קיבל את כל החומרות שיש

אנחנו רואים שהתורה מאוד מקפידה על העניין של החמץ ולא רק שהתורה הקפידה אנחנו רואים דבר מעניין, אנחנו מקפידים יותר ממה שהתורה הקפידה, מדוע? מכיוון שמצוות ביעור חמץ מדברת על חמץ בגודל כזית. כזית זה שיעור של גודל של קופסת גפרורים, למעשה אם יש לנו בבית מתחת לאחד הארונות כמה פירורים של חמץ מתחת לכזית, התורה לא ציוותה עלינו לבער את החמץ הזה. אם יש לנו חמץ יותר מכזית אנחנו חייבים לבער את זה. אבל אנחנו רואים שבמשך כל הדורות עמ"י קיבל על עצמו את כל החומרות שיש בעולם ואם יהודי מוצא מתחת לספה חמץ מתחת לכזית הוא מזדעזע לגמרי. אנחנו מחמירים על עצמנו יותר ממה שהתורה החמירה עלינו, הגמרא בירושלמי אומרת לנו לא ללעוג על המחמירים. אם נתבונן נראה שיש 3 סוגי חמץ. יש חמץ שהעין רואה אותו, הכוונה לחמץ גלוי כגון פרוסת לחם על השולחן, כמובן שצריך לבער את החמץ הזה. יש סוג נוסף של חמץ וזה חמץ הבלוע בכלים, כאשר מבשלים בסיר חיטה וכד' או תנורים שאופים בהם לחם, מלבד מה שיש בתנור, הכלי שבו בישלנו בולע בו מטעמו של החמץ, הגמ' דנה בכל זה ונפסק להלכה שיש לחמץ שבלוע בתוך כלי חשיבות כמו חמץ לכל דבר, זה נקרא חמץ הבלוע בכלים וזה חמץ שהוא אסור לגמרי.

פירורים פחות מכזית שמסתובבים בבית

הסוג השלישי של החמץ זה אותם פירורים מתחת לכזית שמסתובבים בבית ואנחנו בכלל לא חייבים לבער אותם ובכל אופן אנחנו מקפידים לבער אותם – אלו 3 סוגי החמץ, החמץ הגלוי, החמץ הבלוע בכלים ופירורים פחות מכזית. הגמרא אומרת שכל עניין החמץ רומז על היצה“ר, ההלכה של ביעור חמץ מגלה לנו על 3 מיני יצר הרע שיש לכל אדם: יש יצה“ר שהוא כנגד החמץ הגלוי לעיניים. יש יצה“ר הבלוע בכלים, אנחנו הכלים ויש יצר הרע שבלוע בתוכנו. ויש יצר הרע שהוא כנגד הפירורים שבבית.

מצווה לבער אותו

היצר הרע שהוא כנגד החמץ שבעין זה יצר הרע גלוי לעיניים, פירוש הדבר שלכל אדם יש יצר הרע שהוא מכיר אותו, למשל אם לאדם יש מידת כעס מאוד גדולה וכל דבר מכעיס אותו והוא ישר רוצה להרביץ ולעשות מלחמות, אז הוא יודע שיש לו יצר הרע כזה וכל אחד יודע שיש לו יצר הרע כזה וזה נקרא יצר הרע גלוי לעיניים. כל
מיני היצר הרע שאנחנו מכירים ואנחנו מודעים להם זה נקרא יצר הרע הגלוי לעיניים וזה כנגד החמץ הגלוי לעין ובוודאי שיש מצווה לבער אותו..

פותח את הגמ“ח הכי גדול..!

אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתמודד עם היצר הרע הזה ולהשתדל להיפטר ממנו אבל יש יצר רע שהוא יותר קשה לבירור וזה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים, הכוונה שהוא בלוע בתוכנו. יש בתוכנו מיני יצר הרע והקושי של היצר הרע הזה שאנחנו לא מכירים אותו ולא מודעים לו וזה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים. היצר הרע הזה קשה מכיוון שזה יצר הרע בבחינת 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', זה יצר הרע ערמומי והוא נמצא בתוכנו. רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן שהיצר הרע הזה לפעמים מתלבש בתוך מצוות כגון שהוא יכול לדחוף אדם לעשות מצווה גדולה מאוד ובלי שהאדם ידע כל המטרה שלו עכשיו  זה  לעשות  'לשם  ולתפארת  ולתהילה'. אדם פותח את הגמ"ח הכי גדול והוא פותח ישיבות ובלי שהוא ידע כל זה בא בכלל מצד של
גאווה וכבוד – הזוהר הקדוש כותב על היצר הרע הזה
בסוף פרשת בראשית, שלפני הגאולה יהיו כאלה שיבנו בתי כנסת ובתי מדרשיות וכל כוונתם תהיה לשם ולתפארת ולתהילה – הזוהר הקדוש כותב שאלו אחד מחמש מיני כיתות של ערב-רב שיהיו לפני הגאולה, זה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים שהוא כנגד החמץ שבלוע בכלים. זה יצר רע שבלוע בתוכנו, הוא נסתר מהעיניים שלנו ואנחנו לא מכירים אותו, אנחנו צריכים הרבה סיעתא דשמייא כדי לדעת איך להינצל ממנו, לכן דוד המלך אומר: 'שגיאות
מי יבין מנסתרות נקני', דוד המלך מתכוון על הנסתרות שזה היצר הרע שבלוע בכלים

אם אדם יבקש, אז משמיים ישמרו אותו

דוד המלך אומר שאין עצה ואין תבונה אלא להתפלל על זה, לבקש מהקב"ה שתהיה לנו סיעתא דשמייא שנינצל ושלא ניפול ליצר הרע הזה. בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, אם אדם יבקש על זה אז משמיים ישמרו אותו אבל צריך לדעת שזה קיים אצל כל אדם ואם דוד המלך שהוא שורש של משיח צדקנו אומר 'מנסתרות נקני', אז בוודאי שגם לנו יש את היצר הרע הזה ואנחנו פשוט צריכים להתפלל על זה

עושים מסירות נפש לבער את הפירורים

-העצה היא תפילה. יש פירורים שמפוזרים בבית והתורה לא מצווה עלינו לבער אותם ובכל זאת אנחנו עושים מסירות נפש לבער את הפירורים האלה שמפוזרים בבית. כדי להבין את עומק הדבר נביא הקדמה קטנה: אומר רבינו האר"י הקדוש עפ"י היסוד הידוע שלכל אדם יש כוחות רוחניים שונים, בסה"כ יש בכלליות באדם 5 כוחות רוחניים שהם נקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. למעשה 5 הכוחות הללו מרכיבים את כל המציאות הרוחנית של האדם, כנגד כל אחד מהחלקים יש גילוי בתוכנו. מקום משכנה של הנפש זה באיזור הכבד, הרוח נמצא בלב, הנשמה נמצאת  במוח

חז“ל לא הולכים להרוג כל ת“ח עם כתם

החלקים האחרונים שנקראים בלשון הקבלה 'חיה ויחידה' לא נמצאים בתוכנו אלא בסביבה שלנו זה משפיע עלינו מבחוץ ולא מבפנים. אומר רבינו האר"י הקדוש שהחלק שיש בנו שנקרא 'חיה' שהוא יותר גבוה מהנשמה נמצא בבגדים של האדם לכן הגמרא אומרת במסכת שבת: 'ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה', לכאורה זה פלא גדול מאוד, חז"ל הולכים להרוג תלמיד חכם שיש כתם על הבגד שלו? אלא זה לא שחז"ל מתכוונים שכל אחד שלומד תורה ויש לו כתם על הבגדים הולכים להרוג אותו אלא חז"ל רומזים לנו רמזים בחוכמתם. הם אומרים שברגע שאדם לומד תורה והוא ת"ח הוא צריך לשים לב מאוד שלא יהיו לו כתמים על האור שנקרא 'חיה', מכיוון שהאור הזה נקרא אור החוכמה. כשיש כתמים על האור הזה הכוונה שלאדם יש מחשבות פסולות וזה הכתם על בגדיו כשלאדם יש הבנות או דעות שהם נגד האמונה והם בבחינת כפירה זה נקרא כתם על בגדיו של האדם, זה כתמים על הבחינה של ה'חיה' לכן חז"ל אומרים שזה סכנה מאוד  גדולה  כשיש  לאדם  מחשבות  פסולות  או  מחשבות  של  כפירה. יש אור יותר גבוה מהאור של החיה והוא למעשה השורש הפנימי ביותר של אדם והוא נקרא 'אור היחידה'..

רוצה להכנס למיטה שבביתו

יש אור נפש, רוח, נשמה, חיה והגבוה ביותר נקרא יחידה. אומר רבינו האר"י הקדוש שהאור של החיה נמצא
על הבגדים אבל האור של היחידה נמצא בקירות ביתו
של האדם. אור היחידה מאיר בתוך קירות ביתו של
האדם לכן אנחנו רואים שכשאדם מרגיש מאוד לא-טוב הנטייה הטבעית הראשונה שלו זה להיות בבית, הוא
מאוד רוצה להכנס עכשיו למיטה בבית שלו, בבית אחר
הוא לא ירגיש בנוח. כשאדם מרגיש לא טוב הוא
רוצה להיות בבית שלו, היינו אומרים שהסיבה היא שזה הרגל

עניין להכנס לבית של צדיק..

-בהסתכלות הפשוטה זה ההרגל אבל כתוב בספרים הקדושים שפנימיות הדבר זה שאדם מרגיש לא טוב מכיוון שחלקים רוחניים מתחילים לעזוב אותו ומיד הוא רוצה להתחבר עם השורש שלו ומכיוון שאור היחידה של האדם מאיר בקירות ביתו לכן הוא מיד רוצה להיות בתוך הבית שלו. יש עניין, כשמתאפשר, להכנס לבית של צדיק גדול מכיוון שאור היחידה של הצדיק מאיר בבית לכן טוב להכנס לבית הזה, מקבלים מהאור הזה אפילו כשהצדיק לא בבית, השורש של הנשמה שלו תמיד נשאר
על קירות הבית – עפ"י ההקדמה הזאת נבין קצת את עומק הדבר של הפירורים של החמץ שנמצאים בתוך הבית. החמץ הוא כנגד היצר הרע וכנגד זה יש פירורים
של יצר הרע באור היחידה. עד כמה שאנחנו יכולים להבין מכיוון שיש בזה
סודות ועמקות גדולה מאוד, הרצון הפנימי של האדם נמשך מאור היחידה,
כשאדם כוסף ומאוד רוצה דבר מסויים זה נמשך מהאור של היחידה. כשאדם חוזר בתשובה הוא מקבל אהבה, רצונות וכיסופים מאוד גדולים להתקרב אל הקב"ה ואל התורה, מאיפה זה הגיע? אלא הקב"ה ריחם עלינו והוא מאיר לאדם מאור היחידה שלו

יצה“ר דק ורוחני ויותר קשה לברר אותו

אור היחידה זה רצונות וכיסופים להיות בדביקות עם הקב"ה והרצונות האלו נקראים השורש של האדם וזה אור היחידה. כתוב שיש בזה נגיעות דקות של היצר הרע שנמצא במקום הזה והיצר הרע הזה עושה לנו בעיות גדולות מאוד. היצר הרע שנמצא שם מבליע בתוך הרצון שלנו רצונות זרים שזה רצונות לתאוות העולם הזה, לכבוד וגאווה. היצר הרע הזה הוא דק ורוחני ויותר קשה לברר אותו מהבחינה של החמץ הבלוע בכלים שגם כשאדם מרגיש רצונות וכיסופים להקב"ה תמיד זה מעורבב עם עוד דברים שהם הרצונות הזרים, אדם רוצה להתקרב להקב"ה אבל הוא גם רוצה שידעו מזה. היצר הרע הזה עושה לנו נגיעות וזה מונע מאור היחידה להגיע אלינו. כתוב בספרים הקדושים שמצוות ביעור חמץ היא כנגד כל מדרגות היצר הרע. כל החיפוש וההשתדלות שלנו לבער את הפירורים שנמצאים בתוך הבית, עוזרים לנו ומתקנים לנו את אותם נגיעות של היצר הרע שמונע מאתנו לקבל את האור של היחידה

נשמות ישראל מרגישות את גודל התיקון

ע"י המאמץ שאדם מנקה את כל הבית ושוטף אותו חמש פעמים עד שמגיע זמן בדיקת חמץ ואז הוא מסתובב על הרצפה ומחפש עם הנר את החמץ, כל ההשתדלות הזאת עושה תיקון בכל 3 מיני החמץ שזה כנגד 3 מיני היצר הרע שיש בתוכנו ובעיקר הפירורים שנמצאים בתוך הבית שזה מתקן בתוכנו את כל הנגיעות והמיני יצר הרע שיש באור הזה שנקרא אור היחידה. אנחנו לא יודעים את זה אבל נשמות ישראל בכל הדורות מרגישות את גודל התיקון שיש בבירור הזה לכן אנחנו כל כך מוסרים את הנפש לבער כל פירור של חמץ מכיוון שהנשמה שלנו מרגישה את התיקון הגדול שנעשה בזה. היצר הרע שכנגד החמץ הגבוה ביותר זה היצר הרע שכנגד הפירורים שנמצאים בבית שזה כנגד אור היחידה וזה שורש נשמת האדם. בשורש האמיתי שלנו אנחנו רק רוצים קשר עם הקב"ה ועם דברים שבקדושה ופירורי החמץ שנמצאים שם זה אותם נגיעות דקות שיש בלב האדם לדברים אחרים שזה ענייני העולם הזה ואנחנו מתקנים את זה בביעור החמץ

ליל הסדר ואמירת ההגדה:

אומר תלמיד הרמח"ל שבשעה ששורפים את החמץ שמצאנו בבדיקת החמץ מתעורר בכל העולמות הרוחניים אור רוחני של קדושה מאוד-מאוד גדול שהולך, שורף ומבער את כל כוחות הסטרא אחרא שיש בעולם לכן אפשר בזמן הזה של ביעור חמץ לקבל התעוררות והתחזקות  רוחנית  מאוד  גדולה. בשעה שהחמץ נשרף אפשר לקבל התעוררות רוחנית מאוד גדולה לכן שכל אחד יעשה התבודדות בשעה שהחמץ נשרף ושידע שבשעה הזאת יש כוח גדול מאוד בכל העולמות לבער לגמרי את החמץ ועל זה אומרים חז"ל 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל'. לפי הדעה הזאת הגאולה תהיה בפסח עצמו בליל הסדר וביעור כל הרע בעולם יהיה בערב פסח, בזמן שאנחנו שורפים את החמץ יהיה ביעור של כל הרע מהעולם – זה המצווה של ביעור חמץ. צריך לדעת שכל מצווה ומצווה בליל הסדר וכל אמירה בהגדה, כל זה מתוקן כנגד סדרים ותיקונים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, בעזרת השם נעסוק בכמה נקודות: הדבר הראשון זה הכרפס, כיום זה סלרי

עם הכרפס מתקנים את כל סוד הקטנות

אנחנו יודעים שמיד אחרי נטילת ידיים אנחנו מברכים בורא פרי האדמה. לפי ההלכה יש שאלה גדולה מאוד אם אפשר לאכול יותר מכזית או פחות מכזית, יש בזה נפקא מינה מאוד גדול, להלכה נפסק לאכול מהכרפס פחות מכזית. צריך לדעת שגם ההלכה תמיד מרמזת על עניינים עליונים. אומר רבינו האר"י הקדוש שכשאנחנו אוכלים את הכרפס אנחנו מתקנים את כל 'סוד הקטנות'. כל אדם צריך לעבור זמנים ומצבים של קטנות הדעת, כולנו יודעים שיש זמנים שבהם אנחנו נמצאים בגדלות..

תגיד א‘ – ב‘ כדי להחזיר את המוחין שלי

כשאדם נמצא בגדלות הכוונה שלאדם מאיר עכשיו בלב אור של תורה, של אמונה ושל תפילה ואדם מרגיש מאוד טוב כשזה מאיר לו בלב אבל כולנו יודעים שיש גם זמנים של קטנות שאדם יורד לקטנות דעת גדולה מאוד והוא בקושי יודע עכשיו איפה ימין ואיפה שמאל. יש סיפור ידוע על הבעש"ט שמרוב קטנות הדעת הוא שכח להגיד את האלף-בית, הבעש"ט אמר לשמש שהיה איתו: בשביל שיחזרו לי המוחין תגיד אלף-בית. בדור שלנו אנחנו מכירים את זה ואנחנו צריכים לתקן את המצבים האלה, תיקון המצבים האלה זה לקבל את הכוח להחזיק מעמד לעבור בשלום את זמני הקטנות מכיוון שאלו זמנים מסוכנים ואדם יכול ליפול בדעתו מאוד בזמני הקטנות. האר"י הקדוש מגלה לנו שבאכילת הכרפס אנחנו מתקנים את זמני הקטנות של כל השנה הבאה לכן אומר 'הבן איש חי' חידוש מאוד גדול: מכיוון שהכרפס הוא סוד תיקון הקטנות לכן אין ראוי לאדם כל השנה לאכול כרפס, הבן איש חי אומר
אל תוריד את עצמך באכילת הכרפס בשאר הימים לקטנות, למה לך לרדת לקטנות?

’כרפס‘ בגימטריה יוצא בדיוק ’רבי נחמן‘

בליל הסדר תיקנו לנו לאכול כרפס כדי לתקן את הזמנים האלה, אבל אומר הבן איש חי אל תאכל כל השנה כרפס מכיוון שהכרפס זהו סוד הקטנות. כשאנחנו אוכלים את הכרפס יש כמה כוונות שאפשר לכוון אבל בברסלב תמיד נוהגים לכוון להתקשרות עם רבינו, בפשטות של הדברים מכיוון שרבינו עוזר לנו לעבור את הקטנות בשלום, אבל הסיבה השנייה היא שהגימטריה של 'כרפס' יוצא 360 שזה יוצא בדיוק 'רבי נחמן' לכן כשאוכלים את הכרפס צריך לכוון: 'הרני מקשר את עצמי עם ר' נחמן' וצריך לדעת שזה הסוד של הכרפס. רבינו זה הסוד של הכרפס שבכוחו אנחנו יכולים לעבור את הקטנות בשלום. ידוע שע"י המצווה של שתיית ארבע הכוסות ואכילת מצה אנחנו ממשיכים אור רוחני מאוד-מאוד גדול, לכן הזוהר הקדוש קורא למצה 'לחם האמונה' מכיוון שע"י אכילת המצה בליל הסדר אנחנו מקבלים
הארה וכוח רוחני מאוד גדול שזה מאיר לנו ומחזק אותנו באמונה לכל השנה. בתחילת ההגדה אנחנו מרימים את ההגדה ואנחנו אומרים 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים' – זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים..

מתגלה אור רוחני מאוד גדול

ידוע שבזמן גלות מצרים עמ"י נהג לאכול מצות, יש בזה כל מיני סיבות. המצה שאכלו במצרים מלבד שהיא מלמדת בפשטות על העניות של ממון היא מרמזת גם על עוד דבר והזוהר הקדוש מאוד  מאריך  בזה,  זה  נקרא  'גלות  הדעת'. כל גלות מצרים נקראת 'גלות הדעת', הכוונה שיש מיצרים במוח של האדם ואדם מרגיש שהוא לא יכול לחשוב על שום דבר והוא לא מרגיש שום דבר – זה גלות מצרים, עמ"י היה במצרים בגלות דעת גדולה מאוד, הזוהר הקדוש ורבינו האר"י מאוד מאריכים בזה. אנחנו קוראים למצה 'לחם עוני' וזה מרמז על הגלות הגשמית ויותר מזה גלות הדעת שעמ"י היה בה בזמן מצרים. נשאלת השאלה, רבינו האר"י מאריך בסודות הרוחניים הגדולים הקשורים לאכילת המצה ואדרבה עכשיו כשאנחנו אוכלים את המצה בליל הסדר מתגלה אור רוחני מאוד גדול

המצה זה לחם עוני ואין עני אלא בדעת

ר' צדוק הכהן כותב שבאכילת המצה אנחנו עושים תיקונים רוחניים יותר גדולים ממה שאנחנו עושים בתפילות של ליל הסדר – זה חידוש מאוד גדול. אז לכאורה צריך לברר, מצד אחד זה לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים ואין עני אלא בדעת, ועכשיו זה בדיוק הפוך אנחנו זוכים לגדלות הדעת, איך זה מסתדר? אומר ר' נתן בליקוטי הלכות שזה הסוד של כל בריאת העולם. כשאנחנו עוברים את זמני הקטנות, הגלות והצמצום שעוברים על כל אחד מאתנו, זה בעצמו יהיה הסיבה לגדלות הגדולה..

ככל שהקטנות גדולה כך הגדלות תגדל

 -כל מי מרגיש על עצמו שהוא עובר זמנים של צמצומים וקטנות מאוד גדולה שידע שאדרבה מתוך זה תצמח הגדלות. ככל שהקטנות יותר גדולה כך הגדלות שתבוא אחרי זה תהיה גדולה בהתאם ועל כל זה מרמזת המצה שמצד אחד זה לחם עוני וזה מרמז שאכלו את זה בזמן גלות בדעת במצרים ומצד שני ממנו נעשה כל הגדלות והאור הגדול של ליל הסדר, דווקא  בגלל  הזמנים  של  הקטנות  – כל  זה  העניין  של  המצה. לאחר מכן אנחנו אומרים 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' – המפרשים שואלים על זה: הרי יש מצווה בליל הסדר לספר ביציאת מצרים, זה מצווה מהתורה. מישהו פעם העלה על דעתו שאם אדם הוא תלמיד חכם גדול והוא יודע הרבה תורה הוא פטור מאחד המצוות? אז מה ההגדה באה להגיד לנו?

יש עבודת האמונה ויש עבודת החוכמה

הרי ברור שחייבים לספר ביציאת מצרים, אלא החידוש הוא שהפירוש של זה הוא פירוש מאוד עמוק וזה בא ללמד אותנו יסוד מאוד גדול: לכל אדם יש 2 דרכים ובחינות בעבודת השם, דבר אחד זה הלימוד והחוכמה, בוודאי שכל אחד מאתנו צריך לפי הכלים והיכולת שלו להשתדל ללמוד ולהבין דברים בחוכמה שלו אבל יש גם עניין של אמונה פשוטה. העבודה של האמונה הפשוטה באה לידי ביטוי במצבים אחרים לגמרי, למשל התפילה של האדם היא לפי האמונה.   הניסיונות של האדם זה גם לפי האמונה. עבודת החוכמה ועבודת האמונה הם 2 עבודות שונות לגמרי. החוכמה זה בד"כ כשאדם לומד או כשאדם מדבר עם החבר והם מתבוננים ביחד בדברים עמוקים כל אחד לפי יכולתו. בחינת האמונה זה העבודה הפשוטה, אם זה בתוך התפילה, או בהתבודדות, או בהתחזקות בתוך הניסיונות שאנחנו עוברים וזה נקרא עבודת האמונה. כשאנחנו אומרים אפילו כולנו חכמים זה בא ללמד אותנו יסוד מאוד גדול: כשאדם זוכה להתחזק בחוכמה בפרט בחוכמת התורה והוא זוכה להיות חכם, אזי יש יצר הרע שמחליש את האדם בעבודת האמונה

להפריד בין החוכמה לאמונה

-כשהיצר הרע שממונה על הדבר הזה רואה שיהודי יושב ללמוד תורה והוא מחכים הוא לאט-לאט בא וגורם לו לזלזל ולהקל ראש בכל העבודה של האמונה, לכן אפשר לראות שלפעמים אדם לומד הרבה תורה וכשמגיע השעה שצריך להתפלל או להתבודד הוא רואה את זה בתור ביטול זמן, וגם כשיש עבודות של אמונה אז קשה מאוד לעשות את העבודות האלה מכיוון שיש יצר רע שרוצה להפריד בין החוכמה לבין האמונה וככל שאדם זוכה להיות יותר חכם אזי היצר הרע המיוחד הזה רוצה לגרום לאדם לזלזל בכל העבודות הפשוטות של האמונה ועל זה באה ההגדה ואומרת לנו 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' שזה יסוד האמונה של עמ"י

יש לו עדיין דרך ארוכה מאוד לתיקון שלו

אדרבה ככל שאדם יותר לומד הוא יותר צריך לדעת שהוא צריך לעסוק בעבודה של האמונה, וצדיק האמת הוא זה שמגלה לנו את העבודות של האמונה. מי
שזוכה לדעת הרבה דברים ולהחכים זה מעלה גדולה מאוד ובוודאי שכל המרבה בחוכמה התורה הרי זה משובח אבל הצדיק מלמד אותנו איך לא לעזוב את העבודות של האמונה הפשוטה, זה בא לידי ביטוי בדרך ההתבודדות: ברוך השם אדם לומד תורה והוא עולה לעולם האצילות אבל כשמגיע הזמן של ההתבודדות פתאום
אדם רואה שעדיין יש לו גאווה וכעס. אומר רבינו שאם אדם לא יודע את
הדבר הזה הוא יכול להגיע בקלות לדמיונות מאוד גדולים, הוא בכלל לא יודע
שיש לו עדיין דרך ארוכה מאוד לתיקון שלו, הוא חושב שהוא כבר למעלה-למעלה..

כולם מקבלים תיקון מהקטן ועד לגדול..

-באה ההגדה ואומרת לנו 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' שזה יסוד האמונה. אנחנו חייבים לספר איך ירדנו ואיך היינו עבדים והקב"ה הציל אותנו. זה עניין מאוד גדול  כשזוכים  לשתף  את  החוכמה  עם  האמונה  ביחד. כשר' לוי יצחק בנדר היה 'בחור' בישיבה בפולין הוא התקרב לברסלב והוא הגיע לאומן. בפעם הראשונה שהוא הגיע לאומן הגיע אדם נוסף לאומן מפולין, קראו לו ר' מרדכי סוקולוב , הוא היה רב מאוד-מאוד גדול הוא היה רב עיר מאוד גדולה. כשר' לוי יצחק הגיע לאומן הוא ראה שלא מתייחסים לר' מרדכי מסוקולוב כמו שמתייחסים לרב גדול, התייחסו אליו כמו לאדם רגיל.
ר' לוי יצחק מאוד התפלא על השאלה הזאת אז הוא שאל ואמרו לו: ר' מרדכי סוקולוב כל השנה הפוסק והרב אבל באומן כולנו נשמות שבאו לקבל את התיקון מרבינו, אצל רבינו כולם צריכים לקבל את התיקון מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר..

רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית

רבינו מלמד אותנו איך לא לטעות בעבודת החוכמה והאמונה, שנדע לאחוז גם בעבודת החוכמה וגם בעבודת האמונה וזה אחד הבירורים הגדולים שהצדיק עושה אתנו. לאחר מכן ההגדה מספרת לנו: מעשה בר' אליעזר, ר' יהושע, ר' אלעזר בן עזריה, ר' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק. צריך לדעת שהחכמים האלה הם החכמים הכי גדולים שהיו בתורה שבע"פ. הגמרא מספרת שבאו התלמידים שלהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע הזמן של קריאת-שמע של שחרית. 'לספר' זה מלשון 'ספיר' הכוונה להאיר את הלילה שזה הזמן של הגלות. כל העניין של אותם החכמים היה להאיר את הלילה שזה זמן הגלות, הם חיו בזמן חורבן בית המקדש השני והם ראו שעמ"י הולך לגלות של הרבה מאוד שנים ודורות לכן כל התורה וכל העבודה שלהם היתה להאיר לעמ"י כל הלילה שזה זמן הגלות. עוד מעט יבואו ויגיד לנו שהגיע זמן קריאת-שמע של שחרית שזה הבוקר שאחרי הגלות, זה זמן הגאולה.
על זה אומר ר' אלעזר בן עזריה: 'הרני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת
מצרים בלילות עד שדרשה בן  זומא'  צריך  להבין  כמה  דברים  במה  שאמר ר' אלעזר בן עזריה. אם ר' אלעזר אמר שהוא כבן 70 שנה זה אומר שהוא לא בן 70 שנה

ר‘ אלעזר הוא גלגול של שמואל הנביא

הגמרא מספרת לנו שמינו את רבי אלעזר בן עזריה להיות ראש החכמים בגיל 18, כשאמרו לו תהיה הנשיא וראש החכמים הוא אמר: חכו, אני הולך לשאול את אשתי. בהתחלה אשתו קצת הסתייגה אבל מספרת הגמרא שבאותו הלילה צמחו
לר' אלעזר בן עזריה 18 שורות של שערות לבנות בזקן, פירוש הדבר שמשמיים
רמזו לו שיקבל על עצמו את התפקיד. אז מדוע  ר' אלעזר אמר דווקא הרני כבן 70 שנה ולא הרני כבן 60 או 50 שנה? אבל רבינו האר"י הקדוש מגלה לנו שהתברר
לר' אלעזר בן עזריה שהוא היה גלגול של שמואל הנביא שנפטר בגיל 52. ר' אלעזר אמר הרני כבן 70 שנה, בגלגול הקודם חייתי 52 שנה ועכשיו אני חי 18 זה יוצא 70 שנה

עכשיו אנחנו צריכים לעבור זמן של גלות

ואז ר' אלעזר אומר דבר גדול מאוד: 'ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא'. עד ליציאת מצרים עמ"י היה בגלות, ביציאת מצרים היה אור הגאולה. ר' אלעזר אומר כל חיי רציתי להאיר את האור של הגאולה בתוך הגלות עצמה. עכשיו אנחנו צריכים לעבור זמן של גלות והצדיק רוצה להמשיך אור של גאולה בתוך הגלות, אפילו שיש הרבה חושך בעולם הצדיק רוצה להאיר בתוך נשמות עמ"י את האור של הגאולה למרות החושך – לזה התכוון ר' אלעזר
שהוא רוצה שאור הגאולה יאיר בלילות אבל לא זכיתי לזה עד שבא בן זומא וזכה להאיר את האור הזה בחשכת הגלות. לאחר מכן ממשיכה ההגדה ואומרת: 'ברוך המקום וברוך הוא, כנגד 4 בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול'.

כל המקומות הם שלו ותחת ממשלתו

מדוע אנחנו קוראים להקב"ה 'המקום'? חז"ל אומרים בגלל שהקב"ה הוא 'מקומו של עולם' לכן הקב"ה נקרא מקום אבל כתוב בספרים הקדושים שעומק הכוונה זה שבכל מקום שאדם נמצא: תדע לך, הקב"ה נמצא איתך מכיוון שכל המקומות שלו ותחת ממשלתו, אם אתה עולה בוודאי שהקב"ה שם אבל אם אתה יורד שלא תחשוב שאתה מתרחק מהקב"ה. אצל הקב"ה אין הבדל בין העלייה הגדולה ביותר לבין הירידה הגדולה ביותר. כאשר אנחנו אומרים: ברוך המקום הכוונה שאנחנו מברכים את כל המקומות שנהיה שם, דהיינו שאנחנו ממשיכים גילוי אמונה
וא-לוקות לכל מקום ומקום שנהיה שם. 'כנגד ארבע בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול', אומר רבינו האר"י הקדוש שהסיבה שההגדה שמה את הרשע ליד החכם כדי להגיד לנו שכל מי שמרגיש שהוא רשע חייב להיצמד לחכם, כל מי שיודע איפה הוא מנוח חייב להתקרב לרבינו שהוא בבחינת החכם האמיתי

אברהם אבינו נולד בבית של עובדי ע“ז

אנחנו חייבים להתקרב לרבינו וזה כל תקוותנו, אסור לנו לחשוב שאין לרשע
תיקון, רבינו האר"י הקדוש כותב שבעל ההגדה כיוון לתקן את הרשע בזה שהוא הסמיך אותו לחכם, לכן אנחנו אומרים בברסלב כמה פעמים ביום:
הרני מקשר את עצמי. יש יסוד גדול נוסף בהגדה, אנחנו אומרים: 'מתחלה
עובדי עבודה זרה היו אבותינו', השורש של כל עם-ישראל
זה אברהם אבינו ואביו תרח היה עובד עבודה זרה מאוד גדול, רואים שלכל אורך הדרך עם-ישראל נוצר מתוך מציאות הפוכה מהתכלית
של עם-ישראל: אברהם אבינו נולד בבית של עובדי עבודה זרה,
כלל עם-ישראל נולד ונוצר במצרים במקום של גלות ושל
שעבוד לתרבות ולתאוות. אנחנו רואים פה דבר פלאי: כל אדם
יהודי חייב לעבור ואדרבה, תחילת התיקון של האדם היהודי שהוא יעבור בהתחלה דווקא במקומות מאוד-מאוד מקולקלים ולא טובים
ודווקא משם מגיע התיקון הכי גדול לכן אל לו לאדם ליפול בדעתו מכל זה.

הפוסט פרשת צו תשפ"ו | מדריך רוחני והכנה לפסח וליל הסדר: הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

משה מדבר עם השם במדבר

כתוב שמשה היה רועה את צאן יתרו במדבר והזוהר הקדוש אומר שמדבר זה דיבורים, הוא היה הולך במדבר סיני וכל הזמן מדבר עם הקב“ה. כשהוא היה בן 79 הקב“ה התגלה אליו ואמר לו: לך תגאל את עמ“י. משה רבינו לא העלה בדעתו בכלל שיכול להיות שהוא הגואל של עמ“י – בסדר, אתה עניו ואתה חושב שאתה לא ראוי, אבל הקב“ה אומר לך: לך תגאל את עמ“י. משה רבינו הציע להקב“ה שישלח את אהרן ואת פנחס והרמב“ן מוסיף ואומר שמשה אמר להקב“ה: לא משנה את מי תשלח בעולם הוא יותר טוב ממני. משה רבינו לא רצה לפגוע בכבוד של אהרן, עד כדי כך הוא חושב על השני, הוא אמר: אהרן רוצה להיות
המנהיג, פתאום יבוא האח הצעיר שלו ויגיד שהקב“ה
שלח אותו להיות המנהיג? אז הקב“ה אמר
למשה רבינו: תדע לך זה שאתה חושב שאהרן יפגע
זה בגלל שאתה לא מספיק מעריך את אהרן, כשאהרן
ישמע את זה הוא ישמח, הקב“ה אומר לו ’וראך ושמח בלבו‘ – השמחה של אהרן היתה כ“כ שלימה שלא היה לו אפילו כחוט השערה של קנאה או טענה כנגד אחיו הצעיר….

מידות טובות זה תיקון העולם

כתוב שבזכות זה שאהרן שמח בליבו כאשר הוא ראה את משה רבינו, הוא זכה להיות הכהן הגדול ולשאת את האורים-ותומים על הלב. האורים-ותומים זה רוח הקודש, אז כל מי שלא מקנא בחבר שלו שידע שהוא יכול לזכות לרוח הקודש, אם אתה רואה את ההצלחה של החבר ואתה שמח בזה, אתה תזכה שיהיה לך אורים-ותומים על הלב שזה רוח הקדוש. המידות הטובות זה בעצם כל תיקון העולם, אם אנחנו רוצים לתקן את העולם אנחנו צריכים לתקן את המידות שלנו וזה בעצם כל תיקון של העולם..

לבן וגם כולם ידעו..

רחל ויתרה ללאה וזה לא היה ויתור פשוט בכלל – היא היתה נביאה והיא ידעה שמהחתונה עם יעקב אבינו הולך לצאת כל
עם-ישראל, ויעקב אבינו ראה ברוח הקודש שהיא צריכה להיות אשתו אז הוא
 אמר לה את תהיי אשתי. את לאה הוא לא ראה כי הוא לא השיג את המדרגה
שלה, הוא לא ראה את המדרגה שלה אז הוא חשב שהיא בכלל לא
צריכה להיות אשתו, אבל הוא לא ידע שלאה במדרגה כ“כ גבוהה. אז הוא
אמר לרחל את תהיי הכלה שלי והוא אמר את זה ללבן וכולם ידעו שרחל זה
הכלה שלו, אז בשביל שלאה לא תתבייש, רחל התחלפה איתה בלילה של החתונה…

לכל אחד יש קנאה גדולה בלב על החבר

זה ויתור נוראי, בלילה של החתונה לוותר על החתן ששנים היא מחכה ומתפללת לזה. כל הצדיקים מתפללים בשמיים שעמ“י יחזור מהגלות והקב“ה אומר: אני לא מקשיב לכם. אבל כשרחל באה ומתחילה לבכות הקב“ה לא מוכן לסבול את הבכי שלה, הוא מיד אומר לה: ’מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך..ושבו בנים לגבולם‘ – מה זה יש שכר לפעולתך? איזה פעולה? שוויתרת ללאה. לכל זה זוכים כשאדם זוכה לעבוד על המידות, בפרט על הנקודה הזאת של הקנאה. יהודי הוא חכם אז הוא יודע להסתיר את הקנאה אבל לכל אחד יש קנאה מאוד גדולה בלב על החבר. צריך להתבודד כל הזמן על הנקודה הזאת שלא נקנא בחברים שלנו גם אם הם מצליחים – זאת היתה הנקודה של אהרן הכהן. הקב“ה אמר למשה רבינו: כמה שאתה דואג לכבוד אחיך, אתה לא יודע לאיזה דרגה הוא הגיע, הוא הגיע לדרגה כזאת שהוא יראה אותך מנהיג של עמ“י והוא ישמח בליבו, הכוונה זה לא שהוא רק יראה לך פנים של שמחה אלא גם בלב תהיה לו שמחה גדולה.
אמרנו שהקב“ה ביקש ממשה רבינו לגאול את עמ“י ומשה רבינו התווכח איתו 7 ימים, בסוך הוא הסכים ואחרי שעם-ישראל יצאו ממצרים משה רבינו חזר לאוהל, הוא
אמר: אמרו לי להוציא את עם-ישראל ממצרים, זהו הוצאתי, אני חוזר להיות אדם פשוט, אז הקב“ה אמר לו: בבקשה תעביר אותם את ים-סוף, אחרי קריעת ים-סוף משה רבינו חזר לאוהל שלו..

משה רבינו מתווכח עם הקב“ה 7 ימים..

הקב“ה אמר למשה רבינו: בבקשה תביא את עמ“י להר סיני, אחרי הר סיני משה רבינו גם-כן חזר לאוהל ואמר: אני אדם פשוט. אז הקב“ה אמר לו: בבקשה בוא תיתן את התורה לעמ“י, וכן הלאה. משה רבינו מתווכח עם הקב“ה 7 ימים ואז הקב“ה אומר לו: אתה דואג כ“כ לכבוד של אהרן אחיך? אז אתה תדבר לאהרן ואהרן
ידבר במקומך עם עמ“י ועם פרעה. משה רבינו כ“כ דאג לכבוד של אהרן שהקב“ה אמר לו: בסדר, לך ואהרן ידבר בשבילך. יש פירוש על החומש שנקרא ’העמק דבר‘….

אם משה רבינו היה מדבר אז היתה גאולה

את הפירוש ’העמק דבר‘ על החומש חיבר הנצי“ב מוולוז‘ין שחי לפני 2 דורות באירופה, הוא היה התלמיד של ר‘ חיים מוולוז‘ין, והוא כותב דבר נורא ואיום: זה שמשה רבינו ביקש שאהרן ידבר במקומו בגלל שהוא דאג לכבוד אהרון, זאת היתה טעות, אצל משה רבינו זאת היתה טעות – אם הקב“ה אומר לך אז עם כל הכבוד לענווה שלך ולמידות הטובות שלך, אתה צריך להתבטל להקב“ה. אומר הנצי“ב דבר נורא ואיום: אם משה רבינו בעצמו היה מדבר את כל הדיבורים ולא אהרן אזי לא היה שום חטא לעמ“י והגאולה היתה שלימה ועמ“י היה מגיע לגאולה השלימה. כשהקב“ה שלח את משה רבינו לגאול את עמ“י הוא שלח אותו לגאול בגאולה שלימה, אם משה רבינו היה מסכים לדבר אז תוך 3 ימים היתה גאולה שלימה לעמ“י.

בגלל שהדיבור עבר דרך מסך שנקרא אהרן

אומר הנצי“ב מווזלוזי‘ן דבר נורא מאוד: בדיבור של הצדיקים יש כוח, זה לא המילים שהם מוציאים – בדיבור אנחנו מבינים את המילים, הכוונה את התוכן של הדיבורים, אבל יש נקודה יותר עמוקה, כתוב שנפש האדם זה ’רוח ממללא‘, כמו שכתוב ’נפשי יצאה בדברו‘, כשהצדיקים מדברים זה רוחניות שלימה. לפי מדרגת הצדיק ככה יש רוחניות שלימה, זה אור רוחני שבא לעולם. מהדיבור של משה רבינו בא כזה אור לכן אומר הנצי“ב מוולוז‘ין שאם משה רבינו היה מסכים ללכת ולדבר אז היה כזה כוח לדיבורים שלו ששום יהודי לא היה חוטא. זה שהיה אפשרות של חטא זה בגלל שהדיבור של משה רבינו עבר דרך מסך שנקרא אהרן. אהרן היה צדיק עצום, נורא וקדוש-עליון אבל הוא לא היה במדרגה של משה רבינו, אז הדיבור של אהרן זה כבר היה צמצום, אז כל האפשרות של עמ“י לחטוא היה בגלל שהדיבור הזה עבר את המסך של אהרן, כך אומר הנצי“ב…

יוצאים לשלושה ימים וחוזרים

באמת עמ“י היה מיועד בעצם להביא את הגאולה תוך 3 ימים, מאיפה אנחנו יודעים את זה? הקב“ה אמר למשה רבינו לך תגיד לפרעה שעמ“י יצאו לזבוח-זבח דרך 3 ימים ואחרי זה חוזרים למצרים. משה רבינו בא לפרעה ואמר לו: הקב“ה שלח אותי להגיד לך שתשלח את עמ“י ללכת שלושה ימים לזבוח-זבח ואנחנו חוזרים למצרים.
אנחנו יודעים שעם-ישראל יצא ולא חזר למצרים,
אז זה לא מובן, הקב“ה אמר למשה רבינו להגיד לפרעה
דבר שהוא לא אמת? הרי אנחנו יודעים שעמ“י לא חזר לעולם למצרים – זאת שאלה גדולה מאוד. צריך לדעת שבוודאי שהקב“ה לא אמר למשה
רבינו לשקר את פרעה – התוכנית המקורית היתה אם פרעה היה מוכן לשלוח
את עם-ישראל בלי 10 המכות, אז עם-ישראל היה הולך להר סיני, מקבל את
התורה ואחרי קבלת התורה עמ“י היו חוזרים למצרים, כך כתוב בספרים הקדושים..

התוכנית היתה לחזור למצרים עם התורה.

