בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו – הגענו לקטע שהבן מלך היה בבית של אדם היער וכמו שדיברנו כבר הבית של אדם היער זה הדעת של הצדיק והוא עכשיו הוא קיבל מהצדיק את הדעת ואז אדם היער שזה הצדיק אמר לו: אתה חייב לרדת מהמקום, אתה חייב ללכת מהבית שלי כי פה לא תגיע לתיקון שלך, התיקון שלך יהיה שתחפש מדינה שהמדינה נקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכשתמצא את המדינה הזאת שם תבוא אל התיקון השלם שלך.

ניסיונות וקשיים שמציפים..

לפני שבועיים דיברנו מדוע הוא לא יכול להישאר בבית של אדם היער – הרי אם הבית זה הדעת של הצדיק האמת והיה לו טוב שמה, הוא הרגיש שם את כל התענוגים של העולם, זה הניגונים המופלאים שזה הכל בחינות רוחניות מאוד גבוהות – אם כך הוא רוצה להישאר שמה, הוא אומר ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – מדוע הוא לא יכול להישאר שם? דיברנו על הנקודה הזאת שכל אדם חייב לעבור ירידות בעולם הזה, ז“א לעלות למקום מסויים, לקבל הבנה, דעת והתחזקות רוחנית ואח“כ ללכת ולברר את זה למטה. מדוע אנחנו באמת צריכים לרדת? אם יהודי בא ואומר: אני מאמין בהקב“ה, אני מאמין בתורה וזה רק מה שאני רוצה, אני לא רוצה שום דבר אחר, אז באמת מצד הנהגת השם למה שלא יהיה כל הזמן בקדושה? אנחנו רואים שהקב“ה עושה את המציאות הזאת – דיברנו על זה לפני שבועיים שהזוהר הקדוש אומר שלכל אדם יש ניצוצות רעים, הכוונה לרצונות לא טובים. לכל אדם יש ניצוצות לא טובים מצד חטא אדם הראשון – ועם הגלגולים ועם הדורות הוספנו עוד דברים – וכדי לברר את החלק
הרע שבתוכנו אנחנו חייבים לרדת לניסיונות ולקשיים
שהם מעוררים ומציפים בתוכנו החוצה את היצר הרע ואז אנחנו יכולים להתמודד איתו

אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה

אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר פה, אתה חייב לרדת ולעזוב את המקום הזה כדי לעבור את ההתנסויות – צריך להדגיש שאין הכוונה שאנחנו מחפשים את הדברים האלה, אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה, נהפוך הוא, אדם מצד עצמו רק רוצה להיות בטוב, רוצה להיות ברוחניות, רוצה להיות ביישוב הדעת ובשלוות הנפש אלא שמשמיים כבר מסובבים את ההנהגה הזאת, אף אחד לא צריך לדאוג, כשאדם צריך לעבור איזה ירידה וצמצום אז משמיים כבר מסובבים
את הדבר הזה, לכן אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: פה אתה לא יכול להגיע
לתיקון שלך, אתה צריך לחפש מדינה שהשם שלה הוא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘

יהודי הוא כולו טוב

-המדינה זה מרמז על כל מציאות העולם הזה. המלך זה מלכות השם. באמת הקניין השלם ביותר זה שאדם יראה וישיב אל הלב את מה שחז“ל אומרים שהעולם הזה נקרא ’עלמא דשקרא‘, באמת יש המון-המון שקר והטעיה בעולם הזה וכמעט אין פינה שאנחנו לא פונים ולא נתקלים בתוך המציאות של השקר, בכמה תורות בליקו“מ רבינו אומר שזה קיים בעיקר בתוכנו הבחינה של השקר. יש כלל ויסוד גדול מאוד בדבר הזה, רבינו האר“י הקדוש אומר שבאמת עצם האדם היהודי
זה נשמה א-לוקית וזה חלק א-לוק ממעל, מצד הנשמה
הא-לוקית יהודי הוא כולו טוב, הוא כולו קודש, אבל ברגע שאדם בא לעולם, בדרך הוא מתלבש במושג שנקרא ’לבוש‘

זה כל הזמן מטעה ומבלבל

-הלבוש זה הממוצע בין הגוף לבין הנשמה הא-לוקית, יש מקומות שזה נקרא צלם ועל הצלם הזה מתלבשת הנפש הבהמית ועל זה מתלבש הגוף. מכיוון שהנשמה מתלבשת בתוך צלם ונפש בהמית שזה כוחות רוחניים ונפשיים, זה כל הזמן מטעה אותנו, בגלל ההטעייה הזאת יש לנו עניין בעולם הזה. הנפש הבהמית אוהבת את העולם הזה ורוצה את העולם הזה, אם זה מצד התאוות ואם זה מצד ההצלחות, כבוד וכן הלאה, לכן אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה בירור. בתוכנו יש נשמה א-לוקית שיודעת את האמת ורוצה
את האמת והיא בעצם מניעה אותנו לצד האמת אבל
מצד הנפש הבהמית זה כל הזמן מטעה ומבלבל אותנו, במעשה מחיגר רבינו מכנה את זה בשם ’המדברים‘. רבינו אומר שיש המדברים בתוך האדם, זה מחשבות שעוברות בתוכנו, יש דיבורים שהם מצד הנשמה ה-לוקית אבל צריך
לדעת שיש גם דיבורים שהם מצד הנפש הבהמית ואדם כל הזמן מתבלבל בזה, יש רשות ליצה“ר להטעות אותנו מאוד..

שתיים בלילה, בחוץ גשם ובפנים סיגריה

-ליצה“ר יש כוח גדול מאוד להטעות אותנו והלימוד שלנו מזה שאדם ידע לעולם לא להיות בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת – אסור לנו אף פעם להיות בטוחים, כי ברגע שאדם בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת אז מיד הוא טועה. היסוד הראשון של הטעות זה ברגע שאדם בטוח בעצמו, דוד המלך אומר בתהלים: הורני השם דרכך אהלך באמתך – דוד המלך מבקש כל הזמן על האמת. לפני הרבה שנים שמעתי מהמשגיח של ישיבת סלובודקה שאמר לי יסוד מאוד גדול: תהלים זה עצם האמת של דוד המלך. היום השירה המודרנית יושב המשורר בשתיים בלילה, גשם בחוץ,
הם סגורים בתוך החדר עם קפה ואם הוא מעשן אז גם סיגריה ואז יורד להם
השראה והם כותבים שיר – זה השירה המודרנית, דוד המלך כתב את התהלים בחוץ..

כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה…

דוד המלך כתב את התהלים בחוץ כשרדפו אחריו והוא עבר את כל הניסיונות לכן כל התהלים זה עצם הנשמה של דוד המלך אז כל דבר ודבר זה האמת לאמיתה של נשמת דוד המלך. דוד המלך אמר ’הורני השם דרכך אהלך באמתך‘ (תהלים כ“ז, י“א) כי דוד המלך ראה כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה לכן הוא כל הזמן ביקש מהקב“ה: תעזור לי ותרחם עליי. רואים דוגמא לדבר בפרשת קרח. קרח לא היה אדם פשוט בכלל ובזוהר הקדוש כתוב שקרח היה ראש כל הנביאים, שבט לוי היה בזמן המדבר הכי קדוש וקרח היה ראש הלווים, אין לך גדול בכל שבט לוי כקרח, זה דבר אחד. דבר שני קרח היה בעל רוח הקודש כי הוא נשא את הארון. דבר שלישי כתוב בספרים הקדושים שלקרח לא היה שום פגם מפגם הברית. ברוח הקודש הוא ראה שעתיד לצאת ממנו שושלת גדולה מאוד של שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרון – כל הגדולה של קרח, ועם כל זה קרח בא וחולק על כל המנהיגות של משה רבינו
עד כדי כך שקרח אומר למשה רבינו: אין דבריך משמיים, זה הכל המצאות מליבך. אתה מלך כי אתה רוצה להיות מלך, את אח שלך מינית להיות כהן גדול, זה פרוטקציות

מעקב גאולה מצד אינטרסים אישיים?!

אתה קרח כזה אדם גדול וראית כל הניסים שמשה רבינו עושה לעמ“י כל השנתיים האחרונות, איך יכול להיות שקרח יבוא ויגיד כזה דבר? מכאן אנחנו לומדים את גודל היכולת של היצה“ר להטעות את האדם, הוא הטעה את קרח בדברים רוחניים כ“כ גבוהים ודקים שברגע שקרח היה בבחינת ’אני יודע את האמת‘ הוא טעה את הטעויות הכי גדולות עם כל גודל המעלה שלו – אם הוא כ“כ גדול אז איפה הוא טעה? הוא טעה בהשגות של גאולה, קרח
חשב שהגיע זמן הגאולה ומשה רבינו מצד אינטרסים אישיים מעקב את זמן הגאולה – ככה היתה הסברה של קרח

אז משמיים מסייעם לאדם

ממחלוקת קרח אנחנו רואים עד כמה העולם הזה (המדינה) יכול להטעות את האדם – רבינו האר“י הקדוש כותב בשער הפסוקים על תהלים: צדיק כתמר יפרח, סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. זה שקרח רצה להיות כהן גדול זה לא סתם דמיון בעלמא, הוא באמת ראה שהוא עתיד להיות כהן גדול אבל לא עכשיו. קרח באמת ראה דברים מאוד גדולים אבל עם כל זה הוא טעה בטעויות נוראיות מאוד, הוא טעה מכיוון שהוא היה בטוח בעצמו. אחד היסודות הראשונים בבירור האמת זה כל הזמן לבקש מהקב“ה: השם תראה לי את האמת, הורני השם דרכך, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו אז משמיים מסייעים לאדם ברגע שהוא רוצה את האמת. כי באמת בלי סיוע מלמעלה אף אדם לא יכול לברר את האמת, פתאום אדם מקבל במחשבתו ובהבנתו איזה התנוצצות, רואים שב“ה המהפכה האמיתית היום בעמ“י זה מהפכת התשובה..

להשיג באמיתות הלב את מלכות השם

כל אחד שחוזר בתשובה זה אור א-לוקי שירד עליו, אחרת אי אפשר לחזור בתשובה, כל אחד איפה שהוא היה לא יכול לבוא ולהגיד: אני חזרתי בתשובה מכוח-עצמי, זה היה אור א-לוקי, התנוצצות א-לוקות שירדה על האדם – זה מה שרבינו אומר שאדם היער שזה הצדיק אומר לבן מלך האמיתי שזה כל אחד מאתנו: לך תחפש את המקום שנקרא המדינה טיפשית והמלך חכם, ז“א שתגיע למדרגה הרוחנית שתראה את שקר העולם הזה ותשיג באמיתות הלב את המלכות של הקב“ה שאין עוד מלבדו. הבן מלך האמיתי עכשיו יוצא לדרכו לעשות את הבירור הזה, אדם היער שזה הצדיק נתן לו כלי ואם שמים את הכלי הזה על בהמה, מיד הבהמה מתחילה להשמיע את הניגונים הכי מופלאים בעולם – הוא הלך עם הכלי הזה והגיע למדינה אבל הוא
לא ראה שום פתח איך אפשר להכנס למדינה, היה חומה מסביב למדינה וא“א היה להכנס

את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר

-כמה שהבן מלך חיפש פתח, הוא לא מצא פתח, הכוונה שהוא לא מצא פתח איך להכנס לעבודה הזאת של האמונה השלימה, הוא לא רואה איך הוא יכול להגיע הלכה למעשה לעבודה הזאת. ואז הוא פגש אדם על סוס שאמר לו: מה יש לך ביד? הבן מלך הניח את זה על הסוס והסוס התחיל לנגן את הניגונים המופלאים האלה שזה הניגונים הכי מופלאים בעולם. האדם על הסוס אמר לו: תמכור לי את הכלי הזה. הבן מלך אמר לו: זה כזה כלי מופלא, מה אתה יכול לתת לי בעד כלי כזה נפלא? אמר לו האיש שעל הסוס: אני יש לי דרך להיות מבין דבר מתוך דבר, אתה תיתן לי את הכלי ואני אתן לך את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. הבן מלך חשב לעצמו שלהבין דבר מתוך דבר זה באמת שווה יותר מהכל, הוא נתן לו את הכלי והאיש שעל הסוס נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. אחרי שהוא היה מבין דבר מתוך דבר הוא הבין איך אפשר להכנס למדינה. הכלי המופלא הזה זה הבניין הראשון בבניין הדעת שלנו..

לתאווה יש שורש מאוד גדול בקדושה

כשאדם רוצה לבנות את עצמו, לבנות את הדעת ואת הנפש שלו – היסוד הראשון זה שהוא מתחיל ללכת בדרך התורה, בדרך האמונה, בדרך הקדושה, רוצה להתקרב להקב“ה, לחזור בתשובה ולתקן את עצמו. דבר ראשון צריך שיהיה את הכלי שמשמיע מהבהמות את הניגונים המופלאים. הבהמות זה מרמז על הזמנים ועל המצבים של התעוררות הנפש הבהמית, דבר ראשון שצריך לתקן זה את הנפש הבהמית, זה לדעת איך להתמודד נכון עם מצבי הנפש הבהמית. יש כמה וכמה דרכים להתמודדות מול הנפש הבהמית, יסוד אחד זה דרכו של הבעש“ט שאמר: כשמתעורר בתוך האדם תאווה תתבונן בפנימיות של התאווה שבעצם כל המידה הרעה או כל התאווה הרעה יש לה בעצם שורש מאוד גדול בקדושה ומתוך ההתבוננות תהפוך אותה לדבר שבקדושה. פתאום אתה רואה שאתה אוהב וחושק ורוצה מאוד במשהו של העולם הזה?
תבין שיש פה איזה ניצוץ קדושה שבעצם יש בזה אהבת השם ותתחבר עם אהבת השם מתוך האהבה של העולם הזה

קשה לראות מתוך העוגה

-אצל תלמידי הבעש“ט הדרך הזאת היתה מאוד חזקה ומקובלת, היום בדורות שלנו כמעט וא“א להשתמש בדבר הזה, קשה מאוד להשתמש בדבר הזה כי בעוונותינו וגם מצד הנהגת השם ירדנו למקומות כאלה שאנחנו לא יכולים להתבונן מגודל העכירות של הדמים וגודל התאוות ולראות איך שהתאוות של העולם הזה יכולות בכלל לעלות לצד הקדושה. היום אדם אוהב עוגת קצפת וקשה לו מאוד לראות איך הוא אוהב את הקב“ה מתוך העוגת קצפת
כי אנחנו יותר מדי שקועים בתוך התאוות של העולם הזה וברצונות של העולם הזה..

הוא דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘

רבינו גילה לנו עוד דרך בנק‘ הזאת של ההתמודדות עם הנפש הבהמית שזה הבחינה של כל המידות הרעות וכל התאוות המיותרות של העולם הזה וזה לא סתירה למה שהבעש“ט אמר אלא זה הוספה למה שהבעש“ט אמר, צריך כל הזמן עוד ועוד עצות למצבים שאנחנו עוברים. בדור שלנו הרבה פעמים יש מציאות מצויה מאוד שאפילו שאדם יודע על דבר מסויים שהוא לא טוב, הוא לא יכול להשתחרר מזה, חלק מההנהגה של הדור שלנו זה שאדם יכול להיות דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘, יש לו בעיה קצת עם הסכרת אז הוא יכול להיות דוקטור למה לא טוב לאכול סוכר אבל ברגע שמגיעה חפיסת שוקולד לא יעזור שום דבר, הוא יאכל את השוקולד. הוא יברך עם כוונות הרש“ש ורבינו האר“י הקדוש ’שהכל נהיה בדברו‘ אבל את השוקולד הוא יאכל. הוא יכול לכוון אבל הוא חייב לאכול את השוקולד – הבחינה הזאת זה התגברות הנפש הבהמית ובדור שלנו זה כ“כ עוצמתי כל אחד לפי בחינתו..

עצם ההבנה שהמקום הוא לא אמיתי

לפעמים התגברות הנפש הבהמית זה ברצון, לפעמים זה במחשבה, לפעמים בדיבור ולפעמים במעשה, כל אחד לפי בחינתו ואדם לא יכול להתגבר על זה – יש כזאת הנהגה וכזאת מציאות לכן רבינו גילה לנו עוד דרך וכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, קודם כל רבינו גילה לנו את הנקודה של הרצון – תתבונן בזה ותבין שיש בזה דבר לא טוב ואתה לא רוצה את זה, לגלות את עצם הרצון. אפילו אם אדם חלילה כן הלך אל המקום הלא-טוב, עצם ההבנה של האדם שהמקום הזה זה מקום לא אמיתי ואדם מתוך המקום הזה אומר להקב“ה: אני לא רוצה את המקום הזה, זה עצמו תיקון מאוד-מאוד גדול. יש לשון בליקוטי הלכות, הלכות תפלת מנחה הלכה ז‘ אות ע“ה: אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות נהפכים לעליות והתקרבות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו'. כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגונים כאלה בעוונותיו וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו חס ושלום, על ידי זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא ניצוצות הנפולין מאוד-מאוד שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על ידי זה נעשין כלים וכו'. פה רבינו גילה לנו נקודה עמוקה:

מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו

גם במקומות שיש אונס, הכוונה שההתגברות עליו היא כ“כ חזקה, גם את המקום הזה אפשר לתקן. באמת אדם שהוא מאוד חזק בזה יגלה איך הנפש הבהמית מתהפכת להיות ניגונים בדרך הזאת – אז זה למעשה 2 דרכים, יש את הדרך שהבעש“ט גילה שזה להגיע לאהבת השם מתוך התבוננות בעצם התאווה, כמו שאמרנו מניסיון ומשיחות עם אחרים זה מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו, לא שזה לא אמת, זה אמת רק שבדורות שלנו ההתגברות של הנפש הבהמית היא כ“כ חזקה שקשה לעשות את העבודה הזאת..

הרבה התלבשויות ודרכים…

-ויש את הדרך שרבינו גילה שזה לגלות את הרצון מתוך מקום שאנחנו מבינים שזה לא מקום אמיתי לנו – אז למה אנחנו נמצאים שמה? כי יש יצה“ר שהוא יותר חזק מאתנו, חלק מהנהגת הדור שלנו והנהגת העולם זה שיש מקומות שיש יצה“ר יותר חזק מאתנו, זה למעשה חלק מבירור הגאולה המציאות הזאת והמקום הזה, חז“ל קוראים לזה השער החמישים של הטומאה, הכוונה שיש מקום נפשי יותר עוצמתי מכוחות האדם, למעשה שם אדם חסר
אונים, כמובן שיש לזה הרבה מציאות והרבה התלבשויות והרבה דרכים איך זה מתגלה – לפני כמה חודשים
הזכרנו את זה שבעצם היום יש מושג מאוד מודרני ונפוץ למקום הזה ולמצב הזה: מכור.

להתחיל להבין את העולם ממקום גבוה

אם נתבונן במושג מכור אז כל העניין של זה נלמד בפרשת בהר, בפרשה של עבד עברי, הכוונה שיהודי נמכר להיות עבד, עבד לתאוות ועבד למידות, יש מציאות כזאת. אבל עצם ההתבוננות של האדם שזה לא המקום שלו ועצם הגילוי של הרצונות אדם יכול לצאת ולא רק לצאת ולתקן את הנפש הבהמית אלא באמת להפוך אותה לניגונים מופלאים מאוד, זה מה שרבינו אמר מתכלית הירידה לתכלית העלייה. אמנם כל זה דעת נפלאה מאוד ועצות נפלאות מאוד אבל זה עדיין דעת שעוסקת במצבים ובבירורי הקטנות, אדם צריך גם להתבונן קצת יותר במקום קצת יותר גבוה, להשיג קצת השגות יותר גבוהות וזה הבחינה שהוא נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. מבין דבר מתוך דבר זה מה שאנחנו מקבלים מתוך הלימוד של התורה ומתוך התורה של הצדיק, אדם מקבל כלים להתחיל להבין את העולם ממקום יותר רוחני ויותר גבוה, בלי זה עם כל העצות הנפלאות זה עדיין לא מספיק כדי להגיע לתיקון

מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה

כדי להגיע לתיקון שלו אדם חייב קצת להתעלות מהמקום הזה להסתכלות ולמחשבה קצת יותר גבוהה, בספרי החסידות והקבלה זה נקרא מוחין דגדלות, אדם חייב לקבל קצת מוחין דגדלות ואת זה מקבלים מכוח הלימוד. עצם העבודה שאדם מתחזק מצד אחד להפוך את הבהמה לניגונים ומצד שני גם בלימוד התורה כל אחד לפי יכולתו, אם זה בתורה בכלל ואם זה בתורה של הצדיק בפרט, אז האדם מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה ויותר פנימית וזה מה שרבינו אומר שכל עוד הוא לא קיבל את הכלים להיות מבין דבר מתוך דבר שזה נקרא בסוד הבינה העילאה, הוא
לא יכל עדיין להכנס למדינה. ההתחזקות היא חשובה ויסודית מאוד אבל זה לא מספיק, אחרי ההתחזקות צריך גם בחינה יותר עליונה וצריך לדעת כלל מאוד גדול, תמיד צריך את הבחינה של המחשבה התתאה ואת הבחינה של המחשבה העילאה. יש הבנה והתבוננות במצבים של הקטנות הכוונה איך אנחנו צריכים להתבונן
נכון במצבי הקטנות אבל צריך גם מוחין דגדלות, אדם גם חייב קצת להתבונן
מעבר למציאות קצת במקום יותר גבוה ואת הכלי הזה מקבלים על-ידי לימוד התורה

אם אין בו רוח אז מה הוא עושה בעולם

בפרשת פנחס משה רבינו הבין שהוא לא מכניס את עמ“י לא“י אז הוא אמר להקב“ה ’יפקד השם א-לקי הרוחת לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם‘, אמר לו הקב“ה ’קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו‘ – שואל האור החיין הקדוש מה ז“א איש אשר רוח בו? יש איש בעולם הזה שאין בו רוח? אם אין
בו רוח אז מה הוא עושה בעולם הזה? ברור שהוא יקח
איש אשר רוח בו, כדי לחיות בעולם הזה צריך שיהיה בו רוח

יודע להנהיג כל אחד ואחד

אומר האור החיים הקדוש יסוד נפלא מאוד: איש אשר רוח בו הכוונה שיהושע הוא איש שכנגד הרוח הכללית, הוא כולל את כל הרוחות של עמ“י, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, עכשיו תסמוך את ידך עליו ותעלה אותה לבחינת הנשמה הכללית. יהושע שהיה התלמיד הקרוב ביותר למשה רבינו היה בחינת רוח כללית, עכשיו תעלה אותו לבחינת הנשמה הכללית, כך אומר האור החיים הקדוש. צריך קצת להבין מה ההבדל בין רוח לנשמה, זה שתי בחינות רוחניות. הלשם שבו ואחלמה מסביר שרוח זה הבחינה של ההתבוננות בעולם הזה, איך לחיות נכון בעולם הזה, איך להתנהג נכון בעולם הזה, אבל זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, אעפ“י שמי שיודע את כל הדרכים של ההתנהגות הנכונה כמו שרש“י שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, הצדיק יודע איך להנהיג על אחד ואחד לפי התורה ועם כל
זה, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, חסר את הבחינה של הנשמה הכללית..

מתחיל להתבונן קצת בעומק הדברים

-הנשמה הכללית זה שהמנהיג יודע את שורש הנשמות למעלה-למעלה איך להנהיג אותם לא רק פה עפ“י התורה בעולם הזה אלא גם איך להנהיג אותם עפ“י התיקון דלעילא – לכל אדם יש שורש בכיסא הכבוד, באצילות ובעולמות הרוחניים, איש אשר רוח בו זה הרוח הכללית שיודעת איך להתנהג בעולם הזה עפ“י התורה אבל הנשמה יודעת איך לקשר את הנשמות גם לבחינה העליונה. ככל שהצדיק הוא יותר גדול יש בו נשמה כללית ויש בו רוח כללית אז הוא גם יודע להדריך אותנו בפשטות בעולם הזה אבל הוא גם יודע להנהיג אותנו לפי שורש נשמתנו הנסתרת והעליונה, זה הבחינה שרבינו אומר לנו פה מבין דבר מתוך דבר, הכוונה שהוא מתחיל להתבונן קצת בעומקם של הדברים ובפנימיות של הדברים והכלי שהופך את הנפש הבהמית לניגונים זה בחינת ’אשר רוח‘ כי תמיד נשמה ורוח זה בחינה יותר עליונה ויותר תחתונה

זה המדרגה של הטעות של רוב העולם

אחרי שהוא קיבל את הכלי והדרך להיות מבין דבר מוך דבר עכשיו הוא יכול להכנס למדינה. כשהוא הגיע למדינה, סיפרו לו שהיה פעם מלך במדינה ובאמת כשהיה המלך במדינה שם המדינה היה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ ועכשיו המלך נפטר ולאף אחד אין את החוכמה ואת גדולת המלך שהיה ועל-כן היום המדינה יותר חכמה מהמלך שלה לכן המדינה הנקראת ’המדינה חכמה והמלך טיפשי‘ ומי שיחזיר את השם לקדמותו הוא יקבל את המלוכה במדינה הזאת – מכיוון שהוא מבין דבר מתוך דבר אז הוא מיד נכנס לעבודה הזאת. כשרבינו אומר שהשתנה השם של המדינה עיקר כוונת רבינו שזה למעשה המדרגה של הטעות של רוב העולם.
רוב העולם נמצאים בבחינה הזאת ואנחנו גם נמצאים בתוך הבחינה הזאת בוודאי במדרגה של הלב, שאנחנו נותנים חשיבות למציאות העולם הזה. העולם הזה
מאוד-מאוד חשוב בעינינו ואנחנו מאוד מרגישים אותו והוא למעשה העיקר בשבילנו

אסמוך על עצמי, על חכם או פרופסור

אדם מאמין בהקב“ה, אין בעיה, יכול להיות שהוא גם מתפלל שחרית מנחה וערבית ויכול להיות שהוא גם מתפלל עם כוונות אבל כל עניין מלכות השם זה טפל, העיקר זה העולם הזה, אם אני צריך לעשות איזה השתדלות בפרנסה ברפואה או בכל עניין אני קודם כל אסמוך על עצמי או על איזה יועץ, חכם או איזה פרופסור, אח“כ בד-בבד כדי שהעניין יצליח אני יבקש מהקב“ה שיעזור לו – ז“א בעצם העיקר זה הפרופסור או ההשתדלות רק שמדרך האדם היהודי זה גם לבקש סיעתא דשמייא גם מהקב“ה – זה נקרא שעיקר החשיבות זה המדינה ואילו המלכות של השם היא טפלה או משנית. אמרו לו אנשי המדינה שמי שיכול להחזיר את השם של
המדינה לקדמותו זה המלכות האמיתית, מה הכוונה? הנהגת עמ“י האמיתית זה איש אשר רוח בו ונשמה בו, רק מי שיש לו באמת את ההשגות הרוחניות האמיתיות.

הם שמחו, אולי הזדמנה להם סעודה..

להשיג את השם של המדינה לקדמותה זה הכוונה להגיע לשלמות של האמונה, פה חשוב לחדד את הנקודה שלהחזיר את שם המדינה לקדמותה זה לא מספיק שזה יהיה עניין שכלי אלא העיקר זה ההשבה אל הלב, שאדם יחיה בשלמות בתוך הלב שלו את המלכות של הקב“ה. בוודאי שאנחנו מאוד רחוקים מזה בפרט בדור שלנו אבל אחד היסודות הראשונים זה שהבירור של העבודה הזאת זה נקרא בירור היראה. מה המשמעות של יראת השם השלימה? על כל פנים שנדע את זה בתור איזשהו תמרור – יראת השם השלימה, שזה השלב הראשון של התיקון להפוך את השם של המדינה, זה שאדם לא מרגיש שום פחד ממציאות העולם הזה, אין לו שום פחד ממציאות העולם הזה – אם אדם יראה אריה מתקרב ונניח שהאריה רעב אז הוא ישאג מתוך מקום של רעב, אז מה הצדיק האמיתי מרגיש כלפי זה? למעשה זה גמרא מפורשת על ר‘ שמעון בן חלפתא. הגמרא מספרת שר‘ שמעון בן חלפתא ראה שתי אריות רעבים, הם באו ונהמו אחרי שכמה ימים לא אכלו, הם ראו
אותו ושמחו שאולי הזדמנה להם איזה סעודה קטנה, מה הרגיש ר‘ שמעון בן חלפתא?

..מרוב פחד לא יכול לעשות ק“ש ווידוי

-ר‘ שמעון בן חלפתא אמר  להקב“ה אני באמת לא מבין את ההנהגה שלך, הרי כתוב ’הכפירים שאגים לטרף ולבקש מק-ל אכלם‘ – איפה הרחמנות על אריות כאלה? הצדיק כל-כך רואה את ההנהגה של הקב“ה שזה בפשטות הטבעית שלו. אז הגמרא מספרת שהצדיק התפלל וירדו שתי חתיכות בשר מהשמיים, הבשר היה כל-כך טוב ומזין אז הם אכלו חתיכה אחת, זה הספיק להם והם הלכו. למעשה נשארה לר‘ שמעון בן חלפתא עוד חתיכת בשר, הוא לקח את זה והלך לישיבה ושאל את החכמים אם מותר לו לאכול את זה, אם זה כשר? הגמרא אומרת שחכמים
אמרו לו: אין דבר טמא יורד מן השמיים, אם זה ירד מהשמיים זה כשר. זה מה שרבינו אומר הנקודה הראשונה להחזיר את השם של המדינה, הכוונה להגיע למדרגה ולהשגה האמיתית, זה להעלות את היראה לשורשה, לתקן את שורש היראה

היראה זה רק נדמה לנו שרודפים אותנו

בוודאי שאנחנו כולם נמצאים במקום הזה ובוודאי שאנחנו מפחדים מהעולם הזה, אז רבינו אומר שזה היסוד הראשון להחזיר את שם המדינה לקדמותה, דהיינו להגיע להשגה האמיתית. אנשים המדינה אמרו לו שיש גן מופלא מאוד וכל מי שנכנס לגן הזה מתחילים לרדוף אותו והוא מפחד מאוד וכל מי שנכנס לשם יוצא בצעקות מרוב פחד. הוא שאל אותם: מכים את האדם שנכנס לשם? אמרו לו: לא, רק רודפים אותו והוא לא יודע כלל מי רודף אותו והוא ברוח בבהלה גדולה מאוד, ככה סיפר כל מי שנכנס לגן. הבן מלך האמיתי הלך לגן והוא ראה שיש דמות של אדם מצוירת על לוח עץ באמצע הגן והוא ראה שמי שנכנס לגן אם הוא רק יעמוד ליד הדמות הזאת אז יפסיקו לרדוף אחריו ואז הוא יכול להכנס ולצאת. אח“כ רבינו אומר שהבן מלך ראה שאם הוא ישים את הדמות הזאת בכניסה לגן אז כולם יוכלו להכנס – פה רבינו אומר יסוד גדול: כל היראה זה רק דמיונות, נדמה לנו שרודפים אותנו.

חצי מדינה לוקחים תרופות נגד חרדות

מאיפה באים הרגשות שרודפים אותנו? זה הכל בא מתוכנו, אנחנו כל הזמן מרגישים שרודפים אותנו, האדם מדמיין. צריך לדעת שזה מחשבות שבאים מתוכנו: מי יודע מה יכול לקרות בכל מיני מצבים? היום כשמתגברים התאוות והשיגעונות של העולם הזה זה כבר מגיע למצב של חרדות, חצי מהמדינה לוקחים תרופות נגד חרדות. מה זה חרדות? אין שום דבר, זה רק אדם מפחד כאילו רודפים אחריו או כאילו משהו קורה. יש דמות של אדם ומי שעומד ליד הדמות ניצל מכל הפחדים האלה – רבינו מרמז שיש דברים שמצילים את האדם מהחרדות, יש יסוד מאוד גדול שרבינו אומר בתורה ט“ו: שבאמת הכל בא מחמת עוונותיו של האדם – החטאים גורמים לאדם את כל היראות שבלב. ע“י שאדם עושה חשבון נפש על המידות ועל כל מיני דברים מיותרים שאדם נמשך אחריהם, אדם שופט את עצמו ובודק את עצמו, הוא חי עם מחשבה והתבוננות, על-ידי מידת המשפט אדם מעלה את היראה לשורשה.

הפוסט פרשת קרח | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – הגענו לקטע שהבן מלך האמיתי נמצא בבית של אדם היער ושם הוא שומע את הניגון הנפלא שעליו הוא אמר שאין תענוג גדול מזה והוא רצה להישאר שם כל ימי חייו כי לא חסר לו שום דבר, יש לו אוכל, שתייה, בית ויש כזה תענוג שאין כזה תענוג בכל העולם כולו, אז הוא רצה להישאר בבית הזה של אדם היער אבל אדם היער אמר לו שהוא צריך ללכת למקום אחר ושם אתה תגיע למה שאתה צריך להגיע

המדינה טיפשית והמלך חכם

הבן מלך האמיתי שאל את אדם היער: לאן אני אלך? אדם היער אמר לו שילך למקום שנקרא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. הבן מלך שאל אותו: באיזה כיוון אני אלך? אדם היער הצביע לו על כיוון מסויים ואמר לו: תלך בכיוון הזה ואני אתן לך כלי שכל פעם שתשים אותו על איזה בהמה או חיה הוא יתחיל לנגן את הניגון המופלא הזה ששמעת אצלי בבית. הבן מלך האמיתי יצא לדרכו לחפש את המדינה שנקראת המדינה טיפשית והמלך החכם. רבינו בדרכו הקדושה הכניס והלביש בסיפורי מעשיות כמעט את כל התורה ואת כל הרובדים של התורה – דיברנו על זה שאדם היער זה הצדיק, כי מובא כתוב בזוהר הקדוש שיער בגימטריה זה 280 שזה פר דינים, זה כל ההנהגה של הדינים, הצמצומים וההסתרות בעולם. אדם זה נקרא שם ’מה‘, יש שם קדוש שנקרא מה וזה שם הדעת, ז“א כשמאיר לנו דעת, אמונה והבנה בתורה הכוונה שקיבלנו הארה משם מה. בתורה ה‘ חלק שני בליקו“מ רבינו אומר שכל העניין של הצדיק זה להמשיך רוחניות א-לוקות שזה בעצם דעת, ולהמשיך את זה לתוך הצמצומים לכן המושג אדם היער מרמז על כל העבודה של הצדיק להמשיך את האור הזה של תורה אמונה ודעת אל תוך הצמצומים וההסתרת פנים..

הצדיק מעלה את הנשמות בסוד העיבור

הצדיק לא יכול לעזור לנו אלא אם כן הוא עבר את ההסתרות שלנו כי אין חכם כבעל ניסיון, ואין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת-שרצים מונחת על גבו, זה כלל ידוע מאוד. כשהבן מלך האמיתי הגיע לבית של אדם היער פירוש הדבר שמקבלים הארה של קירבה לצדיק, לפעמים אדם מרגיש איזה בחינה של עלייה רוחנית, זה התקרבות במוח ובלב ואדם מרגיש קירבה מאוד גדולה לצדיק, אור גדול,
וברגע שאנחנו מרגישים את זה אנחנו לא רוצים לעזוב את זה. כמו שאם נפתח האור באומן אז אדם חוזר לארץ ושואלים אותו: איך היה? הוא אומר: זה כמו לחזור מגן עדן לנחות בעולם שלנו – מדוע באמת מרגישים את זה? רבינו אומר בתורה י“ג בליקוטי מוהר“ן שכשמתאספים אצל הצדיק הוא מעלה את הנשמות בסוד העיבור..

רוצה להישאר פה

הרבה פעמים קורה מצב שאדם מרגיש רוחניות מאוד גדולה, כולו מלא אהבה ורצונות וכיסופים להקב“ה ואז כשאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו אומרים ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘, אני לא רוצה דברים אחרים. כשמאיר האור של הקב“ה לאדם, אין תענוג, אין שמחה ואין אושר יותר גדול מזה לכן אדם מיד אומר: אני רוצה להישאר פה

הכי טוב להיות בתוך התורה!

זה יכול להיות מקום פיזי כפשוטו אבל זה גם יכול להיות מצב שפתאום נותנים לאדם משמיים מתנה, פתאום יש כזה נועם ורוחניות, אבל אדם היער אומר לבן מלך האמיתי אתה חייב ללכת כי אתה חייב להגיע לתיקון שלך, אתה חייב לעזוב את הבית שלי ואני נותן לך כלי שאם תשים אותו על בהמה אתה תשמע ניגונים נפלאים, אבל לעזוב את הבית שלי אתה חייב – פה רבינו רומז על יסוד מאוד גדול בחיים שלנו והרבה פעמים אנחנו מתחבטים בזה, הרבה פעמים אנחנו צריכים לברר בתוכנו את הנקודה הזאת – אדם חייב לעבור בעולם הזה ירידות וצמצומים והקושייה שיש לנו בתוכנו על זה: הרי אנחנו רואים שהכי טוב זה להיות עם הקב“ה, הכי טוב זה להיות בתוך התורה, בתוך הרוחניות, בתפילה ובעבודת השם. כשאדם טועם את זה הוא אומר שזה הכי טוב כי בוודאי שזה באמת כך, אין מה להשוות בין הפיתויים של העולם הזה לבין התענוג של להיות קרוב להקב“ה בתורה בהתבודדות וכן הלאה. אבל רבינו חזר על זה בכמה וכמה תורות ובכמה סיפורים ושיחות שאדם צריך לדעת שחייבים לעזוב את המקום הזה, מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים מתנה, קיבלנו רוחניות וקיבלנו עלייה, קיבלנו אור א-לוקי אבל חייבים לרדת מהמקום הזה, זה מה שאדם היער אומר לבן מלך, פה מתעוררת השאלה: מדוע חייבים לרדת וצריך שיעבור עלינו?

על מה ולמה אנו צריכים לעבור את זה?

-כל פעם שעוברת עלינו הירידה הזאת מתעוררת בתוכנו הקושייה: על מה ולמה אנחנו צריכים לעבור את זה? הקושייה בעומקה היא בעצם על ההנהגה של הקב“ה, בסופו של דבר מקשים את זה על הקב“ה רק שלפעמים אדם זורק את זה גם על הצדיק. העולם מרגישים שהצדיק זה הנציג של הקב“ה בעולם אז אם יש לנו טענות על הקב“ה זה בעצם המחלוקות על הצדיק, המחלוקות על הצדיק זה המחלוקות על הקב“ה. רבינו לימד אותנו יסוד מאוד גדול שאדם צריך לעבור את הירידות האלו ופה מתעוררת השאלה: זה שזה הנהגה קיימת אנחנו רואים את זה ואנחנו הרבה פעמים גם חווים את הנקודה הזאת, ובאמת השאלה היא למה אנחנו צריכים לעבור את זה?

ראש המאמינים, דבוק כל-כולו בהקב“ה

 הזוהר הקדוש בפרשת לך לך אומר יסוד מאוד גדול, הזוהר הקדוש מדבר שם על כל עניין הירידה של אברהם אבינו למצרים ’ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה‘ – אומר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש בשורש נשמתו ניצוצות רעים שהוא צריך לברר ולתקן אותם, אנחנו לא מכירים את הניצוצות האלה – מאיפה יש לאברהם אבינו
את הניצוצות האלה? האם הוא חס וחלילה עשה פעם בחייו איזה עבירה? יש איזה טענה או הקפדה על אברהם אבינו? זה ראש-המאמינים שהיה דבוק בהקב“ה כל
ימי חייו, אם כך איזה ניצוצות רעים יש לאברהם אבינו לברר שהזוהר הקדוש אומר שלכן אברהם אבינו היה חייב לרדת למצרים כדי לברר את זה? מה הסיבה? מסביר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש ניצוצות רעים, זה חלקי נשמה או במושגים שלנו רצונות רעים. לכל אדם יש בשורש הנשמה שלו ניצוצות רעים, השורש של הרצונות הרעים למעשה מקורם בחטא אדם הראשון. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות בפרט בשער הגלגולים שכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון לכן
כשאדם הראשון חטא למעשה לא היו נשמות שלא היו קשורות עם החטא ויתר על
כן שאלו כל נשמה ונשמה עד כמה היא רוצה לחטוא מכיוון שהחטא לא היה דבר אחד.

אנחנו מכירים את היצה“ר אחרי החטא..

חטא אדם הראשון היה איזה בחינה של הידבקות ברע וכל נשמה גם יכלה לבחור כמה להידבק ברע – היו כאלה נשמות שאמרו: אנחנו רוצות ללכת עד הסוף, אנחנו רוצות להידבק מאוד. יש שאלות מאוד גדולות בכל מהות החטא, השאלה היסודית ביותר היא הרי לפני החטא לא היה לאדם יצר רע לעשות דבר נגד רצונו של הקב“ה, אנחנו מכירים את היצר הרע אחרי החטא, יש לנו יצה“ר להתנגד לרצונות של הקב“ה, כל אחד מאתנו יכול למסור שיחה לחמש מאות איש שעיקר התשובה זה ’ישמע בזיונו ידום וישתוק‘ בפשט, רמז, דרש וסוד וכולם יתפעלו מהשיחה הזאת ויכול להיות שרבע שעה אחרי השיחה האישה לא קיבלה אותו בבית לפי רום-מעלתו ואנחנו רואים ששולפים אקדחים ומתחילים לירות וכן הלאה

הוא לא תמיד מוכן להקשיב

-פתאום אנחנו נופלים בכעסים, מדוע זה קורה? אם אנחנו יודעים שזה לא טוב למה אנחנו מתנהגים ככה? כי עכשיו אחרי חטא אדם הראשון יש בתוך הלב שלנו יצר רע שלא תמיד מוכן להקשיב לשכלנו – כל זה אחרי החטא, לפני
חטא אדם הראשון לא היה את היצר הרע הזה, אדם הראשון מצד רצונות ליבו כל-כולו רוצה לעשות את רצון השם
וכל הנשמות הכלולות בו, שזה למעשה כל נשמות ישראל, רק רצו לעשות את רצון השם – אז מתעוררת השאלה
שגדולי עולם שואלים את השאלה הזאת: איך אדם הראשון הגיע למצב שהוא חטא?

