איך אדם מסתכל על הדברים

הקטנות של הדעת היא הגורמת שהאדם ילך לאיבוד ביער – דיברנו על זה שיער זה גימטריה פר שזה פר-דינים, שזה כל הקשיים, ההתמודדויות והצמצומים שאדם עובר, כל זה בגלל קטנות הדעת. פירוש הדבר שלתקן את הקושי שיש לנו בעולם הזה זה לא לתקן את הקושי אלא זה לתקן את הדעת שלנו איך אנחנו מסתכלים על הדברים. ברגע שהדעת מתחילה לגדול אז מתבטל הקושי מכיוון שהקושי נובע לא מסיבות חיצוניות אלא הקושי נובע מסיבות פנימיות. הסיבה הפנימית זה איך אדם מסתכל על הדברים, בהתחלה כשאדם בקטנות הדעת אז הוא רואה שיש קצת טוב והרבה לא טוב, לאט-לאט הוא מתחיל לבטל את הרע בהסתכלות שלו והא מתחיל להבין שגם דברים שהיה נראה לו שהם לא לטובה, הם כן לטובה. כל הקלקול של העולם התחיל מחטא עץ הדעת טוב ורע, ברגע שאדם הראשון וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע וכל נשמות ישראל היו כלולים באדם וחוה, אז נכנסה לכולנו דעת חדשה.
כתוב בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר – תיקון ס“ו) שברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע, הם התחילו לראות את החלק הרע במציאות של הבריאה, לפני זה הם ראו איך הכל לטובה, אמנם היה גם שינוי בעולמות אבל עיקר השינוי היה בעצם בתוכם, איך שהם מסתכלים על הדברים, לכן כשרבינו מדבר על הבן
והבת הקטנים שהלכו לאיבוד ביער הוא מדבר עלינו, על המהלך שאנחנו צריכים לעבור

מתוך מה שעובר עלינו מזה הדעת גדלה

לאט-לאט מתוך הניסיון של העולם הזה, האדם גדל בדעת. עצם העובדה שאדם חי בעולם הזה, אם הוא זוכה קצת להתמודד עם הדברים, הכוונה איך שהתורה נותנת לנו כלים, כי התורה זה לא רק המצוות והמעשים טובים שזה גם חלק משמעותי, אבל התורה זה מלשון הוראה, להורות את הדברים איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה והזמן הוא רופא גדול והוא פועל פעולה גדולה שככל שאדם נמצא יותר בעולם הזה כך הדעת הולכת וגדלה, כמו שאנחנו רואים שהגוף הולך וגודל ככה אנחנו גם רואים שהדעת הולכת וגדלה, ודווקא מתוך מה שעובר עלינו, מזה נעשה הגדילה של הדעת..

ממקום של הבנה..

בגמרא כתוב שרבי יוחנן היה קם לפני זקן גוי, שאלו אותו: מדוע? אמר להם: כמה הרפתקאות עברו עליו בחיים, ראוי לקום לכבוד ההרפתקאות האלה, כי מתוך זה האדם גדל, הכוונה שהדעת גדלה. לכן בסיפור הבן והבת גדלים עד שהם יוצאים מהיער – לפני שבועיים דיברנו על זה שהיציאה מהיער זה למעשה שלב חדש בחיים של האדם, עכשיו כבר האדם מתחיל להתבונן יותר ממקום של הבנה ויותר ממקום של התבוננות

היציאה מהיער זה שלב חדש

רבינו מספר שכשהבן והבת שזה אנחנו, יצאו מהיער שזה כבר שלב חדש, הם סיכמו בניהם שהם יהיו מחזרים על הפתחים, העניין הזה זה מרמז על גדילת הדעת – אחד הסימנים של גדילת הדעת זה להיות מחזר על הפתחים, בסיפור הזה רבינו מלמד אותנו שלמעשה התכלית והתיקון שלנו בנוי על היסוד הזה של להיות קבצן – למעשה כל מי שמתקרב לרבינו נהיה קבצן, אבל קבצן ברוחניות, עיקר הכוונה זה בדרך של התפילה. אחת ההבנות החשובות והמשמעויות ביותר כאשר הדעת של האדם גדלה זה שאדם משיג כמה הוא צריך את הסיעתא דשמייא ואת העזרה של הקב“ה, למעשה אחד מהיסודות הגדולים של כל מה שעובר עלינו, זה שנשיג ונדע שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בלי העזרה של הקב“ה. רבינו רצה להאיר בנו את הנקודה הזאת שאנחנו לא יכולים לעשות למעשה שום דבר בלי הדרך של התפילה, במסכת בבא קמא דף ג: יש מחלוקת בין רב ושמואל מה זה מבעה, רב אומר שמבעה זה אדם והוא מביא ראייה מפסוק בישעיה ’אם תבעיון בעיו‘, התרגום זה אם תתפללו ותחזרו בתשובה, תתקבל תשובתכם. תבעיון זה תתפללו, אז מבעה זה בעצם תפילה, אבל התנא במשנה קרא למבעה אדם, שואלים איך התנא קורא למבעה אדם? ראיתי כמה מפרשים שכותבים את זה שעיקר המהות של האדם זה תפילה,
לכן התנא קמא קורא למבעה (תפילה) אדם, כי זה עיקר המהות הפנימית של האדם..

ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית

כל מה שאנחנו עושים בעולם, הן בכלליות עמ“י, הן בכלליות הדורות והן בפרטיות אצל כל אחד מאתנו – כל זה לתקן את חטא אדם הראשון. ירדו כמה קלקולים בעולם ובתוכנו מחטא אדם הראשון, ולמעשה התורה, המצוות המעשים טובים, הצדקות והעזרה שאנחנו מגישים, למעשה כל דבר ודבר זה כדי לתקן את חטא אדם הראשון. כתוב בספרים הקדושים על הפסוק ’לתאוה יבקש נפרד‘ שמהפסוק הזה נלמד שני יסודות גדולים מאוד בקלקול שקרה כתוצאה מחטא אדם הראשון, דבר אחד זה התאווה הגשמית, ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית מה שלא היה לפני החטא..

כשהדעת גדלה מודים גם על הלא-טוב

’לתאוה יבקש נפרד‘, למעשה נפרד זה הקלקול השני ולמעשה בשורש הוא הקלקול הגדול ביותר. הנפרד זה נפרדות מהקב“ה, ז“א שאדם מרגיש את האני שלו, כביכול אני פועל ואני עושה. לתאוה יבקש נפרד – תאווה זה מחוץ לקדושה, הנפרד זה יכול להיות גם בתוך הקדושה, אדם יכול להיות חכם וצדיק גדול אבל הוא לא מוכן לוותר על הנקודה שאני עשיתי את כל זה, זה נקרא הבחינה של האני, השורש של הדבר זה למעשה האני שנכנס באדם מחטא אדם הראשון וזה הנפרדות. יש כמה דרכים לתקן את הנפרדות אבל היסוד הראשון זה עצם התפילה, כשאדם מדבר עם הקב“ה הוא מתקן את הנפרד. יש ארבעה חלקים של דיבור עם הקב“ה ושני חלקים מאוד משמעותיים זה להודות להקב“ה על כל הדברים הטובים, וכשהדעת גדולה יותר אז מודים לו גם על הדברים הלא טובים, כי כשהדעת גדלה אז גם מה שהיה נראה לו לא טוב הוא גם כן לטובה. בעצם כשאדם מודה להקב“ה על מה שעבר עליו, בזה הוא מתקן את החלק הראשון של הנפרדות מהקב“ה. החלק השני של התפילה זה בקשה.

מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד

בעולם הזה אנחנו לא יכולים להתמודד לבד אז אדם מבקש על מה שיהיה. ברגע שאדם מבקש על מה שיהיה זה גם מתקן את הנפרדות כי ברגע שאנחנו מבקשים סיעתא דשמייא בתוך התפילה הזאת אנחנו בעצם מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד ואנחנו צריכים את העזרה של הקב“ה. ברגע שאנחנו מבטאים בתפילה את הצורך שהקב“ה יעזור לנו, בזה אנחנו מתקנים את הנפרדות – זה עומק הדבר שהתפילה זה למעשה מתקן במקום מאוד-מאוד פנימי ועמוק את כל הנפרדות וזה מגיע עד חטא אדם הראשון, לכן בסוף הליקו“מ רבינו אומר שכל מה שהוא בא לעולם זה
כדי להאיר את התפילה בלב נשמות ישראל. אז אמרנו שהיציאה מהיער שזה לקבל את גדלות המוחין שזה גדלות הדעת, ואז הדבר הראשון שהם הבינו זה להיות קבצנים
אצל הקב“ה, להבין שאנחנו לא יכולים להסתדר בלי הקב“ה.

אני לא יכול לעשות שום דבר

למעשה ככל שיותר ויותר עובר על האדם ככה הוא יותר מכיר כמה שהוא לא יכול להסתדר לבד, בחורים צעירים חושבים שכל העולם שלהם, בגיל 16 הם מרגישים שכל העולם תחת הידיים שלהם, בגיל 22 הם מבינים שרק המדינה תחת הידיים שלהם, אח“כ זה הולך ומצטמצם, בגיל 26 אני יכול לעזור רק לשכונה, בגיל 32 אני יכול לעזור רק לבית, בגיל 36 אני יכול לעזור רק לעצמי, בגיל 40 מתחילים לקבל את הבינה שאני לא יכול לעשות שום דבר, גם לעצמי אני לא יכול לעזור – זה למעשה התהליכים של גדלות הדעת, ככה הדעת של האדם יותר גדלה והאדם יותר מתחבר עם הנקודה של התפילה. צריך לדעת שכשאנחנו מתפללים אנחנו עושים פעולה לתקן את הנפרדות ושמעתי לפני הרבה שנים מאחד מצדיקי הדור, האדמו“ר מפוריסוב, שאמר לי שיש בחינות שגם אם אדם ילך בכל הכוח א“א לתקן את
זה בשלמות, כדי לתקן את זה בשלמות צריך סיוע, הסיוע זה ע“י שאדם נכשל במשהו

אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו..

-אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שמתוך הכישלונות אדם יכול ללמוד עד כמה הוא תלוי בהקב“ה שלולא הקב“ה עוזרו, אינו יכול לו. לכן אם מתבוננים נכון על המידות ועל התאוות שעוברות עלינו, אנחנו נלחמים בהם, אנחנו לא רוצים אותם, אנחנו נלחמים ועושים תשובה, אבל בהתבוננות נוספת אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו, ואמר לי האדמו“ר מפוריסוב שאפילו צדיקים הכי גדולים שהיו במשך הדורות,
היו צריכים כל אחד לפי עניינם איזה בחינה של כישלון כדי להגיע לשלמות גדולה יותר, ואדרבה הצדיקים ידעו להגיע לשלמות יותר דווקא מתוך המציאות של הכישלון

אני נמצא בקדושה וזה רק הרחמים שלך

אנחנו לא רוצים לרדת, אנחנו עושים את הכל כדי לא לרדת, ואם יורדים אז עושים תשובה. אחרי שעושים תשובה צריך לעשות את התשובה על תשובה, להגיד להקב“ה: באמת נתת לי שיעור פרטי, לא שמרתי על העיניים ולא שמרתי על המחשבה, כעסתי וכן הלאה, זה שיעור פרטי ומזה למדתי שאם אתה לא אוחז אותי אני לא יכול להחזיק מעמד שנייה אחת ואז השם ירחם אני יכול לנסוע לכל מקום בעולם ולהיות ח“ו אדמו“ר גדול שם. אדם אומר להקב“ה: זה שאני נמצא בקדושה זה רק הרחמים שלך וזה ביטול גדול מאוד של הבחינה של חטא אדם הראשון. הבן והבת הקטנים הבינו את זה והם החליטו שהם תמיד יהיו ביחד ושהם יהיו מחזרים על הפתחים, נזכיר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער הם לא היו אח ואחות, בהמשך רבינו מספר שהם מתחתנים – הנקודה הזאת שהם החליטו שהם יהיו ביחד ואחר-
כך השלב היותר שלם שזה החתונה – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד עמוקה..

כל העולם שלנו זה מלחמה והתמודדות

הזכרנו שהבן והבת זה מרמז על זכר ונקבה וזה לא הולך רק על איש ואישה בעולם שלנו אלא כתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש שכל העניין של זכר ונקבה זה למעשה שורשים רוחניים משורש כל העולמות ועד סוף כל המדרגות הרוחניות, בכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן יש בחינה של זכר ויש בחינה של נקבה, בעולם שלנו זה מתגלה באיש ואישה אבל בגלל שזה כוחות רוחניים לכן גם באיש יש זכר ונקבה וגם באישה יש זכר ונקבה, למעשה השורש הרוחני של זכר זה הכוח המברר, הכוח הלומד והכוח המתמודד פה בעולם שלנו, כי בעולם שלנו זה מלחמה והתמודדות, בוודאי שגם ברוחניות אנחנו רואים שצריך להיות גיבור גדול, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, תמיד יש לנו מלחמה עם היצר הרע שלנו, אז בוודאי שצריך גבורה בדבר הזה וזה מלחמה. בכל דבר בעולם צריך התמודדות והכוח המתמודד זה נקרא כוח הזכר שבתוכנו..

 בכל הכדור מחפשים תענוג

לעומת זאת כוח הנקבה שבאדם זה כוח אחר לגמרי ובאמת תכלית בריאת העולם זה כוח הנקבה. מהו כוח הנקבה? הזכרנו את מה שכתוב בתחילת מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג על השם, כמו שכתוב אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ. למעשה הקב“ה הוא הטוב השלם והוא רוצה להשפיע עלינו רק טוב, אז אנחנו יודעים שעכשיו זה תקופה זמנית כדי ליצור את המציאות הנצחית. תכלית הבריאה זה שהקב“ה רוצה להשפיע עלינו טוב, והטוב הזה הוא עונג רוחני, לכן העונג והתענוג זה שורש מאוד גבוה ופנימי בלב ובנפש האדם ואם אנחנו נסתכל על כדור הארץ נראה שכל כדור הארץ זה דבר אחד: בני-
אדם מחפשים תענוג, כל אחד בדרך שלו בעצם מחפש תענוג – מדוע? כי ככה נבראנו

באמת מדרגה מאוד גבוה בתיקון האדם

-אדם נברא בשביל לחפש תענוג, הבן או הזכר שבתוכנו מברר מאיפה לקבל את התענוג, מכוח התורה אנחנו יודעים שיש טוב ויש רע ואנחנו צריכים להתחבר עם התענוג של הטוב ולהתרחק מהתענוג של הרע. הצורך שלנו לקבל תענוג זה דבר מאוד עמוק ומאוד בסיסי בנפש שלנו לכן זה תמיד יהיה, אבל אם אין את כוח הבן שמלמד את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג אז אדם מטבעו ילך לתענוגי העולם הזה. ברגע שלא יודעים, אדם באופן טבעי נמשך אחרי תענוגי העולם הזה כי אין מי שילמד אותו, לכן מה שכתוב פה שהבן והבת החליטו שהם תמיד יהיו ביחד, באמת זה מדרגה גבוה מאוד בתיקון האדם, שאדם מבין: אני צריך באמצעות השכל שלי וההתמודדות שלי, ללמד את הרצון שלי לקבל תענוג תמיד ללכת לצד הטוב – הבן (הזכר) שבתוכנו מלמד את הבת (הנקבה) שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים..

החליטו שיהיו יחד אבל אין עדיין חתונה…

אחת הנקודות העמוקות ביותר זה שאדם מבין שהעולם הזה זה לא הפקר, אני לא יכול ללכת פה בהפקרות ולעשות מה שאני רוצה, לקבל את התענוג מכל מקום שאני רוצה, אני צריך ללמוד ולהתמודד ולהרגיל את עצמי לקבל את התענוג מהמקום הנכון ומהמקום הטוב שזה התורה, הקדושה, המצוות, מעשים טובים, חסדים וכן הלאה. רבינו אומר שבהתחלה הם החליטו שהם יהיו יחד אבל עדיין אין חתונה. הגמרא כ“כ משבחת את עניין החתונה ואומרת שאדם בלי אישה שרוי בלא קדושה, בלא תורה, בלא שמחה וכו‘ וכו‘ אנחנו רואים שעניין החתונה הוא עניין רוחני מאוד-מאוד גבוה. הזכרנו שכל דבר בעולמנו מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים, העניין של החתונה שבקדושה זה בעצם שהבן והבת מתחברים ביחד, הבת מקבלת בעצם את הדרכת הבן. הבת זה העיקר וזה תכלית הבריאה אבל בעולם הזה בגלל סכנות ופיתויי היצה“ר, הכוח שלנו לקבל תענוג מבין שהוא חייב לקבל מהשכל שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג – זה הבחינות שהבן והבת מתחתנים ואח“כ יש את החתונה

דוד המלך מדגיש: אחת שאלתי מאת ה‘

לשעבד את הרצונות לקבל את תענוג אל התורה ואל הקדושה זה תמיד תהליכים, כל פעם יש עוד תהליך ועוד תהליך עד שהבת תבין ותסכים בשלמות שבאמת התענוג היחידי האמיתי שיש בבריאה זה אז תתענג על השם, זה מה שאומר דוד המלך ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – דוד המלך מדגיש, אחת שאלתי, למה אחת? דוד המלך אומר הגעתי למדרגה הזאת שאני לא מבקש שום תענוג מהעולם הזה, אני רוצה רק את הקב“ה, זה המדרגה של הצדיקים הגדולים. הבן איש חי כותב שרבי שמעון בר יוחאי ביטל את כל מציאות העולם הזה כשהוא היה 13 שנה במערה והוא היה במדרגת אדם הראשון שלפני החטא ולמעשה המדרגה של אדם הראשון לפני החטא זה אחת שאלתי אז תתענג על השם, כמו שיהיה לעתיד לבוא לכל נשמות ישראל. צריך לדעת שכל הזמן יש לנו את המלחמה הזאת ואדרבה זה רצונו של הקב“ה

הצעקה עושה שמחה אצל ה‘

-כשהנשמה באה לעולם הזה והיא נלחמת את המלחמה הזאת, באמת הרבה פעמים אנחנו עוברים הרבה עוגמת נפש והרבה צער וצמצום ולפעמים אנחנו לא מצליחים להיות הצדיקים הכי גדולים בעולם אבל צריך לזכור שאין נחת
רוח לפני הקב“ה כמו המלחמה של האדם היהודי בעולם הזה. הנחת רוח והשמחה של הקב“ה זה מכל המלחמה שיהודי עושה בעולם הזה, אדם נכשל עכשיו באיזה משהו, בכעס, בגאווה, באיזה מחשבה לא טובה ומשם הוא צועק, הצעקה הזאת עושה שמחה אצל הקב“ה שאין יותר ממנה..

המלחמה גדולה אבל היא יקרה וחשובה

האור החיים הקדוש אומר בפרשת קרח והאדם בעולם הזה בשעה שהוא בתוך הגוף והגוף נלחם בקדושה ומקשה על האדם והאדם מתעצם לאהוב את הקב“ה מתוך המציאות הזאת, וזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מן הכל, זה יותר גדול
אצל הקב“ה מתפילתם של הצדיקים בגן עדן – צריך לזכור שאמנם יש מלחמה גדולה אבל כמה היא יקרה וחשובה אצל הקב“ה. אומר רבינו שהבן והבת הסכימו בניהם שהם יהיו תמיד ביחד, זה מרמז שאדם מסכים: אני הולך ללמוד, ללמד והילחם על זה שהתענוגים, השמחה והאושר הפנימי שלי יהיה מצד הקדושה – והלב, שזה הבת, שמקבל את התענוגים מסכים לשמוע לבן ולשעבד את עצמו שזה למעשה כל המלחמה שלנו פה בעולם הזה. רבינו אומר שמכיוון שהם החליטו להיות קבצנים ולאט-לאט הלכו לכל הירידים והעיירות והיו מחזרים על הפתחים והם התיישבו עם כל הקבצנים כדרך הקבצנים עד שהם היו מפורסמים אצל כל הקבצנים.

 לחפש חבורת קבצנים ולהצטרף אליהם

אומר רבינו שכולם ידעו שהבן והבת הקבצנים אלה הבן והבת שנאבדו ביער – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד חשובה, הם הצטרפו לחבורה של קבצנים והתחילו להיות מהחבורה שלה קבצנים, אומר רבינו שיש עניין מאוד-מאוד גדול לחפש איזה חבורה של קבצנים ולהצטרף אליה, מה זה חבורה של קבצנים? אמרנו שקבצן זה תפילה אז זה הכת של הבעל תפילה, למעשה כל מי שנסע פעם אחת לרבינו והחליט  שהוא רוצה להיות קרוב לרבינו, זה בקשה להיות קרוב לכת של קבצנים, מתחילים לחפש איזה כת של קבצנים מתאימה לי, הכת של הקבצנים זה הכת של הבעל תפילה ורבינו אומר פה נקודה מאוד חשובה על העניין של להיות ביחד, ז“א מצד אחד עבודת התפילה זה עבודה פנימית בין האדם לבין הקב“ה, אבל רבינו מדגיש פה עוד נקודה חשובה וזה העניין של החברים, חבורה של קבצנים זה למעשה חברים ביחד בעבודת השם. רבינו מדבר בכמה וכמה שיחות על העניין הגדול של החזיקו את עצמכם ביחד וע“י זה תמשכו אותי אליכם – היה דורות באנ“ש שהיו מקפידים על זה, בזמן מלחמת העולם הראשונה באומן כשרבי לוי יצחק בנדר היה שם, היתה שם חבורה והיו כמה חברים שתיקנו בניהם כל יום לקבוע שיחת חברים, והחשיבות שהם נתנו לזה היה כמו שעה התבודדות, הם אמרו: רבינו תיקון התבודדות וגם שיחת חברים

אפשר להינצל מכל מיני מקומות ובעיות

היום אפשר לראות את זה באתגליא איך בעקבתא דמשיחא עוברים כ“כ הרבה משברים וכמעט אי אפשר לראות איך היינו עוברים את זה בלי השיחות חברים, רואים שעובר על האדם משברים ושבירות, הוא בא לחבר ורואים דבר פלא שלפעמים החבר יכול לחזק את השני שאפילו צדיק גדול לא יכול לחזק אותו במצב הזה, זה נקודה כ“כ חזקה. רואים את זה בחוש איך לפעמים חבר מחזק את השני בדרך לא טבעית, והיום רואים את זה בחוש איך הכוח של השיחות חברים הוא מאוד-מאוד גדול ובמשך השנים ראינו איך אפשר להינצל מכל מיני מקומות ומצוקות ובעיות שאדם עובר בצורה נפלאה מאוד, זה יסוד אחד שרבינו אומר לנו פה

יש מחלוקת במסכת סנהדרין

אפשר לראות איך היום השיחות חברים זה צורך נפשי גבוה, יש ’מגלה עמוקות‘ (אופן ע“ג) שאומר דבר מאוד מעניין, יש מחלוקת בגמרא במסכת סנהדרין בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל במה מיתתה של בת כהן שהחלה לזנות? בשריפה או בחרב? הם היו חולקים בדבר. רבי עקיבא רוצה להגיד לרבי ישמעאל שהוא דורש את האות ואו של ובת איש כהן, רבי עקיבא היה דורש את כל הואוים שבתורה והוא אומר לרבי ישמעאל אני לומד את זה מאות ואו – בשעה שרבי עקיבא אומר את זה לרבי ישמעאל הוא פונה אליו ואומר
לו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש. שואל המגלה עמוקות מה זה הלשון הזו ישמעאל אחי? אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון של שמעון מהשבטים

הבל נהרג – חייב שהיתה כנגדו מידת הדין

רבי עקיבא ורבי ישמעאל היו תיקון וגלגול של השבטים – אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל היה תיקון וגלגול של יוסף הצדיק – אומר המגלה עמוקות שכך אמר רבי עקיבא: ישמעאל אחי, בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה שבנינו, עכשיו אני פונה אלייך ישמעאל אחי כי עכשיו בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה בנינו, ככה אומר המגלה עמוקות. יש קושייה ידועה שרבינו האר“י הקדוש מביא, זה כתוב גם בזוהר, בכל העניין של קין והבל. קין הרג את הבל אבל אם הבל נהרג אז חייב שהיתה מידת הדין כנגדו, הרי אין כזה דבר שאדם יהרג הלא עוון בכפו, זה שקין עשה מה שעשה וצריך להענש זה העניין שלו, אבל איזה טענה היתה נגד הבל?

התבונן בעניינים רוחניים מאוד גבוהים..!

-כתוב בזוהר הקדוש ורבינו האר“י מאריך בזה ואומר שהבל הציץ בשכינה. באמת זה דברים רוחניים מאוד גבוהים שאנחנו לא מבינים בעומק הדבר, אבל מה שאנחנו יכולים להבין בפשטות זה שהבל התבונן בעניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים ועל זה היתה התביעה כנגדו, שהוא הסתכל במקום גבוה מדי שאסור היה לו להסתכל ועל כן היה לו תביעה ועל כן הוא נהרג – שואלים תלמידי רבינו האר“י הקדוש: מדוע הבל טעה בדבר הזה? מה היה הטעות שלו שגרמה לו לעלות למקום רוחני כ“כ גבוה?

רואה אדם בצמצום? תרד אליו ותעזור לו

אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש דבר נורא מאוד: הבל לא ירד לעזור לקין בכל מה שעבר עליו בכל הצמצומים שלו. בשעה שהקב“ה לא קיבל את המנחה של קין אז רואים שקין נפל לצמצום, הקב“ה אמר לו: למה נפלו פניך? למה אתה בחלישות הדעת? הקב“ה חיזק אותו. אומרים תלמידי רבינו האר“י שהבל היה צריך לחזק אותו ובגלל שהבל לא חיזק אותו בגלל זה לא היה לו את הכלי להביט במקום כזה גבוה והוא נהרג על הדבר הזה – אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הכוונת בכמה מקומות אבל בעיקר בכוונות של קבלת שבת: בדורות האחרונים באו ניצוצים של קין והבל וצריך לתקן את הפגם שהיה. אז בחינת קין זה לתקן את כל הכעסים וההקפדות שכועסים כל השם, בחינת הבל זה כשרואים אדם בצמצום, תרד אליו ותעזור לו ובזה תתקן את הבל שלא תיקן את זה – המגלה עמוקות כותב את זה על ראובן ושמעון ורבינו האר“י כותב שאותו תיקון של ישמעאל אחי צריך לתקן את זה בקין והבל וזה לפני הגאולה. הדור של השבטים היה דור הרבה יותר גבוה מדור התנאים

לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה

שימו לב מה קורה, ברגע שבעולם רוחני גבוה לא יכולים להיות באחווה אחד עם השני מה צריך להיות? לרדת למטה כדי לגלות את האחווה, שימו לב שהירידה הרוחנית מגלה את האחווה בין אנשים, אז אם אדם לא יכול לגלות עכשיו את אחי אז הוא צריך לרדת יותר כדי לגלות את האחי. היה איזה יהודי שהיה עילוי באמת גדול אבל לפני כמה שנים עברו עליו קשיים מאוד גדולים והוא מאוד ירד, הוא לא עזב את האמונה, את התורה ואת הצדיק אבל הוא מאוד ירד. ראיתי שכשהוא היה בעלייה רוחנית הוא היה מלא בהקפדה וגאווה מאוד גדולה, הוא לא ראה את זה וא“א היה להגיד לו את זה, אז אמרתי לו: כל הסיבוב הזה שעברת היה רק כדי ללמוד ענווה, הוא גם כן לא קיבל את זה ועברו עליו חלישויות הדעת מאוד גדולות. יום אחד הוא בא אליי ואמר לי את זה ככה בהקפדה: אתה לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה. תשמע אני הייתי באיזה צמצום ובשעה שתיים בלילה הלכתי לאיזה מסעדה חילונית בת“א, לא היה אנשים אז המלצר התיישב ודיבר איתי, מלצר חילוני, אתה יודע איך הוא דיבר איתי?? אתה לא יודע איזה נשמות יקרות יש במקום הזה! אמרתי לו: בשביל זה ירדת לשמה, רק כדי לגלות את זה ירדת לשם. כשהיית צדיק גדול באמת היית עובד השם גדול אבל עם הקפדות וגאווה מאוד גדולה

מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו

-שלחו אותך למסעדה בתל-אביב בשעה בשתיים בלילה כדי לגלות את זה שגם שמה יש נשמות יקרות גם-כן. לכן לפעמים אם אדם לא יכול לראות את האחווה הוא צריך לרדת ואז הוא יראה את האחווה, זה מה שרבינו אומר פה את הנקודה הזאת שהם התחברו לקבוצה של קבצנים, זה כל העניין איש לרעהו יאמר חזק, צריך לחזק אחד את השני, אם כועסים אז להמתיק את הכעסים ואת ההקפדות, אם אפשר לעזור, לחזק ולעודד – זה אחד התיקונים הכי גדולים ואומרים בשם רבינו האר“י הקדוש שזה מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו, מצד קין אנחנו מקפידים ומצד הבל אנחנו רוצים להתעלם ואנחנו צריכים לתקן את 2 הבחינות האלה

כל מלחמה על השלום בית זה תיקון גדול

ממשיך רבינו את הסיפור ואומר: פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה. והלכו לשם הבעטלירש (הקבצנים), ואלו הבנים (הבן והבת) הלכו גם כן לשם. ובא על דעת הבעטלירש שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו. ותכף שדיברו זאת קצת בעטלירש – הוטב הדבר מאוד בעיני כולם, וגמרו השידוך. אבל איך עושין להם חתונה?! ונתייעצו. באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, וילכו לשם כל הבעטלירש. וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתנה.
וכן היה. לקבצנים אין עכשיו כסף לעשות סעודה באיזה אולם אז הם החליטו שיהיה חתונה – אמרנו קודם שהחתונה זה שלב גבוה מאוד בתיקון האדם לכן כל
פעם שאדם נלחם על השלום בית שלו הוא צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, הוא מתקן בעצם את הבן והבת שבתוכו, על ידי הבית היהודי מתקנים את הבן והבת.

את התורות האלה אפשר לגלות רק שם

ממשיך רבינו ואומר: והלכו לשם על היום הולדת של המלך כל הבעטלירש (הקבצנים), ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. וגם חלות גדולות מיוחדות לשמחות. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד-מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. בהמשך נראה שבחתונה הזאת בכל השבעה ימים של השבע ברכות מתגלים הסודות והתורות הכי גדולים של רבינו, ידוע שהסיפורים של הקבצנים זה כולל את כל התורות של רבינו, את כל הזוהר, כל כתבי רבינו האר“י וזה גבוה מעל גבוה – רבינו מתחיל את כל זה ואומר שכל הסודות של הקבצנים כל זה מתגלה בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל, כל זה מרמז על השפלות שאדם עובר. בטבע שלנו אדם מחפש הצלחה, כבוד ומעמד בעולם הזה אבל צריך לדעת שככל שמתקרבים יותר לצדיק האמת ויש בזה הרבה שלבים ודרגות, יותר שפלות וביזיונות יעברו על האדם כי א“א לגלות את כל התורות האלה שהולכות להתגלות רק בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל. א“א שיתגלה לאדם השגות וקדושה בלי הנקודה של הביזיונות שאדם עובר והוא מקבל ומסכים עם זה.

הפוסט פרשת וארא תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"י הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

ברך אותם שיהיו זקנים כמותו

נעשה הקדמה קצרה, הזכרנו שהיה בריחה באיזה מדינה וברחו כולם, וביער נאבדו ילד וילדה קטנים ולא היה להם מה לאכול, אז הם צעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. וברכם שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו, והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו, והבנים נשארו לבד ביער. המעשה הזה חוזר שוב שבע פעמים. למעשה אם נשים לב זה כל קומת האדם ובוודאי שיש בזה רמזים מאוד עמוקים. הקבצן הראשון זה העיוור, אח“כ החירש, הכבד פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי הידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים, בהמשך נראה שכל חיסרון זה רמזים על עניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים. נחזור לעניין של
הבת והבת שנאבדו ביער. לפני שבועיים התחלנו לעסוק קצת בנושא הזה, נזכיר קצת את מה שדיברנו לפני שבועיים

בכל מקום ומקום בבריאה יש זכר ונקבה

הבן והבת מרמזים למעשה על יסוד ועל שורש גדול מאוד בבריאה, כתוב בפרשת בראשית ’זכר ונקבה בראם‘, זה לא הולך רק על איש ואישה אלא למעשה זה שתי מהויות ושתי מציאויות וכוחות רוחניים שנמצאים משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה, שבכל מקום ומקום בבריאה יש תמיד זכר ונקבה. בעולמות הרוחניים העליונים זכר ונקבה זה לא שתי נבראים שונים במהותם, למרות שכתוב בספרים הקדושים שגם אצל המלאכים יש בחינה של זכר ונקבה, זה לא כמו בעולמנו, אבל גם שם יש זכר ונקבה וגם למעלה מהמלאכים גם שם יש זכר ונקבה. התחלנו לדבר קצת מה זה העניין של הזכר שזה הבן ומה זה העניין של הנקבה שזה הבת – כתוב בספרים הקדושים שבכל מקום לפי מציאות העולם, נלמד את מציאות המושג של זכר ונקבה

זה נמצא בכל אדם

הכוחות שנקראים זכר ונקבה שזה הבן והבת, הם נמצאים בכל אדם, גם באיש יש בן ובת וגם באישה יש בן ובת, אלא למה האישה נקראת בחינת הבת והנוקבה? מכיוון שאצלה יותר דומיננטי כוחות הנקבה, ואילו אצל האיש יותר דומיננטי זה כוחות הזכר, אבל באמת לכל אחד יש את שתי הכוחות האלה. למעשה כל תיקון הבריאה זה לעשות שלום
בין הבת והבת ומכיוון שזה משתלשל אל המציאות שלנו זה מתגלה בהרבה בחינות…

דרכו של איש לצאת למלחמה

זה מתחיל משלום פנימי בין הבן והבת הפנימיים של האדם,. דיברנו על זה שלמעשה הבן זה כוח התורה וכוח הלימוד והעשייה הלכה למעשה במסירות נפש לעשות את מה שכתוב בתורה וזה מלחמה, גם ללמוד את הדברים, גם להסכים ולקבל אותם והכי קשה זה ליישם אותם הלכה למעשה. התורה זה לא רק המצוות זה גם תיקון המידות והתרחקות מתאוות העולם הזה, זה גם נקודות פנימיות מאוד, להתרחק ממידת הכעס – כל זה נקרא כוח הבן או כוח הזכר שבאדם ועל זה הגמרא אומרת ’דרכה של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה לצאת למלחמה‘, כי כל כוח המלחמה נמשך מכוח הזכר שבתוכנו וכמו שאמרנו אם נראה אישה שיש לה מסירות נפש ברוחניות זה כי יש לה כוח של זכר חזק, זה לא שלאיש יש את זה ולאישה לא. גם לאיש יש את שתי הכוחות וגם לאישה יש את שתי הכוחות. לכן כוח הזכר זה למעשה המלחמה כאשר המלחמה האמיתית והגבורות האמיתיות זה בחינת איזהו גיבור הכובש את יצרו, זה המלחמה האמיתית. ברגע שנלחמים על הישגים של העולם הזה זה נפילת הכוח, זה נקרא שמשתמשים בכוח הזה לעולם הזה, אבל המקום האמיתי של הגילוי של הזכר זה כשנלחמים את מלחמתה של תורה..

תוך חמש שעות להכין שיחה על התורה..

מלחמתה של תורה זה שאנחנו זוכים ללמוד מה השם רוצה מאתנו ואח“כ להילחם לקיים את זה כי זה לא פשוט לקיים את מה שהשם מצווה עלינו, לדוגמא: הקב“ה מצווה עלינו ’ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‘ וכל אחד מאתנו יודע כמה
קשה לקיים ולא תתורו. דוגמא נוספת: הצדיקים מגלים לנו את התורה אז רבינו אומר בתורה ו‘ עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. כל מי שמקורב קצת לרבינו מכיר את התורה הזאת ומן הסתם כבר כל אחד יכול לשבת חמש שעות ולהכין שיחה על התורה הזאת, אבל כמה שנים צריך אח“כ כדי לקיים את זה? שבעים
שנה. זה היחס, אפשר תוך חמש שעות להכין את השיחה הזאת אבל צריך שבעים שנה לעבוד על הנקודה הזאת, המלחמה לקיים את הדברים היא מאוד-מאוד קשה..

חייבים מיד לבדוק אם יש לאדם הזה דופק

למעשה כל כוח הגבורה, המלחמה והלימוד זה נקרא כוח הזכר או כוח האיש שבאדם, כוח הבת או כוח הנוקבא זה כוח אחר לגמרי – הזכרנו לפני שבועיים את מה שכתוב במסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. דברי המסילת ישרים הם מאוד-מאוד עמוקים, שורש הבריאה זה למעשה הכוח, המציאות, הרצון והצורך של האדם לקבל תענוגים, אנחנו צריכים לדעת שככה נבראנו – הקב“ה ברא כל אחד מאתנו שבהכרח הוא יחפש תענוגים, אין בחירה על הנקודה הזאת. אם יבוא אדם ויגיד: אני ביטלתי כל רצון לקבל תענוגים. חייבים מיד לקחת לאותו אדם את היד כדי לבדוק לו את הדופק, אם יש לו דופק אז הוא אמר דבר לא נכון, אדם חי מחפש תענוגים. אין כזאת מציאות שאדם לא יחפש תענוגים, הרי נבראנו לשם כך, אדרבה תכלית הבריאה היא שהקב“ה רוצה להיטיב איתנו, איך הוא יטיב איתנו? בתענוגים שלו כמו שאנחנו אומרים בשבת בבוקר בקידוש: אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ.

תענוגים מצד הקדושה או מצד הטומאה

אם האדם מוכרח בתענוג אז איפה נקודת הבחירה בזה? בגלל שהקב“ה רצה את העבודה ואת הבחירה ואת המציאות של העבודה שלנו בעולם הזה, לכן הקב“ה ברא למעשה בכלליות 2 צינורות כלליים של תענוגים: תענוגים שבאים מצד הקדושה, ותענוגים שבאים מצד הטומאה, זה לעומת זה עשה הא-לקים. יצר האדם רע מנעוריו, קודם כל האדם מחפש את התענוגים של העולם הזה, עד יום הבר מצווה, גם אם הילד הוא מחונך והולך בדרכים טובות, זה רק הכנה, רק מכינים אותו למלחמה שתהיה לו בגיל 13 מכיוון שבהכרח שהכוח הדומיננטי שבאדם עד גיל 13, זה חיפוש התענוגים של העולם הזה, של הגשמיות שבאה מצד הטומאה. כל העבודה שלנו בכלליות זה להעלות את כוח התענוג שזה למעשה לתקן את הבת, זה נקרא תיקון המלכות ותיקון השכינה, זה תיקון הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לתקן אותה ולהעלות אותה, הכוונה זה לא לבטל את רצון התענוג כי זה בלתי-אפשרי, כל עוד אדם חי בהכרח שהוא יחפש תענוג, זה לא לבטל את זה אלא זה להעלות אותו ממקום שרוצים את התענוגים מגשמיות ומטומאת העולם, להעלות את זה לקבל את התענוגים ממקום רוחני..

חיות, שמחה, אושר ותענוג…

אם אדם יודע שעוגת קצפת גורמת לו לעונג מאוד-מאוד גדול, העבודה שלו זה להעלות את הרצון ואת הצורך הזה לקבל תענוג, לקבל את זה מתורה, מתפילה, מהתבודדות, ממעשים טובים, ממצוות וכן הלאה – זה למעשה תיקון הנוקבא שבתוכנו – רבינו האר“י הקדוש מרבה מאוד-מאוד להביא בספריו את המושג הזה שנקרא נוקבא שבגופו, זה כוח הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לא לבטל את זה אלא להעלות את זה, הכוונה להרגיל את הנקודה הזאת בתוך הנפש שלנו שהחיות, השמחה, האושר והתענוג שלנו, יהיה מצד לימוד התורה, תפילה, התבודדות, התקשרות לצדיקים, שיחות של אמונה, קיום המצוות – כל זה נקרא צינור הקדושה..

