בעזרת השם נעסוק בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן, ידוע שבתורה זו יש הרבה דברים שהם הלכה למעשה. בברסלב נוהגים ללמוד את התורה הזאת אחרי ספירת העומר ושבועות כהכנה לראש השנה. רבינו מתחיל את התורה כך: 'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחרי הכבוד אינו זוכה לכבוד א-לקים, אלא לכבוד של מלכים'. מי שאוהב כבוד יכול לזכות לכבוד אבל זה נקרא כבוד מלכים, הוא לא זוכה לכבוד א-לקים..

יש בנו רצון גדול מאוד לקבל מאנשים..

רבינו ממשיך ואומר שעל כבוד מלכים נאמר: 'כבוד מלכים חקור דבר', והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו הכבוד הזה. אבל מי שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים ואין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: 'כבוד א-לקים הסתר דבר' כי אסור לחקור על הכבוד הזה'. למעשה כל התורה זה הבירור של 2 הנקודות הנ"ל: 'כבוד המקום' ו'כבוד עצמו'. רבינו אומר שכל עוד אנחנו נמצאים בעולם הזה והנשמה נמצאת בתוך הגוף אז אנחנו תמיד נמצאים בהתמודדות ובמלחמה בין כבוד א-לקים וכבוד עצמו. ברוך השם כולנו יודעים מה זה כבוד עצמו. בתוך כולנו יש רצון גדול מאוד לקבל מאנשים. כתוב בספרי המוסר שיש לנו יצה“ר מאוד גדול לקבל כבוד מאנשים משום שהכבוד שמקבלים מבני אדם זה אחד משישים מתענוגי
גן-עדן. אפילו אצל הצדיקים הכי גדולים שזכו לעבוד את הקב"ה כל ימי חייהם, יש את הנקודה של כבוד עצמו

לא מכירים את זה אבל זה קיים בתוכנו

בספר 'מכתב מאליהו' כתוב שכל עוד הנשמה בתוך הגוף יהיה לאדם נקודה של כבוד עצמו. הנקודה שלנו זה לברר תמיד את כבוד א-לוקים מתוך כבוד עצמו. כבוד א-לקים זה שאדם עשה את מעשיו לשם-שמיים. כשאדם עושה מצוות לכבוד השם, הכוונה כדי לשמח ולעשות נחת-רוח להקב"ה זה נקרא כבוד א-לקים ואין דבר יותר גדול מאשר לעשות דבר לשם-שמיים. אנחנו צריכים עצות ודרך בכדי שנוכל לגלות ולפעול בתוכנו שנוכל לעשות באמת לשם-שמיים. בתוך כל יהודי יש את הרצון לעשות לכבוד השם אפילו
אם אנחנו עדיין לא מכירים את זה, בהכרח שזה קיים בתוכנו. רבינו מלמד אותנו איך לגלות את הנשמה הפנימית שזה האור הא-לוקי שנמצא בכל אדם.

רק מבזים אותו !!

כל העניין של הנשמה שלנו זה רק לעשות לשם שמיים, האדם מוכן למות לכבוד הקב"ה. רבינו אומר שמי שזוכה לעשות לכבוד הקב"ה אז הוא זוכה לכבוד
א-לקים. אם האדם מכוון לכבוד עצמו הוא זוכה לכבוד של מלכים. היום
מי שהוא קצת חכם ויש לו קצת כישרון ותחבולות הוא יכול לעשות
שיכבדו אותו. לפני כמה זמן יהודי מארה"ב עלה לא"י ואמר לי: אני לא מבין, כל מי שנבחר בא"י להיות ראש ממשלה או נשיא אז כל הזמן רק מבזים אותו.

ארה“ב זה לא היכל הקב“ה

-בארה"ב מכבדים מאוד את הנשיא, עד שכותבים על הנשיא ביקורת בודקים את זה אלף פעמים. היהודי הזה אמר לי שהוא רואה את זה כחיסרון בחברה בא"י. אמרתי לו: אתה צריך להבין, א"י נקראת ההיכל של הקב"ה. כל מי שרוצה לקחת לעצמו כבוד בא"י, הארץ בעצמה מטפלת בו. ארה"ב זה לא ההיכל של הקב"ה אז מי שגר בחו"ל סובל פחות מביזיונות. העבודה של הגאולה זה שאדם זוכה לראות איך הוא עושה לכבוד השם. רבינו אומר שמי שזוכה לעשות לשם-שמיים זוכה לכבוד א-לקים ועל כבוד א-לקים אף אחד לא שואל אם הוא ראוי או לא (לא מבזים אותו). כבוד
א-לקים זה השראת השכינה, הכוונה שהאור של הקב"ה שורה על האדם, ועל זה כתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כל תכלית העולם זה שהקב"ה ישרה בתוכנו, הכוונה שאדם זוכה להרגיש בתוך המוח והלב, שהם 2 הכלים העיקריים, את השראת השכינה בתוכנו..

בגיל 30 הוא גילה שיש עוד אהבות בלב

-המוח זה כלי למחשבות ולחוכמה והלב זה כלי לרגשות, ברגע שאדם רוצה ועושה השתדלות אז השראת השכינה מתחילה לשרות בתוכו. השראת השכינה זה כשהאדם מתחיל להרגיש בלב את אהבת השם ויראת השם במקום להרגיש אהבה לעולם הזה. לפני כמה זמן יהודי סיפר לי שהוא בן שלושים ומהרגע שהוא נולד חינכו אותו בבית לאכול רק 'עוגות קצפת', חיברו אותו לאינטרנט ולכל התקשורת וכל הזמן הוא היה רואה תוכניות על 'עוגות קצפת'. בגיל שלושים הוא גילה שיש לו אהבות נוספות בלב. עד גיל שלושים אותו יהודי לא ידע שיש כוחות ורגשות נוספים בלב חוץ מאהבה ל'עוגות קצפת'. 'עוגות קצפת' זה משל לתאוות ממון, תאוות אכילה, תאוות ניאוף וכו'

ממילא זה מבטל את כל תענוגי העולם

בדור שלנו עד גיל 3 חודשים נתנו לנו רק חלב ומגיל 3 חודשים התחיל החינוך לאהבת 'עוגות קצפת'. הרבה פעמים אנחנו לא מכירים שום דבר אחר. צריך לדעת שיש בתוכנו אהבה ויראה מדברים אחרים לגמרי שזה הקב"ה, אנחנו רק צריכים לגלות את זה. זה נקרא השראת השכינה בתוכנו, לגלות את אהבת ויראת השם בתוכנו. זה חלק אחד. החלק השני זה המחשבה והמוח של האדם שמתעסק וחושב על דברים שבקדושה וכל זה נקרא כבוד א-לקים. דוד המלך שזכה לכבוד א-לקים גדול מאוד הגיע למדרגה של: 'שיויתי השם לנגדי תמיד'. דוד המלך היה רואה בכל דבר ודבר את שם ה-ויה לנגד עיניו. ע"י שהאדם משתדל למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום הוא זוכה להשראת השכינה. צריך לדעת שברגע שאדם זוכה להשראת השכינה,
הוא זוכה להרגיש כזה תענוג בלב שממילא זה מבטל את כל תענוגי העולם הזה

זה פי אין סוף יותר גדול מתענוגי העולם

התענוג של ההרגשה של קרבת השם זה פי אין-סוף יותר גדול מתענוגי העולם הזה, אי-אפשר לשער בדעתנו מה זה התענוג של השראת השכינה בתוכנו. כל המלחמה שלנו זה להחליט באיזה תענוג אנחנו בוחרים: בתענוגי העולם הזה או בתענוגים של השראת השכינה.
ככל שאנחנו זוכים לכוון יותר לשם שמיים ולכבוד השם כך אנחנו זוכים לכבוד א-לקים. העצה הראשונה לזכות לכוון לשם שמיים זה העצה הכי פשוטה
בעולם: כשאדם עושה מצווה כגון נתינת צדקה, תפילה, עשיית חסד וכדו' שיהיה רגיל להגיד: אני
מכוון לעשות לך נחת-רוח. זה הסוד של כל הקורבנות. בזמן שהיה בית המקדש היו בקורבנות את כל התיקונים.

מתחיל לפעול את הפעולה

כתוב בחומש ויקרא ’אשה ריח ניחוח להשם‘. במשניות של מסכת זבחים כתוב שהכהן שמקריב
את הקורבן היה אומר: הרני מכוון לעשות נחת רוח להשם. אדם בא ונותן צדקה או אפילו הולך
לעבודה (יש גם מצווה לעבוד) שיתרגל
להגיד להקב"ה: אני עושה את זה לכבודך ואני
רוצה לעשות לך נחת רוח. בהתחלה הדיבורים האלו
הם חיצוניים, אנחנו עדיין לא אוחזים בזה בתוך
הלב אבל עצם העובדה שאנחנו מוציאים את
זה בפה, זה כבר מתחיל לפעול את הפעולה הזו
משום שלדיבור יש כוח גדול מאוד וברגע שאנחנו אומרים להקב"ה:
אני עושה עכשיו את מעשיי לכבודך כדי לשמח אותך ולעשות לך נחת רוח..

התבודדות-מעלה גדולה ועליונה מהכל

הדיבורים האלו מתחילים לבקוע את המסכים  של הכבוד העצמי. כבוד עצמי זה מסך וקליפה שנמצאים בתוך הלב שלנו. ברגע שאנחנו אומרים את הדיבורים האלו זה מתחיל לפעול את הפעולה, זו העצה הראשונה שכל אחד יכול לעשות אותה בפשטות וגם אם האדם יודע שהוא לא עושה לשם שמיים עצם העובדה שהוא אומר את הדיבור הזה זה כבר מתחיל לפעול את הפעולה הזו. רבינו מביא את העצה השנייה לזכות לעשות לשם שמיים בתורה נ"ב.
זה יסוד מאוד גדול בדרך של רבינו: 'התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה
מן הכל'. אדם שזוכה בכל יום לעסוק בהתבודדות אפילו בלי להבין מה
זה התבודדות, עצם העובדה שאדם מקפיד ומשתדל לעשות בכל יום התבודדות אחד המרבה ואחד הממעיט, בפרט בתקופה שלפני ראש השנה, כך האדם זוכה לברר את כבוד א-לקים מתוך כבוד עצמו מכיוון שהרבה
פעמים אנחנו לא שמים לב מה עשינו היום, בפרט עכשיו שהכל מתוח ולחוץ..

על ידי התבודדות אדם מכיר את עצמו..

לפני הגאולה 'רכבת הזמן' מתחילה לנסוע מהר והרבה פעמים אנחנו לא שמים לב איך התנהגנו כל היום, אבל בזמן ההתבודדות האדם מתחיל לראות איך הוא התנהג במשך היום. אדם שלא עושה התבודדות לא שם לב
שפה הוא הקפיד ופה הוא כעס ופה הוא התגאה וכו'. ברגע שאדם עושה חשבון נפש והתבודדות הוא שם לב איך הוא התנהג במשך היום וזה היסוד הראשון של ההתבודדות, שעל-ידי ההתבודדות האדם ילמד להכיר את עצמו.

שבועות וחודשים לברר מידה מסויימת

-בלי התבודדות אדם לא מכיר את עצמו, הוא לא יודע כמה הוא מכוון לכבוד עצמו וכמה יש לו נגיעות וכעס וכן הלאה, אבל ע"י ההתבודדות האדם מתחיל ללמוד ולהכיר עד כמה אנחנו רוצים את הכבוד העצמי שנמצא בתוכנו. יש הבטחה בשם רבינו: אדם שיתמיד בהתבודדות הוא יראה בכל חייו כמה הוא מכוון לשם עצמו. רבינו אומר בתורה נ"ב שאדם ילך שבועות וחודשים עד שיברר מידה מסויימת ואח"כ שיעבור לתאוות וכן הלאה ואחרי שנים של התבודדות האדם יצא מכל התאוות והמידות הרעות אבל בכל זאת נשאר בו משהו, כבוד עצמו. בתורה נ"ב רבינו מבטיח לנו שע"י התבודדות הקב"ה יעזור לאדם לברר גם את כבוד עצמו ולדעת את האמת.
זה העצה השנייה של רבינו כיצד למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, לכן רבינו אמר שהתבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל, הדרש של מה שרבינו אמר זה שע"י התבודדות האדם מעלה את הכל

’כל התורה נשארה בישיבה‘

התבודדות היא מעלה המעלה את הכל, את כל התורה, המצוות והמעשים שהאדם עושה מכיוון שהתורה והמצוות שלנו לא יכולים לעלות למעלה משום שאנחנו מכוונים לכבוד עצמנו. הבעש"ט נכנס פעם לישיבה ואמר שכל הישיבה מלאה תורה. התלמידים חשבו שהוא שיבח אותם. כשהבעש"ט יצא הוא אמר שהישיבה מלאה בתורה מכיוון שהתורה שלהם לא עולה לשמיים אז כל התורה נשארה בישיבה. כשאדם מכוון לכבוד עצמו התורה לא עולה, אבל ברגע שאדם עושה חשבון נפש ועושה תשובה זה מעלה את התורה שלו וזה מה שאומר רבינו: התבודדות היא מעלה העליונה המעלה את הכל. רבינו נותן לנו עצה שלישית (תורה ו'): אי אפשר לזכות לכבוד א-לקים אלא
על-ידי תשובה. ככל שאדם זוכה יותר לחזור בתשובה כך הוא זוכה יותר לכבוד א-לקים. בתורה ו' רבינו מלמד אותנו דרך חדשה בתשובה, זוהי
דרך חדשה שהיא ישנה. בספרים הקדושים כתוב שיש הרבה דרכים לתשובה.

באמת שהדבר יותר קשה מכל התעניות

החיד"א כותב בספרו שיש אין-ספור דרכי תשובה לכל דור ודור ולכל אדם ואדם ולא רק זה אלא בכל יום יש את דרך התשובה של אותו היום, לכן דרכי התשובה הם רבים מאוד. אם נסתכל  ברמב"ם או בספרים של הראשונים, דרכי תשובה אחרים מהדרך של רבינו זה לא קושייה אלא בכל דור ודור יש את עיקר דרכי התשובה של אותו הדור. רבינו אומר שעד ביאת משיח צדקנו עיקר התשובה היא: ישמע בזיונו ידום וישתוק. באמת שהדבר הזה יותר קשה מכל התעניות, אבל על כל פנים אנחנו לומדים את זה ואח"כ מתפללים על
זה אז הקב"ה יתן לנו כוח גם לקיים את זה משום שעפ"י הטבע אנחנו לא יכולים לשתוק כשאנחנו שומעים ביזיונות. דבר ראשון שצריך לזכור זה
שבכל פעם שאדם זוכה לשתוק כשמבזים אותו הוא זוכה לתיקונים עצומים לאין-שיעור. אי אפשר לשער למה האדם זוכה כשמבזים אותו והוא שותק..

אדם צריך לתת את הדין אחרי 120 שנה

-בהמשך התורה רבינו אומר שהקב"ה מעביר מהאדם אין-ספור קטרוגים וטענות שיש על האדם כאשר הוא שותק כשמבזים אותו. רבינו מביא את הפסוק: 'דום להשם והתחולל לו', הגמרא מסבירה שהקב"ה מפיל לאדם חללים. החללים זה כל הקטרוגים שיש על האדם מחמת עבירות, תאוות וכל מיני דברים לא טובים. לכל אחד מאתנו יש למעלה תיק בפרקליטות. כל המציאות של העולם זה שאדם צריך לתת את הדין אחרי מאה ועשרים שנה ורבינו מגלה לנו שההכנה הכי טובה לבית דין של מעלה זה שאדם זוכה לשתוק לביזיונות. אדם יכול להגיע לתיקון השלם ושיבטלו מעליו את כל הטענות שיש כנגדו, רק כשהוא שותק לביזיונות, זה ניתוח שמוציא את כל הרע מתוכנו ולכן זה גם כ"כ קשה. רק מבזים אותנו ואנחנו מיד רואים איך אנחנו מתרגזים. לפעמים באים לאדם ואמרים לו: אתה לא זוכר מה רבינו אמר? ישמע בזיונו ידום וישתוק. אבל לנו יש מיד סברות שלא על המקרה הזה רבינו דיבר. לא יכול להיות שרבינו התכוון לביזיונות שראובן מבזה אותי..

יש סוג של ביזיונות שמקבלים מהקב“ה

בפרט כשאדם בבית עם האישה או האישה עם בעלה, אנחנו אומרים שזה לא קשור לתורה ו' ורבינו לא התכוון למקרה הזה. צריך לדעת שרבינו התכוון גם למצבים שאנחנו חושבים שרבינו לא התכוון אליהם. זה מלחמה מאוד גדולה והדרך לזכות לזה היא ע"י שיחות חברים. צריך לחזק אחד את השני בנקודה הזאת ובעיקר צריך להתפלל להקב"ה שנזכה שתהיה לנו את הזכות לשתוק
בשעה שמבזים אותנו, זה מעלה מאוד גדולה ואנחנו כל החיים נמצאים המלחמה הזאת. בכלליות
הביזיונות מתחלקים לשתי קבוצות: ביזיונות שמקבלים מבני אדם ויש סוג נוסף של ביזיונות שזה ביזיונות שאנחנו מקבלים מהקב"ה, הכוונה
לכל הכישלונות, המצוקות וההסתרת פנים שאדם נמצא

הוא זכה להיות מלך המשיח

אדם מתחיל להתחזק ורוצה ללמוד תורה, פתאום הוא רואה שלא הולך לו שום דבר ורק זורקים את האדם ולא נותנים לו מנוחת נפש. אדם הולך לבית כנסת, הוא אומר לעצמו שהוא הולך לכוון את כוונות הבעש"ט אבל כשהוא מגיע לבית כנסת פתאום הוא לא מבין מה הוא עושה שם. דוד המלך אמר: 'בחרתי הסתופף בבית א-לקי מדור באהלי רשע'. דוד המלך הוא שורש כל הצמצומים.
כל הצמצומים שעוברים על האדם היהודי עברו עד דוד המלך וזו הסיבה שהוא זכה להיות מלך המשיח. דוד המלך חי שבעים שנה בעולם הזה ואם רוצים לתמצת את חייו של דוד המלך במשפט אחד: שבעים שנה של ביזיונות

זה כבר שווה יותר מכל הדברים שבעולם

-דוד המלך הגיע להשגה והוא אמר 'להסתופף' מכיוון שהיו כמה פעמים שהוא בא לבית כנסת או לישיבה ללמוד והוא היה מגיע עד לסף
הדלת (הסתופף) ומשם היו כבר מרחיקים אותו בכל מיני דרכים, אבל דוד המלך הגיע להשגה שעצם העובדה שהוא הגיע לסף הדלת של הבית כנסת זה כבר שווה יותר מכל הדברים שבעולם, גם אם ירחיקו אותו. דוד המלך הגיע לכל זה מכיוון שכל ימי חייו הוא קיים ישמע בזיונו ידום וישתוק. לפעמים אדם הולך לבית כנסת להתפלל או ללמוד והוא מרגיש שהוא הולך להיות הכי גדול בתפילה או בתורה, אבל כשהוא מגיע לסף הדלת מיד שולחים אותו בחזרה. זה נקרא ביזיונות מהשם, ופה יש מעלה מאוד גדולה כשאדם
'לא מקפיד' על הקב"ה. חז"ל אומרים: לעולם הוי דן את כל האדם לכף זכות..

70 שמשות = 3.5 מיליארד מעלות צלזיוס

-לכאורה היה מספיק לכתוב הוי דן את האדם לכף זכות, מדוע כתוב 'כל האדם'? המילה כל באה לרבות שצריך לדון גם את הקב"ה לכף זכות, זה העבודה של נחום איש גם זו שתמיד אמר: גם זו לטובה. ושל ר' עקיבא שהגיע למדרגה יותר עמוקה ותמיד היה אומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד, כל מה שהשם עושה הכל לטובה. נחום איש גם זו היה רבו של ר' עקיבא והוא אמר את זה בשפת הקודש (עברית) ואילו ר' עקיבא אמר את זה בארמית, משום שארמית מרמזת על הסתרות יותר גדולות. בכל פעם שמרגישים ביזיון מהקב"ה זה מטהר את כל הדמים העכורים שיש באדם. כתוב בזוהר הקדוש שהתאווה הידועה (ניאוף) זה תאווה של 70 שמשות. 70 שמשות זה 3 וחצי מיליארד מעלות צלזיוס וכל זה עובר בתוכנו, אבל ככל שהאדם זוכה לשתוק ולקבל ביזיונות כך האדם זוכה לטהר את עצמו מכל האש הזאת שנמצאת בתוכו

כל זה מחמת שהקב“ה רוצה לעזור לנו

רבינו אומר כלל מאוד גדול: כל עוד האדם לא עשה תשובה שלימה, הוא נמצא בבחינת הנהגה של שם קדוש שנקרא א-ה-י-ה, זה שם קדוש מאוד גבוה, זה נקרא שם 'הכתר'. כל בעל תשובה קשור ישר עם הכתר. עצם זה שאדם עושה תשובה הוא ישר מתחבר עם הבחינה הכי גבוהה, כמו שכתוב: 'במקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדין'. יש בזה סוד שבעל תשובה ישר מתקשר עם ההנהגה הכי גבוהה שנקראת הנהגה של שם א-ה-י-ה, אבל בכל הנהגה יש פנים ויש אחוריים. פנים זה חסדים ורחמים אבל הבחינה של האחוריים זה דינים ושפיכות דמים. רבינו אומר שכל הדמים וכל השפיכות דמים (שזה ביזיונות) שמבזים את האדם כל זה בא מחמת שהקב"ה רוצה לעזור לאדם לחזור בתשובה. צריך לדעת שכל
תכלית הביזיונות זה רק בשביל לעזור לנו לחזור בתשובה

אי אפשר להגיע אלא ע“י…

-בשמיים יש מקומות רוחניים כאלה גדולים שאדם לא יכול להגיע אליהם אלא רק ע"י ביזיונות לכן שולחים לנו ביזיונות כדי להעלות אותנו מעלה מעלה. רבינו אמר שכל התורה שהוא השיג עד שהוא הגיע לא"י זה הכל בבחינת פסולת. עיקר התורה של רבינו זה מה שהוא השיג אחרי שהוא הלך ד' אמות בא"י. כשרבינו השיג את כל ההשגות האלה וחזר לחו"ל, ר' יודל (שהיה גדול מרבינו בכמה עשרות שנים) ושאר התלמידים רצו לקראתו ואז רבינו אמר את הדיבור הידוע: ראיתי שיש היכלות (מדרגות) בשמיים שאליהם א“א להגיע אלא ע"י ביזיונות. רבינו אמר: פעלתי אצל השם
יתברך שעד ביאת משיח צדקנו לא יהיה לכם פנים בעולם הזה, הכוונה
שמובטח שמי שנוסע לרבינו או עושה 'התקשרות' ומתבודד, שיהיה לו ביזיונות

אסור לעולם לעזוב את דרך התשובה !

רבינו אומר שע"י שפיכות דמים וביזיונות אדם זוכה לטהר את הלב לגמרי ואז הוא זוכה לאין סוף מדרגות בשעה שהוא הולך בדרך הזאת. בהמשך התורה רבינו אומר: וצריך לאחוז תמיד במידת התשובה כי מי יאמר: 'זכיתי ליבי, טהרתי מחטאתי'? זה כלל גדול מאוד: כל עוד אנחנו בעולם הזה אסור
לנו לעולם לעזוב את דרך התשובה וזאת טעות שצדיקים מאוד גדולים
טעו בה. גם אם אדם יגיע למדרגה של משה רבינו עדיין יש לו יצר הרע,
אמנם זה יצר הרע שנקרא מלאך קדוש וזה טעויות דקות מאוד.
בשביל להינצל מכל הבחינות האלה צריך שהאדם ידע שהוא תמיד בעל
תשובה. הבעש"ט ישב פעם עם התלמידים שלו ופתאום נפל עליו צער מאוד גדול

להמתיק את הגזירות של הדור האחרון

-התלמידים שראו את הקדרות שלו שאלו: מה קרה? הבעש"ט אמר שהוא ראה איזה גזירות צריכות להיות לפני ביאת משיח צדקנו והוא אמר שהדרך להמתיק את זה היא מאוד מאוד קשה והוא בדאגה מהדבר הזה. התלמידים שאלו איך אפשר להמתיק את זה? הבעש"ט לא רצה להגיד להם אבל כשהם לחצו אותו הוא אמר להם שהדרך להמתיק את הגזירות היא אם הם (התלמידים) יקבלו על עצמם לבוא בדור האחרון בתור בעלי תשובה. הבעש"ט אמר להם שאם הם ירדו לדור האחרון ויהיו בעלי תשובה ויעברו את כל המשברים והגלים אז כך אפשר להמתיק את הגזירות של הדור האחרון. התלמידים אמרו שהם מוכנים לקבל על עצמם. בוודאי שיש בזה
סודות גדולים מאוד. יכול להיות שכל אחד מאתנו הוא אחד מתלמידי הבעש"ט

צדיקים שאיבדו את הכל ברגע שהם….

אומר רבינו שעם כל זה אסור אף פעם להפסיק להיות בעלי תשובה ולא משנה אם יקראו לך: כבוד הרב, כבוד האדמו"ר או המקובל הא-לקי. האדם צריך לאחוז תמיד במידת התשובה ולדעת שבכל שנייה יכולה ליפול עליו כזאת רוח סערה וכאלה דמיונות ושטויות כך שברגע אחד יכולים לזרוק אותו מכל המדרגות וזה באמת ככה. ראינו צדיקים גדולים במעלה שאיבדו את כל המדרגות שלהם ברגע שהם חשבו שהם כבר לא בעלי תשובה כמו ירבעם בן-נבט ועוד צדיקים שאיבדו את הכל ברגע שהם הפסיקו להיות בעלי תשובה מכיוון שתמיד יש יצר הרע יותר גדול ומה ששומר עלינו ממנו זה האחיזה במידת התשובה. בפרשת השבוע מסופר על בלעם. צריך לדעת שקליפת בלעם נמצאת בכל אחד מאתנו. רואים בזה פלא מאוד גדול, מצד אחד חז"ל אומרים ששורש כל הטומאה שבעולם זה בלעם אבל אם קוראים את פרשת השבוע בלי חז"ל ובלי מפרשים אז אפשר לחשוב שמדובר פה על הצדיק הכי גדול בתורה. על האבות לא כתוב כאלו דיבורים וגם אצל משה רבינו לא כתוב כאלה דיבורים. בלעם אמר לשליחים של בלק בפעם הראשונה: ’לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר השם אליי‘. בלעם כ"כ מבוטל להקב"ה עד שהוא אומר שהוא לא עושה שום תנועה אם הקב"ה לא יגיד לו..

לבלעם יש דיבורים של ביטול להקב“ה

לפי הפשט זה נשמע שבלעם נמצא במדרגת הביטול הכי גדולה שיכולה להיות אבל בפעם השנייה שהשליחים באים אליו הוא אומר להם ’אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי השם א-לוקיי לעשות קטנה או גדול‘. הלוואי ונזכה למדרגה הזאת. כל הדיבורים של בלעם זה דיבורים של ביטול להקב"ה ומצד שני חז"ל אומרים שבלעם הוא שורש כל
הטומאה. איך הפשט מסתדר עם הדרש?? פה התורה מגלה לנו מהי קליפת
בלעם. קליפת בלעם זה שאדם כל הזמן אומר שהוא עושה רק לכבוד
השם ולשם שמיים ובעצם בתוכו הוא מלא בנגיעות והוא רק מכוון לכבוד עצמו

ע“י התבודדות ניצלים מקליפת בלעם

רבינו אומר שתמיד צריך להיזהר מקליפת בלעם. האדם יכול לחשוב שהוא הכי מבוטל בדור אבל הביטול הזה מגיע מקליפת בלעם. כתוב בספרים שע"י שאדם יודע שהוא בעל תשובה וע"י שהוא מקשר את עצמו עם הצדיקים וע"י התבודדות ניצלים מקליפת בלעם משום שקליפת בלעם זה קליפה של שקר וזה הקליפה הכי דקה והכי חזקה שיש, האדם חושב שהוא עושה לשם שמיים ובעצם הוא עושה לכבוד עצמו. זו הסיבה שבלעם זכה להגיד את הנבואות הכי גבוהות. חז"ל אומרים: לא קם נביא בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם כן קם וזהו בלעם. על בלעם כתוב: 'יודע דעת עליון', כל הברכות של בלעם זה דיבורים שהשם העביר דרכו. הקב"ה
העיד על בלעם שהוא יודע דעת עליון. בספרים הקדושים כתוב שבלעם השיג את השורש של כל העולמות. בלעם זכה לגלות לנו פה כמה סודות…

הוא עלה שם למדרגות גבוהות מאוד

-הסוד הראשון הוא כנגד כל קליפת הנצרות: 'לא איש א-ל ויכזב‘. הקב"ה נשבע לאבות שהוא לעולם לא יעזוב את עמ"י, בלעם גילה את הבירור של כל קליפת אדום עד ביאת משיח צדקנו. צריך לדעת שכל קליפת אדום שזה הקליפה הכי קשה של הגלות האחרונה זה נקרא קליפת הייאוש, וזה הנצרות והברית החדשה. כל הטענה של הנצרות זה שהקב"ה התייאש מעמ"י. בלעם עלה למקום שנקרא 'במות בעל' ואח"כ הוא עלה ל'ראש הפסגה' ואח"כ הוא עלה ל'ראש הפעור' שם הוא עלה למדרגות גבוהות מאוד ואז הוא ביטל את קליפת אדום. בלעם אמר שהקב"ה נשבע לעמ"י שהוא לא יעזוב אותנו לעולם

אומרים שהקב“ה בחר בנו מכל העמים

-באים הנוצרים ואומרים שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ובתי מקדש ועמ"י אכזב אותו לכן הקב"ה התייאש מעמ"י ועשה עם הנוצרים 'ברית חדשה'. זה כל היסוד של הברית החדשה אבל בלעם כבר ביטל את זה והודיע: לא איש א-ל ויכזב. רש"י אומר שהקב"ה נשבע שהוא לא יעזוב אותנו לעולם. בלעם שיודע דעת עליון אמר ’לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. השם א-לקיו עימו ותרועת מלך בו‘ רש"י מפרש שהקב"ה לא מדקדק עם העבירות של עמ"י, אז כל בעל תשובה שמדקדק עם עצמו יותר מדי שידע שהוא מחמיר יותר מהקב"ה, את זה גילה לנו בלעם שיודע דעת עליון..

