פורים, מגילת אסתר והעבודה הפנימית

עניין הגלות זה הסתרת פנים

מובא בחז“ל שבזמן בית המקדש הראשון החיסרון בעבודה הרוחנית של עמ“י זה היה באמונה, בחיפוש ובניסיון ובהשתדלות להדבק באור השם ולהדבק בהקב“ה, ואעפ“י שהיה בית מקדש והיה רוחניות מאוד גבוהה, עם כל זה לצערנו הרב הרבה פעמים דווקא בזמנים שיש גילוי דווקא שמה אנחנו מזלזלים ומקילים ראש. גם רבי נתן וגם הרב דסלר כותבים שכל העניין הגלות זה הסתרת פנים וליהודי יש גבול עד כמה הוא מוכן לסבול הסתרת פנים, יש שלב שדווקא ממציאות ההסתרת פנים הוא מתעורר לחפש את הקשר עם הקב“ה. מובא הרבה בספרים הקדושים שעבודת השם הולכת על שני מהלכים של פנימיות וחיצוניות. חיצוניות בפשטות זה המעשים שאנחנו עושים, זה נקרא העבודה החיצונית שלנו. העבודה הפנימית זה כמובן לחפש דרך המצוות את האור הפנימי, הכוונה להרגיש בלב ולהבין במוח ובדעת את הקשר עם הקב“ה, והקשר בלב מתבטא בשלוש נקודות. נקודה אחת זה ביטחון, שאדם מרגיש שהוא בוטח בהקב“ה וזה מה שנותן את שלוות הנפש, אדם יכול לראות עד כמה הוא בוטח בהקב“ה לפי שלוות הנפש שיש לו כאשר הוא עובר ניסיונות, זה מדד ודרך לראות את הביטחון באמונה. הנקודה השנייה זה אהבת השם ופה זה התמודדות של כל אחד מאתנו מה אנחנו יותר אוהבים: את הקב“ה או את העולם הזה

אין אדם יותר מסוכן בכל העולמות מיהודי

הנקודה השלישית זה יראת השם, למעשה זה יראת השם וגם תלמידי חכמים. אז השלוש נקודות האלה ביטחון, אהבה ויראה זה נקרא העבודה הפנימית וזה התכלית של כל המצוות. כל המצוות, לימוד התורה והמעשים הטובים שאנחנו עושים זה
הכל כדי להוליד בתוכנו את השלוש נקודות האלה ומכיוון שהאור הפנימי של עמ“י בוער עד האין סוף, אז אם אנחנו לא מאירים לנו את האור של השם שזה ביטחון, אהבה ויראה בתוכנו אז ממילא הלב בוער כי ככה אנחנו בנויים שהלב שלנו יבער, מה שיכול להשקיט את הבעירה של הלב זה רק כשאנחנו מאירים בתוכו את אור השם,
אבל ברגע שלא זוכים לזה אז אין אדם יותר מסוכן בכל העולמות מהאדם היהודי..

אז חושך לא יחשיך

אם לא בוערים להשם אז בוערים לתאוות וזה היה בפנימיות הפגם של עמ“י בזמן בית המקדש הראשון, שלא כיוונו בתורה שלהם, במצוות ובמעשים טובים, אפילו שהיה בית מקדש והיה צדיקים והיה נביאים והיה כהנים גדולים וכולם היו בעלי רוח הקודש, זאת היתה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, אבל זה לא יעזור שום דבר אם לא מחפשים את הנקודה הפנימית, ואם אדם מחפש את הנקודה הפנימית אז שום חושך לא יחשיך

הצדיקים מגלים לנו את הדרך

תכלית כל בריאת העולם זה החיפוש שלנו עמ“י אחרי הקב“ה, ובאמת יש מצבים ש מאוד קשה אבל הצדיקים מגלים לנו את הדרך. נכון שהגמרא אומרת שעל שלוש עבירות חמורות נחרב בית המקדש הראשון, גילוי עריות, ע“ז ושפיכות דמים, אבל עם כל זה השורש הפנימי שעמ“י הגיע לשלוש העבירות האלה זה הנקודה של החיסרון של החיפוש הפנימי – כל העניין של גלות בבל היה לתקן את הפגם הזה שעמ“י פגם בבית המקדש הראשון, ובכמה שלבים למעשה עמ“י התנסה בזה. נבוכדנצר היה חכם גדול מאוד ובחוכמה שלו הוא השתמש להרע, הוא ידע דברים רוחניים מאוד גדולים. כל העולם ידע שהיה נבואה שכל גלות בבל תהיה שבעים שנה ונבוכדנצר רצה לבטל את זה, הוא עשה פסל שגובהו 30 מטר וביום מיועד הוא קרא לכל האומות שהיו תחת שלטונו לבוא להשתחוות לפסל. למעשה עמ“י לא עמד בניסיון הזה חוץ מחנניה, מישאל ועזריה. מיד הקב“ה המציא עוד מהלך של ניסיון וזה היה סעודתו של אחשוורוש. המן נתן את העצה לאחשוורוש והוא אמר לו: תעשה את הסעודה הזאת ונכשיל אותם במראת אסורים, בחוסר צניעות וכן הלאה. נכשיל אותם בזימה ואז אנחנו נוכל לשלוט לבטל את החזרה שלהם לא“י

