ברסלב - כאייל תערוג - סיפורים מהחיים - הייחוס של סוחר הדגים

file_417_848X400.jpg

בס"ד
 
הייחוס של סוחר הדגים

(מבוסס על מעשה שהיה)
מר אברהם כחלילי המכונה כחלי, היה סוחר דגים קטן יחסית, שנע על ציר קרפיון-הבית לעקרות בית פולניות, מבריכות הדגים של קיבוצי הצפון. הבקיאות של כחלילי המכונה - כאמור - כחלי, בעולמם של הקרפיונים היתה מעוררת השתאות. במבט חטוף על פרצופו של קרפיון מצוי, הוא ידע בדיוק מה מצבו הרפואי, המנטלי, והגסטרונומי. הוא ידע להבחין בכנימה, או בעלוקה על קצה זנבו, או בסימני מגיפה עתידית, מה שהיה עוזר לו לרכוש להקות דגים במחיר מציאה. להקות אמרנו, לא יותר מ- 100 עד 150 דגים, כי כחלי שלנו לא לקח אף פעם סיכונים מיותרים.


הימים, ימי שנות החמישים, ימי הצנע המסוגף, אנשים עמדו בתור בשביל חריץ גבינה, חתיכת מרגרינה וחצי קילו סוכר. אבל הבית היהודי, בעיקר בקרב עולי מדינות אשכנז - למרות המחסור במזון - שמר נאמנות לקרפיון שלו, אותו טחנו דק דק עם שאריות לחם שחור, ויצרו את יצירת הפאר המונומנטלית - גפילטע-פיש, כמובן בסיוע פיסת גזר על גג הקציצה ושומן רוטט מסביבה.


איפה היינו? עם הקרפיונים וכחלי הסוחר תושב עיירה קטנה בצפון הארץ, אשר בעצמו ניצב בחנותו ומכר קרפיונים זחוחים משייטי אמבטיה, אותם לכד באמצעות רשת עממית המחוברת למקל מטאטא. פרנסה? ברוך השם בשפע, למרות ימי המחסור.


בואו נניח לקרפיונים ונצעד מעדנות עם כחלי הסוחר לבית הכנסת "סדר המידות" בפאתי העיירה. לא שכחלי היה דתי גדול, אבל תפילת שחרית במנין הוא לא הפסיד, ולא חלילה בשעות הבוקר המאוחרות - בנץ! גם על מנחה וערבית הוא לא דילג, אבל עד כאן. לימוד תורה ודיקדוק בהלכות לא היו ברקורד שלו.


בוקר אחד בעודו מקפל את תפיליו, מבחין כחלי באברך צעיר וגבה קומה המתפלל ברגש רב, מתנועע כמו להבת לפיד מול רוח, ופניו לוהטות מדבקות. המחזה הזה חזר על עצמו מדי בוקר. כאשר אחרוני המתפללים נטשו את בית הכנסת עדיין נותר האברך עומד בפינתו, ופיו כמונה מעות עוד שעה ארוכה.


יום אחד החליט כחלי להמתין במקום כדי לעקוב אחריו. לתדהמתו מיד כשסיים תפילתו פתח האברך גמרא והחל לעיין בה תוך ניגון ישיבתי מרטיט. זה נמשך שעות ארוכות. כשכחלי חזר מחנותו לפנות ערב, הלה עדיין ישוב היה מול הסנטדר מנגן בפיוומעיין בספריו.


"הוא מוצא חן בעיני הבחור הצדיק הזה" הרהר סוחר הדגים, "מעניין היכן הוא מתגורר".


מיד אחרי תפילת ערבית התפזרו המתפללים, וגם האברך הגבוה פנה לדרכו. כחלי עקב אחריו בחסות החשיכה. בצריף קטן ומט ליפול התגורר האברך הצעיר, אי שם בצידה המערבי של העיירה, סמוך לפרדסי הלימונים. כחלי הביט פנימה דרך החלון ונידהם, העניות חגגה. שלושת עולליו הקטנים ביקשו לחם, ואין. אמם נתנה להם כפית סוכר וביקשה להרגיעם.


כחלי הרגיש שליבו נצבט "אני חייב לעזור ליהודי הצדיק, הוא פשוט עני ואביון, אבל אין ספק שהוא גדול בתורה ובחר בדרך זו כדי להתעלות... אבל ליבי ליבי על ילדיו הקטנים ואשתו...".
 