איזה שייכות ליצר הרע אם לך אין יצה“ר?

מדוע אדם הראשון בעצם עבר על מצוות הקב“ה? כדי להתבונן ולהבין את עומק העניין שרבינו האר“י הקדוש כותב על זה: וכמה שנדבר ונסביר ונרחיב, עדיין לא נגענו בעצם העניין כי הדבר הזה זה סוד מאוד גדול עצם מושג החטא – מה שאנחנו כן יכולים להתבונן ולראות בעומק הדבר זה שלאדם הראשון לא היה רצון בלב להתנגד לרצון הקב“ה, נהפוך הוא הוא כל-כולו רק רצה לעשות את רצון הקב“ה, אבל עם כל זה כתוב בספרים הקדושים שהיה במציאות את עץ הדעת טוב ורע, ז“א שהיה את בריאת הרע, הקב“ה ברא את מציאות הרע. אם כך איזה שייכות יש לאדם הראשון עם היצר הרע אם אין לו יצר הרע? כתוב בספרים הקדושים שאמנם לא היה לו בלב רצון להתנגד לרצון הקב“ה אבל היה לו בירור מהי האמת, ז“א מה
שהיה אפשר להטעות את אדם וחוה שהיו מאוד-מאוד גדולים במעלה, מהי האמת. הקב“ה אמר לך לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע, איך ספק יכול להיות לך?

לכאורה הרש“י הכי לא מובן בכל התורה 

הקב“ה בעצמו אמר לאדם הראשון: מזה אתה אוכל ומזה אתה לא אוכל. האכילה זה היה מצוות עשה, הוא היה חייב לאכול מכל עץ הגן ומעץ הדעת לא לאכול – מה כבר יש לאדם הראשון להסתפק בשאלה הזאת? באמת הדברים לא פשוטים, הם מאוד-מאוד עמוקים – רבינו האר“י הקדוש כותב שהמדרגה של אדם וחוה לפני החטא היתה יותר גדולה מהמדרגה של משה רבינו בהר סיני כשהוא קיבל את התורה, שנבין עד כמה אדם וחוה היו גדולים לפני החטא – הנחש דיבר עם חוה ואמר לה: אם תאכלו מהעץ ’והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע‘ – רש“י במקום אומר: בוראי עולמות.
הנחש אמר: הקב“ה אכל מהעץ הזה וברא את העולם וכל אומן מקנא בבעל אומנתו לכן הקב“ה לא רצה שיהיו עוד כמוהו במדרגה שלו. ככה רש“י מסביר בפרשת בראשית, הרי לכאורה הרש“י הזה הוא הרש“י הכי לא מובן בכל התורה כולה,
איך יכול להיות שאדם וחוה אנשים כ“כ גדולים במעלה ובא הנחש שזה היצה“ר ואומר להם: תשמעו, אם תעשו עבירה תדעו לכם שאתם תהיו במדרגה של הקב“ה..

צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי

-אדם שיש לו טיפה יראת שמיים והוא לומד טיפה תורה ויבוא לו היצה“ר ויגיד: תשמע, אם אתה תעשה עבירה אתה תהיה כמו הקב“ה. יש מישהו שיקבל טענה כזאת? אם מישהו יקבל את הטענה הזאת אנחנו לא נגיד שיש לו בעיה עם עבירות, אנחנו נגיד שיש לו בעיה פסיכיאטרית, צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי – איך אדם וחוה שהיו כ“כ גדולים במעלה קיבלו את הטענה של הנחש? הנחש אמר להם: אתם תהיו בוראי-עולמות, איך יכול להיות שהם קיבלו את הטענה הזאת? בוודאי שהדברים הם מאוד עמוקים. אמרנו את השאלות האלה כדי להתבונן בעומק הדברים, א“א להסביר את זה לפי פשוטו, אלא הנחש גילה לאדם וחוה סוד, הוא אמר להם כך: הרי הקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע ולכן יש הסתרה בעולם, מדוע הקב“ה ברא הסתרה? הרי הקב“ה הוא כל-יכול, הוא יכול לברוא את כל העולמות..

נתן תפקיד לתקן את העולם

-הקב“ה יכול לברוא את אדם וחוה ואת כל העולמות בלי הסתרה, למה הקב“ה ברא את ההסתרה? הנחש אמר להם את מה שחז“ל אומרים שהקב“ה ברא את העולם כדי שתהיה לנו עבודה ואז אחרי שיתקנו את מה שיתקנו אז השכר הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור בגלל שהוא בכוח העבודה של אדם וחוה, ז“א שהנשמות בונות בעצם את המציאות הנצחי, זה נקרא שאנחנו שותפים עם הקב“ה במהלך בריאת העולם, הוא בעצם נתן לנו תפקיד לתקן את העולם וזה מה שחז“ל אומרים שלא יהיה נהמא דכיסופא..

אדם וחוה קיבל את הטענה של הנחש…

-הנחש אמר להם: תדעו לכם, אם אתם תאכלו מהעץ מה אתם תגרמו בעצם? לעוד מציאות של עבודה, אתם בעצם יוצרים עוד הסתרות, עוד העלמות ועוד עבודות והעבודה שלכם אחרי האכילה תהיה גדולה לאין-שיעור אם אתם לא תאכלו. לכן הנחש אומר להם: ע“י האכילה אתם תהיו בוראי-עולמות, הכוונה אתם תבראו עוד העלמות והסתרות חדשות ואז השכר שלכם והתיקון הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור. מה בעצם האכילה הוסיפה? אם עד האכילה העבודה היתה לברר את האמת מהשקר שזה עבודה שכלית, אכילת עץ הדעת טוב ורע הכניסו את הרע לתוך הלב עכשיו יש גם בירור של הלב, קודם היה בירור רק של השכל, עכשיו התווסף פה בירור של הלב, זה הרבה יותר קשה לברר את הטוב מהרע בלב זה לוקח שבעים שנה. זה עומק דברי הנחש שאמר להם: בוראי עולמות ז“א עושים הסתרות והעלמות חדשות ואדם וחוה קיבלו את הטענה הזאת. הרבה ספרים דנים בשאלה הזאת ואומרים שבאמת אדם וחוה הבינו שהם הולכים לעשות בירור מאוד גדול ושהם יבררו מיד את הטוב מהרע..

יקח לי 6000 שנה לברר את הרע מתוכי..

אדם וחוה היו במקום רוחני כ“כ גבוה שהם לא האמינו שיש כוח שיכול להכנס להם לתוך הלב וליצור מצב של התנגדות להקב“ה, הם לא האמינו לזה. ברגע שהם טעמו מעץ הדעת טוב ורע מיד כל המציאות השתנתה, לכן כתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת טוב ורע? ענה לו: אכלתי ואוכל עוד. לכאורה זה לא מובן, איזה חוצפה, הקב“ה מדבר איתך ואומר: אמרתי לך לא לאכול, אכלת? לפחות אתה אומר את האמת, אכלתי. אבל מה זה הדבר הזה: לא רק שאכלתי אלא אני יאכל עוד. יש חוצפה יותר גדולה מזה? אדם הראשון לא אמר את זה מתוך חוצפה אלא הוא אמר את זה בתור אמת. הוא אמר: אחרי שאכלתי ונכנס לי הרע לתוך הלב, אני רואה שעכשיו 6000 שנה אני הולך לברר את האמת הזאת מתוכי, יקח לי 6000 שנה לברר את הרע הזה מתוכי – משם נכנס הרע בכל הנשמות – ברוך השם עם הדורות הוספנו עוד טיפה רע אבל השורש של הרצונות הרעים שיש באדם זה הכל נמשך למעשה מחטא אדם הראשון, זה מה שאומר הזוהר הקדוש לכן אברהם אבינו שהוא ראש המאמינים והצדיקים אפילו אצלו היה בחינה של בירור הטוב מהרע

האם אברהם אבינו צדק שירד למצרים?

אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו בירר את החלק הזה שלו בכל הירידה
שלו למצרים. כל הירידה של אברהם אבינו למצרים זה היה כדי לברר את הרע שבשורש נשמתו. יש מחלוקת מפרשים ומחלוקת בזוהר עצמו האם אברהם אבינו צדק בזה שהוא ירד למצרים או לא צדק בזה שהוא ירד למצרים – הרמב“ן כותב: אבינו אברהם חטא חטא גדול בזה שהוא ירד למצרים – אבל ויהי רעב בארץ? תישאר בארץ והקב“ה ידאג לך. כך הרמב“ן אומר. יש הרבה מפרשים שאומרים שבאמת אברהם אבינו לא טעה – באמת שתי הדעות האלו מובאות בזוהר
הקדוש אבל בהמשך אומר הזוהר בפרשת לך לך דבר מאוד עמוק: אברהם אבינו לא יכל להיות ידיד-השם ולא יכל להגיע לתיקון שלו אלא ע“י הירידה למצרים – מצרים
זה ערוות הארץ, צריך לדעת שבזמן האבות ובזמן שעמ“י ירד אחר כך למצרים, מרכז הטומאה העולמי היה במצרים..

ירד ואז פגש את המקום הזה

הטומאה שהיתה במצרים זה לא דברים פשוטים, זה לא מה שאנחנו חושבים שהיה להם איזה תאווה, שהם אהבו מועדונים פאבים וכן הלאה, זה היה הרבה יותר חריף. הידיעות שלהם בעבודה זרה ובכישופים – לא היתה אומה שידעה כל-כך עמוק את כל סודות העבודה זרה והכישופים ולמעשה מצרים זה היה המרכז להשפיע את הטומאה בעולם – כשאברהם אבינו ירד למצרים למעשה הוא ירד
ואז הוא פגש את כל המקום הזה – אומר הזוהר הקדוש שזה סוד כל הירידות
שלנו, שאדם מגיע למקום מסויים והמקום מעורר בתוך לב האדם את הרע שבאדם..

הרע שהוא צריך לברר עדיין לא התעורר

באמת המקום הזה מעורר את הרע שבתוכנו כדי להתברר וכדי להתתקן אבל פתאום הרע מתעורר בתוכנו – אז מצד אחד אמנם זה הרגשה לא נעימה, אדם שיש לו קצת הרגשה של קדושה הוא לא רוצה שיתעורר בתוכו הרע, אבל בד-בבד צריך לדעת נקודה מאוד עמוקה: התעוררות הרע בתוכנו יש בה טובה מאוד גדולה, כי היא מאפשרת לאדם להכיר את עצמו ולהבין, זה הרע שיש בתוכי ואני צריך לברר אותו ולתקן אותו – עד אותו רגע שאברהם אבינו לא ירד למצרים, הרע שהוא צריך לברר בתוכו מצד חטא אדם הראשון לא התעורר, לכאורה זה חידוש, עם כל מגדל בבל ועם כל הניסיונות שהיה לו עם נמרוד בחרן וכל מה שעבר עליו הוא היה 75 כשהוא ירד למצרים, עם כל זה מקום כ“כ טמא כמו מצרים גם אברהם אבינו לא פגש לכן אנחנו רואים שהוא הגיע למצרים הוא אומר לשרה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את..

מעולם לא התעורר בתוכי כחוט השערה

-מה המשמעות של הפסוק הזה? באמת המפרשים מתחבטים בזה, צריך להבין את זה, יש אומרים עכשיו אני יודע שאת אישה יפת מראה – אז מה היה עד עכשיו? הרי הם בערך 60 שנה נשואים מה זה ’הנה נא ידעתי‘? יש כאלה שרוצים להגיד עפ“י הפשט שהוא מעולם לא ראה אותה ובמקרה הוא עכשיו ראה אותה בבבואה של המים והוא לא תיאר לעצמו שהיא כזאת יפה עד היום הזה – זה תירוץ עפ“י הפשט אבל בעומק הדבר אברהם אבינו אומר: עד עכשיו מעולם לא התעורר בתוכי אפילו לא כחוט השערה של עניין הגשמיות, ז“א שהקשר שלו עם שרה זה קשר רוחני לגמרי, זה קשר של נשמות, הוא רואה את הנשמה של שרה, הוא מדבר איתה והוא רואה את הנשמה של שרה אימנו. אומר אברהם אבינו: עכשיו פעם ראשונה שאני מרגיש בתוכי שמתעורר כחוט השערה העניין של הגשמיות – אומר הזוהר הקדוש שזה מתעורר מצד חטא אדם הראשון. מיד אברהם אבינו אומר לשרה בבחינת
נדר: אמרי נא אחתי את. עכשיו את אחות שלי, הכוונה שאין שום קשר של גשמיות..

קודם כל ב“ה שאנחנו מצטערים על זה..

האבות הקדושים גזרו על נשותיהם להיות כמו אחיות שלהם במקום שהם הרגישו איזה נקודה של גשמיות מתעוררת – כמובן שאברהם אבינו תיקן את זה אבל כל זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, מכיוון שיש בתוכנו ניצוצות ורצונות רעים שחבויים בתוכנו, מדי פעם בפעם הקב“ה מזמן לנו סיבות בחיים שיתעורר הניצוצות והחלקים הרעים ובאמת אנחנו נופלים בדעתנו מהדבר הזה, קשה לנו – קודם כל ברוך השם שאנחנו בכלל מצטערים על זה. הבן איש גם כותב
בבן יהוידע שזה ההבדל בין יהודי לגוי. גוי שמתעורר
בתוכו התאוות הוא שמח, הוא מרגיש שהוא קיבל מתנה.
יהודי מתבייש ומצטער מהדבר הזה, ככה הבן איש חי כותב

אנו לא מכירים אותו מספיק

-מכאן נלמד יסוד מאוד גדול, עיקר היצה“ר שלנו הוא נסתר מאתנו ואנחנו לא מכירים אותו, הוא כ“כ חבוי. רבינו אומר שעמלק זה היצה“ר שיונק מההסתרה, הכוונה שכל הכוח שלו הוא זה שאנחנו לא מכירים אותו מספיק ואז הקב“ה במשך החיים כל פעם מזמן לנו מקרים של ניסיונות כדי שיתעורר בתוכנו היצה“ר ואנחנו צריכים להילחם איתו, באמת עכשיו זה הזדמנות לתקן את הדברים אבל מה קורה? האדם מתבלבל מהמצב הזה, רבינו אומר: ובזה טועים החסידים – אתה לא בנפילה, נהפוך הוא, עכשיו אתה בעלייה חדשה אבל כדי לזכות לעלייה אתה צריך עוד בחינה של הבירור לכן אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר אצלי בבית, אתה לא יכול להישאר כל הזמן ברוחניות גבוהה, אתה חייב לקבל על עצמך את הירידה הזאת, אחרת הרע לא יתברר.

חייב להיות אצל כולנו מדי פעם ירידות

כתוב בזוהר הקדוש שעד שאדם לא מוכן לקבל על עצמו את כל הבירורים האלה הוא לא קרוב להקב“ה באמת – הזוהר אומר את זה אפילו על אברהם אבינו שהוא לא נקרא ידיד השם עד שהוא לא עבר את הירידה למצרים. רק במצרים הוא קנה את ידיד השם כי שמה התגלה לאברהם אבינו עומקי-היצה“ר שבשורשי הנשמה שלו ואז אברהם אבינו יכל להתמודד עם זה. לכן חייב להיות אצל כולנו מדי פעם בפעם ירידות. ברגע שמתעורר הרע בתוכנו מה העבודה שלנו? רבינו אומר שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי כלי שברגע שהוא שם אותו על בהמה או חיה הכלי היה גורם לחיה לנגן את הניגון המופלא הזה שהוא שמע בבית של אדם היער, זה הסוד של הדבר. הבהמה או החיה זה הנפש הבהמית שלנו, רבינו אומר: אתה תפגוש בדרך את הנפש הבהמית שלך, פתאום מתעוררת התאווה, פתאום מתעורר כעס והקפדה. החיה זה הכעסים וההקפדות והבהמה זה התאוות – זה יתעורר אצלך בדרך ואני נותן לך כלי..

הכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים

הצידק אומר: מצד התיקון אתם חייבים להיפגש עם הבהמה או עם החיה שזה הנפש הבהמית אבל אני אתן לכם כלים איך להתמודד נכון עם המציאות הזאת. הקב“ה בעצם מגלה לצדיק את העצות ואת הדרכים לתיקון של כל דור ודור. המושג הזה של צדיק האמת או הצדיק שבדור חייב להיות בכל דור ודור – רבינו האר“י הקדוש כותב בפרי עץ חיים בשער ר“ח פרק ג‘ שבכל דור ודור חייב להיות
צדיק שמהלך כנגד בני דורו, הכוונה שהוא מבין את בני דורו, אם ניקח צדיק
מדורות קודמים שיבוא לדורות שלנו זה סכנה עצומה, גם לצדיק וגם לדור,
אנשים שלא מבינים את עומק הניסיונות והבירורים שלנו, לא יוכלו לעזור לנו – הכלי הזה זה הכלים שהצדיק נותן לנו להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, להפוך
את החיה שבתוכנו לניגונים – נתבונן קצת בעומק הדבר למה אנחנו צריכים הדרכה:

יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה

ידוע שכתוב הרבה בספרים הקדושים שלכל אדם יש חמשה חלקים שנשמתו שנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה – החיה והיחידה בד“כ זוכים לה רק צדיקים מאוד גדולים שהגיעו לבחינה כזאת שהגוף הזדכך מאוד אז הם יכולים לקבל את החלקים הרוחניים העליונים שנקראים חיה ויחידה – זה בסוד המקיפים העליונים, זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה. רובנו ככולנו עוסקים בעצם בתיקון נפש רוח נשמה וזה עיקר עבודתנו, איך זה מצטייר בתוכנו? מה זה אומר הלכה למעשה? צריך לדעת שזה בעצם מצטייר ומתגלה בתוכנו העבודה של נפש רוח ונשמה – כתוב צמאה לך נפשי, הנפש היא צמאה ומתאווה, כל התאוות שורשם באור הנפש. בנפש יש נפש
א-לוקית ונפש בהמית, הנפש הא-לוקית צמאה ומתאווה להקב“ה וזה הצימאון כמו שכתוב גרסה נפשי לתאוה. יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה ולהידבק בתורה..

הלב בשלו, הוא רוצה לאכול את השוקולד

בחינת הנפש זה בעצם בירור התאוות, אנחנו יודעים ומכירים את זה בדור שלנו את תוקף העוצמה של הנפש הבהמית שזה תאוות העולם הזה – זה מדרגה אחת. המדרגה השנייה נקראת בחינת הרוח. העבודה של בירור הרוח זה בעצם עולם הרגש שלנו, שימו לב איזה בירור עמוק ולפעמים הרבה יותר קשה לברר את עולם הרגש שלנו מאשר את עולם התאוות שלנו. את עולם התאוות אנחנו עכ“פ יכולים להבין: זה טוב וזה רע ויש מלחמה, משתדלים, מתאמצים וצועקים, עושים מחאה וכן הלאה, אבל כמה קשה הרבה פעמים לברר את עולם הרגש שלנו. היצה“ר של עולם הרגש יותר חכם מהיצה“ר של בחינת הנפש, כנגד של מדרגה יש בחינה של טוב ורע שהתערבב זה בזה, הנפש הא-לוקית עם הנפש הבהמית, הרוח הא-לוקית עם הרוח הבהמית – מה זה בעצם הלכה למעשה בירור הרוח או בירור עולם הרגש שלנו? אם נתבונן בזה עיקר עוצמת החוויה והחיים של האדם זה בעולם הרגש שלו לכן חז“ל אומרים אין אדם מתנהג עפ“י מוחו אלא עפ“י ליבו. הלב הוא מלך האיברים ולא המוח מכיוון שאם יש רצון בלב האדם אז גם אם המוח יגיד לו זה לא טוב לאכול שוקולד, זה מזיק לך לבריאת – כמה פעמים כולנו שמענו את המימרא הזאת ואנחנו לא חולקים עליה אבל הלב בשלו, רוצה לאכול את השוקולד. הרגשות שיש בלב
הם מאוד-מאוד עוצמתיים לבירור. יש עולם רגש שלם שבא מצד הקדושה והטוב..

ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור

-ויש עולם רגש שלם שבא מצד הרע. כמו שצריך לברר את הנפש הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, ככה אנחנו גם צריכים לברר את הרוח הא-לוקית מתוך הרוח הבהמית וזה למעשה עיקר עבודתנו בעולם הזה. מי עוזר לנו לברר את זה ומכוח מה אנחנו יכולים לברר אתה זה? זה נקרא אור הנשמה וזה למעשה אור החוכמה ואור המחשבה, זה נמצא במוח וכשאנחנו לומדים תורה אנחנו בעצם מאירים בנשמה ובחוכמה שלנו אור של אמת מצד התורה בכלל ובפרט מצד התורה של הצדיק. האמת הזאת שמאירה לנו במוח מאפשרת לנו להילחם על בירור הנפש והרוח וזה בעצם שלמות העבודה של נפש רוח ונשמה. הנשמה היא למעשה החיבור עם
הא-לוקות. הצדיק צריך לגלות לנו והוא מאיר בנשמותינו, אם זה באתגליא
ע“י התורה והעצות ואם זה באתכסיא שהוא משפיע מחשבות טובות ועצות לאדם כדי לעזור לנו לברר את הבירור של הנפש מהרוח שאנחנו צריכים לברר וזה הכלי שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי לברר את הנפש הבהמית שזה הבהמה והחיה, הכלי זה אור הנשמה לברר את אור הרוח שלנו בעצמנו. רבינו ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור כזה בירור של הנפש הבהמית, זה העקביים מה שנקרא מתחת לרגליים של הבהמה, זה העומק-עומק של התאוות של העולם הזה לכן רבינו ידע שלא תמיד נוכל להחזיק מעמד כל אחד לפי בחינתו ואז יש סכנה גדולה, אדם יראה שהוא השתדל ולא הצליח, אז כמה אפשר להחזיק מעמד כשאנחנו נכשלים?

גם אצל אנשי-רבינו זה לא תמיד מאיר

-ליצה“ר יש גם תורות לכישלון: גם ככה אין לך עולם הבא אז לפחות שיהיה לך עולם הזה וכן הלאה. יש ליצה“ר מערכות-שכנוע בנקודה הזאת. אז בא רבינו וגילה לנו את הנקודה של הדיבור של השם, המחאה והרצונות שצריך לדעת שזה יסוד מאוד-מאוד גדול. הלכה למעשה אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים וגם אם לא הצלחנו רבינו גילה לנו שברגע שאמרת להקב“ה: אני מצטער אני לא רוצה את זה, אני דוחה אתה זה, אני אנוס עכשיו במחשבה הלא-טובה – צריך לדעת שתיקננו תיקון מאוד גדול בדבר הזה, גם אצל אנשי-רבינו לא תמיד מאיר בתוכנו ואנחנו לא מבינים עד כמה העצה הזאת של הדיבור עם השם והמחאה היא עוצמתית

עושה מחאה והוא עושה ממני קרקס…!

אם אדם יהיה חזק ותקיף ללכת עם העצה של המחאה והרצון והדיבור  עם הקב“ה – ר‘ נתן כותב בכמה מקומות שבוודאי זה יתקן את הכל. אדם אומר: אני שלושה חודשים עושה מחאה והיצה“ר עושה ממני קרקס, הוא עושה מה שהוא רוצה ומעביר עליי מה שהוא מעביר עליי – במצב הזה צריך להגיד ’זה מעשה שלו וזה מעשה שלי‘, זה מעשה של היצה“ר להילחם נגדי וזה המעשה שלי לעשות מחאה כנגד להקב“ה, לא להתפעל משום דבר. ר‘ נתן כותב בכמה מקומות בליקוטי הלכות שאם אדם אפילו עבר חלילה עבירות והוא לא עזב את הרצונות ואת הצדיק: ע“י זה יעלה ויעשה כלים לקבל אור אין-סוף מה ששום אדם בעולם לא יכול לעשות אלא ע“י העבודה הזאת של המחאה והרצונות הטובים.

הפוסט פרשת שלח לך | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘, בשבוע שעבר דיברנו על זה שהבן מלך האמיתי איבד את הבהמות שלו ביער ואז הוא פגש ביער את ’איש היער‘ שזה מרמז על הצדיק שהראה לו שהבית שלו נמצא בין שמיים לארץ – בתורה קכ“ט בליקוטי מוהר“ן שנקראת ‘ארץ אכלת יושביה‘ ולמעשה בעוד כמה מקומות רבינו אומר שעיקר התיקון של האדם על-ידי ההתחברות וההתקשרות של האדם אל הצדיק ואז הצדיק מתעבר בו, הכוונה הנשמה של הצדיק מאירה
בנו ואז הדעת של האדם משתנית מתוך הקשר עם הצדיק..

הבן מלך האמיתי מאוד נבהל

בדורות שלנו מאוד-מאוד קשה כי הבלבול של הדעת הוא כל-כך גדול ובלי עזרה וסיוע אנחנו כמעט לא יכולים לברר את האמת, זה הבחינה של הבית שנמצא בין שמיים
לארץ שזה מרמז על עניין הדעת של הצדיק. כשהם
היו בבית של אדם היער, אז בלילה הבן מלך האמיתי פתאום שמע שאגות מאוד-מאוד מפחידות של כל
החיות ביער, כל החיות שאגו ורבינו אומר שהבן מלך האמיתי מאוד נבהל ומגודל הבהלה הוא לא יכל להקשיב לזה, ז“א שלא היה לו יישוב הדעת, אבל אח“כ רבינו אומר: ובתחילה נזדעזעו מאוד, ולא הטו אזנם אל הקול מחמת הפחד, אחר כך הטו אזנם ושמעו, שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה ונוראה מאוד. והטו אזנם יותר ושמעו, שהוא
קול זימרה ונגינה נפלא מאוד-מאוד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאוד לשמוע זאת, שכל התענוגים של העולם כולם כאין, ואינם נחשבים, ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת.‘ – בבוקר הוא שאל את אדם היער: מה זה הנגינה הזאת? מאיפה זה נמשך? אדם היער אמר לו: מכיוון שהחמה עושה מלבוש חדש ללבנה וכל חיות היער אמרו שמחמת שהלבנה עושה להם טובה מאוד גדולה כי עיקר ממשלתם הוא בלילה והלבנה עושה להם טובה כזאת שהיא מאירה
להם, לכן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה – כל פעם שהחמה עושה
מלבוש חדש ללבנה, חיות היער עושים ניגון לכבוד המלבוש הזה וזה קול הנגינה ששמעת

כלי שיכול להשמיע את הניגונים האלה

כשהבן מלך האמיתי שמע שוב פעם את הניגון הזה הוא ראה שאין דבר יותר נפלא מלשמוע את הניגון הזה כי הוא ניגון נפלא ונעים מאוד-מאוד ואמר לו אדם היער: זה חידוש אצלך? יש לי כלי שיכול להשמיע את הניגונים האלה – למעשה בקטע הזה של הסיפור, רבינו בדרכו המופלאה הלביש את כל סודות הבריאה בתוך הקטע הזה. המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, פה למעשה רבינו מרמז על סודות שכל תכלית ובריאת העולם וכל סדר ההשתלשלות הבריאה, כל זה למעשה נמצא בקטע הזה

המאורות הגדולים

אם נשים לב יש פה 2 דברים: יש פה את המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה והדבר השני זה הניגון המופלא שהחיות של היער מנגנות בגלל הלבוש החדש, כדי להכנס לתוך עומק הנושא הזה נביא הקדמה קצרה עפ“י מהלך בגמרא שהזכרנו בעבר, המהלך
הזה מופיע בשתי מקומות, במסכת חולין דף ס ובמסכת שבועות דף ט – בפרשת בראשית כתוב ’ויעש א-לקים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה‘ הגמרא מיד שואלת:

ה‘ ראה שהיא לא מתפייסת

הרי תחילת הפסוק סותרת את סוף הפסוק מכיוון שבתחילה כתוב את שני המאורות הגדולים ובסוף הפסוק כתוב שיש מאור אחד גדול ומאור אחד קטן – הגמרא שואלת איך זה מסתדר? הגמרא אומרת בשם ריש לקיש שבאמת בהתחלה נבראו 2 המאורות גדולים והלבנה אמרה להקב“ה: וכי ראוי ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד? אמר לה הקב“ה: את צודקת, לכי ומעטי את עצמך. הלבנה באה בטענה: וכי בגלל ששאלתי אותך דבר נאות (הכוונה שאלה אמיתית), על זה אתה מעניש אותי? הקב“ה רצה לפייס אותה אז הוא אמר לה: את תאירי גם ביום וגם בלילה והחמה תאיר רק ביום. הלבנה אמרה להקב“ה: ומה מועיל שאני יאיר ביום? הרי אף אחד לא יראה אותי בגלל שיש את אור החמה. אמר לה הקב“ה: את צודקת, עמ“י יקבעו אות המועדים ואת הזמנים על פיך. הלבנה אמרה לו: אבל צריך גם את החמה, בחלק מקביעת המועדים צריך להתחשב גם בשנת החמה. הקב“ה ראה שהיא לא מתפייסת אז הוא אמר: הצדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן – ולא התפייסה הלבנה. בשעה שהקב“ה ראה שהלבנה לא מתפייסת
הוא אמר: אם כך הביאו עליי כפרה על שמיעטתי את הלבנה..

יש סוד מאוד גדול בשעיר חטאת של ר“ח

הכפרה הזאת זה למעשה השעיר חטאת של הר“ח – מה ז“א הביאו עליי כפרה? זה שעיר חטאת של ראש חודש, ז“א שאנחנו בעצם מביאים אותו עבור הקב“ה, זה מה שהגמרא אומרת שבעצם הבעלים של השעיר הזה זה הקב“ה. בד“כ שעיר חטאת מביאים על חטא בשוגג – אנחנו מביאים חטאת להקב“ה, איך אפשר להגיד כזה דבר? במסכת שבועות יש הגהה קטנה בצד ושם מובא שאין הדברים כפשוטם
אלא זה סוד מסודות הקבלה ואין לנו רשות לדבר מזה כי כל כבודה בת מלך פנימה – רואים שבכל העניין של שעיר חטאת של ראש חודש יש פה איזשהו סוד מאוד
גדול, נתבונן קצת כמה שאנחנו יכולים בסוד הזה. כדי להבין מה זה השעיר חטאת של הר“ח שזה השעיר חטאת שהקב“ה מביא, צריך להבין את כל השיחה של הלבנה.

הלבנה זה נשמות ישראל וסוד השכינה

הלבנה בעצם אומרת להקב“ה: מה אכפת לך ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד ומה זה המיעוט שלה? מתי היתה השיחה הזאת ומתי היה מיעוט הלבנה? מיעוט הלבנה קרה ביום הרביעי של בריאת העולם בשעה 6 בערב, לפי ר‘ אליעזר זה היה בחודש תשרי ולפי ר‘ יהושוע זה היה בחודש ניסן. החודשים גם תשרי וגם חשון הלילה והיום שווים, הכוונה שהשקיעה בשש והזריחה בשש, 12 שעות. לכן אומרת הגמרא שבין לר‘ אליעזר ובין לר‘ יהושוע, הקב“ה תלה את המאורות בשמיים ביום רביעי בשש בערב ואז היה קטרוג הלבנה ואז הקב“ה אמר לה: לכי מעטי את עצמך, פירוש הדבר שהשיחה הזאת בעצם היתה ביום רביעי בערב וזה יומיים וחצי לפני בריאת האדם, לכאורה אין קשר לאדם הראשון עם כל השיחה של הלבנה – מה המשמעות
של כל השיחה הזאת בכלליות? הלבנה מרמזת על שורש נשמות ישראל, זה סוד
השכינה וסוד המלכות. אמנם אדם הראשון לא נברא אבל נזכור שהקב“ה התייעץ עם נשמות ישראל לפני שהוא ברא את העולם, פירוש הדבר שבעצם בכל השיחה הזאת מונח משהו שקשור לנשמות ישראל, זה איזשהו סוג של שיחה שורשית
מאוד ורוחנית מאוד בין נשמות לישראל לבין הקב“ה. ברגע שהקב“ה אמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, למעשה הלבנה לא התפייסה כי היא הבינה מהי משמעות הדבר אומר רבינו האר“י הקדוש בספר עץ חיים שם יש שער שנקרא מיעוט הירח:

בעצם אנחנו שלא התפייסנו

הלבנה הבינה שבעצם אור הקדושה שכלול בעצם בנשמות ישראל, הולכת לרדת לעולמות הפירוד, לתוך הקליפות. הלבנה לא התפייסה, אנחנו בעצמנו בעצם לא התפייסנו בזה מכיוון שהנשמות הבינו שאז נגזר עליהם ירידה מאוד-מאוד גדולה לעומק הקליפות, מובא בספרים שהאור הרוחני שנקרא שכינה או נשמות ישראל, פחדו ונבהלו מגודל הנפילה שיכולה להיות פה לעומק הקליפות, אז הנשמות
לא יכלו להתפייס עד שהקב“ה ניסה לפייס אותם
והפיוס האחרון היה שהקב“ה אמר לנשמות: הצדיקים יקראו על שמך, הכוונה שכל מושג הצדיק שיהיה
בעולם זה בזכות הירידה הזאת כי אם אין ירידה אז יש
מלאכים אבל אין צדיקים כמו שר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות:

נבהלו מעצם הירידה הזאת!

כל עניין הצדיק זה שאדם נבנה דווקא מעצם הירידה לעולם הזה, לכן זה מה שהקב“ה אמר ללבנה: הצדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן. מתוך הירידה לקטנות של העולם הזה אפשר לצמוח לצדיק. כי אם אין ירידה לקטנות של העולם הזה יש הרבה עבודת השם, המלאכים עובדים את הקב“ה, הם שרפים, אופנים וחיות הקודש אבל זה עבודה של מלאכים זה לא עבודה של צדיקים, כדי שיהיה מציאות של עמ“י שיורד לתוך הסתרה ולתוך העולם הזה עם כל הניסיונות והיצה“ר, חייב להיות בעצם את הגזירה הזאת שנקראת מיעוט הלבנה. ואז הנשמות או השכינה נבהלו מעצם הירידה  הזאת וכל מה שהקב“ה ניסה לפייס את השכינה ואת נשמות ישראל הם לא התפייסו..

היה מצב שלא ראו אותה….עכשיו רואים

השכינה ונשמות ישראל לא התפייסו עד שאמר להם הקב“ה: אם כך, הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה, אמרנו שזה השעיר חטאת של ר“ח. שימו לב מה קורה בכל ר“ח, חודש זה מלשון חדש, לשון של התחדשות. בכל ראש חודש הקב“ה מחדש את כל הבריאה והמציאות החדשה של כל חודש היא לא כמו המציאות הישנה, לכן אנחנו רואים שחז“ל קוראים למציאות שהירח מתגלה עוד פעם ’מולד הלבנה‘, למעשה מבחינה גשמית ואסטרונומית זה אותה לבנה, רק שהמצב שלה
היה שלא ראו אותה כמה שעות, עכשיו רואים אותה, אבל בעצם זה אותה לבנה. המילה מולד זה מלשון חדש, הרמז והעומק של הדבר שכל ר“ח כל הבריאה מתחדשת

עצם זה שיהודי נמצא בעולם הזה ומצטער

הקב“ה אומר: על זה שאתם בצער על כל הירידה אני מחדש את כל הבריאה. בעומק הדבר החידוש הזה זה חידוש שלא היה יכול להיות אילו הנשמות לא היו יורדים למקום של הצער הזה, עצם העובדה שאדם יהודי נמצא בעולם הזה והוא מצטער, ובעצם הצער שלנו זה רק אחד: שאנחנו רחוקים מהקב“ה, כי זה לא המקום שלנו. המקום האמיתי של נשמות ישראל זה לא המקום הזה לכן זה עומק הדבר שהלבנה לא התפייסה, שבהכרח לנשמה היהודית תמיד יהיה איזה בחינה של צער בעולם הזה, אפילו אצל הצדיקים הכי גדולים. השורש של הצער זה שנשמות ישראל לא במקום שלהם. בתורה ז‘ חלק שני רבינו אומר שמי שיודע דקותם ורוחניותיו של נשמות ישראל יודע שלא שייך להם שום עוון, הבחינה הזאת שלא שייך שום עוון הכוונה שלא שייך לנו בכלל כל המציאות של העולם הזה. אנחנו כ“כ רחוקים בשורש שלנו שאין שום נאצל ונברא בבריאה שיותר רחוק ממציאות של היצה“ר של העולם הזה מנשמות ישראל, אז בהכרח חייב להיגרם צער ועל הצער הזה הקב“ה מחדש את כל הבריאה בהתחדשות חדשה – מעין היסוד הזה מובא משל ידוע של הבעל שם-טוב..

המשל של הבעש“ט עם כל סודות העולם

המשל הזה של הבעש“ט מובא בבעש“ט על התורה בפרשת ואתחנן, המקור של המשל זה בספר ’תולדות יעקב-יוסף‘ שידוע שהוא מזכיר את הבעש“ט במאתיים חמישים ושש פעמים והוא אומר שמעתי ממורי, זה אחד מהמעבירים של תורת הבעש“ט הכי גדולים – הרבי מקאמרנא כותב על המשל הזה שכל סודות העולם מלפני בריאת העולם ועד אחרי הגאולה ואח“כ, הכל נמצא במשל הזה – למעשה זה מאוד-מאוד מקביל לכל המעשה של הגמרא, נספר את המשל בקצרה מאוד: היה סוחר יהודי שהיה על הים והיתה סערה בים, הסוחר היהודי התפלל ואמר: יהי רצון שבזכות אשתי הצדיקה תשכך הסערה ונינצל, היה שמה סוחר גוי ששמע אותו ושאל: למה אתה מתפלל בזכות אשתך? למה אתה לא מתפלל בזכות עצמך?

אשתו באמת עמדה בניסיון

אמר לו היהודי: אשתי כזאת צדיקה שראוי להתפלל בעבורה. הסוחר הגוי שאל אותו: מאיפה אתה יודע שהיא כזאת צדיקה? היא עמדה בניסיונות? הוא אמר לו: לא, אבל אני יודע שגם אם היא תעבור ניסיונות היא תהיה צדיקה. אמר לו הגוי: בוא ננסה אותה. הסוחר היהודי הסכים. למעשה היא באמת עמדה בניסיון של הגוי אבל הגוי הצליח לרמות את הסוחר היהודי והסוחר היהודי ראה שלכאורה היא לא עמדה בניסיון למרות שזה לא היה האמת.
הסוחר היהודי רצה לעשות בדיקה מקפת אז הוא ביים חטיפה

האונייה הפליגה בים שזה הים של הגלות

-הוא שכר אונייה וחטף את אשתו, הוא התחפש לרב חובל של האונייה והיא לא הכירה אותו. סגרו אותה באחד התאים באונייה והאונייה הפליגה בים – הרבי מקאמרנא אומר שזה הים של הגלות – אחרי שהיא היתה רעבה וצמאה הוא אמר לה: תשמעי לי לכל מיני דברים, חיבוק, נישוק וכן הלאה. היא לא הסכימה אז הוא אמר לה: אין בעיה תחזרי לתא, הוא לא נתן לה לאכול, אחרי שעברו עוד כמה שעות והיא כבר הגיעה לשערי-מוות, היא היתה חייבת להישמע לו כדי לחיות. היא נשמעה לו ואחרי כמה זמן הצליחה לברוח מהאונייה ועברו עליה כמה מאורעות עד שהיא חזרה הביתה – כשהיא חזרה הביתה בעלה כבר היה בבית ואז היא סיפרה לבעלה בצער גדול מאוד, היא באה אליו בתלונה: איך עזבת אותי, איך נתת שיהיה לי כזה דבר ויחטפו אותי?? והיא סיפרה לו את כל הסיפור. ואז הוא ראה בהתמרמרותה וראה את צניעותה ופייס אותה ונתן לה מתנות והכל חזר לקדמותו – יש פה סוד מאוד גדול, הסוחר היהודי זה הקב“ה והאישה זה נשמות ישראל – כל הגלות פה זה חוסר החיות

יכול להיות במחשבה, בדיבור או במעשה

-חוסר החיות מוביל בהכרח את נשמות ישראל ירידות רוחניות, זה מציאות מוכרחת. אומר הבעש“ט מה הקב“ה מצפה מאתנו, הרי יש פה מצב של אונס אז מה הקב“ה רוצה מאתנו? הוא רוצה לראות מאתנו את הצער שלנו שאנחנו צריכים להגיע למקומות כאלה – זה הסוד של מיעוט הלבנה שזה הירידה לכל המציאות של העולם הזה, באמת זה הכרח המציאות. אחרי שאדם הראשון חטא עכשיו עד הגאולה יש כאן מציאות הכרחית, ממילא אדם עובר בעולם הזה ניסיונות ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז לכל אחד לפי בחינתו יש איזה ניסיונות, יכול להיות במחשבה, בדקות-הרצון, בדיבור או במעשה, כל אחד לפי שורש נשמתו ולפי מה שצריך לעבור עליו, עובר איזה מציאות עם חווית הרע – מה הקב“ה באמת מצפה מאתנו? זה מה שאומר הבעש“ט, שנגלה לפניו את הצער שאנחנו צריכים לעבור את המציאות הזאת

הגוי שמח ומתפלל שיהיו לו עוד עבירות

כשאנחנו מצטערים לפני הקב“ה שאנחנו צריכים לעבור את המציאות הזאת, זה בעצם הראייה להקב“ה שאז זה מתגלה למפרע שאנחנו באמת לא שייכים למקומות האלה, לכן הבן איש חי כותב בבן יהוידע על מסכת ברכות דף טו-טז שם הבן איש חי כותב מה ההבדל בין יהודי לגוי: הסימן המובהק בין יהודי לגוי זה שגוי שבאה לידיו עבירה הוא שמח ומתפלל שיהיה לו עוד עבירה, יהודי מתבייש ומצטער שבאה לידיו עבירה, זה ההבדל המהותי בין יהודי לגוי. אז בגלל שאנחנו עוברים את המצב הזה ואת הגלות הזאת אז הסוחר היהודי בעצם נתן לה מתנות ופייס אותה. מתי הסוחר יכול לפייס את אשתו ולתת לה את המתנות? רק בעקבות זה שהיא עברה את הצער הזה – הצער הזה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, זה גלות של 6000 שנה של העולם הזה. ברגע שאנחנו מגלים לפני הקב“ה את צערנו על מה שעובר עלינו, מיד הקב“ה כביכול צריך לפייס אותנו על כל הצער וזה הסוד של השעיר חטאת של הראש חודש. כל קורבן ממשיך הארה, ההארה של השעיר חטאת עכשיו זה ניצוץ של נחמה

רק ע“י הצער שאנחנו עוברים

ההארה של השעיר חטאת נותנת לעמ“י איזה נחמה בכל מה שעובר עלינו, זה מה שמתגלה עכשיו אבל לעתיד לבוא יתגלה שבעצם מכל זה נעשה עולמות שכר ועולמות של קשר עם הקב“ה שלא היו יכולים להיעשות אלא רק ע“י הצער שאנחנו עוברים עכשיו בעולם הזה. הפיוס זה סוד השכר שנעשה בגלל הבחירה ובגלל כל המציאות שאנחנו עוברים בעולם הזה, זה מה שרבינו אומר שהחמה שזה אור התורה, זה האור של הקב“ה בעצמו וזה השפע הא-לוקי, החמה עושה מלבוש חדש ללבנה בכל ר“ח. כל ראש חודש יש בחינה של התחדשות הבריאה אבל התחדשות הבריאה לא יכולה להיעשות אלא רק מכוח הירידה שלנו לעולם הזה, רק בגלל שירדנו לעולם הזה לכל מציאות
העולם הזה, מזה נעשה המלבוש החדש – פה יש נקודה שאנחנו צריכים להאמין בה:

למעשה יש הרבה תורות בתורת הסוד…

חז“ל אומרים שירדנו לעולם הזה כדי שלא יהיה ’נהמא דכיסופא‘ (לחם עוני), הכוונה שזה הבחינה של ההתחדשות של הבריאה, בגלל שאנחנו עוברים את
הצער של הירידה לעולם הזה, מזה נעשה סוג של קשר חדש עם הקב“ה שלא
היה יכול להיעשות בלי כל הירידה הזאת. כל הירידה הזאת זה הכרח המציאות. המלבוש זה המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, למעשה יש הרבה תורות בתורת הסוד על המלבוש כי מלבוש בגימטריה זה שע“ח ורבינו האר“י הקדוש אומר שזה מרמז על ש“ע נהורין ושמונה אותיות של ה-ויה ואדנות, בכלליות זה ייחודים מאוד גדולים, עיקר הייחודים זה בסוד המלבוש. המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה
זה השגות ואור א-לוקי חדש שמתחדש בבריאה, זה בבחינת השגה שכלית חדשה..

