ברסלב - כאייל תערוג - ממעמקים - העצות לאמונה - ו - ח

file_406_848X400.jpg

בס"ד
 
הָעֵצוֹת לֶאֱמוּנָה

ו.
 יֵשׁ שְׁתֵּי מְסִירֻיּוֹת נֶפֶשׁ                                                               
 יֵשׁ מְסִירוֹת נֶפֶשׁ לַעֲשׂוֹת טוֹב וּלְהַצְלִיחַ,  וְיֵשׁ מְסִירוּת נֶפֶשׁ שֶׁל לְהִכָּשֵׁל וּלְקַבֵּל אֶת זֶה בְּאַהֲבָה. וְאָז מִי הַקָּרְבָּן? הָאָדָם עַצְמוֹ, הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הָאָדָם הִיא הַקָּרְבָּן לְהַקָּבָּ"ה. הַקָּרְבָּן שֶׁקַּיִן יָכוֹל לְהַעֲלוֹת לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה זֶה הוּא עַצְמוֹ, אֶת הַלֵּב שֶׁלּוֹ, וְאָז הַקָּבָּ"ה יָכוֹל לִפְעֹל בָּאָדָם וּבָעוֹלָם כָּאֵלֶּה תִּקּוּנִים, בִּבְחִינַת: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ", לִמְשֹׁךְ מֵהָעֲנָוָה כָּזֶה אוֹר שֶׁמְּבַטֵּל אֶת כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת, וְזוֹ מַדְרֵגָה עֲצוּמָה לְאֵין שִׁעוּר.
וְזֶה הָיָה הַנִּסָּיוֹן שֶׁל קַיִן, כִּי בֶּאֱמֶת יֵשׁ בְּחִינָה כָּזוֹ שֶׁל 'לְקַבֵּל אֶת הַהַנְהָגָה שֶׁל הַשֵּׁם כְּמוֹ שֶׁהִיא', אֲפִלּוּ אִם לֹא הוֹלֵךְ, כִּי מֵאֵת הַשֵּׁם לֹא הִצְלַחְתָּ, וְאִם הַקָּבָּ"ה לֹא נוֹתֵן לִי לְהַצְלִיחַ, אָז מָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת?  פֹּה יֵשׁ יֵצֶר רַע גָּדוֹל מְאֹד שֶׁלֹּא רוֹצֶה שֶׁיִּהְיֶה כָּזֶה תִּקּוּן.  הוּא מַכְנִיס רִגְשֵׁי אַשְׁמָה בָּאָדָם עַצְמוֹ אוֹ בָּאֲחֵרִים, לִכְעֹס עַל הַכִּשָּׁלוֹן.
 
הַתּוֹרָה מְגַלָּה לָנוּ סוֹד, שֶׁכָּל הָעִנְיָן הוּא אֵיךְ הָאָדָם מִתְנַהֵג אַחֲרֵי הַכִּשָּׁלוֹן. כִּי בֶּאֱמֶת הִשְׁתַּדַּלְתָּ לֹא לִכְעֹס הַיּוֹם, הִשְׁתַּדַּלְתָּ לִלְמֹד תּוֹרָה, לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה חֶסֶד, הָיָה רָצוֹן אֲמִתִּי, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא הָלַךְ לְךָ, כָּאן הַנִּסָּיוֹן הוּא לֹא הַמַּעֲשֶׂה עַצְמוֹ - אֶלָּא אֵיךְ אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים אֶת הַכִּשְׁלוֹנוֹת. וְצָרִיךְ לִלְמֹד מִזֶּה, שֶׁהַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלָּנוּ - מֵאֵת הַשֵּׁם הָיָה. וְזֶה מָה שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת לְקַיִן: "לָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ?" לָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת הַדַּעַת? שֶׁהֲרֵי אִם תִּתְחַזֵּק וְתִסְתַּכֵּל עַל הַהַנְהָגָה שֶׁל ה' בְּעַיִן טוֹבָה, הַקָּבָּ"ה אוֹמֵר לָנוּ: תַּמְשִׁיךְ לַעֲבֹד אוֹתִי בְּשִׂמְחָה, אֲזַי יִתְקַיֵּם בְּךָ הַבְּחִינָה שֶׁל "שְׂאֵת", הַיְנוּ שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁתִּכָּשֵׁל לֹא מִתּוֹךְ בְּחִירָה, אֲזַי תַּעֲשֶׂה כָּזֶה תִּקּוּן בָּעוֹלָם, שֶׁהַקָּבָּ"ה יָרִים אוֹתְךָ גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מֵהֶבֶל עַצְמוֹ.
 