הטבע שלנו נמשך אחרי תענוגי-העולם

צריך לדעת שלמעשה כל תיקון העולם זה תיקון הבת, אבל מי יכול לתקן את הבת? רק הבן יכול לתקן את הבת, ז“א שרק כוח המלחמה שבתוכנו יכול לתקן את כוח הבת שבתוכנו, הסיבה היא שיצר האדם רע מנעוריו, בפרט אחרי חטא אדם הראשון ובמשך הדורות הוספנו עוד קצת חבילות, הכוונה שהתקשרנו עם תענוגי העולם הזה עוד ועוד אז הטבעיות שלנו נמשכת אחרי תענוגי העולם הזה. קודם כל נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה – מכיוון שאנחנו נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה, זה נקרא שהבת בגלות – עיקר המושג שכינה בגלות או שכינתא בעפרא זה הכוונה על הדבר הזה, הכוונה שהחיות, הרצון והמשיכה שלנו זה לקבל את התענוג מהעולם הזה

ע“י המלחמה הזאת אנו מעלים את הבת

כל תיקון העולם זה להעלות את השכינה מהעפר, אבל הלכה למעשה אנחנו באמת מקימים את השכינה מהעפר כשאנחנו מקימים את הבת שבתוכנו. כשאנחנו מעלים את הבת שבתוכנו לקבל את תענוגי השם אז אנחנו בעצם מעלים את השכינה, זה לקיים לאוקמא שכינתא מעפרא, להוציא את השכינה מהגלות. צריך לדעת שאדם מתחיל מזה שהוא בגלות, זה נקודת ההתחלה, אנחנו מתחילים מנקודת חיסרון, קודם כל הבת בגלות, הבת אוהבת את העולם הזה, הכוונה שאדם רוצה את התענוגים מהעולם הזה והוא מחפש את זה פה בעולם הזה, ואז הבן שבתוכנו שזה כוח הלימוד וכוח המלחמה, ע“י המלחמה של הבן שזה לדעת מה הקב“ה רוצה מאתנו ע“י התורה והתורה של הצדיקים, ואנחנו נלחמים את המלחמה הזאת וע“י המלחמה הזאת אנחנו מעלים את הבת עד שהבת תשתווה לבן, בלשון המקובלים זה
נקרא שהיא תהיה באותה קומה עם הבן, הכוונה שהבת תרצה את מה שהבן רוצה..

יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת

לבן קל לדעת שהאמת זה התורה כי זה השכל. כשיש לאדם נקודת אמת ונקודת יראת שמיים הוא יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת, ההתבודדות זה אמת, הצדיקים זה אמת, המצוות זה אמת ואדם יודע את זה. ברגע שהבת שזה רצונות הלב והמקום שאנחנו מחפשים את התענוג, הוא רוצה לגמרי את מה שהבן רוצה, זה נקרא האיחוד השלם וזה תיקון העולם ותיקון האדם, לכן כתוב שלעתיד לבוא בעולמות הרוחניים העליונים, הבן והבת יהיו שווים בקומתם, הכוונה שמה שהבן רוצה הוא מיד מאיר לבת בלי מחיצות, אין הסתרות וזה ביטול היצר הרע, אז בעצם  מתבטל כל מציאות היצר הרע בעולם, לכן רבינו מתחיל את הסיפור ואומר שכל הסיפור הזה למעשה זה הסיפור של הבן והבת, איך הם גדלים ביחד ואיך הם מתחתנים ומה שקורה בחתונה שלהם. רבינו מספר שהם הלכו לאיבוד ביער והם היו קטנים, זה ההתחלה של
כל מדרגה רוחנית של האדם, קודם כל מתחילים מקטנות…

רבינו: ובזה טועים החסידים…

זה כלל גדול מאוד שכל מדרגה רוחנית תמיד מתחילה מקטנות, יכול להיות שאדם בחצי שנה האחרונה ב“ה היה מלאך-השם, ב“ה כל בוקר קם מוקדם, מתפלל, מתבודד, ממש מלאך-השם ופתאום אחרי חצי שנה אדם מתעורר בבוקר והוא חושב שעולם כמנהגו נוהג, הוא קם שעתיים אחרי הזמן, מסתכל על התפילין ולוקח לו כמה שניות כדי לזכור מה זה בכלל, אח“כ כשהוא מניח אותם הוא לא מרגיש שום-דבר, פתאום הכל התהפך עליו. רבינו אומר בתורה כ“ה: ובזה טועים החסידים שהם חושבים שהם נפלו, זה לא נפילה וזה לא ירידה, אומר רבינו שזה עלייה..

זה תחושה כי המלחמה מתעצמת נגדו

אם זה עלייה אז למה עכשיו הרבה יותר קשה לי? אומר רבינו: כי עלית לעולם חדש. בעולם חדש אתה מתחיל את כל הסדר מהקטנות כדי להגיע לגדלות של אותו עולם וככה זה חוזר חלילה מעולם לעולם – תמיד צריך לדעת את זה, לכן אם אדם רואה שפתאום הכל מסתלק ממנו, שידע שזה סימן שהוא עלה לעולם חדש ולמדרגה חדשה, כי באמת אם אדם רוצה ומשתדל אז בוודאי שאין אצלו ירידה, זה רק תחושה כי כל המלחמה מתעצמת כנגדו, רבינו אומר: תדע לך שאתה עכשיו במדרגה של עולם חדש. רבינו אומר בלשון הזו: ובזה טועים החסידים, הם חושבים שהם נפלו וירדו. היצה“ר בעצם רוצה תמיד לבטל את כוח הבן, הוא לא רוצה לבטל את כוח הבת כי כל החיות שלו זה בעצם מכוח הבת שבתוכנו. היצה“ר עובד כנגד הבן שבאדם, לבלבל אותו, להחליש אותו וכן הלאה ואז הבן לא יוכל לעבוד את העבודה שלו ואז אם אין כוח ודעת לבן אז ממילא הבת באופן טבעי תמשך אחרי תאוות העולם הזה..

היצר הרע רוצה לבלבל, להחליש או לבטל

אומר רבינו האר“י הקדוש שכל מה שהיצה“ר רוצה זה לבלבל או להחליש או לבטל לגמרי את כוח הבן שבתוכנו ולחזק את כוח הבת שבתוכנו כי כשיהודי משתוקק לתאוות אז משמיים ממשיכים תאוות לעולם, לכן רואים שבכל כוחות הטומאה שבעולם חייבים להכנס יהודים, אם לא יכנסו יהודי אז אין להם מה לעשות, האפיפיור לא יכול לעשות שום דבר, הוא חייב איזה חברותא יהודית כדי להמשיך את הטומאה לעולם. אמרנו פעם שבדור המבול, דור הפלגה ודור סדום, נשמות ישראל ונשמות הגויים היו מעורבבים ביחד, ככה אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י, לכן היו כאלה חטאים בדור המבול, היה מוח יהודי עם רצונות של גוי בגוף אחד ואין לך חורבן העולם יותר מזה – ברגע שיהודי נמשך אחרי תאוות של העולם הזה אנחנו מחריבים את העולם, גויים לא יכולים להחריב את העולם. אומר רבינו האר“י הקדוש חידוש מאוד נפלא על פרשת השבוע: פרעה נקרא הבחינה הגבוהה ביותר בקליפה, פרעה זה כתר דקליפה. זה שורש כל הגלויות, כל הקליפות וכל הטומאות, מה פרעה אומר לעם?

פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים

’ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‘ אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה, כתר דקליפה, שורש הקליפה, רוצה לבטל את כוח הבן ולהחיות את כוח הבת שבתוכנו, הוא רוצה להגביר את התאוות שבתוכנו שזה כוח הבת ולבטל את כוח הבן, התורה היא ניצחית אז כל פסוק בתורה מתקיים בכל דור ודור. בפשט פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים ולהחיות את הבנות, התורה מתקיימת בכל דור ודור אז איך הפסוק הזה מתקיים בדורות שלנו? כתוב בספרים הקדושים שהיאור זה הנהר הראשון היצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, זה הנילוס של מצרים. הנהר הראשון זה כנגד היוד של שם ה-ויה, זה חוכמות מאוד גדולות – מה אומר פרעה?

חוכמות, תאוריות ופילוסופיות

כל הבן הילוד היארה תשליכהו – פרעה שזה הס“מ אומר: כל הבן שנולד תשליכו אותו לתוך חוכמות ובלבולים, תבלבלו אותו בכל מיני חוכמות של העולם הזה, בכל מיני תאוריות, תלמדו אותו פילוסופיות, כל מיני פסיכולוגיה וכל מיני תורות, למה? כי ברגע שהבן יהיה מבולבל אז ממילא הוא לא יכול לעזור לבת. אדם מבולבל לא יכול להעלות את הנוקבא שבתוכו למקום גבוה, חייבים תורה וצדיק כדי שיתן לנו את הכלים איך לעשות את זה, לכן כל העניין של היצר הרע זה כל הבן הילוד היארה תשליכהו, תשליכו אותו לתוך יאור שזה אור י‘, אור החוכמה, ותבלבלו אותו. תכניסו לו כל מיני אוניברסיטאות וכן הלאה, וכל זה במטרה אחת
שהבן יתבלבל ולא יוכל להדריך את הבת בנקודה נכונה. ברגע שאדם נתפס
לאיזה פילוסופיה או איזה חוכמה מבולבלת, הבת כבר מנצחת אותו, הכוונה
שבאופן טבעי הבת רוצה את תאוות העולם וצריך להילחם כדי להעלות אותה,
ברגע שלאדם לא ברור דרך התורה ודרך הצדיקים ודרך צדיק האמת, אז כוחות הנפש שלו מתפזרים והוא לא יכול להעלות את הבת, אין לו את היכולת להעלות את הבת..

מניין של יהודים זה לא כמו 30 מיליון מצרים

כל כוחות היצה“ר והס“א רוצים לקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון – אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה רוצה להחיות את הבת שבתוכנו כי פרעה יודע שלהמשיך כוח טומאה ותאוות לעולם הזה זה נשמות ישראל מסוגלות. אף אחד לא יכול להמשיך טומאה לעולם כמו נשמות ישראל. פרעה אומר: יש לי 30 מיליון מצרים, זה לא כמו מניין של יהודים שמורידים טומאה לעולם. זה מה שרבינו אומר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער זה אנחנו בעצמנו, זה כוח הבן וכוח הבת שבתוכנו..

יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר

הכל תמיד מתחיל ממצב של קטנות וזה חוזר חלילה כי כל מדרגה חדשה צריך להתחיל את כל המהלך של הקטנות כדי להגיע עוד פעם לגדלות אבל זה כבר בעולם חדש ואח“כ זה חוזר עוד פעם הדבר הזה. מה זה בעצם קטנות וגדלות ברוחניות? זה כתוב הרבה מאוד בספרים הקדושים שקטנות זה קטנות המוחין וגדלות זה גדלות המוחין, הכוונה שבזמן שאדם בגדלות אז קודם כל אין לו התעוררות של הלב יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר עליו, בזמן הזה גם השכל לא עובד חזק,
פתאום הוא הופך להיות מבולבל. גדלות המוחין זה שמאיר לו אור של שכל, של מחשבה, אור בלב, הוא מרגיש כיסופים להתפלל, ללמוד תורה, להתחזק וגם מה שהוא יעשה הוא יבין וזה יאיר לו. הקטנות והגדלות זה קטנות המוחין וגדלות המוחין. כל אחד שיתבונן יכול לראות בחוש איך יש יום שמה שנלמד באותו יום ומה שיגידו לנו אנחנו נהיה החכמים הכי גדולים בעולם אבל יכול להיות שלמחרת אפילו אלף-בית אנחנו בקושי נבין, בקושי נזכור את הצורה של האותיות, גם זה יכול להיות..

אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות??

מה שרבינו אומר שהבן והבת הקטנים הלכו לאיבוד היער, זה אנחנו במצבי הקטנות. אומר רבינו שלא היה להם מה לאכול – לאכול זה גם אוכל רוחני, אין תורה ואין כוחות לעסוק בעבודת השם, לא היה להם מה לאכול. אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות? רבינו אומר צעקו ובכו. הצעקה והבכייה זה הדרך שלנו בזמני הקטנות, תמיד צריך לזכור כלל מאוד גדול: ברגע שאנחנו מרגישים שסגר עלינו המדבר ונפלנו לקטנות ולצמצום, להשתדל מאוד, לפעמים גם זה לא אפשרי אבל העבודה שלנו זה להתחבר באותו זמן עם הצעקה ועם התפילה. זה מאוד מעניין שרבינו אומר בתורה כ“א מה יעשה אדם שמסתלקים המקיפים? המקיפים בקיצור זה למעשה גדלות המוחין. כשמסתלקים המקיפים אדם נופל לקטנות..

הצעקה יכולה להיות בשקט..

אז רבינו שואל מה יעשה אדם שהסתלקו ממנו המקיפים? ע“י צעקות אדם מוליד את המוחין. צעקה זה יכול להיות צעקת הלב וזה יכול להיות בדיבור, העיקר שזה יבוא מפנימיות הלב ופנימיות הנפש. תמיד שאדם רואה שהוא נופל לקטנות המוחין, ברגע שהוא שם לב זה, צריך לראות איך מתחברים עם העבודה של הצעקה. צעקה זה יכול להיות גם בשקט אבל זה צריך לבוא מעומק הלב. רבינו אומר שע“י זה מולידים את המוחין. אז המוחין חוזרים לאדם כפי הצעקות שלו, כפי כמה שאדם צועק מעומק הלב. זה מה שרבינו אומר שלא היה להם מה לאכול, לא היה להם אוכל רוחני שזה המוחין, לא היה להם את המוחין האלה אז מיד רבינו אומר לנו את העצה: צעקו ובכו. אם אדם יכול לבכות זה עוד יותר טוב אבל העיקר שזה צריך להיות בחינה של צעקת הלב

העיקר זה להרגיש בעומק הלב את הצער

מאוד מעניין שרבינו בתורה כ“א רושם שהולדת המוחין זה ע“י צעקה ובסוף התורה רבי אומר: את השאלה הזאת הקשו במקום שהקשו ורבינו תירץ להם את הקושייא. אומר רבי נתן שלמעלה במתיבתא דרקיעא שאלו מה יעשה אדם כשמסתלקים ממנו המוחין? למעלה לא ידעו תשובה על זה, לא ידעו עצה מה לעשות, אומר רבי נתן שרבינו שמע את השאלה הזאת, קרא לתלמידים ואמר להם: בואו ואני יגיד לכם תורה. רבי נתן אומר שהתורה הזאת זה בעצם תירוץ לקושייה שהקשו במתיבתא דרקיעא ודרך אגב אנחנו הרווחנו את תורה כ“א, זה בונוס כי רבינו לא אמר את התורה בשבילנו – זה מה שרבינו אומר שתמיד צריך לראות איך אנחנו מתחברים עם נקודת הצעקה שזה למעשה העצה, זה יכול להיות כפשוטו צעקה, אם אדם לא יכול לצעוק אז יש את צעקת הלב, העיקר להרגיש בעומק הלב את הצער: איפה אני נמצא?

זמני הקטנות = מצוקה לנשמה היהודית

בזמן הקטנות זה למעשה מצוקה לנשמה היהודית, לחלק א-לוק שבתוכנו זה מצוקה לכן אומר רבינו שתמיד צריך להתחבר עם נקודת הצעקה, להתרגל שזה העצה, לראות את זה כמו הלכה. צריך להתרגל להתחבר עם הנקודה הזאת כי ברגע שאדם יתחבר עם נקודת הצעקה כל פעם שמסתלקים לו המוחין אז הוא מיד מוליד את המוחין מחדש, מה שהמוחין לפעמים לא חוזרים זה כי אדם לא התחבר עם נקודת הצעקה, אמנם יש לפעמים סדר של תיקון או גזירה שאדם צריך לעבור זמן מסויים בלי מוחין אבל ברוב בפעמים ע“י צעקה אדם מיד יכול להוליד את המוחין. אומר רבינו: וצעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. הקבצן העיוור לא רוצה לקחת אותם איתו, הוא רק ברך אותם שיהיו זקנים כמותו – זה לא מובן, מה זה האכזריות הזאת?

בלי נקודת הקבצן א“א להיות צדיק אמיתי

שני ילדים קטנים ביער, למה אתה לא מוציא אותם מהיער? פה צריך להכנס קצת לעומק הדבר, על מי מרמזים הקבצנים? רבינו אומר שזה הצדיקים הכי גדולים בעמ“י במשך כל הדורות, שבע הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, המשיחים והצדיקים שנקראים מרכבה להקב“ה, הם מגלים את השכינה והם מגלים את התורה, את הדרך ואת העצות בעולם, זה העניין של הקבצנים שזה הצדיקים האלה – מדוע רבינו קורא להם קבצנים? שמעתי לפני הרבה שנים מאחד מזקני ברסלב שאמר שהעניין של הקבצנים זה ללמד אותנו, איך זוכים להיות צדיק כזה? רק ע“י קבצן, רק כשאדם יודע שבעולם הזה האומנות האמתית זה להיות קבצן, אז אדם יכול להיות צדיק אמיתי, בלי הנקודה של הקבצן אדם לא יכול להיות צדיקי אמיתי..

אומני – הקבצנות של ב“ב לפני 35 שנה..

להיות קבצן זה להיות קבצן אצל השם, מי שמכיר את הקבצנים היום את ירידת הדורות – אני זוכר בבני ברק לפני 35 שנה היו כמה קבצנים שהם היו אומני-הקבצנות, הכוונה שלא היה סיכוי לעבור בלי שתיתן להם משהו, זה לא משנה מה, הם היו עושים את זה עם כזה יראת שמיים וחן שלא היית יכול שלא לתת להם, היית מרגיש שלא לתת להם זה העבירה הכי גדולה בעולם, זה כמו לחלל שבת, הם היו קבצנים קדושים, הם היו כאלה אומנים: אין לך כסף? אולי תביא מהבית, אולי יש לך קצת אוכל, אולי צ‘קים, משהו – הוא עוקף אותך מכל הצדדים ולא מוכן לוותר בשום פנים ואופן, זה נקרא הקבצנים הקדושים. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שזוכים להיות צדיק האמת ע“י קבצן בקדושה, קבצן בתפילות, הכוונה שלא מוותרים להקב“ה, אנחנו יודעים שזה פיקוח נפש ואם אתה לא נותן לי אנחנו עוקפים
אותך מכל הצדדים, לא לוותר להקב“ה מכל צד אבל בד בבד לא לדחוק את השעה..

ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות

התפללת 20 יום בכותל ולא התקבלה התפילה? אז תעבור לקברי צדיקים, תיסע לשמעון הצדיק, לא פעלת שם? תלך ליער, לא פעלת שם? תחזור לכותל – לא מוותרים להקב“ה וזה נקרא הקבצן שבקדושה. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שרבינו נתן להם את תפקיד הקבצים בסיפור כדי ללמד אותנו את הנקודה הזאת זה ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות מאוד גדולה. אז הקבצנים זה מרמז למעשה על הצדיקים הגדולים שהם נקראים בספר עץ חיים של רבינו האר“י הקדוש, בחינת מרכבה – צריך קצת לחדד את הנקודה הזאת, אומר רבינו האר“י הקדוש
שבכל הבריאה יש ממוצע ויש הדרגתיות בעולם. יש ממוצע בין כל מציאות ומציאות

בורא יש רק אחד, יחיד ומיוחד: הקב“ה!!

אומר רבינו הארי הקדוש שבין הדומם לצומח יש ממוצע שיש לו תכונות של דומם ותכונות של צומח וזה האלמוגים, יש להם גדילה ומצד שני הם אבנים אז הם כוללים את תכונות הדומם והצומח. בין הצומח לחי יש חיה שנקראת אדני-השדה, זה מוזכר במשנה, שם כתוב שאדני השדה זה חיה שמחוברת עם חבל הטבור שלה לאדמה כמו עץ עם שורשים והוא יונק את החיות ואת האוכל שלו מהחבל הזה וברגע שחותכים את החבל הזה החיה הזאת מיד מתה, אז יש בה תכונות של חיה ותכונות של צמח, בין הבעל חי לאדם זה הקוף, ואומר רבינו האר“י שיש ממוצע בין האדם לבורא, והצדיק הוא הממוצע בין בורא לנברא והן-הן האבות שהם מרכבה לשכינה – צריך להבין את זה כי אחרי הכל בורא יש רק אחד יחיד ומיוחד וזה הקב“ה

לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה

רבינו האר“י מתכוון שהצדיק הוא ממוצע, הכוונה שהוא כ“כ זיכך ותיקן את מידותיו הגשמיות ואת תאוותיו ורצונות העולם הזה, הוא זיכך את זה כ“כ עד שהוא הפך להיות מציאות שמאירה את אור השם בבהירות הכי גדולה. אין שום כלי, דרך ומציאות בבריאה כולה משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה מי שיכול לגלות את אור השם בכל העולמות יותר מאשר הצדיק. פירוש הדבר שהם בעצם הדרך לגלות את אור השם בתוך הבריאה, אמרנו את זה כי לפעמים מתבלבלים מהלשונות האלה. צריך לדעת שבורא יש רק אחד וכל השאר זה נבראים אלא ככל שאדם מזכך את עצמו יותר ויותר בתיקון הלב, לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה שקופה ואז אור השם מאיר דרכו לכל הבריאה, זה מה שכתוב הרבה בספרים הקדושים שאין שום נברא ושום מציאות שיכולה לגלות את אור השם בבריאה יותר מאשר הצדיק לכן הצדיק נקרא ממוצע בין הבורא לנברא. ככל שהצדיק מזכך את עצמו יותר ויותר מתגלה בו א-לוקות ואז מתגלה בתוך הנשמה הא-לוקית כמה הוא אוהב את עמ“י וזה הסיעתא דשמייא הכי גדולה כי אז הוא מקבל את המסירות נפש, ככל שהצדיק יותר נקי ככה יותר תגלה בתוכו אהבת ישראל וזה מתבטא בשתי בחינות: שהוא מוכן לעשות יותר מסירות נפש בשבילנו ובחינה
שנייה זה שהוא מוכן לרדת ליהודי הכי רחוק ומקולקל בעולם ולעזור גם לו.

הפוסט פרשת ויגש תשפו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ז הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

..זה בעצם סיפור שלא נגמר

-רבינו עזב את הסיפור החיצוני והתחיל את הסיפור של שבעת הקבצנים. תוך כדי הסיפור אנחנו נראה שמכלל הסיפור רבינו סיפר סיפור של שישה קבצנים, את הסיפור של הקבצן השביעי גם את זה רבינו לא סיים לכן זה בעצם סיפור של נגמר. כשרבינו סיפר את הסיפור של הקבצן השישי הוא אמר שאת הסיפור של הקבצן השביעי כבר יספר לנו משיח צדקנו. כשנדע את הסיפור של הקבצן השביעי נדע גם איך תוקן הבן מלך שנפל לאפיקורסות אבל זה כבר משיח יספר לנו – לכן אמרנו פעם שחשוב ללמוד את הסיפור הזה כי אחד השיעורים הראשונים שמשיח ימסור לנו זה יהיה על הקבצן השביעי אז כדאי ללמוד טוב את הסיפור הזה כי זה הכנה לשיעורים של משיח צדקנו בע“ה. הסיפור עם השבעה קבצנים למעשה זה התורה
הכי עמוקה שיש לנו מרבינו מכיוון שבתוך הסיפורים
של הקבצנים כלול כל הליקוטי מוהר“ן, כל השיחות,
כל הסיפורי מעשיות, הכל בתוך הסיפור של השבעת הקבצנים לכן הדברים מאוד-מאוד עמוקים ובע“ה נתחיל לאט-לאט. פה רבינו מתחיל לספר לנו מעין פתיחה והקדמה
למעשה של הקבצנים עצמם, אז רבינו מתחיל את הסיפור כך:

התחילו להתקרב ולהיות כרוכים אחריו

’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה‘, ז“א שהבן והבת הם לא קרובי משפחה. משפחה אחת איבדה ילד ומשפחה אחת איבדה בת. ’ועדיין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם
מה לאכול. בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו, שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים (הכוונה לבן ולבת) להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, וביקשו ממנו שיקח אותם
עימו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיור..‘

השם יתברך משגיח

רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: ’והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיור, איך יודע לילך? (ובאמת הוא חידוש מה שהיה קשה להם זאת. כי עדיין היו בנים קטנים, רק שהיו בנים חכמים, והיה פלא אצלם כנ"ל). וברכם (זה הבעטליר העיור) שיהיו
כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו. והבינו אלו
הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם, והזמין להם בעטליר עיור בכאן ליתן להם אוכל.‘

עבודה, מלחמה והשתדלות

’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער.‘ – השאלה הראשונה שנשאלת: איזה יום זה היה? הכוונה לאיזה יום מרמז רבינו? בכמה סיפורים רבינו מתחיל את המהלך מבריאת העולם מכיוון שהרמזים והסיפורים זה מתחילת בריאת העולם לכן הרבה פעמים אנחנו רואים שרבינו מתחיל את הסיפור למעשה מתחילת בריאת העולם, לכן בפשטות ויהי היום זה בריאת העולם. כשאנחנו מדברים על בריאת העולם עיקר הכוונה זה על לבריאת האדם, ז“א זה יום שישי של בריאת העולם. רבינו אומר ’והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם‘, רבינו מרמז לנו פה רמז מאוד גדול שכל מהלך הבריאה היה על היסוד של הבריחה – בריחה בהיפוך אותיות זה בחירה – ז“א שכל בריאת העולם זה בשביל הבחירה. הקב“ה ברא את העולם הזה שיהיה לנו פה עבודה, מלחמה, השתדלות ומאמץ בין הטוב ובין הרע. איפה בעצם נמצא השורש והיסוד של הרע? צריך לדעת שזה נמצא בתוכנו, זה היצה“ר ויצר הטוב שיש בתוכנו. הקב“ה בעצמו רצה וכך הוא ברא את העולם שיהיה עבודה ובחירה בין הטוב ובין הרע – פה מתעוררת שאלה גדולה: הקב“ה הוא הטוב השלם והוא
ברא את כל הבריאה כדי להיטיב, אז מדוע הוא ברא את הרע?

אנחנו לא יכולים לשער ולהשיג בדעתנו!

הרי הרע גורם לנו לצער גדול מאוד וייסורים מאוד גדולים, כל המלחמות וכל מה שקורה בעולם זה הכל מצד מציאות הרע, אז למה הקב“ה לא ברא אותנו ישר בגן-עדן בלי כל אפשרות הבחירה. חז“ל אומרים שזה כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, פירוש הדבר שלא יהיה לחם של בושה. אומר הבעל לשם שבו ואחלמה שאנחנו לא יכולים לשער ולהשיג בדעתנו כמה גדול יהיה התענוג והשכר הנצחי בגלל שעברנו את העולם הזה, זה נקודה שאנחנו לא יכולים להבין פה, אין לנו שום יכולת לשער בדעתנו עד כמה יהיה יותר טוב בגלל שעברנו את העולם הזה – זה באמת פי אין
סוף יותר טוב. יש פה רמז מה שרבינו אומר והיה בריחה. בהמשך נראה שכל הסיפור זה בעצם על הבירור והירידה של נשמות ישראל לעולם הזה לברר את הטוב מהרע..

מידת התקשרות נפש האדם עם הטומאה

עיקר בירור הטוב מהרע זה נקרא הבירור של פרעה. רבינו האר“י הקדוש כותב שפרעה הוא שורש כל כוחות הטומאה. כל כוח הטומאה של פרעה זה נקרא נוקבא דתהומא רבא, הדגל של מצרים זה היה כלב והזוהר הקדוש כותב שקליפת הכלב זה קליפה קשה מאוד, זה בעצם הדרך שהיצה“ר קושר את האדם דרך תאוות העולם הזה – אנחנו רואים שיש בזה דרגות, המושג של שערי טומאה, ארבעים שערי טומאה, חמישים שערי טומאה וכן הלאה – לפני כמה שנים שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שהמושג שערי טומאה זה מידת התקשרות נפש האדם עם הטומאה, זה הקשירה של קליפת הכלב. אז היה מותר לפרעה רק ארבעים שערי טומאה, מכיוון שזה היה עוד לפני מתן תורה. אומר האור החיים הקדוש שאחרי מתן תורה אנחנו יכולים לרדת גם לשער החמישים. והמושג של השער החמישים זה מושג מאוד מקובל היום בעולם, הרבה מדברים על המושג הזה רק לא קוראים לזה שער החמישים

היום בלשון העממית זה נקרא התמכרות

שער החמישים של הטומאה זה קליפת הכלב שקושרת את האדם, היום בלשון העממית זה נקרא התמכרות. התמכרות זה קשירה, היצה“ר קשר את האדם בקשירה כזאת שאדם כבר לא יכול לשלוט על עצמו יותר, הוא איבד את היכולת לשלוט, זה שער החמישים של הטומאה וזה קליפת הכלב. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות שעיקר הקשירה של קליפת הכלב זה ע“י התאווה הידועה (ניאוף) וזה נקרא הנוקבא דתהומא רבא. כל הכוח של פרעה זה היה מהתאווה הידועה, ברגע שאדם נתפס בתאווה הידועה משם הקליפה כבר מתחילה לקשור אותו. כל הבחינה הזאת של פרעה וקליפת הכלב זה הקשירה של האדם ובהמשך נראה שלכל אחד מאתנו יש את הבירור הזה ואת היצר הרע הזה והמלחמה והבירור שלנו זה בנקודה הזאת

בשביל המלחמה כנגד פרעה

רבינו האר“י כותב שלכל חודש בשנה יש צירוף אחר של שם ה-ויה, בהרבה סידורים במוסף של ר“ח כאשר אומרים מקדש ישראל וראשי-חודשים, שם מובא כל הצירופים של שם ה-ויה של אותו ר“ח. לכל ר“ח יש צירוף אחר. ’ויהי היום. והיה בריחה‘ שימו לב המילה והיה זה גם צירוף של שם ה-ויה, של איזה חודש? של חודש תשרי לכן רבינו השתמש פה במילה והיה לרמוז לנו על בריאת העולם שזה בתשרי. הצירוף של והיה שזה הצירוף של חודש תשרי שזה בריאה העולם ובריאת האדם. הצירוף והיה יוצא מסופי תיבות של הפסוק ’ויהללו אותה שרי פרעה‘. למה זה הפסוק של הצירוף של חודש תשרי? כי העולם נברא בשביל המלחמה כנגד פרעה. מי מהללים? שרי פרעה. השרים הולכים לפרעה, לס“מ ואומרים לו: הנשמה היהודית הזאת, הכי-הכי
חשוב שנתפוס אותה. למה? כי מיליון גוים לא נותנים לס“מ מה שנותן לו יהודי אחד.

לתפוס את האדם לנוקבא דתהומא רבא

-אין הרבה מה לקבל מגוים, זה המציאות שלהם אבל נשמה יהודית אחת שהם תופסים זה שווה להם מיליונים של גוים. הפשט של הפסוק זה הולך על שרה. שרה זה באמת סוד השכינה וסוד נשמות ישראל. ויהללו אותה שרי פרעה, הם שיבחו את יופייה. שרי פרעה זה כל כוחות היצה“ר, הם משבחים את נשמות ישראל כדי שפרעה יתפוס אותנו, לכן רבינו מתחיל את הסיפור של הבן והבת, שזה כל עניין דרך בריאת העולם, בצירוף הזה והיה שכמו שאמרנו זה צירוף של חודש תשרי, להגיד לנו שכך היה סדר בריאת העולם. בריחה זה הבחירה, והיה זה כל האחיזה וכוחות הס“א שרוצים לתפוס את האדם לנוקבא דתהומא רבא, להפיל אותנו. ’ויהי היום והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם‘ – מה זה וברחו כולם? בעולם הזה כולם בוחרים, אפילו הצדיק הכי גדול – אין כזאת מציאות שאין בחירה. וברחו כולם זה ובחרו כולם..

גימטריה של יער זה 280 וזה גם מנצפ“ך

-כולם צריכים לעבור את דרך הבחירה לכן רבינו ממשיך מיד ואומר ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ובדרך בריחתם זה ובדרך הבחירה של נשמות ישראל, זה לעבור דרך איזה יער. יער זה כל הסוד של הבירור של נשמות ישראל. המושג יער זה מושג שחוזר הרבה פעמים בזוהר הקדוש ובכתבי רבינו האר“י, הגימטריה של יער זה 280, זה גם גימטריה של האותיות הסופיות מנצפ“ך (ם ן ץ ף ך). מסביר הזוהר הקדוש שכל אות בלשון הקודש מרמזת על הרבה עניינים רוחניים והחמש האותיות הסופיות מנצפ“ך מרמזות על דבר שנקרא גבורות. המנצפ“ך זה כולל את כל מיני הגבורות שבעולם וכל עבודתנו בעולם הזה זה לברר את הגבורות, הכוונה לתקן אותם, להמתיק אותם, להפוך אותם לחסדים, להשתמש בהם לעבודת השם – זה כל העבודה שלנו. ובדרך בריחתם עברו דרך יער, הכוונה דרך הבחירה זה לעבור דרך המנצפ“ך שזה הבירור של הגבורות. נתבונן קצת במה ששייך לנו כי הדברים האלו זה גבוה מעל גבוה, צריך לדעת שהרבה מאוד כוונות של רבינו האר“י הקדוש ותלמידיו זה הכל הולך על העבודה של המנצפ“ך, זה חוזר הרבה-הרבה מאוד בספרים הקדושים

קם חצות והולך לשדות, כולו אש-להבה

הגבורות בשורשם זה למעשה כוחות ואורות רוחניים מאוד גבוהים ומאוד קדושים, אלא שמחטא אדם הראשון והוספנו עוד קצת פגם הגבורות, הגבורות ירדו לעולם הזה ועכשיו צריך לתקן אותם, זה נקרא נפילת הגבורות. בשורש זה למעשה כל הכוחות הרוחניים בלב האדם של התלהבות ורצון וחשק לעבודת השם. לפעמים אנחנו מקבלים במתנה איזה ניצוץ מהגבורות שבקדושה וברגע שזה קורה אדם רץ, קם חצות, הולך לשדות, לומד, מתפלל בנץ, כולו אש-להבה מכיוון שכשהגבורות בקדושה, מצד ההארה הם מאוד רוחניים ומאוד גבוהים. כל התלהבות הלב זה הארת הגבורות, אבל השם ברא את העולם שעיקר האחיזה של היצר הרע זה בגבורות ומה היצה“ר רוצה לעשות? הוא לוקח את הגבורות ומוריד אותם לעולם הזה.

הנר זה לראות כמה אני קטן

היצה“ר מוריד את הגבורות לעולם הזה בכמה וכמה בחינות וזה הגבורות הנפולות, זה בעיקר בשלוש בחינות עיקריות, זה שלוש שורשים. דבר אחד זה לקחת את הגבורות לתאווה הידועה (ניאוף), זה נקרא נפילת הגבורות. דבר שני זה כעס והקפדה ומלווה לזה גם הקנאה שאדם מרגיש בלב, זה עוד בחינה של נפילת הגבורות. הבחינה השלישית זה הגאווה והכבוד שיש בלב האדם ’כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה‘. הרב אמר שכל העניין של חנוכה זה ניצוץ אחד, זה הנר הקטן הזה. מה זה הנר הזה? לראות כמה אני קטן,
זה האור הגנוז של חנוכה, שנזכה לראות את השפלות שלנו.

אין אדם שלא עובר את בירור הגבורות..

-אז השלוש בחינות של הגבורות הנפולות שזה כמו שאמרנו התאווה הידועה, הכעס וההקפדה, והגאווה, ורבינו אומר ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער, הכוונה שכל באי עולם, מהצדיק הגדול ביותר ועד לאדם הקטן ביותר, כולם צריכים לעבור דרך היער שזה בירור הגבורות, אין אדם שלא צריך לעבור את בירור הגבורות ולכל אחד יש בחינה אחרת. לכולנו יש את שלוש הבחינות אבל יש אחד שצריך לברר יותר את הכעס וההקפדה ויש אחד שצריך לברר יותר את הגאווה אבל כולם מבררים בתאווה הידועה ככה רבינו אומר בתורה ל“ו בחלק ראשון בליקוטי מוהר“ן. צריך לדעת
שיש בדבר הזה כמה יסודות וכללים, קודם כל צריך לדעת שהאויבים האמיתיים של האדם בעולם הזה זה הכבוד והגאווה, הכעס וההקפדה והתאווה הידועה.
אם לפעמים אדם כועס על השכן שלו, על הילדים, לפעמים על אשתו – הכל טוב ויפה אבל זה רק מלבושים כי באמת המלחמה האמתית זה על השלוש מידות האלה..

כל השלוש תוקפים והיצר הרע ברסלבר

-כל מה שאנחנו עוברים בעולם ביזיונות וירידות וקשיים והתמודדויות, באמת זה בא מנקודת הבירור של שלושת המידות האלה לכן היסוד הראשון זה להילחם בזה כפשוטו, זה לא דבר פשוט, זה מלחמה, כל השלוש תוקפים והיצה“ר הוא ברסלבר והוא לא מתייאש, יכול להיות שניצחת ומיגרת אותו היום והיית הכי צדיק וקדוש באמת, אבל עד שלא ישחטו אותו הוא לא מתייאש, זה מלחמה תמידית כנגד היצה“ר וזה בעיקר בשלוש בחינות האלה. צריך לדעת עוד נקודה בדבר הזה, בספר היצירה כתוב עשרה עמקים הם, עומק בתוך עומק. יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה עומק בתוך עומק בתוכנו כוחות היצה“ר. כמה שאנחנו נלחמים וב“ה עצם זה שאדם נלחם בדור הזה זה כבר דבר גדול מאוד, אבל גם אם אדם זוכה ומנצח והוא באמת צדיק ועובד השם, תדע לך שיש עוד עומק, ואח“כ יש עוד עומק.
עשרה עמקים זה הכוונה שבכל עומק יש עשרה עמקים ובכל אחד מהעשרה עמקים של העשרה עמקים יש עוד עשרה עמקים, זה אלף עמקים, זה עומק בתוך
עומק, הכוונה שכל הזמן מתחדשת מלחמה במקום חדש, בהבנה חדשה ובבירור חדש..

מתגלה לאדם מה יש בתוכו שהוא לא ידע

הרבה פעמים מה שקורה זה שמשמיים כשרואים שאדם רוצה ללכת בדרך האמת, מסייעים לנו לגלות את האמת כי אנחנו לא יודעים בעצמנו עד היכן הדברים מגיעים, עד כמה עמוק הבירור של היצה“ר שבתוכנו ומשמיים מסייעים לנו לברר את זה. לפעמים הסיוע זה בבחינת ימין מקרבת, חסדים, פתאום מגלים ומראים לאדם מה הוא צריך לתקן, אבל לפעמים וזה יותר מצוי זה פשוט עובר דרך קשיים התמודדויות, ביזיונות, ירידות וגם נפילות – מדוע זה גם כן סיוע? כי ברגע שאדם עובר איזה צמצום, נפילה או ירידה, אם האדם באמת הולך בדרך האמת הוא יכול לראות טובה גדולה מאוד גם בירידה וגם בנפילה. מה הטובה שהוא יכול לראות בזה? מתגלה לאדם מה יש בתוכו שהוא לא ידע

המדיה, האייפונים והאינטרנט

הרבה פעמים הירידה והנפילה היא לצורך בירור. כתוב בספרים הקדושים דבר מאוד חריף, לפני הגאולה מתעורר כל הרע בעולם. כל היצה“ר שירד לעולם זה מאוד לא-טבעי, לא שמים לב אבל כל המדיה, כל האייפונים וכל האינטרנט זה בסה“כ בן 23 שנה. לפני 23 שנה זה רק התחיל ממשהו מאוד פרימיטיבי ומאוד בסיסי, ולחשוב שתוך 23 שנה במהירות כזאת הקב“ה שינה את כל העולם, הדבר הזה קרה במהירות עצומה. פה שואלים שאלה על ההנהגה של הקב“ה: למה קב“ה הוריד כזה דעת דקליפה לעולם שפועלת כאלה פעולות, הרי כל מה שהקב“ה עושה לצורך נשמות ישראל, זה הכל לטובה? שמעתי את זה מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר שלפני הגאולה הקב“ה הולך להציף את כל מה שיש בתוך האדם החוצה

כדי להוציא החוצה את כל הרע שיש בנו

אם פעם האדם היה רוצה איזה דבר-טומאה הוא היה צריך למסור את הנפש, זה לא היה פשוט, היה צריך להשתדל, להתאמץ ולנסוע. היום יש לך בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, מכשיר קטן בגדול של עשר ס“מ על חמש ס“מ, אתה יכול לטייל בכל העולם ולכאורה אף אחד לא יודע. אז אדם יושב בד‘ אמות שלו ויכול לעשות מה שהוא רוצה – למה? כדי להוציא החוצה את כל הרע שיש בתוכנו. ואמר לי האדמו“ר מפוריסוב שזה שווה להקב“ה גם אם הוא יודע שנשמות ישראל יפלו, כי האמת מתבררת, זה הבירור של הגבורות הכי נסתרות בנפש האדם, הכל יוצא החוצה. לכן גם בהמשך הסיפור רבינו מספר לנו על הצדיק שהוא בחינת משיח, הגנני, שמתקן את כל העולם ורבינו אומר שלפני שהגנני התגלה היו זורקים עליו אבנים וקוראים לו משוגע. יכול להיות שהגנני המשוגע הזה מתקן את העולם? רבינו אומר פה דבר מאוד עמוק..

