ברסלב - כאייל תערוג - קול התור - תיקון המלכות

file_439_848X400.png

בס"ד
 
 תִּקּוּן הַמַּלְכוּת
 
וְזֶה דָּבָר פִּלְאִי, שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ הַמַּלְכוּת בְּעַם יִשְׂרָאֵל, נוֹלַד בְּדֶרֶךְ כָּל כָּךְ מוּזָרָה, וּבְהַסְתָּרָה עֲצוּמָה וְנוֹרָאִית שֶׁאָבִיו וְאֶחָיו רוֹאִים אוֹתוֹ כְּמַמְזֵר וּפָסוּל וּמוֹאֲסִים בְּחֶבְרָתוֹ. וּמֵהַמַעֲשֶׂה שֶׁל הֻלֶּדֶת דָּוִד אָנוּ לוֹמְדִים נְקֻדָּה עֲמֻקָּה מְאֹד, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם צָרִיךְ לִזְכּוֹת לְמַדְרֵגָה רוּחָנִית גְּבוֹהָה, קֹדֶם לָכֵן הוּא צָרִיךְ לַעֲבֹר מַצְּבֵי הַסְתָּרָה וּבִזְיוֹנוֹת עֲצוּמִים. וְהַסִּבָּה הָעֲמֻקָּה לְזֶה שֶׁרַק כָּךְ יָכוֹל הָאָדָם לְהִשָּׁאֵר בַּעֲנָוָה וְשִׁפְלוּת כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה לִגְדֻלָּה, כִּי בְּלִי הַהֲכָנָה לְקַבֵּל אֶת הַמַּדְרֵגָה הָרוּחָנִית, יִכָּשֵׁל כָּל אָדָם בְּהֶכְרֵחַ בְּגַאֲוָה וְהַקְפָּדָה עַל הַזּוּלַת, וְיַרְגִּישׁ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשׂוּ לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.


וְלָכֵן דָּוִד, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְתַקֵּן וּלְהָכִין אֶת הַמַּלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה בְּיִשְׂרָאֵל לְכָל הַדּוֹרוֹת עַד מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, עָבַר בְּנַפְשׁוֹ וְגוּפוֹ בִּזְיוֹנוֹת וְצִמְצוּמִים בְּלִי שִׁעוּר, וְכָל זֹאת בִּשְׁבִיל שֶׁיַּגִּיעַ לַמָּקוֹם שֶׁיָּכוֹל לִכְתֹּב בַּאֲמִתּוּת הַלֵּב אֶת הַמִּזְמוֹר (תהלים קיא) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד ה’ לֹא גָבַהּ לִבִּי וְלֹא רָמוּ עֵינַי וְלֹא הִלַּכְתִּי בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי אִם לֹא שִׁוִּיתִי וְדוֹמַמְתִּי נַפְשִׁי כְּגָמֻל עֲלֵי אִמּוֹ כַּגָּמֻל עָלַי נַפְשִׁי... וּפֵרֵשׁ רָשִׁ”י, שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר קִבַּלְתִּי מְלוּכָה לֹא נָהַגְתִּי שְׂרָרָה, וְהָיִיתִי כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, וּכְגֹלֶם הַמֻּטָּל לְנֶגְדְּךָ. הַיְנוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ זָכָה לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגָה שֶׁל הִתְבַּטְּלוּת גְּמוּרָה, לְהַרְגִּישׁ בְּכָל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁהָקָבָּ”ה מְחַיֶּה אוֹתוֹ וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הַכּוֹחוֹת לַעֲשׂוֹת וְלִפְעֹל.
מוּבָא בספ”ק שֶׁהַדּוֹרוֹת שֶׁלִּפְנֵי הַגְּאֻלָּה, יֵשׁ לָהֶם קֶשֶׁר פְּנִימִי וְעָמֹק עִם דָּוִד הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן גַּם אָנוּ כְּמוֹ דָּוִד רוֹאִים וְחוֹוִים נִסְיוֹנוֹת גְּדוֹלִים שֶׁל הַסְתָּרַת פָּנִים, מַצְּבֵי צַעַר וּבִזְיוֹנוֹת, וְעָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁזֹּאת הַדֶּרֶךְ הָאֲמִתִּית וְאֵין דֶּרֶךְ אַחֶרֶת לְהִתְקָרֵב לַקְּדֻשָּׁה וְלִזְכּוֹת בָּעֲנָוָה הָאֲמִתִּית בְּלִי שֶׁנַּעֲבֹר הַסְתָּרוֹת פָּנִים וּבִזְיוֹנוֹת. בִּשְׁבִיל שֶׁיָּאִיר בָּנוּ אוֹר ה’ אָנוּ מֻכְרָחִים לַעֲבֹר בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. וּכְמוֹ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ זָכָה בִּזְכוּת הַהִתְחַזְּקוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, שֶׁלֹּא נָפַל בְּדַעְתּוֹ מִשּׁוּם יְרִידָה וְהַסְתָּרָה, כָּךְ גַּם אֲנַחְנוּ בְּדוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא צְרִיכִים לֶאֱחֹז בְּמִדָּתוֹ וְלִהְיוֹת חֲזָקִים בְּדַעְתֵּנוּ מִבְּלִי לְהִתְיָאֵשׁ וּלְהִתְעַצֵּב מִכָּל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַקְּשָׁיִים שֶׁעוֹבְרִים עָלֵינוּ, וְעַל יְדֵי זֶה נִזְכֶּה לִרְאוֹת וּלְקַבֵּל פְּנֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.
 
