ארכיון חיזוק יומי - ליקוטים קצרים - הרב עופר ארז

אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל

הרב עופר ארז שליט"א — Sun, 27 Jun 2021 08:32:12 +0000

וּבָזֶה טוֹעִים הַחֲסִידִים הַכְּשֵׁרִים הַרְבֵּה, כְּשֶׁרוֹאִים שֶׁפִּתְאֹם מִתְגַּבְּרִים עָלָיו תַּאֲווֹת וּבִלְבּוּלִים וּמְנִיעוֹת, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתו, מֵחֲמַת שֶׁבַּזְּמַן הַקֹּדֶם לֹא הָיו אֵלּוּ הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים מִתְגַּבְּרִים עָלָיו כָּל כָּךְ וְהָיוּ נָחִים קְצָת, עַל כֵּן הוּא סוֹבֵר שֶׁנָּפַל חַס וְשָׁלוֹם. אֲבָל בֶּאֱמֶת אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל, רַק שֶׁזֶּה מֵחֲמַת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא לְפִי בְּחִינָתוֹ – וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבְּרִים עָלָיו מֵחָדָשׁ בְּהִתְגַּבְּרוּת גָּדוֹל יוֹתֵר כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְהַמְּנִיעוֹת וְהָעַקְמִימוּת שֶׁבַּלֵּב וְכוּ'. וְצָרִיךְ בְּכָל פַּעַם וּפַעַם לְהִתְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ הַרְבֵּה וְלִבְלִי לִפֹּל מִזֶּה בְּדַעְתּוֹ כְּלָל, עַד שֶׁיִּתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְיִשְׁבֹּר אוֹתָם מֵחָדָשׁ.
(משיבת נפש, ו' – ע"פ ליקוטי מוהר"ן)

הפוסט אֵין זֶה נְפִילָה כְּלָל הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אוֹר חוֹזֵר

הרב עופר ארז שליט"א — Thu, 24 Jun 2021 11:02:22 +0000

צָרִיךְ כָּל אֶחָד לְדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ בְּיִרְאַת שָׁמַיִם, וְעַל-יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה אוֹר יָשָׁר וְאוֹר חוֹזֵר, וַאֲפִלּוּ אִם חֲבֵרוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ – אַף עַל פִּי כֵן הוּא תּוֹעֶלֶת גָּדוֹל אֵלָיו בְּעַצְמוֹ, כִּי זֶה שֶׁמְּדַבֵּר לְעוֹרֵר לֵב חֲבֵרוֹ, יָכוֹל הוּא בְּעַצְמוֹ לְהִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר עַל-יְדֵי זֶה שֶׁמְּדַבֵּר לַחֲבֵרוֹ, כִּי אִם הָיָה מְדַבֵּר אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים לְעַצְמוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁלֹּא הָיָה מִתְעוֹרֵר מֵהֶם כְּלָל, וְעַל-יְדֵי שֶׁדִּבְּרָם לַחֲבֵרוֹ, עַל-יְדֵי זֶה נִתְעוֹרֵר הוּא בְּעַצְמוֹ מֵהֶם, אַף שֶׁחֲבֵרוֹ לֹא נִתְעוֹרֵר.
(ליקוטי עצות, תוכחה, ט"ו)

הפוסט אוֹר חוֹזֵר הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים!

הרב עופר ארז שליט"א — Tue, 22 Jun 2021 10:57:18 +0000

עַל יְדֵי שֶׁמְּחַפְּשִׂין וּמְבַקְּשִׁין עַד שֶׁמּוֹצְאִין בְּעַצְמָן אֵיזֶה נְקֻדּוֹת טוֹבוֹת, בִּכְדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמָם וּלְחַזֵּק אֶת עַצְמָם בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ – עַל-יְדֵי-זֶה נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יְדֵי כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים בְּדוּכָנָם וְיִשְׂרָאֵל בְּמַעֲמָדָם, וְכֵן כָּל הַתִּקּוּנִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ עַל יְדֵי קָרְבָּנוֹת וּקְטֹרֶת.
(משיבת נפש, א' – ע"פ ליקוטי הלכות)

הפוסט נִמְשָׁכִין כָּל הַתִּקּוּנִים! הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מַעֲלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרַע!

הרב עופר ארז שליט"א — Tue, 15 Jun 2021 10:15:51 +0000

וְהִיא מַעֲלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרַע לָאָדָם – כִּי אָז יָכוֹל לַעֲבֹד אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עִם הַיֵּצֶר הָרַע דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ לְהִתְגַּבֵּר מִתּוֹךְ חֲמִימוּת הַיֵּצֶר הָרָע, לְהַמְשִׁיךְ מִמֶּנּוּ לְתוֹךְ אֵיזֶה עֲבוֹדָה מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאִם אֵין יֵצֶר הָרַע לָאָדָם – אֵין עֲבוֹדָתוֹ נֶחֱשֶׁבֶת כְּלָל, וּבִשְׁבִיל זֶה מַנִּיחַ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֶת הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁיִּתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ עַל הָאָדָם, וּבְיוֹתֵר עַל מִי שֶׁחָפֵץ בֶּאֱמֶת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף-עַל-פִּי שֶׁעַל יְדֵי הִתְפַּשְּׁטוּתוֹ וְהִתְגָּרוּתוֹ כָּל כָּךְ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לְמַה שֶּׁמֵּבִיא, לְכַמָּה עֲווֹנוֹת וּפְגָמִים גְּדוֹלִים, אַף-עַל-פִּי-כֵן – הַכֹּל כְּדַאי אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בִּשְׁבִיל הַתְּנוּעָה טוֹבָה – מַה שֶּׁבְּתֹקֶף הִתְגַּבְּרוּתוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרָע – מִתְגַּבֵּר עָלָיו הָאָדָם בְּאֵיזֶה תְּנוּעָה וּבוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, שֶׁזֶּה יָקָר אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר מֵאִלּוּ עָבַד אוֹתוֹ אֶלֶף שָׁנִים בְּלִי יֵצֶר הָרָע. כִּי כָּל הָעוֹלָמוֹת לֹא נִבְרְאוּ כִּי אִם בִּשְׁבִיל הָאָדָם, שֶׁכָּל מַעֲלָתוֹ וַחֲשִׁיבוּתוֹ הִיא מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ יֵצֶר הָרָע כָּזֶה וְהוּא מִתְחַזֵּק כְּנֶגְדּוֹ, עַל כֵּן כָּל מַה שֶּׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר – כְּמוֹ כֵן הוּא יָקָר בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ יוֹתֵר כָּל תְּנוּעָה בְּעָלְמָא שֶׁהוּא מִתְחַזֵּק נֶגְדּוֹ, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ עוֹזְרוֹ לָזֶה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "ה' לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ".
(משיבת נפש, ל"ז – ע"פ ליקוטי מוהר"ן)

הפוסט מַעֲלָה גְּדוֹלָה כְּשֶׁיֵּשׁ עֲדַיִן יֵצֶר הָרַע! הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים

הרב עופר ארז שליט"א — Wed, 09 Jun 2021 11:51:02 +0000

דַּע, שֶׁסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, כִּי עַל-יְדֵי סִפּוּרִים מִצַּדִּיקִים נִתְעוֹרֵר וְנִתְלַהֵב הַלֵּב בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק נִמְרָץ מְאֹד, כִּי הָרְשִׁימוּ [הרושם] שֶׁעָשָׂה אוֹתוֹ הַצַּדִּיק שֶׁמְּסַפְּרִין מִמֶּנּוּ עַל-יְדֵי עֲבוֹדָתוֹ אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, זֹאת הָרְשִׁימוּ נִתְעוֹרֶרֶת בְּעֵת שֶׁמְּסַפְּרִין מֵהַצַּדִּיק, וְהִיא מְעוֹרֶרֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּהִתְעוֹרְרוּת גָּדוֹל.
(ליקוטי מוהר"ן, תורה רמ"ח)

הפוסט סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מִצַּדִּיקִים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו

הרב עופר ארז שליט"א — Sun, 06 Jun 2021 10:02:19 +0000

וְזֶהוּ עֹצֶם מַעֲלַת יִקְרַת קְדֻשַּׁת שַׁבַּת קֹדֶשׁ – שֶׁבְּשַׁבָּת יָכוֹל כָּל אָדָם, אֲפִלּוּ אִם עָבַר כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה חַס וְשָׁלוֹם, הוּא גַּם כֵּן יָכוֹל לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, לֵידַע וּלְהַכִּיר שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ עַל-יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁהִוא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא [שמו של הקדוש-ברוך-הוא], כִּי בִּקְדֻשַּׁת שַׁבָּת אֵין מַגִּיעַ שׁוּם פְּגָם שֶׁל שׁוּם עֲבֵרָה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי שַׁבָּת אָגִין עַל אָדָם הָרִאשׁוֹן בְּחֶטְאוֹ, וּכְמוֹ כֵן מֵגֵן הַשַּׁבָּת גַּם עַתָּה עַל כָּל הַחוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם, כִּי עַל-יְדֵי שְׁמִירַת שַׁבָּת כָּרָאוּי זוֹכִין כֻּלָּם אֲפִלּוּ הַגְּרוּעִים וְהַפְּחוּתִים לֵידַע וּלְהַכִּיר וּלְהַאֲמִין בִּשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, וְעַל-יְדֵי זֶה יִזְכּוּ לָשׁוּב אֶל ה'. כִּי שַׁבָּת וְהַצַּדִּיקֵי אֱמֶת הֵם בְּחִינָה אַחַת כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שֵׁם ה' שֶׁעַל יָדָם כֻּלָּם יְכוֹלִין לֵידַע מִשְּׁמוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, וּלְתַקֵּן פְּגַם כָּל הָאַרְבָּעָה יְסוֹדוֹת הַנִּמְשָׁכִין מֵאַרְבַּע אוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם הַנַּ"ל, וְעַל-כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו", הַיְנוּ כַּנַּ"ל.
(ליקוטי הלכות, שבת ה', אות ז')

הפוסט כָּל הַשּׁוֹמֵר שַׁבָּת מוֹחֲלִין לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל תָּמִיד