לא משנה מה, הקב“ה לא יעזוב אותנו!

כל אחד שחוזר בתשובה ומתחיל להיות בעצבות צריך לדעת שהוא יותר מחמיר מהקב"ה וכשהקב"ה רואה כזה דבר אז 'יושב בשמיים ישחק למו' הקב"ה צוחק ואומר שהוא בעצמו לא מקפיד על האדם אז מדוע האדם מקפיד על עצמו?! אנשים רגילים לשמוע את הדיבורים  האלו מליקוטי מוהר"ן אבל הבאנו את הדברים האלה מרש"י על הפרשה. רש"י אומר: אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן. בלעם מגלה לנו שלא משנה מה
האדם היהודי יעשה ואיך הוא יכעיס או ימרוד בהקב"ה בכל זאת הקב"ה לא יעזוב אותו! זה מה שחז"ל אומרים שהנבואות של בלעם גבוהות משל משה..

גם כשנופלים, נופלים לידיים של הקב“ה

בלעם גילה את הסוד שהקב"ה לא עוזב את האדם היהודי בשום מקרה וכל זה כנגד הקליפה האחרונה שזאת קליפת אדום שהיא
קליפת הייאוש שאומרת לאדם שהקב"ה עזב אותו.
בלעם התחיל את זה אבל דוד המלך השלים את זה. בלעם אמר אינו
זז מתוכן אפילו מכעיסין וממרים לפניו ודוד המלך אמר
'נפלה נא ביד השם', הכוונה שכל הנפילות שלי הם בידיים של
הקב"ה. כשאדם נופל הוא צריך לדעת שהוא נופל לידיים של הקב"ה.

הפוסט פרשת מטות מסעי | למעט בכבודו ולהרבות בכבוד המקום הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו – הגענו לקטע שהבן מלך היה בבית של אדם היער וכמו שדיברנו כבר הבית של אדם היער זה הדעת של הצדיק והוא עכשיו הוא קיבל מהצדיק את הדעת ואז אדם היער שזה הצדיק אמר לו: אתה חייב לרדת מהמקום, אתה חייב ללכת מהבית שלי כי פה לא תגיע לתיקון שלך, התיקון שלך יהיה שתחפש מדינה שהמדינה נקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכשתמצא את המדינה הזאת שם תבוא אל התיקון השלם שלך.

ניסיונות וקשיים שמציפים..

לפני שבועיים דיברנו מדוע הוא לא יכול להישאר בבית של אדם היער – הרי אם הבית זה הדעת של הצדיק האמת והיה לו טוב שמה, הוא הרגיש שם את כל התענוגים של העולם, זה הניגונים המופלאים שזה הכל בחינות רוחניות מאוד גבוהות – אם כך הוא רוצה להישאר שמה, הוא אומר ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – מדוע הוא לא יכול להישאר שם? דיברנו על הנקודה הזאת שכל אדם חייב לעבור ירידות בעולם הזה, ז“א לעלות למקום מסויים, לקבל הבנה, דעת והתחזקות רוחנית ואח“כ ללכת ולברר את זה למטה. מדוע אנחנו באמת צריכים לרדת? אם יהודי בא ואומר: אני מאמין בהקב“ה, אני מאמין בתורה וזה רק מה שאני רוצה, אני לא רוצה שום דבר אחר, אז באמת מצד הנהגת השם למה שלא יהיה כל הזמן בקדושה? אנחנו רואים שהקב“ה עושה את המציאות הזאת – דיברנו על זה לפני שבועיים שהזוהר הקדוש אומר שלכל אדם יש ניצוצות רעים, הכוונה לרצונות לא טובים. לכל אדם יש ניצוצות לא טובים מצד חטא אדם הראשון – ועם הגלגולים ועם הדורות הוספנו עוד דברים – וכדי לברר את החלק
הרע שבתוכנו אנחנו חייבים לרדת לניסיונות ולקשיים
שהם מעוררים ומציפים בתוכנו החוצה את היצר הרע ואז אנחנו יכולים להתמודד איתו

אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה

אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר פה, אתה חייב לרדת ולעזוב את המקום הזה כדי לעבור את ההתנסויות – צריך להדגיש שאין הכוונה שאנחנו מחפשים את הדברים האלה, אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה, נהפוך הוא, אדם מצד עצמו רק רוצה להיות בטוב, רוצה להיות ברוחניות, רוצה להיות ביישוב הדעת ובשלוות הנפש אלא שמשמיים כבר מסובבים את ההנהגה הזאת, אף אחד לא צריך לדאוג, כשאדם צריך לעבור איזה ירידה וצמצום אז משמיים כבר מסובבים
את הדבר הזה, לכן אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: פה אתה לא יכול להגיע
לתיקון שלך, אתה צריך לחפש מדינה שהשם שלה הוא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘

יהודי הוא כולו טוב

-המדינה זה מרמז על כל מציאות העולם הזה. המלך זה מלכות השם. באמת הקניין השלם ביותר זה שאדם יראה וישיב אל הלב את מה שחז“ל אומרים שהעולם הזה נקרא ’עלמא דשקרא‘, באמת יש המון-המון שקר והטעיה בעולם הזה וכמעט אין פינה שאנחנו לא פונים ולא נתקלים בתוך המציאות של השקר, בכמה תורות בליקו“מ רבינו אומר שזה קיים בעיקר בתוכנו הבחינה של השקר. יש כלל ויסוד גדול מאוד בדבר הזה, רבינו האר“י הקדוש אומר שבאמת עצם האדם היהודי
זה נשמה א-לוקית וזה חלק א-לוק ממעל, מצד הנשמה
הא-לוקית יהודי הוא כולו טוב, הוא כולו קודש, אבל ברגע שאדם בא לעולם, בדרך הוא מתלבש במושג שנקרא ’לבוש‘

זה כל הזמן מטעה ומבלבל

-הלבוש זה הממוצע בין הגוף לבין הנשמה הא-לוקית, יש מקומות שזה נקרא צלם ועל הצלם הזה מתלבשת הנפש הבהמית ועל זה מתלבש הגוף. מכיוון שהנשמה מתלבשת בתוך צלם ונפש בהמית שזה כוחות רוחניים ונפשיים, זה כל הזמן מטעה אותנו, בגלל ההטעייה הזאת יש לנו עניין בעולם הזה. הנפש הבהמית אוהבת את העולם הזה ורוצה את העולם הזה, אם זה מצד התאוות ואם זה מצד ההצלחות, כבוד וכן הלאה, לכן אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה בירור. בתוכנו יש נשמה א-לוקית שיודעת את האמת ורוצה
את האמת והיא בעצם מניעה אותנו לצד האמת אבל
מצד הנפש הבהמית זה כל הזמן מטעה ומבלבל אותנו, במעשה מחיגר רבינו מכנה את זה בשם ’המדברים‘. רבינו אומר שיש המדברים בתוך האדם, זה מחשבות שעוברות בתוכנו, יש דיבורים שהם מצד הנשמה ה-לוקית אבל צריך
לדעת שיש גם דיבורים שהם מצד הנפש הבהמית ואדם כל הזמן מתבלבל בזה, יש רשות ליצה“ר להטעות אותנו מאוד..

שתיים בלילה, בחוץ גשם ובפנים סיגריה

-ליצה“ר יש כוח גדול מאוד להטעות אותנו והלימוד שלנו מזה שאדם ידע לעולם לא להיות בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת – אסור לנו אף פעם להיות בטוחים, כי ברגע שאדם בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת אז מיד הוא טועה. היסוד הראשון של הטעות זה ברגע שאדם בטוח בעצמו, דוד המלך אומר בתהלים: הורני השם דרכך אהלך באמתך – דוד המלך מבקש כל הזמן על האמת. לפני הרבה שנים שמעתי מהמשגיח של ישיבת סלובודקה שאמר לי יסוד מאוד גדול: תהלים זה עצם האמת של דוד המלך. היום השירה המודרנית יושב המשורר בשתיים בלילה, גשם בחוץ,
הם סגורים בתוך החדר עם קפה ואם הוא מעשן אז גם סיגריה ואז יורד להם
השראה והם כותבים שיר – זה השירה המודרנית, דוד המלך כתב את התהלים בחוץ..

כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה…

דוד המלך כתב את התהלים בחוץ כשרדפו אחריו והוא עבר את כל הניסיונות לכן כל התהלים זה עצם הנשמה של דוד המלך אז כל דבר ודבר זה האמת לאמיתה של נשמת דוד המלך. דוד המלך אמר ’הורני השם דרכך אהלך באמתך‘ (תהלים כ“ז, י“א) כי דוד המלך ראה כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה לכן הוא כל הזמן ביקש מהקב“ה: תעזור לי ותרחם עליי. רואים דוגמא לדבר בפרשת קרח. קרח לא היה אדם פשוט בכלל ובזוהר הקדוש כתוב שקרח היה ראש כל הנביאים, שבט לוי היה בזמן המדבר הכי קדוש וקרח היה ראש הלווים, אין לך גדול בכל שבט לוי כקרח, זה דבר אחד. דבר שני קרח היה בעל רוח הקודש כי הוא נשא את הארון. דבר שלישי כתוב בספרים הקדושים שלקרח לא היה שום פגם מפגם הברית. ברוח הקודש הוא ראה שעתיד לצאת ממנו שושלת גדולה מאוד של שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרון – כל הגדולה של קרח, ועם כל זה קרח בא וחולק על כל המנהיגות של משה רבינו
עד כדי כך שקרח אומר למשה רבינו: אין דבריך משמיים, זה הכל המצאות מליבך. אתה מלך כי אתה רוצה להיות מלך, את אח שלך מינית להיות כהן גדול, זה פרוטקציות

מעקב גאולה מצד אינטרסים אישיים?!

אתה קרח כזה אדם גדול וראית כל הניסים שמשה רבינו עושה לעמ“י כל השנתיים האחרונות, איך יכול להיות שקרח יבוא ויגיד כזה דבר? מכאן אנחנו לומדים את גודל היכולת של היצה“ר להטעות את האדם, הוא הטעה את קרח בדברים רוחניים כ“כ גבוהים ודקים שברגע שקרח היה בבחינת ’אני יודע את האמת‘ הוא טעה את הטעויות הכי גדולות עם כל גודל המעלה שלו – אם הוא כ“כ גדול אז איפה הוא טעה? הוא טעה בהשגות של גאולה, קרח
חשב שהגיע זמן הגאולה ומשה רבינו מצד אינטרסים אישיים מעקב את זמן הגאולה – ככה היתה הסברה של קרח

אז משמיים מסייעם לאדם

ממחלוקת קרח אנחנו רואים עד כמה העולם הזה (המדינה) יכול להטעות את האדם – רבינו האר“י הקדוש כותב בשער הפסוקים על תהלים: צדיק כתמר יפרח, סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. זה שקרח רצה להיות כהן גדול זה לא סתם דמיון בעלמא, הוא באמת ראה שהוא עתיד להיות כהן גדול אבל לא עכשיו. קרח באמת ראה דברים מאוד גדולים אבל עם כל זה הוא טעה בטעויות נוראיות מאוד, הוא טעה מכיוון שהוא היה בטוח בעצמו. אחד היסודות הראשונים בבירור האמת זה כל הזמן לבקש מהקב“ה: השם תראה לי את האמת, הורני השם דרכך, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו אז משמיים מסייעים לאדם ברגע שהוא רוצה את האמת. כי באמת בלי סיוע מלמעלה אף אדם לא יכול לברר את האמת, פתאום אדם מקבל במחשבתו ובהבנתו איזה התנוצצות, רואים שב“ה המהפכה האמיתית היום בעמ“י זה מהפכת התשובה..

להשיג באמיתות הלב את מלכות השם

כל אחד שחוזר בתשובה זה אור א-לוקי שירד עליו, אחרת אי אפשר לחזור בתשובה, כל אחד איפה שהוא היה לא יכול לבוא ולהגיד: אני חזרתי בתשובה מכוח-עצמי, זה היה אור א-לוקי, התנוצצות א-לוקות שירדה על האדם – זה מה שרבינו אומר שאדם היער שזה הצדיק אומר לבן מלך האמיתי שזה כל אחד מאתנו: לך תחפש את המקום שנקרא המדינה טיפשית והמלך חכם, ז“א שתגיע למדרגה הרוחנית שתראה את שקר העולם הזה ותשיג באמיתות הלב את המלכות של הקב“ה שאין עוד מלבדו. הבן מלך האמיתי עכשיו יוצא לדרכו לעשות את הבירור הזה, אדם היער שזה הצדיק נתן לו כלי ואם שמים את הכלי הזה על בהמה, מיד הבהמה מתחילה להשמיע את הניגונים הכי מופלאים בעולם – הוא הלך עם הכלי הזה והגיע למדינה אבל הוא
לא ראה שום פתח איך אפשר להכנס למדינה, היה חומה מסביב למדינה וא“א היה להכנס

את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר

-כמה שהבן מלך חיפש פתח, הוא לא מצא פתח, הכוונה שהוא לא מצא פתח איך להכנס לעבודה הזאת של האמונה השלימה, הוא לא רואה איך הוא יכול להגיע הלכה למעשה לעבודה הזאת. ואז הוא פגש אדם על סוס שאמר לו: מה יש לך ביד? הבן מלך הניח את זה על הסוס והסוס התחיל לנגן את הניגונים המופלאים האלה שזה הניגונים הכי מופלאים בעולם. האדם על הסוס אמר לו: תמכור לי את הכלי הזה. הבן מלך אמר לו: זה כזה כלי מופלא, מה אתה יכול לתת לי בעד כלי כזה נפלא? אמר לו האיש שעל הסוס: אני יש לי דרך להיות מבין דבר מתוך דבר, אתה תיתן לי את הכלי ואני אתן לך את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. הבן מלך חשב לעצמו שלהבין דבר מתוך דבר זה באמת שווה יותר מהכל, הוא נתן לו את הכלי והאיש שעל הסוס נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. אחרי שהוא היה מבין דבר מתוך דבר הוא הבין איך אפשר להכנס למדינה. הכלי המופלא הזה זה הבניין הראשון בבניין הדעת שלנו..

לתאווה יש שורש מאוד גדול בקדושה

כשאדם רוצה לבנות את עצמו, לבנות את הדעת ואת הנפש שלו – היסוד הראשון זה שהוא מתחיל ללכת בדרך התורה, בדרך האמונה, בדרך הקדושה, רוצה להתקרב להקב“ה, לחזור בתשובה ולתקן את עצמו. דבר ראשון צריך שיהיה את הכלי שמשמיע מהבהמות את הניגונים המופלאים. הבהמות זה מרמז על הזמנים ועל המצבים של התעוררות הנפש הבהמית, דבר ראשון שצריך לתקן זה את הנפש הבהמית, זה לדעת איך להתמודד נכון עם מצבי הנפש הבהמית. יש כמה וכמה דרכים להתמודדות מול הנפש הבהמית, יסוד אחד זה דרכו של הבעש“ט שאמר: כשמתעורר בתוך האדם תאווה תתבונן בפנימיות של התאווה שבעצם כל המידה הרעה או כל התאווה הרעה יש לה בעצם שורש מאוד גדול בקדושה ומתוך ההתבוננות תהפוך אותה לדבר שבקדושה. פתאום אתה רואה שאתה אוהב וחושק ורוצה מאוד במשהו של העולם הזה?
תבין שיש פה איזה ניצוץ קדושה שבעצם יש בזה אהבת השם ותתחבר עם אהבת השם מתוך האהבה של העולם הזה

קשה לראות מתוך העוגה

-אצל תלמידי הבעש“ט הדרך הזאת היתה מאוד חזקה ומקובלת, היום בדורות שלנו כמעט וא“א להשתמש בדבר הזה, קשה מאוד להשתמש בדבר הזה כי בעוונותינו וגם מצד הנהגת השם ירדנו למקומות כאלה שאנחנו לא יכולים להתבונן מגודל העכירות של הדמים וגודל התאוות ולראות איך שהתאוות של העולם הזה יכולות בכלל לעלות לצד הקדושה. היום אדם אוהב עוגת קצפת וקשה לו מאוד לראות איך הוא אוהב את הקב“ה מתוך העוגת קצפת
כי אנחנו יותר מדי שקועים בתוך התאוות של העולם הזה וברצונות של העולם הזה..

הוא דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘

רבינו גילה לנו עוד דרך בנק‘ הזאת של ההתמודדות עם הנפש הבהמית שזה הבחינה של כל המידות הרעות וכל התאוות המיותרות של העולם הזה וזה לא סתירה למה שהבעש“ט אמר אלא זה הוספה למה שהבעש“ט אמר, צריך כל הזמן עוד ועוד עצות למצבים שאנחנו עוברים. בדור שלנו הרבה פעמים יש מציאות מצויה מאוד שאפילו שאדם יודע על דבר מסויים שהוא לא טוב, הוא לא יכול להשתחרר מזה, חלק מההנהגה של הדור שלנו זה שאדם יכול להיות דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘, יש לו בעיה קצת עם הסכרת אז הוא יכול להיות דוקטור למה לא טוב לאכול סוכר אבל ברגע שמגיעה חפיסת שוקולד לא יעזור שום דבר, הוא יאכל את השוקולד. הוא יברך עם כוונות הרש“ש ורבינו האר“י הקדוש ’שהכל נהיה בדברו‘ אבל את השוקולד הוא יאכל. הוא יכול לכוון אבל הוא חייב לאכול את השוקולד – הבחינה הזאת זה התגברות הנפש הבהמית ובדור שלנו זה כ“כ עוצמתי כל אחד לפי בחינתו..

עצם ההבנה שהמקום הוא לא אמיתי

לפעמים התגברות הנפש הבהמית זה ברצון, לפעמים זה במחשבה, לפעמים בדיבור ולפעמים במעשה, כל אחד לפי בחינתו ואדם לא יכול להתגבר על זה – יש כזאת הנהגה וכזאת מציאות לכן רבינו גילה לנו עוד דרך וכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, קודם כל רבינו גילה לנו את הנקודה של הרצון – תתבונן בזה ותבין שיש בזה דבר לא טוב ואתה לא רוצה את זה, לגלות את עצם הרצון. אפילו אם אדם חלילה כן הלך אל המקום הלא-טוב, עצם ההבנה של האדם שהמקום הזה זה מקום לא אמיתי ואדם מתוך המקום הזה אומר להקב“ה: אני לא רוצה את המקום הזה, זה עצמו תיקון מאוד-מאוד גדול. יש לשון בליקוטי הלכות, הלכות תפלת מנחה הלכה ז‘ אות ע“ה: אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות נהפכים לעליות והתקרבות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו'. כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגונים כאלה בעוונותיו וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו חס ושלום, על ידי זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא ניצוצות הנפולין מאוד-מאוד שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על ידי זה נעשין כלים וכו'. פה רבינו גילה לנו נקודה עמוקה:

מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו

גם במקומות שיש אונס, הכוונה שההתגברות עליו היא כ“כ חזקה, גם את המקום הזה אפשר לתקן. באמת אדם שהוא מאוד חזק בזה יגלה איך הנפש הבהמית מתהפכת להיות ניגונים בדרך הזאת – אז זה למעשה 2 דרכים, יש את הדרך שהבעש“ט גילה שזה להגיע לאהבת השם מתוך התבוננות בעצם התאווה, כמו שאמרנו מניסיון ומשיחות עם אחרים זה מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו, לא שזה לא אמת, זה אמת רק שבדורות שלנו ההתגברות של הנפש הבהמית היא כ“כ חזקה שקשה לעשות את העבודה הזאת..

הרבה התלבשויות ודרכים…

-ויש את הדרך שרבינו גילה שזה לגלות את הרצון מתוך מקום שאנחנו מבינים שזה לא מקום אמיתי לנו – אז למה אנחנו נמצאים שמה? כי יש יצה“ר שהוא יותר חזק מאתנו, חלק מהנהגת הדור שלנו והנהגת העולם זה שיש מקומות שיש יצה“ר יותר חזק מאתנו, זה למעשה חלק מבירור הגאולה המציאות הזאת והמקום הזה, חז“ל קוראים לזה השער החמישים של הטומאה, הכוונה שיש מקום נפשי יותר עוצמתי מכוחות האדם, למעשה שם אדם חסר
אונים, כמובן שיש לזה הרבה מציאות והרבה התלבשויות והרבה דרכים איך זה מתגלה – לפני כמה חודשים
הזכרנו את זה שבעצם היום יש מושג מאוד מודרני ונפוץ למקום הזה ולמצב הזה: מכור.

להתחיל להבין את העולם ממקום גבוה

אם נתבונן במושג מכור אז כל העניין של זה נלמד בפרשת בהר, בפרשה של עבד עברי, הכוונה שיהודי נמכר להיות עבד, עבד לתאוות ועבד למידות, יש מציאות כזאת. אבל עצם ההתבוננות של האדם שזה לא המקום שלו ועצם הגילוי של הרצונות אדם יכול לצאת ולא רק לצאת ולתקן את הנפש הבהמית אלא באמת להפוך אותה לניגונים מופלאים מאוד, זה מה שרבינו אמר מתכלית הירידה לתכלית העלייה. אמנם כל זה דעת נפלאה מאוד ועצות נפלאות מאוד אבל זה עדיין דעת שעוסקת במצבים ובבירורי הקטנות, אדם צריך גם להתבונן קצת יותר במקום קצת יותר גבוה, להשיג קצת השגות יותר גבוהות וזה הבחינה שהוא נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. מבין דבר מתוך דבר זה מה שאנחנו מקבלים מתוך הלימוד של התורה ומתוך התורה של הצדיק, אדם מקבל כלים להתחיל להבין את העולם ממקום יותר רוחני ויותר גבוה, בלי זה עם כל העצות הנפלאות זה עדיין לא מספיק כדי להגיע לתיקון

מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה

כדי להגיע לתיקון שלו אדם חייב קצת להתעלות מהמקום הזה להסתכלות ולמחשבה קצת יותר גבוהה, בספרי החסידות והקבלה זה נקרא מוחין דגדלות, אדם חייב לקבל קצת מוחין דגדלות ואת זה מקבלים מכוח הלימוד. עצם העבודה שאדם מתחזק מצד אחד להפוך את הבהמה לניגונים ומצד שני גם בלימוד התורה כל אחד לפי יכולתו, אם זה בתורה בכלל ואם זה בתורה של הצדיק בפרט, אז האדם מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה ויותר פנימית וזה מה שרבינו אומר שכל עוד הוא לא קיבל את הכלים להיות מבין דבר מתוך דבר שזה נקרא בסוד הבינה העילאה, הוא
לא יכל עדיין להכנס למדינה. ההתחזקות היא חשובה ויסודית מאוד אבל זה לא מספיק, אחרי ההתחזקות צריך גם בחינה יותר עליונה וצריך לדעת כלל מאוד גדול, תמיד צריך את הבחינה של המחשבה התתאה ואת הבחינה של המחשבה העילאה. יש הבנה והתבוננות במצבים של הקטנות הכוונה איך אנחנו צריכים להתבונן
נכון במצבי הקטנות אבל צריך גם מוחין דגדלות, אדם גם חייב קצת להתבונן
מעבר למציאות קצת במקום יותר גבוה ואת הכלי הזה מקבלים על-ידי לימוד התורה

אם אין בו רוח אז מה הוא עושה בעולם

בפרשת פנחס משה רבינו הבין שהוא לא מכניס את עמ“י לא“י אז הוא אמר להקב“ה ’יפקד השם א-לקי הרוחת לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם‘, אמר לו הקב“ה ’קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו‘ – שואל האור החיין הקדוש מה ז“א איש אשר רוח בו? יש איש בעולם הזה שאין בו רוח? אם אין
בו רוח אז מה הוא עושה בעולם הזה? ברור שהוא יקח
איש אשר רוח בו, כדי לחיות בעולם הזה צריך שיהיה בו רוח

יודע להנהיג כל אחד ואחד

אומר האור החיים הקדוש יסוד נפלא מאוד: איש אשר רוח בו הכוונה שיהושע הוא איש שכנגד הרוח הכללית, הוא כולל את כל הרוחות של עמ“י, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, עכשיו תסמוך את ידך עליו ותעלה אותה לבחינת הנשמה הכללית. יהושע שהיה התלמיד הקרוב ביותר למשה רבינו היה בחינת רוח כללית, עכשיו תעלה אותו לבחינת הנשמה הכללית, כך אומר האור החיים הקדוש. צריך קצת להבין מה ההבדל בין רוח לנשמה, זה שתי בחינות רוחניות. הלשם שבו ואחלמה מסביר שרוח זה הבחינה של ההתבוננות בעולם הזה, איך לחיות נכון בעולם הזה, איך להתנהג נכון בעולם הזה, אבל זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, אעפ“י שמי שיודע את כל הדרכים של ההתנהגות הנכונה כמו שרש“י שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, הצדיק יודע איך להנהיג על אחד ואחד לפי התורה ועם כל
זה, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, חסר את הבחינה של הנשמה הכללית..

מתחיל להתבונן קצת בעומק הדברים

-הנשמה הכללית זה שהמנהיג יודע את שורש הנשמות למעלה-למעלה איך להנהיג אותם לא רק פה עפ“י התורה בעולם הזה אלא גם איך להנהיג אותם עפ“י התיקון דלעילא – לכל אדם יש שורש בכיסא הכבוד, באצילות ובעולמות הרוחניים, איש אשר רוח בו זה הרוח הכללית שיודעת איך להתנהג בעולם הזה עפ“י התורה אבל הנשמה יודעת איך לקשר את הנשמות גם לבחינה העליונה. ככל שהצדיק הוא יותר גדול יש בו נשמה כללית ויש בו רוח כללית אז הוא גם יודע להדריך אותנו בפשטות בעולם הזה אבל הוא גם יודע להנהיג אותנו לפי שורש נשמתנו הנסתרת והעליונה, זה הבחינה שרבינו אומר לנו פה מבין דבר מתוך דבר, הכוונה שהוא מתחיל להתבונן קצת בעומקם של הדברים ובפנימיות של הדברים והכלי שהופך את הנפש הבהמית לניגונים זה בחינת ’אשר רוח‘ כי תמיד נשמה ורוח זה בחינה יותר עליונה ויותר תחתונה

זה המדרגה של הטעות של רוב העולם

אחרי שהוא קיבל את הכלי והדרך להיות מבין דבר מוך דבר עכשיו הוא יכול להכנס למדינה. כשהוא הגיע למדינה, סיפרו לו שהיה פעם מלך במדינה ובאמת כשהיה המלך במדינה שם המדינה היה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ ועכשיו המלך נפטר ולאף אחד אין את החוכמה ואת גדולת המלך שהיה ועל-כן היום המדינה יותר חכמה מהמלך שלה לכן המדינה הנקראת ’המדינה חכמה והמלך טיפשי‘ ומי שיחזיר את השם לקדמותו הוא יקבל את המלוכה במדינה הזאת – מכיוון שהוא מבין דבר מתוך דבר אז הוא מיד נכנס לעבודה הזאת. כשרבינו אומר שהשתנה השם של המדינה עיקר כוונת רבינו שזה למעשה המדרגה של הטעות של רוב העולם.
רוב העולם נמצאים בבחינה הזאת ואנחנו גם נמצאים בתוך הבחינה הזאת בוודאי במדרגה של הלב, שאנחנו נותנים חשיבות למציאות העולם הזה. העולם הזה
מאוד-מאוד חשוב בעינינו ואנחנו מאוד מרגישים אותו והוא למעשה העיקר בשבילנו

אסמוך על עצמי, על חכם או פרופסור

אדם מאמין בהקב“ה, אין בעיה, יכול להיות שהוא גם מתפלל שחרית מנחה וערבית ויכול להיות שהוא גם מתפלל עם כוונות אבל כל עניין מלכות השם זה טפל, העיקר זה העולם הזה, אם אני צריך לעשות איזה השתדלות בפרנסה ברפואה או בכל עניין אני קודם כל אסמוך על עצמי או על איזה יועץ, חכם או איזה פרופסור, אח“כ בד-בבד כדי שהעניין יצליח אני יבקש מהקב“ה שיעזור לו – ז“א בעצם העיקר זה הפרופסור או ההשתדלות רק שמדרך האדם היהודי זה גם לבקש סיעתא דשמייא גם מהקב“ה – זה נקרא שעיקר החשיבות זה המדינה ואילו המלכות של השם היא טפלה או משנית. אמרו לו אנשי המדינה שמי שיכול להחזיר את השם של
המדינה לקדמותו זה המלכות האמיתית, מה הכוונה? הנהגת עמ“י האמיתית זה איש אשר רוח בו ונשמה בו, רק מי שיש לו באמת את ההשגות הרוחניות האמיתיות.

הם שמחו, אולי הזדמנה להם סעודה..

להשיג את השם של המדינה לקדמותה זה הכוונה להגיע לשלמות של האמונה, פה חשוב לחדד את הנקודה שלהחזיר את שם המדינה לקדמותה זה לא מספיק שזה יהיה עניין שכלי אלא העיקר זה ההשבה אל הלב, שאדם יחיה בשלמות בתוך הלב שלו את המלכות של הקב“ה. בוודאי שאנחנו מאוד רחוקים מזה בפרט בדור שלנו אבל אחד היסודות הראשונים זה שהבירור של העבודה הזאת זה נקרא בירור היראה. מה המשמעות של יראת השם השלימה? על כל פנים שנדע את זה בתור איזשהו תמרור – יראת השם השלימה, שזה השלב הראשון של התיקון להפוך את השם של המדינה, זה שאדם לא מרגיש שום פחד ממציאות העולם הזה, אין לו שום פחד ממציאות העולם הזה – אם אדם יראה אריה מתקרב ונניח שהאריה רעב אז הוא ישאג מתוך מקום של רעב, אז מה הצדיק האמיתי מרגיש כלפי זה? למעשה זה גמרא מפורשת על ר‘ שמעון בן חלפתא. הגמרא מספרת שר‘ שמעון בן חלפתא ראה שתי אריות רעבים, הם באו ונהמו אחרי שכמה ימים לא אכלו, הם ראו
אותו ושמחו שאולי הזדמנה להם איזה סעודה קטנה, מה הרגיש ר‘ שמעון בן חלפתא?

