ברסלב - כאייל תערוג - קול התור - שושלת בית דוד

file_439_848X400.png

בס"ד
 

שׁוֹשֶׁלֶת בֵּית דָּוִד 
 
בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת נוֹהֲגִים לִקְרֹא אֶת מְגִלַּת רוּת שֶׁהִיא אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ. אוֹמֵר הזוה”ק (זוהר חדש רות כד:) שֶׁמִּכֵּיוָן שֶׁמְּגִלַּת רוּת מְגַלָּה אֶת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַ”פּ תִּקְּנוּ חֲכָמִים לִקְרֹא אֶת הַמְּגִלָּה בְּשָׁבוּעוֹת, זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ.


הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת (בבא בתרא י”ד:) שֶׁאֶת מְגִלַּת רוּת כָּתַב שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, הַיְנוּ שֶׁמְּגִלַּת רוּת נִכְתְּבָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, רוּחַ נְבוּאָה. וּמָה בֶּאֱמֶת הַסִּבָּה שֶׁשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא כָּתַב אֶת מְגִלַּת רוּת? הַמְפָרְשִׁים אוֹמְרִים שֶׁשְּׁמוּאֵל הַנָּבִיא רָצָה שֶׁנֵּדַע אֶת סֵדֶר הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁל נִשְׁמַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ (וּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ), שֶׁנֵּדַע כֵּיצַד נוֹלַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וּמָה הָיוּ הַמְאֹרָעוֹת שֶׁקָּדְמוּ לְהֻלַּדְתּוֹ, וּמָה הוּא הַיִּחוּס שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ. זוֹ הַסִּבָּה הָרִאשׁוֹנָה לִכְתִיבַת מְגִלַּת רוּת.


הַסִּבָּה הַשְּׁנִיָּה הִיא, שֶׁבְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה נִתְעוֹרְרָה שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה בְּקֶרֶב הַחֲכָמִים, עוֹלַם הַתּוֹרָה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹפְטִים עַד תְּקוּפַת דָּוִד הַמֶּלֶךְ סָעַר מִכֹּחַ הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת. וְהַשְּׁאֵלָה הָיְתָה, הַאִם מָה שֶׁהַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת (דברים כ”ג) “לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה’”, זֶה כּוֹלֵל גַּם אֶת הַנְּקֵבוֹת הַמּוֹאָבִיּוֹת וְהָעַמּוֹנִיּוֹת אוֹ רַק אֶת הַזְּכָרִים? הַיְנוּ הַאִם אִשָּׁה מוֹאֲבִיָּה שֶׁהִתְגַּיְּרָה מֻתָּר לָהּ לְהִתְחַתֵּן עִם יְהוּדִי אוֹ לֹא? וְהַהַשְׁלָכָה שֶׁל הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת הִיא, שֶׁאִם מוֹאֲבִיָּה אֲסוּרָה לְהִתְחַתֵּן עִם יְהוּדִי, נִמְצָא שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהַסַּבְתָּא רַבָּה שֶׁלּוֹ הִיא רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, פָּסוּל מִלָּבוֹא בַּקָּהָל, וְכָל שֶׁכֵּן לִהְיוֹת מֶלֶךְ.


הַגְּמָרָא אוֹמֶרֶת שֶׁמִּי שֶׁהֵבִיא אֶת הַשְּׁאֵלָה הַזֹּאת לִכְדֵי הַכְרָעָה הָיָה שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל יָצָא הַפְּסָק ‘כָּל הָאוֹמֵר שֶׁמּוֹאֲבִיָּה אֲסוּרָה לָבוֹא בַּקָּהָל יִדָּקֵר בַּחֶרֶב’, וּבְכָךְ הִתְבָּרֵר בְּאֹפֶן מֻחְלָט שֶׁרוּת מֻתֶּרֶת לְהִתְחַתֵּן עִם יְהוּדִי וְדָוִד כָּשֵׁר לִמְלוּכָה. בַּסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים מְבֹאָר שֶׁנִּסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים עָבְרוּ עַל רוּת בְּדֶרֶךְ הִתְקָרְבוּתָהּ לְעַם יִשְׂרָאֵל, הִיא הָיְתָה צְרִיכָה לַעֲמֹד מוּל בִּזְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים וְהַרְחָקוֹת גְּדוֹלוֹת, וְלִחְיוֹת בְּהַרְגָּשָׁה שֶׁאֵין רוֹצִים אוֹתָהּ.