  שֵׁבֶט יְהוּדָה 
 
בִּתְחִלַּת מְגִלַּת רוּת מְסֻפָּר שֶׁבִּתְקוּפַת הַשּׁוֹפְטִים הָיָה רָעָב גָּדוֹל בָּאָרֶץ, בְּעִקְבוֹת הָרָעָב אֱלִימֶלֶךְ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ עָזְבוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְיָרְדוּ לָגוּר בְּאֶרֶץ מוֹאָב. עֲזִיבַת אֱלִימֶלֶךְ אֶת הָאָרֶץ בִּתְקוּפָה קָשָׁה כָּל כָּךְ עוֹרְרָה אֶת מִדַּת הַדִּין כְּנֶגְדּוֹ. זְמַן קָצָר אַחַר עֲזִיבָתוֹ אֶת הָאָרֶץ נִפְטַר אֱלִימֶלֶךְ, וּשְׁנֵי בָּנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן נָשְׂאוּ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת מוֹאֲבִיּוֹת, רוּת וְעָרְפָּה, שֶׁהָיוּ בְּנוֹת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב. וּמִכֵּיוָן שֶׁגַּם מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן לֹא הִזְדָּרְזוּ לַחֲזֹר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עֶשֶׂר שָׁנִים אַחַר יְרִידָתָם, נִפְטְרוּ שְׁנֵיהֶם, וְנָעֳמִי אֵשֶׁת אֱלִימֶלֶךְ נִשְׁאֲרָה עִם שְׁתֵּי כַּלּוֹתֶיהָ.


