בשבוע שעבר היינו בסוף המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, נזכיר
בקצרה את סוף המעשה ובעזרת השם נתקדם. כמו שדיברנו המעשה הזה הוא למעשה המעשה של כל אדם יהודי, שיש בתוכו בן מלך ואנחנו באמת בן מלך שזה הנשמה הא-לוקית אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן לנו גם נפש בהמית וכל החיים אנחנו בעצם מבררים את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, פירוש הדבר להאיר ולהעצים בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית שזה מידות לא טובות ותאוות מיותרות וכו‘

מה טבעו ומהותו של הכיסא

בסוף הסיפור היה לבן מלך האמיתי משימה אחרונה שזה למעשה העבודה האחרונה שהוא היה צריך לעשות – הוא הגיע למדינה והוא היה צריך לתקן את שם המדינה, השם של המדינה המתוקן זה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכמו שדיברנו זה מרמז על האמונה השלימה כי המדינה זה ענייני העולם והמלך זה מרמז על המלכות של הקב“ה, עיקר כוונת הדברים שהאמונה בתוכנו שלימה ואז אנחנו גם בדעת, גם במחשבה וגם בלב הרבה יותר מרגישים את מלכות השם הרבה יותר מאשר מלכויות של העולם הזה ועדיין יש הרבה עבודה בדבר הזה. העבודה האחרונה שהיתה לבן מלך האמיתי זה לדעת את ’סוד הכיסא‘, המלך שהיה לפני כמה דורות במדינה עשה כיסא ואף אחד לא הבין את טבעו ואת מהותו של הכיסא ומהו העניין של הכיסא, אמרו לו: אם אתה תבין ותדע לתקן את עניין הכיסא אז אתה תקבל את המלוכה ובאמת תחזיר את השם של המדינה לשם המתוקן שזה המדינה טיפשית והמלך חכם. כשהבן מלך האמיתי התחיל להסתכל על הכיסא
הוא ראה שיש כמה חסרונות בכיסא, דבר ראשון הוא ראה שיש תבליט של חיות מעץ על הכיסא, ליד הכיסא היה שולחן ומנורה ומיטה והוא ראה שצריך לשנות קצת את הסדר של כל הפרטים האלה

השושנה שצריכה להיות למעלה חסרה

-הבן מלך האמיתי ראה את עומקם של הדברים והוא ראה שצריך להזיז קצת את החיות, את המיטה, את השולחן ואת המנורה, זה פעולה אחת. דבר נוסף מהכיסא יוצאים דרכים והדרכים חצובות בקיר, בחומה ובארץ ואף אחד לא יודע מה מהות הדרכים האלה ואי אפשר גם ללכת בדרכים האלה כי אם אדם הולך בדרכים האלה אז אחרי כמה זמן יש שם כל-מיני חיות טורפות וכל החיות האלה הם מזהב ואם אדם מתקרב לחיות האלה אז הם טורפים אותו, אז מה המהות של הדרכים והחיות האלה אף אחד לא הבין את זה אבל הפרט החשוב ביותר שהוא התבונן על הכיסא הוא
ראה שיש שושנה שצריכה להיות למעלה במקום הכי גבוה בכיסא ועכשיו היא חסרה

כולם מחכים לניגון

הבן מלך האמיתי הסתכל על הכיסא וראה שעכשיו השושנה מונחת למטה ואז הוא הבין את כל הסוד של הכיסא, הוא שינה את כל הפרטים ושם כל אחד במקומו והעיקר
זה שהוא העלה את השושנה למעלה, ואז כשהוא העלה את השושנה למעלה
הכיסא התחיל לנגן ניגון מופלא מאוד שכל הבריאה מהמלאכים הגדולים
ביותר ועד הנבראים בעולם שלנו, כולם מחכים לניגון הזה וזה בעצם הניגון של הגאולה

יד על כס י-ה מלחמה להשם

לאחר מכן הבן מלך האמיתי אמר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני באמת בן מלך ואתה בן שפחה – בכל הפרטים האלה רבינו למעשה מרמז על תורות ויסודות וחוכמות מאוד-מאוד עמוקות בכל פרט ופרט שציינו, התחלנו קצת להתבונן בעניין השושנה, נחזור על זה ונמשיך. כל פרט ופרט בעצם כולל עניינים מאוד עמוקים שכוללים את כל העבודה של עמ“י הן בכלליות והן בפרטיות הן בכלליות הדורות, למעשה העבודה שלנו זה לתקן את הכיסא הזה וכל פרט בתיקון הכיסא שציינו עכשיו הכל זה למעשה יסודות מאוד גדולים. נתחיל לראות מה רבינו מרמז בזה – דבר ראשון כמובן שעניין הכיסא מרמז על מה שכתוב ’כי יד על כס י-ה מלחמה להשם בעמלק מדר דר‘ ואין הכיסא שלם
כמו שחז“ל אומרים, הקב“ה נשבע שעד שלא יהיה הכיסא שלם יש לו מלחמה בעמלק – הכיסא שבסיפור והכיסא שבתורה ובחז“ל זה אותו כיסא – מה המשמעות בעצם של כיסא הכבוד שהוא עדיין לא שלם? הכיסא מרמז על
סדר ההתגלות וההנהגה של הקב“ה בכל הבריאה כולה לכן כיסא הכבוד נמצא במקום מאוד-מאוד גבוה בבריאה, גם אצל המלאכים יש עולמות וכיסא הכבוד נמצא בעולם העליון ביותר ומשמעות הדבר בעצם שכל ההנהגה וכל המלכות של הקב“ה היא מתגלית בסוד תיקון הכיסא, ברגע שהמלכות של הקב“ה שלימה אז אין אפשרות ליצה“ר לעשות שום דבר וזה השחיטה שלו וזה הביטול שלו

ישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות פה

כל מה שהיצה“ר יכול לפעול, להטעות אותנו, לבלבל אותנו ולבלבל את כל העולם זה אך ורק כי אין גילוי שלם של מלכות של השם וזה מה שמובא בספרים: הסתרת פנים והעלמה, כל זה למעשה נרמז בעניין הכיסא לכן שלמות כיסא הכבוד זה למעשה ימות המשיח וזה גילוי שלם של מלכות הקב“ה. בימות המשיח אין אפשרות ליצה“ר לפתות מישהו לעשות עבירה. כתוב בגמרא שישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות במציאות, הוא כבר לא יכול להטעות, לכן כתוב במדרש שבאלף השביעית אדם יבוא לקטוף תאנה בשבת והוא יראה אור רוחני מעל לתאנה: ’אסור לקטוף אותי בשבת‘..

כל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה

בימות המשיח כל הבריאה למעשה תגלה את המלכות של הקב“ה וזה המושג הכיסא השלם, כל מה שדיברנו בעניין הכיסא זה מרמז מהם הדרכים ומה העבודה שלנו כדי לתקן את הכיסא, הנקודה היסודית ביותר זה עניין השושנה, התחלנו לדבר על זה בשבוע שעבר, רק נזכיר איפה זה מובא, הזוהר הקדוש מתחיל בספר בראשית אבל יש הקדמה לזוהר גם מפי רשב“י ותלמידיו ולמעשה המשפט הראשון בהקדמת הזוהר זה סוד השושנה, שם הזוהר הקדוש אומר שלשושנה יש חמש עלים ירוקים ושלוש-עשרה עלים אדומים, הזוהר מגלה סודות בעניין העלים, זה מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים – הזוהר הקדוש אומר שכל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה, על סמך הזוהר הזה תיקנו בלשם יחוד שלפני התהלים ’ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה‘ זה אותה שושנה שרבינו מדבר פה

כל אחד בעצם מאתנו כלול מכל העולמות

עיקר עבודתנו בעולם זה לתקן את עניין השושנה, צריך להבין קצת הלכה למעשה למה מרמז עניין השושנה, יש יסוד מאוד גדול שהרבה מהצדיקים והמקובלים הגדולים מלמדים אותנו את היסוד הזה, כל מה שכתוב בעולמות הרוחניים עד שורש כל העולמות זה מתחילת המדרגות ועד סוף המדרגות, הכל למעשה מצטייר בתוך האדם עצמו, לכן כתוב בספר היצירה שהקב“ה ברא את העולם בשלוש מושגים שנקראים עולם, שנה ונפש – כל מה שיש בעולמות וכל מה שיש בזמן הכל זה בנפש האדם, כל אחד מאתנו למעשה כלול מכל העולמות, מכל הבחינות ומכל המדרגות. השושנה מרמזת על מציאות ומהות בנפש האדם, שזה למעשה קיים בנו מבריאת העולם וככה הקב“ה ברא אותנו. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על זה שהשושנה מרמזת על היסוד הזה שכולנו נבראנו חסרים, כל אחד בעולם הזה הוא חסר ואנחנו לעולם נחפש איך להשלים את החיסרון הזה, אין לנו בחירה לא להשלים את החיסרון, אנו מוכרחים בחיפוש השלמת החיסרון

הכותרת של כל זה: ’תענוג‘

החיסרון שחסר לנו זה למעשה חיות, שמחה, אושר, מונחת הנפש, שלוות הנפש והכותרת של כל זה היא ’תענוג‘- אומר הרמח“ל בתחילת הספר ’מסילת ישרים‘: לא נברא האדם אלא להתענג.. ז“א שלמעשה אנחנו מוכרחים בתענוג הזה. מעצם הבריאה שלנו אנחנו מוכרחים בחיפוש התענוג
אבל מכיוון שהקב“ה רוצה שתהיה עבודה שנעבוד אותו מתוך קושי ומתוך מסירות נפש לכן הקב“ה נטע וזרע בעולם ניצוצות של תענוג שזה לעומת זה עשה א-לקים,
יש את התענוג שבא מצד הקדושה שאנחנו יכולים להתחבר אליו על-ידי התורה, על-ידי מצוות, על-ידי מעשים טובים,
תפילה, התבודדות וההתקשרות עם הצדיקים שמגלים לנו את העצות ואת
הדרכים איך מתחברים עם התענוג של הקב“ה אל בשביל הבחירה יש
גם תענוגים אחרים שזרועים בעולם הזה שזה עוגות קצפת, שניצלים, קצת כסף וכו‘

התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו…

העבודה שלנו והרבה פעמים גם צריך בחינה של מסירות נפש, זה לדעת איזה בחינה אנחנו בוחרים ומשתדלים להתחבר, האם אנחנו משתדלים להתחבר עם התענוגים שבאים מצד הקדושה או עם התענוגים שבאים מצד העולם הזה, כמובן שיש אין-סוף הבדלים בין התענוג של הקדושה לבין התענוג של הצד האחר ואין כמובן שום ערך והשוואה, התענוג של להיות עם הקב“ה זה פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה, אבל בשביל הבחירה קשה יותר להתחבר עם התענוגים של הקב“ה ועם האור
הא-לוקי, לעומת זה התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו, בפרט בעקבתא דמשיחא יש שווקים והיצה“ר פותח כל יום את היריד שלו עם הרבה דוכנים והרבה פעמים
יש מבצעים אפילו בחינם, רק תבוא ותיקח, לכן זה יוצר את המציאות של המלחמה..

פעולה או מעשה שאנחנו הולכים לעשות

השושנה זה סוד התענוג לכן זה גם לשון של נוקבא. שושנה זה גימטריה 661 כגימטריה אסתר, כל העניין של אסתר המלכה זה סוד ירידת נשמות ישראל לגלות לארמון של אחשוורוש שם מציעים פיתויים, זה נקרא שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא. בנפש שלנו גלות השכינה היא כאשר אנחנו צריכים לקבל חיות מבחינת תענוגי העולם הזה שלא בדרך הקדושה ולא בדרך התורה, זה למעשה עיקר גלות השכינה – מה שאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא או לשם יחוד קדושא בריך הוא ושכינתו, עיקר כוונתנו והתוכן העמוק והפנימי של הלשונות האלה, עיקר הכוונה שאנחנו מכוונים זה שאותה מצווה שאנחנו הולכים לעשות או פעולה שאנחנו הולכים לעשות או המעשה טוב שאנחנו הולכים לעשות, כוונתנו היא להאיר
את נשמתנו בתענוג הא-לוקי וע“י זה יתבטל הרצונות שלנו והמשיכה שלנו אחרי תענוגי העולם הזה, כמעט כל הבריאה וכל התורה עומדת על הנקודה והבחינה הזאת.

הרבה פעמים אדם עומד במצבים כאלה

מה שכתוב בחז“ל ואנחנו רואים את זה הרבה בספרים שהגלות הכי קשה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, העקבתא דמשיחא, עיקר הכוונה במושג של העקביים זה שהשושנה יורדת למקום הכי נמוך שהיא הייתה אי-פעם לכן היום עיקר הגלות היא לא מחוצה לנו אלא היא גלות יותר קשה היא נמצאת בתוכנו ובתוך הנפש של האדם הרבה פעמים אדם עובר כל מיני מצבים כאלה שהוא רוצה להתחבר עם הקדושה ולכאורה לא נותנים לו, על כל פנים יש קשיים גדולים מאוד, למעשה זה הניסיון של העקבתא דמשיחא. השושנה שזה הצורך הפנימי שלנו לקבל תענוג נמצאת בתוך גלות לכן אנחנו עוברים כ“כ הרבה קשיים וכ“כ  הרבה ניסיונות והתמודדויות במקום הזה אבל רבינו אמר יסוד: מתכלית הירידה לתכלית העלייה, יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה שמה שרבינו אמר שנשמות ישראל יורדים אם זה בכלליות הדור ואם זה בפרטיות אצל כל אחד, יורדים למטה-למטה מצד השושנה שנמצאת למטה לניסיונות, לקשיים ולהתמודדויות מאוד קשות וצריך לדעת בזה יסוד מאוד גדול: אם אדם זוכה אז ככל שאדם יורד יותר למטה ככה הוא יכול לעלות יותר למעלה..

זה מתחיל ממינוס 1,000,000

-אם אנחנו נגיד את זה במשל מתמטי אז אם אדם ירד למינוס אלף אז עכשיו הוא יכול לעלות לפלוס אלף, בדור שלנו זה מתחיל ממינוס מיליון והלאה – צריך לדעת שאדרבה, אנחנו יכולים לעלות למקום מאוד-מאוד גבוה,
כי עומק הירידה היא סיבה לעלייה הכי גדולה. אמרנו
שכל הנקודה של הירידה זה תיקון השושנה שנמצאת למטה כמו שאומר רבינו בסיפור, ז“א שהתענוג והמשיכה של התענוג נמצאת למטה.

בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר לנו

למעשה המהלך של הדרך של העולם הזה שבהתחלה היצר הרע מפתה את האדם, בדור שלנו אנחנו רואים את זה ולא צריך הרבה להרחיב בזה כי זה בגלוי בכל רגע ורגע מפתים את האדם לרדת למטה, ברגע שאדם מתפתה אז באיזשהו מקום האדם האמין שיש  משהו במקום הזה לכן הוא הלך למקום הזה, הנקודה של התשובה בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר אותנו ורימה אותנו. באמת חייב להיות ניצוץ של תענוג אבל ככל שאדם יותר זוכה להתבונן ולהכנס בעומק התשובה הוא רואה יותר ויותר שבאמת שיקרו אותו ועבדו עליו, למעשה כמעט כל בעל תשובה בדור שלנו צריך להגיע למקום הזה ולראות: עד אותו רגע שהתחלתי לקבל את הניצוץ של התשובה, בעצם עבדו עליי, שיקרו אותי ורימו אותי – מי רימה? היצה“ר רימה אותנו, הוא הראה לנו כאילו יש בבריאה כל מיני גני-עדן, רק תגיע לשם. כל אחד מה שעבר והיה צריך לעבור, עכשיו בתשובה צריך לאט-לאט לזהות כמה היצה“ר שיקר אותנו..

גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר….

ככל שאדם מזהה יותר ויותר כמה שהיצה“ר בעצם רימה אותו ושיקר אותו, אדם כועס על היצה“ר וזה טוב מאוד לכעוס על היצה“ר, זה טוב לכעוס על זה שהוא שיקר אותנו וממשיך לשקר אותנו, זה כעס דקדושה, ואז מהמקום הזה האדם זוכה לקבל עלייה מאוד גדולה, מהכעס הזה ומהתרמית הזאת שהיצה“ר רימה אותנו האדם עולה למקום הכי גבוה, מתכלית הירידה לתכלית העלייה. ידוע שיש שתי בחינות עיקריות במלכוד של היצר, אחד זה ממון והשני זה התאווה הידועה (ניאוף). ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות שהוא הסתפק בדברי רבינו מה ניסיון יותר גדול התאווה הידועה או ממון, היום אנחנו יכולים להגיד שזה שתי חברים שביחד עובדים עלינו ועוקפים אותנו מכל הכיוונים. גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר עליו מה שעבר עליו, ברגע שהוא מזהה: היצה“ר עבד עליי ורימה אותי, הוא אמר לי שיש באיזה מקום בעולם גן-עדן, נסעתי לשם בהכנה לגן-עדן, עשיתי הכנות כדי להגיע למקום הזה אבל הלכה למעשה, היום אני יכול להגיד לך שהוא שיקר אותי, הוא עבד עליי ורק החריב לי את החיים – ככל שמזהים את זה יותר ככה האדם עולה יותר ויותר, מתכלית הירידה לתכלית העלייה ז“א אלה שירדו הכי נמוך יכולים לעלות הכי גבוהה.

אם היו יודעים את ההלכה לא היו בוכים

יש שאלה שקשורה לפרשת בלק: כתוב שזמרי בן סלוא הגיע לסנהדרין ’והמה בכים פתח אהל מועד‘ רש“י אומר למה הם בכו, הם לא בכו בגלל שהם ראו את העבירה של זמרי בן סלוא, הם בכו בגלל שנשתכחה מהם ההלכה מה עושים עם מקרה כזה. אם הם היו יודעים את ההלכה הם לא היו בוכים, הם היו הורגים אותו במקום, מפה רואים שצדיקים לא בוכים על מה שקורה בעולם הזה, הם בוכים ברגע שהם שוכחים מה שהקב“ה רוצה מהם וזה עיקר הבעיה, על זה הם בכו. רש“י מביא את דברי חז“ל למה הם שכחו, כדי שפנחס יבוא ויטול שכרו, זה מצווה שמיודעת לפנחס מלכתחילה ובאמת הוא עשה אותה בשלמות, אז מה הכוונה יבוא פנחס ויטול שכרו?

הבעש“ט, פרי הארץ ור‘ צדוק

על מה מגיע לפנחס השכר שהוא יעשה את המעשה הזה ולא משה רבינו או אהרן או צדיק אחר? מה עשה פנחס שהוא ראוי לעשות את המעשה הזה? לא רש“י ולא המדרש אומר על מה פנחס היה ראוי לזה, זה מאוד מעניין, זה כתוב בכמה מקומות היסוד הזה, בשבחי הבעש“ט על התורה, בספר פרי הארץ ור‘ צדוק הכהן מלובלין גם מביא את הנקודה הזאת ויש עוד ספר שנקרא גליא רזא שגם הוא מביא את היסוד הזה, כתוב שם חידוש גדול מאוד: פנחס זכה לעשות את הבחינה השלימה ביותר של קנאת
השם, אומרים חז“ל שפנחס היתה לו בחינה שהוא היה בעל תשובה על הנקודה הזאת

בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון

מה הכוונה שפנחס היה בעל תשובה על הדבר הזה? האם שמענו אי פעם שלפנחס היה קשר עם כזה דבר? זה לא כתוב בשום מקום. נזכור שפנחס הוא הבן של אלעזר הבן של אהרן ואלעזר התחתן עם בת פוטיאל, יש אומרים שפיטם עגלים לעבודה
זרה ויש אומרים שפטפט ביצרו. פיטם עגלים לעבודה זרה ז“א שסבא של
פנחס היה יתרו ויש אומרים יוסף ובאמת התשובה האמיתית היא שגם יתרו וגם יוסף. אמא של פנחס מצד אחד היתה בת יתרו מצד שני היא היתה מצאצאי יוסף.
אומרים המפרשים שבגלל שפנחס היה לו שורש במדין אז בדקות הנפש היה
לו ניסיון בעניין של המידינית, בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון הזה. פנחס מעולם לא עבר חלילה שום עבירה בשום צד אבל מכיוון שהוא זיהה
בנפשו שיש לו את הניסיון הזה, הוא עשה שנים של צעקות והתבודדות
ותפילה להקב“ה להתנקות מהנקודה הפנימית וזה מה שאומרים יבוא פנחס ויטול שכרו.

לדעת מהי הגאוגרפיה הרוחנית של א“י

-בגלל שפנחס הוא בבחינת בעל תשובה על הדבר הזה אז הוא יכול לעשות את זה בשלמות הגדולה ביותר, זה צד אחד של הדברים. צד נוסף של הדברים זה שידוע שלכל אחד מהשבטים יש עבודה רוחנית מסויימת לכן גם א“י מחולקת לאזורים של עבודות רוחניות ואורות רוחניים, יש כמה ספרים שנוגעים בזה אבל רוב הספרים לא נוגעים בנקודה כיצד א“י מחולקת לאזורים רוחניים ואיזה עבודה. לפני כמה שנים שאלתי יהודי מאוד גדול: איך אנחנו יכולים למצוא יותר בפירוט את האזורים הרוחניים של העבודה של א“י? הוא אמר לי יסוד נפלא: אנחנו יכולים לדעת לפי חלוקת הארץ לשבטים, אם נדע מה העבודה הרוחנית של כל שבט לפי זה נוכל לדעת את הגאוגרפיה הרוחנית של א“י. אחד השבטים שאנחנו רואים שהיה שם בחינה מאוד מיוחדת זה שבט דן, היה להם עבודה מאוד-מאוד לא פשוטה, מצד אחד כתוב שדן הוא המאסף לכל המחנות, רש“י אומר בשם חז“ל: ששבט דן היה למעשה השבט האחרון במסעות והן היו אוספים את כל האבידות שאבדו כי הם הלכו בסוף..

זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא

כל יום שבט דן היו עושים מצוות השבת אבידה – זה פשטות הדברים, עומק הדברים שדן היה מאסף את כל המחנות הכוונה שזה העבודה של סוף כל המדרגות, לאסוף את כל האבידות זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא בסוף כל הדורות וכל העבודות הרוחניות, שבט דן היה צריך לתקן את כל הבחינה הזאת. כאשר בנ“י היו הולכים אז מי היה הולך בראש? יהודה. מי הולך בסוף? דן. זה ראש כל המחנות וזה מאסף כל המחנות, זה מרמז ברוחניות שיש לדן את העבודה במקומות הכי נמוכים והכי קשים לבירור, זה העבודה של שבט דן, לכן בשעה שהם הלכו אז בראש זה יהודה שזה המלך והמלכות ובסוף זה דן שצריך לעשות את העבודות הכי קשות, בגלל זה כתוב גם שהענן היה פולט אותם כי היה להם את הניסיונות הכי גדולים – זה היה בשעה שהם הולכים

הוא נתן את המלכות ליהודה

-בשעה שעמ“י חנו הם הסתדרו אחרת, דגל מחנה דן היה בצפון ודגל מחנה יהודה היה במזרח, למעשה הם מחוברים ובשעת ההליכה זה בראש וזה בסוף, זה מרמז שמצד אחד ראש כל המחנות זה שבט יהודה שזה המלכות, וסוף כל המחנות שזה הבירור הכי נמוך זה שבט דן אבל יש בחינה שדן הוא הכי קרוב ליהודה דווקא מעומק העניין שהוא צריך לרדת כ“כ אז הוא מאוד קרוב – כתוב בספרים הקדושים שמשיח צריך לבוא גם משבט דן וגם משבט יהודה, אימו של משיח תהיה משבט דן ואביו של משיח יהיה משבט יהודה, זה מעין תירוץ על קושייה. בשעה שיעקב אבינו בירך את יהודה הוא אמר: יהודה אתה יודוך אחיך – יעקב אבינו נתן ליהודה את המלכות..

האבא משבט דן והאמא משבט יהודה?

’לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבוא שילו‘ – יעקב אבינו אמר ליהודה: המשיח יהיה ממך. בשעה שהוא בא לברך את דן הוא אמר לו ’דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, יהי נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור, לישועתך קויתי השם‘ רש“י מביא שם שיעקב אבינו ראה את שמשון והוא חשב ששמשון יהיה המשיח – איך זה יכול להיות? הרי לפני כמה דקות בירכת את יהודה והבטחת לו שממנו יבוא משיח – מכיוון ששמשון אביו היה משבט דן אבל אימו היתה משבט יהודה אז הוא ראה שייכות לשמשון עם שבט יהודה רק האמת שזה בדיוק הפוך, האבא יהיה משבט יהודה והאמא תהיה משבט דן, זה צד אחד לראות את מעלתו של דן שהוא מאוד קשור בעצם עם נקודת המשיח. המשיח זה שלמות ותיקון העולם, דווקא בגלל שדן מברר את השושנה שלמטה-למטה, על-כן הוא גם יכול לעשות את העבודה של למעלה-למעלה לכן הוא גם מאסף וגם בראש..

הגיבורים הגדולים בעמ“י היו משבט דן

יש עוד צד לראות את כל המהלך הזה, יש זוהר מעניין בסוף פרשת בלק שם הזוהר אומר שלמעשה הגיבורים הגדולים ביותר בעמ“י במשך כל הדורות היו משבט דן, זה מתחיל קודם כל בחושים בן דן שידוע שהוא הרג את עשיו ובתורה כתוב חושים בלי האות ואו, לכן מביאים בשם הזוהר שחושים זה אותיות משיח (חשים-משיח), מכאן יש רמז שיש משיח בדן. מי זה המשיח בן דן? זה למעשה כל הגבורות בעמ“י, הזוהר אומר שכשיתעורר שריה שר צבא של דן נחכה למשיח, הוא ילחם את כל המלחמות. שר צבאו של משיח בן יוסף יהי משיח בן דן. מובא שכמה פעמים בהיסטוריה ראינו את גבורת דן, אחד זה בחושים בן דן, לאחר מכן יש את צליה שהרג את בלעם בן בעור, השלישי זה אחד הגיבורים הגדולים ביותר של דוד המלך עירא היאירי כתוב בזוהר הקדוש שכל גבורת דוד היתה מכוח עירא היאירי. אנחנו מקווים שהרביעי כבר נמצא איתנו, זה שריה משבט דן הוא ילחם את כל המלחמות של משיח

זה אפילו לא ניצוץ אחד חלקי מיליארד

דווקא השבט שירד הכי נמוך לבירור הנוקבא דתהומא רבא דווקא משם יוצאים הגיבורים הכי גדולים, ממש מתכלית הירידה לתכלית העלייה, זה העניין של להעלות את השושנה. אחד הדברים שהכי קל לדבר עליהם והכי קשה לבצע אותם זה איך להעלות את התענוגים מלמטה בכיסא ללמעלה בכיסא, ז“א איך אנחנו נתחבר שבאמת כל התענוגים יהיו התענוגים שבקדושה? יש בזה כמה יסודות אבל הדבר הראשון זה קודם כל עוד לפני שאנחנו עושים עבודה של השבה אל הלב, קודם כל בידיעה אנחנו צריכים לדעת וכל הזמן לחזק אותנו בנקודה הזאת שבוודאי עם הקב“ה פי אין-סוף יותר טוב מאשר עם כוחות הטומאה, אם ניקח את כל הטומאה שבעולם ואת כל התענוגים שיש ונמצה אותם לחמש דקות זה לא אפילו ניצוץ אחד חלקי מיליארד בנועם ובתענוג של להיות עם הקב“ה – קודם כל צריך לדעת את זה..

מיליון דולר בעובר ושב ומרצדס ספורט

כל יום אדם צריך להגיד לעצמו: יותר טוב להיות עם הקב“ה מאשר להיות עם כל כוחות היצה“ר עם כל הפיתויים של היצה“ר. מדוע ההתבוננות הזאת חשובה? מכיוון שהיצה“ר בא ואומר לנו תורות שלמות ותאוריות ויסודות וכן הלאה, הוא מנסה לשכנע אותנו ללא הרף שיש לו תענוגים יותר משל הקב“ה, הוא טוען את זה ולא תמיד אנחנו מצליחים לדחות אותו, לפעמים אנחנו מאמינים לו. לפעמים אנחנו באמת חושבים שיש לו איזה משהו עליון לתת לנו, הוא מפתה אותנו לכן קודם כל עוד לפני ההשבה אל הלב אנחנו צריכים עבודה שכלית לדעת שבאמת לאמיתה יותר טוב פי אין-סוף להיות עם הקב“ה, כל יום להזכיר לנו את הנקודה הזאת, להכין כלים לכל המתקפות שלו, הוא יגיד לנו: תשמע, אתה חושב שמיליון דולר בעובר ושב זה חיסרון, אם תיסע עם מרצדס ספורט זה סתירה בכלל לאמונה? צריך לדעת שיש ‘בני יששכר‘ נורא ואיום שאומר: ראיתי הרבה בני עלייה שהתחילו לקבל ממון והפסידו את כל מדרגתם – אז הנקודה הזאת היא שבכל מקום הוא מפתה אותנו ואנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם

זה באמת מנצח ופועל את כל הפעולות

-אנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם הזה כי ניצוץ אחד של הקב“ה שמאיר לנו בלב זה פי אין-סוף יותר מכל תענוגי העולם הזה, הוא פשוט משקר אותנו – אנחנו צריכים לדעת את זה בשכל, זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה הדיבור והשיחה עם הקב“ה, זה הנקודה שרבינו גילה לנו, צריך לדעת שאנחנו לא יכולים בלי התפילה, אדם צריך כל הזמן להתרגל לדבר עם הקב“ה. הדיבור עם הקב“ה הוא באמת מנצח ופועל את כל הפעולות, יעקב אבינו אומר ’אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי‘ כמו שמפרש אונקלוס ’בצלותי ובבעותי‘, בתפילתי ובבקשתי. הלכה למעשה היצה“ר בא ומטריד, לצערנו הרב עד שלא ישחטו אותו הוא אחד מהחסידים הראשונים של רבינו, הוא מקיים את הדיבור של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ במסירות נפש, הוא לא מתייאש, כמה פעמים אדם זרק אותו וקילל אותו, לכאורה הוא נעלם. הוא הלך וחשבנו שהתפטרנו ממנו, הוא בעצם הלך למכון כושר, למד כמה תרגילים חדשים ובא אלינו באיגוף חדש לגמרי, הוא לא מתייאש..

היצר רוצה את העצבות יותר מהעבירות

הנקודה שלנו כנגד היצה“ר שלא מתייאש זה הדיבור עם הקב“ה, להרבות בדיבורים עם הקב“ה. כל הזמן לגלות לפני הקב“ה: אני לא רוצה את זה, תעזור לי, אני בן מלך והמקום שלי זה ארמון המלוכה ולא להסתובב בכל מיני ביבי-שופכין, אני לא רוצה להיות במקום הזה. מי יודע מה עובר על האדם חלילה אבל אפילו אם לוקחים את האדם מאיזה בחינה, משם תדבר עם הקב“ה, לא להתבייש, אם כבר קרה מקרה אז תהפוך את זה להתבודדות. באמת בעומק הדבר רבינו אומר שהיצה“ר יותר מאשר הוא רוצה את העבירות הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירות. עצבות זה פירוד, הוא רוצה להפריד אותנו מהקב“ה. העבירות זה הרחקה א’ והעצבות זה הרחקה ב’ והמטרה זה ג’ – פירוד מהקב“ה. אם אנחנו לא יודעים את העצות של רבינו אז אנחנו ממש מגיעים לריחוק מהקב“ה, היצר הרע יפריד אותנו..

כל פעם שתטריד אותי אני מלשין עלייך!

היצה“ר יעמיד אותנו בכמה ניסיונות ויכניס בנו דיכאונות עמוקים, מעבירות הרבה יותר קל לצאת אח“כ מאשר מהדיכאונות לכן הדיכאונות זה חיות אצלו הרבה יותר גדולה. צריך לעשות כלל וחוק בחיים, להגיד ליצה“ר: כל פעם שאתה תבוא ותטריד אותי ולא משנה באיזה בחינה, אני מדבר עם הקב“ה, אני מלשין עלייך להקב“ה, אני מספר לו מה אתה עושה לי. תגיד לו: כמה שתטריד אותי יותר אתה הולך להפוך אותי להיות החסיד ברסלב והצדיק הכי גדול בדור, כי כל פעם שתבוא להטריד אותי אני אלך עוד יותר להקב“ה, אני לא אתייאש משום מצב מללכת ולדבר עם הקב“ה. אם אדם יקבע את זה בלב וזה יהיה אצלו כיתד בל ימוט: לא משנה מה יקרה אני תמיד ירוץ לדבר ולספר את זה הקב“ה, בשלב מסויים היצה“ר יגיד: לא שווה לי לבוא ולהטריד את האדם הזה. צריך לדעת שבסופו של דבר גם אם אדם עובר מה שעובר הכוח של הדיבור עם השם זה ינצח.

הפוסט פרשת בלק | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – הגענו לקטע שהבן מלך האמיתי נמצא בבית של אדם היער ושם הוא שומע את הניגון הנפלא שעליו הוא אמר שאין תענוג גדול מזה והוא רצה להישאר שם כל ימי חייו כי לא חסר לו שום דבר, יש לו אוכל, שתייה, בית ויש כזה תענוג שאין כזה תענוג בכל העולם כולו, אז הוא רצה להישאר בבית הזה של אדם היער אבל אדם היער אמר לו שהוא צריך ללכת למקום אחר ושם אתה תגיע למה שאתה צריך להגיע

המדינה טיפשית והמלך חכם

הבן מלך האמיתי שאל את אדם היער: לאן אני אלך? אדם היער אמר לו שילך למקום שנקרא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. הבן מלך שאל אותו: באיזה כיוון אני אלך? אדם היער הצביע לו על כיוון מסויים ואמר לו: תלך בכיוון הזה ואני אתן לך כלי שכל פעם שתשים אותו על איזה בהמה או חיה הוא יתחיל לנגן את הניגון המופלא הזה ששמעת אצלי בבית. הבן מלך האמיתי יצא לדרכו לחפש את המדינה שנקראת המדינה טיפשית והמלך החכם. רבינו בדרכו הקדושה הכניס והלביש בסיפורי מעשיות כמעט את כל התורה ואת כל הרובדים של התורה – דיברנו על זה שאדם היער זה הצדיק, כי מובא כתוב בזוהר הקדוש שיער בגימטריה זה 280 שזה פר דינים, זה כל ההנהגה של הדינים, הצמצומים וההסתרות בעולם. אדם זה נקרא שם ’מה‘, יש שם קדוש שנקרא מה וזה שם הדעת, ז“א כשמאיר לנו דעת, אמונה והבנה בתורה הכוונה שקיבלנו הארה משם מה. בתורה ה‘ חלק שני בליקו“מ רבינו אומר שכל העניין של הצדיק זה להמשיך רוחניות א-לוקות שזה בעצם דעת, ולהמשיך את זה לתוך הצמצומים לכן המושג אדם היער מרמז על כל העבודה של הצדיק להמשיך את האור הזה של תורה אמונה ודעת אל תוך הצמצומים וההסתרת פנים..

הצדיק מעלה את הנשמות בסוד העיבור

הצדיק לא יכול לעזור לנו אלא אם כן הוא עבר את ההסתרות שלנו כי אין חכם כבעל ניסיון, ואין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת-שרצים מונחת על גבו, זה כלל ידוע מאוד. כשהבן מלך האמיתי הגיע לבית של אדם היער פירוש הדבר שמקבלים הארה של קירבה לצדיק, לפעמים אדם מרגיש איזה בחינה של עלייה רוחנית, זה התקרבות במוח ובלב ואדם מרגיש קירבה מאוד גדולה לצדיק, אור גדול,
וברגע שאנחנו מרגישים את זה אנחנו לא רוצים לעזוב את זה. כמו שאם נפתח האור באומן אז אדם חוזר לארץ ושואלים אותו: איך היה? הוא אומר: זה כמו לחזור מגן עדן לנחות בעולם שלנו – מדוע באמת מרגישים את זה? רבינו אומר בתורה י“ג בליקוטי מוהר“ן שכשמתאספים אצל הצדיק הוא מעלה את הנשמות בסוד העיבור..

