איך אדם מסתכל על הדברים

הקטנות של הדעת היא הגורמת שהאדם ילך לאיבוד ביער – דיברנו על זה שיער זה גימטריה פר שזה פר-דינים, שזה כל הקשיים, ההתמודדויות והצמצומים שאדם עובר, כל זה בגלל קטנות הדעת. פירוש הדבר שלתקן את הקושי שיש לנו בעולם הזה זה לא לתקן את הקושי אלא זה לתקן את הדעת שלנו איך אנחנו מסתכלים על הדברים. ברגע שהדעת מתחילה לגדול אז מתבטל הקושי מכיוון שהקושי נובע לא מסיבות חיצוניות אלא הקושי נובע מסיבות פנימיות. הסיבה הפנימית זה איך אדם מסתכל על הדברים, בהתחלה כשאדם בקטנות הדעת אז הוא רואה שיש קצת טוב והרבה לא טוב, לאט-לאט הוא מתחיל לבטל את הרע בהסתכלות שלו והא מתחיל להבין שגם דברים שהיה נראה לו שהם לא לטובה, הם כן לטובה. כל הקלקול של העולם התחיל מחטא עץ הדעת טוב ורע, ברגע שאדם הראשון וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע וכל נשמות ישראל היו כלולים באדם וחוה, אז נכנסה לכולנו דעת חדשה.
כתוב בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר – תיקון ס“ו) שברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע, הם התחילו לראות את החלק הרע במציאות של הבריאה, לפני זה הם ראו איך הכל לטובה, אמנם היה גם שינוי בעולמות אבל עיקר השינוי היה בעצם בתוכם, איך שהם מסתכלים על הדברים, לכן כשרבינו מדבר על הבן
והבת הקטנים שהלכו לאיבוד ביער הוא מדבר עלינו, על המהלך שאנחנו צריכים לעבור

מתוך מה שעובר עלינו מזה הדעת גדלה

לאט-לאט מתוך הניסיון של העולם הזה, האדם גדל בדעת. עצם העובדה שאדם חי בעולם הזה, אם הוא זוכה קצת להתמודד עם הדברים, הכוונה איך שהתורה נותנת לנו כלים, כי התורה זה לא רק המצוות והמעשים טובים שזה גם חלק משמעותי, אבל התורה זה מלשון הוראה, להורות את הדברים איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה והזמן הוא רופא גדול והוא פועל פעולה גדולה שככל שאדם נמצא יותר בעולם הזה כך הדעת הולכת וגדלה, כמו שאנחנו רואים שהגוף הולך וגודל ככה אנחנו גם רואים שהדעת הולכת וגדלה, ודווקא מתוך מה שעובר עלינו, מזה נעשה הגדילה של הדעת..

ממקום של הבנה..

בגמרא כתוב שרבי יוחנן היה קם לפני זקן גוי, שאלו אותו: מדוע? אמר להם: כמה הרפתקאות עברו עליו בחיים, ראוי לקום לכבוד ההרפתקאות האלה, כי מתוך זה האדם גדל, הכוונה שהדעת גדלה. לכן בסיפור הבן והבת גדלים עד שהם יוצאים מהיער – לפני שבועיים דיברנו על זה שהיציאה מהיער זה למעשה שלב חדש בחיים של האדם, עכשיו כבר האדם מתחיל להתבונן יותר ממקום של הבנה ויותר ממקום של התבוננות

היציאה מהיער זה שלב חדש

רבינו מספר שכשהבן והבת שזה אנחנו, יצאו מהיער שזה כבר שלב חדש, הם סיכמו בניהם שהם יהיו מחזרים על הפתחים, העניין הזה זה מרמז על גדילת הדעת – אחד הסימנים של גדילת הדעת זה להיות מחזר על הפתחים, בסיפור הזה רבינו מלמד אותנו שלמעשה התכלית והתיקון שלנו בנוי על היסוד הזה של להיות קבצן – למעשה כל מי שמתקרב לרבינו נהיה קבצן, אבל קבצן ברוחניות, עיקר הכוונה זה בדרך של התפילה. אחת ההבנות החשובות והמשמעויות ביותר כאשר הדעת של האדם גדלה זה שאדם משיג כמה הוא צריך את הסיעתא דשמייא ואת העזרה של הקב“ה, למעשה אחד מהיסודות הגדולים של כל מה שעובר עלינו, זה שנשיג ונדע שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בלי העזרה של הקב“ה. רבינו רצה להאיר בנו את הנקודה הזאת שאנחנו לא יכולים לעשות למעשה שום דבר בלי הדרך של התפילה, במסכת בבא קמא דף ג: יש מחלוקת בין רב ושמואל מה זה מבעה, רב אומר שמבעה זה אדם והוא מביא ראייה מפסוק בישעיה ’אם תבעיון בעיו‘, התרגום זה אם תתפללו ותחזרו בתשובה, תתקבל תשובתכם. תבעיון זה תתפללו, אז מבעה זה בעצם תפילה, אבל התנא במשנה קרא למבעה אדם, שואלים איך התנא קורא למבעה אדם? ראיתי כמה מפרשים שכותבים את זה שעיקר המהות של האדם זה תפילה,
לכן התנא קמא קורא למבעה (תפילה) אדם, כי זה עיקר המהות הפנימית של האדם..

ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית

כל מה שאנחנו עושים בעולם, הן בכלליות עמ“י, הן בכלליות הדורות והן בפרטיות אצל כל אחד מאתנו – כל זה לתקן את חטא אדם הראשון. ירדו כמה קלקולים בעולם ובתוכנו מחטא אדם הראשון, ולמעשה התורה, המצוות המעשים טובים, הצדקות והעזרה שאנחנו מגישים, למעשה כל דבר ודבר זה כדי לתקן את חטא אדם הראשון. כתוב בספרים הקדושים על הפסוק ’לתאוה יבקש נפרד‘ שמהפסוק הזה נלמד שני יסודות גדולים מאוד בקלקול שקרה כתוצאה מחטא אדם הראשון, דבר אחד זה התאווה הגשמית, ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית מה שלא היה לפני החטא..

כשהדעת גדלה מודים גם על הלא-טוב

’לתאוה יבקש נפרד‘, למעשה נפרד זה הקלקול השני ולמעשה בשורש הוא הקלקול הגדול ביותר. הנפרד זה נפרדות מהקב“ה, ז“א שאדם מרגיש את האני שלו, כביכול אני פועל ואני עושה. לתאוה יבקש נפרד – תאווה זה מחוץ לקדושה, הנפרד זה יכול להיות גם בתוך הקדושה, אדם יכול להיות חכם וצדיק גדול אבל הוא לא מוכן לוותר על הנקודה שאני עשיתי את כל זה, זה נקרא הבחינה של האני, השורש של הדבר זה למעשה האני שנכנס באדם מחטא אדם הראשון וזה הנפרדות. יש כמה דרכים לתקן את הנפרדות אבל היסוד הראשון זה עצם התפילה, כשאדם מדבר עם הקב“ה הוא מתקן את הנפרד. יש ארבעה חלקים של דיבור עם הקב“ה ושני חלקים מאוד משמעותיים זה להודות להקב“ה על כל הדברים הטובים, וכשהדעת גדולה יותר אז מודים לו גם על הדברים הלא טובים, כי כשהדעת גדלה אז גם מה שהיה נראה לו לא טוב הוא גם כן לטובה. בעצם כשאדם מודה להקב“ה על מה שעבר עליו, בזה הוא מתקן את החלק הראשון של הנפרדות מהקב“ה. החלק השני של התפילה זה בקשה.

מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד

בעולם הזה אנחנו לא יכולים להתמודד לבד אז אדם מבקש על מה שיהיה. ברגע שאדם מבקש על מה שיהיה זה גם מתקן את הנפרדות כי ברגע שאנחנו מבקשים סיעתא דשמייא בתוך התפילה הזאת אנחנו בעצם מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד ואנחנו צריכים את העזרה של הקב“ה. ברגע שאנחנו מבטאים בתפילה את הצורך שהקב“ה יעזור לנו, בזה אנחנו מתקנים את הנפרדות – זה עומק הדבר שהתפילה זה למעשה מתקן במקום מאוד-מאוד פנימי ועמוק את כל הנפרדות וזה מגיע עד חטא אדם הראשון, לכן בסוף הליקו“מ רבינו אומר שכל מה שהוא בא לעולם זה
כדי להאיר את התפילה בלב נשמות ישראל. אז אמרנו שהיציאה מהיער שזה לקבל את גדלות המוחין שזה גדלות הדעת, ואז הדבר הראשון שהם הבינו זה להיות קבצנים
אצל הקב“ה, להבין שאנחנו לא יכולים להסתדר בלי הקב“ה.

אני לא יכול לעשות שום דבר

למעשה ככל שיותר ויותר עובר על האדם ככה הוא יותר מכיר כמה שהוא לא יכול להסתדר לבד, בחורים צעירים חושבים שכל העולם שלהם, בגיל 16 הם מרגישים שכל העולם תחת הידיים שלהם, בגיל 22 הם מבינים שרק המדינה תחת הידיים שלהם, אח“כ זה הולך ומצטמצם, בגיל 26 אני יכול לעזור רק לשכונה, בגיל 32 אני יכול לעזור רק לבית, בגיל 36 אני יכול לעזור רק לעצמי, בגיל 40 מתחילים לקבל את הבינה שאני לא יכול לעשות שום דבר, גם לעצמי אני לא יכול לעזור – זה למעשה התהליכים של גדלות הדעת, ככה הדעת של האדם יותר גדלה והאדם יותר מתחבר עם הנקודה של התפילה. צריך לדעת שכשאנחנו מתפללים אנחנו עושים פעולה לתקן את הנפרדות ושמעתי לפני הרבה שנים מאחד מצדיקי הדור, האדמו“ר מפוריסוב, שאמר לי שיש בחינות שגם אם אדם ילך בכל הכוח א“א לתקן את
זה בשלמות, כדי לתקן את זה בשלמות צריך סיוע, הסיוע זה ע“י שאדם נכשל במשהו

אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו..

-אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שמתוך הכישלונות אדם יכול ללמוד עד כמה הוא תלוי בהקב“ה שלולא הקב“ה עוזרו, אינו יכול לו. לכן אם מתבוננים נכון על המידות ועל התאוות שעוברות עלינו, אנחנו נלחמים בהם, אנחנו לא רוצים אותם, אנחנו נלחמים ועושים תשובה, אבל בהתבוננות נוספת אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו, ואמר לי האדמו“ר מפוריסוב שאפילו צדיקים הכי גדולים שהיו במשך הדורות,
היו צריכים כל אחד לפי עניינם איזה בחינה של כישלון כדי להגיע לשלמות גדולה יותר, ואדרבה הצדיקים ידעו להגיע לשלמות יותר דווקא מתוך המציאות של הכישלון

אני נמצא בקדושה וזה רק הרחמים שלך

אנחנו לא רוצים לרדת, אנחנו עושים את הכל כדי לא לרדת, ואם יורדים אז עושים תשובה. אחרי שעושים תשובה צריך לעשות את התשובה על תשובה, להגיד להקב“ה: באמת נתת לי שיעור פרטי, לא שמרתי על העיניים ולא שמרתי על המחשבה, כעסתי וכן הלאה, זה שיעור פרטי ומזה למדתי שאם אתה לא אוחז אותי אני לא יכול להחזיק מעמד שנייה אחת ואז השם ירחם אני יכול לנסוע לכל מקום בעולם ולהיות ח“ו אדמו“ר גדול שם. אדם אומר להקב“ה: זה שאני נמצא בקדושה זה רק הרחמים שלך וזה ביטול גדול מאוד של הבחינה של חטא אדם הראשון. הבן והבת הקטנים הבינו את זה והם החליטו שהם תמיד יהיו ביחד ושהם יהיו מחזרים על הפתחים, נזכיר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער הם לא היו אח ואחות, בהמשך רבינו מספר שהם מתחתנים – הנקודה הזאת שהם החליטו שהם יהיו ביחד ואחר-
כך השלב היותר שלם שזה החתונה – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד עמוקה..

כל העולם שלנו זה מלחמה והתמודדות

הזכרנו שהבן והבת זה מרמז על זכר ונקבה וזה לא הולך רק על איש ואישה בעולם שלנו אלא כתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש שכל העניין של זכר ונקבה זה למעשה שורשים רוחניים משורש כל העולמות ועד סוף כל המדרגות הרוחניות, בכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן יש בחינה של זכר ויש בחינה של נקבה, בעולם שלנו זה מתגלה באיש ואישה אבל בגלל שזה כוחות רוחניים לכן גם באיש יש זכר ונקבה וגם באישה יש זכר ונקבה, למעשה השורש הרוחני של זכר זה הכוח המברר, הכוח הלומד והכוח המתמודד פה בעולם שלנו, כי בעולם שלנו זה מלחמה והתמודדות, בוודאי שגם ברוחניות אנחנו רואים שצריך להיות גיבור גדול, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, תמיד יש לנו מלחמה עם היצר הרע שלנו, אז בוודאי שצריך גבורה בדבר הזה וזה מלחמה. בכל דבר בעולם צריך התמודדות והכוח המתמודד זה נקרא כוח הזכר שבתוכנו..

 בכל הכדור מחפשים תענוג

לעומת זאת כוח הנקבה שבאדם זה כוח אחר לגמרי ובאמת תכלית בריאת העולם זה כוח הנקבה. מהו כוח הנקבה? הזכרנו את מה שכתוב בתחילת מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג על השם, כמו שכתוב אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ. למעשה הקב“ה הוא הטוב השלם והוא רוצה להשפיע עלינו רק טוב, אז אנחנו יודעים שעכשיו זה תקופה זמנית כדי ליצור את המציאות הנצחית. תכלית הבריאה זה שהקב“ה רוצה להשפיע עלינו טוב, והטוב הזה הוא עונג רוחני, לכן העונג והתענוג זה שורש מאוד גבוה ופנימי בלב ובנפש האדם ואם אנחנו נסתכל על כדור הארץ נראה שכל כדור הארץ זה דבר אחד: בני-
אדם מחפשים תענוג, כל אחד בדרך שלו בעצם מחפש תענוג – מדוע? כי ככה נבראנו

באמת מדרגה מאוד גבוה בתיקון האדם

-אדם נברא בשביל לחפש תענוג, הבן או הזכר שבתוכנו מברר מאיפה לקבל את התענוג, מכוח התורה אנחנו יודעים שיש טוב ויש רע ואנחנו צריכים להתחבר עם התענוג של הטוב ולהתרחק מהתענוג של הרע. הצורך שלנו לקבל תענוג זה דבר מאוד עמוק ומאוד בסיסי בנפש שלנו לכן זה תמיד יהיה, אבל אם אין את כוח הבן שמלמד את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג אז אדם מטבעו ילך לתענוגי העולם הזה. ברגע שלא יודעים, אדם באופן טבעי נמשך אחרי תענוגי העולם הזה כי אין מי שילמד אותו, לכן מה שכתוב פה שהבן והבת החליטו שהם תמיד יהיו ביחד, באמת זה מדרגה גבוה מאוד בתיקון האדם, שאדם מבין: אני צריך באמצעות השכל שלי וההתמודדות שלי, ללמד את הרצון שלי לקבל תענוג תמיד ללכת לצד הטוב – הבן (הזכר) שבתוכנו מלמד את הבת (הנקבה) שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים..

החליטו שיהיו יחד אבל אין עדיין חתונה…

אחת הנקודות העמוקות ביותר זה שאדם מבין שהעולם הזה זה לא הפקר, אני לא יכול ללכת פה בהפקרות ולעשות מה שאני רוצה, לקבל את התענוג מכל מקום שאני רוצה, אני צריך ללמוד ולהתמודד ולהרגיל את עצמי לקבל את התענוג מהמקום הנכון ומהמקום הטוב שזה התורה, הקדושה, המצוות, מעשים טובים, חסדים וכן הלאה. רבינו אומר שבהתחלה הם החליטו שהם יהיו יחד אבל עדיין אין חתונה. הגמרא כ“כ משבחת את עניין החתונה ואומרת שאדם בלי אישה שרוי בלא קדושה, בלא תורה, בלא שמחה וכו‘ וכו‘ אנחנו רואים שעניין החתונה הוא עניין רוחני מאוד-מאוד גבוה. הזכרנו שכל דבר בעולמנו מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים, העניין של החתונה שבקדושה זה בעצם שהבן והבת מתחברים ביחד, הבת מקבלת בעצם את הדרכת הבן. הבת זה העיקר וזה תכלית הבריאה אבל בעולם הזה בגלל סכנות ופיתויי היצה“ר, הכוח שלנו לקבל תענוג מבין שהוא חייב לקבל מהשכל שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג – זה הבחינות שהבן והבת מתחתנים ואח“כ יש את החתונה

דוד המלך מדגיש: אחת שאלתי מאת ה‘

לשעבד את הרצונות לקבל את תענוג אל התורה ואל הקדושה זה תמיד תהליכים, כל פעם יש עוד תהליך ועוד תהליך עד שהבת תבין ותסכים בשלמות שבאמת התענוג היחידי האמיתי שיש בבריאה זה אז תתענג על השם, זה מה שאומר דוד המלך ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – דוד המלך מדגיש, אחת שאלתי, למה אחת? דוד המלך אומר הגעתי למדרגה הזאת שאני לא מבקש שום תענוג מהעולם הזה, אני רוצה רק את הקב“ה, זה המדרגה של הצדיקים הגדולים. הבן איש חי כותב שרבי שמעון בר יוחאי ביטל את כל מציאות העולם הזה כשהוא היה 13 שנה במערה והוא היה במדרגת אדם הראשון שלפני החטא ולמעשה המדרגה של אדם הראשון לפני החטא זה אחת שאלתי אז תתענג על השם, כמו שיהיה לעתיד לבוא לכל נשמות ישראל. צריך לדעת שכל הזמן יש לנו את המלחמה הזאת ואדרבה זה רצונו של הקב“ה

הצעקה עושה שמחה אצל ה‘

-כשהנשמה באה לעולם הזה והיא נלחמת את המלחמה הזאת, באמת הרבה פעמים אנחנו עוברים הרבה עוגמת נפש והרבה צער וצמצום ולפעמים אנחנו לא מצליחים להיות הצדיקים הכי גדולים בעולם אבל צריך לזכור שאין נחת
רוח לפני הקב“ה כמו המלחמה של האדם היהודי בעולם הזה. הנחת רוח והשמחה של הקב“ה זה מכל המלחמה שיהודי עושה בעולם הזה, אדם נכשל עכשיו באיזה משהו, בכעס, בגאווה, באיזה מחשבה לא טובה ומשם הוא צועק, הצעקה הזאת עושה שמחה אצל הקב“ה שאין יותר ממנה..

המלחמה גדולה אבל היא יקרה וחשובה

האור החיים הקדוש אומר בפרשת קרח והאדם בעולם הזה בשעה שהוא בתוך הגוף והגוף נלחם בקדושה ומקשה על האדם והאדם מתעצם לאהוב את הקב“ה מתוך המציאות הזאת, וזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מן הכל, זה יותר גדול
אצל הקב“ה מתפילתם של הצדיקים בגן עדן – צריך לזכור שאמנם יש מלחמה גדולה אבל כמה היא יקרה וחשובה אצל הקב“ה. אומר רבינו שהבן והבת הסכימו בניהם שהם יהיו תמיד ביחד, זה מרמז שאדם מסכים: אני הולך ללמוד, ללמד והילחם על זה שהתענוגים, השמחה והאושר הפנימי שלי יהיה מצד הקדושה – והלב, שזה הבת, שמקבל את התענוגים מסכים לשמוע לבן ולשעבד את עצמו שזה למעשה כל המלחמה שלנו פה בעולם הזה. רבינו אומר שמכיוון שהם החליטו להיות קבצנים ולאט-לאט הלכו לכל הירידים והעיירות והיו מחזרים על הפתחים והם התיישבו עם כל הקבצנים כדרך הקבצנים עד שהם היו מפורסמים אצל כל הקבצנים.

 לחפש חבורת קבצנים ולהצטרף אליהם

אומר רבינו שכולם ידעו שהבן והבת הקבצנים אלה הבן והבת שנאבדו ביער – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד חשובה, הם הצטרפו לחבורה של קבצנים והתחילו להיות מהחבורה שלה קבצנים, אומר רבינו שיש עניין מאוד-מאוד גדול לחפש איזה חבורה של קבצנים ולהצטרף אליה, מה זה חבורה של קבצנים? אמרנו שקבצן זה תפילה אז זה הכת של הבעל תפילה, למעשה כל מי שנסע פעם אחת לרבינו והחליט  שהוא רוצה להיות קרוב לרבינו, זה בקשה להיות קרוב לכת של קבצנים, מתחילים לחפש איזה כת של קבצנים מתאימה לי, הכת של הקבצנים זה הכת של הבעל תפילה ורבינו אומר פה נקודה מאוד חשובה על העניין של להיות ביחד, ז“א מצד אחד עבודת התפילה זה עבודה פנימית בין האדם לבין הקב“ה, אבל רבינו מדגיש פה עוד נקודה חשובה וזה העניין של החברים, חבורה של קבצנים זה למעשה חברים ביחד בעבודת השם. רבינו מדבר בכמה וכמה שיחות על העניין הגדול של החזיקו את עצמכם ביחד וע“י זה תמשכו אותי אליכם – היה דורות באנ“ש שהיו מקפידים על זה, בזמן מלחמת העולם הראשונה באומן כשרבי לוי יצחק בנדר היה שם, היתה שם חבורה והיו כמה חברים שתיקנו בניהם כל יום לקבוע שיחת חברים, והחשיבות שהם נתנו לזה היה כמו שעה התבודדות, הם אמרו: רבינו תיקון התבודדות וגם שיחת חברים

אפשר להינצל מכל מיני מקומות ובעיות

היום אפשר לראות את זה באתגליא איך בעקבתא דמשיחא עוברים כ“כ הרבה משברים וכמעט אי אפשר לראות איך היינו עוברים את זה בלי השיחות חברים, רואים שעובר על האדם משברים ושבירות, הוא בא לחבר ורואים דבר פלא שלפעמים החבר יכול לחזק את השני שאפילו צדיק גדול לא יכול לחזק אותו במצב הזה, זה נקודה כ“כ חזקה. רואים את זה בחוש איך לפעמים חבר מחזק את השני בדרך לא טבעית, והיום רואים את זה בחוש איך הכוח של השיחות חברים הוא מאוד-מאוד גדול ובמשך השנים ראינו איך אפשר להינצל מכל מיני מקומות ומצוקות ובעיות שאדם עובר בצורה נפלאה מאוד, זה יסוד אחד שרבינו אומר לנו פה

יש מחלוקת במסכת סנהדרין

אפשר לראות איך היום השיחות חברים זה צורך נפשי גבוה, יש ’מגלה עמוקות‘ (אופן ע“ג) שאומר דבר מאוד מעניין, יש מחלוקת בגמרא במסכת סנהדרין בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל במה מיתתה של בת כהן שהחלה לזנות? בשריפה או בחרב? הם היו חולקים בדבר. רבי עקיבא רוצה להגיד לרבי ישמעאל שהוא דורש את האות ואו של ובת איש כהן, רבי עקיבא היה דורש את כל הואוים שבתורה והוא אומר לרבי ישמעאל אני לומד את זה מאות ואו – בשעה שרבי עקיבא אומר את זה לרבי ישמעאל הוא פונה אליו ואומר
לו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש. שואל המגלה עמוקות מה זה הלשון הזו ישמעאל אחי? אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון של שמעון מהשבטים

הבל נהרג – חייב שהיתה כנגדו מידת הדין

רבי עקיבא ורבי ישמעאל היו תיקון וגלגול של השבטים – אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל היה תיקון וגלגול של יוסף הצדיק – אומר המגלה עמוקות שכך אמר רבי עקיבא: ישמעאל אחי, בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה שבנינו, עכשיו אני פונה אלייך ישמעאל אחי כי עכשיו בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה בנינו, ככה אומר המגלה עמוקות. יש קושייה ידועה שרבינו האר“י הקדוש מביא, זה כתוב גם בזוהר, בכל העניין של קין והבל. קין הרג את הבל אבל אם הבל נהרג אז חייב שהיתה מידת הדין כנגדו, הרי אין כזה דבר שאדם יהרג הלא עוון בכפו, זה שקין עשה מה שעשה וצריך להענש זה העניין שלו, אבל איזה טענה היתה נגד הבל?

התבונן בעניינים רוחניים מאוד גבוהים..!

-כתוב בזוהר הקדוש ורבינו האר“י מאריך בזה ואומר שהבל הציץ בשכינה. באמת זה דברים רוחניים מאוד גבוהים שאנחנו לא מבינים בעומק הדבר, אבל מה שאנחנו יכולים להבין בפשטות זה שהבל התבונן בעניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים ועל זה היתה התביעה כנגדו, שהוא הסתכל במקום גבוה מדי שאסור היה לו להסתכל ועל כן היה לו תביעה ועל כן הוא נהרג – שואלים תלמידי רבינו האר“י הקדוש: מדוע הבל טעה בדבר הזה? מה היה הטעות שלו שגרמה לו לעלות למקום רוחני כ“כ גבוה?

רואה אדם בצמצום? תרד אליו ותעזור לו

אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש דבר נורא מאוד: הבל לא ירד לעזור לקין בכל מה שעבר עליו בכל הצמצומים שלו. בשעה שהקב“ה לא קיבל את המנחה של קין אז רואים שקין נפל לצמצום, הקב“ה אמר לו: למה נפלו פניך? למה אתה בחלישות הדעת? הקב“ה חיזק אותו. אומרים תלמידי רבינו האר“י שהבל היה צריך לחזק אותו ובגלל שהבל לא חיזק אותו בגלל זה לא היה לו את הכלי להביט במקום כזה גבוה והוא נהרג על הדבר הזה – אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הכוונת בכמה מקומות אבל בעיקר בכוונות של קבלת שבת: בדורות האחרונים באו ניצוצים של קין והבל וצריך לתקן את הפגם שהיה. אז בחינת קין זה לתקן את כל הכעסים וההקפדות שכועסים כל השם, בחינת הבל זה כשרואים אדם בצמצום, תרד אליו ותעזור לו ובזה תתקן את הבל שלא תיקן את זה – המגלה עמוקות כותב את זה על ראובן ושמעון ורבינו האר“י כותב שאותו תיקון של ישמעאל אחי צריך לתקן את זה בקין והבל וזה לפני הגאולה. הדור של השבטים היה דור הרבה יותר גבוה מדור התנאים

לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה

שימו לב מה קורה, ברגע שבעולם רוחני גבוה לא יכולים להיות באחווה אחד עם השני מה צריך להיות? לרדת למטה כדי לגלות את האחווה, שימו לב שהירידה הרוחנית מגלה את האחווה בין אנשים, אז אם אדם לא יכול לגלות עכשיו את אחי אז הוא צריך לרדת יותר כדי לגלות את האחי. היה איזה יהודי שהיה עילוי באמת גדול אבל לפני כמה שנים עברו עליו קשיים מאוד גדולים והוא מאוד ירד, הוא לא עזב את האמונה, את התורה ואת הצדיק אבל הוא מאוד ירד. ראיתי שכשהוא היה בעלייה רוחנית הוא היה מלא בהקפדה וגאווה מאוד גדולה, הוא לא ראה את זה וא“א היה להגיד לו את זה, אז אמרתי לו: כל הסיבוב הזה שעברת היה רק כדי ללמוד ענווה, הוא גם כן לא קיבל את זה ועברו עליו חלישויות הדעת מאוד גדולות. יום אחד הוא בא אליי ואמר לי את זה ככה בהקפדה: אתה לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה. תשמע אני הייתי באיזה צמצום ובשעה שתיים בלילה הלכתי לאיזה מסעדה חילונית בת“א, לא היה אנשים אז המלצר התיישב ודיבר איתי, מלצר חילוני, אתה יודע איך הוא דיבר איתי?? אתה לא יודע איזה נשמות יקרות יש במקום הזה! אמרתי לו: בשביל זה ירדת לשמה, רק כדי לגלות את זה ירדת לשם. כשהיית צדיק גדול באמת היית עובד השם גדול אבל עם הקפדות וגאווה מאוד גדולה

מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו

-שלחו אותך למסעדה בתל-אביב בשעה בשתיים בלילה כדי לגלות את זה שגם שמה יש נשמות יקרות גם-כן. לכן לפעמים אם אדם לא יכול לראות את האחווה הוא צריך לרדת ואז הוא יראה את האחווה, זה מה שרבינו אומר פה את הנקודה הזאת שהם התחברו לקבוצה של קבצנים, זה כל העניין איש לרעהו יאמר חזק, צריך לחזק אחד את השני, אם כועסים אז להמתיק את הכעסים ואת ההקפדות, אם אפשר לעזור, לחזק ולעודד – זה אחד התיקונים הכי גדולים ואומרים בשם רבינו האר“י הקדוש שזה מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו, מצד קין אנחנו מקפידים ומצד הבל אנחנו רוצים להתעלם ואנחנו צריכים לתקן את 2 הבחינות האלה

כל מלחמה על השלום בית זה תיקון גדול

ממשיך רבינו את הסיפור ואומר: פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה. והלכו לשם הבעטלירש (הקבצנים), ואלו הבנים (הבן והבת) הלכו גם כן לשם. ובא על דעת הבעטלירש שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו. ותכף שדיברו זאת קצת בעטלירש – הוטב הדבר מאוד בעיני כולם, וגמרו השידוך. אבל איך עושין להם חתונה?! ונתייעצו. באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, וילכו לשם כל הבעטלירש. וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתנה.
וכן היה. לקבצנים אין עכשיו כסף לעשות סעודה באיזה אולם אז הם החליטו שיהיה חתונה – אמרנו קודם שהחתונה זה שלב גבוה מאוד בתיקון האדם לכן כל
פעם שאדם נלחם על השלום בית שלו הוא צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, הוא מתקן בעצם את הבן והבת שבתוכו, על ידי הבית היהודי מתקנים את הבן והבת.

את התורות האלה אפשר לגלות רק שם

ממשיך רבינו ואומר: והלכו לשם על היום הולדת של המלך כל הבעטלירש (הקבצנים), ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. וגם חלות גדולות מיוחדות לשמחות. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד-מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. בהמשך נראה שבחתונה הזאת בכל השבעה ימים של השבע ברכות מתגלים הסודות והתורות הכי גדולים של רבינו, ידוע שהסיפורים של הקבצנים זה כולל את כל התורות של רבינו, את כל הזוהר, כל כתבי רבינו האר“י וזה גבוה מעל גבוה – רבינו מתחיל את כל זה ואומר שכל הסודות של הקבצנים כל זה מתגלה בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל, כל זה מרמז על השפלות שאדם עובר. בטבע שלנו אדם מחפש הצלחה, כבוד ומעמד בעולם הזה אבל צריך לדעת שככל שמתקרבים יותר לצדיק האמת ויש בזה הרבה שלבים ודרגות, יותר שפלות וביזיונות יעברו על האדם כי א“א לגלות את כל התורות האלה שהולכות להתגלות רק בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל. א“א שיתגלה לאדם השגות וקדושה בלי הנקודה של הביזיונות שאדם עובר והוא מקבל ומסכים עם זה.

הפוסט פרשת וארא תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"י הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אין לנו יצה“ר לאכול עוגת בוץ

למעשה יש בחינה יש היא יותר גבוהה מבחינת הבן וזה בחינת הבת. הכוח והרצון הפנימי שלנו לקבל תענוגים זה חלק מבריאת העולם וזה תכלית בריאת העולם אבל מכיוון שהקב“ה רוצה את העבודה שלנו בעולם הזה לכן הקב“ה ברא את כל מציאות היצה“ר שמציע לנו פיתויים ואת התענוגים שלו. למעשה עיקר המלחמה שלנו בעולם הזה זה מאיפה אנחנו מקבלים את התענוגים, מצד הקדושה וזה העבודה של הבן שבתוכנו שצריך ללמד את הבת מאיפה לקבל את התענוגים. בספר לשם שבו ואחלמה כתוב שהקב“ה השאיל תענוגים ליצה“ר, אחרת לא היה שום פיתוי בזה, ז“א שכל הכוח שלו לפתות אותנו זה מצד זה שיש לו תענוגים כי במקום שאין תענוגים אף אחד מאתנו לא יתפתה – יש לנו יצה“ר לאכול עוגת קצפת או עוגת גבינה אבל אין לנו יצה“ר לאכול עוגת בוץ, מה הסיבה? מכיוון שאין בזה תענוג לכן אנחנו לא מתפתים אחרי זה, ז“א שכל המלחמה והבירור זה בעצם מהיכן לקבל את התענוגים, בוודאי שהתכלית והשלמות זה לקבל מהקדושה

ללמד את הבת מהיכן לקבל את התענוגים

-בעולם הזה יש על זה מלחמה וזה קשה וזה העבודה של הבן בתוכנו, שזה נקרא בחינת כוח המברר, ללמד את הבחינה של הבת בתוכנו מהיכן לקבל את התענוגים, זה למעשה הבן והבת בסיפור שנאבדו ביער, בהתחלה הם היו קטנים – זה מרמז על קטנות הדעת וקטנות המוחין שבתוכנו, בהתחלה אנחנו לא יודעים את האמת כי יצר האדם רע מנעוריו, לפני שאדם מקבל את ההתעוררות וגם בשלבים הראשונים זה עדיין נקרא שהאדם בקטנות הדעת, הכוונה שאדם עדיין לא הרגיל את עצמו ללכת בדרכי התורה, בדרכי הקדושה ובדרכי עבודת השם, אז הבת מאוד מפתה, מבחינת הבת יש ליצה“ר כוח לפתות אותנו, לכן כתוב ’רגליה יורדת מות‘, הכוונה שמבחינת הבת יש את כל הירידה, כל הכוח של היצה“ר לפתות אותנו זה תמיד בא מבחינת הבת

המהלך תמיד חוזר

רבינו אומר שהבן והבת היו ביער וזה זמני הקטנות והם צעקו ובכו, בד“כ בזמנים האלה אין לאדם הרבה דעת איך להתמודד אז רבינו כבר אומר לנו מה העצה. מדרגה לדרגה המהלך הזה תמיד חוזר אפילו אצל צדיק או אצל אדם שלומד שנים, תמיד תחזור הבחינה של הקטנות זה חייב להיות ככה. בכל עלייה לעולם חדש או למדרגה חדשה חוזרת כל הבחינה של הקטנות לכן הסיפור כל הזמן חוזר על עצמו כמו מעגל השנה..

הפרוז‘קטור שמאיר בנשמה

רבינו אומר ובזה טועים החסידים שהם חושבים שהם נפלו ממדרגתם, רבינו אומר לא נפלת ממדרגתך אלא עלית למדרגה חדשה ולעולם חדש, הכוונה שכל הסיבוב שעברת מקטנות לגדלות חוזר חלילה, אם כך מה הטעם של כל מחזור? זה נדמה לנו שחזרנו אבל באמת אנחנו בעולם רוחני יותר גבוה וחדש ושם אנחנו מתחילים את כל המהלך מחדש אבל באמת אתה לא באותו מקום שהיית בעבר, אתה באמת עולה למדרגה רק שכל המלחמה מתעוררת פעם נוספת, אז רבינו אומר שבזמני הקטנות העצה זה ’וצעקו ובכו‘ לדעת את הנקודה של הצעקה והתפילה להקב“ה בזמנים האלה. רבינו כותב בסיפור ובתוך כך בא אצלם קבצן אחד – הקבצן מרמז על הסיוע שהקב“ה מסייע לנו בשעה שאנחנו נמצאים בזמני הקטנות כי זה כלל גדול מאוד שאדם באמת בכוחו לא יכול לצאת מהמציאות הזאת של הקטנות כי היצה“ר יותר חזק מאתנו, אם כך מה רוצים מאתנו? את הצעקה ואת הרצון שנגלה את הרצון שלנו ואז משמיים מסייעים לנו. כשאתה מרגיש שאתה לא יכול ואתה צועק להקב“ה אז משמיים מסייעים וזה הקבצנים, זה סוד ההארה של הצדיקים שמסייעים לנו. הנשמה של הצדיק
זה כמו פרוז’קטור שמאיר בנו ואז אנחנו מקבלים כוח
שנותן לנו להתקדם הלאה ולהתחיל לעסוק בטוב –  העניין של הצדיק היה מימות עולם

בלי הסיוע של הצדיק א“א לעשות דבר...

רבינו האר“י כותב במפורש שאדם לא יכול לעשות שום פעולה ברוחניות כלי שנשמה של צדיק תאיר בו, תעורר אותו, תיתן לו את הכוח ותסייע לו להתחיל לחזור בתשובה, לעסוק בעבודת השם ולהתחזק – רבינו האר“י כותב חידוש גדול מאוד שאפילו צדיקים בעולם הזה צריכים צדיק עליון שיסייע להם, זה המציאות של העולם שבלי הסיוע של צדיק א“א לעשות שום-דבר זה דברים מאוד מפורשים בדברי רבינו האר“י הקדוש, לכן הקבצן שבא בתוך הצעקות של הבן והבת, זה מרמז על הארה של צדיק שמסייעת להם בתוך היער שזה הזמנים של הקטנות, להחזיק מעמד בתוך כל התוהו ובהו שקורה. היסוד הראשון של העולם זה והארץ היתה תוהו..

והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים

בראשית זה סיפור כל בריאת העולם ובהתחלה התורה מספרת לנו ’בראשית ברא
א-לקים את השמים ואת הארץ‘ שנדע שיש בורא לעולם שברא יש מאין את העולמות, זה הפסוק הראשון, מה הפסוק השני? הפסוק השני בא להגיד לנו מה המציאות של העולם ’והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ אבל באמת בפסוק הזה גם כתוב מה נעשה ’ורוח א-לקים מרחפת על פני המים‘ בעל הטורים כותב שזה גימטריה רוחו של משיח, זה הבחינה של רוחו של הצדיק שמרחפת בתוהו ובוהו והיא מסייעת לנו להחזיק מעמד בתוך התוהו ובוהו – מה זה הפסוק השלישי? ’ויאמר
א-לקים יהי אור ויהי אור‘, רבינו אומר בסיפור שהקבצן שזה הצדיק נותן לנו מהלחם שלו, מה זה הלחם של הצדיק? הזכרנו שלחם זה גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה, זה סוד הלחם, זה האור שהצדיק משפיע לנו והאור זה הבחינה של הדעת. דעת זה ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘ מתחילים להכיר את הדרכים ולהכיר את הקב“ה ואת האמונה, מתחילים להתחבר איתו. רבינו אומר ששבעה קבצנים חזרו כל פעם. כל פעם בא צדיק אחר נתן להם מהלחם ועזב אותם..

