ברסלב - כאייל תערוג - קול התור - זה מעשה שלו וזה מעשה שלי

file_416_848X400.jpg

בס"ד
 
"זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ - וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי "
 
הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (ברכות י.) עַל מְאֹרָע שֶׁקָּרָה לְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ. חִזְקִיָּהוּ הָיָה מִמַּלְכֵי בֵּית דָּוִד וְהָיָה צַדִּיק גָּדוֹל, עַד שֶׁאוֹמְרִים חָזָ”ל שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מָשִׁיחַ. מְסַפֶּרֶת הַגְּמָרָא שֶׁחִזְקִיָּהוּ רָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת לוֹ בָּנִים רְשָׁעִים וְלָכֵן קִבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא לְהִתְחַתֵּן וְלֹא לְהוֹלִיד בָּנִים. הוּא חָלָה בְּמַחֲלָה קָשָׁה וִישַׁעְיָה הַנָּבִיא נִשְׁלַח אֵלָיו מֵהָקָבָּ”ה לִמְסֹר לוֹ שֶׁהוּא יָמוּת מֵהַמַּחֲלָה וְאֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, חִזְקִיָּהוּ שָׁאַל אֶת יְשַׁעְיָה מָה סִבַּת הָעֹנֶשׁ וְהַכַּעַס הכ”כ גָּדוֹל, עָנָה לוֹ יְשַׁעְיָה: מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא קִיַּמְתָּ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, אָמַר לוֹ חִזְקִיָּה מִשּׁוּם שֶׁרָאִיתִי בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעֲתִידִין לִהְיוֹת לִי בָּנִים רְשָׁעִים, עָנָה לוֹ הַנָּבִיא: מָה שֶׁהָקָבָּ”ה עוֹשֶׂה בְּעוֹלָמוֹ זֶה לֹא עִנְיָנְךָ, מָה שֶׁמֻּטָּל עָלֶיךָ אַתָּה חַיָּב לַעֲשׂוֹת, מָה שֶׁהָקָבָּ”ה נֹחַ לוֹ לַעֲשׂוֹת יַעֲשֶׂה.


מַעֲשֶׂה זֶה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֶת הַיְסוֹד הַגָּדוֹל שֶׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, שֶׁיֵּשׁ הַנְהָגָה וְכַוָּנָה נִסְתֶּרֶת בְּכָל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים אֶת שֶׁלָּנוּ אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁאִם הַתּוֹצָאוֹת נִרְאוֹת לָנוּ חִיּוּבִיּוֹת אוֹ שְׁלִילִיּוֹת, זֶה לֹא עִנְיָנֵנוּ. בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת בְּמַעֲשֵׂה הֶחָכָם וְהַתָּם אוֹמֵר רַבֵּנוּ שֶׁהַתָּם שֶׁמְּרַמֵּז לְמִדַּת הַתְּמִימוּת וְהָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה הָיָה אוֹמֵר : “זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי, וְעוֹד לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים”, וְאֶחָד מֵהַפֵּרוּשִׁים לַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַתָּם הוּא, שֶׁ”זֶּה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי” הַכַּוָּנָה, זֶה מָה שֶׁמֻּטָּל עָלַי לַעֲשׂוֹת, וְ”זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ”, זֶה מָה שֶׁהָקָבָּ”ה עוֹשֶׂה, וַאֲנִי צָרִיךְ לְקַבֵּל בַּהֲבָנָה וּבְאַהֲבָה אֶת מַעֲשָׂיו. וְאִם אֲנִי מְתֻסְכָּל מֵהַתּוֹצָאוֹת זֶה נִקְרָא “לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר וּלְהִסְתַּכֵּל מֵאֲחֵרִים”, “אֲחֵרִים” – הַיְנוּ “אֱלֹהִים אֲחֵרִים” - עֲבוֹדָה זָרָה. הַיְנוּ כְּשֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת הַנְהָגַת הָקָבָּ”ה זֶה בְּחִינָה שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְהַגְּמָרָא מְחַדֶּשֶׁת לָנוּ שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיק כ”כ גָּדוֹל כְּמוֹ חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה רָאוּי לִהְיוֹת מָשִׁיחַ הָיָה צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת הַיְסוֹד הַזֶּה. וַהֲבָנָה וְהִסְתַּכְּלוּת זֹאת הִתְגַּלְּתָה בַּגְּמָרָא דַּיְיקָא עַל יְדֵי חִזְקִיָּהוּ שֶׁהָיָה מִצֶּאֱצָאֵי דָּוִד הַמֶּלֶךְ וּמֵעֲנַף הַמָּשִׁיחַ, כִּי זֹאת הַדַּעַת מְאִירָה וּמִתְגַּלֵּית בָּעוֹלָם עַל יְדֵי צַדִּיקִים שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ.


