ברסלב - כאייל תערוג - קול התור - אדישות דקדושה

file_425_848X400.jpg

בס"ד
 
 אֲדִישׁוּת דִּקְדֻשָּׁה 
 
אַחַת הָעֵצוֹת הַיְסוֹדִיּוֹת שֶׁרַבֵּנוּ גִּלָּה זוֹ הַבְּחִינָה שֶׁל “לֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לוֹ כְּלוּם” (ליקוטי מוהר”ן קמא תורה קנ”ה) שֶׁגַּם אִם יַעֲבֹר עָלֵינוּ עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת הַצְלָחוֹת וְכִשְׁלוֹנוֹת מְנִיעוֹת מִכָּל צַד וְסוֹבֵב רַבֵּנוּ אוֹמֵר “לֹא יִהְיֶה אִכְפַּת לוֹ כְּלוּם”, וְזֶה נִקְרָא אֲדִישׁוּת דִּקְדֻשָּׁה.

שֶׁיֵּשׁ זְמַנִּים וּמַצָּבִים שֶׁאָדָם צָרִיךְ שֶׁלֹּא לְהִתְפַּעֵל מִשּׁוּם מַעֲבָר וְצַעַר שֶׁעוֹבֵר עָלָיו, וּמָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עוֹשִׂים וְלֹא לִפֹּל בְּדַעַת מִשּׁוּם יְרִידָה וּמְנִיעָה, וְעַל יְדֵי זֶה זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת א”י לִבְחִינַת אֶרֶךְ אַפַּיִם וְלֹא לְהַשְׁגִּיחַ עַל שׁוּם בִּטּוּל וּבִלְבּוּל בַּעֲבוֹדָתוֹ.


הַסַּבְלָנוּת וְהָאֶרֶךְ אַפַּיִם הֵם כֹּחַ הַמְגַדֵּל וְהַמַּצְמִיחַ שֶׁל הָאֱמוּנָה. הַיְנוּ כְּכָל שֶׁזּוֹכִים לְקַיֵּם אֶת הָאֲרִיכוּת אַפַּיִם סַבְלָנוּת וַאֲדִישׁוּת דִּקְדֻשָּׁה, זוֹכִים יוֹתֵר לְהָאִיר בְּתוֹכֵנוּ אֶת הָאֱמוּנָה, וְעַל יְדֵי הָאֱמוּנָה זוֹכִים לְהַרְגִּישׁ וּלְהָאִיר אֶת קְדֻשַּׁת א”י.

רַבֵּנוּ אוֹמֵר שָׁם - “וְצָרִיךְ כָּל אָדָם לְבַקֵּשׁ מֵהש”י שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כִּסּוּפִין וְגַעְגּוּעִים לְא”י, וְגַם שֶׁיִּהְיֶה גַּעְגּוּעִים לְכָל הַצַּדִּיקִים לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהוּא סְגֻלָּה לְהַכַּעַס וְלָעַצְבוּת עכ”ל. יֶשְׁנָם מַצָּבִים בְּחַיֵּינוּ שֶׁגּוֹרְמִים לָנוּ הַרְגָּשׁוֹת תִּסְכּוּל וְצַעַר, כְּגוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ מִשְׁתַּדְּלִים בְּעִנְיָן מְסֻיָּם וּמוֹסְרִים נַפְשֵׁנוּ וְכֹחוֹתֵינוּ לְהַצְלִיחַ, וְאַחֲרֵי כָּל הַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַמַּאֲמָץ הַתּוֹצָאוֹת הֲפוּכוֹת מִכָּל מָה שֶׁקִּוִּינוּ. פְּעָמִים רַבּוֹת מַצָּב זֶה קוֹרֶה בְּעִנְיָנִים שׁוֹנִים שֶׁל הַנְהָגַת הַבַּיִת, חִנּוּךְ הַיְלָדִים וְכַדּוֹמֶה, וּמִטֶּבַע הָאָדָם שֶׁמִּשְׁפַּחְתּוֹ וִידִידָיו קְרוֹבִים לְלִבּוֹ וּמַשְׁפִּיעִים עַל הַהַרְגָּשָׁה שֶׁלּוֹ, וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם רוֹאֶה שֶׁכָּל הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ נִכְשְׁלָה בְּאֵיזֶה שֶׁהוּא עִנְיָן, הוּא נִכְנָס לִתְחוּשַׁת תִּסְכּוּל קָשָׁה, יְרִידוֹת רוּחָנִיּוֹת וּמַצְּבֵי נֶפֶשׁ קָשִׁים שֶׁפְּעָמִים רַבּוֹת מְקוֹרָם בִּתְחוּשַׁת הַכִּשָּׁלוֹן, בְּלֵב הָאָדָם עוֹלוֹת שְׁאֵלוֹת: מָה אֲנִי שָׁוֶה? מָה שָׁוֶה כָּל הַמַּאֲמָץ שֶׁעָשִׂיתִי? וְכוּ’...


רַבֵּנוּ מְלַמֵּד אוֹתָנוּ יְסוֹד מְאֹד גָּדוֹל, נָכוֹן שֶׁהָקָבָּ”ה מְצַוֶּה אוֹתָנוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְהַצַּדִּיקִים לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת לָסוּר מֵרַע וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּכָל תְּחוּמֵי הַחַיִּים, כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל בְּזֶה, אֲבָל אוֹמֵר רַבֵּנוּ, צָרִיךְ לָדַעַת וּלְהָשִׁיב עָמֹק לַלֵּב - הַתּוֹצָאוֹת לֹא בְּיָדֵינוּ, לִפְעָמִים גּוֹזֶרֶת חָכְמָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁלַּמְרוֹת כָּל הַמַּאֲמַצִּים שֶׁעָשִׂינוּ שֶׁלֹּא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינָיו שֶׁל הָקָבָּ”ה שֶׁרוֹאֶה וְיוֹדֵעַ כָּל זֹאת, בְּכָל זֹאת מִסּוֹדוֹת הַהַנְהָגָה הַיְדוּעִים לוֹ, הַתּוֹצָאוֹת הַנִּרְאוֹת לְעֵינֵינוּ הֲפוּכוֹת וְנִרְאֶה לָנוּ כְּאִלּוּ נִכְשַׁלְנוּ.