בירור הגבורות זה לשים הכל על השולחן

רבינו אומר שצדיקים שהם בחינת משיח, הם יהיו משוגעים בעיני העולם – מה זה קשור לתיקון העולם? למה שיבזו את הצדיק וירדפו את הצדיק האמיתי? כדי להוציא החוצה את כל הכעס ואת כל ההקפדה שיש לנו בלב, הכל זה כדי להוציא את זה החוצה ואז נעשה הבירור. אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שאפילו שנכשלים בזה, זה לטובה כי ככה האמת מתגלית וזה נקרא הבירור של הגבורות. הבירור של הגבורות זה להוציא הכל החוצה, לשים הכל על השולחן לכן לפני שיבוא משיח צדקנו יהיו כאלה שיראו את עצמם בשיא שיא הגשמיות והתאוות של העולם הזה ועם כל זה הם יהיו ראויים לגאולה וזה מה שכתוב בגמרא: אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או כולו זכאי. כולו זכאי זה מובן שהוא ראוי למשיח, אבל אדם שהוא כולו חייב למה הוא ראוי למשיח? כולו חייב זה להוציא החוצה את כל הפנימיות שלו והקב“ה אומר לו: עכשיו שאתה רואה מי אתה באמת, תצעק אליי שאני יציל אותך. אומר
הרב דסלר בספר מכתב מאליהו: ומרוב האמת שאדם יראה על עצמו, בצעקה אחת הוא יכול להיות ראוי למשיח. עומק הדבר זה נקודת האמת וזה נקודת משיח בן דוד..

אם תהיה אמיתי וגם צדיק זה כבר בונוס

נקודת משיח בן דוד זה לא שתהיה צדיק אלא זה תהיה אמיתי – אם תהיה אמיתי וגם תהיה צדיק זה כבר תוספות, זה בונוס, אבל העיקר זה שתהיה אמיתי – כל זה מה שאומר רבינו בסיפור ’ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער‘,  זה המנצפ“ך שזה בירור הגבורות. לסיכום יש בזה 2 בחינות. בחינה אחת זה שנלחמים במידות ובתאוות הלא טובות, זה כפשוטו מלחמה. הבחינה השנייה שזה יותר בעומק הדבר זה שלפני הגאולה מציפים אצל האדם את כל הרע לכן אנחנו רואים את כל הדור משתגע מרוב ההצפה הזאת ועם כל זה אנחנו צריכים לדעת לא להיבהל מכל זה, לא להיבהל מכל מה שמראים לנו, אדרבה תיקח את מה שאתה רואה ובמקום ליפול בדעתך תלך לצעוק להשם שיציל אותך, וצריך לדעת שיש עכשיו סיעתא דשמייא מאוד-מאוד גדולה

אני לא יכול אבל אתה כן יכול

מצד אחד מה שאנחנו יכולים אנחנו נלחמים, מצד שני מה שאנחנו לא יכולים אנחנו צועקים להשם, וצריך לצעוק הרבה להשם ולהגיד לו: אני לא יכול, אני בחמישים שערי טומאה, מה אני יכול לעשות? הכל מוקף סביבי, איפה גדלתי, איך התחנכתי וכו‘, מה אני יכול לעשות? אני לא יכול לעשות, אבל אתה כן יכול לעשות. צריך לבקש את זה הרבה מהשם. זה 2 הבחינות שנקראות בירור הגבורות שזה בירור היער. ואבדו שם זכר ונקבה, אחד אבד זכר ואחד אבד נקבה ועדיין היו בנים קטנים בני ארבע וחמש שנים. לכאורה יש פה שאלה, הרי מה נאבדו ביער? ילד וילדה קטנים – למה רבינו מציין דווקא את המושג זכר ונקבה? כמו שאמרנו שאין שום מילה שרבינו לא מכוון בה

רבינו לא זרק סתם מספר ארבע וחמש..

לכאורה אם היינו מספרים סיפור על ילד וילדה שהלכו לאיבוד ביער, אתם מכירים איזה סופר שהיה כותב ונאבדו ביער זכר ונקבה? מי היה כותב כזה לשון? מה היינו אומרים? נאבדו ביער ילד וילדה או בן ובת קטנים, אבל מדוע רבינו משתמש בו בלשון של זכר ונקבה? זזה נקודה אחת. נקודה שנייה זה שרבינו מציין בהם היו בני ארבע וחמש שנים, למה לא שש ושבע? ביאור הליקוטים כותב שאם רבינו היה כותב שש ושבע אז היינו שואלים למה דווקא שש ושבע, לכאורה רבינו צריך להגיד איזה גיל אז הוא אמר ארבע וחמש – אומר ביאור הליקוטים שזה לא כך, דע לך שגם בזה אם רבינו אמר ארבע וחמש יש לו כוונה בזה, גם בזה יש רמז – אלו 2 נקודות שצריך להבין, למה רבינו קורא לילד ולילדה בכינוי הלא שגרתי זכר ונקבה. דבר שני זה העניין של הגיל, ארבע וחמש. נתחיל מהעניין של הגיל כי זה יותר קל וזה יותר פשוט:

אנחנו הופכים את המציאות של ההנהגה

אמרנו קודם וזה מובא הרבה בחז“ל ובספרים הקדושים שכל האותיות וכל המספרים יש בהם אין סוף תורות וחוכמות רוחניות שנסתרות בתוך כל מושג ומושג, האותיות ד‘ וה‘ שזה ארבע וחמש, מרמזות על עניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, זה מרמז על הנהגת העולם זה נקרא המלכות והשכינה שמנהיגה את העולם. כאשר השכינה בדלות ובגלות, זה נרמז באות ד‘, כאשר זוכים לקבל את האור ואת השפע הא-לוקי זה נרמז באות ה‘. הזוהר הקדוש ורבינו האר“י כותבים מה ההבדל בין האות דלת לאות הא, למעשה האות הא אנחנו כותבים דלת ואנחנו ממלאים אותה בד“כ ביוד או בואו, זה הכוונה שאנחנו מאירים לשכינה ולנשמות ישראל בזמן הגלות הארות רוחניות, אז אנחנו הופכים את המציאות של הנהגת העולם מדלת להא וזה למעשה כל עבודתנו בעולם, להפוך את כל ההנהגה מדלת להא

עם ישראל נקראים על שם הבחינה הזאת

הקב“ה כל יום מחדש דלת חדשה כדי שנהפוך אותה להא, לכל יום ויום יש את העבודה שלו. לכן כתוב בקבלה שכל האורות הרוחניים נרמזים באותיות יוד, הא וואו. שימו לב ששם ה-ויה זה יוד, הא, ואו והא. יוד, הא וואו זה האורות הרוחניים שצריכים להאיר אל ההא האחרונה – עבודתנו זה להאיר את היוד, הא ואו שזה כללות האורות הרוחניים, להאיר את זה לאות דלת כדי להפוך אותה לאות הא. שימו לב איך נרמז כל השם שלנו בזה, אנחנו יהודים על שם יהודה, כמו שכתוב בפרשת רבה פרשת ויחי. כל השם שלנו זה על שם יהודה ושימו לב איך בשם יהודה נרמז
כל הסיפור פה. השם יהודה בנוי מיוד, הא, ואו שמאיר לדלת והופך אותה להא, זה כל העבודה של האדם היהודי בעולם, לכן אנחנו נקראים על שם יהודה על שם הבחינה של העבודה הזאת. זה מה שרבינו אומר שהם היו בני דלת והא שנים (ארבע וחמש), לרמוז על כל העבודה שלנו בעולם הזה להפוך את ההנהגה מדלת לאות הא.

כוח הזכר זה כוח המלחמה פה בעולם הזה

אומר רבינו שהבן והבת זה זכר ונקבה, אם נשים לב איפה אנחנו נפגשים עם המושגים זכר ונקבה בפעם הראשונה, בסיפור בריאת העולם. איך כתוב בבריאת העולם ’זכר ונקבה בראם‘. בספרים הקדושים כתוב שזכר ונקבה בראם זה לא הולך רק על אדם וחוה, נכון שזה הולך גם על אדם וחוה, אלא זה הולך מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, בכל מקום ובכל עולם ובכל בחינה יש זכר ונקבה, ז“א שבשורש הרוחני זכר ונקבה זה לא רק איש ואישה כמו שמתגלים בעולם הזה אלא זה גם אורות רוחניים עליונים כאשר כללות האורות מתחלקים לשתים. יש אורות שנקראים בבחינת זכר ויש אורות שנקראים בבחינת נקבה. אצלנו זה מתגלה בכוחות הנפש. לאדם היהודי יש כוחות שנקראים כוחות הזכר ויש כוחות שנקראים כוחות הנקבה. כל הבריאה וכל פרט בבריאה בנוי מזכר ונקבה מצד הכוחות הרוחניים שנקראים זכר ונקבה. כוח הזכר זה כוח המלחמה פה בעולם הזה והמלחמה האמתית זה מלחמתה של תורה. ע“י לימוד התורה לומדים מהם הדרכים האמתיות בעולם..

זה לא דבר שאדם קונה את זה בקלות…!

לימוד התורה והמלחמה להילחם על עניין התורה, ז“א אם כתוב לא לכעוס אז זה מלחמתה של תורה – אני מתגבר על הכעס. אם כתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, זה שמירת העיניים, אז אנחנו יודעים שזה מלחמה, לשמור על העיניים זה מלחמה זה לא דבר שאדם קונה את זה בקלות. כל הכוח ללמוד וכל הכוח להילחם את מלחמתה של תורה זה הכל כוח הזכר, זה נקרא כוח הזכר. לכן הגמרא אומרת דרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה, כי למעשה כוח המלחמה זה כוח הזכר, זה בחינת הזכר. לעומת זאת כוח הנקבה זה כוח אחר לגמרי, זה מהות אחרת לגמרי. כל אדם נברא עם מציאות פנימית בנפש, בעולם הפנימי שלנו, זה נקרא צורך הנפש לקבל תענוגים. כל נברא, בפרט נשמות ישראל מכל הבריאה כולה, יש בהם את הצורך לקבל תענוגים, כך נבראנו, זה לא גנאי או חיסרון, ככה השם
ברא אותנו. כמו שהרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים לא נברא האדם אלא להתענג

העבודה זה מהיכן ממשיכים את התענוגים

תכלית בריאת העולם זה בעצם בשביל התענוגים, כמובן שהתכלית האמתית כמו שיהיה לעתיד לבוא זה אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ, התענוגים האמיתיים זה להתענג על השם. בשביל הבחירה הקב“ה הניח מציאות של תענוגים בעולם הזה ואז העבודה שלנו בעצם זה מהיכן אנחנו ממשיכים את התענוגים, האם אנחנו מתחברים עם התענוגים של הקב“ה, של התורה ודרך הקדושה או אנחנו חלילה נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה וכולנו יודעים כמה המלחמה הזאת קשה. זה מלחמה מאוד קשה לברר בין התענוגים שבקדושה לבין התענוגים שח העולם הזה – זה מה שרבינו אומר שנאבדו ביער זכר ונקבה, הכוונה ששני הכוחות הרוחניים האלה ירדו לעולם הזה אל גבורות הסתרות וצמצומים של העולם הזה כי אנחנו מבררים אותם. העבודה שלנו למעשה זה לברר את מציאות כוח הזכר וכוח הנקבה..

פתאום אדם רוצה את התענוגים מהתורה

כוח הזכר שבתוכנו שזה העבודה שאנחנו עושים, עולה ומתקן את כוח הנקבה שבתוכנו, הכוונה שאנחנו מלמדים את עצמנו איך לקבל את התענוגים מהקב“ה ולא מהעולם הזה, זה נקרא להעלות ולתקן את כוח הנקבה. למעשה כתוב שהשכינה בגלות והשכינה בעפר, כל המושגים האלה של גלות השכינה  היסוד שלהם זה דבר אחד, כאשר כלל נשמות ישראל מחפשים את התענוגים מהגשמיות של העולם הזה זה נקרא שכינה בגלות או שכינה בעפר, זה הגלות של השכינה שנשמות ישראל מחפשים את זה פה – הקב“ה אומר: כמה תענוגים וכמה אין סוף יש לי לתת לכם ואתם הולכים לחפש את זה פה בעולם הזה , זה הגלות – הפנימיות של המושג גלות זה נמשך מהנקודה הזאת שנשמות ישראל ירדו לכזאת גלות לכן העבודה זה שהזכר שבתוכנו מעלה את הנקבה שבתוכנו. לאט-לאט הלימוד, המלחמה והעבודה שאנחנו עושים, מעלה את המציאות הפנימית שלנו למקום אחר לגמרי, פתאום אדם רוצה את התענוגים מהתורה ומהתפילה.

הפוסט פרשת ויצא תשפו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אעפ“י שזה לפני 2500 שנה

-רבינו נכנס לסיפור בתוך סיפור וגם את הסיפור הפנימי וגם את הסיפור של הבן מלך רבינו לא סיים. רבינו אמר שמשיח צדקנו יגמור לנו את הסיפור הזה ויספר לנו איך הבן מלך יצא מהאפיקורסות. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על הנקודה הזאת שהעניין של אהבת החוכמה זה רצון פנימי וזה קיים בתוך נשמות ישראל. מובא בזוהר הקדוש ורבינו האר“י מאריך בזה הרבה מאוד ששורש נשמות ישראל זה בחוכמה, פירוש הדבר שהשמחה והאושר של הנשמה היהודית זה השגות החוכמה שנשיג והחוכמה האמיתית כמובן שזאת התורה אבל כמובן שהקב“ה רוצה שיהיה בחירה בעולם הזה כי כל העולם נברא בשביל הבחירה. בזמן בית המקדש השני אנשי כנסת הגדולה ביטלו את היצה“ר של ע“ז וכנגד זה גם התבטלה הנבואה בעמ“י ולעומת זה, מכיוון שהקב“ה עדיין רוצה שתהיה עבודה עד שיבוא משיח צדקנו, כנגד היצה“ר של הע“ז, ירדה לעולם החוכמה היוונית. למעשה כל המחשבה המערבית כולל המדעים וכולל כל מה שאנחנו לומדים היום על הטכנולוגיות, השורש שלהם זה בעצם בחוכמת יוון. לכן גם היום לומדים הלכה למעשה את חוכמת יוון אעפ“י שזה לפני 2500 שנה בערך, עם כל זה עדיין לומדים את זה כי למעשה היסוד של  כל התרבות של כל העולם זה החוכמה היוונית וההתמודדות כנגד זה תלווה אותנו עד ביאת משיח צדקנו וזה מה שחז“ל וחכמים בכל הדורות קראו לזה החוכמה החיצונית

איך לעבוד את השם יותר טוב ויותר נכון

מדוע יש בחוכמה הזאת כוח טומאה ומה ההבדל בין זה לחוכמת התורה? מובא הרבה בספרים שכשאדם לומד בצורה הנכונה אז כל חוכמת התורה צריכה להוליד בתוכנו רצונות לקבל את המלכות של הקב“ה, התורה מלמדת אותנו איך אנחנו יכולים לעבוד את הקב“ה יותר טוב ויותר נכון, אם זה בתיקון המידות, התרחקות מתאוות מיותרות של העולם הזה, איך לקיים את המצוות בצורה יותר פנימית ויותר עמוקה, פירוש הדבר שהתורה מולידה בתוכנו את הרצונות לקבל עלינו עול מלכות שמיים ואילו בכל החוכמות החיצוניות זה מוליד למעשה את הגאווה, הישות והפירוד מהקב“ה

כל המידות הטובות

הרבה צדיקים כתבו שהבעיה בחוכמות חיצוניות זה מה שזה מוליד בתוך האדם, זה מוליד למעשה בתוך האדם את המרד במלכות השם. ברגע שזה מוליד באדם את הגאווה ואת הישות מכאן כל הקלקולים מיד מתחילים. רבינו כותב בכמה מקומות ששורש כל המידות הטובות זה ענווה ושורש כל המידות הרעות זה גאווה. כשאדם נופל לגאווה מכאן הוא כבר יכול להתדרדר לכל הדברים הלא-טובים. הבעיה והסכנה
שיש בחוכמות החיצוניות זה הגאווה שזה מוליד בתוך האדם

לקיים יותר בעומק ובפנימיות

ברגע שיש באדם גאווה אז הוא למעשה מתרחק מעבודת השם האמתית שזה לקבל עול מלכות שמיים, פירוש הדבר שנקיים את המצוות יותר בעומק ויותר בפנימיות ושנתקן את עצמנו יותר. כל העניין של התורה זה לשעבד את עצמנו שנוכל לקבל את עול מלכות-השם יותר, הכוונה לתקן את המידות ולהתרחק מתאוות מיותרות של העולם הזה ושכל לימוד התורה והמצוות שלנו יהיה מתוך כוונה להתחבר ולהתקשר עם הקב“ה ולקבל את המלכות שלו עלינו. באמת פנימיות כל החוכמות של העולם זה לפרוק עול מלכות שמיים – הבן מלך ששכח טכסיסי מלחמה שכח את הנקודות האלה, הוא אהב חוכמה, כשהוא למד תורה הוא הרגיש תענוג רוחני מאוד-מאוד גדול, אבל אחרי שלומדים תורה צריך לדעת שיוצאים לרחוב אז צריך לשמור
את העיניים, הולכים הביתה אז צריך לעבוד על המידות.
יש לנו תקופות וזמנים בחיים שפתאום מידות לא
טובות תוקפות אותנו וכנגד זה צריך מלחמה והתורה מלמדת אותנו להילחם את המלחמה הזאת. אומר רבינו
שברגע ששוכחים טכסיסי מלחמה הכוונה ששוכחים את העבודה של המידות ושל התאוות, של קבלת עול שמיים, לקבל אמונה בתוך ביזיונות ובתוך כל מיני קשיים – זה נקרא לשכוח טכסיסי מלחמה

היוונים עשו דברים נוראיים בארץ ישראל

אומר רבינו שברגע שאדם שוכח טכסיסי מלחמה, דהיינו שהוא עוזב את העבודה הפשוטה, מיד מגיעים לכפירה, זה מיד מוליד כפירה לכן הבן מלך נפל לכפירה. ביוון היה כמה מחוזות, היה אזור שנקרא אתונה שזה היה מרכז החוכמה ומשם זה מתפשט למוקדוניה שזה הלוחמים שהולכים וכובשים את כל העולם ’כוחי ועוצם ידי‘, זה קלקול המידות. והיה עוד מחוז ביוון שנקרא ספרטה – כל העניין של ספורט זה בעצם מספרטה. ספרטה זה היה כל התאוות הגשמיות של העולם הזה, זה
הערצת הגוף. מכיוון שעמ“י ירד ונדבק בתרבות הזאת אז ירדו למציאות שהיוונים שלטו בארץ וכמו שכתוב הרבה במדרשים ובחז“ל הם עשו דברים נוראיים מאוד בא“י.

’גיבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים‘

למעשה עמ“י היה אז במצב מאוד-מאוד קשה, היה ממש סכנה נוראית בארץ, למעשה היוונים היו מאוד רעים ואכזריים, כמעט ולא נשארו כבר יהודים שהיו שומרי תורה ומצוות וקנאים לדבר השם. אז למעשה התעוררו משפחת החשמונאים שזה מתתיהו וחמשת בניו שיצאו למלחמה מתוך זה שהם לא ידעו שיעשו להם כאלה ניסים, הם יצאו למלחמה על דעת זה שיהרגו אותם והם היו מוכנים למות על קידוש השם אבל כידוע הקב“ה עשה ניסים מאוד-מאוד גדולים ומופלאים כמו שאנחנו אומרים בתפילה: מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים – כתוב במדרשים ובספר יוספון איך היו המלחמות שם, בד“כ היחס היה אחד לחמשת אלפים או עשרת אלפים, אם היו עשרים חשמונאים אז היה בערך מאה אלף יוונים, זה היה בד“כ היחס, תלוי במלחמות. המלחמה אז זה לא כמו היום שיש טילים ופצצות, זה מלחמה של פנים מול פנים. המפקד הצבאי הראשי היה יהודה המכבי, היה להם מחנות אימונים, יש אומרים שזה היה נקרא מצפה ויש אומרים שמצפה זה קבר שמואל הנביא

 כאשר יהודי מוכן למות על קידוש השם

לפני כל מלחמה החשמונאים היו עושים שלושה ימי הכנה, יהודה המכבי ידע איך לאמן את הצבא שלו הכי טוב בעולם, לא היה שום צבא שהתאמן כמו הצבא של יהודה, מה הם עשו? הם היו עושים שלושה ימים של תענית והתבודדות כל היום, זה היה ההכנה שלהם למלחמה – הם יצאו למלחמה מתוך חולשה גדולה מאוד, מדוע? כי כל היסוד שלהם היה שהם לא יכולים להילחם: אנחנו כהנים, מאיפה אנחנו יודעים להילחם? מה אנחנו חיילים? הסכין היחידה שהחזקנו זה הסכין של שחיטת הקורבנות מעבר לזה אנחנו לא יודעים להילחם – מה הם עשו? יהודה אדרבה הגביר את הביטול בעמ“י, הוא אמר לעמ“י: בטבע אנחנו לא יכולים להילחם נגדם, אנחנו מוסרים הכל להקב“ה. לכן הם היו עושים תענית והיה להם הרבה נקודה של התבטלות. השתי נקודות שהיה לחשמונאים שבזכותם נעשו כל הניסים המופלאים, אחד זה שהם היו מוכנים למות על קידוש השם. רבינו האר“י כותב בספר שער הכוונות שאחד הדברים שפועלים למעלה הכי הרבה זה שיהודי מוכן למות על קידוש השם..

הם אמרו: אם תרצה נמות…

רבינו האר“י אומר: ואם אדם יכוון על למות על קידוש השם אז אפילו אם רבו עוונותיו ועצמו עד מאוד, הכל מתכפר לו. כשיהודי רק חושב ומכוון על זה שהוא מוכן למסור את נפשו על קידוש השם, זה מכפר הרבה מאוד מהעוונות של האדם, עצם המחשבה הזאת – זה היה הנקודה הראשונה של החשמונאים. הנקודה השנייה היתה שעם כל המסירות
נפש שהיתה להם, היה להם הרבה ענווה וביטול. היה להם הרבה מאוד שפלות וענווה, פרוש הדבר להכיר שאין לנו שום כוח ושום יכולות לפעול שום דבר, אם תרצה אנחנו נמות ואם תרצה אנחנו ננצח, הם מסרו את הכל להקב“ה..

אם אין שמן טהור בכל א“י אז מה עושים?

-שתי הנקודות האלה זה שתי נקודות מאוד חזקות בעמ“י. כשאדם מוכן למסור את הנפש לכבוד השם וכל זה מתוך ביטול גדול, שהוא יודע: אין לי שום כוח, לא למסור את הנפש ולא לעשות שום תנועה, הכל זה ממך, וכל ההצלחות שלי זה ממך – שתי הנקודות האלה ביחד שזה ענווה וביטול, גורמות ברוחניות במקום מאוד מאוד גבוה. למעשה כל היסוד של החשמונאים היה בנקודה הזאת לכן הם פעלו את הניסים המופלאים שהיה בזמן הניצחונות ואז כשהגיעו לבית המקדש היה את נס פך השמן. מובא שכאשר אין שמן טהור בכל א“י מותר להדליק בשמן טמא, אבל הקב“ה עשה פה נס שלא בגלל שזה חיוב מצד ההלכה אלא זה היה לפנים משורת-הדין, להראות לעמ“י את גודל החיבה שלו אליהם, שהיה פך אחד של שמן והוא דלק שמונה ימים.

לכבודי תשאיר את האור עוד 24 שעות

יש ספר שנקרא ספר הרוקח חיבר אותו אחד מגדולי הראשונים – רבי אליעזר מגרמיזא – שהיה מבעלי התוספות. הרבה מפרשים כולל החיד“א והבני יששכר כותבים שכל חידוש שיש בספר הרוקח הוא קיבל את זה מאליהו הנביא. הרוקח אומר חידוש לענייני חנוכה ומביא גמרא בירושלמי במסכת ברכות שם כתוב שבשעה שהקב“ה ברא את העולם אז ביום הראשון שהקב“ה אמר ’יהי אור ויהי אור‘ למעשה ביום הזה נברא האור הגנוז והוא האיר עד יום רביעי בשעה שש בערב. בשעה שש בערב הקב“ה תלה את המאורות ואז הוא גנז את האור הגנוז. אומר על זה הירושלמי שבשעה שהקב“ה ברא את אדם הראשון ביום שיש אז לכבוד בריאת אדם הראשון שהוא נזר הבריאה ותכלית כל הבריאה, אז בשעה שש בבוקר הקב“ה החזיר את האור הגנוז להאיר פעם נוספת וכל זה לכבוד בריאת האדם. מיד כשאדם הראשון חטא הקב“ה רצה לגנוז את האור הזה בחזרה ואז שבת-בראשית ביקשה מהקב“ה: לכבודי תשאיר את האור הגנוז עוד עשרים וארבע שעות והקב“ה הסכים לבקשתה..

יש לנו הזדמנות לראות את האור הגנוז

אומר הרוקח שהאור הגנוז האיר סה“כ עוד 36 שעות. מיד בצאת השבת נגנז האור בע“ה עד ביאת משיח צדקנו. אומר הרוקח שסה“כ יש לנו 36 נרות חנוכה לא כולל השמש – כל נר של חנוכה מאיר שעה אחת מהאור הגנוז – בגלל היסוד הזה היו צדיקים שהיו נוהגים לשבת ולהסתכל על הנרות בלי לעשות שום דבר, הם אומרים: יש לנו הזדמנות לראות את האור הגנוז. אז החשמונאים למעשה פעלו פה פעולה רוחנית מאוד-מאוד גדולה. זה לא רק שיש עוד חג לעמ“י אלא למעשה בחג הזה הם המשיכו בחינה של הארה של האור הגנוז לכן אנחנו רואים עד כמה גבוה הבחינה של חנוכה

מדוע חז“ל חיכו עד חנוכה??

בגמרא במסכת שבת שואלת בפשטות שאלה שהיא מתבקשת: הרי אנחנו מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה – איפה הקב“ה ציווה אותנו? הרי זה מצווה מדרבנן ולא מדאורייתא. הגמרא אומרת 2 תירוצים: אחד- לא תסור מכל אשר יורוך. תירוץ שני רבי יהודה אומר: שאל אביך ויגדך. למעשה התשובה של הגמרא זה שאנחנו בעצם מברכים שהקב“ה ציווה אותנו לשמוע לקול חכמים שהם ציוו אותנו להדליק נר חנוכה – על זה שואל הבני יששכר שאלה: הרי מצוות חנוכה זה המצווה האחרונה מדרבנן, לפני זה יש עוד 6 מצוות, מגילה, ברכות, תפילות – אלו מצוות שהיו לפני חנוכה, למעשה חנוכה זה המצווה האחרונה שתיקנו לנו – אז שואל הבני יששכר: מדוע חז“ל חיכו עד לחנוכה כדי לשאול את השאלה הזאת, הרי פורים קודם לחנוכה. יש כמה תירוצים לשאלה הזאת..

צדיקים שעושים מסירות נפש לכבוד השם

בפשטות אפשר להגיד שעדיין לא היה את הנס של חנוכה לכן הקב“ה לא ציווה אותנו את זה בתורה אבל התשובה שהיא יותר בעומק זה שלפי הרוקח כל המצווה של חנוכה נמשכת מצד האור הגנוז. כל התורה והמצוות שיש לנו בידיים זה מצד האור הנגלה ולא מצד האור הגנוז, הכוונה מצד ההנהגה הרגילה של העולמות. האור הגנוז יותר גבוה מהמצוות ואנחנו לא יודעים את המצוות שיש באור הגנוז. המצווה הזאת של האור הגנוז לא התגלתה לנו כי היא יותר גבוהה ממדרגת התורה אבל בזכות המסירות נפש של החשמונאים הם המשיכו את המצווה הזאת מהאור הגנוז, מכאן נלמד שכל מצווה שנמשכת ע“י מסירות נפש של צדיקים בעמ“י, יותר גבוהה ממדרגות התורה, זה נמשך מהאור הגנוז. את האור הנגלה הקב“ה נתן לנו, את
האור הגנוז הקב“ה לא נתן לנו אבל אם יש צדיקים שעושים מסירות נפש לכבוד השם, הם ממשיכים מצוות וגילויים מצד האור הגנוז – זה הסוד של חנוכה והאור הגנוז

יש אין ספור חידושי תורה בכל הפרד“ס

יש אין סוף סודות באור הגנוז ואחד הדרכים שאפשר לראות עד כמה זה בחינת מעיין שלא פוסקים מימיו – אפשר לראות שבסה“כ בחנוכה יש לנו 2 מצוות, להגיד הלל בבוקר ולהדליק נר חנוכה. כמה הלכות כבר אפשר להגיד בעניין הדלקת הנרות? יש את עניין המקום את זמן ההדלקה וכן הלאה. רואים שהתורה וההלכה של נר חנוכה לא נפסקת, כל הזמן יש עוד חידושים ועוד חידושים עד אין ספור – אומר הבני יששכר שמכיוון שזה נמשך מהאור הגנוז לכן יהיה אין ספור חידושי תורה בכל הפשט, רמז, דרש וסוד של נרות חנוכה ועכשיו בדורות שלנו זה רק הולך ומתגבר יותר ויותר עד אין סוף. מכיוון שזה אור מאוד-מאוד גבוה ויש בזה הרבה דברים מאוד עמוקים אבל אנחנו יכולים קצת לדעת מהעניין של הבחינה של האור הגנוז שמאיר בחנוכה – אחד הדברים שאומר רבינו האר“י הקדוש על העניין של נר חנוכה: הגמרא שואלת עד מתי מדליקים נר חנוכה ועונה הגמרא עד שתכלה רגל מן השוק..

הנשמות שנפלו עמוק בגלות האחרונה

הפירוש על-פי הפשט זה שכל עוד אנשים שמסתובבים אז יש פרסומי ניסא וצריך להדליק נר חנוכה, בפשטות זה חצי שעה אחרי צאת-הכוכבים. היום הלכה
למעשה שואלים עד מתי אפשר להדליק מכיוון שמנהגי העולם השתנו בעקבות החשמל ובאמת זה שאלה בהלכה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש מה הפנימיות הסוד והכוונה של עד שתכלה רגל מן השוק. רגל זה רמז על העקבתא דמשיחא, זה הנשמות שנפלו לרגלין בסוד העקביים, זה הנשמות שנפלו עמוק-עמוק בגלות האחרונה, עפ“י זה אנחנו מדליקים נר חנוכה עד שנעלה את כל הנשמות מהרגלין, הכוונה עד שכולם יחזרו בתשובה. מדוע הנקודה של עד שתכלה רגל מן השוק נאמרה דווקא בנר חנוכה? מכיוון שנר חנוכה זה האור הגנוז והאור הגנוז יכול להחזיר את הנשמות מהמקומות הכי רחוקים והכי נידחים..

בתי ע“ז ומקומות מטונפים

האור הגנוז מעורר בתשובה את הנשמות שנפלו אפילו לחמישים שערי טומאה מכיוון שהאור הגנוז הוא מעל לבריאה, הוא יותר גבוה מהבריאה לכן הוא יכול לתקן את כל השבירות. כל שבירת הכלים שזה ירידת הנשמות בעולם הזה לתאוות, למידות, לכל מיני בלבולים – רבינו קורא לזה בתורה י“ב חלק שני: בתי-עבודה זרה והמקומות המטונפים. כל הכפירות וכל התאוות שיהיו בעולם, כל זה עד האור הגנוז, ברגע שמאיר האור הגנוז מיד הנשמות מתעוררות מכיוון שזה מעל לכל השבירות, זה מתקן ומעלה מעל כל השבירות. אנחנו רואים שבדור שלנו יש זכות, עם כל הקשיים ועם כל מה שאנחנו מתמודדים, עם כל זה יש זכות עצומה לדור שלנו כי צריך לדעת שברוך השם התשובה היא עצומה והיא רק הולכת ומתגברת ובע“ה היא תנצח את כל המלחמות..

בדור שלנו יש כ“כ שיגעונות וכאלה תאוות

כל אחד שזוכה לחזור בתשובה צריך לדעת שהכוח והיכולת לחזור בתשובה זה בהכרח שאדם קיבל התנוצצות מהאור הגנוז כי בדור שלנו שיש כ“כ שיגעונות וכאלה תאוות וטומאות. אז אדם שמתעורר להתקרב להקב“ה בפרט אם הוא היה רחוק ופתאום מהמקום הכי לא צפוי והכי לא הגיוני אדם מתעורר בתשובה, אז בהכרח שהוא קיבל התנוצצות מהאור הגנוז. לפני שלושה שבועות הייתי בארה“ב והגעתי שמה לאיזה מקום בפלורידה שהיו שם בערך ארבעים בחורים ישראלים. איך שנכנסתי לשם ראיתי שזה ישראלים מהחברה שלנו אז יכולתי לדבר איתם חופשי. לפני שנכנסתי ראיתי שמחכה להם שם בחוץ מרצדס ספורט, פורשה וכל מיני מכוניות כאלה, אלו היו בחורים צעירים בני 35-40 אז שאלתי אותם: מה אתם עושים כאן? מה קרה לכם? מה נפלתם על הראש? הם אמרו לי: אנחנו צמאים לדברי תורה..

רוצים לשמוע שיעור תורה, תחזק אותנו

אמרתי להם: אם אתם צמאים לדבר תורה פה אז המשיח כבר הגיע. כמובן שכל זה היה בשמחה עצומה כדי לראות את הצימאון שלהם. הם אמרו לי: אנחנו צמאים, תבוא אלינו לפה פעם או פעמיים בשבוע. צריך לדעת שלהתעורר במציאות כזאת זה חייב להיות התנוצצות של האור הגנוז, זה לשבור את כל הקליפות, את כל הטומאה ואת כל התאוות – בחוץ מחכה לו מרצדס ספורט והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה אבל הוא אומר: לא, אני צמא לדבר-תורה, אני רוצה לשמוע איזה שיעור תורה, תחזק אותנו, תגיד לנו איזה מדרש או איזה ליקו“מ – הרצון הזה בא מצד התנוצצות של האור הגנוז והכל נמשך מהמסירות נפש של החשמונאים. זה בחינה אחת באור הגנוז שברגע שאנחנו זוכים שהקב“ה פותח את השערים האלה אז עמ“י זוכה לחזור בתשובה ואין שום דבר בעולם שיכול לעמוד כנגד זה. היצה“ר יכול להציע לאדם את כל התאוות ואת כל השיגעונות אבל ברגע שיש לאדם התנוצצות של האור הגנוז
אז מיד אדם רץ בכל הכוחות שלו. רבינו האר“י הקדוש כותב שיש קשר בין העניין של חנוכה לבין העניין שמובא בפרשת וישלח על המאבק של יעקב אבינו עם הס“מ..

הוא חזר להילחם על הנשמות הכי נידחות

-כתוב ויאבק איש עמו עד עלות השחר. בפשטות אנחנו לא מכירים את המילה הזאת ויאבק. רש“י אומר שהיו מעלים אבק ברגליהם. בעל הטורים אומר ויאבק בגימטריה כיסא הכבוד, מלמד שהיו מעלין אבק עם כיסא הכבוד. רש“י אומר פירוש נוסף שזה לשון של מאבק וחיבוק כמו אנשים שנלחמים להפיל איש את רעהו. המקור של הפירושים של רש“י זה מדרשי חז“ל – לפי הפירוש הראשון יעקב אבינו והמלאך העלו אבק עד כיסא הכבוד, אומר הזוהר הקדוש שזה סוד מאוד גדול, יעקב אבינו חזר להביא פכים קטנים וכתוב בספר הזוהר ובספר הליקוטים של רבינו האר“י שיעקב אבינו חזר להילחם על הנשמות הכי נידחות כי הצדיק תמיד נלחם על הנשמות הכי נידחות..

הם נפלו בסוד גלות הנשמות

הנשמות הכי נידחות נמצאות בכפות הרגליים שזה העקביים של העקבתא דמשיחא. יעקב אבינו נלחם והעלה אבק הכוונה שהצדיק נלחם על הנשמות שנמצאות ברגלין להחזיר אותם ולהעלות אותם עד כיסא הכבוד. כל המלחמה של יעקב אבינו באותו לילה עם הס“מ היתה על הנקודה הזאת. אומר רבינו האר“י הקדוש שיעקב אבינו יצא לחרן כדי להוציא את כל נשמות ישראל מבין הקליפות – ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה זה הכל היה בשביל להוציא את נשמות ישראל שנפלו בסוד גלות הנשמות, אלו נשמות שנפלו למקומות לא טובים עוד מחטא אדם הראשון ואח“כ במשך חטאי הדורות. יעקב אבינו הלך להוציא את כל הנשמות אז הוא התחיל להוציא אותם בדרגות ובשבלים, השלב הראשון זה הנשים..

רוצה להיות בן אדם? קודם תהיה כבש…!

יעקב אבינו הוציא קודם את לאה רחל בלהה וזלפה, לאחר מכן הוא הוציא מהגלות של הקליפות את השבטים – אז מה עם שאר נשמות ישראל? כתוב בשם תלמידי רבינו האר“י שכל השישים ריבוא של צאן שהיו ליעקב אבינו זה כל נשמות ישראל. ז“א שיעקב אבינו התחיל לתקן את נשמות ישראל בסוד הכבשים – מכאן לומדים כלל גדול מאוד: אם אדם רוצה להיות בן אדם, קודם הוא צריך להיות כבש אצל הצדיק. אחרי שאדם יהיה כבש אצל הצדיק הוא יכול להיות בן אדם, זה סוד הביטול. אומר רבינו האר“י שלאחר מכן עדיין נשארו הנשמות הנידחות, הכי קשה להעלות ולתקן אותם, ועל זה יעקב אבינו נלחם עם הס“מ כל הלילה להעלות את הנשמות האלה. הס“מ נגע ביעקב בכף ירכו שמשם הגיע איסור גיד הנשה. יש דיון שלם בהלכה על כל העניין הזה של גיד הנשה ונשאלת השאלה באיזה רגל הס“מ נגע לו?

איזה רגל נפגעה?? רגל ימין או שמאל?

יש כאן נפקא מינא הלכה למעשה איזה גיד לאסור באכילה, יש איסור של גיד הנשה ונשאלה השאלה איזה גיד של הבהמה נאסור, של ימין או שמאל? באמת הלכה למעשה את שניהם אנחנו אוסרים, אבל כתוב וידע בכף ירכו – אם הוא נגע בירך אחד למה אנחנו אוסרים שניים? לפי הפשט לכל היותר נבין שזה מצד חומרה כי יש מחלוקת בזה וזה לא ברור. לפי האמת אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא נגע שהס“מ נגע ליעקב בגיד הנשה ברגל ימין אבל יעקב מאיר לשכינה שזה רחל, אצל רחל זה היה ברגל השמאלית – יש בזה הסבר יותר מפורט ואנחנו אומרים את זה בקיצור. אצל יעקב אבינו הוא נגע ברגל הימנית ואצל השכינה שזה רחל זה נולד בבחינה השמאלית, זה הסיבה האמתית שבאמת נפגעו גם הרגל הימנית וגם הרגל השמאלית.

הפכים הקטנים זה בעצם השמן שמצאו

מסביר רבינו האר“י הקדוש שהרגל הימנית זה כנגד מידת הנצח ושמואל הנביא תיקן את זה והרגל השמאלית זה כנגד מידת ההוד וזה לא תוקן עדיין, החשמונאים התחילו לתקן את מידת ההוד אבל עד ביאת משיח צדקנו מידת ההוד לא תתוקן בשלמות. כל הפעולה הזאת שעשה יעקב אבינו במלחמה עם המלאך להעלות את הנשמות מהרגלין לכיסא הכבוד, זה אותה בחינה של החשמונאים שעשו כנגד היוונים, להאיר את האור הגנוז לנשמות שנפלו לרגלין, על זה נלחם יעקב אבינו.
יש 2 ספרים שאחד נקרא ’שפתי כהן‘ שהיה מתלמידי רבינו האר“י, ואחד נקרא ’ברכת שמואל‘ יש לו פירוש ידוע גם על הרא“ש בגמרא ובשתי הספרים האלו
כתוב שהפכים שהלך יעקב אבינו להביא זה בעצם הפך שמן שמצאו החשמונאים בבית המקדש – גם אם זה מדויק גשמי וגם אם לא, מבחינה רוחנית השמן
שעליו נאבק יעקב אבינו עם המלאך והשמן שהדליקו החשמונאים בבית המקדש זה אותה בחינה, להאיר את האור הגנוז לנשמות שנפלו לרגלין וזה העקבתא דמשיחא

פשוט משנה כיוון ורץ בכל הכוח להקב“ה

-בדור שלנו הפעולה הרוחנית של כל העניין הזה היא מאוד-מאוד גבוהה כי גלוי וידוע לפני הקב“ה שהדור הזה ירד לאן שירד ויעבור מה שיעבור, והוא הכין רפואה למכה בבחינת הגילוי של האור הגנוז – יעקב אבינו התחיל את המהלך הזה ואצל החשמונאים היה בזה עוד שלב מאוד-מאוד גדול בדבר הזה כשהמטרה היא אחת: להאיר אור גנוז לדור שלנו ולנשמות שלנו. אמרנו שבחינה אחת באור הגנוז כשהארה אחת מתנוצצת מזה אז מיד הנשמה יוצאת מהגלות ורצה להקב“ה, ברגע שאדם מקבל התנוצצות מהאור הגנוז אפשר לראות איך מהמקום הכי-הכי רחוק בבריאה הוא פשוט משנה סיבוב ורץ בכל הכוחות שלו להקב“ה וברוך השם אנחנו רואים את זה הרבה קורה, אבל אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שזה מקרב את האדם ומוציא אותו אבל מכיוון שאם האור הגנוז ישאר בתמידות אצל האדם אז הוא יהיה הצדיק הכי גדול בעולם, אבל לא בזכות העבודה שלו. זה הכל מצד הסיעתא דשמייא לכן האור הגדול הזה חייב להסתלק מהאדם וזה מה שאנחנו רואים הרבה פעמים..