הרב עופר ארז שליט"א — Thu, 03 Jun 2021 11:48:17 +0000

עַל כֵּן בָּאתִי לְפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי בְרַחֲמֶיךָ וְתַדְרִיכֵנִי וְתוֹרֵנִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה לִשְׁמֹר עַצְמִי בְּרַחֲמֶיךָ שֶׁלֹּא אֶכָּשֵׁל בְּשׁוּם דִּבּוּר שֶׁאֵינוֹ טוֹב, וְלֹא אוֹמַר דָּבָר שֶׁלֹּא כִּרְצוֹנֶךָ, וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל תָּמִיד, וְלֹא אֶחְקֹר לְעוֹלָם אַחַר חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם חַס וְשָׁלוֹם, רַק אַדְרַבָּא אֶזְכֶּה לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד בְּכָל כֹּחַ וָעֹז וּגְבוּרָה לִמְצֹא תָמִיד זְכוּת וָטוֹב, בְּכָל אֶחָד וְאֶחָד מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ הַקָּדוֹשׁ, אֲפִלּוּ בְּהַפָּחוֹת שֶׁבַּפְּחוּתִים, וַאֲפִלּוּ בְּהַקַּל שֶׁבַּקַּלִּים, אֲפִלּוּ בְּהַחוֹלְקִים וְהָרוֹדְפִים אוֹתִי – כֻּלָּם אֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְדוּנָם לְכַף זְכוּת תָּמִיד, וְתִתֵּן לִי שֵׂכֶל וָדַעַת מֵאִתְּךָ, אֵיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בָהֶם זְכוּת וּנְקֻדּוֹת טוֹבוֹת תָּמִיד.
(ליקוטי תפילות, תפלה ל"ח)

הפוסט וּתְזַכֵּנִי לִהְיוֹת טוֹב לַכֹּל תָּמִיד הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

תורה ל‘ בליקוטי מוהר“ן: מישרא דסכינא

הרב עופר ארז שליט"א — Wed, 26 May 2021 14:33:37 +0000

בעזרת השם נראה את תורה ל‘ בליקוטי מוהר“ן חלק א‘, התורה נקראת מישרא דסכינא (ערוגה של סכינים). בתחילת התורה רבינו אומר כך: ’השגות א-לקות, אי אפשר להשיג כי אם על ידי צמצומים רבים. מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. כמו שאנו רואים בחוש, שאי אפשר להשיג שכל גדול, כי אם על ידי התלבשות בשכל התחתון. כמו המלמד כשרוצה להסביר שכל גדול להתלמיד, הוא צריך להלביש אותו בשכל תחתון וקטן, כדי שיוכל התלמיד להבינו. דהינו שהוא מציע לו מתחלה הקדמות ושכליות קטנים שמסבב לו תחלה, כדי להבינו על ידי זה המכון, שהוא שכל עליון וגדול.‘

’חולה גדול צריך רופא גדול‘

רבינו ממשיך ואומר: ’וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה, שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה, דהינו השגות א-לקות. כי צריך לזה רבי גדול מאד-מאד, שיוכל להסביר שכל גדול כזה, על ידי השכל התחתון כנ"ל, כדי שיוכלו הקטנים להבינו. וכל מה שהוא קטן ביותר, ומרחק ביותר מהשם יתברך, הוא צריך רבי גדול ביותר. כמו שמצינו בעת שהיו ישראל במדרגה קטנה מאד, דהינו במצרים, שהיו משקעים במ"ט שערי טמאה, היו צריכים רבי גדול ומלמד גדול ונורא מאד, דהינו משה רבנו, עליו השלום. כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר, צריך מלמד גדול ביותר. שיהיה אמן כזה, שיוכל להלביש שכל עליון כזה, דהינו השגתו יתברך שמו, לקטן ומרחק כמותו. כי כל מה שהחולה נחלה ביותר, צריך רופא גדול ביותר‘ – מה זה בעצם השגות א-לקות והאם צריך להשיג השגות
א-לקות? האם באנו לעולם כדי להיות בעלי רוח הקדוש, נביאים, בעלי השגות א-לוקות וכו‘? מה רבינו בעצם מתכוון בנקודה הזאת? בוודאי שכולנו רוצים את זה, אבל האם זה התכלית? מה היסוד של השגות א-לקות שרבינו ישר פותח בזה בלי שהוא אומר לנו קודם למה צריך בכלל להשיג השגות א-לוקות?

באופן כללי, זה למעשה יסוד כל התורה

-בוודאי שהמושג הזה ’השגות א-לקות‘ זה יחסי, כל אחד ואחד לפי בחינתו ולפי שורש נשמתו, לפי המעשים שלו ולפי התיקון שלו בעולם הזה, לכל אחד יש את ההשגות א-לקות שלו, אבל מה שרבינו אומר באופן כללי זה למעשה יסוד כל התורה כולה. נסביר קצת מה הכוונה- הקב“ה נתן לנו תורה ומצוות. הזוהר הקדוש קורא למצוות בשם עצות. עצות לעשות את התפקיד שלנו ואת התיקון שלנו בעולם הזה – אפשר להסתכל על זה בהרבה היבטים – אחד ההיבטים זה שאדם בא
לעולם ויש לנו בעצם מחשבה והרגשה גשמית, הכוונה שאנחנו מקושרים
עם העולם הזה: אנחנו מתפעלים מהעולם הזה, אנחנו חושבים על העולם הזה, אנחנו רוצים את העולם הזה – דבר ראשון האדם קודם כל מקושר עם העולם הזה…

פרופסור או מנכ“ל

אדם יכול להיות חכם מאוד גדול ויש לו 10 תארי-פרופסור, יכול להיות שהוא המנכ“ל של החברות הכי גדולות בעולם, אבל עדיין השכל שלו גשמי, כלומר הוא מתבונן בעולם הזה, חוקר את העולם הזה ומבין את העולם הזה – מה התפקיד של האדם היהודי בעולם הזה? התפקיד שלנו זה להמשיך שכל א-לוקי ואור א-לקות לתוך הגשמיות, פירוש הדבר שאנחנו חיים את העולם הזה ומרגישים וחווים את העולם הזה ועם
כל זה, לחבר ולקשר את העולם הזה עם הקדוש ברוך-הוא..

אדם השומר תורה ומצוות..

ברגע שאדם הוא מאמין ושומר תורה ומצוות, הוא כבר פעל התחברות עם הקב“ה, עצם האמונה ועצם העובדה שאדם שומר תורה ומצוות, למה הוא שומר את המצוות? כי הוא מאמין שיש בורא לעולם וזה כבר חיבור וקישור של הואר והשפע הא-לוקי עם העולם הזה, אבל כמובן שיש בזה אין-ספור מדרגות ואין-סוף דרגות – כל העבודה שלנו בעצם זה להעלות את כל העולם הפנימי שלנו, הגשמי שלנו, שזה מורכב בעיקר משני חלקים שזה מוח ולב, שזה מחשבה והרגשה – כמו שאמרנו, אנחנו חושבים את העולם הזה ומרגישים את העולם הזה. ברגע שמישהו פגע בנו או ביזה אותנו, באופן מידי אנחנו מרגישים את הצער, את הפגיעה ואת הכאב, ’למה הוא דיבר אליי ככה? למה הוא התנהג אליי ככה?‘. כל זה התחברות והתקשרות שלנו עם העולם הזה – העבודה שלנו זה להאיר אור א-לקות בתוך העולם הזה וזה הולך בשתי בחינות, אחד זה ההבנה, המחשבה, החוכמה והשכל של האדם, להתחיל לשתף בעצם את הקב“ה בתוך המציאות שלנו בתוך העולם הזה. הדבר השני זה להתחיל להרגיש את הקב“ה בעולם הזה, זה החלק הקשה ביותר…

הארץ היתה תהו ובהו וחושך

-העבודה זה ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘. הא-לקים זה הטבע והשם זה ההשגחה הפרטית. השגות א-לקות זה ההמשכה של האור הא-לקי, של השכל הא-לקי ושל האמונה בהקב“ה אל תוך המציאות שלנו, זה נקרא השגות א-לקות לכן זה שייך לכל אדם. כל העבודה שלנו זה בעצם להכניס את הקב“ה לתוך מציאות העולם הזה. עיקר העבודה שלנו זה בהרגשת הלב, אנחנו יכולים לראות שהיום זה חלק מתיקון הדור שלנו, אין איזה מישהו שלא מסתובב עם איזה כאב, צער, בלבול וכו‘, כי המציאות של העולם הזה מבלבלת אותנו, אנחנו לומדים את זה מהפסוק השני בתורה, בפסוק הראשון כתוב ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘ מיד בפסוק השני כתוב ’והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום‘ צריך לדעת שכשהעולם נפרד מהקב“ה אז המציאות שלו זה תוהו ובהו וחושך על פני תהום, אין מציאות אחרת, לפעמים אדם אומר: שמעתי שפלוני-אלמוני מצליח…

בתוך הצמצומים של העולם הזה להגיד:

-צריך לדעת שאם אין את החיבור עם הקב“ה אז המציאות זה ’והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום‘ – זה המציאות של העולם, זה לא תלוי בנו. העבודה שלנו זה ההמשך של הפסוק ’ורוח א-לקים מרחפת על פני המים‘ – לחבר את הרוח
א-לקים שמרחפת על פני המים עם הארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום, זה התיקון ש להעולם וזה מה שרבינו אומר השגות א-לקות. הכוונה להכניס את הקב“ה בתוך החיים שלנו בהתחלה זה במחשבה אבל העבודה שלנו כמובן זה בלב, בהרגשות של הלב. זאת הבחינה שאנחנו רואים שדוד המלך כל ימי חייו עבד את העבודה הזאת במסירות נפש ובוודאי שאנחנו אפילו לא יכולים להתחיל להבין מה היתה העבודה של דוד המלך ועם כל זה, כתוב בזוהר הקדוש שדוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה כשהוא אמר ’השם אמר לו קלל‘ על שמעי בן גרא שקילל אותו קללה נמרצת, מכאן אנחנו רואים שאדם יכול בתוך הצמצום של העולם הזה להגיד: מאת השם יצא הדבר – ואין דבר יותר גבוה מזה, זה תכלית הבריאה. זה נקרא השגות א-לקות

רבינו לא אמר זאת כי אצלו זה דבר פשוט

רגל רביעית במרכבה זה המלכות של מלך המשיח. מה זה המלכות של המלך המשיח? להוריד את האור הא-לוקי לתוך המוח ולתוך הלב שלנו בכל המצבים ובכל מקום – שאנחנו נרגיש ונתחבר עם הקב“ה בכל מקום. כל זה נקרא השגות א-לקות וזה מה שרבינו מתחיל: השגות א-לקות א“א להשיג כי אם ע“י צמצומים רבים. רבינו אומר שזה התכלית למעשה ובשביל בעצם באנו לעולם הזה, לכן הקב“ה ברא את הנפש הבהמית וברא את הגוף ואת כל ההסתרה והצמצום של העולם הזה, כדי שכל יהודי ירד לעולם הזה ומפה יתחבר עם הקב“ה – את כל זה רבינו לא אמר, אצל רבינו זה כבר
פשוט, יש הרבה תורות לפני והרבה תורות אחרי שרבינו אומר שזה התכלית, לכן רבינו מיד מתחיל כבר בדרך ההשגות של הא-לקות, איך אנחנו מושכים עלינו את האור הא-לוקי.