עם ישראל פחדו מההזמנה של אחשוורוש

-אחשוורוש שמע את זה הוא שמח ורצה לחייב את כל היהודים לבוא לסעודה. המן אמר לו שבדרך הזאת זה לא יעזור מכיוון שברגע שהוא יחייב אותם הם יהיו אנוסים ואז הם יהיו פטורים מהדין. המן אמר לו תזמין אותם לבוא לסעודה ואל תחייב אותם ומצד כבוד המלכות הם יבואו לסעודה וזה היה הוויכוח למעשה בין מרדכי היהודי לבין היהודים בשושן. מרדכי ידע שזה הכל תחבולה ועצה של המן לכן הוא יעץ להם לא ללכת לסעודה. עמ“י לא שמעו בקול מרדכי כי הם פחדו מההזמנה של אחשוורוש יותר מאשר הם פחדו ממרדכי וזה היה הפגם הנוסף בעניין של הביטחון. הפגם הראשון זה שהם השתחוו לפסל בימי נבוכדנצר והפגם השני היה שהם הלכו לסעודה ושהם פחדו מאחשוורוש יותר מאשר הם פחדו ממרדכי וזה פגם גדול מאוד

אז היה עת-צרה לעמ“י שלא היה כמותה

ברגע שעמ“י הלכו לסעודה כבר הם נכשלו בזה. כתוב במדרש שכל האוכל שם היה כשר והיה צניעות, מרדכי דאג שיהיה הפרדה וגדרים של צניעות – הבעיה היתה שאחרי יומיים של סעודה המלצרים כבר התעייפו אז לא היתה ברירה אלא להכניס מלצריות צנועות, אבל אחרי עוד יממה וחצי היה מאוד חם אז זה היה אכזריות שהמלצריות ילכו עם כ“כ הרבה בגדים אז הקלו עליהם ופה זה נקרא שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אחרי שלושה-ארבעה ימים כבר לא היה צניעות בפרט כשאוכלים בשר ושותים יין, קשה מאוד לשמור על הגדרים של הצניעות וזה מה שהגמרא אומרת נהנו מסעודתו של אותו רשע. שימו לב עד עכשיו עמ“י פגמו בבחינת היראה, אבל מכאן ברגע שאדם נופל ביראה הוא נופל לאהבות נפולות. בסעודת אחשוורוש הם פגמו בשלוש בחינות והמן מיד קטרג על עמ“י, הוא אמר: לא רק שהם עושים עבירות, גם המצוות שלהם זה לא לשם שמיים. אומר רבינו האר“י הקדוש שהקטרוג הזה של המן זה היה עת-צרה לעמ“י שלא היה כמותה, פה למעשה עמ“י כבר לא יכול לתקן את זה, ואם עמ“י כבר לא יכול לתקן אז חייבים הצדיקים של הדור לקבל על עצמם את כל דרכי התיקונים והם חייבים לעבור מעין הפגם של עמ“י אבל לתקן שמה

יושב ומחכה להמן ואז מבזה ומתגרה בו

אין הדין נמתק אלא בשורשו – מה הכוונה? אם יש סיבות שגרמו שיהיה דין על עמ“י, הצדיק חייב להכנס עד עומק הסיבה שגרמה לדין הזה ולהמתיק את זה במקום ההוא. מכיוון שהפגם היה בביטחון, אהבה ויראה, מרדכי ואסתר שהיו הצדיקים של הדור היו חייבים להמתיק את זה בשורש. מרדכי למעשה היה צריך לתקן את העניין של הביטחון והיראה, והוא תיקן את זה וזה באמת לא דבר פשוט. לא להרגיש פחד מהמן ומשום מציאות נפרדת מהקב“ה זה היה העבודה של מרדכי, לכן כתוב שמרדכי התגרה בהמן, לא רק שהוא לא פחד ממנו ולא השתחווה לו אלא נהפוך הוא, הוא עוד מתגרה בו, הוא יושב ומחכה לו בדרך ואיך שהמן עובר שם הוא מבזה אותו ומתגרה ברשע עד שחכמים שאלו אותו: למה אתה מתגרה בו? אתה רוצה להפיל אסון על כל עמ“י? באמת שאלה גדולה

לא להרגיש שום התפעלות!

