ברסלב - כאייל תערוג - סיפור מגילת אסתר - חלק טו

file_351_848X400.jpg

בס"ד

חרבונה

מי היה חרבונה? היה זה אחד מ"אוהביו המושבעים" של המן, אשר יעצו לו אמש להכין את העץ [שנאמר: "ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו, יעשו עץ גבוה חמישים אמה..."]. אלא שמשום מה, היום בבוקר, לאחר התהלוכה הנפלאה, הם כבר לא בדיוק היו "אוהביו", אלא רק "חכמיו" [שנאמר: "ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו, אם מזרע היהודים מרדכי..."]. כדרך שנאמר (משלי יד כ): "וְאֹהֲבֵי עָשִׁיר רַבִּים". (ילקוט ציוני דרך על המגילה)


חרבונה, אשר ראה שהמלך לפתע מגדל ומרומם את מרדכי, והמן מתחיל להסתבך - החליט כי טוב יותר שלא להיות מעורב בפרשייה, ומיהר להתחמק ולפרוש. כעת, כשראה בצרתו הנוראה של המן, לא רק שלא נחלץ לעזרתו, אלא שראה בזאת הזדמנות פז להתפטר ממנו לגמרי. הרי ברור שכל הפרשייה הזו של הכנת העץ למרדכי, הולכת להסעיר את המדינה ולתפוס כותרות. תתחלנה להיערך מסיבות עיתונאים ולקום וועדות חקירה: מי הקים את העץ, מה היתה כוונתו, האם היתה כוונה להתנכל למלכה, האם יש קשר בין הדברים, האם מישהו מנסה להוביל כאן מהלך להפלת המלך.

כל השאלות הללו ידרשו תשובות, והמן בנכליו בודאי ידע כיצד להפיל את התיקים על יועציו ומקורביו, כדי לצאת בשלום מן העניין... לכן עכשיו זוהי הזדמנות מצויינת עבורי לצאת בראש נקי מהענין... כדרך שאומרים "נפל שור - הֲבֵא שוחטים..." וכמו שנאמר (איוב כז כב): "וְיַשְׁלֵךְ עָלָיו וְלֹא יַחְמוֹל, מִיָּדוֹ בָּרוֹחַ יִבְרָח". (מגילה טז ע"א. מע"ל)

העץ יוכיח

"וַיּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ, עמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה. וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו".


הצביע חרבונה על העץ המתנשא ומזדקר מבעד לחלון, ואמר: אדוני המלך, גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי. אתה הרי יודע על כך, רואים אותו בכל העיר. גם המן ציין זאת לפניך היום בבוקר, כשפקדת עליו להרכיב את מרדכי.

הוא ניסה לבכות לפניך שלא תדרוש ממנו לעשות כבוד כזה גדול למרדכי, בשעה שבדיוק עכשיו הוא בא לבקש ממך לתלותו (כמבואר בילקו"ש תתרנח). אבל המן הנוכל הזה - מה אמר לך? שהוא הכין את העץ למרדכי - על כך שהפר את חוקי המלך, ולא השתחווה לפניו כאשר ציווית. אבל אני רוצה לשאול, אדוני המלך, וכי הדבר מתקבל על הדעת, להוציא אדם להורג עבור הפרת חוק?! ועוד בתליית ראווה?! הרי מרדכי לא מרד במלכות! וכי חסרות דרכים כיצד להעניש או להרוג מפירי חוק?! אדוני המלך, עכשיו אתה יכול להבין מצוין מהי הסיבה האמיתית לכך - "אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ"! כן, זה כל פשעו וחטאתו של מרדכי! המן רוחש לו שנאה תהומית רק בגלל שדיבר טוב על המלך. זה ברור, שהרי יש לו להמן תוכניות ושגעונות גדלות, הוא מוביל מהלכים שלמים כדי להגיע אל הכסא. ההתנקשות של בגתן ותרש בחיי המלך היתה יכולה להקפיץ אותו קדימה עד כס המלכות, והנה בא מרדכי וטירפד לו את התוכנית! זהו זה, מאז הוא אכול שנאה כלפי מרדכי.

