מרגישים את מציאות העולם

רש“י כותב על המילה לך: להנאתך ולטובתך. זאת אומרת כדאי לך ללכת, המילה לך באה להגיד שזה לטובתך. בזוהר הקדוש כתוב: לך לך, לעצמך. בליקוטי הלכות רבי נתן שואל מה הכוונה לעצמך? רבי נתן אומר יסוד מאוד גדול בדבר הזה: עצם האדם היהודי זה הנשמה הא-לוקית, אבל הקב“ה רצה שיהיה עבודה ובחירה לכן כשהנשמה באה לעולם היא מתלבשת במלבושים. מלבוש ראשון שהיא מתלבשת זה צלם, זה לבוש רוחני דק שמתלבש על הנשמה הא-לוקית. לאחר מכן הנשמה מתלבשת בנפש רגשית, אז אנחנו מרגישים את מציאות העולם הזה. למי שאין נפש רגשית הוא לא מרגיש את העולם הזה – זה השורש והיסוד
של ההבדל בין טבעים ותכונות של בני אדם, יש אנשים שהם יותר רגישים ויש כאלה שהם פחות – הכוונה עד
כמה עוצמתית הנפש הרגשית שבתוכו. על הנפש הרגשית יש עוד מלבוש, זה הנפש הבהמית וזה הרצונות של
העולם הזה, כל זה מתלבש בתוך הגוף. את העבודה שלנו אנחנו מתחילים מבחוץ, קודם כל הילד הקטן מכיר את הגוף, לכן הוא רוצה שוקולד, לאט-לאט האדם נכנס פנימה – עבודתנו בעולם הזה זה להגיע אל ההארה של הנשמה הא-לוקית. למעשה
כל מלבוש הוא מניעה, הוא מקשה עלינו להכיר את הנשמה הא-לוקית שבתוכנו…

האמת לאמיתה זה הנשמה הא-לוקית..

הגוף זה עצם התאוות הגשמיות של העולם הזה – הנפש הרגשית זה ההתקשרות הרגשית שלנו עם העולם הזה, לכן אדם לפעמים עצוב, לפעמים כועס, לפעמים מקנא, לפעמים מפחד וכן הלאה – כל התחושות והרגשות האלה זה בא בעצם מהנפש הרגשית שמולבשת על גבי הצלם והנשמה הא-לוקית. הצלם זה כבר מלבוש, זה לא הנשמה הא-לוקית בעצמה אבל זה כבר קרוב מאוד לנשמה
הא-לוקית, זה מציאות רוחנית שנמצאת בתוכנו. אעפ“י שהצלם הוא רוחני
מאוד, עם כל זה, זה עדיין לא האמת לאמיתה. האמת לאמיתה זה הנשמה הא-לוקית.

התאווה הידועה..!

בחטא אדם הראשון ומה שהוספנו במשך הדורות, למעשה גרמנו לעיבוי וגסות של חלקים שמולבשים על הנשמה הא-לוקית, לכן כ“כ קשה לנו להגיע אל עצם הנשמה
הא-לוקית. למעשה בכל נפילה זה קלקול בכל המלבושים, זה מתחיל בתאוות הגשמיות, והעיקר זה התאווה הידועה (ניאוף), תאוות אכילה ותאוות ממון, כל זה גם גורם לקלקול בנפש הבהמית של האדם וזה גורם לקלקול – הקושי הגדול הוא שאנחנו בכלל לא מכירים את עצמנו, ובפרט כשאדם מתרחק, המסכים של הבחינות האלה כ“כ עבים, שלא היה סיכוי בעולם שאדם יוכל לחזור.

מקיים כי לא ידח ממנו נידח

-מכיוון שהקב“ה הבטיח שלא ידח ממנו נידח, מה הוא עושה? בין אם האדם ראוי או לא, הקב“ה שולח ניצוצות מהנשמה הא-לוקית גם כשאדם מאוד רחוק – בדור שלנו אנחנו מאוד-מאוד רואים את הדבר הזה שלאדם לא היה בכלל מחשבה לכיוון הנשמה הא-לוקית, והחסד הגדול הוא שאנחנו רואים איך הקב“ה מקיים בנו ולא ידח ממנו נידח. אדם נמצא במקום הכי רחוק בעולם ומקבל הארה מהנשמה הא-לוקית. ניצוץ של הנשמה הא-לוקית משנה לנו את כל החיים – החזרה הזאת זה בעצם הארה שאנחנו מקבלים במתנת חינם מהנשמה הא-לוקית – אחרי שאדם מקבל את זה ואדם מתחיל להבין שיש בורא לעולם, יש תורה, יש אמונה, תפילה, צדיקים וכן הלאה, אנחנו מתחילים בעצם לעבוד ואומר רבי נתן שהעבודה זה לך לעצמך. לך תראה את הנשמה, תחפש את כל הדרכים ואת כל העצות איך מגיעים לעצם הנשמה הא-לוקית, זה התכלית. עצם המלחמה, ההתמודדות והחיפוש למעשה כל השכר נבנה על המושג שלא יהיה נהמא דכיסופא (לחם חינם). אז רבי נתן אומר לך לך זה לעצמך. יש פה כמה וכמה יסודות השאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזכות להגיע לנשמה הא-לוקית, כי זה התכלית ובשביל זה בעצם באנו לעולם, באופן כללי זה התורה והמצוות, אבל הצדיקים תמיד שואפים לגלות יותר ויותר בחינות פנימיות, הכוונה לעצות מעשית גם לתת לנו הבנה במציאות שלנו, איך מגיעים לעצם הנשמה הא-לוקית שבתוכנו..

כל יום להתבודד שהשם יאיר לאן ללכת

-יסוד ראשון שאנחנו לומדים מפה: כשהקב“ה אמר לאברהם אבינו לך לך, אברהם אבינו היה בחרן. המיקום של חרן זה איפשהו בצפון בבל של אז, היום זה באזור גבול צפון עירק-סוריה וטורקיה. הקב“ה אומר לאברהם אבינו ללכת לארץ כנען שזה ארץ ישראל של היום. הקב“ה לא מגלה לאברהם אבינו את המקום אלא אברהם
אבינו צריך ללכת, וכל יום להתבודד שהשם יאיר לו היום לאן ללכת ולאיזה כיוון ללכת

יסוד מאוד גדול זה שהמקום מסייע וגורם

רש“י כותב שהקב“ה לא גילה לאברהם אבינו את המקום כדי להרבות שכרו, אבל יסוד ראשון שאנחנו לומדים מזה, שעיקר מה שאדם יכול להגיע לעצם הנשמה
הא-לוקית – זה מה שאומר הזוהר, לך, לעצמך – זה בא“י. ז“א קודם כל צריך לדעת יסוד מאוד גדול – המקום מסייע וגורם. כשאנחנו בא“י , עצם העובדה שאנחנו נמצאים בא“י זה כבר מסייע, כל שכן כשזוכים להיות בירושלים שזה בבחינת מוסיף והולך, מדוע? מכיוון שמובא בספרים הקדושים שא“י זה עניין אחר לגמרי מכל הארצות. נכון שמדען יגיד שאבן בירושלים ואבן בבבל או ביפן זה אותה אבן, אבל הרוחניות היא שונה לגמרי במהותה, והרוחניות של ירושלים זה שינוי עוד יותר גדול. יש כמה דעות מהו הניסיון הראשון של אברהם אבינו, אבל רוב הדעות הם שהניסיון הראשון זה לך לך, אור-כשדים זה בכלל לא נחשב לניסיון אצל אברהם אבינו. הניסיון האחרון של אברהם אבינו זה גם לך לך, אל המקום אשר אראך. זה הר הבית והר המוריה. אז אברהם אבינו זכה להשיג את השלמות שלו ורואים שגם זה תלוי במקום.

מהיכן ברא הקב“ה את האדם הראשון?

אז היסוד הראשון שלומדים פה זה שהמקום גורם. נרחיב קצת את הנקודה הזאת, בגמרא במסכת סנהדרין דף לט הגמרא שואלת מהיכן ברא הקב“ה את האדם הראשון? מאיזה מקום הקב“ה לקח את העפר? אומרת הגמרא שאת הראש לקח מא“י, את הגוף מבבל, ואת שאר האיברים מכל העולם, ז“א שאדם נברא מכל כדור הארץ, אומר רבינו האר“י הקדוש שיש פה לימוד מאוד-מאוד עמוק בנקודה הזאת, הראש זה כנגד המוח, זה כנגד הנשמה. הגוף ששם האיבר החשוב ביותר שזה הלב, זה מבבל, וזה מדרגת הרוח שזה פחות מהנשמה. הנפש שזה יותר קשור לנפש הבהמית זה מכל העולם כולו. אז השלוש דרגות האלה שזה נפש רוח ונשמה, הם קשורים למקום, לכן עיקר הארת הנשמה זה בארץ ישראל.

ללכת לירושלים ולהר הבית

– זו הסיבה שהקב“ה אומר לאברהם אבינו, לך לך, לעצמך, לך לא“י ששם עיקר הנשמה. פנימיות הנשמה זה בירושלים ובהר הבית, לכן בניסיון האחרון שבו הוא היה צריך להגיע לפנימיות שלו ולשלמות של התיקון שלו, הוא היה צריך ללכת לירושלים ולהר הבית -זה נקודה אחת. נקודה נוספת: רבי נתן אומר, ובאמת אנחנו לא יודעים מהם הדרכים שאדם מגיע לפנימיות שלו כי הדברים מאוד-מאוד נסתרים מאתנו, אנחנו לא יודעים באמת מה אדם צריך לעשות בעולם הזה כדי להגיע לעצם הנשמה הא-לוקית. מקודם אמרנו שיש כמה מלבושים על הנשמה, יש את הצלם שזה כבר הסתרה מסויימת, נכון שהיא מאוד רוחנית אבל זה כבר הסתרה. נפש רגשית זה עוד הסתרה. נפש בהמית זה עוד מעבה את ההסתרות ואח“כ הגוף. כל לבוש כזה זה שלב ומסכים שמסתירים מאתנו את עצם האמת, לכן אנחנו לא יודעים מה זה עצם האמת ואנחנו לא יודעים איך להגיע אליה, בכללות אנחנו יודעים שזה התורה והמצוות, בלי זה בוודאי שאדם לא יגיע לנשמה הא-לוקית

אשר אראך, כשתגיע לשם אני אגלה לך

-אם אנחנו רוצים לרדת יותר ויותר לפרטים זה מה שרבינו אומר בשיחות הר“ן החלק החמישי של השולחן הערוך, הכוונה להלכות שאינן כתובות, הכוונה כל ההתמודדויות שאנחנו מתמודדים איתם ביום-יום שהם לא מוגדרים בדיוק בהלכה, איך להגיב לכל מיני דברים, איך להסתכל על כל מיני מציאויות או כל מיני דברים שקורים לנו – זה לא כתוב במפורש בשולחן ערוך, פה זה הבירור הפרטי-פרטים שאי אפשר
בלעדיהם להגיע בעצם לנשמה הא-לוקית, לכן הדרך היא לא ידועה. היסוד הראשון זה שאנחנו צריכים להגיע לא“י שזה עצם הנשמה אבל איך הולכים ברוחנית את זה אנחנו לא יודעים ולכן מיד כתוב: אל הארץ אשר אראך, כשתגיע לשם אני אגלה לך…

לפעמים אדם צריך לעזוב את המשפחה

עד שלא תגיע לשם אתה לא תדע, לכן בהרבה-הרבה דברים אנחנו נבוכים, זה המבוכות והקושיות והשאלות והבירורים שיש לנו במשך החיים שאנחנו לא יודעים מהי נקודת האמת – ניתן דוגמא למסך מהנפש הרגשית לאדם יש אהבה וחיבור למקום מסויים ולאנשים מסויימים, ויכול להיות שלפי האמת הוא צריך לעזוב את המקום הזה ולהתרחק מהאנשים האלה, בוודאי שיש מצבים כאלה, אבל האהבה והחיבור של האדם ברגש שלו, יהיה לו מניעה עצומה וזה אחת המניעות הכי קשות, לא רק אצל אנשים. לפעמים אדם בשביל התיקון שלו חייב לעזוב את המשפחה שלו, יש מציאויות כאלה, אבל אם הוא אוהב את המשפחה שלו, כמה קשה יהיה לו לעשות את הצעד הזה – אנחנו מתכוונים שבעצם המקום והסביבה היא מרחקת את האדם. יש כאלה מצבים בחיים, זה לא הכוונה שכל אחד צריך לעזוב את המשפחה שלו, בוודאי שלא. אפילו למקום אדם מתקשר מאוד, בלי הבני אדם. אתם יודעים כמה קשה לאדם להתנתק ממקום מסויים?? יכול להיות שהוא שאל את הרב, שאל צדיק, רוח הקודש אמרה לו: אתה צריך לעבור ממקום לא‘ למקום ב‘, ולפעמים זה ייסורים גדולים מאוד רק מלהתנתק מהמקום עצמו בגלל שאנחנו קשורים רגשית עם המקום

יוצר מציאות של ניסיון מאוד-מאוד קשה

אנחנו רואים בפרשה שאחד הקשיים הגדולים ביותר זה שהקב“ה לא מגלה לאברהם אבינו לאן ללכת – אל הארץ אשר אראך – שאתה תגיע אני אגלה לך. כשאברהם אבינו הגיע לארץ הקב“ה אמר לו את הארץ הזאת אתן לך. בעצם גם אנחנו כל הזמן חווים את הניסיון הזה שאנחנו לא יודעים בדיוק מה התכלית שלנו, מה הייעוד שלנו, לאן אנחנו צריכים להגיע, מה העבודה שלנו בדיוק וכן הלאה – כל זה יוצר בעצם מציאות של ניסיון מאוד-מאוד קשה. צריך לדעת שלכן יש לנו הרבה ספיקות, הרבה בלבולים הרבה קושיות ושאלות מה עלינו לעשות ובאיזה דרך עלינו ללכת – רבי נתן כותב שמה שאנחנו לומדים מהפרשה זה קודם כל שלא נבהל מזה, זה הדרך וזה המציאות שהקב“ה ברא -הספיקות הבלבולים וחוסר הידיעה מה עלינו לעשות ובאיזה דרך עלינו ללכת..

במרכז גן המבוכים יש מגדל

בפרשה זה לא מצוין אבל היסוד הראשון שמובא בספרים הקדושים וזה מה שהרמח“ל כותב במסילת ישרים, הוא מביא משל לכל המבוכות האלה והוא קורא לזה גן המבוכים. יש גן, ובגן יש שבילים. אדם לא רואה את כל השבילים והתכלית והמשימה זה להגיע למרכז הגן מבחוץ. מרכז הגן זה מרמז על עצם הנשמה הא-לוקית. הרמח“ל אומר שהדרכים מאד-מאוד מבלבלות, אומר הרמח“ל מה העצה, יש כאלה שהגיעו למרכז הגן, ושם יש מגדל גבוהה והם עלו למגדל. עכשיו גם מצד זה שהם כבר עברו את הדרך וגם מצד זה שמהמגדל רואים את כל השבילים של הגן – אומר הרמח“ל שאדם שעדיין לא הגיע למרכז הגן, שיתקשר עם מישהו שנמצא כבר על המגדל והוא במגדל יכול לנווט אותך ולהראות לך את הדרך הנכונה…

בדרך של משל זה העניין של ההתקשרות

למעשה כל היסוד הזה של הרמח“ל זה למעשה כל היסוד של ההתקשרות עם הצדיק. הרמח“ל בדרך של משל תיאר לנו את כל העניין של ההתקשרות עם הצדיק. הצדיק לא פותר אותנו מהעבודה אבל הצדיק מאוד עוזר לנו בעבודה. הצדיקים יכלו לפטור אותנו מהעבודה אבל הם לא פטרו – זה מה שכתוב בגמרא שרשב“י אמר יכול אני לפטור את העולם מן הדין. הדין זה הבלבול, זה המבוכה וזה בעצם מידת הדין בעולם – אם הצדיק יכול אז למה הוא לא פטר אותנו מן הדין? יש פה  שתי שאלות: אם אתה יכול לפטור את העולם מן הדין, למה לא פטרת? שאלה שנייה: אם
לא פטרת אז למה הגמרא מציינת את זה? הרי בגמרא אין שום דיבור שהוא מיותר..

הוא עוזר לנו באופן פרטי לברר את הדרך

התשובה לשאלה הראשונה: כתוב שדיו לעבד להיות שווה לקונו, הקב“ה לא רוצה שאפטור את העולם מן הדין, אז אעפ“י שאני יכול, אני מתבטל להקב“ה. הקב“ה רוצה את מידת הדין כי הוא רוצה את עבודתנו בעולם הזה, לכן הוא לא פטר את העולם מן הדין. מסביר רבי נתן מדוע בכל זאת רשב“י אמר את זה אפילו שהוא לא פטר את העולם מן הדין ואומר שהקב“ה ורשב“י לא פוטרים את העולם מן הדין כי הם רוצים את עבודתנו, ברגע שאנחנו מתקרבים לצדיקים שיכולים לפטור את העולם ממידת הדין ובכוח ההתקשרות אנחנו מבקשים ומתפללים, בזה אנחנו מקיימים את האתערותא דלתתא ובזה הצדיק עוזר לנו באופן פרטי לברר את הדרך. כל זה למעשה היסוד של ההתקשרות עם הצדיק – עצם העובדה שאדם מקשר את עצמו עם הצדיקים, זה סיוע מאוד-מאוד גדול, כתוב בהרבה בספרים הקדושים שלמעשה היסוד הראשון של התיקון של הדורות האחרונים זה ההתקשרות עם הצדיקים, כי גן המבוכה בעקבתא דמשיחא הוא כ“כ גדול, הבלבולים הם כ“כ עצומים ונראים בדור שלנו, שבוודאי שאנחנו לא יכולים למצוא את הדרך בעצמנו..

קודם זה כפשוטו ’הרני מקשר את עצמי‘

הבלבול הוא כ“כ גדול בדורות שלנו אז בוודאי שאנחנו נתבלבל בדרך, זה לא שאלה בכלל, מלכתחילה זה ידוע שאנחנו לא נוכל. אבל מכיוון ש הקב“ה מקדים תרופה למכה, ההקדמה של התרופה זה ההתקשרות עם הצדיקים, שעל ידי ההתקשרות עם הצדיקים, אנחנו כן יכולים לברר ולמצוא את הדרך – מה זה אומר התקשרות עם הצדיקים? קודם כל זה כפשוטו, שאדם אומר ’הרני מקשר את עצמי‘ זה כבר בחינה של התקשרות, להדליק נר לצדיק, שאדם לומד את התורה של הצדיקים, את התורות שהם מגלים לנו, הבחינה הגבוהה ביותר זה שאדם זוכה להרגיש אהבה לצדיק. כשאדם זוכה להרגיש אהבה לצדיק זה מעלה מאוד-מאוד גדולה. בשער הגלגולים רבינו האר“י אומר לרבינו חיים ויטאל: כל מה שהשגת ועתיד אתה להשיג זה מחמת שאתה דבק בי באהבה ומאהבה שאתה מרגיש אליי, הנשמה שלי מתעברת בך ומגלה לך את כל הסודות האלה…

חייב שיהיה צדיק שיאיר לנו..

-ברגע שמרגישים אהבה לצדיק אז הנשמה של הצדיק ממש מתעברת ומאירה – סוד העיבור זה הכוחות הרוחניים הנוספים שאדם מקבל. למעשה כל התחזקות וכל התעוררות שלנו זה חייב להיות איזה צדיק שמאיר לנו, כי כל הבריאה זה ההארה של נשמות הצדיקים אלינו – הם מעבירים אלינו בעצם את האור הא-לוקי. כשרבינו האר“י גילה את כל הסודות האלה ואת כל עניין העיבור זה מובא בזוהר הקדוש אבל שם זה מובא יותר בכלליות, מי שירד יותר לפרטים וגילה לנו את כל המהלכים האלה זה רבינו האר“י הקדוש. ההארה שאנחנו מקבלים היא תוספת כוחות רוחניים לאדם ואז הוא יכול לפעול. מה שאנחנו לא יכולים לפעול
בכוחות עצמנו, אנחנו יכולים לפעול מכוח זה שהצדיק מאיר בנו. פה מתעוררת שאלה

הצדיקים ראו שלא נוכל להחזיק מעמד

איך זוכים להרגיש אהבה לצדיק?  בנקודה הזאת צריך לדעת שעיקר האהבה לצדיק זה שנלמד ונבין עד כמה הוא מוסר את הנפש בשבילנו, הצדיקים לא צריכים את זה בשביל עצמם, הם מקבלים ייסורים וצער נורא ואיום רק כדי להאיר לנו – ככל שאנחנו מבינים את הנקודה הזאת, שם מתחיל להתגלות נקודת האהבה לצדיק, כשאנחנו מבינים הצדיק מוכן לקבל על עצמו ייסורים בשבילנו וצריך לדעת שכל ייסורי-הצדיקים בכל הדורות זה היה אך ורק בשביל עמ“י באופן כללי, ובעיקר לדור שלנו. הצדיקים ראו שאנחנו לא נוכל להחזיק מעמד בדור הזה מרוב המסכים, זה סוד העקביים של העקבתא דמשיחא, לכן כבר בדורות הקודמים התחילו למסור את הנפש.

 מדוע הרופאים בסוף כרתו לו את הרגל?

דוגמא לדבר זה השלוש-עשרה שנה במערה של רשב“י ובנו רבי אלעזר, זה היה בשביל להאיר עד לדור האחרון, ואז התגלה הזוהר הקדוש, ורבי שמעון אמר: בהאי חיבורא יפקון מן גלותא. רבי שמעון ראה שבזכות הייסורים אז זה בעצם יאיר עד הדור האחרון. הרמח“ל כותב שמשה רבינו מקבל ייסורים בשבילנו, אנחנו לא מבינים את המושג הזה כי זה לא בעולמינו אלא זה בעולם רוחני עליון. נוריד את זה קצת הלכה למעשה בסיפור שסיפרנו פעם אבל בסיפור הזה יש הרבה לימוד, את הסיפור הזה שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שסיפר לי אותו, ואח“כ ראיתי את זה כתוב בספר חייו של אחד מהצדיקים שנפטר לפני 30 שנה בערך, הוא היה גר בירושלים וקראו לו ר‘ אברום אהרונוביץ', הוא היה אחד מהל“ו צדיקים, והאדמו“ר היה מאוד מיודד איתו. כשר‘ אברום היה בן 75, הוא הרגיש לא טוב ואשפזו אותו, אם אני לא טועה, בשערי צדק. בזמן שהוא היה מאושפז, הביאו לחדר שלו בחור צעיר בן 28 שגילו אצלו נמק ברגל וכל מה שניסו לעשות לא הצליחו והחליטו שכורתים לו את הרגל. באופן טבעי היה שם צער מאוד גדול למשפחה ולבחור. אחרי כמה ימים פתאום הרופאים גילו נס שהרגל של הבחור התרפאה. ברגע שגילו שהרגל של
הבחור התרפאה, גילו שלר‘ אברום יש נמק ברגל, ובסופו של דבר כרתו לו את הרגל…

בחור בן עשרים ושמונה, כל החיים לפניו.

-בבית החולים היו עם ר‘ אברום תלמידים וחסידים שלו ששמרו עליו ועזרו לו. הם באו לר‘ אברום ואמרו לו: כבוד הרב, נמק לא קופץ ממיטה למיטה, מה קרה פה? הוא ענה להם בשיא התמימות: תראו, הבחור בן 28 וכל החיים לפניו, אני בן 75, מה אני צריך את הרגל? אז אמרתי להקב“ה, תעביר לי את הנמק והקב“ה קיים רצון יראיו יעשה. ובאמת כרתו לר‘ אברום את הרגל. אז האדמו“ר אמר לי יסוד
מאוד גדול: זה נקרא אהבת ישראל אמיתית בעצם הנשמה..

לקבל ייסורים בשביל השני?!

-ב“ה אנחנו רוצים לאהוב את ישראל, אנחנו גם מתפללים על זה ומשתדלים להסתכל בעין טובה וללמד זכות, אבל האדמו“ר מפוריסוב אמר לי: אם אדם מוכן לקבל על עצמו ייסורים בשביל השני, זה נקרא עצם האהבה ובזה זה נבחן. אם אנחנו מתבוננים בזה, מי היה מוכן שיכרתו לו את הרגל בשביל מישהו אחר?? שאף אחד לא יחלש בדעתו כי צריך להיות במדרגה מאוד-מאוד גבוהה כדי להגיע לנקודה הזאת. כשאנחנו מתבוננים בזה שהצדיקים ממש מוכנים לסבול ייסורים בפועל, לא בתאוריה אלא ממש ייסורים בגוף ובנפש ובביזיונות וכן הלאה, זה מעורר את האהבה שלנו לצדיקים, לכן באמת העבודה שלנו זה להבין שהם מקבלים על עצמם ייסורים בשבילנו  ומה שאנחנו זוכים להתחזק ולהיות יהודים
זה בזכותם, ואז זה מעורר את האהבה בתוכנו אליהם, זה הפנימיות של ההתקשרות…

ר‘ יהודה הנשיא קיבל ייסורים בשביל עמ“י

בכוח הייסורים של הצדיקים אנחנו בעצם זוכים לתקן, זוכים להיות יהודים, זוכים ללמוד תורה ולהתפלל – צריך לדעת שאם לא הייסורים שלהם, לא היינו יכולים לעשות את כל זה. וכשאנחנו מבינים את זה, זה ההתקשרות העמוקה של האהבה. נשאלת שאלה: מאיפה יש לצדיק את הכוח לקבל את הייסורים, זה לא דבר פשוט, זה ייסורים בגוף ובנפש. הגמרא מספרת שר‘ יהודה הנשיא קיבל על עצמו 13 שנה של ייסורים. בפשט של הגמרא זה היה בשביל תיקון המידות אבל כתוב במפרשים שהוא בוודאי כיוון את זה לכל הדורות כדי לזכות את כל ישראל. כתוב שעקרה לא הפילה זמן של השלוש-עשרה  שנה של הייסורים, לא היה רעב ולא היה מגיפות. הצדיק כפשוטו מחזיק את כל עמ“י בייסורים שלו – מאיפה יש לו כוח לקבל על עצמו ייסורים? לר‘ יהודה הנשיא היה 7 שנים של בעיות במעיים ושש שנים כאבי שיניים..

מציל את כל הנשמות מתחילת הבריאה

הגמרא אומרת שהיה לר‘ יהודה אורווה עם הרבה מאוד סוסים וכשהוא יה צריך להתפנות היה לו כאלה כאבים הוא היה צועק כאלה צעקות שהם היו יותר חזקות מצהלות הסוסים, זה ייסורים נוראים מאוד. מאיפה הוא מקבל את הכוח? בפסיקתא דרב כהנא כתוב שהקב“ה ישים מוטות של ברזל ועצים כבדים על המשיח וזה יכביד ויכביד ויכביד עליו. אומר הפסיקתא שבשלב מסויים המשיח יגיד להקב“ה: וכי לא בשר-ודם אני? עד כמה אפשר לסבול כאלה דברים? הקב“ה אומר לו: אם אתה רוצה אני מבטל את זה מיד ומוריד את זה ממך. המשיח שואל את הקב“ה: אני מציל את כל בני דורי? הקב“ה אומר לו: כן. שואל המשיח: ואני מציל את כל בני דורי שמתו? המשיח רואה שיש שעת רצון וממשיך לשאול: אני מציל את כל הנשמות מתחילת הבריאה ועד הסוף? הקב“ה אומר לו: כן. אז המשיח אומר: אם כך, בשמחה ליבי ובעליצות נפשי אני מקבל את הכל. הכוח של הצדיקים זה שהקב“ה
מגלה להם: אם אתם רוצים אני מבטל את כל זה ברגע אחד, אבל אם אתם מקבלים את זה אתם מצילים את כל נשמות ישראל – אז הצדיק מוכן לקבל על עצמו את הכל.

ביקש עולמות? חלליות? מיליארד דולר?

יש גמרא ידועה במסכת תענית על רבי אלעזר בן פדת שהוא היה בעניות כזאת גדולה שפעם אחת הוא תעלף מרוב רעב. בזמן שהוא היה בעילפון הקב“ה התגלה אליו ואמר לו: אם אתה רוצה שאני אהפוך את העולם, אני אברא אותו מחדש ואולי יהיה לך מזונות. וכו‘. כולם שואלים: מה רבי אלעזר בן פדת רצה? כל מה שהיה לו לאכול זה רק שן אחת של שום. הוא היה חלף מאוד, הוא אכל את זה והתעלף. מה הוא כבר ביקש? עולמות? חלליות? מיליארד דולר? תפחו עץ ביום. שיהיה לו איזה חתיכת לחם יבשה, העיקר לא להתעלף מרוב חולשה ורעב. מה הקב“ה אומר לו? אם אתה רוצה אני אחריב את העולם ואברא אותו חדש ואולי יהיה לך מה לאכול. כולם שואלים את השאלה: בשביל לתת לרבי אלעזר בן פדת תפוח עץ ביום, צריך להרחיב את העולם? למה הקב“ה צריך להחריב את העולם בשביל זה? זה קושייה ידועה ויש לה כמה תירוצים. בעל התניא אומר תירוץ נפלא: הקב“ה אמר לרבי אלעזר בן פדת: אתה בעניות שלך מחזיק את כל העולם. אם אני נותן לך מזונות
אין מי שיקיים את העולם לכן אני חייב להחריב אותו, לכן הוא אמר לו: בוא אני אחריב את העולם, אני אברא אותו מחדש ואולי יהיה עוד איזה צדיק אחד שיוכל להתחלק איתך בייסורים ואז אולי יהיה לך איזה תפוח אחד ביום, אז יהיה לך מזונות.