רוצה להישאר פה

הרבה פעמים קורה מצב שאדם מרגיש רוחניות מאוד גדולה, כולו מלא אהבה ורצונות וכיסופים להקב“ה ואז כשאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו אומרים ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘, אני לא רוצה דברים אחרים. כשמאיר האור של הקב“ה לאדם, אין תענוג, אין שמחה ואין אושר יותר גדול מזה לכן אדם מיד אומר: אני רוצה להישאר פה

הכי טוב להיות בתוך התורה!

זה יכול להיות מקום פיזי כפשוטו אבל זה גם יכול להיות מצב שפתאום נותנים לאדם משמיים מתנה, פתאום יש כזה נועם ורוחניות, אבל אדם היער אומר לבן מלך האמיתי אתה חייב ללכת כי אתה חייב להגיע לתיקון שלך, אתה חייב לעזוב את הבית שלי ואני נותן לך כלי שאם תשים אותו על בהמה אתה תשמע ניגונים נפלאים, אבל לעזוב את הבית שלי אתה חייב – פה רבינו רומז על יסוד מאוד גדול בחיים שלנו והרבה פעמים אנחנו מתחבטים בזה, הרבה פעמים אנחנו צריכים לברר בתוכנו את הנקודה הזאת – אדם חייב לעבור בעולם הזה ירידות וצמצומים והקושייה שיש לנו בתוכנו על זה: הרי אנחנו רואים שהכי טוב זה להיות עם הקב“ה, הכי טוב זה להיות בתוך התורה, בתוך הרוחניות, בתפילה ובעבודת השם. כשאדם טועם את זה הוא אומר שזה הכי טוב כי בוודאי שזה באמת כך, אין מה להשוות בין הפיתויים של העולם הזה לבין התענוג של להיות קרוב להקב“ה בתורה בהתבודדות וכן הלאה. אבל רבינו חזר על זה בכמה וכמה תורות ובכמה סיפורים ושיחות שאדם צריך לדעת שחייבים לעזוב את המקום הזה, מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים מתנה, קיבלנו רוחניות וקיבלנו עלייה, קיבלנו אור א-לוקי אבל חייבים לרדת מהמקום הזה, זה מה שאדם היער אומר לבן מלך, פה מתעוררת השאלה: מדוע חייבים לרדת וצריך שיעבור עלינו?

על מה ולמה אנו צריכים לעבור את זה?

-כל פעם שעוברת עלינו הירידה הזאת מתעוררת בתוכנו הקושייה: על מה ולמה אנחנו צריכים לעבור את זה? הקושייה בעומקה היא בעצם על ההנהגה של הקב“ה, בסופו של דבר מקשים את זה על הקב“ה רק שלפעמים אדם זורק את זה גם על הצדיק. העולם מרגישים שהצדיק זה הנציג של הקב“ה בעולם אז אם יש לנו טענות על הקב“ה זה בעצם המחלוקות על הצדיק, המחלוקות על הצדיק זה המחלוקות על הקב“ה. רבינו לימד אותנו יסוד מאוד גדול שאדם צריך לעבור את הירידות האלו ופה מתעוררת השאלה: זה שזה הנהגה קיימת אנחנו רואים את זה ואנחנו הרבה פעמים גם חווים את הנקודה הזאת, ובאמת השאלה היא למה אנחנו צריכים לעבור את זה?

ראש המאמינים, דבוק כל-כולו בהקב“ה

 הזוהר הקדוש בפרשת לך לך אומר יסוד מאוד גדול, הזוהר הקדוש מדבר שם על כל עניין הירידה של אברהם אבינו למצרים ’ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה‘ – אומר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש בשורש נשמתו ניצוצות רעים שהוא צריך לברר ולתקן אותם, אנחנו לא מכירים את הניצוצות האלה – מאיפה יש לאברהם אבינו
את הניצוצות האלה? האם הוא חס וחלילה עשה פעם בחייו איזה עבירה? יש איזה טענה או הקפדה על אברהם אבינו? זה ראש-המאמינים שהיה דבוק בהקב“ה כל
ימי חייו, אם כך איזה ניצוצות רעים יש לאברהם אבינו לברר שהזוהר הקדוש אומר שלכן אברהם אבינו היה חייב לרדת למצרים כדי לברר את זה? מה הסיבה? מסביר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש ניצוצות רעים, זה חלקי נשמה או במושגים שלנו רצונות רעים. לכל אדם יש בשורש הנשמה שלו ניצוצות רעים, השורש של הרצונות הרעים למעשה מקורם בחטא אדם הראשון. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות בפרט בשער הגלגולים שכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון לכן
כשאדם הראשון חטא למעשה לא היו נשמות שלא היו קשורות עם החטא ויתר על
כן שאלו כל נשמה ונשמה עד כמה היא רוצה לחטוא מכיוון שהחטא לא היה דבר אחד.

אנחנו מכירים את היצה“ר אחרי החטא..

חטא אדם הראשון היה איזה בחינה של הידבקות ברע וכל נשמה גם יכלה לבחור כמה להידבק ברע – היו כאלה נשמות שאמרו: אנחנו רוצות ללכת עד הסוף, אנחנו רוצות להידבק מאוד. יש שאלות מאוד גדולות בכל מהות החטא, השאלה היסודית ביותר היא הרי לפני החטא לא היה לאדם יצר רע לעשות דבר נגד רצונו של הקב“ה, אנחנו מכירים את היצר הרע אחרי החטא, יש לנו יצה“ר להתנגד לרצונות של הקב“ה, כל אחד מאתנו יכול למסור שיחה לחמש מאות איש שעיקר התשובה זה ’ישמע בזיונו ידום וישתוק‘ בפשט, רמז, דרש וסוד וכולם יתפעלו מהשיחה הזאת ויכול להיות שרבע שעה אחרי השיחה האישה לא קיבלה אותו בבית לפי רום-מעלתו ואנחנו רואים ששולפים אקדחים ומתחילים לירות וכן הלאה

הוא לא תמיד מוכן להקשיב

-פתאום אנחנו נופלים בכעסים, מדוע זה קורה? אם אנחנו יודעים שזה לא טוב למה אנחנו מתנהגים ככה? כי עכשיו אחרי חטא אדם הראשון יש בתוך הלב שלנו יצר רע שלא תמיד מוכן להקשיב לשכלנו – כל זה אחרי החטא, לפני
חטא אדם הראשון לא היה את היצר הרע הזה, אדם הראשון מצד רצונות ליבו כל-כולו רוצה לעשות את רצון השם
וכל הנשמות הכלולות בו, שזה למעשה כל נשמות ישראל, רק רצו לעשות את רצון השם – אז מתעוררת השאלה
שגדולי עולם שואלים את השאלה הזאת: איך אדם הראשון הגיע למצב שהוא חטא?

איזה שייכות ליצר הרע אם לך אין יצה“ר?

מדוע אדם הראשון בעצם עבר על מצוות הקב“ה? כדי להתבונן ולהבין את עומק העניין שרבינו האר“י הקדוש כותב על זה: וכמה שנדבר ונסביר ונרחיב, עדיין לא נגענו בעצם העניין כי הדבר הזה זה סוד מאוד גדול עצם מושג החטא – מה שאנחנו כן יכולים להתבונן ולראות בעומק הדבר זה שלאדם הראשון לא היה רצון בלב להתנגד לרצון הקב“ה, נהפוך הוא הוא כל-כולו רק רצה לעשות את רצון הקב“ה, אבל עם כל זה כתוב בספרים הקדושים שהיה במציאות את עץ הדעת טוב ורע, ז“א שהיה את בריאת הרע, הקב“ה ברא את מציאות הרע. אם כך איזה שייכות יש לאדם הראשון עם היצר הרע אם אין לו יצר הרע? כתוב בספרים הקדושים שאמנם לא היה לו בלב רצון להתנגד לרצון הקב“ה אבל היה לו בירור מהי האמת, ז“א מה
שהיה אפשר להטעות את אדם וחוה שהיו מאוד-מאוד גדולים במעלה, מהי האמת. הקב“ה אמר לך לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע, איך ספק יכול להיות לך?

לכאורה הרש“י הכי לא מובן בכל התורה 

הקב“ה בעצמו אמר לאדם הראשון: מזה אתה אוכל ומזה אתה לא אוכל. האכילה זה היה מצוות עשה, הוא היה חייב לאכול מכל עץ הגן ומעץ הדעת לא לאכול – מה כבר יש לאדם הראשון להסתפק בשאלה הזאת? באמת הדברים לא פשוטים, הם מאוד-מאוד עמוקים – רבינו האר“י הקדוש כותב שהמדרגה של אדם וחוה לפני החטא היתה יותר גדולה מהמדרגה של משה רבינו בהר סיני כשהוא קיבל את התורה, שנבין עד כמה אדם וחוה היו גדולים לפני החטא – הנחש דיבר עם חוה ואמר לה: אם תאכלו מהעץ ’והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע‘ – רש“י במקום אומר: בוראי עולמות.
הנחש אמר: הקב“ה אכל מהעץ הזה וברא את העולם וכל אומן מקנא בבעל אומנתו לכן הקב“ה לא רצה שיהיו עוד כמוהו במדרגה שלו. ככה רש“י מסביר בפרשת בראשית, הרי לכאורה הרש“י הזה הוא הרש“י הכי לא מובן בכל התורה כולה,
איך יכול להיות שאדם וחוה אנשים כ“כ גדולים במעלה ובא הנחש שזה היצה“ר ואומר להם: תשמעו, אם תעשו עבירה תדעו לכם שאתם תהיו במדרגה של הקב“ה..

צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי

-אדם שיש לו טיפה יראת שמיים והוא לומד טיפה תורה ויבוא לו היצה“ר ויגיד: תשמע, אם אתה תעשה עבירה אתה תהיה כמו הקב“ה. יש מישהו שיקבל טענה כזאת? אם מישהו יקבל את הטענה הזאת אנחנו לא נגיד שיש לו בעיה עם עבירות, אנחנו נגיד שיש לו בעיה פסיכיאטרית, צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי – איך אדם וחוה שהיו כ“כ גדולים במעלה קיבלו את הטענה של הנחש? הנחש אמר להם: אתם תהיו בוראי-עולמות, איך יכול להיות שהם קיבלו את הטענה הזאת? בוודאי שהדברים הם מאוד עמוקים. אמרנו את השאלות האלה כדי להתבונן בעומק הדברים, א“א להסביר את זה לפי פשוטו, אלא הנחש גילה לאדם וחוה סוד, הוא אמר להם כך: הרי הקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע ולכן יש הסתרה בעולם, מדוע הקב“ה ברא הסתרה? הרי הקב“ה הוא כל-יכול, הוא יכול לברוא את כל העולמות..

נתן תפקיד לתקן את העולם

-הקב“ה יכול לברוא את אדם וחוה ואת כל העולמות בלי הסתרה, למה הקב“ה ברא את ההסתרה? הנחש אמר להם את מה שחז“ל אומרים שהקב“ה ברא את העולם כדי שתהיה לנו עבודה ואז אחרי שיתקנו את מה שיתקנו אז השכר הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור בגלל שהוא בכוח העבודה של אדם וחוה, ז“א שהנשמות בונות בעצם את המציאות הנצחי, זה נקרא שאנחנו שותפים עם הקב“ה במהלך בריאת העולם, הוא בעצם נתן לנו תפקיד לתקן את העולם וזה מה שחז“ל אומרים שלא יהיה נהמא דכיסופא..

אדם וחוה קיבל את הטענה של הנחש…

-הנחש אמר להם: תדעו לכם, אם אתם תאכלו מהעץ מה אתם תגרמו בעצם? לעוד מציאות של עבודה, אתם בעצם יוצרים עוד הסתרות, עוד העלמות ועוד עבודות והעבודה שלכם אחרי האכילה תהיה גדולה לאין-שיעור אם אתם לא תאכלו. לכן הנחש אומר להם: ע“י האכילה אתם תהיו בוראי-עולמות, הכוונה אתם תבראו עוד העלמות והסתרות חדשות ואז השכר שלכם והתיקון הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור. מה בעצם האכילה הוסיפה? אם עד האכילה העבודה היתה לברר את האמת מהשקר שזה עבודה שכלית, אכילת עץ הדעת טוב ורע הכניסו את הרע לתוך הלב עכשיו יש גם בירור של הלב, קודם היה בירור רק של השכל, עכשיו התווסף פה בירור של הלב, זה הרבה יותר קשה לברר את הטוב מהרע בלב זה לוקח שבעים שנה. זה עומק דברי הנחש שאמר להם: בוראי עולמות ז“א עושים הסתרות והעלמות חדשות ואדם וחוה קיבלו את הטענה הזאת. הרבה ספרים דנים בשאלה הזאת ואומרים שבאמת אדם וחוה הבינו שהם הולכים לעשות בירור מאוד גדול ושהם יבררו מיד את הטוב מהרע..

יקח לי 6000 שנה לברר את הרע מתוכי..

אדם וחוה היו במקום רוחני כ“כ גבוה שהם לא האמינו שיש כוח שיכול להכנס להם לתוך הלב וליצור מצב של התנגדות להקב“ה, הם לא האמינו לזה. ברגע שהם טעמו מעץ הדעת טוב ורע מיד כל המציאות השתנתה, לכן כתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת טוב ורע? ענה לו: אכלתי ואוכל עוד. לכאורה זה לא מובן, איזה חוצפה, הקב“ה מדבר איתך ואומר: אמרתי לך לא לאכול, אכלת? לפחות אתה אומר את האמת, אכלתי. אבל מה זה הדבר הזה: לא רק שאכלתי אלא אני יאכל עוד. יש חוצפה יותר גדולה מזה? אדם הראשון לא אמר את זה מתוך חוצפה אלא הוא אמר את זה בתור אמת. הוא אמר: אחרי שאכלתי ונכנס לי הרע לתוך הלב, אני רואה שעכשיו 6000 שנה אני הולך לברר את האמת הזאת מתוכי, יקח לי 6000 שנה לברר את הרע הזה מתוכי – משם נכנס הרע בכל הנשמות – ברוך השם עם הדורות הוספנו עוד טיפה רע אבל השורש של הרצונות הרעים שיש באדם זה הכל נמשך למעשה מחטא אדם הראשון, זה מה שאומר הזוהר הקדוש לכן אברהם אבינו שהוא ראש המאמינים והצדיקים אפילו אצלו היה בחינה של בירור הטוב מהרע

האם אברהם אבינו צדק שירד למצרים?

אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו בירר את החלק הזה שלו בכל הירידה
שלו למצרים. כל הירידה של אברהם אבינו למצרים זה היה כדי לברר את הרע שבשורש נשמתו. יש מחלוקת מפרשים ומחלוקת בזוהר עצמו האם אברהם אבינו צדק בזה שהוא ירד למצרים או לא צדק בזה שהוא ירד למצרים – הרמב“ן כותב: אבינו אברהם חטא חטא גדול בזה שהוא ירד למצרים – אבל ויהי רעב בארץ? תישאר בארץ והקב“ה ידאג לך. כך הרמב“ן אומר. יש הרבה מפרשים שאומרים שבאמת אברהם אבינו לא טעה – באמת שתי הדעות האלו מובאות בזוהר
הקדוש אבל בהמשך אומר הזוהר בפרשת לך לך דבר מאוד עמוק: אברהם אבינו לא יכל להיות ידיד-השם ולא יכל להגיע לתיקון שלו אלא ע“י הירידה למצרים – מצרים
זה ערוות הארץ, צריך לדעת שבזמן האבות ובזמן שעמ“י ירד אחר כך למצרים, מרכז הטומאה העולמי היה במצרים..

ירד ואז פגש את המקום הזה

הטומאה שהיתה במצרים זה לא דברים פשוטים, זה לא מה שאנחנו חושבים שהיה להם איזה תאווה, שהם אהבו מועדונים פאבים וכן הלאה, זה היה הרבה יותר חריף. הידיעות שלהם בעבודה זרה ובכישופים – לא היתה אומה שידעה כל-כך עמוק את כל סודות העבודה זרה והכישופים ולמעשה מצרים זה היה המרכז להשפיע את הטומאה בעולם – כשאברהם אבינו ירד למצרים למעשה הוא ירד
ואז הוא פגש את כל המקום הזה – אומר הזוהר הקדוש שזה סוד כל הירידות
שלנו, שאדם מגיע למקום מסויים והמקום מעורר בתוך לב האדם את הרע שבאדם..

הרע שהוא צריך לברר עדיין לא התעורר

באמת המקום הזה מעורר את הרע שבתוכנו כדי להתברר וכדי להתתקן אבל פתאום הרע מתעורר בתוכנו – אז מצד אחד אמנם זה הרגשה לא נעימה, אדם שיש לו קצת הרגשה של קדושה הוא לא רוצה שיתעורר בתוכו הרע, אבל בד-בבד צריך לדעת נקודה מאוד עמוקה: התעוררות הרע בתוכנו יש בה טובה מאוד גדולה, כי היא מאפשרת לאדם להכיר את עצמו ולהבין, זה הרע שיש בתוכי ואני צריך לברר אותו ולתקן אותו – עד אותו רגע שאברהם אבינו לא ירד למצרים, הרע שהוא צריך לברר בתוכו מצד חטא אדם הראשון לא התעורר, לכאורה זה חידוש, עם כל מגדל בבל ועם כל הניסיונות שהיה לו עם נמרוד בחרן וכל מה שעבר עליו הוא היה 75 כשהוא ירד למצרים, עם כל זה מקום כ“כ טמא כמו מצרים גם אברהם אבינו לא פגש לכן אנחנו רואים שהוא הגיע למצרים הוא אומר לשרה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את..

מעולם לא התעורר בתוכי כחוט השערה

-מה המשמעות של הפסוק הזה? באמת המפרשים מתחבטים בזה, צריך להבין את זה, יש אומרים עכשיו אני יודע שאת אישה יפת מראה – אז מה היה עד עכשיו? הרי הם בערך 60 שנה נשואים מה זה ’הנה נא ידעתי‘? יש כאלה שרוצים להגיד עפ“י הפשט שהוא מעולם לא ראה אותה ובמקרה הוא עכשיו ראה אותה בבבואה של המים והוא לא תיאר לעצמו שהיא כזאת יפה עד היום הזה – זה תירוץ עפ“י הפשט אבל בעומק הדבר אברהם אבינו אומר: עד עכשיו מעולם לא התעורר בתוכי אפילו לא כחוט השערה של עניין הגשמיות, ז“א שהקשר שלו עם שרה זה קשר רוחני לגמרי, זה קשר של נשמות, הוא רואה את הנשמה של שרה, הוא מדבר איתה והוא רואה את הנשמה של שרה אימנו. אומר אברהם אבינו: עכשיו פעם ראשונה שאני מרגיש בתוכי שמתעורר כחוט השערה העניין של הגשמיות – אומר הזוהר הקדוש שזה מתעורר מצד חטא אדם הראשון. מיד אברהם אבינו אומר לשרה בבחינת
נדר: אמרי נא אחתי את. עכשיו את אחות שלי, הכוונה שאין שום קשר של גשמיות..

קודם כל ב“ה שאנחנו מצטערים על זה..

האבות הקדושים גזרו על נשותיהם להיות כמו אחיות שלהם במקום שהם הרגישו איזה נקודה של גשמיות מתעוררת – כמובן שאברהם אבינו תיקן את זה אבל כל זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, מכיוון שיש בתוכנו ניצוצות ורצונות רעים שחבויים בתוכנו, מדי פעם בפעם הקב“ה מזמן לנו סיבות בחיים שיתעורר הניצוצות והחלקים הרעים ובאמת אנחנו נופלים בדעתנו מהדבר הזה, קשה לנו – קודם כל ברוך השם שאנחנו בכלל מצטערים על זה. הבן איש גם כותב
בבן יהוידע שזה ההבדל בין יהודי לגוי. גוי שמתעורר
בתוכו התאוות הוא שמח, הוא מרגיש שהוא קיבל מתנה.
יהודי מתבייש ומצטער מהדבר הזה, ככה הבן איש חי כותב

אנו לא מכירים אותו מספיק

-מכאן נלמד יסוד מאוד גדול, עיקר היצה“ר שלנו הוא נסתר מאתנו ואנחנו לא מכירים אותו, הוא כ“כ חבוי. רבינו אומר שעמלק זה היצה“ר שיונק מההסתרה, הכוונה שכל הכוח שלו הוא זה שאנחנו לא מכירים אותו מספיק ואז הקב“ה במשך החיים כל פעם מזמן לנו מקרים של ניסיונות כדי שיתעורר בתוכנו היצה“ר ואנחנו צריכים להילחם איתו, באמת עכשיו זה הזדמנות לתקן את הדברים אבל מה קורה? האדם מתבלבל מהמצב הזה, רבינו אומר: ובזה טועים החסידים – אתה לא בנפילה, נהפוך הוא, עכשיו אתה בעלייה חדשה אבל כדי לזכות לעלייה אתה צריך עוד בחינה של הבירור לכן אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר אצלי בבית, אתה לא יכול להישאר כל הזמן ברוחניות גבוהה, אתה חייב לקבל על עצמך את הירידה הזאת, אחרת הרע לא יתברר.

חייב להיות אצל כולנו מדי פעם ירידות

כתוב בזוהר הקדוש שעד שאדם לא מוכן לקבל על עצמו את כל הבירורים האלה הוא לא קרוב להקב“ה באמת – הזוהר אומר את זה אפילו על אברהם אבינו שהוא לא נקרא ידיד השם עד שהוא לא עבר את הירידה למצרים. רק במצרים הוא קנה את ידיד השם כי שמה התגלה לאברהם אבינו עומקי-היצה“ר שבשורשי הנשמה שלו ואז אברהם אבינו יכל להתמודד עם זה. לכן חייב להיות אצל כולנו מדי פעם בפעם ירידות. ברגע שמתעורר הרע בתוכנו מה העבודה שלנו? רבינו אומר שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי כלי שברגע שהוא שם אותו על בהמה או חיה הכלי היה גורם לחיה לנגן את הניגון המופלא הזה שהוא שמע בבית של אדם היער, זה הסוד של הדבר. הבהמה או החיה זה הנפש הבהמית שלנו, רבינו אומר: אתה תפגוש בדרך את הנפש הבהמית שלך, פתאום מתעוררת התאווה, פתאום מתעורר כעס והקפדה. החיה זה הכעסים וההקפדות והבהמה זה התאוות – זה יתעורר אצלך בדרך ואני נותן לך כלי..

הכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים

הצידק אומר: מצד התיקון אתם חייבים להיפגש עם הבהמה או עם החיה שזה הנפש הבהמית אבל אני אתן לכם כלים איך להתמודד נכון עם המציאות הזאת. הקב“ה בעצם מגלה לצדיק את העצות ואת הדרכים לתיקון של כל דור ודור. המושג הזה של צדיק האמת או הצדיק שבדור חייב להיות בכל דור ודור – רבינו האר“י הקדוש כותב בפרי עץ חיים בשער ר“ח פרק ג‘ שבכל דור ודור חייב להיות
צדיק שמהלך כנגד בני דורו, הכוונה שהוא מבין את בני דורו, אם ניקח צדיק
מדורות קודמים שיבוא לדורות שלנו זה סכנה עצומה, גם לצדיק וגם לדור,
אנשים שלא מבינים את עומק הניסיונות והבירורים שלנו, לא יוכלו לעזור לנו – הכלי הזה זה הכלים שהצדיק נותן לנו להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, להפוך
את החיה שבתוכנו לניגונים – נתבונן קצת בעומק הדבר למה אנחנו צריכים הדרכה:

יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה

ידוע שכתוב הרבה בספרים הקדושים שלכל אדם יש חמשה חלקים שנשמתו שנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה – החיה והיחידה בד“כ זוכים לה רק צדיקים מאוד גדולים שהגיעו לבחינה כזאת שהגוף הזדכך מאוד אז הם יכולים לקבל את החלקים הרוחניים העליונים שנקראים חיה ויחידה – זה בסוד המקיפים העליונים, זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה. רובנו ככולנו עוסקים בעצם בתיקון נפש רוח נשמה וזה עיקר עבודתנו, איך זה מצטייר בתוכנו? מה זה אומר הלכה למעשה? צריך לדעת שזה בעצם מצטייר ומתגלה בתוכנו העבודה של נפש רוח ונשמה – כתוב צמאה לך נפשי, הנפש היא צמאה ומתאווה, כל התאוות שורשם באור הנפש. בנפש יש נפש
א-לוקית ונפש בהמית, הנפש הא-לוקית צמאה ומתאווה להקב“ה וזה הצימאון כמו שכתוב גרסה נפשי לתאוה. יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה ולהידבק בתורה..

הלב בשלו, הוא רוצה לאכול את השוקולד

בחינת הנפש זה בעצם בירור התאוות, אנחנו יודעים ומכירים את זה בדור שלנו את תוקף העוצמה של הנפש הבהמית שזה תאוות העולם הזה – זה מדרגה אחת. המדרגה השנייה נקראת בחינת הרוח. העבודה של בירור הרוח זה בעצם עולם הרגש שלנו, שימו לב איזה בירור עמוק ולפעמים הרבה יותר קשה לברר את עולם הרגש שלנו מאשר את עולם התאוות שלנו. את עולם התאוות אנחנו עכ“פ יכולים להבין: זה טוב וזה רע ויש מלחמה, משתדלים, מתאמצים וצועקים, עושים מחאה וכן הלאה, אבל כמה קשה הרבה פעמים לברר את עולם הרגש שלנו. היצה“ר של עולם הרגש יותר חכם מהיצה“ר של בחינת הנפש, כנגד של מדרגה יש בחינה של טוב ורע שהתערבב זה בזה, הנפש הא-לוקית עם הנפש הבהמית, הרוח הא-לוקית עם הרוח הבהמית – מה זה בעצם הלכה למעשה בירור הרוח או בירור עולם הרגש שלנו? אם נתבונן בזה עיקר עוצמת החוויה והחיים של האדם זה בעולם הרגש שלו לכן חז“ל אומרים אין אדם מתנהג עפ“י מוחו אלא עפ“י ליבו. הלב הוא מלך האיברים ולא המוח מכיוון שאם יש רצון בלב האדם אז גם אם המוח יגיד לו זה לא טוב לאכול שוקולד, זה מזיק לך לבריאת – כמה פעמים כולנו שמענו את המימרא הזאת ואנחנו לא חולקים עליה אבל הלב בשלו, רוצה לאכול את השוקולד. הרגשות שיש בלב
הם מאוד-מאוד עוצמתיים לבירור. יש עולם רגש שלם שבא מצד הקדושה והטוב..

ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור

-ויש עולם רגש שלם שבא מצד הרע. כמו שצריך לברר את הנפש הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, ככה אנחנו גם צריכים לברר את הרוח הא-לוקית מתוך הרוח הבהמית וזה למעשה עיקר עבודתנו בעולם הזה. מי עוזר לנו לברר את זה ומכוח מה אנחנו יכולים לברר אתה זה? זה נקרא אור הנשמה וזה למעשה אור החוכמה ואור המחשבה, זה נמצא במוח וכשאנחנו לומדים תורה אנחנו בעצם מאירים בנשמה ובחוכמה שלנו אור של אמת מצד התורה בכלל ובפרט מצד התורה של הצדיק. האמת הזאת שמאירה לנו במוח מאפשרת לנו להילחם על בירור הנפש והרוח וזה בעצם שלמות העבודה של נפש רוח ונשמה. הנשמה היא למעשה החיבור עם
הא-לוקות. הצדיק צריך לגלות לנו והוא מאיר בנשמותינו, אם זה באתגליא
ע“י התורה והעצות ואם זה באתכסיא שהוא משפיע מחשבות טובות ועצות לאדם כדי לעזור לנו לברר את הבירור של הנפש מהרוח שאנחנו צריכים לברר וזה הכלי שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי לברר את הנפש הבהמית שזה הבהמה והחיה, הכלי זה אור הנשמה לברר את אור הרוח שלנו בעצמנו. רבינו ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור כזה בירור של הנפש הבהמית, זה העקביים מה שנקרא מתחת לרגליים של הבהמה, זה העומק-עומק של התאוות של העולם הזה לכן רבינו ידע שלא תמיד נוכל להחזיק מעמד כל אחד לפי בחינתו ואז יש סכנה גדולה, אדם יראה שהוא השתדל ולא הצליח, אז כמה אפשר להחזיק מעמד כשאנחנו נכשלים?

גם אצל אנשי-רבינו זה לא תמיד מאיר

-ליצה“ר יש גם תורות לכישלון: גם ככה אין לך עולם הבא אז לפחות שיהיה לך עולם הזה וכן הלאה. יש ליצה“ר מערכות-שכנוע בנקודה הזאת. אז בא רבינו וגילה לנו את הנקודה של הדיבור של השם, המחאה והרצונות שצריך לדעת שזה יסוד מאוד-מאוד גדול. הלכה למעשה אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים וגם אם לא הצלחנו רבינו גילה לנו שברגע שאמרת להקב“ה: אני מצטער אני לא רוצה את זה, אני דוחה אתה זה, אני אנוס עכשיו במחשבה הלא-טובה – צריך לדעת שתיקננו תיקון מאוד גדול בדבר הזה, גם אצל אנשי-רבינו לא תמיד מאיר בתוכנו ואנחנו לא מבינים עד כמה העצה הזאת של הדיבור עם השם והמחאה היא עוצמתית

עושה מחאה והוא עושה ממני קרקס…!

אם אדם יהיה חזק ותקיף ללכת עם העצה של המחאה והרצון והדיבור  עם הקב“ה – ר‘ נתן כותב בכמה מקומות שבוודאי זה יתקן את הכל. אדם אומר: אני שלושה חודשים עושה מחאה והיצה“ר עושה ממני קרקס, הוא עושה מה שהוא רוצה ומעביר עליי מה שהוא מעביר עליי – במצב הזה צריך להגיד ’זה מעשה שלו וזה מעשה שלי‘, זה מעשה של היצה“ר להילחם נגדי וזה המעשה שלי לעשות מחאה כנגד להקב“ה, לא להתפעל משום דבר. ר‘ נתן כותב בכמה מקומות בליקוטי הלכות שאם אדם אפילו עבר חלילה עבירות והוא לא עזב את הרצונות ואת הצדיק: ע“י זה יעלה ויעשה כלים לקבל אור אין-סוף מה ששום אדם בעולם לא יכול לעשות אלא ע“י העבודה הזאת של המחאה והרצונות הטובים.

הפוסט פרשת שלח לך | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘, בשבוע שעבר דיברנו על זה שהבן מלך האמיתי איבד את הבהמות שלו ביער ואז הוא פגש ביער את ’איש היער‘ שזה מרמז על הצדיק שהראה לו שהבית שלו נמצא בין שמיים לארץ – בתורה קכ“ט בליקוטי מוהר“ן שנקראת ‘ארץ אכלת יושביה‘ ולמעשה בעוד כמה מקומות רבינו אומר שעיקר התיקון של האדם על-ידי ההתחברות וההתקשרות של האדם אל הצדיק ואז הצדיק מתעבר בו, הכוונה הנשמה של הצדיק מאירה
בנו ואז הדעת של האדם משתנית מתוך הקשר עם הצדיק..

הבן מלך האמיתי מאוד נבהל

בדורות שלנו מאוד-מאוד קשה כי הבלבול של הדעת הוא כל-כך גדול ובלי עזרה וסיוע אנחנו כמעט לא יכולים לברר את האמת, זה הבחינה של הבית שנמצא בין שמיים
לארץ שזה מרמז על עניין הדעת של הצדיק. כשהם
היו בבית של אדם היער, אז בלילה הבן מלך האמיתי פתאום שמע שאגות מאוד-מאוד מפחידות של כל
החיות ביער, כל החיות שאגו ורבינו אומר שהבן מלך האמיתי מאוד נבהל ומגודל הבהלה הוא לא יכל להקשיב לזה, ז“א שלא היה לו יישוב הדעת, אבל אח“כ רבינו אומר: ובתחילה נזדעזעו מאוד, ולא הטו אזנם אל הקול מחמת הפחד, אחר כך הטו אזנם ושמעו, שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה ונוראה מאוד. והטו אזנם יותר ושמעו, שהוא
קול זימרה ונגינה נפלא מאוד-מאוד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאוד לשמוע זאת, שכל התענוגים של העולם כולם כאין, ואינם נחשבים, ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת.‘ – בבוקר הוא שאל את אדם היער: מה זה הנגינה הזאת? מאיפה זה נמשך? אדם היער אמר לו: מכיוון שהחמה עושה מלבוש חדש ללבנה וכל חיות היער אמרו שמחמת שהלבנה עושה להם טובה מאוד גדולה כי עיקר ממשלתם הוא בלילה והלבנה עושה להם טובה כזאת שהיא מאירה
להם, לכן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה – כל פעם שהחמה עושה
מלבוש חדש ללבנה, חיות היער עושים ניגון לכבוד המלבוש הזה וזה קול הנגינה ששמעת

כלי שיכול להשמיע את הניגונים האלה

כשהבן מלך האמיתי שמע שוב פעם את הניגון הזה הוא ראה שאין דבר יותר נפלא מלשמוע את הניגון הזה כי הוא ניגון נפלא ונעים מאוד-מאוד ואמר לו אדם היער: זה חידוש אצלך? יש לי כלי שיכול להשמיע את הניגונים האלה – למעשה בקטע הזה של הסיפור, רבינו בדרכו המופלאה הלביש את כל סודות הבריאה בתוך הקטע הזה. המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, פה למעשה רבינו מרמז על סודות שכל תכלית ובריאת העולם וכל סדר ההשתלשלות הבריאה, כל זה למעשה נמצא בקטע הזה

המאורות הגדולים

אם נשים לב יש פה 2 דברים: יש פה את המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה והדבר השני זה הניגון המופלא שהחיות של היער מנגנות בגלל הלבוש החדש, כדי להכנס לתוך עומק הנושא הזה נביא הקדמה קצרה עפ“י מהלך בגמרא שהזכרנו בעבר, המהלך
הזה מופיע בשתי מקומות, במסכת חולין דף ס ובמסכת שבועות דף ט – בפרשת בראשית כתוב ’ויעש א-לקים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה‘ הגמרא מיד שואלת:

ה‘ ראה שהיא לא מתפייסת

הרי תחילת הפסוק סותרת את סוף הפסוק מכיוון שבתחילה כתוב את שני המאורות הגדולים ובסוף הפסוק כתוב שיש מאור אחד גדול ומאור אחד קטן – הגמרא שואלת איך זה מסתדר? הגמרא אומרת בשם ריש לקיש שבאמת בהתחלה נבראו 2 המאורות גדולים והלבנה אמרה להקב“ה: וכי ראוי ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד? אמר לה הקב“ה: את צודקת, לכי ומעטי את עצמך. הלבנה באה בטענה: וכי בגלל ששאלתי אותך דבר נאות (הכוונה שאלה אמיתית), על זה אתה מעניש אותי? הקב“ה רצה לפייס אותה אז הוא אמר לה: את תאירי גם ביום וגם בלילה והחמה תאיר רק ביום. הלבנה אמרה להקב“ה: ומה מועיל שאני יאיר ביום? הרי אף אחד לא יראה אותי בגלל שיש את אור החמה. אמר לה הקב“ה: את צודקת, עמ“י יקבעו אות המועדים ואת הזמנים על פיך. הלבנה אמרה לו: אבל צריך גם את החמה, בחלק מקביעת המועדים צריך להתחשב גם בשנת החמה. הקב“ה ראה שהיא לא מתפייסת אז הוא אמר: הצדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן – ולא התפייסה הלבנה. בשעה שהקב“ה ראה שהלבנה לא מתפייסת
הוא אמר: אם כך הביאו עליי כפרה על שמיעטתי את הלבנה..

יש סוד מאוד גדול בשעיר חטאת של ר“ח

הכפרה הזאת זה למעשה השעיר חטאת של הר“ח – מה ז“א הביאו עליי כפרה? זה שעיר חטאת של ראש חודש, ז“א שאנחנו בעצם מביאים אותו עבור הקב“ה, זה מה שהגמרא אומרת שבעצם הבעלים של השעיר הזה זה הקב“ה. בד“כ שעיר חטאת מביאים על חטא בשוגג – אנחנו מביאים חטאת להקב“ה, איך אפשר להגיד כזה דבר? במסכת שבועות יש הגהה קטנה בצד ושם מובא שאין הדברים כפשוטם
אלא זה סוד מסודות הקבלה ואין לנו רשות לדבר מזה כי כל כבודה בת מלך פנימה – רואים שבכל העניין של שעיר חטאת של ראש חודש יש פה איזשהו סוד מאוד
גדול, נתבונן קצת כמה שאנחנו יכולים בסוד הזה. כדי להבין מה זה השעיר חטאת של הר“ח שזה השעיר חטאת שהקב“ה מביא, צריך להבין את כל השיחה של הלבנה.