 
 
ז.
צַעֲקַת הַלֵּב
"כְּשֶׁנִּתְקַלְקֵל וְנוֹפֵל הָאֱמוּנָה, כְּשֶׁלֹּא מוֹעִיל שׁוּם עֵצָה, לֹא תְּפִלָּה לֹא רְפוּאָה וְלֹא זְכוּת אָבוֹת, אֲזַי בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לְעֵצוֹת שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲלוֹת אִתָּן בֶּאֱמוּנָה, הַדֶּרֶךְ הִיא צַעֲקַת הַלֵּב, לֹא שֶׁהָאָדָם צוֹעֵק בְּקוֹל רָם אֶלָּא בִּבְחִינַת "וְצָעַק לִבָּם אֶל ה'" שֶׁזּוֹ צַעֲקַת הַלֵּב בִּלְבַד.
"מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'" (תהילים ק"ל, א') מַעֲמַקִּים הוּא עֹמֶק הַלֵּב. כִּי שָׁם, בַּמַּעֲמַקִּים מִסְתַּתְּרוֹת הָעֵצוֹת. הָעֵצוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת הֵן תָּמִיד מֵאֲחוֹרֵי הַמָּסַכִּים וְצָרִיךְ לִפְרֹץ אֶת הַמָּסַכִּים.
אֵיךְ אֶפְשָׁר לִשְׁלֹט עַל הַלֵּב שֶׁיִּצְעַק לַה'?!
 
