ברסלב - כאייל תערוג - סיפור מגילת אסתר - חלק יב

file_348_848X400.jpg

בס"ד
 

בבוקר בלאט

כמובן, המן, שעליך לעשות זאת בחכמה. אם תגלה ענין ושנאה אישית כלפי מרדכי, הדבר יעורר מיד את חשדו של המלך, ואף את התנגדותה של אסתר ועוד רבים ממקורביו של מרדכי. לכן עליך לעשות זאת בצורה עקיפה וחכמה, בלי הרבה רעש ודיונים.


דבר ראשון, עליך להתייצב מוקדם בבוקר, לפני שיפתח סדר היום של הממשלה, וגם אסתר ודאי לא תהיה בשטח, כך תוכל להבטיח לעצמך שקט ומניעת הפרעות. או אז תפנה אל המלך מכיוון מעניין ומפתיע: תציג לפניו את ה"הפתעה" היפה שהכנת למענו: עמוד תליה בלב העיר עבור המורדים במלכות. כאן עליך להלהיב ולשכנע אותו עד כמה הדבר תורם לממלכה. עמוד תליה כה מרשים, בממדים כה גדולים, המזדקר ונראה בכל העיר, זהו חידוש נפלא ומיוחד, התורם רבות למען צביונה של הממלכה. הוא מהווה גורם מרתיע ממדרגה ראשונה, ומשמש כתמרור אזהרה תמידי.

אין ערוך לתרומתו ונחיצותו למען השמירה על הסדר הטוב ועל מורא המלכות, ולמען מניעת מרידות והפרות חוק.


כאשר תראה שהרעיון מוצא חן בעיני המלך, והוא כבר מחפש את מי לתלות... אז תציע לו לתלות את מרדכי, כי הוא מבזה את דת המלך בכך שאינו משתחווה כאשר ציוה המלך.


כמובן שמיד כאשר יתן המלך את הסכמתו, תמהר להוציא זאת לפועל ולתלות את מרדכי, לפני שעוד יספיק לקרוא קריאת שמע ולהתפלל, וכך תגיע אל המשתה שמח. (מנות הלוי קסג ע"א. מע"ל קעא קעב)
 
חדוות יצירה

"וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ". המן התלהב מהרעיון, וניגש מיד לבצעו. הוא לא המתין שעבדיו יעשו עבורו את העבודה, אלא הוא עצמו טרח בעשייתו, כי השנאה מקלקלת את השורה [את הנורמה]. (הגר"א)


אולם, אין זה פשוט להשיג קורת עץ כה גדולה וארוכה, באורך של חמישים אמה! תר המן וחיפש אחר קורה כזאת, ולא מצא. והנה לפתע נזכר: כאשר בנה את ביתו, הביא לו בנו פרשנדתא קורה מיוחדת, גדולה במיוחד, ברוחב 12 אמה [6 מטר] ובאורך חמישים אמה [25 מטר], אשר היתה אף בעלת ערך היסטורי עצום. היתה זו קורה ששרדה מן התיבה של נח, והיתה שוכנת כבוד במדינת קרדוניה. [הקב"ה דאג להשאירה בעולם לזכרון, למען ידעו דורות העולם שבא מבול לעולם, וכמו שנאמר: "זכר עשה לנפלאותיו"]. פרשנדתא, אשר היה הגמון במדינת קרדוניה [השוכנת בהרי אררט, שם נחה התיבה (לבוש יוסף ח"ב פז)], נטל את הקורה הזו והביאה אל אביו המן, כדי לפאר בה את ביתו. כעת החליט המן לפרקה מביתו, לצורך המטרה החשובה. (ילקו"ש ה תתרנו. מדרש אבא גוריון ה)


לא פשוטה היתה מלאכת העמדת העץ והתקנתו, אך מלאת גיל וחדוות עשייה. היה צורך להזמין בעלי מקצוע שונים לצורך התקנת התליה, אזיקים ורשתות ברזל. ואכן המן לא פשט את בגדיו ולא עלה על משכבו עד אשר הובאו האומנים הנדרשים. והוא בעצמו יחד עם בניו היו מכים בפטישים ושמחים. וזרש היתה מזמרת ומנגנת בכלי ניגון, וערכה משתה. בשמחתה אמרה, כי היא תשלם את שכרם של בעלי המקצוע [היה לה כמובן חשבון בנק נפרד...]. (מע"ל קעא)

קוץ על קוץ

ומאיזה מין היה עץ התלייה?