הוא רואה בו אבן נגף בדרכו אל הכסא. בכל ליבו הוא משתוקק להשיב לו כגמולו, על כך שגרם לתלייתם של בגתן ותרש - ולתלות אותו.


והנה הוא הצליח למצוא עליו עלילה, שאינו כורע ומשתחווה לו, ובעקבות כך מיהר להכין לו עץ תליה. הנה העץ "עמֵד בְּבֵית הָמָן, גָּבהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה". משנאתו האישית היוקדת, הוא לא הסתפק בהוצאה להורג רגילה, אלא טרח להכין לו בחצר ביתו עץ גבוה. את כל הבית שלו הוא הפך בשביל להביא קורה גדולה וגבוהה. ומה זה אומר? דברים פשוטים וברורים! וכי היה עולה בדעתו לעשות את כל זה, סתם בשביל להוציא להורג אזרח שנתפס על הפרת חוק?!


העץ הגבוה העומד בחצר ביתו של המן, ונעשה בטרחה כה מרובה, באופן שיהיה כה גבוה - הרי הוא זועק ומוכיח, שיש לו להמן שנאה אישית כלפי מרדכי, בעבור שדיבר טוב על המלך!


לכן נכונים דבריה של המלכה ללא ספק. המן מוביל כאן מהלכים שלמים כדי לחתור תחת המלך. דבר לא עוצר אותו במרוצתו אל הכסא, הוא עושה הכל כדי להסיר את כל המחסומים המפריעים לו בדרך. (על פי אוסף פירושים על מגילת אסתר להגאון רבי דוד טעביל זצ"ל)


בקדרה שבישל, בה יתבשל

"וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו!" דבריו של חרבונה היו במקום. אכן מבחינתו של אחשורוש הפאזל הושלם, התמונה התבהרה. כל המחשבות שלו על המן ביממה האחרונה - אמיתיות ונכונות. לפניו עומד נוכל שפל ונתעב ממדרגה ראשונה. בוגד, מורד במלכות, מתנכל לחיי המלך והמלכה. לא, הוא אפילו לא מעוניין לשמוע מה בפיו של הנבל הזה. אינו מוכן להתדיין על כך מילה. הוא רוצה לראות אותו תלוי תיכף ומיד על העץ!


ומי האדם המתאים ביותר לביצוע גזר הדין? כמובן מרדכי היהודי. הוא, שראוי לאות ולדוגמא של נאמנות למלך, שנרדף על ידי המן דווקא בגלל נאמנותו הרבה - יבוא הוא ויתלה את הבוגד הנאלח!

פרפורים אחרונים

שלח המלך אחשורוש לקרוא למרדכי היהודי. אמר לו, עמוד וקח את המן צורר היהודים, ותלה אותו על העץ אשר הכין לך. בעת ההיא יצא מרדכי מאת המלך, ויקח את המן משער המלך. ענה מרדכי ואמר להמן: בוא אתי המן השונא, האויב הרע אשר לי וצורר כל היהודים, ונתלה אותך על העץ אשר הכינות לנפשך...


נפל המן לפני מרדכי וניסה להתחנן לפניו על נפשו: אוי, מרדכי הצדיק, איך אעיז לדבר עמך, איך אעיז להסתכל על פניך, אחר כל הרעה אשר חרשתי עליך, בהטותי אוזן לדבריהם הנאלחים של אוהבי וזרש אשתי... אוי, אוי! מרדכי הצדיק, עשה אתי חסד בגודל חסדיך, כי הלוא אין בקרבכם היהודים רוצחים והורגי נפשות. רק זאת אבקש ממך, מרדכי הצדיק: אנא אל תתלה אותי בבזיון כדרך שתולים פושעים שפלים ובזויים. אתה הרי יודע איזה מעמד היה לי. שרים ושליטי מדינות היו כפופים לפני, כאין וכאפס בעיני נחשבו. במילה אחת שלי הרעשתי מדינות. אוי, חוסה נא על כבודי, מרדכי הצדיק, ואל תהרגני ואל תשחיתני בביזיון, ואל תעלה את שיבתי על העץ. הרוג אותי בכל דרך אחרת שנראית לך, כרות ראשי בחרב המלך, אשר בה נהרגים גדולי המלכות, אך על עץ התלייה על תעלני. (תרגום שני)


