רבי נתן מברסלב – הקדמה

רבי נתן מברסלב, המכונה גם בפי כל – מוהרנ"ת (ראשי תיבות: מורינו ורבינו הרב רבי נתן)

בעיירת נמירוב, בשנת התק"מ (1780, למניינם),  בחמישה עשר לחודש שבט, ירדה לעולם נשמה חדשה. רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כ"רבי נתן מברסלב".

רבי נתן מברסלב, נולד להוריו, לרבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, שהיה תלמיד חכם עצום וסוחר אמיד מהעיר נמירוב, ולאמו, מרת חיה לאנע.

רבי נתן מברסלב, כונה בילדותו "העילוי מנמירוב".

ילדותו של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב נולד וגדל בעיירת נעמירוב. עוד כילד קטן בערה בו אהבת השם ותשוקה עזה ללמוד תורתו של מקום.

רבי נתן מברסלב, גדל בסביבה מתנגדת לדרכה של חסידות (באותם ימים, החסידות היתה דרך חדשה, והיו לה מתנגדים רבים, גדולי עולם ותלמידי חכמים מופלגים, אשר מיהרו להגן מפני שינויים בדרכי התורה הקדושה. לימים, דרכה של החסידות בכלל ודרכה של חסידות ברסלב בפרט, השתרשה בקרב בני ישראל הקדושים, שהרי חסידות בעיקרה, להתחסד עם קונו, ולעבוד אותו מתוך שמחה פנימית. דרך חדשה אותה רבי נתן מברסלב, לימים, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, העביר הלאה במסירות וליאות שאין שני לה).

למעשה, מסופר שרבי נתן מברסלב, גדל כשליבו נשבר בקרבו על עבודת השם שלו, ואינו יודע מזור ומוצא לנפשו. שפך שיחו לקונו, רבי נתן מברסלב, אשר יורה לו את הדרך הנכונה לפתוח את ליבו בעבודתו, ולהכניס יותר עבודת השם, קיום מצוות מתוך שמחה.

כבר בהיותו בן 12 שנים בלבד, התפרסם שמו של רבי נתן מברסלב כלמדן מופלג אשר כונה בפי כל "העילוי מנעמירוב".

רבי נתן מברסלב – בא בברית הנישואין

רבי נתן מברסלב, נודע כבר בגיל 12 שנים, כתלמיד חכם מופלג. 

בשנת תקנ"ג, כשהיה רבי נתן מברסלב, בן 13 שנים, נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל, ביתו של תלמיד חכם מופלג, רבי דוד צבי אוירבך, אשר היה מוכר וכונה כ"רבי דוד צבי הגדול", וזאת בשל יגיעותיו המפלגות בעבודת השם שלו.

רבי נתן מברסלב, חי עם אשתו, מרת אסתר שיינדל, במשך שנתיים תמימות, אצל חמיו, בעיר שאריגראד שבאוקראינה. חמיו של רבי נתן מברסלב, היה ממתנגדי דרכה של החסידות, ואף הזהיר את בני הבית להתרחק מאותם חסידים.

באותה תקופה, ההתנגדות לחסידות הייתה גדולה מאוד, התנגדות שעוררה מחלוקות רבות.

לאחר שנתיים בהם היה סמוך לשולחן חמיו, ובהם התעלה רבי נתן מברסלב, עד שנחשב לתלמיד חכם עצום ומופלג, אשר שקדנותו בלימוד היתה לשם דבר, חזר רבי נתן מברסלב ואשתו, לעיר נעמירוב, לבית הוריו.

רבי נתן מברסלב היה מוקף בתלמידי חכמים אשר התנגדו לדרכם של החסידות, בינהם היה אביו, רבי נפתלי וחמיו, רבי דוד צבי אוירבך אשר אלו ניסו בכל כוחם לשמור על בני ביתם מפני "השפעה חדשה" זו.

** חשוב לציין שההתנגדות של גדולי הדור דאז הייתה מבוססת על שמירה קפדנית מפני שינויים בתורתו של מקום. אף אחד לא כפר בתורה הקדושה ולא העיז לחשוב בכיוון זה. כיום, בחסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט, עבודת השם מתוך שמחה פנימית מהותית, הינה נחלת הכלל, וכל יהודי באשר הוא, חפץ לעבוד את בוראו מתוך שמחה. 

כל דבר שמעורר את הלב, לעבודתו יתברך, מבורך בפי כל.

רבי נתן מברסלב  – תחילתה של חסידות

כאמור, קולות המתנגדים נשמעו מול אברכי החסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט.

ויכוחים היו נשמעים בבתי המדרש בדבר הדרך הנכונה לעבודת השם.

כמובן, ידוע כי הויכוחים הללו, היו כולם לשם שמיים, וכל שחפצה נפשם של כל האברכים באשר הם, בין אם תלמידי חסידויות ובין אם אלו אשר המשיכו את דרכם, הכל היה לשם שמיים וכולם רצו לשמור את תורתו הקדושה ולעבוד את הבורא.

כיצד החל את דרכו, רבי נתן מברסלב, לדרכה של החסידות?

על כך ועוד, יסופר כאן בהמשך.

מסופר שבין אברכי נעמירוב, היו כאלה שטעמו טעמה של חסידות. 

רבי נתן מברסלב, היה מהבולטים שבין אלו אשר התנגדו לדרכה זו, והויכוחים בבתי המדרש היו תדיר.

אותם חסידים, הרבו לספר בשבחם של רבותיהם, ואת עבודת השם העצומה שלהם, מתוך שמחה.

תשובתו של רבי נתן מברסלב על טענתם, היתה במחי יד: "עבודה?" אמר להם רבי נתן מברסלב, "עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי, שארבעים שנה לא ישן על מיטה, ויומם ולילה הגה בתורת ה'. וכי אתם יודעים עבודה מהי…".

כשהגיעו הויכוחים בעניין שמחה וחיות בעבודת השם, נגעו בנימי נפשו של רבי נתן מברסלב, הרי זו היתה משאלתו – בקשתו לבוראו. על כך הפיל תחינה לבורא עולם שייסיע בידו לעבוד אותו מתוך פתיחות הלב.

כאן, היתה ידם של אותם חסידים, עליונה.

רבי נתן מברסלב, חש את אותו כאב, את אותו חסרון בעבודתו. חסרון בעבודה מתוך שמחה.

כך, אט אט החלו הדברים לחלחל אל ליבו והחל, רבי נתן מברסלב, להקשיב לדבריהם של אותם חסידים ולבחון את הדברים לאמיתותם.

רבי נתן מברסלב – החזק ועלה !

כמנהגם של תלמידי החכמים דאז, במוצאי שבת קודש, היו יושבים תלמידי הרב מברדישטוב, בסעודת מלווה מלכה. עסוקים היו, אותם תלמידי חכמים, בינהם גם רבינו, רבי נתן מברסלב, על ביטול ה"יש". על עקירת הגאווה משורשה.

תוך כדי לימוד, ביקשו החסידים מרבי נתן מברסלב, שיועיל להביא מעט מזונות, לסעודה.

יצא רבי נתן מברסלב לכיוון בית האופה, להביא להם כבקשתם.

בדרכו לבית האופה, חש הוא, רבי נתן מברסלב, את כאבו וצערו על שאינו מוצא מזור לנפשו המשתוקקת לעבודת השם שלו. עבר לו, רבי נתן מברסלב ליד בית מדרש, וסר הוא מיד למקום, התנה את צערו ושפך שיחו בפני קונו על כאבו, עד ששכח מדברי המאפים אותם התבקש להביא…

המשיך רבי נתן מברסלב לאמר מזמורי תהילים עד שנפל ארצה מרוב צער, בכי ותפילה ונרדם…

ובחלומו, רואה הוא, רבי נתן מברסלב, סולם. מנסה רבינו לעלות לסולם, ונופל. מנסה שוב, ונופל. כל קימה מביאה אותו, את רבי נתן מברסלב, לעליה גבוהה יותר וכך גם הנפילה.

כשהגיע לראש הסולם, נפל ארצה ונחבל. כשגופו כאוב, ואפסו כוחותיו, לפתע צץ לפניו אברך צעיר. פניו הטובות והמאירות, של האברך מול רבי נתן מברסלב, נסכו בו כוחות חדשים. 

האברך הצעיר הורה לו, לרבינו לקום וכך היו דבריו: "אברך! טפס שוב, אולם החזק היטב!"

רבי נתן מברסלב ניעור משנתו, ופני האברך חקוקים בליבו.

נזכרו הוא, לשם מה יצא, ורץ להביא את דברי המאפים לתלמידי החכמים בבית המדרש.

רבי נתן מברסלב – פגישה גורלית עם רבי נחמן מברסלב

רבי נתן מברסלב, קבע את מושבו בברסלב, עיר סמוכה לנעמירוב.

רבי נתן מברסלב, שומע על רבי חדש שהגיע לעיר, רבי המדבר על רוחניות והתעלות, על עבודה מתוך שמחה.

כמים קרים על נפש עייפה, שומע הוא, רבי נתן מברסלב, וליבו משתוקק לשמוע את דבריו של אותו רבי חדש.

כך, יצא לו רבי נתן מברסלב לכיוונו של רבינו.

המאור הגדול והמאור הקטן, נפגשים… פגישה גורלית אשר תשנה את כל כיוונו ועבודתו של רבי נתן מברסלב. פגישה אשר תחילתה, המשכיות של החסידות, חסידות ברסלב.

רבינו, רבי נחמן מברסלב, פוגש את רבי נתן ואומר לו באלו המילים: "מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…", ורבי נתן נזכר לפתע באברך שראה בחלומו, האברך שהחזיקו מליפול, שיעצו איך לעלות, והנה הוא לפניו! הנה האברך!

כך החלה מערכת יחסים של רב ותלמידו המובהק, בין רבי נחמן מברסלב לרבי נתן מברסלב.

רבי נחמן מברסלב, ראה בו, ברבי נתן את המשכו, את המשך החסידות וידע כי הוא האדם אשר ידע אל נכון להמשיך את דרכו ולהפיץ את אורו בעולם כולו.

עבודתו העיקרית של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב היה חסיד מובהק של רבינו. לצד התעלות רוחנית מתמדת המשיך הוא את דרכו של רבינו, דרך החסידות והחל, רבי נתן מברסלב, להעלות על הכתב את כל אמרי פיו של רבינו.

רבי נתן מברסלב עסק במלאכת הקודש, על פי הוראתו של רבו ומסר נפש ממש, בכדי להפיץ את תורתו של רבינו.

אחד החיבורים הידועים והראשונים בהם עסק רבי נתן מברסלב, היה "ליקוטי מוהר"ן" החלק הראשון אשר יצא לבית דפוס (בשנת תקס"ח)

בשנת תקס"ט, לאחר השריפה הגדולה בברסלב, עקר רבינו מברסלב, וקבע את מגוריו בעיר אומן, שם עתיד היה, רבי נתן מברסלב, להסתלק מן העולם.

בחול המועד סוכות תקע"א, כאשר נסע רבינו לברסלב, ליווה אותו תלמידו, רבי נתן מברסלב. 

שם, באותה נסיעה, שמע מפי רבינו את דברי אלוקים חיים: "לכו חזו" (מודפסת בתחילת ליקוטי מוהר"ן).

רבי נתן מברסלב – ממשיך את רבו

בראש השנה האחרון של רבינו, קיבל רבי נתן מברסלב, מפי רבו, את הזכות והחובה הגדולה לפקוד את רבינו תדיר, בראש השנה, גם לאחר הסתלקותו מן העולם, וש"אין דבר גדול מזה", כפי שנהג רבינו לאמר.

ביום שלישי, היום החמישי של חול המועד סוכות שנת תקע"א, נפטר רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, ונסתלק לבית עולמו, שם נקבר יום לאחר מכן, בכבוד גדול, בבית החיים העתיק של העיר אומן, במקום בו רצה רבי נחמן להיקבר.

רבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו, ותפקידו של רבי נתן מברסלב רוקם עור וגידים להפצת אורו ותורתו של רבינו.

רבי נתן מברסלב – ליקוטי תפילות

רבי נתן מברסלב, החלק לרשום את תפילותיו באופן מסודר, בשנת תקע"ה.

חסידים אשר שהו במחיצתו, השתוקקו לתפילות אלו, והעתיקו לעצמם.

בשנה שלאחר מכן, החל רבי נתן לעסוק בהדפסת הספר הקדות "סיפורי מעשיות" וידוע שעל הדפסה זו, אמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו בהלווייתי 'כאן מוליכים את זה שהדפיס את סיפורי מעשיות"…"

רבי נתן מברסלב – שיקום החסידות

עיקרה של המחלוקת החלה לדעוך. אט אט החל רבי נתן מברסלב לקבץ שוב את החסידים היראים לדבר השם, המשתוקקים לעבודה מתוך דבקות ושמחה כעבודת החסידות.

החל, רבי נתן מברסלב, להפיץ את תורת השם בערים ובעיירות.

רבי נתן מברסלב, מעולם לא טען להיות ממשיכו של רבו, רבי נחמן אלא המשיך בעבודתו שמשנתו שגורה בפיו, להנחיל את תורתו של רבינו ולשמר את חסידות ברסלב.

לטענתו, הרבי תמיד ישאר רבי נחמן, ואין לו מחליף.

כך, רבי נתן מברסלב, היה מרבה לנדוד בין קהילות יהודיות ומפיץ את שיחותיו ומאמריו של רבו ואף הדפיס את ספריו לאחר שעמל עוד בימי חייו של רבינו, תוך הקפדה יתרה שלא לזוז ימינה ושמאלה מרעיונותיו הנשגבים של רבינו, רבי נחמן מברסלב.

בשנת 1811 למניינם, הדפיס רבי נתן מברסלב, את ספרי "ליקוטי מוהר"ן ואת "ספר המידות".

בשנים 1819-1821,העמיד בית דפוס בביתו, שם המשיך להדפיס את ספריו והשלים את הדפסת ספר המידות וה"תיקון הכללי".

רבי נתן מברסלב השקיע את כל מרצו והונו בהוצאת ספרי רבינו, ספרי חסידות ברסלב, לאור ובכך סייע רבות לתפוצת הרבה, ספרים שממשיכים להפרסם ולהשפיע את השפעתם על כל חסידי ברסלב עד היום.

רבות עמל, רבי נתן מברסלב להפיץ את החסידות של רבו. עמל רב המלווה בקשיים כלכליים ופיזיים, לא אחת היה רבי נתן מברסלב נרדף על ידי הרשויות בגין התעסקותו בחסידות.

המתנגדים הרבים שהיו אז, לחסידות, הפכו את הוויכוח לפאן אגרסיבי ורכושו של רבי נתן מברסלב הוחרם ונאסר עליו לגור עוד בברסלב.

בעקבות כך, נאלץ רבי נתן מברסלב לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו, נעמירוב.

רבי נתן מברסלב – מסיים את תפקידו בעולמו

כאמור, לאחר שנאלץ רבי נתן מברסלב, לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו.

רבי נתן מברסלב, הוזהר על ידי רבו, שיתן דעתו על תפקידו החשוב בהעברת והפצת החסידות, ועל כי יהיה הוא נרדף: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". 

רבי נתן מברסל לא רק שהיה נרדף אלא אף היה בבית האסורים, משום שמתנגדי החסידות רדפו אותו עד שבקשו את נפשו ממש.

אף בבית האסורים, לא הרפה רבי נתן מברסלב, ידו מהמלאכה ואף כתב שם חידושי תורה, שלימים הודפסו בספרו "ליקוטי הלכות".

בשנת 1838 למניינם, חזר לעיר ברסלב ובשנת התר"ה (1844 למניינם), ביום שישי עשרה בטבת, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, החזיר רבי נתן מברסלב את נשמתו, לבוראו בעיר ברסלב ונפטר לבית עולמו כשהוא בן 64 שנים.

את מקומו של רבי נתן מברסלב, לאחר מותו, מילא כעת רבי נחמן חזן מטולצ'ין, סיפור חיים בפני עצמו.

רבי נתן מברסלב – חיבוריו

מבין כל חיבוריו של רבי נתן מברסלב, ניתן למצוא את החיבורים הבאים:

• ליקוטי מוהר"ן
• קיצור ליקוטי מוהר"ן – סידר רבי נתן מברסלב, על פי ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי הלכות – שילוב של הלכה לתורת הנסתר על פי ליקוטי מוהר"ן (סדרת ספרים בת שמונה חרכים שחיבר אותם רבי נתן מברסלב, אשר סדרה זו נחשבת לחשובה ביותר בחסידות ברסלב).
• ליקוטי עצות – נושאים המסודרים על פי הא'-ב'. על פי ליקוטי מוהר"ן ( חיבור תורני, המבוסס על הספר "ליקוטי מוהר"ן וחובר על ידי רבי נתן. מטרת הספר היתה להוציא עצות מעשיות ולסדרן לפי נושאים על מנת להקל על הקוראים ועל אלו המתקשים בלימוד של ליקוטי מוהר"ן)
• ליקוטי תפילות – תפילות המבוססות על מאמרים מתוך ליקוטי מוהר"ן (חיבור של שני כרכים המכיל כ 210 תפילות אותן חיבר רבי נתן מברסלב. התפילות בנויות על פי דרשותיו שמסר רבינו, רבי נחמן שהודפסו בספר "ליקוטי מוהר"ן)
• עלים לתרופה – קובץ מכתבים של רבי נתן מברסלב, אשר נועדו לבנו, רבי יצחק (לקט של מעל חמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב לתלמידיו, ידידיו, חסידיו ובעיקר לבנו רבי יצחק).
• חיי מוהר"ן – זהו ספר בסיסי בחסידות ברסלב, המתאר את קורות חייו של רבי נחמן מברסלב. בין היתר, מכיל ספר זה שיחות ודרשות רבות של רבינו, רבי נחמן מברסלב. הספר מחולק לכמה פרקים על אורחות חייו בתקופות שונות של רבינו.
• שבחי הר"ן – תיאור השתלשלות רבו של רבי נתן מברסלב, רבי נחמן מברסלב, במסעו לארץ ישראל, ארץ הקודש, בתקופת נפוליאון בונפרטה (שבחי הר"ן – ראשי תיבות שבחי הרב נחמן. ספר ביוגרפי על רבי נחמן מברסלב, אשר נכתב על ידי תלמידו, רבי נתן מברסלב. עיקרו של ספר זה, הוא הנהגותיו של רבינו, רבי נחמן עוד מימי ילדותו עד בחרותו כתלמיד חכם מובהק אשר זכה לכהן כאדמו"ר, עד פטירתו.
• שמות צדיקים – ספר זה, נכתב על ידי רבי נתן מברסלב המבוסס על דברי רבו. הספר מכיל את שמותיהם של כל הציקים המזוכרים בתנ"ך, במשנה, בגמרא, במדרשים ובספר הזוהר, וכן צדיקים רבים נוספים: גאונים,ראשונים ואחרונים, עד לדורו. במהדורות מאוחרות יותר, נוספו שמותיהם של חסידי ברסלב וצדיקים נוספים.
• קנאת ה' צבאות – 

ועוד חיבורים נפלאים של רבינו, רבי נתן מברסלב.

ציטוטים  מתוך ספריו של רבי נתן מברסלב:

ספר ליקוטי עצות – "דרכים ישרים ועצות נפלאות, עצת ה' אשר לעולם יעמודו, הנובעים ממעיין היוצא מבית ה' מתורתו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, לעורר ולהקיץ, לחזק ולקרב את כל אדם, מכל מקום שהוא, להנטותו לתחייה, להחלימו ולרפאו ולהחיותו בחיים אמיתיים ונצחיים, לשים לו שארית לנצח נצחים."

כך היתה דרכו של רבי נתן מברסלב, וכך החסידות ממשיכה עד היום. אמנם ללא מנהיג ואדמו"ר, אך זו לא החסידות היחידה הקיימת כיום, ללא אדמו"ר.

ספר ליקוטי תפילות – "..גם טוב לעשות מהתורה – תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאיתו יתברך שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה זו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה"

ספר "שמות הצדיקים" – 

מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַתַּנָּאִים וְהַיְרֵאִים לְזִכָּרוֹן"

זכותו של רבי נתן מברסלב תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.

הפוסט רבי נתן מברסלב | ביוגרפיה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

חפרו בור שמכיל 100 אנשים

אם אין להם כלום אז איך נעשה חתונה? אומר רבינו: והתייעצו איך לעשות להם חתונה: באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, (שקורין מיניניס), וילכו לשם כל הבעטלירש (קבצנים). וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה. והלכו לשם על המיניניס כל הבעטלירש, ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר הראשון העיוור, שהביא לנו לחם ביער? עכשיו מתחיל עניין החתונה. בשבעת ימי השמחה כל יום בא קבצן ומספר להם סיפור שלו. מקובל בברסלב בכל הדורות שלמעשה כל התורות של רבינו וכל השיחות וכל הסיפורים זה בתוך הסיפורים של הקבצנים. למעשה התורה הגבוהה שיש לנו מרבינו זה הסיפורים של הקבצנים. התחלנו לדבר מה זה עניין החתונה ועל מה זה מרמז. דיברנו על זה שהבן והבת בכללות זה מרמז על כלל נשמות ישראל.