מה זה האכזריות הזאת? זה ילדים קטנים

הבן והבת שזה אנחנו רצו ללכת עם הקבצן שזה הצדיק, אבל הקבצן לא רוצה לקחת אותם ואומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי, והוא משאיר אותם לבד ביער, זה לא מובן, מה זה האכזריות הזאת? יש ביער ילדים קטנים ואתה יכול לקחת אותם אז למה אתה משאיר אותם ביער? באמת זה יסוד מאוד גדול כי אדם חייב להישאר ביער, הוא חייב להישאר בתוך הקטנות עד שהוא מברר את כל ענייני הקטנות, ז“א יש נקודות רוחניות של תורה, של אמונה ושל קדושה שנמצאים בתוך היער אז אדם חייב לעבור את זה והצדיק מסייע לנו להחזיק מעמד בתוך היער אבל הוא לא מוציא אותנו מהיער עד שלא יגיע הזמן. צריך לדעת יסוד מאוד גדול שברגע שאדם בירר את מה שהוא היה צריך לברר בזמני הקטנות, אזי מיד מוציאים אותו, ברגע אחד מוציאים את האדם מהיער. יש ספר מאוד יסודי וחשוב בחסידות שנקרא פרי הארץ ושם הוא אומר שלא משאירים את האדם אפילו לא אלפית השנייה יותר ממה שצריך אבל גם לא מוותרים לאדם על אלפית השנייה, זה הכל הולך כחוט השערה ומכוון בהשגחה פרטית כמה זמן צריך לעבור את הקטנות כי באמת בזמני הקטנות נעשה בירור מאוד גדול

זה מדוד ושקול כחוט השערה

צריך לדעת שזה גזירת הבריאה שאדם יעבור את זמני הקטנות. ברגע שאדם מתקשר עם הצדיק ורוצה לחזור בתשובה ולהתקרב להקב“ה אז הוא כבר במהלך האמת ובמהלך הטוב – אז לכאורה תוציאו אותו מהיער? תן לו גדלות המוחין שכל היום ישב וילמד תורה ויהיה בדבקות – אבל אי אפשר לעשות את זה מכיוון שמצד גזירת הבריאה אדם חייב לעבור את זמני הקטנות, לכן צריך לדעת שזה מדוד ושקול כחוט השערה ובשמיים לא טועים בדבר הזה – זה יסוד מאוד גדול.

עד כדי כך צריך לעבור בצורה כ“כ חריפה

כל מה שעובר על האדם זה הולך ממש כחוט השערה וזה מאוד מדויק ומדוקדק וזה יסוד מאוד גדול באמונה – סה“כ עובר על כל אחד מאתנו מה שעובר והרבה פעמים אנחנו שואלים את הקב“ה: עד כמה צריך לעבור? עד כדי כך צריך לעבור את זה בצורה כ“כ חריפה? אין אחד בדור שלנו שלא שואל את הקב“ה את השאלה הזאת, אם הוא לא שואל את זה בפה, בוודאי שהנשמה שלו שואלת את הקב“ה את השאלה הזאת – אומר פרי הארץ: תדע שזה מדוקדק כחוט השערה עפ“י התיקון שלך, לכן הקבצנים לא רצו להוציא תא הבן והבת מהיער, ביום יום יש לנו ניסיון מאוד גדול בדבר הזה, לקבל את ההנהגה של הקב“ה ולא להתלונן בתוך הפנימיות שלנו..

רק התקרבתי אלייך ונהיה לי יותר תיקונים

להקב“ה יש נציג בעולמנו, ברגע שאנחנו מתלוננים על הקב“ה הרבה פעמים לא נעים לנו לגשת להקב“ה ישירות אז אנחנו מתלוננים על הנציג שלו שזה הצדיק: רגע ראיתי שאתה יכול להושיע, ראיתי אצלך ישועות, ראיתי כבר הרחבות, הייתי באומן והרגשתי שאני מקבל אורות גדולים שלא כדרך הטבע אז למה צריך לעבור את הצמצומים האלה? אומר הרב שהרבה פעמים באים בתלונה על הצדיק, לפעמים לא נעים לנו להתלונן ישירות על הקב“ה אז אנחנו ממשיכים את כל התלונות על הצדיק, זה מה שכתוב שמשה בא לגאול את עמ“י אז מה אמרו לו הניצבים, יש אומרים שזה דתן ואבירם ויש אומרים שזה שוטרי-ישראל שהיו מצד עצמם צדיקים, הם פשוט קיבלו מכות. אחרי שמשה ואהרן באו לפרעה הם קיבלו יותר מכות, אז הם אמרו למשה: מה עשיתם לנו? מאז שבאתם לדבר עם פרעה רק הכבדתם את העבודה, רואים שיש פה תלונות על הצדיק, רק התקרבתי אלייך ונהיה לי יותר תיקונים מה הולך פה? באתי עם רצונות טובים וגם הרגשתי שאני מתעלה אבל פתאום כזאת הסתרה וכזה צמצום? אז באים בתלונות על הצדיק ורואים שאפילו משה רבינו מבחינה מסויימת התבלבל מהטענה הזאת ואומר להקב“ה: למה הרעות לעם הזה?

מגיע זמן הגאולה והגלות רק מתגברת..!

הקב“ה אומר למשה רבינו ללכת לפרעה ולגאול את עמ“י, מגיע זמן הגאולה. משה ואהרן באים לדבר עם פרעה ומה קורה לעמ“י אחרי זה ? רק מתגברת הגלות, כל העבודה רק מתגברת יותר ויותר, מה היגיון בזה? מה המהלך של ההנהגה של הקב“ה? כתוב בספרים הקדושים שמכיוון שהקב“ה רצה לזרז את הגאולה לכן כדי לזרז את הזמן הקב“ה הגביר את השעבוד אבל תיכף ומיד כבר באה הגאולה – כל זה באה ללמד אותנו את היסוד שהכל מדוקדק כחוט את השערה, לפעמים קשה לנו לקבל את זה שזה עד כדי כך אבל אדם צריך לדעת כלל שאין האדם מקבל הסתרה, צמצום או קושי אפילו לא אלפית השנייה יותר ממה שהוא צריך, זה עד כדי כך מדוקדק

עשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד

הצמצום והקושי למעשה בונה את האדם, אנחנו לא מרגישים את זה אבל זה בונה אותנו לכן שבע פעמים הבן והבת עוברים את זה שזה בחינת שבע יפול צדיק וקם, רבי נתן אומר שבע כפול עשרת אלפים פעמים. אחרי שבא להם הקבצן השביעי שזה אחרי שבע פעמים של הנפילה, אח“כ נגמר להם הלחם ומספר רבינו: והתחילו לילך לישוב, עד שבאו לאיזה דרך. והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הבנים באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם. וחזרו ונכנסו באיזה בית, ונתנו להם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים. וראו שזה טוב לפניהם. ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד. ועשו להם שקים גדולות, והיו מחזירים על הפתחים, והלכו על כל השמחות: על סעודת ברית מילה ועל חתונות, והלכו להם למקום אחר. והלכו לעיירות, והיו מחזרים על הפתחים. והלכו על הירידים, וישבו בין הבעטלירש (קבצנים) כדרך שיושבים שם על ’הפריזביס‘ (אצטבאות – אבן) עם הטעליר (צלחת לאסיפת מטבעות). עד שהיו אלו הבנים מפורסמים אצל כל הבעטלירש. כי כולם הכירו אותם, וידעו מהם שאלו הם הבנים שנאבדו ביער כנ"ל. כאן מתחיל שלב חדש..

יכול להיות בפרנסה, בזיווג, בתוך הבית וכו‘

רבינו אומר שהם התחילו ללכת לאיזה יישוב – אחרי שעובר על האדם הרבה בירורים והרבה נפילות בתוך החושך מגיעים ליישוב, הכוונה שמגיעים לבחינה מסויימת של יישוב הדעת, מתחילים להבין את המהלך שהקב“ה מנהיג אותנו, כי רוב הבירורים שעוברים עלינו, זה נראה לנו הרבה פעמים שזה מצד זה שיש קשיים, זה יכול להיות בפרנסה, בזיווג, בתוך הבית וכו‘ אדם מרגיש הרבה פעמים שהקשיים באים מבחוץ…

אדם מתחיל להבין את ההנהגה של השם

-אומר רבינו תדע לך שכל הקשיים זה נראה בעולם הזה כאילו זה בא מבחוץ אבל אם אין משהו בפנימיות שלך שצריך את הקשיים האלה אז הקשיים האלה לא קיימים, אין להם מציאות אמיתית אלא זה רק התגלות שאנחנו צריכים לעבור, זה משהו בחיצוניות שמשקף משהו בפנימיות שלנו. בשלב מסויים אחרי שאדם הרבה התברר והשתדל ונלחם בזה, יש שלב שאדם מגיע למקום שנקרא יישוב בדעת. במקום הזה  אדם מתחיל להתגבר בתוכו ומתחיל לקבל את הדברים בצורה אחרת – התבגרות זה לא התבגרות שהעולם קוראים לו התבגרות, אלא התבגרות ברוחניות – אדם מתחיל יותר להבין את ההנהגה של הקב“ה. ישב אצלי יהודי וסיפר לי שהוא מאוד מתמודד עם הפרנסה, ב“ה יש להם משפחה ברוכת-ילדים, הוא אמר לי: היום אני יכול לסכם את זה, אתה יודע כמה פעמים עברתי קשיים הכי גדולים ונלחמתי בכל הכוחות שלי בידיים, ברגליים, בראש, בדיבור ובכל דרך אפשרית ותמיד הדברים היו מתרסקים מולי, היום אני כבר יודע שבמצבים האלה שראיתי שכבר אין לי כוח ואני כבר
לא יודע מה לעשות ונכנעתי, דווקא במצבים האלה היו באות לי הברכות הכי גדולות..

התחברו לקבצנים והתחילו לחיות כמותם

מתוך כל המעברים שאדם עובר אז הוא מתחיל להבין את סדר ההנהגה של העולם וזה מביא אותו ליישוב הדעת לכן רבינו אומר שהם התחילו ללכת ליישוב, ליישוב הדעת. ואומר רבינו שכשהם התחילו ללכת ליישוב עד שהם הגיעו לאיזה דרך והתחילו לחזר על הפתחים והוטב לפניהם הדרך הזאת, עד שהם התחברו לחבורה של קבצנים והם התחילו לחיות כקבצנים – פה רבינו מרמז על יסוד מאוד עמוק שבעצם מסביר גם את כל העניין של היער והיציאה מהיער – עכשיו הם עלו למקום חדש, הם הצטרפו לקבצנים, הם הבינו שזה תכליתם והוטב לפניהם הדרך הזאת, הם הבינו שזו הדרך – מה רבינו מרמז בנקודה הזאת?

להתפלל עם הרב בנץ בניגונים

אם נתבונן על הסדר של המציאות שלנו הרבה פעמים אנחנו מרגישים שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות, זה גם בגשמיות אבל בעיקר ברוחניות, זה משתנה מזמן לזמן אבל תמיד יש משהו שאנחנו יכולים לעשות, יש זמנים שמסייעים לנו אז אנחנו יכולים לקום מוקדם בבוקר, להתפלל עם הרב בנץ בניגונים, ללמוד אח“כ תורה וכו‘,
יש סיוע בדבר. כשיש סיוע אדם מרגיש שמחה, אדם שמח בזה כי כשיש הארה וסיוע ללמוד תורה ולהתפלל, לתת צדקה ולקיים את המצוות, זה גן-עדן, זה הכי טוב שיכול להיות בעולם, הנשמה מרגישה את השמחה הכי גדולה כשהיא נמצאת במקום הזה, אבל אנחנו רואים שמי פעם בפעם יש מציאות של קשיים מאוד גדולים שמתעוררים כנגדנו כל אחד לפי בחינתו, הרבה פעמים אנחנו מרגישים מצב של חוסר
אונים בעבודה הרוחנית שלנו – שני המצבים האלה הם שניהם מצבי אמת, שניהם מצבים של השגחה פרטית שהקב“ה מנהיג אותנו ושניהם באים בעצם לתקן דברים..

רק רוצה להוציא את הכעסים הפנימיים

מחטא אדם הראשון ואנחנו עוד הוספנו בדרך, ירד עלינו שתי בחינות שצריך לתקן: אחד זה עצלות ברוחניות, פירוש הדבר שאין לאדם חשק לקום ולהתגבר על היצה“ר בעבודת השם, לדוגמא אנחנו הולכים ברחוב ויש לנו מצווה מדאורייתא ’ולא תתורו‘, עכשיו כל אחד מאתנו יודע כמה קשה להוריד את העיניים ברחוב. דוגמא נוספת זה מידת הכעס שבאדם, כשאדם כועס הוא רק רוצה להוציא החוצה ולבטא את כל הכעסים הפנימיים שלו וכן הלאה – שימו לב שיש כאן מלחמה כנגד העצלות להתעורר ברוחניות והעבודה הזאת זה עבודה של מסירות נפש, זה חלק אחד אמיתי בעבודת השם שאנחנו צריכים להתעורר כנגד מידות, תאוות, קשיים והתמודדויות..

אור שלהבת הנשמה בוערת עד האין סוף

-אנחנו רואים שכמו שזה ברוחניות זה גם בגשמיות, אדם שרוצה להצליח בעבודה צריך לעשות מסירות נפש על הדבר. אז דבר אחד זה צריך לדעת שבעולם הזה יש מצבים שצריכים למסור את הנפש, להתאמץ ולהשתדל. אם כל העבודה שלנו היתה רק בתחום הזה של המסירות נפש והיינו מצליחים ללכת בדרך הזאת, אז מה היה קורה? תוך שלושה חודשים כל אחד מאתנו כבר היה צדיק מאוד גדול. מצד הנשמה שלנו אנחנו רוצים למסור את הנפש כי בתורה מ“ט רבינו אומר שאור השלהבת של הנשמה היהודית בוערת עד האין סוף, יהודי מוכן למסור את הנפש עד הסוף ותוך שלושה, ארבעה חודשים אדם הופך להיות הצדיק הכי גדול, אז מה חסר בזה שכולנו נהיה צדיקים? מה הבעיה  בזה? מדוע אנחנו מגיעים למצבים ששמים לאדם אזיקים על הידיים ועל הרגליים והוא לא יכול לעשות שום דבר? הרבה פעמים משביתים את האדם, לכל אחד יש את הדרגה ואת העוצמה שלו שהוא מרגיש שהוא חסר אונים לחלוטין, גם זה אמת וגם זה ההנהגה של הקב“ה. אם הדרך היתה רק של מסירות נפש אז היינו צדיקים אבל היינו צדיקים בעלי-גאווה, היינו מרגישים כוחי ועוצם ידי..

כן הולך לך, וזה מה שצריך עכשיו להיות..

כדי לעזור לנו לברר את הגאווה אז אנחנו עוברים את המצב של החוסר אונים, אנחנו מרגישים שהקב“ה לקח מאתנו את כל הסיוע ואת כל הסיעתא דשמייא ופתאום אנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים ואז מה נקודת העבודה במקום הזה? כשאדם בקטנות המוחין ובמצב של החוסר אונים מה קורה לאדם? או שהוא כעוס על הקב“ה או שיותר מצוי שאדם יהיה עצוב ומדוכא, שום דבר לא הולך לי – זה לא הולך לך שום דבר, זה כן הולך לך וזה מה שעכשיו צריך להיות, זה לא טעות בהנהגה וזה גם לא טעות שלך, זה המציאות שצריכה להיות – אז מה דורשים מאתנו במצב הזה? להכיר שבעצם אם הקב“ה לא עוזר לי אז אני לא מסוגל לעשות שום דבר, לבוא אליו בהכנעה שזה ההכרה וההבנה שאנחנו מבינים שאם הקב“ה לא עוזר לנו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר – ההבנה הזאת מתקנת את כל החיסרון בזמנים של המסירות נפש. כי בזמנים שהולך לאדם הוא עושה טוב, הוא באמת מתחזק ומשתדל לעשות כל שביכולתו אבל אז בהכרח שיכנס לאדם גאווה..

חודש וחצי כמעט כמו רשב“י

בזמנים של החוסר אונים כשאנחנו מבינים את הנקודה הזאת, אנחנו מבינים לא לכעוס על הקב“ה ולא להיות בעצבות. כעס ועצבות זה אותו מטבע רק צדדים שונים כי שניהם זה חוסר השלמה עם ההנהגה של הקב“ה: למה עשית אותי חסר אונים? למה אתה מחליש אותי? למה אני לא יכול לעבוד אותך כמו בהתחלה? חודש וחצי קמתי לפני הנץ, טבלתי במקווה, התבודדתי והרגשתי חודש וחצי כמעט כמו רשב“י, למה אתה לא מסייע לי? זה אי-הסכמה עם ההנהגה של הקב“ה ובאמת בשורש זה אי-הבנה..

את מה שאני יכול לעשות, אני חייב לעשות

בעצם אנחנו לא מבינים שככה הקב“ה רוצה, שיהיה לך עכשיו אזיקים על הידיים ועל הרגליים ואתה צריך לקבל את זה – מה ז“א? מה שאני יכול לעשות, אני חייב לעשות. אבל מה שאני לא יכול לעשות, אני לא כועס על הקב“ה ואני לא עצוב מזה שהקב“ה עושה לי את זה אלא אני בא ואומר להקב“ה: תעזור לי, רק אתה יכול לעזור לי, אני נכנע לפנייך כי אני חסר אונים, מי אני? גרגיר עפר, אם אתה לא מסייע לי אני לא יכול לעשות שום דבר. שתי הבחינות האלה הם הכרח המציאות לכן הזמנים האלה, עד שאדם לא מקבל את הנקודה של ההכנעה והסכמה שזה חלק מסדר ההנהגה, אז משאירים את האדם ביער, תישאר בקטנות עד שתבין שאתה לא יכול לצאת לבד מהיער. הקב“ה אומר: עד שאני לא יושיע אותך, אתה לא יכול לצאת

אתה לא יכול לצאת בלי סיוע מהקב“ה..

אדם צריך להבין את הנקודה הזאת וזה נקרא בספרי החסידות והקבלה: להפוך את האני לאין. רואים הרבה בספרים הקדושים שמדרגתם הצדיקים זה מדרגת האין, מה זה? מה הוא לא מציאות? זה לא הכוונה שהוא לא מציאות אלא זה אני ואין בדעת של האדם – האני בדעת של האדם זה אני יצליח, אני אסתדר, אני יודע איך להסתדר בכל אל תדאגו, ככה אדם נולד, קודם כל אני יכול להסתדר עם הכל. האין זה להבין שאני לא יכול בלי הסיעתא דשמייא ואנחנו כל הזמן הופכים את האני לאין, עד שלב מסויים שאדם לא מגיע לאיזה מדרגה באין, לא נותנים לו לצאת מהיער, אומרים
לו: תשב פה ביער, כי אתה לא מבין שאתה לא יכול לצאת מהיער בלי שהקב“ה
לא יסייע לך, אז הדבר הזה חוזר חלילה וזה השבע יפול צדיק וקם, שכל הנפילות
זה רק להבין ולהשיג שאם הקב“ה לא מסייע לי אני לא יכול לצאת. אפילו אצל צדיקים גדולים הם גם צריכים לעבור את הבירור הזה לפי בחינתם. מתי אדם הופך את האני לאין, שהוא לא סומך על עצמו והוא סומך על הקב“ה? בנפילה של האדם..

’ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת‘

דוד המלך הוא מלך המשיח ומשיח בן-דוד, הוא מתקן את כל הבריאה. בישעיה כתוב ’הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד‘, זה הולך ע למשיח צדקנו ורבינו האר“י כותב שהוא ישיג יותר מכל הצדיקים שהיו בכל הדורות, אם הוא צריך להשיג את השלמות אז איזה שלמות הוא צריך להשיג? להפוך אני לאין, אם זה ע“י כישלון ע“י נפילה, לא חייב להיות בעבירה אבל זה חייב להיות בחינה של נפילות וכישלונות, אז איך הוא ישיג את כל זה? מספרת הגמרא בסנהדרין דף צו: רב נחמן שאל את רבי יצחק: ראית את בר-נפלי? אמר ליה: מאן בר-נפלי? אמר ליה: משיח. הלוא כתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. איך המשיח זוכה לכל הבחינות שלו? ע“י הבחינה של הבר-נפלי אבל הנקודה שלו זה שהוא לא עוזב את הקב“ה וזה נקרא להפוך את האני לאין, הוא צריך להגיע אל האין השלם שזה הרגל הרביעית במרכבה

התורה מגדלת, מחנכת ומצמיחה אותנו

בגלל שהמשיח צריך להגיע לבחינה כזאת גבוהה בשלמות, הוא צריך לעבור כ“כ הרבה נפילות כדי לברר את הבחינה הזאת של להפוך את האני לאין. לפני כמה שבועות אחד האברכים אמר לי חידוש מאוד יפה: מה זה הכינוי בן תורה? בן מקבל מהאבא ומהאמא את הכוחות הרוחניים, האבא והאמא צריכים לגדל אותו לחנך אותו וכו, אז בן תורה זה הכוונה שהתורה היא האבא והאמא של האדם, היא מגדלת אותו ומחנכת אותו, היא מצמיחה אותו וכן האלה, זה הכוונה בפשטות בן תורה, שהוא מקבל את חיותו ואת כוחו מהתורה. הוא אמר לי: אם זה המושג בן תורה, אז משיח מקבל את כל חיותו וגדילתו וצמיחתו מהנפילות, כי זה בן הנפילות. כמו שבן מקבל מהאבא והאמא ובן תורה מקבל מהתורה אז המשיח מקבל מהנפילות, איך זה? מכיוון שהוא יודע להתבונן בכל נפילה איך להתקרב על-ידה עוד יותר להקב“ה, ומה ההתקרבות? להפוך אני לאין, הוא מכיר יותר בעומק כמה הוא תלוי בהקב“ה..

רבי עקיבא טיפס אחריה עד לחצי הדקל

יש מעשה שמובא בגמרא במסכת קידושין, הגמרא מספרת על רבי עקיבא שהיה גדול התנאים, כתוב שהוא היה שורש התורה שבע“פ, כל המשנה והברייתות והגמרות הכל זה מרבי עקיבא – כתוב שרבי עקיבא היה בן גרים ולפי בחינתו הוא היה בעל תשובה והוא היה בעל ענווה ושפלות עצומה, אבל דבר אחד רבי עקיבא לא היה יכול להבין: איך יהודי נכשל בענייני הקדושה והצניעות. רבי עקיבא היה כ“כ קדוש שהוא לא היה יכול להבין איך יהודי נכשל בזה. אומרת הגמרא שהוא היה מלגלג מעוברי עבירה, רש“י כותב: כסבור היה רבי עקיבא שאם הם היו רוצים הם היו יכולים לעמוד בניסיונות. אומרת הגמרא שיום אחד התחזה לו השטן כאישה יפה ורבי עקיבא התחיל לרדוף אחריה, אותו שטן עלה לראש הדקל ואומר הגמרא
שרבי עקיבא עלה עד לחצי הדקל ואז התגלה לו השטן ואמר: לולא שמכריזים
עלייך בשמיים הזהרו ברבי עקיבא ובתורתו, הייתי מכשיל אותך עכשיו בדבר עבירה.

אם הקב“ה לא עוזר אני לא יכול לעשות!

-מה זה כל הבירור הזה של רבי עקיבא? פה רבי עקיבא השיג שלמות מאוד גדולה, באותה נקודה שחשבת שזה רק תלוי בך ופה עוד לא ביררת את הנקודה של האין ושל הסיעתא דשמייא שאילולי הקב“ה עוזר לך אתה לא יכול לעשות שום דבר, רבי עקיבא הוא תנא קדוש אז הוא לא יכול להבין מה זה יהודי שלא נשמר בקדושה, אז לימדו אותו את הנקודה הזאת וזה נקרא בר-נפלי, שלומד מתוך הנפילות שלו עוד יותר להתקרב להקב“ה, זה מה שרבינו אומר שהבן והבת יצאו מהיער והתחילו ללכת באיזה דרך והטוב בעיניהם לחזר על הפתחים, זה ההשגה שאפשר לצאת איתה מהיער שאם הקב“ה לא עוזר לי אני לא יכול לעשות שום דבר. מה זה מחזרים על הפתחים? הפתחים זה הכותל המערבי, שמעון הצדיק, שמואל הנביא, רשב“י, יוסף הצדיק, רבינו, זה יכול להיות השדה או ליקוטי תפילות וכו‘ זה הפתחים של התפילות…

מסייעים לאדם והוא מתחיל לצאת מהיער

-כל דרך של תפילה זה נקרא מחזרים על הפתחים, שאדם מבין שאם הקב“ה לא עוזר לי אני לא יכול לעשות שום דבר. ככל שאדם מבין את זה יותר הוא יותר יוצא מהיער ומתחיל לגדול, הגדילה של האדם מותנת בנקודה הזאת. ככל שאדם יותר מבין עד כמה הוא צריך את הקב“ה ככה מסייעים לאדם מן השמיים והוא מתחיל לצאת מהיער. רבינו אמר שכל מה שהוא בא לעולם זה כדי ללמד את נשמות ישראל את דרך התפילה – מישהו הקריא לי שיחה של המוהרא“ש שסיפר שלו אחד מאנ“ש שפעם הוא היה בכותל והוא שמע איזה יהודי מתפלל כי כאב לו השיניים והוא אמר להקב“ה: תרפא לי השיניים, והוא חזר על זה כמה פעמים ואז הוא פתח את הפה והראה להשם את השן שכואבת לו. המוהרא“ש סיפר שזה הדרך של ההתבודדות, שאפשר להראות להקב“ה איזה שן כואבת לי, להרגיש כזאת קירבה להקב“ה, זה החבר הכי טוב שלנו, זה הרב הכי טוב שיש לנו, זה האבא הכי טוב שיש לנו והצדיק בא להאיר לנו את הנקודה הזאת.

הפוסט פרשת שמות תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ט הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אותו סיפור חוזר שבע פעמים

– ואז חזר ובא בעטליר (קבצן) שהיה חרש, וככה הסיפור הזה חוזר שבע פעמים. הבן והבת הקטנים, בני ארבע וחמש שנים, נאבדו ביער והם צועקים ובוכים כי אין להם מה לאכול, ואז הגיע אליהם הקבצן הראשון שזה הקצבן העיוור, אותו סיפור חוזר שבע פעמים, הקבצן בא עם לחם ונותן להם לאכול והם רוצים ללכת איתו. הקבצן מברך אותם: אני מברך אתכם שתהיו זקנים כמוני. כשהקבצן בא ללכת הם רוצים ללכת איתו והוא אומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי, והוא משאיר אותם ביער, ככה זה חוזר שבע פעמים. כמו שהזכרנו הקבצנים זה כל קומת האדם, זה העיוור, החירש, הכבד-פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי ידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים וכל אחד מהקבצנים נותן לבן ולבת לחם והוא לא רוצה לקחת אותם. לאחר שהיו כל שבעת הקבצנים רבינו מספר: והתחילו לילך ליישוב, עד שבאו לאיזה דרך. והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הבנים באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם. התחלנו לדבר על זה שהבן והבת זה למעשה שתי מציאויות וכוחות רוחניים שקיימים משורש הבריאה ועל זה נאמר ’זכר ונקבה בראם‘.

יש לבחינה הזאת שורש מאוד-מאוד גבוה

יש בבריאה כוח שנקרא כוח הזכר ויש כוח הנקבה שזה הבן והבת ולמעשה בכל נברא ובכל אחד מאתנו יש בן ובת. בכלליות הבן זה נקרא הכוח המברר שבתוכנו, לברר זה הכוונה ללמוד מה האמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ואח“כ להילחם על זה. אחרי שאדם לומד אז מתחילה העבודה הקשה – לוקח לנו בערך שעתיים-שלוש ללמוד שמידת הכעס היא מידה לא טובה אבל אח“כ צריך שבעים שנה לעבוד על זה – כל הלימוד והעבודה זה נקרא כוח הבן שבתוכנו. כוח הבת שבתוכנו זה למעשה המקום והמציאות הפנימית שהקב“ה ברא את כולנו באופן כזה שאדם רוצה לקבל חיות ותענוגים ויש לבחינה הזאת שורש מאוד-מאוד גבוה, למעשה זה תכלית הבריאה כי הקב“ה ברא את העולם כדי להיטיב איתנו, ההטבה זה שהוא נותן לנו חיות שמחה ואושר.

מהי כל הבחירה??

בשבת בבוקר אנחנו אומרים בקידוש ’אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ‘ – מובטח לכל נשמות ישראל שנגיע אל המקום הזה של התענוג, הששת אלפים שנה שבהם אנחנו נמצאים זה הבן עוזר לבת, הכוונה שכוח הבן שבתוכנו עוזר לנו לברר מאיפה לקבל את התענוגים. כל הבחירה זה בעצם במקום של קבלת התענוגים. בטבעיות האדם, אדם מחפש את התענוגים בעולם הזה, ככה נבראנו, יצר האדם רע מנעוריו..

לעשות סדנא או קורס מזורז

קודם כל אדם מחפש את התענוגים בעולם הזה, עם הזמן כל אחד לפי שורש נשמתו, הקב“ה נותן לו את הניצוץ של האמת ואז אדם מתחיל להילחם על זה, קודם כל אדם מתחיל ללמוד כמו שכתוב ’וידעת היום‘ ואח“כ העבודה שלנו כל החיים זה ’והשבות אל לבבך‘, כי ללמוד מה אמת מה שקר, מה טוב ומה רע זה יחסית לא לוקח הרבה זמן, אפשר לעשות סדנא או קורס מזורז וללמוד את הכל אבל כל הנקודה היא כל החיים להילחם על להשיב את זה אל הלב, ז“א לקנות את המידות הטובות ואת ההתרחקות מהתאוות המיותרות של העולם הזה – זה למעשה הבן והבת, רבינו אומר שהם קטנים ושהם נאבדו ביער. הזכרנו את זה שכתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של יער זה 280 וזה נקרא פר-דינים. פר דינים זה כל הדינים שיש בעולם, בין אם זה כל מיני חוויות ומציאויות של צער שאנחנו עוברים, בין אם זה ניסיונות של מידות ותאוות שעוברות עלינו, כל זה נקרא יער. מתי אדם אבוד ביער, הכוונה מתי אדם נמצא בהנהגה של הפר דינים? כשהוא קטן. הקטנות של המוחין של הדעת היא גורמת לנו להיות בתוך המציאות של היער שזה הפר דינים, לכן העבודה שלנו כל החיים זה למעשה מדרגה לדרגה משלב לשלב להגיע למצב שנקרא גדלות המוחין

בן 70 מתרגז כמו ילד קטן על איזה שטות

גדלות המוחין זה נקרא להתבגר באמת. להתבגר באמת זה לא שאלה של גיל, באמת אדם יכול להיות בן 60 או 70 ולהתרגז כמו ילד קטן על איזה שטות. כשאדם זוכה להגדיל את הדעת, פירוש הדבר שהוא זוכה ללמוד יותר ולהבין יותר אבל עיקר העיקרים זה להשיב את זה אל הלב, זה הקנייה של המידות הטובות וזה נקרא גדלות המוחין, לכן רבינו מספר שאחרי שבעת הקבצנים הם יצאו מהיער והתחילו ללכת למקום יישוב. יצאו מן היער זה שהם יצאו מהפר דינים, מהקטנות מוחין. זה שהבן והבת היו ביער זה הולך על כל נשמות ישראל ומכאן רואים שאין אדם שלא עובר את היער ואת הקטנות מוחין, זה למעשה גזירת הבריאה שכל אדם יעבור זמני קטנות וזמנים של הסתלקות הדעת וכשאנחנו בתוך הדינים אז יש תאוות ומידות לא טובות.

..בסכנה מאוד גדולה שלא יפלו בעצמם

השבעת הקבצנים שנותנים את הלחם לבן ולבת ואז הם הולכים ואומרים לבת ולבת: איני רוצה שתלכו עימי, זה למעשה השלבים שאנחנו מתמודדים כשאנחנו בתוך היער. בתקופתנו ועלינו זה כמעט כל החיים, אנחנו עדיין ביער, בגיל מסויים מתחילים לצאת מהיער אבל זה לוקח הרבה זמן עד שיוצאים מהיער, מההנהגה של הפר דינים. דיברנו על זה שהקבצנים זה מרמז על צדיקים מאוד גדולים, שבעת הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, זה למעשה הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל – זה כתוב הרבה בזוהר הקדוש, במדרשי חז“ל ובעוד ספרים שאצל הצדיקים בכללות זה מחולק לשתיים, יש צדיקים שהם צדיקים לעצמם, ברוך השם הם באמת אנשים יראי שמיים והם עובדים את הקב“ה אבל הם לא במקום ובמצב שהם יכולים לעזור לאחרים, ברגע שהם ירצו ללכת לעזור לאחרים הם בסכנה מאוד גדולה שהם בעצמם יפלו, לכן משמיים גם לא מנהיגים אותם שהם ילכו ויעזרו לאחרים, הקב“ה אומר: אתה צריך להיות צדיק לעצמך. אבל יש צדיקים שכל עניינם ותפקידם בעולם זה לעזור לנשמות אחרות, זה מה שרבינו קורא צדיק האמת, זה לא הכוונה ששאר הצדיקים הם לא אמיתיים, אלא לחלק, יש צדיקים שהם צדיקים לעצמם ויש צדיקים שעוזרים לנשמות ישראל להגיע לתיקון שלהם – זה 2 בחינות אחרות לגמרי.

בעל תשובה 15שנה גדול ממשה רבינו?!

הגמרא במסכת ברכות אומרת: מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדים. לכאורה הדבר הזה קשה, אם מסתכלים על פשט הגמרא הבעל תשובה יותר גבוה מהצדיק, פה מתעוררת שאלה שהרבה פעמים שואלים על הגמרא הזאת: יבוא בעל תשובה של 15 שנה ויגיד שהוא יותר גבוה ממשה רבינו? משה רבינו ורשב“י הם צדיקים גמורים, זה מבלבל ומטעה אבל צריך לדעת שיש צדיק גמור, יש בעל תשובה ויש צדיקי האמת. צדיקי האמת זה בחינה אחרת לגמרי, לא עליהם נאמר מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין. הצדיקים האלה הם הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל וזה בחינה אחרת לגמרי, זה שבעת רועים הקדושים, וכל הצדיקים הגדולים שהיו במשך הדורות, אנחנו רואים שעבודתם ותורתם זה למעשה היתה עבודה שהועילה לכל נשמות ישראל ולכל הדורות..

יש צדיק גמור ויש צדיק אמת

אנחנו רואים שדוד המלך עבר שבעים שנה את כל מה שהוא עבר, אבל מה שהוא כתב וגילה ומה שאנחנו יודעים באתגליא זה ספר תהלים, אין יהודי שלא תופס את ספר תהלים בכל מיני שלבים של החיים, למעשה כל ספר תהלים זה הארה מנשמת דוד, פה מתעוררת השאלה: מה ההבדל בין הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל לבין הצדיקים הגמורים? ועמך כלם צדיקים, באמת אלה צדיקים ואלה צדיקים אז מה ההבדל בינם? רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שהצדיק האמת הוא כולל בעל תשובה וצדיק, זה לא מובן, משה רבינו נקרא בעל תשובה וצדיק? הוא מעולם לא עשה עבירה

לא נתן שום מקום ליצה“ר להסית ולפתות

איך רשב“י נקרא בעל תשובה? הרי בעל תשובה זה אדם שעשה עבירה ועכשיו הוא עושה תשובה על זה, את זה אנחנו מבינים, אבל איך צדיק גמור שמעולם לא חטא איך הוא יכול להיקרא בעל תשובה? אם רבי נתן כתב כזה דבר צריך להיות לזה הבנה עמוקה – יש ספר מאוד חשוב ויסודי בחסידות שנקרא פרי הארץ ושם הוא אומר יסוד מאוד גדול בנקודה הזאת שמאיר ומברר מה זה הנקודה של צדיק האמת: יש צדיקים שנכון שהם לא חטאו אבל בעבודה הפנימית שלהם הם הגיעו לעומק הנפש שלהם, צדיק גמור זה צדיק שלא נתן שום מקום ליצה“ר להסית ולפתות אותו, צדיק האמת נכנס לתוך הנפש שלו בהתבוננות ומגלה את עמקי הנפש שלו ומה הוא רואה?

אפילו לנו קשה להבין את היצר של בלעם

-הצדיק האמת רואה בתוך הנפש שלו שבאמת הוא לא חוטא אבל כל החטאים אפשריים, הוא רואה שיש לו כוחות של יצר הרע כאלה גדולים בתוכו שאם הקב“ה לא שומר עליו הוא יכול לעשות את העבירות של כל עם ישראל ואדרבה לצדיק האמת יש נשמה גבוהה וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, הוא רואה שבלי הסיעתא דשמייא הוא באמת יכול לעשות את כל העבירות שבעולם. אומר פרי הארץ בפרשה אחרת שכל מה שבלעם עשה במעשה, עבר במחשבתו של משה רבינו, פירוש
הדבר שמשה רבינו היה צריך לברר כזה יצר הרע נורא ואיום. ברוך השם אפילו בדור שלנו קשה להבין מה זה היצר הרע של בלעם, אז לחשוב שכל זה עבר במחשבתו
של משה רבינו. אומר פרי הארץ שהצדיק מגלה ומזהה בתוכו את כל הבחינות
האלה ומהגילוי הזה שהוא מגלה בתוכו הוא לא חוטא בפועל אבל הוא מזהה מה האפשרות אם הקב“ה לא שומר עליו, אז מה הוא עושה? אין-סוף תשובה, יש לו לב שבור והוא כ“כ בהכנעה ובשפלות כזאת יותר מכל הבעלי תשובה שיש בעם ישראל.

משה מרגיש יותר גרוע מכל המוכי שחין

כתוב בפרקי אבות דרבי נתן: עשרים וארבע מוכי שחין היו בירושלים ודעתו של משה רבינו שפלה מכולם. משה רבינו מרגיש יותר גרוע מכל המוכי שחין שהיו בירושלים, זה כמובן עבודות של התבודדות והתבוננות של הרבה תפילה וצעקה להקב“ה ואז הקב“ה מראה לצדיק: תראה מה האפשרות שאתה תהיה, ואז הוא מקבל מזה כזה לב שבור שהוא נהיה הבעל תשובה הכי גדול, לכן הצדיק האמת נקרא גם בעל תשובה, מצד הזיהוי הזה שהוא מגלה בתוכו. אבל אומר פרי הארץ שמזה שהוא מזהה בתוכו את כל המיני יצה“ר, אם זה צדיק שקשור לאלף אנשים אז הוא מכיר את היצה“ר של כל האלף אנשים וכו‘, עכשיו אנחנו יכולים להבין מה זה צדיק שהוא שורש כל נשמות ישראל, מה הוא יכול לזהות בתוכו.

הוא נמשך אחרי היצה“ר שלו

מצד אחד הוא הצדיק הכי גדול בעולם אבל הוא מזהה בתוכו את האפשרות הזאת לכן הוא מקבל שפלות, ענווה והכנעה הכי גדולה בעולם, זה נקרא הבעל תשובה שבבחינת הצדיק. אומר פרי הארץ שמזה שהוא מזהה בתוכו את כל הבחינות האלה מתעוררת אצל הצדיק שאלה: אז למה אני יושב בכזאת קדושה ולומד תורה ומקבל השגות ואני מתפלל כאלה תפילות להקב“ה, ופלוני מסתובב ברחובות והולך לכל מיני מקומות ונמשך אחרי היצה“ר שלו – מה ההבדל ביני לבינו? ואז הוא רואה שכל ההבדל בינו לבין בעל עבירה זה רק החסדים של הקב“ה ששומר עליו ועל פלוני הוא לא שומר. אומר פרי הארץ שמזה הצדיק מקבל אהבת ישראל, כי הוא רואה שאין שום חילוק בינו לבין בעל העבירה הכי גדול בישראל ואז הוא מתאחד באהבה אמיתית
עם כל נשמות ישראל, מחמת שהוא יודע באמיתות ליבו ונפשו שאין שום חילוק
בינו לבינם – אומר פרי הארץ שצדיק כזה יכול לעלות ולתקן את כל נשמות ישראל..

’דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב‘

הצדיקים האמיתיים שהם בחינת הקבצנים יכולים להאיר לנו – חז“ל לימדו אותנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב – מחמת שהצדיק הזה יודע שבעצמו
איזה שפלות ואיזה הכנעה מזה שהוא רואה לאן הוא יכול להגיע, מחמת זה הוא באמת אוהב את כל ישראל וכשהוא מדבר איתו הדברים שלו מאירים בתוכנו.
יהודי זה הברא הכי חכם בבריאה, אי אפשר לרמות יהודי, אם מישהו בא לדבר איתנו מצד שכל ולא מצד זה שהוא קנה את הדברים בלב, אין לנו שום התחברות
עם הדיבור שלו אבל אם הוא מדבר איתנו מצד זה שהוא בעצמו נמצא במקום
הזה, הדיבורים האלה נכנסים ללב שלנו לכן הצדיקים האלה יכולים להחזיר אותנו בתשובה

זה לא חידוש של החסידות, זה תמיד היה

הרבה פעמים אנחנו שומעים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט את כל הנושא הזה שנקרא ההתקשרות עם הצדיקים, שומעים על גודל המעלה וגודל החשיבות של הדבר, והרבה פעמים חושבים שכל הנושא הזה של ההתקשרות עם הצדיקים
זה חידוש שהבעש“ט התחיל לגלות את זה בחסידות ורבינו העמיק את זה ומוליך אותנו בדרך הזאת, כזאת סברה יש בעולם, יש כאלה שבאים מעולם קצת רחוק מהחסידות והם כבר מתחילים להתבלבל, בעבר שמעתי בעצמי כמה טענות: זה לא עבודה זרה? מה זה עניין הזה של ההתקשרות עם הצדיק? למה אתה צריך צדיק להתקשר איתו? יש לך את הקב“ה, דבר איתו. למה אתה צריך להתקשר עם צדיק? צריך לדעת פה נקודה מאוד-יסודית ועמוקה, ההתקשרות עם הצדיקים וכל עניין הצדיק זה לא חידוש של החסידות, זה היה מימות-עולם, זה כתוב בזוהר הקדוש בהרבה מאוד מקומות, רבינו האר“י הקדוש שגילה לכל העולם ולכל הבריאה
את תורת הסוד והקבלה, מרבה מאוד לדבר על הנקודה של ההתקשרות עם הצדיקים

אין שום אפשרות להעלות את הפעולות

אחד הספרים של רבינו האר“י הקדוש, יש לו שמונה שערים. רבינו חיים ויטאל חילק את הספר לשמונה חלקים, זה נקרא שמונה שערים, שם יש שער שנקרא שער רוח הקודש, זה שער מאוד עמוק ומאוד נורא, זה כל הכוונות והייחודים וזה הרבה סודות הלכה למעשה שהוא גילה בשער רוח הקודש – רבינו חיים ויטאל שערך את כל התורה של האר“י יש לו שלוש הקדמות לשער רוח הקודש כפי שהוא קיבל את זה מרבינו האר“י וכל הצדיקים הסכימו פה אחד שדברי רבינו חיים ויטאל (המהרח“ו) זה דברי רבינו האר“י. המהרח“ו כותב שם בהקדמה ג‘ כך: אין שום פעולה, לא של תורה, לא של תפילה לא של מצווה, לא של ברכה ושל כל דבר רוחני שאדם עושה בעולם הזה, אין שום אפשרות להעלות את זה בלי שנשמה של צדיק תעזור לו להעלות את זה, אין מציאות

חייב שנשמה של צדיק תעזור

המהרח“ו פוסק שם הלכה בסכינא חריפא – כל פעולה חייבת שצדיק יעזור לו להעלות את הדבר הזה – אנחנו בעולם הזה לא יודעים את זה בגלל הגשמיות של העולם, ההסתרה והיצר הרע שיש, יש לנו את העשייה שלנו, את הרצונות שלנו ואת ההשתדלות שלנו, אבל אומר המהרח“ו שאנחנו לא יכולים להעלות את זה למעלה, חייב שנשמה של צדיק תעזור והוא גם אומר שמות של צדיקים מסוימים  שאלפי שנים אחרי פטירתם הם נמצאים בעולם איתנו והם מסייעים לנו. אומר המהרח“ו שכל מקום ששני יהודים לומדים תורה, בוודאי שיש שם נשמה של צדיק שעוזרת להם בלימוד התורה, ומי שיש לו זכות יראה את הנשמה, לנו בד“כ אין את הזכות הזאת רק צריך להאמין למהרח“ו שזה באמת כך – אין שום פעולה שעולה למעלה בלי שיהיה איזה צדיק שיסייע לנו, יתר על כן ידוע שבעל הסידור של תורת הסוד זה רבינו הרש“ש (רבי שלום שרעבי) שהיה קודש הקודשים.

אין בעל מדרגה שיכול לחלוק על הרש“ש

למעשה הרש“ש פסק לנו את כל הכוונות שיש בסידור, גם אם מתווכחים בכוונות על עניינים מסוימים זה כמו בהלכה הכוונה זה איך לפרש את הרש“ש, אבל אין מישהו שהוא בעל מדרגה שהוא יכול לחלוק על הרש“ש. אפשר להתווכח מה מרן אמר בשולחן ערוך אבל אי אפשר לחלוק על מרן. הרש“ש כותב בכוונות של ק“ש של ערבית, אנחנו אומרים שמע ישראל, השם א-לוקינו, השם אחד – בהשם הראשון צריך לכוון: הרני מקשר את עצמי עם נפש הצדיק. כשאומרים א-לוקינו מכוונים: הרני מקשר את עצמי עם רוח הצדיק. כשאומרים השם מכוונים: הרני מקשר את עצמי עם נשמת הצדיק. בסידור של הכוונות כתוב במפורש על ההתקשרות עם הצדיקים..

רגע, מגיע שהחלק שלך עם הצדיקים???

זה יסוד מאוד חשוב לדעת שעצם ההתקשרות עם הצדיקים זה לא איזה רעיון מעורפל של איזה צדיק אלא זה אחד מהיסודות הכי גדולים של התורה, למעשה זה נפסק להלכה בשם רבינו חיים ויטאל שאם א“א להעלות שום דבר רוחני בלי נשמה של צדיק. יש בזה עוד כלל ויסוד: כשאדם עושה את הפעולה של ההתקשרות בפרט אם זה עם צדיק מסויים, זה קורה כפי המחשבה של האדם ואנחנו צריכים לברר עם איזה צדיקים כדאי להתקשר, איפה זה כתוב? רבינו האר“י מקשה קושייה בשער הכוונות ושואל: בברכה על הצדיקים ועל החסידים אנחנו אומרים ’ושים חלקנו עמהם‘, שואל רבינו האר“י מה הכוונה? יבוא עכשיו אדם שהוא בעל עבירות, מתפלל 18 ואומר ושים חלקנו עמהם, תשים את החלק שלי עם הצדיקים, רגע, מגיע לך שהחלק שלך יהיה עם הצדיקים? מה ז“א? איך אתה יכול בכלל לבקש כזאת בקשה אם אתה לא נמצא במקום הזה? שים חלקי עם אברהם, יצחק ויעקב בגן עדן..

מגיע לך להיות איתם? אתה תהיה איתם

לדוגמא אדם אומר: בשבילי התורה זה לשמור שבת ולהניח תפילין, ב“ה. הוא בא להתפלל 18 ואומר שים חלקנו עמהם, שים חלקי עם אברהם, יצחק ויעקב – רבינו האר“י הקדוש מקשה את הקושייה הזאת שבער הכוונות ואומר: איך בכלל אפשר לבקש כזאת בקשה? כל שכן אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילה, אז מה הם תיקנו פה בעצם? אומר רבינו האר“י שאם מגיע לך להיות איתם, אתה תהיה איתם. אם לא מגיע לך להיות איתם מה יעזור לך שתבקש את זה, אתה לא במקום הזה. מכוח הקושייה הזאת אומר רבינו האר“י פירוש נורא על זה, יודע שאדם שעושה עבירות, לוקחים לו את המצוות ונותנים אותם לאיזה צדיק, מסביר רבינו האר“י: שים חלקנו עמהם, אם אני נכשל באיזה עבירה שלוקחים ממני מצוות, אז יש צדיקים שאם נותנים להם את המצוות הם לא מחזירים, אבל יש צדיקים שהם טובי-עין ואם נותנים להם
הם שומרים את המצווה וברגע שאדם חוזר בתשובה הם מיד מחזירים לו את זה – הם לא רוצים להנות שלא מחלקם

מטיט ולבנים בניינים נפלאים

את החלק שלוקחים מאתנו כתוצאה מהעבירות שלנו, שים חלקנו עמהם, עם הצדיקים שיש להם עין-טובה וכשנחזור בתשובה הם יחזירו לנו את זה – זה כוונה שכתובה בשער הכוונות של רבינו האר“י . עפ“י דברי רבינו האר“י הקדוש אמרנו שתמיד בברכה הזאת צריך לכוון על רבינו, שאם יש איזה בעיה שיפנו עם זה לרבינו. אמרתי יתר על זה שגם אם אין בעיה שיפנו את זה לרבינו, שיהיה פיקדון אצל רבינו. למעשה זה שיחה מפורשת של רבינו בחיי מוהר“ן
שאמר תנו לי טיט ולבנים ואבנה מזה בניינים נפלאים בשמיים

מקבלים מזה תועלת מאוד-מאוד גדולה

רבינו אמר תנו לי את החומר גלם, תנו לי את המצוות שלכם ואת המעשים הטובים שלכם, ואחרי 120 שנה אני אפתיע אתכם מה עשיתי מהדברים שלכם – זה שיחה של רבינו. הצדיק יכול לעשות מזה צירופים ובניינים נפלאים מאוד למעלה ואח“כ הוא נותן את זה לאדם. לכן בברכה על הצדיקים מאוד-מאוד טוב לכוון שים חלקנו עמהם, אצל רבינו. אמרנו את הדברים האלה כי זה יסודות מאוד גדולים ולא יודעים אותם שכל ההתקשרות של האדם עם הצדיק זה תועלת עצומה מאוד לנפש האדם. כשאדם אומר הרני מקשר, מדליק נר לצדיק ונוסע לציון של הצדיק אז באמת אנחנו מקבלים מזה תועלת מאוד-מאוד גדולה מכל העבודה הזאת. מה שרבינו אומר פה זה דבר נפלא, הבן והבת היו קטנים וצעקו ללחם – הצעקה הזאת ללחם זה אנחנו בזמני  הקטנות שלנו, אנחנו צועקים ללחם, צועקים לחיסרון, זה יכול להיות ברוחניות וזה יכול להיות בגשמיות, תלוי איזה מצוקה עכשיו מרגישים אז אדם צועק על הדבר הזה

אם היינו יודעים היינו צועקים על הסיבה

בזמן הקטנות אנחנו לא מבינים שום דבר, אנחנו לא מבינים על מה אנחנו צריכים לצעוק ואנחנו לא מבינים מה באמת חסר לנו כי החסרונות שאנחנו מרגישים זה לא באמת החסרונות האמיתיים, זה יורד ומשתלשל אז זה בא בלבושים אבל אנחנו לא יודעים בדיוק על מה להתפלל. למשל לאדם מסויים יש מידת הגאווה, אז כתוב בספרים הקדושים שמידת הגאווה מולידה דינים על האדם, פתאום יהיה לו חיסרון בממון, למה יש לו חיסרון בממון? כי יש לו גאווה אבל הוא לא יודע את זה,
הוא צועק על הממון כי זה מה שהוא מרגיש. כשהבן והבת צעקו ביער כשלא
היה להם מה לאכול הכוונה שהם צעקו על החסרונות שלהם, לא בהכרח שהם ידעו לכוון באמת על השורש של החיסרון ועל הנקודה האמתית שמולידה את החיסרון, כי אם היינו יודעים את זה היינו צועקים ישר על הסיבה שמולידה את כל החסרונות.

עצם העובדה שאדם צועק על החסרונות

אם אדם היה יודע שאין לו ממון בגלל הגאווה הוא לא היה צועק שאין לו ממון או שחסר לו כל מיני דברים אלא הוא היה צועק ישר על הגאווה. הגאווה זה חבר שלנו שלא עוזב אתנו עד 120 שנה, מה שנשאר לנו זה רק לצעוק על זה. אז רבינו אומר שבזמני הקטנות הם צעקו על החסרונות של הם ורבינו אומר כך: בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. מה זה בתוך כך? רבינו מרמז פה על יסוד מאוד גדול, אדם יהודי פה בעולם הזה צועק על החסרונות שלו? הקב“ה מושיע אותו. גם אם האדם לא צועק על החסרונות האמיתיים כי אדם לא יודע לצעוק על החסרונות האמיתיים, עצם העובדה שאדם צועק על החסרונות שלו, כבר נמשכת לו הישועה. למה? כי עצם העובדה שאדם צועק להשם גם אם זה לא על הנקודה הנכונה זה כבר סיבה להושיע

בנ“י זעקו והקב“ה התגלה למשה בסנה

אז קודם כל נמשכת ישועה לאדם כמו שכתוב בפרשה ’ויאנחו בנ“י מהעבדה ויזעקו, ותעל שועתם אל הא-לוקים‘, שימו לב הם צעקו על העבודה הקשה, הם אפילו לא ידעו לצעוק על תשובה, על גאולה ועל ישועה, הם נאנחו וצעקו על העבודה, ותעל שוועתם אל השם, יהודי צועק פה בעולם הזה אז זה כבר מיד עולה למעלה. אז מתחילה הישועה, בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. כתוב בספרים הקדושים שיש כמה דרכים שבהם הקב“ה מושיע אותנו והיסוד של כל הישועות זה שהקב“ה שולח לנו צדיקים שיושיעו אותנו, זה יכול להיות בכמה בחינות. מיד אחרי שבנ“י זעקו להקב“ה, מיד הקב“ה מתגלה למשה רבינו בסנה ואומר לו: לך תגאל את
עמ“י. זה בחינה אחת שכפשוטו בא צדיק חי ופועל בתוכנו ומעורר אותנו ומתחיל להושיע אותנו מהעבודה הקשה של מצרים, אבל יש עוד בחינה שרבינו האר“י מאוד-מאוד מאריך בה וזה מובא הרבה בספריו הקדושים בעיקר בספר שער הגלגולים, שם אומר רבינו האר“י הקדוש שהישועה של האדם ברובד הפנימי יותר זה שנשמה של צדיק באה לאדם ומתעברת בו, זה סודות מאוד גדולים, מה
שאנחנו מבינים זה שהנשמה של הצדיק זה כמו פרוז’קטור של אור בא ומאיר לאדם

קם בבוקר ומשנה את הדרך בקיצוניות…!

פתאום אדם מקבל חיות התעוררות וכוח לקום על הרגליים וכל זה בא מכוח הנשמות של הצדיקים שמאירים לנו, בכתבי האר“י זה נקרא ’סוד העיבור‘, לכן רבינו אומר את הלשון הזו וצעקו ובכו כי לא היה להם לחם, בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. מה זה בתוך כך? מתוך הצעקות שלהם הקב“ה כבר שולח להם את הצדיק שיושיע אותם, איך אנחנו מרגישים את זה? פתאום חושבים מחשבות אחרות, פתאום מרגישים הרגשות אחרות, פתאום מקבלים חיות ושמחה. רואים שבדור שלנו הכוח הרוחני והנתיב המרכזי של הדור שלנו זה דרך התשובה וכל אחד יכול לראות בעצמו איך הוא חזר בתשובה ואיך הוא התעורר בכלל לחשוב על הקב“ה, זה לא נס? אדם בכלל היה באיזה מציאות מסויימת והתוכניות שלו היו לגמרי אחרות, לא רק התוכניות אלא גם הרצונות, המחשבות והמעשים, הוא בכל להלך בדרך אחרת לגמרי, מי חשב שהוא ילך בדרך הזאת? פתאום אדם קם בבוקר, מקבל איזה התנוצצות אחרת לגמרי והוא משנה את הדרך שלו בשינוי מאוד קיצוני..

כשהצדיק מאיר בו הוא מרגיש בגן-עדן

-אחרי שבוע הוא פתאום מוצא את עצמו בישיבה, אם נשים לב מאיפה הדבר הזה קרה? מאיפה זה הגיע? עיקר העלייה שלנו זה שע“י הצעקות שלנו בא הקבצן ומתחיל להאיר לנו, ויש לו שקים שהוא נושא בהם לחם והוא נותן לנו מהלחם לאכול. לחם זה גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה, שזה מרמז על חוכמה בינה ודעת שזה מוחין. לצדיק יש שקים עם מוחין והוא יכול להאיר לנו, הוא נותן לנו לחם שזה מוחין. כשהצדיק מתחיל להאיר לנו פתאום אנחנו מתחילים להבין דברים ולהסתכל על דברים בצורה אחרת לגמרי, החיים שלנו מתחילים להשתנות מכוח ההארה של החוכמה בינה ודעת שהצדיק האיר בנו, השורש הרוחני של הלחם זה בחוכמה בינה ודעת. כשאדם מרגיש שהצדיק מאיר בו אז האדם מרגיש שהוא בגן עדן, אז הוא רוצה שזה יהיה כל הזמן, מה אומר הקבצן: את זה איני רוצה שתלכו עימי

לרמז לנו על הדרך ששבע יפול צדיק וקם

הקבצן לא מוכן לקחת אותם איתו  – זה לא מובן מה זה האכזריות הזאת? למה אתה עוזב ילדים קטנים ביער? הם בצער גדול מאוד, לא רחמנות? אבל הקבצן לא מוכן לקחת אותם וזה חוזר שבע פעמים, זה לא מובן. רבינו מרמז בזה למעשה על כל סדר ההנהגה שכולנו עוברים, ימי עלייה וימי ירידה, באמת חייבים לעבור את המהלך הזה, את הבחינה שיש התגלות ואז אדם מרגיש אהבה וקשר לתורה ולקדושה אבל פתאום זה הולך ומסתלק ונופלים לחושך ולצמצום וככה זה חוזר חלילה, בסיפור שלנו זה חוזר 7 פעמים, לרמז לנו על הדרך של שבע יפול צדיק וקם. רבינו מגלה פה את המהלך של ההנהגה שחייב להיות ימי עלייה וימי ירידה, ימי גדולת מוחין וימי צמצום. צריך לדעת שהנפילה והירידה לקטנות זה חלק  מסדר הנהגת העולם, זה סדר הבריאה. הקבצן לא רוצה לקחת אותם
כי הצדיק מתנהג כפי סדר ההנהגה של הקב“ה, הוא מבוטל לגמרי להקב“ה.

הפוסט פרשת ויחי תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ח הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

ברך אותם שיהיו זקנים כמותו

נעשה הקדמה קצרה, הזכרנו שהיה בריחה באיזה מדינה וברחו כולם, וביער נאבדו ילד וילדה קטנים ולא היה להם מה לאכול, אז הם צעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. וברכם שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו, והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו, והבנים נשארו לבד ביער. המעשה הזה חוזר שוב שבע פעמים. למעשה אם נשים לב זה כל קומת האדם ובוודאי שיש בזה רמזים מאוד עמוקים. הקבצן הראשון זה העיוור, אח“כ החירש, הכבד פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי הידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים, בהמשך נראה שכל חיסרון זה רמזים על עניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים. נחזור לעניין של
הבת והבת שנאבדו ביער. לפני שבועיים התחלנו לעסוק קצת בנושא הזה, נזכיר קצת את מה שדיברנו לפני שבועיים

בכל מקום ומקום בבריאה יש זכר ונקבה

הבן והבת מרמזים למעשה על יסוד ועל שורש גדול מאוד בבריאה, כתוב בפרשת בראשית ’זכר ונקבה בראם‘, זה לא הולך רק על איש ואישה אלא למעשה זה שתי מהויות ושתי מציאויות וכוחות רוחניים שנמצאים משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה, שבכל מקום ומקום בבריאה יש תמיד זכר ונקבה. בעולמות הרוחניים העליונים זכר ונקבה זה לא שתי נבראים שונים במהותם, למרות שכתוב בספרים הקדושים שגם אצל המלאכים יש בחינה של זכר ונקבה, זה לא כמו בעולמנו, אבל גם שם יש זכר ונקבה וגם למעלה מהמלאכים גם שם יש זכר ונקבה. התחלנו לדבר קצת מה זה העניין של הזכר שזה הבן ומה זה העניין של הנקבה שזה הבת – כתוב בספרים הקדושים שבכל מקום לפי מציאות העולם, נלמד את מציאות המושג של זכר ונקבה

זה נמצא בכל אדם

הכוחות שנקראים זכר ונקבה שזה הבן והבת, הם נמצאים בכל אדם, גם באיש יש בן ובת וגם באישה יש בן ובת, אלא למה האישה נקראת בחינת הבת והנוקבה? מכיוון שאצלה יותר דומיננטי כוחות הנקבה, ואילו אצל האיש יותר דומיננטי זה כוחות הזכר, אבל באמת לכל אחד יש את שתי הכוחות האלה. למעשה כל תיקון הבריאה זה לעשות שלום
בין הבת והבת ומכיוון שזה משתלשל אל המציאות שלנו זה מתגלה בהרבה בחינות…

דרכו של איש לצאת למלחמה

זה מתחיל משלום פנימי בין הבן והבת הפנימיים של האדם,. דיברנו על זה שלמעשה הבן זה כוח התורה וכוח הלימוד והעשייה הלכה למעשה במסירות נפש לעשות את מה שכתוב בתורה וזה מלחמה, גם ללמוד את הדברים, גם להסכים ולקבל אותם והכי קשה זה ליישם אותם הלכה למעשה. התורה זה לא רק המצוות זה גם תיקון המידות והתרחקות מתאוות העולם הזה, זה גם נקודות פנימיות מאוד, להתרחק ממידת הכעס – כל זה נקרא כוח הבן או כוח הזכר שבאדם ועל זה הגמרא אומרת ’דרכה של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה לצאת למלחמה‘, כי כל כוח המלחמה נמשך מכוח הזכר שבתוכנו וכמו שאמרנו אם נראה אישה שיש לה מסירות נפש ברוחניות זה כי יש לה כוח של זכר חזק, זה לא שלאיש יש את זה ולאישה לא. גם לאיש יש את שתי הכוחות וגם לאישה יש את שתי הכוחות. לכן כוח הזכר זה למעשה המלחמה כאשר המלחמה האמיתית והגבורות האמיתיות זה בחינת איזהו גיבור הכובש את יצרו, זה המלחמה האמיתית. ברגע שנלחמים על הישגים של העולם הזה זה נפילת הכוח, זה נקרא שמשתמשים בכוח הזה לעולם הזה, אבל המקום האמיתי של הגילוי של הזכר זה כשנלחמים את מלחמתה של תורה..

תוך חמש שעות להכין שיחה על התורה..

מלחמתה של תורה זה שאנחנו זוכים ללמוד מה השם רוצה מאתנו ואח“כ להילחם לקיים את זה כי זה לא פשוט לקיים את מה שהשם מצווה עלינו, לדוגמא: הקב“ה מצווה עלינו ’ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‘ וכל אחד מאתנו יודע כמה
קשה לקיים ולא תתורו. דוגמא נוספת: הצדיקים מגלים לנו את התורה אז רבינו אומר בתורה ו‘ עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. כל מי שמקורב קצת לרבינו מכיר את התורה הזאת ומן הסתם כבר כל אחד יכול לשבת חמש שעות ולהכין שיחה על התורה הזאת, אבל כמה שנים צריך אח“כ כדי לקיים את זה? שבעים
שנה. זה היחס, אפשר תוך חמש שעות להכין את השיחה הזאת אבל צריך שבעים שנה לעבוד על הנקודה הזאת, המלחמה לקיים את הדברים היא מאוד-מאוד קשה..

חייבים מיד לבדוק אם יש לאדם הזה דופק

למעשה כל כוח הגבורה, המלחמה והלימוד זה נקרא כוח הזכר או כוח האיש שבאדם, כוח הבת או כוח הנוקבא זה כוח אחר לגמרי – הזכרנו לפני שבועיים את מה שכתוב במסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. דברי המסילת ישרים הם מאוד-מאוד עמוקים, שורש הבריאה זה למעשה הכוח, המציאות, הרצון והצורך של האדם לקבל תענוגים, אנחנו צריכים לדעת שככה נבראנו – הקב“ה ברא כל אחד מאתנו שבהכרח הוא יחפש תענוגים, אין בחירה על הנקודה הזאת. אם יבוא אדם ויגיד: אני ביטלתי כל רצון לקבל תענוגים. חייבים מיד לקחת לאותו אדם את היד כדי לבדוק לו את הדופק, אם יש לו דופק אז הוא אמר דבר לא נכון, אדם חי מחפש תענוגים. אין כזאת מציאות שאדם לא יחפש תענוגים, הרי נבראנו לשם כך, אדרבה תכלית הבריאה היא שהקב“ה רוצה להיטיב איתנו, איך הוא יטיב איתנו? בתענוגים שלו כמו שאנחנו אומרים בשבת בבוקר בקידוש: אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ.

תענוגים מצד הקדושה או מצד הטומאה

אם האדם מוכרח בתענוג אז איפה נקודת הבחירה בזה? בגלל שהקב“ה רצה את העבודה ואת הבחירה ואת המציאות של העבודה שלנו בעולם הזה, לכן הקב“ה ברא למעשה בכלליות 2 צינורות כלליים של תענוגים: תענוגים שבאים מצד הקדושה, ותענוגים שבאים מצד הטומאה, זה לעומת זה עשה הא-לקים. יצר האדם רע מנעוריו, קודם כל האדם מחפש את התענוגים של העולם הזה, עד יום הבר מצווה, גם אם הילד הוא מחונך והולך בדרכים טובות, זה רק הכנה, רק מכינים אותו למלחמה שתהיה לו בגיל 13 מכיוון שבהכרח שהכוח הדומיננטי שבאדם עד גיל 13, זה חיפוש התענוגים של העולם הזה, של הגשמיות שבאה מצד הטומאה. כל העבודה שלנו בכלליות זה להעלות את כוח התענוג שזה למעשה לתקן את הבת, זה נקרא תיקון המלכות ותיקון השכינה, זה תיקון הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לתקן אותה ולהעלות אותה, הכוונה זה לא לבטל את רצון התענוג כי זה בלתי-אפשרי, כל עוד אדם חי בהכרח שהוא יחפש תענוג, זה לא לבטל את זה אלא זה להעלות אותו ממקום שרוצים את התענוגים מגשמיות ומטומאת העולם, להעלות את זה לקבל את התענוגים ממקום רוחני..

חיות, שמחה, אושר ותענוג…

אם אדם יודע שעוגת קצפת גורמת לו לעונג מאוד-מאוד גדול, העבודה שלו זה להעלות את הרצון ואת הצורך הזה לקבל תענוג, לקבל את זה מתורה, מתפילה, מהתבודדות, ממעשים טובים, ממצוות וכן הלאה – זה למעשה תיקון הנוקבא שבתוכנו – רבינו האר“י הקדוש מרבה מאוד-מאוד להביא בספריו את המושג הזה שנקרא נוקבא שבגופו, זה כוח הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לא לבטל את זה אלא להעלות את זה, הכוונה להרגיל את הנקודה הזאת בתוך הנפש שלנו שהחיות, השמחה, האושר והתענוג שלנו, יהיה מצד לימוד התורה, תפילה, התבודדות, התקשרות לצדיקים, שיחות של אמונה, קיום המצוות – כל זה נקרא צינור הקדושה..

הטבע שלנו נמשך אחרי תענוגי-העולם

צריך לדעת שלמעשה כל תיקון העולם זה תיקון הבת, אבל מי יכול לתקן את הבת? רק הבן יכול לתקן את הבת, ז“א שרק כוח המלחמה שבתוכנו יכול לתקן את כוח הבת שבתוכנו, הסיבה היא שיצר האדם רע מנעוריו, בפרט אחרי חטא אדם הראשון ובמשך הדורות הוספנו עוד קצת חבילות, הכוונה שהתקשרנו עם תענוגי העולם הזה עוד ועוד אז הטבעיות שלנו נמשכת אחרי תענוגי העולם הזה. קודם כל נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה – מכיוון שאנחנו נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה, זה נקרא שהבת בגלות – עיקר המושג שכינה בגלות או שכינתא בעפרא זה הכוונה על הדבר הזה, הכוונה שהחיות, הרצון והמשיכה שלנו זה לקבל את התענוג מהעולם הזה

ע“י המלחמה הזאת אנו מעלים את הבת

כל תיקון העולם זה להעלות את השכינה מהעפר, אבל הלכה למעשה אנחנו באמת מקימים את השכינה מהעפר כשאנחנו מקימים את הבת שבתוכנו. כשאנחנו מעלים את הבת שבתוכנו לקבל את תענוגי השם אז אנחנו בעצם מעלים את השכינה, זה לקיים לאוקמא שכינתא מעפרא, להוציא את השכינה מהגלות. צריך לדעת שאדם מתחיל מזה שהוא בגלות, זה נקודת ההתחלה, אנחנו מתחילים מנקודת חיסרון, קודם כל הבת בגלות, הבת אוהבת את העולם הזה, הכוונה שאדם רוצה את התענוגים מהעולם הזה והוא מחפש את זה פה בעולם הזה, ואז הבן שבתוכנו שזה כוח הלימוד וכוח המלחמה, ע“י המלחמה של הבן שזה לדעת מה הקב“ה רוצה מאתנו ע“י התורה והתורה של הצדיקים, ואנחנו נלחמים את המלחמה הזאת וע“י המלחמה הזאת אנחנו מעלים את הבת עד שהבת תשתווה לבן, בלשון המקובלים זה
נקרא שהיא תהיה באותה קומה עם הבן, הכוונה שהבת תרצה את מה שהבן רוצה..

יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת

לבן קל לדעת שהאמת זה התורה כי זה השכל. כשיש לאדם נקודת אמת ונקודת יראת שמיים הוא יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת, ההתבודדות זה אמת, הצדיקים זה אמת, המצוות זה אמת ואדם יודע את זה. ברגע שהבת שזה רצונות הלב והמקום שאנחנו מחפשים את התענוג, הוא רוצה לגמרי את מה שהבן רוצה, זה נקרא האיחוד השלם וזה תיקון העולם ותיקון האדם, לכן כתוב שלעתיד לבוא בעולמות הרוחניים העליונים, הבן והבת יהיו שווים בקומתם, הכוונה שמה שהבן רוצה הוא מיד מאיר לבת בלי מחיצות, אין הסתרות וזה ביטול היצר הרע, אז בעצם  מתבטל כל מציאות היצר הרע בעולם, לכן רבינו מתחיל את הסיפור ואומר שכל הסיפור הזה למעשה זה הסיפור של הבן והבת, איך הם גדלים ביחד ואיך הם מתחתנים ומה שקורה בחתונה שלהם. רבינו מספר שהם הלכו לאיבוד ביער והם היו קטנים, זה ההתחלה של
כל מדרגה רוחנית של האדם, קודם כל מתחילים מקטנות…

רבינו: ובזה טועים החסידים…

זה כלל גדול מאוד שכל מדרגה רוחנית תמיד מתחילה מקטנות, יכול להיות שאדם בחצי שנה האחרונה ב“ה היה מלאך-השם, ב“ה כל בוקר קם מוקדם, מתפלל, מתבודד, ממש מלאך-השם ופתאום אחרי חצי שנה אדם מתעורר בבוקר והוא חושב שעולם כמנהגו נוהג, הוא קם שעתיים אחרי הזמן, מסתכל על התפילין ולוקח לו כמה שניות כדי לזכור מה זה בכלל, אח“כ כשהוא מניח אותם הוא לא מרגיש שום-דבר, פתאום הכל התהפך עליו. רבינו אומר בתורה כ“ה: ובזה טועים החסידים שהם חושבים שהם נפלו, זה לא נפילה וזה לא ירידה, אומר רבינו שזה עלייה..

זה תחושה כי המלחמה מתעצמת נגדו

אם זה עלייה אז למה עכשיו הרבה יותר קשה לי? אומר רבינו: כי עלית לעולם חדש. בעולם חדש אתה מתחיל את כל הסדר מהקטנות כדי להגיע לגדלות של אותו עולם וככה זה חוזר חלילה מעולם לעולם – תמיד צריך לדעת את זה, לכן אם אדם רואה שפתאום הכל מסתלק ממנו, שידע שזה סימן שהוא עלה לעולם חדש ולמדרגה חדשה, כי באמת אם אדם רוצה ומשתדל אז בוודאי שאין אצלו ירידה, זה רק תחושה כי כל המלחמה מתעצמת כנגדו, רבינו אומר: תדע לך שאתה עכשיו במדרגה של עולם חדש. רבינו אומר בלשון הזו: ובזה טועים החסידים, הם חושבים שהם נפלו וירדו. היצה“ר בעצם רוצה תמיד לבטל את כוח הבן, הוא לא רוצה לבטל את כוח הבת כי כל החיות שלו זה בעצם מכוח הבת שבתוכנו. היצה“ר עובד כנגד הבן שבאדם, לבלבל אותו, להחליש אותו וכן הלאה ואז הבן לא יוכל לעבוד את העבודה שלו ואז אם אין כוח ודעת לבן אז ממילא הבת באופן טבעי תמשך אחרי תאוות העולם הזה..

היצר הרע רוצה לבלבל, להחליש או לבטל

אומר רבינו האר“י הקדוש שכל מה שהיצה“ר רוצה זה לבלבל או להחליש או לבטל לגמרי את כוח הבן שבתוכנו ולחזק את כוח הבת שבתוכנו כי כשיהודי משתוקק לתאוות אז משמיים ממשיכים תאוות לעולם, לכן רואים שבכל כוחות הטומאה שבעולם חייבים להכנס יהודים, אם לא יכנסו יהודי אז אין להם מה לעשות, האפיפיור לא יכול לעשות שום דבר, הוא חייב איזה חברותא יהודית כדי להמשיך את הטומאה לעולם. אמרנו פעם שבדור המבול, דור הפלגה ודור סדום, נשמות ישראל ונשמות הגויים היו מעורבבים ביחד, ככה אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י, לכן היו כאלה חטאים בדור המבול, היה מוח יהודי עם רצונות של גוי בגוף אחד ואין לך חורבן העולם יותר מזה – ברגע שיהודי נמשך אחרי תאוות של העולם הזה אנחנו מחריבים את העולם, גויים לא יכולים להחריב את העולם. אומר רבינו האר“י הקדוש חידוש מאוד נפלא על פרשת השבוע: פרעה נקרא הבחינה הגבוהה ביותר בקליפה, פרעה זה כתר דקליפה. זה שורש כל הגלויות, כל הקליפות וכל הטומאות, מה פרעה אומר לעם?

פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים

’ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‘ אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה, כתר דקליפה, שורש הקליפה, רוצה לבטל את כוח הבן ולהחיות את כוח הבת שבתוכנו, הוא רוצה להגביר את התאוות שבתוכנו שזה כוח הבת ולבטל את כוח הבן, התורה היא ניצחית אז כל פסוק בתורה מתקיים בכל דור ודור. בפשט פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים ולהחיות את הבנות, התורה מתקיימת בכל דור ודור אז איך הפסוק הזה מתקיים בדורות שלנו? כתוב בספרים הקדושים שהיאור זה הנהר הראשון היצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, זה הנילוס של מצרים. הנהר הראשון זה כנגד היוד של שם ה-ויה, זה חוכמות מאוד גדולות – מה אומר פרעה?

חוכמות, תאוריות ופילוסופיות

כל הבן הילוד היארה תשליכהו – פרעה שזה הס“מ אומר: כל הבן שנולד תשליכו אותו לתוך חוכמות ובלבולים, תבלבלו אותו בכל מיני חוכמות של העולם הזה, בכל מיני תאוריות, תלמדו אותו פילוסופיות, כל מיני פסיכולוגיה וכל מיני תורות, למה? כי ברגע שהבן יהיה מבולבל אז ממילא הוא לא יכול לעזור לבת. אדם מבולבל לא יכול להעלות את הנוקבא שבתוכו למקום גבוה, חייבים תורה וצדיק כדי שיתן לנו את הכלים איך לעשות את זה, לכן כל העניין של היצר הרע זה כל הבן הילוד היארה תשליכהו, תשליכו אותו לתוך יאור שזה אור י‘, אור החוכמה, ותבלבלו אותו. תכניסו לו כל מיני אוניברסיטאות וכן הלאה, וכל זה במטרה אחת
שהבן יתבלבל ולא יוכל להדריך את הבת בנקודה נכונה. ברגע שאדם נתפס
לאיזה פילוסופיה או איזה חוכמה מבולבלת, הבת כבר מנצחת אותו, הכוונה
שבאופן טבעי הבת רוצה את תאוות העולם וצריך להילחם כדי להעלות אותה,
ברגע שלאדם לא ברור דרך התורה ודרך הצדיקים ודרך צדיק האמת, אז כוחות הנפש שלו מתפזרים והוא לא יכול להעלות את הבת, אין לו את היכולת להעלות את הבת..

מניין של יהודים זה לא כמו 30 מיליון מצרים

כל כוחות היצה“ר והס“א רוצים לקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון – אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה רוצה להחיות את הבת שבתוכנו כי פרעה יודע שלהמשיך כוח טומאה ותאוות לעולם הזה זה נשמות ישראל מסוגלות. אף אחד לא יכול להמשיך טומאה לעולם כמו נשמות ישראל. פרעה אומר: יש לי 30 מיליון מצרים, זה לא כמו מניין של יהודים שמורידים טומאה לעולם. זה מה שרבינו אומר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער זה אנחנו בעצמנו, זה כוח הבן וכוח הבת שבתוכנו..

יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר

הכל תמיד מתחיל ממצב של קטנות וזה חוזר חלילה כי כל מדרגה חדשה צריך להתחיל את כל המהלך של הקטנות כדי להגיע עוד פעם לגדלות אבל זה כבר בעולם חדש ואח“כ זה חוזר עוד פעם הדבר הזה. מה זה בעצם קטנות וגדלות ברוחניות? זה כתוב הרבה מאוד בספרים הקדושים שקטנות זה קטנות המוחין וגדלות זה גדלות המוחין, הכוונה שבזמן שאדם בגדלות אז קודם כל אין לו התעוררות של הלב יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר עליו, בזמן הזה גם השכל לא עובד חזק,
פתאום הוא הופך להיות מבולבל. גדלות המוחין זה שמאיר לו אור של שכל, של מחשבה, אור בלב, הוא מרגיש כיסופים להתפלל, ללמוד תורה, להתחזק וגם מה שהוא יעשה הוא יבין וזה יאיר לו. הקטנות והגדלות זה קטנות המוחין וגדלות המוחין. כל אחד שיתבונן יכול לראות בחוש איך יש יום שמה שנלמד באותו יום ומה שיגידו לנו אנחנו נהיה החכמים הכי גדולים בעולם אבל יכול להיות שלמחרת אפילו אלף-בית אנחנו בקושי נבין, בקושי נזכור את הצורה של האותיות, גם זה יכול להיות..

אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות??

מה שרבינו אומר שהבן והבת הקטנים הלכו לאיבוד היער, זה אנחנו במצבי הקטנות. אומר רבינו שלא היה להם מה לאכול – לאכול זה גם אוכל רוחני, אין תורה ואין כוחות לעסוק בעבודת השם, לא היה להם מה לאכול. אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות? רבינו אומר צעקו ובכו. הצעקה והבכייה זה הדרך שלנו בזמני הקטנות, תמיד צריך לזכור כלל מאוד גדול: ברגע שאנחנו מרגישים שסגר עלינו המדבר ונפלנו לקטנות ולצמצום, להשתדל מאוד, לפעמים גם זה לא אפשרי אבל העבודה שלנו זה להתחבר באותו זמן עם הצעקה ועם התפילה. זה מאוד מעניין שרבינו אומר בתורה כ“א מה יעשה אדם שמסתלקים המקיפים? המקיפים בקיצור זה למעשה גדלות המוחין. כשמסתלקים המקיפים אדם נופל לקטנות..