עיקר השמחה זה כשמתגלה שכל חדש

-בגלל שיש השגה שכלית חדשה אז כל החיות עושות את הניגון הנפלא – מה זה הניגון? המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, רבינו מגלה בזה על השכל החדש שמתגלה בעולם. שכל שמתגלה בעולם זה דבר גדול אבל מה עיקר הארת השכל? השמחה שזה עושה בלב האדם וזה סוד הניגון, לכן רבינו אמר שלכל תורה בעולם יש ניגון ואם הייתי מגלה את הניגון של התורות שלי, היתה מתבטלת הבחירה. התחדשות הבריאה זה למעשה בשתי הבחינות האלה: ע“י גילוי של שכל חדש והבנה חדשה וכל אחד מאתנו יכול לראות בעצמו שכל פעם שמתגלה לנו איזה שכל חדש או הבנה חדשה, איזה שמחה זה עושה. עיקר השמחה של נשמות ישראל
זה כשמתגלה שכל חדש לאדם אבל זה תמיד בשתי בחינות, בחינה אחת זה
עצם ההשגה שזה הבנה חדשה אבל תמיד נלווה לזה ניגון. השורש של הניגון זה שמחת הלב שזה מוח ולב, זה הארה במוח והארה בלב. היום קשה לנו לגלות את הניגונים של התורות, מה שאנחנו היום שמחים זה ניצוץ של הניגון, זה לא הניגון עצמו

כל העולם ירוצו אחרי הקב“ה, גם הגויים

אם היה לנו את הניגון של התורות אז בעצם לא היתה לנו בחירה, ברגע שיתגלה ניגון בעולם אז למעשה כל העולם ירוצו אחרי הקב“ה, גם הגויים כי זה בעצמו מבטל למעשה את ההסתרה. זה מה שרבינו אומר שבבית של אדם היער התגלה לבן מלך האמיתי הסוד הזה של המלבוש החדש שנעשה ללבנה וכמו שאמרנו זה בעיקר בשתי בחינות כי כידוע עבודתנו בעולם הזה זה להתחבר עם הקב“ה אבל מה זה נקרא להתחבר עם הקב“ה? איך אנחנו מתחברים עם הקב“ה בעומק הדבר? אנחנו לא מלאכים או צדיקים שעולים לשמיים, אנחנו רואים שאנחנו נשארים בגוף בכל מקרה, אם כך מה
זה נקרא להתקרב להקב“ה? צריך לדעת שהאור
הרוחני של הקב“ה מגיע אלינו תמיד בשתי בחינות: מוח ולב.

החמה זה אור התורה והשכל

אור הנשמה זה במוח ואור הרוח והנפש זה בלב, זה בעצם הבנה, השגה, שכל והרגשת הלב, כשמאיר בתוכנו אור
הא-לוקות אז האדם  יותר לומד תורה ויותר מבין את התורה ויותר מרגיש בלב את הקשר ואת הקירבה להקב“ה, לכן כל הקירבה שלנו להקב“ה זה תמיד בשתי הבחינות האלה שנקראות מוח ולב, זה מה שרבינו אומר שהחמה זה אור התורה, אור השכל, שעושה מלבוש חדש ללבנה שזה נשמות ישראל, זה השגה חדשה ואז חיות היער שזה כל הבריאה כולה, שמחה מהמלבוש החדש שזה ההשגה החדשה וזה הניגון הנלווה לכל השגה לכן זה בחינה של
מוח ולב. מכיוון שנגענו בנקודה הזאת אז נגיד עוד דבר אחד

אין לנו שום דבר אם אור השם לא מאיר

על הגמרא שהזכרנו קודם על מיעוט הלבנה שואלים הרבה: מה בעצם מהות השיחה הזאת? בעומק הדבר מה זה שתי מלכים שמשתמשים בכתר אחד ומה היתה בעצם טענת הלבנה, מה אכפת לך בעצם ששתי מלכים משתמשים בכתר אחד? מה מפריע לך בנקודה הזאת? ולמה הלבנה לא מתפייסת? באמת הרבה מפרשים נגעו במהלך הזה של הגמרא הזאת כי למעשה המהלך של הגמרא הוא מאוד עמוק, חז“ל בדרכם הקדושה מרמזים בתוך האגדתות על סודות מאוד עמוקים בבריאת העולם. אמרנו שהלבנה זה נשמות ישראל וזה גם הדרך שהאור הא-לוקי מתגלה לנשמות ישראל, זה שתי בחינות. האור של הקב“ה שזה התורה והאמונה זה מרומז בחמה. החמה תמיד מאירה כי אור השם לעולם מאיר וללבנה אין אור מצד עצמה שזה מרמז למעשה שלנשמות ישראל אין שום דבר מעצמנו אם האור של השם לא מאיר
לנו. הטענה של הלבנה שאם 2 מלכים משתמשים בכתר אחד אז פירוש הדבר
שאין הסתרה ללבנה, ז“א שאין מיעוט של אור התורה, אור האמונה ואור הקדושה..

באמת אנו בעצמנו בחרנו בבחירה הזאת

-לכאורה מה הטענה של הלבנה? הרי זה מה שאנחנו רוצים אז מה היתה טענת הלבנה ששתי מלכים משתמשים בכתר אחד? מובא בכמה מפרשים שהלבנה טענה שאם אין מיעוט באור החמה לנשמות ישראל אם כך אז איפה הבחירה? הרי כל תכלית הבריאה זה בשביל הבחירה כי במקום כזה גבוה בשורשי הנשמות כן רצינו את הבחירה ואת העבודה הזאת – היום אנחנו בוכים כי אנחנו נמצאים בקטנות של הדעת אבל באמת בשורש העליון אנחנו בעצמנו בחרנו בבחירה הזאת – מאיפה יש לנו ראייה שאנחנו בעצמנו בחרנו את זה? זה מדרש מפורש שהקב“ה נמלך בנשמות ישראל בשעה שהוא ברא את העולם, הוא נמלך איתנו על שורשי הבריאה, האם אנחנו רוצים ומסכימים עם כל הירידה הזאת וכל העבודה של הבחירה, אז למעלה ראינו שהכל לטובתנו הנצחית ושם במקום הגבוה הזה נשמות ישראל כן רצו את הבחירה וכן ביקשו את כל הירידה הזאת כי שמה ראו את כל הטובה שצומחת מכל זה

לאדם הראשון היתה בחירה מאוד רוחנית

ברגע שאנחנו יורדים לעולם הזה אנחנו שוכחים את הכל, זה נקרא שאנחנו
יורדים למוחין דקטנות – באמת למעלה הנשמות כן רואות את הטובה הנצחית
לכן הנשמות הסכימו על הדבר הזה. כשהלבנה אמרה להקב“ה: אין שתי
מלכים משתמשים בכתר אחד הכוונה שאנחנו מקבלים את כל האור שלך
אלינו בשלמות, אם כך לכאורה איפה הבחירה? ובאמת גם שם יש בחינה של
עבודה ובחירה אבל זה עבודה של בחינה במקום מאוד רוחני ודק, זה לא
עצם הירידה לעולם הזה לכל הניסיונות והקשיים של העולם הזה – איפה ראינו כזה דבר? כל מציאות אדם הראשון לפני שהוא חטא, היתה לו בחירה אבל היתה
לו בחירה מאוד רוחנית, זה הבחינה של שתי המאורות הגדולים. כשהנשמות טענו שזה לא מספיק לנו הבחינה הזאת אז הקב“ה אמר: בסדר אני מקבל את זה,
לכי ומעטי עצמך, לכו תרדו לקטנות של העולם הזה. הלבנה שזה השכינה
ושורשי הנשמות נבהלו מעצם הירידה הזאת, אז הקב“ה אמר: אחרי שיש
מיעוט הלבנה כבר אין דרך חזרה, חייבים לעבור את כל התלאות של העולם הזה
אבל הקב“ה אומר: בגלל שאתם בצער ונקודת האמת בתוך הצער זה לא
מציאות העולם הזה אלא הצער זה הריחוק של הנשמה מהקב“ה, זה באמת עומק הצער רק שאנחנו תולים את זה במאורעות העולם הזה אבל באמת עומק הצער
זה שאנחנו רחוקים מהקב“ה. אומר הקב“ה: בגלל שאתם בצער אני חייב לפייס אתכם בפיוס מיוחד וזה בעצם המלבוש החדש וזה השכר הגדול על עצם הירידה..

אין מקום לבחירה כי רואים את המלכות

– זה צד אחד לראות את הדברים. עכשיו נראה עוד צד כי הדברים מאוד עמוקים: כתוב בספרים שהלבנה מרמזת על הנהגת הבחירה והחמה מרמזת על הנהגת הידיעה. כשאנחנו יורדים לעולם הזה יש לנו בחירה בין טוב לרע אבל הנהגת הידיעה זה שהקב“ה מהווה את הכל ואין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה. הלבנה אומרת להקב“ה: אם הידיעה שזה המלכות שלך, מאירה בשלמות זה 2 מלכים משתמשים בכתר אחד ואין מקום לבחירה כי רואים את המלכות שלך בשלמות. הקב“ה
אומר לה: נכון, לכי ומעטי עצמך, הכוונה תרדי למציאות של ההנהגה של ההסתרה..

לא משנה היישוב של הבחירה והידיעה..

הלבנה טוענת: אבל מה זה מועיל שמיעטתי את עצמי? עדיין החשיבות אצל החמה. כל הנהגת הבחירה טוענת לפני הקב“ה: הרי בסופו של דבר גם הבחירה זה רק אתה, אין עוד מלבדך. החמה עדיין שולטת בבריאה כי בוודאי שהכל זה הקב“ה, מה שיש בחירה זה רק נדמה שיש לי בחירה אבל באמת הכל זה רק אתה. אז הקב“ה אומר לה: אבל יהיה בחינה של צדיקים שנקראים על שמך. מה שהלבנה לא מתפייסת זה איזשהו נקודה פנימית בתוכנו של מתפייסת גם על העניין של הצדיקים, כי באמת בהנהגת הידיעה גם זה שיש צדיקים זה אתה עשית שיהיה צדיקים, ז“א הבחירה לא יכולה לקבל בעצם את הנקודה של הידיעה. הקב“ה אומר פה סוד מאוד גדול: עצם העובדה שאתם עוברים את הצער אתם מקבלים את השכר הנצחי, לא משנה כרגע היישוב של הבחירה והידיעה, עצם העובדה שנשמות ישראל ירדו לעולם הזה והם עוברים את הצער, על עצם הצער הזה כבר מגיע לכם כל השכר הנצחי וזה נקרא שלא יהיה נהמא דכיסופא – זה הנקודה שהבן מלך האמיתי שמע אצל אדם היער.

הפוסט פרשת העלותך | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נתחיל לעסוק בסיפור מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מהסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, נתחיל בקצרה את תחילת
הסיפור ובעזרת השם נעסוק בהמשך הסיפור: היו בן מלך ובן שפחה שהמיילדת
החליפה בניהם בזמן הלידה, בכלליות זה מרמז על המושג שרבינו מזכיר
בכמה מקומות בליקו“מ ור‘ נתן בליקוטי-הלכות שנקרא ’היכלי התמורות‘, עיקר העניין של המושג היכלי התמורות זה שבשעה שבאנו לעולם אז קיבלנו במתנה, חוץ מהגוף שהנשמה מתלבשת בגוף, וזה נקרא הנפש הבהמית

יהודי הוא חלק א-לוק ממעל

כל המציאות שלנו למעשה זה בירור הנשמה הא-לוקית כי יהודי הוא באמת נשמה א-לוקית וחלק א-לוק ממעל ועל זה אנחנו מודים בבוקר ואומרים להקב“ה: א-לקי נשמה שנתת בי טהורה היא, זה הנשמה הא-לוקית. אבל בגלל שהקב“ה רוצה עבודה בעולם הזה אז הקב“ה נתן לנו את הנפש הבהמית, בעבר דיברנו על זה שהנשמה הא-לוקית והנפש הבהמית זה 2 כוחות הכי מנוגדים בבריאה, הנשמה הא-לוקית רוצה את האמת, רוצה להתקרב להקב“ה, לתקן את המידות, להתרחק מתאוות מיותרות של העולם הזה, והנפש הבהמית רוצה בדיוק הפוך, זה המינוס של הנשמה הא-לוקית, לכן המלחמה היא מאוד-מאוד קשה כל ימי חיינו מכיוון שהנפש הבהמית לא מוותרת על השלטון שלה בתוכנו – ר‘ נתן כותב שעיקר הבירור הוא בשתי בחינות, מוח ולב, הכוונה לשכל והרגשה. כל קומת הקדושה זה לחשוב מחשבות קדושות, לחשוב מחשבות של תורה, של אמונה, מחשבות של התורה של הצדיק וכן הלאה, ולהרגיש בלב את ההרגשות של הקדושה שזה אהבה ויראה ושמחה. אהבה מתחלקת לשלוש בחינות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. ויראה זה יראת השם ויראת ת“ח..

בירור הנשמה הא-לוקית מהנפש הבהמית

-השמחה זה השמחה שאנחנו זוכים להיות יהודים ועוסקים בעבודת השם – זה למעשה עולם הרגש שבא מצד הקדושה, זה הלב שבקדושה. לעומת זה יש את
הלב שבצד השני שזה למעשה כל הרגשות השליליים, כעס, קנאה, גאווה, הקפדה וכן הלאה. כל העבודה שלנו זה לברר את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית וללמוד איך להרחיק מתוכנו את הנפש הבהמית וזה הבן מלך ובן שפחה שנתחלפו וכל הסיפור זה למעשה כל מה שעובר על עמ“י בכלל ובפרטיות על כל אחד מאתנו,
כל המעברים שאנחנו צריכים לעבור עד שנזכה לבטל את זה לגמרי. יש שאלה:
אם אדם כבר יודע את האמת, הוא יודע שהשם אמת והתורה אמת אז מדוע המלחמה היא כ“כ קשה שאנחנו רואים שלאורך ימים ושנים היצה“ר לא עוזב אותנו..

חייב תמיד לחפש

היסוד של הדבר זה למעשה יסוד בריאת העולם, רבינו האר“י הקדוש אומר שיסוד בריאת העולם זה מסוד החלל הפנוי, פירוש הדבר שכל הבריאה, בפרט אנחנו נשמות ישראל, נבראנו לתוך מציאות של חיסרון. בעולם הזה אנחנו תמיד בתוך מציאות של חיסרון ואנחנו חייבים תמיד לחפש דרכים להשלים את החיסרון, אילו הקב“ה לא היה בורא את כל כוחות היצר הרע שזה נקרא מרכבת-הטומאה, אז באופן
טבעי היינו מחפשים את השלמת החסרונות בצד הקדושה..

עכשיו צריך הרבה עבודה לזכך

יש לנו פיתויים מאוד גדולים בעולם הזה וברגע שאדם קיבל איזשהו תענוג והוא התחבר באיזה בחינה פנימית עם
היצר הרע, צריך לדעת שהוא כבר קשור עם המקום הזה, עכשיו צריך הרבה-הרבה עבודה לזכך ולהרחיק מאתנו את מציאות הרע, לוקח הרבה זמן עד שמצליחים להפריד את הנפש מהרצונות הלא-טובים. אנחנו רואים שברגע שאדם מקבל תענוג מהיצר הרע אחר-כך לוקח הרבה מאוד שנים עד שאדם זוכה לזכך את הקבלה של התענוג ומכאן נלמד למעשה את תוכנות הנפש. כל הסיפור מלמד אותנו
כמה ניסיונות וכמה קשיים וכמה התמודדויות אדם צריך להתמודד עד שהוא מפריד את עצמו מהבחינה של
היצר הרע ובפרט בדורות שלנו, זה הקושי הגדול של העקבתא דמשיחא, ההתחברות של הנשמות עם היצר הרע זה מעולם לא היה. היום למעשה החילונים מרבים לדבר
על המושג הזה של שער החמישים של גודל עוצמת
הנפש הבהמית, הם קוראים לזה ’התמכרות‘, זה מושג מקובל היום, למעשה התמכרות זה הגדרת מציאות, הנפש לא מסוגלת להיפרד מאיזשהו תענוג שהיא התרגלה
אליו. אחת התופעות הכי מצויות בדור שלנו זה העניין
של ההתמכרות וזה למעשה העניין של בירור הנשמה הא-לוקית מהנפש הבהמית..

שלבים שבהם אדם לא יודע שהוא בן מלך

בהתחלה הבן מלך האמיתי בכלל לא ידע שהוא בן מלך כי הוא גדל כבן שפחה ואין שום סיבה שהוא יחשוב שהוא באמת לא בן שפחה – רבינו מגלה לנו יסוד: כל אדם צריך לעבור שלבים בחיים שלו שהוא לא יודע בכלל שהוא בן מלך, הכוונה שהנשמה
הא-לוקית לא מאירה לו, אין לו שום התחברות והתקשרות עם הנשמה הא-לוקית ואז הוא חושב שהמציאות של החיים זה בעצם להיות בן שפחה, בדור שלנו רואים את זה בצורה מאוד-מאוד גלויה שלמעשה כל המציאות של התשובה זה שאנחנו רואים אדם שעשרים או 40 שנה גדל והוא בכלל לא יודע שיש את התורה ואת הקב“ה ולמעשה הוא חי כבן שפחה, הכוונה שהוא חי לגמרי חיים של הנפש הבהמית

אחרי 4 או 5 חודשים הוא יכול לכתוב ספר

אדם חי לגמרי את החיים של הנפש הבהמית, עד שיום אחד מתחילים לגלות את זה לאדם וזה הבחינה שמתחילה להיות שמועה שהיה את החילוף אבל זה רק בגדר של שמועה, זה לא בגדר של ידיעה ודאית, הכוונה שגם כשאדם מתחיל לחזור בתשובה והוא יודע את האמת והוא ברוך השם מקיים את התורה ואת המצוות ב“ה הוא נכנס לכולל ולישיבה ומתחיל ללמוד תורה – ברוך השם זה דבר מאוד גדול אבל צריך לדעת שהבן שפחה עוד לא הלך, הוא לא מתייאש כ“כ מהר והוא לא התפטר מהתפקיד שלו כ“כ מהר וזה הקושייה הגדולה שיש לנו הרבה פעמים בחיים: אם אנחנו יודעים את האמת אז למה יש לנו כ“כ הרבה קשיים להתקרב להקב“ה? היום ברוך השם כמעט כל בעל תשובה, אחרי 4 או 5 חודשים יכול לכתוב ספר שהשם אמת והתורה אמת והצדיקים אמת ואדם לא מבין למה שלושה ימים אחרי שהוא גמר
את הספר הזה, פתאום הוא נזרק לאיזה מקום שהוא בכלל לא יודע מה ההגדרה
של המקום ומה המציאות של המקום – היסוד של הדבר זה בעצם ההשבה אל הלב..

העבודה זה לברר את הבן שפחה שבלב

לוקח עשרות שנים עד שאדם זוכה לברר את הבן שפחה שבלב, זה למעשה עבודה של כל החיים לברר את הבן שפחה שבלב וזה הרצונות שבלב. כשהשמועה הזאת התחילה להתגלות, אחד הדברים הראשונים שקרו לבן מלך האמיתי שהתחילו לרדוף אותו עד שהוא היה צריך לברוח ממקומו – רבינו אומר בלשון הזו ’וחרה לו הדבר מאוד על אשר נתגרש ממדינתו בחינם, כי הסתכל בעצמו: למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש? אם אני בן המלך, בוודאי אינו מגיע לי זאת, ואם איני בן המלך, גם כן אינו מגיע לי זאת להיות בורח בחינם, כי מה חטאי? והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות לבו מחמת שנתגרש בחינם.‘ – זה אחד הלשונות הכי חריפים מה שרבינו אומר פה, וידוע
שר‘ נתן אומר שבסיפורי מעשיות רבינו מאוד דייק במילים.

כביכול מגרשים אותו ממקומו

כל מילה ומילה בסיפורי מעשיות מאוד מדויקת, רבינו אומר שהבן מלך האמיתי כשהוא גורש בחינם, הלך לחיי ההפקרות – אם נתבונן בעומק הדבר מדוע הבן מלך האמיתי הלך בעצם אל ההפקרות? רבינו אומר שזה לא בגלל שהוא רצה את ההפקרות, לא התאוות הם שגרמו לו ללכת אל ההפקרות אלא בגלל שחרה לו מאוד הדבר למה הוא מגורש בחינם – רבינו אומר פה נקודה ויסוד מאוד-מאוד עמוק, זה בעצם הדבר הכי קשה שלנו שאנחנו מתמודדים בעולם, שאדם אומר: אני רוצה את האמת, השם אמת והתורה אמת ואני רוצה להתקרב לאמת ואז ככל שאדם מתעורר ומתחזק להתקרב אל האמת, הרבה פעמים מתגברים על האדם אין-סוף מניעות וכביכול מגרשים אותו ממקומו..

יודע את האמת ורוצה להתקרב לאמת

יש זמנים ומצבים שאדם אפילו לא יודע מיהו בכלל, בן מלך, בן שפחה, מה רוצים ממני? למה יש לי כאלה מניעות? למה סוגרים לי את כל הדלתות – באמת יש בדבר  הזה סוד מאוד גדול מה שאנחנו מרגישים דחייה וזה למעשה יסוד כל היסודות בבירור הנפש שלנו: לא להקפיד על הקב“ה ולא להקפיד על הצדיקים שכביכול זורקים אותנו – הקושי בתוכנו מתעורר כשאדם אומר: אני יודע את האמת ואני
רוצה להתקרב אל האמת ואז הוא פתאום מרגיש שהדלתות סגורות ולפעמים לא
רק שהכל סגור אלא לפעמים גם זורקים אותו לאן שזורקים אותו ואז האדם
אומר: מה בעצם רוצים ממני? אחד היסודות הראשונים בבירור האמונה
זה שאנחנו לא מבינים את ההנהגה של הקב“ה מכיוון שכל הנהגה והנהגה זה
לא רק מה שקורה עכשיו ובגלגול הזה, אדם סוגר חשבונות בפרט עכשיו לפני הגאולה

היצה“ר בתוכנו שמורד בהנהגה של השם

הרמ“ק כותב שהקב“ה מצרף את הנשמות מכל הגלגולים שלהם, עכשיו סוגרים איתנו את כל החשבונות שיש לנו, בוודאי שהכל לטובתנו. ברגע שאדם מתעורר בנקודת האמת אז כל מה שקורה איתו בוודאי שזה לטובתו הנצחית אבל מאוד קשה לקבל את זה בשעה שעוברים את הצמצום – ברגע שאדם עובר את ההסתרה ואת הצמצום מאוד-מאוד קשה לו, זה מעורר בתוכנו את מה שכתוב פה בסיפור ’וחרה לו הדבר מאוד על אשר נתגרש ממדינתו בחינם.. והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות‘ הכוונה היצה“ר בתוכנו שמורד בהנהגה של הקב“ה הוא זה שלוקח אותנו אל ההפקרות. רבינו פה אומר שכל השורש של כל ההפקרות וכל התאוות זה בעצם הכנעה להנהגה של הקב“ה. ככל שזוכים לברר
את ההכנעה יותר בנקודה פנימית אז האדם ממילא מתקן גם את הבחינה של התאוות.

אדם הראשון הציץ להיכלות הטומאה…!

השורש זה לא התאוות אלא השורש זה אי-קבלת ההנהגה של הקב“ה ומזה האדם מקבל את השיגעונות אבל ככל שאדם זוכה יותר להיכנע להנהגה של הקב“ה אז זה ממילא נתקן. מה זה נקרא להיכנע להנהגה של הקב“ה? כמובן שזה עבודה של כל חיינו, לקבל באהבה ובשמחה את מה שהשם עושה אתנו – צריך לדעת שהדבר הזה הוא הכי קשה. כתוב בזוהר הקדוש שכל העניין של חטא אדם הראשון התחיל בעצם מעניין של הצצה. אדם הראשון הציץ להיכלות של הטומאה, יש שבע היכלות ובאמת אדם הראשון תיקן את שש ההיכלות ובירר אותם ובאמת מהבחינה הזאת הנשמות מתוקנות, אבל הבחינה של האחיזה שאדם הראשון לא הצליח לתקן זה נקרא ההיכל השביעי וזה ההיכל הקשה ביותר לברר, זה נקרא נוקבא דתהומא רבא, שמה בעצם יש מרד ותאווה. בהיכל של הנוקבא דתהומא רבא יש מרד ותאווה.

תאוות ואי-קבלת ההנהגה

מכיוון שאדם הראשון לא הצליח לברר את המקום הזה לכן עכשיו כל נשמה הייתה בסוד ההצצה הזאת וכל התיקון שלנו זה לברר את הנקודה הזאת. הגילוי בעולם שלנו של הדבר הזה זה בתאוות העולם הזה ובאי-קבלת ההנהגה של הקב“ה, זה הגילוי של המקום, זה מה שכתוב בספרים שהיו צדיקים שמתו בעטיו של נחש, זה סוד ההצצה הזאת, שם התחיל בחינת המיתה בעולם. הבן מלך אמר על מה אני מגורש בחינם? אומר רבינו: אתה אומר שאתה מגורש בחינם אבל אתה לא מגורש בחינם כי יש לך ניצוצות של מרד ושל תאווה של יצה“ר מצד שורש נשמתך באדם הראשון ובחטא אדם הראשון, כדי לתקן את זה אתה חייב לעבור את הבחינה של הבירור שזה גירוש – כל נשמה צריכה לעבור את הגירוש הזה, לכל נשמה יש את הבחינה הפרטית והמיוחדת
של הגירוש שלה בנקודה הזאת. זה היה התיקון של עשרת הרוגי מלכות בכלל ובפרט רבי עקיבא, הניסיון הגדול שלהם היה לקבל את זה באהבה ובשמחה, זה לא
היה רק לקבל על עצמם את המיתה אלא זה היה לקבל את המיתה בלב-שלם ובאהבה

את גודל הייסורים שהיינו צריכים לעבור.

מכיוון שרבי עקיבא הוא עיקר עשרת הרוגי מלכות לכן רבי עקיבא ידע את זה וכל פעם שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל (הבן איש חי אומר שסרקו
את בשרו כמה ימים לא רק יום אחד), כל יום רבי עקיבא היה אומר ’שמע ישראל השם א-לוקינו השם אחד‘ ומקבל את זה באהבה – רבינו האר“י הקדוש כותב
בשער הכוונות: אוי לנו ואבוי לנו אם עשרת הרוגי מלכות לא היו מקבלים את זה על עצמם, כי אין-לשער את גודל הייסורים שהיינו צריכים לעבור כדי להגיע לתיקון
הזה – עשרת הרוגי מלכות מאירים בנו את הנקודה של ללמד זכות על הקב“ה
לכן המימרא של רבי עקיבא כל ימי חייו היתה ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘..

היום אנחנו מאוד לחוצים ומאוד טרודים

ברגע שהבן מלך האמיתי התחיל לדון את הקב“ה לכף זכות, מפה הכל מתחיל להתהפך, כל המהלך של הבן מלך האמיתי התחיל להתהפך ואז הוא נהיה רועה בהמות והוא הגיע ליער. הבהמות בורחים ממנו והוא רודף אחריהם וככה עוברים ימים, שבועות וחודשים, הוא רודף אחרי הבהמות וכל פעם שהוא מתקרב אליהם הם עוד פעם בורחים ממנו, עד שהוא פגש אדם ביער,  רבינו מכנה אותו בתואר ’אדם היער‘, ואז אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד עמוקה: הרבה פעמים במציאות היום-יומית אנחנו מאוד לחוצים ומאוד טרודים, החיים מאוד עמוסים, אם זה פרנסה אם זה משפחה, אישה ילדים ושאר טרדות ומעמסות העולם הזה, אנחנו מרגישים שבעצם המציאות היא לא-פשוטה..

…אדם מתמודד עם הרבה דברים בחיים

אדם היער זה הצדיק. אומר רבינו: תדע לך שלא טרדות העולם הזה הם אלה
שבאמת מעמיסים ומלחיצים, כל הרדיפה שלך אחרי הבהמות שזה הבהמיות של העולם הזה הם שגורמים לך לזה – זה לא מובן, הרי באמת יש קושי של לחץ והתמודדות בחיים פרנסה וכן הלאה, אדם מתמודד עם הרבה דברים בחיים, רבינו אומר זה לא זה, הקושי של החיים זה לא המטלות והמשימות של החיים אלא זה העוונות של האדם – זה לא מובן, אם לאדם יש קושי בפרנסה או שיש לו בעיה בבית עם איזה ילד או משהו בשלום-בית או שאר התחומים של החיים אז מה רבינו אומר זה לא הקושי שלך אלא העוונות שלך זה הקושי שלך

יכול להיות סביבם רוח סערה

פה רבינו אומר נקודה מאוד עמוקה: באמת אדם יכול להתמודד עם הכל ביישוב הדעת, בשלוות הנפש ובשמחה כמו שאנחנו רואים אצל צדיקים גדולים שיכול להיות סביבם רוח-סערה הכי גדולה בעולם וזה לא משנה את הלב שלהם אפילו לא כחוט השערה. רבינו אומר מה גורם בעצם לכל התחושות הקשות של עייפות, עצבים, כעס הרגשה של מטלה? לא המשימות של החיים אלא העוונות שלנו גורמים לכל זה, זה נכון שצריך להתמודד אבל ברגע שאדם נקי מעוונות אז כל ההתמודדות הולכת בדרך אחרת לגמרי, האדם שומר על יישוב הדעת ועל שמחת הנפש וכל הקשיים שבעולם לא מזיזים אותו מהמקום של שלוות הנפש, כי ככל שאדם יותר נקי מעוונות הוא רואה יותר את ההנהגה של הקב“ה ואז מה לו לדאוג מה יהיה מחר?
אחת הטרדות הכי גדולות בעולם זה הפרנסה, הגמרא אומרת: האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני-אמונה, זה לא הכוונה שיש לאדם עכשיו מקרר מלא והוא דואג מה הוא יאכל מחר, אלא הכוונה שאין לאדם שום דבר לאכול מחר בבוקר ויש לו שמונה או תשעה ילדים בבית ובלילה הוא מוטרד מה יהיה מחר בבוקר, על זה הגמרא אומרת הרי זה מקטני-אמונה

נהג ככה גם כשאף אחד לא הכיר אותו

פירוש הדבר שבעצם מבחינת האמונה האדם לא דואג מה יהיה עוד רגע אחד, מכיוון שהעוונות זה הסתרה, אנחנו לא מרגישים את ההשגחה ואת ההנהגה של הקב“ה וזה העוונות גורמים. ככל שאדם יותר נקי מצד העוונות האדם מקבל בשלווה וביישוב הדעת כל מה שעובר עליו לכן היו צדיקים שהיו מקפידים שלא ישאר להם שום כסף בלילה – מסופר על הנועם אלימלך שהיה מקפיד שלא יהיה לו ממון בלילה, אז מישהו אמר לי לפני כמה זמן: מה זה חוכמה? הנועם אלימלך הוא צדיק שיודע שמחר בבוקר מישהו יביא לו משהו. אמרתי לו: היום אנחנו יודעים שהנועם אלימלך צדיק אבל הנועם אלימלך לא נהג בהנהגה הזאת רק שהוא היה צדיק גדול, גם
כשאף אחד לא הכיר אותו הוא נהג בהנהגה הזאת, הוא לא ידע מאיפה זה יבוא מחר..

העוונות הם שגורמים לנו לכל הלחצים..!

-הכרתי יהודי כזה שהיה בעל-בית פשוט, הוא היה גר בת“א והיה לו 13 ילדים, הוא היה מנקה שטיחים, הבן שלו הוא ידיד שלי, ת“ח עצום. הבן שלו סיפר לי בשבעה של האבא שאצלו היה חוק בל יעבור, יום שישי לא משאירים שום כסף בבית. פעם אחת הלך לו קצת יותר טוב בעבודה של השבוע, אז הבן שלו סיפר לי שהוא חזר מהישיבה והלך לעשות קניות עם אבא שלו לשבת, האבא קנה קצת יותר ממתקים וכד‘ אז הבן אמר לו: אבא, תשאיר קצת כסף ליום ראשון. הוא סיפר שאבא שלו הסתכל עליו כאילו שעכשיו הוא דיבר איתו את הדיבורי-כפירה הכי גדולים שיכולים להיות, להשאיר כסף מהשבוע הזה ליום ראשון?? יש לו 13 ילדים בבית אבל בשבת לא נשאר כסף בבית, זה מה שרבינו אומר שצריך לדעת שהעוונות גורמים לנו את כל הלחצים. כל תחושות הלחצים זה מצד העוונות שלנו, לא מצד שבאמת המציאות היא כזאת, לא רואים את הקב“ה אז אנחנו מפחדים. בוודאי שאנחנו נמצאים במקום הזה שאנחנו לחוצים ודואגים וכן הלאה אבל עכ“פ אנחנו צריכים לדעת שזה כמו תמרור לאדם: מה יהודי יכול להגיע כשהוא חי בכזה שמחה ובכזה התקשרות עם הקב“ה שהוא לא דואג מה יהיה עוד שעה, אין עכשיו כלום? בסדר אין עכשיו כלום..

איש תבונות ממשיך א-לוקות לצמצומים

מה יהיה עוד מעט זה לא עניין שלנו אבל כדי להתחבר עם העבודה הזאת צריך 2 דברים. דבר אחד זה מה שרבינו אומר ללמד זכות על הקב“ה ועל הצדיקים שאם מבזים אותנו ואנחנו מרגישים צמצום אז בוודאי שזה הכל לטובה. הדבר הנוסף זה מי אומר את כל הדבר הזה לבן-מלך האמיתי? אדם היער שזה הצדיק. רבינו מכנה בסיפור את הצדיק בכינוי אדם היער, בתורה ה‘ חלק שני בליקוטי מוהר“ן רבינו אומר שהעבודה של האיש תבונות זה להמשיך חיות א-לוקות לתוך הצמצומים וזה המושג אדם היער, להמשיך חיות א-לוקות לתוך הצמצומים זה אדם היער. מדוע הוא נקרא דווקא אדם היער? מכיוון שזה מופיע הרבה פעמים בסיפורי מעשיות וזה גם מופיע בזוהר הקדוש שיער זה גימטריה 180, זה פר (180) דינים. היער זה מרמז על כל הצמצומים והדינים של העולם. אדם זה שם ’מה‘, זה האור הרוחני של התורה, של האמונה ושל ההתחברות עם הקב“ה וזה נקרא אדם

הרני ערב על נשמות ישראל

אדם היער זה שם מה בתוך הפר-דינים, זה מה שרבינו אומר להמשיך רוחניות א-לוקות לתוך הצמצומים, כי באמת כל צדיק וצדיק שעוסק בתיקון נשמות ישראל חייב לעבור את כל הצמצומים שכל נשמות ישראל עוברים, על כל פנים אלה ששייכים לשורש נשמתו והוא צריך לעסוק בתיקונם. אדם לא יכול לעזור לשני וזה בעומק הדבר נקרא דין-ערבות. רבי נתן כותב שרק צדיק האמת הוא הערב האמיתי וזה לא הכוונה שיש פה איזה רעיון יפה
שהצדיק אומר להקב“ה: הרני ערב על נשמות ישראל – אם אתה ערב על
נשמות ישראל אתה חייב לעבור את כל השורש ואת כל המעברים של נשמות ישראל

יש צדיקים שעוברים את זה יותר בעומק

אם אתה לא עובר את כל מה שעובר על כל נשמות ישראל אתה לא יכול לעזור, וזה אין חכם כבעל ניסיון, אם אדם לא חווה מקום מסויים אדם לא יכול לעזור לאנשים במקום הזה וצריך לדעת שזה כלל גדול מאוד הדבר הזה, לכן הצדיק חייב לעבור את כל מה שהנשמות שקשורות איתו עוברות, השאלה באיזה אופן הוא עובר את זה? יש צדיקים שזה מספיק לעבור את כל הצמצום של כל הנשמות בדקות-המחשבה, יש צדיקים שצריכים לעבור את זה יותר בעומק-הניסיון, זה בחינות שונות בנשמות הצדיקים ובעומק הדבר זה מה שהגמרא אומרת: לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד. אם אתה לא תעבור את המשבר של הירידה אז איך תחזק את נשמות ישראל?

הבית של אדם היער פשוט תלוי באוויר

ברגע שהבן מלך האמיתי התחבר עם אדם היער אז הוא הלך איתו. אדם היער אמר לו: בוא איתי ותבוא לכל מה שיאות לך. הכוונה שכשאדם הולך עם הצדיק אז הצדיק מביא אותנו לכל מה שאנחנו צריכים להגיע. הוא הלך עם אדם היער והוא הגיע למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאוד, ומחמת הפחד שאל את אדם היער: איך נעבור כאן? השיב לו: על זה אתה מתפלא איך נעבור פה? ואיך תכנס ותבוא לתוך ביתי? והראהו את ביתו שעומד באוויר. אדם היער הראה לו שהבית שלו עומד באוויר, בלי יסודות פשוט תלוי באוויר, אין מדרגות ואין חבלים. אתה שואל איך עוברים על המקום של הנחשים והעקרבים אבל איך תבוא ותכנס לביתי?

הנחשים והערבים זה הקושיות שבמוח..

הבן מלך האמיתי הלך עם אדם היער והוא העביר אותו בשלום והביא אותו לתוך ביתו. הבחינה הזאת של הנחשים ועקרבים זה יסוד מאוד גדול: ככל שאדם מתקרב יותר לצדיק האמיתי חייב שיהיו נחשים ועקרבים בדרך. הרב ברלנד אמר לפני כמה שנים שהנחשים והעקרבים האלה זה הנחשים והעקרבים שהיו בבור של יוסף הצדיק, מכיוון שהשבטים הם שורשי נשמות ישראל – זרקו את הצדיק לבור עם נחשים ועקרבים ועכשיו כל הדורות הנחשים והעקרבים האלה מתעברים במוח שלנו לעורר קושיות על צדיק האמת, תמיד יש קושיות על הצדיק וככל שהצדיק יותר שייך לדור שלנו אז יש יותר קושיות עליו. אני זוכר שעד לפני 30 שנה מי שהיה מתקרב לרבינו היה בבחינת משוגע, מאז עד היום היו הרבה מאוד שינויים מאוד גדולים בעולם אבל רואים איך שככל שאדם מתקרב יותר לצדיק שיכול לעסוק בתיקון שלנו והוא יותר קרוב לדור שלנו, אז יש יותר ניסיון להתקרב אליו וזה הנחשים והעקרבים, זה קושיות. בזוהר הקדוש כתוב שהאחים חלקו על יוסף, לכאורה בדור של יעקב אבינו מי היה הצדיק? הרי יש את יעקב ויש את כל הבנים..

אין אדם בלי קושיות, העצה: התבודדות

מי זה צדיק האמת בדור של יעקב אבינו? בוודאי שיעקב אבינו זה הצדיק. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה: למה עיקר המחלוקת היתה על יוסף הצדיק ולא על יעקב אבינו? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא: יעקב אבינו היה במדרגה שנקראת תפארת והשבטים היו במלכות, התפארת מאוד גבוהה מהמלכות. מהתפארת כבר קשה מאוד לקבל, חייב להיות את החולייה המקשרת כי יעקב אבינו כבר היה בבחינת צדיק דלעילא, מאוד קשה לקבל ממנו כי הוא כבר גבוה מדי, חייב להיות את הצדיק שמתווך ומקשר בין הצדיק דלעילא לנשמות ישראל וזה הצדיק שנמצא במדרגת היסוד. אומר הזוהר הקדוש שמכיוון שעיקר מי שיכול להועיל לנשמות זה דווקא הצדיק שהוא במדרגת היסוד כי הוא מאיר להם ומצמצם להם את הצדיק שבבחינת התפארת לכן עיקר ההסתרה שהיצה“ר גורם זה דווקא להסתיר את צדיק שבבחינת היסוד וזה הנחשים והעקרבים שזה בעצם כל הקושיות. למעשה
בלי קושיות אי אפשר להפטר, אין אדם שאין לו קושיות רק שהעצה זה ללכת לצעוק בשדה ולהתפלל הרבה על הנקודה הזאת שלא נטעה ואז משמיים עוזרים
לאדם ומסייעים לאדם לראות את האמת – זה נקודה אחת וזה הנחשים והעקרבים..

