ברסלב - כאייל תערוג - ממעמקים - העצות לשמחה - ח - יא

file_424_848X400.jpg

בס"ד
 
העֵצוֹת לְשִׂמְחָה
 
ח
שִׁירִים שְׂמֵחִים
 
כְּנֶגֶד "הַמְדַמֶּה" שֶׁעוֹשֶׂה מְסִירוּת נֶפֶשׁ לְהַדְגִּישׁ כָּל הַזְּמַן אֶת הַבְּעָיוֹת, וְלִצֹּר לָנוּ רֹאשׁ עָסוּק וּמֻדְאָג, מָלֵא וְעָמוּס, שֶׁמֵּבִיא כְּבֵדוּת וּדְאָגָה, יֶשְׁנָהּ עֵצָה פְּשׁוּטָה וְקַלָּה לָלֶכֶת אִתָּהּ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם: לִשְׁמֹעַ הַרְבֵּה מוּסִיקָה שְׂמֵחָה. כַּמָּה שֶׁיּוֹתֵר לִשְׁמֹעַ אוֹ לָשִׁיר שִׁירִים שְׂמֵחִים. הַשִּׁירִים בָּאִים מִמָּקוֹם מְאֹד גָּבוֹהַּ, וְהַשִּׂמְחָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים פּוֹעֶלֶת הָפוּךְ מֵהַלַּחַץ, הִיא נוֹתֶנֶת הַרְגָּעָה בַּמַּחְשָׁבוֹת וּמַכְנִיסָה קְצָת אֲוִיר אֶל תּוֹךְ הַלַּחַץ. מוּסִיקָה שְׂמֵחָה יְכוֹלָה לְשַׁנּוֹת אֶת כִּוּוּן הַמַּחְשָׁבוֹת לְחִיּוּבִיּוֹת וְלִנְעִימוֹת.
 
ט
מִילֵי דִּשְׁטוּתָא
 
"לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה זֶה קָשֶׁה וְכָבֵד יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָעֲבוֹדוֹת, מֵחֲמַת שֶׁטֶּבַע הָאָדָם נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הָעַצְבוּת מְאֹד, כִּי כָּל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים וִיגוֹנוֹת כַּיָּדוּעַ,  עַל כֵּן צָרִיךְ לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּכָל הַכֹּחוֹת וּבְכָל מִינֵי עֵצוֹת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד. וּכְבָר מְבֹאָר, שֶׁעַל פִּי רֹב אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כִּי אִם עַל יְדֵי מִילֵי דִּשְׁטוּתָא וּמִילֵי דִּבְדִיחוּתָא, כְּפִי שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִים הַתַּנָּאִים וְהָאָמוֹרָאִים הַקְּדוֹשִׁים קֹדֶם הַלִּמּוּד לָבוֹא לְשִׂמְחָה. וְהַיּוֹם, מֵחֲמַת גָּלוּת יִשְׂרָאֵל, נִמְצָא שֶׁגַּם הַשִּׂמְחָה בְּגָלוּת, וְצָרִיךְ לְהוֹצִיא אֶת הַשִּׂמְחָה מֵהַגָּלוּת" (אוצר היראה/ שמחה ל"ה)
 
י
שֹׁרֶשׁ הַשִּׂמְחָה הִיא שֶׁאֲנִי יְהוּדִי
 
"כִּי עִקַּר כָּל הַחִצִּים שֶׁנִּזְרְקוּ לְבַת מֶלֶךְ פְּנִימָה, הַיְנוּ לַשְּׁכִינָה כִּבְיָכוֹל, שֶׁהִיא כְּלַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, הוּא בְּחִינַת הָעַצְבוּת. עַל כֵּן תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אֲזַי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, צָרִיךְ לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל עֵת, בְּמָה? שֶׁלֹּא עָשָׂנִי גּוֹי..." צָרִיךְ לְהַעֲמִיק אֶת הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל לִהְיוֹת יְהוּדִי, מָה זֶה לִהְיוֹת יְהוּדִי. מָה זֶה לִהְיוֹת בֵּן שֶׁל מֶלֶךְ, לִהְיוֹת כ"כ קָרוֹב לְכִסֵּא הַכָּבוֹד. שֶׁיֵּשׁ לִי נְשָׁמָה קְדוֹשָׁה, וְגַם אִם נָפַלְתִּי, אָז בַּשֹּׁרֶשׁ אֲנִי כֻּלִּי טוֹב, חָצוּב מֵהַמָּקוֹם הֲכִי גָּבוֹהַּ. לָכֵן תָּמִיד יֵשׁ תִּקְוָה וַאֲנִי תָּמִיד יָכוֹל לָשׁוּב אֶל הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי וְאֶל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יִקַּח כַּמָּה שֶׁיִּקַּח. וְרַק עַל זֶה לְבַד אֲנִי יָכוֹל לְהוֹדוֹת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאֲנִי יְהוּדִי קָדוֹשׁ וְלֹא פֶּרַח וְלֹא פָּרָה, וְעוֹד ה' נָתַן לִי כֹּחַ עָצוּם לִפְעֹל בָּעוֹלָם וּלְעוֹרֵר אֶת כָּל הַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת שֶׁיֵּשׁ בִּי.
 
יא
לְהַמְשִׁיךְ שִׂמְחָה מֵהַתַּכְלִית, מִשַּׁבָּת הַמַּלְכָּה
 
כָּל הַבְּרִיאָה הָיְתָה רַק בִּכְדֵי לְגַלּוֹת אֶת רַחֲמָנוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אֲנַחְנוּ רוֹאִים כַּעַס וּמַכְאוֹבִים, אֶלָּא שֶׁעִקַּר בְּרִיאַת הָאָדָם הִיא רַק בִּשְׁבִיל הַתַּכְלִית, וּמָה הִיא הַתַּכְלִית? שַׁבָּת הַמַּלְכָּה. וְכָל הָעוֹלָם סוֹבֵל צָרוֹת כִּי פְּגַם חֵטְא הָאָדָם הָרִאשׁוֹן הָיָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת לִפְנֵי שֶׁבָּאָה שַׁבָּת הַמַּלְכָּה לָעוֹלָם, וְאִם הַשַּׁבָּת הָיְתָה נִכְנֶסֶת, הָיָה מַגִּיעַ כָּזֶה אוֹר שֶׁל תַּעֲנוּג לְכָל הָעוֹלָם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְשַׁעֵר כְּלָל. וְלָכֵן אָדָם יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו שִׂמְחָה עַל יְדֵי הַהִסְתַּכְּלוּת עַל הַתַּכְלִית, שֶׁיֵּדַע שֶׁהַסּוֹף הוּא עוֹלָם הַבָּא, וּבוֹ יֵשׁ אֶת הָאוֹר הַגָּנוּז שֶׁל הַצַּדִּיקִים שֶׁל שַׁבָּת הַמַּלְכָּה, שֶׁאָז יִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה, וְכָל אֶחָד, אֲפִלּוּ מֵהַפָּחוּת שֶׁבַּפְּחוּתִים, יִזְכֶּה לִנְעִימוּת לְאֵין שִׁעוּר. וְאִם יִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמוֹ בְּזֶה עַכְשָׁו, בְּמָה שֶׁעוֹבֵר עָלָיו, יִזְכֶּה בְּוַדַּאי לָצֵאת מֵהַגָּלוּת מֵהֵיכְלֵי הַתְּמוּרוֹת, וְיִזְכֶּה לְכָל טוּב (ר' נתן, הלכות ברכת ההודאה).


                                                                              ("ממעמקים", הר' עופר ארז)
 

השאר תגובה

0