אמרו חז"ל: בשעה שבא המן להכינו, קרא הקב"ה לכל העצים ואמר: מי יתן עצמו כדי שיתלה רשע זה [המן] עליו? באה התאנה ואמרה, אני אתן את עצמי, שממני מביאים ישראל בכורים. בא הגפן ואמר, אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל שנאמר (תהלים פ): "גפן ממצרים תסיע". בא הרימון ואמר אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל, שנאמר (שיר השירים ד): "כפלח הרמון רקתך".

האגוז אמר אני אתן את עצמי, שאלי נדמו ישראל, שנאמר (שיר השירים ו): "אל גנת אגוז ירדתי". האתרוג אמר אני אתן את עצמי, שממני נוטלים ישראל למצות ארבעת המינים, שנאמר (ויקרא כג): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר". ההדס אמר אני אתן את עצמי שנמשלו בי ישראל, שנאמר (זכריה א): "והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה".

וכך באו עצים נוספים, הזית, התפוח, הדקל, הארז, התמר והערבה, ובקשו כולם שיֵעשה העץ מהם כדי לתלות את הרשע הזה.


באותה שעה אמר הקוץ [עץ קוצני] לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, אני שאין לי במה לתלות את שבחי, אין בי לא פרי ולא פרח, לפחות אזכה שאתן את עצמי ויתלה טמא זה, שאני שמי נקרא קוץ, ורשע זה גם כן קוץ מכאיב לישראל, ונאה שיתלה קוץ על קוץ... (אסתר רבה ט ב)

נאה לך העץ!

כאשר הסתיימה המלאכה המורכבת, והעץ עמד על תילו בפתח הבית, שמח המן שמחה גדולה, ומדד עצמו עליו להראות לעבדיו היאך יתלה מרדכי. השיבה בת קול ואמרה: נאה לך העץ, מתוקן לך העץ, כבר מששת ימי בראשית... (אסתר רבה ט ב) 
 
בלילה ההוא...

ליל ט"ז בניסן שנת ג'ת"ד. הלילה שירד על העיר שושן, לא הביא בכנפיו שקט ומנוחה. בעוד המן וחבר מרעיו עסוקים בהכנת העץ, ואינם נותנים שינה לעיניהם - רבים אף הם לא טעמו טעם שינה. בלילה זה, בחסות החשכה, מתרחשות דרמות סוערות, רבות משמעות, המביאות למפנה מפתיע בפרשייה הסוערת. מאורעות גדולים וקטנים מצטרפים יחד זה לזה, בתזמונים מדהימים בדיוקם, ובצירוף מעורר השתאות. מי שעיניים לו לראות ולב להבין - אינו יכול שלא להתפעל מיד ה' המושכת בחוטים ומכוונת את הכל מלמעלה, בהשגחה מיוחדת ואוהבת כלפי עם ישראל. 
 
זומם רשע לצדיק...

בחצר ביתו של המן: המן ירד בזהירות מן העץ וסקר אותו בסיפוק. זהו זה, המלאכה הסתיימה. העץ עומד על תילו לתפארה. זה באמת לא היה פשוט בכלל. הרבה עבודה, הרבה כסף, הרבה מחשבה. לילה מעייף במיוחד. הבית המפואר שלו עוד יצטרך לעבור שיפוץ רציני לאחר שפירקו ממנו קורה כזו גדולה ומרכזית. אבל הכל הכל שווה...!! שווה לשלם כל מחיר כדי לראות בקרוב את מרדכי תלוי לו שם למעלה...


הנה, עוד מעט יגיע הבוקר, והוא ימהר אל הארמון, להציג בפני המלך את פעולתו הכבירה והחשובה למען הממלכה - הקמת עמוד תלייה גבוה ומרכזי, מטיל מורא, המזדקר ונראה בכל העיר. הוא יסביר למלך עד כמה הדבר חשוב והכרחי, ואף ימליץ בחום שטקס חנוכת האתר יתקיים עוד היום, במעמד רב רושם, ובהדגמה חיה ומוחשית. הנה יש לו מועמד מתאים ביותר לתליית בכורה, אשר לאחרונה נרשמו לו כמה הפרות חוק חמורות, המעידות על זלזול בכבוד המלכות. תלייתו בודאי תעורר את ההדים הרצויים והנכונים!