אחרי שהאור הגנוז מאיר, הוא מסתלק.

הרבה פעמים אנחנו רואים אצל מי שמתקרב לצדיק ואצל בעלי תשובה – והיום כולם בעלי תשובה – שאחרי שהאור מאיר, הוא חייב להסתלק כדי שאדם בכוח עבודתו ימשיך את ההארה הזאת ואז זה מה שאנחנו רואים הרבה פעמים. בהתחלה יש שלבים שאדם מקבל אור גדול מאוד ומיד הוא הופך להיות הצדיק הכי גדול בדור והוא עובד את הקב“ה כמו שרבש“י עבד את הקב“ה במערה, הוא לא רוצה את העולם הזה בכלל, אבל אחרי חודשיים-שלושה, חצי שנה, שנה, שנתיים זה מסתלק ואז בעצם כל העבודה של האדם זה להמשיך את הבחינה של האור הגנוז מתוך עבודה קשה, עבודה שבתוך הסתרה וצמצום ומכיוון שאדם גם בא ממקום קשה לכן היצה“ר גם יכול להתגבר עליו מאוד, כי מאיפה שאדם בא ככה מתגבר עליו היצה“ר

כל יהודי נלחם במלחמות עצומות מאוד

אנחנו רואים את המלחמות המאוד גדולות שיש על כל יהודי בדור שלנו. כל יהודי נלחם במלחמות רוחניות עצומות מאוד – הסיבה היא זה המקום הקשה שהוא בא, אבל באמת יש סיבה יותר עמוקה ופנימית והיא שהמלחמה קשה כי כל יהודי בדור שלנו יכול להמשיך ולגלות מתוך עבודתו את האו הגנוז ואז אומר רבי נתן שאדם צריך את הבחינה השנייה של האור הגנוז – שימשכו ויתגלו לנו העצות והדעת איך מחזיקים מעמד ואיך נלחמים המציאות הזאת – זה בעצם החלק החשוב כי זה
נותן לנו את הכלים, את הכוח ואת הדעת מה אנחנו עושים במציאות כזאת ובמקום כזה קשה שיש הסתרת פנים כל-כך גדולה וההתמודדות היא כל-כך גדולה, איך
אנחנו ממשיכים את האור הגנוז בזמן ההסתרה. צריך לדעת שבהתחלה אדם קיבל את זה במתנה, זה האיר לאדם ואח“כ זה מסתלק מהאדם כדי שהאדם יעבוד על זה.

לא משנה באיזה מצב – לפנות להקב“ה

-בזמן העבודה חייבים לקבל כלים שזה עצות, הדרכה והכוונה מה אנחנו עושים ואיך אנחנו מתמודדים בתוך המציאות הזאת ורבי נתן כותב שזה בעצם הדבר הכי גדול בגילוי האור הגנוז, לגלות את העצות איך מתמודדים בתוך המציאות הזאת – יש כמה וכמה עצות ודרכים לראות את הבחינה הזאת אבל היסוד הראשון זה לדעת שבאמת יש דברים שאנחנו לא תמיד שולטים בהם בעולם המעשה. יש מצבים שאנחנו לא שולטים בהם, לפעמים מתעורר באדם רצון לא טוב או מחשבה לא טובה, דיבור לא טוב ויש גם מעשים טובים אפילו שאדם כן רוצה את הטוב לפעמים היצה“ר יכול להתגבר על האדם בכל מיני בחינות – רבינו מגלה לנו את הדרך הראשונה שזה הנקודה לדעת תמיד-תמיד לא משנה באיזה מצב ולא משנה איפה אנחנו נמצאים, מכל מקום לפנות להקב“ה. תמיד לחזור לדיבור איתו ולצעקה ולבקשה ממנו, בכל מצב שאדם נמצא. רבי נתן כותב שיש אהבה שתלויה בדבר ויש אהבה שאינה תלויה בדבר – הקב“ה אוהב את עמ“י אהבה שאינה תלויה בדבר, הוא לא אוהב אותנו רק כשאנחנו צדיקים, הקב“ה אוהב אותנו תמיד, לכן בכל מצב לפנות להקב“ה בדיבור.

הפוסט פרשת תולדות תשפ"ו – ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך עם המעשה משבעת הקבצנים – היינו בקטע בהתחלת הסיפור שרבינו מספר על המלך שמסר את המלוכה לבנו בחייו והרמז של זה, זה שהקב“ה נתן לעמ“י את התורה וזה נקרא המלוכה כמו שהגמרא אומרת ’מן מלכי? רבנן. מי מולך? רבנן. הכוונה איך שאנחנו לומדים תורה ואיך שאנחנו מתנהגים
עם התורה למעשה עמ“י קובע את כל הנהגת העולם ואת כל המציאות לכן זה
בחינת מלוכה שהקב“ה מסר לנו כי יש דברים שביכול זה לא תלוי בהקב“ה – כמובן שככה זה סדר ההנהגה והקב“ה רצה שזה יהיה בצורה כזאת

המלך מושך את כולם אחריו

בהמשך רבינו מספר: וקיבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה. ועשה לו שרי מלוכה, ודוכסים ושרים וחיל. וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חוכמה מאוד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חוכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאוד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החוכמה – בגלל שהבן מלך כ“כ אהב את החוכמה אז כל החשיבות במדינה היתה הכל לפי החוכמה, מי שהיה יודע איזה דבר חוכמה היה חשוב מאוד אצל הבן מלך הזה והוא היה נותן לו כל מה שהוא רוצה, ממון, כבוד וכן הלאה. אנשי המדינה ראו שהכי חשוב אצל המלך זה החוכמה אז כולם נמשכו אל החוכמה כי המלך מושך את כל בני המדינה אחריו וכולם התעסקו רק בחוכמה, אומר רבינו, עד ששכחו בני אותה מדינה ’טכסיסי מלחמה‘ מכיוון שהם אהבו חוכמה הם שכחו מהמלחמה, שכחו טכסיסי מלחמה ואז הם הגיעו כולם למצב של כפירה. ברגע שאדם שוכח את המלחמה אז הוא יכול ליפול לבחינה של כפירה, ומשכו גם את הבן מלך וגם הוא התפקר כמו אותם חכמים של המדינה. שאר בני המדינה לא יכלו אפילו להבין את החוכמה של הבן מלך אבל החכמים והבן מלך התפקרו לגמרי

המשיח יסיים לספר לנו את 2 הסיפורים

רבינו ממשיך ואומר: והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, והיו לו מדות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו'. והיה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך. והיה מתאנח מאוד. אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסית הנ"ל. וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל. הסיפור של הבן מלך פה נגמר ורבינו מתחיל פה סיפור חדש וזה למעשה סיפור בתוך סיפור, את הסיפור של הבן מלך שנפל לכפירה רבינו לא סיים אבל גם את הסיפור הפנימי רבינו לא סיים, ואומר
רבי אברהם בר‘ נחמן שמשיח יסיים לנו את הסיפור הפנימי ואת הסיפור של הבן מלך…

מנהיג את העולם

רבינו אומר שהבן מלך מאור-מאוד אהב חוכמה לכן באותה מדינה היה חשיבות גדולה מאוד לכל ענייני החוכמה וכמו שרבינו אומר ששכחו טכסיסי מלחמה עד נפלו לכפירה – אנחנו יודעים שהסיפורים זה רמזים, בכל פרט בסיפור רבינו נותן לנו רמזים על סתרי הנהגה שלמים ועל סודות ההנהגה, דרכים שהקב“ה מנהיג את העולם ובכל פרט בסיפורי מעשיות יש רמזים מאוד גדולים, מה מרמז העניין הזה של הבן מלך שאהב חוכמה?

הרבה יותר חכמים מהאומות

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות ולמעשה היסוד הזה כבר כתוב בחז“ל, השורש העליון הגלוי והידוע של כל נשמות ישראל זה מידת החוכמה, הכוונה היא שכל יהודי מצד הפנימיות שלו חכם ואוהב חוכמה והרבה חיות אדם מקבל מעצם העיסוק בחוכמה, אם אנחנו נתבונן בעצמנו, וברוך השם שזה כך, ברגע שמתגלה לאדם איזה הבנה או השגה חדשה בתורה אפשר לראות איזה שמחה ממלאת את הלב של האדם בעניין החוכמה, כל זה מכיוון שעם ישראל זה עם מאוד-מאוד חכם והשורש והחיות שלנו זה בחוכמה לכן כתוב החכמה תחיה את בעליה וחוכמת אדם תאיר פניו – פירוש הדבר שכולנו בעצם מאוד קשורים עם הדרך של החוכמה. זה שבעולם הזה יש מלחמה, מאבק ובירור זה בגלל תאוות העולם הזה. תאוות העולם הזה מסתירות מאיתנו את עניין החוכמה אבל באמת בפנימיות של נשמות ישראל אנחנו מאוד קשורים עם העניין של החוכמה.
עם ישראל הרבה יותר חכמים מכל אומות העולם הן
מצד השורש שלנו והן מצד זה שקיבלנו את התורה וזה גם אחת הסיבות שאומות העולם מתקנאים בישראל, זה מה שחז“ל אומרים שכשהקב“ה ירד על הר סיני אז ירדה שנאה וקנאה לעולם, התיקון של זה השנאה והקנאה שיש לאומות העולם כנגדנו זה שאנחנו זוכים להתקשר בצורה נכונה עם התורה, ברגע שאנחנו זוכים לזה אנחנו גם נאיר לגויים כמו שכתוב כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים

אין דבר בעולם הזה שאין עליו יצר הרע!

ברגע שאנחנו לא מתקשרים נכון עם התורה אז הגויים נשארים רק עם הכעסים אלינו, הם לא מתבטלים אלינו אלא הם שונאים אותנו. כשנזכה להתחבר בצורה הנכונה אז גם נאיר לגויים וממילא הם יתבטלו אלינו ולא ישנאו אותנו – זה מה שרבינו אומר שהבן מלך היה אוהב חוכמה כי זה שורש הנשמה שלנו. כשעוסקים בחוכמה זה דבר נפלא כמו שאמרנו החכמה תחיה את בעליה ואנחנו גם
יודעים שאחד התיקונים הכי גדולים זה שאדם זוכה ללמוד תורה, לעיין בה ולהעמיק בה, זה דבר גדול מאוד אבל גם צריך לדעת שאין דבר בעולם הזה שאין עליו יצר הרע

טכסיסי מלחמה זה התמימות והפשיטות

על כל דבר ודבר בעולם הזה יש יצר הרע, ככה השם ברא את העולם, זה לעומת זה עשה הא-לקים ועל כל דבר שבקדושה חייב שיהיה כנגדו דבר שבצד השני כי זה העבודה שלנו וזה הבירור שלנו לכן לאנשים שהם חכמים גדולים גם להם יש יצה“ר, חייב להיות. אומר רבינו שהיצה“ר של החוכמה זה ששוכחים טכסיסי מלחמה, מה רבינו מתכוון הלכה למעשה? טכסיסי מלחמה זה הכוונה לשכוח את העבודה של התמימות והפשיטות. העבודה של התמימות והפשיטות זה העבודה של אמונה פשוטה ותמימה, פירוש הדבר שעם כמה שאדם זוכה לחוכמה, כך הוא גם
צריך להיות פשוט וככל שאדם יותר חכם הוא צריך יותר עבודה של פשטות. עבודה של פשטות זה עבודה של אמונה פשוטה, לדוגמא שאדם מסתכל בכל דבר ודבר
שזה לטובה, שאדם יקיים את מה שרבינו אומר בתורה ו‘ ישמע בזיונו ידום וישתוק..

לזלזל בעבודה של התמימות והפשיטות

-אפילו אם אתה החכם הכי גדול תקבל על עצמך ביזיונות באהבה, כשאדם זוכה גם לעסוק בחוכמה וגם לעסוק בעבודות של תמימות ופשיטות שזה למעשה התקשרות עם הצדיקים, קבלת ביזיונות באהבה, לעשות תשובה בצורה התמימה והפשוטה ביותר, להדליק נרות לצדיקים, תיקון חצות, תפילה בניגונים, תפילה באריכות, להחשיב את התפילה ולדעת את כל החשיבות של כל העבודה הזאת זה שומר על החוכמה שהיא תהיה באמת מצד הקדושה, אבל ככל שאדם זוכה יותר לעסוק ולעיין בחוכמה, היצה“ר זה לזלזל בכל העבודה של התמימות והפשיטות וזה מה שהגמרא אומרת כרום זלות לבני אדם אלו דברים שעומדים ברומו של
עולם ובני אדם מזלזלים בהם – מהם הדברים שעומדים ברומו של עולם? רש“י כותב תפילה, אבל באמת כרום זלות לבני אדם זה כל העבודה של התמימות והפשיטות, ככל שאדם יותר חכם יותר קשה לו לעשות את העבודה הזאת..

להיפרד ולבקש ברכת הדרך

יש מעשה שרבי נתן כותב בימי מוהרנ“ת, פעם הוא היה אצל רבינו בברסלב בחג שבועות וזה יצא ביום חמישי בשבוע, יום שישי זה היה יו“ט שני של גלוית ואז שבת, למעשה זה היה שלושה ימים מחוברים של חג, אז רבי נתן אומר שבשלושה ימים האלה זה היה כמו מתן תורה מרוב האור הרוחני שהיה, רבי נתן קרא לזה חג שבועות הגדול, הוא אמר שהם כמעט ולא ישנו מרוב הקדושה, היה שמחה מאוד גדולה, תפילות באריכות ורבינו אמר דברי תורה מאוד-מאוד עמוקים, אז הרגישו אור מאוד-מאוד גדול. ביום ראשון רבי נתן נכנס לרבינו כדי להיפרד ממנו כי הוא חזר הביתה, הוא היה גר אז בנמירוב, והמנהג של רבי נתן היה להיפרד מרבינו ולבקש ממנו את ברכת-הדרך. מכיוון שהוא היה מאוד קרוב לרבינו אז המנהג של רבי נתן שהוא היה דופק על הדלת של רבינו ונכנס..

…בד-בבד להחזיק בתמימות והפשיטות

-רבי נתן כותב שהוא דפק בדלת של רבינו ונכנס ואז הוא ראה את אחד הדברים הכי מדהימים שהוא ראה אצל רבינו, הוא ראה שרבינו שכב על הרצפה והתפלל מעומק הלב מתי הוא יזכה להיות איש כשר. רבי נתן אומר שהעבודה של יום ראשון היתה יותר מדהימה אצלו מכל העבודה של חג שבועות, רבינו גילה לנו סודות נפלאים והרגשנו אור עצום ונורא אבל איך אחרי שלושה ימים כאלה עם כזאת קדושה נוראית רבינו יכל ביום ראשון להרגיש: מתי אני אזכה להיות איש כשר? ושכב על הרצפה והתפלל מעומק הלב על הנקודה הזאת – זה החוכמה האמתית, לגלות
את ההשגות הכי גדולות אבל בד-בבד גם להחזיק את כל דרכי התמימות והפשיטות ולא לעזוב אותם. אנחנו יודעים שככל שאדם זוכה יותר להכנס לעומק החוכמה,
יותר קשה לו לעשות את העבודות האלה וזה מה שרבינו אומר: שכחו טכסיסי מלחמה

לפי הפשט הוא עשה עבירה מאוד חמורה

לשכוח טכסיסי מלחמה זה לשכוח את העבודה של התמימות והפשיטות ואומר רבינו שזה מוליד את הכפירה בעמ“י, זה מוליד את הכפירה בתוכנו מכיוון שברגע שאין עבודה של תמימות ופשיטות אדם מתחיל להתרחק מהקב“ה וברגע שהוא רחוק מהקב“ה אז כל החוכמה שלו זה הכל הולך לגאווה. ראינו דוגמא ויסוד לזה שמאוד מחדדת את הנקודה של המלחמה, בפרשת וישלח כתוב ’וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו‘, בלבל את יצועי-אביו. חז“ל אומרים שלכאורה לפי הפשט של הכתוב ראובן עשה עבירה מאוד חמורה, ראובן שכב את בלהה אשת אביו, ועוד מתפלפלים בהלכה אם מותר לו או אסור לו היה הדבר הזה, אם היא נקראת אשת אביו או לא נקראת אשת אביו, יש על זה דיון בהלכה אבל למעשה אומרת הגמרא במסכת שבת דף נה: כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה – מסבירים שבאמת ח“ו לחשוב שראובן חלילה עשה עבירה, הוא לא עשה עבירה. שואלים הראשונים והאחרונים
מה ראובן כן עשה? הרי כתוב בתורה שהוא בלבל יצועי אביו, אז מה ראובן כן עשה?

באותו לילה ראובן בא לרמ“א בחלום…

בוודאי שראובן לא עשה עבירה עם בלהה, אלא באותו לילה יעקב היה אמור להיות עם בלהה ומה עשה ראובן? הפריע להם, הוא הסתובב מחוץ לאוהל ועשה רעש ויעקב לא יכל להתייחד עם בלהה וראובן טעה בזה. עפ“י הסיבה הפשוטה רש“י אומר שראובן קינא לאימו, זה היה אחרי פטירת רחל וכל עוד רחל היתה חיה אז הקביעות של יעקב אבינו היתה אצל רחל אבל עכשיו אחרי פטירת רחל צריכה להיות הקביעות אצל לאה, למה הוא הולך לשפחת-רחל? ראובן קינא לכבוד אימו, זה היה בפשטות הסיבה. כתוב שראובן הפריע להם ולא שחס ושלום הוא עשה עבירה עם בלהה. החיד“א אומר שהרמ“א דרש את הנקודה הזאת בפרשת וישלח ואומר החיד“א שבאותו לילה בא ראובן בחלום לרמ“א ונישק אותו ואמר לו: אני מודה לך שפירשת ככה ובאמת ככה זה היה האמת..

הבעל תשובה הראשון בעולם

-מאוד מעניין שגם רבינו אפרים מהראשונים כותב שגם הוא דרש כמו הרמ“א וגם אליו בא ראובן והודה לו על הדבר הזה שהוא דרש את זה לזכותו. ראובן לא טעה אבל הוא לא חטא – כתוב במדרש רבה על הפרשה שלנו שראובן פתח בתשובה תחילה – כמעט כל המפרשים שואלים מה הכוונה? הרי לפני ראובן כבר היו בעלי תשובה גדולים מאוד, קודם כל אדם הראשון שעה אחרי החטא כבר חזר בתשובה, קין חזר בתשובה, תרח חזר בתשובה, ישמעאל חזר בתשובה, ב“ה יש לנו עוד הרבה בעלי תשובה לפני ראובן אז מדוע המדרש אומר שראובן פתח במדרש תחילה? באמת דברי המדרש זה לא הכוונה שראובן הוא הבעל תשובה הראשון בעולם, אלא הוא פתח דרך חדשה לגמרי שלא היתה קודם לכן בתשובה

הוא עשה תשובה על דבר שהוא לא חטא

ראובן סלל דרך חדשה בתשובה, מה הוא חידש? בזוהר הקדוש כתוב שראובן עשה תשובה עילאה. ראובן עשה תשובה על דבר שהוא לא חטא בו, פירוש הדבר שראובן היה מאוד-מאוד מדקדק בפנימיות שלו בעקבות מעשה בלהה הוא התעורר לזה ואז הוא ראה שהוא מאוד יכול לטעות במידות, בתאוות, במחשבות לא טובות, בבלבולים על הצדיק, בבלבולים באמונה, הוא הבין שהוא מאוד יכול לטעות. בלי שהוא יעשה עבירה הוא התעורר לעשות תשובה. אומרים שראובן הוא הראשון לעשות תשובה גם על המצוות שלנו לא רק על העבירות – למעשה עיקר המושג שרבינו אומר פה טכסיסי מלחמה זה הולך בעיקר על הנקודה הזאת. באמת כל עוד האדם בעולם הזה, אפילו אם הוא יהיה הצדיק הכי גדול בעולם, כל  הזמן צריך לחזור בתשובה, להתבונן: אולי אני טועה? אדם בעולם הזה תמיד יכול לטעות בהשגה מה הקב“ה רוצה מאתנו.

ראינו גדולי עולם שנפלו נפילות גדולות

-כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו וכל הזמן יש יצה“ר, והיצה“ר הוא חסיד ברסלב והוא לא מתייאש, למעשה כל עוד האדם בעולם הזה יש לו סכנה שהיצה“ר יטעה אותו. יש ספר שנקרא חכמת המצפון, חיבר אותו תלמיד של החפץ חיים, הוא היה מבעלי המוסר והוא כותב בספרו: ראינו גדולי עולם שנכשלו וטעו ונפלו נפילות גדולות מאוד – מה הסיבה? הוא אומר שזה מכיוון שהיה זמן שהם הפסיקו לחזור בתשובה, ברגע שהם עזבו את הדרך של התשובה אז מיד היצה“ר יכל להפיל אותם כי הוא אורב לכל אחד. חכמת המצפון מסביר שם למה ירבעם בן נבט שהיה בתקופתו של שלמה המלך ורחבעם בן שלמה והגמרא בסנהדרין אומרת שדומים עליו כל חכמי ישראל כעשבי השדה, הוא היה חכם עצום, אין לשער בכלל את חוכמתו, והוא נפל לעשות עגלים לעבודה זרה ומנע מעשרה שבטים מעם ישראל לעלות לבית המקדש.

ברגע אחד היצה“ר הפיל אותו לאן שנפל

אומר חכמת המצפון מדוע ירבעם בן נבט נפל כאלה נפילות ומשה רבינו זכה להיות משה רבינו – ירבעם בן נבט היה גם אדם קדוש מאוד, כתוב שלא היה לו שום פגם בברית, אז מה ההבדל בין שניהם? שירבעם שכח טכסיסי מלחמה, הוא הפסיק לחזור בתשובה ואז ברגע אחד היצה“ר הפיל אותו לאן שהוא נפל, זה הדרך שראובן פתח. הדרך שראובן פתח זה נקרא תמיד לחזור בתשובה ובזה הוא סלל דרך חדשה וכל ימי חייו הוא היה עוסק בתשובה, ולא על העבירות שלו אלא על המצוות שלו, למה צריך לעשות תשובה על המצוות? לעיין האם באמת עשיתי לשם-שמיים, איך דיברתי? האם לא הוצאתי עכשיו כעס, הקפדות וכן הלאה? זה נקרא בזוהר הקדוש תשובה עילאה, עיקר התשובה זה שאדם זוכה להתבונן בתוכו: מה קורה לו במידות ובתאוות בדקויות, כמה פעמים אנחנו מקפידים על מישהו? הרבה פעמים אנחנו כועסים ומקפידים – מי שרוצה להתקרב להקב“ה בהתקרבות אמתית צריך לעשות תשובה גם על הדברים האלה.

תלמיד מובהק של ר‘ אליעזר

רבינו האר“י אומר שראובן בא בגלגול והוא היה רבי אליעזר הגדול שהיה גדול החכמים, רבי אליעזר הוא למעשה בעל המשנה. יש פירוש על פרקי רבי אליעזר של רבי דוד לוריא שם הוא כותב שרבי אליעזר הוא בעל המשנה ואיפה אנחנו רואים רמז לזה? מי התנא הראשון שמוזכר בשמו במסכת ברכות שזאת המסכת הראשונה? רבי אליעזר, התנא האחרון שמוזכר זה גם רבי אליעזר. יש משנה שמזכירה עוד שתי תנאים אחרי המשנה של רבי אליעזר, אז אומר הרד“ל: וידוע שזה לא מדברי המשנה, זה משנה חיצונית שהודפסה במשניות. הגמרא אומרת בסנהדרין שרבי עקיבא הוא בעל התלמוד שזה הגמרא והוא היה תלמידו המובהק של
רבי אליעזר. אומר רבינו האר“י שרבי אליעזר הוא היה גלגול של ראובן וזה תלוי בזה.

מישהו העליל עליו עלילה מאוד חריפה!

מכיוון שרבי אלעזר היה גלגול של ראובן הוא היה מדקדק מאוד במידות ובתאוות וכתוב בספרים הקדושים שע“י הדקדוק והתשובה שפתח ראובן, ע“י זה אדם זוכה שיפתחו לו כל שערי התורה והחוכמה כי התורה והחוכמה זה לא דבר טבעי. בעולם החיצון יש כזה מושג אי-קיו, מנת משכל, אבל צריך לדעת שלהשיג בתורה זה ע“י סיעתא דשמייא. הקב“ה יכול להוריד אור של חוכמה על האדם ואז אדם שלא הבין כלום כל ימי חייו יכול להיות החכם הכי גדול ויש הרבה מעשים ידועים בדבר הזה כמו שהשדי-חמד כותב בהקדמה לספרים שלו שפעם היה מישהו בישיבה שהעליל עליו עלילה מאוד חריפה שהוא הטריד גוייה וכן הלאה, השדי חמד ידע שאם הוא ידבר אז יגרשו את הבחור הזה מהישיבה, אז הוא שתק. הוא שתק לפני ראש הישיבה והרבנים באותה ישיבה שבה הוא למד והוא אמר: לא משנה מה יהיה אני לא מכלים את חברי..

תשובה על כל העברות ועל כל הגלגולים

-השדי חמד מספר שבאותו רגע נפתחו לו כל שערי התורה מהשתיקה הזאת. יש עוד הרבה סיפורים על הנקודה הזאת – זה מה שרבינו אומר פה שהבן מלך נפל לכפירה ואיבד למעשה את החוכמה האמתית מכיוון שהוא שכח טכסיסי מלחמה, היסוד של טכסיסי מלחמה זה הדרך של ראובן, פתח ראובן בתשובה תחילה, זה להיות כל הזמן בלש של עצמנו: איפה כעסנו, איפה הקפדנו, איפה לא שמרנו על העיניים, איפה לא שמרנו את המחשבה, איפה נפלה בתוכנו מחשבה של גאווה וכבוד. צריך לדעת שאנחנו לא יכולים לצאת ידי חובה בשלמות, זה לא הכוונה לעשות את זה בדרך של עצבים ושיגעון אלא בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו, אז ברגע שאדם עושה את ההשתדלות שלו, משמיים מסייעים לו לאט-לאט לתקן. ראיתי שמובא בכמה מפרשים שאדם שהולך בדרך הזאת זה נקרא תשובה עילאה ואדם יזכה לעשות תשובה על כל העבירות שלו בכל הגלגולים עד שיגיע לתקן גם את מה שהוא חטא בחטא אדם הראשון שזה השלמות הכי גדולה – הצדיקים שזכו לתקן את חטא אדם הראשון היו יחידים בדורות שזכו לכזאת מדרגה ואדם שילך תמיד בדרך הזאת של התשובה של ראובן שזה נקרא טכסיסי מלחמה אז אדם יזכה לעשות תשובה על הכל

תשובת ראובן זה התשובה לפגם הברית

הקב“ה אמר לראובן: אתה פתחת בתשובה תחילה, אחד מבני-בניך יעמוד ויחזיר
את עם ישראל בתשובה, מי זה? הושע בן בארי
שהיה משבט ראובן והוא אמר: שובה ישראל עד השם
א-לוקיך כי כשלת בעוונך. ראיתי במפרשים שכתוב שסתם עוון זה פגם הברית – הושע יכול לגלות לעם ישראל את הדרך של התשובה על פגם הברית וידוע שזה הכי קשה לעשות את זה. התשובה על פגם הברית זה התשובה של ראובן, לכן הושע בן בארי אמר את הדבר הזה. הושע
בן בארי אומר: שובה ישראל על זה שכשלת בעווניך, זה פגם הברית, ואיך תשוב להשם א-לוקיך? על ידי התשובה של ראובן – זה עיקר המושג טכסיסי מלחמה שרבינו אומר..

שלושה אנשים, שלושה ימים

הצדיקים כל הזמן מזכירים לנו כמה אנחנו צריכים לחזור בתשובה וכמה אנחנו עדיין רחוקים מהאמת – צריך לדעת שהדבר הזה זה יסוד מאוד גדול. אחת המתנות שאדם מקבל כשהוא מתקרב לצדיק האמת זה שהצדיק כל הזמן מעורר אותנו לחזור בתשובה. אז היצה“ר של החוכמה זה להשכיח מאתנו טכסיסי מלחמה הכוונה להשכיח מאתנו את הדרך של התשובה כביכול העיקר זה החוכמה. היצה“ר שעומד כנגד החוכמה אומר: העיקר שאתה עוסק בחוכמה, אחרי שלמדת סוגייה בכזה עיון אולי למדת ליקוטי מוהר“ן עם רבי נתן ועם ביאור הליקוטים ואתה מוסר שיעור, ושלושה אנשים קראו לך שלושה ימים ברציפות: כבוד הרב. אז זה כבר חזקה שאתה כבוד הרב, ואז היצה“ר אומר אם אתה כבר כבוד הרב אז אתה לא צריך לחזור בתשובה

מלא במידות לא טובות ובתאוות העולם

-זה מה שרבינו אומר שאין נפילה יותר גדולה מזה שאדם מתחיל להיות חכם וכבוד הרב, זה לא שרבינו מדבר כנגד החוכמה, חס ושלום, רבינו בעצמו זה נחל נובע מקור חוכמה, ורבינו אומר ללמוד גמרא בעיון – אלא רבינו אומר שככל שאתה עוסק יותר בחוכמה תהיה יותר בעל תשובה, אתה צריך יותר טכסיסי מלחמה כי היצר הרע
תמיד ירצה להפיל אותך בכבוד של הדמיון הזה. צריך לדעת כלל ויסוד מאוד גדול, אם אדם לא הולך בדרך הזאת של ראובן אז יש מציאות שאדם יכול להיות
מלא בתוכו במידות לא-טובות ובתאוות של העולם הזה והוא בטוח במאה אחוז
שמה שהוא נשאר בעולם הזה זה אך ורק כדי לזכות ולהחזיר את החילונים בתשובה, ואדם יכל להיות בטוח בזה כי יש כזה יצר הרע שמשכיח מהאדם את המציאות שלו…

לא כפירות גסות אלא זה כפירות דקות

אדם יכול להיות בתאוות ובמידות רעות והוא בכלל לא רואה את זה. אם אין לאדם את הנקודה של ראובן שפתח בתשובה תחילה אז האדם יכול להיות המדומיין הכי גדול פה בעולם הזה, מלא גאווה, מלא הקפדות ומלא כעסים והוא לא יודע
בכלל מהנקודה הזאת, אז הצדיק מאיר בנו כל הזמן את הנקודה הזאת לא להפסיק להיות על תשובה – לדעת שעדיין יש לנו מידות ויש לנו תאוות, עדיין יש לנו
הרבה בלבולים באמונה, הרבה כפירות, זה לא כפירות גסות אלא זה כפירות דקות, אם אדם כועס על מישהו, הוא לא מסתכל בעצם שהוא שליח של השם, רבינו
אומר שזה בחינה של עבודה זרה בדקות, אם אדם דואג מה יהיה עם מזונותיו וממה הוא יתפרנס, רבינו אומר שזה בדקות חוסר בביטחון שזה חוסר באמונה – צריך לדעת שהעצה כנגד כל זה, זה הדרך של ראובן לחזור בתשובה: כן, פה כעסתי, פה הקפדתי, אפילו אם אף אחד לא יודע, יכול להיות שזה בחינה של ביני לבין עצמי. ככל שאדם יותר מעיין בזה כך נפתח לאדם יותר כל השערים של התורה והחוכמה..

עברנו הרבה מלחמות והרבה ניצחונות..

היצה“ר שעומד כנגד החוכמה זה לשכוח טכסיסי מלחמה – נקשר קצת את כל הסוגייה הזאת ואת כל הנושא הזה על העניין של חנוכה מכיוון שכל העניין של חנוכה זה לא דבר פשוט שחז“ל בעצם קבעו חג לדורות על ניצחון במלחמה שחשמונאים גברו על היוונים והיה גם את נס פך השמן במנורה של בית המקדש. ברוך השם עמ“י עבר הרבה-הרבה מלחמות והרבה-הרבה ניצחונות במשך הדורות והיו ניסים יותר גדולים מהניסים של פך השמן – לכאורה מה הסיבה שקבעו את חג חנוכה לכל הדורות? למעשה רבינו האר“י מדייק את זה בשער הכוונות מתוך לשון הגמרא. הגמרא אומרת מאי חנוכה? בכ“ה בכסלו טימאו היוונים את כל השמנים שבהיכל וכן הלאה, ולשנה אחרי זה חז“ל קבעו שמונה ימי חנוכה אלו להודות ולהלל

חכמים לא ידעו שזה הולך לחזור כל שנה

שואל רבינו האר“י הקדוש מדוע חז“ל לא קבעו את ימי החנוכה כבר באותו שנה של הניצחון והנס? היה ניצחון והיה נס פך השמן ולא קבעו את חג חנוכה – מתי קבעו? שנה אחרי – באותה שנה שהיה את הניצחון ואת נס פך השמן הם ראו הארה רוחנית מאוד-מאוד גדולה יורדת לעולם, החשמונאים היו בעל רוח הקודש והם ראו שיורד אור רוחני מאוד גדול בשמונה ימים האלה אבל מה הם סברו? שההארה הרוחנית הגדולה הזאת, ירדה לעולם רק עכשיו. היה ניצחון והיה נס, עכשיו זה ירד לעולם, הם לא ידעו שזה הולך לחזור כל שנה בכ“ה בכסלו. שנה אחרי זה כשהגיע כ“ה בכסלו פתאום חכמים ראו שכל האור הרוחני שהיה שנה לפני זה בזמן הניצחון יורד עוד פעם לעולם ואז הבינו החכמים שהקב“ה רוצה שההארה הרוחנית שהיתה בזמן הניצחון עצמו כל שנה תרד לעולם, לכן קבעו לכל הדורות את העניין של חנוכה, זה בעצם עניין של רוח הקודש שחכמים השיגו שזה רצונו של הקב“ה ע“י שחכמים ראו את ההארה הרוחנית העצומה שהיתה בזמן הניצחונות איך היא שוב יורדת לעולם

כתוב שעל ידי חנוכה נשלם הכתר העליון

מתעוררת פה שאלה: מדוע הקב“ה קבע חג לדורות דווקא את הנס הזה ואת הניצחון הזה, למעשה חנוכה זה המצווה השביעית מדרבנן. יש 613 מצוות מדאורייתא ושבע מצוות מדרבנן, יוצא שבמניין הכללי של המצוות חג חנוכה זה המצווה השש מאות ועשרים. 620 זה גימטריה כתר – כתוב בספרים הקדושים שע“י חנוכה נשלם הכתר העליון וידוע שיש בזה סודות מאוד גדולים, זה הארה רוחנית מאוד גדולה – אז מה כ“כ מיוחד בחג הזה שהקב“ה קבע אותו לדורות? מובא שלמעשה העניין של חנוכה זה יסוד מאוד גדול בכל הנהגת העולם. כשבנו את ביהמ“ק השני המנהיגים של עמ“י היו אנשי כנסת הגדולה והם ישבו ותיקנו תקנות לעמ“י עד ביאת משיח צדקנו, למעשה לא רק שהם קבעו תקנות אלא הם גם קבעו את כל סדרי ההנהגה ופה אנחנו רואים את ההנהגה שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, הם קובעים להקב“ה איך להנהיג את העולם, זה הרבה יותר מתקנות ומצוות שתיקנו אנשי כנסת הגדולה. אנשי כנסת הגדולה ראו את גודל המלחמה
שיש לעמ“י עם היצה“ר של עבודה זרה, היום אנחנו לא מכירים את היצר הרע הזה..

אנשי כנסת הגדולה ידעו זאת והיו מוכנים

היצה“ר של עבודה זרה זה היה יצה“ר נורא ואיום, כשאדם נתפס באיזה נקודה של עבודה זרה אז הוא היה חייב ללכת לעבוד עבודה זרה כמו שהגמרא מספרת את הסיפור הידוע על מנשה ורב אשי. אנשי כנסת הגדולה החליטו לבטל את היצה“ר של עבודה זרה והם ביטלו אותו ובשמיים הסכימו איתם, פה רואים את אחד הדוגמאות שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, החכמים החליטו ומשמיים הסכימו. ברגע שהם ביטלו את היצה“ר הזה מהעולם אז בוטל כל המהות וכל הכוח הזה של הצד של הטומאה של העבודה זרה ומיד היה חייב להתבטל דבר שכנגד זה בקדושה כי זה כנגד זה עשה הא-לקים, ברגע שזה מתבטל אז גם הכוח שבקדושה שכנגד זה מתבטל – הכוח שכנגד, זה הנבואה לכן הנביאים האחרונים היו מאנשי כנסת הגדולה והם היו האחרונים. אנשי כנסת הגדולה ידעו את זה והיו מוכנים לזה.

אין סוף לאור הגנוז, זה דבר שלא מפסיק

ברגע שהתבטל היצה“ר של הע“ז כנגד זה התבטלה הנבואה מעמ“י אבל עדיין לא הגיע זמן תיקון העולם אז מה החליף את היצה“ר של הע“ז? החוכמה היוונית. צריך לדעת שחוכמת יוון למעשה זה השורש של היצה“ר שהולך איתנו עד ביאת משיח צדקנו. באמת היוונים היו חכמים מאוד גדולים, חכמים להרע. בגלל שירד כוח כזה בטומאה חייב לרדת כוח כזה בקדושה, עד אז זה היה הנבואה כנגד הע“ז, ברגע שירדה החוכמה היוונית לעולם כנגד זה ירדה התורה שבע“פ לעולם. לכן המאבק בין החשמונאים ליוון זה לא היה מאבק מקומי וזמני אלא למעשה זה היה מלחמה לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו לכן נולד מזה בעצם חג חנוכה בגלל שזה היה משהו כללי לכל הדורות, מכיוון שחנוכה זה מהאור הגנוז ואין לזה סוף לכן תמיד יש התחדשויות בחנוכה וזה דבר שלא מפסיק.