בארץ למעשה לא רואים את מלכות השם

אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: זה הקושייה שלך? איך תעבור את הנחשים והעקרבים? באמת יש כאן קושייה יותר גדולה: איך תבוא לביתי? והראהו שהבית שלו עומד בין שמיים לארץ – למעשה עיקר ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי לזכות להיות בבית הזה שנמצא בין שמיים וארץ – למעשה זה הפסוק הראשון בתורה: בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ, אנחנו רואים שיש שמיים וארץ. כתוב הרבה בספרים הקדושים שיש בריאת שמיים ויש בריאת ארץ, זה 2 מדרגות ושתי בחינות בבריאה, השמיים זה הרוחניות, בפשטות העולמות הרוחניים זה מלאכים, אורות, ספירות וכן הלאה, שם אין הסתרה מלראות את מלכות השם. המלאכים משבחים ומודים להקב“ה, שמה רואים את המלכות של הקב“ה. מציאות הארץ זה מציאות ההסתרה, בארץ למעשה לא רואים את מלכות השם,
מי שהוא מלאך הוא עובד את הקב“ה בפשטות, מי שהוא בארץ עובד את
הארץ בפשטות, הכוונה את מציאות הארץ, תאוות וכן הלאה. מה העבודה הכי קשה?

העלמה מאוד גדולה של מציאות השם

העבודה הכי קשה זה לחבר שמיים וארץ, הכוונה לחיות בארץ ולהתחבר עם המלכות של הקב“ה, זה הדבר הכי קשה כי כל מציאות הארץ זה הסתרה והכחשה של מציאות השם. העולם זה בחינת העלמה, יש פה העלמה מאוד גדולה של מציאות השם לכן העבודה שלנו היא הכי קשה בבריאה, יותר קשה מהמלאכים. למלאכים גם יש ניסיון ובחירה אבל הבחירה שלהם מאוד-מאוד שונה במהותה מהעבודה ומהבחירה של האדם, ההבדל בין העבודה של המלאכים לעבודה של הבני אדם שהמלאכים יכולים לטעות מה הרצון של הקב“ה, יש כמה סיפורים בגמרא שמלאכים נענשו על זה שהם טעו. כשמלאך עושה דבר שהוא נגד רצון הקב“ה, זה לא בגלל שהוא רוצה לעשות דבר שהוא נגד רצון השם – מלאכים תמיד רוצים לעשות את רצון השם כי המלכות השם שם זה באתגליא אז הם רוצים לעשות
את רצון השם רק מה שכן הם יכולים לטעות מה השם רוצה, זה נקרא בחינת שמיים

מגלה מה בשמיים רוצים שנעשה בארץ

בחינת ארץ זה ניסיון אחר לגמרי, זה מרד – אדם יודע מה רצון השם ואף על פי כן הוא מורד (הכוונה שיש יצה“ר למרוד) בהנהגה של הקב“ה. למלאכים אין את הבחינה הזאת, זה בחינת ארץ לכן העבודה הכי קשה זה לחבר שמיים וארץ, זה לחיות בארץ ולעשות מה שבשמיים רוצים מאתנו, זה נקרא לחבר שמיים וארץ. מה שלמעשה מחבר בין השמיים וארץ זה התורה. התורה מגלה לנו מה בשמיים רוצים שנעשה בארץ – זה למעשה העבודה הכי קשה. אעפ“י שיש לנו את התורה שמגלה לנו מה רוצים בשמיים מאתנו בארץ, עם כל זה מאוד-מאוד קשה הלכה למעשה לקיים את זה וזה גם להבין את פנימיות הרצון (יש פנימיות הרצון ויש חיצוניות הרצון) – הקב“ה עוזר לנו בבחינה הזאת של לחבר שמיים וארץ וזה ע“י הצדיק. הבית של הצדיק כבר נמצא בין שמיים וארץ בשלמות, הוא חי בארץ בגשמיות העולם בשלמות ההתחברות עם הקב“ה וזה ’שיויתי השם לנגדי תמיד‘.

הפוסט פרשת נשא | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בעניין של העבודה של ספירת העומר – השורש של
ימי ספירת העומר זה כל עבודת התשובה שלנו לכן יש לעניין העומר
חשיבות מאוד גדולה מכיוון שפסח זה הבחינה של הסיעתא דשמייא, האיתערותא דלעילא, שהקב“ה מוציא אותנו מגלות הדעת שזה מצרים, ושבועות
זה קבלת התורה אחרי שאדם הכין את עצמו לקראת זה. רבי נתן כותב
בליקוטי הלכות שהשלושה זמנים האלה שנקראים פסח, ספירת העומר ושבועות
הם שורשיים מאוד, צריך לדעת שלעולם אנחנו נמצאים
או ביציאת מצרים ואז זה הסיעתא דשמייא שאדם מקבל…

עוד התקשרות עם הקב“ה..

יציאת מצרים זה התעוררות רוחנית או עלייה רוחנית אבל מיד לאחר מכן זה נלקח מהאדם כדי שהאדם יעבוד בעצמו על הבחינה הזאת ואחרי שאדם עובד ועושה כל שביכולתו שזה בעיקר תיקון המידות, תיקון התאוות המיותרות
וכל מיני ספיקות ובלבולים שיש לנו באמונה, זה
השלוש הנקודות העיקריות של העבודה שלנו ואז אנחנו על-ידי זה מכינים את עצמנו לקבל את הבחינה של חג שבועות שזה קבלת התורה, חג שבועות זה עוד התקשרות והתחברות של הנשמה שלנו עם הקב“ה וכל פעם זה חוזר חלילה כי העבודה שלנו זה תמיד ממדרגה למדרגה,
אי-אפשר בפעם אחת לקנות את כל המדרגות ולהגיע לדביקות שלימה. העבודה הכללית שמוטלת עלינו זה הימים של ספירת העומר ובאמת למעשה העבודה כוללת את כל תיקון המידות, כל תיקון התאוות וכל הבלבולים שיש לנו באמונה ויש אין-ספור פרטים בבחינה הזאת ואז התורה מגלה לנו את הסוד של השבעה-שבועות שזה
העניין של השבע שזה שבע יסודות ושבע מידות רוחניות כלליות – כשאנחנו זוכים לעבוד על השבע מידות האלה
אנחנו זוכים לעבוד בכלליות על כל תיקון הנפש, כי יש תמיד דבר שנקרא תיקון הכללי

כמה שיותר לקבל גאווה, כבוד וסיפוקים

כמו שרבינו גילה את העשרה מזמורים שזה התיקון הכללי לעניין פגם הברית אז רבינו אומר שלכל דבר ודבר יש את התיקון הכללי שלו, התיקון הכללי של כל בחינות הנשמה של האדם זה למעשה השבע מידות והשבע שבועות האלה שזה כנגד שבע מידות רוחניות. אמרנו שהחסד זה העבודה להפוך את הרצון ואת הצורך שלנו לקבל לרצון לתת – מצד הטבע ומצד הבריאה הטבעים שלנו זה שאנחנו רוצים להיות כמה שיותר מקבלים גאווה, כבוד, סיפוקים וכן הלאה – העבודה הרוחנית שלנו כנגד זה היא להפוך את כל בחינת הקבלה והרצון לקבל להפוך את זה לנתינה, זה יסוד שורשי בעבודת החסד. בשבוע שעבר הזכרנו שעניין הגבורה זה העניין של כוח ההתאפקות..

לקיים מצוות ביעור

יש לאדם כוח להתאפק אבל היצה“ר רוצה לפרוץ את הגבולות, בוודאי שהוא רוצה לפרוץ לדברים אסורים אבל גם בדברים מותרים – האוכל כשר והכל מותר והכל בסדר וגם מברכים אבל לגמור את זה כמה שיותר מהר, כאילו שיש לנו עכשיו חיוב לקיים מצוות
ביעור חמץ, עוד כמה דקות אסור שיישאר שום אוכל בצלחת – העבודה של היצה“ר זה לפרוץ גבולות וכנגד זה יש לנו כוח בתוכנו, זה כוח בנשמה שלנו שנקרא גבורות..

יש אמת ויש אמת לאמיתה

מידת הגבורה זה העניין של ההתאפקות – כשמתעורר הרצון לאיזשהו עניין ואנחנו יכולים להתגבר עליו ולהתאפק בדבר הזה. בשבוע שעבר דיברנו שצריך לפתח את הדבר הזה, זה כמו שרירים שצריך להתרגל ולהאיר בתוכנו את כוח ההתאפקות, זה העניין של מידת הגברות בכלליות והמידה השלישית זה מידת התפארת שהיא כנגד יעקב אבינו ועליה נאמר ’תתן אמת ליעקב‘ – כי המידה של יעקב אבינו שהיא מידת התפארת יש לה כמה פירושים והבנות אבל אחד היסודות זה מידת האמת. יש אמת כללית ויש אמת פרטית או כמו שרבינו אומר שיש אמת ויש אמת לאמיתה. התורה מגלה לנו את האמת הכללית, יש בורא לעולם שמשגיח ומנהיג את העולם – בוודאי שזה אמת אבל זה אמת כללית. האמת הפרטית שזה בבחינת האמת לאמיתה זה שאדם זוכה להאיר את המלכות של הקב“ה בתוך החיים הפרטיים שלנו, לראות בתוך החיים הפרטיים שלנו מה הקב“ה רוצה מאתנו. לפני כמה חודשים הייתי בבעיה של שלום בית וב“ה היתה שם התעוררות הגבורות, היה עת-רצון והאישה יצאה אז שאלתי את הבעל: תראה, אני מאוד מעריך ומכבד את כל מה שאתה אומר רק יש לי שאלה אלייך, הרי אתה חסיד ברסלב ואתה עושה כל יום שעה התבודדות, אתה נוסע לרבינו לר“ה עשרות שנים, למה אתה לא מקיים את תורה ו‘? ישמע בזיונו ידום וישתוק

..להאיר מה באמת הקב“ה רוצה מאתנו

רבינו אמר עיקר התשובה ישמע ביזיונו ידום וישתוק, אמרתי לו: אתה לא יכול לקיים את זה במאה אחוז אבל תקיים את זה קצת. הוא אמר לי: בוודאי שהתורה של רבינו זה אמת וצריך לקיים את תורה ו‘ אבל רבינו לא התכוון למצב שבו אני נמצא, לא
על זה רבינו אמר ישמע ביזיונו ידום וישתוק. צריך לדעת שרבינו התכוון גם
לנקודה הזאת ולמקרה הזה של אותו יהודי וזה הבירור של האמת לאמיתה, שבתוך החיים הפרטיים שלנו אנחנו זוכים להאיר מה באמת הקב“ה רוצה מאתנו,
צריך לדעת שאדם יכול לדעת את כל הליקוטי מוהר“ן וכל הליקוטי הלכות
ועוד ספרים אבל ברגע הניסיון יש מצב שהוא לא יוכל לראות מה הקב“ה רוצה ממנו.

כן, יש לי כבוד, יש לי גאווה, יש לי כעס וכו‘

תורה ס“ז בליקו“מ חלק שני נקראת ’בראשית – לעיני כל ישראל‘, שם רבינו אומר מה היסוד הראשון שאדם יתחיל לראות את האמת וזה גם יסוד כללי מאוד: רבינו אומר כשמתקרבים לצדיק האמיתי נפקחין העיניים ויכול לראות והעיקר יראה את עצמו, יראה את עצמו איפה הוא אוחז בכל המידות ובכל התאוות וככל שאדם מכיר את עצמו הכוונה מכיר את עצמו ביצה“ר שלו – כן יש לי כבוד ויש לי גאווה ויש לי כעס ויש לי קנאה וכן הלאה, ברוך השם יש רשימה לא-מבוטלת – ככל שאדם מכיר את זה אומר רבינו שאדם יכול להתחיל לראות באמת מה הקב“ה רוצה מאתנו. הכניסה לאמת לאמיתה זה ע“י שאדם מכיר את עצמו ככה רבינו אומר בתורה ס“ז חלק שני וזה יסוד מאוד גדול כי יש כוח דמיוני, רבינו אומר עתה ראוי לקרוא ליצה“ר בשם חדש ’המדמה‘. המדמה עומד כנגד האמת לאמיתה והוא נוטע בתוכנו דמיונות.

מהצדיקים הנסתרים והדור לא יודע ממנו

לדוגמא אדם קם שלושה ימים והולך לו טוב שלושה ימים בלימוד, ברוך השם התפילות זה אור גדול מאוד – אחרי שלושה ימים כאלה אדם מתחיל להתפלא מדוע אנשים בעצם לא זוכים לראות עד כמה הם צריכים להתבטל אליו, מספיק שלושה ימים שהולך לאדם טוב ואדם מתחיל להתפלא, אבל אח“כ יש לו תירוץ לזה: כנראה שאני מהצדיקים הנסתרים והדור לא צריך לדעת ממני אבל באמת לאמיתה כל הדור חי בזכותי – בד“כ לוקח שלושה ימים עד שאדם מגיע להכרה הזאת. אבל מכיוון שהקב“ה מרחם עלינו אז ביום הרביעי אדם מקבל איזה סטירת-לחי ופתאום הוא מוצא את עצמו במקום אחרי לגמרי ומתעורר והבין שהוא בירר את השלושה ימים – מעשה אמיתי שהיה לפני כמה שנים:

התבודדות לפני עלות השחר

ידיד טוב שלי מקרית-ספר סיפר לי שהלך לו כמה חודשים בעבודת השם והוא ממש הרגיש מלאך השם-צבאות, כל בוקר הוא קם לפני עלות השחר, מקווה, התבודדות, לימוד שולחן-ערוך, תפילה בנץ כמו רשב“י. הוא מספר לי שאחרי כמה שבועות כאלה יום אחד הוא חוזר הביתה בשעה 7 וחצי בבוקר, לפתע הוא רואה אברך שיוצא עם תפילין ביד בדרך לתפילה. הוא סיפר לי שעברה לו מחשבה בראש: יהודי מתפלל בשעה 7 וחצי בבוקר?? הקב“ה כ“כ אוהב אותו אז למחרת הוא הראה לו על עצמו שיהודי יכול להתפלל שחרית גם בשעה 9 – זה נקרא הבירור של האמת לאמיתה, שאדם יכיר את עצמו ורבינו אומר שאדרבה ע“י זה נפקחין העיניים, מהנקודה הזאת האדם יכול להתחיל להבין יסודות ודרכים עמוקים מאוד איך הקב“ה מנהיג את העולם – אלו השלוש המידות הראשונות שהם כנגד חסד, גבורה ותפארת

רוצה להשכיח מאתנו בעצם את התכלית

אחרי מידת התפארת זה מידת הנצח. למילה נצח יש שתי משמעויות ורמז אחד. המשמעות של המילה נצח בפשטות זה נצחיות אבל יש עוד משמעות לנצח ובאמת 2 הדברים קשורים זה בזה. רבינו אומר שצריך שיהיה לאדם כל יום זיכרון עלמא דאתי (עולם הבא) ורבינו חוזר על הנקודה הזאת כמה פעמים שצריך שיהיה לאדם זיכרון עלמא דאתי. כשאנחנו נמצאים בעולם הזה, היצה“ר נותן לנו הרגשה ותחושה שלמעשה עיקר המציאות ועיקר החשיבות זה פה בעולם הזה – קשה לנו מאוד להתרומם במחשבה ובדעת לחשוב שבעצם כל מציאות העולם הזה זה מציאות ארעית וזמנית מאוד ומעלתה הגדולה היא רק בבחינה אחת, עד כמה היא מכינה אותנו באמת לחיי-הנצח. העבודה של היצה“ר זה להעצים מאוד את חשיבות ההצלחות של העולם הזה ולהשכיח מאתנו בעצם את התכלית של העבודה הרוחנית להכין את עצמנו למציאות הנצחית והאמיתית. יש סיפור ידוע על אדם שהיה קרוב מאוד לרבינו ואח“כ הוא נהיה סוחר עשיר והוא מאוד הצליח והיה טרוד מאוד במסחר..

עפ“י הראייה הזאת העולם הזה יקר מאוד

-מרוב טרדתו במסחר אזי כל הדיבורים של הצדיק התחילו לראות בעיניו כשגעון, אני יכול עכשיו להרוויח כסף, מה זאת אומרת ללכת עכשיו לעשות התבודדות, זה לא יעלה על הדעת. במעשה מבעל תפילה רבינו אומר שיש מדינה של תאוות ממון ושם יש הגדרה מאוד ברורה מה זה הזמן: ’טיים איז מני‘ (זמן זה כסף) – המשמעות של הזמן זה כסף, איכות הזמן מוגדרת לפי כמה שאתה מרוויח, ככל שאתה מרוויח יותר כסף כך הזמן מתעלה יותר ויותר – זה הרוח הדמיונית שמכניסה את האדם לתוך מציאות העולם הזה. הבירור הראשון של מידת הנצח זה מה שרבינו אומר שאדם צריך לזכור כל יום בעלמא דאתי, כשאדם יזכור שכל המציאות שלנו פה בעולם זה רק הכנה, אדרבה כשמסתכלים על זה בצורה הזאת אז העולם הוא יקר מאוד, כי על כל מצווה, כל לימוד תורה וכל חסד מה אנחנו יכולים להרוויח בדבר הזה. אם אדם יודע שהעולם הזה זה כלי והכנה באמת לנצחיות האמיתית אז האדם באמת מנצל את העולם הזה בצורה הכי טובה, אבל היצה“ר אומר לאדם שעולם הבא זה עוד נצח..

אולי פיליפיני יסחב אותם בכיסא גלגלים

אפשר לראות את העניין הזה של הנצחיות בתוכנו ובאחרים – לפני כמה זמן סיפר לי מישהו סיפור על אנשים בני 50+ שעשו כ“כ הרבה עוולות, גנבו וגזלו בכל מיני דרכים מאוד חריפות דרך כל מיני תרמיות, אז אמרתי לזה שסיפר לי את זה: אתה יודע, אם הם יודעים שהם חיים פה לפחות עוד אלף שנה אז אני עוד יכול לחשוב שזה שווה לעשות את כל זה, אבל אמרתי לו: אם יהיו לחברה האלה זכות אז עוד מעט איזה פיליפיני יסחב אותם עם כיסא גלגלים, הם כ“כ מוסרים את הנפש, עוד מעט הם כבר לא פה. אז אותו חסיד של רבינו התרחק מרבינו בעקבות ההצלחה הממונית, יום אחד רבינו ראה אותו דרך החלון והוא קרא לו. לא היה לו נעים לא לבוא לצדיק אז הוא בא לרבינו, רבינו הכניס אותו לחדר ולקח אותו לחלון, זה היה בברסלב. רבינו שאל אותו מה אתה רואה בחלון? אמר לו החסיד: אני רואה אנשים דוכנים וסוסים. רבינו אמר לו: אתה יודע, עוד חמישים שנה יהיו פה סוסים אחרים, דוכנים אחרים ואנשים אחרים, לאן אתה רץ?

אין לך כוח להשתחרר ממני!

לאן אתה רץ? עולם חולף הופכים לנצחיות ואת העולם הנצחי הופכים לטפל – זה הנקודה הראשונה בבירור מידת הנצח – בתוך הבחינה הזאת יש גם נקודה מאוד עמוקה, שורש הנשמה של האדם היהודי היא לא מפה, היא באמת נצחית אבל כשאנחנו מגיעים לעולם הזה והנשמה מתלבשת בתוך גוף, אחת הטענות החזקות שהיצה“ר טוען לאדם זה שהוא אומר: באמת אין לך כוח נצחי, והראייה היא שהנה, אני יותר חזק ממך ואתה חייב להיות משועבד לי – אדם נופל לאיזה תאווה מתאוות העולם הזה, נניח תאוות אכילה, תאוות ממון או התאווה הידועה (ניאוף), אחד הדברים שהיצה“ר אומר לאדם זה: תדע לך, אין לך כוח לצאת ולהשתחרר ממני – אני יותר חזק ממך והוא מביא לאדם ראיות, לדוגמא שמירת העיניים: כמה פעמים השתדלת בשמירת עיניים, מתי הפעם הראשונה ששמעת על גודל המעלה
של שמירת העיניים, הנה תראה מיום ששמעת ועד היום הזה תראה כמה פעמים רצית, ניסית, התפללת ותראה שאתה עושה מה שאני אומר לך, לא מה שאתה רוצה..

עבד זה שאדם משתעבד לתאוות העולם

אחת הטענות של היצה“ר זה להגיד לנו: אתם העבדים שלי – יש בזה סוד מאוד גדול, הכוונה של היצה“ר זה: אתם מוכרחים להתנהל לפי התאוות שלי כי אני יותר חזק מכם. בפרשת בהר רש“י כותב על הפסוק ’כי לי בנ“י עבדים‘ – שטרי קודם. רש“י מביא את זה בשתי מקומות בפרשה – עומק הדבר זה סוד בירור מידת הנצח. יש דיני עבד עברי בפשטות אבל יש פנימיות לעניין העבד, זה שאדם משתעבד לאיזה תאווה..

לעסוק בעניין של הממון 22 שעות ביממה

כשאדם משתעבד לאיזה תאווה מתאוות העולם הזה למעשה אדם נהיה עבד של התאווה הזאת, הוא ממש מוכרח לעבוד עבודות לתאווה הזאת, אם זה תאוות ממון אנחנו רואים שזה מסירות נפש יומם ולילה, זה 22 שעות ביממה אך ורק לעסוק בעניין של התאוות ממון – ברגע שאדם יודע שהוא יכול להרוויח כסף אנחנו רואים שהאדם לא מתעייף, מוסר את הנפש ולא מתעייף. אם אדם יודע שהוא ירוויח כסף אז אין עייפות, זה פלא. עוד דבר שאפשר לראות, לפני כמה שנים אמר לי מישהו: אתה רוצה לדעת איך עובדים את הקב“ה במסירות נפש? אם תוכל תהיה שלושה-ארבעה חודשים עם אחד מהמעומדים לבחירות לראש-הממשלה, אז תראה מה זה מסירות נפש, לא ישנים, לא אוכלים, כמעט ולא שותים, רצים ממקום למקום
בכוחות אין-סופיים, רק המחשבה שיש לו איזה סיכוי שעוד שלושה או ארבעה חודשים יגידו שהוא ראש הממשלה, הוא לא ישן ולא אוכל כלום – מוסר את הנפש..

יש לנו עבדות שקודמת לכל העבדויות פה

התאוות והמידות הופכות את האדם להיות עבד לדבר – אנחנו יודעים שאם יש תאווה אדם יעשה הכל כדי להשיג את זה – זה הפנימיות של העבדות של העבד העברי, היצה“ר בא וצועק את הצעקות האלה בעולם: תדעו לכם, אתם מוכרחים בדבר הזה, אתם לא יכולים להשתחרר ממני כי אני יותר חזק ממכם – מה מגלה לנו הפרשה? שטרי קודם. נכון שהנשמה בא לעולם והיא יורדת לגוף ולנפש בהמית, אז כל אחד עובר מה שעובר בעניין של תאוות העולם הזה אבל צריך לדעת שיש שטר קודם – יש לנו עבדות קודמת לכל העבדויות שאנחנו יכולים לרדת פה בעולם הזה, מה זה העבדות הזאת? הקב“ה אומר ’כי
לי בני ישראל עבדים, עבדי הם‘ – אנחנו העבדים של
הקב“ה והפנימיות של הדבר זה שכל העבדות שאדם נופל אליה פה בעולם הזה זה כי הוא מקבל מאיזשהו צינור תענוג ואז הוא בעצם מתמכר ומתחבר ומתקשר עם התענוג הזה..

מוטבע בתוך הנשמות שלנו

התענוג הוא שמקשר ומחבר את הנפש עם המציאות, אבל יש שורש לכל נשמה יהודית. כתוב בזוהר הקדוש שלפני שאדם בא לעולם, הקב“ה מראה לאדם ולא רק מראה אלא נותן לו לחוות את כל התענוגים שאדם יכול לזכות אם הוא יעשה את העבודה הנכונה בעולם הזה וזה מוטבע בתוך הנשמות שלנו. הזיכרון הזה נמצא באי-ידיעה אצלנו אבל הוא קיים בתוך הנפש שלנו, מצד הנשמה אנחנו יודעים שאצל הקב“ה יש תענוג פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה וזה מה שמשחרר אותנו מכל העבדות של העולם הזה. חדש ימינו כקדם – כמו שהיינו בימי קדם לפני שהנשמה בא לעולם וחווינו את הגן-עדן ואת התענוג להיות איתך, חדש אותנו למציאות הזאת.

הוא לא עוצר בריצה הוא פשוט משנה כיוון

הפרשה מגלה לנו שכמה שיהודי ירד לעולם הזה וכמה שיהודי יתבלבל בתאוות של העולם הזה אבל צריך לדעת שבפנימיות הנשמה שלנו יש לנו כוח נצחי יותר גדול מכל תאוות העולם הזה, לכן כשהקב“ה רוצה להחזיק מישהו בתשובה זה הדבר הכי קל אצל הקב“ה, מה הוא עושה? דבר מאוד פשוט, הוא מזכיר לו ניצוץ אחד חלקי מיליארדים שבמיליארדים את התענוג להיות איתו. לפני שאדם קיבל את הניצוץ אתה רואה אותו רץ לאיזה כיוון, להיות סגן ראש-הממשלה, להיות מיליונר ולהיות בתוך השיגעונות הכי גדולים של העולם הזה, הוא נמצא בריצה גדולה כי עמ“י זה עם של מסירות נפש, לא משנה לאן רצים, רצים במסירות נפש – בתוך הריצה הזאת הוא מקבל את הניצוץ, שימו לב, הוא לא עוצר בריצה אלא פשוט משנה כיוון, הוא רץ לתוך ישיבה, לתוך כולל או ביהכ"נ ומתחיל לעבוד את הקב“ה כמו השרפים והצדיקים
הכי גדולים, הוא רק מקבל את הניצוץ וישר עובד את הקב“ה בבחינות הכי גבוהות..

כוחות להתגבר על המשברים שבעולם!

-אחרי כמה חודשים כשהקב“ה לוקח את הניצוץ פתאום אדם שואל את עצמו: רגע, איפה אני נמצא בכלל, כי ברגע שזה מאיר האדם רץ, הוא לא יודע שום דבר – תמיד צריך לזכור שיש בתוכנו כוח יותר גדול מכל מציאויות העולם הזה ובאמת יש לו משמעות מאוד גדולה לדבר הזה שיש בתוך הנשמה שלנו פה בעולם הזה, זה לא שמה, פה בתוכנו יש לנו כוח-נצחי, זה דבר מאוד מהותי ומאוד יסודי מכיוון שהרבה פעמים אדם מגיע למשברים בעולם הזה, לפעמים יש בתוך העולם הזה שבירות ואז האדם נכנס לדיכאונות ולעצבויות, הוא כבר לא מאמין בכלום, אבל צריך לדעת מה שרבינו אמר אין שום ייאוש בעולם כלל הכוונה שאנחנו צריכים לדעת שיש לנו כוח להתגבר ולהתעלות מעל כל המשברים של העולם הזה כי שורש הנשמה שלנו יותר גבוהה מכל המציאויות של העולם הזה. לפני כמה זמן ישבתי ודיברתי עם
אנשים שעושים טיפולים נפשיים ורגשיים וכן הלאה – הם סיפרו לי שלפעמים מגיעים אליהם אנשים במשברים מאוד-מאוד גדולים, אמרתי להם: תראו לטפל
אין לי מושג, לא למדתי את זה ואני לא יודע איך לטפל אבל אתם כמטפלים
צריכים לדעת שלכל יהודי יש את כל הכוחות להתגבר על כל המשברים שיש בעולם..

אצל הפסיכיאטר הראשי של כדור הארץ

רק צריך להתחבר אולי ע“י תפילה אולי בצורה מעשית אולי לעשות לו קופת חיסכון שכל טיפול יוסיף מאה שקל ולקנות לו כרטיס טיסה לרבינו, שיקבל טיפול אצל הפסיכיאטר הראשי של כדור הארץ, לשלוח אותו לקליניקה המרכזית ואח“כ אפשר להמשיך את הטיפולים פה בארץ, כי ברגע שאנחנו מתחברים עם הצדיק עם הנקודה הנצחית שבתוכנו אדם מקבל כוחות להתמודד עם כל המשברים של העולם הזה, רק צריך לדעת את זה ולעורר את הנקודה הזאת, צריך הרבה תפילה על הדבר הזה – זה עוד משמעות בעניין מידת הנצח, לא רק לזכור שיש חיים נצחיים בעלמא דאתי אלא לזכור שיש גם נקודה נצחית בתוכנו פה בעולם הזה, אנחנו מחוברים
עם הנקודה הזאת וזה כוח גדול מאוד לכן יהודי יכול
לצאת מכל התאוות של העולם הזה בגלל שהשטר של הקב“ה קודם לשטרות העולם הזה, העבדות שלנו להקב“ה.

הגוי לא מאמין שזה אפשרי

יש הבדל מהותי בן יהודי לגוי, גוי לא מאמין שאפשר לצאת מתאוות העולם הזה, בפרט לא מהתאווה הידועה, אחד הדברים שהגויים מתווכחים עם היהדות זה שהגויים טוענים כנגדנו: אתם לא יכולים להשתחרר מתאוות העולם הזה, אין מציאות כזאת. הכוח שלנו והצעקה שלנו זה: בוודאי שאפשר לצאת. השטר שלי קודם הכוונה
שהכוח שלנו להתגבר על כל תאוות העולם הזה מצד היותנו מחוברים עם
התענוג של הקב“ה, זה נותן לנו את הכוח לצאת מכל תאוות העולם הזה – זה
בחינה אחת במידה של הנצח וממילא זה נותן לנו גם את הכוח לנצח את כל המלחמות

כזה גילוי א-לוקות שהנשמות ברחו מהגוף

כלל שמאיר בתוכנו הנקודה הנצחית משם אנחנו גם מקבלים את הכוח לנצח את המלחמות שאנחנו צריכים להתמודד בעולם הזה – למעשה עיקר עבודת הנצח זה הזיכרון בעלמא דאתי כמו שרבינו אומר שכל יום צריך לזכור שיש עולם הבא, הכל זה רק הכנה פה – זה נקודה אחת. הנקודה השנייה זה ההתקשרות עם הצדיק, כי הצדיק כל פעם מלבה בתוכנו את הנקודה הזאת. הזוהר הקדוש אומר שבאמת כל יהודי קיבל את הנקודה הנצחית לפני שהוא בא לעולם. בחינה נוספת שקיבלנו בתוכנו
זה שכתוב שכל נשמות ישראל היו במתן תורה, כל הנשמות היו במתן תורה אם
זה בגוף ואם זה בנשמה, כשהקב“ה אמר ’אנכי השם א-לקיך‘ ו’לא יהיה לך
א-לקים אחרים על פני‘ היה כזה גילוי של א-לוקות בנשמות לכן הנשמות ברחו מהגוף

אשתי לא בסדר, הילדים לא בסדר וכו‘

מידת הנצח זה ההתקשרות עם הצדיק והזיכרון של העלמא דאתי (עולם הבא) הוא מעורר בתוכנו את הבחינות האלה של מידת הנצח. המידה שאחרי מידת הנצח נקראת מידת ההוד – אומר רבינו האר“י הקדוש בכמה מקומות שעיקר הכניסה לקדושה ועיקר תיקון הנשמות ועליית כל הניצוצות והנשמות זה במידת ההוד. מידת ההוד זה השורש של כל העליות, כך אומר רבינו האר“י הקדוש. מידת ההוד מרמזת על כל הבחינות של ההסתרות פנים שאנחנו עוברים בעולם הזה וכשאנחנו עוברים הסתרת פנים זה ריחוק ומסך שהאור של השם לא מגיע אלינו – אנחנו יכולים לראות שלפעמים יש לנו ימים שברוך השם אנחנו עובדים את הקב“ה ואנחנו כבר 80% רשב“י, הבעיה שיום-יומיים אחרי זה והוא רחום יכפר עוון. רבינו אמר שאחד הניסיונות של הדור שלנו זה פעם מלאך פעם גלח (כומר ביידיש) – המצב של ההסתרת פנים זה הבירור של מידת ההוד, אומר רבינו הקדוש שכל הגלות שעדיין לא תוקנה בעולם זה מידת ההוד. קלקול מידת ההוד זה דוה, הכוונה שאדם אומר: לא טוב לי, זה לא בסדר, אשתי לא בסדר, הילדים לא בסדר וכן הלאה וכן הלאה

לראות איך יש בהכל טובה מאוד גדולה

ההתמרמרות שאדם מסתכל על כל מה שקורה איתו בעין-שלילית זה קלקול מידת ההוד, ההיפוך של מידת ההוד זה טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון – ללמוד איך להסתכל על כל דבר ודבר בעין חיוביות, אחד התיקונים הכי גדולים של הדור שלנו זה תיקון מידת ההוד, הכוונה ללמוד איך להסתכל על כל מה שקורה לנו, אם זה בחיים הפרטיים שלנו עם עצמנו, עם המשפחה, עם החברים, עם החברה, עם עמ“י ועם כל הבריאה – כל הזמן להתחבר עם הנקודה שאמר ר‘ עקיבא ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘ – לראות איך יש בהכל טובה מאוד גדולה. לפני שאדם מגיע לבירור של מידת ההוד הכוונה בלי עבודה רוחנית, האדם הופך להיות מר-נפש..

היצה“ר לא התפטר וגם לא הלך הביתה

העבודה שלנו במידת ההוד זה להסתכל במשקפיים חדשות על העולם, לראות את החסדים ואת הטוב של הקב“ה. זה שנכשלים בעולם הזה וזה שמקבלים קצת ביזיונות בעולם הזה זה כתוב באיזה ספר שזה לא טוב? אדרבה כל הדעת האמיתית זה לראות איך כל המאורעות של החיים שלנו הם רק לטובתנו, גם כשעוברים עלינו קצת צמצומים וביזיונות ועובר עלינו מה שעובר עלינו, אדרבה תסתכל בעצם שאדם לא יכול לעלות ולא יכול להתעלות אם לא מדי פעם בפעם נותנים לנו איזה מכה או סטירה להחזיר אותנו למסלול – גם כשאנחנו הולכים במסלול טוב היצה“ר לא התפטר ולא הלך הביתה והוא גם לא מתייאש אז אחרי כמה זמן הוא מטעה אותנו, המכה שהקב“ה נותן לנו זה חסד מאוד גדול כדי להחזיר אותנו למסלול הנכון – זה נקרא תיקון מידת ההוד, להפוך דוה להוד, להפוך את העצבות ואת ההתמרמרות להסתכלות חיובית על כל המציאות שלנו עד שנגיע לטוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון. היום אחת הבעיות שכולם מתמודדים איתם זה למעשה גם הסחורה הכי יקרה בארץ: שמחה, אושר ושלוות הנפש – צריך לדעת שהשורש זה ’טוב להודות להשם‘ לקבל משקפיים אחרות וזה רפואת הנפש. המידה שאחרי מידת ההוד זה מידת היסוד – ידוע שהיא נקראת יסוד כי כל בניין הנפש של האדם עומד על המידה הזאת – עפ“י רוב מידת היסוד מתייחסת לעניין של תיקון התאווה הידועה..

נעשית בחינה שנקראת מסילות-בלבבם

המשמעות הפנימית של מידת היסוד היא יותר רחבה – מידת היסוד זה הצורך והכוח בנפש האדם להתחבר ולהתקשר. האדם חייב להתקשר, אדם לא יכול לחיות בעולם הזה בחלל ריק, בלי חברים, בלי אנשים שהוא מקבל מהם, מכבד אותם ומעריץ אותם. התיקון הראשון של מידת היסוד אצלנו זה עם מי אנחנו מתחברים ומתקשרים – עם מי שהאדם מתחבר ומתקשר מיד יש התחברות והתקשרות נפשית ורוחנית, לא חייב שאדם יכיר את אישית את מי שהוא מתחבר ומתקשר איתו, אדם יכול להעריץ איזה דמות והנפש שלו מתחילה להתקשר עם אותה דמות. אומר רבינו שברגע שיש התקשרות בין שני אנשים או אפילו בין אדם לאיזה דמות, מיד נעשה בחינה שנקראת מסילות-בלבבם, הכוונה מה שיש בלב של האדם שאתה מתקשר אליו עובר אלייך והלב שלך אליו, ז“א שבעצם יש פה התחברות נפשית ורוחנית עם מי שאנחנו מתקשרים, לכן רבינו אמר להגיד את היסוד הזה כל יום ’הרני מקשר את עצמי‘ החשיבות הגדולה זה שנזכה להתחבר עם הצדיקים האמיתיים..

להעריץ כדורסלן כושי בגובה של 2 מטר

ההתקשרות שלנו עם נפש הצדיק פועלת מסילות-בלבבם, הכוונה מה שיש לך בלב הולך לצדיק ומה שיש בלב של הצדיק הולך אלינו – איזה מתנה גדולה זאת, לא רק שהצדיק נותן לנו את הלב שלו אלא הוא גם לוקח את הלב שלנו, זה כל התקווה שלנו שיקח את מה שיש לנו בלב, ב“ה זכינו להכניס לתוך הלב את כל הדמיונות של העולם הזה ואנחנו מחפשים מישהו שיקח את זה מאתנו – כל פעם שאדם אומר הרני מקשר את עצמי, משתטח על הציון של הצדיק ולומד את התורה של הצדיק אז כל הדמיונות והשטויות שיש לנו בלב עוברים אל הצדיק ומה שיש בלב של הצדיק עובר אלינו, לעומת זאת יש אדם שמעריץ איזה כדורסלן כושי בגובה 2 מטר ועשרה, צריך לדעת שמה שיש בלב של הכושי הזה עובר אלייך, זה סכנה גדולה מאוד להתחבר עם כאלה דברים, לכן ההתקשרות עם הצדיק זה יסוד מאוד-מאוד גדול..

החיות של היצר הרע כולה שקר והבל…!

התיקון והבירור של המלכות שזה המידה האחרונה זה לאן אנחנו מפנים את המבט שלנו מאיפה לקבל את החיות כי צריך לדעת שאין אדם בעולם הזה שלא מפנה את המבט לאיזה מקום, אם זה מצד הקדושה ואם זה מהצד השני. גם הס“א מפנה את מבטה לקבל כי מציאות האדם בעולם זה מציאות של חיסרון לכן כולם מפנים את מבטם לקבל חיות מאיזשהו מקום. התיקון של מידת המלכות זה שאנחנו מפנים את המבט שלנו להקב“ה – הטענה של הס“א וכוחות הטומאה זה: יש לי חיות לתת לכם. אבל כל החיות של היצה“ר זה חיות שכולה שקר והבל, זה דמיונות. הזוהר הקדוש אומר שכל חיות שאדם מקבל מצד היצה“ר זה נקרא בבחינת מדבר ובסופו של דבר זה יביא לחורבן והרס לעומת זאת כשאדם מוסר את הנפש לקבל את החיות מצד הקדושה, לפעמים צריך לוותר על דברים וכו‘ – באותו רגע שאדם עושה מסירות נפש הס“א צועקת לו: אתה הולך להחריב את כל החיים שלך. אבל צריך לדעת שאם אדם עשה מסירות נפש להקב“ה, פתאום הוא יראה איך הכל פתאום מתהפך לאיזה בניין שאי אפשר לדעת בכלל איך הדבר הזה נבנה – זה התיקון והבירור של מידת המלכות.

הפוסט פרשת במדבר | ימי העומר – הכנה לקראת חג השבועות הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נלמד מעניין הזמן שבו אנחנו נמצאים עכשיו, ספירת העומר,
כי כל זמן יש לו את ההשפעה וההנהגה המיוחדת לאותו זמן ועל-ידי
שאנחנו לומדים מעניין הזמן על-ידי זה אנחנו בעצם מכינים כלים לקבל את השפע של הזמן. עכשיו אנחנו נמצאים בימים שמובא הרבה בספרים הקדושים ורבי נתן גם כותב את זה בליקוטי הלכות שימי ספירת העומר הם למעשה ימים שורשיים מאוד לכל סדר המציאות שלנו, הן בכלל עם-ישראל והן אצל כל אחד ואחד מאתנו בפרטיות

במצב של חיסרון דעת גדול

המשמעות הפנימית של ימי העומר הם לא רק לימי העומר אלא למעשה זה לכל החיים שלנו. נתבונן מה המשמעות ומהם עומקם של הדברים – מובא בספרים שכאשר מסתכלים על כל סדר יציאת מצרים זה מחולק לארבעה שלבים, השלב הראשון זה שעמ“י היה במצרים, השלב השני זה יציאת מצרים שלמעשה זה נמשך יממה אחת בט“ו בניסן, לאחר מכן מתחילים 49 ימי ספירת העומר, השלב הרביעי זה שבועות וקבלת התורה – הזמנים האלה שעמ“י היה בזמן גלות מצרים ויציאת מצרים, למעשה ר‘ נתן כותב שהשלבים האלה מלווים את כל החיים שלנו במחזוריות, כל פעם אנחנו עוברים איזשהו שלב מתוך הארבעה שלבים האלה. נתבונן מהם הארבעה שלבים – השלב הראשון זה גלות מצרים, רבינו האר“י כותב שגלות מצרים זה גלות הדעת, ז“א שהיה חיסרון דעת. כשאדם יודע שיש בורא לעולם שהוא מנהיג ומשגיח ויש לו דרישות מאתנו שזה המצוות וההלכות וע“י זה הקב“ה נותן לנו שכר וכן הלאה, זה נקרא דעת. בזמן שעמ“י היה במצרים כשהיה גלות הדעת, עמ“י היה במצב של חיסרון דעת גדול מאוד על הנקודה של ההשגחה הפרטית,
שיש מנהיג ומלך לעולם – מכאן רואים שחייב כל אדם לעבור מצד הנהגת העולם לא משנה באיזה אופן ובאיזה דרך, שלב של חיסרון הדעת

כל אדם חייב לעבור מצב של חיסרון דעת

כשאדם נמצא בחיסרון הדעת הוא לא יודע שיש בורא לעולם, הוא לא חי את המציאות הזאת, גם אם הוא ידע באיזה ידיעה שכלית זה עדיין לא אומר שיש לו דעת כי דעת זה החיבור בין המוח לבין הלב ’וידעת היום והשבות אל לבבך‘, צריך על כל פנים להרגיש קצת בלב שיש בורא לעולם. מצד זה שעמ“י היה בגלות מצרים ועיקר הגלות זה חיסרון הדעת, כתוב בספרים הקדושים שכל אדם חייב לעבור איזשהו שלב שהוא לא יודע שיש בורא לעולם, יכול להיות שבאיזה הבנה שכלית אנחנו יודעים שיש בורא לעולם אבל אנחנו לא חיים עפ“י זה, אנחנו לא מרגישים את זה ואין לנו שום קשר והתחברות עם המקום הזה וממילא האדם רודף אחרי דברים של העולם הזה

להיות סגן רה“מ

כל מציאות העולם והבריאה זה מציאות של חיסרון ותמיד האדם יחפש דרך למלא את החיסרון, אם זה בא דרך התורה, המצוות המעשים טובים וכן הלאה, אז מיד האדם ילך למקומות אחרים וזה בהכרח, אין אפשרות בין זה לבין זה, אדם לא יכול לחיות בחלל ריק, אז אדם ירצה שיהיה לו מיליון $ בעובר ושוב, הוא רוצה להיות סגן ראש הממשלה, הוא רוצה להיות במסיבות טבע הכי מסעירות שבעולם, זה לא משנה מה..

