ברסלב - כאייל תערוג - ממעמקים - העצות לאמונה - ט - יא

file_406_848X400.jpg

בס"ד
 
הָעֵצוֹת לֶאֱמוּנָה
 
 ט.
"וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ"
בַּהַתְחָלָה הָאֱמוּנָה הִיא רַק יְדִיעָה שֶׁיֵּשׁ ה' יִתְבָּרַךְ וְתוֹרָה וּמִצְווֹת, אֲבָל עֲדַיִן חֲסֵרָה הַנְּקֻדָּה שֶׁל לְהָאִיר וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֱמוּנָה בַּלֵּב. "הֲשָׁבַת הָאֱמוּנָה אֶל הַלֵּב", לָדַעַת וּלְהַרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל זֶה מֵה' יִתְבָּרַךְ בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט. לְפִי הַתְּגוּבוֹת שֶׁלָּנוּ בְּמַצְּבֵי הַצַּעַר וְהַצִּמְצוּם, נוּכַל לָדַעַת עַד כַּמָּה זָכִינוּ לְהָשִׁיב אֶל הַלֵּב אֶת הָאֱמוּנָה. אִם כְּשֶׁמְּבַזִּים אוֹתָנוּ אָנוּ כּוֹעֲסִים וְרוֹצִים לְהַרְבִּיץ בַּחֲזָרָה וְלִשְׁבֹּר אֶת כָּל הַכֵּלִים, אוֹ כְּנֶגֶד זֶה כְּשֶׁזּוֹכִים לְהַרְגִּישׁ שֶׁבְּוַדַּאי זֶה מֵהַקָּבָּ"ה בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית לְטוֹבָתֵנוּ, וְאָז הַתְּגוּבָה אַחֶרֶת לְגַמְרֵי. הֲשָׁבָה אֶל הַלֵּב זוֹ הַרְגָּשָׁה שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת, שַׁלְוַת נֶפֶשׁ וְשִׂמְחָה פְּנִימִית, שֶׁהַכֹּל מֵה', וְהַכֹּל יָכוֹל כָּל רֶגַע לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה גְּדוֹלָה.
זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, "דֶּרֶךְ אֱמוּנָה בָּחַרְתִּי" (תהילים קי"ט), לִבְחֹר, לְחַפֵּשׂ וְלִרְאוֹת אֶת ה' בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה. אוֹמְרִים הַמְקֻבָּלִים "בָּחַרְתִּי"= 620= "כֶּתֶר" (בְּגִימַטְרִיָּה).
אוֹר הַכֶּתֶר הוּא הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁמִּתְגַּלֶּה לָאָדָם כְּשֶׁהוּא בּוֹחֵר בְּדֶרֶךְ הָאֱמוּנָה. הָאוֹר שֶׁל הַצַּדִּיקִים הוּא לִרְאוֹת אֶת הַהַנְהָגָה בְּכָל דָּבָר עַיִן בְּעַיִן, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לְהָשִׁיב אֶת הָאֱמוּנָה יוֹתֵר וְיוֹתֵר אֶל הַלֵּב. כְּשֶׁאָדָם בְּחֹשֶׁךְ כָּל מַחְשָׁבָה עַל ה' יִתְבָּרַךְ מְזַכֶּכֶת אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּאֵינְסוֹף תִּקּוּנִים, וּבִזְכוּת זֶה אַחַר כָּךְ מִתְגַּלֶּה לָאָדָם עוֹד מֵהָאוֹר הַגָּנוּז.
 