הלבנה זה נשמות ישראל וסוד השכינה

הלבנה בעצם אומרת להקב“ה: מה אכפת לך ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד ומה זה המיעוט שלה? מתי היתה השיחה הזאת ומתי היה מיעוט הלבנה? מיעוט הלבנה קרה ביום הרביעי של בריאת העולם בשעה 6 בערב, לפי ר‘ אליעזר זה היה בחודש תשרי ולפי ר‘ יהושוע זה היה בחודש ניסן. החודשים גם תשרי וגם חשון הלילה והיום שווים, הכוונה שהשקיעה בשש והזריחה בשש, 12 שעות. לכן אומרת הגמרא שבין לר‘ אליעזר ובין לר‘ יהושוע, הקב“ה תלה את המאורות בשמיים ביום רביעי בשש בערב ואז היה קטרוג הלבנה ואז הקב“ה אמר לה: לכי מעטי את עצמך, פירוש הדבר שהשיחה הזאת בעצם היתה ביום רביעי בערב וזה יומיים וחצי לפני בריאת האדם, לכאורה אין קשר לאדם הראשון עם כל השיחה של הלבנה – מה המשמעות
של כל השיחה הזאת בכלליות? הלבנה מרמזת על שורש נשמות ישראל, זה סוד
השכינה וסוד המלכות. אמנם אדם הראשון לא נברא אבל נזכור שהקב“ה התייעץ עם נשמות ישראל לפני שהוא ברא את העולם, פירוש הדבר שבעצם בכל השיחה הזאת מונח משהו שקשור לנשמות ישראל, זה איזשהו סוג של שיחה שורשית
מאוד ורוחנית מאוד בין נשמות לישראל לבין הקב“ה. ברגע שהקב“ה אמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, למעשה הלבנה לא התפייסה כי היא הבינה מהי משמעות הדבר אומר רבינו האר“י הקדוש בספר עץ חיים שם יש שער שנקרא מיעוט הירח:

בעצם אנחנו שלא התפייסנו

הלבנה הבינה שבעצם אור הקדושה שכלול בעצם בנשמות ישראל, הולכת לרדת לעולמות הפירוד, לתוך הקליפות. הלבנה לא התפייסה, אנחנו בעצמנו בעצם לא התפייסנו בזה מכיוון שהנשמות הבינו שאז נגזר עליהם ירידה מאוד-מאוד גדולה לעומק הקליפות, מובא בספרים שהאור הרוחני שנקרא שכינה או נשמות ישראל, פחדו ונבהלו מגודל הנפילה שיכולה להיות פה לעומק הקליפות, אז הנשמות
לא יכלו להתפייס עד שהקב“ה ניסה לפייס אותם
והפיוס האחרון היה שהקב“ה אמר לנשמות: הצדיקים יקראו על שמך, הכוונה שכל מושג הצדיק שיהיה
בעולם זה בזכות הירידה הזאת כי אם אין ירידה אז יש
מלאכים אבל אין צדיקים כמו שר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות:

נבהלו מעצם הירידה הזאת!

כל עניין הצדיק זה שאדם נבנה דווקא מעצם הירידה לעולם הזה, לכן זה מה שהקב“ה אמר ללבנה: הצדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן. מתוך הירידה לקטנות של העולם הזה אפשר לצמוח לצדיק. כי אם אין ירידה לקטנות של העולם הזה יש הרבה עבודת השם, המלאכים עובדים את הקב“ה, הם שרפים, אופנים וחיות הקודש אבל זה עבודה של מלאכים זה לא עבודה של צדיקים, כדי שיהיה מציאות של עמ“י שיורד לתוך הסתרה ולתוך העולם הזה עם כל הניסיונות והיצה“ר, חייב להיות בעצם את הגזירה הזאת שנקראת מיעוט הלבנה. ואז הנשמות או השכינה נבהלו מעצם הירידה  הזאת וכל מה שהקב“ה ניסה לפייס את השכינה ואת נשמות ישראל הם לא התפייסו..

היה מצב שלא ראו אותה….עכשיו רואים

השכינה ונשמות ישראל לא התפייסו עד שאמר להם הקב“ה: אם כך, הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה, אמרנו שזה השעיר חטאת של ר“ח. שימו לב מה קורה בכל ר“ח, חודש זה מלשון חדש, לשון של התחדשות. בכל ראש חודש הקב“ה מחדש את כל הבריאה והמציאות החדשה של כל חודש היא לא כמו המציאות הישנה, לכן אנחנו רואים שחז“ל קוראים למציאות שהירח מתגלה עוד פעם ’מולד הלבנה‘, למעשה מבחינה גשמית ואסטרונומית זה אותה לבנה, רק שהמצב שלה
היה שלא ראו אותה כמה שעות, עכשיו רואים אותה, אבל בעצם זה אותה לבנה. המילה מולד זה מלשון חדש, הרמז והעומק של הדבר שכל ר“ח כל הבריאה מתחדשת

עצם זה שיהודי נמצא בעולם הזה ומצטער

הקב“ה אומר: על זה שאתם בצער על כל הירידה אני מחדש את כל הבריאה. בעומק הדבר החידוש הזה זה חידוש שלא היה יכול להיות אילו הנשמות לא היו יורדים למקום של הצער הזה, עצם העובדה שאדם יהודי נמצא בעולם הזה והוא מצטער, ובעצם הצער שלנו זה רק אחד: שאנחנו רחוקים מהקב“ה, כי זה לא המקום שלנו. המקום האמיתי של נשמות ישראל זה לא המקום הזה לכן זה עומק הדבר שהלבנה לא התפייסה, שבהכרח לנשמה היהודית תמיד יהיה איזה בחינה של צער בעולם הזה, אפילו אצל הצדיקים הכי גדולים. השורש של הצער זה שנשמות ישראל לא במקום שלהם. בתורה ז‘ חלק שני רבינו אומר שמי שיודע דקותם ורוחניותיו של נשמות ישראל יודע שלא שייך להם שום עוון, הבחינה הזאת שלא שייך שום עוון הכוונה שלא שייך לנו בכלל כל המציאות של העולם הזה. אנחנו כ“כ רחוקים בשורש שלנו שאין שום נאצל ונברא בבריאה שיותר רחוק ממציאות של היצה“ר של העולם הזה מנשמות ישראל, אז בהכרח חייב להיגרם צער ועל הצער הזה הקב“ה מחדש את כל הבריאה בהתחדשות חדשה – מעין היסוד הזה מובא משל ידוע של הבעל שם-טוב..

המשל של הבעש“ט עם כל סודות העולם

המשל הזה של הבעש“ט מובא בבעש“ט על התורה בפרשת ואתחנן, המקור של המשל זה בספר ’תולדות יעקב-יוסף‘ שידוע שהוא מזכיר את הבעש“ט במאתיים חמישים ושש פעמים והוא אומר שמעתי ממורי, זה אחד מהמעבירים של תורת הבעש“ט הכי גדולים – הרבי מקאמרנא כותב על המשל הזה שכל סודות העולם מלפני בריאת העולם ועד אחרי הגאולה ואח“כ, הכל נמצא במשל הזה – למעשה זה מאוד-מאוד מקביל לכל המעשה של הגמרא, נספר את המשל בקצרה מאוד: היה סוחר יהודי שהיה על הים והיתה סערה בים, הסוחר היהודי התפלל ואמר: יהי רצון שבזכות אשתי הצדיקה תשכך הסערה ונינצל, היה שמה סוחר גוי ששמע אותו ושאל: למה אתה מתפלל בזכות אשתך? למה אתה לא מתפלל בזכות עצמך?

אשתו באמת עמדה בניסיון

אמר לו היהודי: אשתי כזאת צדיקה שראוי להתפלל בעבורה. הסוחר הגוי שאל אותו: מאיפה אתה יודע שהיא כזאת צדיקה? היא עמדה בניסיונות? הוא אמר לו: לא, אבל אני יודע שגם אם היא תעבור ניסיונות היא תהיה צדיקה. אמר לו הגוי: בוא ננסה אותה. הסוחר היהודי הסכים. למעשה היא באמת עמדה בניסיון של הגוי אבל הגוי הצליח לרמות את הסוחר היהודי והסוחר היהודי ראה שלכאורה היא לא עמדה בניסיון למרות שזה לא היה האמת.
הסוחר היהודי רצה לעשות בדיקה מקפת אז הוא ביים חטיפה

האונייה הפליגה בים שזה הים של הגלות

-הוא שכר אונייה וחטף את אשתו, הוא התחפש לרב חובל של האונייה והיא לא הכירה אותו. סגרו אותה באחד התאים באונייה והאונייה הפליגה בים – הרבי מקאמרנא אומר שזה הים של הגלות – אחרי שהיא היתה רעבה וצמאה הוא אמר לה: תשמעי לי לכל מיני דברים, חיבוק, נישוק וכן הלאה. היא לא הסכימה אז הוא אמר לה: אין בעיה תחזרי לתא, הוא לא נתן לה לאכול, אחרי שעברו עוד כמה שעות והיא כבר הגיעה לשערי-מוות, היא היתה חייבת להישמע לו כדי לחיות. היא נשמעה לו ואחרי כמה זמן הצליחה לברוח מהאונייה ועברו עליה כמה מאורעות עד שהיא חזרה הביתה – כשהיא חזרה הביתה בעלה כבר היה בבית ואז היא סיפרה לבעלה בצער גדול מאוד, היא באה אליו בתלונה: איך עזבת אותי, איך נתת שיהיה לי כזה דבר ויחטפו אותי?? והיא סיפרה לו את כל הסיפור. ואז הוא ראה בהתמרמרותה וראה את צניעותה ופייס אותה ונתן לה מתנות והכל חזר לקדמותו – יש פה סוד מאוד גדול, הסוחר היהודי זה הקב“ה והאישה זה נשמות ישראל – כל הגלות פה זה חוסר החיות

יכול להיות במחשבה, בדיבור או במעשה

-חוסר החיות מוביל בהכרח את נשמות ישראל ירידות רוחניות, זה מציאות מוכרחת. אומר הבעש“ט מה הקב“ה מצפה מאתנו, הרי יש פה מצב של אונס אז מה הקב“ה רוצה מאתנו? הוא רוצה לראות מאתנו את הצער שלנו שאנחנו צריכים להגיע למקומות כאלה – זה הסוד של מיעוט הלבנה שזה הירידה לכל המציאות של העולם הזה, באמת זה הכרח המציאות. אחרי שאדם הראשון חטא עכשיו עד הגאולה יש כאן מציאות הכרחית, ממילא אדם עובר בעולם הזה ניסיונות ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז לכל אחד לפי בחינתו יש איזה ניסיונות, יכול להיות במחשבה, בדקות-הרצון, בדיבור או במעשה, כל אחד לפי שורש נשמתו ולפי מה שצריך לעבור עליו, עובר איזה מציאות עם חווית הרע – מה הקב“ה באמת מצפה מאתנו? זה מה שאומר הבעש“ט, שנגלה לפניו את הצער שאנחנו צריכים לעבור את המציאות הזאת

הגוי שמח ומתפלל שיהיו לו עוד עבירות

כשאנחנו מצטערים לפני הקב“ה שאנחנו צריכים לעבור את המציאות הזאת, זה בעצם הראייה להקב“ה שאז זה מתגלה למפרע שאנחנו באמת לא שייכים למקומות האלה, לכן הבן איש חי כותב בבן יהוידע על מסכת ברכות דף טו-טז שם הבן איש חי כותב מה ההבדל בין יהודי לגוי: הסימן המובהק בין יהודי לגוי זה שגוי שבאה לידיו עבירה הוא שמח ומתפלל שיהיה לו עוד עבירה, יהודי מתבייש ומצטער שבאה לידיו עבירה, זה ההבדל המהותי בין יהודי לגוי. אז בגלל שאנחנו עוברים את המצב הזה ואת הגלות הזאת אז הסוחר היהודי בעצם נתן לה מתנות ופייס אותה. מתי הסוחר יכול לפייס את אשתו ולתת לה את המתנות? רק בעקבות זה שהיא עברה את הצער הזה – הצער הזה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, זה גלות של 6000 שנה של העולם הזה. ברגע שאנחנו מגלים לפני הקב“ה את צערנו על מה שעובר עלינו, מיד הקב“ה כביכול צריך לפייס אותנו על כל הצער וזה הסוד של השעיר חטאת של הראש חודש. כל קורבן ממשיך הארה, ההארה של השעיר חטאת עכשיו זה ניצוץ של נחמה

רק ע“י הצער שאנחנו עוברים

ההארה של השעיר חטאת נותנת לעמ“י איזה נחמה בכל מה שעובר עלינו, זה מה שמתגלה עכשיו אבל לעתיד לבוא יתגלה שבעצם מכל זה נעשה עולמות שכר ועולמות של קשר עם הקב“ה שלא היו יכולים להיעשות אלא רק ע“י הצער שאנחנו עוברים עכשיו בעולם הזה. הפיוס זה סוד השכר שנעשה בגלל הבחירה ובגלל כל המציאות שאנחנו עוברים בעולם הזה, זה מה שרבינו אומר שהחמה שזה אור התורה, זה האור של הקב“ה בעצמו וזה השפע הא-לוקי, החמה עושה מלבוש חדש ללבנה בכל ר“ח. כל ראש חודש יש בחינה של התחדשות הבריאה אבל התחדשות הבריאה לא יכולה להיעשות אלא רק מכוח הירידה שלנו לעולם הזה, רק בגלל שירדנו לעולם הזה לכל מציאות
העולם הזה, מזה נעשה המלבוש החדש – פה יש נקודה שאנחנו צריכים להאמין בה:

למעשה יש הרבה תורות בתורת הסוד…

חז“ל אומרים שירדנו לעולם הזה כדי שלא יהיה ’נהמא דכיסופא‘ (לחם עוני), הכוונה שזה הבחינה של ההתחדשות של הבריאה, בגלל שאנחנו עוברים את
הצער של הירידה לעולם הזה, מזה נעשה סוג של קשר חדש עם הקב“ה שלא
היה יכול להיעשות בלי כל הירידה הזאת. כל הירידה הזאת זה הכרח המציאות. המלבוש זה המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, למעשה יש הרבה תורות בתורת הסוד על המלבוש כי מלבוש בגימטריה זה שע“ח ורבינו האר“י הקדוש אומר שזה מרמז על ש“ע נהורין ושמונה אותיות של ה-ויה ואדנות, בכלליות זה ייחודים מאוד גדולים, עיקר הייחודים זה בסוד המלבוש. המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה
זה השגות ואור א-לוקי חדש שמתחדש בבריאה, זה בבחינת השגה שכלית חדשה..

עיקר השמחה זה כשמתגלה שכל חדש

-בגלל שיש השגה שכלית חדשה אז כל החיות עושות את הניגון הנפלא – מה זה הניגון? המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, רבינו מגלה בזה על השכל החדש שמתגלה בעולם. שכל שמתגלה בעולם זה דבר גדול אבל מה עיקר הארת השכל? השמחה שזה עושה בלב האדם וזה סוד הניגון, לכן רבינו אמר שלכל תורה בעולם יש ניגון ואם הייתי מגלה את הניגון של התורות שלי, היתה מתבטלת הבחירה. התחדשות הבריאה זה למעשה בשתי הבחינות האלה: ע“י גילוי של שכל חדש והבנה חדשה וכל אחד מאתנו יכול לראות בעצמו שכל פעם שמתגלה לנו איזה שכל חדש או הבנה חדשה, איזה שמחה זה עושה. עיקר השמחה של נשמות ישראל
זה כשמתגלה שכל חדש לאדם אבל זה תמיד בשתי בחינות, בחינה אחת זה
עצם ההשגה שזה הבנה חדשה אבל תמיד נלווה לזה ניגון. השורש של הניגון זה שמחת הלב שזה מוח ולב, זה הארה במוח והארה בלב. היום קשה לנו לגלות את הניגונים של התורות, מה שאנחנו היום שמחים זה ניצוץ של הניגון, זה לא הניגון עצמו

כל העולם ירוצו אחרי הקב“ה, גם הגויים

אם היה לנו את הניגון של התורות אז בעצם לא היתה לנו בחירה, ברגע שיתגלה ניגון בעולם אז למעשה כל העולם ירוצו אחרי הקב“ה, גם הגויים כי זה בעצמו מבטל למעשה את ההסתרה. זה מה שרבינו אומר שבבית של אדם היער התגלה לבן מלך האמיתי הסוד הזה של המלבוש החדש שנעשה ללבנה וכמו שאמרנו זה בעיקר בשתי בחינות כי כידוע עבודתנו בעולם הזה זה להתחבר עם הקב“ה אבל מה זה נקרא להתחבר עם הקב“ה? איך אנחנו מתחברים עם הקב“ה בעומק הדבר? אנחנו לא מלאכים או צדיקים שעולים לשמיים, אנחנו רואים שאנחנו נשארים בגוף בכל מקרה, אם כך מה
זה נקרא להתקרב להקב“ה? צריך לדעת שהאור
הרוחני של הקב“ה מגיע אלינו תמיד בשתי בחינות: מוח ולב.

החמה זה אור התורה והשכל

אור הנשמה זה במוח ואור הרוח והנפש זה בלב, זה בעצם הבנה, השגה, שכל והרגשת הלב, כשמאיר בתוכנו אור
הא-לוקות אז האדם  יותר לומד תורה ויותר מבין את התורה ויותר מרגיש בלב את הקשר ואת הקירבה להקב“ה, לכן כל הקירבה שלנו להקב“ה זה תמיד בשתי הבחינות האלה שנקראות מוח ולב, זה מה שרבינו אומר שהחמה זה אור התורה, אור השכל, שעושה מלבוש חדש ללבנה שזה נשמות ישראל, זה השגה חדשה ואז חיות היער שזה כל הבריאה כולה, שמחה מהמלבוש החדש שזה ההשגה החדשה וזה הניגון הנלווה לכל השגה לכן זה בחינה של
מוח ולב. מכיוון שנגענו בנקודה הזאת אז נגיד עוד דבר אחד

אין לנו שום דבר אם אור השם לא מאיר

על הגמרא שהזכרנו קודם על מיעוט הלבנה שואלים הרבה: מה בעצם מהות השיחה הזאת? בעומק הדבר מה זה שתי מלכים שמשתמשים בכתר אחד ומה היתה בעצם טענת הלבנה, מה אכפת לך בעצם ששתי מלכים משתמשים בכתר אחד? מה מפריע לך בנקודה הזאת? ולמה הלבנה לא מתפייסת? באמת הרבה מפרשים נגעו במהלך הזה של הגמרא הזאת כי למעשה המהלך של הגמרא הוא מאוד עמוק, חז“ל בדרכם הקדושה מרמזים בתוך האגדתות על סודות מאוד עמוקים בבריאת העולם. אמרנו שהלבנה זה נשמות ישראל וזה גם הדרך שהאור הא-לוקי מתגלה לנשמות ישראל, זה שתי בחינות. האור של הקב“ה שזה התורה והאמונה זה מרומז בחמה. החמה תמיד מאירה כי אור השם לעולם מאיר וללבנה אין אור מצד עצמה שזה מרמז למעשה שלנשמות ישראל אין שום דבר מעצמנו אם האור של השם לא מאיר
לנו. הטענה של הלבנה שאם 2 מלכים משתמשים בכתר אחד אז פירוש הדבר
שאין הסתרה ללבנה, ז“א שאין מיעוט של אור התורה, אור האמונה ואור הקדושה..

באמת אנו בעצמנו בחרנו בבחירה הזאת

-לכאורה מה הטענה של הלבנה? הרי זה מה שאנחנו רוצים אז מה היתה טענת הלבנה ששתי מלכים משתמשים בכתר אחד? מובא בכמה מפרשים שהלבנה טענה שאם אין מיעוט באור החמה לנשמות ישראל אם כך אז איפה הבחירה? הרי כל תכלית הבריאה זה בשביל הבחירה כי במקום כזה גבוה בשורשי הנשמות כן רצינו את הבחירה ואת העבודה הזאת – היום אנחנו בוכים כי אנחנו נמצאים בקטנות של הדעת אבל באמת בשורש העליון אנחנו בעצמנו בחרנו בבחירה הזאת – מאיפה יש לנו ראייה שאנחנו בעצמנו בחרנו את זה? זה מדרש מפורש שהקב“ה נמלך בנשמות ישראל בשעה שהוא ברא את העולם, הוא נמלך איתנו על שורשי הבריאה, האם אנחנו רוצים ומסכימים עם כל הירידה הזאת וכל העבודה של הבחירה, אז למעלה ראינו שהכל לטובתנו הנצחית ושם במקום הגבוה הזה נשמות ישראל כן רצו את הבחירה וכן ביקשו את כל הירידה הזאת כי שמה ראו את כל הטובה שצומחת מכל זה

לאדם הראשון היתה בחירה מאוד רוחנית

ברגע שאנחנו יורדים לעולם הזה אנחנו שוכחים את הכל, זה נקרא שאנחנו
יורדים למוחין דקטנות – באמת למעלה הנשמות כן רואות את הטובה הנצחית
לכן הנשמות הסכימו על הדבר הזה. כשהלבנה אמרה להקב“ה: אין שתי
מלכים משתמשים בכתר אחד הכוונה שאנחנו מקבלים את כל האור שלך
אלינו בשלמות, אם כך לכאורה איפה הבחירה? ובאמת גם שם יש בחינה של
עבודה ובחירה אבל זה עבודה של בחינה במקום מאוד רוחני ודק, זה לא
עצם הירידה לעולם הזה לכל הניסיונות והקשיים של העולם הזה – איפה ראינו כזה דבר? כל מציאות אדם הראשון לפני שהוא חטא, היתה לו בחירה אבל היתה
לו בחירה מאוד רוחנית, זה הבחינה של שתי המאורות הגדולים. כשהנשמות טענו שזה לא מספיק לנו הבחינה הזאת אז הקב“ה אמר: בסדר אני מקבל את זה,
לכי ומעטי עצמך, לכו תרדו לקטנות של העולם הזה. הלבנה שזה השכינה
ושורשי הנשמות נבהלו מעצם הירידה הזאת, אז הקב“ה אמר: אחרי שיש
מיעוט הלבנה כבר אין דרך חזרה, חייבים לעבור את כל התלאות של העולם הזה
אבל הקב“ה אומר: בגלל שאתם בצער ונקודת האמת בתוך הצער זה לא
מציאות העולם הזה אלא הצער זה הריחוק של הנשמה מהקב“ה, זה באמת עומק הצער רק שאנחנו תולים את זה במאורעות העולם הזה אבל באמת עומק הצער
זה שאנחנו רחוקים מהקב“ה. אומר הקב“ה: בגלל שאתם בצער אני חייב לפייס אתכם בפיוס מיוחד וזה בעצם המלבוש החדש וזה השכר הגדול על עצם הירידה..

אין מקום לבחירה כי רואים את המלכות

– זה צד אחד לראות את הדברים. עכשיו נראה עוד צד כי הדברים מאוד עמוקים: כתוב בספרים שהלבנה מרמזת על הנהגת הבחירה והחמה מרמזת על הנהגת הידיעה. כשאנחנו יורדים לעולם הזה יש לנו בחירה בין טוב לרע אבל הנהגת הידיעה זה שהקב“ה מהווה את הכל ואין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה. הלבנה אומרת להקב“ה: אם הידיעה שזה המלכות שלך, מאירה בשלמות זה 2 מלכים משתמשים בכתר אחד ואין מקום לבחירה כי רואים את המלכות שלך בשלמות. הקב“ה
אומר לה: נכון, לכי ומעטי עצמך, הכוונה תרדי למציאות של ההנהגה של ההסתרה..

לא משנה היישוב של הבחירה והידיעה..

הלבנה טוענת: אבל מה זה מועיל שמיעטתי את עצמי? עדיין החשיבות אצל החמה. כל הנהגת הבחירה טוענת לפני הקב“ה: הרי בסופו של דבר גם הבחירה זה רק אתה, אין עוד מלבדך. החמה עדיין שולטת בבריאה כי בוודאי שהכל זה הקב“ה, מה שיש בחירה זה רק נדמה שיש לי בחירה אבל באמת הכל זה רק אתה. אז הקב“ה אומר לה: אבל יהיה בחינה של צדיקים שנקראים על שמך. מה שהלבנה לא מתפייסת זה איזשהו נקודה פנימית בתוכנו של מתפייסת גם על העניין של הצדיקים, כי באמת בהנהגת הידיעה גם זה שיש צדיקים זה אתה עשית שיהיה צדיקים, ז“א הבחירה לא יכולה לקבל בעצם את הנקודה של הידיעה. הקב“ה אומר פה סוד מאוד גדול: עצם העובדה שאתם עוברים את הצער אתם מקבלים את השכר הנצחי, לא משנה כרגע היישוב של הבחירה והידיעה, עצם העובדה שנשמות ישראל ירדו לעולם הזה והם עוברים את הצער, על עצם הצער הזה כבר מגיע לכם כל השכר הנצחי וזה נקרא שלא יהיה נהמא דכיסופא – זה הנקודה שהבן מלך האמיתי שמע אצל אדם היער.

הפוסט פרשת העלותך | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נתחיל לעסוק בסיפור מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מהסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, נתחיל בקצרה את תחילת
הסיפור ובעזרת השם נעסוק בהמשך הסיפור: היו בן מלך ובן שפחה שהמיילדת
החליפה בניהם בזמן הלידה, בכלליות זה מרמז על המושג שרבינו מזכיר
בכמה מקומות בליקו“מ ור‘ נתן בליקוטי-הלכות שנקרא ’היכלי התמורות‘, עיקר העניין של המושג היכלי התמורות זה שבשעה שבאנו לעולם אז קיבלנו במתנה, חוץ מהגוף שהנשמה מתלבשת בגוף, וזה נקרא הנפש הבהמית

יהודי הוא חלק א-לוק ממעל

כל המציאות שלנו למעשה זה בירור הנשמה הא-לוקית כי יהודי הוא באמת נשמה א-לוקית וחלק א-לוק ממעל ועל זה אנחנו מודים בבוקר ואומרים להקב“ה: א-לקי נשמה שנתת בי טהורה היא, זה הנשמה הא-לוקית. אבל בגלל שהקב“ה רוצה עבודה בעולם הזה אז הקב“ה נתן לנו את הנפש הבהמית, בעבר דיברנו על זה שהנשמה הא-לוקית והנפש הבהמית זה 2 כוחות הכי מנוגדים בבריאה, הנשמה הא-לוקית רוצה את האמת, רוצה להתקרב להקב“ה, לתקן את המידות, להתרחק מתאוות מיותרות של העולם הזה, והנפש הבהמית רוצה בדיוק הפוך, זה המינוס של הנשמה הא-לוקית, לכן המלחמה היא מאוד-מאוד קשה כל ימי חיינו מכיוון שהנפש הבהמית לא מוותרת על השלטון שלה בתוכנו – ר‘ נתן כותב שעיקר הבירור הוא בשתי בחינות, מוח ולב, הכוונה לשכל והרגשה. כל קומת הקדושה זה לחשוב מחשבות קדושות, לחשוב מחשבות של תורה, של אמונה, מחשבות של התורה של הצדיק וכן הלאה, ולהרגיש בלב את ההרגשות של הקדושה שזה אהבה ויראה ושמחה. אהבה מתחלקת לשלוש בחינות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. ויראה זה יראת השם ויראת ת“ח..

בירור הנשמה הא-לוקית מהנפש הבהמית

-השמחה זה השמחה שאנחנו זוכים להיות יהודים ועוסקים בעבודת השם – זה למעשה עולם הרגש שבא מצד הקדושה, זה הלב שבקדושה. לעומת זה יש את
הלב שבצד השני שזה למעשה כל הרגשות השליליים, כעס, קנאה, גאווה, הקפדה וכן הלאה. כל העבודה שלנו זה לברר את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית וללמוד איך להרחיק מתוכנו את הנפש הבהמית וזה הבן מלך ובן שפחה שנתחלפו וכל הסיפור זה למעשה כל מה שעובר על עמ“י בכלל ובפרטיות על כל אחד מאתנו,
כל המעברים שאנחנו צריכים לעבור עד שנזכה לבטל את זה לגמרי. יש שאלה:
אם אדם כבר יודע את האמת, הוא יודע שהשם אמת והתורה אמת אז מדוע המלחמה היא כ“כ קשה שאנחנו רואים שלאורך ימים ושנים היצה“ר לא עוזב אותנו..

חייב תמיד לחפש

היסוד של הדבר זה למעשה יסוד בריאת העולם, רבינו האר“י הקדוש אומר שיסוד בריאת העולם זה מסוד החלל הפנוי, פירוש הדבר שכל הבריאה, בפרט אנחנו נשמות ישראל, נבראנו לתוך מציאות של חיסרון. בעולם הזה אנחנו תמיד בתוך מציאות של חיסרון ואנחנו חייבים תמיד לחפש דרכים להשלים את החיסרון, אילו הקב“ה לא היה בורא את כל כוחות היצר הרע שזה נקרא מרכבת-הטומאה, אז באופן
טבעי היינו מחפשים את השלמת החסרונות בצד הקדושה..

עכשיו צריך הרבה עבודה לזכך

יש לנו פיתויים מאוד גדולים בעולם הזה וברגע שאדם קיבל איזשהו תענוג והוא התחבר באיזה בחינה פנימית עם
היצר הרע, צריך לדעת שהוא כבר קשור עם המקום הזה, עכשיו צריך הרבה-הרבה עבודה לזכך ולהרחיק מאתנו את מציאות הרע, לוקח הרבה זמן עד שמצליחים להפריד את הנפש מהרצונות הלא-טובים. אנחנו רואים שברגע שאדם מקבל תענוג מהיצר הרע אחר-כך לוקח הרבה מאוד שנים עד שאדם זוכה לזכך את הקבלה של התענוג ומכאן נלמד למעשה את תוכנות הנפש. כל הסיפור מלמד אותנו
כמה ניסיונות וכמה קשיים וכמה התמודדויות אדם צריך להתמודד עד שהוא מפריד את עצמו מהבחינה של
היצר הרע ובפרט בדורות שלנו, זה הקושי הגדול של העקבתא דמשיחא, ההתחברות של הנשמות עם היצר הרע זה מעולם לא היה. היום למעשה החילונים מרבים לדבר
על המושג הזה של שער החמישים של גודל עוצמת
הנפש הבהמית, הם קוראים לזה ’התמכרות‘, זה מושג מקובל היום, למעשה התמכרות זה הגדרת מציאות, הנפש לא מסוגלת להיפרד מאיזשהו תענוג שהיא התרגלה
אליו. אחת התופעות הכי מצויות בדור שלנו זה העניין
של ההתמכרות וזה למעשה העניין של בירור הנשמה הא-לוקית מהנפש הבהמית..

שלבים שבהם אדם לא יודע שהוא בן מלך

בהתחלה הבן מלך האמיתי בכלל לא ידע שהוא בן מלך כי הוא גדל כבן שפחה ואין שום סיבה שהוא יחשוב שהוא באמת לא בן שפחה – רבינו מגלה לנו יסוד: כל אדם צריך לעבור שלבים בחיים שלו שהוא לא יודע בכלל שהוא בן מלך, הכוונה שהנשמה
הא-לוקית לא מאירה לו, אין לו שום התחברות והתקשרות עם הנשמה הא-לוקית ואז הוא חושב שהמציאות של החיים זה בעצם להיות בן שפחה, בדור שלנו רואים את זה בצורה מאוד-מאוד גלויה שלמעשה כל המציאות של התשובה זה שאנחנו רואים אדם שעשרים או 40 שנה גדל והוא בכלל לא יודע שיש את התורה ואת הקב“ה ולמעשה הוא חי כבן שפחה, הכוונה שהוא חי לגמרי חיים של הנפש הבהמית

אחרי 4 או 5 חודשים הוא יכול לכתוב ספר

אדם חי לגמרי את החיים של הנפש הבהמית, עד שיום אחד מתחילים לגלות את זה לאדם וזה הבחינה שמתחילה להיות שמועה שהיה את החילוף אבל זה רק בגדר של שמועה, זה לא בגדר של ידיעה ודאית, הכוונה שגם כשאדם מתחיל לחזור בתשובה והוא יודע את האמת והוא ברוך השם מקיים את התורה ואת המצוות ב“ה הוא נכנס לכולל ולישיבה ומתחיל ללמוד תורה – ברוך השם זה דבר מאוד גדול אבל צריך לדעת שהבן שפחה עוד לא הלך, הוא לא מתייאש כ“כ מהר והוא לא התפטר מהתפקיד שלו כ“כ מהר וזה הקושייה הגדולה שיש לנו הרבה פעמים בחיים: אם אנחנו יודעים את האמת אז למה יש לנו כ“כ הרבה קשיים להתקרב להקב“ה? היום ברוך השם כמעט כל בעל תשובה, אחרי 4 או 5 חודשים יכול לכתוב ספר שהשם אמת והתורה אמת והצדיקים אמת ואדם לא מבין למה שלושה ימים אחרי שהוא גמר
את הספר הזה, פתאום הוא נזרק לאיזה מקום שהוא בכלל לא יודע מה ההגדרה
של המקום ומה המציאות של המקום – היסוד של הדבר זה בעצם ההשבה אל הלב..

העבודה זה לברר את הבן שפחה שבלב

לוקח עשרות שנים עד שאדם זוכה לברר את הבן שפחה שבלב, זה למעשה עבודה של כל החיים לברר את הבן שפחה שבלב וזה הרצונות שבלב. כשהשמועה הזאת התחילה להתגלות, אחד הדברים הראשונים שקרו לבן מלך האמיתי שהתחילו לרדוף אותו עד שהוא היה צריך לברוח ממקומו – רבינו אומר בלשון הזו ’וחרה לו הדבר מאוד על אשר נתגרש ממדינתו בחינם, כי הסתכל בעצמו: למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש? אם אני בן המלך, בוודאי אינו מגיע לי זאת, ואם איני בן המלך, גם כן אינו מגיע לי זאת להיות בורח בחינם, כי מה חטאי? והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות לבו מחמת שנתגרש בחינם.‘ – זה אחד הלשונות הכי חריפים מה שרבינו אומר פה, וידוע
שר‘ נתן אומר שבסיפורי מעשיות רבינו מאוד דייק במילים.

כביכול מגרשים אותו ממקומו

כל מילה ומילה בסיפורי מעשיות מאוד מדויקת, רבינו אומר שהבן מלך האמיתי כשהוא גורש בחינם, הלך לחיי ההפקרות – אם נתבונן בעומק הדבר מדוע הבן מלך האמיתי הלך בעצם אל ההפקרות? רבינו אומר שזה לא בגלל שהוא רצה את ההפקרות, לא התאוות הם שגרמו לו ללכת אל ההפקרות אלא בגלל שחרה לו מאוד הדבר למה הוא מגורש בחינם – רבינו אומר פה נקודה ויסוד מאוד-מאוד עמוק, זה בעצם הדבר הכי קשה שלנו שאנחנו מתמודדים בעולם, שאדם אומר: אני רוצה את האמת, השם אמת והתורה אמת ואני רוצה להתקרב לאמת ואז ככל שאדם מתעורר ומתחזק להתקרב אל האמת, הרבה פעמים מתגברים על האדם אין-סוף מניעות וכביכול מגרשים אותו ממקומו..

