ברסלב - כאייל תערוג - ממעמקים - העצות לשמחה - ד - ה

file_424_848X400.jpg

בס"ד
 
העֵצוֹת לְשִׂמְחָה

 
ד. עַיִן טוֹבָה


כְּשֶׁהָאָדָם הַיְהוּדִי רָגִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַיִן טוֹבָה, רָגִיל לְהַגִּיד זְכֻיּוֹת עַל כָּל יְהוּדִי, מִלָּה טוֹבָה, כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה מַשֶּׁהוּ לֹא טוֹב הוּא מִשְׁתַּדֵּל לָדוּן לְכַף זְכוּת, אוֹ מְחַפֵּשׂ נְקֻדָּה טוֹבָה, ע"י זֶה מְקַבְּלִים מַתָּנָה מֵהַקָּבָּ"ה אֶת הַשִּׂמְחָה. כְּדֵי לִזְכּוֹת בְּשִׂמְחָה, אוֹמֵר רַבִּי נַחְמָן, צָרִיךְ לָתוּר וּלְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי שֹׁרֶשׁ הַטּוֹב, בְּתוֹךְ כָּל הַלֹּא טוֹב הַנִּגְלֶה לָעֵינַיִם.

 
ה. הוֹדָיָה לַה'                                    


הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁהִיא הַשְּׁלֵמוּת הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, הִיא עַל יְדֵי בְּחִינַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, וְדָוִד הוּא מִזֶּרַע יְהוּדָה, וּמַדּוּעַ נִקְרָא שְׁמוֹ יְהוּדָה? עַל שֵׁם הַתּוֹדָה וְהַהוֹדָאָה לַה'. טֶבַע הָאָדָם, שֶׁכָּל דָּבָר לֹא נָעִים הוּא מַרְגִּישׁ, וְכֻלּוֹ חַי אֶת הַחִסָּרוֹן, וְאִלּוּ הַדְּבָרִים הַנְּעִימִים אֵינָם מֻרְגָּשִׁים וַאֲנַחְנוּ לֹא שָׂמִים אֲלֵיהֶם לֵב. לְכָל אָדָם בְּרֶגַע אֶחָד יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דְּבָרִים טוֹבִים, אַךְ הוּא לֹא שָׂם אֲלֵיהֶם לֵב וְלֹא מְקַבֵּל מֵהֶם אוֹר. סוֹד מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד הוּא שִׂיא הַפַּשְׁטוּת, לִרְאוֹת וְלָחוּשׁ אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וְזֶה מַכְנִיס הֶאָרָה עֲצוּמָה שֶׁל שִׂמְחָה בַּנֶּפֶשׁ עַל טוּב ה'. יֵשׁ לְךָ קָפֶה לִשְׁתּוֹת, גַּם מְקָרֵר בַּבַּיִת, יֵשׁ גַּם אֹכֶל בַּמְקָרֵר - בִּכְלָל שִׂמְחָה גְּדוֹלָה. עוֹד וְעוֹד מְצִיאוּת שֶׁמְּלֵאָה בִּפְלָאִים. וְעִקַּר הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה זֶה הֶאָרַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, לְהַגִּיד תּוֹדָה. לִרְאוֹת אֶת כָּל הַפְּלָאִים הַקְּטַנִּים הַיּוֹמְיוֹמִיִּים וּלְהַגִּיד תּוֹדָה עֲלֵיהֶם, וּבְזֶה קוֹנִים אֶת מִדַּת הַשִּׂמְחָה.
 
 אֵיךְ זֶה פּוֹעֵל? הַיֵּצֶר הָרַע - הַמְדַמֶּה, מַרְדִּים אֶת הַהַרְגָּשָׁה עַל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים וּמְחַזֵּק אֶת הַדְּבָרִים הַחֲסֵרִים, וְאַחֲרֵי כַּמָּה זְמַן הָאָדָם פָּשׁוּט הוֹפֵךְ לִהְיוֹת עָצוּב; זֶה כְּמוֹ רַעַל. וְלָכֵן עִקַּר רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁל הַדּוֹר הַזֶּה הִיא ע"י הַבְּחִינָה שֶׁל הַתּוֹדָה וְהַהוֹדָאָה לַה', וְהִיא מַמְשִׁיכָה עַל הָאָדָם אוֹר מֵהַפִּדְיוֹן הַכְּלָלִי שֶׁמַּמְתִּיק אֶת כָּל הַדִּינִים.        
כָּתוּב בַּמִּדְרָשׁ שֶׁאָמַר הַקָּבָּ"ה : כַּמָּה דּוֹרוֹת חִפַּשְׂתִּי אֶת נִשְׁמַת דָּוִד עַבְדִּי, וּמָצָאתִי אוֹתָהּ בִּשְׂדֵה מוֹאָב (בראשית רבא נ'). מִמָּה הִתְפַּעֵל כ"כ הַקָּבָּ"ה? הַקָּבָּ"ה אָמַר: מָצָאתִי יְהוּדִי שֶׁאֲנִי מַעֲבִיר אוֹתוֹ אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא עוֹבֵר, וְהוּא רַק אוֹמֵר לִי תּוֹדָה, שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת, לָכֵן הוּא שֹׁרֶשׁ הַמָּשִׁיחַ.


                                                                               ("ממעמקים", הר' עופר ארז)

השאר תגובה

0