הוא לא יודע שהוא במצרים

האדם היהודי הוא חכם אז הוא יודע מיד לטכס את העצה מאיפה לשאוב את החיות שלו – זה השלב הראשון שנקרא גלות מצרים – כשאדם נמצא בשלב הזה ובמציאות הזאת, אין שום אפשרות שבעולם שאדם יתחיל להתעורר ולחפש את הקב“ה, מדוע? כי אדם לא יודע. כל הגלות זה אי-ידיעה אז ברגע שאדם לא יודע, אין שום סיבה שבעולם שעכשיו הוא ילך ויחפש איזה דרך להתקרב אל הקב“ה. השלב השני שזה יציאת מצרים, על זה כתוב בהגדה של פסח ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ – זה גילוי שכינה. עומק הדבר זה שכדי לעבור לשלב השני שזה יציאת מצרים שזה לצאת מהמציאות של חיסרון דעת, חייב להיות התגלות א-לוקית, אף אדם לא מתקרב להקב“ה או חוזר בתשובה מתוך איזשהו דבר שהוא עושה, זה חייב להיות שהקב“ה בעצמו מאיר לו בתוך מצרים, זה חייב להיות כי אם אדם מתעורר הוא לא לגמרי במצרים. כשאדם נמצא בתוך מצרים הוא פשוט לא יודע אז ממילא אין תביעה כנגדו. כל תשובה שנעשית בעולם זה חייב להתחיל להיות ממציאות שהקב“ה בעצמו מעיר את האדם. כל אחד שיתבונן בעצמו וישאל אחרים יראה
שיש קושייה שאנחנו לא יכולים להסביר: איך חזרנו בתשובה?

בנץ כל עמ“י רץ אחרי עמוד הענן למדבר

אדם היה באמצע איזה ריצה, להשיג מיליון דולר או להיות סגן ראש הממשלה וכן הלאה, שימו לב כשאדם מתעורר לתשובה הוא לא מפסיק לרוץ אלא הוא משנה את הכיוון ריצה שלו, פתאום האדם רץ לכולל או רץ לישיבה, איך זה קורה? באמת זה הקב“ה בעצמו שולח את האור הא-לוקי שלו אלינו – באותו רגע שמאיר בנו האור הא-לוקי הזה, באותו רגע אין שום קושיות, אין שום שאלות, אין שום מניעות, שום תאווה בעולם, שום רצון אחר – הכל מתבטל למציאות הזאת וזה היה ממש יציאת מצרים. ביציאת מצרים אף אחד לא אמר כלום פשוט בנץ החמה של ט“ו בניסן  עמוד הענן התחיל ללכת למדבר וכל עם ישראל רץ אחרי עמוד הענן וזה מה שקורה
לנו ברוך השם, מדי פעם בפעם אדם רואה את עמוד הענן ופשוט מתחיל לרוץ אחריו.

הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו

השכינה לקחה אותנו בעצם אחריה אבל בשלב הזה ובמציאות הזאת אם נתבונן בעומק הדבר יש משהו עיקרי שחסר פה – חסר פה העבודה והבחירה שלנו – בשלב השני אין עבודה ובחירה שלנו כי כשמאיר אור א-לוקי לנשמה יהודית הנשמה היהודית תרוץ אחרי זה גם לקצה השני של העולם. עיקר תכלית בריאת העולם ומה שהקב“ה רוצה מאתנו בעיקר זה את העבודה לכן אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י שבזמן יציאת מצרים בצאת הכוכבים של ט“ו בניסן האור הזה הסתלק ואז התחיל השלב השלישי שנקרא ימי העומר. בימי העומר האור הזה הסתלק ובשעה שהוא הסתלק כל הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש כלל גדול מאוד שאותו הוא מזכיר הרבה פעמים: אין שום אור שמאיר שמסתלק, שהוא מסתלק לגמרי, תמיד כל אור רוחני משאיר רשימו (רושם) במקום שבו
הוא האיר, במקרה הזה זה הנשמות שלנו בעצמן, האור של יציאת מצרים האיר
בנו ואחרי 24 שעות הוא הסתלק – ר‘ נתן כותב שעכשיו בפרטיות זה לא חייב
להיות יממה אחת, האור הזה מאיר לאדם וזה יכול להיות חצי שנה, שנה או חודשיים..

האור עצמו לא נשאר רק הרשימו נשאר

רק הקב“ה יודע כמה זמן האור הזה צריך להאיר לאדם – זה מאיר לנו וכשזה מאיר אדם לא שואל שום שאלות, הוא פשוט רץ. בד“כ אדם רץ כמה חודשים,
נכנס לישיבה או לכולל, אחרי כמה חודשים שהאור מסתלק אדם קם בבוקר מסתכל בראי ואומר: מאיפה יש לי פיאות וזקן, איך הגעתי למצב הזה בכלל שיש לי כיפה ופיאות,
מה אני עושה פה בכלל במקום הזה? אנחנו אומרים את
זה קצת בבדיחותא אבל פתאום אדם מתעורר למציאות חדשה לגמרי וזה נקרא השלב השלישי של יציאת מצרים וזה ימי ספירת העומר – מה העומק והפנימיות של
ימי העומר? אומר רבינו האר“י הקדוש שהאור של יציאת מצרים הסתלק מאתנו אבל כמו שאמרנו כל אור משאיר רשימו, נשאר בתוכנו הרשימו של יציאת מצרים, האור עצמו לא נשאר אבל הרשימו של יציאת מצרים נשאר בתוכנו

להרגיש את התענוג והאהבה

מה ההבדל הלכה למעשה בין יציאת מצרים לבין הרשימו של יציאת מצרים? כתוב בספרים הקדושים שבזמן שיש את האור של יציאת מצרים שעל זה נאמר בהגדה ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ זה גילוי שכינה – בזמן הזה האדם מרגיש את האהבה ואת התענוג להיות עם הקב“ה – להרגיש את התענוג ואת האהבה להשם זה מבטל את כל מציאות העולם הזה, בשלב הזה אין תאוות ואין מידות רעות, המציאות
של העולם הזה מתבטלת אצל האדם בשלב הזה – זה בזמן הארה של יציאת מצרים..

אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה

-בזמן הרשימו אנחנו לא מרגישים את התענוג ואת אהבת השם כמו ביציאת
מצרים, מה כן יש לנו? אנחנו זוכרים שטוב לנו להיות עם הקב“ה, אנחנו לא מרגישים את הטוב אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה ולמעשה עיקר העבודה שלנו בעולם הזה זה בזמן הזה – ימי ספירת העומר הם שורשיים לכל השנה לכן לא רק בימי העומר יש לנו את העבודה הזאת אלא חייב להיות אחת לכמה זמן שתתחדש אצלנו העבודה של ימי העומר. אדם קיבל הארה רוחנית ואז הוא הרגיש את התענוג להיות עם הקב“ה ובימי העומר זה מסתלק אבל אנחנו לא שוכחים שטוב להיות עם הקב“ה, ואז היצה“ר שבזמן יציאת מצרים חשבנו שהוא התפטר כי כל אדם שנמצא ביציאת מצרים בטוח שכל הסיפור של היצה“ר זה משהו היסטורי, אני זוכר שפעם היה לי יצה“ר. באותו זמן אדם מרגיש כ“כ טוב להיות קרוב להקב“ה אז אין תאוות של העולם הזה ואין מידות רעות, אין כעס ואין גאווה, אין כלום, אבל אז היצר הרע חוזר..

נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר

-היצה“ר חוזר לאדם עם שיטות חדשות. צריך לדעת שהיצה“ר הוא החסיד ברסלב הראשון, הוא לא מתייאש, הוא חוזר בחזרה עם כל התוקף שלו – פתאום אדם קם בבוקר והוא כעסן, בעל גאווה, הוא נופל לשיגעונות, הכל חוזר אליו, אבל צריך לדעת שזה  הזמן של העבודה – מה נותן לנו את הכוח לעמוד כנגדו? הרשימו של אור יציאת מצרים, שאנחנו זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה – זה בעצם נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר כי באמת בזמן הזה של ימי העומר יש מצבים שהיצה“ר כ“כ מתעצם כנגדנו שאם לא היה לנו כוח מצד הרשימו אז ח“ו היינו יכולים להתייאש
כי זה לא פשוט, היצה“ר לא מוותר לנו והוא בא במלחמות גדולות מאוד כנגדנו.
אם נתבונן עיקר הלב של המלחמה זה בשלוש בחינות, דבר ראשון כל המידות
הלא טובות מתעוררות בימי העומר. בזמן יציאת מצרים האדם בטוח שהוא
כבר יצא ממידת הכעס, רבינו אומר שבזמנים האלה אדם בכלל שוכח שיש כזה דבר..

קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה ורצון לכבוד

בימי העומר פתאום הכל חוזר וכל המלחמה בעצם מתבטאת בשלוש בחינות: דבר ראשון זה מידות לא-טובות. דבר שני זה התאוות של העולם הזה והדבר השלישי זה האמונה. פתאום האמונה מתערערת: השם כן משגיח עליי או לא? השם כן רוצה אותי או לא? הבלבולים על האמונה זה קושיות שיש לנו על הקב“ה ועל הצדיקים. באמת יש בזה הרבה מאוד בחינות, אם נסתכל במידות
לא-טובות אז ברוך השם לא חסר, יש קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה, רצונות של כבוד וכן הלאה. תאוות של העולם הזה? ברוך השם יש הרבה תאוות. בלבולים באמונה? יש הרבה בלבולים באמונה. כשאנחנו מסתכלים על העבודה אנחנו צריכים לעשות סדר בכל העבודה הזאת ואת זה למעשה חז“ל גילו לנו – המקור זה בזוהר הקדוש ואחר-כך זה מובא עוד הרבה בספרים הקדושים – הסדר של העבודה זה שבע הספירות, בכל יום בספירת העומר
יש איזה בחינה של ספירה אחרת שאנחנו מתקנים. בכלליות יש שבע ספירות כידוע: חסד, גבורה, תפארת,
נצח, הוד, יסוד, מלכות – כל אחת מהספירות האלה
כלולות מכל השבע, ז“א שיש שבע בחינות בכל ספירה וספירה, מה עומק כל העניין של הספירות הלכה למעשה?

מה בעצם העבודה שיש לנו?

עומק העניין זה שבכל ספירה יש בה סדר שלם של עבודה וכאשר אנחנו עושים את העבודה לפי סדר הספירות שזה שבע השבועות של ספירת העומר בזה אנחנו ממשיכים תיקון כללי על כל המידות, על כל התאוות ועל כל הבלבולים באמונה – ההתבוננות בעבודה שיוצאת הלכה למעשה מהספירות היא בעצם כוללת בתוכה את כל העבודה הרוחנית שלנו. הרבה ספרים גילו לנו והרחיבו לנו מה העבודה שלנו לפי הספירות כי זה עבודה שהיא כוללת את הכל. התורה נתנה לנו שבע שבועות שזה כנגד השבע מידות האלה, נתחיל להתבונן קצת בספירות מה העבודה שיש לנו וגם נזכור שימי העומר כלליים לכל החיים שלנו..

ספירת החסד זה התיקון של כל המידות

נתבונן בזה לפי הסדר, הספירה הראשונה זה ספירת החסד. כשאנחנו אומרים שיש עבודה בספירת החסד הכוונה שיש מידה רוחנית שגם מתגלית בתוכנו שאפשר לקחת את זה אל הלא-טוב ואפשר לקחת את זה אל הטוב ויש לנו עבודה של בירור איך אנחנו בעצם זוכים לעשות את העבודה ואת התיקון של מידת החסד. רואים שספירת החסד זה התיקון של כל המידות לכן רואים שאברהם אבינו שהוא השורש של כל נשמות ישראל לכן מידתו היא מידת החסד מכיוון שזה השורש של הכל. בפשטות שבדבר העבודה שלנו זה כמובן להשתדל לעשות חסד עם הזולת – הפשטות של הדברים זה שאנחנו משתדלים לעשות חסד עם הזולת זה פשט הדברים

כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת…

מה העומק של מידת החסד? מובא בספרים הקדושים שהקב“ה ברא אותנו עם 2 כלים ושתי כוחות יסודיים מאוד בנפש, אחד זה הרצון והצורך שלנו לקבל ואחד זה הרצון והכוח שלנו לתת, לכל אדם יש רצון לקבל ויש רצון לתת – לפני שאדם מתבונן בעבודה של המידות ובעבודה הרוחנית אנחנו בעצם חיים עפ“י הטבע, איך שאנחנו גדלים ככה אנחנו גדלים, כשאנחנו הולכים עפ“י הטבע לעולם האדם נמצא במציאות שהוא רוצה לקבל – לפני שאנחנו מתחילים לעבוד את העבודה הרוחנית האדם רוצה לקבל, אם כל אחד יתבונן טוב בחייו עד שהוא הגיע לתורה, לצדיק ולעבודה הרוחנית למעשה היינו באיזשהו מהלך של חיפוש, חיפשנו בעולם הזה איך אנחנו מקבלים
הכי טוב והכי הרבה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, מה שאדם היה מוכן לתת זה מכיוון שיהודי הוא אדם חכם והוא יודע שיש דברים שכדי לקבל אותם צריך לתת, אם אני לא יהיה מוכן לתת או על כל פנים לשחק תפקיד שאני מוכן לתת אז אני לא יקבל, אז כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת, ז“א זה משחק כזה, זה דיפלומטיה..

היום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש

כביכול אדם מציג את עצמו שהוא בעל חסד, בעל נתינה וכל הלאה אבל באמת לאמיתה אם אדם לא הגיע למדרגה של העבודה הרוחנית האדם רק מחפש דרכים לקבל, אם זה בתאוות אם זה במידות, אם זה בכבוד, אם זה בגאווה, בתאוות אכילה, בתאווה הידועה (ניאוף), ממון וכל האלה, לא משנה מה. יש כמה צינורות של קבלה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, כל התרבות המערבית בעצם בנויה על מין מסר כזה, זה מולקולות באוויר, אם יש דבר שאתה יכול לקבל בכבוד בגאווה ובתאווה ואתה לא תקבל את זה אתה תיתן את הדין על זה, לכן אנחנו רואים שהיום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש, ביראת שמיים, כי אדם מרגיש שאם יש איזה תאווה שהוא יכול לקבל והוא לא יקבל אותה אז יענישו אותו, אז רודפים במסירות נפש אחרי זה. העבודה שלנו זה להתעורר ולהתבונן שיש לנו עוד כוח בתוכנו, בטבע הכוח הזה נעלם בתוכנו אבל יש עוד כוח בתוכנו וזה כוח הנתינה לזולת ובאמת עיקר העבודה שלנו פה זה להמעיט ברצון לקבל ולהגביר ולגלות בתוכנו את הרצון של הנתינה..

אחד המצרכים הכי עיקריים

מכיוון שהיינו צריכים לעבור את גלות מצרים וגלות מצרים זה בעצם להעצים את הקבלה לכן קשה שלנו כי עכשיו יש לנו טבעים שאנחנו צריכים להתגבר עליהם אבל צריך לדעת שכל שורש האושר והשמחה של האדם זה כמה שאדם זוכה להיות בבחינת נותן, שם זה כל השורש של השמחה ושל האושר של האדם. היום אחד המצרכים הכי-הכי עיקריים בכדור הארץ זה שמחה ואושר – כולם מחפשים את זה, הולכים לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים, יש כאלה שאומרים אולי זה נמצא בעשבים מסויים, בכדורים מסויימים, כל מיני הזיות, אולי שמה נמצא האושר והשמחה, נוסעים להודו..

ככל שאדם יותר נותן ככה הוא יותר שמח

-נוסעים לכל העולם אבל מה בעצם מחפשים? כולם מחפשים בעצם אושר ושמחה, כל התרבות המערבית אומרת: כמה שתקבל יותר תענוגים אתה תהיה יותר מאושר ושמח וצריך לדעת שזה עיקר-עיקר עלמא דשקרא, אין שקר יותר גדול מזה כי ככל שמתעצם באדם הרצון וההתמכרות לקבל האדם נהיה יותר עצוב ודכאוני, כל השמחה זה כשאדם מגלה בתוכו את הרצון לתת, ככל שאדם הוא יותר בבחינת נותן לזולת האדם יותר שמח – שורש העצבות זה הקבלה, שורש השמחה זה הנתינה, צריך לדעת שזה כלל גדול מאוד. לפני כמה שנים יהודי שהכרתי סבל ממה שהוא סבל אז הוא הלך לפסיכיאטר, הוא סבל הרבה מעצבות ודיכאון אז הפסיכיאטר
הציע לו ללכת לאיזשהו סוג של תאווה והוא אמר לו ששם הוא ימצא את האושר שלו..

לצאת מכל מצוקות העצבות והדיכאון:

אותו יהודי בא וסיפר לי את מה שאמר לו הפסיכיאטר, אמרתי לו: תראה איזה שוטה הפסיכיאטר הזה, הוא עכשיו הולך להטביע אותך עוד יותר בעצבות ובדיכאון, אז אתה תקבל איזשהו משהו לכמה שעות, אחרי זה יתעצם בתוכך הצורך והרצון לקבל, מחר בבוקר אתה תהיה מדוכא פי-שתיים מאתמול, אחרי כמה ימים אתה תלך לפסיכיאטר ותגיד: תראה, אני יותר עצוב ממה שהייתי בפעם הקודמת. אז הוא יגיד לך: אם כך אין ברירה, אתה במצב מאוד-מאוד בעייתי, אתה חייב לקבל כדורים נגד דיכאונות ואז מתחילים להלעיט את האדם בכדורים – עיקר היציאה מכל המצוקות של העצבות והדיכאון זה לחפש איך להיות נותן. באמת העבודה ביום-יום היא לחפש הזדמנויות קטנות, לא ללכת בגדול, לא להתחיל להפוך עולמות, הכוונה להתחיל לחפש דברים קטנים שאנחנו הופכים להיות נותנים ולא מקבלים. לדוגמא יושבים עם המשפחה או עם החברים ואוכלים, יש כאלה משפחות שיש להם מסורת קדמונית שבסוף הסעודה שותים תה, בד“כ כל בעל מכובד בפרט אם הוא תלמיד חכם הוא יודע שמלפני הבריאה כתוב שמי מכין את התה? מה זה לא הדבר
הכי פשוט בעולם? בוודאי שהאישה מכינה את התה, מבריאת העולם זה כתוב ככה..

אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים

-אם נתבונן בעומק הדבר, מה אנחנו רוצים? לשבת על הכיסא ושיביאו לנו תה, אנחנו לא רוצים להיות נותנים פה אנחנו רוצים להיות מקבלים
פה, אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים האלה זה
תמיד לחפש איך אנחנו זוכים להיות נותנים ולעבוד על הדברים הקטנים שבחיים שלנו, להיות נותנים ולא מקבלים, בכל הזדמנות. רבינו האר“י שואל שאלה על פרקי אבות, כתוב (פרק ד‘-ט“ו) ’הוי מקדים בשלום כל אדם‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שיש פה במשנה הדגשה, בד“כ אנחנו לא שמים לב לזה, המשנה אומרת הוי מקדים כל אדם, ז“א שיש עניין להיות הראשון שאומר שלום. אומר רבינו האר“י שעומק הדבר זה שכששני אנשים נפגשים, הראשון שאומר שלום הוא בבחינת נותן והמחזיר שלום הוא כבר בבחינת מקבל כי הוא אומר את השלום אחרי שהוא כבר מקבל שלום

’הוי מקדים בשלום כל אדם‘

מפה לומדים שאפילו לכאורה בדבר כ“כ פשוט שלא דורש פה עכשיו איזה מאמץ מיוחד, זה דבר פשוט מחיי היום-יום שלנו – אומר רבינו האר“י הקדוש שאפילו זה פועל תיקון גדול מאוד, עצם העובדה שאנחנו בבחינת הנותנים בלהגיד שלום ולא מהמקבלים – לכן אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו בכל דבר בחיים שלנו להאיר בתוכנו את כוח הנתינה ולראות כמה שפחות אנחנו צריכים לקבל – אדם לא יכול להיות בבחינת אפס-קבלה, אתם תמיד צריך להיות מקבל, אולי אם היינו בבחינת משה רבינו היינו רק בבחינת נותן. אנחנו עדיין במציאות שאנחנו צריכים לקבל אבל צריך לחפש ולהשתדל מאוד איך לחזק בתוכנו את נק‘ הנתינה ולא את נק‘ הקבלה..

בבית ברזים מזהב, בחוץ צי של מכוניות

לפני ארבע שנים בערך ניגש אליי מישהו אחרי השיעור בת“א, ברוך בעל תשובה חסיד ברסלב והוא סיפר לי סיפור מאוד-מאוד קשה על דוד שלו, יהודי בן שבעים פלוס שעבר אסון מאוד גדול במשפחה שלו, הוא אחד האנשים הכי עשירים בת“א, ברזים מזהב וצי של מכוניות ליד הבית, אדם עשיר מאוד. הוא עבר אסון מאוד גדול ובאסון הזה עוד האשימו אותו שהוא אשם בזה. אותו יהודי שרגיל כל החיים שלו להיות שולט ומנהיג ותקיף וחכם והכל בעצם מונהג ומסודר אצלו וכל העולם נכנע ומתבטל להוד רוממותו, פתאום בגיל שבעים פלוס הוא קיבל מכה נוראית, הוא נכנס לדיכאון גדול. אחיין שלו בא אליי ואמר לי: דוד שלי מסוגר בבית והוא בעצם
חי בגיהנום – משם למדתי שיכול להיות שבגיהנום יש ברזים מזהב, זה עדיין גיהנום..

הרפואה שלך: כל ליל-שישי לחלק סלים

אז האחיין של אותו אדם עשיר שעד אותה מכה היה נגד הדת בא אליי ואמר לי: דוד שלי שואל מה יכול להוציא אותו מהדיכאון? הוא היה בדיכאון גדול מאוד כי הוא גרם למשהו מאוד כואב. אמרתי לו: תראה, דוד שלך הוא יהודי מאוד עשיר, אם הוא רוצה להתחיל לרפאות את עצמו הוא חייב לעשות דבר אחד, לעשות גמ“ח למשפחות עניות אבל לא לתת כסף לגמ“ח אלא הוא בעצמו ילך לקנות את המוצרים, הוא בעצמו יארוז, אפשר לעזור לו אבל שהוא יארוז את זה וכל ליל שישי הוא יסע בעצמו אל המשפחות האלה יקח את הסלים ויתן להם, אמרתי לו שאם הוא יעשה את זה כל ליל שישי זה יהיה הרפואה שלו. למה? כי הוא היה במצב כ“כ דכאוני ואם הוא יגלה בתוכנו את העניין של הנתינה וזה יהיה אצלו במסירות נפש במקום שבו הוא נמצא, זה יכול להתחיל לרפאות אותו, צריך לעשות עוד דברים אבל זה ההתחלה והבסיס של הרפואה שלו – זה המידה הראשונה וזה נקרא מידת החסד.

מה הכינוי של כזה אדם בעולם? פראייר

מידת החסד זה הספירה הראשונה ובעצם כל תיקון נפש האדם מתחיל מהנקודה הזאת וכמו שאמרנו זה לא ללכת בגדול על הנקודה הזאת אלא לחפש בדברים קטנים איפה אני יכול לוותר על הקבלה ולהיות נותן – היום אם אדם הוא זה שבד“כ נותן ועושה איך בעולם קוראים לזה? מה הכינוי שלו? פראייר. פראייר זה מלשון חופשי באנגלית (פרי-Free). שימו לב היצה“ר צועק לאדם: אם אתה יותר מדי נותן לזולת ואתה לא דואג לקבל פי-שתיים ממה שאתה מקבל אתה פראייר, תשימו לב בתוכן של הדבר קודם כל הוא טוען טענה אמיתית, האדם נהיה חופשי, ממי הוא נהיה חופשי? מהיצה“ר, רק שהוא אומר את זה בנימה של לעג ובוז כדי להחליש אותנו בנקודה הזאת, זה תרבות שלימה שאומרת לאדם: אם אתה תהיה נותן אתה בעצם מפסיד את החיים שלך – זה הנקודה הראשונה לעבוד על המידה הראשונה, להפוך את הקבלה לנתינה שזה בעצם מידת החסד – המידה השנייה שהיא כנגד מידת הגבורה או הגבורות זה בפשטות ’איזהו גיבור הכובש את יצרו‘ כמובן שמידת הגבורה זה לכבוש את היצר אבל נתבונן בעומק הדבר בפנימיות של עבודת הגבורה:

אדם שכועס יכול להחריב את העולם..!!

כל עניין היצה“ר זה בעצם לפרוץ את הגבולות של הרצונות של התאוות ושל המידות, ,פירוש הדבר שאם אדם יושב עכשיו ואוכל ארוחת צהריים רגילה, ארבעה שניצלים, היצה“ר זה לפרוץ את הגבולות ז“א אל תגיד לי איך לאכול, אני יאכל איך שאני רוצה במהירות שאני רוצה וערב פסח אז אני חייב לבער את הצלחת שלא יהיה בה פירור – מה פירוש הדבר? היצה“ר שבלב ושברצונות ובתאוות זה לפרוץ את כל הגבולות ואל תגיד לי מה לעשות – לעומת זה עבודת הגבורות שבנפש זה נקרא כוח ההתאפקות, פירוש הדבר שאני שולט על התאוות ולא התאוות שולטות עליי,
זה כוח נפשי. ז“א שאדם יושב מול הצלחת וצריך לאכול, אני אקבע איך לאכול
ולא הצלחת או השניצל יקבעו לי איך לאכול – כמה קשה זה כשיש רצונות
בלב, אפשר לראות את זה גם במידת הכעס, ברגע שמתעוררת בלב מידת הכעס
אז האדם באותו רגע יכול להחריב את כל העולם, הוא מאבד את השכל
לגמרי בהתעוררות מידת הכעס, שוב לשלוט על המידה ולא שהמידה תשלוט עלינו, הכוח בנפש לשלוט על המידות שבלב ועל התאוות שבלב זה נקרא כוח ההתאפקות.

יש מצב שהתאוות שולטות עליו לגמרי

גם בנקודה הזאת כל העניין של מצרים זה היה בדיוק פריצת כל הגבולות, להחליש את כוח ההתאפקות ולהמעיט אותו עד שיהיה בבחינת אפס, כל הקליפה והטומאה של מצרים זה היה כל המרבה בתאוות הרי זה משובח, ככל שאדם מתרגל לתאוות הוא מחליש מאוד בתוכו את כוח השליטה וכוח ההתאפקות עד שיש מצב ויש שלב שאדם איבד את הכוח לגמרי – התאוות שולטות עליו לגמרי והוא איבד את זה,
וזה מושג שהוא מאוד מקובל בימינו, כשאדם כבר איבד את כל כוח הגבורה וכוח ההתאפקות זה המושג שנקרא מכור. היום יש מכור לסמים, לאלכוהול, לאינטרנט. סיפר לי יהודי שהוא אחד המומחים בארץ בדבר הזה שהיום ההתמכרות לאינטרנט יותר גדולה מההתמכרות לסמים, אבל אם נתבונן התאווה, המקום הזה המציאות הזאת והתענוג שיש במקום הזה שולט על האדם לגמרי והאדם לא יכול להנהיג את עצמו במקום הזה – למעשה זה היסוד של ההתמכרות עבודת הגבורה זה להרגיל
את עצמנו לשלוט על התאוות ועל הרצונות שיש לנו בתוך הלב, זה יסוד מאוד גדול.

לגלות בנו כל פעם את כוח ההתאפקות

גם במידת הגבורות כמו במידת החסד צריך לדעת שאי אפשר להפוך את זה במאה שמונים מעלות, הלוואי והיינו יכולים בעבודה של חודש ימים לגלות בנו את כל כוח ההתאפקות ונהיה שולטים, הלוואי. אבל צריך לדעת שזה עבודה של חיים, זה עבודה של שנים כל פעם לגלות בתוכנו את כוח ההתאפקות – רבינו אמר גם מעט זה טוב – לפני 3 שנים בערך ניגש אליי ידיד שלי בן חמישים שהוא בעל תשובה ומגיל צעיר מאוד הוא רגיל לעשן כל יום בכל שעה עגולה סיגריה של גראס, זה קביעות ומסירות נפש, הוא אמר לי: תראה, אני רוצה להפסיק, אם אתה תגיד לי להפסיק אני יסכים איתך ברעיון אבל במעשה אני אומר לך מראש, אני לא יכול להפסיק, אני יותר מדי מחובר וקשור עם המקום הזה, יש עצה למצב הזה? אמרתי לו: כן, זה מה שרבינו אמר גם מעט זה טוב, מה הכוונה? הוא עכשיו קשור עם המקום הזה בקשירה כזאת ובהתמכרות כזאת שהוא לא יכול להפסיק את זה בבת אחת. אמרתי לו: חסר לך עכשיו בנפש את כוח ההתגברות על הדבר הזה, כוח ההתאפקות. הגבורה בנפש להתגבר על זה חסרה אז מה תעשה? תתחיל לאט-לאט.

מבטיח שתוך שנה+ אתה מרים 50 קילו

יש יהודי שהוא רוצה להרים חמישים קילו במשקולות אבל היום הוא בקושי מרים 10 קילו, הוא מגיע לחדר כושר ושואל את המדריך: מה אני יעשה? המדריך יגיד לו: חודש תרים רק 10 קילו, אחר-כך שלושה שבועות תרים 12 קילו וכן הלאה, אני מבטיח לך שתוך שנה ושלושה חודשים אתה מרים חמישים קילו – כמו שזה בשרירים הגשמיים בגוף ככה הנפש בעניין הזה מגבילה. אמרתי לו: אתה בשעה 6 בערב אתה מעשן ולא יעזור שום דבר, להגיד לך לא לעשן אני יודע שאי אפשר אבל אתה יכול לחכות 10 דקות? אמר לי: כן. אמרתי לו: תתאפק 10 דקות ותדע לך שהעשר דקות האלה שהמתנת, שרצית לעשן ולא עישנת התחילו לעורר בתוכך את כוח ההתגברות וכוח ההתאפקות – כך כל פעם תבדוק כמה זמן אתה יכול להתאפק – זה מה שרבינו אמר מעט זה גם טוב, אנחנו צריכים להתחיל להרגיל את עצמנו למידת ההתאפקות.

הפוסט פרשת בהר בחוקותי | ימי העומר זה הזמן להתקרב להקב“ה ! הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מכיוון שהשבוע זה שבוע שחל בו ל“ג בעומר אז בעזרת השם נלמד קצת בכלליות את עניין התנאים ובפרט על רבי שמעון בר יוחאי – הסיפור על רשב“י מובא בגמרא במסכת שבת דף לג וגם בזה יש רמז וסימן כי לג זה העניין של ל“ג בעומר והזוהר הקדוש קורא לרשב“י ’שבת‘. הסיפור הוא די-ידוע אבל יש עוד הרבה דברים לדייק ולדקדק בהם ואנחנו נראה שהסיפור הוא לא כפשוטו. הגמרא מספרת על שלושה חכמים: ר‘ יהודה, ר‘ יוסי ורשב“י שישבו ביחד ודיברו על מלכות רומי

’ראש-המדברים‘ בכל מקום

ר‘ יהודה זה ר‘ יהודה בר אלעאי. ר‘ יהודה פתח ואמר: כמה נאים מעשיהן על אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים ותיקנו מרחצאות. ר‘ יוסי שתק ורשב“י אמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן, תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות כדי לעדן את עצמן, גשרים כדי
ליטול מהם כסף -כששלושת החכמים ישבו ודיברו היה איתם עוד יהודי בשם יהודה בן גרים – כל הראשונים כותבים שיהודה בן גרים לא היה אדם רע, נהפוך הוא יש מקום שכתוב שהוא היה צדיק, אבל בוודאי שהוא לא היה אדם שלילי – יהודה בן גרים הלך וסיפר את הדברים האלה, רש“י ושאר הראשונים כותבים שהוא לא הלך במטרה להפיץ את הדברים, אלא הוא ישב וסיפר את זה לחברים שלו או למשפחה שלו אבל הדברים הגיעו למלכות, בפשטות המלכות הכוונה למלכות רומי. הדברים הגיעו למלכות והם גזרו על כל אחד גזירה לפי מה שהוא אמר, ר‘ יהודה ששיבח את המלכות יהיה ראש-המדברים בכל מקום וזה מובא שכל מקום שהתאספו חכמי ישראל יחד, הראשון שתמיד פתח בדברים היה ר‘ יהודה. ר‘ יוסי שתק, על זה שהוא לא שיבח את המלכות גזרו עליו שיגלה
לציפורי ואילו רשב“י שגינה את המלכות גזרו עליו שיהרג..

נס אחד זה עינא דמיא ונס שני עץ חרוב

רבי שמעון בר-יוחאי ורבי אלעזר הלכו ולמדו כל היום תורה בביהכ"נ ואשתו של רשב“י היתה שולחת להם אוכל. כאשר ראה רשב“י שהגזירה מתחזקת ומחפשים אותם הוא אמר לבנו: אם יתפסו את אימא וחלילה יצערו אותה היא תגלה איפה אנחנו ואז הם ברחו למערה. 12 שנה ישבו רשב“י ור‘ אלעזר ולמדו תורה במערה והגמרא מספרת שנעשה להם 2 ניסים, נס אחד זה שנברא להם עינא דמיא (מעיין) והנס השני שנברא להם עץ חרובים וזה מה שהם אכלו כל השלוש עשרה שנה.
הם ידעו שהם לא יוכלו להשיג בגדים אז כדי שהבגדים לא יתבלו הם חפרו
בור וכיסו את עצמם בחול וככה הם למדו תורה 12 שנה. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא לפתח המערה ואמר כך: מי יודיע לבר-יוחאי שמת הקיסר והתבטלה הגזירה?

הוא לא יכול לסבול

מכוח ההודעה הזאת של אליהו הנביא, רבי שמעון בר-יוחאי ורבי אלעזר יצאו מהמערה – הגמרא מספרת שהם כבר לא היו בגדר בני אדם, אחרי שתים עשרה שנה כאלה רבי שמעון
ורבי אלעזר לא היו כבר בגדר בני אדם לכן הם היו מלאכים ומלאך לא יכול
לסבול את גשמיות העולם הזה ואת שטות העולם הזה לכן אומרת הגמרא
שהם ראו אנשים שזורעים וקוצרים והם אמרו: עוזבים חיי-עולם ועוסקים בחיי-שעה

…לומד מהרשעים שבגיהנום

כל מקום שהם היו מסתכלים הם היו שורפים אותו מהקדושה שלהם – יצאה בת-קול ואמרה: להחריב עולמי יצאתם? תחזרו למערה, הם חזרו למערה לעוד שנה. נשים לב שיש הבדל מאוד-מאוד משמעותי בין השתים עשרה שנה שהם היו במערה לבין השנה הנוספת שהם היו במערה – 12 שנה זה היה מכוח הגזירה של הקיסר, השנה הזאת זה כבר בת-קול, השכינה גזרה עליהם את השנה הזאת. עברו 12 חודשים נוספים ואז רשב“י אמר לר‘ אלעזר: דינם של רשעים בגיהנום זה 12 חודש, דיינו לגזירה הזאת – מזה למד רשב“י שהם יכולים לצאת מהמערה, – שימו לב מאיפה רשב“י לומד שהוא יכול לצאת מהמערה, מהרשעים בגיהנום – מה הקשר שלך לרשעים בגיהנום? זה לא מובן. הם יצאו מהמערה והגמרא אומרת שכל מקום שהיה מסתכל ר‘ אלעזר היה שורף אבל רשב“י היה מרפא. אומר הבן איש חי ועוד מפרשים מדוע ר‘ אלעזר שורף ורשב“י מרפא, מכיוון שהשנה השלוש עשרה הם היו צריכים להגיע לי“ג מידות של רחמים – אחרי שתים עשרה שנה הם היו מלאכים, אחרי שלוש עשרה שנה הם נהיו צדיקים, ידוע שר‘ נתן כותב שהצדיק יותר גבוה ממלאך, מלאך לא יכול לסבול את הגשמיות של העולם הזה, הוא לא יכול לסבול טומאה והוא לא יכול לסבול אדם שעושה עבירות, מהקדושה שלו  הוא שורף אותו..

לבחורים קשה להגיע לסוד הזקן העליון

הצדיק יותר גבוה ממלאך בזה שהוא יכול לסבול גם את כל בעלי העבירות ואת כל הטומאה בעולם, אחרי 13 שנה רשב“י הגיע לזה. ר‘ אלעזר לא הגיע לזה מכיוון שכתוב שסוד הרחמים האמיתיים של הצדיקים זה נקרא י“ג מידות של רחמים וזה נקרא סוד הזקן העליון. הצבע של הזקן העליון זה לבן וזה סוד הרחמים, אומר רבינו האר“י הקדוש שזקן לבן זה סימן לרחמים – אז כל אחד צריך להתפלל שיהיה לו זקן לבן, המקובלים מתפללים שיהיה להם זקן לבן. אומר הבן איש חי שבחורים צעירים קשה להם להגיע לשם לכן ר‘ אלעזר עדיין שורף את העולם. יום אחד הם הלכו ביחד בדרך וראו סבא (אדם מבוגר) שרץ עם 2 אגודות הדסים בידיו, שאלו אותו: מה זה?

מהיכן המקור להדסים לכבוד יום שבת?