הצעקה יכולה להיות בשקט..

אז רבינו שואל מה יעשה אדם שהסתלקו ממנו המקיפים? ע“י צעקות אדם מוליד את המוחין. צעקה זה יכול להיות צעקת הלב וזה יכול להיות בדיבור, העיקר שזה יבוא מפנימיות הלב ופנימיות הנפש. תמיד שאדם רואה שהוא נופל לקטנות המוחין, ברגע שהוא שם לב זה, צריך לראות איך מתחברים עם העבודה של הצעקה. צעקה זה יכול להיות גם בשקט אבל זה צריך לבוא מעומק הלב. רבינו אומר שע“י זה מולידים את המוחין. אז המוחין חוזרים לאדם כפי הצעקות שלו, כפי כמה שאדם צועק מעומק הלב. זה מה שרבינו אומר שלא היה להם מה לאכול, לא היה להם אוכל רוחני שזה המוחין, לא היה להם את המוחין האלה אז מיד רבינו אומר לנו את העצה: צעקו ובכו. אם אדם יכול לבכות זה עוד יותר טוב אבל העיקר שזה צריך להיות בחינה של צעקת הלב

העיקר זה להרגיש בעומק הלב את הצער

מאוד מעניין שרבינו בתורה כ“א רושם שהולדת המוחין זה ע“י צעקה ובסוף התורה רבי אומר: את השאלה הזאת הקשו במקום שהקשו ורבינו תירץ להם את הקושייא. אומר רבי נתן שלמעלה במתיבתא דרקיעא שאלו מה יעשה אדם כשמסתלקים ממנו המוחין? למעלה לא ידעו תשובה על זה, לא ידעו עצה מה לעשות, אומר רבי נתן שרבינו שמע את השאלה הזאת, קרא לתלמידים ואמר להם: בואו ואני יגיד לכם תורה. רבי נתן אומר שהתורה הזאת זה בעצם תירוץ לקושייה שהקשו במתיבתא דרקיעא ודרך אגב אנחנו הרווחנו את תורה כ“א, זה בונוס כי רבינו לא אמר את התורה בשבילנו – זה מה שרבינו אומר שתמיד צריך לראות איך אנחנו מתחברים עם נקודת הצעקה שזה למעשה העצה, זה יכול להיות כפשוטו צעקה, אם אדם לא יכול לצעוק אז יש את צעקת הלב, העיקר להרגיש בעומק הלב את הצער: איפה אני נמצא?

זמני הקטנות = מצוקה לנשמה היהודית

בזמן הקטנות זה למעשה מצוקה לנשמה היהודית, לחלק א-לוק שבתוכנו זה מצוקה לכן אומר רבינו שתמיד צריך להתחבר עם נקודת הצעקה, להתרגל שזה העצה, לראות את זה כמו הלכה. צריך להתרגל להתחבר עם הנקודה הזאת כי ברגע שאדם יתחבר עם נקודת הצעקה כל פעם שמסתלקים לו המוחין אז הוא מיד מוליד את המוחין מחדש, מה שהמוחין לפעמים לא חוזרים זה כי אדם לא התחבר עם נקודת הצעקה, אמנם יש לפעמים סדר של תיקון או גזירה שאדם צריך לעבור זמן מסויים בלי מוחין אבל ברוב בפעמים ע“י צעקה אדם מיד יכול להוליד את המוחין. אומר רבינו: וצעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. הקבצן העיוור לא רוצה לקחת אותם איתו, הוא רק ברך אותם שיהיו זקנים כמותו – זה לא מובן, מה זה האכזריות הזאת?

בלי נקודת הקבצן א“א להיות צדיק אמיתי

שני ילדים קטנים ביער, למה אתה לא מוציא אותם מהיער? פה צריך להכנס קצת לעומק הדבר, על מי מרמזים הקבצנים? רבינו אומר שזה הצדיקים הכי גדולים בעמ“י במשך כל הדורות, שבע הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, המשיחים והצדיקים שנקראים מרכבה להקב“ה, הם מגלים את השכינה והם מגלים את התורה, את הדרך ואת העצות בעולם, זה העניין של הקבצנים שזה הצדיקים האלה – מדוע רבינו קורא להם קבצנים? שמעתי לפני הרבה שנים מאחד מזקני ברסלב שאמר שהעניין של הקבצנים זה ללמד אותנו, איך זוכים להיות צדיק כזה? רק ע“י קבצן, רק כשאדם יודע שבעולם הזה האומנות האמתית זה להיות קבצן, אז אדם יכול להיות צדיק אמיתי, בלי הנקודה של הקבצן אדם לא יכול להיות צדיקי אמיתי..

אומני – הקבצנות של ב“ב לפני 35 שנה..

להיות קבצן זה להיות קבצן אצל השם, מי שמכיר את הקבצנים היום את ירידת הדורות – אני זוכר בבני ברק לפני 35 שנה היו כמה קבצנים שהם היו אומני-הקבצנות, הכוונה שלא היה סיכוי לעבור בלי שתיתן להם משהו, זה לא משנה מה, הם היו עושים את זה עם כזה יראת שמיים וחן שלא היית יכול שלא לתת להם, היית מרגיש שלא לתת להם זה העבירה הכי גדולה בעולם, זה כמו לחלל שבת, הם היו קבצנים קדושים, הם היו כאלה אומנים: אין לך כסף? אולי תביא מהבית, אולי יש לך קצת אוכל, אולי צ‘קים, משהו – הוא עוקף אותך מכל הצדדים ולא מוכן לוותר בשום פנים ואופן, זה נקרא הקבצנים הקדושים. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שזוכים להיות צדיק האמת ע“י קבצן בקדושה, קבצן בתפילות, הכוונה שלא מוותרים להקב“ה, אנחנו יודעים שזה פיקוח נפש ואם אתה לא נותן לי אנחנו עוקפים
אותך מכל הצדדים, לא לוותר להקב“ה מכל צד אבל בד בבד לא לדחוק את השעה..

ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות

התפללת 20 יום בכותל ולא התקבלה התפילה? אז תעבור לקברי צדיקים, תיסע לשמעון הצדיק, לא פעלת שם? תלך ליער, לא פעלת שם? תחזור לכותל – לא מוותרים להקב“ה וזה נקרא הקבצן שבקדושה. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שרבינו נתן להם את תפקיד הקבצים בסיפור כדי ללמד אותנו את הנקודה הזאת זה ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות מאוד גדולה. אז הקבצנים זה מרמז למעשה על הצדיקים הגדולים שהם נקראים בספר עץ חיים של רבינו האר“י הקדוש, בחינת מרכבה – צריך קצת לחדד את הנקודה הזאת, אומר רבינו האר“י הקדוש
שבכל הבריאה יש ממוצע ויש הדרגתיות בעולם. יש ממוצע בין כל מציאות ומציאות

בורא יש רק אחד, יחיד ומיוחד: הקב“ה!!

אומר רבינו הארי הקדוש שבין הדומם לצומח יש ממוצע שיש לו תכונות של דומם ותכונות של צומח וזה האלמוגים, יש להם גדילה ומצד שני הם אבנים אז הם כוללים את תכונות הדומם והצומח. בין הצומח לחי יש חיה שנקראת אדני-השדה, זה מוזכר במשנה, שם כתוב שאדני השדה זה חיה שמחוברת עם חבל הטבור שלה לאדמה כמו עץ עם שורשים והוא יונק את החיות ואת האוכל שלו מהחבל הזה וברגע שחותכים את החבל הזה החיה הזאת מיד מתה, אז יש בה תכונות של חיה ותכונות של צמח, בין הבעל חי לאדם זה הקוף, ואומר רבינו האר“י שיש ממוצע בין האדם לבורא, והצדיק הוא הממוצע בין בורא לנברא והן-הן האבות שהם מרכבה לשכינה – צריך להבין את זה כי אחרי הכל בורא יש רק אחד יחיד ומיוחד וזה הקב“ה

לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה

רבינו האר“י מתכוון שהצדיק הוא ממוצע, הכוונה שהוא כ“כ זיכך ותיקן את מידותיו הגשמיות ואת תאוותיו ורצונות העולם הזה, הוא זיכך את זה כ“כ עד שהוא הפך להיות מציאות שמאירה את אור השם בבהירות הכי גדולה. אין שום כלי, דרך ומציאות בבריאה כולה משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה מי שיכול לגלות את אור השם בכל העולמות יותר מאשר הצדיק. פירוש הדבר שהם בעצם הדרך לגלות את אור השם בתוך הבריאה, אמרנו את זה כי לפעמים מתבלבלים מהלשונות האלה. צריך לדעת שבורא יש רק אחד וכל השאר זה נבראים אלא ככל שאדם מזכך את עצמו יותר ויותר בתיקון הלב, לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה שקופה ואז אור השם מאיר דרכו לכל הבריאה, זה מה שכתוב הרבה בספרים הקדושים שאין שום נברא ושום מציאות שיכולה לגלות את אור השם בבריאה יותר מאשר הצדיק לכן הצדיק נקרא ממוצע בין הבורא לנברא. ככל שהצדיק מזכך את עצמו יותר ויותר מתגלה בו א-לוקות ואז מתגלה בתוך הנשמה הא-לוקית כמה הוא אוהב את עמ“י וזה הסיעתא דשמייא הכי גדולה כי אז הוא מקבל את המסירות נפש, ככל שהצדיק יותר נקי ככה יותר תגלה בתוכו אהבת ישראל וזה מתבטא בשתי בחינות: שהוא מוכן לעשות יותר מסירות נפש בשבילנו ובחינה
שנייה זה שהוא מוכן לרדת ליהודי הכי רחוק ומקולקל בעולם ולעזור גם לו.

הפוסט פרשת ויגש תשפו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ז הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

..זה בעצם סיפור שלא נגמר

-רבינו עזב את הסיפור החיצוני והתחיל את הסיפור של שבעת הקבצנים. תוך כדי הסיפור אנחנו נראה שמכלל הסיפור רבינו סיפר סיפור של שישה קבצנים, את הסיפור של הקבצן השביעי גם את זה רבינו לא סיים לכן זה בעצם סיפור של נגמר. כשרבינו סיפר את הסיפור של הקבצן השישי הוא אמר שאת הסיפור של הקבצן השביעי כבר יספר לנו משיח צדקנו. כשנדע את הסיפור של הקבצן השביעי נדע גם איך תוקן הבן מלך שנפל לאפיקורסות אבל זה כבר משיח יספר לנו – לכן אמרנו פעם שחשוב ללמוד את הסיפור הזה כי אחד השיעורים הראשונים שמשיח ימסור לנו זה יהיה על הקבצן השביעי אז כדאי ללמוד טוב את הסיפור הזה כי זה הכנה לשיעורים של משיח צדקנו בע“ה. הסיפור עם השבעה קבצנים למעשה זה התורה
הכי עמוקה שיש לנו מרבינו מכיוון שבתוך הסיפורים
של הקבצנים כלול כל הליקוטי מוהר“ן, כל השיחות,
כל הסיפורי מעשיות, הכל בתוך הסיפור של השבעת הקבצנים לכן הדברים מאוד-מאוד עמוקים ובע“ה נתחיל לאט-לאט. פה רבינו מתחיל לספר לנו מעין פתיחה והקדמה
למעשה של הקבצנים עצמם, אז רבינו מתחיל את הסיפור כך:

התחילו להתקרב ולהיות כרוכים אחריו

’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה‘, ז“א שהבן והבת הם לא קרובי משפחה. משפחה אחת איבדה ילד ומשפחה אחת איבדה בת. ’ועדיין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם
מה לאכול. בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו, שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים (הכוונה לבן ולבת) להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, וביקשו ממנו שיקח אותם
עימו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיור..‘

השם יתברך משגיח

רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: ’והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיור, איך יודע לילך? (ובאמת הוא חידוש מה שהיה קשה להם זאת. כי עדיין היו בנים קטנים, רק שהיו בנים חכמים, והיה פלא אצלם כנ"ל). וברכם (זה הבעטליר העיור) שיהיו
כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו. והבינו אלו
הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם, והזמין להם בעטליר עיור בכאן ליתן להם אוכל.‘

עבודה, מלחמה והשתדלות

’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער.‘ – השאלה הראשונה שנשאלת: איזה יום זה היה? הכוונה לאיזה יום מרמז רבינו? בכמה סיפורים רבינו מתחיל את המהלך מבריאת העולם מכיוון שהרמזים והסיפורים זה מתחילת בריאת העולם לכן הרבה פעמים אנחנו רואים שרבינו מתחיל את הסיפור למעשה מתחילת בריאת העולם, לכן בפשטות ויהי היום זה בריאת העולם. כשאנחנו מדברים על בריאת העולם עיקר הכוונה זה על לבריאת האדם, ז“א זה יום שישי של בריאת העולם. רבינו אומר ’והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם‘, רבינו מרמז לנו פה רמז מאוד גדול שכל מהלך הבריאה היה על היסוד של הבריחה – בריחה בהיפוך אותיות זה בחירה – ז“א שכל בריאת העולם זה בשביל הבחירה. הקב“ה ברא את העולם הזה שיהיה לנו פה עבודה, מלחמה, השתדלות ומאמץ בין הטוב ובין הרע. איפה בעצם נמצא השורש והיסוד של הרע? צריך לדעת שזה נמצא בתוכנו, זה היצה“ר ויצר הטוב שיש בתוכנו. הקב“ה בעצמו רצה וכך הוא ברא את העולם שיהיה עבודה ובחירה בין הטוב ובין הרע – פה מתעוררת שאלה גדולה: הקב“ה הוא הטוב השלם והוא
ברא את כל הבריאה כדי להיטיב, אז מדוע הוא ברא את הרע?

אנחנו לא יכולים לשער ולהשיג בדעתנו!

הרי הרע גורם לנו לצער גדול מאוד וייסורים מאוד גדולים, כל המלחמות וכל מה שקורה בעולם זה הכל מצד מציאות הרע, אז למה הקב“ה לא ברא אותנו ישר בגן-עדן בלי כל אפשרות הבחירה. חז“ל אומרים שזה כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא, פירוש הדבר שלא יהיה לחם של בושה. אומר הבעל לשם שבו ואחלמה שאנחנו לא יכולים לשער ולהשיג בדעתנו כמה גדול יהיה התענוג והשכר הנצחי בגלל שעברנו את העולם הזה, זה נקודה שאנחנו לא יכולים להבין פה, אין לנו שום יכולת לשער בדעתנו עד כמה יהיה יותר טוב בגלל שעברנו את העולם הזה – זה באמת פי אין
סוף יותר טוב. יש פה רמז מה שרבינו אומר והיה בריחה. בהמשך נראה שכל הסיפור זה בעצם על הבירור והירידה של נשמות ישראל לעולם הזה לברר את הטוב מהרע..

מידת התקשרות נפש האדם עם הטומאה

עיקר בירור הטוב מהרע זה נקרא הבירור של פרעה. רבינו האר“י הקדוש כותב שפרעה הוא שורש כל כוחות הטומאה. כל כוח הטומאה של פרעה זה נקרא נוקבא דתהומא רבא, הדגל של מצרים זה היה כלב והזוהר הקדוש כותב שקליפת הכלב זה קליפה קשה מאוד, זה בעצם הדרך שהיצה“ר קושר את האדם דרך תאוות העולם הזה – אנחנו רואים שיש בזה דרגות, המושג של שערי טומאה, ארבעים שערי טומאה, חמישים שערי טומאה וכן הלאה – לפני כמה שנים שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שהמושג שערי טומאה זה מידת התקשרות נפש האדם עם הטומאה, זה הקשירה של קליפת הכלב. אז היה מותר לפרעה רק ארבעים שערי טומאה, מכיוון שזה היה עוד לפני מתן תורה. אומר האור החיים הקדוש שאחרי מתן תורה אנחנו יכולים לרדת גם לשער החמישים. והמושג של השער החמישים זה מושג מאוד מקובל היום בעולם, הרבה מדברים על המושג הזה רק לא קוראים לזה שער החמישים

היום בלשון העממית זה נקרא התמכרות

שער החמישים של הטומאה זה קליפת הכלב שקושרת את האדם, היום בלשון העממית זה נקרא התמכרות. התמכרות זה קשירה, היצה“ר קשר את האדם בקשירה כזאת שאדם כבר לא יכול לשלוט על עצמו יותר, הוא איבד את היכולת לשלוט, זה שער החמישים של הטומאה וזה קליפת הכלב. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות שעיקר הקשירה של קליפת הכלב זה ע“י התאווה הידועה (ניאוף) וזה נקרא הנוקבא דתהומא רבא. כל הכוח של פרעה זה היה מהתאווה הידועה, ברגע שאדם נתפס בתאווה הידועה משם הקליפה כבר מתחילה לקשור אותו. כל הבחינה הזאת של פרעה וקליפת הכלב זה הקשירה של האדם ובהמשך נראה שלכל אחד מאתנו יש את הבירור הזה ואת היצר הרע הזה והמלחמה והבירור שלנו זה בנקודה הזאת

בשביל המלחמה כנגד פרעה

רבינו האר“י כותב שלכל חודש בשנה יש צירוף אחר של שם ה-ויה, בהרבה סידורים במוסף של ר“ח כאשר אומרים מקדש ישראל וראשי-חודשים, שם מובא כל הצירופים של שם ה-ויה של אותו ר“ח. לכל ר“ח יש צירוף אחר. ’ויהי היום. והיה בריחה‘ שימו לב המילה והיה זה גם צירוף של שם ה-ויה, של איזה חודש? של חודש תשרי לכן רבינו השתמש פה במילה והיה לרמוז לנו על בריאת העולם שזה בתשרי. הצירוף של והיה שזה הצירוף של חודש תשרי שזה בריאה העולם ובריאת האדם. הצירוף והיה יוצא מסופי תיבות של הפסוק ’ויהללו אותה שרי פרעה‘. למה זה הפסוק של הצירוף של חודש תשרי? כי העולם נברא בשביל המלחמה כנגד פרעה. מי מהללים? שרי פרעה. השרים הולכים לפרעה, לס“מ ואומרים לו: הנשמה היהודית הזאת, הכי-הכי
חשוב שנתפוס אותה. למה? כי מיליון גוים לא נותנים לס“מ מה שנותן לו יהודי אחד.

לתפוס את האדם לנוקבא דתהומא רבא

-אין הרבה מה לקבל מגוים, זה המציאות שלהם אבל נשמה יהודית אחת שהם תופסים זה שווה להם מיליונים של גוים. הפשט של הפסוק זה הולך על שרה. שרה זה באמת סוד השכינה וסוד נשמות ישראל. ויהללו אותה שרי פרעה, הם שיבחו את יופייה. שרי פרעה זה כל כוחות היצה“ר, הם משבחים את נשמות ישראל כדי שפרעה יתפוס אותנו, לכן רבינו מתחיל את הסיפור של הבן והבת, שזה כל עניין דרך בריאת העולם, בצירוף הזה והיה שכמו שאמרנו זה צירוף של חודש תשרי, להגיד לנו שכך היה סדר בריאת העולם. בריחה זה הבחירה, והיה זה כל האחיזה וכוחות הס“א שרוצים לתפוס את האדם לנוקבא דתהומא רבא, להפיל אותנו. ’ויהי היום והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם‘ – מה זה וברחו כולם? בעולם הזה כולם בוחרים, אפילו הצדיק הכי גדול – אין כזאת מציאות שאין בחירה. וברחו כולם זה ובחרו כולם..

גימטריה של יער זה 280 וזה גם מנצפ“ך

-כולם צריכים לעבור את דרך הבחירה לכן רבינו ממשיך מיד ואומר ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ובדרך בריחתם זה ובדרך הבחירה של נשמות ישראל, זה לעבור דרך איזה יער. יער זה כל הסוד של הבירור של נשמות ישראל. המושג יער זה מושג שחוזר הרבה פעמים בזוהר הקדוש ובכתבי רבינו האר“י, הגימטריה של יער זה 280, זה גם גימטריה של האותיות הסופיות מנצפ“ך (ם ן ץ ף ך). מסביר הזוהר הקדוש שכל אות בלשון הקודש מרמזת על הרבה עניינים רוחניים והחמש האותיות הסופיות מנצפ“ך מרמזות על דבר שנקרא גבורות. המנצפ“ך זה כולל את כל מיני הגבורות שבעולם וכל עבודתנו בעולם הזה זה לברר את הגבורות, הכוונה לתקן אותם, להמתיק אותם, להפוך אותם לחסדים, להשתמש בהם לעבודת השם – זה כל העבודה שלנו. ובדרך בריחתם עברו דרך יער, הכוונה דרך הבחירה זה לעבור דרך המנצפ“ך שזה הבירור של הגבורות. נתבונן קצת במה ששייך לנו כי הדברים האלו זה גבוה מעל גבוה, צריך לדעת שהרבה מאוד כוונות של רבינו האר“י הקדוש ותלמידיו זה הכל הולך על העבודה של המנצפ“ך, זה חוזר הרבה-הרבה מאוד בספרים הקדושים

קם חצות והולך לשדות, כולו אש-להבה

הגבורות בשורשם זה למעשה כוחות ואורות רוחניים מאוד גבוהים ומאוד קדושים, אלא שמחטא אדם הראשון והוספנו עוד קצת פגם הגבורות, הגבורות ירדו לעולם הזה ועכשיו צריך לתקן אותם, זה נקרא נפילת הגבורות. בשורש זה למעשה כל הכוחות הרוחניים בלב האדם של התלהבות ורצון וחשק לעבודת השם. לפעמים אנחנו מקבלים במתנה איזה ניצוץ מהגבורות שבקדושה וברגע שזה קורה אדם רץ, קם חצות, הולך לשדות, לומד, מתפלל בנץ, כולו אש-להבה מכיוון שכשהגבורות בקדושה, מצד ההארה הם מאוד רוחניים ומאוד גבוהים. כל התלהבות הלב זה הארת הגבורות, אבל השם ברא את העולם שעיקר האחיזה של היצר הרע זה בגבורות ומה היצה“ר רוצה לעשות? הוא לוקח את הגבורות ומוריד אותם לעולם הזה.

הנר זה לראות כמה אני קטן

היצה“ר מוריד את הגבורות לעולם הזה בכמה וכמה בחינות וזה הגבורות הנפולות, זה בעיקר בשלוש בחינות עיקריות, זה שלוש שורשים. דבר אחד זה לקחת את הגבורות לתאווה הידועה (ניאוף), זה נקרא נפילת הגבורות. דבר שני זה כעס והקפדה ומלווה לזה גם הקנאה שאדם מרגיש בלב, זה עוד בחינה של נפילת הגבורות. הבחינה השלישית זה הגאווה והכבוד שיש בלב האדם ’כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה‘. הרב אמר שכל העניין של חנוכה זה ניצוץ אחד, זה הנר הקטן הזה. מה זה הנר הזה? לראות כמה אני קטן,
זה האור הגנוז של חנוכה, שנזכה לראות את השפלות שלנו.

אין אדם שלא עובר את בירור הגבורות..

-אז השלוש בחינות של הגבורות הנפולות שזה כמו שאמרנו התאווה הידועה, הכעס וההקפדה, והגאווה, ורבינו אומר ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער, הכוונה שכל באי עולם, מהצדיק הגדול ביותר ועד לאדם הקטן ביותר, כולם צריכים לעבור דרך היער שזה בירור הגבורות, אין אדם שלא צריך לעבור את בירור הגבורות ולכל אחד יש בחינה אחרת. לכולנו יש את שלוש הבחינות אבל יש אחד שצריך לברר יותר את הכעס וההקפדה ויש אחד שצריך לברר יותר את הגאווה אבל כולם מבררים בתאווה הידועה ככה רבינו אומר בתורה ל“ו בחלק ראשון בליקוטי מוהר“ן. צריך לדעת
שיש בדבר הזה כמה יסודות וכללים, קודם כל צריך לדעת שהאויבים האמיתיים של האדם בעולם הזה זה הכבוד והגאווה, הכעס וההקפדה והתאווה הידועה.
אם לפעמים אדם כועס על השכן שלו, על הילדים, לפעמים על אשתו – הכל טוב ויפה אבל זה רק מלבושים כי באמת המלחמה האמתית זה על השלוש מידות האלה..

כל השלוש תוקפים והיצר הרע ברסלבר

-כל מה שאנחנו עוברים בעולם ביזיונות וירידות וקשיים והתמודדויות, באמת זה בא מנקודת הבירור של שלושת המידות האלה לכן היסוד הראשון זה להילחם בזה כפשוטו, זה לא דבר פשוט, זה מלחמה, כל השלוש תוקפים והיצה“ר הוא ברסלבר והוא לא מתייאש, יכול להיות שניצחת ומיגרת אותו היום והיית הכי צדיק וקדוש באמת, אבל עד שלא ישחטו אותו הוא לא מתייאש, זה מלחמה תמידית כנגד היצה“ר וזה בעיקר בשלוש בחינות האלה. צריך לדעת עוד נקודה בדבר הזה, בספר היצירה כתוב עשרה עמקים הם, עומק בתוך עומק. יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה עומק בתוך עומק בתוכנו כוחות היצה“ר. כמה שאנחנו נלחמים וב“ה עצם זה שאדם נלחם בדור הזה זה כבר דבר גדול מאוד, אבל גם אם אדם זוכה ומנצח והוא באמת צדיק ועובד השם, תדע לך שיש עוד עומק, ואח“כ יש עוד עומק.
עשרה עמקים זה הכוונה שבכל עומק יש עשרה עמקים ובכל אחד מהעשרה עמקים של העשרה עמקים יש עוד עשרה עמקים, זה אלף עמקים, זה עומק בתוך
עומק, הכוונה שכל הזמן מתחדשת מלחמה במקום חדש, בהבנה חדשה ובבירור חדש..

מתגלה לאדם מה יש בתוכו שהוא לא ידע

הרבה פעמים מה שקורה זה שמשמיים כשרואים שאדם רוצה ללכת בדרך האמת, מסייעים לנו לגלות את האמת כי אנחנו לא יודעים בעצמנו עד היכן הדברים מגיעים, עד כמה עמוק הבירור של היצה“ר שבתוכנו ומשמיים מסייעים לנו לברר את זה. לפעמים הסיוע זה בבחינת ימין מקרבת, חסדים, פתאום מגלים ומראים לאדם מה הוא צריך לתקן, אבל לפעמים וזה יותר מצוי זה פשוט עובר דרך קשיים התמודדויות, ביזיונות, ירידות וגם נפילות – מדוע זה גם כן סיוע? כי ברגע שאדם עובר איזה צמצום, נפילה או ירידה, אם האדם באמת הולך בדרך האמת הוא יכול לראות טובה גדולה מאוד גם בירידה וגם בנפילה. מה הטובה שהוא יכול לראות בזה? מתגלה לאדם מה יש בתוכו שהוא לא ידע

המדיה, האייפונים והאינטרנט

הרבה פעמים הירידה והנפילה היא לצורך בירור. כתוב בספרים הקדושים דבר מאוד חריף, לפני הגאולה מתעורר כל הרע בעולם. כל היצה“ר שירד לעולם זה מאוד לא-טבעי, לא שמים לב אבל כל המדיה, כל האייפונים וכל האינטרנט זה בסה“כ בן 23 שנה. לפני 23 שנה זה רק התחיל ממשהו מאוד פרימיטיבי ומאוד בסיסי, ולחשוב שתוך 23 שנה במהירות כזאת הקב“ה שינה את כל העולם, הדבר הזה קרה במהירות עצומה. פה שואלים שאלה על ההנהגה של הקב“ה: למה קב“ה הוריד כזה דעת דקליפה לעולם שפועלת כאלה פעולות, הרי כל מה שהקב“ה עושה לצורך נשמות ישראל, זה הכל לטובה? שמעתי את זה מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר שלפני הגאולה הקב“ה הולך להציף את כל מה שיש בתוך האדם החוצה

כדי להוציא החוצה את כל הרע שיש בנו

אם פעם האדם היה רוצה איזה דבר-טומאה הוא היה צריך למסור את הנפש, זה לא היה פשוט, היה צריך להשתדל, להתאמץ ולנסוע. היום יש לך בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, מכשיר קטן בגדול של עשר ס“מ על חמש ס“מ, אתה יכול לטייל בכל העולם ולכאורה אף אחד לא יודע. אז אדם יושב בד‘ אמות שלו ויכול לעשות מה שהוא רוצה – למה? כדי להוציא החוצה את כל הרע שיש בתוכנו. ואמר לי האדמו“ר מפוריסוב שזה שווה להקב“ה גם אם הוא יודע שנשמות ישראל יפלו, כי האמת מתבררת, זה הבירור של הגבורות הכי נסתרות בנפש האדם, הכל יוצא החוצה. לכן גם בהמשך הסיפור רבינו מספר לנו על הצדיק שהוא בחינת משיח, הגנני, שמתקן את כל העולם ורבינו אומר שלפני שהגנני התגלה היו זורקים עליו אבנים וקוראים לו משוגע. יכול להיות שהגנני המשוגע הזה מתקן את העולם? רבינו אומר פה דבר מאוד עמוק..

בירור הגבורות זה לשים הכל על השולחן

רבינו אומר שצדיקים שהם בחינת משיח, הם יהיו משוגעים בעיני העולם – מה זה קשור לתיקון העולם? למה שיבזו את הצדיק וירדפו את הצדיק האמיתי? כדי להוציא החוצה את כל הכעס ואת כל ההקפדה שיש לנו בלב, הכל זה כדי להוציא את זה החוצה ואז נעשה הבירור. אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שאפילו שנכשלים בזה, זה לטובה כי ככה האמת מתגלית וזה נקרא הבירור של הגבורות. הבירור של הגבורות זה להוציא הכל החוצה, לשים הכל על השולחן לכן לפני שיבוא משיח צדקנו יהיו כאלה שיראו את עצמם בשיא שיא הגשמיות והתאוות של העולם הזה ועם כל זה הם יהיו ראויים לגאולה וזה מה שכתוב בגמרא: אין משיח בן דוד בא אלא בדור שכולו חייב או כולו זכאי. כולו זכאי זה מובן שהוא ראוי למשיח, אבל אדם שהוא כולו חייב למה הוא ראוי למשיח? כולו חייב זה להוציא החוצה את כל הפנימיות שלו והקב“ה אומר לו: עכשיו שאתה רואה מי אתה באמת, תצעק אליי שאני יציל אותך. אומר
הרב דסלר בספר מכתב מאליהו: ומרוב האמת שאדם יראה על עצמו, בצעקה אחת הוא יכול להיות ראוי למשיח. עומק הדבר זה נקודת האמת וזה נקודת משיח בן דוד..

אם תהיה אמיתי וגם צדיק זה כבר בונוס

נקודת משיח בן דוד זה לא שתהיה צדיק אלא זה תהיה אמיתי – אם תהיה אמיתי וגם תהיה צדיק זה כבר תוספות, זה בונוס, אבל העיקר זה שתהיה אמיתי – כל זה מה שאומר רבינו בסיפור ’ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער‘,  זה המנצפ“ך שזה בירור הגבורות. לסיכום יש בזה 2 בחינות. בחינה אחת זה שנלחמים במידות ובתאוות הלא טובות, זה כפשוטו מלחמה. הבחינה השנייה שזה יותר בעומק הדבר זה שלפני הגאולה מציפים אצל האדם את כל הרע לכן אנחנו רואים את כל הדור משתגע מרוב ההצפה הזאת ועם כל זה אנחנו צריכים לדעת לא להיבהל מכל זה, לא להיבהל מכל מה שמראים לנו, אדרבה תיקח את מה שאתה רואה ובמקום ליפול בדעתך תלך לצעוק להשם שיציל אותך, וצריך לדעת שיש עכשיו סיעתא דשמייא מאוד-מאוד גדולה

אני לא יכול אבל אתה כן יכול

מצד אחד מה שאנחנו יכולים אנחנו נלחמים, מצד שני מה שאנחנו לא יכולים אנחנו צועקים להשם, וצריך לצעוק הרבה להשם ולהגיד לו: אני לא יכול, אני בחמישים שערי טומאה, מה אני יכול לעשות? הכל מוקף סביבי, איפה גדלתי, איך התחנכתי וכו‘, מה אני יכול לעשות? אני לא יכול לעשות, אבל אתה כן יכול לעשות. צריך לבקש את זה הרבה מהשם. זה 2 הבחינות שנקראות בירור הגבורות שזה בירור היער. ואבדו שם זכר ונקבה, אחד אבד זכר ואחד אבד נקבה ועדיין היו בנים קטנים בני ארבע וחמש שנים. לכאורה יש פה שאלה, הרי מה נאבדו ביער? ילד וילדה קטנים – למה רבינו מציין דווקא את המושג זכר ונקבה? כמו שאמרנו שאין שום מילה שרבינו לא מכוון בה

רבינו לא זרק סתם מספר ארבע וחמש..

לכאורה אם היינו מספרים סיפור על ילד וילדה שהלכו לאיבוד ביער, אתם מכירים איזה סופר שהיה כותב ונאבדו ביער זכר ונקבה? מי היה כותב כזה לשון? מה היינו אומרים? נאבדו ביער ילד וילדה או בן ובת קטנים, אבל מדוע רבינו משתמש בו בלשון של זכר ונקבה? זזה נקודה אחת. נקודה שנייה זה שרבינו מציין בהם היו בני ארבע וחמש שנים, למה לא שש ושבע? ביאור הליקוטים כותב שאם רבינו היה כותב שש ושבע אז היינו שואלים למה דווקא שש ושבע, לכאורה רבינו צריך להגיד איזה גיל אז הוא אמר ארבע וחמש – אומר ביאור הליקוטים שזה לא כך, דע לך שגם בזה אם רבינו אמר ארבע וחמש יש לו כוונה בזה, גם בזה יש רמז – אלו 2 נקודות שצריך להבין, למה רבינו קורא לילד ולילדה בכינוי הלא שגרתי זכר ונקבה. דבר שני זה העניין של הגיל, ארבע וחמש. נתחיל מהעניין של הגיל כי זה יותר קל וזה יותר פשוט:

אנחנו הופכים את המציאות של ההנהגה

אמרנו קודם וזה מובא הרבה בחז“ל ובספרים הקדושים שכל האותיות וכל המספרים יש בהם אין סוף תורות וחוכמות רוחניות שנסתרות בתוך כל מושג ומושג, האותיות ד‘ וה‘ שזה ארבע וחמש, מרמזות על עניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, זה מרמז על הנהגת העולם זה נקרא המלכות והשכינה שמנהיגה את העולם. כאשר השכינה בדלות ובגלות, זה נרמז באות ד‘, כאשר זוכים לקבל את האור ואת השפע הא-לוקי זה נרמז באות ה‘. הזוהר הקדוש ורבינו האר“י כותבים מה ההבדל בין האות דלת לאות הא, למעשה האות הא אנחנו כותבים דלת ואנחנו ממלאים אותה בד“כ ביוד או בואו, זה הכוונה שאנחנו מאירים לשכינה ולנשמות ישראל בזמן הגלות הארות רוחניות, אז אנחנו הופכים את המציאות של הנהגת העולם מדלת להא וזה למעשה כל עבודתנו בעולם, להפוך את כל ההנהגה מדלת להא

עם ישראל נקראים על שם הבחינה הזאת

הקב“ה כל יום מחדש דלת חדשה כדי שנהפוך אותה להא, לכל יום ויום יש את העבודה שלו. לכן כתוב בקבלה שכל האורות הרוחניים נרמזים באותיות יוד, הא וואו. שימו לב ששם ה-ויה זה יוד, הא, ואו והא. יוד, הא וואו זה האורות הרוחניים שצריכים להאיר אל ההא האחרונה – עבודתנו זה להאיר את היוד, הא ואו שזה כללות האורות הרוחניים, להאיר את זה לאות דלת כדי להפוך אותה לאות הא. שימו לב איך נרמז כל השם שלנו בזה, אנחנו יהודים על שם יהודה, כמו שכתוב בפרשת רבה פרשת ויחי. כל השם שלנו זה על שם יהודה ושימו לב איך בשם יהודה נרמז
כל הסיפור פה. השם יהודה בנוי מיוד, הא, ואו שמאיר לדלת והופך אותה להא, זה כל העבודה של האדם היהודי בעולם, לכן אנחנו נקראים על שם יהודה על שם הבחינה של העבודה הזאת. זה מה שרבינו אומר שהם היו בני דלת והא שנים (ארבע וחמש), לרמוז על כל העבודה שלנו בעולם הזה להפוך את ההנהגה מדלת לאות הא.

כוח הזכר זה כוח המלחמה פה בעולם הזה

אומר רבינו שהבן והבת זה זכר ונקבה, אם נשים לב איפה אנחנו נפגשים עם המושגים זכר ונקבה בפעם הראשונה, בסיפור בריאת העולם. איך כתוב בבריאת העולם ’זכר ונקבה בראם‘. בספרים הקדושים כתוב שזכר ונקבה בראם זה לא הולך רק על אדם וחוה, נכון שזה הולך גם על אדם וחוה, אלא זה הולך מתחילת הבריאה ועד סוף הבריאה, בכל מקום ובכל עולם ובכל בחינה יש זכר ונקבה, ז“א שבשורש הרוחני זכר ונקבה זה לא רק איש ואישה כמו שמתגלים בעולם הזה אלא זה גם אורות רוחניים עליונים כאשר כללות האורות מתחלקים לשתים. יש אורות שנקראים בבחינת זכר ויש אורות שנקראים בבחינת נקבה. אצלנו זה מתגלה בכוחות הנפש. לאדם היהודי יש כוחות שנקראים כוחות הזכר ויש כוחות שנקראים כוחות הנקבה. כל הבריאה וכל פרט בבריאה בנוי מזכר ונקבה מצד הכוחות הרוחניים שנקראים זכר ונקבה. כוח הזכר זה כוח המלחמה פה בעולם הזה והמלחמה האמתית זה מלחמתה של תורה. ע“י לימוד התורה לומדים מהם הדרכים האמתיות בעולם..

זה לא דבר שאדם קונה את זה בקלות…!

לימוד התורה והמלחמה להילחם על עניין התורה, ז“א אם כתוב לא לכעוס אז זה מלחמתה של תורה – אני מתגבר על הכעס. אם כתוב ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, זה שמירת העיניים, אז אנחנו יודעים שזה מלחמה, לשמור על העיניים זה מלחמה זה לא דבר שאדם קונה את זה בקלות. כל הכוח ללמוד וכל הכוח להילחם את מלחמתה של תורה זה הכל כוח הזכר, זה נקרא כוח הזכר. לכן הגמרא אומרת דרכו של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה, כי למעשה כוח המלחמה זה כוח הזכר, זה בחינת הזכר. לעומת זאת כוח הנקבה זה כוח אחר לגמרי, זה מהות אחרת לגמרי. כל אדם נברא עם מציאות פנימית בנפש, בעולם הפנימי שלנו, זה נקרא צורך הנפש לקבל תענוגים. כל נברא, בפרט נשמות ישראל מכל הבריאה כולה, יש בהם את הצורך לקבל תענוגים, כך נבראנו, זה לא גנאי או חיסרון, ככה השם
ברא אותנו. כמו שהרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים לא נברא האדם אלא להתענג

העבודה זה מהיכן ממשיכים את התענוגים

תכלית בריאת העולם זה בעצם בשביל התענוגים, כמובן שהתכלית האמתית כמו שיהיה לעתיד לבוא זה אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ, התענוגים האמיתיים זה להתענג על השם. בשביל הבחירה הקב“ה הניח מציאות של תענוגים בעולם הזה ואז העבודה שלנו בעצם זה מהיכן אנחנו ממשיכים את התענוגים, האם אנחנו מתחברים עם התענוגים של הקב“ה, של התורה ודרך הקדושה או אנחנו חלילה נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה וכולנו יודעים כמה המלחמה הזאת קשה. זה מלחמה מאוד קשה לברר בין התענוגים שבקדושה לבין התענוגים שח העולם הזה – זה מה שרבינו אומר שנאבדו ביער זכר ונקבה, הכוונה ששני הכוחות הרוחניים האלה ירדו לעולם הזה אל גבורות הסתרות וצמצומים של העולם הזה כי אנחנו מבררים אותם. העבודה שלנו למעשה זה לברר את מציאות כוח הזכר וכוח הנקבה..