היה המן צווח ובוכה, אולם מרדכי לא היטה אוזן כלל לקול צעקתו, כי כל המרחם על הרשעים - אכזרי. ואדרבה, היה חפץ בתלייתו, כדי שיתפרסם הדבר בכל העולם, ובכך תהיה ליהודים נחמה ופתח של תקוה להאמין שהגזירה הנוראה עוד יכולה להתבטל.

את המן תלו על עץ גבוה...

"וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי". קשרו את ידיו של המן באזיקים והובילוהו לכיוון ביתו, לעבר עץ התלייה אשר כה טרח להכין. נאספו שם רבים מישראל, והכהנים בחצוצרות, ונתקיים בהם מה שכתוב בתורה (במדבר פרק י פסוק ט): "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם, וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם, וְנוֹשַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". הצר הצורר הוא המן הרשע צורר כל היהודים.


כשבאו לתלותו נעשה נס שהתכופף העץ מעצמו. ותלו אותו בבגדי השרד החשובים והמיוחדים אשר לו, כדי שיהיה ניכר וברור לעין כל, שזהו המן הרשע בכבודו ובעצמו התלוי לו שם למעלה על העץ. (ת"ה קכז)


יצאה אסתר לראות את המן כשהוא מוצא להורג. אמרה: "נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ" (תהלים קכד ז). ומרדכי ענה ואמר: "בָּרוּךְ ה' שֶׁלּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם" (שם ו). ועל זה אמר שלמה בחכמתו (משלי יא ח): "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ, וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו", שהשכים המן בבוקר לתלות את מרדכי, והנה נתלה הוא עצמו באותו יום על העץ אשר הכין לו. "כן יאבדו כל אויביך ה'!" (מע"ל)
 
סוף טוב הכל טוב

"וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה". רק כעת, כשנתלה המן, חש אחשורוש כי הוא משתחרר מהמתח הנורא של השעות האחרונות. הכעס שגעש ורתח בקרבו על ההתנכלות הנוראה לחייה של אסתר, נח ושקט. גם הכעס הישן על הריגת ושתי, שפעפע בקרבו כבר תשע שנים ומיאן להירגע - כעת נרגע אף הוא. איך אומרים? סוף טוב הכל טוב... ומה יותר טוב מלשבת בארמון ולראות מבעד לחלון את המן תלוי ומתנדנד לו על העץ שם למעלה...?!


[המילה "שָׁכָכָה" מורה על שכיכה כפולה וחזקה. ולא כמו שנאמר לאחר מעשה ושתי: "כְּשׁךְ חֲמַת הַמֶּלֶךְ", שזהו שיכוך מועט ולא מושלם (תורה תמימה)] 
 
המלך רגוע

זהו זה. המן תלוי - והמלך רגוע.
לא, אין לו שום הרהורי חרטה על הצעד הזה! אין לו שום רצון לבדוק את הדברים מחדש ולנבור בהם פעם נוספת! נכון שמדובר כאן במשנה למלך, שהתגלה לאחרונה כבעל כשרון יוצא מן הכלל. נכון שהעריץ אותו על היותו בעל כוחות קסם נפלאים. אבל יחד עם זאת, תמיד שכן בליבו רגש של דחייה כלפיו. מאז שגרם למותה של ושתי, יש לו עליו שנאה נסתרת. מה גם שתמיד היה לו איזה מין חשש לא מוגדר, שמא המן 'מסובב' אותו. אז זהו זה, עכשיו כשהוא תלוי, הוא יכול להיות רגוע באמת.