י.
אֲדִישׁוּת בִּקְדֻשָּׁה
 הַקָּבָּ"ה נָתַן מִדּוֹת שׁוֹנוֹת בְּלֵב הָאָדָם, וְאַחַת מֵהֶן זוֹ הָאֲדִישׁוּת. בְּדֶרֶךְ כְּלָל זוֹ מִדָּה שְׁלִילִית שֶׁיְּכוֹלָה לִגְרֹם לָאָדָם לֹא לְתַפְקֵד, אַךְ יֶשְׁנָהּ גַּם אֲדִישׁוּת בִּקְדֻשָּׁה. בְּמַצָּבִים שׁוֹנִים בַּחַיִּים שֶׁלָּנוּ בָּהֶם אָנוּ לוֹקְחִים לַלֵּב יֶתֶר עַל הַמִּדָּה אֶת מָה שֶׁקּוֹרֶה, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁזֶּה מַעֲשֶׂה שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע לְהַפִּיל אוֹתָנוּ.  כְּשֶׁהַלֵּב נִכְנָס לְמוּעָקָה, הוּא נִכְנָס לִכְבֵדוּת, עַצְבוּת, וְיֵאוּשׁ מֵעַצְמוֹ, מֵאֲחֵרִים וּמֵהָעוֹלָם, וַאֲזַי לָאָדָם קָשֶׁה מְאֹד לַחֲשֹׁב וְלִפְעֹל טוֹב בְּמַצָּב כָּזֶה, וְזֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע מְנַסֶּה, לְהַחֲלִישׁ אֶת הַכֹּחוֹת הַטּוֹבִים וַעֲשִׂיַּת הַטּוֹב שֶׁלָּנוּ.
  "יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהַיֵּצֶר הָרַע רוֹצֶה אֶת הַחֵטְא הוּא רוֹצֶה אֶת הַנְּפִילָה שֶׁאַחֲרֵי הַחֵטְא", וְעַל כֵּן יֶשְׁנָהּ עֵצָה, כְּשֶׁדְּבָרִים קָשִׁים קוֹרִים סְבִיבֵנוּ, דְּבָרִים שֶׁאֲנָשִׁים אֲחֵרִים עוֹשִׂים, דְּבָרִים שֶׁקּוֹרִים בָּעוֹלָם, הַנְּפִילוֹת שֶׁלָּנוּ, יֶשְׁנָהּ עֵצָה טוֹבָה מְאֹד שֶׁנִּקְרֵאת: "לֹא אִכְפַּת לִי, יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה".
                                                
לֹא אֲנַחְנוּ בּוֹרְאִים אֶת הָעוֹלָם, וְלֹא אָנוּ מְחַדְּשִׁים בְּכָל יוֹם מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית. יֵשׁ גְּבוּל לָאַחֲרָיוּת שֶׁאֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָקַחַת עַל עַצְמֵנוּ. הַתַּפְקִיד שֶׁלָּנוּ הוּא לְהִשְׁתַּדֵּל לִפְעֹל טוֹב וּלְהִתְרַחֵק מֵהָרַע כְּכָל שֶׁמִּתְאַפְשֵׁר, אֲבָל יֵשׁ הַרְבֵּה דְּבָרִים שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא יְכוֹלִים לְהַשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם, וַעֲלֵיהֶם אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהַגִּיד "לֹא אִכְפַּת לִי", בְּעִקָּר בִּכְדֵי לְהָבִיא אֶת הַלֵּב לְאִזּוּן וּרְגִיעָה. לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּאֲדִישׁוּת שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה, הַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה הַכֹּל, וְהַכֹּל לְטוֹבָה. חַיָּבִים לַעֲשׂוֹת אֶת זֶה, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא נִפֹּל לַמַּלְכֹּדֶת שֶׁל הַיֵּאוּשׁ וְהָעַצְבוּת וְכוּ'. וְזוֹ עֵצָה מְאֹד טוֹבָה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ בְּנִיָּה שֶׁל שָׁרְשֵׁי אֱמוּנָה עֲמֻקִּים.                 
 
חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, שֶׁהָיָה צַדִּיק עָצוּם מִשֹּׁרֶשׁ נִשְׁמַת הַמָּשִׁיחַ, טָעָה כְּשֶׁלָּקַח יוֹתֵר מִדַּי אַחֲרָיוּת. חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ לֹא הִתְחַתֵּן וְלֹא הֵבִיא יְלָדִים לָעוֹלָם. הַנָּבִיא יְשַׁעְיָהוּ בָּא וְאָמַר לוֹ:  ה' אָמַר "שֶׁאַתָּה מֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֵין לְךָ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא".
וְחִזְקִיָּהוּ שָׁאַל: "כָּל זֶה לָמָּה?"
עָנָה לוֹ יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא: "בִּגְלַל שֶׁאַתָּה לֹא מִתְחַתֵּן וְלֹא מֵבִיא יְלָדִים".