אנו מתנהגים הפוך ממה שאנו מבינים…

הבן והבת יותר בפרטות, זה שבכל אדם מישראל יש בן ובת. מה שכתוב ’זכר ונקבה בראם‘, בעצם בכל אדם יש צד של זכר וצד של נקבה, צד של בן וצד של בת, כאשר אפשר להסתכל על זה בכמה צדדים על ההבדל בין הבן ובין הבת שבתוך האדם עצמו, אבל אחד הדברים הכי חריפים והעמוקים בכל העניין זה שהבן זה כוח השכל שבאדם והבת שבאדם זה כוח הרגש שבאדם למעשה זה העבודה שלנו כל ימי חיינו, לעשות שלום בית פנימי בין המוח ללב, ודיברנו על זה שזה למעשה כמו 2 ממלכות באדם, כי במוח אנחנו יכולים להבין הרבה דברים וזה הרבה אי-הבנות שקורים לנו בחיים שאנחנו לא מבינים למה אנחנו מתנהגים הפוך ממה שאנחנו מבינים בשכלנו?

להרביץ מרוב כעס

בריאת העולם שזה העלמה, בריאת ההעלמה בקשר ובחיבור בין המוח ובין הלב, כי המוח יכול לדעת הרבה דברים, כל יהודי הוא מוכשר אז בזמן קצר יחסית הוא יכול ללמוד הרבה יסודות, הרבה השקפה, הרבה אמונה ואת כל יסודות התורה והאמונה. המוח יכול להבין את זה, ואז אדם מקבל את זה ומאמין בזה וחי את זה אבל פתאום הלב מתחיל להתנהג בכלל אחרת, למשל אפשר ללמוד בשעתיים הרבה חומר למה אסור לכעוס, שאדם שכועס שולטים בו כל מיני גהינום  וכו‘, ורבע שעה אחרי שלמדנו את כל הנושא הזה אדם יכול ללכת ולהרביץ למישהו מרוב כעס

חייב את המוח שידריך אותו

-הסיבה היא שיש פה שתי ממלכות, ממלכת המחשבה וממלכת ההרגשה. העבודה שלנו כל ימי חיינו זה למעשה לחבר בין המוח והלב. מה זה החיבור? באמת שהרגשת החיים זה בעצם בלב. הרגש, האהבה, השמחה, העצבות וכן הלאה, הכל זה בתוך הלב, אבל הלב מטבעו הוא מרגיש. במוח מטבעו הוא קר אבל הוא חושב. הלב לא יודע מה האמת, הלב חייב את המוח שידריך אותו. למעשה כל החיים אנחנו רוצים לעשות חיבור בין המוח לבין הלב. זה מה שכתוב בספר דברים: וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים – הידיעה השכלית וההשבה אל הלב זה העבודה שלנו כל ימי חיינו. כמו שמן הסתם כל אחד יכול אחרי קצת לימוד להסביר מה זה תפילת 18, בפרט בשחרית. בקורבנות אנחנו בעולם העשייה, אח“כ בשמירות עלינו לעולם היצירה, בק“ש וברכותיה עלינו לעולם הבריאה, אח“כ אנחנו עולים להיכל כיסא הכבוד. השם שפתי תפתח – אנחנו באצילות. אצילות זה הביטול השלם להקב“ה – אין עוד מלבדו. כל הבריאה זה רק אור
א-לקות. כמה זמן יקח לנו ללמוד את היסודות של כל זה?

’מלחמת רוסיה-אוקראינה‘ בתפילת 18

-אדם יכול ללמוד את זה לא בהרבה זמן, מיד אחרי זה אנחנו באים לתפילה, אומרים השם שפתי תפתח ואז אנחנו טסים עכשיו לאיזה חשבון בנק או לאיזה מישהו שהכעיס אותי, אפשר לעשות את כל המלחמה של רוסיה-אוקראינה כבר בתוך תפילת 18. זה הכל בתוכנו. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה, אם עכשיו למדת שתפילת 18 זה בעולם האצילות ושם זה הכל א-לוקות ואין עוד מלבדו אז איך
אתה עכשיו חושב את כל השטויות של העולם הזה, והיישוב הדעת הכי גדול
זה לעשות את זה בתפילת 18. כל זה הפער בין המוח ובין הלב – בתחילת
הסיפור רבינו מספר איך הם גדלים ומתקרבים אחד לשני, וכשהם מחליטים שהם תמיד יהיו ביחד זה השלב שהם מבינים שצריך לעשות שלום בית בתוכנו, בין המוח והלב

מסכים שמונעים את האור של המחשבה

החתונה למעשה זה כבר שלמות גדולה מאוד של אחדות בין המוח ללב. באמת בחיים שלנו זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, החתונה, הכוונה למה שזה מרמז. הלב כבר מתחיל לחיות עפ“י מה שהמוח מדריך אותו. למעשה מה שהלב מרגיש הרגשות אחרות ושוכח מה שהמוח מנסה ללמד אותו זה בגלל שיש לנו מסכים על הלב שמונעים את האור של המחשבה להגיע אל הלב. למעשה כמעט כל היצה“ר בעולם נמצא בין המוח ללב. זה נקרא הסיגים, העוונות שיש בתוכנו, הם אלה שגורמים בעצם לריחוק בין המוח ללב. ככל שאדם מתחזק בתשובה בתפילה, בתורה וכן הלאה והוא מתעלה, אז הוא מסיר את הסיגים האלה, ככל שהוא מסיר את הסיגים, אז המחשבה הנכונה מתחילה להאיר ואז הלב מרגיש את מה שהמוח חושב, וזה החתונה

בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת

החתונה זה בעצם שהלב מרגיש את מה שהלב חושב. ניקח דוגמא, לכל אחד מאתנו יש סוג של בעיה, אנחנו לא מרגישים כ“כ טוב בתוך המציאות הזאת, אז אדם ישב עם עצמו, עם חבר או עם רב, זה לא משנה – ניתחו את כל זה ולמדו איך להסתכל על זה נכון, אם הלב עכשיו שומע לגמרי למוח אז כל המציאות של הלב באותו רגע משתנית: בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת, נבין שלא היה פה רוח-סערה ולא קרה שום דבר. אבל כמה פעמים אנחנו יושבים על כל מיני נושאים ודברים שיש בתוכנו כל כך הרבה פעמים, וכמה תפילות וכמה התייעצויות וכמה בירורים עם חברים, ואתה רואה שהלב זה עניין בפני עצמו. לכן מה שרבינו מרמז פה בסיפור על עניין החתונה זה לעשות איחוד בין המוח ללב ובאמת זה השלמות של האדם. לדוגמא אם עכשיו מישה וביזה אותנו, אז הרבה פעמים ברגע שאנחנו מקבלים את הביזיון אנחנו מרגישים את הצער, ואיזה צמצום ולמה הוא אמר לי כזה דבר – אדם כבר מתחיל להכנס במחשבות בתוכו, אולי אין לי שום תיקון לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי הביזיון מרעיד את האדם בתוכו. אבל אם הלב שומע למוח אז המוח אומר לו: ב“ה, תגיד תודה, לכל היותר הסתבכת בבעיה אחת, איך תשלם לזה שביזה אותך. הרב תמיד אומר שצריך לקחת משכנתא בשביל לשלם לכל החולקים ולכל המבזים..

זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו

איזה טובות המבזים עושים איתנו, ’עיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘, אז מה שרבינו אומר פה על החתונה שזה אחדות שזה היחוד העליון ביותר, זה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זה נעשה ע“י איחוד מוח ולב. כי האור של השם זה כנגד המוח, השכינה זה כנגד הלב, ודרך אגב הזכרנו את הנקודה הזאת שכשאין שלום בית בתוכנו, זה גם גורם לכל השלום בית בחוץ, שלום בית כפשוטו. השורש של הביות של השלום בית זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו, אין לנו שלום בית בפנים אז זה יוצא החוצה

סוד שנקרא בור מכוסה בקנים עפר וזבל

אז זה בכללות הנושא של החתונה, לכן המקובלים כשהם מגדירים את עניין הגאולה אז הם משתמשים בלשונות משל, אחד הלשונות הנפוצים זה החתונה העליונה. כל הדורות מכינה את הכלה שזה סוד השכינה לקראת החתונה, כי בעצם כל השפע והאור יורד לעולם כפי כמה שיש אחדות של מוח ולב בתוכנו וזה הפנימיות והסוד של הבן והבת בסיפור. רבינו אומר איפה עשו את החתונה, בבור מכוסה בקנים עפר וזבל. לכאורה לרבינו אין שום מניעה לעשות את החתונה באולם, קצת יותר מכובד, אלא שרבינו בדרכו הקדושה מרמז בכל פרט ופרט על רמזים מאוד גדולים. רבינו אומר שמי שרוצה לזכות לחתונה הזאת צריך לדעת שיש סוד שנקרא בור שמכוסה בקנים עפר וזבל, זה הסוד של החתונה הקדושה. עניין הבור זה שאנחנו צריכים להבין ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה כשאנחנו יורדים לבורות בעולם הזה, כך העולם בנוי

נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות

העולם בנוי מבורות – מה הכוונה? בורות זה כל מה שעובר עלינו, כישלונות ברוחניות, בהרגשה בצמצומים, קודם כל צריך לדעת שזה דרך בריאת העולם, ככה השם ברא את העולם. מה הכוונה בורות? לא תמיד אנחנו מלאכים ולא תמיד אנחנו באור רוחני גבוה, אלא חלק מהמציאות של החיים שלנו זה לרדת לכל מיני חשיכה. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת כי תצא בחומש דברים, שם הזוהר מביא פסוק מפרשת משפטים, ’וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו‘ – הזוהר אומר מי זה האיש הזה שכרה את הבורות, אין איש אלא משה. משה רבינו כרה לנו את כל הבורות עד ביאת משיח צדקנו. מה הכוונה? בשעה שמשה שבר את הלוחות, נקבע סדר הנהגה. עכשיו בוודאי שמשה רבינו צדק בזה שהוא שבר את הלוחות וזה היה בשביל עמ“י, אבל בהכרח נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות. אומר הזוהר הקדוש שהבור
שהכי קשה לברר זה הבור האחרון של הדור האחרון. הזוהר הקדוש אומר שזה הנוקבא דתהומא רבה. ונפל שם שור אור חמור – שור זה משיח בן יוסף שנאמר
בכור שורו הדר לו. חמור זה משיח בן דוד – גם הם יצטרכו לרדת וליפול לתוך הדורות

אנחנו מקבלים מהם את הכוח להתרומם

אומר הזוהר הקדוש שמשיחים הם יהיו הכנפיים של הדור. אנחנו צריכים לחפש את הצדיקים שקשורים עם בחינת המשיחים או שהם בחינת המשיחים, ואז כשאנחנו מתקשרים איתם, מהם אנחנו מקבלים את הכוח להתרומם מהבור. הזוהר הקדוש אומר שם שלא נוכל לעלות מהבור בלי שירדו לתוך הבור הזה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. וגם הם צריכים סיוע והם יקבלו את הסיוע ממשה רבינו, אתה בעל הבור. נשמה מגן עדן באה לרשב“י ואמרה למשה רבינו שגם הוא היה שמה: אתה רעיא מהימנא, אתה אחראי להעלות את כל הנשמות…

אנחנו משתדלים ומתפללים

אומר הזוהר הקדוש שמשה רבינו עומד על שפת הבור ומקיים: כסף ישיב לבעליו. מה הכוונה? כיסופים ורצונות להאיר לנשמות שלא יתייאשו ושלא ישכחו את האמת בתוך הבורות. מה שזה אומר לנו הלכה למעשה, מצד אחד בוודאי שאנחנו לא רוצים ואנחנו משתדלים ומתפללים שלא ניפול לשום בור. יהודי מצד המהות שלו רוצה להיות במקום של אור, אנחנו בני מלכים. המקום האמיתי שלנו זה ארמון המלוכה. אבל מה שעובר עלינו חלישות הדעת ולפעמים זה לא רק מה שעובר עלינו אלא זה עובר על אנשים שקשורים איתנו – עוברים כל מיני הסתרות, קשיים וצמצומים ברוחניות ובכל מיני בחינות. צריך לדעת כלל גדול מאוד, זה חלק מהמציאות, זה לא טעות בהנהגת הבריאה, אם אדם מרגיש שהוא צריך לעשות חשבון נפש אז אדרבה ואדרבה, אבל לא להכנס להאשמה עצמית

לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד

למה נפלתי לבור? נפלת לבור כי ככה נגזר, זה חלק מתיקון העולם. הרבה פעמים איפה מתעוררת הקושייה שלנו? כשמתגבר על האדם בור לא טוב, הכוונה לבור של תאוות של כישלונות וכו‘ – צריך לדעת, אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו משתדלים לא להגיע למקום הזה, אבל אם זה קרה והגענו למקום הזה אז צריך לדעת שגם זה חלק מהדרך וחלק מההנהגה. יש סוד גדול מאוד שלפעמים נשמות ישראל צריכים ליפול. יש דברי תורה, יש קדושה ויש רוחניות שאי אפשר להעלות אותה רק ע“י שיורדים למקומות לא טובים, אנחנו מדגישים את זה שזה לא בבחירה. אבל אם מישהו צריך לרדת לשם לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד לשם. למעשה אם נסתכל על הדור שלנו, התהליך הכי אמיתי והכי שורשי שיש בדור שלנו זה התשובה. שליש מעמ“י חוזרים בתשובה, זה 2 מיליון בעלי תשובה ב40 שנה האחרונות במדינת ישראל

בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע

נשאלת השאלה הרי בעל תשובה היה כ“כ רחוק, הוא קיבל את הניצוץ של האמת, אולי יש לו התמודדויות ומלחמות אבל באותו רגע הוא אומר: מה לי ולמציאות של הרע בכלל? מי רוצה להיות שם? פה מתעוררת שאלה וכמעט 99 אחוז אומרים את הנקודה הזאת מה לי ולרע. גם אם היצה“ר נלחם באדם זה מלחמה ואדם לא רוצה את זה. פה נשאלת השאלה: למה הקב“ה סיבב כאלה סיבות שבדור שלנו אדם יכול להיות 20 או 30 שנה במציאות של הרע ואדם בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע. חינכו את הדור שלנו שהרע זה טוב ושהטוב זה רע, האמת זה שקר והשקר זה אמת, למעלה זה למטה ולמטה זה למעלה – הפכו את כל הדעת, זה הכל הפוך. עכשיו אין לנו מישהו לשאול אותו בעולם הזה כי כולם בתוך מהלך רוחני מאוד גבוה. השאלה למה הקב“ה עשה את זה? מובא בספרים הקדושים שיש רוחניות גבוהה מאוד שחייבים להביא את זה מתוך בורות, מתוך ירידות, מתוך נפילות וכן הלאה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא מתנדבים ללכת להביא רוחניות א-לוקות מתוך בורות.

לבנות את הארמון במקום של האשפה

-אנחנו לא רוצים ללכת לשם אבל אם זה עובר על האדם שידע שזה חלק מהנהגת הבריאה. יש דבר שמובא בגמרא במסכת חגיגה, הגמרא מדברת שם על הרבה יסודות של בריאת העולם. הגמרא אומרת דבר פלא: כל המסתכל מה למעלה מה למטה מה מלפנים מה מאחור, מוטב לו שהוא לא בא לעולם. מה למעלה אנחנו מבינים, זה יותר מדי גבוה. מה למטה, לא צריך להסתכל למקומות למטה. להסתכל קדימה מה יהיה? הכוונה להסתכל מה עתיד להיות. אבל שואלת הגמרא למה לא להסתכל על מה שהיה? אומרת הגמרא תירוץ נורא מאוד ויש על זה הרבה אריכות דברים במפרשים.
הגמרא אומרת למה הדבר דומה? למלך שציווה לבנות את הארמון שלו על המקום שבו היה האשפה של כל המדינה…

לעבור בירורים בתוך אשפה

המלך החליט שהוא רוצה לבנות את הארמון על המקום של האשפה. אומרת הגמרא: לא מתאים להזכיר למלך שהארמון שלו בנוי על אשפה. ככה הגמרא אומרת, לכן אסור להסתכל על מה שהיה – זה לא מובן בכלל, מה בכלל המשמעות של הגמרא? הבן איש חי בבן יהוידע, והלשם שבו ואחלמה מאוד מאריכים בזה, הם אומרים דבר פלא שכל העולם נברא על אשפה. זה כל הטומאה. זה טומאה נוראית מאוד ולא ראוי להזכיר את זה. אומר הלשם שאנחנו בעצם בנויים כסדר בריאת העולם, לכן צריך, לא מבחירה אלא מצד ההנהגה, לעבור בירורים בתוך אשפה. זה אחת הסיבות העמוקות שאסור להזכיר לבעל תשובה מאיפה הוא בא. זה אותה בחינה, כי הנשמה הא-לוקית שבתוכנו זה בחינת המלך, היא בונה ארמון

…בוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה

כשיהודי חוזר בתשובה הוא בונה ארמון. הארמון הזה נבנה על מקום של אשפה, הכוונה לכל התאוות ולכל השיגעונות של העולם הזה אבל באמת גם הלשם וגם הבן איש חי כותבים שכך היא סדר הנהגת העולם – מכל זה הלכה למעשה זה שאנחנו לא רוצים להיות לא באשפה ואנחנו רוצים להיות בארמון המלך כי אנחנו בני מלכים וזה המקום האמיתי שלנו, אבל הניסיונות, הבלבולים במידות, בתאוות או בכל מיני הסתרות פנים שאדם עובר, צריך לדעת שזה חלק מהנהגת העולם. בפרט שרבי נתן כותב בליקוטי הלכות שכל מה שכבר היה זה רצון השם וזה ידיעה וככה השם הנהיג. אז אם האדם מסתכל ככה על העבר שלו אז בוודאי ובוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה, ומכל זה צומחת רוחניות מאוד-מאוד גבוהה. אם אדם הולך בנקודת אמת עם הדבר הזה אז אדרבה המקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה שמגלה שבעצם כל הזדונות הם זכויות

לא היינו מחזיקים מעמד עם מה שעובר

מי שמוכן, יכול ולומד איך לקבל על עצמו את כל המציאות הזאת אז הוא יכול להיות בחתונה הקדושה הזאת – זה נקודה אחת. נקודה נוספת, רבינו אומר שאת הבור של החתונה כיסו בקנים עפר וזבל. זה שלוש נקודות שרבינו מרמז לנו על העבודה שלנו הלכה למעשה. קנים זה הנקודה של קנה לך חבר, אנחנו רואים שרבינו הכניס את זה מאוד-מאוד חזק. היום רואים את זה בכל מקום שהנקודה של השיחת חברים זה אחד הדברים הכי חזקים שיש היום בדור שלנו. הרבה פעמים אנחנו גם רואים שע“י שיחות חברים אדם יכול להשיג יותר ממה שהוא מדבר עם הצדיק. מדוע? ראיתי את רבי נתן בליקוטי הלכות שמסביר שכאשר שתי חברים מדברים ביחד, זה הצדיק מתעבר בהם והוא מדבר מתוכם, ולכן אפשר לקבל יותר ממה שמדברים עם הצדיק. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שבאתכסיא הצדיק יכול להאיר לאדם יותר ממה שבאתגליא. יש בזה מהלך שלם שרבי צדוק מסביר את הנק‘ הזאת. אז זה הקנים. אנחנו רואים היום ממש בחוש שאם לא היה את העצה הזאת שנקראת שיחת חברים, הרבה מאוד מאוד בדור שלנו מעידים: לא היינו מחזיקים מעמד בכל מה שעובר עלינו

החבר לא בא כמדריך, כרב או כאדמו“ר

ממה נבנה שיחת חברים? מזה שאף אחד לא בא עכשיו בתור המדריך, הרבי או האדמו“ר של השני, הוא בא בתור חבר להתחזק ביחד, ובד“כ מעבירים את האדם כל מיני שבירות עד שהוא בא לחבר שלו הוא לא בא בתור מדריך או רב, הוא בא אליו ואומר לו: תחייה אותי. הנקודה היא שגם החבר שלו בא ככה, שניהם מחפשים איזה חבל הצלה כדי להחזיק מעמד, ואז זה בעצם יוצר את כל העניין של השיחת חברים האמיתית. אמרנו שיש איזה חידוש מופלא מאוד שהמגלה עמוקות כותב, אנחנו מקשרים את זה לחידוש של המגלה עמוקות. המגלה עמוקות מביא את זה באופן ע“ג, שם הוא מביא את הגמרא במסכת סנהדרין…

השגתי את הקשר והאחווה

בגמרא בסנהדרין כתוב שרבי ישמעאל ורבי עקיבא חלקו באיזה נושא מסויים ורבי עקיבא פונה לרבי ישמעאל ואומר לו: ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. (זה הלכה ודין של בת כהן). המגלה עמוקות שואל מדוע רבי עקיבא פנה לרבי ישמעאל בלשון כזאת: ישמעאל אחי. היום בדור שלנו זה די מצוי אז לא היו שואלים את זה. אבל אצל התנאים זה לא היה כ“כ מקובל. המגלה עמוקות אומר חידוש נורא מאוד, רבי עקיבא ידע שהוא תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל הוא תיקון וגלגול של יוסף הצדיק, אז מה רבי עקיבא אמר לו: בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ביננו. בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה שיש ביננו. אומר המגלה עמוקות שאם יש בין 2 נשמות מחלוקת וחילוקי דעות והם לא הבינו ולא התחברו אחד עם השני, הם יצטרכו לבוא בגלגול ולתקן את המחלוקת ביניהם, והם יבואו דווקא בדור יותר נמוך ויותר ירוד, ושם דבר אחד הם כן יוכלו להשיג, את האחווה ביניהם, וזה מה שר‘ עקיבא פנה לישמעאל ואמר לו ישמעאל אחי

המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל

עפ“י היסוד הזה נגיד על דרך האפשר שכנראה אנחנו צריכים לתקן הרבה הרבה ניצוצות של מחלוקות משנים קדמוניות, אז מה הקב“ה עושה? הוא מכריח אותנו להיות חברים, הוא מכריח אותנו להתחבר. ברגע שמתחברים דרך התורה, דרך האמונה ודרך הנקודה של הצדיק, אז זה תיקון גדול מאוד למחלוקת. אומר רבינו האר“י שלפני הגאולה יבואו הרבה ניצוצות של נשמות קין והבל כדי לתקן את המחלוקת שהיתה מבריאת העולם בין קין והבל, ובדורות האחרונים יבואו הרבה ניצוצות של קין והבל, עפ“י זה אמרנו שבגלל זה היום מאוד התפשט לקרוא בלשון אחד לשני: אחי. מי יודע אם זה לא איזה המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל..