הודי שהוא רב גדול בקליפה

יש שיחה שרבינו אמר: ישראל לא יודעים בטוב שבו הם נמצאים. רבינו אמר את זה לעניין מסויים אבל באמת אנחנו לא יודעים את הטוב שבו אנחנו נמצאים בהרבה-הרבה תחומים של החיים. פעם סיפרתי על ידיד שלי שלפני כמה שנים, היה בקשר עם איזה הודי, ב“ה הוא רב גדול בקליפה שם, ההודי הזה לא פשוט שם, אבל עם כל זה היתה להודי הזה איזה נקודה טובה, כאשר אותו ידיד שלי הראה לו את התמונה של הרב, ההודי הזה אמר לידיד, אל תעזוב אותו לעולם. באחת השיחות של הידיד שלי איתו ההודי בכלל לא ידע על העניין של שבת, כשהידיד הסביר לו שאנחנו לא נוסעים, לא מדליקים אור ולא עושים שום מלאכה בשבת, ההודי הזה שאל אותו ככה: תגיד לי, כמה בעמ“י עושים את זה? הוא חשב שהוא ישמע את המספר 10 או 20

בכלל לא שמים לב איפה אנחנו נמצאים

הידיד שלי ענה לאותו הודי: כל עמ“י. כל כמ“י כולו צריך לשמור שבת. ההודי שאל את הידיד: כמה פעמים בחיים צריך לשמור שבת? ענה לו הידיד: כל שבעה ימים. ברגע שהוא אמר לו את זה, ההודי כ“כ התרגש והתפעל ואמר: תגיד, עם שלם מבטל את העולם הזה פעם אחת בשבוע לגמרי?? אין טלפון? אין רדיו? אין תקשורת? לא נוסעים? אין כלום?! עם שלם עושה את זה?? הידיד אמר לי שהוא קיבל אור חוזר מההתלהבות של ההודי, אנחנו בכלל לא שמים לב במה אנחנו נמצאים, אין דבר כזה בבריאה, שבתוך העולם העשייה הגשמי הזה עם כל הלחץ והטרדות והעיסוקים ואנחנו לא שמים לב שפעם בשבעה ימים אנחנו מבטלים את הכל ועולים למקום אחר – זה בחינת המשכת השגות א-לקות לתוך הצמצומים. עכשיו רבינו אומר בעניין איך זה נעשה, על-ידי צמצומים רבים מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון.

הסיפור שלנו התחיל כבר לפני 5781 שנה

למעשה רבינו משתמש פה בשתי לשונות, רבינו אומר מעלה לעלול (מסיבה לתולדה) ורבינו אומר גם שכל עליון ושכל תחתון. באמת הלשון הכפולה של רבינו היא מדויקת, זה לא סתם שרבינו השתמש בעוד לשון, רבינו אומר שקודם כל להשיג השגות א-לקות זה ע“י צמצומים, אבל יש שני מיני צמצומים, יש צמצום שכלי שזה התורות שהצדיקים מגלים לנו בדרך של משלים, רמזים, סיפורי מעשיות, דרשות שהצדיקים מגלים לנו כדי לחבר אותנו עם שכל גדול, אבל באמת יש עוד סוג של צמצום שחייבים לעבור אותו כדי לקבל שכל עליון, את ההשגות א-לקות – הבחינה השנייה זה לא עניין של שכל, הלב לא מוכן לקבל את זה, יש לנו התנגדויות בלב, מה השורש שלהם? הסיפור התחיל אצל כל אחד מאתנו לפני 5781 שנה ועוד כמה חודשים, זה התחיל מחטא אדם הראשון ומה שאדם הוסיף עוד במשך הדורות, רבינו קורא לזה הדמים העכורים, זה ההתנגדות בלב, היצה“ר של הדמים העכורים לא מוכן לקבל השגות א-לקות כי הוא מתנגד לזה. יש דמים עכורים בלב שמתנגדים למלכות השם ולאמונה של השם – נוריד את זה אלינו הלכה למעשה ע“י דוגמה: יש ביזיונות שזה בסדר, היינו בגדלות מוחין וביישוב הדעת והכל היה בסדר, השם הכל ממך ולטובה

זמנים שאדם מקבל ביזיון ורואה שם הוי-ה

מישהו אמר לי שיש לו זמנים ומצבים שהוא בא הביתה, הוא מקבל את המנה היומית שלו והוא רואה שם הוי-ה מרחף אצלו בבית, יש זמנים כאלה שאדם מקבל ביזיון והוא רואה שם הוי-ה והוא מאמין שהכל לטובה – אבל יש זמנים שאנחנו בקטנות ובצמצום וגם ככה עובר עלינו מה שעובר עלינו ויש ביזיונות שהם בול-פגיעה בלב שלנו – באותו הרגע בוא תדבר עם האדם הזה ותגיד לו: הכל לטובה, עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, תקבל את זה באהבה – בדרך כלל, אם זה אדם שיודע לתת מכות זה יכול להיות סכנה להגיד לו
את הדיבורים האלה במצב הזה. למה הוא לא מוכן לקבל את זה? כי הלב שלו כרגע לא מוכן לקבל את האמונה,
לא מוכן להמליך את הקב“ה באותו מקום. יש לנו דמים עכורים בלב שלא מוכנים לקבל את זה ולהגיד שגם זה
הכל לטובה, זה הכל מאת השם, וזה לטובתי הנצחית. אומר רבינו שעל זה צריך להסתובב הרבה-הרבה סיבובים בעולם הזה, לא סיבובים שכליים אלא סיבובים רגשיים בלב שלנו..

לא מוכן להודות במצב הזה

הקב“ה מעלה אותנו ומוריד אותנו וזה הסוד של 42 המסעות שעמ“י הסתובב במדבר כדי לתקן את הדמים העכורים שבלב שמתנגדים למלכות השם. זה לא התנגדות שכלית אלא זה התנגדות רגשית – בלב אני לא מוכן להודות שבמצב הזה זה הקב“ה. אין אחד מאתנו שאין לו התנגדות בלב, זה רק השאלה אם הראו לנו את זה או לא. בספר פרי הארץ הוא אומר שהיה איזה יהודי שנתקע שלושה ימים במדבר לבד. אחרי שלושה ימים הוא אומר: איך עבדתי על עצמי, 3 ימים אני כבר לא כועס. אומר פרי הארץ ’אין שוטה מרגיש‘. אתה לא כועס כי לא נתנו לך ניסיון

לא מוכן להסכים שהקב“ה עשה את זה

צריך לדעת שהדמים העכורים מתעוררים בשעת הניסיון, בשעת איזה צער ואיזה צמצום. מה בעצם הפעולה של הדמים העכורים? הפעולה שלהם זה בעצם אני לא מוכן להסכים שהקב“ה עשה לי את זה, ואם הוא עשה לי את זה אז אני כועס עליו. אם אתה באמת רוצה להגיד לי שזה הקב“ה אז אני כועס עליו – הנקודה הזאת זה התיקון בעולם הרגשי שלנו. אומר רבינו שכמו שכדי להמשיך שכל עליון צריך צמצומים של דעת, כמו שצריך את הבחינה הזאת בעולם השכלי, ככה צריך צמצומים בעולם הרגשי שלנו, ומה זה? זה הארבעים ושתיים מסעות שעמ“י עברו במדבר,
זה לעבור עוד ניסיון ועוד דרך ועוד חוויה ועוד התנסות עד שבשלב מסויים אדם מודה

השאלה זה האם מסכמים שהכל לטובה

בשלב מסויים אדם מוכן לקבל את זה – אבל כמה טלטולים צריך לעבור כדי להסכים לזה, למעשה כל החיים שלנו אנחנו עוברים את הטלטולים האלה כדי שנסכים בלב שבעצם יש בורא לעולם והוא מנהיג והוא עושה את הכל ולא רק זה, הכי קשה הכי קשה זה להסכים איתו זה שכל מה שהוא עושה זה הכל לטובה. יהודי מוכן להסכים עם הקב“ה שהוא עושה את הכל, כל השאלה היא כמה אנחנו מסכימים איתו שכל מה שהוא עושה זה הכל לטובה. ב“ה אנחנו רוצים להתחזק אבל בד“כ אנחנו מאמינים 98% שהכל לטובה. כל העבודה שלנו זה תיקון שתי האחוז הנותרים,
אנחנו מסתובבים בעולם הזה 120 שנה רק לתקן את השתי אחוז האלה להסכים
שגם בזה הכל הקב“ה עשה לטובה. זה מה שרבינו אומר שלהשיג שהשגות א-לקות שזה להכיר את הקב“ה במוח ובלב, צריך הרבה סיבובים. רבינו אומר מעלה
לעלול משכל עליון לשכל תחתון. עלה לעלול זה כל מה שמסובבים אותנו בעולם הזה

רבינו ממשיך לנו את התורה במלבושים

עלה לעלול זה הסיבובים כדי לתקן את הלב. מצד השכל זה כבר התורות של הצדיקים שיודעים להלביש את התורות שלהם, בפרט רואים את זה בדורות שלנו שרבינו זה חידוש גדול מאוד-מאוד בדבר הזה, איזה השגות ואיזה תורות גבוהות הוא הלביש בצמצומים כאלה שיורדים עד לדורות שלנו. אחד המקומות שהכי רואים את זה, זה בסיפורי מעשיות של רבינו שאומר שהפנימיות של הסיפורי המעשיות, הכוונה לחוכמה ולעומק, עתיד לגלות לנו משיח צדקנו, זה נקרא תורה עתיקא סתימא דעתידא לאתגליא. זה תורה שתתגלה לעתיד לבוא ורבינו שהשיג אותה, ממשיך לנו את התורה הזאת בתוך המלבושים של הסיפורי מעשיות – זה אחד הדוגמאות של הצמצומים של השכל העליון והשכל התחתון הכי
חזקים שיש לנו בדורות שלנו. למעשה כל התורה שבכתב זה השכל העליון וכל דרכי התורה שזה התורה שבע“פ,
הכל זה בעצם לגלות את השכל העליון של התורה שבכתב..

