ברסלב - כאייל תערוג - טו בשבט - הדימיון בין העץ לאדם

file_298_848X400.jpg

בס"ד
 
ט"ו בשבט- הדמיון בין העץ לאדם

 ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, האדם נמשל לעץ שנאמר "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה" (דברים כ, יט). נראה איך ההתחלה של העץ ונלמד מוסר השכל לגבינו. יש שני אנשים עם שתי צורות הסתכלות שונות:
לשניהם יש זרעים והם ניסו לזרוע אותם באדמה בפעם הראשונה בחייהם. והנה, האיש הראשון אחר ששתל את הגרעין, השיג משקפת מיוחדת שדרכה יכול לראות מה נעשה לגרעין. ולהפתעתו עיניו ראו ולא זר, איך הגרעין נרקב ולא נשאר ממנו כלום. תשעים ותשע אחוז ממנו נהרס ובקושי אחוז אחד נשאר. שראה כך מיד התייאש, ואמר בלבו "בטח העץ כבר לא יצמח...". החליט שינסה לשתול את הזרע במקום אחר, ואכן הלך ממקום למקום והעץ שלו לא גדל.


לעומתו השני נטע את הגרעין, השקה, טיפח והשקיע בו. ולבסוף יצא אילן לתפארת.
מה הסוד פה? שדוקא בזמן הקושי, הריקבון, בזמן הירידה, זה הזמן שבו צומחים, זה הזמן לקבל את הכוח לגדול אחר כך. לכן זו אחת הסיבות שאדם דומה לעץ, לרמוז לו שלא לפחד מהתמודדות, מקשיים, אלא דוקא מזה נבנים, וכך גם לא להתייאש מהם.


מסופר על גביר אחד שרצה לחלק מאה אלף שקל לאדם הכי מסכן שיש. חיפש וחיפש עד שהגיע לעני שאין לו מה לאכול ושעה לפני שבת הוא מחפש בפח של השוק אוכל, שאל אותו "אתה מסכן?".
ענה העני "לא".


השיב העשיר בפליאה: "אם כן כיצד הנך מסביר את מצבך, איך אפשר לחיות כך, לחפש אוכל בפחים?".
ענה לו העני: "נכון, יש קושי וצער, אבל מסכן פירושו שאני מתייאש ואין מה לעשות. צריך לזכור שאין ייאוש בעולם והכל עוד יכול להתהפך".
אמר העשיר לעני: "אני רוצה לתת כסף לאיזה מסכן איפה אני יכול למצוא אחד כזה?".


אמר לו: "לך ליד נחל הירקון לבית העלמין שם כולם מיואשים..."
אותו אדם אכן עשה כך, חפר קבר והטמין שם את הכסף. לימים התהפך עליו הגלגל, כל נכסיו ירדו לטמיון והפך לעני מרוד המחזר אחר הפתחים. והנה, יום אחד נזכר שהחביא כסף אי שם בירקון, נשא את רגליו והלך לכיוון אותו בית העלמין, אך להפתעתו השכונה היתה שונה קצת, אמר לעצמו "לפחות אחפש על פי סימנים...".


ראה אותו שוטר ואמר לו: "מה קרה לך? לא מספיק שאתה מפריע לחיים, מפריע לי, באת גם להפריע למתים? מה קורה פה?".
לקח אותו השוטר לשופט וביקש תנו לו מאסר עונש חמור. שאל השופט את העני "האם יש לך מה לומר?".


ענה העני:
"אדוני השופט, היה לי הרבה כסף והציעו לי לקוברו בירקון, וכך עשיתי". פתח השופט ואמר, "כבוד השוטר אם כך היא טענתו שחרר אותו, ואל תקח אותו לכלא".
התפלא השוטר- "למה כבוד השופט פסק כך?".
הסביר השופט: "משום שאני נתתי לו את העצה הזו לקבור שם את הכסף...".


מכאן נלמד שאין להתייאש, אפילו שקשה צריך לזכור שזו תקופה חולפת והקשיים בונים את האדם וזה רמוז בעץ שהאדם נמשל אליו. (הרב מנחם וייס שליט"א)


(מתוך הספר "מיד מלכים - שער המועדים")

השאר תגובה

0