כל מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה!

הלכה למעשה בוודאי שרואים בחוש שהשיחות חברים זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לנו. זה מה שרבינו אומר שמכסים את הבור, הכוונה שכשעוברים את כל הדורות של הבורות אז משתמשים בעצה הזאת של השיחת חברים. העניין של עפר זה ונפשי כעפר לכל תהיה. אי אפשר להכנס באמת לשערי קדושה בפנים בלי הבחינה שנקראת ונפשי כעפר לכל תהיה. כי אין דבר שמסתיר את הקדושה ואת אור השם כמו העניין של הגאווה. מהי בעצם מידת הענווה? כי רבינו כותב בליקו“מ שאנשים טועים מהי מידת הענווה. העניין של הענווה זה כמה שאדם משיג שכל  מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה, זה למעשה מידת הענווה. זה שאדם יודע שהכישרונות שלי, הגבורות שלי והיכולות שלי וכל מה שאני עושה ורוצה לעשות, זה הכל הקב“ה נותן לנו במתנת חינם. כמו שאמרנו קודם, למוח זה לא כ“כ קשה לדעת את הדבר הזה, אבל ההשבה אל הלב היא מאוד קשה. למה? כי היצה“ר, הקליפה שבלב על הגאווה ועל הישות ועל הכוחי ועוצם ידי, היא מאוד-מאוד חזקה, זה מחטא אדם הראשון בתוכנו עמוק מאוד, ומאוד קשה לעשות השבה אל הלב של מידת הענווה. להגיד אותה ולהבין אותה זה לא קשה, להשיב אל הלב זה מאוד קשה

זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה

בכללות 2 עצות היסודיות ביותר כדי לעבוד על זה כל החיים זה אחד  העניין של ההודאה. להודות להקב“ה זה לא רק להגיד לו תודה. אלא העניין של עבודת ההודאה והתודה זה שאדם כל פעם מתבונן ומשיב אל הלב שהשם רק טוב איתו, ז“א שאין שום דבר רע, וגם אם עברתי עכשיו איזה כישלון וגם אם לא הצלחתי וגם אם עשיתי מסירות נפש על איזה עניין רוחני טוב, וכן הלאה, והכל נשבר והכל התרסק ולא רק זה אלא מצאתי את עצמי פחות ממה שהייתי בתחילת התהליך, נכון שזה לא נעים, אבל להכנס לתוך עבודה ולהתבונן: אם הכל השם עשה, אז בוודאי שזה לטובה. זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה. לקנות את מידת הענווה זה
ככל שאדם יותר רואה את הטוב בהנהגה של הקב“ה, אז הוא קונה את מידת הענווה

אנחנו חכמים, דואגים לאינטרסים שלנו

נקודה שנייה זה להרגיש את הזולת, אם זה בחיים הפרטיים שלנו, שאדם פחות יחשוב על עצמו, שוב פעם זה עבודה של כל החיים. לחשוב על החבר, על האישה או על הבעל, על הילדים, על ההורים וכן הלאה – שאדם יחשוב יותר מה הוא מרגיש או מה היא מרגישה וכן הלאה. אנוכיות זה אחת מהתולדות של הגאווה. אנוכיות
זה שבעצם אדם רואה רק את עצמו. רק מה? אדם לא אומר אני רואה רק את
עצמי, אנחנו חכמים, אנחנו דואגים לאינטרסים שלנו כמו שכתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה, בערמומיות. אדם רוצה להשיג משהו והוא יודע שאם הוא יגיד
לחבר שלו מילה טובה אז הוא ישיג את זה, אז ההוא אומר לו מילה טובה, הוא אומר לו את המילה הטובה כי הוא חושב עליו? כי הוא דואג לו? בהתבוננות בעומק הלב שלנו אנחנו נראה שאנחנו עדיין מאוד-מאוד שבויים בתוך האנוכיות שלנו.
אדם צריך לאהוב את עצמו ולראות את הטוב שלו ולשמוח בטוב שיש בו, אבל
קרוב לזה מאוד רק דבר שונה זה שאדם דואג לנוחות שלו ולאנוכיות שלו גם
על חשבון אנשים אחרים. זה בירור פנימי שכל אחד צריך לעשות לעצמו,
איפה נקודה של התחזקות בנקודות טובות שיש בי, וזה הצד הטוב. בין איפה
זה בעצם פוגע באחרים או על חשבון אחרים ולא אכפת לנו. בוודאי
שיש בנו את האנוכיות שלנו אבל צריך לברר מתי זה האני שבקדושה ומתי
זה לא האני שבקדושה. זה בירור שכל החיים אנחנו צריכים להתבונן בנקודה הזאת..

יש לך כעס ועצבות? סימן שלא תיקנת..

הרב דסלר כותב שאדם אדם רוצה לדעת כמה הוא תיקן את הבחינה הזאת שישים לב אם יש בו עדיין מידת הכעס או מידת העצבות. אם יש בו כעס ועצבות סימן שהוא לא תיקן את זה. מי שאין לו כעס ועצבות אז שידע שהוא באני של הקדושה. אבל צריך לדעת שאנחנו לא אומרים את זה מצד האשמה עצמית או תסכול, השם ברא אותנו עם המידות האלה כדי שנתקן אותם, מחטא אדם הראשון יש לנו את הבחינות האלה – זה הבחינה של העפר שזה ונפשי כעפר לכל תהיה. כמו שאמרנו 2 הנקודות החשובות בזה זה כמה שאדם מסתכל ומתחבר עם הטוב של הבריאה, בכל מיני הנהגות שעוברות עליי, בכל מיני מצבים שאני עובר, תמיד להתחבר ולראות שהשם טוב איתי בנקודה הזאת, גם אם לא נעים לי אבל השם טוב איתי בנקודה הזאת, כי לא תמיד הטוב זה הנעים. לפעמים הטוב האמיתי זה לא הנעים. הנקודה השנייה זה ההתחברות, זה לראות שנרגיש את הצער של עמ“י, שנרגיש את הצער של הזולת, זה לא קל להרגיש בלב את הצער של הזולת, זה מרגשה של הצדיקים. כל המדרגה של הצדיקים זה לפי כמה שהם זכו להרגיש את הצער של עמ“י ולהשתתף עם זה. בפרשת כי תשא יש פסוק ’ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני‘ – משה רבינו מזכיר להקב“ה שהקב“ה אמר לו: מצאת חן בעיני. האור החיים הקדוש שואל על הפסוק הזה: מתי הקב“ה אמר למשה רבינו מצאת חן בעיני?

את כל הנשמות מההתחלה ועד הסוף

אומר האור החיים הקדוש שבשעה שמשה רבינו עלה למרום לקבל את התורה, הקב“ה הראה לו את כל הנשמות מההתחלה ועד לסוף, ואז הוא ראה את הנשמה של רבי עקיבא, ומשה רבינו ראה בהשגה אמיתית ששורש נשמת רבי עקיבא היא יותר גבוהה ממנו, ואז הוא אמר להקב“ה: למה אתה נותן תורה על ידי? תיתן את התורה על ידו. למה יפסידו עמ“י את המושכלות של רבי עקיבא שהוא גדול ממני? משה רבינו שאל בפשיטות ובתמימות. ענה לו הקב“ה: כי מצאת חן בעיני. פה הקב“ה אמר לו את זה. צריך להבין מה הכוונה? הרי בן בני אדם אנחנו מבינים
ויש לנו רגשות של פרוטקציה, אנחנו מחבבים מישהו אז אנחנו יותר אוהדים אותו…

מה הנקודה הפנימית של אהבת ישראל?

מה המשמעות אצל הקב“ה של מציאת חן ועוד בשאלה כ“כ גדולה של מתן תורה לעמ“י לכל הדורות לנצח נצחים. מה זה העניין של המציאת חן? רבינו האר“י הקדוש אומר שמשה בכוח מעשיו העצומים השיג את כל המדרגות גם את של רבי עקיבא וזה מתרץ את כל הקושיות. מהם מעשיו העצומים של משה רבינו שהוא זכה להגיע מעל שורשו? כתוב בפרשת כי תשא: מחני נא מספרך אשר כתבת. כשהקב“ה רצה להעניש את עמ“י אחרי חטא עגל משה רבינו אמר להקב“ה: אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אם אתה לא סולח לעמ“י אני לא רוצה עולם הזה ולא רוצה עולם הבא, כל וידבר השם אל משה, ויאמר השם אל משה, תמחק את הכל, לא ממשיכים לעבוד ביחד. משה רבינו אמר את זה בשיא שלמות הלב, אין מסירות נפש יותר גדולה בשביל עמ“י מהנקודה הזאת. אדם מוכן לוותר על הכל על כל העולם הזה ועל כל העולם הבא. שמעתי לפני שנים מהאדמו“ר מפוריסוב שהנקודה הפנימית של אהבת ישראל זה שאדם מוכן לשלם בגופו, בממונו, בכוחותיו, בשביל לתת לזולת, זה נקרא אהבת הזולת. אין יותר גדול ממשה רבינו שמוכן לוותר על העולם הזה ומוכן לוותר על העולם הבא ובפרט שהקב“ה יסלח לעמ“י בנקודה הזאת.

הפוסט ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים ח"ג   הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים של רבי נחמן מברסלב, עצרנו בסיפור בבריחה שהייתה באיזה מדינה ונאבדו ביער בן ובת, דיברנו על זה שהבן והבת זה מרמז על נשמות ישראל וזה שהם הלכו לאיבוד זה מרמז למעשה על מציאות העולם. בתוך העולם אנחנו מדי פעם הולכים עוד פעם לאיבוד – המושג הזה שהם הלכו לאיבוד זה נקרא הסתלקות המוחין והדעת מהאדם, כי באמת כל האמת של החיים והעולם זה לפי הארת הדעת שיש לנו, כי כשיש לאדם מוחין דגדלות ומאיר בו אור א-לוקי אז כל העולם כולו טוב והכל בסדר וזה לא משנה מה קורה באמת..

דבר הכי קטן מוציא מהשלווה

אפילו אם אדם צריך לעבור בחיצוניות חוויה של צער, ברגע  שיש לאדם מוחין מה הוא רואה? שם ה-ויה מאיר מול העיניים שלו, הוא רואה רק את הטוב ואת החסדים – לעומת זה ברגע שהדעת מסתלקת מאתנו אז הדבר הכי קטן מוציא אותנו מהשלוות נפש שלנו. לכן העניין שהלכו לאיבוד, האיבוד האמיתי זה לא מה שקורה בעולם אלא זה איך אנחנו מקבלים את מה שקורה בעולם. העולם זה ’תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ ויש ’רוח אלהים מרחפת על פני המים‘ שממתיקה את זה. אבל עיקר התיקון זה איך אנחנו מסתכלים על הדברים, לכן הפסוק הבא זה ’ויאמר א-לקים יהי אור ויהי אור‘ – כתוב בספרים על איזה אור מדובר? זה לא אור השמש כי עדיין לא נבראה השמש, אלא זה אור הדעת. האור הגנוז זה אור הדעת, הלכה למעשה בוודאי שיש בזה אין ספור דרגות, אבל מה ששייך למציאות שלנו זה לראות את החסדים של הקב“ה ואת ההנהגה של הקב“ה  בכל מאורעות חיינו. למעשה אחד היסודות שאנחנו מסתכלים על העולם זה שכל העולם זה הסתרה, לכן עולם זה מלשון העלמה, ובתוך העולם יש דרגות, זה סולם של הסתרה בתוך הסתרה, והעבודה של האדם היהודי זה לגלות ולהתחבר עם הקב“ה בתוך ההסתרה. השבוע מישהו הראה לי שמובא שהאבות
ודוד היו הארבעה רגליים של המרכבה, לכל צדיק יש עבודה פרטית ומיוחדת בשבילו

מתי דוד המלך זכה להשלים את עניינו?

מה היתה העבודה המיוחדת של דוד המלך? העבודה שלו היתה לגלות אמונה ואת מלכות השם בתוך העומק של ההסתרה. מתי דוד המלך זכה להשלים את כל עניינו בעולם שזה נקרא הרגל הרביעית במרכבה? כאשר דוד המלך ברח מאבשלום בנו ושמעי בן גרא יצא לקראתו וקילל אותו קללה נמרצת. באותו זמן היה עם דוד המלך יואב בן צוריה, וידוע שבני צוריה היו גיבורים מאוד-מאוד גדולים, היה להם כוח לא-טבעי ובתנועה אחת הוא מזכה את שמעי בן גרא לקיים את התיקון הכללי, אבל לאבישי בן צוריה אין רשות לעשות את זה אבל לדוד המלך היה רשות כי מלך דן יחידי

זה הכל מתנות…!

לדוד המלך היה מותר להגיד לאבישי בן צוריה שיהרוג את שמעי בן גרא מצד דין של מורד במלכות אבל דוד המלך אמר ליואב בן צוריה: השם אמר לו קלל. לאחר מכן כתוב ששמעי בן גרא לא עזב את דוד המלך אלא הוא הלך איתם מהצד וכתוב ששמעי עפר בעפר, הוא לקח אבנים ועפר וזרק על דוד המלך. מה דוד המלך עשה? ראיתי שאחד המפרשים כותב שדוד המלך הלך וקיבל את האבנים ואת העפר בשמחה, דוד המלך אמר: כל המתנות וכל האבנים והעפר שזורקים עליי זה הכל מתנות שהקב“ה נותן לי. מובא שבזה הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה..

זה תיקון המלכות שבמלכות

מה הכוונה עפר בעפר? מובא בספרים שמידת העפר זה מידת הענווה. יש 4 יסודות, אש, רוח, מים ועפר – הם כנגד  הארבע רגליים של המרכבה, והמידה של דוד המלך זה עפר כמו שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה. עפר בעפר זה נקרא הענווה שבענווה, זה תיקון המלכות שבמלכות, לכן דוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה בבחינת מלכא משיחא – למעשה בדור שלנו יש הרבה מאוד את הנקודה הזאת, לפני 30 שנה שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר שהדור שלנו זה בבחינת משיח בן דוד, לכן לכל אחד מאתנו יש איזה ניצוץ ונקודה של משיח בן דוד, לכן אנחנו צריכים לתקן מאוד את המידה הזאת לכן הדור הזה עובר מאוד מאוד את התיקון של המידה הזאת. באותה שיחה האדמו“ר אמר עוד נקודה: עכשיו אתם תראו, עוד מעט כל העולם הולך להתהפך ואף אחד כבר לא יבין מי שייך למי, אתם רואים אנשים שנמצאים ברחוב יפו ומסתובבים איפה שהם מסתובבים, עוד מעט אתם תראו אותם רצים לכוללים, ומהכוללים לשמה, כל העולם הולך להתהפך – ואז הוא הסביר גם למה: לפני הגאולה הדרך זה שמוציאים החוצה מתוך האדם את כל הפנימיות שלו ושמים לו את זה מול העיניים לטוב ולמוטב

ואז ברגע אחד יהיה לאדם את הישועה

-ואז אומרים לאדם תבחר מה אתה רוצה. ואז אין הסתרה, ז“א שאין כזה דבר שאדם יהיה חצי-חצי, או פרווה, או בין לבין – מדוע? האדמו“ר הסביר שזה הנקודה של דוד המלך וזה הנקודה של המשיח, זה נקודת האמת. גם אם יש לך תאוות או מידות לא טובות, תודה על האמת, תצעק אליי שאני יציל אותך מכל המקומות שאתה נמצא – הרב דסלר מביא במכתב מאליהו את המהר“ל מפראג שאומר:  וברגע אחד יהיה לאדם את הישועה, רק תהיה אמיתי עד הסוף. אז האדמו“ר
אמר שלקראת הגאולה יוציאו את הכל החוצה וחשוב שנדע את המהלך שמוליכים אותנו, שאף אחד לא יחפש עכשיו דברים הגיוניים כי העולם הפסיק להיות הגיוני..

לחפש הר של זהב ומבצר של מרגליות

פעם העולם היה הגיוני, זה היה בהיסטוריה, זה היה לפני שנתיים. איך שהתחילה הקורונה בעולם שום דבר לא הגיוני. קורונה באמת זה הנהגה אמיתית כי קורונה זה כתר, זה הנהגת הכתר שהתחילה בעולם. אח“כ גילו את זן הדלתא שזה בגימטריה משיח בן דוד (דויד). זה הכל סימנים של הגאולה – הנקודה היא שמוציאים החוצה את כל הפנימיות. כדי להתחבר עם האמת חייבים כל הזמן לצעוק לגלות את מלכות השם, כי אם א“א לגלות דבר הגיוני, רואים שכל יום העולם יורד מהעולם של ההיגיון, פחות הגיוני ופלות הגיוני וכן הלאה. בסוף הסיפור הראשון השני למלכות עזב את המשרת והוא הלך לחפש את הבת מלך האבודה והוא רק הלך וחיפש ובכה והוא אמר: אני יודע שיש הר של זהב ומבצר של מרגליות, זה העניין של בית המקדש והאור של הגאולה. הוא אמר: אני רואה שהכל הכי הפוך בעולם. המשרת של השני למלכות זה השכל וההיגיון. השני למלכות הבין בשלב מסויים שאין ברירה ועכשיו צריך לעזוב את ההיגיון ולצעוק להשם: תחזיק אותי ותעזור לי להחזיק מעמד בכל התוהו ובהו שהולך. מצד שני כל הכוחות של היצר הרע זה רק להגביר את הדמיון בעולם, זה העצמת הדמיון וצריך לדעת שזה היצר הרע זה לא משנה איך זה משתלשל

רבינו נותן עצה אם הלכת לאיבוד לגמרי

לנו זה לא משנה איך זה משתלשל בעולם, אבל צריך לדעת שהמהלך הוא להגביר את כוח הדמיון בעולם – לכן אין מה לעשות חוץ מלצעוק להשם: אתה האמת וכל מה שלא קשור אלייך זה דמיון. אז צריך לצעוק להשם כדי שהוא יגלה לנו את נקודת האמת. לכן כל זה, זה הבחינה של הבן והבת שהלכו לאיבוד ביער כשהם היו קטנים, וכשלא היה להם מה לאכול אז הם צעקו ובכו – פה רבינו כבר אומר לנו עצה, כשהלכת לאיבוד לגמרי, אין מה לעשות, תתחבר עם הצעקה ועם הבקשה להקב“ה. 