הרבי מקאמארנא אומר שהתוכנית היתה לחזור למצרים עם התורה – בשביל מה לחזור למצרים עם התורה? כי עמ“י היו במצרים במ“ט שערי-טומאה ואי-אפשר שתהיה גאולה עד שלא ירדו לחמישים שערים טומאה – אם היו מקבלים את התורה הם היו חוזרים למצרים, יורדים לשער החמישים של הטומאה, מחזירים גם את המצרים בתשובה, כל העולם כבר היה חוזר בתשובה ואז עמ“י היו הולכים עם משה רבינו לא“י, בונים את בית המקדש ואז כבר היתה גאולה שלימה – כך אומר הרבי מקאמארנא בספר ’היכל הברכה‘, אבל מכיוון שפרעה לא הסכים לשלח את עמ“י
אז כבר אי אפשר לעשות את כל התיקון הזה והכל השתנה, אחרת זה לא מובן
איך זה שכביכול הקב“ה אמר למשה רבינו לשקר את פרעה, זה לא היה שקר אלא זאת היתה התוכנית המקורית, אבל מכיוון שפרעה לא הסכים לכל המהלך לכן השתנתה כל התוכנית. בכל אופן למשה רבינו היה פחד גדול ללכת ולגאול את עמ“י..

..הרי משה רבינו יודע את הכוח של הקב“ה

בספרים שואלים ממה בעצם היה הפחד של משה רבינו? מה הבעיה, מה אתה מפחד מפרעה? משה רבינו יודע את הכוח של הקב“ה, הוא יודע שברגע אחד הוא יכול להכות את פרעה בכאלה מכות שפרעה יתבטל. כתוב בספרים הקדושים שמשה לא פחד מפרעה, הוא ידע שאפשר לבטל את פרעה אלא הוא פחד מעמ“י. הוא אמר: הם במ“ט שערי-טומאה, איך אני אוציא את עמ“י ממ“ט שערי-טומאה?? אני יודע שהם הולכים לעשות עליי כאלה מחלוקות וכל יום הם יקשו עליי 1000 קושיות, אבל אני לא דואג מזה, אני דואג איך אני יוציא אותם ממ“ט שערי-טומאה? זה היה בעצם  החשש של משה רבינו, הוא אמר: אני לא במדרגה רוחנית כ“כ גבוהה שאני
יכול להוציא את עמ“י ממ“ט שערי טומאה. צריך להבין
מה זה שער-טומאה בכלל: שער-טומאה זה מושג
שאומר מהי מידת התקשרות הנפש של האדם עם הטומאה

התקשרות הנפש עם הטומאה

שערי-טומאה זה כמו מדד שאומר כמה כוח ועוצמת-התאווה והמידות הלא טובות יש בנפש האדם. ככל שהנפש של האדם קשורה עם התאוות ועם המידות הלא טובות זה נקרא שהוא יותר בשערי-טומאה. התאווה הכי חזקה זה מ“ט (49) שערי-טומאה, כי השער החמישים של הטומאה זה כבר עניין אחר לגמרי, זה כבר עניין של המוחין וזה כבר סברות של הקליפה (הסטרא אחרא), אבל 49 שערי-טומאה זה התקשרות נפשית מאוד חזקה עם הטומאה. חז“ל אומרים שעמ“י היה במ“ט שערי-טומאה במצרים, הם היו קשורים עם הרבה טומאה אבל בעיקר עם עבודה זרה – אומר המדרש שעמ“י אמרו למשה רבינו: איך אנחנו עוזבים את מצרים ואין במצרים גבעה שלא עשינו בה עבודה זרה? בכל א“י מצרים עבדנו עבודה זרה, כך אומר המדרש רבה. משה רבינו אמר: בסדר, אני יבוא ויגיד להם שאני גואל אותם ונתחיל לתת מכות לפרעה, השאלה היא אם עמ“י בכלל ירצה לצאת ממצרים

מנגלים וסעודות שחיתות!

למה שעמ“י לא ירצו לצאת ממצרים? משה רבינו אמר: אני יבוא ויגיד להם שהיום צריך לצאת ממצרים אז הם יכולים להגיד לי כך: בדיוק הגיע איזה סרט או איזה תיאטרון לקהיר שהם לא הספיקו לראות אותו, אז הם יגידו לי כך: משה, את ההצגה הזאת אי-אפשר לבטל, בוא נחכה עוד יום-יומיים, נראה את ההצגה הזאת ואחרי זה נצא ממצרים. אחרי שהם כבר יצאו ממצרים הם
אמרו למשה : למה הוצאת אותנו למות במדבר? אתה לא זוכר? היה לנו שם בשר ודגים, היינו עושים מנגלים וסעודות שחיתות, אז מה אם קצת הרביצו לנו, לא
שווה לקבל קצת מכות? אתה לא יודע איזה תיאטרון ואיזה עבודה זרה
היתה שמה?? ברוך השם שאנחנו לא מכירים את התאווה של העבודה זרה, היום
אין תאוות כאלה, זאת התאווה הכי חזקה בעולם, רק שחז“ל ביטלו את היצה“ר הזה..

לפי מידת הביטול הוא מאיר את אור השם

כתוב שהתאווה של העבודה זרה זה היה כמו אש שבוערת בעצמות, יש בזה סודות מאוד גדולים – הגמרא במסכת יומא אומרת שבשעה שביטלו את היצה“ר של העבודה זרה, יצא גור של אריה מאש מקודש-הקודשים והתנדף לשמיים, ז“א שכל התאווה של עבודה זרה זה מאש של קודש-הקודשים, זה סוד מאוד גדול שבכל התאוות יש אש שהמקור והשורש שלה זה בכלל מקודש הקודשים, כי כל תאווה זה אהבת השם, רק שהיא מתלבשת בלבושים של גשמיות של העולם הזה. משה רבינו אמר להקב“ה: איך אני הולך להוציא אותם? לאן אני לוקח אותם למדבר? הם רוצים לראות תיאטרון – מזה משה רבינו פחד, לכן הקב“ה אמר: תלך ואני אגאל את עמ“י, הצדיק מבוטל לגמרי להקב“ה, כי לפי מידת הביטול הוא זוכה להאיר את אור השם. כשמשה רבינו הגיע למצרים ועמ“י ראו מכה ועוד מכה הם ראו את הכוח של משה..

הקטרוג היה: אלו ואלו עובדי עבודה זרה

כולם כבר פחדו ממשה, הם ראו שהוא מרים את המטה שלו וממלא את כל מצרים בדם, אח“כ בצפרדעים, אח“כ בכינים – כולם רואים שיש למשה רבינו כוח של קדושה נוראית – כתוב שבמכה התשיעית (מכת חושך) 80% (4/5) מעמ“י מתו, מה היתה הסיבה? אם נגיד שהם היו רשעים וכל השאר צדיקים אז אלה שיצאו ממצרים גם היו רשעים, מאיפה אנחנו יודעים את זה? אנחנו לא רוצים להגיד לשון-הרע על עמ“י אבל הרי המלאכים קיטרגו על אלה שיצאו ממצרים, המלאכים אמרו גם במכת בכורות, גם בליל הסדר וגם בים-סוף: מה עמ“י יותר טוב מהמצרים?
המלאכים למעלה זה לא כמו העו“ד למטה, מי שרוצה ללכת ללמוד משפטים יש עכשיו קורסי הכנה איך לשקר יותר טוב, אתה לא יכול להתקבל למחלקה למשפטים
אם אתה לא יודע לשקר טוב, חבל על הזמן, אתה
סתם תפסיד כסף וזמן, זה אומנות השקר, אבל למעלה
זה עולם האמת – המלאכים אמרו על עמ“י: אלו
ואלו עובדי עבודה זרה, ז“א שבמשפט אמת באו
המלאכים וטענו לפני הקב“ה: עמ“י לא יותר טוב מהמצרים.

80% מעם ישראל לא האמינו

במשך שנה שלימה משה רבינו בא ואמר לעמ“י: באתי לגאול אתכם, לצאת ממצרים ולקבל את התורה, אנחנו עם סגולה. ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות דבר נורא: 80% מעמ“י לא האמין למשה רבינו, איך זה יכול להיות? מכת חושך זאת היתה המכה התשיעית, עד אז הם ראו שמונה מכות של שינויי הטבע שלא היו מבריאת העולם, משה רבינו אומר למצרים: עכשיו יהיה דם. כל ארץ מצרים מתמלאת בדם, אח“כ צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד וארבה, הכל זה שינויי הטבע, אז איך יכול להיות שעמ“י לא מאמין למשה רבינו?? יש מדרש שאומר
שכל שיחה שמשה רבינו דיבר עם פרעה, בכל הבתים
בא“י מצרים שמעו את זה, זה הרדיו הראשון שהיה בעולם

יכול להפוך את כל העולם כולו

אז איך יכול להיות שאחרי 8 מכות, 80% מעמ“י לא מאמין למשה רבינו שהוא יכול להוציא אותם ממצרים? זאת שאלה של ר‘ נתן. מסביר ר‘ נתן שעמ“י ראו שמשה יכול להפוך את מצרים, הם רואים את זה עין בעין, אבל לעמ“י היה קשה משהו אחר, הם ראו שמשה רבינו יכול להכות את המצרים, אבל עמ“י אמר למשה רבינו: איך תוציא אותנו מתוך השערי-טומאה, הרי אתה אומר שאנחנו הולכים להיות צדיקים ולקבל את התורה. משה, אתה יכול להפוך את כל העולם כולו אבל אני רואה שאתה לא יכול להוציא אותי ממ“ט שערי טומאה – למה זה היה נראה כך? מכיוון שבחיצוניות התחילה הגאולה, בניסן יצאו ממצרים ובתשרי של אותה שנה כבר התבטל מהם לגמרי השעבוד, הם כבר יכלו להיות בבית ולעשות מסיבות ומנגלים, כבר לא היה שעבוד, אז הם ראו שכבר התחילה הגאולה אבל חז“ל אומרים שבכל התקופה הזאת לא רק שהמלחמה הנפשית והרוחנית שהיתה להם עם 49 שערי טומאה לא הפסיקה  אלא הפוך, המלחמה התגברה שלהם, כל יום ויום היצה“ר התגבר עליהם עוד יותר…

הרי אם אין תיאטרון וטומאה אז לאן נלך?!

מה עמ“י רואה? עמ“י רואה שמשה רבינו יכול להכות את המצרים ולתת להם מכות ולהפוך את כל העולם, אבל להוציא אותנו מהשערי טומאה הוא לא יכול. הפוך, הם יותר אוהבים את העולם הזה, לכן המדרש אומר שבאותו חודש שיצאו, משה רבינו אמר להם: החודש הזה (ניסן) אנחנו נגאלים. עמ“י אמרו לו: איך אתה אומר שאנחנו יוצאים ממצרים וכל ארץ מצרים מלאה בעבודה הזרה שלנו, אנחנו שקועים פה, תהפוך את מצרים ותוציא אותנו מפה אבל לאן תוציא אותנו? אם יש לך עבודה זרה במדבר אנחנו באים איתך, אם אין תיאטרון ואת כל הטומאה שיש במצרים אז לאן נלך?? אנחנו נהיה בחלל ריק, מה יהיה התוכן של החיים שלנו? כל זה כתוב במדרש..

חמישית מהעם התבטלו לצדיק והם זכו…!

הניסיון של עמ“י היה הנקודה הזאת: מצד אחד הם ראו שדברים קורים בעולם אבל הם ראו שהם בעצמם לא רק שלא יוצאים אלא הפוך, יותר ויותר מתחברים
עם כוחות הטומאה – ר‘ נתן אומר שארבע חמישיות (80%) מעם-ישראל לא האמין
למשה רבינו שהוא יכול לגאול אותם לכן הם מתו במכת חושך, כל הזכות
של החמישית שכן יצאו ממצרים זה בגלל שהם התבטלו למשה רבינו, גם הם
לא הבינו איך הוא יכול להוציא אותם אבל הם
התבטלו לצדיק. הצדיק אמר: אני יוציא אתכם. הם אמרו: יותר קל לי להבין קבלה ו’עץ חיים‘, איך הוא יוציא
אותי מפה אני לא מבין אבל אם משה אמר שהוא
יכול להוציא אותנו אז הוא יוציא אותנו – זה היה חמישית מכלל עם-ישראל. באמת איך היתה היציאה? מובא
הרבה בספרים הקדושים ורבינו האר“י הקדוש אומר שליל הסדר נקרא כך כי זה הלילה הכי לא מסודר בשנה….

זה האי סדר שעושה לנו סדר

מבחינת האורות הרוחניים שמושפעים באותו לילה, זה שינוי של כל הסדרים. בליל הסדר הכל הפוך, הכוונות הכי קשות זה הכוונות של ליל הסדר וזה נקרא לילה של
אי-סדר אבל האי-סדר הזה עושה סדר לכל השנה. הסיבה שכל זה היה בדרך כזאת מכיוון שהקב“ה אמר שלא יהיה כוח לאור של הקדושה להוציא את האדם מהמ“ט שערי טומאה. אומר רבינו האר“י שהקב“ה הוריד בבת-אחת אור כ“כ גדול בליל הסדר וכל האורות הרוחניים היו שלא כסדר וברגע אחד עמ“י יצא ממצרים והנקודה הזאת זה סוד מאוד גדול: אף אחד לא יכול להוציא את הנפש
שלו משערי טומאה, אין כזה דבר בעולם שאדם
יכול להוציא את עצמו משערי טומאה, אבל אדם יכול להאמין לצדיק שהקב“ה יכול לגאול אותנו – כל הנקודה שלנו זה להאמין שיש גאולה ולחכות בכיסופים וברצונות לגאולה אבל כשהשם יחליט לגאול את האדם אז ברגע אחד הוא יכול להוציא אותו מכל המ“ט
שערי טומאה, אבל עד שהקב“ה לא יחליט להוציא את האדם לא יעזור שום דבר…

לא להיות עצלן ובטלן תעשה מה שאפשר

אדם יושב עם אזיקים על הידיים ועל הרגליים אז מה כן אפשר לעשות? הלכה למעשה אסור שאדם יהיה עצלן ובטלן, מה שאדם יכול לעשות שיעשה אבל העיקר זה רצונות וכיסופים, כל הזמן צריך לרצונות ולכסוף – כל היהדות זה רצונות וכיסופים, זה הסוד של היהדות: ’איש יהודי היה בשושן‘ כתוב בספרים שהגימטריה של איש יהודי זה רצון. הנקודה של עמ“י היתה להאמין למשה רבינו שיש גאולה,
מי שהאמין למשה רבינו זכה להיגאל, מי שלא האמין למשה רבינו מת במכת
חושך, כל הנקודה היתה להאמין לצדיק וזה בעצם היה כל הבירור,
לכן בליל הסדר ברגע אחד ירד אור רוחני עצום ונורא והיתה התגלות שכינה במצרים..

בבוקר עם ישראל התחילו לרוץ אחרי הענן

זאת היתה התגלות נוראית בחצות ליל הסדר, השכינה התגלתה בעמוד אש בלילה ובעמוד ענן ביום ובבוקר עמוד הענן התחיל לנוע למדבר, באותו רגע עמ“י התחיל לרוץ אחרי הענן – זה הסוד של כל התשובה. איך אדם חוזר בתשובה? הרי אף אחד לא יכול לחזור בתשובה בכוחות עצמו, היום בדור שלנו איך אדם בכלל יחזור? אין לו אפילו מחשבות לחזור, בשביל מה לחזור בתשובה בכלל? מה רע בכל מיני מקומות שיש בעולם?? זה בגלל שהוא נמצא במצרים, זה נקרא מצרים הפרטית של כל אדם שזה המיצרים של הנפש וזה היצר הרע. אז השכינה מתגלית לאדם בתוך מצרים שלו, קודם כל רוצים להוציא אותו מהמקום שלו אז הענן מתחיל לנוע והאדם
ישר אחריו, כי זה כלל גדול מאוד: יש כל הזמן גילוי של השכינה רק שאנחנו לא רואים אותה כי היא לא מתגלית לנו, לכן כשרוצים להוציא אדם ממצרים, פותחים
לו לכמה דקות את העיניים, פתאום הוא רואה את השכינה והוא רואה כזה אור רוחני

’..לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‘

כשמתגלית לאדם השכינה אז לאן שהשכינה לא תנוע הוא מיד יסע אחריה – זה הסוד של התשובה, לרוץ אחרי עמוד הענן. הענן נסע למדבר וכל עמ“י רצו אחרי זה ועל זה הקב“ה אומר ’זכרתי לך חסד נעוריך..לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‘, שעמ“י רצו אחרי הענן. כמה זמן היתה ההארה הזאת? בדיוק 24 שעות, בט“ו בניסן השכינה הסתלקה, לא לגמרי אבל היא הסתלקה ומאז התחילו כל הניסיונות, כל הקשיים וכל ההתמודדויות כי ברגע שהאור של השם מסתלק אז מיד מתחילים הניסיונות של האדם, אז למה הקב“ה סילק את האור שלו חלקית? כדי שיהיה ניסיונות ועכשיו עמ“י יגלה מסירות נפש – כדי להתקרב להקב“ה קודם כל צריך להאיר אור גדול ואח“כ האור מסתלק ואדם נלחם בחושך כדי להחזיק מעמד
עד שהוא יקבל את התורה. הסוד של הגאולה מארבעים ותשע שערי טומאה זה שאדם צריך לחכות בסבלנות ואפילו שמשמיים מראים לו: גם המשיח לא יכול להוציא אותך מהמקום שאתה נמצא עם כל הדימיונות שלך ועם כל השטויות שלך..

אבל תדע לך שזה בכלל לא בידיים שלך…!

צריך לדעת שיש כלל: ’לא ידח ממנו נדח‘ ובכלל הזה אין יוצא מן הכלל, כל יהודי יזכה לגאולה. רוב הנשמות שלנו זה הארבע חמישיות שמתו במכת חושך כי הם לא האמינו למשה רבינו שהוא יכול לגאול אותם – עכשיו אנחנו נמצאים בתוך מכת חושך כמו שכתוב ’וימש חשך‘, נותנים לנו קצת להסתובב ברחובות אבל אנחנו בעצם במכת חושך רוחני ואדם לא רואה פתח שתהיה לו גאולה, אבל צריך לדעת שעיקר הניסיון זה להמתין בסבלנות עד שתהיה הגאולה הפרטית והכללית. הרבה פעמים אנשים חושבים שהניסיון הוא שאני יהיה צדיק – זה טוב שאתה רוצה להיות צדיק וזה דבר גדול מאוד שאתה רוצה להיות צדיק, תעשה את כל ההשתדלות אבל תדע לך שזה בכלל לא בידיים שלך, עד שהקב“ה לא יוריד לעולם את האור
הזה לעולם אז לא יעזור לאדם שום דבר, הוא יחשוב על שטויות והוא ירצה שטויות.

..נראה שאין סיכוי בעולם שהוא יהיה צדיק

למה אתה חושב עדיין על שטויות? כי אתה עדיין בחושך. הניסיון הוא להמתין בסבלנות ולהאמין באמונה שלימה שהקב“ה יגאל אותי, זה עיקר הניסיון. אנחנו לא האמנו למשה רבינו במצרים והיינו מהארבע חמישיות של מכת חושך לכן עכשיו אנחנו צריכים להאמין לרבינו שזה ההמשכה של משה רבינו. רבינו גילה לנו שעיקר הניסיון זה לא שאתה תגאל את עצמך, כי אף אחד לא יכול להוציא את עצמו ממ“ט שערי טומאה, כל הניסיון זה שנאמין שבאמת יש גאולה פרטית וכללית, אז גם אם עובר עלינו מה שעובר עלינו ונראה לאדם שבשום פנים ואופן אין סיכוי בעולם שהוא יהיה צדיק ושהוא באמת יכול לצאת מהרע – צריך לדעת שכל אחד יכול לזכות לזה והניסיון הכי גדול להאמין בזה, כל אחד צריך להאמין שהוא יכול לזכות לכל המדרגות של הקדושה, אבל בנתיים היצה“ר יראה לכל אחד מאתנו 70,000 פעם שזה לא יכול להיות – צריך לדעת שאנחנו מחוייבים לעשות את ההשתדלות שלנו אבל העיקר זה שלא משנה מה יעבור על האדם, גם אם הוא יעבור משברים וגלים ויוכיחו לו בכל השכל בעולם שהוא לא יכול להיות צדיק, אדם צריך להאמין באמונה שלימה שבוודאי ובוודאי שהוא יכול להיות צדיק, לא לוותר על זה ברצון אף פעם..

יש ייחוד למסור את הנפש ולקבל את רוח

ברגע שאדם לא עוזב את הרצונות האלה אז לכל אחד ואחד יש את הליל סדר שלו, הכוונה שלכל אחד יש דבר כזה שפתאום מורידים עליו אור, הוא הלך לישון והוא קם בבוקר עם נשמה אחרת, זה באמת ככה, זה לא לשון גוזמה. רבינו האר“י הקדוש כותב ב’שער הגלגולים‘ שבשעה שאדם משלים מדרגה מסויימת לדוגמא הוא השלים את תיקון הנפש, ואז הוא הולך לישון בלילה ואז לוקחים לו את
הנפש ונותנים לו רוח, אדם קם חדש בבוקר והוא אפילו לא יודע מה קרה בלילה. למקובלים יש ייחוד כזה שהם עושים כדי למסור את הנפש ולקבל רוח, אבל אנחנו לא יודעים את הייחודים האלה ואנחנו גם לא יודעים מתי לכוון את זה – שמעתי מהרב ברלנד שליט“א דבר נורא מאוד: בגלל שאנחנו לא יודעים את הסוד של הייחוד הזה, לכן צדיקים מתים בצעירותם, למה? בגלל שהם סיימו את תיקון הנפש והם לא יודעים לקבל את הרוח אז הם מתים בצעירותם וצריכים לחזור בגלגול כדי לקבל רוח, אבל מי שמקורב לצדיק האמת וזוכה להתבטל לצדיק אז כשמגיע שלב תיקון הנפש הצדיק עושה בשבילנו את כל הייחוד הזה ובלילה מחליפים לנו את הנפש ואנחנו מקבלים רוח חדשה, מי שלא מקורב לצדיק יכול לסיים את
הש“ס ולתקן את הנפש אבל אז הוא צריך לחזור בגלגול כדי לעשות את תיקון הרוח.

הקב“ה מוריד לו ברגע מוחין מאוד גדולים

מי שמקורב לצדיק אז הוא כבר ידאג שיעשו לו את כל השינוי הזה – העיקר זה שאדם יהפוך את כל זה לרצונות להשם, להגיד להשם: יהי רצון שאני יאהב אותך כמו שאני אוהב את העוגה הזאתי. צריך להפוך את האהבות לתפילות: יהי רצון שאני יאהב אותך ושיהיו לי אלייך כיסופים כמו שיש לי כיסופים לעולם הזה, תעזור לי לאהוב אותך כמו שאני אוהב את העולם הזה – כל זה היה בעצם הסוד איך יוצאים ממ“ט שערי טומאה, זה נקרא לילה שלא כסדר וזה נקרא סוד הגאולה. אם יש לאדם סבלנות והוא ממתין אז הקב“ה מוריד לו ברגע אחד מוחין מאוד גדולים ובזכות האור הזה יוצאים ממצרים. המצווה הראשונה שהקב“ה ציווה על עמ“י כעם במצרים זה מצוות קידוש החודש, זה היה בראש חודש ניסן. כידוע ללבנה (ירח) יש מחזוריות כי הוא מסתובב סביב כדור הארץ לכן אנחנו רואים אותו מתחילת החודש ועד אמצע החודש מתמלא ומאמצע החודש הוא הולך ונקטן עד שיש כמה רגעים בסוף החודש שהירח נעלם לגמרי ואין אפשרות לראות אותו ואז הירח נולד מחדש..

כל רגע הכל יכול להתחדש לגמרי, גם אני.

מולד הלבנה זה שהירח נולד – צריכים שיהיו עדים שרואים את הירח אחרי שהוא נולד ובאים לבית דין הגדול בירושלים ומעידים שהם ראו את מולד הלבנה ואז ביה“ד היה יוצא לרחובה של עיר והיו אומרים: מקודש, מקודש, מקודש ואז כל החודש היה מתקדש – המצווה הזאת זה השורש של כל היהדות, השורש של המילה חודש זה חדש, כל הנקודה זה ההתחדשות, הכוונה שבכל רגע ורגע הקב“ה בורא את כל העולם מחדש וזה מלחמה מאוד גדולה. העניין של ההתחדשות זה להאמין באמונה שלימה שכל רגע ורגע הכל יכול להתחדש לגמרי, גם אני בעצמי, ולזה זוכים ע“י ההתקשרות עם הצדיק וההתבודדות, להגיד להשם: תעזור לי לראות שאני כמו תינוק שנולד, כל הנקודה זה להתחדש בכל רגע כמו הצדיקים האמתיים.

הפוסט פרשת ויקרא תשפ"ו | האם משה יכול להוציא את מצרים מעמ“י? הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בכל שנה יוצאים מהמיצרים

כשיש לאדם קירבת השם יש לאדם את הכל, כשאין לאדם את קירבת השם אין לו כלום, יכול להיות לו את כל ההצלחות של העולם הזה אבל זה יכול לעשות לו היסח הדעת לכמה ימים שהוא יהיה שמח שהוא השיג משהו מהעולם הזה אבל זה עובר. למעשה קירבת השם זה גן-עדן אמיתי. רבינו אומר שגן-עדן זה כשהלב מרגיש את הקב"ה, זה הגן-עדן של עמ"י וזה הגאולה. כל עבודתו של היצר הרע זה לעשות 'מסכים' ביננו לבין הקב"ה. המסכים האלה קושרים אותנו והקשרים האלה נקראים מיצרים, לכן עמ"י נולד במצרים, במיצרים, כי זה כל המציאות של העולם הזה, כל הזמן יש לנו הסתרות וקשיים להתחבר עם הקב"ה אבל כתוב בספרים שכל שנה בניסן כל אדם זוכה לפי עבודתו, רצונו והשתדלותו לצאת באיזה בחינה מהמיצרים, זה לא יציאה מוחלטת מכיוון שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אבל בכל שנה אנחנו משתחררים מבחינה מסויימת מהמסכים ומהמיצרים שהיצה“ר עושה ביננו לבין הקב"ה וזה הגאולה האמתית. ברגע שיהודי מחובר עם הקב"ה יש לו את הכל, הוא נמצא במקום הכי טוב בעולם וזה לא משנה באמת איפה הוא נמצא בגשמיות. הגשמיות היום כ"כ מבלבלת אותנו ומטרידה אותנו כי אין לנו את הקב"ה אז צריכים תחליף אז רוצים הצלחות של העולם הזה, אבל ברגע שלאדם יש את הקב"ה אז באמת הוא לא צריך את ההצלחות ואת העולם הזה מכיוון שהוא כבר נמצא בגן-עדן.

יש יצר הרע פשוט ויש יצר הרע חכם מאוד

רבינו אומר שהכל מתחיל בעצם מהנקודה של יציאת מצרים, הכוונה לצאת מהמיצרים ולהתקרב אל הקב"ה, אבל אחרי שנחרב בית המקדש הראשון ואח"כ בית המקדש השני ועמ"י יצאו לגלות מאוד-מאוד ארוכה, איבדנו את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה. אנחנו באמת לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה וצריך לדעת שהיצה“ר של תאוות ומידות רעות זה נקרא יצה“ר פשוט, אבל יש יצה“ר חכם מאוד, היצה“ר הזה יודע תורה והרבה פעמים הוא יושב אתנו ביחד 'חברותא' והוא מלמד אותנו
דברי תורה וכל עניינו זה לבלבל אותנו שלא נמצא את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה

איבדנו את היכולת

-בגלל הגלויות והשנים הארוכות שאנחנו כבר לא נמצאים במציאות של קדושה גדולה כמו שהיה בבית המקדש, אנחנו לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה. איבדנו את הדרך. הרבה פעמים היצר הרע תופס את האדם וברגע אחד זורק אותו למקומות
אחרים לגמרי מכיוון שהוא יותר חכם מאתנו. העצה כנגד זה היא: שפעם כל ההתחלות היו מפסח הכוונה שכל אדם היה יכול ללכת בדרך של הגאולה הפרטית שלו אבל בגלל השנים הארוכות והגלויות שעברנו,
איבדנו את היכולת למצוא את הדרך ועכשיו יש לנו את פורים

ילמד אותנו להגיע איך לפסח

האור של פורים זה מושג שנקרא בקבלה ובחסידות 'יסוד אבא', זה האור של צדיק האמת. כל ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי שהוא ידריך, יכוון וילמד אותנו איך להגיע לפסח, הכוונה איך להשתחרר מהמיצרים כדי להגיע לגאולה. בדורות שלנו אם לא יהיה לאדם מישהו שיכוון אותו וידריך אותו, אז אנחנו לא יודעים שום דבר, אנחנו מבינים בעולם הזה. יש כאלה שמבינים במחשבים, יש כאלה שמבינים במסעדות טובות ויש כאלה שמבינים במכוניות. בעולם הזה כל אחד מבין בעניינים שלו, אבל אנחנו צריכים הדרכה כדי לדעת איך להתקרב להקב"ה וככה מסביר ר' נתן את דברי רבינו 'כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו…', הכוונה שבהתחלה כל אדם היה יכול להתחיל את דרכו להתקרב אל הקב"ה, איבדנו את זה ועכשיו אנחנו צריכים את פורים שזה האור של הצדיק. הצדיק נותן לנו עצות והדרכה איך להתקרב אל הקב"ה והוא מלמד אותנו איך אפשר להסתדר עם כל הבלבולים שהיצר הרע כל-כך מבלבל אותנו. למעשה היסוד הזה כבר ירד לעולם בפעם הראשונה במתן-תורה..

באיזה דרך להתקרב להשם

משה רבינו עלה להר לקבל את הלוחות הראשונים והוא ירד בי"ז בתמוז עם הלוחות, אילו משה היה נותן את הלוחות אז היה מגיע זמן הגאולה ובזמן הגאולה כל יהודי ידע בדיוק מה לעשות ואיך בדיוק להתקרב להקב"ה, יהיה התכללות והתקשרות של כלל נשמות ישראל מתוך אהבה וחיבור, כל זה יתגלה בזמן הגאולה וכל זה היה צריך להתגלות בשעה שמשה רבינו הוריד את הלוחות הראשונים אבל בגלל שהיה חטא העגל ומשה רבינו שראה את זה מיד שבר את הלוחות בגלל שהוא ידע שהוא
חייב לשבור את הלוחות ואז נמנעה מאתנו מציאות הגאולה. כשמשה רבינו בא למחנה הוא אמר לעמ"י 'מי להשם אלי', הכוונה שמי שרוצה עכשיו להתקרב להקב"ה חייב לבוא אליי. כל תכליתה ועניינה של ההתקרבות לצדיק זה שהצדיק מלמד אותנו באיזה דרך ללכת כדי להתקרב להקב"ה וצריך לדעת שזה לא דבר פשוט

אנחנו מתבלבלים מזה אבל לא בכוונה..

התורה מעידה 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', הנחש זה הס"מ, ליתר דיוק כתוב בספרי המקובלים שהס"מ התעבר בנחש. הנחש היה מוכן לקבל את הארת הס"מ והתורה מעידה שהכוח שלו זה ערמומיות וכך הוא מטעה אותנו כל הזמן, לכן ככל שאנחנו לומדים את התורה ואת העצות של הצדיק כך הוא מפלס לנו דרך בכל התוהו ובוהו ובכל הבלבול דעת הגדול שיש בעולם מכיוון שלפי שכלנו אנחנו רואים דברים הפוכים. אנחנו רואים את האמת כשקר ואת השקר כשאמת, את הטוב כרע ואת הרע כטוב ואנחנו מתבלבלים מזה וזה לא בכוונה כי אנחנו באמת רוצים רק את הטוב אבל היצר הרע יותר חכם מאתנו והוא מבלבל אותנו, לדוגמא: אם יהודי עם יראת
שמיים שרוצה להתקרב להקב"ה נכשל פעם או פעמיים הוא כבר בטוח שאין לו תקווה

על ידי ההתקשרות נזכה להגיע לגאולה

אם לא היה את רבינו בעולם שאומר לנו 'תקום על הרגליים ותמשיך הלאה' אז בדור שלנו או שכולם היו מתאבדים או שכולם היו משתגעים ואז ההנהלה של 'אברבנאל' היתה צריכה להקיף את כל גוש-דן עם גדרות. היצר הרע כל הזמן משגע ומבלבל אותנו והצדיק נותן לנו את העצה ואת הדעת והוא מכוון אותנו בתוך כל הבלבול הגדול הזה. כידוע בין פורים לפסח יש 30 יום, בזמן הזה אנחנו קוראים 2 פרשיות: 'פרה אדומה' ולאחר מכן קוראים את 'פרשת החודש', למעשה בפרשיות האלה יש יסודות מאוד גדולים. בפרשיות האלה יש דברים מאוד גדולים שמלמדים אותנו את הדרך בין פורים לפסח, הכוונה שע"י ההתקשרות עם הצדיק נזכה כל אחד להגיע לגאולה. ידוע שכל המצווה של פרה אדומה זה מצווה מאוד מופלאה שעליה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'

כהן צדיק שמוסר את הנפש.

לתלמידי הבעש"ט תמיד היה קשה משהו במצוות פרה אדומה: צריך לקחת פרה אדומה לגמרי ואז שוחטים ושורפים אותה ואת האפר של הפרה היו מערבים עם מים חיים (מי מעיין) ואז היה כהן מיוחד שהיה לוקח ענף של עץ ארז, אזוב (שיח נמוך) ו'תולעת שני' והיה טובל את זה במים עם אפר הפרה אדומה וביום שלישי וביום השביעי הוא היה מזה את זה על מי שנטמא ב'טומאת מת' שזה הטומאה הכי חמורה שחז"ל קוראים לה 'אבי אבות הטומאה', ורק ככה אפשר להיטהר מטומאת מת. בלי אפר הפרה אי אפשר להיטהר מטומאת מת לכן היום אנחנו כולם טמאי מתים מכיוון שאין לנו פרה אדומה. ההזאה של אפר הפרה היתה מטהרת את הטמא מת וזה לא דבר שקשה להבין מכיוון שכך הקב"ה גזר שיהיה ואנחנו לא מקשים על זה קושיות אבל הפליאה הגדולה היא הרי בא כהן שהוא צדיק גדול ומוסר את הנפש ע"י שהוא מזה על הטמא ומטהר אותו, ואז אותו כהן עצמו נטמא. איפה שמענו כזה דבר? כהן צדיק שמוסר את הנפש ועובד בבית המקדש בא לטהר טמא ואז הוא בעצמו נטמא? זה אחד הקושיות על פרה אדומה ועל זה אמרו תלמידי הבעש"ט שיש בדבר הזה רמז מאוד גדול שמרמז על עבודתנו בעולם

מי שרוצה לקרב צריך לדעת לקבל ירידות

ר' נתן מסביר שטמא זה אדם שרחוק מהקב"ה וטהור זה צדיק שקרוב להקב"ה: בא אדם שהוא צדיק וקרוב להקב"ה והוא עכשיו רוצה לעזור למישהו אחר להתקרב, הוא עוזר לו ומקרב אותו ובשעה שהוא מקרב אותו, הוא בעצמו נטמא וזה כלל גדול מאוד. הצדיקים אומרים שכל מי שהולך לעזור לאחרים הוא בעצמו מתרחק ונטמא, אז מה הוא יעשה? רבינו אומר 'קבל את זה באהבה', זהו אין מה לעשות. על זה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', איך זה יכול להיות הרי הוא בא לעשות חסד, אז למה הוא צריך לסבול? אבל הקב"ה אומר 'ככה אני רוצה'. אז כל מי שרוצה לקרב את הרחוקים צריך לדעת לקבל על עצמו גם כן את הירידות וזה הרמז הראשון

רגע, אם אני אקרב אני בעצמי אתרחק..

אנחנו לא יודעים באמת את עומק הדבר אבל ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שאחד הדברים זה שהקב"ה אומר לאדם: אתה מתחיל להתקרב אליי, יופי, אבל אני רוצה שכולם יהיו קרובים אליי אז לך תקרב. אדם אומר: בסדר אני הולך בשמחה לקרב, אבל רגע אם אני אקרב אז אני בעצמי אתרחק. הקב"ה אומר: אני רוצה לראות
שיש לך אהבת ישראל שאתה מוכן להתקלקל ולרדת בשביל לקרב את הרחוקים – זה הניסיון של הצדיקים שירדו לקרב אותנו והם מוכנים לקבל על עצמם ירידות
בגלל אהבת ישראל. אם אתה כ"כ אוהב יהודי שאתה מוכן לרדת בשבילו אז ככה אתה יכול להעלות אותו באמת. אתה לא יכול להעלות יהודי אם אתה רוצה שהכל ישאר אצלך בסדר, צריך פה נקודה של מסירות נפש. פעם היה יהודי שהיה בעצבות גדולה ור' לוי יצחק מברדיטשוב ניסה לחזק אותו ולא הצליח, הוא ניסה את כל הדרכים אבל בסוף הוא שאל את אותו אדם: מה אתה רוצה בשביל להיות בשמחה?

לשמח יהודי יותר גדול מכל העולם הבא

אותו אדם היה בעצבות אבל בכל זאת הוא היה סוחר טוב אז הוא אמר לר' לוי יצחק: אני רוצה שתיתן לי את כל העולם הבא שלך, מזה אני בוודאי יהיה בשמחה. מיד ר' לוי יצחק אמר לו: קיבלת את כל העולם הבא שלי. כשאותו יהודי יצא אמרו לו תלמידיו של ר' לוי יצחק: רבינו, עם כל הכבוד לשמח יהודי אבל שווה לך שיהודי יהיה בשמחה ותיתן לו את כל העולם הבא שלך?!  אמר להם ר' לוי יצחק: יותר גדול אצלי שיהודי יהיה בשמחה מכל העולם הבא שלי, המצווה של לשמח יהודי יותר גדולה אצלי מכל העולם הבא שלי – זה דרכם של הצדיקים. כשאנחנו שומעים כאלה סיפורים אנחנו מתפלאים ואומרים שזה בטח 'סיפורי חסידות', אבל צריך לדעת שזה האמת לאמיתה, רואים את זה בחטא העגל כשהקב"ה אמר למשה רבינו: 'הרף ממני ואשמידם' משה רבינו אמר להקב"ה: 'אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', הכוונה 'אם תשא' חטאתם אז אתה ואני הסתדרנו ואנחנו ממשיכים ביחד, 'ואם אין' ואם אתה לא סולח להם, אז 'מחני נא מספרך אשר כתבת', אל תכתוב אותי בס"ת..

הקב“ה סולח לעמ“י ולצדיק

כתוב בזוהר הקדוש שמשה רבינו אמר להקב"ה: הם עשו חטא העגל והם התחייבו בעונשים ובגיהנום? אז תיתן לי את כל העונשים שלהם ותמחל להם – אנחנו לא מכירים את הבחינה הזאת אבל הנקודה של אהבת ישראל של הצדיקים כ"כ מאירה שהם מוכנים לקבל על עצמם את כל הירידות ואת כל הצער שבעולם ובלבד להעלות את
נשמות ישראל. צריך לדעת שהצדיק עושה את זה במסירות נפש מאוד גדולה אבל על זה הקב"ה אומר: אין דבר גדול מזה, לכן בסופו של הדבר הצדיק בעצמו יזכה לעליות הגדולות ביותר
בזכות הדבר הזה. הקב"ה סולח לעמ"י ולצדיק על כל השטויות בעולם כשיש כזה צדיק.

מי שמטהר את עמ“י עתיד לסבול ביזיונות

את הדבר הזה ראינו אצל משה רבינו כשהוא דיבר קשות עם הקב"ה ואמר לו: 'למה הרעֹת לעבדך', ככה מדברים להקב"ה? הרי אנחנו יודעים שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. באותו רגע היתה מידת הדין על משה רבינו: איך אתה מדבר ככה להקב"ה? אתה אומר שהקב"ה עושה רע לעמ"י? אומר המדרש שהמלאכים תבעו עונש על משה רבינו, הקב"ה אמר להם: תעזבו אותו, אני מבין אותו, זה הכל מאהבת ישראל ובגלל זה אני סולח לו ולהם. אם הצדיק מוכן לדבר איתי כאלה דיבורים מאהבת ישראל אז אני סולח לו על הכל – מי שבא לטהר את עמ"י צריך לדעת שהוא עתיד לסבול בזיונות, ירידות וצער מהדבר הזה אבל אם אתה באמת אוהב את
עם ישראל אז תקבל על עצמך את הדבר הזה – זה הנקודה הראשונה בפרה אדומה..

היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש

כל פרשת פרה אדומה מופיעה בפרשת חקת שבספר במדבר שם התורה מתארת לנו איך מטהרים טמא מת. התורה קוראת לפרה אדומה 'חטאת' שזה סוג של קורבן.
כל עבודת הקורבנות היתה רק בבית המקדש, הקורבן היחידי שכל העבודות שלו
הם מחוץ לבית המקדש זה פרה אדומה. היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש ושם היו שוחטים את הפרה. הכהן היה עומד במקום כזה שהוא היה יכול לראות
את הפתח של בית המקדש, היו שוחטים את הפרה ולאחר מכן שורפים אותה, התוצאה היתה – אפר של פרה. הדבר המפתיע הוא שהתורה קוראת בסוף
פרשת חקת לאפר בשם אחר, פתאום היא קוראת לזה 'עפר', עד עכשיו התורה קראה לזה אפר פרה אבל בסוף כתוב פעם אחת: 'ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת'.
אם נתבונן הרי אפר ועפר זה 2 דברים שונים, אפר זה תוצאה של דבר ששורפים ועפר זה סוג של אדמה, זה פלא שהתורה קוראת לאפר הפרה עפר. את השאלה
הזאת שואלת הגמ' במסכת חולין ומכאן התורה לומדת הלכה: מצוות כיסוי
הדם – כששוחטים בהמה, חיה או עוף אז צריך לכסות את הדם בעפר, אבל מזה שהתורה קוראת לאפר עפר הגמרא לומדת שאפשר לקיים מצוות כיסוי הדם גם באפר

תורה יותר גבוהה מהתורה של המילים

בספרים הקדושים כתוב באריכות גדולה מאוד מדוע התורה קראה לאפר עפר. אם נתבונן בפרשה יש לפרה 2 מצבים ו3 מושגים מושגים: בהתחלה יש לנו 'פרה אדומה', לאחר מכן יש לנו 'אפר פרה' ולאחר מכן התורה קוראת לאפר פרה במושג אחר, 'עפר פרה'. אם נשים לב 3 המושגים האלה כתובים בפרשת חקת ובפרשת פרה אדומה ויש להם דבר משותף: האותיות 'פר' מופיעות בשלושת המושגים. רבינו אמר פעם שיש תורה שנקראת התורה של האותיות וזה גם מובא הרבה בספרי המקובלים, זאת תורה שהיא הרבה יותר גבוהה מהתורה של המילים..