רַבֵּנוּ אוֹמֵר (ליקוטי מוהרן תורה מח ח”ב) שֶׁאָדָם רוֹצֶה לִכְנֹס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הַדֶּרֶךְ הִיא שֶׁמַּרְאִים לוֹ הִתְרַחֲקוּת וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה, וְצָרִיךְ הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ חַ”ו מִכָּל הַדְּחִיּוֹת וְהַהַרְחָקוֹת שֶׁבָּאִים מִבַּיִת וּמִחוּץ. וְזֶה הָיָה הָעִנְיָן שֶׁל רוּת, רוּת קִיְּמָה בִּמְסִירוּת נֶפֶשׁ אֶת הַהִתְחַזְּקוּת לִבְלִי לִפֹּל בְּדַעְתָּהּ וְכָךְ תָּרְמָה אֶת חֶלְקָהּ לְבֵית דָּוִד וּמִשְׁפַּחְתּוֹ לְהִתְחַזֵּק בְּכֹחַ וּבִגְבוּרָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם גַּם בִּזְמַנִּים שֶׁל הַסְתָּרַת פָּנִים גְּדוֹלָה, וּבְכָךְ זָכְתָה לִהְיוֹת אִמָּא שֶׁל מַלְכוּת ( עיין ב”ב צא : וכן זוה”ח רות) וְהֶאֱרִיכָה יָמִים עַד שֶׁרָאֲתָה שְׁנֵי דּוֹרוֹת שֶׁל מְלָכִים מִיּוֹצְאֵי חֲלָצֶיהָ דָּוִד וּשְׁלֹמֹה.


רוּת זָכְתָה שֶׁגַּם יִשַׁי אֲבִי דָּוִד יִהְיֶה מִיּוֹצְאֵי חֲלָצֶיהָ. הַגְּמָרָא מְסַפֶּרֶת (שבת נה:) עָלָיו שֶׁהוּא הָיָה אֶחָד מִצַּדִּיקֵי וּגְדוֹלֵי הַדּוֹר בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וְהָיָה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה שֶׁמֵּתוּ בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ, הַיְנוּ שֶׁלֹּא הָיָה עָלָיו שׁוּם חֵטְא, וַאֲפִלּוּ לֹא קָטָן בְּיוֹתֵר, וְכָל סִבַּת פְּטִירָתוֹ הָיְתָה בְּסִבַּת חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָטָא בַּעֲצַת הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי. הַיְנוּ שֶׁיִּשַׁי הָיָה צַדִּיק גָּדוֹל מְאֹד, שֶׁכָּל מַחְשַׁבְתּוֹ דִּבּוּרוֹ וּמַעֲשָׂיו הָיוּ בְּמַדְרֵגַת קְדֻשָּׁה מְאֹד גְּבוֹהָה.


מְבֹאָר בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל שֶׁיִּשַׁי הוֹלִיד שִׁבְעָה בָּנִים, וְהַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר (ילקוט המכירי תהלים קיח), שֶׁלְּאַחַר הֻלֶּדֶת הַבֵּן הַשְּׁבִיעִי נוֹלַד לוֹ סָפֵק גָּדוֹל מְאֹד בָּעִנְיָן הַהִלְכָתִי שֶׁהָיָה סוֹעֵר בָּאֻמָּה כֻּלָּהּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה כַּנָּ”ל.  הַקַּבָּלָה שֶׁהָיְתָה לָהֶם בְּזֶה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הָיְתָה שְׁנוּיָה בְּמַחֲלֹקֶת, וּלְדַעַת הַחֲכָמִים שֶׁסָּבְרוּ שֶׁאִשָּׁה מוֹאֲבִיָּה אֲסוּרָה לָבוֹא בִּקְהַל יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ שֶׁמּוֹאָבִי אָסוּר, נִמְצָא שֶׁבֹּעַז, הַסַּבָּא שֶׁל יִשַׁי שֶׁנָּשָׂא אֶת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה לְאִשָּׁה, נָהַג שֶׁלֹּא כַּדִּין, וּמִמֵּילָא כָּל צֶאֱצָאָיו מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֲסוּרִים מִלָּבוֹא בַּקָּהָל. וּלְפִי דֵּעָה זוֹ, אָסוּר הָיָה לְיִשַׁי לְהַמְשִׁיךְ בְּנִשּׂוּאָיו עִם נִצֶבֶת בַּת עֲדָאֵל שֶׁהָיְתָה יִשְׂרְאֵלִית. וְלַמְרוֹת שֶׁיִּשַׁי הָיָה נָשׂוּי הַרְבֵּה שָׁנִים וְנוֹלְדוּ לוֹ כְּבָר שִׁבְעָה יְלָדִים, הַמַּחֲלֹקֶת הַגְּדוֹלָה חִזְּקָה לוֹ אֶת הַסָּפֵק וְהֶחְלִיט לִפְרֹשׁ מֵאִשְׁתּוֹ.