אותו סבא אמר להם שיש לו הדסים לכבוד שבת, כדי לברך עליהם – זה המקור שמברכים על הדסים בשבת. אז הם שאלו אותו: למה לך 2 אגודות של הדסים? אמר להם: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. אומרת הגמרא שהתיישבה דעתו של ר‘ אלעזר. מהסיפור הזה ר‘ אלעזר בן ר‘ שמעון הפסיק לשרוף את העולם, הוא הגיע בעצם לרחמים של רשב“י שהוא יכול לסבול את העולם – עד כאן זה בעצם הפשט של הסיפור בקצרה. נתבונן בכמה נקודות בסיפור הזה ונראה שבאמת הסיפור הזה פה הוא מאוד לא מובן. דבר ראשון השיחה של ר‘ שמעון, ר‘ יהודה ור‘ יוסי היתה זמן קצר יחסית אחרי חורבן בית המקדש השני. כידוע הרב של כל החכמים היה ר‘ עקיבא ור‘ עקיבא היה בן 68 כשנחרב בית המקדש השני, ז“א שר‘ שמעון, ר‘ יהודה ור‘ יוסי חיו גם בתקופת סוף בית המקדש השני, השיחה הזאת שהם ניהלו בינם לא היתה
יותר משלושים שנה אחרי בית המקדש השני. מה שהרומאים עשו לארץ, כדי
לקרב את זה לדעתנו ולהרגשתנו, זה לא פחות ממה שהנאצים ימח-שמם עשו בשואה

נחל של דם ירד מביתר עד למישור החוף

הרומאים הרגו בארץ מיליונים של יהודים, זה לא רק שהם החריבו את בית המקדש והחריבו את ירושלים אלא מספרת הגמרא על ביתר, היו שם מאות-אלפים ואת כולם הרגו. הגמרא אומרת שירד נחל של דם מביתר שהגיע למישור החוף וכמה שנים החקלאים הגויים היו משתמשים בדם הזה כדי להשקות את השדות, ז“א אין אומה רשעית כאומה הזאת – מתעוררת פה שאלה מאוד גדולה: איך יכול להיות שר‘ יהודה מגדולי התנאים יכול לשבח אותם? כדי להבין את זה, 10 שנים אחרי השואה יושבים 3 מגדולי הדור ואחד אומר: בוא תראה כמה נאים מעשיהם של האומה הזאת, הגרמנים הנאצים ימח-שמם, הם בנו בניינים, בנו בתים, פיתחו את גרמניה – יעלה על הדעת כזה דבר שצדיק כזה גדול ישבח את הרומאים? זה לא יעלה על הדעת דבר כזה

רומי יצאה במפח נפש מהדין

נקודה נוספת שעוד יותר קשה על רבי יהודה, הגמרא במסכת  ע“ז דף ב‘ עמוד ב‘ אומרת שלעתיד לבוא יכנסו כל האומות לדרוש שכרם מהקב“ה ומכיוון שרומי היא מלכות חשובה אז הם נכנסים ראשונים, הם יכנסו ראשונים. הקב“ה יגיד להם: על מה אתם רוצים שכר? מה עשיתם? הרומאים אמרו: בנינו שווקים ומרחצאות, עשינו גשרים
וכל זה לכבוד ישראל. הקב“ה אמר להם: כל מה שעשיתם זה רק בשביל עצמכם, לא עשיתם שום דבר בשביל
עמ“י ובשביל הקדושה. אומרת הגמרא שמלכות רומי
יצאה במפח נפש מדינו של הקב“ה, ז“א שבעצם יש לנו גמרא מפורשת שאומרת שהקב“ה לא קיבל את הטענה הזאת שיש ברומאים איזה נקודה טובה, זה גמרא מפורשת

חז“ל הלבישו בסיפור דברי תורה עמוקים

בוודאי שר‘ יהודה בר אלעאי יודע את הגמרא הזאת, הוא גם יודע שהקב“ה דחה את הטענה של הרומאים אז איך יכול להיות שר‘ יהודה משבח את הרומאים, גם בפשטות הסברה אומרת שלא לשבח אותם ואתה גם יודע שהקב“ה ידחה את כל הטענות שלהם אז איך יכול להיות שאתה משבח אותם? נקודה נוספת זה שבאמת לכל אורך הסיפור השם רומי לא מוזכר אלא מה כתוב? או אומה זאת או מלכות. לכן מכוח השאלות האלה אנחנו צריכים לדעת שידוע שהאגדתות בש“ס זה הכל סודות התורה, אדרבה האגדתות שבש“ס הם סודות יותר גדולים מדברי הפשט של הגמרא, חז“ל הלבישו בדרך של מעשיות דברי תורה מאוד עמוקים, זה בעצם הפנימיות
של האגדתות שבש“ס. נקודה נוספת, אומר רבינו האר“י הקדוש יסוד מאוד
גדול בהבנת העניין של התנאים, זה גם אצל האמוראים אבל זה עוד יותר אצל התנאים

בספר תורה של ר‘ מאיר כתוב כותנת אור

אומר רבינו האר“י הקדוש שהתורה של התנאים זה לא כמו שאנחנו לומדים תורה ומשתדלים להבין, הבנו? אז אנחנו אומרים מה שהבנו. התנאים כבר היו במדרגה רוחנית כ“כ גבוהה שלמעשה הנשמה שלהם האירה את התורה. כשאחד התנאים אומר תורה זה כבר משורש הנשמה שלו. כל יהודי מחובר בשורש נשמתו עם התורה אבל דברי התנאים הנשמה שלהם כבר מגלה את התורה שהם צריכים לגלות, זה המדרגה הכי גבוהה בלימוד התורה. הגמרא במסכת עירובין אומרת שר‘ מאיר היה סופר סת“ם ובספרו של ר‘ מאיר היה כתוב את הפסוק ’ויעש השם א-לקים לאדם ולאשתו כותנת עור‘ אבל בספרו של ר‘ מאיר היה כתוב ’כותנת אור‘ באלף. כולם שואלים איך יכול להיות? אם משנים אות בספר תורה אז הספר תורה פסול, זה הלכה. איך הספר תורה של ר‘ מאיר לא פסול? לכן יש כאלה שנדחקים לפרש שלא הכוונה ספר התורה של ר‘ מאיר אלא ספר הפירושים של ר‘ מאיר אבל זה מאוד קשה

לכל נשמה יש למעלה ספר תורה פרטי

-התירוץ הזה הוא מאוד קשה מכיוון ששם הגמרא אומרת שר‘ מאיר היה סופר סת“ם ורבי ישמעאל אמר לר‘ מאיר: תהיה זהיר במלאכתך כי שמיים וארץ תלויים בספרי תורה שאתה כותב ועל זה אומרת הגמרא שרבי מאיר היה כותב ’כותנת אור‘ עם האות אלף. לכן באמת זה שאלה גדולה מאוד, אומר הבני יששכר חידוש נורא מאוד: באמת לכל נשמה יהודית יש למעלה ספר תורה ולעתיד לבוא כל יהודי יגלה את הספר התורה הפרטי שלו למעלה, הכוונה לפי שורש נשמת האדם ככה התורה מצטיירת למעלה. אומר הבני יששכר שר‘ מאיר כבר
ידע את ספר התורה שלו למעלה – מי שיודע את הספר
תורה שלו למעלה יכול לכתוב ספר תורה לפי מה שהוא יודע

או תוותרו או שתעשו פשרה

אומר הבני יששכר וכל זה מובא בשם רבינו האר“י הקדוש שכל תורה שתנא אמר זה היה תורה שהיתה נובעת משורש נשמתו, זה לא תורה שכלית אלא זה תורה נשמתית, הנשמה שלו כבר היתה מגלה את התורה הזאתי לכן אנחנו רואים שהיו בין התנאים מחלוקות עצומות, לכאורה למה אתם לא מוותרים אחד לשני, או שתעשו פשרה. הם לא יכולים להתפשר כי באמת אלו ואלו דברי א-לקים חיים, כל אחד אומר את זה לפי שורש הנשמה שלו. גם פה בשיחה שהיתה בין שלושת החכמים היא בכלל לא היתה במעשיה של רומי, נזכור שאין לנו אומה רשעית כמו רומי ולא יכול להיות שתנא ישבח את הרומאים אלא זה בכלל עניין אחר לגמרי. התנאים ידעו שעמ“י הולך לצאת לגלות של אלפי שנים, השנה זה יהיה 1951 מחורבן בית המקדש השני, הם ידעו ברוח הקודש שעמ“י הולך לצאת לגלות מאוד קשה עם הרבה מאוד ניסיונות וייסורים והסתרות פנים מאוד-מאוד קשות שהולך לעבור על כל הדורות בעם ישראל

בזכות המסירות נפש של 10 הרוגי מלכות

התנאים ידעו את זה, מה שהם פעלו בעבודה שלהם ובתפילה שלהם זה היה בשביל עמ“י לכל הדורות, דוגמא לדבר זה עשרת הרוגי מלכות שבעצם פעלו פעולה רוחנית בשביל עמ“י לכל הדורות. אומר רבינו האר“י הקדוש שאנחנו לא יודעים מה הם חסכו לנו בזה שהם קיבלו את המיתה בכזה שמחה ואהבה – אומר רבינו האר“י הקדוש שהם ביטלו את כל הפנימיות של הדין – מה שאנחנו עוברים זה רק החיצוניות של הדין, אם ח“ו היינו צריכים לעבור את הפנימיות של הדין ז“א שכל 30 שנה היינו צריכים לעבור שואה – בזכות המסירות נפש של עשרת הרוגי מלכות נחסך לנו כל הבחינה הזאת, לכן זה דוגמא שהם פעלו פעולה לכל הדורות. התנאים פה ישבו ודנו בשאלה אחרת לגמרי: איך נכון ומה צריכה להיות הדרך שעמ“י
הולך להתמודד עם ההסתרת פנים ועם הגלות הגדולה שהולכת לעבור על כל הדורות?

להסתכל על הטוב של הקב“ה בהסתרה

זה היה הנושא של השיחה שלהם לכן הם לא מזכירים את המילה רומי אלא הם אומרים ’אומה זאת‘ אומה בגימטריה זה 52. יש מושג בקבלה שנקרא שם ב“נ (52), פירוש הדבר שזה הנהגת העולם הזה בפרט בזמן הצמצום וההסתרה – ר‘ יהודה הוא מצד שורש החסדים, אומר רבינו האר“י הקדוש שבכלליות יש לנו עבודה של 3 קווים, זה מושג שחוזר הרבה-הרבה פעמים בכתבי רבינו האר“י הקדוש, 3 קווים הכוונה שיש 3 יסודות בעבודה שלנו בכלליות, 3 יסודות בעבודה שלנו להקב“ה. השלוש קווים האלה זה נקרא קו הימין, קו השמאל וקו האמצע. הקו הימין זה החסדים, ר‘ יהודה הוא מצד החסדים. ר‘ יהודה אומר מה העבודה של החסדים בזמן ההסתרה: בוא וראה כמה נאים מעשיהם של אומה זו, על מה אנחנו צריכים להסתכל? על הטוב של הקב“ה שנמצא בתוך ההסתרה הזאת, העבודה שלנו
זה לחפש את הנקודה הטובה של ההנהגה של הקב“ה בכל ההסתרות ובכל הצמצומים

לראות את החסדים של הקב“ה בכל דבר

בתורה ד‘ בליקו“מ רבינו אומר ’כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא שנאמר בהשם אהלל דבר בא-לקים אהלל דבר‘ השם זה החסדים, כשהקב“ה עושה לי חסדים אני אומר לו תודה. א-לקים זה השם של הדין שזה הצמצומים וההסתרה, גם אהלל דבר. זה מה שרבי יהודה אומר, העבודה שלנו בזמן ההסתרה זה ללכת ולהתבונן ולחפש ולראות כל הזמן שכל מה שהשם עושה לנו זה הכל לטובתנו וידוע שזה עבודה מאוד-מאוד גדולה בבירור הדעת הנקודה הזאת לראות את החסדים של הקב“ה בכל דבר ודבר. אומר רבינו שככל שאדם זוכה לזכך את שכלו בבחינה הזאת לראות שבעצם הכל לטובה אז איזה תיקון אדם זוכה לעשות בדבר הזה? הוא מקבל דעת בדיבור שלו. על התורה הזאת ר‘ נתן כותב שיש דיבורים שהם בכלל לא נקראים דיבורים
זה צפצופי-עופות, אדם מדבר שטויות, יושב חמש
שעות ומדבר על פוליטיקה, על כדורגל ועל כדורסל, אומר ר‘ נתן שזה לא הגדר של הדיבור, דיבור זה דעת, זה
לדבר על התורה על אמונה על קדושה, יראת שמיים וכו‘..

המלכות = השכינה וההנהגה

מתוך התורה של רבינו מסביר ר‘ נתן איך אדם זוכה לדבר דיבורים של דעת: ככל שהוא זוכה יותר לראות את החסדים של הקב“ה זה נקרא שהוא מזכך את מוחו וזה בסוד הלובן העליון ואז האדם מקבל דיבורים של דעת, הוא מדבר על הקב“ה – זה מה שאומרת הגמרא, ר‘ יהודה אומר תסתכל בכל פרט ובכל בחינה ברחמים ובחסדים של הקב“ה. המלכות זה השכינה וזה ההנהגה של הקב“ה, מה גזרה
עליו המלכות? אתה תהיה ראש-המדברים בכל מקום. ראש זה עולם המחשבה, מדברים זה עולם התיקון – אתה תהיה שורש של התיקון של כל הצדיקים לקשר
את המחשבה עם הדיבור, זה מה שהגמרא אומרת, אתה תקשר את הדעת עם הדיבור

ר‘ יהודה נתן לנו את הכוח לעבודה הזאת

כל השלושה תנאים לא פעלו את זה רק בשביל עצמם לגלות את זה אלא הם כיוונו בזה להכניס את המהלך הזה לעמ“י עד שיבוא משיח צדקנו, ר‘ יהודה נתן לנו כוח לעבוד את העבודה הזאת לכן כתוב שסתם מעשה בחסיד אחד שמובא בש“ס זה הולך על ר‘ יהודה כי הוא שורש החסדים וזה הבחינה של ר‘ יהודה. לעומת זאת ר‘ יוסי הולך בדרך אחרת, הוא שותק. ר‘ יוסי זה נקרא תיקון קו האמצע וקו האמצע עולה למקום הכי גבוה עד סוד הכתר העליון. איפה ראינו את זה? רבינו אומר בתורה ו‘ שעיקר התשובה זה ישמע ביזיונו ידום וישתוק וע“י זה עולה לכתר העליון – זה העבודה של ר‘ יוסי. ר‘ יוסי אומר שבשעה שמבזים את האדם או שהוא נכנס להסתרת פנים וצמצום אז הלב של האדם מוצף ברגשות של עצבות, כעס הקפדה וכו‘

כשהלב מוצף באיזשהו רגש עוצמתי אז

-העצה בזמן הזה זה השתיקה, ברגע שאדם מרגיש שהוא כל-כולו בוער בכעס או בצער או בעצבות צריך לדעת שאין עצה ואין תבונה – עכשיו זה עבודה של שתיקה כי ברגע שאדם שותק זה משכך את הלב, זה כמו ים סוער וכדי להביא להכנס לים צריך שהים יהיה רגוע – איך זוכים לרגיעה? תשתוק, צריך לדעת שזה כלל גדול מאוד. לא תמיד מצליחים לשתוק אבל עכ“פ צריך לדעת כלל מאוד גדול: תמיד כשהלב מוצף באיזשהו רגש עוצמתי, מה שאני חושב באותו זמן ומה שאני מדבר באותו זמן זה שטויות והבלים ודמיונות, אנחנו מדברים שטויות ודמיונות בזמן הזה אבל לפחות שנדע שאנחנו מדברים שטויות ודמיונות. לפני כמה חודשים הייתי באיזה בעיה של שלום בית, הבעל היה גבורות, הוא היה אש אז ישבתי ודיברתי איתו..

שתדעי לך מראש זה הכל שטויות והבלים

-אמרתי לו: תראה לא צריך לכעוס, צריך לקבל באהבה וכן הלאה. הוא אמר לי: אבל כשזה תוקף אותי אני לא מצליח לשתוק. אמרתי לו: אני מבין אותך, אני מזדהה איתך כי גם אני לא מצליח תמיד לשתוק אז אנחנו באותו סירה, אני מציע לך שתגיד לאשתך פעם-פעמיים בשבוע: כשאני כועס אני לא מצליח לשתוק אבל רק שתדעי מראש שכל מה שאני אומר לך זה הכל שטויות והבלים, תביני שעכשיו קיבלתי ראש של שטות וכל מה שאני אומר לך זה שטויות והבלים. לפחות תרגיע אותה כי היא חושבת שאתה אומר אמת. תגיד לה שאתה מבין שזה הכל שטויות – בשעת הכעס ובשעת הרגש אדם מדבר מה שהוא מדבר אבל באמת העצה הכי טובה אם אפשר בזמנים האלה זה פשוט לשתוק. יש כזה משחק של ילדים שנקרא ’משחק השקט‘ אז שאדם יגזור על עצמו להיות בשקט ולא לדבר, זה למעשה העבודה של ר‘ יוסי לכן חז“ל אומרים שבכל מקום הלכה כמו ר‘ יוסי כי טעמו ונימוקו עימו. בפשטות אנחנו מבינים שטעמו ונימוקו עימו הכוונה שהוא
היה מסביר אותה ומנמק את ההלכה טוב-טוב וקיבלו את זה

היה משמח את הלב בתורה

כל מקום שר‘ יוסי חולק עם תנא הלכה כמו ר‘ יוסי כי טעמו ונימוקו עימו – יש פה שאלה: כשאנחנו אומרים נימוקו הכוונה שהוא מסביר את ההלכה. מה הכוונה טעמו? שהוא גם מסביר את ההלכה אז למה צריך להגיד לשון כפולה טעמו ונימוקו עימו? אלא ר‘ יוסי בסוד השתיקה היה עולה לעולם הטעמים. עולם הטעמים זה נקרא עולם הניגונים, כמו שיש בתורה טעמים, נקודות, תגים ואותיות, ידוע שהטעמים של התורה זה הכי גבוה, זה נקרא סוד עולם הניגון. רבינו אומר שלכל תורה יש את הניגון שלה – ר‘ יוסי בסוד השתיקה עולה לעולם הטעמים, לעולם הניגונים
לכן כשהוא היה מגלה תורה הוא לא רק היה מסביר את התורה אלא טעמו עימו, הוא היה מגלה גם את הניגון של התורה הכוונה שהוא היה משמח את הלב בתורה הזאת..

וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צרריך

בחיי מוהר“ן רבינו אומר שאילו הייתי מגלה את הניגונים של התורות שלי היתה מתבטלת הבחירה בעולם כי כולם היו רצים אחרי הקב“ה. בכל תורה יש שכל של התורה ויש ניגון של התורה. הניגון של התורה זה עוד יותר גבוה מהתורה עצמה, זה השמחה. לפעמים אנחנו לומדים תורה ואנחנו מרגישים שמחה מאוד גדולה עצם השכל, עצם הידיעה של הדבר ועצם ההתחדשות של הדבר אבל מה שאנחנו מקבלים היום זה רק ניצוץ של הניגון. באמת הניגונים של כל תורה הם מאוד גבוהים וסוד השתיקה עולה למקום הזה – זה ר‘ יוסי בקו האמצע. ר‘ שמעון זה קו השמאל, קו הגבורות – אומר רבינו האר“י הקדוש שאין לך עבודה יותר קשה מהעבודה של תיקון הגבורות. צריך לעשות המתקה על העניין של הגבורות לכן בשיר של רשב“י כתוב ’נאזרת בגבורה, ובמלחמת אש דת השערה, וחרב הוצאת מתערה, שלפת נגד צרריך‘..

אם יש לצדיק עדיין איזה בחינה של רע..

תיקונו ועבודתו של רשב“י זה עניין הגבורות. עניין הגבורות בבחינה הזאת זה להתגרות ברשעים. לכל אחד יש עבודה לפי שורש נשמתו, העבודה של רשב“י זה לא לפחד מהרשעים ולהתגרות בהם, כאשר צדיק נכנס לעבודה כזאת זה עבודה הכי קשה והכי מסוכנת מכיוון שאם לצדיק יש עדיין איזה בחינה של רע בתוכו ואין צדיק שיעשה טוב בארץ ולא יחטא כי אחרי הכל גם אדם שעובד את הקב“ה במסירות נפש אבל עדיין זה לא ראייה שבפנימיות הלב שלו הוא נקי לגמרי, יכול להיות שיש לו קצת הקפדה, יכול להיות שיש לו קצת גאווה, לא הרבה אבל אולי יש לו עוד
איזה מידות או תאוות שעדיין לא מתוקנות, כשצדיק נכנס לעבודה של גבורות
שזה להתגרות ברשעים זה מסוכן מאוד כי כל נקודה רעה שיש בו, קודם כל דנים
אותו על הדבר הזה לכן זה הסכנה הגדולה שהוא יכול לעורר על עצמו את מידת הדין

חייב להמית כל נקודה של יצה“ר בתוכך

מה זה להתגרות ברשעים? זה לעורר את מידת הדין על הרשעים, זה לתבוע עונשים על הרשעים, לקטרג על הרשעים – ברגע שבא צדיק ומקטרג על הרשעים צריך לדעת שבשמיים אומרים לו: בסדר צריך לקחת את הרשעים ולהעמיד אותם לדין? בסדר גמור אנחנו מקבלים את הטענה שלך אבל אנחנו הוגנים, אתה עוררת את מידת הדין אז אתה הראשון שנכנס לדין לכן זה מסוכן מאוד להכנס לעבודה הזאת, לכן אומרת הגמרא שגזרה עליו המלכות? שיהרג. המלכות זה סוד השכינה היא אומרת לרשב“י: אתה רוצה להכנס לעבודה כזאת להתגרות ברשעים אז אתה צריך לקיים בעצמך ’אדם כי ימות באהל‘ אתה חייב להמית כל נקודה של יצה“ר שיש בתוכך. הצדיק השלם שנכנס לעבודה של להתגרות ברשעים חייב להיות במדרגה של אדם הראשון שלפני החטא לכן אומרת הגמרא שגזרו עליו ללכת ולהמית את עצמו באהלה של תורה ע“י זה לא יהיה לך שום קשר של נקודה של גשמיות העולם

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין

כל נקודה של גשמיות העולם זה מעורר קטרוג על האדם – רשב“י הבין את זה לכן הוא אמר לר‘ אלעזר הולכים לבית כנסת ולא יוצאים משם, יומם ולילה נשב ונלמד תורה. כשהגזירה התחזקה הבין רשב“י שזה לא מספיק העבודה הזאת לשבת כל היום בבית כנסת וללמוד תורה, זה דבר גדול מאוד אבל זה לא להיות במדרגת אדם הראשון לפני החטא – כדי לבטל כל רע צריך לקיים כפשוטו מה שהתורה אומרת בפרשת חקת ’אדם כי ימות באהל‘ אנחנו חייב לבטל את עצמנו. אדם שהוא מת קוברים אותו באדמה, אמר רשב“י בוא נכנס למערה ונקבור את עצמנו כמו שקוברים מת – מבריאת העולם לא היה אדם שלמד 13 שנה תורה כשהוא קבור באדמה, רשב“י ור‘ אלעזר היחידים שלמדו ככה תורה 13 שנה, אומרת הגמרא שזה לא דבר פשוט. בהמשך הגמרא מספרת שר‘ פנחס בן יאיר שהיה חותנו של רשב“י ראה אותו ברחצה אז הוא ראה את העור שלו, יש אומרים שהוא היה לגמרי חלודה, יש אומרים שזה היה כמו אדמה, היה אפשר לשתול ערוגות על העור של רשב“י. ר‘ פנחס בן יאיר התנא הגדול ראה את זה והתחיל לבכות, הדמעות ירדו על העור של רשב“י והוא התחיל לצעוק מכאבים, אסור לגעת בעור כזה, לקח שנים עד שריפאו את זה – עד היכן הגיעו הייסורים של המערה. בגמרא במסכת סוכה (דף מה)
אומרת הגמרא: אמר ר‘ שמעון בר-יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין

ר‘ יוסי זכה לעשות תשובה עצומה ונוראית

למה לא אמרו את זה תנאים אחרים שגם הם יכולים לפטור את העולם מהדין? כולם היו קדושי-עליון וצדיקים, למה דווקא רשב“י אומר אני ור‘ אלעזר יכולים לפטור את העולם מן הדין, רש“י במסכת סוכה אומר: בזכותי, אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין. רשב“י נכנס למערה כדי לבטל כל נקודה של רע ממנו כי מצד שורש נשמתו הוא היה חייב לבטל כל נקודה של רע כדי להתגרות ברשעים. אומר הבן איש חי בבן יהוידע ’נעשה אדם נאמר בעבורך‘ הכוונה שר‘ שמעון ור‘ אלעזר זכו להיות במדרגת אדם הראשון שלפני החטא, הם ביטלו את הכל. אדם הראשון עשה תשובה אל הקב“ה אמר לו: אתה תחזור למדרגה שלך לאחר מיתה, חייב לעבור מיתה כדיל להגיע למדרגת אדם הראשון שלפני החטא – רשב“י ור‘ אלעזר עברו את זה במערה, הם עברו את התיקון כי עפר אתה ולעפר תשוב במערה לכן הם זכו להיות במדרגת אדם הראשון שלפני החטא. לנכד של רשב“י, הבן של ר‘ אלעזר קראו ר‘ יוסי, מספרת הגמ‘ במסכת בבא מציעא שהוא היה שבאבניק אבל הוא זכה לעשות תשובה עצומה ונוראית עד שהוא היה במדרגת לימוד התורה כמו רשב“י ור‘ אלעזר

עץ חרוב זה מרמז על עניין של החורבן..

מספרת הגמרא שכשר‘ יוסי נפטר רצו להביא אותו למערה במירון, היה שם נחש בפתח המערה והוא לא נתן להכניס אותו, אז כל העם שהביאו אותו אמרו: באמת הוא בעל תשובה וצדיק אבל הוא לא במדרגת רשב“י ור‘ אלעזר, מספרת הגמרא שיצאה בת קול ואמרה: לא, הוא במדרגת רשב“י ור‘ אלעזר, אין לו זכות להיקבר במערה פה כי הוא לא עבר את השלוש עשרה שנה של הייסורים במערה, על זה אומר הבן איש חי שהנחש הזה שהיה על פתח המערה זה לגלות לנו שרשב“י ור‘ אלעזר תיקנו את בחינת הנחש לגמרי בשלוש עשרה שנה האלה – בשביל זה רשב“י נכנס למערה ובאמת כל העניין שלו היה לגלות את עץ החרוב ואת עינא דמיא שזה סוד המעיין, מה הכוונה? רבינו האר“י הקדוש אומר שעפ“י התורה ועפ“י הזוהר כל עולם נקרא עץ, אילן. לכן יש עץ החיים יש עץ הדעת טוב ורע ורבינו האר“י שמתאר את כל העולמות קרא לספר הגדול שלו עץ החיים, כפ“י הקבלה יש סיבה למה עולם נקרא בשם עץ או אילן. הגמ’ אומרת שנברא לו עץ החרוב כי הוא בא לתקן את חורבן העולם אחרי חורבן בית המקדש השני לכן נברא לו עץ החרוב לרמז את העניין הזה..

נכנס כדי לבטל כל רע וכל קטרוג

איך רשב“י מתקן את עץ החרוב שזה החורבן? על-ידי המעיין שנברא בדרך של נס. המעיין זה התורה כי אין מים אלא תורה, בזכות זה שהוא תיקן את עצמו בכזאת בחינה היה לרשב“י רשות לגלות את כל הזוהר הקדוש וידוע מה שאמר רשב“י בעצמו: בהאי חיבורא יפקון מן
גלותא, ז“א שסודות התורה שהוא גילה הם בעצם היסוד והדרך של
כל הגאולה של עם ישראל וזה המלחמה שהוא נכנס: לבטל כל רע
וכל קטרוג מעל עצמו ואז היה לו את הרשות לגלות את הזוהר הקדוש.

הפוסט פרשת אמור | לג בעומר רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר-יוחאי הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

במצב של חיסרון דעת גדול

המשמעות הפנימית של ימי העומר הם לא רק לימי העומר אלא למעשה זה לכל החיים שלנו. נתבונן מה המשמעות ומהם עומקם של הדברים – מובא בספרים שכאשר מסתכלים על כל סדר יציאת מצרים זה מחולק לארבעה שלבים, השלב הראשון זה שעמ“י היה במצרים, השלב השני זה יציאת מצרים שלמעשה זה נמשך יממה אחת בט“ו בניסן, לאחר מכן מתחילים 49 ימי ספירת העומר, השלב הרביעי זה שבועות וקבלת התורה – הזמנים האלה שעמ“י היה בזמן גלות מצרים ויציאת מצרים, למעשה ר‘ נתן כותב שהשלבים האלה מלווים את כל החיים שלנו במחזוריות, כל פעם אנחנו עוברים איזשהו שלב מתוך הארבעה שלבים האלה. נתבונן מהם הארבעה שלבים – השלב הראשון זה גלות מצרים, רבינו האר“י כותב שגלות מצרים זה גלות הדעת, ז“א שהיה חיסרון דעת. כשאדם יודע שיש בורא לעולם שהוא מנהיג ומשגיח ויש לו דרישות מאתנו שזה המצוות וההלכות וע“י זה הקב“ה נותן לנו שכר וכן הלאה, זה נקרא דעת. בזמן שעמ“י היה במצרים כשהיה גלות הדעת, עמ“י היה במצב של חיסרון דעת גדול מאוד על הנקודה של ההשגחה הפרטית,
שיש מנהיג ומלך לעולם – מכאן רואים שחייב כל אדם לעבור מצד הנהגת העולם לא משנה באיזה אופן ובאיזה דרך, שלב של חיסרון הדעת

כל אדם חייב לעבור מצב של חיסרון דעת

כשאדם נמצא בחיסרון הדעת הוא לא יודע שיש בורא לעולם, הוא לא חי את המציאות הזאת, גם אם הוא ידע באיזה ידיעה שכלית זה עדיין לא אומר שיש לו דעת כי דעת זה החיבור בין המוח לבין הלב ’וידעת היום והשבות אל לבבך‘, צריך על כל פנים להרגיש קצת בלב שיש בורא לעולם. מצד זה שעמ“י היה בגלות מצרים ועיקר הגלות זה חיסרון הדעת, כתוב בספרים הקדושים שכל אדם חייב לעבור איזשהו שלב שהוא לא יודע שיש בורא לעולם, יכול להיות שבאיזה הבנה שכלית אנחנו יודעים שיש בורא לעולם אבל אנחנו לא חיים עפ“י זה, אנחנו לא מרגישים את זה ואין לנו שום קשר והתחברות עם המקום הזה וממילא האדם רודף אחרי דברים של העולם הזה

האדם תמיד יחפש

כל מציאות העולם והבריאה זה מציאות של חיסרון ותמיד האדם יחפש דרך למלא את החיסרון, אם זה בא דרך התורה, המצוות המעשים טובים וכן הלאה, אז מיד האדם ילך למקומות אחרים וזה בהכרח, אין אפשרות בין זה לבין זה, אדם לא יכול לחיות בחלל ריק, אז אדם ירצה שיהיה לו מיליון $ בעובר ושוב, הוא רוצה להיות סגן ראש הממשלה, הוא רוצה להיות במסיבות טבע הכי מסעירות שבעולם, זה לא משנה מה..

אני ולא שרף, אני ולא שליח

האדם היהודי הוא חכם אז הוא יודע מיד לטכס את העצה מאיפה לשאוב את החיות שלו – זה השלב הראשון שנקרא גלות מצרים – כשאדם נמצא בשלב הזה ובמציאות הזאת, אין שום אפשרות שבעולם שאדם יתחיל להתעורר ולחפש את הקב“ה, מדוע? כי אדם לא יודע. כל הגלות זה אי-ידיעה אז ברגע שאדם לא יודע, אין שום סיבה שבעולם שעכשיו הוא ילך ויחפש איזה דרך להתקרב אל הקב“ה. השלב השני שזה יציאת מצרים, על זה כתוב בהגדה של פסח ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ – זה גילוי שכינה. עומק הדבר זה שכדי לעבור לשלב השני שזה יציאת מצרים שזה לצאת מהמציאות של חיסרון דעת, חייב להיות התגלות א-לוקית, אף אדם לא מתקרב להקב“ה או חוזר בתשובה מתוך איזשהו דבר שהוא עושה, זה חייב להיות שהקב“ה בעצמו מאיר לו בתוך מצרים, זה חייב להיות כי אם אדם מתעורר הוא לא לגמרי במצרים. כשאדם נמצא בתוך מצרים הוא פשוט לא יודע אז ממילא אין תביעה כנגדו. כל תשובה שנעשית בעולם זה חייב להתחיל להיות ממציאות שהקב“ה בעצמו מעיר את האדם. כל אחד שיתבונן בעצמו וישאל אחרים יראה
שיש קושייה שאנחנו לא יכולים להסביר: איך חזרנו בתשובה?

בנץ כל עמ“י רץ אחרי עמוד הענן למדבר

אדם היה באמצע איזה ריצה, להשיג מיליון דולר או להיות סגן ראש הממשלה וכן הלאה, שימו לב כשאדם מתעורר לתשובה הוא לא מפסיק לרוץ אלא הוא משנה את הכיוון ריצה שלו, פתאום האדם רץ לכולל או רץ לישיבה, איך זה קורה? באמת זה הקב“ה בעצמו שולח את האור הא-לוקי שלו אלינו – באותו רגע שמאיר בנו האור הא-לוקי הזה, באותו רגע אין שום קושיות, אין שום שאלות, אין שום מניעות, שום תאווה בעולם, שום רצון אחר – הכל מתבטל למציאות הזאת וזה היה ממש יציאת מצרים. ביציאת מצרים אף אחד לא אמר כלום פשוט בנץ החמה של ט“ו בניסן  עמוד הענן התחיל ללכת למדבר וכל עם ישראל רץ אחרי עמוד הענן וזה מה שקורה
לנו ברוך השם, מדי פעם בפעם אדם רואה את עמוד הענן ופשוט מתחיל לרוץ אחריו.

הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו

השכינה לקחה אותנו בעצם אחריה אבל בשלב הזה ובמציאות הזאת אם נתבונן בעומק הדבר יש משהו עיקרי שחסר פה – חסר פה העבודה והבחירה שלנו – בשלב השני אין עבודה ובחירה שלנו כי כשמאיר אור א-לוקי לנשמה יהודית הנשמה היהודית תרוץ אחרי זה גם לקצה השני של העולם. עיקר תכלית בריאת העולם ומה שהקב“ה רוצה מאתנו בעיקר זה את העבודה לכן אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י שבזמן יציאת מצרים בצאת הכוכבים של ט“ו בניסן האור הזה הסתלק ואז התחיל השלב השלישי שנקרא ימי העומר. בימי העומר האור הזה הסתלק ובשעה שהוא הסתלק כל הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש כלל גדול מאוד שאותו הוא מזכיר הרבה פעמים: אין שום אור שמאיר שמסתלק, שהוא מסתלק לגמרי, תמיד כל אור רוחני משאיר רשימו (רושם) במקום שבו
הוא האיר, במקרה הזה זה הנשמות שלנו בעצמן, האור של יציאת מצרים האיר
בנו ואחרי 24 שעות הוא הסתלק – ר‘ נתן כותב שעכשיו בפרטיות זה לא חייב
להיות יממה אחת, האור הזה מאיר לאדם וזה יכול להיות חצי שנה, שנה או חודשיים..

האור עצמו לא נשאר רק הרשימו נשאר

רק הקב“ה יודע כמה זמן האור הזה צריך להאיר לאדם – זה מאיר לנו וכשזה מאיר אדם לא שואל שום שאלות, הוא פשוט רץ. בד“כ אדם רץ כמה חודשים,
נכנס לישיבה או לכולל, אחרי כמה חודשים שהאור מסתלק אדם קם בבוקר מסתכל בראי ואומר: מאיפה יש לי פיאות וזקן, איך הגעתי למצב הזה בכלל שיש לי כיפה ופיאות,
מה אני עושה פה בכלל במקום הזה? אנחנו אומרים את
זה קצת בבדיחותא אבל פתאום אדם מתעורר למציאות חדשה לגמרי וזה נקרא השלב השלישי של יציאת מצרים וזה ימי ספירת העומר – מה העומק והפנימיות של
ימי העומר? אומר רבינו האר“י הקדוש שהאור של יציאת מצרים הסתלק מאתנו אבל כמו שאמרנו כל אור משאיר רשימו, נשאר בתוכנו הרשימו של יציאת מצרים, האור עצמו לא נשאר אבל הרשימו של יציאת מצרים נשאר בתוכנו

להרגיש את התענוג והאהבה

מה ההבדל הלכה למעשה בין יציאת מצרים לבין הרשימו של יציאת מצרים? כתוב בספרים הקדושים שבזמן שיש את האור של יציאת מצרים שעל זה נאמר בהגדה ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ זה גילוי שכינה – בזמן הזה האדם מרגיש את האהבה ואת התענוג להיות עם הקב“ה – להרגיש את התענוג ואת האהבה להשם זה מבטל את כל מציאות העולם הזה, בשלב הזה אין תאוות ואין מידות רעות, המציאות
של העולם הזה מתבטלת אצל האדם בשלב הזה – זה בזמן הארה של יציאת מצרים..

אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה

-בזמן הרשימו אנחנו לא מרגישים את התענוג ואת אהבת השם כמו ביציאת
מצרים, מה כן יש לנו? אנחנו זוכרים שטוב לנו להיות עם הקב“ה, אנחנו לא מרגישים את הטוב אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה ולמעשה עיקר העבודה שלנו בעולם הזה זה בזמן הזה – ימי ספירת העומר הם שורשיים לכל השנה לכן לא רק בימי העומר יש לנו את העבודה הזאת אלא חייב להיות אחת לכמה זמן שתתחדש אצלנו העבודה של ימי העומר. אדם קיבל הארה רוחנית ואז הוא הרגיש את התענוג להיות עם הקב“ה ובימי העומר זה מסתלק אבל אנחנו לא שוכחים שטוב להיות עם הקב“ה, ואז היצה“ר שבזמן יציאת מצרים חשבנו שהוא התפטר כי כל אדם שנמצא ביציאת מצרים בטוח שכל הסיפור של היצה“ר זה משהו היסטורי, אני זוכר שפעם היה לי יצה“ר. באותו זמן אדם מרגיש כ“כ טוב להיות קרוב להקב“ה אז אין תאוות של העולם הזה ואין מידות רעות, אין כעס ואין גאווה, אין כלום, אבל אז היצר הרע חוזר..

נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר

-היצה“ר חוזר לאדם עם שיטות חדשות. צריך לדעת שהיצה“ר הוא החסיד ברסלב הראשון, הוא לא מתייאש, הוא חוזר בחזרה עם כל התוקף שלו – פתאום אדם קם בבוקר והוא כעסן, בעל גאווה, הוא נופל לשיגעונות, הכל חוזר אליו, אבל צריך לדעת שזה  הזמן של העבודה – מה נותן לנו את הכוח לעמוד כנגדו? הרשימו של אור יציאת מצרים, שאנחנו זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה – זה בעצם נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר כי באמת בזמן הזה של ימי העומר יש מצבים שהיצה“ר כ“כ מתעצם כנגדנו שאם לא היה לנו כוח מצד הרשימו אז ח“ו היינו יכולים להתייאש
כי זה לא פשוט, היצה“ר לא מוותר לנו והוא בא במלחמות גדולות מאוד כנגדנו.
אם נתבונן עיקר הלב של המלחמה זה בשלוש בחינות, דבר ראשון כל המידות
הלא טובות מתעוררות בימי העומר. בזמן יציאת מצרים האדם בטוח שהוא
כבר יצא ממידת הכעס, רבינו אומר שבזמנים האלה אדם בכלל שוכח שיש כזה דבר..

קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה ורצון לכבוד

בימי העומר פתאום הכל חוזר וכל המלחמה בעצם מתבטאת בשלוש בחינות: דבר ראשון זה מידות לא-טובות. דבר שני זה התאוות של העולם הזה והדבר השלישי זה האמונה. פתאום האמונה מתערערת: השם כן משגיח עליי או לא? השם כן רוצה אותי או לא? הבלבולים על האמונה זה קושיות שיש לנו על הקב“ה ועל הצדיקים. באמת יש בזה הרבה מאוד בחינות, אם נסתכל במידות
לא-טובות אז ברוך השם לא חסר, יש קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה, רצונות של כבוד וכן הלאה. תאוות של העולם הזה? ברוך השם יש הרבה תאוות. בלבולים באמונה? יש הרבה בלבולים באמונה. כשאנחנו מסתכלים על העבודה אנחנו צריכים לעשות סדר בכל העבודה הזאת ואת זה למעשה חז“ל גילו לנו – המקור זה בזוהר הקדוש ואחר-כך זה מובא עוד הרבה בספרים הקדושים – הסדר של העבודה זה שבע הספירות, בכל יום בספירת העומר
יש איזה בחינה של ספירה אחרת שאנחנו מתקנים. בכלליות יש שבע ספירות כידוע: חסד, גבורה, תפארת,
נצח, הוד, יסוד, מלכות – כל אחת מהספירות האלה
כלולות מכל השבע, ז“א שיש שבע בחינות בכל ספירה וספירה, מה עומק כל העניין של הספירות הלכה למעשה?

מה בעצם העבודה שיש לנו?

עומק העניין זה שבכל ספירה יש בה סדר שלם של עבודה וכאשר אנחנו עושים את העבודה לפי סדר הספירות שזה שבע השבועות של ספירת העומר בזה אנחנו ממשיכים תיקון כללי על כל המידות, על כל התאוות ועל כל הבלבולים באמונה – ההתבוננות בעבודה שיוצאת הלכה למעשה מהספירות היא בעצם כוללת בתוכה את כל העבודה הרוחנית שלנו. הרבה ספרים גילו לנו והרחיבו לנו מה העבודה שלנו לפי הספירות כי זה עבודה שהיא כוללת את הכל. התורה נתנה לנו שבע שבועות שזה כנגד השבע מידות האלה, נתחיל להתבונן קצת בספירות מה העבודה שיש לנו וגם נזכור שימי העומר כלליים לכל החיים שלנו..

ספירת החסד זה התיקון של כל המידות

נתבונן בזה לפי הסדר, הספירה הראשונה זה ספירת החסד. כשאנחנו אומרים שיש עבודה בספירת החסד הכוונה שיש מידה רוחנית שגם מתגלית בתוכנו שאפשר לקחת את זה אל הלא-טוב ואפשר לקחת את זה אל הטוב ויש לנו עבודה של בירור איך אנחנו בעצם זוכים לעשות את העבודה ואת התיקון של מידת החסד. רואים שספירת החסד זה התיקון של כל המידות לכן רואים שאברהם אבינו שהוא השורש של כל נשמות ישראל לכן מידתו היא מידת החסד מכיוון שזה השורש של הכל. בפשטות שבדבר העבודה שלנו זה כמובן להשתדל לעשות חסד עם הזולת – הפשטות של הדברים זה שאנחנו משתדלים לעשות חסד עם הזולת זה פשט הדברים

כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת…

מה העומק של מידת החסד? מובא בספרים הקדושים שהקב“ה ברא אותנו עם 2 כלים ושתי כוחות יסודיים מאוד בנפש, אחד זה הרצון והצורך שלנו לקבל ואחד זה הרצון והכוח שלנו לתת, לכל אדם יש רצון לקבל ויש רצון לתת – לפני שאדם מתבונן בעבודה של המידות ובעבודה הרוחנית אנחנו בעצם חיים עפ“י הטבע, איך שאנחנו גדלים ככה אנחנו גדלים, כשאנחנו הולכים עפ“י הטבע לעולם האדם נמצא במציאות שהוא רוצה לקבל – לפני שאנחנו מתחילים לעבוד את העבודה הרוחנית האדם רוצה לקבל, אם כל אחד יתבונן טוב בחייו עד שהוא הגיע לתורה, לצדיק ולעבודה הרוחנית למעשה היינו באיזשהו מהלך של חיפוש, חיפשנו בעולם הזה איך אנחנו מקבלים
הכי טוב והכי הרבה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, מה שאדם היה מוכן לתת זה מכיוון שיהודי הוא אדם חכם והוא יודע שיש דברים שכדי לקבל אותם צריך לתת, אם אני לא יהיה מוכן לתת או על כל פנים לשחק תפקיד שאני מוכן לתת אז אני לא יקבל, אז כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת, ז“א זה משחק כזה, זה דיפלומטיה..

היום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש

כביכול אדם מציג את עצמו שהוא בעל חסד, בעל נתינה וכל הלאה אבל באמת לאמיתה אם אדם לא הגיע למדרגה של העבודה הרוחנית האדם רק מחפש דרכים לקבל, אם זה בתאוות אם זה במידות, אם זה בכבוד, אם זה בגאווה, בתאוות אכילה, בתאווה הידועה (ניאוף), ממון וכל האלה, לא משנה מה. יש כמה צינורות של קבלה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, כל התרבות המערבית בעצם בנויה על מין מסר כזה, זה מולקולות באוויר, אם יש דבר שאתה יכול לקבל בכבוד בגאווה ובתאווה ואתה לא תקבל את זה אתה תיתן את הדין על זה, לכן אנחנו רואים שהיום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש, ביראת שמיים, כי אדם מרגיש שאם יש איזה תאווה שהוא יכול לקבל והוא לא יקבל אותה אז יענישו אותו, אז רודפים במסירות נפש אחרי זה. העבודה שלנו זה להתעורר ולהתבונן שיש לנו עוד כוח בתוכנו, בטבע הכוח הזה נעלם בתוכנו אבל יש עוד כוח בתוכנו וזה כוח הנתינה לזולת ובאמת עיקר העבודה שלנו פה זה להמעיט ברצון לקבל ולהגביר ולגלות בתוכנו את הרצון של הנתינה..