הוא הולך על חומות ירושלים ומתפלל…

כל הסיבה שהקב“ה אמר לו אני אחריב את העולם זה היה בשביל הנקודה הזאת, כי אתה מחזיק את כל העולם בעניות שלך ובייסורים שלך. כל זה בעצם יסוד ההתקשרות שלנו, לכן טוב ללמוד את זה ולהתבונן בזה כי ע“י זה אנחנו מבינים שהצדיקים מקבלים על עצמם ייסורים, ויש מושג שאעפ“י שהוא לא מובן לנו כי אנחנו פה, אבל בצדיקים ממשיכים לקבל על עצמם ייסורים גם בעולם העליון. בוודאי שזה לא מובן לנו, אבל נמנע מהם מה שמגיע להם וע“י זה מתקיים העולם. אחד הסיפורים הידועים זה על שמואל הנביא שבזמן פטירתו הוא נשבע שהוא
לא נכנס למקומו עד שלא תהיה גאולה שלימה. רבינו חיים ויטאל כותב איפה
הוא נמצא, הוא הולך על חומות ירושלים ומתפלל על הגאולה. עצם זה שהוא
לא נכנס למקומו, הוא מסיר מעצמו בעצם את התענוג, את האור הא-לוקי וכן הלאה

לבקש הרבה מהקב“ה: הורני השם דרכך

הצדיקים אפילו אחרי פטירתם ממשיכים לקבל על עצמם ייסורים בעבור עמ“י. למעשה לגבינו זה היסוד הכי חשוב, זה היסוד של הכל, שנבין ונדע שאין לנו דעת ואנחנו לא יודעים איך להתנהל נכון בעולם הזה והנפקא מינא היא לבקש הרבה מהקב“ה: הורני השם דרכך, אהלך באמתך, תקרב אותי לצדיקים האמיתיים שבאמת יכולים להראות לי את האמת ולברר לי את כל הדמיונות שיש והיום יש התגברות גדולה מאוד של הדמיונות – זה נקודה אחת. נקודה נוספת זה כשאברהם אבינו הגיע לארץ כנען כתוב: וירא השם אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת ויבן שם מזבח להשם הנראה אליו. פעם ראשונה שהקב“ה מתגלה לאברהם אבינו זה בשכם ואז הוא גילה לו שזה הארץ שמיועדת לו ולזרעו. לפני שנים שמעתי שהמקום היחידי שכתוב שם מזבח להשם הנראה אליו, זה בשכם. אז הרב אמר פעם שבשכם אפשר לראות את הקב“ה עין-בעין, זה העניין של יוסף הצדיק.
בהליכותיו ובפסיעותיו של אברהם אבינו הוא למעשה מגלה את קדושת ארץ ישראל.

סוף-סוף הוא מגיע אל המנוחה והנחלה

קדושת א“י היא מבריאת העולם רק הראשון שגילה את קדושת א“י זה אברהם אבינו. יש מאמר של רבינו האר“י הקדוש שנקרא פסיעותיו של אברהם אבינו בארץ כנען, ז“א שע“י כל פסיעה ופסיעה הצדיק מגלה את הקדושה של הארץ. אנחנו יודעים שאברהם אבינו בן 75 והוא עמד בניסיון הזה ללכת אל הלא-נודע. כשהוא מגיע אל הארץ הוא הגיע אל המנוחה ואל הנחלה סוף-סוף. כתוב: ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. מיד בפסוק הבא כתוב: ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה. חז“ל מדייקים שרק בארץ היה רעב ובכל העולם הזה שובע. סוף כל סוף אברהם אבינו מגיע אל הארץ ומגלה את השכינה ואת המנוחה והנחלה ואז מה קורה? רעב בארץ…

תרד למקום הרבה יותר נמוך ממה שהיית

אברהם אבינו צריך לרדת למצרימה. חרן זה היה מקום הרבה יותר רוחני ביחס למצרים, זה היה מרכז הטומאה והסטרא אחרא של כל העולם באותה תקופה. שימו לב איזה ניסיון עצום זה, עשיתי מסירות נפש, עזבתי את המקום שלי שזה היה ניסיון מאוד גדול בפני עצמו, וויתרתי שם על תלמידים, על כבוד ועל מאמץ, הוא היה בן 75 והיה לו מעמד בחרן, סוף כל סוף הוא כבר היה אדמו“ר בחרן – הקב“ה אומר לו: תעזוב את הכל, תלך למקום חדש לגמרי. הוא עשה את זה בלי שום קושייה, הוא הגיע לארץ והוא מתחיל לגלות את הארת השכינה שבארץ ואז הוא מגלה כמה קדושה א“י ביחס לשאר המקומות שהוא היה. גילית את זה? התחלת להרגיש את אור השכינה? עכשיו תרד למצרים. עכשיו תרד למקום הרבה יותר נמוך ממה שהיית. אברהם אבינו שותק ויורד למצרים – מה קורה שם? לוקחים את שרה.

שלא יהיה שום כעס, טענה או הקפדה

אחרי כל המסירות נפש הזאת בגיל 75 לוקחים לו את שרה במצרים לבית פרעה. יש דעה שאומרת שהיא היתה בבית פרעה חצי שנה. הניסיון של אברהם אבינו עכשיו זה לא להקשות שום קושייה ושלא יהיה לו אפילו כחוט השערה כל אותה תקופה, למה עשית לי את זה? זה הניסיון של אברהם אבינו. הניסיון זה לא המצרים אלא זה הקשר שלו עם הקב“ה. לסבול את כל הצער הזה שהוא לא יודע מה קורה בבית פרעה כל התקופה הזאת ושלא יהיה לו שום כעס, שום טענה ושום הקפדה
על הקב“ה: למה עשית לי את הדבר הזה. הניסיון של הצדיקים זה שלא יהיה
להם קושייה וטענה כנגד ההנהגה של הקב“ה. מפה אנחנו לומדים יסוד מאוד גדול..

היסוד זה לקבל את הכל באהבה ושמחה

אנחנו לא אמורים להבין, צריך לדעת שאדם בעולם הזה לא אמור להבין את הדרכים, מה כן? אעפ“י שאנחנו לא מבינים כל פעם להתחבר עם הנקודה הזאת שכל מה שהקב“ה עושה הכל לטובה – זה יסוד מאוד עצום ונורא בדבר הזה שלמעשה שורש התיקון זה לתקן את זה שאין רע בעולם, אבל העיניים שלי כן רואות. נכון אבל העיניים שלך לא רואות נכון. אני מסכים שאנחנו רואים רע אבל מפה נלמד שאנחנו לא רואין נכון. ובאמת כמה קשה ואיזה עבודה קשה זה להתחבר עם הנקודה הזאת. היסוד הראשון שהצדיקים מאירים בנו זה לקבל את הכל באהבה ובשמחה. ככל שאדם זוכה יותר להתקשר עם הצדיקים, הוא זוכה יותר ויותר ללכת בדרך הזאת. באמת בלי המסירות נפש של הצדיקים עבורנו אין סיכוי שהיינו מצליחים לקבל את כל הניסיונות באהבה.

הפוסט לך לך אל עצם הנשמה הא-לוקית שבך הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

להוציא מהכוח אל הפועל

מהאילן הזה עצמו יש עוד זרעים אז למעשה בכל זרע יש אין-סוף אילנות. הקב“ה ברא את העולם באופן כזה שזה הכל בחינה של כוח ופועל, להוציא את הדברים מהכוח אל הפועל. הקב“ה הסתכל בתורה וברא את העולם, למעשה כל הבריאה, כל השנים, כל הדורות וכל הפרטים והפרטי-פרטים – הכל נמצא בתורה, בפרט בחומש בראשית ובפרט ובפרשת בראשית. היום נתבונן בנקודה אחת בפרשת בראשית קצת בעומקם של הדברים – צריך לזכור כלל כשאנחנו לומדים את התורה, בפרט את חומש בראשית, התורה ניתנה ונכתבה באתגליא ובאתכסיא, ז“א שיש חלק של התורה שנקרא התורה שבנגלה אבל אנחנו צריכים לדעת שיש הרבה מאוד חלקים נסתרים של התורה. למעשה ממתן-תורה לא היה רשות לגלות בגילוי של כלל עמ“י את החלק הנסתר של התורה, אומר רבינו האר“י הקדוש שפעם ראשונה שניתנה רשות לגלות את החלקים הנסתרים של התורה היה בתקופת ר‘ שמעון בר-יוחאי. הכתיבה של הזוהר הקדוש זה היה רשות משמיים,
בכתיבת הזוהר הקדוש למעשה נפתח מהלך חדש של התגלות החלק הנסתר של התורה

הקב“ה רומז לנו פה להתבונן בעומק

בתקופת הרשב“י היה רשות משמיים לגלות את החלק הנסתר של התורה, לכן לאחר מכן במשך 1400 נעלם השער הזה מלבד ליחידים שכן ידעו את סודות התורה עד תקופת רבינו האר“י הקדוש שאז ניתנה פעם נוספת רשות לגלות ולפתוח את סודות התורה ומאז ועד לנצח נצחים ניתנה רשות לדבר, לגלות ולהרחיב בצד של הנסתר של התורה, לכן כשאנחנו לומדים את התורה צריך לדעת שהרבה פעמים בפשט של התורה אין תשובות, שמעתי מאחד מהצדיקים שאמר שזה מכוון שלא יהיו תשובות אמתיות בפשט התורה מכיוון שהקב“ה מרמז לנו פה תתבוננו קצת יותר בעומק הדבר

סיפור לא פשוט

במקום שבו קשה לנו מאוד להבין את הפשט של הדברים וקשה מאוד להבין מה כוונת התורה, צריך לדעת שזה מכוון משמיים כדי לרמוז לנו ולפתוח לפנינו התבוננות, שנפתח את המחשבה להבין שיש פה דברים מאחורי הפשט. בע“ה נראה נק‘ אחת בפרשה שלמעשה כל הפרשה זה אתכסיא ואתגליא ויש אין-סוף סודות בחומש בראשית עד כדי-כך שהגאון מוילנא אמר שאם לא היתה מצווה ללמוד את כל התורה, הייתי לומד כל ימי חיי רק את המילה בראשית. נראה נק‘ אחת בפרשה וזה הסיפור של קין והבל ונראה שהוא בכלל לא פשוט

חלישות דעת גדולה מאוד

’ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה להשם והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו ומחלבהן‘ – האם אנחנו יכולים לדייק מתוך הפסוקים מי הביא ראשון את הקורבן? מי בעצם התעורר ראשון להביא קורבן להשם? שימו לב בתורה כתוב שקין הביא ראשון ואת זה המדרש לומד מהמילים ’גם הוא‘ ומאן אנחנו מדייקים שהבל למד מקין והביא גם הוא מנחה להשם, ואז התורה אומרת לנו ’וישע השם אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה‘, שימו לב התורה לא אומרת לנו שהקב“ה לא קיבל את מנחת קין אלא התורה אומרת לנו ’אל קין ואל מנחתו‘, יש כאן 2 דחיות, גם את המנחה וגם את קין. ואז מה קרה לקין? ’ויחר לקין מאד ויפלו פניו‘ – ברגע שהקב“ה רומז לאדם שהוא לא רוצה אותו ולפעמים אנחנו גם מרגישים את הדבר הזה אזי מה קורה לנו? חלישות הדעת גדולה מאוד, כי אין שמחה יותר גדולה לאדם בעולם הזה מאשר שהוא רואה ומרגיש הקב“ה מקבל אותו, אם הקב“ה דוחה אותנו אז אנחנו מרגישים כלפי זה הרגשה מאוד לא נעימה, אז אנחנו יכולים להבין את קין. ’ויאמר השם אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת‘, הקב“ה לא קיבל את המנחה של קין אז זה מובן שיש לו חלישות הדעת

למה הקב“ה לא קיבל את מנחת קין?

אנחנו יכולים להבין את קין אבל מה הקב“ה מיד אומר לקין למה אתה בחלישות הדעת? ’הלוא אם תיטיב שאת‘. צריך להתבונן במה שקרה פה, האם התורה מרמזת לנו למה הקב“ה לא קיבל את מנחת קין? הרי אדרבה אמרנו שקין היה הראשון שהתעורר להביא מנחה אז בוודאי שזה מעלה אז מדוע הקב“ה לא קיבל את המנחה של קין? רש“י באמת נוגע בנקודה ואומר שקין הביא מהגרוע שבפרי האדמה, הוא הביא זרע פשתן. ז“א שקין בדיוק עשה קטיף של עגבניות, מלפפונים ופשתן והיה חבל לקין על העגבניות אז הוא הביא זרע פשתן שזה נקרא החלק הגרוע שבפרי האדמה

קין והבל עסקו בתיקון בריאת העולם

מדוע קין הביא מהגרוע שבפרי האדמה? האם היה חבל לו העגבניות? זה לא מובן, אתה הראשון שהתעוררת להביא קורבן ומנחה להשם, עכשיו כשאתה מביא אתה מביא, לפי רש“י יוצא שבחרת את פרי האדמה הזול ביותר כדי לצאת ידי חובה, האם בגלל זה הקב“ה לא שעה למנחה של קין ולתפילתו? צריך לדעת שאסור לנו להגיד את זה בכלל, הרמב“ן כותב על הפרשה הזאת: והאנשים האלה (קין והבל) ידעו את סוד הקורבנות וכל מה שהם הביאו קורבנות זה כדי לעסוק התיקון העולם. קין והבל לא היו אנשים פשוטים, אומר רבינו האר“י הקדוש שגם קין וגם הבל היו נביאים, שניהם נולדו בגן-עדן והם ידעו את כל הסודות ואת כל דרך מהלך ותיקון בריאת העולם, כל מעשיהם היה כדי לעסוק בתיקון העולם, וקין והבל ידעו את הדבר הזה..

לא מצאנו שהקב“ה דיבר עם הבל..

בפשטות בד“כ אנחנו שומעים שהבל היה יותר גדול במעלה, הצדיקים מהבל וכן הלאה, אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שבוודאי שקין יותר גדול, לא לחינם הוא היה הבכור, הוא יותר גדול גם רוחנית מהבל, ועוד מדייק רבינו האר“י הקדוש ואומר שאם נסתכל בפרשה אנחנו לא מוצאים בשום מקום שהקב“ה מדבר על הבל, לעומת זה הוא מדבר כמה פעמים עם קין אפילו אחרי שהוא חטא והרג את הבל, עדיין הקב“ה מדבר איתו ולא רק זה אלא הוא גם סולח לו, הוא אומר לו שהוא צריך תיקון לזה: נע ונד תהיה בארץ והוא עשה לו אות על מצחו, קין הוא בעל תשובה – מכל זה צריך להבין מדוע בעצם הקב“ה לא קיבל את המנחה של קין? צריך לדעת שיש בזה נקודה מאוד עמוקה, ר‘ נתן בליקוטי הלכות הוא אחד מהמפרשים היחידים שמרחיב בעניין מדוע הקב“ה לא קיבל את המנחה של קין, כדי להבין את עומק הדברים נגיד הקדמה קצרה..

אנשים עשירים וגיבורים!!

קין והבל היו נביאים וכל מטרתם במנחה שהם הביאו היה כדי לעסוק בתיקון העולם, השאלה היא מה נקרא בעצם תיקון העולם בכלליות? קין והבל ידעו שאחרי חטא אדם הראשון כל הבריאה ירדה למציאות של הסתרה, פירוש הדבר שעכשיו העולם הזה יש בו הסתרה, הדבר שנסתר זה בעצם מלכות השם, זה נראה כביכול שיש פה מלכויות אחרות, הכוונה לכוחות אחרים שפועלים בבריאה, לכאורה מצד ההסתכלות השטחית זה נראה שזה כוחות שהם נפרדים ולא תלויים בהקב“ה, למשל אנשים מאוד עשירים או אנשים מאוד חזקים, הגיבורים וכן הלאה או כוחות התאווה, זה נראה שזה נפרד מהקב“ה, העבודה של עמ“י בכלליות ובפרטיות של כל אחד מאתנו זה שהקב“ה הוריד אותנו לתוך מציאות העולם, אנחנו נמצאים בתוך ההסתרה וע“י המחשבה, הדיבור והמעשה ובעיקר כוח המחשבה אנחנו מעלים את מציאות ההסתרה אל הגילוי ואל האמונה בהקב“ה פירוש הדבר שהתפקיד שלנו זה לגלות את מלכות השם בתוך ההסתרה וכתוב בספרים הקדושים שהעיקר זה בכוח המחשבה

להעלות את המציאות אל הקב“ה

מישהו בא וציער אותנו, הוא ביזה אותנו או גנב מאתנו ממון, הכשיל אותנו וכן הלאה – עכשיו אנחנו צריכים להתייחס אל המציאות הזאת, עפ“י דרך התורה מותר לנו להגיב, אם אדם גנב מאתנו ממון יש דרך עפ“י התורה איך להגיב, אבל מה ההתבוננות שלנו במחשבה כשאנחנו מתבוננים על אדם שציער אותנו, אנחנו צריכים לזכור את היסוד הראשון של הכל ליואב בן-צרויה: השם אמר לו קלל. בכל דבר ודבר אנחנו בעצם צריכים לשתף את ההנהגה, את המלכות ואת כוח השם בתוך המציאות, זה נעשה בעיקר ע“י המחשבה וההתבוננות, אח“כ הדיבור והמעשה זה כבר פועל יוצא אבל הכל מתחיל מכוח המחשבה. העניין של הקורבנות שבבית המקדש זה שהיו לוקחים או קורבן מהבע“ח או מהצומח ומקריבים אותם ע“ג המזבח, התוכן הפנימי של ההקרבה זה לקחת את מציאות העולם הזה ולהעלות אותנו אל הקב“ה..

יש לי הסתרה וקושי אבל אני מתחזק

על-ידי הקורבן אנחנו בעצם מגלים: אתה בעל הבית של הבריאה – מה באמת
הקב“ה צריך קורבנות?? הוא צריך כבשים על-גבי המזבח? אנחנו צריכים את זה, כי ע“י המצווה של הקורבנות היינו בעצם מעלים ומגלים את מלכות השם בתוך הבריאה, בעלי-החיים זה כנגד הנפש הבהמית שרוצה להרחיק אותנו מהאמונה ומהגילוי של הקב“ה, לכן אנחנו רואים שבדיני הקורבנות אחד היסודות הגדולים ביותר זה שהכהן שהיה מקריב את הקורבן היה צריך לכוון שש כוונות, למה שש כוונות? כי העיקר תלוי בכוח המחשבה, להעלות את הבריאה ואת המציאות של ההסתרה אל הגילוי זה העיקר בכוח המחשבה, פירוש הדבר שיש לי הסתרה ומציאות של קושי ואני מתחזק באמונה בתוך המציאות הזאת – זה בכלליות העבודה שלנו..

הקב“ה התייחס אליו ונתן לו צמצום

מסביר ר‘ נתן בליקוטי הלכות עפ“י תורה ס“ד בליקוטי מוהר“ן ואומר שבכלליות יש 2 מיני הסתרות, יש הרבה הסתרות, בכל יום אדם עובר הסתרה אבל בכלליות יש 2
מיני הסתרות, יש הסתרה והעלמה שאדם יכול להבין, למשל אדם עבר איזה
 צמצום או איזה קושי אבל אם הוא יתבונן בדבר הוא יכול להבין למה הוא עבר את הקושי הזה, יש לזה סיבה ואפשר שאדם יגלה את הסיבה הזאת, אבל יש קשיים, הסתרות וניסיונות שאדם עובר ואין באפשרות האדם לדעת למה הוא עובר את זה. למשל אדם עשה איזה טעות או נכשל באיזה דבר ואחרי זה הוא הרגיש שהקב“ה התייחס לטעות שלו ונתן לו איזה צמצום – אז אדם מבין למה עברתי את מה שעברתי, בסדר אני מקבל את זה באהבה ותיקנתי את זה, בסדר. אדם יודע למה הוא עבר את ההסתרה הזאת, אבל אומר רבינו שיש מיני הסתרות וצמצומים וקשיים שאדם לא יכול להבין את זה בשום פנים ואופן, לא משנה כמה הוא יתבונן וכמה הוא ישאל את עצמו למה זה קרה לו והוא ילך לצדיקים הכי גדולים והוא אפילו ילך למשה רבינו -אתם יודעים מה
משה רבינו יגיד לו על ההסתרה הזאת? גם אני לא יודע למה

אין גדול ממנו בתושב“ע

יש כזאת בחינה שגם משה רבינו אומר: אני לא יודע למה. למה אמרנו דווקא משה רבינו, כי למשה רבינו היה קושייה מהחלל הפנוי, הקב“ה הראה לו את כל הדורות ואת
כל הצדיקים והוא ראה את ר‘ עקיבא שאין גדול בתורה שבעל-פה כמו ר‘ עקיבא, כתוב במדרש רבה בפרשת
חקת שדברים שנגלו לר‘ עקיבא לא נגלו אפילו למשה רבינו. אומר רבינו האר“י הקדוש על המדרש הזה שמצד השורש ר‘ עקיבא היה צריך לגלות והוא ידע דברים יותר ממשה רבינו, כ“כ גדול היה ר‘ עקיבא, אבל בכוח מעשיו העצומים של משה רבינו הוא השיג גם את מה שהשיג ר‘ עקיבא – משה רבינו כן השיג את זה אבל באמת מצד השורש ר‘ עקיבא היה שורש התורה שבע“פ – משה רבינו ראה
את גדולתו של ר‘ עקיבא והוא אמר להקב“ה: למה אתה לא נותן את התורה על-ידו?

אין מה לשאול שאלות במקום הזה

לאחר מכן הקב“ה הראה למשה רבינו את פטירתו של ר‘ עקיבא איך שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל אז הוא אמר להקב“ה: זו תורה וזה שכרה? איזה היגיון יכול להיות שאדם שמסר את הנפש במסירות כ“כ גדולה על התורה, על עבודת השם ועל כל מצווה – איך יכול להיות שבסופו של דבר סורקים את בשרו במסרקות של ברזל? מה הקב“ה אומר למשה רבינו? שתוק, כך עלה במחשבה תחילה. מחשבה תחילה זה קושיות של החלל הפנוי, אל תשאל שמה כי אין מה לשאול שאלות במקום הזה. אומר רבינו בתורה ס“ד שאם אנחנו לא יכולים לשאול שם שאלות ואין שכל להבין את זה, האם יש לנו עבודה בקושיות של החלל הפנוי? אומר רבינו שיהודי יכול לעבור את הקושיות של החלל הפנוי, באיזה דרך? על השתיקה: השם
אני לא מבין כלום אבל אם ככה אתה עושה בעולם אז כל מה שאתה עושה הכל לטובה..

שומע ניגון שהוא אוהב ותוך שנייה…

רבינו אומר שע“י השתיקה, הכוונה לקבל את הדברים בשתיקה וע“י שאנחנו דנים את הקב“ה לכף-זכות שאם כך הקב“ה עושה אז בוודאי שהכל לטובה – אומר רבינו דבר נפלא, לא מתגלה תירוצים של החלל הפנוי כי בעולם הזה אי-אפשר לגלות את הקושיות של החלל הפנוי, אין תירוצים – מה כן מתגלה? הניגונים של החלל הפנוי. הצדיק שעובר את הקושיות של החלל הפנוי, מתגלים לו הניגונים של החלל הפנוי, תירוץ אין, ניגון יש. מה כוונת הדברים? רבינו אומר שיש בזה שכל אבל הוא לא יכול להתגלות בעולם הזה. ניגון זה אור של שמחה שיורד ישר לתוך הלב של האדם, הוא מדלג מהמוח. שימו לב שכל העניין של הניגון זה שיש לו מעבר ישיר בלי המוח, לפעמים אדם קצת בלי מצב-רוח והוא מדוכדך קצת, פתאום הוא שומע איזה ניגון שהוא אוהב – כמה זמן לוקח לו פתאום להכנס לשמחה? הרבה פעמים זה פחות משנייה, לפעמים אדם שומע צליל אחד של איזה ניגון שהוא אוהב וברגע אחד כל המציאות שלו השתנתה, זה פלא עצום הדבר הזה, זה קורה מכיוון שהניגון
נמשך ממקום כ“כ גבוה שהוא לא צריך עכשיו את המוח, הוא לא צריך עכשיו לתרץ..

איך זוכים לניגונים של החלל הפנוי?

יש כזה אור שמדלג מעל המוח כי אי אפשר שזה יעבור דרך המוח, יש דברים שאדם יכול להבין, הוא מבין וזה גורם ו לשמחה אבל יש דברים שאדם לא מבין וזה גורם לו לשמחה ורבינו קורא לזה ’הניגונים של החלל הפנוי‘, איך זוכים לזה שזה השמחה הכי גדולה? שעוברים על הקושיות של החלל הפנוי באמונה, הכוונה: אני לא יודע שום דבר אבל כל מה שאתה עושה זה הכל לטובה – זה נקרא הקושיות של החלל הפנוי – בכלליות אומר רבינו שיש קושיות שיש עליהם תירוצים ויש קושיות שאין עליהם תירוצים וזה הקושיות של החלל הפנוי, אנחנו צריכים להעלות את הקושיות ואת ההסתרה אל האמונה, מה יותר קשה להעלות את הקושיות שיש עליהם תירוץ או את הקושיות שאין עליהם תירוץ? ברור שהכי קשה להעלות את הקושיות של החלל הפנוי כי שם צריך לזרוק את השכל לגמרי, להגיד להקב“ה: אני לא מבין כלום אבל אם אתה עושה כך אז הכל לטובה – אומר ר‘ נתן דבר נפלא מאוד שזה עומק העניין של קין והבל. הבל צריך להעלות את כל הנשמות, את כל הקושיות ואת כל ההסתרות שיש עליהם תירוצים לאמונה..

העבודה של קין יותר קשה

קין שהוא הבכור והוא יותר גדול מהבל, הוא צריך להעלות את כל הקושיות של החלל הפנוי אל האמונה לכן העבודה של קין היא הרבה יותר קשה – מה שכתוב שהוא הביא מפרי גרוע, מסביר ר‘ נתן שזה לא בגלל שעגבניות זה יותר יקר מקילו של פשתן לכן הוא הביא פשתן, אלא אומר רבינו האר“י הקדוש שפשתן זה נקרא סוד הגבורות הקשות והגבורות הקשות זה הקושיות של החלל הפנוי. קין הביא את הפשתן כקורבן כדי לתרץ את כל הקושיות של החלל הפנוי, קין רצה לתקן את כל העולם בסוד הקושיות של החלל הפנוי, עכשיו נתבונן איפה היתה הטעות של קין

מיד היתה לקין קושייה של החלל הפנוי

בתורה כתוב: ’ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאד ויפלו פניו, ויאמר השם לקין למה חרה לך ולמה נפלו פניך‘? קין מביא קורבן ויש לו כוונה לשם-שמיים, יש לו מסירות נפש לשם-שמיים, הוא רוצה להכנס לכל הקושיות של החלל הפנוי ולתקן את הכל, מי התעורר ראשון להביא קורבן, קין או הבל? קין שהוא הבכור התעורר  ראשון, לכאורה מי עושה פה יותר עבודה של מסירות נפש, קין או הבל? קין, הוא בכלל לימד את הבל להביא קורבן והוא עושה מסירות נפש להכנס לקושיות הכי גדולות של החלל הפנוי אז למה אתה לא מקבל את הקורבן שלי? הקב“ה לא קיבל את הקורבן ומיד נפלו פניו של קין. באותו רגע היתה לקין קושייה של החלל הפנוי, הרי אני מוסר את הנפש כדי לתקן את העולם ואני לימדתי את הבל להביא קורבן..

אתה באת כולך במסירות נפש לתקן

הבל הוא תלמיד שלי, את המנחה של התלמיד שלי אתה מקבל ואני כרבו אתה לא מקבל את המנחה שלי? על מה ולמה? באמת זה קושייה גדולה. לא היה מי שיחזק אותו בכל מה שעובר עליו, עדיין לא היה ליקוטי מוהר“ן לכן הקב“ה עושה איתו שיחת התחזקות ואומר לו: ’ויאמר השם לקין למה חרה לך ומה נפלו פניך‘ – אתה לא יודע למה נפלו פניו? הרי אתה דחית אותו ואת המנחה שלו, אז איך אתה מצפה שלא יפלו פניו? אבל באמת כל הקושייה שהקב“ה שואל את קין זה שאלה שהוא בא ללמד אותו: קין למה נפלו פניך? ’הלוא אם תיטיב שאת‘, הקב“ה אומר לקין ’תיטיב‘ ויש לזה
כמה פירושים וכולם אמיתיים, אחד הפירושים שחוזר אצל כמה מהמפרשים זה: אתה לא מבין כלום נכון קין? אתה לא מבין למה הקב“ה דחה את המנחה שלך, אתה
באת כולך במסירות נפש לתקן את העולם ולהכנס לקושיות של החלל הפנוי ואתה רוצה לתקן את כל העולם, אתה לימדת את הבל להקריב רובן, הבל הוא תלמיד שלך.

אני לא מבין למה הקב“ה דחה אותי

עכשיו אתה לא מבין למה דחו את הקורבן שלך, אומר הקב“ה לקין: זה לא העניין שלך למה דחיתי את הקורבן שלך, אלא הלוא אם תיטיב, תסתכל על זה בעין טובה, תדון אותי לכף זכות על זה שדחיתי אותך. אתה לא מבין למה דחית אותך, רק תגיד: אני לא מבין למה הקב“ה דחה אותי, אני התעוררתי בתשובה ואני רוצה לתקן את העולם, לימדתי את הבל גם את סוד הקורבנות, אני לא מבין למה הקב“ה דחה אותי. אומר הקב“ה לקין: למרות שאתה לא מבין, תסתכל בעין טובה על מה שאני דחיתי אותך, תגיד: אני לא מבין למה הקב“ה דחה אותי אבל אם הקב“ה דחה אותי אז בוודאי הוא צודק בזה שהוא דחה אותי. ואז אם תיטיב, שאת. מה הכוונה שאת? תתנשא. אם אתה תקבל בעין טובה את מה שאני דחיתי אותך ולא רציתי
את המנחה שלך, בזה אתה מקריב קורבן יותר גבוה מהבל..

התלמיד הוא ראש הבד“ץ

מדוע קין היה צריך לעבור את כל המהלך הזה? יש פה הנהגה שאתה לא מבין אותה אבל מכיוון שאתה נכנסת לקושיות של החלל הפנוי, הכוונה שיש פה הנהגה שאתה לא מבין את ההנהגה, מכיוון שאתה התנדבת ומסרת את הנפש להכנס למקום הזה, מיד עשו לך את הניסיון של החלל הפנוי והביאו אותך למציאות שאתה לא מבין מהי ומה המציאות שאתה לא מבין? למה הקב“ה דחה אותי. שימו לב זה מאוד קשה, אם נסתכל על זה בדרך של העולם אז תארו לכם שיש איזה רב שבמשך 20 שנה מלמד איזה תלמיד תורה והוא כל יום לומד אצלו תורה, יום אחד באים הבד“ץ ואומרים לו: אתה פסול והתלמיד שלך עכשיו הולך להיות ראש הבד“ץ, אם תשב בבית אולי לא נוציא עלייך פישקוולים וזה החסד שאנחנו עושים איתך. התלמיד שלך הולך להיות ראש הישיבה וראש הבד“ץ, יש דבר יותר קשה מזה? אחד הדברים הכי קשים בעולם זה שמכבדים ומעלים את התמיד מעל לרב, יש פה ביזיון מאוד גדול לקין אבל שימו לב מה הקב“ה אומר לקין: כל העבודה שלך וכל השורש שלך זה לתקן את החלל הפנוי. אם אתה תבין למה אני קיבלת את המנחה של הבל ואת המנחה שלך לא קיבלתי אז אתה מתקן את הקושיות שיש עליהם תירוץ, כל מה שאתה צריך לתקן זה את הקושיות שאין עליהם תירוץ..

