במשנה בסוף מסכת תענית כתוב: אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה (ט“ו) באב וכיום הכיפורים. המשנה אומרת שביום הזה היו יוצאות  בנות-ישראל לחול בכרמים, לבושות בבגדי לבן שאולין, כדי לא לבייש את מי שאין לו, והבחורים היו הולכים לכרמים לראות את הריקודים והיו בחורים להם בנות-זוג. הרבה שידוכים היו בריקודים האלה, אחד השידוכים הידועים לנו זה שאול המלך שהיה משבט בנימין והוא הכיר את אשתו באירועים האלה. יש כמה שאלות על כל המהלך הזה, השאלה הראשונה היא: איך יכול להיות שחכמי ישראל התירו כזה דבר? זה נראה ונשמע כאחד הדברים שלגמרי נגד התורה, איך התירו לבנות ישראל ללכת לרקוד ולבחורים ללכת לבחור כלה, זה דרך של שידוכים?? איפה שמענו כזה דבר??

ראו שאין שום חשש לקלקול

-באמת זה שאלה מאוד קשה, וצריך לדעת שזה היה עפ“י דעת חכמים. מובא בספרים שבשני הימים האלה, בט“ו באב וביום הכיפורים, היתה יורדת קדושה כ“כ גבוהה לעולם שהיא מעין הקדושה שתהיה אחרי שיבוא משיח צדקנו, ואחרי שיבוא משיח צדקנו, כשיתבטל היצה“ר, לא יהיה מציאות של מציאת-חן אלא אם כן זה הזיווג האמיתי, וחכמים ראו ברוח קודשם שבשני הימים האלה בזמן בית המקדש הראשון, היה יורד כזה אור של קדושה לעולם ולכן הם לא פחדו מקלקול, הם היו בטוחים והם ראו שאין שום חשש של קלקול ביום הזה. ביום הזה, אם יש מציאת-חן זה וודאי הזיווג האמיתי. הבני יששכר שואל שאלה על זה: מדוע דווקא בשני הימים האלה זה קרה? אומר הבני יששכר שביום הכיפורים אנחנו יכולים להבין כי בהמשך המשנה כתוב ’צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו (שיר השירים ג)‘. המשנה ממשיכה ואומרת:  ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש. רש“י כותב שם שיום מתן תורה זה יום הכיפורים…

ירד אור של זיווגים אמיתיים ביום הכיפורים

-למה יוה“כ ולא חג השבועות? כי בחג השבועות עמ“י שמע את עשרת הדיברות אבל את הלוחות השניים שמשה רבינו נתן לעמ“י זה היה ביוה“כ באותה שנה, אחרי מתן תורה. הלוחות זה כמו הטבעת שהחתן נותן לכלה בקידושין. אומר הבני יששכר שעמ“י התקדש להקב“ה ביוה“כ, זה הבחינה של הקידושין. בגלל שהיה קידושין בין הקב“ה לעמ“י ע“י הלוחות השניים, אז ירד אור של זיווגים אמיתיים ביוה“כ, לכן הם הלכו לחול בכרמים. לפני כמה שנים שמעתי מהרב דבר נפלא: כתוב בגמרא בירושלמי שבבית המקדש השני היה תלוי חוט אדום ביוה“כ, ובשעה שהכהן הגדול היה עושה את עבודת יוה“כ לאט-לאט החוט היה הולך ומלבין וידעו שאז נמחלו כל העוונות של עמ“י..

כל החוטים הלבינו

-זה היה בזמן בית המקדש הראשון ויש אומרים שזה היה גם בתחילת בית המקדש השני בזמן שמעון הצדיק, אז החוט היה בכל בית בישראל, היה כזה השגחה פרטית שהחוט לא היה בבית המקדש אלא בכל בית פרטי החוט היה תלוי. היו אומרים תפילת כל נדרי, מתפללים ערבית ויושבים כל הלילה, עושים תשובה ומסתכלים על החוט. אז הרב אמר לי שעד הבוקר לא היה חוט אחד אדום בעמ“י, כל החוטים היו מלבינים. כל החוטים הלבינו, אז זהו זה מחילת עוונות, אז מה יגידו: סלח לי, כפר לי? זהו, נסלח לך  אז מה עושים ביוה“כ? יוצאים לכרמים
לחול ולמצוא זיווגים – ככה הרב תירץ את הקושייה הזאתי.

הבני יששכר ורבי צדוק הכהן

-אומר הבני יששכר מובן למה יוה“כ זה יום של זיווגים, אבל למה ט“ו באב? מה מיוחד ביום הזה שירד כזה אור של זיווגים לעולם? אומר הבני יששכר חידוש נפלא מאוד שמופיע בעוד שני ספרים, כתוב שאדם וחוה שכל נשמות ישראל כלולים בהם, נבראו ביום שישי לבריאת העולם, אבל ביום הראשון לבריאת העולם, היה את המחשבה לברוא את נשמות ישראל. במסכת סוטה כתוב שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בשמיים: בת פלוני לבן פלוני. אז עלה במחשבה ליצירת הולד בכ“ה באלול, ארבעים יום לפני זה ט“ו באב. אז אומר הבני יששכר שבט“ו באב לפני בריאת העולם כבר עלה במחשבה: בת פלוני, זה כל נשמות ישראל. לבן פלוני, זה הקב“ה. היחוד והזיווג והקשר בין נשמות ישראל עלה בעצם בפעם הראשונה בבריאה בט“ו באב. אומר הבני יששכר שמכאן נמשך שזה יום שיורדת בו קדושת הזיווגים. הבחינה הזאת זה העניין של ט“ו באב. אבל בסוף המשנה כתוב ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש

בניין בית המקדש השלישי יהיה בט“ו באב

-לכאורה מלשון המשנה זה לא ברור מתי זה יום בניין בית המקדש, וגם למה המשנה הביאה את כל המהלך הזה במשנה הזאת שמדברת בהלכות ט‘ באב, לאחר מכן המשנה מדברת על ט“ו באב, אחרי זה בסוף המשנה אומרת כתוב ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש – לכאורה לא מובן מה הקשר בין מתן תורה לבניין בית המקדש למה שהמשנה דיברה קודם שזה ט‘ באב וט“ו באב? אומר רבי צדוק הכהן מלובלין חידוש מאוד מעניין: בניין בית המקדש השלישי יהיה בט“ו באב לכן זה הקשר של המשנה, יום מתן תורה זה יום הכיפורים שעל זה דיברה המשנה קודם, אבל גם כדי לחדש שיום בניין בית המקדש יהיה בט“ו באב. לכאורה מאיפה רבי צדוק הכהן לוקח את החידוש הזה שבניין בית המקדש יהיה בט“ו באב?

יבוא אריה ויחריב את האריה בחודש אב

רבי צדוק לוקח את העניין הזה מתוך דברי חז“ל מפורשים. בספר פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא י“ג בסוף הפרק כתוב: אמר רבי אבון שחודש אב זה בחינת האריה. המזל של חודש אב זה אריה, לכן יבוא ארי שזה נבוכדנצר ויחריב את הבניין שנקרא בניין אריאל שזה אריה. יבוא אריה ויחריב את האריה בחודש שמזלו אריה. עתיד הקב“ה שנקרא אריה כמו שכתוב אריה שאג מי לא יירא, ויבנה את בית המקדש השלישי בחודש אב שהוא מזל אריה. על זה אומר רבי צדוק הכהן מלובלין: ובוודאי שהיום הראוי לבניין בית המקדש זה ט“ו באב. אנחנו רואים שבניין בית המקדש זה יהיה בחודש אב. המהר“ל מפראג בספר נצח ישראל שואל למה החורבן היה בחודש אב וכנגד זה הבניין יהיה בחודש אב? אומר המהר“ל מפראג יסוד מאוד גדול: ידוע שלכל חודש יש את השפע המיוחד שלו, וזה מה שאנחנו קצת יודעים מהעניין של המזלות, לכל חודש יש צירוף שם הוי-ה וכן הלאה. לכל חודש יש את השפע המיוחד שלו ואנחנו רואים שעניין השפע של כל חודש זה לא רק בעניין של השקפה או קבלה אלא זה גם יורד להלכה: משנכס אב ממעטין בשמחה. ואם יש לאדם דין עם גוי שלא ידון איתו בימים האלה, לעומת זה רואים בחודש אדר: משנכנס אדר מרבין בשמחה…

זה יהיה החודש הכי גבוה מכל החודשים

-אנחנו רואים שיש הרבה הלכות בעניין של החודשים והמועדים. אומר המהר“ל מפראג: ובאמת תוקפו והשפעתו של חודש אב זה גדול מכל החודשים. ההשפעה שלו כ“כ גדולה, לכן הכי קשה לתקן ולקדש את העניין של השפע המיוחד של חודש אב, ועל כן מתעורר הקטרוג דווקא בחודש אב. אבל לעתיד לבוא כשהקב“ה יתקן את בניין בית המקדש השלישי, זה יהיה החודש הכי גבוה בכל החודשים, לכן ניסן חודש הגאולה זה נקרא אביב, אומר הבני יששכר שאביב זה אב קטן. בחודש אב זה יהיה יותר גבוהה מחודש ניסן. נתבונן קצת מה זה העניין של תיקון האריה שהוא שורש חורבן ביהמ“ק, ותיקונו יהיה גם שורש בניין בית המקדש השלישי והניצחי.

השור הוא המלך שבבהמות

ברגע שנזכה לתקן את האריה אז נזכה כבר לבניין בית המקדש השלישי. מה זה העניין של תיקון האריה? אריה זה בגימטריה 216, זה מספר ידוע מאוד בקבלה ובחסידות, זה יוצא בגימטריה גבורה. ז“א שיש פה איזה תיקון מאוד-מאוד פנימי ועמוק בעניין של הגבורות. דבר נוסף: אריה נקרא מלך החיות וגם חז“ל אומרים שאריה הוא המלך שבחיות והשור הוא המלך שבבהמות. אריה כידוע זה חיה טמאה והיא מסמלת בעולם הזה את הגבורה. כתוב בספר יחזקאל שיחזקאל הנביא ראה את המרכבה. במרכבה יש ארבע פינות והוא ראה שצד ימין של המרכבה זה אריה, צד שמאל של המרכבה זה שור, והאמצע זה נשר ואדם. נשים לב לכמה דברים: חיה טמאה בעולם הזה נרמזת במרכבה העליונה. המושג המרכבה זה צינורות של שפע שנמצאים בספירות ונפעלים ע“י ספירות ושמות הוי-ה וייחודים עליונים – פעולות רוחניות מאוד עליונות שהמושגים אריה, שור, אדם ונשר זה מרמז על הבחינות העליונות האלה..

אפשרות ליצה“ר להפוך אותם לצד שלו

יש 2 קושיות בדבר הזה: הרי בעולם הזה הסמל והטבע של האריה זה גבורה ולמעלה במרכבה הוא נמצא בצד ימין של המרכבה, זה צד החסדים. קושייה שנייה: איך חיה טמאה בעולם הזה בכלל נמצאת במרכבה העליונה ואיך היא מרמזת על הבחינות העליונות. אומר המהר“ל מפראג שכמעט כל סודות התיקון והגאולה תלויים בהבנה של הסוגייה הזאת של תיקון האריה. בוודאי שכל מה שיורד מהקב“ה זה הכל השפעות קדושות וטהורות שיורדות לעולם הזה, אבל יש מידות של הקב“ה שבשעה שהם יורדת לעולם הזה יש אפשרות ליצר הרע לאחוז בהם ולהפוך אותם לצד שלו..

איך שם קדוש מתהפך להיות שם של ע“ז

-הזוהר הקדוש, כל כתבי רבינו האר“י וכל הספרים הקדושים כותבים
שהמידה שלמעלה היא קדושה וכשהיא יורדת למטה יש אחיזה לסטרא אחרא, זה נקרא מידת הגבורות. זה בעצם האחיזה של כל כוחות היצר הרע. דרך אחת לראות את זה, לכל מידה רוחנית יש שם קדוש, השם של הגבורות זה שם א-לקים.
בוודאי שזה שם קדוש אבל נשים-לב לדבר פלאי, שם א-לקים הופך להיות שם של עבודה זרה, אלהים אחרים. איך שם קדוש מתהפך להיות שם של עבודה זרה?
וכי התורה לא יכלה לבחור שם אחר למושג עבודה זרה? כתוב בספרי
המקובלים שבוודאי שיש פה רמז מאוד עמוק שדווקא במידות האלה של הגבורות, למעלה זה קדוש וכשזה יורד למטה זה יורד בהשתלשלות של טומאה ויש פה אחיזה.

כל ההתעוררות, האור והאש שיש לנו בלב

נתבונן בעניין הזה קצת הלכה למעשה מה הכוונה שהגבורות הם קדושות בשורשם אבל כשהם יורדות למטה הם הופכות להיות האחיזה של היצה“ר. כל דבר זה אור רוחני, האור הרוחני של הגבורות שיורד אלינו זה בהתלהבות והתעוררות הלב, אנחנו יכולים להבין שאפשר לקחת את כל התעוררות הלב ואת כל האור שיש, ואת כל האש שיש בלב ולקדש את זה מאוד ולהעלות את זה למקום מאוד עליון, בבחינת האש שלי תוקד עד ביאת משיח, שאדם בוער להקב“ה, ללימוד התורה ולקיום המצוות – כל זה בא מצד הגבורות שבנפש, פה האדם משתמש בזה לצד הקדושה וזה באמת שם א-לקים שזה שם קדוש, אבל בד-בבד אנחנו יודעים שברגע שהלב שלנו מתלהב, ולא משנה ממה, יכול להיות מדבר טוב, מיד היצה“ר בא ולוקח את זה. לדוגמא: ב“ה אדם למד ארבע שעות גמרא, שעתיים ליקו“מ, שער הכוונת, עץ חיים, שעה וחצי התבודדות, 7 פעמים תיקון הכללי – כשהוא חוזר בשבע בערב הביתה אחרי 12 שעות של קדושה, הוא מרגיש בדרגת מלאך, והוא בא עם כל הקדושה הנוראית הזאת שבוערת בו, עכשיו לא דיברו איתו לפי רום-מעלתו, אשתו לא דיברה איתו לפי כבודו. באותו רגע ההקפדות הכי גדולות בעולם יכולות לרדת לעולם. כתוב בספרים הקדושים שהיניקה של היצה“ר זה מהתלהבויות הלב, מההשפעות האלה בתוך הלב, היצה“ר ישר לוקח את זה או לכעס והקפדות, או שהוא לוקח את זה לתאוות העולם הזה ובפרט לתאווה הידועה..

יוצא לתפילה בשעה 7 וחצי..

היצה“ר יודע איך לקחת את ההתלהבויות של הלב לצד שלו, זה נקרא האחיזה של הסטרא אחרא בבורות. העבודה שלנו זה להעלות פה את הגבורות בעולם הזה. עכשיו אנחנו לא מתוקנים לכן כשהגבורות מגיעות אלינו, הרבה פעמים הם מגיעות בדרך של קלקול. ברגע שאנחנו מתלהבים, אנחנו שורפים חצי מכדור הארץ. למשל רואים אדם שהוא נמצא בקדושה מאוד גבוהה שלושה שבועות וכמובן שהוא מתפלל בנץ אחרי שהוא קם בעלות השחר, טבל במקווה ואמר שלוש פעמים תיקון הכללי. עכשיו אם הוא רואה יהודי יוצא לתפילה בשעה 7 וחצי בבוקר, הוא אומר לעצמו: ספק אם אותו אדם יהודי. כל זה נקרא היניקה של היצר הרע מהגבורות

ע“י מה ממשיכים אורו של משיח בעולם

מכיוון שהמידות שלנו לא מתוקנות ויש לנו קצת תאוות של העולם הזה, איך שהלב מתעורר, מיד בא היצה“ר ולוקח את זה. לכן הגבורות אצלנו הם בבחינת אריה, פה בעולם הזה זה טמא, הכוונה זה רמז לעניין של האחיזה של היצה“ר. העבודה שלנו זה להעלות את הגבורות, להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, לעלות את זה לאריה של החסדים. ז“א את כל ההקפדות ואת כל התאוות של העולם הזה, להפוך לחסדים. עיקר העבודה שלנו זה בעניין ההקפדות וזה מה שאומר רבינו בליקוטי מוהר“ן שע“י שאדם הופך את הכעס לרחמנות, ממשיך אורו ורוחו של משיח בעולם.

הגבורה של עמ“י לא היתה בגדר הטבע

רוחו של משיח נמשכת בעולם ע“י שהופך את הכעס לרחמנות – זה דיוק נפלא מאוד מה שרבינו אומר שזה דיקא ממשיך אור של משיח בעולם, שכל הגאולה תלויה בעניין של תיקון האריה כמו שהמהר“ל מפראג אומר שזה להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, ורבינו אומר שעיקר העבודה זה להפוך את הכעס לרחמנות. מי שיצא לו לקרוא קצת בספר יוספון על עניין החורבן, הוא חי בתקופת חורבן בית המקדש, קראו לו יוסף בן מתתיהו, הוא חי את התקופה הזאת. הוא בעצמו היה מפקד הגליל במרד של הרומאים והם תפסו אותו בשבי. בספר הוא מתאר את כל העניין של החורבן מסיפורים חיים מתוך המלחמות. הדבר שרואים לכל האורך מתקופת החשמונאים, זה שעמ“י קיבל השפעה של גבורה כ“כ גדולה ועוצמה שלמעשה לא היה אומה בעולם שיכלו להילחם עם עמ“י. הגבורה של עמ“י זה לא היה בגדר הטבע, זה התחיל מהחשמונאים שאז ירדה ההשפעה הזאת ע“י המסירות נפש של החשמונאים וזה המשיך עד החורבן, למעשה אף צבא בעולם לא רצה להילחם עם עמ“י מהגבורה שלהם. בזמן המצור על ירושלים הגיעו בחורים יהודים במטרה להגן על ירושלים ועל בית המקדש, ז“א שהם באו עם נקודה של מסירות נפש

אם הם רצו וגם אם לא נכנס בהם גאווה

-הם לא פחדו מהמוות, הם היו יוצאים בין חמשה לעשרה בחורים למחנה הרומאים, הם היו מטפסים על החומות, יורדים, הרוגים אלף רומאים וחזרים לעיר. הרומאים לא היו יכולים לעשות להם שום דבר מרוב הגבורה שלהם – הם באו לירושלים למסור את הנפש כדי לשמור על ירושלים ועל בית המקדש. תוך כמה חודשים (בשנה האחרונה של החורבן), פתאום התהפך כל העניין שלהם והם הפכו להיות רוצחים כאלה שלמעשה, ספק מי הרג יותר יהודים, הם או הרומאים. בסוף ספר יוספון הוא כותב שהם ספרו בירושלים את ההריגות שעשו הבחורים בירושלים והם הרגו למעלה ממיליון יהודים. איך זה יכול להיות שבחורים שבאו במסירות הנפש והיו מוכנים למות למען עמ“י, למען ירושלים ולמען בית המקדש, פתאום התהפכו להיות כאלה רוצחים? מאוד חשוב לנו לדעת איך קרה כזה דבר. דבר אחד זה שכוח הגבורה שלהם היה כ“כ גדול עד שגם אם הם רצו או לא, נכנס בהם גאווה..

רצחו לא-פחות מהרומאים

 -כל הכוח של עמ“י זה מהביטול להקב“ה, ברגע שנכנס גאווה פה התחילה הסטייה. הנקודה השנייה זה שכתוצאה מהגאווה הם ראו: אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו
רוצים אנחנו נלחמים ואף אחד לא יכול להילחם איתנו,
הם הפסיקו לשמוע לחכמי ישראל. בירושלים היה אז
ראש החכמים, רבן יוחנן בן זכאי, ברגע שנכנס בהם קצת גאווה והם התנתקו מרבן יוחנן בן זכאי, תוך כמה חודשים הם רצחו יהודים לא-פחות ממה שרצחו הרומאים..

בהתחלה עשו מסירות נפש הכי גדולה

זה ממש דוגמא מאוד מוחשית לפגם האריה, איך הגבורות שהקב“ה השפיע עליהם כאלה גבורות נוראיות, עד איפה זה ירד שהם הפכו להיות רוצחים של עמ“י בעצמם. התיקון של זה בעצם זה תיקון הגאווה והעניין שהכל תלוי בו זה הביטול לצדיקים האמיתיים. צריך לדעת שאנחנו לבד לא יכולים לברר. גם אם האדם הוא ת“ח והוא אדם חכם וירא שמיים אמיתי – יש שלב שאם הוא לא מתבטל לצדיק, היצה“ר יותר חכם ממנו, ויש בזה מדרגות. יכול להיות שאצל אחד הניסיון זה לא במצוות או בעברות, אלא יש יצה“ר רוחני מאוד שמטעה – הם היו בטוחים שהם עושים את המסירות נפש הכי גדולה לעמ“י והם התהפכו להיות הרוצחים הכי גדולים. שמעתי מאחד הצדיקים שאמר לי לפני שנים, שבדור שלנו כשאנחנו מסתכלים על הגבורה, רואים בדיוק הפוך, היום בקושי אדם יכול להרים יד מרוב מה שעובר על כל אחד ואחד

לא יודעים להיכנע בלי ההתבטלות לצדיק

-אז אותו צדיק אמר לי שהרבה מהדור הזה, הם מהגיבורים שהיו בזמן חורבן בית המקדש שבאו בגלגול כדי לעבור עכשיו את ההכנעה, מה שהיה חסר בזמן ההוא, עכשיו צריך לתקן את זה ע“י הכנעה. עכשיו מי שלא רוצה להיכנע, מכניעים אותו. זה מה שרבינו אומר בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה: לא רצה הגיבור אלא הכנעה. אז העבודה שלנו בתיקון האריה להעלות את האריה מלמטה למעלה זה העיקר ע“י הכנעה אבל אנחנו לא יודעים  איך להיכנע אם אנחנו לא מתבטלים לצדיק האמת, כמו שאמרנו צריך לדעת, שגם אם אדם יקרא וילמד וירצה, היצה“ר תמיד יותר חכם מאתנו, הוא תמיד ידע מאיפה להפיל אותנו – אלא אם כן אדם זוכה לבטל את דעתו לפני צדיקים אמיתיים, ברע שאדם מתבטל לצדיקים אמיתיים, משמיים מסייעים לו לברר את הנקודה. הביטול לצדיקים באופן כללי זה קודם כל שאדם ידע בנפשו: אני לא יודע לברר את האמת והיצה“ר יכול להטעות אותי ולבלבל אותי בשנייה אחת, לזרוק אותי לתהומות שאני לא יודע איך לצאת מהם – ברגע שאדם יודע את זה משמיים זה כבר נקרא בחינה של התבטלות לצדיק וזה שומר על האדם…

מי שנמצא בראש המגדל יכול להדריך…

התקשרות עם הצדיק זה באמת יסוד פשוט בתורה, ביהדות ובהשקפה האמיתית, הרמח“ל כותב את זה במסילת ישרים: העולם הזה זה גן הנבוכים ובמרכז הגן יש מגדל, ורק מי שנמצא בראש המגדל יכול להדריך את הנבוכים וזה הבחינה של הצדיק שהגיע למרכז הגן ויכול להדריך את הנבוכים – אז בוודאי שמבחינתנו היסוד של הכל זה הנקודה של התבטלות לצדיק עם כל הבחינות השונות שיש בדבר. זה לא דבר אחד, אבל אמרנו קודם כל שאדם יקשר את עצמו עם הצדיקים, ושאדם ידע שמה שיש לו ומה שהוא זכה ומה שהוא מקבל זה בזכות המסירות נפש שהצדיקים עושים עבורנו – עצם זה שאדם יודע את זה, זה כבר נקודה של התבטלות – אח“כ כמה שאדם יכול יותר, להדליק נרות לצדיקים, לנסוע לקברות צדיקים, להתקרב לצדיק חי, להתפלל איתו, לשאול אותו וכו‘

לקבל הכל באהבה ובשמחה

-כל אחד מה שהוא יכול לעשות בנקודה שלה ההתקשרות עם הצדיק זה דבר מאוד-מאוד גדול וזה היסוד של התיקון, לכן עיקר-עיקר העבודה שלנו להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, הדבר הראשון זה הבחינה של ההתבטלות לצדיקים והצדיקים מלמדים אותנו את הבחינה השנייה שזה לקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה וזה מה שרבינו אומר: לא רצה הגיבור אלא הכנעה. הגיבור בסיפור זה הגבורות העליונות – אז צריך לדעת שכל הגבורות שיורדות אלינו בעולם הזה, וזה לא משנה איך זה מתלבש, פעם זה מתלבש בפרנסה, פעם זה בבית, פעם בעבודה וכן הלאה, היסוד של תיקון הגבורות זה תמיד לזכור שיש בורא לעולם והוא הוריד עליי את הגבורות. נגיד שזה לא בהכרח שאדם לא צריך להגיב בעולם הזה – אם פלוני גנב ממנו ממון, מותר לו ללכת ולתבוע את פלוני בבית-דין או לעשות את מה שהתורה מתירה לנו, זה לא קשור לנק‘ ההכנעה…

כנראה יש עוד כמה לכלוכים שצריך לתקן

מידת ההכנעה זה הקבלה בלב להנהגה של הקב“ה, לא לכעוס ולא להתמרמר על הקב“ה: למה עשית לי את הדבר הזה? זה  הכוונה לא רצה הגיבור אלא הכנעה. פעם שמעתי מאחד הצדיקים, האדמו“ר מפוריסוב, שסיפר שלאחד התלמידים היה שכן שהיה נוהג לשפוך למרפסת שלהם מים-מלוכלכים, הצינור של המרפסת שלו היה בדיוק מעל המרפסת שלהם ולא עזר שהעירו וביקשו. האדמו“ר אמר: אין בעיה לקחת אותו לבית דין, תיקח אותו לבית דין. אבל אתה תעשה תשובה, תדע לך שאם זרקו עליך מים מלוכלכים מלמעלה, כנראה שיש עוד כמה לכלוכים שאתה צריך לתקן

להתבטל ולהסכים להנהגה של הקב“ה

זה שני מישורים של התייחסות. יש מישור של התייחסות בעולם העשייה שאנחנו חיי בו, אבל יש מישור של תיקון הלב שזה הכנעה. זה לקבל ולדעת שמאת השם זה יצא וזה לטובה – זה 2 הבחינות וזה עיקר העבודה שלנו, ההתקשרות לצדיקים והנקודה של ההכנעה. מי שצריך לתקן את הבחינה של האריה בשלמות זה כמובן הצדיק שצריך לתקן את זה. כל העבודה של הצדיק ובשלמות הכי גדולה זה יהיה של משיח, זה להעלות את האריה התחתון לאריה העליון עד שהוא יבטל לגמרי את מציאות האריה התחתון – כל צדיק, ככל שהוא יותר גדול, הוא נשמה כללית, אז ברגע שהוא מבטל בתוכו את האריה התחתון, את כל הגבורות, אז כבר יבטל את זה בעולם הזה ובזה הוא ייסע לנו ויביא את הגאולה. העבודה שלנו זה להתבטל אליו ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה, אבל מה העבודה של הצדיק? צריך לדעת שהעבודה של הצדיק זה עבודה נוראית מאוד. בספר ישעיהו פרק נ“ג יש את הנבואה על המשיח, כל המפרשים של הפשט לא כותבים שזה הולך על המשיח, זה נבואה נוראית מאוד על המשיח. מדרש תנחומא בפרשת תולדות אומר שכל
זה הולך על המשיח. אומר הרמ“ע מפאנו שפה נרמז כל העניין של עבודת המשיח…

אין לי טענות לאף אחד, אני אשם בהכל

-בספר ישעיהו פרק נ“ג פסוק י‘ כתוב ’השם חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח‘ – אומר הרמ“ע מפאנו, אם תשים אשם נפשו, כל מה שהוא יעבור, השם חפצו בכל זה, השם יידכא אותו בחולי ובבית האסורים, ככה כתוב, וכל העולם ילעג לו ויבוז לו, ומה הוא יעשה? ישים אשם בנפשו, הכל הוא יאשים את עצמו: אין לי טענות לאף אחד, אני אחראי על הכל. אומר הרמ“ע מפאנו שפה נרמז כל העבודה הזאת, שככל שהצדיק יותר גדול, ככה הוא עובר יותר ייסורים ויותר ביזיונות ומשגעים אותו בצורה מאוד-מאוד חריפה, ומה הוא עושה עם כל זה? העבודה שלו זה שלא יהיה לו אחד חלקי מיליארד
שום הקפדה על מישהו שעשה לו את כל זה, זה הכוונה אם יתן אשם לנפשו,
יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח – כל העבודה של הגאולה זה שהוא יסבול אין-סוף ביזיונות ורק ע“י הבחינה הזאת הוא באמת יכול להביא את הגאולה..

כל עבודתו של משיח זה ’אם ישים אשם‘

כתוב בחז“ל שהשם של משיח בן דוד זה מנחם בן עדיאל, ובפרקי היכלות כתוב שהשם של משיח בן יוסף זה נחמיה בן חושיאל. אומר הרמ“ע מפאנו שכל עבודתו של משיח זה אם ישים אשם בנפשו, שהוא יקח על עצמו את הכל. בפסוקים שלפני כתוב ’אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם‘. הכל זה העוונות של עצמנו. וכתוב בספרים שגם אם הוא נכשל במשהו זה רק בגללנו עכשיו, זה רק בשביל לזכות אותנו.

איפה ראינו כזה חץ? זה כמו טיל סקאד.

זה עבודה מאוד נוראית, ושלא יהיה שום התנגדות לצדיק, לקבל את הביזיונות הכי-הכי גדולים בעולם, מה שלא יהיה. כתוב בזוהר בבראשית וגמרא במסכת מועד קטן שדוד המלך היה יורה חץ ובירייה אחת היה הורג 800 איש. הבן איש חי שואל בבן יהוידע, איפה ראינו כזה דבר? זה לא חץ, זה טיל סקאד. אומר הבן איש חי שבחיצים של דוד המלך היה כוח רוחני והחץ היה נכנס מאחד לשני, עד 800 איש. על זה היה מצטער דוד כל ימי חייו שהיה הורג רק 800 איש ולא אלף איש. אמרתי שעפ“י הפשט לא מובן בכלל מה הצער שלו, תוציא עוד חץ ותירה בעוד 800 איש. כמובן שיש בעניין הזה עומק גדול. אומרת הגמרא שעל זה היה דוד מצטער כל ימי חייו, ואמר לו הקב“ה רק בגלל אוריה החיתי אתה לא תהרוג אלף. שימו לב שהכל מדויק.

לטובתו ולתיקונו היו צריכים להרוג אותו

איזה טענה היתה על אוריה החיתי? אומר הזוהר הקדוש שדוד המלך שלח את אוריה למות בחרב בני עמון, הוא אמר ליואב בן צוריה שיש לאוריה דין מוות אז שישים אותו בחזית במלחמה עם עמון, וכך היה, באמת הרגו אותו. אומר הזוהר הקדוש שבאמת אוריה החיתי היה חייב מיתה כי הוא היה מורד במלכות, הוא ביזה את דוד המלך והוא באמת היה חייב מיתה, לתיקונו היה צריך להרוג אותו, לטובתו, אם לא יהרגו אותו פה הוא יעלה עם העוון למעלה – אז מה היתה הטענה כנגד דוד?

הצדיקים שומרים על המאתיים למשיח

הטענה היתה למה לא הרגת אותו? למה שלחת אותו למות בחרב בני עמון ולא הרגת אותו אתה. כתוב בזוהר שכל מי שנהרג בחרב בני עמון, עצם המיתה היתה גורמת לו צער כי היו שמות טומאה על החרבות שלהם, וזה מיתה מצערת, ולאוריה היתה את הזכות שאתה תהרוג אותו  ולא בני עמון. אומר הזוהר הקדוש שזה כל הטענה שהיתה כנגד דוד המלך ועל זה דוד המלך היה הורג ביריית חץ 800 איש ולא אלף. ולמה באמת דוד המלך לא הרג אותו? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא, דוד המלך חשש מחילול השם, שלא יגידו אני לוקח את אשתו והורג אותו, הוא פחד שיהיה חילול השם. בוודאי שהוא כיוון לשם שמיים, אבל הקב“ה אומר לו: לכן תהרוג 800 ולא אלף, על זה שעשית את החשבון שיגידו עלייך רוצח ונואף, לכן תהרוג 800 ולא אלף. אומר רבינו האר“י הקדוש שבוודאי שכל העניין של החץ בסוד. יש שם קדוש שנקרא גבורות דעתיק והגימטריה שלו זה אלף, בכללות יש שם שתי מדרגות. למעשה דוד המלך הגיע למדרגה של העתיק אבל הוא לא הגיע לגבורות דעתיק, בפשטות זה מדרגת אחת מתחת. ועל זה נאמר ’האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו‘. הנוטרים את פריו זה הצדיקים במשך הדורות ששומרים על המאתיים האלה עד שיבוא משיח צדקנו ויזכה למדרגת האלף.

הפוסט פרשת ואתחנן | ט“ו באב, קדושת הזיווגים ותיקון האריה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בספר היצירה כתוב את יסודות הבריאה, ואחד היסודות שחוזרים כמעט בכל ספר היצירה זה מושג שנקרא עולם שנה נפש, ראשי תיבות עש“ן, המושג הזה מובא הרבה גם בספרי החסידות והקבלה. יש איזה קשר וחיבור בין עולם שנה ונפש. בעומק הדבר יש קשר בין מציאות העולם לבין זמן לבין נפש האדם. ז“א שכל מה שאנחנו מוצאים בעולם, אנחנו מוצאים את זה בזמן ואנחנו מוצאים את זה בנפש האדם. כשאנחנו אומרים ’עולם‘, אנחנו לא מתכוונים למאורעות העולם
אלא לגאוגרפיה של העולם, ז“א למקום יש משמעות רוחנית. כמו שיש נקודה מרכזית בזמן שהיא בעצם מאירה את כל הימים שזה עניין השבת, כך יש נקודה במקום שמאירה את כל המקומות, כמובן שכנגד השבת זה ירושלים וכנגד זה יש מציאות
בנפש שזה הצדיק שמאיר את כל הנשמות – בכללות
יש תמיד הקבלה והתחברות וקשר בין המקום הגאוגרפי, הזמן והנפש – זה יסוד שחוזר הרבה פעמים בספר היצירה..

רואים שיש משמעות למקום

-נתבונן קצת בבחינה הזאת על העניין של ירושלים. לפני החורבן מה היה בירושלים? את בית המקדש, את ירושלים ואת החומות. אנחנו רואים שיש חשיבות מאוד עמוקה ורחבה לשלושת המקומות האלה, וזה בא לידי ביטוי גם בהלכה. לדוגמא בתוך בית המקדש בתוך אזורים מסויימים מותר לאכול קורבנות שנקראים קודשים, כגון חטאת  ואשם.  אז המקום מגדיר בעצם את ההלכה. קדשים-קלים שזה מה שאנחנו אומרים בבוקר במשניות, נאכלים בכל העיר. אומרת הגמרא במסכת מגילה שהחומות היו מגדירים את המקום של העיר, ז“א שאם אדם היה אוכל על השער של ירושלים, 10 ס“מ פנימה הוא אוכל קדשים-קלים, מברך על זה ועושה מצווה מהתורה לאכול קדשים-קלים. הוא יוצא 10 ס“מ החוצה מחוץ לחומה, אם הוא אוכל שם קדשים-קלים, לפי רוב הראשונים זה נקרא דין של שחוטי-חוץ והא מתחייב בכרת. ז“א שחצי מטר הבדילו בין מצווה לבין עבירה חמורה, רואים שיש משמעות למקום..

זה הנקודה הכי פנימית בנפש של האדם

בירושלים היו שלוש בחינות גאוגרפיות, היה את בית המקדש ומקום בית המקדש, היה את ירושלים והיה את החומות – כנגד זה יש שלוש בחינות בנפש האדם, מכיוון שאמרנו שיש עולם שנה נפש. מה שיש בגאוגרפיה של העולם, יש גם בזמן וגם בנפש האדם. להבין את הקשר בין המקום לבין הנפש שלנו זה למעשה התבוננות ועבודה שלימה שע“י זה אנחנו יכולים לזכות עבודה גדולה בעניין ש לתיקון בית המקדש, נתחיל להתבונן ממקום המקדש. המקום של בית המקדש זה נקרא הנקודה היחידה שבנפש או הכתר שבנפש, זה הנקודה הכי פנימית בנפש של האדם היהודי..

הרגשה של נוכחות

-מהי הנקודה הכי פנימית בנפש של האדם היהודי? זה הדביקות בהקב“ה. בחסידות קוראים לזה הרגשה של נוכחות, לפעמים יש לאדם סיעתא דשמייא והארה והוא ממש מרגיש שהקב“ה נמצא איתו, לפעמים יש התנוצצות של זה בזמן תפילה, התבודדות  או בזמן לימוד – יש איזה סיעתא דשמייא ואז האדם בעצם מרגיש את הקירבה הגדולה ביותר להקב“ה, הוא מרגיש שהקב“ה ממש נמצא איתו, ולמעשה ההרגשה הזאת פועלת אצלנו ומאוד מבטלת את מציאות העולם הזה, ז“א את הרצונות שלנו לעולם הזה.

הוא ירצה להגיע למקום הזה

ברגע שאדם מרגיש את האור, את קירבת השם, את החיבור ואת הדביקות בהקב“ה, באותו רגע הכל מתבטל, כי השורש של כל הרצונות זה חיות, שמחה ותענוג. אדם רוצה את מה שהוא מרגיש שיכול לתת לו חיות שמחה ותענוג. אם אדם מאמין שיש איזה מקום בעולם שיכול להחיות אותו, כי ככה סיפרו לו, אז הוא ירצה להגיע למקום הזה. הרצונות מתעוררים בעצם למה שיכול לתת לנו חיות שמחה ותענוג. ברגע שאנחנו מרגישים את קירבת השם, הכל מתבטל, זה נקרא שהדביקות בהקב“ה מבטלת את העולם הזה, לא מבטלת אותו מצד זה שהוא לא קיים, הוא ממשיך להיות קיים. המושג הזה שהיא מבטלת את מציאות העולם, הכוונה שהיא מבטלת כל רצון שלנו להתחבר ולהתקשר עם העולם הזה. לדוגמא אם יש לאדם תאוות ממון, והוא פתאום מרגיש דביקות בהשם, באותו רגע הוא לא יכול בכלל לחשוב על ממון. כל מחשבה על תאווה או ממון מתבטלת וזה נקרא בעצם האור של בית המקדש. המציאות של בית המקדש זה נקודת הדביקות, ובאמת אנחנו הפסדנו את זה בחורבן בית המקדש – נכון שיש התנוצצויות, מדי פעם בפעם הקב“ה נותן לנו איזה התנוצצות בהבחינה הזאת אבל צריך לדעת שביחס למה שהיה בזמן בית המקדש, אנחנו מקבלים איזה ניצוץ מדי פעם בפעם רק כדי שנישאר יהודים, אבל בזמן בית המקדש, כשאדם
היה הולך להתפלל מנחה וערבית בבית המקדש, הוא היה בוער להשם שלושה חודשים

מאיר כזה אור בנפש ובנשמה של האדם

בזמן בית המקדש היה מאיר כזה אור בנפש ובנשמה של האדם, והאדם היה מקבל כוחות גדולים מאוד, זה כל המושג שנקרא עלייה לרגל. נכון שזה היה רק בשלושה חגים, אבל כל עלייה של יהודי לבית המקדש זה כל השנה זה היה בחינה של עלייה לרגל. הרגליים בלשון החסידות והקבלה זה נקרא נצח והוד, זה ההתחברות בנפש עם העולם הזה. אנחנו מחוברים – אנחנו חיים בעולם הזה וב“ה יש משפחה ופרנסה ויש טרדות של העולם הזה, אז אנחנו נמצאים פה וממילא גם מתקשרים עם העולם הזה..

בכל פעם היה לאדם עלייה גדולה לרגלין

ההתקשרות עם העולם הזה זה נקרא בחינת הרגלין. בקומת האדם, הרגלין זה נקרא ההתקשרות ש להאדם עם העולם הזה. מה זה העלייה לרגל? להעלות את הרגלין. כל הרצונות של העולם הזה היו עולים לדביקות גדולה מאוד בהקב“ה בשעה שהיו מגיעים לבית המקדש. בשלושת המועדים, ברגלים, היה בחינה של עלייה גדולה, אבל למעשה בכל פעם שאדם היה מגיע לבית המקדש, היה לו עלייה גדולה מאוד לרגלין שלו, כל רצונות שלו לעולם היו עולים למקום מאוד גבוה, כי זה האור של בית המקדש, זה נקרא היחידה שבנפש, זה הכתר שבנפש וזה הדביקות בהקב“ה – זה הבחינה הראשונה והכי פנימית שנקראת בית המקדש. מסביב לבית המקדש היה את ירושלים. ירושלים זה למעשה עיר ובעיר גרים משפחות ויש בתי מסחר ועסקים. ז“א שבעצם חיי היום-יום היו בירושלים – מה העבודה של ירושלים? אמרנו שהאור
של בית המקדש זה דביקות, אז מה זה העבודה של ירושלים? זה לחבר את חיי היום-יום עם בית המקדש. כיצד? התורה והצדיקים הם מלמדים אותנו איך לחבר את זה..

הוא כל הזמן נשאר מחובר עם ביהמ“ק..