פָּנָה יִשַׁי אֶל אִשְׁתּוֹ וְאָמַר לָהּ: יֵשׁ סָפֵק גָּדוֹל אִם מֻתָּר לָנוּ לִחְיוֹת יַחַד כַּאֲנָשִׁים נְשׂוּאִים, וְעַד שֶׁיִּתְבָּרֵר לִי הַסָּפֵק אָנוּ מֻכְרָחִים לְהִפָּרֵד, אֲנִי מֵכִין לְךָ בֵּית מְגוּרִים מִשֶּׁלָּךְ, וְלֹא יִהְיֶה בֵּינֵינוּ שׁוּם קֶשֶׁר מִלְּבַד זֹאת שֶׁאַמְשִׁיךְ לְכַלְכֵּל אוֹתָךְ. וְאָכֵן קִיֵּם יִשַׁי דְּבָרוֹ, וּפָרַשׁ מֵאִשְׁתּוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים. לְאַחַר הַזְּמַן הַזֶּה לָקַח יִשַׁי שִׁפְחָה לְבֵיתוֹ וְעָשָׂה עִמָּהּ תְּנַאי – אִם מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית אָמְרָה תּוֹרָה, וְנִשּׂוּאַי עִם נִצֶבֶת הֵם נִשּׂוּאִין כְּשֵׁרִים, הֲרֵי אַתְּ בַּת חוֹרִין וְתִהְיִי לִי לְאִשָּׁה שְׁנִיָּה, וְאִם אָסוּר לִי לִהְיוֹת עִם אִשְׁתִּי נִצֶבֶת כִּי הָאִסּוּר הוּא גַּם עַל הַמּוֹאֲבִיּוֹת, אֵין בִּדְבָרַי כְּלוּם וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת בְּשִׁפְחוּתֵךְ, שֶׁהֲרֵי כָּל הַפְּסוּלִים לָבוֹא בַּקָּהָל מֻתָּרִים זֶה עִם זֶה. וּלְאַחַר הַתְּנַאי קָבְעוּ מוֹעֵד שֶׁבּוֹ יִכְנֹס יִשַׁי אֶת הַשִּׁפְחָה לְאִשָּׁה בְּבִיאָה כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה נוֹהֵג בַּיָּמִים הָהֵם.


נִצֶבֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁל יִשַׁי, שֶׁצַּדֶּקֶת גְּדוֹלָה הָיְתָה, הֵבִינָה וְיָדְעָה שֶׁהַנְהָגָתוֹ שֶׁל יִשַׁי הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל סַעֲרַת הַמַּחֲלֹקֶת וְלָכֵן הֶחֱרִישָׁה וְקִבְּלָה עָלֶיהָ אֶת הַגְּזֵרָה, לַמְרוֹת שֶׁיָּדְעָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁאֵין שׁוּם סָפֵק בַּדָּבָר שֶׁמֻּתָּר לְבַעֲלָהּ לִחְיוֹת עִמָּהּ וְשֶׁבָּנֶיהָ הֵם בָּנִים כְּשֵׁרִים, לֹא הִתְעַקְּשָׁה מוּל בַּעֲלָהּ, וְגַם לֹא גִּלְּתָה לוֹ שֶׁיּוֹדַעַת בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהַכֹּל בֵּינֵיהֶם כַּהֲלָכָה לְפִי הָרָצוֹן הָאֱלוֹקִי, אַךְ מִכֵּיוָן שֶׁיָּדְעָה בְּבֵרוּר שֶׁהַצֶּדֶק עִמָּהּ, עָשְׂתָה מַעֲשֶׂה.
וּמָה מַעֲשֶׂה עָשְׂתָה?

