ברסלב - כאייל תערוג - ממעמקים - העצות לשמחה - ו - ז

file_424_848X400.jpg

בס"ד

העֵצוֹת לְשִׂמְחָה

ו
"הַכָּרַת תּוֹדָה - לַהֲפֹךְ אֲנִי לְאַיִן"
 
כַּאֲשֶׁר עַל כָּל דָּבָר טוֹב שֶׁמְּקַבְּלִים אוֹ שֶׁמַּצְלִיחִים, אוֹמְרִים מִיָּד תּוֹדָה רַבָּה לַקָּבָּ"ה. אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל זֶה לְגַמְרֵי מִמְּךָ. זֶה תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הָאָדָם מִיָּד מַעֲלֶה אֶת הַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ לַשֹּׁרֶשׁ שֶׁמִּמֶּנּוּ הַשֶּׁפַע מַגִּיעַ. זֶה נִקְרָא לַהֲפֹךְ "אֲנִי לְאַיִן", שׁוּם דָּבָר לֹא מִמֶּנִּי, הַכֹּל זֶה הַקָּבָּ"ה. וְאָז הַהַצְלָחָה  שֶׁלּוֹ יְכוֹלָה לְהַמְשִׁיךְ, כִּי הִיא מַגִּיעָה מֵהַמָּקוֹר הָעֶלְיוֹן. אוֹר הַתּוֹדָה מֵבִיא לַעֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לְשִׂמְחָה.
 
ז
"רִקּוּדִים וּמְחִיאַת כָּף"
 
"כִּי רִקּוּדִין וּמְחִיאַת כָּף מַמְתִּיקִין אֶת כָּל הַדִּינִים". מִמָּה הַלֵּב שֶׁל הָאָדָם כָּבֵד וּמְפַחֵד?  וּמֵהֵיכָן מַגִּיעַ שֹׁרֶשׁ הַפַּחַד בָּאָדָם? מֵהַדִּינִים שֶׁיֵּשׁ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם בִּגְלַל עֲווֹנוֹתָיו. אַךְ כַּאֲשֶׁר עוֹשִׂים רִקּוּדִים וּמְחִיאַת כָּף לִכְבוֹד ה' יִתְבָּרַךְ- נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים. וְעִם הַהַמְתָּקָה סָר הַפַּחַד וְהַכְּבֵדוּת, שֶׁאֵלּוּ הַמָּסַכִּים שֶׁעַל הַלֵּב וְאָז יָכוֹל לְהַגִּיעַ אֶל הַלֵּב הָאוֹר שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ,  וּכְשֶׁמַּגִּיעַ הָאוֹר, הָאָדָם חָשׁ לְפֶתַע קַלּוּת וְשִׂמְחָה. כָּל זֶה בָּא מֵהַמְתָּקַת הַדִּינִים.
לִרְקֹד 5 דַּקּוֹת בְּיוֹם, זֹאת דֶּרֶךְ יְדוּעָה בִּבְרֶסְלֵב שֶׁהִיא תְּרוּפָה גְּדוֹלָה.
 
שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה יוֹסֵף הָיָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים, מְנַסֶּה לְבָרֵר אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁל לֹא לְהִתְיָאֵשׁ מִכָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו. מָה הָיְתָה הָעֵצָה שֶׁיּוֹסֵף עָבַר בָּהּ אֶת כָּל הַמַּצָּבִים הַקָּשִׁים הָאֵלֶּה? כָּתוּב בְּמִדְרָשׁ רַבָּה: "וַאֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ", לָמָּה?  "כִּי יוֹסֵף הָיָה אִישׁ קָפוּז". קָפוּז הוּא דֹּב רוֹקֵד. בְּבֵית הָאֲסוּרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה יוֹסֵף הָיָה כָּל הַיּוֹם רוֹקֵד רִקּוּדֵי דֻּבִּים. לְפִי הַמְפָרְשִׁים דֻּבִּים הֵם קָפוּזִים, כִּי יֵשׁ כָּאֵלֶּה דֻּבִּים שֶׁאוֹהֲבִים לִרְקֹד. אָז יוֹסֵף הָיָה לוֹמֵד מֵהַדֻּבִּים הָאֵלֶּה אֶת הָרִקּוּדִים, וְכָל יוֹם הוּא הָיָה רוֹקֵד בְּבֵית הָאֲסוּרִים. זֶה הַסּוֹד שֶׁל הָרִקּוּדִים, שֶׁאָדָם רוֹקֵד זֶה לֹא שֵׂכֶל אוֹ הִתְעַמְּקוּת, אֶלָּא זוֹ עֵצָה לָצֵאת מֵהָעַצְבֻיּוֹת וּמֵהַדִּכְאוֹנוֹת, זוֹ תְּרוּפָה. הַיּוֹם אֲנַחְנוּ כְּבָר יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ הַרְבֵּה מַחֲלוֹת שֶׁל דִּכְאוֹנוֹת וְעַצְבֻיּוֹת וב"ה יֵשׁ הַרְבֵּה תְּרוּפוֹת נֶגֶד זֶה. רֵיטָלִין לִילָדִים, קְלוֹנֶקְס לִמְבֻגָּרִים, וְזֶה כָּל הַזְּמַן הוֹלֵךְ וּמִשְׁתַּפֵּר. אֶפְשָׁר לָקַחַת תְּרוּפוֹת הַרְגָּעָה, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִמָּנַע מִזֶּה, צָרִיךְ לָלֶכֶת עִם הָעֵצוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק.  צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁיּוֹסֵף הָיָה מִגִּיל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה עַד גִּיל שְׁלֹשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים.  זֶה לֹא שֶׁשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הוּא נִמְצָא בְּמֹחִין דְּגַדְלוּת, הזוה"ק אוֹמֵר שֶׁהָיָה לוֹ צַעַר עָצוּם, הוּא הָיָה צָרִיךְ לְהִתְמוֹדֵד עִם עַצְבֻיּוֹת וְצַעַר מְאֹד קָשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִים.
 
וְאַחַת הָעֵצוֹת שֶׁיּוֹסֵף הָיָה מְקַיֵּם, זֶה הָרִקּוּדִים. הָיָה עוֹשֶׂה סַלְטוֹת, וּבְכָל סַלְטָה הָיָה אוֹמֵר "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ". זֶה נִקְרָא לַעֲלוֹת לְעוֹלַם הָעִגּוּלִים. עוֹד סַלְטָה אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. וְע"י זֶה הוּא יָכוֹל לָצֵאת מֵהָעֲנָנִים, כִּי הַיֵּצֶר הָרַע מֵבִיא כָּל הַזְּמַן עֲנָנִים שֶׁל עַצְבֻיּוֹת. זוֹ הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹסֵף בְּמֶשֶׁךְ  שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּבֵית הָאֲסוּרִים.
                                                                               ("ממעמקים", הר' עופר ארז)

השאר תגובה

0