צריך כל אחד לבקש מלמד..

רבינו ממשיך ואומר, וצריך כל אחד לבקש מלמד כזה גדול שיוכל להמשיך לו השגות א-לקות וככל שהחולה יותר גדול צריך רופא יותר גדול, וככל שהוא יותר קטן ומרוחק מהקב“ה ככה הוא צריך רבי גדול יותר. הפשט הראשון של רבינו זה שאם אדם נמצא במקום ירוד ונמוך, צריך לדעת להתקרב דווקא לרבי הגדול ביותר, כי רק הרבי הגדול ביותר באמת יוכל לקרב אותו – הרבי הגדול צריך להמשיך
לו השגות א-לקות כאלה בצמצומים כ“כ גדולים במקום שבו הוא נמצא. לדוגמא רבינו אומר על הסיפורי מעשיות שהם מעוררים מהשינה. רבי נתן כותב עפ“י תורה ס“א שאפילו מי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה, הכוונה שאדם כבר לא יודע שיש בורא לעולם, ושום תורות כבר לא יכולות לעורר אותו, הסיפורי מעשיות משנים קדמוניות כן יעוררו אותו מהשינה שלו.

תספר לו את המעשה מאבדת בת מלך

לפני חמש עשרה שנה בערך סיפר לי ידיד שלי על קרוב-משפחה שלו שהוא ב“ה מאוד חכם וחכמולוג וכל כולו מלא תארים באוניברסיטה אבל הוא נמצא בכפירה ובהסתרה מאוד גדולה כי הוא לא יודע שום דבר. הוא שאל אותי: על מה אני יכול לדבר איתו? לכל דבר יש לו תשובות וחוכמות. אמרתי לו: אתה לא יכול לדבר איתו, זה סגור. אבל תבוא אליו עם הסיפורי מעשיות ורק תספר לו את הסיפור הראשון. הוא אמר לי: הוא יחשוב שאני משוגע. אמרתי לו: אל תדאג, רק תספר לו את המעשה הראשון מאבדת בת מלך. הוא סיפר לי אח“כ כמה התפתחה ביניהם שיחה והוא התחיל להתחבר דרך הסיפורי מעשיות – יש בזה כוח רוחני שנכנס לחולה הגדול ביותר ולקטן ולמרוחק ביותר, באמת זה סגולי ואנחנו לא מבינים את הפעולה הזאת..

’פרופסור‘ מלמד את הסיפורי מעשיות!!

אנחנו לא מבינים את הסיפורי מעשיות מכיוון שהתורה שמלובשת בזה היא כ“כ גבוהה, לכן היא מתנוצצת ומאירה לאדם במקום הכי רחוק, לכן אני מציע הצעה: ברגע שמדרבים עם אדם שלא מוכן לשמוע שום דבר, תגיד לו: באמת שאני לא רוצה לדבר איתך דברי תורה, תקרא לו עמוד אחד מסיפורי מעשיות, אתם תראו פלאות בדבר הזה, איך זה פועל אנחנו לא מבינים אבל זה פלא גדול. לפני 3 שנים בערך מישהו הרבה לי הרצאה מוסרטת של פרופסור בספרות ופילוסופיה באחת האוניברסיטאות בארץ, הוא נחשב גברא רבא בעולם האוניברסיטאות, הוא כולו מלא חוכמות. בשנים האחרונות לאותו יהודי הגיע איכשהו סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, הוא לומד ומלמד את הסיפורי מעשיות. הוא הראה לי קטע קטן מתוך ההתחלה של השיעור שהפרופסור הזה סיפר את הסיפור על הלב והמעיין מתוך המעשה משבעת הקבצנים, איך הוא מתאר את הסיפור הזה, הוא אומר שכזה סיפור לא נכתב מעולם, כזה חוכמה, כזה עומק, כמה דברים יש פה ללמוד ולדרוש בזה וכו‘..

לא הכוונה שאנחנו חולים פסיכיאטריים

-זה הרופא הגדול לחולה הגדולה והמלמד הגדול לקטן ולמרוחק, שזה נמצא בתוך התורות ובתוך השיחות של רבינו ובפרט בסיפורי מעשיות. דבר נוסף: זה שרבינו אומר שהמרוחק והקטן צריך מלמד ורבי גדול זה אנחנו מבינים, אבל רבינו משתמש גם בלשון הזאת שגם מי שיודע שהוא חולה ורחוק ביותר, צריך רופא גדול מאוד-מאוד. רבינו משתמש פה גם בלשון של רופא וחולה. מדוע רבינו הכניס כאן את המושג רופא? צריך לדעת שכל מילה של רבינו היא מאוד מדויקת ויש לרבינו כוונה בכל מה שהוא אומר. יש מצב שאדם לא יודע אבל הוא בריא בנפש, אבל הדור שלנו זה לא דור שבריא בנפש, לא הכוונה שאנחנו ח“ו חולים פסיכיאטריים, אבל אנחנו חולים בעולם הרגשי שלנו, בשיגעונות, בתאוות ובלבולים של העולם הזה, אנחנו כ“כ מבולבלים שבבחינה הזאת אנחנו לא צריכים רק רב גדול אלא אנחנו גם צריכים רופא גדול. מה ההבדל בין רב לרופא? רב מלמד אותנו תורה, רב גדול יודע להמשיך שכל גדול לאנשים רחוקים. רופא גדול, יודע להמשיך גם את השכל הגדול הזה לבעיות הנפשיות, הרגשיות והשיגעונות שיש לנו מהעולם הזה, לכן רבינו משתמש פה גם במושג רופא ולא רק רב או צדיק גדול

כל זה בעצם טלטולי-דרכים

רבינו הוסיף בתורה את העניין של הרופא כדי לומר לנו שלמחלות הנפש שלנו ולמקומות הרחוקים שבהם אנחנו נמצאים, גם לשם הוא יודע להמשיך השגות א-לקות. שמעתי מהרב לפני שנים שאמר שהצדיק מסובב את האדם הרבה-הרבה סיבובים בעולם הזה וכל זה בעצם טלטולי-דרכים, ניסיונות, קשיים, לפעמים זה השפלות וכישלונות – ובאמת מצד הקב“ה ומצד השליח שלו שזה הצדיק, זה הכל רק כדי לרפא לנו את הלב כדי שיוכל לקבל את ההשגות א-לוקות..

זה ענף שמשתלשל עד למציאות שלנו..

השורש של כל ההשגות א-לוקות זה דבר אחד: השם הוא הא-לוקים, יש בעל הבית ויש מנהיג לעולם, וכל מה שהוא עושה זה רק לטובתנו מכאן זה מתחיל לרדת לסודות התורה ולפנימיות התורה, אח“כ זה יורד לפשט התורה, אח“כ זה יורד לדיבורי אמונה פשוטים, אבל בעצם זה ענף שמשתלשל עד למציאות שלנו וכל הדרך הזאת זה בעצם תכלית אחת, להאיר השגות א-לקות בתוך המציאות שלנו וכל הרפואות שלנו נמצאים בנקודה הזאת. היום רואים שהרבה מהדור שלנו סוחבים מטענים-רגשיים ותסכולים של עצבות וכאב וכעס, כל מיני הרגשות מאוד-מאוד לא נעימות, זה המצב הגשמי שלנו, זה המצב הטבעי שלנו, ככה באנו לעולם. הרפואה האמתית זה להמשיך בעצם את האור הא-לוקי לתוך המקום הזה, להתחיל לראות את האמונה ואת ההשגחה הפרטית שיש בכל מה שקרה לנו. זאת אומרת ברגע שאדם בא לעולם אז הכל זה בהשגחה פרטית מדויקת מאוד שהאדם הזה היה צריך לעבור א‘ ב‘ ג‘ ד‘, ודווקא זה היה הסיבה שאדם יכול להמשיך את ההשגות א-לקות

אין סוף סיבובים זה כדי להביא אותנו ל..