הפוסט פרשת חיי שרה | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ד הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הקב“ה כולו רחמים וכולו טוב

הראנו כמה דוגמאות שע“י התפילה והתורה של הצדיקים, זה קובע איך שהקב“ה מנהיג את העולם – זה היה היסוד הראשון של הסיפור, זה מסירת המלוכה של המלך לבנו בחייו, לאחר מכן כשהיו שמחים מעצם המסירה של המלוכה אז אומר רבינו שהמלך אמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה וכשתהיה בשמחה – גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. רבינו מלמד אותנו פה יסוד מאוד עמוק שכמעט כולל את כל תכלית בריאת העולם, חז“ל במדרש רבה בפרשת בראשית אומרים שעלה ברצונו של הקב“ה לברוא את העולם במידת הדין, וחז“ל שואלים מדוע? הרי הקב“ה כולו רחמים וכולו טוב, אלא כל העניין של מידת הדין זה ליצור את המציאות של העבודה והשכר שיהיה לעמ“י לנצח-נצחים, עצם העובדה שאנחנו עוברים את המציאות הקשה עם ההתמודדות ועם כל מה שעובר עלינו, כתוב בספרים הקדושים שהתענוג והשכר שיהיה לנו לעתיד לבוא זה גדול פי אין סוף ממה שהיה אילו היינו מקבלים את כל התענוג ואת כל השכר בלי העבודה, הבחירה ובלי הקשיים שאנו מתמודדים איתם בעולם הזה

זמנים של מלוכה וזמנים שתרד מהמלוכה

למעשה רבינו אומר לנו פה בלשון מאוד קצרה מה תכלית הירידה ומה תכלית כל העבודה שלנו כשאנחנו יורדים, המלך אומר לבנו: אני חוזה בכוכבים. למה רבינו נוקט דווקא בלשון הזו? כי ידוע שלכוכבים יש מסלול ידוע, הקב“ה ברא כוחות טבעיים בבריאה, השמש זורחת בזמנה, הירח וכן הלאה, כל תנועת הכוכבים זה חוכמה מאוד גדולה, הכל קבוע. אומר רבינו שהמלך אומר לבנו אני חוזה בכוכבים, אני חוזה במהלכים הקבועים של הבריאה, שיהיה לך זמנים שיהיה לך מלוכה ויהיה זמנים שאתה תרד מהמלוכה, ר‘ נתן כותב שלפעמים זה קטנות מוחין ולפעמים גדלות מוחין

צמצום והסתרה…

לפעמים אנחנו רואים שיש לנו הארה ואדם רואה את הקב“ה עין בעין, הוא רואה שאין עוד מלבדו, הוא מחובר עם הקב“ה באהבה, בשמחה ובאור גדול מאוד, אבל אומר המלך לבנו: כמו שיש חוקים קבועים בבריאה שזה תנועת הכוכבים, ככה יש גם חוק קבוע בחיים שלך שאתה תרד מהמלוכה, אתה תגיע למצבים של קטנות, של צמצום ושל הסתרת פנים. כשאדם נמצא בגדלות מוחין אז הכל בסדר, אדם מתחבר עם ההנהגה של הקב“ה

פתאום אדם מתמרמר וכועס

באמת כל ההנהגה של העולם זה לא מה שקורה בחוץ אלא זה מה שקורה בפנים, בתוכנו. ההתפעלות שלנו זה לא באמת מהדברים החיצוניים אלא זה הכל מתוך מהלכים פנימיים שקורים בתוכנו – כשאנחנו בגדלות המוחין אנחנו רואים שהכל טוב, אנחנו יכולים לעשות כוונות וייחודים, כל הבריאה זה שם קדוש והכל לטובה, אבל לפעמים רואים איך אחרי כמה דקות אדם מקבל קטנות מוחין ופתאום אדם מתמרמר וכועס ומקפיד ואז לא כדאי לנסות לדבר איתו במצבים האלה – זה מה שהמלך אומר לבנו שזה בעצם הקב“ה אומר לנו: תראו שכמו שיש חוק קבוע בתנועת הכוכבים ככה זה גם אצלכם, החוק הקבוע זה עלייה וירידה. פה רבינו אומר שכל תכלית הבריאה זה בשביל הנקודה הזאת, כל מה שהקב“ה ברא את העולם זה בשביל ההתמודדות שלנו עם הקשיים כי אין תענוג יותר גדול להקב“ה יותר מזה שאנחנו מתמודדים בזמני הקטנות. למעשה כל ההבדל בין אדם למלאך זה ימי הקטנות, למלאך אין ימי קטנות, לאדם יש. מצד שני המלך אומר לבנו: כשאתה תהיה בירידה אני יהיה בשמחה. מדוע? כי זה כל תכלית הבריאה, אין שעשועים ושמחה למעלה בכל העולמות הרוחניים כמו ההתמודדות של האדם היהודי בזמני הקטנות..

ברגע שיש חיבור עם הקב“ה יש שמחה!

רבינו מתחיל את הסיפור הזה שכולל למעשה את כל הדורות ואת כל התורות ביסוד הזה כדי לחזק אותנו מאוד בנקודה הזאת שעובר עלינו זמנים של צמצום, זמנים של קושי וזמנים של הסתרת פנים – היצה“ר בא לאדם ואומר לו: עכשיו הקב“ה לא אוהב אותך ולא רוצה אותך, דחו אותך וכן הלאה וכן הלאה. כל העבודה שלנו זה איך אנחנו זוכים להיות בשמחה בזמן הירידה מן המלכות שזה הקטנות. יסוד השמחה זה נקודה אחת, ברגע שיש חיבור עם הקב“ה יש שמחה, ברגע שיש פירוד יש עצבות. כל העולם היום שואלים איך זוכים לשמחה? יש הרבה תשובות, יש כאלה שאומרים מיליון דולר בעובר ושב, לכל אחד יש רעיון שלו אבל אומר רבינו יסוד נפלא: הנשמה של האדם היהודי שמחה רק במצב אחד, כשהיא יודעת שהיא מחוברת עם הקב“ה..

זה תלוי איך אנחנו מסתכלים על החיים..

ברגע שאנחנו יורדים להסתרה אז מתחילה התורה של היצר הרע שמסביר לנו למה אנחנו פרודים מהקב“ה וממילא ”מצווה גדולה להיות בעצבות“, ואז היצה“ר מחשיך לנו את הנשמה. צריך תמיד לזכור את הנקודה ששמחה זה נקודת החיבור והשורש של נקודת החיבור זה הכל בדעת, הכוונה איך אדם מסתכל על הדברים. החיבור זה שמחה וזה תלוי בעצם איך אנחנו מסתכלים על עצמנו, איך אנחנו מסתכלים על החיים ואיך אנחנו מסתכלים על ההנהגה של הקב“ה, ככל שאנחנו זוכים להתבונן ולהעמיק יותר בנקודה שבאמת הכל לטובה אז האדם זוכה לחיבור וזוכה לשמחה.
כל הירידות זה למעשה שורש הבחירה, איך להסתכל ואיך לקבל נכון את הדברים, הלכה למעשה זה תמיד לחפש את הנקודה של החיבור עם הקב“ה. אחד הכלים שיש לנו בזה הלכה למעשה זה הדיבור עם הקב“ה בעצמו. הדיבור עם הקב“ה זה
דבר מאוד גבוה כי גם אם האדם חלילה בירידה רוחנית או שהיצה“ר מתגבר
עליו במידות ובתאוות וכן הלאה, ברגע שאדם זוכה לקחת את כל זה לדיבור
עם הקב“ה, מיד הכל נתקן, תמיד צריך לזכור את זה. ברגע שאנחנו מדברים עם הקב“ה בתפילה אנחנו מתחברים איתו ומיד אנחנו למעשה מתקנים את כל ההסתרה

כל עוד אדם נלחם במחשבה, ברצון ובדיבור

שמעתי מהרב לפני שנים שאמר את זה בשם הבעש“ט שאמר שבמקום שאדם חושב שמה הוא נמצא ורבינו הוסיף על זה עוד דבר, לא רק במקום שאדם חושב שם הוא נמצא, אלא גם במקום שאדם רוצה שמה הוא נמצא. לפעמים המחשבות לא טובות אבל אדם רוצה להיות במקום טוב, אז הרצון של האדם זה מה שקובע. הרב אמר שכל עוד האדם מדבר עם הקב“ה ונלחם גם אם עובר עלינו ניסיונות במידות ובתאוות, זה מציאות העולם, ברגע שאנחנו לוקחים את זה לחיבור, הכוונה לדיבור עם הקב“ה, מיד זה הכל מתהפך להיות לטובה. אז כל עוד האדם נלחם במחשבה, ברצון ובדיבור, תמיד האדם נקרא מנצח, זה כלל מאוד גדול. לא המציאות שאתה רואה מול העיניים היא באמת המציאות של האדם למעלה. מה אדם רוצה מה אדם מחפש ומה אדם מדבר, זה המציאות של האדם למעלה, לכן יכול להיות שיש לאדם קשיים ניסיונות ומידות אבל הוא מדבר עם הקב“ה אז למעשה הוא מתחבר.

למה הייתם צריכים להזכיר?

גם אם יש לאדם ניסיונות, ברגע שאדם מדבר עם הקב“ה אז הכל עולה למעלה למקום מאוד טוב. לפני כמה חודשים הזכרנו מדרש קצר אבל מאוד יסודי, במדרש רבה פרשת וישב כתוב שבשעה שהאחים חזרו ממצרים ואמרו ליעקב אבינו: דיבר איתנו האיש אדוני-הארץ קשות ואמרנו לו שעדיין יש לנו אח קטן בארץ ואז הוא אמר תביאו לי אותו כי אני רוצה לאמת את דברכם. כשיעקב אבינו שמע את זה הוא מאוד הצטער,
למה הייתם צריכים להזכיר את בנימין? ’למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח‘

כל העבודה זה לראות שאין דבר לא טוב

את יוסף הוא איבד, שמעון היה אסור במצרים אז יעקב אבינו עכשיו דאג לבנימין, נשאר לו רק בן אחד מרחל אז הוא מאוד דאג לו אז הוא אמר ’למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח‘, אומר המדרש רבה שמעולם לא הוציא יעקב אבינו דיבור של הבל מפיו אלא זה, למה הרעתם. הקב“ה בא בטענה ליעקב אבינו: הכל אני עושה בשבילך ובשביל בניך, כל העניין של הירידה למצרים, כל הגלות והכל זה הכל בשביל להכין את עמ“י לקראת מתן תורה ואתה אומר למה הרעתם? זה דיבור של הבל. המדרש אומר שהיה להקב“ה טענה על יעקב אבינו. לכאורה יש פה שאלה: הרי יעקב אבינו רואה בפשטות שקורים פה דברים לא טובים אז מה הטענה של הקב“ה כלפי יעקב אבינו? כל העבודה זה לראות שאין דבר לא טוב, גם אם אנחנו לא רואים את זה

להכנס לפנימיות ולראות איך הכל לטובה

אני רואה מציאות מסויימת? באמת מה שאני רואה זה מסך וזה סרט, אני
צריך להכנס לפנימיות ולראות איך הכל לטובה. רבינו ממשיך פה את הסיפור ואומר: וקיבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה. ועשה לו שרי מלוכה, ודוכסים ושרים וחיל.
וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חוכמה מאוד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חוכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאוד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החוכמה, לכל אחד כפי רצונו. מי שהיה רוצה ממון – היה נותן לו ממון, ומי שהיה רוצה כבוד – היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החוכמה. ומחמת שהיה חשוב אצלו החוכמה כל כך, היו כולם (העם) לוקחין עצמן אל החוכמה,
ועסקו כל המדינה בחכמות. כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה. וזה היה רוצה חשיבות וכבוד. ומחמת שכלם עסקו רק בחוכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כלם עוסקין בחכמות. עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים. עד שהקטן שבאותה המדינה – היה במדינה אחרת חכם גדול מכולם.

הבן מלך נולד עם טוב ועם מידות טובות

-והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מופלגים גדולים מאוד. ומחמת החוכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה. ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם, ונתפקר גם כן. ושאר בני המדינה לא נתפקרו. מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החוכמה של החכמים הנ"ל, על כן לא יכלו שאר בני המדינה לכנס באותה החכמה, ולא הזיק להם. אבל החכמים והבן מלך – נתפקרו כנ"ל. והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, והיו לו מדות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו'. והיה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך. והיה מתאנח מאד. אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו החכמות של אפיקורסית הנ"ל. וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל.

שם רבינו מגנה את החוכמה

הבן מלך שקיבל את המלוכה, מרוב שאהב חוכמות, נפל לאפיקורסות. למעשה פה רבינו עוזב את הסיפור של הבן מלך והוא לא סיים את הסיפור של הבן מלך אלא הוא נכנס לסיפור בתוך סיפור וגם את הסיפור הפנימי רבינו לא סיים וממילא הוא גם לא סיים את הסיפור של הבן מלך, הוא רק ציין את הנקודה הזאת שהבן מלך אהב חוכמות ובגלל זה הוא נפל לאפיקורסות – יש פה נקודה מאוד עמוקה שרבינו מרמז עליה. מצד אחד רבינו מאוד מדבר ממעלת החוכמה וממעלת הלימוד בעיון וההתבוננות העמוקה, מצד שני אנחנו רואים גם בסיפור הזה וזה יותר מודגש במעשה מחכם ותם ששם רבינו מאוד מגנה את העניין של החוכמה, לכאורה יש פה סתירה..

להגיע למצב ששוכחים טכסיסי מלחמה

מצד אחד רבינו מדבר מאוד ממעלת החוכמה וההבנה וההשגה וההתבוננות, מצד שני רבינו גם מאוד מגנה את החוכמה. בסיפור של החכם ותם וגם בסיפור הזה אנחנו רואים שכל מה שגורם לכל האפיקורסות בעולם זה העיסוק בחוכמה יתר על המידה. צריך ליישב את הדבר הזה מדוע מצד אחד רבינו מדבר מאוד ממעלת החוכמה והלימוד וההתבוננות ומצד שני רבינו גם מאוד מגנה את העניין של החוכמה. למעשה בוודאי שהחוכמה זה חלק של עמ“י והקב“ה נתן לנו את התורה שזה אין-סוף חוכמה וכל המרבה לעיין וללמוד ולהתעמק בעומק הדבר בוודאי שזה דבר גדול מאוד, אלא רבינו מזהיר אותנו על נקודה מאוד עמוקה בדבר הזה שכל העיסוק בחוכמה לא יביא אותנו למצב שאנחנו שוכחים טכסיסי מלחמה, מה זה הלשון הזו? מכיוון שאנחנו
פה בעולם הזה אנחנו צריכים לזכור שאנחנו תמיד נמצאים במלחמה ובהתמודדות..

כל אחד והכוחות והכלים שהקב“ה נתן לו

כל עוד האדם בעולם הזה זה מציאות של מלחמה, זה המציאות של העולם. המלחמה היא בשלושה מישורים עיקריים שזה תיקון המידות ותיקון התאוות ודבר נוסף שבעצם הכל תלוי בו זה הנקודה של העבודה על האמונה. יש אין ספור מדרגות באמונה, רבינו אומר: אם אדם דואג קצת איפה אני יאכל מחר ומה יקרה איתי מחר, זה כבר בדקות בחינה של פגם באמונה. אז למעשה כל ימינו בעולם הזה אנחנו מתמודדים בשלושה מישורים האלה, מישור התאוות, מישור המידות ובנקודה של האמונה. בד בבד שאדם לומד בעולם הזה כל אחד לפי הכלים והכוחות שהקב“ה נתן לו ללמוד ולהעמיק בדברים – בוודאי שזה דבר גדול מאוד אבל אומר רבינו אדם צריך לשים לב: לא לשכוח אני תמיד נמצא במציאות של מלחמה. גם אם אדם הגיע למדרגות רוחניות והשיג חוכמות עצומות, הוא רואה מלאכים וקיבל נבואה, גם
עם כל זה בעולם הזה זה תמיד מלחמה, עד אין ספור מדרגות. רבינו אומר פה כך מכיוון שהנשמה של האדם היהודי מאוד-מאוד אוהבת חוכמה ובאמת החיות הפנימית של הנשמה זה החוכמה, זה מה שכתוב החוכמה תחיה את בעליה, כי אדם מקבל מהחוכמה חיות מאוד גדולה – עם כל זה כשעוסקים בחוכמה אדם צריך לשים לב.

יש לך נשמת משיח? גם אז יש מלחמה…

אדם צריך לשים לב שהחוכמה שהוא עוסק בה לא תשכיח ממנו שבעולם הזה יש עבודה, יש ניסיונות ויש קשיים וגם אם אדם זכה להגיע למדרגות רוחניות מאוד-מאוד גבוהות והוא זכה להשגות אין-סופיות, הוא נביא ובעל רוח הקודש, יש לו נשמה של משיח, עם כל זה הוא במלחמה. אפילו יש לך נשמה של משיח אתה במלחמה בעולם הזה והיצה“ר יכול להפיל כל אדם לשאול תחתיות ממש. יש כמה דוגמאות שראינו את הנקודה הזאת שברגע שאדם קצת נחלש ונשכח בתוכו קצת נקודת העבודה, הוא מיד בסכנה עצומה – אחד המקרים זה המעשה שכתוב בגמרא במסכת סנהדרין על ירבעם בן נבט..

היו לו השגות נוראיות בתורה

-ירבעם בן נבט היה אחד האנשים הכי גדולים שהיה בכל הדורות, הוא היה אדם מאוד-מאוד גדול, רבינו האר“י הקדוש אומר שהתחילה להיות בו נשמת משיח בן יוסף, הוא היה משבט אפרים, הוא היה בן אחרי בן של יוסף הצדיק ולמעשה הוא היה צריך להיות משיח בן יוסף. הגמרא אומרת שדומים עליו חכמי ישראל כעשבי השדה, היו לו השגות נוראיות בתורה ובחוכמה, והקב“ה משח אותו להיות מלך על עשרה שבטים, זה היה מפי השם. אחיה השילוני משח אותו בדבר השם למלך על עשרה שבטים, ועם כל זה ברגע שירבעם בן נבט לא בירר בתוכו נקודה מאוד דקה של גאווה, הוא נרדם קצת על נקודה אחת של גאווה ומיד הלך ועשה עבודה זרה שעוד לא היתה כזאת עבודה זרה בארץ ישראל, הוא עשה שתי
עגלים וכתוב בזוהר הקדוש שהבחינה הזאת עשתה קלקול נוראי עד ביאת משיח צדקנו.

הוא בדה מליבו חג להשם וכל זה כפירה

-דווקא בגלל כל המעלות הגדולות שהיו לירבעם בן נבט, הם שהשכיחו לו את המלחמה ומיד הוא נפל. ברגע אחד הוא לא שם לא שהוא בסכנה והוא נפל בעבודה זרה ולא רק שהוא נפל בעבודה זרה אלא עשרה שבטים בישראל הוא העביר לעבוד עבודה זרה – כל זה מנקודה של גאווה. הגמרא אומרת שבאותו תקופה רחבעם הבן  של שלמה המלך מלך על שני שבטים, יהודה ובנימין. ירבעם בן נבט אמר: אנחנו נעלה לבית המקדש ואז מה יהיה? יש הלכה שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד. כשאנחנו נעלה לעזרה רחבעם בן שלמה ישב בעזרה ואני אעמוד בעזרה – בגלל הפגיעה הזאת בכבוד שלו ירבעם בן נבט ביטל את כל העלייה לרגל לעשרה שבטים, הוא עשה להם עגלים לע“ז והוא בדה מליבו חג חדש להשם והכל זה כפירה נוראית..

דוד המלך ידע כל ימי חייו שהוא במלחמה

-מאיפה התחילה הנקודה הזאת? כל הנקודה התחילה שירבעם בן נבט לא שם לב לנקודה של המלחמה. ברגע שהוא לא שם לב לנקודה של המלחמה באותו רגע הוא כבר נפל. רבינו האר“י הקדוש כותב שאחד הצדיקים היחידים בכל הדורות שזכה בגלגול אחד לתקן את כל הגלגולים שהוא היה צריך זה דוד המלך, הוא אחד היחידים בכל הדורות, אפילו צדיקים מאוד גדולים היו צריכים לעשות איזה בחינות של תיקונים. אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הגלגולים שדוד המלך היה אחד היחידים שזכה לתקן את הכל. כתוב בספרים הקדושים שדוד המלך זכה לזה מכיוון שהוא
כל ימי חייו עד הרגע האחרון ידע שהוא במלחמה, לרגע אחד לא היה לו
הרפיה מהמלחמה, הוא הבין שכל רגע היצה“ר יכול להפיל אותו ולהכשיל אותו
והוא כל הזמן נלחם. ברגע שדוד המלך לא הרפה כי הוא הרגיש את הסכנה לכן
הוא זכה לתקן בגלגול אחד מה שצדיקים אחרים צריכים כמה וכמה גלגולים כדי לתקן

אחת הסיבות למלחמה, שיהיה לב שבור

רבינו אומר שצריך טכסיסי מלחמה – משמעות הדבר זה לדעת שיש לנו תמיד שלוש מישורים של עבודה בעולם הזה, המישור של האמונה, המישור של המידות והמישור של התאוות וזה לא עוזב את האדם כל עוד האדם בעולם הזה. אחת הסיבות שיש לאדם מלחמה בעולם הזה זה שזה מוליד בתוך האדם לב שבור – פתאום האדם רואה: אני חשבתי שאני צדיק וכבר זכיתי למדרגות, והוא באמת זכה למדרגות, והקב“ה מראה לצדיק שברגע אחד הוא יכול ליפול לשאול תחתיות ממש. שמעתי פעם מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר שאפילו לגדולי-גדולי הצדיקים הקב“ה מראה את זה, זה חידוש מאוד גדול. כתוב במדרש רבה שמשה רבינו התפלל להקב“ה: תכניס אותי לארץ. הוא רצה לקבל ד‘ אמות מאווירה של א“י, משה רבינו ידע את גודל המעלה של א“י והוא רצה לקבל מאווירה של א“י, לא משנה באיזה דרך רק תן לי ללכת ד‘ אמות בא“י. אחד הדברים שהקב“ה אמר לו: אין מלכות נוגעת במלכות, עכשיו הגיע זמן המלכות של יהושע בן נון ואין מלכות נוגעת במלכות. משה רבינו אמר: מה הבעיה? אני מוותר על המלכות, אני אהיה התלמיד של יהושע בן נון..

עושה להם שיעורים פרטיים

משה רבינו כ“כ השתוקק ללכת בא“י שהוא היה מוכן להיות תלמיד של יהושע בן נון. הקב“ה אמר למשה רבינו: אם זה מה שאתה רוצה, בסדר, זאת טענה שמתקבלת. אומר המדרש שמשה רבינו ויהושע היו בפתח האוהל, הקב“ה קרא ליהושע להכנס פנימה והוא נכנס, הקב“ה אמר  לו: כשאתה יוצא החוצה, משה ישאל אותך מה אמרתי
לך, תגיד לו שאין לך רשות להגיד לו. ככה זה היה וזה
באמת פלא גדול איך הקב“ה מתנהג עם הצדיקים, ממש עושה להם שיעורים פרטיים..

ברגע אחד גם אתה יכול ליפול במידות..

יהושע יצא מהאוהל וכמובן משה רבינו שאל אותו: מה הקב“ה אמר לך? אמר לו יהושע: אין לי רשות להגיד לך. באותו רגע אמר משה רבינו: טוב מאה מיתות ולא קנאה אחת בלב. היה לו צביטה של קנאה בלב וככה הוא נפטר מהעולם בנקודה הזאת. מה הקב“ה הראה למשה רבינו? משה, אתה גדול הצדיקים של כל הדורות, גדול הנביאים, מסרת את התורה, כל תיקון העולמות והבריאה תלוי בך אבל ברגע אחד גם אתה יכול עדיין ליפול במידות – זה שהוא ראה את זה, זה היה ההכנה לקבל את הר נבו את החמישים שערי קדושה, הוא היה צריך לעבור את הנקודה הזאת של השפלות. ברגע שאדם יודע שהוא נמצא תמיד בסכנה אז הוא ניצל, זה מה שכתוב בספר חכמת המצפון שמשה רבינו ידע בכל רגע ורגע שהוא במלחמה ואילו ירבעם בן נבט שכח שהוא במלחמה, הוא שכח את הטכסיסי מלחמה זה מה שרבינו אומר לנו פה

ידוע שאין גדול בדורו של ר‘ מאיר כמותו

ראינו את הדבר הזה גם אצל אלישע בן אבויה. אומר רבינו האר“י הקדוש שהגדול מבין הארבעה שנכנסו בפרדס היה אלישע בן אבויה, הוא היה יותר גדול מבן זומא, בן עזאי וגם מרבי עקיבא – הוא היה ענק שבענקים. אנחנו רואים שרבי מאיר למד ממנו תורה גם אחרי שהוא התפקר, מדוע? אומרת הגמרא במסכת עירובין: גלוי וידוע לפני מה שאמר והיה העולם שאין גדול בדורו של רבי מאיר כמותו, הוא היה החכם הכי גדול ורבי מאיר ידע שעדיין יש לו הרבה מה ללמוד מאלישע בו אבויה, מכאן נלמד עד כמה גדול וחכם אלישע בן אבויה, אבל ברגע שיש הרפיה מהמלחמה זה מה שרבינו אומר שוכחים טכסיסי מלחמה, באותו רגע היצה“ר מפיל את האדם, זה מה שכתוב בספר חכמת המצפון שבעולם הזה זה תמיד סכנה, אין שום הבטחה  לשום צדיק בעולם הזה אפילו במדרגות הכי גבוהות כי לפי בחינת המקום שבו הוא נמצא יש שמה גם יצה“ר, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, אז תמיד האדם בעולם הזה נמצא בסכנה, זה מה שאמרנו מקודם שרבינו האר“י הקדוש אומר שהאדם היחידי שזכה בגלגול אחד להשלים את הכל זה דוד המלך מכיוון שלא היה לו הרפיה מהמלחמה הרוחנית, כל ימי חייו הוא ידע שהוא במלחמה וזה מה שהביא אותו לתיקון

יש גם יצר הרע גדול בגלל המעלה שלנו

שלוש הנקודות האלה שזה המידות, התאוות והבירורים של האמונה, זה מלווה אותנו כל ימי חיינו ותמיד צריך לדעת שיש לנו מלחמה בדבר הזה. אומר המדרש רבה שמכלל מעלה נשמות ישראל זה שהקב“ה נתן לנשמות ישראל מעלה מאוד-מאוד גדולה כמו שחז“ל אומרים שהקב“ה התייעץ עם נשמות ישראל בשעת בריאת העולם. כביכול הקב“ה אומר יש צד שאני מתבטל אליכם, אנחנו רואים שיש במתיבתא דרקיעא מחלוקת בין החכמים לבין הקב“ה ואז החליטו מי יפסוק הלכה? רבה בר נחמני – שלחו לקרוא לו ממתיבתא דרקיעא כדי שיפסוק כמו מי ההלכה, כמו הקב“ה או כמו חכמי מתיבתא דרקיעא. אומר רבי צדוק בספר פרי צדיק שעל זה נאמר במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו, ז“א שיש יסוד בבריאה שהקב“ה ברא את הבריאה ואת נשמות ישראל והוא נטע בתוכנו חשיבות מאוד-מאוד גדולה שכביכול אנחנו יכולים לקבוע לו. מצד אחד הקב“ה נתן לנו חשיבות מאוד גדולה אבל צריך לדעת שכנגד זה גם יש יצה“ר גדול בגלל גודל המעלה שלנו

יכול להביא לידי מרד בהנהגה של השם

יש יצר הרע מאוד גדול למרוד בהנהגה של הקב“ה ומשם היצר הרע יכול לינוק,
זה נקרא לינוק את הנקודה של המרד ואצל צדיקים מאוד מאוד גדולים יש ניסיון גדול בדבר הזה, לא לקחת את נקודת החשיבות לנקודה של המרידה, ובנקודה
הזאת זה הטעות של נשמות מאוד-מאוד גדולות. הטעות של נשמות מאוד-מאוד גדולות זה בנקודה הזאת שהחשיבות שהקב“ה נתן להם אצל הצדיקים הגדולים
זה מתגלה בפועל וזה יכול להביא את הצדיק הזה לידי מרד בהנהגה של הקב“ה
וזה מה שאנחנו רואים אצל אלישע בן אבויה, יש לך קושייה על ההנהגה של הקב“ה?

ממעלתו הגיע לבחינה של מרד וחוצפה

ראית את מלאך מטט יושב על הכיסא ויש לך קושיות, מזה כבר מתפקרים? אלא האיר בתוכו גודל החשיבות של נשמות ישראל ושל הנשמה שלו אז הוא הגיע לבחינה של מרד ושל חוצפה כלפי שמייא והוא ירד לאן שהוא ירד. גם אצל אלישע בן אבויה מצד גודל מעלת נשמתו הוא הגיע לבחינה של כפירה ומרד. הגמרא בסנהדרין אומרת שהקב“ה תפס בבגדו ואמר לו: חזור  בך ואני ואתה ובן ישי הולכים לטייל בגן עדן – נשמה יהודית שומעת כזה דבר, מי לא יקפוץ על העסקה הזאת ומי לא ירצה כזה דבר? הקב“ה אמר לו: חזור בך, תעשה תשובה ואני ואתה ובן ישי הולכים לטייל בגן עדן. ירבעם בן נבט מתחיל להתפלפל עם הקב“ה ושואל: מי בראש? למה אתה שואל מי בראש? הרי הקב“ה אמר לך: אני ואתה ובן ישי. אתה בראש. ירבעם רצה לחדד את זה. אז הקב“ה אמר לו: בן ישי בראש. באמת משיח בן דוד יותר גבוה ממשיח בן יוסף. אמר לו ירבעם: אם כך אני לא רוצה לחזור בתשובה..

באמת אתה יותר גבוה לכן אתה קודם..

מי לא היה מוכן לקבל כזאת הצעה? השורש זה מצד החשיבות שהקב“ה נתן לנשמות ישראל שהוא כביכול מתייעץ איתנו ומזה שהוא מתייעץ איתנו יכול להיוולד מרד לכן צריך להיזהר בזה מאוד, זה בד“כ גם ניסיון של צדיקים מאוד גדולים, צריך לדעת שמצד שני היצה“ר שם הוא מאוד-מאוד מתחוכם, זה לא דבר פשוט. ירבעם בן נבט ידע שיש שתי הנהגות, יש עלמא דאתגליא ויש עלמא  דאתכסיא. העלמא דאגתליא זה נקרא הנהגת המלכות והיא מכונת בספרים הקדושים בשם הנהגת אני. אני זה לשון של התגלות. אומר הקב“ה לירבעם: בעלמא דאתגליא אני ואתה ובן ישי הולכים לטייל בגן עדן, באמת אתה יותר גבוה מבן ישי בהנהגה הנגלית לכן אתה קודם לבן ישי בטיול הזה אבל ירבעם היה חכם מאוד גדול..

הוא ירד לאן שירד כי אני סייעתי לו לרדת

ירבעם שאל את הקב“ה: מי בראש? בהנהגה של העלמא דאתכסיא מי קודם? אמר לו הקב“ה: אם אתה שואל שאלות כאלה חכמות אז אתה צודק, בן ישי לפנייך. ירבעם לא היה מוכן לקבל שבהנהגה היותר נצחית ויותר נעלמת בן ישי יותר גדול ממנו. אומר המהר“ל מפראג שירבעם זה יוסף הצדיק, זה שורש עבודת הצדיק בעולם ודוד המלך זה שורש עבודת הבעל תשובה בעולם. בתכלית הנצחית הבעל תשובה יותר גבוה ואומר המהר“ל שזה הוליד מרד בנשמת הצדיק, הוא לא מוכן לקבל כזה דבר שהבעל תשובה שעבר מה שעבר וירד לאן שירד מעלתו מעל הצדיק. הרי אני מעולם לא חטאתי, באמת לכאורה זה טענה אמתית אבל הטעות פה זה קודם להתבטל להנהגה של הקב“ה. אתה צדיק כי סייעתי לך להיות צדיק והוא ירד לאן שהוא ירד כי אני סייעתי לו לרדת לאן שהוא ירד והוא הבין שהכל מהשם. וזה התשובה לכל הקושיות למה הבעל תשובה יכול להיות מעל לצדיק כי בעומק התשובה מתברר שגם כל הנפילות זה
היה מאת השם ואז באמת אין הבדל בין הצדיק לבעל תשובה בבחינה הזאת.

הפוסט פרשת וירא תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ג הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בשבוע שעבר התחלנו את המעשה משבעת הקבצנים ולמעשה הסיפור הזה בנוי מסיפור בתוך סיפור. רבינו מספר על הבן מלך שקיבל את המלוכה ואחרי שני עמודים למעשה רבינו עוזב את הבן מלך ומתחיל סיפור אחר לגמרי של שבעת הקבצנים והסיפור של שבעת הקבצנים לא נגמר ובגלל שהסיפור של שבעת הקבצנים לא נגמר אז ממילא אנחנו לא יודעים מה עלה בגורלו של הבן מלך כי זה תלוי בזה, למעשה רבינו סיפר סיפור של שישה קבצנים, רבינו אמר שאת הסיפור של הקצבן השביעי משיח כבר יספר לנו את זה, בברסלב מקובל שהסיפור של הקבצן השביעי זה הסיפור של משיח בן דוד..

מסירת המלוכה = מתן תורה

נזכיר בקצרה מה שדיברנו בשבוע שעבר כדי להכנס לסיפור, הסיפור מתחיל שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו והיתה שמחה גדולה מאוד מזה שהמלך מוסר את המלוכה לבנו בחייו. הסיפורים הם משלים ורמזים וסודות מאוד עמוקים אז הבחינה הזאת של מסירת המלוכה של המלך לבנו בחייו זה מרמז על מתן תורה מכיוון שכאשר הקב“ה מסר לעמ“י את התורה, השתנתה כל הנהגת הבריאה, למעשה אחרי שקיבלנו את התורה מי שקובע את הנהגת העולם זה עמ“י, כביכול המלך וויתר על המלכות ועל ההנהגה. הוא עושה הכל, הוא משפיע את הכל, הוא מחייה את כל הבריאה אבל לפי מה הוא משפיע ומחייה? עפ“י עמ“י, כביכול עמ“י קובע להקב“ה איך להנהיג את העולם. בבית המקדש היה מקום שנקרא קודש והיה מקום שנקרא קודש הקודשים, רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שזה כנגד מדרגות רוחניות – מדרגת הקודש או מדרגת ההיכל זה שאדם משיג שאין עוד מלבדו ושכל מציאות הבריאה זה הקב“ה. קודש הקודשים זה להשיג את חשיבות ישראל, שבעצם עמ“י קובע להקב“ה את הנהגת העולם, ככל שאדם יותר מזדכך מכל הדמיונות והמציאות של העולם הזה אז הוא יותר קובע להקב“ה בעצם איך להנהיג את העולם ועל זה חז“ל אמרו לנו צדיק גוזר והקב“ה מקיים

במקום גדולתו שם מוצאים את ענוותנותו

לימוד התורה זה לא שאנחנו לומדים לעצמנו איזה חוכמה והבנה אלא זה קובע מציאות שלימה בבריאה, למעשה זה חלק ממסירת המלוכה מהמלך לבנו בחייו, כשאנחנו זוכים להתנהג כראוי עפ“י התורה אז אנחנו למעשה מנהיגים את הבריאה, על זה חז“ל אומרים במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו של הקב“ה, כביכול הוא מסר לנו את המלוכה. בהמשך רבינו אומר וכשנעשו שמחים מאוד עמד המלך ואמר לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד
מן המלוכה, בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה..

כשתהיה בשמחה

-ממשיך המלך ואומר לבנו: וכשתהיה בשמחה – גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה – אזי אהיה בשמחה יתרה מאוד. זאת פסקה מאוד קצרה מה שרבינו מספר פה אבל למעשה כמעט כל יסודות העבודה של עמ“י בכלל ושל כל אחד מאתנו באופר פרטי רמוזים פה בקטע הזה, רואים שרבינו מדגיש פה כמה נקודות

פירוש רש“י בחומש ובגמרא

הנקודה הראשונה זה שהמלך אומר: אני חוזה בכוכבים שאתה תרד מן המלוכה. מדוע רבינו אומר חוזה בכוכבים? מה הלשון הזו? חשוב לדעת שרבי נתן כותב שכל מילה  בסיפורי מעשיות מדוקדקת כמו פירוש רש“י בחומש ובגמרא – אז אם רבינו אומר בלשון הזו חוזה בכוכבים אז יש לזה סיבה, ידוע שהכוכבים במסילותיהם זה נקרא מחוקי הטבע, הכוונה שזה חוקים קבועים ואין לשנות אותם, הקב“ה קבע חוקים קבועים, השמש זורחת בבוקר במזרח ושוקעת במערב, תנועת הירח ותנועת הכוכבים, כל אלו דברים קבועים – החזון איש אומר שהטבע זה הרצון המתמיד של הקב“ה, כמובן שהכל זה ממנו אבל ככה הוא רוצה שזה יהיה בקביעות. אומר רבינו המלך אומר לבנו: אני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לרדת מהמלוכה – כמו שיש חוקי טבע קבועים, יש תנועה לכוכבים, והשמש זורחת ושוקעת באופן קבוע, כמו שכל דבר ודבר בעולמות הכוכבים זה קבוע, תדע לך שגם העליות שלך וגם הירידות שלך כבר נקבעו, זה חלק ממהלך הבריאה שאתה תעלה ואתה תרד, ואז אתה שוב תעלה בחזרה ושוב תרד בחזרה – מדוע? כי זה חלק מהנהגת בריאה. חלק מהנהגת הבריאה זה המהלך הזה

תמיד יש ירידה קודם שמגיעים לקדושה

המתוק מדבש מביא את לשון הזוהר הקדוש בפרשת לך לך דף ע“ג עמוד ב‘, שם הוא אומר ככה: כך חקק ויסד המלך מלכו של עולם שלעולם לאדם היהודי
יהיה ירידה ומעבר דרך הטומאה קודם שהוא יגיע אל הקדושה, זה מגזרת הבורא,
זה נקרא  ’נורא עלילה על בני-אדם‘, הירידה הרוחנית זה חלק מהנהגת העולם,
זה הכרח המציאות שהדבר הזה יהיה, זה לא שאנחנו בוחרים בזה, אנחנו בוחרים
לא-לרדת, אנחנו בוחרים לעלות, אנחנו בוחרים להתקרב להקב“ה אבל כשהדברים האלה קורים לנו צריך לדעת שהיסוד הראשון הוא לא להתפעל מהדברים ולא
להכנס לדיכאונות ולעצבויות כי זה חלק מהנהגת העולם, רבינו אומר אתה תהיה
מלך אבל אתה תרד מהמלוכה ואחר כך שוב תהיה מלך – המלכות זה גדלות המוחין..

להרגיש את אור התורה והתפילה בלב..

ברגע שמאיר לנו אור התורה, אור התפילה ואור המצוות, אדם עושה את זה בשמחה ובהשתוקקות זה נקרא משכני אחריך ונרוצה, הביאני המלך חדריו. ברגע שמאיר לנו אור של תורה ושל תפילה אז אדם רץ לתורה ותפילה ואין שמחה לנשמה היהודית יותר מזה שמאירים לנו את האור הזה, באותו רגע אדם אומר: אני לא רוצה שום דבר מהעולם הזה, לא רוצה לא כסף, לא כבוד ולא תאוות, כי אין עונג יותר גדול מאשר להרגיש את האור של הקב“ה, להרגיש את אור התורה ואור התפילה בתוך הלב, זה נקרא זמני המלוכה, הירידה מן המלוכה זה כאשר האור הזה מסתלק. המלך אומר לבנו: אני חוזה בכוכבים שיהיה לך ירידות רוחניות ובעומק הדבר אני בעצמי רוצה שיהיה לך ירידות רוחניות אבל הבחירה שלנו זה איך להתנהג בירידה, זה שיש ירידה זה לא מבטל את מציאות הבחירה, יש ירידה רוחנית והשאלה איך נתנהג בירידה. פה רבינו מעמיק את הנקודה של הבחירה וזה פלא מאוד גדול, כל נקודת הבחירה זה ראה להיות בשמחה כשאתה יורד מהמלוכה. רבינו מעמיד את כל העבודה הרוחנית של האדם על הבחינה הזאת ’ראה להיות בשמחה‘ צריך להבין למה רבינו מדגיש זאת

בהסתרה, ניסיונות קשיים והתמודדויות

-הזכרנו שזה באמת כתוב בתורה בפרשת כי תבא ’תחת אשר לא עבדת את השם
א-לוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל‘, אנחנו רואים שגם התורה מקפידה על הנקודה של השמחה. מדוע העניין של השמחה הוא כ“כ חשוב? למעשה כל העולם לא נברא אלא לבירור העניין של האמונה, הקב“ה הוריד את נשמות ישראל לעולם הזה שמלא בהסתרה, ניסיונות, קשיים והתמודדויות, אנחנו יודעים שלמעשה כל התורה וכל המצוות שאנחנו עושים ולומדים זה הכל כדי להאיר, לגלות ולהעצים בתוכנו את נקודת האמונה, זה היסוד של בריאת העולם, זה למעשה הסתרה של ההנהגה של הקב“ה, הסתרת המלכות של הקב“ה, העולם מטעה אותנו, מפתה אותנו ומפחיד אותנו..

פשוט שהוא מאמין בהקב“ה

העבודה שלנו זה לראות איך בתוך כל ההסתרות האלה אנחנו זוכים להתחבר עם נקודת האמונה, לכן דוד המלך אומר כל מצוותיך אמונה. אם כך השאלה היא באמת מה זה אמונה? אומר הרמח“ל בתחילת מסילת ישרים שיש דברים שבעיני העולם הם פשוטים ואז לא מתבוננים עד כמה הם עמוקים – באמת הם פשוטים אבל מרוב שהם פשוטים הם מאוד עמוקים, המילה פשוט זה לא פשוט, זה מלשון מופשט, זה דברים מופשטים אז לפעמים זה מטעה אותנו, לכאורה אדם שהוא שומר תורה ומצוות פשוט לו שהוא מאמין בהקב“ה אבל כתוב בספרים הקדושים שצריך לעבוד, לעיין ולחקור מהי האמונה ואיך אנחנו זוכים לחזק את זה בתוכנו ולהעמיק את זה בתוכנו – יש נקודה מאוד יסודית בשאלה מהי האמונה?