פתאום אדם רוצה את התענוגים מהתורה

כוח הזכר שבתוכנו שזה העבודה שאנחנו עושים, עולה ומתקן את כוח הנקבה שבתוכנו, הכוונה שאנחנו מלמדים את עצמנו איך לקבל את התענוגים מהקב“ה ולא מהעולם הזה, זה נקרא להעלות ולתקן את כוח הנקבה. למעשה כתוב שהשכינה בגלות והשכינה בעפר, כל המושגים האלה של גלות השכינה  היסוד שלהם זה דבר אחד, כאשר כלל נשמות ישראל מחפשים את התענוגים מהגשמיות של העולם הזה זה נקרא שכינה בגלות או שכינה בעפר, זה הגלות של השכינה שנשמות ישראל מחפשים את זה פה – הקב“ה אומר: כמה תענוגים וכמה אין סוף יש לי לתת לכם ואתם הולכים לחפש את זה פה בעולם הזה , זה הגלות – הפנימיות של המושג גלות זה נמשך מהנקודה הזאת שנשמות ישראל ירדו לכזאת גלות לכן העבודה זה שהזכר שבתוכנו מעלה את הנקבה שבתוכנו. לאט-לאט הלימוד, המלחמה והעבודה שאנחנו עושים, מעלה את המציאות הפנימית שלנו למקום אחר לגמרי, פתאום אדם רוצה את התענוגים מהתורה ומהתפילה.

הפוסט פרשת ויצא תשפו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בשבוע שעבר היינו בסוף המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, נזכיר
בקצרה את סוף המעשה ובעזרת השם נתקדם. כמו שדיברנו המעשה הזה הוא למעשה המעשה של כל אדם יהודי, שיש בתוכו בן מלך ואנחנו באמת בן מלך שזה הנשמה הא-לוקית אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן לנו גם נפש בהמית וכל החיים אנחנו בעצם מבררים את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, פירוש הדבר להאיר ולהעצים בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית שזה מידות לא טובות ותאוות מיותרות וכו‘

מה טבעו ומהותו של הכיסא

בסוף הסיפור היה לבן מלך האמיתי משימה אחרונה שזה למעשה העבודה האחרונה שהוא היה צריך לעשות – הוא הגיע למדינה והוא היה צריך לתקן את שם המדינה, השם של המדינה המתוקן זה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכמו שדיברנו זה מרמז על האמונה השלימה כי המדינה זה ענייני העולם והמלך זה מרמז על המלכות של הקב“ה, עיקר כוונת הדברים שהאמונה בתוכנו שלימה ואז אנחנו גם בדעת, גם במחשבה וגם בלב הרבה יותר מרגישים את מלכות השם הרבה יותר מאשר מלכויות של העולם הזה ועדיין יש הרבה עבודה בדבר הזה. העבודה האחרונה שהיתה לבן מלך האמיתי זה לדעת את ’סוד הכיסא‘, המלך שהיה לפני כמה דורות במדינה עשה כיסא ואף אחד לא הבין את טבעו ואת מהותו של הכיסא ומהו העניין של הכיסא, אמרו לו: אם אתה תבין ותדע לתקן את עניין הכיסא אז אתה תקבל את המלוכה ובאמת תחזיר את השם של המדינה לשם המתוקן שזה המדינה טיפשית והמלך חכם. כשהבן מלך האמיתי התחיל להסתכל על הכיסא
הוא ראה שיש כמה חסרונות בכיסא, דבר ראשון הוא ראה שיש תבליט של חיות מעץ על הכיסא, ליד הכיסא היה שולחן ומנורה ומיטה והוא ראה שצריך לשנות קצת את הסדר של כל הפרטים האלה

השושנה שצריכה להיות למעלה חסרה

-הבן מלך האמיתי ראה את עומקם של הדברים והוא ראה שצריך להזיז קצת את החיות, את המיטה, את השולחן ואת המנורה, זה פעולה אחת. דבר נוסף מהכיסא יוצאים דרכים והדרכים חצובות בקיר, בחומה ובארץ ואף אחד לא יודע מה מהות הדרכים האלה ואי אפשר גם ללכת בדרכים האלה כי אם אדם הולך בדרכים האלה אז אחרי כמה זמן יש שם כל-מיני חיות טורפות וכל החיות האלה הם מזהב ואם אדם מתקרב לחיות האלה אז הם טורפים אותו, אז מה המהות של הדרכים והחיות האלה אף אחד לא הבין את זה אבל הפרט החשוב ביותר שהוא התבונן על הכיסא הוא
ראה שיש שושנה שצריכה להיות למעלה במקום הכי גבוה בכיסא ועכשיו היא חסרה

כולם מחכים לניגון

הבן מלך האמיתי הסתכל על הכיסא וראה שעכשיו השושנה מונחת למטה ואז הוא הבין את כל הסוד של הכיסא, הוא שינה את כל הפרטים ושם כל אחד במקומו והעיקר
זה שהוא העלה את השושנה למעלה, ואז כשהוא העלה את השושנה למעלה
הכיסא התחיל לנגן ניגון מופלא מאוד שכל הבריאה מהמלאכים הגדולים
ביותר ועד הנבראים בעולם שלנו, כולם מחכים לניגון הזה וזה בעצם הניגון של הגאולה

יד על כס י-ה מלחמה להשם

לאחר מכן הבן מלך האמיתי אמר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני באמת בן מלך ואתה בן שפחה – בכל הפרטים האלה רבינו למעשה מרמז על תורות ויסודות וחוכמות מאוד-מאוד עמוקות בכל פרט ופרט שציינו, התחלנו קצת להתבונן בעניין השושנה, נחזור על זה ונמשיך. כל פרט ופרט בעצם כולל עניינים מאוד עמוקים שכוללים את כל העבודה של עמ“י הן בכלליות והן בפרטיות הן בכלליות הדורות, למעשה העבודה שלנו זה לתקן את הכיסא הזה וכל פרט בתיקון הכיסא שציינו עכשיו הכל זה למעשה יסודות מאוד גדולים. נתחיל לראות מה רבינו מרמז בזה – דבר ראשון כמובן שעניין הכיסא מרמז על מה שכתוב ’כי יד על כס י-ה מלחמה להשם בעמלק מדר דר‘ ואין הכיסא שלם
כמו שחז“ל אומרים, הקב“ה נשבע שעד שלא יהיה הכיסא שלם יש לו מלחמה בעמלק – הכיסא שבסיפור והכיסא שבתורה ובחז“ל זה אותו כיסא – מה המשמעות בעצם של כיסא הכבוד שהוא עדיין לא שלם? הכיסא מרמז על
סדר ההתגלות וההנהגה של הקב“ה בכל הבריאה כולה לכן כיסא הכבוד נמצא במקום מאוד-מאוד גבוה בבריאה, גם אצל המלאכים יש עולמות וכיסא הכבוד נמצא בעולם העליון ביותר ומשמעות הדבר בעצם שכל ההנהגה וכל המלכות של הקב“ה היא מתגלית בסוד תיקון הכיסא, ברגע שהמלכות של הקב“ה שלימה אז אין אפשרות ליצה“ר לעשות שום דבר וזה השחיטה שלו וזה הביטול שלו

ישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות פה

כל מה שהיצה“ר יכול לפעול, להטעות אותנו, לבלבל אותנו ולבלבל את כל העולם זה אך ורק כי אין גילוי שלם של מלכות של השם וזה מה שמובא בספרים: הסתרת פנים והעלמה, כל זה למעשה נרמז בעניין הכיסא לכן שלמות כיסא הכבוד זה למעשה ימות המשיח וזה גילוי שלם של מלכות הקב“ה. בימות המשיח אין אפשרות ליצה“ר לפתות מישהו לעשות עבירה. כתוב בגמרא שישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות במציאות, הוא כבר לא יכול להטעות, לכן כתוב במדרש שבאלף השביעית אדם יבוא לקטוף תאנה בשבת והוא יראה אור רוחני מעל לתאנה: ’אסור לקטוף אותי בשבת‘..

כל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה

בימות המשיח כל הבריאה למעשה תגלה את המלכות של הקב“ה וזה המושג הכיסא השלם, כל מה שדיברנו בעניין הכיסא זה מרמז מהם הדרכים ומה העבודה שלנו כדי לתקן את הכיסא, הנקודה היסודית ביותר זה עניין השושנה, התחלנו לדבר על זה בשבוע שעבר, רק נזכיר איפה זה מובא, הזוהר הקדוש מתחיל בספר בראשית אבל יש הקדמה לזוהר גם מפי רשב“י ותלמידיו ולמעשה המשפט הראשון בהקדמת הזוהר זה סוד השושנה, שם הזוהר הקדוש אומר שלשושנה יש חמש עלים ירוקים ושלוש-עשרה עלים אדומים, הזוהר מגלה סודות בעניין העלים, זה מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים – הזוהר הקדוש אומר שכל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה, על סמך הזוהר הזה תיקנו בלשם יחוד שלפני התהלים ’ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה‘ זה אותה שושנה שרבינו מדבר פה

כל אחד בעצם מאתנו כלול מכל העולמות

עיקר עבודתנו בעולם זה לתקן את עניין השושנה, צריך להבין קצת הלכה למעשה למה מרמז עניין השושנה, יש יסוד מאוד גדול שהרבה מהצדיקים והמקובלים הגדולים מלמדים אותנו את היסוד הזה, כל מה שכתוב בעולמות הרוחניים עד שורש כל העולמות זה מתחילת המדרגות ועד סוף המדרגות, הכל למעשה מצטייר בתוך האדם עצמו, לכן כתוב בספר היצירה שהקב“ה ברא את העולם בשלוש מושגים שנקראים עולם, שנה ונפש – כל מה שיש בעולמות וכל מה שיש בזמן הכל זה בנפש האדם, כל אחד מאתנו למעשה כלול מכל העולמות, מכל הבחינות ומכל המדרגות. השושנה מרמזת על מציאות ומהות בנפש האדם, שזה למעשה קיים בנו מבריאת העולם וככה הקב“ה ברא אותנו. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על זה שהשושנה מרמזת על היסוד הזה שכולנו נבראנו חסרים, כל אחד בעולם הזה הוא חסר ואנחנו לעולם נחפש איך להשלים את החיסרון הזה, אין לנו בחירה לא להשלים את החיסרון, אנו מוכרחים בחיפוש השלמת החיסרון

הכותרת של כל זה: ’תענוג‘

החיסרון שחסר לנו זה למעשה חיות, שמחה, אושר, מונחת הנפש, שלוות הנפש והכותרת של כל זה היא ’תענוג‘- אומר הרמח“ל בתחילת הספר ’מסילת ישרים‘: לא נברא האדם אלא להתענג.. ז“א שלמעשה אנחנו מוכרחים בתענוג הזה. מעצם הבריאה שלנו אנחנו מוכרחים בחיפוש התענוג
אבל מכיוון שהקב“ה רוצה שתהיה עבודה שנעבוד אותו מתוך קושי ומתוך מסירות נפש לכן הקב“ה נטע וזרע בעולם ניצוצות של תענוג שזה לעומת זה עשה א-לקים,
יש את התענוג שבא מצד הקדושה שאנחנו יכולים להתחבר אליו על-ידי התורה, על-ידי מצוות, על-ידי מעשים טובים,
תפילה, התבודדות וההתקשרות עם הצדיקים שמגלים לנו את העצות ואת
הדרכים איך מתחברים עם התענוג של הקב“ה אל בשביל הבחירה יש
גם תענוגים אחרים שזרועים בעולם הזה שזה עוגות קצפת, שניצלים, קצת כסף וכו‘

התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו…

העבודה שלנו והרבה פעמים גם צריך בחינה של מסירות נפש, זה לדעת איזה בחינה אנחנו בוחרים ומשתדלים להתחבר, האם אנחנו משתדלים להתחבר עם התענוגים שבאים מצד הקדושה או עם התענוגים שבאים מצד העולם הזה, כמובן שיש אין-סוף הבדלים בין התענוג של הקדושה לבין התענוג של הצד האחר ואין כמובן שום ערך והשוואה, התענוג של להיות עם הקב“ה זה פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה, אבל בשביל הבחירה קשה יותר להתחבר עם התענוגים של הקב“ה ועם האור
הא-לוקי, לעומת זה התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו, בפרט בעקבתא דמשיחא יש שווקים והיצה“ר פותח כל יום את היריד שלו עם הרבה דוכנים והרבה פעמים
יש מבצעים אפילו בחינם, רק תבוא ותיקח, לכן זה יוצר את המציאות של המלחמה..

פעולה או מעשה שאנחנו הולכים לעשות

השושנה זה סוד התענוג לכן זה גם לשון של נוקבא. שושנה זה גימטריה 661 כגימטריה אסתר, כל העניין של אסתר המלכה זה סוד ירידת נשמות ישראל לגלות לארמון של אחשוורוש שם מציעים פיתויים, זה נקרא שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא. בנפש שלנו גלות השכינה היא כאשר אנחנו צריכים לקבל חיות מבחינת תענוגי העולם הזה שלא בדרך הקדושה ולא בדרך התורה, זה למעשה עיקר גלות השכינה – מה שאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא או לשם יחוד קדושא בריך הוא ושכינתו, עיקר כוונתנו והתוכן העמוק והפנימי של הלשונות האלה, עיקר הכוונה שאנחנו מכוונים זה שאותה מצווה שאנחנו הולכים לעשות או פעולה שאנחנו הולכים לעשות או המעשה טוב שאנחנו הולכים לעשות, כוונתנו היא להאיר
את נשמתנו בתענוג הא-לוקי וע“י זה יתבטל הרצונות שלנו והמשיכה שלנו אחרי תענוגי העולם הזה, כמעט כל הבריאה וכל התורה עומדת על הנקודה והבחינה הזאת.

הרבה פעמים אדם עומד במצבים כאלה

מה שכתוב בחז“ל ואנחנו רואים את זה הרבה בספרים שהגלות הכי קשה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, העקבתא דמשיחא, עיקר הכוונה במושג של העקביים זה שהשושנה יורדת למקום הכי נמוך שהיא הייתה אי-פעם לכן היום עיקר הגלות היא לא מחוצה לנו אלא היא גלות יותר קשה היא נמצאת בתוכנו ובתוך הנפש של האדם הרבה פעמים אדם עובר כל מיני מצבים כאלה שהוא רוצה להתחבר עם הקדושה ולכאורה לא נותנים לו, על כל פנים יש קשיים גדולים מאוד, למעשה זה הניסיון של העקבתא דמשיחא. השושנה שזה הצורך הפנימי שלנו לקבל תענוג נמצאת בתוך גלות לכן אנחנו עוברים כ“כ הרבה קשיים וכ“כ  הרבה ניסיונות והתמודדויות במקום הזה אבל רבינו אמר יסוד: מתכלית הירידה לתכלית העלייה, יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה שמה שרבינו אמר שנשמות ישראל יורדים אם זה בכלליות הדור ואם זה בפרטיות אצל כל אחד, יורדים למטה-למטה מצד השושנה שנמצאת למטה לניסיונות, לקשיים ולהתמודדויות מאוד קשות וצריך לדעת בזה יסוד מאוד גדול: אם אדם זוכה אז ככל שאדם יורד יותר למטה ככה הוא יכול לעלות יותר למעלה..

זה מתחיל ממינוס 1,000,000

-אם אנחנו נגיד את זה במשל מתמטי אז אם אדם ירד למינוס אלף אז עכשיו הוא יכול לעלות לפלוס אלף, בדור שלנו זה מתחיל ממינוס מיליון והלאה – צריך לדעת שאדרבה, אנחנו יכולים לעלות למקום מאוד-מאוד גבוה,
כי עומק הירידה היא סיבה לעלייה הכי גדולה. אמרנו
שכל הנקודה של הירידה זה תיקון השושנה שנמצאת למטה כמו שאומר רבינו בסיפור, ז“א שהתענוג והמשיכה של התענוג נמצאת למטה.

בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר לנו

למעשה המהלך של הדרך של העולם הזה שבהתחלה היצר הרע מפתה את האדם, בדור שלנו אנחנו רואים את זה ולא צריך הרבה להרחיב בזה כי זה בגלוי בכל רגע ורגע מפתים את האדם לרדת למטה, ברגע שאדם מתפתה אז באיזשהו מקום האדם האמין שיש  משהו במקום הזה לכן הוא הלך למקום הזה, הנקודה של התשובה בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר אותנו ורימה אותנו. באמת חייב להיות ניצוץ של תענוג אבל ככל שאדם יותר זוכה להתבונן ולהכנס בעומק התשובה הוא רואה יותר ויותר שבאמת שיקרו אותו ועבדו עליו, למעשה כמעט כל בעל תשובה בדור שלנו צריך להגיע למקום הזה ולראות: עד אותו רגע שהתחלתי לקבל את הניצוץ של התשובה, בעצם עבדו עליי, שיקרו אותי ורימו אותי – מי רימה? היצה“ר רימה אותנו, הוא הראה לנו כאילו יש בבריאה כל מיני גני-עדן, רק תגיע לשם. כל אחד מה שעבר והיה צריך לעבור, עכשיו בתשובה צריך לאט-לאט לזהות כמה היצה“ר שיקר אותנו..

גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר….

ככל שאדם מזהה יותר ויותר כמה שהיצה“ר בעצם רימה אותו ושיקר אותו, אדם כועס על היצה“ר וזה טוב מאוד לכעוס על היצה“ר, זה טוב לכעוס על זה שהוא שיקר אותנו וממשיך לשקר אותנו, זה כעס דקדושה, ואז מהמקום הזה האדם זוכה לקבל עלייה מאוד גדולה, מהכעס הזה ומהתרמית הזאת שהיצה“ר רימה אותנו האדם עולה למקום הכי גבוה, מתכלית הירידה לתכלית העלייה. ידוע שיש שתי בחינות עיקריות במלכוד של היצר, אחד זה ממון והשני זה התאווה הידועה (ניאוף). ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות שהוא הסתפק בדברי רבינו מה ניסיון יותר גדול התאווה הידועה או ממון, היום אנחנו יכולים להגיד שזה שתי חברים שביחד עובדים עלינו ועוקפים אותנו מכל הכיוונים. גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר עליו מה שעבר עליו, ברגע שהוא מזהה: היצה“ר עבד עליי ורימה אותי, הוא אמר לי שיש באיזה מקום בעולם גן-עדן, נסעתי לשם בהכנה לגן-עדן, עשיתי הכנות כדי להגיע למקום הזה אבל הלכה למעשה, היום אני יכול להגיד לך שהוא שיקר אותי, הוא עבד עליי ורק החריב לי את החיים – ככל שמזהים את זה יותר ככה האדם עולה יותר ויותר, מתכלית הירידה לתכלית העלייה ז“א אלה שירדו הכי נמוך יכולים לעלות הכי גבוהה.

אם היו יודעים את ההלכה לא היו בוכים

יש שאלה שקשורה לפרשת בלק: כתוב שזמרי בן סלוא הגיע לסנהדרין ’והמה בכים פתח אהל מועד‘ רש“י אומר למה הם בכו, הם לא בכו בגלל שהם ראו את העבירה של זמרי בן סלוא, הם בכו בגלל שנשתכחה מהם ההלכה מה עושים עם מקרה כזה. אם הם היו יודעים את ההלכה הם לא היו בוכים, הם היו הורגים אותו במקום, מפה רואים שצדיקים לא בוכים על מה שקורה בעולם הזה, הם בוכים ברגע שהם שוכחים מה שהקב“ה רוצה מהם וזה עיקר הבעיה, על זה הם בכו. רש“י מביא את דברי חז“ל למה הם שכחו, כדי שפנחס יבוא ויטול שכרו, זה מצווה שמיודעת לפנחס מלכתחילה ובאמת הוא עשה אותה בשלמות, אז מה הכוונה יבוא פנחס ויטול שכרו?

הבעש“ט, פרי הארץ ור‘ צדוק

על מה מגיע לפנחס השכר שהוא יעשה את המעשה הזה ולא משה רבינו או אהרן או צדיק אחר? מה עשה פנחס שהוא ראוי לעשות את המעשה הזה? לא רש“י ולא המדרש אומר על מה פנחס היה ראוי לזה, זה מאוד מעניין, זה כתוב בכמה מקומות היסוד הזה, בשבחי הבעש“ט על התורה, בספר פרי הארץ ור‘ צדוק הכהן מלובלין גם מביא את הנקודה הזאת ויש עוד ספר שנקרא גליא רזא שגם הוא מביא את היסוד הזה, כתוב שם חידוש גדול מאוד: פנחס זכה לעשות את הבחינה השלימה ביותר של קנאת
השם, אומרים חז“ל שפנחס היתה לו בחינה שהוא היה בעל תשובה על הנקודה הזאת

בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון

מה הכוונה שפנחס היה בעל תשובה על הדבר הזה? האם שמענו אי פעם שלפנחס היה קשר עם כזה דבר? זה לא כתוב בשום מקום. נזכור שפנחס הוא הבן של אלעזר הבן של אהרן ואלעזר התחתן עם בת פוטיאל, יש אומרים שפיטם עגלים לעבודה
זרה ויש אומרים שפטפט ביצרו. פיטם עגלים לעבודה זרה ז“א שסבא של
פנחס היה יתרו ויש אומרים יוסף ובאמת התשובה האמיתית היא שגם יתרו וגם יוסף. אמא של פנחס מצד אחד היתה בת יתרו מצד שני היא היתה מצאצאי יוסף.
אומרים המפרשים שבגלל שפנחס היה לו שורש במדין אז בדקות הנפש היה
לו ניסיון בעניין של המידינית, בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון הזה. פנחס מעולם לא עבר חלילה שום עבירה בשום צד אבל מכיוון שהוא זיהה
בנפשו שיש לו את הניסיון הזה, הוא עשה שנים של צעקות והתבודדות
ותפילה להקב“ה להתנקות מהנקודה הפנימית וזה מה שאומרים יבוא פנחס ויטול שכרו.

לדעת מהי הגאוגרפיה הרוחנית של א“י

-בגלל שפנחס הוא בבחינת בעל תשובה על הדבר הזה אז הוא יכול לעשות את זה בשלמות הגדולה ביותר, זה צד אחד של הדברים. צד נוסף של הדברים זה שידוע שלכל אחד מהשבטים יש עבודה רוחנית מסויימת לכן גם א“י מחולקת לאזורים של עבודות רוחניות ואורות רוחניים, יש כמה ספרים שנוגעים בזה אבל רוב הספרים לא נוגעים בנקודה כיצד א“י מחולקת לאזורים רוחניים ואיזה עבודה. לפני כמה שנים שאלתי יהודי מאוד גדול: איך אנחנו יכולים למצוא יותר בפירוט את האזורים הרוחניים של העבודה של א“י? הוא אמר לי יסוד נפלא: אנחנו יכולים לדעת לפי חלוקת הארץ לשבטים, אם נדע מה העבודה הרוחנית של כל שבט לפי זה נוכל לדעת את הגאוגרפיה הרוחנית של א“י. אחד השבטים שאנחנו רואים שהיה שם בחינה מאוד מיוחדת זה שבט דן, היה להם עבודה מאוד-מאוד לא פשוטה, מצד אחד כתוב שדן הוא המאסף לכל המחנות, רש“י אומר בשם חז“ל: ששבט דן היה למעשה השבט האחרון במסעות והן היו אוספים את כל האבידות שאבדו כי הם הלכו בסוף..

זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא

כל יום שבט דן היו עושים מצוות השבת אבידה – זה פשטות הדברים, עומק הדברים שדן היה מאסף את כל המחנות הכוונה שזה העבודה של סוף כל המדרגות, לאסוף את כל האבידות זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא בסוף כל הדורות וכל העבודות הרוחניות, שבט דן היה צריך לתקן את כל הבחינה הזאת. כאשר בנ“י היו הולכים אז מי היה הולך בראש? יהודה. מי הולך בסוף? דן. זה ראש כל המחנות וזה מאסף כל המחנות, זה מרמז ברוחניות שיש לדן את העבודה במקומות הכי נמוכים והכי קשים לבירור, זה העבודה של שבט דן, לכן בשעה שהם הלכו אז בראש זה יהודה שזה המלך והמלכות ובסוף זה דן שצריך לעשות את העבודות הכי קשות, בגלל זה כתוב גם שהענן היה פולט אותם כי היה להם את הניסיונות הכי גדולים – זה היה בשעה שהם הולכים

הוא נתן את המלכות ליהודה

-בשעה שעמ“י חנו הם הסתדרו אחרת, דגל מחנה דן היה בצפון ודגל מחנה יהודה היה במזרח, למעשה הם מחוברים ובשעת ההליכה זה בראש וזה בסוף, זה מרמז שמצד אחד ראש כל המחנות זה שבט יהודה שזה המלכות, וסוף כל המחנות שזה הבירור הכי נמוך זה שבט דן אבל יש בחינה שדן הוא הכי קרוב ליהודה דווקא מעומק העניין שהוא צריך לרדת כ“כ אז הוא מאוד קרוב – כתוב בספרים הקדושים שמשיח צריך לבוא גם משבט דן וגם משבט יהודה, אימו של משיח תהיה משבט דן ואביו של משיח יהיה משבט יהודה, זה מעין תירוץ על קושייה. בשעה שיעקב אבינו בירך את יהודה הוא אמר: יהודה אתה יודוך אחיך – יעקב אבינו נתן ליהודה את המלכות..

האבא משבט דן והאמא משבט יהודה?

’לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבוא שילו‘ – יעקב אבינו אמר ליהודה: המשיח יהיה ממך. בשעה שהוא בא לברך את דן הוא אמר לו ’דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, יהי נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור, לישועתך קויתי השם‘ רש“י מביא שם שיעקב אבינו ראה את שמשון והוא חשב ששמשון יהיה המשיח – איך זה יכול להיות? הרי לפני כמה דקות בירכת את יהודה והבטחת לו שממנו יבוא משיח – מכיוון ששמשון אביו היה משבט דן אבל אימו היתה משבט יהודה אז הוא ראה שייכות לשמשון עם שבט יהודה רק האמת שזה בדיוק הפוך, האבא יהיה משבט יהודה והאמא תהיה משבט דן, זה צד אחד לראות את מעלתו של דן שהוא מאוד קשור בעצם עם נקודת המשיח. המשיח זה שלמות ותיקון העולם, דווקא בגלל שדן מברר את השושנה שלמטה-למטה, על-כן הוא גם יכול לעשות את העבודה של למעלה-למעלה לכן הוא גם מאסף וגם בראש..

הגיבורים הגדולים בעמ“י היו משבט דן

יש עוד צד לראות את כל המהלך הזה, יש זוהר מעניין בסוף פרשת בלק שם הזוהר אומר שלמעשה הגיבורים הגדולים ביותר בעמ“י במשך כל הדורות היו משבט דן, זה מתחיל קודם כל בחושים בן דן שידוע שהוא הרג את עשיו ובתורה כתוב חושים בלי האות ואו, לכן מביאים בשם הזוהר שחושים זה אותיות משיח (חשים-משיח), מכאן יש רמז שיש משיח בדן. מי זה המשיח בן דן? זה למעשה כל הגבורות בעמ“י, הזוהר אומר שכשיתעורר שריה שר צבא של דן נחכה למשיח, הוא ילחם את כל המלחמות. שר צבאו של משיח בן יוסף יהי משיח בן דן. מובא שכמה פעמים בהיסטוריה ראינו את גבורת דן, אחד זה בחושים בן דן, לאחר מכן יש את צליה שהרג את בלעם בן בעור, השלישי זה אחד הגיבורים הגדולים ביותר של דוד המלך עירא היאירי כתוב בזוהר הקדוש שכל גבורת דוד היתה מכוח עירא היאירי. אנחנו מקווים שהרביעי כבר נמצא איתנו, זה שריה משבט דן הוא ילחם את כל המלחמות של משיח

זה אפילו לא ניצוץ אחד חלקי מיליארד

דווקא השבט שירד הכי נמוך לבירור הנוקבא דתהומא רבא דווקא משם יוצאים הגיבורים הכי גדולים, ממש מתכלית הירידה לתכלית העלייה, זה העניין של להעלות את השושנה. אחד הדברים שהכי קל לדבר עליהם והכי קשה לבצע אותם זה איך להעלות את התענוגים מלמטה בכיסא ללמעלה בכיסא, ז“א איך אנחנו נתחבר שבאמת כל התענוגים יהיו התענוגים שבקדושה? יש בזה כמה יסודות אבל הדבר הראשון זה קודם כל עוד לפני שאנחנו עושים עבודה של השבה אל הלב, קודם כל בידיעה אנחנו צריכים לדעת וכל הזמן לחזק אותנו בנקודה הזאת שבוודאי עם הקב“ה פי אין-סוף יותר טוב מאשר עם כוחות הטומאה, אם ניקח את כל הטומאה שבעולם ואת כל התענוגים שיש ונמצה אותם לחמש דקות זה לא אפילו ניצוץ אחד חלקי מיליארד בנועם ובתענוג של להיות עם הקב“ה – קודם כל צריך לדעת את זה..

מיליון דולר בעובר ושב ומרצדס ספורט

כל יום אדם צריך להגיד לעצמו: יותר טוב להיות עם הקב“ה מאשר להיות עם כל כוחות היצה“ר עם כל הפיתויים של היצה“ר. מדוע ההתבוננות הזאת חשובה? מכיוון שהיצה“ר בא ואומר לנו תורות שלמות ותאוריות ויסודות וכן הלאה, הוא מנסה לשכנע אותנו ללא הרף שיש לו תענוגים יותר משל הקב“ה, הוא טוען את זה ולא תמיד אנחנו מצליחים לדחות אותו, לפעמים אנחנו מאמינים לו. לפעמים אנחנו באמת חושבים שיש לו איזה משהו עליון לתת לנו, הוא מפתה אותנו לכן קודם כל עוד לפני ההשבה אל הלב אנחנו צריכים עבודה שכלית לדעת שבאמת לאמיתה יותר טוב פי אין-סוף להיות עם הקב“ה, כל יום להזכיר לנו את הנקודה הזאת, להכין כלים לכל המתקפות שלו, הוא יגיד לנו: תשמע, אתה חושב שמיליון דולר בעובר ושב זה חיסרון, אם תיסע עם מרצדס ספורט זה סתירה בכלל לאמונה? צריך לדעת שיש ‘בני יששכר‘ נורא ואיום שאומר: ראיתי הרבה בני עלייה שהתחילו לקבל ממון והפסידו את כל מדרגתם – אז הנקודה הזאת היא שבכל מקום הוא מפתה אותנו ואנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם

זה באמת מנצח ופועל את כל הפעולות

-אנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם הזה כי ניצוץ אחד של הקב“ה שמאיר לנו בלב זה פי אין-סוף יותר מכל תענוגי העולם הזה, הוא פשוט משקר אותנו – אנחנו צריכים לדעת את זה בשכל, זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה הדיבור והשיחה עם הקב“ה, זה הנקודה שרבינו גילה לנו, צריך לדעת שאנחנו לא יכולים בלי התפילה, אדם צריך כל הזמן להתרגל לדבר עם הקב“ה. הדיבור עם הקב“ה הוא באמת מנצח ופועל את כל הפעולות, יעקב אבינו אומר ’אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי‘ כמו שמפרש אונקלוס ’בצלותי ובבעותי‘, בתפילתי ובבקשתי. הלכה למעשה היצה“ר בא ומטריד, לצערנו הרב עד שלא ישחטו אותו הוא אחד מהחסידים הראשונים של רבינו, הוא מקיים את הדיבור של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ במסירות נפש, הוא לא מתייאש, כמה פעמים אדם זרק אותו וקילל אותו, לכאורה הוא נעלם. הוא הלך וחשבנו שהתפטרנו ממנו, הוא בעצם הלך למכון כושר, למד כמה תרגילים חדשים ובא אלינו באיגוף חדש לגמרי, הוא לא מתייאש..

היצר רוצה את העצבות יותר מהעבירות

הנקודה שלנו כנגד היצה“ר שלא מתייאש זה הדיבור עם הקב“ה, להרבות בדיבורים עם הקב“ה. כל הזמן לגלות לפני הקב“ה: אני לא רוצה את זה, תעזור לי, אני בן מלך והמקום שלי זה ארמון המלוכה ולא להסתובב בכל מיני ביבי-שופכין, אני לא רוצה להיות במקום הזה. מי יודע מה עובר על האדם חלילה אבל אפילו אם לוקחים את האדם מאיזה בחינה, משם תדבר עם הקב“ה, לא להתבייש, אם כבר קרה מקרה אז תהפוך את זה להתבודדות. באמת בעומק הדבר רבינו אומר שהיצה“ר יותר מאשר הוא רוצה את העבירות הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירות. עצבות זה פירוד, הוא רוצה להפריד אותנו מהקב“ה. העבירות זה הרחקה א’ והעצבות זה הרחקה ב’ והמטרה זה ג’ – פירוד מהקב“ה. אם אנחנו לא יודעים את העצות של רבינו אז אנחנו ממש מגיעים לריחוק מהקב“ה, היצר הרע יפריד אותנו..

כל פעם שתטריד אותי אני מלשין עלייך!

היצה“ר יעמיד אותנו בכמה ניסיונות ויכניס בנו דיכאונות עמוקים, מעבירות הרבה יותר קל לצאת אח“כ מאשר מהדיכאונות לכן הדיכאונות זה חיות אצלו הרבה יותר גדולה. צריך לעשות כלל וחוק בחיים, להגיד ליצה“ר: כל פעם שאתה תבוא ותטריד אותי ולא משנה באיזה בחינה, אני מדבר עם הקב“ה, אני מלשין עלייך להקב“ה, אני מספר לו מה אתה עושה לי. תגיד לו: כמה שתטריד אותי יותר אתה הולך להפוך אותי להיות החסיד ברסלב והצדיק הכי גדול בדור, כי כל פעם שתבוא להטריד אותי אני אלך עוד יותר להקב“ה, אני לא אתייאש משום מצב מללכת ולדבר עם הקב“ה. אם אדם יקבע את זה בלב וזה יהיה אצלו כיתד בל ימוט: לא משנה מה יקרה אני תמיד ירוץ לדבר ולספר את זה הקב“ה, בשלב מסויים היצה“ר יגיד: לא שווה לי לבוא ולהטריד את האדם הזה. צריך לדעת שבסופו של דבר גם אם אדם עובר מה שעובר הכוח של הדיבור עם השם זה ינצח.

הפוסט פרשת בלק | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אנחנו נמצאים בסוף הסיפור מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – נזכיר בכלליות שלמעשה הבן מלך זה הנשמה הא-לוקית והבן שפחה זה הנפש הבהמית ומכיוון שהקב“ה רצה לזכות את ישראל הוא שלח אותנו לעולם לעבודה והדרך של העבודה היא שיש לנו מצד אחד נשמה א-לוקית שזה עצם האדם היהודי ועל זה אנחנו אומרים בבוקר א-לקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל בשביל שיהיה בחירה ובשביל העבודה כתוב בספרים הקדושים שהנשמה
הא-לקית מתלבשת בנפש בהמית כשהיא יורדת לעולם הזה

המדינה חכמה והמלך טיפש

למעשה כל העבודה שלנו וכל הבירור שלנו כל ימי חיינו זה בין הנשמה הא-לוקית לבין הנפש הבהמית, אנחנו מצידנו ע“י התורה, המצוות, הצדיקים, התפילה וההתבודדות משתדלים להאיר בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולאט-לאט ללמוד איך לדחות את הנפש הבהמית, זה לא דבר קל כי הנפש הבהמית היא מאוד עוצמתית והיא מאוד קשורה בתוכנו בכוח גדול מאוד לכן מאוד קשה לברר את זה. בכוח התורה והצדיקים אנחנו יכולים לברר ולהאיר את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית – זה המהלך של כל הסיפור. בסוף הסיפור ראינו שהדבר האחרון שהבן מלך האמיתי, שזה כל אחד מאתנו, צריך לעשות כדי להגיע לתיקונו השלם זה להגיע למדינה שנקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. עכשיו המלך של אותה המדינה מת והוא השאיר צוואה שעכשיו יקראו למדינה ’המדינה חכמה והמלך טיפש‘ ומי שיזכה לתקן ולהחזיר את השם האמיתי של המדינה לקדמותו כפי שזה היה אז הוא למעשה יוכר כמלך – למעשה דיברנו על זה בשבוע שעבר שרבינו מרמז בשם של המדינה שזה בעצם הדרגה של האמונה השלימה. המדינה זה מרמז על העולם הזה והמלך זה מלכות הקב“ה..

כל מציאות וענייני העולם הזה הם טפלים

הנפש הבהמית מתחברת ומעצימה ועושה עיקר את העולם הזה ואת המלכות של הקב“ה היא עושה לטפל והעבודה שלנו זה להאיר בתוכנו את הנשמה הא-לוקית שזה הבן מלך האמיתי, הכוונה להשיג שכל מציאות וענייני העולם הם טפלים וכמובן שהעיקר זה מלכות השם – זה הכוונה המדינה טיפשית והמלך חכם, אבל כדי לזכות לזה בשלמות היה לבן המלך האמיתי שתי משימות, משימה אחת התחלנו לדבר בשבוע שעבר וזה להתגבר על היראות הנפולות. למעשה האמונה השלימה זה לתקן שתי בחינות בתוכנו שזה יראות נפולות ואהבות נפולות. יראות נפולות זה שאנחנו מפחדים מהעולם הזה הרבה יותר מהקב“ה, למעשה זה העניין של הלב, בשכל
אנחנו יכולים לדעת הרבה דברים אבל להשיב את זה אל הלב זה עבודה של כל החיים

פה זה גן המבוכים

הבירור הראשון של האמונה שלימה אצל הבן מלך האמיתי וזה אצל כל אחד מאתנו, זה תיקון היראות הנפולות. באמת היסוד בכל התיקון שלנו של היראות הנפולות זה ההתקשרות עם הצדיק, כי הצדיק האמת כבר תיקן את האהבה הנפולה ואת היראה הנפולה ואז הוא גם יכול להדריך אותנו, זה המשל הידוע שהרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים שהעולם הזה הוא גן המבוכים ואדם צריך להגיע מחוץ לגן אל מרכז הגן..

