ברסלב - כאייל תערוג - ליקוטי עצות - גאווה וענווה - חלק ב

file_442_848X400.jpg

בס"ד
 
ליקוטי עצות – גאווה וענווה-חלק ב'

גְּנוּת הַגַּאֲוָה וּמַעֲלַת הָעֲנָוָה

יז. כָּל מַה שֶּׁהָאָדָם מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, יֵשׁ לוֹ כֹּחַ הַמּוֹשֵׁךְ יוֹתֵר, דְּהַיְנוּ לְהַמְשִׁיךְ שְׁכִינַת אֱלֹקוּתוֹ לַתַּחְתּוֹנִים שֶׁיִּשְׁכֹּן עִמָּנוּ, שֶׁזֶּהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ מִיּוֹם שֶׁבָּרָא אֶת עוֹלָמוֹ. וְכֵן לְהַמְשִׁיךְ אֲנָשִׁים אֵלָיו לְקָרְבָם לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְכֵן לְהַמְשִׁיךְ הַשְׁפָּעוֹת טוֹבוֹת וּבְרָכוֹת לְיִשְׂרָאֵל. וּכְמוֹ כֵן הוּא זוֹכֶה לְהִמָּשֵׁךְ וּלְהִתְקָרֵב לְהַצַּדִּיק הָאֱמֶת: (לק"א סי' ע')


יח. עַל־יְדֵי קְדֻשַּׁת שַׁבָּת זוֹכִין לַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, דְּהַיְנוּ לִרְאוֹת שִׁפְלוּתוֹ וּלְהַכִּיר חֲשִׁיבוּת יִשְׂרָאֵל וְלִמְסֹר נַפְשׁוֹ בַּעֲדָם, כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם: (לק"א סי' ע"ט)
יט. עִקַּר הָעֲנָוָה, שֶׁיַּחֲזִיק הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְמַטָּה מִמַּדְרֵגָתוֹ, שָׁפָל מִמַּה שֶׁהוּא. וְעַל כָּל פָּנִים לֹא יֵצֵא מִמְּקוֹמוֹ לְהַחֲזִיק אֶת עַצְמוֹ לְמַעְלָה מִמַּדְרֵגָתוֹ: (שם)


כ. עַל־יְדֵי עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת, עַל־יְדֵי זֶה אֵין שׁוּם אָדָם יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ וְלִדְחוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, דְּהַיְנוּ לְקַפֵּחַ פַּרְנָסָתוֹ חַ"ו: (שם)
כא. עַל־יְדֵי עֲנָוָה נִצּוֹל מִנִּאוּף, אֲבָל עַל־יְדֵי גַּדְלוּת מִתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּתַאֲוָה זֹאת (וְעַיֵּן לְעֵיל): (לק"א סי' ק"ל)
כב. סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִגַּדְלוּת, לְכַבֵּד אֶת הַיָּמִים טוֹבִים וּלְקַבְּלָם בְּשִׂמְחָה וּבְהַרְחָבַת הַלֵּב כְּפִי יְכוֹלְתּוֹ: (לק"א סי' קל"ה)
כג. הִתְקָרְבוּת לְהַצַּדִּיק מְבַטֵּל הַגַּדְלוּת. עַל־כֵּן זֶה סִימָן אִם הוּא מְקֻשָּׁר לְהַצַּדִּיק בֶּאֱמֶת – אִם יֵשׁ לוֹ שִׁפְלוּת: (שם)


כד. עַל־יְדֵי עֲנָוָה שֶׁהוּא אַיִן מַמָּשׁ, עַל־יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְתוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד. אֲבָל בְּלֹא זֶה קָשֶׁה שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד, תּוֹרָה וּגְדֻלָּה: (לק"א סי' קס"ב)
כה. כְּשֶׁבָּא לָאָדָם גַּדְלוּת, סִימָן שֶׁיָּבוֹא לוֹ צָרָה חַ"ו. וְכֵן לְהֵפֶךְ, כְּשֶׁהוּא עָנָו וְשָׁפָל יָבוֹא לְכָבוֹד גָּדוֹל: (לק"א סי' קס"ח)
כו. מֵעִנְיַן חֶרֶב הַגַּאֲוָה שֶׁבָּא עַל־יְדֵי הַגֵּרִים וְכוּ', עַיֵּן כָּבוֹד [אוֹת] כ"ח: (לק"ת סי' ה' אות ה')