הצדיקים והתורה זה לא 2 דברים – הצדיקים מפרשים לנו את התורה. למרות שהתורה היא כתובה, אעפ“כ בלי הצדיקים אנחנו נטעה מאוד כי יש דברים שאנחנו לא יכולים להבין בתורה בלי הצדיקים, לכן הצדיקים והתורה זה אותה בחינה, הצדיקים מלמדים אותנו את התורה. יש הלכות, וברגע שאנחנו חיים את החיים עפ“י ההלכה ועפ“י התורה, אז אפילו שאנחנו בירושלים, בגשמיות, ולא בבית המקדש, בחיי היום-יום אנחנו לא נמצאים בנקודת הדביקות, אבל עם כל זה ברגע שאדם מקיים את ההלכה, אז הוא נשאר כל הזמן מחובר בעצם עם בית המקדש, אין ניתוק בין בית המקדש לירושלים. כדי שלא יהיה פירוד וניתוק, זה התורה..

’כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘

התורה בעצם היא זאת שמלמדת אותנו איך לחיות את החיים ועם כל זה לא להפסיד את נקודת הדבקות. נקודת התורה זה לא רק בהלכות, בוודאי שזה מתחיל שם, אל מעבר לזה יש בזה כל הזמן יותר דקות ויותר פנימיות. לדוגמא הרבה פעמים לא מדברים אלינו לפי כבודנו, עכשיו כשמבזים אותנו או אם רק לא מכבדים אותנו מספיק, אז אנחנו מתרגזים ואנחנו מקפידים על הדבר הזה, וההקפדה והכעס זה דבר מאוד טבעי, באמת ההוא התנהג לא בסדר, אבל מה הצדיקים מלמדים אותנו? בתורה ו‘ בליקוטי-מוהר“ן כתוב שעיקר התשובה זה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק, וכלול בתוך התורה הזאת עיקר התשובה והתיקון והעלייה של האדם. הצדיקים מלמדים אותנו לא את הלכות התורה אלא את הלכות עבודת השם של התורה – פה הרבה פעמים או שאנחנו חולקים על הצדיק או שפשוט יש לנו הגהות על הצדיק, זה נקרא הגהות על הליקו“מ

חומות מפרידות ביננו לבין האויבים שלנו

זה עוד בחינה של ירושלים, ז“א חיי היום-יום שלנו זה הבחינה של העיר וזה למעשה חיי היום-יום שלנו. כולנו חיים בעולם הזה וחייבים לחיות בעולם הזה, כי אדם חי עם אשתו ועם הילדים עם כל ההתמודדות והוא צריך להביא פרנסה הביתה וכן הלאה, זה הבחינה של ירושלים וכמו שאמרנו החיבור של ירושלים לנקודת בית המקדש שזה נקודת הדביקות, זה שאנחנו משתדלים ונלחמים לחיות עפ“י התורה והעצות שהצדיקים מלמדים אותנו – זה הבחינה של ירושלים. הבחינה של החומות,
אם נתבונן למה היו חומות בירושלים? זה היה להגנה על העיר, בכל זמן המצור
על ירושלים, מחוץ לחומות היו את הגויים שנלחמו ובתוך החומות היה את עמ“י, ז“א שבגשמיות החומות מפרידות בעצם ביננו לבין האויבים שלנו – זה תפקיד החומות. ברוחניות, עניין החומות זה שאנחנו יודעים שהיצר הרע נלחם איתנו 24/7..

כשהנפש הבהמית ראתה ’עוגת-קצפת‘

אנחנו רואים שהיצה“ר תמיד נלחם איתנו וכדי להתמודד כנגדו צריך לדעת שצריך גדרים וסייגים ואם אדם לא עושה את זה בתוכו, אין מציאות שאדם יכול לעמוד כנגד היצה“ר. ז“א אדם לא יכול להגיד: אני לא צריך לשמור את העיניים, לי מותר להסתכל לכל מקום במרחב ובחלל – אדם כזה יבוא לידי חטא, כי אם הוא לא עושה גדרים וסייגים אז אין לו חומות בינו לבין האויבים. אז החומות זה למעשה הגדרים והסייגים שבתוכנו. אם נכנס עוד קצת לעומק המושג של גדרים וסייגים, זה למעשה כוח בנפש, בחסידות זה נקרא כוח ההשתלטות בנפש. הנפש הבהמית ראתה עוגת קצפת וידוע שהיא טעימה והיא גם נראית ממש-טוב, עכשיו אדם רוצה לאכול את זה. אין איסור לאכול עוגות קצפת, אבל לגבי העוגה הזאת יש בעיה שאין עליה הכשר

אין לה בעיה להחליק בעסקאות אלף ₪

-בגלל שלא נתנו הכשר לעוגה, אדם לא ירצה לאכול את העוגה? בוודאי שהוא ירצה לאכול את העוגה. התורה אומרת לנו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אבל הנפש הבהמית כן רוצה לתור וכן רוצה להסתכל. אם אנחנו מתבוננים בזה, צריך לשים לב שבעצם צריך כוח בנפש כדי לקיים את הגדרים ואת הסייגים, זה לא פשוט. כולנו יודעים כמה זה קשה לשמור את העיניים בשלמות כשאנחנו הולכים ברחוב. אנחנו כל הזמן במלחמה עם רצונות של העולם הזה – גובה החומה ועובי החומה זה בעצם כוח שלנו בנפש להתגבר כנגד הנפש הבהמית. הנפש הבהמית אוהבת את תאוות העולם הזה, היא אוהבת ממון, ואין לה בעיה להחליק בעסקאות עוד איזה אלף ₪ לטובתנו. העניין של החומה זה בעצם הכוח בנפש לבטל את הנפש הבהמית – כל אחד יכול לראות שיש ימים שמאירים לנו משמיים ואז האדם מלאך, הוא לא רואה ולא חושב כלום אבל יכול להיות שמחר בבוקר האדם יקום ואז והוא רחום יכפר עוון, פתאום הוא רוצה את כל התאוות של העולם הזה

הצדיק מוביל את הלב שלו

המלחמה בעצם זה לבנות בתוכנו את חומות ירושלים, כאשר העניין של חומות ירושלים זה למעשה לבנות בעצם את הכוח בנפש לשלוט על הנפש הבהמית. עוד הסתכלות על כל העניין הזה, זה נקרא למעשה תיקון היסוד. בד“כ הרבה בספרים זה מיוחס לעניין של התאווה הידועה (ניאוף), אבל באמת זה לא רק על התאווה הידועה אלא זה הולך על כל רצונות הנפש הבהמית. תיקון היסוד זה נקרא הכוח שלנו לשלוט על עצמנו וזה מה שחז“ל אומרים שצדיקים ליבם ברשותם ואילו הרשעים ליבם ברשותם, הכוונה שהרצון שבלב לא מוביל את הצדיק אלא הצדיק מוביל את הלב שלו וזה בעצם הנקודה של חומות ירושלים..

בחורים יורדים מהחומה ומכים ברומאים

רואים דבר נורא בבחינה הזאת, באמת החומות של ירושלים היו במציאות כזאת שהאויבים לא יכלו להכנס פנימה. מי שעשה את המצור על ירושלים בבית שני זה המצביא הרומאי אספסיינוס,  אחרי כמעט 3 שנים של מצור על ירושלים הוא הגיע למסקנה שא“א לכבוש את ירושלים. היו בחורים בירושלים שהגיעו מכל מיני מקומות בארץ כדי להילחם ולהגן על ירושלים. הם היו כ“כ גיבורים שלאספסיינוס היה את הצבא הכי חזק וגדול בעולם ואעפ“כ הוא אמר: עם ירושלים א“א להילחם. זה כתוב במדרשי חז“ל וזה מובא באריכות בספר יוספון שמקובל על כל הראשונים כספר נאמן ומדויק. הוא כותב שם שהרומאים לא ראו כזאת גבורה. היו יוצאים חמשה בחורים דרך החומה, היו יורדים למחנה הרומאי עם חרב ביד, ומתנפלים על איזה אלף או אלפיים רומאים, כל אחד היה לוקח ארבע מאות. אותם בחורים היו מדי פעם נפצעים ונהרגים, הרבה פעמים גם לא הצליחו לפגוע בהם. עד שאספסיינוס אמר שזה מקום שאי אפשר לכבוש אותו והוא כבר עזב את ירושלים והלך לקיסריה..

היתה רק טעות אחת וזה סיבת החורבן..

-לפני שאספסיינוס הגיע לקיסריה, סיפרו לו שהבחורים בירושלים התחילו לריב אחד עם השני, היהודים רבים בינם לבין עצמם. אספסיינוס אמר: אם הם רבים בינם לבין עצמם אנחנו יכולים לכבוש אותם ולפני שהוא הגיע לקיסריה הוא חזר לירושלים וזה היה המצור שהוביל לחורבן. באמת זה מה שחז“ל אומרים על מה חרב הבית השני. על שנאת חינם. זה היה מלחמות בין הקבוצות של הבחורים בינם לבין עצמם, וזה היה דבר נורא מאוד. הבחורים הגיעו להגן במסירות נפש על ירושלים ועל בית המקדש וכמו שאמרנו הם היו גיבורים גדולים מאוד-מאוד, ועם כל זה היתה להם רק טעות אחת וזה סיבת החורבן. הטעות שלהם היתה שבאותו הדור היה את זקן החכמים בירושלים, רבן יוחנן בן זכאי, והם היו כאלה גיבורים עם כאלה הצלחות, אז לא צריך לשמוע לרבן יוחנן בן זכאי, הנה אנחנו רואים שאנחנו כבר משתלטים ומצליחים להסתדר טוב מאוד עם הרומאים אז לא צריך לשמוע לרבן יוחנן בן זכאי..

הפכו להיות הרוצחים הכי גדולים בעמ“י

-ברגע שהם התנתקו מהחכמים זה נורא מאוד מה שקרה – באמת בהתחלה הם באו עם נקודה אמיתית להגן על ירושלים ועל בית המקדש. ברגע שהם עזבו את הדעת של התורה ושל החכמים כמו שאמרנו קודם – בלי החכמים אין תורה. אתם רוצים לשמור על בית המקדש ועל ירושלים, אין מציאות אמיתית שאתם שומרים על משהו, אם אתם לא מתבטלים לחכמי הדור, אין כזה דבר. לאדם יש השגות, ברגע שהם עזבו את התורה, תוך תקופה יחסית קצרה של כמה חודשים, הם הפכו להיות הרוצחים הכי גדולים בעמ“י, הם הרגו יהודים בירושלים יותר מהרומאים. בספר יוספון לקראת סוף הכרך השני, באחד הפרקים האחרונים, הוא כותב שהם ספרו את הרוגי ירושלים ע“י הבחורים והיו למעלה ממיליון הרוגים יהודים..

הופך להיות העם הכי מסוכן

א“א לתאר איזה רציחות היו בתוך ירושלים, ואיך כל זה התחיל? ברגע שהם אמרו: אנחנו כבר מבינים, אנחנו כבר יודעים מה לעשות ואנחנו כבר יודעים איך להסתדר. ברגע שהם אמרו את זה ועזבו את החכמים, הם הפכו להיות הרוצחים הכי גדולים. עמ“י עם כל הכוח והעוצמה, אם הוא לא מחובר לתורה, הוא הופך להיות העם המסוכן ביותר בעולם. זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, הבחינה שהיא כנגד היצה“ר זה הגדרים והסייגים והכוח הפנימי, זה העניין של החומות, אבל גם אם אדם בנה חומות כנגד המידות הלא-טובות וכנגד התאוות של העולם הזה, אם אין אהבת ישראל בתוך האדם, לא יעזור שום דבר, החומות לא יעזרו. החומות זה נקרא החומה הפנימית, זה הבחינה הפנימית של העבודה של לבנות את ההגנה על ירושלים, ואם אין אהבת ישראל, עין-טובה ולימוד זכות, החומות לא יעזרו לכן רבינו אומר על תורה רפ“ב ’אזמרה‘, שזה תורה שצריך ללכת איתה עד ביאת משיח צדקנו, מדוע? כי הם לא יכלו להחריב את החומות בלי השנאת חינם בתוך ירושלים, וזה בעצם העבודה שלנו שהחומות באמת יהיו יציבות…

סיוע מאוד גדול לאדם שרוצה להתחזק

יש פה שתי בחינות של עבודה: עבודה של גדרים וסייגים שזה העבודה של חומות ירושלים. והעבודה של אהבת ישראל שזה לבנות בעצם את השלמות בתוכנו. אמרנו שיש שלוש נקודות שזה בית המקדש, ירושלים והחומות. בעניין החומות איך אנחנו בונים את הגדרים ואת הסייגים? צריך לדעת שבאמת יש לנו עבודה קשה בדבר הזה. מדוע? כי באמת אין חומות לירושלים. כשהיה חומות בירושלים והיו יכולים
לאכול בכל העיר קדשים-קלים ובבית המקדש קדשים והיה את הקורבנות – זה
היה סיוע מאוד-מאוד גדול משמיים לכל אדם שהיה רוצה להתחזק. עכשיו
כשאין את בית המקדש ואין אין ירושלים ואין את החומות, ז“א שעכשיו הכל פרוץ…

’התשובה‘ זה הדבר הכי לא-טבעי בעולם

-עכשיו בדור שלנו הכל פרוץ אבל אם נתבונן נראה מה התהליך הכי משמעותי והמהפכה הכי גדולה שיש בעמ“י זה התשובה. לפני ארבעים וחמש שנה בערך התחילה התנועה של התשובה, וכיום יש בעמ“י 2 מיליון בעלי תשובה, ז“א ששלושים אחוז מעמ“י עשו תהליך של תשובה. זה מה שכתוב שמשיח בא בהיסח הדעת, כי התשובה זה בעצם אורו של משיח. בדור שלנו אם שואלים על סימן מובהק לגאולה זה העניין של התשובה. כי התשובה זה הדבר הכי לא-טבעי בעולם, למה? כי פתחו 50,000 שערי טומאה ובכל אתר ואתר כל אחד יכול להשיג את כל התאוות של העולם הזה, ואעפ“כ רוב עמ“י חוזר בתשובה – צריך לדעת שזה אור רוחני עצום. אם אנחנו בעצם מתבוננים, מה זה התרבות החילונית שזה התרבות המערבית? נגדיר את זה בקצרה כי לא צריך להאריך בזה, בתרבות המערבית שזורמת לתוך הארץ יש כזאת ”מצווה“ גדולה מאוד, כל המרבה בתאוות הרי זה משובח, ואם יהיה לך תאווה ואתה לא תשיג אותה, אתה תיתן את הדין על זה, לכן רואים שאנשים רודפים היום אחרי התאוות ביראת שמיים ובמסירות נפש, אדם מפחד שהוא יתן את הדין אם הוא
לא השיג איזה תאווה, אם היתה איזה עוגה ולא השיג אותה, זה ממש פחד בשבילו..

בדורנו לעשות איזה מגבלה זה ”כפירה“

-אמרנו את זה קצת בבדיחותא אבל באמת זה כל התרבות המערבית: כל המרבה בתאוות ובשיגעונות של העולם הזה, הרי זה משובח, זה יסוד שמרבים לדבר עליו בתקשורת, וגם ח“ו לא להגביל שום הגבלה. אם יש איזה רעיון מוסרי לעשות איזה הגבלה זה ממש כפירה בדור שלנו. עכשיו מה הקושי הגדול? כל זה בעצם זה הפרצה בחומות ירושלים. זה הבחינה הזאת שאין כלום, נמחקו חומות ירושלים. אין שום דבר. עכשיו כל אדם לפי הזכות שלו, בגיל 20, 25, 30 או 35, יום אחד הקב“ה מעיר אותו ושולח לו ניצוץ א-לוקי לתוך הנשמה. אדם לא יודע שזה קרה אבל יום אחד הוא קם בבוקר ואומר: יש בורא לעולם. ועכשיו הוא מתחיל לחפש איך להתקרב. עכשיו מה הנקודה פה? שאדם לא בא ממצב-אפס. אדם בא עם אין-סוף הרגלים של תאוות ורצונות של העולם הזה, ואנחנו יודעים שככל שאדם ויותר חווה את זה הוא יותר מתקשר עם הבחינה הזאת, לכאורה זה עבודה מאוד-מאוד קשה לבנות את חומות ירושלים. מאוד קשה לבנות את הגדרים…

כמה קשה לבנות את החומות

-אחרי פריצת גדרים כ“כ גדולה, כמה זה קשה לבנות את חומות ירושלים – מילא, כל אדם צריך לבנות את זה ולכל אדם יש קושי, אבל מי שהתרגל לעשות גדרים וחומות זה נגד התרבות האנושית. מי שהתרגל לכל זה, עכשיו לבוא ולבנות את זה, זה קושי בתוך קושי במציאות הזאת. אז מה אנחנו יכולים לעשות? באופן כללי זה בנוי על שני יסודות. יסוד ראשון זה בוודאי שכל אחד מאתנו חייב לעשות את כל מה שביכולתו כדי לעשות גדרים וסייגים, ז“א קודם כל לעשות
את מה שאנחנו יכולים. אתה יכול לעשות קצת? אתה חייב לעשות את הקצת הזה..

לפעמים אין גדרים וסייגים על המחשבה

ניקח לדוגמא את מידת הכעס, על כל עשר פעמים שמכעיסים אותך אתה יכול פעם אחת לשתוק? אתה חייב לשתוק את הפעם הזאת – ז“א מה שאדם יכול לעשות, אדם מחויב לעשות, קודם כל אנחנו צריכים לעשות את שלנו. אפילו שזה מעט אנחנו חייבים לעשות את שלנו. אבל באמת המציאות היא שיש הרבה-הרבה דברים שהם יותר חזקים מאתנו, היצה“ר יותר עוצמתי מאתנו. צריך לזכור שהיצה“ר זה בארבע בחינות כלליות בתוכנו, זה ברצון, במחשבה, בדיבור ובמעשה. אפילו אם יש לאדם גדרים וסייגים על המעשה, הרבה פעמים אין לו גדרים וסייגים על המחשבה, גם זה יצה“ר שצריך לתקן אותו ואדם רואה: אני לא יכול שלא לחשוב, או שלא לרצות

זה לא עצה בעבודת השם זה פיקוח נפש

אז אמרנו שקודם כל אדם מחויב לעשות את מה שביכולתו, אבל מה אנחנו עושים במקום שאנחנו לא יכולים לא יכולים לעשות? לכאורה אם הצדיקים לא היו מלמדים אותנו פה דרכים ועצות, היינו מתייאשים. כי אנחנו רואים שהיצר הרע זורק חצים. פה הצדיקים מלמדים אותנו יסוד שזה לא עצה בעבודת השם אלא זה פיקוח נפש בדור שלנו – לדעת את כוח הצעקה והמחאה והתפילה והדיבור עם הקב“ה. יכול להיות שבאמת יש יצר הרע באיזה בחינה שהוא יותר חזק ממך ואתה לא רוצה שיהיה לך את הדבר הזה ואתה לא יכול להתגבר עליו, יש מצב כזה. לא נכחיש את המציאות של הדור שלנו שבאמת יש מצבים שזה יותר חזק מהאדם – אתה לא יכול להתגבר עליו, אבל אתה כן יכול לצעוק. אתה כן יכול לעשות את המחאה, את הרצון ואתה דיבור עם הקב“ה ואדרבה, ככל שהיצה“ר יותר יתגבר עלייך, העבודה שלך זה תתחזק ותתגבר ברצונות בדיבורים ובהתחזקות ברצונות, לא להתייאש, זה נקודה מאוד חשובה, ואם אתה רואה שכבר חודש וחצי אתה עושה מחאה ורצונות והיצה“ר צוחק ואומר: תמשיך הלאה, זה בכלל לא מפריע לי. והוא ממשיך להכות בנו

ברגע שיהודי נלחם זה נקרא שהוא מנצח

-הרבה פעמים סיפרו לי אנשים שמרוב הכעס על היצה“ר הם קיללו אותו והקפידו עליו וכן הלאה, אבל הוא בכלל לא רגיש ולא נפגע, לא אכפת לו בכלל. אבל צריך לדעת כלל מאוד גדול, נפילה אמיתית זה לא הניסיונות שעוברים עלינו אלא זה רק אם אדם באמת התייאש. אם אדם אומר: השם עזב אותי, השם לא רוצה אותי, אני לא יכול ולא מצליח, זה באמת נפילה אמיתית. לפני 22 שנה בערך שמעתי מהרב שליט“א שאמר יסוד נפלא מאוד: כל עוד האדם היהודי נלחם, הוא בשמיים נקרא תמיד מנצח. בשמיים לא מחפשים את הניצחונות שלנו, כי אם הקב“ה עוזר לנו אנחנו בקלות מנצחים ואם הקב“ה לא עוזר לנו, לא יעזור כלום, אנחנו לא יכולים לנצח

הקב“ה מתאווה לצעקות שלנו בקושי…!

.מה אנחנו יכולים לעשות? הרב אמר להילחם. הכוונה הרצון, התפילה, הדיבור, עם השם והמחאה – כל עוד אדם יהודי נלחם הוא תמיד נקרא מנצח. לפני כמה שבועות ניגש אליי יהודי שב“ה התקרב לרבינו ומתבודד ועושה מחאה ורצונות ואמר לי: תשמע, קיבלתי את הדברים, אבל לא נותנים לנו קצת מנוחה? זה כל יום מתחדש ויש עוד חצים ועוד מלחמה. שאלתי אותו: כשהיצה“ר מתגבר עלייך מה אתה עושה? הוא אמר לי: אני צועק להשם, אני עושה מחאה, רצונות, אני נופל וקם, כל הזמן מתחבר עם הקב“ה. אז שאלתי אותו: מה אתה שואל? למה אין לך מנוחה? כתוב בספרים הקדושים שכאשר יש ליהודי מלחמה והוא צועק להשם ומעלה את זה כל הזמן להשם, הקב“ה מתאווה לצעקות שלנו בתוך הקושי והמלחמות האלה….

הרמב“ם כותב שמשיח יבנה את ביהמ“ק

התאווה של הקב“ה, זה התפילות והצעקות של האדם היהודי בעולם הזה. אתה יודע איזה שמחה אתה עושה להקב“ה? אז הוא אמר לי: למה אני צריך להילחם כ“כ הרבה? אמרתי לו: תראה ביום הראשון עשית כזאת מלחמה ועשית כאלה תענוגים למעלה, ביום שני בבוקר הקב“ה כבר מתגעגע לתענוגים האלה שעולים אליו מהצעקות ומהתמודדויות שלך, אז הוא נותן לך עוד יום להתמודד כל עוד יהודי מתמודד הקב“ה יתן לו להתמודד, למה? כי אין תענוג אצל הקב“ה יותר
ממה שיהודי מתמודד בעולם הזה. צריך לדעת שזה יסוד מאוד גדול. יש מחלוקת ראשונים רש“י ותוספות במסכת ר“ה וסוכה אומרים שבית הבית וירושלים
הכל ירד מהשמיים, הרמב“ם בהלכות מלכים כותב שהמשיח יבנה את בית המקדש.

העשייה שלנו זה הבניין של בית המקדש

לכאורה יש פה מחלוקת ראשונים האם בית המקדש וירושלים יבנה מהשמיים או שאנחנו נבנה את זה. אמרנו שאפשר ליישב את המחלוקת הזאת, בוודאי שזה דברים מאוד עמוקים, מה שאנחנו עושים זה כנגד מה שבונה את בית המקדש, מכיוון שאנחנו לא יכולים לבד, אז הקב“ה משלים את זה בבחינה שיורדת משמיים. לכן העשייה שלנו זה הבניין של בית המקדש שאנחנו עושים אותו. מה שאנחנו מבקשים מהקב“ה זה שמה שאנחנו לא יכולים תעשה אתה. זה הבנייה מלמעלה. איך זה יהיה בסופו של דבר, אז הרמב“ם אומר: ולא נדע איך יהיו הדברים עד שיקרו. אחד התירוצים לישב את זה, זה שהבניין של החומר זה יהיה על ידנו, אבל ירד על זה אור א-לוקי גדול מאוד, זה גם בחינה ליישב את העניין של למעלה ולמטה

חומות בגובה של 100 מ‘ ובעובי של 10 מ‘

זה העניין של החומות – מה שאנחנו יכולים לעשות אנחנו חייבים לעשות, מה שאנחנו לא יכולים לעשות, לא להתייאש מלבקש מהקב“ה שישלים את החומות. נניח שהחומה צריכה להיות בגובה מאה מטר, בעובי של עשר מטר, צריך חומות רציניות כי הם אף פעם לא מפסיקים להילחם, אז הצלחנו לבנות מטר? צריך לבקש מהקב“ה שישלים לנו 99 מטר. באמת אם אנחנו יודעים לאחוז בשתי הבחינות האלה יחד, לעשות מה שבידנו ולבקש על מה שלא בידנו, בוודאי שהאדם יצליח, יהיה מלחמות אבל בסופו של דבר נבנה את זה. נקודה נוספת – אמרנו קודם שבית המקדש זה הדביקות, זה הנקודה בלב שהאדם מרגיש את האור של הקב“ה. היום רואים שהעולם מלא באין סוף פיתויים. צריך לדעת שכל יצה“ר כנגדנו זה רק בבחינה אחת, ברגע שאנחנו רוצים ומשתוקקים לעולם הזה. ברגע שאנחנו מאמינים שהעולם הזה יכול לתת לנו חיות שמחה ותענוג זה מה שמעורר את מידת הדין, לכן התיקון זה להתבונן מה באמת חסר לנו, אור השם וקרבת השם.

הפוסט פרשת דברים | תשעה באב, החורבן ותיקון בית המקדש הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן, ידוע שבתורה זו יש הרבה דברים שהם הלכה למעשה. בברסלב נוהגים ללמוד את התורה הזאת אחרי ספירת העומר ושבועות כהכנה לראש השנה. רבינו מתחיל את התורה כך: 'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחרי הכבוד אינו זוכה לכבוד א-לקים, אלא לכבוד של מלכים'. מי שאוהב כבוד יכול לזכות לכבוד אבל זה נקרא כבוד מלכים, הוא לא זוכה לכבוד א-לקים..

יש בנו רצון גדול מאוד לקבל מאנשים..

רבינו ממשיך ואומר שעל כבוד מלכים נאמר: 'כבוד מלכים חקור דבר', והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו הכבוד הזה. אבל מי שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים ואין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: 'כבוד א-לקים הסתר דבר' כי אסור לחקור על הכבוד הזה'. למעשה כל התורה זה הבירור של 2 הנקודות הנ"ל: 'כבוד המקום' ו'כבוד עצמו'. רבינו אומר שכל עוד אנחנו נמצאים בעולם הזה והנשמה נמצאת בתוך הגוף אז אנחנו תמיד נמצאים בהתמודדות ובמלחמה בין כבוד א-לקים וכבוד עצמו. ברוך השם כולנו יודעים מה זה כבוד עצמו. בתוך כולנו יש רצון גדול מאוד לקבל מאנשים. כתוב בספרי המוסר שיש לנו יצה“ר מאוד גדול לקבל כבוד מאנשים משום שהכבוד שמקבלים מבני אדם זה אחד משישים מתענוגי
גן-עדן. אפילו אצל הצדיקים הכי גדולים שזכו לעבוד את הקב"ה כל ימי חייהם, יש את הנקודה של כבוד עצמו

לא מכירים את זה אבל זה קיים בתוכנו

בספר 'מכתב מאליהו' כתוב שכל עוד הנשמה בתוך הגוף יהיה לאדם נקודה של כבוד עצמו. הנקודה שלנו זה לברר תמיד את כבוד א-לוקים מתוך כבוד עצמו. כבוד א-לקים זה שאדם עשה את מעשיו לשם-שמיים. כשאדם עושה מצוות לכבוד השם, הכוונה כדי לשמח ולעשות נחת-רוח להקב"ה זה נקרא כבוד א-לקים ואין דבר יותר גדול מאשר לעשות דבר לשם-שמיים. אנחנו צריכים עצות ודרך בכדי שנוכל לגלות ולפעול בתוכנו שנוכל לעשות באמת לשם-שמיים. בתוך כל יהודי יש את הרצון לעשות לכבוד השם אפילו
אם אנחנו עדיין לא מכירים את זה, בהכרח שזה קיים בתוכנו. רבינו מלמד אותנו איך לגלות את הנשמה הפנימית שזה האור הא-לוקי שנמצא בכל אדם.

רק מבזים אותו !!

כל העניין של הנשמה שלנו זה רק לעשות לשם שמיים, האדם מוכן למות לכבוד הקב"ה. רבינו אומר שמי שזוכה לעשות לכבוד הקב"ה אז הוא זוכה לכבוד
א-לקים. אם האדם מכוון לכבוד עצמו הוא זוכה לכבוד של מלכים. היום
מי שהוא קצת חכם ויש לו קצת כישרון ותחבולות הוא יכול לעשות
שיכבדו אותו. לפני כמה זמן יהודי מארה"ב עלה לא"י ואמר לי: אני לא מבין, כל מי שנבחר בא"י להיות ראש ממשלה או נשיא אז כל הזמן רק מבזים אותו.

ארה“ב זה לא היכל הקב“ה

-בארה"ב מכבדים מאוד את הנשיא, עד שכותבים על הנשיא ביקורת בודקים את זה אלף פעמים. היהודי הזה אמר לי שהוא רואה את זה כחיסרון בחברה בא"י. אמרתי לו: אתה צריך להבין, א"י נקראת ההיכל של הקב"ה. כל מי שרוצה לקחת לעצמו כבוד בא"י, הארץ בעצמה מטפלת בו. ארה"ב זה לא ההיכל של הקב"ה אז מי שגר בחו"ל סובל פחות מביזיונות. העבודה של הגאולה זה שאדם זוכה לראות איך הוא עושה לכבוד השם. רבינו אומר שמי שזוכה לעשות לשם-שמיים זוכה לכבוד א-לקים ועל כבוד א-לקים אף אחד לא שואל אם הוא ראוי או לא (לא מבזים אותו). כבוד
א-לקים זה השראת השכינה, הכוונה שהאור של הקב"ה שורה על האדם, ועל זה כתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כל תכלית העולם זה שהקב"ה ישרה בתוכנו, הכוונה שאדם זוכה להרגיש בתוך המוח והלב, שהם 2 הכלים העיקריים, את השראת השכינה בתוכנו..

בגיל 30 הוא גילה שיש עוד אהבות בלב

-המוח זה כלי למחשבות ולחוכמה והלב זה כלי לרגשות, ברגע שאדם רוצה ועושה השתדלות אז השראת השכינה מתחילה לשרות בתוכו. השראת השכינה זה כשהאדם מתחיל להרגיש בלב את אהבת השם ויראת השם במקום להרגיש אהבה לעולם הזה. לפני כמה זמן יהודי סיפר לי שהוא בן שלושים ומהרגע שהוא נולד חינכו אותו בבית לאכול רק 'עוגות קצפת', חיברו אותו לאינטרנט ולכל התקשורת וכל הזמן הוא היה רואה תוכניות על 'עוגות קצפת'. בגיל שלושים הוא גילה שיש לו אהבות נוספות בלב. עד גיל שלושים אותו יהודי לא ידע שיש כוחות ורגשות נוספים בלב חוץ מאהבה ל'עוגות קצפת'. 'עוגות קצפת' זה משל לתאוות ממון, תאוות אכילה, תאוות ניאוף וכו'

ממילא זה מבטל את כל תענוגי העולם

בדור שלנו עד גיל 3 חודשים נתנו לנו רק חלב ומגיל 3 חודשים התחיל החינוך לאהבת 'עוגות קצפת'. הרבה פעמים אנחנו לא מכירים שום דבר אחר. צריך לדעת שיש בתוכנו אהבה ויראה מדברים אחרים לגמרי שזה הקב"ה, אנחנו רק צריכים לגלות את זה. זה נקרא השראת השכינה בתוכנו, לגלות את אהבת ויראת השם בתוכנו. זה חלק אחד. החלק השני זה המחשבה והמוח של האדם שמתעסק וחושב על דברים שבקדושה וכל זה נקרא כבוד א-לקים. דוד המלך שזכה לכבוד א-לקים גדול מאוד הגיע למדרגה של: 'שיויתי השם לנגדי תמיד'. דוד המלך היה רואה בכל דבר ודבר את שם ה-ויה לנגד עיניו. ע"י שהאדם משתדל למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום הוא זוכה להשראת השכינה. צריך לדעת שברגע שאדם זוכה להשראת השכינה,
הוא זוכה להרגיש כזה תענוג בלב שממילא זה מבטל את כל תענוגי העולם הזה

זה פי אין סוף יותר גדול מתענוגי העולם

התענוג של ההרגשה של קרבת השם זה פי אין-סוף יותר גדול מתענוגי העולם הזה, אי-אפשר לשער בדעתנו מה זה התענוג של השראת השכינה בתוכנו. כל המלחמה שלנו זה להחליט באיזה תענוג אנחנו בוחרים: בתענוגי העולם הזה או בתענוגים של השראת השכינה.
ככל שאנחנו זוכים לכוון יותר לשם שמיים ולכבוד השם כך אנחנו זוכים לכבוד א-לקים. העצה הראשונה לזכות לכוון לשם שמיים זה העצה הכי פשוטה
בעולם: כשאדם עושה מצווה כגון נתינת צדקה, תפילה, עשיית חסד וכדו' שיהיה רגיל להגיד: אני
מכוון לעשות לך נחת-רוח. זה הסוד של כל הקורבנות. בזמן שהיה בית המקדש היו בקורבנות את כל התיקונים.

מתחיל לפעול את הפעולה

כתוב בחומש ויקרא ’אשה ריח ניחוח להשם‘. במשניות של מסכת זבחים כתוב שהכהן שמקריב
את הקורבן היה אומר: הרני מכוון לעשות נחת רוח להשם. אדם בא ונותן צדקה או אפילו הולך
לעבודה (יש גם מצווה לעבוד) שיתרגל
להגיד להקב"ה: אני עושה את זה לכבודך ואני
רוצה לעשות לך נחת רוח. בהתחלה הדיבורים האלו
הם חיצוניים, אנחנו עדיין לא אוחזים בזה בתוך
הלב אבל עצם העובדה שאנחנו מוציאים את
זה בפה, זה כבר מתחיל לפעול את הפעולה הזו
משום שלדיבור יש כוח גדול מאוד וברגע שאנחנו אומרים להקב"ה:
אני עושה עכשיו את מעשיי לכבודך כדי לשמח אותך ולעשות לך נחת רוח..

התבודדות-מעלה גדולה ועליונה מהכל

הדיבורים האלו מתחילים לבקוע את המסכים  של הכבוד העצמי. כבוד עצמי זה מסך וקליפה שנמצאים בתוך הלב שלנו. ברגע שאנחנו אומרים את הדיבורים האלו זה מתחיל לפעול את הפעולה, זו העצה הראשונה שכל אחד יכול לעשות אותה בפשטות וגם אם האדם יודע שהוא לא עושה לשם שמיים עצם העובדה שהוא אומר את הדיבור הזה זה כבר מתחיל לפעול את הפעולה הזו. רבינו מביא את העצה השנייה לזכות לעשות לשם שמיים בתורה נ"ב.
זה יסוד מאוד גדול בדרך של רבינו: 'התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה
מן הכל'. אדם שזוכה בכל יום לעסוק בהתבודדות אפילו בלי להבין מה
זה התבודדות, עצם העובדה שאדם מקפיד ומשתדל לעשות בכל יום התבודדות אחד המרבה ואחד הממעיט, בפרט בתקופה שלפני ראש השנה, כך האדם זוכה לברר את כבוד א-לקים מתוך כבוד עצמו מכיוון שהרבה
פעמים אנחנו לא שמים לב מה עשינו היום, בפרט עכשיו שהכל מתוח ולחוץ..

על ידי התבודדות אדם מכיר את עצמו..

לפני הגאולה 'רכבת הזמן' מתחילה לנסוע מהר והרבה פעמים אנחנו לא שמים לב איך התנהגנו כל היום, אבל בזמן ההתבודדות האדם מתחיל לראות איך הוא התנהג במשך היום. אדם שלא עושה התבודדות לא שם לב
שפה הוא הקפיד ופה הוא כעס ופה הוא התגאה וכו'. ברגע שאדם עושה חשבון נפש והתבודדות הוא שם לב איך הוא התנהג במשך היום וזה היסוד הראשון של ההתבודדות, שעל-ידי ההתבודדות האדם ילמד להכיר את עצמו.

שבועות וחודשים לברר מידה מסויימת

-בלי התבודדות אדם לא מכיר את עצמו, הוא לא יודע כמה הוא מכוון לכבוד עצמו וכמה יש לו נגיעות וכעס וכן הלאה, אבל ע"י ההתבודדות האדם מתחיל ללמוד ולהכיר עד כמה אנחנו רוצים את הכבוד העצמי שנמצא בתוכנו. יש הבטחה בשם רבינו: אדם שיתמיד בהתבודדות הוא יראה בכל חייו כמה הוא מכוון לשם עצמו. רבינו אומר בתורה נ"ב שאדם ילך שבועות וחודשים עד שיברר מידה מסויימת ואח"כ שיעבור לתאוות וכן הלאה ואחרי שנים של התבודדות האדם יצא מכל התאוות והמידות הרעות אבל בכל זאת נשאר בו משהו, כבוד עצמו. בתורה נ"ב רבינו מבטיח לנו שע"י התבודדות הקב"ה יעזור לאדם לברר גם את כבוד עצמו ולדעת את האמת.
זה העצה השנייה של רבינו כיצד למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, לכן רבינו אמר שהתבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל, הדרש של מה שרבינו אמר זה שע"י התבודדות האדם מעלה את הכל

’כל התורה נשארה בישיבה‘

התבודדות היא מעלה המעלה את הכל, את כל התורה, המצוות והמעשים שהאדם עושה מכיוון שהתורה והמצוות שלנו לא יכולים לעלות למעלה משום שאנחנו מכוונים לכבוד עצמנו. הבעש"ט נכנס פעם לישיבה ואמר שכל הישיבה מלאה תורה. התלמידים חשבו שהוא שיבח אותם. כשהבעש"ט יצא הוא אמר שהישיבה מלאה בתורה מכיוון שהתורה שלהם לא עולה לשמיים אז כל התורה נשארה בישיבה. כשאדם מכוון לכבוד עצמו התורה לא עולה, אבל ברגע שאדם עושה חשבון נפש ועושה תשובה זה מעלה את התורה שלו וזה מה שאומר רבינו: התבודדות היא מעלה העליונה המעלה את הכל. רבינו נותן לנו עצה שלישית (תורה ו'): אי אפשר לזכות לכבוד א-לקים אלא
על-ידי תשובה. ככל שאדם זוכה יותר לחזור בתשובה כך הוא זוכה יותר לכבוד א-לקים. בתורה ו' רבינו מלמד אותנו דרך חדשה בתשובה, זוהי
דרך חדשה שהיא ישנה. בספרים הקדושים כתוב שיש הרבה דרכים לתשובה.

באמת שהדבר יותר קשה מכל התעניות

החיד"א כותב בספרו שיש אין-ספור דרכי תשובה לכל דור ודור ולכל אדם ואדם ולא רק זה אלא בכל יום יש את דרך התשובה של אותו היום, לכן דרכי התשובה הם רבים מאוד. אם נסתכל  ברמב"ם או בספרים של הראשונים, דרכי תשובה אחרים מהדרך של רבינו זה לא קושייה אלא בכל דור ודור יש את עיקר דרכי התשובה של אותו הדור. רבינו אומר שעד ביאת משיח צדקנו עיקר התשובה היא: ישמע בזיונו ידום וישתוק. באמת שהדבר הזה יותר קשה מכל התעניות, אבל על כל פנים אנחנו לומדים את זה ואח"כ מתפללים על
זה אז הקב"ה יתן לנו כוח גם לקיים את זה משום שעפ"י הטבע אנחנו לא יכולים לשתוק כשאנחנו שומעים ביזיונות. דבר ראשון שצריך לזכור זה
שבכל פעם שאדם זוכה לשתוק כשמבזים אותו הוא זוכה לתיקונים עצומים לאין-שיעור. אי אפשר לשער למה האדם זוכה כשמבזים אותו והוא שותק..

אדם צריך לתת את הדין אחרי 120 שנה

-בהמשך התורה רבינו אומר שהקב"ה מעביר מהאדם אין-ספור קטרוגים וטענות שיש על האדם כאשר הוא שותק כשמבזים אותו. רבינו מביא את הפסוק: 'דום להשם והתחולל לו', הגמרא מסבירה שהקב"ה מפיל לאדם חללים. החללים זה כל הקטרוגים שיש על האדם מחמת עבירות, תאוות וכל מיני דברים לא טובים. לכל אחד מאתנו יש למעלה תיק בפרקליטות. כל המציאות של העולם זה שאדם צריך לתת את הדין אחרי מאה ועשרים שנה ורבינו מגלה לנו שההכנה הכי טובה לבית דין של מעלה זה שאדם זוכה לשתוק לביזיונות. אדם יכול להגיע לתיקון השלם ושיבטלו מעליו את כל הטענות שיש כנגדו, רק כשהוא שותק לביזיונות, זה ניתוח שמוציא את כל הרע מתוכנו ולכן זה גם כ"כ קשה. רק מבזים אותנו ואנחנו מיד רואים איך אנחנו מתרגזים. לפעמים באים לאדם ואמרים לו: אתה לא זוכר מה רבינו אמר? ישמע בזיונו ידום וישתוק. אבל לנו יש מיד סברות שלא על המקרה הזה רבינו דיבר. לא יכול להיות שרבינו התכוון לביזיונות שראובן מבזה אותי..