..מרוב פחד לא יכול לעשות ק“ש ווידוי

-ר‘ שמעון בן חלפתא אמר  להקב“ה אני באמת לא מבין את ההנהגה שלך, הרי כתוב ’הכפירים שאגים לטרף ולבקש מק-ל אכלם‘ – איפה הרחמנות על אריות כאלה? הצדיק כל-כך רואה את ההנהגה של הקב“ה שזה בפשטות הטבעית שלו. אז הגמרא מספרת שהצדיק התפלל וירדו שתי חתיכות בשר מהשמיים, הבשר היה כל-כך טוב ומזין אז הם אכלו חתיכה אחת, זה הספיק להם והם הלכו. למעשה נשארה לר‘ שמעון בן חלפתא עוד חתיכת בשר, הוא לקח את זה והלך לישיבה ושאל את החכמים אם מותר לו לאכול את זה, אם זה כשר? הגמרא אומרת שחכמים
אמרו לו: אין דבר טמא יורד מן השמיים, אם זה ירד מהשמיים זה כשר. זה מה שרבינו אומר הנקודה הראשונה להחזיר את השם של המדינה, הכוונה להגיע למדרגה ולהשגה האמיתית, זה להעלות את היראה לשורשה, לתקן את שורש היראה

היראה זה רק נדמה לנו שרודפים אותנו

בוודאי שאנחנו כולם נמצאים במקום הזה ובוודאי שאנחנו מפחדים מהעולם הזה, אז רבינו אומר שזה היסוד הראשון להחזיר את שם המדינה לקדמותה, דהיינו להגיע להשגה האמיתית. אנשים המדינה אמרו לו שיש גן מופלא מאוד וכל מי שנכנס לגן הזה מתחילים לרדוף אותו והוא מפחד מאוד וכל מי שנכנס לשם יוצא בצעקות מרוב פחד. הוא שאל אותם: מכים את האדם שנכנס לשם? אמרו לו: לא, רק רודפים אותו והוא לא יודע כלל מי רודף אותו והוא ברוח בבהלה גדולה מאוד, ככה סיפר כל מי שנכנס לגן. הבן מלך האמיתי הלך לגן והוא ראה שיש דמות של אדם מצוירת על לוח עץ באמצע הגן והוא ראה שמי שנכנס לגן אם הוא רק יעמוד ליד הדמות הזאת אז יפסיקו לרדוף אחריו ואז הוא יכול להכנס ולצאת. אח“כ רבינו אומר שהבן מלך ראה שאם הוא ישים את הדמות הזאת בכניסה לגן אז כולם יוכלו להכנס – פה רבינו אומר יסוד גדול: כל היראה זה רק דמיונות, נדמה לנו שרודפים אותנו.

חצי מדינה לוקחים תרופות נגד חרדות

מאיפה באים הרגשות שרודפים אותנו? זה הכל בא מתוכנו, אנחנו כל הזמן מרגישים שרודפים אותנו, האדם מדמיין. צריך לדעת שזה מחשבות שבאים מתוכנו: מי יודע מה יכול לקרות בכל מיני מצבים? היום כשמתגברים התאוות והשיגעונות של העולם הזה זה כבר מגיע למצב של חרדות, חצי מהמדינה לוקחים תרופות נגד חרדות. מה זה חרדות? אין שום דבר, זה רק אדם מפחד כאילו רודפים אחריו או כאילו משהו קורה. יש דמות של אדם ומי שעומד ליד הדמות ניצל מכל הפחדים האלה – רבינו מרמז שיש דברים שמצילים את האדם מהחרדות, יש יסוד מאוד גדול שרבינו אומר בתורה ט“ו: שבאמת הכל בא מחמת עוונותיו של האדם – החטאים גורמים לאדם את כל היראות שבלב. ע“י שאדם עושה חשבון נפש על המידות ועל כל מיני דברים מיותרים שאדם נמשך אחריהם, אדם שופט את עצמו ובודק את עצמו, הוא חי עם מחשבה והתבוננות, על-ידי מידת המשפט אדם מעלה את היראה לשורשה.

הפוסט פרשת קרח | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – הגענו לקטע שהבן מלך האמיתי נמצא בבית של אדם היער ושם הוא שומע את הניגון הנפלא שעליו הוא אמר שאין תענוג גדול מזה והוא רצה להישאר שם כל ימי חייו כי לא חסר לו שום דבר, יש לו אוכל, שתייה, בית ויש כזה תענוג שאין כזה תענוג בכל העולם כולו, אז הוא רצה להישאר בבית הזה של אדם היער אבל אדם היער אמר לו שהוא צריך ללכת למקום אחר ושם אתה תגיע למה שאתה צריך להגיע

המדינה טיפשית והמלך חכם

הבן מלך האמיתי שאל את אדם היער: לאן אני אלך? אדם היער אמר לו שילך למקום שנקרא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. הבן מלך שאל אותו: באיזה כיוון אני אלך? אדם היער הצביע לו על כיוון מסויים ואמר לו: תלך בכיוון הזה ואני אתן לך כלי שכל פעם שתשים אותו על איזה בהמה או חיה הוא יתחיל לנגן את הניגון המופלא הזה ששמעת אצלי בבית. הבן מלך האמיתי יצא לדרכו לחפש את המדינה שנקראת המדינה טיפשית והמלך החכם. רבינו בדרכו הקדושה הכניס והלביש בסיפורי מעשיות כמעט את כל התורה ואת כל הרובדים של התורה – דיברנו על זה שאדם היער זה הצדיק, כי מובא כתוב בזוהר הקדוש שיער בגימטריה זה 280 שזה פר דינים, זה כל ההנהגה של הדינים, הצמצומים וההסתרות בעולם. אדם זה נקרא שם ’מה‘, יש שם קדוש שנקרא מה וזה שם הדעת, ז“א כשמאיר לנו דעת, אמונה והבנה בתורה הכוונה שקיבלנו הארה משם מה. בתורה ה‘ חלק שני בליקו“מ רבינו אומר שכל העניין של הצדיק זה להמשיך רוחניות א-לוקות שזה בעצם דעת, ולהמשיך את זה לתוך הצמצומים לכן המושג אדם היער מרמז על כל העבודה של הצדיק להמשיך את האור הזה של תורה אמונה ודעת אל תוך הצמצומים וההסתרת פנים..

הצדיק מעלה את הנשמות בסוד העיבור

הצדיק לא יכול לעזור לנו אלא אם כן הוא עבר את ההסתרות שלנו כי אין חכם כבעל ניסיון, ואין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת-שרצים מונחת על גבו, זה כלל ידוע מאוד. כשהבן מלך האמיתי הגיע לבית של אדם היער פירוש הדבר שמקבלים הארה של קירבה לצדיק, לפעמים אדם מרגיש איזה בחינה של עלייה רוחנית, זה התקרבות במוח ובלב ואדם מרגיש קירבה מאוד גדולה לצדיק, אור גדול,
וברגע שאנחנו מרגישים את זה אנחנו לא רוצים לעזוב את זה. כמו שאם נפתח האור באומן אז אדם חוזר לארץ ושואלים אותו: איך היה? הוא אומר: זה כמו לחזור מגן עדן לנחות בעולם שלנו – מדוע באמת מרגישים את זה? רבינו אומר בתורה י“ג בליקוטי מוהר“ן שכשמתאספים אצל הצדיק הוא מעלה את הנשמות בסוד העיבור..

רוצה להישאר פה

הרבה פעמים קורה מצב שאדם מרגיש רוחניות מאוד גדולה, כולו מלא אהבה ורצונות וכיסופים להקב“ה ואז כשאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו אומרים ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘, אני לא רוצה דברים אחרים. כשמאיר האור של הקב“ה לאדם, אין תענוג, אין שמחה ואין אושר יותר גדול מזה לכן אדם מיד אומר: אני רוצה להישאר פה

הכי טוב להיות בתוך התורה!

זה יכול להיות מקום פיזי כפשוטו אבל זה גם יכול להיות מצב שפתאום נותנים לאדם משמיים מתנה, פתאום יש כזה נועם ורוחניות, אבל אדם היער אומר לבן מלך האמיתי אתה חייב ללכת כי אתה חייב להגיע לתיקון שלך, אתה חייב לעזוב את הבית שלי ואני נותן לך כלי שאם תשים אותו על בהמה אתה תשמע ניגונים נפלאים, אבל לעזוב את הבית שלי אתה חייב – פה רבינו רומז על יסוד מאוד גדול בחיים שלנו והרבה פעמים אנחנו מתחבטים בזה, הרבה פעמים אנחנו צריכים לברר בתוכנו את הנקודה הזאת – אדם חייב לעבור בעולם הזה ירידות וצמצומים והקושייה שיש לנו בתוכנו על זה: הרי אנחנו רואים שהכי טוב זה להיות עם הקב“ה, הכי טוב זה להיות בתוך התורה, בתוך הרוחניות, בתפילה ובעבודת השם. כשאדם טועם את זה הוא אומר שזה הכי טוב כי בוודאי שזה באמת כך, אין מה להשוות בין הפיתויים של העולם הזה לבין התענוג של להיות קרוב להקב“ה בתורה בהתבודדות וכן הלאה. אבל רבינו חזר על זה בכמה וכמה תורות ובכמה סיפורים ושיחות שאדם צריך לדעת שחייבים לעזוב את המקום הזה, מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים מתנה, קיבלנו רוחניות וקיבלנו עלייה, קיבלנו אור א-לוקי אבל חייבים לרדת מהמקום הזה, זה מה שאדם היער אומר לבן מלך, פה מתעוררת השאלה: מדוע חייבים לרדת וצריך שיעבור עלינו?

על מה ולמה אנו צריכים לעבור את זה?

-כל פעם שעוברת עלינו הירידה הזאת מתעוררת בתוכנו הקושייה: על מה ולמה אנחנו צריכים לעבור את זה? הקושייה בעומקה היא בעצם על ההנהגה של הקב“ה, בסופו של דבר מקשים את זה על הקב“ה רק שלפעמים אדם זורק את זה גם על הצדיק. העולם מרגישים שהצדיק זה הנציג של הקב“ה בעולם אז אם יש לנו טענות על הקב“ה זה בעצם המחלוקות על הצדיק, המחלוקות על הצדיק זה המחלוקות על הקב“ה. רבינו לימד אותנו יסוד מאוד גדול שאדם צריך לעבור את הירידות האלו ופה מתעוררת השאלה: זה שזה הנהגה קיימת אנחנו רואים את זה ואנחנו הרבה פעמים גם חווים את הנקודה הזאת, ובאמת השאלה היא למה אנחנו צריכים לעבור את זה?

ראש המאמינים, דבוק כל-כולו בהקב“ה

 הזוהר הקדוש בפרשת לך לך אומר יסוד מאוד גדול, הזוהר הקדוש מדבר שם על כל עניין הירידה של אברהם אבינו למצרים ’ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה‘ – אומר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש בשורש נשמתו ניצוצות רעים שהוא צריך לברר ולתקן אותם, אנחנו לא מכירים את הניצוצות האלה – מאיפה יש לאברהם אבינו
את הניצוצות האלה? האם הוא חס וחלילה עשה פעם בחייו איזה עבירה? יש איזה טענה או הקפדה על אברהם אבינו? זה ראש-המאמינים שהיה דבוק בהקב“ה כל
ימי חייו, אם כך איזה ניצוצות רעים יש לאברהם אבינו לברר שהזוהר הקדוש אומר שלכן אברהם אבינו היה חייב לרדת למצרים כדי לברר את זה? מה הסיבה? מסביר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש ניצוצות רעים, זה חלקי נשמה או במושגים שלנו רצונות רעים. לכל אדם יש בשורש הנשמה שלו ניצוצות רעים, השורש של הרצונות הרעים למעשה מקורם בחטא אדם הראשון. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות בפרט בשער הגלגולים שכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון לכן
כשאדם הראשון חטא למעשה לא היו נשמות שלא היו קשורות עם החטא ויתר על
כן שאלו כל נשמה ונשמה עד כמה היא רוצה לחטוא מכיוון שהחטא לא היה דבר אחד.

אנחנו מכירים את היצה“ר אחרי החטא..

חטא אדם הראשון היה איזה בחינה של הידבקות ברע וכל נשמה גם יכלה לבחור כמה להידבק ברע – היו כאלה נשמות שאמרו: אנחנו רוצות ללכת עד הסוף, אנחנו רוצות להידבק מאוד. יש שאלות מאוד גדולות בכל מהות החטא, השאלה היסודית ביותר היא הרי לפני החטא לא היה לאדם יצר רע לעשות דבר נגד רצונו של הקב“ה, אנחנו מכירים את היצר הרע אחרי החטא, יש לנו יצה“ר להתנגד לרצונות של הקב“ה, כל אחד מאתנו יכול למסור שיחה לחמש מאות איש שעיקר התשובה זה ’ישמע בזיונו ידום וישתוק‘ בפשט, רמז, דרש וסוד וכולם יתפעלו מהשיחה הזאת ויכול להיות שרבע שעה אחרי השיחה האישה לא קיבלה אותו בבית לפי רום-מעלתו ואנחנו רואים ששולפים אקדחים ומתחילים לירות וכן הלאה

הוא לא תמיד מוכן להקשיב

-פתאום אנחנו נופלים בכעסים, מדוע זה קורה? אם אנחנו יודעים שזה לא טוב למה אנחנו מתנהגים ככה? כי עכשיו אחרי חטא אדם הראשון יש בתוך הלב שלנו יצר רע שלא תמיד מוכן להקשיב לשכלנו – כל זה אחרי החטא, לפני
חטא אדם הראשון לא היה את היצר הרע הזה, אדם הראשון מצד רצונות ליבו כל-כולו רוצה לעשות את רצון השם
וכל הנשמות הכלולות בו, שזה למעשה כל נשמות ישראל, רק רצו לעשות את רצון השם – אז מתעוררת השאלה
שגדולי עולם שואלים את השאלה הזאת: איך אדם הראשון הגיע למצב שהוא חטא?

איזה שייכות ליצר הרע אם לך אין יצה“ר?

מדוע אדם הראשון בעצם עבר על מצוות הקב“ה? כדי להתבונן ולהבין את עומק העניין שרבינו האר“י הקדוש כותב על זה: וכמה שנדבר ונסביר ונרחיב, עדיין לא נגענו בעצם העניין כי הדבר הזה זה סוד מאוד גדול עצם מושג החטא – מה שאנחנו כן יכולים להתבונן ולראות בעומק הדבר זה שלאדם הראשון לא היה רצון בלב להתנגד לרצון הקב“ה, נהפוך הוא הוא כל-כולו רק רצה לעשות את רצון הקב“ה, אבל עם כל זה כתוב בספרים הקדושים שהיה במציאות את עץ הדעת טוב ורע, ז“א שהיה את בריאת הרע, הקב“ה ברא את מציאות הרע. אם כך איזה שייכות יש לאדם הראשון עם היצר הרע אם אין לו יצר הרע? כתוב בספרים הקדושים שאמנם לא היה לו בלב רצון להתנגד לרצון הקב“ה אבל היה לו בירור מהי האמת, ז“א מה
שהיה אפשר להטעות את אדם וחוה שהיו מאוד-מאוד גדולים במעלה, מהי האמת. הקב“ה אמר לך לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע, איך ספק יכול להיות לך?

לכאורה הרש“י הכי לא מובן בכל התורה 

הקב“ה בעצמו אמר לאדם הראשון: מזה אתה אוכל ומזה אתה לא אוכל. האכילה זה היה מצוות עשה, הוא היה חייב לאכול מכל עץ הגן ומעץ הדעת לא לאכול – מה כבר יש לאדם הראשון להסתפק בשאלה הזאת? באמת הדברים לא פשוטים, הם מאוד-מאוד עמוקים – רבינו האר“י הקדוש כותב שהמדרגה של אדם וחוה לפני החטא היתה יותר גדולה מהמדרגה של משה רבינו בהר סיני כשהוא קיבל את התורה, שנבין עד כמה אדם וחוה היו גדולים לפני החטא – הנחש דיבר עם חוה ואמר לה: אם תאכלו מהעץ ’והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע‘ – רש“י במקום אומר: בוראי עולמות.
הנחש אמר: הקב“ה אכל מהעץ הזה וברא את העולם וכל אומן מקנא בבעל אומנתו לכן הקב“ה לא רצה שיהיו עוד כמוהו במדרגה שלו. ככה רש“י מסביר בפרשת בראשית, הרי לכאורה הרש“י הזה הוא הרש“י הכי לא מובן בכל התורה כולה,
איך יכול להיות שאדם וחוה אנשים כ“כ גדולים במעלה ובא הנחש שזה היצה“ר ואומר להם: תשמעו, אם תעשו עבירה תדעו לכם שאתם תהיו במדרגה של הקב“ה..

צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי

-אדם שיש לו טיפה יראת שמיים והוא לומד טיפה תורה ויבוא לו היצה“ר ויגיד: תשמע, אם אתה תעשה עבירה אתה תהיה כמו הקב“ה. יש מישהו שיקבל טענה כזאת? אם מישהו יקבל את הטענה הזאת אנחנו לא נגיד שיש לו בעיה עם עבירות, אנחנו נגיד שיש לו בעיה פסיכיאטרית, צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי – איך אדם וחוה שהיו כ“כ גדולים במעלה קיבלו את הטענה של הנחש? הנחש אמר להם: אתם תהיו בוראי-עולמות, איך יכול להיות שהם קיבלו את הטענה הזאת? בוודאי שהדברים הם מאוד עמוקים. אמרנו את השאלות האלה כדי להתבונן בעומק הדברים, א“א להסביר את זה לפי פשוטו, אלא הנחש גילה לאדם וחוה סוד, הוא אמר להם כך: הרי הקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע ולכן יש הסתרה בעולם, מדוע הקב“ה ברא הסתרה? הרי הקב“ה הוא כל-יכול, הוא יכול לברוא את כל העולמות..

נתן תפקיד לתקן את העולם

-הקב“ה יכול לברוא את אדם וחוה ואת כל העולמות בלי הסתרה, למה הקב“ה ברא את ההסתרה? הנחש אמר להם את מה שחז“ל אומרים שהקב“ה ברא את העולם כדי שתהיה לנו עבודה ואז אחרי שיתקנו את מה שיתקנו אז השכר הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור בגלל שהוא בכוח העבודה של אדם וחוה, ז“א שהנשמות בונות בעצם את המציאות הנצחי, זה נקרא שאנחנו שותפים עם הקב“ה במהלך בריאת העולם, הוא בעצם נתן לנו תפקיד לתקן את העולם וזה מה שחז“ל אומרים שלא יהיה נהמא דכיסופא..

אדם וחוה קיבל את הטענה של הנחש…

-הנחש אמר להם: תדעו לכם, אם אתם תאכלו מהעץ מה אתם תגרמו בעצם? לעוד מציאות של עבודה, אתם בעצם יוצרים עוד הסתרות, עוד העלמות ועוד עבודות והעבודה שלכם אחרי האכילה תהיה גדולה לאין-שיעור אם אתם לא תאכלו. לכן הנחש אומר להם: ע“י האכילה אתם תהיו בוראי-עולמות, הכוונה אתם תבראו עוד העלמות והסתרות חדשות ואז השכר שלכם והתיקון הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור. מה בעצם האכילה הוסיפה? אם עד האכילה העבודה היתה לברר את האמת מהשקר שזה עבודה שכלית, אכילת עץ הדעת טוב ורע הכניסו את הרע לתוך הלב עכשיו יש גם בירור של הלב, קודם היה בירור רק של השכל, עכשיו התווסף פה בירור של הלב, זה הרבה יותר קשה לברר את הטוב מהרע בלב זה לוקח שבעים שנה. זה עומק דברי הנחש שאמר להם: בוראי עולמות ז“א עושים הסתרות והעלמות חדשות ואדם וחוה קיבלו את הטענה הזאת. הרבה ספרים דנים בשאלה הזאת ואומרים שבאמת אדם וחוה הבינו שהם הולכים לעשות בירור מאוד גדול ושהם יבררו מיד את הטוב מהרע..

יקח לי 6000 שנה לברר את הרע מתוכי..

אדם וחוה היו במקום רוחני כ“כ גבוה שהם לא האמינו שיש כוח שיכול להכנס להם לתוך הלב וליצור מצב של התנגדות להקב“ה, הם לא האמינו לזה. ברגע שהם טעמו מעץ הדעת טוב ורע מיד כל המציאות השתנתה, לכן כתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת טוב ורע? ענה לו: אכלתי ואוכל עוד. לכאורה זה לא מובן, איזה חוצפה, הקב“ה מדבר איתך ואומר: אמרתי לך לא לאכול, אכלת? לפחות אתה אומר את האמת, אכלתי. אבל מה זה הדבר הזה: לא רק שאכלתי אלא אני יאכל עוד. יש חוצפה יותר גדולה מזה? אדם הראשון לא אמר את זה מתוך חוצפה אלא הוא אמר את זה בתור אמת. הוא אמר: אחרי שאכלתי ונכנס לי הרע לתוך הלב, אני רואה שעכשיו 6000 שנה אני הולך לברר את האמת הזאת מתוכי, יקח לי 6000 שנה לברר את הרע הזה מתוכי – משם נכנס הרע בכל הנשמות – ברוך השם עם הדורות הוספנו עוד טיפה רע אבל השורש של הרצונות הרעים שיש באדם זה הכל נמשך למעשה מחטא אדם הראשון, זה מה שאומר הזוהר הקדוש לכן אברהם אבינו שהוא ראש המאמינים והצדיקים אפילו אצלו היה בחינה של בירור הטוב מהרע

האם אברהם אבינו צדק שירד למצרים?

אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו בירר את החלק הזה שלו בכל הירידה
שלו למצרים. כל הירידה של אברהם אבינו למצרים זה היה כדי לברר את הרע שבשורש נשמתו. יש מחלוקת מפרשים ומחלוקת בזוהר עצמו האם אברהם אבינו צדק בזה שהוא ירד למצרים או לא צדק בזה שהוא ירד למצרים – הרמב“ן כותב: אבינו אברהם חטא חטא גדול בזה שהוא ירד למצרים – אבל ויהי רעב בארץ? תישאר בארץ והקב“ה ידאג לך. כך הרמב“ן אומר. יש הרבה מפרשים שאומרים שבאמת אברהם אבינו לא טעה – באמת שתי הדעות האלו מובאות בזוהר
הקדוש אבל בהמשך אומר הזוהר בפרשת לך לך דבר מאוד עמוק: אברהם אבינו לא יכל להיות ידיד-השם ולא יכל להגיע לתיקון שלו אלא ע“י הירידה למצרים – מצרים
זה ערוות הארץ, צריך לדעת שבזמן האבות ובזמן שעמ“י ירד אחר כך למצרים, מרכז הטומאה העולמי היה במצרים..

ירד ואז פגש את המקום הזה

הטומאה שהיתה במצרים זה לא דברים פשוטים, זה לא מה שאנחנו חושבים שהיה להם איזה תאווה, שהם אהבו מועדונים פאבים וכן הלאה, זה היה הרבה יותר חריף. הידיעות שלהם בעבודה זרה ובכישופים – לא היתה אומה שידעה כל-כך עמוק את כל סודות העבודה זרה והכישופים ולמעשה מצרים זה היה המרכז להשפיע את הטומאה בעולם – כשאברהם אבינו ירד למצרים למעשה הוא ירד
ואז הוא פגש את כל המקום הזה – אומר הזוהר הקדוש שזה סוד כל הירידות
שלנו, שאדם מגיע למקום מסויים והמקום מעורר בתוך לב האדם את הרע שבאדם..

הרע שהוא צריך לברר עדיין לא התעורר

באמת המקום הזה מעורר את הרע שבתוכנו כדי להתברר וכדי להתתקן אבל פתאום הרע מתעורר בתוכנו – אז מצד אחד אמנם זה הרגשה לא נעימה, אדם שיש לו קצת הרגשה של קדושה הוא לא רוצה שיתעורר בתוכו הרע, אבל בד-בבד צריך לדעת נקודה מאוד עמוקה: התעוררות הרע בתוכנו יש בה טובה מאוד גדולה, כי היא מאפשרת לאדם להכיר את עצמו ולהבין, זה הרע שיש בתוכי ואני צריך לברר אותו ולתקן אותו – עד אותו רגע שאברהם אבינו לא ירד למצרים, הרע שהוא צריך לברר בתוכו מצד חטא אדם הראשון לא התעורר, לכאורה זה חידוש, עם כל מגדל בבל ועם כל הניסיונות שהיה לו עם נמרוד בחרן וכל מה שעבר עליו הוא היה 75 כשהוא ירד למצרים, עם כל זה מקום כ“כ טמא כמו מצרים גם אברהם אבינו לא פגש לכן אנחנו רואים שהוא הגיע למצרים הוא אומר לשרה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את..

מעולם לא התעורר בתוכי כחוט השערה

-מה המשמעות של הפסוק הזה? באמת המפרשים מתחבטים בזה, צריך להבין את זה, יש אומרים עכשיו אני יודע שאת אישה יפת מראה – אז מה היה עד עכשיו? הרי הם בערך 60 שנה נשואים מה זה ’הנה נא ידעתי‘? יש כאלה שרוצים להגיד עפ“י הפשט שהוא מעולם לא ראה אותה ובמקרה הוא עכשיו ראה אותה בבבואה של המים והוא לא תיאר לעצמו שהיא כזאת יפה עד היום הזה – זה תירוץ עפ“י הפשט אבל בעומק הדבר אברהם אבינו אומר: עד עכשיו מעולם לא התעורר בתוכי אפילו לא כחוט השערה של עניין הגשמיות, ז“א שהקשר שלו עם שרה זה קשר רוחני לגמרי, זה קשר של נשמות, הוא רואה את הנשמה של שרה, הוא מדבר איתה והוא רואה את הנשמה של שרה אימנו. אומר אברהם אבינו: עכשיו פעם ראשונה שאני מרגיש בתוכי שמתעורר כחוט השערה העניין של הגשמיות – אומר הזוהר הקדוש שזה מתעורר מצד חטא אדם הראשון. מיד אברהם אבינו אומר לשרה בבחינת
נדר: אמרי נא אחתי את. עכשיו את אחות שלי, הכוונה שאין שום קשר של גשמיות..

קודם כל ב“ה שאנחנו מצטערים על זה..

האבות הקדושים גזרו על נשותיהם להיות כמו אחיות שלהם במקום שהם הרגישו איזה נקודה של גשמיות מתעוררת – כמובן שאברהם אבינו תיקן את זה אבל כל זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, מכיוון שיש בתוכנו ניצוצות ורצונות רעים שחבויים בתוכנו, מדי פעם בפעם הקב“ה מזמן לנו סיבות בחיים שיתעורר הניצוצות והחלקים הרעים ובאמת אנחנו נופלים בדעתנו מהדבר הזה, קשה לנו – קודם כל ברוך השם שאנחנו בכלל מצטערים על זה. הבן איש גם כותב
בבן יהוידע שזה ההבדל בין יהודי לגוי. גוי שמתעורר
בתוכו התאוות הוא שמח, הוא מרגיש שהוא קיבל מתנה.
יהודי מתבייש ומצטער מהדבר הזה, ככה הבן איש חי כותב

אנו לא מכירים אותו מספיק

-מכאן נלמד יסוד מאוד גדול, עיקר היצה“ר שלנו הוא נסתר מאתנו ואנחנו לא מכירים אותו, הוא כ“כ חבוי. רבינו אומר שעמלק זה היצה“ר שיונק מההסתרה, הכוונה שכל הכוח שלו הוא זה שאנחנו לא מכירים אותו מספיק ואז הקב“ה במשך החיים כל פעם מזמן לנו מקרים של ניסיונות כדי שיתעורר בתוכנו היצה“ר ואנחנו צריכים להילחם איתו, באמת עכשיו זה הזדמנות לתקן את הדברים אבל מה קורה? האדם מתבלבל מהמצב הזה, רבינו אומר: ובזה טועים החסידים – אתה לא בנפילה, נהפוך הוא, עכשיו אתה בעלייה חדשה אבל כדי לזכות לעלייה אתה צריך עוד בחינה של הבירור לכן אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר אצלי בבית, אתה לא יכול להישאר כל הזמן ברוחניות גבוהה, אתה חייב לקבל על עצמך את הירידה הזאת, אחרת הרע לא יתברר.

חייב להיות אצל כולנו מדי פעם ירידות

כתוב בזוהר הקדוש שעד שאדם לא מוכן לקבל על עצמו את כל הבירורים האלה הוא לא קרוב להקב“ה באמת – הזוהר אומר את זה אפילו על אברהם אבינו שהוא לא נקרא ידיד השם עד שהוא לא עבר את הירידה למצרים. רק במצרים הוא קנה את ידיד השם כי שמה התגלה לאברהם אבינו עומקי-היצה“ר שבשורשי הנשמה שלו ואז אברהם אבינו יכל להתמודד עם זה. לכן חייב להיות אצל כולנו מדי פעם בפעם ירידות. ברגע שמתעורר הרע בתוכנו מה העבודה שלנו? רבינו אומר שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי כלי שברגע שהוא שם אותו על בהמה או חיה הכלי היה גורם לחיה לנגן את הניגון המופלא הזה שהוא שמע בבית של אדם היער, זה הסוד של הדבר. הבהמה או החיה זה הנפש הבהמית שלנו, רבינו אומר: אתה תפגוש בדרך את הנפש הבהמית שלך, פתאום מתעוררת התאווה, פתאום מתעורר כעס והקפדה. החיה זה הכעסים וההקפדות והבהמה זה התאוות – זה יתעורר אצלך בדרך ואני נותן לך כלי..

הכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים

הצידק אומר: מצד התיקון אתם חייבים להיפגש עם הבהמה או עם החיה שזה הנפש הבהמית אבל אני אתן לכם כלים איך להתמודד נכון עם המציאות הזאת. הקב“ה בעצם מגלה לצדיק את העצות ואת הדרכים לתיקון של כל דור ודור. המושג הזה של צדיק האמת או הצדיק שבדור חייב להיות בכל דור ודור – רבינו האר“י הקדוש כותב בפרי עץ חיים בשער ר“ח פרק ג‘ שבכל דור ודור חייב להיות
צדיק שמהלך כנגד בני דורו, הכוונה שהוא מבין את בני דורו, אם ניקח צדיק
מדורות קודמים שיבוא לדורות שלנו זה סכנה עצומה, גם לצדיק וגם לדור,
אנשים שלא מבינים את עומק הניסיונות והבירורים שלנו, לא יוכלו לעזור לנו – הכלי הזה זה הכלים שהצדיק נותן לנו להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, להפוך
את החיה שבתוכנו לניגונים – נתבונן קצת בעומק הדבר למה אנחנו צריכים הדרכה:

יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה

ידוע שכתוב הרבה בספרים הקדושים שלכל אדם יש חמשה חלקים שנשמתו שנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה – החיה והיחידה בד“כ זוכים לה רק צדיקים מאוד גדולים שהגיעו לבחינה כזאת שהגוף הזדכך מאוד אז הם יכולים לקבל את החלקים הרוחניים העליונים שנקראים חיה ויחידה – זה בסוד המקיפים העליונים, זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה. רובנו ככולנו עוסקים בעצם בתיקון נפש רוח נשמה וזה עיקר עבודתנו, איך זה מצטייר בתוכנו? מה זה אומר הלכה למעשה? צריך לדעת שזה בעצם מצטייר ומתגלה בתוכנו העבודה של נפש רוח ונשמה – כתוב צמאה לך נפשי, הנפש היא צמאה ומתאווה, כל התאוות שורשם באור הנפש. בנפש יש נפש
א-לוקית ונפש בהמית, הנפש הא-לוקית צמאה ומתאווה להקב“ה וזה הצימאון כמו שכתוב גרסה נפשי לתאוה. יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה ולהידבק בתורה..

הלב בשלו, הוא רוצה לאכול את השוקולד

בחינת הנפש זה בעצם בירור התאוות, אנחנו יודעים ומכירים את זה בדור שלנו את תוקף העוצמה של הנפש הבהמית שזה תאוות העולם הזה – זה מדרגה אחת. המדרגה השנייה נקראת בחינת הרוח. העבודה של בירור הרוח זה בעצם עולם הרגש שלנו, שימו לב איזה בירור עמוק ולפעמים הרבה יותר קשה לברר את עולם הרגש שלנו מאשר את עולם התאוות שלנו. את עולם התאוות אנחנו עכ“פ יכולים להבין: זה טוב וזה רע ויש מלחמה, משתדלים, מתאמצים וצועקים, עושים מחאה וכן הלאה, אבל כמה קשה הרבה פעמים לברר את עולם הרגש שלנו. היצה“ר של עולם הרגש יותר חכם מהיצה“ר של בחינת הנפש, כנגד של מדרגה יש בחינה של טוב ורע שהתערבב זה בזה, הנפש הא-לוקית עם הנפש הבהמית, הרוח הא-לוקית עם הרוח הבהמית – מה זה בעצם הלכה למעשה בירור הרוח או בירור עולם הרגש שלנו? אם נתבונן בזה עיקר עוצמת החוויה והחיים של האדם זה בעולם הרגש שלו לכן חז“ל אומרים אין אדם מתנהג עפ“י מוחו אלא עפ“י ליבו. הלב הוא מלך האיברים ולא המוח מכיוון שאם יש רצון בלב האדם אז גם אם המוח יגיד לו זה לא טוב לאכול שוקולד, זה מזיק לך לבריאת – כמה פעמים כולנו שמענו את המימרא הזאת ואנחנו לא חולקים עליה אבל הלב בשלו, רוצה לאכול את השוקולד. הרגשות שיש בלב
הם מאוד-מאוד עוצמתיים לבירור. יש עולם רגש שלם שבא מצד הקדושה והטוב..

ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור

-ויש עולם רגש שלם שבא מצד הרע. כמו שצריך לברר את הנפש הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, ככה אנחנו גם צריכים לברר את הרוח הא-לוקית מתוך הרוח הבהמית וזה למעשה עיקר עבודתנו בעולם הזה. מי עוזר לנו לברר את זה ומכוח מה אנחנו יכולים לברר אתה זה? זה נקרא אור הנשמה וזה למעשה אור החוכמה ואור המחשבה, זה נמצא במוח וכשאנחנו לומדים תורה אנחנו בעצם מאירים בנשמה ובחוכמה שלנו אור של אמת מצד התורה בכלל ובפרט מצד התורה של הצדיק. האמת הזאת שמאירה לנו במוח מאפשרת לנו להילחם על בירור הנפש והרוח וזה בעצם שלמות העבודה של נפש רוח ונשמה. הנשמה היא למעשה החיבור עם
הא-לוקות. הצדיק צריך לגלות לנו והוא מאיר בנשמותינו, אם זה באתגליא
ע“י התורה והעצות ואם זה באתכסיא שהוא משפיע מחשבות טובות ועצות לאדם כדי לעזור לנו לברר את הבירור של הנפש מהרוח שאנחנו צריכים לברר וזה הכלי שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי לברר את הנפש הבהמית שזה הבהמה והחיה, הכלי זה אור הנשמה לברר את אור הרוח שלנו בעצמנו. רבינו ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור כזה בירור של הנפש הבהמית, זה העקביים מה שנקרא מתחת לרגליים של הבהמה, זה העומק-עומק של התאוות של העולם הזה לכן רבינו ידע שלא תמיד נוכל להחזיק מעמד כל אחד לפי בחינתו ואז יש סכנה גדולה, אדם יראה שהוא השתדל ולא הצליח, אז כמה אפשר להחזיק מעמד כשאנחנו נכשלים?

גם אצל אנשי-רבינו זה לא תמיד מאיר

-ליצה“ר יש גם תורות לכישלון: גם ככה אין לך עולם הבא אז לפחות שיהיה לך עולם הזה וכן הלאה. יש ליצה“ר מערכות-שכנוע בנקודה הזאת. אז בא רבינו וגילה לנו את הנקודה של הדיבור של השם, המחאה והרצונות שצריך לדעת שזה יסוד מאוד-מאוד גדול. הלכה למעשה אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים וגם אם לא הצלחנו רבינו גילה לנו שברגע שאמרת להקב“ה: אני מצטער אני לא רוצה את זה, אני דוחה אתה זה, אני אנוס עכשיו במחשבה הלא-טובה – צריך לדעת שתיקננו תיקון מאוד גדול בדבר הזה, גם אצל אנשי-רבינו לא תמיד מאיר בתוכנו ואנחנו לא מבינים עד כמה העצה הזאת של הדיבור עם השם והמחאה היא עוצמתית

עושה מחאה והוא עושה ממני קרקס…!

אם אדם יהיה חזק ותקיף ללכת עם העצה של המחאה והרצון והדיבור  עם הקב“ה – ר‘ נתן כותב בכמה מקומות שבוודאי זה יתקן את הכל. אדם אומר: אני שלושה חודשים עושה מחאה והיצה“ר עושה ממני קרקס, הוא עושה מה שהוא רוצה ומעביר עליי מה שהוא מעביר עליי – במצב הזה צריך להגיד ’זה מעשה שלו וזה מעשה שלי‘, זה מעשה של היצה“ר להילחם נגדי וזה המעשה שלי לעשות מחאה כנגד להקב“ה, לא להתפעל משום דבר. ר‘ נתן כותב בכמה מקומות בליקוטי הלכות שאם אדם אפילו עבר חלילה עבירות והוא לא עזב את הרצונות ואת הצדיק: ע“י זה יעלה ויעשה כלים לקבל אור אין-סוף מה ששום אדם בעולם לא יכול לעשות אלא ע“י העבודה הזאת של המחאה והרצונות הטובים.

הפוסט פרשת שלח לך | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים, הבן והבת הלכו לאיבוד ביער כשהם היו ילדים קטנים ואז באו הקבצנים. כל פעם בא קבצן אחר ונתן להם לחם לאכול, עד שהם קצת גדלו, ואז רבינו אומר שהם התחילו ללכת ליישוב. עד אז הם היו כל הזמן בתוך היער  ועכשיו הם התחילו ללכת ליישוב עד שבאו לאיזה דרך והלכו באותה הדרך עד שבאו לאיזה כפר, מכיוון שהם עדיין לא יכלו לדאוג לעצמם, הם נכנסו לאיזה בית, שם ריחמו עליהם ונתנו להם לחם, וחזרו ונכנסו לעוד בית ונתנו להם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם – הם מצאו דרך להתקיים

מפורסמים אצל כל הקבצנים

רבינו ממשיך ואומר: ועשו בניהם שיהיו תמיד ביחד – אז הבן והבת כשהם קצת גדלו הם החליטו שהם לא יפרדו לעולם, הזכרנו שהם לא אחים אלא הם נאבדו שניהם ביער. והם עשו להם שקים גדולים כדרך הקבצנים של פעם שהיו אוספים אוכל, והיו מחזרים על הפתחים, והיו הולכים על כל השמחות, על סעודת ברית מילה ועל חתונות והלכו למקום אחר וישבו בין הקבצנים כדרך הקבצנים, עד שהיו אלה הבן והבת מפורסמים אצל כל הקבצנים כי כולם הכירו אותם, וידעו מהם שהם אלו הבנים שנאבדו ביער כנזכר – עד כאן למעשה זה ההתחלה של הסיפור של הבן והבת. כמו שהזכרנו קצת, כדי להכנס קצת לעומק של הדבר נזכיר קצת מה שדיברנו. הבן והבת זה מרמז על כלל נשמות ישראל. כתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של המילה יער זה 280, ויש מושג בקבלה ובחסידות שנקרא פר (280) דינים, למעשה הכוונה זה לכל ההסתרות והצמצומים שאנחנו עוברים בעולם הזה, זה בעצם הללכת לאיבוד ביער, ולמעשה
כל אדם חייב ללכת לאיבוד ביער. מבריאת העולם לכל
אחד יש את היער הפרטי שלו, מדוע? כי כל התיקון
והעבודה הפרטית שלנו זה בא לידי ביטוי בעצם זה
שמשמיים מוליכים אותנו ומורידים אותנו לתוך היער שזה הצמצום וההסתרת פנים..

אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ביער..!

הרבה פעמים אנחנו מרגישים אבודים בתוך המציאות הזאת של היער, ודווקא משמם לומדים להכיר את הקב“ה בהיכרות חדשה. יכול להיות שאדם כבר יצא מהיער אבל יכול להיות שעוד פעם יחזירו אותו לעוד איזה בחינה של יער לכמה ימים, מדוע? כי ביער קורה משהו מאוד-מאוד עמוק. אנחנו לומדים דווקא מתוך מציאות היער להכיר את הקב“ה ולהתקשר איתו בהתקשרות חדשה, שאדם שלא עובר את זה לא יכול. אף אחד מאתנו לא רוצה לעבור ביער, יש שם חיות ששואגות לטרף, אנחנו מפחדים שם ונבהלים, הרבה פעמים אנחנו עצובים בתוך היער, עובר עלינו דברים בתוך היער ואף בן אדם לא רוצה לעבור בתוך היער, זה לא נעים בכלל…

יש בחינות עמוקות

-הכוונה שאף אחד לא רוצה לרדת להסתרה ולצמצום של מציאות העולם הזה, טבע האדם שהוא לא רוצה לרדת לשם, אבל צריך לדעת שמשמיים מוליכים אותנו שאנחנו נכנס לתוך היער, מדוע? כי כשאנחנו לא ביער, כשאנחנו בגדלות המוחין, כשיש לאדם אור של תורה ושל תפילה, בוודאי שאדם מרוויח, אדם זוכה להשיג התקרבות להקב“ה, הוא זוכה לחזור בתשובה ע“י זה ולתקן את עצמו, כי התורה, התפילה, המצוות והמעשים הטובים בוודאי מזככים אותנו, אבל כתוב הרבה בספרים הקדושים שיש בחינות עמוקות בתוך הנפש שלנו שלא יכולות להיתקן בשום פנים ואופן בדרך הזאת, רק ע“י הבחינה של היער, דווקא שם אדם מקבל תיקון מיוחד מאוד

כל העולם כולו רגש צר מאוד

רבינו ידע שבדורות שלנו נצטרך לעבור הרבה את היערות כי זה נקרא העקבתא דמשיחא, זה כל המושג של העקביים, זה בעצם עובי-היער. כל הנשמות וכל הדורות עברו ביער אבל העקבתא דמשיחא זה עובי היער, זה סוד העקביים, לכן רבינו מאוד חיזק אותנו ואחד הדיבורים החזקים שריבנו אמר זה כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר שלא יתפחד כלל. לפני 13 שנה בערך התארחתי שבת בדרום הארץ, קמתי מוקדם בשבת בבוקר והלכתי למקווה, ראיתי יהודי קצת תימהוני שהכרתי, אדם מאוד חיובי, ראיתי אותו מסתובב שם, ובארבע בבוקר הוא אמר: לי תגיד לי דבר תורה, אמרתי לו: את האמת, אני צריך לזכור איך קוראים לי, זה השגה בשבילי עכשיו. ראיתי שהוא רוצה לדבר אז אמרתי לו: תגיד אתה. הוא אמר לי: בסדר, אני יגיד לך דבר תורה, רבינו אומר כל העולם כולו גשר
צר מאוד והעיקר שלא יתפחד כלל, מה רבינו התכוון?
כל העולם כולו רגש צר מאוד. כל המעברים זה על הרגש…

רבינו תפס חזק מאוד בזקן ואז הוא אמר:

כל המעברים של היער שאנחנו עוברים זה הכל הולך על הנקודה של הרגש צר מאוד, כי היצר הרע תוקף אותנו בעולם הרגשי שלנו. הזכרנו בעבר שיש 3 אבות נזיקין של עולם הרגש, זה פחד וחרדה, כעס והקפדה, ועצבות ודיכאון. יש כניסה לזה, זה כמו סולם בחרדות, אח“כ בדיכאונות, אח“כ בכעסים ובהקפדות – צריך לדעת שזה האויבים שלנו בעולם הרגשי שלנו. כמעט כל הבירור שלנו זה רגש צר מאוד והעיקר של יתפחד כלל – לא לפחד מהמעברים האלה. למעשה הצדיקים מלמדים אותנו איך לעבור את זה בשלום. רבי נתן אומר שרבינו אמר את הדיבור הזה בסעודה שלישית ורבינו תפס חזק מאוד את הזקן ואמר כל העולם כולו.. ורבי נתן אומר: הרגשתי שהוא מכניס כוח לכל הנשמות עד שיבוא משיח צדקנו לעבור את הגשרים האלה…

זה מרמז על הצדיקים הכי גדולים בעמ“י

למעשה זה מה שהבן והבת עוברים. בזמן שהם היו אבודים ביער, עזרו להם השבעה קבצנים. אחרי השבעה קבצנים הם יצאו מהיער, זה פעם ראשונה שהם יצאו מהיער והם לא ידעו מה לעשות, הם הלכו בדרך וביקשו אוכל כי לא היה להם, ונתנו להם. הוטב בעיניהם הדרך הזאת עד שהם החליטו גם כן להיות קבצנים. בהמשך הסיפור רואים שהשבעה קבצנים זה מרמז על הצדיקים הכי גדולים שהיו בעמ“י במשך כל הדורות, זה כנגד שבעת הרועים ובכל דור ודור יש שבעת רועים, אז זה כנגד הצדיקים שעוזרים לנו למעשה. כשאנחנו אבודים ביער אנחנו לא יודעים מה לעשות, אנחנו מבולבלים בדעת שלנו, הבעיה הכי גדולה שאדם לא יודע מה לעשות בתוך היער, אם אדם היה יודע מה לעשות ואיך להסתכל נכון על הדברים, תמיד אפשר לעבור את זה בשלום, הבעיה היא שלא יודעים – הקבצנים הם בעצם עוזרים לנו לצאת מתוך היער, לכן העניין של הקבצנים זה מרמז על צדיקים מאוד-מאוד גדולים בעמ“י, לכאורה פה מתעוררת שאלה: למה רבינו בחר שהצדיקים יהיו דווקא בדמויות של קבצנים?

מצד העלילה אין חיוב שהם יהיו קבצנים

מצד העלילה אין חיוב שהם יהיו קבצנים, רבינו יכל לעשות אותם סנדלרים או חייטים, זה לא משנה. אז מדוע רבינו בחר דווקא בקבצנים? לרבינו לא היתה מילה אחת בספרים שלא היתה לה כוונה מאוד-מאוד עמוקה. רבינו פה מרמז למעשה על תיקון מאוד גדול – איך זוכים להיות צדיקים כאלה? רק ע“י שנהיים קבצנים, זה האומנות של האדם בעולם, לזכות להיות קבצן. הכוונה קבצן אצל הקב“ה, זה דרך התפילה. הקבצן זה רמז רוחני, ככל שהצדיקים יותר גדולים הם יותר זוכים להשיג כמה הם צריכים את הסיעתא דשמייא ושהקב“ה יחזיק אותם בכל רגע ורגע בחיים שלהם. יש סיפור ידוע על אחד מגדולי הצדיקים, ’פרי הארץ‘, רבי מנחם מנדל מווטיבסק, הוא היה גדול תלמידי
המגיד ממזרטיש. אנחנו לא מבינים מה זה להיות גדול תלמידי המגיד ממזריטש, אבל אפשר לראות מי היו בני החבורה שלו ומזה קצת לקבל רושם מי זה היה פרי הארץ…

המגיד הורה להכין דלי עם מים

תלמידי המגיד ממזריטש הם הנועם אלימלך, רבי זושא, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, בעל התניא – הם היו תלמידי המגיד, ופרי הארץ היה ראש החבורה שלהם. יש סיפור מאוד מעניין שפרי הארץ בשלב מסויים עלה לארץ (הוא קבור בטבריה), זאת היתה העלייה החסידית הראשונה. כשהוא היה בחו“ל הוא היה הבעל תוקע של המגיד, כשהוא עלה לארץ, מי שהחליף אותו אצל המגיד זה היה רבי לוי יצחק מברדיטשוב. בשנה הראשונה שרבי לוי יצחק תקע, אז המגיד הורה להכין דלי של מים. הסדר של התקיעות אצל המגיד היה שהמגיד היה מקריא את התקיעות ובשעה שהוא היה מקריא את זה הוא היה מכוון כוונות בכל תקיעה

הצדיק היחיד השלם שפגשתי בחיים שלי

ידוע שיש כוונות מאוד גבוהות בזמן התקיעות. כשרבי לוי יצחק מברדיטשוב תקע את התקיעה הראשונה והמגיד כיוון את הכוונות, רבי לוי יצחק התעלף. המגיד ידע שזה מה שיקרה לכן הוא ציווה שיבואו דלי מים. הוא ציווה שישפכו עליו מים ויעירו אותו. המגיד אמר לרבי לוי יצחק: כשמנחם מנדל שלי ראה את המלאכים שעולים מתקיעות השופר הוא לא היה מתעלף. צריך ללמוד לתקוע בשופר ולראות את המלאכים עולים – זה היה פרי הארץ. יש סיפור מאוד מעניין כשפרי הארץ היה על האונייה בדרך לארץ, ודרך אגב נזכיר את זה שרבינו לא פגש את פרי הארץ כי פרי הארץ נפטר שש שנים לפני שרבינו הגיע לארץ לכן הם לא נפגשו, הוא פגש את התלמיד של פרי הארץ רבי אברהם מקאליסק ועליו הוא אמר: זה הצדיק השלם היחידי שפגשתי בחיים שלי – זה התלמיד של פרי הארץ, רבי אברהם מקאליסק…

ברגע הראשון הרגיש פחד גדול מאוד…!

רבינו מספר שכשהוא היה בדרך לא“י היתה סערה בים והיתה סכנה מאוד-מאוד גדולה ואז פרי הארץ בא אליו מהעולם העליון ולימד אותו שם קדוש להשקיט סערות, ואז רבינו כיוון את הכוונה הזאת והם ניצלו. בשעה שפרי הארץ היה בדרך לארץ ישראל הוא היה על הסיפון יום אחד והוא הלך הלוך וחזור והוא היה בהתבוננות אז הוא לא שם לב, והיתה חתיכת עץ גדולה שיצאה מהסיפון החוצה, ובחתיכת עץ הזאת לא היה שום גדר, הוא לא שם לב והוא עלה על החתיכת עץ הזאת ותוך כדי שהוא הולך הוא פתאום שב לב שהוא עומד ליפול לים. הוא סיפר שברגע הראשון הוא הרגיש פחד מאוד גדול, אבל הצדיקים מיד מעלים את הפחד לאמונה והוא התחיל להתבונן: השם מה אתה רוצה ממני פה בנקודה הזאת, למה הבאת אותי לפה? אז הוא השיג את ההשגה ואתה ההבנה הזאת: כשאני בבית ובאים אליי חסידים ולומדים תורה ומתפללים והכל בדבקות ובאורות, האם יש לי איזה בעיה להרגיש אני מפחד שהקרקע תיפול? שתהיה פה רעידת אדמה? האם יש לי איזה פחד מזה? לא. אני מרגיש שהקרקע יציבה ושהכל בטוח פה, לא הולכת להיות פה שום רעידת אדמה

מחזיק אותך ושומר אותך שלא יבוא גל

פרי הארץ השיג והבין שהקב“ה לימד אותו: עכשיו כשאתה נמצא על החתיכת עץ הזאת מעל לים איך אתה לא נופל? למה לא בא איזה גל גדול שמעיף אותך לים? כי אני מחזיק אותך, אני שומר עלייך שלא יבוא גל. פרי הארץ הבין שכל רגע ורגע שאני בבית, יש בדיוק את אותה שמירה, ואז הוא אמר: זה הכוונה של רוקע הארץ על המים. שאני אדע שהארץ שלנו עומדת על המים ואם הקב“ה לא ישמור עלינו, כל שנייה הכל יכול להתהפך ואי אפשר לדעת מה יכול לקרות. פרי הארץ כתב תורה שלמה על הנקודה
הזאת. במצבים האלה ובזמנים האלה של היער האדם
משיג ומבין וזוכה להתחברות עם הקב“ה מה שהוא לא
יכול להשיג בימי הטובה – אנחנו לא מבקשים יערות,
אבל צריך לדעת שמה שאדם יכול להשיג בימים האלה הוא לא יכול להשיג בשום לימוד ובשום תפילה ובשום מצווה..

אדם משיג את עניין התפילה

אז רבינו אומר שבשלב מסויים הם יצאו מהיער והחליטו להיות מחזרים על הפתחים, והצטרפו לחבורה של קבצנים, והחליטו ביניהם שהם תמיד יהיו ביחד – אז יש כאן שלוש נקודות, הוטב בעיניהם הדרך של הקבצנים, והחליטו שהם תמיד יהיו ביחד, והנקודה השלישית זה שהם הצטרפו לחבורה של קבצנים – רבינו בדרכו הקדושה רומז בזה רמזים מאוד גדולים, קודם כל הם יצאו מהיער כשהם התחילו להבין שזה דרך החיים שלהם.
ככל שאדם מבין שהדרך חיים שלנו זה להיות קבצן, הכוונה לדרך התפילה, אז
אדם מתחיל לצאת מהדינים, ביטול הדינים זה כמה שאדם משיג את עניין התפילה

דוד המלך: תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה

אמר לי האדמו“ר מפוריסוב לפני הרבה שנים שכתוב בתהלים: תחת אהבתי ישטנוני, ואני תפילה. האדמו“ר שאל אותי: למה דוד המלך אמר ואני תפילה? למה הוא לא אמר ואני מתפלל? אלא הדרגה של דוד המלך היתה שהוא כל הזמן במציאות של תפילה. המציאות של התפילה זה שההשבה של הלב שלנו זה עד כמה אנחנו צריכים את החסדים ואת השמירה ואת הסיעתא דשמייא של הקב“ה בכל דבר ודבר וזה כל הדרך של הצדיקים האמיתיים, זה עד כמה הם משיגים בעצם שהם לא יכולים לעשות שום דבר. לפעמים אנחנו רואים צדיק גדול עם השגות עצומות ועבודות עצומות ואנחנו לא יודעים כמה גדול הביטול וההכנעה שלו להקב“ה, כי אם היינו רואים את זה היינו נבהלים. וזה מה שכתוב בתורה והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, כי הוא השיג את הביטול להקב“ה יותר הצדיקים עד ביאת המשיח..

מה הכוונה ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘

ככל שאדם משיג יותר כמה הוא צריך את הקב“ה וכמה אנחנו בעצם תלויים בו ומתבטלים אליו, ממילא אנחנו יוצאים מהיער – ז“א שביטול מידת הדין, שכולנו רוצים את זה, זה לפי כמה שהשגנו כמה אנחנו תלויים בהקב“ה, ככל שאדם יותר משיג את התלות בהקב“ה, זה בעצם המתקת הדין בשורשה. יש כזה מושג שהרבה פעמים רואים את זה בקבלה ובחסידות ורבינו ורבי נתן מרבים להשתמש בזה ’אין הדין נמתק אלא בשורשו‘, צריך להבין מה הכוונה, אבל כדי להבין את זה צריך להבין מה זה המילה שורשו? יש דין ולדין הזה יש שורש, ברוחניות השורש של הדבר זה סיב הדבר, זה למה הקב“ה מנהיג את ההנהגה הזאת וזה נקרא שורש ההנהגה. יש הנהגה שנקראת מידת הדין ויש סיבה למה הקב“ה ברא את העולם במידת הדין. הסיבה של ההנהגה של מידת הדין זה נקרא השורש, כאשר אדם משיג את סיבת הדין זה נקרא שהוא ממתיק את הדין בשורשו, כי ברוחניות שורש הדבר זה סיבת הדבר, למה הקב“ה עושה את ההנהגה הזאת. כתוב במעשה מבעל תפילה: לא
רצה הגיבור (זה הדין והגבורות), אלא הכנעה. הקב“ה רוצה הכנעה אליו, שניכנע אליו

חושבים שמה שקורה לנו זה מידת הדין..

כשזוכים להשיג את ההכנעה שזה דרך התפילה וזה הכוונה שאדם מתפלל מתוך הכנעה, שהוא מרגיש כמה הוא צריך את הרחמים ואת הסיעתא דשמייא של הקב“ה, ממילא הוא מבטל את מידת הדין, כי כל מידת הדין זה ללמד אותנו את דרך התפילה וההכנעה. אם השגנו את התפילה ואת ההכנעה זה נקרא להמתיק את הדין בשורשו, זה הכוונה שביטלנו בעצם את ההנהגה של מידת הדין, לכן מידת הדין (היער) זה לא מקרים שקורים לנו, זה לא מה שקורה לנו בחיים, זה לא הדין. אנחנו מאוד מתבלבלים בזה, אנחנו חושבים שמה שקורה לנו זה מידת הדין, לא זה מידת הדין. מידת הדין זה הדרך שבה אנחנו מסתכלים על מה שקורה לנו. הצדיקים הגדולים רואים את הקב“ה עין בעין, הם יודעים שהכל זה בהשגחה והכל לטובה, כפי שזה באמת

את כל המשברים שבעולם

-ברגע שאדם חי את הנקודה הזאת, גם מאורעות לא נעימים, האי נעימות שבהם מתבטלת. בעולם הזה צריך לעבור, זה והארץ היתה תוהו בוהו, לכן התיקון זה שבהכנעה ובתפילה אנחנו מקבלים משקפיים אחרות איך להסתכל על הדברים ואז הכל הולך אחרת בחיים. לכן ראינו צדיקים שעברו דברים שקשה להבין אפילו איך הם יכלו להתמודד ולספוג את זה, ורואים שבגלל האמונה שהיתה להם הם עברו את כל המשברים שבעולם ע“י ההסתכלות הנכונה. אם מתבוננים בזה קצת לעומק זה דבר נורא מאוד מה שדוד המלך עבר בבית שלו במעשה של אמנון ותמר, הבן שלו אונס את הבת שלו ובן אחר, אבשלום, הורג את אמנון -בואו נחשוב על אבא שעובר דברים כאלה בבית שלו ח“ו…

את התרופות הרגעה הכי חזקות בעולם

אם אדם היה צריך לעבור כאלה דברים כמו שעבר דוד המלך הוא היה צריך לקחת את התרופות הרגעה הכי חזקות בעולם רק כדי להתאושש מהטראומות האלה, ודו המלך עובר את כל זה ובשעת חצות הוא קם להודות להקב“ה. זה המלכא משיחא שדוד המלך אומר ואני תפילה, שאפילו מאורעות שאי אפשר לספוג אותם אבל דוד המלך יודע שגם זה מסודות ההנהגה וגם זה מטובות הקב“ה, איך? אנחנו לא אמורים לדעת כל דבר – זה הכוונה שהבן והבת יוצאים מהיער והטוב בעיניהם הדרך הזאת, הם הבינו שזאת הדרך האמיתית. אני זוכר שלפני הרבה שנים כשהתקרבתי לברסלב אמר לי אחד מזקני ברסלב שרבינו בא ללמד אותנו שהתפילה זה לא עוד מצווה אלא תפילה זה המקל ההליכה של האדם היהודי. כמו שאדם שיש לו קשיים ללכת,
לא יכול ללכת בלי מקל, רבינו רצה ללמד אותנו שאנחנו לא יכולים ללכת בלי תפילה..