כתוב ומדרכי לא יכרע ולא ישתחווה ולאחר מכן כתוב ומרדכי לא קם ולא זע – לא זע זה הכוונה שלא זז לו בלב שום נקודה אפילו לא כחוט השערה של יראה מפני המן וזה היתה העבודה שלו, לא רק לא להשתחוות לו בחיצוניות אלא לא להרגיש שום פחד והתפעלות בלב. מרדכי צריך לבוא אל המקום של המן ולעשות עבודה כזאת שלא יהיה לו אפילו לא כחוט השערה של יראה מפני המן – אף אחד לא יודע את מה שמרדכי יודע, עפ“י הפשט למה אתה מתגרה בו? באמת זה ההשגה של הצדיק שיודע מה נעשה בפנימיות של ההנהגה. הצדיק יודע שכדי לבטל את המן חייבים לבטל את הקטרוג בשורש, ואת זה אף אחד לא יודע חוץ ממרדכי. מרדכי עשה את העבודה הזאת והוא תיקן את הנקודות של הביטחון והיראה.

אדם מתחבר למה שמענג ומשמח אותו

לתקן את נקודת האהבה זה היה העבודה של אסתר המלכה. מה זה תיקון האהבה? אדם אוהב את מה שנותן לו חיות שמחה, זה הטבע שלנו. אדם מתחבר למה שמענג אותו, משמח אותו ומחייה אותו. כל הפנימיות של העבודה של עמ“י בעולם הזה זה שהקב“ה ברא בעולם את המציאות של היצה“ר ובאמת גם התענוגים של היצה“ר זה גם תענוג של הקב“ה, ככה כתוב בספרים הקדושים, רק שהוא השאיל את זה ליצה“ר בשביל הניסיון ובשביל הבחירה. העבודה שלנו זה הניסיון והבחירה מאיפה בעצם לקבל חיות, שמחה ותענוג – התורה מגדירה לנו מכאן לקבל ומכאן אסור, ואנחנו יודעים בנפשנו כמה זה קשה לבטל את התענוג של בחינות של העולם הזה..

נתן היתר לס“א לפתוח את כל הסחורה..

העולם הזה הוא מפתה מאוד ויש הבדל מאוד מהותי בין התענוג והחיות והשמחה שהעולם הזה נותן לעומת הקדושה, כדי לקבל חיות מהקדושה כמה אדם צריך לעבוד קשה, זה עבודה, זה מסירות נפש, זה הרבה ויתור, הרבה פעמים אדם מרגיש שהוא בתוך חושך והוא לא רוצה ללכת לקבל חיות ממקום אחר, אז מצד הקדושה קשה יותר לקבל ואילו מצד היצה“ר זה הרבה יותר מזומן לאדם, בפרט עכשיו בדור של הגאולה. לפני הגאולה הקב“ה נתן היתר לס“א לפתוח את כל הסחורה שלה, צריך לדעת שכוח היצה“ר זה לא עצם התענוג אלא זה כוח דמיוני שנבנה על התענוג. יש איזה עוגת קצפת, היא באמת מאוד טעימה, יש שמה ניצוץ קדוש אבל באמת כמה שיש תענוג בעוגת קצפת, ליצה“ר יש כוח המדמה, הוא עושה סביב זה עולמות של דמיונות לכן את הדמיון הרבה יותר קשה לברר מעצם התאווה עצמה, באמת זה מלחמה עוצמתית כי כוח הדמיון עובד מאוד חזק על עולם הרגש של האדם שמאוד מתפעל מהדמיון. אם יש לו קצת פחד או שהוא חרדתי אז אדם כזה יכול לדמיין שיש בחוץ עכשיו כמה אריות או כמה כלבים והוא כ“כ נכנס ברגשות שלו שזה כ“כ אמיתי שאח“כ קשה מאוד להוציא אותו מהמחשבה שיש פה משהו בחוץ, זה בתחום היראה