* * *

אהרון חיים פינקלשטיין סיים את תפילת השחרית, חלץ את תפיליו, קיפלם ופתח את תיק הקטיפה. ידו נתקלה בשלוש מטבעות. הוא תמה. מי הכניס לכאן כסף? מדובר בסכום נאה למדי, שמספיק לרכישת שני לחמים שחורים, ליטר חלב וכמה גבינות. פינקלשטיין מעדיף לשמור את הכסף בכיסו, אולי מישהו איבדו בטעות...


כך גם ביום השני, והשלישי, והרביעי. האברך אהרון חיים פינקלשטיין הבין שיש בסביבה מישהו שרוצה להיטיב עמו, אבל מי? למחרת נפתרה התעלומה. הוא סיים את תפילת ה- 18 קצת מהר מן הרגיל והבחין בסוחר הדגים המשלשל לכיס תפיליו מספר מטבעות.


"תבין אותי ידידי הצעיר" התפתל כחלי סוחר הדגים "אתה בשבילי איש צדיק, אני מאד מעריך את תפילתך ולימוד תורתך. דומני שאתה זקוק לפרנסה. בשבילי זה כסף קטן... תחשוב שאני שותף שלך...".
התמימות של סוחר הדגים שבתה את ליבו של האברך והם נפרדו בלחיצת יד חברית. הם שותפים.


וכמו בסיפורים הטובים, עסקיו של אברהם כחלילי החלו לפרוץ, ימה וקדמה צפונה ונגבה. לפתע פתאום זרמו לעברו הזמנות קרפיונים כמעט מכל עיר בישראל. הוא רכש טנדר ועוד טנדר, גייס מספר עובדים והרחיב את חנותו. זמן קצר אחר כך פתח עוד מספר חנויות בערי השדה. לפתע ביקשו ממנו לא רק קרפיונים. גם דגי סלומון, ובורי, וטונה. ומה לא? בקיצור תוך עשר שנים "כחלילי דגים שמחים בע"מ" הפכה לחברת ענק שגלגלה סכומי עתק. הא כן, שלא תטעו לרגע, ככל שזרם הכסף לחשבון הבנק של כחלי, גם התזרימים שהיפנה לאברך שלו פינקלשטיין החלו לקבל עובי ונפח משמעותי. פינקלשטיין כבר לא היה בדיוק אברך, הוא הפך לרב מוכר שרבים רבים שיחרו לפיתחו ובאו לשמוע ממנו תורה ומוסר. כספי המעשר של כחלי הועילו לשפר את אורחות חייו, הצריף הוחלף בבית רחב-ידיים עם חצר עטויית עצי פרי. בסמוך הוקם לו מבנה של כולל אברכים וחדר אוכל קטן בסמוך לו.


ההצלחה של הרב אהרון חיים פינקלשטיין היתה מקבילה להצלחותיו והכלכליות המדהימות של הסוחר האגדי אברהם כחלילי, או אולי ההיפך.


"כן, אני יודע" היה נוהג לומר כחלי לרעייתו הנאמנה "בזכות הרב פינקלשטיין אני רושם לעצמי את ההצלחה המזהירה מסוחר קרפיונים קטן, לחברת ענק המגלגלת מליונים".


במקביל להצלחות העסקיות של כחלילי הסוחר, שמו של הרב פינקלשטיין התפרסם בארץ ובגולה, ומעמדו בקרב גדולי הדור היה נכבד ביותר.


למותר לציין כי הידידות בין השניים היתה הדוקה, כאשר מפעם לפעם כחלי יושב ללמוד, ובעשר או עשרים דקות קולט דבר תורה ומאזין לכמה הלכות אקטואליות.
בבית הכנסת בעיירה, שכבר הרחיב כתליו, הם ישבו זה לצד זה. בצל החוכמה. בצל הכסף.
 
* * *

בערב יום כיפור לאחר 11 שנים, הבחין הסוחר כחלי כי הרב פינקלשטיין אורז מטלטליו ופניו דרומה. מונית גדולה ניצבה סמוך לבית וילדי המשפחה מתיישבים בה.
"לאן נוסע הרב?".


"אני הולך לעשות את יום הכיפור במחיצת רבי ומורי האדמו"ר מסצ'ואן"! השיב הרב פינקלשטיין.


"יש לך רב?" תמה סוחר הדגים. "מעניין. הייתי שמח להכיר אותו" אמר ועשה. מיד לאחר יום הכיפור נסע הסוחר כחלי להכיר את האדמו"ר, רבו ומורו של הרב פינקלשטיין. עיניו אורו. בית הכנסת של חסידות סצ'ואן היה ענק ומרוהט להפליא. מאות רבות של חסידים סבבו סביב רבם הנערץ וגמעו בצמא דברותיו. כחלי היה מוקסם מהעושר, מהגדלות, מהייחוס.