כבר לא יכול לחזור בתשובה

רבינו ממשיך את המעשה ואומר: בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים (שזה בעצם אנחנו) להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכל, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיוור, איך יודע לילך? וברכם (זה הבעטליר העיוור) שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכל והלך לו. הנקודה שרבינו מרמז בעניין של הקבצן זה נקודה מאוד עמוקה. למעשה רבינו האר“י כותב שברגע שאדם חטא פעם אחת, הוא לא יכול לחזור בתשובה, הוא כבר איבד את הכוחות שלו..

כל פעם שאדם נכשל נכנס בו עוד יצה“ר

רבינו האר“י גם מסביר, אם לפני החטא הוא לא יכל לעמוד בניסיון אז כל שכן שאחרי החטא הוא כבר לא יוכל לעמוד בניסיון. כי בכל פעם שאדם נכשל נכנס באדם עוד יותר יצר רע, אנחנו לא יודעים את זה אבל זה מאוד עמוק, זה מה שכתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת? אדם הראשון אמר:  האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל (ואוכל בלשון עתיד). לכאורה איך יכול להיות שאדם הראשון אמר כזה דבר? לכאורה אין חוצפה יותר גדולה מזאת – אבל באמת שאדם הראשון לא התכוון לחוצפה, אלא הוא הבין: אחרי שאכלתי פעם אחת, עכשיו אני וכל נשמות ישראל צריכים ששת אלפים שנה לתקן את האכילה הזאת ואנחנו עוד ניכשל הרבה – החטא הזה גורם עוד.
לכן אומר רבינו האר“י שאם אדם חוטא הוא לא יכול לחזור בתשובה, הוא כבר איבד את הכוח לחזור בתשובה, אבל בוודאי שהקב“ה לא נעל בפנינו את דרכי התשובה…

הצדיק ממשיך לעסוק בתיקון הנשמות..

אין דבר שעומד בפני התשובה – מסביר רבינו האר“י יסוד מאוד גדול, אדם לא יכול לחזור בתשובה, אלא אדם יכול לרצות לחזור בתשובה. ברגע שאדם מתחזק ברצונות לחזור בתשובה, מסייעים לו משמיים, ואיך הסיוע? יש שלוש דרכים איך מסייעים לאדם. או ששולחים לאדם מלאכים, או שמחזקים את הנשמה של האדם שתוכל להתעורר, ועיקר עיקר הדרך זה ע“י נשמות הצדיקים שבאים ומסייעים לנו. כל צדיק שבימי חייו מסר את הנפש על עמ“י, אחרי הסתלקותו הוא באמת לא נפטר מהעולם אלא הוא ממשיך לעסוק בתיקוני הנשמות כבימי חיותו ויותר מזה, עכשיו יש לו יותר כוח לעזור לנו מאשר בימי חיותו, המלבי“ם כותב את זה בספר יהושע, שמה הוא כותב שצדיק שעסק בתיקון עצמו, אחרי 120 שנה הוא מגיע לגן עדן ויש לו את כל התענוגים, אבל צדיק שעסק בתיקון נשמות ישראל, ממשיך לעבוד את הקב“ה כפי שהיה  בחייו ויותר מזה, לעזור לנו וזה עיקר הסיוע – הבן איש חי כותב את זה בבן יהוידע במסכת חגיגה בדף ט“ו: עיקר התשובה והסיוע של הדורות האלה זה
ע“י נשמות צדיקים שבאות ומסייעות לנו – וזה הסוד של הקבצנים במעשה שלנו..

הנשמה של הצדיק מאירה כמו פרוז‘קטור

הסוד של הקבצנים זה נשמות הצדיקים שבאים ומסייעים לנו. באמת אנחנו לא יודעים איך הם מסייעים לנו, יש הרבה דרכים לצדיק לעזור לנו, הוא יכול לשלוח לנו מישהו שפתאום יחזק ויעורר אותנו, ובעיקר זה שהצדיק פשוט מאיר בתוכנו, זה מה שנקרא סוד העיבור. יש סודות גדולים מאוד בסוד העיבור שאנחנו לא בקיאים בהם, אבל איך אנחנו מרגישים את סוד העיבור? הנשמה של הצדיק זה כמו פרוז'קטור, היא פשוט מאירה לנו, פתאום אדם מקבל חיות, התעוררות ורצום לחזור בתשובה – צריך לדעת שכל הרצונות וכל ההתעוררות שאנחנו מקבלים זה הנשמה של הצדיק שבאה ומאירה לנו וזה מה שרבינו אומר, כשבכו וצעקו – כשנשמות ישראל אבודים, מיד הקב“ה שולח צדיק שיסייע לנו, וב“ה אנחנו רואים את זה מאוד חזק דור שלנו, את גודל ועוצמת התשובה שיש בעם ישראל עכשיו…

יהודי שמתחבר עם הקב“ה!

לכאורה זה הדבר הכי לא טבעי – כ“כ הרבה הסתרה וכ“כ הרבה דמיונות כל הזמן מעצימים בתוכנו. כל יום מעצימים את הווליום של הדמיונות בעוצמות נוראיות – הגמרא במסכת ע“ז אומרת שכשגוג ומגוג באים מה הקב“ה עושה? יושב בשמיים ישחק, הקב“ה צוחק על כל העוצמות האלה. למה? כי גם אם מגבירים את כל העוצמות שבעולם, בא יהודי ולוקח כוס מים, מברך שהכל נהיה בדברו והוא מבטל את הכל. בברכה אחת, בתיקון הכללי אחד, בתפילה אחת ובהתבודדות אחת – צריך לדעת שכל מה שעושים בעולם הכל מתבטל ברגע שיהודי מתחבר עם הקב“ה, ובפרט כשיהודי אומר להקב“ה: אני רוצה להתקרב אלייך

הסוד של הנשמה של הצדיק שמסייעת

צריך לדעת שאין דבר שפועל בבריאה יותר חזק מזה שכואב ליהודי שהוא רחוק מהקב“ה. זה הסוד של הנשמה של הצדיק שבאה ומסייעת לנו, וזה הקבצן מהסיפור שנותן לנו לחם לאכול – מובא שלכל דבר ולכל מציאות בעולם יש שורש רוחני, בפרט במאכלים. למעשה המאכל הגבוה ביותר זה לחם, לכאורה זה לא מובן למה בכל העולם אוכלים לחם, אין סעודה חשובה בלי לחם – זה אל מעדן כ“כ גדול שזה אמור היה להיות המאכל הכי חשוב בעולם אבל באמת זה בגלל השורש הרוחני שלו. השורש הרוחני של הלחם זה בספירת החוכמה כנגד ג‘ ראשונות שזה חוכמה בינה ודעת. לכן מובא בספרים שלחם גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה. אפשר לראות סימן לדבר, הגמרא במסכת ברכות אומרת שאין התינוק אומר אבא ואמא עד שלא יאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס. כי ע“י אכילת הלחם מאיר בתוך התינוק החכמה

התינוק בוכה וצועק בלילה: ’אבא, אמא‘?

זה הסיבה שהדבר הראשון שהתינוק אומר זה אבא ואמא – קיבלתי חוכמה, אבא זה חוכמה ואמא זה בינה, לכן הדבר הראשון שתינוק אומר זה  אבא ואמא. הרבה פעמים כשהתינוקות קמים בלילה ומפריעים לנו לישון, הם בוכים וצועקים אבא, אבא, אמא, אמא. לא צריך להתרגז עליהם, כי הם קמו לעשות תיקון חצות, הם צועקים אבא, חוכמה עליונה, אמא, בינה עליונה, תתגלו אליי – התינוק יודע את האמת שאי אפשר להסתדר בעולם – כל תיקון העולם זה כשיתגלה אבא ואמא שזה החוכמה והבינה העליונה. לכן הקבצן שזה הצדיק נותן להם לחם לאכול, הכוונה שהצדיק מאיר לנו את הג‘ הראשונות שזה החוכמה בינה ודעת, העניין של הדעת זה להאיר את זה ללב. כי אם זה ישאר רק בצד מוח אז העיקר חסר, צריך שאור השם יאיר לנו בלב וזה הדעת. הקבצן נתן להם לאכול – כשהם קיבלו את הלחם שלו זה מה שאנחנו רואים שלפעמים אדם מקבל התנוצצות מהצדיק, הוא מרגיש כזה נועם והוא לא רוצה ללכת מפה. אדם מקבל כזה אור באומן אז הוא אומר: אני לא רוצה ללכת מאומן. לכן הבן והבת אומרים לקבצן: תיקח אותנו איתך, אנחנו רוצים ללכת איתך. מה הקבצן אומר להם? איני רוצה שתלכו עימי. וזה לא מובן, למה הצדיק לא רוצה לקחת אותם?

לכל אחד יש סך של צמצומים והסתרה..

הרי אם יש לך לחם ואתה הוא צדיק האמת וכל העניין שלך זה לעסוק בתיקון הנשמות, אז למה אתה אומר להם את הנקודה הזאת: את זה איני רוצה שתלכו עימי? אדרבה תיקח אותם איתך, אלא יש פה נקודה מאוד עמוקה. אי אפשר לצאת מהקטנות ומהצמצום עד שאנחנו לא עוברים את כל הבירור מה שכל אחד ואחד חייב לעבור. לכל אחד יש שליחות בעולם ולכל אחד יש סך של צמצום והסתרה שהוא חייב לעבור ואם הוא לא יעבור את זה הוא פשוט לא יברר את עצמו, לא שהוא לא יהיה צדיק אלא הוא יהיה הצדיק הכי גדול בעולם
רק שאת עצמו הוא לא יברר. מהי הנקודה שיש לנו לברר?

זה לא מעורר את מידת הדין

צריך לדעת שהרבה פעמים זה נסתר מאתנו, אבל לכל אחד מאתנו יש בעומק הלב והנפש והרוח והנשמה סיגים שזה נקרא פסולת או יצר הרע, שאנחנו צריכים לברר את זה ובשביל זה באנו לעולם. לא באים אלינו בטענות שיש לנו יצר הרע, זה לא מעורר את מידת הדין. מה שמעורר את מידת הדין זה למה אתה לא עובד על היצר הרע, זה מעורר את מידת הדין. יש שיחה של רבינו בחיי מוהר“ן שהוא אומר: אני יכול להוציא ממכם את היצר הרע בפעם אחת, אבל אתם לא תוכלו לחיות, הנשמה שלנו תצא יחד עם היצר הרע, לכן זה חייב לבוא בהדרגתיות, זה חייב לעבור בשלבים. מצבי ההסתרה והצמצמום שאנחנו עוברים בעולם הם מסייעים לנו
בעצם לברר את מה שאנחנו צריכים לברר. בזמן הגילוי אנחנו עובדים את השם, מקיימים מצוות, עושים צדקה וחסד, כל מה ששייך לאדם וזה דבר גדול, אבל בזמן הצמצמום אז אדם יכול לברר את החלקים הרעים כי אז הם בעצם מתעוררים בתוכנו.

האמת אדם צריך להגיד תודה להקב“ה

לכן אנחנו לא צריכים ליפול משום דבר רע שאנחנו מגלים בתוכנו – צריך לדעת את זה בפרט עכשיו שהקב“ה מציף את הכל החוצה כדי לנקות, לא צריך ליפול ולא צריך להיחלש בדעתנו משום דבר שנגלה בתוכנו, אדרבה, לפי האמת אדם צריך להגיד להקב“ה תודה. כמובן שברגע שאנחנו מגלים את הלא טוב שיש בתוכנו צריך להתפלל על זה ולצעוק על זה ולעשות השתדלות לתקן את זה, כמובן לא להתבטל מהנקודה הזאת, אבל צריך לדעת שעצם העובדה שמתגלה בתוכנו היצה"ר, לכן הוא משאיר אותנו ביער. אמרנו שהיער זה מרמז על העניין של הפר דינים, שזה כל ההסתרות. באמת זה לא נעים לנו לעבור את זה אבל כל התיקון שלנו נמשך על ידי זה

אם יהיו חטאיכם כשנים, אזי כשלג ילבינו

אדם לא צריך להיחלש בדעתו משום יצר הרע שיש בתוכו – למה יש לנו את היצר הרע הזה? רק הקב“ה יודע מאיפה זה נמשך ואיך זה השתלשל בחטא אדם הראשון, וגם לחטא אדם הראשון יש דברים שקודמים לו. הבן איש חי כותב בבן יהוידע על מסכת שבת דף פט עמוד ב‘ שיצר הרע שלנו נמשך בכלל משבירת הכלים שהיה לפני בריאת העולם, לפי רבי אליעזר שאנחנו מונים את השנים על פיו, הקב“ה התחיל לברוא את העולם בכ“ה באלול. רבינו האר“י כותב ששבירת הכלים היתה מי“ז באלול עד כ“ד באלול – וכי אנחנו בחרנו אז? בשבירת הכלים כבר נקבע היצר הרע שלנו, לכן הגמרא במסכת שבת דף פט עמוד ב‘, אומרת אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו – שואלת הגמרא מה המשמעות של הפסוק? אם יהיו חטאיכם
כשנים המסודרות מששת ימי בראשית, כשלג ילבינו, הפירוש יותר לא מובן מהפסוק, מה הכוונה? מסביר הבן איש חי שכמו שהשנים מסודרות מששת
ימי בראשית, לכל אדם יש חטאים שמסודרים מששת ימי בראשית עליהם הוא אנוס

מתגלה שכל החטאים מששת ימי בראשית

אז אם אדם יקפיד שרק אלה יהיו החטאים שלו אזי כשלג ילבינו, אז כל מה שצריך להקפיד זה רק שיהיו החטאים של ששת ימי בראשית ולא להוסיף עליהם, מיד כולם שואלים על הבן איש חי – איך אדם יודע להבדיל בין החטאים של ששת ימי בראשית לבין החטאים הם לא מששת ימי  בראשית? אז דבר ראשון רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שברגע שאדם חוזר בתשובה אז מתגלה למפרע שכל החטאים היו מששת ימי בראשית, אבל באמת יש עוד תשובה לדבר בבן איש חי בעצמו ובעוד מקום אחר. הבן איש חי בבן יהוידע על מסכות ברכות בדף טז כותב שם על התפילות של האמוראים, רבי יוחנן אמר יהי רצון שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו – שואל הבן איש חי מה התפלל רבי יוחנן? אומר הבן איש חי: יהי רצון שתסתכל שבשעה שאנחנו עוברים עבירה, אנחנו מתביישים בזה שנכשלנו, ובזה שיהודי מתבייש בזה שהוא עבר עבירה בזה מתגלה שהעבירה הזאת היתה אונס – כך כותב הבן איש חי.

אז מה נעשה הלכה למעשה

אומר הבן איש שזה ההבדל בין יהודי לגוי – גוי שמח שמזדמן לו עבירה ואילו יהודי מתבייש כשמזדמן לו עבירה. למעשה פה גילה הבן איש חי מהם העבירות של האונס, כשמתביישים זה מגלה בעצם שזה העבירות שמוכנות לנו בשביל להתבייש – אז מישהו אמר לי: אז מה נעשה הלכה למעשה מכל זה? אמרתי לו: פשוט, בוא נתבייש על כל דבר שקורה לנו – כל דבר לא טוב שקורה לנו נתבייש מזה. העיקר זה באמת הבושה, לכן משאירים את האדם שיתברר, זה מה שהצדיק (הקבצן) אומר לבן ולבת: את זה איני רוצה שתלכו עימי, בע“ה
אני יברך אתכם שתהיו כמוני. בהמשך רבינו אומר שהקבצנים חזרו ונתנו להם את
כל זה במתנות אבל זה כבר בזמן התיקון, באמת אדם מקבל את הכל בסופו של דבר…

התיקון והמסלול צריך להיות שבע פעמים

רבי נתן אומר שמעטים אלה שלא רואים עולמם בחייהם, כי רובה דרובה זוכים לראות את התיקון שלהם בימי חייהם, מי שהולך כמובן בדרך של הצדיק ובעצות של הצדיק – לכן הוא השאיר אותם ביער והמעשה הזה חוזר שבע פעמים כמו שהזכרנו זה הקבצן העיוור, החרש, הכבד-פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת (גיבנת), בלי הידיים ובלי הרגליים – אז כל פעם בא קבצן אחר, נותן להם לחם, מברך אותם שתהיו כמוני ומשאיר אותם ביער – מה מרמז העניין של השבע? כמובן שזה מרמז על העניין של שבע יפול צדיק וקם, כי כל תיקון חייו והמסלול הרוחני שלו זה צריך להיות שבע פעמים. מה היסוד והשורש שצריך לעבור את השבע? זה קשור לעניין ולמושג שנקרא בראשי תיבות חד“ר – המקובלים אומרים שזה חסד, דין ורחמים..

יש חד“ר בגדלות מוחין וגם חד“ר בקטנות

חסד דין ורחמים זה שלוש מידות כלליות שצריך לתקן אותם, לכן אדם נכשל בחסדים ולפעמים אדם נכשל בדין עד שהוא מגיע לממוצע, אז זה שלוש מידות. יש  את השלוש מידות במוחין דגדלות ויש את השלוש מידות במוחין דקטנות ואדם צריך לברר את כל המידות האלה וזה השש פעמים ובסוף זה המידה השביעית זה המלכות – זה לגלות שהכל היה סיעתא דשמייא וזה הענווה והביטול, לכן זה צריך כל פעם להיות בבחינה של שבע, זה השורש של השביעיות. אחרי שהיו השבע פעמים רבינו אומר שאחרי הקבצן השביעי התחילו ללכת ליישוב עד שבאו לאיזה דרך עד שבאו לאיזה כפר ונכנסו אלו הבנים לאיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם, וחזרו לאיזה בית ונתנו להם לחם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם ועשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, ועשו להם גם כן שקים גדולים, והצטרפו לחבורת קבצנים, עד שהם בעצמם נהיו קבצנים והיו מפורסמים אצל הקבצנים.

הם החליטו שהם רוצים להיות תמיד יחד

הבן והבת יצאו מהיער והם הלכו לאיזה בית וביקשו לחם ואז הם הלכו לבית אחר ושוב ביקשו לחם, רבינו אומר פה 3 נקודות, דבר אחד זה שהטוב בעיניהם להיות קבצנים, דבר שני אחרי שהם החליטו להיות קבצנים הם החליטו להיות תמיד ביחד, הם עוד לא מתחתנים אבל הם החליטו להיות ביחד, והדבר השלישי זה שהם הצטרפו לחבורת קבצנים ונהיו חלק מהקבצנים העניין שרבינו אומר שהם יצאו מהיער ונהיו קבצנים, למעשה רבינו מרמז פה על המדרגה שאדם מתחיל לצאת מהנהגת הדין, כי היער זה הפר דינים ולצאת מזה הם עברו את השבע פעמים ורבי נתן כותב שהשבע, זה שבע כפול עשרת-אלפים, אחרי שהם עברו את כל הבירורים האלה, כל זה בעצם כדי לזכות לקבל את הדעת להיות קבצן. כל מה שאנחנו עוברים זה כדי לזכות להיות קבצן. מה זה קבצן? הרי רבינו היה יכול לתאר את הצדיקים בכל דבר אחד בעולם, נגרים, סנדלרים וכו‘ אז מה מדוע רבינו נקט פה בסיפור את הקבצן?

כל היסוד שלנו בעולם זה נקודת התפילה

רבינו בעצם מגלה שאי אפשר להגיע לנקודת האמת ולנקודת הצדיק אלא ע“י בחינת הקבצן – קבצן אצל הקב“ה, למעשה העניין של הקבצן זה הכת של הבעל תפילה. מה זה שהיו מחזרים על הפתחים ומקבלים לחם? זה קמים חצות, הולכים לשדה, הולכים לכותל, נוסעים לקבר רחל, נוסעים לשמואל הנביא, ונוסעים לקברי צדיקים – מחפשים את דרכי התפילה. כי יש 12 דרכים כלליות בתפילה כידוע שלכל שבט היה לו את המסלול ואת הדרך שלו בתפילה, ולכל אדם יש באופן פרטי את הדרך המיוחדת והפרטית שלו בתפילה, לפעמים זה גם משתנה מזמן לזמן, לפי המהלך הרוחני של האדם. העניין של הקבצנים זה לדעת שכל היסוד שלנו בעולם זה הנקודה של התפילה, הקרקע שלנו והביטחון שלהו והיציבות שלנו זה רק ע“י הנקודה של התפילה. כשהתקרבתי לברסלב לפני הרבה שנים אמר לי אחד מזקני ברסלב שקירב אותי: רבינו רצה לגלות בעולם למעשה שתפילה זה המקל הליכה של האדם היהודי בעולם – זה הנקודה של התפילה, הכל צריך לעבור דרך העניין של התפילה

שמואל אומר שמבעה במשנה זה אדם

כתוב בגמרא במסכת בבא קמא: ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער, בהמשך הגמרא שואלת מה זה מבעה? יש 2 תירוצים של רב ושמואל. שמואל אומר שמבעה זה אדם. מישהו שמע את זה פעם? שמואל מביא ראייה לשיטתו, הוא מביא פסוק מישעיה שאומר ’אם תבעיון בעיו‘ – את תחזרו בתשובה ותתפללו, תתרצה ותתקבל תשובתכם – יוצא ששמואל מביא את הפסוק הזה כראייה שמבעה זה אדם, זה עדיין לא מובא, אם תבעיון זה הפועל של תפילה, אם תתפללו. שמואל לקח את הפועל בארמית של תפילה והפך את זה לשם עצם, מתתפללו לתפילה. ואומר שמואל שמבעה במשנה זה אדם – למה זה אדם? הרי באמת זה תפילה לא אדם.