עבודה של צדיק ועבודה של בעל תשובה

-בתחום האהבה היצה“ר מכניס באדם רגשות ואדם בטוח שיש מעבר לאתר או מעבר לאפליקציה גנים של עדן עליון והכל שקר – אומר הזוהר הקדוש שבאמת היצה“ר לא נותן לאדם שום דבר חוץ מלהחריב את נפשו. בעומק הנפש של האדם זה מלחמה מאוד קשה ובעבודה של תיקון האהבה יש עבודה של צדיק ויש עבודה של בעל תשובה. העבודה של צדיק זה צדיק האמת שתיקן את כל הבחינות האלה עד השורש הפנימי, וזה היתה העבודה של אסתר, לתקן את האהבה הנפולה של כלל עמ“י בבחינה הזאת שהיא נכנסה לארמון של אחשוורוש שהציע לה את כל הפיתויים שבעולם, התכשיטים הכי יפים, המאכלים הכי יפים, היו שם גינות עם נחלים וציפורים, תוכים וכו‘ כל מה שבן אדם רק רוצה היה לאסתר, אם כל מה היתה העבודה של אסתר בבחינה הזאת?

את כל החצר הזאת במתנה

העבודה של אסתר היתה לא להתפעל משום דבר שאחשוורוש נותן לה אפילו לא כחוט השערה, לכאורה יש מקום להקשות: באה איזה שליחה ולוקחת את אסתר לטיול בחצר הארמון ואומרת לאסתר: את רואה, המלך נתן לך את כל החצר הזה במתנה, יש שמה נחלים, עצים נדירים ופרחים שלא נראו כמוהם בעולם. בתוך כל זה אחשוורוש גם שולח לה תכשיט שמבריאת העולם לא נראה
כמוהו – עכשיו אסתר אומרת: איפה כתוב בתורה שאסור להנאות מזה? איפה זה כתוב שאסור להנאות מכאלה דברים? אני בסה“כ נהנית מהברבורים ומציוץ הציפורים אז מה רע בזה? אבל מרדכי שיודע את האמת אומר לאסתר: כל הניסיון שלך זה לא לקבל הנאה אפילו לא כחוט השערה של הנאה,
אם את תהני מהציפורים או מהברבורים באגם אז תדעי שנפלת בידיים של אחשוורוש

הרי את התכשיטים אסתר חייבת לראות

מרדכי אומר לאסתר: כל מה שהיצה“ר צריך זה רק קצת הנאה – לכאורה נשאל מה הבעיה שהיא תהנה? אדרבה שתעשה שעה התבודדות בין העצים, מה הבעיה בזה? אם זה בא מאחשוורוש אסור כבר לקבל את זה. אומר הזוהר הקדוש שמה שבא מהקליפה אסור לקבל את זה. מצד שני מתעוררת פה קושייה עצומה: הרי יש טבעים לאדם, את התכשיטים היא חייבת לראות, הוא לוקח אותה לטייל בגינה והיא לא יכולה שלא להסתכל, אדרבה היא חייבת להיות שם, אז איך אדם יכול לא להנאות? בפרט שטבע האישה זה להנאות מדברים יפים, אז איך היא יכולה לא להנאות מכל זה?

על זה לא דנים אותך ולא תובעים אותך

מרדכי לימד את אסתר את כל היסודות של רבינו. הוא אמר לה: אסתר, מה שבטבע האנושי את נהנית אין מה לעשות, בזה את אנוסה, על זה אין תביעה, אבל איך שאת מרגישה שהיצה“ר מתחיל לפתות אותך, אין עצה ואין תבונה רק לדבר עם השם. פיתו אותה עם התכשיטים הכי יפים, עם פרחים הכי יפים, הכל הכי יפה בעולם. מרדכי אמר לה: עכשיו את רואה את שם ה-ויה מול העיניים ואת אומרת להקב“ה אני לא רוצה את זה, גם אם את מרגישה שמתעוררת לך הנאה בלב את אנוסה בזה, על זה לא דנים אותך ולא תובעים אותך כי זה בטבע האנושות. אפילו אם אדם נהנה ממשהו שמיד ידבר עם השם והוא מיד יבטל את זה, כי יש דברים שאדם לא יכול למנוע. במדרש רבה ויקרא כתוב שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו בדברים של גשמיות של העולם הזה, מי זה חסיד שבחסידים? ישי אביו של דוד המלך שמת בעטיו של נחש. אם אדם מיד אחרי זה מדבר עם הקב“ה ואומר לו: אני לא רוצה את זה למעשה בזה הוא מבטל את אותה נקודה של הנחש – את כל זה גילה מרדכי לאסתר