אחד הצדיקים של ירושלים ר‘ אשר פריינד

רבינו אומר נקודה נוספת שהבן והבת הצטרפו לחבורה של קבצנים וזה העניין של חבורות של ברסלב, של אנשים שמדברים מנקודת הצדיק, מנקודת האמונה וכן הלאה, כי אנחנו רואים שבדורות שלנו אחד הדברים הכי-הכי חזקים והכי עוזרים זה העניין של שיחות חברים. היום יש הרבה מאוד סיעתא דשמייא מאוד לא טבעית בשיחות חברים, לפעמים אדם עובר כאלה דברים ורואים ששום דבר לא עוזר לו, ושיחת חברים כן עוזרת לו. לפני שנים סיפר לי תלמיד של אחד הצדיקים של ירושלים, רבי אשר פריינד, הוא נפטר לפני 20 שנה בערך. סיפר לי תלמיד מאוד-מאוד קרוב אליו שהוא היום יהודי מאוד חשוב בעולם החינוך, הוא סיפר לי שהוא וחבר שלו הלכו עם רבי אשר להתבודד ביער ירושלים והוא קבעו לעשות שעתיים התבודדות. כשהם הגיעו ליער מיד רבי אשר נכנס לתוך היער, ואותו יהודי מספר: אני וחבר שלי התחלנו לדבר דיבורים של התחזקות, היינו חברים מאוד טובים ולא נפגשנו כמה שבועות. עברו שעתיים ולא שמנו לב, ואז רבי אשר יצא. כשראינו אותו
יוצא והבנו שעבר שעתיים היה לנו מאוד לא נעים באנו להתבודד ודיברנו ביננו.
אז רבי אשר מיד שאל: מה דיברתם? ענינו לו בבושה: התפתחה ביננו שיחת חברים….

לפעמים מקבלים יותר משיחת חברים

-רבי אשר אמר לנו: השיחת חברים שלכם עשתה רעש מאוד גדול בשמיים, תדעו לכם שאדם לפעמים בשיחת חברים יכול לקבל יותר ממה שהוא ידבר עם הצדיק. אז שאלנו אותו בפליאה: איך זה יכול להיות? הוא אמר לנו: שאדם מקבל מהצדיק לפי הכלי שהוא הכין את עצמו לקבל, אבל שיחות חברים זה לא עניין של כלים אלא זה מסילות בלבבם. ולא צריכים בזה כלים כמו אצל הצדיק. זה עניין אחר לגמרי – ככה סיפר לי אותו יהודי. אני מאוד התפלאתי על הנקודה הזאת, איך יכול להיות שחבר יכול להאיר יותר מהצדיק, שנים הלכתי עם הקושייה הזאת, ראיתי שיש בזה נקודת אמת אבל היה לי קשה איך זה יכול להיות. אחרי שנים משמיים נפל לי איזה פירוש אמיתי לזה עפ“י תורה של רבינו – ברגע ששני חברים מדברים וזה שיחת חברים באמת אמיתית הצדיק מתעבר בהם. באתכסיא השיחה שלהם זה באמת שיחה עם הצדיק אבל זה שיחה באתכסיא וכל דבר באתכסיא
אפשר להשיג יותר מאשר באתגליא כך כותב רבי צדוק הכהן

אז מה ההבדל בין חכם לנביא

רבי צדוק מסביר את זה על מה שכתוב בגמרא שחכם עדיף מנביא, איך חכם משיג יותר מאשר נביא שהקב“ה מדבר איתו? מסביר רבי צדוק דבר נפלא מאוד שכשהחכם משיג השגה אז עכשיו הוא משיג הבנה וחוכמה בתורה, מאיפה הוא הבין את זה? בוודאי שזה מהשם יתברך. אז מה ההבדל בין חכם לנביא? לשניהם הקב“ה באמת אומר, רק שלנביא זה באתגליא ולחכם זה באתכסיא וכל דבר באתכסיא אפשר להשיג יותר מאשר באתגליא. כך מסביר רבי צדוק הכהן את הגמרא

הרש“ש מרבה להשתמש במושג בן ובת

זה מה שרבינו אומר שהבן והבת הצטרפו לחבורות של הקבצנים – הם הבינו את הנקודה של הביחד ושל השיחות חברים שזה אחד התיקונים הכי גדולים של הדור שלנו. היום גם רואים את זה בחוש שאפשר להכניס את השיחות חברים בכל שיטות הרפואה בבחינת הנפש. בעניין של שיחות חברים נכנס כל העניין של הרפואות. הנקודה הנוספת שהבן והבת עשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, הכוונה שהם החליטו בניהם שיהיו תמיד ביחד, פה רבינו מרמז על נקודה מאוד גבוהה ועמוקה. מה זה
עשו בניהם שיהיו תמיד ביחד? אפשר להסתכל בזה בהרבה בחינות כי הבן והבת זה עומק בתוך עומק, יש בזה סודות של התורה. אנחנו רואים שהרש“ש שהוא הפוסק הגדול של כל הלכות הכוונות והייחודים, מרבה מאוד להשתמש במושג של הבן והבת

המוח שלא מחובר עם הלב זה הבן והבת

בפשטות יותר לגבינו, הבן זה נקרא כוח השכל שבאדם והבת זה נקרא כוח הלב שבאדם – מה שרבינו אומר שעשו בניהם שיהיו יחד – זה שאנחנו מבינים שיש לנו לב ואנחנו צריכים לדעת להתנהג איתו נכון, לעשות הרמוניה, חיבור וקשר נכון בין המוח לבין הלב, כי בהתחלה אדם לא מבין כמה הוא צריך להתחשב בלב שלו, לדוגמא הרבה פעמים רואים אצל בעלי תשובה בתחילת הדרך, זה בסדר וככה זה, לפעמים מאיר לאדם משהו, עכשיו הוא לא שואל את עצמו האם אני במדרגה או האם אני מקבל את זה בצורה הנכונה, צריך לעשות את זה אז זה לא משנה. זה שהבן לא מחובר עם הבת, הכוונה שהמוח לא מחובר עם הלב, אבל צריך לדעת שחייבים ללכת בדרך הזאת. זה טעות אבל זה טעות מוכרחת כי אי אפשר ללמוד את החיבור אלא ע“י שנכשלים בדבר הזה בבחינה שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן, חייב להיות כישלון. הצדיקים הגדולים היו תמיד שמים לב אם העבודות הרוחניות שלהם, התורה, המצוות, התפילות והמעשים טובים, כמה זה מחובר ומאיר להם בתוך הלב. הם היו עובדים את הקב“ה בעבודות נוראיות אבל כל הזמן שמו לב איך אני מקבל את הדבר הזה. לדוגמא יש מצוות תלמוד תורה, כתוב במשנה תלמוד תורה כנגד כולם – כולנו יודעים שתלמוד תורה זה הכי גבוה, אז לא מפסיקים ללמוד

א“א לקלקל את הבריאה בגלל השיגעונות

אם לימוד תורה זה הכי גבוה אז אין כזה דבר להפסיק ללמוד תורה, בסדר מה שהגוף מכריח לאכול ולישון, אז אפשר לאכול פה ושהאישה תבין שזאת המציאות – אי אפשר לקלקל את הבריאה בשביל הרצונות שלה והשיגעונות שלה, שלא תפריע, אלא תהיה במקום הנכון שלה, אדרבה שתביא את האוכל לפה, אני ישים את הראש פה כמה דקות – אם תלמוד תורה כנגד כולם אז תלמוד תורה מתקן את העולם – בוודאי שזה טעות אבל מה הטעות פה? שאדם הולך לפי שכל. במדרגה הזאת אדם צריך לשים לב איך הלב מרגיש ומקבל את הדברים, כי כל התורה והמצוות שאנחנו עושים חייבים לעבור דרך המחשבה שלנו אבל להאיר ללב שלנו שמחה ואהבת השם ויראת השם, כי אם זה לא מאיר ללב אז העיקר חסר. הרבה דברים בחיים
אנחנו עוברים בגלל הנקודה הזאת. כל אדם שנכנס בעבודת השם טועה בזה בהתחלה

הרב שלמה וולבה מראשי בעלי המוסר

לפני הרבה מאוד שנים הייתי אצל אחד הצדיקים, למדתי בישיבה ליטאית-חסידית והם היו מאוד קשורים עם הצדיק הזה, קוראים לו הרב שלמה וולבה – מי שזוכר ושמע הוא כתב 2 ספרים שנקראים עלי שור, הוא היה מזקני בעלי המוסר בזמנו, היה אדם מאוד גדול. שלחו אותי מהישיבה שבה למדתי לדבר איתו, היו לי הרבה שאלות אז המשגיח אמר לי שהוא יסדר לי פגישה איתו ובאמת ישבתי איתו למעלה משעתיים, זכות מאוד גדולה והוא לימד אותי הרבה דברים. הוא היה מראשי בעלי המוסר ואני יגיד לכם דיבור שהוא אמר לי, הספר שלו עלי שור נחשב לאחד מספרי המוסר החשובים שבדורנו, אני יגיד לכם מילה במילה מה שהוא אמר לי: עיקר מה שכתבתי את עלי שור זה מההתבודדות שהיתה לי שעתיים לפני עלות השחר עד עלות השחר, כל יום היתה לי התבודדות לפני עלות השחר. ושקול אצלי שעה התבודדות כחמש מאות שעות של לימוד תורה – זה מילה במילה מה שהרב שלמה וולבה אמר לי. דיברתי איתו הרבה על העניין של המידה הנכונה, אז הוא אמר לי שיש קפיץ שמחובר לקיר, ולנו יש משימה ללחוץ את הקפיץ שיגיע לקיר, אם יבוא בן אדם עכשיו וילחץ בכל הכוח, בשלב מסויים הקפיץ יותר חזק ממנו והוא יעיף לו את היד והוא יקבל מכה מהקפיץ, אמר לי הרב וולבה: מה עושים? איך מתמודדים?

ב“ה יהודי רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו

הרב וולבה אמר לי: לכל קפיץ יש אלסטיות (גמישות), אפשר להגביר אצלו את האלסטיות, איך? לאט-לאט, כל פעם לוחצים  אותו ומרפים, לוחצים אותו ומרפים, ואז הקפיץ לאט-לאט משנה בעצם את האלסטיות שלו עד שתגיע למצב שאתה יכול לחבר אותו לקיר – ככה זה בעבודת השם, כשרוצים ללחוץ את הקפיץ עד הסוף אז המוח לא מחובר עם הלב. הלב הוא רשות בפני עצמו, צריך לדעת איך לחבר אותו  נכון, איך לחזר אחריו, איך לדבר איתו ואיך לפייס אותו. האלסטיות זה שהמוח שזה אנחנו, מבינים שצריך להרגיל את הלב לרוחניות לאט-לאט. אי אפשר בבת אחת לקפוץ מדרגות – זה מה שרבינו אומר בסיפור: ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, בפשטות רבינו מתכוון להגיד שהם קבעו ביניהם שיהיו תמיד ביחד, אבל רבינו משתמש פה דווקא במילה ’ועשו‘, זה מרמז על עולם העשייה. צריך לדעת שכל עולם העשייה זה לחבר את המוח עם הלב, כל מאורעות העולם זה כדי ללמד אותנו איך לחבר את המוח עם הלב, לכן יש לאדם התעוררות רוחנית, ב“ה יהודי
רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו, זה רצון לא טוב? חז“ל אומרים לנו: לעולם
יאמר אדם מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי. אדרבה יהודי כן צריך לרצות את זה..

החיבור הכי גדול זה דווקא בעולם שלנו

זה טוב שיהודי רוצה להיות רשב“י ומשה רבינו, זה טוב וזה אמת, זה הכיוון הנכון אבל תדע שירדת לעולם העשייה כדי להגיע לנקודה הזאת באמת, לא במדמה. מה זה באמת? זה פה בעולם העשייה, עם כל המטלות של החיים ועם כל ההתמודדויות ועם כל הצמצומים שאנחנו עוברים, מי שיש לו משפחה זה אישה וילדים ופרנסה וכן הלאה, פה תחבר את המוח עם הלב. ז“א שמקום החיבור של המוח עם הלב זה דווקא מתוך התמודדות בעולם העשייה. החיבור הכי גדול זה דווקא פה בעולם שלנו. לסיום נגיד עוד משהו, הנועם אלימלך שואל על מה שחז“ל אומרים שכשעמ“י קיבלו את עשרת הדיברות אז ידוע שעמ“י שמע מפי הקב“ה את 2 הדיברות הראשונות מפי הקב“ה ופרחה נשמתם ואז הקב“ה נתן להם טל-תחיה והחזיר אותם, אחרי זה עמ“י אמרו למשה רבינו דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר איתנו
א-לקים פן נמות. הנועם אלימלך שואל מה הסיבה שפרחה נשמתם? נכון שאפשר להגיד שהתגלה אור כזה גדול אז פרחה נשמתם, אבל הנועם רוצה להכנס יותר לעומק

אם היינו עכשיו בגן עדן הכל היה בסדר..

אומר הנועם אלימלך דבר נפלא וראיתי שהפירוש שלו כתוב בזוהר בפרשת שלח-לך: בשעה שהקב“ה אמר את הדיברות הראשונות, כל הנשמות הרגישו את העונג של גן עדן. ברגע שהם הרגישו את התענוג של גן עדן הם אמרו: אנחנו לא מוכנים לסבול את הגוף ואת העולם הזה. מה שאדם מוכן לסבול את הגוף ואת העולם הזה זה כי הוא לא טעם את התענוג של גן עדן. הזוהר הקדוש אומר כך: שרשב“י ולתלמידיו עלו לגן עדן התחתון, ומה הניסיון הגדול להגיע למקום הזה? שאדם נמצא שם הוא לא מוכן לחזור, פה בעולם הזה שכחנו מה הולך שם, היינו שם אבל שכחנו אז אדם מוכן לסבול את העולם הזה. אם כך איך הקב“ה החזיר את הנשמות? הקב“ה הראה לנשמות מה הן יכולות להרוויח בעולם הזה שזה לנצח נצחים מהמצווה הכי קטנה ואת זה א“א להשיג בעולם העליון, כשראו את זה הנשמות הן התפייסו וחזרו לגוף, זה מה שרבינו אומר ’ועשו ביניהם‘ אם היינו עכשיו בגן עדן הכל היה בסדר, שם אין את התלאות של העולם הזה, אבל צריך לדעת שמה שאפשר לעשות פה לחבר את המוח והלב פה בעולם העשייה דווקא בגלל המלחמות והקשיים, א“א להשיג בשום עולם ומציאות.

הפוסט פרשת פקודי | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

דבר הכי קטן מוציא מהשלווה

אפילו אם אדם צריך לעבור בחיצוניות חוויה של צער, ברגע  שיש לאדם מוחין מה הוא רואה? שם ה-ויה מאיר מול העיניים שלו, הוא רואה רק את הטוב ואת החסדים – לעומת זה ברגע שהדעת מסתלקת מאתנו אז הדבר הכי קטן מוציא אותנו מהשלוות נפש שלנו. לכן העניין שהלכו לאיבוד, האיבוד האמיתי זה לא מה שקורה בעולם אלא זה איך אנחנו מקבלים את מה שקורה בעולם. העולם זה ’תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ ויש ’רוח אלהים מרחפת על פני המים‘ שממתיקה את זה. אבל עיקר התיקון זה איך אנחנו מסתכלים על הדברים, לכן הפסוק הבא זה ’ויאמר א-לקים יהי אור ויהי אור‘ – כתוב בספרים על איזה אור מדובר? זה לא אור השמש כי עדיין לא נבראה השמש, אלא זה אור הדעת. האור הגנוז זה אור הדעת, הלכה למעשה בוודאי שיש בזה אין ספור דרגות, אבל מה ששייך למציאות שלנו זה לראות את החסדים של הקב“ה ואת ההנהגה של הקב“ה  בכל מאורעות חיינו. למעשה אחד היסודות שאנחנו מסתכלים על העולם זה שכל העולם זה הסתרה, לכן עולם זה מלשון העלמה, ובתוך העולם יש דרגות, זה סולם של הסתרה בתוך הסתרה, והעבודה של האדם היהודי זה לגלות ולהתחבר עם הקב“ה בתוך ההסתרה. השבוע מישהו הראה לי שמובא שהאבות
ודוד היו הארבעה רגליים של המרכבה, לכל צדיק יש עבודה פרטית ומיוחדת בשבילו

מתי דוד המלך זכה להשלים את עניינו?

מה היתה העבודה המיוחדת של דוד המלך? העבודה שלו היתה לגלות אמונה ואת מלכות השם בתוך העומק של ההסתרה. מתי דוד המלך זכה להשלים את כל עניינו בעולם שזה נקרא הרגל הרביעית במרכבה? כאשר דוד המלך ברח מאבשלום בנו ושמעי בן גרא יצא לקראתו וקילל אותו קללה נמרצת. באותו זמן היה עם דוד המלך יואב בן צוריה, וידוע שבני צוריה היו גיבורים מאוד-מאוד גדולים, היה להם כוח לא-טבעי ובתנועה אחת הוא מזכה את שמעי בן גרא לקיים את התיקון הכללי, אבל לאבישי בן צוריה אין רשות לעשות את זה אבל לדוד המלך היה רשות כי מלך דן יחידי

זה הכל מתנות…!

לדוד המלך היה מותר להגיד לאבישי בן צוריה שיהרוג את שמעי בן גרא מצד דין של מורד במלכות אבל דוד המלך אמר ליואב בן צוריה: השם אמר לו קלל. לאחר מכן כתוב ששמעי בן גרא לא עזב את דוד המלך אלא הוא הלך איתם מהצד וכתוב ששמעי עפר בעפר, הוא לקח אבנים ועפר וזרק על דוד המלך. מה דוד המלך עשה? ראיתי שאחד המפרשים כותב שדוד המלך הלך וקיבל את האבנים ואת העפר בשמחה, דוד המלך אמר: כל המתנות וכל האבנים והעפר שזורקים עליי זה הכל מתנות שהקב“ה נותן לי. מובא שבזה הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה..

זה תיקון המלכות שבמלכות

מה הכוונה עפר בעפר? מובא בספרים שמידת העפר זה מידת הענווה. יש 4 יסודות, אש, רוח, מים ועפר – הם כנגד  הארבע רגליים של המרכבה, והמידה של דוד המלך זה עפר כמו שכתוב ונפשי כעפר לכל תהיה. עפר בעפר זה נקרא הענווה שבענווה, זה תיקון המלכות שבמלכות, לכן דוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה בבחינת מלכא משיחא – למעשה בדור שלנו יש הרבה מאוד את הנקודה הזאת, לפני 30 שנה שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר שהדור שלנו זה בבחינת משיח בן דוד, לכן לכל אחד מאתנו יש איזה ניצוץ ונקודה של משיח בן דוד, לכן אנחנו צריכים לתקן מאוד את המידה הזאת לכן הדור הזה עובר מאוד מאוד את התיקון של המידה הזאת. באותה שיחה האדמו“ר אמר עוד נקודה: עכשיו אתם תראו, עוד מעט כל העולם הולך להתהפך ואף אחד כבר לא יבין מי שייך למי, אתם רואים אנשים שנמצאים ברחוב יפו ומסתובבים איפה שהם מסתובבים, עוד מעט אתם תראו אותם רצים לכוללים, ומהכוללים לשמה, כל העולם הולך להתהפך – ואז הוא הסביר גם למה: לפני הגאולה הדרך זה שמוציאים החוצה מתוך האדם את כל הפנימיות שלו ושמים לו את זה מול העיניים לטוב ולמוטב

ואז ברגע אחד יהיה לאדם את הישועה

-ואז אומרים לאדם תבחר מה אתה רוצה. ואז אין הסתרה, ז“א שאין כזה דבר שאדם יהיה חצי-חצי, או פרווה, או בין לבין – מדוע? האדמו“ר הסביר שזה הנקודה של דוד המלך וזה הנקודה של המשיח, זה נקודת האמת. גם אם יש לך תאוות או מידות לא טובות, תודה על האמת, תצעק אליי שאני יציל אותך מכל המקומות שאתה נמצא – הרב דסלר מביא במכתב מאליהו את המהר“ל מפראג שאומר:  וברגע אחד יהיה לאדם את הישועה, רק תהיה אמיתי עד הסוף. אז האדמו“ר
אמר שלקראת הגאולה יוציאו את הכל החוצה וחשוב שנדע את המהלך שמוליכים אותנו, שאף אחד לא יחפש עכשיו דברים הגיוניים כי העולם הפסיק להיות הגיוני..

לחפש הר של זהב ומבצר של מרגליות

פעם העולם היה הגיוני, זה היה בהיסטוריה, זה היה לפני שנתיים. איך שהתחילה הקורונה בעולם שום דבר לא הגיוני. קורונה באמת זה הנהגה אמיתית כי קורונה זה כתר, זה הנהגת הכתר שהתחילה בעולם. אח“כ גילו את זן הדלתא שזה בגימטריה משיח בן דוד (דויד). זה הכל סימנים של הגאולה – הנקודה היא שמוציאים החוצה את כל הפנימיות. כדי להתחבר עם האמת חייבים כל הזמן לצעוק לגלות את מלכות השם, כי אם א“א לגלות דבר הגיוני, רואים שכל יום העולם יורד מהעולם של ההיגיון, פחות הגיוני ופלות הגיוני וכן הלאה. בסוף הסיפור הראשון השני למלכות עזב את המשרת והוא הלך לחפש את הבת מלך האבודה והוא רק הלך וחיפש ובכה והוא אמר: אני יודע שיש הר של זהב ומבצר של מרגליות, זה העניין של בית המקדש והאור של הגאולה. הוא אמר: אני רואה שהכל הכי הפוך בעולם. המשרת של השני למלכות זה השכל וההיגיון. השני למלכות הבין בשלב מסויים שאין ברירה ועכשיו צריך לעזוב את ההיגיון ולצעוק להשם: תחזיק אותי ותעזור לי להחזיק מעמד בכל התוהו ובהו שהולך. מצד שני כל הכוחות של היצר הרע זה רק להגביר את הדמיון בעולם, זה העצמת הדמיון וצריך לדעת שזה היצר הרע זה לא משנה איך זה משתלשל

רבינו נותן עצה אם הלכת לאיבוד לגמרי

לנו זה לא משנה איך זה משתלשל בעולם, אבל צריך לדעת שהמהלך הוא להגביר את כוח הדמיון בעולם – לכן אין מה לעשות חוץ מלצעוק להשם: אתה האמת וכל מה שלא קשור אלייך זה דמיון. אז צריך לצעוק להשם כדי שהוא יגלה לנו את נקודת האמת. לכן כל זה, זה הבחינה של הבן והבת שהלכו לאיבוד ביער כשהם היו קטנים, וכשלא היה להם מה לאכול אז הם צעקו ובכו – פה רבינו כבר אומר לנו עצה, כשהלכת לאיבוד לגמרי, אין מה לעשות, תתחבר עם הצעקה ועם הבקשה להקב“ה. 

כבר לא יכול לחזור בתשובה

רבינו ממשיך את המעשה ואומר: בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים (שזה בעצם אנחנו) להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכל, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיוור, איך יודע לילך? וברכם (זה הבעטליר העיוור) שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכל והלך לו. הנקודה שרבינו מרמז בעניין של הקבצן זה נקודה מאוד עמוקה. למעשה רבינו האר“י כותב שברגע שאדם חטא פעם אחת, הוא לא יכול לחזור בתשובה, הוא כבר איבד את הכוחות שלו..

כל פעם שאדם נכשל נכנס בו עוד יצה“ר

רבינו האר“י גם מסביר, אם לפני החטא הוא לא יכל לעמוד בניסיון אז כל שכן שאחרי החטא הוא כבר לא יוכל לעמוד בניסיון. כי בכל פעם שאדם נכשל נכנס באדם עוד יותר יצר רע, אנחנו לא יודעים את זה אבל זה מאוד עמוק, זה מה שכתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת? אדם הראשון אמר:  האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל (ואוכל בלשון עתיד). לכאורה איך יכול להיות שאדם הראשון אמר כזה דבר? לכאורה אין חוצפה יותר גדולה מזאת – אבל באמת שאדם הראשון לא התכוון לחוצפה, אלא הוא הבין: אחרי שאכלתי פעם אחת, עכשיו אני וכל נשמות ישראל צריכים ששת אלפים שנה לתקן את האכילה הזאת ואנחנו עוד ניכשל הרבה – החטא הזה גורם עוד.
לכן אומר רבינו האר“י שאם אדם חוטא הוא לא יכול לחזור בתשובה, הוא כבר איבד את הכוח לחזור בתשובה, אבל בוודאי שהקב“ה לא נעל בפנינו את דרכי התשובה…

הצדיק ממשיך לעסוק בתיקון הנשמות..

אין דבר שעומד בפני התשובה – מסביר רבינו האר“י יסוד מאוד גדול, אדם לא יכול לחזור בתשובה, אלא אדם יכול לרצות לחזור בתשובה. ברגע שאדם מתחזק ברצונות לחזור בתשובה, מסייעים לו משמיים, ואיך הסיוע? יש שלוש דרכים איך מסייעים לאדם. או ששולחים לאדם מלאכים, או שמחזקים את הנשמה של האדם שתוכל להתעורר, ועיקר עיקר הדרך זה ע“י נשמות הצדיקים שבאים ומסייעים לנו. כל צדיק שבימי חייו מסר את הנפש על עמ“י, אחרי הסתלקותו הוא באמת לא נפטר מהעולם אלא הוא ממשיך לעסוק בתיקוני הנשמות כבימי חיותו ויותר מזה, עכשיו יש לו יותר כוח לעזור לנו מאשר בימי חיותו, המלבי“ם כותב את זה בספר יהושע, שמה הוא כותב שצדיק שעסק בתיקון עצמו, אחרי 120 שנה הוא מגיע לגן עדן ויש לו את כל התענוגים, אבל צדיק שעסק בתיקון נשמות ישראל, ממשיך לעבוד את הקב“ה כפי שהיה  בחייו ויותר מזה, לעזור לנו וזה עיקר הסיוע – הבן איש חי כותב את זה בבן יהוידע במסכת חגיגה בדף ט“ו: עיקר התשובה והסיוע של הדורות האלה זה
ע“י נשמות צדיקים שבאות ומסייעות לנו – וזה הסוד של הקבצנים במעשה שלנו..

הנשמה של הצדיק מאירה כמו פרוז‘קטור

הסוד של הקבצנים זה נשמות הצדיקים שבאים ומסייעים לנו. באמת אנחנו לא יודעים איך הם מסייעים לנו, יש הרבה דרכים לצדיק לעזור לנו, הוא יכול לשלוח לנו מישהו שפתאום יחזק ויעורר אותנו, ובעיקר זה שהצדיק פשוט מאיר בתוכנו, זה מה שנקרא סוד העיבור. יש סודות גדולים מאוד בסוד העיבור שאנחנו לא בקיאים בהם, אבל איך אנחנו מרגישים את סוד העיבור? הנשמה של הצדיק זה כמו פרוז'קטור, היא פשוט מאירה לנו, פתאום אדם מקבל חיות, התעוררות ורצום לחזור בתשובה – צריך לדעת שכל הרצונות וכל ההתעוררות שאנחנו מקבלים זה הנשמה של הצדיק שבאה ומאירה לנו וזה מה שרבינו אומר, כשבכו וצעקו – כשנשמות ישראל אבודים, מיד הקב“ה שולח צדיק שיסייע לנו, וב“ה אנחנו רואים את זה מאוד חזק דור שלנו, את גודל ועוצמת התשובה שיש בעם ישראל עכשיו…

יהודי שמתחבר עם הקב“ה!

לכאורה זה הדבר הכי לא טבעי – כ“כ הרבה הסתרה וכ“כ הרבה דמיונות כל הזמן מעצימים בתוכנו. כל יום מעצימים את הווליום של הדמיונות בעוצמות נוראיות – הגמרא במסכת ע“ז אומרת שכשגוג ומגוג באים מה הקב“ה עושה? יושב בשמיים ישחק, הקב“ה צוחק על כל העוצמות האלה. למה? כי גם אם מגבירים את כל העוצמות שבעולם, בא יהודי ולוקח כוס מים, מברך שהכל נהיה בדברו והוא מבטל את הכל. בברכה אחת, בתיקון הכללי אחד, בתפילה אחת ובהתבודדות אחת – צריך לדעת שכל מה שעושים בעולם הכל מתבטל ברגע שיהודי מתחבר עם הקב“ה, ובפרט כשיהודי אומר להקב“ה: אני רוצה להתקרב אלייך

הסוד של הנשמה של הצדיק שמסייעת

צריך לדעת שאין דבר שפועל בבריאה יותר חזק מזה שכואב ליהודי שהוא רחוק מהקב“ה. זה הסוד של הנשמה של הצדיק שבאה ומסייעת לנו, וזה הקבצן מהסיפור שנותן לנו לחם לאכול – מובא שלכל דבר ולכל מציאות בעולם יש שורש רוחני, בפרט במאכלים. למעשה המאכל הגבוה ביותר זה לחם, לכאורה זה לא מובן למה בכל העולם אוכלים לחם, אין סעודה חשובה בלי לחם – זה אל מעדן כ“כ גדול שזה אמור היה להיות המאכל הכי חשוב בעולם אבל באמת זה בגלל השורש הרוחני שלו. השורש הרוחני של הלחם זה בספירת החוכמה כנגד ג‘ ראשונות שזה חוכמה בינה ודעת. לכן מובא בספרים שלחם גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה. אפשר לראות סימן לדבר, הגמרא במסכת ברכות אומרת שאין התינוק אומר אבא ואמא עד שלא יאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס. כי ע“י אכילת הלחם מאיר בתוך התינוק החכמה

התינוק בוכה וצועק בלילה: ’אבא, אמא‘?