טבע, מעשה אדם והמצאות טכנולוגיות

למעשה בכלליות יש 2 מדרגות ובחינות במדרגה של האמונה – היסוד הראשון של האמונה זה שאין עוד מלבדו, השם עשה עושה ויעשה את כל המציאות, אין כוח אחר, השם א-לוקינו בעל הכוחות כולם, הכוונה שכל כוחות הבריאה זה בעצם בא מכוחו של הקב“ה, אם הקב“ה לא מקיים ופועל דבר מסויים אין לו מציאות, אם זה  בטבע אם זה מעשה אדם אם זה המצאות טכנולוגיות – הכל זה למעשה הקב“ה, זה היסוד הראשון והקומה הראשונה של האמונה אבל זה לא כולל בכלליות את כל יסודות האמונה כי אחרי שאנחנו מבררים את זה באמת יש עוד קומה שלימה לאמונה, זה עוד סדר שלם בעבודת האמונה. אם אדם עובד על זה, מברר את זה, מתפלל על זה ומשתדל להתחזק בזה שבאמת הכל זה הקב“ה אז מה עוד יש לברר מבחינת הבנת יסודות האמונה? אומר רבינו דבר נפלא וזה למעשה חז“ל מפורשים..

היינו מייעצים להקב“ה טיפ-טיפה לשנות

הקומה הראשונה של האמונה זה שהקב“ה עושה את הכל אבל האם הכל זה לטובה? אם כל אחד יתבונן בעצמו אני חושב שכל אחד היה ממליץ או מייעץ להקב“ה קצת לשנות את ההנהגה, אדם שחסר לו זיווג היה ממליץ להקב“ה להביא לו את הזיווג, אדם שחסר לו בפרנסה כל חודש אלפיים שקל חושב שהיה יותר טוב אם היה לו כל חודש עוד אלפיים שקל, לכל אחד יש לפחות 2% שהוא היה משפר בהנהגת העולם. לפני כמה שבועות אמר לי אבא שיש לו ילד מאוד בעייתי: את האמת אני יגיד לך, אם  הקב“ה היה שואל אותי הייתי משנה את הטבע של הבן שלי, הייתי עושה אותו קצת יותר רגוע, אולי הוא לא מספיק רגוע, צריך לקחת ריטלין, אני הייתי משנה שמה משהו. לכל אחד מאתנו יש בעצם נקודה שהיינו מייעצים להקב“ה טיפ-טיפה לשנות את ההנהגה של העולם – מה אומר רבי עקיבא? עשרים-ושתים שנה למדתי אצל נחום איש גמזו ומה למדתי? דבר אחד, ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘, כל מאן זה כל בלי יוצא מן הכלל, זה כלל שאין יוצא מן הכלל. זה אחד הכללים היחידים בבריאה שבכלל הזה אין יוצא מן הכלל. כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד זה כולל את הכל.
אם נתבונן בעומקם של הדברים אנחנו נראה כמה קשה לנו לפעמים להגיד להקב“ה: גם הצמצום הזה, גם הניסיון הזה, גם הביזיון הזה וגם הכישלון הזה, גם זה לטובה..

חודש ימים קם לפני הנץ ומתפלל בחיות

הקומה השנייה של האמונה זה לדעת שגם זה לטובה, גם הצמצום הזה וגם הכישלון הזה וגם ההסתרה גם זה לטובה. קשה לנו לברר את הנקודה הזאת בפרט כשיורדים מן המלוכה. אנחנו יכולים ללמד זכות על עצמנו, פתאום מסתלקים המוחין, אדם חודש ימים קם ברוך השם לפני הנץ, מתפלל בחיות ובשמחה, הולך ללמוד תורה ונפתחים לו המוחין, הכל מאיר וברוך השם הוא ירא שמיים ועובד את הקב“ה במסירות נפש, 30 יום תמימים עברו עליו בגדלות המוחין, בד“כ אדם אחרי שלושה ימים שזה קורה לאדם הוא כבר חושב שזה חוק נצחי בבריאה, אנחנו רוצים את זה..

בקושי זוכר מה עושים איתם

הנשמה משתוקקת לזה אבל פתאום ביום השלושים ואחד אדם קם בבוקר בשעה תשע, הוא בקושי זוכר איך קוראים לו, הוא מסתכל על התפילין והוא בקושי זוכר מה עושים איתם, לוקח לו רבע שעה לזכור מי הוא ומה הוא ומה זה העולם הזה – בואו נשאל נשאלה: האם גם על המצב הזה צריך להגיד גם זה לטובה? גם עצם הירידה הרוחנית שלי
גם זה לטובה? כתוב בספרי המקובלים שמאיר לאדם התורה, התפילה והמצוות זה כמו חומה, זה שומר עליו
אז היצר הרע לא מתקרב אליו, אבל צריך לדעת שאחד הדברים שאנחנו לא יודעים על היצה“ר שהוא אחד מהחסידי ברסלב הראשונים, הוא מהראשונים שהתקרב לרבינו, הוא כבר 5780 שנה קשור עם נשמת רבינו, רואים שהוא מקיים במסירות נפש אין שום ייאוש בעולם כלל

תן לי לטפס על האוורסט, זה כבר יותר קל

חלק מהמציאות שלנו זה המלחמה הזאת וזה ההתמודדות הזאת, אומר רבינו דבר נפלא ועמוק מאוד: ראה להיות בשמחה גם כשאתה עובר את הדברים האלה ואז כל אחד שואל: איך אפשר להיות בשמחה כשעוברים כאלה מצבים? זה הקושייה הכי גדולה בעולם, תן לי לטפס על האוורסט זה יותר קל מאשר להיות בשמחה כשאני חוטף את כל האגרופים. אני לא רוצה את הירידה הרוחנית אבל אם זה בא עליי באונס אז גם זה לטובה, למה? זה חלק מסודות הבריאה שיהודי יעבור גם למטה, כמו שאומר המתוק מדבש: כך חקק ויסד המלך מלכו של עולם שלעולם לאדם היהודי
יהיה ירידה ומעבר דרך הטומאה קודם שהוא יגיע אל הקדושה, ועל זה נאמר מי יתן טהור מטמא? כל הטהור יבוא מטמא דווקא וזה למעשה חלק מסודות והנהגת הבריאה.

רוב העולם שואלים איך להיות בשמחה?

אנחנו שוב מדגישים שזה לא שאדם בוחר לרדת, אנחנו לא בוחרים לרדת, אנחנו בוחרים לעלות כי נשמה יהודית בטבעה ובמהותה רוצה להיות קרובה להקב“ה. בן מלך רוצה להיות בארמון המלך עם אבא שלו אבל מה שאנחנו רואים שנכפה עלינו ועובר עלינו ניסיונות, קשיים והתמודדויות, צריך להעמיק את המחשבה ואת ההתבוננות ולדעת שזה חלק מההנהגה וגם זה לטובה, זה גם יצמיח את כל המציאות הנצחית, ככה כתוב בספר הדעה של הרב אלישיב זצ“ל, גם הירידות והכל יצמיח את מה שאנחנו רוצים ומשתוקקים לנצח נצחים. אומר רבינו יסוד מאוד גדול בדבר הזה: ככל שנתבונן בזה וככל שנתחבר עם הנקודה שבאמת הכל לטובה – תדע לך שזה מאיר את השמחה בלב האדם. היום כמעט כל העולם שואלים איך זוכים להיות בשמחה? יש הרבה שיטות והרבה תשובות לדבר הזה, יש כאלה שאומרים
שאם תתחבר לאינטרנט אתה תהיה בשמחה הכי גדולה, יש כאלה שאומרים במסיבת טבע, יש כאלה מציעים לעשן עשבים מסויימים ולהיות בשמחה, יש הרבה שיטות היום, ב“ה זה דור מודרני ודור חכם ויש הרבה שיטות, אבל אומר רבינו שנקודת האמת זה שככל שנזכה לראות יותר שכל ההנהגה של הקב“ה היא לטובה זה ההתחברות עם השמחה האמיתית, פה אדם קונה קניין שלם בנפש את נקודת השמחה

פסיכולוגים ופסיכיאטרים לומדים ליקו“מ

ראה להיות בשמחה כשאתה יורד מהמלוכה זה לא עצה של לעשות סלטות או קפיצות ואז להיות בשמחה, יש פה יסוד עמוק מאוד, ברגע שאתה מתחבר עם הנקודה האמיתית של האמונה שזה מתחלק לשתי בחינות: א- השם עושה את הכל. ב- כל מה שהוא עושה הכל לטובה. ככל שאנחנו מתחברים עם הנקודה הזאת אז ממילא תאיר בנו השמחה. כל השמחה זה להתחבר עם הנקודה הזאת וממילא השורש של העצבות בלב האדם זה שאדם לא יודע ולא מתחבר עם הנקודה שכל מה שהשם עושה הכל לטובה, זה הכל הולך על הנקודה הזאת, זה הבירור. עוד מעט נראה שכל הפסיכולוגים וכל הפסיכיאטרים לומדים ליקוטי מוהר“ן
כדי לרפא באמת את הנשמות, לא עפ“י שיטות דמיוניות..

יורד כדי לברר את הנק‘ הזאת

המלך אומר לבנו: ראה להיות בשמחה בהסתרות שלך, בצמצומים שלך ובמעברים שלך, ראה להיות בשמחה
כי בזה אתה מעיד שאתה מתחבר איתי באמת בהתחברות אמיתית וכל עוד האדם לא יכול להיות בשמחה שלימה
אז אומר רבינו שבהכרח יהיה לו ירידה כדי לברר איך
להיות בשמחה גם כשאתה יורד מן המלוכה. אומר רבינו שברגע שאדם יזכה בכל מצב להיות בשמחה אז אתה לא תצטרך לרדת כי כל מה שאתה יורד זה כדי לברר את הנקודה הזאת, חסר לך את הנקודה של האמונה השלימה בלב ובנפש, תרד לברר את זה

גם אצל אברהם אבינו היה את הספק הזה

בפרשת השבוע כתוב ’ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה‘ מיד אחרי זה כתוב ’ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם‘ – גם עפ“י הפשט וגם עפ“י הפנימיות והסוד יש פה שאלה גדולה מאוד: האם אברהם אבינו צדק שהוא ירד למצרים או לא צדק שהוא ירד למצרים, הרמב“ן כותב שאברהם אבינו טעה בזה. מדוע יש בזה בכלל נידון? מכיוון שהקב“ה לא ציווה את אברהם אבינו לרדת למצרים, אולי הוא היה צריך לעשות עבודה של התחזקות באמונה שהקב“ה יפרנס אותו גם בארץ בזמן הרעב, זה היה הספק ולמעשה גם אצל אברהם אבינו היה את הספק הזה – המפרשים עפ“י הפשט חלוקים בדעותיהם, יש כאלה שאומרים שאברהם אבינו צדק ויש כאלה שאומרים שהוא טעה בזה, מעניין שבזוהר הקדוש כתוב את 2 הדעות, בהתחלה כתוב שאברהם אבינו טעה והוא לא היה צריך לרדת למצרים זה מובא בפרשת לך לך דף עג

טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת מהיום

הזוהר הקדוש אומר: אמר רבי שמעון סוד גדול היה בחוכמה בירידת אברהם אבינו למצרים. כל הטומאה של עולם היתה במצרים, היה שם כישוף, ע“ז, כל החוכמות של העבודה זרה, זה היה המרכז של הטומאה בעולם. צריך לדעת שזה לא היה איזה מכשף אפריקאי שרוקח איזה משהו אלא למצרים הקדמונים היה חוכמות עצומות בכל ידיעת העבודה זרה ובשימוש כוחות הטומאה, למעשה כל כוחות הטומאה בעולם מקורם ושורשם במצרים הקדומה, דרך אגב היה להם טכנולוגיה הרבה יותר מתקדמת משל היום, עד היום החוקרים תמהים על זה – מצאו באמריקה המרכזית והדרומית אצל השבטים האינדיאנים ציורים של מצרים קדמונים עם צלחות מעופפות, באמת הם היו שם, היו להם מכשירי תעופה, הם היו מאוד מפותחים. אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו היה צריך לרדת לכל המקומות האלה ולכל הבחינה הזאת לחוכמות של מצרים, לטומאה של מצרים ולתאוות של מצרים וזה שהוא
זכה להתחבר עם הקב“ה גם בעומק הדבר, על זה כתוב ’ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה, ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב‘ – הזוהר הקדוש אומר שהוא תיקן את הנפש שלו בשלמות דווקא בירידה שהוא ירד למצרים

למרות פיתויים והטעיות גדולות מאוד..!

כתוב בספר הלשם שבו ואחלמה מה היה נקודת העבודה של אברהם אבינו, היו לאברהם ושרה ניסיונות מאוד-מאוד גדולים במצרים אבל בכל הניסיונות האלה הוא זכה להישאר מחובר עם האמונה בהקב“ה, למרות שהיה פיתויים והיו הטעיות גדולות מאוד, עם כל זה במחשבה, ברצון ובתפילה הוא לא נפרד מהקב“ה ובזה הוא זכה להיות אברהם אבינו בחלקו של הקב“ה, ככה אומר הזוהר הקדוש – כל אלו היסודות שהמלך גילה לבנו..

מי שרוצה ממון – קיבל ממון

לאחר מכן רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: וקיבל הבן מלך את המלוכה ביד רמה. ועשה לו שרי מלוכה, ודוכסים ושרים וחיל. וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חוכמה מאוד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאוד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החוכמה, לכל אחד כפי רצונו. מי שהיה רוצה ממון – היה נותן לו ממון, ומי שהיה רוצה כבוד – היה נותן לו כבוד, הכל בשביל החוכמה. ומחמת שהיה חשוב אצלו החוכמה כל כך, היו כולם לוקחין עצמן אל החוכמה, ועסקו כל המדינה בחוכמות. כי זה היה רוצה ממון, כדי שיקבל ממון על ידי זה. וזה היה רוצה חשיבות וכבוד. ומחמת שכולם עסקו רק בחוכמות על כן שכחו שם באותה המדינה טכסיסי מלחמה, כי היו כולם עוסקין בחוכמות. עד שהיו כל בני המדינה חכמים גדולים. עד שהקטן שבאותה המדינה – היה במדינה אחרת חכם גדול מכולם. והחכמים שבאותה המדינה היו חכמים מפלגים גדולים מאוד. ומחמת החכמות נתפקרו החכמים של אותה המדינה…

הוא היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם

רבינו ממשיך את הסיפור: ומשכו גם את הבן מלך הנ"ל לדעתם, ונתפקר גם כן. ושאר בני המדינה לא נתפקרו. מחמת שהיה עמקות ודקות גדול באותה החוכמה של החכמים הנ"ל, על כן לא יכלו שאר בני המדינה לכנס באותה החכמה, ולא הזיק להם. אבל החכמים והבן מלך – נתפקרו כנ"ל. והבן מלך, מחמת שהיה בו טוב כי נולד עם טוב, והיו לו מדות טובות וישרות, היה נזכר לפעמים: היכן הוא בעולם, ומה הוא עושה וכו'. והיה גונח ומתאנח על זה על שנפל למבוכות כאלו ונתעה כל כך. והיה מתאנח מאוד. אבל תכף כשהיה מתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו
החכמות של אפיקורסית הנ"ל. וכן היה כמה פעמים שהיה נזכר כנ"ל והיה גונח ומתאנח, ותכף כשהתחיל להשתמש עם השכל – חזר ונתחזק אצלו האפיקורסות כנ"ל

אנחנו רואים שרבינו מגנה את החוכמה

-עד כאן למעשה זה סיפור הבן מלך, אחרי זה רבינו מתחיל את החלק השני של הסיפור שזה סיפור בתוך סיפור. צריך להבין מה רבינו אומר פה: הבן מלך היה אוהב חוכמות, כל המדינה נמשכו אחרי חוכמות ומחמת החוכמות שכחו תכסיסי מלחמה ונפלו כולם לכפירה. כמו שאמרנו בסיפורי מעשיות רבינו מרמז על יסודות מאוד עמוקים, אנחנו רואים שרבינו מגנה פה את אהבת החוכמה וע“י זה הבן מלך נפל לחוכמות ולכפירה, הרי ידוע שרבינו בעצמו אומר ששורש נשמתו נרמז בפסוק ’נחל נובע מקור חוכמה‘ (ר“ת נחמן). ידוע שרבינו בעצמו היה חכם עצום ונורא מאוד וגם במעשה של החכם ותם אנחנו רואים שרבינו מגנה את החוכמה, הרי זה לא מובן, כל התורה וכל המעלה של עמ“י זה חוכמת התורה וכל המרבה בלימוד התורה בעיון, בהרחבה ובעומק הרי זה משובח, אז מדוע בשני הסיפורים רבינו מגנה את החוכמה?

לפעמים צריך לוותר על עבודת החוכמה

אומר רבי נתן יסוד מאוד גדול בדבר הזה: בוודאי שהחוכמה בעמ“י זה דבר גדול מאוד, הרי הקב“ה נתן לנו את החוכמה האין-סופית של הבריאה שזה התורה וככל שאדם יותר לומד ככה הוא בוודאי הולך ומחכים אבל רבינו אומר שעם כל העניין הזה שיש מעלה מאוד-מאוד גדולה בלימוד התורה ויש בזה שכר ותענוג אין-סוף, עם כל זה צריך לדעת שבעולם הזה יש עוד עבודה. יש את עבודת החוכמה וכל המרבה להחכים הרי זה משובח ובוודאי שזה אמת אבל עם כל זה יש עוד עבודה שנקראת עבודת האמונה, פירוש הדבר שכמו שהקב“ה רוצה שאנחנו נעבוד על עניין החוכמה ככה אדם צריך לעבוד גם על עניין האמונה. אם עבודת החוכמה זה אור של שכל עם כל זה כל אחד מאתנו צריך לדעת שיש זמנים ויש מצבים שצריך לוותר על העבודה של החוכמה ולעסוק בעבודה של האמונה הפשוטה
והתמימה, הבחינה הזאת חייבת להיות. הבן מלך שאהב מאוד את החוכמה זה
אנחנו בעצמנו שאנחנו באמת אוהבים את החוכמה כי זה אור נפשי ורוחני מאוד גדול

הבן מלך הקל בזה וזה גרם לו לכפירה…

אנחנו צריכים לדעת שיש זמנים ויש מצבים שאדם צריך לוותר על העבודה של החוכמה ולעסוק בעבודה של הקטנות, של הצמצמום, של התשובה ושל האמונה ואז בעצם הבנייה נעשית נכון. אם אדם ירצה אך ורק לדבוק בעבודת החוכמה ולהקל ראש בעבודת האמונה הפשוטה והתמימה אז אומר רבינו שלא זה יעלה בידו ולא זה יעלה בידו, אדרבה החוכמות יפילו אותו לכפירה כי א“א להיבנות רק ע“י החוכמה, חייבים גם את העבודה הזאת. נכון שכשלומדים תורה כל המרבה הרי זה משובח, אם זה בעמקות, אם זה בהרחבה וכן הלאה אבל כשמתפללים צריך לדעת שיש עבודה של תפילה וזה עבודה בפני עצמה, שמה אין שכל, יש הכנעה, יש עבודה על כוונת הלב, עבודה על תשובה וכו‘. כמו שחשוב ויסודי כ“כ עניין לימוד התורה וההחכמה בלימוד התורה, כך גם חשוב כ“כ היסוד הזה של העבודה של האמונה הפשוטה – רבינו אומר שהבן מלך הקל בעבודה הזאת וזלזל בה והיא גרמה לו לכפירה

הצדיק בעצמו יאיר לו מה צריך לעשות

צריך לדעת מה היסודות בעצם של האמונה הפשוטה והתמימה: יש בזה ארבע נקודות יסודיות: היסוד הראשון זה ההתקשרות עם הצדיקים האמיתיים, אומר רבי אברהם בן רבי נחמן שהכל עומד על נקודת החיפוש שלנו וההתקרבות שלנו לצדיק וזה קודם לכל העבודות מכיוון שברגע שאדם יהיה קשור עם צדיק אמיתי אז הצדיק יאיר בו את כל העבודות ואת כל העצות כי אנחנו מצד עצמנו יכולים להתבלבל ולא לדעת מהם הנקודות הנכונות אבל ברגע שאדם מקושר עם הצדיק אזי הצדיק בעצמו יאיר לו את כל מה שהוא צריך לעשות. רבי נתן אומר שזה היסוד הראשון של העבודה התמימה והפשוטה. היסוד השני זה העניין של התפילה, אם זה התפילות המסודרות, אם זה ניגונים, התבודדות. לדבר עם הקב“ה עכשיו זה לא עבודה של חוכמה, זה לא להיות חכם גדול אלא זה להיות פשוט גדול ותמים גדול..

האינסטינקט זה לבוא בטענות ולמרוד

אדם צריך לדעת שהתפילה זה מקל ההליכה של האדם היהודי. החפץ חיים כותב באחד מספריו שאם האדם היהודי היה נוהג לדבר עם הקב“ה בארבע קירות ביתו, כמה צרות וייסורים היה חוסך מעצמו. ככל שאדם יותר זוכה להתחבר עם התפילה  כך הוא זוכה יותר ויותר להאיר בתוכו את הנשמה הא-לוקית גם התורה של האדם זה תורה אחרת לגמרי אחרי שהוא מתחבר עם התפילה. הנקודה השלישית זה ההתמודדות שלנו במצבים של הסתרת פנים – באופן טבעי ברגע שמורידים את האדם למצב של צמצום והסתרת פנים, יכול להיות שלוקחים לאדם את הסיעתא דשמייא בלימוד, יכול להיות שמעבירים את האדם איזה ניסיונות. אדם נכשל, באופן טבעי האינסטינקט של כולנו זה לבוא בטענות ולמרוד, לטעון כנגד הדבר הזה.

לא להתבלבל, זה חלק מהמציאות שלנו

רבי נתן כותב שהנקודה השלישית זה להאמין שכל מה שהשם עושה זה הכל לטובה. הנקודה הרביעית זה לדעת ולהבין שיש לנו יצה“ר כי ככה השם ברא אותנו. עכשיו המציאות זה שיש לנו יצה“ר שלא נחלש ולא מתייאש, הוא עזב אותנו ליומיים-שלושה ועכשיו הוא חזר רענן ומחוזק, צריך לדעת שהמציאות שלנו בעולם הזה זה מלחמה כנגד היצה“ר, היום אדם מלאך ומחר בבוקר והוא רחום יכפר עוון לאן הוא יכול להגיע, הוא יכול להרוג מישהו מרוב הכעס וההקפדות שלו, פתאום הוא רוצה את כל השיגעונות של העולם הזה – למה זה קורה? כי יש יצה“ר בעולם וככה השם רוצה שיהיה יצה“ר. צריך לדעת שמפעם לפעם יש מצב כזה, לא להתבלבל זה לא טעות, זה חלק מהמציאות שלנו, לקום בבוקר ופתאום יש לנו מציאות חדשה של מלחמה כנגד היצה“ר. המלחמה כנגד היצה“ר זה קודם כל סור מרע ועשה טוב, להשתדל בכל כוחותינו להתרחק מהרע ולעשות טוב אבל לא תמיד אנחנו מצליחים, גם אז לא להיבהל אלא ישר לעשות תשובה ולדבר עם השם, להתחבר עם הקב“ה בדיבור.
להתחבר עם השם כשלא הולך לנו טוב זה יותר גבוה מאשר כשהולך לנו טוב.

הפוסט פרשת לך לך תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ב הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם שנה חדשה אז נתחיל גם עניין חדש, נתחיל ללמוד את הסיפור משבעת הקבצנים זה הסיפור האחרון מסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, מקובל אצל אנ“ש שהסיפור הזה למעשה כולל בתוכו את כל התורות של רבינו, את כל המעשיות ואת כל השיחות, הכל נמצא בתוך הסיפור הזה, נגיד בקצרה הקדמה כללית לכל העניין של הסיפורי מעשיות – בתורה ס‘ רבינו מדבר על אדם שנפל
מכל השבעים פנים של התורה, במקום אחר רבינו קורא לזה הסתרה שבתוך
הסתרה, רבינו אומר שיש נפילה חלקית ויש נפילה שלימה..

הוא בכלל לא יודע שיש בורא

מה זה נפילה חלקית? אדם נמצא באיזה ירידה רוחנית, באיזה קושי, באיזה התמודדות אבל עדיין הוא יודע שיש בורא לעולם, הוא יודע שיש תורה והתורה היא אמת – זה נקרא נפילה מחלק מהפנים של התורה, אבל יש בחינה שאדם נופל מכל השבעים פנים של התורה שזה הסתרה שבתוך הסתרה ואז אדם בכלל לא יודע שיש בורא לעולם, אז ההסתרה עצמה שהוא נסתר מהקב“ה זה בעצמו הוא לא יודע, זה נקרא הסתרה בתוך הסתרה ולמעשה אנחנו רואים שהדור שלנו מאוד עובר את הבחינה הזאת של הנפילה מכל השבעים פנים של התורה, שאדם לא יודע את גודל ריחוקו מהקב“ה, למעשה כמעט כל הפוסקים אומרים על הדור שלנו על מי שנולד במציאות חילונית שזה בעצם ’תינוקות שנשבו‘ מכיוון שלא יודעים כלום – בעבר אמרנו שבזה יש הסכמה של כמעט כל הקהילות, גם הספרדים, גם החסידים וגם הליטאים פוסקים שהדור שלנו זה תינוקות שנשבו – הרב עובדיה יוסף זצ“ל כותב ב’יביע אומר‘ שאדם שנולד כחילוני למשפחה חילונית יש לו דין של תינוק שנשבה. החזון איש כותב את זה בהלכות שחיטה בתחילת הספר יורה דעה של החזון איש. בחסידות כמה כתבו את זה..

בשנייה אחת מוכנים למסור את הנפש!!

-הרבי מקאמרנא בספר נתיב מצוותיך אומר: אני נשבע בחי העולמים שכל הדור הזה (הוא חי לפני 150 שנה בערך) כולל כל אלה שגרים במדינת אשכנז (שם צמחה
כל תורת ההשכלה והציונות) כולם תינוקות שנשבו ובשנייה אחת מוכנים למסור
את נפשם למות על קידוש השם. ההסתרה שבתוך הסתרה זה למעשה המציאות
של התינוק שנשבה שהוא לא יודע כלום, הוא לא יודע שנסתר ממנו האמת ושם רבינו מדבר איך זוכים לעורר אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה להתקרב
אל הקב“ה, כל העניין של הצדיקים לעולם זה למסור את הנפש בשביל לקרב
את עמ“י להקב“ה, הוא מוכן לעשות את הכל כי הוא זוכה לראות את החשיבות
של עמ“י אצל הקב“ה לכן המסירות נפש הכי גדולה שלו זה לקרב אותנו להקב“ה..

דבר מאוד מפתיע

רבינו אומר איך אפשר לקרב אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה, שנפל להסתרה שבתוך הסתרה, רבינו אומר דבר מאוד מפתיע, ככל שאדם נפל להסתרה יותר גדולה כך צריך לגלות לו תורה יותר גבוה, ז“א שמי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה צריך לגלות לו את הרזין דרזין, הסודות הכי גדולים של התורה, מיד מתעוררת השאלה: הרי ספק אם יש מניין של צדיקים בדור שיש להם איזה נגיעה או איזה השגה בתורה כזאת גבוהה ובסודות כאלה גדולים ורבינו אומר שצריך לגלות את התורה הזאת למי שלא יודע שיש בכלל בורא לעולם ושהיה מתן-תורה, איך אפשר לגלות לו כזאת תורה?

נפל להסתרה שבתוך הסתרה

-רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שאפילו ת“ח עצומים אין להם השגה בתורה הזאת ומה רבינו אומר, שאדם שנמצא באיזה מקום בעולם בהסתרה הכי גדולה, אז ניסע אליו ונתחיל ללמד אותו רזין דרזין? בוודאי שמתעוררת פה מיד השאלה: איך אפשר לגלות כזאת תורה למי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה? רבינו אומר שכפי איך שהתורה היא כרגע א“א לגלות אותה, אבל רבינו אומר שצריך לעשות תחפושת לתורה הזאת, הכוונה להלביש את התורה הזאת בתחפושת וככה לגלות אותה לעולם, התחפושת זה סיפורי מעשיות משנים קדמוניות. למעשה הפנימיות של הסיפור זה כולל את כל סודות הבריאה אבל זה לא מובא כמו שהוא כי לאף אחד לא יהיה השגה ולאף אחד לא יהיה קשר עם הדבר הזה. כשאנחנו רוצים לעורר בתשובה את מי שנפל מכל השבעים פנים של התורה צריך לספר לו את הסיפור הזה. רבי נתן, רבי אברהם ועוד כותבים שזה דבר רוחני וברגע שיש את זה בעולם זה כבר פועל את הפעולה שלו, הנקודה הזאת זה דבר מאוד-מאוד חזק, עצם העובדה שנאמרה תורה כזאת, כש“כ אם מדברים מהתורה הזאת, אפילו שמבינים רק כטיפה מן הים, עצם העובדה שהסיפורים כבר נמצאים בעולם זה כבר הולך ופועל בעולם לעורר את נשמות ישראל

יש סגולה, לקרוא איתו ביחד את הסיפור

לפעמים רואים שאדם מגיע למצב שהוא לא מסוגל לשמוע שום דבר, אין לו כלים והוא לא מסוגל, הוא נמצא באיזה דמיון ורואים שאי אפשר לדבר איתו, יש סגולה פשוט לקרוא איתו ביחד את הסיפור הזה, ראינו את זה כמה פעמים, זה לא מובן איך אבל ניצוץ מתחיל להתעורר אצלו. בפנימיות זה כמו שרשב“י אומר בזוהר הקדוש שברגע שיש כבר את הזוהר בעולם זה כבר יפעל את הפעולה שלו – מפה לומדים יסוד מאוד גדול: כשלומדים תורה בפרט את התורה של הצדיק אז התורה
הזאת הולכת ופועלת בעולם והיא יכולה להחזיר אנשים בתשובה והיא יכולה לעורר

כל הבריאה זה לגלות את דרכי השמחה

עד עכשיו עשינו הקדמה קצרה לכל העניין של הסיפורי מעשיות שרבינו מלביש בזה סודות מאוד עמוקים של כל בריאת העולם וכמו שאמרנו הסיפור הזה הוא כולל את הכל. בעזרת השם נתחיל את המעשה: אספר לכם איך היו שמחים (רבי אברהם כותב  שמכאן לומדים שכל הסיפור הזה שזה כל הבריאה, זה לגלות בעצם את דרכי השמחה) מעשה פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. ועשה משתה גדול (שקורין באל). ובוודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאוד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בוודאי היה שמחה גדולה מאוד. והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדוכסים והשרים, והיו שמחים מאוד על המשתה.
וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיה שם שמחה גדולה מאוד. והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש (מקהלות זמר) וקאמעדייש (משחקי הצגות) וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה..

ע“י התורה עמ“י מנהיג את כל הבריאה

אחד היסודות בלימוד זה תמיד לראות למי רבינו מרמז בדמויות כדי להכנס בעצם לרובדים היותר עמוקים של הסיפור. במעשה פה המלך מרמז בעיקר על הקב“ה, הבן של המלך זה נשמות ישראל, ז“א שיש פה איזה מהלך שהקב“ה מסר את המלוכה לעמ“י, זה למעשה מתן תורה, ע“י לימוד וקיום התורה למעשה עמ“י מנהיג את כל הבריאה. יש פה נקודה מאוד עמוקה – המלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, אם המלך זה הקב“ה האם זה אומר שהקב“ה לא מלך? הרי כתוב פה שהוא מסר לנו את המלוכה – הרמח“ל כותב יסוד מאוד גדול בספר דרך השם, הרי הקב“ה הוא כל יכול ואין דבר שנסתר ממנו, אז מדוע בעצם הקב“ה צריך בבית-דין של מעלה מקטרגים ומסנגרים? יש בתי-דין למעלה וכמו שבעולם הזה יש מקטרגים ומסנגרים אז גם למעלה יש מקטרגים ומסנגרים..

נשמות של צדיקים ומלאכים

לפעמים יש מצבים שלא הקב“ה יושב בדין, לפעמים יש נשמות של צדיקים או מלאכים שנמצאים בדין ולפעמים הקב“ה בעצמו. בשעה שהקב“ה דן למה צריך מקטרגים ומסנגרים, וכי יש דבר שנסתר מעיניו של הקב“ה? אומר הרמח“ל יסוד השקפתי מאוד גדול: אין הקב“ה מנהיג את העולם ואת כל הבריאה לפי יכולתו אלא הוא מנהיג את הבריאה לפי רצונו. הקב“ה הוא כל יכול אבל הוא לא מנהיג ככה את הבריאה, הוא מנהיג את הבריאה כביכול הוא מוגבל, ז“א שהוא מסתיר את השלמות שלו כדי להנהיג את העולם וכל זה כדי לתת לנו את הכוח הזה ואז הוא נתן לנו את כוח הפעולה ואת כוח המלוכה בעולם, כביכול יש שיתוף פעולה ביננו לבין הקב“ה בהנהגת העולם. יש דברים שהקב“ה כביכול לא יכול לפעול את הפעולות האלה בלעדינו, הוא צריך אותנו בשביל זה, זה יסוד ראשון בהבנה שהקב“ה מסר לנו את המלוכה. ע“י התורה, המצוות, התפילות והמעשים הטובים שעם ישראל עושה, למעשה אנחנו קובעים איך תהיה הנהגת העולם

הצדיק יכול לבטל את רצונו של הקב“ה

רבי נתן אומר שכשאדם יודע שהקב“ה עושה ופועל את הכל בבריאה זה הנהגת הקודש. הנהגת קודש הקודשים זה לדעת שכל מה שהקב“ה עושה זה על פי המציאות והעבודה של עמ“י, זה הבנה ראשונה שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, כיצד הדבר מתקיים בפועל? יש דרך אחת שאנחנו יודעים וזה ’צדיק גוזר והקב“ה מקיים‘, כביכול הקב“ה מצד עצמו רוצה משהו והצדיק יכול לבטל את רצונו של הקב“ה ואת זה הקב“ה גילה למשה רבינו. בשעה שהקב“ה אמר למשה רבינו ’רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה‘ אפילו משה רבינו לא ידע שהוא יכול לפעול בתפילתו כדי להמתיק את הדין הזה..

לשנות כל מציאות בבריאה ע“י התפילה

משה רבינו שמע: עבודה זרה בהר סיני ארבעים יום אחרי שעמ“י שמעו ’אנכי השם א-לקיך‘?? משה רבינו לא ידע שיש לו כוח לבטל את הגזירה הזאת. רש“י כותב שבשעה שמשה רבינו התחיל לרדת להר סיני הקב“ה אמר למשה רבינו ’הרף ממני ואשמידם‘ ז“א הקב“ה מלמד את משה רבינו תורה מאוד גבוהה שגם משה רבינו לא ידע, הוא אומר לו: תניח לי ואני אכלה אותם – רש“י אומר שמכאן משה רבינו הבין את הרמז שהקב“ה רמז לו שהכל תלוי בו, הקב“ה מבקש רשות ממשה רבינו להשמיד את עמ“י – זה גילוי אחד שהקב“ה נתן כוח לעמ“י כביכול לבטל ולשנות את כל סדר ההנהגה והבריאה ואנחנו צריכים להתבונן מאוד בנקודה הזאת כדי להשיב את זה ללב שלנו כמה אנחנו יכולים לפעול בתפילה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו יכולים לשנות כל מציאות בבריאה ע“י תפילה – יש בדבר הזה הרבה נקודות

לפעמים האורות המקיפים מסתלקים..

באמת יש עוד חידוש גדול מאוד בדבר הזה, כתוב בגמרא ובזוהר הקדוש שהקב“ה לומד תורה, יושב במתיבתא דרקיעא ולומד תורה עם עמ“י, לפעמים חברותא ולפעמים הוא מעביר שיעור, לפעמים יש גם מחלוקות בנושאים הלכתיים וצריך לדעת דבר גדול מאוד בדבר הזה, כשיש מחלוקת בהלכה בשמיים זה לא איזה דבר מופשט אלא זה קובע סדרי הנהגה שלמים. ברגע שיש איזה הלכה בשמיים, ז“א
גם אם ההלכה לא קשורה עכשיו לענייננו ולמציאות שלנו, אבל באמת זה קובע הרבה מאוד כיצד הקב“ה מנהיג את הבריאה לכן לפעמים יש וויכוחים למעלה, כמו שבעולם הזה יש מחלוקות, יש וויכוחים בין חכמים ויש דעות, ככה זה גם למעלה. בתורה כ“א בליקו“מ רבינו אומר שע“י צעקה מולידין את המוחין, ויש התרחקויות שהמוחין והאורות המקיפים מסתלקים מהאדם, אז ככל שזה יותר מסתלק ככה האדם צריך יותר ויותר לצעוק, ז“א כגודל ההתרחקות ככה גודל הצעקה – בסוף התורה רבי נתן כותב ’הקושיה זאת הקשו במקום שהקשו, והוא ז"ל אמר על זה תרוץ כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש, ואחר כך זכינו לשמע כל התורה הנ"ל‘. בחיי מוהר“ן רבי נתן מסביר שאת הקושייה הזאת איך מולידים את המוחין כשהם מסתלקים, הקשו במקום שהקשו – איפה הקשו? במתיבתא דרקיעא..

כמובן שזה מקום אחר לגמרי

-רבינו שמע שקשה להם במתיבתא דרקיעא איך מולידין את המוחין כשהם מסתלקים, אז רבינו אמר לנו תורה כדי לתרץ להם את הקושייה, אנחנו הרווחנו תורה כתוצאה מזה שלא ידעו תירוץ למעלה בנקודה הזאת. פירוש הדבר שכמו שלומדים תורה פה ככה לומדים תורה למעלה, יש כללים, יש הלכות, יש יסודות, יש י“ג מידות שהתורה נדרשת בהם, יש משניות וכן הלאה, כל התורה יש להם למעלה וכמובן שזה מקום אחר לגמרי, זה רוחני אבל יש בחינה כזאת שמה שיש למטה ככה יש גם למעלה. לפי כמה שנים הזכרנו את הגמרא בבא מציעא שדנה בהלכות נגעים, יש שאלה איך ההלכה של
נגע צרעת שמטמא? זה כתם לבן וצומחת בתוכו שערה לבנה, אבל אומרת הגמרא שזה חייב להיות בסדר הזה, קודם יש כתם לבן שזה הנגע ואחר-כך צומחת שערה..

חכמים לא הסכימו להתבטל בהלכה הזאת

אם יש קודם שערה לבנה ואח“כ נגע מה הדין? אומרת הגמרא שזה טהור. שואלת הגמרא שאלה: אם ספק לנו מה קדם למה? אומרת הגמרא תיקו (לא יודעים), ואז אומרת הגמרא כשם שחלקו כאן למטה ככה במתיבתא דרקיעא חלקו בשאלה הזאת, כל חכמי מתיבתא דרקיעא אמרו טמא והקב“ה אמר טהור. אומרת הגמרא שחכמים לא הסכימו לוותר ולהתבטל להקב“ה בהלכה הזאת והקב“ה לא הסכים להתבטל לחכמים, שאלו במתיבתא דרקיעא מי יבוא להכריע לנו את ההלכה שנדע מי צודק?

אתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור

אומרת הגמרא שהחליטו שמכיוון שפה בעולם הזה יש חכם מאוד גדול ששמו רבה בר נחמני, מכיוון שהוא פוסק הדור בהלכות נגעים לכן יקראו לו למעלה וישאלו אותו והקב“ה וחכמים הסכימו להתבטל לדעתו של רבה בר נחמני – אז שלחו את הממונה להביא את הנשמות למעלה, שיביא את רבה בר נחמני למתיבתא דרקיעא, הגמרא אומרת שנשמתו עלתה למעלה ואז יצאה בת קול ואמר: אשרייך רבא שאתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור. רבה בר נחמני פסק במחלוקת הזאת כמו הקב“ה שבמקום של ספק הנגע הזה הוא טהור – על הגמרא הזאת אומר רבי צדוק הכהן מלובלין שמכאן אנחנו רואים שכשאדם לומד תורה בנקודת אמת עפ“י מידות
טובות ועפ“י יסודות התורה אזי כל הבריאה מתנהגת עפ“י התורה הזאת, זה מחייב את כל הבריאה – התורה שאנחנו לומדים היא בעצם מנהיגה את כל מציאות.
אמרתי על דרך האפשר שאנחנו צריכים ללמוד הרבה את התורה של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ כי כשאנחנו לומדים את התורה של אין ייאוש אנחנו קובעים שאין ייאוש, זה לא רק שאנחנו מתחזקים בעצמנו, אנחנו קובעים שיש הנהגה בבריאה של אין שום ייאוש וזה יותר ויותר מתגלה לנשמות, זה הנהגה שיורדת לעולם

רואה שפתאום מביאים לדין מישהו חי….