אסתר מעולם לא ראתה פנים של גבר…

עד הניסיון האחרון שזה היה כל הסיפור של גזירת המן, עד אז אסתר היתה בארמון אחשוורוש חמש שנים, ועד אז אסתר עשתה את כל העבודה הזאת בשלמות, היא לא נהנתה  כחוט השערה, בזה אסתר זיכתה למעשה את כל עמ“י כי הצדיק ערב על עמ“י, זה שהיא לא נהנתה אפילו לא כחוט השערה, בזה היא היתה ערבה על כל נשמות ישראל – יש על זה כמה קושיות, הגמרא מקשה את הקושייה ואומרת שכל זה טוב ויפה להנאות מתכשיט, מנהרות, מעצים יפים וכן הלאה, אבל מה תעשה אסתר בחדר משכבו של הערל? הרי היא אשתו והיא צריכה להיות בחדר משכבו. כתוב ב’תרגום-השני‘ (יש אומרים שזה יונתן בן עוזיאל) שאסתר מעולם לא ראתה פנים של גבר חוץ ממרדכי, היא היתה הבעטליר העיוור, היא לא ראתה שום דבר בעולם. איך יכול להיות שצדקת זה תלקח לחדר משכו של הערל? אומר רש“י בפרושו על מגילת אסתר שמרדכי הבין שלא נלקחה צדקת זו לחדר משכבו של הערל אלא כדי להביא תשועה לעמ“י..

לבטל בשביל כל עם ישראל

-זה דבר מאוד תמוה מה שרש“י כותב, כדי להביא תשועה לעמ“י אסתר צריכה להכנס לחדר משכבו של הערל? ככה הקב“ה מביא תשובה לעמ“י? לכן זה שאלה על ההנהגה של הקב“ה. מכיוון שאסתר צריכה עכשיו להכנס לעבודה של להעלות את האהבות הנפולות של עמ“י, להעלות את התענוגים של החיצוניות של הס“א, היא צריכה לבטל את זה בשביל כל עמ“י ורואים דבר נורא, היא צריכה להכנס עד לעומק-עומק הקליפה ולתקן את זה גם שם, ורק כשהיא תתקן שם היא בעצם מביאה תשועה לעמ“י כי ברגע שהיא מתקנת את זה במקום
שהכי קשה לתקן, למעשה נמשך לימוד זכות על כל עמ“י מכוחה. צריך להבין איך זה היה:

תיקון במקום שנקרא נוקבא דתהומא רבא

-מילא עד עכשיו דיברנו שהיא תיקנה את הבחינה של החיצוניות של התענוגים, לראות דברים יפים, תכשיטים, נופים וכן הלאה אבל פה אנחנו יודעים שהתיקון הכי קשה זה במקום שנקרא נוקבא דתהומא רבא, זה התאווה הידועה וזה התיקון הכי קשה של התאוות של התענוגים של העולם הזה, אין מקום יותר קשה מזה ואסתר צריכה להכנס גם למקום הזה ולברר את זה, באיזה אופן זה היה? למעשה נגיד שיש בזה כמה וכמה דעות ושיטות בראשונים ובאחרונים, אנחנו נגיד את הפירוש לפי רבינו האר“י הקדוש, זה מובא בספר עץ חיים שער מ“ט שם הוא מסביר את כל עומק העניין ואומר שעד שהמן שלח את האיגרות להשמיד להרוג ולאבד, עד
אז עברו חמש שנים שאסתר היתה בארמון של אחשוורוש, אז איך היא היתה איתו?

השביעה את הנשמה שלה שתצא מהגוף

יש 2 תירוצים מה אסתר עשתה על החמש שנים שהיא היתה בארמון אחשוורוש, יש אומרים שאסתר זה קרקע-עולם ואז אין לה חיוב למסור את נפשה מצד גילוי עריות אבל התירוץ השני והוא יותר מקיף ואמיתי זה שהיא שלחה שדה. באמת אסתר שלחה שדה לאחשוורוש והיא מעולם לא היתה איתו, זה כתוב בזהור הקדוש והתוספות מביאים את זה על הגמרא. עד רבינו האר“י לא הסביר מה הכוונה שהיא שלחה שדה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שמרדכי לימד אותה בשמות קדושים לעשות פעולה רוחנית. רבינו האר“י מסביר שבכל אדם יש חלק א-לוקי שזה בעצם האדם היהודי והנשמה הא-לוקית שעליה אנחנו אומרים בבוקר נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן בתוכנו גם את הנפש הבהמית ואת הגוף וזה חלק של היצה“ר, כל החלק הזה קשור לס“א, לכן אנחנו מורכבים מטוב ורע. אומר רבינו האר“י הקדוש שהיא לא שלחה שדה באמת אלא היא השביעה את הנשמה שלה שתצא מהגוף ואז היא השאירה בתוך הגוף שלה רק את החלק הבהמי עם הגוף והנשמה של אסתר לא היתה בכלל מעולם עם אחשוורוש