הָאִשָּׁה וְשִׁפְחָתָהּ קָבְעוּ שֶׁבַּלַּיְלָה שֶׁבּוֹ יִשַׁי אָמוּר לְהִתְיַחֵד עִם הַשִּׁפְחָה, יַחֲלִיפוּ בֵּינֵיהֶן מִבְּלִי יְדִיעַת יִשַׁי, וּבְכָךְ יִתְיַחֵד יִשַׁי עִם אִשְׁתּוֹ נִצֶבֶת וְלֹא עִם הַשִּׁפְחָה. יִשַׁי, שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה, בְּוַדַּאי לֹא יָשִׂים לֵב לְעִנְיָן זֶה, כִּי אֵין הוּא בָּא אֶלָּא לְקַיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה בִּלְבַד. אוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁהָיָה מְיֹעָד לְעִנְיָן זֶה הָיָה חָשׁוּךְ מְאֹד כְּדֶרֶךְ יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, וְאָכֵן נִתְיַחֵד יִשַׁי עִם נִצֶבֶת וְלֹא עִם הַשִּׁפְחָה. כַּעֲבֹר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הֻכַּר הֶרְיוֹנָהּ שֶׁל נִצֶבֶת וְהָיָה יִשַׁי תָּמֵהַּ, הֲיִתָּכֵן שֶׁאִשְׁתּוֹ הַצִדְקָנִית קִלְקְלָה מַעֲשֶׂיהָ? כָּל הַנִּסְיוֹנוֹת שֶׁל הָאִשָּׁה לְנַמֵּק וּלְהַסְבִּיר עָלוּ בַּתֹּהוּ, יִשַׁי לֹא קִבֵּל אֶת הַגִּרְסָא שֶׁל אִשְׁתּוֹ עַד שֶׁגָּמַר בְּדַעְתּוֹ שֶׁקָּרָה מִכְשׁוֹל נוֹרָא לְאִשְׁתּוֹ וְרָעֲתָה הָאִשָּׁה בִּשְׂדוֹת זָרִים, וְהֵבִיאָה מַמְזֵר לָעוֹלָם. הוּא לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת, בָּרוּר הָיָה לוֹ שֶׁלֹּא הָיָה עִם אִשְׁתּוֹ, וּמֵרֹב הַהַקְפָּדָה שֶׁל הָאַחִים עָלָה בְּדַעְתָּם לַהֲרֹג אֶת דָּוִד בְּיַחַד עִם אִמָּם, הֵם רָצוּ לָשִׂים קֵץ לַבִּזָּיוֹן וְלַקָּלוֹן הַנּוֹרָא בַּמִּשְׁפָּחָה.

לְבַסּוֹף הִתְמַתְּנוּ קְצָת וְהֶחְלִיטוּ שֶׁהָקָבָּ”ה יָרִיב רִיבָם וְיוֹצִיא מִשְׁפָּטָם לָאוֹר וּבְוַדַּאי שֶׁתָּמוּת הָאִשָּׁה יַחַד עִם בְּנָהּ בִּגְזֵרַת עֶלְיוֹן. יֶתֶר עַל כֵּן כָּתוּב בַּסְּפָרִים שֶׁיִּשַׁי וּבָנָיו הָיוּ מִתְפַּלְּלִים שֶׁדָּוִד יֵהָרֵג עַל יְדֵי חַיָּה רָעָה כְּדֵי שֶׁיִּתְקַיֵּם בּוֹ בִּעוּר מַמְזֵרִים (החיד”א תהילות יוסף, רמ”ע מפאנו).


תִּקְוָתָם הִתְבַּדְּתָה, וּלְיָמִים נוֹלַד בֵּן שְׁמִינִי בַּמִּשְׁפָּחָה, הַבֵּן הַנִּקְרָא בְּמִילָתוֹ דָּוִד. כַּמּוּבָן, יִשַׁי לֹא רָצָה לְהַכִּיר בַּבֵּן הַזֶּה, לֹא הָיָה לוֹ שׁוּם עִנְיָן בַּיֶּלֶד הַזֶּה, יִשַׁי הָיָה מְשֻׁכְנָע כְּמוֹ כֻּלָּם שֶׁהַיֶּלֶד הַזֶּה מַמְזֵר, זֶה שֶׁדָּוִד מְתָאֵר אֶת יְמֵי יַלְדוּתוֹ (תהלים סט) “מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי”, מוּזָר הַיְנוּ מַמְזֵר, כָּךְ הִתְחִילָה מַסֶּכֶת הַחַיִּים שֶׁל דָּוִד, בַּבִּזָּיוֹן הַנּוֹרָא הַזֶּה שֶׁאָחִיו וְאָבִיו סוֹבְרִים שֶׁהוּא מַמְזֵר, וְזוֹ הַרְגָּשָׁה נוֹרָאִית מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁמְּבָאֵר בְּסֵפֶר הַתּוֹדָעָה (פרק כט) שֶׁאֵין לְךָ הַרְגָּשָׁה יוֹתֵר נוֹרָאָה מִזּוֹ, אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת בַּבַּיִת וְהוּא אִתָּם תַּחַת קוֹרַת גַּג אַחַת, וְהַכֹּל שָׁם בַּבַּיִת מַרְאִים חִבָּה שֶׁל קִרְבָה זֶה אֶל זֶה, וְרַק אֶחָד יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שֶׁהוּא זָר בְּכָל הַבַּיִת וְנָכְרִי לְכָל אֵלֶּה שֶׁמִּבֶּטֶן אַחַת יָצְאוּ עִמּוֹ. מַצָּב זֶה הוּא הַגָּדוֹל שֶׁבְּמַכְאוֹבֵי אֱנוֹשׁ. זוֹ הָיְתָה הַמְּצִיאוּת שֶׁאֵלֶיהָ נוֹלַד דָּוִד.
                                                           ("קול התור", הר' עופר ארז)
 

השאר תגובה

0