בכל ’אות‘ יש תורה שלימה

אנחנו לומדים תורה של מילים, הכוונה שאנחנו לומדים לפי השכל, החוכמה והבינה, ז"א שאנחנו קוראים פסוק, הלכה או משנה ואנחנו מבינים איזה שכל ואיזה רעיון יש בדבר הזה וזהו, למדנו. התורה של האותיות זה תורה אחרת לגמרי, זה לדרוש את האותיות ולעתיד לבוא יבוא משיח צדקנו והוא יתחיל ללמד אותנו את התורה של האותיות ואז אנחנו נראה שבכל אות של התורה יש תורה שלימה, אבל אחרי 1000 שנה בערך שנלמד את זה אנחנו נתחיל ללמוד את התורה של חלקי האותיות, יקח לנו 1000 שנה כדי ללמוד כל חלק של אות. הזוהר הקדוש, רבינו האר"י ורבינו נחמן מרבים להביא מושג שנקרא 'פר דינים'. האותיות הסופיות נקראות 'מנצפך' (לכולם יש אותיות סופיות), אם נעשה גימטריה של מנצפך נקבל את המספר 280 שזה בדיוק 'פר' – כתוב בספרים הקדושים שההנהגה של הפר דינים זה ההנהגה כשאנחנו נמצאים בניסיונות,
בקשיים, בהסתרה או ח"ו בייסורים. כל עבודתנו בעולם הזה היא להמתיק את הפר דינים

ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי

פר דינים זה הסתרה. יכול להיות שפתאום אדם נמצא בקשיים עם הסביבה או עם עצמו או שיש לו ניסיונות של תאוות או מידות רעות – כל הבחינות שעוברות על האדם של הסתרה וקושי זה נקרא 'ההנהגה של הפר דינים'. העבודה שלנו בעולם הזה היא להמתיק ולתקן את הפר דינים, כשזוכים לחבר את מציאות ההסתרה עם האמונה ועם הקב"ה והתורה, בזה מבטלים ומתקנים את המציאות של הפר דינים. הצדיקים מלמדים אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך מציאות הקושי וההסתרה. ברגע שזוכים להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של הקושי וההסתרה, בזה
אנחנו ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי וההסתרה וזה בעצם הביטול של הדינים

צריך לרוץ להקב“ה, לא להכנס לעצבות

אומר רבינו על הפסוק 'ומשה ניגש אל הערפל אשר שם הא-לקים' הערפל זה ההסתרה ושם נמצא הקב"ה. הצדיק בעצמו עבר את הדרך הזאת ועכשיו הוא יכול להדריך אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של ההסתרה. הצדיק מלמד אותנו שאם עובר עלינו ניסיונות וקשיים אנחנו צריכים לרוץ להקב"ה ולא להכנס לעצבות, לייאוש או לפחדים. ברגע שזוכים להתחבר עם התורה, עם האמונה ועם הקב"ה בתוך מציאות ההסתרה, צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, אנחנו מתקנים את מציאות ההסתרה. עצם העובדה שאדם חושב על הקב"ה בתוך כל הקשיים שעוברים עליו, בזה הוא ממתיק ומבטל את מציאות הקושי. העבודה שלנו היא לבטל ולהעלות בכל פעם את מציאות ההסתרה אל הקב"ה וזה המושג
פרה אדומה שהפכנו להיות אפר פרה. אם מסתכלים אז המילה פרה בנויה כך: פר-ה..

כשאדם עובר את כל זה, הוא עובר צער

ה'הא' של המילה פרה מרמז על האות האחרונה של שם ה-ויה שזה הנהגה של העולם. במילה פרה נרמז שעכשיו ההנהגה של ההסתרה שזה פר דינים, מנהיגה את העולם, אז מה עושים עכשיו? צריך להסכים לעבור שחיטה ולאחר מכן ישרפו אותך, אבל אל תכנס לעצבות ולייאוש אלא תרוץ להשם, תתחזק באמונה, תעשה שיחת חברים, ותפתח ליקוטי תפילות. כשאדם עובר את כל זה הוא עובר צער וזה נקרא הזמן ששוחטים את האדם ואח"כ שורפים אותו כמו שעושים עם הפרה, ואז הפרה הופכת להיות אפר ועכשיו ה'אלף' שזה אמונה, א-לוקות ואור אין-סוף, מאירה לתוך הפר דינים ומתחילה לבטל אותו ואז אדם מתחיל לגלות הרחבה בתוך הצמצום ובתוך הייסורים, לדוגמא אדם נוסע בתמימות לרבינו אומר תיקון הכללי ושם פרוטה לצדקה ואז הוא אומר: ברוך השם כבר נושעתי, ר' נחמן מברסלב איתי. אחרי חודש פתאום הוא לא מבין מאיפה הגיעו כל הביזיונות

ביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים

-אותם אנשים שהיו מכבדים אותי ומתנהגים אליי יפה פתאום מתחילים לירות בי חיצים ולבזות אותי. בד"כ אחרי שאדם היה באומן הוא זוכה לביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים, זה כ"כ מדויק שזה עובר את כל המסכים של האדם ומגיע לנקודה הכי פנימית שיש לאדם בלב ובום, שם נתקע החץ. ברגע שאדם מקבל ביזיון או צער אז כל כוחות הנפש שלו מיד רוצים להגיב ולהחזיר, זה הדמים והגבורות שבתוכנו. בסוף תורה ו' רבינו אומר ללמד זכות על זה שביזה אותנו וזה כבר השריפה והשחיטה של הפרה ממש, הכוונה שכדי להמתיק את כל הגבורות האלה של הפרה האדומה שזה הדינים, אנחנו צריכים לעבור את השחיטה ואת השריפה של הפרה. השריפה והשחיטה זה בתוכנו, צריך לשרוף את כל הרע שבתוכנו. כשעוברים את זה אז כל אחד יודע עד כמה זה קשה כשמבזים את האדם ואצל רבינו כשמבזים זה 'בול פגיעה' ויש קושי מאוד גדול לשתוק על כל זה אבל אם זוכים לשתוק אז עובר קצת זמן ופתאום האדם מרגיש שהוא מקבל נשמה חדשה, פתאום הרוחניות אחרת לגמרי, הוא מקבל טהרה גדולה..

היו צדיקים שהיו מחפשים שיבזו אותם..!

הטהרה של פרה אדומה זה כשהפרה הופכת להיות אפר, מכיוון שהפר דינים זה כל הדמים העכורים בתוכנו שזה כל הכעסים, ההקפדה והישות שיש בתוכנו, זה הפרה וזה מנהיג אותנו, אבל כשמתקרבים לצדיק הוא מלמד אותנו את הדרך לשחוט ולשרוף את הפרה ואז הפר דינים שהיה בתוכנו שזה הפרה, מתהפך להיות אפר. ה'אלף' של האפר זה א-לוקות ואור של אמונה וקירבת השם וזה מתחיל להאיר לנו בתוך הלב, פתאום אדם מתחיל להרגיש דברים אחרים לגמרי. היו צדיקים שהיו מחפשים הזדמנויות שיבזו אותם, זה מדרגה מאוד גבוהה, היה להם תאווה לקבל ביזיונות

אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר

שמעתי מהרב ברלנד שליט"א שאמר: 'על כל התאוות התגברתי, אבל על התאווה לקבל ביזיונות לא התגברתי. אני לא יכול בלי התאווה הזאת', כנראה שעד 120 שנה הרב לא יצליח להתגבר על התאווה הזאת ולא רק זה אלא שאצלו זה רק הולך ומתגבר – זה הבחינה של הפרה שהופכת להיות אפר ומאיר בה אור של אמונה. יש צדיקים שזוכים ללכת עם זה הרבה שנים וזוכים למדרגת אפר פרה. אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר, זה מדרגה מאוד גבוהה אבל אנחנו רואים שבסוף הפרשה התורה קוראת לאפר עפר. כתוב בספרים הקדושים שאמנם אפר פרה זה מדרגה מאוד גבוהה אבל יש מדרגה גבוהה יותר וזה עפר פרה. בוודאי ששניהם זה מדרגות של צדיקים מאוד גדולים אבל 'עפר פרה' זה השלמות. 2 המדרגות האלה נרמזות ב2 צדיקים. אפר הפרה מרמז על מדרגת יוסף הצדיק ומכוחו יש את
משיח בן-יוסף ועפר הפרה מרמז על בחינת דוד המלך ומשיח בן דוד, לכן הרבי מקאמרנא כותב בספר 'היכל הברכה' שאפר פרה זה בגימטריה 'משיח בן-יוסף' בדיוק

אני מסרתי את הנפש, לכן זכיתי לכל זה

עפר פרה זה בגימטריה כתר דוד, אז יש לנו את הבחינה של יוסף הצדיק שזה אפר פרה והבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה שזה כבר המדרגה של 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. כשהצדיקים זוכים למדרגת אפר פרה זה צדיקים שזכו לעבוד את הקב"ה ימים ושנים במסירות נפש מאוד גדולה בתורה, בתפילה, בחסדים ובעבודת המידות ואז הם זכו להזדכך והפכו את כל הפר דינים שיש בתוכם להיות אפר, אבל יש כלל גדול מאוד: אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שכמה שהצדיק זכה ומסר את הנפש במשך ימים ושנים והוא באמת צדיק גדול מאוד, עם כל זה, כל עוד האדם מצליח אז בהכרח שיהיה אצלו איזה תחושה קטנה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, הרי אחרי הכל איך זכיתי להיות אפר פרה? בבחינה של אפר פרה יש בחינה גם
אם זה בדקות שאני מסרתי את הנפש לכן זכיתי לכל זה. אפר פרה זה הבחינה של משיח בן-יוסף. אנחנו לא אומרים את זה על משיח בן-יוסף בעצמו מכיוון שהוא בעצמו מעל כל הבחינה, אלא שזה רק נקרא הדרך של יוסף הצדיק ומשיח בן-יוסף..

כל מה שעשיתי הכל היה סיעתא דשמייא

הבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה זה 'הכתר העליון' שמאיר לתוך הפר
דינים ומבטל אותם לגמרי. הביטול הגמור של עפר פרה זה שגם אותו 'אני' ואותה תחושה של 'הצלחתי ומסרתי את הנפש', גם זה מתבטל. אין את הנקודה הקטנה
של הכוחי ועוצם ידי ושל הישות. אפר זה מסירות נפש של הצדיק, אדם עושה מסירות נפש ימים ושנים ועושה כל שביכולתו והוא זוכה להיות אפר, אבל
כדי לזכות את הנקודה הפנימית 'הרי אחרי הכל מסרתי את הנפש ובמקום ללכת להנות ולבלות בלילות, קמתי חצות, התפללתי, התבודדותי, רצתי לתורה ולעזור
לכל יהודי' – כל זה אמת. אבל לזכות לבטל את הנקודה הזאת ולהשיג השגה יותר גבוהה שהיא 'גם כל מה שעשיתי זה היה רק בסיעתא דשמייא וזה לא באמת מכוחי'

ע“י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין יסוד מאוד גדול כיצד לזכות להגיע מהמדרגה של אפר פרה למדרגה של עפר פרה: ע"י הכישלונות של האדם. אדם זוכה למדרגת אפר פרה ע"י התורה, המצוות והמעשים טובים, אבל לעלות מאפר לעפר זה ע"י הכישלונות. אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שאי אפשר לעלות למדרגת עפר אלא ע"י שאדם נכשל וזה מה שכתוב שהצדיק שזכה להגיע לזה בשלמות גדולה מאוד זה דוד המלך ועל זה הגמרא אומרת לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד, הכוונה לשוב ל'מדרגת יחידא' שזה מדרגת עפר ולזה דוד המלך זכה ע"י 'לא נכשל דוד אלא' כדי להורות את הדרך לעפר שזה מדרגת היחידא. דווקא הכישלון של האדם מעלה אותו מאפר לעפר. מתעוררת פה שאלה מאוד גדולה: דווקא הכישלונות של האדם מעלים אותו מאפר לעפר? כן. הסיבה שע"י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר היא כשאדם מצליח זה דבר גדול מאוד ובאמת אנחנו משתדלים תמיד להצליח, הכוונה להיות 'סור מרע ועשה טוב', אנחנו משתדלים ללמוד תורה, להתפלל, לתת צדקה כל
אחד כפי בחינתו ולהתרחק מהדמיונות והשטויות של העולם הזה וזה העבודה שלנו.

אני כבר ארבעה חודשים צדיק יסוד עולם

כשהקב"ה רואה שאדם ממצה את כל הדרך עד מקום מסויים אז פתאום הקב"ה מביא לאדם כישלון, זה יכול להיות במידות, במחשבות, בהרהורים או בדיבורים. אדם אומר: אני כבר 4 חודשים צדיק יסוד עולם, אין לי שום הרהור. אבל פתאום הוא קם בבוקר וכל המבול מתחיל לעבור לו בתוך הראש. שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר לי שכל הכישלון זה כדי להעלות אותו מאפר לעפר. למדת תורה ועשית מצוות? זכית, אבל הרי לא תצליח שלא להרגיש במקרה הטוב טיפ-טיפה הרגשה של 'אשרי השכונה שאני גר בה, זה לא פשוט אני כבר 3 חודשים מתפלל בנץ' – כשעוברת מחשבה כזאת באדם הקב"ה רוצה לסייע לנו שגם זה לא יהיה לנו ושנדע שזה שזכינו 3 חודשים להתפלל בנץ זה היה מתנה. כשהקב"ה רואה שאנחנו צריכים לעלות מאפר לעפר (זה תמיד בהדרגתיות וביחסיות), פתאום אדם אומר: איזה נץ??

נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה..

-אדם אומר: אתה שואל אותי על שחרית?? שכחתי בכלל מהתפילין ואתה בא ומדבר איתי על שחרית או על הנץ?? פתאום כל המוחין מסתלקים מהאדם והוא לא מבין בכלל מה קרה פה, הרי למדתי תורה, התפללתי ועשיתי מצוות, אלא רבינו מזהיר אותנו שלא ניפול בדעתנו מהדבר הזה ושנבין שיש פה לימוד מאוד גדול: נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה ואתה לא אשם, הקב"ה מסייע לנו לתקן את
זה. הקב"ה פשוט תופס אותנו בצווארון ומוריד אותנו לתוך איזה ביצה  –  עכשיו הבנת? מי שהוריד אותך הוא זה שיעלה אותך.
דווקא מלמטה אדם לומד להגיד להקב"ה: תודה, סליחה, מחילה וכן הלאה. כשאדם זוכה להבין את הנק‘ הזאת הוא זוכה למדרגת עפר פרה.

הפוסט פרשת כי תשא תשפ"ו | גם הגאולה האחרונה עתידה להיות בניסן הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

עניין הגלות זה הסתרת פנים

מובא בחז“ל שבזמן בית המקדש הראשון החיסרון בעבודה הרוחנית של עמ“י זה היה באמונה, בחיפוש ובניסיון ובהשתדלות להדבק באור השם ולהדבק בהקב“ה, ואעפ“י שהיה בית מקדש והיה רוחניות מאוד גבוהה, עם כל זה לצערנו הרב הרבה פעמים דווקא בזמנים שיש גילוי דווקא שמה אנחנו מזלזלים ומקילים ראש. גם רבי נתן וגם הרב דסלר כותבים שכל העניין הגלות זה הסתרת פנים וליהודי יש גבול עד כמה הוא מוכן לסבול הסתרת פנים, יש שלב שדווקא ממציאות ההסתרת פנים הוא מתעורר לחפש את הקשר עם הקב“ה. מובא הרבה בספרים הקדושים שעבודת השם הולכת על שני מהלכים של פנימיות וחיצוניות. חיצוניות בפשטות זה המעשים שאנחנו עושים, זה נקרא העבודה החיצונית שלנו. העבודה הפנימית זה כמובן לחפש דרך המצוות את האור הפנימי, הכוונה להרגיש בלב ולהבין במוח ובדעת את הקשר עם הקב“ה, והקשר בלב מתבטא בשלוש נקודות. נקודה אחת זה ביטחון, שאדם מרגיש שהוא בוטח בהקב“ה וזה מה שנותן את שלוות הנפש, אדם יכול לראות עד כמה הוא בוטח בהקב“ה לפי שלוות הנפש שיש לו כאשר הוא עובר ניסיונות, זה מדד ודרך לראות את הביטחון באמונה. הנקודה השנייה זה אהבת השם ופה זה התמודדות של כל אחד מאתנו מה אנחנו יותר אוהבים: את הקב“ה או את העולם הזה

אין אדם יותר מסוכן בכל העולמות מיהודי

הנקודה השלישית זה יראת השם, למעשה זה יראת השם וגם תלמידי חכמים. אז השלוש נקודות האלה ביטחון, אהבה ויראה זה נקרא העבודה הפנימית וזה התכלית של כל המצוות. כל המצוות, לימוד התורה והמעשים הטובים שאנחנו עושים זה
הכל כדי להוליד בתוכנו את השלוש נקודות האלה ומכיוון שהאור הפנימי של עמ“י בוער עד האין סוף, אז אם אנחנו לא מאירים לנו את האור של השם שזה ביטחון, אהבה ויראה בתוכנו אז ממילא הלב בוער כי ככה אנחנו בנויים שהלב שלנו יבער, מה שיכול להשקיט את הבעירה של הלב זה רק כשאנחנו מאירים בתוכו את אור השם,
אבל ברגע שלא זוכים לזה אז אין אדם יותר מסוכן בכל העולמות מהאדם היהודי..

אז חושך לא יחשיך

אם לא בוערים להשם אז בוערים לתאוות וזה היה בפנימיות הפגם של עמ“י בזמן בית המקדש הראשון, שלא כיוונו בתורה שלהם, במצוות ובמעשים טובים, אפילו שהיה בית מקדש והיה צדיקים והיה נביאים והיה כהנים גדולים וכולם היו בעלי רוח הקודש, זאת היתה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, אבל זה לא יעזור שום דבר אם לא מחפשים את הנקודה הפנימית, ואם אדם מחפש את הנקודה הפנימית אז שום חושך לא יחשיך

הצדיקים מגלים לנו את הדרך

תכלית כל בריאת העולם זה החיפוש שלנו עמ“י אחרי הקב“ה, ובאמת יש מצבים ש מאוד קשה אבל הצדיקים מגלים לנו את הדרך. נכון שהגמרא אומרת שעל שלוש עבירות חמורות נחרב בית המקדש הראשון, גילוי עריות, ע“ז ושפיכות דמים, אבל עם כל זה השורש הפנימי שעמ“י הגיע לשלוש העבירות האלה זה הנקודה של החיסרון של החיפוש הפנימי – כל העניין של גלות בבל היה לתקן את הפגם הזה שעמ“י פגם בבית המקדש הראשון, ובכמה שלבים למעשה עמ“י התנסה בזה. נבוכדנצר היה חכם גדול מאוד ובחוכמה שלו הוא השתמש להרע, הוא ידע דברים רוחניים מאוד גדולים. כל העולם ידע שהיה נבואה שכל גלות בבל תהיה שבעים שנה ונבוכדנצר רצה לבטל את זה, הוא עשה פסל שגובהו 30 מטר וביום מיועד הוא קרא לכל האומות שהיו תחת שלטונו לבוא להשתחוות לפסל. למעשה עמ“י לא עמד בניסיון הזה חוץ מחנניה, מישאל ועזריה. מיד הקב“ה המציא עוד מהלך של ניסיון וזה היה סעודתו של אחשוורוש. המן נתן את העצה לאחשוורוש והוא אמר לו: תעשה את הסעודה הזאת ונכשיל אותם במראת אסורים, בחוסר צניעות וכן הלאה. נכשיל אותם בזימה ואז אנחנו נוכל לשלוט לבטל את החזרה שלהם לא“י

עם ישראל פחדו מההזמנה של אחשוורוש

-אחשוורוש שמע את זה הוא שמח ורצה לחייב את כל היהודים לבוא לסעודה. המן אמר לו שבדרך הזאת זה לא יעזור מכיוון שברגע שהוא יחייב אותם הם יהיו אנוסים ואז הם יהיו פטורים מהדין. המן אמר לו תזמין אותם לבוא לסעודה ואל תחייב אותם ומצד כבוד המלכות הם יבואו לסעודה וזה היה הוויכוח למעשה בין מרדכי היהודי לבין היהודים בשושן. מרדכי ידע שזה הכל תחבולה ועצה של המן לכן הוא יעץ להם לא ללכת לסעודה. עמ“י לא שמעו בקול מרדכי כי הם פחדו מההזמנה של אחשוורוש יותר מאשר הם פחדו ממרדכי וזה היה הפגם הנוסף בעניין של הביטחון. הפגם הראשון זה שהם השתחוו לפסל בימי נבוכדנצר והפגם השני היה שהם הלכו לסעודה ושהם פחדו מאחשוורוש יותר מאשר הם פחדו ממרדכי וזה פגם גדול מאוד

אז היה עת-צרה לעמ“י שלא היה כמותה

ברגע שעמ“י הלכו לסעודה כבר הם נכשלו בזה. כתוב במדרש שכל האוכל שם היה כשר והיה צניעות, מרדכי דאג שיהיה הפרדה וגדרים של צניעות – הבעיה היתה שאחרי יומיים של סעודה המלצרים כבר התעייפו אז לא היתה ברירה אלא להכניס מלצריות צנועות, אבל אחרי עוד יממה וחצי היה מאוד חם אז זה היה אכזריות שהמלצריות ילכו עם כ“כ הרבה בגדים אז הקלו עליהם ופה זה נקרא שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אחרי שלושה-ארבעה ימים כבר לא היה צניעות בפרט כשאוכלים בשר ושותים יין, קשה מאוד לשמור על הגדרים של הצניעות וזה מה שהגמרא אומרת נהנו מסעודתו של אותו רשע. שימו לב עד עכשיו עמ“י פגמו בבחינת היראה, אבל מכאן ברגע שאדם נופל ביראה הוא נופל לאהבות נפולות. בסעודת אחשוורוש הם פגמו בשלוש בחינות והמן מיד קטרג על עמ“י, הוא אמר: לא רק שהם עושים עבירות, גם המצוות שלהם זה לא לשם שמיים. אומר רבינו האר“י הקדוש שהקטרוג הזה של המן זה היה עת-צרה לעמ“י שלא היה כמותה, פה למעשה עמ“י כבר לא יכול לתקן את זה, ואם עמ“י כבר לא יכול לתקן אז חייבים הצדיקים של הדור לקבל על עצמם את כל דרכי התיקונים והם חייבים לעבור מעין הפגם של עמ“י אבל לתקן שמה

יושב ומחכה להמן ואז מבזה ומתגרה בו

אין הדין נמתק אלא בשורשו – מה הכוונה? אם יש סיבות שגרמו שיהיה דין על עמ“י, הצדיק חייב להכנס עד עומק הסיבה שגרמה לדין הזה ולהמתיק את זה במקום ההוא. מכיוון שהפגם היה בביטחון, אהבה ויראה, מרדכי ואסתר שהיו הצדיקים של הדור היו חייבים להמתיק את זה בשורש. מרדכי למעשה היה צריך לתקן את העניין של הביטחון והיראה, והוא תיקן את זה וזה באמת לא דבר פשוט. לא להרגיש פחד מהמן ומשום מציאות נפרדת מהקב“ה זה היה העבודה של מרדכי, לכן כתוב שמרדכי התגרה בהמן, לא רק שהוא לא פחד ממנו ולא השתחווה לו אלא נהפוך הוא, הוא עוד מתגרה בו, הוא יושב ומחכה לו בדרך ואיך שהמן עובר שם הוא מבזה אותו ומתגרה ברשע עד שחכמים שאלו אותו: למה אתה מתגרה בו? אתה רוצה להפיל אסון על כל עמ“י? באמת שאלה גדולה

לא להרגיש שום התפעלות!

כתוב ומדרכי לא יכרע ולא ישתחווה ולאחר מכן כתוב ומרדכי לא קם ולא זע – לא זע זה הכוונה שלא זז לו בלב שום נקודה אפילו לא כחוט השערה של יראה מפני המן וזה היתה העבודה שלו, לא רק לא להשתחוות לו בחיצוניות אלא לא להרגיש שום פחד והתפעלות בלב. מרדכי צריך לבוא אל המקום של המן ולעשות עבודה כזאת שלא יהיה לו אפילו לא כחוט השערה של יראה מפני המן – אף אחד לא יודע את מה שמרדכי יודע, עפ“י הפשט למה אתה מתגרה בו? באמת זה ההשגה של הצדיק שיודע מה נעשה בפנימיות של ההנהגה. הצדיק יודע שכדי לבטל את המן חייבים לבטל את הקטרוג בשורש, ואת זה אף אחד לא יודע חוץ ממרדכי. מרדכי עשה את העבודה הזאת והוא תיקן את הנקודות של הביטחון והיראה.

אדם מתחבר למה שמענג ומשמח אותו

לתקן את נקודת האהבה זה היה העבודה של אסתר המלכה. מה זה תיקון האהבה? אדם אוהב את מה שנותן לו חיות שמחה, זה הטבע שלנו. אדם מתחבר למה שמענג אותו, משמח אותו ומחייה אותו. כל הפנימיות של העבודה של עמ“י בעולם הזה זה שהקב“ה ברא בעולם את המציאות של היצה“ר ובאמת גם התענוגים של היצה“ר זה גם תענוג של הקב“ה, ככה כתוב בספרים הקדושים, רק שהוא השאיל את זה ליצה“ר בשביל הניסיון ובשביל הבחירה. העבודה שלנו זה הניסיון והבחירה מאיפה בעצם לקבל חיות, שמחה ותענוג – התורה מגדירה לנו מכאן לקבל ומכאן אסור, ואנחנו יודעים בנפשנו כמה זה קשה לבטל את התענוג של בחינות של העולם הזה..

נתן היתר לס“א לפתוח את כל הסחורה..

העולם הזה הוא מפתה מאוד ויש הבדל מאוד מהותי בין התענוג והחיות והשמחה שהעולם הזה נותן לעומת הקדושה, כדי לקבל חיות מהקדושה כמה אדם צריך לעבוד קשה, זה עבודה, זה מסירות נפש, זה הרבה ויתור, הרבה פעמים אדם מרגיש שהוא בתוך חושך והוא לא רוצה ללכת לקבל חיות ממקום אחר, אז מצד הקדושה קשה יותר לקבל ואילו מצד היצה“ר זה הרבה יותר מזומן לאדם, בפרט עכשיו בדור של הגאולה. לפני הגאולה הקב“ה נתן היתר לס“א לפתוח את כל הסחורה שלה, צריך לדעת שכוח היצה“ר זה לא עצם התענוג אלא זה כוח דמיוני שנבנה על התענוג. יש איזה עוגת קצפת, היא באמת מאוד טעימה, יש שמה ניצוץ קדוש אבל באמת כמה שיש תענוג בעוגת קצפת, ליצה“ר יש כוח המדמה, הוא עושה סביב זה עולמות של דמיונות לכן את הדמיון הרבה יותר קשה לברר מעצם התאווה עצמה, באמת זה מלחמה עוצמתית כי כוח הדמיון עובד מאוד חזק על עולם הרגש של האדם שמאוד מתפעל מהדמיון. אם יש לו קצת פחד או שהוא חרדתי אז אדם כזה יכול לדמיין שיש בחוץ עכשיו כמה אריות או כמה כלבים והוא כ“כ נכנס ברגשות שלו שזה כ“כ אמיתי שאח“כ קשה מאוד להוציא אותו מהמחשבה שיש פה משהו בחוץ, זה בתחום היראה

עבודה של צדיק ועבודה של בעל תשובה

-בתחום האהבה היצה“ר מכניס באדם רגשות ואדם בטוח שיש מעבר לאתר או מעבר לאפליקציה גנים של עדן עליון והכל שקר – אומר הזוהר הקדוש שבאמת היצה“ר לא נותן לאדם שום דבר חוץ מלהחריב את נפשו. בעומק הנפש של האדם זה מלחמה מאוד קשה ובעבודה של תיקון האהבה יש עבודה של צדיק ויש עבודה של בעל תשובה. העבודה של צדיק זה צדיק האמת שתיקן את כל הבחינות האלה עד השורש הפנימי, וזה היתה העבודה של אסתר, לתקן את האהבה הנפולה של כלל עמ“י בבחינה הזאת שהיא נכנסה לארמון של אחשוורוש שהציע לה את כל הפיתויים שבעולם, התכשיטים הכי יפים, המאכלים הכי יפים, היו שם גינות עם נחלים וציפורים, תוכים וכו‘ כל מה שבן אדם רק רוצה היה לאסתר, אם כל מה היתה העבודה של אסתר בבחינה הזאת?

את כל החצר הזאת במתנה

העבודה של אסתר היתה לא להתפעל משום דבר שאחשוורוש נותן לה אפילו לא כחוט השערה, לכאורה יש מקום להקשות: באה איזה שליחה ולוקחת את אסתר לטיול בחצר הארמון ואומרת לאסתר: את רואה, המלך נתן לך את כל החצר הזה במתנה, יש שמה נחלים, עצים נדירים ופרחים שלא נראו כמוהם בעולם. בתוך כל זה אחשוורוש גם שולח לה תכשיט שמבריאת העולם לא נראה
כמוהו – עכשיו אסתר אומרת: איפה כתוב בתורה שאסור להנאות מזה? איפה זה כתוב שאסור להנאות מכאלה דברים? אני בסה“כ נהנית מהברבורים ומציוץ הציפורים אז מה רע בזה? אבל מרדכי שיודע את האמת אומר לאסתר: כל הניסיון שלך זה לא לקבל הנאה אפילו לא כחוט השערה של הנאה,
אם את תהני מהציפורים או מהברבורים באגם אז תדעי שנפלת בידיים של אחשוורוש

הרי את התכשיטים אסתר חייבת לראות

מרדכי אומר לאסתר: כל מה שהיצה“ר צריך זה רק קצת הנאה – לכאורה נשאל מה הבעיה שהיא תהנה? אדרבה שתעשה שעה התבודדות בין העצים, מה הבעיה בזה? אם זה בא מאחשוורוש אסור כבר לקבל את זה. אומר הזוהר הקדוש שמה שבא מהקליפה אסור לקבל את זה. מצד שני מתעוררת פה קושייה עצומה: הרי יש טבעים לאדם, את התכשיטים היא חייבת לראות, הוא לוקח אותה לטייל בגינה והיא לא יכולה שלא להסתכל, אדרבה היא חייבת להיות שם, אז איך אדם יכול לא להנאות? בפרט שטבע האישה זה להנאות מדברים יפים, אז איך היא יכולה לא להנאות מכל זה?

על זה לא דנים אותך ולא תובעים אותך

מרדכי לימד את אסתר את כל היסודות של רבינו. הוא אמר לה: אסתר, מה שבטבע האנושי את נהנית אין מה לעשות, בזה את אנוסה, על זה אין תביעה, אבל איך שאת מרגישה שהיצה“ר מתחיל לפתות אותך, אין עצה ואין תבונה רק לדבר עם השם. פיתו אותה עם התכשיטים הכי יפים, עם פרחים הכי יפים, הכל הכי יפה בעולם. מרדכי אמר לה: עכשיו את רואה את שם ה-ויה מול העיניים ואת אומרת להקב“ה אני לא רוצה את זה, גם אם את מרגישה שמתעוררת לך הנאה בלב את אנוסה בזה, על זה לא דנים אותך ולא תובעים אותך כי זה בטבע האנושות. אפילו אם אדם נהנה ממשהו שמיד ידבר עם השם והוא מיד יבטל את זה, כי יש דברים שאדם לא יכול למנוע. במדרש רבה ויקרא כתוב שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו בדברים של גשמיות של העולם הזה, מי זה חסיד שבחסידים? ישי אביו של דוד המלך שמת בעטיו של נחש. אם אדם מיד אחרי זה מדבר עם הקב“ה ואומר לו: אני לא רוצה את זה למעשה בזה הוא מבטל את אותה נקודה של הנחש – את כל זה גילה מרדכי לאסתר

אסתר מעולם לא ראתה פנים של גבר…

עד הניסיון האחרון שזה היה כל הסיפור של גזירת המן, עד אז אסתר היתה בארמון אחשוורוש חמש שנים, ועד אז אסתר עשתה את כל העבודה הזאת בשלמות, היא לא נהנתה  כחוט השערה, בזה אסתר זיכתה למעשה את כל עמ“י כי הצדיק ערב על עמ“י, זה שהיא לא נהנתה אפילו לא כחוט השערה, בזה היא היתה ערבה על כל נשמות ישראל – יש על זה כמה קושיות, הגמרא מקשה את הקושייה ואומרת שכל זה טוב ויפה להנאות מתכשיט, מנהרות, מעצים יפים וכן הלאה, אבל מה תעשה אסתר בחדר משכבו של הערל? הרי היא אשתו והיא צריכה להיות בחדר משכבו. כתוב ב’תרגום-השני‘ (יש אומרים שזה יונתן בן עוזיאל) שאסתר מעולם לא ראתה פנים של גבר חוץ ממרדכי, היא היתה הבעטליר העיוור, היא לא ראתה שום דבר בעולם. איך יכול להיות שצדקת זה תלקח לחדר משכו של הערל? אומר רש“י בפרושו על מגילת אסתר שמרדכי הבין שלא נלקחה צדקת זו לחדר משכבו של הערל אלא כדי להביא תשועה לעמ“י..

לבטל בשביל כל עם ישראל

-זה דבר מאוד תמוה מה שרש“י כותב, כדי להביא תשועה לעמ“י אסתר צריכה להכנס לחדר משכבו של הערל? ככה הקב“ה מביא תשובה לעמ“י? לכן זה שאלה על ההנהגה של הקב“ה. מכיוון שאסתר צריכה עכשיו להכנס לעבודה של להעלות את האהבות הנפולות של עמ“י, להעלות את התענוגים של החיצוניות של הס“א, היא צריכה לבטל את זה בשביל כל עמ“י ורואים דבר נורא, היא צריכה להכנס עד לעומק-עומק הקליפה ולתקן את זה גם שם, ורק כשהיא תתקן שם היא בעצם מביאה תשועה לעמ“י כי ברגע שהיא מתקנת את זה במקום
שהכי קשה לתקן, למעשה נמשך לימוד זכות על כל עמ“י מכוחה. צריך להבין איך זה היה:

תיקון במקום שנקרא נוקבא דתהומא רבא

-מילא עד עכשיו דיברנו שהיא תיקנה את הבחינה של החיצוניות של התענוגים, לראות דברים יפים, תכשיטים, נופים וכן הלאה אבל פה אנחנו יודעים שהתיקון הכי קשה זה במקום שנקרא נוקבא דתהומא רבא, זה התאווה הידועה וזה התיקון הכי קשה של התאוות של התענוגים של העולם הזה, אין מקום יותר קשה מזה ואסתר צריכה להכנס גם למקום הזה ולברר את זה, באיזה אופן זה היה? למעשה נגיד שיש בזה כמה וכמה דעות ושיטות בראשונים ובאחרונים, אנחנו נגיד את הפירוש לפי רבינו האר“י הקדוש, זה מובא בספר עץ חיים שער מ“ט שם הוא מסביר את כל עומק העניין ואומר שעד שהמן שלח את האיגרות להשמיד להרוג ולאבד, עד
אז עברו חמש שנים שאסתר היתה בארמון של אחשוורוש, אז איך היא היתה איתו?

השביעה את הנשמה שלה שתצא מהגוף

יש 2 תירוצים מה אסתר עשתה על החמש שנים שהיא היתה בארמון אחשוורוש, יש אומרים שאסתר זה קרקע-עולם ואז אין לה חיוב למסור את נפשה מצד גילוי עריות אבל התירוץ השני והוא יותר מקיף ואמיתי זה שהיא שלחה שדה. באמת אסתר שלחה שדה לאחשוורוש והיא מעולם לא היתה איתו, זה כתוב בזהור הקדוש והתוספות מביאים את זה על הגמרא. עד רבינו האר“י לא הסביר מה הכוונה שהיא שלחה שדה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שמרדכי לימד אותה בשמות קדושים לעשות פעולה רוחנית. רבינו האר“י מסביר שבכל אדם יש חלק א-לוקי שזה בעצם האדם היהודי והנשמה הא-לוקית שעליה אנחנו אומרים בבוקר נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן בתוכנו גם את הנפש הבהמית ואת הגוף וזה חלק של היצה“ר, כל החלק הזה קשור לס“א, לכן אנחנו מורכבים מטוב ורע. אומר רבינו האר“י הקדוש שהיא לא שלחה שדה באמת אלא היא השביעה את הנשמה שלה שתצא מהגוף ואז היא השאירה בתוך הגוף שלה רק את החלק הבהמי עם הגוף והנשמה של אסתר לא היתה בכלל מעולם עם אחשוורוש

אסתר מעולם לא היתה עם אחשוורוש!

-יש שאלה ששואלים: אז איפה הנשמה של אסתר היתה? היא שלחה את הגוף אז איפה היא היתה? יש לזה 2 תירוצים: או שהנשמה הלכה לגן-עדן תחתון שנמצא בעולם הזה, או שבינתיים היא חיכתה באיזה מקום. אז מי היה עם אחשוורוש? השדה, היא מעולם לא היתה  איתו. פה לומדים יסוד מאוד-מאוד גדול, ברגע שאדם יודע בשמות קדושים להפריד את הנשמה שלו מהגוף שלו אז גם מה שקורה במקרה הגוף זה לא קשור לנשמה, מתי יש פגם לנשמה? ברגע שהנשמה משתתפת עם התאווה או עם החטא, אבל ברגע שהנשמה לא משתתפת עם התאווה או עם החטא אז אין שום פגם בנשמה, כל זה כתוב בעץ חיים שער מ“ט של רבינו האר“י הקדוש. את כל זה רבינו מלמד אותנו בעצות פשוטות, אתה רואה שהיצה“ר מתגבר עלייך בכל מיני בחינות? תתחיל לצעוק להשם ותעשה מחאה ואז מה אתה פועל בזה? אתה מפריד את הנשמה מהגוף, אמנם זה לא בבחינה של אסתר אבל אם נתמיד ונהיה חזקים בזה הרבה מאוד בסופו של דבר שום פגם באמת לא יגיע לנשמה

כמובן שאסור לעשות עבירות

אנחנו רוצים לעשות הבהרה בכל העניין הזה משום שיש כאלה שאומרים שאמרתי שמותר לעשות עבירות, אז כמובן שאסור לעשות שום עבירה אלא אנחנו מדברים פה על מצב שיש לאדם ניסיונות והתמודדויות אז זה העצה זה לא שאדם ילך לעשות את הדברים האלה ואז יעשה מחאה, זה כזה שטות. הכוונה שלנו זה שאם מתגבר הניסיון על האדם אז שישתמש בעצות האלה – זה פשוט וכל אחד מבין את זה אבל פרסמו שבגלל שאמרתי את הדברים האלה על אסתר המלכה אז אמרו בשמי שאמרתי שמותר לעשות עבירות – אין שטות יותר גדולה מזאת, לכן אנחנו מחדדים את הנקודה

שלח את האיגרות בי“ג בניסן לפנות ערב

באמת כל מה שרבינו האר“י כותב זה הכל טוב ויפה עד המקרה של המן, כל מה שהסברנו זה היה כך החמש שנים הראשונות, אבל ברגע שהמן גזר את הגזירות להשמיד להרוג ולאבד, פה זה כבר השתנה. בי“ג בניסן המן הצליח לשכנע את אחשוורוש לגזור את הגזרות להשמיד להרוג ולאבד, אחשוורוש נתן להמן את טבעת המלך ובי“ג בניסן לפנות ערב הוא מיד שלח איגרות להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי עוד 11 חודשים בי“ג באדר. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, אליהו הנביא גילה למרדכי את כל הסוד הזה. בי“ד בניסן בבוקר מרדכי שלח את התך להגיד לאסתר שיש גזירה להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי – הוא סיפר לאסתר את כל המהלך הזה..

ליל הסדר בוטל לכל היהודים שבשושן..!

התך בא לאסתר בי“ד בניסן בבוקר בשעת שריפת החמץ. אסתר אמרה: למה לדחוק את השעה ולהיות בהול בנקודה הזאת שאני עכשיו הולכת לאחשוורוש בלי הזמנה, ובפרס יש חוק שמי שבא למלך בלי הזמנה אחת דתו להמית. אז למה להכנס לסכנה הזאת? מרדכי אומר לאסתר אם לא תלכי למלך את ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות – מרדכי אומר לאסתר שהיא חייבת ללכת, כשהיא שומעת כזה דיבור מבעלה שהוא גם צדיק הדור אז היא הולכת אבל היא מבקשת לצום עליה 3 ימים. למעשה החכמים של אותה הדור הסכימו למה שאסתר אמרה וזה לא פשוט מה שאסתר אמרה מכיוון שאסתר אמרה לבטל את ליל הסדר מעל
כל היהודים שיהיו בשושן שזה שמונה עשרה אלף איש שלא עשו סדר באותה שנה

פעם נאבדתי מבית אבא, עכשיו ממך?

אסתר הלכה לאחשוורוש בט“ו בבוקר והגמרא מסבירה שיש כאן נקודה יותר עמוקה. אסתר אמרה למרדכי וכאשר אבדתי אבדתי. פעם אחת נאבדתי מבית-אבא ועכשיו אני מאבדת גם אותך. פה השאלה למה את מאבדת את מרדכי? הוא שלח אותך. אומר רש“י על הגמרא שמרדכי אמר לה: את הולכת עכשיו לאחשוורוש ואם הוא ירצה אותך עכשיו את תתרצי לו והפעם את לא שולחת שדה. הפעם זאת הפעם היחידה שמרדכי מצווה על אסתר לא לשלוח שדה לאחשוורוש, זה שונה מכל החמש שנים שהיו עד עכשיו ועל זה היא אומרת לו: אתה עכשיו אומר לי ללכת לרצות אותו ואם הוא יתבע אותי עכשיו לדבר עבירה אז אני חייבת לעשות את זה..