אָמַר לוֹ חִזְקִיָּהוּ: "אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁיִּהְיוּ לִי בָּנִים רְשָׁעִים גְּדוֹלִים שֶׁיַּעֲשׂוּ דְּבָרִים נוֹרָאִים,  בִּגְלַל זֶה לֹא  הִתְחַתַּנְתִּי, בִּגְלַל מָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שֶׁיִּהְיֶה".


עָנָה יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא: "מָה שֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם זֶה לֹא עִנְיָנְךָ, לְךָ יֵשׁ מִצְוָה לָשֵׂאת אִשָּׁה, לְהִתְחַתֵּן וְלָלֶדֶת יְלָדִים, אַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת שֶׁלְּךָ וְהַקָּבָּ"ה יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ, וּמָה שֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה, מָה אִכְפַּת לְךָ? אַתָּה צָרִיךְ לְקַבֵּל בְּאַהֲבָה".
וְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ עָשָׂה תְּשׁוּבָה, הִתְחַתֵּן וְהוֹלִיד, וּבְנוֹ מְנַשֶּׁה הָיָה רָשָׁע גָּדוֹל וְהֶחְטִיא אֶת כָּל עַם יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁחִזְקִיָּהוּ חָזָה. אַךְ הוּא לֹא רָאָה אֶת סוֹפָם שֶׁל הַדְּבָרִים: מְנַשֶּׁה בְּנוֹ עָשָׂה תְּשׁוּבָה כָּל כָּךְ גְּדוֹלָה, שֶׁהָפַךְ לְבַסּוֹף לִהְיוֹת אֶחָד מִגְּדוֹלֵי בַּעֲלֵי הַתְּשׁוּבָה.

עַל כֵּן יֵשׁ עִנְיָן שֶׁל הִתְבַּטְּלוּת וְקַבָּלַת הַהַנְהָגָה שֶׁל הַקָּבָּ"ה. צָרִיךְ לִפְעָמִים לַעֲשׂוֹת "מָה אִכְפַּת לִי", אֲנִי לֹא הַקָּבָּ"ה, בְּמָקוֹם שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לִפְעֹל אֲנִי נִזְכָּר שֶׁיֵּשׁ מַנְהִיג בָּעוֹלָם.          
                                                                                     
יא.
 
"לַהֲפֹךְ מֵחָכָם לְתָם" - סוֹד הַגּוֹרָל
 יֶשְׁנָם מַצָּבִים רַבִּים בַּחַיִּים, שֶׁהַדַּעַת שֶׁל הָאָדָם מְבֻלְבֶּלֶת, וְהוּא לֹא יוֹדֵעַ בְּמָה לִבְחֹר. וְלֹא לְחִנָּם הַקָּבָּ"ה שָׂם אֶת הָאָדָם בְּמַצָּבִים כָּאֵלֶּה; יֵשׁ בְּזֶה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד. יֶשְׁנָהּ עֵצָה הַנִּקְרֵאת "לַהֲפֹךְ מֵחָכָם לְתָם", וְהִיא לְהַגִּיד לַה' בְּפַשְׁטוּת: עַד כָּאן הַהַשָּׂגָה שֶׁלִּי, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מָה לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בֶּאֱמֶת אֲנִי רוֹצֶה מָה שֶׁאַתָּה רוֹצֶה, וְלָכֵן אֲנִי הוֹפֵךְ עַכְשָׁו לְתָם. אֲנִי מְקַשֵּׁר אֶת עַצְמִי אֵלֶיךָ יִתְבָּרַךְ, וּמוֹסֵר אֶת הַהַחְלָטָה לְךָ, וּמָה שֶׁיֵּצֵא זֶה מִמְּךָ.                                            
 