וחוץ מזה, יש לו סיבה נוספת להיות רגוע. היום הובררה לו עובדה משמעותית מאוד. אבן גדולה נגולה מעל ליבו! תמיד העיק על ליבו הסוד הנורא, מה שאמרו לו החוזים בכוכבים, שהמלך שימלוך אחריו יהיה יהודי. תמיד חשש שהיהודים ימרדו בו ויקחו ממנו את מלכותו. אבל היום נודע לו שאסתר, אשתו היקרה, היא יהודיה! כלומר: היהודי שימלוך אחריו - יהיה בנו, עצמו ובשרו! (יערות דבש)


אז בעצם, לחינם רדף את היהודים, וגזר עליהם גזירת שמד נוראה. מסכנה אשתו היקרה, היא כל כך מצטערת... עליו לחשוב היאך לבטל את הגזירה!

מדינת חוק

אבל מי כמוהו יודע, שזה לא פשוט בכלל! האגרות החתומות בחותמת המלך כבר נשלחו והופצו, והרי החוק קובע שכתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך, אין להשיב. ובמדינת חוק - אין משחקים, חוק זה חוק. גם אם בעקבותיו יובלו להריגה אנשים חפים מפשע, אין מה לעשות. חוק הוא ערך עליון. אוי ואבוי לו אם ינסה לעקוף את החוק! מיד יקום בית המשפט העליון ויזעק את זעקת האמת והצדק. יעמידו אותו לדין, ולא יעזור לו שהוא המלך. במדינת חוק הכל שָפיט, וכולם שְפיטים.
אז מה באמת עושים?

בית המן לאסתר

כצעד ראשון, החליט המלך, כי יש לפרסם ככל היותר את סיבת תלייתו של המן. שלא יחשבו שהיתה זו סתם סגירת חשבון בינו לבין המלך. שידעו שזה קשור לאגרות שהוא שלח, להתנכלות שלו נגד היהודים. שיידעו שמשהו כאן לא בסדר, ויפחדו בינתיים לגעת לרעה ביהודים.


"בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר הַיְּהוּדִים". הנה החוק קובע, כי הרוגי המלך - נכסיהם ורכושם הולכים לקופת המלך. אם כן, הרהר אחשוורוש, עכשיו אני אוכיח לכולם, שהמן לא נהרג כמורד במלכות, אלא בגלל סיבה אחרת - בגלל היותו "צֹרֵר הַיְּהוּדִים". ולכן, את כל רכושו העצום ועושרו האגדי - לא אקח לי לקופת המלך כנהוג, אלא אתן אותו לאסתר המלכה, וכך ידעו כולם שבעבורה הוא נהרג, בעבור התנכלותו לה ולעמה היהודים! אין ספק שצעד זה יזכה לפרסום נרחב, ויעורר את ההדים הרצויים. אף אחד לא יעיז בינתיים לגעת ביהודים לרעה! (מלבי"ם)


ואכן, עוד באותו יום, ניתנה הפקודה. ארמונו המפואר של המן, עם כל אשר בו, וכל כספו, אוצרותיו ונכסיו הרבים - ניתנו במתנה לאסתר! אף בניו ובני ביתו - נמסרו לה לעבדים! (תרגום. ת"ה קל)


אחשורוש אף ראה בכך צעד של פיוס וריצוי כלפי אשתו היקרה. הן עד עתה חשד בה שיש לה איזה קשר נסתר עם המן. לבטח היא חושבת שיש בלבו עדיין כעס עליה על המשתאות שערכה, בהם הזמינה את המן, ונתנה לו יחס נפלא. אוי, לא. הוא איננו מסוגל לחשוב על כך שאשתו היקרה תהיה בצער, שתחשוב שהוא כועס עליה. מה פתאום? אין לו שום כעס! הוא הרי יודע כמה היא נאמנה לו, ומעולם לא נתנה עיניה בהמן. הכל היה רק הצגה. אז הנה עכשיו זו הזדמנות בשבילו להוכיח לה שהכל בסדר. אין כאן הקפדות, אין כאן כעסים, אין כאן קנאה. הכל שרוי ומחול וסלוח. ואין הוכחה טובה יותר לכך, מאשר לתת לה את בית המן. הרי ברור שאילו היה חושב שדעתה על המן, לא היה נותן לה את ביתו, אלא דווקא מנסה להשכיח אותו מליבה. (מנות הלוי)  
 