צלמים, עבודה זרה, כשפים, קטורת וכו‘

שואלים המפרשים מדוע מרדכי אמר לאסתר הפעם לא לשלוח שדה, מה שונה הפעם? המפרשים מסבירים שמרדכי אמר: עכשיו אנחנו צריכים להמתיק את הכעס של אחשוורוש מעל עמ“י ושדה לא תפעל את הפעולה הזאת. לכן הקושי הגדול של אסתר היה בעצם שמרדכי שלח אותה לעשות את העבירה הזאת. המדרש והזוהר אומרים שהמקום של אחשוורוש היה מקום נורא ואיום, הכל היה שם צלמים, ע“ז, כשפים, קטורת וכן הלאה. היה שם טומאה נוראית. אסתר עכשיו צריכה ללכת לאחשוורוש וכל צעד וצעד היא נכנסת יותר ויותר בטומאה לכן אומר המדרש שהשכינה האירה בה, כתוב ותלבש אסתר מלכות, זה הולך על השכינה.
אומר המדרש שכל פסיעה שאסתר עשתה השכינה הסתלקה ממנה. השכינה כביכול טוענת: לאן את הולכת? לבית הצלמים? השכינה התחילה להסתלק מאסתר וזה היה הפחד הכי גדול שלה, גם היא הולכת למקום הכי טמא בעולם וגם השכינה מסתלקת ממנה, אז מה החזיק אותה שם במקום הזה? אסתר צעקה א-לי א-לי למה עזבתני. ברגע שאחשוורוש ראה אותה הוא התמלא עליה כעס וחמה ורצה להרוג אותה מיד, מיד מלאכים של רחמים האירו בו רחמים ומה כתוב: ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך – מיד התמתק הכל

בפשט זה אחשוורוש, בדרש זה הקב“ה

ברגע שאסתר נגעה בראש השרביט היא ביטלה את כל הגזירות מעמ“י, למחרת כבר תלו את המן. מסתתרת פה בעצם נקודה מאוד עמוקה. מה שאמרנו בעצם כתוב במגילה עם קצת ביאור של המדרש אבל יש לנו כלל שחז“ל מלמדים אותנו שכל מקום שכתוב המלך צריך לדרוש את זה גם על מלכו של עולם. אז אם כתוב ’והמלך יושב על כסא מלכותו‘ אז לפי הפשט זה הולך על אחשוורוש, הכלל של חז“ל לא מוציא את דברי המגילה מידי פשוטם, קודם כל יש פשט, אבל מה אומרים לנו חז“ל? איפה שכתוב רק המלך תדרוש את זה גם על מלכו של עולם – אז יש פה משהו שהוא ממש לא מובן, מצד אחד כתוב ’ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו… ויהי כראות המלך את אסתר המלכה.. ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו.. ויאמר לה המלך מה לך אתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך‘ שימו לב בכל זה לא מוזכר בשום מקום המלך אחשוורוש רק כתוב המלך..

המלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב

-אז הפשט של הדברים זה כתוב במגילה אבל איך נדרוש את כל זה על הקב“ה? פה יש דבר נורא מאוד, אם נלמד את כל זה עכשיו לפי מה שחז“ל לימדו אותנו שאיפה שכתוב המלך סתם צריך ללמוד את זה על הקב“ה, אז ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית הקב“ה הפנימית – מה זה פנימיות המלכות של הקב“ה? קודש הקודשים. ’והמלך יושב על כסא מלכותו‘ את מי היא ראתה לפי הכלל של חז“ל? את הקב“ה יושב על כיסא מלכותו. ’ויהי כראות המלך את אסתר המלכה‘ מי רואה את אסתר? הקב“ה. ’ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב‘, ז“א שהקב“ה מושיט לה איזה סוד של שרביט. ובאמת מה זה? כתוב בספרים הקדושים שבאמת אסתר היתה בפנימיות של הפנימיות של הקדושה, באמת היא עמדה כמו הכהן הגדול בקודש הקודשים מבחינת הדרגה הרוחנית, היא היתה במדרגה הרוחנית הכי גבוהה שיכולה להיות, היא רואה את המלך והמלך רואה אותה זה בבחינת יחוד בין נשמות ישראל להקב“ה. שרביט הזהב זה המתקת הדינים במקום העליון ביותר..

המקום הכי טמא או המקום הכי גבוה?!

ברגע שהקב“ה מושיט את שרביט הזהב לאיזה צדיק או צדיקה נמתקים כל הדינים מעמ“י. אסתר נגעה בראש השרביט שזה מקום רוחני כ“כ גבוה שמיד הכל כבר התבטל, עכשיו זה רק צריך להתגלות עוד יממה עד שתולים את המן והכל מתגלה אבל בעצם היא ביטלה את הכל. צריך להבין איך מסתדר הפשט עם הדרש, בפשט היא היתה במקום הכי טמא בעולם, כתוב בזוהר שהיה שם כישופים וע“ז וכו‘, מצד שני לפי הדרש אסתר עומת במדרג הרוחנית הכי פנימית והכי גבוהה, איך זה מסתדר ביחד?

לא הלכה מרצונה אלא מגזירת הצדיק

זה נקודה מאוד עמוקה חז“ל אומרים לנו שכל מעשה אסתר באונס היה, ז“א שבאמת אסתר לא רצתה ללכת למקום הזה, הרי היא מתווכחת עם מרדכי שהיא לא רוצה ללכת למקום הזה, אז למה היא הולכת? מכיוון שמרדכי אומר לה אם את לא תלכי ’כי אם החרש תחרישי בעת הזאת.. ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות‘ ז“א שמרדכי כופה עליה ללכת והיא באמת לא הלכה מרצונה וברגע שהיא הלכה לשם מגזירת הצדיק ולא מרצונה, מה קרה לה? הנפש שלה התמרמרה מאוד והיה לה צער מאוד גדול עד שהיא אומרת להק“בה א-לי א-לי למה עזבתני?!

הנפש היהודית צועקת שם צעקה נוראית

כשיהודי הולך למקום של טומאה כשיש עליו כפייה להגיע למקום הזה, ומאיפה נדע אם יש כפייה? אם יש לאדם צער והתמרמרות בלב למה הגעתי למקום הזה וצועק להקב“ה א-לי א-לי למה עזבתני?! אומר רבינו האר“י הקדוש דבר נורא: המקום הזה שבחיצוניות נקרא מקום טמא, אבל הנפש של האדם היהודי צועקת שם צעקה נוראית: א-לי א-לי למה עזבתני?! למה אתה נותן לי להגיע למקום הזה – באותו רגע ה נשמה מגיעה למקום הרוחני הכי גבוה, לכן באמת בחיצוניות זה נראה מקום טמאה אבל באמת מצד הנשמה שלה היא פעלה פעולה במקום הכי גבוה – כל הנקודה הזאת היא סוד מאוד גדול, לפעמים נכפה על האדם, לפעמים זה היצה“ר של האדם בעצמו כופה עליו כל מיני מציאויות ומהלכים, ויש לאדם צער למה הגעתי למקום
הזה והוא צועק מהמקום הזה להקב“ה, באותו רגע אסתר ביטלה את
כל הגזירות הנוראיות של המן מעל כל עמ“י – זה כל הנקודה של הבירור.

הפוסט פרשת תצוה תשפ"ו | פורים, מגילת אסתר והעבודה הפנימית הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אחרי הכלים זוכים לחוכמה..

הכנת כלים לעבודת השם זה בעיקר תיקון המידות. בכללות זה תיקון המידות והתרחקות מתאוות מיותרות של העולם הזה וככל שאדם זוכה יותר לעבוד על תיקון המידות שלו ולהתרחק מתאוות העולם הזה, ע“י זה האדם זוכה שיהיה כלי להמשיך בתוכו את השמן. כתוב בזוהר הקדוש שהשמן נקרא שמן משחת קודש, שמן שנמשח ממידת הקודש והקודש זה החוכמה. ברגע שאדם מכין את הכלים הרוחניים והנפשיים שלו שזה תיקון המידות והתרחקות מתאוות מיותרות של העולם הזה, ע“י זה האדם זוכה להיות כלי שאפשר להמשיך בתוכו שמן. השמן זה אור החוכמה לכן הזוהר אומר שמידת הקודש זה חוכמה ושמן משחת קודש הכוונה שמן שנמשח, השפעה שנמשכת, ממידת חוכמה. אז אחרי הכנת הכלים אדם יכול לזכות לחוכמת התורה שזה כולל גם בפשטות את לימוד התורה וגם הבנה בדרכי ההבנה, שאדם מבין קצת יותר איך הקב“ה מנהיג את העולם – זה בחינת השמן, אבל אף על-פי
שאדם מתקן את מידותיו ואף על-פי שאדם זוכה לחוכמת התורה, עדיין חסר מאוד תיקון הלב. תיקון הלב זה
שהלב יבער להקב“ה. להתחיל את העבודה של בעירת
הלב זה לשים פתילה בתוך השמן – רבינו אומר להפוך
את כל מה שאדם לומד לתפילה, ופתילה זה אותיות תפילה לכן אי אפשר בלי תפילה

יש כלי ויש שמן ויש פתילה, מה עוד חסר?

-כמה שאדם תיקן ומתקן את מידותיו וכמה שאדם לומד וזוכה לחוכמה התורה, בלי תפילה א“א עדיין להבעיר את הלב, א“א להבעיר את כל המציאות שלנו, א“א להבעיר את כל הנפש רוח נשמה שלנו להקב“ה. אז הפתילה זה רמז על העניין של התפילה ואנחנו רואים שגם כשיש לנו כלי וגם כשיש לנו שמן וגם כשיש לנו פתילה, עדיין זה לא דולק, צריך את השלב האחרון וזה ההדלקה – מה מרמז העניין של ההדלקה? אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שכמה שאדם ירצה לעסוק לבדו בעבודת השם, עם כל זה הוא לא יצליח להבעיר את עצמו, פה צריך להתחבר ולהתקשר
עם הצדיק שנקרא ’והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה‘ – להבה זה הכוח המבעיר..

להבעיר את הכל!

אחרי הכנת הכלי שזה תיקון המידות והבחינה של החוכמה שזה השמן והתפילה שזה הפתילה – אז אנחנו זוכים להתחבר עם הצדיק ואז הצדיק יכול להבעיר את כל העבודה הזאת להקב“ה. זה היה רמז אחד בעניין של חנוכה. רמז נוסף כתוב בספר ’בני יששכר‘: הגמרא במסכת שבת דנה בשאלה האם מותר להדליק נר חנוכה
מנר חנוכה? נניח שיש פתילה ארוכה או שאפשר להטות את הנר – באמת זה מותר..

האם מותר להדליק ע“י קיסם

-שואלת הגמרא עוד שאלה האם מותר להדליק נר מנר ע“י קיסם? קיסם זה כבר לא מצווה. להדליק נר מנר חנוכה זה להדליק נר מצווה מנר מצווה, אבל הקיסם זה כבר דבר חיצוני, האם אפשר להדליק את הנר השני מהנר הראשון אבל ע“י קיסם? באמת הגמרא נשארת עם השאלה הזאת אבל בשו“ע בהלכות חנוכה כתוב שמותר להדליק נר מנר אבל ע“י קיסם אסור ויש מתירים. בעצם יש מחלוקת אם מותר להדליק ע“י קיסם. אומר הבני יששכר שלהדליק נר מנר, הרי הנר זה הבעירה, זה החוכמה וזה האור של התורה שמאיר, ז“א שהתורה יכולה להאיר מנשמה לנשמה ואדרבה, אדם יכול לקבל תורה ואור של תורה ממישהו אחר וע“י זה הוא יזכה גם להארה הפרטית שלו, ז“א שזה לא מונע. משה קיבל תורה מסיני – יש צדיקים שמקבלים תורה מהקב“ה אבל כתוב בספרים הקדושים שלא כל אחד יכול לקבל את התורה מהקב“ה, אז אנחנו מקבלים תורה אחד מהשני, אנחנו מאירים אחד בשני את התורה ואין בזה שום חיסרון, זה הדין שמדליקים נר מנר, אבל השאלה פה האם מותר להשתמש בגורם חיצוני כדי להאיר את התורה, למשל אדם רוצה להסביר איזה רעיון, האם מותר לו להשתמש בדבר חיצוני כדי להאיר איזה אור של התורה? הכוונה להביא את זה מהמדע ומהפילוסופיה, דוגמאות שלא קשורות בתורה – זה המחלוקת.

אין שום היתר להביא שום ראייה מאריסטו

כותב הבני יששכר שבשו“ת הרמ“א שהיה גדול הפוסקים האשכנזים כידוע, כותב בשו“ת שלו כדי להסביר איזה נושא מסויים, והרמ“א כותב איזה דבר בשם אריסטו. המהרש“ל יוצא בשצף קצף גדול מאוד נגד הרמ“א והוא כותב שאין שום היתר להביא שום ראייה מאריסטו, הדבר הזה לא מתקבל בשום פנים ואופן. אומר הבני יששכר שהוויכוח בין הרמ“א למהרש“ל זה בעצם קשור להאם מותר להדליק נר מנר ע“י קיסם, האם מותר לנו להשתמש בחוכמות חיצוניות כדי להאיר את התורה. אומר הבני יששכר שהלכה למעשה אלו ואלו דברי א-לקים חיים – אם אדם יודע בעצמו שאם הוא ישתמש באיזה נתון ידיעה מהחוכמה החיצונית, וזה לא יזיק לו, זה המתירים

במנהגי ישראל יש סודות מאוד גבוהים

באמת לא כל אחד יכול להיות בטוח בזה שהחוכמות החיצוניות באמת לא ישפיעו עליו לכן המהרש“ל חשש מאוד למציאות הזאת לכן הוא יצא כנגד הרמ“א. באמת דעת הרמב“ם זה שמותר להשתמש בשפחות לניקוי הבית, ככה כותב הרמב“ם בספר מורה-נבוכים, הכוונה שמותר להשתמש בחוכמות החיצונית שזה השפחות, בשביל איזה נקודות שקשורות לניקוי הבית. הבית שלנו זה התורה לכן לפעמים צריך להשתמש בחוכמות החיצוניות אבל תמיד צריך לזכור שהם בגדר של שפחות. זה עוד נקודה בענייני חנוכה. עכשיו ניגע בנקודה יותר עמוקה, כתוב שמנהג ישראל, תורה. בפשטות הכוונה לא לזלזל במנהגי ישראל, אבל כתוב בספרים הקדושים שזה לא רק הכוונה אלא לפעמים דווקא בתוך מנהגי ישראל הקב“ה מגלה סודות מאוד-מאוד גבוהים ולפעמים יותר גדולים מהמצוות עצמם, זה בחינה של סיפורי מעשיות משנים קדמוניות – ע“י דבר שהתקבל בתורה מנהג בעמ“י, לפעמים הקב“ה מסתיר תורה מאוד-מאוד גבוהה, דווקא בתוך המנהג. אחד המנהגים של חנוכה זה סביבונים.

מה לצדיקים הקדושים ולמשחק בסביבון

סביבונים זה הדבר הכי פשוט בעולם, מדוע צדיקים מאוד-מאוד גדולים היו נוהגים לשחק בסביבונים? החת“ם סופר היה מקפיד כל חג חנוכה לשחק בסביבון. היה לו סביבון מיוחד שהוא היה מקפיד לשחק בו. תלמידי הבעש“ט, החוזה מלובלין ועוד, היו מאוד-מאוד מקפידים על העניין זה לשחק בסביבון ,זה מאוד לא מובן. מה לצדיקים הקדושים ולגדולי התורה ולמשחק בסביבון? יש עוד שאלה בעצם מה המקור של המנהג, מתי בעצם עמ“י התחיל לשחק בסביבונים? יש אומרים שמקור המשחק זה עוד מתקופת היוונים. היוונים אסרו על לימוד התורה, אז היהודים היו מכינים סביבונים וכשהיו שומעים שהיוונים באים לבדוק אם הם לומדים תורה, מיד הם היו מחביאים את הספרים ומתחילים לשחק בסביבונים – יש אומרים שזה התחיל אחרי תקופת הראשונים

אצילות בריאה יצירה ועשייה

רבינו בשיחות הר“ן שיחה מ‘ מביא את סוד הדריידיל (סביבון ביידיש). לכאורה על הסביבון המקורי כתוב ’נס גדול היה שם‘, ככה היה כתוב על הסביבונים בחו“ל, אבל בארץ התחילו לכתוב נס גדול היה פה. רבינו אומר רומז לנס גדול היה שם, שזה רמז לכל העולמות משורשם העליון עד לעולם שלנו, זה הולך ככה: נס גדול היה שם – נון זה נפרדים, הכוונה למלאכים. גימל זה עולם הממוצע, שין זה שפלים, זה העולם השפל, העולם שלנו, העולם הגשמי. והא זה חומר היולי שזה הממוצע בין הבורא לנברא. אז למעשה זה ארבע עולמות כנגד אצילות בריאה יצירה עשייה, כמובא בספרים הקדושים. זה רמז אחד למה צריך להיות כתוב על הסביבון נס גדול היה שם ולא נס גדול היה פה. עכשיו נכנס קצת לעומק הדבר כי בסביבון
יש הרבה-הרבה מאוד רמזים וסודות – הרב כתב תפילה מיוחדת לפני סיבוב הסביבון.

ריבוע זה האור הפנימי וזה מידת המשפט

עכשיו נכנס קצת לתוך הנושא הזה של הסביבון ומה הסודות שנרמזים בתוך העניין של הסביבון. יסוד ראשון – בתורה נ“ט חלק ראשון בליקוטי מוהר“ן, התורה שנקראת היכל הקודש, שם רבינו מזכיר מושג, למעשה התורה די בנויה על המושג הזה והמקור של המושג זה בזוהר הקדוש פרשת בראשית דף ה‘. הזוהר מסביר שיש כזה מושג שנקרא ’ריבועא בגו עיגולא‘ ריבוע שבתוך העיגול. הזוהר אומר לפי רוב המפרשים שהריבוע מרמז על האור הפנימי והעיגול מרמז על האור המקיף. רבינו אומר שהאור הפנימי זה עבודת מידת המשפט ואילו העיגול זה כיסא הכבוד – ז“א שיש לנו כמה מושגים שעדיין לא ברורים לנו כ“כ אבל על כל פנים זה כיוון
של הסתכלות – ריבוע זה העניין של האור הפנימי ורבינו אומר שזה מידת המשפט..

מסמל את כל עבודת השם בעולם הזה

ריבוע למעשה מרמז בהרבה בחינות ובהרבה צדדים על המציאות של העולם שלנו כי העולם שלנו בנוי מארבע רוחות השמיים שזה ריבוע – מזרח, מולו מערב, צפון ודרום. אנחנו רואים את זה בברית בין הבתרים שם הקב“ה אמר לאברהם אבינו ’שא עיניך וראה.. צפנה ונגבה וקדמה וימה‘. בחלום יעקב אנחנו עוד פעם רואים את זה, הקב“ה קיפל את הארץ תחתיו ואמר לו ’והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, אצל משה רבינו גם רואים כיוונים אחרים ’עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה‘ – אנחנו רואים את ארבע רוחות השמיים גם בעניין הדגלים, דגל מזרחי, דגל מחנה יהודה. הדרומי, ראובן. המערבי, אפרים. והצפוני דן. אנחנו שוב רואים את החלוקה הזאת לעניין של ריבוע. הזוהר הקדוש מאוד מאריך בעניין
הזה של הריבוע וארבע רוחות השמיים ובכללות נגיד שארבע רוחות השמיים, הריבוע, מידת המשפט, האור הפנימי, הכל הולך על יסוד אחד ומהלך אחד שכוונת הדברים שזה בעצם מרמז ומסמל את כל עבודת השם שלנו בעולם הזה. הריבוע זה בחינת העבודה שלנו. בעולם הזה יש ניסיון בין טוב לרע וכן הלאה לכל העבודה שלנו.

רבינו אומר שאדם צריך לשפוט את עצמו

הצפון זה נקרא גבורות והדרום זה חסדים ואומר רבינו האר“י הקדוש שכל הנשמות זה מהגבורות והחסדים, ז“א שאנחנו יצאנו מהצפון ומהדרום. הגבורות זה עניין של כעס, החסדים זה בדיוק הפוך, לעשות יותר מדי חסד, לא לריב, לא להתווכח, לא להתמודד איפה שכן צריך להתמודד, זה העניין של הגבורות והחסדים. מזרח ומערב זה זריחת השמש ושקיעת השמש. הזריחה זה שיש
לאדם הרבה אור רוחני וזה המזרח לכן זה גם נקרא מלשון זורח, ואילו המערב זה השקיעה, לכן ארבע רוחות
השמיים זה העניין של המשפט. רבינו אומר שאדם צריך לשפוט את עצמו והכוונה לעבודה הרוחנית שלו בעולם הזה

העיגול – בחינת האור המקיף

-יוצא מכל זה שעניין הריבוע מרמז על כל סדר ועניין הנהגת עבודת האדם בעולם הזה, לכן זה אור פנימי כי זה עבודה פנימית שלנו, וזה עבודת המשפט כי ע“י המשפט אנחנו עובדים את הקב“ה, וכן ארבע רוחות השמיים וכן הלאה. אז כל זה מרמז על העבודה שלנו בעולם הזה לעומת זה בזוהר הקדוש כתוב שהעיגול זה בחינת האור המקיף ורבינו אומר שזה מרמז על כיסא הכבוד. מה הכוונה בעצם בעניין של העיגול שזה מרמז על כל הבחינות האלה? אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שזה עוד בחינה של עבודה אבל זה בחינה של עבודה אחרת לגמרי במהותה ממה שמרמז הריבוע. הריבוע מרמז על הבחינה של סור מרע ועשה טוב, יש יצר טוב ויש יצר רע ואדם צריך להילחם ביצר הרע ולהתחבר עם היצר הטוב וזה המציאות של העולם הזה, זה העבודה שלנו בעולם הזה.

מסירות נפש להיות סור מרע ועשה טוב

העיגול מרמז על עבודה אחרת לגמרי במהותה, זה הבחינה של כיסא הכבוד, זה הביטול למלכות השם, בעצם העניין של כיסא הכבוד והעיגול זה להכיר שבאמת אני לא יכול לעבוד את הקב“ה, אז מה אני צריך לעשות בעולם הזה? לא להתייאש מהרחמים ובאמת זה גם עבודה רק שזה עבודה ממהות אחרת מעבודת הריבוע. עבודת הריבוע זה תלוי בי, אני צריך למסור את הנפש להיות סור מרע ועשה טוב, ואילו עבודת העיגול זה העבודה שאדם מכיר בעצמו ואומר להקב“ה: אני לא יכול אבל אני לא מתייאש מלבקש ממך ואז למעשה שתי הבחינות האלה ביחד זה בכלליות כולל את כל עבודת השם של האדם בעולם הזה, כשהריבוע זה המסירות נפש, ההשתדלות וההתאמצות אבל יש מצבים שאדם רואה שהיצה“ר יותר חזק ממנו וצריך לדעת שלכל אדם יש חלקים שהוא בהכרח לא יכול להתמודד כנגד היצה“ר

אתה יכול לתת לי את הכוחות לעבודתך

זה מוכרח להיות שלאדם יש דברים שהוא לא יכול להתמודד כנגד היצה“ר – אז אולי אין לנו מה לעשות בזה? העבודה שלנו זה לא להתייאש מלצעוק להשם ולהתחנן ולבקש ממנו, לגלות את דעתנו ולהגיד להקב“ה: אני יודע שאני לא יכול, אין לי כוחות אבל לך יש כוחות לתת לי את הכוחות, אתה בעל הכוחות כולם – זה הכוונה בעל הכוחות כולם. אדם שיש לו בעלות על דבר מסויים, יכול לחלק את זה, הוא יכול לתת את זה מתנה, יכול למכור את זה, יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה, זה הכוונה בקריאת שמע בעל הכוחות כולם, אתה יכול לתת לי את הכוחות לעבוד אותך, אז בעצם עבודת העיגול, זה העבודה של ההכנעה וההתבטלות להקב“ה, ובאמת זה סדר עבודה שלם של תפילה ושל תשובה, לא להתייאש מהרחמים של הקב“ה, מכיוון ששתי העבודות האלה שנרמזים בעניין של הריבוע והעיגול, הם שורשים מאוד-מאוד גבוהים בכל הנהגת העולם, זה מה שהזוהר אומר ריבוע בתוך עיגול, לכן על כל עבודה שהיא כללית יש צדיקים שקשורים יותר עם העבודה הזאת, צריך לדעת כלל, מהאדם הגדול ביותר ועד לאדם הקטן ביותר יש עבודות של עיגול ועבודות של ריבוע

על פי האמת לא היה אכפת לי לירות בו

יש תחומים שאנחנו יכולים לעבוד את הקב“ה, אנחנו מסוגלים להתגבר על היצר הרע ויש תחומים שאנחנו לא יכולים לעבוד את הקב“ה – יש לפעמים אדם שלפי שורש נשמתו יש לו יותר עבודה מבחינת עיגולא ויש צדיקים שיש להם יותר עבודה בבחינת ריבועא, פירוש הדבר הלכה למעשה זה שיש דברים בחיים שלנו שאנחנו יכולים לשלוט עליהם, קשה לי ואני מאוד רוצה להרביץ למישהו, ועל פי האמת לא היה אכפת לי גם לירות בו, אבל אני מבין שזה לא הדרך של רבינו, אני מאוד רוצה לעשות את זה אבל אני מתגבר אז אני לא יורה בו, זה הכוונה שיש תחומים שאדם יכול להתגבר על היצר הרע אבל יש תחומים שאדם לא יכול להתגבר על היצר הרע ואצל כל אחד זה בבחינה אחרת, יש כאלה צדיקים שיש להם בדקות המחשבה יצר הרע שהם לא יכולים להתגבר עליו, אבל
יש כאלה שזה אצלם בדיבור או במעשה – אבל לכל אחד חייב להיות מצד הנהגת העולם, תחומים שזה יותר חזק ממנו

הכי קשה זה לעשות שיתוף

צריך לדעת שכמו שיש לנו עבודה בריבוע שזה איפה שאנחנו כן יכולים להתמודד שזה נקרא ד‘ האמות של האדם שזה הריבוע, צריך לדעת שיש גם עבודה בעיגול וזה לא להתייאש ולבקש רחמים מהקב“ה ולהאמין שהקב“ה שנקרא בעל הכוחות כולם, יכול לתת לי כוח להתגבר
על היצר הרע, זה העבודה של העיגולא. באמת אם
אנחנו נתבונן בעומק הדבר נשים לב איך לכל אדם הדבר הכי קשה זה לעשות שיתוף ואיחוד בין שתי העבודות האלה, כי אם לאדם היה תקופה
שהלך לו טוב והוא הצליח להנהיג את עצמו, זה נקרא עבודת הריבוע והוא עשה אותה

כאלה ששוכחים את שמם מרוב הטשטוש

ב“ה הוא בחר בטוב ומסר את הנפש שזה עבודת הריבוע, פתאום אחרי חודש ימים הוא הגיע לעבודת העיגול, פתאום לקחו לו את כל הכוחות והוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא מרגיש חולשה וחלישות הדעת גדולה מאוד. בחודש האחרון הוא היה רבי שמעון בר יוחאי, כל בוקר בארבע הוא כבר במקווה, אח“כ התבודדות, נץ, לימוד וכן הלאה, הוא היה ממש רשב“י, פתאום אחרי חודש הוא קם בשמונה וחצי, תשע בבוקר והוא לא זוכר בדיוק איך קוראים לו. אחרי יום-יומיים כאלה הוא שם את התעודת-זהות ליד המיטה כדי שאיך שהוא יקום בבוקר הוא יגיד מודה אני ויסתכל בתעודת זהות מה השם שלו – יש כאלה ששוכחים את השם שלהם בבוקר מרוב הטשטוש שלהם – קשה לנו מאוד לדעת לעבור בין העבודה הזאתי לעבודה הזאתי…

ריבועא, יוסף הצדיק. עיגולא, דוד המלך

מאוד קשה לאחד את העבודות האלה ויש הרבה מצבים שאדם נמצא בעיגולא והוא חסר אונים, אז הוא לא מתייאש וצועק, פתאום נותנים לו כוחות, אבל הוא לא רגיל לזה. לכן הקושי הכי גדול זה לעשות את האיחוד בין הריבועא לעיגולא. אמרנו שיש צדיקים שעברו הרבה מסירות נפש של ריבוע ויש צדיקים שעברו הרבה את עבודת העיגול שזה הרבה ביטול להקב“ה – לכל אדם יש את שתי העבודות רק שיש צדיקים שהם יותר מבחינת ריבועא ויש שהם יותר מבחינת עיגולא. כתוב בזוהר הקדוש ששורש הצדיקים של המסירות נפש של הריבועא והוא למעשה סלל ונתן כוח לעמ“י לכל הדורות למסור את הנפש זה יוסף הצדיק, ואילו העבודה של העיגולא זה הבחינה של דוד המלך, כמו שדוד המלך אמר להקב“ה ’כגמל עלי אמו כגמל
עלי נפשי‘ – הגמרא בסנהדרין אומרת:  אני מוטל לפניך כגולם. אם אני מרים את
היד זה כי אתה נתת לי את הכוח להרים את היד, אני נושם כי אתה מנשים
אותי – זה העבודה של העיגולא, להכיר איך כל הכוחות וכל המציאות זה אין עוד מלבדו

לא להתייאש ולהמשיך לצעוק להקב“ה

דוד המלך שהוא משבט יהודה, כל הענף של יהודה זה הבחינה של עבודת ההתבטלות שזה עבודת העיגולא, לעומת זה יוסף זה העבודה של הריבוע. רבינו כותב בכמה מקומות וגם בתורה ו‘ ’והעיקר זה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב‘ – רצוא זה העלייה, זה בחינת העבודה של הריבוע, שאדם מרגיש שיש לו כוחות. בקי בשוב שם אדם מרגיש את החולשה, באמת זה עבודה גבוה אבל שם אדם מרגיש חולשה, לא להתייאש ולהמשיך לצעוק להקב“ה זה עבודה מאוד לא פשוטה. רבינו אומר שבירור הדעת השלם זה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב, זה האיחוד בין העיגולא לריבועא – למעשה עד כאן זה היסוד הראשון בסיבוב הסביבון – למעשה כשאנחנו מסובבים את הסביבון למעשה אם מסתכלים עליו מלמעלה זה ריבוע, באמת הסביבון נשאר ריבוע אבל שימו לב בשעה שאנחנו מסובבים את הסביבון אז רואים מלמעלה עיגול אבל באמת יש פה ריבוע, זה הסוד של עיגולא בתוך ריבועא

רק העיניים שלנו רואות עיגול

הכוונה הראשונה בסביבון זה לעשות איחוד בין העבודה של העיגולא ובין העבודה של הריבועא. שימו לב, בטבע האדם יותר קל לנו לקבל בתור עבודה זה את העבודה של הריבוע שזה סוד מרע ועשה טוב, זה מה שאנחנו מבינים, לכן שימו לב שהריבוע נעשה מחומר גשמי, הריבוע זה העץ עצמו. את העיגול רק העין רואה, באמת הסביבון המרובע נהיה עגול כשמסובבים אותו? רק העיניים רואות עיגול, הכוונה שהעיניים זה עיני השכל, ז“א שבעיני השכל אנחנו צריכים לעלות אל הביטול ולהבין שיש הנהגה כזאת שהקב“ה מנהיג אותנו באופן כזה שאין לנו שום כוח ואנחנו מתבטלים אליו. כשמסובבים את הסביבון צריך לכוון הלכה למעשה שמנהיגים אותנו בבחינת ריבוע לעשות מסירות נפש, אבל כשמנהיגים אותנו בביטול לא להתייאש ולא להפסיק לצעוק להקב“ה, וזה נקרא הדעת השלימה, הכוונה לדעת מתי שאני בריבועא לעשות את העבודה של הריבוע, בזמן שאני בעיגולא אפילו שזה מנוגד לשכלי לעשות את העבודה של העיגול

הוא לא נופל בדעתו בחלישות הכי גדולה

העבודה של הביטול דורשת הסתכלות שכלית לכן באמת אין עיגול, זה רק בעיניים שלנו נראה עיגול שזה הסוד של האיחוד בין שתי הבחינות האלה, שאדם לא מתבלבל ויודע לעבוד את הקב“ה במסירות נפש הכי גדולה כשנותנים לו כוח ולא נופל בדעתו כשהוא בחלישות הכי גדולה – זה האיחוד בין דוד ויוסף ובין העיגולא לריבועא כי זה הכל אותה בחינה. במקור היה כתוב על הסביבון נס גדול היה שם, זה אותיות נ‘ג‘ה‘ש – בפרשת ויגש כתוב ואת יהודה שלח לפני אל יוסף להורת לפניו גשנה

שנה שלימה של הבלבולים הכי גדולים…

מה זה גשנה? נס גדול היה שם. יעקב אבינו שולח את יהודה אל יוסף. יהודה זה בחינת העיגולא ויוסף זה בחינת הריבועא, כי האיחוד של יהודה ויוסף זה סוד הגאולה, לכן זה נרמז במילה גשנה שזה בגימטריה משיח. כל העניין של המשיחים מתגלה בעולם כפי האיחוד בין יהודה ויוסף וכל אדם חייב לעבור את שתי הבחינות האלה. גם יוסף צריך את העבודה של דוד וגם דוד צריך את העבודה של יוסף. במדרש רבה בפרשת וישב כתוב שיוסף בא הביתה כדי לעשות עבירה
מרוב הבלבולים שעברו עליו, שנה שלימה של הבלבולים הכי גדולים בעולם, והיא באה אליו עם תורות גבוהות, היא אמרה לו: אני רואה באצטגנינות שלי שמשיח הולך לצאת מהבית הזה, והיא ראתה נכון, רק שהיא התבלבלה ולא ידעה שזה לא ממנה זה מהבת שלה אסנת. היא הצליח לבלבל את יוסף ומרוב הבלבולים והיצר הרע כתוב במדרש שיוסף בא הביתה לעשות עבירה ואומר המדרש שהתגלה
לו דמות דיוקנו של אביו ויש מי שאומר שגם רחל התגלתה אליו – יוסף הצדיק ברח.

אם אתה נכנס…אני מחריב את העולם!!

שואל המתנות כהונה: אני לא מבין כ“כ את המעלה של יוסף, אין לי טענה ליוסף, כזה בחור צעיר וכאלה נסיונות, אבל למה כתוב שביום הזה יוסף זכה להתעטר במידת היסוד העליונה? ויותר קשה לי מה שכתוב במדרש אבכיר שזה ראשי תיבות אמן במהרה כן יהי רצון: כתוב וינס החוצה. אחרי שהוא יצא התגבר עליו היצר והוא שוב רצה להכנס לעשות את העבירה ואז התגלה אליו הקב“ה ואמר לו: אם אתה נכנס הביתה אני לוקח אבן ומחריב את העולם, כשהוא שמע את זה הוא ברח – אומר המתנות כהונה עכשיו עוד יותר קשה ללי מה המעלה של יוסף. לפני הרבה שנים שמעתי תירוץ נפלא מאוד מהאדמו“ר מפוריסוב: עד היום הזה יוסף היה שנה בבית פוטיפר וכתוב שכל יום אשת פוטיפר היתה משדלת את יוסף ומפתה אותו בבגדים מסוימים ובצהריים מחליפה ובערב שוב מחליפה בגדים, פירוש הדבר ששנה שלימה היא העמידה אותו בניסיונות הכי קשים שיכולים להיות בעולם. יוסף עמד במסירות נפש הכי גדולה שיכולה להיות בעצם עד היום האחרון יוסף תיקן לגמרי את הריבוע..

זה פיתויים של כישופים, בשמים וקטורת

המסירות נפש שיוסף הצדיק לעמוד בניסיון זה היתה המסירות נפש הכי גדולה שיכולה להיות בכל המציאות עם כל התנאים שהוא היה בהם ורבינו אומר שא“א לתאר איזה פיתויים היו לה, הכל זה כישופים ובשמים וקטורת, אין לשער איזה פיתויים היו לו והוא עמד בכל הפיתויים האלה – אחרי כל השנה הוא כבר תיקן את הריבועא לגמרי, אז מה חסר לו לתקן עכשיו? את העיגולא, חסר לו להכיר שנכון יוסף, שנה מסרת את הנפש אבל אם אני לא נותן לך את הכוח למסור את הנפש, יוסף אתה הולך לעשות את העבירה וזה מה שהראו לו ביום האחרון, הקב“ה אמר לו: אני צריך לאיים עלייך שאני אחריב את העולם, אם לא אתה תלך לעשות את העבירה. ביום האחרון זה כבר לא היה נקודה של מסירות נפש, את זה הוא כבר תיקן..

האיחוד של דוד ויוסף זה איחוד הגאולה

הנקודה של יוסף ביום האחרון היתה לעלות לבחינה של העיגולא ולהכיר שאין עוד מלבדו, שגם הריבוע שלי זה ריבועא גו עיגולא, כל הכוח של הריבועא זה מה שנמשך מסוד העיגולא. בעצם פה יוסף נכלל עם דוד, שדוד זה שיא הביטול ויוסף זה שיא המסירות נפש, והאיחוד של יהודה ויוסף או דוד ויוסף זה האיחוד של הגאולה זה האיחוד של העיגולא וריבועא וכל העניין של משיח תלוי בו וזה הסוד של הסביבון, זה הגשנה של הסביבון וזה הכוונה הראשונה שצריך לכוון בסוד הסביבון שאנחנו מכוונים לעשות איחוד בין העיגולא לריבועא כי באמת הסביבון הוא ריבוע, ז“א שאנחנו משתפים עיגול וריבוע ביחד וע“י זה מתאחדים יהודה ויוסף, אנחנו מקבלים דעת לעבוד נכון את הקב“ה בריבועא ובעיגולא. זה כוונה ראשונה בסביבון..

כוחות הלב זה עולם ההרגשה של האדם

יש כוונה נוספת בסביבון, הזכרנו שיוון זה היה בעצם בכללות כוח הטומאה וביוון היו כלולים שלושה מחוזות שזה שלוש כוחות של הטומאה – אתונה זה כנגד האות יוד במילה יוון, זה כל הפילוסופיה היוונית שזה בעצם מלווה אותנו עד ביאת משיח צדקנו. האות ואו זה להמשיך את הרגל של היוד ככה כתוב בזוהר הקדוש שהאות ואו זה יוד ארוכה. מה כוונת הזוהר הקדוש? הואו זה כוחות הלב, זה עולם ההרגשה של האדם – בקדושה עולם ההרגשה נמשך מהמוח. המוח שליט על הלב, בעל התניא כותב שלא נולד המוח בתולדתו אלא כדי להוליד ולכוון ולהדריך את הלב. בקדושה, המוח שזה שכל האמיתי זה לשלוט על הלב, להנהיג את המידות שלנו בצורה נכונה, זה הואו. בטומאה הלב מנהיג את המוח, הלב רוצה לכעוס ולחמוד ואז מהלב זה יורד יותר למטה לנון הסופית שזה הכבד, וזה התאוות הגשמיות של העולם

פתאום אדם מתעורר מהמקום החשוך

כל כללות האדם נרמזת ביוד ואו נון שזה יוון, זה החוכמה הפילוסופית וכל מטרתה זה להצדיק את כל הכעסים, ההקפדות והמידות המקולקלות ולטהר את השרץ, הכוונה שכל תאוות העולם מותרות, למעשה בקדושה התורה מלמדת אותנו איך לתקן את הלב ואת המידות לכן הסדר מוח לב כבד שזה מל’’ך זה באמת הסדר הנכון אבל ביוון התאוות שבכבד והכעסים וההקפדות שבלב רוצים למלוך ואז הם שולחים הודעה למוח שזה היוד ואומרים לו תצדיק את התאוות שלנו ואת השחיתויות שאנחנו רוצים לעשות, זה נקרא סדר יוון. באמת כשהמידות והתאוות מתגברות וזה הולך למוח אז הקליפה מקבלת כוח מאוד גדול ועוצמתי ומאוד קשה לבטל את זה. רבינו אומר שלצדיק האמת יש השגות א-לוקות ממקום מאוד-מאוד גבוה והוא ממשיך את זה לכלליות נשמות ישראל, זה נקרא המקיפים העליונים של הצדיק וזה יכול לתקן גם את הנשמות שנפלו בסוף הנון הסופית למטה-למטה. פתאום אדם מתעורר בתשובה מהמקום הכי חשוך בעולם – הכל זה נמשך מהפעולות הרוחניות של המקיפים של צדיק האמת שזה אורות רוחניים
מאוד גדולים וזה מגיע עד למטה-למטה ומאיר, זה הכוונה השנייה בסביבון.