אני אוהב את הבריות ואוהב את הבריאה

התירוץ של שמואל עדיין לא מובן. מובא בספרים לימוד גדול מאוד פה, כל המהות של האדם זה תפילה לכן המושג תפילה זה שייך להגדיר אדם ע“י הבחינה הזאת, זה מה שדוד המלך אומר בתהלים, תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה. אני אוהב את הבריות, אני אוהב את הבריאה ואני רוצה לעשות טוב עם הבריאה אבל היצה“ר כל הזמן שולח לי חיצים של מלחמות ושל שטנה, הוא שונא אותי והוא רוצה להפיל אותי ואין לי מה לעשות, מה הדרך? ואני תפילה. שאל אותי לפני שנים האדמו“ר: מה ז“א ואני תפילה? תגיד ואני מתפלל. אלא הוא אמר שדוד המלך הגיע לנקודה של הקבצן בכזאת שלמות שגם אם הוא לא היה בפועל מתפלל, הוא כולו תפילה. מה זה שהוא כולו תפילה? בנפש שלו ובדעת שלו הוא יודע והוא חי את
זה כל שנייה, אם הקב“ה לא עוזר לי איפה אני יכול למצוא את עצמי ברגע אחד. זה היסוד של המבעה במשנה במסכת בבא קמא. אדם זה דוד המלך למעשה וזה המבעה

הגאווה לא חייבת להיות כלפי בני אדם

שהם התחילו להשיג את זה הם התחילו לצאת מהיער ומהדינים, ככל שאדם יותר מאיר בתוכו את הנקודה של התפילה אז אדם בעצם מתחיל לצאת מהדינים. לכאורה יש מקום לשאול למה זה כ“כ יסודי שרבינו אומר שכל היציאה מהדין זה ע“י תפילה. זה באמת נקודה עמוקה מכיוון ששורש הדין נמשך בשורשו מהגאווה, והגאווה נטועה בתוכנו מחטא אדם הראשון. למעשה המהות של הגאווה זה לא חייב להיות גאווה חיצונית כלפי בני אדם, השורש של הגאווה הפנימית זה צדיק שעובד את הקב“ה ואומר להקב“ה: אני עובד אותך. הקב“ה שואל את הצדיק: אתה צריך עזרה? הצדיק אומר: כן. הקב“ה שואל: כמה? הצדיק אומר: 50%. יש בחירה ויש עבודה אבל אני רוצה שאתה תעזור לי, זה השורש של הגאווה. לתאווה יבקש נפרד..

אנחנו יודעים שזה האמת וזה התכלית !

הגאווה זה למעשה קלקול בדעת כתוצאה מעץ הדעת טוב ורע. מה זה קלקול הדעת? שיש תחומים בחיים שאנחנו יכולים להסתדר בלי הקב“ה, אדרבה אני עושה את זה ממידת החסד כלפי הקב“ה – זה מעורר את מידת הדין. כי העניין של מידת הדין זה שאתה לא יכול לעשות שום דבר בלי הקב“ה, העבודה שלנו זה לברר את הדעת הזאת. אז מצד הטבע בגלל חטא אדם הראשון והוספנו על זה במשך הגלגולים, אנחנו עובדים את הקב“ה ואנחנו יודעים שזה האמת וזה התכלית האמיתית אבל כמה אנחנו צריכים עזרה ממנו, אדם מתחיל בחמישים אחוז עזרה מהקב“ה, עד שכל הצדיקים ביררו את זה שלב אחרי שלב עד שבסוף הם
הבינו שהבחינה זה: תנשים אותי בכל רגע ורגע וזה בחינה של כל הנשמה תהלל י-ה.

כל התיקון שלהם זה החיבור בניהם יחד

העניין של התפילה זה ככל שזוכים לקנות את זה בתוכם הם יוצאים מהיער וזוכים לחזר על הפתחים. הפתחים זה כל הדרכים בתפילה, זה יכול להיות תיקון הכללי, תהלים, התבודדות, קברי צדיקים וכו‘ ולכל אחד יש את הנתיב הפרטי והמיוחד שלו. נקודה נוספת שרבינו אומר זה שעשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, הכוונה שהם הבינו שכל התיקון שלהם זה החיבור בניהם ביחד. באמת זה מרמז על העניין של חתונה כפשוטו להקים בית יהודי כפשוטו, אבל בעומק זה מרמז על החיבור של המוח והלב, שאדם יזכה לברר את המדמה ע“י הצעקה והתפילה.

הפוסט ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים   הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים – הסיפור בנוי כסיפור בתוך סיפור זה מתחיל מהבן מלך שהמלך מסר לו את המלוכה ונפל לאפיקורסות, ורבינו לא ממשיך עם העניין של הבן מלך שנפל לאפיקורסות אלא עוזב את זה ומתחיל סיפור פנימי ולמעשה עיקר הסיפור זה הסיפור הפנימי על הבת והבת שנאבדו ביער וכל מה שקורה איתם. דיברנו על זה שמקובל בברסלב שלמעשה כל התורות של רבינו, כל הליקוטי מוהר“ן וכל השיחות והסיפורים זה הכל נמצא בתוך המעשה של הבת והבת. למעשה רבינו גם לא סיים את הסיפור הזה של הבן והבת…

ויהי היום והיה בריחה במדינה

הסיפור של הבן והבת שנאבדו ביער מתפתח עד שהם מתחתנים ואז בכל יום מהשבע ברכות בא קבצן אחר ומספר את הסיפור שלו. רבינו סיפר סיפור של שישה קבצנים, את הסיפור של הקבצן השביעי רבינו אמר שכבר משיח יספר את זה. לכן לפני הגאולה חשוב ללמוד את זה כי השיעור הראשון של משיח יהיה על הקבצן השביעי אז  מי שילמד את הסיפור ידע על מה המשיח מדבר. הסיפור הפנימי מתחיל ככה: ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה. ועדיין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכול. (הבן והבת לא היו אחים, אלא הם משתי משפחות אחרות לגמרי.) בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו (שקורין טארבעס), שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיוור, איך יודע לילך?

הקבצן העיוור בירך שיהיו זקנים כמותו…

(ובאמת הוא חידוש מה שהיה קשה להם זאת. כי עדין היו בנים קטנים, רק שהיו בנים חכמים, והיה פלא אצלם כנ"ל). וברכם (זה הבעטליר העיוור) שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכל והלך לו. והבינו אלו הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם, והזמין להם בעטליר עיוור בכאן לתן להם אוכל. אחר כך כלה אצלם הלחם, ושוב התחילו לצעק עבור אוכל. אחר כך נעשה לילה ולנו שם. בבוקר גם כן לא היה להם לאכול והיו צועקים ובוכים. וחזר ובא בעטליר שהיה חרש. למעשה זה חוזר על עצמו שבע פעמים. הראשון זה הקבצן העיוור, אח“כ החרש, כבד פה, בעל הצוואר העקום, החמישי בעל החטוטרת, השישי בלי ידיים והשביעי הקבצן בלי רגליים.

משאיר אותם ביער

 אם אנחנו נשים לב בשבעת הקבצנים נרמזת כל קומת האדם, בהמשך רבינו מסביר למה הם נראים כבעלי מומים, רבינו מסביר את היסוד למה הם נקראים כך הקבצן העיוור, החרש, וכן הלאה. כל אחד מהקבצנים נותן להם לחם לאכול ואומר להם את אותו דבר: את זה איני רוצה שתלכו עימי, ומשאיר אותם ביער. לכאורה זה פלא, למה אתה משאיר אותם ביער? אבל התחלת הסיפור זה כל אחד מהקבצנים שבא אליהם. עכשיו בע“ה נתחיל לראות את זה מההתחלה. מאחר והסיפור כולל את כל ההיסטוריה של עמ“י הן בכלל והן בפרט אז רבינו מתחיל כך:

האם הקב“ה ידע שהוא יאכל?

’ויהי היום והיה בריחה‘. השאלה הראשונה של כל תלמידי רבינו שלמדו את הסיפור היתה: על איזה יום רבינו מדבר? כי רבינו אומר ויהי היום והיה בריחה – אז על איזה יום מדובר ומהי הבריחה שהיתה? כמובן שכמו שאמרנו זה הכל סודות ורמזים. ויהי היום זה מדבר על יום בריאת העולם – היסוד הראשון של בריאת העולם זה שהיתה בריחה. מה זה בריחה? אם נשים לב זה אותיות בחירה. ז“א כל העולם נברא על היסוד של הבחירה, ז“א מציאות הטוב והרע. כמו שכתוב בזוהר הקדוש שרבי אלעזר שואל את רשב“י ברגע שהקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע, האם הקב“ה ידע שאדם הראשון יחטא? אומר רשב“י שהקב“ה ידע שהוא יחטא. רבינו האר“י הקדוש בספר ליקוטי תורה על הפרשיות בפרשת בראשית אומר שברגע שהקב“ה ציווה על אדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, מיד נגזר שהוא יאכל מעץ הדעת טוב ורע, ואומר רבינו האר“י ואם תשאל איך ומה ולמה? נורא עלילה על בני אדם, זה מסודות הבריאה – ז“א שעפ“י היסוד הזה בעצם כל העולם נברא בשביל הבחירה בין הטוב והרע זה מה שרבינו אומר ויהי היום. והיה בריחה (בחירה) באיזה מדינה וברחו כולם – ז“א שכל בני העולם חייבים לעבור דרך היסוד של הבחירה – ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער..

יער (280) זה מושג רוחני שנקרא פר דינים

אם נשים לב בסיפורי מעשיות המושג יער חוזר כמה פעמים – למעשה יש פה רמז מאוד גדול וזה מובא כבר בזוהר הקדוש ששואל את השאלה על הפסוק מתהלים: קול השם יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד. בהיכלו כולו אומר כבוד שם דוד המלך מדבר על זמן הגאולה. שואל הזוהר הקדוש למה ויחשף יערות? לכאורה אנחנו צריכים יערות. אומר הזוהר הקדוש שאין הכוונה ליערות גשמיים, אלא למושג הרוחני שנרמז ביסוד יער. זה מושג שחוזר הרבה בזוהר הקדוש ובכתבי הקבלה והחסידות שהגימטריה של המילה יער זה 280 זה פר דינים. פר זה גימט‘ 280.

מזלה שהיו כלים חד-פעמיים על השולחן

בכללות המושג פר דינים זה מרמז למעשה על כל ההסתרות והצמצומים שאנחנו עוברים בעולם. השורש של המילה דין זה מלשון שאדם צריך לעבור בעולם הזה צמצום והסתרה כי אם אין צמצום והסתרה אין דין. השורש של מה שעובר עלינו זה הכל בא בעצם מהצמצום והסתרה. לדוגמא אפשר לראות את זה מתוך מציאויות בעולם שלנו, לפני כמה שנים בא אליי אדם לשאול אותי על עניין של שלום בית. הוא מספר שביום א‘ הוא הגיע הביתה וב“ה הכל היה בגדלות, הוא גם עובד וגם לומד, ברוך השם הכל הולך כשורה. הוא מספר: הגעתי בערב הביתה והאישה לא היתה כ“כ במנוחת הנפש, הבנתי אותה, יש חמישה ילדים קטנים בבית, אחד זרק גבינה על הקיר, אחד הרביץ לאחותו, אחד סתם ישב על השטיח וצעק. הגעתי הביתה אז על מי היא תפרוק את הכל? לא נברא הבעל אלא כדי שהיא תשחרר את כל הלחצים. איך שהגעתי היא כעסה והקפידה עליי, ב“ה דנתי אותה לכף זכות ונזכרתי בתורה של רבינו ישמע בזיונו ידום וישתוק. עברו יומיים ובאותה סיטואציה בדיוק פשוט באתי בקטנות הדעת, איך שהיא רק התחילה לדבר, ישר חיפשתי איזה כלים לזרוק עליה, מזל שהיו כלים חד-פעמיים על השולחן, איך את מדברת אליי? הוא בא והקשה עליי

לפעמים אנו נמצאים ביער ולפעמים לא

למה ביום א‘ אני ראיתי תורות מול העיניים וביום ג‘ כמעט הרבצתי לה? זה סוד היער. ברגע שאנחנו בצמצום ובקטנות הדעת, כל דבר אנחנו לוקחים קשה, אנחנו נופלים לכעסים, להקפדות ולעצבויות מכל מה שעובר עלינו – הכל זה בסוד הנהגת היער. אם אנחנו צריכים עכשיו לעבור דרך היער אז מה שלא יגידו לנו, יצמצם אותנו, יבלבל אותנו, יעציב אותנו, יכעיס אותנו. ברגע שאדם לא ביער כי לפעמים נמצאים ביער ולפעמים לא נמצאים ביער, ברגע שאנחנו לא ביער יש לאדם גדלות המוחין וכל דבר הוא מסתכל אחרת לגמרי. זה נקודה מאוד חשובה וצריך לשים לב שעיקר העבודה והבירור שלנו זה בזמן שאנחנו בתוך היער כי אז אנחנו נופלים לכל הקטנויות.

גדולי הצדיקים בכל הדורות..

-ממילא במצבים האלה בא לאדם כל השיגעונות וכל התאוות וכן הלאה. כל המידות הלא-טובות וכל התאוות זה ביער, לכן רבינו אומר ובדרך בריחתם היו חייבים לעבור דרך איזה יער. זה המציאות של העולם ולמעשה זה כבר כתוב בתורה ’והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ – כל התורה זה כללים לכל החיים, לכל הדורות לכל אדם. הארץ היתה תהו ובהו – אין מי שלא עובר את התהו ובהו הזה, ראינו אפילו אצל גדולי הצדיקים בכל הדורות שבשעה שהם נפלו לקטנות, מיד הם היו עושים איזה שגיאה. התורה מעידה לנו על משה רבינו, במלחמת מדין הוא כעס עליהם ומיד הוא טועה באיזה הלכה

כבר בבריאה זה כתוב: זכר ונקבה בראם

וכן אצל דוד המלך שברח מאבשלום ואז זה היה קטנות גדולה מאוד,  כתוב בזוהר הקדוש שלא היה לו ניסיון קשה כמו הניסון של מרד אבשלום. כתוב שהיה לדוד המלך סברה ללכת לעבוד ע“ז, עד כדי כך. היועץ שלו חושי הארכי אמר לו שזה לא האמת, אבל עצם המחשבה בכלל שהיתה לדוד המלך זה היה דרך בריחתם עברו דרך איזה יער. אנחנו אומרים את זה שנדע שאפילו גדולי הצדיקים צריכים לעבור דרך היער, כמובן שזה לפי בחינתם לא לפי בחינתנו. לפי מעלתם הם גם יכולים לטעות במעבר ביער ומזה נלמד שתמיד האדם טועה. אדם מועד לעולם, לטעות. אומר רבינו בסיפור: ואבדו שם זכר ונקבה. צריך קצת התבוננות בזה כי אין מילה בסיפורי מעשיות שזה לא עומק בתוך עומק, למעשה רבינו האר“י מאוד-מאוד מאריך במושג זכר ונקבה ולמעשה אנחנו רואים כבר בבריאת העולם שכתוב ’זכר ונקבה בראם‘, רבינו האר“י מסביר שהעניין של זכר ונקבה זה לא רק בן ובת או איש ואישה…

יש כוחות רוחניים שנקראים זכר ונקבה

העניין של זכר ונקבה זה גם איש ואישה בעולם הזה אבל יש לזה שורשים רוחניים מאוד גבוהים ולמעשה כל אדם כלול מזכר ונקבה , ז“א שבכל אחד מאתנו יש כוח רוחני שנקרא כוח הזכר וכוח רוחני שנקרא כוח הנקבה וכל העבודה שלנו מתחילה מלעשות שלום בית בתוכנו בין הבן והבת שבתוכנו, אם אין שלום בית בתוכנו ממילא יוצא גם הרבה בעיות בחוץ, אבל השורש זה בעצם בעבודה הפנימית שלנו. מסביר רבינו האר“י שיש כוח רוחני שנקרא כוח זכר ויש כוח רוחני שנקרא נקבה, זה שתי כוחות נפרדים ותמיד העניין שלנו  זה לעשות שלו בניהם. כוח הזכר שבתוכנו זה קודם כל כוח המחשבה והדעת, ז“א שהחלק של הזכר שבתוכנו זה אותו חלק שאנחנו  מתבוננים בחיים שלנו מה האמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, מה יועיל לנו ומה לא יועיל לנו. הבחינה של המחשבה והתבוננות זה נקרא כוח הזכר, לאחר מכן יש עוד בחינה בכוח הזכר וזה להילחם על הטוב ועל האמת, ז“א שגם כשאנחנו יודעים ומבינים מה טוב באמת זה לא מובן מאליו שאנחנו כבר מקבלים אותו או שאנחנו נמצאים במקום הזה, אנחנו צריכים הרבה מלחמות כדי לקנות את זה ולחיות עפ“י מה שהבנו ולמדנו וזה מה שהגמרא אומרת דרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה לצאת למלחמה, הכוונה שהמלחמה הפנימית זה בא מכוח האיש שבתוכנו.

יש בתוכנו רצון וצורך עמוק לקבל תענוגים

הבחינה של הבת שבתוכנו זה באמת כוח אחר לגמרי ומהות אחרת לגמרי – הרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. ז“א שיש בתוכנו רצון וצורך עמוק מאוד שלמעשה הוא ממש שורש הנשמות וזה לקבל תענוגים. התענוגים זה חיות, שמחה, אושר, שלוות הנפש וכן הלאה. למעשה אין אדם שלא מחפש תענוגים, בזה אין לנו בחירה, אנחנו מוכרחים לחפש תענוגים וזה נקרא כוח הבחירה שבתוכנו, זה בעצם הצורך הפנימי שנבראנו איתו והרצון לקבל תענוגים. נקודת הבחירה פה זה נקודת הבן שבתוכנו שמלמדת את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים ולאן להתחבר בקבלת התענוגים. פירוש הדבר שהקב“ה ברא בכללות 2 מערכות או 2 צינורות של עולמות, בלשון הזוהר והמקובלים זה נקרא מרכבה, הכוונה להשתלשלות של השפה וזה לעומת זה עשה א-לקים, יש את צד הקדושה ויש את הצד השני…

יש תענוג אסור ותענוג מותר

הצד השני נקרא צד הטומאה או צד הס“א. שניהם למעשה  מדברים אלינו מצד עולם התענוגים, כי אם אין תענוג באחד משניהם  אז אין לנו שום התחברות והתקשרות עם הדבר הזה, לכן כל אדם כל ימי חייו רק מחפש חיות ותענוג, כולנו נמצאים בתוך זה. אם כך איפה נקודת הבחירה? זה כוח הבן שבתוכנו ללמוד מה שייך לצד הקדושה ומה שייך לצד השני, ואז הבן שבתוכנו מלמד את הבת שבתוכנו וזה בין היתר כלול בבחינה של המוח והלב. הבן אומר לבת: זה תענוג אסור וזה תענוג מותר…

התורה מלמדת מה שייך לקדושה ומה לא

זה חיות, כוח ואור שבונה אותנו ובזה יש תענוג אבל זה מביא לחורבן והרס – למעשה באמת העיקר זה הבת שבתוכנו, רק הבן שבתוכנו צריך ללמד את הבת. בשביל הבחירה הקב“ה הוריד אותנו לעולם מלא פיתויים שמפתים את הבת שבתוכנו, זה כל תענוגי העולם הזה. למעשה צריך לגעת כלל גדול מאוד בזה שההבדל בין עולם הקדושה לעולם הטומאה זה לא שזה רוחני וזה גשמי, זה לא מדוייק כי יש בקדושה כמובן תענוגים רוחניים אבל בקדושה יש גם תענוגים גשמיים והתורה מצווה אותנו לזה. לעומת זה גם בקדושה יש תענוגים רוחניים ותענוגים גשמיים את זה אנחנו יודעים שיש כי בדור שלנו הרשת משדרת את הפיתויים האלה. ההבדל בין הקדושה לטומאה זה בנקודה שהתורה מלמדת אותנו מה שייך לקדושה ומה לא שייך לקדושה.

למעט באכילה כדי להכנס תאב לשבת..