כשהוא חזר לעיירה יומיים לפני חג הסוכות, משהו השתנה בקרבו. לבו נטה לאדמו"ר הגדול והישיש, וגם תזרים תרומותיו החל לזרום לשם. "אני מעדיף לתת לאדמו"ר צדקות, הוא הרי גדול פי כמה מהרב פינקלשטיין... הוא אדמו"ר בן אדמו"ר, צאצא של אדמו"רים, ענק בתורה... ואני אוהב להחזיק לומדי תורה" כך הרהר כחלי.
 
* * *

מבלי הודעה מוקדמת - חריקות בעסקים. הזמנות שנראו סגורות הרמטי עם רווח גדול בצידן, נדחו על ידי לקוחותיו הותיקים. כמה להקות דגים מתו ממגיפה. מס הכנסה עשה ביקורת עומק על חשבונותיו. הבנקים החלו לקצץ לו אשראים. המחאות חזרו. כחלי נאלץ לצמצם עסקיו. החנויות נסגרו. קשרי המסחר עם הקיבוצים קופדו, כחלי חזר לחנות הקטנה בעיירה. מוכה וחבול כשחובות עתק משתרגים על צווארו. שנה אחר כך הוא סגר את חנותו מחוסר קליינטים, והפך לחסר כל, חי מהיד אל הפה, בקושי.


ערב יום כיפור שלוש שנים אחרי. כחלי סוחר הדגים לשעבר מבחין ברב פינקלשטיין מלווה בעדת חסידיו צועד לכוון בית הכנסת. הוא מרגיש לפתע ניצוץ של געגועים המפלח את ליבו. "ריבונו של עולם" הוא מהרהר בלבו "כשתמכתי ברב פינקלשטיין עסקי צמחו למימדים דמיוניים, כשעברתי לתמוך באדמו"ר שלו, צנחתי לאשפתות".


הוא רץ לעבר הרב פינקלשטיין, לחץ ידו בחום רב וביקש לשוחח עמו ביחידות.
"יסביר לי הרב מדוע נפלתי עד שאין לי פרוטה לפורטה?".


"גלגל סובב בעולם יקירי ואהובי" ניסה לתרץ הרב. "השם משפיל ומרומם. אתה עוד תעלה ברצות אלוקים...".
הניחומין הללו לא עשו רושם על הסוחר שבור-הלב .


"כבוד הרב, אני לא מחפש ניחומים או תרוצים רגילים של מוסר. אתה תלמיד חכם, אנא תסביר לי מדוע כשתרמתי לך עסקי פרחו ושיגשגו, וכשהחלטתי לתרום לאדמו"ר שלך איבדתי את כל הוני ואין לי ברכה בעמלי, עד כי נאלצתי לסגור גם את חנות הדגים הקטנה שלי בעיירה...".


הרב פינקלשטיין ליטף בעיניים אוהבות את מיטיבו העצוב ואמר "אתה באמת רוצה לדעת? לא תיפגע אם אסביר לך מה קרה כאן?".
"לא אפגע. אני סקרן עד שורשי שערותי".


"ובכן ידידי איש החסד. כשהכרת אותי לפני שנים רבות, הבחנת בתפילותי, בלימודי, ולבך נקשר אלי בתמימות. לא חיפשת ולא דקדקת ולא חקרת מי אני, מה הייחוס שלי, ומה חשיבותי. נהגת בתמימות, והקב"ה הבחין בטוהר כוונותיך, ולא דקדק אחריך ואחר יחוסך ונתן לך שפע כלכלי עצום. אבל לפני שלוש שנים, כשגמלה בליבך ההחלטה להעדיף את האדמו"ר הצדיק שלי, כי הוא חשוב ומפורסם ומיוחס, אז הקב"ה שינה הנהגתו כלפיך, והחל גם הוא לבדוק בייחוס שלך. וכשהוא גילה שאתה סוחר דגים קטן, בן סוחר דגים קטן, בן סוחר דגים קטן, הוא החליט שאם זה הייחוס שלך, אז כדאי להחזירך למקומך הראשוני, כי מי שבודק בייחוס ובחשיבות, בודקים גם בייחוס שלו..."
 
* * *

נציין לסיום במאמר מוסגר, שהרב פינקלשטיין אימץ בחום רב את סוחר הקרפיונים בדימוס, וחיבר אותו לכולל האברכים שלו, שם שקד כחלי על תלמודו עד יום מותו בשיבה טובה, עם ייחוס של בן תורה. היש ייחוס גדול יותר מזה? 


                                                                          (הר' קובי לוי, "העיתנאי 3")

השאר תגובה

0