הפוסט פרשת מקץ תשפ"ו | חנוכה כלים לקבל את האור האלוקי הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אלכסנדר מוקדון מלך 6 שנים

הגלות הראשונה זה בבל, הגלות השנייה זה פרס ומדי, הגלות השלישית זה יוון והגלות הרביעית זה אדום. בתקופת שמעון הצדיק אז קם אלכסנדר מוקדון שהיה אז המלך של יוון, הוא מלך בסה“כ 6 שנים ובשש שנים האלה הוא כבש את כל העולם של אז. אז התחילה המלכות של יוון במשך כמאתיים שנה. בהתחלה ידוע שהיה קשר טוב בין עמ“י לבין יוון ולאט-לאט הקשר התחיל להתערער עד שהגיע למצב של המתיוונים והמלחמות של החשמונאים עם היוונים. הניצחון של החשמונאים על היוונים זה היה מאתיים שנה אחרי שבנו את בית המקדש השני, ז“א שזה הזמן של מלכות יוון בעולם בעצם. למעשה כל ההנהגה בעולם השתנתה בשעה שעמ“י בנה את בית המקדש השני, ז“א שזה היה שינוי כללי של הבריאה – מדוע? אנשי כנסת הגדולה שהיו מאה ועשרים חברים, בניהם היו נביאים, חגי מלאכי וזכריה, היה בניהם עזרא הסופר, נחמיה ושמעון הצדיק שהיה הכהן הגדול – הם החליטו לבטל את המציאות של היצה“ר בעולם כמו שהגמרא במסכת יומא כותבת. צריך לדעת שברגע שהם ביטלו את היצה“ר של העבודה-זרה, כל ההנהגה של העולם השתנתה. כי כל התכלית של בעולם
וכל התפקיד שלנו בעולם זה בירור הטוב מהרע ולהתקרב להקב“ה מתוך הבירור הזה

זה יצה“ר ממהות אחרת ממה שיש היום

עד שעמ“י בנה את בית המקדש השני, עיקר הכוח הרע בעולם זה היצה“ר של הע“ז. לנו אין שום מושג מה זה היצה“ר של ע“ז, אנחנו לא מכירים את זה – אם נדייק יש התנוצצויות של היצה“ר גם בימנו, אבל בעקרון אנחנו לא מבינים מה זה היצה“ר של ע“ז, זה יצה“ר ממהות אחרת לגמרי ממה שהיום קורה. במסכת סנהדרין כתוב
שרב אשי הגיע עם התלמידים בישיבה לפרק חלק, שזה למי יש חלק לעולם הבא ולמי אין חלק לעולם הבא, אז הוא אמר את אלה שאין להם חלק לעולם הבא בסוף היום. רב אשי אמר מחר נדבר מחברינו, הוא התכוון למנשה מלך יהודה. הגמרא מספרת שבאותו לילה מנשה בא לרב אשי בחלום ונפגע מאיך שכינה אותו רב אשי…

זה תקף את האדם

מנשה נפגע מזה שרב אשי קרא לו חבר. אמר לנו מנשה: וכי חבר שלך או של אבא שלך אני? רב אשי לא הבין. מנשה טעון כנגד רב אשי: אם אתה היית בדור שלי שהיה את היצה“ר של ע“ז, היית רץ לעבוד ע“ז והיית מרים את שולי-החלוק שלך. במה אנחנו החזקנו מעמד? שאת שולי-החלוק לא הרמנו. למה זה נקרא להחזיק מעמד? כי אמרנו שאולי בריצה נסתבך עם שולי-החלוק, ניפול ונקבל מכה וככה לא נצטרך ללכת לעבוד ע“ז. ז“א שהיצה“ר של הע“ז זה היה ממש כפייה, זה תקף את האדם…

היום רואים רק את הניצוצות

אף אחד לא יכל לעמוד בניסיון של הע“ז, לכן מנשה אומר לבעל התלמוד הבבלי, אתה לא מבין בכלל מה היה בדורות שלנו – מכאן אנחנו למדים עד כמה זה היה עולם אחר לגמרי ואת זה ביטלו אנשי כנסת הגדולה. היצה“ר של העבודה זרה גרם להשתוקקות כ“כ גדולה בלב של האדם להתחבר עם המקום הזה ולעבוד עבודה זרה שברגע שהיתה לאדם את ההתחברות הזאת, גם אם הוא מבין שהוא לא צריך לעשות את זה, הוא רץ לעשות את זה – היום אפשר לראות את זה בשתי דברים וזה רק ניצוצות של הדבר, ז“א שאז זה היה הרבה יותר חזק. זה ההתמכרות לסמים והתאווה הידועה (ניאוף). אנחנו יודעים שאדם שמכור לסמים, בפרט אם זה סמים קשים, הוא לא שולט על עצמו, המקום שולט עליו, זה המושג מכור. מכור זה להיות עבד, מכור זה מפרשת בהר כי תמכור ממכרת עבד. ברגע שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את זה, הרי הם לא ביטלו את תכלית הבריאה, הרי תכלית הבריאה זה שעם ישראל יהיה בעולם הזה ויברר את הטוב מהרע. אז בעצם כל ההנהגה השתנתה. מה שהיה שורש הרע שזה ע“ז וזה לעומת זה ברא א-לקים, כנגד זה מה היה בקדושה? הנבואה

ברייתות, מדרשים, תלמוד או זוהר הקדוש

הנבואה היתה כנגד העבודה זרה. ברגע שביטלו את הע“ז בטלה גם הנבואה מהעולם, לכן הנביאים האחרונים היו מאנשי כנסת הגדולה שביטלו את היצר הרע של העבודה זרה. אז מה המלבוש והדרך החדשה של הבירור בין הטוב והרע והמלחמה בין הקדושה והטומאה? איפה זה עכשיו מתגלה? עכשיו זה נקרא בסוד בירור החוכמה. מצד הקדושה אנחנו יכולים לראות שבתקופה שביטלו את הע“ז התחילה להתגלות חוכמת התורה בעולם, בפרט חוכמת התורה שבעל-פה. אנחנו רואים שבבית
ראשון היו מלכים, היו נביאים היו מלחמות השם אבל אנחנו לא רואים ברייתות, מדרשים, תלמוד או זוהר מבית ראשון, הכל זה בעצם מבית שני ואילך, מדוע?
כי ברגע שביטלו את היצר הרע של עבודה זרה בעולם, התבטלה גם הנבואה בעולם..

פתאום בתוך יוון צומחת לה הפילוסופיה

ברגע שהתבטלה הנבואה מה כוח הקדושה שהתגלה בעולם? התורה שבע“פ לכן אפשר לראות את זה בהיסטוריה שהדבר הזה מאוד מדוייק. אנחנו יודעים שעד שתבוא הגאולה אז זה כנגד זה עשה א-לקים, אז מה הולך כנגד זה? זה בעצם החוכמה היוונית, זה מה שעומד בטומאה ובכוחות הקליפה כנגד הקדושה, וזה מאוד מעניין לראות שאת המדינות הכי אליליות שהיו בעולם זה יוון. היה להם על כל דבר ודבר אליל. היה כזה מקום שנקרא הר אולימפוס, זה בעצם היתה השכונה של האלילים. לכל דבר היה להם אליל לכל דבר – רואים שכל הצמיחה שלהם וכל התרבות שלהם זה עבודת אלילים וזה מאוד מעניין שבתקופה שעמ“י התחילו לבנות את בית המקדש השני וביטלו את היצה“ר של עבודה זרה בעולם, זה תהליך זה לא כמו שמכבים מנורת חשמל, אלא נכנסים לתהליך היסטורי ורואים איך ופתאום בתוך יוון צומחת תנועה שהיא בדיוק הפוך מכל התרבות וההיסטוריה היוונית, הפילוסופיה.

היה להם ידיעות מאוד מופלגות בדבר…

למעשה כל החכמים הראשונים והפילוסופים של יוון קמו אז. אריסטו חי בתקופת שמעון הצדיק. אפלטון, סוקרטס ופיתגורס ועוד רשימה ארוכה של פילוסופים, בעצם כל אלה צומחים ומתחילים לגלות את כל השיטה הפילוסופית בתחילת בית המקדש השני. מדוע? כי ברגע שאנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצה“ר של ע“ז בעולם, יוון נכנסה לתהליך של ביטול כל עבודת האליליות בתוכה. ובאמת זה התגלה לא רק בפילוסופיה אלא גם במתמטיקה ובאסטרונומיה, היה להם ידיעות מאוד מופלגות, הם היו חכמים מאוד גדולים להרע. אז למעשה אלכסנדר מוקדון זה הכוח הצבאי של יוון כמו שאמרנו שבשש שנים הוא כבש את כל העולם ומתפתחת כל התרבות היוונית. מובא שביוון היו 3 אזורים, ולכל אזור היה את התרבות שלו
ואת המציאות שלו. האזור הראשון זה אתונה, אנחנו
יודעים קצת מהגמרא שכל הפילוסופים זה מאזור אתונה…

תחרויות למרגלות אולימפוס

יש את אזור מוקדון שאלכסנדר מוקדון בא משם. שם זה בעצם כל הלוחמים של יוון, כל הכוח הצבאי והמלחמה של יוון בא בעצם משם. האזור השלישי של יוון זה ספרטה, לא צריך להאריך, ספרטה זה ספורט. המילה ספורט זה מספרטה. אם אתונה זה חוכמה ומוקדון זה המלחמה והכוח הצבאי אז ספרטה זה למעשה תרבות הגוף, הכוונה
להערצה של הכושר הגופני. התחרויות הראשונות
בעולם של ספורט התחילו בספרטה. עד מתי זה נמשך? עד היום. אפילו המושגים נשארו עד היום. היום התחרויות ספורט הכי גדולות בעולם נקראות אולימפיאדה, על שם
ההר אולימפוס, כי הם היו עושים לכבוד האלילים שלהם תחרויות ספורט פעם בשנה

לא מתבטלים להקב“ה לתורה ולצדיקים

העניין של ספרטה זה הערצת הגוף, ביוון זה התבטא או בכושר לרוץ, לקפוץ וכן הלאה כל העניין של האתלטיקה, דבר שני ברגע שמעריצים את הספורט מיד מעריצים עוד דבר וזה את היופי של הגוף, זה הולך תמיד ביחד. למעשה כל התרבות היוונית זה השלוש מחוזות האלה – החוכמה היוונית, המלחמתיות של מוקדון והערצת הגוף של ספרטה – זה למעשה יוון של אז. התרבות היוונית היא בעצם מתפתחת על השלוש נקודות האלה וברגע שלא מתבטלים לתורה מיד מתבטלים לצד השני, כי אין מציאות שאדם לא מתבטל, רק השאלה היא למה אדם מתבטל. או שמתבטל להקב“ה, לתורה ולצדיקים או שהוא מתבטל לצד השני, לכן אחד השאיפות הפנימיות של יוון היתה להשליט את התרבות שלהם בכל העולם. ברגע שהם התחילו עם המהלך שלהם, פה מתחילה ההתנגשות עם עמ“י. צריך לדעת שאין רשות לאף עם להתקרב אלינו, אבל מתי כן יש רשות? כשהתרבות שלהם והחן של השקר שלהם נכנס אלינו..

כל העולם זה בעצם פועל יוצר מהלב שלנו

-ברגע שזה מוצא חן בעיננו משם הם מקבלים בעצם את כל הרשות ואת כל הכוח וזה המושג של המתיוונים שהם בעצם מבחינה רוחנית אלה שהביאו בעצם את יוון לארץ, כי ברגע שמצא חן בעיניהם הספורט, היופי של הגוף והמלחמתיות שלהם והחוכמה שלהם – ברגע שהם התחברו איתם אז יוון מגיעה לארץ – ככה זה פועל בעולם. כי כל העולם זה פעולה של הלב של האדם היהודי כמו ששלמה המלך אומר בקהלת: את העולם נתן בלבם – מה הכוונה? כל העולם זה בעצם פועל יוצא מהלב שלנו, אם עמ“י מקבל תרבות מסויימת אז אנחנו מזמינים אותם בעצם לארץ. אם אנחנו דוחים אותה אז אין להם רשות בכלל להתקרב אלינו. דוגמא לדבר זה שבט לוי במצרים, ברגע שהם לא התקרבו לתרבות המצרית אז אין למצרים רשות בכלל להתקרב לשבט לוי, כל עמ“י משועבדים בצורה נוראית וללוי אין להם רשות בכלל להתקרב, לכאורה עפ“י הטבע לא היתה סיבה שהם לא ישעבדו גם את הלווים, אבל ברגע שהלווים לא מתפעלים מהתרבות המצרית, ממילא אין למצרים רשות להתקרב אליהם.

המלחמה הרוחנית מתחלקת לשלושה

כדי להכנס קצת לעומק של יוון עם השלוש מחוזות נגיד הקדמה קצרה כדי להבין קצת את כל המהלך הפנימי שבעצם מאז עד ביאת משיח צדקנו רק הולך ומתעצם. רבינו האר“י הקדום בספר עץ חיים כותב על זה קצת באריכות שהמלחמה הרוחנית שיש בתוך האדם מתחלקת בעיקרה לשלושה חלקים וזה מה שכתוב בספרים הקדושים: נפש רוח ונשמה. משכן הנשמה זה במוח, משכן הרוח זה בלב ומשכן הנפש זה בכבד. למעשה הנפש רוח ונשמה זה שלוש גילויים רוחניים ואור א-לוקי בתוכנו, זה שלוש דרגות ובחינות כלליות של התגלות האור הא-לוקי בתוכנו. הנשמה שמשכנה במוח זה למעשה כל כוח המחשבה של האדם, ז“א שכל כוח המחשבה שבאדם זה לפי מה שמאיר בו. הבחינה של
הרוח זה בעצם אור הרגש, ז“א שזה בעצם ההרגשה שלנו…

יש את הצד הטוב ויש גם רע

– תכונת הנפש זה התאווה, אבל אם נתבונן בעצם מה זה התאווה זה הצימאון הפנימי שאדם מרגיש בתוכו. יש רצון שהוא בתחום ההרגש, אדם רוצה משהו. אבל כשאדם משתוקק מאוד לדבר זה נקרא צימאון. השורש של הרגשת הצימאון זה מבחינת הנפש שמשם כוח התאוות של העולם הזה, אבל כנגד זה גם יש בצד הטוב – לכן כל השלוש בחינות האלה של נפש רוח ונשמה, שם בעצם העבודה הרוחנית שלנו. בכל אחד מהחלקים האלה קודם כל בפנימיות ובמהות שלהם זה אורות א-לוקות, זה אור
א-לוקי שמאיר באדם, אלא בגלל חטא אדם הראשון ועוד הוספנו לזה במשך הדורות עוד קצת, התערבב הרע עם הטוב ביחד, לכן בכל אחד מהחלקים של הנפש רוח ונשמה יש את הצד הטוב שזה עצם האור הא-לוקי ויש את הצד הרע שבתוך זה – נתבונן בכל אחד מהחלקים מה זה הצד הטוב ומה זה הצד הרע

לעורר את הנפש הבהמית שבתוכנו להשם

החלק הרע שבנפש זה נקרא הנפש הבהמית, בדור שלנו לא צריך להרחיב בזה כי לצערנו אנחנו מכירים את זה יותר מדי טוב, זה בעצם עומק תאוות העולם הזה, זה התאוות הגשמיות של העולם הזה. לעומת זה יש את הנפש הא-לוקית, מה זה? זה מצאה לך נפשי כמה לך בשרי, כמו שאנחנו רואים שיש תאוות בגשמיות צריך לדעת שהשורש הפנימי זה התאווה ברוחניות, זה בבחינת גרסה נפשי לתאבה, כאיל תערג על אפיקי מים וכן הלאה, דוד המלך בעצם מעורר את הנפש הבהמית שבתוכנו וזה בעצם הצימאון להקב“ה. הצדיקים שזוכים להאיר את הנפש הבהמית שבתוכם, הרבה פעמים הגיעו למצב שהם לא שלטו על עצמם. כמו להבדיל שיש בתאוות הגשמיות של העולם איבוד שליטה, ככה יש בחינה של איבוד שליטה גם בצד השני…

הרב שך זצ“ל כמעט בן 90 ורץ במדרגות

מספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב שהיתה לו כזה שמחה וכזה השתוקקות למצוות מעשיות שאחד הדברים שהיה הכי בעיה אצל רבי לוי יצחק זה השלוש
מצות של ליל הסדר, למה זה היה בעיה? כי כל פעם שהוא היה תופס את המצות
הוא היה שובר אותם מרוב התלהבות. היו מכינים לו סטים של שלוש מצות. הוא
רק היה מחזיק אותם ביד והוא היה מרגיש כזה שמחה וכזה השתוקקות שהוא
היה שובר אותם. סיפר לי אחד מזקני אנ“ש בבני ברק שהוא היה קשור עם הרב
ש“ך זצ“ל. כשהרב שך היה בא למסור שיעור בפונוביז‘ הוא היה קרוב לגיל
תשעים ובכניסה לישיבה יש מדרגות. כשהוא היה מגיע למדרגות היו רואים
שהוא מתחיל לרוץ במדרגות. אז סיפר לי אחד מזקני אנ“ש ששאלו אותו פעם
למה הוא רץ? אז הוא אמר שהוא לא יודע שהוא רץ, הוא כבר מרגיש את
השיעור תורה שהוא הולך למסור והוא היה מרגיש כזה השתוקקות וכיסופים
שהגוף כבר לבד היה רץ – זה בחינת הנפש הא-לוקית שהיא כנגד הנפש הבהמית…

משה רבינו שואל את הצדיקים בשמיים..

הבחינה של הרוח שזה בעצם הבירור בעולם הרגשי שלנו, ובדור שלנו הבירור הזה מאוד עוצמתי, כי הרבה חושבים שהניסיון הכי גדול שלנו זה התאוות, נכון שזה ניסיון עצום ונורא אבל הולך ומתברר שהניסיון של העולם הרגשי זה יותר חזק מהניסיון של עולם התאווה. כמובן שיש בעולם הרגשי שלנו אור א-לוקי,  כל העניין של אהבה, חסד, נתינה, סבלנות לשני, להכיל את השני, לרצות להבין את השני, לרחם וכן הלאה – כל זה בחינת האור הא-לוקי שבבחינת הרוח. הרוח הא-לוקית שבתוכנו זה בעצם המידות הטובות. יש ספד שנקרא דניאל איש חמודות, זה ספר מאוד מעניין, זה שיחות שהיו למשה רבינו כשהוא עלה לקבל את התורה עם צדיקים שכבר נפטרו מן העולם. הוא הלך לשאול את הצדיקים איך הם זכו למדרגות כאלה גבוהות וגם שילמדו אותו איך להנהיג
את עמ“י. הצדיק האחרון שהוא הגיע זה עמרם, אבא שלו..

השיחה של משה רבינו ואביו

כשהוא הגיע להיכל של עמרם אז עמרם אמר לו: בני משה, אני יודע למה באת לשמיים, לקבל את התורה ולהנחיל אותה לעמ“י. ועתה אלמדך כיצד להנהיג את עמ“י. דע, שהרחמים והסליחה והבנת הזולת זה עצם האור הא-לוקי שבליבך וכל כעס והקפדה זה מהסיגים והפסולת וע“ז שבלב האדם. זה למעשה הבירור שבתוך הלב. ז“א המידות הטובות והרגשות החיוביים שיש בתוכנו זה האור הא-לוקי בעצמו, לעומת זה הכעס וההקפדה, הקנאה, הפחדים והחרדות, והעצבויות והדיכאונות – אלה בעצם כל הסיגים שבעולם הרגש שלנו בבחינת בירור הרוח. אז בעבודה של בירור הרוח הטוב מהרע זה תמיד לחפש עצות ודרכים איך אנחנו מאירים בתוכנו את האור הרוחני הא-לוקי שבתוכנו כמו שאמרנו שזה מידות טובות, ואיך אנחנו דוחים את המידות הרעות מתוכנו

העיסוק המדעי בעצמו הוא אינו כפירה

הבחינה של הנשמה זה החוכמה הבינה והדעת שיש באדם, ז“א אדם בעצם בעולם הזה מחובר עם עולם מחשבה שלם, וגם אם הוא לא חושב הוא מחובר עם עולם מחשבה שלם. ככל שאדם יותר מחובר לתורה בכלל ולתורה שבע“פ בכלל, בפרט לתורה של הצדיקים שזה המשך התורה שבע“פ, ככל שאדם מסתכל על החיים ועל המציאות מתוך המשקפיים של התורה, בזה הוא בעצם מאיר את הנשמה
הא-לוקית. לעומת זה יש הרבה שכל והרבה שכליות וחוכמות שעומדים זה לעומת זה עשה א-לוקים. השורש של כל החוכמות זה בעצם הפילוסופיה היוונית והמדע. המדע מצד עצמו הוא לא כפירה, עצם העיסוק המדעי בעצמו הוא לא כפירה,
רק שיש אצלו טוב ורע מעורבב, אדם יכול לקחת את המדע ולראות את גדולת השם..

השמש זורחת במערב ושוקעת במזרח?

מי שמתבונן בפלאי הבריאה יכול לראות את נפלאות הבריאה ולראות את גדולת השם בצורה נוראית בדברים האלה – אבל אפשר לקחת את זה גם לצד הרע, הכוונה לכפירה ולמרד במלכות השם. השורש היסודי מדוע הפילוסופיה והמדעים יכולים ללכת לכיוון הכפירה זה מובא קצת בספרים הקדושים שהמדע זה שכל אמיתי, רק הנקודה היא שהמדע מתבונן בתהליכים הקבועים שיש בבריאה, ז“א שהקב“ה ברא את העולם עם השגחה פרטית שהוא משנה את הבריאה, אבל בתוך הבריאה יש גם סדר קבוע. מישהו פעם ראה את השמש זורחת במעבר ושוקעת במזרח? אף פעם לא ראינו, ויש לנו דיוקים עד חלקיק השנייה מתי היא זורחת ואיפה היא זורחת וכן הלאה. אין שינויים בדברים האלה. הקביעות זה הפתח והיסוד לכפירה מכיוון שיש קביעות אז מנצלים את החוקים הקבועים ואז אדם מרגיש כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל. ז“א מדען ממציא את החללית הכי משוכללת בעולם. אני יגיד לכם סוד גדול במדע, הוא לא צריך בכלל לעבוד על מידת הכעס כדי להמציא את המכונה הזאת

גם אם לא תשמור עיניים החללית תעבוד

-הוא הולך בבוקר מהבית לעבודה, ואין כנגדו שום תביעה במדע שהוא ישמור את העיניים בדרך, החללית תעבוד אותו דבר אם הוא ישמור את העיניים ואם הוא לא ישמור את העיניים, אם הוא יהיה כעסן או לא – מדוע? כי זה החוקים הקבועים. כל העניין של החוקים הקבועים זה בעצם המציאות והפתח של הבחירה שהקב“ה נתן בעולם שאומרת לאדם: אתה לא חייב לעבוד על עצמך. רבינו האר“י כותב בספר הליקוטים בפרשת נח ששורש הכפירה של נמרוד ובבל זה היה שהם היו חכמים גדולים מאוד (הרבה יותר מהמדענים של
היום) אבל הם ידעו עדיין את החוקים הקבועים, הם אמרו: אנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים ומי יגיד לנו מה
לעשות? אומר רבינו האר“י הקדוש שהם לא רצו
להתבטל כנגד מלכות השם בטענה שהשמיים שמיים להשם והארץ נתן לבני אדם – יש פירוד בין השמיים לבין הארץ

מדע, פילוסופיה ואסטרונומיה

למעשה הפילוסופיה, המדע והכפירה זה עומד כנגד חוכמת התורה. כמו שאנחנו יודעים היום שיש כ“כ הרבה ידיעות במדע, באסטרונומיה ובטכנולוגיה, ככל שיותר יודעים וזה יותר מתפרט, כוח הכפירה שיכול לצמוח מזה הוא יותר גדול, מה עומד כנגד זה? זה העמקות וההרחבה שיש בתורה שבע“פ. אם הפילוסופיה והמדע באים להכחיש את מלכות השם, אז התורה שבע“פ באה לגלות את מלכות השם וזה נקרא הבירור שבמחשבה שזה בירור הנשמה. אז השלוש בחינות האלה שזה במחשבה, בהרגשה ובתאווה זה שלשו בחינות וזה לעומת זה עשה א-לקים ופה אנחנו בעצם מתבררים. השלוש מחוזות
של יוון זה אתונה, שזה הפילוסופים, זה כנגד החלק הרע או הצד הקליפה שבנשמה…

משיח צדקנו ילמדנו את תורת האותיות

מוקדוניה שזה בעצם גבורה של שקר של גאווה ושל שליטה זה בעצם כנגד בחינת הרוח ואילו ספרטה זה הספורט והערצת הגוף, זה כנגד הנפש הבהמית. לכן ביוון היו כלולים בעצם כל כוחות הטומאה, הם שורש לכל כוחות הטומאה עד ביאת משיח צדקנו, כמו שאמרנו מקודם אפשר לראות שעד היום משתמשים במושגים של יוון הקדומה. כתוב בספרים הקדושים וגם רבינו מביא את זה שידוע שבסוד האותיות, האותיות בסודות וברמזים שלהם הם מרמזים את כל הבחינות הרוחניות. רבינו אמר שיש תורה שנקראת תורה של האותיות. מה שאנחנו לומדים היום זה תורה של מילים ומשפטים אבל צריך לדעת שלכל אות בלשון הקודש יש אין-ספור תורות כשיבוא משיח צדקנו ויפתח הדעת אז נתחיל ללמוד בעצם את התורה של האותיות. יש דברים מאוד-מאוד עמוקים בדבר הזה, אנחנו יודעים רק קצת מתורת האותיות..

כוח המחשבה הוא שמתפשט בתוך הלב

בספרים הקדושים כתוב שכשנכנסים לתוך האותיות יש את צורת האות ויש את הגימטריה של האות ויש את המילוי של האות. לדוגמא אם לוקחים את האות יוד אז אנחנו רואים קודם כל שזה אות קטנה במבנה שלה, הגימטריה שלה זה 10, זה הספירה העשירית מלמעלה למטה, והמילוי שלה זה יוד ואו דלת. בכללות נראה שלוש אותיות. מה התורה של האות יוד? למעשה רש“י אומר את זה על הפסוק אז ישיר משה – יוד על שם המחשבה נאמרה. ידוע בכל ספרי המקובלים שהאות יוד של שם ה-ויה זה כנגד המחשבה. הזוהר הקדוש אומר שהאות ואו זה יוד ארוכה. לכאורה הזוהר הקדוש צריך להגיד לנו כזה דבר? כל ילד בכיתה ב‘ יודע להגיד את זה. למה מתכוון הזוהר? אמרנו קודם שהכוח של הנשמה זה במחשבה וכוח הרוח זה כוח ההרגשה. מה שהזוהר הקדוש אומר שהאות ואו זה יוד ארוכה זה מרמז פה על הקשר בין המחשבה להרגשה של הלב, ז“א שהאות ואו זה כנגד הלב שלנו. כשמאריכים את האות יוד ומקבלים את האות ואו הכוונה שכוח המחשבה הוא זה שמתפשט בתוך הלב, בעצם הזוהר אומר שהעולם הרגשי שלנו מופעל כתוצאה מהעולם המחשבתי שלנו, אז האות ואו זה מרמז על הבחינה של ההרגשות שבלב..

הגדר של אדם כשהוא שולט על התאווה

מה זה נון סופית? זה בעצם להאריך את האות ואו עד לכבד, מהלב לכבד. מה שמפעיל את עולם התאוות זה עולם הרגש. אני זוכר שלפני עשרות שנים ראיתי מחקר ששאלו שם מה הסיבה שאנשים נופלים לתאוות אכילה, הכוונה שם היתה על אכילה כפייתית שזה דבר נורא מאוד, זה בולמוס של אכילה  ואדם לא יכול להפסיק לאכול עד שממש נהיים חולים מזה, תלוי לפי החריפות. אז במחקר הזה אמרו שהסיבה והשורש זה שאדם סובל מהרגשה שלא אוהבים אותו לכן הוא נופל לתאוות הגשמיות האלה, ז“א עצם שורש התאווה זה בעצם בעולם הרגש, שזה בלב. זה הסוד להמשיך את הואו שבלב לנון סופית, כי הנון סופית זה בעצם עולם התאוות הגשמי, לכן הכי קשה זה לתקן את הנון סופית, לכן כתוב בספרים הקדושים שהנון יורדת מתחת לשורה, כי התאווה הגשמית זה בעצם מוריד את האדם מתחת לגדר האדם. כל המושג של הגדר של אדם זה כשאדם שולט על התאוות הגשמיות ולא משועבד לתאוות הגשמיות. ברגע שאדם משועבד לתאוות הגשמיות אז מה בינו לבין הבהמה? יש לו את הנפש הבהמית כמו שיש לחיה או לבהמה ובזה אדם יורד מתחת לשורה ז“א לגדר האדם וזה הסוד של הנון שיורדת למטה, ומתי יש את הבירור של המקום הזה של התעצמות הנפש הבהמית? זה הכי חריף בעקבתא דמשיחא.

הוא לומד בעיון ושוחה בנושא כמו דג במים

בעקבתא דמשיחא זה עיקר הבירור של המקום הזה לכן כתוב שבעקבתא דמשיחא יום חמישים שערי טומאה שזה גימטריה של הנון סופית. אז השלוש אותיות האלה מרמזות בעצם על המוח שזה הנשמה, הרוח שזה הלב והנפש שזה בכבד. ואם נשים לב זה הכלל כלול בתוך יוון. יוון מרמזת בתוכה על כל הבחינות האלה. עכשיו אם נתבונן קצת לעומק, בכל אחד בנשמה יש את כל השלוש בחינות, ברוח יש את כל השלוש בחינות וגם בתאווה יש את כל השלוש בחינות. נסביר קצת מה הכוונה, ברגע שאדם מתבונן בעניין מסויים, למשל הוא לומד בעניין מסויים והוא לומד בזה ומרחיב בנושא הזה, באופן טבעי מה קורה לאדם שלומד תקופה יחסית איזה נושא מסויים והוא לומד שם בעיון והוא שוחה בנושא כמו דג במים, מה יקרה לו מבחינה רגשית? הוא יתחבר עם המקום הזה באהבה והוא יאהב את המקום הזה עד שזה כבר יכול להוליד בתוכו השתוקקות למקום הזה. בעולם המחשבתי ובנשמה יש הרגשה ויש תאווה, כשאדם מעיין הרבה הוא מרגיש את המקום הזה והוא יכול להגיע למצב שהוא משתוקק למקום הזה. בעצם העולם ההרגשתי והעולם של הצימאון הוא נולד מההתבוננות של הנשמה – לעומת זאת יש מצב שמא שקובע אצל האדם זה העולם ההרגשתי, ז“א שברגש שלו הוא משתוקק למקום נפשי מסויים ואז כל המחשבה שלו תלך לכיוון הזה, מילדות חינכו אותו שבברזיל יש נופים

כיום אנו עוסקים בבירור של הרוח והנפש

חינכו אותו בכזה חינוך – אז הוא כ“כ משתוקק בלב שלו להגיע לברזיל, אז מה בעצם יקרה? המחשבה שלו עכשיו תהיה משועבדת להרגשה שלו. כשאדם מאוד-מאוד רוצה משהו בלב הוא משעבד את המחשבה להרגשה שבלב, ויש את הבחינה של התאווה, כשהיא מאוד-מאוד מתגברת היא משעבדת את כל הקומה, השאלה היא בעצם מאיפה זה מתחיל? האם זה מתחיל מהנשמה ואז המחשבה היא קובעת והיא מובילה את כל המהלך ואז האדם מרגיש השתוקקות וצמא להשם כמו דוד המלך זה תיקון כל הקומה. לעומת זה, מהצד השני כשיש לאדם רצון לתאווה מסויימת הוא משעבד מלמטה למעלה את כל הקומה, אז כל העולם המחשבה שלו עכשיו זה איך אני משיג את התאווה שאלה מאיפה זה בעצם מתחיל. כיום אנחנו עוסקים בעיקר בבירור של הרוח והנפש, לכן את אף אחד לא מעניין איזה מחלוקת בפילוסופיה בין השיטה של אריסטו לבין השיטה של שמעון הצדיק, אנחנו בכלל לא מבינים על מה הם מדברים, אנחנו מאוד רחוקים מזה, הסיבה היא לא שאנחנו לא יכולים להבין או שאין לנו את הדעת, אלא כי ירדנו לבירור אחר, לכן הקב“ה מעצים בתוכנו את הבירור של הלב ושל הנפש, זה בא לידי ביטוי בעומק התאוות,
ושם השאלה היא מה מניע את מה, האם הנשמה שמכירה את מלכות השם מובילה את כל הקומה או שהתאווה שרוצה את התאווה היא זאת שמניעה את כל הקומה…

כל הדור מכור, השאלה היא באיזה דרגה

אם נתבונן מאז בריאת העולם יש תאוות, אבל היום עיקר כוח הרע זה שמניפים על דגל התרבות שכל התאוות מותרות, זה חירות הפרט וזה חירות האדם וזה בריאת העולם. מי שמדבר נגד תאוות אפילו התאוות המוזרות, כמו הגאים, איך הוא נחשב היום בתרבות המערבית-החילונית? אין כפירה יותר גדולה מזה. הירידה שלנו למקום הזה זה מה שמסתיר מאוד את האור הא-לוקי ומתחת לשורה שמה כבר מגיעים למציאות שהנפש הבהמית מתקשרת עם המקום שלה בגלל שתכונתה זה השתוקקות וצימאון, לכן היא מתקשר עם המקום שלה וזה כבר בחינה של התמכרות – למעשה זה מושג לא פשוט כי כל הדור מכור, רק השאלה באיזה דרגה ולמה, זה שיש לנו הלכות שיעזרו לנו זה לא שאנחנו לא מכורים אלא אנחנו מכורים מתונים, כל יום צריך להגיד מזמור לתודה שהצילו אותנו מהשיגעון הזה שעובר על העולם. המושג התמכרות זה שאדם כבר איבד את השליטה על עצמו והוא לא יכול לצאת מהמקום הזה. כשאדם יורד מהנון הסופית הוא כבר לא יכול לצאת מהמקום הזה. אומר רבינו האר“י הקדוש שברגע שאדם קצת התחיל את הירידה הוא
כבר לא יכול לעלות בכוחות עצמו בשום פנים ואופן. עם כל זה אנחנו רואים
שברוך השם המהפכה האמיתית של הדור שלנו זה התשובה, אז איך זה בעצם קורה?

רשב“י המשיך אור עד לעקבתא דמשיחא

רבינו מרמז את כל הנקודה הזאת בתורה י“ב חלק שני : כשאדם נופל למקומות המטונפים והבתי ע“ז זהה נקרא הסתרה שבתוך הסתרה ושם אין אור א-לוקי שמגיע למקום הזה כמו שהקב“ה אומר: וכבודי לאחר לא אתן. אז השכינה לא מאירה, זה הסוד של הנון הסופית של יוון. צריך לדעת שיוון מאז היווצרותה, כל תכליתה זה להגיע למקום הזה, כמו שחז“ל אומרים שעמ“י לא עשו את העגל כדי להתיר את העריות, כך היוונים של הפילוסופיה שלהם היתה להתיר את העריות. מה השורש של האור הרוחני שמאיר במקומות הנמוכים? בסוד בראשית מאמר סתום, כל תיקוני הזוהר זה 70 תיקונים (פירושים) על המילה בראשית. רשב“י המשיך אור מבראשית מאמר סתום עד העקבתא דמשיחא לכן הוא אמר בהאי חיבורא יפקון מגלותא, שימו לב שבשם רבי שמעון נרמז העניין הזה שמעון זה שמעו-ן, שמעו בתורה שלי לנון הסופית. אני מתחיל להמשיך לכם את התורה של הנון הסופית עדי שינחמו אתכם בתורה הזאת, מי ינחם אתכם? רבי נחמן. נחמן זה נחמה בנון הסופית. הצדיק צריך להמשיך את זה וזה ע“י הבחינה של נתן תורת אמת, ר‘ נתן ממשיך את זה עוד ועוד להאיר את זה בעומק הדבר.

הפוסט פרשת וישב תשפ"ו | ענייני חנוכה בפנימיות ובעומק של הדברים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

שעה אחת מהאור הגנוז..

הקב“ה גנז את האור הגנוז ביום רביעי בבוקר בנץ החמה מכיוון שזה היה היום שהקב“ה תלה את המאורות בשמיים שזה השמש, הירח והכוכבים ומאז במקום האור הגנוז התחילו להאיר בעולם השמש, הירח והכוכבים – הדבר
הזה מובא בהרבה ספרים אבל בירושלמי כתוב שבנץ החמה של יום שישי של בריאת העולם, הקב“ה חזר להאיר את האור הגנוז, מכיוון שהיום הזה זה היום שהקב“ה ברא
את אדם הראשון ואדם הראשון זה תכלית הבריאה,
לכן החזיר הקב“ה את האור הגנוז להאיר פעם נוספת ביום שישי בבוקר, כל זה לכבוד בריאת אדם הראשון.
לאחר שאדם הראשון חטא ונגזר עליו הגירוש מגן-עדן, הקב“ה רצה לגנוז את האור – אומר הירושלמי שאז באה השבת הראשונה וביקשה מהקב“ה להשאיר את האור הגנוז עד לאחר השבת – הקב“ה קיבל את בקשתה של השבת והאור הגנוז נשאר להאיר עד מוצאי-שבת. לאחר אותה שבת הקב“ה גנז את האור הזה עד לעתיד לבוא – יוצא שסה“כ האור הגנוז האיר פעם נוספת שתים-עשרה שעות ביום השישי מהנץ החמה ועד לשקיעת החמה
ועוד עשרים-וארבע שעות של השבת – סה“כ האור הגנוז חזר להאיר
שלושים-ושש שעות – כל זה מובא בגמרא בירושלמי במסכת ברכות. הרוקח מביא את הגמרא הזאת ואומר: כך קיבלתי שכל נר חנוכה מאיר שעה אחת מהאור הגנוז.

בברסלב בוערת אש (א‘ באייר תק“ע)

מובא בפשט הגמרא והרמב“ם פוסק את זה להלכה וזה מובא גם בתורת הסוד שחצי שעה זה עיקר ההארה של חנוכה. לכן היו צדיקים שהיו יושבים מול נרות חנוכה
ולא עושים שום דבר, רק מסתכלים על הנרות, והם היו מעידים שהם ראו בנרות חנוכה את כל מה שעתיד להיות כל השנה עד חנוכה הבא. איפה מצאנו שמסתכלים על אש ואפשר לראות את העתיד? כידוע כשרבינו היה אדמו“ר ומנהיג, למעשה רוב הזמן הוא היה גר בברסלב ולא באומן. בא‘ באייר תק“ע זה היה שבת ר“ח אייר,
בליל שבת פרצה שריפה וכמעט שרפה את כל ברסלב, באותה תקופה היו בתים מעץ.

עוזבים את ברסלב

..כל החסידים ורבינו נאלצו לעבור את הנהר (נהר בוג) וישבו על גבעה כל הלילה וראו איך הבתים נשרפים. כמובן שכולם היו בצער עצום, בכל אופן זה היה הבתים שלהם עם כל הרכוש ואי-אפשר לכבות את השריפה. רבינו ישב כל הלילה והסתכל על האש הזאת והיה בשמחה גדולה ואף אחד לא ידע על-מה ולמה. במוצא“ש רבינו אמר לארגן מיד את כל החפצים, עוזבים את ברסלב ועוברים לגור בעיר אומן – אף אחד לא הבין למה, ובאמת תוך יומיים וחצי ארגנו את כל הציוד ואת כל החפצים של רבינו ויצאו מברסלב בכרכרה עם סוסים לאומן. בעגלה רבינו אמר לר‘ נתן : משמיים הראו לי באותו לילה שראיתי את האש את כל מה שעתיד להיות עד שיבוא משיח צדקנו ואני חייב לעזוב. עכשיו מתחילה כל הדרך של הגאולה.

מגדולי המקובלים באיטליה

כשמסתכלים על הנרות של חנוכה אפשר לקבל הארה מהאור הגנוז – כל העניין של חנוכה שאנחנו זוכים
להאיר את האור הגנוז. יש ספר שנקרא ’שומר אמונים הקדמון‘, כתב אותו אחד המקובלים הגדולים באיטליה, קראו לו ר‘ יוסף אירגאס. הוא כותב כך: בחצי שעה שמאיר נר חנוכה, יש בזה בחינה יותר גבוהה מהמנורה בבית המקדש, מכיוון שבחצי שעה מאיר אור בית המקדש ממש. המנורה של בית המקדש האירה אור מאוד גדול בבית המקדש אבל נר חנוכה מאיר בכל בית ובזה נר חנוכה יותר גדול אפילו מהמנורה. כל גדולי הצדיקים והמקובלים מביאים את השומר האמונים הזה ואומרים שכפשוטו בחצי שעה הראשונה יש לנו הארת בית המקדש ממש בכל
בית. חנוכה זה הבחינה שנקראת האור הגנוז – בוודאי שיש בזה אין-ספור סודות שאנחנו לא יכולים לדעת ולא יכולים להבין מה זה האור הגנוז, אבל אנחנו יכולים להתבונן בזה מעט: למעשה האור הגנוז נברא ביום הראשון של בריאת העולם וזה כתוב בתורה ’ויאמר א-לקים יהי אור ויהי אור‘. הבריאה הראשונה זה האור וזה האור הגנוז. כשכתוב בתורה על בריאת האור, עיקר המשמעות זה חוכמה בינה ודעת,
כשאדם זוכה להבין ולהשיג דברים בפרט אם זה בתורה זה נקרא שהוא קיבל עכשיו אור

האור של התורה -’חכמת אדם תאיר פניו‘

כל הבנה והשגה שאדם מבין ומשיג בתורה הקדושה זה נקרא האור של
בריאת העולם אבל יש את האור הנגלה ויש את האור הגנוז. האור הנגלה זה
התורה שאנחנו לומדים ומבינים, אם זה פסוק, הלכה או משנה. ברגע שאדם
לומד משהו ומבין אז באותו רגע הוא מקבל את הבחינה של האור של
התורה, זה נקרא שהאור של התורה מאיר בו, לכן הפסוק אומר:  ’חכמת
אדם תאיר פניו‘ – החוכמה וההבנה של האדם זה למעשה האור של בריאת העולם.

לקבל בחנוכה ניצוצות מהחוכמה הגנוזה

האור הגנוז זה חוכמה ודעת אבל מסוג וממין אחר מהחוכמה שאנחנו יכולים להשיג היום שזה האור הנגלה. היום אנחנו לא יכולים להשיג את החוכמה הגנוזה אבל אנחנו יכולים לקבל ניצוצות מהחוכמה הגנוזה של סוד האור הגנוז ובחנוכה אדם יכול לקבל מקיום מצוות נר חנוכה ומההסתכלות בנרות את בחינת החוכמה שתאיר לעתיד לבוא. צריך קצת להתבונן עד כמה שאנחנו יכולים להבין מה זה האור הגנוז וכדי להתבונן בדבר הזה נביא דוגמא ממקום אחר – בספר ישעיה יש נבואה של נחמה לאחר החורבן. הקב“ה אומר לעמ“י ’נחמו נחמו עמי יאמר א-לקיכם‘. הקב“ה מנחם אותנו ואמר לנו: אני לא עוזב אתכם לעד, עוד יהיה תיקון לבית המקדש. שואלים המפרשים מדוע יש כאן לשון כפולה (נחמו נחמו)? נחמו אחד זה האור הרגיל, נחמו נחמו עמי זה סוד האור הגנוז. מה ההבדל בין להגיד פעם אחת נחמו לבין להגיד פעמיים שזה נחמה כפולה? מובא בספרים משל או דרך להבין מה זה הנחמה הכפולה:

כשהוא נזכר בזה יש לו צער מאוד גדול

..לא עלינו ולא על אף אחד מישראל אדם חלה במחלה מאוד קשה ובעקבות זה הוא צריך לשכב שנה בבית החולים. אחרי שנה של מצב מאוד לא נעים, ברוך השם הקב“ה סייע ונשלחה לו רפואה, הוא יוצא מבית החולים – עצם זה שהוא בריא ויצא מבית החולים זה משמח אותו, יש לו שמחה מזה שהוא בריא עכשיו, אבל בכל פעם שהוא נזכר במה שהוא עבר בשנה הזאת הוא מרגיש צער מאוד גדול – זה נקרא נחמה אחת, שאדם היה בצרה והוא יצא מהצרה הזאת. עצם העובדה שהוא יצא מהצרה הזאת הוא מרגיש שמחה ונחמה. מה זה נחמו נחמו עמי שזה נחמה על-גבי נחמה? שאדם זוכה להשיג את הטוב הגדול שהיה בכל השנה שהוא היה בבית החולים, עכשיו אדם מבין הבנה חדשה לגמרי: אני רואה איזה טוב נמשך עליי בזכות השנה שהייתי צריך לעבור בה את המציאות של המחלה ושל ביה“ח – עכשיו השמחה שלו היא שמחה כפולה, גם שהוא הבריא וגם שהוא היה חולה, מכיוון שעכשיו הוא מבין שעצם העובדה שהוא היה חולה זה בעצם טובה גדולה מאוד בשבילו

בחינה של מעין עולם הבא

..מידת הגאווה זה ההפסד הכי גדול שיש לאדם בעולם הזה. צריך לדעת שיש סיבה לכל מה שאנחנו לא מצליחים בין ברוחניות ובין בגשמיות – הגאווה. לפעמים הקב“ה מרחם עלינו אז הוא מעביר אותנו באיזה תיקון או באיזה צמצום ובזה הוא מתקן לנו את מידת הגאווה, אז כשיש לאדם את הצמצום והוא יוצא ממנו זה נחמה אחת, אבל כשאדם מבין שכל מה שהוא עבר זה בעצם רפואות, אזי הוא שמח בדבר הזה שהוא היה צריך לעבור. הוא מבין שהצער שהוא עבר זה בעצם התיקון הכי גדול, אז הוא שמח גם על התיקון עצמו – זה נקרא דעת כפולה שזה ’נחמו נחמו עמי‘ לכן אומר רבינו בתורה ד‘ בליקוטי מוהר“ן: ’כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין
עולם הבא‘ – בעולם הבא כולנו נשיג איך כל מה שעבר עלינו זה בעצם טובה מאוד גדולה ואז אנחנו נשמח בכל, אנחנו לא נשמח רק על הדברים הטובים אלא על הכל..

כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו

..לעתיד לבוא כמו שאנחנו נשמח על הדברים הטובים, כך אנחנו נשמח על הדברים הלא נעימים פי 2, אנחנו נראה שמהדברים הלא נעימים צמחו לנו טובות יותר גדולות מאשר מהדברים הנעימים, מכיוון שזה הכל רפואות להכין אותנו לעתיד לבוא. כשאדם מתחיל להבין את הנקודה הזאת ’כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא‘ – זה כבר השגה שנקראת מעין האור הגנוז. הרבה פעמים יש דברים שמצערים אותנו בעולם הזה: יש כאלה שמצטערים על המקום שבו הם נולדו, אחד אומר: אשתי לא בסדר, הילדים לא בסדר, בעל הבית לא בסדר..

כשיש צרה, הדמים זורמים במהירות ללב

נכון להיום יש בעולם בערך 7 וחצי מיליארד אנשים – תמיד אנחנו נמצא מישהו אחד להתמרמר עליו ולטעון כנגדו – זה מה שאומר רבינו כשאדם יודע שבאמת כל מארעותיו הם לטובתו, כשאדם מתבונן בנקודה הזאת וזוכה להשיג את זה, זה בעצם תיקון הנפש הכי גדול ואת זה אנחנו יכולים לקבל מבחינת הנר של חנוכה, להתחיל לקבל את האור הגנוז ולדעת שכל מה שעבר, עובר ויעבור עלינו, הכל זה לטובתנו. באמת אין דבר יותר קשה מזה, זה דבר שמאוד קל להגיד אבל הכי קשה זה לקיים את זה. אומר רבינו בתורה ב‘ חלק שני שנקראת ’ימי חנוכה‘: שכידוע הדמים זורמים בגוף ועיקר המשאבה והריכוז של הדמים זה בלב. בלב יש את הצד הימני ואת הצד השמאלי. כשיש צרה לאדם הדמים מתחילים לזרום במהירות אל הלב – מסכן הלב שסובל עכשיו את כל הצרות. כואב לאדם הרגל? הדמים מיד רצים לספר את זה ללב.

כשיש מועקת-הלב, מתחילה עקמומיות

אם יש לאדם איזה בעיה הדמים מיד רצים ללב לספר לו את זה, אז הלב מתחיל להרגיש את המועקה וכך אנחנו מרגישים את המועקות שבלב, וברגע שיש ללב
מועקות אזי יש ללב עקמומיות ואז אדם כבר לא יכול לחשוב בצורה נכונה. צריך
לדעת כלל: ברגע שאדם נמצא באיזה צער, התרגשות או כעס בלב – אזי כל
מה שנראה, נחליט, נחשוב ונקבע לעצמנו, זה בוודאי לא האמת. אם אדם
מחליט החלטה בשעה שהוא כועס או שהוא בצער אזי אפשר להרוויח פה דבר אחד: מה שחשבתי זה
בוודאי לא האמת – זה כלל גדול מאוד. הלב משדר למוח את המצוקה ואז המוח מתחיל להתבלבל יחד עם הלב ואז נעשה בלבול מאוד גדול בתוכנו. ככל שאדם מבין וזוכה להבין שכל מאורעותיו הם לטובתו,  זה מתחיל להכניס
את כל הזרימה של הדמים למהלך נכון, שזה מהלך
שקט ורגוע. כשיש מהלך רגוע של הדמים ואדם רגוע בלב אזי מהמקום הזה אדם מתחיל להתבונן בחסדים
של הקב“ה ואזי הוא מקבל שמחה-זה הסוד של השמחה.

נופלת לו פתקא משמיים

השמחה זה הרגשה שבלב, הלב מרגיש את השמחה. כשהלב מרגיש את המצוקות הוא לא יכול להרגיש את השמחה. עכשיו לפני הגאולה בכל יום אדם קם בבוקר, אומר ’מודה אני לפניך‘ ומיד נופלת לו פתקא משמיים עם 25 בעיות חדשות. מי שיש לו כל יום 25 בעיות חדשות צריך
להגיד להקב“ה תודה שזה רק 25. יש כאלה שהבעיות שלהם זה סדרה חשבונית עולה, ביום ראשון זה 25 בעיות, יום שני זה כבר 35 בעיות וכן הלאה עד שאדם כבר אומר: אי אפשר לסבול את העולם הזה – היום רוב בני האדם אומרים שהם לא יכולים לסבול את העולם הזה מרוב
שיש להם בעיות. היום קוראים לזה בעיות רגשיות, מכיוון שכל הזמן הלב במצוקה..

כל שנייה העולם מתהפך מהצד הזה לזה

..אי אפשר כבר לסבול את זה, אז מה אנשים עושים? סיפרו לי כמה רופאים ש80% במדינת ישראל היום משתמשים בתרופות הרגעה, יש הומאופתי, כימי וטבעי. היום כולם צריכים את התרופות הרגעה מכיוון שלפני הגאולה כל הדמים רצים חזק. כל העולם זז במהירות עצומה, השיגעונות של הבני אדם מסובבים את כדור הארץ – כל זה בגלל שיש בירור שנקרא הבירור שלפני הגאולה. כדי לעבור את הבירור הזה בשלום זה חייב להיות ע“י הבחינה של האור הגנוז, הכוונה שאדם ילמד להתבונן שהוא לא מבין מה שקורה, כל שנייה העולם מתהפך מהצד הזה לצד הזה – צריכים לדעת שזהו סוד האור הגנוז. מה שאנחנו יכולים לעשות אנחנו חייבים לעשות לטובה, אסור לנו להתבטל בעולם הזה, צריך להתפלל שיהיה בסדר ולהשתדל לפעול בפועל מה שאפשר כדי לעשות את הדברים הטובים, אבל מעבר לזה אח“כ צריך לדעת: השם, מה שאתה רוצה זה מה שקורה, אני יודע שאני צריך להביא פרנסה..

אחרי 4 חודשים עם חובות של חצי מיליון

..פתחתי עסק. איך יכול להיות שאחרי 4 חודשים אני עם חצי מיליון שקל חובות בעסק אחרי שעבדתי מהבוקר ועד חצות הלילה ומסרתי את הנפש ועשיתי
את הדברים הכי נכונים? אני לא יודע איך זה יכול להיות אבל ככה השם רוצה. אנחנו לא מבינים את זה, הכל מתהפך בעניינים שאנחנו בכלל לא מבינים. הסוד של האור הגנוז זה נקרא סוד המשקפיים, הכוונה שכל הנקודה היא איך אנחנו מסתכלים על הדברים. אדם צריך לפעול ולהשתדל לעשות מה שהוא יכול, אבל אח“כ אדם צריך לדעת איך להסתכל על הדברים. להסתכל בצורה נכונה ולהבין שיש בורא לעולם שמנהיג פה את הכל ועושה פה איזשהו סדר, והסדר הזה הוא כולו הכנה לגאולה. אנחנו מבינים איך מכינים את העולם לגאולה? מאיפה אנחנו מבינים?? אנחנו לא מבינים את זה – כשאדם מסתכל ככה על הדברים, זה נקרא להסתכל במשקפיים במבט של האור הגנוז: שהכל לטובה רק שאנחנו לא מבינים את הטובה הזאת,
ואז אדם באמת יכול לזכות להתחיל לקבל רגיעה. בלי זה אי-אפשר היום להיות רגוע.

להגיד תודה כי כל מה שקורה זה לטובה

אם אדם לא ממליך היום את הקב“ה, הכוונה להבין שיש בורא לעולם שמנהיג את העולם והוא עושה את הכל לטובה כדי להכין את כולנו לקראת הגאולה, אזי אדם יכול היום לצאת מדעתו מרוב השיגעונות שקורים היום בעולם. כל העניין של רבינו זה לקבל את המשקפיים שמראות איך להסתכל על הדברים, לכן רבינו אומר ’כשאדם יודע שכל מארעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא‘ והנדבך הנוסף של הדבר הזה הוא להתחיל להתרגל להגיד להקב“ה תודה על כל מה שעובר. בחנוכה מאיר האור הגנוז לכן קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל להקב“ה מכיוון שכל העניין של להתקשר ולהתחבר עם האור הגנוז זה שאדם זוכה להגיד להקב“ה תודה.
להגיד תודה מכיוון שכל מה שקורה זה לטובה. כשאדם יודע שבכל מה שקורה יש טובה גדולה מאוד אז הוא אומר תודה.

כל פרסי האוסקר בעולם

הנקודה הראשונה של האור הגנוז זה איך להסתכל על הדברים ולדעת שמה שאנחנו רואים עכשיו זה סרט, רק
מה אל תיכנס יותר מדי חזק לסרט. יש במאי עולמי,
לפני שישחטו אותו יתנו לו את כל פרסי האוסקר
והבימוי בעולם וזה היצר הרע. מובא במדרש
שבשעה שעמ“י היה במדבר 39 ימים אחרי שמשה
רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה, עפ“י האמת
למחרת משה רבינו צריך לרדת ולתת את התורה לעמ“י, אבל מה עמ“י רואה? הם רואים את ההלוויה של משה רבינו בשמיים, 600 אלף גברים יושבים במדבר סיני מסתכלים על השמיים ורואים
את ההלוויה של משה רבינו – איזה סרט ואיזה הפקה עשה היצר
הרע ולא היה בכלל כזה דבר-מפה נלמד איזה כוח גדול יש ליצר הרע להטעות אותנו..

יותר מהעבירות הוא רוצה את העצבות

האור הגנוז הוא מעל השכל, אני לא מבין למה המציאות הזאת עכשיו לטובה, אבל מעל לשכל אני מאמין שהכל לטובה – למעשה פעם זה היה עצה ודרך בעבודת השם, היום זה פיקוח נפש להסתכל על הדברים ככה, אם אדם לא הולך בדרך הזאת אזי אחרי כמה ימים הוא הולך לקבל טיפול פסיכיאטרי מכל מה שעובר ובכל יום זה רק הולך ומחריף. אומר רבינו שיותר ממה שהיצר הרע רוצה עבירות, הוא רוצה עצבות ודיכאון. אחרי חטא אדם הראשון כל מה שהיצר הרע רוצה מאתנו זה שנהיה עצובים, כל החיות שלו זה כשיהודי עצוב. ההתבוננות בחסדים של הקב“ה, גם כשאנחנו לא מבינים למה זה טוב, זה למעשה ביטול כל הכוח של היצר הרע. כל החושך זה כשאדם חושב שיש פה משהו רע, אבל כשאדם מבין ומשיג שזה הכל בעצם טובות
וחסדים מאוד גדולים, זה בעצם ביטול החושך וזה בעצם הבחינה של האור הגנוז..

לכוון בפשטות לקבל את האור הגנוז

צריך לכוון על זה ממש כפשוטו כשמדליקים נרות חנוכה, לכוון לקבל את האור הגנוז, הכוונה שנזכה לדעת שכל מה שהקב“ה עושה הכל לטובה. רבינו אומר בתורה י“ב חלק שני נקודה נוספת בעניין האור הגנוז, רבינו מקשה קושייה: ידוע שכל מציאות שקיימת, יכולה להיות קיימת אך ורק מהאור של השם. המושג מציאות חייב להכיל בתוכו אור השם. אם אין אור השם, אין מציאות. דבר שהאור של הקב“ה יוצא ממנו, פשוט הופך להיות חוזר לאין. כל המציאות זה אור השם, אז הקב“ה מאיר את כל הבריאה. רבינו מביא את הפסוק 'מלא כל הארץ כבודו' ומקשה עליו מהפסוק ’וכבודי לאחר לא אתן‘, כבודי זה האור שלי, את האור שלי לאחר לא אתן. אחר זה נקרא המקומות המטונפים ובתי עבודה זרה, רבינו מתכוון לשני שורשים של היצר הרע. המקומות המטונפים זה עומק התאוות של העולם הזה. בתי עבודה זרה זה כל הכפירה של העולם הזה. אז איפה שיש עומק של תאוות העולם הזה שזה נקרא נוקבא דתהומא רבא, ובתי עבודה זרה שזה הכפירות, שם כבודי לאחר לא אתן – הקב“ה אומר שם אני לא אתן את האור שלי. אז רבינו מקשה ושואל: הרי אין שום מציאות מבלעדי השם, וברגע שהשם לא מאיר בשום מקום אזי המקום והמציאות הזאת בטלה. מצד שני ’וכבודי לאחר לא אתן‘ – אז איך מתקיימים כל המקומות שנקראים המקומות המטונפים ובתי עבודה זרה? הרי הקב“ה אומר וכבודי לאחר לא אתן..

מקמות מטונפים ובתי ע“ז

..התירוץ שרבינו מביא זה סוד מאוד-מאוד גדול: יש כבוד השם, שזה האור של השם שמקיים את הבריאה, אבל יש בחינה שהקב“ה מקיים את הבריאה ממקום מאוד-מאוד גבוה שנקרא ’בראשית מאמר סתום‘, זה סוד הכתר העליון ולמעשה זה האור הגנוז. אומר רבינו שהמקום הזה
מחייה את המקומות המטונפים ובתי עבודה זרה – רבינו אומר לא להתבונן בזה יותר מדי מכיוון שזה פלא. יש פה דבר פלאי, ככל שהמקום יותר שקוע בנוקבא דתהומא רבא ויותר בכפירה, שם בעצם האור והחיות של השם שמקיימת את המקום הזה, היא יותר ויותר גבוהה עד שזה
בבחינת הכתר העליון שזה שורש כל העולמות וכל הבריאה.

החיות היא ממקום כ“כ גבוה

..רבינו מסביר למה דווקא כזה אור וחיות ממקום כזה גבוה מאירים שם, מכיוון שבכל מקום שזה מאיר זה מאיר בצורה נסתרת, לא יודעים ששם השם האיר את זה. לכן יכולים להיות כופרים שעושים את כל הדברים נגד השם, ולקבל חיות מהקב“ה, והם בכלל לא יודעים מהקב“ה. החיות שמקבלים במקומות האלה היא ממקום כ“כ גבוה לכן היא נסתרת ונעלמת ומי שנמצא שם לא יודע בכלל שהוא חי מכוח השם. יוצא מפה דבר נורא ורבינו אומר לא להתבונן בזה יותר מדי, ככל שהמקום יותר נמוך כך מחיה אותו אור רוחני יותר גבוה

במסיבת טבע עם עוד איזה  70,000 גויים

מדוע הקב“ה עשה שתהיה מציאות כזאת של מקומות מטונפים ובית עבודה זרה, שהוא בעצמו מחיה את המקום הזה מהמקום הכי גבוה? כל זה בשביל מה?
רבינו עונה על זה ואומר שיש נשמות שהתיקון שלהם זה לקבל חיות ואור מהאור הגנוז, ואי אפשר למצוא את האור הזה מכיוון שהוא גנוז בעולמות עליונים.
רבינו אומר שאם אדם יהודי נפל למקומות המטונפים ובתי עבודה זרה ומשם שואל ’איה מקום כבודו‘? הכוונה איך אני יכול להתקרב ולעבוד את הקב“ה? אזי יתגלה לו האור הגנוז במקום שבו הוא נמצא ועל זה נאמר מתכלית הירידה לתכלית העלייה, מהמקום הכי נמוך הוא יעלה למקום הכי גבוה. באמת כל מה שרבינו אומר שם זה מאוד סתום וצריך הרבה הבנה, עכשיו אדם נמצא באיזה מסיבת טבע עם עוד איזה 70,000 גויים, ר‘ נתן שואל מי נמצא בכזה מקום ושואל ומחפש איך להתקרב להקב“ה? באמת מי שנמצא שם לא יכול להתעורר ולשאול איך להתקרב להקב“ה..

סיפורי מעשיות במסיבת טבע בגרמניה

..אומר ר‘ נתן שיש צדיקים נקראים צדיקים יחידי הדורות, זה נקרא צדיק האמת. כל הצדיקים אמיתיים אבל צדיק האמת זה צדיק שעוסק בתיקון נשמות ישראל. צדיקים יחידי הדורות זכו להשיג ולהגיע אל האור הגנוז מצד הקדושה שלהם ואומר ר‘ נתן שהצדיק שהגיע למדרגה רוחנית כ“כ גבוהה שהוא נקרא בסוד האור הגנוז, הוא מאיר לכל הנשמות שנמצאים במקומות המטונפים ובתי עבודה זרה
שמעורר אותם להתחיל לחפש את הקב“ה. לכן מהצדיק מקבלים הרהורי תשובה. יכול להיות שאדם יהיה במסיבת טבע וידברו איתו שם על ר‘ נחמן מברסלב. סיפר לי יהודי שהיה במסיבת טבע בגרמניה בראש השנה תשע“ו, פתאום באה אליו גוייה ונתנה לו במתנה שקית עם ספר, אחרי יומיים שלושה הוא פותח את הספר ורואה ’סיפורי מעשיות משנים קדמוניות‘ של ר‘ נחמן מברסלב. כל יהודי בדור שלנו
אם הוא לא קיבל את הספר עצמו הוא קיבל את האותיות של הספר מכיוון שאין
 אף אדם שחזר בתשובה ויכול להסביר למה ואיך הוא חזר בתשובה, אין כזה דבר..

זה הנשמות הכי גבוהות בכל הדורות

אף אחד לא יודע איך הוא חזר בתשובה, כל אחד היה במקום שבו הוא היה – מה פתאום התחלת לחשוב על הקב“ה? הצדיק בעצמו מוריד את הניצוץ הזה. אומר ר‘ נתן שאדם שנמצא במקומות האלה, אם הוא לא מקבל ניצוץ והארה מהאור הגנוז אזי הוא לא מוכן בכלל לדבר עם אף אחד. אומר ר‘ צדוק הכהן מלובלין בספר ’צדקת הצדיק‘ שהנשמות שיורדות למקומות האלה וזה כמעט כל הדור, זה הנשמות הכי גבוהות מכל הדורות, זה נשמות ששייכות לאור הגנוז, אם הם לא מקבלים את האור הגנוז אין מה לדבר איתם בכלל. אם תבוא ותגיד להם מוסר זה בכלל לא מדבר אליהם, תבוא ותגיד למישהו יש גיהנום הוא יגיד לך אני לא מפחד משום גיהנום, למה זה ככה? מכיוון שזה נשמות שבאות מצד מידת אהבה. הניצוץ של האור הגנוז זה ניצוץ של אהבה. היום אם לא מקבלים ניצוץ מבחינת אהבה, הנשמות בכלל לא מוכנות לדבר. כתוב בספרים הקדושים שהנשמות שלפני הגאולה זה נשמות כ“כ גבוהות שבאמת השורש שלהם זה מבחינת האור הגנוז, הם חייבים להרגיש
את שיא האהבה ושיא הקשר עם הקב“ה – הצדיק מאיר לנשמות את הנקודה הזאת

יורד ממדרגת רשב“י והוא כבר עצוב

צריך לדעת שברגע שיהודי שמקבל את הניצוץ הזה של האור הגנוז שזה אור נצחי של אהבה וחיבור ביננו לבין הקב“ה, באותו רגע אפילו הצדיקים הכי גדולים בדור לא עומדים לידו, מספיק לקבל ניצוץ אחד והוא מיד הופך להיות ר‘ שמעון בר יוחאי. יום אחד הוא יורד ממדרגת ר‘ שמעון בר יוחאי והוא כבר עצוב, הוא לא מוכן לעבוד את הקב“ה, כל זה בגלל שזה נשמות שהם מבחינת האהבה. רבינו אומר שבראשית מאמר סתום והמקומות המטונפים ובתי עבודה זרה, זה עצמו סוד האור הגנוז.
ידוע שכל העולם נמשל לגוף האדם והמקומות הנמוכים נרמזים למקומות הנמוכים בגוף האדם לכן הירידה זה נרמז בסוד הרגלין, זה העקבתא דמשיחא. עכשיו אנחנו בעקביים שזה נקרא התגברות של הבחינה של התאוות והשיגעונות והנשמות ירדו לשם, ומתכלית הירידה עולים לתכלית העלייה. ’הרוקח‘ אומר שכאשר מדליקים את נר חנוכה אזי מדליקים את האור הגנוז, זה עומק העניין של מה שהגמרא שואלת עד מתי מדליקין את נר חנוכה? ועונה הגמרא עד שתכלה רגל מן השוק..

להאיר בחנוכה את הנחל נובע מקור חוכמה

מה זה עד שתכלה רגל מן השוק? עד שיכלו כל הנשמות בסוד הרגלין מהשוק שזה המקומות המטונפים ובתי עבודה זרה. עד שלא יעלו כל הנשמות מהמקום הזה, לא מפסיקים להדליק את נר חנוכה. אז מה נעשה אחרי חנוכה? צריך לדעת שאחת הכוונות החשובות והאמתיות של חנוכה, זה מובא ב’שער הכוונות‘ של רבינו האר“י הקדוש, כאשר מברכים את הברכה ’להדליק נר חנוכה‘ זה ראשי תיבות ’נחל‘ אומר רבינו האר“י הקדוש: ושם תכוון כוונה שעכשיו מאיר בעולם אור קדוש שנקרא נחל. אומר רבינו הרש“ש שהנחל הזה הוא ’נחל נובע מקור חוכמה‘- צריך לדעת
שכל העניין של הצדיק זה להאיר את האור הגנוז. הכוונה הזאת היא כוונה אמתית, זה לא איזה וורט, זה כוונה אמתית משער הכוונות, צריך לכוון בהדלקה שעכשיו מאירים את הנחל נובע מקור חוכמה. בלשם ייחוד של הדלקת נרות חנוכה
של הרש“ש כתוב: עכשיו אנחנו מאירים נחל נובע מקור חוכמה – מאירים את רבינו.

איזה טובות נצחיות הוא עושה אתנו

מה הכוונה להאיר את רבינו? הכוונה שרבינו בעצמו זה האור הגנוז, לכן רבינו
משנה והופך את כל ההסתכלות שלנו על העולם. רבינו מלמד אותנו איך
להסתכל על הדברים, צריך לדעת שכל פעם שיש לאדם עצבות, ייאוש, חרדות,
כעס ופחד זה אומר שעכשיו מראים לו איזה סרט, אתה עצוב מסרט, אתה
מיואש מסרט ואתה כועס מסרט, זה לא המציאות מכיוון שהמציאות לא עושה
אותנו עצובים. המציאות זה הקב“ה וזה רק שמחה, מציאות זה גם לא פחד
מכיוון שהקב“ה שומר עלינו ’הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל‘. אדם
גם לא כועס מכיוון שאם זה הקב“ה אז על מה אני אכעס? על הטובות שהוא
עושה איתי? אדם בא ופגע בך? אם יש לך כסף מיד תיתן לו צדקה. כל מי שמעליב אותנו מיד צריך לתת לו צדקה או פדיון, איזה טובות נצחיות הוא עושה איתנו.

הפלת אותי??? עצבות לא תקבל ממני!!!

כל הבירור של האור הגנוז זה הכל לברר את כל הסרטים שהיצר הרע מקרין לנו כל היום. יש כמה סימנים מובהקים שהיצר הרע בעצמו הוא חסיד ברסלב מכיוון שהוא לא מתייאש, היצר הרע מקיים ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘, עד שלא ישחטו אותו הוא כל יום עובד במסירות נפש על הפקה חדשה והוא עושה את זה יותר ויותר גדול. איפה היצר הרע באמת מתייאש? כשהוא עובד במסירות נפש להפיל יהודי לאיזה ביצה, משבר או חושך, והוא מסר את הנפש מכיוון שלהפיל יהודי זה לא פשוט, יהודי מתנגד ולא רוצה ליפול, אז הוא עשה מסירות נפש, שלח שליחים ועבד על הרקע, לפעמים הוא עובד שבועות וחודשים כדי להפיל איזה יהודי, בסוף הוא הצליח, אבל אם היהודי הזה מקושר עם רבינו אז הוא שוכב למטה בביצה והיצר הרע ככה שמח ומרגיש שזהו עכשיו הוא קיבל את החיות, אבל זה שמקושר עם רבינו שוכב בביצה ואומר ליצר הרע בחיוך: הפלת אותי,
עצבות לא תקבל ממני. אתם יודעים איזה ייאוש זה ליצר
הרע? רבינו עובד לייאש את היצר הרע. הסוד של הצדיק זה
שהוא מאיר בתוכנו את השמחה, את ההתחזקות ואת ההתעודדות.

הפוסט פרשת וישלח תשפ"ו | האור הגנוז שעתיד הקב“ה להאיר הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נסכם בקצרה את מה שדיברנו בשבוע שעבר ואז נמשיך בנושא. יש שאלה מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה, אנחנו רואים שזה לא התקנה של יו“ט שני של גלויות, יש הרבה הבדלים בהלכה, ההבדל הבולט הוא שגם בא“י עושים יומיים ראש השנה, מכאן אנחנו רואים שזה תקנה אחרת. בשבוע שעבר דיברנו על זה שלכאורה יש מחלוקת מה הטעם שתיקנו את היומיים – בגמרא במסכת ראש השנה כתוב שפעם אחת היה מצב שנקרא ’קלקלו הלווים בשיר‘, מה כוונת הדברים?

אין אפשרות שיקרה בלבול

-בתקופת בית המקדש היו מקדשים את החודש לפי עדים, זה נקרא לקדש עפ“י הראייה, והעדים הגיעו קצת מאוחר, אחרי חצות היום ואז הלווים במקום להגיד שיר של ראש השנה, אמרו שיר של יום חול. כדי שלא יקרה יותר מצב כזה חז“ל תיקנו שיהיה יומיים ראש השנה, זה בפשטות הטעם עפ“י הגמרא, שמא יקלקלו הלווים בשיר – בשבוע שעבר אמרנו שהטעם הזה לכאורה קצת קשה, מכיוון שכל המקרה הזה קרה פעם אחת בכל זמן ביהמ“ק השני, אז בגלל שבמשך 420 שנה פעם אחת קרה שהלווים אמרו שיר של יום חול במקום שיר של יו“ט, כי בבית המקדש הם היו אומרים מזמורים מיוחדים שהיה לכל יום ויום וגם לימים טובים, אז בגלל שפעם אחת העדים הגיעו מאוחר מדי, ובאמת קידשו את היום אבל הלווים הספיקו כבר להגיד שיר של יום, הם אמרו שיר של יום חול, אז בגלל שהלווים קלקלו, תיקנו שכל השנים, כל הדורות, כל עמ“י יעשו פעמיים ראש השנה כדי שלא יקרה מצב שיקלקלו הלווים בשיר – לכאורה זה קשה, בגלל טעות אחת שקרתה שאמרו שיר של יום חול במקום שיר של יו“ט, על זה תיקנו לנו לכל הדורות ראש השנה יומיים? הקושייה הזאת נהיית יותר קשה כי באמת אחרי חורבן בית המקדש אנחנו גם לא מקדשים עפ“י הראייה, ז“א שאין בכלל אפשרות שיקרה הבלבול הזה, כל זה היה בזמן ביהמ“ק כשהיו באים עדים

זה קרה רק פעם אחת במשך 420 שנה..

היו באים 2 עדים ורק אז היו מקדשים את החודש, אבל אחרי חורבן בית המקדש תיקנו כבר לכל הדורות 2 ימים טובים מכיוון שלא מקדשים עפ“י הראייה, ’הלל נשיאה‘ שהיה אחד החכמים קידש לנו למעשה את כל הזמנים לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו, ז“א שהמצב הזה בכלל לא יכול לקרות – אם כך על מה ולמה תיקנו בעצם יומיים ראש השנה, אם כל הטעם זה שמא יקלקלו הלווים בשיר, אז א‘ הם לא יכולים לקלקל וב‘ גם כשהיתה המציאות הזאת זה קרה רק פעם אחת במשך 420 שנה – על זה מתקנים תקנה שכל עמ“י כל הדורות ישמרו יומיים ראש השנה? זה באמת קשה אבל על כל פנים זה הטעם שהגמרא אומרת שמא יקלקלו הלווים בשיר..

דינא קשיא ורפיא

בשבוע שעבר הזכרנו שבזוהר הקדוש כתוב טעם אחר לגמרי, הזוהר הקדוש אומר שבאמת יש שתי בתי-דין, הכוונה שיש שתי מהלכים בדין, דינא קשיא ודינא רפיא. כדי שיהיה אפשרות גם לדינא קשיא וגם לדינא קשיא לכן חילקו חכמים את ראש השנה ליומיים, יום הראשון זה דינא קשיא והיום השני זה דינא רפיא לכן תיקנו תקנה של יומיים ראש השנה, לכאורה בפשטות משמע מדברי הזוהר הקדוש שבין הטעם של הזוהר לטעם של הגמרא לכאורה אין שום קשר בין הטעמים

’לא תרצח‘ זה לא רק להרוג

אנחנו צריכים לדעת כלל ויסוד מאוד גדול, אעפ“י שבגמרא יש טעמים עפ“י הפשט, בטעמים עפ“י הפשט יש סודות מאוד גדולים ותמיד כשנעמיק בדבר אנחנו נראה שהטעמים עפ“י הפשט והטעמים עפ“י הסוד הם בעצם אותם טעמים, זה 2 דרכים לגלות לנו בעצם את המהלך הרוחני של החגים או במקרה של מצוות אחרות. נתבונן קצת מהו הטעם של הזוהר, בשבוע שעבר אמרנו את עומק דברי הזוהר עפ“י דברי הרב דסלר בספר מכתב מאליהו, זה למעשה חידוש שלו שהוא מסביר מה זה דינא קשיא ומה זה דינא רפיא. הרב דסלר כותב שמה יסוד שהוא למעשה היסוד של כל התורה – הקב“ה נתן לנו תורה והוא ברא את העולם בשביל זה שכל יהודי יעבוד על המידות ועל התאוות הפנימיות והדקות שבתוך הנפש, מה שכתוב בעשרת הדיברות ’לא תרצח‘ אין הכוונה רק שאדם לא ילך ויהרוג את השני, ו’לא תגנוב אין הכוונה רק שלא נגנוב אחד מהשני, בשביל זה לא צריך להיות מתן תורה והקב“ה לא צריך לעשות התגלות א-לקית כ“כ גדולה בשביל להגיד לנו שאסור לרצוח ואסור לגנוב, אנחנו רואים שגם הגויים בשכלם גם הם כותבים בספר החוקים שלהם שאסור לרצוח, אסור לגנוב ואסור לנאוף

לעקור את השורשים של הרצח מהנפש

הרבה פעמים הגויים מחמירים יותר מאתנו בדברים האלה, אם כך השאלה היא מדוע הקב“ה היה צריך לעשות התגלות א-לקית כדי להגיד לנו לא תרצח ולא תגנוב. הלא תרצח ולא תגנוב שכתוב בעשרת הדיברות זה לא מה שכתוב אצל הגויים, זה עניין אחר לגמרי, זה עניין הרבה יותר עמוק ופנימי – נכון שבוודאי שהלא תרצח והלא תגנוב כולל גם את המעשה לא לרצוח ולא לגנוב, בוודאי שזה גם כולל את זה, אבל הקב“ה בעצם מצווה לנו על דבר הרבה יותר עמוק: לעקור את השורשים של הרצח ושל הגניבה ושל הלא תחמוד ולא תנאף מתוך הנפש, את זה גוי לא יכול בכלל להבין. אפשר להגיד לגוים שאסור לרצוח ואסור לגנוב אבל אתה לא יכול להגיד לגוי:
תעקור מתוך הלב והנפש שלך את השורשים של הרציחה שזה כעס, הקפדה, קנאה..

זה עניין אחר לגמרי מהספרים של הגויים

תגיד לגוי: תשמור את העיניים ותשמור את המחשבה בענייני קדושה, אם תגיד את זה לגוי הוא בכלל לא יבין על מה אתה מדבר, הוא לא מבין שיש בזה בכלל בעיה, נהפוך הוא, מצד הגוי זה כמעט מצווה מדאורייתא לא לשמור את העיניים ולחשוב מחשבות של תאווה, הגויים לא יכולים להבין את מה שהם לא יכולים להשיג שזה העבודה הפנימית שיש בדבר הזה שזה עבודת המידות ותיקון התאוות בתוך הלב שלנו, גויים לא יכולים להבין את המושג הזה. לכן מה שהתורה מצווה עלינו זה עניין אחר לגמרי ממה שכתוב בספרי הגויים. בספרי הגויים זה תקנה חברתית, החברה, המדינה והעם לא יכולים להתנהל אם אין שוטרים ושופטים וחוקים שאסור לרצוח ואסור לגנוב ואסור לחמוד וכן הלאה, את זה הגויים יכולים להבין אבל להגיד לגוי: תעקור מתוכך את כל הכעס ואת כל ההקפדה, לגוי אין אפילו מושג בהבנה של הדבר הזה – זה כל בריאת העולם. כל בריאת העולם זה שהקב“ה הוריד אותנו לעולם ויש לנו מלחמה בין הנשמה הא-לוקית והנפש הבהמית. הנפש הבהמית כועסת, מקפידה ועצובה, הנפש הבהמית חומדת ומתאווה – בתוך הנפש הבהמית יש את כל הדמיונות

תאמין שאתה יכול לעקור את זה מתוכך

למעשה תכלית בריאת העולם ומתן תורה זה שהקב“ה אומר לנו על-ידי התורה ועל-ידי הצדיקים שאנחנו יכולים להתגבר ולעקור את המידות האלה – גוי בוודאי לא מאמין בזה ואנחנו אומרים שהלוואי שאנחנו נאמין בזה, הלוואי שאנחנו נאמין שבאמת אנחנו יכולים לעקור את זה מתוכנו, צריך להתקרב מאוד-מאוד לצדיקים, לנסוע לרבינו בראש השנה כדי להאמין שבאמת אפשר לעקור את זה מתוכנו. צריך להתפלל בראש השנה בציון של רבינו באומן: רבינו, אני רוצה שתעזור לי להוציא את כל זה מתוכי, אבל לפני שאתה מוציא את כל זה מתוכי, תעזור לי להאמין שבאמת אפשר להוציא את זה מתוכי – אדם כבר לא מאמין שהוא באמת יכול להתגבר על כל התאוות ועל כל המידות..

מי היה יכול לעמוד בדין כזה?

בעצם כל תכלית בריאת העולם וכל העניין של מתן תורה זה לתת לנו את הכלים ואת הדרך איך כל יהודי יכול לעקור את כל המידות ואת כל התאוות המיותרות מתוך נפשו וזה התכלית, לכן בראש השנה כדנים אותנו, דנים אותנו על תכלית הבריאה ותכלית מתן תורה – לכן הזוהר הקדוש אומר שהיום הראשון זה דינא קשיא, כי ביום הראשון דנים את האדם גם על המחשבות שלו, לא רק על המעשים. הדינא קשיא זה דין של צדיקים מאוד גדולים – בדין של היום הראשון אדם צריך לעמוד בדין שהוא מסר את הנפש על שמירת עיניים ושהוא מסר את הנפש על הדקות של המחשבה – לכן אומר הזוהר הקדוש מי יוכל לעמוד בכזה דין? רוב עמ“י בוודאי שלא יכולים לעמוד בדין כזה, אם היה לנו רק את היום הראשון אז מי היה יכול לעמוד בדין?

עשה שלום בין העולם הליטאי לברסלב..

95% מעמ“י לא יכולים לעמוד בדין בדינא קשיא בוודאי ובוודאי שלא בדורות שלנו שהניסיונות כ“כ קשים, אם יתחילו לדון אותנו על מחשבה של הקפדה אז והוא רחום יכפר עוון, לכן אומר הזוהר הקדוש שחכמים ראו את הגלות הגדולה לכן הם תיקנו עוד יום אחד שיהיה לנו איזה מהלך במשפט שאנחנו יכולים לעמוד בדין וזה הדינא הרפיא שזה היום השני. יש כמה פירושים מה הכוונה דינא רפיא ומן הסתם כל אחד הוא אמת לפי עניינו, אמרנו שהדינא קשיא זה שדנים את האדם על מה שקורה בתוכו בדקויות הנפש, אם לאדם יש תאוות והוא לא נלחם במסירות נפש מספיק כנגד המידות הלא טובות אז ביום הראשון א“א אפשר לעמוד בדין הזה, לכן חכמים ראו את זה ותיקנו לנו את היום השני אבל מה הם תיקנו לנו למעשה? הרב דסלר אומר חידוש עצום ונורא מאוד ופה הרב דסלר עשה שלום בין העולם הליטאי לברסלב

אדם יכול להתבטל לצדיק, עכ“פ לרצות

-אומר הרב דסלר שכל מה שדנים את האדם ביום השני של ראש השנה זה רק על דבר אחד: כמה הוא זוכה להתבטל לצדיק האמיתי, אין לאדם זכות קיום אלא אם כן הוא מתבטל לצדיק האמיתי – זה למעשה הדינא רפיא, זה הדין של היום השני. להתבטל לצדיק אדם יכול, עכ“פ להשתדל ולרצות. להתבטל לצדיק הכוונה להשתדל ללמוד את התור של הצדיק, לקיים את העצות של הצדיק, בפרט את העצות המרכזיות שזה הנסיעה בראש השנה לאומן, ההתבודדות וכן הלאה. ברגע שאנחנו עושים את שלנו, למעשה על זה דנים אותנו. הרב דסלר אומר שכל הדין של היום השני זה אם יש לאדם זכות לשמש את הצדיק האמיתי, ר‘ נתן אומר שלשמש את הצדיק האמיתי זה הכוונה לקיים את העצות שלו, להפיץ את התורה שלו, לחזק וכן הלאה – המהלך של הרב דסלר זה שכל הדינא רפיא זה למעשה כמה אדם זוכה להתבטל לצדיק האמיתי – ברגע שאדם זוכה להתבטל לצדיק האמיתי הוא זכאי בדין..

לכאורה אנו מפסידים בזה את התכלית

בשבוע שעבר שאלנו: הרי לכאורה יש קושייה על התירוץ של הרב דסלר, הרי כך התכלית של מתן תורה זה שכל יהודי יעבוד על המידות שלו ויתקן את עצמו לכן חייב להיות את הדין של היום הראשון כי כל הדין של היום הראשון שזה דינא קשיא, שבעצם דנים את האדם על הדקות של המידות שלו ובשביל זה הקב“ה ברא את העולם, אז מה הועילו חכמים בתקנתם אם הם תיקנו לנו עכשיו להתבטל לצדיק? לכאורה אנחנו מפסידים בזה את תכלית בריאת העולם כי תכלית בריאת העולם זה היום הראשון, לעמוד בדינא קשיא, הכוונה שנזכה לתקן את המידות שלנו עד שורשם – כל המושג של העולם הבא זה שאדם זוכה לפי כמה שהוא זוכה לתקן את המידות ולצאת מתאוות מיותרות, על זה אדם זוכה – אז אם תיקנו לנו להתבטל לצדיק אז איך אנחנו מקיימים את תכלית בריאת העולם שזה בעצם לתקן את עצמנו, לכאורה זה קושייה על דברי הרב דסלר. בעומק הדבר יש פה יסוד מאוד-מאוד גדול

הוא ממוצע בין בורא לנברא

-ע“י ההתבטלות לצדיק, כמה שנזכה להתבטל לצדיק, ע“י זה נזכה להגיע לעבודה של היום הראשון, פירוש הדר שכשאדם זוכה להתבטל לצדיק אז יש בזה סוד גדול מאוד. רבינו אומר בכמה תורות אבל בתורה י“ג חלק ראשון רבינו אומר שככל שאדם זוכה להתבטל לצדיק אז הצדיק מעלה אותו למקום אחר לגמרי, פירוש הדבר שהתבטלות לצדיק זה לא רק איזה משמעות חיצונית. ברגע שאדם זוכה לדעת שהצדיק זה בעצם השליח של הקב“ה, הוא נברא כמונו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא ממוצע. בספר
עץ חיים שער מ“ב רבינו האר“י הקדוש אומר שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא..

האור הזה נותן לנו כוחות נפשיים ורוחניים

צריך לדעת מה כוונת רבינו האר“י שאומר שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא, הצדיק הוא נברא כמו כל הנבראים, רק מחמת שהוא כל-כך זיכך את עצמו עד שהוא הפך להיות הגילוי של הקב“ה בבריאה. יש בורא ויש נברא והצדיק הוא נברא ולא בורא, אבל הצדיק כל-כך זיכך את עצמו וכל-כך תיקן את מידותיו וכל-כך התרחק מכל תאוות העולם הזה עד שהוא הופך להיות המציאות של הפרוז’קטור שמגלה את האור הא-לוקי בעולם – זה הכוונה שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא כמו שאומר רבינו האר“י הקדוש. בגלל שהוא הגיע למדרגה כזאת אז הוא עכשיו הצדיק יכול להתעבר באדם, כמה שאדם מתקרב לצדיק ככה הנשמה של הצדיק מתעברת באדם. מה זה נקרא סוד העיבור? נכון שיש בזה סודות גדולים מאוד ואנחנו לא מבינים בסודות אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהנשמה של הצדיק מאירה בנו והאור שאנחנו מקבלים מהנשמה של הצדיק נותן לנו כוחות נפשיים ורוחניים יותר ממידתנו

מצד עצמנו אנו לא יכולים להתגבר על זה

היום אדם אומר: יש לי הרגלים מהיצר הרע שאני לא יכול להתגבר עליהם. הוא צודק, הוא ניסה בעשר שנים האחרונות לא לכעוס בשום מצב. עשר שנים הוא מנסה לעמוד בזה ועשר שנים הוא נכשל בזה, אז הוא צודק, הוא לא יכול להתגבר על זה, הוא אומר: יש לי קבלות על זה שאני לא יכול להתגבר על זה, הוא צודק, אין לו כוחות נפשיים – אין לנו כוחות נפשיים להתגבר כל אחד לפי עניינו ומקומו ותיקונו, יש דברים שאדם לא יכול להתגבר עליהם. אומר רבינו האר“י הקדוש שבאמת אדם לא יכול להתגבר אבל ברגע שאדם זוכה להתבטל ולהתקרב לצדיק, צריך לדעת שהצדיק מאיר בו כוחות חדשים לגמרי שלא ממהות האדם, על זה אנחנו סומכים. באמת מצד עצמנו אנחנו לא יכולים להתגבר על זה אבל ברגע שאדם מתבטל לצדיק, בפרט הנסיעה לציון בראש השנה, צריך להגיד על הציון: רבינו, אתה יודע, אני לא צריך להגיד לך מי אני ומה עברתי בחיים שלי, אני יודע שאתה יודע אתה זה, אתה אמרת שאתה יכול לעשות אותי כמוך ממש. צריך לתפוס את הדיבור של רבינו ולהתעקש איתו על זה, אנחנו לא חייבנו את רבינו לזה אלא רבינו בא מעצמו ואמר בחיי מוהר“ן ’אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש‘ אז לבוא לציון ולהגיד לרבינו: הנסיעה לפה לא קלה, הדרכים לא כ“כ פשוטות, אוקראינה זה לא המדינה הכי ידידותית והכי נעימה..