הצדיק שיודע את כל זה ומסובב אותנו אין סוף סיבובים, כל זה בסופו של דבר כדי להביא אותנו למקום אחד, רק לאמונה. נגיד משהו לסיום, ראינו השבוע בספר של הרמ“ד (רבי משה דוד ) ואלי שהיה תלמיד-חבר של הרמח“ל. כל עוד הרמח“ל היה חי הם כל החיים היו ביחד כבר מצעירותם. הרמ“ד ואלי הכניס את הרמח“ל לקבלה. הוא חי עוד 30 שנה אחרי הרמח“ל. הספרים של הרמ“ד ואלי רואים שזה ממש רוח הקודש כפשוטו שורה על הספרים, הוא כותב על הדור שלנו דברים שלא נכתבו בשום ספר. הוא כותב דבר מאוד מעניין וזה מושג שחוזר הרבה בספרים שלו ונקרא הצדיק המברר. הצדיק המברר זה נשמות ישראל בפרט בעקבתא דמשיחא שעובר עליהם המון-המון מלחמות רוחניות והתגרויות מצד היצה“ר (הוא מסביר שזה המהות של הדור האחרון), והצדיק מברר ניצוצות קדושה ומדרגות רוחניות מאוד גדולות דווקא ע“י זה. כל הדור הוא בבחינת הצדיק המברר אבל כמובן שיש את הצדיק הכללי של הדור. אומר הרמ“ד ואלי שהתיקון שלפני הגאולה יהיה לנו בבחינת נהפוך הוא, הכוונה שבחיצוניות זה רק יראה לנו כקלקול וקלקול וקלקול, ואנחנו לא נדע שבפנימיות זה רק תיקון ותיקון ותיקון וברגע אחד פתאום אנחנו נבין שמה שהיה נראה בעינינו כירידה וכקלקול הכי גדול זה בעצמו הבנייה וזה דבר נעלם

איזה מחלוקות, לשון הרע ושנאת חינם

אומר הרמ“ד ואלי כך: והצדיק המברר של הדור יצטרך לעבור את כל הבחינה הזאת ועל כן יתפס בבית האסורים ויצערו אותו צער גדול – והם חושבים שהם שולטים בו, והם לא יודעים שכל עוד הוא נמצא שם כל העולמות נתקנים ע“י זה, וברגע אחד יצא וימלוך בלבוש מור וקציעות – ככה הלשון של הרמ“ד ואלי בפירוש שלו על ספר קהלת פרק ח‘. ככה זה גם בבחינה הזאת, זה נראה כאילו כל העולם רק מתקלקל והרי ידוע שהתיקון הכי גדול של עמ“י עכשיו זה לתקן את סיבת החורבן – שנאת חינם. אם אנחנו מסתכלים על המצב של עמ“י זה נראה המצב הכי רחוק מהתיקון. איזה מחלוקות ולשון הרע ושנאת חינם – זה נראה כאילו אנחנו נמצאים בשיא הקלקול ואנחנו לא רואים שבאמת זה מתקן. לפני כמה ימים אמרתי בשיחת חברים שאפשר לראות את זה בשני מקרים שקרו, אחד קרה לפני שבע שנים בשנת 2014 ואחד קרה לאחרונה. מי שזוכר בשנת 2014 היה את כל המצב של צוק-איתן ועזה. תפסו שלושה בחורי ישיבה מגוש-עציון, חטפו והרגו אותם וכך התחיל המבצע. מי שזוכר את זה, זה היה פלא גדול, ירד כזה אור של אחדות בעמ“י. כל עמ“י היה באחדות שאני לא זוכר מעולם אחדות שהיתה כזאת בעמ“י, דתיים, חילונים, חרדים, כולם הרגישו את זה ביחד, ממש אור רוחני ירד לעולם. גם עכשיו ראינו שברגע שאויבים קמים עלינו מבפנים, גם פתאום ירד כזה אור של אחדות, הזרמים הכי רחוקים אחד מהשני פתאום התאחדו, אמנם זה לא היה כמו בצוק איתן אבל גם פה היתה את הבחינה הזאת – שימו לב עמ“י בשנייה אחת מתאחד, לכאורה איך מכזה בלאגן, תהו ובהו שבקושי יכולים לדבר אחד ליד השני, פתאום בשנייה אחת הכל מתאחד. זה מה שכותב הרמ“ד ואלי שבחיצוניות זה נראה קלקול אבל בפנימיות אנחנו לא יודעים שזה רק הולך ומתקן. איך זה מתקן? זה סודות ההנהגה.

צועקת: כבר לא יכולה לסבול את זה יותר

לפעמים היסוד זה שמביאים את עמ“י למצב מנוגד לתיקון ואדם היהודי באמת יכול לסבול את זה עד גבול מסויים, בשלב מסויים כבר מתוך הנפש של האדם היהודי יש התנגדות למצב החיצוני המקולקל ובשנייה הוא כבר מתחבר עם האמת. אפשר לראות את זה גם בתאוות של העולם הזה, שמעתי בשם הרב שאמר שכל העניין של האינטרנט והאפליקציות, זה היצר הרע הכי גדול שהיה מבריאת העולם, זה המלבוש הכי גדול של היצר הרע שהיה מבריאת העולם – לכאורה מה קרה לעמ“י? יורד ויורד ויורד והכל נפתח, כל התאוות וכו‘. צריך לדעת שיש בזה סוד, יש לנו יצה“ר של תאוות של העולם הזה אבל יש מקום שהאדם היהודי כבר לא יכול לסבול את התאוות של העולם הזה לכן אנחנו מתחילים היום לראות
את התהליך הזה, הנשמה צועקת: אני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר. ברגע שיש את הצעקה הזאת פתאום אתה רואה אותו מהמקום הכי משוגע בעולם יושב בישיבה

לפעמים הבנייה הפנימית זה ע“י ריחוק

-אחרי שלושה ימים אתה רואה אותו מצומצם, אתה שואל אותו מה קרה? הוא אומר לך: אני עדיין לא רשב“י. שבוע שעבר היית באיזה שיגעון ועכשיו אתה כבר רוצה להיות רשב“י? הוא אומר: כן, מה אני לא נשמה יהודית? נבראתי בשביל להיות רשב“י. צריך להגיד לו: קודם כל אתה צודק, נבראת בשביל להיות רשב“י, אבל עוד חודש, עוד חודשיים, לא בשבוע אחד. ב“ה זה נקרא שלפעמים הבנייה הפנימית זה ע“י ריחוק, שנראה בחיצוניות מצב הפוך והנשמה כבר מתנגדת לזה, ואין תיקון יותר גדול מזה, ואז ברגע אחד כבר יש תיקון.

הפוסט תורה ל‘ בליקוטי מוהר“ן: מישרא דסכינא הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, וְדַע שֶׁלֵּב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינָם עִנְיָן אֶחָד כְּלָל

הרב עופר ארז שליט"א — Fri, 14 May 2021 11:23:57 +0000

לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, וְדַע שֶׁלֵּב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינָם עִנְיָן אֶחָד כְּלָל, כִּי עַצְבוּת הִיא כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרֹגֶז, אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הוּא כְּבֵן הַמִּתְחַטֵּא לִפְנֵי אָבִיו, כְּתִינוֹק שֶׁבּוֹכֶה וְקוֹבֵל לִפְנֵי אָבִיו עַל שֶׁנִּתְרַחֵק מִמֶּנּוּ, וְזֶה יָקָר וְחָבִיב לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְהָיָה טוֹב שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר כָּל הַיּוֹם, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם יְכוֹלִין בְּקַל לָבוֹא מִלֵּב נִשְׁבָּר לְעַצְבוּת, שֶׁהִיא מַזִּיקָה מְאֹד רַחֲמָנָא לִצְלָן, כַּמְבֹאָר כַּמָּה פְּעָמִים, עַל-כֵּן צְרִיכִים לְיַחֵד לוֹ אֵיזֶה שָׁעוֹת בַּיּוֹם לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בְּלֵב נִשְׁבָּר, וְאָז לְבַד יִהְיֶה לוֹ לֵב נִשְׁבָּר – וּשְׁאָר כָּל הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה.
(ליקוטי עצות, התבודדות, כ"ג)

הפוסט לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, וְדַע שֶׁלֵּב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינָם עִנְיָן אֶחָד כְּלָל הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

דוד המלך, מגילת רות וחג השבועות

הרב עופר ארז שליט"א — Tue, 11 May 2021 11:02:23 +0000

יש מנהג בכל קהילות ישראל לקרוא בחג השבועות את מגילת רות.
נשאלת השאלה מה הקשר בין מגילת רות לחג השבועות שזה חג מתן תורה? הפוסקים הראשונים כבר שואלים את זה. יש כמה תשובות לדבר: כתוב שמכיוון שבחג השבועות דוד המלך נולד, אנחנו יודעים את זה מכיוון שהוא נפטר בחג השבועות, הקב"ה ממלא את ימיהם של הצדיקים, מכיוון שמגילת רות מספרת כיצד שושלת דוד הגיעה לעולם, לכן קוראים את מגילת רות בחג השבועות, בגלל דוד המלך

כוללת בתוכה את כל התורה

-עוד סיבה זה מכיוון שרות עברה תהליך של גיור וגם עמ"י התגייר לפני מתן תורה, לכן קוראים את מגילת רות בחג השבועות. סיבה נוספת, רבינו האר"י הגדול אומר חידוש גדול בדבר הזה: מגילת רות כוללת את כל חמשה חומשי תורה, וכל סודות התורה וכל המציאות של עמ"י שהיתה בעבר, בהווה ובעתיד, כל זה נרמז בתוך מגילת רות. רבינו האר"י הקדוש אומר שמגילת רות בעצם כוללת בתוכה את כל התורה כולה, לכן קוראים את מגילת רות בחג השבועות. מדבריו של רבינו האר"י הקדוש אנחנו לומדים שמגילת רות זה דבר מאוד לא פשוט, בעומק הדבר יש במגילת רות סודות עצומים מאוד, כל תורת הקבלה, החסידות, וכל הפרד"ס כל זה נמצא במגילת רות. יודע שרבינו האר"י הקדוש לא כתב פירושים, למעשה הספרים שיש לנו ממנו, את זה כתב תלמידו, רבינו חיים ויטאל. אחד המקומות היחידים שיש לנו פירוש מהאר"י הקדוש בעצמו זה על מגילת רות. בעזרת השם נתבונן קצת ונסתכל בעומק הדברים בכמה נקודות ונראה מהם הרמזים שיש בפנימיות במגילת רות, אבל לפני שנתחיל נזכיר את סיפור מגילת רות באופן כללי: הגמרא במסכת בבא-בתרא שואלת מי כתב
את מגילת רות ואומרת ששמואל הנביא כתב את מגילת רות

האיסור הוא על מואבי ולא על מואבייה

שמואל הנביא רצה לספר את כל ההשתלשלות של משפחת דוד המלך שהוא המלך של עמ"י ומלך המשיח, וסיבה נוספת היא שבאותה תקופה היתה שאלה האם מותר ליהודי להתחתן עם 'גרת צדק' ממואב? יש הלכה 'לא יבוא מואבי בקהל השם', אם מואבי רוצה להתגייר אנחנו מקבלים אותו אבל אסור לו להתחתן עם יהודייה. מואבי שהתגייר יכול להתחתן עם גרת צדק אבל התורה גזרה עליו שאסור לו להתחתן עם יהודייה, הספק היה האם ההלכה הזאת תקפה גם לגבי אישה מואבייה שבאה ומתגיירת? אומרת הגמרא שהיה ספק מאוד גדול עד ששמואל הנביא ובית דינו הכריעו: מואבי ולא מואבייה, ז"א שהאיסור חל על מואבי ולא על מואבייה – זו הסיבה הנוספת ששמואל הנביא כתב את מגילת רות, כדי לגלות לנו שהמלכות
של עמ"י יצאה ממואבייה וכך להראות שמותר למואבייה שהתגיירה להתחתן עם יהודי

אחרי שבעה בנים

-כתוב במדרש שלספק הזה היתה השלכה גדולה מאוד-מאוד על חיי דוד המלך. ישי, אביו של דוד המלך הוא למעשה הנכד של רות, ז“א שהוא צאצא של מואבייה. כאשר התעורר הספק האם למואבייה שהתגיירה מותר להתחתן עם יהודי, זה תקף גם על כל הצאצאים שלה ולישי בעצמו התעורר ספק האם מותר לו בכלל לחיות עם יהודייה. ישי התחתן עם יהודייה ששמה נצבת שהיתה אחת הצדיקות של הדור, אבל אומר המדרש שהספק הזה התעורר אחרי שנולדו לו 7 בנים.