זה הסיבה שהדבר הראשון שהתינוק אומר זה אבא ואמא – קיבלתי חוכמה, אבא זה חוכמה ואמא זה בינה, לכן הדבר הראשון שתינוק אומר זה  אבא ואמא. הרבה פעמים כשהתינוקות קמים בלילה ומפריעים לנו לישון, הם בוכים וצועקים אבא, אבא, אמא, אמא. לא צריך להתרגז עליהם, כי הם קמו לעשות תיקון חצות, הם צועקים אבא, חוכמה עליונה, אמא, בינה עליונה, תתגלו אליי – התינוק יודע את האמת שאי אפשר להסתדר בעולם – כל תיקון העולם זה כשיתגלה אבא ואמא שזה החוכמה והבינה העליונה. לכן הקבצן שזה הצדיק נותן להם לחם לאכול, הכוונה שהצדיק מאיר לנו את הג‘ הראשונות שזה החוכמה בינה ודעת, העניין של הדעת זה להאיר את זה ללב. כי אם זה ישאר רק בצד מוח אז העיקר חסר, צריך שאור השם יאיר לנו בלב וזה הדעת. הקבצן נתן להם לאכול – כשהם קיבלו את הלחם שלו זה מה שאנחנו רואים שלפעמים אדם מקבל התנוצצות מהצדיק, הוא מרגיש כזה נועם והוא לא רוצה ללכת מפה. אדם מקבל כזה אור באומן אז הוא אומר: אני לא רוצה ללכת מאומן. לכן הבן והבת אומרים לקבצן: תיקח אותנו איתך, אנחנו רוצים ללכת איתך. מה הקבצן אומר להם? איני רוצה שתלכו עימי. וזה לא מובן, למה הצדיק לא רוצה לקחת אותם?

לכל אחד יש סך של צמצומים והסתרה..

הרי אם יש לך לחם ואתה הוא צדיק האמת וכל העניין שלך זה לעסוק בתיקון הנשמות, אז למה אתה אומר להם את הנקודה הזאת: את זה איני רוצה שתלכו עימי? אדרבה תיקח אותם איתך, אלא יש פה נקודה מאוד עמוקה. אי אפשר לצאת מהקטנות ומהצמצום עד שאנחנו לא עוברים את כל הבירור מה שכל אחד ואחד חייב לעבור. לכל אחד יש שליחות בעולם ולכל אחד יש סך של צמצום והסתרה שהוא חייב לעבור ואם הוא לא יעבור את זה הוא פשוט לא יברר את עצמו, לא שהוא לא יהיה צדיק אלא הוא יהיה הצדיק הכי גדול בעולם
רק שאת עצמו הוא לא יברר. מהי הנקודה שיש לנו לברר?

זה לא מעורר את מידת הדין

צריך לדעת שהרבה פעמים זה נסתר מאתנו, אבל לכל אחד מאתנו יש בעומק הלב והנפש והרוח והנשמה סיגים שזה נקרא פסולת או יצר הרע, שאנחנו צריכים לברר את זה ובשביל זה באנו לעולם. לא באים אלינו בטענות שיש לנו יצר הרע, זה לא מעורר את מידת הדין. מה שמעורר את מידת הדין זה למה אתה לא עובד על היצר הרע, זה מעורר את מידת הדין. יש שיחה של רבינו בחיי מוהר“ן שהוא אומר: אני יכול להוציא ממכם את היצר הרע בפעם אחת, אבל אתם לא תוכלו לחיות, הנשמה שלנו תצא יחד עם היצר הרע, לכן זה חייב לבוא בהדרגתיות, זה חייב לעבור בשלבים. מצבי ההסתרה והצמצמום שאנחנו עוברים בעולם הם מסייעים לנו
בעצם לברר את מה שאנחנו צריכים לברר. בזמן הגילוי אנחנו עובדים את השם, מקיימים מצוות, עושים צדקה וחסד, כל מה ששייך לאדם וזה דבר גדול, אבל בזמן הצמצמום אז אדם יכול לברר את החלקים הרעים כי אז הם בעצם מתעוררים בתוכנו.

האמת אדם צריך להגיד תודה להקב“ה

לכן אנחנו לא צריכים ליפול משום דבר רע שאנחנו מגלים בתוכנו – צריך לדעת את זה בפרט עכשיו שהקב“ה מציף את הכל החוצה כדי לנקות, לא צריך ליפול ולא צריך להיחלש בדעתנו משום דבר שנגלה בתוכנו, אדרבה, לפי האמת אדם צריך להגיד להקב“ה תודה. כמובן שברגע שאנחנו מגלים את הלא טוב שיש בתוכנו צריך להתפלל על זה ולצעוק על זה ולעשות השתדלות לתקן את זה, כמובן לא להתבטל מהנקודה הזאת, אבל צריך לדעת שעצם העובדה שמתגלה בתוכנו היצה"ר, לכן הוא משאיר אותנו ביער. אמרנו שהיער זה מרמז על העניין של הפר דינים, שזה כל ההסתרות. באמת זה לא נעים לנו לעבור את זה אבל כל התיקון שלנו נמשך על ידי זה

אם יהיו חטאיכם כשנים, אזי כשלג ילבינו

אדם לא צריך להיחלש בדעתו משום יצר הרע שיש בתוכו – למה יש לנו את היצר הרע הזה? רק הקב“ה יודע מאיפה זה נמשך ואיך זה השתלשל בחטא אדם הראשון, וגם לחטא אדם הראשון יש דברים שקודמים לו. הבן איש חי כותב בבן יהוידע על מסכת שבת דף פט עמוד ב‘ שיצר הרע שלנו נמשך בכלל משבירת הכלים שהיה לפני בריאת העולם, לפי רבי אליעזר שאנחנו מונים את השנים על פיו, הקב“ה התחיל לברוא את העולם בכ“ה באלול. רבינו האר“י כותב ששבירת הכלים היתה מי“ז באלול עד כ“ד באלול – וכי אנחנו בחרנו אז? בשבירת הכלים כבר נקבע היצר הרע שלנו, לכן הגמרא במסכת שבת דף פט עמוד ב‘, אומרת אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו – שואלת הגמרא מה המשמעות של הפסוק? אם יהיו חטאיכם
כשנים המסודרות מששת ימי בראשית, כשלג ילבינו, הפירוש יותר לא מובן מהפסוק, מה הכוונה? מסביר הבן איש חי שכמו שהשנים מסודרות מששת
ימי בראשית, לכל אדם יש חטאים שמסודרים מששת ימי בראשית עליהם הוא אנוס

מתגלה שכל החטאים מששת ימי בראשית

אז אם אדם יקפיד שרק אלה יהיו החטאים שלו אזי כשלג ילבינו, אז כל מה שצריך להקפיד זה רק שיהיו החטאים של ששת ימי בראשית ולא להוסיף עליהם, מיד כולם שואלים על הבן איש חי – איך אדם יודע להבדיל בין החטאים של ששת ימי בראשית לבין החטאים הם לא מששת ימי  בראשית? אז דבר ראשון רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שברגע שאדם חוזר בתשובה אז מתגלה למפרע שכל החטאים היו מששת ימי בראשית, אבל באמת יש עוד תשובה לדבר בבן איש חי בעצמו ובעוד מקום אחר. הבן איש חי בבן יהוידע על מסכות ברכות בדף טז כותב שם על התפילות של האמוראים, רבי יוחנן אמר יהי רצון שתציץ בבשתנו ותביט ברעתנו – שואל הבן איש חי מה התפלל רבי יוחנן? אומר הבן איש חי: יהי רצון שתסתכל שבשעה שאנחנו עוברים עבירה, אנחנו מתביישים בזה שנכשלנו, ובזה שיהודי מתבייש בזה שהוא עבר עבירה בזה מתגלה שהעבירה הזאת היתה אונס – כך כותב הבן איש חי.

אז מה נעשה הלכה למעשה

אומר הבן איש שזה ההבדל בין יהודי לגוי – גוי שמח שמזדמן לו עבירה ואילו יהודי מתבייש כשמזדמן לו עבירה. למעשה פה גילה הבן איש חי מהם העבירות של האונס, כשמתביישים זה מגלה בעצם שזה העבירות שמוכנות לנו בשביל להתבייש – אז מישהו אמר לי: אז מה נעשה הלכה למעשה מכל זה? אמרתי לו: פשוט, בוא נתבייש על כל דבר שקורה לנו – כל דבר לא טוב שקורה לנו נתבייש מזה. העיקר זה באמת הבושה, לכן משאירים את האדם שיתברר, זה מה שהצדיק (הקבצן) אומר לבן ולבת: את זה איני רוצה שתלכו עימי, בע“ה
אני יברך אתכם שתהיו כמוני. בהמשך רבינו אומר שהקבצנים חזרו ונתנו להם את
כל זה במתנות אבל זה כבר בזמן התיקון, באמת אדם מקבל את הכל בסופו של דבר…

התיקון והמסלול צריך להיות שבע פעמים

רבי נתן אומר שמעטים אלה שלא רואים עולמם בחייהם, כי רובה דרובה זוכים לראות את התיקון שלהם בימי חייהם, מי שהולך כמובן בדרך של הצדיק ובעצות של הצדיק – לכן הוא השאיר אותם ביער והמעשה הזה חוזר שבע פעמים כמו שהזכרנו זה הקבצן העיוור, החרש, הכבד-פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת (גיבנת), בלי הידיים ובלי הרגליים – אז כל פעם בא קבצן אחר, נותן להם לחם, מברך אותם שתהיו כמוני ומשאיר אותם ביער – מה מרמז העניין של השבע? כמובן שזה מרמז על העניין של שבע יפול צדיק וקם, כי כל תיקון חייו והמסלול הרוחני שלו זה צריך להיות שבע פעמים. מה היסוד והשורש שצריך לעבור את השבע? זה קשור לעניין ולמושג שנקרא בראשי תיבות חד“ר – המקובלים אומרים שזה חסד, דין ורחמים..

יש חד“ר בגדלות מוחין וגם חד“ר בקטנות

חסד דין ורחמים זה שלוש מידות כלליות שצריך לתקן אותם, לכן אדם נכשל בחסדים ולפעמים אדם נכשל בדין עד שהוא מגיע לממוצע, אז זה שלוש מידות. יש  את השלוש מידות במוחין דגדלות ויש את השלוש מידות במוחין דקטנות ואדם צריך לברר את כל המידות האלה וזה השש פעמים ובסוף זה המידה השביעית זה המלכות – זה לגלות שהכל היה סיעתא דשמייא וזה הענווה והביטול, לכן זה צריך כל פעם להיות בבחינה של שבע, זה השורש של השביעיות. אחרי שהיו השבע פעמים רבינו אומר שאחרי הקבצן השביעי התחילו ללכת ליישוב עד שבאו לאיזה דרך עד שבאו לאיזה כפר ונכנסו אלו הבנים לאיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם, וחזרו לאיזה בית ונתנו להם לחם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים וראו שזה טוב לפניהם ועשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, ועשו להם גם כן שקים גדולים, והצטרפו לחבורת קבצנים, עד שהם בעצמם נהיו קבצנים והיו מפורסמים אצל הקבצנים.

הם החליטו שהם רוצים להיות תמיד יחד

הבן והבת יצאו מהיער והם הלכו לאיזה בית וביקשו לחם ואז הם הלכו לבית אחר ושוב ביקשו לחם, רבינו אומר פה 3 נקודות, דבר אחד זה שהטוב בעיניהם להיות קבצנים, דבר שני אחרי שהם החליטו להיות קבצנים הם החליטו להיות תמיד ביחד, הם עוד לא מתחתנים אבל הם החליטו להיות ביחד, והדבר השלישי זה שהם הצטרפו לחבורת קבצנים ונהיו חלק מהקבצנים העניין שרבינו אומר שהם יצאו מהיער ונהיו קבצנים, למעשה רבינו מרמז פה על המדרגה שאדם מתחיל לצאת מהנהגת הדין, כי היער זה הפר דינים ולצאת מזה הם עברו את השבע פעמים ורבי נתן כותב שהשבע, זה שבע כפול עשרת-אלפים, אחרי שהם עברו את כל הבירורים האלה, כל זה בעצם כדי לזכות לקבל את הדעת להיות קבצן. כל מה שאנחנו עוברים זה כדי לזכות להיות קבצן. מה זה קבצן? הרי רבינו היה יכול לתאר את הצדיקים בכל דבר אחד בעולם, נגרים, סנדלרים וכו‘ אז מה מדוע רבינו נקט פה בסיפור את הקבצן?

כל היסוד שלנו בעולם זה נקודת התפילה

רבינו בעצם מגלה שאי אפשר להגיע לנקודת האמת ולנקודת הצדיק אלא ע“י בחינת הקבצן – קבצן אצל הקב“ה, למעשה העניין של הקבצן זה הכת של הבעל תפילה. מה זה שהיו מחזרים על הפתחים ומקבלים לחם? זה קמים חצות, הולכים לשדה, הולכים לכותל, נוסעים לקבר רחל, נוסעים לשמואל הנביא, ונוסעים לקברי צדיקים – מחפשים את דרכי התפילה. כי יש 12 דרכים כלליות בתפילה כידוע שלכל שבט היה לו את המסלול ואת הדרך שלו בתפילה, ולכל אדם יש באופן פרטי את הדרך המיוחדת והפרטית שלו בתפילה, לפעמים זה גם משתנה מזמן לזמן, לפי המהלך הרוחני של האדם. העניין של הקבצנים זה לדעת שכל היסוד שלנו בעולם זה הנקודה של התפילה, הקרקע שלנו והביטחון שלהו והיציבות שלנו זה רק ע“י הנקודה של התפילה. כשהתקרבתי לברסלב לפני הרבה שנים אמר לי אחד מזקני ברסלב שקירב אותי: רבינו רצה לגלות בעולם למעשה שתפילה זה המקל הליכה של האדם היהודי בעולם – זה הנקודה של התפילה, הכל צריך לעבור דרך העניין של התפילה

שמואל אומר שמבעה במשנה זה אדם

כתוב בגמרא במסכת בבא קמא: ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער, בהמשך הגמרא שואלת מה זה מבעה? יש 2 תירוצים של רב ושמואל. שמואל אומר שמבעה זה אדם. מישהו שמע את זה פעם? שמואל מביא ראייה לשיטתו, הוא מביא פסוק מישעיה שאומר ’אם תבעיון בעיו‘ – את תחזרו בתשובה ותתפללו, תתרצה ותתקבל תשובתכם – יוצא ששמואל מביא את הפסוק הזה כראייה שמבעה זה אדם, זה עדיין לא מובא, אם תבעיון זה הפועל של תפילה, אם תתפללו. שמואל לקח את הפועל בארמית של תפילה והפך את זה לשם עצם, מתתפללו לתפילה. ואומר שמואל שמבעה במשנה זה אדם – למה זה אדם? הרי באמת זה תפילה לא אדם.

אני אוהב את הבריות ואוהב את הבריאה

התירוץ של שמואל עדיין לא מובן. מובא בספרים לימוד גדול מאוד פה, כל המהות של האדם זה תפילה לכן המושג תפילה זה שייך להגדיר אדם ע“י הבחינה הזאת, זה מה שדוד המלך אומר בתהלים, תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה. אני אוהב את הבריות, אני אוהב את הבריאה ואני רוצה לעשות טוב עם הבריאה אבל היצה“ר כל הזמן שולח לי חיצים של מלחמות ושל שטנה, הוא שונא אותי והוא רוצה להפיל אותי ואין לי מה לעשות, מה הדרך? ואני תפילה. שאל אותי לפני שנים האדמו“ר: מה ז“א ואני תפילה? תגיד ואני מתפלל. אלא הוא אמר שדוד המלך הגיע לנקודה של הקבצן בכזאת שלמות שגם אם הוא לא היה בפועל מתפלל, הוא כולו תפילה. מה זה שהוא כולו תפילה? בנפש שלו ובדעת שלו הוא יודע והוא חי את
זה כל שנייה, אם הקב“ה לא עוזר לי איפה אני יכול למצוא את עצמי ברגע אחד. זה היסוד של המבעה במשנה במסכת בבא קמא. אדם זה דוד המלך למעשה וזה המבעה

הגאווה לא חייבת להיות כלפי בני אדם

שהם התחילו להשיג את זה הם התחילו לצאת מהיער ומהדינים, ככל שאדם יותר מאיר בתוכו את הנקודה של התפילה אז אדם בעצם מתחיל לצאת מהדינים. לכאורה יש מקום לשאול למה זה כ“כ יסודי שרבינו אומר שכל היציאה מהדין זה ע“י תפילה. זה באמת נקודה עמוקה מכיוון ששורש הדין נמשך בשורשו מהגאווה, והגאווה נטועה בתוכנו מחטא אדם הראשון. למעשה המהות של הגאווה זה לא חייב להיות גאווה חיצונית כלפי בני אדם, השורש של הגאווה הפנימית זה צדיק שעובד את הקב“ה ואומר להקב“ה: אני עובד אותך. הקב“ה שואל את הצדיק: אתה צריך עזרה? הצדיק אומר: כן. הקב“ה שואל: כמה? הצדיק אומר: 50%. יש בחירה ויש עבודה אבל אני רוצה שאתה תעזור לי, זה השורש של הגאווה. לתאווה יבקש נפרד..

אנחנו יודעים שזה האמת וזה התכלית !

הגאווה זה למעשה קלקול בדעת כתוצאה מעץ הדעת טוב ורע. מה זה קלקול הדעת? שיש תחומים בחיים שאנחנו יכולים להסתדר בלי הקב“ה, אדרבה אני עושה את זה ממידת החסד כלפי הקב“ה – זה מעורר את מידת הדין. כי העניין של מידת הדין זה שאתה לא יכול לעשות שום דבר בלי הקב“ה, העבודה שלנו זה לברר את הדעת הזאת. אז מצד הטבע בגלל חטא אדם הראשון והוספנו על זה במשך הגלגולים, אנחנו עובדים את הקב“ה ואנחנו יודעים שזה האמת וזה התכלית האמיתית אבל כמה אנחנו צריכים עזרה ממנו, אדם מתחיל בחמישים אחוז עזרה מהקב“ה, עד שכל הצדיקים ביררו את זה שלב אחרי שלב עד שבסוף הם
הבינו שהבחינה זה: תנשים אותי בכל רגע ורגע וזה בחינה של כל הנשמה תהלל י-ה.

כל התיקון שלהם זה החיבור בניהם יחד

העניין של התפילה זה ככל שזוכים לקנות את זה בתוכם הם יוצאים מהיער וזוכים לחזר על הפתחים. הפתחים זה כל הדרכים בתפילה, זה יכול להיות תיקון הכללי, תהלים, התבודדות, קברי צדיקים וכו‘ ולכל אחד יש את הנתיב הפרטי והמיוחד שלו. נקודה נוספת שרבינו אומר זה שעשו בניהם שיהיו תמיד ביחד, הכוונה שהם הבינו שכל התיקון שלהם זה החיבור בניהם ביחד. באמת זה מרמז על העניין של חתונה כפשוטו להקים בית יהודי כפשוטו, אבל בעומק זה מרמז על החיבור של המוח והלב, שאדם יזכה לברר את המדמה ע“י הצעקה והתפילה.

הפוסט פרשת ויקהל | ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רבי נתן מברסלב – הקדמה

רבי נתן מברסלב, המכונה גם בפי כל – מוהרנ"ת (ראשי תיבות: מורינו ורבינו הרב רבי נתן)

בעיירת נמירוב, בשנת התק"מ (1780, למניינם),  בחמישה עשר לחודש שבט, ירדה לעולם נשמה חדשה. רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כ"רבי נתן מברסלב".

רבי נתן מברסלב, נולד להוריו, לרבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, שהיה תלמיד חכם עצום וסוחר אמיד מהעיר נמירוב, ולאמו, מרת חיה לאנע.

רבי נתן מברסלב, כונה בילדותו "העילוי מנמירוב".

ילדותו של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב נולד וגדל בעיירת נעמירוב. עוד כילד קטן בערה בו אהבת השם ותשוקה עזה ללמוד תורתו של מקום.

רבי נתן מברסלב, גדל בסביבה מתנגדת לדרכה של חסידות (באותם ימים, החסידות היתה דרך חדשה, והיו לה מתנגדים רבים, גדולי עולם ותלמידי חכמים מופלגים, אשר מיהרו להגן מפני שינויים בדרכי התורה הקדושה. לימים, דרכה של החסידות בכלל ודרכה של חסידות ברסלב בפרט, השתרשה בקרב בני ישראל הקדושים, שהרי חסידות בעיקרה, להתחסד עם קונו, ולעבוד אותו מתוך שמחה פנימית. דרך חדשה אותה רבי נתן מברסלב, לימים, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, העביר הלאה במסירות וליאות שאין שני לה).

למעשה, מסופר שרבי נתן מברסלב, גדל כשליבו נשבר בקרבו על עבודת השם שלו, ואינו יודע מזור ומוצא לנפשו. שפך שיחו לקונו, רבי נתן מברסלב, אשר יורה לו את הדרך הנכונה לפתוח את ליבו בעבודתו, ולהכניס יותר עבודת השם, קיום מצוות מתוך שמחה.

כבר בהיותו בן 12 שנים בלבד, התפרסם שמו של רבי נתן מברסלב כלמדן מופלג אשר כונה בפי כל "העילוי מנעמירוב".

רבי נתן מברסלב – בא בברית הנישואין

רבי נתן מברסלב, נודע כבר בגיל 12 שנים, כתלמיד חכם מופלג. 

בשנת תקנ"ג, כשהיה רבי נתן מברסלב, בן 13 שנים, נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל, ביתו של תלמיד חכם מופלג, רבי דוד צבי אוירבך, אשר היה מוכר וכונה כ"רבי דוד צבי הגדול", וזאת בשל יגיעותיו המפלגות בעבודת השם שלו.

רבי נתן מברסלב, חי עם אשתו, מרת אסתר שיינדל, במשך שנתיים תמימות, אצל חמיו, בעיר שאריגראד שבאוקראינה. חמיו של רבי נתן מברסלב, היה ממתנגדי דרכה של החסידות, ואף הזהיר את בני הבית להתרחק מאותם חסידים.

באותה תקופה, ההתנגדות לחסידות הייתה גדולה מאוד, התנגדות שעוררה מחלוקות רבות.

לאחר שנתיים בהם היה סמוך לשולחן חמיו, ובהם התעלה רבי נתן מברסלב, עד שנחשב לתלמיד חכם עצום ומופלג, אשר שקדנותו בלימוד היתה לשם דבר, חזר רבי נתן מברסלב ואשתו, לעיר נעמירוב, לבית הוריו.

רבי נתן מברסלב היה מוקף בתלמידי חכמים אשר התנגדו לדרכם של החסידות, בינהם היה אביו, רבי נפתלי וחמיו, רבי דוד צבי אוירבך אשר אלו ניסו בכל כוחם לשמור על בני ביתם מפני "השפעה חדשה" זו.

** חשוב לציין שההתנגדות של גדולי הדור דאז הייתה מבוססת על שמירה קפדנית מפני שינויים בתורתו של מקום. אף אחד לא כפר בתורה הקדושה ולא העיז לחשוב בכיוון זה. כיום, בחסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט, עבודת השם מתוך שמחה פנימית מהותית, הינה נחלת הכלל, וכל יהודי באשר הוא, חפץ לעבוד את בוראו מתוך שמחה. 

כל דבר שמעורר את הלב, לעבודתו יתברך, מבורך בפי כל.

רבי נתן מברסלב  – תחילתה של חסידות

כאמור, קולות המתנגדים נשמעו מול אברכי החסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט.

ויכוחים היו נשמעים בבתי המדרש בדבר הדרך הנכונה לעבודת השם.

כמובן, ידוע כי הויכוחים הללו, היו כולם לשם שמיים, וכל שחפצה נפשם של כל האברכים באשר הם, בין אם תלמידי חסידויות ובין אם אלו אשר המשיכו את דרכם, הכל היה לשם שמיים וכולם רצו לשמור את תורתו הקדושה ולעבוד את הבורא.

כיצד החל את דרכו, רבי נתן מברסלב, לדרכה של החסידות?

על כך ועוד, יסופר כאן בהמשך.

מסופר שבין אברכי נעמירוב, היו כאלה שטעמו טעמה של חסידות. 

רבי נתן מברסלב, היה מהבולטים שבין אלו אשר התנגדו לדרכה זו, והויכוחים בבתי המדרש היו תדיר.

אותם חסידים, הרבו לספר בשבחם של רבותיהם, ואת עבודת השם העצומה שלהם, מתוך שמחה.

תשובתו של רבי נתן מברסלב על טענתם, היתה במחי יד: "עבודה?" אמר להם רבי נתן מברסלב, "עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי, שארבעים שנה לא ישן על מיטה, ויומם ולילה הגה בתורת ה'. וכי אתם יודעים עבודה מהי…".

כשהגיעו הויכוחים בעניין שמחה וחיות בעבודת השם, נגעו בנימי נפשו של רבי נתן מברסלב, הרי זו היתה משאלתו – בקשתו לבוראו. על כך הפיל תחינה לבורא עולם שייסיע בידו לעבוד אותו מתוך פתיחות הלב.

כאן, היתה ידם של אותם חסידים, עליונה.

רבי נתן מברסלב, חש את אותו כאב, את אותו חסרון בעבודתו. חסרון בעבודה מתוך שמחה.

כך, אט אט החלו הדברים לחלחל אל ליבו והחל, רבי נתן מברסלב, להקשיב לדבריהם של אותם חסידים ולבחון את הדברים לאמיתותם.

רבי נתן מברסלב – החזק ועלה !

כמנהגם של תלמידי החכמים דאז, במוצאי שבת קודש, היו יושבים תלמידי הרב מברדישטוב, בסעודת מלווה מלכה. עסוקים היו, אותם תלמידי חכמים, בינהם גם רבינו, רבי נתן מברסלב, על ביטול ה"יש". על עקירת הגאווה משורשה.

תוך כדי לימוד, ביקשו החסידים מרבי נתן מברסלב, שיועיל להביא מעט מזונות, לסעודה.

יצא רבי נתן מברסלב לכיוון בית האופה, להביא להם כבקשתם.

בדרכו לבית האופה, חש הוא, רבי נתן מברסלב, את כאבו וצערו על שאינו מוצא מזור לנפשו המשתוקקת לעבודת השם שלו. עבר לו, רבי נתן מברסלב ליד בית מדרש, וסר הוא מיד למקום, התנה את צערו ושפך שיחו בפני קונו על כאבו, עד ששכח מדברי המאפים אותם התבקש להביא…

המשיך רבי נתן מברסלב לאמר מזמורי תהילים עד שנפל ארצה מרוב צער, בכי ותפילה ונרדם…

ובחלומו, רואה הוא, רבי נתן מברסלב, סולם. מנסה רבינו לעלות לסולם, ונופל. מנסה שוב, ונופל. כל קימה מביאה אותו, את רבי נתן מברסלב, לעליה גבוהה יותר וכך גם הנפילה.

כשהגיע לראש הסולם, נפל ארצה ונחבל. כשגופו כאוב, ואפסו כוחותיו, לפתע צץ לפניו אברך צעיר. פניו הטובות והמאירות, של האברך מול רבי נתן מברסלב, נסכו בו כוחות חדשים. 

האברך הצעיר הורה לו, לרבינו לקום וכך היו דבריו: "אברך! טפס שוב, אולם החזק היטב!"

רבי נתן מברסלב ניעור משנתו, ופני האברך חקוקים בליבו.

נזכרו הוא, לשם מה יצא, ורץ להביא את דברי המאפים לתלמידי החכמים בבית המדרש.

רבי נתן מברסלב – פגישה גורלית עם רבי נחמן מברסלב

רבי נתן מברסלב, קבע את מושבו בברסלב, עיר סמוכה לנעמירוב.

רבי נתן מברסלב, שומע על רבי חדש שהגיע לעיר, רבי המדבר על רוחניות והתעלות, על עבודה מתוך שמחה.

כמים קרים על נפש עייפה, שומע הוא, רבי נתן מברסלב, וליבו משתוקק לשמוע את דבריו של אותו רבי חדש.

כך, יצא לו רבי נתן מברסלב לכיוונו של רבינו.

המאור הגדול והמאור הקטן, נפגשים… פגישה גורלית אשר תשנה את כל כיוונו ועבודתו של רבי נתן מברסלב. פגישה אשר תחילתה, המשכיות של החסידות, חסידות ברסלב.

רבינו, רבי נחמן מברסלב, פוגש את רבי נתן ואומר לו באלו המילים: "מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…", ורבי נתן נזכר לפתע באברך שראה בחלומו, האברך שהחזיקו מליפול, שיעצו איך לעלות, והנה הוא לפניו! הנה האברך!

כך החלה מערכת יחסים של רב ותלמידו המובהק, בין רבי נחמן מברסלב לרבי נתן מברסלב.

רבי נחמן מברסלב, ראה בו, ברבי נתן את המשכו, את המשך החסידות וידע כי הוא האדם אשר ידע אל נכון להמשיך את דרכו ולהפיץ את אורו בעולם כולו.

עבודתו העיקרית של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב היה חסיד מובהק של רבינו. לצד התעלות רוחנית מתמדת המשיך הוא את דרכו של רבינו, דרך החסידות והחל, רבי נתן מברסלב, להעלות על הכתב את כל אמרי פיו של רבינו.

רבי נתן מברסלב עסק במלאכת הקודש, על פי הוראתו של רבו ומסר נפש ממש, בכדי להפיץ את תורתו של רבינו.

אחד החיבורים הידועים והראשונים בהם עסק רבי נתן מברסלב, היה "ליקוטי מוהר"ן" החלק הראשון אשר יצא לבית דפוס (בשנת תקס"ח)

בשנת תקס"ט, לאחר השריפה הגדולה בברסלב, עקר רבינו מברסלב, וקבע את מגוריו בעיר אומן, שם עתיד היה, רבי נתן מברסלב, להסתלק מן העולם.

בחול המועד סוכות תקע"א, כאשר נסע רבינו לברסלב, ליווה אותו תלמידו, רבי נתן מברסלב. 

שם, באותה נסיעה, שמע מפי רבינו את דברי אלוקים חיים: "לכו חזו" (מודפסת בתחילת ליקוטי מוהר"ן).