עכשיו אני מחייב אותך לתקן אותי לגמרי

להגיד לרבינו: אני מוסר את הנפש על הדיבורים שלך ועל ההבטחות שלך ועל מה שאני מאמין שיש לך את הכוח לפעול, עכשיו אני מחייב אותך לתקן אותי לגמרי – לפני הגאולה יש בחינה של ’חוצפה תסגי‘ ר‘ צדוק אומר שחוצפה תסגי גם בקדושה לא רק בס“א – להגיד לרבינו: באתי לפה, תתקן אותי לגמרי. יש דיבור שרבי נתן אמר פעם לרבינו: תקשור אותי לשק שלך ולא משנה מה תעשה אל תתיר בשום אופן את הכבלים. לרבי נתן היה שפלות עצומה, הוא היה קדוש וטהור נורא, הוא אמר לרבינו: תראה, אם אתה לא תסייע לי אני לא יודע לאן אני יכול להגיע, אני יכול להגיע להרבה דברים לא טובים – הוא דיבר על הדקויות של הדקויות

צריך לעשות כל שביכולתנו!

באמת הצדיק מתעבר בנו ומאיר בנו אור ואז האדם מקבל כוחות מעל לטבע ומעל למציאות שלו, צריך לדעת שזה אחד מסודות הגאולה – כל אחד מאתנו צריך לעשות כל מה שביכולתו במלחמה כדי היצה“ר, אנחנו לא פטורים, אנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו אבל בהכרח יש דברים שאנחנו לא יכולים, זה חלק מעניין הגאולה שיהיה יצה“ר יותר חזק מהאדם, אם כך מה נעשה? היצה“ר שיותר חזק מאתנו, כל עניינו זה להביא אותנו לאמונה ולביטול להקב“ה ולצדיק, להגיד להקב“ה: אני לא יכול אבל אתה יכול, תשלח את הצדיק שיתקן
אותי וזה נקרא סוד העיבור. רבינו אומר בתורה י“ג, בתורה נ“ט ובעוד כמה
תורות שהנשמה של הצדיק מאירה באדם, פתאום האדם מקבל כוחות אחרים לגמרי

פיתוי קטן ואדם יכול למצוא עצמו בהודו

כל הנסיעה בראש השנה זה להגיד לרבינו: תתעבר בי, רבינו אל תעזוב אותי בשום פנים ואופן – אפשר להגיד לרבינו: אל תסמוך עליי שאני אהיה צדיק, אני לא יודע מה יהיה איתי כשאני יגיע לארץ, אני לא יודע מה יהיה אחרי סוכות – בד“כ עד סוכות יש את האור של יוה“כ וסוכות, זה אורות רוחניים גדולים, אבל יומיים אחרי סוכות והוא רחום יכפר עוון מאיפה שאדם יכול למצוא את עצמו, פיתוי הכי קטן ופתאום אדם יכול למצוא את עצמו בהודו או בצד השני של כדור הארץ, או פיזי או נפשי, היום לא צריך לנסוע עד להודו, יש כבר אפליקציות של נסיעה להודו, אפשר בבית כבר להיות בהודו, כל הדמיונות של העולם הכי מזומנים – אז להגיד לרבינו: אל תסמוך עליי, אני באתי אלייך, אתה רואה שאני הולך לעשות שטויות? אז תקפיץ אליי את כל המלאכים

רב יצחק חשב שמדובר בעבריין או פושע

עצם ההבנה שאנחנו לא יכולים בכוחות עצמנו אלא אנחנו צריכים שיסייעו לו, זה בעצמו חלק מתיקון הגאולה, להבין שאנחנו צריכים סיוע. יש יסוד של ביטול שזה הבנה והכרה, שאדם אומר: אני לא יכול בכוחות עצמי אלא אני צריך שיעזרו לי. כתוב בגמרא במסכת סנהדרין: שאל רב נחמן את רב יצחק: ראית את בר-נפלי (בן הנפילות)? אמר לו רב יצחק: מי זה בר נפלי? הוא חשב שמדובר באיזה עבריין, פושע או לפחות באיזה יהודי שהשם ירחם עליו, אתה מכנה אותו בן הנפילות, ז“א שכל יום הוא נופל, זה לא כינוי פשוט. אמר לו רב נחמן: זה המשיח. אמר לו: למשיח אתה קורא בר נפלי? אמר לו רב יצחק: והרי כתוב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. עומק הדברים זה סוד גדול מאוד שקשור לגאולה, לפני ביאת משיח צדקנו נצטרך לעבור הרבה-הרבה ירידות רוחניות ולא מבחירה. כתוב בזוהר הקדוש שיש בחינה שצריך לעבור בר-נפלי והבחינה הזאת זה שיש כוחות רוחניים שנלחמים איתנו ואנחנו לא יכולים לנצח – התכלית של כל זה היא כדי שמתוך המקום הזה נבוא להכרה כזאת שנדע שאנחנו לא יכולים לבד, אני צריך סיעתא דשמייא, עזרה מהקב“ה

אני לא יכול לבד אבל אתה יכול לעזור לי

להגיד להקב“ה: תשלח את הצדיק שיעזור לי ויתעבר בי – זה נקודה של תיקון מאוד גדולה כי זה מוליד את הענווה בנפש, זה מוליד את הנקודה של הביטול להקב“ה, לכן אנחנו צריכים לעבור את כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, את כל הבחינה של סוכת דוד הנופלת אבל אם האדם מתחבר עם הנקודה הנכונה שהיא: אני לא יכול לבד אבל אתה יכול לעזור לי ואני מאמין באמונה שלימה שאתה עוזר לי. לקבל מכל נפילה יותר הבנה פנימית שבלי סיעתא דשמייא אני לא יכול – זה אחד הנקודות הכי חזקות של ראש השנה של רבינו, לקבל את הנקודה הזאת ולהאמין שאם רבינו אמר ’אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש‘ אז רבינו יכול לעשות את זה – להאמין שכל אחד מאתנו יכול להיות במדרגת רבינו ממש. יש מחלוקת מה רבינו התכוון כשאמר כמוני ממש

בדורנו, רוצה להיות כרבינו…!

בדור שלנו קשה להאמין שאפשר להגיע למדרגת רבינו אז יש שפירשו שכמו שרבינו הגיע לשלמות שלו אז ככה כל אחד יכול להגיע לשלמות שלו – הרבה מפרשים את זה ככה כי זה מובן, בדור שלנו עם מה שאדם עובר, הוא יכול להיות כמו רבינו? צריך לדעת שיש בזה מחלוקת למה רבינו התכוון, אז אמרנו שאיך שאדם יפרש את זה ככה זה יתקיים, צריך להגיד לרבינו: אני לא מוותר, אני מפרש את כמוני ממש, כמוך ממש, כמו שאמרת כפשוטו. צריך להיות עקשן בדבר הזה ולא לוותר על זה – צריך לדעת שהקב“ה אוהב את ההתעקשויות האלה. למעשה עומק העניין של התקנה של יומיים ראש השנה שזה דינא רפיא שזה כמו שאומר הרב דסלר ההתבטלות לצדיק, תכליתה שע“י ההתבטלות לצדיק, הצדיק יביא אותנו למדרגה של העבודה של היום הראשון..

אדם לא יכול לעמוד בכל הבירורים האלה

הזוהר הקדוש אומר שבראש השנה מתאחדים שתי הבתי דין, הכוונה שאדם
אומר: אני מתבטל לצדיק וע“י ההתבטלות לצדיק אנחנו נגיע לעבודה של היום הראשון, הוא יעזור לנו להגיע למקום הזה של הדינא קשיא, שנוכל לעבוד את הקב“ה כמו הצדיקים בתיקון פנימיות המידות והתאוות – אם אנחנו לא מתבטלים לצדיק ואנחנו סומכים רק על עצמנו אז באמת אדם לא יכול לעמוד בכל הבירורים האלה וכשאדם לא יכול לעמוד בכל הבלבולים האלה האדם נופל לצמצומים והיום רואים את זה ממש בחוש. רבינו אומר ’כל העולם יהיו ברסלב‘, לפני כמה שנים זה היה נראה כדבר דמיוני, היום רואים איך שהדבר הזה מתחיל להיות פשוט בעולם,
זה לא העניין של ההשתייכות, פשוט רואים איך שהדעת של רבינו מרפא את העולם.

…שיתף את מידת הרחמים במידת הדין

מרוב הבלבולים שעוברים על האדם כל שנייה, האדם יכול לצאת מדעתו מרוב הבלבולים הנפשיים והרוחניים שעוברים על הדור שלנו – זה דבר נפלא מאוד לראות  עד כמה רבינו יורד ומאיר למצבים שלנו ונותן לנו עצות למקומות ולמצבים שבו אנחנו נמצאים וכשאדם מתחבר עם הדעת של הצדיק ע“י זה אנחנו יכולים להמתיק את כל הגבורות שעוברות עלינו. רבינו האר“י הקדוש אומר שכל העבודה של ראש השנה נקראת מיתוק הגבורות, כל התפילות וכל הסדר של תקיעות השופר זה נקרא מיתוק הגבורות – הקב“ה ברא את העולם במידת הדין והוא רוצה שיהיה מידת הדין אבל הוא שיתף את מידת הרחמים במידת הדין, הקב“ה נתן לנו דרך להקל את הגבורות, הכוונה להכניס דעת בתוך הגבורות..

בפרט ובפרט פרטיות

אם אין דעת אדם לא יכול לעמוד בגבורות, הוא רואה כאלה שיגעונות והוא רואה שכל העולם מתבלבל עכשיו, כל מה שקורה בעולם בכלל ובפרט ובפרטי-פרטיות זה הסתרת פנים, הניסיון שלנו זה לא ליפול בדעתנו ולא להתפעל מכל המשברים והגלים שעוברים עלינו – דוד המלך שהוא שורש התיקון אומר ’כל משבריך וגליך עלי עברו‘. דוד המלך כזה צדיק אז למה צריך להתקיים בו כל משבריך וגליך עלי עברו? כי דוד זה הנשמה שיכולה להפוך את כל המשברים והגלים לניגונים להשם

השם הוא הא-לקים !!

הסוד של  המיתוק של ראש השנה זה לכוון שיהיה לנו דעת בכל השנה וזה גם מה שרבינו אומר לחשוב מחשבות טובות. איזה דעת צריך להיות לנו? וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים. א-לקים זה הטבע, זה ההנהגה הנגלית, השם זה רחמים. השם הוא הא-לקים זה לראות את הרחמים
בכל המשברים ואז להתחבר עם הנקודה של אהבה ושמחה וניגון עם כל
המשברים שעוברים עלינו – זה הסוד של ראש השנה וזה נקרא המיתוק של הגבורות

לחסל את השני ולעשות לו תיקון הכללי

אנחנו רואים שזה הרצון של הקב“ה שיהיו את כל הצמצומים האלה וכל הגבורות האלו לכן אומר רבינו האר“י: תמתק אותם, הכוונה תכוון שכל דבר שיקרה לך תראה את הקב“ה ותראה את החסד של הקב“ה בכל דבר – זה נקרא כל משבריך וגליך עלי עברו. כל הניסיון של האדם שהוא לא רואה את הקב“ה בתוך התמונה – מישהו ציער אותו? אז הוא כל כולו נגד האדם הזה ולפי מה שהוא עשה לו זה פשוט שהוא חייב בארבע מיתות בית-דין, הוא רוצה לחסל את האדם ולעשות לו ’תיקון הכללי‘, כשאדם נמצא במצב הזה הוא כל כולו הקפדות, כעסים וכן הלאה. ברגע שאדם אומר: רגע, אבל אין עוד מלבדו, בסדר, הוא ציער אותי וביזה אותי אבל
איפה הקב“ה בתמונה? וכי הוא יכול לעשות לי משהו אם הקב“ה לא רוצה? זה נקרא מיתוק הגבורות והכי קשה למתק את הגבורות זה כשאדם לא רואה את הקב“ה

אבשלום, שאול, פלשתים ושמעי בן גרא

המיתוק זה לראות שזה הקב“ה אבל ברגע שאדם לא רואה שזה הקב“ה והוא לא מתחבר עם נקודת האמונה אז שם זה הכי קשה. כתוב במדרש ובזוהר שהניסיון הכי קשה של דוד המלך כל ימי חייו זה הקללות שקילל אותו שמעי בן גרא, ברגע שהוא עמד בניסיון הזה והוא אמר ’השם אמר לו קלל‘, הוא זכה להיות מלכא משיחא,
על הדבר הזה הוא זכה להיות מלך המשיח – שואלים: דוד המלך עבר כ“כ הרבה דברים בחייו וסכנות ורדיפות והוא היה כחוט השערה ממיתה, אז דווקא הקללות
של שמעי בן גרא כ“כ היו קשות לדוד המלך יותר מאבשלום, יותר מהרדיפות
של שאול, מהמלחמות עם הפלשתים, למה הניסיון הזה היה הכי קשה לדוד המלך?

בשמיים מקללים אותי

ראיתי פירוש נפלא מאוד בדבר הזה: שמעי בן גרא היה אדם גדול מאוד, הוא היה גם רבו של שלמה המלך, הוא היה אדם מאוד גדול בתורה. דוד המלך אמר: אם אדם כזה גדול בתורה מקלל אותי, יכול להיות שבשמיים מקללים אותי, זה הכוונה השם אמר לו קלל. כבר מנדים אותי בשמיים וזה הכי קשה, כשאדם מאבד את התקווה והוא חושב שכבר בשמיים לא רוצים אותו, זה הניסיון הכי קשה בעולם. כל עוד יש ניסיונות אבל אדם יודע שהקב“ה איתו ועושה את זה לטובתו וזה
רק חסדים של הקב“ה אזי יהודי יכול
להחזיק מעמד בהכל, ברגע שאדם לא רואה את הקב“ה בתמונה והוא חושב שכבר בשמיים מאסו בו, אז אין דבר יותר קשה מזה.

התחברות ולא פירוד

בהבנה הראשונה דוד המלך נבהל כי הוא חשב שמשמיים כבר מקללים אותו אבל הוא מיד התחבר עם הנקודה שהקב“ה עושה את הכל לטובתו ואז מיד יצאה בת קול ואמרה לו: אתה הרגל הרביעית במרכבה, הוא הפך גם את הנקודה הזאת למזמור לדוד, הכוונה להתחברות ולא לפירוד לכן דוד המלך הוא שורש הגאולה ושורש התיקון, הסוד של המיתוק של הגבורות זה לקבל באהבה ובשמחה והיום זה עבודה נוראית..

שנזכה לשמוח וקבל את כל מה שעובר

היום בכל שנייה מראים לאדם חורבן אחר, כל שנייה יש בעיה כזאת ובעיה כזאת ובעיה כזאת, לפעמים אדם אומר: טוב, תן לי שנייה לנשום בן בעיה לבעיה, תן לי רגע איזה מרווח – עבודה שלנו זה למתק את זה, הכוונה להגיד: יש בורא לעולם והכל לטובה, זה הכל רק חסדים של השם. צריך לכוון בתקיעות: שנזכה לשמוח ולקבל את כל מה שעובר עלינו באהבה וזה סוד המיתוק, להפוך את הכל לניגונים, זה עומק העבודה של הלווים בבית המקדש. הלווים זה העניין של הגבורות, ע“י הניגונים הם היו ממתקים את הגבורות לכל עמ“י בכל השנה – העיקר זה הדעת של רבינו איך לעבור את העולם הזה בשלום.

הפוסט פרשת נצבים | מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה? הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מכיוון שאנחנו נמצאים לפני ראש השנה, נראה כמה נקודות שקשורות לעניין של ראש השנה, נקודה ראשונה זה שאלה שמתעוררת כל שנה וזה למעשה שאלה הלכתית: האם מותר לדבר עם הצדיק בציון שלו? האם מותר לפנות לצדיק ולבקש ממנו בקשות? למעשה זה עניין הלכתי – מובא בפוסקים ובמקובלים שערב ראש השנה זה היום המסוגל ביותר להשתטחות על קברי צדיקים. בשולחן ערוך בהלכות ראש השנה הרמ“א כותב על גודל המעלה של להשתטח על קברי צדיקים..

רב מני פנה לאביו שנפטר…

ועוד הרמ“א כותב: אך אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר – המשנה ברורה מביא את דברי הרמ“א ולמעשה המקור של הרמ“א זה המהרי“ל שהוא למעשה נקרא אבי הפסיקה האשכנזית – לפי דבריהם אסור לדבר עם הצדיק בציון שלו אבל מותר לבקש בזכות הצדיק אבל לא לפנות אליו ישירות – זה המקור של האיסור, המהרי“ל, המגן אברהם, הרמ“א והמשנה ברורה אבל למעשה צריך לדעת שהדבר הזה שנוי במחלוקת גדולה מאוד ורוב-רוב הפוסקים חולקים על הפסק הזה, לא מצאנו פוסק ספרדי שאומר שאסור לפנות אל המתים אבל לא רק הפוסקים הספרדים אלא גם רוב הפוסקים האשכנזים מתירים את זה, בין היתר זה הפרי מגדים שהוא אחד הפוסקים האשכנזים הגדולים שבד“כ הולכים בדרך הרמ“א והמגן אברהם, הוא בעצמו כותב שבאמת לא כך ההלכה מכיוון שיש כמה וכמה ראיות הן מהזוהר הקדוש הן מהש“ס והן ממדרשי חז“ל ולומדים מכך שכן פנו אל הצדיקים הנפטרים כגון כלב בן יפונה שהיה מהמרגלים והשתטח על קברי האבות, הוא פנה אל אברהם אבינו ואמר לו: כשם שמשה התפלל על תלמידו ככה אני מבקש ממך שתתפלל עליי, ובאמת בזכות
זה הוא גם ניצל בעצמו המרגלים, ויש גמרא שמספרת על רב מני שפנה לאביו שנפטר

באמת אין בעיה לפנות אל הצדיק בציון

היה לרב מני בעיה שציערו אותו והוא פנה לאבא שלו שכבר נפטר ובאמת הוא נענה ועזר לו – לכן רוב הפוסקים כותבים שבאמת אין בעיה לפנות אל הצדיקים בציון שלהם ולבקש מהם בקשה, אם כך הרי גם המהרי“ל, המגן אברהם והרמ“א בוודאי ידעו את כל המקורות האלה מהש“ס ומהזוהר הקדוש אז למה למעשה הם אוסרים את זה אם זה כתוב במפורש? למעשה הם אוסרים כדי שאדם לא יבוא לידי בלבול ויתבלבל מי בעצם נותן לי: הצדיק? הקב“ה? אז זה מצד זה שלא יהיה בלבול בדבר, לכן הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים לרשב“י, לרבינו, ליוסף הצדיק וכן הלאה, כשאדם מגיע והוא רוצה לפנות לצדיק, למעשה מצד ההלכה מותר לפנות אל הצדיק

גמגומים וצירופים

יש ספר מאוד ידוע שנקרא ’פסקי תשובות‘ של מחבר בין זמננו שמביא את זה בהלכות ראש השנה והוא בעצמו כותב שרוב הפוסקים מתירים את זה – אבל בכל אופן אם נרצה להתייחס לאלה שאוסרים, יש עצה פשוטה שמתייחסת לדבריהם וזה דבר טוב, להגיד פעם אחת כשמגיעים לציון: הרני מוסר מודעה שאני יודע שיש רק אחד יחיד ומיוחד שהוא נותן ומשפיע את הכל וזה הקב“ה ואין עוד מלבדו, אני פונה לצדיק מכיוון שהצדיק הוא הסנגור והוא המליץ והוא יודע איך לעשות צירופים מהגמגומים שלי. אני מגמגם בתפילה ואני לא יודע בכלל לבקש, הצדיק אמר שהוא יודע לעשות צירופים לכן אני פונה אליו כי הוא יודע להעלות את התפילות שלנו..

הרי אסור לדרוש אל המתים

כשאדם מוסר את המודעה הזאת אז לכל השיטות ולכל הדעות אין שום בעיה לפנות אל הצדיק, כשאנחנו פונים לצדיק ואומרים לו תעזור לי כוונתנו היא שהצדיק מעלה את התפילה שלנו, הוא יודע את השערים של התפילה והוא יודע איך לפעול למעלה אז אנחנו מוסרים לו את הדבר הזה. יש שאומרים שזה נקרא ודורש אל המתים, והרי כתוב שאסור לדרוש אל המתים – צריך לדעת שזה למעשה כתוב בזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות והבית יוסף מביא את זה ולמעשה זה גם נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קע“ט שם מרן כותב שדורש אל המתים זה אדם שמרעיב את עצמו, לן בבית הקברות ותכליתו זה להמשיך על עצמו רוח טומאה – זה נקרא דורש אל המתים, אבל אומר הזוהר הקדוש שברגע שאנחנו באים בתשובה ותפילה לקברות צדיקים אז בוודאי שאין לזה שום קשר להלכה של דורש אל המתים. לפני 12 שנה בערך הגיע אברך ת“ח לאומן,
הוא לא היה ברסלבר והוא שמע את החסידים שמדברים על מסורת שבה רבינו נמצא בקיבוץ בראש השנה והוא נמצא איתנו ומתפלל איתנו..

להשאיר את השולחן את הכיסא והמיטה

-הוא שמע את זה אז הוא ניסה לעקוץ אותי בדרך אירוניה ואמר לי: ומה יהיה אם רבינו ירצה לתקוע בשופר? איך נצא ידי חובה? אמרתי לו: מה הבעיה? רבינו יתקע בשופר ונצא ידי חובה. אז הוא אמר לי: ובמתים חופשי, אדם שנפטר הוא פטור מהמצוות לכן הוא לא יכול להוציא את האחר ידי חובת המצווה. אמרתי לו: אל תדאג, אם רבינו יתקע בשופר כולנו נצא ידי חובה – הגמרא במסכת כתובות דף ק“ג מספרת על פטירתו של רבי יהודה הנשיא. לפני פטירתו הוא בין היתר ציווה להשאיר את השולחן שלו, את הכיסא ואת המיטה שלו. מספרת הגמרא שהרבה שנים
אחרי פטירתו הוא היה בא כל ליל שבת הביתה למשפחה שלו, ממש כמו שהיה בחייו

לרבי עקיבא איגר יש פה קושייה הלכתית

-כשהדבר נודע ע“י השכנה, רבי יהודה הנשיא הפסיק להגיע כדי לא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים – רואים את הענווה של רבי שאפילו בעולם העליון רבי אמר: מכיוון שעכשיו נודע שאני בא, יגידו שאני יותר צדיק משאר הצדיקים שלא באים, בגלל זה הוא הפסיק לבוא – אפילו למעלה רבי מגלה את מידת הענווה שלו, הצדיק עולה למעלה עם כל המידות הטובות שלו. אחד מגדולי הפוסקים האחרונים, רבי עקיבא איגר מקשה על הסיפור הזה, זה שרבי יהודה בא לעשות קידוש כל ערב שבת זה לא קשה לרבי עקיבא איגר, אם צדיק רוצה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא רוצה לבוא הביתה מישיבה של מעלה? בסדר. לרבי עקיבא איגר יש קושייה הלכתית: הרי אם רבי בא הביתה לאשתו ולילדים אז מן הסתם שהוא יעשה קידוש, הרי זה לא מכובד שהבן יעשה קידוש, אז שואל רבי עקיבא איגר: איך הוא הוציא ידי חובה את בני-ביתו והרי כתוב ’ובמתים חופשי‘? רבי עקיבא איגר שואל את זה בגיליון הש“ס..

רבינו יכול להיות שליח ציבור ובעל תוקע

אומר רבי עקיבא איגר בשם הספר חסידים חידוש נורא מאוד בהלכה: מה שכתוב שצדיקים במיתתם קרויים חיים, גם לעניין זה שאם הם באים מעולם עליון אלינו, הם חייבים במצוות והם מוציאים אותנו ידי חובה – באמת לאמיתה בדקנו את זה וכמעט כל האחרונים ללא יוצא מן הכלל מסכימים עם רבי עקיבא איגר, ככה שאם בא צדיק לעולמינו מאיזה סיבה, הם מקיים מצוות והוא יכול להוציא אותנו ידי חובה, רבינו יכול להיות שליח ציבור ורבינו יכול להיות בעל-תוקע, אין שום בעיה בבחינה הזאת. ובאמת הדבר הזה זה חידוש גדול בדבר הזה שצדיקים במיתתם קרויים חיים זה גם לעניין ההלכתי ולא רק לעניין של השקפה ומדרגה רוחנית שהם פועלים בעולם העליון עבורנו

מותר לדבר עם הצדיק בציון

הרבה פעמים שואלים האם מותר  לדבר עם הצדיק עם הצדיק על הציון? אז כמו שאמרנו רוב-רוב הפוסקים סוברים שמותר לדבר עם הצדיק בציון ואין בזה שום איסור הלכתי והעניין של דורש אל המתים זה בכלל לא שייך, זה רק כאשר אדם מכוון להמשיך על עצמו רוח טומאה, זה לא קשור לעניין של ההליכה שלנו לקברות צדיקים – אנחנו אומרים את ההלכה הזאת כי כל שנה בנסיעה לאומן הרבה מתעוררים לשאלה הזאת, אז טוב לדעת את זה ולהגיד את זה גם לאחרים. בעזרת השם נראה עוד נקודה בעניין של ראש השנה בדרך הליטאית – הרב דסלר בספר ’מכתב מאליהו‘ מביא גמרא ידועה שמופיעה במסכת ראש השנה גם בבבלי וגם בירושלמי, שם הגמרא אומרת שהשטן שומע את תקיעות השופר והוא נבהל, הוא מפחד. שואלים שאלה: ממה הוא נבהל? מרעשים? הרי את כל הפיצוצים בעולם הוא עושה, זה מה הוא נבהל?

להעלות את הס“מ למדרגת מלאך קדוש

במסכת ראש השנה בבבלי לא כתוב מה הסיבה שהשטן נבהל מהתקיעות אבל בירושלמי כתוב שכשהוא שומע תקיעה אחת של שופר הוא נבהל ולא נבהל, הוא אומר: שמא תקיעת השופר באה להודיע על תחיית המתים? בפעם הראשונה הוא לא בטוח אבל בפעם השנייה הוא כבר חושב שזה השופר של הגאולה. הוא מפחד מהגאולה כי הוא יודע שבגאולה מעבירים אותו מן העולם, זה גם שאלה: ממה הוא מפחד? הרי באמת עתיד הקב“ה לשחוט את הס“מ. לכאורה זה קושייה גדולה: על מה ולמה ישחטו אותו? על זה שהוא עשה מסירות נפש לעשות את התפקיד שלו? אומר רבינו האר“י הקדוש שכששוחטים בהמה יש כוונות עפ“י הסוד להעלות את הניצוץ הקדוש, אומר רבינו האר“י הקדוש שהשחיטה של הס“מ זה להעלות אותו למדרגה של מלאך קדוש, זה הכוונה של השחיטה. על כל פנים אומר הירושלמי שהוא נבהל מתקיעת השופר כי הוא חושב שהגיעה הגאולה, זה לא כתוב בגמרא בבבלי

לא אשרי העם שומעי או תוקעי-תרועה

יש כמה וכמה פירושים בבבלי מדוע השטן נבהל כשהוא שומע את שתי תקיעות השופר, בירושלמי יש סיבה ברורה שהוא מפחד שמא זה השופר של הגאולה ומכיוון שזה לא כתוב בירושלמי אז המפרשים אומרים חידושים משלהם. הרב דסלר מביא בשם היערות דבש (רבי יונתן איבשיץ) שאומר יסוד גדול מאוד בדבר הזה: יש מדרש וזוהר על הפסוק ’אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון‘ – הזוהר והמדרש מדקדקים בלשון של הפסוק ’אשרי העם יודעי תרועה‘ ז“א שיש איזה עניין לדעת בתרועה, לא אשרי העם שומעי תרועה, לא אשרי העם תוקעי תרועה אלא אשרי העם יודעי תרועה , ז“א שיש פה איזה עניין לדעת בעניין תקיעת השופר – שואל הרב איבשיץ מה הידיעה שאנחנו צריכים לדעת שעל זה הפסוק משבח את עמ“י שאנחנו יודעים את סוד התרועה? דבר ראשון בוודאי שיש הרבה כוונת עפ“י הסוד מה פועל השופר, בוודאי שכוונת הפסוק זה קודם כל לדעת את הכוונות עפ“י הסוד..

לא ישפטו אותו בבית-דין של צדיק הדור

מצוות תקיעת השופר פועלת כוונות מאוד-מאוד גבוהות ולמעשה כל השפע של השנה הקרובה נפתח ברגע שמתחילים לתקוע בשופר. תקיעת השופר מתחילה להוריד את השפע של כל השנה החדשה לכן זה דבר מאוד גבוה, אבל רבי יונתן איבשיץ מביא פירוש אחר לפסוק: עמ“י יודע מה פועלת התרועה, בשעה שעמ“י תוקע בשופר כל הבתי-דין למעלה יושבים לדון. למעלה יש הרבה בית-דין, שמעתי מכמה צדיקים וזה גם כתוב בספרים שיש כמה בתי-דין מכיוון שכל אדם נשפט לפי עניינו, אחד שהוא כל השנה עושה את כל העבירות שבעולם לא ישפטו אותו בבית-דין עם אחד מצדיקי הדור, אנחנו יכולים להבין שזה משפט אחר לגמרי והסתכלות אחרת לגמרי לכן בשמיים יש הרבה בתי-דין ואחד מהבתי-דין שיש בשמיים זה הבית-דין של רבינו, שמעתי את זה מכמה מזקני ברסלב שלרבינו יש את הבית-דין שלו למעלה ועל זה רבינו
אמר: אני מעביר אתכם בדין, הכוונה אני פועל בשבילכם את כל הפעולות שאתם תצטרכו כדי להגיע לתיקון שלכם..

מקבלים את הדין באהבה..

אומר רבי יונתן איבשיץ שכתוב שהבתי-דין למעלה לא מתחילים לדון עד שאנחנו לא תוקעים בשופר. ברגע שעמ“י תוקעים בשופר כל הבתי דין מתחילים לדון, ז“א שתקיעת השופר זה למעשה הכרזה שלנו שהבתי-דין יתחילו לדון. אומר רבי יונתן איבשיץ שכשאנחנו תוקעים בשופר אנחנו צריכים לכוון שעכשיו הבתי-דין יושבים לדון ואנחנו מקבלים את דינו של הקב“ה באהבה ובשמחה כי כל מה שהשם עושה איתנו הכל לטובה וגם אם הוא ידון אותנו חלילה לכל מיני קשיים והתמודדויות גם זה לטובה ואנחנו מקבלים את כל מלכותו, הנהגתו ודינו של הקב“ה באהבה ובשמחה, זה מה  שר‘ יונתן איבשיץ אומר שצריך לכוון

אין דבר שממתיק את הדין מכלל עמ“י

מוסיף ואומר רבי יונתן איבשיץ שזה מה שמבלבל את הס“מ – הבלבול של השטן זה שאנחנו מקבלים את הדין באהבה כי ברגע שעמ“י מקבל את ההנהגה ואת הדין
של הקב“ה באהבה, מיד הקב“ה קם מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים – אין
דבר שממתיק את הדין מעמ“י בכלל ומעל כל אחד מאתנו בפרטיות ברגע שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה – זה מה שרבינו אומר
בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה: לא רצה הגיבור אלא הכנעה, מה הכוונה? אנחנו רואים שהעולם מונהג בגבורות בפרט ראש השנה, הכוונה שככה הקב“ה רצה וברא את העולם שאנחנו נעבור פה ניסיונות, קשיים והתמודדויות, אדם
עובר צמצומים, הסתרת פנים וכן האלה, בעולם הזה עובר עלינו הרבה קשיים
ובאמת השורש של כל זה הוא שבאמת ככה הקב“ה רוצה שנעבור את הקשיים האלה.

רוצה לעבוד אותך מתוך שמחה והרחבה

אומר ר‘ יונתן איבשיץ בשם המדרש שהיסוד הראשון בהסתכלות בהנהגה של הקב“ה זה להסכים עם הקב“ה איך שהוא מנהיג אותנו – זה למעשה שורש תיקון האמונה, שאדם אומר להקב“ה: אני רוצה שיהיה סיעתא דשמייא ואני רוצה שיהיה רחמים, אני רוצה לעבוד אותך מתוך שמחה, מתוך הרחבה, אני רוצה ללמוד הרבה תורה, אני רוצה להיות צדיק ואני רוצה להיות קדוש, אבל איך שאתה תנהיג אותי אני מקבל באהבה ובשמחה גם אם זה לא יהיה לפי הרצונות שלי – אומר רבי יונתן איבשיץ שזה היסוד של אשרי העם יודעי תרועה, אנחנו מזמינים את הבתי-דין
לדון אותנו ואנחנו מקבלים באהבה ובשמחה את מה שהקב“ה יעשה איתנו, ואין
לך המתקת הדין יותר גדולה מזה. למעשה רבינו במעשה מבעל תפילה אומר
’לא רצה הגיבור אלא הכנעה‘ – הגיבור זה הגבורות, זה הנהגת הגבורות שהקב“ה מנהיג אותנו ורבינו מגלה לנו בסיפור הזה שעיקר תכלית ההנהגה של הגבורות
זה שנסכים עם ההנהגה של הקב“ה. רבינו אומר שם שיש שתי דרכים בכלליות להמתיק גבורות: 1- להתפלל שיתמתקו הגבורות. 2- להסכים עם ההנהגה של הקב“ה. אומר רבינו שלהסכים עם ההנהגה של הקב“ה זה יותר גבוה ממה שאדם מתפלל

הוא הקיז דם, בלע שן של שום והתעלף

כשאדם מתפלל זה פועל אבל להסכים עם מה שהקב“ה עושה עם האדם זה יותר גבוה מהתפילה, ככה מובא בסיפור מעשה מבעל תפילה. יש מעשה בגמרא במסכת תענית, למעשה המעשה הוא ידוע אבל לא כל הפרטים שלו ידועים, הגמרא מספרת על אחד מגדולי ישראל רבי אלעזר בן פדת שהיה המרא דאתרא של א“י אחרי רבי יוחנן. רבי אלעזר בן פדת היה בעניות עצומה, הוא היה עני גדול מאוד ויום אחד הוא הקיז דם ולא היה לו חתיכת פרי להשיב את נפשו אחרי ההקזת דם והוא התעלף. היה לו שן אחת של שום, הוא בלע אותה והתעלף מרוב חולשה

בשביל מה להחריב את העולם

-הגמרא מספרת שכשהחכמים שמעו את זה הם באו לבקר אותו, הוא היה מעולף והם ראו אותו בוכה, צוחק וניצוץ של אש יוצא לו מהמצח. כשהוא התעורר שאלו אותו החכמים: למה בכית, צחקת ומה זה הניצוץ שיצא לך מהמצח? אמר להם רבי אלעזר בן פדת: כשהתעלפתי בא הקב“ה לבקר אותי, רואים מפה שהקב“ה מקיים מצוות כפשוטו, מניח תפילין, מבקר חולים. עכשיו רבי אלעזר חולה? הקב“ה בא לבקר אותו כפשוטו. אמר להם רבי אלעזר: הקב“ה אמר לי: אלעזר בני, אם אתה רוצה אני אחריב את העולם ואברא אותו מחדש, אולי יהיה לך מזונות. רבי אלעזר אמר:
מה צריך להחריב עכשיו את כל העולם בשביל תפוח-עץ?

אם כבר עברתי חצי אז בוא נגמור ככה

מה ביקשתי? ארמונות של פאר? רציתי תפוח-עץ ובננה – כתוב בספרים הקדושים שזה סוד מאוד גדול מה שהקב“ה אמר לו – רבי אלעזר שמע את זה ושאל את הקב“ה: עברתי כבר את מחצית מחיי? הקב“ה אמר לו: כן. אמר רבי אלעזר לחכמים: כששמעתי שכבר עברתי חצי מהחיים שלי בכיתי. רבי אלעזר אמר להקב“ה: אם כבר עברתי חצי מהחיים אז בוא נגמור עם זה ככה, אל תחריב את העולם. אמר לו הקב“ה: בגלל שהסכמת איתי עם ההנהגה הזאת, עכשיו אני מגלה לך סוד, על זה שהסכמת אני מכין לך בגן-עדן י“ג נהרות של אפרסמון שכל אחד מהם יותר גדול מפרת וחדקל. אמר רבי אלעזר לחכמים: על זה חייכתי ושמחתי – אם מדייקים בגמרא אז הקב“ה לא אמר לו יש לך י“ג נהרות של אפרסמון על זה שלמדת תורה או על זה שקיימת מצוות – על זה שהסכמת איתי שאתה סובל כזאת עניות ואתה לא מתמרמר על הדבר הזה, על זה אתה מקבל י“ג נהרות של אפרסמון – מדוע? כי זה יסוד כל האמונה: להסכים עם ההנהגה של הקב“ה, מפה אנו לומדים דבר מאוד עמוק:

אתה גם יכול לתת לי וגם לתת לכל אחד

הרי הקב“ה ברא את העולם במידת הדין כמו שכתוב במדרש ואנחנו יודעים שזה לטובתנו הנצחית, הקב“ה עשה את כל זה בשבילנו, בוודאי שהוא לא צריך את זה, אבל במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו של הקב“ה. ברגע שאדם מסכים עם ההנהגה של הקב“ה פה בעולם הזה, אין מעלה יותר גדולה מזה בכל יסוד האמונה, כל יסוד האמונה עומד על הנקודה הזאת שאדם אומר להקב“ה: קשה לי, אני צריך פה להתמודד עם דברים, אני עובר צמצומים והשם ירחם על מה שעובר עליי אבל אתה יודע מה, אם זה מה שאתה עושה אני יודע שהכל לטובתי ואני מסכים איתך – על זה אומר הקב“ה לרבי אלעזר בן פדת: על זה קיבלת י“ג נהרות של אפרסמון. אמר רבי אלעזר להקב“ה: זה כל מה שיש לך לתת לי? פה רואים איזה קירבה יש לצדיקים עם הקב“ה. אמר לו הקב“ה: אם אני אתן לך יותר מה אני אתן לחברים שלך? אמר לו רבי אלעזר: וכי מאדם שאין לו ביקשתי? מה הבעיה? אתה יכול לתת לי ואתה יכול לתת לכל אחד. על זה הקב“ה היכה לו במצח באצבע, כתוב בראשונים שהקב“ה עשה את זה מחיבה ולא מהקפדה ומזה יצא לו ניצוץ אש במצח.

מקבלים באהבה כי אתה עושה לטובתנו

רואים שהצדיקים שמוסרים את הנפש לעשות את רצונו של הקב“ה פה בעולם הזה, איזה קירבה הם זוכים לקבל מהקב“ה שהם כביכול יכולים לבוא אליו בטענות, ’זה כל מה שיש לך לתת לי?‘ מהיסוד הזה רואים שברגע שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה, בפרט כשאדם עובר איזה צמצום או איזה ניסיון או קושי, אין מעלה יותר גדולה מהנקודה הזאת שאדם מסכים עם הקב“ה – זה מה שאומר פה הרב דסלר בשם הרב איבשיץ שזה היסוד של ’אשרי העם יודעי תרועה‘ וצריך לכוון את הדבר הזה בתקיעת השופר: הקב“ה, אנחנו רוצים לעבוד אותך כל השנה, אנחנו רוצים להיות ברחמים, בהרחבה ובחסדים ומה שתגזור עלינו אנו מקבלים באהבה כי אנו יודעים שאתה עושה רק לטובתנו

מדוע תיקנו לנו יומיים לר“ה?

אומר המדרש אשרי העם יודעי תרועה, מכירים לרצות את בוראם בתרועה והוא עומד מכיסא דין לכיסא רחמים והופך להם את מידת הדין למידת רחמים – זה לשון מדרש רבה. כל מה שאמרנו זה רבי יונתן איבשיץ מסביר את המדרש הזה לפי מה שאמרנו, שמסכימים לקבל את ההנהגה. יש עוד נקודה שהיא אחת הנקודות המרכזיות שלמעשה הרבה מדברים על הנקודה הזאת וזה השאלה הידועה: מדוע תיקנו לנו שני ימים לראש השנה? הרי אנחנו יודעים שזה לא כמו יו“ט שני של גלויות והראייה לדבר שגם בא“י עושים יו“ט שני של ראש השנה. בגמרא במסכת ראש השנה כתוב טעם

קלקול אחד במשך 420 שנה של ביהמ“ק

-בתקופת בית המקדש היו מקדשים את החודש עפ“י עדים, והלווים פעם אחת קלקלו בשיר וכדי לתקן את זה תיקנו לדורות יומיים ראש השנה – צריך לדעת שאמנם זה הפירוש שהגמרא מביאה אבל הרבה פעמים הפשט לא עונה בשלמות על כל הקושיות. התוספות במסכת ראש השנה אומרים שכל הקלקול היה פעם אחת במשך 420 שנה של תקופת בית המקדש השני – על פעם אחת שהלווים קלקלו בשיר, הכוונה אמרו שיר של יום-חול במקום שיר של ראש השנה, על זה תיקנו לכל הדורות לכל עמ“י עד ביאת משיח צדקנו יומיים ראש השנה? אפילו שעכשיו אין לנו אפשרות לקלקל בשיר כי עכשיו לא מקדשים את החודש עפ“י עדים, יש לנו לוח מדוייק ועכשיו אי אפשר לטעות בדבר הזה – אז עפ“י הפשט נשארת קושייה, בגלל טעות שקרתה פעם אחת תיקנו לכל הדורות עוד יומיים של ראש השנה? ככה דרכה של תורה, להגיד תירוץ עפ“י הפשט ולהסביר את זה יותר לעומק, אנחנו רואים את הדבר הזה הרבה פעמים, לכן הזוהר הקדוש בפרשת פנחס שואל את השאלה הזאת..