חייב לעבור מציאות שאתה לא מבין

אתה חייב לעבור את המציאות הזאת שאתה לא מבין כלום. הקב“ה מחזק את קין ואומר לו: אל תיפול בדעתך מזה שדחיתי אותך ולא רק זה אלא תסתכל על זה בנקודות טובות ובעין טובה ותדון אותי לכף זכות שבוודאי שאם דחיתי אותך אז יש סיבה והכל לטובה – אם היית יודע לקבל את העבודה הזאת אז מיד היית מתנשא והיית יותר גבוה מהבל והוא מיד היה מתקן את הסוד של החלל הפנוי. בעומק הדברים באמת לא ברור פה מדוע הקב“ה לא קיבל אותו ומה בדיוק היתה הדחייה..

אני אלמד אותך עכשיו תורה חדשה

’ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו‘ מזה שקין הרג את הבל אנחנו מבינים שקין לא קיבל את ההתחזקות ואת העצה של הקב“ה, כי אם הוא היה מקבל את העצה של הקב“ה הוא לא היה הורג את הבל, הוא הרג את הבל מקנאה, הוא קינא בו, ז“א שהוא לא קיבל את התורה של ההתחזקות, הוא לא קיבל את התורה הזאת שכל מה שדחו אותך זה לטובתך וזה התיקון ואתה יותר גבוה מהבל, הוא לא האמין לכל התורה הזאת, כי אם הוא היה מאמין לכל התורה הזאת הוא לא היה הורג את הבל, הפוך, הוא היה יושב עם הבל ואומר לו: בוא אני אלמד אותך עכשיו תורה חדשה, אני אחזק אותך. היום אתה למדת תורה של משיח בן-יוסף כי זה המקום שלך, עכשיו אני אלמד אותך תורה של משיח בן-דוד, אני אלמד אותך ליקוטי מוהר“ן. גם רבינו האר“י וגם ר‘ נתן מסבירים שהפשתן זה הגבורות – לכל דבר בבריאה יש שורש רוחני, זרע הפשתן מרמז על הגבורות הקשות

קין והבל הם השורשים של כל הנשמות

הקב“ה אומר לקין: תסתכל בעין טובה אבל קין לא יכול לקבל את זה מכיוון יש נקודה מחטא אדם הראשון שהנשמות לא יכולות לסבול שדוחים אותם, לכן הקב“ה ואח“כ על-ידי הצדיקים הוא אומר: גם הדחייה היא כאילו, כמה קשה לקבל את הנקודה של הדחייה. קין לא יכול לקבל את הנקודה הזאת ולמעשה הוא הורג את הבל. במשך הדורות גם קין וגם הבל תוקנו, רבינו האר“י הקדוש מאוד מאריך בזה בכל סדר התיקון של נשמות קין והבל כי הם היו השורשים של כל הנשמות. כל הנשמות הם ניצוצות וענפים של נשמות קין והבל. תמיד בנשמות שהם בבחינת קין והנשמות שהם בבחינת הבל יש התנגדות, מריבה או מחלוקת, כמעט כל המחלוקות שיש בעם ישראל זה בין ניצוצות קין והבל, קשה להם לסבול אחד את השני.
בדרך כלל ניצוצות הבל זה הצדיקים וניצוצות קין זה הבעלי תשובה, הרבה פעמים קשה לצדיקים לסבול את הבעלי תשובה ולפעמים זה גם הפוך, אבל הבעלי
תשובה נשברו כ“כ בדרך אז יותר קל להם להתבטל, הצדיקים עדיין לא כ“כ נשברו..

ר‘ עקיבא הוא גלגול ותיקון של שמעון

מה התיקון של זה? ’המגלה עמוקות‘ כותב רנ“ב אופנים (252 פירושים) על פסוק אחד, כמעט את כל התורה הוא מכניס בפסוק הזה. באופן ע“ג הוא מביא גמרא במסכת סנהדרין שם מובא על מחלוקת בין ר‘ עקיבא לר‘ ישמעאל בעניין בת כהן ארוסה שזנתה, במה מיתתה? ר‘ ישמעאל אומר לשיטתו מיתה מסויימת ור‘ עקיבא חולק עליו, ר‘ עקיבא למד את זה מפסוק. בגמרא כתוב שר‘ עקיבא פונה
לר‘ ישמעאל ואומר לו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש. שואל המגלה עמוקות מדוע ר‘ עקיבא פונה לר‘ ישמעאל בלשון הזו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש?

בד“כ אנחנו לא רואים שתנאים פונים אחד לשני בלשון אחי אז המגלה עמוקות שואל מדוע כאן ר‘ עקיבא פונה לר‘ ישמעאל בלשון הזו? אומר המגלה עמוקות תירוץ נורא מאוד: ידוע שהתנאים היו גלגול של השבטים הקדושים, ר‘ עקיבא היה גלגול ותיקון של שמעון בן יעקב. ר‘ ישמעאל היה גלגול ותיקון של יוסף הצדיק, ר‘ עקיבא בא ופונה לר‘ ישמעאל  ואומר לו: ישמעאל אחי אתה, בגלגול הקודם כשאני הייתי שמעון ואתה היית יוסף, לא השגתי את האחווה ואת הקשר ביננו, עכשיו באנו לגלגול הזה כדי שאני אשיג את הקשר ואת האחווה ביננו, לכן ר‘ עקיבא פונה לר‘ ישמעאל בלשון הזאת. אחרי שראינו את המגלה עמוקות הוספנו הגהה למגלה עמוקות, אם יקבלו את זה יקבלו ואם לא אנחנו לא נעלב, לא חייבים
לקבל את זה: בעשרים, שלושים שנה האחרונות ירד לעמ“י סלנג של דיבור ’אחי‘, כמעט כל אחד פונה לשני ’אחי‘, מאיפה זה ירד שפתאום כל אחד קורא לשני אחי?

רק אומר לו ’אחי‘ ומיד מתמתק הדין

רבינו האר“י אומר שעכשיו זה תיקון ניצוצות קין והבל אז ירד לעולם אחי
אתה, אז מאיפה המקור של זה? שימו לב בכל פעם שהתורה מזכירה את קין ואת הבל אז כתוב אחי או אחיך אלא לרמוז על התיקון של הדור שלנו, לכן כל הזמן
צריך לפנות לשני בלשון אחי ואז מתקנים את זה. בשבוע שעבר אמרתי את זה ליהודי מתל-אביב אז הוא אמר לי: תשמע, אני מרגיש שכל פעם שיש איזה
מידת דין או איזה מתח עם מישהו, אני רק אומר לו ’אחי‘ מיד מתמתק הדין,
אמרתי לו: התורה רומזת לנו בפרשה איך ממתיקים את המחלוקת ואת
החילוקי דעות, תגיד לו ’אחי‘ זה בעצם מתקן בשורש את המחלוקת של קין והבל, הלשון הזאת ממתיקה את כל הדינים – זה נקודה אחת בפרשה שלנו שקין היה
צריך להכנס לבירור של הקושיות של החלל הפנוי והוא לא הצליח לעמוד
בזה, במשך הדורות הדבר הזה תוקן ועכשיו אנחנו מתקנים את הסוף, את הניצוצות.

להעביר גופות שש עשרה שעות ביום

שמעתי לפני שנים מהרב אליעזר ברלנד שליט“א דבר נורא על הדבר הזה, הוא אמר שקין רצה לתקן את כל ההסתרות פנים עד שיבוא משיח צדקנו, הוא אמר שאחד התיקונים הגדולים ביותר של ההסתרה של קין היתה בזמן השואה, היה מציאות שנקרא זונדר-קומנדור, זה היה אחד הדברים הנוראים ביותר, היו אסירים במחנות -השמדה שהיו מעבירים את הגופות מהאי-גזים אל המשרפות. הם היו עובדים בין 16 ל18 שעות ביום במשך חודשים ושנים, אנחנו לא יכולים לתאר בכלל בדעתנו מה זה להעביר בין 16 ל18 שעות כל יום גופות של יהודים מהתאי-גזים למשרפות, אי אפשר להבין את זה, זה בכלל לא עולם הזה, זה ממש גיהנום. יש ספר שנקרא ’ואמונתך בלילות‘ חיבר אותו יהודי שהכרתי טוב מאוד את הבן שלו, הוא היה שכן שלי בקרית-ספר, תלמיד חכם מאוד גדול (משפחת כהן). האבא שכתב את הספר היה זונדור-קומנדור באושוויץ, הוא כותב את הסיפור הבא והרב ברלנד מביא אותו:

מה?! גם כאן אתם מניחים תפילין?!

יום אחד האסירים הצליחו להשיג תפילין אז מה הם עשו? בכל פעם היו צריכים כמה אסירים לקחת גופות ביחד, אז הם עשו שכל פעם ישאר מישהו באזור של התאי-גזים ויניח בזריזות תפילין וככה הם כל הזמן יתחלפו, הנאצים ימח שמם וזכרם תפסו אותם עם התפילין אבל הם לא עשו להם שום דבר, הנאצים אמרו להם:  איך יכול להיות שבמקום הזה אתם עדיין מניחים תפילין?! עוד יש לכם אמונה בהקב“ה במקום הזה?? הרב ברלנד אמר שההנחת תפילין הזאת
של זונדר-קומנדור בשואה זה מה שקין רצה לתקן במנחה שלו,
הוא רצה להכנס לכאלה הסתרות עד המקום הזה. זה העבודה של קין.

הפוסט פרשת נח | קין והבל שורשי הנשמות ותיקון העולם הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

תלוי ברצונות ובאמונה שלנו

רבינו אומר שלמעשה בכל שנה בראש-השנה האדם נברא מחדש והעולם נברא מחדש. לפי דברי האר"י הקדוש, בכל ראש-השנה העולם נברא מחדש בפרט שאנחנו מגיעים לקבלן כזה גדול שיכול להפוך את הכל. בד"כ כלל אדם יוצא לנסיעה הזאת עם הרבה מטענים, הוא זוכר ומכיר את עצמו, הוא יודע שיש לו כאלה חולשות וכאלה חסרונות. צריך לדעת שבראש-השנה אדם יכול לקבל נשמה חדשה לגמרי, את זה לומדים מדוד המלך שאמר: ’לב טהור ברא לי א-לקים ורוח נכון חדש בקרבי‘, כל זה תלוי ברצונות ובאמונה שלנו. ברגע שנכנס ראש-השנה העולם נברא מחדש והוא נברא לפי הרצונות שלנו, זה יומיים בהם יושבים בשמיים ודנים איך לברוא את העולם לכן רבינו אומר לנו ללכת בכל היומיים האלה עם מחשבות טובות: אני רוצה ללמוד גמרא וחומש, אני רוצה להתבודד ולהיות צדיק, אני רוצה לאהוב את השם, את התורה ואת עמ"י

כל השנה פועלים אבל ר“ה זה עניין אחר

רבינו אומר שכל המחשבות של ראש-השנה עולות למעלה וזה פועל הרבה יותר ממה שזה פועל בכל השנה. כמובן שאנחנו פועלים בכל השנה ע"י התפילות והרצונות אבל בראש-השנה זה עניין אחר לגמרי – אנחנו צריכים להאמין בזה.
מצד היצר הרע האדם אומר שהוא יודע שהוא כזה: אני יודע מי אני ומה אני מסוגל. אין בעיה אתה מכיר את עצמך עד לכניסת ראש-השנה לאחר מכן אתה לא מכיר
את עצמך מכיוון שעכשיו הולכים לברוא את כל העולם מחדש והולכים לתת לך נשמה חדשה. מניסיון, אצל רבינו אפשר לקבל ממש נשמה חדשה. אדם יכול
לקבל סיעתא דשמייא ברוחניות ובגשמיות ועם הנקודה הזאת אנחנו באים לרבינו..

לזרז את התפילות

המשנה בסוף מסכת סוטה אומרת שבעקבתא דמשיחא החוצפה תגדל, המשנה מתארת חוצפה שלילית שתהיה בתקופה שלנו, ר' צדוק הכהן אומר שהחוצפה תתגבר גם בצד של הקדושה, הכוונה שיש דרך שבה צריכים להיות חוצפן גם בקדושה, שזה לבוא להקב"ה ולרבינו שהוא השליח לקבל את התפילות ולהעלות אותם אל הקב"ה, כי בוודאי שאין עוד מלבדו והקב"ה הוא אחד ויחיד ומיוחד והוא משפיע לנו את כל ההשפעות, אלא העניין של הצדיק זה דרך לזרז את התפילות שלנו. אנחנו צריכים לבקש מהקב"ה רוח חיים חדשה לגמרי: לעסוק בעבודת השם מתוך שמחה, אהבת השם, אהבת התורה ואהבת ישראל. למעשה עד
שמחת תורה כל אחד צריך להחליט כמה שעות הוא רוצה ללמוד גמרא וכמה ליקוטי מוהר"ן. ר' נתן אומר שכפי האמונה וכפי הרצונות שלנו כך אנחנו זוכים לקבל נפש חדשה

מה גורם לנו לעלות-מעלה?

חודש אלול זהו חודש שמאוד מסוגל לתשובה. בספרים הקדושים כתוב שאדם יכול לדעת בחודש אלול איך תהיה השנה הבאה מכיוון שבחודש אלול יש רמזים לגבי כל השנה הבאה. כשאנחנו אומרים שצריך לחזור בתשובה יש בזה 2 בחינות: יש בחינה של תשובה חיצונית ויש בחינה של תשובה פנימית. תשובה חיצונית זה שאדם משנה את מעשיו לטובה, אדם שלא הניח תפילין מתחיל עכשיו להניח תפילין, אדם שלא שמר שבת מתחיל עכשיו לשמור שבת וכן הלאה. התשובה הפנימית זה שאדם לומד להכיר את עצמו. רבינו אומר  שההתחלה של דעת אמתית זה שאדם מכיר את עצמו, הכוונה שהוא יודע את החסרונות שלו ואת הנפילות ואת הירידות שלו. צריך לזכור שאם אנחנו מזהים בתוכנו מידות לא טובות, תאוות וחסרונות אין להקב"ה שום טענה כנגדנו, זה לא חסרון אלא זה מתנות שהקב"ה נתן לנו.

אני גאוותן, תעזור לי שאני לא אהיה כזה

לעתיד לבוא אנחנו נראה איך המידות הלא טובות שלנו והתאוות הם הסיבה והגורם לעלייה שלנו מעלה-מעלה. אנחנו צריכים להיות אמיתיים עם הקב"ה, לבוא לתפילה ולהתבודדות ולהגיד להקב"ה: אני גאוותן, תעזור לי שאני לא אהיה גאוותן. הנקודה העמוקה של התשובה זה שאדם מכיר את עצמו והוא יודע את האמת על עצמו, אבל ברגע שאדם יודע את האמת על עצמו אז הוא צריך מיד להתחזק בשמחה. יש שיחה קצרה בשיחות הר"ן שרבינו אומר שהחילוק בין לב נשבר לעצבות הוא שלב נשבר זה מהקדושה ועצבות זה מהסיטרא אחרא. רבינו אומר שמלב נשבר באים לשמחה, אז צריך לדעת ברגע שעשינו תשובה וגילינו שאנחנו כעסנים, קנאים, קפדנים וכן הלאה, זה התחדשות בשבילנו. בכל פעם שמתחדשת לאדם הידיעה הזאת הוא צריך להיות בשמחה מאוד גדולה, מכיוון שעיקר התשובה זה שאדם זוכה לדעת את הדבר הזה..

השמחה הכי גדולה שאנו עושים תשובה

אדם יכול לזכות לכל התיקון שלו רק ע"י הבחינה הזאת, אבל  מיד אחרי זה יש יצר הרע מיוחד שהוא היצר הרע הכי מסוכן, הוא בא לאדם ואומר לו: ראית את האמת על עצמך, עכשיו מה יהיה איתך?! אני לא יודע אם יש לך תיקון עם כזאת נשמה. זה יצר הרע בבחינה גבוהה יותר שרוצה להפיל עלינו כבדות – העצה כנגדו זה למעשה הלכה. המשנה ברורה בהלכות ר“ה כותבת שאחרי תפילות ר“ה האדם יוצא שמח וטוב לבב משום שאנחנו בטוחים שיצאנו זכאים בדין. יש לנו הלכה להיות בשמחה בר“ה, כך כותב לנו המשנה ברורה. השמחה הכי גדולה היא שאנחנו זוכים לעשות תשובה, בפרט בדור שלנו עם כל ההסתרות וכל הבלבולים. בלי העצות והדעת של רבינו, אדם שרואה את החסרונות שלו יכול בקלות ליפול בדעתו ולחשוב שהוא באמת כזה גרוע.

עכשיו השערים של התשובה פתוחים….!

כתוב בספרים  הקדושים שאדם מתנקה בפנימיות ע"י שהוא מגלה את האמת על עצמו והוא אומר להקב"ה שהוא לא רוצה את זה וזה בעצמו הניקיון. התשובה הפנימית זה 'מודה ועוזב ירוחם'. רבינו גילה לנו שבחודש אלול כל מחשבה של תשובה וכל רצון טוב וכל מחאה פועלת הרבה יותר מאשר בכל השנה משום שהשערים של התשובה פתוחים עכשיו לכן כל מה שאנחנו עושים עכשיו חזק יותר מכל מה שאנחנו עושים במהלך השנה. למעשה צריך מאוד להשתדל להתחזק בנקודה של השעה התבודדות בחודש אלול, מי שלא רגיל בזה שיעשה לפחות חצי שעה התבודדות. ר' משה אלכסנדר לפידות היה אחד מבעלי המוסר, הוא היה תלמיד-חבר של ר' ישראל סלנטר
והוא חיבר ספר שנקרא 'דברי יושר' ושם הוא כותב בפרק ט"ז שנקרא 'עניין ההתבודדות': 'כל אדם שיש לו
שעה התבודדות, אפילו הוא רשע גמור יתהפך להיות
צדיק תמים וצדיק שלם'. ברגע שיש לאדם התבודדות
הוא צריך לדעת שהוא נמצא תחת הכנפיים של
השכינה הקדושה, כך כותב ר' נתן בהלכות ברכות
השחר (הלכה ה') ועוד: ומי זה שיעיז להתקרב לאדם הזה?!

בזכות עשרה שומרי הברית

יש ספר שנקרא 'רוחות מספרות' של ר' יהודה פתייה שהיה אחד מגדולי המקובלים, בספר הזה הוא מספר שהוא מדבר עם רוחות ועם מזיקים (הוא היה במדרגה רוחנית מאוד גבוהה). יום אחד הגיעו לבגדד מזיקים. הוא ראה אותם והוא שאל אותם מה אתם עושים פה? הם אמרו לו שיש
גזירה על היהודים בבגדד והם צריכים להוציא לפועל את הגזירה הזאת. הוא שאל אותם אם כך מדוע אתם
עומדים בקצה העיר ואתם לא נכנסים? הם אמרו לו שיש בבגדד עשרה אנשים שהם שומרי הברית וכל עוד
הם נמצאים בעיר אין להם רשות להוציא את הגזירה אל הפועל. ר' יהודה שאל את המזיקים מי הם העשרה
אנשים הנ"ל? הם אמרו לו שאין להם רשות להגיד לו מי הם העשרה אבל הם אמרו לו שאף אחד לא מכבד אותם ואין להם שום מעמד חשוב בעיר, אף אחד לא
יודע שהם שומרי הברית. הוא שאל אותם איך הם יודעים במי לפגוע? הם אמרו לו שכתוב על המצח של האדם את כל העבירות שהוא עבר ולפי זה הם יודעים במי לפגוע

עשית תשובה?? בת-קול הולכת לפנייך!!

רבי יהודה פתייה שאל את המזיקים: ואם אדם עשה עבירות ועכשיו הוא
עשה תשובה? הם אמרו לו שלאט-לאט העבירות הולכות ונמחקות עד
שהם נמחקות לגמרי ואדם שאין לו עבירות על המצח הוא לא קיים בשבילם
ואין להם רשות להתקרב אליו בכלל. ר' יהודה אמר למזיקים שעד שאדם
מתנקה זה לוקח זמן, הם אמרו לו שזה נכון אבל כל אדם שעושה תשובה
ועדיין לא נמחקו לו העבירות, הולכת לפניו בת-קול ואומרת: היזהרו בפלוני
שהוא בעל תשובה ואין לכם רשות להתקרב אליו. אדם שהולך עם רצונות
וכיסופים לא יודע אבל יש בת-קול שהולכת לפניו ומזהירה את כולם מלהתקרב אליו

מה שמעלה את התשובה זה שאדם שמח

צריך לדעת שיש לשעה התבודדות כוח עצום מאוד. ע"י השעה התבודדות האדם יכול לשנות את כל המהות שלו וזה לא משנה כל מה שאנחנו יודעים על עצמנו. לך תספר להקב"ה איפה אתה נמצא, הקב"ה רוצה את הלב שלנו וזה הנקודה של חודש אלול – לא לפחד להכיר את האמת על עצמנו ולאחר מכן לעשות מחאה על זה ולהגיד להקב"ה שאנחנו לא רוצים את זה ואחרי זה אנחנו חייבים להיות בשמחה.
כל התיקון וכל מה שמעלה את התשובה למעלה זה שאדם שמח משום שהוא
בטוח שהקב"ה באמת מוחל לו. היצר הרע רוצה תמיד להחליש את דעתנו,
היום רואים בחוש שהדבר שיותר גרוע מכל העבירות, מכל התאוות ומכל המידות
זה חלישות הדעת והעצבות. העצה כנגד כל זה היא לדעת שאין לנו על מי
להישען אלא על אבינו שבשמיים, ככל שאדם מתקשר בפנימיות ע"י התפילה
וע"י ההתקשרות עם הצדיק בהקב"ה אז הוא מחייך על כל מה שעובר עליו.
ברגע שאדם מרגיש קרבת השם הוא מרגיש את ההשגה שאין עוד מלבדו והכל
 זה דימיון, כשמקבלים את הנקודה הזאת אז האדם עובר את כל העולם הזה עם חיוך

לעשות את מה שהקב“ה רוצה שנעשה

ידוע שראש-השנה נקרא 'יום המלכות' – לקבל את מלכות השם. יותר ממה שאנחנו עושים בראש-השנה תשובה, רואים שהעבודה שלנו זה להמליך את הקב"ה שזה תכלית בריאת העולם כמו שכתוב שהקב"ה ברא את כל העולם בשביל שעמ"י יקבל את המלכות שלו. יש כזאת בחינה שאנחנו אומרים להקב"ה: אני עושה את מה שאתה רוצה ואני רוצה את מה שאתה עושה, זה 2 בחינות. יש בחינה לעשות את מה שהקב"ה רוצה ויש בחינה שנייה לרצות את מה שהקב"ה עושה. למעשה זה 2 היסודות לקבל את מלכות השם עלינו – לעשות את מה שהשם רוצה ולרצות את מה שהשם עושה. הנקודה הראשונה זה לעשות את מה שהשם רוצה ע"י התורה וע"י מה שהצדיקים מגלים לנו. התורה והצדיקים מגלים לנו שהשם רוצה שנלמד תורה, נקיים את המצוות ונתחזק בכל דבר ודבר. כשאנחנו מגיעים לראש-השנה אנחנו באמת רוצים לעשות את מה שהשם רוצה, רק שיש בעיה. הבעיה נרמזת בפסוק: ’ויאסור יוסף את שמעון במאסר שלושת ימים‘. יוסף זה הצדיק והזוהר הקדוש אומר ששמעון זה הכוח של הגבורות שזה הכוח של העשייה

צריכים כוח בנפש כדי לעשות

כשאדם רוצה לעשות דבר כלשהו, הוא צריך כוח בנפש
כדי לעשות את אותו הדבר. לדוגמא אדם מחליט שזה
לא טוב לכעוס, אבל כמה שעות אחרי זה כשהוא הגיע הביתה והיה לו ניסיון הוא מיד התחיל לעשות 'בול פגיעה' עם הצלחות על הקיר. זה נקרא הגבורות דקדושה
שזה בעצם כוחות הנפש שיש באדם לעשות מה
שהוא רוצה לעשות כדי לקבל את מלכות השם בשלמות אנחנו צריכים שיהיה
לנו כוחות נפש. צריכים להתפלל על הנקודה הזאת שנזכה לעשות את מה שאנחנו רוצים בקדושה וזה התיקון הראשון, לבקש מהקב"ה בפרט בראש-השנה: תן
לי את הכוחות ואת הגבורות לעשות את מה שאתה רוצה משום שזה הרצון שלי באמת

..אז הוא לא יוכל להינצל ממידת הגאווה

אנחנו באים בראש-השנה אל הקב"ה עם החסרונות שלנו ואנחנו אומרים להקב"ה: באמת שאני רוצה לעשות את הרצון שלך בשלמות רק שאין לי את כוחות הנפש כדי לעשות את מה שאתה רוצה שאני יעשה.  תן לי את כוחות הנפש לעשות את רצונך וזה נקרא 'להתיר את הגבורות מבית האסורים'. החלק הראשון במלכות השם זה לעשות את מה שהקב"ה רוצה שנעשה, אז מדוע הקב"ה לא נותן לנו לעשות?
צריך לדעת שאם משמיים לא נותנים לאדם כרגע לעשות את מה שהוא
רוצה לעשות אז שלא יפול לחלישות הדעת מזה מכיוון שמשמיים יודעים
שאם כרגע יתנו לאדם את המדרגה שהוא רוצה אז הוא לא יוכל להינצל ממידת הגאווה

מדוע יוסף הצדיק אוסר את הגבורות??

הסיבה שיוסף (שזה הצדיק) אוסר את שמעון (שזה הגבורות) זה מכיוון שבשמיים
יודעים שאם כרגע יתנו לנו את זה, אז לא נוכל להינצל ממידת הגאווה, לכן לא דחו את התפילות שלנו אבל הם מתחילות לפעול כדי להביא אותנו אל המקום הזה וזה לוקח זמן עד שמביאים אותנו למקום הזה. הרבה פעמים אדם אומר: אני בקושי נושם אז על מה יש לי להתגאות? אני מרגיש הכי גרוע בדור. יש בחינה אחרת למידת הגאווה, יש בחינה של גאווה חיצונית שהאדם מתגאה על בני-אדם וזה גאווה של שטות, אבל יש דרגות יותר רוחניות במידה הזאת כגון שמשמיים יודעים שאם אדם יצליח בדבר מסויים אז הוא ירגיש 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה'. כל הנקודה זה לדעת שאנחנו עושים את רצון השם אבל זה בעצם סיעתא דשמייא שקיבלנו מהקב"ה כדי לעשות את רצונו והבירור הזה הוא סיבת המאסר של הגבורות בתוכנו..

עד שמקבלים את זה צריך לעבור בירורים

הסיבה שלא נותנים לנו לעשות בשלמות את רצונו של הקב"ה זה גם טובה גדולה מאוד. ר' נתן כותב שרוב העולם מקבלים את כל מה שהם רוצים בחייהם אבל עד שהם מקבלים את זה הם צריכים לעבור בירורים כדי לזכך את עצמנו. התפילות שלנו לא הולכות ריקם אלא האדם התחיל לפעול את התיקון הנצחי שלו וגם אם
כרגע נראה לו שהוא נופל ומתרחק אז שידע שכל זה שלבים כדי לקבל את
התיקון שלו. הבחינה השנייה שנקראת לקבל עול מלכות שמיים זה בחינה שהיא
פי כמה וכמה יותר פנימית – לרצות את מה שהשם עושה. כתוב בספרים הקדושים שאם יש לאדם בכל יום תפילה ושעה התבודדות אז בוודאי שהתפילות וההתבודדות מוליכות אותנו בדרך האמת. אדם לא יודע מהי בדיוק נקודת האמת אבל ברגע שיש לאדם התבודדות והוא רוצה להתקרב אל האמת אז שידע שמה שקורה איתו זה האמת. מה שקורה זה מה שהשם רצה שיקרה. הבחירה שלך
היתה ברצונות, בתפילה ובהתבודדות, אחרי זה השם עשה..

אם היינו יודעים את האמת..

הרב דסלר כותב במכתב מאליהו יסוד מאוד עמוק וזהו למעשה קבלת עול מלכות שמיים בבחינה יותר עמוקה: כל עצבות או כעס זה בעצם הקפדה על הדרך שבה הקב"ה מנהיג את העולם אבל מכיוון שקשה לנו לעמוד מול האמת הזאת אז משמיים מרחמים עלינו ומלבישים את זה בדברים של העולם הזה, פתאום בא פלוני ומעליב אותי ופוגע בי ואני בכעס עליו – הרב דסלר אומר תדע לך שכל הסיפורים וכל המאורעות שקורים לך זה הכל לבושים ודרכים שבהם הקב"ה מתגלה אליך עכשיו. ברגע שאדם מתחיל להתמרמר על מה שקורה איתו והוא מתחיל להיות בעצבות או בכעס זה בעצם אי-הסכמה עם הקב"ה. בכל פעם שיש
לאדם טענות: האישה אשר נתת עמדי, איזה ילדים נתת לי?! איזה הורים?! איזה משפחה?! איזה עבודה?! איזה חברים?! איזה עיר?! – צריך לדעת שהנקודה העמוקה והפנימית בדבר הזה זה בעצם שיחה שהנשמה מדברת עם הקב"ה והרב דסלר מסביר שזה בא בהסתרות ובכיסויים, משום
שאם היינו יודעים את האמת שאנחנו בעצם מורדים בהקב"ה, היינו מתים מרוב בושה

שמחה זה מדרגה גבוהה יותר מאהבה

-זה הבחינה השנייה של קבלת מלכות השם, הכוונה לרצות את מה שהשם עושה ולהסכים עם מה שהשם עושה, השלמות של הדבר הזה זה לקבל בשמחה
ובאהבה (אהבה זה מדרגה אחת ושמחה זה מדרגה יותר גבוהה) את כל מה
שנעשה אתנו מכיוון שאנחנו יודעים שזה האמת וזה הטוב וגם אם אנחנו לא רואים את הטוב הזה אז לא נורא כי דברים פשוטים אנחנו לא מבינים, כל-שכן שלא נוכל להבין את הקב"ה. ברגע שאנחנו מקבלים באהבה ובשמחה את ההנהגה של הקב“ה זה קבלת מלכות השם בבחינה השנייה וזה כנגד שני המשיחים. לעשות את
מה שהשם רוצה זה משיח בן-יוסף, זה העבודה, הרצונות והמסירות נפש של האדם..