יש סוג של ביזיונות שמקבלים מהקב“ה

בפרט כשאדם בבית עם האישה או האישה עם בעלה, אנחנו אומרים שזה לא קשור לתורה ו' ורבינו לא התכוון למקרה הזה. צריך לדעת שרבינו התכוון גם למצבים שאנחנו חושבים שרבינו לא התכוון אליהם. זה מלחמה מאוד גדולה והדרך לזכות לזה היא ע"י שיחות חברים. צריך לחזק אחד את השני בנקודה הזאת ובעיקר צריך להתפלל להקב"ה שנזכה שתהיה לנו את הזכות לשתוק
בשעה שמבזים אותנו, זה מעלה מאוד גדולה ואנחנו כל החיים נמצאים המלחמה הזאת. בכלליות
הביזיונות מתחלקים לשתי קבוצות: ביזיונות שמקבלים מבני אדם ויש סוג נוסף של ביזיונות שזה ביזיונות שאנחנו מקבלים מהקב"ה, הכוונה
לכל הכישלונות, המצוקות וההסתרת פנים שאדם נמצא

הוא זכה להיות מלך המשיח

אדם מתחיל להתחזק ורוצה ללמוד תורה, פתאום הוא רואה שלא הולך לו שום דבר ורק זורקים את האדם ולא נותנים לו מנוחת נפש. אדם הולך לבית כנסת, הוא אומר לעצמו שהוא הולך לכוון את כוונות הבעש"ט אבל כשהוא מגיע לבית כנסת פתאום הוא לא מבין מה הוא עושה שם. דוד המלך אמר: 'בחרתי הסתופף בבית א-לקי מדור באהלי רשע'. דוד המלך הוא שורש כל הצמצומים.
כל הצמצומים שעוברים על האדם היהודי עברו עד דוד המלך וזו הסיבה שהוא זכה להיות מלך המשיח. דוד המלך חי שבעים שנה בעולם הזה ואם רוצים לתמצת את חייו של דוד המלך במשפט אחד: שבעים שנה של ביזיונות

זה כבר שווה יותר מכל הדברים שבעולם

-דוד המלך הגיע להשגה והוא אמר 'להסתופף' מכיוון שהיו כמה פעמים שהוא בא לבית כנסת או לישיבה ללמוד והוא היה מגיע עד לסף
הדלת (הסתופף) ומשם היו כבר מרחיקים אותו בכל מיני דרכים, אבל דוד המלך הגיע להשגה שעצם העובדה שהוא הגיע לסף הדלת של הבית כנסת זה כבר שווה יותר מכל הדברים שבעולם, גם אם ירחיקו אותו. דוד המלך הגיע לכל זה מכיוון שכל ימי חייו הוא קיים ישמע בזיונו ידום וישתוק. לפעמים אדם הולך לבית כנסת להתפלל או ללמוד והוא מרגיש שהוא הולך להיות הכי גדול בתפילה או בתורה, אבל כשהוא מגיע לסף הדלת מיד שולחים אותו בחזרה. זה נקרא ביזיונות מהשם, ופה יש מעלה מאוד גדולה כשאדם
'לא מקפיד' על הקב"ה. חז"ל אומרים: לעולם הוי דן את כל האדם לכף זכות..

70 שמשות = 3.5 מיליארד מעלות צלזיוס

-לכאורה היה מספיק לכתוב הוי דן את האדם לכף זכות, מדוע כתוב 'כל האדם'? המילה כל באה לרבות שצריך לדון גם את הקב"ה לכף זכות, זה העבודה של נחום איש גם זו שתמיד אמר: גם זו לטובה. ושל ר' עקיבא שהגיע למדרגה יותר עמוקה ותמיד היה אומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד, כל מה שהשם עושה הכל לטובה. נחום איש גם זו היה רבו של ר' עקיבא והוא אמר את זה בשפת הקודש (עברית) ואילו ר' עקיבא אמר את זה בארמית, משום שארמית מרמזת על הסתרות יותר גדולות. בכל פעם שמרגישים ביזיון מהקב"ה זה מטהר את כל הדמים העכורים שיש באדם. כתוב בזוהר הקדוש שהתאווה הידועה (ניאוף) זה תאווה של 70 שמשות. 70 שמשות זה 3 וחצי מיליארד מעלות צלזיוס וכל זה עובר בתוכנו, אבל ככל שהאדם זוכה לשתוק ולקבל ביזיונות כך האדם זוכה לטהר את עצמו מכל האש הזאת שנמצאת בתוכו

כל זה מחמת שהקב“ה רוצה לעזור לנו

רבינו אומר כלל מאוד גדול: כל עוד האדם לא עשה תשובה שלימה, הוא נמצא בבחינת הנהגה של שם קדוש שנקרא א-ה-י-ה, זה שם קדוש מאוד גבוה, זה נקרא שם 'הכתר'. כל בעל תשובה קשור ישר עם הכתר. עצם זה שאדם עושה תשובה הוא ישר מתחבר עם הבחינה הכי גבוהה, כמו שכתוב: 'במקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדין'. יש בזה סוד שבעל תשובה ישר מתקשר עם ההנהגה הכי גבוהה שנקראת הנהגה של שם א-ה-י-ה, אבל בכל הנהגה יש פנים ויש אחוריים. פנים זה חסדים ורחמים אבל הבחינה של האחוריים זה דינים ושפיכות דמים. רבינו אומר שכל הדמים וכל השפיכות דמים (שזה ביזיונות) שמבזים את האדם כל זה בא מחמת שהקב"ה רוצה לעזור לאדם לחזור בתשובה. צריך לדעת שכל
תכלית הביזיונות זה רק בשביל לעזור לנו לחזור בתשובה

אי אפשר להגיע אלא ע“י…

-בשמיים יש מקומות רוחניים כאלה גדולים שאדם לא יכול להגיע אליהם אלא רק ע"י ביזיונות לכן שולחים לנו ביזיונות כדי להעלות אותנו מעלה מעלה. רבינו אמר שכל התורה שהוא השיג עד שהוא הגיע לא"י זה הכל בבחינת פסולת. עיקר התורה של רבינו זה מה שהוא השיג אחרי שהוא הלך ד' אמות בא"י. כשרבינו השיג את כל ההשגות האלה וחזר לחו"ל, ר' יודל (שהיה גדול מרבינו בכמה עשרות שנים) ושאר התלמידים רצו לקראתו ואז רבינו אמר את הדיבור הידוע: ראיתי שיש היכלות (מדרגות) בשמיים שאליהם א“א להגיע אלא ע"י ביזיונות. רבינו אמר: פעלתי אצל השם
יתברך שעד ביאת משיח צדקנו לא יהיה לכם פנים בעולם הזה, הכוונה
שמובטח שמי שנוסע לרבינו או עושה 'התקשרות' ומתבודד, שיהיה לו ביזיונות

אסור לעולם לעזוב את דרך התשובה !

רבינו אומר שע"י שפיכות דמים וביזיונות אדם זוכה לטהר את הלב לגמרי ואז הוא זוכה לאין סוף מדרגות בשעה שהוא הולך בדרך הזאת. בהמשך התורה רבינו אומר: וצריך לאחוז תמיד במידת התשובה כי מי יאמר: 'זכיתי ליבי, טהרתי מחטאתי'? זה כלל גדול מאוד: כל עוד אנחנו בעולם הזה אסור
לנו לעולם לעזוב את דרך התשובה וזאת טעות שצדיקים מאוד גדולים
טעו בה. גם אם אדם יגיע למדרגה של משה רבינו עדיין יש לו יצר הרע,
אמנם זה יצר הרע שנקרא מלאך קדוש וזה טעויות דקות מאוד.
בשביל להינצל מכל הבחינות האלה צריך שהאדם ידע שהוא תמיד בעל
תשובה. הבעש"ט ישב פעם עם התלמידים שלו ופתאום נפל עליו צער מאוד גדול

להמתיק את הגזירות של הדור האחרון

-התלמידים שראו את הקדרות שלו שאלו: מה קרה? הבעש"ט אמר שהוא ראה איזה גזירות צריכות להיות לפני ביאת משיח צדקנו והוא אמר שהדרך להמתיק את זה היא מאוד מאוד קשה והוא בדאגה מהדבר הזה. התלמידים שאלו איך אפשר להמתיק את זה? הבעש"ט לא רצה להגיד להם אבל כשהם לחצו אותו הוא אמר להם שהדרך להמתיק את הגזירות היא אם הם (התלמידים) יקבלו על עצמם לבוא בדור האחרון בתור בעלי תשובה. הבעש"ט אמר להם שאם הם ירדו לדור האחרון ויהיו בעלי תשובה ויעברו את כל המשברים והגלים אז כך אפשר להמתיק את הגזירות של הדור האחרון. התלמידים אמרו שהם מוכנים לקבל על עצמם. בוודאי שיש בזה
סודות גדולים מאוד. יכול להיות שכל אחד מאתנו הוא אחד מתלמידי הבעש"ט

צדיקים שאיבדו את הכל ברגע שהם….

אומר רבינו שעם כל זה אסור אף פעם להפסיק להיות בעלי תשובה ולא משנה אם יקראו לך: כבוד הרב, כבוד האדמו"ר או המקובל הא-לקי. האדם צריך לאחוז תמיד במידת התשובה ולדעת שבכל שנייה יכולה ליפול עליו כזאת רוח סערה וכאלה דמיונות ושטויות כך שברגע אחד יכולים לזרוק אותו מכל המדרגות וזה באמת ככה. ראינו צדיקים גדולים במעלה שאיבדו את כל המדרגות שלהם ברגע שהם חשבו שהם כבר לא בעלי תשובה כמו ירבעם בן-נבט ועוד צדיקים שאיבדו את הכל ברגע שהם הפסיקו להיות בעלי תשובה מכיוון שתמיד יש יצר הרע יותר גדול ומה ששומר עלינו ממנו זה האחיזה במידת התשובה. בפרשת השבוע מסופר על בלעם. צריך לדעת שקליפת בלעם נמצאת בכל אחד מאתנו. רואים בזה פלא מאוד גדול, מצד אחד חז"ל אומרים ששורש כל הטומאה שבעולם זה בלעם אבל אם קוראים את פרשת השבוע בלי חז"ל ובלי מפרשים אז אפשר לחשוב שמדובר פה על הצדיק הכי גדול בתורה. על האבות לא כתוב כאלו דיבורים וגם אצל משה רבינו לא כתוב כאלה דיבורים. בלעם אמר לשליחים של בלק בפעם הראשונה: ’לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר השם אליי‘. בלעם כ"כ מבוטל להקב"ה עד שהוא אומר שהוא לא עושה שום תנועה אם הקב"ה לא יגיד לו..

לבלעם יש דיבורים של ביטול להקב“ה

לפי הפשט זה נשמע שבלעם נמצא במדרגת הביטול הכי גדולה שיכולה להיות אבל בפעם השנייה שהשליחים באים אליו הוא אומר להם ’אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי השם א-לוקיי לעשות קטנה או גדול‘. הלוואי ונזכה למדרגה הזאת. כל הדיבורים של בלעם זה דיבורים של ביטול להקב"ה ומצד שני חז"ל אומרים שבלעם הוא שורש כל
הטומאה. איך הפשט מסתדר עם הדרש?? פה התורה מגלה לנו מהי קליפת
בלעם. קליפת בלעם זה שאדם כל הזמן אומר שהוא עושה רק לכבוד
השם ולשם שמיים ובעצם בתוכו הוא מלא בנגיעות והוא רק מכוון לכבוד עצמו

ע“י התבודדות ניצלים מקליפת בלעם

רבינו אומר שתמיד צריך להיזהר מקליפת בלעם. האדם יכול לחשוב שהוא הכי מבוטל בדור אבל הביטול הזה מגיע מקליפת בלעם. כתוב בספרים שע"י שאדם יודע שהוא בעל תשובה וע"י שהוא מקשר את עצמו עם הצדיקים וע"י התבודדות ניצלים מקליפת בלעם משום שקליפת בלעם זה קליפה של שקר וזה הקליפה הכי דקה והכי חזקה שיש, האדם חושב שהוא עושה לשם שמיים ובעצם הוא עושה לכבוד עצמו. זו הסיבה שבלעם זכה להגיד את הנבואות הכי גבוהות. חז"ל אומרים: לא קם נביא בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם כן קם וזהו בלעם. על בלעם כתוב: 'יודע דעת עליון', כל הברכות של בלעם זה דיבורים שהשם העביר דרכו. הקב"ה
העיד על בלעם שהוא יודע דעת עליון. בספרים הקדושים כתוב שבלעם השיג את השורש של כל העולמות. בלעם זכה לגלות לנו פה כמה סודות…

הוא עלה שם למדרגות גבוהות מאוד

-הסוד הראשון הוא כנגד כל קליפת הנצרות: 'לא איש א-ל ויכזב‘. הקב"ה נשבע לאבות שהוא לעולם לא יעזוב את עמ"י, בלעם גילה את הבירור של כל קליפת אדום עד ביאת משיח צדקנו. צריך לדעת שכל קליפת אדום שזה הקליפה הכי קשה של הגלות האחרונה זה נקרא קליפת הייאוש, וזה הנצרות והברית החדשה. כל הטענה של הנצרות זה שהקב"ה התייאש מעמ"י. בלעם עלה למקום שנקרא 'במות בעל' ואח"כ הוא עלה ל'ראש הפסגה' ואח"כ הוא עלה ל'ראש הפעור' שם הוא עלה למדרגות גבוהות מאוד ואז הוא ביטל את קליפת אדום. בלעם אמר שהקב"ה נשבע לעמ"י שהוא לא יעזוב אותנו לעולם

אומרים שהקב“ה בחר בנו מכל העמים

-באים הנוצרים ואומרים שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ובתי מקדש ועמ"י אכזב אותו לכן הקב"ה התייאש מעמ"י ועשה עם הנוצרים 'ברית חדשה'. זה כל היסוד של הברית החדשה אבל בלעם כבר ביטל את זה והודיע: לא איש א-ל ויכזב. רש"י אומר שהקב"ה נשבע שהוא לא יעזוב אותנו לעולם. בלעם שיודע דעת עליון אמר ’לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. השם א-לקיו עימו ותרועת מלך בו‘ רש"י מפרש שהקב"ה לא מדקדק עם העבירות של עמ"י, אז כל בעל תשובה שמדקדק עם עצמו יותר מדי שידע שהוא מחמיר יותר מהקב"ה, את זה גילה לנו בלעם שיודע דעת עליון..

לא משנה מה, הקב“ה לא יעזוב אותנו!

כל אחד שחוזר בתשובה ומתחיל להיות בעצבות צריך לדעת שהוא יותר מחמיר מהקב"ה וכשהקב"ה רואה כזה דבר אז 'יושב בשמיים ישחק למו' הקב"ה צוחק ואומר שהוא בעצמו לא מקפיד על האדם אז מדוע האדם מקפיד על עצמו?! אנשים רגילים לשמוע את הדיבורים  האלו מליקוטי מוהר"ן אבל הבאנו את הדברים האלה מרש"י על הפרשה. רש"י אומר: אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן. בלעם מגלה לנו שלא משנה מה
האדם היהודי יעשה ואיך הוא יכעיס או ימרוד בהקב"ה בכל זאת הקב"ה לא יעזוב אותו! זה מה שחז"ל אומרים שהנבואות של בלעם גבוהות משל משה..

גם כשנופלים, נופלים לידיים של הקב“ה

בלעם גילה את הסוד שהקב"ה לא עוזב את האדם היהודי בשום מקרה וכל זה כנגד הקליפה האחרונה שזאת קליפת אדום שהיא
קליפת הייאוש שאומרת לאדם שהקב"ה עזב אותו.
בלעם התחיל את זה אבל דוד המלך השלים את זה. בלעם אמר אינו
זז מתוכן אפילו מכעיסין וממרים לפניו ודוד המלך אמר
'נפלה נא ביד השם', הכוונה שכל הנפילות שלי הם בידיים של
הקב"ה. כשאדם נופל הוא צריך לדעת שהוא נופל לידיים של הקב"ה.

הפוסט פרשת מטות מסעי | למעט בכבודו ולהרבות בכבוד המקום הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בשבת שבעברה קראנו את כל המעשה של בלק ואת העצה שבלעם נתן לו בסופו של דבר, כאשר הוא לא הצליח לקלל את עמ"י. העצה היתה:
'א-לקיהם של אלו שונא זימה', זה הדבר היחיד שאתה יכול להתגבר עליהם. אם אתה רוצה לעורר עליהם חרון-אף ואת מידת הדין , תכשיל אותם בזימה. אנחנו יודעים שבלק קיבל את העצה ובנות מואב ובנות מדין החטיאו את עמ"י

שומרים על קדושה מאוד-מאוד גבוהה

כל המעשה הזה היה במקום שנקרא 'ערבת מואב', זמן קצר מאוד לפני שעמ“י נכנס לא“י עם יהושע בן-נון. יש כמה נק‘ להתבונן בהם בדבר הזה, למעשה עמ"י התחיל  להיוולד בעולם, ז"א לעבור ממצב של משפחה למצב של עם, בשעה שיעקב אבינו ירד למצרים, המעשה עם בנות מואב היה 250 שנה אחרי. אנחנו יודעים שעמ"י התרבו והפכו להיות לעם גדול מאוד, והנקודה שצריך לשים אליה לב היא שכל המאתיים וחמישים שנה לא היה מקרה אחד שאיש יהודי היה עם גויה. הפעם הראשונה שיהודי היה עם גויה היה עם בנות מואב ובנות מדין, גם אצל בנות ישראל היה רק מקרה אחד וגם זה היה באונס, עם שלומית בת-דברי. למעשה מאתיים וחמישים שנה עמ"י שומר על קדושה מאוד-מאוד גבוהה ובכוח העצה של בלעם, פעם ראשונה שעמ"י נכשל בכל העניין של בנות מואב ובנות מדין. יש דבר מאוד לא מובן בכל המעשה של זמרי בן-סלוא, הוא היה נשיא שבט שמעון.

היה אדם מאוד-מאוד גדול

להיות נשיא שבט זה דבר מאוד לא פשוט, בפרט שהוא היה נשיא כבר בשעה שעמ"י קיבלו את התורה. הזוהר הקדוש והאר"י כותבים שהם היו במדרגה רוחנית מאוד גבוהה. הפליאה מתחזקת ומתעצמת ממה שכתוב בגמרא (סנהדרין פ"ב:) שזמרי הוא שלומיאל בן צורי-שדי, שהיה נשיא שבט שמעון בשעה שעמ"י יצא ממצרים, ואומרת הגמרא שזמרי הוא גם שאול בן הכנענית. שאול הוא הבן של דינה, הוא היה יחד עם יעקב אבינו בשעה שהוא נכנס לארץ מצרים, ז"א שיוצא שזמרי בן-סלוא בן 250 שנה לפחות. אחד מגדולי מפרשי הגמרא, 'המהרש"א' כותב על זה: ואל תתמה לגילו המופלג של זמרי בן-סלוא כי כן מצאנו, ז"א שכבר ראינו שיש אריכות ימים. לפי מה שהגמרא מלמדת אותנו זמרי היה בן 250 שנה כשהוא היה עם המדינית ולא רק זה, אלה הוא היה אדם מאוד-מאוד גדול, אם כך כל המעשה הזה מאוד לא מובן. דבר נוסף, רואים בהתנהגות של זמרי דבר תמוהה ביותר, מילא יש לך ניסיונות וקשיים, אבל איך יכול להיות שאתה עושה מעשה כזה?

שטות הכי גדולה!

-זמרי מביא את המדינית לאוהל מועד, למשה רבינו ולסנהדרין, והוא מתחיל להתווכח וויכוחים רוחניים והלכתיים, הוא שואל את משה: היא מותרת לי או לא? אתה לומד 40 שנה תורה עם משה רבינו ואתה בא ושואל אם גויה מותרת לך? איזה מין שאלה זאת? לכאורה זאת השטות הכי גדולה בעולם, ולא רק זה אלא הוא עוד מתפלפל עם משה רבינו: ואם תגיד לי שהיא אסורה, מי התיר לך את ציפורה? אשת משה רבינו גם היא היתה מדינית, זמרי בא ושואל את משה: אם המדינית אסורה לי אז מי התיר לך את ציפורה?

נראה כמו שאלות של ליצנות

כל אחד יודע בפשטות שמשה רבינו פגש את ציפורה לפני יציאת מצרים ולפני מתן-תורה, לכן לא היה אז תורה ולא גדרים כאלה. לפני שעמ"י קיבל את התורה, כל עמ"י התגייר וגם ציפורה היתה חלק מעמ"י והתגיירה. מה כל השאלות האלה שנראות כמעט כמו שאלות של ליצנות? כתוב בספרים הקדושים שכל השאלות האלה באות לעורר אותנו להבין שאין הדברים כפשוטם אלא יש פה רובדים עמוקים ביותר בכל העניין הזה: אומר רבינו האר"י הקדוש שזמרי בן סלוא היה בעל ראייה רוחנית גדולה מאוד והוא ראה שכזבי בת-צור מיועדת לו מששת ימי בראשית, והוא לא טעה
בזה, איך זה יכול להיות? אנחנו יודעים שמחטא
אדם הראשון נפלו קדושות לעמקי הקליפות והם
באות לעולם בבחינה של גויים או גויות ועם
הזמן הם מתגיירים מכיוון שבפנימיות הן נשמות יהודיות

הוא חשב שהוא יכול לדלג על ההלכה..

זמרי בן-סלוא ראה מצד הראייה הרוחנית שלו שכזבי באמת מיועדת לו והוא לא טעה בזה, אבל זה שיש לך רוח הקודש ואתה רואה כאלה דברים גדולים, זה טוב ויפה, אבל ברוך השם יש לנו תורה, לכן אתה צריך להתנהג כמו שהתורה מצווה עלייך. אם אתה יודע שהיא מיועדת לך מששת ימי בראשית אתה צריך לקחת אותה למשה רבינו ולבקש ממנו ומהבית-דין שיעשו לה את כל התהליך של הגיור ויגיירו אותה – הנקודה של זמרי בן-סלוא היתה שהוא דחק את השעה מצד זה שהוא ראה שהיא באמת מיועדת לו. הוא חשב שהוא יכול לדלג על פני ההלכה מפני שהוא ראה ברוח הקודש שהיא מיועדת לו. הוא בא ואמר למשה רבינו: כמו שאתה ראית ברוח-הקודש כשהיית במדין שציפורה מיועדת לך, כך גם אני רואה ברוח-הקודש שכזבי מיועדת לי. הטעות של זמרי היתה שמצד גדולתו הוא לא יכול היה להתבטל למשה רבינו.

טורנספרוס אהב להתווכח עם ר‘ עקיבא

אומר רבינו האר"י הקדוש דבר נורא מאוד שזמרי בן-סלוא היה צריך לתקן את הפגם שלו שהוא לקח את כזבי שלא על פי התורה, לכן הוא בא בגלגול, הגלגול של זמרי היה ר' עקיבא שהיה גדול התנאים. מספרת הגמרא שבארץ ישראל היה נציב רומאי שקראו לו טורנספרוס והוא היה מאוד אוהב להתווכח עם ר' עקיבא. כמובן שר' עקיבא היה מנצח תמיד, אבל הכעס שלו על ר' עקיבא היה על זה שר' עקיבא היה איש קדוש ופרוש מתאוות העולם הזה – גויים לא יכולים לקבל את העניין של הקדושה, רק נשמה יהודית יכולה לעמוד בניסיון של הקדושה, הניסיון של גוי הוא עד כמה הוא זוכה להתבטל לעמ“י, אם הם מתבטלים לעם ישראל הם יכולים להיות 'חסידי אומות העולם'
אפילו עם כל התאוות שלהם. על זה היה טורנספרוס מקפיד על ר' עקיבא, הוא טען שר' עקיבא כביכול עושה משחק של איש קדוש, הוא לא האמין שיש דבר כזה של קדושה בעולם. הוא רצה להעמיד את רבי עקיבא בניסיון..

-כבוד הנציב, ציערת אותנו כל הלילה…

טורנספרוס רצה להוכיח לר' עקיבא שהוא לא באמת קדוש וצדיק כמו שהוא אומר אז הוא העמיד אותו בניסיון בשלבים: אומר המדרש שהוא אסר את ר' עקיבא למאסר של לילה אחד, והוא הכניס 2 פרוצות לתא של ר' עקיבא. בבוקר הוא שאל את הפרוצות: מה היה? אמרו לו הפרוצות: כבוד הנציב, ציערת אותנו כל הלילה. אנחנו לא מבינות את האדם הזה, כל הלילה הוא עמד עם הפנים לקיר ולא הסתכל עלינו בכלל. קרא טורנספרוס לר' עקיבא ושאל אותו: מה היה לך בלילה? אמר ר' עקיבא: ברוך השם היה בסדר. תודה רבה על האירוח, רק דבר אחד אני לא מבין, למה הכנסת לי ריח של נבלה לתא כל הלילה? טורנספרוס עדיין לא האמין שר' עקיבא הוא צדיק. מספר המדרש שאשתו של טורנספרוס היתה אחת הנשים היפות ברומי ומרוב שטורנספרוס כעס על ר' עקיבא, לא
היה אכפת לו אפילו להכשיל את ר' עקיבא עם אשתו..

רבי עקיבא בכה, צחק וירק

שלח טורנספרוס את אשתו אל ר' עקיבא. בשעה שר' עקיבא ראה אותה הוא עשה 3 דברים: בכה, צחק וירק. שאלה אותו אשת טורנספרוס: למה עשית את שלושת הדברים האלו? אמר לה ר' עקיבא: בכיתי בגלל שיופי כמו שלך הולך להתבלות באדמה ותולעים הולכים לאכול את זה, ירקתי כי נזכרתי מאיפה באת: מטיפה סרוחה. שאלה אותו אשת טורנספרוס: ולמה צחקת? אמר לה ר' עקיבא: את זה אני לא מגלה, זה סוד. אומר המדרש שהסוד הוא שאחרי שטורנספרוס מת היא התגיירה והתחתנה עם ר' עקיבא. ר' עקיבא ראה את זה ברוח הקודש ועל זה הוא צחק..

לכן נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידים

-אומר רבינו האר"י הקדוש ב'שער הגלגולים' על כל הסיפור הזה שמביאה הגמרא: ר' עקיבא זה גלגול של זמרי בן-סלוא, אשת טורנספרוס היא גלגול של כזבי בת-צור, ועכשיו הם היו צריכים לתקן את מה שהם פגמו בגלגול הקודם, לכן היה כל המעשה הזה. מוסיף ואומר רבינו האר"י הקדוש שעשרים וארבע אלף תלמידים של ר' עקיבא שמתו במגפה, היו אלו העשרים וארבע אלף אנשים משבט שמעון שזמרי היה הנשיא שלהם, ובגלל שהם עדיין לא תיקנו בשלמות את הפגם שהם היו צריכים לתקן, לכן נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידים של ר' עקיבא מצד זה שהם לא תיקנו. מצד שני רואים שר' עקיבא בעצמו כן תיקן, הוא זכה לתקן את זה בגודל המסירות נפש שלו בתשובה ובלימוד התורה. הוא היה בן-גרים ובעל תשובה והוא עשה מסירות נפש גדולה בתשובה ובלימוד התורה לכן הוא זכה לתקן בשלמות. עכשיו
יותר מבינים מדוע זמרי בן-סלוא מרגיש שהוא יכול להתווכח עם משה רבינו..

תיקן את החוסר ביטול למשה רבינו ע“ה

-הוא מתפלפל ומתווכח איתו בהלכה, מכיוון שמשה רבינו הוא שורש התורה שבכתב, והוא בעצמו הוא שורש התורה שבעל-פה לכן הוא יכול להתווכח
עם משה רבינו. באמת, על הנשמה של ר' עקיבא משה רבינו אמר
להקב"ה כשהוא ראה אותו לומד תורה: אם הוא כזה גדול בתורה, למה
אתה לא נותן את התורה על ידו? משה רבינו ראה ששואלים את רבי עקיבא שאלות והוא מתרץ ומתפלפל ושואלים אותו עוד ועוד עד שרבי עקיבא אומר: זה הלכה למשה מסיני. כשרבי עקיבא אמר את זה, בזה הוא תיקן את
חוסר הביטול שלו למשה רבינו כשהוא היה בגלגול של זמרי בן-סלוא – זה העניין של זמרי בן-סלוא, הטעות שלו לא היתה מצד תאווה כפשוטו.
בוודאי שהוא עשה טעות שהוא לקח את כזבי בת-צור אבל עם כל זה,
זה היה מצד זה שהיתה לו סברה, והיה צד נכון בסברה הזאת, שכזבי מיועדת לו

משה רבינו והסנהדרין בכו באהל מועד

זה נכון שיש לך רוח הקודש ואתה רואה שכזבי בת-צור מיועדת לך, אבל יש תורה בעמ"י וצריך להתנהג לפי התורה, קודם כל תגייר אותה ואז אתה גם  תוכל  להתחתן  איתה. מי שתיקן את הטעות הזאת היה  פנחס. יש שאלה ששואלים לגבי פנחס, הרי לכאורה יש פה דבר תמוה בעניין. בשעה שזמרי בן-סלוא הביא את המדינית אל האוהל והתחיל להתפלפל ולשאול: זו מותרת לי או לא?
כתוב שמשה רבינו וכל הסנהדרין בכו באוהל מועד, הם בכו מכיוון שנשתכחה מהם ההלכה מה צריך לעשות בכזה מצב. כידוע פנחס נזכר ואמר למשה רבינו:
הרי לימדת אותנו הלכה למשה מסיני 'הבועל ארמית קנאין פוגעין בו'. אומרת הגמרא שמשה רבינו אמר לפנחס: 'קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא', הכוונה מי שקרא את האיגרת הוא יהיה השליח, מי שנזכר בהלכה הוא גם יהיה השליח לקיים אותה – מיד לקח פנחס את הרומח והרג את זמרי בן-סלוא וכזבי בת-צור.

הולכים להשמיד את מדין..

מיד לאחר מכן הקב"ה ציווה את משה רבינו 'צרור את המדינים והכיתם אותם', לך ותנקום את נקמת עמ"י במדין על זה שהם החטיאו את עמ"י בבנות מדין – על הציווי הזה יש מדרש פליאה שמובא בספר 'גליא רזא', את הספר הזה חיבר תלמיד של רבינו האר"י הקדוש, קראו לו ר' אברהם, יש בספר הזה הרבה מאוד סודות ושם הוא גם מביא מדרש פליאה: בשעה שהקב"ה ציווה את עמ"י ללכת ולנקום את נקמת מדין, בא הס"מ לפני הקב"ה וטען טענה: אתה שולח את עמ"י להרוג ולנקום במדין והם הולכים להשמיד את מדין. הס"מ אמר להקב"ה: אני טוען כנגד הדבר הזה, אני מסרתי נפש ושלחתי את הבנות שלי להחטיא את עם ישראל וזה התפקיד שלנו בעולם, להחטיא את עם ישראל

הס“מ יוצא בוש מהבית-דין של מעלה

עם ישראל חטאו ואנחנו צריכים להענש? הרי רק עשינו את העבודה שלנו, אם עם ישראל חטא בבנות מדין אז תעניש את עם ישראל למה אתה מעניש את מדין? זו טענה חזקה. אמר הקב"ה לס"מ: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הוא השר צבא במלחמה הזאת ואימא של אלעזר היא מדינית, אם כך
זה סכסוך של מדין במדין וזה כבר לא עניין שלנו – ועל זה יצא הס"מ בוש מהבית דין של מעלה, ועוד אומר המדרש ועל זה נאמר 'מהרסיך ומחרביך ממך יצאו' (ישעיה מ"ט י"ז), ז"א מי שיוצא ממדין הוא יכול להחריב את מדין.

משה רבינו עלה למרום ופגש מלאכים

-מוסיף המדרש ואומר: בשעה שמשה רבינו עלה למרום הוא פגש 2 מלאכים והם אמרו לו: אנחנו רוצים לגלות לך סוד, אם אתה רוצה לנצח את אומות העולם, תמיד תשלח להם תמיד מישהו שהוא בא מאותה אומה, או
מישהו שהוא נכשל בבחינה של האומה. אם אתה תשלח מישהו
שנכשל בבת אל-נכר, או אפילו רק נכשל באיזה בחינה של קשר עם גויה,
או אם מצד זה שאימא שלו גויה והוא גר צדק, או דרך אחרת, ברגע
שיש לו קשר, אזי תוכל להכניע כל אומה שבעולם. אתה חייב לשלוח
מישהו בראש הצבא שיש לו בחינה של אותה אומה – משה רבינו
השתמש בזה, לכן בשעה שהקב"ה אמר לו לנקום את נקמת מדין
הוא מיד שלח את פנחס, הוא שלח את פנחס מצד הסוד שגילו לו המלאכים..

..ידע שיהושע עתיד להתחתן עם רחב

המדרש מלמד אותנו דבר נורא: כדי לנצח ולהתגבר על כוח של גויים, אם זה ברוחניות ואם זה בגשמיות, צריך מישהו שיש לו שייכות עם הגויים האלה – לכאורה זה דבר פלאי, בפרט שאומר לנו המדרש שמשה רבינו חיפש בכל מלחמה שיהיה מצביא שיש לו קשר כלשהוא עם גויות, לכן הוא שלח את יהושע בן-נון, מכיוון שהוא ידע ברוח הקודש שעתיד יהושע להתחתן עם רחב אחרי שהיא תתגייר לכן הוא שלח את יהושע למלחמת עמלק – לכאורה זה לא מובן, דווקא מישהו שהיה לו קשר עם איזה בחינה של הגויים או עם גויה, דווקא הוא יכול לנצח את האומה שממנו הוא בא או שאיתה היה לו קשר? אלא העניין הזה הוא נקודה מאוד עמוקה, אומר ה'גליא רזא' שכאשר אומה באה למלחמה כנגד עמ"י ולאו דווקא מלחמה גשמית, לפעמים האומה רוצה לשלוט עלינו מבחינת התרבות שלה, לדוגמא רואים את זה עם יוון..

יותר מחמאס וחיזבאללה

יוון לא רצו להרוג אותנו, הם רצו שנהיה כמוהם יוונים, זאת היתה עומק המלחמה עם יוון וגם היום יש את זה עם אומות העולם. התרבות האמריקאית מסוכנת לנו לא פחות מאשר המחבלים של החיזבאללה או של החמאס, בפשטות התרבות האמריקאית הפילה יותר חללים מאשר החמאס והחיזבאללה – אומר ה'גליא רזא': בשעה שאומה באה להילחם עם עם-ישראל
זאת-אומרת שיש להם טענה, המלחמה לא מתחילה פה אלא היא מתחילה מלמעלה. אם הם באים להילחם כנגדנו זה אומר
שיש להם טענה וקטרוג עלינו. הטענה והקטרוג היא שבאמת בעומק הפנימיות שלנו אנחנו מחוברים עם התאוות ועם הקלקול של אותה
אומה. אם אנחנו באמת מנותקים לגמרי מאומה וזכינו לתקן, מכיוון שלכל אומה יש חלק רע, ברגע שזכינו לתקן בעצמנו לגמרי את החלק הרע של אומה מסויימת ולא יהיה לנו שום קשר עם האומה הזאת, היא תתבטל אלינו לגמרי..

צריך לבטל את הקטרוג שלהם למעלה

ברגע שנבטל את התאוות ממון אנחנו נראה שארצות-הברית שולחת
לנו מטוסים מלאים בדולרים כדי לחלק לעניי ארץ ישראל. אומר ה'גליא רזא' שברגע שיש לנו איזה קשר וחיבור עם הרע שיש לאומה, אם זה תאוות
ממון, התאווה הידועה (ניאוף) או כבוד וגאווה, אזי באותו זמן אותה אומה שולטת עלינו או הופכת להיות האויב שלנו, מצד הקטרוג שיש להם עלינו. ברגע שאנחנו יוצאים למלחמה כנגדם לאו דווקא מלחמה גשמית, אנחנו צריכים לבטל את הקטרוג שלהם למעלה ואז בקלות גם נתגבר עליהם למטה, אבל אם לא נבטל את הקטרוג שלהם למעלה, אזי המלחמה למטה לא תעזור..

’…שאין כל בריה יכול לעמוד במחיצתם‘

-אפשר לקחת כמה פלשתינים בני 16 עם אבנים ולנו יש אלף פצצות אטום וכל זה לא יעזור כנגד כמה ילדים פלשתינים. אם לא ביטלנו את הקטרוג למעלה, לעולם לא נוכל לנצח למטה. בכלליות יש 2 בחינות בעמ"י: יש צדיק ויש בעל תשובה. הגמרא אומרת שיש בחינה שהבעל תשובה הוא יותר גבוה וגדול מהצדיק: 'מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין' (ברכות לד:) – צריך לדעת שהגמרא הזאת מופיעה גם במסכת סנהדרין (צט.) ושם רש"י אומר: 'גדול כחן של בעלי תשובה, שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם'. מדובר פה על צדיקים שברוך השם זכו ולא חטאו
והם יושבים באוהלה של תורה, עליהם נאמר שהבעל תשובה יותר גדול מהם..

רואה את החורבה הכי גדולה שיש בעולם

שמעתי פעם משל שממחיש מדוע מעלת הבעל תשובה יותר גדולה ממעלת הצדיק: יש ארמון ומי שמסתכל עליו רואה את אחת היצירות הכי יפות בעולם, אי אפשר לשער את היופי של הארמון הזה. כשפותחים את השער ורואים את החצר, היא עוד יותר יפה ממה שרואים מבחוץ, כשנכנסים לאולם הראשון הוא הרבה יותר יפה מהחצר. כשאדם רואה את הארמון הזה הוא רק רוצה להכנס לארמון הזה ולהכיר כאלה דברים, אז הוא נכנס פנימה. הוא מתחיל להכנס וככל שהוא נכנס יותר פנימה, פתאום הוא רואה שהארמון הזה הוא החורבה הכי גדולה שיש בעולם, הוא רואה שהכל מלא באבק, בעטלפים ובעכבישים בגודל של כף-יד. הוא ישר בורח משם כל עוד רוחו בו, הוא יוצא החוצה ואומר: תשמעו, כל מה שקורה פה זה השקר הכי גדול, יש פה את הכיעור הכי גדול בעולם, כל זה רק חיצוני – זה בירור אחד לברר שהארמון היפה הזה הוא בכלל לא יפה אלא זה חורבן מאוד גדול. זה דרך אחת, אבל יש דרך נוספת לברר את זה: יש צדיק שיושב כל היום ולומד תורה, ברוך השם הוא גדל בתורה והתחנך בתורה, ובתוך התורה הוא לומד שהארמון הזה שנראה מבחוץ כדבר יפה מאוד, הוא בעצם כיעור וחורבן מאוד גדול מבפנים

זה מצד בירור עולם השקר

-הצדיק עושה גדרים וסייגים והוא בכלל לא מגיע לארמון הזה. יש שניים שביררו את האמת על הארמון הזה: מי שהיה בפנים וברח החוצה כל עוד רוחו-בו, ומי שלמד תורה ומעיד על הדבר הזה. שניהם באים להעיד שהארמון הזה הוא שקר – איזה עדות יותר מתקבלת? של מי שהיה שם או של מי שלמד על המקום הזה? בוודאי שזה שהיה במקום הזה וחווה את החורבן הזה של השקר, הוא יכול להעיד על השקר יותר מהצדיק – זה אחד הדברים העמוקים שהגמרא אומרת 'מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין', מצד בירור עולם השקר. אדם שעבר את הקשר של העולם הזה ויודע שזה הכל תרמית, ברגע שהוא עובר את זה הוא יודע ומעיד שזה הכל שקר

להציל את עמ“י בשעת מלחמה וקטרוג

גם הצדיק מעיד על זה אבל העדות של הבעל תשובה יותר מתקבלת מכיוון שהוא היה שם – זה היסוד של המדרש שמובא ב'גליא רזא' מכיוון שאם אומה באה להילחם כנגדנו, אזי לאומה הזאת יש קטרוג עלינו למעלה והמלחמה למטה משתלשלת מהקטרוג למעלה. היצר הרע תופס אותנו וברגע שהוא תופס אותנו יש כוח לאומה. זה משתלשל מלמעלה עד שהאומה יכולה לבוא כנגדנו למלחמה, רוחנית או גשמית – זה מה שהמלאכים גילו למשה רבינו כשהוא עלה למרום: מי יכול להציל את עמ"י בשעה שיש מלחמה וקטרוג כנגד עמ"י? מי שהיה שם, אותו בעל תשובה שהיה באותה אומה או תרבות והוא יצא משם וחזר אל הקדושה, הוא יכול לחזור ולהעיד על השקר שיש שם. לכן המלאכים אמרו למשה רבינו: אם אתה רוצה לנצח
אומה, תמיד תשלח מישהו שיש לו שייכות עם האומה הזאת והוא יכול
לנצח  ולהכניע את האומה הזאת. מכאן אנחנו למדים דבר גדול מאוד, העבודה של הבעל תשובה זה להכניע את כל הרע שממנו הוא בא, יותר מהצדיק

הוא יכול לבטל את קליפת מדין בשורש

-זה מה שאומרת הגמרא שמשה רבינו אמר לפנחס: מי שקרא את האיגרת הוא יהיה השליח לקיים. הרי אימו של פנחס היתה ממדין, לכן יש לו שייכות עם כל העניין של בנות מדין, לכן הוא היה בעל תשובה על העניין של בנות מדין, מכיוון שהיה בתוכו איזה ניסיון על זה אבל פנחס צעק על זה ימים ולילות ארבעים שנה במדבר. הוא צעק שלא יהיה לו שום שייכות עם הנקודה של בנות מדין. מכיוון שהוא בא מהמקום הזה הוא מכיר כבר את כל הנושא הזה לכן הוא יכול להעניש את מדין מכיוון שהוא יכול לבטל את קליפת מדין בשורש, לכן הוא יכול להיות השר צבא ולנצח אותם פה – מכל זה רואים שכדי להכניע את כל הרע שיש בעולם זה למעשה הבירור של כל דרך התשובה

פנחס היה בבחינת בעל תשובה בדבר..