וְיֵשׁ בְּזֶה שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה, כֵּיצַד עָזַב אֱלִימֶלֶךְ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה קָשָׁה כָּל כָּךְ? הֲרֵי אֱלִימֶלֶךְ הָיָה צַדִּיק וִירֵא שָׁמַיִם, בֵּן לְמִשְׁפָּחָה חֲשׁוּבָה, וְאֵין דַּרְכָּם שֶׁל צַדִּיקִים לַעֲזֹב אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת צָרָתָם? מוּבָא בספה”ק (עיין קצור אלשיך הקדוש ועוד) שֶׁבֶּאֱמֶת הָיְתָה לוֹ בְּזֶה כַּוָּנָה עֲמֻקָּה. אֱלִימֶלֶךְ הָיָה הַבֵּן שֶׁל נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב נְשִׂיא שֵׁבֶט יְהוּדָה, וּלְעַם יִשְׂרָאֵל הָיְתָה קַבָּלָה מִזְּמַן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִהְיֶה מֵהַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת. וְעוֹד הָיְתָה קַבָּלָה בְּיָדָם שֶׁמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִוָּלֵד מֵאִשָּׁה שֶׁתָּבוֹא מִמּוֹאָב, וְאַחַד הַסִּימָנִים שֶׁהָיָה לָהֶם בַּקַּבָּלָה הַזֹּאת הוּא, שֶׁבַּזְּמַן הַזֶּה צָרִיךְ לִהְיוֹת רָעָב גָּדוֹל בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. עַכְשָׁו, כְּשֶׁרָאָה אֱלִימֶלֶךְ שֶׁהַסִּימָנִים מִתְקַיְּמִים, וְהִגִּיעַ הַזְּמַן לְגַלּוֹת אֶת הָאִשָּׁה מִמּוֹאָב וּלְהוֹלִיד אֶת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, יָרַד לְאֶרֶץ מוֹאָב. זֹאת הָיְתָה סִבַּת יְרִידָתוֹ לְמוֹאָב. אָמְנָם כַּוָּנָתוֹ הָיְתָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֲבָל מֵהַסִּפּוּר הַזֶּה אָנוּ לְמֵדִים דָּבָר נוֹרָא, שֶׁכַּאֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל נִמְצָא בְּצָרָה, אָסוּר לַעֲזֹב אוֹתוֹ גַּם אִם כַּוָּנָתְךָ לְהוֹלִיד אֶת הַמָּשִׁיחַ, אֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לְךָ כַּוָּנוֹת נִשְׂגָּבוֹת לֹא עוֹזְבִים אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת צָרָתָם. לַעֲזֹר לַחֲבֵרִים וְאַחִים בִּמְצוּקָה, גָּדוֹל יוֹתֵר מִכָּל הַמַּעֲשִׂים. וּבִגְלַל שֶׁאֱלִימֶלֶךְ לֹא כֵן עָשָׂה, הִתְעוֹרְרָה כְּנֶגְדּוֹ מִדַּת הַדִּין וְהוּא וּשְׁנֵי בָּנָיו נִפְטְרוּ, וְנָעֳמִי נִשְׁאֲרָה עִם שְׁתֵּי כַּלּוֹתֶיהָ בַּעֲנִיּוּת וּבְחֹסֶר כֹּל.
 
  הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל  
 
לְאַחַר שֶׁבָּנֶיהָ, מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן, מֵתוּ הֶחְלִיטָה נָעֳמִי לָשׁוּב לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. כַּלּוֹתֶיהָ רוּת וְעָרְפָּה לִוּוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּהּ לָאָרֶץ. בַּכְּנִיסָה לְא”י פָּנְתָה נָעֳמִי לְכַלּוֹתֶיהָ וְאָמְרָה לָהֶן, שׁוּבוּ לְבָתֵּיכֶם וְהָקָבָּ”ה יְשַׁלֵּם לָכֶן אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶן עִמִּי וְעִם מִשְׁפַּחְתִּי. רוּת וְעָרְפָּה אָמְרוּ לְנָעֳמִי: נָשׁוּב אִתָּךְ לְעַמֵּךְ וּנְקַבֵּל עָלֵינוּ אֶת דָּתֵךְ וֶאֱמוּנָתֵךְ. פַּעַם נוֹסֶפֶת דּוֹחָה נָעֳמִי וְאוֹמֶרֶת: שֹׁבְנָה בְּנוֹתַי, אֵין לִי בָּנִים לָתֵת לָכֶן לַחֲתָנִים, לָמָּה תֵּשַׁבְנָה בִּבְדִידוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיכֶן? כַּאֲשֶׁר רוּת וְעָרְפָּה שָׁמְעוּ זֹאת בָּכוּ עוֹד, עָרְפָּה נָשְׁקָה לְנָעֳמִי וְנִפְרְדָה מִמֶּנָּה, וְרוּת דָּבְקָה בְּנָעֳמִי וְאָמְרָה לָהּ (רות א): “אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי, בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר, כֹּה יַעֲשֶׂה ה’  לִי וְכֹה יֹסִיף, כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ... וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶם עַד בֹּאָנָה בֵּית לָחֶם.”