לא הולכים להתבטל ולשבת רגל על רגל

אנחנו צריכים להתפלל ולבקש מהשם בר“ה לקבל את הגבורות ואת הכוחות לעשות את הרצון של השם. התפילות האלו מאוד מועילות בראש-השנה. בימים האלה יש כוח מאוד גדול לכל דבר שאדם מתפלל עליו. הנקודה השנייה זה לבקש מהקב"ה את השמחה ואת הדעת לקבל את כל ההנהגה של הקב"ה באהבה. כמובן שאנחנו לא הולכים להתבטל ולשבת רגל על רגל ולהגיד שהכל טוב. אנחנו עושים את שלנו ומה שיהיה זה הכי טוב. צריך לדעת שבכל שנייה ובכל רגע הקב"ה בורא את העולם מחדש בדרך כזו שהוא מצמיח ישועה, הכוונה שברגע זה הקב"ה מקרב את הגאולה, לנו אין מושג מה זה גאולה ומה זה משיח. העבודה השנייה זה לקבל בשמחה את מה שקורה. לקבל את מלכות השם זה לעשות מה שהשם רוצה ולרצות את מה שהשם עושה

כל שנה שאדם טס הוא נהיה צעיר בשנה

יש מכתב בספר 'עלים לתרופה' {שע"ד או שע"ה (תלוי בהוצאה)} שבו ר' נתן כותב: וכל העניין של רבינו זה התחדשות. הרב ברלנד אומר שכל שנה שאדם נוסע ומתקרב לצדיק הוא נהיה צעיר בשנה. אני מכיר כאלה שהם כבר במינוס. הרבה פעמים רואים שלפני שאדם מתקרב לברסלב הוא רציני וכבד, פתאום הוא מגיע לברסלב והוא מתחיל לרקוד ולשמוח כמו ילד, כל הנקודה זה להיות ילד (כמובן עם דעת). ר' נתן כותב: כל העניין של רבינו זה לחדש את הנשמות שנפלו מאלפי שנה וכמה גלגולים עברו עליהם. צריך להבין את הדבר הזה לעומק. למעשה כל מי שהתחיל לגלות ולפתוח את הדבר הזה הוא רבינו האר"י הקדוש בכמה ספרים (בפרט בשער הגלגולים) שהנשמות של העיקבתא דמשיחא זה נשמות שנפלו מאוד מאוד. צריך לדעת שכל הנפילה זה לא מצד פחיתות, אדרבה כתוב בספרים הקדושים שלעתיד לבוא יתגלה לנו שכל זה רק מצד מעלה, אבל על כל פנים הנפילה מאוד גדולה שלמעשה האר"י הקדוש והרמח"ל (בספר 'מאמר הגאולה') כותבים שהנשמות שכ"כ נפלו יכולות לעלות ולהתחדש רק בכוח הצדיק

לבטוח בכוח של הצדיק?!?!

ר' נתן כותב: 'כל העניין של רבינו זה התחדשות נפלאה מאוד, לחדש את כל הנשמות שנפלו מאלפי שנה
וכמה גלגולים עברו עליהם ואני יודע ומאמין באמת שאדוננו מורינו ורבינו יודע היטב בכלליות ובפרטיות כל
מה שנעשה עם כל הנפשות בכל דור ודור, מיום ברוא
א-לוקים אדם על הארץ ועד הדור האחרון ויודע כל התיקונים של כל אחד ואחד. וכל הידיעות הללו הם
אצלו דבר קטן, כי השיג השגות א-לוקות שאי אפשר לתפוס במחשבה כלל'. צריך לדעת שהנקודה הזאת זה
פלא וסוד מאוד גדול. רבינו אמר לר' נתן שיש לנו
ניסיון לבטוח בכוח של הצדיק ויש לנו ניסיון להאמין
שברגע שאנחנו משתדלים ללמוד את התורה של
הצדיק וברגע שאנחנו מתקשרים עם הצדיק במקום שאנחנו נמצאים איך
שאנחנו נמצאים, רבינו מוליך אותנו ונמצא אתנו – האמונה הזאת בעצמה תביא
את האדם לכל התיקונים שלו. הכוח של הצדיק הוא כ"כ גדול שהוא יכול לתקן
את כל העולם. אנחנו צריכים להשיב את זה ללב שלנו ולהאמין בכוח של
הצדיק. יש כאלה שאומרים הייתי אצל ר' נחמן אז הכל בסדר עכשיו, זה לא נכון..

תתפוס אותי מהצווארון, העיקר שתתפוס

אנחנו משתדלים לעשות כל מה שאנחנו יכולים ואנחנו משתדלים להיות בבחינת 'סור מרע ועשה טוב' אבל אחרי שאדם משתדל הוא צריך לדעת שזה ניסיון באמונה האם להאמין שהצדיק הולך לפנינו ועוזר בתיקון שלנו. כשיש לנו את הנקודה של האמונה הנ"ל אז כשאנחנו מגיעים לאומן בראש-השנה אנחנו צריכים להגיד: רבינו אני עשיתי את שלי, עכשיו אתה תעשה את שלך. צריך להגיד לרבינו: אתה התחייבת למשוך אותי מהפיאות. מי שאין לו פיאות שיגדל, שיהיה לרבינו יותר קל או
שיגיד לרבינו: תתפוס אותי מהצווארון, העיקר שתתפוס אותי ותזרוק אותי למעלה..

אני את עשיתי שלי, עכשיו תעשה את שלך

צריך לבוא בעזות דקדושה ולהגיד לצדיק: אני עשיתי את שלי, אמרת לבוא, להגיד תיקון הכללי, לשים פרוטה לצדקה ולהגיד תיקון הכללי. אני עשיתי את שלי עכשיו אתה תעשה את שלך. צריך להזכיר לרבינו שהוא חייב לעזור לנו. רבינו חייב את עצמו, הוא לקח 2 עדים ואמר שהוא מחייב את עצמו בזה, אנחנו צריכים להזכיר לרבינו שהוא חייב בזה. אין לשער את התיקונים שרבינו הוריד לעולם, אלו דברים שלא היו מימות עולם. הרבה פעמים מתעוררת השאלה האם מותר לדבר עם צדיק כשמגיעים לציון שלו. האם ראוי לבקש: רבינו תעזור לי. אנחנו יודעים שאין עוד מלבדו ורק הקב"ה יכול לעזור לאדם אז איך שייך להגיד את הדיבור הנ"ל לצדיק?

אז יש עצה לדבר: לעשות מסירת מודעה

יש בדבר הזה 2 נקודות חשובות: מבחינת ההלכה זה מותר, יש בזה מחלוקת פוסקים אבל יש לנו מספיק פוסקים שאפשר לסמוך עליהם שמתירים לדבר עם צדיק בציון שלו, זה מצד ההלכה אבל מצד העניין שבדבר, אם אדם חושש שהוא לא ידע מי באמת עוזר לו האם הקב"ה או האם הצדיק אז יש עצה לדבר: לעשות מסירת מודעה. התפקיד של הצדיק זה לעלות לנו את התפילות, אנחנו מדברים עם רבינו משום שהוא שר שנכנס לפני המלך, אנחנו עדיין מחוץ להיכל של המלך אבל לצדיק  יש את הכוח לקחת את התפילות ואת הבקשות שלנו ולהעלות אותם לפני הקב"ה. בוודאי שהישועה וההשפעה היא באמת מהקב"ה. מי שרוצה שלא יהיה לו בלבולים בזה יעשה מסירת מודעה לפני שהוא נכנס לציון לפני שנכנסים לציון צריך לעשות מסירת מודעה: שאין עוד מלבדו וכל ההשפעות וכל הישועות זה אך ורק מהקב"ה וגם כל מה שאני מדבר עם הצדיק, כוונתי שאני פונה להקב"ה. לא חייבים לעשות את זה, פשוט לפעמים האדם מרגיש התעוררות  לדבר עם רבינו וזה אפשרי. יש בזה סיבות עמוקות מדוע האדם מרגיש שהוא רוצה לדבר עם הצדיק מכיוון שהצדיק נמצא שם כפשוטו. הנשמה מרגישה שרבינו נמצא איתה לכן יש התעוררות לדבר דווקא עם הצדיק, אדרבה שהאדם ידבר עם הצדיק אבל הכוונה שלנו כשאנחנו מדברים עם הצדיק זה שהצדיק יעלה את בקשתנו ואת תפילתנו כ’שר לפני המלך‘..

הצדיק נמצא על הציון, העיניים לא רואות

ברגע שאנחנו מוסרים את המודעה הזאת אין לנו שום חשש לדבר עם הצדיק. כתוב בספרים הקדושים שהצדיק נמצא כפשוטו על הציון שלו רק שהעיניים שלנו לא רואות. אם הייתה לנו ראייה יותר רוחנית היינו רואים את זה. יש ספר שנקרא 'מעבר יבוק' של אחד מתלמידי האר"י הקדוש שכותב: ואם יש לאדם עין זכה היה רואה שבט"ו בחודש ובערב ר“ח הצדיק עומד על הציון שלו ומשבח ומודה ומהלל להקב"ה

הרבה פעמים יש בציון הרבה לחץ ותנועה

הרבה פעמים כשמגיעים לציון יש הרבה לחץ ויש הרבה תנועה. צריך להשתדל מאוד לתפוס זמן במשך היום להיות לבד, אם אפשר בציון או בחצר של הציון
כדי שאדם לא יאבד את הנקודה הפנימית של הימים האלו. הרבה פעמים
אדם מרגיש שהוא לא פעל מספיק במה שהוא רצה לפעול אבל צריך לדעת שזה לא כך, עיקר העבודה בימים של ראש-השנה זה גילוי רצונות. העיקר זה לגלות את הרצונות שלנו. אנחנו לא צריכים להיות בלחץ או להיות מתוחים אם אנחנו מרגישים שלא התפללנו מספיק או לא קראנו מספיק תיקון הכללי. תשמח במה שזכית לעשות, אם היינו יודעים מה זה תיקון הכללי על הציון לא היינו יכולים להגיד אותו..

תפס אותו בשעת המשתה כשהוא ’מבושם‘

אם היינו יודעים מה פועל תיקון הכללי אחד על הציון של רבינו אז גם את האחד הזה לא היינו יכולים להגיד. ר' שמואל שפירא היה אדם קדוש במדרגה נוראית, הוא לא היה פותח את העיניים שלו ברחוב. היה לו חבר טוב שקראו לו ר' שמואל הורביץ שזכה להיות על הציון ור' שמואל שפירא עדיין לא זכה להיות על הציון. פעם
אחת בשעת המשתה בפורים ר' שמואל שפירא תפס את ר' שמואל הורביץ
כשהוא 'מבושם' מהיין וביקש ממנו שימכור לו זכות של תיקון הכללי אחד על הציון.

לוותר על כל עבודת השם תמורת ת“ה אחד

ר' שמואל הורביץ לא הסכים אז ר' שמואל שפירא אמר שהוא מוכן למכור לו את כל עבודת השם שלו ואת כל הזכויות שלו תמורת תיקון הכללי אחד. ר' שמואל שפירא היה מוכן לוותר על כל עבודת השם שלו תמורת תיקון הכללי אחד, מתוך שכרות ר' שמואל הורביץ חתם לו ולמחרת ר' שמואל הורביץ הלך לבד"ץ כדי שיבטלו את המכירה משום שזה היה 'קניין טעות'. כל ימיו של ר' שמואל שפירא היו כיסופים להגיע לציון ורק בשנה האחרונה לחייו הוא זכה להגיע לציון. שמעתי מהרב ברלנד שהכיסופים של ר' שמואל שפירא זיכו את כל הדור שלנו. ר' נתן אומר שבכל פעם שאנחנו באים לציון אנחנו זוכים להגיע לשורש שלנו עד סוף כל העולמות וכל התיקונים ובכל פעם זה פועל יותר בפנימיות ויותר בעמקות. הנקודה האחרונה היא מאוד חשובה, בפרט בראש-השנה: לזכור להתפלל על כלל ישראל. תמיד צריך לראות שמה ששייך אצלנו לראות את צער השכינה זה לראות את המצב של כלל נשמות ישראל, איזה ניסיונות, איזה משברים, איזה ירידות, צריך לזכור איפה עמ"י נמצא, כמה בעיות יש וכו' ולהתחנן מעומק הלב שהקב"ה ירחם על כלל עם ישראל.

הפוסט פרשת נצבים וילך | אתה חכם? אז תחשוב מחשבות טובות! הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מסיבה בנפאל זה סה“כ טעות

התכלית של כל אחד מאתנו זה לזכות לאור השם שיאיר בתוכנו שזה נקרא השראת השכינה, כשהצדיקים זוכים לזה, זה התענוג והנועם הגדול ביותר, ובאמת כל השאיפה של הנשמה היהודית זה רק לזכות לזה, אבל אנחנו רואים שאנחנו מסתובבים בכדור הארץ, לכל אחד יש את הסיבובים שלו בכדור, אבל באמת אנחנו מחפשים דבר אחד – מה שאנחנו מחפשים זה אור השם שישרה בתוכנו. יהודי מסתובב בעולם הזה אבל באמת אנחנו מחפשים דבר אחד, מה שאנחנו מחפשים זה כבוד א-לקים שזה אור השם שישרה בתוכנו. קו-המשווה זה הקו שמקיף את כדור הארץ, זה 42 אלף קילומטר וזה כנגד שם קדוש מ“ב, אז כל יהודי מסתובב בעולם הזה אבל באמת אנחנו מחפשם דבר אחד, כבוד א-לקים, שישרה בתוכנו אור השם וזה מה שדוד המלך אומר ’אחת שאלתי אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ זה מה שנקרא נועם השם ובאמת אין תענוג גדול מזה, זה התענוג שכולל את כל התענוגים ואת כל השמחות ואת כל האושר שיש לאדם, הכל זה נועם השם. מה שלפעמים אדם נוסע לאיזה מסיבה בנפאל הוא התבלבל, הוא חושב שיש שם נועם השם זה סה“כ טעות, באמת יהודי לעולם מחפש את נועם השם, כבוד א-לקים

באנו לעולם לחפש את הבת מלך האבודה…

באנו לעולם הזה כדי לחפש את המקום הזה של נועם השם וזה המעשה ’מאבדת בת מלך‘ בסיפורי מעשיות שהשני למלכות זה כל יהודי ובאנו לעולם הזה כדי לחפש
את הבת מלך האבודה שזה נועם השם, זה התענוג להרגיש את הקירבה אל
הקב“ה. רבינו אומר לנו יסוד ראשון בדבר הזה: אדם צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, בשבוע שעבר דיברנו על זה קצת באריכות על כל הנושא הזה אבל רואים בפשטות מדברי רבינו שהיסוד הראשון זה שאדם יראה איך הוא יכול להילחם במידת הגאווה כי הכבוד והגאווה שאדם מחפש בעולם הזה זה המסך הגדול ביותר שמסתיר את הבת המלך הכוונה לאור השם שזה נועם השם וקירבת השם

מה קורה פה בארץ

רבינו אומר שיהודי שמחפש כבוד מלכים שזה כבוד של העולם הזה אז כולם שואלים ומבזים אותו, לפני כמה שנים פגשתי יהודי שעלה מארה“ב והוא אמר לי: אני לא מבין מה קורה פה בארץ, אני רגיל לחברה בארה“ב, שם היו ממנים ראש-עיר או שר וכל-שכן נשיא וכולם מכבדים אותו, בארץ איך שממנים אדם לאיזה תפקיד ציבורי, בפרט אם הוא ראש ממשלה, מיד מתחילים לבזות אותו מהבוקר עד הערב, מה קורה בישראל?

ואז באמת מכבדים את האדם

אמרתי לו: תראה, גוי שרוצה להיות ראש ממשלה או נשיא בארה“ב או לא משנה איפה, אין בעיה, אבל פה בארץ אם ראש ממשלה רוצה כבוד אז הארץ מתנגדת לזה, פה זה צריך להיות כבוד א-לקים ולא כבוד מלכים. ראש ממשלה לא יכול לקבל פה כבוד בארץ, האדמה עצמה בא“י מתנגדת למציאות הזאת. זה מה שרבינו אומר שיהודי שמחפש כבוד מלכים שזה כבוד של העולם הזה, אז תמיד יבזו אותו. הכבוד האמיתי זה השראת השכינה זה הכבוד א-לקים ואז רבינו אומר שממילא באמת מכבדים את האדם. אדם שהוא קצת רחוק מתורה ומצוות לא מבין למה מכבדים את הצדיקים – מכבדים את הצדיקים כי הנשמה מרגישה שיש שם השראת השכינה אז כולם רוצים להתקרב אל הצדיקים האמיתיים, כמו ששמעתי מהרב ברלנד שליט“א שאמר לפני כמה שנים: למה חצי מיליון יהודים נוסעים בל“ג בעומר לר‘ שמעון, כי הם מרגישים שיש השראת השכינה במירון בל“ג בעומר זה הסיבה גם שטסים כ“כ הרבה אנשים לרבינו לאומן בראש השנה, מה כ“כ הרבה יהודים מחפשים בעיר כ“כ נידחת? אני זוכר שפעם ראשונה נסענו לפני 28 שנים ואיך ששמעו שאנחנו מתכוננים לנסיעה אז אמרו לי: כשאתה חוזר יש לך פגישה בביטוח-לאומי, אתה מקבל סעיף נפשי לכל ימי חייך, באותה תקופה עצם העובדה שאדם נסע לאומן זה
היה מספיק כדי לקבל 100% קצבה חודשים לכל ימי חייו, עכשיו הכל מתחיל להתגלות..

זה הסתירה הכי גדולה למצוא את הבת מלך

הרבה שטסים באמת לא יודעים גם למה הם טסים, אלא הנשמה מרגישה שיש שם השראת השכינה וזה הכבוד א-לקים שהצדיקים זוכים להשיג לכן אף אחד לא חולק על הכבוד שהם זוכים להשיג מכיוון שהכבוד הזה זה אור השם בעצמו, אז מי יחלוק על אור השם? כולם רוצים את אור השם אז על אור השם לא חולקים. אז רבינו אומר לנו יסוד ראשון איך אנחנו זוכים לכבוד א-לקים ולהשראת השכינה: צריך לדעת להכנס למלחמה, לבירור ולעבודה איך זוכים להינצל מהכבוד והגאווה כי כבוד וגאווה זה הסתירה הכי גדולה למצוא את הבת מלך שזה הדביקות בהקב“ה, זה הנק‘ הראשונה.

מי שבא לקנות אפרסמון אומרים לו: המתן..

רבינו ממשיך ואומר שאי-אפשר לזכות לכבוד הזה אלא ע“י תשובה, זה יסוד מאוד גדול לכן גם לומדים את התורה הזאת בחודש אלול שזה חודש התשובה. רבינו אומר שא“א לזכות לכבוד א-לקים שזה השראת השכינה אלא ע“י תשובה ופה לכאורה רבינו אומר חידוש: ’ועיקר התשובה – כשישמע בזיונו, ידום וישתק, כי לית כבוד בלא כ"ף (זוהר פנחס רנ"ה). והכ"ף הוא כתר (שם ובתיקונים), בחינת אהיה (שם קדוש), בחינת תשובה, כי אהיה דא אנא זמין למהוי. היינו קודם התשובה, עדיין אין לו הויה, כאילו עדיין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא, וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחינת אהיה, היינו שיהיה לו הויה בעולם, היינו אנא זמין למהוי. וזה בחינת כתר, כי כתר לשון המתנה, בחינת תשובה, כמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא לח: לט.): 'הבא לטהר מסיעין לו משל לאחד, שבא לקנות אפרסמון. אומרים לו: המתן.. וכו', וזה בחינת כתר, כמו שכתוב (איוב ל"ו): ’כתר לי זעיר ואחוך‘. אבל קודם התשובה אזי בחינת אהיה בהסתרת פנים ממנו, כי עדיין לא הכין את עצמו למהוי בעולם, והסתרת פני אהיה גימטריא דם, היינו שפיכות דמים ובזיונות, על שם (שמואל א ב): ’ובזי יקלו‘, כי עדיין הדם שבחלל השמאלי שבלב, ששם מדור היצר הרע, כמו שכתוב (קהלת י): ’ולב כסיל לשמאלו‘, עדיין הוא בתוקף ועוז. ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים, כי זה בחינת הסתרת והחזרת פני אקי"ה, גימטריא – דם.‘ רבינו אומר פה יסודות מאוד גדולים

עושים תשובה עד סתימת הגולל

דבר ראשון רבינו מלמד אותנו בתורה הזאת שלזכות לכבוד א-לקים אי-אפשר אלא ע“י תשובה – עד מתי צריך לעשות תשובה? יש מחלוקת בין החסידים לבין הליטאים, רבינו אומר שצריך לעשות תשובה עד הרגע שאדם שוכב עם הרגליים אל הדלת, עד הרגע האחרון צריך לעשות תשובה. ליטאים תמיד יותר מחמירים מהחסידים, הגאון מוילנא אומר שצריך לעשות תשובה עד שסותמים את הגולל, גם בלוויה אדם צריך עדיין לעשות תשובה, למה? אומר ר‘ חיים מוולוזי‘ן  בשם הגאון מוילנא שאם באים הרבה אנשים ללוויה של האדם אז יכול להיות לו גאווה מזה,
לכן צריך לעשות תשובה עד סתימת הגולל, זה דיבור אמיתי

כל פעם הרובדים יותר פנימיים

צריך לדעת שתשובה זה הדרך שאנחנו תמיד הולכים בה, אין דבר כזה להגיד: הפסקתי לעשות תשובה או גמרתי לעשות תשובה – הדרך של התשובה היא לעולם.
בפשטות יש תשובה חיצונית ויש תשובה פנימית ויש פנימית דפנימית, כל פעם יש רובדים יותר פנימיים. התשובה החיצונית זה שאדם משנה את המעשים שלו,
אם אדם לא שמר שבת אז הוא מתחיל לשמור שבת, אם הוא לא הניח תפילין אז הוא מתחיל להניח תפילין – זה נקרא בחינה של תשובה חיצונית אבל התשובה הפנימית זה לתקן את המידות ולצאת מתאוות מיותרות
של העולם הזה ובזה יש אין-סוף מדרגות. באמת בתיקון המידות יש אין-סוף מדרגות

אין כזה דבר לסיים לעשות תשובה בעולם הזה

אף אחד לא יכול להגיד: תיקנתי את כל המידות שלי. אחרי שאדם מתקן את כל המידות רבינו מסביר עוד שלבים בדבר הזה – צריך לדעת שהדרך של רבינו ובאמת זאת היתה הדרך של כל הצדיקים בכל הדורות שהם היו מחזיקים את עצמם כל הזמן בנקודה של תשובה, אין כזה דבר לסיים לעשות תשובה בעולם הזה. ברגע שאדם עושה תשובה זה גם שמירה גדולה מאוד כי אף אחד מאתנו לא יודע עד כמה גדול
כוח היצה“ר ואדם יכול להיות כבר צדיק גדול ומאוד ומתוקן כבר במידות ובתאוות ועדיין נשאר לו איזה נקודה דקה והוא יכול ליפול מהנקודה הזאת, כמו המאמר
הידוע של הבעש“ט שאמר על עצמו: יש אדם ששומע תורה לא מפי מלאך ולא
מפי שרף אלא מפי הקב“ה בעצמו והוא יודע שכל רגע הוא יכול ליפול לשאול תחתיות.

ירבעם בן נבט היה החכם הגדול ביותר בדורו

יש מעשה ידוע על ירבעם בן-נבט שאחיה השילוני משח אותו בדבר השם להיות מלך על עשרה שבטים, הגמרא במסכת סנהדרין אומרת שירבעם בן-נבט היה החכם הגדול ביותר בדורו והוא חידש חידושי תורה שלא שמעתם אוזן מעולם, כזה חכם גדול בתורה וכתוב בספרים הקדושים שהוא היה מתוקן בברית לגמרי, לא היה לו שום תאווה מתאוות העולם הזה ואומר רבינו האר“י הקדוש שהוא התחיל לקבל את נשמת משיח בן-יוסף, יש יותר מעלות מכל זה? וכתוב שעם כל זה הוא העביר עשרה שבטים בעמ“י לעבוד עבודה זרה – כמובן שיש בזה עמקות גדולה מאוד איך ירבעם בן-נבט עם כל המעלות הגדולות שלו הגיע למצב כזה שהוא העביר עשרה שבטים לעבוד עבודה זרה – מכאן אנחנו רואים עד כמה גדול כוח היצה“ר שלעולם יכול להטעות את האדם, אז מה העצה כנגד זה? רבינו מלמד אותנו פה את היסוד: תמיד תחזיק את עצמך בתשובה, תמיד תדע שאתה יכול ליפול ואתה יכול להיכשל, שאדם ידע שח“ו ברגע אחד הוא יכול ללכת כנגד כל התורה והוא יכול למרוד בהשם – אם אדם יודע את זה ומתבונן איך כל פעם הוא מתקן את עצמו עוד יותר בעומק
הדבר ע“י זה אדם ניצל מזה. השבוע היה היארצייט של ר‘ צדוק הכהן מלובלין והוא שואל בספרו פרי צדיק: מה יהיה התיקון של ירבעם בן-נבט, להיות משיח בן-יוסף..

ז“א שהתשובה שלנו בעצם תלויה באחר…

אנחנו רואים איזה נשמה גדולה ועצומה היתה לירבעם בן-נבט ועד היכן הוא הגיע, לכן השמירה זה שאדם יודע שתמיד אנחנו יכולים לטעות בעולם הזה. העולם הזה כ“כ מטעה וכ“כ מבלבל אבל ע“י שאדם אוחז בתשובה והוא תמיד בודק את עצמו וחוקר מה הוא טעה ואיפה הוא צריך לתקן בפרט כשזה נעשה עם התקשרות לצדיק, זה בעצמו שומר אותנו שלא נלך להעביר אנשים לעבוד עבודה זרה. היסוד הראשון זה להחזיק תמיד במידת התשובה, דבר שני רבינו אומר שעיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, פה יש כמה קושיות על הדבר הזה: אנחנו רואים בספרי הראשונים של הרמב“ם רבינו יונה ועוד שלא כתוב שם שזאת דרך התשובה, שם כתוב בפשטות שדרך התשובה זה שאדם יתחרט על העבר ויקבל על עצמו לעתיד, רבינו לא אומר את הדבר הזה. דבר שני, שואל ’ביאור הליקוטים‘ שאלה גדולה: אם עיקר התשובה כשישמע בזיונו
ידום וישתוק ז“א שהתשובה שלנו בעצם תלויה באדם אחר

באמת הדבר הכי קשה  בעולם

ואם לא יהיה מישהו שרוצה לבזות אותנו? אולי פתאום אדם ירצה לחזור בתשובה אבל אף אחד לא יתנדב לבזות אותו השבוע הזה, אומר ביאור הליקוטים שהתשובה
שלו עכשיו תלויה במישהו אחר. מסביר ביאור הליקוטים נקודה מאוד עמוקה בדבר הזה וזה מתרץ את שתי הקושיות: מה הכוונה כשישמע בזיונו ידוע וישתוק? פירוש אחד זה באמת כפשוטו, כשמבזים אותנו צריך לשתוק, צריך לדעת שנכון שזה באמת הדבר הכי קשה בעולם שמבזים אותנו, ובד“כ גם הביזיון לא בא בזמן שאנחנו בגדלות-מוחין, זה שלא שעכשיו יצאנו משעה התבודדות, שעה ליקוטי מוהר“ן ושעה ’שער הכוונות‘ של רבינו האר“י ואנחנו רואים את שם השם לנגד העיניים ואז בא מישהו ומבזה אותנו ואז אנחנו רואים את
שם השם מאיר מעל הראש של אותו אדם, אם הביזיון היה בא בזמנים כאלה אז ניחא

עובר את כל המסכים ונוגע בנק‘ הכי רגישות

הבעיה שאנחנו רואים שהרבה פעמים הביזיונות באים כשאדם בשיא הקטנות
ובשיא הצמצום ושולחים לו את האדם הכי מתאים לביזיון שיודע לכוון בול-פגיעה, הוא עובר לנו את כל המסכים ונוגע לנו בנקודות הכי רגישות, באותו רגע אנחנו רואים איך אנחנו קופצים ולא תמיד כדאי למבזה להישאר בד‘ אמות שלנו, כדאי לו לברוח כי לפעמים זה יריות ומטעני חבלה שמתחילים להתרוצץ באזור בגלל הדבר הזה

מה אתה מעדיף 10,000 ₪ או 10,000,000 $ ?

צריך לדעת שכל פעם שאנחנו זוכים לשתוק לביזיונות, אי-אפשר לתאר כמה טובות אנחנו זוכים לקבל בשעה שאנחנו זוכים לקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק, לפני כמה שנים שמעתי מהרב ברלנד שליט“א שאמר למה הדבר דומה: היה איזה יהודי שעשה במרפסת זכוכית יקרה מאוד, קריסטל, כל מטר מרובע שווה 800 ₪. יום אחד עבר שם איזה יהודי למטה וראה את הזכוכית הזאת, משום מה הוא התעצבן על זה, אולי הוא חשב שזה יותר מדי יקר, אולי זה לא מתאים בשכונה כזאת זכוכית, הוא מאוד התעצבן על זה. לאותו יהודי שעבר למטה היתה שקית עם הרבה מאוד יהלומים, איך שהוא ראה את הזכוכית הוא קשר טוב-טוב את החבילה עם היהלומים, זרק את זה בכל הכוח על הזכוכית, שבר אותה וברח כל עוד רוחו בו. אותו יהודי שהזכוכית שלו התחיל לרדוף אחריו ולצעוק עליו – הרב ברלנד שליט“א אמר, תחכה עוד 3 דקות ותראה מה הגיע אלייך הביתה, זה נכון ששברו לך את הזכוכית אבל הזכוכית שווה 10,000 ₪ וזרקו לך לתוך הבית עכשיו 10,000,000 $, הרב אמר שכל ביזיון שוברים
לך זכוכית ב10,000 ₪ וזורקים לך 10,000,000 $ לתוך הבית – זה הבחינה של הביזיון, איזה רווחים אדם יכול לזכות מהדרך והצעה הזאת של ישמע ביזיונו ידום וישתוק..

כמה שהוא עדיין לא מתוקן במידות ותאוות

אדם מקבל אין-סוף מתנות ברגע שהוא זוכה לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק – זה בחינה אחת בפשטות של ישמע ביזונו ידום וישתוק, אבל עדיין נשארת השאלה של ביאור הליקוטים: האם התשובה שלנו עכשיו תלויה במישהו אחר? ומה יהיה אם אף אחד לא יתנדב בכל חודש אלול לבזות אותנו, מה נעשה? אומר ביאור הליקוטים דבר נפלא ישמע ביזיונו ידום וישתוק זה לא רק כשאדם אחר מבזה אותנו, יש עוד 2 בחינות של ישמע ביזיונו ידום וישתוק: בחינה אחת זה שאדם יבזה את עצמו, מה הכוונה? שאדם עושה תשובה ומתבונן איפה הוא נמצא ומה הוא עשה ואיפה הוא נמצא היום, והוא רואה את כל המידות שלו וכמה שהוא עדיין לא מתוקן במידות ואיפה הוא נמצא בתאוות – אומר ביאור הליקוטים שבזה אדם מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק, שהוא מבזה את עצמו..

ב“ה הוא רוצה לב והתעוררות..