יודע את האמת ורוצה להתקרב לאמת

יש זמנים ומצבים שאדם אפילו לא יודע מיהו בכלל, בן מלך, בן שפחה, מה רוצים ממני? למה יש לי כאלה מניעות? למה סוגרים לי את כל הדלתות – באמת יש בדבר  הזה סוד מאוד גדול מה שאנחנו מרגישים דחייה וזה למעשה יסוד כל היסודות בבירור הנפש שלנו: לא להקפיד על הקב“ה ולא להקפיד על הצדיקים שכביכול זורקים אותנו – הקושי בתוכנו מתעורר כשאדם אומר: אני יודע את האמת ואני
רוצה להתקרב אל האמת ואז הוא פתאום מרגיש שהדלתות סגורות ולפעמים לא
רק שהכל סגור אלא לפעמים גם זורקים אותו לאן שזורקים אותו ואז האדם
אומר: מה בעצם רוצים ממני? אחד היסודות הראשונים בבירור האמונה
זה שאנחנו לא מבינים את ההנהגה של הקב“ה מכיוון שכל הנהגה והנהגה זה
לא רק מה שקורה עכשיו ובגלגול הזה, אדם סוגר חשבונות בפרט עכשיו לפני הגאולה

היצה“ר בתוכנו שמורד בהנהגה של השם

הרמ“ק כותב שהקב“ה מצרף את הנשמות מכל הגלגולים שלהם, עכשיו סוגרים איתנו את כל החשבונות שיש לנו, בוודאי שהכל לטובתנו. ברגע שאדם מתעורר בנקודת האמת אז כל מה שקורה איתו בוודאי שזה לטובתו הנצחית אבל מאוד קשה לקבל את זה בשעה שעוברים את הצמצום – ברגע שאדם עובר את ההסתרה ואת הצמצום מאוד-מאוד קשה לו, זה מעורר בתוכנו את מה שכתוב פה בסיפור ’וחרה לו הדבר מאוד על אשר נתגרש ממדינתו בחינם.. והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות‘ הכוונה היצה“ר בתוכנו שמורד בהנהגה של הקב“ה הוא זה שלוקח אותנו אל ההפקרות. רבינו פה אומר שכל השורש של כל ההפקרות וכל התאוות זה בעצם הכנעה להנהגה של הקב“ה. ככל שזוכים לברר
את ההכנעה יותר בנקודה פנימית אז האדם ממילא מתקן גם את הבחינה של התאוות.

אדם הראשון הציץ להיכלות הטומאה…!

השורש זה לא התאוות אלא השורש זה אי-קבלת ההנהגה של הקב“ה ומזה האדם מקבל את השיגעונות אבל ככל שאדם זוכה יותר להיכנע להנהגה של הקב“ה אז זה ממילא נתקן. מה זה נקרא להיכנע להנהגה של הקב“ה? כמובן שזה עבודה של כל חיינו, לקבל באהבה ובשמחה את מה שהשם עושה אתנו – צריך לדעת שהדבר הזה הוא הכי קשה. כתוב בזוהר הקדוש שכל העניין של חטא אדם הראשון התחיל בעצם מעניין של הצצה. אדם הראשון הציץ להיכלות של הטומאה, יש שבע היכלות ובאמת אדם הראשון תיקן את שש ההיכלות ובירר אותם ובאמת מהבחינה הזאת הנשמות מתוקנות, אבל הבחינה של האחיזה שאדם הראשון לא הצליח לתקן זה נקרא ההיכל השביעי וזה ההיכל הקשה ביותר לברר, זה נקרא נוקבא דתהומא רבא, שמה בעצם יש מרד ותאווה. בהיכל של הנוקבא דתהומא רבא יש מרד ותאווה.

תאוות ואי-קבלת ההנהגה

מכיוון שאדם הראשון לא הצליח לברר את המקום הזה לכן עכשיו כל נשמה הייתה בסוד ההצצה הזאת וכל התיקון שלנו זה לברר את הנקודה הזאת. הגילוי בעולם שלנו של הדבר הזה זה בתאוות העולם הזה ובאי-קבלת ההנהגה של הקב“ה, זה הגילוי של המקום, זה מה שכתוב בספרים שהיו צדיקים שמתו בעטיו של נחש, זה סוד ההצצה הזאת, שם התחיל בחינת המיתה בעולם. הבן מלך אמר על מה אני מגורש בחינם? אומר רבינו: אתה אומר שאתה מגורש בחינם אבל אתה לא מגורש בחינם כי יש לך ניצוצות של מרד ושל תאווה של יצה“ר מצד שורש נשמתך באדם הראשון ובחטא אדם הראשון, כדי לתקן את זה אתה חייב לעבור את הבחינה של הבירור שזה גירוש – כל נשמה צריכה לעבור את הגירוש הזה, לכל נשמה יש את הבחינה הפרטית והמיוחדת
של הגירוש שלה בנקודה הזאת. זה היה התיקון של עשרת הרוגי מלכות בכלל ובפרט רבי עקיבא, הניסיון הגדול שלהם היה לקבל את זה באהבה ובשמחה, זה לא
היה רק לקבל על עצמם את המיתה אלא זה היה לקבל את המיתה בלב-שלם ובאהבה

את גודל הייסורים שהיינו צריכים לעבור.

מכיוון שרבי עקיבא הוא עיקר עשרת הרוגי מלכות לכן רבי עקיבא ידע את זה וכל פעם שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל (הבן איש חי אומר שסרקו
את בשרו כמה ימים לא רק יום אחד), כל יום רבי עקיבא היה אומר ’שמע ישראל השם א-לוקינו השם אחד‘ ומקבל את זה באהבה – רבינו האר“י הקדוש כותב
בשער הכוונות: אוי לנו ואבוי לנו אם עשרת הרוגי מלכות לא היו מקבלים את זה על עצמם, כי אין-לשער את גודל הייסורים שהיינו צריכים לעבור כדי להגיע לתיקון
הזה – עשרת הרוגי מלכות מאירים בנו את הנקודה של ללמד זכות על הקב“ה
לכן המימרא של רבי עקיבא כל ימי חייו היתה ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘..

היום אנחנו מאוד לחוצים ומאוד טרודים

ברגע שהבן מלך האמיתי התחיל לדון את הקב“ה לכף זכות, מפה הכל מתחיל להתהפך, כל המהלך של הבן מלך האמיתי התחיל להתהפך ואז הוא נהיה רועה בהמות והוא הגיע ליער. הבהמות בורחים ממנו והוא רודף אחריהם וככה עוברים ימים, שבועות וחודשים, הוא רודף אחרי הבהמות וכל פעם שהוא מתקרב אליהם הם עוד פעם בורחים ממנו, עד שהוא פגש אדם ביער,  רבינו מכנה אותו בתואר ’אדם היער‘, ואז אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד עמוקה: הרבה פעמים במציאות היום-יומית אנחנו מאוד לחוצים ומאוד טרודים, החיים מאוד עמוסים, אם זה פרנסה אם זה משפחה, אישה ילדים ושאר טרדות ומעמסות העולם הזה, אנחנו מרגישים שבעצם המציאות היא לא-פשוטה..

…אדם מתמודד עם הרבה דברים בחיים

אדם היער זה הצדיק. אומר רבינו: תדע לך שלא טרדות העולם הזה הם אלה
שבאמת מעמיסים ומלחיצים, כל הרדיפה שלך אחרי הבהמות שזה הבהמיות של העולם הזה הם שגורמים לך לזה – זה לא מובן, הרי באמת יש קושי של לחץ והתמודדות בחיים פרנסה וכן הלאה, אדם מתמודד עם הרבה דברים בחיים, רבינו אומר זה לא זה, הקושי של החיים זה לא המטלות והמשימות של החיים אלא זה העוונות של האדם – זה לא מובן, אם לאדם יש קושי בפרנסה או שיש לו בעיה בבית עם איזה ילד או משהו בשלום-בית או שאר התחומים של החיים אז מה רבינו אומר זה לא הקושי שלך אלא העוונות שלך זה הקושי שלך

יכול להיות סביבם רוח סערה

פה רבינו אומר נקודה מאוד עמוקה: באמת אדם יכול להתמודד עם הכל ביישוב הדעת, בשלוות הנפש ובשמחה כמו שאנחנו רואים אצל צדיקים גדולים שיכול להיות סביבם רוח-סערה הכי גדולה בעולם וזה לא משנה את הלב שלהם אפילו לא כחוט השערה. רבינו אומר מה גורם בעצם לכל התחושות הקשות של עייפות, עצבים, כעס הרגשה של מטלה? לא המשימות של החיים אלא העוונות שלנו גורמים לכל זה, זה נכון שצריך להתמודד אבל ברגע שאדם נקי מעוונות אז כל ההתמודדות הולכת בדרך אחרת לגמרי, האדם שומר על יישוב הדעת ועל שמחת הנפש וכל הקשיים שבעולם לא מזיזים אותו מהמקום של שלוות הנפש, כי ככל שאדם יותר נקי מעוונות הוא רואה יותר את ההנהגה של הקב“ה ואז מה לו לדאוג מה יהיה מחר?
אחת הטרדות הכי גדולות בעולם זה הפרנסה, הגמרא אומרת: האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני-אמונה, זה לא הכוונה שיש לאדם עכשיו מקרר מלא והוא דואג מה הוא יאכל מחר, אלא הכוונה שאין לאדם שום דבר לאכול מחר בבוקר ויש לו שמונה או תשעה ילדים בבית ובלילה הוא מוטרד מה יהיה מחר בבוקר, על זה הגמרא אומרת הרי זה מקטני-אמונה

נהג ככה גם כשאף אחד לא הכיר אותו

פירוש הדבר שבעצם מבחינת האמונה האדם לא דואג מה יהיה עוד רגע אחד, מכיוון שהעוונות זה הסתרה, אנחנו לא מרגישים את ההשגחה ואת ההנהגה של הקב“ה וזה העוונות גורמים. ככל שאדם יותר נקי מצד העוונות האדם מקבל בשלווה וביישוב הדעת כל מה שעובר עליו לכן היו צדיקים שהיו מקפידים שלא ישאר להם שום כסף בלילה – מסופר על הנועם אלימלך שהיה מקפיד שלא יהיה לו ממון בלילה, אז מישהו אמר לי לפני כמה זמן: מה זה חוכמה? הנועם אלימלך הוא צדיק שיודע שמחר בבוקר מישהו יביא לו משהו. אמרתי לו: היום אנחנו יודעים שהנועם אלימלך צדיק אבל הנועם אלימלך לא נהג בהנהגה הזאת רק שהוא היה צדיק גדול, גם
כשאף אחד לא הכיר אותו הוא נהג בהנהגה הזאת, הוא לא ידע מאיפה זה יבוא מחר..

העוונות הם שגורמים לנו לכל הלחצים..!

-הכרתי יהודי כזה שהיה בעל-בית פשוט, הוא היה גר בת“א והיה לו 13 ילדים, הוא היה מנקה שטיחים, הבן שלו הוא ידיד שלי, ת“ח עצום. הבן שלו סיפר לי בשבעה של האבא שאצלו היה חוק בל יעבור, יום שישי לא משאירים שום כסף בבית. פעם אחת הלך לו קצת יותר טוב בעבודה של השבוע, אז הבן שלו סיפר לי שהוא חזר מהישיבה והלך לעשות קניות עם אבא שלו לשבת, האבא קנה קצת יותר ממתקים וכד‘ אז הבן אמר לו: אבא, תשאיר קצת כסף ליום ראשון. הוא סיפר שאבא שלו הסתכל עליו כאילו שעכשיו הוא דיבר איתו את הדיבורי-כפירה הכי גדולים שיכולים להיות, להשאיר כסף מהשבוע הזה ליום ראשון?? יש לו 13 ילדים בבית אבל בשבת לא נשאר כסף בבית, זה מה שרבינו אומר שצריך לדעת שהעוונות גורמים לנו את כל הלחצים. כל תחושות הלחצים זה מצד העוונות שלנו, לא מצד שבאמת המציאות היא כזאת, לא רואים את הקב“ה אז אנחנו מפחדים. בוודאי שאנחנו נמצאים במקום הזה שאנחנו לחוצים ודואגים וכן הלאה אבל עכ“פ אנחנו צריכים לדעת שזה כמו תמרור לאדם: מה יהודי יכול להגיע כשהוא חי בכזה שמחה ובכזה התקשרות עם הקב“ה שהוא לא דואג מה יהיה עוד שעה, אין עכשיו כלום? בסדר אין עכשיו כלום..

איש תבונות ממשיך א-לוקות לצמצומים

מה יהיה עוד מעט זה לא עניין שלנו אבל כדי להתחבר עם העבודה הזאת צריך 2 דברים. דבר אחד זה מה שרבינו אומר ללמד זכות על הקב“ה ועל הצדיקים שאם מבזים אותנו ואנחנו מרגישים צמצום אז בוודאי שזה הכל לטובה. הדבר הנוסף זה מי אומר את כל הדבר הזה לבן-מלך האמיתי? אדם היער שזה הצדיק. רבינו מכנה בסיפור את הצדיק בכינוי אדם היער, בתורה ה‘ חלק שני בליקוטי מוהר“ן רבינו אומר שהעבודה של האיש תבונות זה להמשיך חיות א-לוקות לתוך הצמצומים וזה המושג אדם היער, להמשיך חיות א-לוקות לתוך הצמצומים זה אדם היער. מדוע הוא נקרא דווקא אדם היער? מכיוון שזה מופיע הרבה פעמים בסיפורי מעשיות וזה גם מופיע בזוהר הקדוש שיער זה גימטריה 180, זה פר (180) דינים. היער זה מרמז על כל הצמצומים והדינים של העולם. אדם זה שם ’מה‘, זה האור הרוחני של התורה, של האמונה ושל ההתחברות עם הקב“ה וזה נקרא אדם

הרני ערב על נשמות ישראל

אדם היער זה שם מה בתוך הפר-דינים, זה מה שרבינו אומר להמשיך רוחניות א-לוקות לתוך הצמצומים, כי באמת כל צדיק וצדיק שעוסק בתיקון נשמות ישראל חייב לעבור את כל הצמצומים שכל נשמות ישראל עוברים, על כל פנים אלה ששייכים לשורש נשמתו והוא צריך לעסוק בתיקונם. אדם לא יכול לעזור לשני וזה בעומק הדבר נקרא דין-ערבות. רבי נתן כותב שרק צדיק האמת הוא הערב האמיתי וזה לא הכוונה שיש פה איזה רעיון יפה
שהצדיק אומר להקב“ה: הרני ערב על נשמות ישראל – אם אתה ערב על
נשמות ישראל אתה חייב לעבור את כל השורש ואת כל המעברים של נשמות ישראל

יש צדיקים שעוברים את זה יותר בעומק

אם אתה לא עובר את כל מה שעובר על כל נשמות ישראל אתה לא יכול לעזור, וזה אין חכם כבעל ניסיון, אם אדם לא חווה מקום מסויים אדם לא יכול לעזור לאנשים במקום הזה וצריך לדעת שזה כלל גדול מאוד הדבר הזה, לכן הצדיק חייב לעבור את כל מה שהנשמות שקשורות איתו עוברות, השאלה באיזה אופן הוא עובר את זה? יש צדיקים שזה מספיק לעבור את כל הצמצום של כל הנשמות בדקות-המחשבה, יש צדיקים שצריכים לעבור את זה יותר בעומק-הניסיון, זה בחינות שונות בנשמות הצדיקים ובעומק הדבר זה מה שהגמרא אומרת: לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד. אם אתה לא תעבור את המשבר של הירידה אז איך תחזק את נשמות ישראל?

הבית של אדם היער פשוט תלוי באוויר

ברגע שהבן מלך האמיתי התחבר עם אדם היער אז הוא הלך איתו. אדם היער אמר לו: בוא איתי ותבוא לכל מה שיאות לך. הכוונה שכשאדם הולך עם הצדיק אז הצדיק מביא אותנו לכל מה שאנחנו צריכים להגיע. הוא הלך עם אדם היער והוא הגיע למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאוד, ומחמת הפחד שאל את אדם היער: איך נעבור כאן? השיב לו: על זה אתה מתפלא איך נעבור פה? ואיך תכנס ותבוא לתוך ביתי? והראהו את ביתו שעומד באוויר. אדם היער הראה לו שהבית שלו עומד באוויר, בלי יסודות פשוט תלוי באוויר, אין מדרגות ואין חבלים. אתה שואל איך עוברים על המקום של הנחשים והעקרבים אבל איך תבוא ותכנס לביתי?

הנחשים והערבים זה הקושיות שבמוח..

הבן מלך האמיתי הלך עם אדם היער והוא העביר אותו בשלום והביא אותו לתוך ביתו. הבחינה הזאת של הנחשים ועקרבים זה יסוד מאוד גדול: ככל שאדם מתקרב יותר לצדיק האמיתי חייב שיהיו נחשים ועקרבים בדרך. הרב ברלנד אמר לפני כמה שנים שהנחשים והעקרבים האלה זה הנחשים והעקרבים שהיו בבור של יוסף הצדיק, מכיוון שהשבטים הם שורשי נשמות ישראל – זרקו את הצדיק לבור עם נחשים ועקרבים ועכשיו כל הדורות הנחשים והעקרבים האלה מתעברים במוח שלנו לעורר קושיות על צדיק האמת, תמיד יש קושיות על הצדיק וככל שהצדיק יותר שייך לדור שלנו אז יש יותר קושיות עליו. אני זוכר שעד לפני 30 שנה מי שהיה מתקרב לרבינו היה בבחינת משוגע, מאז עד היום היו הרבה מאוד שינויים מאוד גדולים בעולם אבל רואים איך שככל שאדם מתקרב יותר לצדיק שיכול לעסוק בתיקון שלנו והוא יותר קרוב לדור שלנו, אז יש יותר ניסיון להתקרב אליו וזה הנחשים והעקרבים, זה קושיות. בזוהר הקדוש כתוב שהאחים חלקו על יוסף, לכאורה בדור של יעקב אבינו מי היה הצדיק? הרי יש את יעקב ויש את כל הבנים..

אין אדם בלי קושיות, העצה: התבודדות

מי זה צדיק האמת בדור של יעקב אבינו? בוודאי שיעקב אבינו זה הצדיק. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה: למה עיקר המחלוקת היתה על יוסף הצדיק ולא על יעקב אבינו? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא: יעקב אבינו היה במדרגה שנקראת תפארת והשבטים היו במלכות, התפארת מאוד גבוהה מהמלכות. מהתפארת כבר קשה מאוד לקבל, חייב להיות את החולייה המקשרת כי יעקב אבינו כבר היה בבחינת צדיק דלעילא, מאוד קשה לקבל ממנו כי הוא כבר גבוה מדי, חייב להיות את הצדיק שמתווך ומקשר בין הצדיק דלעילא לנשמות ישראל וזה הצדיק שנמצא במדרגת היסוד. אומר הזוהר הקדוש שמכיוון שעיקר מי שיכול להועיל לנשמות זה דווקא הצדיק שהוא במדרגת היסוד כי הוא מאיר להם ומצמצם להם את הצדיק שבבחינת התפארת לכן עיקר ההסתרה שהיצה“ר גורם זה דווקא להסתיר את צדיק שבבחינת היסוד וזה הנחשים והעקרבים שזה בעצם כל הקושיות. למעשה
בלי קושיות אי אפשר להפטר, אין אדם שאין לו קושיות רק שהעצה זה ללכת לצעוק בשדה ולהתפלל הרבה על הנקודה הזאת שלא נטעה ואז משמיים עוזרים
לאדם ומסייעים לאדם לראות את האמת – זה נקודה אחת וזה הנחשים והעקרבים..

בארץ למעשה לא רואים את מלכות השם

אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: זה הקושייה שלך? איך תעבור את הנחשים והעקרבים? באמת יש כאן קושייה יותר גדולה: איך תבוא לביתי? והראהו שהבית שלו עומד בין שמיים לארץ – למעשה עיקר ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי לזכות להיות בבית הזה שנמצא בין שמיים וארץ – למעשה זה הפסוק הראשון בתורה: בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ, אנחנו רואים שיש שמיים וארץ. כתוב הרבה בספרים הקדושים שיש בריאת שמיים ויש בריאת ארץ, זה 2 מדרגות ושתי בחינות בבריאה, השמיים זה הרוחניות, בפשטות העולמות הרוחניים זה מלאכים, אורות, ספירות וכן הלאה, שם אין הסתרה מלראות את מלכות השם. המלאכים משבחים ומודים להקב“ה, שמה רואים את המלכות של הקב“ה. מציאות הארץ זה מציאות ההסתרה, בארץ למעשה לא רואים את מלכות השם,
מי שהוא מלאך הוא עובד את הקב“ה בפשטות, מי שהוא בארץ עובד את
הארץ בפשטות, הכוונה את מציאות הארץ, תאוות וכן הלאה. מה העבודה הכי קשה?

העלמה מאוד גדולה של מציאות השם

העבודה הכי קשה זה לחבר שמיים וארץ, הכוונה לחיות בארץ ולהתחבר עם המלכות של הקב“ה, זה הדבר הכי קשה כי כל מציאות הארץ זה הסתרה והכחשה של מציאות השם. העולם זה בחינת העלמה, יש פה העלמה מאוד גדולה של מציאות השם לכן העבודה שלנו היא הכי קשה בבריאה, יותר קשה מהמלאכים. למלאכים גם יש ניסיון ובחירה אבל הבחירה שלהם מאוד-מאוד שונה במהותה מהעבודה ומהבחירה של האדם, ההבדל בין העבודה של המלאכים לעבודה של הבני אדם שהמלאכים יכולים לטעות מה הרצון של הקב“ה, יש כמה סיפורים בגמרא שמלאכים נענשו על זה שהם טעו. כשמלאך עושה דבר שהוא נגד רצון הקב“ה, זה לא בגלל שהוא רוצה לעשות דבר שהוא נגד רצון השם – מלאכים תמיד רוצים לעשות את רצון השם כי המלכות השם שם זה באתגליא אז הם רוצים לעשות
את רצון השם רק מה שכן הם יכולים לטעות מה השם רוצה, זה נקרא בחינת שמיים

מגלה מה בשמיים רוצים שנעשה בארץ

בחינת ארץ זה ניסיון אחר לגמרי, זה מרד – אדם יודע מה רצון השם ואף על פי כן הוא מורד (הכוונה שיש יצה“ר למרוד) בהנהגה של הקב“ה. למלאכים אין את הבחינה הזאת, זה בחינת ארץ לכן העבודה הכי קשה זה לחבר שמיים וארץ, זה לחיות בארץ ולעשות מה שבשמיים רוצים מאתנו, זה נקרא לחבר שמיים וארץ. מה שלמעשה מחבר בין השמיים וארץ זה התורה. התורה מגלה לנו מה בשמיים רוצים שנעשה בארץ – זה למעשה העבודה הכי קשה. אעפ“י שיש לנו את התורה שמגלה לנו מה רוצים בשמיים מאתנו בארץ, עם כל זה מאוד-מאוד קשה הלכה למעשה לקיים את זה וזה גם להבין את פנימיות הרצון (יש פנימיות הרצון ויש חיצוניות הרצון) – הקב“ה עוזר לנו בבחינה הזאת של לחבר שמיים וארץ וזה ע“י הצדיק. הבית של הצדיק כבר נמצא בין שמיים וארץ בשלמות, הוא חי בארץ בגשמיות העולם בשלמות ההתחברות עם הקב“ה וזה ’שיויתי השם לנגדי תמיד‘.

הפוסט פרשת נשא | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בעניין של העבודה של ספירת העומר – השורש של
ימי ספירת העומר זה כל עבודת התשובה שלנו לכן יש לעניין העומר
חשיבות מאוד גדולה מכיוון שפסח זה הבחינה של הסיעתא דשמייא, האיתערותא דלעילא, שהקב“ה מוציא אותנו מגלות הדעת שזה מצרים, ושבועות
זה קבלת התורה אחרי שאדם הכין את עצמו לקראת זה. רבי נתן כותב
בליקוטי הלכות שהשלושה זמנים האלה שנקראים פסח, ספירת העומר ושבועות
הם שורשיים מאוד, צריך לדעת שלעולם אנחנו נמצאים
או ביציאת מצרים ואז זה הסיעתא דשמייא שאדם מקבל…

עוד התקשרות עם הקב“ה..

יציאת מצרים זה התעוררות רוחנית או עלייה רוחנית אבל מיד לאחר מכן זה נלקח מהאדם כדי שהאדם יעבוד בעצמו על הבחינה הזאת ואחרי שאדם עובד ועושה כל שביכולתו שזה בעיקר תיקון המידות, תיקון התאוות המיותרות
וכל מיני ספיקות ובלבולים שיש לנו באמונה, זה
השלוש הנקודות העיקריות של העבודה שלנו ואז אנחנו על-ידי זה מכינים את עצמנו לקבל את הבחינה של חג שבועות שזה קבלת התורה, חג שבועות זה עוד התקשרות והתחברות של הנשמה שלנו עם הקב“ה וכל פעם זה חוזר חלילה כי העבודה שלנו זה תמיד ממדרגה למדרגה,
אי-אפשר בפעם אחת לקנות את כל המדרגות ולהגיע לדביקות שלימה. העבודה הכללית שמוטלת עלינו זה הימים של ספירת העומר ובאמת למעשה העבודה כוללת את כל תיקון המידות, כל תיקון התאוות וכל הבלבולים שיש לנו באמונה ויש אין-ספור פרטים בבחינה הזאת ואז התורה מגלה לנו את הסוד של השבעה-שבועות שזה
העניין של השבע שזה שבע יסודות ושבע מידות רוחניות כלליות – כשאנחנו זוכים לעבוד על השבע מידות האלה
אנחנו זוכים לעבוד בכלליות על כל תיקון הנפש, כי יש תמיד דבר שנקרא תיקון הכללי

כמה שיותר לקבל גאווה, כבוד וסיפוקים

כמו שרבינו גילה את העשרה מזמורים שזה התיקון הכללי לעניין פגם הברית אז רבינו אומר שלכל דבר ודבר יש את התיקון הכללי שלו, התיקון הכללי של כל בחינות הנשמה של האדם זה למעשה השבע מידות והשבע שבועות האלה שזה כנגד שבע מידות רוחניות. אמרנו שהחסד זה העבודה להפוך את הרצון ואת הצורך שלנו לקבל לרצון לתת – מצד הטבע ומצד הבריאה הטבעים שלנו זה שאנחנו רוצים להיות כמה שיותר מקבלים גאווה, כבוד, סיפוקים וכן הלאה – העבודה הרוחנית שלנו כנגד זה היא להפוך את כל בחינת הקבלה והרצון לקבל להפוך את זה לנתינה, זה יסוד שורשי בעבודת החסד. בשבוע שעבר הזכרנו שעניין הגבורה זה העניין של כוח ההתאפקות..

לקיים מצוות ביעור

יש לאדם כוח להתאפק אבל היצה“ר רוצה לפרוץ את הגבולות, בוודאי שהוא רוצה לפרוץ לדברים אסורים אבל גם בדברים מותרים – האוכל כשר והכל מותר והכל בסדר וגם מברכים אבל לגמור את זה כמה שיותר מהר, כאילו שיש לנו עכשיו חיוב לקיים מצוות
ביעור חמץ, עוד כמה דקות אסור שיישאר שום אוכל בצלחת – העבודה של היצה“ר זה לפרוץ גבולות וכנגד זה יש לנו כוח בתוכנו, זה כוח בנשמה שלנו שנקרא גבורות..

יש אמת ויש אמת לאמיתה

מידת הגבורה זה העניין של ההתאפקות – כשמתעורר הרצון לאיזשהו עניין ואנחנו יכולים להתגבר עליו ולהתאפק בדבר הזה. בשבוע שעבר דיברנו שצריך לפתח את הדבר הזה, זה כמו שרירים שצריך להתרגל ולהאיר בתוכנו את כוח ההתאפקות, זה העניין של מידת הגברות בכלליות והמידה השלישית זה מידת התפארת שהיא כנגד יעקב אבינו ועליה נאמר ’תתן אמת ליעקב‘ – כי המידה של יעקב אבינו שהיא מידת התפארת יש לה כמה פירושים והבנות אבל אחד היסודות זה מידת האמת. יש אמת כללית ויש אמת פרטית או כמו שרבינו אומר שיש אמת ויש אמת לאמיתה. התורה מגלה לנו את האמת הכללית, יש בורא לעולם שמשגיח ומנהיג את העולם – בוודאי שזה אמת אבל זה אמת כללית. האמת הפרטית שזה בבחינת האמת לאמיתה זה שאדם זוכה להאיר את המלכות של הקב“ה בתוך החיים הפרטיים שלנו, לראות בתוך החיים הפרטיים שלנו מה הקב“ה רוצה מאתנו. לפני כמה חודשים הייתי בבעיה של שלום בית וב“ה היתה שם התעוררות הגבורות, היה עת-רצון והאישה יצאה אז שאלתי את הבעל: תראה, אני מאוד מעריך ומכבד את כל מה שאתה אומר רק יש לי שאלה אלייך, הרי אתה חסיד ברסלב ואתה עושה כל יום שעה התבודדות, אתה נוסע לרבינו לר“ה עשרות שנים, למה אתה לא מקיים את תורה ו‘? ישמע בזיונו ידום וישתוק

..להאיר מה באמת הקב“ה רוצה מאתנו

רבינו אמר עיקר התשובה ישמע ביזיונו ידום וישתוק, אמרתי לו: אתה לא יכול לקיים את זה במאה אחוז אבל תקיים את זה קצת. הוא אמר לי: בוודאי שהתורה של רבינו זה אמת וצריך לקיים את תורה ו‘ אבל רבינו לא התכוון למצב שבו אני נמצא, לא
על זה רבינו אמר ישמע ביזיונו ידום וישתוק. צריך לדעת שרבינו התכוון גם
לנקודה הזאת ולמקרה הזה של אותו יהודי וזה הבירור של האמת לאמיתה, שבתוך החיים הפרטיים שלנו אנחנו זוכים להאיר מה באמת הקב“ה רוצה מאתנו,
צריך לדעת שאדם יכול לדעת את כל הליקוטי מוהר“ן וכל הליקוטי הלכות
ועוד ספרים אבל ברגע הניסיון יש מצב שהוא לא יוכל לראות מה הקב“ה רוצה ממנו.

כן, יש לי כבוד, יש לי גאווה, יש לי כעס וכו‘

תורה ס“ז בליקו“מ חלק שני נקראת ’בראשית – לעיני כל ישראל‘, שם רבינו אומר מה היסוד הראשון שאדם יתחיל לראות את האמת וזה גם יסוד כללי מאוד: רבינו אומר כשמתקרבים לצדיק האמיתי נפקחין העיניים ויכול לראות והעיקר יראה את עצמו, יראה את עצמו איפה הוא אוחז בכל המידות ובכל התאוות וככל שאדם מכיר את עצמו הכוונה מכיר את עצמו ביצה“ר שלו – כן יש לי כבוד ויש לי גאווה ויש לי כעס ויש לי קנאה וכן הלאה, ברוך השם יש רשימה לא-מבוטלת – ככל שאדם מכיר את זה אומר רבינו שאדם יכול להתחיל לראות באמת מה הקב“ה רוצה מאתנו. הכניסה לאמת לאמיתה זה ע“י שאדם מכיר את עצמו ככה רבינו אומר בתורה ס“ז חלק שני וזה יסוד מאוד גדול כי יש כוח דמיוני, רבינו אומר עתה ראוי לקרוא ליצה“ר בשם חדש ’המדמה‘. המדמה עומד כנגד האמת לאמיתה והוא נוטע בתוכנו דמיונות.

מהצדיקים הנסתרים והדור לא יודע ממנו

לדוגמא אדם קם שלושה ימים והולך לו טוב שלושה ימים בלימוד, ברוך השם התפילות זה אור גדול מאוד – אחרי שלושה ימים כאלה אדם מתחיל להתפלא מדוע אנשים בעצם לא זוכים לראות עד כמה הם צריכים להתבטל אליו, מספיק שלושה ימים שהולך לאדם טוב ואדם מתחיל להתפלא, אבל אח“כ יש לו תירוץ לזה: כנראה שאני מהצדיקים הנסתרים והדור לא צריך לדעת ממני אבל באמת לאמיתה כל הדור חי בזכותי – בד“כ לוקח שלושה ימים עד שאדם מגיע להכרה הזאת. אבל מכיוון שהקב“ה מרחם עלינו אז ביום הרביעי אדם מקבל איזה סטירת-לחי ופתאום הוא מוצא את עצמו במקום אחרי לגמרי ומתעורר והבין שהוא בירר את השלושה ימים – מעשה אמיתי שהיה לפני כמה שנים:

התבודדות לפני עלות השחר

ידיד טוב שלי מקרית-ספר סיפר לי שהלך לו כמה חודשים בעבודת השם והוא ממש הרגיש מלאך השם-צבאות, כל בוקר הוא קם לפני עלות השחר, מקווה, התבודדות, לימוד שולחן-ערוך, תפילה בנץ כמו רשב“י. הוא מספר לי שאחרי כמה שבועות כאלה יום אחד הוא חוזר הביתה בשעה 7 וחצי בבוקר, לפתע הוא רואה אברך שיוצא עם תפילין ביד בדרך לתפילה. הוא סיפר לי שעברה לו מחשבה בראש: יהודי מתפלל בשעה 7 וחצי בבוקר?? הקב“ה כ“כ אוהב אותו אז למחרת הוא הראה לו על עצמו שיהודי יכול להתפלל שחרית גם בשעה 9 – זה נקרא הבירור של האמת לאמיתה, שאדם יכיר את עצמו ורבינו אומר שאדרבה ע“י זה נפקחין העיניים, מהנקודה הזאת האדם יכול להתחיל להבין יסודות ודרכים עמוקים מאוד איך הקב“ה מנהיג את העולם – אלו השלוש המידות הראשונות שהם כנגד חסד, גבורה ותפארת

רוצה להשכיח מאתנו בעצם את התכלית

אחרי מידת התפארת זה מידת הנצח. למילה נצח יש שתי משמעויות ורמז אחד. המשמעות של המילה נצח בפשטות זה נצחיות אבל יש עוד משמעות לנצח ובאמת 2 הדברים קשורים זה בזה. רבינו אומר שצריך שיהיה לאדם כל יום זיכרון עלמא דאתי (עולם הבא) ורבינו חוזר על הנקודה הזאת כמה פעמים שצריך שיהיה לאדם זיכרון עלמא דאתי. כשאנחנו נמצאים בעולם הזה, היצה“ר נותן לנו הרגשה ותחושה שלמעשה עיקר המציאות ועיקר החשיבות זה פה בעולם הזה – קשה לנו מאוד להתרומם במחשבה ובדעת לחשוב שבעצם כל מציאות העולם הזה זה מציאות ארעית וזמנית מאוד ומעלתה הגדולה היא רק בבחינה אחת, עד כמה היא מכינה אותנו באמת לחיי-הנצח. העבודה של היצה“ר זה להעצים מאוד את חשיבות ההצלחות של העולם הזה ולהשכיח מאתנו בעצם את התכלית של העבודה הרוחנית להכין את עצמנו למציאות הנצחית והאמיתית. יש סיפור ידוע על אדם שהיה קרוב מאוד לרבינו ואח“כ הוא נהיה סוחר עשיר והוא מאוד הצליח והיה טרוד מאוד במסחר..

עפ“י הראייה הזאת העולם הזה יקר מאוד

-מרוב טרדתו במסחר אזי כל הדיבורים של הצדיק התחילו לראות בעיניו כשגעון, אני יכול עכשיו להרוויח כסף, מה זאת אומרת ללכת עכשיו לעשות התבודדות, זה לא יעלה על הדעת. במעשה מבעל תפילה רבינו אומר שיש מדינה של תאוות ממון ושם יש הגדרה מאוד ברורה מה זה הזמן: ’טיים איז מני‘ (זמן זה כסף) – המשמעות של הזמן זה כסף, איכות הזמן מוגדרת לפי כמה שאתה מרוויח, ככל שאתה מרוויח יותר כסף כך הזמן מתעלה יותר ויותר – זה הרוח הדמיונית שמכניסה את האדם לתוך מציאות העולם הזה. הבירור הראשון של מידת הנצח זה מה שרבינו אומר שאדם צריך לזכור כל יום בעלמא דאתי, כשאדם יזכור שכל המציאות שלנו פה בעולם זה רק הכנה, אדרבה כשמסתכלים על זה בצורה הזאת אז העולם הוא יקר מאוד, כי על כל מצווה, כל לימוד תורה וכל חסד מה אנחנו יכולים להרוויח בדבר הזה. אם אדם יודע שהעולם הזה זה כלי והכנה באמת לנצחיות האמיתית אז האדם באמת מנצל את העולם הזה בצורה הכי טובה, אבל היצה“ר אומר לאדם שעולם הבא זה עוד נצח..