פתאום המחשבה משתנית

-במרכז הגן יש מגדל ובאמת מאוד קשה לברר את המבוכים של הגן הזה שזה המבוכים של החיים שלנו אבל אומר הרמח“ל שיש מי שכבר הגיעו למרכז הגן והם כבר עלו על המגדל, הם רואים מלמעלה את כל הגן וברגע שאנחנו מתחברים איתם הם מכוונים אותנו – למעשה במשל הזה הרמח“ל מגלה לנו את אחד היסודות הכי גדולים של ההתקשרות עם הצדיק, עצם העובדה שאדם מתקשר עם הצדיק אז הצדיק מתחיל להנהיג ולהדריך אותו – זה למעשה הן באתגליא והן באתכסיא. רבינו אומר בתורה נ“ט עפ“י דברי רבינו האר“י הקדוש שיש מושג שנקרא מסילות בלבבם, ברגע שאדם מקשר את עצמו עם הצדיק ומאמין שהצדיק באמת זיכך את עצמו ותיקן את עצמו, בפרט כשזוכים להתקשר ולהתחבר עם צדיקים אמיתיים שהם כבר עברו את כל זה והם נמצאים במרכז הגן, אזי הנשמות של הצדיקים באים ומאירים בנו, אנחנו לא יודעים את זה אבל ברגע שאדם מתחבר ומתקשר עם הצדיק פתאום המחשבה של האדם מתחילה להשתנות ופתאום אדם מתחיל לקבל דעת אחרת והסתכלות אחרת על הדברים, רק מעצם העובדה שאדם רק התקשר עם הצדיק – אז היסוד הראשון להגיע לתיקון המדינה שזה לברר את הדמיונות
של העולם הזה וצריך לדעת שיש בזה דברים דקים, זה ההתקשרות עם הצדיק האמת

צדיק שמסר את הנפש במסירות נפש..

בתורה האחרונה שרבינו אמר בחייו (ח‘ חלק שני) הוא אומר שצריך לחפש ולבקש מאוד-מאוד צדיק כזה שיכול לברר לו את המדמה, כי זה לא פשוט לעזור לנו לברר את המדמה. איזה צדיק יכול לעזור לנו לברר את המדמה? צדיק שבירר את המדמה בעצמו בשלמות מאוד גדולה, צדיק שמסר את הנפש במסירות נפש מאוד גדולה עד שאצלו יש כבר בירור עצום של נקודת המדמה אז הוא יכול להדריך אותנו בבירור המדמה, זה הבירור של המדינה, הלכה למעשה אם אנחנו פורטים את זה היסוד הזה בשתי בחינות שזה היראות הנפולות והאהבות הנפולות – זה השתי נקודות שבהם היצר הרע תופס אותנו, הוא מתחיל באהבה נפולה, הוא נותן לנו אהבה לעולם הזה..

בדור שלנו המון אנשים סובלים מחרדות

ברגע שאדם אוהב את העולם הזה אז הוא כבר התקשר עם העולם הזה, אחרי שהוא אוהב את העולם הזה היצה“ר מפחיד אותנו מהעולם הזה וצריך לדעת שזה תלוי זה בזה – היום אחת הבעיות הכי מצויות זה החרדות, היום המון אנשים סובלים מחרדות ולא יודעים מה השורש של החרדות. החרדות זה האהבות נפולות שנפלו מאוד, מאיפה זה מתחיל? מהאהבות הנפולות שנפלו מאוד ואז ממילא יש גם יראות נפולות שנפלו מאוד, זה תלוי בזה. היצר הרע בא ומפתה את האדם: תראה מה יש לי להציע לך, איזה עוגות קצפת יש לי להציע לך בעולם הזה. ברגע שאדם מתחבר עם
העוגות קצפת אחרי זה היצה“ר בא ואומר: עכשיו אני יהרוג אותך, תפחד ממני, אני אזרוק עלייך טילים, יש אריות בחוץ וכן הלאה – צריך לדעת שזה תלוי תמיד זה בזה..

נכשלתי בכעס ובגאווה, חיפשתי קצת כבוד

צריך לדעת שהבחינה של תיקון האמונה שבלב שזה למעשה בירור המדמה זה בשתי הנקודות האלה: יראות נפולות ואהבות נפולות. בשבוע שעבר דיברנו קצת על העניין של היראות הנפולות, אמרנו שהיסוד הראשון זה ההתקשרות עם הצדיק. בתורה ט“ו חלק ראשון רבינו שמה שעוזר לאדם להעלות את היראה הנפולה זה מידת המשפט, עצם העובדה שאדם עושה חשבון נפש והוא מסתכל איך הוא מתנהג במידות ואיך הוא מתנהג בתאוות ובכל מה שעובר עליו, העיקר לעשות חשבון נפש. צריך לדעת שזה לא העיקר להיות צדיק אלא העיקר זה לעשות חשבון נפש, להיות צדיק זה מתי שהקב“ה יתן לנו ויסייע לנו, בוודאי שכולנו נהיה צדיקים מאוד גדולים כמו רבינו ממש אבל בנתיים העיקר זה שאדם עושה חשבון נפש. ברגע שאדם עושה חשבון נפש ומתבונן: פה נכשלתי במידה לא טובה, בכעס, בהקפדה, בגאווה, חיפשתי קצת כבוד וכן הלאה, אז רבינו אומר שע“י זה מעלים את היראה לשורשה.

הפסיכולוגים מחפשים עצות

להעלות את היראה לשורשה זה להעלות את מידת היראה מהעולם הזה הכוונה להפסיק לפחד קצת מהעולם הזה ולהתחיל להרגיש את היראה מהקב“ה. זה סוד שרבינו מגלה לנו שע“י שאדם עושה חשבון נפש שזה מידת המשפט, ע“י זה האדם מעלה את מידת היראה לשורשה ומתחיל לפחד מהקב“ה. היום כמעט כל הפסיכולוגים מחפשים עצות איך להוציא אנשים מהחרדות, בד“כ הם אומרים להם לקחת כדורים או לעשן סמים וע“י זה לצאת מהיראות, מה שהם בעצם עושים זה להכניס אותם עוד יותר ליראות. רבינו מגלה לנו פה סוד: אתה רוצה לצאת מהיראות? תתחיל לעשות חשבון נפש. לכאורה צריך להבין למה זה תלוי בזה? רבינו אומר שמצד סדר הבריאה הנשמה היהודית לא אמורה לפחד משום דבר בעולם כי באמת נשמות ישראל יותר גבוהות מכל הבריאה כולם, אדרבה ראוי שהבריאה תפחד מאתנו ולא אנחנו נפחד מהבריאה..

שכל הבריאה תפחד מאתנו ולא להפך

אנחנו רואים שבעוונותינו הרבים אנחנו הרבה מפחדים, אומר רבינו שכשאדם יהודי מפחד ממשהו אז בית דין של מעלה גזרו עליו שהוא יפחד מאותו דבר, זה גזירה. אדם נתקל באיזה כלב ברחוב או שהוא שומע איזה משהו שמפחיד ומבהיל אותו אז אומר רבינו שאת הפחד הזה גזרו עליו משמיים. זה צריך להיות גזירה מלמעלה שאדם יפחד מדבר מסויים, זה לא דבר בטבעי. בסדר הנכון של הבריאה כל הבריאה מפחדת מאתנו ולא אנחנו מפחדים, הסיבה שזה לא כך שבבית דין של מעלה גזרו שירד פחד על האדם וגוזרים גם באיזה אופן יהיה הפחד על האדם. כשאין דין למטה יש דין למעלה ואז גוזרים למעלה דין על האדם. ברגע שיש דין למטה אין דין למעלה. ברגע שאדם עושה חשבון נפש למטה ממילא לא דנים אותו למעלה ואז אין גזירות של פחד על האדם לכן רבינו אומר שע“י העצה הזאת אדם מתקן את מידת היראה..

..בוודאי יתהפך להיות צדיק תמים ושלם

צריך לדעת עוד נקודה אחת בדבר, הזוהר הקדוש אומר יסוד מאוד גדול: מי שהוא מארי דחושבנא, הכוונה שהוא עושה חשבון נפש כל יום, אז לעתיד לבוא אין שום בית דין שדן אותו אלא הקב“ה דן אותו, ומי שהקב“ה דן אותו הוא יוצא זכאי בדין, ככה אומר  הזוהר הקדוש – למעשה יש לנו עצה כ“כ נפלאה איך לזכות שלא יהיה דין למעלה. יש ספר שנקרא דברי אמת אותו חיבר תלמיד-חבר של ר‘ ישראל סלאנטר, הוא היה פוסק מאוד גדול וקראו לו ר‘ אלכסנדר משה לפידות, מלבד היותו פוסק מאוד גדול הוא גם היה מראשי בעלי המוסר והוא חיבר ספר מוסר קצר שנקרא דברי אמת. בפרק ט“ז שנקרא עניין ההתבודדות הוא אומר כך: אוי לנו ואבוי לנו שאין אנו משימים ליבנו לעצה שהמציאו לנו ראשונים ואחרונים כאחד והיא שעה התבודדות כל יום שעל ידה אפילו מי שהוא רשע גמור יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם. הוא מסבר שם שהתבודדות זה כאשר ידבר איש עם רעהו, לדבר עם הקב“ה, להתחרט ולבקש סליחה ומי שיקיים את העצה הזאת בוודאי יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם – זה עניין ההתבודדות. אחרי זה הוא אומר שמי שלא עושה
את העצה הזאת אז לעתיד לבוא הוא יתן את הדין על זה שהוא איבד את עצמו לדעת..

לעשות חשבון נפש 10 דקות לפני השינה

-נתנו לך עצה כ“כ פשוטה להציל את נפשך ולא הצלת אותה? אז יתבעו אותך על זה שאתה מאבד את נפשך לדעת – ככה כותב הרב לפידות. על כל פנים צריך לדעת יסוד מאוד גדול בדבר הזה שאם אדם עושה חשבון נפש אז האדם מעלה את היראה לשורשה. לפני שנים שמעתי מאחד מזקני ברסלב שגם אם אדם לא מצליח או לא אוחז בשעה התבודדות זה עדיין לא אומר שהוא לא יכול לעשות את החשבון נפש, אפשר לעשות לפני השינה עשר דקות חשבון נפש וגם זה מועיל מאוד-מאוד, כל מה שאדם עושה בנקודה הזאת זה מאוד מועיל..

הוא לא מקפיד על הדבר הזה

בחיי מוהר“ן רבינו אומר: ראו נתתי לכם אמת, ראו לא ליפול ממנה. ברגע שמתקרבים לצדיק ומתחילים לעשות חשבון נפש בפרט אם זה בהתקשרות עם הצדיק, פתאום אדם יכול לגלות על עצמו כמה דברים חדשים שהוא לא ידע באמת איפה הוא אוחז, ואדרבה זה הדרך שנגלה על עצמנו דברים חדשים שלא ידענו, אז רבינו אומר לא ליפול מזה בדעתנו. צריך ללמוד לא ליפול מזה כי פתאום אדם יכול לגלות שהוא הבעל גאווה הכי גדול, פתאום אדם מתחיל לגלות שהוא הכעסן הכי גדול בעולם וכן הלאה. צריך לדעת לא ליפול ממה שמראים לנו. לפני 25 שנה בערך שמעתי יסוד מאוד גדול מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר לי שבכל המהלך של החשבון נפש צריך תמיד לזכור את היסוד הזה: הקב“ה לא מקפיד על האדם אפילו אם הוא יהיה בעל המידות הכי רעות בעולם ואפילו אם הוא יהיה בעל התאוות הכי גדולות בעולם, הקב“ה לא מקפיד על הדבר הזה אפילו לא כחוט השערה כי הוא לא מקפיד על מה שהוא בעצמו עשה. הקב“ה נתן לך מידות לא טובות ותאוות של העולם הזה וזה מתנות שהקב“ה נתן לנו אז הוא לא מקפיד על זה.

ע“י חשבון נפש מתקנים את מידת היראה

על מה כן ההקפדה? הקדוש ברוך הוא מקפיד שאדם לא משתדל לתקן את זה – לא על זה שיש בתוכנו את הדברים האלה. זה שיש בתוכנו את המידות ואת התאוות זה סדר הבריאה וככה הקב“ה ברא את העולם שיש לנו את הדברים האלה כדי שיהיה לנו בחירה ועבודה ומסירות נפש פה בעולם הזה – מתי יש הקפדה? אם אדם
לא עושה השתדלות ומחפש דרכים ועצות: איך אני זוכה לתקן את הדבר הזה –
צריך לדעת שלמעשה שתי הנקודות העיקריות לתקן את זה, זה ההתקשרות
עם הצדיק ומידת המשפט, רבינו אומר שעל-ידי חשבון נפש מתקנים את מידת היראה

עדיין לא זכית, צריך לעמוד בעוד ניסיון…

אחרי שהבן מלך האמיתי באמת תיקן את מידת היראה אמרו לו השרים של אותה מדינה: אעפ“י שראינו ממך דבר כזה אעפ“י כן בשביל דבר אחד אין ראוי לתת לך את המלוכה אז ננסה אותך בעוד דבר אחד. אעפ“י שעמדת בניסיון גדול מאוד להעלות את היראה לשורשה שבוודאי שזה דבר מאוד גדול, עם כל זה, עדיין זה לא הבירור השלם כי צריך להחזיר הן את היראה הנפולה לשורשה והן את האהבה הנפולה לשורשה. עדיין צריך להחזיר את תיקון האהבה הנפולה, לכן השרים של המדינה אומרים לו: עדיין לא זכית לתיקון השלם שלך לכן אתה צריך לעמוד בעוד ניסיון, ננסה אותך בעוד דבר אחד, יש כאן כיסא מהמלך שהיה כאן והוא עשה אותו והכיסא גבוה מאוד ואצל הכיסא עומדים כל מיני חיות ועופות של עץ, דהיינו שהם חתוכים ומתוקנים מן העץ, ולפני הכיסא עומדת מיטה ואצל המיטה עומד שולחן ועל השולחן יש מנורה ומן הכיסא יוצאים דרכים כבושים והדרכים בנויים בבניין החומה ואלו הדרכים יוצאים מן הכיסא לכל צד ואין אדם יודע כלל את עניין הכיסא עם הדרכים הללו

אין שום אדם יודע את עניין כיסא המלך

-ואלו הדרכים, כשהם יוצאים ומתפשטים להלן איזה שיעור, עומד שם אריה של זהב, ואם ילך ויתקרב אצלו איזה אדם, אזי יפתח את פיו ויבלענו ולהלן מן אותו האריה מתפשט הדרך עוד להלן יותר – ז“א שהאריה זה רק אמצע הדרך, הדרך ממשיכה גם אח“כ – וכן בשאר הדרכים, היוצאים מן הכיסא, הינו שגם הדרך השני, היוצא מן הכיסא לצד אחר, הוא גם כן כך כשמתפשט ונמשך הדרך איזה שיעור, עומד שם מין חיה אחר, כגון לביא של מיני מתכות, ושם גם כן אי אפשר להתקרב אליו כנ"ל, ולהלן מתפשט הדרך יותר, וכן בשאר הדרכים. ואלו הדרכים הם מתפשטים והולכים בכל המדינה כולה, ואין שום אדם יודע עניין הכיסא הנ"ל עם כל הדברים הנ"ל עם הדרכים הנ"ל; על כן תתנסה בזה, אם תוכל לידע ענין הכסא עם כל הנ"ל אז תהיה ראוי להיות מלך

 אם היה שושנה אז היו ניגונים

-והראו לבן מלך את הכיסא, וראה, שהוא גבוה מאוד. והלך אצל הכיסא והסתכל והתבונן שזאת הכיסא עשויה מן העץ של התיבה הנ"ל (הינו הכלי הנ"ל, שנתן לו אדם היער שכאשר שמים אותו על בהמה או חיה אזי הבהמה או החיה מנגנים ניגונים מופלאים). והסתכל וראה, שחסר מן הכיסא למעלה איזה שושנה, ואם היה להכיסא זאת השושנה, היה לה הכוח שיש להתיבה הנ"ל (הינו הכלי הנ"ל שנתן לו אדם היער). והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכיסא, היא מונחת למטה בכיסא, וצריכין ליקח אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה להכיסא הכוח של התיבה הנ"ל, כי המלך שהיה, עשה כל דבר בחוכמה, באופן שלא יבין שום אדם את העניין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר, ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי.

אני בן המלך האמיתי ואתה בן השפחה!

וכן המיטה הבין, שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת, וכן השולחן, צריכין גם כן לנתקו קצת, לשנות מקומם קצת, וכן המנורה, צריכין גם כן לנתקה קצת ממקומה, וכן העופות והחיות, צריכין גם כן לשנותם כולם ממקומם ליקח זה העוף ממקום זה ולהעמידו במקום זה, וכן כולם, כי המלך עשה הכל בערמה ובחוכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם, שיוכל להתבונן לסדרם כראוי. וכן האריה שעומד שם, צריכין להעמידו כאן, וכן כולם. וציווה לסדר הכל כראוי: ליקח השושנה מלמטה ולתחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ"ל לסדר כולם בסדר הראוי כנ"ל, ואז התחילו כולם לנגן ניגון הנפלא מאוד, ועשו כולם הפעולה הראויה להם ואז נתנו לו המלוכה.
ענה ואמר הבן מלך האמת, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה האמת הנ"ל: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת! יש פה כמה פרטים בכל המעשה

הבן מלך האמיתי והבן שפחה הלכו יחד

נראה כמה נקודות מסוף המעשה ובע“ה נתחיל לפתח את זה, דבר ראשון יש פה את העניין של הכיסא והחיסרון הגדול של הכיסא שיש שושנה שצריכה להיות למעלה ועכשיו היא למטה, וגם כל הפרטים שיש פה אם זה העופות והחיות שחצובות בכיסא, כל אחד לא נמצא במקומו, והמיטה והשולחן והמנורה גם כן לא במקומם, ויש דרכים שיוצאים מהכיסא. בסוף הבן מלך אומר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני הבן מלך האמיתי ואתה הבן שפחה. באמת לא דיברנו על זה אבל באמת לכל אורך הסיפור הבן שפחה הולך עם הבן מלך האמיתי, הם הלכו ביחד ולבן מלך האמיתי לא היה ברור עד הרגע הזה שהוא באמת הבן מלך האמיתי, עכשיו הוא אומר לו את זה. רבינו למעשה מרמז על דברים עמוקים בכל הדברים האלו, הנקודה הראשונה זה העניין של הכיסא, למעשה זה מרמז על כיסא הכבוד. העניין של כיסא הכבוד זה בוודאי מושג רוחני מאוד-מאוד גבוה, בפשטות הכוונה של כיסא הכבוד שאין הכיסא שלם בגלל מציאות עמלק והיצר הרע בעולם, מה הכוונה שאין הכיסא של הקב“ה שלם?

חיסרון בהתגלות הקב“ה=חיסרון בכיסא

-זה הכל רוחני, יש באמת כיסא למעלה אבל עומק הדבר הכוונה היא שהכיסא מרמז על סדר של התגלות ומלכות הקב“ה בכל הבריאה כולה. כשאנחנו אומרים שאין הכיסא שלם הכוונה שמלכות ואור הקב“ה והשפע הא-לוקי לא מתגלה בשלמות בכל הבריאה, יש חיסרון בכל ההתגלות של הקב“ה בבריאה וזה נקרא חיסרון הכיסא. בכל דבר ודבר שאנחנו עושים בעולם אדם קודם כל צריך לכוון לתקן את עצמו, אח“כ לתקן את עמ“י אבל צריך גם לכוון לתיקון של כיסא הכבוד, הכוונה שמלכות השם תתגלה בשלמות שבכללות זה העניין של הכיסא. יש פה כמה נקודות של החיסרון בכיסא, החיסרון הגדול זה העניין של השושנה. השושנה לא נמצאת במקומה אלא היא נמצאת למטה וצריך להעלות אותה לראש הכיסא. ברגע שהשושנה תהיה בראש הכיסא זה עיקר תיקון הכיסא. בהתחלה של ההקדמה של הזוהר הקדוש הוא מדבר על השושנה, שיש שושנה שיש לה
י“ג עלים אדומים ועוד חמשה עלים ירוקים והזוהר מדבר בסוד השושנה. השושנה של הזוהר ושל רבינו זו אותה בחינה

להעלות את השכינה מהעפר

בפשטות מה שמובא בספרי המקובלים, השושנה זה גימטריה 661 שזה גימטריה אסתר. העניין של השושנה זה מרמז על השכינה ועל מלכות האצילות ועל סדר ההנהגה של הקב“ה בעולם, זה בפשטות מה שכתוב בספרים הקדושים שלמעשה כל עבודתנו זה תיקון המלכות ותיקון השכינה, להעלות את השכינה מהעפר, זה מה שמובא
כ“כ הרבה בספרים הקדושים אבל אנחנו צריכים להבין מה זה אומר לנו הלכה למעשה

האדם נברא כדי להתענג על זיו השכינה

הרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג, באמת חתכנו את המשפט של הרמח“ל באמצע כי הרמח“ל אומר לא נברא האדם להתענג אלא על זיו השכינה. הנקודה הזאת זה נקודה מאוד יסודית ומאוד עמוקה בהבנת כל בריאת העולם. חז“ל והצדיקים דנים בשאלה למה הקב“ה ברא את העולם? הרמח“ל אומר את היסוד הזה, הרי הקב“ה זה הטוב השלם ואם רוצים להגדיר מישהו שהוא טוב אז מהי הגדרת הטוב? איך נגדיר את תכונת הטוב? אומר הרמח“ל שהגדרת הטוב זה שאותו אדם רוצה להיטיב לאחרים, זה נקרא טוב. אין טוב לעצמו, טוב זה תמיד בבחינה של הטבה לאחרים. בוודאי שהקב“ה זה הטוב השלם אז בוודאי שכל תכלית הבריאה זה להיטיב איתנו וזה מה שאומר הרמח“ל שהקב“ה שזה הטוב השלם, לא ברא את כל הבריאה אלא כדי להיטיב איתנו, ז“א שכל תכלית הבריאה זה בעצם הטבה, להיטיב איתנו. היסוד של כל הבריאה שלנו זה בעצם ההטבה השלימה..

ייסורים, הסתרה, דין, קושי והתמודדויות

באיזה אופן הקב“ה מיטיב איתנו? יש מושג שנקרא התענוגים הרוחניים, זה התענוגים שבקדושה, כל תכלית הבריאה זה בעצם שהקב“ה רוצה לתת לכל נשמה יהודית לנצח נצחים את התענוגים שלה והוא ברא כל נשמה עם הכלי הפרטי והמיוחד שלה וכל מה שעובר עלינו זה בעצם להכין את עצמנו להיות מוכנים לקראת ההטבה והענוגים השלמים – זה תכלית כל הבריאה. פה מיד מתעוררת השאלה: אם זה תכלית כל הבריאה אז למה העיניים שלנו רואות בדיוק הפוך? צמצומים, ייסורים, והסתרה ודין וקושי והתמודדויות כ“כ קשות וכל זה לכאורה נראה הפוך בדיוק מכל תכלית בריאת העולם. צריך לדעת יסוד מאוד גדול בדבר הזה ואנחנו מסבירים קצת יותר בהרחבה את מה שחז“ל אומרים: מדוע הקב“ה ברא את העולם במידת הדין? כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא (לחם עוני) – מה עומק הדברים?

התענוג שיהיה לעתיד יהיה פי אין סוף..!

הקב“ה ראה בחוכמתו שלעתיד לבוא כאשר הוא יטיב איתנו אחרי תקופה זמנית שנקראת זמן העבודה וזמן הבחירה שלכתחילה הזמן הזה נברא להיות זמני, יהיה מצב של ניסיון של קושי ושל התמודדות שכולל בתוכו הרבה ייסורים וגם הרבה כישלונות, לא תמיד אנחנו הצדיקים הכי גדולים, ה’בעל לשם שבו ואחלמה‘ אומר שרוב מעשינו לא עולים כראוי, עם כל זה ועם כל המציאות הזאת זה חוכמתו של הקב“ה שרואה שאם נעבור את כל המציאות הזאת וננסה בכל הניסיונות האלו ונתמודד עם כל הקשיים האלו, התענוג שיהיה לאחר מכן לנצח נצחים יהיה פי אין-סוף יותר גדול ממה שהיה אילו היינו מקבלים את זה לא דרך העבודה. בעומק הדבר הניסיון שלנו וההתנסות שלנו בעולם הזה על כל הבחינות ועל כל הצדדים שלנו, בין אם זה ייסורים בין אם זה כישלונות, בסופו של דבר זה יוצר מציאות חדשה לגמרי שלא היתה יכולה להיווצר אם לא היינו עוברים את כל הדבר הזה והתענוג והשכר שיהיה לנו לעתיד לבוא זה פי אין סוף ממה שהיה אילו לא היינו עוברים את כל זה..

פנימיות האמונה לתקן את התרעומות

השורש של כל מידת הדין נובעת משלמות טובו של הקב“ה, כי טובו וחוכמתו של הקב“ה יודעת שהטוב השלם זה שאנחנו נעבור את מידת הדין, ז“א שבעצם מידת הדין שורשה בחסד גמור, בחסד הכי גדול מכיוון שהקב“ה יודע שאחרי שנעבור את זה הוא יתן לנו טוב הרבה יותר גדול אז ממילא כל סיבת ושורש הדין זה החסד של הקב“ה, לכן הקב“ה בעצם ברא את העולם באופן כזה עם מידת הדין שנתנסה בזה ואם בעצם נגיע לשלמות-טובו. למעשה זה היסוד הכללי בכל ההשקפה וכל האמונה שלנו עומדת על הנקודה הזאת, לכן העולם הזה יוצר בתוכנו הקפדה ותרעומות. יש לנו תרעומת על הקב“ה, זה מתחיל מאדם הראשון שאמר להקב“ה: האשה שנתת עמדי, באמת אדם הראשון לא בא בטענות כלפי האישה אלא הוא בא בטענות כלפי הקב“ה – פנימיות האמונה זה לתקן את כל התרעומת. יסוד מצוות כל האמונה זה ’שמע ישראל‘. המדרש אומר שבשעה שיעקב אבינו קרא לבניו ואמר להם: שמא יש בליבכם תרעומת על הקב“ה? אמרו לו השבטים ’שמע ישראל השם א-לקינו‘..

לברך על הריח אצל אבלים זה הכי גבוה

יסוד כל התיקון זה שלא יהיה תרעומת בלב האדם על ההנהגה של הקב“ה, לכן כל התורה וכל המצוות זה למעשה כדי לתקן את התרעומת שיש לנו בלב על ההנהגה של הקב“ה. הבן איש חי כותב שאבלים נותנים ברכות שיברכו לעילוי נשמת, אז הבן איש חי כותב שהברכה הכי גבוה לתת זה ברכת הריח יותר מברכות האכילה לכן שאבלים תמיד יתנו לברך על ברכות הריח – הסיבה שהנשמות שעוזבים את העולם הזה עולים לגן עדן תחתון ושם אין אכילה ושתייה ומה שמחליף את האכילה והשתייה זה הנאת הריח, לכן מכיוון שהם עכשיו נהנים מהריח בגן עדן תחתון אז כשמברכים פה על הריח זה הנחת-רוח הכי גדול לנשמות הנפטרים כי זה שייך גם להם

אדם משבח את השף ושר שירים לעוגה

אומר הבן איש חי שאחרי 12 חודש הנשמה עולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון ושם גם אין לה כבר ריח אלא שמה היא נהנית מלראות את זיו השכינה. אז יש כזה דבר שנקרא התענוגים לראות את זיו השכינה, זה תענוגים רוחניים שאין לנו שום יכולת לשער את עניינם ומהותם אבל כל מה שנבראנו זה רק כדי להתענג על זיו השכינה וגם כל נשמות ישראל יזכו להגיע למקום הזה. בשביל הניסיון ובשביל ההתמודדות הקב“ה הוריד את סוד התענוג לעולם הזה וניתנו ניצוצות של תענוג בתוך כל מיני מציאויות של העולם הזה ואדם יכול לקבל תענוג ולא לחבר את זה להקב“ה. אדם יכול לאכול עוגה ולהתחיל לשבח את השף או את האופה שאפה את העוגה הזאת ואח“כ הוא יכול להתחיל לשבח את העוגה עצמה, יש כאלה שכותבים שירות ותשבחות לעוגה, זה ההתחלה והשורש של כל העבודה הזרה, להפריד את התענוג שיש בעולם הזה מהמלכות של הקב“ה – אם נתבונן בעומק הדבר נראה איך כל הכוח של היצר הרע והסטרא אחרא זה להפוך את תענוגי העולם הזה לעבודה זרה..

להעלות את התענוגים למעלה, להקב“ה

ברגע שאדם לוקח איזה תענוג של העולם הזה ומתחיל להעריץ אותו, לכתוב לו שירים, לחלום על זה ולעשות מסירות נפש בשביל זה וכל זה בא מפירוד ממלכות הקב“ה, זה סוד התענוגים שירדו למטה. כל העניין של התורה והמצוות והצדיקים זה ללמד אותנו איך מחברים את הניצוצות של התענוג שמפוזרים פה בעולם הזה עם הקב“ה ולמעשה כל הבריאה זה על הנקודה הזאת. כל העבודה שלנו זה לחבר את מציאות העולם הזה עם האמונה. כשאנחנו אומרים שהשכינה בגלות עיקר הכוונה זה שיהודי מחפש את התענוגים שלו בעולם הזה, זה גלות השכינה. כשאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא הכוונה שאנחנו מכוונים במעשינו ובכל דבר ודבר לחבר את התענוג עם הקב“ה וזה היסוד הראשון של תיקון הכיסא שזה תיקון השושנה שנמצאת למטה שזה אומר שהתענוגים למטה וצריך להעלות אותם למעלה, להעלות את כל התענוגים להקב“ה, לדעת שכל התענוגים שהיצה“ר יכול לתת לאדם זה הבלי-הבלים כנגד ניצוץ אחד של תענוג עם הקב“ה, שהיצה“ר לא יבלבל אותנו שיש לו תענוגים יותר גדולים.

הפוסט פרשת חקת | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – הגענו לקטע שהבן מלך האמיתי נמצא בבית של אדם היער ושם הוא שומע את הניגון הנפלא שעליו הוא אמר שאין תענוג גדול מזה והוא רצה להישאר שם כל ימי חייו כי לא חסר לו שום דבר, יש לו אוכל, שתייה, בית ויש כזה תענוג שאין כזה תענוג בכל העולם כולו, אז הוא רצה להישאר בבית הזה של אדם היער אבל אדם היער אמר לו שהוא צריך ללכת למקום אחר ושם אתה תגיע למה שאתה צריך להגיע

המדינה טיפשית והמלך חכם

הבן מלך האמיתי שאל את אדם היער: לאן אני אלך? אדם היער אמר לו שילך למקום שנקרא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. הבן מלך שאל אותו: באיזה כיוון אני אלך? אדם היער הצביע לו על כיוון מסויים ואמר לו: תלך בכיוון הזה ואני אתן לך כלי שכל פעם שתשים אותו על איזה בהמה או חיה הוא יתחיל לנגן את הניגון המופלא הזה ששמעת אצלי בבית. הבן מלך האמיתי יצא לדרכו לחפש את המדינה שנקראת המדינה טיפשית והמלך החכם. רבינו בדרכו הקדושה הכניס והלביש בסיפורי מעשיות כמעט את כל התורה ואת כל הרובדים של התורה – דיברנו על זה שאדם היער זה הצדיק, כי מובא כתוב בזוהר הקדוש שיער בגימטריה זה 280 שזה פר דינים, זה כל ההנהגה של הדינים, הצמצומים וההסתרות בעולם. אדם זה נקרא שם ’מה‘, יש שם קדוש שנקרא מה וזה שם הדעת, ז“א כשמאיר לנו דעת, אמונה והבנה בתורה הכוונה שקיבלנו הארה משם מה. בתורה ה‘ חלק שני בליקו“מ רבינו אומר שכל העניין של הצדיק זה להמשיך רוחניות א-לוקות שזה בעצם דעת, ולהמשיך את זה לתוך הצמצומים לכן המושג אדם היער מרמז על כל העבודה של הצדיק להמשיך את האור הזה של תורה אמונה ודעת אל תוך הצמצומים וההסתרת פנים..

הצדיק מעלה את הנשמות בסוד העיבור

הצדיק לא יכול לעזור לנו אלא אם כן הוא עבר את ההסתרות שלנו כי אין חכם כבעל ניסיון, ואין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת-שרצים מונחת על גבו, זה כלל ידוע מאוד. כשהבן מלך האמיתי הגיע לבית של אדם היער פירוש הדבר שמקבלים הארה של קירבה לצדיק, לפעמים אדם מרגיש איזה בחינה של עלייה רוחנית, זה התקרבות במוח ובלב ואדם מרגיש קירבה מאוד גדולה לצדיק, אור גדול,
וברגע שאנחנו מרגישים את זה אנחנו לא רוצים לעזוב את זה. כמו שאם נפתח האור באומן אז אדם חוזר לארץ ושואלים אותו: איך היה? הוא אומר: זה כמו לחזור מגן עדן לנחות בעולם שלנו – מדוע באמת מרגישים את זה? רבינו אומר בתורה י“ג בליקוטי מוהר“ן שכשמתאספים אצל הצדיק הוא מעלה את הנשמות בסוד העיבור..

רוצה להישאר פה

הרבה פעמים קורה מצב שאדם מרגיש רוחניות מאוד גדולה, כולו מלא אהבה ורצונות וכיסופים להקב“ה ואז כשאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו אומרים ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘, אני לא רוצה דברים אחרים. כשמאיר האור של הקב“ה לאדם, אין תענוג, אין שמחה ואין אושר יותר גדול מזה לכן אדם מיד אומר: אני רוצה להישאר פה

הכי טוב להיות בתוך התורה!

זה יכול להיות מקום פיזי כפשוטו אבל זה גם יכול להיות מצב שפתאום נותנים לאדם משמיים מתנה, פתאום יש כזה נועם ורוחניות, אבל אדם היער אומר לבן מלך האמיתי אתה חייב ללכת כי אתה חייב להגיע לתיקון שלך, אתה חייב לעזוב את הבית שלי ואני נותן לך כלי שאם תשים אותו על בהמה אתה תשמע ניגונים נפלאים, אבל לעזוב את הבית שלי אתה חייב – פה רבינו רומז על יסוד מאוד גדול בחיים שלנו והרבה פעמים אנחנו מתחבטים בזה, הרבה פעמים אנחנו צריכים לברר בתוכנו את הנקודה הזאת – אדם חייב לעבור בעולם הזה ירידות וצמצומים והקושייה שיש לנו בתוכנו על זה: הרי אנחנו רואים שהכי טוב זה להיות עם הקב“ה, הכי טוב זה להיות בתוך התורה, בתוך הרוחניות, בתפילה ובעבודת השם. כשאדם טועם את זה הוא אומר שזה הכי טוב כי בוודאי שזה באמת כך, אין מה להשוות בין הפיתויים של העולם הזה לבין התענוג של להיות קרוב להקב“ה בתורה בהתבודדות וכן הלאה. אבל רבינו חזר על זה בכמה וכמה תורות ובכמה סיפורים ושיחות שאדם צריך לדעת שחייבים לעזוב את המקום הזה, מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים מתנה, קיבלנו רוחניות וקיבלנו עלייה, קיבלנו אור א-לוקי אבל חייבים לרדת מהמקום הזה, זה מה שאדם היער אומר לבן מלך, פה מתעוררת השאלה: מדוע חייבים לרדת וצריך שיעבור עלינו?

על מה ולמה אנו צריכים לעבור את זה?

-כל פעם שעוברת עלינו הירידה הזאת מתעוררת בתוכנו הקושייה: על מה ולמה אנחנו צריכים לעבור את זה? הקושייה בעומקה היא בעצם על ההנהגה של הקב“ה, בסופו של דבר מקשים את זה על הקב“ה רק שלפעמים אדם זורק את זה גם על הצדיק. העולם מרגישים שהצדיק זה הנציג של הקב“ה בעולם אז אם יש לנו טענות על הקב“ה זה בעצם המחלוקות על הצדיק, המחלוקות על הצדיק זה המחלוקות על הקב“ה. רבינו לימד אותנו יסוד מאוד גדול שאדם צריך לעבור את הירידות האלו ופה מתעוררת השאלה: זה שזה הנהגה קיימת אנחנו רואים את זה ואנחנו הרבה פעמים גם חווים את הנקודה הזאת, ובאמת השאלה היא למה אנחנו צריכים לעבור את זה?

ראש המאמינים, דבוק כל-כולו בהקב“ה

 הזוהר הקדוש בפרשת לך לך אומר יסוד מאוד גדול, הזוהר הקדוש מדבר שם על כל עניין הירידה של אברהם אבינו למצרים ’ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה‘ – אומר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש בשורש נשמתו ניצוצות רעים שהוא צריך לברר ולתקן אותם, אנחנו לא מכירים את הניצוצות האלה – מאיפה יש לאברהם אבינו
את הניצוצות האלה? האם הוא חס וחלילה עשה פעם בחייו איזה עבירה? יש איזה טענה או הקפדה על אברהם אבינו? זה ראש-המאמינים שהיה דבוק בהקב“ה כל
ימי חייו, אם כך איזה ניצוצות רעים יש לאברהם אבינו לברר שהזוהר הקדוש אומר שלכן אברהם אבינו היה חייב לרדת למצרים כדי לברר את זה? מה הסיבה? מסביר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש ניצוצות רעים, זה חלקי נשמה או במושגים שלנו רצונות רעים. לכל אדם יש בשורש הנשמה שלו ניצוצות רעים, השורש של הרצונות הרעים למעשה מקורם בחטא אדם הראשון. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות בפרט בשער הגלגולים שכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון לכן
כשאדם הראשון חטא למעשה לא היו נשמות שלא היו קשורות עם החטא ויתר על
כן שאלו כל נשמה ונשמה עד כמה היא רוצה לחטוא מכיוון שהחטא לא היה דבר אחד.

אנחנו מכירים את היצה“ר אחרי החטא..

חטא אדם הראשון היה איזה בחינה של הידבקות ברע וכל נשמה גם יכלה לבחור כמה להידבק ברע – היו כאלה נשמות שאמרו: אנחנו רוצות ללכת עד הסוף, אנחנו רוצות להידבק מאוד. יש שאלות מאוד גדולות בכל מהות החטא, השאלה היסודית ביותר היא הרי לפני החטא לא היה לאדם יצר רע לעשות דבר נגד רצונו של הקב“ה, אנחנו מכירים את היצר הרע אחרי החטא, יש לנו יצה“ר להתנגד לרצונות של הקב“ה, כל אחד מאתנו יכול למסור שיחה לחמש מאות איש שעיקר התשובה זה ’ישמע בזיונו ידום וישתוק‘ בפשט, רמז, דרש וסוד וכולם יתפעלו מהשיחה הזאת ויכול להיות שרבע שעה אחרי השיחה האישה לא קיבלה אותו בבית לפי רום-מעלתו ואנחנו רואים ששולפים אקדחים ומתחילים לירות וכן הלאה

הוא לא תמיד מוכן להקשיב

-פתאום אנחנו נופלים בכעסים, מדוע זה קורה? אם אנחנו יודעים שזה לא טוב למה אנחנו מתנהגים ככה? כי עכשיו אחרי חטא אדם הראשון יש בתוך הלב שלנו יצר רע שלא תמיד מוכן להקשיב לשכלנו – כל זה אחרי החטא, לפני
חטא אדם הראשון לא היה את היצר הרע הזה, אדם הראשון מצד רצונות ליבו כל-כולו רוצה לעשות את רצון השם
וכל הנשמות הכלולות בו, שזה למעשה כל נשמות ישראל, רק רצו לעשות את רצון השם – אז מתעוררת השאלה
שגדולי עולם שואלים את השאלה הזאת: איך אדם הראשון הגיע למצב שהוא חטא?

איזה שייכות ליצר הרע אם לך אין יצה“ר?