היא הופכת להיות גרת צדק

ישי היה ירא שמיים מאוד גדול, עד כדי כך שהגמרא מספרת שכל חייו לא היה לו אפילו לא חטא או עוון אחד. על ישי נאמר שהוא מת 'בעטוי של נחש', הכוונה שהוא מת רק בגלל חטא אדם הראשון, מצד עצמו לא היה לו שום חטא, הוא היה אחד מגדולי ישראל וראש הסנהדרין. אחרי 7 בנים נולד אצלו הספק והוא אמר: אם ההלכה היא שאסור לי להיות עם אשתי, אז כל רגע שאני חי איתה אני עושה איסור, אבל זה לא בטוח. ישי בא לאשתו ואמר לה: נצבת אשתי היקרה, אני לא בטוח אם מותר לי לחיות איתך, לכן כרגע אנחנו בפירוד, אני אתן לך בית ושם תחיי אבל לי ולך אין שום קשר עד שתתברר ההלכה. ישי פרש מאשתו למשך 3 שנים. אחרי 3 שנים ישי רצה להביא עוד ילדים לעולם אבל היה לו ספק אם מותר לו להיות עם יהודייה, הוא ידע שיש פלפול בהלכה, שאם משחררים שפחה כנענית היא הופכת להיות גרת צדק והוא ידע שעם גרת צדק מותר לו להתחתן. לישי היתה שפחה שהיא היתה השפחה של נצבת, הוא בא ואמר לה: יש לי ספק אם מותר לי להיות עם יהודייה, בנתיים אני משחרר אותך ונתחתן, איתך מותר להיות מכיוון ששחררתי אותך. השפחה היתה חכמה והיא באה וסיפרה את זה לנצבת. נצבת אמרה לשפחה מצד רוח הקודש: אני יודעת שמותר לו להיות איתי.

ילדיו של ישי גם היו קנאים ויראי שמיים..

-הן החליטו ביניהן שנצבת תכנס במקומה בלילה אל ישי, וכך עשו. באמת ישי היה עם אשתו והוא לא ידע את זה, באותו הלילה נצבת התעברה. נצבת חזרה לביתה, אחרי שלושה חודשים פתאום רואים שהיא בהריון. כולם עשו אחד ועוד אחד, הרי ישי היה פרוש ממנה שלוש שנים אז אין מציאות שזה מישי, זאת אומרת שנצבת היתה עם מישהו אחר, ואם היא היתה עם מישהו אחר אז על-פי ההלכה העובר
הזה הוא ממזר. הילדים של ישי היו גם יראי שמיים וקנאים, הם אמרו לישי: אבא, בוא נהרוג את האימא עם העובר. ישי בגלל היראת שמיים שלו אמר: אתם צודקים, אבל אנחנו לא לוקחים את הדין לידיים, בואו נתפלל שהעובר ימות – על זה אמר
דוד המלך 'מוזר הייתי לאחי, ונכרי לבני אמי', הכוונה הייתי נחשב בעיני אחיי לממזר.

גבוה קומה – מאוד מרשים ומאוד נאה..

ישי ובניו היו בטוחים במאה אחוז שדוד המלך הוא ממזר, הם לא רצו לקחת את ההלכה לידיים ולהרוג אותו, אבל הם נתנו לו מקום שישן בדיר והם גם אמרו: נשלח אותו לרעות את הצאן במקום שיש חיות טורפות – על זה אמר דוד המלך לשאול המלך 'גם את-הארי, גם-הדוב הכה עבדך', כתוב בגמרא שבאותו היום דוד המלך הרג ארבע אריות ושלושה דובים. ישי ובניו בכל שחרית היו מתפללים: יהי רצון שהממזר הזה יעלם מהעולם. על זה אמר דוד המלך: אל תכנס תפילת הצדיק לפנייך. ישי בכלל לא מוכן להכיר בדוד המלך והמצב הזה נמשך כך 28 שנה. בשעה שהקב"ה שלח את שמואל הנביא לישי כדי למשוח את אחד מבניו למלך, הגיע הבן הבכור, אליאב, הוא היה גבה קומה, מאוד מרשים ומאוד נאה, שמואל הנביא היה
בטוח שהוא המלך של ישראל. הקב"ה אמר לו: 'אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו כי מאסתיהו', וכך היה עם כל שבעת בניו של ישי, השמן לא נשפך על אף אחד מהם..

היו אומרים: בא תשלם, והוא היה משלם

כשנגמרו השבעה בנים, שמואל הנביא שואל את ישי: 'התמו הנערים?' ישי אפילו לא חשב להביא את דוד מהצאן. הוא אמר לשמואל: 'עוד שאר הקטן והנה רעה בצאן', יש עוד שארית והוא רועה את הצאן. שמואל הנביא אמר לישי: תקרא לו. באותה תקופה חשבו שדוד המלך הוא 'הבעייתי של בית-לחם', דוד המלך היה אדמוני,
הוא כל היום היה בוער להקב"ה. אומר המדרש שדוד המלך היה 'תרבות רעה בבית ישי'. כולם אמרו: איזה מסכן ישי, איזה פרחח יצא לו. יש לו 7 ילדים צדיקים והבן השמיני
יצא לא מוצלח, ממש רחמים על ישי. כל בעיה שהיתה
קורה בבית-לחם ישר אמרו שזה דוד. אם היה נשבר משהו, מיד היו אומרים: דוד, בוא תשלם. ודוד המלך היה משלם..

ישי לא רצה להכיר בה ובילד

כשדוד המלך הגיע מהצאן, אומר המדרש דבר נורא, אפילו שמואל הנביא נבהל כשהוא ראה את דוד המלך, הוא ראה אדמוני, ואדמוני זה שופך דמים. הקב"ה מיד אמר לשמואל הנביא: 'קום משחהו, כי זה הוא'. שמואל הנביא קם על רגליו ומשח אותו להיות מלך על ישראל – רק אז גילו לישי משמיים את כל הטעות שלו – ועל זה כתוב במדרש שאמרה נצבת: עכשיו 'אם הבנים שמחה'. כל השנים חיכיתי לרגע הזה שתתגלה האמת. 28 שנה ישי לא רוצה להכיר בה ובדוד, הוא היה בטוח שיש פה קלקול מאוד גדול.
28 שנה חשבו שדוד המלך ממזר, הוא ישן בדיר וביזו אותו – סוף כל סוף האמת התבררה ודוד המלך זכה להימשח למלך. חז"ל אומרים שכל העשרים ושמונה שנים זה רק היה
הכנה לשנתיים הבאות – עכשיו שאול המלך מתחיל לרדוף אחריו, שאול החליט שהוא מורד במלכות ועכשיו לא היה לו גם את הדיר כדי לישון, הוא לקח שק שינה וישן בהרי חברון. בהרי חברון היה יהודי עשיר שקראו לו 'נבל הכרמלי' והיו לו הרבה עדרים, דוד המלך בין כה וכה הסתתר שם מפני שאול אז
הוא שמר על העדרים של נבל. יום אחד לפני ראש השנה, דוד ואנשיו נשארו בלי אוכל..

נבל הכרמלי לא רצה להכיר טובה לדוד..

דוד המלך שלח עשרה מנעריו לנבל הכרמלי כדי שילווה להם אוכל ואחרי החג דוד יחזיר לנבל. כשהנערים של דוד הגיעו לנבל הכרמלי (כשמו כן הוא) הוא ביזה אותו ואמר: 'מי דוד ומי בן ישי? היום, רבו עבדים המתפרצים איש מפני אדניו', הוא
לא רצה לתת לו כלום. נבל הכרמי לא רצה להכיר לדוד המלך טובה והוא זרק את הנערים מלפניו. כשהנערים סיפרו את זה לדוד המלך. דוד המלך היה חסיד מאוד גדול והוא עשה הכל עפ"י התורה, אבל צריך לזכור שהוא גם היה אדמוני, הוא
אמר: יש הלכה בעמ"י: 'מלך דן יחידי', אני דן אותו למיתה. הוא אמר לאנשיו:
קדימה לעלות על הסוסים: 'ויחגרו איש את חרבו.. ויעלו אחרי דוד כארבע מאות איש'