אולי פיליפיני יסחב אותם בכיסא גלגלים

אפשר לראות את העניין הזה של הנצחיות בתוכנו ובאחרים – לפני כמה זמן סיפר לי מישהו סיפור על אנשים בני 50+ שעשו כ“כ הרבה עוולות, גנבו וגזלו בכל מיני דרכים מאוד חריפות דרך כל מיני תרמיות, אז אמרתי לזה שסיפר לי את זה: אתה יודע, אם הם יודעים שהם חיים פה לפחות עוד אלף שנה אז אני עוד יכול לחשוב שזה שווה לעשות את כל זה, אבל אמרתי לו: אם יהיו לחברה האלה זכות אז עוד מעט איזה פיליפיני יסחב אותם עם כיסא גלגלים, הם כ“כ מוסרים את הנפש, עוד מעט הם כבר לא פה. אז אותו חסיד של רבינו התרחק מרבינו בעקבות ההצלחה הממונית, יום אחד רבינו ראה אותו דרך החלון והוא קרא לו. לא היה לו נעים לא לבוא לצדיק אז הוא בא לרבינו, רבינו הכניס אותו לחדר ולקח אותו לחלון, זה היה בברסלב. רבינו שאל אותו מה אתה רואה בחלון? אמר לו החסיד: אני רואה אנשים דוכנים וסוסים. רבינו אמר לו: אתה יודע, עוד חמישים שנה יהיו פה סוסים אחרים, דוכנים אחרים ואנשים אחרים, לאן אתה רץ?

אין לך כוח להשתחרר ממני!

לאן אתה רץ? עולם חולף הופכים לנצחיות ואת העולם הנצחי הופכים לטפל – זה הנקודה הראשונה בבירור מידת הנצח – בתוך הבחינה הזאת יש גם נקודה מאוד עמוקה, שורש הנשמה של האדם היהודי היא לא מפה, היא באמת נצחית אבל כשאנחנו מגיעים לעולם הזה והנשמה מתלבשת בתוך גוף, אחת הטענות החזקות שהיצה“ר טוען לאדם זה שהוא אומר: באמת אין לך כוח נצחי, והראייה היא שהנה, אני יותר חזק ממך ואתה חייב להיות משועבד לי – אדם נופל לאיזה תאווה מתאוות העולם הזה, נניח תאוות אכילה, תאוות ממון או התאווה הידועה (ניאוף), אחד הדברים שהיצה“ר אומר לאדם זה: תדע לך, אין לך כוח לצאת ולהשתחרר ממני – אני יותר חזק ממך והוא מביא לאדם ראיות, לדוגמא שמירת העיניים: כמה פעמים השתדלת בשמירת עיניים, מתי הפעם הראשונה ששמעת על גודל המעלה
של שמירת העיניים, הנה תראה מיום ששמעת ועד היום הזה תראה כמה פעמים רצית, ניסית, התפללת ותראה שאתה עושה מה שאני אומר לך, לא מה שאתה רוצה..

עבד זה שאדם משתעבד לתאוות העולם

אחת הטענות של היצה“ר זה להגיד לנו: אתם העבדים שלי – יש בזה סוד מאוד גדול, הכוונה של היצה“ר זה: אתם מוכרחים להתנהל לפי התאוות שלי כי אני יותר חזק מכם. בפרשת בהר רש“י כותב על הפסוק ’כי לי בנ“י עבדים‘ – שטרי קודם. רש“י מביא את זה בשתי מקומות בפרשה – עומק הדבר זה סוד בירור מידת הנצח. יש דיני עבד עברי בפשטות אבל יש פנימיות לעניין העבד, זה שאדם משתעבד לאיזה תאווה..

לעסוק בעניין של הממון 22 שעות ביממה

כשאדם משתעבד לאיזה תאווה מתאוות העולם הזה למעשה אדם נהיה עבד של התאווה הזאת, הוא ממש מוכרח לעבוד עבודות לתאווה הזאת, אם זה תאוות ממון אנחנו רואים שזה מסירות נפש יומם ולילה, זה 22 שעות ביממה אך ורק לעסוק בעניין של התאוות ממון – ברגע שאדם יודע שהוא יכול להרוויח כסף אנחנו רואים שהאדם לא מתעייף, מוסר את הנפש ולא מתעייף. אם אדם יודע שהוא ירוויח כסף אז אין עייפות, זה פלא. עוד דבר שאפשר לראות, לפני כמה שנים אמר לי מישהו: אתה רוצה לדעת איך עובדים את הקב“ה במסירות נפש? אם תוכל תהיה שלושה-ארבעה חודשים עם אחד מהמעומדים לבחירות לראש-הממשלה, אז תראה מה זה מסירות נפש, לא ישנים, לא אוכלים, כמעט ולא שותים, רצים ממקום למקום
בכוחות אין-סופיים, רק המחשבה שיש לו איזה סיכוי שעוד שלושה או ארבעה חודשים יגידו שהוא ראש הממשלה, הוא לא ישן ולא אוכל כלום – מוסר את הנפש..

יש לנו עבדות שקודמת לכל העבדויות פה

התאוות והמידות הופכות את האדם להיות עבד לדבר – אנחנו יודעים שאם יש תאווה אדם יעשה הכל כדי להשיג את זה – זה הפנימיות של העבדות של העבד העברי, היצה“ר בא וצועק את הצעקות האלה בעולם: תדעו לכם, אתם מוכרחים בדבר הזה, אתם לא יכולים להשתחרר ממני כי אני יותר חזק ממכם – מה מגלה לנו הפרשה? שטרי קודם. נכון שהנשמה בא לעולם והיא יורדת לגוף ולנפש בהמית, אז כל אחד עובר מה שעובר בעניין של תאוות העולם הזה אבל צריך לדעת שיש שטר קודם – יש לנו עבדות קודמת לכל העבדויות שאנחנו יכולים לרדת פה בעולם הזה, מה זה העבדות הזאת? הקב“ה אומר ’כי
לי בני ישראל עבדים, עבדי הם‘ – אנחנו העבדים של
הקב“ה והפנימיות של הדבר זה שכל העבדות שאדם נופל אליה פה בעולם הזה זה כי הוא מקבל מאיזשהו צינור תענוג ואז הוא בעצם מתמכר ומתחבר ומתקשר עם התענוג הזה..

מוטבע בתוך הנשמות שלנו

התענוג הוא שמקשר ומחבר את הנפש עם המציאות, אבל יש שורש לכל נשמה יהודית. כתוב בזוהר הקדוש שלפני שאדם בא לעולם, הקב“ה מראה לאדם ולא רק מראה אלא נותן לו לחוות את כל התענוגים שאדם יכול לזכות אם הוא יעשה את העבודה הנכונה בעולם הזה וזה מוטבע בתוך הנשמות שלנו. הזיכרון הזה נמצא באי-ידיעה אצלנו אבל הוא קיים בתוך הנפש שלנו, מצד הנשמה אנחנו יודעים שאצל הקב“ה יש תענוג פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה וזה מה שמשחרר אותנו מכל העבדות של העולם הזה. חדש ימינו כקדם – כמו שהיינו בימי קדם לפני שהנשמה בא לעולם וחווינו את הגן-עדן ואת התענוג להיות איתך, חדש אותנו למציאות הזאת.

הוא לא עוצר בריצה הוא פשוט משנה כיוון

הפרשה מגלה לנו שכמה שיהודי ירד לעולם הזה וכמה שיהודי יתבלבל בתאוות של העולם הזה אבל צריך לדעת שבפנימיות הנשמה שלנו יש לנו כוח נצחי יותר גדול מכל תאוות העולם הזה, לכן כשהקב“ה רוצה להחזיק מישהו בתשובה זה הדבר הכי קל אצל הקב“ה, מה הוא עושה? דבר מאוד פשוט, הוא מזכיר לו ניצוץ אחד חלקי מיליארדים שבמיליארדים את התענוג להיות איתו. לפני שאדם קיבל את הניצוץ אתה רואה אותו רץ לאיזה כיוון, להיות סגן ראש-הממשלה, להיות מיליונר ולהיות בתוך השיגעונות הכי גדולים של העולם הזה, הוא נמצא בריצה גדולה כי עמ“י זה עם של מסירות נפש, לא משנה לאן רצים, רצים במסירות נפש – בתוך הריצה הזאת הוא מקבל את הניצוץ, שימו לב, הוא לא עוצר בריצה אלא פשוט משנה כיוון, הוא רץ לתוך ישיבה, לתוך כולל או ביהכ"נ ומתחיל לעבוד את הקב“ה כמו השרפים והצדיקים
הכי גדולים, הוא רק מקבל את הניצוץ וישר עובד את הקב“ה בבחינות הכי גבוהות..

כוחות להתגבר על המשברים שבעולם!

-אחרי כמה חודשים כשהקב“ה לוקח את הניצוץ פתאום אדם שואל את עצמו: רגע, איפה אני נמצא בכלל, כי ברגע שזה מאיר האדם רץ, הוא לא יודע שום דבר – תמיד צריך לזכור שיש בתוכנו כוח יותר גדול מכל מציאויות העולם הזה ובאמת יש לו משמעות מאוד גדולה לדבר הזה שיש בתוך הנשמה שלנו פה בעולם הזה, זה לא שמה, פה בתוכנו יש לנו כוח-נצחי, זה דבר מאוד מהותי ומאוד יסודי מכיוון שהרבה פעמים אדם מגיע למשברים בעולם הזה, לפעמים יש בתוך העולם הזה שבירות ואז האדם נכנס לדיכאונות ולעצבויות, הוא כבר לא מאמין בכלום, אבל צריך לדעת מה שרבינו אמר אין שום ייאוש בעולם כלל הכוונה שאנחנו צריכים לדעת שיש לנו כוח להתגבר ולהתעלות מעל כל המשברים של העולם הזה כי שורש הנשמה שלנו יותר גבוהה מכל המציאויות של העולם הזה. לפני כמה זמן ישבתי ודיברתי עם
אנשים שעושים טיפולים נפשיים ורגשיים וכן הלאה – הם סיפרו לי שלפעמים מגיעים אליהם אנשים במשברים מאוד-מאוד גדולים, אמרתי להם: תראו לטפל
אין לי מושג, לא למדתי את זה ואני לא יודע איך לטפל אבל אתם כמטפלים
צריכים לדעת שלכל יהודי יש את כל הכוחות להתגבר על כל המשברים שיש בעולם..

אצל הפסיכיאטר הראשי של כדור הארץ

רק צריך להתחבר אולי ע“י תפילה אולי בצורה מעשית אולי לעשות לו קופת חיסכון שכל טיפול יוסיף מאה שקל ולקנות לו כרטיס טיסה לרבינו, שיקבל טיפול אצל הפסיכיאטר הראשי של כדור הארץ, לשלוח אותו לקליניקה המרכזית ואח“כ אפשר להמשיך את הטיפולים פה בארץ, כי ברגע שאנחנו מתחברים עם הצדיק עם הנקודה הנצחית שבתוכנו אדם מקבל כוחות להתמודד עם כל המשברים של העולם הזה, רק צריך לדעת את זה ולעורר את הנקודה הזאת, צריך הרבה תפילה על הדבר הזה – זה עוד משמעות בעניין מידת הנצח, לא רק לזכור שיש חיים נצחיים בעלמא דאתי אלא לזכור שיש גם נקודה נצחית בתוכנו פה בעולם הזה, אנחנו מחוברים
עם הנקודה הזאת וזה כוח גדול מאוד לכן יהודי יכול
לצאת מכל התאוות של העולם הזה בגלל שהשטר של הקב“ה קודם לשטרות העולם הזה, העבדות שלנו להקב“ה.

הגוי לא מאמין שזה אפשרי

יש הבדל מהותי בן יהודי לגוי, גוי לא מאמין שאפשר לצאת מתאוות העולם הזה, בפרט לא מהתאווה הידועה, אחד הדברים שהגויים מתווכחים עם היהדות זה שהגויים טוענים כנגדנו: אתם לא יכולים להשתחרר מתאוות העולם הזה, אין מציאות כזאת. הכוח שלנו והצעקה שלנו זה: בוודאי שאפשר לצאת. השטר שלי קודם הכוונה
שהכוח שלנו להתגבר על כל תאוות העולם הזה מצד היותנו מחוברים עם
התענוג של הקב“ה, זה נותן לנו את הכוח לצאת מכל תאוות העולם הזה – זה
בחינה אחת במידה של הנצח וממילא זה נותן לנו גם את הכוח לנצח את כל המלחמות

כזה גילוי א-לוקות שהנשמות ברחו מהגוף

כלל שמאיר בתוכנו הנקודה הנצחית משם אנחנו גם מקבלים את הכוח לנצח את המלחמות שאנחנו צריכים להתמודד בעולם הזה – למעשה עיקר עבודת הנצח זה הזיכרון בעלמא דאתי כמו שרבינו אומר שכל יום צריך לזכור שיש עולם הבא, הכל זה רק הכנה פה – זה נקודה אחת. הנקודה השנייה זה ההתקשרות עם הצדיק, כי הצדיק כל פעם מלבה בתוכנו את הנקודה הזאת. הזוהר הקדוש אומר שבאמת כל יהודי קיבל את הנקודה הנצחית לפני שהוא בא לעולם. בחינה נוספת שקיבלנו בתוכנו
זה שכתוב שכל נשמות ישראל היו במתן תורה, כל הנשמות היו במתן תורה אם
זה בגוף ואם זה בנשמה, כשהקב“ה אמר ’אנכי השם א-לקיך‘ ו’לא יהיה לך
א-לקים אחרים על פני‘ היה כזה גילוי של א-לוקות בנשמות לכן הנשמות ברחו מהגוף

אשתי לא בסדר, הילדים לא בסדר וכו‘

מידת הנצח זה ההתקשרות עם הצדיק והזיכרון של העלמא דאתי (עולם הבא) הוא מעורר בתוכנו את הבחינות האלה של מידת הנצח. המידה שאחרי מידת הנצח נקראת מידת ההוד – אומר רבינו האר“י הקדוש בכמה מקומות שעיקר הכניסה לקדושה ועיקר תיקון הנשמות ועליית כל הניצוצות והנשמות זה במידת ההוד. מידת ההוד זה השורש של כל העליות, כך אומר רבינו האר“י הקדוש. מידת ההוד מרמזת על כל הבחינות של ההסתרות פנים שאנחנו עוברים בעולם הזה וכשאנחנו עוברים הסתרת פנים זה ריחוק ומסך שהאור של השם לא מגיע אלינו – אנחנו יכולים לראות שלפעמים יש לנו ימים שברוך השם אנחנו עובדים את הקב“ה ואנחנו כבר 80% רשב“י, הבעיה שיום-יומיים אחרי זה והוא רחום יכפר עוון. רבינו אמר שאחד הניסיונות של הדור שלנו זה פעם מלאך פעם גלח (כומר ביידיש) – המצב של ההסתרת פנים זה הבירור של מידת ההוד, אומר רבינו הקדוש שכל הגלות שעדיין לא תוקנה בעולם זה מידת ההוד. קלקול מידת ההוד זה דוה, הכוונה שאדם אומר: לא טוב לי, זה לא בסדר, אשתי לא בסדר, הילדים לא בסדר וכן הלאה וכן הלאה

לראות איך יש בהכל טובה מאוד גדולה

ההתמרמרות שאדם מסתכל על כל מה שקורה איתו בעין-שלילית זה קלקול מידת ההוד, ההיפוך של מידת ההוד זה טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון – ללמוד איך להסתכל על כל דבר ודבר בעין חיוביות, אחד התיקונים הכי גדולים של הדור שלנו זה תיקון מידת ההוד, הכוונה ללמוד איך להסתכל על כל מה שקורה לנו, אם זה בחיים הפרטיים שלנו עם עצמנו, עם המשפחה, עם החברים, עם החברה, עם עמ“י ועם כל הבריאה – כל הזמן להתחבר עם הנקודה שאמר ר‘ עקיבא ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘ – לראות איך יש בהכל טובה מאוד גדולה. לפני שאדם מגיע לבירור של מידת ההוד הכוונה בלי עבודה רוחנית, האדם הופך להיות מר-נפש..

היצה“ר לא התפטר וגם לא הלך הביתה

העבודה שלנו במידת ההוד זה להסתכל במשקפיים חדשות על העולם, לראות את החסדים ואת הטוב של הקב“ה. זה שנכשלים בעולם הזה וזה שמקבלים קצת ביזיונות בעולם הזה זה כתוב באיזה ספר שזה לא טוב? אדרבה כל הדעת האמיתית זה לראות איך כל המאורעות של החיים שלנו הם רק לטובתנו, גם כשעוברים עלינו קצת צמצומים וביזיונות ועובר עלינו מה שעובר עלינו, אדרבה תסתכל בעצם שאדם לא יכול לעלות ולא יכול להתעלות אם לא מדי פעם בפעם נותנים לנו איזה מכה או סטירה להחזיר אותנו למסלול – גם כשאנחנו הולכים במסלול טוב היצה“ר לא התפטר ולא הלך הביתה והוא גם לא מתייאש אז אחרי כמה זמן הוא מטעה אותנו, המכה שהקב“ה נותן לנו זה חסד מאוד גדול כדי להחזיר אותנו למסלול הנכון – זה נקרא תיקון מידת ההוד, להפוך דוה להוד, להפוך את העצבות ואת ההתמרמרות להסתכלות חיובית על כל המציאות שלנו עד שנגיע לטוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון. היום אחת הבעיות שכולם מתמודדים איתם זה למעשה גם הסחורה הכי יקרה בארץ: שמחה, אושר ושלוות הנפש – צריך לדעת שהשורש זה ’טוב להודות להשם‘ לקבל משקפיים אחרות וזה רפואת הנפש. המידה שאחרי מידת ההוד זה מידת היסוד – ידוע שהיא נקראת יסוד כי כל בניין הנפש של האדם עומד על המידה הזאת – עפ“י רוב מידת היסוד מתייחסת לעניין של תיקון התאווה הידועה..

נעשית בחינה שנקראת מסילות-בלבבם

המשמעות הפנימית של מידת היסוד היא יותר רחבה – מידת היסוד זה הצורך והכוח בנפש האדם להתחבר ולהתקשר. האדם חייב להתקשר, אדם לא יכול לחיות בעולם הזה בחלל ריק, בלי חברים, בלי אנשים שהוא מקבל מהם, מכבד אותם ומעריץ אותם. התיקון הראשון של מידת היסוד אצלנו זה עם מי אנחנו מתחברים ומתקשרים – עם מי שהאדם מתחבר ומתקשר מיד יש התחברות והתקשרות נפשית ורוחנית, לא חייב שאדם יכיר את אישית את מי שהוא מתחבר ומתקשר איתו, אדם יכול להעריץ איזה דמות והנפש שלו מתחילה להתקשר עם אותה דמות. אומר רבינו שברגע שיש התקשרות בין שני אנשים או אפילו בין אדם לאיזה דמות, מיד נעשה בחינה שנקראת מסילות-בלבבם, הכוונה מה שיש בלב של האדם שאתה מתקשר אליו עובר אלייך והלב שלך אליו, ז“א שבעצם יש פה התחברות נפשית ורוחנית עם מי שאנחנו מתקשרים, לכן רבינו אמר להגיד את היסוד הזה כל יום ’הרני מקשר את עצמי‘ החשיבות הגדולה זה שנזכה להתחבר עם הצדיקים האמיתיים..

להעריץ כדורסלן כושי בגובה של 2 מטר

ההתקשרות שלנו עם נפש הצדיק פועלת מסילות-בלבבם, הכוונה מה שיש לך בלב הולך לצדיק ומה שיש בלב של הצדיק הולך אלינו – איזה מתנה גדולה זאת, לא רק שהצדיק נותן לנו את הלב שלו אלא הוא גם לוקח את הלב שלנו, זה כל התקווה שלנו שיקח את מה שיש לנו בלב, ב“ה זכינו להכניס לתוך הלב את כל הדמיונות של העולם הזה ואנחנו מחפשים מישהו שיקח את זה מאתנו – כל פעם שאדם אומר הרני מקשר את עצמי, משתטח על הציון של הצדיק ולומד את התורה של הצדיק אז כל הדמיונות והשטויות שיש לנו בלב עוברים אל הצדיק ומה שיש בלב של הצדיק עובר אלינו, לעומת זאת יש אדם שמעריץ איזה כדורסלן כושי בגובה 2 מטר ועשרה, צריך לדעת שמה שיש בלב של הכושי הזה עובר אלייך, זה סכנה גדולה מאוד להתחבר עם כאלה דברים, לכן ההתקשרות עם הצדיק זה יסוד מאוד-מאוד גדול..

החיות של היצר הרע כולה שקר והבל…!

התיקון והבירור של המלכות שזה המידה האחרונה זה לאן אנחנו מפנים את המבט שלנו מאיפה לקבל את החיות כי צריך לדעת שאין אדם בעולם הזה שלא מפנה את המבט לאיזה מקום, אם זה מצד הקדושה ואם זה מהצד השני. גם הס“א מפנה את מבטה לקבל כי מציאות האדם בעולם זה מציאות של חיסרון לכן כולם מפנים את מבטם לקבל חיות מאיזשהו מקום. התיקון של מידת המלכות זה שאנחנו מפנים את המבט שלנו להקב“ה – הטענה של הס“א וכוחות הטומאה זה: יש לי חיות לתת לכם. אבל כל החיות של היצה“ר זה חיות שכולה שקר והבל, זה דמיונות. הזוהר הקדוש אומר שכל חיות שאדם מקבל מצד היצה“ר זה נקרא בבחינת מדבר ובסופו של דבר זה יביא לחורבן והרס לעומת זאת כשאדם מוסר את הנפש לקבל את החיות מצד הקדושה, לפעמים צריך לוותר על דברים וכו‘ – באותו רגע שאדם עושה מסירות נפש הס“א צועקת לו: אתה הולך להחריב את כל החיים שלך. אבל צריך לדעת שאם אדם עשה מסירות נפש להקב“ה, פתאום הוא יראה איך הכל פתאום מתהפך לאיזה בניין שאי אפשר לדעת בכלל איך הדבר הזה נבנה – זה התיקון והבירור של מידת המלכות.

הפוסט פרשת במדבר | ימי העומר – הכנה לקראת חג השבועות הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נלמד מעניין הזמן שבו אנחנו נמצאים עכשיו, ספירת העומר,
כי כל זמן יש לו את ההשפעה וההנהגה המיוחדת לאותו זמן ועל-ידי
שאנחנו לומדים מעניין הזמן על-ידי זה אנחנו בעצם מכינים כלים לקבל את השפע של הזמן. עכשיו אנחנו נמצאים בימים שמובא הרבה בספרים הקדושים ורבי נתן גם כותב את זה בליקוטי הלכות שימי ספירת העומר הם למעשה ימים שורשיים מאוד לכל סדר המציאות שלנו, הן בכלל עם-ישראל והן אצל כל אחד ואחד מאתנו בפרטיות

במצב של חיסרון דעת גדול

המשמעות הפנימית של ימי העומר הם לא רק לימי העומר אלא למעשה זה לכל החיים שלנו. נתבונן מה המשמעות ומהם עומקם של הדברים – מובא בספרים שכאשר מסתכלים על כל סדר יציאת מצרים זה מחולק לארבעה שלבים, השלב הראשון זה שעמ“י היה במצרים, השלב השני זה יציאת מצרים שלמעשה זה נמשך יממה אחת בט“ו בניסן, לאחר מכן מתחילים 49 ימי ספירת העומר, השלב הרביעי זה שבועות וקבלת התורה – הזמנים האלה שעמ“י היה בזמן גלות מצרים ויציאת מצרים, למעשה ר‘ נתן כותב שהשלבים האלה מלווים את כל החיים שלנו במחזוריות, כל פעם אנחנו עוברים איזשהו שלב מתוך הארבעה שלבים האלה. נתבונן מהם הארבעה שלבים – השלב הראשון זה גלות מצרים, רבינו האר“י כותב שגלות מצרים זה גלות הדעת, ז“א שהיה חיסרון דעת. כשאדם יודע שיש בורא לעולם שהוא מנהיג ומשגיח ויש לו דרישות מאתנו שזה המצוות וההלכות וע“י זה הקב“ה נותן לנו שכר וכן הלאה, זה נקרא דעת. בזמן שעמ“י היה במצרים כשהיה גלות הדעת, עמ“י היה במצב של חיסרון דעת גדול מאוד על הנקודה של ההשגחה הפרטית,
שיש מנהיג ומלך לעולם – מכאן רואים שחייב כל אדם לעבור מצד הנהגת העולם לא משנה באיזה אופן ובאיזה דרך, שלב של חיסרון הדעת

כל אדם חייב לעבור מצב של חיסרון דעת

כשאדם נמצא בחיסרון הדעת הוא לא יודע שיש בורא לעולם, הוא לא חי את המציאות הזאת, גם אם הוא ידע באיזה ידיעה שכלית זה עדיין לא אומר שיש לו דעת כי דעת זה החיבור בין המוח לבין הלב ’וידעת היום והשבות אל לבבך‘, צריך על כל פנים להרגיש קצת בלב שיש בורא לעולם. מצד זה שעמ“י היה בגלות מצרים ועיקר הגלות זה חיסרון הדעת, כתוב בספרים הקדושים שכל אדם חייב לעבור איזשהו שלב שהוא לא יודע שיש בורא לעולם, יכול להיות שבאיזה הבנה שכלית אנחנו יודעים שיש בורא לעולם אבל אנחנו לא חיים עפ“י זה, אנחנו לא מרגישים את זה ואין לנו שום קשר והתחברות עם המקום הזה וממילא האדם רודף אחרי דברים של העולם הזה

להיות סגן רה“מ

כל מציאות העולם והבריאה זה מציאות של חיסרון ותמיד האדם יחפש דרך למלא את החיסרון, אם זה בא דרך התורה, המצוות המעשים טובים וכן הלאה, אז מיד האדם ילך למקומות אחרים וזה בהכרח, אין אפשרות בין זה לבין זה, אדם לא יכול לחיות בחלל ריק, אז אדם ירצה שיהיה לו מיליון $ בעובר ושוב, הוא רוצה להיות סגן ראש הממשלה, הוא רוצה להיות במסיבות טבע הכי מסעירות שבעולם, זה לא משנה מה..

הוא לא יודע שהוא במצרים

האדם היהודי הוא חכם אז הוא יודע מיד לטכס את העצה מאיפה לשאוב את החיות שלו – זה השלב הראשון שנקרא גלות מצרים – כשאדם נמצא בשלב הזה ובמציאות הזאת, אין שום אפשרות שבעולם שאדם יתחיל להתעורר ולחפש את הקב“ה, מדוע? כי אדם לא יודע. כל הגלות זה אי-ידיעה אז ברגע שאדם לא יודע, אין שום סיבה שבעולם שעכשיו הוא ילך ויחפש איזה דרך להתקרב אל הקב“ה. השלב השני שזה יציאת מצרים, על זה כתוב בהגדה של פסח ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ – זה גילוי שכינה. עומק הדבר זה שכדי לעבור לשלב השני שזה יציאת מצרים שזה לצאת מהמציאות של חיסרון דעת, חייב להיות התגלות א-לוקית, אף אדם לא מתקרב להקב“ה או חוזר בתשובה מתוך איזשהו דבר שהוא עושה, זה חייב להיות שהקב“ה בעצמו מאיר לו בתוך מצרים, זה חייב להיות כי אם אדם מתעורר הוא לא לגמרי במצרים. כשאדם נמצא בתוך מצרים הוא פשוט לא יודע אז ממילא אין תביעה כנגדו. כל תשובה שנעשית בעולם זה חייב להתחיל להיות ממציאות שהקב“ה בעצמו מעיר את האדם. כל אחד שיתבונן בעצמו וישאל אחרים יראה
שיש קושייה שאנחנו לא יכולים להסביר: איך חזרנו בתשובה?

בנץ כל עמ“י רץ אחרי עמוד הענן למדבר

אדם היה באמצע איזה ריצה, להשיג מיליון דולר או להיות סגן ראש הממשלה וכן הלאה, שימו לב כשאדם מתעורר לתשובה הוא לא מפסיק לרוץ אלא הוא משנה את הכיוון ריצה שלו, פתאום האדם רץ לכולל או רץ לישיבה, איך זה קורה? באמת זה הקב“ה בעצמו שולח את האור הא-לוקי שלו אלינו – באותו רגע שמאיר בנו האור הא-לוקי הזה, באותו רגע אין שום קושיות, אין שום שאלות, אין שום מניעות, שום תאווה בעולם, שום רצון אחר – הכל מתבטל למציאות הזאת וזה היה ממש יציאת מצרים. ביציאת מצרים אף אחד לא אמר כלום פשוט בנץ החמה של ט“ו בניסן  עמוד הענן התחיל ללכת למדבר וכל עם ישראל רץ אחרי עמוד הענן וזה מה שקורה
לנו ברוך השם, מדי פעם בפעם אדם רואה את עמוד הענן ופשוט מתחיל לרוץ אחריו.

הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו

השכינה לקחה אותנו בעצם אחריה אבל בשלב הזה ובמציאות הזאת אם נתבונן בעומק הדבר יש משהו עיקרי שחסר פה – חסר פה העבודה והבחירה שלנו – בשלב השני אין עבודה ובחירה שלנו כי כשמאיר אור א-לוקי לנשמה יהודית הנשמה היהודית תרוץ אחרי זה גם לקצה השני של העולם. עיקר תכלית בריאת העולם ומה שהקב“ה רוצה מאתנו בעיקר זה את העבודה לכן אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י שבזמן יציאת מצרים בצאת הכוכבים של ט“ו בניסן האור הזה הסתלק ואז התחיל השלב השלישי שנקרא ימי העומר. בימי העומר האור הזה הסתלק ובשעה שהוא הסתלק כל הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש כלל גדול מאוד שאותו הוא מזכיר הרבה פעמים: אין שום אור שמאיר שמסתלק, שהוא מסתלק לגמרי, תמיד כל אור רוחני משאיר רשימו (רושם) במקום שבו
הוא האיר, במקרה הזה זה הנשמות שלנו בעצמן, האור של יציאת מצרים האיר
בנו ואחרי 24 שעות הוא הסתלק – ר‘ נתן כותב שעכשיו בפרטיות זה לא חייב
להיות יממה אחת, האור הזה מאיר לאדם וזה יכול להיות חצי שנה, שנה או חודשיים..

האור עצמו לא נשאר רק הרשימו נשאר

רק הקב“ה יודע כמה זמן האור הזה צריך להאיר לאדם – זה מאיר לנו וכשזה מאיר אדם לא שואל שום שאלות, הוא פשוט רץ. בד“כ אדם רץ כמה חודשים,
נכנס לישיבה או לכולל, אחרי כמה חודשים שהאור מסתלק אדם קם בבוקר מסתכל בראי ואומר: מאיפה יש לי פיאות וזקן, איך הגעתי למצב הזה בכלל שיש לי כיפה ופיאות,
מה אני עושה פה בכלל במקום הזה? אנחנו אומרים את
זה קצת בבדיחותא אבל פתאום אדם מתעורר למציאות חדשה לגמרי וזה נקרא השלב השלישי של יציאת מצרים וזה ימי ספירת העומר – מה העומק והפנימיות של
ימי העומר? אומר רבינו האר“י הקדוש שהאור של יציאת מצרים הסתלק מאתנו אבל כמו שאמרנו כל אור משאיר רשימו, נשאר בתוכנו הרשימו של יציאת מצרים, האור עצמו לא נשאר אבל הרשימו של יציאת מצרים נשאר בתוכנו

להרגיש את התענוג והאהבה

מה ההבדל הלכה למעשה בין יציאת מצרים לבין הרשימו של יציאת מצרים? כתוב בספרים הקדושים שבזמן שיש את האור של יציאת מצרים שעל זה נאמר בהגדה ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ זה גילוי שכינה – בזמן הזה האדם מרגיש את האהבה ואת התענוג להיות עם הקב“ה – להרגיש את התענוג ואת האהבה להשם זה מבטל את כל מציאות העולם הזה, בשלב הזה אין תאוות ואין מידות רעות, המציאות
של העולם הזה מתבטלת אצל האדם בשלב הזה – זה בזמן הארה של יציאת מצרים..

אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה

-בזמן הרשימו אנחנו לא מרגישים את התענוג ואת אהבת השם כמו ביציאת
מצרים, מה כן יש לנו? אנחנו זוכרים שטוב לנו להיות עם הקב“ה, אנחנו לא מרגישים את הטוב אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה ולמעשה עיקר העבודה שלנו בעולם הזה זה בזמן הזה – ימי ספירת העומר הם שורשיים לכל השנה לכן לא רק בימי העומר יש לנו את העבודה הזאת אלא חייב להיות אחת לכמה זמן שתתחדש אצלנו העבודה של ימי העומר. אדם קיבל הארה רוחנית ואז הוא הרגיש את התענוג להיות עם הקב“ה ובימי העומר זה מסתלק אבל אנחנו לא שוכחים שטוב להיות עם הקב“ה, ואז היצה“ר שבזמן יציאת מצרים חשבנו שהוא התפטר כי כל אדם שנמצא ביציאת מצרים בטוח שכל הסיפור של היצה“ר זה משהו היסטורי, אני זוכר שפעם היה לי יצה“ר. באותו זמן אדם מרגיש כ“כ טוב להיות קרוב להקב“ה אז אין תאוות של העולם הזה ואין מידות רעות, אין כעס ואין גאווה, אין כלום, אבל אז היצר הרע חוזר..

נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר

-היצה“ר חוזר לאדם עם שיטות חדשות. צריך לדעת שהיצה“ר הוא החסיד ברסלב הראשון, הוא לא מתייאש, הוא חוזר בחזרה עם כל התוקף שלו – פתאום אדם קם בבוקר והוא כעסן, בעל גאווה, הוא נופל לשיגעונות, הכל חוזר אליו, אבל צריך לדעת שזה  הזמן של העבודה – מה נותן לנו את הכוח לעמוד כנגדו? הרשימו של אור יציאת מצרים, שאנחנו זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה – זה בעצם נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר כי באמת בזמן הזה של ימי העומר יש מצבים שהיצה“ר כ“כ מתעצם כנגדנו שאם לא היה לנו כוח מצד הרשימו אז ח“ו היינו יכולים להתייאש
כי זה לא פשוט, היצה“ר לא מוותר לנו והוא בא במלחמות גדולות מאוד כנגדנו.
אם נתבונן עיקר הלב של המלחמה זה בשלוש בחינות, דבר ראשון כל המידות
הלא טובות מתעוררות בימי העומר. בזמן יציאת מצרים האדם בטוח שהוא
כבר יצא ממידת הכעס, רבינו אומר שבזמנים האלה אדם בכלל שוכח שיש כזה דבר..

קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה ורצון לכבוד

בימי העומר פתאום הכל חוזר וכל המלחמה בעצם מתבטאת בשלוש בחינות: דבר ראשון זה מידות לא-טובות. דבר שני זה התאוות של העולם הזה והדבר השלישי זה האמונה. פתאום האמונה מתערערת: השם כן משגיח עליי או לא? השם כן רוצה אותי או לא? הבלבולים על האמונה זה קושיות שיש לנו על הקב“ה ועל הצדיקים. באמת יש בזה הרבה מאוד בחינות, אם נסתכל במידות
לא-טובות אז ברוך השם לא חסר, יש קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה, רצונות של כבוד וכן הלאה. תאוות של העולם הזה? ברוך השם יש הרבה תאוות. בלבולים באמונה? יש הרבה בלבולים באמונה. כשאנחנו מסתכלים על העבודה אנחנו צריכים לעשות סדר בכל העבודה הזאת ואת זה למעשה חז“ל גילו לנו – המקור זה בזוהר הקדוש ואחר-כך זה מובא עוד הרבה בספרים הקדושים – הסדר של העבודה זה שבע הספירות, בכל יום בספירת העומר
יש איזה בחינה של ספירה אחרת שאנחנו מתקנים. בכלליות יש שבע ספירות כידוע: חסד, גבורה, תפארת,
נצח, הוד, יסוד, מלכות – כל אחת מהספירות האלה
כלולות מכל השבע, ז“א שיש שבע בחינות בכל ספירה וספירה, מה עומק כל העניין של הספירות הלכה למעשה?

מה בעצם העבודה שיש לנו?

עומק העניין זה שבכל ספירה יש בה סדר שלם של עבודה וכאשר אנחנו עושים את העבודה לפי סדר הספירות שזה שבע השבועות של ספירת העומר בזה אנחנו ממשיכים תיקון כללי על כל המידות, על כל התאוות ועל כל הבלבולים באמונה – ההתבוננות בעבודה שיוצאת הלכה למעשה מהספירות היא בעצם כוללת בתוכה את כל העבודה הרוחנית שלנו. הרבה ספרים גילו לנו והרחיבו לנו מה העבודה שלנו לפי הספירות כי זה עבודה שהיא כוללת את הכל. התורה נתנה לנו שבע שבועות שזה כנגד השבע מידות האלה, נתחיל להתבונן קצת בספירות מה העבודה שיש לנו וגם נזכור שימי העומר כלליים לכל החיים שלנו..