למעשה רוב הדור שלנו היום בעלי תשובה, הקב"ה עשה את זה כדי לתת כוח למשיח לבטל את כל הרע שבעולם ואנחנו בעצמנו חייבים לברר את זה, לכן כל בעל תשובה היה חייב להיות באיזה בחינה וקשר עם הרע, וברגע שהוא חוזר בתשובה הוא יכול לבטל את הרע יותר מכולם, עכשיו הכוח שלו זה לבטל את זה. לכן משמיים השכיחו את ההלכה ממשה רבינו מכיוון שזה לא העבודה שלו, לבטל את הקליפה הזאת של התאווה הידועה (ניאוף) זה העבודה של הבעל תשובה. פנחס היה בבחינת בעל תשובה לדבר הזה, לכן משמיים השכיחו את ההלכה למשה רבינו ולכל הסנהדרין, כולל לאבא של פנחס, וכל זה כדי שיבוא פנחס ויטול שכרו – אתה בעל תשובה על הדבר הזה? אז אתה יכול לעשות את הבירור הזה. זה הנקודה שלנו גם היום, אנחנו לא צריכים ללכת ולקחת אתנו חרב, אבל צריך לדעת שכל אדם שהולך לשדה להתבודד ולצעוק להשם, בפרט כשהוא עושה תשובה על מה שהוא
יודע בנפשו שהוא צריך לעשות תשובה – בזה הוא למעשה מתקן את כל הבחינה של הקליפה, ורק הבעל תשובה יכול לתקן את הבחינה הזאת. כל אחד שיודע שיש לו איזה נקודה או כמה נקודות לתקן שידע שמשמיים אתה צריך לתקן את הדבר הזה, ואתה יכול לבטל את החלק הרע הזה יותר מכולם..

הוא רואה עוגות ודולרים מרחפים באוויר

ברגע שאדם מרגיש שיש לו שייכות עם איזה צד של רע, לא צריך להכנס לעצבות או למרירות מזה, אלא צריך לצעוק הרבה על הנקודה הזאת, לפחות עד גיל שמונים. אדם חזר בתשובה לפני חמש שנים והוא בא ובוכה שעדיין יש לו יצר הרע, צריך לדעת שהבירור הזה הוא עמוק בתוך עמוק ולא צריך להיבהל. זה שפתאום היצר הרע תוקף את האדם בכל מיני שגעונות והוא פתאום רואה דולרים מרחפים באוויר או להבדיל עוגות קצפת, אל תיפול לחלישות הדעת מכל זה. אדם יכול להרגיש חלישות הדעת מזה שהוא כבר עשרים שנה לא מצליח להיפטר מעוגות קצפת, אדרבה זה בא לך בגלל שאתה צריך לברר עוד את השקר שיש בדבר הזה, אל תכנס לעצבות ולייאוש

מתבודד, צועק, מצטער ומבקש מהשם

אם חשבת שאתה כבר ר' שמעון בר-יוחאי אז גילו לך שאתה עדיין לא ר' שמעון בר-יוחאי אבל אתה בדרך להיות, בנתיים כל פעם שמתעורר הרע אל תכנס לעצבות למה יש לי תאווה או מידה רעה. יש לך את זה מכיוון שזה המציאות שלך ושל כולנו, אבל רבינו גילה לנו את הנקודה הזאת: אתה הולך לשדה מתבודד, צועק ומצטער ואתה מבקש מהקב"ה: תציל אותי – תדע לך שכל פעם אתה מתקן יותר ויותר בעומק עד שאתה יכול לבטל את הקליפה הזאת בשורש גם את האומה הזאת. התיקון של כל הדבר הזה הוא לא מלחמות. מלחמות זה סתם גילוי חיצוני של כל הדבר הרוחני. אם אנחנו עושים תשובה על הדבר שהאומה אחוזה בו וזה השורש של האומה, אזי האומה מיד מתבטלת אלינו. הגויים רוצים להתבטל אלינו הם אומרים לנו: אנחנו לא יכולים לתקן את הרע שבעולם, רק אתם יכולים לתקן את זה. זה מה שאמרו המלאכים למשה רבינו: תשלח מישהו שיש לו קשר עם האומה הזאת, אם זה מצד אימא שלו או מצד זה שהוא בעצמו אולי פעם נכשל. כשהוא יהיה בעל תשובה על העניין של האומה, אזי הוא יוכל לבטל את הדבר הזה.

הפוסט פרשת פנחס | עצת בלעם זמרי בן סלוא וצדיק האמת הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בשבוע שעבר היינו בסוף המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו, נזכיר
בקצרה את סוף המעשה ובעזרת השם נתקדם. כמו שדיברנו המעשה הזה הוא למעשה המעשה של כל אדם יהודי, שיש בתוכו בן מלך ואנחנו באמת בן מלך שזה הנשמה הא-לוקית אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן לנו גם נפש בהמית וכל החיים אנחנו בעצם מבררים את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, פירוש הדבר להאיר ולהעצים בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית שזה מידות לא טובות ותאוות מיותרות וכו‘

מה טבעו ומהותו של הכיסא

בסוף הסיפור היה לבן מלך האמיתי משימה אחרונה שזה למעשה העבודה האחרונה שהוא היה צריך לעשות – הוא הגיע למדינה והוא היה צריך לתקן את שם המדינה, השם של המדינה המתוקן זה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכמו שדיברנו זה מרמז על האמונה השלימה כי המדינה זה ענייני העולם והמלך זה מרמז על המלכות של הקב“ה, עיקר כוונת הדברים שהאמונה בתוכנו שלימה ואז אנחנו גם בדעת, גם במחשבה וגם בלב הרבה יותר מרגישים את מלכות השם הרבה יותר מאשר מלכויות של העולם הזה ועדיין יש הרבה עבודה בדבר הזה. העבודה האחרונה שהיתה לבן מלך האמיתי זה לדעת את ’סוד הכיסא‘, המלך שהיה לפני כמה דורות במדינה עשה כיסא ואף אחד לא הבין את טבעו ואת מהותו של הכיסא ומהו העניין של הכיסא, אמרו לו: אם אתה תבין ותדע לתקן את עניין הכיסא אז אתה תקבל את המלוכה ובאמת תחזיר את השם של המדינה לשם המתוקן שזה המדינה טיפשית והמלך חכם. כשהבן מלך האמיתי התחיל להסתכל על הכיסא
הוא ראה שיש כמה חסרונות בכיסא, דבר ראשון הוא ראה שיש תבליט של חיות מעץ על הכיסא, ליד הכיסא היה שולחן ומנורה ומיטה והוא ראה שצריך לשנות קצת את הסדר של כל הפרטים האלה

השושנה שצריכה להיות למעלה חסרה

-הבן מלך האמיתי ראה את עומקם של הדברים והוא ראה שצריך להזיז קצת את החיות, את המיטה, את השולחן ואת המנורה, זה פעולה אחת. דבר נוסף מהכיסא יוצאים דרכים והדרכים חצובות בקיר, בחומה ובארץ ואף אחד לא יודע מה מהות הדרכים האלה ואי אפשר גם ללכת בדרכים האלה כי אם אדם הולך בדרכים האלה אז אחרי כמה זמן יש שם כל-מיני חיות טורפות וכל החיות האלה הם מזהב ואם אדם מתקרב לחיות האלה אז הם טורפים אותו, אז מה המהות של הדרכים והחיות האלה אף אחד לא הבין את זה אבל הפרט החשוב ביותר שהוא התבונן על הכיסא הוא
ראה שיש שושנה שצריכה להיות למעלה במקום הכי גבוה בכיסא ועכשיו היא חסרה

כולם מחכים לניגון

הבן מלך האמיתי הסתכל על הכיסא וראה שעכשיו השושנה מונחת למטה ואז הוא הבין את כל הסוד של הכיסא, הוא שינה את כל הפרטים ושם כל אחד במקומו והעיקר
זה שהוא העלה את השושנה למעלה, ואז כשהוא העלה את השושנה למעלה
הכיסא התחיל לנגן ניגון מופלא מאוד שכל הבריאה מהמלאכים הגדולים
ביותר ועד הנבראים בעולם שלנו, כולם מחכים לניגון הזה וזה בעצם הניגון של הגאולה

יד על כס י-ה מלחמה להשם

לאחר מכן הבן מלך האמיתי אמר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני באמת בן מלך ואתה בן שפחה – בכל הפרטים האלה רבינו למעשה מרמז על תורות ויסודות וחוכמות מאוד-מאוד עמוקות בכל פרט ופרט שציינו, התחלנו קצת להתבונן בעניין השושנה, נחזור על זה ונמשיך. כל פרט ופרט בעצם כולל עניינים מאוד עמוקים שכוללים את כל העבודה של עמ“י הן בכלליות והן בפרטיות הן בכלליות הדורות, למעשה העבודה שלנו זה לתקן את הכיסא הזה וכל פרט בתיקון הכיסא שציינו עכשיו הכל זה למעשה יסודות מאוד גדולים. נתחיל לראות מה רבינו מרמז בזה – דבר ראשון כמובן שעניין הכיסא מרמז על מה שכתוב ’כי יד על כס י-ה מלחמה להשם בעמלק מדר דר‘ ואין הכיסא שלם
כמו שחז“ל אומרים, הקב“ה נשבע שעד שלא יהיה הכיסא שלם יש לו מלחמה בעמלק – הכיסא שבסיפור והכיסא שבתורה ובחז“ל זה אותו כיסא – מה המשמעות בעצם של כיסא הכבוד שהוא עדיין לא שלם? הכיסא מרמז על
סדר ההתגלות וההנהגה של הקב“ה בכל הבריאה כולה לכן כיסא הכבוד נמצא במקום מאוד-מאוד גבוה בבריאה, גם אצל המלאכים יש עולמות וכיסא הכבוד נמצא בעולם העליון ביותר ומשמעות הדבר בעצם שכל ההנהגה וכל המלכות של הקב“ה היא מתגלית בסוד תיקון הכיסא, ברגע שהמלכות של הקב“ה שלימה אז אין אפשרות ליצה“ר לעשות שום דבר וזה השחיטה שלו וזה הביטול שלו

ישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות פה

כל מה שהיצה“ר יכול לפעול, להטעות אותנו, לבלבל אותנו ולבלבל את כל העולם זה אך ורק כי אין גילוי שלם של מלכות של השם וזה מה שמובא בספרים: הסתרת פנים והעלמה, כל זה למעשה נרמז בעניין הכיסא לכן שלמות כיסא הכבוד זה למעשה ימות המשיח וזה גילוי שלם של מלכות הקב“ה. בימות המשיח אין אפשרות ליצה“ר לפתות מישהו לעשות עבירה. כתוב בגמרא שישחטו אותו כי אין לו כבר מה לעשות במציאות, הוא כבר לא יכול להטעות, לכן כתוב במדרש שבאלף השביעית אדם יבוא לקטוף תאנה בשבת והוא יראה אור רוחני מעל לתאנה: ’אסור לקטוף אותי בשבת‘..

כל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה

בימות המשיח כל הבריאה למעשה תגלה את המלכות של הקב“ה וזה המושג הכיסא השלם, כל מה שדיברנו בעניין הכיסא זה מרמז מהם הדרכים ומה העבודה שלנו כדי לתקן את הכיסא, הנקודה היסודית ביותר זה עניין השושנה, התחלנו לדבר על זה בשבוע שעבר, רק נזכיר איפה זה מובא, הזוהר הקדוש מתחיל בספר בראשית אבל יש הקדמה לזוהר גם מפי רשב“י ותלמידיו ולמעשה המשפט הראשון בהקדמת הזוהר זה סוד השושנה, שם הזוהר הקדוש אומר שלשושנה יש חמש עלים ירוקים ושלוש-עשרה עלים אדומים, הזוהר מגלה סודות בעניין העלים, זה מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים – הזוהר הקדוש אומר שכל עבודתנו זה בעצם לתקן את השושנה, על סמך הזוהר הזה תיקנו בלשם יחוד שלפני התהלים ’ולהכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה העליונה‘ זה אותה שושנה שרבינו מדבר פה

כל אחד בעצם מאתנו כלול מכל העולמות

עיקר עבודתנו בעולם זה לתקן את עניין השושנה, צריך להבין קצת הלכה למעשה למה מרמז עניין השושנה, יש יסוד מאוד גדול שהרבה מהצדיקים והמקובלים הגדולים מלמדים אותנו את היסוד הזה, כל מה שכתוב בעולמות הרוחניים עד שורש כל העולמות זה מתחילת המדרגות ועד סוף המדרגות, הכל למעשה מצטייר בתוך האדם עצמו, לכן כתוב בספר היצירה שהקב“ה ברא את העולם בשלוש מושגים שנקראים עולם, שנה ונפש – כל מה שיש בעולמות וכל מה שיש בזמן הכל זה בנפש האדם, כל אחד מאתנו למעשה כלול מכל העולמות, מכל הבחינות ומכל המדרגות. השושנה מרמזת על מציאות ומהות בנפש האדם, שזה למעשה קיים בנו מבריאת העולם וככה הקב“ה ברא אותנו. בשבוע שעבר התחלנו לדבר על זה שהשושנה מרמזת על היסוד הזה שכולנו נבראנו חסרים, כל אחד בעולם הזה הוא חסר ואנחנו לעולם נחפש איך להשלים את החיסרון הזה, אין לנו בחירה לא להשלים את החיסרון, אנו מוכרחים בחיפוש השלמת החיסרון

הכותרת של כל זה: ’תענוג‘

החיסרון שחסר לנו זה למעשה חיות, שמחה, אושר, מונחת הנפש, שלוות הנפש והכותרת של כל זה היא ’תענוג‘- אומר הרמח“ל בתחילת הספר ’מסילת ישרים‘: לא נברא האדם אלא להתענג.. ז“א שלמעשה אנחנו מוכרחים בתענוג הזה. מעצם הבריאה שלנו אנחנו מוכרחים בחיפוש התענוג
אבל מכיוון שהקב“ה רוצה שתהיה עבודה שנעבוד אותו מתוך קושי ומתוך מסירות נפש לכן הקב“ה נטע וזרע בעולם ניצוצות של תענוג שזה לעומת זה עשה א-לקים,
יש את התענוג שבא מצד הקדושה שאנחנו יכולים להתחבר אליו על-ידי התורה, על-ידי מצוות, על-ידי מעשים טובים,
תפילה, התבודדות וההתקשרות עם הצדיקים שמגלים לנו את העצות ואת
הדרכים איך מתחברים עם התענוג של הקב“ה אל בשביל הבחירה יש
גם תענוגים אחרים שזרועים בעולם הזה שזה עוגות קצפת, שניצלים, קצת כסף וכו‘

התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו…

העבודה שלנו והרבה פעמים גם צריך בחינה של מסירות נפש, זה לדעת איזה בחינה אנחנו בוחרים ומשתדלים להתחבר, האם אנחנו משתדלים להתחבר עם התענוגים שבאים מצד הקדושה או עם התענוגים שבאים מצד העולם הזה, כמובן שיש אין-סוף הבדלים בין התענוג של הקדושה לבין התענוג של הצד האחר ואין כמובן שום ערך והשוואה, התענוג של להיות עם הקב“ה זה פי אין-סוף מכל תענוגי העולם הזה, אבל בשביל הבחירה קשה יותר להתחבר עם התענוגים של הקב“ה ועם האור
הא-לוקי, לעומת זה התענוגים של העולם הזה מזומנים לנו, בפרט בעקבתא דמשיחא יש שווקים והיצה“ר פותח כל יום את היריד שלו עם הרבה דוכנים והרבה פעמים
יש מבצעים אפילו בחינם, רק תבוא ותיקח, לכן זה יוצר את המציאות של המלחמה..

פעולה או מעשה שאנחנו הולכים לעשות

השושנה זה סוד התענוג לכן זה גם לשון של נוקבא. שושנה זה גימטריה 661 כגימטריה אסתר, כל העניין של אסתר המלכה זה סוד ירידת נשמות ישראל לגלות לארמון של אחשוורוש שם מציעים פיתויים, זה נקרא שהשכינה בגלות או שכינתא בעפרא. בנפש שלנו גלות השכינה היא כאשר אנחנו צריכים לקבל חיות מבחינת תענוגי העולם הזה שלא בדרך הקדושה ולא בדרך התורה, זה למעשה עיקר גלות השכינה – מה שאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא או לשם יחוד קדושא בריך הוא ושכינתו, עיקר כוונתנו והתוכן העמוק והפנימי של הלשונות האלה, עיקר הכוונה שאנחנו מכוונים זה שאותה מצווה שאנחנו הולכים לעשות או פעולה שאנחנו הולכים לעשות או המעשה טוב שאנחנו הולכים לעשות, כוונתנו היא להאיר
את נשמתנו בתענוג הא-לוקי וע“י זה יתבטל הרצונות שלנו והמשיכה שלנו אחרי תענוגי העולם הזה, כמעט כל הבריאה וכל התורה עומדת על הנקודה והבחינה הזאת.

הרבה פעמים אדם עומד במצבים כאלה

מה שכתוב בחז“ל ואנחנו רואים את זה הרבה בספרים שהגלות הכי קשה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, העקבתא דמשיחא, עיקר הכוונה במושג של העקביים זה שהשושנה יורדת למקום הכי נמוך שהיא הייתה אי-פעם לכן היום עיקר הגלות היא לא מחוצה לנו אלא היא גלות יותר קשה היא נמצאת בתוכנו ובתוך הנפש של האדם הרבה פעמים אדם עובר כל מיני מצבים כאלה שהוא רוצה להתחבר עם הקדושה ולכאורה לא נותנים לו, על כל פנים יש קשיים גדולים מאוד, למעשה זה הניסיון של העקבתא דמשיחא. השושנה שזה הצורך הפנימי שלנו לקבל תענוג נמצאת בתוך גלות לכן אנחנו עוברים כ“כ הרבה קשיים וכ“כ  הרבה ניסיונות והתמודדויות במקום הזה אבל רבינו אמר יסוד: מתכלית הירידה לתכלית העלייה, יש לזה כמה פירושים, אחד הפירושים זה שמה שרבינו אמר שנשמות ישראל יורדים אם זה בכלליות הדור ואם זה בפרטיות אצל כל אחד, יורדים למטה-למטה מצד השושנה שנמצאת למטה לניסיונות, לקשיים ולהתמודדויות מאוד קשות וצריך לדעת בזה יסוד מאוד גדול: אם אדם זוכה אז ככל שאדם יורד יותר למטה ככה הוא יכול לעלות יותר למעלה..

זה מתחיל ממינוס 1,000,000

-אם אנחנו נגיד את זה במשל מתמטי אז אם אדם ירד למינוס אלף אז עכשיו הוא יכול לעלות לפלוס אלף, בדור שלנו זה מתחיל ממינוס מיליון והלאה – צריך לדעת שאדרבה, אנחנו יכולים לעלות למקום מאוד-מאוד גבוה,
כי עומק הירידה היא סיבה לעלייה הכי גדולה. אמרנו
שכל הנקודה של הירידה זה תיקון השושנה שנמצאת למטה כמו שאומר רבינו בסיפור, ז“א שהתענוג והמשיכה של התענוג נמצאת למטה.

בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר לנו

למעשה המהלך של הדרך של העולם הזה שבהתחלה היצר הרע מפתה את האדם, בדור שלנו אנחנו רואים את זה ולא צריך הרבה להרחיב בזה כי זה בגלוי בכל רגע ורגע מפתים את האדם לרדת למטה, ברגע שאדם מתפתה אז באיזשהו מקום האדם האמין שיש  משהו במקום הזה לכן הוא הלך למקום הזה, הנקודה של התשובה בעומק זה לראות כמה היצה“ר שיקר אותנו ורימה אותנו. באמת חייב להיות ניצוץ של תענוג אבל ככל שאדם יותר זוכה להתבונן ולהכנס בעומק התשובה הוא רואה יותר ויותר שבאמת שיקרו אותו ועבדו עליו, למעשה כמעט כל בעל תשובה בדור שלנו צריך להגיע למקום הזה ולראות: עד אותו רגע שהתחלתי לקבל את הניצוץ של התשובה, בעצם עבדו עליי, שיקרו אותי ורימו אותי – מי רימה? היצה“ר רימה אותנו, הוא הראה לנו כאילו יש בבריאה כל מיני גני-עדן, רק תגיע לשם. כל אחד מה שעבר והיה צריך לעבור, עכשיו בתשובה צריך לאט-לאט לזהות כמה היצה“ר שיקר אותנו..

גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר….

ככל שאדם מזהה יותר ויותר כמה שהיצה“ר בעצם רימה אותו ושיקר אותו, אדם כועס על היצה“ר וזה טוב מאוד לכעוס על היצה“ר, זה טוב לכעוס על זה שהוא שיקר אותנו וממשיך לשקר אותנו, זה כעס דקדושה, ואז מהמקום הזה האדם זוכה לקבל עלייה מאוד גדולה, מהכעס הזה ומהתרמית הזאת שהיצה“ר רימה אותנו האדם עולה למקום הכי גבוה, מתכלית הירידה לתכלית העלייה. ידוע שיש שתי בחינות עיקריות במלכוד של היצר, אחד זה ממון והשני זה התאווה הידועה (ניאוף). ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות שהוא הסתפק בדברי רבינו מה ניסיון יותר גדול התאווה הידועה או ממון, היום אנחנו יכולים להגיד שזה שתי חברים שביחד עובדים עלינו ועוקפים אותנו מכל הכיוונים. גם אם אדם ירד בעומק הירידות ועבר עליו מה שעבר עליו, ברגע שהוא מזהה: היצה“ר עבד עליי ורימה אותי, הוא אמר לי שיש באיזה מקום בעולם גן-עדן, נסעתי לשם בהכנה לגן-עדן, עשיתי הכנות כדי להגיע למקום הזה אבל הלכה למעשה, היום אני יכול להגיד לך שהוא שיקר אותי, הוא עבד עליי ורק החריב לי את החיים – ככל שמזהים את זה יותר ככה האדם עולה יותר ויותר, מתכלית הירידה לתכלית העלייה ז“א אלה שירדו הכי נמוך יכולים לעלות הכי גבוהה.

אם היו יודעים את ההלכה לא היו בוכים

יש שאלה שקשורה לפרשת בלק: כתוב שזמרי בן סלוא הגיע לסנהדרין ’והמה בכים פתח אהל מועד‘ רש“י אומר למה הם בכו, הם לא בכו בגלל שהם ראו את העבירה של זמרי בן סלוא, הם בכו בגלל שנשתכחה מהם ההלכה מה עושים עם מקרה כזה. אם הם היו יודעים את ההלכה הם לא היו בוכים, הם היו הורגים אותו במקום, מפה רואים שצדיקים לא בוכים על מה שקורה בעולם הזה, הם בוכים ברגע שהם שוכחים מה שהקב“ה רוצה מהם וזה עיקר הבעיה, על זה הם בכו. רש“י מביא את דברי חז“ל למה הם שכחו, כדי שפנחס יבוא ויטול שכרו, זה מצווה שמיודעת לפנחס מלכתחילה ובאמת הוא עשה אותה בשלמות, אז מה הכוונה יבוא פנחס ויטול שכרו?

הבעש“ט, פרי הארץ ור‘ צדוק

על מה מגיע לפנחס השכר שהוא יעשה את המעשה הזה ולא משה רבינו או אהרן או צדיק אחר? מה עשה פנחס שהוא ראוי לעשות את המעשה הזה? לא רש“י ולא המדרש אומר על מה פנחס היה ראוי לזה, זה מאוד מעניין, זה כתוב בכמה מקומות היסוד הזה, בשבחי הבעש“ט על התורה, בספר פרי הארץ ור‘ צדוק הכהן מלובלין גם מביא את הנקודה הזאת ויש עוד ספר שנקרא גליא רזא שגם הוא מביא את היסוד הזה, כתוב שם חידוש גדול מאוד: פנחס זכה לעשות את הבחינה השלימה ביותר של קנאת
השם, אומרים חז“ל שפנחס היתה לו בחינה שהוא היה בעל תשובה על הנקודה הזאת

בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון

מה הכוונה שפנחס היה בעל תשובה על הדבר הזה? האם שמענו אי פעם שלפנחס היה קשר עם כזה דבר? זה לא כתוב בשום מקום. נזכור שפנחס הוא הבן של אלעזר הבן של אהרן ואלעזר התחתן עם בת פוטיאל, יש אומרים שפיטם עגלים לעבודה
זרה ויש אומרים שפטפט ביצרו. פיטם עגלים לעבודה זרה ז“א שסבא של
פנחס היה יתרו ויש אומרים יוסף ובאמת התשובה האמיתית היא שגם יתרו וגם יוסף. אמא של פנחס מצד אחד היתה בת יתרו מצד שני היא היתה מצאצאי יוסף.
אומרים המפרשים שבגלל שפנחס היה לו שורש במדין אז בדקות הנפש היה
לו ניסיון בעניין של המידינית, בגלל שהוא בא משם היה לו את הניסיון הזה. פנחס מעולם לא עבר חלילה שום עבירה בשום צד אבל מכיוון שהוא זיהה
בנפשו שיש לו את הניסיון הזה, הוא עשה שנים של צעקות והתבודדות
ותפילה להקב“ה להתנקות מהנקודה הפנימית וזה מה שאומרים יבוא פנחס ויטול שכרו.

לדעת מהי הגאוגרפיה הרוחנית של א“י

-בגלל שפנחס הוא בבחינת בעל תשובה על הדבר הזה אז הוא יכול לעשות את זה בשלמות הגדולה ביותר, זה צד אחד של הדברים. צד נוסף של הדברים זה שידוע שלכל אחד מהשבטים יש עבודה רוחנית מסויימת לכן גם א“י מחולקת לאזורים של עבודות רוחניות ואורות רוחניים, יש כמה ספרים שנוגעים בזה אבל רוב הספרים לא נוגעים בנקודה כיצד א“י מחולקת לאזורים רוחניים ואיזה עבודה. לפני כמה שנים שאלתי יהודי מאוד גדול: איך אנחנו יכולים למצוא יותר בפירוט את האזורים הרוחניים של העבודה של א“י? הוא אמר לי יסוד נפלא: אנחנו יכולים לדעת לפי חלוקת הארץ לשבטים, אם נדע מה העבודה הרוחנית של כל שבט לפי זה נוכל לדעת את הגאוגרפיה הרוחנית של א“י. אחד השבטים שאנחנו רואים שהיה שם בחינה מאוד מיוחדת זה שבט דן, היה להם עבודה מאוד-מאוד לא פשוטה, מצד אחד כתוב שדן הוא המאסף לכל המחנות, רש“י אומר בשם חז“ל: ששבט דן היה למעשה השבט האחרון במסעות והן היו אוספים את כל האבידות שאבדו כי הם הלכו בסוף..

זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא

כל יום שבט דן היו עושים מצוות השבת אבידה – זה פשטות הדברים, עומק הדברים שדן היה מאסף את כל המחנות הכוונה שזה העבודה של סוף כל המדרגות, לאסוף את כל האבידות זה כל הנשמות שנפלו בעקבתא דמשיחא בסוף כל הדורות וכל העבודות הרוחניות, שבט דן היה צריך לתקן את כל הבחינה הזאת. כאשר בנ“י היו הולכים אז מי היה הולך בראש? יהודה. מי הולך בסוף? דן. זה ראש כל המחנות וזה מאסף כל המחנות, זה מרמז ברוחניות שיש לדן את העבודה במקומות הכי נמוכים והכי קשים לבירור, זה העבודה של שבט דן, לכן בשעה שהם הלכו אז בראש זה יהודה שזה המלך והמלכות ובסוף זה דן שצריך לעשות את העבודות הכי קשות, בגלל זה כתוב גם שהענן היה פולט אותם כי היה להם את הניסיונות הכי גדולים – זה היה בשעה שהם הולכים

הוא נתן את המלכות ליהודה

-בשעה שעמ“י חנו הם הסתדרו אחרת, דגל מחנה דן היה בצפון ודגל מחנה יהודה היה במזרח, למעשה הם מחוברים ובשעת ההליכה זה בראש וזה בסוף, זה מרמז שמצד אחד ראש כל המחנות זה שבט יהודה שזה המלכות, וסוף כל המחנות שזה הבירור הכי נמוך זה שבט דן אבל יש בחינה שדן הוא הכי קרוב ליהודה דווקא מעומק העניין שהוא צריך לרדת כ“כ אז הוא מאוד קרוב – כתוב בספרים הקדושים שמשיח צריך לבוא גם משבט דן וגם משבט יהודה, אימו של משיח תהיה משבט דן ואביו של משיח יהיה משבט יהודה, זה מעין תירוץ על קושייה. בשעה שיעקב אבינו בירך את יהודה הוא אמר: יהודה אתה יודוך אחיך – יעקב אבינו נתן ליהודה את המלכות..

האבא משבט דן והאמא משבט יהודה?

’לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבוא שילו‘ – יעקב אבינו אמר ליהודה: המשיח יהיה ממך. בשעה שהוא בא לברך את דן הוא אמר לו ’דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל, יהי נחש עלי דרך שפיפן עלי ארח הנשך עקבי סוס ויפל רכבו אחור, לישועתך קויתי השם‘ רש“י מביא שם שיעקב אבינו ראה את שמשון והוא חשב ששמשון יהיה המשיח – איך זה יכול להיות? הרי לפני כמה דקות בירכת את יהודה והבטחת לו שממנו יבוא משיח – מכיוון ששמשון אביו היה משבט דן אבל אימו היתה משבט יהודה אז הוא ראה שייכות לשמשון עם שבט יהודה רק האמת שזה בדיוק הפוך, האבא יהיה משבט יהודה והאמא תהיה משבט דן, זה צד אחד לראות את מעלתו של דן שהוא מאוד קשור בעצם עם נקודת המשיח. המשיח זה שלמות ותיקון העולם, דווקא בגלל שדן מברר את השושנה שלמטה-למטה, על-כן הוא גם יכול לעשות את העבודה של למעלה-למעלה לכן הוא גם מאסף וגם בראש..

הגיבורים הגדולים בעמ“י היו משבט דן

יש עוד צד לראות את כל המהלך הזה, יש זוהר מעניין בסוף פרשת בלק שם הזוהר אומר שלמעשה הגיבורים הגדולים ביותר בעמ“י במשך כל הדורות היו משבט דן, זה מתחיל קודם כל בחושים בן דן שידוע שהוא הרג את עשיו ובתורה כתוב חושים בלי האות ואו, לכן מביאים בשם הזוהר שחושים זה אותיות משיח (חשים-משיח), מכאן יש רמז שיש משיח בדן. מי זה המשיח בן דן? זה למעשה כל הגבורות בעמ“י, הזוהר אומר שכשיתעורר שריה שר צבא של דן נחכה למשיח, הוא ילחם את כל המלחמות. שר צבאו של משיח בן יוסף יהי משיח בן דן. מובא שכמה פעמים בהיסטוריה ראינו את גבורת דן, אחד זה בחושים בן דן, לאחר מכן יש את צליה שהרג את בלעם בן בעור, השלישי זה אחד הגיבורים הגדולים ביותר של דוד המלך עירא היאירי כתוב בזוהר הקדוש שכל גבורת דוד היתה מכוח עירא היאירי. אנחנו מקווים שהרביעי כבר נמצא איתנו, זה שריה משבט דן הוא ילחם את כל המלחמות של משיח

זה אפילו לא ניצוץ אחד חלקי מיליארד

דווקא השבט שירד הכי נמוך לבירור הנוקבא דתהומא רבא דווקא משם יוצאים הגיבורים הכי גדולים, ממש מתכלית הירידה לתכלית העלייה, זה העניין של להעלות את השושנה. אחד הדברים שהכי קל לדבר עליהם והכי קשה לבצע אותם זה איך להעלות את התענוגים מלמטה בכיסא ללמעלה בכיסא, ז“א איך אנחנו נתחבר שבאמת כל התענוגים יהיו התענוגים שבקדושה? יש בזה כמה יסודות אבל הדבר הראשון זה קודם כל עוד לפני שאנחנו עושים עבודה של השבה אל הלב, קודם כל בידיעה אנחנו צריכים לדעת וכל הזמן לחזק אותנו בנקודה הזאת שבוודאי עם הקב“ה פי אין-סוף יותר טוב מאשר עם כוחות הטומאה, אם ניקח את כל הטומאה שבעולם ואת כל התענוגים שיש ונמצה אותם לחמש דקות זה לא אפילו ניצוץ אחד חלקי מיליארד בנועם ובתענוג של להיות עם הקב“ה – קודם כל צריך לדעת את זה..

מיליון דולר בעובר ושב ומרצדס ספורט

כל יום אדם צריך להגיד לעצמו: יותר טוב להיות עם הקב“ה מאשר להיות עם כל כוחות היצה“ר עם כל הפיתויים של היצה“ר. מדוע ההתבוננות הזאת חשובה? מכיוון שהיצה“ר בא ואומר לנו תורות שלמות ותאוריות ויסודות וכן הלאה, הוא מנסה לשכנע אותנו ללא הרף שיש לו תענוגים יותר משל הקב“ה, הוא טוען את זה ולא תמיד אנחנו מצליחים לדחות אותו, לפעמים אנחנו מאמינים לו. לפעמים אנחנו באמת חושבים שיש לו איזה משהו עליון לתת לנו, הוא מפתה אותנו לכן קודם כל עוד לפני ההשבה אל הלב אנחנו צריכים עבודה שכלית לדעת שבאמת לאמיתה יותר טוב פי אין-סוף להיות עם הקב“ה, כל יום להזכיר לנו את הנקודה הזאת, להכין כלים לכל המתקפות שלו, הוא יגיד לנו: תשמע, אתה חושב שמיליון דולר בעובר ושב זה חיסרון, אם תיסע עם מרצדס ספורט זה סתירה בכלל לאמונה? צריך לדעת שיש ‘בני יששכר‘ נורא ואיום שאומר: ראיתי הרבה בני עלייה שהתחילו לקבל ממון והפסידו את כל מדרגתם – אז הנקודה הזאת היא שבכל מקום הוא מפתה אותנו ואנחנו כל הזמן צריכים לזכור שאנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם

זה באמת מנצח ופועל את כל הפעולות

-אנחנו לא רוצים את התאוות ואת הכבוד של העולם הזה כי ניצוץ אחד של הקב“ה שמאיר לנו בלב זה פי אין-סוף יותר מכל תענוגי העולם הזה, הוא פשוט משקר אותנו – אנחנו צריכים לדעת את זה בשכל, זה נקודה אחת. נקודה שנייה זה הדיבור והשיחה עם הקב“ה, זה הנקודה שרבינו גילה לנו, צריך לדעת שאנחנו לא יכולים בלי התפילה, אדם צריך כל הזמן להתרגל לדבר עם הקב“ה. הדיבור עם הקב“ה הוא באמת מנצח ופועל את כל הפעולות, יעקב אבינו אומר ’אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי‘ כמו שמפרש אונקלוס ’בצלותי ובבעותי‘, בתפילתי ובבקשתי. הלכה למעשה היצה“ר בא ומטריד, לצערנו הרב עד שלא ישחטו אותו הוא אחד מהחסידים הראשונים של רבינו, הוא מקיים את הדיבור של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ במסירות נפש, הוא לא מתייאש, כמה פעמים אדם זרק אותו וקילל אותו, לכאורה הוא נעלם. הוא הלך וחשבנו שהתפטרנו ממנו, הוא בעצם הלך למכון כושר, למד כמה תרגילים חדשים ובא אלינו באיגוף חדש לגמרי, הוא לא מתייאש..

היצר רוצה את העצבות יותר מהעבירות

הנקודה שלנו כנגד היצה“ר שלא מתייאש זה הדיבור עם הקב“ה, להרבות בדיבורים עם הקב“ה. כל הזמן לגלות לפני הקב“ה: אני לא רוצה את זה, תעזור לי, אני בן מלך והמקום שלי זה ארמון המלוכה ולא להסתובב בכל מיני ביבי-שופכין, אני לא רוצה להיות במקום הזה. מי יודע מה עובר על האדם חלילה אבל אפילו אם לוקחים את האדם מאיזה בחינה, משם תדבר עם הקב“ה, לא להתבייש, אם כבר קרה מקרה אז תהפוך את זה להתבודדות. באמת בעומק הדבר רבינו אומר שהיצה“ר יותר מאשר הוא רוצה את העבירות הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירות. עצבות זה פירוד, הוא רוצה להפריד אותנו מהקב“ה. העבירות זה הרחקה א’ והעצבות זה הרחקה ב’ והמטרה זה ג’ – פירוד מהקב“ה. אם אנחנו לא יודעים את העצות של רבינו אז אנחנו ממש מגיעים לריחוק מהקב“ה, היצר הרע יפריד אותנו..

כל פעם שתטריד אותי אני מלשין עלייך!

היצה“ר יעמיד אותנו בכמה ניסיונות ויכניס בנו דיכאונות עמוקים, מעבירות הרבה יותר קל לצאת אח“כ מאשר מהדיכאונות לכן הדיכאונות זה חיות אצלו הרבה יותר גדולה. צריך לעשות כלל וחוק בחיים, להגיד ליצה“ר: כל פעם שאתה תבוא ותטריד אותי ולא משנה באיזה בחינה, אני מדבר עם הקב“ה, אני מלשין עלייך להקב“ה, אני מספר לו מה אתה עושה לי. תגיד לו: כמה שתטריד אותי יותר אתה הולך להפוך אותי להיות החסיד ברסלב והצדיק הכי גדול בדור, כי כל פעם שתבוא להטריד אותי אני אלך עוד יותר להקב“ה, אני לא אתייאש משום מצב מללכת ולדבר עם הקב“ה. אם אדם יקבע את זה בלב וזה יהיה אצלו כיתד בל ימוט: לא משנה מה יקרה אני תמיד ירוץ לדבר ולספר את זה הקב“ה, בשלב מסויים היצה“ר יגיד: לא שווה לי לבוא ולהטריד את האדם הזה. צריך לדעת שבסופו של דבר גם אם אדם עובר מה שעובר הכוח של הדיבור עם השם זה ינצח.

הפוסט פרשת בלק | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אנחנו נמצאים בסוף הסיפור מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – נזכיר בכלליות שלמעשה הבן מלך זה הנשמה הא-לוקית והבן שפחה זה הנפש הבהמית ומכיוון שהקב“ה רצה לזכות את ישראל הוא שלח אותנו לעולם לעבודה והדרך של העבודה היא שיש לנו מצד אחד נשמה א-לוקית שזה עצם האדם היהודי ועל זה אנחנו אומרים בבוקר א-לקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל בשביל שיהיה בחירה ובשביל העבודה כתוב בספרים הקדושים שהנשמה
הא-לקית מתלבשת בנפש בהמית כשהיא יורדת לעולם הזה

המדינה חכמה והמלך טיפש

למעשה כל העבודה שלנו וכל הבירור שלנו כל ימי חיינו זה בין הנשמה הא-לוקית לבין הנפש הבהמית, אנחנו מצידנו ע“י התורה, המצוות, הצדיקים, התפילה וההתבודדות משתדלים להאיר בתוכנו את הנשמה הא-לוקית ולאט-לאט ללמוד איך לדחות את הנפש הבהמית, זה לא דבר קל כי הנפש הבהמית היא מאוד עוצמתית והיא מאוד קשורה בתוכנו בכוח גדול מאוד לכן מאוד קשה לברר את זה. בכוח התורה והצדיקים אנחנו יכולים לברר ולהאיר את הנשמה הא-לוקית ולדחות את הנפש הבהמית – זה המהלך של כל הסיפור. בסוף הסיפור ראינו שהדבר האחרון שהבן מלך האמיתי, שזה כל אחד מאתנו, צריך לעשות כדי להגיע לתיקונו השלם זה להגיע למדינה שנקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. עכשיו המלך של אותה המדינה מת והוא השאיר צוואה שעכשיו יקראו למדינה ’המדינה חכמה והמלך טיפש‘ ומי שיזכה לתקן ולהחזיר את השם האמיתי של המדינה לקדמותו כפי שזה היה אז הוא למעשה יוכר כמלך – למעשה דיברנו על זה בשבוע שעבר שרבינו מרמז בשם של המדינה שזה בעצם הדרגה של האמונה השלימה. המדינה זה מרמז על העולם הזה והמלך זה מלכות הקב“ה..