כז. עִקַּר כְּבוֹד וּגְדֻלַּת הַמַּלְכוּת אוֹ מַנְהִיג וּמוֹשֵׁל, הוּא עַל־יְדֵי עֲנָוָה. וְכָל מַה שֶּׁיֵּשׁ לְהַמֶּלֶךְ וְהַמּוֹשֵׁל עֲנָוָה בְּיוֹתֵר, מִתְפַּשֵּׁט מַלְכוּתוֹ וּמֶמְשַׁלְתּוֹ בְּיוֹתֵר: (לק"ת סי' ט"ז)


כח. בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה, עַיֵּן בִּפְנִים. וּצְרִיכִים לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מְאֹד מֵעֲנָוָה פְּסוּלָה, וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל זֶה הַרְבֵּה, שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲנָוָה אֲמִתִּיּוֹת כִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ: (לק"ת סי' כ"ב)


כט. עִקַּר הַתְּחִיָּה לֶעָתִיד שֶׁיִחְיוּ וְיָקוּמוּ בִּתְחִיָּה, יִהְיֶה רַק לְהַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד. הַיְנוּ שֶׁרַק הַשִּׁפְלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד יִהְיֶה נִחְיֶה וְיָקוּם בִּתְחִיָּה לֶעָתִיד. כִּי הַתַּעֲנוּג הַנִּפְלָא שֶׁהֵם חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא אִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְקַבֵּל, כִּי אִם הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה שֶׁל כָּל אֶחָד, הוּא לְבַדּוֹ יִזְכֶּה לִחְיוֹת וּלְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג וְהַחַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל הָעוֹלָם הַבָּא: (לק"ת סי' ע"ב)


ל. בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל מֻשְׁרָשׁ הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, בְּכָל אֵבָר וְאֵבָר. אֲבָל זֹאת הָעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת נֶעְלָם אֵצֶל כָּל אֶחָד בִּבְחִינַת מִיתָה, וְעַל־כֵּן אֵינוֹ מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ זֹאת הַשִּׁפְלוּת, וְעַל־כֵּן הוּא רָחוֹק מֵעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת הַזֶּה. אֲבָל עַל יְדֵי שֶׁמִּתְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לַצַּדִּיק הָאֲמִתִּי וְרוֹאֶה אוֹתוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו תּוֹרָה, עַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְבוּשָׁה וּתְשׁוּבָה, וְעַל־יְדֵי זֶה זוֹכֶה שֶׁיִּהְיֶה נִחְיֶה אֶצְלוֹ הַשִּׁפְלוּת וְהָעֲנָוָה הַזֹּאת, וְאָז זוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית שֶׁהִיא בְּחִינַת חַיִּים נִצְחִיִּים שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל: (שם)


לא. צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ מְאֹד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְשִׁפְלוּת וַעֲנָוָה בֶּאֱמֶת, כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין כְּלָל מַהוּ עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי. כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה תַּכְלִית לִהְיוֹת נִבְזֶה וְעָצֵל ("שְׁלֵים מַזְלְנִיק"). כִּי הָעֲנָוָה הִיא עִקַּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֵבָר וְאֵבָר, וְהוּא כָּל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא. וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא לִהְיוֹת נִבְזֶה וְעָצֵל וְכוּ' חַ"ו. עַל־כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לִזְכּוֹת לַעֲנִיוְוּת וְשִׁפְלוּת אֱמֶת, שֶׁהִיא עִקַּר הַחַיִּים וְעִקַּר הַתַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל: (שם)


לב. כְּשֶׁרוֹאֶה אָדָם בְּעַצְמוֹ שֶׁהוֹלֵךְ לוֹ שֶׁלֹּא כַּסֵּדֶר, יֵדַע שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת. יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ וְיִהְיֶה בִּבְחִינַת מַ"ה, וַאֲזַי יַחֲזֹר לֵילֵךְ לוֹ כַּסֵּדֶר: (לק"ת סי' פב)
 
 

השאר תגובה

0