ספירת החסד זה התיקון של כל המידות

נתבונן בזה לפי הסדר, הספירה הראשונה זה ספירת החסד. כשאנחנו אומרים שיש עבודה בספירת החסד הכוונה שיש מידה רוחנית שגם מתגלית בתוכנו שאפשר לקחת את זה אל הלא-טוב ואפשר לקחת את זה אל הטוב ויש לנו עבודה של בירור איך אנחנו בעצם זוכים לעשות את העבודה ואת התיקון של מידת החסד. רואים שספירת החסד זה התיקון של כל המידות לכן רואים שאברהם אבינו שהוא השורש של כל נשמות ישראל לכן מידתו היא מידת החסד מכיוון שזה השורש של הכל. בפשטות שבדבר העבודה שלנו זה כמובן להשתדל לעשות חסד עם הזולת – הפשטות של הדברים זה שאנחנו משתדלים לעשות חסד עם הזולת זה פשט הדברים

כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת…

מה העומק של מידת החסד? מובא בספרים הקדושים שהקב“ה ברא אותנו עם 2 כלים ושתי כוחות יסודיים מאוד בנפש, אחד זה הרצון והצורך שלנו לקבל ואחד זה הרצון והכוח שלנו לתת, לכל אדם יש רצון לקבל ויש רצון לתת – לפני שאדם מתבונן בעבודה של המידות ובעבודה הרוחנית אנחנו בעצם חיים עפ“י הטבע, איך שאנחנו גדלים ככה אנחנו גדלים, כשאנחנו הולכים עפ“י הטבע לעולם האדם נמצא במציאות שהוא רוצה לקבל – לפני שאנחנו מתחילים לעבוד את העבודה הרוחנית האדם רוצה לקבל, אם כל אחד יתבונן טוב בחייו עד שהוא הגיע לתורה, לצדיק ולעבודה הרוחנית למעשה היינו באיזשהו מהלך של חיפוש, חיפשנו בעולם הזה איך אנחנו מקבלים
הכי טוב והכי הרבה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, מה שאדם היה מוכן לתת זה מכיוון שיהודי הוא אדם חכם והוא יודע שיש דברים שכדי לקבל אותם צריך לתת, אם אני לא יהיה מוכן לתת או על כל פנים לשחק תפקיד שאני מוכן לתת אז אני לא יקבל, אז כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת, ז“א זה משחק כזה, זה דיפלומטיה..

היום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש

כביכול אדם מציג את עצמו שהוא בעל חסד, בעל נתינה וכל הלאה אבל באמת לאמיתה אם אדם לא הגיע למדרגה של העבודה הרוחנית האדם רק מחפש דרכים לקבל, אם זה בתאוות אם זה במידות, אם זה בכבוד, אם זה בגאווה, בתאוות אכילה, בתאווה הידועה (ניאוף), ממון וכל האלה, לא משנה מה. יש כמה צינורות של קבלה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, כל התרבות המערבית בעצם בנויה על מין מסר כזה, זה מולקולות באוויר, אם יש דבר שאתה יכול לקבל בכבוד בגאווה ובתאווה ואתה לא תקבל את זה אתה תיתן את הדין על זה, לכן אנחנו רואים שהיום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש, ביראת שמיים, כי אדם מרגיש שאם יש איזה תאווה שהוא יכול לקבל והוא לא יקבל אותה אז יענישו אותו, אז רודפים במסירות נפש אחרי זה. העבודה שלנו זה להתעורר ולהתבונן שיש לנו עוד כוח בתוכנו, בטבע הכוח הזה נעלם בתוכנו אבל יש עוד כוח בתוכנו וזה כוח הנתינה לזולת ובאמת עיקר העבודה שלנו פה זה להמעיט ברצון לקבל ולהגביר ולגלות בתוכנו את הרצון של הנתינה..

אחד המצרכים הכי עיקריים

מכיוון שהיינו צריכים לעבור את גלות מצרים וגלות מצרים זה בעצם להעצים את הקבלה לכן קשה שלנו כי עכשיו יש לנו טבעים שאנחנו צריכים להתגבר עליהם אבל צריך לדעת שכל שורש האושר והשמחה של האדם זה כמה שאדם זוכה להיות בבחינת נותן, שם זה כל השורש של השמחה ושל האושר של האדם. היום אחד המצרכים הכי-הכי עיקריים בכדור הארץ זה שמחה ואושר – כולם מחפשים את זה, הולכים לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים, יש כאלה שאומרים אולי זה נמצא בעשבים מסויים, בכדורים מסויימים, כל מיני הזיות, אולי שמה נמצא האושר והשמחה, נוסעים להודו..

ככל שאדם יותר נותן ככה הוא יותר שמח

-נוסעים לכל העולם אבל מה בעצם מחפשים? כולם מחפשים בעצם אושר ושמחה, כל התרבות המערבית אומרת: כמה שתקבל יותר תענוגים אתה תהיה יותר מאושר ושמח וצריך לדעת שזה עיקר-עיקר עלמא דשקרא, אין שקר יותר גדול מזה כי ככל שמתעצם באדם הרצון וההתמכרות לקבל האדם נהיה יותר עצוב ודכאוני, כל השמחה זה כשאדם מגלה בתוכו את הרצון לתת, ככל שאדם הוא יותר בבחינת נותן לזולת האדם יותר שמח – שורש העצבות זה הקבלה, שורש השמחה זה הנתינה, צריך לדעת שזה כלל גדול מאוד. לפני כמה שנים יהודי שהכרתי סבל ממה שהוא סבל אז הוא הלך לפסיכיאטר, הוא סבל הרבה מעצבות ודיכאון אז הפסיכיאטר
הציע לו ללכת לאיזשהו סוג של תאווה והוא אמר לו ששם הוא ימצא את האושר שלו..

לצאת מכל מצוקות העצבות והדיכאון:

אותו יהודי בא וסיפר לי את מה שאמר לו הפסיכיאטר, אמרתי לו: תראה איזה שוטה הפסיכיאטר הזה, הוא עכשיו הולך להטביע אותך עוד יותר בעצבות ובדיכאון, אז אתה תקבל איזשהו משהו לכמה שעות, אחרי זה יתעצם בתוכך הצורך והרצון לקבל, מחר בבוקר אתה תהיה מדוכא פי-שתיים מאתמול, אחרי כמה ימים אתה תלך לפסיכיאטר ותגיד: תראה, אני יותר עצוב ממה שהייתי בפעם הקודמת. אז הוא יגיד לך: אם כך אין ברירה, אתה במצב מאוד-מאוד בעייתי, אתה חייב לקבל כדורים נגד דיכאונות ואז מתחילים להלעיט את האדם בכדורים – עיקר היציאה מכל המצוקות של העצבות והדיכאון זה לחפש איך להיות נותן. באמת העבודה ביום-יום היא לחפש הזדמנויות קטנות, לא ללכת בגדול, לא להתחיל להפוך עולמות, הכוונה להתחיל לחפש דברים קטנים שאנחנו הופכים להיות נותנים ולא מקבלים. לדוגמא יושבים עם המשפחה או עם החברים ואוכלים, יש כאלה משפחות שיש להם מסורת קדמונית שבסוף הסעודה שותים תה, בד“כ כל בעל מכובד בפרט אם הוא תלמיד חכם הוא יודע שמלפני הבריאה כתוב שמי מכין את התה? מה זה לא הדבר
הכי פשוט בעולם? בוודאי שהאישה מכינה את התה, מבריאת העולם זה כתוב ככה..

אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים

-אם נתבונן בעומק הדבר, מה אנחנו רוצים? לשבת על הכיסא ושיביאו לנו תה, אנחנו לא רוצים להיות נותנים פה אנחנו רוצים להיות מקבלים
פה, אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים האלה זה
תמיד לחפש איך אנחנו זוכים להיות נותנים ולעבוד על הדברים הקטנים שבחיים שלנו, להיות נותנים ולא מקבלים, בכל הזדמנות. רבינו האר“י שואל שאלה על פרקי אבות, כתוב (פרק ד‘-ט“ו) ’הוי מקדים בשלום כל אדם‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שיש פה במשנה הדגשה, בד“כ אנחנו לא שמים לב לזה, המשנה אומרת הוי מקדים כל אדם, ז“א שיש עניין להיות הראשון שאומר שלום. אומר רבינו האר“י שעומק הדבר זה שכששני אנשים נפגשים, הראשון שאומר שלום הוא בבחינת נותן והמחזיר שלום הוא כבר בבחינת מקבל כי הוא אומר את השלום אחרי שהוא כבר מקבל שלום

’הוי מקדים בשלום כל אדם‘

מפה לומדים שאפילו לכאורה בדבר כ“כ פשוט שלא דורש פה עכשיו איזה מאמץ מיוחד, זה דבר פשוט מחיי היום-יום שלנו – אומר רבינו האר“י הקדוש שאפילו זה פועל תיקון גדול מאוד, עצם העובדה שאנחנו בבחינת הנותנים בלהגיד שלום ולא מהמקבלים – לכן אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו בכל דבר בחיים שלנו להאיר בתוכנו את כוח הנתינה ולראות כמה שפחות אנחנו צריכים לקבל – אדם לא יכול להיות בבחינת אפס-קבלה, אתם תמיד צריך להיות מקבל, אולי אם היינו בבחינת משה רבינו היינו רק בבחינת נותן. אנחנו עדיין במציאות שאנחנו צריכים לקבל אבל צריך לחפש ולהשתדל מאוד איך לחזק בתוכנו את נק‘ הנתינה ולא את נק‘ הקבלה..

בבית ברזים מזהב, בחוץ צי של מכוניות

לפני ארבע שנים בערך ניגש אליי מישהו אחרי השיעור בת“א, ברוך בעל תשובה חסיד ברסלב והוא סיפר לי סיפור מאוד-מאוד קשה על דוד שלו, יהודי בן שבעים פלוס שעבר אסון מאוד גדול במשפחה שלו, הוא אחד האנשים הכי עשירים בת“א, ברזים מזהב וצי של מכוניות ליד הבית, אדם עשיר מאוד. הוא עבר אסון מאוד גדול ובאסון הזה עוד האשימו אותו שהוא אשם בזה. אותו יהודי שרגיל כל החיים שלו להיות שולט ומנהיג ותקיף וחכם והכל בעצם מונהג ומסודר אצלו וכל העולם נכנע ומתבטל להוד רוממותו, פתאום בגיל שבעים פלוס הוא קיבל מכה נוראית, הוא נכנס לדיכאון גדול. אחיין שלו בא אליי ואמר לי: דוד שלי מסוגר בבית והוא בעצם
חי בגיהנום – משם למדתי שיכול להיות שבגיהנום יש ברזים מזהב, זה עדיין גיהנום..

הרפואה שלך: כל ליל-שישי לחלק סלים

אז האחיין של אותו אדם עשיר שעד אותה מכה היה נגד הדת בא אליי ואמר לי: דוד שלי שואל מה יכול להוציא אותו מהדיכאון? הוא היה בדיכאון גדול מאוד כי הוא גרם למשהו מאוד כואב. אמרתי לו: תראה, דוד שלך הוא יהודי מאוד עשיר, אם הוא רוצה להתחיל לרפאות את עצמו הוא חייב לעשות דבר אחד, לעשות גמ“ח למשפחות עניות אבל לא לתת כסף לגמ“ח אלא הוא בעצמו ילך לקנות את המוצרים, הוא בעצמו יארוז, אפשר לעזור לו אבל שהוא יארוז את זה וכל ליל שישי הוא יסע בעצמו אל המשפחות האלה יקח את הסלים ויתן להם, אמרתי לו שאם הוא יעשה את זה כל ליל שישי זה יהיה הרפואה שלו. למה? כי הוא היה במצב כ“כ דכאוני ואם הוא יגלה בתוכנו את העניין של הנתינה וזה יהיה אצלו במסירות נפש במקום שבו הוא נמצא, זה יכול להתחיל לרפאות אותו, צריך לעשות עוד דברים אבל זה ההתחלה והבסיס של הרפואה שלו – זה המידה הראשונה וזה נקרא מידת החסד.

מה הכינוי של כזה אדם בעולם? פראייר

מידת החסד זה הספירה הראשונה ובעצם כל תיקון נפש האדם מתחיל מהנקודה הזאת וכמו שאמרנו זה לא ללכת בגדול על הנקודה הזאת אלא לחפש בדברים קטנים איפה אני יכול לוותר על הקבלה ולהיות נותן – היום אם אדם הוא זה שבד“כ נותן ועושה איך בעולם קוראים לזה? מה הכינוי שלו? פראייר. פראייר זה מלשון חופשי באנגלית (פרי-Free). שימו לב היצה“ר צועק לאדם: אם אתה יותר מדי נותן לזולת ואתה לא דואג לקבל פי-שתיים ממה שאתה מקבל אתה פראייר, תשימו לב בתוכן של הדבר קודם כל הוא טוען טענה אמיתית, האדם נהיה חופשי, ממי הוא נהיה חופשי? מהיצה“ר, רק שהוא אומר את זה בנימה של לעג ובוז כדי להחליש אותנו בנקודה הזאת, זה תרבות שלימה שאומרת לאדם: אם אתה תהיה נותן אתה בעצם מפסיד את החיים שלך – זה הנקודה הראשונה לעבוד על המידה הראשונה, להפוך את הקבלה לנתינה שזה בעצם מידת החסד – המידה השנייה שהיא כנגד מידת הגבורה או הגבורות זה בפשטות ’איזהו גיבור הכובש את יצרו‘ כמובן שמידת הגבורה זה לכבוש את היצר אבל נתבונן בעומק הדבר בפנימיות של עבודת הגבורה:

אדם שכועס יכול להחריב את העולם..!!

כל עניין היצה“ר זה בעצם לפרוץ את הגבולות של הרצונות של התאוות ושל המידות, ,פירוש הדבר שאם אדם יושב עכשיו ואוכל ארוחת צהריים רגילה, ארבעה שניצלים, היצה“ר זה לפרוץ את הגבולות ז“א אל תגיד לי איך לאכול, אני יאכל איך שאני רוצה במהירות שאני רוצה וערב פסח אז אני חייב לבער את הצלחת שלא יהיה בה פירור – מה פירוש הדבר? היצה“ר שבלב ושברצונות ובתאוות זה לפרוץ את כל הגבולות ואל תגיד לי מה לעשות – לעומת זה עבודת הגבורות שבנפש זה נקרא כוח ההתאפקות, פירוש הדבר שאני שולט על התאוות ולא התאוות שולטות עליי,
זה כוח נפשי. ז“א שאדם יושב מול הצלחת וצריך לאכול, אני אקבע איך לאכול
ולא הצלחת או השניצל יקבעו לי איך לאכול – כמה קשה זה כשיש רצונות
בלב, אפשר לראות את זה גם במידת הכעס, ברגע שמתעוררת בלב מידת הכעס
אז האדם באותו רגע יכול להחריב את כל העולם, הוא מאבד את השכל
לגמרי בהתעוררות מידת הכעס, שוב לשלוט על המידה ולא שהמידה תשלוט עלינו, הכוח בנפש לשלוט על המידות שבלב ועל התאוות שבלב זה נקרא כוח ההתאפקות.

יש מצב שהתאוות שולטות עליו לגמרי

גם בנקודה הזאת כל העניין של מצרים זה היה בדיוק פריצת כל הגבולות, להחליש את כוח ההתאפקות ולהמעיט אותו עד שיהיה בבחינת אפס, כל הקליפה והטומאה של מצרים זה היה כל המרבה בתאוות הרי זה משובח, ככל שאדם מתרגל לתאוות הוא מחליש מאוד בתוכו את כוח השליטה וכוח ההתאפקות עד שיש מצב ויש שלב שאדם איבד את הכוח לגמרי – התאוות שולטות עליו לגמרי והוא איבד את זה,
וזה מושג שהוא מאוד מקובל בימינו, כשאדם כבר איבד את כל כוח הגבורה וכוח ההתאפקות זה המושג שנקרא מכור. היום יש מכור לסמים, לאלכוהול, לאינטרנט. סיפר לי יהודי שהוא אחד המומחים בארץ בדבר הזה שהיום ההתמכרות לאינטרנט יותר גדולה מההתמכרות לסמים, אבל אם נתבונן התאווה, המקום הזה המציאות הזאת והתענוג שיש במקום הזה שולט על האדם לגמרי והאדם לא יכול להנהיג את עצמו במקום הזה – למעשה זה היסוד של ההתמכרות עבודת הגבורה זה להרגיל
את עצמנו לשלוט על התאוות ועל הרצונות שיש לנו בתוך הלב, זה יסוד מאוד גדול.

לגלות בנו כל פעם את כוח ההתאפקות

גם במידת הגבורות כמו במידת החסד צריך לדעת שאי אפשר להפוך את זה במאה שמונים מעלות, הלוואי והיינו יכולים בעבודה של חודש ימים לגלות בנו את כל כוח ההתאפקות ונהיה שולטים, הלוואי. אבל צריך לדעת שזה עבודה של חיים, זה עבודה של שנים כל פעם לגלות בתוכנו את כוח ההתאפקות – רבינו אמר גם מעט זה טוב – לפני 3 שנים בערך ניגש אליי ידיד שלי בן חמישים שהוא בעל תשובה ומגיל צעיר מאוד הוא רגיל לעשן כל יום בכל שעה עגולה סיגריה של גראס, זה קביעות ומסירות נפש, הוא אמר לי: תראה, אני רוצה להפסיק, אם אתה תגיד לי להפסיק אני יסכים איתך ברעיון אבל במעשה אני אומר לך מראש, אני לא יכול להפסיק, אני יותר מדי מחובר וקשור עם המקום הזה, יש עצה למצב הזה? אמרתי לו: כן, זה מה שרבינו אמר גם מעט זה טוב, מה הכוונה? הוא עכשיו קשור עם המקום הזה בקשירה כזאת ובהתמכרות כזאת שהוא לא יכול להפסיק את זה בבת אחת. אמרתי לו: חסר לך עכשיו בנפש את כוח ההתגברות על הדבר הזה, כוח ההתאפקות. הגבורה בנפש להתגבר על זה חסרה אז מה תעשה? תתחיל לאט-לאט.

מבטיח שתוך שנה+ אתה מרים 50 קילו

יש יהודי שהוא רוצה להרים חמישים קילו במשקולות אבל היום הוא בקושי מרים 10 קילו, הוא מגיע לחדר כושר ושואל את המדריך: מה אני יעשה? המדריך יגיד לו: חודש תרים רק 10 קילו, אחר-כך שלושה שבועות תרים 12 קילו וכן הלאה, אני מבטיח לך שתוך שנה ושלושה חודשים אתה מרים חמישים קילו – כמו שזה בשרירים הגשמיים בגוף ככה הנפש בעניין הזה מגבילה. אמרתי לו: אתה בשעה 6 בערב אתה מעשן ולא יעזור שום דבר, להגיד לך לא לעשן אני יודע שאי אפשר אבל אתה יכול לחכות 10 דקות? אמר לי: כן. אמרתי לו: תתאפק 10 דקות ותדע לך שהעשר דקות האלה שהמתנת, שרצית לעשן ולא עישנת התחילו לעורר בתוכך את כוח ההתגברות וכוח ההתאפקות – כך כל פעם תבדוק כמה זמן אתה יכול להתאפק – זה מה שרבינו אמר מעט זה גם טוב, אנחנו צריכים להתחיל להרגיל את עצמנו למידת ההתאפקות.

הפוסט פרשת בהר בחוקותי | ימי העומר זה הזמן להתקרב להקב“ה ! הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מכיוון שהשבוע זה שבוע שחל בו ל“ג בעומר אז בעזרת השם נלמד קצת בכלליות את עניין התנאים ובפרט על רבי שמעון בר יוחאי – הסיפור על רשב“י מובא בגמרא במסכת שבת דף לג וגם בזה יש רמז וסימן כי לג זה העניין של ל“ג בעומר והזוהר הקדוש קורא לרשב“י ’שבת‘. הסיפור הוא די-ידוע אבל יש עוד הרבה דברים לדייק ולדקדק בהם ואנחנו נראה שהסיפור הוא לא כפשוטו. הגמרא מספרת על שלושה חכמים: ר‘ יהודה, ר‘ יוסי ורשב“י שישבו ביחד ודיברו על מלכות רומי

’ראש-המדברים‘ בכל מקום

ר‘ יהודה זה ר‘ יהודה בר אלעאי. ר‘ יהודה פתח ואמר: כמה נאים מעשיהן על אומה זו, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים ותיקנו מרחצאות. ר‘ יוסי שתק ורשב“י אמר: כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמן, תיקנו שווקים להושיב בהן זונות, מרחצאות כדי לעדן את עצמן, גשרים כדי
ליטול מהם כסף -כששלושת החכמים ישבו ודיברו היה איתם עוד יהודי בשם יהודה בן גרים – כל הראשונים כותבים שיהודה בן גרים לא היה אדם רע, נהפוך הוא יש מקום שכתוב שהוא היה צדיק, אבל בוודאי שהוא לא היה אדם שלילי – יהודה בן גרים הלך וסיפר את הדברים האלה, רש“י ושאר הראשונים כותבים שהוא לא הלך במטרה להפיץ את הדברים, אלא הוא ישב וסיפר את זה לחברים שלו או למשפחה שלו אבל הדברים הגיעו למלכות, בפשטות המלכות הכוונה למלכות רומי. הדברים הגיעו למלכות והם גזרו על כל אחד גזירה לפי מה שהוא אמר, ר‘ יהודה ששיבח את המלכות יהיה ראש-המדברים בכל מקום וזה מובא שכל מקום שהתאספו חכמי ישראל יחד, הראשון שתמיד פתח בדברים היה ר‘ יהודה. ר‘ יוסי שתק, על זה שהוא לא שיבח את המלכות גזרו עליו שיגלה
לציפורי ואילו רשב“י שגינה את המלכות גזרו עליו שיהרג..

נס אחד זה עינא דמיא ונס שני עץ חרוב

רבי שמעון בר-יוחאי ורבי אלעזר הלכו ולמדו כל היום תורה בביהכ"נ ואשתו של רשב“י היתה שולחת להם אוכל. כאשר ראה רשב“י שהגזירה מתחזקת ומחפשים אותם הוא אמר לבנו: אם יתפסו את אימא וחלילה יצערו אותה היא תגלה איפה אנחנו ואז הם ברחו למערה. 12 שנה ישבו רשב“י ור‘ אלעזר ולמדו תורה במערה והגמרא מספרת שנעשה להם 2 ניסים, נס אחד זה שנברא להם עינא דמיא (מעיין) והנס השני שנברא להם עץ חרובים וזה מה שהם אכלו כל השלוש עשרה שנה.
הם ידעו שהם לא יוכלו להשיג בגדים אז כדי שהבגדים לא יתבלו הם חפרו
בור וכיסו את עצמם בחול וככה הם למדו תורה 12 שנה. לאחר 12 שנה הגיע אליהו הנביא לפתח המערה ואמר כך: מי יודיע לבר-יוחאי שמת הקיסר והתבטלה הגזירה?

הוא לא יכול לסבול

מכוח ההודעה הזאת של אליהו הנביא, רבי שמעון בר-יוחאי ורבי אלעזר יצאו מהמערה – הגמרא מספרת שהם כבר לא היו בגדר בני אדם, אחרי שתים עשרה שנה כאלה רבי שמעון
ורבי אלעזר לא היו כבר בגדר בני אדם לכן הם היו מלאכים ומלאך לא יכול
לסבול את גשמיות העולם הזה ואת שטות העולם הזה לכן אומרת הגמרא
שהם ראו אנשים שזורעים וקוצרים והם אמרו: עוזבים חיי-עולם ועוסקים בחיי-שעה

…לומד מהרשעים שבגיהנום

כל מקום שהם היו מסתכלים הם היו שורפים אותו מהקדושה שלהם – יצאה בת-קול ואמרה: להחריב עולמי יצאתם? תחזרו למערה, הם חזרו למערה לעוד שנה. נשים לב שיש הבדל מאוד-מאוד משמעותי בין השתים עשרה שנה שהם היו במערה לבין השנה הנוספת שהם היו במערה – 12 שנה זה היה מכוח הגזירה של הקיסר, השנה הזאת זה כבר בת-קול, השכינה גזרה עליהם את השנה הזאת. עברו 12 חודשים נוספים ואז רשב“י אמר לר‘ אלעזר: דינם של רשעים בגיהנום זה 12 חודש, דיינו לגזירה הזאת – מזה למד רשב“י שהם יכולים לצאת מהמערה, – שימו לב מאיפה רשב“י לומד שהוא יכול לצאת מהמערה, מהרשעים בגיהנום – מה הקשר שלך לרשעים בגיהנום? זה לא מובן. הם יצאו מהמערה והגמרא אומרת שכל מקום שהיה מסתכל ר‘ אלעזר היה שורף אבל רשב“י היה מרפא. אומר הבן איש חי ועוד מפרשים מדוע ר‘ אלעזר שורף ורשב“י מרפא, מכיוון שהשנה השלוש עשרה הם היו צריכים להגיע לי“ג מידות של רחמים – אחרי שתים עשרה שנה הם היו מלאכים, אחרי שלוש עשרה שנה הם נהיו צדיקים, ידוע שר‘ נתן כותב שהצדיק יותר גבוה ממלאך, מלאך לא יכול לסבול את הגשמיות של העולם הזה, הוא לא יכול לסבול טומאה והוא לא יכול לסבול אדם שעושה עבירות, מהקדושה שלו  הוא שורף אותו..

לבחורים קשה להגיע לסוד הזקן העליון

הצדיק יותר גבוה ממלאך בזה שהוא יכול לסבול גם את כל בעלי העבירות ואת כל הטומאה בעולם, אחרי 13 שנה רשב“י הגיע לזה. ר‘ אלעזר לא הגיע לזה מכיוון שכתוב שסוד הרחמים האמיתיים של הצדיקים זה נקרא י“ג מידות של רחמים וזה נקרא סוד הזקן העליון. הצבע של הזקן העליון זה לבן וזה סוד הרחמים, אומר רבינו האר“י הקדוש שזקן לבן זה סימן לרחמים – אז כל אחד צריך להתפלל שיהיה לו זקן לבן, המקובלים מתפללים שיהיה להם זקן לבן. אומר הבן איש חי שבחורים צעירים קשה להם להגיע לשם לכן ר‘ אלעזר עדיין שורף את העולם. יום אחד הם הלכו ביחד בדרך וראו סבא (אדם מבוגר) שרץ עם 2 אגודות הדסים בידיו, שאלו אותו: מה זה?

מהיכן המקור להדסים לכבוד יום שבת?

אותו סבא אמר להם שיש לו הדסים לכבוד שבת, כדי לברך עליהם – זה המקור שמברכים על הדסים בשבת. אז הם שאלו אותו: למה לך 2 אגודות של הדסים? אמר להם: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר רבי שמעון לרבי אלעזר בנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. אומרת הגמרא שהתיישבה דעתו של ר‘ אלעזר. מהסיפור הזה ר‘ אלעזר בן ר‘ שמעון הפסיק לשרוף את העולם, הוא הגיע בעצם לרחמים של רשב“י שהוא יכול לסבול את העולם – עד כאן זה בעצם הפשט של הסיפור בקצרה. נתבונן בכמה נקודות בסיפור הזה ונראה שבאמת הסיפור הזה פה הוא מאוד לא מובן. דבר ראשון השיחה של ר‘ שמעון, ר‘ יהודה ור‘ יוסי היתה זמן קצר יחסית אחרי חורבן בית המקדש השני. כידוע הרב של כל החכמים היה ר‘ עקיבא ור‘ עקיבא היה בן 68 כשנחרב בית המקדש השני, ז“א שר‘ שמעון, ר‘ יהודה ור‘ יוסי חיו גם בתקופת סוף בית המקדש השני, השיחה הזאת שהם ניהלו בינם לא היתה
יותר משלושים שנה אחרי בית המקדש השני. מה שהרומאים עשו לארץ, כדי
לקרב את זה לדעתנו ולהרגשתנו, זה לא פחות ממה שהנאצים ימח-שמם עשו בשואה

נחל של דם ירד מביתר עד למישור החוף

הרומאים הרגו בארץ מיליונים של יהודים, זה לא רק שהם החריבו את בית המקדש והחריבו את ירושלים אלא מספרת הגמרא על ביתר, היו שם מאות-אלפים ואת כולם הרגו. הגמרא אומרת שירד נחל של דם מביתר שהגיע למישור החוף וכמה שנים החקלאים הגויים היו משתמשים בדם הזה כדי להשקות את השדות, ז“א אין אומה רשעית כאומה הזאת – מתעוררת פה שאלה מאוד גדולה: איך יכול להיות שר‘ יהודה מגדולי התנאים יכול לשבח אותם? כדי להבין את זה, 10 שנים אחרי השואה יושבים 3 מגדולי הדור ואחד אומר: בוא תראה כמה נאים מעשיהם של האומה הזאת, הגרמנים הנאצים ימח-שמם, הם בנו בניינים, בנו בתים, פיתחו את גרמניה – יעלה על הדעת כזה דבר שצדיק כזה גדול ישבח את הרומאים? זה לא יעלה על הדעת דבר כזה

רומי יצאה במפח נפש מהדין

נקודה נוספת שעוד יותר קשה על רבי יהודה, הגמרא במסכת  ע“ז דף ב‘ עמוד ב‘ אומרת שלעתיד לבוא יכנסו כל האומות לדרוש שכרם מהקב“ה ומכיוון שרומי היא מלכות חשובה אז הם נכנסים ראשונים, הם יכנסו ראשונים. הקב“ה יגיד להם: על מה אתם רוצים שכר? מה עשיתם? הרומאים אמרו: בנינו שווקים ומרחצאות, עשינו גשרים
וכל זה לכבוד ישראל. הקב“ה אמר להם: כל מה שעשיתם זה רק בשביל עצמכם, לא עשיתם שום דבר בשביל
עמ“י ובשביל הקדושה. אומרת הגמרא שמלכות רומי
יצאה במפח נפש מדינו של הקב“ה, ז“א שבעצם יש לנו גמרא מפורשת שאומרת שהקב“ה לא קיבל את הטענה הזאת שיש ברומאים איזה נקודה טובה, זה גמרא מפורשת

חז“ל הלבישו בסיפור דברי תורה עמוקים

בוודאי שר‘ יהודה בר אלעאי יודע את הגמרא הזאת, הוא גם יודע שהקב“ה דחה את הטענה של הרומאים אז איך יכול להיות שר‘ יהודה משבח את הרומאים, גם בפשטות הסברה אומרת שלא לשבח אותם ואתה גם יודע שהקב“ה ידחה את כל הטענות שלהם אז איך יכול להיות שאתה משבח אותם? נקודה נוספת זה שבאמת לכל אורך הסיפור השם רומי לא מוזכר אלא מה כתוב? או אומה זאת או מלכות. לכן מכוח השאלות האלה אנחנו צריכים לדעת שידוע שהאגדתות בש“ס זה הכל סודות התורה, אדרבה האגדתות שבש“ס הם סודות יותר גדולים מדברי הפשט של הגמרא, חז“ל הלבישו בדרך של מעשיות דברי תורה מאוד עמוקים, זה בעצם הפנימיות
של האגדתות שבש“ס. נקודה נוספת, אומר רבינו האר“י הקדוש יסוד מאוד
גדול בהבנת העניין של התנאים, זה גם אצל האמוראים אבל זה עוד יותר אצל התנאים

בספר תורה של ר‘ מאיר כתוב כותנת אור

אומר רבינו האר“י הקדוש שהתורה של התנאים זה לא כמו שאנחנו לומדים תורה ומשתדלים להבין, הבנו? אז אנחנו אומרים מה שהבנו. התנאים כבר היו במדרגה רוחנית כ“כ גבוהה שלמעשה הנשמה שלהם האירה את התורה. כשאחד התנאים אומר תורה זה כבר משורש הנשמה שלו. כל יהודי מחובר בשורש נשמתו עם התורה אבל דברי התנאים הנשמה שלהם כבר מגלה את התורה שהם צריכים לגלות, זה המדרגה הכי גבוהה בלימוד התורה. הגמרא במסכת עירובין אומרת שר‘ מאיר היה סופר סת“ם ובספרו של ר‘ מאיר היה כתוב את הפסוק ’ויעש השם א-לקים לאדם ולאשתו כותנת עור‘ אבל בספרו של ר‘ מאיר היה כתוב ’כותנת אור‘ באלף. כולם שואלים איך יכול להיות? אם משנים אות בספר תורה אז הספר תורה פסול, זה הלכה. איך הספר תורה של ר‘ מאיר לא פסול? לכן יש כאלה שנדחקים לפרש שלא הכוונה ספר התורה של ר‘ מאיר אלא ספר הפירושים של ר‘ מאיר אבל זה מאוד קשה

לכל נשמה יש למעלה ספר תורה פרטי

-התירוץ הזה הוא מאוד קשה מכיוון ששם הגמרא אומרת שר‘ מאיר היה סופר סת“ם ורבי ישמעאל אמר לר‘ מאיר: תהיה זהיר במלאכתך כי שמיים וארץ תלויים בספרי תורה שאתה כותב ועל זה אומרת הגמרא שרבי מאיר היה כותב ’כותנת אור‘ עם האות אלף. לכן באמת זה שאלה גדולה מאוד, אומר הבני יששכר חידוש נורא מאוד: באמת לכל נשמה יהודית יש למעלה ספר תורה ולעתיד לבוא כל יהודי יגלה את הספר התורה הפרטי שלו למעלה, הכוונה לפי שורש נשמת האדם ככה התורה מצטיירת למעלה. אומר הבני יששכר שר‘ מאיר כבר
ידע את ספר התורה שלו למעלה – מי שיודע את הספר
תורה שלו למעלה יכול לכתוב ספר תורה לפי מה שהוא יודע

או תוותרו או שתעשו פשרה

אומר הבני יששכר וכל זה מובא בשם רבינו האר“י הקדוש שכל תורה שתנא אמר זה היה תורה שהיתה נובעת משורש נשמתו, זה לא תורה שכלית אלא זה תורה נשמתית, הנשמה שלו כבר היתה מגלה את התורה הזאתי לכן אנחנו רואים שהיו בין התנאים מחלוקות עצומות, לכאורה למה אתם לא מוותרים אחד לשני, או שתעשו פשרה. הם לא יכולים להתפשר כי באמת אלו ואלו דברי א-לקים חיים, כל אחד אומר את זה לפי שורש הנשמה שלו. גם פה בשיחה שהיתה בין שלושת החכמים היא בכלל לא היתה במעשיה של רומי, נזכור שאין לנו אומה רשעית כמו רומי ולא יכול להיות שתנא ישבח את הרומאים אלא זה בכלל עניין אחר לגמרי. התנאים ידעו שעמ“י הולך לצאת לגלות של אלפי שנים, השנה זה יהיה 1951 מחורבן בית המקדש השני, הם ידעו ברוח הקודש שעמ“י הולך לצאת לגלות מאוד קשה עם הרבה מאוד ניסיונות וייסורים והסתרות פנים מאוד-מאוד קשות שהולך לעבור על כל הדורות בעם ישראל

בזכות המסירות נפש של 10 הרוגי מלכות

התנאים ידעו את זה, מה שהם פעלו בעבודה שלהם ובתפילה שלהם זה היה בשביל עמ“י לכל הדורות, דוגמא לדבר זה עשרת הרוגי מלכות שבעצם פעלו פעולה רוחנית בשביל עמ“י לכל הדורות. אומר רבינו האר“י הקדוש שאנחנו לא יודעים מה הם חסכו לנו בזה שהם קיבלו את המיתה בכזה שמחה ואהבה – אומר רבינו האר“י הקדוש שהם ביטלו את כל הפנימיות של הדין – מה שאנחנו עוברים זה רק החיצוניות של הדין, אם ח“ו היינו צריכים לעבור את הפנימיות של הדין ז“א שכל 30 שנה היינו צריכים לעבור שואה – בזכות המסירות נפש של עשרת הרוגי מלכות נחסך לנו כל הבחינה הזאת, לכן זה דוגמא שהם פעלו פעולה לכל הדורות. התנאים פה ישבו ודנו בשאלה אחרת לגמרי: איך נכון ומה צריכה להיות הדרך שעמ“י
הולך להתמודד עם ההסתרת פנים ועם הגלות הגדולה שהולכת לעבור על כל הדורות?