אדם אומר: אני כזה גאוותן וכזה כעסן, עדיין לא יצאתי מהתאוות של העולם הזה – כשאדם אומר את זה לעצמו בתוך ההתבוננות של התשובה ומקבל את הנקודה הזאת, אומר ביאור הליקוטים שגם בזה הוא מקבל את כל התיקון של ישמע ביזיונו ידום וישתוק – זה בחינה נוספת של ישמע ביזיונו ידום וישתוק. אומר ביאור הליקוטים נקודה נוספת בישמע ביזיונו ידום וישתוק שהרבה פעמים גם משמיים מבזים את האדם – ברוך השם אדם רוצה לחזור בתשובה ולהתקרב, לשבת ללמוד תורה ולהתפלל, הוא רוצה לב והוא רוצה התעוררות אבל הרבה פעמים אנחנו מרגישים שסגרו לנו את הדלתות. אדם בא ורוצה להתחזק בלימוד ובתפילה וכאילו משמיים אומרים לו: לא רוצים אותך. המוח שלו סגור
לגמרי והוא לא מצליח להבין שום דבר, בקושי הוא מצרף את האותיות לקרוא מילים.

ובאמת כל ההתרחקות הוא כולו התקרבות!

הוא רוצה לבוא ולהתפלל ולהרגיש לב בתפילה אבל הוא מרגיש שהכל סגור – אומר ביאור הליקוטים שגם זה ביזיון, פה הקב“ה מבזה אותנו. למעשה רבינו אומר את זה בתורה מ“ח חלק שני, הסימן שלה זה ’מוח 2‘: ’כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך שמראין לו התרחקות. ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל לכנס לעבודת השם, ובאמת כל ההתרחקות הוא רק כלו התקרבות‘ – כמעט
כל התיקון של הדור שלנו עומד על המילים האלו שרבינו אומר. בתורה ח‘
חלק שני רבינו אומר שלכל אדם יש מדמה (יצה“ר) וצריך לחפש צדיק אמיתי שיכול
לעזור לנו לברר את המדמה שלו. כולם מיד שואלים מה זה המדמה שצריך לברר אותו?

אנחנו לא יודעים מה זה עלייה ומה זה ירידה

בפשטות יש כאלה שחושבים שמדמה זה דמיונות, אם אדם חושב שיש בחוץ אריה הוא צריך כדור פסיכיאטרי זה משהו אחר. רבינו דיבר על דרכים בעבודת השם, מדמה זה מה שנדמה לאדם מה הקב“ה רוצה ממנו ואיך הקב“ה מנהיג אותו, יש לנו בזה טעויות, אנחנו מפרשים לא נכון את ההנהגה של הקב“ה וזה תורה מ“ח חלק שני וזה מה שרבינו אומר שמה, כשאדם רואה שמרחיקים אותו, סוגרים לו ומראים לו הרחקה ואומר רבינו ונדמה לו שמרחיקים אותו, נדמה לו זה בירור המדמה ובאמת כל ההתרחקות היא רק כולו התקרבות, יהודי שרוצה לעבוד את הקב“ה צריך לדעת שמבריאת העולם ועד הגאולה אין כזה דבר שמרחיקים את האדם, הקב“ה אף פעם לא מרחיק, גם מי שרוצה להתרחק מהקב“ה לא יכול להתרחק ממנו, גם את המתרחקים עצמם הקב“ה מקרב אותם, כל שכן אדם שמתעורר מעצמו ורוצה להתקרב להקב“ה בפרט כשהוא זוכה להתקרב לצדיק האמת ויש לו כיסופים ורצונות, אין מציאות שמרחיקים את האדם, אין כזה דבר, לכן רבינו מדגיש ומחדד לנו את הנקודה הזאת ואומר: ונדמה לו שמרחיקים אותו ובאמת כל ההתרחקות
היא רק כולו התקרבות – מפה אנחנו לומדים יסוד מאוד גדול: אנחנו לא יודעים מה זה התרחקות ואנחנו לא יודעים מה זה התקרבות, אנחנו לא יודעים מה זה עלייה ואנחנו לא יודעים מה זה ירידה, לא יודעים מה זה הצלחה ולא יודעים מה זה כישלון..

כאילו לא מרגישים את הקב“ה

צריך לדעת שההנהגה של הקב“ה איתנו היא כ“כ נעלמת ונסתרת שהרבה פעמים אנחנו טועים בפירוש שלה, ולטעות בפירוש ההנהגה זה נקרא בירור המדמה. יהודי שרוצה לעבוד את הקב“ה אין כזה דבר שהקב“ה מרחיק אותו, רק שיש הנהגה של התקרבות שנדמה לאדם, הוא מרגיש בתוכו כאילו מרחיקים אותו, למה הדבר דומה? אדם רוצה להגיע לאיזה ארמון שנמצא על הר גבוה, בשעת הטיפוס יש מקומות שהוא מטפס על ההר והוא לא רואה את הארמון, אז נדמה לו שהוא איבד את הדרך. אתה בדרך לארמון רק שמהמקום שבו אתה נמצא אתה לא רואה את הארמון, הנמשל זה ההרגשות שלנו, הרבה פעמים ההרגשות
שלנו זה כאילו אנחנו לא מרגישים את השם ולא את התורה

אדם זוכה לתיקון הכי גדול שלו

צריך לדעת שזה לא אומר שאנחנו לא בדרך הנכונה, ההרגשה של האדם זה לא באמת המקום האמיתי שבו האדם נמצא וזה מה שרבינו אומר לנו בתורה מ“ח חלק שני, נדמה לו שמרחיקים אותו ובאמת כל ההתרחקות היא רק כולו התקרבות רק שיש דרך כזאת שמראים לאדם כביכול כאילו סוגרים לו את הדלתות ואז יש לנו ניסיון
מאוד גדול במקום הזה, ואם אנחנו זוכים להחזיק מעמד במקום הזה שכביכול סגרו לנו את הדלת, באמת אז האדם זוכה לתיקון הכי גדול שלו

הקדוש ברוך הוא אף-פעם לא מרחיק יהודי

במקום הזה האדם זוכה לתיקונים הכי גדולים שלו. כתוב בספר ’עירין-קדישין‘ של ר‘ ישראל מרוז’ין שאומר שעיקר התיקון של הדורות האחרונים זה שיראו לאדם הרחקה ויהיה נדמה לאדם כאילו מרחיקים אותו ואם אדם יהיה חכם להחזיק מעמד ולא להתייאש ויגיד: אני יהיה חכם ואני אעשה את מה שאני יכול, מה שאני לא יכול אני ממתין ומצפה – אם אדם יזכה להחזיק מעמד בזה הוא יזכה לתקן את כל הגלגולים עד אדם הראשון וכל החטאים וכל מה שהוא עשה עד אדם הראשון הוא יזכה לתקן רק בנקודה הזאת של להחזיק מעמד. זה מה שרבינו אומר שהבחינה השלישית של ישמע בזיונו ידום וישתוק, שגם אם נדמה לאדם שמבזים אותו משמיים זה ניסיון מאוד-מאוד גדול להחזיק מעמד כי לא באמת מרחיקים.
הקב“ה אף-פעם לא מרחיק יהודי. מישהו פעם הקשה לי ואמר: הרי כתוב שימין מקרבת ושמאל דוחה, אבל כתוב שלא ידח ממנו נידח אז איך כתוב ששמאל דוחה?

הוא חושב בטעות שהאושר נמצא באי בהודו

אמרתי לו: זה באמת שאלה גדולה ויפה, מה התירוץ? הוא אמר לי: הימין מקרבת אל הקב“ה והשמאל שדוחה גם היא דוחה להקב“ה, ההבדל בין הימין לשמאל שכשאדם מתעורר מעצמו אז ימין שזה מידת החסדים מקרבת אותו, אבל כשאדם רוצה להתרחק נותנים לו מכות כדי שהוא יתקרב, זה שמאל דוחה. שמאל זה מכות הכוונה למידת הגבורות, נותנים לו מכות שהוא יתקרב, נותנים לו אגרופים אבל כל האגרופים זה לא לזרוק אותו מהקב“ה אלא אדרבה לקרב אותו להקב“ה. צריך לדעת שהיום בדור שלנו יש הנהגה כזאת בצורה מאוד חריפה, הקב“ה אומר: אני לא מוותר על אף יהודי, אז נותנים מכות. אדם שחושב בטעות שהאושר שלו
נמצא באיזה אי-בהודו, בסדר תיסע לשם, תקבל מכות ותחזור בחזרה כי אין מקום אחר בעולם. ליהודי אין מקום אחר בעולם למרות שהודו זה גם בירורים של השם: הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו – אלו 3 הבחינות של ישמע ביזיונו ידום וישתוק..

לא היה לו שום חטא כל ימי חייו, אפילו הוא…

הבחינה הראשונה בישמע ביזיונו ידום וישתוק זה בפשטות כשמבזים את האדם והוא זוכה לשתוק, הבחינה השנייה זה שאדם עושה תשובה והוא כביכול בזה מבזה את עצמו, הוא אומר: איזה כעסן אני, איזה בעל מידת גאווה אני, איזה תאוות יש לי של העולם הזה, איזה משוגע אני ומה עובר עליי, אבל צריך לדעת בזה כלל ויסוד מאוד גדול בנקודה של התשובה הזאת, במדרש רבה כתוב: אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו. מי זה חסיד שבחסידים? חז“ל אומרים שחסיד שבחסידים זה ישי אבי דוד שכתוב עליו שהוא מת בעטיו של נחש, לא היה לו שום חטא כל ימי חייו, אפילו הוא מכוון להנאתו, הכוונה שהוא לא יכול לכוון בשלמות לשם-שמיים. פעם שאלו: אם ישי אבי דוד לא יכול לכוון לשם-שמיים, אז מה אנחנו נגיד בדור שלנו?

תראה איזה חולה אני. כל היום חולם רק על….

שימו לב, חז“ל מדברים פה על אחד הצדיקים הכי גדולים בכל הדורות, היום בדור שלנו מה אנחנו יכולים להגיד על הדבר הזה? באמת זה שאלה מאוד גדולה. בדור שלנו אנחנו הרבה פעמים עוצמים את העיניים ומיד רואים עוגת קצפת מול הפנים, יש כאלה שחולמים על עוגות וכן הלאה – מה נעשה אם אנחנו נמצאים במקום הזה? צריך לדעת שיש לזה עצה נפלאה מאוד. אדם רואה שתוקפים אותו תאוות העולם הזה וגם מידות רעות, אבל זה בעיקר הולך על תאוות העולם הזה, שאדם
לא יפול בדעתו מהדבר הזה אלא יקח את המציאות הזאת שעכשיו הוא חולם
על עוגות קצפת וכן הלאה והוא לא מצליח להוציא את זה מהראש שלו, שיקח
את הדבר הזה ויגיד להקב“ה: תראה איזה חולה אני, כל היום רק חולם על עוגות קצפת

תגיד, תאווה מאוד קשה ועצומה יש בליבך?

אני רק שומע שיש איזה קונדיטוריה עם עוגות קצפת ואני ישר רץ לשם, אני אוסף חודש ימים כסף רק לעוגת קצפת הזאת – לבוא להקב“ה מתוך הכנעה ומתוך התבטלות ולהגיד לו: אני לא יכול להוציא את הדבר הזה מהראש שלי אבל אני מאמין באמונה שלימה שאתה כן יכול, ואם בינתיים הוא לא הוציא את זה מהראש שלנו לא להתייאש לבוא אליו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם לבוא אליו. ר‘ צדוק הכהן מלובלין אומר דבר נפלא מאוד בספר ’צדקת הצדיק‘: וידע האדם שהאדם רואה שיש בליבו מידה קשה מאוד או תאווה מאוד קשה ותאווה עצומה יש
בליבו, ידע שאותו מקום שהוא מרגיש את התאווה, מוכן לקבל את הטוב הגדול ביותר.

אני מספר אחד בשיגעונות של העולם הזה!

עצם העובדה שיש לאדם איזה תאווה או מידה רעה, במקום הזה ובנקודה הזאת שם מוכנים הכלים שלו לקבל את הטוב הגדול ביותר, שם נקודת הקדושה הכי גבוהה של האדם, דווקא במקום הזה, אבל מה נעשה, בינתיים אנחנו שמה במקום הזה? צריך לדעת לקחת את זה ולהעלות את זה להקב“ה, הכוונה להגיד לו: אבא, תראה אני לא רוצה להיות בעל גאווה אבל נראה לי שאני מספר אחד בשיגעונות של העולם הזה, אני משוגע בתאוות של העולם הזה – לספר להקב“ה את כל מה שעובר עלינו. הרבה פעמים אדם רואה שיש איזה מידה או תאווה שהוא לא יכול לצאת ממנה, היא יותר חזקה ממנו, יש כזה דבר שזה יותר חזק מהאדם, עושים את ההשתדלות אבל לפעמים זה לא מועיל – במקום הזה זה התיקון הכי גדול של האדם כי באותו מקום שאדם רואה שהתאווה או המידה יותר חזקה ממנו, לבוא להקב“ה ולהגיד לו: יש לי כזאת מידה לא טובה או תאווה ואני לא מסוגל להתגבר על זה, זה יותר חזק ממני אבל אני מאמין באמונה שלימה שאתה יכול להוציא אותי מהדבר הזה

כעסן הכי גדול בעולם גם מידת ארך-אפיים

כל פעם לחזור על הנקודה הזאת ואז המקום הנמוך ביותר הוא ההכנה למקום
הגבוה ביותר וזה מה שרבינו אומר: מתכלית הירידה לתכלית העלייה, רבינו הקדוש  התכוון להגיד שבמקום שיש לאדם את היצר הרע הכי גדול, בנקודה הזאת יש
לך בעצם את ההכנה למקום הגבוה ביותר, האדם הכי כעסן בעולם יש לו בעצם
את מידת ארך-אפיים הכי גדולה בעולם, בעל התאווה הכי גדול בעולם יש לו
בעצם את מידת הקדושה והפרישות הכי גדולה בעולם, כך אומר רבי צדוק
הכהן מלובלין, במקום החולשה של האדם שמה בעצם נמצא הנקודה הכי חזקה שלו

להגיד להשם: אני לא יכול אבל אתה כן יכול!

כמובן מה ששייך בהשתדלות להתגבר על זה, אדם צריך לעשות את ההשתדלות, אבל מה שאדם רואה שהוא לא יכול להתגבר בהשתדלות לא להתייאש מהדבר
הזה אלא לקחת את הדבר הזה וללכת כל הזמן להשם, לחזור עם הדבר הזה כל
הזמן להקב“ה ולהגיד לו: אני לא יכול אבל אתה כן יכול – זה נקרא ייאוש הכי
גבוה. רבינו הקדוש אמר שהנפילה הכי גדולה של האדם זה הייאוש אבל צריך
לדעת שזה לעומת זה עשה א-לקים, יש ייאוש שבקדושה, כמו שהייאוש
שבקליפה זה הנפילה הכי גדולה, כך הייאוש שבקדושה זה בעצם העלייה הכי גדולה.

זוכים לכבוד א-לקים, יישוב הדעת ושמחה

ייאוש שבקדושה הכוונה שאדם אומר: אני מתייאש מעצמי אבל לא מתייאש ממך – למרות שאני לא רואה איך אני יוצא מהמקום הזה, אתה בוודאי יכול להוציא אותי מהמקום הזה – זה נקרא ייאוש שבקדושה. ככל שאדם נכנס יותר בדרך התשובה כך מראים לאדם יותר משמיים שהוא לא יכול לצאת מאיזה מידה או מאיזה תאווה בשום פנים-ואופן. אז שאדם ידע שעכשיו הוא כבר נמצא קרוב מאוד לעומק התשובה כי בעומק התשובה אדם צריך לזהות ולהבין ולהכיר שהוא לא יכול לתקן את עצמו והא צריך את הקב“ה, זה נקרא שלמות התשובה – אלו השלוש בחינות שרבינו אומר בישמע ביזיונו ידום וישתוק: שאחרים מבזים אותנו, שאנחנו מבזים את עצמנו, או שמשמיים מבזים אותנו ורבינו אומר כשאדם זוכה לקבל את זה, הוא זוכה לכבוד א-לקים שזה יישוב הדעת ולשמחה פנימית.

הפוסט פרשת כי תבוא | תורה ו‘ בליקו“מ חלק א‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מי שבורח מהכבוד זוכה ל….

רבינו מתחיל את התורה כך: ’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד א-לקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו : ’כבד מלכים חקר דבר‘, והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר ’כבד א-לקים הסתר דבר‘, כי אסור לחקר על הכבוד הזה.‘ למעשה זה ההתחלה של התורה ומכיוון שחודש אלול זה חודש של תשובה אז כל התורה הולכת למעשה על היסוד של התשובה ורבינו למעשה אומר לנו את הנקודה העמוקה והפנימית בכל העניין של התשובה כי בתשובה יש הרבה רובדים, יש תשובה חיצונית שגם היא חשובה אבל היא עדיין נקראת בבחינה חיצונית, שאנחנו משנים את המעשים שלנו כגון: אם אדם לא היה מניח תפילין הוא מתחיל עכשיו להניח תפילין, אם הוא לא היה שומר שבת עכשיו הוא מתחיל לשמור

כל הדרכים השונות לא מלמדות כלום

בוודאי שזה דברים חשובים מאוד אבל זה עדיין נקרא בבחינת חיצונית התשובה.
יש רובד יותר עמוק שהוא נקרא פנימיות התשובה, למעשה השינוי שלנו
במעשים צריך להוביל אותנו אל הפנימיות של התשובה. בפשטות פנימיות התשובה זה תיקון המידות, להתרחק מתאוות מיותרות של העולם הזה ועוד יותר עמוק מתיקון התאוות זה תיקון המידות, מכיוון שברגע שאנחנו חיים בדרך שרחוקה מתורה ומאמונה, כל אדם יכול להתבונן בזה ולזהות שבתוכו למעשה כל הדרכים שהם שונות מדרך התורה והאמונה הם לא מלמדות אותנו שום-דבר בנקודה
של המידות ולא רק זה אלא הם בדרך כלל מרגילות את האדם למידות לא-טובות..

מתחיל משוקולד..

יש כזאת מציאות שילד נולד ולמעשה מגיל שלוש מחנכים אותו ואומרים לו שאם יש איזה תאווה בעולם הזה שהוא יכול לקיים אותה והוא לא מקיים אותה, הוא עתיד לתת את הדין על זה – אז הוא מתחיל לרדוף אחרי התאוות, זה מתחיל מגיל שלוש שהוא עדיין לא מבין, זה מתחיל משוקולד וסוכריות, אח“כ זה עובר לעוגות קצפת וכן הלאה ואדם מבין שלמעשה לא נברא העולם אלא בשביל לספק את התאוות שלנו

קבלן מצוות ופרופסור לגמרא

ברגע שאדם נמצא במציאות הזאת וכך הוא חונך וכך הוא גדל, ממילא זה מאוד משפיע גם על המידות שלו, זה לא רק תאוות אלא זה מיד משפיע גם על המידות שלו, וככל שאדם יותר שוקע בדרך הזאת כך האדם הופך להיות מאוד אנוכי ואגואיסט מכיוון שלמעשה כל החינוך היום של התרבות-המערבית זה הכל: איך אני מקבל את מה שאני צריך ואת מה שאני רוצה, את הסיפוקים שלי וכן הלאה, הכל זה בעצם לטובה ולהנאה שלנו – כל זה גורם ויוצר קלקול גדול מאוד במידות שלנו, הם מתקלקלות ואנחנו הופכים להיות כעסנים ואז יש את מידת הקנאה, הגאווה והחיפוש של הכבוד ואז זה ממילא הופך להיות לשון-הרע וכן הלאה וכן הלאה וכולנו מכירים את זה. צריך לדעת שאחת
המטרות הראשונות של לימוד התורה וקיום המצוות זה לתקן ולעדן את המידות שלנו. היסוד של התורה זה שאנחנו לא קבלני מצוות ולא פרופסורים לגמרא, אעפ“י שלקיים את המצוות זה דבר גדול מאוד וללמוד את התורה זה דבר גדול מאוד ואנחנו ח“ו לא מקלים ראש בזה, נהפוך הוא, הלוואי שנזכה לקיים כמה שיותר את המצוות וללמוד את התורה אבל עם כל זה אומר הזוהר הקדוש שזה לא התכלית

תיקון הנפש זה תיקון המידות

זה הדרך להגיע אל התכלית. הזוהר הקדוש קורא למצוות תרי“ג עצות. עצה זה דרך להביא אותנו לאיזה יעד, תרי“ג עצות זה עצות לתיקון הנפש והדבר הראשון בתיקון הנפש זה תיקון המידות. אנחנו זוכים שהתורה שאנחנו לומדים והמצוות שאנחנו מקיימים יעזרו לנו להתגבר על מידת הקנאה שלנו, על הרדיפה אחרי הכבוד, על הגאווה, על הכעסים וכן הלאה וברוך השם אנחנו מלאים בזה – בדור שלנו ברוך השם כולנו מלאים בדברים האלה. צריך לדעת, ולא בדרך של ייאוש ח“ו, שהדרך של התורה זה תיקון המידות וזה נקרא התחלה של ההבנה של המושג של התשובה הפנימית. התשובה החיצונית צריכה להוביל אותנו אל התשובה הפנימית שנדע איך לתקן את המידות שלנו. בכל דרך תיקון המידות יש נקודה מרכזית ושורשית שברגע שאנחנו זוכים לעבוד על הנקודה הזאת ממילא מתפשטת מזה רפואה לכל המידות..

מוסרים את הנפש להרבות בכבוד עצמנו

יש מידות שאם אנחנו זוכים לעסוק בתיקונם, ממילא זה עוזר לתיקון כל המידות כמו שהחזון איש אומר שהנפש היא אחת, הכוונה שברגע שאנחנו עוסקים בתיקון אחד ממילא זה משפיע על כל הנפש וגם נהפוך הוא כשאדם ח“ו מקלקל מידה אחת אז מתקלקל אצלו כל הנפש, אבל אנחנו ברוך השם הולכים בדרכי הרפואה ולא בדרכי הקלקול אז אנחנו מדברים על הבחינה של הרפואה של הדברים. לרבינו יש כמה נקודות שהם מאוד יסודיות ומאוד שורשיות בדרך התשובה הפנימית והנקודה הראשונה שרבינו מדבר בתורה הזאת ’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום‘ – צריך קצת להבין ולהתבונן בדבר הזה מה זה נקרא למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, אנחנו צריכים לדעת שמצד טבע האדם, יש דברים שבאנו איתם לעולם הזה, אם זה מצד גלגולים ואם זה מצד השורש לנו באדם הראשון ועוד סודות בכל תורת הנשמות, לא משנה כרגע מה הסיבות אבל
הלכה למעשה באנו לעולם הזה כבר עם כמה תוכנות מובנות בתוכנו, בתחילת התורה רבינו אומר לנו נקודה מאוד יסודית: צריך לדעת שמצד הטבע שלנו וזה
מובנה בתוכנו שאנחנו מורגלים ומוסרים את הנפש מאוד-מאוד להרבות בכבוד עצמנו

הוא יותר חכם? אז הוא יותר מתוחכם בזה 

כבוד עצמנו זה נקודה מאוד פנימית בתוך האדם וזה מוליך אותנו ומחייה אותנו ומעסיק אותנו הרבה מאוד: איך אנחנו זוכים להרבות בכבוד עצמנו וככל שהאדם הוא יותר חכם ככה הוא יותר מתוחכם בדבר הזה. אדם לא ילך עם שלט ברחוב ’תכבדו אותי‘, כי הוא יודע שזה לא יועיל אז הוא מחפש דרכים ולכל אחד יש את הדרך שלו איך לקבל את הכבוד, אין כזה דבר שאדם לא מחפש כבוד, כולנו באנו לעולם עם תוכנה מובנית בדבר הזה. יש מדרש שמספר על יהודי צדיק שרצה פעם לחפש ולחקור במידת הענווה, הוא חקר בעיר וראה שאין בה את מידת הענווה אז הוא יצא מחוץ לעיר לחפש את מידת הענווה. באותה תקופה המצורעים היו יוצאים מחוץ לעיר..

ערימת האשפה שלי יותר גבוהה

המצורעים היו צריכים להיות מחוץ לעיר עד שהם מתרפאים וכל מי שהמתקרב אליהם הם צריכים להודיע לו ולהגיד לו: אנחנו טמאים. המצורע היה אומר: אני טמא, אני טמא. אפשר להבין שבמציאות הזאת אין כבוד גדול, גם להיות מצורע וגם מחוץ לעיר וגם להודיע לכל מי שמתקרב אליו שהוא טמא – בוודאי שזה לא כבוד גדול. אותו חכם שרצה לחקור במידת הענווה אמר לעצמו: אני אלך אל המצורעים, בוודאי שם אני אוכל למצוא את מידת הענווה. המצורעים היו מתגוררים ליד הערימות של האשפה מחוץ לעיר, החכם הלך לשם והוא ראה 2 מצורעים מדברים אחד עם השני, כשהוא הגיע אליהם הוא הקשיב לשיחה שלהם והוא שמע את
אחד המצורעים אומר לשני: ערימת האשפה שלי יותר גבוהה מערימת האשפה שלך..

גם את השפלות עצמה הוא יקח לגאווה

אותו חכם ראה שגם במקום הזה אין את מידת הענווה – שמעתי את האדמו“ר מפוריסוב שאמר: אדם כ“כ רוצה כבוד ומחפש את הגאווה שלא אכפת לו אפילו להתגאות שערימת האשפה שלו יותר גבוהה מהערימה של השני – עד שאנחנו לא מתבוננים לעבוד על הנקודה הזאת, אין מציאות שאדם באמת יכול לתקן את הדבר, אפשר לתקן את זה וזה מה שרבינו אומר בתחילת התורה הזאת. כל עוד אנחנו לא מודעים לזה ולא יודעים את הדבר הזה ואנחנו שומעים עצות ומקבלים עצות איך אנחנו זוכים לתקן את זה – זה אומר שבוודאי שזה הדרך שלנו והדבר הזה מובנה בתוכנו, לכן גם אם אדם סובל את הביזיונות והוא נמצא במציאות של שפלות, אם האדם לא מתעורר איך לתקן את המידה הזאת אז גם את השפלות עצמה הוא יקח לנקודה של גאווה, גם בערימת האשפה הוא יתגאה, שהיא יותר גבוהה משל השני..

צריך לדעת שלעולם אנחנו מחפשים כבוד

רבינו אומר שכנגד זה האדם צריך להתעורר ולהבין שהוא צריך לעבוד על הנקודה הזאת של הגאווה. ברגע שאנחנו מתעוררים לעבוד אנחנו יכולים לזכות ולעבוד על זה, אבל בלי התבוננות ועבודה על הדבר הזה אז בוודאי שאנחנו מחפשים את הכבוד. נקודה שנייה בדבר הזה: צריך לדעת שלעולם אנחנו מחפשים כבוד, אדם צריך לדעת שהוא תמיד מחפש כבוד, כך באנו לעולם ואין על האדם להאשים את עצמו
וגם להכנס לעצבות, לייאוש או להתמרמרות למה אני כזה. לפני 25 שנה דיברתי על האדמו“ר מפוריסוב על הנקודה הזאת והוא אמר לי נקודה מאוד יפה, הוא אמר
לי שהקב“ה לא מקפיד על האדם גם אם יהיה לו את המידות הכי מקולקלות
והכי גרועות שבעולם וגם אם יהיה לו את התאוות הכי קשות שבעולם, הקב“ה
לא מקפיד בזה על האדם והסיבה היא שהוא בעצמו נתן לנו את זה, הוא בעצמו
נתן לנו את המידות הלא טובות והוא בעצמו נתן לנו את התאוות והוא נתן לנו את
כל זה כי זה עבודתנו בעולם הזה, האדמו“ר המשיך ואמר לי על מה הוא כן
מקפיד, הקב“ה מקפיד על זה שאדם לא מתעורר לעבוד על הדברים, זה שיש לך גאווה וכעס והקפדה, כך באנו לעולם והקב“ה נתן לנו את זה, אדרבה זה לטובתנו אבל אם אדם אומר: אני מתוקן והכל מסודר אצלי ואני בסדר – על זה יש את ההקפדה

אדרבה, יכול להיות שהקב“ה סומך עלייך

ברגע שאנחנו מתעוררים לעבוד על הדברים אנחנו צריכים לדעת שלמעשה לפי הקב“ה אנחנו עושים את החובה עלינו. לפעמים מתחיל להתגלות לאדם איפה הוא אוחז צריך לדעת שאין לאדם ליפול בדעתו מזה בשום-צד מכיוון שאתה לא אשם בזה שיש לך את הבחינה הזאת, אדרבה יכול להיות שהקב“ה סומך עלייך אז הוא נתן לך עבודה קשה, הוא נתן לך מידות קשות. אומרים חז“ל בכמה וכמה מקומות שאחד הצדיקים הכי גדולים בהיסטוריה היה לו עבודה על מידות – דוד המלך, איזה ניסיונות היו לו אם זה בהקפדה ואם זה בתאוות העולם הזה, הוא היה אדמוני שזה גבורות. עצם העובדה שהיה לדוד המלך את כל זה, זה לא חיסרון, נהפוך הוא זה המעלה שלו שהוא קיבל על עצמו לעבוד את העבודה הזאת, לכן יסוד מאוד גדול בדבר הזה לדעת שכל עוד האדם בעולם הזה תמיד אנחנו צריכים לעבוד על הדברים האלה, כל פעם זה יותר בדקות, יותר בפנימיות ויותר בהבנה, אבל לעולם אנחנו צריכים לעבוד על זה

אני כזה גרוע? כן אתה כזה גרוע

שלא נשלה את עצמנו שאי-פעם גמרנו לעבוד על הדבר הזה, תמיד יש עוד על מה לעבוד ומה לתקן בכל הבחינה
של המידות, בפרט בנקודה של הגאווה ושאדם מחפש
את כבוד עצמו, תמיד יש לנו עבודה בדבר הזה ובד-בבד תמיד לזכור: לא להכנס לחלישות הדעת בשום-צד, מה שלא נגלה על עצמנו, כי לפעמים יש סיעתא דשמייא שמתחילים להראות לאדם איפה הוא באמת נמצא ואז אדם יכול מהר מאוד להגיע לייאוש, לעצבות ולמרירות: מה אני כזה גרוע? כן, אתה כזה גרוע רק שאתה לא אשם בזה שאתה כזה גרוע, אז עכשיו מתחילים לברר אותך..