רבי נתן מברסלב – ממשיך את רבו

בראש השנה האחרון של רבינו, קיבל רבי נתן מברסלב, מפי רבו, את הזכות והחובה הגדולה לפקוד את רבינו תדיר, בראש השנה, גם לאחר הסתלקותו מן העולם, וש"אין דבר גדול מזה", כפי שנהג רבינו לאמר.

ביום שלישי, היום החמישי של חול המועד סוכות שנת תקע"א, נפטר רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, ונסתלק לבית עולמו, שם נקבר יום לאחר מכן, בכבוד גדול, בבית החיים העתיק של העיר אומן, במקום בו רצה רבי נחמן להיקבר.

רבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו, ותפקידו של רבי נתן מברסלב רוקם עור וגידים להפצת אורו ותורתו של רבינו.

רבי נתן מברסלב – ליקוטי תפילות

רבי נתן מברסלב, החלק לרשום את תפילותיו באופן מסודר, בשנת תקע"ה.

חסידים אשר שהו במחיצתו, השתוקקו לתפילות אלו, והעתיקו לעצמם.

בשנה שלאחר מכן, החל רבי נתן לעסוק בהדפסת הספר הקדות "סיפורי מעשיות" וידוע שעל הדפסה זו, אמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו בהלווייתי 'כאן מוליכים את זה שהדפיס את סיפורי מעשיות"…"

רבי נתן מברסלב – שיקום החסידות

עיקרה של המחלוקת החלה לדעוך. אט אט החל רבי נתן מברסלב לקבץ שוב את החסידים היראים לדבר השם, המשתוקקים לעבודה מתוך דבקות ושמחה כעבודת החסידות.

החל, רבי נתן מברסלב, להפיץ את תורת השם בערים ובעיירות.

רבי נתן מברסלב, מעולם לא טען להיות ממשיכו של רבו, רבי נחמן אלא המשיך בעבודתו שמשנתו שגורה בפיו, להנחיל את תורתו של רבינו ולשמר את חסידות ברסלב.

לטענתו, הרבי תמיד ישאר רבי נחמן, ואין לו מחליף.

כך, רבי נתן מברסלב, היה מרבה לנדוד בין קהילות יהודיות ומפיץ את שיחותיו ומאמריו של רבו ואף הדפיס את ספריו לאחר שעמל עוד בימי חייו של רבינו, תוך הקפדה יתרה שלא לזוז ימינה ושמאלה מרעיונותיו הנשגבים של רבינו, רבי נחמן מברסלב.

בשנת 1811 למניינם, הדפיס רבי נתן מברסלב, את ספרי "ליקוטי מוהר"ן ואת "ספר המידות".

בשנים 1819-1821,העמיד בית דפוס בביתו, שם המשיך להדפיס את ספריו והשלים את הדפסת ספר המידות וה"תיקון הכללי".

רבי נתן מברסלב השקיע את כל מרצו והונו בהוצאת ספרי רבינו, ספרי חסידות ברסלב, לאור ובכך סייע רבות לתפוצת הרבה, ספרים שממשיכים להפרסם ולהשפיע את השפעתם על כל חסידי ברסלב עד היום.

רבות עמל, רבי נתן מברסלב להפיץ את החסידות של רבו. עמל רב המלווה בקשיים כלכליים ופיזיים, לא אחת היה רבי נתן מברסלב נרדף על ידי הרשויות בגין התעסקותו בחסידות.

המתנגדים הרבים שהיו אז, לחסידות, הפכו את הוויכוח לפאן אגרסיבי ורכושו של רבי נתן מברסלב הוחרם ונאסר עליו לגור עוד בברסלב.

בעקבות כך, נאלץ רבי נתן מברסלב לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו, נעמירוב.

רבי נתן מברסלב – מסיים את תפקידו בעולמו

כאמור, לאחר שנאלץ רבי נתן מברסלב, לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו.

רבי נתן מברסלב, הוזהר על ידי רבו, שיתן דעתו על תפקידו החשוב בהעברת והפצת החסידות, ועל כי יהיה הוא נרדף: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". 

רבי נתן מברסל לא רק שהיה נרדף אלא אף היה בבית האסורים, משום שמתנגדי החסידות רדפו אותו עד שבקשו את נפשו ממש.

אף בבית האסורים, לא הרפה רבי נתן מברסלב, ידו מהמלאכה ואף כתב שם חידושי תורה, שלימים הודפסו בספרו "ליקוטי הלכות".

בשנת 1838 למניינם, חזר לעיר ברסלב ובשנת התר"ה (1844 למניינם), ביום שישי עשרה בטבת, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, החזיר רבי נתן מברסלב את נשמתו, לבוראו בעיר ברסלב ונפטר לבית עולמו כשהוא בן 64 שנים.

את מקומו של רבי נתן מברסלב, לאחר מותו, מילא כעת רבי נחמן חזן מטולצ'ין, סיפור חיים בפני עצמו.

רבי נתן מברסלב – חיבוריו

מבין כל חיבוריו של רבי נתן מברסלב, ניתן למצוא את החיבורים הבאים:

• ליקוטי מוהר"ן
• קיצור ליקוטי מוהר"ן – סידר רבי נתן מברסלב, על פי ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי הלכות – שילוב של הלכה לתורת הנסתר על פי ליקוטי מוהר"ן (סדרת ספרים בת שמונה חרכים שחיבר אותם רבי נתן מברסלב, אשר סדרה זו נחשבת לחשובה ביותר בחסידות ברסלב).
• ליקוטי עצות – נושאים המסודרים על פי הא'-ב'. על פי ליקוטי מוהר"ן ( חיבור תורני, המבוסס על הספר "ליקוטי מוהר"ן וחובר על ידי רבי נתן. מטרת הספר היתה להוציא עצות מעשיות ולסדרן לפי נושאים על מנת להקל על הקוראים ועל אלו המתקשים בלימוד של ליקוטי מוהר"ן)
• ליקוטי תפילות – תפילות המבוססות על מאמרים מתוך ליקוטי מוהר"ן (חיבור של שני כרכים המכיל כ 210 תפילות אותן חיבר רבי נתן מברסלב. התפילות בנויות על פי דרשותיו שמסר רבינו, רבי נחמן שהודפסו בספר "ליקוטי מוהר"ן)
• עלים לתרופה – קובץ מכתבים של רבי נתן מברסלב, אשר נועדו לבנו, רבי יצחק (לקט של מעל חמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב לתלמידיו, ידידיו, חסידיו ובעיקר לבנו רבי יצחק).
• חיי מוהר"ן – זהו ספר בסיסי בחסידות ברסלב, המתאר את קורות חייו של רבי נחמן מברסלב. בין היתר, מכיל ספר זה שיחות ודרשות רבות של רבינו, רבי נחמן מברסלב. הספר מחולק לכמה פרקים על אורחות חייו בתקופות שונות של רבינו.
• שבחי הר"ן – תיאור השתלשלות רבו של רבי נתן מברסלב, רבי נחמן מברסלב, במסעו לארץ ישראל, ארץ הקודש, בתקופת נפוליאון בונפרטה (שבחי הר"ן – ראשי תיבות שבחי הרב נחמן. ספר ביוגרפי על רבי נחמן מברסלב, אשר נכתב על ידי תלמידו, רבי נתן מברסלב. עיקרו של ספר זה, הוא הנהגותיו של רבינו, רבי נחמן עוד מימי ילדותו עד בחרותו כתלמיד חכם מובהק אשר זכה לכהן כאדמו"ר, עד פטירתו.
• שמות צדיקים – ספר זה, נכתב על ידי רבי נתן מברסלב המבוסס על דברי רבו. הספר מכיל את שמותיהם של כל הציקים המזוכרים בתנ"ך, במשנה, בגמרא, במדרשים ובספר הזוהר, וכן צדיקים רבים נוספים: גאונים,ראשונים ואחרונים, עד לדורו. במהדורות מאוחרות יותר, נוספו שמותיהם של חסידי ברסלב וצדיקים נוספים.
• קנאת ה' צבאות – 

ועוד חיבורים נפלאים של רבינו, רבי נתן מברסלב.

ציטוטים  מתוך ספריו של רבי נתן מברסלב:

ספר ליקוטי עצות – "דרכים ישרים ועצות נפלאות, עצת ה' אשר לעולם יעמודו, הנובעים ממעיין היוצא מבית ה' מתורתו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, לעורר ולהקיץ, לחזק ולקרב את כל אדם, מכל מקום שהוא, להנטותו לתחייה, להחלימו ולרפאו ולהחיותו בחיים אמיתיים ונצחיים, לשים לו שארית לנצח נצחים."

כך היתה דרכו של רבי נתן מברסלב, וכך החסידות ממשיכה עד היום. אמנם ללא מנהיג ואדמו"ר, אך זו לא החסידות היחידה הקיימת כיום, ללא אדמו"ר.

ספר ליקוטי תפילות – "..גם טוב לעשות מהתורה – תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאיתו יתברך שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה זו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה"

ספר "שמות הצדיקים" – 

מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַתַּנָּאִים וְהַיְרֵאִים לְזִכָּרוֹן"

זכותו של רבי נתן מברסלב תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.

הפוסט רבי נתן מברסלב | ביוגרפיה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

חפרו בור שמכיל 100 אנשים

אם אין להם כלום אז איך נעשה חתונה? אומר רבינו: והתייעצו איך לעשות להם חתונה: באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, (שקורין מיניניס), וילכו לשם כל הבעטלירש (קבצנים). וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה. והלכו לשם על המיניניס כל הבעטלירש, ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר הראשון העיוור, שהביא לנו לחם ביער? עכשיו מתחיל עניין החתונה. בשבעת ימי השמחה כל יום בא קבצן ומספר להם סיפור שלו. מקובל בברסלב בכל הדורות שלמעשה כל התורות של רבינו וכל השיחות וכל הסיפורים זה בתוך הסיפורים של הקבצנים. למעשה התורה הגבוהה שיש לנו מרבינו זה הסיפורים של הקבצנים. התחלנו לדבר מה זה עניין החתונה ועל מה זה מרמז. דיברנו על זה שהבן והבת בכללות זה מרמז על כלל נשמות ישראל.

אנו מתנהגים הפוך ממה שאנו מבינים…

הבן והבת יותר בפרטות, זה שבכל אדם מישראל יש בן ובת. מה שכתוב ’זכר ונקבה בראם‘, בעצם בכל אדם יש צד של זכר וצד של נקבה, צד של בן וצד של בת, כאשר אפשר להסתכל על זה בכמה צדדים על ההבדל בין הבן ובין הבת שבתוך האדם עצמו, אבל אחד הדברים הכי חריפים והעמוקים בכל העניין זה שהבן זה כוח השכל שבאדם והבת שבאדם זה כוח הרגש שבאדם למעשה זה העבודה שלנו כל ימי חיינו, לעשות שלום בית פנימי בין המוח ללב, ודיברנו על זה שזה למעשה כמו 2 ממלכות באדם, כי במוח אנחנו יכולים להבין הרבה דברים וזה הרבה אי-הבנות שקורים לנו בחיים שאנחנו לא מבינים למה אנחנו מתנהגים הפוך ממה שאנחנו מבינים בשכלנו?

להרביץ מרוב כעס

בריאת העולם שזה העלמה, בריאת ההעלמה בקשר ובחיבור בין המוח ובין הלב, כי המוח יכול לדעת הרבה דברים, כל יהודי הוא מוכשר אז בזמן קצר יחסית הוא יכול ללמוד הרבה יסודות, הרבה השקפה, הרבה אמונה ואת כל יסודות התורה והאמונה. המוח יכול להבין את זה, ואז אדם מקבל את זה ומאמין בזה וחי את זה אבל פתאום הלב מתחיל להתנהג בכלל אחרת, למשל אפשר ללמוד בשעתיים הרבה חומר למה אסור לכעוס, שאדם שכועס שולטים בו כל מיני גהינום  וכו‘, ורבע שעה אחרי שלמדנו את כל הנושא הזה אדם יכול ללכת ולהרביץ למישהו מרוב כעס

חייב את המוח שידריך אותו

-הסיבה היא שיש פה שתי ממלכות, ממלכת המחשבה וממלכת ההרגשה. העבודה שלנו כל ימי חיינו זה למעשה לחבר בין המוח והלב. מה זה החיבור? באמת שהרגשת החיים זה בעצם בלב. הרגש, האהבה, השמחה, העצבות וכן הלאה, הכל זה בתוך הלב, אבל הלב מטבעו הוא מרגיש. במוח מטבעו הוא קר אבל הוא חושב. הלב לא יודע מה האמת, הלב חייב את המוח שידריך אותו. למעשה כל החיים אנחנו רוצים לעשות חיבור בין המוח לבין הלב. זה מה שכתוב בספר דברים: וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים – הידיעה השכלית וההשבה אל הלב זה העבודה שלנו כל ימי חיינו. כמו שמן הסתם כל אחד יכול אחרי קצת לימוד להסביר מה זה תפילת 18, בפרט בשחרית. בקורבנות אנחנו בעולם העשייה, אח“כ בשמירות עלינו לעולם היצירה, בק“ש וברכותיה עלינו לעולם הבריאה, אח“כ אנחנו עולים להיכל כיסא הכבוד. השם שפתי תפתח – אנחנו באצילות. אצילות זה הביטול השלם להקב“ה – אין עוד מלבדו. כל הבריאה זה רק אור
א-לקות. כמה זמן יקח לנו ללמוד את היסודות של כל זה?

’מלחמת רוסיה-אוקראינה‘ בתפילת 18

-אדם יכול ללמוד את זה לא בהרבה זמן, מיד אחרי זה אנחנו באים לתפילה, אומרים השם שפתי תפתח ואז אנחנו טסים עכשיו לאיזה חשבון בנק או לאיזה מישהו שהכעיס אותי, אפשר לעשות את כל המלחמה של רוסיה-אוקראינה כבר בתוך תפילת 18. זה הכל בתוכנו. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה, אם עכשיו למדת שתפילת 18 זה בעולם האצילות ושם זה הכל א-לוקות ואין עוד מלבדו אז איך
אתה עכשיו חושב את כל השטויות של העולם הזה, והיישוב הדעת הכי גדול
זה לעשות את זה בתפילת 18. כל זה הפער בין המוח ובין הלב – בתחילת
הסיפור רבינו מספר איך הם גדלים ומתקרבים אחד לשני, וכשהם מחליטים שהם תמיד יהיו ביחד זה השלב שהם מבינים שצריך לעשות שלום בית בתוכנו, בין המוח והלב

מסכים שמונעים את האור של המחשבה

החתונה למעשה זה כבר שלמות גדולה מאוד של אחדות בין המוח ללב. באמת בחיים שלנו זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, החתונה, הכוונה למה שזה מרמז. הלב כבר מתחיל לחיות עפ“י מה שהמוח מדריך אותו. למעשה מה שהלב מרגיש הרגשות אחרות ושוכח מה שהמוח מנסה ללמד אותו זה בגלל שיש לנו מסכים על הלב שמונעים את האור של המחשבה להגיע אל הלב. למעשה כמעט כל היצה“ר בעולם נמצא בין המוח ללב. זה נקרא הסיגים, העוונות שיש בתוכנו, הם אלה שגורמים בעצם לריחוק בין המוח ללב. ככל שאדם מתחזק בתשובה בתפילה, בתורה וכן הלאה והוא מתעלה, אז הוא מסיר את הסיגים האלה, ככל שהוא מסיר את הסיגים, אז המחשבה הנכונה מתחילה להאיר ואז הלב מרגיש את מה שהמוח חושב, וזה החתונה

בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת

החתונה זה בעצם שהלב מרגיש את מה שהלב חושב. ניקח דוגמא, לכל אחד מאתנו יש סוג של בעיה, אנחנו לא מרגישים כ“כ טוב בתוך המציאות הזאת, אז אדם ישב עם עצמו, עם חבר או עם רב, זה לא משנה – ניתחו את כל זה ולמדו איך להסתכל על זה נכון, אם הלב עכשיו שומע לגמרי למוח אז כל המציאות של הלב באותו רגע משתנית: בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת, נבין שלא היה פה רוח-סערה ולא קרה שום דבר. אבל כמה פעמים אנחנו יושבים על כל מיני נושאים ודברים שיש בתוכנו כל כך הרבה פעמים, וכמה תפילות וכמה התייעצויות וכמה בירורים עם חברים, ואתה רואה שהלב זה עניין בפני עצמו. לכן מה שרבינו מרמז פה בסיפור על עניין החתונה זה לעשות איחוד בין המוח ללב ובאמת זה השלמות של האדם. לדוגמא אם עכשיו מישה וביזה אותנו, אז הרבה פעמים ברגע שאנחנו מקבלים את הביזיון אנחנו מרגישים את הצער, ואיזה צמצום ולמה הוא אמר לי כזה דבר – אדם כבר מתחיל להכנס במחשבות בתוכו, אולי אין לי שום תיקון לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי הביזיון מרעיד את האדם בתוכו. אבל אם הלב שומע למוח אז המוח אומר לו: ב“ה, תגיד תודה, לכל היותר הסתבכת בבעיה אחת, איך תשלם לזה שביזה אותך. הרב תמיד אומר שצריך לקחת משכנתא בשביל לשלם לכל החולקים ולכל המבזים..

זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו

איזה טובות המבזים עושים איתנו, ’עיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘, אז מה שרבינו אומר פה על החתונה שזה אחדות שזה היחוד העליון ביותר, זה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זה נעשה ע“י איחוד מוח ולב. כי האור של השם זה כנגד המוח, השכינה זה כנגד הלב, ודרך אגב הזכרנו את הנקודה הזאת שכשאין שלום בית בתוכנו, זה גם גורם לכל השלום בית בחוץ, שלום בית כפשוטו. השורש של הביות של השלום בית זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו, אין לנו שלום בית בפנים אז זה יוצא החוצה

סוד שנקרא בור מכוסה בקנים עפר וזבל

אז זה בכללות הנושא של החתונה, לכן המקובלים כשהם מגדירים את עניין הגאולה אז הם משתמשים בלשונות משל, אחד הלשונות הנפוצים זה החתונה העליונה. כל הדורות מכינה את הכלה שזה סוד השכינה לקראת החתונה, כי בעצם כל השפע והאור יורד לעולם כפי כמה שיש אחדות של מוח ולב בתוכנו וזה הפנימיות והסוד של הבן והבת בסיפור. רבינו אומר איפה עשו את החתונה, בבור מכוסה בקנים עפר וזבל. לכאורה לרבינו אין שום מניעה לעשות את החתונה באולם, קצת יותר מכובד, אלא שרבינו בדרכו הקדושה מרמז בכל פרט ופרט על רמזים מאוד גדולים. רבינו אומר שמי שרוצה לזכות לחתונה הזאת צריך לדעת שיש סוד שנקרא בור שמכוסה בקנים עפר וזבל, זה הסוד של החתונה הקדושה. עניין הבור זה שאנחנו צריכים להבין ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה כשאנחנו יורדים לבורות בעולם הזה, כך העולם בנוי

נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות

העולם בנוי מבורות – מה הכוונה? בורות זה כל מה שעובר עלינו, כישלונות ברוחניות, בהרגשה בצמצומים, קודם כל צריך לדעת שזה דרך בריאת העולם, ככה השם ברא את העולם. מה הכוונה בורות? לא תמיד אנחנו מלאכים ולא תמיד אנחנו באור רוחני גבוה, אלא חלק מהמציאות של החיים שלנו זה לרדת לכל מיני חשיכה. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת כי תצא בחומש דברים, שם הזוהר מביא פסוק מפרשת משפטים, ’וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו‘ – הזוהר אומר מי זה האיש הזה שכרה את הבורות, אין איש אלא משה. משה רבינו כרה לנו את כל הבורות עד ביאת משיח צדקנו. מה הכוונה? בשעה שמשה שבר את הלוחות, נקבע סדר הנהגה. עכשיו בוודאי שמשה רבינו צדק בזה שהוא שבר את הלוחות וזה היה בשביל עמ“י, אבל בהכרח נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות. אומר הזוהר הקדוש שהבור
שהכי קשה לברר זה הבור האחרון של הדור האחרון. הזוהר הקדוש אומר שזה הנוקבא דתהומא רבה. ונפל שם שור אור חמור – שור זה משיח בן יוסף שנאמר
בכור שורו הדר לו. חמור זה משיח בן דוד – גם הם יצטרכו לרדת וליפול לתוך הדורות

אנחנו מקבלים מהם את הכוח להתרומם

אומר הזוהר הקדוש שמשיחים הם יהיו הכנפיים של הדור. אנחנו צריכים לחפש את הצדיקים שקשורים עם בחינת המשיחים או שהם בחינת המשיחים, ואז כשאנחנו מתקשרים איתם, מהם אנחנו מקבלים את הכוח להתרומם מהבור. הזוהר הקדוש אומר שם שלא נוכל לעלות מהבור בלי שירדו לתוך הבור הזה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. וגם הם צריכים סיוע והם יקבלו את הסיוע ממשה רבינו, אתה בעל הבור. נשמה מגן עדן באה לרשב“י ואמרה למשה רבינו שגם הוא היה שמה: אתה רעיא מהימנא, אתה אחראי להעלות את כל הנשמות…

אנחנו משתדלים ומתפללים

אומר הזוהר הקדוש שמשה רבינו עומד על שפת הבור ומקיים: כסף ישיב לבעליו. מה הכוונה? כיסופים ורצונות להאיר לנשמות שלא יתייאשו ושלא ישכחו את האמת בתוך הבורות. מה שזה אומר לנו הלכה למעשה, מצד אחד בוודאי שאנחנו לא רוצים ואנחנו משתדלים ומתפללים שלא ניפול לשום בור. יהודי מצד המהות שלו רוצה להיות במקום של אור, אנחנו בני מלכים. המקום האמיתי שלנו זה ארמון המלוכה. אבל מה שעובר עלינו חלישות הדעת ולפעמים זה לא רק מה שעובר עלינו אלא זה עובר על אנשים שקשורים איתנו – עוברים כל מיני הסתרות, קשיים וצמצומים ברוחניות ובכל מיני בחינות. צריך לדעת כלל גדול מאוד, זה חלק מהמציאות, זה לא טעות בהנהגת הבריאה, אם אדם מרגיש שהוא צריך לעשות חשבון נפש אז אדרבה ואדרבה, אבל לא להכנס להאשמה עצמית

לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד

למה נפלתי לבור? נפלת לבור כי ככה נגזר, זה חלק מתיקון העולם. הרבה פעמים איפה מתעוררת הקושייה שלנו? כשמתגבר על האדם בור לא טוב, הכוונה לבור של תאוות של כישלונות וכו‘ – צריך לדעת, אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו משתדלים לא להגיע למקום הזה, אבל אם זה קרה והגענו למקום הזה אז צריך לדעת שגם זה חלק מהדרך וחלק מההנהגה. יש סוד גדול מאוד שלפעמים נשמות ישראל צריכים ליפול. יש דברי תורה, יש קדושה ויש רוחניות שאי אפשר להעלות אותה רק ע“י שיורדים למקומות לא טובים, אנחנו מדגישים את זה שזה לא בבחירה. אבל אם מישהו צריך לרדת לשם לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד לשם. למעשה אם נסתכל על הדור שלנו, התהליך הכי אמיתי והכי שורשי שיש בדור שלנו זה התשובה. שליש מעמ“י חוזרים בתשובה, זה 2 מיליון בעלי תשובה ב40 שנה האחרונות במדינת ישראל

בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע

נשאלת השאלה הרי בעל תשובה היה כ“כ רחוק, הוא קיבל את הניצוץ של האמת, אולי יש לו התמודדויות ומלחמות אבל באותו רגע הוא אומר: מה לי ולמציאות של הרע בכלל? מי רוצה להיות שם? פה מתעוררת שאלה וכמעט 99 אחוז אומרים את הנקודה הזאת מה לי ולרע. גם אם היצה“ר נלחם באדם זה מלחמה ואדם לא רוצה את זה. פה נשאלת השאלה: למה הקב“ה סיבב כאלה סיבות שבדור שלנו אדם יכול להיות 20 או 30 שנה במציאות של הרע ואדם בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע. חינכו את הדור שלנו שהרע זה טוב ושהטוב זה רע, האמת זה שקר והשקר זה אמת, למעלה זה למטה ולמטה זה למעלה – הפכו את כל הדעת, זה הכל הפוך. עכשיו אין לנו מישהו לשאול אותו בעולם הזה כי כולם בתוך מהלך רוחני מאוד גבוה. השאלה למה הקב“ה עשה את זה? מובא בספרים הקדושים שיש רוחניות גבוהה מאוד שחייבים להביא את זה מתוך בורות, מתוך ירידות, מתוך נפילות וכן הלאה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא מתנדבים ללכת להביא רוחניות א-לוקות מתוך בורות.

לבנות את הארמון במקום של האשפה

-אנחנו לא רוצים ללכת לשם אבל אם זה עובר על האדם שידע שזה חלק מהנהגת הבריאה. יש דבר שמובא בגמרא במסכת חגיגה, הגמרא מדברת שם על הרבה יסודות של בריאת העולם. הגמרא אומרת דבר פלא: כל המסתכל מה למעלה מה למטה מה מלפנים מה מאחור, מוטב לו שהוא לא בא לעולם. מה למעלה אנחנו מבינים, זה יותר מדי גבוה. מה למטה, לא צריך להסתכל למקומות למטה. להסתכל קדימה מה יהיה? הכוונה להסתכל מה עתיד להיות. אבל שואלת הגמרא למה לא להסתכל על מה שהיה? אומרת הגמרא תירוץ נורא מאוד ויש על זה הרבה אריכות דברים במפרשים.
הגמרא אומרת למה הדבר דומה? למלך שציווה לבנות את הארמון שלו על המקום שבו היה האשפה של כל המדינה…

לעבור בירורים בתוך אשפה

המלך החליט שהוא רוצה לבנות את הארמון על המקום של האשפה. אומרת הגמרא: לא מתאים להזכיר למלך שהארמון שלו בנוי על אשפה. ככה הגמרא אומרת, לכן אסור להסתכל על מה שהיה – זה לא מובן בכלל, מה בכלל המשמעות של הגמרא? הבן איש חי בבן יהוידע, והלשם שבו ואחלמה מאוד מאריכים בזה, הם אומרים דבר פלא שכל העולם נברא על אשפה. זה כל הטומאה. זה טומאה נוראית מאוד ולא ראוי להזכיר את זה. אומר הלשם שאנחנו בעצם בנויים כסדר בריאת העולם, לכן צריך, לא מבחירה אלא מצד ההנהגה, לעבור בירורים בתוך אשפה. זה אחת הסיבות העמוקות שאסור להזכיר לבעל תשובה מאיפה הוא בא. זה אותה בחינה, כי הנשמה הא-לוקית שבתוכנו זה בחינת המלך, היא בונה ארמון

…בוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה

כשיהודי חוזר בתשובה הוא בונה ארמון. הארמון הזה נבנה על מקום של אשפה, הכוונה לכל התאוות ולכל השיגעונות של העולם הזה אבל באמת גם הלשם וגם הבן איש חי כותבים שכך היא סדר הנהגת העולם – מכל זה הלכה למעשה זה שאנחנו לא רוצים להיות לא באשפה ואנחנו רוצים להיות בארמון המלך כי אנחנו בני מלכים וזה המקום האמיתי שלנו, אבל הניסיונות, הבלבולים במידות, בתאוות או בכל מיני הסתרות פנים שאדם עובר, צריך לדעת שזה חלק מהנהגת העולם. בפרט שרבי נתן כותב בליקוטי הלכות שכל מה שכבר היה זה רצון השם וזה ידיעה וככה השם הנהיג. אז אם האדם מסתכל ככה על העבר שלו אז בוודאי ובוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה, ומכל זה צומחת רוחניות מאוד-מאוד גבוהה. אם אדם הולך בנקודת אמת עם הדבר הזה אז אדרבה המקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה שמגלה שבעצם כל הזדונות הם זכויות

לא היינו מחזיקים מעמד עם מה שעובר

מי שמוכן, יכול ולומד איך לקבל על עצמו את כל המציאות הזאת אז הוא יכול להיות בחתונה הקדושה הזאת – זה נקודה אחת. נקודה נוספת, רבינו אומר שאת הבור של החתונה כיסו בקנים עפר וזבל. זה שלוש נקודות שרבינו מרמז לנו על העבודה שלנו הלכה למעשה. קנים זה הנקודה של קנה לך חבר, אנחנו רואים שרבינו הכניס את זה מאוד-מאוד חזק. היום רואים את זה בכל מקום שהנקודה של השיחת חברים זה אחד הדברים הכי חזקים שיש היום בדור שלנו. הרבה פעמים אנחנו גם רואים שע“י שיחות חברים אדם יכול להשיג יותר ממה שהוא מדבר עם הצדיק. מדוע? ראיתי את רבי נתן בליקוטי הלכות שמסביר שכאשר שתי חברים מדברים ביחד, זה הצדיק מתעבר בהם והוא מדבר מתוכם, ולכן אפשר לקבל יותר ממה שמדברים עם הצדיק. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שבאתכסיא הצדיק יכול להאיר לאדם יותר ממה שבאתגליא. יש בזה מהלך שלם שרבי צדוק מסביר את הנק‘ הזאת. אז זה הקנים. אנחנו רואים היום ממש בחוש שאם לא היה את העצה הזאת שנקראת שיחת חברים, הרבה מאוד מאוד בדור שלנו מעידים: לא היינו מחזיקים מעמד בכל מה שעובר עלינו

החבר לא בא כמדריך, כרב או כאדמו“ר

ממה נבנה שיחת חברים? מזה שאף אחד לא בא עכשיו בתור המדריך, הרבי או האדמו“ר של השני, הוא בא בתור חבר להתחזק ביחד, ובד“כ מעבירים את האדם כל מיני שבירות עד שהוא בא לחבר שלו הוא לא בא בתור מדריך או רב, הוא בא אליו ואומר לו: תחייה אותי. הנקודה היא שגם החבר שלו בא ככה, שניהם מחפשים איזה חבל הצלה כדי להחזיק מעמד, ואז זה בעצם יוצר את כל העניין של השיחת חברים האמיתית. אמרנו שיש איזה חידוש מופלא מאוד שהמגלה עמוקות כותב, אנחנו מקשרים את זה לחידוש של המגלה עמוקות. המגלה עמוקות מביא את זה באופן ע“ג, שם הוא מביא את הגמרא במסכת סנהדרין…

השגתי את הקשר והאחווה

בגמרא בסנהדרין כתוב שרבי ישמעאל ורבי עקיבא חלקו באיזה נושא מסויים ורבי עקיבא פונה לרבי ישמעאל ואומר לו: ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. (זה הלכה ודין של בת כהן). המגלה עמוקות שואל מדוע רבי עקיבא פנה לרבי ישמעאל בלשון כזאת: ישמעאל אחי. היום בדור שלנו זה די מצוי אז לא היו שואלים את זה. אבל אצל התנאים זה לא היה כ“כ מקובל. המגלה עמוקות אומר חידוש נורא מאוד, רבי עקיבא ידע שהוא תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל הוא תיקון וגלגול של יוסף הצדיק, אז מה רבי עקיבא אמר לו: בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ביננו. בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה שיש ביננו. אומר המגלה עמוקות שאם יש בין 2 נשמות מחלוקת וחילוקי דעות והם לא הבינו ולא התחברו אחד עם השני, הם יצטרכו לבוא בגלגול ולתקן את המחלוקת ביניהם, והם יבואו דווקא בדור יותר נמוך ויותר ירוד, ושם דבר אחד הם כן יוכלו להשיג, את האחווה ביניהם, וזה מה שר‘ עקיבא פנה לישמעאל ואמר לו ישמעאל אחי

המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל

עפ“י היסוד הזה נגיד על דרך האפשר שכנראה אנחנו צריכים לתקן הרבה הרבה ניצוצות של מחלוקות משנים קדמוניות, אז מה הקב“ה עושה? הוא מכריח אותנו להיות חברים, הוא מכריח אותנו להתחבר. ברגע שמתחברים דרך התורה, דרך האמונה ודרך הנקודה של הצדיק, אז זה תיקון גדול מאוד למחלוקת. אומר רבינו האר“י שלפני הגאולה יבואו הרבה ניצוצות של נשמות קין והבל כדי לתקן את המחלוקת שהיתה מבריאת העולם בין קין והבל, ובדורות האחרונים יבואו הרבה ניצוצות של קין והבל, עפ“י זה אמרנו שבגלל זה היום מאוד התפשט לקרוא בלשון אחד לשני: אחי. מי יודע אם זה לא איזה המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל..