כשאנחנו אומרים התורה זה הכוונה לתורה שבכתב, התורה שבע“פ והצדיקים שמלמדים אותנו – הם מלמדים אותנו בעצם לברר את האמת. לכן הבן שבתוכנו כדי שילמד מה האמת ומה הטוב, חייב להתקשר למעשה עם התורה ועם הצדיקים שמלמדים אותנו את התורה. ניקח דוגמא של דבר גשמי שהוא כולו שייך בעצם לצד הקדושה ולא רק זה אלא שהתורה מצווה אותנו על התאווה, זה מצווה שאנחנו כל שבוע חוזרים עליה, כתוב בגמרא במסכת שבת וזה נפסק בשו“ע שאדם צריך למעט אכילה ביום שישי כדי שיכנס תאב לשבת, מה זה תאב? תאוות אכילה. ז“א שתאוות אכילה זה חלק בעצם מהמצווה, ויש עוד דוגמאות. אז למעשה ללמוד מה זה צד הקדושה ומה זה צד הטומאה הבת שבתוכנו לא יכולה, היא צועקת אני רוצה חיות, אושר שמחה ותענוג, היא צועקת את הצעקה לבן שבתוכנו, תדריך אותי אני לא יודעת מהי דרך האמת. הרבה פעמים אפשר לראות את השיחות האלה בתוך הבית..

אמר שיש לו הרבה בעיות של שלום בית

אחרי הכל רואים שגם בבריאה החיצונית יש בן ויש בת, אלא כוח הבן אצל האיש הוא יותר חזק, לא שאין לו כוח הבת אבל האיש יש לו יותר כוח הבן ולאישה יש יותר בחינת הבת. זה כתוב הרבה בספרים הקדושים שכל העניין של הנישואין זה לסייע הן לאיש והן לאישה לתקן את הבן והבת שבתוכם והם צריכים לסייע זה לזה. זה דרך ושאף אחד לא יחלש בדעתו אם יש בעיות של שלום בית כי ב“ה לשם כך נברא הבית, שיהיו בעיות ושנתמודד ונפתור אותם, זה תמיד מצוי. מישהו פעם אמר לי בחלישות שיש לו הרבה בעיות של שלום בית, אמרתי לו: מה אתה רוצה? גם אדם וחוה רבו ועוד בגן עדן, אז זה לגיטימי גם בעולם הזה לריב, אז לא צריך להכנס לחלישות הדעת מהדבר הזה..

העיקר זה לעשות שלום בתוכו

עיקר העבודה של כל אדם זה לדעת לעשות קודם כל שלום בית בתוכנו. כאשר הבת שבתוכנו עדיין מחוברת עם העולם הזה וכמובן שיש בזה אין ספור דרגות כי כל הבירור של העקביים זה בירור הבת. סוד העקבתא דמשיחא זה סוד בירור הבת שבתוכנו בעוצמות שלא היו בדורות קודמים. שער החמישים בעצם זה הסתרה רוחנית של תענוגים רוחניים והעצמה של תענוגים גשמיים, לכן הדור הזה כ“כ קשה לבירור מהבחינה הזאת שמסתירים מאתנו את התענוגים הרוחניים ומעצימים בתוכנו את התענוגים הגשמיים. למעשה המושג שכתוב הרבה בספרים הקדושים שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא, מה הכוונה? כוח השכינה למעשה קשורה מאוד עם הבת שבתוכנו, להעלות את השכינה ולעשות יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה זה כשהבת מסכימה עם הבן. מתי אנחנו באמת עושים יחוד למעלה? כשאנחנו עושים יחוד למטה, בתוכנו. ז“א כשאר אנחנו מקשרים את המוח להאיר ללב את התענוגים האמיתיים, מיד נעשה יחוד למעלה, כי השכינה זה נקרא בחינת הבת שבתוכנו. כשאנחנו אומרים שהשכינה בגלות, זה הכוונה שכוח הבת שבתוכנו נמצא כרגע בגלות

כשהלב יותר חי ושמח ומחפש ומתגעגע

מה זה הגלות? שאנחנו עדיין מחוברים ומחפשים את החיות ואת התענוג מהצד השני, וככל שנשמות ישראל יותר מחוברים עם הצד השני לקבל את התענוג מהמרכבה של הטומאה אז יותר ויותר השכינה בגלות. ז“א להוציא את השכינה מהגלות זה להוציא את הבת שבתוכנו מהגלות, ואיך מוציאים אותה? זה עבודה של כל החיים. ובאמת מהי שלמות היחוד? כאשר הבן שבתוכנו שזה הדעת, המחשבה והמלחמה – מאיר בתוך הבת שזה הלב והרצון לקבל תענוג, את האור הא-לוקי ואת התענוג הא-לוקי ואז היחוד הוא בשלמות. ככל שהלב שלנו יותר שמח וחי ומחפש ומתגעגע אחרי התענוג של הקב“ה שבא לידי ביטוי בלימוד בתפילה ובקיום המצוות..

שמח מלימוד מתפילה מקיום מצוות וכו‘

..ככל שזה יותר חזק, ממילא נעשה ע“י זה היחוד. ידוע שהיו צדיקים שהיו אומרים לא להגיד לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי לא מבינים מה הכוונה של היחוד ואם לא מבינים אז אפשר לעשות פירוד במילים האלה. אם רוצים לכוון במושג הזה אז העומק של הדבר זה להאיר את התענוג הא-לוקי בתוך הלב שלנו, בתוך אותו מקום שצריך לקבל שמחה חיות ותענוג. לכן כל פעם שאדם שמח מלימוד, מתפילה, מקיום מצווה וכן הלאה מכל דבר שאנחנו עושים בקדושה בפרט כשזוכים להרגיש אהבת השם, האהבה והשמחה זה למעשה היחוד האמיתי, לכן רבינו אומר בסיפור שנאבדו זכר ונקבה – הכוונה שאנחנו איבדנו בשתי בחינות, הן את בחינת הבן שבתוכנו והן את בחינת הבת שבתוכנו. בחינת הבת זה שהלב שזה המקום שרוצה תענוג וחיות, מחפש את זה בעולם הזה. האבידה השנייה שזה הבן שנאבד זה הדעת שלנו שמבולבלת לגמרי. התבלבלנו לגמרי בעולם הזה ואדם כבר לא יודע איפה דרך האמת – הצדיקים בעצם עוזרים לנו בתוך המקום המבולבל שבו אנחנו נמצאים בפרט בדור שלנו, את הדעת האמיתית, לכן זה כ“כ חשוב ההתקשרות עם הצדיקים…

מתחילה להשתוקק לתענוגים של הס“א

מה הס“א רוצה מאתנו? חוץ מעמלק שזה הרע הגמור שיש לו סברא שברגע שהוא יאבד את ישראל מהעולם אז הוא יוכל להנהיג את העולם כפי שהוא חושב שצריך להנהיג את העולם, אבל זה העמלק הגמור שזה הרע  הגמור. שאר כוחות הס“א באמת לא רוצים לאבד אותנו מהעולם כמו שראינו בתרבות יוון ורומי, הם לא רצו להשמיד אותנו מהעולם אלא הם רוצים לבלבל לנו את הדעת, שזה לבלבל את הבן שבתוכנו והרגע שהבן שבתוכנו מבולבל ממילא הבת מתחילה להשתוקק לכיסופים של הסטרא אחרא. כי אם הבן מבולבל אז הבת בוודאי מבולבלת.

היה חכם גדול מצד הקליפה

יש פירוש נפלא שרבינו האר“י כותב על הפסוק ’הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‘ – הרי התורה היא נצחית, היא לא כתובה רק לגבי פרעה אלא זה הולך על כל דור ודור. פרעה כיוון להביא את עמ“י לבלבול הדעת כדי להחיות את כוח הבת שבתוכנו, מדוע? אחד המפרשים אומר שפרעה  היה חכם גדול מאוד מצד הקליפה, הוא ידע שהשתוקקות של עמ“י לתאוות, תמשיך לו שפע גדול מאוד בעניין הזה. הוא רצה את כוח הבת וזה העניין של הס“א שיודעת את כל זה. אנחנו רואים שהחכמים של מצרים היו חכמים מאוד גדולים. כשכתוב בספר מלכים על חכמת שלמה כתוב ’ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים‘ ז“א שספר מלכים שנכתב עפ“י הנביאים מעיד על גודל חוכמתו של שלמה המלך החכם מכל אדם וכשמשבחים אותו במה משבחים אותו? שהוא היה חכם יותר מכל חכמת מצרים, מכאן נלמד עד כמה היתה גבוהה חכמת מצרים..

מכון ויצמן זה לא בית המקדש של ימינו!

השורש למעשה של כל העבודה זרה זה לא היה איזה עבודה טיפשית לגלף איזה צורה בעץ ולהשתחוות לו, זה יותר מדי מטופש לעשות את הדבר הזה. אם נשים לב בגמרא ובכל הש“ס ברוב המקומות הש“ס קורא לעבודה זרה עכו“ם, עבודת כוכבים ומזלות, זה לא סתם. אומר היעב“ץ שחז“ל נוקטים בלשון עכו“ם כי כל השורש של ע“ז זה בידיעת הכוכבים והמזלות, זה השורש של כל הע“ז שיש בעולם. נפתח את זה קצת – ידוע שכשאנחנו מסתכלים על העניין של הכוכבים והמזלות יש לנו כמה רובדים של התבוננות בזה, הרובד שהוא התחתון הוא המדע, ב“ה המציאו טלסקופים וחלליות ומתפארים מזה, כמו ששמעתי לפני שנה וחצי בערך מישהו שאמר שמכון ויצמן זה בית המקדש של הדור שלנו, הוא שוטה שבשוטים. לחשוב שהמדע זה הבית מקדש זה הטיפשות הכי גדולה שיכולה להיות, עכ“פ המדע הוא מחקר אמיתי..

מי שיודע זאת יכול לשלוט על כל העולם

המדע הוא הסתכלות אמיתית אבל הוא הסתכלות על החיצוניות של הבריאה והעולם, אז יש מדע שחוקר את הכוכבים וב“ה יש לנו הרבה ידיעות על הדבר הזה. קומה יותר גבוהה מהמדע זה מה שחז“ל קוראים לזה אצטגנינות ומה שהעולם קורא לזה אסטרולוגיה, אנחנו יכולים לראות בהרבה מקומות בחז“ל שזה חוכמה אמיתית, דרך אגב חכמי ישראל היו החכמים הכי גדולים בעולם בחוכמה הזאת. צריך לדעת שגם במדע חכמי ישראל היו חכמים בהרבה מהמדענים של היום. חוכמת האצטגנינות זה לדעת כיצד המצב של הכוכבים והתנועה שלהם והמציאות בכל רגע ורגע, איזה השפעות היא משפיעה בעולם. כתוב בתיקוני הזוהר בתיקון ס“ו שמי שיודע את החוכמה הזאת, יש עבודות גשמיות לעשות בעולם הזה שמי שיודע את הסודות האלה יכול לשלוט בכל העולם כולו וכל השפע של העולם יהיה בידיו. כתוב בתיקוני הזוהר שיש עשבים מסויימים שמקטירים את זה בלילה מסויים ויש מילים מסויימות להגיד שזה שמות טומאה, ומי שיודע את זה ישלוט על כל העולם עד השנה הבאה באותו לילה וזה חוכמות מצרים שידעו את כל זה. הם ידעו את זה ולכן פרעה למעשה שלט על כל העולם, הם יכלו להשתמש בכוחות רוחניים לשלוט על בני אדם בעקבות כל זה וכל השורש והמקור של הדבר הזה זה חוכמת האצטגנינות.

הוא שלט על מלאכים עם החוכמה הזאת

פרעה והחרטומים הם חכמים מאוד גדולים והיה להם ספרי חוכמה של הדבר הזה, הם ידעו לדייק על הדקה ובאיזה בחינה וכן הלאה. כשמשה רבינו בא לפרעה ואמר לו שהקב“ה אמר ’שלח את עמי ויעבדני‘ מה אומר לו פרעה? מי השם אשר אשמע בקולו? מה זה התשובה הזאת? כתוב במדרש שפרעה אמר לחכמים שלו, תביאו את כל הספרים של החוכמה, הוא חיפש בכל הספרים שלו שם ה-ויה והוא לא מצא כזה שם. אומר רבינו האר“י ששם א-לקים הוא מכיר אבל שם ה-ויה הוא לא יודע. מה המשמעות של זה? ידוע ששם א-לקים זה גימטריה טבע, כל הכוחות הרוחניים האלה הם תחת ההנהגה של שם א-לקים. המדע האסטרולוגיה והאצטגנינות זה הכל שם א-לקים, כי אנחנו רואים שזה כוחות רוחניים, פרעה שלט על מלאכים כתוצאה מידיעת כל זה, כאשר הוא בא למשה ואמר מי השם אשר אשמע בקולו, לא מצאתי בכל הספרים שלי שם ה-ויה, מה זה דור צעיר וחדש בא לחדש פה חידושים?

תדע לך שיש מלך על כל זה וכל זה ברצונו

מה בעצם משה בא וטוען כנגד פרעה כשהוא אומר ’שלח את עמי ויעבדני‘?  פרעה אומר אני מכיר את כל הכוחות הרוחניים וקבלתי את זה מבית אבי-אבא כמה דורות אז מה אתה בא לחדש חידושים שלא נשמעו מעולם? מה בעצם הטענה של משה? אמרנו קודם שהקומה הראשונה זה חקירת המדע, זה החוקים הגשמיים, מעבר לזה יש את האצטגנינות או האסטרולוגיה, זה לדעת את הכוחות הרוחניים שיש בכוכבים. משה בא להגיד מה מעל זה. משה אומר לפרעה: אתה צודק, כל מה שאתה אומר זה אמת, אבל אני רוצה לחדש לך דבר, לכל המערכת הזאת שאתה מתבונן ומשתמש בא דורות על גבי דורות, תדע לך שיש מלך וכל זה ברצונו, וכאשר
הוא רוצה לשנות את זה הוא ישנה את זה, הוויכוח בין משה לפרעה זה האם יש
מלך שמשגיח על העולם שלנו בהשגחה פרטית ויש לו רצונות בתוך ההנהגה
של הבריאה והוא מתייחס לבריאה והוא רוצה ממנה משהו. פרעה אומר: את
הדבר הזה לא שמענו מעולם, שכל המערכת הזאת שאנחנו כ“כ יודעים איך להשתמש בה ואנחנו שולטים עליה, על זה אומר פרעה: מי השם אשר אשמע בקולו

השורש של הע“ז של המצרים זה מזל טלה

פרעה כופר בעניין של ההשגחה הפרטית, עד קריעת ים סוף הוא לא הסכים לקבל את זה. מה אומר פרעה כל המכות? מה הסברא של פרעה בכוח של משה? פרעה אומר למשה רבינו: אתה יודע כמה חוכמות שאנחנו לא יודעים, אבל גם אתה משתמש בעצם בכוחות של שם א-לקים, הכל זה בעצם תחת ההשגחה. בר“ח ניסן אחרי מכת חושך פרעה אומר למשה: עוד פעם אחת אני רואה אותך ואתה תמות. לכאורה על סמך מה אתה אומר את זה? הרי כבר 9 מכות משה רבינו מראה לך את הכוח שלו וכל מה שהוא אומר זה מתקיים. מה הסברא של פרעה? כתוב שהיה למצרים כמה בחינות של הע“ז שלהם, אבל השורש הע“ז של המצרים זה היה ממזל טלה . הם עבדו את המזל טלה לכן כל העניין של הכבשים וכל הניסיון של עמ“י לא לפחד מהבחינה של לשחוט את הכבש. העבודה של מזל טלה באמת יש בזה כוחות גדולים מאוד, אבל הקב“ה נותן להשתמש בכוחות האלה רק כשהוא מחליט וכשהוא רוצה שיהיה למצרים את הכוח, ברגע שהוא מחליט לבטל את
זה, אין את זה. יש עבודה שהם היו עושים באמצע חודש של הטלה שזה חודש
ניסן, בחצות אותו לילה היה להם איזה עבודה וע“י זה הם היו שולטים על כל העולם.

לשבור את הקליפה של ההנהגה הטבעית

פרעה אומר בר“ח ניסן למשה: עוד לא פגשת אותי אחרי הלילה הזה, חכה אני הולך לכוון כאלה כוונות ואני משמיד אותך ואת כל עמ“י ואת כל הסברות שלך. כל מה שהוא בונה זה בעצם על הע“ז שהיתה לו בידיעתו בחצות לילה. משה רבינו אומר לו: בסדר בחצות לילה ניפגש, באותה נקודה שאתה הכי סומך עליה, שם אתה תקבל את המכה הכי גדולה, זה בחצות לילה אעבור בתוך מצרים. למה הקב“ה סובב את זה ככה? כי העניין של המכות במצרים זה היה כדי לשבור את הקליפה של ההנהגה הטבעית. אתה סובר שאתה יכול לשלוט על העולם בהנהגה הטבעית הזאת? כל מכה היתה באה לשבור את האמונה ולגלות את ההשגחה הפרטית שיש. כל סדר המכות הולך מכה אחרי מכה בדיוק כדי לשבור את הנקודה הזאת. זה מאוד מעניין לראות שעמ“י לא מבטל את ידיעת החוכמה הזאת, הפוך. צריך לדעת שכל חוכמה האצטגנינות והאסטרולוגיה, ובאמת אין בעיה לדעת את זה, הפוך יש לנו הלכות שקשורות לזה, כגון קידוש החודש, ברכת החמה וכו‘ לכן בחוכמה עצמה זה לא שהחכמה היא רעה, אלא היא פתח לכפירה ולע“ז אבל אם לוקחים את זה לצד הטוב..

להגדיל את האמונה ולהתפעל מהשם..

מה זה לקחת את זה לצד הטוב? נכון אנחנו יודעים ומבינים שיש פה באמת חוכמה גדולה מאוד ויש פה כוחות רוחניים מופלאים מאוד אבל אנחנו ממליכים את הקב“ה בהשגחה פרטית על כל המערכת הזאת. ברגע שאדם ממליך את הקב“ה בעצם הוא מתקן את כל הבריאה, לכן כתוב בזוהר הקדוש שהשורש של החוכמה הזאת זה בעצם מעץ הדעת טוב ורע. לכן העץ הזה נקרא עץ הדעת – מה זה עץ הדעת? זה קודם כל לדעת את כל החוכמה הזאת. התורה קוראת לעץ טוב ורע, ז“א שיש בו צד טוב וצד רע, מה הצד הטוב? אם לוקחים את כל החוכמה הזאת, אדרבה להגדיל את האמונה ולהתפעל מכוח השם, זה צד הטוב שבדעת הזאת. מצד שני זה מה שהקב“ה אמר לאדם הראשון אל תתעסק בדבר הזה כדי שלא תכנס לחלק הרע. חלק הרע בעץ הדעת זה בעצם לקחת את כל החוכמה הזאת ולהשתמש בה ולהסתיר את כל המלכות של הקב“ה. הבירור זה האם אנחנו ממליכים את הקב“ה או לא.

הפוסט מעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו – הגענו לקטע שהבן מלך היה בבית של אדם היער וכמו שדיברנו כבר הבית של אדם היער זה הדעת של הצדיק והוא עכשיו הוא קיבל מהצדיק את הדעת ואז אדם היער שזה הצדיק אמר לו: אתה חייב לרדת מהמקום, אתה חייב ללכת מהבית שלי כי פה לא תגיע לתיקון שלך, התיקון שלך יהיה שתחפש מדינה שהמדינה נקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכשתמצא את המדינה הזאת שם תבוא אל התיקון השלם שלך.

ניסיונות וקשיים שמציפים..