לבנות לך בית מלכות בעמ“י לנצח נצחים

דוד המלך אמר: לא רק אותו נהרוג אלא אפילו את הכלבים שלא נהרוג. אחד המשרתים של אשת נבל, אביגיל, סיפר לה את כל זה. אביגיל היתה נביאה וחכמה גדולה. היא מיד העמיסה כמה חמורים והיא יצאה לפגוש את דוד המלך לפני שהוא יהרוג את נבל, כשהם נפגשו היא התחילה להתפלפל עם דוד בהלכה. היא אמרה לו: מלך דן יחידי אבל זה רק כשרוב עמ"י מכירים במלכותו. אביגיל אמרה לדוד המלך: עדיין לא רוב עמ"י מכירים במלכותך לכן אין לך את ההיתר 'מלך דן יחידי'. דוד המלך אמר לאביגיל: ברוכה את להשם שהצלת אותי מלשפוך דמים. אביגיל אמרה לדוד: אני יודעת שהקב"ה הולך לבנות לך בית מלכות בעמ"י לנצח נצחים. שמעתי חידוש מהרב ברלנד שליט"א שאמר על זה: אביגיל אמרה לדוד המלך: תדע לך, מהביזיונות האלה שנבל ביזה אותך ומהרדיפות של שאול המלך ומזה שאתה צריך לישון על שק שינה עם אנשיך, מזה אני יודעת שהקב"ה יעשה לך בית. מכיוון שאם לא תקבל את כל הביזיונות ואת כל הרדיפות האלה, המלכות שלך לא תחזיק מעמד אפילו שנה אחת. שאול הומלך למלך ומיד כולם קיבלו אותו, לכן הוא גם איבד את המלכות במהרה

א“א לבנות בלי ביזיונות, צער וצמצומים

-אביגיל אמרה לדוד המלך: א“א לבנות דבר שבקדושה בלי שירדפו את האדם והוא יעבור ביזיונות, צער וצמצומים. אדם צריך לדעת שאם הוא עובר את כל זה, בונים לו בניין של קדושה. ככל שהדבר הולך יותר כשורה ובקלות אז רוח באה ולוקחת את הדבר הזה. לכן כתוב בגמרא שלא הראו לדוד המלך כל ימי חייו אפילו לא חלום טוב מכיוון שהוא היה צריך לבנות את המלכות הניצחית של ישראל, הוא היה כל בוקר קם ועושה 'הטבת חלום', אפילו את הנחת הזה של חלום טוב לא היה לו. עכשיו נראה איך בעצם מתחיל הסיפור של דוד המלך נזכיר בכלליות את
הסיפור ואז נתבונן בכמה נקודות בעומק הדבר: כל הסיפור הזה היה בתקופת השופטים בעמ"י שזה קצת יותר
ממאה שנה לפני ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון

הוא הבן של נחשון בן עמינדב

היה רעב מאוד גדול בארץ. היתה משפחה מאוד חשובה מבית-לחם , לאבא קראו אלימלך, לאישה נעמי, ולבנים מחלון וכליון. הם ירדו לשדה מואב מפני הרעב, משמיים הקפידו עליהם. הגמרא אומרת בשם רשב“י שאלימלך מחלון וכליון היו מגדולי הדור, הם היו מהצדיקים הגדולים בעמ"י. האבא של אלימלך זה נחשון בן עמינדב, נשיא שבט יהודה – משמיים הקפידו עליהם, בנתיים מחלון וכליון נשאו 2 נשים מואביות (רות ועפרה). יש מחלוקת בחז"ל האם רות וערפה התגיירו לפני שהם התחתנו עם מחלון וכליון. הזוהר הקדוש אומר שבוודאי שהן התגייר, רבי מאיר אומר שהן לא התגיירו – זה נידון בפוסקים. אנחנו אומרים בפשטות שהן התגיירו מכיוון שאם לא, הם לא
היו מתחתנים איתן. לאחר מכן, מכיוון שהם לא חזרו לא"י, אלימלך, מחלון וכליון מתו

רות וערפה נפרדות אחרי ארבעים שנה

נעמי נשארה עם שתיהן לבד. נעמי אמרה לרות וערפה: לי אין מה לעשות פה יותר, אני חוזרת לא"י. הן אמרו לה: אנחנו באות איתך. נעמי ניסתה להניא אותן והיא אמרה להם: מה יהיה לכם בא"י? אני ענייה, כבוד לא יהיה לנו אחרי כל הסיפור הזה, וספק אם יהיה מישהו שירצה להתחתן איתכן. הן אמרו לנעמי: אעפ"כ אנחנו באות איתך. הן הלכו איתה עד לגבול א"י, ואז נעמי פונה פעם נוספת לרות וערפה ואומרת להן: בנותיי, למה לכן לבוא איתי?? עכשיו זה פעם ראשונה בכל ימי חייהן שרות וערפה נפרדות. רות וערפה היו אחיות תאומות והן היו בנות או נכדות של עגלון מלך מואב, הן גדלו בארמון המלך. בשלב הזה של הכניסה לא"י רות וערפה היו בנות 40, זאת אומרת שארבעים שנה דרכיהן לא נפרדו לרגע אחד, עכשיו בכניסה לא"י הן נפרדות..

זאת לשיא הקדושה וזאת לשיא הטומאה

-כשנעמי מניאה אותן, רות אומרת לנעמי: 'אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, באשר תמותי אמות ושם אקבר', מה שאת צריכה לעבור אני אעבור, אני אותך לא עוזבת. רות הולכת עם נעמי. ערפה נישקה את רות, היא אוהבת אותה אבל היא חוזרת למואב. בשלב הזה הדרכים של רות וערפה נפרדות. פה רואים דבר פלאי הזוהר הקדוש אומר: רות היא אימא דמלכות. רות זכתה להוליד את מלכות בית דוד ואת מלכות המשיח בעמ"י. ואומר הזוהר הקדוש שערפה היא אימא דנוקבא דתהומא רבא. רות היא שיא הקדושה וערפה היא שיא הטומאה והדבר הזה הוא פלא: במשך 40 שנה אנחנו לא רואים ולא מוצאים שום הבדל בין רות וערפה, וברגע שדרכיהן נפרדות, באותו הרגע זאת הולכת לשיא הקדושה וזאת הולכת לשיא הטומאה

אותו לילה באו עליה 100 פלישתים וכלב

הגמרא במסכת סוטה אומרת שבאותו הלילה ערפה חזרה לגילולי אביה ובאותו הלילה באו עליה 100 פלישתים וכלב והיא התעברה, ועל זה אומרת הגמרא: 'יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה' – בני הנשוקה זו ערפה שנשקה לנעמי, באותו לילה היא התעברה וגלית יצא ממנה. בני דבוקה זו רות שדבקה בנעמי, ממנה יצא דוד המלך. הגמרא אומרת 'יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה' זה דוד שהרג את גלית. לכאורה יש פה דבר פלאי שצריך הרבה התבוננות. כל החיים רות וערפה כ"כ ביחד, הן אחיות תאומות שמתחתנות עם 2 אחים ושתיהן גם מתגיירות. עד גיל 40 כל החיים שלהן זה בבחינת 'העתק הדבק', זה ממש אותו דבר. ברגע שהן נפרדות אנחנו רואים את השוני הגדול והעצום בין רות לבין ערפה. כתוב בספרים הקדושים שיש פה יסוד מאוד גדול, כמו שאמרנו
מגילת רות זה כל התורה כולה וזה גם כל סודות התורה,
לכן בכל סיפור במעשה הזה יש השלכות לכל יהודי ויהודי..

כשרות וערפה חיים בשלום

ר' נתן כותב שיש כאן גילוי עצום מאוד בעניין של רות וערפה ובפירוד שבינהן. כתוב בספרים הקדושים שבכל אדם יש רות וערפה. רות זה אותו חלק בתוכנו שרוצה להוליד את המשיח, הכוונה שרק רוצה להיות דבוק בהקב"ה וזה נקרא 'בני דבוקה', זה אותו כוח פנימי בתוכנו שרוצה את שיא הדביקות, אבל בכל אחד מאתנו יש גם את הבחינה של ערפה – זה הטוב והרע שנמצאים בתוך האדם. מצד הטוב אדם רוצה להגיע לאורו של משיח שזה הדביקות הכי גדולה בהקב"ה, ולהיות הצדיק הכי גדול. מצד הבחינה של רות שיש באדם היהודי הוא רוצה את שיא הקדושה, אבל מצד ערפה 'והוא רחום יכפר עון' ממה שהאדם רוצה. יש זמנים בחיים של האדם שהקב"ה נותן מציאות כזאת שרות וערפה שבתוכנו חיים בשלום, ואדרבה אנחנו גם לא יודעים לברר בין רות וערפה, הכל בסדר.

מעוררים בכוחות גדולים את היצר הטוב

רות וערפה חיים ביחד, אז ערפה שבתוכנו זה קצת לשון הרע, כעסים, קצת גאווה, אבל כל זה במתינות. אבל יש דבר שנקרא הכניסה לארץ ישראל. ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. בשעה שהקב"ה רוצה להעלות את עמ"י למדרגה רוחנית חדשה או להעלות את האדם באופן פרטי למדרגה רוחנית חדשה, אז יש כזאת בחינה שמשמיים מעוררים בתוך האדם את רות וערפה. מעוררים בתוך האדם את הכוחות של היצר הטוב בכוחות מאוד גדולים, אבל בד-בבד מעוררים בתוך האדם כוחות היצה“ר בכוחות מאוד גדולים. רות וערפה נמצאות במקום כביכול רדום ועכשיו הן מתעוררות – עד עכשיו אדם לא שם לב והוא לא הרגיש בזה, הוא לא הבחין בין רות וערפה שבתוכו, אז הכל היה בסדר, הוא היה מתפלל, אח"כ יוצא לרחוב ומסתכל קצת, אפשר להסתדר עם הדבר הזה. אבל כשאדם צריך לעלות למדרגה חדשה אזי
רוצים לגלות ולהראות לאדם את הבחינה של הטוב והרע שבתוכו כדי שהוא יברר את זה..

