ברסלב - כאייל תערוג - הכשרת הכלים לפסח - חלק ג

file_493_848X400.png

בס"ד
 
סוגי כלים שונים

כְּלֵי זְכוּכִית - שָׁנִינוּ בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת דְּרַבִּי נָתָן: ''כְּלֵי זְכוּכִית אֵינָם בּוֹלְעִים וְאֵינָם פּוֹלְטִים''. עַל כֵּן אֵינָם צְרִיכִים שׁוּם הֶכְשֵׁר, וַאֲפִלּוּ אִם הִכְנִיסוּ בָּהֶם מַשְׁקֶה חָמֵץ חַם אוֹ קַר לִזְמַן מְמֻשָּׁךְ כְּבַקְבּוּקֵי בִּירָה, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּפֶסַח, וּבִלְבַד שֶׁיִּשְׁטְפֵם וִידִיחֵם הֵיטֵב. כֵּן פָּסַק מָרָן רַבֵּנוּ יוֹסֵף קָארוֹ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ (סימן תנא סעיף כו). וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאוֹתָן כּוֹסוֹת וְצַלָּחוֹת שֶׁל זְכוּכִית לְמַאַכְלֵי בָּשָׂר וּלְמַאַכְלֵי חָלָב.


כן דעת רוב הראשונים, ומהם: רבנו תם, הרשב''א, הרא''ש, הר''ן, המאירי, המרדכי, האשכול, הראבי''ה, המכתם, הרשב''ץ, רבנו ירוחם, אוהל מועד ועוד. וכן פסקו רבים מהאחרונים, הכנסת הגדולה, הפרי חדש, שלחן גבוה, שער המפקד, הפרי מגדים ועוד, והעידו שכן המנהג בארץ ישראל וגלילותיה. ואף הרמ''א לא החמיר אלא בפסח, אבל בין בשר לחלב מודה לרוב הראשונים שמותר, כך כתבו הכנסת הגדולה, מנחת יעקב, קהל יהודה, זרע אמת, מהר''ם מבריסק, מהר''י אשכנזי ועוד.

וּבִתְשׁוּבוֹת וְהַנְהָגוֹת לַגְּרַ''מ שְׁטֶרְנְבּוֹךְ כָּתַב, שֶׁגַּם בְּלִיטָא נָהֲגוּ לְהָקֵל בָּזֶה בֵּין בָּשָׂר לְחָלָב. וּבְשׁוּ''ת מִשְׁנֵה הֲלָכוֹת (ח''ט קסח) שָׁאַל הַשּׁוֹאֵל, עַל מַה סָּמְכוּ רַבִּים מִבְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהָקֵל בִּכְלֵי זְכוּכִית בְּבָשָׂר וְחָלָב, מֵאַחַר וְלֹא מָצָא לָזֶה סֶמֶךְ בְּשׁוּם מָקוֹם. וְהֵשִׁיב לוֹ הָרַב, שֶׁלֹּא רָאִינוּ אֵינָהּ רְאָיָה, שֶׁהֲרֵי כָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים שֶׁאַף לַמַּחְמִירִים בִּכְלֵי זְכוּכִית, הֶחְמִירוּ דַּוְקָא בְּפֶסַח שֶׁאִסּוּרוֹ בְּמַשֶּׁהוּ, אֲבָל בִּשְׁאָר אִסּוּרִים לֹא חָשְׁשׁוּ. וְעַיֵּן שָׁם עוֹד, וְסִיֵּם בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: ''וְשָׁמַעְתִּי מִגָּדוֹל אֶחָד בְּדוֹרֵנוּ, שֶׁאִשְׁתּוֹ הָרַבָּנִית רָצְתָה לְהַחְמִיר וְלָקַחַת כּוֹסוֹת שֶׁל זְכוּכִית לְבָשָׂר לְבַד וּלְחָלָב לְבַד, וּמִחָה בָּהּ וְאָמַר, כָּךְ רָאִיתִי בְּבֵית אִמִּי הַצִּדְקָנִית שֶׁהָיְתָה מְקֻבֶּלֶת מִגְּאוֹנֵי וְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הַקּוֹדֵם, וְכֵן רָאִיתִי אֵצֶל שְׁאָר צַדִּיקֵי הַדּוֹר הֶעָבָר, וְאֵינִי רוֹצֶה לְשַׁנּוֹת מִמַּה שֶּׁרָאִיתִי בְּבֵית אִמִּי, וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ''. עכ''ד. (קנב)


מִנְהַג בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַחְמִיר בִּכְלֵי זְכוּכִית שֶׁהִשְׁתַּמְּשׁוּ בָּהֶם בְּחָמֵץ חַם, שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּפֶסַח. (הרמ''א סימן תנא סעיף כו) וְאוּלָם, כְּלֵי זְכוּכִית שֶׁל דּוּרָלֶקְס וּפַּיְרֶקְס, שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בָּהֶם לְבִשּׁוּל עַל הָאֵשׁ מַמָּשׁ, יְכוֹלִים בְּנֵי אַשְׁכְּנַז לְהַכְשִׁירָם עַל יְדֵי הַגְעָלָה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּפֶסַח. וְאֵין צָרִיךְ לְשָׁטְפָם אַחַר כָּךְ בְּמַיִם קָרִים כַּנָּהוּג לְאַחַר הַהַגְעָלָה, מֵחֲשָׁשׁ שֶׁמָּא יִתְפּוֹצְצוּ לִרְסִיסִים. (קנה)