כְּשֶׁאָנוּ לֹא יוֹדְעִים מָה לַעֲשׂוֹת וּמְסַפְּרִים אֶת זֶה לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, וּמְבַקְּשִׁים מִמֶּנּוּ: תּוֹלִיךְ אוֹתִי כְּפִי שֶׁאַתָּה רוֹצֶה וְיוֹדֵעַ, זוֹהִי דֶּרֶךְ הַ"תָּם", לְהַאֲמִין שֶׁמָּה שֶׁיִּהְיֶה זֶה בְּדִיּוּק רְצוֹנוֹ.
כַּאֲשֶׁר רוֹצִים בֶּאֱמֶת אֶת הַטּוֹב, וְיֶשְׁנָהּ הַסְתָּרָה, וְאָנוּ מַעֲלִים אֶת זֶה לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ בְּשִׂיחָה פְּשׁוּטָה אִתּוֹ, וְכָל מָה שֶׁיִּקְרֶה זֶה הָאֱמֶת וְזֶה  רְצוֹנוֹ. כִּי בַּזְּמַנִּים הָאֵלּוּ הַקָּבָּ"ה רוֹצֶה מֵאִתָּנוּ  אֶת הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה וְהַתְּמִימָה. וְהַקָּבָּ"ה יַהֲפֹךְ אֶת מָה שֶׁנִּבְחַר "בְּמִקְרֶה" לָרָצוֹן הָאֲמִתִּי שֶׁל הָאָדָם, גַּם אִם הָאָדָם לֹא הִתְכַּוֵּן לְכָךְ בִּתְחִלָּה.
                    
הַתִּקּוּן שֶׁלָּנוּ הוּא הַשִּׂמְחָה בִּזְמַן הַהִתְלַבְּטֻיּוֹת. הַבִּטָּחוֹן בַּה' שֶׁמָּה שֶׁיּוֹצֵא זֶה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ. וְזֶה הַסּוֹד הַנִּקְרָא "סוֹד הַגּוֹרָל" שֶׁהָיָה בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָיָה לוֹקֵחַ שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמִּצְוָה הָיְתָה שֶׁשְּׁנֵיהֶם יִהְיוּ תְּאוֹמִים זֵהִים, בְּלִי הֶבְדֵּל נִכָּר לָעַיִן, וְרַק עַל פִּי הַגּוֹרָל שֶׁהִטִּיל הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אֶחָד מֵהֶם נִכְנַס דָּמוֹ לְכַפֵּר בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים, וְהַשֵּׁנִי הֻקְרַב לְכֹחוֹת הַטֻּמְאָה.
וְזֶהוּ רֶמֶז עַל הַמַּצָּבִים שֶׁבָּהֶם אָנוּ מִסְתַּפְּקִים בְּאֵיזוֹ דֶּרֶךְ לָלֶכֶת, כִּי כָּל הַדְּרָכִים נִרְאוֹת שָׁווֹת בְּעֵינֵינוּ, וְעַל יְדֵי הַדִּבּוּרִים הַפְּשׁוּטִים וְהָאֱמוּנָה וּמְסִירַת הַהַנְהָגָה לְהַשֵׁם יִתְבָּרַךְ, אָנוּ עוֹלִים לְסוֹד הַגּוֹרָל וְהַקָּבָּ"ה מְבָרֵר לָנוּ אֶת הָאֱמֶת.
 
בִּזְכוּת כֹּחַ הַמְּסִירָה לַה' יִתְבָּרַךְ, אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה שֶׁהִיא הַהֵפֶךְ מֵחֲקִירוֹת וְהִתְלַבְּטֻיּוֹת, צַעַר וּסְפֵקוֹת עַל מָה שֶׁיִּהְיֶה וְעַל מָה שֶׁקָּרָה, שֶׁכָּל אֵלּוּ הֵם עֵצוֹת שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע לְהַחֲלִישׁ אֶת כֹּחֵנוּ מִלִּפְעֹל. עֲצַת הַתָּם הִיא עֵצָה טוֹבָה לָלֶכֶת בָּהּ וְהִיא בּוֹנָה בַּלֵּב בִּטָּחוֹן בְּטוּבוֹ שֶׁל ה' עָלֵינוּ, בְּאַהֲבָתוֹ וּבְהַשְׁגָּחָתוֹ הָאֲמִתִּית.


                                                                              ("ממעמקים", הר' עופר ארז)

השאר תגובה

0