רוּת וְעָרְפָּה הָיוּ בְּנוֹת עֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב, שֶׁכָּל יְמֵי חַיֵּיהֶן הָיוּ בְּיַחַד, וְיַחַד הִתְחַתְּנוּ לִשְׁנֵי אַחִים, אַךְ דַּוְקָא בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נֶעֶשְׂתָה בֵּינֵיהֶן פְּרֵדָה שֶׁהוֹלִידָה מְאֹרָעוֹת גְּדוֹלִים וַעֲצוּמִים. עָרְפָּה שֶׁעָזְבָה אֶת נָעֳמִי חָזְרָה לְעַמָּהּ וּמִיָּד יָרְדָה לְכָל מְצִיאוּת הַטֻּמְאָה. חָזָ”ל אוֹמְרִים שֶׁמַּמָּשׁ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁנִּפְרְדָה עָרְפָּה מִנָּעֳמִי, הָיְתָה עִם מֵאָה פְּלִשְׁתִּים, וּמִי נוֹלַד מֵאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה נוֹרָא? גָּלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שֶׁחֵרֵף מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, מֵצַח הַנָּחָשׁ, אוֹיֵב וְשׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל. אֲבָל רוּת שֶׁדָּבְקָה בְּנָעֳמִי, זָכְתָה וְהוֹלִידָה אֶת מִשְׁפַּחַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ: רוּת הוֹלִידָה אֶת עוֹבֵד, עוֹבֵד אֶת יִשַׁי, וְיִשַׁי אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ.


כָּתוּב בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (חלק א פ: וזוהר חדש מדרש רות ועוד) “עָרְפָּ”ה דָּא נַפְשָׁא דִּשְׂמָאלָא, בַּת זוּגֵיהּ שֶׁל יֵצֶר הָרַע, דלא בעאת לְמֵיהֱוֵי לָהּ חוּלְקָא עִם יִשְׂרָאֵל כְּמוֹ דאת אָמַר, “כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים”. רוּת עַל שֵׁם תּוֹר שֶׁהוּא כָּשֵׁר עַל הַמִּזְבֵּחַ, כָּךְ רוּת כְּשֵׁרָה לָבוֹא בַּקָּהָל, שֶׁעָלֶיהָ נִתְקַיְּמָה הֲלָכָה, עַמּוֹנִי וְלֹא עַמּוֹנִית, מוֹאָבִי וְלֹא מוֹאָבִית. וְעוֹד לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ רוּת: שֶׁיָּצָא מִמֶּנָּה בֵּן, שֶׁרִוָּה לְהָקָבָּ”ה בְּשִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת. בְּתִקּוּנֵי זֹהַר מְבֹאָר (עה :) שֶׁעָרְפָּה הִיא בִּבְחִינַת אִמָּא דִּקְלִפָּה, אִמָּא דְּעֵרֶב רַב, וְרוּת כַּיָּדוּעַ הִיא אִמָּא דְּמַלְכוּת דִּקְדֻשָּׁה. וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר פֶּלֶא הוּא, שֶׁרוּת וְעָרְפָּה שֶׁעַד גִּיל אַרְבָּעִים הָיוּ יַחַד, בְּכָל זֹאת, מֵהָרֶגַע שֶׁנִּפְרְדוּ דַּרְכֵיהֶן הִתְגַּלּוּ עוֹלָמוֹת שְׁלֵמִים שׁוֹנִים בְּמַהוּתָם מִקָּצֶה לְקָצֶה. עָרְפָּה מִדַּרְדֶּרֶת לְשֵׁפֶל הַמַּדְרֵגָה וּמַפְקִירָה עַצְמָהּ לְכָל הַתּוֹעֵבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וְרוּת זוֹכָה לְמַעֲלָה גְּבוֹהָה בְּיוֹתֵר, לְהָקִים אֶת בֵּית הַמְּלוּכָה הַנִּצְחִי שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל.