לעשות בסוף ההתבודדות סעודת-הודיה

פעם אמר לי אחד מזקני ברסלב: ראוי לאדם ללכת תמיד עם כמה עוגיות להתבודדות. שאלתי אותו: למה? הוא אמר: יכול להיות שאתה תצטרך בסוף ההתבודדות לעשות סעודת-הודיה על זה שמגלים לך איפה אתה נמצא, אולי יהיה לך התבודדות עם עת-רצון ויראו לך איפה אתה נמצא ואז מיד בסוף ההתבודדות אתה צריך לעשות סעודת-הודיה, להגיד להקב“ה תודה שגילית לי את האמת איפה אני נמצא. לכן זה נקודה מאוד-מאוד חשובה שאדם לא יחלש בדעתו ממה שהוא
לא יגלה על עצמו, אדרבה ככל שאדם הולך עם נקודה הזאת והוא מברר את
זה יותר ויותר, הדעת של האדם יותר מתבררת להיות אמתית וזה נקרא בירור-המדמה

כי חזק הוא (העמים בא“י) ממנו (מהקב“ה)

יש בחינה של מדמה שרבינו אומר שצריך לברר את המדמה, זה שאדם חושב מחשבות מוטעות מה הקב“ה והתורה רוצים ממנו ויש בזה בירור. יש טעויות שנדמה לאדם שזה מה שהתורה רוצה ממנו, רבינו קורא לזה בירור המדמה. אומר ר‘ נתן בליקוטי הלכות שאחד הנקודות היסודיות ביותר לעזור לנו לברר את המדמה זה כמה שאדם זוכה לתקן את המידות שלו. כשאנחנו יודעים שהעבודה הפנימית של חיינו ואנחנו לומדים את התורה ומקיימים את המצוות ועושים שיחות-חברים ומתקרבים לצדיק כדי לתקן את המידות. ככל שאדם יותר זוכה לתקן את המידות ממילא אדם זוכה לעשות בירור המדמה כי המידות הלא טובות מכניסות דמיונות בתוך עולם המחשבה שלנו. מכיוון שזה קצת מופשט אנחנו רוצים להגיד דוגמא לדבר כדי להבין מה זה נקרא בירור המדמה: המרגלים חזרו מא“י אחרי 40 יום שהם תרו את הארץ, הם באו ואמרו: ’באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה, אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם…לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו‘ – הם באים ומספרים על העוצמה של העמים שהיו אז בא“י, המרגלים אומרים ’כי חזק הוא ממנו‘ אומרת הגמרא במסכת
סוטה שהמרגלים התכוונו כי חזק הוא (העמים היושבים בארץ), ממנו (מהקב“ה). האם יכול להיות כזה דבר? מדובר על ראשי בנ“י, לפני שנה אתם קיבלתם את התורה

הם ראו סודות גדולים מאוד…!

המרגלים היו שנה אחרי מתן תורה, אתם ראיתם את הקב“ה בהר סיני מתגלה ואתם שמעתם את 2 הדברות הראשונות, ראיתם את הניסים של יציאת מצרים, קריעת ים-סוף, מלחמת עמלק וכן הלאה – איך יכול להיות שאנשים כ“כ גדולים בדור-המדבר אומרים ’כי חזק הוא ממנו‘. איך יכול להיות שהם בכלל אמרו כזה דבר? אלא באמת יש בזה עומק גדול מאוד, המרגלים לא היו אנשים פשוטים, הם היו אנשים מאוד-מאוד גדולים והם ראו סודות גדולים מאוד בהנהגת העולם, הם ראו שיש ניצוצות קדושה בתוך א“י שעדיין לא הגיע הזמן שלהם להתברר ולפי הסדרים וההנהגה שהקב“ה ברא בבריאה, עדיין לא הגיע זמן הבירור של הניצוצות של א“י, אומר החיד“א ועוד מפרשים שכל מה שהמרגלים ראו ואמרו, הכל אמת. הם לא טעו בשום דבר

למה הקב“ה כל-כך הקפיד?

המרגלים לא היו אנשים מדומיינים, כל מה שהם ראו בא“י את בירור הניצוצות והקושי של הניצוצות ושעדיין לא הגיע זמן הבירור, הכל זה אמת, הם צדקו בכל זה ואנחנו רואים שהקב“ה כ“כ הקפיד עליהם. העונש הקשה ביותר שהיה במדבר זה העונש של חטא המרגלים, אם כל מה שהם אמרו זה אמת אם-כך מה הטענה כנגד המרגלים? אם זה אמת אז מה הטענה כנגדם? נכון שאתם ראיתם דברים גדולים מאוד, ראיתם את סוד בירור הניצוצות ואת סוד תיקון העולם, אחרי כל מה שאתם ראיתם, מה משה רבינו אמר לכם בשם-השם? נכנס לא“י ואין שום בעיה. מה המרגלים היו צריכים לעשות? לדעת שכל מה שהם רואים ומשיגים הכל זה אמת אבל משה רואה את האמת יותר עמוק

רואים אמת? משה רבינו רואה אמת לאמיתה

אתם רואים אמת ומשה רבינו רואה את האמת לאמיתה. הם באו והחלישו את דעתם העם, באותו לילה כל עמ“י בכו. אומר להם הקב“ה ורש“י מביא את זה בפרשת שלח-לך: אתם בכיתם בכייה של חינם, אני אקבע לכם בכייה לדורות. לפי האמת של הקב“ה באותו לילה עמ“י היו צריכים לרקוד כל הלילה, שימו לב, מה הם עשו? בכו ועל זה אומר הקב“ה בכייה של חינם. הם הגיעו לכל הטעות הזאת מהמדמה,
זה הטעויות שיש לכל אדם בבירור המדמה, שנדמה לאדם מציאות מסויימת
ובאמת המציאות היא אחרת לגמרי. בירור המדמה זה טעויות במחשבות שלנו איך להסתכל על הדברים שקורים לנו, קורים לאחרים וקורים לכלל עמ“י בכל הבחינות..

בגלל הגאווה או בגלל דברים עליונים?

כל הטעויות נובעות מזה שאנחנו טועים במה שהקב“ה רוצה מאתנו ובמה הצדיקים האמתיים רוצים מאתנו. אחת הנקודות החשובות והיסודיות ביותר בתיקון המדמה זה תיקון המידות – ככל שאדם מתקן את המידות שלו והוא רואה כמה שהוא יותר מכוון לכבוד ולגאווה שלו ע“י זה ממילא מתברר בתוכו המדמה. הזוהר הקדוש אומר שכל הטעות של המרגלים נבעה בגלל מידת הגאווה, הם רצו להישאר מנהיגים, הם ראו שאם יכנסו לארץ יכול להיות שהם ירדו ממדרגתם, בגלל הגאווה הזאת הם טעו, לכאורה איך זה מסתדר? הרי אמרנו שהם טעו מצד זה שהם ראו דברים עליונים, זה שהם לא התבטלו למשה רבינו לזרוק את השכל שלהם ולהבין: למרות מה שאנחנו רואים, יש ראייה יותר גבוהה והצדיק יודע יותר מאתנו, זה שהם לא יכלו לקבל את דברי משה רבינו זה מצד מידת הגאווה, ז“א שבירור המדמה ובירור הטעויות שיש בתוכנו זה קשור מאוד לתיקון המידות שלנו. כל התורה הזאת (תורה ו‘) זה תורת התשובה וזה תיקון העולם הן בכלליות והן בפרטיות והדבר הראשון שרבינו אומר
’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום‘, צריך לדעת שזה
לא עבודה פשוטה, זה לא שאדם יעשה משהו חיצוני וע“י זה הוא ימעט בכבוד
עצמו וירבה בכבוד המקום אלא צריך ללמוד ולזהות איפה אנחנו מכוונים לכבוד עצמנו

ציבור יקר: יהי רצון שתזכו לדעת מי אני..

לפעמים אדם מדבר, תשים-לב למה אתה אומר את מה שאתה אומר, יש לך סיבה למה אמרת את זה, תסתכל ותחקור האם יש משהו יותר פנימי במה שאמרתי? לפעמים אדם מדבר בשביל שיכבדו אותו, להראות את החוכמה שלו ואת הכישרונות שלו. שימו לב כמה פעמים נכנס בתוך הדיבור שלנו הנקודה הזאת שאנחנו מכוונים לכבוד עצמנו, עכשיו אנחנו לא נבוא ונגיד: ציבור יקר, יהי-רצון שתזכו לדעת מי אני. אדם לא טיפש והוא לא יבוא וידבר בצורה כזאת אלא מה שעכשיו אמרנו זה הרבה פעמים נכנס בתוך הדיבור שלנו. התיקון של למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום זה שלאט-לאט אדם לומד לזהות בתוכו שמה שהוא עושה, חושב, מדבר ופועל זה בשביל
להרבות בכבוד עצמו, זה דרך שצריך ללכת איתה לאט-לאט

יש הרבה צלחות מעופפות

כשאנחנו זוכים לראות את זה, זה תיקון גדול מאוד בדבר הזה. נקודה אחת בלמעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום זה שאנחנו זוכים לגלות איפה פעלנו לכבוד עצמנו, זה נקודה אחת. בד“כ אנשים שהם יותר קרובים אלינו אנחנו יותר פתוחים איתם לכן אנחנו יותר דורשים מהם את הכבוד. היום אם זה בין אחים או בין בעל לאישה או בין הורים לילדים ברוך השם יש הרבה צלחות מעופפות. אמרנו שאחד החסדים שהקב“ה עשה עם הדור שלנו זה שהוא הוריד את הכלים החד-פעמים לעולם, ברוך השם אפשר לזרוק אחד על השני כלים וזה מנייר או קרטון אז זה מונע התנפצויות על הקירות, כנראה שהכלים החד-פעמים זה בגלל הבעיות שיש בבית – אדם לאט-לאט לומד על מה אני כ“כ כועס בעצם? ואז שאדם יתחיל לזהות בתוך עצמו את הנקודה שהוא מחפש ודורש את הכבוד שלו. ברגע שאנחנו מזהים את זה צריך לדעת שזה תיקון גדול מאוד ועצום מאוד ברגע שאדם מזהה את זה..

הצדיקים היו כמו בלשים על נפש שלהם

אחד הדברים הכי קשים לברר זה שאנחנו לא מודעים לדבר, אם אנחנו מודעים לזה, זה כבר תיקון גדול מאוד, מיד אנחנו יכולים להתפלל על זה ולעשות מחאה כנגד הדבר. עצם העובדה שאדם מזהה בתוכו את הנקודה הזאת זה כבר תיקון גדול מאוד בדבר הזה. הצדיקים הגדולים היו כמו בלשים על הנפש שלהם, הם היו מסתכלים בזכוכית מגדלת לראות כל נקודה שלא לשם-שמיים בתוכם, אנחנו צריכים טלסקופ שנזהה את הדברים הגדולים שבתוכנו אבל זה מעלה מאוד גדולה שאדם מזהה את זה

ממילא אדם זוכה לתקן את הרצון שלו

ככל שאדם מכוון ופועל יותר לכבוד עצמו, האדם רואה שלילי באחרים, הכוונה שמתחילים להקפיד על השני או שופטים אותו לצד החומרה: מה שהוא עושה זה מצד קלקול המידות שלו וכן הלאה, צריך לדעת שההסתכלות השלילית על הזולת, השורש שלה זה ממה שאנחנו רוצים את כבוד עצמנו, כי ברגע שאנחנו חושבים שהשני לא מכוון אותנו לפי דעתנו ולפי מה שאנחנו חושבים, מיד אנחנו רואים בו דברים שליליים, לכן אחד התיקונים הגדולים בדבר הזה, שאדם לומד להסתכל בעין חיובית על הזולת, להתחיל ללמד זכות, לחפש נקודות זכות בשני. ככל שאנחנו זוכים יותר לראות נקודות טובות בשני, ע“י זה אדם זוכה ממילא לתקן את הרצון שלו בכבוד עצמו. הראייה החיובית מתקנת את הדבר הזה, לכן רבינו הדגיש מאוד את הנקודה הזאת לחפש טוב אפילו במי שהוא רשע גמור. הרבה פעמים שואלים:
מה הכוונה לחפש נקודה טובה במי שהוא רשע גמור? הרי הוא רשע. נכון, זה שההתנהגות שלו 80% לא בסדר, זה לא בסדר, אבל אומר רבינו: הוא יהודי, ברוך השם הוא לא עמלקי אז יש בו בוודאי עוד ניצוצות טובים, תסתכל ותברר את הנקודות הטובות שיש בו. הכרתי יהודי שהיה סוחר סמים מאוד גדול אבל הוא היה עוזר למשפחות נזקקות כל שבת – זה שהוא סוחר סמים זה לא בסדר, אבל זה שהוא עוזר למשפחות עניות, תראה את זה. מה זה חשוב שהוא עוזר למשפחות עניות?

הוא עוזר לעניים כי הוא נשמה יהודית!

למה זה חשוב שאני יראה שהוא עוזר למשפחות עניות? אם אדם מנהל פה
איזה רשת לסחר בסמים אז למה באמת הוא עוזר למשפחות עניות? כי הוא
נשמה יהודית, הנה זה ניצוץ של הנשמה היהודית וזה לא הלך לאיבוד, כל עוד
הוא יהודי יש בו נקודות טובות, המעשים הטובים שהוא עושה זה גילוי של אור הנשמה הא-לוקית שיש בתוכו, אומר רבינו דבר גדול מאוד בדבר הזה:
כשאנחנו מזהים את הטוב של השני הפעולה שנפעלת בזה שעל ידי זה
אנחנו מאירים ומעוררים את הנשמה הא-לוקית, פירוש הדבר שברגע שאתה רואה את הטוב בשני אתה מעורר את הנשמה הא-לוקית שבתוכו ואומר רבינו
שככל שנלך יותר עם עין טובה על ידי זה אנחנו יכולים להעצים ולהאיר כל פעם
עוד ועוד את הנשמה הא-לוקית עד שהיא תדחה לגמרי את כל החלק הרע שבתוכה.

לגלות את כבוד השם ומלכותו בעולם.

יש לשון של אחד מגדולי מפרשי הגמרא ר‘ בצלאל אשכנזי (’השיטה המקובצת‘), שכותב שאם אין לימוד זכות למטה אז יש חרון-אף למעלה, פירוש הדבר שברגע שאנחנו מלמדים זכות אנחנו ממתיקים דינים. אז הנקודה השנייה בלמעט בכבוד עצמו זה שאדם רואה נקודות טובות בזולתו. נקודה נוספת זה מה שרבינו אומר להרבות בכבוד המקום, בפשטות זה המדרגה של הצדיקים הגדולים שכל מעשיהם זה להרבות ולגלות את מלכות השם בעולם, הם יודעים שזה האמת וזה התכלית ואין שום דבר אחר, לכן כל מעשיהם זה לגלות את כבוד השם ואת מלכות השם בעולם..

הריני מכוון לעשות את המעשים והמצוות

אנחנו עדיין לא אוחזים במקום הזה, אנחנו עדיין לא מכוונים לכבוד השם, אבל אומר ר‘ נתן בליקוטי הלכות שאפילו שאנחנו עדיין לא במקום הזה אבל אנחנו חושבים על זה ואנחנו מוציאים את זה בפה, אנחנו אומרים: הרינו עושים את המצווה הזאת או את המעשה הזה כדי לגלות את כבוד השם בעולם, אעפ“י שאנחנו עדיין לא אוחזים בנקודה הזאת, ככל שאדם ירבה לחשוב ולהגיד את זה בפה: הריני מכוון לעשות את המעשים והמצוות כדי לגלות את כבוד השם בעולם. אני בא להתפלל כדי לגלות את מלכות השם, אני עוזר לשני כדי לגלות את מלכות השם בעולם – אפילו שכרגע אנחנו עדיין לא מכוונים לזה באמת בשלמות, עצם המחשבה והדיבור בדבר הזה, זה מתחיל להאיר את זה בתוכנו ולאט-לאט נתחיל לכוון לכבוד השם..

לאט-לאט זה מתחיל להאיר בתוך ליבנו

אלו השלוש נקודות של העבודה איך אנחנו ממעטים בכבוד עצמנו ומרבים בכבוד המקום, הנקודה הראשונה זה שאדם ילמד לזהות איפה הוא באמת מכוון לכבוד עצמו ואז הוא יעשה על זה מחאה ותפילה, נקודה שנייה זה ללמוד לראות את הטוב שבזולת והנקודה השלישית זה להגיד את זה בפה: הרינו מכוונים לעשות את המצווה הזאת או המעשה הזה כדי לגלות את מלכות השם בעולם – עצם העובדה שאנחנו מוציאים את זה בפה לאט-לאט זה מתחיל להאיר בתוך ליבנו, זה היסוד הראשון של תורה ו‘ ואומר רבינו שאז אדם זוכה לכבוד א-לקים ולא לכבוד
מלכים, פה רבינו אומר לנו 2 מושגים, יש כבוד א-לקים ויש כבוד מלכים. כבוד מלכים זה כבוד שבני-אדם מכבדים אותו מצד שהוא רוצה שיכבדו אותו, הוא
עושה חסד אז הוא רוצה שיכבדו אותו – רבינו אומר שכבוד כזה מלווה בהרבה ביזיונות

זוהי עסקת חבילה: גם כבוד וגם ביזיון

כשאדם מחפש את הכבוד החיצוני, יכבדו אותו אבל גם יבזו אותו הרבה, זה בא ביחד, זה עסקת חבילה: גם כבוד וגם ביזיון ביחד, אבל יש בחינה שנקראת כבוד
א-לקים ורבינו אומר שאף אחד לא שואל על כבוד א-לקים ועל זה נאמר ’כבד
א-לקים הסתר דבר‘ זה בחינה שיש בזה הסתרה ואין בזה ביזיונות. אומר ר‘ נתן שכבוד א-לקים זה שאדם מחפש את קרבת השם, הכוונה שהוא עושה את מעשיו ואת פעולותיו כדי להרגיש את האור של הקב“ה בתוכו, את אהבת השם ואת
נועם השם. דוד המלך הגיע לבחינה של ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ שימו לב דוד
המלך אומר אחת שאלתי, כי לפעמים עדיין נמצא בתוך האדם בחינה של שתיים שאלתי מאת השם, גם לחזות בנועם השם וגם לחזות בנועם הכבוד החיצוני – ר‘ נתן אומר שהעבודה שלנו זה לאט-לאט לבקש ולרצות שכל החיות וכל השמחה שלנו תהיה אחת שאלתי אותה אבקש שבתי בבית השם. העבודה שלנו בעולם
הזה זה לחפש את נועם השם וככל שאדם זוכה להשיג את זה, זה נקרא כבוד א-לקים

אנשים מכבדים אותך? מביאים לך עוגה?

הזוהר הקדוש אומר שהכבוד זה אור השם, זה אור א-לקים, הכוונה שאנחנו זוכים שהחיות והשמחה שלנו היה כבוד א-לקים ומזה אנחנו מקבלים את החיות, אנחנו לא מחפשים את החיות של העולם הזה. הצדיקים הגדולים שזוכים להרגיש את כבוד א-לקים, שזוכים להרגיש את החיות של הקב“ה בתוכם, כל החיפוש של העולם הזה שלנו אחרי כבוד, ממון ותענוגים, נראה בעיניהם כשטות הכי גדולה, הם מרחמים עלינו לכן הם כ“כ רוצים לעזור לנו מכיוון שהם רואים באיזה שטות אנחנו נמצאים. ברגע שהצדיק זוכה להרגיש את נועם אז הוא זוכה לראות איך אין לך שטות יותר גדולה מכל תענוגי העולם הזה כי מה כבר העולם הזה נותן לך? מיליון דולר בעובר-ושב? אנשים מכבדים אותך? מביאים לך לאכול איזה עוגת קצפת?

נועם השם – אין תענוג יותר גדול מזה!!

אם אדם לא יודע מה זה קרבת השם והוא לא מרגיש בתוכו את קרבת השם אז בשבילו עוגת קצפת זה תכלית העולם ואין דבר גדול מזה ואז אדם הולך 24 שעות ביממה עם שויתי עוגת קצפת לנגדי תמיד, הוא  כל הזמן מחפש במסירות נפש בכל העולם עוגת קצפת או שניצלים אבל אומר ר‘ נתן שכל זה כשאדם לא זכה לקבל ניצוץ ש נועם השם כי ברגע שאדם מרגיש קצת בליבו את התענוג של הקב“ה, מיד הוא רואה שאין שטות והבל יותר מכל שאר הדברים, אדרבה זה הופך להיות אצלו המונעים הכי גדולים לקבל את נועם השם – אצל הצדיקים תאוות העולם הזה, זה היה אויב מכיוון שזה מסתיר לצדיקים את נועם השם. כבוד א-לקים זה להרגיש את הנועם ואת האור של הקב“ה בתוכנו ואין תענוג יותר גדול מזה.

הפוסט פרשת כי תצא | הכנה לר“ה – תורה ו‘ בליקו“מ חלק א‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

נמשך מחטא אדם הראשון

כשאדם מתפלל מתוך כעס והקפדה השורש זה אי-הסכמה עם ההנהגה של הקב“ה ובשורש היותר עמוק זה מרד בהנהגה של הקב“ה – כתוב בספרים הקדושים שזה נמשך מחטא אדם הראשון, לכל אדם יש ניצוצות לברר מחטא אדם הראשון ובחטא הזה כל הנשמות היו כלולות באדם הראשון, אז בחטא נולדו שתי דברים, אחד זה תאווה ואחד זה נפרדות מהקב“ה. המרד זה מהנפרדות, לכן אחד התיקונים שמגיעים עד לחטא אדם הראשון זה שאדם מתבונן לא להקפיד בשעת התפילה – זה התפילה בבחינת דין שלנו והתיקון זה תפילה ברחמים ותחנונים. אמרנו שהתורה הזאת היא הצוואה של רבינו, זאת התורה האחרונה שרבינו אמר בחייו ורבינו ידע שבדורות שלנו גם אם נשתדל ונתאמץ, עם כל זה, לבד אנחנו לא יכולים לתקן ואז רבינו גילה לנו סוד מאוד גדול, שיש בעל כוח גדול שיכול להתפלל תפילה בבחינת דין ופה אנחנו רואים שהסטרא אחרא מבינה שזאת תפילה ששייכת אליה
לכן היא באה לבלוע אותה, ואז רבינו אומר דבר שהוא מאוד-מאוד לא מובן, הסטרא אחרא לא יכולה לבלוע את התפילה הזאת והיא עומדת לה בבית הבליעה ולא רק שהיא לא נבלעת בעצמה אלא היא גורמת לסטרא אחרא להקיא, להוציא ולהחזיר אל
הקדושה את כל מה שהיא בלעה והדבר הזה הוא פלא גדול מאוד, זה ממש דבר והיפוכו

פנחס בא להמתיק את הדין על ידי ריב

העניין של תפילה בבחינת דין מוזכר בחז“ל בכמה מקומות ולמעשה כל גדולי ישראל דנו בנושא הזה, כל אחד בהיבט שלו. כשרבינו מדבר על התפילה של הבעל כוח גדול  הוא אומר שזה כמו התפילה של פנחס שקינא על מעשה זמרי כמו שכתוב ’ויעמד פנחס ויפלל‘, ודרשו רבותינו ז“ל ’שעשה פלילות עם קונו‘, הלשון הזאת מובאת בגמרא, רש“י במקום אומר שפנחס עשה ריב עם הקב“ה. מקודם רבינו לימד אותנו שכל תיקון התפילה זה רחמים ותחנונים, אז איך פנחס שבאה להמתיק גזירות מעל עמ“י והיה אחד הצדיקים הכי גדולים מבריאת העולם, איך הוא בעצם פוגם בדבר הזה?

ביקשו להרוג אותו

אומרת הגמרא שבאותה שעה ביקשו מלאכי השרת לדחותו, הכוונה להרוג אותו, הם טענו כנגדו: איזה מין חוצפה כלפי שמיים זה שצדיק בעולם הזה רב איתך?? זה פגם באמונה, המלאכים הבינו שזה פגם גדול מאוד ומידת הדין התעוררה על פנחס, אמר להם הקב“ה: הניחו לו, יבוא קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה וראוי שתהיה כפרתו זו הולכת ומכפרת עד עולם, לכל הדורות, זה פלא גדול מה שאמר השם למלאכים

גידל רחץ ושם עליו בשמים

הקב“ה אומר למלאכים: לא רק שאני מקבל את התפילה הזאת ולא מקבל את הטענה שלכם כנגד התפילה הזאת, אלא עוד התפילה הזאת עומדת לנגדי עד ביאת משיח צדקנו, אני מקבל את התפילה הזאת כל הדורות והיא עומדת לזכות עמ“י – לכאורה זה דבר פלא גדול. למעשה זה לא המקרה היחיד של תפילה בבחינת דין אצל צדיקים גדולים, יש גמרא במסכת ברכות שם הגמרא מביאה כמה דוגמאות של תפילה בבחינת דין, הגמרא אומרת שם שחנה הטיחה דברים כלפי מעלה, תפילה בבחינת דין אצל צדיקים זה נקרא להטיח דברים כלפי מעלה. אח“כ הגמרא אומרת שאליהו הנביא הטיח דברים כלפי מעלה, הוא אמר להקב“ה בהר הכרמל: אתה הסבות את ליבם אחורנית. עמ“י חטא בע“ז ואליהו הנביא מוכיח את עמ“י, אבל כשהוא בא להתפלל להקב“ה הוא אומר לו פלא גדול: אתה הסבות את ליבם אחורנית, זה פלא גדול, אתה מאשים את הקב“ה? כן, ולא רק זה אלא הפלא הגדול שהגמרא אומרת: מניין שהודה הקב“ה לאליהו הנביא? שנאמר ואשר הרעותי. הקב“ה מודה לאליהו הנביא. הגמרא ממשיכה ואומרת שגם משה רבינו הטיח דברים כלפי מעלה, הוא אמר להקב“ה: בן של מלך שאביו גידל אותו ורחץ אותו ושם עליו בשמים, ולהלביש אותו בבגדים יקרים ונתן לו כסף והושיב אותו בפתח של בית-זונות והלך..

זה מאוד קשה להבין את סוד הבחירה..

איזה מין דוגמא הגמרא נותנת לנו? זה פלא גדול. הגמרא אומרת שמשה רבינו טוען להקב“ה: אתה יודע למה העולם הזה דומה? הורדת נשמה הכי קדושה בעולם שזה נשמות ישראל, נתת להם בגדים יפים ונתת להם חן וכסף ולא רק זה אלא ששמת אותם בפתח של בית-זונות והלכת, עזבת אותם, מה יעשה הנער ולא יחטא? זה פלא גדול אבל זה נקרא להטיח דברים כלפי מעלה – איך יכול להיות שיש כזה דבר? אמרנו את הדוגמאות האלה לפתוח פתח להתבוננות מאוד-מאוד עמוקה בדבר. הרמב“ם אומר שבאמת את סוד הבחירה מאוד קשה לנו להבין כי מצד שני אנחנו יודעים שהקב“ה עושה את הכל, 2 הדברים אמת אבל אנחנו לא יודעים איך זה מסתדר

יש דברים במציאות שלנו שתלויים בנו

התורה היא תורת אמת והיא אומרת לנו ובחרת בחיים אז אנחנו רואים שיש בחירה, מצד שני אנחנו יודעים שהקב“ה עשה, עושה ויעשה והוא מהווה את כל הבריאה אז איך זה מסתדר? צריך לדעת מראש זה לא מסתדר בשכלנו, אנחנו לא יכולים להבין שיש בחירה ושהקב“ה עושה את הכל, צריך לדעת לכתחילה לא לנסות ליישב את זה כי רבינו אומר שלעתיד לבוא נבין את זה, היום אי אפשר להבין את הסוד הזה, יש משמעות מאוד גדולה הלכה למעשה בידיעה של הדברים האלה. בחיים שלנו ובמציאות שלנו יש דברים שתלויים בנו, ז“א שלפעמים אנחנו יכולים לבחור בטוב ולמסור את הנפש וכשאנחנו יכולים אנחנו חייבים לעשות את כל מה שביכולתנו, ההנהגה של העולם זה קודם כל בחירה, אדם צריך לעשות את כל מה שביכולתו. כתוב ’ולא תתורו‘ אדם הולך ברחוב אז צריך לעשות כל מה שביכולתו כדי לשמור את העיניים, אדם יושב ללמוד אז צריך לעשות כל מה שביכולתו כדי לנסות ולהבין את מה שהוא לומד וככה זה בכל דבר ודבר בחיים שלנו – זה סדר אחד בהנהגת העולם

סדר הנהגה שנקרא: השם עושה את הכל

הרבה פעמים אנחנו באמת יכולים לקיים את הבחירה, ז“א הרבה פעמים יש את ההתמודדות, יש לנו יצר הרע ואנחנו צריכים להילחם כנגדו, זה נקרא הנהגת הבחירה ואנחנו הרבה פעמים חווים ומרגישים בתוכנו שיש בחירה וצריך לעשות
מסירות נפש, זה סדר אחד של ההנהגה אבל צריך לדעת שיש גם סדר של הנהגה שנקרא שהשם עושה את
הכל ולפעמים אנחנו נתקלים במציאות הזאת שאנחנו מנסים, רוצים ומשתדלים, עושים תנועות בכל הכיוונים אבל זה כמו שאמר לי אחד הצדיקים על עצמו
בעניין מסויים: אני מרגיש שאני בועט באוויר, זה צדיק מאוד גדול שאמר לי שיום אחד לקחו לו את כל המוחין
אז הוא הרגיש שהוא בועט באוויר, משתדל, משתדל אבל שום דבר לא הולך, אז צריך לדעת שיש גם סדר הנהגה כזה..

אזיקים על הידיים והרגליים

יש סדר הנהגה שנקרא בחירה ואנחנו מרגישים שיש לנו את הכוחות אז אנחנו צריכים לעשות את הכי-טוב ואת המסירות נפש הכי גדולה, אבל צריך ללמוד גם את המצבים ואת המקומות שאנחנו לא יכולים לעשות ויש מצבים ששמים אזיקים על הידיים ועל הרגליים של האדם ולא נותנים לו לעשות את מה שהוא רוצה – כשאנחנו מסתכלים על הנהגת הבחירה אנחנו מבינים ורואים שיש לנו עבודה, העבודה של הבחירה היא מאוד ברורה, כל התורה כולה זה העבודה של הבחירה, אבל בשעה שאנחנו מרגישים ויש כאלה מצבים ששמים על האדם אזיקים על הידיים ועל הרגליים ובאמת היום בדור שלנו אין מצב שלא מגיעים לדבר הזה, ברגע שמזהים את זה שהקב“ה שם לי אזיקים על הידיים ועל הרגליים ואני לא יכול לעשות – מה העבודה שלנו פה? לכאורה זה עבודה של השם, צריך לדעת שיש לנו עבודה גדולה מאוד בדבר הזה ומכמה צדדים היא אפילו יותר גדולה מעבודת הבחירה, העבודה שלנו פה זה להסכים עם הקב“ה שככה עושה וזה עבודה מאוד גדולה לא לכעוס עליו

יום אחד קרה שהאישה הרגישה לא טוב

ברוך השם יש בן תורה שהוא כל יום בשעה 9 בכולל בשעה 9:10 הוא כבר יושב עם החברותא שלו על סוגיות של הרשב“א, ראשונים ואחרונים וקצות החושן, ב“ה. אדם שהשם מסייע לו ויש לו סיעתא דשמייא וזה כבר סדר אצלו אז בשעה 9 הוא בכניסה לגן עדן ובשעה 9:10 הוא כבר בגן-עדן. יום אחד קרה מצב שהאישה הרגישה לא-טוב ויש כמה ילדים קטנים בבית ולתינוק יש חום-גבוה וזה גדר של פיקוח נפש חייבים לקחת אותו לקופת חולים, אז מי צריך לקחת אותו? זה ברור שהאישה צריכה לקחת אותו רק מה לעשות שהבוקר גם לה יש חום גבוה והיא לא יכולה לקום מהמיטה?

