ברסלב - כאייל תערוג - קול התור - רות ועורפה

file_441_848X400.jpg

בס"ד
 
הַבֵּרוּר הַפְּנִימִי רוּת וְעָרְפָּה 
 
כָּאָמוּר, בְּכָל אָדָם יֵשׁ בְּחִינַת רוּת וּבְחִינַת עָרְפָּה, בִּזְמַנִּים כְּתִקּוּנָן לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים הִתְעוֹרְרוּת הַטּוֹב וְלִפְעָמִים הִתְעוֹרְרוּת הָרַע, אוּלָם בְּעֶרֶב הַגְּאֻלָּה מִתְעַצְּמִים בְּתוֹכֵנוּ הַבֵּרוּרִים שֶׁל הַטּוֹב וְהָרַע. עָרְפָּה אִמָּא דִקְלִפָּה שֶׁהִיא שֹׁרֶשׁ לְעֹמֶק הַתַּאֲווֹת שֶׁל כָּל הַהֲנָאָה וְתַאֲוָה גַּשְׁמִית, מִתְעוֹרֶרֶת בְּתוֹכֵנוּ בְּכוֹחוֹת גְּדוֹלִים לִמְשֹׁךְ וּלְהַפִּיל אוֹתָנוּ בְּכָל הַבּוֹרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. וּמִנֶּגֶד יֶשְׁנָהּ הַבְּחִינָה שֶׁל רוּת שֶׁמִּמֶּנָּה מִתְעוֹרְרִים הָרְצוֹנוֹת לְשִׂיא הַקְּדֻשָּׁה, מִנְּקֻדָּה זֹאת מִתְעוֹרֵר בָּנוּ הָרָצוֹן לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַמָּשׁ. כַּאֲשֶׁר בְּחִינַת רוּת מִתְעוֹרֶרֶת בְּתוֹכֵנוּ אֲנַחְנוּ אַךְ וְרַק בְּאוֹר וְעוֹלָמוֹת דִּקְדֻשָּׁה. הַבְּעָיָה הִיא, שֶׁבְּעָצְמָה גְּדוֹלָה מִתְעוֹרֶרֶת כְּנֶגְדֵּנוּ בְּחִינַת עָרְפָּה, וְאָז עוֹבְרִים עָלֵינוּ אֵין סְפֹר תַּהְפּוּכוֹת וְשִׁנּוּיִים בְּהַרְגָּשׁוֹת הַנֶּפֶשׁ, עַד שֶׁלְּעִתִּים הָאָדָם שׁוֹאֵל אֶת עַצְמוֹ, הֵיכָן אֲנִי בָּעוֹלָם? מִי אֲנִי? רֶגַע אֶחָד מֹשֶׁה רַבֵּנוּ וְרֶגַע אֶחָד הַהֵפֶךְ הַגָּמוּר. עַל זֶה נִבֵּא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּשִׁירַת הַאֲזִינוּ (דברים לב כ) “וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם”, מֹשֶׁה מְנַבֵּא עַל הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם וּמָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ רוֹאֶה שֶׁמִּתְקַיֵּם בַּדּוֹר הָאַחֲרוֹן “כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה”, פַּעַם שִׂיא הַקְּדֻשָּׁה וּמִתְהַפֵּךְ לְהֵפֶךְ גָּמוּר. וְזֶה שֶׁרָשִׁ”י מְפָרֵשׁ אֶת סִיּוּם הַפָּסוּק בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם, עַל חֵטְא הָעֵגֶל וּמַתַּן תּוֹרָה שֶׁתְּחִלָּה אָמְרוּ נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמַע וּלְשָׁעָה קַלָּה (הַיְנוּ לִזְמַן מוּעָט מְאֹד) בִּטְּלוּ הַבְטָחָתָן וְעָשׂוּ עֵגֶל עכ”ל.


כָּל אֶחָד בְּדוֹרֵנוּ עוֹבֵר אֶת הַנִּסָּיוֹן וְהַבֵּרוּר שֶׁל דּוֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵמָּה, וַאֲנַחְנוּ צְרִיכִים עֵצוֹת וְעֶזְרָה לָדַעַת כֵּיצַד לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם אֶת נִסְיוֹן הַהַסְתָּרָה, וְהַבֵּרוּר הַגָּדוֹל שֶׁל רוּת וְעָרְפָּה. רַבֵּנוּ גִּלָּה שֶׁיְּסוֹד הַיְסוֹדוֹת וְהָעַמּוּד שֶׁעָלָיו הַכֹּל עוֹמֵד וְתָלוּי, הוּא הַקֶּשֶׁר עִם הַצַּדִּיק וְהַהִתְחַבְּרוּת עִם הָעֵצוֹת וְהַדַּעַת שֶׁל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים, שֶׁמְּאִירִים וּמְכַוְּנִים אוֹתָנוּ בְּמַצְּבֵי הַחֹשֶׁךְ הַגְּדוֹלִים, הֵם הַיָּד הַנִּשְׁלְחה לְדוֹרֵנוּ מִמָּרוֹם לַעֲזֹר לָנוּ לִמְצֹא אֶת דַּרְכֵּנוּ.
בְּכָל הַדּוֹרוֹת הָקָבָּ”ה מְגַלֶּה אֶת הַהַנְהָגָה הַנְּכוֹנָה וְהַמַּתְאִימָה לַדּוֹר דֶּרֶךְ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק, מִכֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמוֹת וְהַנִּסְיוֹנוֹת מִשְׁתַּנִּים מִדּוֹר לְדוֹר (עיין "לשם שבו ואחלמה" פרק ג שער העקודים) דֶּרֶךְ צַדִּיק הָאֱמֶת שֶׁהוּא מַנְהִיג הַדּוֹר הָקָבָּ”ה מֵאִיר וּמְגַלֶּה אֶת הָעֵצוֹת הַמַּתְאִימוֹת לִבְנֵי הַדּוֹר. רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ גִּלָּה לָנוּ שֶׁתּוֹרָתוֹ וַעֲצוֹתָיו הֵמָּה יַנְחוּ וִיכַוְּנוּ אוֹתָנוּ עַד בִּיאַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, וְלָכֵן עֲצוֹתָיו וְהַדְרָכוֹתָיו הֵן שֶׁמְּאִירוֹת לָנוּ דֶּרֶךְ וְכִוּוּן לַנִּסְיוֹנוֹת הָעֲצוּמִים שֶׁל עֶרֶב הַגְּאֻלָּה.
 
                                                                                 ("קול התור", הר' עופר ארז)
 

השאר תגובה

0