עֲדוֹת הַמִּזְרָח שֶׁנָּהֲגוּ בְּחוּץ לָאָרֶץ לְהַחְמִיר בִּכְלֵי זְכוּכִית, וּבָאוּ וְקָבְעוּ אֶת מְקוֹמָם בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, רַשָּׁאִים לְשַׁנּוֹת מִמִּנְהָגָם וּלְהָקֵל כְּדַעַת מָרָן הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, אַף בְּלִי הַתָּרָה. (קנה, קנז, פו)


כְּלֵי פְּלַסְטִיק, עֵץ, אֶבֶן, אֶמַיְל [פַּח מְצֻפֶּה בְּחֹמֶר לָבָן אוֹ צִבְעוֹנִי] - כְּשִׁמּוּשָׁם כָּךְ הֶכְשֵׁרָם, וּכְדִין כְּלֵי מַתָּכוֹת. (קנא, קנז)


כְּלֵי חֶרֶס - אֵין מוֹעִיל לָהֶם הֶכְשֵׁר, מֵאַחַר וְהַתּוֹרָה הֵעִידָה עֲלֵיהֶם שֶׁאֵינָם פּוֹלְטִים, וְלָכֵן יְנַקֶּה אוֹתָם הֵיטֵב שֶׁלֹּא יִהְיֶה חָמֵץ נִכָּר בָּהֶם, וְיַצְנִיעֵם בְּמָקוֹם מְיֻחָד, וְלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם בְּפֶסַח. וְאוּלָם אִם הַשִּׁמּוּשׁ בָּהֶם בְּמַשְׁקֶה חָמֵץ צוֹנֵן כְּמוֹ בִּירָה, וְשָׁהָה הַמַּשְׁקֶה בְּתוֹכָם 24 שָׁעוֹת וָמַעְלָה, הֶכְשֵׁרָם בְּהַגְעָלָה. אוֹ שֶׁיְּמַלְּאֵם מַיִם, וּלְאַחַר 24 שָׁעוֹת יְרוֹקֵן אֶת הַמַּיִם וִימַלֵּא שׁוּב מַיִם אֲחֵרִים לְמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת, וִירוֹקֵן וִימַלֵּא שׁוּב לְמֶשֶׁךְ 24 שָׁעוֹת, וְאָז יִהְיֶה רַשַּׁאי לָתֵת לְתוֹכָם יַיִן לְלֵיל הַסֵּדֶר. (סימן תנא ס''א, סכ''א. קמט)

שמוש בצונן

כֵּלִים שֶׁרֹב שִׁמּוּשָׁם בְּצוֹנֵן, כְּגָבִיעַ שֶׁל קִדּוּשׁ וְכוֹסוֹת כֶּסֶף וְכַדּוֹמֶה, שֶׁשּׁוֹתֶה בָּהֶם מַשְׁקִים שֶׁל חָמֵץ כְּמוֹ בִּירָה אוֹ וִיסְקִי, אַף עַל פִּי שֶׁמִּדֵּי פַּעַם נוֹתֵן בָּהֶם מַשְׁקֶה חַם וּמֻטְבָּל בּוֹ בִּיסְקְוִיט, דַּי לְשָׁטְפָם וְלַהֲדִיחָם הֵיטֵב. וּבְנֵי אַשְׁכְּנַז מַחְמִירִים לְהַגְעִילָם בְּרוֹתְחִים. (סימן תנא ס''ו. קמז)

מְקָרֵר - יְנַקֶּה הֵיטֵב, וּבִפְרָט בַּגּוּמִיּוֹת שֶׁבְּדַלְתוֹת הַמְקָרֵר וּבַחֲרִיצִים. (קמח)


שֻׁלְחָן - אִם אוֹכֵל יְשִׁירוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן לְלֹא מַפָּה, נָהֲגוּ לְעָרוֹת עָלָיו מַיִם רוֹתְחִים. אַךְ אִם יֵשׁ חֲשָׁשׁ שֶׁיִּתְקַלְקֵל, דַּי בְּכָךְ שֶׁיְּכַסֶּה אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּמַפָּה כָּל יְמֵי הַפֶּסַח. (קנט)


שִׁנַּיִם תּוֹתָבוֹת - יִשְׁטְפֵן וִינַקֵּן הֵיטֵב הֵיטֵב, וְטוֹב לְעָרוֹת עֲלֵיהֶן מַיִם חַמִּים. (סג, קמה)


צַעֲצוּעִים - יֵשׁ לִשְׁטֹף וּלְנַקּוֹת הֵיטֵב אֶת כָּל צַעֲצוּעֵי וּמִשְׂחֲקֵי הַיְלָדִים.

                                                                                                   ("ימי הפסח בהלכה ובאגדה")

 

השאר תגובה

0