להסתכל על הטוב של הקב“ה בהסתרה

זה היה הנושא של השיחה שלהם לכן הם לא מזכירים את המילה רומי אלא הם אומרים ’אומה זאת‘ אומה בגימטריה זה 52. יש מושג בקבלה שנקרא שם ב“נ (52), פירוש הדבר שזה הנהגת העולם הזה בפרט בזמן הצמצום וההסתרה – ר‘ יהודה הוא מצד שורש החסדים, אומר רבינו האר“י הקדוש שבכלליות יש לנו עבודה של 3 קווים, זה מושג שחוזר הרבה-הרבה פעמים בכתבי רבינו האר“י הקדוש, 3 קווים הכוונה שיש 3 יסודות בעבודה שלנו בכלליות, 3 יסודות בעבודה שלנו להקב“ה. השלוש קווים האלה זה נקרא קו הימין, קו השמאל וקו האמצע. הקו הימין זה החסדים, ר‘ יהודה הוא מצד החסדים. ר‘ יהודה אומר מה העבודה של החסדים בזמן ההסתרה: בוא וראה כמה נאים מעשיהם של אומה זו, על מה אנחנו צריכים להסתכל? על הטוב של הקב“ה שנמצא בתוך ההסתרה הזאת, העבודה שלנו
זה לחפש את הנקודה הטובה של ההנהגה של הקב“ה בכל ההסתרות ובכל הצמצומים

לראות את החסדים של הקב“ה בכל דבר

בתורה ד‘ בליקו“מ רבינו אומר ’כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא שנאמר בהשם אהלל דבר בא-לקים אהלל דבר‘ השם זה החסדים, כשהקב“ה עושה לי חסדים אני אומר לו תודה. א-לקים זה השם של הדין שזה הצמצומים וההסתרה, גם אהלל דבר. זה מה שרבי יהודה אומר, העבודה שלנו בזמן ההסתרה זה ללכת ולהתבונן ולחפש ולראות כל הזמן שכל מה שהשם עושה לנו זה הכל לטובתנו וידוע שזה עבודה מאוד-מאוד גדולה בבירור הדעת הנקודה הזאת לראות את החסדים של הקב“ה בכל דבר ודבר. אומר רבינו שככל שאדם זוכה לזכך את שכלו בבחינה הזאת לראות שבעצם הכל לטובה אז איזה תיקון אדם זוכה לעשות בדבר הזה? הוא מקבל דעת בדיבור שלו. על התורה הזאת ר‘ נתן כותב שיש דיבורים שהם בכלל לא נקראים דיבורים
זה צפצופי-עופות, אדם מדבר שטויות, יושב חמש
שעות ומדבר על פוליטיקה, על כדורגל ועל כדורסל, אומר ר‘ נתן שזה לא הגדר של הדיבור, דיבור זה דעת, זה
לדבר על התורה על אמונה על קדושה, יראת שמיים וכו‘..

המלכות = השכינה וההנהגה

מתוך התורה של רבינו מסביר ר‘ נתן איך אדם זוכה לדבר דיבורים של דעת: ככל שהוא זוכה יותר לראות את החסדים של הקב“ה זה נקרא שהוא מזכך את מוחו וזה בסוד הלובן העליון ואז האדם מקבל דיבורים של דעת, הוא מדבר על הקב“ה – זה מה שאומרת הגמרא, ר‘ יהודה אומר תסתכל בכל פרט ובכל בחינה ברחמים ובחסדים של הקב“ה. המלכות זה השכינה וזה ההנהגה של הקב“ה, מה גזרה
עליו המלכות? אתה תהיה ראש-המדברים בכל מקום. ראש זה עולם המחשבה, מדברים זה עולם התיקון – אתה תהיה שורש של התיקון של כל הצדיקים לקשר
את המחשבה עם הדיבור, זה מה שהגמרא אומרת, אתה תקשר את הדעת עם הדיבור

ר‘ יהודה נתן לנו את הכוח לעבודה הזאת

כל השלושה תנאים לא פעלו את זה רק בשביל עצמם לגלות את זה אלא הם כיוונו בזה להכניס את המהלך הזה לעמ“י עד שיבוא משיח צדקנו, ר‘ יהודה נתן לנו כוח לעבוד את העבודה הזאת לכן כתוב שסתם מעשה בחסיד אחד שמובא בש“ס זה הולך על ר‘ יהודה כי הוא שורש החסדים וזה הבחינה של ר‘ יהודה. לעומת זאת ר‘ יוסי הולך בדרך אחרת, הוא שותק. ר‘ יוסי זה נקרא תיקון קו האמצע וקו האמצע עולה למקום הכי גבוה עד סוד הכתר העליון. איפה ראינו את זה? רבינו אומר בתורה ו‘ שעיקר התשובה זה ישמע ביזיונו ידום וישתוק וע“י זה עולה לכתר העליון – זה העבודה של ר‘ יוסי. ר‘ יוסי אומר שבשעה שמבזים את האדם או שהוא נכנס להסתרת פנים וצמצום אז הלב של האדם מוצף ברגשות של עצבות, כעס הקפדה וכו‘

כשהלב מוצף באיזשהו רגש עוצמתי אז

-העצה בזמן הזה זה השתיקה, ברגע שאדם מרגיש שהוא כל-כולו בוער בכעס או בצער או בעצבות צריך לדעת שאין עצה ואין תבונה – עכשיו זה עבודה של שתיקה כי ברגע שאדם שותק זה משכך את הלב, זה כמו ים סוער וכדי להביא להכנס לים צריך שהים יהיה רגוע – איך זוכים לרגיעה? תשתוק, צריך לדעת שזה כלל גדול מאוד. לא תמיד מצליחים לשתוק אבל עכ“פ צריך לדעת כלל מאוד גדול: תמיד כשהלב מוצף באיזשהו רגש עוצמתי, מה שאני חושב באותו זמן ומה שאני מדבר באותו זמן זה שטויות והבלים ודמיונות, אנחנו מדברים שטויות ודמיונות בזמן הזה אבל לפחות שנדע שאנחנו מדברים שטויות ודמיונות. לפני כמה חודשים הייתי באיזה בעיה של שלום בית, הבעל היה גבורות, הוא היה אש אז ישבתי ודיברתי איתו..

שתדעי לך מראש זה הכל שטויות והבלים

-אמרתי לו: תראה לא צריך לכעוס, צריך לקבל באהבה וכן הלאה. הוא אמר לי: אבל כשזה תוקף אותי אני לא מצליח לשתוק. אמרתי לו: אני מבין אותך, אני מזדהה איתך כי גם אני לא מצליח תמיד לשתוק אז אנחנו באותו סירה, אני מציע לך שתגיד לאשתך פעם-פעמיים בשבוע: כשאני כועס אני לא מצליח לשתוק אבל רק שתדעי מראש שכל מה שאני אומר לך זה הכל שטויות והבלים, תביני שעכשיו קיבלתי ראש של שטות וכל מה שאני אומר לך זה שטויות והבלים. לפחות תרגיע אותה כי היא חושבת שאתה אומר אמת. תגיד לה שאתה מבין שזה הכל שטויות – בשעת הכעס ובשעת הרגש אדם מדבר מה שהוא מדבר אבל באמת העצה הכי טובה אם אפשר בזמנים האלה זה פשוט לשתוק. יש כזה משחק של ילדים שנקרא ’משחק השקט‘ אז שאדם יגזור על עצמו להיות בשקט ולא לדבר, זה למעשה העבודה של ר‘ יוסי לכן חז“ל אומרים שבכל מקום הלכה כמו ר‘ יוסי כי טעמו ונימוקו עימו. בפשטות אנחנו מבינים שטעמו ונימוקו עימו הכוונה שהוא
היה מסביר אותה ומנמק את ההלכה טוב-טוב וקיבלו את זה

היה משמח את הלב בתורה

כל מקום שר‘ יוסי חולק עם תנא הלכה כמו ר‘ יוסי כי טעמו ונימוקו עימו – יש פה שאלה: כשאנחנו אומרים נימוקו הכוונה שהוא מסביר את ההלכה. מה הכוונה טעמו? שהוא גם מסביר את ההלכה אז למה צריך להגיד לשון כפולה טעמו ונימוקו עימו? אלא ר‘ יוסי בסוד השתיקה היה עולה לעולם הטעמים. עולם הטעמים זה נקרא עולם הניגונים, כמו שיש בתורה טעמים, נקודות, תגים ואותיות, ידוע שהטעמים של התורה זה הכי גבוה, זה נקרא סוד עולם הניגון. רבינו אומר שלכל תורה יש את הניגון שלה – ר‘ יוסי בסוד השתיקה עולה לעולם הטעמים, לעולם הניגונים
לכן כשהוא היה מגלה תורה הוא לא רק היה מסביר את התורה אלא טעמו עימו, הוא היה מגלה גם את הניגון של התורה הכוונה שהוא היה משמח את הלב בתורה הזאת..

וחרב הוצאת מתערה שלפת נגד צרריך

בחיי מוהר“ן רבינו אומר שאילו הייתי מגלה את הניגונים של התורות שלי היתה מתבטלת הבחירה בעולם כי כולם היו רצים אחרי הקב“ה. בכל תורה יש שכל של התורה ויש ניגון של התורה. הניגון של התורה זה עוד יותר גבוה מהתורה עצמה, זה השמחה. לפעמים אנחנו לומדים תורה ואנחנו מרגישים שמחה מאוד גדולה עצם השכל, עצם הידיעה של הדבר ועצם ההתחדשות של הדבר אבל מה שאנחנו מקבלים היום זה רק ניצוץ של הניגון. באמת הניגונים של כל תורה הם מאוד גבוהים וסוד השתיקה עולה למקום הזה – זה ר‘ יוסי בקו האמצע. ר‘ שמעון זה קו השמאל, קו הגבורות – אומר רבינו האר“י הקדוש שאין לך עבודה יותר קשה מהעבודה של תיקון הגבורות. צריך לעשות המתקה על העניין של הגבורות לכן בשיר של רשב“י כתוב ’נאזרת בגבורה, ובמלחמת אש דת השערה, וחרב הוצאת מתערה, שלפת נגד צרריך‘..

אם יש לצדיק עדיין איזה בחינה של רע..

תיקונו ועבודתו של רשב“י זה עניין הגבורות. עניין הגבורות בבחינה הזאת זה להתגרות ברשעים. לכל אחד יש עבודה לפי שורש נשמתו, העבודה של רשב“י זה לא לפחד מהרשעים ולהתגרות בהם, כאשר צדיק נכנס לעבודה כזאת זה עבודה הכי קשה והכי מסוכנת מכיוון שאם לצדיק יש עדיין איזה בחינה של רע בתוכו ואין צדיק שיעשה טוב בארץ ולא יחטא כי אחרי הכל גם אדם שעובד את הקב“ה במסירות נפש אבל עדיין זה לא ראייה שבפנימיות הלב שלו הוא נקי לגמרי, יכול להיות שיש לו קצת הקפדה, יכול להיות שיש לו קצת גאווה, לא הרבה אבל אולי יש לו עוד
איזה מידות או תאוות שעדיין לא מתוקנות, כשצדיק נכנס לעבודה של גבורות
שזה להתגרות ברשעים זה מסוכן מאוד כי כל נקודה רעה שיש בו, קודם כל דנים
אותו על הדבר הזה לכן זה הסכנה הגדולה שהוא יכול לעורר על עצמו את מידת הדין

חייב להמית כל נקודה של יצה“ר בתוכך

מה זה להתגרות ברשעים? זה לעורר את מידת הדין על הרשעים, זה לתבוע עונשים על הרשעים, לקטרג על הרשעים – ברגע שבא צדיק ומקטרג על הרשעים צריך לדעת שבשמיים אומרים לו: בסדר צריך לקחת את הרשעים ולהעמיד אותם לדין? בסדר גמור אנחנו מקבלים את הטענה שלך אבל אנחנו הוגנים, אתה עוררת את מידת הדין אז אתה הראשון שנכנס לדין לכן זה מסוכן מאוד להכנס לעבודה הזאת, לכן אומרת הגמרא שגזרה עליו המלכות? שיהרג. המלכות זה סוד השכינה היא אומרת לרשב“י: אתה רוצה להכנס לעבודה כזאת להתגרות ברשעים אז אתה צריך לקיים בעצמך ’אדם כי ימות באהל‘ אתה חייב להמית כל נקודה של יצה“ר שיש בתוכך. הצדיק השלם שנכנס לעבודה של להתגרות ברשעים חייב להיות במדרגה של אדם הראשון שלפני החטא לכן אומרת הגמרא שגזרו עליו ללכת ולהמית את עצמו באהלה של תורה ע“י זה לא יהיה לך שום קשר של נקודה של גשמיות העולם

יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין

כל נקודה של גשמיות העולם זה מעורר קטרוג על האדם – רשב“י הבין את זה לכן הוא אמר לר‘ אלעזר הולכים לבית כנסת ולא יוצאים משם, יומם ולילה נשב ונלמד תורה. כשהגזירה התחזקה הבין רשב“י שזה לא מספיק העבודה הזאת לשבת כל היום בבית כנסת וללמוד תורה, זה דבר גדול מאוד אבל זה לא להיות במדרגת אדם הראשון לפני החטא – כדי לבטל כל רע צריך לקיים כפשוטו מה שהתורה אומרת בפרשת חקת ’אדם כי ימות באהל‘ אנחנו חייב לבטל את עצמנו. אדם שהוא מת קוברים אותו באדמה, אמר רשב“י בוא נכנס למערה ונקבור את עצמנו כמו שקוברים מת – מבריאת העולם לא היה אדם שלמד 13 שנה תורה כשהוא קבור באדמה, רשב“י ור‘ אלעזר היחידים שלמדו ככה תורה 13 שנה, אומרת הגמרא שזה לא דבר פשוט. בהמשך הגמרא מספרת שר‘ פנחס בן יאיר שהיה חותנו של רשב“י ראה אותו ברחצה אז הוא ראה את העור שלו, יש אומרים שהוא היה לגמרי חלודה, יש אומרים שזה היה כמו אדמה, היה אפשר לשתול ערוגות על העור של רשב“י. ר‘ פנחס בן יאיר התנא הגדול ראה את זה והתחיל לבכות, הדמעות ירדו על העור של רשב“י והוא התחיל לצעוק מכאבים, אסור לגעת בעור כזה, לקח שנים עד שריפאו את זה – עד היכן הגיעו הייסורים של המערה. בגמרא במסכת סוכה (דף מה)
אומרת הגמרא: אמר ר‘ שמעון בר-יוחאי יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין

ר‘ יוסי זכה לעשות תשובה עצומה ונוראית

למה לא אמרו את זה תנאים אחרים שגם הם יכולים לפטור את העולם מהדין? כולם היו קדושי-עליון וצדיקים, למה דווקא רשב“י אומר אני ור‘ אלעזר יכולים לפטור את העולם מן הדין, רש“י במסכת סוכה אומר: בזכותי, אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין. רשב“י נכנס למערה כדי לבטל כל נקודה של רע ממנו כי מצד שורש נשמתו הוא היה חייב לבטל כל נקודה של רע כדי להתגרות ברשעים. אומר הבן איש חי בבן יהוידע ’נעשה אדם נאמר בעבורך‘ הכוונה שר‘ שמעון ור‘ אלעזר זכו להיות במדרגת אדם הראשון שלפני החטא, הם ביטלו את הכל. אדם הראשון עשה תשובה אל הקב“ה אמר לו: אתה תחזור למדרגה שלך לאחר מיתה, חייב לעבור מיתה כדיל להגיע למדרגת אדם הראשון שלפני החטא – רשב“י ור‘ אלעזר עברו את זה במערה, הם עברו את התיקון כי עפר אתה ולעפר תשוב במערה לכן הם זכו להיות במדרגת אדם הראשון שלפני החטא. לנכד של רשב“י, הבן של ר‘ אלעזר קראו ר‘ יוסי, מספרת הגמ‘ במסכת בבא מציעא שהוא היה שבאבניק אבל הוא זכה לעשות תשובה עצומה ונוראית עד שהוא היה במדרגת לימוד התורה כמו רשב“י ור‘ אלעזר

עץ חרוב זה מרמז על עניין של החורבן..

מספרת הגמרא שכשר‘ יוסי נפטר רצו להביא אותו למערה במירון, היה שם נחש בפתח המערה והוא לא נתן להכניס אותו, אז כל העם שהביאו אותו אמרו: באמת הוא בעל תשובה וצדיק אבל הוא לא במדרגת רשב“י ור‘ אלעזר, מספרת הגמרא שיצאה בת קול ואמרה: לא, הוא במדרגת רשב“י ור‘ אלעזר, אין לו זכות להיקבר במערה פה כי הוא לא עבר את השלוש עשרה שנה של הייסורים במערה, על זה אומר הבן איש חי שהנחש הזה שהיה על פתח המערה זה לגלות לנו שרשב“י ור‘ אלעזר תיקנו את בחינת הנחש לגמרי בשלוש עשרה שנה האלה – בשביל זה רשב“י נכנס למערה ובאמת כל העניין שלו היה לגלות את עץ החרוב ואת עינא דמיא שזה סוד המעיין, מה הכוונה? רבינו האר“י הקדוש אומר שעפ“י התורה ועפ“י הזוהר כל עולם נקרא עץ, אילן. לכן יש עץ החיים יש עץ הדעת טוב ורע ורבינו האר“י שמתאר את כל העולמות קרא לספר הגדול שלו עץ החיים, כפ“י הקבלה יש סיבה למה עולם נקרא בשם עץ או אילן. הגמ’ אומרת שנברא לו עץ החרוב כי הוא בא לתקן את חורבן העולם אחרי חורבן בית המקדש השני לכן נברא לו עץ החרוב לרמז את העניין הזה..

נכנס כדי לבטל כל רע וכל קטרוג

איך רשב“י מתקן את עץ החרוב שזה החורבן? על-ידי המעיין שנברא בדרך של נס. המעיין זה התורה כי אין מים אלא תורה, בזכות זה שהוא תיקן את עצמו בכזאת בחינה היה לרשב“י רשות לגלות את כל הזוהר הקדוש וידוע מה שאמר רשב“י בעצמו: בהאי חיבורא יפקון מן
גלותא, ז“א שסודות התורה שהוא גילה הם בעצם היסוד והדרך של
כל הגאולה של עם ישראל וזה המלחמה שהוא נכנס: לבטל כל רע
וכל קטרוג מעל עצמו ואז היה לו את הרשות לגלות את הזוהר הקדוש.

הפוסט פרשת אמור | לג בעומר רבי יהודה, רבי יוסי ורבי שמעון בר-יוחאי הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

במצב של חיסרון דעת גדול

המשמעות הפנימית של ימי העומר הם לא רק לימי העומר אלא למעשה זה לכל החיים שלנו. נתבונן מה המשמעות ומהם עומקם של הדברים – מובא בספרים שכאשר מסתכלים על כל סדר יציאת מצרים זה מחולק לארבעה שלבים, השלב הראשון זה שעמ“י היה במצרים, השלב השני זה יציאת מצרים שלמעשה זה נמשך יממה אחת בט“ו בניסן, לאחר מכן מתחילים 49 ימי ספירת העומר, השלב הרביעי זה שבועות וקבלת התורה – הזמנים האלה שעמ“י היה בזמן גלות מצרים ויציאת מצרים, למעשה ר‘ נתן כותב שהשלבים האלה מלווים את כל החיים שלנו במחזוריות, כל פעם אנחנו עוברים איזשהו שלב מתוך הארבעה שלבים האלה. נתבונן מהם הארבעה שלבים – השלב הראשון זה גלות מצרים, רבינו האר“י כותב שגלות מצרים זה גלות הדעת, ז“א שהיה חיסרון דעת. כשאדם יודע שיש בורא לעולם שהוא מנהיג ומשגיח ויש לו דרישות מאתנו שזה המצוות וההלכות וע“י זה הקב“ה נותן לנו שכר וכן הלאה, זה נקרא דעת. בזמן שעמ“י היה במצרים כשהיה גלות הדעת, עמ“י היה במצב של חיסרון דעת גדול מאוד על הנקודה של ההשגחה הפרטית,
שיש מנהיג ומלך לעולם – מכאן רואים שחייב כל אדם לעבור מצד הנהגת העולם לא משנה באיזה אופן ובאיזה דרך, שלב של חיסרון הדעת

כל אדם חייב לעבור מצב של חיסרון דעת

כשאדם נמצא בחיסרון הדעת הוא לא יודע שיש בורא לעולם, הוא לא חי את המציאות הזאת, גם אם הוא ידע באיזה ידיעה שכלית זה עדיין לא אומר שיש לו דעת כי דעת זה החיבור בין המוח לבין הלב ’וידעת היום והשבות אל לבבך‘, צריך על כל פנים להרגיש קצת בלב שיש בורא לעולם. מצד זה שעמ“י היה בגלות מצרים ועיקר הגלות זה חיסרון הדעת, כתוב בספרים הקדושים שכל אדם חייב לעבור איזשהו שלב שהוא לא יודע שיש בורא לעולם, יכול להיות שבאיזה הבנה שכלית אנחנו יודעים שיש בורא לעולם אבל אנחנו לא חיים עפ“י זה, אנחנו לא מרגישים את זה ואין לנו שום קשר והתחברות עם המקום הזה וממילא האדם רודף אחרי דברים של העולם הזה

האדם תמיד יחפש

כל מציאות העולם והבריאה זה מציאות של חיסרון ותמיד האדם יחפש דרך למלא את החיסרון, אם זה בא דרך התורה, המצוות המעשים טובים וכן הלאה, אז מיד האדם ילך למקומות אחרים וזה בהכרח, אין אפשרות בין זה לבין זה, אדם לא יכול לחיות בחלל ריק, אז אדם ירצה שיהיה לו מיליון $ בעובר ושוב, הוא רוצה להיות סגן ראש הממשלה, הוא רוצה להיות במסיבות טבע הכי מסעירות שבעולם, זה לא משנה מה..

אני ולא שרף, אני ולא שליח

האדם היהודי הוא חכם אז הוא יודע מיד לטכס את העצה מאיפה לשאוב את החיות שלו – זה השלב הראשון שנקרא גלות מצרים – כשאדם נמצא בשלב הזה ובמציאות הזאת, אין שום אפשרות שבעולם שאדם יתחיל להתעורר ולחפש את הקב“ה, מדוע? כי אדם לא יודע. כל הגלות זה אי-ידיעה אז ברגע שאדם לא יודע, אין שום סיבה שבעולם שעכשיו הוא ילך ויחפש איזה דרך להתקרב אל הקב“ה. השלב השני שזה יציאת מצרים, על זה כתוב בהגדה של פסח ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ – זה גילוי שכינה. עומק הדבר זה שכדי לעבור לשלב השני שזה יציאת מצרים שזה לצאת מהמציאות של חיסרון דעת, חייב להיות התגלות א-לוקית, אף אדם לא מתקרב להקב“ה או חוזר בתשובה מתוך איזשהו דבר שהוא עושה, זה חייב להיות שהקב“ה בעצמו מאיר לו בתוך מצרים, זה חייב להיות כי אם אדם מתעורר הוא לא לגמרי במצרים. כשאדם נמצא בתוך מצרים הוא פשוט לא יודע אז ממילא אין תביעה כנגדו. כל תשובה שנעשית בעולם זה חייב להתחיל להיות ממציאות שהקב“ה בעצמו מעיר את האדם. כל אחד שיתבונן בעצמו וישאל אחרים יראה
שיש קושייה שאנחנו לא יכולים להסביר: איך חזרנו בתשובה?

בנץ כל עמ“י רץ אחרי עמוד הענן למדבר

אדם היה באמצע איזה ריצה, להשיג מיליון דולר או להיות סגן ראש הממשלה וכן הלאה, שימו לב כשאדם מתעורר לתשובה הוא לא מפסיק לרוץ אלא הוא משנה את הכיוון ריצה שלו, פתאום האדם רץ לכולל או רץ לישיבה, איך זה קורה? באמת זה הקב“ה בעצמו שולח את האור הא-לוקי שלו אלינו – באותו רגע שמאיר בנו האור הא-לוקי הזה, באותו רגע אין שום קושיות, אין שום שאלות, אין שום מניעות, שום תאווה בעולם, שום רצון אחר – הכל מתבטל למציאות הזאת וזה היה ממש יציאת מצרים. ביציאת מצרים אף אחד לא אמר כלום פשוט בנץ החמה של ט“ו בניסן  עמוד הענן התחיל ללכת למדבר וכל עם ישראל רץ אחרי עמוד הענן וזה מה שקורה
לנו ברוך השם, מדי פעם בפעם אדם רואה את עמוד הענן ופשוט מתחיל לרוץ אחריו.

הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו

השכינה לקחה אותנו בעצם אחריה אבל בשלב הזה ובמציאות הזאת אם נתבונן בעומק הדבר יש משהו עיקרי שחסר פה – חסר פה העבודה והבחירה שלנו – בשלב השני אין עבודה ובחירה שלנו כי כשמאיר אור א-לוקי לנשמה יהודית הנשמה היהודית תרוץ אחרי זה גם לקצה השני של העולם. עיקר תכלית בריאת העולם ומה שהקב“ה רוצה מאתנו בעיקר זה את העבודה לכן אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י שבזמן יציאת מצרים בצאת הכוכבים של ט“ו בניסן האור הזה הסתלק ואז התחיל השלב השלישי שנקרא ימי העומר. בימי העומר האור הזה הסתלק ובשעה שהוא הסתלק כל הבחינה של יציאת מצרים נעלמה מאתנו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש כלל גדול מאוד שאותו הוא מזכיר הרבה פעמים: אין שום אור שמאיר שמסתלק, שהוא מסתלק לגמרי, תמיד כל אור רוחני משאיר רשימו (רושם) במקום שבו
הוא האיר, במקרה הזה זה הנשמות שלנו בעצמן, האור של יציאת מצרים האיר
בנו ואחרי 24 שעות הוא הסתלק – ר‘ נתן כותב שעכשיו בפרטיות זה לא חייב
להיות יממה אחת, האור הזה מאיר לאדם וזה יכול להיות חצי שנה, שנה או חודשיים..

האור עצמו לא נשאר רק הרשימו נשאר

רק הקב“ה יודע כמה זמן האור הזה צריך להאיר לאדם – זה מאיר לנו וכשזה מאיר אדם לא שואל שום שאלות, הוא פשוט רץ. בד“כ אדם רץ כמה חודשים,
נכנס לישיבה או לכולל, אחרי כמה חודשים שהאור מסתלק אדם קם בבוקר מסתכל בראי ואומר: מאיפה יש לי פיאות וזקן, איך הגעתי למצב הזה בכלל שיש לי כיפה ופיאות,
מה אני עושה פה בכלל במקום הזה? אנחנו אומרים את
זה קצת בבדיחותא אבל פתאום אדם מתעורר למציאות חדשה לגמרי וזה נקרא השלב השלישי של יציאת מצרים וזה ימי ספירת העומר – מה העומק והפנימיות של
ימי העומר? אומר רבינו האר“י הקדוש שהאור של יציאת מצרים הסתלק מאתנו אבל כמו שאמרנו כל אור משאיר רשימו, נשאר בתוכנו הרשימו של יציאת מצרים, האור עצמו לא נשאר אבל הרשימו של יציאת מצרים נשאר בתוכנו

להרגיש את התענוג והאהבה

מה ההבדל הלכה למעשה בין יציאת מצרים לבין הרשימו של יציאת מצרים? כתוב בספרים הקדושים שבזמן שיש את האור של יציאת מצרים שעל זה נאמר בהגדה ’ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך, אני ולא שרף אני ולא שליח, אני השם‘ זה גילוי שכינה – בזמן הזה האדם מרגיש את האהבה ואת התענוג להיות עם הקב“ה – להרגיש את התענוג ואת האהבה להשם זה מבטל את כל מציאות העולם הזה, בשלב הזה אין תאוות ואין מידות רעות, המציאות
של העולם הזה מתבטלת אצל האדם בשלב הזה – זה בזמן הארה של יציאת מצרים..

אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה

-בזמן הרשימו אנחנו לא מרגישים את התענוג ואת אהבת השם כמו ביציאת
מצרים, מה כן יש לנו? אנחנו זוכרים שטוב לנו להיות עם הקב“ה, אנחנו לא מרגישים את הטוב אנחנו רק זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה ולמעשה עיקר העבודה שלנו בעולם הזה זה בזמן הזה – ימי ספירת העומר הם שורשיים לכל השנה לכן לא רק בימי העומר יש לנו את העבודה הזאת אלא חייב להיות אחת לכמה זמן שתתחדש אצלנו העבודה של ימי העומר. אדם קיבל הארה רוחנית ואז הוא הרגיש את התענוג להיות עם הקב“ה ובימי העומר זה מסתלק אבל אנחנו לא שוכחים שטוב להיות עם הקב“ה, ואז היצה“ר שבזמן יציאת מצרים חשבנו שהוא התפטר כי כל אדם שנמצא ביציאת מצרים בטוח שכל הסיפור של היצה“ר זה משהו היסטורי, אני זוכר שפעם היה לי יצה“ר. באותו זמן אדם מרגיש כ“כ טוב להיות קרוב להקב“ה אז אין תאוות של העולם הזה ואין מידות רעות, אין כעס ואין גאווה, אין כלום, אבל אז היצר הרע חוזר..

נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר

-היצה“ר חוזר לאדם עם שיטות חדשות. צריך לדעת שהיצה“ר הוא החסיד ברסלב הראשון, הוא לא מתייאש, הוא חוזר בחזרה עם כל התוקף שלו – פתאום אדם קם בבוקר והוא כעסן, בעל גאווה, הוא נופל לשיגעונות, הכל חוזר אליו, אבל צריך לדעת שזה  הזמן של העבודה – מה נותן לנו את הכוח לעמוד כנגדו? הרשימו של אור יציאת מצרים, שאנחנו זוכרים שטוב להיות עם הקב“ה – זה בעצם נותן לנו את הכוח להתמודד כנגד היצה“ר כי באמת בזמן הזה של ימי העומר יש מצבים שהיצה“ר כ“כ מתעצם כנגדנו שאם לא היה לנו כוח מצד הרשימו אז ח“ו היינו יכולים להתייאש
כי זה לא פשוט, היצה“ר לא מוותר לנו והוא בא במלחמות גדולות מאוד כנגדנו.
אם נתבונן עיקר הלב של המלחמה זה בשלוש בחינות, דבר ראשון כל המידות
הלא טובות מתעוררות בימי העומר. בזמן יציאת מצרים האדם בטוח שהוא
כבר יצא ממידת הכעס, רבינו אומר שבזמנים האלה אדם בכלל שוכח שיש כזה דבר..

קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה ורצון לכבוד

בימי העומר פתאום הכל חוזר וכל המלחמה בעצם מתבטאת בשלוש בחינות: דבר ראשון זה מידות לא-טובות. דבר שני זה התאוות של העולם הזה והדבר השלישי זה האמונה. פתאום האמונה מתערערת: השם כן משגיח עליי או לא? השם כן רוצה אותי או לא? הבלבולים על האמונה זה קושיות שיש לנו על הקב“ה ועל הצדיקים. באמת יש בזה הרבה מאוד בחינות, אם נסתכל במידות
לא-טובות אז ברוך השם לא חסר, יש קנאה, שנאה, הקפדה, גאווה, רצונות של כבוד וכן הלאה. תאוות של העולם הזה? ברוך השם יש הרבה תאוות. בלבולים באמונה? יש הרבה בלבולים באמונה. כשאנחנו מסתכלים על העבודה אנחנו צריכים לעשות סדר בכל העבודה הזאת ואת זה למעשה חז“ל גילו לנו – המקור זה בזוהר הקדוש ואחר-כך זה מובא עוד הרבה בספרים הקדושים – הסדר של העבודה זה שבע הספירות, בכל יום בספירת העומר
יש איזה בחינה של ספירה אחרת שאנחנו מתקנים. בכלליות יש שבע ספירות כידוע: חסד, גבורה, תפארת,
נצח, הוד, יסוד, מלכות – כל אחת מהספירות האלה
כלולות מכל השבע, ז“א שיש שבע בחינות בכל ספירה וספירה, מה עומק כל העניין של הספירות הלכה למעשה?

מה בעצם העבודה שיש לנו?

עומק העניין זה שבכל ספירה יש בה סדר שלם של עבודה וכאשר אנחנו עושים את העבודה לפי סדר הספירות שזה שבע השבועות של ספירת העומר בזה אנחנו ממשיכים תיקון כללי על כל המידות, על כל התאוות ועל כל הבלבולים באמונה – ההתבוננות בעבודה שיוצאת הלכה למעשה מהספירות היא בעצם כוללת בתוכה את כל העבודה הרוחנית שלנו. הרבה ספרים גילו לנו והרחיבו לנו מה העבודה שלנו לפי הספירות כי זה עבודה שהיא כוללת את הכל. התורה נתנה לנו שבע שבועות שזה כנגד השבע מידות האלה, נתחיל להתבונן קצת בספירות מה העבודה שיש לנו וגם נזכור שימי העומר כלליים לכל החיים שלנו..

ספירת החסד זה התיקון של כל המידות

נתבונן בזה לפי הסדר, הספירה הראשונה זה ספירת החסד. כשאנחנו אומרים שיש עבודה בספירת החסד הכוונה שיש מידה רוחנית שגם מתגלית בתוכנו שאפשר לקחת את זה אל הלא-טוב ואפשר לקחת את זה אל הטוב ויש לנו עבודה של בירור איך אנחנו בעצם זוכים לעשות את העבודה ואת התיקון של מידת החסד. רואים שספירת החסד זה התיקון של כל המידות לכן רואים שאברהם אבינו שהוא השורש של כל נשמות ישראל לכן מידתו היא מידת החסד מכיוון שזה השורש של הכל. בפשטות שבדבר העבודה שלנו זה כמובן להשתדל לעשות חסד עם הזולת – הפשטות של הדברים זה שאנחנו משתדלים לעשות חסד עם הזולת זה פשט הדברים

כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת…

מה העומק של מידת החסד? מובא בספרים הקדושים שהקב“ה ברא אותנו עם 2 כלים ושתי כוחות יסודיים מאוד בנפש, אחד זה הרצון והצורך שלנו לקבל ואחד זה הרצון והכוח שלנו לתת, לכל אדם יש רצון לקבל ויש רצון לתת – לפני שאדם מתבונן בעבודה של המידות ובעבודה הרוחנית אנחנו בעצם חיים עפ“י הטבע, איך שאנחנו גדלים ככה אנחנו גדלים, כשאנחנו הולכים עפ“י הטבע לעולם האדם נמצא במציאות שהוא רוצה לקבל – לפני שאנחנו מתחילים לעבוד את העבודה הרוחנית האדם רוצה לקבל, אם כל אחד יתבונן טוב בחייו עד שהוא הגיע לתורה, לצדיק ולעבודה הרוחנית למעשה היינו באיזשהו מהלך של חיפוש, חיפשנו בעולם הזה איך אנחנו מקבלים
הכי טוב והכי הרבה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, מה שאדם היה מוכן לתת זה מכיוון שיהודי הוא אדם חכם והוא יודע שיש דברים שכדי לקבל אותם צריך לתת, אם אני לא יהיה מוכן לתת או על כל פנים לשחק תפקיד שאני מוכן לתת אז אני לא יקבל, אז כדי לקבל יותר היינו מוכנים לתת קצת, ז“א זה משחק כזה, זה דיפלומטיה..

היום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש

כביכול אדם מציג את עצמו שהוא בעל חסד, בעל נתינה וכל הלאה אבל באמת לאמיתה אם אדם לא הגיע למדרגה של העבודה הרוחנית האדם רק מחפש דרכים לקבל, אם זה בתאוות אם זה במידות, אם זה בכבוד, אם זה בגאווה, בתאוות אכילה, בתאווה הידועה (ניאוף), ממון וכל האלה, לא משנה מה. יש כמה צינורות של קבלה וכל המרבה לקבל הרי זה משובח, כל התרבות המערבית בעצם בנויה על מין מסר כזה, זה מולקולות באוויר, אם יש דבר שאתה יכול לקבל בכבוד בגאווה ובתאווה ואתה לא תקבל את זה אתה תיתן את הדין על זה, לכן אנחנו רואים שהיום רודפים אחרי התאוות במסירות נפש, ביראת שמיים, כי אדם מרגיש שאם יש איזה תאווה שהוא יכול לקבל והוא לא יקבל אותה אז יענישו אותו, אז רודפים במסירות נפש אחרי זה. העבודה שלנו זה להתעורר ולהתבונן שיש לנו עוד כוח בתוכנו, בטבע הכוח הזה נעלם בתוכנו אבל יש עוד כוח בתוכנו וזה כוח הנתינה לזולת ובאמת עיקר העבודה שלנו פה זה להמעיט ברצון לקבל ולהגביר ולגלות בתוכנו את הרצון של הנתינה..