הַדּוֹר שֶׁלָּנוּ נִקְרָא בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים עִקְבְתָא דִמְשִׁיחָא, וּכְפִי שֶׁרוֹאִים בְּחוּשׁ עַל כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ עוֹבְרִים תְּלָאוֹת וְנִסְיוֹנוֹת לֹא פְּשׁוּטִים בִּכְלָל, וְזֶה בִּגְלַל שֶׁלַּדּוֹר שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שַׁיָּכוּת עִם הַגִּלּוּי שֶׁל נִשְׁמַת מָשִׁיחַ. רַבִּי צָדוֹק הַכֹּהֵן מִלּוּבְּלִין אוֹמֵר שֶׁבַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים יָבוֹאוּ נְשָׁמוֹת גְּבוֹהוֹת מְאֹד, נְשָׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן שַׁיָּכוּת וְחֵלֶק לְעִנְיַן הַמָּשִׁיחַ לְתִקּוּן הָעוֹלָם וּלְגִלּוּי הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה. אוּלָם קֹדֶם שֶׁתָּבוֹא הַגְּאֻלָּה יִצְטָרֵךְ עַם יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹר נִסְיוֹנוֹת וּקְשָׁיִים גְּדוֹלִים מְאֹד. צַעַר וְלַחַץ שֶׁבָּאִים מֵהַפַּרְנָסָה, שְׁלוֹם בַּיִת, קֹשִׁי בְּחִנּוּךְ יְלָדִים, קְשָׁיֵי הַהִסְתַּגְּלוּת לַחֶבְרָה, מִלְחָמוֹת גְּדוֹלוֹת עִם הַיֵּצֶר הָרַע שֶׁלֹּא נוֹתֵן מְנוּחָה לְרֶגַע. 


הַצַּדִּיקִים הַגְּדוֹלִים אוֹמְרִים שֶׁהַדּוֹר שֶׁלָּנוּ צָרִיךְ לָרֶדֶת לַחֲמִשִּׁים שַׁעֲרֵי טֻמְאָה וְלַעֲבֹר מְרִירוּת נֶפֶשׁ עֲצוּמָה וּגְדוֹלָה מְאֹד.


בְּסֵפֶר צִדְקַת הַצַּדִּיק מְבֹאָר בזה”ל: “וְדַע שֶׁהַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים זֶה נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת וַעֲצוּמוֹת מְאֹד גְּבוֹהוֹת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בְּכָל הַדּוֹרוֹת”, וְלָכֵן הָקָבָּ”ה הוֹרִיד אֶת הַנְּשָׁמוֹת הָאֵלֶּה לְנִסְיוֹנוֹת כ”כ קָשִׁים, כִּי דַּוְקָא אֵלֶּה שֶׁחַיִּים בְּדוֹרֵנוּ יְכוֹלִים לְהִתְמוֹדֵד עִם נִסְיוֹנוֹת כ”כ גְּדוֹלִים, וְאַף עַל פִּי כֵן לְהִתְחַזֵּק בָּאֱמוּנָה וּבַקֶּשֶׁר עִם הָקָבָּ”ה. וְלָכֵן כָּל הַהַעְתָּקָה שֶׁהָאָדָם מַעְתִּיק עַצְמוֹ מִן הָרַע אֶל הַטּוֹב בַּדּוֹר שֶׁלָּנוּ זֶה דָּבָר גָּדוֹל שֶׁשָּׁקוּל לָעֲבוֹדוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים הַצַּדִּיקִים בַּדּוֹרוֹת הַקּוֹדְמִים. כָּל הַעְתָּקָה וְהַעְתָּקָה שֶׁנֶּעְתַּק מִגַּשְׁמִיּוּתוֹ וּפָנָה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, הִיא גְּדוֹלָה וִיקָרָה אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ מְאֹד מְאֹד. הָאֲרִ”י זַ”ל אָמַר למהרח”ו שֶׁכָּל דּוֹר נִמְדָּד לְפִי הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁפְּעֻלּוֹת פְּשׁוּטוֹת שֶׁל הַדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים גְּבוֹהִים לְאֵין קֵץ מֵהַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ.


וְלָכֵן גַּם אִם נָפַלְתָּ לְאָן שֶׁנָּפַלְתָּ וְאַתָּה מַרְגִּישׁ בְּאֵינְסְפוֹר לְחָצִים, עַד שֶׁאַתָּה לֹא רוֹאֶה שׁוּם יְשׁוּעָה, תִּזְכֹּר אֶת דִּבְרֵי הַצַּדִּיק שֶׁצָּעַק מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ. “אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל”, הַיֵּאוּשׁ הוּא רַק דִּמְיוֹן שֶׁנִּדְמֶה לְךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם אַתָּה לֹא מְעַנְיֵן אַף אֶחָד, וְשֶׁאַתָּה לֹא מֻצְלָח, וְשֶׁאֵין לְךָ תִּקְוָה לָצֵאת מֵהַמַּחְשָׁבוֹת הַדִּבּוּרִים וְהַמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁלְּךָ, אֲבָל לְהָקָבָּ”ה אֵין יֵאוּשׁ מִשּׁוּם אָדָם, אֲפִלּוּ חֶרֶב חַדָּה מוּנַחַת עַל צַוָּארוֹ שֶׁל אָדָם אַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים, וְאַל יִמְנַע עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁהָאָדָם לֹא יִכָּנֵס לְעִוָּרוֹן לְיֵאוּשׁ כְּאִלּוּ שֶׁהָקָבָּ”ה מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הָרַחֲמִים, כִּי בֶּאֱמֶת חַסְדֵי ה’ וְרַחֲמָיו לֹא כָּלִים לְעוֹלָם.


                                                                            ("קול התור", הר' עופר ארז)

השאר תגובה

0