ברסלב - כאייל תערוג - ליקוטי מוהרן תיניינא - תורה מד

file_252_848X400.png

בס"ד
                  ליקוטי מוהר"ן תיניינא- תורה מ"ד: "אודיע אמונתך בפי" (תהלים פ"ט)     
 
האמונה תולה בפה של אדם, בבחינת: "אודיע אמונתך בפי" (תהלים פ"ט). היינו, על ידי שמדברין האמונה בפה, זהו בעצמו אמונה, וגם על ידי זה באים לאמונה.
ומחמת זה צריך ליזהר מאוד מדיבורים של כפירה ואפיקורסות, אף על פי שאינו אומרם מלבו, היינו, שהוא בעצמו מאמין ואינו כופר, חס ושלום, רק שהוא חוזר ואומר דברי אפיקורסות ששמע בשם אחרים, שהם אפיקורסים, והוא מתלוצץ מהם, אף על פי כן גם מזה צריך לזהר מאד, כי הדיבור הזה של כפירה מזיק לאמונה.


גם הוא איסור גמור, כי על השם יתברך, ברוך הוא, אסור לומר דברי הלצות, אפילו בדרך שחוק.
וכבר מבואר בספרים ובדברינו בכמה מקומות, להרחיק עצמו מאד מאד לבלי לעיין כלל בספרי המחקרים הפילוסופיא, ואפלו מספרים של חקירה שחיברו גדולים מאחינו בני ישראל, גם מהם צריך להרחיק מאוד, כי הם מזיקים מאד לאמונה, כי די לנו באמונתינו שקיבלנו מאבותינו הקדושים.


וזה כלל גדול; ויסוד; ועיקר; בעבודת השם - להיות תם וישר וכו', לעבוד אותו יתברך בתמימות, בלי שום חכמות וחקירות כלל כלל לא.
גם מחכמות שיש בעבודת השם בעצמו צריך להרחיק מאוד.
כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת השם, אינם חוכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובילבולים גדולים.


ואלו החכמות מפילין מאוד את האדם מעבודת השם, דהיינו, מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלמות, 'ואין הקדוש ברוך הוא בא בטרונייא' וכו' (עבודה זרה ג.), ולא ניתנה תורה למלאכי השרת' (קדושין נד).


ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתרות, עליהם נאמר (ויקרא י"ח): "וחי בהם", 'ולא שימות בהם', (יומא פה: ) כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובתם בהמצוות שעושין, ואין להם שום חיות משום מצוה מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם (והוא בעצמו אינו מחמיר שום חמרא כלל):
ובאמת, אחר כל החוכמות, אפלו מי שיודע חוכמות באמת, אחר כל החוכמות, צריך להשליך כל החוכמות ולעבוד את ה' בתמימות, בפשיטות גמור בלי שום חוכמות. וזה היא החוכמה הגדולה שבכל החוכמות- לבלי להיות חכם כלל!


כי באמת אין חכם בעולם כלל, 'ואין חכמה ואין תבונה נגדו יתברך' (משלי כ"א). והעיקר הוא, כי 'רחמנא ליבא בעי' (סנהדרין קו: זהר תצא דף רפא: ): 
 
"רחמנא ליבא בעי", פירושו שהקב"ה רוצה לב. יהי רצון שניזכה!

השאר תגובה

0