יש ספר שנקרא דעת תורה של המהרשד“ם, באחת המהדורות הוא כותב בהקדמה סיפור: פעם אחת בסוכות הוא היה בסוכה בשעת הצהריים והוא נרדם, הוא חלם חלום והוא רואה שהוא נמצא בבית דין של מעלה והוא יושב בצד ומסתכל איך דנים, פתאום הוא רואה שמביאים לבית-דין מישהו חי שהוא מכיר מהעולם הזה ודנים אותו – הוא היה יהודי צדיק וירא שמיים ודנו אותו על חילול שבת שהוא עשה, והבית דין הסתפקו אם זה נקרא חילול שבת או לא נקרא חילול שבת, הם לא ידעו מה להחליט אז הם אמרו: מכיוון שפוסק הדור המהרשד“ם נמצא פה אז נשאל את פיו מהי ההלכה. הם שאלו אותו מה דעתו על הדבר הזה, הוא אמר להם שיש בפירוש של הרמב“ם שתי דרכים איך הרמב“ם פירש את הגמרא שדנה בשאלה הזאת, לפי הפירוש הראשון זה כן נקרא חילול שבת ולפי הפירוש השני של הרמב“ם זה לא נקרא חילול שבת..

ז“א שהקב“ה נתן לנו כזה כוח

אמר להם המהרשד“ם: מכיוון שהרמב“ם פירש את הגמרא בשתי דרכים ולפי הדרך השנייה אפשר ללמוד שזה לא חילול שבת לכן אתם יכולים לסמוך על הדרך השנייה של הרמב“ם ולפסוק שזה לא חילול שבת – הם קיבלו את דעתו. הנקודה הזאת זה גם חלק מהעניין של מסירת המלוכה לבנו בחייו, זאת אומרת שהקב“ה נתן לנו כזה כוח.
רבינו האר“י הקדוש בספר ליקוטי תורה על פרשת בראשית שואל מדוע התורה מתחילה באות בית ולא באות אלף? מכיוון שהתורה לא באמת מתחילה מההתחלה. ’בראשית ברא א-לקים‘ כל הסיפור מתחיל משלב מסויים, התורה בעצם מתחילה לספר לנו את סיפור הבריאה מתחילת הבריאה הגשמית אבל קודם לכן היה בריאה רוחנית ועל זה התורה לא מספרת לנו, ז“א שיש עוד עולמות נסתרים של תורה שזה בכלל לא כתוב בתורה, זה נרמז בתורה אבל לא כתוב במפורש

אז התחילה להתגלות התורה של האלף

אומר רבינו האר“י שיש תורה של ’בית‘ שזה בראשית אבל יש תורה של ’אלף‘ – מתי מתחילים לגלות את התורה של האלף ומתי הבריאה והנשמות יכולות לגלות את התורה של האלף? ’אנכי השם א-לקיך‘ עשרת הדיברות מתחילים באות אלף. בשעה שהקב“ה נתן תורה לעמ“י, רק אז התחילה להתגלות התורה של האלף, זאת-אומרת
עד שעמ“י לא קיבל את התורה, יש עולמות שלמים של תורות, חוכמות והשגות שלא היה אפשרות בתחילה להתחיל לגלות אותם בבריאה – מתי זה התחיל להתגלות?

עכשיו אנחנו נמצאים בין סוכות לחנוכה:

-זה התחיל להתגלות בשעה שהקב“ה נתן תורה לעמ“י. ברגע שהמלך (הקב“ה) נתן לנו את התורה למעשה עכשיו אפשר להתחיל לגלות את הסודות של האור הגנוז. עכשיו אנחנו נמצאים בין סוכות לחנוכה, יש איזה נקודת חידוש נפלאה מאוד בעניין של חנוכה, כתוב שבשעה שהקב“ה ברא את אדם הראשון ביום שישי אז הקב“ה החזיר את האור הגנוז להאיר בבריאה עוד 36 שעות, עוד 12 שעות של יום שישי של הבריאה. בכניסת השבת כשאדם הראשון חטא הקב“ה רצה לגנוז את האור בגלל החטא ואז באה השבת ואמרה להקב“ה: בשבילי תשאיר את זה עוד 24 שעות. הקב“ה הסכים – אומרת הגמרא בירושלמי שמכאן יוצא שהאור הגנוז האיר בנוסף עוד 36 שעות. יש ספר שנקרא ’הרוקח‘ והחיד“א, הבני יששכר ועוד צדיקים רושמים שכל חידוש שכתוב בספר הרוקח הוא קיבל את זה מאליהו הנביא. בספר הרוקח הוא אומר חידוש מאוד גדול בעניין של השלושים ושש שעות האלה: סה“כ כל הנרות של חנוכה יש לנו 36 נרות וכל נר מאיר שעה אחת מהאור הגנוז – עפ“י מה שכתוב בספר הרוקח היו הרבה צדיקים שהיו יושבים ליד הנרות חצי שעה ולא עושים שום פעולה..

בחנוכה יש בחינה של הארת האור הגנוז

לפי היסוד הזה כותב הבני יששכר שבעצם בחנוכה יש בחינה של הארה של האור הגנוז, ויש על זה הרבה-הרבה דברי תורה והלכות שנאמרו על העניין הזה שלמעשה מאיר לנו בחנוכה, עכ“פ בשעה שהנרות דולקים, בחינה של האור הגנוז – יש לזה נפקא מינא מאוד גדולה לנושא מסויים, עכשיו כל הפעולות הרוחניות שאנחנו עושים אנחנו מכוונים עפ“י זה שאנחנו בגלות. בזמן שבית המקדש היה קיים המציאות הרוחנית היא אחרת לכן גם הפעולות והכוונות הם שונות מזמן הגלות לזמן שיש את בית המקדש

רוצה שאנחנו נעשה את זה

בשעה שהנרות דולקים, עפ“י הכוונות והייחודים העליונים הרבה מקובלים כותבים שבשעה שאנחנו עומדים מול הנרות, אנחנו נמצאים בזמן בית המקדש לכן זה גם אחת הסיבות שאי אפשר להגיד תיקון רחל בחנוכה כי רחל זה השכינה שהיא בגלות, עכשיו היא לא בגלות – יש לדבר הזה הרבה השלכות שבעצם בחנוכה מאיר האור הגנוז, לכאורה אם זה אור רוחני כ“כ גבוה אז המצווה של חנוכה זה דאורייתא או דרבנן? דרבנן, והמניין שלה בסדר המצוות היא האחרונה, ז“א שהמספר שלה בסדר המצוות זה שש-עשרה – על זה שואל הבני יששכר: אם זה אור רוחני כ“כ גבוה אז למה התורה בעצמה לא נתנה לנו את זה? התורה רוצה שאנחנו נעשה את זה, ע“י המסירות נפש של החשמונאים כשצדיקים מוסרים את הנפש, הם מגלים השפעות והארות ומדרגות יותר גבוהות מאשר התורה עצמה

הוא מצא רימון, תוכו אכל וקליפתו זרק..

נתבונן בעוד נקודה אחת – יש מעשה בגמרא במסכת חגיגה דף טו עמוד ב‘ שמספרת על רבה בר שילא שפגש את אליהו הנביא. רבה שאל את אליהו הנביא: מה הקב“ה עושה עכשיו? אמר לו אליהו הנביא: עכשיו הקב“ה אומר דברי תורה בשם חכמים אבל בשם רבי מאיר הוא לא אומר. שאל רבה: מה הסיבה? אמר לו אליהו הנביא: מכיוון שרבי מאיר למד תורה מאלישע בן אבויה (’אחר‘) אחרי שהוא התפקר לכן הקב“ה לא רוצה להגיד דברי תורה בשמו. שאל אותו רבה בר שילא: אבל הרי ידוע שרבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק, הוא ידע לברר את הפסולת של התורה של אלישע בן אבויה אז למה הקב“ה לא רוצה להגיד דברי תורה בשמו? אמר לו אליהו הנביא: עכשיו הקב“ה אומר: מאיר בני אומר, והוא התחיל להגיד דברי תורה בשם רבי מאיר. הזכות שרבה בר שילא אמר על רבי מאיר זה עכשיו מיד התקבל למעלה והקב“ה התחיל להגיד דברי תורה בשם רבי מאיר – עד היכן הדברים מגיעים.

לא רק איזה עצה טובה בתיקון המידות

-וכי הקב“ה לא יודע את הלימוד זכות הזה? הקב“ה רוצה שאנחנו נלמד זכות וזה גם הבחינה של עד היכן פועל העין טובה והלימוד זכות שלנו – חז“ל אמרו לנו במסכת אבות ’והוי דן את כל האדם לכף זכות‘, זה לא רק איזה עצה טובה בתיקון המידות זה בעצם דרך בהנהגת העולם, אתה תסתכל בעין טובה וזה בעצם פועל שכל העולמות יסתכלו בעין טובה – זה קצת ראיות לזה שהקב“ה מסר את התורה לעמ“י וזה המלוכה, וע“י זה משנים למעשה ופועלים על כל סדר ההנהגה של הבריאה

אני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לרדת..!

רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: וכשנעשו שמחים מאוד עמד המלך ואמר
לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה,
בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה.
וכשתהיה בשמחה – גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן
אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך
יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה –
אזי אהיה בשמחה יתרה מאוד. רבינו אומר פה שהמלך אומר לבן שלו: אני
חוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה וכבר אני אומר לך את העצה
מה לעשות בשעה שאתה יורד מן המלוכה. העצה שרבינו נותן לנו פה
זה בעצם התיקון של הירידה מן המלוכה וזה בעצם להיזהר מאוד מנקודת העצבות..

שצריך לדייק ולהבין כל מילה אצל רבינו

-לראות איך אתה מחזיק את עצמך בכל מיני עצות למרות שאתה יורד מהמלוכה. הלכה למעשה ירידה מהמלוכה זה הסתלקות המוחין, מסתלקים מהאדם כל המוחין שלו והוא נכנס לקטנות הדעת ולצמצום. כשאנחנו נכנסים להסתרה אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים לעשות שטויות וליפול למחשבות לא טובות, לדיבורים לא נכונים ולמעשים לא נכונים, כי ברגע שהאור הא-לוקי מסתלק מאתנו אנחנו מיד מתחילים להתבלבל וזה כל הבלבול שלנו בעולם – המלך אומר: אני חוזה
בכוכבים שאתה עתיד לרדת מן המלוכה, לכאורה מה זה הלשון הזו? רבי נתן אומר שצריך לדייק ולהבין כל מילה אצל רבינו. מה זה הלשון הזו חוזה בכוכבים? רבינו
יכל להגיד אני יודע, אני רואה, אני חוזה, אבל למה דווקא העניין של חוזה בכוכבים?

חוקים קבועים וחלק מהם שיהיו ירידות

ידוע שכל המערכות של הבריאה נבראו לפי חוק קבוע וזה הטבע. רבינו אומר: כמו שיש חוקים קבועים בתנועת הכוכבים, גם ברוחניות יש חוקים קבועים והיסוד של החוקים הקבועים זה שיהיה לך ירידות – יש במתוק מדבש על הזוהר הקדוש שאומר כך: כי כן יסד מלכו של עולם שתקדים ממשלת הקליפה לקדושה ושום דבר לא יכול להגיע לתיקנו בלתי שירד קודם כל לתוך החושך והקליפה וכן יסד המלך – זה חלק מההנהגה של הבריאה וא“א שזה יהיה אחרת, זה מה שרבינו אומר לנו פה..

שלא יהיה לך עצבות, רק תהיה בשמחה

-אתה תדע לך שיהיה לך ירידות, אני בראתי את העולם ולכל נשמה יהודית יהיה לפי בחינתה ירידות רוחניות, הסתרות, צמצומים, קשיים ומלחמות – זה החוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה, וכבר הוא אומר לו נקודה פנימית ועמוקה מאוד: תדע לך שיסוד העבודה שלך שם זה שתי דברים: בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה. שלא יהיה לך עצבות זה סור מרע, להיות בשמחה זה בחינת העשה טוב של העבודה הזאת. צריך להבין קצת מדוע רבינו מעמיד על נקודת השמחה למעשה את כל העבודה, נכון שזה היסוד אבל יש לנו תורה, חוכמות
וכ“כ הרבה דברים לעשות אבל רבינו מעמיד את כל הבניין על היסוד הזה: ראה להיות בשמחה בשעה שאתה יורד מהמלוכה – באמת זה כתוב בתורה בפרשת כי תבוא

תחת אשר לא עבדת את השם בשמחה

בפרשת כי תבוא כתוב ’תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל‘ – רואים גם שהתורה מקפידה על הנקודה הזאת שכל הדין בעולם מתעורר תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה. צריך להבין מדוע הנקודה של השמחה היא כ“כ יסודית שהכל עומד על הנקודה של השמחה. רבינו אומר פה יסוד מאוד גדול: השמחה היא לא עוד איזה מידה או טבע או מצב של האדם אלא השמחה מגלה איפה באמת האדם נמצא באמונה, פירוש הדבר שאמונה אמיתית בהכרח מולידה שמחה בלב האדם, זה תלוי בזה. לכאורה אני עכשיו במצב מצער, יש מצבים שבהם אדם נמצא במצב מצער, א“א להכחיש את המציאות, אבל כל העניין של האמונה האמיתית זה לחבר אותנו כל הזמן עם הבחינה הזאת שהשם עושה את הכל, זה יסוד ראשון. היסוד מעל זה שכל מה שהשם עושה הכל לטובה וכפי כמה שזה מאיר לנו בלב ככה אנחנו זוכים לנקודת השמחה כי באמת אין שום טעות וקלקול

שזוכים להאיר את הנק‘ הזאת ללב שלנו

בוודאי שכל מעשה הבריאה הם רק לטובתנו כולל הכל וזה כלל שאין יוצא מן הכלל, גם הירידות הרוחניות, ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה, פירוש הדבר ששלמות הדעת ושלמות האמונה זה שאנחנו מתבוננים בנקודה שהקב“ה עושה את הכל וכל מה שהוא עושה הכל לטובה ועוד יותר שלמות זה שאנחנו זוכים להאיר את הנקודה הזאת ללב שלנו, כשאנחנו מתקשרים עם הנקודה הזאת שהקב“ה עושה את הכל וכל מה שהוא עושה הכל לטובה, הנשמה היהודית מתחברת למעשה עם האין סוף..

זוכים להתעלות מעל כל בחינת הבריאה

-אדם מקבל כוחות מעל לטבע ומעל למציאות העולם ומציאות הבריאה, בעומק הדבר יש לנו שורש שהוא מעל לבריאה, ז“א שכל המשברים של הבריאה, הכל יכול להתהפך לטובה ואיך אנחנו מתחברים עם המקום הזה? שהשם עושה
את הכל והכל לטובה, כפי השמחה שאנחנו יכולים להאיר בנו מההסתכלות הזאת ומהדעת הזאת ככה אנחנו זוכים להתעלות מעל כל הבחינה של הבריאה.

הפוסט פרשת נח תשפ"ו | מתחילים עם המעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בשבוע שעבר היינו בסוף המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, נזכיר
בקצרה את סוף המעשה ובעזרת השם נתקדם. כמו שדיברנו המעשה הזה הוא למעשה המעשה של כל אדם יהודי, שיש בתוכו בן מלך ואנחנו באמת בן מלך שזה הנשמה הא-לוקית אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן לנו גם נפש בהמית וכל החיים אנחנו בעצם מבררים את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, פירוש הדבר להאיר ולהעצים בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית שזה מידות לא טובות ותאוות מיותרות וכו‘

מה טבעו ומהותו של הכיסא

בסוף הסיפור היה לבן מלך האמיתי משימה אחרונה שזה למעשה העבודה האחרונה שהוא היה צריך לעשות – הוא הגיע למדינה והוא היה צריך לתקן את שם המדינה, השם של המדינה המתוקן זה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכמו שדיברנו זה מרמז על האמונה השלימה כי המדינה זה ענייני העולם והמלך זה מרמז על המלכות של הקב“ה, עיקר כוונת הדברים שהאמונה בתוכנו שלימה ואז אנחנו גם בדעת, גם במחשבה וגם בלב הרבה יותר מרגישים את מלכות השם הרבה יותר מאשר מלכויות של העולם הזה ועדיין יש הרבה עבודה בדבר הזה. העבודה האחרונה שהיתה לבן מלך האמיתי זה לדעת את ’סוד הכיסא‘, המלך שהיה לפני כמה דורות במדינה עשה כיסא ואף אחד לא הבין את טבעו ואת מהותו של הכיסא ומהו העניין של הכיסא, אמרו לו: אם אתה תבין ותדע לתקן את עניין הכיסא אז אתה תקבל את המלוכה ובאמת תחזיר את השם של המדינה לשם המתוקן שזה המדינה טיפשית והמלך חכם. כשהבן מלך האמיתי התחיל להסתכל על הכיסא
הוא ראה שיש כמה חסרונות בכיסא, דבר ראשון הוא ראה שיש תבליט של חיות מעץ על הכיסא, ליד הכיסא היה שולחן ומנורה ומיטה והוא ראה שצריך לשנות קצת את הסדר של כל הפרטים האלה

השושנה שצריכה להיות למעלה חסרה

-הבן מלך האמיתי ראה את עומקם של הדברים והוא ראה שצריך להזיז קצת את החיות, את המיטה, את השולחן ואת המנורה, זה פעולה אחת. דבר נוסף מהכיסא יוצאים דרכים והדרכים חצובות בקיר, בחומה ובארץ ואף אחד לא יודע מה מהות הדרכים האלה ואי אפשר גם ללכת בדרכים האלה כי אם אדם הולך בדרכים האלה אז אחרי כמה זמן יש שם כל-מיני חיות טורפות וכל החיות האלה הם מזהב ואם אדם מתקרב לחיות האלה אז הם טורפים אותו, אז מה המהות של הדרכים והחיות האלה אף אחד לא הבין את זה אבל הפרט החשוב ביותר שהוא התבונן על הכיסא הוא
ראה שיש שושנה שצריכה להיות למעלה במקום הכי גבוה בכיסא ועכשיו היא חסרה

כולם מחכים לניגון

הבן מלך האמיתי הסתכל על הכיסא וראה שעכשיו השושנה מונחת למטה ואז הוא הבין את כל הסוד של הכיסא, הוא שינה את כל הפרטים ושם כל אחד במקומו והעיקר
זה שהוא העלה את השושנה למעלה, ואז כשהוא העלה את השושנה למעלה
הכיסא התחיל לנגן ניגון מופלא מאוד שכל הבריאה מהמלאכים הגדולים
ביותר ועד הנבראים בעולם שלנו, כולם מחכים לניגון הזה וזה בעצם הניגון של הגאולה

יד על כס י-ה מלחמה להשם

לאחר מכן הבן מלך האמיתי אמר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני באמת בן מלך ואתה בן שפחה – בכל הפרטים האלה רבינו למעשה מרמז על תורות ויסודות וחוכמות מאוד-מאוד עמוקות בכל פרט ופרט שציינו, התחלנו קצת להתבונן בעניין השושנה, נחזור על זה ונמשיך. כל פרט ופרט בעצם כולל עניינים מאוד עמוקים שכוללים את כל העבודה של עמ“י הן בכלליות והן בפרטיות הן בכלליות הדורות, למעשה העבודה שלנו זה לתקן את הכיסא הזה וכל פרט בתיקון הכיסא שציינו עכשיו הכל זה למעשה יסודות מאוד גדולים. נתחיל לראות מה רבינו מרמז בזה – דבר ראשון כמובן שעניין הכיסא מרמז על מה שכתוב ’כי יד על כס י-ה מלחמה להשם בעמלק מדר דר‘ ואין הכיסא שלם
כמו שחז“ל אומרים, הקב“ה נשבע שעד שלא יהיה הכיסא שלם יש לו מלחמה בעמלק – הכיסא שבסיפור והכיסא שבתורה ובחז“ל זה אותו כיסא – מה המשמעות בעצם של כיסא הכבוד שהוא עדיין לא שלם? הכיסא מרמז על
סדר ההתגלות וההנהגה של הקב“ה בכל הבריאה כולה לכן כיסא הכבוד נמצא במקום מאוד-מאוד גבוה בבריאה, גם אצל המלאכים יש עולמות וכיסא הכבוד נמצא בעולם העליון ביותר ומשמעות הדבר בעצם שכל ההנהגה וכל המלכות של הקב“ה היא מתגלית בסוד תיקון הכיסא, ברגע שהמלכות של הקב“ה שלימה אז אין אפשרות ליצה“ר לעשות שום דבר וזה השחיטה שלו וזה הביטול שלו

ישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות פה

כל מה שהיצה“ר יכול לפעול, להטעות אותנו, לבלבל אותנו ולבלבל את כל העולם זה אך ורק כי אין גילוי שלם של מלכות של השם וזה מה שמובא בספרים: הסתרת פנים והעלמה, כל זה למעשה נרמז בעניין הכיסא לכן שלמות כיסא הכבוד זה למעשה ימות המשיח וזה גילוי שלם של מלכות הקב“ה. בימות המשיח אין אפשרות ליצה“ר לפתות מישהו לעשות עבירה. כתוב בגמרא שישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות במציאות, הוא כבר לא יכול להטעות, לכן כתוב במדרש שבאלף השביעית אדם יבוא לקטוף תאנה בשבת והוא יראה אור רוחני מעל לתאנה: ’אסור לקטוף אותי בשבת‘..

כל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה

בימות המשיח כל הבריאה למעשה תגלה את המלכות של הקב“ה וזה המושג הכיסא השלם, כל מה שדיברנו בעניין הכיסא זה מרמז מהם הדרכים ומה העבודה שלנו כדי לתקן את הכיסא, הנקודה היסודית ביותר זה עניין השושנה, התחלנו לדבר על זה בשבוע שעבר, רק נזכיר איפה זה מובא, הזוהר הקדוש מתחיל בספר בראשית אבל יש הקדמה לזוהר גם מפי רשב“י ותלמידיו ולמעשה המשפט הראשון בהקדמת הזוהר זה סוד השושנה, שם הזוהר הקדוש אומר שלשושנה יש חמש עלים ירוקים ושלוש-עשרה עלים אדומים, הזוהר מגלה סודות בעניין העלים, זה מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים – הזוהר הקדוש אומר שכל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה, על סמך הזוהר הזה תיקנו בלשם יחוד שלפני התהלים ’ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה‘ זה אותה שושנה שרבינו מדבר פה

כל אחד בעצם מאתנו כלול מכל העולמות

עיקר עבודתנו בעולם זה לתקן את עניין השושנה, צריך להבין קצת הלכה למעשה למה מרמז עניין השושנה, יש יסוד מאוד גדול שהרבה מהצדיקים והמקובלים הגדולים מלמדים אותנו את היסוד הזה, כל מה שכתוב בעולמות הרוחניים עד שורש כל העולמות זה מתחילת המדרגות ועד סוף המדרגות, הכל למעשה מצטייר בתוך האדם עצמו, לכן כתוב בספר היצירה שהקב“ה ברא את העולם בשלוש מושגים שנקראים עולם, שנה ונפש – כל מה שיש בעולמות וכל מה שיש בזמן הכל זה בנפש האדם, כל אחד מאתנו למעשה כלול מכל העולמות, מכל הבחינות ומכל המדרגות. השושנה מרמזת על מציאות ומהות בנפש האדם, שזה למעשה קיים בנו מבריאת העולם וככה הקב“ה ברא אותנו. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על זה שהשושנה מרמזת על היסוד הזה שכולנו נבראנו חסרים, כל אחד בעולם הזה הוא חסר ואנחנו לעולם נחפש איך להשלים את החיסרון הזה, אין לנו בחירה לא להשלים את החיסרון, אנו מוכרחים בחיפוש השלמת החיסרון

הכותרת של כל זה: ’תענוג‘

החיסרון שחסר לנו זה למעשה חיות, שמחה, אושר, מונחת הנפש, שלוות הנפש והכותרת של כל זה היא ’תענוג‘- אומר הרמח“ל בתחילת הספר ’מסילת ישרים‘: לא נברא האדם אלא להתענג.. ז“א שלמעשה אנחנו מוכרחים בתענוג הזה. מעצם הבריאה שלנו אנחנו מוכרחים בחיפוש התענוג
אבל מכיוון שהקב“ה רוצה שתהיה עבודה שנעבוד אותו מתוך קושי ומתוך מסירות נפש לכן הקב“ה נטע וזרע בעולם ניצוצות של תענוג שזה לעומת זה עשה א-לקים,
יש את התענוג שבא מצד הקדושה שאנחנו יכולים להתחבר אליו על-ידי התורה, על-ידי מצוות, על-ידי מעשים טובים,
תפילה, התבודדות וההתקשרות עם הצדיקים שמגלים לנו את העצות ואת
הדרכים איך מתחברים עם התענוג של הקב“ה אל בשביל הבחירה יש
גם תענוגים אחרים שזרועים בעולם הזה שזה עוגות קצפת, שניצלים, קצת כסף וכו‘

התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו…

העבודה שלנו והרבה פעמים גם צריך בחינה של מסירות נפש, זה לדעת איזה בחינה אנחנו בוחרים ומשתדלים להתחבר, האם אנחנו משתדלים להתחבר עם התענוגים שבאים מצד הקדושה או עם התענוגים שבאים מצד העולם הזה, כמובן שיש אין-סוף הבדלים בין התענוג של הקדושה לבין התענוג של הצד האחר ואין כמובן שום ערך והשוואה, התענוג של להיות עם הקב“ה זה פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה, אבל בשביל הבחירה קשה יותר להתחבר עם התענוגים של הקב“ה ועם האור
הא-לוקי, לעומת זה התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו, בפרט בעקבתא דמשיחא יש שווקים והיצה“ר פותח כל יום את היריד שלו עם הרבה דוכנים והרבה פעמים
יש מבצעים אפילו בחינם, רק תבוא ותיקח, לכן זה יוצר את המציאות של המלחמה..

פעולה או מעשה שאנחנו הולכים לעשות

השושנה זה סוד התענוג לכן זה גם לשון של נוקבא. שושנה זה גימטריה 661 כגימטריה אסתר, כל העניין של אסתר המלכה זה סוד ירידת נשמות ישראל לגלות לארמון של אחשוורוש שם מציעים פיתויים, זה נקרא שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא. בנפש שלנו גלות השכינה היא כאשר אנחנו צריכים לקבל חיות מבחינת תענוגי העולם הזה שלא בדרך הקדושה ולא בדרך התורה, זה למעשה עיקר גלות השכינה – מה שאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא או לשם יחוד קדושא בריך הוא ושכינתו, עיקר כוונתנו והתוכן העמוק והפנימי של הלשונות האלה, עיקר הכוונה שאנחנו מכוונים זה שאותה מצווה שאנחנו הולכים לעשות או פעולה שאנחנו הולכים לעשות או המעשה טוב שאנחנו הולכים לעשות, כוונתנו היא להאיר
את נשמתנו בתענוג הא-לוקי וע“י זה יתבטל הרצונות שלנו והמשיכה שלנו אחרי תענוגי העולם הזה, כמעט כל הבריאה וכל התורה עומדת על הנקודה והבחינה הזאת.

הרבה פעמים אדם עומד במצבים כאלה

מה שכתוב בחז“ל ואנחנו רואים את זה הרבה בספרים שהגלות הכי קשה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, העקבתא דמשיחא, עיקר הכוונה במושג של העקביים זה שהשושנה יורדת למקום הכי נמוך שהיא הייתה אי-פעם לכן היום עיקר הגלות היא לא מחוצה לנו אלא היא גלות יותר קשה היא נמצאת בתוכנו ובתוך הנפש של האדם הרבה פעמים אדם עובר כל מיני מצבים כאלה שהוא רוצה להתחבר עם הקדושה ולכאורה לא נותנים לו, על כל פנים יש קשיים גדולים מאוד, למעשה זה הניסיון של העקבתא דמשיחא. השושנה שזה הצורך הפנימי שלנו לקבל תענוג נמצאת בתוך גלות לכן אנחנו עוברים כ“כ הרבה קשיים וכ“כ  הרבה ניסיונות והתמודדויות במקום הזה אבל רבינו אמר יסוד: מתכלית הירידה לתכלית העלייה, יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה שמה שרבינו אמר שנשמות ישראל יורדים אם זה בכלליות הדור ואם זה בפרטיות אצל כל אחד, יורדים למטה-למטה מצד השושנה שנמצאת למטה לניסיונות, לקשיים ולהתמודדויות מאוד קשות וצריך לדעת בזה יסוד מאוד גדול: אם אדם זוכה אז ככל שאדם יורד יותר למטה ככה הוא יכול לעלות יותר למעלה..

זה מתחיל ממינוס 1,000,000

-אם אנחנו נגיד את זה במשל מתמטי אז אם אדם ירד למינוס אלף אז עכשיו הוא יכול לעלות לפלוס אלף, בדור שלנו זה מתחיל ממינוס מיליון והלאה – צריך לדעת שאדרבה, אנחנו יכולים לעלות למקום מאוד-מאוד גבוה,
כי עומק הירידה היא סיבה לעלייה הכי גדולה. אמרנו
שכל הנקודה של הירידה זה תיקון השושנה שנמצאת למטה כמו שאומר רבינו בסיפור, ז“א שהתענוג והמשיכה של התענוג נמצאת למטה.

בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר לנו

למעשה המהלך של הדרך של העולם הזה שבהתחלה היצר הרע מפתה את האדם, בדור שלנו אנחנו רואים את זה ולא צריך הרבה להרחיב בזה כי זה בגלוי בכל רגע ורגע מפתים את האדם לרדת למטה, ברגע שאדם מתפתה אז באיזשהו מקום האדם האמין שיש  משהו במקום הזה לכן הוא הלך למקום הזה, הנקודה של התשובה בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר אותנו ורימה אותנו. באמת חייב להיות ניצוץ של תענוג אבל ככל שאדם יותר זוכה להתבונן ולהכנס בעומק התשובה הוא רואה יותר ויותר שבאמת שיקרו אותו ועבדו עליו, למעשה כמעט כל בעל תשובה בדור שלנו צריך להגיע למקום הזה ולראות: עד אותו רגע שהתחלתי לקבל את הניצוץ של התשובה, בעצם עבדו עליי, שיקרו אותי ורימו אותי – מי רימה? היצה“ר רימה אותנו, הוא הראה לנו כאילו יש בבריאה כל מיני גני-עדן, רק תגיע לשם. כל אחד מה שעבר והיה צריך לעבור, עכשיו בתשובה צריך לאט-לאט לזהות כמה היצה“ר שיקר אותנו..

גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר….

ככל שאדם מזהה יותר ויותר כמה שהיצה“ר בעצם רימה אותו ושיקר אותו, אדם כועס על היצה“ר וזה טוב מאוד לכעוס על היצה“ר, זה טוב לכעוס על זה שהוא שיקר אותנו וממשיך לשקר אותנו, זה כעס דקדושה, ואז מהמקום הזה האדם זוכה לקבל עלייה מאוד גדולה, מהכעס הזה ומהתרמית הזאת שהיצה“ר רימה אותנו האדם עולה למקום הכי גבוה, מתכלית הירידה לתכלית העלייה. ידוע שיש שתי בחינות עיקריות במלכוד של היצר, אחד זה ממון והשני זה התאווה הידועה (ניאוף). ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות שהוא הסתפק בדברי רבינו מה ניסיון יותר גדול התאווה הידועה או ממון, היום אנחנו יכולים להגיד שזה שתי חברים שביחד עובדים עלינו ועוקפים אותנו מכל הכיוונים. גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר עליו מה שעבר עליו, ברגע שהוא מזהה: היצה“ר עבד עליי ורימה אותי, הוא אמר לי שיש באיזה מקום בעולם גן-עדן, נסעתי לשם בהכנה לגן-עדן, עשיתי הכנות כדי להגיע למקום הזה אבל הלכה למעשה, היום אני יכול להגיד לך שהוא שיקר אותי, הוא עבד עליי ורק החריב לי את החיים – ככל שמזהים את זה יותר ככה האדם עולה יותר ויותר, מתכלית הירידה לתכלית העלייה ז“א אלה שירדו הכי נמוך יכולים לעלות הכי גבוהה.

אם היו יודעים את ההלכה לא היו בוכים

יש שאלה שקשורה לפרשת בלק: כתוב שזמרי בן סלוא הגיע לסנהדרין ’והמה בכים פתח אהל מועד‘ רש“י אומר למה הם בכו, הם לא בכו בגלל שהם ראו את העבירה של זמרי בן סלוא, הם בכו בגלל שנשתכחה מהם ההלכה מה עושים עם מקרה כזה. אם הם היו יודעים את ההלכה הם לא היו בוכים, הם היו הורגים אותו במקום, מפה רואים שצדיקים לא בוכים על מה שקורה בעולם הזה, הם בוכים ברגע שהם שוכחים מה שהקב“ה רוצה מהם וזה עיקר הבעיה, על זה הם בכו. רש“י מביא את דברי חז“ל למה הם שכחו, כדי שפנחס יבוא ויטול שכרו, זה מצווה שמיודעת לפנחס מלכתחילה ובאמת הוא עשה אותה בשלמות, אז מה הכוונה יבוא פנחס ויטול שכרו?

הבעש“ט, פרי הארץ ור‘ צדוק

על מה מגיע לפנחס השכר שהוא יעשה את המעשה הזה ולא משה רבינו או אהרן או צדיק אחר? מה עשה פנחס שהוא ראוי לעשות את המעשה הזה? לא רש“י ולא המדרש אומר על מה פנחס היה ראוי לזה, זה מאוד מעניין, זה כתוב בכמה מקומות היסוד הזה, בשבחי הבעש“ט על התורה, בספר פרי הארץ ור‘ צדוק הכהן מלובלין גם מביא את הנקודה הזאת ויש עוד ספר שנקרא גליא רזא שגם הוא מביא את היסוד הזה, כתוב שם חידוש גדול מאוד: פנחס זכה לעשות את הבחינה השלימה ביותר של קנאת
השם, אומרים חז“ל שפנחס היתה לו בחינה שהוא היה בעל תשובה על הנקודה הזאת

בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון

מה הכוונה שפנחס היה בעל תשובה על הדבר הזה? האם שמענו אי פעם שלפנחס היה קשר עם כזה דבר? זה לא כתוב בשום מקום. נזכור שפנחס הוא הבן של אלעזר הבן של אהרן ואלעזר התחתן עם בת פוטיאל, יש אומרים שפיטם עגלים לעבודה
זרה ויש אומרים שפטפט ביצרו. פיטם עגלים לעבודה זרה ז“א שסבא של
פנחס היה יתרו ויש אומרים יוסף ובאמת התשובה האמיתית היא שגם יתרו וגם יוסף. אמא של פנחס מצד אחד היתה בת יתרו מצד שני היא היתה מצאצאי יוסף.
אומרים המפרשים שבגלל שפנחס היה לו שורש במדין אז בדקות הנפש היה
לו ניסיון בעניין של המידינית, בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון הזה. פנחס מעולם לא עבר חלילה שום עבירה בשום צד אבל מכיוון שהוא זיהה
בנפשו שיש לו את הניסיון הזה, הוא עשה שנים של צעקות והתבודדות
ותפילה להקב“ה להתנקות מהנקודה הפנימית וזה מה שאומרים יבוא פנחס ויטול שכרו.

לדעת מהי הגאוגרפיה הרוחנית של א“י

-בגלל שפנחס הוא בבחינת בעל תשובה על הדבר הזה אז הוא יכול לעשות את זה בשלמות הגדולה ביותר, זה צד אחד של הדברים. צד נוסף של הדברים זה שידוע שלכל אחד מהשבטים יש עבודה רוחנית מסויימת לכן גם א“י מחולקת לאזורים של עבודות רוחניות ואורות רוחניים, יש כמה ספרים שנוגעים בזה אבל רוב הספרים לא נוגעים בנקודה כיצד א“י מחולקת לאזורים רוחניים ואיזה עבודה. לפני כמה שנים שאלתי יהודי מאוד גדול: איך אנחנו יכולים למצוא יותר בפירוט את האזורים הרוחניים של העבודה של א“י? הוא אמר לי יסוד נפלא: אנחנו יכולים לדעת לפי חלוקת הארץ לשבטים, אם נדע מה העבודה הרוחנית של כל שבט לפי זה נוכל לדעת את הגאוגרפיה הרוחנית של א“י. אחד השבטים שאנחנו רואים שהיה שם בחינה מאוד מיוחדת זה שבט דן, היה להם עבודה מאוד-מאוד לא פשוטה, מצד אחד כתוב שדן הוא המאסף לכל המחנות, רש“י אומר בשם חז“ל: ששבט דן היה למעשה השבט האחרון במסעות והן היו אוספים את כל האבידות שאבדו כי הם הלכו בסוף..

זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא

כל יום שבט דן היו עושים מצוות השבת אבידה – זה פשטות הדברים, עומק הדברים שדן היה מאסף את כל המחנות הכוונה שזה העבודה של סוף כל המדרגות, לאסוף את כל האבידות זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא בסוף כל הדורות וכל העבודות הרוחניות, שבט דן היה צריך לתקן את כל הבחינה הזאת. כאשר בנ“י היו הולכים אז מי היה הולך בראש? יהודה. מי הולך בסוף? דן. זה ראש כל המחנות וזה מאסף כל המחנות, זה מרמז ברוחניות שיש לדן את העבודה במקומות הכי נמוכים והכי קשים לבירור, זה העבודה של שבט דן, לכן בשעה שהם הלכו אז בראש זה יהודה שזה המלך והמלכות ובסוף זה דן שצריך לעשות את העבודות הכי קשות, בגלל זה כתוב גם שהענן היה פולט אותם כי היה להם את הניסיונות הכי גדולים – זה היה בשעה שהם הולכים

הוא נתן את המלכות ליהודה

-בשעה שעמ“י חנו הם הסתדרו אחרת, דגל מחנה דן היה בצפון ודגל מחנה יהודה היה במזרח, למעשה הם מחוברים ובשעת ההליכה זה בראש וזה בסוף, זה מרמז שמצד אחד ראש כל המחנות זה שבט יהודה שזה המלכות, וסוף כל המחנות שזה הבירור הכי נמוך זה שבט דן אבל יש בחינה שדן הוא הכי קרוב ליהודה דווקא מעומק העניין שהוא צריך לרדת כ“כ אז הוא מאוד קרוב – כתוב בספרים הקדושים שמשיח צריך לבוא גם משבט דן וגם משבט יהודה, אימו של משיח תהיה משבט דן ואביו של משיח יהיה משבט יהודה, זה מעין תירוץ על קושייה. בשעה שיעקב אבינו בירך את יהודה הוא אמר: יהודה אתה יודוך אחיך – יעקב אבינו נתן ליהודה את המלכות..

האבא משבט דן והאמא משבט יהודה?

’לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבוא שילו‘ – יעקב אבינו אמר ליהודה: המשיח יהיה ממך. בשעה שהוא בא לברך את דן הוא אמר לו ’דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, יהי נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור, לישועתך קויתי השם‘ רש“י מביא שם שיעקב אבינו ראה את שמשון והוא חשב ששמשון יהיה המשיח – איך זה יכול להיות? הרי לפני כמה דקות בירכת את יהודה והבטחת לו שממנו יבוא משיח – מכיוון ששמשון אביו היה משבט דן אבל אימו היתה משבט יהודה אז הוא ראה שייכות לשמשון עם שבט יהודה רק האמת שזה בדיוק הפוך, האבא יהיה משבט יהודה והאמא תהיה משבט דן, זה צד אחד לראות את מעלתו של דן שהוא מאוד קשור בעצם עם נקודת המשיח. המשיח זה שלמות ותיקון העולם, דווקא בגלל שדן מברר את השושנה שלמטה-למטה, על-כן הוא גם יכול לעשות את העבודה של למעלה-למעלה לכן הוא גם מאסף וגם בראש..