לפני שבועיים דיברנו מדוע הוא לא יכול להישאר בבית של אדם היער – הרי אם הבית זה הדעת של הצדיק האמת והיה לו טוב שמה, הוא הרגיש שם את כל התענוגים של העולם, זה הניגונים המופלאים שזה הכל בחינות רוחניות מאוד גבוהות – אם כך הוא רוצה להישאר שמה, הוא אומר ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – מדוע הוא לא יכול להישאר שם? דיברנו על הנקודה הזאת שכל אדם חייב לעבור ירידות בעולם הזה, ז“א לעלות למקום מסויים, לקבל הבנה, דעת והתחזקות רוחנית ואח“כ ללכת ולברר את זה למטה. מדוע אנחנו באמת צריכים לרדת? אם יהודי בא ואומר: אני מאמין בהקב“ה, אני מאמין בתורה וזה רק מה שאני רוצה, אני לא רוצה שום דבר אחר, אז באמת מצד הנהגת השם למה שלא יהיה כל הזמן בקדושה? אנחנו רואים שהקב“ה עושה את המציאות הזאת – דיברנו על זה לפני שבועיים שהזוהר הקדוש אומר שלכל אדם יש ניצוצות רעים, הכוונה לרצונות לא טובים. לכל אדם יש ניצוצות לא טובים מצד חטא אדם הראשון – ועם הגלגולים ועם הדורות הוספנו עוד דברים – וכדי לברר את החלק
הרע שבתוכנו אנחנו חייבים לרדת לניסיונות ולקשיים
שהם מעוררים ומציפים בתוכנו החוצה את היצר הרע ואז אנחנו יכולים להתמודד איתו

אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה

אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר פה, אתה חייב לרדת ולעזוב את המקום הזה כדי לעבור את ההתנסויות – צריך להדגיש שאין הכוונה שאנחנו מחפשים את הדברים האלה, אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה, נהפוך הוא, אדם מצד עצמו רק רוצה להיות בטוב, רוצה להיות ברוחניות, רוצה להיות ביישוב הדעת ובשלוות הנפש אלא שמשמיים כבר מסובבים את ההנהגה הזאת, אף אחד לא צריך לדאוג, כשאדם צריך לעבור איזה ירידה וצמצום אז משמיים כבר מסובבים
את הדבר הזה, לכן אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: פה אתה לא יכול להגיע
לתיקון שלך, אתה צריך לחפש מדינה שהשם שלה הוא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘

יהודי הוא כולו טוב

-המדינה זה מרמז על כל מציאות העולם הזה. המלך זה מלכות השם. באמת הקניין השלם ביותר זה שאדם יראה וישיב אל הלב את מה שחז“ל אומרים שהעולם הזה נקרא ’עלמא דשקרא‘, באמת יש המון-המון שקר והטעיה בעולם הזה וכמעט אין פינה שאנחנו לא פונים ולא נתקלים בתוך המציאות של השקר, בכמה תורות בליקו“מ רבינו אומר שזה קיים בעיקר בתוכנו הבחינה של השקר. יש כלל ויסוד גדול מאוד בדבר הזה, רבינו האר“י הקדוש אומר שבאמת עצם האדם היהודי
זה נשמה א-לוקית וזה חלק א-לוק ממעל, מצד הנשמה
הא-לוקית יהודי הוא כולו טוב, הוא כולו קודש, אבל ברגע שאדם בא לעולם, בדרך הוא מתלבש במושג שנקרא ’לבוש‘

זה כל הזמן מטעה ומבלבל

-הלבוש זה הממוצע בין הגוף לבין הנשמה הא-לוקית, יש מקומות שזה נקרא צלם ועל הצלם הזה מתלבשת הנפש הבהמית ועל זה מתלבש הגוף. מכיוון שהנשמה מתלבשת בתוך צלם ונפש בהמית שזה כוחות רוחניים ונפשיים, זה כל הזמן מטעה אותנו, בגלל ההטעייה הזאת יש לנו עניין בעולם הזה. הנפש הבהמית אוהבת את העולם הזה ורוצה את העולם הזה, אם זה מצד התאוות ואם זה מצד ההצלחות, כבוד וכן הלאה, לכן אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה בירור. בתוכנו יש נשמה א-לוקית שיודעת את האמת ורוצה
את האמת והיא בעצם מניעה אותנו לצד האמת אבל
מצד הנפש הבהמית זה כל הזמן מטעה ומבלבל אותנו, במעשה מחיגר רבינו מכנה את זה בשם ’המדברים‘. רבינו אומר שיש המדברים בתוך האדם, זה מחשבות שעוברות בתוכנו, יש דיבורים שהם מצד הנשמה ה-לוקית אבל צריך
לדעת שיש גם דיבורים שהם מצד הנפש הבהמית ואדם כל הזמן מתבלבל בזה, יש רשות ליצה“ר להטעות אותנו מאוד..

שתיים בלילה, בחוץ גשם ובפנים סיגריה

-ליצה“ר יש כוח גדול מאוד להטעות אותנו והלימוד שלנו מזה שאדם ידע לעולם לא להיות בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת – אסור לנו אף פעם להיות בטוחים, כי ברגע שאדם בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת אז מיד הוא טועה. היסוד הראשון של הטעות זה ברגע שאדם בטוח בעצמו, דוד המלך אומר בתהלים: הורני השם דרכך אהלך באמתך – דוד המלך מבקש כל הזמן על האמת. לפני הרבה שנים שמעתי מהמשגיח של ישיבת סלובודקה שאמר לי יסוד מאוד גדול: תהלים זה עצם האמת של דוד המלך. היום השירה המודרנית יושב המשורר בשתיים בלילה, גשם בחוץ,
הם סגורים בתוך החדר עם קפה ואם הוא מעשן אז גם סיגריה ואז יורד להם
השראה והם כותבים שיר – זה השירה המודרנית, דוד המלך כתב את התהלים בחוץ..

כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה…

דוד המלך כתב את התהלים בחוץ כשרדפו אחריו והוא עבר את כל הניסיונות לכן כל התהלים זה עצם הנשמה של דוד המלך אז כל דבר ודבר זה האמת לאמיתה של נשמת דוד המלך. דוד המלך אמר ’הורני השם דרכך אהלך באמתך‘ (תהלים כ“ז, י“א) כי דוד המלך ראה כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה לכן הוא כל הזמן ביקש מהקב“ה: תעזור לי ותרחם עליי. רואים דוגמא לדבר בפרשת קרח. קרח לא היה אדם פשוט בכלל ובזוהר הקדוש כתוב שקרח היה ראש כל הנביאים, שבט לוי היה בזמן המדבר הכי קדוש וקרח היה ראש הלווים, אין לך גדול בכל שבט לוי כקרח, זה דבר אחד. דבר שני קרח היה בעל רוח הקודש כי הוא נשא את הארון. דבר שלישי כתוב בספרים הקדושים שלקרח לא היה שום פגם מפגם הברית. ברוח הקודש הוא ראה שעתיד לצאת ממנו שושלת גדולה מאוד של שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרון – כל הגדולה של קרח, ועם כל זה קרח בא וחולק על כל המנהיגות של משה רבינו
עד כדי כך שקרח אומר למשה רבינו: אין דבריך משמיים, זה הכל המצאות מליבך. אתה מלך כי אתה רוצה להיות מלך, את אח שלך מינית להיות כהן גדול, זה פרוטקציות

מעקב גאולה מצד אינטרסים אישיים?!

אתה קרח כזה אדם גדול וראית כל הניסים שמשה רבינו עושה לעמ“י כל השנתיים האחרונות, איך יכול להיות שקרח יבוא ויגיד כזה דבר? מכאן אנחנו לומדים את גודל היכולת של היצה“ר להטעות את האדם, הוא הטעה את קרח בדברים רוחניים כ“כ גבוהים ודקים שברגע שקרח היה בבחינת ’אני יודע את האמת‘ הוא טעה את הטעויות הכי גדולות עם כל גודל המעלה שלו – אם הוא כ“כ גדול אז איפה הוא טעה? הוא טעה בהשגות של גאולה, קרח
חשב שהגיע זמן הגאולה ומשה רבינו מצד אינטרסים אישיים מעקב את זמן הגאולה – ככה היתה הסברה של קרח

אז משמיים מסייעם לאדם

ממחלוקת קרח אנחנו רואים עד כמה העולם הזה (המדינה) יכול להטעות את האדם – רבינו האר“י הקדוש כותב בשער הפסוקים על תהלים: צדיק כתמר יפרח, סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. זה שקרח רצה להיות כהן גדול זה לא סתם דמיון בעלמא, הוא באמת ראה שהוא עתיד להיות כהן גדול אבל לא עכשיו. קרח באמת ראה דברים מאוד גדולים אבל עם כל זה הוא טעה בטעויות נוראיות מאוד, הוא טעה מכיוון שהוא היה בטוח בעצמו. אחד היסודות הראשונים בבירור האמת זה כל הזמן לבקש מהקב“ה: השם תראה לי את האמת, הורני השם דרכך, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו אז משמיים מסייעים לאדם ברגע שהוא רוצה את האמת. כי באמת בלי סיוע מלמעלה אף אדם לא יכול לברר את האמת, פתאום אדם מקבל במחשבתו ובהבנתו איזה התנוצצות, רואים שב“ה המהפכה האמיתית היום בעמ“י זה מהפכת התשובה..

להשיג באמיתות הלב את מלכות השם

כל אחד שחוזר בתשובה זה אור א-לוקי שירד עליו, אחרת אי אפשר לחזור בתשובה, כל אחד איפה שהוא היה לא יכול לבוא ולהגיד: אני חזרתי בתשובה מכוח-עצמי, זה היה אור א-לוקי, התנוצצות א-לוקות שירדה על האדם – זה מה שרבינו אומר שאדם היער שזה הצדיק אומר לבן מלך האמיתי שזה כל אחד מאתנו: לך תחפש את המקום שנקרא המדינה טיפשית והמלך חכם, ז“א שתגיע למדרגה הרוחנית שתראה את שקר העולם הזה ותשיג באמיתות הלב את המלכות של הקב“ה שאין עוד מלבדו. הבן מלך האמיתי עכשיו יוצא לדרכו לעשות את הבירור הזה, אדם היער שזה הצדיק נתן לו כלי ואם שמים את הכלי הזה על בהמה, מיד הבהמה מתחילה להשמיע את הניגונים הכי מופלאים בעולם – הוא הלך עם הכלי הזה והגיע למדינה אבל הוא
לא ראה שום פתח איך אפשר להכנס למדינה, היה חומה מסביב למדינה וא“א היה להכנס

את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר

-כמה שהבן מלך חיפש פתח, הוא לא מצא פתח, הכוונה שהוא לא מצא פתח איך להכנס לעבודה הזאת של האמונה השלימה, הוא לא רואה איך הוא יכול להגיע הלכה למעשה לעבודה הזאת. ואז הוא פגש אדם על סוס שאמר לו: מה יש לך ביד? הבן מלך הניח את זה על הסוס והסוס התחיל לנגן את הניגונים המופלאים האלה שזה הניגונים הכי מופלאים בעולם. האדם על הסוס אמר לו: תמכור לי את הכלי הזה. הבן מלך אמר לו: זה כזה כלי מופלא, מה אתה יכול לתת לי בעד כלי כזה נפלא? אמר לו האיש שעל הסוס: אני יש לי דרך להיות מבין דבר מתוך דבר, אתה תיתן לי את הכלי ואני אתן לך את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. הבן מלך חשב לעצמו שלהבין דבר מתוך דבר זה באמת שווה יותר מהכל, הוא נתן לו את הכלי והאיש שעל הסוס נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. אחרי שהוא היה מבין דבר מתוך דבר הוא הבין איך אפשר להכנס למדינה. הכלי המופלא הזה זה הבניין הראשון בבניין הדעת שלנו..

לתאווה יש שורש מאוד גדול בקדושה

כשאדם רוצה לבנות את עצמו, לבנות את הדעת ואת הנפש שלו – היסוד הראשון זה שהוא מתחיל ללכת בדרך התורה, בדרך האמונה, בדרך הקדושה, רוצה להתקרב להקב“ה, לחזור בתשובה ולתקן את עצמו. דבר ראשון צריך שיהיה את הכלי שמשמיע מהבהמות את הניגונים המופלאים. הבהמות זה מרמז על הזמנים ועל המצבים של התעוררות הנפש הבהמית, דבר ראשון שצריך לתקן זה את הנפש הבהמית, זה לדעת איך להתמודד נכון עם מצבי הנפש הבהמית. יש כמה וכמה דרכים להתמודדות מול הנפש הבהמית, יסוד אחד זה דרכו של הבעש“ט שאמר: כשמתעורר בתוך האדם תאווה תתבונן בפנימיות של התאווה שבעצם כל המידה הרעה או כל התאווה הרעה יש לה בעצם שורש מאוד גדול בקדושה ומתוך ההתבוננות תהפוך אותה לדבר שבקדושה. פתאום אתה רואה שאתה אוהב וחושק ורוצה מאוד במשהו של העולם הזה?
תבין שיש פה איזה ניצוץ קדושה שבעצם יש בזה אהבת השם ותתחבר עם אהבת השם מתוך האהבה של העולם הזה

קשה לראות מתוך העוגה

-אצל תלמידי הבעש“ט הדרך הזאת היתה מאוד חזקה ומקובלת, היום בדורות שלנו כמעט וא“א להשתמש בדבר הזה, קשה מאוד להשתמש בדבר הזה כי בעוונותינו וגם מצד הנהגת השם ירדנו למקומות כאלה שאנחנו לא יכולים להתבונן מגודל העכירות של הדמים וגודל התאוות ולראות איך שהתאוות של העולם הזה יכולות בכלל לעלות לצד הקדושה. היום אדם אוהב עוגת קצפת וקשה לו מאוד לראות איך הוא אוהב את הקב“ה מתוך העוגת קצפת
כי אנחנו יותר מדי שקועים בתוך התאוות של העולם הזה וברצונות של העולם הזה..

הוא דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘

רבינו גילה לנו עוד דרך בנק‘ הזאת של ההתמודדות עם הנפש הבהמית שזה הבחינה של כל המידות הרעות וכל התאוות המיותרות של העולם הזה וזה לא סתירה למה שהבעש“ט אמר אלא זה הוספה למה שהבעש“ט אמר, צריך כל הזמן עוד ועוד עצות למצבים שאנחנו עוברים. בדור שלנו הרבה פעמים יש מציאות מצויה מאוד שאפילו שאדם יודע על דבר מסויים שהוא לא טוב, הוא לא יכול להשתחרר מזה, חלק מההנהגה של הדור שלנו זה שאדם יכול להיות דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘, יש לו בעיה קצת עם הסכרת אז הוא יכול להיות דוקטור למה לא טוב לאכול סוכר אבל ברגע שמגיעה חפיסת שוקולד לא יעזור שום דבר, הוא יאכל את השוקולד. הוא יברך עם כוונות הרש“ש ורבינו האר“י הקדוש ’שהכל נהיה בדברו‘ אבל את השוקולד הוא יאכל. הוא יכול לכוון אבל הוא חייב לאכול את השוקולד – הבחינה הזאת זה התגברות הנפש הבהמית ובדור שלנו זה כ“כ עוצמתי כל אחד לפי בחינתו..

עצם ההבנה שהמקום הוא לא אמיתי

לפעמים התגברות הנפש הבהמית זה ברצון, לפעמים זה במחשבה, לפעמים בדיבור ולפעמים במעשה, כל אחד לפי בחינתו ואדם לא יכול להתגבר על זה – יש כזאת הנהגה וכזאת מציאות לכן רבינו גילה לנו עוד דרך וכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, קודם כל רבינו גילה לנו את הנקודה של הרצון – תתבונן בזה ותבין שיש בזה דבר לא טוב ואתה לא רוצה את זה, לגלות את עצם הרצון. אפילו אם אדם חלילה כן הלך אל המקום הלא-טוב, עצם ההבנה של האדם שהמקום הזה זה מקום לא אמיתי ואדם מתוך המקום הזה אומר להקב“ה: אני לא רוצה את המקום הזה, זה עצמו תיקון מאוד-מאוד גדול. יש לשון בליקוטי הלכות, הלכות תפלת מנחה הלכה ז‘ אות ע“ה: אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות נהפכים לעליות והתקרבות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו'. כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגונים כאלה בעוונותיו וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו חס ושלום, על ידי זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא ניצוצות הנפולין מאוד-מאוד שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על ידי זה נעשין כלים וכו'. פה רבינו גילה לנו נקודה עמוקה:

מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו

גם במקומות שיש אונס, הכוונה שההתגברות עליו היא כ“כ חזקה, גם את המקום הזה אפשר לתקן. באמת אדם שהוא מאוד חזק בזה יגלה איך הנפש הבהמית מתהפכת להיות ניגונים בדרך הזאת – אז זה למעשה 2 דרכים, יש את הדרך שהבעש“ט גילה שזה להגיע לאהבת השם מתוך התבוננות בעצם התאווה, כמו שאמרנו מניסיון ומשיחות עם אחרים זה מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו, לא שזה לא אמת, זה אמת רק שבדורות שלנו ההתגברות של הנפש הבהמית היא כ“כ חזקה שקשה לעשות את העבודה הזאת..

הרבה התלבשויות ודרכים…

-ויש את הדרך שרבינו גילה שזה לגלות את הרצון מתוך מקום שאנחנו מבינים שזה לא מקום אמיתי לנו – אז למה אנחנו נמצאים שמה? כי יש יצה“ר שהוא יותר חזק מאתנו, חלק מהנהגת הדור שלנו והנהגת העולם זה שיש מקומות שיש יצה“ר יותר חזק מאתנו, זה למעשה חלק מבירור הגאולה המציאות הזאת והמקום הזה, חז“ל קוראים לזה השער החמישים של הטומאה, הכוונה שיש מקום נפשי יותר עוצמתי מכוחות האדם, למעשה שם אדם חסר
אונים, כמובן שיש לזה הרבה מציאות והרבה התלבשויות והרבה דרכים איך זה מתגלה – לפני כמה חודשים
הזכרנו את זה שבעצם היום יש מושג מאוד מודרני ונפוץ למקום הזה ולמצב הזה: מכור.

להתחיל להבין את העולם ממקום גבוה

אם נתבונן במושג מכור אז כל העניין של זה נלמד בפרשת בהר, בפרשה של עבד עברי, הכוונה שיהודי נמכר להיות עבד, עבד לתאוות ועבד למידות, יש מציאות כזאת. אבל עצם ההתבוננות של האדם שזה לא המקום שלו ועצם הגילוי של הרצונות אדם יכול לצאת ולא רק לצאת ולתקן את הנפש הבהמית אלא באמת להפוך אותה לניגונים מופלאים מאוד, זה מה שרבינו אמר מתכלית הירידה לתכלית העלייה. אמנם כל זה דעת נפלאה מאוד ועצות נפלאות מאוד אבל זה עדיין דעת שעוסקת במצבים ובבירורי הקטנות, אדם צריך גם להתבונן קצת יותר במקום קצת יותר גבוה, להשיג קצת השגות יותר גבוהות וזה הבחינה שהוא נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. מבין דבר מתוך דבר זה מה שאנחנו מקבלים מתוך הלימוד של התורה ומתוך התורה של הצדיק, אדם מקבל כלים להתחיל להבין את העולם ממקום יותר רוחני ויותר גבוה, בלי זה עם כל העצות הנפלאות זה עדיין לא מספיק כדי להגיע לתיקון

מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה

כדי להגיע לתיקון שלו אדם חייב קצת להתעלות מהמקום הזה להסתכלות ולמחשבה קצת יותר גבוהה, בספרי החסידות והקבלה זה נקרא מוחין דגדלות, אדם חייב לקבל קצת מוחין דגדלות ואת זה מקבלים מכוח הלימוד. עצם העבודה שאדם מתחזק מצד אחד להפוך את הבהמה לניגונים ומצד שני גם בלימוד התורה כל אחד לפי יכולתו, אם זה בתורה בכלל ואם זה בתורה של הצדיק בפרט, אז האדם מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה ויותר פנימית וזה מה שרבינו אומר שכל עוד הוא לא קיבל את הכלים להיות מבין דבר מתוך דבר שזה נקרא בסוד הבינה העילאה, הוא
לא יכל עדיין להכנס למדינה. ההתחזקות היא חשובה ויסודית מאוד אבל זה לא מספיק, אחרי ההתחזקות צריך גם בחינה יותר עליונה וצריך לדעת כלל מאוד גדול, תמיד צריך את הבחינה של המחשבה התתאה ואת הבחינה של המחשבה העילאה. יש הבנה והתבוננות במצבים של הקטנות הכוונה איך אנחנו צריכים להתבונן
נכון במצבי הקטנות אבל צריך גם מוחין דגדלות, אדם גם חייב קצת להתבונן
מעבר למציאות קצת במקום יותר גבוה ואת הכלי הזה מקבלים על-ידי לימוד התורה

אם אין בו רוח אז מה הוא עושה בעולם

בפרשת פנחס משה רבינו הבין שהוא לא מכניס את עמ“י לא“י אז הוא אמר להקב“ה ’יפקד השם א-לקי הרוחת לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם‘, אמר לו הקב“ה ’קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו‘ – שואל האור החיין הקדוש מה ז“א איש אשר רוח בו? יש איש בעולם הזה שאין בו רוח? אם אין
בו רוח אז מה הוא עושה בעולם הזה? ברור שהוא יקח
איש אשר רוח בו, כדי לחיות בעולם הזה צריך שיהיה בו רוח

יודע להנהיג כל אחד ואחד

אומר האור החיים הקדוש יסוד נפלא מאוד: איש אשר רוח בו הכוונה שיהושע הוא איש שכנגד הרוח הכללית, הוא כולל את כל הרוחות של עמ“י, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, עכשיו תסמוך את ידך עליו ותעלה אותה לבחינת הנשמה הכללית. יהושע שהיה התלמיד הקרוב ביותר למשה רבינו היה בחינת רוח כללית, עכשיו תעלה אותו לבחינת הנשמה הכללית, כך אומר האור החיים הקדוש. צריך קצת להבין מה ההבדל בין רוח לנשמה, זה שתי בחינות רוחניות. הלשם שבו ואחלמה מסביר שרוח זה הבחינה של ההתבוננות בעולם הזה, איך לחיות נכון בעולם הזה, איך להתנהג נכון בעולם הזה, אבל זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, אעפ“י שמי שיודע את כל הדרכים של ההתנהגות הנכונה כמו שרש“י שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, הצדיק יודע איך להנהיג על אחד ואחד לפי התורה ועם כל
זה, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, חסר את הבחינה של הנשמה הכללית..