אסתר מעולם לא היתה עם אחשוורוש!

-יש שאלה ששואלים: אז איפה הנשמה של אסתר היתה? היא שלחה את הגוף אז איפה היא היתה? יש לזה 2 תירוצים: או שהנשמה הלכה לגן-עדן תחתון שנמצא בעולם הזה, או שבינתיים היא חיכתה באיזה מקום. אז מי היה עם אחשוורוש? השדה, היא מעולם לא היתה  איתו. פה לומדים יסוד מאוד-מאוד גדול, ברגע שאדם יודע בשמות קדושים להפריד את הנשמה שלו מהגוף שלו אז גם מה שקורה במקרה הגוף זה לא קשור לנשמה, מתי יש פגם לנשמה? ברגע שהנשמה משתתפת עם התאווה או עם החטא, אבל ברגע שהנשמה לא משתתפת עם התאווה או עם החטא אז אין שום פגם בנשמה, כל זה כתוב בעץ חיים שער מ“ט של רבינו האר“י הקדוש. את כל זה רבינו מלמד אותנו בעצות פשוטות, אתה רואה שהיצה“ר מתגבר עלייך בכל מיני בחינות? תתחיל לצעוק להשם ותעשה מחאה ואז מה אתה פועל בזה? אתה מפריד את הנשמה מהגוף, אמנם זה לא בבחינה של אסתר אבל אם נתמיד ונהיה חזקים בזה הרבה מאוד בסופו של דבר שום פגם באמת לא יגיע לנשמה

כמובן שאסור לעשות עבירות

אנחנו רוצים לעשות הבהרה בכל העניין הזה משום שיש כאלה שאומרים שאמרתי שמותר לעשות עבירות, אז כמובן שאסור לעשות שום עבירה אלא אנחנו מדברים פה על מצב שיש לאדם ניסיונות והתמודדויות אז זה העצה זה לא שאדם ילך לעשות את הדברים האלה ואז יעשה מחאה, זה כזה שטות. הכוונה שלנו זה שאם מתגבר הניסיון על האדם אז שישתמש בעצות האלה – זה פשוט וכל אחד מבין את זה אבל פרסמו שבגלל שאמרתי את הדברים האלה על אסתר המלכה אז אמרו בשמי שאמרתי שמותר לעשות עבירות – אין שטות יותר גדולה מזאת, לכן אנחנו מחדדים את הנקודה

שלח את האיגרות בי“ג בניסן לפנות ערב

באמת כל מה שרבינו האר“י כותב זה הכל טוב ויפה עד המקרה של המן, כל מה שהסברנו זה היה כך החמש שנים הראשונות, אבל ברגע שהמן גזר את הגזירות להשמיד להרוג ולאבד, פה זה כבר השתנה. בי“ג בניסן המן הצליח לשכנע את אחשוורוש לגזור את הגזרות להשמיד להרוג ולאבד, אחשוורוש נתן להמן את טבעת המלך ובי“ג בניסן לפנות ערב הוא מיד שלח איגרות להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי עוד 11 חודשים בי“ג באדר. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, אליהו הנביא גילה למרדכי את כל הסוד הזה. בי“ד בניסן בבוקר מרדכי שלח את התך להגיד לאסתר שיש גזירה להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי – הוא סיפר לאסתר את כל המהלך הזה..

ליל הסדר בוטל לכל היהודים שבשושן..!