אהה... אין ספק שהמלך יתלהב מיד מהרעיון, ויתן את הסכמתו. ואז, סוף סוף, הוא יזכה לרוות קצת נחת ממרדכי שנוא נפשו... 
 
נחשבנו כצאן טבחה

בינתיים, עד שיגיע הבוקר, החליט המן לעשות סיבוב קטן, לבקר מעט את מרדכי, לראות מה שלומו, איך המרגש, ולהכין אותו קצת לקראת המאורע הגדול...


כאשר הגיע לבית המדרש, נדהם למראה עיניו: אלפי אלפי ילדים קטנים, "תינוקות של בית רבן", היו יושבים, לבושים שקים במותניהם, ועוסקים בתורה, והיו צועקים ובוכים בתפילה.


זה לא מצא חן בעיניו בכלל! בחמתו, ציוה מיד על חייליו לספור אותם, ומצאם 22,000 ילדים. פקד לקשור את כולם באזיקי ברזל, והעמיד עליהם שומרים. אמר: מחר, אשחט תחילה את כל התינוקות הללו, ואחר כך אתלה את מרדכי!


לשמע הגזירה הקשה והנוראה, התאספו האמהות בבכייה גדולה. הן הביטו בעיניים כלות בילדיהן הקשורים באזיקים, אשר נגזר דינם להריגה, והם אף כה רעבים וחלושים מן התענית הממושכת. הן הגישו לפניהם לחם ומים, כדי להחיות את נפשם, והתחננו לפניהם: "בנינו, אכלו ושתו קודם שתמותו למחר, ולא תמותו ברעב!", אולם הילדים סירבו. הם הניחו ידיהם על ספריהם ואמרו: "נשבעים אנו בחיי מרדכי רבנו, כי לא נאכל ולא נשתה, אלא מתוך תעניתנו נמות!". געו כולם בבכייה גדולה ומרה, והתערב קול בכי התינוקות מבפנים בקול בכי האמהות מבחוץ, עד שעלתה שוועתם למרום. (אסתר רבה ט ד. מדרש אבא גוריון פרשה ה) 
 
נדדה שנת המלך

באותן שעות ממש, בארמונו של אחשוורוש - סערה ומבוכה. משהו משונה מאוד קורה פה הלילה! המלך קיבל התקף מוזר ונורא.


אחשוורוש אכן שכב על מיטתו, התהפך מצד לצד, וניסה להירדם. אולם מחשבות פראיות טרפו את מנוחתו. מאורעות היום החולף עברו שוב ושוב לנגד עיניו - והוא חש כי רצפת הארמון בוערת תחתיו. משהו קורה כאן בארמון בזמן האחרון! משהו מתחולל מתחת לאף שלי ואני לא יודע! אסתר מזמינה למשתה את המן - דווקא את המן. מסתתר כאן משהו! אולי הם קושרים נגדי קשר משותף? זה עלול להיות מסוכן מאוד, שהרי כל הסמכויות בארמון נתונות לאחרונה בידי המן, אפילו הטבעת בידיו! מי יודע אם הוא לא ניצל זאת נגדי?! אוי, איזו טעות עשיתי! מי יודע איזה בור כריתי לעצמי! אחשורוש חש שליבו הולם בפראות. הוא מרגיש לפתע אף חבטות מכאיבות, משונות ומוזרות. מה זה? מה קורה לי? מי חובט בי? זה דמיון או מציאות? אוי, אוי, נראה לי שאני הולך למות! מחשבות פראיות דהרו בקרבו ללא שליטה. בטח מישהו הרעיל אותי! הטבחים משתפים פעולה עם המורדים והרעילו את האוכל!


"להרוג מיד את הטבחים והאופים"! הוא פקד בגרון ניחר. הללו התאספו בחרדה ושאלו בקול רועד: "אדוננו המלך, מה פשענו ומה חטאתנו?" אמר להם המלך בכעס: "סם המוות נתתם לי לאבדני מן העולם"! אמרו לו: "אדוננו המלך, ממאכל אסתר והמן היום אכלת, וממשקה ששתו שתית. לכן הטוב ביותר שתבדוק - אם אף הם סובלים כמו המלך, אכן ראויים אנו לעונש, ואם לא - מדוע תוציא אותנו להורג?! הסכים המלך עם דבריהם, והלכו ומצאו כי המן ואסתר אינם סובלים מיחוש כל שהוא.
אז מה בעצם קורה לי?! מה פשר החבטות והטלטולים המשונים שתוקפים אותי?! אוייי... אוייי.... אאאחח... אני יוצא מדעתי...! 
 