כל מציאות וענייני העולם הזה הם טפלים

הנפש הבהמית מתחברת ומעצימה ועושה עיקר את העולם הזה ואת המלכות של הקב“ה היא עושה לטפל והעבודה שלנו זה להאיר בתוכנו את הנשמה הא-לוקית שזה הבן מלך האמיתי, הכוונה להשיג שכל מציאות וענייני העולם הם טפלים וכמובן שהעיקר זה מלכות השם – זה הכוונה המדינה טיפשית והמלך חכם, אבל כדי לזכות לזה בשלמות היה לבן המלך האמיתי שתי משימות, משימה אחת התחלנו לדבר בשבוע שעבר וזה להתגבר על היראות הנפולות. למעשה האמונה השלימה זה לתקן שתי בחינות בתוכנו שזה יראות נפולות ואהבות נפולות. יראות נפולות זה שאנחנו מפחדים מהעולם הזה הרבה יותר מהקב“ה, למעשה זה העניין של הלב, בשכל
אנחנו יכולים לדעת הרבה דברים אבל להשיב את זה אל הלב זה עבודה של כל החיים

פה זה גן המבוכים

הבירור הראשון של האמונה שלימה אצל הבן מלך האמיתי וזה אצל כל אחד מאתנו, זה תיקון היראות הנפולות. באמת היסוד בכל התיקון שלנו של היראות הנפולות זה ההתקשרות עם הצדיק, כי הצדיק האמת כבר תיקן את האהבה הנפולה ואת היראה הנפולה ואז הוא גם יכול להדריך אותנו, זה המשל הידוע שהרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים שהעולם הזה הוא גן המבוכים ואדם צריך להגיע מחוץ לגן אל מרכז הגן..

פתאום המחשבה משתנית

-במרכז הגן יש מגדל ובאמת מאוד קשה לברר את המבוכים של הגן הזה שזה המבוכים של החיים שלנו אבל אומר הרמח“ל שיש מי שכבר הגיעו למרכז הגן והם כבר עלו על המגדל, הם רואים מלמעלה את כל הגן וברגע שאנחנו מתחברים איתם הם מכוונים אותנו – למעשה במשל הזה הרמח“ל מגלה לנו את אחד היסודות הכי גדולים של ההתקשרות עם הצדיק, עצם העובדה שאדם מתקשר עם הצדיק אז הצדיק מתחיל להנהיג ולהדריך אותו – זה למעשה הן באתגליא והן באתכסיא. רבינו אומר בתורה נ“ט עפ“י דברי רבינו האר“י הקדוש שיש מושג שנקרא מסילות בלבבם, ברגע שאדם מקשר את עצמו עם הצדיק ומאמין שהצדיק באמת זיכך את עצמו ותיקן את עצמו, בפרט כשזוכים להתקשר ולהתחבר עם צדיקים אמיתיים שהם כבר עברו את כל זה והם נמצאים במרכז הגן, אזי הנשמות של הצדיקים באים ומאירים בנו, אנחנו לא יודעים את זה אבל ברגע שאדם מתחבר ומתקשר עם הצדיק פתאום המחשבה של האדם מתחילה להשתנות ופתאום אדם מתחיל לקבל דעת אחרת והסתכלות אחרת על הדברים, רק מעצם העובדה שאדם רק התקשר עם הצדיק – אז היסוד הראשון להגיע לתיקון המדינה שזה לברר את הדמיונות
של העולם הזה וצריך לדעת שיש בזה דברים דקים, זה ההתקשרות עם הצדיק האמת

צדיק שמסר את הנפש במסירות נפש..

בתורה האחרונה שרבינו אמר בחייו (ח‘ חלק שני) הוא אומר שצריך לחפש ולבקש מאוד-מאוד צדיק כזה שיכול לברר לו את המדמה, כי זה לא פשוט לעזור לנו לברר את המדמה. איזה צדיק יכול לעזור לנו לברר את המדמה? צדיק שבירר את המדמה בעצמו בשלמות מאוד גדולה, צדיק שמסר את הנפש במסירות נפש מאוד גדולה עד שאצלו יש כבר בירור עצום של נקודת המדמה אז הוא יכול להדריך אותנו בבירור המדמה, זה הבירור של המדינה, הלכה למעשה אם אנחנו פורטים את זה היסוד הזה בשתי בחינות שזה היראות הנפולות והאהבות הנפולות – זה השתי נקודות שבהם היצר הרע תופס אותנו, הוא מתחיל באהבה נפולה, הוא נותן לנו אהבה לעולם הזה..

בדור שלנו המון אנשים סובלים מחרדות

ברגע שאדם אוהב את העולם הזה אז הוא כבר התקשר עם העולם הזה, אחרי שהוא אוהב את העולם הזה היצה“ר מפחיד אותנו מהעולם הזה וצריך לדעת שזה תלוי זה בזה – היום אחת הבעיות הכי מצויות זה החרדות, היום המון אנשים סובלים מחרדות ולא יודעים מה השורש של החרדות. החרדות זה האהבות נפולות שנפלו מאוד, מאיפה זה מתחיל? מהאהבות הנפולות שנפלו מאוד ואז ממילא יש גם יראות נפולות שנפלו מאוד, זה תלוי בזה. היצר הרע בא ומפתה את האדם: תראה מה יש לי להציע לך, איזה עוגות קצפת יש לי להציע לך בעולם הזה. ברגע שאדם מתחבר עם
העוגות קצפת אחרי זה היצה“ר בא ואומר: עכשיו אני יהרוג אותך, תפחד ממני, אני אזרוק עלייך טילים, יש אריות בחוץ וכן הלאה – צריך לדעת שזה תלוי תמיד זה בזה..

נכשלתי בכעס ובגאווה, חיפשתי קצת כבוד

צריך לדעת שהבחינה של תיקון האמונה שבלב שזה למעשה בירור המדמה זה בשתי הנקודות האלה: יראות נפולות ואהבות נפולות. בשבוע שעבר דיברנו קצת על העניין של היראות הנפולות, אמרנו שהיסוד הראשון זה ההתקשרות עם הצדיק. בתורה ט“ו חלק ראשון רבינו שמה שעוזר לאדם להעלות את היראה הנפולה זה מידת המשפט, עצם העובדה שאדם עושה חשבון נפש והוא מסתכל איך הוא מתנהג במידות ואיך הוא מתנהג בתאוות ובכל מה שעובר עליו, העיקר לעשות חשבון נפש. צריך לדעת שזה לא העיקר להיות צדיק אלא העיקר זה לעשות חשבון נפש, להיות צדיק זה מתי שהקב“ה יתן לנו ויסייע לנו, בוודאי שכולנו נהיה צדיקים מאוד גדולים כמו רבינו ממש אבל בנתיים העיקר זה שאדם עושה חשבון נפש. ברגע שאדם עושה חשבון נפש ומתבונן: פה נכשלתי במידה לא טובה, בכעס, בהקפדה, בגאווה, חיפשתי קצת כבוד וכן הלאה, אז רבינו אומר שע“י זה מעלים את היראה לשורשה.

הפסיכולוגים מחפשים עצות

להעלות את היראה לשורשה זה להעלות את מידת היראה מהעולם הזה הכוונה להפסיק לפחד קצת מהעולם הזה ולהתחיל להרגיש את היראה מהקב“ה. זה סוד שרבינו מגלה לנו שע“י שאדם עושה חשבון נפש שזה מידת המשפט, ע“י זה האדם מעלה את מידת היראה לשורשה ומתחיל לפחד מהקב“ה. היום כמעט כל הפסיכולוגים מחפשים עצות איך להוציא אנשים מהחרדות, בד“כ הם אומרים להם לקחת כדורים או לעשן סמים וע“י זה לצאת מהיראות, מה שהם בעצם עושים זה להכניס אותם עוד יותר ליראות. רבינו מגלה לנו פה סוד: אתה רוצה לצאת מהיראות? תתחיל לעשות חשבון נפש. לכאורה צריך להבין למה זה תלוי בזה? רבינו אומר שמצד סדר הבריאה הנשמה היהודית לא אמורה לפחד משום דבר בעולם כי באמת נשמות ישראל יותר גבוהות מכל הבריאה כולם, אדרבה ראוי שהבריאה תפחד מאתנו ולא אנחנו נפחד מהבריאה..

שכל הבריאה תפחד מאתנו ולא להפך

אנחנו רואים שבעוונותינו הרבים אנחנו הרבה מפחדים, אומר רבינו שכשאדם יהודי מפחד ממשהו אז בית דין של מעלה גזרו עליו שהוא יפחד מאותו דבר, זה גזירה. אדם נתקל באיזה כלב ברחוב או שהוא שומע איזה משהו שמפחיד ומבהיל אותו אז אומר רבינו שאת הפחד הזה גזרו עליו משמיים. זה צריך להיות גזירה מלמעלה שאדם יפחד מדבר מסויים, זה לא דבר בטבעי. בסדר הנכון של הבריאה כל הבריאה מפחדת מאתנו ולא אנחנו מפחדים, הסיבה שזה לא כך שבבית דין של מעלה גזרו שירד פחד על האדם וגוזרים גם באיזה אופן יהיה הפחד על האדם. כשאין דין למטה יש דין למעלה ואז גוזרים למעלה דין על האדם. ברגע שיש דין למטה אין דין למעלה. ברגע שאדם עושה חשבון נפש למטה ממילא לא דנים אותו למעלה ואז אין גזירות של פחד על האדם לכן רבינו אומר שע“י העצה הזאת אדם מתקן את מידת היראה..

..בוודאי יתהפך להיות צדיק תמים ושלם

צריך לדעת עוד נקודה אחת בדבר, הזוהר הקדוש אומר יסוד מאוד גדול: מי שהוא מארי דחושבנא, הכוונה שהוא עושה חשבון נפש כל יום, אז לעתיד לבוא אין שום בית דין שדן אותו אלא הקב“ה דן אותו, ומי שהקב“ה דן אותו הוא יוצא זכאי בדין, ככה אומר  הזוהר הקדוש – למעשה יש לנו עצה כ“כ נפלאה איך לזכות שלא יהיה דין למעלה. יש ספר שנקרא דברי אמת אותו חיבר תלמיד-חבר של ר‘ ישראל סלאנטר, הוא היה פוסק מאוד גדול וקראו לו ר‘ אלכסנדר משה לפידות, מלבד היותו פוסק מאוד גדול הוא גם היה מראשי בעלי המוסר והוא חיבר ספר מוסר קצר שנקרא דברי אמת. בפרק ט“ז שנקרא עניין ההתבודדות הוא אומר כך: אוי לנו ואבוי לנו שאין אנו משימים ליבנו לעצה שהמציאו לנו ראשונים ואחרונים כאחד והיא שעה התבודדות כל יום שעל ידה אפילו מי שהוא רשע גמור יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם. הוא מסבר שם שהתבודדות זה כאשר ידבר איש עם רעהו, לדבר עם הקב“ה, להתחרט ולבקש סליחה ומי שיקיים את העצה הזאת בוודאי יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם – זה עניין ההתבודדות. אחרי זה הוא אומר שמי שלא עושה
את העצה הזאת אז לעתיד לבוא הוא יתן את הדין על זה שהוא איבד את עצמו לדעת..

לעשות חשבון נפש 10 דקות לפני השינה

-נתנו לך עצה כ“כ פשוטה להציל את נפשך ולא הצלת אותה? אז יתבעו אותך על זה שאתה מאבד את נפשך לדעת – ככה כותב הרב לפידות. על כל פנים צריך לדעת יסוד מאוד גדול בדבר הזה שאם אדם עושה חשבון נפש אז האדם מעלה את היראה לשורשה. לפני שנים שמעתי מאחד מזקני ברסלב שגם אם אדם לא מצליח או לא אוחז בשעה התבודדות זה עדיין לא אומר שהוא לא יכול לעשות את החשבון נפש, אפשר לעשות לפני השינה עשר דקות חשבון נפש וגם זה מועיל מאוד-מאוד, כל מה שאדם עושה בנקודה הזאת זה מאוד מועיל..

הוא לא מקפיד על הדבר הזה

בחיי מוהר“ן רבינו אומר: ראו נתתי לכם אמת, ראו לא ליפול ממנה. ברגע שמתקרבים לצדיק ומתחילים לעשות חשבון נפש בפרט אם זה בהתקשרות עם הצדיק, פתאום אדם יכול לגלות על עצמו כמה דברים חדשים שהוא לא ידע באמת איפה הוא אוחז, ואדרבה זה הדרך שנגלה על עצמנו דברים חדשים שלא ידענו, אז רבינו אומר לא ליפול מזה בדעתנו. צריך ללמוד לא ליפול מזה כי פתאום אדם יכול לגלות שהוא הבעל גאווה הכי גדול, פתאום אדם מתחיל לגלות שהוא הכעסן הכי גדול בעולם וכן הלאה. צריך לדעת לא ליפול ממה שמראים לנו. לפני 25 שנה בערך שמעתי יסוד מאוד גדול מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר לי שבכל המהלך של החשבון נפש צריך תמיד לזכור את היסוד הזה: הקב“ה לא מקפיד על האדם אפילו אם הוא יהיה בעל המידות הכי רעות בעולם ואפילו אם הוא יהיה בעל התאוות הכי גדולות בעולם, הקב“ה לא מקפיד על הדבר הזה אפילו לא כחוט השערה כי הוא לא מקפיד על מה שהוא בעצמו עשה. הקב“ה נתן לך מידות לא טובות ותאוות של העולם הזה וזה מתנות שהקב“ה נתן לנו אז הוא לא מקפיד על זה.

ע“י חשבון נפש מתקנים את מידת היראה

על מה כן ההקפדה? הקדוש ברוך הוא מקפיד שאדם לא משתדל לתקן את זה – לא על זה שיש בתוכנו את הדברים האלה. זה שיש בתוכנו את המידות ואת התאוות זה סדר הבריאה וככה הקב“ה ברא את העולם שיש לנו את הדברים האלה כדי שיהיה לנו בחירה ועבודה ומסירות נפש פה בעולם הזה – מתי יש הקפדה? אם אדם
לא עושה השתדלות ומחפש דרכים ועצות: איך אני זוכה לתקן את הדבר הזה –
צריך לדעת שלמעשה שתי הנקודות העיקריות לתקן את זה, זה ההתקשרות
עם הצדיק ומידת המשפט, רבינו אומר שעל-ידי חשבון נפש מתקנים את מידת היראה

עדיין לא זכית, צריך לעמוד בעוד ניסיון…

אחרי שהבן מלך האמיתי באמת תיקן את מידת היראה אמרו לו השרים של אותה מדינה: אעפ“י שראינו ממך דבר כזה אעפ“י כן בשביל דבר אחד אין ראוי לתת לך את המלוכה אז ננסה אותך בעוד דבר אחד. אעפ“י שעמדת בניסיון גדול מאוד להעלות את היראה לשורשה שבוודאי שזה דבר מאוד גדול, עם כל זה, עדיין זה לא הבירור השלם כי צריך להחזיר הן את היראה הנפולה לשורשה והן את האהבה הנפולה לשורשה. עדיין צריך להחזיר את תיקון האהבה הנפולה, לכן השרים של המדינה אומרים לו: עדיין לא זכית לתיקון השלם שלך לכן אתה צריך לעמוד בעוד ניסיון, ננסה אותך בעוד דבר אחד, יש כאן כיסא מהמלך שהיה כאן והוא עשה אותו והכיסא גבוה מאוד ואצל הכיסא עומדים כל מיני חיות ועופות של עץ, דהיינו שהם חתוכים ומתוקנים מן העץ, ולפני הכיסא עומדת מיטה ואצל המיטה עומד שולחן ועל השולחן יש מנורה ומן הכיסא יוצאים דרכים כבושים והדרכים בנויים בבניין החומה ואלו הדרכים יוצאים מן הכיסא לכל צד ואין אדם יודע כלל את עניין הכיסא עם הדרכים הללו

אין שום אדם יודע את עניין כיסא המלך

-ואלו הדרכים, כשהם יוצאים ומתפשטים להלן איזה שיעור, עומד שם אריה של זהב, ואם ילך ויתקרב אצלו איזה אדם, אזי יפתח את פיו ויבלענו ולהלן מן אותו האריה מתפשט הדרך עוד להלן יותר – ז“א שהאריה זה רק אמצע הדרך, הדרך ממשיכה גם אח“כ – וכן בשאר הדרכים, היוצאים מן הכיסא, הינו שגם הדרך השני, היוצא מן הכיסא לצד אחר, הוא גם כן כך כשמתפשט ונמשך הדרך איזה שיעור, עומד שם מין חיה אחר, כגון לביא של מיני מתכות, ושם גם כן אי אפשר להתקרב אליו כנ"ל, ולהלן מתפשט הדרך יותר, וכן בשאר הדרכים. ואלו הדרכים הם מתפשטים והולכים בכל המדינה כולה, ואין שום אדם יודע עניין הכיסא הנ"ל עם כל הדברים הנ"ל עם הדרכים הנ"ל; על כן תתנסה בזה, אם תוכל לידע ענין הכסא עם כל הנ"ל אז תהיה ראוי להיות מלך

 אם היה שושנה אז היו ניגונים

-והראו לבן מלך את הכיסא, וראה, שהוא גבוה מאוד. והלך אצל הכיסא והסתכל והתבונן שזאת הכיסא עשויה מן העץ של התיבה הנ"ל (הינו הכלי הנ"ל, שנתן לו אדם היער שכאשר שמים אותו על בהמה או חיה אזי הבהמה או החיה מנגנים ניגונים מופלאים). והסתכל וראה, שחסר מן הכיסא למעלה איזה שושנה, ואם היה להכיסא זאת השושנה, היה לה הכוח שיש להתיבה הנ"ל (הינו הכלי הנ"ל שנתן לו אדם היער). והסתכל יותר וראה, שזאת השושנה, שחסר למעלה מן הכיסא, היא מונחת למטה בכיסא, וצריכין ליקח אותה משם ולהניחה למעלה, ואזי יהיה להכיסא הכוח של התיבה הנ"ל, כי המלך שהיה, עשה כל דבר בחוכמה, באופן שלא יבין שום אדם את העניין, עד שיבוא חכם מופלג, שיבין את הדבר, ויוכל לכוון להחליף ולסדר כל הדברים כראוי.

אני בן המלך האמיתי ואתה בן השפחה!

וכן המיטה הבין, שצריכין לנתקה קצת מן המקום שעומדת, וכן השולחן, צריכין גם כן לנתקו קצת, לשנות מקומם קצת, וכן המנורה, צריכין גם כן לנתקה קצת ממקומה, וכן העופות והחיות, צריכין גם כן לשנותם כולם ממקומם ליקח זה העוף ממקום זה ולהעמידו במקום זה, וכן כולם, כי המלך עשה הכל בערמה ובחוכמה, באופן שלא יבין שום אדם, עד שיבוא החכם, שיוכל להתבונן לסדרם כראוי. וכן האריה שעומד שם, צריכין להעמידו כאן, וכן כולם. וציווה לסדר הכל כראוי: ליקח השושנה מלמטה ולתחבה למעלה, וכן כל הדברים הנ"ל לסדר כולם בסדר הראוי כנ"ל, ואז התחילו כולם לנגן ניגון הנפלא מאוד, ועשו כולם הפעולה הראויה להם ואז נתנו לו המלוכה.
ענה ואמר הבן מלך האמת, שנעשה עתה מלך, אל בן השפחה האמת הנ"ל: עתה אני מבין, שאני בן המלך באמת, ואתה בן השפחה באמת! יש פה כמה פרטים בכל המעשה

הבן מלך האמיתי והבן שפחה הלכו יחד

נראה כמה נקודות מסוף המעשה ובע“ה נתחיל לפתח את זה, דבר ראשון יש פה את העניין של הכיסא והחיסרון הגדול של הכיסא שיש שושנה שצריכה להיות למעלה ועכשיו היא למטה, וגם כל הפרטים שיש פה אם זה העופות והחיות שחצובות בכיסא, כל אחד לא נמצא במקומו, והמיטה והשולחן והמנורה גם כן לא במקומם, ויש דרכים שיוצאים מהכיסא. בסוף הבן מלך אומר לבן שפחה: עכשיו אני יודע שאני הבן מלך האמיתי ואתה הבן שפחה. באמת לא דיברנו על זה אבל באמת לכל אורך הסיפור הבן שפחה הולך עם הבן מלך האמיתי, הם הלכו ביחד ולבן מלך האמיתי לא היה ברור עד הרגע הזה שהוא באמת הבן מלך האמיתי, עכשיו הוא אומר לו את זה. רבינו למעשה מרמז על דברים עמוקים בכל הדברים האלו, הנקודה הראשונה זה העניין של הכיסא, למעשה זה מרמז על כיסא הכבוד. העניין של כיסא הכבוד זה בוודאי מושג רוחני מאוד-מאוד גבוה, בפשטות הכוונה של כיסא הכבוד שאין הכיסא שלם בגלל מציאות עמלק והיצר הרע בעולם, מה הכוונה שאין הכיסא של הקב“ה שלם?

חיסרון בהתגלות הקב“ה=חיסרון בכיסא

-זה הכל רוחני, יש באמת כיסא למעלה אבל עומק הדבר הכוונה היא שהכיסא מרמז על סדר של התגלות ומלכות הקב“ה בכל הבריאה כולה. כשאנחנו אומרים שאין הכיסא שלם הכוונה שמלכות ואור הקב“ה והשפע הא-לוקי לא מתגלה בשלמות בכל הבריאה, יש חיסרון בכל ההתגלות של הקב“ה בבריאה וזה נקרא חיסרון הכיסא. בכל דבר ודבר שאנחנו עושים בעולם אדם קודם כל צריך לכוון לתקן את עצמו, אח“כ לתקן את עמ“י אבל צריך גם לכוון לתיקון של כיסא הכבוד, הכוונה שמלכות השם תתגלה בשלמות שבכללות זה העניין של הכיסא. יש פה כמה נקודות של החיסרון בכיסא, החיסרון הגדול זה העניין של השושנה. השושנה לא נמצאת במקומה אלא היא נמצאת למטה וצריך להעלות אותה לראש הכיסא. ברגע שהשושנה תהיה בראש הכיסא זה עיקר תיקון הכיסא. בהתחלה של ההקדמה של הזוהר הקדוש הוא מדבר על השושנה, שיש שושנה שיש לה
י“ג עלים אדומים ועוד חמשה עלים ירוקים והזוהר מדבר בסוד השושנה. השושנה של הזוהר ושל רבינו זו אותה בחינה

להעלות את השכינה מהעפר

בפשטות מה שמובא בספרי המקובלים, השושנה זה גימטריה 661 שזה גימטריה אסתר. העניין של השושנה זה מרמז על השכינה ועל מלכות האצילות ועל סדר ההנהגה של הקב“ה בעולם, זה בפשטות מה שכתוב בספרים הקדושים שלמעשה כל עבודתנו זה תיקון המלכות ותיקון השכינה, להעלות את השכינה מהעפר, זה מה שמובא
כ“כ הרבה בספרים הקדושים אבל אנחנו צריכים להבין מה זה אומר לנו הלכה למעשה

האדם נברא כדי להתענג על זיו השכינה

הרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג, באמת חתכנו את המשפט של הרמח“ל באמצע כי הרמח“ל אומר לא נברא האדם להתענג אלא על זיו השכינה. הנקודה הזאת זה נקודה מאוד יסודית ומאוד עמוקה בהבנת כל בריאת העולם. חז“ל והצדיקים דנים בשאלה למה הקב“ה ברא את העולם? הרמח“ל אומר את היסוד הזה, הרי הקב“ה זה הטוב השלם ואם רוצים להגדיר מישהו שהוא טוב אז מהי הגדרת הטוב? איך נגדיר את תכונת הטוב? אומר הרמח“ל שהגדרת הטוב זה שאותו אדם רוצה להיטיב לאחרים, זה נקרא טוב. אין טוב לעצמו, טוב זה תמיד בבחינה של הטבה לאחרים. בוודאי שהקב“ה זה הטוב השלם אז בוודאי שכל תכלית הבריאה זה להיטיב איתנו וזה מה שאומר הרמח“ל שהקב“ה שזה הטוב השלם, לא ברא את כל הבריאה אלא כדי להיטיב איתנו, ז“א שכל תכלית הבריאה זה בעצם הטבה, להיטיב איתנו. היסוד של כל הבריאה שלנו זה בעצם ההטבה השלימה..

ייסורים, הסתרה, דין, קושי והתמודדויות

באיזה אופן הקב“ה מיטיב איתנו? יש מושג שנקרא התענוגים הרוחניים, זה התענוגים שבקדושה, כל תכלית הבריאה זה בעצם שהקב“ה רוצה לתת לכל נשמה יהודית לנצח נצחים את התענוגים שלה והוא ברא כל נשמה עם הכלי הפרטי והמיוחד שלה וכל מה שעובר עלינו זה בעצם להכין את עצמנו להיות מוכנים לקראת ההטבה והענוגים השלמים – זה תכלית כל הבריאה. פה מיד מתעוררת השאלה: אם זה תכלית כל הבריאה אז למה העיניים שלנו רואות בדיוק הפוך? צמצומים, ייסורים, והסתרה ודין וקושי והתמודדויות כ“כ קשות וכל זה לכאורה נראה הפוך בדיוק מכל תכלית בריאת העולם. צריך לדעת יסוד מאוד גדול בדבר הזה ואנחנו מסבירים קצת יותר בהרחבה את מה שחז“ל אומרים: מדוע הקב“ה ברא את העולם במידת הדין? כדי שלא יהיה נהמא דכיסופא (לחם עוני) – מה עומק הדברים?

התענוג שיהיה לעתיד יהיה פי אין סוף..!

הקב“ה ראה בחוכמתו שלעתיד לבוא כאשר הוא יטיב איתנו אחרי תקופה זמנית שנקראת זמן העבודה וזמן הבחירה שלכתחילה הזמן הזה נברא להיות זמני, יהיה מצב של ניסיון של קושי ושל התמודדות שכולל בתוכו הרבה ייסורים וגם הרבה כישלונות, לא תמיד אנחנו הצדיקים הכי גדולים, ה’בעל לשם שבו ואחלמה‘ אומר שרוב מעשינו לא עולים כראוי, עם כל זה ועם כל המציאות הזאת זה חוכמתו של הקב“ה שרואה שאם נעבור את כל המציאות הזאת וננסה בכל הניסיונות האלו ונתמודד עם כל הקשיים האלו, התענוג שיהיה לאחר מכן לנצח נצחים יהיה פי אין-סוף יותר גדול ממה שהיה אילו היינו מקבלים את זה לא דרך העבודה. בעומק הדבר הניסיון שלנו וההתנסות שלנו בעולם הזה על כל הבחינות ועל כל הצדדים שלנו, בין אם זה ייסורים בין אם זה כישלונות, בסופו של דבר זה יוצר מציאות חדשה לגמרי שלא היתה יכולה להיווצר אם לא היינו עוברים את כל הדבר הזה והתענוג והשכר שיהיה לנו לעתיד לבוא זה פי אין סוף ממה שהיה אילו לא היינו עוברים את כל זה..

פנימיות האמונה לתקן את התרעומות

השורש של כל מידת הדין נובעת משלמות טובו של הקב“ה, כי טובו וחוכמתו של הקב“ה יודעת שהטוב השלם זה שאנחנו נעבור את מידת הדין, ז“א שבעצם מידת הדין שורשה בחסד גמור, בחסד הכי גדול מכיוון שהקב“ה יודע שאחרי שנעבור את זה הוא יתן לנו טוב הרבה יותר גדול אז ממילא כל סיבת ושורש הדין זה החסד של הקב“ה, לכן הקב“ה בעצם ברא את העולם באופן כזה עם מידת הדין שנתנסה בזה ואם בעצם נגיע לשלמות-טובו. למעשה זה היסוד הכללי בכל ההשקפה וכל האמונה שלנו עומדת על הנקודה הזאת, לכן העולם הזה יוצר בתוכנו הקפדה ותרעומות. יש לנו תרעומת על הקב“ה, זה מתחיל מאדם הראשון שאמר להקב“ה: האשה שנתת עמדי, באמת אדם הראשון לא בא בטענות כלפי האישה אלא הוא בא בטענות כלפי הקב“ה – פנימיות האמונה זה לתקן את כל התרעומת. יסוד מצוות כל האמונה זה ’שמע ישראל‘. המדרש אומר שבשעה שיעקב אבינו קרא לבניו ואמר להם: שמא יש בליבכם תרעומת על הקב“ה? אמרו לו השבטים ’שמע ישראל השם א-לקינו‘..

לברך על הריח אצל אבלים זה הכי גבוה

יסוד כל התיקון זה שלא יהיה תרעומת בלב האדם על ההנהגה של הקב“ה, לכן כל התורה וכל המצוות זה למעשה כדי לתקן את התרעומת שיש לנו בלב על ההנהגה של הקב“ה. הבן איש חי כותב שאבלים נותנים ברכות שיברכו לעילוי נשמת, אז הבן איש חי כותב שהברכה הכי גבוה לתת זה ברכת הריח יותר מברכות האכילה לכן שאבלים תמיד יתנו לברך על ברכות הריח – הסיבה שהנשמות שעוזבים את העולם הזה עולים לגן עדן תחתון ושם אין אכילה ושתייה ומה שמחליף את האכילה והשתייה זה הנאת הריח, לכן מכיוון שהם עכשיו נהנים מהריח בגן עדן תחתון אז כשמברכים פה על הריח זה הנחת-רוח הכי גדול לנשמות הנפטרים כי זה שייך גם להם

אדם משבח את השף ושר שירים לעוגה

אומר הבן איש חי שאחרי 12 חודש הנשמה עולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון ושם גם אין לה כבר ריח אלא שמה היא נהנית מלראות את זיו השכינה. אז יש כזה דבר שנקרא התענוגים לראות את זיו השכינה, זה תענוגים רוחניים שאין לנו שום יכולת לשער את עניינם ומהותם אבל כל מה שנבראנו זה רק כדי להתענג על זיו השכינה וגם כל נשמות ישראל יזכו להגיע למקום הזה. בשביל הניסיון ובשביל ההתמודדות הקב“ה הוריד את סוד התענוג לעולם הזה וניתנו ניצוצות של תענוג בתוך כל מיני מציאויות של העולם הזה ואדם יכול לקבל תענוג ולא לחבר את זה להקב“ה. אדם יכול לאכול עוגה ולהתחיל לשבח את השף או את האופה שאפה את העוגה הזאת ואח“כ הוא יכול להתחיל לשבח את העוגה עצמה, יש כאלה שכותבים שירות ותשבחות לעוגה, זה ההתחלה והשורש של כל העבודה הזרה, להפריד את התענוג שיש בעולם הזה מהמלכות של הקב“ה – אם נתבונן בעומק הדבר נראה איך כל הכוח של היצר הרע והסטרא אחרא זה להפוך את תענוגי העולם הזה לעבודה זרה..

להעלות את התענוגים למעלה, להקב“ה

ברגע שאדם לוקח איזה תענוג של העולם הזה ומתחיל להעריץ אותו, לכתוב לו שירים, לחלום על זה ולעשות מסירות נפש בשביל זה וכל זה בא מפירוד ממלכות הקב“ה, זה סוד התענוגים שירדו למטה. כל העניין של התורה והמצוות והצדיקים זה ללמד אותנו איך מחברים את הניצוצות של התענוג שמפוזרים פה בעולם הזה עם הקב“ה ולמעשה כל הבריאה זה על הנקודה הזאת. כל העבודה שלנו זה לחבר את מציאות העולם הזה עם האמונה. כשאנחנו אומרים שהשכינה בגלות עיקר הכוונה זה שיהודי מחפש את התענוגים שלו בעולם הזה, זה גלות השכינה. כשאנחנו אומרים לאוקמא שכינתא מעפרא הכוונה שאנחנו מכוונים במעשינו ובכל דבר ודבר לחבר את התענוג עם הקב“ה וזה היסוד הראשון של תיקון הכיסא שזה תיקון השושנה שנמצאת למטה שזה אומר שהתענוגים למטה וצריך להעלות אותם למעלה, להעלות את כל התענוגים להקב“ה, לדעת שכל התענוגים שהיצה“ר יכול לתת לאדם זה הבלי-הבלים כנגד ניצוץ אחד של תענוג עם הקב“ה, שהיצה“ר לא יבלבל אותנו שיש לו תענוגים יותר גדולים.

הפוסט פרשת חקת | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו – הגענו לקטע שהבן מלך היה בבית של אדם היער וכמו שדיברנו כבר הבית של אדם היער זה הדעת של הצדיק והוא עכשיו הוא קיבל מהצדיק את הדעת ואז אדם היער שזה הצדיק אמר לו: אתה חייב לרדת מהמקום, אתה חייב ללכת מהבית שלי כי פה לא תגיע לתיקון שלך, התיקון שלך יהיה שתחפש מדינה שהמדינה נקראת ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ וכשתמצא את המדינה הזאת שם תבוא אל התיקון השלם שלך.

ניסיונות וקשיים שמציפים..

לפני שבועיים דיברנו מדוע הוא לא יכול להישאר בבית של אדם היער – הרי אם הבית זה הדעת של הצדיק האמת והיה לו טוב שמה, הוא הרגיש שם את כל התענוגים של העולם, זה הניגונים המופלאים שזה הכל בחינות רוחניות מאוד גבוהות – אם כך הוא רוצה להישאר שמה, הוא אומר ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – מדוע הוא לא יכול להישאר שם? דיברנו על הנקודה הזאת שכל אדם חייב לעבור ירידות בעולם הזה, ז“א לעלות למקום מסויים, לקבל הבנה, דעת והתחזקות רוחנית ואח“כ ללכת ולברר את זה למטה. מדוע אנחנו באמת צריכים לרדת? אם יהודי בא ואומר: אני מאמין בהקב“ה, אני מאמין בתורה וזה רק מה שאני רוצה, אני לא רוצה שום דבר אחר, אז באמת מצד הנהגת השם למה שלא יהיה כל הזמן בקדושה? אנחנו רואים שהקב“ה עושה את המציאות הזאת – דיברנו על זה לפני שבועיים שהזוהר הקדוש אומר שלכל אדם יש ניצוצות רעים, הכוונה לרצונות לא טובים. לכל אדם יש ניצוצות לא טובים מצד חטא אדם הראשון – ועם הגלגולים ועם הדורות הוספנו עוד דברים – וכדי לברר את החלק
הרע שבתוכנו אנחנו חייבים לרדת לניסיונות ולקשיים
שהם מעוררים ומציפים בתוכנו החוצה את היצר הרע ואז אנחנו יכולים להתמודד איתו

אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה

אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר פה, אתה חייב לרדת ולעזוב את המקום הזה כדי לעבור את ההתנסויות – צריך להדגיש שאין הכוונה שאנחנו מחפשים את הדברים האלה, אנחנו לא מחפשים את הדברים האלה, נהפוך הוא, אדם מצד עצמו רק רוצה להיות בטוב, רוצה להיות ברוחניות, רוצה להיות ביישוב הדעת ובשלוות הנפש אלא שמשמיים כבר מסובבים את ההנהגה הזאת, אף אחד לא צריך לדאוג, כשאדם צריך לעבור איזה ירידה וצמצום אז משמיים כבר מסובבים
את הדבר הזה, לכן אדם היער אמר לבן מלך האמיתי: פה אתה לא יכול להגיע
לתיקון שלך, אתה צריך לחפש מדינה שהשם שלה הוא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘

יהודי הוא כולו טוב

-המדינה זה מרמז על כל מציאות העולם הזה. המלך זה מלכות השם. באמת הקניין השלם ביותר זה שאדם יראה וישיב אל הלב את מה שחז“ל אומרים שהעולם הזה נקרא ’עלמא דשקרא‘, באמת יש המון-המון שקר והטעיה בעולם הזה וכמעט אין פינה שאנחנו לא פונים ולא נתקלים בתוך המציאות של השקר, בכמה תורות בליקו“מ רבינו אומר שזה קיים בעיקר בתוכנו הבחינה של השקר. יש כלל ויסוד גדול מאוד בדבר הזה, רבינו האר“י הקדוש אומר שבאמת עצם האדם היהודי
זה נשמה א-לוקית וזה חלק א-לוק ממעל, מצד הנשמה
הא-לוקית יהודי הוא כולו טוב, הוא כולו קודש, אבל ברגע שאדם בא לעולם, בדרך הוא מתלבש במושג שנקרא ’לבוש‘

זה כל הזמן מטעה ומבלבל

-הלבוש זה הממוצע בין הגוף לבין הנשמה הא-לוקית, יש מקומות שזה נקרא צלם ועל הצלם הזה מתלבשת הנפש הבהמית ועל זה מתלבש הגוף. מכיוון שהנשמה מתלבשת בתוך צלם ונפש בהמית שזה כוחות רוחניים ונפשיים, זה כל הזמן מטעה אותנו, בגלל ההטעייה הזאת יש לנו עניין בעולם הזה. הנפש הבהמית אוהבת את העולם הזה ורוצה את העולם הזה, אם זה מצד התאוות ואם זה מצד ההצלחות, כבוד וכן הלאה, לכן אנחנו כל הזמן נמצאים באיזה בירור. בתוכנו יש נשמה א-לוקית שיודעת את האמת ורוצה
את האמת והיא בעצם מניעה אותנו לצד האמת אבל
מצד הנפש הבהמית זה כל הזמן מטעה ומבלבל אותנו, במעשה מחיגר רבינו מכנה את זה בשם ’המדברים‘. רבינו אומר שיש המדברים בתוך האדם, זה מחשבות שעוברות בתוכנו, יש דיבורים שהם מצד הנשמה ה-לוקית אבל צריך
לדעת שיש גם דיבורים שהם מצד הנפש הבהמית ואדם כל הזמן מתבלבל בזה, יש רשות ליצה“ר להטעות אותנו מאוד..

שתיים בלילה, בחוץ גשם ובפנים סיגריה

-ליצה“ר יש כוח גדול מאוד להטעות אותנו והלימוד שלנו מזה שאדם ידע לעולם לא להיות בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת – אסור לנו אף פעם להיות בטוחים, כי ברגע שאדם בטוח בעצמו שהוא יודע את האמת אז מיד הוא טועה. היסוד הראשון של הטעות זה ברגע שאדם בטוח בעצמו, דוד המלך אומר בתהלים: הורני השם דרכך אהלך באמתך – דוד המלך מבקש כל הזמן על האמת. לפני הרבה שנים שמעתי מהמשגיח של ישיבת סלובודקה שאמר לי יסוד מאוד גדול: תהלים זה עצם האמת של דוד המלך. היום השירה המודרנית יושב המשורר בשתיים בלילה, גשם בחוץ,
הם סגורים בתוך החדר עם קפה ואם הוא מעשן אז גם סיגריה ואז יורד להם
השראה והם כותבים שיר – זה השירה המודרנית, דוד המלך כתב את התהלים בחוץ..

כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה…

דוד המלך כתב את התהלים בחוץ כשרדפו אחריו והוא עבר את כל הניסיונות לכן כל התהלים זה עצם הנשמה של דוד המלך אז כל דבר ודבר זה האמת לאמיתה של נשמת דוד המלך. דוד המלך אמר ’הורני השם דרכך אהלך באמתך‘ (תהלים כ“ז, י“א) כי דוד המלך ראה כמה יש אפשרות לטעות בעולם הזה לכן הוא כל הזמן ביקש מהקב“ה: תעזור לי ותרחם עליי. רואים דוגמא לדבר בפרשת קרח. קרח לא היה אדם פשוט בכלל ובזוהר הקדוש כתוב שקרח היה ראש כל הנביאים, שבט לוי היה בזמן המדבר הכי קדוש וקרח היה ראש הלווים, אין לך גדול בכל שבט לוי כקרח, זה דבר אחד. דבר שני קרח היה בעל רוח הקודש כי הוא נשא את הארון. דבר שלישי כתוב בספרים הקדושים שלקרח לא היה שום פגם מפגם הברית. ברוח הקודש הוא ראה שעתיד לצאת ממנו שושלת גדולה מאוד של שמואל הנביא ששקול כמשה ואהרון – כל הגדולה של קרח, ועם כל זה קרח בא וחולק על כל המנהיגות של משה רבינו
עד כדי כך שקרח אומר למשה רבינו: אין דבריך משמיים, זה הכל המצאות מליבך. אתה מלך כי אתה רוצה להיות מלך, את אח שלך מינית להיות כהן גדול, זה פרוטקציות

מעקב גאולה מצד אינטרסים אישיים?!

אתה קרח כזה אדם גדול וראית כל הניסים שמשה רבינו עושה לעמ“י כל השנתיים האחרונות, איך יכול להיות שקרח יבוא ויגיד כזה דבר? מכאן אנחנו לומדים את גודל היכולת של היצה“ר להטעות את האדם, הוא הטעה את קרח בדברים רוחניים כ“כ גבוהים ודקים שברגע שקרח היה בבחינת ’אני יודע את האמת‘ הוא טעה את הטעויות הכי גדולות עם כל גודל המעלה שלו – אם הוא כ“כ גדול אז איפה הוא טעה? הוא טעה בהשגות של גאולה, קרח
חשב שהגיע זמן הגאולה ומשה רבינו מצד אינטרסים אישיים מעקב את זמן הגאולה – ככה היתה הסברה של קרח

אז משמיים מסייעם לאדם

ממחלוקת קרח אנחנו רואים עד כמה העולם הזה (המדינה) יכול להטעות את האדם – רבינו האר“י הקדוש כותב בשער הפסוקים על תהלים: צדיק כתמר יפרח, סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. זה שקרח רצה להיות כהן גדול זה לא סתם דמיון בעלמא, הוא באמת ראה שהוא עתיד להיות כהן גדול אבל לא עכשיו. קרח באמת ראה דברים מאוד גדולים אבל עם כל זה הוא טעה בטעויות נוראיות מאוד, הוא טעה מכיוון שהוא היה בטוח בעצמו. אחד היסודות הראשונים בבירור האמת זה כל הזמן לבקש מהקב“ה: השם תראה לי את האמת, הורני השם דרכך, ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו אז משמיים מסייעים לאדם ברגע שהוא רוצה את האמת. כי באמת בלי סיוע מלמעלה אף אדם לא יכול לברר את האמת, פתאום אדם מקבל במחשבתו ובהבנתו איזה התנוצצות, רואים שב“ה המהפכה האמיתית היום בעמ“י זה מהפכת התשובה..