אחד המצרכים הכי עיקריים

מכיוון שהיינו צריכים לעבור את גלות מצרים וגלות מצרים זה בעצם להעצים את הקבלה לכן קשה שלנו כי עכשיו יש לנו טבעים שאנחנו צריכים להתגבר עליהם אבל צריך לדעת שכל שורש האושר והשמחה של האדם זה כמה שאדם זוכה להיות בבחינת נותן, שם זה כל השורש של השמחה ושל האושר של האדם. היום אחד המצרכים הכי-הכי עיקריים בכדור הארץ זה שמחה ואושר – כולם מחפשים את זה, הולכים לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים, יש כאלה שאומרים אולי זה נמצא בעשבים מסויים, בכדורים מסויימים, כל מיני הזיות, אולי שמה נמצא האושר והשמחה, נוסעים להודו..

ככל שאדם יותר נותן ככה הוא יותר שמח

-נוסעים לכל העולם אבל מה בעצם מחפשים? כולם מחפשים בעצם אושר ושמחה, כל התרבות המערבית אומרת: כמה שתקבל יותר תענוגים אתה תהיה יותר מאושר ושמח וצריך לדעת שזה עיקר-עיקר עלמא דשקרא, אין שקר יותר גדול מזה כי ככל שמתעצם באדם הרצון וההתמכרות לקבל האדם נהיה יותר עצוב ודכאוני, כל השמחה זה כשאדם מגלה בתוכו את הרצון לתת, ככל שאדם הוא יותר בבחינת נותן לזולת האדם יותר שמח – שורש העצבות זה הקבלה, שורש השמחה זה הנתינה, צריך לדעת שזה כלל גדול מאוד. לפני כמה שנים יהודי שהכרתי סבל ממה שהוא סבל אז הוא הלך לפסיכיאטר, הוא סבל הרבה מעצבות ודיכאון אז הפסיכיאטר
הציע לו ללכת לאיזשהו סוג של תאווה והוא אמר לו ששם הוא ימצא את האושר שלו..

לצאת מכל מצוקות העצבות והדיכאון:

אותו יהודי בא וסיפר לי את מה שאמר לו הפסיכיאטר, אמרתי לו: תראה איזה שוטה הפסיכיאטר הזה, הוא עכשיו הולך להטביע אותך עוד יותר בעצבות ובדיכאון, אז אתה תקבל איזשהו משהו לכמה שעות, אחרי זה יתעצם בתוכך הצורך והרצון לקבל, מחר בבוקר אתה תהיה מדוכא פי-שתיים מאתמול, אחרי כמה ימים אתה תלך לפסיכיאטר ותגיד: תראה, אני יותר עצוב ממה שהייתי בפעם הקודמת. אז הוא יגיד לך: אם כך אין ברירה, אתה במצב מאוד-מאוד בעייתי, אתה חייב לקבל כדורים נגד דיכאונות ואז מתחילים להלעיט את האדם בכדורים – עיקר היציאה מכל המצוקות של העצבות והדיכאון זה לחפש איך להיות נותן. באמת העבודה ביום-יום היא לחפש הזדמנויות קטנות, לא ללכת בגדול, לא להתחיל להפוך עולמות, הכוונה להתחיל לחפש דברים קטנים שאנחנו הופכים להיות נותנים ולא מקבלים. לדוגמא יושבים עם המשפחה או עם החברים ואוכלים, יש כאלה משפחות שיש להם מסורת קדמונית שבסוף הסעודה שותים תה, בד“כ כל בעל מכובד בפרט אם הוא תלמיד חכם הוא יודע שמלפני הבריאה כתוב שמי מכין את התה? מה זה לא הדבר
הכי פשוט בעולם? בוודאי שהאישה מכינה את התה, מבריאת העולם זה כתוב ככה..

אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים

-אם נתבונן בעומק הדבר, מה אנחנו רוצים? לשבת על הכיסא ושיביאו לנו תה, אנחנו לא רוצים להיות נותנים פה אנחנו רוצים להיות מקבלים
פה, אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים האלה זה
תמיד לחפש איך אנחנו זוכים להיות נותנים ולעבוד על הדברים הקטנים שבחיים שלנו, להיות נותנים ולא מקבלים, בכל הזדמנות. רבינו האר“י שואל שאלה על פרקי אבות, כתוב (פרק ד‘-ט“ו) ’הוי מקדים בשלום כל אדם‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שיש פה במשנה הדגשה, בד“כ אנחנו לא שמים לב לזה, המשנה אומרת הוי מקדים כל אדם, ז“א שיש עניין להיות הראשון שאומר שלום. אומר רבינו האר“י שעומק הדבר זה שכששני אנשים נפגשים, הראשון שאומר שלום הוא בבחינת נותן והמחזיר שלום הוא כבר בבחינת מקבל כי הוא אומר את השלום אחרי שהוא כבר מקבל שלום

’הוי מקדים בשלום כל אדם‘

מפה לומדים שאפילו לכאורה בדבר כ“כ פשוט שלא דורש פה עכשיו איזה מאמץ מיוחד, זה דבר פשוט מחיי היום-יום שלנו – אומר רבינו האר“י הקדוש שאפילו זה פועל תיקון גדול מאוד, עצם העובדה שאנחנו בבחינת הנותנים בלהגיד שלום ולא מהמקבלים – לכן אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו בכל דבר בחיים שלנו להאיר בתוכנו את כוח הנתינה ולראות כמה שפחות אנחנו צריכים לקבל – אדם לא יכול להיות בבחינת אפס-קבלה, אתם תמיד צריך להיות מקבל, אולי אם היינו בבחינת משה רבינו היינו רק בבחינת נותן. אנחנו עדיין במציאות שאנחנו צריכים לקבל אבל צריך לחפש ולהשתדל מאוד איך לחזק בתוכנו את נק‘ הנתינה ולא את נק‘ הקבלה..

בבית ברזים מזהב, בחוץ צי של מכוניות

לפני ארבע שנים בערך ניגש אליי מישהו אחרי השיעור בת“א, ברוך בעל תשובה חסיד ברסלב והוא סיפר לי סיפור מאוד-מאוד קשה על דוד שלו, יהודי בן שבעים פלוס שעבר אסון מאוד גדול במשפחה שלו, הוא אחד האנשים הכי עשירים בת“א, ברזים מזהב וצי של מכוניות ליד הבית, אדם עשיר מאוד. הוא עבר אסון מאוד גדול ובאסון הזה עוד האשימו אותו שהוא אשם בזה. אותו יהודי שרגיל כל החיים שלו להיות שולט ומנהיג ותקיף וחכם והכל בעצם מונהג ומסודר אצלו וכל העולם נכנע ומתבטל להוד רוממותו, פתאום בגיל שבעים פלוס הוא קיבל מכה נוראית, הוא נכנס לדיכאון גדול. אחיין שלו בא אליי ואמר לי: דוד שלי מסוגר בבית והוא בעצם
חי בגיהנום – משם למדתי שיכול להיות שבגיהנום יש ברזים מזהב, זה עדיין גיהנום..

הרפואה שלך: כל ליל-שישי לחלק סלים

אז האחיין של אותו אדם עשיר שעד אותה מכה היה נגד הדת בא אליי ואמר לי: דוד שלי שואל מה יכול להוציא אותו מהדיכאון? הוא היה בדיכאון גדול מאוד כי הוא גרם למשהו מאוד כואב. אמרתי לו: תראה, דוד שלך הוא יהודי מאוד עשיר, אם הוא רוצה להתחיל לרפאות את עצמו הוא חייב לעשות דבר אחד, לעשות גמ“ח למשפחות עניות אבל לא לתת כסף לגמ“ח אלא הוא בעצמו ילך לקנות את המוצרים, הוא בעצמו יארוז, אפשר לעזור לו אבל שהוא יארוז את זה וכל ליל שישי הוא יסע בעצמו אל המשפחות האלה יקח את הסלים ויתן להם, אמרתי לו שאם הוא יעשה את זה כל ליל שישי זה יהיה הרפואה שלו. למה? כי הוא היה במצב כ“כ דכאוני ואם הוא יגלה בתוכנו את העניין של הנתינה וזה יהיה אצלו במסירות נפש במקום שבו הוא נמצא, זה יכול להתחיל לרפאות אותו, צריך לעשות עוד דברים אבל זה ההתחלה והבסיס של הרפואה שלו – זה המידה הראשונה וזה נקרא מידת החסד.

מה הכינוי של כזה אדם בעולם? פראייר

מידת החסד זה הספירה הראשונה ובעצם כל תיקון נפש האדם מתחיל מהנקודה הזאת וכמו שאמרנו זה לא ללכת בגדול על הנקודה הזאת אלא לחפש בדברים קטנים איפה אני יכול לוותר על הקבלה ולהיות נותן – היום אם אדם הוא זה שבד“כ נותן ועושה איך בעולם קוראים לזה? מה הכינוי שלו? פראייר. פראייר זה מלשון חופשי באנגלית (פרי-Free). שימו לב היצה“ר צועק לאדם: אם אתה יותר מדי נותן לזולת ואתה לא דואג לקבל פי-שתיים ממה שאתה מקבל אתה פראייר, תשימו לב בתוכן של הדבר קודם כל הוא טוען טענה אמיתית, האדם נהיה חופשי, ממי הוא נהיה חופשי? מהיצה“ר, רק שהוא אומר את זה בנימה של לעג ובוז כדי להחליש אותנו בנקודה הזאת, זה תרבות שלימה שאומרת לאדם: אם אתה תהיה נותן אתה בעצם מפסיד את החיים שלך – זה הנקודה הראשונה לעבוד על המידה הראשונה, להפוך את הקבלה לנתינה שזה בעצם מידת החסד – המידה השנייה שהיא כנגד מידת הגבורה או הגבורות זה בפשטות ’איזהו גיבור הכובש את יצרו‘ כמובן שמידת הגבורה זה לכבוש את היצר אבל נתבונן בעומק הדבר בפנימיות של עבודת הגבורה:

אדם שכועס יכול להחריב את העולם..!!

כל עניין היצה“ר זה בעצם לפרוץ את הגבולות של הרצונות של התאוות ושל המידות, ,פירוש הדבר שאם אדם יושב עכשיו ואוכל ארוחת צהריים רגילה, ארבעה שניצלים, היצה“ר זה לפרוץ את הגבולות ז“א אל תגיד לי איך לאכול, אני יאכל איך שאני רוצה במהירות שאני רוצה וערב פסח אז אני חייב לבער את הצלחת שלא יהיה בה פירור – מה פירוש הדבר? היצה“ר שבלב ושברצונות ובתאוות זה לפרוץ את כל הגבולות ואל תגיד לי מה לעשות – לעומת זה עבודת הגבורות שבנפש זה נקרא כוח ההתאפקות, פירוש הדבר שאני שולט על התאוות ולא התאוות שולטות עליי,
זה כוח נפשי. ז“א שאדם יושב מול הצלחת וצריך לאכול, אני אקבע איך לאכול
ולא הצלחת או השניצל יקבעו לי איך לאכול – כמה קשה זה כשיש רצונות
בלב, אפשר לראות את זה גם במידת הכעס, ברגע שמתעוררת בלב מידת הכעס
אז האדם באותו רגע יכול להחריב את כל העולם, הוא מאבד את השכל
לגמרי בהתעוררות מידת הכעס, שוב לשלוט על המידה ולא שהמידה תשלוט עלינו, הכוח בנפש לשלוט על המידות שבלב ועל התאוות שבלב זה נקרא כוח ההתאפקות.

יש מצב שהתאוות שולטות עליו לגמרי

גם בנקודה הזאת כל העניין של מצרים זה היה בדיוק פריצת כל הגבולות, להחליש את כוח ההתאפקות ולהמעיט אותו עד שיהיה בבחינת אפס, כל הקליפה והטומאה של מצרים זה היה כל המרבה בתאוות הרי זה משובח, ככל שאדם מתרגל לתאוות הוא מחליש מאוד בתוכו את כוח השליטה וכוח ההתאפקות עד שיש מצב ויש שלב שאדם איבד את הכוח לגמרי – התאוות שולטות עליו לגמרי והוא איבד את זה,
וזה מושג שהוא מאוד מקובל בימינו, כשאדם כבר איבד את כל כוח הגבורה וכוח ההתאפקות זה המושג שנקרא מכור. היום יש מכור לסמים, לאלכוהול, לאינטרנט. סיפר לי יהודי שהוא אחד המומחים בארץ בדבר הזה שהיום ההתמכרות לאינטרנט יותר גדולה מההתמכרות לסמים, אבל אם נתבונן התאווה, המקום הזה המציאות הזאת והתענוג שיש במקום הזה שולט על האדם לגמרי והאדם לא יכול להנהיג את עצמו במקום הזה – למעשה זה היסוד של ההתמכרות עבודת הגבורה זה להרגיל
את עצמנו לשלוט על התאוות ועל הרצונות שיש לנו בתוך הלב, זה יסוד מאוד גדול.

לגלות בנו כל פעם את כוח ההתאפקות

גם במידת הגבורות כמו במידת החסד צריך לדעת שאי אפשר להפוך את זה במאה שמונים מעלות, הלוואי והיינו יכולים בעבודה של חודש ימים לגלות בנו את כל כוח ההתאפקות ונהיה שולטים, הלוואי. אבל צריך לדעת שזה עבודה של חיים, זה עבודה של שנים כל פעם לגלות בתוכנו את כוח ההתאפקות – רבינו אמר גם מעט זה טוב – לפני 3 שנים בערך ניגש אליי ידיד שלי בן חמישים שהוא בעל תשובה ומגיל צעיר מאוד הוא רגיל לעשן כל יום בכל שעה עגולה סיגריה של גראס, זה קביעות ומסירות נפש, הוא אמר לי: תראה, אני רוצה להפסיק, אם אתה תגיד לי להפסיק אני יסכים איתך ברעיון אבל במעשה אני אומר לך מראש, אני לא יכול להפסיק, אני יותר מדי מחובר וקשור עם המקום הזה, יש עצה למצב הזה? אמרתי לו: כן, זה מה שרבינו אמר גם מעט זה טוב, מה הכוונה? הוא עכשיו קשור עם המקום הזה בקשירה כזאת ובהתמכרות כזאת שהוא לא יכול להפסיק את זה בבת אחת. אמרתי לו: חסר לך עכשיו בנפש את כוח ההתגברות על הדבר הזה, כוח ההתאפקות. הגבורה בנפש להתגבר על זה חסרה אז מה תעשה? תתחיל לאט-לאט.

מבטיח שתוך שנה+ אתה מרים 50 קילו

יש יהודי שהוא רוצה להרים חמישים קילו במשקולות אבל היום הוא בקושי מרים 10 קילו, הוא מגיע לחדר כושר ושואל את המדריך: מה אני יעשה? המדריך יגיד לו: חודש תרים רק 10 קילו, אחר-כך שלושה שבועות תרים 12 קילו וכן הלאה, אני מבטיח לך שתוך שנה ושלושה חודשים אתה מרים חמישים קילו – כמו שזה בשרירים הגשמיים בגוף ככה הנפש בעניין הזה מגבילה. אמרתי לו: אתה בשעה 6 בערב אתה מעשן ולא יעזור שום דבר, להגיד לך לא לעשן אני יודע שאי אפשר אבל אתה יכול לחכות 10 דקות? אמר לי: כן. אמרתי לו: תתאפק 10 דקות ותדע לך שהעשר דקות האלה שהמתנת, שרצית לעשן ולא עישנת התחילו לעורר בתוכך את כוח ההתגברות וכוח ההתאפקות – כך כל פעם תבדוק כמה זמן אתה יכול להתאפק – זה מה שרבינו אמר מעט זה גם טוב, אנחנו צריכים להתחיל להרגיל את עצמנו למידת ההתאפקות.

הפוסט ימי העומר אצל כל אחד ואחד בפרטיות הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

חפרו בור שמכיל 100 אנשים

אם אין להם כלום אז איך נעשה חתונה? אומר רבינו: והתייעצו איך לעשות להם חתונה: באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, (שקורין מיניניס), וילכו לשם כל הבעטלירש (קבצנים). וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה. והלכו לשם על המיניניס כל הבעטלירש, ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר הראשון העיוור, שהביא לנו לחם ביער? עכשיו מתחיל עניין החתונה. בשבעת ימי השמחה כל יום בא קבצן ומספר להם סיפור שלו. מקובל בברסלב בכל הדורות שלמעשה כל התורות של רבינו וכל השיחות וכל הסיפורים זה בתוך הסיפורים של הקבצנים. למעשה התורה הגבוהה שיש לנו מרבינו זה הסיפורים של הקבצנים. התחלנו לדבר מה זה עניין החתונה ועל מה זה מרמז. דיברנו על זה שהבן והבת בכללות זה מרמז על כלל נשמות ישראל.

אנו מתנהגים הפוך ממה שאנו מבינים…

הבן והבת יותר בפרטות, זה שבכל אדם מישראל יש בן ובת. מה שכתוב ’זכר ונקבה בראם‘, בעצם בכל אדם יש צד של זכר וצד של נקבה, צד של בן וצד של בת, כאשר אפשר להסתכל על זה בכמה צדדים על ההבדל בין הבן ובין הבת שבתוך האדם עצמו, אבל אחד הדברים הכי חריפים והעמוקים בכל העניין זה שהבן זה כוח השכל שבאדם והבת שבאדם זה כוח הרגש שבאדם למעשה זה העבודה שלנו כל ימי חיינו, לעשות שלום בית פנימי בין המוח ללב, ודיברנו על זה שזה למעשה כמו 2 ממלכות באדם, כי במוח אנחנו יכולים להבין הרבה דברים וזה הרבה אי-הבנות שקורים לנו בחיים שאנחנו לא מבינים למה אנחנו מתנהגים הפוך ממה שאנחנו מבינים בשכלנו?

להרביץ מרוב כעס

בריאת העולם שזה העלמה, בריאת ההעלמה בקשר ובחיבור בין המוח ובין הלב, כי המוח יכול לדעת הרבה דברים, כל יהודי הוא מוכשר אז בזמן קצר יחסית הוא יכול ללמוד הרבה יסודות, הרבה השקפה, הרבה אמונה ואת כל יסודות התורה והאמונה. המוח יכול להבין את זה, ואז אדם מקבל את זה ומאמין בזה וחי את זה אבל פתאום הלב מתחיל להתנהג בכלל אחרת, למשל אפשר ללמוד בשעתיים הרבה חומר למה אסור לכעוס, שאדם שכועס שולטים בו כל מיני גהינום  וכו‘, ורבע שעה אחרי שלמדנו את כל הנושא הזה אדם יכול ללכת ולהרביץ למישהו מרוב כעס

חייב את המוח שידריך אותו

-הסיבה היא שיש פה שתי ממלכות, ממלכת המחשבה וממלכת ההרגשה. העבודה שלנו כל ימי חיינו זה למעשה לחבר בין המוח והלב. מה זה החיבור? באמת שהרגשת החיים זה בעצם בלב. הרגש, האהבה, השמחה, העצבות וכן הלאה, הכל זה בתוך הלב, אבל הלב מטבעו הוא מרגיש. במוח מטבעו הוא קר אבל הוא חושב. הלב לא יודע מה האמת, הלב חייב את המוח שידריך אותו. למעשה כל החיים אנחנו רוצים לעשות חיבור בין המוח לבין הלב. זה מה שכתוב בספר דברים: וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים – הידיעה השכלית וההשבה אל הלב זה העבודה שלנו כל ימי חיינו. כמו שמן הסתם כל אחד יכול אחרי קצת לימוד להסביר מה זה תפילת 18, בפרט בשחרית. בקורבנות אנחנו בעולם העשייה, אח“כ בשמירות עלינו לעולם היצירה, בק“ש וברכותיה עלינו לעולם הבריאה, אח“כ אנחנו עולים להיכל כיסא הכבוד. השם שפתי תפתח – אנחנו באצילות. אצילות זה הביטול השלם להקב“ה – אין עוד מלבדו. כל הבריאה זה רק אור
א-לקות. כמה זמן יקח לנו ללמוד את היסודות של כל זה?

’מלחמת רוסיה-אוקראינה‘ בתפילת 18

-אדם יכול ללמוד את זה לא בהרבה זמן, מיד אחרי זה אנחנו באים לתפילה, אומרים השם שפתי תפתח ואז אנחנו טסים עכשיו לאיזה חשבון בנק או לאיזה מישהו שהכעיס אותי, אפשר לעשות את כל המלחמה של רוסיה-אוקראינה כבר בתוך תפילת 18. זה הכל בתוכנו. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה, אם עכשיו למדת שתפילת 18 זה בעולם האצילות ושם זה הכל א-לוקות ואין עוד מלבדו אז איך
אתה עכשיו חושב את כל השטויות של העולם הזה, והיישוב הדעת הכי גדול
זה לעשות את זה בתפילת 18. כל זה הפער בין המוח ובין הלב – בתחילת
הסיפור רבינו מספר איך הם גדלים ומתקרבים אחד לשני, וכשהם מחליטים שהם תמיד יהיו ביחד זה השלב שהם מבינים שצריך לעשות שלום בית בתוכנו, בין המוח והלב

מסכים שמונעים את האור של המחשבה

החתונה למעשה זה כבר שלמות גדולה מאוד של אחדות בין המוח ללב. באמת בחיים שלנו זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, החתונה, הכוונה למה שזה מרמז. הלב כבר מתחיל לחיות עפ“י מה שהמוח מדריך אותו. למעשה מה שהלב מרגיש הרגשות אחרות ושוכח מה שהמוח מנסה ללמד אותו זה בגלל שיש לנו מסכים על הלב שמונעים את האור של המחשבה להגיע אל הלב. למעשה כמעט כל היצה“ר בעולם נמצא בין המוח ללב. זה נקרא הסיגים, העוונות שיש בתוכנו, הם אלה שגורמים בעצם לריחוק בין המוח ללב. ככל שאדם מתחזק בתשובה בתפילה, בתורה וכן הלאה והוא מתעלה, אז הוא מסיר את הסיגים האלה, ככל שהוא מסיר את הסיגים, אז המחשבה הנכונה מתחילה להאיר ואז הלב מרגיש את מה שהמוח חושב, וזה החתונה

בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת

החתונה זה בעצם שהלב מרגיש את מה שהלב חושב. ניקח דוגמא, לכל אחד מאתנו יש סוג של בעיה, אנחנו לא מרגישים כ“כ טוב בתוך המציאות הזאת, אז אדם ישב עם עצמו, עם חבר או עם רב, זה לא משנה – ניתחו את כל זה ולמדו איך להסתכל על זה נכון, אם הלב עכשיו שומע לגמרי למוח אז כל המציאות של הלב באותו רגע משתנית: בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת, נבין שלא היה פה רוח-סערה ולא קרה שום דבר. אבל כמה פעמים אנחנו יושבים על כל מיני נושאים ודברים שיש בתוכנו כל כך הרבה פעמים, וכמה תפילות וכמה התייעצויות וכמה בירורים עם חברים, ואתה רואה שהלב זה עניין בפני עצמו. לכן מה שרבינו מרמז פה בסיפור על עניין החתונה זה לעשות איחוד בין המוח ללב ובאמת זה השלמות של האדם. לדוגמא אם עכשיו מישה וביזה אותנו, אז הרבה פעמים ברגע שאנחנו מקבלים את הביזיון אנחנו מרגישים את הצער, ואיזה צמצום ולמה הוא אמר לי כזה דבר – אדם כבר מתחיל להכנס במחשבות בתוכו, אולי אין לי שום תיקון לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי הביזיון מרעיד את האדם בתוכו. אבל אם הלב שומע למוח אז המוח אומר לו: ב“ה, תגיד תודה, לכל היותר הסתבכת בבעיה אחת, איך תשלם לזה שביזה אותך. הרב תמיד אומר שצריך לקחת משכנתא בשביל לשלם לכל החולקים ולכל המבזים..

זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו

איזה טובות המבזים עושים איתנו, ’עיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘, אז מה שרבינו אומר פה על החתונה שזה אחדות שזה היחוד העליון ביותר, זה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זה נעשה ע“י איחוד מוח ולב. כי האור של השם זה כנגד המוח, השכינה זה כנגד הלב, ודרך אגב הזכרנו את הנקודה הזאת שכשאין שלום בית בתוכנו, זה גם גורם לכל השלום בית בחוץ, שלום בית כפשוטו. השורש של הביות של השלום בית זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו, אין לנו שלום בית בפנים אז זה יוצא החוצה

סוד שנקרא בור מכוסה בקנים עפר וזבל

אז זה בכללות הנושא של החתונה, לכן המקובלים כשהם מגדירים את עניין הגאולה אז הם משתמשים בלשונות משל, אחד הלשונות הנפוצים זה החתונה העליונה. כל הדורות מכינה את הכלה שזה סוד השכינה לקראת החתונה, כי בעצם כל השפע והאור יורד לעולם כפי כמה שיש אחדות של מוח ולב בתוכנו וזה הפנימיות והסוד של הבן והבת בסיפור. רבינו אומר איפה עשו את החתונה, בבור מכוסה בקנים עפר וזבל. לכאורה לרבינו אין שום מניעה לעשות את החתונה באולם, קצת יותר מכובד, אלא שרבינו בדרכו הקדושה מרמז בכל פרט ופרט על רמזים מאוד גדולים. רבינו אומר שמי שרוצה לזכות לחתונה הזאת צריך לדעת שיש סוד שנקרא בור שמכוסה בקנים עפר וזבל, זה הסוד של החתונה הקדושה. עניין הבור זה שאנחנו צריכים להבין ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה כשאנחנו יורדים לבורות בעולם הזה, כך העולם בנוי

נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות

העולם בנוי מבורות – מה הכוונה? בורות זה כל מה שעובר עלינו, כישלונות ברוחניות, בהרגשה בצמצומים, קודם כל צריך לדעת שזה דרך בריאת העולם, ככה השם ברא את העולם. מה הכוונה בורות? לא תמיד אנחנו מלאכים ולא תמיד אנחנו באור רוחני גבוה, אלא חלק מהמציאות של החיים שלנו זה לרדת לכל מיני חשיכה. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת כי תצא בחומש דברים, שם הזוהר מביא פסוק מפרשת משפטים, ’וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו‘ – הזוהר אומר מי זה האיש הזה שכרה את הבורות, אין איש אלא משה. משה רבינו כרה לנו את כל הבורות עד ביאת משיח צדקנו. מה הכוונה? בשעה שמשה שבר את הלוחות, נקבע סדר הנהגה. עכשיו בוודאי שמשה רבינו צדק בזה שהוא שבר את הלוחות וזה היה בשביל עמ“י, אבל בהכרח נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות. אומר הזוהר הקדוש שהבור
שהכי קשה לברר זה הבור האחרון של הדור האחרון. הזוהר הקדוש אומר שזה הנוקבא דתהומא רבה. ונפל שם שור אור חמור – שור זה משיח בן יוסף שנאמר
בכור שורו הדר לו. חמור זה משיח בן דוד – גם הם יצטרכו לרדת וליפול לתוך הדורות

אנחנו מקבלים מהם את הכוח להתרומם

אומר הזוהר הקדוש שמשיחים הם יהיו הכנפיים של הדור. אנחנו צריכים לחפש את הצדיקים שקשורים עם בחינת המשיחים או שהם בחינת המשיחים, ואז כשאנחנו מתקשרים איתם, מהם אנחנו מקבלים את הכוח להתרומם מהבור. הזוהר הקדוש אומר שם שלא נוכל לעלות מהבור בלי שירדו לתוך הבור הזה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. וגם הם צריכים סיוע והם יקבלו את הסיוע ממשה רבינו, אתה בעל הבור. נשמה מגן עדן באה לרשב“י ואמרה למשה רבינו שגם הוא היה שמה: אתה רעיא מהימנא, אתה אחראי להעלות את כל הנשמות…

אנחנו משתדלים ומתפללים

אומר הזוהר הקדוש שמשה רבינו עומד על שפת הבור ומקיים: כסף ישיב לבעליו. מה הכוונה? כיסופים ורצונות להאיר לנשמות שלא יתייאשו ושלא ישכחו את האמת בתוך הבורות. מה שזה אומר לנו הלכה למעשה, מצד אחד בוודאי שאנחנו לא רוצים ואנחנו משתדלים ומתפללים שלא ניפול לשום בור. יהודי מצד המהות שלו רוצה להיות במקום של אור, אנחנו בני מלכים. המקום האמיתי שלנו זה ארמון המלוכה. אבל מה שעובר עלינו חלישות הדעת ולפעמים זה לא רק מה שעובר עלינו אלא זה עובר על אנשים שקשורים איתנו – עוברים כל מיני הסתרות, קשיים וצמצומים ברוחניות ובכל מיני בחינות. צריך לדעת כלל גדול מאוד, זה חלק מהמציאות, זה לא טעות בהנהגת הבריאה, אם אדם מרגיש שהוא צריך לעשות חשבון נפש אז אדרבה ואדרבה, אבל לא להכנס להאשמה עצמית

לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד

למה נפלתי לבור? נפלת לבור כי ככה נגזר, זה חלק מתיקון העולם. הרבה פעמים איפה מתעוררת הקושייה שלנו? כשמתגבר על האדם בור לא טוב, הכוונה לבור של תאוות של כישלונות וכו‘ – צריך לדעת, אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו משתדלים לא להגיע למקום הזה, אבל אם זה קרה והגענו למקום הזה אז צריך לדעת שגם זה חלק מהדרך וחלק מההנהגה. יש סוד גדול מאוד שלפעמים נשמות ישראל צריכים ליפול. יש דברי תורה, יש קדושה ויש רוחניות שאי אפשר להעלות אותה רק ע“י שיורדים למקומות לא טובים, אנחנו מדגישים את זה שזה לא בבחירה. אבל אם מישהו צריך לרדת לשם לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד לשם. למעשה אם נסתכל על הדור שלנו, התהליך הכי אמיתי והכי שורשי שיש בדור שלנו זה התשובה. שליש מעמ“י חוזרים בתשובה, זה 2 מיליון בעלי תשובה ב40 שנה האחרונות במדינת ישראל

בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע

נשאלת השאלה הרי בעל תשובה היה כ“כ רחוק, הוא קיבל את הניצוץ של האמת, אולי יש לו התמודדויות ומלחמות אבל באותו רגע הוא אומר: מה לי ולמציאות של הרע בכלל? מי רוצה להיות שם? פה מתעוררת שאלה וכמעט 99 אחוז אומרים את הנקודה הזאת מה לי ולרע. גם אם היצה“ר נלחם באדם זה מלחמה ואדם לא רוצה את זה. פה נשאלת השאלה: למה הקב“ה סיבב כאלה סיבות שבדור שלנו אדם יכול להיות 20 או 30 שנה במציאות של הרע ואדם בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע. חינכו את הדור שלנו שהרע זה טוב ושהטוב זה רע, האמת זה שקר והשקר זה אמת, למעלה זה למטה ולמטה זה למעלה – הפכו את כל הדעת, זה הכל הפוך. עכשיו אין לנו מישהו לשאול אותו בעולם הזה כי כולם בתוך מהלך רוחני מאוד גבוה. השאלה למה הקב“ה עשה את זה? מובא בספרים הקדושים שיש רוחניות גבוהה מאוד שחייבים להביא את זה מתוך בורות, מתוך ירידות, מתוך נפילות וכן הלאה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא מתנדבים ללכת להביא רוחניות א-לוקות מתוך בורות.

לבנות את הארמון במקום של האשפה

-אנחנו לא רוצים ללכת לשם אבל אם זה עובר על האדם שידע שזה חלק מהנהגת הבריאה. יש דבר שמובא בגמרא במסכת חגיגה, הגמרא מדברת שם על הרבה יסודות של בריאת העולם. הגמרא אומרת דבר פלא: כל המסתכל מה למעלה מה למטה מה מלפנים מה מאחור, מוטב לו שהוא לא בא לעולם. מה למעלה אנחנו מבינים, זה יותר מדי גבוה. מה למטה, לא צריך להסתכל למקומות למטה. להסתכל קדימה מה יהיה? הכוונה להסתכל מה עתיד להיות. אבל שואלת הגמרא למה לא להסתכל על מה שהיה? אומרת הגמרא תירוץ נורא מאוד ויש על זה הרבה אריכות דברים במפרשים.
הגמרא אומרת למה הדבר דומה? למלך שציווה לבנות את הארמון שלו על המקום שבו היה האשפה של כל המדינה…

לעבור בירורים בתוך אשפה

המלך החליט שהוא רוצה לבנות את הארמון על המקום של האשפה. אומרת הגמרא: לא מתאים להזכיר למלך שהארמון שלו בנוי על אשפה. ככה הגמרא אומרת, לכן אסור להסתכל על מה שהיה – זה לא מובן בכלל, מה בכלל המשמעות של הגמרא? הבן איש חי בבן יהוידע, והלשם שבו ואחלמה מאוד מאריכים בזה, הם אומרים דבר פלא שכל העולם נברא על אשפה. זה כל הטומאה. זה טומאה נוראית מאוד ולא ראוי להזכיר את זה. אומר הלשם שאנחנו בעצם בנויים כסדר בריאת העולם, לכן צריך, לא מבחירה אלא מצד ההנהגה, לעבור בירורים בתוך אשפה. זה אחת הסיבות העמוקות שאסור להזכיר לבעל תשובה מאיפה הוא בא. זה אותה בחינה, כי הנשמה הא-לוקית שבתוכנו זה בחינת המלך, היא בונה ארמון

…בוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה

כשיהודי חוזר בתשובה הוא בונה ארמון. הארמון הזה נבנה על מקום של אשפה, הכוונה לכל התאוות ולכל השיגעונות של העולם הזה אבל באמת גם הלשם וגם הבן איש חי כותבים שכך היא סדר הנהגת העולם – מכל זה הלכה למעשה זה שאנחנו לא רוצים להיות לא באשפה ואנחנו רוצים להיות בארמון המלך כי אנחנו בני מלכים וזה המקום האמיתי שלנו, אבל הניסיונות, הבלבולים במידות, בתאוות או בכל מיני הסתרות פנים שאדם עובר, צריך לדעת שזה חלק מהנהגת העולם. בפרט שרבי נתן כותב בליקוטי הלכות שכל מה שכבר היה זה רצון השם וזה ידיעה וככה השם הנהיג. אז אם האדם מסתכל ככה על העבר שלו אז בוודאי ובוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה, ומכל זה צומחת רוחניות מאוד-מאוד גבוהה. אם אדם הולך בנקודת אמת עם הדבר הזה אז אדרבה המקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה שמגלה שבעצם כל הזדונות הם זכויות

לא היינו מחזיקים מעמד עם מה שעובר

מי שמוכן, יכול ולומד איך לקבל על עצמו את כל המציאות הזאת אז הוא יכול להיות בחתונה הקדושה הזאת – זה נקודה אחת. נקודה נוספת, רבינו אומר שאת הבור של החתונה כיסו בקנים עפר וזבל. זה שלוש נקודות שרבינו מרמז לנו על העבודה שלנו הלכה למעשה. קנים זה הנקודה של קנה לך חבר, אנחנו רואים שרבינו הכניס את זה מאוד-מאוד חזק. היום רואים את זה בכל מקום שהנקודה של השיחת חברים זה אחד הדברים הכי חזקים שיש היום בדור שלנו. הרבה פעמים אנחנו גם רואים שע“י שיחות חברים אדם יכול להשיג יותר ממה שהוא מדבר עם הצדיק. מדוע? ראיתי את רבי נתן בליקוטי הלכות שמסביר שכאשר שתי חברים מדברים ביחד, זה הצדיק מתעבר בהם והוא מדבר מתוכם, ולכן אפשר לקבל יותר ממה שמדברים עם הצדיק. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שבאתכסיא הצדיק יכול להאיר לאדם יותר ממה שבאתגליא. יש בזה מהלך שלם שרבי צדוק מסביר את הנק‘ הזאת. אז זה הקנים. אנחנו רואים היום ממש בחוש שאם לא היה את העצה הזאת שנקראת שיחת חברים, הרבה מאוד מאוד בדור שלנו מעידים: לא היינו מחזיקים מעמד בכל מה שעובר עלינו

החבר לא בא כמדריך, כרב או כאדמו“ר

ממה נבנה שיחת חברים? מזה שאף אחד לא בא עכשיו בתור המדריך, הרבי או האדמו“ר של השני, הוא בא בתור חבר להתחזק ביחד, ובד“כ מעבירים את האדם כל מיני שבירות עד שהוא בא לחבר שלו הוא לא בא בתור מדריך או רב, הוא בא אליו ואומר לו: תחייה אותי. הנקודה היא שגם החבר שלו בא ככה, שניהם מחפשים איזה חבל הצלה כדי להחזיק מעמד, ואז זה בעצם יוצר את כל העניין של השיחת חברים האמיתית. אמרנו שיש איזה חידוש מופלא מאוד שהמגלה עמוקות כותב, אנחנו מקשרים את זה לחידוש של המגלה עמוקות. המגלה עמוקות מביא את זה באופן ע“ג, שם הוא מביא את הגמרא במסכת סנהדרין…

השגתי את הקשר והאחווה

בגמרא בסנהדרין כתוב שרבי ישמעאל ורבי עקיבא חלקו באיזה נושא מסויים ורבי עקיבא פונה לרבי ישמעאל ואומר לו: ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. (זה הלכה ודין של בת כהן). המגלה עמוקות שואל מדוע רבי עקיבא פנה לרבי ישמעאל בלשון כזאת: ישמעאל אחי. היום בדור שלנו זה די מצוי אז לא היו שואלים את זה. אבל אצל התנאים זה לא היה כ“כ מקובל. המגלה עמוקות אומר חידוש נורא מאוד, רבי עקיבא ידע שהוא תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל הוא תיקון וגלגול של יוסף הצדיק, אז מה רבי עקיבא אמר לו: בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ביננו. בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה שיש ביננו. אומר המגלה עמוקות שאם יש בין 2 נשמות מחלוקת וחילוקי דעות והם לא הבינו ולא התחברו אחד עם השני, הם יצטרכו לבוא בגלגול ולתקן את המחלוקת ביניהם, והם יבואו דווקא בדור יותר נמוך ויותר ירוד, ושם דבר אחד הם כן יוכלו להשיג, את האחווה ביניהם, וזה מה שר‘ עקיבא פנה לישמעאל ואמר לו ישמעאל אחי

המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל

עפ“י היסוד הזה נגיד על דרך האפשר שכנראה אנחנו צריכים לתקן הרבה הרבה ניצוצות של מחלוקות משנים קדמוניות, אז מה הקב“ה עושה? הוא מכריח אותנו להיות חברים, הוא מכריח אותנו להתחבר. ברגע שמתחברים דרך התורה, דרך האמונה ודרך הנקודה של הצדיק, אז זה תיקון גדול מאוד למחלוקת. אומר רבינו האר“י שלפני הגאולה יבואו הרבה ניצוצות של נשמות קין והבל כדי לתקן את המחלוקת שהיתה מבריאת העולם בין קין והבל, ובדורות האחרונים יבואו הרבה ניצוצות של קין והבל, עפ“י זה אמרנו שבגלל זה היום מאוד התפשט לקרוא בלשון אחד לשני: אחי. מי יודע אם זה לא איזה המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל..

כל מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה!

הלכה למעשה בוודאי שרואים בחוש שהשיחות חברים זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לנו. זה מה שרבינו אומר שמכסים את הבור, הכוונה שכשעוברים את כל הדורות של הבורות אז משתמשים בעצה הזאת של השיחת חברים. העניין של עפר זה ונפשי כעפר לכל תהיה. אי אפשר להכנס באמת לשערי קדושה בפנים בלי הבחינה שנקראת ונפשי כעפר לכל תהיה. כי אין דבר שמסתיר את הקדושה ואת אור השם כמו העניין של הגאווה. מהי בעצם מידת הענווה? כי רבינו כותב בליקו“מ שאנשים טועים מהי מידת הענווה. העניין של הענווה זה כמה שאדם משיג שכל  מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה, זה למעשה מידת הענווה. זה שאדם יודע שהכישרונות שלי, הגבורות שלי והיכולות שלי וכל מה שאני עושה ורוצה לעשות, זה הכל הקב“ה נותן לנו במתנת חינם. כמו שאמרנו קודם, למוח זה לא כ“כ קשה לדעת את הדבר הזה, אבל ההשבה אל הלב היא מאוד קשה. למה? כי היצה“ר, הקליפה שבלב על הגאווה ועל הישות ועל הכוחי ועוצם ידי, היא מאוד-מאוד חזקה, זה מחטא אדם הראשון בתוכנו עמוק מאוד, ומאוד קשה לעשות השבה אל הלב של מידת הענווה. להגיד אותה ולהבין אותה זה לא קשה, להשיב אל הלב זה מאוד קשה

זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה

בכללות 2 עצות היסודיות ביותר כדי לעבוד על זה כל החיים זה אחד  העניין של ההודאה. להודות להקב“ה זה לא רק להגיד לו תודה. אלא העניין של עבודת ההודאה והתודה זה שאדם כל פעם מתבונן ומשיב אל הלב שהשם רק טוב איתו, ז“א שאין שום דבר רע, וגם אם עברתי עכשיו איזה כישלון וגם אם לא הצלחתי וגם אם עשיתי מסירות נפש על איזה עניין רוחני טוב, וכן הלאה, והכל נשבר והכל התרסק ולא רק זה אלא מצאתי את עצמי פחות ממה שהייתי בתחילת התהליך, נכון שזה לא נעים, אבל להכנס לתוך עבודה ולהתבונן: אם הכל השם עשה, אז בוודאי שזה לטובה. זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה. לקנות את מידת הענווה זה
ככל שאדם יותר רואה את הטוב בהנהגה של הקב“ה, אז הוא קונה את מידת הענווה

אנחנו חכמים, דואגים לאינטרסים שלנו

נקודה שנייה זה להרגיש את הזולת, אם זה בחיים הפרטיים שלנו, שאדם פחות יחשוב על עצמו, שוב פעם זה עבודה של כל החיים. לחשוב על החבר, על האישה או על הבעל, על הילדים, על ההורים וכן הלאה – שאדם יחשוב יותר מה הוא מרגיש או מה היא מרגישה וכן הלאה. אנוכיות זה אחת מהתולדות של הגאווה. אנוכיות
זה שבעצם אדם רואה רק את עצמו. רק מה? אדם לא אומר אני רואה רק את
עצמי, אנחנו חכמים, אנחנו דואגים לאינטרסים שלנו כמו שכתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה, בערמומיות. אדם רוצה להשיג משהו והוא יודע שאם הוא יגיד
לחבר שלו מילה טובה אז הוא ישיג את זה, אז ההוא אומר לו מילה טובה, הוא אומר לו את המילה הטובה כי הוא חושב עליו? כי הוא דואג לו? בהתבוננות בעומק הלב שלנו אנחנו נראה שאנחנו עדיין מאוד-מאוד שבויים בתוך האנוכיות שלנו.
אדם צריך לאהוב את עצמו ולראות את הטוב שלו ולשמוח בטוב שיש בו, אבל
קרוב לזה מאוד רק דבר שונה זה שאדם דואג לנוחות שלו ולאנוכיות שלו גם
על חשבון אנשים אחרים. זה בירור פנימי שכל אחד צריך לעשות לעצמו,
איפה נקודה של התחזקות בנקודות טובות שיש בי, וזה הצד הטוב. בין איפה
זה בעצם פוגע באחרים או על חשבון אחרים ולא אכפת לנו. בוודאי
שיש בנו את האנוכיות שלנו אבל צריך לברר מתי זה האני שבקדושה ומתי
זה לא האני שבקדושה. זה בירור שכל החיים אנחנו צריכים להתבונן בנקודה הזאת..