מדוע אדם הראשון בעצם עבר על מצוות הקב“ה? כדי להתבונן ולהבין את עומק העניין שרבינו האר“י הקדוש כותב על זה: וכמה שנדבר ונסביר ונרחיב, עדיין לא נגענו בעצם העניין כי הדבר הזה זה סוד מאוד גדול עצם מושג החטא – מה שאנחנו כן יכולים להתבונן ולראות בעומק הדבר זה שלאדם הראשון לא היה רצון בלב להתנגד לרצון הקב“ה, נהפוך הוא הוא כל-כולו רק רצה לעשות את רצון הקב“ה, אבל עם כל זה כתוב בספרים הקדושים שהיה במציאות את עץ הדעת טוב ורע, ז“א שהיה את בריאת הרע, הקב“ה ברא את מציאות הרע. אם כך איזה שייכות יש לאדם הראשון עם היצר הרע אם אין לו יצר הרע? כתוב בספרים הקדושים שאמנם לא היה לו בלב רצון להתנגד לרצון הקב“ה אבל היה לו בירור מהי האמת, ז“א מה
שהיה אפשר להטעות את אדם וחוה שהיו מאוד-מאוד גדולים במעלה, מהי האמת. הקב“ה אמר לך לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע, איך ספק יכול להיות לך?

לכאורה הרש“י הכי לא מובן בכל התורה 

הקב“ה בעצמו אמר לאדם הראשון: מזה אתה אוכל ומזה אתה לא אוכל. האכילה זה היה מצוות עשה, הוא היה חייב לאכול מכל עץ הגן ומעץ הדעת לא לאכול – מה כבר יש לאדם הראשון להסתפק בשאלה הזאת? באמת הדברים לא פשוטים, הם מאוד-מאוד עמוקים – רבינו האר“י הקדוש כותב שהמדרגה של אדם וחוה לפני החטא היתה יותר גדולה מהמדרגה של משה רבינו בהר סיני כשהוא קיבל את התורה, שנבין עד כמה אדם וחוה היו גדולים לפני החטא – הנחש דיבר עם חוה ואמר לה: אם תאכלו מהעץ ’והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע‘ – רש“י במקום אומר: בוראי עולמות.
הנחש אמר: הקב“ה אכל מהעץ הזה וברא את העולם וכל אומן מקנא בבעל אומנתו לכן הקב“ה לא רצה שיהיו עוד כמוהו במדרגה שלו. ככה רש“י מסביר בפרשת בראשית, הרי לכאורה הרש“י הזה הוא הרש“י הכי לא מובן בכל התורה כולה,
איך יכול להיות שאדם וחוה אנשים כ“כ גדולים במעלה ובא הנחש שזה היצה“ר ואומר להם: תשמעו, אם תעשו עבירה תדעו לכם שאתם תהיו במדרגה של הקב“ה..

צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי

-אדם שיש לו טיפה יראת שמיים והוא לומד טיפה תורה ויבוא לו היצה“ר ויגיד: תשמע, אם אתה תעשה עבירה אתה תהיה כמו הקב“ה. יש מישהו שיקבל טענה כזאת? אם מישהו יקבל את הטענה הזאת אנחנו לא נגיד שיש לו בעיה עם עבירות, אנחנו נגיד שיש לו בעיה פסיכיאטרית, צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי – איך אדם וחוה שהיו כ“כ גדולים במעלה קיבלו את הטענה של הנחש? הנחש אמר להם: אתם תהיו בוראי-עולמות, איך יכול להיות שהם קיבלו את הטענה הזאת? בוודאי שהדברים הם מאוד עמוקים. אמרנו את השאלות האלה כדי להתבונן בעומק הדברים, א“א להסביר את זה לפי פשוטו, אלא הנחש גילה לאדם וחוה סוד, הוא אמר להם כך: הרי הקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע ולכן יש הסתרה בעולם, מדוע הקב“ה ברא הסתרה? הרי הקב“ה הוא כל-יכול, הוא יכול לברוא את כל העולמות..

נתן תפקיד לתקן את העולם

-הקב“ה יכול לברוא את אדם וחוה ואת כל העולמות בלי הסתרה, למה הקב“ה ברא את ההסתרה? הנחש אמר להם את מה שחז“ל אומרים שהקב“ה ברא את העולם כדי שתהיה לנו עבודה ואז אחרי שיתקנו את מה שיתקנו אז השכר הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור בגלל שהוא בכוח העבודה של אדם וחוה, ז“א שהנשמות בונות בעצם את המציאות הנצחי, זה נקרא שאנחנו שותפים עם הקב“ה במהלך בריאת העולם, הוא בעצם נתן לנו תפקיד לתקן את העולם וזה מה שחז“ל אומרים שלא יהיה נהמא דכיסופא..

אדם וחוה קיבל את הטענה של הנחש…

-הנחש אמר להם: תדעו לכם, אם אתם תאכלו מהעץ מה אתם תגרמו בעצם? לעוד מציאות של עבודה, אתם בעצם יוצרים עוד הסתרות, עוד העלמות ועוד עבודות והעבודה שלכם אחרי האכילה תהיה גדולה לאין-שיעור אם אתם לא תאכלו. לכן הנחש אומר להם: ע“י האכילה אתם תהיו בוראי-עולמות, הכוונה אתם תבראו עוד העלמות והסתרות חדשות ואז השכר שלכם והתיקון הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור. מה בעצם האכילה הוסיפה? אם עד האכילה העבודה היתה לברר את האמת מהשקר שזה עבודה שכלית, אכילת עץ הדעת טוב ורע הכניסו את הרע לתוך הלב עכשיו יש גם בירור של הלב, קודם היה בירור רק של השכל, עכשיו התווסף פה בירור של הלב, זה הרבה יותר קשה לברר את הטוב מהרע בלב זה לוקח שבעים שנה. זה עומק דברי הנחש שאמר להם: בוראי עולמות ז“א עושים הסתרות והעלמות חדשות ואדם וחוה קיבלו את הטענה הזאת. הרבה ספרים דנים בשאלה הזאת ואומרים שבאמת אדם וחוה הבינו שהם הולכים לעשות בירור מאוד גדול ושהם יבררו מיד את הטוב מהרע..

יקח לי 6000 שנה לברר את הרע מתוכי..

אדם וחוה היו במקום רוחני כ“כ גבוה שהם לא האמינו שיש כוח שיכול להכנס להם לתוך הלב וליצור מצב של התנגדות להקב“ה, הם לא האמינו לזה. ברגע שהם טעמו מעץ הדעת טוב ורע מיד כל המציאות השתנתה, לכן כתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת טוב ורע? ענה לו: אכלתי ואוכל עוד. לכאורה זה לא מובן, איזה חוצפה, הקב“ה מדבר איתך ואומר: אמרתי לך לא לאכול, אכלת? לפחות אתה אומר את האמת, אכלתי. אבל מה זה הדבר הזה: לא רק שאכלתי אלא אני יאכל עוד. יש חוצפה יותר גדולה מזה? אדם הראשון לא אמר את זה מתוך חוצפה אלא הוא אמר את זה בתור אמת. הוא אמר: אחרי שאכלתי ונכנס לי הרע לתוך הלב, אני רואה שעכשיו 6000 שנה אני הולך לברר את האמת הזאת מתוכי, יקח לי 6000 שנה לברר את הרע הזה מתוכי – משם נכנס הרע בכל הנשמות – ברוך השם עם הדורות הוספנו עוד טיפה רע אבל השורש של הרצונות הרעים שיש באדם זה הכל נמשך למעשה מחטא אדם הראשון, זה מה שאומר הזוהר הקדוש לכן אברהם אבינו שהוא ראש המאמינים והצדיקים אפילו אצלו היה בחינה של בירור הטוב מהרע

האם אברהם אבינו צדק שירד למצרים?

אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו בירר את החלק הזה שלו בכל הירידה
שלו למצרים. כל הירידה של אברהם אבינו למצרים זה היה כדי לברר את הרע שבשורש נשמתו. יש מחלוקת מפרשים ומחלוקת בזוהר עצמו האם אברהם אבינו צדק בזה שהוא ירד למצרים או לא צדק בזה שהוא ירד למצרים – הרמב“ן כותב: אבינו אברהם חטא חטא גדול בזה שהוא ירד למצרים – אבל ויהי רעב בארץ? תישאר בארץ והקב“ה ידאג לך. כך הרמב“ן אומר. יש הרבה מפרשים שאומרים שבאמת אברהם אבינו לא טעה – באמת שתי הדעות האלו מובאות בזוהר
הקדוש אבל בהמשך אומר הזוהר בפרשת לך לך דבר מאוד עמוק: אברהם אבינו לא יכל להיות ידיד-השם ולא יכל להגיע לתיקון שלו אלא ע“י הירידה למצרים – מצרים
זה ערוות הארץ, צריך לדעת שבזמן האבות ובזמן שעמ“י ירד אחר כך למצרים, מרכז הטומאה העולמי היה במצרים..

ירד ואז פגש את המקום הזה

הטומאה שהיתה במצרים זה לא דברים פשוטים, זה לא מה שאנחנו חושבים שהיה להם איזה תאווה, שהם אהבו מועדונים פאבים וכן הלאה, זה היה הרבה יותר חריף. הידיעות שלהם בעבודה זרה ובכישופים – לא היתה אומה שידעה כל-כך עמוק את כל סודות העבודה זרה והכישופים ולמעשה מצרים זה היה המרכז להשפיע את הטומאה בעולם – כשאברהם אבינו ירד למצרים למעשה הוא ירד
ואז הוא פגש את כל המקום הזה – אומר הזוהר הקדוש שזה סוד כל הירידות
שלנו, שאדם מגיע למקום מסויים והמקום מעורר בתוך לב האדם את הרע שבאדם..

הרע שהוא צריך לברר עדיין לא התעורר

באמת המקום הזה מעורר את הרע שבתוכנו כדי להתברר וכדי להתתקן אבל פתאום הרע מתעורר בתוכנו – אז מצד אחד אמנם זה הרגשה לא נעימה, אדם שיש לו קצת הרגשה של קדושה הוא לא רוצה שיתעורר בתוכו הרע, אבל בד-בבד צריך לדעת נקודה מאוד עמוקה: התעוררות הרע בתוכנו יש בה טובה מאוד גדולה, כי היא מאפשרת לאדם להכיר את עצמו ולהבין, זה הרע שיש בתוכי ואני צריך לברר אותו ולתקן אותו – עד אותו רגע שאברהם אבינו לא ירד למצרים, הרע שהוא צריך לברר בתוכו מצד חטא אדם הראשון לא התעורר, לכאורה זה חידוש, עם כל מגדל בבל ועם כל הניסיונות שהיה לו עם נמרוד בחרן וכל מה שעבר עליו הוא היה 75 כשהוא ירד למצרים, עם כל זה מקום כ“כ טמא כמו מצרים גם אברהם אבינו לא פגש לכן אנחנו רואים שהוא הגיע למצרים הוא אומר לשרה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את..

מעולם לא התעורר בתוכי כחוט השערה

-מה המשמעות של הפסוק הזה? באמת המפרשים מתחבטים בזה, צריך להבין את זה, יש אומרים עכשיו אני יודע שאת אישה יפת מראה – אז מה היה עד עכשיו? הרי הם בערך 60 שנה נשואים מה זה ’הנה נא ידעתי‘? יש כאלה שרוצים להגיד עפ“י הפשט שהוא מעולם לא ראה אותה ובמקרה הוא עכשיו ראה אותה בבבואה של המים והוא לא תיאר לעצמו שהיא כזאת יפה עד היום הזה – זה תירוץ עפ“י הפשט אבל בעומק הדבר אברהם אבינו אומר: עד עכשיו מעולם לא התעורר בתוכי אפילו לא כחוט השערה של עניין הגשמיות, ז“א שהקשר שלו עם שרה זה קשר רוחני לגמרי, זה קשר של נשמות, הוא רואה את הנשמה של שרה, הוא מדבר איתה והוא רואה את הנשמה של שרה אימנו. אומר אברהם אבינו: עכשיו פעם ראשונה שאני מרגיש בתוכי שמתעורר כחוט השערה העניין של הגשמיות – אומר הזוהר הקדוש שזה מתעורר מצד חטא אדם הראשון. מיד אברהם אבינו אומר לשרה בבחינת
נדר: אמרי נא אחתי את. עכשיו את אחות שלי, הכוונה שאין שום קשר של גשמיות..

קודם כל ב“ה שאנחנו מצטערים על זה..

האבות הקדושים גזרו על נשותיהם להיות כמו אחיות שלהם במקום שהם הרגישו איזה נקודה של גשמיות מתעוררת – כמובן שאברהם אבינו תיקן את זה אבל כל זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, מכיוון שיש בתוכנו ניצוצות ורצונות רעים שחבויים בתוכנו, מדי פעם בפעם הקב“ה מזמן לנו סיבות בחיים שיתעורר הניצוצות והחלקים הרעים ובאמת אנחנו נופלים בדעתנו מהדבר הזה, קשה לנו – קודם כל ברוך השם שאנחנו בכלל מצטערים על זה. הבן איש גם כותב
בבן יהוידע שזה ההבדל בין יהודי לגוי. גוי שמתעורר
בתוכו התאוות הוא שמח, הוא מרגיש שהוא קיבל מתנה.
יהודי מתבייש ומצטער מהדבר הזה, ככה הבן איש חי כותב

אנו לא מכירים אותו מספיק

-מכאן נלמד יסוד מאוד גדול, עיקר היצה“ר שלנו הוא נסתר מאתנו ואנחנו לא מכירים אותו, הוא כ“כ חבוי. רבינו אומר שעמלק זה היצה“ר שיונק מההסתרה, הכוונה שכל הכוח שלו הוא זה שאנחנו לא מכירים אותו מספיק ואז הקב“ה במשך החיים כל פעם מזמן לנו מקרים של ניסיונות כדי שיתעורר בתוכנו היצה“ר ואנחנו צריכים להילחם איתו, באמת עכשיו זה הזדמנות לתקן את הדברים אבל מה קורה? האדם מתבלבל מהמצב הזה, רבינו אומר: ובזה טועים החסידים – אתה לא בנפילה, נהפוך הוא, עכשיו אתה בעלייה חדשה אבל כדי לזכות לעלייה אתה צריך עוד בחינה של הבירור לכן אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר אצלי בבית, אתה לא יכול להישאר כל הזמן ברוחניות גבוהה, אתה חייב לקבל על עצמך את הירידה הזאת, אחרת הרע לא יתברר.

חייב להיות אצל כולנו מדי פעם ירידות

כתוב בזוהר הקדוש שעד שאדם לא מוכן לקבל על עצמו את כל הבירורים האלה הוא לא קרוב להקב“ה באמת – הזוהר אומר את זה אפילו על אברהם אבינו שהוא לא נקרא ידיד השם עד שהוא לא עבר את הירידה למצרים. רק במצרים הוא קנה את ידיד השם כי שמה התגלה לאברהם אבינו עומקי-היצה“ר שבשורשי הנשמה שלו ואז אברהם אבינו יכל להתמודד עם זה. לכן חייב להיות אצל כולנו מדי פעם בפעם ירידות. ברגע שמתעורר הרע בתוכנו מה העבודה שלנו? רבינו אומר שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי כלי שברגע שהוא שם אותו על בהמה או חיה הכלי היה גורם לחיה לנגן את הניגון המופלא הזה שהוא שמע בבית של אדם היער, זה הסוד של הדבר. הבהמה או החיה זה הנפש הבהמית שלנו, רבינו אומר: אתה תפגוש בדרך את הנפש הבהמית שלך, פתאום מתעוררת התאווה, פתאום מתעורר כעס והקפדה. החיה זה הכעסים וההקפדות והבהמה זה התאוות – זה יתעורר אצלך בדרך ואני נותן לך כלי..

הכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים

הצידק אומר: מצד התיקון אתם חייבים להיפגש עם הבהמה או עם החיה שזה הנפש הבהמית אבל אני אתן לכם כלים איך להתמודד נכון עם המציאות הזאת. הקב“ה בעצם מגלה לצדיק את העצות ואת הדרכים לתיקון של כל דור ודור. המושג הזה של צדיק האמת או הצדיק שבדור חייב להיות בכל דור ודור – רבינו האר“י הקדוש כותב בפרי עץ חיים בשער ר“ח פרק ג‘ שבכל דור ודור חייב להיות
צדיק שמהלך כנגד בני דורו, הכוונה שהוא מבין את בני דורו, אם ניקח צדיק
מדורות קודמים שיבוא לדורות שלנו זה סכנה עצומה, גם לצדיק וגם לדור,
אנשים שלא מבינים את עומק הניסיונות והבירורים שלנו, לא יוכלו לעזור לנו – הכלי הזה זה הכלים שהצדיק נותן לנו להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, להפוך
את החיה שבתוכנו לניגונים – נתבונן קצת בעומק הדבר למה אנחנו צריכים הדרכה:

יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה

ידוע שכתוב הרבה בספרים הקדושים שלכל אדם יש חמשה חלקים שנשמתו שנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה – החיה והיחידה בד“כ זוכים לה רק צדיקים מאוד גדולים שהגיעו לבחינה כזאת שהגוף הזדכך מאוד אז הם יכולים לקבל את החלקים הרוחניים העליונים שנקראים חיה ויחידה – זה בסוד המקיפים העליונים, זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה. רובנו ככולנו עוסקים בעצם בתיקון נפש רוח נשמה וזה עיקר עבודתנו, איך זה מצטייר בתוכנו? מה זה אומר הלכה למעשה? צריך לדעת שזה בעצם מצטייר ומתגלה בתוכנו העבודה של נפש רוח ונשמה – כתוב צמאה לך נפשי, הנפש היא צמאה ומתאווה, כל התאוות שורשם באור הנפש. בנפש יש נפש
א-לוקית ונפש בהמית, הנפש הא-לוקית צמאה ומתאווה להקב“ה וזה הצימאון כמו שכתוב גרסה נפשי לתאוה. יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה ולהידבק בתורה..

הלב בשלו, הוא רוצה לאכול את השוקולד

בחינת הנפש זה בעצם בירור התאוות, אנחנו יודעים ומכירים את זה בדור שלנו את תוקף העוצמה של הנפש הבהמית שזה תאוות העולם הזה – זה מדרגה אחת. המדרגה השנייה נקראת בחינת הרוח. העבודה של בירור הרוח זה בעצם עולם הרגש שלנו, שימו לב איזה בירור עמוק ולפעמים הרבה יותר קשה לברר את עולם הרגש שלנו מאשר את עולם התאוות שלנו. את עולם התאוות אנחנו עכ“פ יכולים להבין: זה טוב וזה רע ויש מלחמה, משתדלים, מתאמצים וצועקים, עושים מחאה וכן הלאה, אבל כמה קשה הרבה פעמים לברר את עולם הרגש שלנו. היצה“ר של עולם הרגש יותר חכם מהיצה“ר של בחינת הנפש, כנגד של מדרגה יש בחינה של טוב ורע שהתערבב זה בזה, הנפש הא-לוקית עם הנפש הבהמית, הרוח הא-לוקית עם הרוח הבהמית – מה זה בעצם הלכה למעשה בירור הרוח או בירור עולם הרגש שלנו? אם נתבונן בזה עיקר עוצמת החוויה והחיים של האדם זה בעולם הרגש שלו לכן חז“ל אומרים אין אדם מתנהג עפ“י מוחו אלא עפ“י ליבו. הלב הוא מלך האיברים ולא המוח מכיוון שאם יש רצון בלב האדם אז גם אם המוח יגיד לו זה לא טוב לאכול שוקולד, זה מזיק לך לבריאת – כמה פעמים כולנו שמענו את המימרא הזאת ואנחנו לא חולקים עליה אבל הלב בשלו, רוצה לאכול את השוקולד. הרגשות שיש בלב
הם מאוד-מאוד עוצמתיים לבירור. יש עולם רגש שלם שבא מצד הקדושה והטוב..

ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור

-ויש עולם רגש שלם שבא מצד הרע. כמו שצריך לברר את הנפש הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, ככה אנחנו גם צריכים לברר את הרוח הא-לוקית מתוך הרוח הבהמית וזה למעשה עיקר עבודתנו בעולם הזה. מי עוזר לנו לברר את זה ומכוח מה אנחנו יכולים לברר אתה זה? זה נקרא אור הנשמה וזה למעשה אור החוכמה ואור המחשבה, זה נמצא במוח וכשאנחנו לומדים תורה אנחנו בעצם מאירים בנשמה ובחוכמה שלנו אור של אמת מצד התורה בכלל ובפרט מצד התורה של הצדיק. האמת הזאת שמאירה לנו במוח מאפשרת לנו להילחם על בירור הנפש והרוח וזה בעצם שלמות העבודה של נפש רוח ונשמה. הנשמה היא למעשה החיבור עם
הא-לוקות. הצדיק צריך לגלות לנו והוא מאיר בנשמותינו, אם זה באתגליא
ע“י התורה והעצות ואם זה באתכסיא שהוא משפיע מחשבות טובות ועצות לאדם כדי לעזור לנו לברר את הבירור של הנפש מהרוח שאנחנו צריכים לברר וזה הכלי שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי לברר את הנפש הבהמית שזה הבהמה והחיה, הכלי זה אור הנשמה לברר את אור הרוח שלנו בעצמנו. רבינו ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור כזה בירור של הנפש הבהמית, זה העקביים מה שנקרא מתחת לרגליים של הבהמה, זה העומק-עומק של התאוות של העולם הזה לכן רבינו ידע שלא תמיד נוכל להחזיק מעמד כל אחד לפי בחינתו ואז יש סכנה גדולה, אדם יראה שהוא השתדל ולא הצליח, אז כמה אפשר להחזיק מעמד כשאנחנו נכשלים?

גם אצל אנשי-רבינו זה לא תמיד מאיר

-ליצה“ר יש גם תורות לכישלון: גם ככה אין לך עולם הבא אז לפחות שיהיה לך עולם הזה וכן הלאה. יש ליצה“ר מערכות-שכנוע בנקודה הזאת. אז בא רבינו וגילה לנו את הנקודה של הדיבור של השם, המחאה והרצונות שצריך לדעת שזה יסוד מאוד-מאוד גדול. הלכה למעשה אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים וגם אם לא הצלחנו רבינו גילה לנו שברגע שאמרת להקב“ה: אני מצטער אני לא רוצה את זה, אני דוחה אתה זה, אני אנוס עכשיו במחשבה הלא-טובה – צריך לדעת שתיקננו תיקון מאוד גדול בדבר הזה, גם אצל אנשי-רבינו לא תמיד מאיר בתוכנו ואנחנו לא מבינים עד כמה העצה הזאת של הדיבור עם השם והמחאה היא עוצמתית

עושה מחאה והוא עושה ממני קרקס…!

אם אדם יהיה חזק ותקיף ללכת עם העצה של המחאה והרצון והדיבור  עם הקב“ה – ר‘ נתן כותב בכמה מקומות שבוודאי זה יתקן את הכל. אדם אומר: אני שלושה חודשים עושה מחאה והיצה“ר עושה ממני קרקס, הוא עושה מה שהוא רוצה ומעביר עליי מה שהוא מעביר עליי – במצב הזה צריך להגיד ’זה מעשה שלו וזה מעשה שלי‘, זה מעשה של היצה“ר להילחם נגדי וזה המעשה שלי לעשות מחאה כנגד להקב“ה, לא להתפעל משום דבר. ר‘ נתן כותב בכמה מקומות בליקוטי הלכות שאם אדם אפילו עבר חלילה עבירות והוא לא עזב את הרצונות ואת הצדיק: ע“י זה יעלה ויעשה כלים לקבל אור אין-סוף מה ששום אדם בעולם לא יכול לעשות אלא ע“י העבודה הזאת של המחאה והרצונות הטובים.

הפוסט פרשת שלח לך | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים, הבן והבת הלכו לאיבוד ביער כשהם היו ילדים קטנים ואז באו הקבצנים. כל פעם בא קבצן אחר ונתן להם לחם לאכול, עד שהם קצת גדלו, ואז רבינו אומר שהם התחילו ללכת ליישוב. עד אז הם היו כל הזמן בתוך היער  ועכשיו הם התחילו ללכת ליישוב עד שבאו לאיזה דרך והלכו באותה הדרך עד שבאו לאיזה כפר, מכיוון שהם עדיין לא יכלו לדאוג לעצמם, הם נכנסו לאיזה בית, שם ריחמו עליהם ונתנו להם לחם, וחזרו ונכנסו לעוד בית ונתנו להם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם – הם מצאו דרך להתקיים

מפורסמים אצל כל הקבצנים

רבינו ממשיך ואומר: ועשו בניהם שיהיו תמיד ביחד – אז הבן והבת כשהם קצת גדלו הם החליטו שהם לא יפרדו לעולם, הזכרנו שהם לא אחים אלא הם נאבדו שניהם ביער. והם עשו להם שקים גדולים כדרך הקבצנים של פעם שהיו אוספים אוכל, והיו מחזרים על הפתחים, והיו הולכים על כל השמחות, על סעודת ברית מילה ועל חתונות והלכו למקום אחר וישבו בין הקבצנים כדרך הקבצנים, עד שהיו אלה הבן והבת מפורסמים אצל כל הקבצנים כי כולם הכירו אותם, וידעו מהם שהם אלו הבנים שנאבדו ביער כנזכר – עד כאן למעשה זה ההתחלה של הסיפור של הבן והבת. כמו שהזכרנו קצת, כדי להכנס קצת לעומק של הדבר נזכיר קצת מה שדיברנו. הבן והבת זה מרמז על כלל נשמות ישראל. כתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של המילה יער זה 280, ויש מושג בקבלה ובחסידות שנקרא פר (280) דינים, למעשה הכוונה זה לכל ההסתרות והצמצומים שאנחנו עוברים בעולם הזה, זה בעצם הללכת לאיבוד ביער, ולמעשה
כל אדם חייב ללכת לאיבוד ביער. מבריאת העולם לכל
אחד יש את היער הפרטי שלו, מדוע? כי כל התיקון
והעבודה הפרטית שלנו זה בא לידי ביטוי בעצם זה
שמשמיים מוליכים אותנו ומורידים אותנו לתוך היער שזה הצמצום וההסתרת פנים..

אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ביער..!

הרבה פעמים אנחנו מרגישים אבודים בתוך המציאות הזאת של היער, ודווקא משמם לומדים להכיר את הקב“ה בהיכרות חדשה. יכול להיות שאדם כבר יצא מהיער אבל יכול להיות שעוד פעם יחזירו אותו לעוד איזה בחינה של יער לכמה ימים, מדוע? כי ביער קורה משהו מאוד-מאוד עמוק. אנחנו לומדים דווקא מתוך מציאות היער להכיר את הקב“ה ולהתקשר איתו בהתקשרות חדשה, שאדם שלא עובר את זה לא יכול. אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ביער, יש שם חיות ששואגות לטרף, אנחנו מפחדים שם ונבהלים, הרבה פעמים אנחנו עצובים בתוך היער, עובר עלינו דברים בתוך היער ואף בן אדם לא רוצה לעבור בתוך היער, זה לא נעים בכלל…

יש בחינות עמוקות

-הכוונה שאף אחד לא רוצה לרדת להסתרה ולצמצום של מציאות העולם הזה, טבע האדם שהוא לא רוצה לרדת לשם, אבל צריך לדעת שמשמיים מוליכים אותנו שאנחנו נכנס לתוך היער, מדוע? כי כשאנחנו לא ביער, כשאנחנו בגדלות המוחין, כשיש לאדם אור של תורה ושל תפילה, בוודאי שאדם מרוויח, אדם זוכה להשיג התקרבות להקב“ה, הוא זוכה לחזור בתשובה ע“י זה ולתקן את עצמו, כי התורה, התפילה, המצוות והמעשים הטובים בוודאי מזככים אותנו, אבל כתוב הרבה בספרים הקדושים שיש בחינות עמוקות בתוך הנפש שלנו שלא יכולות להיתקן בשום פנים ואופן בדרך הזאת, רק ע“י הבחינה של היער, דווקא שם אדם מקבל תיקון מיוחד מאוד

כל העולם כולו רגש צר מאוד

רבינו ידע שבדורות שלנו נצטרך לעבור הרבה את היערות כי זה נקרא העקבתא דמשיחא, זה כל המושג של העקביים, זה בעצם עובי-היער. כל הנשמות וכל הדורות עברו ביער אבל העקבתא דמשיחא זה עובי היער, זה סוד העקביים, לכן רבינו מאוד חיזק אותנו ואחד הדיבורים החזקים שריבנו אמר זה כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל. לפני 13 שנה בערך התארחתי שבת בדרום הארץ, קמתי מוקדם בשבת בבוקר והלכתי למקווה, ראיתי יהודי קצת תימהוני שהכרתי, אדם מאוד חיובי, ראיתי אותו מסתובב שם, ובארבע בבוקר הוא אמר: לי תגיד לי דבר תורה, אמרתי לו: את האמת, אני צריך לזכור איך קוראים לי, זה השגה בשבילי עכשיו. ראיתי שהוא רוצה לדבר אז אמרתי לו: תגיד אתה. הוא אמר לי: בסדר, אני יגיד לך דבר תורה, רבינו אומר כל העולם כולו גשר
צר מאוד והעיקר שלא יתפחד כלל, מה רבינו התכוון?
כל העולם כולו רגש צר מאוד. כל המעברים זה על הרגש…

רבינו תפס חזק מאוד בזקן ואז הוא אמר:

כל המעברים של היער שאנחנו עוברים זה הכל הולך על הנקודה של הרגש צר מאוד, כי היצר הרע תוקף אותנו בעולם הרגשי שלנו. הזכרנו בעבר שיש 3 אבות נזיקין של עולם הרגש, זה פחד וחרדה, כעס והקפדה, ועצבות ודיכאון. יש כניסה לזה, זה כמו סולם בחרדות, אח“כ בדיכאונות, אח“כ בכעסים ובהקפדות – צריך לדעת שזה האויבים שלנו בעולם הרגשי שלנו. כמעט כל הבירור שלנו זה רגש צר מאוד והעיקר של יתפחד כלל – לא לפחד מהמעברים האלה. למעשה הצדיקים מלמדים אותנו איך לעבור את זה בשלום. רבי נתן אומר שרבינו אמר את הדיבור הזה בסעודה שלישית ורבינו תפס חזק מאוד את הזקן ואמר כל העולם כולו.. ורבי נתן אומר: הרגשתי שהוא מכניס כוח לכל הנשמות עד שיבוא משיח צדקנו לעבור את הגשרים האלה…

זה מרמז על הצדיקים הכי גדולים בעמ“י

למעשה זה מה שהבן והבת עוברים. בזמן שהם היו אבודים ביער, עזרו להם השבעה קבצנים. אחרי השבעה קבצנים הם יצאו מהיער, זה פעם ראשונה שהם יצאו מהיער והם לא ידעו מה לעשות, הם הלכו בדרך וביקשו אוכל כי לא היה להם, ונתנו להם. הוטב בעיניהם הדרך הזאת עד שהם החליטו גם כן להיות קבצנים. בהמשך הסיפור רואים שהשבעה קבצנים זה מרמז על הצדיקים הכי גדולים שהיו בעמ“י במשך כל הדורות, זה כנגד שבעת הרועים ובכל דור ודור יש שבעת רועים, אז זה כנגד הצדיקים שעוזרים לנו למעשה. כשאנחנו אבודים ביער אנחנו לא יודעים מה לעשות, אנחנו מבולבלים בדעת שלנו, הבעיה הכי גדולה שאדם לא יודע מה לעשות בתוך היער, אם אדם היה יודע מה לעשות ואיך להסתכל נכון על הדברים, תמיד אפשר לעבור את זה בשלום, הבעיה היא שלא יודעים – הקבצנים הם בעצם עוזרים לנו לצאת מתוך היער, לכן העניין של הקבצנים זה מרמז על צדיקים מאוד-מאוד גדולים בעמ“י, לכאורה פה מתעוררת שאלה: למה רבינו בחר שהצדיקים יהיו דווקא בדמויות של קבצנים?

מצד העלילה אין חיוב שהם יהיו קבצנים

מצד העלילה אין חיוב שהם יהיו קבצנים, רבינו יכל לעשות אותם סנדלרים או חייטים, זה לא משנה. אז מדוע רבינו בחר דווקא בקבצנים? לרבינו לא היתה מילה אחת בספרים שלא היתה לה כוונה מאוד-מאוד עמוקה. רבינו פה מרמז למעשה על תיקון מאוד גדול – איך זוכים להיות צדיקים כאלה? רק ע“י שנהיים קבצנים, זה האומנות של האדם בעולם, לזכות להיות קבצן. הכוונה קבצן אצל הקב“ה, זה דרך התפילה. הקבצן זה רמז רוחני, ככל שהצדיקים יותר גדולים הם יותר זוכים להשיג כמה הם צריכים את הסיעתא דשמייא ושהקב“ה יחזיק אותם בכל רגע ורגע בחיים שלהם. יש סיפור ידוע על אחד מגדולי הצדיקים, ’פרי הארץ‘, רבי מנחם מנדל מווטיבסק, הוא היה גדול תלמידי
המגיד ממזרטיש. אנחנו לא מבינים מה זה להיות גדול תלמידי המגיד ממזריטש, אבל אפשר לראות מי היו בני החבורה שלו ומזה קצת לקבל רושם מי זה היה פרי הארץ…

המגיד הורה להכין דלי עם מים

תלמידי המגיד ממזריטש הם הנועם אלימלך, רבי זושא, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בעל התניא – הם היו תלמידי המגיד, ופרי הארץ היה ראש החבורה שלהם. יש סיפור מאוד מעניין שפרי הארץ בשלב מסויים עלה לארץ (הוא קבור בטבריה), זאת היתה העלייה החסידית הראשונה. כשהוא היה בחו“ל הוא היה הבעל תוקע של המגיד, כשהוא עלה לארץ, מי שהחליף אותו אצל המגיד זה היה רבי לוי יצחק מברדיטשוב. בשנה הראשונה שרבי לוי יצחק תקע, אז המגיד הורה להכין דלי של מים. הסדר של התקיעות אצל המגיד היה שהמגיד היה מקריא את התקיעות ובשעה שהוא היה מקריא את זה הוא היה מכוון כוונות בכל תקיעה

הצדיק היחיד השלם שפגשתי בחיים שלי

ידוע שיש כוונות מאוד גבוהות בזמן התקיעות. כשרבי לוי יצחק מברדיטשוב תקע את התקיעה הראשונה והמגיד כיוון את הכוונות, רבי לוי יצחק התעלף. המגיד ידע שזה מה שיקרה לכן הוא ציווה שיבואו דלי מים. הוא ציווה שישפכו עליו מים ויעירו אותו. המגיד אמר לרבי לוי יצחק: כשמנחם מנדל שלי ראה את המלאכים שעולים מתקיעות השופר הוא לא היה מתעלף. צריך ללמוד לתקוע בשופר ולראות את המלאכים עולים – זה היה פרי הארץ. יש סיפור מאוד מעניין כשפרי הארץ היה על האונייה בדרך לארץ, ודרך אגב נזכיר את זה שרבינו לא פגש את פרי הארץ כי פרי הארץ נפטר שש שנים לפני שרבינו הגיע לארץ לכן הם לא נפגשו, הוא פגש את התלמיד של פרי הארץ רבי אברהם מקאליסק ועליו הוא אמר: זה הצדיק השלם היחידי שפגשתי בחיים שלי – זה התלמיד של פרי הארץ, רבי אברהם מקאליסק…

ברגע הראשון הרגיש פחד גדול מאוד…!

רבינו מספר שכשהוא היה בדרך לא“י היתה סערה בים והיתה סכנה מאוד-מאוד גדולה ואז פרי הארץ בא אליו מהעולם העליון ולימד אותו שם קדוש להשקיט סערות, ואז רבינו כיוון את הכוונה הזאת והם ניצלו. בשעה שפרי הארץ היה בדרך לארץ ישראל הוא היה על הסיפון יום אחד והוא הלך הלוך וחזור והוא היה בהתבוננות אז הוא לא שם לב, והיתה חתיכת עץ גדולה שיצאה מהסיפון החוצה, ובחתיכת עץ הזאת לא היה שום גדר, הוא לא שם לב והוא עלה על החתיכת עץ הזאת ותוך כדי שהוא הולך הוא פתאום שב לב שהוא עומד ליפול לים. הוא סיפר שברגע הראשון הוא הרגיש פחד מאוד גדול, אבל הצדיקים מיד מעלים את הפחד לאמונה והוא התחיל להתבונן: השם מה אתה רוצה ממני פה בנקודה הזאת, למה הבאת אותי לפה? אז הוא השיג את ההשגה ואתה ההבנה הזאת: כשאני בבית ובאים אליי חסידים ולומדים תורה ומתפללים והכל בדבקות ובאורות, האם יש לי איזה בעיה להרגיש אני מפחד שהקרקע תיפול? שתהיה פה רעידת אדמה? האם יש לי איזה פחד מזה? לא. אני מרגיש שהקרקע יציבה ושהכל בטוח פה, לא הולכת להיות פה שום רעידת אדמה

מחזיק אותך ושומר אותך שלא יבוא גל

פרי הארץ השיג והבין שהקב“ה לימד אותו: עכשיו כשאתה נמצא על החתיכת עץ הזאת מעל לים איך אתה לא נופל? למה לא בא איזה גל גדול שמעיף אותך לים? כי אני מחזיק אותך, אני שומר עלייך שלא יבוא גל. פרי הארץ הבין שכל רגע ורגע שאני בבית, יש בדיוק את אותה שמירה, ואז הוא אמר: זה הכוונה של רוקע הארץ על המים. שאני אדע שהארץ שלנו עומדת על המים ואם הקב“ה לא ישמור עלינו, כל שנייה הכל יכול להתהפך ואי אפשר לדעת מה יכול לקרות. פרי הארץ כתב תורה שלמה על הנקודה
הזאת. במצבים האלה ובזמנים האלה של היער האדם
משיג ומבין וזוכה להתחברות עם הקב“ה מה שהוא לא
יכול להשיג בימי הטובה – אנחנו לא מבקשים יערות,
אבל צריך לדעת שמה שאדם יכול להשיג בימים האלה הוא לא יכול להשיג בשום לימוד ובשום תפילה ובשום מצווה..

אדם משיג את עניין התפילה

אז רבינו אומר שבשלב מסויים הם יצאו מהיער והחליטו להיות מחזרים על הפתחים, והצטרפו לחבורה של קבצנים, והחליטו ביניהם שהם תמיד יהיו ביחד – אז יש כאן שלוש נקודות, הוטב בעיניהם הדרך של הקבצנים, והחליטו שהם תמיד יהיו ביחד, והנקודה השלישית זה שהם הצטרפו לחבורה של קבצנים – רבינו בדרכו הקדושה רומז בזה רמזים מאוד גדולים, קודם כל הם יצאו מהיער כשהם התחילו להבין שזה דרך החיים שלהם.
ככל שאדם מבין שהדרך חיים שלנו זה להיות קבצן, הכוונה לדרך התפילה, אז
אדם מתחיל לצאת מהדינים, ביטול הדינים זה כמה שאדם משיג את עניין התפילה

דוד המלך: תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה

אמר לי האדמו“ר מפוריסוב לפני הרבה שנים שכתוב בתהלים: תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפילה. האדמו“ר שאל אותי: למה דוד המלך אמר ואני תפילה? למה הוא לא אמר ואני מתפלל? אלא הדרגה של דוד המלך היתה שהוא כל הזמן במציאות של תפילה. המציאות של התפילה זה שההשבה של הלב שלנו זה עד כמה אנחנו צריכים את החסדים ואת השמירה ואת הסיעתא דשמייא של הקב“ה בכל דבר ודבר וזה כל הדרך של הצדיקים האמיתיים, זה עד כמה הם משיגים בעצם שהם לא יכולים לעשות שום דבר. לפעמים אנחנו רואים צדיק גדול עם השגות עצומות ועבודות עצומות ואנחנו לא יודעים כמה גדול הביטול וההכנעה שלו להקב“ה, כי אם היינו רואים את זה היינו נבהלים. וזה מה שכתוב בתורה והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, כי הוא השיג את הביטול להקב“ה יותר הצדיקים עד ביאת המשיח..