אחד המצרכים הכי עיקריים

מכיוון שהיינו צריכים לעבור את גלות מצרים וגלות מצרים זה בעצם להעצים את הקבלה לכן קשה שלנו כי עכשיו יש לנו טבעים שאנחנו צריכים להתגבר עליהם אבל צריך לדעת שכל שורש האושר והשמחה של האדם זה כמה שאדם זוכה להיות בבחינת נותן, שם זה כל השורש של השמחה ושל האושר של האדם. היום אחד המצרכים הכי-הכי עיקריים בכדור הארץ זה שמחה ואושר – כולם מחפשים את זה, הולכים לפסיכיאטרים, לפסיכולוגים, יש כאלה שאומרים אולי זה נמצא בעשבים מסויים, בכדורים מסויימים, כל מיני הזיות, אולי שמה נמצא האושר והשמחה, נוסעים להודו..

ככל שאדם יותר נותן ככה הוא יותר שמח

-נוסעים לכל העולם אבל מה בעצם מחפשים? כולם מחפשים בעצם אושר ושמחה, כל התרבות המערבית אומרת: כמה שתקבל יותר תענוגים אתה תהיה יותר מאושר ושמח וצריך לדעת שזה עיקר-עיקר עלמא דשקרא, אין שקר יותר גדול מזה כי ככל שמתעצם באדם הרצון וההתמכרות לקבל האדם נהיה יותר עצוב ודכאוני, כל השמחה זה כשאדם מגלה בתוכו את הרצון לתת, ככל שאדם הוא יותר בבחינת נותן לזולת האדם יותר שמח – שורש העצבות זה הקבלה, שורש השמחה זה הנתינה, צריך לדעת שזה כלל גדול מאוד. לפני כמה שנים יהודי שהכרתי סבל ממה שהוא סבל אז הוא הלך לפסיכיאטר, הוא סבל הרבה מעצבות ודיכאון אז הפסיכיאטר
הציע לו ללכת לאיזשהו סוג של תאווה והוא אמר לו ששם הוא ימצא את האושר שלו..

לצאת מכל מצוקות העצבות והדיכאון:

אותו יהודי בא וסיפר לי את מה שאמר לו הפסיכיאטר, אמרתי לו: תראה איזה שוטה הפסיכיאטר הזה, הוא עכשיו הולך להטביע אותך עוד יותר בעצבות ובדיכאון, אז אתה תקבל איזשהו משהו לכמה שעות, אחרי זה יתעצם בתוכך הצורך והרצון לקבל, מחר בבוקר אתה תהיה מדוכא פי-שתיים מאתמול, אחרי כמה ימים אתה תלך לפסיכיאטר ותגיד: תראה, אני יותר עצוב ממה שהייתי בפעם הקודמת. אז הוא יגיד לך: אם כך אין ברירה, אתה במצב מאוד-מאוד בעייתי, אתה חייב לקבל כדורים נגד דיכאונות ואז מתחילים להלעיט את האדם בכדורים – עיקר היציאה מכל המצוקות של העצבות והדיכאון זה לחפש איך להיות נותן. באמת העבודה ביום-יום היא לחפש הזדמנויות קטנות, לא ללכת בגדול, לא להתחיל להפוך עולמות, הכוונה להתחיל לחפש דברים קטנים שאנחנו הופכים להיות נותנים ולא מקבלים. לדוגמא יושבים עם המשפחה או עם החברים ואוכלים, יש כאלה משפחות שיש להם מסורת קדמונית שבסוף הסעודה שותים תה, בד“כ כל בעל מכובד בפרט אם הוא תלמיד חכם הוא יודע שמלפני הבריאה כתוב שמי מכין את התה? מה זה לא הדבר
הכי פשוט בעולם? בוודאי שהאישה מכינה את התה, מבריאת העולם זה כתוב ככה..

אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים

-אם נתבונן בעומק הדבר, מה אנחנו רוצים? לשבת על הכיסא ושיביאו לנו תה, אנחנו לא רוצים להיות נותנים פה אנחנו רוצים להיות מקבלים
פה, אדרבה עיקר העבודה בדברים הקטנים האלה זה
תמיד לחפש איך אנחנו זוכים להיות נותנים ולעבוד על הדברים הקטנים שבחיים שלנו, להיות נותנים ולא מקבלים, בכל הזדמנות. רבינו האר“י שואל שאלה על פרקי אבות, כתוב (פרק ד‘-ט“ו) ’הוי מקדים בשלום כל אדם‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שיש פה במשנה הדגשה, בד“כ אנחנו לא שמים לב לזה, המשנה אומרת הוי מקדים כל אדם, ז“א שיש עניין להיות הראשון שאומר שלום. אומר רבינו האר“י שעומק הדבר זה שכששני אנשים נפגשים, הראשון שאומר שלום הוא בבחינת נותן והמחזיר שלום הוא כבר בבחינת מקבל כי הוא אומר את השלום אחרי שהוא כבר מקבל שלום

’הוי מקדים בשלום כל אדם‘

מפה לומדים שאפילו לכאורה בדבר כ“כ פשוט שלא דורש פה עכשיו איזה מאמץ מיוחד, זה דבר פשוט מחיי היום-יום שלנו – אומר רבינו האר“י הקדוש שאפילו זה פועל תיקון גדול מאוד, עצם העובדה שאנחנו בבחינת הנותנים בלהגיד שלום ולא מהמקבלים – לכן אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו בכל דבר בחיים שלנו להאיר בתוכנו את כוח הנתינה ולראות כמה שפחות אנחנו צריכים לקבל – אדם לא יכול להיות בבחינת אפס-קבלה, אתם תמיד צריך להיות מקבל, אולי אם היינו בבחינת משה רבינו היינו רק בבחינת נותן. אנחנו עדיין במציאות שאנחנו צריכים לקבל אבל צריך לחפש ולהשתדל מאוד איך לחזק בתוכנו את נק‘ הנתינה ולא את נק‘ הקבלה..

בבית ברזים מזהב, בחוץ צי של מכוניות

לפני ארבע שנים בערך ניגש אליי מישהו אחרי השיעור בת“א, ברוך בעל תשובה חסיד ברסלב והוא סיפר לי סיפור מאוד-מאוד קשה על דוד שלו, יהודי בן שבעים פלוס שעבר אסון מאוד גדול במשפחה שלו, הוא אחד האנשים הכי עשירים בת“א, ברזים מזהב וצי של מכוניות ליד הבית, אדם עשיר מאוד. הוא עבר אסון מאוד גדול ובאסון הזה עוד האשימו אותו שהוא אשם בזה. אותו יהודי שרגיל כל החיים שלו להיות שולט ומנהיג ותקיף וחכם והכל בעצם מונהג ומסודר אצלו וכל העולם נכנע ומתבטל להוד רוממותו, פתאום בגיל שבעים פלוס הוא קיבל מכה נוראית, הוא נכנס לדיכאון גדול. אחיין שלו בא אליי ואמר לי: דוד שלי מסוגר בבית והוא בעצם
חי בגיהנום – משם למדתי שיכול להיות שבגיהנום יש ברזים מזהב, זה עדיין גיהנום..

הרפואה שלך: כל ליל-שישי לחלק סלים

אז האחיין של אותו אדם עשיר שעד אותה מכה היה נגד הדת בא אליי ואמר לי: דוד שלי שואל מה יכול להוציא אותו מהדיכאון? הוא היה בדיכאון גדול מאוד כי הוא גרם למשהו מאוד כואב. אמרתי לו: תראה, דוד שלך הוא יהודי מאוד עשיר, אם הוא רוצה להתחיל לרפאות את עצמו הוא חייב לעשות דבר אחד, לעשות גמ“ח למשפחות עניות אבל לא לתת כסף לגמ“ח אלא הוא בעצמו ילך לקנות את המוצרים, הוא בעצמו יארוז, אפשר לעזור לו אבל שהוא יארוז את זה וכל ליל שישי הוא יסע בעצמו אל המשפחות האלה יקח את הסלים ויתן להם, אמרתי לו שאם הוא יעשה את זה כל ליל שישי זה יהיה הרפואה שלו. למה? כי הוא היה במצב כ“כ דכאוני ואם הוא יגלה בתוכנו את העניין של הנתינה וזה יהיה אצלו במסירות נפש במקום שבו הוא נמצא, זה יכול להתחיל לרפאות אותו, צריך לעשות עוד דברים אבל זה ההתחלה והבסיס של הרפואה שלו – זה המידה הראשונה וזה נקרא מידת החסד.

מה הכינוי של כזה אדם בעולם? פראייר

מידת החסד זה הספירה הראשונה ובעצם כל תיקון נפש האדם מתחיל מהנקודה הזאת וכמו שאמרנו זה לא ללכת בגדול על הנקודה הזאת אלא לחפש בדברים קטנים איפה אני יכול לוותר על הקבלה ולהיות נותן – היום אם אדם הוא זה שבד“כ נותן ועושה איך בעולם קוראים לזה? מה הכינוי שלו? פראייר. פראייר זה מלשון חופשי באנגלית (פרי-Free). שימו לב היצה“ר צועק לאדם: אם אתה יותר מדי נותן לזולת ואתה לא דואג לקבל פי-שתיים ממה שאתה מקבל אתה פראייר, תשימו לב בתוכן של הדבר קודם כל הוא טוען טענה אמיתית, האדם נהיה חופשי, ממי הוא נהיה חופשי? מהיצה“ר, רק שהוא אומר את זה בנימה של לעג ובוז כדי להחליש אותנו בנקודה הזאת, זה תרבות שלימה שאומרת לאדם: אם אתה תהיה נותן אתה בעצם מפסיד את החיים שלך – זה הנקודה הראשונה לעבוד על המידה הראשונה, להפוך את הקבלה לנתינה שזה בעצם מידת החסד – המידה השנייה שהיא כנגד מידת הגבורה או הגבורות זה בפשטות ’איזהו גיבור הכובש את יצרו‘ כמובן שמידת הגבורה זה לכבוש את היצר אבל נתבונן בעומק הדבר בפנימיות של עבודת הגבורה:

אדם שכועס יכול להחריב את העולם..!!

כל עניין היצה“ר זה בעצם לפרוץ את הגבולות של הרצונות של התאוות ושל המידות, ,פירוש הדבר שאם אדם יושב עכשיו ואוכל ארוחת צהריים רגילה, ארבעה שניצלים, היצה“ר זה לפרוץ את הגבולות ז“א אל תגיד לי איך לאכול, אני יאכל איך שאני רוצה במהירות שאני רוצה וערב פסח אז אני חייב לבער את הצלחת שלא יהיה בה פירור – מה פירוש הדבר? היצה“ר שבלב ושברצונות ובתאוות זה לפרוץ את כל הגבולות ואל תגיד לי מה לעשות – לעומת זה עבודת הגבורות שבנפש זה נקרא כוח ההתאפקות, פירוש הדבר שאני שולט על התאוות ולא התאוות שולטות עליי,
זה כוח נפשי. ז“א שאדם יושב מול הצלחת וצריך לאכול, אני אקבע איך לאכול
ולא הצלחת או השניצל יקבעו לי איך לאכול – כמה קשה זה כשיש רצונות
בלב, אפשר לראות את זה גם במידת הכעס, ברגע שמתעוררת בלב מידת הכעס
אז האדם באותו רגע יכול להחריב את כל העולם, הוא מאבד את השכל
לגמרי בהתעוררות מידת הכעס, שוב לשלוט על המידה ולא שהמידה תשלוט עלינו, הכוח בנפש לשלוט על המידות שבלב ועל התאוות שבלב זה נקרא כוח ההתאפקות.

יש מצב שהתאוות שולטות עליו לגמרי

גם בנקודה הזאת כל העניין של מצרים זה היה בדיוק פריצת כל הגבולות, להחליש את כוח ההתאפקות ולהמעיט אותו עד שיהיה בבחינת אפס, כל הקליפה והטומאה של מצרים זה היה כל המרבה בתאוות הרי זה משובח, ככל שאדם מתרגל לתאוות הוא מחליש מאוד בתוכו את כוח השליטה וכוח ההתאפקות עד שיש מצב ויש שלב שאדם איבד את הכוח לגמרי – התאוות שולטות עליו לגמרי והוא איבד את זה,
וזה מושג שהוא מאוד מקובל בימינו, כשאדם כבר איבד את כל כוח הגבורה וכוח ההתאפקות זה המושג שנקרא מכור. היום יש מכור לסמים, לאלכוהול, לאינטרנט. סיפר לי יהודי שהוא אחד המומחים בארץ בדבר הזה שהיום ההתמכרות לאינטרנט יותר גדולה מההתמכרות לסמים, אבל אם נתבונן התאווה, המקום הזה המציאות הזאת והתענוג שיש במקום הזה שולט על האדם לגמרי והאדם לא יכול להנהיג את עצמו במקום הזה – למעשה זה היסוד של ההתמכרות עבודת הגבורה זה להרגיל
את עצמנו לשלוט על התאוות ועל הרצונות שיש לנו בתוך הלב, זה יסוד מאוד גדול.

לגלות בנו כל פעם את כוח ההתאפקות

גם במידת הגבורות כמו במידת החסד צריך לדעת שאי אפשר להפוך את זה במאה שמונים מעלות, הלוואי והיינו יכולים בעבודה של חודש ימים לגלות בנו את כל כוח ההתאפקות ונהיה שולטים, הלוואי. אבל צריך לדעת שזה עבודה של חיים, זה עבודה של שנים כל פעם לגלות בתוכנו את כוח ההתאפקות – רבינו אמר גם מעט זה טוב – לפני 3 שנים בערך ניגש אליי ידיד שלי בן חמישים שהוא בעל תשובה ומגיל צעיר מאוד הוא רגיל לעשן כל יום בכל שעה עגולה סיגריה של גראס, זה קביעות ומסירות נפש, הוא אמר לי: תראה, אני רוצה להפסיק, אם אתה תגיד לי להפסיק אני יסכים איתך ברעיון אבל במעשה אני אומר לך מראש, אני לא יכול להפסיק, אני יותר מדי מחובר וקשור עם המקום הזה, יש עצה למצב הזה? אמרתי לו: כן, זה מה שרבינו אמר גם מעט זה טוב, מה הכוונה? הוא עכשיו קשור עם המקום הזה בקשירה כזאת ובהתמכרות כזאת שהוא לא יכול להפסיק את זה בבת אחת. אמרתי לו: חסר לך עכשיו בנפש את כוח ההתגברות על הדבר הזה, כוח ההתאפקות. הגבורה בנפש להתגבר על זה חסרה אז מה תעשה? תתחיל לאט-לאט.

מבטיח שתוך שנה+ אתה מרים 50 קילו

יש יהודי שהוא רוצה להרים חמישים קילו במשקולות אבל היום הוא בקושי מרים 10 קילו, הוא מגיע לחדר כושר ושואל את המדריך: מה אני יעשה? המדריך יגיד לו: חודש תרים רק 10 קילו, אחר-כך שלושה שבועות תרים 12 קילו וכן הלאה, אני מבטיח לך שתוך שנה ושלושה חודשים אתה מרים חמישים קילו – כמו שזה בשרירים הגשמיים בגוף ככה הנפש בעניין הזה מגבילה. אמרתי לו: אתה בשעה 6 בערב אתה מעשן ולא יעזור שום דבר, להגיד לך לא לעשן אני יודע שאי אפשר אבל אתה יכול לחכות 10 דקות? אמר לי: כן. אמרתי לו: תתאפק 10 דקות ותדע לך שהעשר דקות האלה שהמתנת, שרצית לעשן ולא עישנת התחילו לעורר בתוכך את כוח ההתגברות וכוח ההתאפקות – כך כל פעם תבדוק כמה זמן אתה יכול להתאפק – זה מה שרבינו אמר מעט זה גם טוב, אנחנו צריכים להתחיל להרגיל את עצמנו למידת ההתאפקות.

הפוסט ימי העומר אצל כל אחד ואחד בפרטיות הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הפוסט עין הרע הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רבי נתן מברסלב – הקדמה

רבי נתן מברסלב, המכונה גם בפי כל – מוהרנ"ת (ראשי תיבות: מורינו ורבינו הרב רבי נתן)

בעיירת נמירוב, בשנת התק"מ (1780, למניינם),  בחמישה עשר לחודש שבט, ירדה לעולם נשמה חדשה. רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כ"רבי נתן מברסלב".

רבי נתן מברסלב, נולד להוריו, לרבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, שהיה תלמיד חכם עצום וסוחר אמיד מהעיר נמירוב, ולאמו, מרת חיה לאנע.

רבי נתן מברסלב, כונה בילדותו "העילוי מנמירוב".

ילדותו של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב נולד וגדל בעיירת נעמירוב. עוד כילד קטן בערה בו אהבת השם ותשוקה עזה ללמוד תורתו של מקום.

רבי נתן מברסלב, גדל בסביבה מתנגדת לדרכה של חסידות (באותם ימים, החסידות היתה דרך חדשה, והיו לה מתנגדים רבים, גדולי עולם ותלמידי חכמים מופלגים, אשר מיהרו להגן מפני שינויים בדרכי התורה הקדושה. לימים, דרכה של החסידות בכלל ודרכה של חסידות ברסלב בפרט, השתרשה בקרב בני ישראל הקדושים, שהרי חסידות בעיקרה, להתחסד עם קונו, ולעבוד אותו מתוך שמחה פנימית. דרך חדשה אותה רבי נתן מברסלב, לימים, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, העביר הלאה במסירות וליאות שאין שני לה).

למעשה, מסופר שרבי נתן מברסלב, גדל כשליבו נשבר בקרבו על עבודת השם שלו, ואינו יודע מזור ומוצא לנפשו. שפך שיחו לקונו, רבי נתן מברסלב, אשר יורה לו את הדרך הנכונה לפתוח את ליבו בעבודתו, ולהכניס יותר עבודת השם, קיום מצוות מתוך שמחה.

כבר בהיותו בן 12 שנים בלבד, התפרסם שמו של רבי נתן מברסלב כלמדן מופלג אשר כונה בפי כל "העילוי מנעמירוב".

רבי נתן מברסלב – בא בברית הנישואין

רבי נתן מברסלב, נודע כבר בגיל 12 שנים, כתלמיד חכם מופלג. 

בשנת תקנ"ג, כשהיה רבי נתן מברסלב, בן 13 שנים, נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל, ביתו של תלמיד חכם מופלג, רבי דוד צבי אוירבך, אשר היה מוכר וכונה כ"רבי דוד צבי הגדול", וזאת בשל יגיעותיו המפלגות בעבודת השם שלו.

רבי נתן מברסלב, חי עם אשתו, מרת אסתר שיינדל, במשך שנתיים תמימות, אצל חמיו, בעיר שאריגראד שבאוקראינה. חמיו של רבי נתן מברסלב, היה ממתנגדי דרכה של החסידות, ואף הזהיר את בני הבית להתרחק מאותם חסידים.

באותה תקופה, ההתנגדות לחסידות הייתה גדולה מאוד, התנגדות שעוררה מחלוקות רבות.

לאחר שנתיים בהם היה סמוך לשולחן חמיו, ובהם התעלה רבי נתן מברסלב, עד שנחשב לתלמיד חכם עצום ומופלג, אשר שקדנותו בלימוד היתה לשם דבר, חזר רבי נתן מברסלב ואשתו, לעיר נעמירוב, לבית הוריו.

רבי נתן מברסלב היה מוקף בתלמידי חכמים אשר התנגדו לדרכם של החסידות, בינהם היה אביו, רבי נפתלי וחמיו, רבי דוד צבי אוירבך אשר אלו ניסו בכל כוחם לשמור על בני ביתם מפני "השפעה חדשה" זו.

** חשוב לציין שההתנגדות של גדולי הדור דאז הייתה מבוססת על שמירה קפדנית מפני שינויים בתורתו של מקום. אף אחד לא כפר בתורה הקדושה ולא העיז לחשוב בכיוון זה. כיום, בחסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט, עבודת השם מתוך שמחה פנימית מהותית, הינה נחלת הכלל, וכל יהודי באשר הוא, חפץ לעבוד את בוראו מתוך שמחה. 

כל דבר שמעורר את הלב, לעבודתו יתברך, מבורך בפי כל.

רבי נתן מברסלב  – תחילתה של חסידות

כאמור, קולות המתנגדים נשמעו מול אברכי החסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט.

ויכוחים היו נשמעים בבתי המדרש בדבר הדרך הנכונה לעבודת השם.

כמובן, ידוע כי הויכוחים הללו, היו כולם לשם שמיים, וכל שחפצה נפשם של כל האברכים באשר הם, בין אם תלמידי חסידויות ובין אם אלו אשר המשיכו את דרכם, הכל היה לשם שמיים וכולם רצו לשמור את תורתו הקדושה ולעבוד את הבורא.

כיצד החל את דרכו, רבי נתן מברסלב, לדרכה של החסידות?

על כך ועוד, יסופר כאן בהמשך.

מסופר שבין אברכי נעמירוב, היו כאלה שטעמו טעמה של חסידות. 

רבי נתן מברסלב, היה מהבולטים שבין אלו אשר התנגדו לדרכה זו, והויכוחים בבתי המדרש היו תדיר.

אותם חסידים, הרבו לספר בשבחם של רבותיהם, ואת עבודת השם העצומה שלהם, מתוך שמחה.

תשובתו של רבי נתן מברסלב על טענתם, היתה במחי יד: "עבודה?" אמר להם רבי נתן מברסלב, "עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי, שארבעים שנה לא ישן על מיטה, ויומם ולילה הגה בתורת ה'. וכי אתם יודעים עבודה מהי…".

כשהגיעו הויכוחים בעניין שמחה וחיות בעבודת השם, נגעו בנימי נפשו של רבי נתן מברסלב, הרי זו היתה משאלתו – בקשתו לבוראו. על כך הפיל תחינה לבורא עולם שייסיע בידו לעבוד אותו מתוך פתיחות הלב.

כאן, היתה ידם של אותם חסידים, עליונה.

רבי נתן מברסלב, חש את אותו כאב, את אותו חסרון בעבודתו. חסרון בעבודה מתוך שמחה.

כך, אט אט החלו הדברים לחלחל אל ליבו והחל, רבי נתן מברסלב, להקשיב לדבריהם של אותם חסידים ולבחון את הדברים לאמיתותם.

רבי נתן מברסלב – החזק ועלה !

כמנהגם של תלמידי החכמים דאז, במוצאי שבת קודש, היו יושבים תלמידי הרב מברדישטוב, בסעודת מלווה מלכה. עסוקים היו, אותם תלמידי חכמים, בינהם גם רבינו, רבי נתן מברסלב, על ביטול ה"יש". על עקירת הגאווה משורשה.

תוך כדי לימוד, ביקשו החסידים מרבי נתן מברסלב, שיועיל להביא מעט מזונות, לסעודה.

יצא רבי נתן מברסלב לכיוון בית האופה, להביא להם כבקשתם.

בדרכו לבית האופה, חש הוא, רבי נתן מברסלב, את כאבו וצערו על שאינו מוצא מזור לנפשו המשתוקקת לעבודת השם שלו. עבר לו, רבי נתן מברסלב ליד בית מדרש, וסר הוא מיד למקום, התנה את צערו ושפך שיחו בפני קונו על כאבו, עד ששכח מדברי המאפים אותם התבקש להביא…

המשיך רבי נתן מברסלב לאמר מזמורי תהילים עד שנפל ארצה מרוב צער, בכי ותפילה ונרדם…

ובחלומו, רואה הוא, רבי נתן מברסלב, סולם. מנסה רבינו לעלות לסולם, ונופל. מנסה שוב, ונופל. כל קימה מביאה אותו, את רבי נתן מברסלב, לעליה גבוהה יותר וכך גם הנפילה.

כשהגיע לראש הסולם, נפל ארצה ונחבל. כשגופו כאוב, ואפסו כוחותיו, לפתע צץ לפניו אברך צעיר. פניו הטובות והמאירות, של האברך מול רבי נתן מברסלב, נסכו בו כוחות חדשים. 

האברך הצעיר הורה לו, לרבינו לקום וכך היו דבריו: "אברך! טפס שוב, אולם החזק היטב!"

רבי נתן מברסלב ניעור משנתו, ופני האברך חקוקים בליבו.

נזכרו הוא, לשם מה יצא, ורץ להביא את דברי המאפים לתלמידי החכמים בבית המדרש.

רבי נתן מברסלב – פגישה גורלית עם רבי נחמן מברסלב

רבי נתן מברסלב, קבע את מושבו בברסלב, עיר סמוכה לנעמירוב.

רבי נתן מברסלב, שומע על רבי חדש שהגיע לעיר, רבי המדבר על רוחניות והתעלות, על עבודה מתוך שמחה.

כמים קרים על נפש עייפה, שומע הוא, רבי נתן מברסלב, וליבו משתוקק לשמוע את דבריו של אותו רבי חדש.

כך, יצא לו רבי נתן מברסלב לכיוונו של רבינו.

המאור הגדול והמאור הקטן, נפגשים… פגישה גורלית אשר תשנה את כל כיוונו ועבודתו של רבי נתן מברסלב. פגישה אשר תחילתה, המשכיות של החסידות, חסידות ברסלב.

רבינו, רבי נחמן מברסלב, פוגש את רבי נתן ואומר לו באלו המילים: "מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…", ורבי נתן נזכר לפתע באברך שראה בחלומו, האברך שהחזיקו מליפול, שיעצו איך לעלות, והנה הוא לפניו! הנה האברך!

כך החלה מערכת יחסים של רב ותלמידו המובהק, בין רבי נחמן מברסלב לרבי נתן מברסלב.

רבי נחמן מברסלב, ראה בו, ברבי נתן את המשכו, את המשך החסידות וידע כי הוא האדם אשר ידע אל נכון להמשיך את דרכו ולהפיץ את אורו בעולם כולו.

עבודתו העיקרית של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב היה חסיד מובהק של רבינו. לצד התעלות רוחנית מתמדת המשיך הוא את דרכו של רבינו, דרך החסידות והחל, רבי נתן מברסלב, להעלות על הכתב את כל אמרי פיו של רבינו.

רבי נתן מברסלב עסק במלאכת הקודש, על פי הוראתו של רבו ומסר נפש ממש, בכדי להפיץ את תורתו של רבינו.

אחד החיבורים הידועים והראשונים בהם עסק רבי נתן מברסלב, היה "ליקוטי מוהר"ן" החלק הראשון אשר יצא לבית דפוס (בשנת תקס"ח)

בשנת תקס"ט, לאחר השריפה הגדולה בברסלב, עקר רבינו מברסלב, וקבע את מגוריו בעיר אומן, שם עתיד היה, רבי נתן מברסלב, להסתלק מן העולם.

בחול המועד סוכות תקע"א, כאשר נסע רבינו לברסלב, ליווה אותו תלמידו, רבי נתן מברסלב. 

שם, באותה נסיעה, שמע מפי רבינו את דברי אלוקים חיים: "לכו חזו" (מודפסת בתחילת ליקוטי מוהר"ן).

רבי נתן מברסלב – ממשיך את רבו

בראש השנה האחרון של רבינו, קיבל רבי נתן מברסלב, מפי רבו, את הזכות והחובה הגדולה לפקוד את רבינו תדיר, בראש השנה, גם לאחר הסתלקותו מן העולם, וש"אין דבר גדול מזה", כפי שנהג רבינו לאמר.

ביום שלישי, היום החמישי של חול המועד סוכות שנת תקע"א, נפטר רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, ונסתלק לבית עולמו, שם נקבר יום לאחר מכן, בכבוד גדול, בבית החיים העתיק של העיר אומן, במקום בו רצה רבי נחמן להיקבר.

רבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו, ותפקידו של רבי נתן מברסלב רוקם עור וגידים להפצת אורו ותורתו של רבינו.

רבי נתן מברסלב – ליקוטי תפילות

רבי נתן מברסלב, החלק לרשום את תפילותיו באופן מסודר, בשנת תקע"ה.

חסידים אשר שהו במחיצתו, השתוקקו לתפילות אלו, והעתיקו לעצמם.

בשנה שלאחר מכן, החל רבי נתן לעסוק בהדפסת הספר הקדות "סיפורי מעשיות" וידוע שעל הדפסה זו, אמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו בהלווייתי 'כאן מוליכים את זה שהדפיס את סיפורי מעשיות"…"

רבי נתן מברסלב – שיקום החסידות

עיקרה של המחלוקת החלה לדעוך. אט אט החל רבי נתן מברסלב לקבץ שוב את החסידים היראים לדבר השם, המשתוקקים לעבודה מתוך דבקות ושמחה כעבודת החסידות.

החל, רבי נתן מברסלב, להפיץ את תורת השם בערים ובעיירות.

רבי נתן מברסלב, מעולם לא טען להיות ממשיכו של רבו, רבי נחמן אלא המשיך בעבודתו שמשנתו שגורה בפיו, להנחיל את תורתו של רבינו ולשמר את חסידות ברסלב.

לטענתו, הרבי תמיד ישאר רבי נחמן, ואין לו מחליף.

כך, רבי נתן מברסלב, היה מרבה לנדוד בין קהילות יהודיות ומפיץ את שיחותיו ומאמריו של רבו ואף הדפיס את ספריו לאחר שעמל עוד בימי חייו של רבינו, תוך הקפדה יתרה שלא לזוז ימינה ושמאלה מרעיונותיו הנשגבים של רבינו, רבי נחמן מברסלב.

בשנת 1811 למניינם, הדפיס רבי נתן מברסלב, את ספרי "ליקוטי מוהר"ן ואת "ספר המידות".

בשנים 1819-1821,העמיד בית דפוס בביתו, שם המשיך להדפיס את ספריו והשלים את הדפסת ספר המידות וה"תיקון הכללי".

רבי נתן מברסלב השקיע את כל מרצו והונו בהוצאת ספרי רבינו, ספרי חסידות ברסלב, לאור ובכך סייע רבות לתפוצת הרבה, ספרים שממשיכים להפרסם ולהשפיע את השפעתם על כל חסידי ברסלב עד היום.

רבות עמל, רבי נתן מברסלב להפיץ את החסידות של רבו. עמל רב המלווה בקשיים כלכליים ופיזיים, לא אחת היה רבי נתן מברסלב נרדף על ידי הרשויות בגין התעסקותו בחסידות.

המתנגדים הרבים שהיו אז, לחסידות, הפכו את הוויכוח לפאן אגרסיבי ורכושו של רבי נתן מברסלב הוחרם ונאסר עליו לגור עוד בברסלב.

בעקבות כך, נאלץ רבי נתן מברסלב לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו, נעמירוב.

רבי נתן מברסלב – מסיים את תפקידו בעולמו

כאמור, לאחר שנאלץ רבי נתן מברסלב, לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו.

רבי נתן מברסלב, הוזהר על ידי רבו, שיתן דעתו על תפקידו החשוב בהעברת והפצת החסידות, ועל כי יהיה הוא נרדף: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". 

רבי נתן מברסל לא רק שהיה נרדף אלא אף היה בבית האסורים, משום שמתנגדי החסידות רדפו אותו עד שבקשו את נפשו ממש.

אף בבית האסורים, לא הרפה רבי נתן מברסלב, ידו מהמלאכה ואף כתב שם חידושי תורה, שלימים הודפסו בספרו "ליקוטי הלכות".

בשנת 1838 למניינם, חזר לעיר ברסלב ובשנת התר"ה (1844 למניינם), ביום שישי עשרה בטבת, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, החזיר רבי נתן מברסלב את נשמתו, לבוראו בעיר ברסלב ונפטר לבית עולמו כשהוא בן 64 שנים.

את מקומו של רבי נתן מברסלב, לאחר מותו, מילא כעת רבי נחמן חזן מטולצ'ין, סיפור חיים בפני עצמו.

רבי נתן מברסלב – חיבוריו

מבין כל חיבוריו של רבי נתן מברסלב, ניתן למצוא את החיבורים הבאים:

• ליקוטי מוהר"ן
• קיצור ליקוטי מוהר"ן – סידר רבי נתן מברסלב, על פי ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי הלכות – שילוב של הלכה לתורת הנסתר על פי ליקוטי מוהר"ן (סדרת ספרים בת שמונה חרכים שחיבר אותם רבי נתן מברסלב, אשר סדרה זו נחשבת לחשובה ביותר בחסידות ברסלב).
• ליקוטי עצות – נושאים המסודרים על פי הא'-ב'. על פי ליקוטי מוהר"ן ( חיבור תורני, המבוסס על הספר "ליקוטי מוהר"ן וחובר על ידי רבי נתן. מטרת הספר היתה להוציא עצות מעשיות ולסדרן לפי נושאים על מנת להקל על הקוראים ועל אלו המתקשים בלימוד של ליקוטי מוהר"ן)
• ליקוטי תפילות – תפילות המבוססות על מאמרים מתוך ליקוטי מוהר"ן (חיבור של שני כרכים המכיל כ 210 תפילות אותן חיבר רבי נתן מברסלב. התפילות בנויות על פי דרשותיו שמסר רבינו, רבי נחמן שהודפסו בספר "ליקוטי מוהר"ן)
• עלים לתרופה – קובץ מכתבים של רבי נתן מברסלב, אשר נועדו לבנו, רבי יצחק (לקט של מעל חמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב לתלמידיו, ידידיו, חסידיו ובעיקר לבנו רבי יצחק).
• חיי מוהר"ן – זהו ספר בסיסי בחסידות ברסלב, המתאר את קורות חייו של רבי נחמן מברסלב. בין היתר, מכיל ספר זה שיחות ודרשות רבות של רבינו, רבי נחמן מברסלב. הספר מחולק לכמה פרקים על אורחות חייו בתקופות שונות של רבינו.
• שבחי הר"ן – תיאור השתלשלות רבו של רבי נתן מברסלב, רבי נחמן מברסלב, במסעו לארץ ישראל, ארץ הקודש, בתקופת נפוליאון בונפרטה (שבחי הר"ן – ראשי תיבות שבחי הרב נחמן. ספר ביוגרפי על רבי נחמן מברסלב, אשר נכתב על ידי תלמידו, רבי נתן מברסלב. עיקרו של ספר זה, הוא הנהגותיו של רבינו, רבי נחמן עוד מימי ילדותו עד בחרותו כתלמיד חכם מובהק אשר זכה לכהן כאדמו"ר, עד פטירתו.
• שמות צדיקים – ספר זה, נכתב על ידי רבי נתן מברסלב המבוסס על דברי רבו. הספר מכיל את שמותיהם של כל הציקים המזוכרים בתנ"ך, במשנה, בגמרא, במדרשים ובספר הזוהר, וכן צדיקים רבים נוספים: גאונים,ראשונים ואחרונים, עד לדורו. במהדורות מאוחרות יותר, נוספו שמותיהם של חסידי ברסלב וצדיקים נוספים.
• קנאת ה' צבאות – 

ועוד חיבורים נפלאים של רבינו, רבי נתן מברסלב.

ציטוטים  מתוך ספריו של רבי נתן מברסלב:

ספר ליקוטי עצות – "דרכים ישרים ועצות נפלאות, עצת ה' אשר לעולם יעמודו, הנובעים ממעיין היוצא מבית ה' מתורתו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, לעורר ולהקיץ, לחזק ולקרב את כל אדם, מכל מקום שהוא, להנטותו לתחייה, להחלימו ולרפאו ולהחיותו בחיים אמיתיים ונצחיים, לשים לו שארית לנצח נצחים."

כך היתה דרכו של רבי נתן מברסלב, וכך החסידות ממשיכה עד היום. אמנם ללא מנהיג ואדמו"ר, אך זו לא החסידות היחידה הקיימת כיום, ללא אדמו"ר.

ספר ליקוטי תפילות – "..גם טוב לעשות מהתורה – תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאיתו יתברך שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה זו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה"

ספר "שמות הצדיקים" – 

מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַתַּנָּאִים וְהַיְרֵאִים לְזִכָּרוֹן"

זכותו של רבי נתן מברסלב תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.

הפוסט רבי נתן מברסלב | ביוגרפיה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.