וְיֵשׁ בְּזֶה סוֹד וִיסוֹד עָמֹק, שֶׁהַבֵּרוּר נַעֲשָׂה דַּוְקָא בַּכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְרַמֶּזֶת עַל הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הָאָדָם עוֹמֵד לִפְנֵי עֲלִיָּה לְמָקוֹם וְלִמְצִיאוּת רוּחָנִית חֲדָשִׁים. לִפְנֵי שֶׁאָנוּ זוֹכִים לַעֲלוֹת לִמְצִיאוּת רוּחָנִית חֲדָשָׁה, מִתְעוֹרְרִים כְּנֶגְדֵּנוּ נִסְיוֹנוֹת וּבֵרוּרִים חֲדָשִׁים לְגַמְרֵי שֶׁלֹּא הִכַּרְנוּ עַד כֹּה. לִפְנֵי כְּנִיסָתֵנוּ לִקְדֻשָּׁה חֲדָשָׁה נִמְצָאִים בְּתוֹךְ כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הַטּוֹב וְהָרַע בְּמָדוֹר אֶחָד, רוּת וְעָרְפָּה שֶׁבָּנוּ דָּרוֹת בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה. אַךְ כַּאֲשֶׁר אָנוּ זוֹכִים לַעֲלוֹת בְּמַעֲלָה רוּחָנִית בִּבְחִינַת כְּנִיסָה לְא”י, אֲזַי קֹדֶם הַכְּנִיסָה אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲבֹר בֵּרוּר וְנִסָּיוֹן, שֶׁיַּעַזְרוּ לָנוּ לְבָרֵר אֶת רוּת וְעָרְפָּה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ. פְּעָמִים רַבּוֹת הַנִּסָּיוֹן הוּא שֶׁמַּרְאִים לָאָדָם שֶׁדּוֹחִים אוֹתוֹ מֵהַקְּדֻשָּׁה, וְכִבְיָכוֹל אֵין הָקָבָּ”ה רוֹצֶה בַּעֲבוֹדָתוֹ. אֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים מַצְּבֵי חֹשֶׁךְ וְהַסְתָּרָה, צוֹעֲקִים צוֹעֲקִים וְלֹא נַעֲנִים. יֶשְׁנָם מַצָּבִים שֶׁכָּל שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה סְגוּרִים לְפָנֵינוּ וּמָה שֶׁנַּעֲשֶׂה לֹא יַצְלִיחַ בְּיָדֵינוּ בַּזְּמַנִּים הָאֵלֶּה.


הַנְהָגָה זֹאת נִרְמֶזֶת בְּמָה שֶׁנָּעֳמִי, שֶׁהִיא בְּחִינַת הַנֹּעַם הָעֶלְיוֹן, דּוֹחָה אֶת כַּלּוֹתֶיהָ וּמְנַסָּה לְשַׁדֵּל אוֹתָן לַחֲזֹר לְעַמָּן, כָּךְ גַּם הָאָדָם מַרְגִּישׁ כִּבְיָכוֹל שֶׁהָקָבָּ”ה לֹא חָפֵץ בּוֹ. וְצָרִיךְ לָדַעַת שֶׁהַנִּסָּיוֹן בַּזְּמַנִּים הַלָּלוּ לְקַיֵּם אֶת הַבְּחִינָה – “וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ”. בַּמַּצָּבִים הַלָּלוּ צָרִיךְ לִמְסֹר אֶת הַנֶּפֶשׁ וּלְהַחֲלִיט בַּהִשְׁתַּדְּלוּת וּבָרְצוֹנוֹת: יִהְיֶה מָה שֶׁיִּהְיֶה - לֹא עוֹזֵב אֶת הַקְּדֻשָּׁה. גַּם אִם לֹא יַצְלִיחַ בְּיָדִי מְאוּמָה אֲנִי לֹא עוֹזֵב אֶת הָרְצוֹנוֹת לְהִתְקָרֵב וּלְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה.


גַּם בְּדֶרֶךְ הַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק, יֵשׁ זְמַנִּים שֶׁאֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל הַמֵּאִיר עָלֵינוּ דֶּרֶךְ נִשְׁמַת הַצַּדִּיק. הַצַּדִּיקִים הֵם פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, וַאֲנַחְנוּ זוֹכִים לְהִתְעוֹרְרוּת וּלְהִתְקָרְבוּת נִפְלָאָה לְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בִּזְכוּת הַקֶּשֶׁר וְהַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק, וּלְפֶתַע הַכֹּל נֶחֱשָׁךְ וְנִסְגָּר, כִּבְיָכוֹל כָּבוּ הַמְּאוֹרוֹת, אֲנַחְנוּ לֹא מַרְגִּישִׁים אֶת הָאוֹר הַנֶּעֱרָב, וְאֶת הַנֹּעַם בְּקִרְבַת הַשֵּׁם וּבְקִרְבַת הַצַּדִּיק. הַהַנְהָגָה וְהַמַּצָּב הַזֶּה הֵם הַבְּחִינָה שֶׁל הַכְּנִיסָה לְא”י.