יש לך כעס ועצבות? סימן שלא תיקנת..

הרב דסלר כותב שאדם אדם רוצה לדעת כמה הוא תיקן את הבחינה הזאת שישים לב אם יש בו עדיין מידת הכעס או מידת העצבות. אם יש בו כעס ועצבות סימן שהוא לא תיקן את זה. מי שאין לו כעס ועצבות אז שידע שהוא באני של הקדושה. אבל צריך לדעת שאנחנו לא אומרים את זה מצד האשמה עצמית או תסכול, השם ברא אותנו עם המידות האלה כדי שנתקן אותם, מחטא אדם הראשון יש לנו את הבחינות האלה – זה הבחינה של העפר שזה ונפשי כעפר לכל תהיה. כמו שאמרנו 2 הנקודות החשובות בזה זה כמה שאדם מסתכל ומתחבר עם הטוב של הבריאה, בכל מיני הנהגות שעוברות עליי, בכל מיני מצבים שאני עובר, תמיד להתחבר ולראות שהשם טוב איתי בנקודה הזאת, גם אם לא נעים לי אבל השם טוב איתי בנקודה הזאת, כי לא תמיד הטוב זה הנעים. לפעמים הטוב האמיתי זה לא הנעים. הנקודה השנייה זה ההתחברות, זה לראות שנרגיש את הצער של עמ“י, שנרגיש את הצער של הזולת, זה לא קל להרגיש בלב את הצער של הזולת, זה מרגשה של הצדיקים. כל המדרגה של הצדיקים זה לפי כמה שהם זכו להרגיש את הצער של עמ“י ולהשתתף עם זה. בפרשת כי תשא יש פסוק ’ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני‘ – משה רבינו מזכיר להקב“ה שהקב“ה אמר לו: מצאת חן בעיני. האור החיים הקדוש שואל על הפסוק הזה: מתי הקב“ה אמר למשה רבינו מצאת חן בעיני?

את כל הנשמות מההתחלה ועד הסוף

אומר האור החיים הקדוש שבשעה שמשה רבינו עלה למרום לקבל את התורה, הקב“ה הראה לו את כל הנשמות מההתחלה ועד לסוף, ואז הוא ראה את הנשמה של רבי עקיבא, ומשה רבינו ראה בהשגה אמיתית ששורש נשמת רבי עקיבא היא יותר גבוהה ממנו, ואז הוא אמר להקב“ה: למה אתה נותן תורה על ידי? תיתן את התורה על ידו. למה יפסידו עמ“י את המושכלות של רבי עקיבא שהוא גדול ממני? משה רבינו שאל בפשיטות ובתמימות. ענה לו הקב“ה: כי מצאת חן בעיני. פה הקב“ה אמר לו את זה. צריך להבין מה הכוונה? הרי בן בני אדם אנחנו מבינים
ויש לנו רגשות של פרוטקציה, אנחנו מחבבים מישהו אז אנחנו יותר אוהדים אותו…

מה הנקודה הפנימית של אהבת ישראל?

מה המשמעות אצל הקב“ה של מציאת חן ועוד בשאלה כ“כ גדולה של מתן תורה לעמ“י לכל הדורות לנצח נצחים. מה זה העניין של המציאת חן? רבינו האר“י הקדוש אומר שמשה בכוח מעשיו העצומים השיג את כל המדרגות גם את של רבי עקיבא וזה מתרץ את כל הקושיות. מהם מעשיו העצומים של משה רבינו שהוא זכה להגיע מעל שורשו? כתוב בפרשת כי תשא: מחני נא מספרך אשר כתבת. כשהקב“ה רצה להעניש את עמ“י אחרי חטא עגל משה רבינו אמר להקב“ה: אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אם אתה לא סולח לעמ“י אני לא רוצה עולם הזה ולא רוצה עולם הבא, כל וידבר השם אל משה, ויאמר השם אל משה, תמחק את הכל, לא ממשיכים לעבוד ביחד. משה רבינו אמר את זה בשיא שלמות הלב, אין מסירות נפש יותר גדולה בשביל עמ“י מהנקודה הזאת. אדם מוכן לוותר על הכל על כל העולם הזה ועל כל העולם הבא. שמעתי לפני שנים מהאדמו“ר מפוריסוב שהנקודה הפנימית של אהבת ישראל זה שאדם מוכן לשלם בגופו, בממונו, בכוחותיו, בשביל לתת לזולת, זה נקרא אהבת הזולת. אין יותר גדול ממשה רבינו שמוכן לוותר על העולם הזה ומוכן לוותר על העולם הבא ובפרט שהקב“ה יסלח לעמ“י בנקודה הזאת.

הפוסט פרשת תזריע מצורע | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים, בשבוע שעבר ראינו שהבן והבת הצטרפו לחבורה של קבצנים וקבעו ביניהם שתמיד יהיו ביחד. בשבוע שעבר דיברנו על זה שהבן והבת קבעו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, שזה מרמז על כבר בחינה של מדרגה וקניין שאדם עשה ברוחניות, כי הלב זה הרגש זה הרצונות והתאוות, כל עולם הרגשות שלנו זה הלב – אם הלב לא מחובר עם המוח, הכוונה שהוא נפרד, אז הלב באופן טבעי נמשך לכל הדמיונות וההבלים של העולם הזה,
זה בטבע של האדם, מי שיכול ללמד את הלב שלנו שיש עניין אחר זה בעצם המוח..

זה לא ג‘ונגל או המפץ הגדול

-יש כזה מצב שאדם לא יודע כלום ואז בעצם הלב הוא פרא אדם, משתולל בתאוות, ברצונות, בכבוד וכן הלאה במידות של העולם הזה. כשמתחיל להתגלות לאדם האמת ז“א שאדם פתאום מתחיל להבין שיש תכלית לעולם ותכלית לחיים, זה לא ג‘ונגל או איזה מפץ גדול ונוצרו פה חיים, כמו הסברא המדומיינת הזאת. יש תכלית לכל המציאות הזאת, ובעצם אנחנו מתחילים להבין שיש לנו משמעות ועבודה ותפקיד בעולם הזה. איזה חלק בתוכנו בעצם מבין את זה? זה המחשבה שזה המוח. בשלב הראשון הלב אומר למוח: מה הקשר שלי איתך? עד היום את השתעבדת לי, כשהייתי רוצה איזה שיגעון הייתי שולח לך הודעה, שולח לך מייל מהלב אל המוח, והמוח מייצר כבר את כל התאוריות להצדיק את התאווה שהאדם רוצה את השיגעון שאדם רוצה. אדם רוצה כבוד וממון אז מה הוא עושה? עכשיו מה אדם יבוא ויצהיר בציבור: אני אוהב ממון וכבוד, תכבדו אותי ותתנו לי כסף? מה יעשו לאדם כזה? יזרקו עליו בוץ. אז מה עושה הלב שרוצה את הממון ואת הכבוד? הוא שולח הודעה במייל או בפקס אל המוח ואומר לו: תמציא לי איזה דעת שאני אוכל להשיג את הממון ואת הכבוד, אז המוח אומר: מה הבעיה? תהיה סגן ראש הממשלה, ויתנו לך ממון וכבוד, אח“כ אולי תהיה ראה“מ

הדרך עוד ארוכה עד שהלב יסכים למוח

המוח לגמרי משועבד ללב, זה מה שכתוב בספרים שיש כבד לב מוח ואז אדם הוא כלום, כ ל העניין של המלוכה זה מוח לב כבד שזה מלך, זה להשליט את המוח על הלב, אבל כשאדם כבר מבין את העניין ויודע שיש בורא לעולם ויש תורה ומצוות, עדיין הדרך ארוכה מאוד שהלב יסכים למה שהמוח יודע. למעשה כל העבודה שלנו כל החיים זה לעשות הסכמה בין המוח ללב. בחסידות המוח נקרא נשמה והלב זה נקרא רוח, זה נקרא זכר וזה נקרא נקבה, המוח זה הבן והלב זה הבת. למעשה כל הבעיות של השלום בית זה מתחיל מתוכנו, מהבעיות של השלום בית הפנימי שלנו בין הבן והבת שבתוכנו, כשהלב שלנו שזה הבת שבתוכנו לא מסכים עם הבן שזה המוח

זה רגשות חיוביים

רבינו אמר שהבן והבת הסכימו להיות יחד, הם עדיין לא התחתנו אבל הסכימו ביניהם שיהיו תמיד יחד, ז“א שזה התחלת ההבנה שחייבים תמיד לעשות שלום בין המוח לבין הלב. המוח צריך להבין את הרגישויות של הלב ואת החולשה שלו, והלב צריך ללמוד לאט-לאט להקשיב למוח, מה הכוונה? למשל המוח מסביר ללב שמידת הכעס היא לא מידה טובה. אוקיי המוח הבין שלא טוב להיות בכעס, ללב לוקח עוד 15 שנה עד שהוא מתחיל להסכים איתו, ההליכה ביחד זה בעצם שאדם מבין שהוא צריך להרגיל את הלב ללכת לפי דעת המוח שזה בעצם רגשות חיוביים…

שמחה, אהבה, נתינה וחמלה

-יש עולם רגש שלם שהוא כולו חיובי, שמחה, אהבה, נתינה, חמלה, רחמים וכו‘ – כל זה בבחינת הלב המתוקן. הלב שלא מתוקן זה כל המידות הלא טובות והתאוות, אז קודם כל הבן והבת הסכימו להיות ביחד, זה בעצם שלב שאדם מבין שהוא חייב לעשות שלום בית פנימי בתוכו, זאת אומרת אני צריך ללמד את הלב שלי ללכת לפי מה שאני מבין במוח, וזה צריך חיים שלימה. ואז הבן והבת הצטרפו לחבורה של קבצנים והחליטו ביניהם להיות קבצנים – ראיתי שיחה שרבי נתן כותב (זה מובא בשיח שרפי קודש): והבנתי מרבינו למה הוא בחר בסיפור הזה דווקא בקבצנים, מכיוון שאי אפשר להיות צדיק בעולם בלי להיות קבצן. זה דיבור של רבי נתן שהבין אותו מרבינו. קבצן זה ממש, כל היום ללכת ברחובות, בשדות, בקברי-צדיקים, איפה שאדם נמצא כל היום לבקש כסף, הכוונה לכיסופים רצונות, להיות קבצן אצל הקב“ה, להגיד להשם: תן לי רצונות אלייך, תן לי כיסופים אלייך, תעזור לי.
זה נקודה אחת. נקודה נוספת ’הצטרפו לקבצנים‘
זה העניין של שיחות חברים וההתחזקויות ביחד, כי
לפני הגאולה הניסיונות וההתמודדויות הם כל כך קשים והיצר הרע כל היום
מבלבל ומחליש אותנו, אז חייבים את העניין של השיחות חברים כדי להאיר זה בזה…

הקב“ה לעולם לא יוריד את כל החבורה..

יש מכתב נפלא של רב אברהם מקאליסק, הוא היה תלמיד חבר של פרי הארץ, רבינו פגש אותו בטבריה ואמר עליו: זה הצדיק השלם היחידי שפגשתי בחיי. יש מכתב שלו שהוא כתב לחסידים שלו בחו“ל והוא דיבר על העניין שיחזיקו את עצמם ביחד, אז הוא אמר להם שם דבר נפלא מאוד: אם יש חברים שמתחזקים ביחד, לעולם הקב“ה לא יוריד את כל החבורה ביחד לניסיונות, אלא חלק יהיו בניסיונות ואלה שלא יהיו בניסיונות יוכלו להושיט להם את היד ולהעלות אותם, ומחר זה יתחלף. ולא יתן להם למות לעולם, ז“א אם הם יחזיקו את עצמם ביחד תמיד יהיה מי שיחזק אחד את השני

הצדיק מתעבר בנו בתוך השיחות חברים

האמת שרבי אברהם מקאליסק כתב את המכתב הזה לפני יותר ממאתיים שנה, היום רואים את זה בחוש שזה לא עצה בעבודת השם אלא זה כפשוטו פיקוח נפש בדור שלנו העניין של השיחות חברים – מי שנותן את הכוח לשיחות חברים זה הצדיק. כמו שסיפרנו שברגע ששני חברים מדברים ביחד למעשה הצדיק מתעבר בהם ונותן להם דעת, הרבה פעמים משיחות חברים יוצאים כאלה דיבורים עד שאדם אומר: אני בעצמי לא מבין מאיפה דיברתי כאלה דיבורים – הרבה פעמים הדבר הזה קורה. הצדיק מתעבר בנו בתוך השיחות חברים, זה מה שרבינו אומר שהבן והבת הצטרפו לחבורה של קבצנים. עכשיו אנחנו ממשיכים את הסיפור: פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה. והלכו לשם הבעטלירש (הקבצנים), ואלו הבנים הלכו גם כן לשם. ובא על דעת הבעטלירש שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו. ותכף שדברו זאת קצת בעטלירש – הוטב הדבר מאוד בעיני כולם, וגמרו השידוך. הקבצנים החליטו שעכשיו הם מתחתנים את הבן ואת הבת. למעשה עיקר הסיפור זה הסיפור של החתונה שלהם. החתונה זה מרמז על עניין גדול מאוד ואפשר ללמוד את זה מהגשמיות

אדם ללא שמחה, ללא תורה, ללא קדושה

הגמרא אומרת שאדם ללא אישה שרוי ללא שמחה, ללא תורה, ללא קדושה, ואדם שהוא לא נשוי נקרא שהוא חצי אדם. ז“א שחז“ל מרמזים פה על דבר מאוד-מאוד גבוה, כמה השלמות ושלמויות אדם קונה בשעה שהוא נושא אישה. השלמויות האלה בפנימיות זה מרמז שפה נפתח כל הדרך של השלמות של המוח ושל הלב. ראיתי בשם המקובלים שכותבים שאחרי שאדם הראשון חטא אז הקב“ה למעשה סידר לו עזר כנגדו, פה אפשר להקשות הרי חוה נברא לפני החטא, אבל באמת שורש החטא התחיל לפני בריאת חוה, זה כתוב בזוהר הקדוש. הקב“ה ברא לו עזר כנגדו שהיא תעזור לו בעצם לתקן את הפגם שהוא פגם קודם לכן, ולו היתה ברירה ליפול ביחד ואז ששת-אלפים שנה להתמודד עם כל הבירור הזה. כי עיקר שורש שלמות האדם זה דווקא בדבר הזה, המקום של הפנימיות של הבירור של האדם זה המקום הכי קשה כי כל השלמות
של האדם מונחת בעצם בנקודה הזאת, לעשות שלום בבית.

למה היא מדברת איתי ככה

ראיתי שכתוב בשם המקובלים שהרבה פעמים הבעל אומר (נתייחס עכשיו לטענות של הבעל): למה היא מתנהגת ככה? למה היא מדברת איתי ככה? למה היא למכבדת אותי לפי כבודי? בסדר, אם לא במאה אחוז אז לפחות בשמונים אחוז שיהיה כבוד – אבל צריך לדעת ככל מאוד גדול, אם האדם הולך בדרך של תורה והוא רוצה את התיקון האמיתי שלו והוא מתפלל על זה אז נותנים לאישה במוח בדיוק מה שאנחנו צריכים לתיקון שלנו וזה הכוונה עזר כנגדו, אדם בא בטענות. מה לעשות התפללת להגיע לתיקון שלך

..אז כל התורות של המשיח נמצאות פה

אם אדם לא רוצה את התיקון שלו אז שלא יתפלל בראש השנה אצל רבינו במסירות נפש כזאת. אדם בא לרבינו ומתפלל שהוא רוצה את התיקון שלו, אז התפילות התקבלו. עיקר השלמות זה בעצם העניין של השלום בית כפשוטו וזה פועל בעצם על השלום בית הפנימי שלנו. איך זה פועל על זה ואיך זה נעשה זה מסודות הבריאה, אבל צריך לדעת שאדם אדם הוא ירא שמיים והוא באמת מחפש ורוצה את התיקון שלו אז הכל מסובב שיהיה בדיוק בצורה הכי מדויקת לתיקון שלו וממילא את השלמות אדם משיג בזמן החתונה. לכן רבינו אומר שבזמן שהבן והבת נכנסים לשלב החתונה אז למעשה פה כל הסודות של התורה ושל הבריאה שרבינו גילה זה הכל בתוך הסיפור הזה, כי הסיפורים שיש בחתונה הזאת זה כולל את כל התורות של
רבינו ורבינו אמר ביני לבין משיח אין חילוק, אז גם כל התורות של המשיח נמצאות פה

כאשר מביאים את המוח והלב לאחדות

הפנימיות של המושג של החתונה זה שמביאים את הלב ואת המוח לאחדות, יש שלום בית פנימי בתוך האדם. הלב כבר מסכים למה שהמוח כבר יודע. למה לא לכעוס? כל אחד מאתנו יכול לכתוב מאמרים שלמים למה לא לכעוס, אבל הלב לא מסכים אז אנחנו כועסים. החתונה זה אומר שהלב כבר מסכים עם הדעת של המוח שבאדם. אז החליטו לעשות חתונה, והתייעצו איך לעשות להם חתונה: באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, (שקורין מיניניס), וילכו לשם כל הבעטלירש. וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה. והלכו לשם על המיניניס כל הבעטלירש, ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. האולם של החתונות זה היה בור שהיה מכוסה עם קנים עפר וזבל. רבינו אומר
לנו, קודם כל אתה רוצה להגיע לשלמות הזאת? אתה רוצה לשמוע את
הסיפורים ואת ההשגות של הקבצנים? אז תדע לך, תסכים לרדת לבורות, זה לא נעים ואדם לא רוצה לרדת לבורות אבל כשצריך אז תסכים לזה, כמובן שלא בהפקרות

מעבירים אותך כל מיני חושך והסתרות?

-אדם צריך לעשות הכל כדי לעלות מעלה-מעלה, אבל אם מעבירים אותך כל מיני חושך וכל מיני הסתרות פנים וכל מיני צמצומים שזה בחינת הבורות אז תסכים גם לזה, וזה לא הכוונה שתגיד: אני עושה מה שאני רוצה. אנחנו משתדלים מצד ההשתדלות להיות סור מרע ועשה טוב, אבל אם אף על פי כן רואים שעובר על האדם כל מיני הסתרות וכל מיני חושך, אך בהשם אל תמרדו, אל תתחיל לריב עם הקב“ה, תסכים שיש הנהגה כזאת שמורידה אותך לתוך בורות, בפרט בדור האחרון, הזכרנו שהזוהר הקדוש אומר בפרשת כי תצא כמשה כשהוא שבר את הלוחות הוא כבר חפר בורות עד שיבוא משיח צדקנו, כך אומר הזוהר הקדוש והבור הכי קשה לבירור זה הבור של הדור האחרון..

בור מכוסה בקנים עפר וזבל

אז כשהקבצנים באים לחתונה הזאת זה הצדיקים שבאים לעזור לנו פה. עכשיו רבינו אומר לנו איך מתחילים להסתדר בבור הזה? כיסו אותו בקנים עפר וזבל. מה לא מצאו איזה יריעת בד יותר נעימה? דווקא לקחו קנים עפר וזבל? רבינו אומר, אתה רוצה שיתגלו לך הקבצנים? תכסה את הבור הזה בקנים עפר וזבל. קנים זה מרמז על מה שדיברנו
קודם ’קנה לך חבר‘. לפני הגאולה חייב שיהיה שיחות חברים

קבלת ביזיונות באהבה זה בחינת העפר

עפר זה הבחינה ’ונפשי כעפר לכל תהיה‘, איך מקיימים את זה? כמובן שיש הרבה עצות אבל העצה היסודית זה מה שרבינו אומר בתורה ו‘ ’עיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘ כמובן שזה עבודה של כל החיים אבל צריך ללמוד איך לקבל את הביזיונות באהבה. כמו שאמר דוד המלך ’השם אמר לו קלל‘ בזכות זה דוד המלך זכה לכל המעלות שלו. ברגע שהוא קיבל את הביזיון הזה אז הוא זכה להיות הרגל הרביעית של המרכבה. כתוב ששמעי בן גרא כשהוא קילל אותו, הוא המשיך ללכת איתו וכתוב ששמעי ’עפר (עיפר) בעפר‘, המפרשים מסבירים שהוא לקח
אבנים ועפר וזרק על דוד המלך – מה דוד המלך עשה? הלך וקיבל את האבנים ואת העפר באהבה ועל זה שהוא קיבל את זה ואמר השם אמר לו קלל, יצאה בת
קול ואמרה: זכית להיות הרגל הרביעית במרכבה. קבלת ביזיונות באהבה זה
הבחינה של העפר, כמובן שזה העבודה הכי קשה בעולם הזה, אבל כדאי ללמוד ולהתבונן בזה כמה גדולה העבודה הזאת. יש סיפור בגמרא על אחד החכמים, רבי ירמיה

יותר מחמישים אמה גוזל לא יכול לדדות

-לרבי ירמיה היו שאלות שלא תמיד מצאו חן בעיני חכמים. יש סוגיא שנקראת גוזל המדדה, יש שובך של יונים והגוזלים יכולים לדדות על הארץ בלי יכולת לעוף. הגמרא שם דנה בשאלה, אם אני מוצא גוזל ליד השובך עד כמה אני יכול להגיד שזה שייך לשובך וכמה זה לא שייך  לשובך, זה נפקא מינה לכמה שאלות הלכתיות. אומרת הגמרא שגוזל מדדה עד 50 אמה. יותר מחמישים אמה גוזל לא יכול לדדות. הלכה למעשה אם הגוזל הוא בתחום החמישים אמה של השובך הוא שייך לשובך, אם הוא מחוץ לזה הוא לא שייך לשובך, הוא בא ממקום אחר. אומרת הגמרא שרבי ירמיה שאל את החכמים מה הדין של גוזל שהוא רגל אחת בתוך החמישים אמה ורגל שנייה מחוץ לחמישים אמה? החכמים סילקו אותו מבית המדרש, מדוע? איפה תמצא גוזל שהוא בדיוק רגל אחת בתוך החמישים אמה ורגל אחת בחוץ? חכמים סילקו אותו מבית המדרש. הגמרא בבבא בתרא מספרת שאחרי כמה זמם החזירו אותו. אומר רבינו האר“י הקדוש דבר נורא מאוד על הדבר הזה, קודם כל חכמים לא הבינו שרבי ירמיה שאל אותם שאלה בכלל מתורת הסוד, הוא בכלל שאל אותם שאלה בייחודים, מה זה הגוזל המדדה? רבינו האר“י מסביר שמה שזה דבר
שנקרא נתינת המוחין, אז יש בחינות שזה נכנס בשתי רגליים שזה החסדים והגבורות

בזכות הביזיון רבי ירמיה זכה לנצח נצחים

רבי ירמיה שאל אותם ככה: האם כשהגוזל מקבל רק רגל אחת של המוחין, האם זה כבר נקרא נתינת המוחין או לא? חכמים לא הבינו אותו – ככה כותב רבינו האר“י, והוא כותב שמה חידוש נפלא ואומר שעל הביזיון הזה  שעבר רבי ירמיה, הוא היום הקובע במתיבתא דרקיעא מי נכנס לישיבה של מתיבתא דרקיעא ומי לא נכנס – רק על הביזיון הזה הוא קיבל את התפקיד להיות הקובע מי נכנס למתיבתא דרקיעא ומי לא נכנס. רבינו האר“י אומר, תראה כמה גדול כוח של קבלת ביזיון באהבה, זה פועל לנצח נצחים

ארמון במקום שבו היה הזבל

רבינו אומר שכיסו את הבור של החתונה בקנים עפר וזבל, אמרנו שהקנים זה הקנה לך חבר, העפר זה הבחינה של נפשי כעפר לכל תהיה. מה זה הבחינה של זבל? צריך לדעת שלכל אחד מאתנו יש יצר הרע מגושם מתאוות של העולם הזה ולמה יש לנו את היצר הרע הזה? כי ככה השם ברא אותנו, בגלל זה יש לנו את היצר הרע הזה. ראיתי שהרמ“ד ואלי כותב דיון שלם על כל העניין של גדרי חטא אדם הראשון, איפה הוא טעה ובמה הוא טעה. ושם הוא אומר נדון בכל זה אבל יש לי שאלה לפני כל זה, בשביל מה הקב“ה ברא בכלל את עץ הדעת, בשביל מה הוא ברא את הס“מ וכו‘? יש ספר שנקרא ספר הדעה של הבעל לשם שבו ואחלמה (סבא של הרב אלישיב) הוא מביא מדרש חז“ל: מעשה במלך אחד שבמדינה שלו היה מקום ששם שמים את כל הזבל של המדינה, יום אחד אמר המלך, אני רוצה לבנות את הארמון שלי על המקום של הזבל. פינו את זה, אבל זה היה ספוג ועמוק מאוד אז כיסו את זה בעפר ושם בנו את הארמון של המלך – אומר המדרש, ולא ראוי להזכיר למלך שהוא בנה את הארמון שלו בעצם על בור של זבל. שואל הלשם שבו ואחלמה מה זה המדרש הזה?

לא מכבודו של המלך שיעיינו בזה יותר מדי

מה רצו חז“ל להגיד לנו במדרש הזה? מסביר הבעל לשם שבו ואחלמה דבר נורא מאוד, קודם כל הקב“ה ברא את כל התאוות ואת כל הגשמיות, ואת כל היצר הרע המגושם של העולם הזה, לאחר מכן הוא ברא את העולם על זה, אז לא ראוי להזכיר את זה לבורא עולם. אז אומר הלשם בספר הדעה שצריך לעיין בזה אבל צריך לדעת כמה בדיוק לעיין בזה, לא לעיין בזה יותר מדי, כי אין זה מכבודו של המלך
שיעיינו בזה יותר מדי. אבל קצת עיון לפעמים צריך, אפשר להתבונן קצת בנקודה הזאת:

אנחנו הכי קדושים והכי טהורים בבריאה

מה זה העיון שנדרש מאתנו? שאדם יכיר, כמובן במידה נכונה והסתכלות נכונה ובבחינת חטאתי לנגדי תמיד אבל מיד להגיד מכאובי לנגדי תמיד, אם אדם יגיד את זה הוא גם יגיע לשויתי השם לנגדי תמיד, זה שלוש תמידים שיש בתהלים. ההתבוננות זה שמדי פעם בפעם וגם יעזרו לנו משמיים להראות לאדם כמה שהוא קשור עם העולם הזה, עם התאוות של העולם הזה ועד כמה הוא מגושם בעולם הזה ושיש לו יצה“ר גדול – זה הבחינה של הזבל. זה מה שרבינו אומר שכיסו את הבור בקנים עפר וזבל. אם נתבונן קצת בהנהגה של הקב“ה, למה צריך להיות כזה דבר? הרי כל יהודי זה שורש א-לוק ממעל, אנחנו הכי קדושים בבריאה והכי טהורים בבריאה, אז מה לנו וליצר הרע המגושם שנקרא בחינת זבל? למה אנחנו צריכים את זה? מובא שבגלל חטא אדם הראשון ומה שעוד הוספנו במהלך הדורות, יש בחינה שנוצר פירוד ביננו לבין הקב“ה והפירוד הזה הוא שורש הגאווה שבתוכנו ואדם לא יכול להגיע להכנעה ולהתכללות ולהתבטלות שלימה להקב“ה, רק ע“י שיודה בנקודה הזאת, כן יש לי יצה“ר כזה שאני לא יכול לשלוט עליו, אבל אתה יכול לעזור לי לשלוט עליו ולהסכים שיש לנו את זה, וזה לא הכוונה שאנחנו נמשכים אחריו אלא הכוונה שנודה על האמת לפני הקב“ה: יש לי יצה“ר כזה ותאוות כאלה, תציל אותי מזה

מתאמץ ומתאמץ ולפעמים הוא מצליח

כשאדם מודה שיש לו יצה“ר ומבקש מהקב“ה שיציל אותו ויעזור לו, ע“י הבחינה הזאת בעצם האדם זוכה לשלמות הביטול להקב“ה. אומר בעל התניא שכשאדם עובד על איזה מידה לא טובה או על איזשהי תאווה, יהיה שלב שזה כבר שלב מתקדם, שיראו לאדם שהוא בשום פנים ואופן לא יכול לתקן את המידה הזאת ואת התאווה הזאת. אדם חייב להגיע למקום כזה שהוא יזהה בתוכו שבשום פנים ואופן הוא לא יכול לצאת. יש לי מידת כעס, קשה לי
לשמור על העיניים, אדם מתאמץ ומתאמץ, לפעמים הוא יצליח ולפעמים הוא לא יצליח, עד שבשלב מסויים יראו לו: בשום פנים ואופן אתה לא יכול לתקן את זה. אז מה עושים?

להתחבר עם עניין השמחה

-אז מגיעים להכנעה. אז אדם בא להקב“ה ואומר לו: אני לא יכול אבל אתה כן יכול ואתה תציל אותי. הבחינה הזאת זה בעצם השלמות של ההתכללות וההתחברות של האדם עם הקב“ה, דווקא מתוך ההכנעה הזאת, לכן רבינו אומר שהחיבור של הלב עם המוח שזה הבן והבת והחתונה זה הכל היה על היסודות של בורות עמוקים שמכוסים בקנים עפר וזבל, והיו שמה שמחים מאוד מאוד. למה רבינו מדגיש את הנקודה הזאת שהיו שמחים מאוד מאוד? כי עיקר העבודה של הדעת בכל מה שעובר עלינו זה כל פעם להתחבר עם העניין של השמחה

אדם לא יודע מה הוא, מלאך או כומר?!

-באמת זה דבר קשה כי ברגע שיש לאדם יראת שמיים והוא רוצה את האמת אז קשה לו להתחבר עם נקודת השמחה בכל התהפוכות שעוברים עליו, יום אחד הוא ורשב“י מתקנים את העולם ביחד, יום שני הוא כבר רוצה לנסוע למקום אחר בכדור הארץ, אז הוא כבר לא יודע, אני מלאך או שאני כומר? כמו שרבינו אמר פעם מלאך ופעם גלח (גלח זה כומר ביידיש). אז כל זה יכול לגרום לנו לתסכול גדול מאוד בתוכנו, והתסכול זה מוליד עצבות ועצבות יכולה להוליד בעצם מרד, אני לא מסכים עם ההנהגה של הקב“ה, שאדם אומר אני לא מסכים עם ההנהגה של הקב“ה. אז צריך לדעת שהדבר הכי-הכי חשוב זה להסכים עם ההנהגה של הקב“ה, אך בהשם אל תמרדו. כשאדם מסכים עם ההנהגה של הקב“ה זה שורש השמחה בתוכנו, ושורש העצבות זה שאדם לא מסכים עם ההנהגה של הקב“ה. אחד הבירורים ואולי זה הבירור הכי גדול של הדור שלנו זה הנקודה הזאת כי עובר עלינו אין סוף תהפוכות..

יום אחד הוא הצדיק הכי גדול ויום אחד..

העולם הזה זה כל הזמן רעידות אדמה, זה הכל מתהפך, אדם עולה, אדם יורד, אדם מצליח, אדם נכשל – בכל הרובדים של החיים שלנו יש כל הזמן זעזועים, עד שבשלב מסויים אדם אומר: בורא עולם מה אתה רוצה ממני? מה זה ההנהגה הזאת? אני לא יכול לסבול את זה יותר. לא אכפת לי, אתה רוצה שאני אהיה בן-מלך אז תשים אותי בארמון של מלך, אתה רוצה שאני אהיה בן שפחה? תשים אותי במקום של הבן שפחה, זה לא משנה מה רק תן לי יציבות בעולם. כל הקושי זה שאין יציבות בעולם, יום אחד האדם הוא הצדיק הכי גדול יום אחד הוא בעל השיגעונות הכי גדולים. יום זה עוד טוב בדור שלנו – מישהו אמר לי שכל רבע שעה מתהפכת אצלו כל ההנהגה – כל זה מוליד בתוכנו ניסיון לא לכעוס על הקב“ה, כי אדם
אומר מה השם רוצה ממני? למה הטלטלות האלו? וזה בעצם הביזיונות הכי גדולים.

העבודה שלנו: להיות סור מרע ועשה טוב

באמת כתוב בספר ביאור הליקוטים שהשלמות של ישמע ביזיונו ידום וישתוק זה לשתוק ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה בטלטולים האלה. אנחנו מצד ההשתדלות שלנו ומצד העבודה שלנו זה להיות סור מרע ועשה טוב, אנחנו רוצים להיות בתורה, בקדושה, עם מידות טובות ובלי תאוות – בוודאי שזה הדרך שלנו מצד ההשתדלות והעבודה שלנו בעולם הזה, אבל אחרי שאדם עושה את כל ההשתדלות ורואה שהרבה פעמים זה לא הולך ככה, זה בחינת הביזיונות, והכי קשה כמובן זה ברוחניות, שאדם עובר ביזיונות ברוחניות, פתאום הוא לא מצליח, פתאום עובר עליו תאוות, הוא נכשל במידות וכן הלאה, אח“כ זה גם בגשמיות, לא הולך לו והוא לא מצליח, סך הכל אדם רוצה יציבות בעולם הזה, גם בבחינת הממון והגשמיות של העולם. שאנחנו עושים את שלנו והשם עושה את שלו, צריך ללמוד איך לקבל את זה ולא להקפיד על הקב“ה ועל ההנהגה שלו. זה העבודה של רבי נחום איש גמזו רבי עקיבא, כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד, גם זו לטובה, זה באמת נקודה מאוד מאוד חשובה ויסודית, צריך לדעת את זה כי ברגע שאדם לא שם לב והוא כועס על הקב“ה: למה עשית לי את זה ולמה אתה מנהיג אותי ככה – אם אדם לא מתקן
את זה, זה מוליד חורבן ממש גדול מאוד יותר מכל העבירות ויותר מכל השיגעונות…

יש שלב שפתאום האדם מתחיל לבעוט

כשכועסים על ההנהגה של הקב“ה יש שלב שפתאום אדם מתחיל לבעוט ואז הוא יכול ליפול למקום של לעשות עבירות כדי להכעיס. אם אדם נכשל במשהו לא טוב, למשל בכעס או שהוא לא הצליח שלמור את העיניים, או שעברו לו מחשבות לא טובות – קודם כל עושים תשובה, תמיד אנחנו עושים על זה תשובה. אבל מתי שמתחיל להתעורר כעס בלב על הקב“ה לשים לב לזה, צריך להתבונן בנקודה הזאת ואפשר לברר את זה, צריך לשים לב שאנחנו לא כועסים על ההנהגה של הקב“ה. הרב דסלר כותב שגם אם אנחנו כועסים על מישהו או על עצמנו זה גם כעס על הקב“ה. למעשה השורש של כל כעס בפנימיות זה כעס על הקב“ה. הרב דסלר כותב  במכתב מאליהו שלא נעים לנו לבוא ישירות לבוא ולכעוס על הקב“ה אז מה עושים? זה דרך הנהגה שאנחנו מחפשים מישהו בעולם הזה להוציא עליו את הכעסים. נשים לב כל הזמן איך להסתכל על הטוב של ההנהגה של הקב“ה, גם אם אנחנו לא מבינים, אז אנחנו אומרים להקב“ה: בוודאי שכל ההנהגה שלך היא בשלמות ורק לטובה אבל אני לא מבין את זה. אבל זה לא כמו שאדם יש לו
כאב ראש והוא לוקח אקמול וזה עובר לו, זה דרך חיים שלימה. צריך לדעת שכל החיים עובדים על זה וזה כל פעם יותר בפנימיות ויותר בדקות לעבוד על הנקודה הזאת.

שורש כל הנפילות זה הכעס על הקב“ה

-צריך לדעת שעצם העובדה שאדם עובד על זה, כל הדרכים נפתחות לאדם. וחס ושלום אם אדם הולך עם מטענים של כעסים והקפדות על הקב“ה אז הוא יפול הכי הרבה. שורש כל הנפילות זה הכעס על הקב“ה, וממילא מידה טובה מרובה, שורש כל ההצלחות זה שמשתדלים לדון לכף זכות את הקב“ה. מדי פעם אנחנו כועסים כי אנחנו עדיין לא בשלמות אבל אם אדם לא עובד על זה ונותן לכעס להנהיג אותו, ראינו בחוש שזה מביא את האדם לירידות לפגמים ולחורבנות הכי גדולים שיכולים להיות – אדם מתחיל לכעוס על כל העולם, כל החברים שלו, על אשתו, על ההורים שלו, והוא כבר מתחיל לכעוס על כל כדור הארץ, אח“כ הוא מתחיל לכעוס על המלאכים ועל כיסא הכבוד וכו‘ על כולם הוא כועס. יש קושיות על ההנהגה של הקב“ה – רבינו אומר שכך ראוי שיהיה, מה אנחנו מתיימרים להיות במחשבה ובחוכמה של הקב“ה? אז אנחנו לא מבינים את הקב“ה, כשלא מבינים צריך תמיד להסתכל בכף זכות. מישהו הראה לי את הסיפור של אלישע בן אבויה במסכת חגיגה

צריך תמיד לדון את הקב“ה לכף זכות

במסכת חגיגה בירושלמי גם מובא הסיפור של אלישע בן אבויה, שהוא ראה יהודי עושה מצווה ונפגע מהמצווה הזאת, הוא ראה מישהו שהולך לעשות מצוות שילוח הקן ונפל ונהרג. אז אלישע בן אבויה אמר: איך יכול להיות שמצווה שנאמר עליה למען יאריכון ימיך, על זה הוא נהרג? היה לו קושייה. המרש של אלישע בן אבויה התחיל מהנקודה הזאת, איך יכול להיות כזה דבר. צריך לדעת שמדי פעם בפעם מראים לנו קושיות. יש קושיות בהנהגה ואנחנו לא מבינים אותם, שם זה נקודה מאוד-מאוד חשובה, זה מלחמה אבל צריך תמיד להסתכל על הטוב של הקב“ה. כשאדם עובד על הנקודה הזאת לראות את הטוב של הקב“ה בכל נקודה ובכל הנהגה, וזה לא נודע לנקודה שעלינו להיות סור מרע ועשה טוב, זה העבודה
שלנו, אנחנו תמיד עושים השתדלות אבל חוץ מזה יש הסתכלות איך השם מנהיג אותי. בהסתכלות צריך כל הזמן לדון את הקב“ה לכף זכות – אני לא רואה את
הטוב אבל אני מאמין שזה טוב, אפילו שאני לא רואה אני מאמין. כי אנחנו לא יכולים תמיד להבין, אז איפה שאנחנו לא יכולים להבין ולראות אז שם צריך להאמין.

לגבי הנפילות, אין לנו שום רשות ליפול!!

בתורה כ“ב שנקראת חותם בתוך חותם רבינו אומר: והמכשלה הזאת תחת ידיך, אלו דברי תורה שאין אדם עומד עליהם אלא אם כן נכשל בהם. רבינו אומר שמהעוונות של ישראל עתיד להיות חידושי תורה נוראיים. הגמרא אומרת העושה תשובה מאהבה – זדונות מתהפכין להיות זכויות. יש מחלוקות בגמרא מי יותר גדול הבעל תשובה או הצדיק, אז כתוב שזה באמת לא מחלוקת, אם אדם עושה תשובה מיראה אז הצדיק יותר גדול, אבל אם אדם עושה תשובה מאהבה אז הוא יותר גדול מהצדיק, למה? לבעל תשובה יש מצוות שאין לצדיק, חילול שבת, אכילת דברים אסורים וכו‘, זה הכל הופך להיות מצוות. לצדיק אין את זה לכן הבעל תשובה יותר גדול כי הוא הפך את כל העבירות לזכויות אז יש לו זכויות כאלה שלצדיק אין. אחת הבחינות של תשובה מאהבה זה שאדם מקבל באהבה את ההנהגה של הקב“ה. לגבי נפילות אין לנו שום רשות ליפול, ואנחנו עושים את כל שביכולתנו לעלות ולא ליפול ואם אדם עושה את כל ההשתדלות ובכל זאת נופל אדם צריך לקבל גם את זה, השם ביזה אותי והעביר אותי את מה שהעביר אותי וגם זה לטובה, זה יסוד מאוד גדול הנקודה הזאת. ברגע שאדם משתדל ללכת עם עין טוב ולימוד זכות על הקב“ה צריך לדעת שעם הזמן זה יפתח לאדם את כל הדרכים.

הפוסט פרשת שמיני | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.