מתחיל להתבונן קצת בעומק הדברים

-הנשמה הכללית זה שהמנהיג יודע את שורש הנשמות למעלה-למעלה איך להנהיג אותם לא רק פה עפ“י התורה בעולם הזה אלא גם איך להנהיג אותם עפ“י התיקון דלעילא – לכל אדם יש שורש בכיסא הכבוד, באצילות ובעולמות הרוחניים, איש אשר רוח בו זה הרוח הכללית שיודעת איך להתנהג בעולם הזה עפ“י התורה אבל הנשמה יודעת איך לקשר את הנשמות גם לבחינה העליונה. ככל שהצדיק הוא יותר גדול יש בו נשמה כללית ויש בו רוח כללית אז הוא גם יודע להדריך אותנו בפשטות בעולם הזה אבל הוא גם יודע להנהיג אותנו לפי שורש נשמתנו הנסתרת והעליונה, זה הבחינה שרבינו אומר לנו פה מבין דבר מתוך דבר, הכוונה שהוא מתחיל להתבונן קצת בעומקם של הדברים ובפנימיות של הדברים והכלי שהופך את הנפש הבהמית לניגונים זה בחינת ’אשר רוח‘ כי תמיד נשמה ורוח זה בחינה יותר עליונה ויותר תחתונה

זה המדרגה של הטעות של רוב העולם

אחרי שהוא קיבל את הכלי והדרך להיות מבין דבר מוך דבר עכשיו הוא יכול להכנס למדינה. כשהוא הגיע למדינה, סיפרו לו שהיה פעם מלך במדינה ובאמת כשהיה המלך במדינה שם המדינה היה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ ועכשיו המלך נפטר ולאף אחד אין את החוכמה ואת גדולת המלך שהיה ועל-כן היום המדינה יותר חכמה מהמלך שלה לכן המדינה הנקראת ’המדינה חכמה והמלך טיפשי‘ ומי שיחזיר את השם לקדמותו הוא יקבל את המלוכה במדינה הזאת – מכיוון שהוא מבין דבר מתוך דבר אז הוא מיד נכנס לעבודה הזאת. כשרבינו אומר שהשתנה השם של המדינה עיקר כוונת רבינו שזה למעשה המדרגה של הטעות של רוב העולם.
רוב העולם נמצאים בבחינה הזאת ואנחנו גם נמצאים בתוך הבחינה הזאת בוודאי במדרגה של הלב, שאנחנו נותנים חשיבות למציאות העולם הזה. העולם הזה
מאוד-מאוד חשוב בעינינו ואנחנו מאוד מרגישים אותו והוא למעשה העיקר בשבילנו

אסמוך על עצמי, על חכם או פרופסור

אדם מאמין בהקב“ה, אין בעיה, יכול להיות שהוא גם מתפלל שחרית מנחה וערבית ויכול להיות שהוא גם מתפלל עם כוונות אבל כל עניין מלכות השם זה טפל, העיקר זה העולם הזה, אם אני צריך לעשות איזה השתדלות בפרנסה ברפואה או בכל עניין אני קודם כל אסמוך על עצמי או על איזה יועץ, חכם או איזה פרופסור, אח“כ בד-בבד כדי שהעניין יצליח אני יבקש מהקב“ה שיעזור לו – ז“א בעצם העיקר זה הפרופסור או ההשתדלות רק שמדרך האדם היהודי זה גם לבקש סיעתא דשמייא גם מהקב“ה – זה נקרא שעיקר החשיבות זה המדינה ואילו המלכות של השם היא טפלה או משנית. אמרו לו אנשי המדינה שמי שיכול להחזיר את השם של
המדינה לקדמותו זה המלכות האמיתית, מה הכוונה? הנהגת עמ“י האמיתית זה איש אשר רוח בו ונשמה בו, רק מי שיש לו באמת את ההשגות הרוחניות האמיתיות.

הם שמחו, אולי הזדמנה להם סעודה..

להשיג את השם של המדינה לקדמותה זה הכוונה להגיע לשלמות של האמונה, פה חשוב לחדד את הנקודה שלהחזיר את שם המדינה לקדמותה זה לא מספיק שזה יהיה עניין שכלי אלא העיקר זה ההשבה אל הלב, שאדם יחיה בשלמות בתוך הלב שלו את המלכות של הקב“ה. בוודאי שאנחנו מאוד רחוקים מזה בפרט בדור שלנו אבל אחד היסודות הראשונים זה שהבירור של העבודה הזאת זה נקרא בירור היראה. מה המשמעות של יראת השם השלימה? על כל פנים שנדע את זה בתור איזשהו תמרור – יראת השם השלימה, שזה השלב הראשון של התיקון להפוך את השם של המדינה, זה שאדם לא מרגיש שום פחד ממציאות העולם הזה, אין לו שום פחד ממציאות העולם הזה – אם אדם יראה אריה מתקרב ונניח שהאריה רעב אז הוא ישאג מתוך מקום של רעב, אז מה הצדיק האמיתי מרגיש כלפי זה? למעשה זה גמרא מפורשת על ר‘ שמעון בן חלפתא. הגמרא מספרת שר‘ שמעון בן חלפתא ראה שתי אריות רעבים, הם באו ונהמו אחרי שכמה ימים לא אכלו, הם ראו
אותו ושמחו שאולי הזדמנה להם איזה סעודה קטנה, מה הרגיש ר‘ שמעון בן חלפתא?

..מרוב פחד לא יכול לעשות ק“ש ווידוי

-ר‘ שמעון בן חלפתא אמר  להקב“ה אני באמת לא מבין את ההנהגה שלך, הרי כתוב ’הכפירים שאגים לטרף ולבקש מק-ל אכלם‘ – איפה הרחמנות על אריות כאלה? הצדיק כל-כך רואה את ההנהגה של הקב“ה שזה בפשטות הטבעית שלו. אז הגמרא מספרת שהצדיק התפלל וירדו שתי חתיכות בשר מהשמיים, הבשר היה כל-כך טוב ומזין אז הם אכלו חתיכה אחת, זה הספיק להם והם הלכו. למעשה נשארה לר‘ שמעון בן חלפתא עוד חתיכת בשר, הוא לקח את זה והלך לישיבה ושאל את החכמים אם מותר לו לאכול את זה, אם זה כשר? הגמרא אומרת שחכמים
אמרו לו: אין דבר טמא יורד מן השמיים, אם זה ירד מהשמיים זה כשר. זה מה שרבינו אומר הנקודה הראשונה להחזיר את השם של המדינה, הכוונה להגיע למדרגה ולהשגה האמיתית, זה להעלות את היראה לשורשה, לתקן את שורש היראה

היראה זה רק נדמה לנו שרודפים אותנו

בוודאי שאנחנו כולם נמצאים במקום הזה ובוודאי שאנחנו מפחדים מהעולם הזה, אז רבינו אומר שזה היסוד הראשון להחזיר את שם המדינה לקדמותה, דהיינו להגיע להשגה האמיתית. אנשים המדינה אמרו לו שיש גן מופלא מאוד וכל מי שנכנס לגן הזה מתחילים לרדוף אותו והוא מפחד מאוד וכל מי שנכנס לשם יוצא בצעקות מרוב פחד. הוא שאל אותם: מכים את האדם שנכנס לשם? אמרו לו: לא, רק רודפים אותו והוא לא יודע כלל מי רודף אותו והוא ברוח בבהלה גדולה מאוד, ככה סיפר כל מי שנכנס לגן. הבן מלך האמיתי הלך לגן והוא ראה שיש דמות של אדם מצוירת על לוח עץ באמצע הגן והוא ראה שמי שנכנס לגן אם הוא רק יעמוד ליד הדמות הזאת אז יפסיקו לרדוף אחריו ואז הוא יכול להכנס ולצאת. אח“כ רבינו אומר שהבן מלך ראה שאם הוא ישים את הדמות הזאת בכניסה לגן אז כולם יוכלו להכנס – פה רבינו אומר יסוד גדול: כל היראה זה רק דמיונות, נדמה לנו שרודפים אותנו.

חצי מדינה לוקחים תרופות נגד חרדות

מאיפה באים הרגשות שרודפים אותנו? זה הכל בא מתוכנו, אנחנו כל הזמן מרגישים שרודפים אותנו, האדם מדמיין. צריך לדעת שזה מחשבות שבאים מתוכנו: מי יודע מה יכול לקרות בכל מיני מצבים? היום כשמתגברים התאוות והשיגעונות של העולם הזה זה כבר מגיע למצב של חרדות, חצי מהמדינה לוקחים תרופות נגד חרדות. מה זה חרדות? אין שום דבר, זה רק אדם מפחד כאילו רודפים אחריו או כאילו משהו קורה. יש דמות של אדם ומי שעומד ליד הדמות ניצל מכל הפחדים האלה – רבינו מרמז שיש דברים שמצילים את האדם מהחרדות, יש יסוד מאוד גדול שרבינו אומר בתורה ט“ו: שבאמת הכל בא מחמת עוונותיו של האדם – החטאים גורמים לאדם את כל היראות שבלב. ע“י שאדם עושה חשבון נפש על המידות ועל כל מיני דברים מיותרים שאדם נמשך אחריהם, אדם שופט את עצמו ובודק את עצמו, הוא חי עם מחשבה והתבוננות, על-ידי מידת המשפט אדם מעלה את היראה לשורשה.

הפוסט מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הַיְּסוֹד הָרִאשׁוֹן הוּא: שֶׁהָאָדָם יִתְבּוֹנֵן בְּמַעֲשָׂיו וּבְהִתְנַהֲגוּתוֹ,
בִּפְרָט בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ. עָלֵינוּ לִלְמֹד וּלְהַכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ, אֶת
הַמִּדּוֹת הַלֹּא טוֹבוֹת הַצְּרִיכוֹת תִּקּוּן. הַהַכָּרָה בַּמָּקוֹם הָאֲמִתִּי
שֶׁלָּנוּ מְקַדֶּמֶת אוֹתָנוּ בְּיוֹתֵר לְשִׁנּוּי וְתִקּוּן. וְאִם רוֹאֶה הָאָדָם
בְּנַפְׁשֹו שֶׁהוּא הֲכִי גָּרוּעַ בָּעֹולָם, בְּגַאֲָוה, כַּעַס, תַּאֲוֹות
גַּשְׁמִיּוֹת וְכוּ’, אֵין לוֹ לְהַרְגִּישׁ מִזֶּה עַצְבוּת אוֹ יֵאוּשׁ. מַדּוּעַ?
מִכֵּיוָן שֶׁזֶּה הַמָּקוֹם וְהַמַּצָּב שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רָצָה שֶׁיִּהְיֶה
בָּהֶם, וְשֶׁיְּחַפֵּשׂ אֶת הָעֵצוֹת כֵּיצַד לָצֵאת מֵהֶם. אֵין הָאָדָם
אָׁשֵם בַּמְּצִיאוּת הַלֹּא טוֹבָה שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹכָהּ. אֶלָּא, צִָריךְ
לָדַעַת: זֶהוּ רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנִּהְיֶה בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת,
וְנַעֲבֹר אֶת הַמִּשְׁבָּרִים וְהַגַּלִּים שֶׁל חַיֵּינוּ, וּבְתוֹךְ כָּךְ נְחַפֵּשׂ
דְָּרכִים וּמְסִלּוֹת לָצֵאת מֵ"הָאְַרמוֹן שֶׁל הַלֹּא טוֹב", הַיְנוּ,
מֵהַמְּצִיאוּת הַלֹּא טובָה וְלַחֲזֹר לְאְַרמון "הַמֶּלֶךְ", לְמִדּות
טוֹבוֹת כְּגוֹן עֲנָוָה, אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וְכוּ'. עָלֵינוּ לִזְכֹּר שֶׁיְּסוֹד
הַתּוֹרָה וְדֶרֶךְ הַצַּדִּיקִים הֵם שֶׁבְּוַדַּאי אֶפְשָׁר לְתַקֵּן וּלְשַׁנּוֹת
אֶת הַכּלֹ.

עִקַּר הַתִּקּוּן בְּצוּרָה כְּלָלִית הוּא שֶׁצָּרִיךְ לְגַלּוֹת בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ
אֱמוּנָה וְנֶאֱמָנוּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כְּלוֹמַר, לְגַלּוֹת בְּתוֹכֵנוּ
שֶׁבֶּאֱמֶת כָּל הָרְצוֹנוֹת שֶׁלָּנוּ וְכָל הַמַּאֲמָצִים שֶׁלָּנוּ בָּעוֹלָם
הַזֶּה, הֵם לְהִתְקָרֵב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְקוֹר הַשֶּׁפַע
וְהַטּוֹב. לְגַלּוֹת בְּתוֹכִי אֶת הַחֵלֶק שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת רְצוֹן הַשֵּׁם,
גַּם בְּתוֹךְ הַמְּצִיאוּת שֶׁל הַ"לֹּא טוֹב", וְאֵין דָּבָר יוֹתֵר קָשֶׁה
מִזֶּה בָּעוֹלָם. מִכֵּיוָן שֶׁמְּצִיאוּת הַ"לֹּא טוֹב" לֹא נִמְצֵאת רַק
בַּחוּץ, בְּמָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה סְבִיבִי, אֶלָּא בְּתוֹךְ הַנֶּפֶשׁ פְּנִימָה
מִתְגַּלִּים בְּתוֹכִי רְצוֹנוֹת אֶל הַ"לֹּא טוֹב" הַבָּאִים לִידֵי בִּטּוּי
בְּהִתְגַּבְּרוּת תַּאֲווֹת הָעוֹלָם הַזֶּה וּמִדּוֹת לֹא טוֹבוֹת. וּבְהֶכְרֵחַ
אֲנַחְנוּ חַיָּבִים לַעֲבֹר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁבּוֹ הַ"לֹּא טוֹב" מִתְגַּלֶּה,
וְשָׁם לְגַלּוֹת בְּתוֹכֵנו רְצוֹנוֹת וְכִסּופִּים לַטּוֹב.

לְכָל אָדָם וְאָדָם, לְפִי הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁלּוֹ, לְפִי סוֹדוֹת הַקְּשׁוּרִים
לַפְּגָם שֶׁפָּגַמְנוּ בְּחֵטְא הָאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְכָל הַגִּלְגּוּלִים שֶׁל
כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לְכָל אָדָם יֵשׁ תַּפְקִיד לַעֲברֹ דֶּרֶךְ מְצִיאֻיּוֹת שֶׁל
"לֹא טוֹב", וּלְהִלָּחֵם בְּתוֹךְ הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה. וְזֶה מִתְבַּטֵּא
בְּאֵין סְפֹר דְּרָכִים וּלְבוּשִׁים. אֵצֶל כָּל אָדָם וְאָדָם יֵשׁ מַעֲבָרִים
אֲחֵרִים לְגַמְרֵי, אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַהֲלָךְ
אַחֵר לְגַמְרֵי, יָתֵר עַל כֵּן: אֵצֶל כָּל אָדָם וְאָדָם אֵין יוֹם דּוֹמֶה
לַחֲבֵרוֹ. כָּל יוֹם זֶה חִדּוּשׁ בַּהִתְמוֹדְדוּת מוּל הַ"לֹּא טוֹב".

וּרְאֵה וְהִתְבּוֹנֵן אֶת אֲשֶׁר כָּתוּב בַּסֵּפֶר 'לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה'
(ספר הביאורים שער העקודים פרק א' אות ו'), וְזֶה
לְשׁוֹנוֹ: "כִּי זֶהוּ הָעֲבוֹדָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹן וְהַתִּקּוּן שֶׁאֵין לְמַעְלָה
מִזֶּה, כַּאֲשֶׁר שֶׁהָאָדָם עוֹמֵד בִּמְצוּלוֹת יָם וּבְתוֹךְ הַחִיצוֹנִים
כְּמוֹ יַעֲקֹב בְּבֵית לָבָן, לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְתַבְרָא שָׁם גּוּפָא
תֻּקְפֵיהּ וְחֵילֵיהּ דְּס"מ חַיָּבָא (פֵּרוּשׁ: לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לִשְׁבֹּר
כּוֹחַ הַס"מ). אָמְנָם הִיא עֲבוֹדָה קָשָׁה מְאֹד מְאֹד…" עַד כָּאן
לְשׁוֹנוֹ. וְעוֹד הֶאֱרִיךְ בִּדְבָרִים נִפְלָאִים עַל גּדֶֹל הַתִּקּוּן בַּעֲבוֹדַת
הָאֱמוּנָה בְּתוֹךְ הַ'לֹּא טוֹב'.

כְּשֶׁאָנוּ מִתְבּוֹנְנִים בְּעַצְמֵנוּ, אָנוּ מַבְחִינִים שֶׁקַּיָּמִים בְּתוֹכֵנוּ
רְצוֹנוֹת שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים. נֶפֶשׁ הָאָדָם נִמְשֶׁכֶת לְהַרְבֵּה כִּוּוּנִים.
לְעִתִּים רְצֹונֵנוּ וּׁשְאִיפָתֵנוּ הֵם לַעֲסֹק וּלְהַעֲמִיק בִּדְבִָרים
רוּחִָנִיּים, כְּגֹון: לִמּוּד, תְּפִלָּה, הִתְבֹּוְננוּת עֲמֻקָּה בָּעֹולָם
וְנִפְלְאוֹתָיו. וְלִפְעָמִים אָנוּ רוֹצִים וְשׁוֹאֲפִים לִדְבָרִים גַּשְׁמִיִּים
הַנִּצְָרכִים לָנוּ, וְׁשֶלֹּא נִצְָרכִים לָנוּ. נֶפֶׁש הָאָדָם מִׁשְתַּנָּה
כְּחֶֶרב הַלַּהַט הַמִּתְהַפֶּכֶת, פַּעַם בְּכִוּוּן כָּזֶה, וּפַעַם בְּכִוּוּן
הָפוּךְ, וְהָאוֹרוֹת וְהַגְּוָנִים בְּתוֹכֵנוּ רַבִּים. מְצִיאוּת זֹאת גּוֹרֶמֶת
פְּעָמִים רַבּוֹת לְפִזּוּר הַנֶּפֶשׁ, הַמַּקְשֶׁה עָלֵינוּ לְהִתְמַקֵּד בַּמַּטָּרָה
וּלְהַתְמִיד בָּהּ.
הַׁשִּנּוּיִים הַגְּדוֹלִים בְּתוֹכֵנוּ, פַּעַם בַּטּוֹב וּפַעַם בַּ'לֹּא טוֹב',
כְּגַלְגַּל עֲנָק הַמִּתְגַּלְגֵּל מַעְלָה וּמַטָּה גּוֹרְמִים לְפִזּוּר וְחֻלְשַׁת
הַנֶּפֶׁש. וְכוֹתֵב רַבִּי נָתָן בְּלִקּוּטֵי הֲלָכוֹת שֶׁזֹּאת הִיא גָּלוּת
הַנֶּפֶׁש. וְעִקַּר עֲבודָתֵנוּ בָּעֹולָם הַזֶּה, לְהוצִיא אֶת הַנֶּפֶׁש
מִגָּלוּתָהּ וּלְהַחֲזִירָהּ לִמְקוֹמָהּ וּלְשָׁרְשָׁהּ.

וְהַגְּאֻלָּה הִיא כְּשֶׁרְצוֹנוֹת וּמַחְשְׁבוֹת הָאָדָם מַגִּיעִים לְאַחְדוּת,
שֶׁאֵין רְצוֹנֵנוּ וּמַחְשַׁבְתֵּנוּ אֶלָּא לְהִתְקָרֵב לַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, לַתּוֹרָה
הַקְּדוֹשָׁה, וְלָחוּשׁ אֶת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל וּכְלַל הַבְּרִיאָה.
וְעַל הַמַּדְֵרגָה הַזֹּאת אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי "בַּחֲדָא
קְטִירָא אִתְקַטַּרְנָא"- בְּקֶׁשֶר אֶחָד נִקְׁשַרְתִּי בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא
וְאַהֲבַת הַתּוֹרָה וְיִשְׂרָאֵל.

הפוסט אהבת קדומים – מקום הלא טוב חלק ב' הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.