הוא צדיק ומבחינתו הוא עכשיו בגהינום

-בסופו של דבר אין לו ברירה אלא הוא צריך לקחת את התינוק לקופת חולים – בתשע,  באותה שעה שהוא כל יום עומד בכניסה לגן-עדן, עכשיו הוא עומד בכניסה לקופת חולים, בד“כ בשעה הזאת 50 אנשים מגיעים לקופת חולים ושמונים אחוז מהם זה אימהות, עכשיו הוא צריך להיות בחדר עם שמונים אחוז נשים ותינוקות שבוכים, עכשיו השעה 9:10 וזה בדיוק השעה שהוא מתחיל לצלול עם החברותא בתוך הסוגיות של הגמרא, הוא צדיק אז מבחינתו הוא נמצא עכשיו בגיהנום ויש לו עשרה סימנים לדבר: 1- צריך לשמור פה על העיניים. 2- הצעקות של הילדים. 3- לחכות בתור וכן הלאה והלאה. באותו רגע שאדם עובר את המציאות הזאת מה הוא בד“כ מרגיש? ישר כעס והקפדה, למה זה קרה לי? אבל השאלה העמוקה היא על מי הוא צריך לכעוס פה? באמת לאמיתה על מי יש לכעוס פה? זה באמת מצב לא נעים ואי אפשר לכעוס על האישה, היא חולה, אפילו לכעסן הכי גדול יש שכל לא לכעוס עכשיו

אין לו על מי לכעוס ולהוציא את העצבים

אז אי אפשר לכעוס על האישה. על מי אני אכעס? על תינוק בן שנה וחצי שיש לו חום? גם עליו אי אפשר לכעוס – זה הבעיה הכי גדולה שאין לאדם על מי לכעוס, אין לאדם על מי להוציא את הכעסים ואת ההקפדות, במצב הזה אז מה עושים בדרך כלל? בד“כ מתעצבנים אבל זה נקרא עצבים ווירטואלים, אדם לא יודע על מי הוא מתעצבן, אין לו על מי לכעוס ולהוציא את הכעסים באותו רגע – אז באמת לאמיתה על מי כועסים? אין עוד מלבדו, אחרי הכל אתה עשית את הכל ואתה עושה את הכל
ואנחנו מבינים שאתה עשית את כל המצב הזה, באותו
רגע לא נעים לאדם להטיח דברים כלפי מעלה – באמת העבודה שלנו באותו רגע זה להתבונן: הרי זה שאני נמצא פה עכשיו זה אונס גמור, זה הכרח המציאות שאני אהיה פה, אין מי שיקח את התינוק לקופת חולים – אם זה
אונס אז מי עשה את האונס? אין עוד מלבדו. העבודה
שלנו באותה מציאות זה לדעת לקבל זאת באהבה ובהכנעה

רשב“א ריטב“א וקצות החושן

צריך לדעת: אני לא יודע למה, אני יודע כשאני לומד רשב“א וריטב“א וקצות החושן אז אני נמצא בקדושה. כשאני נמצא במציאות הזאת בקופת חולים אני לא יודע מה הקדושה פה – הקב“ה כן יודע, אז להיכנע להנהגה של הקב“ה בתוך המציאות הזאת זה עבודה מאוד-מאוד גבוהה, אנחנו תמיד צריכים לדעת שיש עבודה של בחירה, במקום שאנחנו יכולים אנחנו קודם כל משתדלים ללכת עם הבחירה אבל יש גם עבודה של הכנעה להנהגה של הקב“ה וזה בהכרח-המציאות עובר על כל אחד ואחד מאתנו, לכן כל סדר ההנהגה וסדר הבריאה זה דברים שתלויים בנו וזה גדרי-הבחירה ודברים שתלויים בהקב“ה וזה לא גדרי-הבחירה, זה הקב“ה עושה, לכן יש לנו שתי עבודות..

אמונה שהשם עושה את הכל, לטובה!

העבודה של הבחירה זה עבודה של מסירות נפש. העבודה של ההכנעה זה עבודה של אמונה פנימית שהשם עושה את הכל והכל לטובה – זה שתי בחינות שבאמת אי אפשר להגיע לתיקון רק ע“י דבר אחד. אדם לא יכול לשבת רגל על רגל ולהגיד להקב“ה אני נכנע לך ואין עוד מלבדך, מה שתרצה תעשה איתי, כשתרצה שאני אלך לכולל אני אלך לכולל, אם תרצה שאני אלך לבית כנסת אני אלך לבית כנסת – אסור לעשות את זה מכיוון שעכשיו אתה מרגיש שאתה יכול לקום על הרגליים לעשות? קום ועשה, אבל בד-בבד צריך ללמוד לזהות את המצבים שבאמת אין עוד מלבדו. העבודה הזאת לקבל את ההנהגה של הקב“ה ולהסכים איתה ולהיכנע להנהגה
של הקב“ה, ככל שאנחנו מתקרבים לעקבתא דמשיחא ככה הולכת ומתגברת ומתעצמת עבודת ההכנעה – כל העניין של הרגלין זה שמתעצמת העבודה של ההכנעה..

רגל משמיים נותנת בעיטה ומעיפה אותי

מציאות העולם היא שיש בחירה אבל מגבירים בהנהגה של העולם מאוד את הנקודה של העבודה של ההכנעה, שמים אותנו בכל מיני מצבים שזה ממש כפייה דתית. יש כפייה דתית ששמים את האדם במציאות מסויימת ואדם ממש לא יכול להרים את הרגליים ואת הידיים במציאות הזאת ושם אנחנו צריכים להסכים עם ההנהגה של הקב“ה, להגיד להקב“ה: אבא שבשמיים, אם זה מה שאתה רוצה אני מקבל את זה באהבה ובשמחה, זה בירור מאוד-מאוד קשה. אומר רבינו שככל שאנחנו מתקרבים לקראת הגאולה, המצבים האלה הולכים ומתעצמים וכולנו רואים מה קורה בכלליות הדור, כלליות הדור יורד למצב של חוסר אונים, כל אחד בבחינה שלו וכל
אחד במציאות שלו ובמקום שלו, יורד למציאות של חוסר אונים עד שהרבה
פעמים מתעורר כעס והקפדה על ההנהגה של הקב“ה: למה אתה עושה לי את זה? לפני כמה ימים דיברתי עם מישהו שחוזר בתשובה וברוך השם מאוד מתחזק, כולו מלא רצונות וכיסופים אבל הוא אומר: מדי פעם בפעם אני לא יודע מאיפה זה מגיע אבל יורדת איזה רגל משמיים ונותנת לי בעיטה ומעיפה אותי איזה אלף קילומטר, אחרי זה אני צריך לחזור את כל האלף קילומטר בחזרה. הוא אמר לי שהניסיון
הכי גדול שלו בכל הדבר הזה זה לא להקפיד ולא לכעוס על הקב“ה שעשה לו כזה דבר

יש עוד צדיק שהטיח דברים כלפי מעלה

מכיוון שיש את ההתעוררות הזאת של הבירור של ההכנעה לכן צריך שיהיה צדיק מאוד גדול וזה הבעל כוח גדול שיכול להתפלל תפילה בבחינת דין שהוא מלמד עלינו זכות בכל המעברים של העקבתא דמשיחא, הוא יכול לעלות למקום שנקרא להטיח דברים כלפי מעלה כי יש הנהגה כזאת שכביכול הקב“ה נותן לכל אחד לעבור מה שהוא עובר ואז צריך צדיק כזה שיעלה למקום הגבוה הזה ויגיד להקב“ה: אתה הסבות את ליבם אחורנית, לכן אליהו הנביא קשור לעניין של הגאולה כי הוא ידע את הסוד הזה להגיד להקב“ה: אתה הסבות את ליבם אחורנית. יש עוד צדיק שהטיח דברים כלפי מעלה, הגמרא במסכת תענית דף
כה. מספרת על אדם גדול שהטיח דברים כלפי מעלה ואיטלע

..ואתה לא מסתכל על בניך

הגמרא מספרת שם על לוי שהיה אחד מגדולי האמוראים, היה בצורת ולא היה גשמים אז לוי בא להקב“ה ואמר לו: עלית למעלה וישבת, ואין אתה מרחם על בניך, אתה לא מרחם עלינו – אומרת הגמרא שהתפילה הזאת הורידה גשמים אבל בגלל שהוא אמר את זה בלשון כזאת הוא נהיה צולע ברגלו – היתה פה איזה בחינה של הקפדה עליו. ראיתי שהצמח צדק כותב שמה דבר נורא מאוד והוא מסביר מה עומק העניין של לוי שאמר להקב“ה: עלית למרום וישבת ואין אתה מסתכל על בניך.

לוי צדק, אז למה הוא נהיה צולע ברגלו?

מסביר הצמח צדק שלוי אמר: עלית לעולם האצילות ועזבת את עולם הבריאה
(זה היה אחרי חורבן ביהמ“ק השני), אני יודע שזאת ההנהגה שלפני הגאולה ואני יודע שצריך שיהיו צדיקים כאלה שיטענו: למה אתה מתרחק מאתנו, כדי להחזיר אותך לעולם הבריאה, הכוונה לתוך גילוי בעולמות שלנו – לוי ידע את זה ולוי צדק וזה אמת, אז למה הוא נהיה צולע ברגלו? לרמוז לו את העניין הזה שעדיין לא הגעתם לעקביים, עדיין לא הגעתם לסוף הרגלין שיהיה צדיק כזה שיכול לטעון
את הטענה הזאת בצורה המדוייקת ביותר ומי שגילה לנו את התורה הזאת
הוא הצדיק שיכול להתפלל את התפילה הזאת – אומר הפרפראות לחוכמה שמה שרבינו אמר ’ראש השנה שלי עולה על הכל‘, אחד הבחינות שאנחנו יכולים
קצת להתבונן זה מה שכתוב בתורה הזאת. ראש השנה זה יום הדין ואז רבינו עולה בטענה בכוח של תפילה בבחינת דין והוא אומר להשם: אתה הסבות את ליבם אחורנית

כל המציאות שלו זה עבירה אחת גדולה

מסביר ר‘ נתן והפרפראות לחוכמה שכל מה שהצדיק יכול להמתיק בסדר הרגיל של ההנהגה הוא ממתיק בסדר הרגיל של ההנהגה, יש 24 בתי-דין ויש טענות, סנגורים, קטגורים ותביעה, מה שהוא יכול לפעול בסדר הרגיל הוא פועל בסדר הרגיל אבל רבינו ידע שלפני הגאולה יבואו אליו בראש השנה כאלה נשמות שאין שום בית-דין בעולם שיכול להמתיק את הדין עליהם, אדם לא בא מאלף עבירות אלא כל המציאות שלו זה מציאות של עבירה אחת גדולה – מה הצדיק יכול להמתיק את הדין על אחד שעבר על כל התורה מהרגע שהוא נולד? איזה המתקה אפשר לעשות בזה? לכן יש מציאות שכבר אי אפשר להמתיק את הדין, אז רבינו גילה לנו את הסוד הזה של הבעל כוח גדול – הצדיק אומר: אני יכול לעלות למקום כזה ולטעון לפני הקב“ה: אתה הסבות את ליבם אחורנית, כביכול הוא מאשים את הקב“ה. מכיוון שרבינו יודע את הסוד הזה אז הוא מיד ממשיך רחמים עצומים על כל נשמות ישראל בדבר הזה..

הפלא הגדול זה שכולם מגיעים לרבינו

-אנחנו רואים תופעה פלאית, הפלא הכי גדול זה שכולם מגיעים לרבינו – הרב ברלנד אמר את זה לפני כמה שנים גם על ראש השנה באומן וגם על ל“ג בעומר במירון.  למה כ“כ הרבה נוסעים לרבינו ולמירון? כולנו יודעים שבאומן אין שום דבר לראות ושום דבר לחוות, נהפוך הוא, כל אחד מרגיש שזה התיקון של החיים רק לנסוע לשמה, גם הנסיעה למירון, נכון שזה בארץ ישראל אבל חצי מיליון אנשים נוסעים, כזה עומס, אז למה כ“כ הרבה נוסעים? הרב ברלנד אמר שהנשמות יודעות שיש פה צדיק שבאמת אוהב אותנו ובאמת יכול להמתיק מעלינו את
הדין, לכן רחוקים מאוד-מאוד מגיעים לרבינו – מהקרובים ביותר ועד לרחוקים ביותר, כולם מגיעים לרבינו מכיוון שהנשמה יודעת שרבינו יכול לעלות למקום כזה שגם אם באתי עם כל החטאים וכל הפגמים מבריאת העולם ושום צדיק בכלל לא יכול להתייחס אליי ולטפל בתיק שלי,
אבל הנשמה מרגישה שרבינו יכול לטעון עבורנו כזה לימוד זכות עד שהוא יגיד להקב“ה בראש השנה: אתה הסבות
את ליבם אחורנית – הטענה הזאת פועלת שמיד נמשך רחמים על האדם וזה פותח לו את כל השערים של התשובה

כל הגוונים, הצבעים והעדות

בעקבתא דמשיחא יש כ“כ הרבה את הסדר של ההנהגה הזאת לכן דווקא עכשיו לפני הגאולה התגלה כל הסוד של ראש השנה – אמנם בחיי רבינו וגם אחרי היה את הקיבוץ באומן אבל כמה עשרות שנים לא היה קיבוץ בראש השנה באומן, חיכו לדור הזה שיתגלה כל הכוח של התפילה של ראש השנה להמתיק את כל הדינים, לכן אנחנו רואים דבר נפלא, כל הגוונים, כל הצבעים וכל העדות, לא משנה איפה האדם נמצא, מהצדיקים הכי גדולים עד למשוגעים הכי גדולים, אפשר לעשות שם את החתך של עם ישראל
בכל הבחינות – כולם באים לרבינו, כולם מרגישים שיש צדיק שיכול ללמד עלינו זכות

שיחה לחבורת פשע מספר אחד בארץ

לפני חמש או שש שנים ביקשו ממני למסור שיחה באומן בליל ראש השנה, אז כשהלכתי לשם זה שלקח אותי לשם אמר לי: תשמע, אני רק רוצה להגיד לך למי אתה הולך לדבר, לחבורת-פשע מספר אחד בארץ, הם הכי מסוכנים בארץ. אמרתי לו, רק תגיד לי דבר אחד: מה הם עושים פה? אני שמח שהם באו אבל איך הם הגיעו לפה? הוא אמר לי: תדע לך, כל השנה אין מי שידבר איתם, הם הכי מסוכנים בארץ, מטורפים לגמרי, אבל ראש השנה הם חייבים להיות אצל רבינו, הם כבר נקשרים עם הטענה הזאת: אתה הסבות את ליבם אחורנית, זה דבר פלאי. ובאמת רבינו לא עוזב אותם, זה עוד מהפך ועוד מהפך ועוד שבירה ועוד רעידת אדמה שהם עוברים ובסופו של דבר רואים איך רבינו מטפל בנשמות הכי-הכי קשות שיכולות להיות בעולם הזה.

כל ראש השנה היה מצב של הזיה גמורה

איך רבינו יכול לטפל בנשמות? זה הסוד של הבעל כוח גדול שיודע להטיח
דברים כלפי מעלה ולהגיד: אתה הסבות את ליבם אחורנית – רבינו מלמד זכות עצומה על האדם ואז מה שקורה זה שיש אפשרות לאדם לעבוד את הקב“ה – זאת אומרת שבלי התפילה הזאת לא היה לאדם זכות לעבוד את הקב“ה. אחד הדברים הפלאיים בדבר הזה שכולנו יודעים שעשרות שנים למעשה כל העניין של הציון
היה סגור חוץ מיחידים שנסעו אבל לא היה קיבוץ באומן בראש השנה,
למעשה הדרך לרבינו נפתחה בשנת תש“נ ואז התחילו הנסיעות – אני זוכר שבהתחלה היו שם מאות אנשים, כל ראש השנה היה מצב של הזיה גמורה, מי שנסע אז לאומן, יכל ללכת עם הכרטיס ועם הדרכון והוא היה מקבל קיצבה לכל החיים על סעיף נפשי, ככה הסתכלו על זה, אנשים אמרו לנו: אתם מטורפים גמורים

הפלא הגדול שכל שנה זה הולך ומתעצם

מה זה המקום ההזוי הזה?? ככה אמרו לנו בתש“נ, אבל ראינו את הפלא הגדול
איך כל שנה זה הולך ומתעצם, בתש“נ היו 400 איש, בתשנ“א היו כבר 1500 איש, בתשנ“ב היו כבר 2500, אח“כ זה פתאום קפץ לעשרות אלפים – אף אחד בעולם
לא יכול לתרץ מה הולך שם בכלל, איך התחילו לנסוע בכלל את כל הנסיעות
האלה ומה משך את העולם. הפלא הכי גדול הוא שכל אלה שהחזיקו
אותנו למשוגעים הכי גדולים, גם הם בעצמם הגיעו לאומן וזכינו לראות את כל המהפך הזה. אנחנו באלף השישית שזה כנגד היום השישי של בריאת העולם ‘כאלף שנים בעיניך כיום אתמול‘, אז כל אלף שנים זה יום אחד מבריאת העולם..

מאז רבינו יכל לפעול את הסוד של ר“ה

האלף השישית זה כנגד היום השישי בבריאת העולם, ז“א שאנחנו נמצאים עכשיו ביום השישי, עברנו כבר את החצות יום אז אנחנו לקראת כניסת שבת – השנה שנפתחו הנסיעות לאומן היתה בתש“נ זה בגימטריה 750 – שימו לב כל שנת אלף מחולקת לחמש מאות שנה כנגד הלילה וחמש מאות שנה כנגד היום, אז כל אלף שנה זה מתחיל למעשה מהלילה. אז 750 שנה של היום השישי זה יוצא בדיוק חצות יום, ז“א שתש“נ זה חצות יום של יום שישי ואז מה קורה? מתחילה להתגלות הארת שבת, זה ממש פלאי ההשגחה הפרטית שהנסיעות לרבינו התחילו בתש“נ ממש בחצות יום, הצדיק נקרא שבת וכל ההארה והגילוי של רבינו זה התחיל למעשה מתש“נ שזה חצות יום שישי שאז מתחילה הארת שבת. אז בחצות
יום מכיוון שהתחילה הארת הגאולה שזה הארה של האלף השביעית ומשיח
צדקנו, לכן רבינו יכל מאז לפעול את הסוד של ראש השנה שזה תפילה בבחינת
דין ולהמליץ עלינו כי באלף השביעית יתגלה הלימוד זכות על כל נשמות ישראל..

הצדיק פועל את הפעולה הזאת בר“ה

מכיוון שמתחילה להתגלות הארת השבת בחצות יום שישי (שזה תש“נ), התחיל להתגלות בבריאה הכוח של התפילה בבחינת דין של רבינו לכן רבינו יכל להתחיל לפעול את התפילה הזאת וזה הולך ומתעצם, אנחנו רואים שעיקר ההתעצמות זה התפילה בבחינת דין שזה נקרא הלימוד זכות על נשמות ישראל בבחינה של אתה הסבות את ליבם אחורנית – למעשה הצדיק פועל את הפעולה הזאת בשבילנו בראש השנה – מה ששייך לנו בבחינה הזאת של תפילה בבחינת דין זה מצד
אחד אדם צריך לעשות כל מה שביכולתו, לעשות מסירות נפש להיות סור
מרע ועשה טוב בכל דבר ודבר, אם זה במידות ואם זה בעבודת השם וכן הלאה,
אבל הרבה פעמים כל אחד מאתנו רואה שיש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות..

לא מצליח להיות צדיק ? אל תתייאש !

יש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות הן בסור מרע והן בעשה טוב, כל אחד יכול לראות שיש דברים שבהם הוא עדיין לא מצליח לפעול – באותם מקומות שאדם לא מצליח לעשות, צריך לדעת לא להיבהל ולא להיחלש בדעתנו, לדעת שפה העבודה שלנו זה בבחינת דין, הכוונה לבקש מהקב“ה ולא להפסיק לבקש מהקב“ה. רבינו אומר בשיחה ג‘ בשיחות הר“ן: והעיקר שהכל עומד עליו זה לא להתייאש מהרחמים והתחנונים, כל הזמן לבקש מהקב“ה. אפילו אם אדם רואה שאלף פעמים הוא ניסה והוא לא מצליח להיות צדיק והוא לא מצליח לעשות מה שהוא
רוצה, רבינו אומר: אל תתייאש מזה, אתה לא מצליח כי יכול להיות שאתה בהנהגה שאתה לא תצליח, משמיים לא רוצים את ההצלחה שלך, רוצים את הצעקה שלך..

באותו רגע הכל מתמתק מעל האדם..

הלכה למעשה רבינו אומר שהעיקר שהכל עומד עליו שאדם לא יהיה מייאש את עצמו מהצעקה והתפילה והרחמים והתחנונים להקב“ה, אפילו אם עובר על האדם ולא רק שהוא לא מצליח בעשה טוב אלא הוא גם לא מצליח להיות בסור מרע, כל אחד לפי בחינתו, גם שם יש את הנקודה שאדם לא יהיה מייאש את עצמו מהצעקה כי יש בזה סודות, לפעמים רוצים לשבור את כל ה’אני‘ של האדם. רבינו אומר: רוצים לשבור לך את האני, אל תתייאש מהצעקה. יש מצב כזה שאדם מרבה בתפילות ובסוף הוא אומר להקב“ה: אני לא מבין מה אתה רוצה, אני כל-כולי רק רוצה לעבוד אותך – ברגע שאדם מגיע באמת אחרי הרבה תפילות ובקשות ושאדם לא התייאש, ברגע
שהדיבור הזה יוצא מהלב שלו אחרי הרבה עבודה, באותו רגע
הכל מתמתק מעל האדם, כל מה שרצו משמיים זה שהוא יגיע לזה.

הפוסט פרשת שופטים | ממשיכים עם תורה ח‘ בליקוטי מוהר“ן.. הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בהתחלה פונה בלשון יחיד-ראה

ארבעים שנה משה רבינו מנהיג את עמ“י במדבר וכל מה שהוא אומר זה מפי הקב“ה, את חומש דברים משה רבינו אומר מעצמו, זה יסוד ראשון. בפרשת ראה משה
רבינו פונה לעמ“י ואומר להם ’ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות השם
א-לקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצות השם א-לקיכם‘ בפשטות משה רבינו מעורר את עמ“י להתבוננות ולמחשבה לראות את הברכה והקללה שיש בכל העולם – בכל המציאות שלנו יש ברכה ויש קללה משה רבינו אומר מיד ’הברכה אשר תשמעו אל מצות השם…והקללה אם לא תשמעו אל מצות השם‘ על הפסוק הראשון ’ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה‘ יש כמה נקודות להתבונן בהם והשאלות האלה פותחות פתח להסתכל בנקודה יותר עמוקה על כל המהלך. משה רבינו בהתחלה פונה בלשון יחיד ’ראה‘, זה פנייה ליחיד, לכל אחד ואחד, אבל שימו לב מיד משה רבינו עובר לרבים ’ראה אנכי נתן לפניכם‘ – אם התחלת בלשון יחיד אז למה עברת ללשון רבים? באמת לפי הלשון אדם אומר לחברו ראה אני נתן לפנייך – מה זה לפניכם? או שתגיד ראו אנכי נתן לפניכם או ראה אנכי נתן לפנייך

הרי אין עוד מלבדו והוא אחד יחיד ומיוחד

-זה שאלה ראשונה וכמעט כל המפרשים שואלים את השאלה הזאת. שאלה נוספת ששואלים: מי נותן את הברכה והקללה בעולם? משה רבינו נותן את הברכה והקללה בעולם? הרי אין עוד מלבדו, רק הוא נותן את הברכה והקללה אז מה זה שמשה רבינו אומר לעמ“י ’ראה אנכי נתן לפניכם‘? הרי אמרנו שפה זה לא משה רבינו מדבר בשם הקב“ה אלא פה משה רבינו מדבר מעצמו לעמ“י אז איזה משמעות יש למשה רבינו להגיד לנו שהוא נותן את הברכה ואת הקללה? נכון שלצדיק יש תקפיד חשוב, הוא מגלה את כל הדרכים וכל התורות, הכל נכון, אבל אחרי הכל אין עוד מלבדו והוא אחד יחיד ומיוחד, הוא נותן את כל הברכות והוא נותן את כל הקללות, לא אף אחד אחר..

ראה אנכי (?!) נתן

בפשטות הרבה מהמפרשים אומרים שהיה צריך להיות כתוב: ראה השם נתן לפניכם ברכה וקללה, מה זה ראה אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה? זה הקב“ה נותן, לכאורה היה צריך להיות כתוב ראה או ראו השם נתן לפניכם ברכה וקללה. משה בא ומלמד אותנו
מה זה הברכה והקללה ומה זה האמת והשקר, אבל מי נותן את הברכה והקללה? הקב“ה – זה שתי שאלות מרכזיות וכמעט כל המפרשים שואלים את השאלות האלה

אלא זה פנייה לצדיקים יחידים

אנחנו נראה דרך אחת בקיצור נמרץ וזה מובא באור החיים הקדוש ובעוד כמה מפרשים. דבר ראשון מדוע משה רבינו מתחיל בלשון יחיד ’ראה אנכי נתן לפניכם‘ ואז עובר ללשון רבים, ונשים-לב לזה שמשה רבינו מתחיל עם פעולת ראייה, ראה, בוודאי שהוא מתכוון לראייה-שכלית ולא לראייה-גשמית כי אף אחד לא יכול לראות בעין הגשמית ברכה וקללה, אלא תתבונן שיש פה עניין של ברכה וקללה, זה בפשטות, אבל הוא מתחיל בפעולת הראייה ואחרי זה הוא אומר ’את הברכה אשר תשמעו‘, מיד הוא עובר לשמיעה. בהתחלה הוא מתחיל בראייה ואח“כ הוא עובר לשמיעה, לכן יש מהלך כזה: מה שמשה רבינו אמר בלשון יחיד ’ראה‘ זה באמת רק לצדיקים יחידים, זה לא לכלל ישראל. משמעות ’ראה‘ זה לא פנייה לכלל ישראל אלא זה לצדיקים יחידים שיש להם את כוח הראייה, (מיד נסביר מה הכוונה לכוח הראייה) ואליהם מדבר משה רבינו. ’לפניכם‘ פה הוא פונה לכלל עמ“י. לצדיקים הוא אומר ’ראה אנכי‘ ולשאר עמ“י הוא אומר ’נתן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו‘ – לכלל ישראל זה פעולה של שמיעה ולא פעולה של ראייה. אז הלשון הזאת שמתחיל ביחיד ועובר לרבים, הרבה מפרשים מסבירים שהכוונה בראה זה פנייה לצדיקים גדולים מאוד שיכולים לראות, כלל ישראל לא שייכים בעניין הראייה אלא העניין שלהם זה השמיעה, לכן הוא אומר ’הברכה אשר תשמעו‘, הוא פונה בלשון שמיעה..

משה רבינו אומר לצדיקים מה לראות: אנכי

ועוד מה זה ’אנכי‘? איך משה רבינו אומר ’ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה  וקללה‘. אומר האור החיים הקדוש ועוד כמה מפרשים שמשה רבינו פונה לצדיקים האלה שיכולים לראות ואומר להם את מה לראות: אנכי. איזה אנכי לראות? ראה אנכי השם א-לקיך, תתבונן בדיברה הראשונה בעשרת הדיברות. הצדיקים יכולים לראות את אנכי השם א-לקיך אבל כלל ישראל מה צריכים לעשות? לשמוע
את המשפטים, ללמוד ולקיים את התורה – זה בפשטות החילוקים בין העניין של הראייה והשמיעה ובין העניין של היחיד והרבים, ’ראה‘ זה פנייה לצדיקים גדולים מאוד..

יש את התורה של האות אלף והאות בית

’לפניכם‘ זה פנייה לכלל עמ“י. אנחנו רואים שיש עוד הבדל, אצל הצדיקים יש עניין של ראייה ואצל כלל עמ“י זה לשון של שמיעה, דבר נוסף: עמ“י צריך לשמוע את המשפטים, הכוונה את המצוות, ואת מה הצדיקים רואים? ’אנכי השם א-לקיך‘. עכשיו כדי להבין את עומק הדברים נגיד הקדמה קצרה כדי להכנס קצת יותר לעומקם של הדברים מכיוון שהדברים פה הם מאוד-מאוד עמוקים. רבינו האר“י שואל בתחילת ספרו ’ליקוטי תורה‘ מדוע התורה פותחת באות בית ולא באות אלף, אם כל התורה זה סיפור בריאת העולם אז שתתחיל באות אלף, לכאורה יש פה איזה נקודה של דילוג, כביכול הקב“ה דילג על האות אלף. מסביר רבינו האר“י כאן יסוד מאוד גדול: באמת יש 2 תורות, יש תורה של אלף ויש תורה של בית, התורה שאנחנו יודעים זה תורה של בית לא תורה של אלף. כשאנחנו אומרים שיש 2 תורות זה
לא הכוונה כפשוטו, אלא הכוונה לשני רמות ורובדים שונים של פירושים אחרים לגמרי לתורה, ז“א שהתורה היא אחת והיא נצחית אבל כשאנחנו משתמשים בלשון הזו שיש שתי תורות, הכוונה היא שיש שתי דרכים כלליות ועיקריות לפרש את התורה

שמה יש אחדות מופלאה בין הקב“ה לאדם

בתורה שלנו שזה נקרא תורת הבריאה זה התורה שבעצם שאנחנו רגילים ללמוד אותה ולשמור אותה ולקיים אותה וכל זה נקרא תורת הבריאה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שיש גילוי אחר לגמרי של התורה שהיא נקראת תורת האצילות, זה בעצם תורה שקודמת לתורה של האות בית. בתורה שלנו בכלל לא כתוב התורה של האלף, כל התורה שלנו זה איך האדם צריך לעבוד בעולם הזה את הקב“ה אבל יש תורה אחרת שלעתיד לבוא כשיבוא משיח צדקנו באלף השביעית ואח“כ עד אין-סוף זמן, נתחיל ללמוד את התורה הזאת, וזה תורה של עולמות רוחניים נשגבים מאוד ששם אין בחינה של פירוד בין האדם לבין הקב“ה, שמה יש אחדות מופלאה מאוד בין הקב“ה לאדם..