יום א‘ זה דינא קשיא ויום ב‘ דינא רפיא

אומר הזוהר הקדוש בפרשת פנחס את התשובה הידועה שכתובה הרבה בספרים: היום הראשון זה דינא קשיא והיום השני זה דינא רפיא, בלשון הזוהר הקדוש יש שתי בתי-דין קשיא ורפיא ושניהם השתכחו ביחד, הכוונה ששניהם נמצאים ביחד, יש שיתוף של שתי בתי-הדין. רבינו האר“י הקדוש מביא את דברי הזוהר ומפרש שדינא קשיא זה דין הפנימיות או דין הנשמות ודינא רפיא זה דין החיצוניות או דין העולמות. עדיין לא מובן מה ההבדל בין היום הראשון ליום השני, כי בעצם היום השני זה תקנה של רבנן כדי להקל עלינו בדין אבל מה ההקלה? מדברי הזוהר ומדברי האר“י לא מובן הלכה למעשה מה משמעות ההקלה. הרב דסלר שואל
את השאלה הזאת ומתרץ ואומר פה חידוש גדול מאוד ועמוק מאוד ונפלא מאוד..

להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן את העולם

אומר הרב דסלר: מי יכול לעמוד בדין כזה שדנים אותו על הנטיות הדקות שיש לו בלב ועל המחשבות שיש לו בלב, מי יכול בכלל לעמוד בדין כזה? רוב עמ“י לא יכולים לעמוד בדין כזה? אומר הרב דסלר שזה המשמעות של דינא קשיא, זה הדין האמיתי כמו שהתורה בעצם רצתה וזה היום הראשון של ר“ה שדנים את האדם בעצם על הפנימיות הלב, הנפש והמחשבה לכן רוב עמ“י לא יכול לעמוד בדין כזה קשה שנקרא דינא קשיא, אם כך מה תיקנו לנו חז“ל בדינא רפיא? אומר הרב דסלר: ומכיוון שאין במעשיו לגלות את כבודו באופן ישיר, הכוונה לא יכולים לעבוד את העבודה הזאת, תוכן החיים שלנו הוא במה שאנחנו עוסקים בהכנות הנדרשות לצדיק לצורכי עבודתו, היינו שתכליתנו היא להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן
את העולם שבו עושה הצדיק את עבודתו ועל-כן המשפט הוא לא מכוון לפי מעשינו כי לפי מעשינו אין לנו זכות קיום אלא אנחנו זוכים לפי צורכי עבודת הצדיק

עד כמה אנחנו ראויים לשמש את הצדיק

בהמשך הרב דסלר אומר שכל מה שדנים אותנו זה דנים אותנו האם יש לנו זכות לשמש את הצדיק ועל זה הדין שלנו וזה דינא רפיא – כל הדינא רפיא שלא תובעים את האדם על הפנימיות של הדינא קשיא אלא בודקים האם יש לאדם זכות לשמש את הצדיק או אין לו זכות לשמש את הצדיק – זה דבר פלאי מאוד וזה חידוש עצום מאוד מה שכותב פה הרב דסלר בספר מכתב מאליהו – האדם נידון אם הוא ראוי לזכות לשמש את הצדיק, זה הלשון של הרב דסלר. אנחנו רואים שהרב דסלר הסביר לנו עכשיו הבנה חדשה מה זה דינא רפיא אבל עם כל זה, תכלית כל בריאת העולם היא שכל יהודי יעשה את העבודה הפנימית, אז אם כך זה שחז“ל מצאו לנו דרך שיהיה דינא רפיא וידונו אותנו כמה אנחנו ראויים לשמש את הצדיק, איך זה בעצם מקיים את תכלית בריאת העולם שכל יהודי יעבוד את הקב“ה באמת בפנימיות?

אדם לא יכול לעשות את העבודה הזאת

בזוהר הקדוש כתוב שיש שתי בתי-דין, בית דין עליון שהוא קשיא ובית דין
תחתון שהוא רפיא ושניהם נמצאים ביחד, הכוונה שההתבטלות לצדיק זה לא רק שעכשיו דנים אותנו מצד ההתבטלות לצדיק אלא עצם העובדה שאדם מתבטל לצדיק כפי שהוא מתבטל לצדיק, הצדיק בעצם יעזור לו להגיע לדינא קשיא, לעבודה של היום הראשון, זה עומק התירוץ של הרב דסלר, בעצם שתי הבתי-דין פועלים ביחד. אדם לא יכול לעשות את העבודה של היום הראשון דהיינו לתקן את המידות ולזכך אותם בדקות הזאת – כשאדם מתקרב לצדיק אז מתחילים לדון
אותו על ההתקרבות לצדיק – התקרבת לצדיק? יש לך זכות קיום, אומר הרב דסלר בספר מכתב מאליהו שלאדם יש זכות קיום לפי ההתקרבות שלו לצדיק מכיוון שכפי ההתקרבות של האדם לצדיק, הצדיק יביא אותנו לעבודה של היום הראשון..

אכילה זה להפוך את הדבר למהות אחרת

-בעצם ע“י הצדיק אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה, את הרצון של הקב“ה שנעבוד אותו בפנימיות. הקב“ה רוצה שכל יהודי יעבוד אותו בפנימיות רק שאי-אפשר בלי הצדיק לכן זה היסוד של הדינא רפיא שזה היום השני של ר“ה, ובאמת רבינו אומר בליקוטי מוהר“ן בתורה קכ“ט: גם אם קשה לאדם לעבוד את הקב“ה לפי מידותיו, עצם ההתקרבות של האדם לצדיק, ע“י זה האדם יהפך להיות מהותו של הצדיק ואדם יוכל להיות ממש כפי הצדיק עצמו רבינו אומר משל: כמו שאדם אוכל ירק, על-ידי האכילה בעצם מעלים את האכילה למדרגת אדם, אכילה זה להפוך דבר למהות אחרת, מצומח לאדם – אז כשאדם מתבטל ומתקרב ורוצה להתקרב לצדיק, על-ידי זה הוא נאכל לצדיק, הכוונה שהוא נהפך להיות
למהות הצדיק – בכתבי רבינו האר“י הקדוש ובפרט בשער הגלגולים רבינו האר“י הקדוש כותב שע“י שאדם רוצה לעבוד את הקב“ה ומתקרב לצדיקים האמיתיים, אז נשמת הצדיק מתעברת באדם ועל-ידי זה אדם נהפך להיות למהותו של הצדיק ..

ע“י ההתקרבות לצדיק נפתחים פתחים

עצם העובדה שאדם רוצה להתקרב לצדיק, משמיים מסייעים לאדם. הבן איש חי כותב בבן יהוידע: וכמעט כל התיקונים של הדורות האחרונים זה ע“י הבחינה הזאת של ההתקרבות לצדיק. הרמח“ל כותב באוצרות הרמח“ל: אדם יכול להיות במדרגת משה רבינו ממש עצם ההתקרבות וההתבטלות שלו לצדיקים – זה למעשה מה שהרב דסלר כותב שכל העניין של ההתקרבות לצדיקים זה הדינא רפיא וע“י זה בעצם נפתח לנו הפתחים שאדם כבר לא יכול לעבוד את השם מצד עצמו. עכשיו הקב“ה פתח לדורות שלנו דרך וזה הסוד של הדינא רפיא, שע“י ההתבטלות לצדיק נפתח לנו כל הדרכים להגיע ליום הראשון של ר“ה.

הפוסט פרשת כי תבא | גודל מעלת השתטחות על קברי צדיקים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בברסלב נוהגים ללמוד בחודש אלול את תורה ו‘ בליקוטי מוהר“ן חלק א‘, בתורה הזאת יש הרבה מאוד עצות ויסודות של תשובה והכנה לקראת ראש השנה, לכן המנהג בברסלב ללמוד את התורה הזאת בחודש אלול כהכנה לראש השנה. רבינו מתחיל את התורה כך: ’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד א-לקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו ’כבד מלכים חקר דבר‘ אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים..‘

כשישמע בזיונו ידום וישתוק

רבינו ממשיך ואומר ’ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם): ’כבד א-לקים הסתר דבר‘, כי אסור לחקר על הכבוד הזה.‘ – יש יסוד שנקרא ’כבוד מלכים‘ ו‘כבוד א-לקים‘. אדם צריך לזכות להשיג ולהגיע לכבוד א-לקים ולא לכבוד מלכים, ומי זוכה לכבוד
א-לקים? מי שבורח מהכבוד, אבל ממשיך רבינו ואומר שאי-אפשר לזכות לכבוד הזה אלא על-ידי שאדם חוזר בתשובה – רבינו אומר לנו פה חידוש שהוא קצת שונה מספרים אחרים: עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. הכוונה שאדם ישתוק גם כשהוא יכול להחזיר לשני. ברגע שמקבלים את הביזיונות זה קשה ומצער
אבל צריך לדעת שהדבר החזק ביותר שהכי פועל למחילת עוונות זה כשאדם מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק –
מי שלא יכול לשתוק יכול לעשות תשובה בדרך של
רבינו האר“י הקדוש, על כל עבירה לעשות תעניות. אם אדם חילל שבת הוא צריך לעשות שמונים וארבע תעניות, אז יש כאלה בדור שלנו שצריכים לבוא בארבע גלגולים בשביל שהם יוכלו לאכול באמצע השבוע. אבל יש דרך אחרת של תשובה: עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. קשה לנו לקבל את זה אבל צריך לדעת שאין דבר שיותר פועל למחילת עוונות עבורנו מאשר כשאנחנו זוכים לקיים  ’כשישמע בזיונו, ידום וישתוק‘.
צריך לדעת שבכל פעם שמבזים אותנו ואנחנו שותקים מוחלים לנו אין-ספור עוונות

עיקר התשובה שלנו תלויה במישהו אחר

יש ספר שמפרש את הליקו“מ ונקרא ’ביאור הליקוטים‘ של ר‘ אברהם בר‘ נחמן, הוא שואל שאלה על מה שאומר רבינו: אם עיקר התשובה זה ישמע בזיונו ידום וישתוק, אז עד שלא נמצא מתנדב שיבזה אותנו, לכאורה אני לא יכול לחזור בתשובה. אם נגיע למצב שלא מבזים אותנו עכשיו אז אנחנו לא יכולים לחזור בתשובה? יוצא מזה שעיקר התשובה שלנו תלויה במישהו אחר שצריך לבוא ולבזות אותנו – מסביר ר‘ אברהם יסוד מאוד גדול: מה שאמר רבינו זה לאו דווקא אם מישהו אחר מבזה אותנו..

גורם לעוד בעיות

מסביר ר‘ אברהם בר נחמן שלפעמים יש גם ביזיונות אחרים. לפעמים מי שמבזה אותנו זה הקב“ה בעצמו. יש כזאת הנהגה כלפינו שבעצם הקב“ה הוא זה ששולח לנו ביזיונות. הרבה פעמים רואים שאנחנו רוצים, משתדלים ומוסרים נפש לדברים ברוחניות אבל אין לנו שום סיעתא דשמייא להצליח ולא רק זה אלא לפעמים אדם הופך עולמות בהשתדלות ובמסירות נפש לעשות משהו בקדושה כגון התחזקות בלימוד התורה, בתפילה, בעשיית חסדים וכן הלאה, אבל יש כאלה מצבים שאחרי כל ההשתדלות שאנחנו עושים
אז במקרה הטוב אנחנו לא מצליחים, אבל הרבה פעמים אנחנו רואים שכל מה שאנחנו עושים גורם לעוד ועוד בעיות

לענות, לבעוט ולבוא בטענות

לא רק שאנחנו לא מצליחים אלא אנחנו עוד שוברים כלים עם כל מה שאנחנו מנסים לעשות – אומר ר‘ אברהם בר‘ נחמן שגם זה נקרא ביזיון. זה ביזיון שהקב“ה שולח לך. ישמע בזיונו ידום וישתוק הולך גם על מצבים שאתה בעצמך נמצא בכישלון. היום אין מצב שאין לאדם בעיות, אבל צריך לדעת שגם זה שיש לאדם כישלונות ובעיות, זה גם נקרא בגדר ביזיונות ואומר לנו רבינו שגם על זה צריך לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק, הכוונה לקבל את זה באהבה, באמונה ובשמחה, בוודאי שזה מאוד-מאוד קשה – בכלליות יש בזה 3 דרגות: דרגה אחת זה כשאדם שותק, הוא רוצה לענות, לבעוט ולבוא בטענות כלפי מישהו אבל הוא שותק – זה דרגה אחת. יש דרגה יותר גבוהה שגם כאשר מבזים את האדם אזי הוא כבר מקבל את זה באהבה. הכי גבוה שזה גם השלמות היא כשאדם יקבל את זה בשמחה. כשאדם מקבל את הביזיונות שלו בשמחה זה הדבר הכי גבוה. אין דרך יותר גבוה לזיכוך הנפש מאשר לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק. הגמרא מספרת על דוד המלך שהוא היה מלך חסיד

אבשלום סחף אחריו כמעט את כל עמ“י

דוד המלך כמעט לא ישן, הוא כל היום היה עסוק בתורה, תפילה, מלחמות השם ולזכות את עמ“י, דוד המלך זה רק מציאות של מסירות נפש. אומרים חז“ל שעם כל זה דוד המלך עדיין לא זכה לתקן את הרגל הרביעית שבמרכבה. כתוב בזוהר הקדוש שהניסיון הכי קשה של דוד המלך היה המרד של אבשלום מכיוון שדוד המלך אהב אותו ואבשלום מרד בו בצורה נוראית. אבשלום סחף אחריו כמעט את כל עמ“י. בעקבות מרד אבשלום דוד המלך היה צריך לברוח מירושלים. בשעת הבריחה
רדפו אחריו ורצו להרוג אותו אז הוא היה עייף, צמא ורעב, זאת היתה שעה מאוד קשה ובשעה הזאת הוא עבר דרך איזור שבו גר שמעי בן-גרא שלא כל-כך אהב אותו

באותה שעה מסתכלים בחוכמה עליונה

שמעי בן גרא מצאצאי שאול המלך. כתוב בספר שמואל ב‘: ’שמעי בן גרא יצא יצוא ומקלל, ויסקל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד‘. על זה אמר דוד המלך: ’והוא קללני קללה נמרצת‘ אומרים חז“ל שנמרצת זה ראשי תיבות: נואף-ממזר-רוצח-צר-תועבה.  יש הלכה שאומרת שמלך דן יחידי.  מותר למלך לדון מורד במלכות גם בלי בית-דין. למלך מותר לדון את המורד למלכות למיתה בלי שום יועצים – זה נקרא מלך דן יחידי. באותו זמן היה איתו שר הצבא שלו, אבישי בן צוריה. אבישי היה אחיין של דוד המלך וידוע מחז“ל שהבנים של צוריה היו גיבורים בצורה נוראית. אין מי שיעמוד כנגד הבנים של צוריה. אבישי אמר לדוד המלך: כבוד המלך, רק תגיד לי מילה ואני מבער את שמעי מהעולם במכה אחת – באותו רגע דוד המלך אמר ליואב בן צוריה: השם אמר לו קלל – אומר הזוהר הקדוש שבאותה שעה דוד המלך הסתכל בחוכמה העליונה. כשאדם מקבל ביזיון והוא אומר שמשמיים נשלח לו הביזיון הזה, אז אומר הזוהר הקדוש שזה נקרא שבאותה שעה אנחנו מסתכלים בחוכמה העליונה.

תורה, תפילה, מלחמות השם וזיכוי עמ“י

אין דבר יותר גבוה מזה שאדם יודע שהקב“ה שולח לו את הביזיונות. ברגע שדוד המלך אמר לאבישי בן צוריה: השם אמר לו קלל – אומרים חז“ל שיצאה בת-קול ואמרה: זכית להיות רגל רביעית של המרכבה. ז“א שדוד המלך זכה לתקן את הבחינה של המשיח כאשר הוא קיים את העצה הזאת ישמע בזיונו ידום וישתוק. ברגע שדוד המלך שתק על הקללה של שמעי בן גרא הוא קיים את העצה הזאת והוא זכה להיות מלך המשיח – זה דבר נורא: כל העבודה של דוד המלך בתורה, תפילה, מלחמות השם וזיכוי עמ“י, כל זה לא זיכה אותו והוא עדיין לא יכול היה להגיע למדרגה של מלך המשיח, אבל בזה שהוא קיים ישמע בזיונו ידום וישתוק באותו רגע הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה – הדבר
הזה זה ראייה וחיזוק גדול מאוד עד כמה הדבר הזה פועל..

בדרך שאדם רוצה..מוליכין..!

אנחנו צריכים לדעת שזה אחד הדברים שהכי קשה לקיים ועל זה צריך להתפלל להקב“ה שיזכה אותנו לא לכעוס ואנחנו צריכים גם לעשות הרבה שיחות-חברים כדי לחזק אחד את השני, מכיוון שכאשר מתחילים לעשות את העבודה הזאת אז אנחנו 50 פעם נכשלים ואז אנחנו זוכים לשתוק פעם אחת. אחרי 15 שנה זוכים להגיע למדרגה שנופלים 40 פעם ושותקים פעם אחת – צריך לדעת שזו דרך קשה אבל יש לנו יסוד מאוד גדול: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו – אם אדם רוצה אז משמיים נותנים לו סיוע ועוזרים לו לקיים את זה.  ברגע שאדם זוכה לשתוק על הביזיונות שלו שידע שהוא נקי מכל הדמים העכורים – רבינו אומר שמנקים לאדם את כל הדמים העכורים שזה כל התאוות והמידות הלא טובות ברגע שהוא זוכה לקיים את העצה של עיקר התשובה. רבינו אומר בהתחלת התורה: ’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום‘ – יש מושג שנקרא ’כבוד מלכים‘

בלב האדם יש השתוקקות וצימאון עצום

-ויש מושג שנקרא ’כבוד א-לקים‘ – התכלית והתיקון של כל העולם שנזכה לכבוד א-לקים ושנתרחק מכבוד מלכים. בלב של כל אחד מאתנו יש רצון מאוד-מאוד גדול שהוא יותר גדול מכל התאוות וזה נקרא תאוות הכבוד. בלב האדם יש השתוקקות וצימאון עצום ונורא שכל אחד יכבד אותו. צריך לדעת שבשעה שאדם עושה מעשה טוב, באותו רגע עוברים לו בערך 80 מחשבות: מי רואה את זה? מי שם לב לזה? וכן הלאה, ועיקר החיות שלנו מהנקודה הזאת – זה נקרא כבוד, שאנשים יכבדו אותנו, יעריכו אותנו ויאהבו אותנו. זה בסדר אנחנו צריכים שיהיה אהבת ישראל אבל הרבה פעמים זה בא מתוך חשבון. אדם עושה חסד והוא כבר עושה חשבון מה כולם יגידו..

נתן לס“מ להריח והוא הפיל אותו לשאול

יש סיפור נורא מאוד: היה פעם מקובל עצום ונורא שהחליט להביא את הגאולה. הוא ידע קבלה מעשית אז הוא עשה תעניות וסיגופים, הוא הוריד מלאך מהשמיים והמלאך הזה גילה לו את כל הסדר של הגאולה. אותו מקובל עשה את כל הסדר הזה עם עשרה תלמידים, אחרי 40 יום הוא תפס את הס“מ. הוא תפס את הס“מ ועכשיו כל מה שנשאר לו זה להביא את הס“מ לבית דין של מעלה. ברגע שהוא מביא את הס“מ לבית דין של מעלה נגמר התיקון, מגיעה הגאולה ומתגלה משיח צדקנו. בדרך לבית דין הס“מ אמר לו: תן לי לאכול, אין לי כוח. אותו מקובל אמר לו: אני לא נותן לך שום דבר. הם הלכו עוד קצת ואז הס“מ אמר לו: אני אגיד לך את האמת, אין לי כוח יותר. אם אתה לא נותן לי עכשיו משהו אני מתמוטט, תן לי רק להריח משהו כדי שיהיה לי כוח להגיע לבית דין של מעלה. אותו מקובל אמר לו: אני מוכן לתת לך להריח. הוא נתן לו להריח ואז הס“מ התיר את כל השלשלאות והפיל את אותו מקובל לשאול תחתיות – כך נגמר הסיפור הזה. אחד מתלמידי הבעש“ט אמר שהטעות שלו היתה שבאותו רגע שהס“מ אמר לו: אם אתה לא נותן לי להריח
אני לא יכול להגיע לבית דין של מעלה – באותו הרגע עברה בתוכו מחשבה והוא אמר:

צריך לדעת שזה יצר הרע שיש לכל אחד

-אם הוא לא יגיע לבית דין של מעלה אז מי יספר שאני הכנעתי אותו?? זאת הסיבה שהוא נתן לו להריח – בגלל הנקודה הזאת הכל נכשל. אנחנו תמיד אומרים לעצמנו: מי יספר שעשינו את זה? הרבה פעמים אנחנו עושים לאנשים טובות רק כדי שיספרו מי עשה את המעשה הזה – זה נקרא ’כבוד מלכים‘ וצריך לדעת שזה יצר הרע שיש לכל אחד מאתנו. באנו לעולם הזה עם מתנה טובה: יש לנו יצר הרע כדי שכל העולם ידע על הדברים המוצלחים שאנחנו עושים, ואם אנחנו נכשלים אנחנו לא מוכנים שמישהו ידע מזה. יש אנשים שהולכים עם אין-ספור הכחשות: אני לא עשיתי את זה, אני לא הייתי וכן הלאה – זאת התאווה של כבוד מלכים וזה צד אחד
של הדברים, וכל אחד צריך לשאוף להגיע לכבוד א-לקים..

זה הדבר היחידי שיכול לנצח

כשם שיש תאווה גדולה לכבוד החיצוני שזה כבוד של בני-אדם, כך צריך לדעת שיש כוח יותר חזק ויותר פנימי וזה לזכות לחיבור ולדביקות עם הקב“ה שזה נקרא כבוד
א-לקים. כבוד א-לקים זה כשאנחנו זוכים שהשכינה תשרה בתוכנו, והתענוג והקשר עם הקב“ה זה הדבר היחידי שיכול לנצח בתוכנו את הכבוד מלכים. הדבר היחידי שיכול להתמודד כנגד התאווה של הכבוד זה כשאנחנו זוכים ללכת בדרך של חיפוש הכבוד א-לקים, יש במושג הזה אין-ספור דרגות, אבל כבוד א-לקים זה התחברות של הלב והמוח (המחשבה וההרגשה) עם הקב“ה

שכל יהודי יהיה מקום להשראת השכינה

כל תכלית בריאת העולם ומתן תורה זה ’ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‘ – שהלב של כל יהודי יהיה מקום להשראת השכינה בתוכנו, הכוונה לזכות להרגשה וחיבור עם הקב“ה. כל תכלית בריאת העולם זה שכל יהודי יגיע להתחברות עם הקב“ה וכל מה שאנחנו מתפללים ומצפים ומחכים שיהיה בימ“ק זה כדי שנזכה להגיע לנקודה הזאת: שנזכה להרשאת השכינה בתוכנו. בהשראת השכינה יש 2 בחינות כלליות: להרגיש את אהבת השם בלב. ברגע שאדם מרגיש את אהבת השם בלב הוא לא מרגיש שהוא צריך או רוצה משהו מהעולם הזה, כל העולם הזה מאוס בעיניו. כל התאוות וכל הדימיונות והבלבולים זה כשיש מסך ביננו לבין הקב“ה, ברגע שיש איזה בקיעה במסך הזה והקב“ה מאיר לנו מהאור שלו, אנחנו מקבלים אור מהאין סוף שזה אהבת השם ויראת השם, ובאותו רגע שאדם מרגיש את זה אזי מתבטלות על תאוות העולם הזה, ולא רק זה אלא באותו רגע אדם מרגיש שהוא לא יכול לסבול את העולם הזה..

כל יהודי יזכה לזה בוודאות השאלה מתי

ההשתדלות שלנו זה לזכות ולחפש דרכים ועצות איך להגיע לכבוד א-לקים שזה השראת השכינה בתוכנו – המדרגה הראשונה של השראת השכינה זה להרגיש אהבת השם ויראת השם בלב, אבל יש מדרגה יותר גבוהה שנקראת ’אהבה שבדעת‘. ’אהבה שבדעת‘ זה שאדם זוכה שפותחים לו את המוח ופתאום הוא רואה מראות
א-לקים – כל יהודי יכול ויזכה לזה בוודאות, השאלה היא מתי. כשאדם זוכה שהשכל פתאום נפתח בכזה אור גדול אזי הוא רואה מסוף העולם ועד קצהו ומשם הוא מרגיש התחברות עם השכינה – זה מדרגה נוספת של כבוד א-לקים. כל העבודה שלנו כל ימי חיינו זה לזכות לכבוד א-לקים, זה החיבור הפנימי של הנשמות עם הקב“ה וזה התכלית. כל ההסתרה וכל מה שעובר עלינו בעולם הזה – כל זה כדי שנילחם לזכות להגיע לנקודה הזאת. רבינו מגלה לנו פה סוד מאוד גדול: תדע לך, הדבר הכי חזק שגורם להסתרה של כבוד א-לקים שקשה לנו להתחבר עם הקב“ה, זה כבוד מלכים, שזה האהבה שלנו לכבוד של העולם הזה. כשאדם אוהב את הכבוד של העולם הזה זה עושה לו הסתרה על כבוד א-לקים, לכן כל המלחמה זה
לדעת עצות ודרכים כיצד לזכות לבטל את הכבוד מלכים וממילא לזכות לכבוד א-לקים

בכל פעם מתבטל בתוכנו הכבוד מלכים

כבוד מבני-אדם זה בעצם ההסתרה הכי גדולה על הקשר, על החיבור והדביקות עם הקב“ה. בליקוטי מוהר“ן וליקוטי הלכות יש לנו הרבה עצות איך זוכים להתגבר על כבוד מלכים, אבל בתורה הזאת רבינו אומר לנו עצה יסודית ושורשית מאוד: ישמע בזיונו ידום וישתוק. כל פעם שאדם שומע ביזיונות, אם זה מאחרים, או אם מצד כישלונות ואדם מקבל את זה באהבה ובאמונה אז צריך לדעת שבכל פעם מתבטל בתוכנו הכבוד מלכים. זה מאוד קשה לעקור מתוכנו את הכבוד מלכים מכיוון שזה כ“כ שורשי בתוך נפש האדם, שלאדם יותר קל עכשיו לחצות את כל האוקיינוס בשחייה מאשר לוותר על כבוד מלכים. בתורה הזאת רבינו אומר לנו שהעצה הראשונה היא שאדם יקבל את כל ההנהגה של הקב“ה עליו באמונה, באהבה ובשמחה. הגמרא במסכת עירובין אומרת שכל התורה שבעל-פה זה מר‘ עקיבא, הוא היה שורש התורה שבעל-פה. העבודה של רבי עקיבא כל ימי חייו היתה
בבחינת ישמע בזיונו ידום וישתוק ויש בזה סודות מאוד גדולים

גם שם הוא אוהב את הקב“ה

כתוב: ’ואהבת את השם א-לקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‘ – בכל לבבך זה גם כשיש לי יצר הרע, גם אז צריך להתחזק באהבת השם. בכל נפשך זה להתחזק באהבת השם גם בשעה שהקב“ה לוקח את חיי. בכל מאדך זה להתחזק באהבת השם גם בכל הנהגה ומידה שהקב“ה מנהיג אותי – אלו שלוש  דרגות באהבת השם. אומר רבינו האר“י הקדוש שבכל יום שרבי עקיבא היה אומר ’ובכל נפשך‘ הוא היה מצייר בדעתו ששורפים אותו והורגים אותו בחרבות ובסכינים בכל מיני מיתות משונות והוא בכל זאת אוהב את השם יתברך בתוך ההריגות האלה.

ר‘ עקיבא רצה לרדת להסתרה הכי גדולה

אומר רבינו האר“י הקדוש שבשעה שאדם אומר ’ובכל נפשך‘ והוא מצייר בדעתו שהורגים אותו והוא מתחזק באהבת השם – הוא ממתיק דינים מעל כל עמ“י. הוא עושה ייחודים עליונים וזה מבטל גזירות מעל כל עמ“י. רבי עקיבא כל ימי חייו היה מגיע ל‘ובכל נפשך‘ והוא היה נכנס לכזאת התבוננות עמוקה שעכשיו שורפים והורגים אותי. העבודה הפנימית של ר‘ עקיבא היתה להוכיח לעצמו ולהקב“ה שהוא לא עוזב אותו בשום מקרה. ברוך השם עכשיו נותנים לנו שפע אז אנחנו לא עוזבים את הקב“ה אבל מי יודע אם ח“ו יתחילו להעביר אותנו  ניסיונות יותר מדי קשים אם נחזיק באמונה? אף אחד לא יכול לדעת. רבי עקיבא רצה לרדת להסתרה הכי גדולה..

משה שאל את השם: זו תורה וזו שכרה?

רבי עקיבא רצה להגיע לניסיונות הכי קשים כדי להוכיח להקב“ה: אני נאמן לך גם במקום הזה, אני מתחזק באהבת השם אפילו אם תעביר אותי את הצער הכי גדול בעולם. כל ימי חייו ר‘ עקיבא אמר: מי יתן ויבוא לידיי פסוק זה ואקיימנו. כשמשה רבינו ראה את גדולת ר‘ עקיבא ואח“כ את מיתתו כיצד שורפים את גופו במסרקות של ברזל הוא שאל את הקב“ה: זו תורה וזו שכרה? הקב“ה אמר למשה רבינו: שתוק, כך עלה במחשבה. איזה מחשבה עלתה? אומרים חז“ל שהקב“ה אמר למשה רבינו: אני קיימתי ’רצון יראיו יעשה‘ – כל ימי חייו ר‘ עקיבא רצה לעבור כזאת מיתה כדי להוכיח את אהבתו אליי גם במקום כזה של שיא הצער ושיא ההסתרה. ר‘ עקיבא זאת נשמה שבאה לעולם כדי להוכיח נאמנות ואהבת השם בהסתרה הכי גדולה. בגלל שלר‘ עקיבא היתה כזאת עבודה הוא גילה את התורה שבע“פ לכל עמ“י

נמצא שצריך לעשות תשובה על תשובה

ר‘ עקיבא זכה לכבוד א-לקים, חז“ל אומרים שאין ברייה יכולה לעמוד במחיצתו מרוב המעלה הגדולה שלו – כיצד הוא זכה לכל זה? הוא קיים כל ימי חייו את הנקודה של ישמע בזיונו ידום וישתוק. הפסוק שהיה שגור בפיו כל ימי חייו הוא ’כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד‘ – כל מה שהשם עושה לטובה הוא עושה. בזמנים של צער וייסורים ר‘ עקיבא היה מקבל את הכל באהבה, זה מלחמה פנימית. ברגע שעובר עלינו צער אנחנו מיד רוצים לבעוט ולהתקומם: השם למה עשית לי את זה? צריך לדעת שהמלחמה זה להיכנע בכל מצב ולקבל באהבה ובשמחה את ההנהגה של הקב“ה ואז האדם זוכה לכבוד א-לקים שזה השראת השכינה ואז אדם זוכה להרגיש קשר וחיבור עם הקב“ה. בהמשך התורה רבינו אומר לנו: וצריך לאחז תמיד במידת התשובה, כי מי יאמר: ’זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי‘? כי בשעה שאדם אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי, אפילו זה אי אפשר לומר בבר-לבב בלי פניה. נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה

לעשות תשובה על תשובה…

רבינו אומר לנו לעשות תשובה על תשובה ואח“כ לעשות תשובה על תשובה על תשובה. הגאון מוילנא אומר שאדם צריך לעשות תשובה עד שזורקים את העפר על הקבר שלו מכיוון שגם בהלוויה יש ניסיון של גאווה. הנשמה הולכת בלוויה שלה ואז היא מתגאה ואומרת: תראו כמה אנשים באו להלוויה שלי. אז עד לרגע הזה יש לאדם ניסיון של גאווה. לכן רבינו אומר שאדם צריך לאחוז תמיד במידת התשובה, אפילו אם האדם באמת צדיק והוא עושה חסדים עם כל העולם אבל גם אז זה לא משנה לעניין של ההתבודדות. יכול להיות שכל העולם מכבד אותך, יכול להיות שזה התפקיד והתיקון של בעולם, אבל אתה צריך לבוא להתבודדות ולהגיד להשם : אבא, אני ואתה יודעים את האמת, מה אני אעשה שהם טועים ומתבלבלים?

לאט-לאט פותחים פתח לתשובה אחרת

-רבינו שצריך תמיד לאחוז במידת התשובה, גם אם יגידו לך שאתה המשיח זה לא משנה, אתה צריך לעשות תשובה. רבינו מגלה לנו עצה נפלאה מאוד כיצד להישמר מהפיתויים ומהנוכלויות של הנחש שנמצא בתוכנו: אל תפסיק להיות בעל תשובה לרגע אחד, ואז האדם יצא זכאי ונקי לגמרי מהעולם הזה. יש עוד הבנה מה זה נקרא לעשות תשובה על תשובה וזה נקודה מאוד עמוקה: בהתחלה אדם עושה תשובה ואומר להשם: תסלח לי אתמול כעסתי, לפני שנה עשיתי כך וכך – זה נקרא המדרגה הראשונה של התשובה וחייבים לעשות אותה, לאט-לאט עם הזמן מביאים אותו משמיים למדרגה של תשובה על תשובה. כשאדם רוצה באמת מעומק הלב לצאת מהדברים הלא טובים שבהם הוא נמצא והוא מבקש את זה מעומק הלב, אז לאט-לאט מתחילים לפתוח לו פתח והבנה לתשובה אחרת לגמרי , זה נקרא תשובה על תשובה.

תדע לך שאתה בכלל לא עשית את זה.

במדרגת התשובה השנייה מתחילים לגלות לאדם משמיים יסודות אחרים לגמרי, פתאום נפקחות לו העיניים והוא מקבל הבנות חדשות לגמרי, לזה זוכים ע“י תשובה. במדרגה השנייה של התשובה האדם מקבל הבנות והוא מתחיל לראות בפנימיות שלו שהוא בעצם מעולם לא עשה שום עבירה – איפה שהייתי ומה שעשיתי זה בעצם הקב“ה עשה את כל זה – פתאום אדם מקבל עיניים, הכוונה שהוא מקבל השגה והבנה לראות שכל מה שהוא עשה זה לא הוא – זה נקרא התשובה העליונה שזה תשובה מאהבה. אדם עשה דבר לא טוב והוא כל יום מרגיש חרטה ובא ואומר להשם מעומק הלב: תסלח לי – אחרי שנה פתאום פותחים לו שכל חדש לראות דבר חדש ואז משמיים מראים לו: תדע לך, העבירה הזאת שאתה כבר שנה עושה
עליה תשובה, אתה בכלל לא עשית את זה. הקב“ה אומר לאדם: תדע לך כל העבירות שעשית זה אני בכלל עשיתי וזה נקרא תשובה מאהבה ובאותו רגע
שאדם משיג את ההשגה זאת אז צריך לדעת שכל העוונות שלו וכל
העבירות שלו מתהפכים לזכויות, זה הסוד שהגמרא אומרת שמי
שעושה תשובה מאהבה העוונות מתהפכים לו לזכויות – אין קושיות
מהדרגה הראשונה של התשובה לדרגה השנייה של התשובה, זה שתי דרגות שונות.

אבא כעסתי, אני עושה תשובה, תסלח לי

אנחנו צריכים ללכת בדרך הפשוטה, לעשות תשובה ולהתחרט, להגיד להשם: אבא, אתמול כעסתי, אני עושה תשובה, תסלח לי. לא שמרתי את העיניים, תסלח לי. היתה לי מחשבה לא טובה, תסלח לי – אנחנו צריכים להגיד את זה בפשטות
אבל צריך להתמיד בזה. אם אין לאדם התעוררות בלב שיצא לשדה, חודש אלול זה חודש מאוד-מאוד גבוה, יש בו אורות של תשובה, הכוונה שיש בחודש הזה
הרבה סיעתא דשמייא לחזור בתשובה. משמיים מסייעים בחודש
אלול לחזור בתשובה, אז כל יום צריך לבוא לשיחה עם הקב“ה ולהתחרט, עד שבשלב מסויים הקב“ה בעצמו יפתח לנו את זה – פתאום פותחים לנו צוהר ואז האדם רואה: רגע, העבירה הזאת שאני כבר 5 שנים עושה עליה תשובה, בכלל לא אני עשיתי את זה. זה הקב“ה הביא אותי למצב הזה, לא ידעתי, לקחו לי את השכל וכו‘

עוד עצה זה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב

כשזוכים לתשובה מאהבה שזה תשובה עילאה, אזי כל העוונות שאדם עשה בכל הגילגולים מתהפכים להיות זכויות. כל התכלית זה להגיע להשגה הזאת שנקראת תשובה עילאה, הכוונה שאדם יזכה לראות שהוא מעולם לא עשה שום-דבר. הכל היה רוח-השם, השם הזיז אותו, השם הביא אותו וכן הלאה. בדור שלנו אין בכלל עוונות. רבינו אומר שאין רשעים בעמ“י, זה הכל שוגג ואונס, רק שצריך לזכות לראות ולהשיג את זה. רבינו אומר תעשה תשובה כל יום ואז משמיים יפתחו לך לראות שמעולם לא עשית שום-דבר ואז כל העוונות שלך יתהפכו לזכויות. תשובה עילאה, שאדם מעלה את כל עולם הבחירה לעולם הידיעה וזה התכלית ותיקון העולם. רבינו נותן לנו עצה מעשית נוספת כיצד לזכות לתשובה: וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב (בזוהר ויקהל ריג:, האזינו רצב.): 'זכאה מאן דעיל ונפיק', הכוונה מי שעולה ויורד. רבינו אומר לנו שבקי ברצוא זה להיות בקי ולהבין איך להעלות את
סוד העליות. בקי בשוב זה לדעת איך לרדת, הכוונה לדעת איך לעלות ולדעת איך לרדת. רבינו אומר לנו שהסוד של חודש אלול זה שאדם יודע איך לעלות ואיך לרדת

בשעה 9 הוא למעלה, בתשע וחצי למטה

-כשאדם יודע את זה אזי הוא זוכה ללכת בדרכי התשובה וימין השם פשוטה לקבל את תשובתו. זה יסוד מאוד גדול: אנחנו זוכים ללכת בדרכי התשובה ע“י שאדם זוכה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב. כל אחד רואה שבמהלך החיים שלו יש זמנים של עלייה ויש זמנים של ירידה, לפעמים אנחנו עולים ולפעמים יורדים, ככל שמתקרבת הגאולה המצב שלנו מתחיל להיות כמו ’גלגל-ענק‘, בעיה היא שלפעמים הוא מסתובב יותר מדי מהר – בשעה 8 בבוקר אנחנו נמצאים על הגלגל למעלה ואנחנו כמו מלאכים, הבעיה שבשעה 8 וחצי הגלגל כבר הסתובב ואנחנו למטה ואז האדם רואה שכל הסטרא אחרא של כל העולם נמצאת אצלו בראש. בשעה 9 הוא למעלה, בשעה 9 וחצי הוא למטה וכן הלאה וכן הלאה – רבינו אומר שצריך דעת גדולה כיצד לעבור את המצבים האלה, הכוונה לדעת איך להתנהג נכון בזמני העלייה ואיך להתנהג נכון בזמני הירידה וכשאדם יודע זאת אזי נפתחות לו כל הדרכים בתשובה…

מישהו הגיע איתך, אתה אף פעם לא לבד

דבר ראשון צריך לדעת איך להתנהג בזמני העלייה. בזמני העלייה נותנים
לאדם שפע רוחני וכל מה שהוא יעשה יפתח לו באותו זמן, אם זה לימוד תורה
אם זה תפילה ואם זה מלאכה – כל מה שאדם עושה בזמניי העלייה הוא מצליח. ברוך השם זה דבר גדול ודבר נפלא אבל אומר לנו רבינו שצריך לדעת איך לעבור
נכון את זמני העלייה מכיוון שברגע שאתה נמצא בעלייה צריך לדעת כלל
מאוד גדול: ברגע שהגעת לעלייה, מישהו הגיע איתך, אתה אף פעם לא לבד – היצר הרע בא אתנו לעלייה הזאת והוא יושב לידנו. היצר הרע שמח מאוד בעלייה
שלנו, הוא גם כן אוהב לעלות ואז לאט-לאט הוא בא ורוצה להאיר בנו את
הנקודה הזאת: במאה שנים האחרונות לא היתה נשמה כמו שלך בעולם.
ככל שאדם נמצא יותר זמן בעלייה כך היצר הרע מעמיק בדעת הזאת
ובלי הדעת של הצדיק אין אדם שיכול להינצל ממנו. בקי ברצוא זה
לדעת: ברגע שאתה בעלייה יש עכשיו יצר רע שרוצה להכניס בך מחשבות של גאווה

לא ליפול בשום פנים ואופן לעצבות וייאוש

צריך לדעת שיש כזה יצר הרע ובזמן שאדם בעלייה הוא צריך לדעת שהאויב שלו זה מחשבות של גאווה – זה נקרא בקי ברצוא. ברגע שיש לאדם גאווה אז התולדה של זה היא הקפדה, אנחנו מקפידים על השני בגלל שיש לנו גאווה. אז צריך לדעת בעלייה לא להתגאות ולא להקפיד על אף אדם. בקי בשוב זה הבקיאות בירידות: ברגע שאדם עובר ירידות, נפילות והתרסקויות, אזי הניסיון הוא ניסיון אחר. בעלייה הוא אומר לנו אין עוד אחד כמוך בכל העולמות, בירידה הוא גם אומר לנו אין כמוך בכל העולמות. הוא אומר לנו אין נשמה גרועה, מקולקלת ומושחתת כמוך בכל העולמות – זה בדיוק הפוך. בקי בשוב זה לדעת: לא ליפול בשום-פנים ואופן לעצבות ולייאוש. ברגע הירידה אדם רוצה להגיד לך: אין לך שום תקווה, אולי בעולם הבא אחרי שישרפו אותך 7000 שנה בגיהינום ועוד 7000 שנה, תזכה להיות אפר באיזה פינה בגן-עדן. צריך לדעת לא להאמין בשום פנים ואופן ליצר הרע בזמן הירידה והסתרת פנים. רבי נתן אומר שהתורה הכי גבוהה בעולם זה התורה של בקי בשוב. כשאדם בירידה הוא צריך לדעת  שהיסוד הכי גדול בעולם הוא שהקב“ה אף פעם לא יעזוב אותך.

הפוסט פרשת כי תצא | הכנה לראש השנה ולטיסה לציון באומן הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.