶׁהִנִּיחַ פְּרוּסַת לֶחֶם עָבָה בָּאֵשׁ, וְנִשְׂרַף מִמֶּנָּה רַק הַצַּד הַחִיצוֹן, וּפְנִים הַלֶּחֶם רָאוּי עֲדַיִן לַאֲכִילָה. אֶת הַחֵלֶק הַפְּנִימִי הַזֶּה מִתְכַּוֵּן לְבַטֵּל כְּשֶׁאוֹמֵר 'שֶׁבִּעַרְתִּי'. (נט)


עֶרֶב פֶּסַח שֶׁחָל בְּשַׁבָּת - יְשַׁיֵּר לְעַצְמוֹ אֶת הֶחָמֵץ הַצָּרִיךְ לוֹ לִשְׁתֵּי סְעוּדוֹת שַׁבָּת וּכְדִלְהַלָּן, וְאֶת שְׁאָר הֶחָמֵץ יִשְׂרֹף בְּיוֹם שִׁשִּׁי [י''ג נִיסָן], וְטוֹב שֶׁיִּשְׂרֹף כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה - קֹדֶם גְּמַר הַשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית [בְּעֵרֶךְ: 11:20]. (רנה)

נשים

גַּם הַנָּשִׁים חַיָּבוֹת בְּכָל הַנַּ''ל. וְלָכֵן, אִשָּׁה שֶׁגָּרָה לְבַדָּהּ צְרִיכָה לִבְדֹּק אֶת הֶחָמֵץ וּלְבַעֲרוֹ וּלְבַטְּלוֹ. וּכְמוֹ כֵן אִשָּׁה שֶׁבַּעְלָהּ לֹא בַּבַּיִת, תַּעֲשֶׂה כֵּן בִּמְקוֹמוֹ. וּבְנֻסַּח הַבִּעוּר תָּשִׂים לֵב לוֹמַר: כָּל חָמֵץ שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּת בַּעְלִי... (נו, נח)


                                                                                    ("חג הפסח בהלכה ובאגדה")

השאר תגובה

0