יֶשְׁנוֹ סִפּוּר יָדוּעַ שֶׁאֶחָד מֵחֲסִידֵי הבעש”ט הַקָּדוֹשׁ עָרַךְ אֶת לֵיל הַסֵּדֶר הָרִאשׁוֹן עִם כָּל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת וְהַמַּאֲמַצִּים לְהַשִּׂיג אֶת כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, וּלְמָחֳרָת בִּתְפִלַּת הַשַּׁחַר, כַּאֲשֶׁר נִכְנַס לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל רַבּוֹ הִסְתִּיר הָרַב פָּנָיו מִמֶּנּוּ, וְלֹא הֵאִיר לוֹ פָּנִים כְּלָל וְעִקָּר. דָּבָר זֶה שָׁבַר לִבּוֹ שֶׁל הֶחָסִיד שֶׁהָלַךְ לַעֲשׂוֹת אֶת לֵיל הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי שֶׁנּוֹהֵג בְּחוּ”ל כְּשֶׁלִּבּוֹ שָׁבוּר בְּקִרְבּוֹ. אֶת הַסֵּדֶר הַשֵּׁנִי הוּא עָשָׂה בִּזְמַן קָצָר וּבְקֹשִׁי הִסְפִּיק לַעֲשׂוֹת אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו, וּלְמָחֳרָת שֶׁנִּכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ הֵאִיר לוֹ רַבּוֹ הַצַּדִּיק פָּנִים וְקֵרְבוֹ בְּכָל נֶפֶשׁ.

שָׁאַל הַתַּלְמִיד אֶת רַבּוֹ: הֲרֵי בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁעָשִׂיתִי אֶת לֵיל הַסֵּדֶר בְּכָל הַהִדּוּרִים וְהַקְּדֻשּׁוֹת לֹא הֵאַרְתָּ לִי פָּנִים, עַכְשָׁו שֶׁבְּקֹשִׁי עָשִׂיתִי לֵיל הַסֵּדֶר אַתָּה מֵאִיר לִי פָּנִים? עָנָה לוֹ רַבּוֹ שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הוּא הָפוּךְ, כַּאֲשֶׁר נִרְאֶה לָאָדָם שֶׁמַּעֲשָׂיו רְצוּיִים וַאֲהוּבִים, בַּשָּׁמַיִם חוֹשְׁבִים אַחֶרֶת, וְכַאֲשֶׁר נִרְאֶה לוֹ שֶׁאֵין מִסְתַּכְּלִים עָלָיו כְּלָל, בַּשָּׁמַיִם אוֹהֲבִים אֶת עֲבוֹדָתוֹ.


וּבֶאֱמֶת יֵשׁ בְּזֶה סוֹדוֹת גְּדוֹלִים מְאֹד בְּזֶה שֶׁכָּךְ מִתְנַהֲלִים הַדְּבָרִים. וְלָכֵן אוֹמֵר רַבֵּנוּ שֶׁצָּרִיךְ אֲדִישׁוּת דִּקְדֻשָּׁה, הַיְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת בְּסַבְלָנוּת וַאֲרִיכוּת אַפַּיִם גְּדוֹלָה מְאֹד, שֶׁאע”פ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת עַצְמֵנוּ אוֹ אֶת מַעֲשֵׂינוּ כְּכִשָּׁלוֹן גָּדוֹל וְעָצוּם, עַד שֶׁלִּפְעָמִים נִדְמֶה לְאָדָם שֶׁמִּבְּרִיאַת הָעוֹלָם לֹא הָיָה כִּשָּׁלוֹן כָּמוֹהוּ, עִם זֹאת צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁהָקָבָּ”ה רוֹאֶה אֶת עֹמֶק הַלֵּב וְיוֹדֵעַ שֶׁהַכַּוָּנָה וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת הָיוּ לְטוֹבָה. וּמָה שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה תּוֹצָאוֹת הֲפוּכוֹת, יֵשׁ לַקָבָּ”ה בְּזֶה הַנְהָגָה נִסְתֶּרֶת לָנוּ שֶׁכַּוָּנַת הַדְּבָרִים יִהְיוּ כָּךְ וְלֹא אַחֶרֶת.

וְעַל זֶה צָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה מְאֹד לֹא לָקַחַת לַלֵּב וְלֹא לְהִתְפַּעֵל מִמָּה שֶׁעוֹבֵר עָלֵינוּ, אֲנַחְנוּ אַחְרָאִים עַל הַהִשְׁתַּדְּלוּת, הָקָבָּ”ה אַחְרַאי עַל הַתּוֹצָאוֹת. וְהַיְסוֹד הַזֶּה הוּא כִּמְעַט בְּגֶדֶר פִּקּוּחַ נֶפֶשׁ בְּדוֹרֵנוּ שֶׁעוֹבֵר אֵין סְפֹר תַּהְפּוּכוֹת וּמַשְׁבְּרִים וְגַלִּים, וְאִם לֹא נֵדַע זֹאת אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְהַגִּיעַ לְמַצְּבֵי נֶפֶשׁ קָשִׁים, שֶׁהֵם יוֹתֵר מְסֻכָּנִים מִכָּל היצה”ר שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם.


                                                                                                         ("קול התור", הר' עופר ארז)

השאר תגובה

0