להשיג באמיתות הלב את מלכות השם

כל אחד שחוזר בתשובה זה אור א-לוקי שירד עליו, אחרת אי אפשר לחזור בתשובה, כל אחד איפה שהוא היה לא יכול לבוא ולהגיד: אני חזרתי בתשובה מכוח-עצמי, זה היה אור א-לוקי, התנוצצות א-לוקות שירדה על האדם – זה מה שרבינו אומר שאדם היער שזה הצדיק אומר לבן מלך האמיתי שזה כל אחד מאתנו: לך תחפש את המקום שנקרא המדינה טיפשית והמלך חכם, ז“א שתגיע למדרגה הרוחנית שתראה את שקר העולם הזה ותשיג באמיתות הלב את המלכות של הקב“ה שאין עוד מלבדו. הבן מלך האמיתי עכשיו יוצא לדרכו לעשות את הבירור הזה, אדם היער שזה הצדיק נתן לו כלי ואם שמים את הכלי הזה על בהמה, מיד הבהמה מתחילה להשמיע את הניגונים הכי מופלאים בעולם – הוא הלך עם הכלי הזה והגיע למדינה אבל הוא
לא ראה שום פתח איך אפשר להכנס למדינה, היה חומה מסביב למדינה וא“א היה להכנס

את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר

-כמה שהבן מלך חיפש פתח, הוא לא מצא פתח, הכוונה שהוא לא מצא פתח איך להכנס לעבודה הזאת של האמונה השלימה, הוא לא רואה איך הוא יכול להגיע הלכה למעשה לעבודה הזאת. ואז הוא פגש אדם על סוס שאמר לו: מה יש לך ביד? הבן מלך הניח את זה על הסוס והסוס התחיל לנגן את הניגונים המופלאים האלה שזה הניגונים הכי מופלאים בעולם. האדם על הסוס אמר לו: תמכור לי את הכלי הזה. הבן מלך אמר לו: זה כזה כלי מופלא, מה אתה יכול לתת לי בעד כלי כזה נפלא? אמר לו האיש שעל הסוס: אני יש לי דרך להיות מבין דבר מתוך דבר, אתה תיתן לי את הכלי ואני אתן לך את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. הבן מלך חשב לעצמו שלהבין דבר מתוך דבר זה באמת שווה יותר מהכל, הוא נתן לו את הכלי והאיש שעל הסוס נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. אחרי שהוא היה מבין דבר מתוך דבר הוא הבין איך אפשר להכנס למדינה. הכלי המופלא הזה זה הבניין הראשון בבניין הדעת שלנו..

לתאווה יש שורש מאוד גדול בקדושה

כשאדם רוצה לבנות את עצמו, לבנות את הדעת ואת הנפש שלו – היסוד הראשון זה שהוא מתחיל ללכת בדרך התורה, בדרך האמונה, בדרך הקדושה, רוצה להתקרב להקב“ה, לחזור בתשובה ולתקן את עצמו. דבר ראשון צריך שיהיה את הכלי שמשמיע מהבהמות את הניגונים המופלאים. הבהמות זה מרמז על הזמנים ועל המצבים של התעוררות הנפש הבהמית, דבר ראשון שצריך לתקן זה את הנפש הבהמית, זה לדעת איך להתמודד נכון עם מצבי הנפש הבהמית. יש כמה וכמה דרכים להתמודדות מול הנפש הבהמית, יסוד אחד זה דרכו של הבעש“ט שאמר: כשמתעורר בתוך האדם תאווה תתבונן בפנימיות של התאווה שבעצם כל המידה הרעה או כל התאווה הרעה יש לה בעצם שורש מאוד גדול בקדושה ומתוך ההתבוננות תהפוך אותה לדבר שבקדושה. פתאום אתה רואה שאתה אוהב וחושק ורוצה מאוד במשהו של העולם הזה?
תבין שיש פה איזה ניצוץ קדושה שבעצם יש בזה אהבת השם ותתחבר עם אהבת השם מתוך האהבה של העולם הזה

קשה לראות מתוך העוגה

-אצל תלמידי הבעש“ט הדרך הזאת היתה מאוד חזקה ומקובלת, היום בדורות שלנו כמעט וא“א להשתמש בדבר הזה, קשה מאוד להשתמש בדבר הזה כי בעוונותינו וגם מצד הנהגת השם ירדנו למקומות כאלה שאנחנו לא יכולים להתבונן מגודל העכירות של הדמים וגודל התאוות ולראות איך שהתאוות של העולם הזה יכולות בכלל לעלות לצד הקדושה. היום אדם אוהב עוגת קצפת וקשה לו מאוד לראות איך הוא אוהב את הקב“ה מתוך העוגת קצפת
כי אנחנו יותר מדי שקועים בתוך התאוות של העולם הזה וברצונות של העולם הזה..

הוא דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘

רבינו גילה לנו עוד דרך בנק‘ הזאת של ההתמודדות עם הנפש הבהמית שזה הבחינה של כל המידות הרעות וכל התאוות המיותרות של העולם הזה וזה לא סתירה למה שהבעש“ט אמר אלא זה הוספה למה שהבעש“ט אמר, צריך כל הזמן עוד ועוד עצות למצבים שאנחנו עוברים. בדור שלנו הרבה פעמים יש מציאות מצויה מאוד שאפילו שאדם יודע על דבר מסויים שהוא לא טוב, הוא לא יכול להשתחרר מזה, חלק מההנהגה של הדור שלנו זה שאדם יכול להיות דוקטור ל’למה לא טוב לאכול סוכר‘, יש לו בעיה קצת עם הסכרת אז הוא יכול להיות דוקטור למה לא טוב לאכול סוכר אבל ברגע שמגיעה חפיסת שוקולד לא יעזור שום דבר, הוא יאכל את השוקולד. הוא יברך עם כוונות הרש“ש ורבינו האר“י הקדוש ’שהכל נהיה בדברו‘ אבל את השוקולד הוא יאכל. הוא יכול לכוון אבל הוא חייב לאכול את השוקולד – הבחינה הזאת זה התגברות הנפש הבהמית ובדור שלנו זה כ“כ עוצמתי כל אחד לפי בחינתו..

עצם ההבנה שהמקום הוא לא אמיתי

לפעמים התגברות הנפש הבהמית זה ברצון, לפעמים זה במחשבה, לפעמים בדיבור ולפעמים במעשה, כל אחד לפי בחינתו ואדם לא יכול להתגבר על זה – יש כזאת הנהגה וכזאת מציאות לכן רבינו גילה לנו עוד דרך וכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, קודם כל רבינו גילה לנו את הנקודה של הרצון – תתבונן בזה ותבין שיש בזה דבר לא טוב ואתה לא רוצה את זה, לגלות את עצם הרצון. אפילו אם אדם חלילה כן הלך אל המקום הלא-טוב, עצם ההבנה של האדם שהמקום הזה זה מקום לא אמיתי ואדם מתוך המקום הזה אומר להקב“ה: אני לא רוצה את המקום הזה, זה עצמו תיקון מאוד-מאוד גדול. יש לשון בליקוטי הלכות, הלכות תפלת מנחה הלכה ז‘ אות ע“ה: אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות נהפכים לעליות והתקרבות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו'. כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגונים כאלה בעוונותיו וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו חס ושלום, על ידי זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא ניצוצות הנפולין מאוד-מאוד שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על ידי זה נעשין כלים וכו'. פה רבינו גילה לנו נקודה עמוקה:

מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו

גם במקומות שיש אונס, הכוונה שההתגברות עליו היא כ“כ חזקה, גם את המקום הזה אפשר לתקן. באמת אדם שהוא מאוד חזק בזה יגלה איך הנפש הבהמית מתהפכת להיות ניגונים בדרך הזאת – אז זה למעשה 2 דרכים, יש את הדרך שהבעש“ט גילה שזה להגיע לאהבת השם מתוך התבוננות בעצם התאווה, כמו שאמרנו מניסיון ומשיחות עם אחרים זה מאוד קשה לקיים את זה בדורות שלנו, לא שזה לא אמת, זה אמת רק שבדורות שלנו ההתגברות של הנפש הבהמית היא כ“כ חזקה שקשה לעשות את העבודה הזאת..

הרבה התלבשויות ודרכים…

-ויש את הדרך שרבינו גילה שזה לגלות את הרצון מתוך מקום שאנחנו מבינים שזה לא מקום אמיתי לנו – אז למה אנחנו נמצאים שמה? כי יש יצה“ר שהוא יותר חזק מאתנו, חלק מהנהגת הדור שלנו והנהגת העולם זה שיש מקומות שיש יצה“ר יותר חזק מאתנו, זה למעשה חלק מבירור הגאולה המציאות הזאת והמקום הזה, חז“ל קוראים לזה השער החמישים של הטומאה, הכוונה שיש מקום נפשי יותר עוצמתי מכוחות האדם, למעשה שם אדם חסר
אונים, כמובן שיש לזה הרבה מציאות והרבה התלבשויות והרבה דרכים איך זה מתגלה – לפני כמה חודשים
הזכרנו את זה שבעצם היום יש מושג מאוד מודרני ונפוץ למקום הזה ולמצב הזה: מכור.

להתחיל להבין את העולם ממקום גבוה

אם נתבונן במושג מכור אז כל העניין של זה נלמד בפרשת בהר, בפרשה של עבד עברי, הכוונה שיהודי נמכר להיות עבד, עבד לתאוות ועבד למידות, יש מציאות כזאת. אבל עצם ההתבוננות של האדם שזה לא המקום שלו ועצם הגילוי של הרצונות אדם יכול לצאת ולא רק לצאת ולתקן את הנפש הבהמית אלא באמת להפוך אותה לניגונים מופלאים מאוד, זה מה שרבינו אמר מתכלית הירידה לתכלית העלייה. אמנם כל זה דעת נפלאה מאוד ועצות נפלאות מאוד אבל זה עדיין דעת שעוסקת במצבים ובבירורי הקטנות, אדם צריך גם להתבונן קצת יותר במקום קצת יותר גבוה, להשיג קצת השגות יותר גבוהות וזה הבחינה שהוא נתן לו את הדרך להיות מבין דבר מתוך דבר. מבין דבר מתוך דבר זה מה שאנחנו מקבלים מתוך הלימוד של התורה ומתוך התורה של הצדיק, אדם מקבל כלים להתחיל להבין את העולם ממקום יותר רוחני ויותר גבוה, בלי זה עם כל העצות הנפלאות זה עדיין לא מספיק כדי להגיע לתיקון

מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה

כדי להגיע לתיקון שלו אדם חייב קצת להתעלות מהמקום הזה להסתכלות ולמחשבה קצת יותר גבוהה, בספרי החסידות והקבלה זה נקרא מוחין דגדלות, אדם חייב לקבל קצת מוחין דגדלות ואת זה מקבלים מכוח הלימוד. עצם העבודה שאדם מתחזק מצד אחד להפוך את הבהמה לניגונים ומצד שני גם בלימוד התורה כל אחד לפי יכולתו, אם זה בתורה בכלל ואם זה בתורה של הצדיק בפרט, אז האדם מקבל כלים של התבוננות יותר עמוקה ויותר פנימית וזה מה שרבינו אומר שכל עוד הוא לא קיבל את הכלים להיות מבין דבר מתוך דבר שזה נקרא בסוד הבינה העילאה, הוא
לא יכל עדיין להכנס למדינה. ההתחזקות היא חשובה ויסודית מאוד אבל זה לא מספיק, אחרי ההתחזקות צריך גם בחינה יותר עליונה וצריך לדעת כלל מאוד גדול, תמיד צריך את הבחינה של המחשבה התתאה ואת הבחינה של המחשבה העילאה. יש הבנה והתבוננות במצבים של הקטנות הכוונה איך אנחנו צריכים להתבונן
נכון במצבי הקטנות אבל צריך גם מוחין דגדלות, אדם גם חייב קצת להתבונן
מעבר למציאות קצת במקום יותר גבוה ואת הכלי הזה מקבלים על-ידי לימוד התורה

אם אין בו רוח אז מה הוא עושה בעולם

בפרשת פנחס משה רבינו הבין שהוא לא מכניס את עמ“י לא“י אז הוא אמר להקב“ה ’יפקד השם א-לקי הרוחת לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם‘, אמר לו הקב“ה ’קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו‘ – שואל האור החיין הקדוש מה ז“א איש אשר רוח בו? יש איש בעולם הזה שאין בו רוח? אם אין
בו רוח אז מה הוא עושה בעולם הזה? ברור שהוא יקח
איש אשר רוח בו, כדי לחיות בעולם הזה צריך שיהיה בו רוח

יודע להנהיג כל אחד ואחד

אומר האור החיים הקדוש יסוד נפלא מאוד: איש אשר רוח בו הכוונה שיהושע הוא איש שכנגד הרוח הכללית, הוא כולל את כל הרוחות של עמ“י, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, עכשיו תסמוך את ידך עליו ותעלה אותה לבחינת הנשמה הכללית. יהושע שהיה התלמיד הקרוב ביותר למשה רבינו היה בחינת רוח כללית, עכשיו תעלה אותו לבחינת הנשמה הכללית, כך אומר האור החיים הקדוש. צריך קצת להבין מה ההבדל בין רוח לנשמה, זה שתי בחינות רוחניות. הלשם שבו ואחלמה מסביר שרוח זה הבחינה של ההתבוננות בעולם הזה, איך לחיות נכון בעולם הזה, איך להתנהג נכון בעולם הזה, אבל זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, אעפ“י שמי שיודע את כל הדרכים של ההתנהגות הנכונה כמו שרש“י שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו, הצדיק יודע איך להנהיג על אחד ואחד לפי התורה ועם כל
זה, זה לא מספיק כדי להיות המנהיג של עמ“י, חסר את הבחינה של הנשמה הכללית..

מתחיל להתבונן קצת בעומק הדברים

-הנשמה הכללית זה שהמנהיג יודע את שורש הנשמות למעלה-למעלה איך להנהיג אותם לא רק פה עפ“י התורה בעולם הזה אלא גם איך להנהיג אותם עפ“י התיקון דלעילא – לכל אדם יש שורש בכיסא הכבוד, באצילות ובעולמות הרוחניים, איש אשר רוח בו זה הרוח הכללית שיודעת איך להתנהג בעולם הזה עפ“י התורה אבל הנשמה יודעת איך לקשר את הנשמות גם לבחינה העליונה. ככל שהצדיק הוא יותר גדול יש בו נשמה כללית ויש בו רוח כללית אז הוא גם יודע להדריך אותנו בפשטות בעולם הזה אבל הוא גם יודע להנהיג אותנו לפי שורש נשמתנו הנסתרת והעליונה, זה הבחינה שרבינו אומר לנו פה מבין דבר מתוך דבר, הכוונה שהוא מתחיל להתבונן קצת בעומקם של הדברים ובפנימיות של הדברים והכלי שהופך את הנפש הבהמית לניגונים זה בחינת ’אשר רוח‘ כי תמיד נשמה ורוח זה בחינה יותר עליונה ויותר תחתונה

זה המדרגה של הטעות של רוב העולם

אחרי שהוא קיבל את הכלי והדרך להיות מבין דבר מוך דבר עכשיו הוא יכול להכנס למדינה. כשהוא הגיע למדינה, סיפרו לו שהיה פעם מלך במדינה ובאמת כשהיה המלך במדינה שם המדינה היה ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘ ועכשיו המלך נפטר ולאף אחד אין את החוכמה ואת גדולת המלך שהיה ועל-כן היום המדינה יותר חכמה מהמלך שלה לכן המדינה הנקראת ’המדינה חכמה והמלך טיפשי‘ ומי שיחזיר את השם לקדמותו הוא יקבל את המלוכה במדינה הזאת – מכיוון שהוא מבין דבר מתוך דבר אז הוא מיד נכנס לעבודה הזאת. כשרבינו אומר שהשתנה השם של המדינה עיקר כוונת רבינו שזה למעשה המדרגה של הטעות של רוב העולם.
רוב העולם נמצאים בבחינה הזאת ואנחנו גם נמצאים בתוך הבחינה הזאת בוודאי במדרגה של הלב, שאנחנו נותנים חשיבות למציאות העולם הזה. העולם הזה
מאוד-מאוד חשוב בעינינו ואנחנו מאוד מרגישים אותו והוא למעשה העיקר בשבילנו

אסמוך על עצמי, על חכם או פרופסור

אדם מאמין בהקב“ה, אין בעיה, יכול להיות שהוא גם מתפלל שחרית מנחה וערבית ויכול להיות שהוא גם מתפלל עם כוונות אבל כל עניין מלכות השם זה טפל, העיקר זה העולם הזה, אם אני צריך לעשות איזה השתדלות בפרנסה ברפואה או בכל עניין אני קודם כל אסמוך על עצמי או על איזה יועץ, חכם או איזה פרופסור, אח“כ בד-בבד כדי שהעניין יצליח אני יבקש מהקב“ה שיעזור לו – ז“א בעצם העיקר זה הפרופסור או ההשתדלות רק שמדרך האדם היהודי זה גם לבקש סיעתא דשמייא גם מהקב“ה – זה נקרא שעיקר החשיבות זה המדינה ואילו המלכות של השם היא טפלה או משנית. אמרו לו אנשי המדינה שמי שיכול להחזיר את השם של
המדינה לקדמותו זה המלכות האמיתית, מה הכוונה? הנהגת עמ“י האמיתית זה איש אשר רוח בו ונשמה בו, רק מי שיש לו באמת את ההשגות הרוחניות האמיתיות.

הם שמחו, אולי הזדמנה להם סעודה..

להשיג את השם של המדינה לקדמותה זה הכוונה להגיע לשלמות של האמונה, פה חשוב לחדד את הנקודה שלהחזיר את שם המדינה לקדמותה זה לא מספיק שזה יהיה עניין שכלי אלא העיקר זה ההשבה אל הלב, שאדם יחיה בשלמות בתוך הלב שלו את המלכות של הקב“ה. בוודאי שאנחנו מאוד רחוקים מזה בפרט בדור שלנו אבל אחד היסודות הראשונים זה שהבירור של העבודה הזאת זה נקרא בירור היראה. מה המשמעות של יראת השם השלימה? על כל פנים שנדע את זה בתור איזשהו תמרור – יראת השם השלימה, שזה השלב הראשון של התיקון להפוך את השם של המדינה, זה שאדם לא מרגיש שום פחד ממציאות העולם הזה, אין לו שום פחד ממציאות העולם הזה – אם אדם יראה אריה מתקרב ונניח שהאריה רעב אז הוא ישאג מתוך מקום של רעב, אז מה הצדיק האמיתי מרגיש כלפי זה? למעשה זה גמרא מפורשת על ר‘ שמעון בן חלפתא. הגמרא מספרת שר‘ שמעון בן חלפתא ראה שתי אריות רעבים, הם באו ונהמו אחרי שכמה ימים לא אכלו, הם ראו
אותו ושמחו שאולי הזדמנה להם איזה סעודה קטנה, מה הרגיש ר‘ שמעון בן חלפתא?

..מרוב פחד לא יכול לעשות ק“ש ווידוי

-ר‘ שמעון בן חלפתא אמר  להקב“ה אני באמת לא מבין את ההנהגה שלך, הרי כתוב ’הכפירים שאגים לטרף ולבקש מק-ל אכלם‘ – איפה הרחמנות על אריות כאלה? הצדיק כל-כך רואה את ההנהגה של הקב“ה שזה בפשטות הטבעית שלו. אז הגמרא מספרת שהצדיק התפלל וירדו שתי חתיכות בשר מהשמיים, הבשר היה כל-כך טוב ומזין אז הם אכלו חתיכה אחת, זה הספיק להם והם הלכו. למעשה נשארה לר‘ שמעון בן חלפתא עוד חתיכת בשר, הוא לקח את זה והלך לישיבה ושאל את החכמים אם מותר לו לאכול את זה, אם זה כשר? הגמרא אומרת שחכמים
אמרו לו: אין דבר טמא יורד מן השמיים, אם זה ירד מהשמיים זה כשר. זה מה שרבינו אומר הנקודה הראשונה להחזיר את השם של המדינה, הכוונה להגיע למדרגה ולהשגה האמיתית, זה להעלות את היראה לשורשה, לתקן את שורש היראה

היראה זה רק נדמה לנו שרודפים אותנו

בוודאי שאנחנו כולם נמצאים במקום הזה ובוודאי שאנחנו מפחדים מהעולם הזה, אז רבינו אומר שזה היסוד הראשון להחזיר את שם המדינה לקדמותה, דהיינו להגיע להשגה האמיתית. אנשים המדינה אמרו לו שיש גן מופלא מאוד וכל מי שנכנס לגן הזה מתחילים לרדוף אותו והוא מפחד מאוד וכל מי שנכנס לשם יוצא בצעקות מרוב פחד. הוא שאל אותם: מכים את האדם שנכנס לשם? אמרו לו: לא, רק רודפים אותו והוא לא יודע כלל מי רודף אותו והוא ברוח בבהלה גדולה מאוד, ככה סיפר כל מי שנכנס לגן. הבן מלך האמיתי הלך לגן והוא ראה שיש דמות של אדם מצוירת על לוח עץ באמצע הגן והוא ראה שמי שנכנס לגן אם הוא רק יעמוד ליד הדמות הזאת אז יפסיקו לרדוף אחריו ואז הוא יכול להכנס ולצאת. אח“כ רבינו אומר שהבן מלך ראה שאם הוא ישים את הדמות הזאת בכניסה לגן אז כולם יוכלו להכנס – פה רבינו אומר יסוד גדול: כל היראה זה רק דמיונות, נדמה לנו שרודפים אותנו.

חצי מדינה לוקחים תרופות נגד חרדות

מאיפה באים הרגשות שרודפים אותנו? זה הכל בא מתוכנו, אנחנו כל הזמן מרגישים שרודפים אותנו, האדם מדמיין. צריך לדעת שזה מחשבות שבאים מתוכנו: מי יודע מה יכול לקרות בכל מיני מצבים? היום כשמתגברים התאוות והשיגעונות של העולם הזה זה כבר מגיע למצב של חרדות, חצי מהמדינה לוקחים תרופות נגד חרדות. מה זה חרדות? אין שום דבר, זה רק אדם מפחד כאילו רודפים אחריו או כאילו משהו קורה. יש דמות של אדם ומי שעומד ליד הדמות ניצל מכל הפחדים האלה – רבינו מרמז שיש דברים שמצילים את האדם מהחרדות, יש יסוד מאוד גדול שרבינו אומר בתורה ט“ו: שבאמת הכל בא מחמת עוונותיו של האדם – החטאים גורמים לאדם את כל היראות שבלב. ע“י שאדם עושה חשבון נפש על המידות ועל כל מיני דברים מיותרים שאדם נמשך אחריהם, אדם שופט את עצמו ובודק את עצמו, הוא חי עם מחשבה והתבוננות, על-ידי מידת המשפט אדם מעלה את היראה לשורשה.

הפוסט פרשת קרח | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך את המעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מסיפורי מעשיות – הגענו לקטע שהבן מלך האמיתי נמצא בבית של אדם היער ושם הוא שומע את הניגון הנפלא שעליו הוא אמר שאין תענוג גדול מזה והוא רצה להישאר שם כל ימי חייו כי לא חסר לו שום דבר, יש לו אוכל, שתייה, בית ויש כזה תענוג שאין כזה תענוג בכל העולם כולו, אז הוא רצה להישאר בבית הזה של אדם היער אבל אדם היער אמר לו שהוא צריך ללכת למקום אחר ושם אתה תגיע למה שאתה צריך להגיע

המדינה טיפשית והמלך חכם

הבן מלך האמיתי שאל את אדם היער: לאן אני אלך? אדם היער אמר לו שילך למקום שנקרא ’המדינה טיפשית והמלך חכם‘. הבן מלך שאל אותו: באיזה כיוון אני אלך? אדם היער הצביע לו על כיוון מסויים ואמר לו: תלך בכיוון הזה ואני אתן לך כלי שכל פעם שתשים אותו על איזה בהמה או חיה הוא יתחיל לנגן את הניגון המופלא הזה ששמעת אצלי בבית. הבן מלך האמיתי יצא לדרכו לחפש את המדינה שנקראת המדינה טיפשית והמלך החכם. רבינו בדרכו הקדושה הכניס והלביש בסיפורי מעשיות כמעט את כל התורה ואת כל הרובדים של התורה – דיברנו על זה שאדם היער זה הצדיק, כי מובא כתוב בזוהר הקדוש שיער בגימטריה זה 280 שזה פר דינים, זה כל ההנהגה של הדינים, הצמצומים וההסתרות בעולם. אדם זה נקרא שם ’מה‘, יש שם קדוש שנקרא מה וזה שם הדעת, ז“א כשמאיר לנו דעת, אמונה והבנה בתורה הכוונה שקיבלנו הארה משם מה. בתורה ה‘ חלק שני בליקו“מ רבינו אומר שכל העניין של הצדיק זה להמשיך רוחניות א-לוקות שזה בעצם דעת, ולהמשיך את זה לתוך הצמצומים לכן המושג אדם היער מרמז על כל העבודה של הצדיק להמשיך את האור הזה של תורה אמונה ודעת אל תוך הצמצומים וההסתרת פנים..

הצדיק מעלה את הנשמות בסוד העיבור

הצדיק לא יכול לעזור לנו אלא אם כן הוא עבר את ההסתרות שלנו כי אין חכם כבעל ניסיון, ואין ממנים פרנס על הציבור אלא אם כן קופת-שרצים מונחת על גבו, זה כלל ידוע מאוד. כשהבן מלך האמיתי הגיע לבית של אדם היער פירוש הדבר שמקבלים הארה של קירבה לצדיק, לפעמים אדם מרגיש איזה בחינה של עלייה רוחנית, זה התקרבות במוח ובלב ואדם מרגיש קירבה מאוד גדולה לצדיק, אור גדול,
וברגע שאנחנו מרגישים את זה אנחנו לא רוצים לעזוב את זה. כמו שאם נפתח האור באומן אז אדם חוזר לארץ ושואלים אותו: איך היה? הוא אומר: זה כמו לחזור מגן עדן לנחות בעולם שלנו – מדוע באמת מרגישים את זה? רבינו אומר בתורה י“ג בליקוטי מוהר“ן שכשמתאספים אצל הצדיק הוא מעלה את הנשמות בסוד העיבור..

רוצה להישאר פה

הרבה פעמים קורה מצב שאדם מרגיש רוחניות מאוד גדולה, כולו מלא אהבה ורצונות וכיסופים להקב“ה ואז כשאנחנו מגיעים למצב הזה אנחנו אומרים ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘, אני לא רוצה דברים אחרים. כשמאיר האור של הקב“ה לאדם, אין תענוג, אין שמחה ואין אושר יותר גדול מזה לכן אדם מיד אומר: אני רוצה להישאר פה

הכי טוב להיות בתוך התורה!

זה יכול להיות מקום פיזי כפשוטו אבל זה גם יכול להיות מצב שפתאום נותנים לאדם משמיים מתנה, פתאום יש כזה נועם ורוחניות, אבל אדם היער אומר לבן מלך האמיתי אתה חייב ללכת כי אתה חייב להגיע לתיקון שלך, אתה חייב לעזוב את הבית שלי ואני נותן לך כלי שאם תשים אותו על בהמה אתה תשמע ניגונים נפלאים, אבל לעזוב את הבית שלי אתה חייב – פה רבינו רומז על יסוד מאוד גדול בחיים שלנו והרבה פעמים אנחנו מתחבטים בזה, הרבה פעמים אנחנו צריכים לברר בתוכנו את הנקודה הזאת – אדם חייב לעבור בעולם הזה ירידות וצמצומים והקושייה שיש לנו בתוכנו על זה: הרי אנחנו רואים שהכי טוב זה להיות עם הקב“ה, הכי טוב זה להיות בתוך התורה, בתוך הרוחניות, בתפילה ובעבודת השם. כשאדם טועם את זה הוא אומר שזה הכי טוב כי בוודאי שזה באמת כך, אין מה להשוות בין הפיתויים של העולם הזה לבין התענוג של להיות קרוב להקב“ה בתורה בהתבודדות וכן הלאה. אבל רבינו חזר על זה בכמה וכמה תורות ובכמה סיפורים ושיחות שאדם צריך לדעת שחייבים לעזוב את המקום הזה, מדי פעם בפעם אנחנו מקבלים מתנה, קיבלנו רוחניות וקיבלנו עלייה, קיבלנו אור א-לוקי אבל חייבים לרדת מהמקום הזה, זה מה שאדם היער אומר לבן מלך, פה מתעוררת השאלה: מדוע חייבים לרדת וצריך שיעבור עלינו?

על מה ולמה אנו צריכים לעבור את זה?

-כל פעם שעוברת עלינו הירידה הזאת מתעוררת בתוכנו הקושייה: על מה ולמה אנחנו צריכים לעבור את זה? הקושייה בעומקה היא בעצם על ההנהגה של הקב“ה, בסופו של דבר מקשים את זה על הקב“ה רק שלפעמים אדם זורק את זה גם על הצדיק. העולם מרגישים שהצדיק זה הנציג של הקב“ה בעולם אז אם יש לנו טענות על הקב“ה זה בעצם המחלוקות על הצדיק, המחלוקות על הצדיק זה המחלוקות על הקב“ה. רבינו לימד אותנו יסוד מאוד גדול שאדם צריך לעבור את הירידות האלו ופה מתעוררת השאלה: זה שזה הנהגה קיימת אנחנו רואים את זה ואנחנו הרבה פעמים גם חווים את הנקודה הזאת, ובאמת השאלה היא למה אנחנו צריכים לעבור את זה?

ראש המאמינים, דבוק כל-כולו בהקב“ה

 הזוהר הקדוש בפרשת לך לך אומר יסוד מאוד גדול, הזוהר הקדוש מדבר שם על כל עניין הירידה של אברהם אבינו למצרים ’ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה‘ – אומר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש בשורש נשמתו ניצוצות רעים שהוא צריך לברר ולתקן אותם, אנחנו לא מכירים את הניצוצות האלה – מאיפה יש לאברהם אבינו
את הניצוצות האלה? האם הוא חס וחלילה עשה פעם בחייו איזה עבירה? יש איזה טענה או הקפדה על אברהם אבינו? זה ראש-המאמינים שהיה דבוק בהקב“ה כל
ימי חייו, אם כך איזה ניצוצות רעים יש לאברהם אבינו לברר שהזוהר הקדוש אומר שלכן אברהם אבינו היה חייב לרדת למצרים כדי לברר את זה? מה הסיבה? מסביר הזוהר הקדוש שלכל אדם יש ניצוצות רעים, זה חלקי נשמה או במושגים שלנו רצונות רעים. לכל אדם יש בשורש הנשמה שלו ניצוצות רעים, השורש של הרצונות הרעים למעשה מקורם בחטא אדם הראשון. רבינו האר“י הקדוש כותב בכמה מקומות בפרט בשער הגלגולים שכל הנשמות היו כלולות באדם הראשון לכן
כשאדם הראשון חטא למעשה לא היו נשמות שלא היו קשורות עם החטא ויתר על
כן שאלו כל נשמה ונשמה עד כמה היא רוצה לחטוא מכיוון שהחטא לא היה דבר אחד.

אנחנו מכירים את היצה“ר אחרי החטא..

חטא אדם הראשון היה איזה בחינה של הידבקות ברע וכל נשמה גם יכלה לבחור כמה להידבק ברע – היו כאלה נשמות שאמרו: אנחנו רוצות ללכת עד הסוף, אנחנו רוצות להידבק מאוד. יש שאלות מאוד גדולות בכל מהות החטא, השאלה היסודית ביותר היא הרי לפני החטא לא היה לאדם יצר רע לעשות דבר נגד רצונו של הקב“ה, אנחנו מכירים את היצר הרע אחרי החטא, יש לנו יצה“ר להתנגד לרצונות של הקב“ה, כל אחד מאתנו יכול למסור שיחה לחמש מאות איש שעיקר התשובה זה ’ישמע בזיונו ידום וישתוק‘ בפשט, רמז, דרש וסוד וכולם יתפעלו מהשיחה הזאת ויכול להיות שרבע שעה אחרי השיחה האישה לא קיבלה אותו בבית לפי רום-מעלתו ואנחנו רואים ששולפים אקדחים ומתחילים לירות וכן הלאה

הוא לא תמיד מוכן להקשיב

-פתאום אנחנו נופלים בכעסים, מדוע זה קורה? אם אנחנו יודעים שזה לא טוב למה אנחנו מתנהגים ככה? כי עכשיו אחרי חטא אדם הראשון יש בתוך הלב שלנו יצר רע שלא תמיד מוכן להקשיב לשכלנו – כל זה אחרי החטא, לפני
חטא אדם הראשון לא היה את היצר הרע הזה, אדם הראשון מצד רצונות ליבו כל-כולו רוצה לעשות את רצון השם
וכל הנשמות הכלולות בו, שזה למעשה כל נשמות ישראל, רק רצו לעשות את רצון השם – אז מתעוררת השאלה
שגדולי עולם שואלים את השאלה הזאת: איך אדם הראשון הגיע למצב שהוא חטא?

איזה שייכות ליצר הרע אם לך אין יצה“ר?

מדוע אדם הראשון בעצם עבר על מצוות הקב“ה? כדי להתבונן ולהבין את עומק העניין שרבינו האר“י הקדוש כותב על זה: וכמה שנדבר ונסביר ונרחיב, עדיין לא נגענו בעצם העניין כי הדבר הזה זה סוד מאוד גדול עצם מושג החטא – מה שאנחנו כן יכולים להתבונן ולראות בעומק הדבר זה שלאדם הראשון לא היה רצון בלב להתנגד לרצון הקב“ה, נהפוך הוא הוא כל-כולו רק רצה לעשות את רצון הקב“ה, אבל עם כל זה כתוב בספרים הקדושים שהיה במציאות את עץ הדעת טוב ורע, ז“א שהיה את בריאת הרע, הקב“ה ברא את מציאות הרע. אם כך איזה שייכות יש לאדם הראשון עם היצר הרע אם אין לו יצר הרע? כתוב בספרים הקדושים שאמנם לא היה לו בלב רצון להתנגד לרצון הקב“ה אבל היה לו בירור מהי האמת, ז“א מה
שהיה אפשר להטעות את אדם וחוה שהיו מאוד-מאוד גדולים במעלה, מהי האמת. הקב“ה אמר לך לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת טוב ורע, איך ספק יכול להיות לך?

לכאורה הרש“י הכי לא מובן בכל התורה 

הקב“ה בעצמו אמר לאדם הראשון: מזה אתה אוכל ומזה אתה לא אוכל. האכילה זה היה מצוות עשה, הוא היה חייב לאכול מכל עץ הגן ומעץ הדעת לא לאכול – מה כבר יש לאדם הראשון להסתפק בשאלה הזאת? באמת הדברים לא פשוטים, הם מאוד-מאוד עמוקים – רבינו האר“י הקדוש כותב שהמדרגה של אדם וחוה לפני החטא היתה יותר גדולה מהמדרגה של משה רבינו בהר סיני כשהוא קיבל את התורה, שנבין עד כמה אדם וחוה היו גדולים לפני החטא – הנחש דיבר עם חוה ואמר לה: אם תאכלו מהעץ ’והייתם כא-לקים ידעי טוב ורע‘ – רש“י במקום אומר: בוראי עולמות.
הנחש אמר: הקב“ה אכל מהעץ הזה וברא את העולם וכל אומן מקנא בבעל אומנתו לכן הקב“ה לא רצה שיהיו עוד כמוהו במדרגה שלו. ככה רש“י מסביר בפרשת בראשית, הרי לכאורה הרש“י הזה הוא הרש“י הכי לא מובן בכל התורה כולה,
איך יכול להיות שאדם וחוה אנשים כ“כ גדולים במעלה ובא הנחש שזה היצה“ר ואומר להם: תשמעו, אם תעשו עבירה תדעו לכם שאתם תהיו במדרגה של הקב“ה..

צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי

-אדם שיש לו טיפה יראת שמיים והוא לומד טיפה תורה ויבוא לו היצה“ר ויגיד: תשמע, אם אתה תעשה עבירה אתה תהיה כמו הקב“ה. יש מישהו שיקבל טענה כזאת? אם מישהו יקבל את הטענה הזאת אנחנו לא נגיד שיש לו בעיה עם עבירות, אנחנו נגיד שיש לו בעיה פסיכיאטרית, צריך לשלוח אדם כזה לטיפול פסיכיאטרי – איך אדם וחוה שהיו כ“כ גדולים במעלה קיבלו את הטענה של הנחש? הנחש אמר להם: אתם תהיו בוראי-עולמות, איך יכול להיות שהם קיבלו את הטענה הזאת? בוודאי שהדברים הם מאוד עמוקים. אמרנו את השאלות האלה כדי להתבונן בעומק הדברים, א“א להסביר את זה לפי פשוטו, אלא הנחש גילה לאדם וחוה סוד, הוא אמר להם כך: הרי הקב“ה ברא את עץ הדעת טוב ורע ולכן יש הסתרה בעולם, מדוע הקב“ה ברא הסתרה? הרי הקב“ה הוא כל-יכול, הוא יכול לברוא את כל העולמות..

נתן תפקיד לתקן את העולם

-הקב“ה יכול לברוא את אדם וחוה ואת כל העולמות בלי הסתרה, למה הקב“ה ברא את ההסתרה? הנחש אמר להם את מה שחז“ל אומרים שהקב“ה ברא את העולם כדי שתהיה לנו עבודה ואז אחרי שיתקנו את מה שיתקנו אז השכר הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור בגלל שהוא בכוח העבודה של אדם וחוה, ז“א שהנשמות בונות בעצם את המציאות הנצחי, זה נקרא שאנחנו שותפים עם הקב“ה במהלך בריאת העולם, הוא בעצם נתן לנו תפקיד לתקן את העולם וזה מה שחז“ל אומרים שלא יהיה נהמא דכיסופא..

אדם וחוה קיבל את הטענה של הנחש…

-הנחש אמר להם: תדעו לכם, אם אתם תאכלו מהעץ מה אתם תגרמו בעצם? לעוד מציאות של עבודה, אתם בעצם יוצרים עוד הסתרות, עוד העלמות ועוד עבודות והעבודה שלכם אחרי האכילה תהיה גדולה לאין-שיעור אם אתם לא תאכלו. לכן הנחש אומר להם: ע“י האכילה אתם תהיו בוראי-עולמות, הכוונה אתם תבראו עוד העלמות והסתרות חדשות ואז השכר שלכם והתיקון הנצחי יהיה גדול לאין-שיעור. מה בעצם האכילה הוסיפה? אם עד האכילה העבודה היתה לברר את האמת מהשקר שזה עבודה שכלית, אכילת עץ הדעת טוב ורע הכניסו את הרע לתוך הלב עכשיו יש גם בירור של הלב, קודם היה בירור רק של השכל, עכשיו התווסף פה בירור של הלב, זה הרבה יותר קשה לברר את הטוב מהרע בלב זה לוקח שבעים שנה. זה עומק דברי הנחש שאמר להם: בוראי עולמות ז“א עושים הסתרות והעלמות חדשות ואדם וחוה קיבלו את הטענה הזאת. הרבה ספרים דנים בשאלה הזאת ואומרים שבאמת אדם וחוה הבינו שהם הולכים לעשות בירור מאוד גדול ושהם יבררו מיד את הטוב מהרע..

יקח לי 6000 שנה לברר את הרע מתוכי..

אדם וחוה היו במקום רוחני כ“כ גבוה שהם לא האמינו שיש כוח שיכול להכנס להם לתוך הלב וליצור מצב של התנגדות להקב“ה, הם לא האמינו לזה. ברגע שהם טעמו מעץ הדעת טוב ורע מיד כל המציאות השתנתה, לכן כתוב במדרש שהקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת טוב ורע? ענה לו: אכלתי ואוכל עוד. לכאורה זה לא מובן, איזה חוצפה, הקב“ה מדבר איתך ואומר: אמרתי לך לא לאכול, אכלת? לפחות אתה אומר את האמת, אכלתי. אבל מה זה הדבר הזה: לא רק שאכלתי אלא אני יאכל עוד. יש חוצפה יותר גדולה מזה? אדם הראשון לא אמר את זה מתוך חוצפה אלא הוא אמר את זה בתור אמת. הוא אמר: אחרי שאכלתי ונכנס לי הרע לתוך הלב, אני רואה שעכשיו 6000 שנה אני הולך לברר את האמת הזאת מתוכי, יקח לי 6000 שנה לברר את הרע הזה מתוכי – משם נכנס הרע בכל הנשמות – ברוך השם עם הדורות הוספנו עוד טיפה רע אבל השורש של הרצונות הרעים שיש באדם זה הכל נמשך למעשה מחטא אדם הראשון, זה מה שאומר הזוהר הקדוש לכן אברהם אבינו שהוא ראש המאמינים והצדיקים אפילו אצלו היה בחינה של בירור הטוב מהרע

האם אברהם אבינו צדק שירד למצרים?