רדוף מחשבות

ככל שניסה אחשורוש לחטוף תנומה - לא הצליח. תמונות שונות חולפות מול עיניו, רודפות אותו, ולא נותנות לו מנוח. מאורעות נשכחים ודחוקים עולים לפתע מתהום הנשייה, חוברים אל המאורעות האחרונים, ומנסים להתחבר יחד כפאזל. אבל התמונה עדיין לא ברורה בכלל! כנראה חסרים לו כמה חלקים גורליים ומשמעותיים! הנה - הוא רואה לפניו את המן, לפני כ-9 שנים, קופץ בראש ומביע את דעתו הנחרצת בדבר הריגתה של ושתי. אולי רק עכשיו נדמה לו שהוא רואה איזה נצנוץ ערמומי בעיניו?! והנה בגתן ותרש, שני השומרים הנאמנים - אשר ביום בהיר החליטו להתנקש בחייו. הוא לא יכול לשכוח את רגעי ההלם והאימה, כאשר ברגע האחרון ממש התגלתה המזימה. איכשהו הענין עבר די מהר לסדר היום. האם רק עכשיו נדמה לו שהמן הוא זה שדאג להשתיק במהירות את הפרשייה ולפזר את וועדות החקירה?!


המחשבות מסתחררות סביבו במחול מטורף. מה קורה לו היום? מדוע מחשבותיו מובילות אותו לחשוד בהמן, משנהו הדגול, איש סודו, נאמן ביתו?! אכן הקשר הזה שנתגלה לו היום עם אסתר, לא מוצא חן בעיניו בכלל! מי יודע מה הוא זומם שם?! מהיכן הוא מתכנן לפתע להפיל אותו?!


ואולם - כיצד יתכן שהמן יצליח לרקום מזימות מרד ככה מתחת לאף שלי? האומנם לא יִמָּצֵא מי שיגלה נאמנות כלפי ויבוא לגלות את אוזני ולהצילני? ואולי בעצם, הדבר מחייב אותי לבחון ולבדוק היטב, עד כמה אני נותן מוטיבציה לעשות זאת, עד כמה אני מתגמל את מי שמגלה נאמנות מיוחדת כלפי. אכן, זו הנקודה. עלי לבחון אם היה מישהו בעבר שהצליח לסכל איזו תוכנית התנקשות נגדי, ואם כן - עד כמה באמת תגמלתי אותו, עד כמה דאגתי לעשות מכך רעש ועניין, כדי להשריש בקרב האזרחים פטריוטיות ונאמנות למלך.

קריאת ספר הזכרונות

"וַיּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשּׁמְרֵי הַסַּף, אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".


"נא להביא לפני את ספר הזכרונות", פקד אחשורוש. חיש מהר התייצבו לפניו עשרה מבניו של המן אשר שימשו כסופרי המלך, כשספר הזיכרונות בידיהם. התחיל שמשי בן המן לקרוא מתוך הספר, והנה הוא מגיע לסיפור עם בגתן ותרש, אשר מזימתם סוכלה על ידי מרדכי. 'אוי, בדיוק הסיפור הזה?', הרהר שמשי, 'הרי בדיוק היום אבא שלי מתכנן לבוא אל המלך ולבקש את תלייתו של מרדכי. הסיפור הזה על בגתן ותרש הוא הדבר האחרון שהמלך צריך לשמוע עכשיו!'. מיד התחיל שמשי לגלול את הדפים כדי לקרוא במקום אחר, ואולם באורח פלא, הדפים היו נגללים שוב ושוב לאותו מקום, כאילו יד נעלמת הופכת בהם ופותחת את הספר דווקא במקום זה. משראה כך, ניסה למחוק את האותיות, אבל הוא לא הבין איך וכיצד - המילים נכתבות לו שוב ושוב מחדש. שמשי נלחץ - המלך ממתין ומצפה למוצא פיו, ואולם הסיפור הזה של בגתן ותרש קופץ לו כל הזמן מול העיניים. מה יעשה? אולי יתעלם מן הכתוב וינסה לספר סיפורים אחרים? עוד הוא חוכך בדעתו מה לעשות, והנה הוא שומע לפתע את הסיפור נשמע ברמה, מילה במילה! מי כאן מקריא אותו?!
 