מרדכי משנה למלך

"וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מָה הוּא לָהּ". בהזמנת כבוד, נקרא מרדכי לבוא אל המלך. עד עתה, בימים האחרונים, לא היה יכול מרדכי לבוא אל המלך כלל, מפני שהמן חסם את הגישה, דאג לנטרל את המלך מכל השפעה ושתדלנות של היהודים. אבל כעת, עם תלייתו של המן, הותרה הכניסה, ומרדכי סוף סוף יכול היה לבוא אל המלך. ואולם, לא רק שהותרה לו הכניסה, אלא שהוא הוזמן בדרך של כבוד, שהרי כעת הוא מגיע - לא רק כשר בכיר, ולא רק כמציל חייו של המלך - אלא גם כדוֹד ואומן של המלכה! (מנות הלוי קפא)


"וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי". באותו מעמד ממנה המלך את מרדכי למשנה למלך, ונותן לו את טבעתו. אותה טבעת, אשר מילאה את תפקידה באמונה בהיותה בידיו של המן, בכך שעוררה את ליבם של ישראל לתשובה שלימה [כפי שהובא לעיל מאמר חז"ל: "גדולה הסרת הטבעת, יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שעמדו להם לישראל..." (מגילה יד ע"א)], עכשיו, שחזרו ישראל בתשובה, הגיעה שעתה לעבור מידיו של המן - אל ידיו של מרדכי, ולתת בכך תשועה והצלה לעם ישראל. (וזו היא ההדגשה במילים: "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן". מנות הלוי קפא ע"ב) [על פי הנ"ל ניתן לפרש את ההבדל בטעמי המקרא בתיבות 'ויסר המלך' כאשר ניתנה הטבעת להמן, לבין 'ויסר המלך' כשניתנה הטבעת למרדכי. שבתחילה שנתן אחשוורוש את הטבעת להמן, הטעם הוא: דרגא תביר, שהנגינה בו לא חלקה, דהיינו שלא נתנה לו המלך בלב שלם, אלא בלב לא רגוע ומלא פחדים וחששות, שמא המן יכשיל אותו, וכנזכר לעיל שעדיין שנאה היתה שמורה בלבו להמן על שהרג את ושתי. אבל כשנתנה למרדכי הצדיק, היה זה בלב סמוך ובטוח, שבודאי לו נאה ולו יאה, ואין ספק כי ישתמש בה כהוגן, ולא תצא תקלה תחת ידו, על כן הטעם שם: אזלא גריש, שהנגינה בו רגועה.]

מרדכי על בית המן

"וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן". אסתר הצדיקה והצנועה, אשר קיבלה לידיה ביום אחד רכוש כה רב, לא רמו עיניה ולא גבה ליבה, ולא הילכה בגדולות ובנפלאות ממנה. אין מגמתה לזכות לעושר, לכבוד ולמעמד - אלא כל רצונה כעת להציל את אחיה היהודים. היא חשבה בליבה כי אילו ינתן בית המן למרדכי דווקא, תהיה התועלת גדולה יותר. הרי כולם מכירים את מרדכי כמנהיגם של היהודים וכ'אויב מספר אחד' של המן, וברגע שביתו של המן יעבור למרדכי, הדבר יעורר רעש ופרסום עצום. תהיה זו הדגשה מוחשית לגודל המהפך שהתרחש במעמדם של היהודים. אות וראָיה לכך שהשליטה עברה מידיו של המן לידיו של מרדכי.


ואולם, אין זה משורת דרך ארץ מצד אסתר, לתת למרדכי את המתנה שקיבלה מאת המלך, ולכן התחכמה למנות אותו כמושל על כל ענייני הבית, אשר על פיו יישק כל דבר, וכך ייראה לעיני כל, שמרדכי הוא בעל השליטה בבית המן. (מע"ל. מנות הלוי קפב)
                                                                                                   ("ימי הפורים בהלכה ובאגדה")

השאר תגובה

0