אומר הזוהר הקדוש שאברהם אבינו בירר את החלק הזה שלו בכל הירידה
שלו למצרים. כל הירידה של אברהם אבינו למצרים זה היה כדי לברר את הרע שבשורש נשמתו. יש מחלוקת מפרשים ומחלוקת בזוהר עצמו האם אברהם אבינו צדק בזה שהוא ירד למצרים או לא צדק בזה שהוא ירד למצרים – הרמב“ן כותב: אבינו אברהם חטא חטא גדול בזה שהוא ירד למצרים – אבל ויהי רעב בארץ? תישאר בארץ והקב“ה ידאג לך. כך הרמב“ן אומר. יש הרבה מפרשים שאומרים שבאמת אברהם אבינו לא טעה – באמת שתי הדעות האלו מובאות בזוהר
הקדוש אבל בהמשך אומר הזוהר בפרשת לך לך דבר מאוד עמוק: אברהם אבינו לא יכל להיות ידיד-השם ולא יכל להגיע לתיקון שלו אלא ע“י הירידה למצרים – מצרים
זה ערוות הארץ, צריך לדעת שבזמן האבות ובזמן שעמ“י ירד אחר כך למצרים, מרכז הטומאה העולמי היה במצרים..

ירד ואז פגש את המקום הזה

הטומאה שהיתה במצרים זה לא דברים פשוטים, זה לא מה שאנחנו חושבים שהיה להם איזה תאווה, שהם אהבו מועדונים פאבים וכן הלאה, זה היה הרבה יותר חריף. הידיעות שלהם בעבודה זרה ובכישופים – לא היתה אומה שידעה כל-כך עמוק את כל סודות העבודה זרה והכישופים ולמעשה מצרים זה היה המרכז להשפיע את הטומאה בעולם – כשאברהם אבינו ירד למצרים למעשה הוא ירד
ואז הוא פגש את כל המקום הזה – אומר הזוהר הקדוש שזה סוד כל הירידות
שלנו, שאדם מגיע למקום מסויים והמקום מעורר בתוך לב האדם את הרע שבאדם..

הרע שהוא צריך לברר עדיין לא התעורר

באמת המקום הזה מעורר את הרע שבתוכנו כדי להתברר וכדי להתתקן אבל פתאום הרע מתעורר בתוכנו – אז מצד אחד אמנם זה הרגשה לא נעימה, אדם שיש לו קצת הרגשה של קדושה הוא לא רוצה שיתעורר בתוכו הרע, אבל בד-בבד צריך לדעת נקודה מאוד עמוקה: התעוררות הרע בתוכנו יש בה טובה מאוד גדולה, כי היא מאפשרת לאדם להכיר את עצמו ולהבין, זה הרע שיש בתוכי ואני צריך לברר אותו ולתקן אותו – עד אותו רגע שאברהם אבינו לא ירד למצרים, הרע שהוא צריך לברר בתוכו מצד חטא אדם הראשון לא התעורר, לכאורה זה חידוש, עם כל מגדל בבל ועם כל הניסיונות שהיה לו עם נמרוד בחרן וכל מה שעבר עליו הוא היה 75 כשהוא ירד למצרים, עם כל זה מקום כ“כ טמא כמו מצרים גם אברהם אבינו לא פגש לכן אנחנו רואים שהוא הגיע למצרים הוא אומר לשרה: הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את..

מעולם לא התעורר בתוכי כחוט השערה

-מה המשמעות של הפסוק הזה? באמת המפרשים מתחבטים בזה, צריך להבין את זה, יש אומרים עכשיו אני יודע שאת אישה יפת מראה – אז מה היה עד עכשיו? הרי הם בערך 60 שנה נשואים מה זה ’הנה נא ידעתי‘? יש כאלה שרוצים להגיד עפ“י הפשט שהוא מעולם לא ראה אותה ובמקרה הוא עכשיו ראה אותה בבבואה של המים והוא לא תיאר לעצמו שהיא כזאת יפה עד היום הזה – זה תירוץ עפ“י הפשט אבל בעומק הדבר אברהם אבינו אומר: עד עכשיו מעולם לא התעורר בתוכי אפילו לא כחוט השערה של עניין הגשמיות, ז“א שהקשר שלו עם שרה זה קשר רוחני לגמרי, זה קשר של נשמות, הוא רואה את הנשמה של שרה, הוא מדבר איתה והוא רואה את הנשמה של שרה אימנו. אומר אברהם אבינו: עכשיו פעם ראשונה שאני מרגיש בתוכי שמתעורר כחוט השערה העניין של הגשמיות – אומר הזוהר הקדוש שזה מתעורר מצד חטא אדם הראשון. מיד אברהם אבינו אומר לשרה בבחינת
נדר: אמרי נא אחתי את. עכשיו את אחות שלי, הכוונה שאין שום קשר של גשמיות..

קודם כל ב“ה שאנחנו מצטערים על זה..

האבות הקדושים גזרו על נשותיהם להיות כמו אחיות שלהם במקום שהם הרגישו איזה נקודה של גשמיות מתעוררת – כמובן שאברהם אבינו תיקן את זה אבל כל זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, מכיוון שיש בתוכנו ניצוצות ורצונות רעים שחבויים בתוכנו, מדי פעם בפעם הקב“ה מזמן לנו סיבות בחיים שיתעורר הניצוצות והחלקים הרעים ובאמת אנחנו נופלים בדעתנו מהדבר הזה, קשה לנו – קודם כל ברוך השם שאנחנו בכלל מצטערים על זה. הבן איש גם כותב
בבן יהוידע שזה ההבדל בין יהודי לגוי. גוי שמתעורר
בתוכו התאוות הוא שמח, הוא מרגיש שהוא קיבל מתנה.
יהודי מתבייש ומצטער מהדבר הזה, ככה הבן איש חי כותב

אנו לא מכירים אותו מספיק

-מכאן נלמד יסוד מאוד גדול, עיקר היצה“ר שלנו הוא נסתר מאתנו ואנחנו לא מכירים אותו, הוא כ“כ חבוי. רבינו אומר שעמלק זה היצה“ר שיונק מההסתרה, הכוונה שכל הכוח שלו הוא זה שאנחנו לא מכירים אותו מספיק ואז הקב“ה במשך החיים כל פעם מזמן לנו מקרים של ניסיונות כדי שיתעורר בתוכנו היצה“ר ואנחנו צריכים להילחם איתו, באמת עכשיו זה הזדמנות לתקן את הדברים אבל מה קורה? האדם מתבלבל מהמצב הזה, רבינו אומר: ובזה טועים החסידים – אתה לא בנפילה, נהפוך הוא, עכשיו אתה בעלייה חדשה אבל כדי לזכות לעלייה אתה צריך עוד בחינה של הבירור לכן אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: אתה לא יכול להישאר אצלי בבית, אתה לא יכול להישאר כל הזמן ברוחניות גבוהה, אתה חייב לקבל על עצמך את הירידה הזאת, אחרת הרע לא יתברר.

חייב להיות אצל כולנו מדי פעם ירידות

כתוב בזוהר הקדוש שעד שאדם לא מוכן לקבל על עצמו את כל הבירורים האלה הוא לא קרוב להקב“ה באמת – הזוהר אומר את זה אפילו על אברהם אבינו שהוא לא נקרא ידיד השם עד שהוא לא עבר את הירידה למצרים. רק במצרים הוא קנה את ידיד השם כי שמה התגלה לאברהם אבינו עומקי-היצה“ר שבשורשי הנשמה שלו ואז אברהם אבינו יכל להתמודד עם זה. לכן חייב להיות אצל כולנו מדי פעם בפעם ירידות. ברגע שמתעורר הרע בתוכנו מה העבודה שלנו? רבינו אומר שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי כלי שברגע שהוא שם אותו על בהמה או חיה הכלי היה גורם לחיה לנגן את הניגון המופלא הזה שהוא שמע בבית של אדם היער, זה הסוד של הדבר. הבהמה או החיה זה הנפש הבהמית שלנו, רבינו אומר: אתה תפגוש בדרך את הנפש הבהמית שלך, פתאום מתעוררת התאווה, פתאום מתעורר כעס והקפדה. החיה זה הכעסים וההקפדות והבהמה זה התאוות – זה יתעורר אצלך בדרך ואני נותן לך כלי..

הכלי להפוך את הנפש הבהמית לניגונים

הצידק אומר: מצד התיקון אתם חייבים להיפגש עם הבהמה או עם החיה שזה הנפש הבהמית אבל אני אתן לכם כלים איך להתמודד נכון עם המציאות הזאת. הקב“ה בעצם מגלה לצדיק את העצות ואת הדרכים לתיקון של כל דור ודור. המושג הזה של צדיק האמת או הצדיק שבדור חייב להיות בכל דור ודור – רבינו האר“י הקדוש כותב בפרי עץ חיים בשער ר“ח פרק ג‘ שבכל דור ודור חייב להיות
צדיק שמהלך כנגד בני דורו, הכוונה שהוא מבין את בני דורו, אם ניקח צדיק
מדורות קודמים שיבוא לדורות שלנו זה סכנה עצומה, גם לצדיק וגם לדור,
אנשים שלא מבינים את עומק הניסיונות והבירורים שלנו, לא יוכלו לעזור לנו – הכלי הזה זה הכלים שהצדיק נותן לנו להפוך את הנפש הבהמית לניגונים, להפוך
את החיה שבתוכנו לניגונים – נתבונן קצת בעומק הדבר למה אנחנו צריכים הדרכה:

יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה

ידוע שכתוב הרבה בספרים הקדושים שלכל אדם יש חמשה חלקים שנשמתו שנקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה – החיה והיחידה בד“כ זוכים לה רק צדיקים מאוד גדולים שהגיעו לבחינה כזאת שהגוף הזדכך מאוד אז הם יכולים לקבל את החלקים הרוחניים העליונים שנקראים חיה ויחידה – זה בסוד המקיפים העליונים, זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה. רובנו ככולנו עוסקים בעצם בתיקון נפש רוח נשמה וזה עיקר עבודתנו, איך זה מצטייר בתוכנו? מה זה אומר הלכה למעשה? צריך לדעת שזה בעצם מצטייר ומתגלה בתוכנו העבודה של נפש רוח ונשמה – כתוב צמאה לך נפשי, הנפש היא צמאה ומתאווה, כל התאוות שורשם באור הנפש. בנפש יש נפש
א-לוקית ונפש בהמית, הנפש הא-לוקית צמאה ומתאווה להקב“ה וזה הצימאון כמו שכתוב גרסה נפשי לתאוה. יש בחינה של תאווה להידבק בהקב“ה ולהידבק בתורה..

הלב בשלו, הוא רוצה לאכול את השוקולד

בחינת הנפש זה בעצם בירור התאוות, אנחנו יודעים ומכירים את זה בדור שלנו את תוקף העוצמה של הנפש הבהמית שזה תאוות העולם הזה – זה מדרגה אחת. המדרגה השנייה נקראת בחינת הרוח. העבודה של בירור הרוח זה בעצם עולם הרגש שלנו, שימו לב איזה בירור עמוק ולפעמים הרבה יותר קשה לברר את עולם הרגש שלנו מאשר את עולם התאוות שלנו. את עולם התאוות אנחנו עכ“פ יכולים להבין: זה טוב וזה רע ויש מלחמה, משתדלים, מתאמצים וצועקים, עושים מחאה וכן הלאה, אבל כמה קשה הרבה פעמים לברר את עולם הרגש שלנו. היצה“ר של עולם הרגש יותר חכם מהיצה“ר של בחינת הנפש, כנגד של מדרגה יש בחינה של טוב ורע שהתערבב זה בזה, הנפש הא-לוקית עם הנפש הבהמית, הרוח הא-לוקית עם הרוח הבהמית – מה זה בעצם הלכה למעשה בירור הרוח או בירור עולם הרגש שלנו? אם נתבונן בזה עיקר עוצמת החוויה והחיים של האדם זה בעולם הרגש שלו לכן חז“ל אומרים אין אדם מתנהג עפ“י מוחו אלא עפ“י ליבו. הלב הוא מלך האיברים ולא המוח מכיוון שאם יש רצון בלב האדם אז גם אם המוח יגיד לו זה לא טוב לאכול שוקולד, זה מזיק לך לבריאת – כמה פעמים כולנו שמענו את המימרא הזאת ואנחנו לא חולקים עליה אבל הלב בשלו, רוצה לאכול את השוקולד. הרגשות שיש בלב
הם מאוד-מאוד עוצמתיים לבירור. יש עולם רגש שלם שבא מצד הקדושה והטוב..

ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור

-ויש עולם רגש שלם שבא מצד הרע. כמו שצריך לברר את הנפש הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית, ככה אנחנו גם צריכים לברר את הרוח הא-לוקית מתוך הרוח הבהמית וזה למעשה עיקר עבודתנו בעולם הזה. מי עוזר לנו לברר את זה ומכוח מה אנחנו יכולים לברר אתה זה? זה נקרא אור הנשמה וזה למעשה אור החוכמה ואור המחשבה, זה נמצא במוח וכשאנחנו לומדים תורה אנחנו בעצם מאירים בנשמה ובחוכמה שלנו אור של אמת מצד התורה בכלל ובפרט מצד התורה של הצדיק. האמת הזאת שמאירה לנו במוח מאפשרת לנו להילחם על בירור הנפש והרוח וזה בעצם שלמות העבודה של נפש רוח ונשמה. הנשמה היא למעשה החיבור עם
הא-לוקות. הצדיק צריך לגלות לנו והוא מאיר בנשמותינו, אם זה באתגליא
ע“י התורה והעצות ואם זה באתכסיא שהוא משפיע מחשבות טובות ועצות לאדם כדי לעזור לנו לברר את הבירור של הנפש מהרוח שאנחנו צריכים לברר וזה הכלי שאדם היער נתן לבן מלך האמיתי לברר את הנפש הבהמית שזה הבהמה והחיה, הכלי זה אור הנשמה לברר את אור הרוח שלנו בעצמנו. רבינו ידע שעל הדורות האחרונים הולך לעבור כזה בירור של הנפש הבהמית, זה העקביים מה שנקרא מתחת לרגליים של הבהמה, זה העומק-עומק של התאוות של העולם הזה לכן רבינו ידע שלא תמיד נוכל להחזיק מעמד כל אחד לפי בחינתו ואז יש סכנה גדולה, אדם יראה שהוא השתדל ולא הצליח, אז כמה אפשר להחזיק מעמד כשאנחנו נכשלים?

גם אצל אנשי-רבינו זה לא תמיד מאיר

-ליצה“ר יש גם תורות לכישלון: גם ככה אין לך עולם הבא אז לפחות שיהיה לך עולם הזה וכן הלאה. יש ליצה“ר מערכות-שכנוע בנקודה הזאת. אז בא רבינו וגילה לנו את הנקודה של הדיבור של השם, המחאה והרצונות שצריך לדעת שזה יסוד מאוד-מאוד גדול. הלכה למעשה אנחנו צריכים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים וגם אם לא הצלחנו רבינו גילה לנו שברגע שאמרת להקב“ה: אני מצטער אני לא רוצה את זה, אני דוחה אתה זה, אני אנוס עכשיו במחשבה הלא-טובה – צריך לדעת שתיקננו תיקון מאוד גדול בדבר הזה, גם אצל אנשי-רבינו לא תמיד מאיר בתוכנו ואנחנו לא מבינים עד כמה העצה הזאת של הדיבור עם השם והמחאה היא עוצמתית

עושה מחאה והוא עושה ממני קרקס…!

אם אדם יהיה חזק ותקיף ללכת עם העצה של המחאה והרצון והדיבור  עם הקב“ה – ר‘ נתן כותב בכמה מקומות שבוודאי זה יתקן את הכל. אדם אומר: אני שלושה חודשים עושה מחאה והיצה“ר עושה ממני קרקס, הוא עושה מה שהוא רוצה ומעביר עליי מה שהוא מעביר עליי – במצב הזה צריך להגיד ’זה מעשה שלו וזה מעשה שלי‘, זה מעשה של היצה“ר להילחם נגדי וזה המעשה שלי לעשות מחאה כנגד להקב“ה, לא להתפעל משום דבר. ר‘ נתן כותב בכמה מקומות בליקוטי הלכות שאם אדם אפילו עבר חלילה עבירות והוא לא עזב את הרצונות ואת הצדיק: ע“י זה יעלה ויעשה כלים לקבל אור אין-סוף מה ששום אדם בעולם לא יכול לעשות אלא ע“י העבודה הזאת של המחאה והרצונות הטובים.

הפוסט פרשת שלח לך | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך במעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘, בשבוע שעבר דיברנו על זה שהבן מלך האמיתי איבד את הבהמות שלו ביער ואז הוא פגש ביער את ’איש היער‘ שזה מרמז על הצדיק שהראה לו שהבית שלו נמצא בין שמיים לארץ – בתורה קכ“ט בליקוטי מוהר“ן שנקראת ‘ארץ אכלת יושביה‘ ולמעשה בעוד כמה מקומות רבינו אומר שעיקר התיקון של האדם על-ידי ההתחברות וההתקשרות של האדם אל הצדיק ואז הצדיק מתעבר בו, הכוונה הנשמה של הצדיק מאירה
בנו ואז הדעת של האדם משתנית מתוך הקשר עם הצדיק..

הבן מלך האמיתי מאוד נבהל

בדורות שלנו מאוד-מאוד קשה כי הבלבול של הדעת הוא כל-כך גדול ובלי עזרה וסיוע אנחנו כמעט לא יכולים לברר את האמת, זה הבחינה של הבית שנמצא בין שמיים
לארץ שזה מרמז על עניין הדעת של הצדיק. כשהם
היו בבית של אדם היער, אז בלילה הבן מלך האמיתי פתאום שמע שאגות מאוד-מאוד מפחידות של כל
החיות ביער, כל החיות שאגו ורבינו אומר שהבן מלך האמיתי מאוד נבהל ומגודל הבהלה הוא לא יכל להקשיב לזה, ז“א שלא היה לו יישוב הדעת, אבל אח“כ רבינו אומר: ובתחילה נזדעזעו מאוד, ולא הטו אזנם אל הקול מחמת הפחד, אחר כך הטו אזנם ושמעו, שהוא קול נגינה וזימרה נפלאה ונוראה מאוד. והטו אזנם יותר ושמעו, שהוא
קול זימרה ונגינה נפלא מאוד-מאוד, שהוא תענוג נפלא ועצום מאוד לשמוע זאת, שכל התענוגים של העולם כולם כאין, ואינם נחשבים, ובטלים לגמרי נגד התענוג הנפלא הזה של הנגינה הזאת.‘ – בבוקר הוא שאל את אדם היער: מה זה הנגינה הזאת? מאיפה זה נמשך? אדם היער אמר לו: מכיוון שהחמה עושה מלבוש חדש ללבנה וכל חיות היער אמרו שמחמת שהלבנה עושה להם טובה מאוד גדולה כי עיקר ממשלתם הוא בלילה והלבנה עושה להם טובה כזאת שהיא מאירה
להם, לכן הסכימו שיעשו ניגון חדש לכבוד הלבנה – כל פעם שהחמה עושה
מלבוש חדש ללבנה, חיות היער עושים ניגון לכבוד המלבוש הזה וזה קול הנגינה ששמעת

כלי שיכול להשמיע את הניגונים האלה

כשהבן מלך האמיתי שמע שוב פעם את הניגון הזה הוא ראה שאין דבר יותר נפלא מלשמוע את הניגון הזה כי הוא ניגון נפלא ונעים מאוד-מאוד ואמר לו אדם היער: זה חידוש אצלך? יש לי כלי שיכול להשמיע את הניגונים האלה – למעשה בקטע הזה של הסיפור, רבינו בדרכו המופלאה הלביש את כל סודות הבריאה בתוך הקטע הזה. המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, פה למעשה רבינו מרמז על סודות שכל תכלית ובריאת העולם וכל סדר ההשתלשלות הבריאה, כל זה למעשה נמצא בקטע הזה

המאורות הגדולים

אם נשים לב יש פה 2 דברים: יש פה את המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה והדבר השני זה הניגון המופלא שהחיות של היער מנגנות בגלל הלבוש החדש, כדי להכנס לתוך עומק הנושא הזה נביא הקדמה קצרה עפ“י מהלך בגמרא שהזכרנו בעבר, המהלך
הזה מופיע בשתי מקומות, במסכת חולין דף ס ובמסכת שבועות דף ט – בפרשת בראשית כתוב ’ויעש א-לקים את שני המארת הגדלים את המאור הגדל לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה‘ הגמרא מיד שואלת:

ה‘ ראה שהיא לא מתפייסת

הרי תחילת הפסוק סותרת את סוף הפסוק מכיוון שבתחילה כתוב את שני המאורות הגדולים ובסוף הפסוק כתוב שיש מאור אחד גדול ומאור אחד קטן – הגמרא שואלת איך זה מסתדר? הגמרא אומרת בשם ריש לקיש שבאמת בהתחלה נבראו 2 המאורות גדולים והלבנה אמרה להקב“ה: וכי ראוי ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד? אמר לה הקב“ה: את צודקת, לכי ומעטי את עצמך. הלבנה באה בטענה: וכי בגלל ששאלתי אותך דבר נאות (הכוונה שאלה אמיתית), על זה אתה מעניש אותי? הקב“ה רצה לפייס אותה אז הוא אמר לה: את תאירי גם ביום וגם בלילה והחמה תאיר רק ביום. הלבנה אמרה להקב“ה: ומה מועיל שאני יאיר ביום? הרי אף אחד לא יראה אותי בגלל שיש את אור החמה. אמר לה הקב“ה: את צודקת, עמ“י יקבעו אות המועדים ואת הזמנים על פיך. הלבנה אמרה לו: אבל צריך גם את החמה, בחלק מקביעת המועדים צריך להתחשב גם בשנת החמה. הקב“ה ראה שהיא לא מתפייסת אז הוא אמר: הצדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן, דוד הקטן – ולא התפייסה הלבנה. בשעה שהקב“ה ראה שהלבנה לא מתפייסת
הוא אמר: אם כך הביאו עליי כפרה על שמיעטתי את הלבנה..

יש סוד מאוד גדול בשעיר חטאת של ר“ח

הכפרה הזאת זה למעשה השעיר חטאת של הר“ח – מה ז“א הביאו עליי כפרה? זה שעיר חטאת של ראש חודש, ז“א שאנחנו בעצם מביאים אותו עבור הקב“ה, זה מה שהגמרא אומרת שבעצם הבעלים של השעיר הזה זה הקב“ה. בד“כ שעיר חטאת מביאים על חטא בשוגג – אנחנו מביאים חטאת להקב“ה, איך אפשר להגיד כזה דבר? במסכת שבועות יש הגהה קטנה בצד ושם מובא שאין הדברים כפשוטם
אלא זה סוד מסודות הקבלה ואין לנו רשות לדבר מזה כי כל כבודה בת מלך פנימה – רואים שבכל העניין של שעיר חטאת של ראש חודש יש פה איזשהו סוד מאוד
גדול, נתבונן קצת כמה שאנחנו יכולים בסוד הזה. כדי להבין מה זה השעיר חטאת של הר“ח שזה השעיר חטאת שהקב“ה מביא, צריך להבין את כל השיחה של הלבנה.

הלבנה זה נשמות ישראל וסוד השכינה

הלבנה בעצם אומרת להקב“ה: מה אכפת לך ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד ומה זה המיעוט שלה? מתי היתה השיחה הזאת ומתי היה מיעוט הלבנה? מיעוט הלבנה קרה ביום הרביעי של בריאת העולם בשעה 6 בערב, לפי ר‘ אליעזר זה היה בחודש תשרי ולפי ר‘ יהושוע זה היה בחודש ניסן. החודשים גם תשרי וגם חשון הלילה והיום שווים, הכוונה שהשקיעה בשש והזריחה בשש, 12 שעות. לכן אומרת הגמרא שבין לר‘ אליעזר ובין לר‘ יהושוע, הקב“ה תלה את המאורות בשמיים ביום רביעי בשש בערב ואז היה קטרוג הלבנה ואז הקב“ה אמר לה: לכי מעטי את עצמך, פירוש הדבר שהשיחה הזאת בעצם היתה ביום רביעי בערב וזה יומיים וחצי לפני בריאת האדם, לכאורה אין קשר לאדם הראשון עם כל השיחה של הלבנה – מה המשמעות
של כל השיחה הזאת בכלליות? הלבנה מרמזת על שורש נשמות ישראל, זה סוד
השכינה וסוד המלכות. אמנם אדם הראשון לא נברא אבל נזכור שהקב“ה התייעץ עם נשמות ישראל לפני שהוא ברא את העולם, פירוש הדבר שבעצם בכל השיחה הזאת מונח משהו שקשור לנשמות ישראל, זה איזשהו סוג של שיחה שורשית
מאוד ורוחנית מאוד בין נשמות לישראל לבין הקב“ה. ברגע שהקב“ה אמר ללבנה לכי ומעטי את עצמך, למעשה הלבנה לא התפייסה כי היא הבינה מהי משמעות הדבר אומר רבינו האר“י הקדוש בספר עץ חיים שם יש שער שנקרא מיעוט הירח:

בעצם אנחנו שלא התפייסנו

הלבנה הבינה שבעצם אור הקדושה שכלול בעצם בנשמות ישראל, הולכת לרדת לעולמות הפירוד, לתוך הקליפות. הלבנה לא התפייסה, אנחנו בעצמנו בעצם לא התפייסנו בזה מכיוון שהנשמות הבינו שאז נגזר עליהם ירידה מאוד-מאוד גדולה לעומק הקליפות, מובא בספרים שהאור הרוחני שנקרא שכינה או נשמות ישראל, פחדו ונבהלו מגודל הנפילה שיכולה להיות פה לעומק הקליפות, אז הנשמות
לא יכלו להתפייס עד שהקב“ה ניסה לפייס אותם
והפיוס האחרון היה שהקב“ה אמר לנשמות: הצדיקים יקראו על שמך, הכוונה שכל מושג הצדיק שיהיה
בעולם זה בזכות הירידה הזאת כי אם אין ירידה אז יש
מלאכים אבל אין צדיקים כמו שר‘ נתן כותב בליקוטי הלכות:

נבהלו מעצם הירידה הזאת!

כל עניין הצדיק זה שאדם נבנה דווקא מעצם הירידה לעולם הזה, לכן זה מה שהקב“ה אמר ללבנה: הצדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, שמואל הקטן. מתוך הירידה לקטנות של העולם הזה אפשר לצמוח לצדיק. כי אם אין ירידה לקטנות של העולם הזה יש הרבה עבודת השם, המלאכים עובדים את הקב“ה, הם שרפים, אופנים וחיות הקודש אבל זה עבודה של מלאכים זה לא עבודה של צדיקים, כדי שיהיה מציאות של עמ“י שיורד לתוך הסתרה ולתוך העולם הזה עם כל הניסיונות והיצה“ר, חייב להיות בעצם את הגזירה הזאת שנקראת מיעוט הלבנה. ואז הנשמות או השכינה נבהלו מעצם הירידה  הזאת וכל מה שהקב“ה ניסה לפייס את השכינה ואת נשמות ישראל הם לא התפייסו..

היה מצב שלא ראו אותה….עכשיו רואים

השכינה ונשמות ישראל לא התפייסו עד שאמר להם הקב“ה: אם כך, הביאו עליי כפרה שמיעטתי את הלבנה, אמרנו שזה השעיר חטאת של ר“ח. שימו לב מה קורה בכל ר“ח, חודש זה מלשון חדש, לשון של התחדשות. בכל ראש חודש הקב“ה מחדש את כל הבריאה והמציאות החדשה של כל חודש היא לא כמו המציאות הישנה, לכן אנחנו רואים שחז“ל קוראים למציאות שהירח מתגלה עוד פעם ’מולד הלבנה‘, למעשה מבחינה גשמית ואסטרונומית זה אותה לבנה, רק שהמצב שלה
היה שלא ראו אותה כמה שעות, עכשיו רואים אותה, אבל בעצם זה אותה לבנה. המילה מולד זה מלשון חדש, הרמז והעומק של הדבר שכל ר“ח כל הבריאה מתחדשת

עצם זה שיהודי נמצא בעולם הזה ומצטער

הקב“ה אומר: על זה שאתם בצער על כל הירידה אני מחדש את כל הבריאה. בעומק הדבר החידוש הזה זה חידוש שלא היה יכול להיות אילו הנשמות לא היו יורדים למקום של הצער הזה, עצם העובדה שאדם יהודי נמצא בעולם הזה והוא מצטער, ובעצם הצער שלנו זה רק אחד: שאנחנו רחוקים מהקב“ה, כי זה לא המקום שלנו. המקום האמיתי של נשמות ישראל זה לא המקום הזה לכן זה עומק הדבר שהלבנה לא התפייסה, שבהכרח לנשמה היהודית תמיד יהיה איזה בחינה של צער בעולם הזה, אפילו אצל הצדיקים הכי גדולים. השורש של הצער זה שנשמות ישראל לא במקום שלהם. בתורה ז‘ חלק שני רבינו אומר שמי שיודע דקותם ורוחניותיו של נשמות ישראל יודע שלא שייך להם שום עוון, הבחינה הזאת שלא שייך שום עוון הכוונה שלא שייך לנו בכלל כל המציאות של העולם הזה. אנחנו כ“כ רחוקים בשורש שלנו שאין שום נאצל ונברא בבריאה שיותר רחוק ממציאות של היצה“ר של העולם הזה מנשמות ישראל, אז בהכרח חייב להיגרם צער ועל הצער הזה הקב“ה מחדש את כל הבריאה בהתחדשות חדשה – מעין היסוד הזה מובא משל ידוע של הבעל שם-טוב..

המשל של הבעש“ט עם כל סודות העולם

המשל הזה של הבעש“ט מובא בבעש“ט על התורה בפרשת ואתחנן, המקור של המשל זה בספר ’תולדות יעקב-יוסף‘ שידוע שהוא מזכיר את הבעש“ט במאתיים חמישים ושש פעמים והוא אומר שמעתי ממורי, זה אחד מהמעבירים של תורת הבעש“ט הכי גדולים – הרבי מקאמרנא כותב על המשל הזה שכל סודות העולם מלפני בריאת העולם ועד אחרי הגאולה ואח“כ, הכל נמצא במשל הזה – למעשה זה מאוד-מאוד מקביל לכל המעשה של הגמרא, נספר את המשל בקצרה מאוד: היה סוחר יהודי שהיה על הים והיתה סערה בים, הסוחר היהודי התפלל ואמר: יהי רצון שבזכות אשתי הצדיקה תשכך הסערה ונינצל, היה שמה סוחר גוי ששמע אותו ושאל: למה אתה מתפלל בזכות אשתך? למה אתה לא מתפלל בזכות עצמך?

אשתו באמת עמדה בניסיון

אמר לו היהודי: אשתי כזאת צדיקה שראוי להתפלל בעבורה. הסוחר הגוי שאל אותו: מאיפה אתה יודע שהיא כזאת צדיקה? היא עמדה בניסיונות? הוא אמר לו: לא, אבל אני יודע שגם אם היא תעבור ניסיונות היא תהיה צדיקה. אמר לו הגוי: בוא ננסה אותה. הסוחר היהודי הסכים. למעשה היא באמת עמדה בניסיון של הגוי אבל הגוי הצליח לרמות את הסוחר היהודי והסוחר היהודי ראה שלכאורה היא לא עמדה בניסיון למרות שזה לא היה האמת.
הסוחר היהודי רצה לעשות בדיקה מקפת אז הוא ביים חטיפה

האונייה הפליגה בים שזה הים של הגלות

-הוא שכר אונייה וחטף את אשתו, הוא התחפש לרב חובל של האונייה והיא לא הכירה אותו. סגרו אותה באחד התאים באונייה והאונייה הפליגה בים – הרבי מקאמרנא אומר שזה הים של הגלות – אחרי שהיא היתה רעבה וצמאה הוא אמר לה: תשמעי לי לכל מיני דברים, חיבוק, נישוק וכן הלאה. היא לא הסכימה אז הוא אמר לה: אין בעיה תחזרי לתא, הוא לא נתן לה לאכול, אחרי שעברו עוד כמה שעות והיא כבר הגיעה לשערי-מוות, היא היתה חייבת להישמע לו כדי לחיות. היא נשמעה לו ואחרי כמה זמן הצליחה לברוח מהאונייה ועברו עליה כמה מאורעות עד שהיא חזרה הביתה – כשהיא חזרה הביתה בעלה כבר היה בבית ואז היא סיפרה לבעלה בצער גדול מאוד, היא באה אליו בתלונה: איך עזבת אותי, איך נתת שיהיה לי כזה דבר ויחטפו אותי?? והיא סיפרה לו את כל הסיפור. ואז הוא ראה בהתמרמרותה וראה את צניעותה ופייס אותה ונתן לה מתנות והכל חזר לקדמותו – יש פה סוד מאוד גדול, הסוחר היהודי זה הקב“ה והאישה זה נשמות ישראל – כל הגלות פה זה חוסר החיות

יכול להיות במחשבה, בדיבור או במעשה

-חוסר החיות מוביל בהכרח את נשמות ישראל ירידות רוחניות, זה מציאות מוכרחת. אומר הבעש“ט מה הקב“ה מצפה מאתנו, הרי יש פה מצב של אונס אז מה הקב“ה רוצה מאתנו? הוא רוצה לראות מאתנו את הצער שלנו שאנחנו צריכים להגיע למקומות כאלה – זה הסוד של מיעוט הלבנה שזה הירידה לכל המציאות של העולם הזה, באמת זה הכרח המציאות. אחרי שאדם הראשון חטא עכשיו עד הגאולה יש כאן מציאות הכרחית, ממילא אדם עובר בעולם הזה ניסיונות ואין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא, אז לכל אחד לפי בחינתו יש איזה ניסיונות, יכול להיות במחשבה, בדקות-הרצון, בדיבור או במעשה, כל אחד לפי שורש נשמתו ולפי מה שצריך לעבור עליו, עובר איזה מציאות עם חווית הרע – מה הקב“ה באמת מצפה מאתנו? זה מה שאומר הבעש“ט, שנגלה לפניו את הצער שאנחנו צריכים לעבור את המציאות הזאת

הגוי שמח ומתפלל שיהיו לו עוד עבירות

כשאנחנו מצטערים לפני הקב“ה שאנחנו צריכים לעבור את המציאות הזאת, זה בעצם הראייה להקב“ה שאז זה מתגלה למפרע שאנחנו באמת לא שייכים למקומות האלה, לכן הבן איש חי כותב בבן יהוידע על מסכת ברכות דף טו-טז שם הבן איש חי כותב מה ההבדל בין יהודי לגוי: הסימן המובהק בין יהודי לגוי זה שגוי שבאה לידיו עבירה הוא שמח ומתפלל שיהיה לו עוד עבירה, יהודי מתבייש ומצטער שבאה לידיו עבירה, זה ההבדל המהותי בין יהודי לגוי. אז בגלל שאנחנו עוברים את המצב הזה ואת הגלות הזאת אז הסוחר היהודי בעצם נתן לה מתנות ופייס אותה. מתי הסוחר יכול לפייס את אשתו ולתת לה את המתנות? רק בעקבות זה שהיא עברה את הצער הזה – הצער הזה זה הגלות שאנחנו נמצאים בה, זה גלות של 6000 שנה של העולם הזה. ברגע שאנחנו מגלים לפני הקב“ה את צערנו על מה שעובר עלינו, מיד הקב“ה כביכול צריך לפייס אותנו על כל הצער וזה הסוד של השעיר חטאת של הראש חודש. כל קורבן ממשיך הארה, ההארה של השעיר חטאת עכשיו זה ניצוץ של נחמה

רק ע“י הצער שאנחנו עוברים

ההארה של השעיר חטאת נותנת לעמ“י איזה נחמה בכל מה שעובר עלינו, זה מה שמתגלה עכשיו אבל לעתיד לבוא יתגלה שבעצם מכל זה נעשה עולמות שכר ועולמות של קשר עם הקב“ה שלא היו יכולים להיעשות אלא רק ע“י הצער שאנחנו עוברים עכשיו בעולם הזה. הפיוס זה סוד השכר שנעשה בגלל הבחירה ובגלל כל המציאות שאנחנו עוברים בעולם הזה, זה מה שרבינו אומר שהחמה שזה אור התורה, זה האור של הקב“ה בעצמו וזה השפע הא-לוקי, החמה עושה מלבוש חדש ללבנה בכל ר“ח. כל ראש חודש יש בחינה של התחדשות הבריאה אבל התחדשות הבריאה לא יכולה להיעשות אלא רק מכוח הירידה שלנו לעולם הזה, רק בגלל שירדנו לעולם הזה לכל מציאות
העולם הזה, מזה נעשה המלבוש החדש – פה יש נקודה שאנחנו צריכים להאמין בה:

למעשה יש הרבה תורות בתורת הסוד…

חז“ל אומרים שירדנו לעולם הזה כדי שלא יהיה ’נהמא דכיסופא‘ (לחם עוני), הכוונה שזה הבחינה של ההתחדשות של הבריאה, בגלל שאנחנו עוברים את
הצער של הירידה לעולם הזה, מזה נעשה סוג של קשר חדש עם הקב“ה שלא
היה יכול להיעשות בלי כל הירידה הזאת. כל הירידה הזאת זה הכרח המציאות. המלבוש זה המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, למעשה יש הרבה תורות בתורת הסוד על המלבוש כי מלבוש בגימטריה זה שע“ח ורבינו האר“י הקדוש אומר שזה מרמז על ש“ע נהורין ושמונה אותיות של ה-ויה ואדנות, בכלליות זה ייחודים מאוד גדולים, עיקר הייחודים זה בסוד המלבוש. המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה
זה השגות ואור א-לוקי חדש שמתחדש בבריאה, זה בבחינת השגה שכלית חדשה..

עיקר השמחה זה כשמתגלה שכל חדש

-בגלל שיש השגה שכלית חדשה אז כל החיות עושות את הניגון הנפלא – מה זה הניגון? המלבוש החדש שהחמה עושה ללבנה, רבינו מגלה בזה על השכל החדש שמתגלה בעולם. שכל שמתגלה בעולם זה דבר גדול אבל מה עיקר הארת השכל? השמחה שזה עושה בלב האדם וזה סוד הניגון, לכן רבינו אמר שלכל תורה בעולם יש ניגון ואם הייתי מגלה את הניגון של התורות שלי, היתה מתבטלת הבחירה. התחדשות הבריאה זה למעשה בשתי הבחינות האלה: ע“י גילוי של שכל חדש והבנה חדשה וכל אחד מאתנו יכול לראות בעצמו שכל פעם שמתגלה לנו איזה שכל חדש או הבנה חדשה, איזה שמחה זה עושה. עיקר השמחה של נשמות ישראל
זה כשמתגלה שכל חדש לאדם אבל זה תמיד בשתי בחינות, בחינה אחת זה
עצם ההשגה שזה הבנה חדשה אבל תמיד נלווה לזה ניגון. השורש של הניגון זה שמחת הלב שזה מוח ולב, זה הארה במוח והארה בלב. היום קשה לנו לגלות את הניגונים של התורות, מה שאנחנו היום שמחים זה ניצוץ של הניגון, זה לא הניגון עצמו

כל העולם ירוצו אחרי הקב“ה, גם הגויים

אם היה לנו את הניגון של התורות אז בעצם לא היתה לנו בחירה, ברגע שיתגלה ניגון בעולם אז למעשה כל העולם ירוצו אחרי הקב“ה, גם הגויים כי זה בעצמו מבטל למעשה את ההסתרה. זה מה שרבינו אומר שבבית של אדם היער התגלה לבן מלך האמיתי הסוד הזה של המלבוש החדש שנעשה ללבנה וכמו שאמרנו זה בעיקר בשתי בחינות כי כידוע עבודתנו בעולם הזה זה להתחבר עם הקב“ה אבל מה זה נקרא להתחבר עם הקב“ה? איך אנחנו מתחברים עם הקב“ה בעומק הדבר? אנחנו לא מלאכים או צדיקים שעולים לשמיים, אנחנו רואים שאנחנו נשארים בגוף בכל מקרה, אם כך מה
זה נקרא להתקרב להקב“ה? צריך לדעת שהאור
הרוחני של הקב“ה מגיע אלינו תמיד בשתי בחינות: מוח ולב.