 חלום בלהות

המלך האזין לסיפור בקשב רב. אכן, איך הצליח לשכוח?! בניסיון ההתנקשות המסוכן של בגתן ותרש - מרדכי היהודי הוא זה שעלה על התוכנית ודאג ליידע את המלך על ידי אסתר המלכה. מעשה זה ראוי לפרסום ולתהילה! מן הסתם כבר ניתנו לו למרדכי יקר וגדולה כיאה וכיאות. ואולם, בעצם, מה ניתַן לו? משום מה אינני מצליח להיזכר... 


"וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה?" הַזכירו נא לי, איזה כבוד עשינו לו [-יְקָר]? איזה קידום קידמנו אותו [-גְּדוּלָה]? וַיּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו, לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר". כלום, לא כבוד ולא קידום, אפילו לא איזו אות הוקרה, שום דבר. 
המלך השתומם. האומנם?! איך יתכן שלא ניתַן שום תגמול לאדם שהציל את חיי המלך?! איך יתכן שהדבר עבר לסדר היום?! הרי זו שגיאה נוראה, החמצה של הזדמנות מיוחדת להשריש בלב העם מוטיבציה לגלות נאמנות למלך! אמרו לו נעריו: אכן, הרבה חשבנו מה השכר הראוי לתת למרדכי, ולא היינו יכולים בגלל המן, שלא הסכים לתת לו כבוד... (מע"ל קעט) 


שוב המן...! המלך שקע במחשבות. הענין הזה צריך בדיקה רצינית. משהו מסתתר כאן. עודו שקוע במחשבות, והנה אחזה אותו שינה חטופה וטרופה. הוא חולם חלום ביעותים, ובו הוא רואה את המן ניצב למולו כשחרבו שלופה בידו, והוא מסיר מעליו את גלימת המלכות, נוטל את הכתר מעל ראשו, ומבקש להורגו. 


השחר התחיל להאיר. המלך התעורר משנתו, שטוף זיעה קרה. הצילו, מה קורה כאן? איפה המן? זה היה חלום או מציאות? 


...ואז בדיוק זה קרה! בעיתוי מדויק, בתזמון חד. כמו בובת תיאטרון, המובלת על ידי המושך בחוטים, ומופיעה בדיוק ברגע הרצוי - כך בדיוק הוא הופיע. האדם הכי לא נכון, במקום הכי לא נכון, בזמן הכי לא נכון... 
- המן... 
 
הנה המן עומד בחצר!

אחשוורוש מבועת, רוחו סוערת. החלום עומד חי לנגד עיניו, והוא עדיין תוהה אם חלום שווא הוא, או שמא יש לו קשר עם המציאות. חושיו דרוכים בתחושה של סכנה אורבת. והנה הוא שומע רעש חשוד מכיוון חצר הארמון! חושיו מתחדדים. "וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מִי בֶחָצֵר?" 


- "וַיּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו, הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר!" 


אחשורוש נדרך. מה... המן?! בדיוק הוא...?! מה יש לו לעשות בחצר ארמוני בשעת בוקר מוקדמת שכזאת?! הלוא בכל בוקר הוא מגיע לישיבת הממשלה רק לאחר שכל השרים כבר התכנסו, כיאה לתפקידו הרם והנעלה, ומדוע היום הוא מקדים לבוא לפני כולם?! אהה... אין חלום בלא אמת! נכון החלום אשר חלמתי - לא בא זה בשעה זו אלא להרגני! הוא מבקש להתנקש בחיי! 


ואולם אחשורוש לא הסגיר את סערת רוחו. עליו לכסות את הפחד ולהגיב בצורה עניינית, כיאה למלך רם ונשגב כמוהו! אחרי הכל, לא יתכן לחרוץ משפט לפי חלומות ודמיונות. עליו לגשש בזהירות מהי באמת מגמת פניו של המן. "וַיּאמֶר הַמֶּלֶךְ, יָבוֹא" - בקור רוח הוא פוקד על נעריו להכניס אליו את המן. (ילקו"ש ו תתרנז . מדרש אבא גוריון פרשה ו. מנות הלוי קסז ע"א) 


                    ("ימי הפורים בהלכה ובאגדה")

השאר תגובה

0