אוֹמֵר ר' נָתָן: "צָרִיךְ קֹדֶם כֹּל שֶׁהַקָּבָּ"ה יַעֲזֹר בְּזֶה", וְאֵיךְ הוּא עוֹשֶׂה אֶת זֶה? שֶׁלּוֹקְחִים אֶת הָאָדָם וְדוֹחֲקִים אוֹתוֹ, וּמַתְחִילִים לִלְחֹץ אוֹתוֹ וּלְצַמְצֵם אוֹתוֹ, הָאָדָם רוֹצֶה לְהָגִיב, לְהִשְׁתּוֹלֵל, לִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַחוֹמוֹת וְהַקִּירוֹת. בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ לְצַעֲקַת הַלֵּב צָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת הַמַּצָּב שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתְךָ אֵלָיו, לְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ אֶת הַצַּעַר הַזֶּה שֶׁעַכְשָׁו מַעֲבִירִים אוֹתְךָ, תֵּאָנַח לַה', תִּתְפַּלֵּל, תִּזְעַק אֵלָיו, וְתַחֲזִיק בַּנְּקֻדָּה שֶׁכָּל מָה שֶׁה' עוֹשֶׂה זֶה לְטוֹבָה, כִּי כַּאֲשֶׁר מְבַזִּים אֶת הָאָדָם וְהָאָדָם שׁוֹתֵק, בִּבְחִינַת "יִשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ יִדֹּם וְיִשְׁתֹּק" (רְאֵה לָעֹמֶק בָּעֵצוֹת עַל הַתְּשׁוּבָה), שֶׁזֶּה עִקַּר הַתְּשׁוּבָה, אוֹמֵר רַבֵּנוּ, זֶה יוֹצֵר צַעַר גָּדוֹל בַּנֶּפֶשׁ, הָאָדָם רוֹצֶה לְהָגִיב, אַךְ אִם הוּא שׁוֹתֵק קוֹרֶה מַשֶּׁהוּ: הַלֵּב שֶׁלּוֹ מַתְחִיל לִצְעֹק לַה'. כָּךְ אַתָּה מַגִּיעַ לְצַעֲקַת הַלֵּב, כְּשֶׁאַתָּה מְקַבֵּל אֶת מַצְּבֵי הַצִּמְצוּם וְהַצַּעַר בֶּאֱמוּנָה וּבְאַהֲבָה, זֶה גּוֹרֵם לַלֵּב לְהַתְחִיל לִצְעֹק, וּכְשֶׁהַלֵּב צוֹעֵק בַּמַּצָּב הַזֶּה אֲזַי מִתְגַּלּוֹת לָאָדָם עֵצוֹת בִּבְחִינַת פֶּלֶא.
רַבֵּנוּ אוֹמֵר שֶׁעַד שֶׁהָאָדָם לֹא מְקַבֵּל אֶת הָעֵצוֹת הָאֵלֶּה - הָעוֹלָם הוּא בִּבְחִינַת חֹשֶׁךְ, וְעַל יְדֵי הָעֵצוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת הָאֵלֶּה הָאָדָם מִתְחַבֵּר וּמִתְקַשֵּׁר לַקָּבָּ"ה, וְכָל עֵצָה אַחֶרֶת, כְּכָל שֶׁתִּהְיֶה חֲכָמָה, אִם הִיא מַרְחִיקָה אֶת הָאָדָם מֵהַקָּבָּ"ה, זוֹ לֹא עֵצָה אֲמִתִּית. כִּי הָאֱמֶת זֶה לְהִתְקָרֵב לַקָּבָּ"ה וְשֶׁקֶר זֶה לְהִתְרַחֵק מֵהַקָּבָּ"ה, לָכֵן בְּנִיַּת הָאֱמוּנָה הִיא דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹבֵר צַעַר, לְמַעֲשֶׂה דַּוְקָא אָז הוּא מְקַבֵּל שֵׂכֶל אַחֵר לְגַמְרֵי. זֶה נִקְרָא מִמַּעֲמַקִּים, אֵלּוּ הַשָּׂגוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד שֶׁמְּשַׁנּוֹת וּמְאִירוֹת לוֹ אֶת הַמֹּחַ וְנוֹתְנוֹת לוֹ דַּעַת חֲדָשָׁה, גּוֹרְמוֹת לוֹ לְהִסְתַּכֵּל עַל הַחַיִּים אַחֶרֶת לְגַמְרֵי.
 
ח.
הַהִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיק
וְעִקַּר גִּלּוּי הָעֵצוֹת הָאֵלֶּה, כְּשֶׁהָאָדָם זוֹכֶה לְקַשֵּׁר עַצְמוֹ עִם הַצַּדִּיק שֶׁזָּכָה לְגַלּוֹת אֶת הָעֵצוֹת הָאֵלֶּה. וּבְכָל דּוֹר וָדוֹר יֶשְׁנָם כָּאֵלֶּה צַדִּיקִים שֶׁזָּכוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַבֵּרוּר וְגִלּוּ אֶת הַדַּעַת הָאֲמִתִּית.
 אוֹמֵר ר' נָתָן: כְּכָל שֶׁהָאָדָם מַרְגִּישׁ אֶת הַקֶּשֶׁר לַצַּדִּיק שֶׁגִּלָּה אֶת הָעֵצוֹת, כָּכָה יָבִיאוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר לְצַעֲקַת הַלֵּב. וְזֶהוּ הַיְסוֹד שֶׁל הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ; עַל יְדֵי שְׁתֵּי הַבְּחִינוֹת הַלָּלוּ: הַקֶּשֶׁר לַצַּדִּיק וְהַמַּצָּבִים שֶׁל צַעֲקַת הַלֵּב - דַּרְכָּם אָדָם יָכוֹל לְשַׁנּוֹת אֶת כָּל הַמְּצִיאוּת שֶׁלּוֹ. מַתְחִילִים לְהִתְגַּלּוֹת בְּתוֹךְ הָאָדָם דַּעַת וְשֵׂכֶל אַחֵר לְגַמְרֵי, אוֹר הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ מַתְחִיל לְהָאִיר וְהוּא מְקַבֵּל מִמֶּנָּה עֵצוֹת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת פֶּלֶא.

                                                                             ("ממעמקים", הר' עופר ארז)

השאר תגובה

0