הגיבורים הגדולים בעמ“י היו משבט דן

יש עוד צד לראות את כל המהלך הזה, יש זוהר מעניין בסוף פרשת בלק שם הזוהר אומר שלמעשה הגיבורים הגדולים ביותר בעמ“י במשך כל הדורות היו משבט דן, זה מתחיל קודם כל בחושים בן דן שידוע שהוא הרג את עשיו ובתורה כתוב חושים בלי האות ואו, לכן מביאים בשם הזוהר שחושים זה אותיות משיח (חשים-משיח), מכאן יש רמז שיש משיח בדן. מי זה המשיח בן דן? זה למעשה כל הגבורות בעמ“י, הזוהר אומר שכשיתעורר שריה שר צבא של דן נחכה למשיח, הוא ילחם את כל המלחמות. שר צבאו של משיח בן יוסף יהי משיח בן דן. מובא שכמה פעמים בהיסטוריה ראינו את גבורת דן, אחד זה בחושים בן דן, לאחר מכן יש את צליה שהרג את בלעם בן בעור, השלישי זה אחד הגיבורים הגדולים ביותר של דוד המלך עירא היאירי כתוב בזוהר הקדוש שכל גבורת דוד היתה מכוח עירא היאירי. אנחנו מקווים שהרביעי כבר נמצא איתנו, זה שריה משבט דן הוא ילחם את כל המלחמות של משיח

זה אפילו לא ניצוץ אחד חלקי מיליארד

דווקא השבט שירד הכי נמוך לבירור הנוקבא דתהומא רבא דווקא משם יוצאים הגיבורים הכי גדולים, ממש מתכלית הירידה לתכלית העלייה, זה העניין של להעלות את השושנה. אחד הדברים שהכי קל לדבר עליהם והכי קשה לבצע אותם זה איך להעלות את התענוגים מלמטה בכיסא ללמעלה בכיסא, ז“א איך אנחנו נתחבר שבאמת כל התענוגים יהיו התענוגים שבקדושה? יש בזה כמה יסודות אבל הדבר הראשון זה קודם כל עוד לפני שאנחנו עושים עבודה של השבה אל הלב, קודם כל בידיעה אנחנו צריכים לדעת וכל הזמן לחזק אותנו בנקודה הזאת שבוודאי עם הקב“ה פי אין-סוף יותר טוב מאשר עם כוחות הטומאה, אם ניקח את כל הטומאה שבעולם ואת כל התענוגים שיש ונמצה אותם לחמש דקות זה לא אפילו ניצוץ אחד חלקי מיליארד בנועם ובתענוג של להיות עם הקב“ה – קודם כל צריך לדעת את זה..

מיליון דולר בעובר ושב ומרצדס ספורט

כל יום אדם צריך להגיד לעצמו: יותר טוב להיות עם הקב“ה מאשר להיות עם כל כוחות היצה“ר עם כל הפיתויים של היצה“ר. מדוע ההתבוננות הזאת חשובה? מכיוון שהיצה“ר בא ואומר לנו תורות שלמות ותאוריות ויסודות וכן הלאה, הוא מנסה לשכנע אותנו ללא הרף שיש לו תענוגים יותר משל הקב“ה, הוא טוען את זה ולא תמיד אנחנו מצליחים לדחות אותו, לפעמים אנחנו מאמינים לו. לפעמים אנחנו באמת חושבים שיש לו איזה משהו עליון לתת לנו, הוא מפתה אותנו לכן קודם כל עוד לפני ההשבה אל הלב אנחנו צריכים עבודה שכלית לדעת שבאמת לאמיתה יותר טוב פי אין-סוף להיות עם הקב“ה, כל יום להזכיר לנו את הנקודה הזאת, להכין כלים לכל המתקפות שלו, הוא יגיד לנו: תשמע, אתה חושב שמיליון דולר בעובר ושב זה חיסרון, אם תיסע עם מרצדס ספורט זה סתירה בכלל לאמונה? צריך לדעת שיש ‘בני יששכר‘ נורא ואיום שאומר: ראיתי הרבה בני עלייה שהתחילו לקבל ממון והפסידו את כל מדרגתם – אז הנקודה הזאת היא שבכל מקום הוא מפתה אותנו ואנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם

זה באמת מנצח ופועל את כל הפעולות

-אנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם הזה כי ניצוץ אחד של הקב“ה שמאיר לנו בלב זה פי אין-סוף יותר מכל תענוגי העולם הזה, הוא פשוט משקר אותנו – אנחנו צריכים לדעת את זה בשכל, זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה הדיבור והשיחה עם הקב“ה, זה הנקודה שרבינו גילה לנו, צריך לדעת שאנחנו לא יכולים בלי התפילה, אדם צריך כל הזמן להתרגל לדבר עם הקב“ה. הדיבור עם הקב“ה הוא באמת מנצח ופועל את כל הפעולות, יעקב אבינו אומר ’אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי‘ כמו שמפרש אונקלוס ’בצלותי ובבעותי‘, בתפילתי ובבקשתי. הלכה למעשה היצה“ר בא ומטריד, לצערנו הרב עד שלא ישחטו אותו הוא אחד מהחסידים הראשונים של רבינו, הוא מקיים את הדיבור של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ במסירות נפש, הוא לא מתייאש, כמה פעמים אדם זרק אותו וקילל אותו, לכאורה הוא נעלם. הוא הלך וחשבנו שהתפטרנו ממנו, הוא בעצם הלך למכון כושר, למד כמה תרגילים חדשים ובא אלינו באיגוף חדש לגמרי, הוא לא מתייאש..

היצר רוצה את העצבות יותר מהעבירות

הנקודה שלנו כנגד היצה“ר שלא מתייאש זה הדיבור עם הקב“ה, להרבות בדיבורים עם הקב“ה. כל הזמן לגלות לפני הקב“ה: אני לא רוצה את זה, תעזור לי, אני בן מלך והמקום שלי זה ארמון המלוכה ולא להסתובב בכל מיני ביבי-שופכין, אני לא רוצה להיות במקום הזה. מי יודע מה עובר על האדם חלילה אבל אפילו אם לוקחים את האדם מאיזה בחינה, משם תדבר עם הקב“ה, לא להתבייש, אם כבר קרה מקרה אז תהפוך את זה להתבודדות. באמת בעומק הדבר רבינו אומר שהיצה“ר יותר מאשר הוא רוצה את העבירות הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירות. עצבות זה פירוד, הוא רוצה להפריד אותנו מהקב“ה. העבירות זה הרחקה א’ והעצבות זה הרחקה ב’ והמטרה זה ג’ – פירוד מהקב“ה. אם אנחנו לא יודעים את העצות של רבינו אז אנחנו ממש מגיעים לריחוק מהקב“ה, היצר הרע יפריד אותנו..

כל פעם שתטריד אותי אני מלשין עלייך!

היצה“ר יעמיד אותנו בכמה ניסיונות ויכניס בנו דיכאונות עמוקים, מעבירות הרבה יותר קל לצאת אח“כ מאשר מהדיכאונות לכן הדיכאונות זה חיות אצלו הרבה יותר גדולה. צריך לעשות כלל וחוק בחיים, להגיד ליצה“ר: כל פעם שאתה תבוא ותטריד אותי ולא משנה באיזה בחינה, אני מדבר עם הקב“ה, אני מלשין עלייך להקב“ה, אני מספר לו מה אתה עושה לי. תגיד לו: כמה שתטריד אותי יותר אתה הולך להפוך אותי להיות החסיד ברסלב והצדיק הכי גדול בדור, כי כל פעם שתבוא להטריד אותי אני אלך עוד יותר להקב“ה, אני לא אתייאש משום מצב מללכת ולדבר עם הקב“ה. אם אדם יקבע את זה בלב וזה יהיה אצלו כיתד בל ימוט: לא משנה מה יקרה אני תמיד ירוץ לדבר ולספר את זה הקב“ה, בשלב מסויים היצה“ר יגיד: לא שווה לי לבוא ולהטריד את האדם הזה. צריך לדעת שבסופו של דבר גם אם אדם עובר מה שעובר הכוח של הדיבור עם השם זה ינצח.

הפוסט פרשת בלק | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אנחנו נמצאים בסוף הסיפור מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – נזכיר בכלליות שלמעשה הבן מלך זה הנשמה הא-לוקית והבן שפחה זה הנפש הבהמית ומכיוון שהקב“ה רצה לזכות את ישראל הוא שלח אותנו לעולם לעבודה והדרך של העבודה היא שיש לנו מצד אחד נשמה א-לוקית שזה עצם האדם היהודי ועל זה אנחנו אומרים בבוקר א-לקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל בשביל שיהיה בחירה ובשביל העבודה כתוב בספרים הקדושים שהנשמה
הא-לקית מתלבשת בנפש בהמית כשהיא יורדת לעולם הזה

המדינה חכמה והמלך טיפש

למעשה כל העבודה שלנו וכל הבירור שלנו כל ימי חיינו זה בין הנשמה הא-לוקית לבין הנפש הבהמית, אנחנו מצידנו ע“י התורה, המצוות, הצדיקים, התפילה וההתבודדות משתדלים להאיר בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולאט-לאט ללמוד איך לדחות את הנפש הבהמית, זה לא דבר קל כי הנפש הבהמית היא מאוד עוצמתית והיא מאוד קשורה בתוכנו בכוח גדול מאוד לכן מאוד קשה לברר את זה. בכוח התורה והצדיקים אנחנו יכולים לברר ולהאיר את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית – זה המהלך של כל הסיפור. בסוף הסיפור ראינו שהדבר האחרון שהבן מלך האמיתי, שזה כל אחד מאתנו, צריך לעשות כדי להגיע לתיקונו השלם זה להגיע למדינה שנקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. עכשיו המלך של אותה המדינה מת והוא השאיר צוואה שעכשיו יקראו למדינה ’המדינה חכמה והמלך טיפש‘ ומי שיזכה לתקן ולהחזיר את השם האמיתי של המדינה לקדמותו כפי שזה היה אז הוא למעשה יוכר כמלך – למעשה דיברנו על זה בשבוע שעבר שרבינו מרמז בשם של המדינה שזה בעצם הדרגה של האמונה השלימה. המדינה זה מרמז על העולם הזה והמלך זה מלכות הקב“ה..

כל מציאות וענייני העולם הזה הם טפלים

הנפש הבהמית מתחברת ומעצימה ועושה עיקר את העולם הזה ואת המלכות של הקב“ה היא עושה לטפל והעבודה שלנו זה להאיר בתוכנו את הנשמה הא-לוקית שזה הבן מלך האמיתי, הכוונה להשיג שכל מציאות וענייני העולם הם טפלים וכמובן שהעיקר זה מלכות השם – זה הכוונה המדינה טיפשית והמלך חכם, אבל כדי לזכות לזה בשלמות היה לבן המלך האמיתי שתי משימות, משימה אחת התחלנו לדבר בשבוע שעבר וזה להתגבר על היראות הנפולות. למעשה האמונה השלימה זה לתקן שתי בחינות בתוכנו שזה יראות נפולות ואהבות נפולות. יראות נפולות זה שאנחנו מפחדים מהעולם הזה הרבה יותר מהקב“ה, למעשה זה העניין של הלב, בשכל
אנחנו יכולים לדעת הרבה דברים אבל להשיב את זה אל הלב זה עבודה של כל החיים

פה זה גן המבוכים

הבירור הראשון של האמונה שלימה אצל הבן מלך האמיתי וזה אצל כל אחד מאתנו, זה תיקון היראות הנפולות. באמת היסוד בכל התיקון שלנו של היראות הנפולות זה ההתקשרות עם הצדיק, כי הצדיק האמת כבר תיקן את האהבה הנפולה ואת היראה הנפולה ואז הוא גם יכול להדריך אותנו, זה המשל הידוע שהרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים שהעולם הזה הוא גן המבוכים ואדם צריך להגיע מחוץ לגן אל מרכז הגן..

פתאום המחשבה משתנית

-במרכז הגן יש מגדל ובאמת מאוד קשה לברר את המבוכים של הגן הזה שזה המבוכים של החיים שלנו אבל אומר הרמח“ל שיש מי שכבר הגיעו למרכז הגן והם כבר עלו על המגדל, הם רואים מלמעלה את כל הגן וברגע שאנחנו מתחברים איתם הם מכוונים אותנו – למעשה במשל הזה הרמח“ל מגלה לנו את אחד היסודות הכי גדולים של ההתקשרות עם הצדיק, עצם העובדה שאדם מתקשר עם הצדיק אז הצדיק מתחיל להנהיג ולהדריך אותו – זה למעשה הן באתגליא והן באתכסיא. רבינו אומר בתורה נ“ט עפ“י דברי רבינו האר“י הקדוש שיש מושג שנקרא מסילות בלבבם, ברגע שאדם מקשר את עצמו עם הצדיק ומאמין שהצדיק באמת זיכך את עצמו ותיקן את עצמו, בפרט כשזוכים להתקשר ולהתחבר עם צדיקים אמיתיים שהם כבר עברו את כל זה והם נמצאים במרכז הגן, אזי הנשמות של הצדיקים באים ומאירים בנו, אנחנו לא יודעים את זה אבל ברגע שאדם מתחבר ומתקשר עם הצדיק פתאום המחשבה של האדם מתחילה להשתנות ופתאום אדם מתחיל לקבל דעת אחרת והסתכלות אחרת על הדברים, רק מעצם העובדה שאדם רק התקשר עם הצדיק – אז היסוד הראשון להגיע לתיקון המדינה שזה לברר את הדמיונות
של העולם הזה וצריך לדעת שיש בזה דברים דקים, זה ההתקשרות עם הצדיק האמת

צדיק שמסר את הנפש במסירות נפש..

בתורה האחרונה שרבינו אמר בחייו (ח‘ חלק שני) הוא אומר שצריך לחפש ולבקש מאוד-מאוד צדיק כזה שיכול לברר לו את המדמה, כי זה לא פשוט לעזור לנו לברר את המדמה. איזה צדיק יכול לעזור לנו לברר את המדמה? צדיק שבירר את המדמה בעצמו בשלמות מאוד גדולה, צדיק שמסר את הנפש במסירות נפש מאוד גדולה עד שאצלו יש כבר בירור עצום של נקודת המדמה אז הוא יכול להדריך אותנו בבירור המדמה, זה הבירור של המדינה, הלכה למעשה אם אנחנו פורטים את זה היסוד הזה בשתי בחינות שזה היראות הנפולות והאהבות הנפולות – זה השתי נקודות שבהם היצר הרע תופס אותנו, הוא מתחיל באהבה נפולה, הוא נותן לנו אהבה לעולם הזה..

בדור שלנו המון אנשים סובלים מחרדות

ברגע שאדם אוהב את העולם הזה אז הוא כבר התקשר עם העולם הזה, אחרי שהוא אוהב את העולם הזה היצה“ר מפחיד אותנו מהעולם הזה וצריך לדעת שזה תלוי זה בזה – היום אחת הבעיות הכי מצויות זה החרדות, היום המון אנשים סובלים מחרדות ולא יודעים מה השורש של החרדות. החרדות זה האהבות נפולות שנפלו מאוד, מאיפה זה מתחיל? מהאהבות הנפולות שנפלו מאוד ואז ממילא יש גם יראות נפולות שנפלו מאוד, זה תלוי בזה. היצר הרע בא ומפתה את האדם: תראה מה יש לי להציע לך, איזה עוגות קצפת יש לי להציע לך בעולם הזה. ברגע שאדם מתחבר עם
העוגות קצפת אחרי זה היצה“ר בא ואומר: עכשיו אני יהרוג אותך, תפחד ממני, אני אזרוק עלייך טילים, יש אריות בחוץ וכן הלאה – צריך לדעת שזה תלוי תמיד זה בזה..

נכשלתי בכעס ובגאווה, חיפשתי קצת כבוד

צריך לדעת שהבחינה של תיקון האמונה שבלב שזה למעשה בירור המדמה זה בשתי הנקודות האלה: יראות נפולות ואהבות נפולות. בשבוע שעבר דיברנו קצת על העניין של היראות הנפולות, אמרנו שהיסוד הראשון זה ההתקשרות עם הצדיק. בתורה ט“ו חלק ראשון רבינו שמה שעוזר לאדם להעלות את היראה הנפולה זה מידת המשפט, עצם העובדה שאדם עושה חשבון נפש והוא מסתכל איך הוא מתנהג במידות ואיך הוא מתנהג בתאוות ובכל מה שעובר עליו, העיקר לעשות חשבון נפש. צריך לדעת שזה לא העיקר להיות צדיק אלא העיקר זה לעשות חשבון נפש, להיות צדיק זה מתי שהקב“ה יתן לנו ויסייע לנו, בוודאי שכולנו נהיה צדיקים מאוד גדולים כמו רבינו ממש אבל בנתיים העיקר זה שאדם עושה חשבון נפש. ברגע שאדם עושה חשבון נפש ומתבונן: פה נכשלתי במידה לא טובה, בכעס, בהקפדה, בגאווה, חיפשתי קצת כבוד וכן הלאה, אז רבינו אומר שע“י זה מעלים את היראה לשורשה.

הפסיכולוגים מחפשים עצות

להעלות את היראה לשורשה זה להעלות את מידת היראה מהעולם הזה הכוונה להפסיק לפחד קצת מהעולם הזה ולהתחיל להרגיש את היראה מהקב“ה. זה סוד שרבינו מגלה לנו שע“י שאדם עושה חשבון נפש שזה מידת המשפט, ע“י זה האדם מעלה את מידת היראה לשורשה ומתחיל לפחד מהקב“ה. היום כמעט כל הפסיכולוגים מחפשים עצות איך להוציא אנשים מהחרדות, בד“כ הם אומרים להם לקחת כדורים או לעשן סמים וע“י זה לצאת מהיראות, מה שהם בעצם עושים זה להכניס אותם עוד יותר ליראות. רבינו מגלה לנו פה סוד: אתה רוצה לצאת מהיראות? תתחיל לעשות חשבון נפש. לכאורה צריך להבין למה זה תלוי בזה? רבינו אומר שמצד סדר הבריאה הנשמה היהודית לא אמורה לפחד משום דבר בעולם כי באמת נשמות ישראל יותר גבוהות מכל הבריאה כולם, אדרבה ראוי שהבריאה תפחד מאתנו ולא אנחנו נפחד מהבריאה..

שכל הבריאה תפחד מאתנו ולא להפך

אנחנו רואים שבעוונותינו הרבים אנחנו הרבה מפחדים, אומר רבינו שכשאדם יהודי מפחד ממשהו אז בית דין של מעלה גזרו עליו שהוא יפחד מאותו דבר, זה גזירה. אדם נתקל באיזה כלב ברחוב או שהוא שומע איזה משהו שמפחיד ומבהיל אותו אז אומר רבינו שאת הפחד הזה גזרו עליו משמיים. זה צריך להיות גזירה מלמעלה שאדם יפחד מדבר מסויים, זה לא דבר בטבעי. בסדר הנכון של הבריאה כל הבריאה מפחדת מאתנו ולא אנחנו מפחדים, הסיבה שזה לא כך שבבית דין של מעלה גזרו שירד פחד על האדם וגוזרים גם באיזה אופן יהיה הפחד על האדם. כשאין דין למטה יש דין למעלה ואז גוזרים למעלה דין על האדם. ברגע שיש דין למטה אין דין למעלה. ברגע שאדם עושה חשבון נפש למטה ממילא לא דנים אותו למעלה ואז אין גזירות של פחד על האדם לכן רבינו אומר שע“י העצה הזאת אדם מתקן את מידת היראה..

..בוודאי יתהפך להיות צדיק תמים ושלם

צריך לדעת עוד נקודה אחת בדבר, הזוהר הקדוש אומר יסוד מאוד גדול: מי שהוא מארי דחושבנא, הכוונה שהוא עושה חשבון נפש כל יום, אז לעתיד לבוא אין שום בית דין שדן אותו אלא הקב“ה דן אותו, ומי שהקב“ה דן אותו הוא יוצא זכאי בדין, ככה אומר  הזוהר הקדוש – למעשה יש לנו עצה כ“כ נפלאה איך לזכות שלא יהיה דין למעלה. יש ספר שנקרא דברי אמת אותו חיבר תלמיד-חבר של ר‘ ישראל סלאנטר, הוא היה פוסק מאוד גדול וקראו לו ר‘ אלכסנדר משה לפידות, מלבד היותו פוסק מאוד גדול הוא גם היה מראשי בעלי המוסר והוא חיבר ספר מוסר קצר שנקרא דברי אמת. בפרק ט“ז שנקרא עניין ההתבודדות הוא אומר כך: אוי לנו ואבוי לנו שאין אנו משימים ליבנו לעצה שהמציאו לנו ראשונים ואחרונים כאחד והיא שעה התבודדות כל יום שעל ידה אפילו מי שהוא רשע גמור יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם. הוא מסבר שם שהתבודדות זה כאשר ידבר איש עם רעהו, לדבר עם הקב“ה, להתחרט ולבקש סליחה ומי שיקיים את העצה הזאת בוודאי יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם – זה עניין ההתבודדות. אחרי זה הוא אומר שמי שלא עושה
את העצה הזאת אז לעתיד לבוא הוא יתן את הדין על זה שהוא איבד את עצמו לדעת..

לעשות חשבון נפש 10 דקות לפני השינה

-נתנו לך עצה כ“כ פשוטה להציל את נפשך ולא הצלת אותה? אז יתבעו אותך על זה שאתה מאבד את נפשך לדעת – ככה כותב הרב לפידות. על כל פנים צריך לדעת יסוד מאוד גדול בדבר הזה שאם אדם עושה חשבון נפש אז האדם מעלה את היראה לשורשה. לפני שנים שמעתי מאחד מזקני ברסלב שגם אם אדם לא מצליח או לא אוחז בשעה התבודדות זה עדיין לא אומר שהוא לא יכול לעשות את החשבון נפש, אפשר לעשות לפני השינה עשר דקות חשבון נפש וגם זה מועיל מאוד-מאוד, כל מה שאדם עושה בנקודה הזאת זה מאוד מועיל..

הוא לא מקפיד על הדבר הזה

בחיי מוהר“ן רבינו אומר: ראו נתתי לכם אמת, ראו לא ליפול ממנה. ברגע שמתקרבים לצדיק ומתחילים לעשות חשבון נפש בפרט אם זה בהתקשרות עם הצדיק, פתאום אדם יכול לגלות על עצמו כמה דברים חדשים שהוא לא ידע באמת איפה הוא אוחז, ואדרבה זה הדרך שנגלה על עצמנו דברים חדשים שלא ידענו, אז רבינו אומר לא ליפול מזה בדעתנו. צריך ללמוד לא ליפול מזה כי פתאום אדם יכול לגלות שהוא הבעל גאווה הכי גדול, פתאום אדם מתחיל לגלות שהוא הכעסן הכי גדול בעולם וכן הלאה. צריך לדעת לא ליפול ממה שמראים לנו. לפני 25 שנה בערך שמעתי יסוד מאוד גדול מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר לי שבכל המהלך של החשבון נפש צריך תמיד לזכור את היסוד הזה: הקב“ה לא מקפיד על האדם אפילו אם הוא יהיה בעל המידות הכי רעות בעולם ואפילו אם הוא יהיה בעל התאוות הכי גדולות בעולם, הקב“ה לא מקפיד על הדבר הזה אפילו לא כחוט השערה כי הוא לא מקפיד על מה שהוא בעצמו עשה. הקב“ה נתן לך מידות לא טובות ותאוות של העולם הזה וזה מתנות שהקב“ה נתן לנו אז הוא לא מקפיד על זה.

ע“י חשבון נפש מתקנים את מידת היראה

על מה כן ההקפדה? הקדוש ברוך הוא מקפיד שאדם לא משתדל לתקן את זה – לא על זה שיש בתוכנו את הדברים האלה. זה שיש בתוכנו את המידות ואת התאוות זה סדר הבריאה וככה הקב“ה ברא את העולם שיש לנו את הדברים האלה כדי שיהיה לנו בחירה ועבודה ומסירות נפש פה בעולם הזה – מתי יש הקפדה? אם אדם
לא עושה השתדלות ומחפש דרכים ועצות: איך אני זוכה לתקן את הדבר הזה –
צריך לדעת שלמעשה שתי הנקודות העיקריות לתקן את זה, זה ההתקשרות
עם הצדיק ומידת המשפט, רבינו אומר שעל-ידי חשבון נפש מתקנים את מידת היראה

עדיין לא זכית, צריך לעמוד בעוד ניסיון…

אחרי שהבן מלך האמיתי באמת תיקן את מידת היראה אמרו לו השרים של אותה מדינה: אעפ“י שראינו ממך דבר כזה אעפ“י כן בשביל דבר אחד אין ראוי לתת לך את המלוכה אז ננסה אותך בעוד דבר אחד. אעפ“י שעמדת בניסיון גדול מאוד להעלות את היראה לשורשה שבוודאי שזה דבר מאוד גדול, עם כל זה, עדיין זה לא הבירור השלם כי צריך להחזיר הן את היראה הנפולה לשורשה והן את האהבה הנפולה לשורשה. עדיין צריך להחזיר את תיקון האהבה הנפולה, לכן השרים של המדינה אומרים לו: עדיין לא זכית לתיקון השלם שלך לכן אתה צריך לעמוד בעוד ניסיון, ננסה אותך בעוד דבר אחד, יש כאן כיסא מהמלך שהיה כאן והוא עשה אותו והכיסא גבוה מאוד ואצל הכיסא עומדים כל מיני חיות ועופות של עץ, דהיינו שהם חתוכים ומתוקנים מן העץ, ולפני הכיסא עומדת מיטה ואצל המיטה עומד שולחן ועל השולחן יש מנורה ומן הכיסא יוצאים דרכים כבושים והדרכים בנויים בבניין החומה ואלו הדרכים יוצאים מן הכיסא לכל צד ואין אדם יודע כלל את עניין הכיסא עם הדרכים הללו

אין שום אדם יודע את עניין כיסא המלך

-ואלו הדרכים, כשהם יוצאים ומתפשטים להלן איזה שיעור, עומד שם אריה של זהב, ואם ילך ויתקרב אצלו איזה אדם, אזי יפתח את פיו ויבלענו ולהלן מן אותו האריה מתפשט הדרך עוד להלן יותר – ז“א שהאריה זה רק אמצע הדרך, הדרך ממשיכה גם אח“כ – וכן בשאר הדרכים, היוצאים מן הכיסא, הינו שגם הדרך השני, היוצא מן הכיסא לצד אחר, הוא גם כן כך כשמתפשט ונמשך הדרך איזה שיעור, עומד שם מין חיה אחר, כגון לביא של מיני מתכות, ושם גם כן אי אפשר להתקרב אליו כנ"ל, ולהלן מתפשט הדרך יותר, וכן בשאר הדרכים. ואלו הדרכים הם מתפשטים והולכים בכל המדינה כולה, ואין שום אדם יודע עניין הכיסא הנ"ל עם כל הדברים הנ"ל עם הדרכים הנ"ל; על כן תתנסה בזה, אם תוכל לידע ענין הכסא עם כל הנ"ל אז תהיה ראוי להיות מלך

 אם היה שושנה אז היו ניגונים

-והראו לבן מלך את הכיסא, וראה, שהוא גבוה מאוד. והלך אצל הכיסא והסתכל והתבונן שזאת הכיסא עשויה מן העץ של התיבה הנ"ל (הינו הכלי הנ"ל, שנתן לו אדם היער שכאשר שמים אותו על בהמה או חיה אזי הבהמה או החיה מנגנים ניגונים מופלאים). והסתכל וראה, שחסר מן הכיסא למעלה איזה שושנה, ואם היה להכיסא זאת השושנה, היה לה הכוח שיש להתיבה הנ"ל (הינו הכלי הנ"ל שנתן לו אדם היער). והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכיסא, היא מונחת למטה בכיסא, וצריכין ליקח אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה להכיסא הכוח של התיבה הנ"ל, כי המלך שהיה, עשה כל דבר בחוכמה, באופן שלא יבין שום אדם את העניין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר, ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי.

אני בן המלך האמיתי ואתה בן השפחה!

וכן המיטה הבין, שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת, וכן השולחן, צריכין גם כן לנתקו קצת, לשנות מקומם קצת, וכן המנורה, צריכין גם כן לנתקה קצת ממקומה, וכן העופות והחיות, צריכין גם כן לשנותם כולם ממקומם ליקח זה העוף ממקום זה ולהעמידו במקום זה, וכן כולם, כי המלך עשה הכל בערמה ובחוכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם, שיוכל להתבונן לסדרם כראוי. וכן האריה שעומד שם, צריכין להעמידו כאן, וכן כולם. וציווה לסדר הכל כראוי: ליקח השושנה מלמטה ולתחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ"ל לסדר כולם בסדר הראוי כנ"ל, ואז התחילו כולם לנגן ניגון הנפלא מאוד, ועשו כולם הפעולה הראויה להם ואז נתנו לו המלוכה.
ענה ואמר הבן מלך האמת, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה האמת הנ"ל: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת! יש פה כמה פרטים בכל המעשה

הבן מלך האמיתי והבן שפחה הלכו יחד

נראה כמה נקודות מסוף המעשה ובע“ה נתחיל לפתח את זה, דבר ראשון יש פה את העניין של הכיסא והחיסרון הגדול של הכיסא שיש שושנה שצריכה להיות למעלה ועכשיו היא למטה, וגם כל הפרטים שיש פה אם זה העופות והחיות שחצובות בכיסא, כל אחד לא נמצא במקומו, והמיטה והשולחן והמנורה גם כן לא במקומם, ויש דרכים שיוצאים מהכיסא. בסוף הבן מלך אומר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני הבן מלך האמיתי ואתה הבן שפחה. באמת לא דיברנו על זה אבל באמת לכל אורך הסיפור הבן שפחה הולך עם הבן מלך האמיתי, הם הלכו ביחד ולבן מלך האמיתי לא היה ברור עד הרגע הזה שהוא באמת הבן מלך האמיתי, עכשיו הוא אומר לו את זה. רבינו למעשה מרמז על דברים עמוקים בכל הדברים האלו, הנקודה הראשונה זה העניין של הכיסא, למעשה זה מרמז על כיסא הכבוד. העניין של כיסא הכבוד זה בוודאי מושג רוחני מאוד-מאוד גבוה, בפשטות הכוונה של כיסא הכבוד שאין הכיסא שלם בגלל מציאות עמלק והיצר הרע בעולם, מה הכוונה שאין הכיסא של הקב“ה שלם?

חיסרון בהתגלות הקב“ה=חיסרון בכיסא

-זה הכל רוחני, יש באמת כיסא למעלה אבל עומק הדבר הכוונה היא שהכיסא מרמז על סדר של התגלות ומלכות הקב“ה בכל הבריאה כולה. כשאנחנו אומרים שאין הכיסא שלם הכוונה שמלכות ואור הקב“ה והשפע הא-לוקי לא מתגלה בשלמות בכל הבריאה, יש חיסרון בכל ההתגלות של הקב“ה בבריאה וזה נקרא חיסרון הכיסא. בכל דבר ודבר שאנחנו עושים בעולם אדם קודם כל צריך לכוון לתקן את עצמו, אח“כ לתקן את עמ“י אבל צריך גם לכוון לתיקון של כיסא הכבוד, הכוונה שמלכות השם תתגלה בשלמות שבכללות זה העניין של הכיסא. יש פה כמה נקודות של החיסרון בכיסא, החיסרון הגדול זה העניין של השושנה. השושנה לא נמצאת במקומה אלא היא נמצאת למטה וצריך להעלות אותה לראש הכיסא. ברגע שהשושנה תהיה בראש הכיסא זה עיקר תיקון הכיסא. בהתחלה של ההקדמה של הזוהר הקדוש הוא מדבר על השושנה, שיש שושנה שיש לה
י“ג עלים אדומים ועוד חמשה עלים ירוקים והזוהר מדבר בסוד השושנה. השושנה של הזוהר ושל רבינו זו אותה בחינה

להעלות את השכינה מהעפר

בפשטות מה שמובא בספרי המקובלים, השושנה זה גימטריה 661 שזה גימטריה אסתר. העניין של השושנה זה מרמז על השכינה ועל מלכות האצילות ועל סדר ההנהגה של הקב“ה בעולם, זה בפשטות מה שכתוב בספרים הקדושים שלמעשה כל עבודתנו זה תיקון המלכות ותיקון השכינה, להעלות את השכינה מהעפר, זה מה שמובא
כ“כ הרבה בספרים הקדושים אבל אנחנו צריכים להבין מה זה אומר לנו הלכה למעשה

האדם נברא כדי להתענג על זיו השכינה

הרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג, באמת חתכנו את המשפט של הרמח“ל באמצע כי הרמח“ל אומר לא נברא האדם להתענג אלא על זיו השכינה. הנקודה הזאת זה נקודה מאוד יסודית ומאוד עמוקה בהבנת כל בריאת העולם. חז“ל והצדיקים דנים בשאלה למה הקב“ה ברא את העולם? הרמח“ל אומר את היסוד הזה, הרי הקב“ה זה הטוב השלם ואם רוצים להגדיר מישהו שהוא טוב אז מהי הגדרת הטוב? איך נגדיר את תכונת הטוב? אומר הרמח“ל שהגדרת הטוב זה שאותו אדם רוצה להיטיב לאחרים, זה נקרא טוב. אין טוב לעצמו, טוב זה תמיד בבחינה של הטבה לאחרים. בוודאי שהקב“ה זה הטוב השלם אז בוודאי שכל תכלית הבריאה זה להיטיב איתנו וזה מה שאומר הרמח“ל שהקב“ה שזה הטוב השלם, לא ברא את כל הבריאה אלא כדי להיטיב איתנו, ז“א שכל תכלית הבריאה זה בעצם הטבה, להיטיב איתנו. היסוד של כל הבריאה שלנו זה בעצם ההטבה השלימה..

ייסורים, הסתרה, דין, קושי והתמודדויות

באיזה אופן הקב“ה מיטיב איתנו? יש מושג שנקרא התענוגים הרוחניים, זה התענוגים שבקדושה, כל תכלית הבריאה זה בעצם שהקב“ה רוצה לתת לכל נשמה יהודית לנצח נצחים את התענוגים שלה והוא ברא כל נשמה עם הכלי הפרטי והמיוחד שלה וכל מה שעובר עלינו זה בעצם להכין את עצמנו להיות מוכנים לקראת ההטבה והענוגים השלמים – זה תכלית כל הבריאה. פה מיד מתעוררת השאלה: אם זה תכלית כל הבריאה אז למה העיניים שלנו רואות בדיוק הפוך? צמצומים, ייסורים, והסתרה ודין וקושי והתמודדויות כ“כ קשות וכל זה לכאורה נראה הפוך בדיוק מכל תכלית בריאת העולם. צריך לדעת יסוד מאוד גדול בדבר הזה ואנחנו מסבירים קצת יותר בהרחבה את מה שחז“ל אומרים: מדוע הקב“ה ברא את העולם במידת הדין? כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא (לחם עוני) – מה עומק הדברים?

התענוג שיהיה לעתיד יהיה פי אין סוף..!

הקב“ה ראה בחוכמתו שלעתיד לבוא כאשר הוא יטיב איתנו אחרי תקופה זמנית שנקראת זמן העבודה וזמן הבחירה שלכתחילה הזמן הזה נברא להיות זמני, יהיה מצב של ניסיון של קושי ושל התמודדות שכולל בתוכו הרבה ייסורים וגם הרבה כישלונות, לא תמיד אנחנו הצדיקים הכי גדולים, ה’בעל לשם שבו ואחלמה‘ אומר שרוב מעשינו לא עולים כראוי, עם כל זה ועם כל המציאות הזאת זה חוכמתו של הקב“ה שרואה שאם נעבור את כל המציאות הזאת וננסה בכל הניסיונות האלו ונתמודד עם כל הקשיים האלו, התענוג שיהיה לאחר מכן לנצח נצחים יהיה פי אין-סוף יותר גדול ממה שהיה אילו היינו מקבלים את זה לא דרך העבודה. בעומק הדבר הניסיון שלנו וההתנסות שלנו בעולם הזה על כל הבחינות ועל כל הצדדים שלנו, בין אם זה ייסורים בין אם זה כישלונות, בסופו של דבר זה יוצר מציאות חדשה לגמרי שלא היתה יכולה להיווצר אם לא היינו עוברים את כל הדבר הזה והתענוג והשכר שיהיה לנו לעתיד לבוא זה פי אין סוף ממה שהיה אילו לא היינו עוברים את כל זה..

פנימיות האמונה לתקן את התרעומות

השורש של כל מידת הדין נובעת משלמות טובו של הקב“ה, כי טובו וחוכמתו של הקב“ה יודעת שהטוב השלם זה שאנחנו נעבור את מידת הדין, ז“א שבעצם מידת הדין שורשה בחסד גמור, בחסד הכי גדול מכיוון שהקב“ה יודע שאחרי שנעבור את זה הוא יתן לנו טוב הרבה יותר גדול אז ממילא כל סיבת ושורש הדין זה החסד של הקב“ה, לכן הקב“ה בעצם ברא את העולם באופן כזה עם מידת הדין שנתנסה בזה ואם בעצם נגיע לשלמות-טובו. למעשה זה היסוד הכללי בכל ההשקפה וכל האמונה שלנו עומדת על הנקודה הזאת, לכן העולם הזה יוצר בתוכנו הקפדה ותרעומות. יש לנו תרעומת על הקב“ה, זה מתחיל מאדם הראשון שאמר להקב“ה: האשה שנתת עמדי, באמת אדם הראשון לא בא בטענות כלפי האישה אלא הוא בא בטענות כלפי הקב“ה – פנימיות האמונה זה לתקן את כל התרעומת. יסוד מצוות כל האמונה זה ’שמע ישראל‘. המדרש אומר שבשעה שיעקב אבינו קרא לבניו ואמר להם: שמא יש בליבכם תרעומת על הקב“ה? אמרו לו השבטים ’שמע ישראל השם א-לקינו‘..

לברך על הריח אצל אבלים זה הכי גבוה

יסוד כל התיקון זה שלא יהיה תרעומת בלב האדם על ההנהגה של הקב“ה, לכן כל התורה וכל המצוות זה למעשה כדי לתקן את התרעומת שיש לנו בלב על ההנהגה של הקב“ה. הבן איש חי כותב שאבלים נותנים ברכות שיברכו לעילוי נשמת, אז הבן איש חי כותב שהברכה הכי גבוה לתת זה ברכת הריח יותר מברכות האכילה לכן שאבלים תמיד יתנו לברך על ברכות הריח – הסיבה שהנשמות שעוזבים את העולם הזה עולים לגן עדן תחתון ושם אין אכילה ושתייה ומה שמחליף את האכילה והשתייה זה הנאת הריח, לכן מכיוון שהם עכשיו נהנים מהריח בגן עדן תחתון אז כשמברכים פה על הריח זה הנחת-רוח הכי גדול לנשמות הנפטרים כי זה שייך גם להם

אדם משבח את השף ושר שירים לעוגה

אומר הבן איש חי שאחרי 12 חודש הנשמה עולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון ושם גם אין לה כבר ריח אלא שמה היא נהנית מלראות את זיו השכינה. אז יש כזה דבר שנקרא התענוגים לראות את זיו השכינה, זה תענוגים רוחניים שאין לנו שום יכולת לשער את עניינם ומהותם אבל כל מה שנבראנו זה רק כדי להתענג על זיו השכינה וגם כל נשמות ישראל יזכו להגיע למקום הזה. בשביל הניסיון ובשביל ההתמודדות הקב“ה הוריד את סוד התענוג לעולם הזה וניתנו ניצוצות של תענוג בתוך כל מיני מציאויות של העולם הזה ואדם יכול לקבל תענוג ולא לחבר את זה להקב“ה. אדם יכול לאכול עוגה ולהתחיל לשבח את השף או את האופה שאפה את העוגה הזאת ואח“כ הוא יכול להתחיל לשבח את העוגה עצמה, יש כאלה שכותבים שירות ותשבחות לעוגה, זה ההתחלה והשורש של כל העבודה הזרה, להפריד את התענוג שיש בעולם הזה מהמלכות של הקב“ה – אם נתבונן בעומק הדבר נראה איך כל הכוח של היצר הרע והסטרא אחרא זה להפוך את תענוגי העולם הזה לעבודה זרה..

להעלות את התענוגים למעלה, להקב“ה

ברגע שאדם לוקח איזה תענוג של העולם הזה ומתחיל להעריץ אותו, לכתוב לו שירים, לחלום על זה ולעשות מסירות נפש בשביל זה וכל זה בא מפירוד ממלכות הקב“ה, זה סוד התענוגים שירדו למטה. כל העניין של התורה והמצוות והצדיקים זה ללמד אותנו איך מחברים את הניצוצות של התענוג שמפוזרים פה בעולם הזה עם הקב“ה ולמעשה כל הבריאה זה על הנקודה הזאת. כל העבודה שלנו זה לחבר את מציאות העולם הזה עם האמונה. כשאנחנו אומרים שהשכינה בגלות עיקר הכוונה זה שיהודי מחפש את התענוגים שלו בעולם הזה, זה גלות השכינה. כשאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא הכוונה שאנחנו מכוונים במעשינו ובכל דבר ודבר לחבר את התענוג עם הקב“ה וזה היסוד הראשון של תיקון הכיסא שזה תיקון השושנה שנמצאת למטה שזה אומר שהתענוגים למטה וצריך להעלות אותם למעלה, להעלות את כל התענוגים להקב“ה, לדעת שכל התענוגים שהיצה“ר יכול לתת לאדם זה הבלי-הבלים כנגד ניצוץ אחד של תענוג עם הקב“ה, שהיצה“ר לא יבלבל אותנו שיש לו תענוגים יותר גדולים.

הפוסט פרשת חקת | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.