דַּוְקָא בַּזְּמַנִּים הַלָּלוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת חֲזָקִים בְּדַעְתֵּנוּ וּבִרְצוֹנֵנוּ, וְלוֹמַר לַצַּדִּיק וּלְכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה - בַּאֲשֶׁר תָּמוּת אָמוּת, דַּרְכְּךָ דַּרְכִּי, עַמְּךָ עַמִּי... וְאָז נַעֲשֶׂה הַבֵּרוּר הַגָּדוֹל שֶׁל רוּת וְעָרְפָּה. כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ חֲזָקִים וְעַקְשָׁנִים בְּדַעְתֵּנוּ - עָרְפָּה עוֹזֶבֶת אוֹתָנוּ, הָרַע הַבָּלוּעַ וְהַמִּסְתַּתֵּר בְּתוֹכֵנוּ נִדְחֶה לוֹ וְהוֹלֵךְ לְנוּקְבָּא דִּתְהוֹמָא רַבָּה, וְאִלּוּ בְּחִינַת רוּת מִתְחַזֶּקֶת וְהוֹלֶכֶת בְּתוֹכֵנוּ, כֹּחַ הַטּוֹב וְהַקְּדֻשָּׁה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ מִתְעוֹרֵר וּמִתְחַזֵּק, וְנוֹלָדִים בְּתוֹכֵנוּ נִגּוּנִים וְכִסּוּפִים חֲדָשִׁים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה. מְבֹאָר בְּזֹהַר חָדָשׁ עַל מְגִלַּת רוּת שֶׁהַפָּסוּק (שיר השירים ב יב) “וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ” מְרַמֵּז לָעִנְיָן שֶׁל רוּת, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹר – בְּהִפּוּךְ אוֹתִיּוֹת רוּת, הַתּוֹר הוּא גַּם אוֹתִיּוֹת תּוֹרָה, כִּי עַל יְדֵי הַנְּקֻדָּה שֶׁל רוּת, שֶׁהִיא נְקֻדַּת מְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ וְהַהִתְחַזְּקוּת בִּדְבָרִים שֶׁבִּקְדֻשָּׁה בְּכָל מַצָּב, נִשְׁמָעִים לָנוּ הַקּוֹלוֹת שֶׁל הַתּוֹרָה, וְנֹעַם הַשֵּׁם מֵאִיר בָּנוּ.


דּוֹרֵנוּ רָווּי בְּנִסְיוֹנוֹת וּמַשְׁבְּרִים עַד שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת בָּנוּ הַבְּחִינָה שֶׁל (יונה ב ד) “כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ”, דּוֹר עִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא, שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים וְהַצַּדִּיקִים נִבְּאוּ וְצָפוּ אֶת גֹּדֶל הַנִּסְיוֹנוֹת וְהַמַּשְׁבְּרִים שֶׁיַּעַבְרוּ עָלֵינוּ כָּל יוֹם חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים, מֻנְהָג בְּהַנְהָגָה שׁוֹנָה מִשְּׁאָר הַדּוֹרוֹת, וְהַסִּבָּה הָעֲמֻקָּה לַהַנְהָגָה שֶׁל הַהַסְתָּרָה וְהַנִּסְיוֹנוֹת בְּגּוּף, נֶפֶשׁ, וּפַרְנָסָה וְכָל צַעַד וּבְחִינָה, שָׁרְשָׁם וּמַהוּתָם הֵם הַבֵּרוּר שֶׁל הַכְּנִיסָה לְא”י. מִכֵּיוָן שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים לִפְנֵי הַגְּאֻלָּה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁתִּתְגַּלֶּה וְתוֹלִיד לָעוֹלָם אֶת נִשְׁמַת מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, אָנוּ עוֹבְרִים נִסְיוֹנוֹת שֶׁבָּהֶם אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לְהוֹכִיחַ לַקָבָּ”ה מְסִירוּת נֶפֶשׁ, שֶׁאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלֵינוּ מָה שֶׁיַּעֲבֹר, רְצוֹנֵנוּ הוּא אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי, אַךְ וְרַק לְהִדָּבֵק בּוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁלָּנוּ הִיא שאע”פ שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא מַצְלִיחִים שׁוּם דָּבָר, רְצוֹנֵנוּ אֶחָד הוּא - לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ וּלְהִדָּבֵק בּוֹ.


                                                                    ("קול התור", הר' עופר ארז)
 

השאר תגובה

0