כל מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה!

הלכה למעשה בוודאי שרואים בחוש שהשיחות חברים זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לנו. זה מה שרבינו אומר שמכסים את הבור, הכוונה שכשעוברים את כל הדורות של הבורות אז משתמשים בעצה הזאת של השיחת חברים. העניין של עפר זה ונפשי כעפר לכל תהיה. אי אפשר להכנס באמת לשערי קדושה בפנים בלי הבחינה שנקראת ונפשי כעפר לכל תהיה. כי אין דבר שמסתיר את הקדושה ואת אור השם כמו העניין של הגאווה. מהי בעצם מידת הענווה? כי רבינו כותב בליקו“מ שאנשים טועים מהי מידת הענווה. העניין של הענווה זה כמה שאדם משיג שכל  מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה, זה למעשה מידת הענווה. זה שאדם יודע שהכישרונות שלי, הגבורות שלי והיכולות שלי וכל מה שאני עושה ורוצה לעשות, זה הכל הקב“ה נותן לנו במתנת חינם. כמו שאמרנו קודם, למוח זה לא כ“כ קשה לדעת את הדבר הזה, אבל ההשבה אל הלב היא מאוד קשה. למה? כי היצה“ר, הקליפה שבלב על הגאווה ועל הישות ועל הכוחי ועוצם ידי, היא מאוד-מאוד חזקה, זה מחטא אדם הראשון בתוכנו עמוק מאוד, ומאוד קשה לעשות השבה אל הלב של מידת הענווה. להגיד אותה ולהבין אותה זה לא קשה, להשיב אל הלב זה מאוד קשה

זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה

בכללות 2 עצות היסודיות ביותר כדי לעבוד על זה כל החיים זה אחד  העניין של ההודאה. להודות להקב“ה זה לא רק להגיד לו תודה. אלא העניין של עבודת ההודאה והתודה זה שאדם כל פעם מתבונן ומשיב אל הלב שהשם רק טוב איתו, ז“א שאין שום דבר רע, וגם אם עברתי עכשיו איזה כישלון וגם אם לא הצלחתי וגם אם עשיתי מסירות נפש על איזה עניין רוחני טוב, וכן הלאה, והכל נשבר והכל התרסק ולא רק זה אלא מצאתי את עצמי פחות ממה שהייתי בתחילת התהליך, נכון שזה לא נעים, אבל להכנס לתוך עבודה ולהתבונן: אם הכל השם עשה, אז בוודאי שזה לטובה. זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה. לקנות את מידת הענווה זה
ככל שאדם יותר רואה את הטוב בהנהגה של הקב“ה, אז הוא קונה את מידת הענווה

אנחנו חכמים, דואגים לאינטרסים שלנו

נקודה שנייה זה להרגיש את הזולת, אם זה בחיים הפרטיים שלנו, שאדם פחות יחשוב על עצמו, שוב פעם זה עבודה של כל החיים. לחשוב על החבר, על האישה או על הבעל, על הילדים, על ההורים וכן הלאה – שאדם יחשוב יותר מה הוא מרגיש או מה היא מרגישה וכן הלאה. אנוכיות זה אחת מהתולדות של הגאווה. אנוכיות
זה שבעצם אדם רואה רק את עצמו. רק מה? אדם לא אומר אני רואה רק את
עצמי, אנחנו חכמים, אנחנו דואגים לאינטרסים שלנו כמו שכתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה, בערמומיות. אדם רוצה להשיג משהו והוא יודע שאם הוא יגיד
לחבר שלו מילה טובה אז הוא ישיג את זה, אז ההוא אומר לו מילה טובה, הוא אומר לו את המילה הטובה כי הוא חושב עליו? כי הוא דואג לו? בהתבוננות בעומק הלב שלנו אנחנו נראה שאנחנו עדיין מאוד-מאוד שבויים בתוך האנוכיות שלנו.
אדם צריך לאהוב את עצמו ולראות את הטוב שלו ולשמוח בטוב שיש בו, אבל
קרוב לזה מאוד רק דבר שונה זה שאדם דואג לנוחות שלו ולאנוכיות שלו גם
על חשבון אנשים אחרים. זה בירור פנימי שכל אחד צריך לעשות לעצמו,
איפה נקודה של התחזקות בנקודות טובות שיש בי, וזה הצד הטוב. בין איפה
זה בעצם פוגע באחרים או על חשבון אחרים ולא אכפת לנו. בוודאי
שיש בנו את האנוכיות שלנו אבל צריך לברר מתי זה האני שבקדושה ומתי
זה לא האני שבקדושה. זה בירור שכל החיים אנחנו צריכים להתבונן בנקודה הזאת..

יש לך כעס ועצבות? סימן שלא תיקנת..

הרב דסלר כותב שאדם אדם רוצה לדעת כמה הוא תיקן את הבחינה הזאת שישים לב אם יש בו עדיין מידת הכעס או מידת העצבות. אם יש בו כעס ועצבות סימן שהוא לא תיקן את זה. מי שאין לו כעס ועצבות אז שידע שהוא באני של הקדושה. אבל צריך לדעת שאנחנו לא אומרים את זה מצד האשמה עצמית או תסכול, השם ברא אותנו עם המידות האלה כדי שנתקן אותם, מחטא אדם הראשון יש לנו את הבחינות האלה – זה הבחינה של העפר שזה ונפשי כעפר לכל תהיה. כמו שאמרנו 2 הנקודות החשובות בזה זה כמה שאדם מסתכל ומתחבר עם הטוב של הבריאה, בכל מיני הנהגות שעוברות עליי, בכל מיני מצבים שאני עובר, תמיד להתחבר ולראות שהשם טוב איתי בנקודה הזאת, גם אם לא נעים לי אבל השם טוב איתי בנקודה הזאת, כי לא תמיד הטוב זה הנעים. לפעמים הטוב האמיתי זה לא הנעים. הנקודה השנייה זה ההתחברות, זה לראות שנרגיש את הצער של עמ“י, שנרגיש את הצער של הזולת, זה לא קל להרגיש בלב את הצער של הזולת, זה מרגשה של הצדיקים. כל המדרגה של הצדיקים זה לפי כמה שהם זכו להרגיש את הצער של עמ“י ולהשתתף עם זה. בפרשת כי תשא יש פסוק ’ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני‘ – משה רבינו מזכיר להקב“ה שהקב“ה אמר לו: מצאת חן בעיני. האור החיים הקדוש שואל על הפסוק הזה: מתי הקב“ה אמר למשה רבינו מצאת חן בעיני?

את כל הנשמות מההתחלה ועד הסוף

אומר האור החיים הקדוש שבשעה שמשה רבינו עלה למרום לקבל את התורה, הקב“ה הראה לו את כל הנשמות מההתחלה ועד לסוף, ואז הוא ראה את הנשמה של רבי עקיבא, ומשה רבינו ראה בהשגה אמיתית ששורש נשמת רבי עקיבא היא יותר גבוהה ממנו, ואז הוא אמר להקב“ה: למה אתה נותן תורה על ידי? תיתן את התורה על ידו. למה יפסידו עמ“י את המושכלות של רבי עקיבא שהוא גדול ממני? משה רבינו שאל בפשיטות ובתמימות. ענה לו הקב“ה: כי מצאת חן בעיני. פה הקב“ה אמר לו את זה. צריך להבין מה הכוונה? הרי בן בני אדם אנחנו מבינים
ויש לנו רגשות של פרוטקציה, אנחנו מחבבים מישהו אז אנחנו יותר אוהדים אותו…

מה הנקודה הפנימית של אהבת ישראל?

מה המשמעות אצל הקב“ה של מציאת חן ועוד בשאלה כ“כ גדולה של מתן תורה לעמ“י לכל הדורות לנצח נצחים. מה זה העניין של המציאת חן? רבינו האר“י הקדוש אומר שמשה בכוח מעשיו העצומים השיג את כל המדרגות גם את של רבי עקיבא וזה מתרץ את כל הקושיות. מהם מעשיו העצומים של משה רבינו שהוא זכה להגיע מעל שורשו? כתוב בפרשת כי תשא: מחני נא מספרך אשר כתבת. כשהקב“ה רצה להעניש את עמ“י אחרי חטא עגל משה רבינו אמר להקב“ה: אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אם אתה לא סולח לעמ“י אני לא רוצה עולם הזה ולא רוצה עולם הבא, כל וידבר השם אל משה, ויאמר השם אל משה, תמחק את הכל, לא ממשיכים לעבוד ביחד. משה רבינו אמר את זה בשיא שלמות הלב, אין מסירות נפש יותר גדולה בשביל עמ“י מהנקודה הזאת. אדם מוכן לוותר על הכל על כל העולם הזה ועל כל העולם הבא. שמעתי לפני שנים מהאדמו“ר מפוריסוב שהנקודה הפנימית של אהבת ישראל זה שאדם מוכן לשלם בגופו, בממונו, בכוחותיו, בשביל לתת לזולת, זה נקרא אהבת הזולת. אין יותר גדול ממשה רבינו שמוכן לוותר על העולם הזה ומוכן לוותר על העולם הבא ובפרט שהקב“ה יסלח לעמ“י בנקודה הזאת.

הפוסט ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים ח"ג   הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

כמו כן, ממש קודם שמתחיל האדם לכנוס בעבודת ה', אזי הטוב והרע מעורבין בו ומחמת שהם מעורבים מאד אין נראה הפסולת והרע שבו כלל, כי הם מעורבים יחד לגמרי, הרע עם הטוב. אך אחר כך כשמתחיל ליכנס בעבודת השם ומתקרב לצדיק האמת אזי מתחיל להזדכך ולהתברר, ואזי עולה הפסולת והרע בכל פעם למעלה כמשל הנזכר לעיל. וצריך שיעמוד אחד שיסיר ממנו חלאתו ופסולתו בכל פעם ואזי ישאר אחר כך זך וצלול לגמרי באמת כראוי:

היה אפשר להוציא הפסולת והרפש מיד מהאנשים שהיו בגשמיות מתחלה ונתקרבו להשם יתברך. אך מה יהיה, אם יהיה 'מוציא הרפש' יוציא הרפש עם המוח מאחר שמעורב הכל יחד. על כן ההכרח להיות מתון מתון עד שיזדכך מעט מעט:

הפוסט שיחות הרן אות עט הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

ספר שמות הצדיקים

(חיברו ר' נתן מברסלב בעקבות דברי רבנו על מעלת אמירת שמות הצדיקים) עמוד י"ד 

בְּר' שִׁישָׁא. אִידִי בַּר אוֹשַׁעְיָא. רַב אִידִי בְּרַב אִיקָא. אִידִי אָבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל. רַב אִידִי. 

רַב אִיהִי. אַיּוֹ. אִילָא דְיַבְנֶה. ר' אִילָאִי. ר' אִילָא בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא. ר' אִילָאִי דִנְצִיבִין וּבְנוֹ. אֵילִים וּבְנוֹ יוֹסֵף. אִילַס וּבְנוֹ הִלֵל. אִילוּפֵיסָה. אַלְיוֹעֵינָה בֶּן הַקַּף. אִילְעֵינִי. אִילְפָא. ר' אִילְפֵי הַשֵּׁנִי. ר' אִילְפֵי בַּר קַרוּיָא. אֵימִי. ר' אֵינִי. ר' אַנְיָא בֶּן פַּזִי. אִינְיָא. ר' אִינְיָיא. ר' אִנְיָיּא בַּר סִיסֵי. 

אִיסֵי בֶּן עֲקִיבָא, אוֹ בֶּן עֲקַבְיָה, וְהוּא יוֹסֵף אִישׁ הוּצַל הוּא יוֹסֵף הַבַּבְלִי, הוּא אִיסֵי בֶן גּוּר אַרְיֵּה, הוּא אִיסֵי בֶּן יְהוּדָה, הוּא אִיסֵי בֶּן גַּמְלִיאֵל, הוּא אִיסֵי בֶּן מַהֲלַלְאֵל וּמַה שְׁמוֹ: אִיסֵי בֶּן עֲקַבְיָה שְׁמוֹ. אִיסֵי בַּר הִינֵי. אִיסֵי אַבוּהָּ דְּר' זֵירָא, וְאָמְרִי לָה אַחוּהָּ דְּר' זֵירָא. אִיסֵי בֶּן מְנַחֵם. אִיסֵי בְּרֵיהּ דְּר' יִצְחָק בְּרַב יְהוּדָה. ר' אִיסֵי דְקִסְרִין. אִיסֵי בֶּן שַׁמַּאי. אַבָּא אִיסִי בֶּן יוֹחָנָן. ר' אִיסִי. אִיסוּר גִּיּוֹרָא. אִיסַק (שנים היו). אֵיפָא בֶּן רַחְבָּה. 

רַב אִיקָא בַּר אָבִין. רַב אִיקָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמִּי. רַב אִיקָא בְּרֵיהּ דְּר' חַנִינָא. רַב אִיקָא מִפַּשְׁרוּנְיָא. רַב אִיקָא בְּרַב אִידִי. רַב אִיקָא אַבוּהָּ דְּרַב אַחָא. רַב אִיתַי. ר' אַלּוֹנִי בֶּן טַבַּרְיָי. ר' אֶלְיְהוֹעֵינִי. ר' אֶלְיָקוּם ס:דחשַׁמְעֵיהּ דְּרָבָא. אֶלְיָקוּם אָבִיו שֶׁל ר' יוֹחָנָן. אֶלְיָשׁוּב. 

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה. אֱלִישָׁע אָבִיו שֶׁל ר' יִשְׁמָעֵאל כּהֵן גָדוֹל. אֱלִישָׁע אָבִיו שֶׁל ר' יִשְׁמָעֵאל חֲבֵרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא. אֱלִישָׁע אָבִיו שֶׁל ר' יוֹסֵי. אֱלִישָׁע אָבִיו שֶׁל ר' יְהוֹשֻׁעַ. אֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם. ר' אֲלַכְסָא. ר' אַלֶכְּסַנְדְּרָא. ר' אַלֶכְּסַנְדְּרִי. ר' אַלֶכְּסַנְדְּרִי בַּר חִגְרִי. ר' אַלֶכְּסַנְדְּרִי דִּצְדוּקִי. אֶלְנָתָן. 

ר' אִלְעָאי הַזָקֵן. ר' אֶלְעָאי. ר' אֶלְעָאי בֶּן אֶלְעָזָר. (נוּסַח אֲחֵר: ר' אֶלְעָאִי בֶּן אֱלִישָׁע) ר' אֶלְעָאִי בַּר בֶּרֶכְיָה, (נוּסַח אַחֵר: ר' אֶלְעָזָר בַּר בֶּרֶכְיָה). ר' אֶלְעָאִי בַּר מְנַחֵם. אֶלְעָזָר שֶׁהָיָה עַל הַפָּרוֹכֶת. ר' אֶלְעָזָר בֶּן חַרְסוּם. ר' אֶלְעָזָר בֶּן חֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָה בֶּן גּוּרְיוֹן. ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ. ר' אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בֶּן הוֹרְקְנוּס. ר' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקב. ר' אֶלְעָזָר בְּר' צָדוֹק. ר' אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. ר' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי. ר' אֱלִיעֶזֶר בֶּן שְׁמַעְיָה אִישׁ כְּפַר אוּתַּנִי. ר' אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא. ר' אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל ר' אֶלְעָזָר בֶּן פַּרְטָא. אֶלְעָזָר בֶּן פִּילָא (נוּסַח אַחֵר: אֶלְעָזָר בֶּן פַּאבִי)  

תפילה לאומרה אחר הזכרת שמות הצדיקים

 מרבי נתן מרסלב

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים הָאֵלּוּ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, חֲסִידִים גִּבּוֹרִים מָארֵי תוֹרָה חוֹזִים נְבִיאִים צַדִּיקִים, בִּזְכוּת שְׁמוֹתָם הַקְּדוֹשִׁים וּבִזְכוּת  תּוֹרָתָם וּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים שֶׁעָשׂוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁתְּרַחֵם עָלֵינוּ בְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. וּתְזַכֵּנִי שֶׁיֻּמְשַׁךְ עָלֵינוּ אוֹר קְדֻשָּׁתָם, שֶׁנִּזְכֶּה לֵילֵךְ בְּעִקְבוֹתָם וְלִדְרךְ בִּנְתִיבוֹתָם. וְנִזְכֶּה מֵעַתָּה בְכחָם הַגָּדוֹל לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת וְלָלֶכֶת בְּדַרְכֵי יְשָׁרִים לְפָנֶיךָ, וְתִתֶּן בְּלֵב כָּל הַצַּדִּיקִים, הֵן אוֹתָם שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, הֵן אוֹתָם הַצַּדִּיקִים הַגְּנוּזִים שֶׁהָיוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר שֶׁלֹא זָכִיתִי לֵידַע מִשְׁמוֹתָם, שֶׁכֻּלָּם כְּאֶחָד יָגִנּוּ עָלֵינוּ וְיַמְלִיצוּ טוֹב בַּעֲדֵנוּ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ, שֶׁתָחוּס וּתְרַחֵם עָלֵינוּ וְתִתֵּן בְּלִבֵּנוּ לָשׁוּב אֵלֶיךָ בֶּאֱמֶת, וְתָסִיר מִמֶּנּוּ לֵב הָאֶבֶן וְתִתֶּן לָנוּ לֵב בָּשָׂר וְתַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְנִזְכֶּה לֵילֵךְ בְּארַח צַדִּיקִים, וִיְהִי חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם לָעוֹלָם הַבָּא בְגַן עֵדֶן וְלֹא נֵיעוֹל בְּכִסּוּפָא קַמָּךְ.

וְתַעֲזר לָנוּ בִּזְכוּת זְכִירַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים שֶׁנִּזְּכֶּה לִפְעל כָּל בַּקָּשָׁתֵינוּ לְפָנֶיךָ בְּכָל מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים, בְּגַשְׁמִיּוּת וְרוּחָנִיּוּת, וּתְבַטֵּל הַטֶּבַע וְתַשְׁגִּיחַ עָלֵינוּ בְהַשְׁגָּחָתְךָ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם, וְיֻמְּשַׁךְ עָלֵינוּ שֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה וְחַיִּים וּרְפוּאָה וּפַרְנָסָה וּבְרִיאוּת הַגּוּף וְכָל טוּב, שֶׁלּא כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע כְּלָל. וְכָל הַנְהָגַת תּוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, כֻּלָּם יִשְׁתַּנּוּ לְטוֹבָה עָלֵינוּ בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים הַנּוֹרָאִים הָאֵלּוּ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר הוֹדַעְתָּנוּ עַל יְדֵי צַדִּיקֶיךָ הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהַזְכָּרַת שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים יֵשׁ לָהֶם כּחַ לְהָבִיא שִׁינּוּי בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע לְטוֹבָה. כִּי אֵין לָנוּ עַל מִי לְהִשָּׁעֵן עַתָּה כִּי אִם עַל זְכוּת הַצַּדִּיקִים הַקְּדוֹשִׁים שׁוֹכְנֵי עָפָר, "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם".

מָלֵא רַחֲמִים, זָכְרֵינוּ. בְזִכָּרוֹן טוֹב לְפָנֶיךָ וּפָקְדֵנוּ בִּפְקֻדַּת יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי שְׁמֵי קֶדֶם, וּזְכָר לָנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ אַהֲבַת הַקַּדְמוֹנִים, זְכוּת כָּל הַצַּדִּיקִים וְהַחֲסִידִים וְהַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ שֶׁהִזְכַּרְתִּי לְפָנֶיךָ, בִּזְכוּתָם תּוֹשִׁיעֵנוּ בְּכָל מַה שֶּׁאָנוּ צְרִיכִים לְהִוָּשַׁע בְּגוּף וָנֶפֶשׁ וּמָמוֹן, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת. וְתַחֲזִירֵנוּ בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְתָשִׂים חֶלְקֵנוּ עִם כָּל הַצַּדִּיקִים לְעוֹלָם וָעֶד. וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ, בָּרוּךְ אַתָּה מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

הפוסט שמות הצדיקים עמוד יד הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

[כה]. עַל־יְדֵי שֶׁשּׁוֹמֵעַ חֶרְפָּתוֹ וְאֵינוֹ מֵשִׁיב וְעוֹשֶׂה זֹאת מֵאַהֲבָה, לֹא בִּשְׁבִיל לְהַכְעִיס אֶת חֲבֵרוֹ יוֹתֵר עַל־יְדֵי הַשְּׁתִיקָה, עַל־יְדֵי זֶה דּוֹחֶה כָּל הַקְּלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת שֶׁלֹּא יִתְאַחֲזוּ בַּקְּדֻשָּׁה: (לק"א סי' פ"ב)

[כו]. צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, אֲפִלּוּ אֶת אֵלּוּ הַחוֹלְקִים עָלָיו צָרִיךְ לַחֲקֹר לִמְצֹא זְכוּת בָּהֶם בְּמַה שֶׁחוֹלְקִים עָלָיו, וְעַל־יְדֵי זֶה יוּכַל לְבַטֵּל הַמַּחֲלֹקֶת לְגַמְרֵי אוֹ שֶׁיִּהְיֶה מַפָּלָה לְהַחוֹלְקִים: (לק"א סי' קל"ו)

[כז]. מִי שֶׁאוֹחֵז תַּאֲוָתוֹ מִמַּחְלֹקֶת זוֹכֶה שֶׁיֹּאמְרוּ דְּבַר הֲלָכָה מִשְּׁמוֹ, וַאֲזַי הוּא דָּר בִּשְׁנֵי עוֹלָמוֹת וּכְאִלּוּ לֹא מֵת: (לק"א סי' קמ"ה)

[כח]. עַל־יְדֵי מַחְלֹקֶת קָשֶׁה לְהִתְפַּלֵּל וּלְדַבֵּר דִּבּוּרִים דִּקְדֻשָּׁה. עַל־כֵּן קֹדֶם הַתְּפִלָּה צְרִיכִין לְקַבֵּל עָלָיו מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ", כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ אַהֲבָה וְשָׁלוֹם. כִּי עִקַּר הַדִּבּוּר מִשָּׁלוֹם: (לק"א סי' רל"ט)

[כט]. עַל־יְדֵי מַחְלֹקֶת נוֹפְלִים מַחֲשָׁבוֹת שֶׁל כְּפִי‍רוֹת עַל אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְכוּ'. עַיֵּן אֱמֶת וֶאֱמוּנָה אוֹת ל"ז ל"ח: (לק"א סי' רנ"א)

[ל]. כְּשֶׁיֵּשׁ מַחְלֹקֶת עַל הָאָדָם יְכוֹלִין לְהַפִּילוֹ מִמַּדְרֵגָתוֹ חַ"ו. וְצָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק מְאֹד וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן הַרְבֵּה לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַטֶּה מִן הַדֶּרֶךְ חַ"ו עַל יְדֵי הַמַּחֲלֹקֶת: (לק"א סי' רנ"ח)

[לא]. כְּשֶׁיֵּשׁ מַחְלֹקֶת עַל הָאָדָם, אֵין לָאָדָם לַעֲמֹד עַצְמוֹ כְּנֶגֶד הַשּׂנְאִים, לוֹמַר, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ כְּנֶגְדּוֹ, כִּי זֶה גּוֹרֵם שֶׁהַשּׂנֵא יָבוֹא לִמְבֻקָּשׁוֹ לִרְאוֹת בּוֹ חַ"ו מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לִרְאוֹת בּוֹ. רַק אַדְּרַבָּא, רָאוּי לָדוּן אוֹתָם לְכַף זְכוּת וְלַעֲשׂוֹת לָהֶם כָּל הַטּוֹבוֹת, וְעַל־יְדֵי זֶה מֵפֵר מַחֲשֶׁבֶת הַשּׂוֹנֵא, וַאֲזַי אַדְּרַבָּא תָּשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה עַל ראֹשׁוֹ: (לק"א סי' רע"ז)

[לב]. וְכָל זֶה כְּשֶׁהַחוֹלְקִים הֵם רְשָׁעִים. אֲבָל כְּשֶׁהַחוֹלְקִים עָלָיו צַדִּיקִים, בְּוַדַּאי כַּוָּנָתָם הוּא רַק לְטוֹבָה שֶׁמְּרִימִין וּמְנַשְּׂאִין אוֹתוֹ עַל־יְדֵי זֶה, וּמַמְתִּיקִים דִּינִים מֵעָלָיו עַל יְדֵי זֶה שֶׁחוֹלְקִין עָלָיו. וְזֶה צָרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת, כְּשֶׁיֵּשׁ עָלָיו מַחְלֹקֶת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁהוּא רַק לְטוֹבָה. וְצָרִיךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁלֹּא יַטְעֶה עַצְמוֹ בָּזֶה לוֹמַר שֶׁהוּא מַחֲלוֹקֶת גְּמוּרָה חַ"ו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּבֵּר מַחֲלֹקֶת גְּמוּרָה דְּסִטְרָא אַחֳרָא חַ"ו עַל־יְדֵי זֶה: (שם)

[לג]. עַל־יְדֵי מַחְלֹקֶת בָּא עֲנִיּוּת וְאֵין זוֹכִין לִרְפוּאָה, אֲבָל עַל־יְדֵי שָׁלוֹם בָּא רְפוּאָה וּפַרְנָסָה: (שם)

[לד]. כְּשֶׁיֵּשׁ מִלְחָמוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים בָּעוֹלָם, עַל־יְדֵי זֶה בָּא עֲצִירַת גְּשָׁמִים חַ"ו, וְנַעֲשָׂה יַקְרוּת חַ"ו: (לק"ת סי' ס')

[לה]. עַל־יְדֵי שֶׁפּוֹגְמִין בִּכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ עַל־יְדֵי־זֶה בָּא מַחְלֹקֶת. עַיֵּן אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל י"ח וְכָבוֹד ל"ב (לק"ת סי' ע"א)

[לו]. כָּל הָעוֹלָם מָלֵא מַחְלֹקֶת, הֵן בֵּין אֻמּוֹת הָעוֹלָם, וְכֵן בְּכָל עִיר וָעִיר, וְכֵן בְּכָל בַּיִת וּבַיִת בֵּין הַשְּׁכֵנִים, וּבֵין כָּל אֶחָד עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנֵי בֵּיתוֹ וּמְשָׁרְתָיו וּבָנָיו וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְאֵין מִי שֶׁיָּשִׂים אֶל לִבּוֹ הַתַּכְלִית, שֶׁבְּכָל יוֹם הָאָדָם מֵת, כִּי הַיּוֹם שֶׁעָבַר לֹא יִהְיֶה עוֹד וּבְכָל יוֹם הוּא מִתְקָרֵב לַמִּיתָה, וְאֵיךְ יֵשׁ לוֹ פְּנַאי לְבַלּוֹת זְמַן עַל מַחֲלֹקֶת. עַל־כֵּן מִי שֶׁהוּא בַּר דַּעַת קְצָת, צָרִיךְ לָשִׂים לֵב לָזֶה, וְיַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ אֲרִיכוּת אַפַּיִם, וְלֹא יְאַבֵּד יָמָיו עַל־יְדֵי מַחֲלֹקֶת, קְטַנָּה אוֹ גְּדוֹלָה, רַק יַעֲצֹר רוּחוֹ וְכַעֲסוֹ וְיִהְיֶה לוֹ שָׁלוֹם עִם הַכֹּל (שיחות הר"ן סי' ע"ז)

הפוסט ליקוטי עצות – מחלוקת ומריבה חלג ג' הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.