משמיים יכריחו את היצה“ר לצוף ולעלות

-איך זה נעשה? מציפים את כל זה בתוך האדם, וכשמתחילים להכנס לתוך המהלך הזה אדם יכול להיות בבהלה, הוא אומר: אני לא יודע מה קרה. קמתי היום בעלות השחר, טבלתי במקווה, עשיתי התבודדות, קראתי תהלים והתפללתי בנץ. בשעה 8 הוא הוריד את התפילין ויצא לרחוב ואז 'והוא רחום יכפר עון', בשעה 8 וחצי הוא כבר רוצה לטוב לתאילנד, הוא לא מבין מה הולך פה. פה הוא רוצה להיות כמו ר' שמעון בר-יוחאי ופה הוא רוצה לטוס לתאילנד, כמובן לשם-שמיים כדי לראות נופים – איך דבר כזה יכול להיות? זה המציאות שמעוררים בתוך האדם את
רות וערפה, ואדרבה משמיים יכריחו את היצר הרע בתוך האדם לצוף ולעלות. משמיים לא יוותרו לנו על זה מכיוון שאם היצר הרע לא צף ועולה אז זה לא שהאדם מתוקן, אלא היצר פשוט נשאר במקום חבוי בתוכנו ואנחנו לא יודעים שהוא בתוכנו..

לעשות את הדברים הכי נוראים בעולם

כאשר הקב"ה רוצה להביא אותנו למקום חדש, שזה נקרא הכניסה לארץ ישראל, הקב"ה בעצמו מעלה את רות וערפה בתוכנו. מצד אחד הקב"ה מראה לאדם תראה כמה קדושה יש בתוכך, אבל בד-בבד הקב"ה גם מראה לו את ערפה שיש בתוכו
ואז אדם רוצה לעשות את הדברים הכי נוראים בעולם. ככל שהמדרגה החדשה שהקב"ה רוצה להעלות אותנו היא יותר גבוהה, כך הבירור הוא יותר עמוק, לכן נעשה בעמ"י עכשיו בירור כ"כ עמוק. לפני שנים שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר שהבירור הזה מכריח את כל הבחינות של רות לצאת החוצה וגם את כל הבחינות של ערפה לצאת החוצה. אדם שלא יודע שיש בתוכו צד של ערפה לא יודע עדיין מה יש בתוכו. הקב"ה מסייע בידינו שכל הבחינות הכי נוראיות יצאו החוצה מכיוון שכשזה
יוצא החוצה אפשר לתקן. לפני שזה יוצא החוצה אתה לא יכול לתקן את זה אז אתה נשאר עם היצר הרע חבוי בתוכך..

בסה“כ לפני כמה שנים ירד..

לכן רבינו אומר שכשמתקרבים לצדיק האמת נפתחים לאדם העיניים ואז יכול לראות את עצמו. הצדיק מראה לאדם איפה הוא אוחז. הוא מראה לו את ערפה אבל לפני זה הוא מראה לו גם את רות. איך זוכים לברר בתוכנו את רות מערפה? צריך לדעת שברגע שזה עולה בתוכנו לא צריך להיבהל מכיוון שזה לטובה שזה עולה בתוכנו. אם לאדם יש בתוכו רצון לעשות עבירה ולא נעים לו מהשכן שלו או מהמשפחה שלו, זה עדיין לא התיקון, זה טוב אבל זה עדיין לא התיקון. התיקון זה שתרגיש נעים כלפי כולם אבל לא תעשה את העבירה כי אתה לא רוצה לעשות את העבירה – זה נקרא 'הבירור של רות וערפה'. עכשיו יש את אחד הניסיונות הכי קשים בדור וזה דבר פלאי, לפני כמה שנים בסה"כ ירד לעולם האינטרנט – כל הטומאות של כל העולם נמצאים שם. היום אדם לא צריך ללחוץ על כפתורים, פשוט מחליקים את האצבע, עוד מעט ידברו אל הפלאפון, אדם יגיד:
אני רוצה להיות בהיכל הטומאה מספר 2. היום עוד צריך להתאמץ קצת עם האצבע..

עוד יכול להגיד שאתה מכין שיעור תורה

-השאלה האמתית היא: איך באמת הקב"ה הוריד כזה דבר לעולם? זה שכל
חדש שירד לעולם. אם מישהו היה מדבר על האינטרנט לפני 15 שנה זה היה נשמע כמו סיפור 'מדע-בדיוני', אף אחד לא היה מאמין שיהיה כזה דבר. תוך 10 שנים כל העולם נמצא בתוך המקום הזה. בעומק הדבר בוודאי שאנחנו צריכים להילחם בזה ולדחות את זה כמה שיותר, אבל בעומק הדבר זה כדי לברר את שיא האמת
בתוך האדם. אדם נמצא עם מכשיר כזה קטן, אף אחד לא רואה אותו והוא יכול לגלוש בכל היכלות הטומאה, אין בושה כי אף אחד לא ידע, הפוך, אתה עוד יכול להגיד שאתה מכין שיעור תורה – למה הקב"ה עשה את כל זה? זה הבירור של רות וערפה

דבר עם הקדוש ברוך-הוא מתוך הכישלון

יש לפנייך את כל הבחינות של ערפה וזה עוד בחינם. בעומק הדבר כל זה בירור האמת לאמיתה, יש לך את האפשרות הזאת ואתה צועק להשם, אני לא רוצה את זה – אם אתה דוחה את זה, זה שיא האמת בגלל שאתה לא רוצה את זה. כשמתעורר בתוכנו העניין של ערפה, קודם כל צריך לדעת כלל גדול מאוד: הדחייה של ערפה זה ע"י דיבורים עם הקב"ה. כל דיבור שאדם מדבר עם הקב"ה דוחה את ערפה החוצה ושולח אותה בחזרה לשדה מואב. כתוב במדרש: 'קחו עמכם דברים ושובו אל השם', דברים זה דיבורים. הדיבורים שאדם מדבר עם הקב"ה זה בעצמו תיקון גדול מאוד לכל הבחינות של ערפה שבתוכנו. אם אין לאדם ניסיון הוא צריך להגיד להקב"ה: תעזור לי ותשמור אותי, אבל אם יש לאדם ניסיון, צריך לדבר עם הקב"ה מתוך הניסיון, ואם חלילה נכשלת, דבר עם הקב"ה מתוך הכישלון מכיוון שהדיבורים עם הקב"ה זה עצם התיקון. בכל פעם שאדם מדבר עם הקב"ה הוא עושה ע"י זה תיקון גדול מאוד, אין לנו דרך אחרת. כמובן שיש עוד עצות אבל בעומק התיקון
ככל שאדם מדבר ועושה מחאה לפני הקב"ה: יש בתוכי ערפה כמו שאין בכל הדור הזה, אני יכול להוליד את גלית. אם הגויים היו יודעים איזה ערפה יש בתוכנו הם מיד היו באים ומתבטלים אלינו – עצם הדיבורים עם הקב"ה עושה תיקון מאוד גדול..

אבא שבשמיים, לא יכול לכוון לשם שמיים

מישהו הקשה עליי מהמדרש שאומר: אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו. המדרש מדבר על ישי, ואם ישי מכוון להנאתו אז איזה מציאות יש לנו לא לכוון להנאתנו? איך אפשר לעשות דברים לשם-שמיים? אמרתי לו: נכון המדרש מגלה שאפילו בחסיד שבחסידים יש בחינות שהוא לא יכול לכוון לשם-שמיים באמת והוא מכוון להנאתו, זו מציאות בתוכנו. אז איך מתקנים את זה? כדי לתקן את המציאות הזאת אנחנו באים אל הקב"ה ואומרים לו: אבא שבשמיים, אני לא יכול לכוון לשם-שמיים, אני מכוון להנאתי. תבוא ותספר להקב"ה שאתה לא יכול לכוון לשם-שמיים. אמרתי לו: זה הבחינה של התיקון של ה'לא לשם-שמיים'. ברגע שאתה אומר להקב"ה אני לא יכול לכוון לשם-שמיים, אבל אני רוצה. לכן כוונת המדרש שאומר: 'אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו', הכוונה בלי דיבורים עם הקב"ה

אין לי ברירה ואדרבה אין לי דרך אחרת..

אבל אם אדם לוקח את המציאות הזאת ואומר להקב"ה: אני מכוון להנאתי, תציל אותי מזה. בזה עשית תיקון לדבר. העצה הראשונה כנגד ערפה זה קודם כל הדיבורים הקב"ה. אם ערפה מתעוררת בתוכנו אנחנו צריכים לדעת: לא להיבהל, לא להתבלבל ולא להתבייש – רבינו קורא לדיבורים עם הקב"ה 'עזות דקדושא'. היצר הרע בא ואומר לכל אחד מאתנו: תגיד, אתה לא מתבייש? אתה נראה ככה ומתנהג ככה ואתה עוד בא לספר את זה להקב"ה? אין לך בושה? אתה לא מתבייש? תראה איזה בעל תאווה אתה ואיזה מידות מקולקלות יש בך. רבינו אומר לנו תגיד ליצה“ר כך: לא רק שאני לא מתבייש, אין לי ברירה ואדרבה אין לי דרך אחרת. אני חייב לדבר עם הקב"ה. הקב"ה רוצה שנדבר איתו מתוך שיא השפלות. באותו רגע שאתה מדבר עם הקב"ה אתה יכול לקחת את כל המצבים של הבהמיות ולהעלות אותם לשם-שמיים.

מדי פעם בפעם אדם צריך לצייר בדעתו:

יש תיקון נוסף לערפה וזה כתוב ב'שער הכוונות' של האר“י הקדוש בהלכות קריאת שמע: יש כוונה שאדם מכוון ומצייר בדעתו שהוא מוכן למות על קידוש השם ובכוונה הזאת 'אפילו אם רבו עוונותיו ועצמו עד מאוד', על ידי כל כוונה שאדם מכוון בדעתו שהוא מוכן למות לשם-שמיים על קידוש השם, 'מתכפרים לו כל עוונותיו'. צריך לדעת שזו עצה נפלאה מאוד. מדי פעם בפעם אדם צריך להתרגל לצייר בדעתו: שורפים אותי, חותכים לי את הראש, הורגים אותי ואני מוכן לקבל את זה לשם-שמיים – זאת אחת העצות העצומות והנוראיות. לפני כמה שבועות פגשתי יהודי שאני מכיר, ב“ה הוא עובד השם גדול ות“ח, הוא גם לומד את פנימיות התורה. הוא אמר לי בלשון הזו: תדע לך, כמעט כל מה שהשגתי זה בזכות הכוונה הזאת. על ידי המחשבה הזאת מתכפרים כל עוונותיו של האדם.

הפוסט דוד המלך, מגילת רות וחג השבועות הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.