החמה זה אור התורה והשכל

אור הנשמה זה במוח ואור הרוח והנפש זה בלב, זה בעצם הבנה, השגה, שכל והרגשת הלב, כשמאיר בתוכנו אור
הא-לוקות אז האדם  יותר לומד תורה ויותר מבין את התורה ויותר מרגיש בלב את הקשר ואת הקירבה להקב“ה, לכן כל הקירבה שלנו להקב“ה זה תמיד בשתי הבחינות האלה שנקראות מוח ולב, זה מה שרבינו אומר שהחמה זה אור התורה, אור השכל, שעושה מלבוש חדש ללבנה שזה נשמות ישראל, זה השגה חדשה ואז חיות היער שזה כל הבריאה כולה, שמחה מהמלבוש החדש שזה ההשגה החדשה וזה הניגון הנלווה לכל השגה לכן זה בחינה של
מוח ולב. מכיוון שנגענו בנקודה הזאת אז נגיד עוד דבר אחד

אין לנו שום דבר אם אור השם לא מאיר

על הגמרא שהזכרנו קודם על מיעוט הלבנה שואלים הרבה: מה בעצם מהות השיחה הזאת? בעומק הדבר מה זה שתי מלכים שמשתמשים בכתר אחד ומה היתה בעצם טענת הלבנה, מה אכפת לך בעצם ששתי מלכים משתמשים בכתר אחד? מה מפריע לך בנקודה הזאת? ולמה הלבנה לא מתפייסת? באמת הרבה מפרשים נגעו במהלך הזה של הגמרא הזאת כי למעשה המהלך של הגמרא הוא מאוד עמוק, חז“ל בדרכם הקדושה מרמזים בתוך האגדתות על סודות מאוד עמוקים בבריאת העולם. אמרנו שהלבנה זה נשמות ישראל וזה גם הדרך שהאור הא-לוקי מתגלה לנשמות ישראל, זה שתי בחינות. האור של הקב“ה שזה התורה והאמונה זה מרומז בחמה. החמה תמיד מאירה כי אור השם לעולם מאיר וללבנה אין אור מצד עצמה שזה מרמז למעשה שלנשמות ישראל אין שום דבר מעצמנו אם האור של השם לא מאיר
לנו. הטענה של הלבנה שאם 2 מלכים משתמשים בכתר אחד אז פירוש הדבר
שאין הסתרה ללבנה, ז“א שאין מיעוט של אור התורה, אור האמונה ואור הקדושה..

באמת אנו בעצמנו בחרנו בבחירה הזאת

-לכאורה מה הטענה של הלבנה? הרי זה מה שאנחנו רוצים אז מה היתה טענת הלבנה ששתי מלכים משתמשים בכתר אחד? מובא בכמה מפרשים שהלבנה טענה שאם אין מיעוט באור החמה לנשמות ישראל אם כך אז איפה הבחירה? הרי כל תכלית הבריאה זה בשביל הבחירה כי במקום כזה גבוה בשורשי הנשמות כן רצינו את הבחירה ואת העבודה הזאת – היום אנחנו בוכים כי אנחנו נמצאים בקטנות של הדעת אבל באמת בשורש העליון אנחנו בעצמנו בחרנו בבחירה הזאת – מאיפה יש לנו ראייה שאנחנו בעצמנו בחרנו את זה? זה מדרש מפורש שהקב“ה נמלך בנשמות ישראל בשעה שהוא ברא את העולם, הוא נמלך איתנו על שורשי הבריאה, האם אנחנו רוצים ומסכימים עם כל הירידה הזאת וכל העבודה של הבחירה, אז למעלה ראינו שהכל לטובתנו הנצחית ושם במקום הגבוה הזה נשמות ישראל כן רצו את הבחירה וכן ביקשו את כל הירידה הזאת כי שמה ראו את כל הטובה שצומחת מכל זה

לאדם הראשון היתה בחירה מאוד רוחנית

ברגע שאנחנו יורדים לעולם הזה אנחנו שוכחים את הכל, זה נקרא שאנחנו
יורדים למוחין דקטנות – באמת למעלה הנשמות כן רואות את הטובה הנצחית
לכן הנשמות הסכימו על הדבר הזה. כשהלבנה אמרה להקב“ה: אין שתי
מלכים משתמשים בכתר אחד הכוונה שאנחנו מקבלים את כל האור שלך
אלינו בשלמות, אם כך לכאורה איפה הבחירה? ובאמת גם שם יש בחינה של
עבודה ובחירה אבל זה עבודה של בחינה במקום מאוד רוחני ודק, זה לא
עצם הירידה לעולם הזה לכל הניסיונות והקשיים של העולם הזה – איפה ראינו כזה דבר? כל מציאות אדם הראשון לפני שהוא חטא, היתה לו בחירה אבל היתה
לו בחירה מאוד רוחנית, זה הבחינה של שתי המאורות הגדולים. כשהנשמות טענו שזה לא מספיק לנו הבחינה הזאת אז הקב“ה אמר: בסדר אני מקבל את זה,
לכי ומעטי עצמך, לכו תרדו לקטנות של העולם הזה. הלבנה שזה השכינה
ושורשי הנשמות נבהלו מעצם הירידה הזאת, אז הקב“ה אמר: אחרי שיש
מיעוט הלבנה כבר אין דרך חזרה, חייבים לעבור את כל התלאות של העולם הזה
אבל הקב“ה אומר: בגלל שאתם בצער ונקודת האמת בתוך הצער זה לא
מציאות העולם הזה אלא הצער זה הריחוק של הנשמה מהקב“ה, זה באמת עומק הצער רק שאנחנו תולים את זה במאורעות העולם הזה אבל באמת עומק הצער
זה שאנחנו רחוקים מהקב“ה. אומר הקב“ה: בגלל שאתם בצער אני חייב לפייס אתכם בפיוס מיוחד וזה בעצם המלבוש החדש וזה השכר הגדול על עצם הירידה..

אין מקום לבחירה כי רואים את המלכות

– זה צד אחד לראות את הדברים. עכשיו נראה עוד צד כי הדברים מאוד עמוקים: כתוב בספרים שהלבנה מרמזת על הנהגת הבחירה והחמה מרמזת על הנהגת הידיעה. כשאנחנו יורדים לעולם הזה יש לנו בחירה בין טוב לרע אבל הנהגת הידיעה זה שהקב“ה מהווה את הכל ואין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה. הלבנה אומרת להקב“ה: אם הידיעה שזה המלכות שלך, מאירה בשלמות זה 2 מלכים משתמשים בכתר אחד ואין מקום לבחירה כי רואים את המלכות שלך בשלמות. הקב“ה
אומר לה: נכון, לכי ומעטי עצמך, הכוונה תרדי למציאות של ההנהגה של ההסתרה..

לא משנה היישוב של הבחירה והידיעה..

הלבנה טוענת: אבל מה זה מועיל שמיעטתי את עצמי? עדיין החשיבות אצל החמה. כל הנהגת הבחירה טוענת לפני הקב“ה: הרי בסופו של דבר גם הבחירה זה רק אתה, אין עוד מלבדך. החמה עדיין שולטת בבריאה כי בוודאי שהכל זה הקב“ה, מה שיש בחירה זה רק נדמה שיש לי בחירה אבל באמת הכל זה רק אתה. אז הקב“ה אומר לה: אבל יהיה בחינה של צדיקים שנקראים על שמך. מה שהלבנה לא מתפייסת זה איזשהו נקודה פנימית בתוכנו של מתפייסת גם על העניין של הצדיקים, כי באמת בהנהגת הידיעה גם זה שיש צדיקים זה אתה עשית שיהיה צדיקים, ז“א הבחירה לא יכולה לקבל בעצם את הנקודה של הידיעה. הקב“ה אומר פה סוד מאוד גדול: עצם העובדה שאתם עוברים את הצער אתם מקבלים את השכר הנצחי, לא משנה כרגע היישוב של הבחירה והידיעה, עצם העובדה שנשמות ישראל ירדו לעולם הזה והם עוברים את הצער, על עצם הצער הזה כבר מגיע לכם כל השכר הנצחי וזה נקרא שלא יהיה נהמא דכיסופא – זה הנקודה שהבן מלך האמיתי שמע אצל אדם היער.

הפוסט פרשת העלותך | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נתחיל לעסוק בסיפור מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו מהסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, נתחיל בקצרה את תחילת
הסיפור ובעזרת השם נעסוק בהמשך הסיפור: היו בן מלך ובן שפחה שהמיילדת
החליפה בניהם בזמן הלידה, בכלליות זה מרמז על המושג שרבינו מזכיר
בכמה מקומות בליקו“מ ור‘ נתן בליקוטי-הלכות שנקרא ’היכלי התמורות‘, עיקר העניין של המושג היכלי התמורות זה שבשעה שבאנו לעולם אז קיבלנו במתנה, חוץ מהגוף שהנשמה מתלבשת בגוף, וזה נקרא הנפש הבהמית

יהודי הוא חלק א-לוק ממעל

כל המציאות שלנו למעשה זה בירור הנשמה הא-לוקית כי יהודי הוא באמת נשמה א-לוקית וחלק א-לוק ממעל ועל זה אנחנו מודים בבוקר ואומרים להקב“ה: א-לקי נשמה שנתת בי טהורה היא, זה הנשמה הא-לוקית. אבל בגלל שהקב“ה רוצה עבודה בעולם הזה אז הקב“ה נתן לנו את הנפש הבהמית, בעבר דיברנו על זה שהנשמה הא-לוקית והנפש הבהמית זה 2 כוחות הכי מנוגדים בבריאה, הנשמה הא-לוקית רוצה את האמת, רוצה להתקרב להקב“ה, לתקן את המידות, להתרחק מתאוות מיותרות של העולם הזה, והנפש הבהמית רוצה בדיוק הפוך, זה המינוס של הנשמה הא-לוקית, לכן המלחמה היא מאוד-מאוד קשה כל ימי חיינו מכיוון שהנפש הבהמית לא מוותרת על השלטון שלה בתוכנו – ר‘ נתן כותב שעיקר הבירור הוא בשתי בחינות, מוח ולב, הכוונה לשכל והרגשה. כל קומת הקדושה זה לחשוב מחשבות קדושות, לחשוב מחשבות של תורה, של אמונה, מחשבות של התורה של הצדיק וכן הלאה, ולהרגיש בלב את ההרגשות של הקדושה שזה אהבה ויראה ושמחה. אהבה מתחלקת לשלוש בחינות: אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. ויראה זה יראת השם ויראת ת“ח..

בירור הנשמה הא-לוקית מהנפש הבהמית

-השמחה זה השמחה שאנחנו זוכים להיות יהודים ועוסקים בעבודת השם – זה למעשה עולם הרגש שבא מצד הקדושה, זה הלב שבקדושה. לעומת זה יש את
הלב שבצד השני שזה למעשה כל הרגשות השליליים, כעס, קנאה, גאווה, הקפדה וכן הלאה. כל העבודה שלנו זה לברר את הנשמה הא-לוקית מתוך הנפש הבהמית וללמוד איך להרחיק מתוכנו את הנפש הבהמית וזה הבן מלך ובן שפחה שנתחלפו וכל הסיפור זה למעשה כל מה שעובר על עמ“י בכלל ובפרטיות על כל אחד מאתנו,
כל המעברים שאנחנו צריכים לעבור עד שנזכה לבטל את זה לגמרי. יש שאלה:
אם אדם כבר יודע את האמת, הוא יודע שהשם אמת והתורה אמת אז מדוע המלחמה היא כ“כ קשה שאנחנו רואים שלאורך ימים ושנים היצה“ר לא עוזב אותנו..

חייב תמיד לחפש

היסוד של הדבר זה למעשה יסוד בריאת העולם, רבינו האר“י הקדוש אומר שיסוד בריאת העולם זה מסוד החלל הפנוי, פירוש הדבר שכל הבריאה, בפרט אנחנו נשמות ישראל, נבראנו לתוך מציאות של חיסרון. בעולם הזה אנחנו תמיד בתוך מציאות של חיסרון ואנחנו חייבים תמיד לחפש דרכים להשלים את החיסרון, אילו הקב“ה לא היה בורא את כל כוחות היצר הרע שזה נקרא מרכבת-הטומאה, אז באופן
טבעי היינו מחפשים את השלמת החסרונות בצד הקדושה..

עכשיו צריך הרבה עבודה לזכך

יש לנו פיתויים מאוד גדולים בעולם הזה וברגע שאדם קיבל איזשהו תענוג והוא התחבר באיזה בחינה פנימית עם
היצר הרע, צריך לדעת שהוא כבר קשור עם המקום הזה, עכשיו צריך הרבה-הרבה עבודה לזכך ולהרחיק מאתנו את מציאות הרע, לוקח הרבה זמן עד שמצליחים להפריד את הנפש מהרצונות הלא-טובים. אנחנו רואים שברגע שאדם מקבל תענוג מהיצר הרע אחר-כך לוקח הרבה מאוד שנים עד שאדם זוכה לזכך את הקבלה של התענוג ומכאן נלמד למעשה את תוכנות הנפש. כל הסיפור מלמד אותנו
כמה ניסיונות וכמה קשיים וכמה התמודדויות אדם צריך להתמודד עד שהוא מפריד את עצמו מהבחינה של
היצר הרע ובפרט בדורות שלנו, זה הקושי הגדול של העקבתא דמשיחא, ההתחברות של הנשמות עם היצר הרע זה מעולם לא היה. היום למעשה החילונים מרבים לדבר
על המושג הזה של שער החמישים של גודל עוצמת
הנפש הבהמית, הם קוראים לזה ’התמכרות‘, זה מושג מקובל היום, למעשה התמכרות זה הגדרת מציאות, הנפש לא מסוגלת להיפרד מאיזשהו תענוג שהיא התרגלה
אליו. אחת התופעות הכי מצויות בדור שלנו זה העניין
של ההתמכרות וזה למעשה העניין של בירור הנשמה הא-לוקית מהנפש הבהמית..

שלבים שבהם אדם לא יודע שהוא בן מלך

בהתחלה הבן מלך האמיתי בכלל לא ידע שהוא בן מלך כי הוא גדל כבן שפחה ואין שום סיבה שהוא יחשוב שהוא באמת לא בן שפחה – רבינו מגלה לנו יסוד: כל אדם צריך לעבור שלבים בחיים שלו שהוא לא יודע בכלל שהוא בן מלך, הכוונה שהנשמה
הא-לוקית לא מאירה לו, אין לו שום התחברות והתקשרות עם הנשמה הא-לוקית ואז הוא חושב שהמציאות של החיים זה בעצם להיות בן שפחה, בדור שלנו רואים את זה בצורה מאוד-מאוד גלויה שלמעשה כל המציאות של התשובה זה שאנחנו רואים אדם שעשרים או 40 שנה גדל והוא בכלל לא יודע שיש את התורה ואת הקב“ה ולמעשה הוא חי כבן שפחה, הכוונה שהוא חי לגמרי חיים של הנפש הבהמית

אחרי 4 או 5 חודשים הוא יכול לכתוב ספר

אדם חי לגמרי את החיים של הנפש הבהמית, עד שיום אחד מתחילים לגלות את זה לאדם וזה הבחינה שמתחילה להיות שמועה שהיה את החילוף אבל זה רק בגדר של שמועה, זה לא בגדר של ידיעה ודאית, הכוונה שגם כשאדם מתחיל לחזור בתשובה והוא יודע את האמת והוא ברוך השם מקיים את התורה ואת המצוות ב“ה הוא נכנס לכולל ולישיבה ומתחיל ללמוד תורה – ברוך השם זה דבר מאוד גדול אבל צריך לדעת שהבן שפחה עוד לא הלך, הוא לא מתייאש כ“כ מהר והוא לא התפטר מהתפקיד שלו כ“כ מהר וזה הקושייה הגדולה שיש לנו הרבה פעמים בחיים: אם אנחנו יודעים את האמת אז למה יש לנו כ“כ הרבה קשיים להתקרב להקב“ה? היום ברוך השם כמעט כל בעל תשובה, אחרי 4 או 5 חודשים יכול לכתוב ספר שהשם אמת והתורה אמת והצדיקים אמת ואדם לא מבין למה שלושה ימים אחרי שהוא גמר
את הספר הזה, פתאום הוא נזרק לאיזה מקום שהוא בכלל לא יודע מה ההגדרה
של המקום ומה המציאות של המקום – היסוד של הדבר זה בעצם ההשבה אל הלב..

העבודה זה לברר את הבן שפחה שבלב

לוקח עשרות שנים עד שאדם זוכה לברר את הבן שפחה שבלב, זה למעשה עבודה של כל החיים לברר את הבן שפחה שבלב וזה הרצונות שבלב. כשהשמועה הזאת התחילה להתגלות, אחד הדברים הראשונים שקרו לבן מלך האמיתי שהתחילו לרדוף אותו עד שהוא היה צריך לברוח ממקומו – רבינו אומר בלשון הזו ’וחרה לו הדבר מאוד על אשר נתגרש ממדינתו בחינם, כי הסתכל בעצמו: למה ועל מה מגיע לי זאת להתגרש? אם אני בן המלך, בוודאי אינו מגיע לי זאת, ואם איני בן המלך, גם כן אינו מגיע לי זאת להיות בורח בחינם, כי מה חטאי? והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות לבו מחמת שנתגרש בחינם.‘ – זה אחד הלשונות הכי חריפים מה שרבינו אומר פה, וידוע
שר‘ נתן אומר שבסיפורי מעשיות רבינו מאוד דייק במילים.

כביכול מגרשים אותו ממקומו

כל מילה ומילה בסיפורי מעשיות מאוד מדויקת, רבינו אומר שהבן מלך האמיתי כשהוא גורש בחינם, הלך לחיי ההפקרות – אם נתבונן בעומק הדבר מדוע הבן מלך האמיתי הלך בעצם אל ההפקרות? רבינו אומר שזה לא בגלל שהוא רצה את ההפקרות, לא התאוות הם שגרמו לו ללכת אל ההפקרות אלא בגלל שחרה לו מאוד הדבר למה הוא מגורש בחינם – רבינו אומר פה נקודה ויסוד מאוד-מאוד עמוק, זה בעצם הדבר הכי קשה שלנו שאנחנו מתמודדים בעולם, שאדם אומר: אני רוצה את האמת, השם אמת והתורה אמת ואני רוצה להתקרב לאמת ואז ככל שאדם מתעורר ומתחזק להתקרב אל האמת, הרבה פעמים מתגברים על האדם אין-סוף מניעות וכביכול מגרשים אותו ממקומו..

יודע את האמת ורוצה להתקרב לאמת

יש זמנים ומצבים שאדם אפילו לא יודע מיהו בכלל, בן מלך, בן שפחה, מה רוצים ממני? למה יש לי כאלה מניעות? למה סוגרים לי את כל הדלתות – באמת יש בדבר  הזה סוד מאוד גדול מה שאנחנו מרגישים דחייה וזה למעשה יסוד כל היסודות בבירור הנפש שלנו: לא להקפיד על הקב“ה ולא להקפיד על הצדיקים שכביכול זורקים אותנו – הקושי בתוכנו מתעורר כשאדם אומר: אני יודע את האמת ואני
רוצה להתקרב אל האמת ואז הוא פתאום מרגיש שהדלתות סגורות ולפעמים לא
רק שהכל סגור אלא לפעמים גם זורקים אותו לאן שזורקים אותו ואז האדם
אומר: מה בעצם רוצים ממני? אחד היסודות הראשונים בבירור האמונה
זה שאנחנו לא מבינים את ההנהגה של הקב“ה מכיוון שכל הנהגה והנהגה זה
לא רק מה שקורה עכשיו ובגלגול הזה, אדם סוגר חשבונות בפרט עכשיו לפני הגאולה

היצה“ר בתוכנו שמורד בהנהגה של השם

הרמ“ק כותב שהקב“ה מצרף את הנשמות מכל הגלגולים שלהם, עכשיו סוגרים איתנו את כל החשבונות שיש לנו, בוודאי שהכל לטובתנו. ברגע שאדם מתעורר בנקודת האמת אז כל מה שקורה איתו בוודאי שזה לטובתו הנצחית אבל מאוד קשה לקבל את זה בשעה שעוברים את הצמצום – ברגע שאדם עובר את ההסתרה ואת הצמצום מאוד-מאוד קשה לו, זה מעורר בתוכנו את מה שכתוב פה בסיפור ’וחרה לו הדבר מאוד על אשר נתגרש ממדינתו בחינם.. והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתיה, והלך לבית הזונות‘ הכוונה היצה“ר בתוכנו שמורד בהנהגה של הקב“ה הוא זה שלוקח אותנו אל ההפקרות. רבינו פה אומר שכל השורש של כל ההפקרות וכל התאוות זה בעצם הכנעה להנהגה של הקב“ה. ככל שזוכים לברר
את ההכנעה יותר בנקודה פנימית אז האדם ממילא מתקן גם את הבחינה של התאוות.

אדם הראשון הציץ להיכלות הטומאה…!

השורש זה לא התאוות אלא השורש זה אי-קבלת ההנהגה של הקב“ה ומזה האדם מקבל את השיגעונות אבל ככל שאדם זוכה יותר להיכנע להנהגה של הקב“ה אז זה ממילא נתקן. מה זה נקרא להיכנע להנהגה של הקב“ה? כמובן שזה עבודה של כל חיינו, לקבל באהבה ובשמחה את מה שהשם עושה אתנו – צריך לדעת שהדבר הזה הוא הכי קשה. כתוב בזוהר הקדוש שכל העניין של חטא אדם הראשון התחיל בעצם מעניין של הצצה. אדם הראשון הציץ להיכלות של הטומאה, יש שבע היכלות ובאמת אדם הראשון תיקן את שש ההיכלות ובירר אותם ובאמת מהבחינה הזאת הנשמות מתוקנות, אבל הבחינה של האחיזה שאדם הראשון לא הצליח לתקן זה נקרא ההיכל השביעי וזה ההיכל הקשה ביותר לברר, זה נקרא נוקבא דתהומא רבא, שמה בעצם יש מרד ותאווה. בהיכל של הנוקבא דתהומא רבא יש מרד ותאווה.

תאוות ואי-קבלת ההנהגה

מכיוון שאדם הראשון לא הצליח לברר את המקום הזה לכן עכשיו כל נשמה הייתה בסוד ההצצה הזאת וכל התיקון שלנו זה לברר את הנקודה הזאת. הגילוי בעולם שלנו של הדבר הזה זה בתאוות העולם הזה ובאי-קבלת ההנהגה של הקב“ה, זה הגילוי של המקום, זה מה שכתוב בספרים שהיו צדיקים שמתו בעטיו של נחש, זה סוד ההצצה הזאת, שם התחיל בחינת המיתה בעולם. הבן מלך אמר על מה אני מגורש בחינם? אומר רבינו: אתה אומר שאתה מגורש בחינם אבל אתה לא מגורש בחינם כי יש לך ניצוצות של מרד ושל תאווה של יצה“ר מצד שורש נשמתך באדם הראשון ובחטא אדם הראשון, כדי לתקן את זה אתה חייב לעבור את הבחינה של הבירור שזה גירוש – כל נשמה צריכה לעבור את הגירוש הזה, לכל נשמה יש את הבחינה הפרטית והמיוחדת
של הגירוש שלה בנקודה הזאת. זה היה התיקון של עשרת הרוגי מלכות בכלל ובפרט רבי עקיבא, הניסיון הגדול שלהם היה לקבל את זה באהבה ובשמחה, זה לא
היה רק לקבל על עצמם את המיתה אלא זה היה לקבל את המיתה בלב-שלם ובאהבה

את גודל הייסורים שהיינו צריכים לעבור.

מכיוון שרבי עקיבא הוא עיקר עשרת הרוגי מלכות לכן רבי עקיבא ידע את זה וכל פעם שהיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל (הבן איש חי אומר שסרקו
את בשרו כמה ימים לא רק יום אחד), כל יום רבי עקיבא היה אומר ’שמע ישראל השם א-לוקינו השם אחד‘ ומקבל את זה באהבה – רבינו האר“י הקדוש כותב
בשער הכוונות: אוי לנו ואבוי לנו אם עשרת הרוגי מלכות לא היו מקבלים את זה על עצמם, כי אין-לשער את גודל הייסורים שהיינו צריכים לעבור כדי להגיע לתיקון
הזה – עשרת הרוגי מלכות מאירים בנו את הנקודה של ללמד זכות על הקב“ה
לכן המימרא של רבי עקיבא כל ימי חייו היתה ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘..

היום אנחנו מאוד לחוצים ומאוד טרודים

ברגע שהבן מלך האמיתי התחיל לדון את הקב“ה לכף זכות, מפה הכל מתחיל להתהפך, כל המהלך של הבן מלך האמיתי התחיל להתהפך ואז הוא נהיה רועה בהמות והוא הגיע ליער. הבהמות בורחים ממנו והוא רודף אחריהם וככה עוברים ימים, שבועות וחודשים, הוא רודף אחרי הבהמות וכל פעם שהוא מתקרב אליהם הם עוד פעם בורחים ממנו, עד שהוא פגש אדם ביער,  רבינו מכנה אותו בתואר ’אדם היער‘, ואז אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: חדל לך לרדוף אחרי העוונות! כי אין זה בהמות כלל, רק העוונות שלך הם מוליכים אותך כך – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד עמוקה: הרבה פעמים במציאות היום-יומית אנחנו מאוד לחוצים ומאוד טרודים, החיים מאוד עמוסים, אם זה פרנסה אם זה משפחה, אישה ילדים ושאר טרדות ומעמסות העולם הזה, אנחנו מרגישים שבעצם המציאות היא לא-פשוטה..

…אדם מתמודד עם הרבה דברים בחיים

אדם היער זה הצדיק. אומר רבינו: תדע לך שלא טרדות העולם הזה הם אלה
שבאמת מעמיסים ומלחיצים, כל הרדיפה שלך אחרי הבהמות שזה הבהמיות של העולם הזה הם שגורמים לך לזה – זה לא מובן, הרי באמת יש קושי של לחץ והתמודדות בחיים פרנסה וכן הלאה, אדם מתמודד עם הרבה דברים בחיים, רבינו אומר זה לא זה, הקושי של החיים זה לא המטלות והמשימות של החיים אלא זה העוונות של האדם – זה לא מובן, אם לאדם יש קושי בפרנסה או שיש לו בעיה בבית עם איזה ילד או משהו בשלום-בית או שאר התחומים של החיים אז מה רבינו אומר זה לא הקושי שלך אלא העוונות שלך זה הקושי שלך

יכול להיות סביבם רוח סערה

פה רבינו אומר נקודה מאוד עמוקה: באמת אדם יכול להתמודד עם הכל ביישוב הדעת, בשלוות הנפש ובשמחה כמו שאנחנו רואים אצל צדיקים גדולים שיכול להיות סביבם רוח-סערה הכי גדולה בעולם וזה לא משנה את הלב שלהם אפילו לא כחוט השערה. רבינו אומר מה גורם בעצם לכל התחושות הקשות של עייפות, עצבים, כעס הרגשה של מטלה? לא המשימות של החיים אלא העוונות שלנו גורמים לכל זה, זה נכון שצריך להתמודד אבל ברגע שאדם נקי מעוונות אז כל ההתמודדות הולכת בדרך אחרת לגמרי, האדם שומר על יישוב הדעת ועל שמחת הנפש וכל הקשיים שבעולם לא מזיזים אותו מהמקום של שלוות הנפש, כי ככל שאדם יותר נקי מעוונות הוא רואה יותר את ההנהגה של הקב“ה ואז מה לו לדאוג מה יהיה מחר?
אחת הטרדות הכי גדולות בעולם זה הפרנסה, הגמרא אומרת: האומר מה אוכל למחר הרי זה מקטני-אמונה, זה לא הכוונה שיש לאדם עכשיו מקרר מלא והוא דואג מה הוא יאכל מחר, אלא הכוונה שאין לאדם שום דבר לאכול מחר בבוקר ויש לו שמונה או תשעה ילדים בבית ובלילה הוא מוטרד מה יהיה מחר בבוקר, על זה הגמרא אומרת הרי זה מקטני-אמונה

נהג ככה גם כשאף אחד לא הכיר אותו

פירוש הדבר שבעצם מבחינת האמונה האדם לא דואג מה יהיה עוד רגע אחד, מכיוון שהעוונות זה הסתרה, אנחנו לא מרגישים את ההשגחה ואת ההנהגה של הקב“ה וזה העוונות גורמים. ככל שאדם יותר נקי מצד העוונות האדם מקבל בשלווה וביישוב הדעת כל מה שעובר עליו לכן היו צדיקים שהיו מקפידים שלא ישאר להם שום כסף בלילה – מסופר על הנועם אלימלך שהיה מקפיד שלא יהיה לו ממון בלילה, אז מישהו אמר לי לפני כמה זמן: מה זה חוכמה? הנועם אלימלך הוא צדיק שיודע שמחר בבוקר מישהו יביא לו משהו. אמרתי לו: היום אנחנו יודעים שהנועם אלימלך צדיק אבל הנועם אלימלך לא נהג בהנהגה הזאת רק שהוא היה צדיק גדול, גם
כשאף אחד לא הכיר אותו הוא נהג בהנהגה הזאת, הוא לא ידע מאיפה זה יבוא מחר..

העוונות הם שגורמים לנו לכל הלחצים..!

-הכרתי יהודי כזה שהיה בעל-בית פשוט, הוא היה גר בת“א והיה לו 13 ילדים, הוא היה מנקה שטיחים, הבן שלו הוא ידיד שלי, ת“ח עצום. הבן שלו סיפר לי בשבעה של האבא שאצלו היה חוק בל יעבור, יום שישי לא משאירים שום כסף בבית. פעם אחת הלך לו קצת יותר טוב בעבודה של השבוע, אז הבן שלו סיפר לי שהוא חזר מהישיבה והלך לעשות קניות עם אבא שלו לשבת, האבא קנה קצת יותר ממתקים וכד‘ אז הבן אמר לו: אבא, תשאיר קצת כסף ליום ראשון. הוא סיפר שאבא שלו הסתכל עליו כאילו שעכשיו הוא דיבר איתו את הדיבורי-כפירה הכי גדולים שיכולים להיות, להשאיר כסף מהשבוע הזה ליום ראשון?? יש לו 13 ילדים בבית אבל בשבת לא נשאר כסף בבית, זה מה שרבינו אומר שצריך לדעת שהעוונות גורמים לנו את כל הלחצים. כל תחושות הלחצים זה מצד העוונות שלנו, לא מצד שבאמת המציאות היא כזאת, לא רואים את הקב“ה אז אנחנו מפחדים. בוודאי שאנחנו נמצאים במקום הזה שאנחנו לחוצים ודואגים וכן הלאה אבל עכ“פ אנחנו צריכים לדעת שזה כמו תמרור לאדם: מה יהודי יכול להגיע כשהוא חי בכזה שמחה ובכזה התקשרות עם הקב“ה שהוא לא דואג מה יהיה עוד שעה, אין עכשיו כלום? בסדר אין עכשיו כלום..

איש תבונות ממשיך א-לוקות לצמצומים

מה יהיה עוד מעט זה לא עניין שלנו אבל כדי להתחבר עם העבודה הזאת צריך 2 דברים. דבר אחד זה מה שרבינו אומר ללמד זכות על הקב“ה ועל הצדיקים שאם מבזים אותנו ואנחנו מרגישים צמצום אז בוודאי שזה הכל לטובה. הדבר הנוסף זה מי אומר את כל הדבר הזה לבן-מלך האמיתי? אדם היער שזה הצדיק. רבינו מכנה בסיפור את הצדיק בכינוי אדם היער, בתורה ה‘ חלק שני בליקוטי מוהר“ן רבינו אומר שהעבודה של האיש תבונות זה להמשיך חיות א-לוקות לתוך הצמצומים וזה המושג אדם היער, להמשיך חיות א-לוקות לתוך הצמצומים זה אדם היער. מדוע הוא נקרא דווקא אדם היער? מכיוון שזה מופיע הרבה פעמים בסיפורי מעשיות וזה גם מופיע בזוהר הקדוש שיער זה גימטריה 180, זה פר (180) דינים. היער זה מרמז על כל הצמצומים והדינים של העולם. אדם זה שם ’מה‘, זה האור הרוחני של התורה, של האמונה ושל ההתחברות עם הקב“ה וזה נקרא אדם

הרני ערב על נשמות ישראל

אדם היער זה שם מה בתוך הפר-דינים, זה מה שרבינו אומר להמשיך רוחניות א-לוקות לתוך הצמצומים, כי באמת כל צדיק וצדיק שעוסק בתיקון נשמות ישראל חייב לעבור את כל הצמצומים שכל נשמות ישראל עוברים, על כל פנים אלה ששייכים לשורש נשמתו והוא צריך לעסוק בתיקונם. אדם לא יכול לעזור לשני וזה בעומק הדבר נקרא דין-ערבות. רבי נתן כותב שרק צדיק האמת הוא הערב האמיתי וזה לא הכוונה שיש פה איזה רעיון יפה
שהצדיק אומר להקב“ה: הרני ערב על נשמות ישראל – אם אתה ערב על
נשמות ישראל אתה חייב לעבור את כל השורש ואת כל המעברים של נשמות ישראל

יש צדיקים שעוברים את זה יותר בעומק

אם אתה לא עובר את כל מה שעובר על כל נשמות ישראל אתה לא יכול לעזור, וזה אין חכם כבעל ניסיון, אם אדם לא חווה מקום מסויים אדם לא יכול לעזור לאנשים במקום הזה וצריך לדעת שזה כלל גדול מאוד הדבר הזה, לכן הצדיק חייב לעבור את כל מה שהנשמות שקשורות איתו עוברות, השאלה באיזה אופן הוא עובר את זה? יש צדיקים שזה מספיק לעבור את כל הצמצום של כל הנשמות בדקות-המחשבה, יש צדיקים שצריכים לעבור את זה יותר בעומק-הניסיון, זה בחינות שונות בנשמות הצדיקים ובעומק הדבר זה מה שהגמרא אומרת: לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד. אם אתה לא תעבור את המשבר של הירידה אז איך תחזק את נשמות ישראל?

הבית של אדם היער פשוט תלוי באוויר

ברגע שהבן מלך האמיתי התחבר עם אדם היער אז הוא הלך איתו. אדם היער אמר לו: בוא איתי ותבוא לכל מה שיאות לך. הכוונה שכשאדם הולך עם הצדיק אז הצדיק מביא אותנו לכל מה שאנחנו צריכים להגיע. הוא הלך עם אדם היער והוא הגיע למקום שהיו שם נחשים ועקרבים ונתפחד מאוד, ומחמת הפחד שאל את אדם היער: איך נעבור כאן? השיב לו: על זה אתה מתפלא איך נעבור פה? ואיך תכנס ותבוא לתוך ביתי? והראהו את ביתו שעומד באוויר. אדם היער הראה לו שהבית שלו עומד באוויר, בלי יסודות פשוט תלוי באוויר, אין מדרגות ואין חבלים. אתה שואל איך עוברים על המקום של הנחשים והעקרבים אבל איך תבוא ותכנס לביתי?

הנחשים והערבים זה הקושיות שבמוח..

הבן מלך האמיתי הלך עם אדם היער והוא העביר אותו בשלום והביא אותו לתוך ביתו. הבחינה הזאת של הנחשים ועקרבים זה יסוד מאוד גדול: ככל שאדם מתקרב יותר לצדיק האמיתי חייב שיהיו נחשים ועקרבים בדרך. הרב ברלנד אמר לפני כמה שנים שהנחשים והעקרבים האלה זה הנחשים והעקרבים שהיו בבור של יוסף הצדיק, מכיוון שהשבטים הם שורשי נשמות ישראל – זרקו את הצדיק לבור עם נחשים ועקרבים ועכשיו כל הדורות הנחשים והעקרבים האלה מתעברים במוח שלנו לעורר קושיות על צדיק האמת, תמיד יש קושיות על הצדיק וככל שהצדיק יותר שייך לדור שלנו אז יש יותר קושיות עליו. אני זוכר שעד לפני 30 שנה מי שהיה מתקרב לרבינו היה בבחינת משוגע, מאז עד היום היו הרבה מאוד שינויים מאוד גדולים בעולם אבל רואים איך שככל שאדם מתקרב יותר לצדיק שיכול לעסוק בתיקון שלנו והוא יותר קרוב לדור שלנו, אז יש יותר ניסיון להתקרב אליו וזה הנחשים והעקרבים, זה קושיות. בזוהר הקדוש כתוב שהאחים חלקו על יוסף, לכאורה בדור של יעקב אבינו מי היה הצדיק? הרי יש את יעקב ויש את כל הבנים..

אין אדם בלי קושיות, העצה: התבודדות

מי זה צדיק האמת בדור של יעקב אבינו? בוודאי שיעקב אבינו זה הצדיק. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה: למה עיקר המחלוקת היתה על יוסף הצדיק ולא על יעקב אבינו? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא: יעקב אבינו היה במדרגה שנקראת תפארת והשבטים היו במלכות, התפארת מאוד גבוהה מהמלכות. מהתפארת כבר קשה מאוד לקבל, חייב להיות את החולייה המקשרת כי יעקב אבינו כבר היה בבחינת צדיק דלעילא, מאוד קשה לקבל ממנו כי הוא כבר גבוה מדי, חייב להיות את הצדיק שמתווך ומקשר בין הצדיק דלעילא לנשמות ישראל וזה הצדיק שנמצא במדרגת היסוד. אומר הזוהר הקדוש שמכיוון שעיקר מי שיכול להועיל לנשמות זה דווקא הצדיק שהוא במדרגת היסוד כי הוא מאיר להם ומצמצם להם את הצדיק שבבחינת התפארת לכן עיקר ההסתרה שהיצה“ר גורם זה דווקא להסתיר את צדיק שבבחינת היסוד וזה הנחשים והעקרבים שזה בעצם כל הקושיות. למעשה
בלי קושיות אי אפשר להפטר, אין אדם שאין לו קושיות רק שהעצה זה ללכת לצעוק בשדה ולהתפלל הרבה על הנקודה הזאת שלא נטעה ואז משמיים עוזרים
לאדם ומסייעים לאדם לראות את האמת – זה נקודה אחת וזה הנחשים והעקרבים..

בארץ למעשה לא רואים את מלכות השם

אדם היער אומר לבן מלך האמיתי: זה הקושייה שלך? איך תעבור את הנחשים והעקרבים? באמת יש כאן קושייה יותר גדולה: איך תבוא לביתי? והראהו שהבית שלו עומד בין שמיים לארץ – למעשה עיקר ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי לזכות להיות בבית הזה שנמצא בין שמיים וארץ – למעשה זה הפסוק הראשון בתורה: בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ, אנחנו רואים שיש שמיים וארץ. כתוב הרבה בספרים הקדושים שיש בריאת שמיים ויש בריאת ארץ, זה 2 מדרגות ושתי בחינות בבריאה, השמיים זה הרוחניות, בפשטות העולמות הרוחניים זה מלאכים, אורות, ספירות וכן הלאה, שם אין הסתרה מלראות את מלכות השם. המלאכים משבחים ומודים להקב“ה, שמה רואים את המלכות של הקב“ה. מציאות הארץ זה מציאות ההסתרה, בארץ למעשה לא רואים את מלכות השם,
מי שהוא מלאך הוא עובד את הקב“ה בפשטות, מי שהוא בארץ עובד את
הארץ בפשטות, הכוונה את מציאות הארץ, תאוות וכן הלאה. מה העבודה הכי קשה?

העלמה מאוד גדולה של מציאות השם

העבודה הכי קשה זה לחבר שמיים וארץ, הכוונה לחיות בארץ ולהתחבר עם המלכות של הקב“ה, זה הדבר הכי קשה כי כל מציאות הארץ זה הסתרה והכחשה של מציאות השם. העולם זה בחינת העלמה, יש פה העלמה מאוד גדולה של מציאות השם לכן העבודה שלנו היא הכי קשה בבריאה, יותר קשה מהמלאכים. למלאכים גם יש ניסיון ובחירה אבל הבחירה שלהם מאוד-מאוד שונה במהותה מהעבודה ומהבחירה של האדם, ההבדל בין העבודה של המלאכים לעבודה של הבני אדם שהמלאכים יכולים לטעות מה הרצון של הקב“ה, יש כמה סיפורים בגמרא שמלאכים נענשו על זה שהם טעו. כשמלאך עושה דבר שהוא נגד רצון הקב“ה, זה לא בגלל שהוא רוצה לעשות דבר שהוא נגד רצון השם – מלאכים תמיד רוצים לעשות את רצון השם כי המלכות השם שם זה באתגליא אז הם רוצים לעשות
את רצון השם רק מה שכן הם יכולים לטעות מה השם רוצה, זה נקרא בחינת שמיים

מגלה מה בשמיים רוצים שנעשה בארץ

בחינת ארץ זה ניסיון אחר לגמרי, זה מרד – אדם יודע מה רצון השם ואף על פי כן הוא מורד (הכוונה שיש יצה“ר למרוד) בהנהגה של הקב“ה. למלאכים אין את הבחינה הזאת, זה בחינת ארץ לכן העבודה הכי קשה זה לחבר שמיים וארץ, זה לחיות בארץ ולעשות מה שבשמיים רוצים מאתנו, זה נקרא לחבר שמיים וארץ. מה שלמעשה מחבר בין השמיים וארץ זה התורה. התורה מגלה לנו מה בשמיים רוצים שנעשה בארץ – זה למעשה העבודה הכי קשה. אעפ“י שיש לנו את התורה שמגלה לנו מה רוצים בשמיים מאתנו בארץ, עם כל זה מאוד-מאוד קשה הלכה למעשה לקיים את זה וזה גם להבין את פנימיות הרצון (יש פנימיות הרצון ויש חיצוניות הרצון) – הקב“ה עוזר לנו בבחינה הזאת של לחבר שמיים וארץ וזה ע“י הצדיק. הבית של הצדיק כבר נמצא בין שמיים וארץ בשלמות, הוא חי בארץ בגשמיות העולם בשלמות ההתחברות עם הקב“ה וזה ’שיויתי השם לנגדי תמיד‘.

הפוסט פרשת נשא | מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.