מה הכוונה ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘

ככל שאדם משיג יותר כמה הוא צריך את הקב“ה וכמה אנחנו בעצם תלויים בו ומתבטלים אליו, ממילא אנחנו יוצאים מהיער – ז“א שביטול מידת הדין, שכולנו רוצים את זה, זה לפי כמה שהשגנו כמה אנחנו תלויים בהקב“ה, ככל שאדם יותר משיג את התלות בהקב“ה, זה בעצם המתקת הדין בשורשה. יש כזה מושג שהרבה פעמים רואים את זה בקבלה ובחסידות ורבינו ורבי נתן מרבים להשתמש בזה ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘, צריך להבין מה הכוונה, אבל כדי להבין את זה צריך להבין מה זה המילה שורשו? יש דין ולדין הזה יש שורש, ברוחניות השורש של הדבר זה סיב הדבר, זה למה הקב“ה מנהיג את ההנהגה הזאת וזה נקרא שורש ההנהגה. יש הנהגה שנקראת מידת הדין ויש סיבה למה הקב“ה ברא את העולם במידת הדין. הסיבה של ההנהגה של מידת הדין זה נקרא השורש, כאשר אדם משיג את סיבת הדין זה נקרא שהוא ממתיק את הדין בשורשו, כי ברוחניות שורש הדבר זה סיבת הדבר, למה הקב“ה עושה את ההנהגה הזאת. כתוב במעשה מבעל תפילה: לא
רצה הגיבור (זה הדין והגבורות), אלא הכנעה. הקב“ה רוצה הכנעה אליו, שניכנע אליו

חושבים שמה שקורה לנו זה מידת הדין..

כשזוכים להשיג את ההכנעה שזה דרך התפילה וזה הכוונה שאדם מתפלל מתוך הכנעה, שהוא מרגיש כמה הוא צריך את הרחמים ואת הסיעתא דשמייא של הקב“ה, ממילא הוא מבטל את מידת הדין, כי כל מידת הדין זה ללמד אותנו את דרך התפילה וההכנעה. אם השגנו את התפילה ואת ההכנעה זה נקרא להמתיק את הדין בשורשו, זה הכוונה שביטלנו בעצם את ההנהגה של מידת הדין, לכן מידת הדין (היער) זה לא מקרים שקורים לנו, זה לא מה שקורה לנו בחיים, זה לא הדין. אנחנו מאוד מתבלבלים בזה, אנחנו חושבים שמה שקורה לנו זה מידת הדין, לא זה מידת הדין. מידת הדין זה הדרך שבה אנחנו מסתכלים על מה שקורה לנו. הצדיקים הגדולים רואים את הקב“ה עין בעין, הם יודעים שהכל זה בהשגחה והכל לטובה, כפי שזה באמת

את כל המשברים שבעולם

-ברגע שאדם חי את הנקודה הזאת, גם מאורעות לא נעימים, האי נעימות שבהם מתבטלת. בעולם הזה צריך לעבור, זה והארץ היתה תוהו בוהו, לכן התיקון זה שבהכנעה ובתפילה אנחנו מקבלים משקפיים אחרות איך להסתכל על הדברים ואז הכל הולך אחרת בחיים. לכן ראינו צדיקים שעברו דברים שקשה להבין אפילו איך הם יכלו להתמודד ולספוג את זה, ורואים שבגלל האמונה שהיתה להם הם עברו את כל המשברים שבעולם ע“י ההסתכלות הנכונה. אם מתבוננים בזה קצת לעומק זה דבר נורא מאוד מה שדוד המלך עבר בבית שלו במעשה של אמנון ותמר, הבן שלו אונס את הבת שלו ובן אחר, אבשלום, הורג את אמנון -בואו נחשוב על אבא שעובר דברים כאלה בבית שלו ח“ו…

את התרופות הרגעה הכי חזקות בעולם

אם אדם היה צריך לעבור כאלה דברים כמו שעבר דוד המלך הוא היה צריך לקחת את התרופות הרגעה הכי חזקות בעולם רק כדי להתאושש מהטראומות האלה, ודו המלך עובר את כל זה ובשעת חצות הוא קם להודות להקב“ה. זה המלכא משיחא שדוד המלך אומר ואני תפילה, שאפילו מאורעות שאי אפשר לספוג אותם אבל דוד המלך יודע שגם זה מסודות ההנהגה וגם זה מטובות הקב“ה, איך? אנחנו לא אמורים לדעת כל דבר – זה הכוונה שהבן והבת יוצאים מהיער והטוב בעיניהם הדרך הזאת, הם הבינו שזאת הדרך האמיתית. אני זוכר שלפני הרבה שנים כשהתקרבתי לברסלב אמר לי אחד מזקני ברסלב שרבינו בא ללמד אותנו שהתפילה זה לא עוד מצווה אלא תפילה זה המקל ההליכה של האדם היהודי. כמו שאדם שיש לו קשיים ללכת,
לא יכול ללכת בלי מקל, רבינו רצה ללמד אותנו שאנחנו לא יכולים ללכת בלי תפילה..

אחד הצדיקים של ירושלים ר‘ אשר פריינד

רבינו אומר נקודה נוספת שהבן והבת הצטרפו לחבורה של קבצנים וזה העניין של חבורות של ברסלב, של אנשים שמדברים מנקודת הצדיק, מנקודת האמונה וכן הלאה, כי אנחנו רואים שבדורות שלנו אחד הדברים הכי-הכי חזקים והכי עוזרים זה העניין של שיחות חברים. היום יש הרבה מאוד סיעתא דשמייא מאוד לא טבעית בשיחות חברים, לפעמים אדם עובר כאלה דברים ורואים ששום דבר לא עוזר לו, ושיחת חברים כן עוזרת לו. לפני שנים סיפר לי תלמיד של אחד הצדיקים של ירושלים, רבי אשר פריינד, הוא נפטר לפני 20 שנה בערך. סיפר לי תלמיד מאוד-מאוד קרוב אליו שהוא היום יהודי מאוד חשוב בעולם החינוך, הוא סיפר לי שהוא וחבר שלו הלכו עם רבי אשר להתבודד ביער ירושלים והוא קבעו לעשות שעתיים התבודדות. כשהם הגיעו ליער מיד רבי אשר נכנס לתוך היער, ואותו יהודי מספר: אני וחבר שלי התחלנו לדבר דיבורים של התחזקות, היינו חברים מאוד טובים ולא נפגשנו כמה שבועות. עברו שעתיים ולא שמנו לב, ואז רבי אשר יצא. כשראינו אותו
יוצא והבנו שעבר שעתיים היה לנו מאוד לא נעים באנו להתבודד ודיברנו ביננו.
אז רבי אשר מיד שאל: מה דיברתם? ענינו לו בבושה: התפתחה ביננו שיחת חברים….

לפעמים מקבלים יותר משיחת חברים

-רבי אשר אמר לנו: השיחת חברים שלכם עשתה רעש מאוד גדול בשמיים, תדעו לכם שאדם לפעמים בשיחת חברים יכול לקבל יותר ממה שהוא ידבר עם הצדיק. אז שאלנו אותו בפליאה: איך זה יכול להיות? הוא אמר לנו: שאדם מקבל מהצדיק לפי הכלי שהוא הכין את עצמו לקבל, אבל שיחות חברים זה לא עניין של כלים אלא זה מסילות בלבבם. ולא צריכים בזה כלים כמו אצל הצדיק. זה עניין אחר לגמרי – ככה סיפר לי אותו יהודי. אני מאוד התפלאתי על הנקודה הזאת, איך יכול להיות שחבר יכול להאיר יותר מהצדיק, שנים הלכתי עם הקושייה הזאת, ראיתי שיש בזה נקודת אמת אבל היה לי קשה איך זה יכול להיות. אחרי שנים משמיים נפל לי איזה פירוש אמיתי לזה עפ“י תורה של רבינו – ברגע ששני חברים מדברים וזה שיחת חברים באמת אמיתית הצדיק מתעבר בהם. באתכסיא השיחה שלהם זה באמת שיחה עם הצדיק אבל זה שיחה באתכסיא וכל דבר באתכסיא
אפשר להשיג יותר מאשר באתגליא כך כותב רבי צדוק הכהן

אז מה ההבדל בין חכם לנביא

רבי צדוק מסביר את זה על מה שכתוב בגמרא שחכם עדיף מנביא, איך חכם משיג יותר מאשר נביא שהקב“ה מדבר איתו? מסביר רבי צדוק דבר נפלא מאוד שכשהחכם משיג השגה אז עכשיו הוא משיג הבנה וחוכמה בתורה, מאיפה הוא הבין את זה? בוודאי שזה מהשם יתברך. אז מה ההבדל בין חכם לנביא? לשניהם הקב“ה באמת אומר, רק שלנביא זה באתגליא ולחכם זה באתכסיא וכל דבר באתכסיא אפשר להשיג יותר מאשר באתגליא. כך מסביר רבי צדוק הכהן את הגמרא

הרש“ש מרבה להשתמש במושג בן ובת

זה מה שרבינו אומר שהבן והבת הצטרפו לחבורות של הקבצנים – הם הבינו את הנקודה של הביחד ושל השיחות חברים שזה אחד התיקונים הכי גדולים של הדור שלנו. היום גם רואים את זה בחוש שאפשר להכניס את השיחות חברים בכל שיטות הרפואה בבחינת הנפש. בעניין של שיחות חברים נכנס כל העניין של הרפואות. הנקודה הנוספת שהבן והבת עשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, הכוונה שהם החליטו בניהם שיהיו תמיד ביחד, פה רבינו מרמז על נקודה מאוד גבוהה ועמוקה. מה זה
עשו בניהם שיהיו תמיד ביחד? אפשר להסתכל בזה בהרבה בחינות כי הבן והבת זה עומק בתוך עומק, יש בזה סודות של התורה. אנחנו רואים שהרש“ש שהוא הפוסק הגדול של כל הלכות הכוונות והייחודים, מרבה מאוד להשתמש במושג של הבן והבת

המוח שלא מחובר עם הלב זה הבן והבת

בפשטות יותר לגבינו, הבן זה נקרא כוח השכל שבאדם והבת זה נקרא כוח הלב שבאדם – מה שרבינו אומר שעשו בניהם שיהיו יחד – זה שאנחנו מבינים שיש לנו לב ואנחנו צריכים לדעת להתנהג איתו נכון, לעשות הרמוניה, חיבור וקשר נכון בין המוח לבין הלב, כי בהתחלה אדם לא מבין כמה הוא צריך להתחשב בלב שלו, לדוגמא הרבה פעמים רואים אצל בעלי תשובה בתחילת הדרך, זה בסדר וככה זה, לפעמים מאיר לאדם משהו, עכשיו הוא לא שואל את עצמו האם אני במדרגה או האם אני מקבל את זה בצורה הנכונה, צריך לעשות את זה אז זה לא משנה. זה שהבן לא מחובר עם הבת, הכוונה שהמוח לא מחובר עם הלב, אבל צריך לדעת שחייבים ללכת בדרך הזאת. זה טעות אבל זה טעות מוכרחת כי אי אפשר ללמוד את החיבור אלא ע“י שנכשלים בדבר הזה בבחינה שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, חייב להיות כישלון. הצדיקים הגדולים היו תמיד שמים לב אם העבודות הרוחניות שלהם, התורה, המצוות, התפילות והמעשים טובים, כמה זה מחובר ומאיר להם בתוך הלב. הם היו עובדים את הקב“ה בעבודות נוראיות אבל כל הזמן שמו לב איך אני מקבל את הדבר הזה. לדוגמא יש מצוות תלמוד תורה, כתוב במשנה תלמוד תורה כנגד כולם – כולנו יודעים שתלמוד תורה זה הכי גבוה, אז לא מפסיקים ללמוד

א“א לקלקל את הבריאה בגלל השיגעונות

אם לימוד תורה זה הכי גבוה אז אין כזה דבר להפסיק ללמוד תורה, בסדר מה שהגוף מכריח לאכול ולישון, אז אפשר לאכול פה ושהאישה תבין שזאת המציאות – אי אפשר לקלקל את הבריאה בשביל הרצונות שלה והשיגעונות שלה, שלא תפריע, אלא תהיה במקום הנכון שלה, אדרבה שתביא את האוכל לפה, אני ישים את הראש פה כמה דקות – אם תלמוד תורה כנגד כולם אז תלמוד תורה מתקן את העולם – בוודאי שזה טעות אבל מה הטעות פה? שאדם הולך לפי שכל. במדרגה הזאת אדם צריך לשים לב איך הלב מרגיש ומקבל את הדברים, כי כל התורה והמצוות שאנחנו עושים חייבים לעבור דרך המחשבה שלנו אבל להאיר ללב שלנו שמחה ואהבת השם ויראת השם, כי אם זה לא מאיר ללב אז העיקר חסר. הרבה דברים בחיים
אנחנו עוברים בגלל הנקודה הזאת. כל אדם שנכנס בעבודת השם טועה בזה בהתחלה

הרב שלמה וולבה מראשי בעלי המוסר

לפני הרבה מאוד שנים הייתי אצל אחד הצדיקים, למדתי בישיבה ליטאית-חסידית והם היו מאוד קשורים עם הצדיק הזה, קוראים לו הרב שלמה וולבה – מי שזוכר ושמע הוא כתב 2 ספרים שנקראים עלי שור, הוא היה מזקני בעלי המוסר בזמנו, היה אדם מאוד גדול. שלחו אותי מהישיבה שבה למדתי לדבר איתו, היו לי הרבה שאלות אז המשגיח אמר לי שהוא יסדר לי פגישה איתו ובאמת ישבתי איתו למעלה משעתיים, זכות מאוד גדולה והוא לימד אותי הרבה דברים. הוא היה מראשי בעלי המוסר ואני יגיד לכם דיבור שהוא אמר לי, הספר שלו עלי שור נחשב לאחד מספרי המוסר החשובים שבדורנו, אני יגיד לכם מילה במילה מה שהוא אמר לי: עיקר מה שכתבתי את עלי שור זה מההתבודדות שהיתה לי שעתיים לפני עלות השחר עד עלות השחר, כל יום היתה לי התבודדות לפני עלות השחר. ושקול אצלי שעה התבודדות כחמש מאות שעות של לימוד תורה – זה מילה במילה מה שהרב שלמה וולבה אמר לי. דיברתי איתו הרבה על העניין של המידה הנכונה, אז הוא אמר לי שיש קפיץ שמחובר לקיר, ולנו יש משימה ללחוץ את הקפיץ שיגיע לקיר, אם יבוא בן אדם עכשיו וילחץ בכל הכוח, בשלב מסויים הקפיץ יותר חזק ממנו והוא יעיף לו את היד והוא יקבל מכה מהקפיץ, אמר לי הרב וולבה: מה עושים? איך מתמודדים?

ב“ה יהודי רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו

הרב וולבה אמר לי: לכל קפיץ יש אלסטיות (גמישות), אפשר להגביר אצלו את האלסטיות, איך? לאט-לאט, כל פעם לוחצים  אותו ומרפים, לוחצים אותו ומרפים, ואז הקפיץ לאט-לאט משנה בעצם את האלסטיות שלו עד שתגיע למצב שאתה יכול לחבר אותו לקיר – ככה זה בעבודת השם, כשרוצים ללחוץ את הקפיץ עד הסוף אז המוח לא מחובר עם הלב. הלב הוא רשות בפני עצמו, צריך לדעת איך לחבר אותו  נכון, איך לחזר אחריו, איך לדבר איתו ואיך לפייס אותו. האלסטיות זה שהמוח שזה אנחנו, מבינים שצריך להרגיל את הלב לרוחניות לאט-לאט. אי אפשר בבת אחת לקפוץ מדרגות – זה מה שרבינו אומר בסיפור: ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, בפשטות רבינו מתכוון להגיד שהם קבעו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, אבל רבינו משתמש פה דווקא במילה ’ועשו‘, זה מרמז על עולם העשייה. צריך לדעת שכל עולם העשייה זה לחבר את המוח עם הלב, כל מאורעות העולם זה כדי ללמד אותנו איך לחבר את המוח עם הלב, לכן יש לאדם התעוררות רוחנית, ב“ה יהודי
רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו, זה רצון לא טוב? חז“ל אומרים לנו: לעולם
יאמר אדם מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי. אדרבה יהודי כן צריך לרצות את זה..

החיבור הכי גדול זה דווקא בעולם שלנו

זה טוב שיהודי רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו, זה טוב וזה אמת, זה הכיוון הנכון אבל תדע שירדת לעולם העשייה כדי להגיע לנקודה הזאת באמת, לא במדמה. מה זה באמת? זה פה בעולם העשייה, עם כל המטלות של החיים ועם כל ההתמודדויות ועם כל הצמצומים שאנחנו עוברים, מי שיש לו משפחה זה אישה וילדים ופרנסה וכן הלאה, פה תחבר את המוח עם הלב. ז“א שמקום החיבור של המוח עם הלב זה דווקא מתוך התמודדות בעולם העשייה. החיבור הכי גדול זה דווקא פה בעולם שלנו. לסיום נגיד עוד משהו, הנועם אלימלך שואל על מה שחז“ל אומרים שכשעמ“י קיבלו את עשרת הדיברות אז ידוע שעמ“י שמע מפי הקב“ה את 2 הדיברות הראשונות מפי הקב“ה ופרחה נשמתם ואז הקב“ה נתן להם טל-תחיה והחזיר אותם, אחרי זה עמ“י אמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר איתנו
א-לקים פן נמות. הנועם אלימלך שואל מה הסיבה שפרחה נשמתם? נכון שאפשר להגיד שהתגלה אור כזה גדול אז פרחה נשמתם, אבל הנועם רוצה להכנס יותר לעומק

אם היינו עכשיו בגן עדן הכל היה בסדר..

אומר הנועם אלימלך דבר נפלא וראיתי שהפירוש שלו כתוב בזוהר בפרשת שלח-לך: בשעה שהקב“ה אמר את הדיברות הראשונות, כל הנשמות הרגישו את העונג של גן עדן. ברגע שהם הרגישו את התענוג של גן עדן הם אמרו: אנחנו לא מוכנים לסבול את הגוף ואת העולם הזה. מה שאדם מוכן לסבול את הגוף ואת העולם הזה זה כי הוא לא טעם את התענוג של גן עדן. הזוהר הקדוש אומר כך: שרשב“י ולתלמידיו עלו לגן עדן התחתון, ומה הניסיון הגדול להגיע למקום הזה? שאדם נמצא שם הוא לא מוכן לחזור, פה בעולם הזה שכחנו מה הולך שם, היינו שם אבל שכחנו אז אדם מוכן לסבול את העולם הזה. אם כך איך הקב“ה החזיר את הנשמות? הקב“ה הראה לנשמות מה הן יכולות להרוויח בעולם הזה שזה לנצח נצחים מהמצווה הכי קטנה ואת זה א“א להשיג בעולם העליון, כשראו את זה הנשמות הן התפייסו וחזרו לגוף, זה מה שרבינו אומר ’ועשו ביניהם‘ אם היינו עכשיו בגן עדן הכל היה בסדר, שם אין את התלאות של העולם הזה, אבל צריך לדעת שמה שאפשר לעשות פה לחבר את המוח והלב פה בעולם העשייה דווקא בגלל המלחמות והקשיים, א“א להשיג בשום עולם ומציאות.

הפוסט פרשת פקודי | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רבי נתן מברסלב – הקדמה

רבי נתן מברסלב, המכונה גם בפי כל – מוהרנ"ת (ראשי תיבות: מורינו ורבינו הרב רבי נתן)

בעיירת נמירוב, בשנת התק"מ (1780, למניינם),  בחמישה עשר לחודש שבט, ירדה לעולם נשמה חדשה. רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כ"רבי נתן מברסלב".

רבי נתן מברסלב, נולד להוריו, לרבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, שהיה תלמיד חכם עצום וסוחר אמיד מהעיר נמירוב, ולאמו, מרת חיה לאנע.

רבי נתן מברסלב, כונה בילדותו "העילוי מנמירוב".

ילדותו של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב נולד וגדל בעיירת נעמירוב. עוד כילד קטן בערה בו אהבת השם ותשוקה עזה ללמוד תורתו של מקום.

רבי נתן מברסלב, גדל בסביבה מתנגדת לדרכה של חסידות (באותם ימים, החסידות היתה דרך חדשה, והיו לה מתנגדים רבים, גדולי עולם ותלמידי חכמים מופלגים, אשר מיהרו להגן מפני שינויים בדרכי התורה הקדושה. לימים, דרכה של החסידות בכלל ודרכה של חסידות ברסלב בפרט, השתרשה בקרב בני ישראל הקדושים, שהרי חסידות בעיקרה, להתחסד עם קונו, ולעבוד אותו מתוך שמחה פנימית. דרך חדשה אותה רבי נתן מברסלב, לימים, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, העביר הלאה במסירות וליאות שאין שני לה).

למעשה, מסופר שרבי נתן מברסלב, גדל כשליבו נשבר בקרבו על עבודת השם שלו, ואינו יודע מזור ומוצא לנפשו. שפך שיחו לקונו, רבי נתן מברסלב, אשר יורה לו את הדרך הנכונה לפתוח את ליבו בעבודתו, ולהכניס יותר עבודת השם, קיום מצוות מתוך שמחה.

כבר בהיותו בן 12 שנים בלבד, התפרסם שמו של רבי נתן מברסלב כלמדן מופלג אשר כונה בפי כל "העילוי מנעמירוב".

רבי נתן מברסלב – בא בברית הנישואין

רבי נתן מברסלב, נודע כבר בגיל 12 שנים, כתלמיד חכם מופלג. 

בשנת תקנ"ג, כשהיה רבי נתן מברסלב, בן 13 שנים, נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל, ביתו של תלמיד חכם מופלג, רבי דוד צבי אוירבך, אשר היה מוכר וכונה כ"רבי דוד צבי הגדול", וזאת בשל יגיעותיו המפלגות בעבודת השם שלו.

רבי נתן מברסלב, חי עם אשתו, מרת אסתר שיינדל, במשך שנתיים תמימות, אצל חמיו, בעיר שאריגראד שבאוקראינה. חמיו של רבי נתן מברסלב, היה ממתנגדי דרכה של החסידות, ואף הזהיר את בני הבית להתרחק מאותם חסידים.

באותה תקופה, ההתנגדות לחסידות הייתה גדולה מאוד, התנגדות שעוררה מחלוקות רבות.

לאחר שנתיים בהם היה סמוך לשולחן חמיו, ובהם התעלה רבי נתן מברסלב, עד שנחשב לתלמיד חכם עצום ומופלג, אשר שקדנותו בלימוד היתה לשם דבר, חזר רבי נתן מברסלב ואשתו, לעיר נעמירוב, לבית הוריו.

רבי נתן מברסלב היה מוקף בתלמידי חכמים אשר התנגדו לדרכם של החסידות, בינהם היה אביו, רבי נפתלי וחמיו, רבי דוד צבי אוירבך אשר אלו ניסו בכל כוחם לשמור על בני ביתם מפני "השפעה חדשה" זו.

** חשוב לציין שההתנגדות של גדולי הדור דאז הייתה מבוססת על שמירה קפדנית מפני שינויים בתורתו של מקום. אף אחד לא כפר בתורה הקדושה ולא העיז לחשוב בכיוון זה. כיום, בחסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט, עבודת השם מתוך שמחה פנימית מהותית, הינה נחלת הכלל, וכל יהודי באשר הוא, חפץ לעבוד את בוראו מתוך שמחה. 

כל דבר שמעורר את הלב, לעבודתו יתברך, מבורך בפי כל.

רבי נתן מברסלב  – תחילתה של חסידות

כאמור, קולות המתנגדים נשמעו מול אברכי החסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט.

ויכוחים היו נשמעים בבתי המדרש בדבר הדרך הנכונה לעבודת השם.

כמובן, ידוע כי הויכוחים הללו, היו כולם לשם שמיים, וכל שחפצה נפשם של כל האברכים באשר הם, בין אם תלמידי חסידויות ובין אם אלו אשר המשיכו את דרכם, הכל היה לשם שמיים וכולם רצו לשמור את תורתו הקדושה ולעבוד את הבורא.

כיצד החל את דרכו, רבי נתן מברסלב, לדרכה של החסידות?

על כך ועוד, יסופר כאן בהמשך.

מסופר שבין אברכי נעמירוב, היו כאלה שטעמו טעמה של חסידות. 

רבי נתן מברסלב, היה מהבולטים שבין אלו אשר התנגדו לדרכה זו, והויכוחים בבתי המדרש היו תדיר.

אותם חסידים, הרבו לספר בשבחם של רבותיהם, ואת עבודת השם העצומה שלהם, מתוך שמחה.

תשובתו של רבי נתן מברסלב על טענתם, היתה במחי יד: "עבודה?" אמר להם רבי נתן מברסלב, "עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי, שארבעים שנה לא ישן על מיטה, ויומם ולילה הגה בתורת ה'. וכי אתם יודעים עבודה מהי…".

כשהגיעו הויכוחים בעניין שמחה וחיות בעבודת השם, נגעו בנימי נפשו של רבי נתן מברסלב, הרי זו היתה משאלתו – בקשתו לבוראו. על כך הפיל תחינה לבורא עולם שייסיע בידו לעבוד אותו מתוך פתיחות הלב.

כאן, היתה ידם של אותם חסידים, עליונה.

רבי נתן מברסלב, חש את אותו כאב, את אותו חסרון בעבודתו. חסרון בעבודה מתוך שמחה.

כך, אט אט החלו הדברים לחלחל אל ליבו והחל, רבי נתן מברסלב, להקשיב לדבריהם של אותם חסידים ולבחון את הדברים לאמיתותם.

רבי נתן מברסלב – החזק ועלה !

כמנהגם של תלמידי החכמים דאז, במוצאי שבת קודש, היו יושבים תלמידי הרב מברדישטוב, בסעודת מלווה מלכה. עסוקים היו, אותם תלמידי חכמים, בינהם גם רבינו, רבי נתן מברסלב, על ביטול ה"יש". על עקירת הגאווה משורשה.

תוך כדי לימוד, ביקשו החסידים מרבי נתן מברסלב, שיועיל להביא מעט מזונות, לסעודה.

יצא רבי נתן מברסלב לכיוון בית האופה, להביא להם כבקשתם.

בדרכו לבית האופה, חש הוא, רבי נתן מברסלב, את כאבו וצערו על שאינו מוצא מזור לנפשו המשתוקקת לעבודת השם שלו. עבר לו, רבי נתן מברסלב ליד בית מדרש, וסר הוא מיד למקום, התנה את צערו ושפך שיחו בפני קונו על כאבו, עד ששכח מדברי המאפים אותם התבקש להביא…

המשיך רבי נתן מברסלב לאמר מזמורי תהילים עד שנפל ארצה מרוב צער, בכי ותפילה ונרדם…

ובחלומו, רואה הוא, רבי נתן מברסלב, סולם. מנסה רבינו לעלות לסולם, ונופל. מנסה שוב, ונופל. כל קימה מביאה אותו, את רבי נתן מברסלב, לעליה גבוהה יותר וכך גם הנפילה.

כשהגיע לראש הסולם, נפל ארצה ונחבל. כשגופו כאוב, ואפסו כוחותיו, לפתע צץ לפניו אברך צעיר. פניו הטובות והמאירות, של האברך מול רבי נתן מברסלב, נסכו בו כוחות חדשים. 

האברך הצעיר הורה לו, לרבינו לקום וכך היו דבריו: "אברך! טפס שוב, אולם החזק היטב!"

רבי נתן מברסלב ניעור משנתו, ופני האברך חקוקים בליבו.

נזכרו הוא, לשם מה יצא, ורץ להביא את דברי המאפים לתלמידי החכמים בבית המדרש.

רבי נתן מברסלב – פגישה גורלית עם רבי נחמן מברסלב

רבי נתן מברסלב, קבע את מושבו בברסלב, עיר סמוכה לנעמירוב.

רבי נתן מברסלב, שומע על רבי חדש שהגיע לעיר, רבי המדבר על רוחניות והתעלות, על עבודה מתוך שמחה.

כמים קרים על נפש עייפה, שומע הוא, רבי נתן מברסלב, וליבו משתוקק לשמוע את דבריו של אותו רבי חדש.

כך, יצא לו רבי נתן מברסלב לכיוונו של רבינו.

המאור הגדול והמאור הקטן, נפגשים… פגישה גורלית אשר תשנה את כל כיוונו ועבודתו של רבי נתן מברסלב. פגישה אשר תחילתה, המשכיות של החסידות, חסידות ברסלב.

רבינו, רבי נחמן מברסלב, פוגש את רבי נתן ואומר לו באלו המילים: "מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…", ורבי נתן נזכר לפתע באברך שראה בחלומו, האברך שהחזיקו מליפול, שיעצו איך לעלות, והנה הוא לפניו! הנה האברך!

כך החלה מערכת יחסים של רב ותלמידו המובהק, בין רבי נחמן מברסלב לרבי נתן מברסלב.

רבי נחמן מברסלב, ראה בו, ברבי נתן את המשכו, את המשך החסידות וידע כי הוא האדם אשר ידע אל נכון להמשיך את דרכו ולהפיץ את אורו בעולם כולו.

עבודתו העיקרית של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב היה חסיד מובהק של רבינו. לצד התעלות רוחנית מתמדת המשיך הוא את דרכו של רבינו, דרך החסידות והחל, רבי נתן מברסלב, להעלות על הכתב את כל אמרי פיו של רבינו.

רבי נתן מברסלב עסק במלאכת הקודש, על פי הוראתו של רבו ומסר נפש ממש, בכדי להפיץ את תורתו של רבינו.

אחד החיבורים הידועים והראשונים בהם עסק רבי נתן מברסלב, היה "ליקוטי מוהר"ן" החלק הראשון אשר יצא לבית דפוס (בשנת תקס"ח)

בשנת תקס"ט, לאחר השריפה הגדולה בברסלב, עקר רבינו מברסלב, וקבע את מגוריו בעיר אומן, שם עתיד היה, רבי נתן מברסלב, להסתלק מן העולם.

בחול המועד סוכות תקע"א, כאשר נסע רבינו לברסלב, ליווה אותו תלמידו, רבי נתן מברסלב. 

שם, באותה נסיעה, שמע מפי רבינו את דברי אלוקים חיים: "לכו חזו" (מודפסת בתחילת ליקוטי מוהר"ן).

רבי נתן מברסלב – ממשיך את רבו

בראש השנה האחרון של רבינו, קיבל רבי נתן מברסלב, מפי רבו, את הזכות והחובה הגדולה לפקוד את רבינו תדיר, בראש השנה, גם לאחר הסתלקותו מן העולם, וש"אין דבר גדול מזה", כפי שנהג רבינו לאמר.

ביום שלישי, היום החמישי של חול המועד סוכות שנת תקע"א, נפטר רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, ונסתלק לבית עולמו, שם נקבר יום לאחר מכן, בכבוד גדול, בבית החיים העתיק של העיר אומן, במקום בו רצה רבי נחמן להיקבר.

רבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו, ותפקידו של רבי נתן מברסלב רוקם עור וגידים להפצת אורו ותורתו של רבינו.

רבי נתן מברסלב – ליקוטי תפילות

רבי נתן מברסלב, החלק לרשום את תפילותיו באופן מסודר, בשנת תקע"ה.

חסידים אשר שהו במחיצתו, השתוקקו לתפילות אלו, והעתיקו לעצמם.

בשנה שלאחר מכן, החל רבי נתן לעסוק בהדפסת הספר הקדות "סיפורי מעשיות" וידוע שעל הדפסה זו, אמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו בהלווייתי 'כאן מוליכים את זה שהדפיס את סיפורי מעשיות"…"

רבי נתן מברסלב – שיקום החסידות

עיקרה של המחלוקת החלה לדעוך. אט אט החל רבי נתן מברסלב לקבץ שוב את החסידים היראים לדבר השם, המשתוקקים לעבודה מתוך דבקות ושמחה כעבודת החסידות.

החל, רבי נתן מברסלב, להפיץ את תורת השם בערים ובעיירות.

רבי נתן מברסלב, מעולם לא טען להיות ממשיכו של רבו, רבי נחמן אלא המשיך בעבודתו שמשנתו שגורה בפיו, להנחיל את תורתו של רבינו ולשמר את חסידות ברסלב.

לטענתו, הרבי תמיד ישאר רבי נחמן, ואין לו מחליף.

כך, רבי נתן מברסלב, היה מרבה לנדוד בין קהילות יהודיות ומפיץ את שיחותיו ומאמריו של רבו ואף הדפיס את ספריו לאחר שעמל עוד בימי חייו של רבינו, תוך הקפדה יתרה שלא לזוז ימינה ושמאלה מרעיונותיו הנשגבים של רבינו, רבי נחמן מברסלב.

בשנת 1811 למניינם, הדפיס רבי נתן מברסלב, את ספרי "ליקוטי מוהר"ן ואת "ספר המידות".

בשנים 1819-1821,העמיד בית דפוס בביתו, שם המשיך להדפיס את ספריו והשלים את הדפסת ספר המידות וה"תיקון הכללי".

רבי נתן מברסלב השקיע את כל מרצו והונו בהוצאת ספרי רבינו, ספרי חסידות ברסלב, לאור ובכך סייע רבות לתפוצת הרבה, ספרים שממשיכים להפרסם ולהשפיע את השפעתם על כל חסידי ברסלב עד היום.

רבות עמל, רבי נתן מברסלב להפיץ את החסידות של רבו. עמל רב המלווה בקשיים כלכליים ופיזיים, לא אחת היה רבי נתן מברסלב נרדף על ידי הרשויות בגין התעסקותו בחסידות.

המתנגדים הרבים שהיו אז, לחסידות, הפכו את הוויכוח לפאן אגרסיבי ורכושו של רבי נתן מברסלב הוחרם ונאסר עליו לגור עוד בברסלב.

בעקבות כך, נאלץ רבי נתן מברסלב לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו, נעמירוב.

רבי נתן מברסלב – מסיים את תפקידו בעולמו

כאמור, לאחר שנאלץ רבי נתן מברסלב, לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו.

רבי נתן מברסלב, הוזהר על ידי רבו, שיתן דעתו על תפקידו החשוב בהעברת והפצת החסידות, ועל כי יהיה הוא נרדף: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". 

רבי נתן מברסל לא רק שהיה נרדף אלא אף היה בבית האסורים, משום שמתנגדי החסידות רדפו אותו עד שבקשו את נפשו ממש.

אף בבית האסורים, לא הרפה רבי נתן מברסלב, ידו מהמלאכה ואף כתב שם חידושי תורה, שלימים הודפסו בספרו "ליקוטי הלכות".

בשנת 1838 למניינם, חזר לעיר ברסלב ובשנת התר"ה (1844 למניינם), ביום שישי עשרה בטבת, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, החזיר רבי נתן מברסלב את נשמתו, לבוראו בעיר ברסלב ונפטר לבית עולמו כשהוא בן 64 שנים.

את מקומו של רבי נתן מברסלב, לאחר מותו, מילא כעת רבי נחמן חזן מטולצ'ין, סיפור חיים בפני עצמו.

רבי נתן מברסלב – חיבוריו

מבין כל חיבוריו של רבי נתן מברסלב, ניתן למצוא את החיבורים הבאים:

• ליקוטי מוהר"ן
• קיצור ליקוטי מוהר"ן – סידר רבי נתן מברסלב, על פי ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי הלכות – שילוב של הלכה לתורת הנסתר על פי ליקוטי מוהר"ן (סדרת ספרים בת שמונה חרכים שחיבר אותם רבי נתן מברסלב, אשר סדרה זו נחשבת לחשובה ביותר בחסידות ברסלב).
• ליקוטי עצות – נושאים המסודרים על פי הא'-ב'. על פי ליקוטי מוהר"ן ( חיבור תורני, המבוסס על הספר "ליקוטי מוהר"ן וחובר על ידי רבי נתן. מטרת הספר היתה להוציא עצות מעשיות ולסדרן לפי נושאים על מנת להקל על הקוראים ועל אלו המתקשים בלימוד של ליקוטי מוהר"ן)
• ליקוטי תפילות – תפילות המבוססות על מאמרים מתוך ליקוטי מוהר"ן (חיבור של שני כרכים המכיל כ 210 תפילות אותן חיבר רבי נתן מברסלב. התפילות בנויות על פי דרשותיו שמסר רבינו, רבי נחמן שהודפסו בספר "ליקוטי מוהר"ן)
• עלים לתרופה – קובץ מכתבים של רבי נתן מברסלב, אשר נועדו לבנו, רבי יצחק (לקט של מעל חמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב לתלמידיו, ידידיו, חסידיו ובעיקר לבנו רבי יצחק).
• חיי מוהר"ן – זהו ספר בסיסי בחסידות ברסלב, המתאר את קורות חייו של רבי נחמן מברסלב. בין היתר, מכיל ספר זה שיחות ודרשות רבות של רבינו, רבי נחמן מברסלב. הספר מחולק לכמה פרקים על אורחות חייו בתקופות שונות של רבינו.
• שבחי הר"ן – תיאור השתלשלות רבו של רבי נתן מברסלב, רבי נחמן מברסלב, במסעו לארץ ישראל, ארץ הקודש, בתקופת נפוליאון בונפרטה (שבחי הר"ן – ראשי תיבות שבחי הרב נחמן. ספר ביוגרפי על רבי נחמן מברסלב, אשר נכתב על ידי תלמידו, רבי נתן מברסלב. עיקרו של ספר זה, הוא הנהגותיו של רבינו, רבי נחמן עוד מימי ילדותו עד בחרותו כתלמיד חכם מובהק אשר זכה לכהן כאדמו"ר, עד פטירתו.
• שמות צדיקים – ספר זה, נכתב על ידי רבי נתן מברסלב המבוסס על דברי רבו. הספר מכיל את שמותיהם של כל הציקים המזוכרים בתנ"ך, במשנה, בגמרא, במדרשים ובספר הזוהר, וכן צדיקים רבים נוספים: גאונים,ראשונים ואחרונים, עד לדורו. במהדורות מאוחרות יותר, נוספו שמותיהם של חסידי ברסלב וצדיקים נוספים.
• קנאת ה' צבאות – 

ועוד חיבורים נפלאים של רבינו, רבי נתן מברסלב.

ציטוטים  מתוך ספריו של רבי נתן מברסלב:

ספר ליקוטי עצות – "דרכים ישרים ועצות נפלאות, עצת ה' אשר לעולם יעמודו, הנובעים ממעיין היוצא מבית ה' מתורתו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, לעורר ולהקיץ, לחזק ולקרב את כל אדם, מכל מקום שהוא, להנטותו לתחייה, להחלימו ולרפאו ולהחיותו בחיים אמיתיים ונצחיים, לשים לו שארית לנצח נצחים."

כך היתה דרכו של רבי נתן מברסלב, וכך החסידות ממשיכה עד היום. אמנם ללא מנהיג ואדמו"ר, אך זו לא החסידות היחידה הקיימת כיום, ללא אדמו"ר.

ספר ליקוטי תפילות – "..גם טוב לעשות מהתורה – תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאיתו יתברך שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה זו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה"

ספר "שמות הצדיקים" – 

מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַתַּנָּאִים וְהַיְרֵאִים לְזִכָּרוֹן"

זכותו של רבי נתן מברסלב תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.

הפוסט רבי נתן מברסלב | ביוגרפיה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.