התך בא לאסתר בי“ד בניסן בבוקר בשעת שריפת החמץ. אסתר אמרה: למה לדחוק את השעה ולהיות בהול בנקודה הזאת שאני עכשיו הולכת לאחשוורוש בלי הזמנה, ובפרס יש חוק שמי שבא למלך בלי הזמנה אחת דתו להמית. אז למה להכנס לסכנה הזאת? מרדכי אומר לאסתר אם לא תלכי למלך את ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות – מרדכי אומר לאסתר שהיא חייבת ללכת, כשהיא שומעת כזה דיבור מבעלה שהוא גם צדיק הדור אז היא הולכת אבל היא מבקשת לצום עליה 3 ימים. למעשה החכמים של אותה הדור הסכימו למה שאסתר אמרה וזה לא פשוט מה שאסתר אמרה מכיוון שאסתר אמרה לבטל את ליל הסדר מעל
כל היהודים שיהיו בשושן שזה שמונה עשרה אלף איש שלא עשו סדר באותה שנה

פעם נאבדתי מבית אבא, עכשיו ממך?

אסתר הלכה לאחשוורוש בט“ו בבוקר והגמרא מסבירה שיש כאן נקודה יותר עמוקה. אסתר אמרה למרדכי וכאשר אבדתי אבדתי. פעם אחת נאבדתי מבית-אבא ועכשיו אני מאבדת גם אותך. פה השאלה למה את מאבדת את מרדכי? הוא שלח אותך. אומר רש“י על הגמרא שמרדכי אמר לה: את הולכת עכשיו לאחשוורוש ואם הוא ירצה אותך עכשיו את תתרצי לו והפעם את לא שולחת שדה. הפעם זאת הפעם היחידה שמרדכי מצווה על אסתר לא לשלוח שדה לאחשוורוש, זה שונה מכל החמש שנים שהיו עד עכשיו ועל זה היא אומרת לו: אתה עכשיו אומר לי ללכת לרצות אותו ואם הוא יתבע אותי עכשיו לדבר עבירה אז אני חייבת לעשות את זה..

צלמים, עבודה זרה, כשפים, קטורת וכו‘

שואלים המפרשים מדוע מרדכי אמר לאסתר הפעם לא לשלוח שדה, מה שונה הפעם? המפרשים מסבירים שמרדכי אמר: עכשיו אנחנו צריכים להמתיק את הכעס של אחשוורוש מעל עמ“י ושדה לא תפעל את הפעולה הזאת. לכן הקושי הגדול של אסתר היה בעצם שמרדכי שלח אותה לעשות את העבירה הזאת. המדרש והזוהר אומרים שהמקום של אחשוורוש היה מקום נורא ואיום, הכל היה שם צלמים, ע“ז, כשפים, קטורת וכן הלאה. היה שם טומאה נוראית. אסתר עכשיו צריכה ללכת לאחשוורוש וכל צעד וצעד היא נכנסת יותר ויותר בטומאה לכן אומר המדרש שהשכינה האירה בה, כתוב ותלבש אסתר מלכות, זה הולך על השכינה.
אומר המדרש שכל פסיעה שאסתר עשתה השכינה הסתלקה ממנה. השכינה כביכול טוענת: לאן את הולכת? לבית הצלמים? השכינה התחילה להסתלק מאסתר וזה היה הפחד הכי גדול שלה, גם היא הולכת למקום הכי טמא בעולם וגם השכינה מסתלקת ממנה, אז מה החזיק אותה שם במקום הזה? אסתר צעקה א-לי א-לי למה עזבתני. ברגע שאחשוורוש ראה אותה הוא התמלא עליה כעס וחמה ורצה להרוג אותה מיד, מיד מלאכים של רחמים האירו בו רחמים ומה כתוב: ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך – מיד התמתק הכל

בפשט זה אחשוורוש, בדרש זה הקב“ה

ברגע שאסתר נגעה בראש השרביט היא ביטלה את כל הגזירות מעמ“י, למחרת כבר תלו את המן. מסתתרת פה בעצם נקודה מאוד עמוקה. מה שאמרנו בעצם כתוב במגילה עם קצת ביאור של המדרש אבל יש לנו כלל שחז“ל מלמדים אותנו שכל מקום שכתוב המלך צריך לדרוש את זה גם על מלכו של עולם. אז אם כתוב ’והמלך יושב על כסא מלכותו‘ אז לפי הפשט זה הולך על אחשוורוש, הכלל של חז“ל לא מוציא את דברי המגילה מידי פשוטם, קודם כל יש פשט, אבל מה אומרים לנו חז“ל? איפה שכתוב רק המלך תדרוש את זה גם על מלכו של עולם – אז יש פה משהו שהוא ממש לא מובן, מצד אחד כתוב ’ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו… ויהי כראות המלך את אסתר המלכה.. ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו.. ויאמר לה המלך מה לך אתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך‘ שימו לב בכל זה לא מוזכר בשום מקום המלך אחשוורוש רק כתוב המלך..

המלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב

-אז הפשט של הדברים זה כתוב במגילה אבל איך נדרוש את כל זה על הקב“ה? פה יש דבר נורא מאוד, אם נלמד את כל זה עכשיו לפי מה שחז“ל לימדו אותנו שאיפה שכתוב המלך סתם צריך ללמוד את זה על הקב“ה, אז ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית הקב“ה הפנימית – מה זה פנימיות המלכות של הקב“ה? קודש הקודשים. ’והמלך יושב על כסא מלכותו‘ את מי היא ראתה לפי הכלל של חז“ל? את הקב“ה יושב על כיסא מלכותו. ’ויהי כראות המלך את אסתר המלכה‘ מי רואה את אסתר? הקב“ה. ’ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב‘, ז“א שהקב“ה מושיט לה איזה סוד של שרביט. ובאמת מה זה? כתוב בספרים הקדושים שבאמת אסתר היתה בפנימיות של הפנימיות של הקדושה, באמת היא עמדה כמו הכהן הגדול בקודש הקודשים מבחינת הדרגה הרוחנית, היא היתה במדרגה הרוחנית הכי גבוהה שיכולה להיות, היא רואה את המלך והמלך רואה אותה זה בבחינת יחוד בין נשמות ישראל להקב“ה. שרביט הזהב זה המתקת הדינים במקום העליון ביותר..

המקום הכי טמא או המקום הכי גבוה?!

ברגע שהקב“ה מושיט את שרביט הזהב לאיזה צדיק או צדיקה נמתקים כל הדינים מעמ“י. אסתר נגעה בראש השרביט שזה מקום רוחני כ“כ גבוה שמיד הכל כבר התבטל, עכשיו זה רק צריך להתגלות עוד יממה עד שתולים את המן והכל מתגלה אבל בעצם היא ביטלה את הכל. צריך להבין איך מסתדר הפשט עם הדרש, בפשט היא היתה במקום הכי טמא בעולם, כתוב בזוהר שהיה שם כישופים וע“ז וכו‘, מצד שני לפי הדרש אסתר עומת במדרג הרוחנית הכי פנימית והכי גבוהה, איך זה מסתדר ביחד?

לא הלכה מרצונה אלא מגזירת הצדיק

זה נקודה מאוד עמוקה חז“ל אומרים לנו שכל מעשה אסתר באונס היה, ז“א שבאמת אסתר לא רצתה ללכת למקום הזה, הרי היא מתווכחת עם מרדכי שהיא לא רוצה ללכת למקום הזה, אז למה היא הולכת? מכיוון שמרדכי אומר לה אם את לא תלכי ’כי אם החרש תחרישי בעת הזאת.. ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות‘ ז“א שמרדכי כופה עליה ללכת והיא באמת לא הלכה מרצונה וברגע שהיא הלכה לשם מגזירת הצדיק ולא מרצונה, מה קרה לה? הנפש שלה התמרמרה מאוד והיה לה צער מאוד גדול עד שהיא אומרת להק“בה א-לי א-לי למה עזבתני?!

הנפש היהודית צועקת שם צעקה נוראית

כשיהודי הולך למקום של טומאה כשיש עליו כפייה להגיע למקום הזה, ומאיפה נדע אם יש כפייה? אם יש לאדם צער והתמרמרות בלב למה הגעתי למקום הזה וצועק להקב“ה א-לי א-לי למה עזבתני?! אומר רבינו האר“י הקדוש דבר נורא: המקום הזה שבחיצוניות נקרא מקום טמא, אבל הנפש של האדם היהודי צועקת שם צעקה נוראית: א-לי א-לי למה עזבתני?! למה אתה נותן לי להגיע למקום הזה – באותו רגע ה נשמה מגיעה למקום הרוחני הכי גבוה, לכן באמת בחיצוניות זה נראה מקום טמאה אבל באמת מצד הנשמה שלה היא פעלה פעולה במקום הכי גבוה – כל הנקודה הזאת היא סוד מאוד גדול, לפעמים נכפה על האדם, לפעמים זה היצה“ר של האדם בעצמו כופה עליו כל מיני מציאויות ומהלכים, ויש לאדם צער למה הגעתי למקום
הזה והוא צועק מהמקום הזה להקב“ה, באותו רגע אסתר ביטלה את
כל הגזירות הנוראיות של המן מעל כל עמ“י – זה כל הנקודה של הבירור.