ברסלב - כאייל תערוג - ממעמקים - העצות לשמחה - יב - יד

file_424_848X400.jpg

בס"ד

העֵצוֹת לְשִׂמְחָה
 
יב
הַקְּטֹרֶת
 
"וּקְטֹרֶת יְשַׂמַּח לֵב" (משלי, כז), עַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר קְטֹרֶת בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה, כִּי עִקַּר עֲלִיַּת כָּל נִיצוֹצֵי הַקְּדֻשָּׁה מֵעִמְקֵי הַקְּלִפּוֹת הִיא עַל יְדֵי קְטֹרֶת, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְשִׂמְחָה (ליקוטי מוהר"ן כד). עַל כֵּן יֹאמַר בַּתְּפִלָּה אֶת סֵדֶר "פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת" כִּסְגֻלָּה לְשִׂמְחָה.
כָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: "סְלִיקוּ דְקָרְבָּנָא עַד אֵין סוֹף", וּבִפְרָט קְטֹרֶת שֶׁעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה בְּתַכְלִית הַמַּעֲלָה עַד אֵין סוֹף, וְעַל כֵּן אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁמַּכְנִיעַ אֶת הַקְּלִפּוֹת כְּמוֹ קְטֹרֶת, כִּי קְטֹרֶת מְטַהֵר אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת מֵהַקְּלִפּוֹת אֲפִלּוּ הַנְּמוּכִים מְאֹד, וּמַעֲלֶה וּמְקַשֵּׁר הַכֹּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי לְגֹדֶל מַעֲלָתוֹ יָכוֹל לֵירֵד אֲפִלּוּ לְמַטָּה (ליקוטי הלכות, פריה ורביה ואישות, ב א).
 
יג
שִׂמְחָה שֶׁבִּקְדֻשָּׁה
 
"שִׂמְחָה דִּקְדֻשָּׁה הִיא בְּוַדַּאי דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי הִיא עִקַּר שְׁלֵמוּת הָעֲבוֹדָה - לַעֲבֹד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה. וְהַשִּׂמְחָה הִיא הַנְּקֻדָּה הַקְּדוֹשָׁה שֶׁבְּכָל הַמִּצְווֹת. וּבֶאֱמֶת מִי שֶׁהוּא בִּכְלַל הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה יֵשׁ לוֹ לִשְׂמֹחַ כָּל יָמָיו, בְּכָל עֵת, ע"י שֶׁיִּזְכֹּר עַל עַצְמוֹ הַחֶסֶד שֶׁה' יִתְבָּרַךְ עָשָׂה עָלֵינוּ, לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה כָּל אֶחָד כְּפִי בְּחִינָתוֹ. כִּי עִקַּר הַשִּׂמְחָה כְּשֶׁזּוֹכִים לָחוּשׁ אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְלָדַעַת שֶׁכָּל הַבִּטְחוֹנוֹת וְהַתִּקְווֹת וְהַיְשׁוּעוֹת - הַכֹּל מִמֶּנּוּ. כִּי הַקָּבָּ"ה הוּא מְקוֹר הָאוֹר הָאֲמִתִּי, שֶׁזֶּה נְעִימוּת וְעַרְבוּת וּמְתִיקוּת גְּדוֹלָה  שֶׁשּׁוּם שִׂמְחָה לֹא דּוֹמָה לָהּ. וְאִי אֶפְשָׁר לְתָאֵר עֹצֶם הַשִּׂמְחָה הַזּוֹ, וְאֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג מְעַט מִזֶּה ע"י טַעַם הַשִּׂמְחָה בְּיָמִים טוֹבִים, שַׁבָּת, מוֹעֲדִים, חֲתֻנָּה וּסְעֻדּוֹת מִצְוָה. כִּי הַכֹּל נִמְשָׁךְ מֵהַשִּׂמְחָה הַזּוֹ שֶׁחָשׁ שֹׁרֶשׁ הַנְּשָׁמָה אֶת אוֹר ה' יִתְבָּרַךְ פֹּה לְמַטָּה. אַךְ מִי שֶׁפָּגַם בַּשִּׂמְחָה הַקְּדוֹשָׁה הַנַּ"ל, וְנִשְׁתַּלְשֵׁל בְּטָעוּת אֶל כַּת הַבּוֹחֲרִים בְּשִׂמְחָה שֶׁל הוֹלֵלוּת וְשִׁכְרוּת אֲשֶׁר צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וְלִשְׁמֹר מִזֶּה מְאֹד, שֶׁזּוֹ שִׂמְחָה שֶׁאַחֲרִיתָהּ תּוּגָה וְעַצְבוּת וַאֲנָחָה, כִּי זוֹ שִׂמְחָה עַל תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה"  ( ר' נתן, אוצר היראה / שמחה).
 
יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁמֵּרֹב חִסָּרוֹן רוֹצִים לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמָם, וּמְשַׂמְּחִים אֶת עַצְמָם בְּתַאֲווֹת, דְּהַיְנוּ, מַרְבִּים נְכָסִים, מַרְבִּים מָמוֹן, מַרְבִּים כָּבוֹד, מַרְבִּים בַּאֲכִילָה... אֵלֶּה הַשְּׂמָחוֹת שֶׁלְּבַסּוֹף יָבִיאוּ לָאָדָם עַצְבוּת גְּדוֹלָה, כִּי שִׂמְחָה מְקֻלְקֶלֶת הִיא שִׂמְחָה מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁכְּשֶׁנִּגְמָר טַעֲמָהּ נִשְׁאָר בַּלֵּב חָלָל, וְהַחִסָּרוֹן עוֹד יוֹתֵר גָּדוֹל מִמָּה שֶׁהָיָה קֹדֶם, וְאָז הָאָדָם צָרִיךְ לִמְצֹא עוֹד וְעוֹד תַּעֲנוּגִים בִּכְדֵי לְמַלֵּא חִסָּרוֹן שֶׁרַק הוֹלֵךְ וְגָדֵל. וְזֶה שֹׁרֶשׁ כָּל הַהִתְמַכְּרֻיּוֹת בָּעוֹלָם. 
אַךְ כְּשֶׁאָדָם מְמַלֵּא אֶת עַצְמוֹ בְּשִׂמְחָה מֵהַקְּדֻשָּׁה, דְּהַיְנוּ שִׂמְחָה מִמִּצְוָה, שִׂמְחָה מִכַּף זְכוּת, שִׂמְחָה מֵהוֹדָיָה, שִׂמְחָה מֵרִקּוּד, מִתְּפִלָּה, אָז קוֹרֶה הַהֵפֶךְ, שֶׁסָּר מֵעַל הַלֵּב שֶׁלּוֹ עוֹד מָסָךְ שֶׁל תַּאֲוָה, שֶׁל עֶצֶב, שֶׁל פַּחַד, וְהַלֵּב נִפְתָּח לָחוּשׁ אֶת אוֹר ה' יִתְבָּרַךְ. וּכְשֶׁה' יִתְבָּרַךְ מְמַלֵּא אֶת הַלְּבָבוֹת, זוֹ שִׂמְחָה עֲצוּמָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בַּדָּבָר, בַּחֹמֶר שֶׁנִּגְמָר. זוֹ שִׂמְחָה שֶׁל הַהִתְקַשְּׁרוּת, לָחוּשׁ אֶת מְקוֹר הַטּוֹב וְהַנְּשָׁמָה הַקַּיֶּמֶת בִּי, וְאֶת אוֹר ה' הַמַּגִּיעַ דַּרְכָּהּ. זוֹ שִׂמְחָה שֶׁל לַחֲזֹר הַבַּיְתָה אֶל אַבָּא, אֶל ה' יִתְבָּרַךְ.
         
יד
תְּפִלָּה
 
"אָדוֹן הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה אֲשֶׁר עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקוֹמְךָ, וְאֵין עַצְבוּת לְפָנֶיךָ כְּלָל, עָזְרֵנִי וְהוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁאֶזְכֶּה לְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמִי בְּכָל עֵת תָּמִיד, וּתְלַמְּדֵנִי דַּעַת וְדֶרֶךְ וְעֵצָה, תּוֹדִיעֵנִי בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר וּלְהִתְחַזֵּק תָּמִיד עַל הַיָּגוֹן וְהָאֲנָחָה וְהָעַצְבוּת, לְהַרְחִיקָם מֵעָלַי וּמֵעַל גְּבוּלִי לִבְלִי לְהַנִּיחַ לִכְנֹס לֶאֱחֹז וְלִגַּע בִּי כְּלָל, חַס וְשָׁלוֹם, רַק לְהִתְגַּבֵּר בְּכָל עֹז לְהַמְשִׁיךְ עָלַי שִׂמְחָה וְחֶדְוָה תָּמִיד, אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בָּךְ, וְאֶזְכֶּה לְחַזֵּק אֶת עַצְמִי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה כָּל כָּךְ, עַד שֶׁתַּגִּיעַ הַשִּׂמְחָה לְרַגְלַי, שֶׁאֶזְכֶּה לִרְקֹד מֵחֲמַת שִׂמְחָה וְאֶזְכֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה" (ליקוטי תפילות ר' נתן)  "לַמְרוֹת כָּל מָה שֶׁעוֹבֵר עָלַי, בֶּאֱמֶת בִּפְנִימִיּוּת שֶׁל הַלֵּב שֶׁלִּי אֲנִי לֹא רוֹצֶה אֶת זֶה, אֲנִי רַק רוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלֶיךָ, אֲנִי רוֹצֶה לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה". וְאוֹמֵר ר' נָתָן, שֶׁעִקַּר הַשִּׂמְחָה זוֹכִין ע"י תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, וּבְכָל פַּעַם מַשִּׂיגִים יוֹתֵר.
 
                                                                              ("ממעמקים", הר' עופר ארז)
 

השאר תגובה

0