צדיקים גדולים במעלה שיכולים

היום אנחנו כמעט לא יכולים להבין ולהגיד על מה מדובר בכלל, מהי התורה שנקראת התורה של האלף שזה התורה של האצילות, זה תורה של אורות רוחניים עליונים, זה אין-סוף. כל התורה שאנחנו היום לומדים זה ניצוץ אחד מהתורה של האלף. הבית זה ניצוץ של התורה של האלף רק שאנחנו לא יודעים מה זה, זה עדיין לא נגלה לנו לכן זה בחינת נסתר מאתנו, אבל עם כל זה אומר רבינו האר“י שהיה שלב במהלך בריאת העולם ובסדר הנהגת הדורות שהיה התחלת התגלות התורה של האצילות שזה התורה של האלף – שימו לב התורה שלנו שזה סיפור בריאת העולם מתחילה במילה ’בראשית‘, באות בית. מה מתחיל בתורה שלנו באות אלף? עשרת הדברות. ’אנכי השם א-לקיך‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שמכאן אנחנו לומדים שבעשרת הדברות במתן תורה התחילה להתגלות התורה של האלף, מזמן מתן תורה יש בחינה של גילוי של התורה של האלף שזה התורה של האצילות. יש בחינה שהתורה הזאת התגלתה בעולם אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שרק צדיקים יחידים בדורות יכולים להשיג את התורה של האלף
אבל גם-כן לא בשלמות כי אדם בעולם הזה לא יכול להשיג את זה בשלמות, אבל עם כל-זה יש צדיקים גדולים במעלה שהם יכולים להתחיל להשיג את התורה של האלף

כל תיקון העולם תלוי בתורה של האלף…!!

הצדיקים הגדולים במעלה משיגים את התורה של האלף והם למדו דברים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים שאנחנו לא מבינים, אומר רבינו האר“י הקדוש שאחרי שהם משיגים את זה, הם מתחילים לגלות לנו את התורה של האלף בתוך העולם – הם מתחילים להאיר את התורה של האלף בעולם, כל תיקון העולם תלוי בדבר הזה, שיהיו צדיקים במשך הדורות שיגלו את התורה של האלף והם יתחילו להאיר לנו..

’בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת‘

ע“י שהצדיקים הגדולים מתחילים להאיר את התורה של האלף, זה תקוותנו וזה היכולת שלנו בעצם להגיע לתיקון ולעשות את כל תפקיד שלנו בעולם, מכיוון שבלי התורה של האלף אי-אפשר בשום פנים-ואופן לתקן את העולם. נכון שיש לנו תורה ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘ ויש מצוות, אבל בלי התורה של האלף, אף אחד לא יכול להגיע לתיקון שלו והעולם לא יכול להגיע לתיקון שלו – יש אומרים שדוד המלך רמז את כל זה בתהלים ’כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו‘ – שימו לב לדיוק פה, ’כי אם בתורת השם חפצו‘, אז מה חפצו של האדם? תורת השם. ואח“כ מה כתוב? ’ובתורתו יהגה יומם ולילה‘ איזה תורתו הוא יהגה יומם ולילה? תורת השם זה התורה של האלף כי כל אדם רוצה בפנימיות שלו להשיג את התורה של האלף, אבל באיזה תורה אדם לומד והוגה? בתורתו של האדם שזה התורה של האות בית. אז בתורה של האלף יכול להיות לנו רצונות, ’כי אם בתורת השם חפצו‘, הוא רק יכול לחפוץ בתורה הזאת, אבל במה אדם כן יכול ללמוד? את התורה של הבית שזה תורתו של האדם..

הצדיקים מגלים לנו מה ששייך לגלות לנו

כאשר יש לאדם רצון לתורה של האלף והוא לומד את התורה של הבית אז שתי הדברים האלה ביחד זה ’והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול‘, אז הוא יזכה להיות בחינת עץ שגודל וצומח, אבל מפה אנחנו לומדים שיש עניין שהאדם ישתוקק ויחפוץ להגיע לתורה הזאת שנקראת התורה של האצילות,
אבל כמו שאמרנו זה תורה מאוד רוחנית, אז מה לנו
ולתורה הזאת? הלוואי שנזכה ללמוד את השולחן-ערוך, הלוואי שנזכה ללמוד את התורה של הבית, אנחנו
עדיין רחוקים מזה – אז אם כך מה לנו ולתורה של האלף? אבל אומר רבינו שכל תקוותנו זה אותם צדיקים שזכו להשיג את התורה של האלף והם מגלים לנו מה ששייך לגלות לנו ואז אנחנו יכולים בזכות הגילויים האלה לקיים את התורה של בית. אבל בלי הגילויים שהצדיקים מגלים לנו לא נוכל גם לזכות לקבל ולהבין את התורה של הבית..

לך תשיג את התורה של האלף

יש רמז לדבר הזה שכל העניין שלנו בדבר הזה זה אך ורק ע“י התורה של האלף. דבר ראשון צריך לדעת שרק הצדיקים הגדולים מגלים לנו את התורה של האלף, והבחינה הזאת על ההשגה של תורת האלף זה לא נקרא שמיעה אלא זה נקרא ראייה, לכן משה רבינו מתחיל ב’ראה אנכי‘, הוא פונה לצדיקים במשך כל הדורות: ראה אתה, כל צדיק וצדיק, את אנכי. לך ותשיג את התורה של האלף, לכלל ישראל זה ’אשר תשמעו‘, זה בחינת שמיעה.
רבינו האר“י מסביר שראייה זה התורה של האלף ושמיעה זה ההשגה של תורת בית..

בגמרא: תא-שמע. בזוהר הקדוש: תא-חזי

אחד הצדיקים שהתחיל לגלות לנו מהבחינה של התורה של האלף זה רבי שמעון בר-יוחאי. בגמרא שזה התורה של הבית שזה התורה שלנו היום, כשחכם רוצה לפנות לחברו הוא אומר לו ’תא-שמע‘, בוא תשמע. בזוהר הקדוש כשחכם פונה לחברו הוא אומר לו ’תא-חזי‘. מה הסיבה שהזוהר שינה את הלשון? הרי חכמי הגמרא וחכמי הזוהר זה אותם חכמים, אז מדוע הזוהר אומר בלשון תא-חזי והגמרא אומרת בלשון תא-שמע? מכיוון שהזוהר הוא בבחינת התחלת הגילוי של הראייה ואילו הגמרא זה עדיין בבחינת תורת בית שזה תורת הבריאה לכן זה בבחינת תא-שמע. במשך הדורות היו צדיקים יחידי-הדורות שהשיגו את התורה של האלף והם מאירים לנו את התורה הזאת, אז דבר ראשון שצריך לדעת זה שאך ורק ע“י הצדיק אפשר להשיג מזה. את התורה הזאת צריך להשיג דווקא בעקבתא דמשיחא כי רבינו אומר בתורה ל’ בליקו“מ שככל שהחולה יותר גדול, צריך רופא יותר גדול, רבינו אמר את זה בלשון משל

יהודי עם בעיה רפואית מגיע לרופא גדול

בפשטות החולים זה הרחוקים מהקב“ה, זה העקבתא דמשיחא, העקביים. הרופא הגדול זה הצדיק, אבל זה לא רק שהוא רופא גדול אלא הוא גם מגלה תורה ממקום מאוד גבוה. כדי להציל את נשמות העקבתא דמשיחא צריך רופא מאוד גדול שהוא בבחינת הצדיק שיכול לקיים ’ראה אנכי‘ שהוא רואה את ’אנכי השם א-לקיך‘, שמשיג את התורה של האלף ואז הוא גם יכול להאיר לנו. אז היסוד הראשון זה קודם כל לדעת שרק צדיקים מאוד גדולים יכולים להאיר לנו את התורה של האלף. מצד הטבע ברוך השם אין יהודי שהוא לא חכם, הקב“ה נתן לנו שכל מיוחד. ברוך השם שיש לנו שכל אבל צריך חוכמה יותר גדולה מהחוכמה שלנו לדעת מתי לזרוק את השכל. אם אנחנו נבוא עם חוכמות לצדיק אז אומר רבינו משל לדבר: היה איזה יהודי שהיה לו בעיה רפואית והוא הלך לרופא גדול. הרופא אמר לו יש לך בעיה איקס. החולה אמר לו: בעיה איקס? אני מציע לך שתעשה כך וכך. אומר רבינו מה אתה נותן עצות לרופא הגדול? הרופא הגדול יודע איך לרפאות אותך – צריך לדעת שזה העניין של ההתבטלות לצדיק ועל זה האדם צריך לבקש ’הורני השם דרכך, אהלך באמתך‘..

בפסוק הזה נרמז כל התיקון של האדם..

דרכך ואמתך זה העניין של הצדיק שיאיר לנו ונוכל לקבל את דעתו. למעשה זה כתוב במפורש בפרשת עקב, עמ“י עשה את העגל, משה רבינו ירד מהר סיני וראה שעמ“י עשה את העגל. בפרשת עקב משה רבינו מזכיר את מה שהיה בחטא העגל ומה הוא אומר? ’ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר‘ – קודם כל שרפתי את העגל באש, זה לא מספיק ששרפתי אותו אח“כ טחנתי אותו עד אשר דק לעפר – משה רבינו עשה את כל העגל בבחינת עפר, ואת העפר
הזה הוא השליך אל הנחל היורד מן ההר – בפסוק הזה
נרמז כל התיקון של האדם, שאדם יהיה בבחינת
’ונפשי כעפר לכל תהיה‘ שיזכה למידת הביטול, לדעת
שאני לא יודע כלום. כשאתה לא יודע כלום אפשר
לזרוק אותך לנחל נובע מקור חכמה, זה הנחל היורד מן ההר.

כדי לגלות עולמות צריך לעבור

זורקים אותך לנחל – עכשיו תתחיל לקבל שכל אחר,
תתחיל לקבל השגות אחרות והבנות אחרות ופתאום
תגלה עולמות חדשים, אבל כדי לגלות את העולמות האלה שימו לב מה צריך לעבור וזה כל הדור שלנו: עגל זה
כל העבודה זרה והגאווה שבתוכנו, אז דבר ראשון
הצדיק שורף אותו באש, זה כל השריפות שעוברים
על כל אחד ואחד מאתנו, זה הביזיונות וכל מה שעובר
עלינו, זה הדבר הראשון. אחרי שאדם נשרף וזוכים
להחזיק מעמד אדם אומר: זהו, ברוך השם זה נגמר, סיימתי. לא, עכשיו
מתחיל שלב ב‘ עכשיו מתחילים לטחון אותך דק עד שאתה הופך להיות גרגירי-עפר.

לזרוק את השכל – קל להגיד קשה לעשות

אדם אומר אני כבר לא אדם, אני כבר לא שום מציאות – אומר משה רבינו: אם הגעת למצב הזה שאתה כבר לא מציאות, אפשר עכשיו לקחת אותך ולזרוק אותך לתוך הנחל היורד מן ההר, זה הר סיני. מהמוחין הכי גדולים בעולם יורד נחל נובע מקור חכמה עד למטה, אתה יכול עכשיו להכנס לתוך הנחל, פה כל התיקון שלך. פתאום תצא משם אדם חדש לגמרי, הכוונה שפתאום תקבל הבנות והשגות חדשות לגמרי. אז היסוד הראשון בלהתקשר ולהתחבר עם התורה של אלף זה קודם כל צריך לדעת לזרוק את השכל לגמרי ולהתקרב לצדיק. זה קל להגיד לזרוק את השכל אבל זה לא כ“כ פשוט לעשות את זה כי מנסים אותנו ביום-יום – אנחנו צריכים לדעת באיזה נקודות בדיוק יש לנו בעצם מחלוקת עם הצדיק. קודם כל צריך לדעת שיש לנו מחלוקת על הצדיק, אמרתי את זה למישהו והוא אמר לי: מה פתאום? אני לא חולק..

אני אגלה לך סוד, רבינו דיבר גם על זה..!

סיפרתי לו מעשה שהייתי לפני כמה זמן בבעיה של שלום-בית, ברוך השם הבעל הוא חסיד ברסלב, הוא מתבודד כל יום אבל יש לו קצת גבורות. אשתו מדברת אליו
לא יפה אז בסדר, עכשיו יש את תורה ו‘ בליקו“מ שם רבינו אומר: עיקר התשובה ישמע בזיונו ידום וישתוק, אז הוא לא יכול לשתוק. אמרתי לו: תראה אתה
טס לאומן, אתה מקורב לצדיק, תזכור שיש את תורה ו‘. אז הוא אמר לי: תורה ו‘ זה אמת לאמיתה, אבל רבינו לא התכוון על המצב שלי בבית. אמרתי לו: זה המחלוקת שלך על רבינו. אתה קשה לך לשתוק אז החלטת שרבינו לא מדבר על המצב
שלך, אמרתי לו: אני אגלה לך סוד, רבינו דיבר גם על המצב הזה. לפעמים קשה לנו בתוך הפנימיות שלנו לקבל את הדעת של רבינו, לא נחלוק על זה, אדרבה לפעמים
אפשר ללכת ולמסור שיחות לאלף אנשים בדעת של רבינו, אבל תדע לך שחצי שעה אחרי זה ינסו אותך אם אתה באמת מקיים את זה הלכה למעשה, אחד הדוגמאות המצויות זה שרבינו אומר לנו לשתוק לביזיונות ולא לכעוס ולא להקפיד על אף אחד

 מה יקרה רבע שעה אחרי שתדבר על זה?

ככל שאדם יותר יתחזק בזה הוא יראה שרבע שעה אחרי שהוא מסר שיחה לאלף אנשים והוא חיזק את החברים שלו ואמר להם: אתם יודעים מה זה איזה אור גדול לזה לשמוע ביזיון ולשתוק ולא לכעוס ולא להקפיד – תדע לך אתה תדבר על זה ורבע שעה אחרי זה יבדקו אותך משמיים, עכשיו בוא נראה איפה אתה אוחז בדבר הזה – ככה זה וזה הדרך, לכן אומר משה רבינו שצריך לשרוף באש, אח“כ צריך לטחון. את מה שורפים באש? את כל הגאווה שלנו, את כל המידות הרעות שיש בתוכנו. צריך לדעת שברגע שהתקרבנו לרבינו ואדם הולך בדרך של ההתבודדות וההתקשרות עם הצדיק, אז כל מה שעובר עליו, תדעו שיש פה רק אשם אחד, אל תחפשו אשמים. אל תאשים את אשתך, את הילדים את ההורים ואת המנהל עבודה, ברוך השם תמיד אפשר למצוא מישהו..

שולחים לו משאיות של יהלומים

תמיד אפשר למצוא את מי להאשים אבל תדע לך שאם היית באומן בראש-השנה ואתה מתבודד אז תדע לך שיש לך אשם אחד. אם אתה רוצה לריב עם מישהו לך תריב עם רבינו ישירות, אל תלך לחפש עכשיו לבושים של הדבר, כל זה בשביל בירור המידות. כדי לזכך את המידות שלנו אין דרך אחרת, עשינו עגל שזה הגאווה. רבינו אומר שבדורות האלה יש 2 עבודות זרות עיקריות: הגאווה ותאוות ממון ומי יכול להגיד על עצמו שהוא לא נכשל בדברים האלה?
זה כמעט לא מציאותי בדורות שלנו. אז צריך לדעת שברגע שהתקרבנו לרבינו אז כל מה שעובר עלינו בניסיונות ובקשיים זה הכל בשביל לתקן את המידות שלנו,
אין משהו אחר. יש אלף תאוריות שזה משהו אחר אבל צריך לדעת שזה הנקודה ועל ידי זה האדם נבנה כל פעם צירוף אחרי צירוף. הרב אליעזר ברלנד שליט“א
אמר שאדם צריך לדעת שכל שתיקה שהוא שותק שולחים לו משאיות של יהלומים.

….תשמור עיניים כי אתה הפושע הכי גדול

אם אדם זוכה לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק, בפרט אם זה עם ההתקשרות עם הצדיק, אז רבינו אומר שאז ’נעשה ע“י זה אדם לשבת על הכסא‘. לפני שאדם שותק הוא בגדר אדם רק שחסר לו אות אחת ’אלף‘ אז הוא ’דם‘ שזה הדמים העכורים, זה הכל כעס והקפדות זה האש של הגבורות שרוצה לשרוף את כל העולם, אז או לשרוף את כל העולם בכעסים והקפדות או לשרוף את העולם בתאוות. לפני שנים שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר לי: באמת כשאדם הולך ברחוב הוא צריך לשמור את העיניים, אבל אל תשמור את העיניים כי אתה הצדיק הכי גדול – הפוך, תשמור את העיניים כי אתה הפושע הכי גדול, אם אתה מרים את העיניים אתה שורף את כל הרחוב, רק המחשבות והרצונות שלך שאתה הולך ברחוב שורפות את הרחוב..

שרפתי את העגל (הגאווה שלכם) באש!!

אם אדם יודע שהוא כולו דמים לכן הוא שומר את העיניים כדי לא לשרוף את כל הרחוב והוא מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק אזי לאט-לאט האות אלף מתחילה להתחבר איתו ואז מה נעשה? מדם נעשה אדם. דמים זה שהתאוות והמידות מובילות את האדם בעולם, זה כעסים והקפדות וקנאה או שפתאום נכנס לו איזה שיגעון לתאווה, אז אין לו יום ואין לו לילה מהדבר הזה – זה נקרא שאדם הוא בבחינת דמים. הדמים שזה התאוות והמידות מובילים אותו, אז כשאדם מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק והוא מוכן לקבל את כל מה שעובר עליו, אז נכון שבאותו רגע זה שורף ולא נעים, כמו שמשה רבינו אומר: שרפתי את העגל (הגאווה שלכם) באש, אבל אומר רבינו כמה השתיקה הזאת משתלמת לאדם כי כל שתיקה
מצטרף לך עוד בחינה של האלף ולאט-לאט אתה הופך להיות מדם לאדם. אדם זה שהשכל, התורה, האמונה וההתקרבות להקב“ה, מתחילות להוביל את האדם בעולם

מתחיל לקבל יישוב הדעת ושכל להתבונן

או שהדמים מובילים את האדם בחיים שזה מידות ותאוות או שהבחינה של אדם מוליכה אותו בעולם – כל קבלה שאדם מקבל את הדרך של האמונה והעצות של רבינו, צריך לדעת, עכשיו באותו רגע זה לא נעים לך, אבל תדע לך, רק תחכה שהשריפה הזאת של ההקפדה והכעס  שיש לך עכשיו תעבור, ואז אומר לך רבינו אם תשמע את הביזיון ותשתוק אתה נעשה אדם, אחרי שתעבור השריפה הזאת ששופרים עכשיו את העגל בתוכך ופתאום אתה תראה שאתה מתחיל לקבל יישוב הדעת ושכל להתבונן על הדברים בצורה נכונה, ואתה מתחיל להבין דברים
בצורה נכונה, החיים של האדם מתחילים להשתנות לגמרי. שמעתי מהרב ברלנד שליט“א שאמר: ככל שאדם צריך להשיג דבר יותר גבוה, תדע לך שיצרפו אותך ילבנו אותך  בדבר הזה יותר ויותר. צריך לדעת שיכול להיות שאתה עושה דברים טובים, אתה רוצה לפתוח מוסד חסד, בית-כנסת או כולל, אתה רוצה להיות ת“ח וכן הלאה, אבל אם אין את האש אז מה קורה? אתה גדל וגם העגל גדל, העגל זה הגאווה. ככל שתצליח יותר ככה הגאווה שלך הולכת וגדלה יותר לכן משמיים
ירחמו עלייך שזה לא יתקיים אלא ישברו אותך, אחרת ההצלחה הזאת זה בעצם עגל

בחיצוניות עושה טוב, אבל בפנימיות זה עגל

נכון שבחיצוניות אתה עושה דבר טוב אבל בפנימיות אתה עושה עגל, מכיוון שאנחנו לא יודעים לברר את זה, אז כשאדם זוכה להתקרב לצדיק, הצדיק כל הזמן מברר אותו שבאמת כן יוכל לעשות דברים טובים, ואיך עושים דברים טובים? ע“י השריפה באש והטחינה דק עד עפר. אומר רבינו שע“י זה אדם הופך להיות מדם לאדם, אז איזה אות חסרה לו? ’אלף‘ אומר רבינו האות אלף זה נמשך מהתורה של האלף, מהתורה של האצילות, היא נמשכת לאדם והיא בונה אותנו כי כל מה שאנחנו יכולים להבנות באמת זה מהבחינה הזאת של התורה של האלף, עכשיו נראה
את הדבר הזה בעוד היבט, בשיחות הר“ן שיחה ג‘ יש שיחה קצרה אבל זאת
שיחה מאוד-מאוד משמעותית, ר‘ נתן אומר על רבינו: ’הפליג מאד בגדולת
הבורא יתברך שמו, ואי אפשר לבאר זאת בכתב. ואמר: כי לגדולת הבורא יתברך
אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל‘…

עדיין אין יודעים שום ידיעה כלל, כלל לא..

מה זה גדולת הבורא? הכוונה כמה שנהיה יותר חכמים עדיין לא נשיג אפס-קצהו מה הקב“ה עושה בעולם. גם אם האדם השיג השגות והוא ר‘ שמעון בר-יוחאי והוא משה רבינו, אפילו הם הצדיקים הכי גדולים עדיין השיגו משהו אבל זה ביחס של כטיפה מן-הים. בהמשך השיחה רבינו אומר: ואין יודעים כלל, היינו שעדיין אין יודעים שום ידיעה כלל, כלל לא. וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע‘..

…בפשטות מדובר פה על צדיקים גדולים

רבינו חוזר על זה כמה פעמים שתכלית הידיעה שלא נדע, הכוונה שכל העניין של הלימוד זה לדעת דברים וזה הכל בתורה בית, עד איפה? עד שלא תדע, הכוונה עד שכל פעם תשיג מחדש עוד ועוד השגות מתורה אלף, לכן תכלית הידיעה שלא נדע, הכוונה ברגע שאתה משיג מתורה אלף אתה מבין שכל מה שהשגת עד עכשיו זה היה כלא-היה ואז אתה משיג השגות חדשות וזה כל הזמן חוזר עד אין-סוף, בפשטות רבינו מדבר פה על צדיקים גדולים מאוד. רבינו אומר שצדיקים שיודעים הרבה מאוד, הם משיגים שהם לא יודעים כלום – רבינו דיבר על תכלית הידיעה שלא נדע וכל זה העבודה של הצדיקים להשיג מתורת האצילות, מתורה אלף
לתורה בית. בהמשך השיחה ר‘ נתן אומר: ’גם הפליג מאוד בגודל מעלת התשובה‘..

אם זה גבוה מהתורה אז איפה זה כתוב?

שימו לב, רבינו הכניס את הנושא הזה של תורה של אצילות לעניין של התשובה: ’ואפילו כשנופלים מאד חס ושלום וכל אחד נפל למקום שנפל רחמנא לצלן, אף על פי כן אסור לייאש עצמו, כי תשובה גבוה למעלה מן התורה‘, התשובה זה מצווה  ואם זה גבוה מהתורה אז באיזה תורה זה כתוב? אלא עכשיו רבינו מגלה לנו פה סוד: התשובה זה מתורה של אצילות זה לא מתורה של הבריאה (בית). אומר המדרש רבה ששאלו את התורה של הבריאה: חוטא, מה יהא דינו? אמרה התורה: החוטא בחטאו ימות. אמר להם הקב“ה: אם כך לא השגתם את התורה של התשובה. כל זה רמזים שבתורה שלנו היום יש מצב שאין לאדם תקווה. אדם הרבה לעשות חטאים ופשעים והלך הרבה מאוד כנגד הקב“ה, יש מצב של אין תקווה אבל זה בתורה של הבית שזה התורה של הבריאה אבל בתורה של אצילות התשובה נמשכת מהתורה של אצילות והיא יותר גבוהה מהתורה הזאת, לכן אומר רבינו שאעפ“י כן אסור לייאש את עצמו כי התשובה גבוה למעלה מהתורה, על כן אין שום ייאוש בעולם כלל

תראה איך אנחנו נראים ותראה מה קורה?!?!

לכאורה מאיפה אתה רבינו אומר שאין שום ייאוש בעולם כלל? תראה איך אנחנו נראים ותראה מה קורה, תראה את המצב. אומר רבינו: בתורה של הבריאה
אין תקווה, החוטא בחטאו ימות אבל רבינו כל-כך צעק את הנקודה הזאת של אין ייאוש ופה רבינו מגלה את זה – כל זה נמשך מכוח התשובה שאנחנו בכלל לא יודעים מהי התשובה מכיוון שהתשובה היא מהעולם של אצילות היא מהשגות הרבה יותר גבוהות רק שאנחנו שומעים את מה שהצדיקים מגלים לנו. לכן
אומר רבינו בהמשך כך: ’על כן אין שום ייאוש בעולם, כי אם יזכה יהיו נעשין מעוונותיו עניין אחר לגמרי‘, איזה מין דבר זה? יהיה נעשה מהעוונות של האדם עניין אחר לגמרי – מה הפשט? אדם חילל שבת או עבר על כך וכך ייסורים, זה עוונות ויש תביעה על האדם, אומר רבינו שיש בחינה שנעשה מזה עניין אחר לגמרי.

והעיקר שהכל תלוי בו שלא יהיה מייאש..

רבינו ממשיך: ’וכמו שאמרו חז“ל: שנתהפכין העוונות לזכויות, ויש בעניין זה סתרי נסתרות‘. הסתרי נסתרות זה הכל הבחינה הזאת שהצדיק השיג את התורה הזאת של ’ראה אנכי‘ שזה התורה של האצילות שאנחנו לא יכולים להבין ולהשיג אותה, הוא רק מגלה לנו קצת ומאיר לנו בחינות מהמקום הגבוה הזה ואומר לנו: תדע לך שאפילו בעוונות של עמ“י יש כזה סוד מאוד גדול שאם האדם יזכה הוא יקבל שכר על העבירות שלו, זה הכוונה של הגמרא וזה הסוד של התשובה. רבינו מסיים את השיחה בהלכה למעשה: ’רק הכלל שמכל הנפילות והירידות שבעולם רחמנא לצלן יכולים לחזר אליו יתברך בנקל כי לגדולתו אין חקר. והעיקר שהכל תלוי בו, שלא
יהיה מייאש עצמו מלצעוק אל השם ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד‘.

הפוסט פרשת ראה | ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

’ועיקר הרחמים תלוי בדעת‘

רבינו מדבר על קול המוכיח כראוי שזה הצדיק שמוכיח אותנו, דיברנו על הנקודה הזאת שהתוכחה הנכונה זה תוכחה שמעוררת את האדם בתשובה אבל באופן של חיות ושמחה, כשאדם שומע את קול המוכיח כראוי אז הוא לא רוצה לישון בלילה, הוא רק רוצה ללכת לשדה וכל הלילה לצעוק ולדבר עם הקב“ה – קול המוכיח שאינו כראוי זה הכוח שבעצם נותן לאדם כבדות ועצבות, אין לו חשק לעשות שום דבר וכן הלאה. ככל שהצדיק יותר בבחינת צדיק האמת אז הקול שלו רק מעורר אותנו, רבינו אומר פה בתורה איך זוכים לקול המוכיח כראוי: אך לבוא לזה, לבחינת קול הנ"ל, הוא על ידי תפילה. כי עיקר התפילה היא רחמים ותחנונים, ועיקר הרחמים תלוי בדעת, כמו שכתוב (ישעיה י"א) ’לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים‘. כי לעתיד יגדל הדעת, ואז לא יהיה שום היזק ואכזריות, כי יתפשט הרחמנות על ידי הדעת, כי עיקר הרחמים תלוי בדעת. ולפעמים, כשהסטרא אחרא יונקת מן הרחמנות, אזי הם ממשיכין לעצמן הרחמנות, ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו. ואפילו מעט הרחמנות שנשאר הוא בבחינת אכזריות, כי על ידי שהם יונקים מן הרחמנות, נתקלקל הרחמנות ונעשה אכזריות

יש תורות שרבינו אומר אותם כמו קודים

בהמשך רבינו אומר שהיצר הרע יונק ע“י נפילת הדעת דקדושא שנפגם ע“י אכזריות וכעס ומזה בא ח“ו תאוות ניאוף, והמוח שהוא מחיצה פרוצה בפני התאווה הזאת ואז התפילות הולכות לס“א ולא לקדושה. בעבר אמרנו שיש תורות שרבינו אומר אותם כמו קודים, רבינו למעשה אומר לנו בכמה מילים תורות שלמות, לכן צריך לעבור על הקטע הזה נקודה אחרי נקודה ושלב אחרי שלב ולראות מה בעצם רבינו אומר לנו פה. דבר ראשון רבינו אומר שלבוא לקול המוכיח כראוי זה ע“י תפילה ועיקר התפילה זה רחמים ותחנונים וזה תלוי בדעת – מה הכוונה לבוא לקול המוכיח כראוי? האם רבינו מתכוון לצדיק שצריך לדבר איתנו בבחינת קול המוכיח כראוי או שהוא מתכוון אלינו שאנחנו נוכל לבוא לקול המוכיח כראוי? מה כוונת רבינו?

על הצדיק ועלינו..

מה שרבינו אומר לבוא לקוח המוכיח כראוי זה הולך על הצדיק או שזה הולך עלינו? למעשה אומר רבי נתן שגם לצדיק שיזכה לבוא לקול המוכיח כראוי זה ע“י תפילה ברחמים ובתחנונים, וגם לנו, כדי שנזכה לקבל את קול המוכיח כראוי זה ע“י תפילה ברחמים ובתחנונים, לכן זה הולך גם על הצדיק וגם עלינו. רבינו מדגיש פה נקודה מאוד יסודית ואומר שעיקר התפילה זה רחמים ותחנונים וזה תלוי בדעת – מה רבינו בעצם מדגיש בזה?

עניין הכעס עומד כנגד הדבר

יש יסוד עמוק מאוד שכתוב הן בספרי החסידות והן בספרי המוסר: כשאדם בא לדבר, הדיבור יוצא מתוך הנפש כמו שכתוב ’נפשי יצאה בדברו‘, פירוש הדבר שיש לכל אחד מאתנו מציאות פנימית, מציאות ההרגשה שבלב או מציאות יותר נסתרת שקשורה ללב ולנפש. בשעה שאנחנו מדברים הרוחניות הזאת והמציאות הפנימית יוצאת החוצה זה הכוונה נפשי יצאה בדברו. אומר רבינו שכדי שהתפילה תתקבל שזה עיקר מושג עבודת התפילה זה שהנפש באה ממקום של רחמים ותחנונים – מה עומד כנגד הרחמים והתחנונים? כנגד זה עומד העניין של הכעס, על מי בעצם כועסים? יכול להיות שאדם מאמין בהקב“ה ויודע שאין עוד מלבדו, הוא יודע שהקב“ה עושה את הכל וזה ברור לו במאה אחוז שאין עוד מלבדו והוא בעל הכוחות כולם והוא עושה את הכל, אבל אחרי שאדם יודע שהקב“ה עושה את הכל באמת יש עוד שאלה גדולה מאוד ביסוד האמונה וזה בעצם הקומה השנייה השלימה של האמונה. אם אדם אומר שהקב“ה עושה את הכל ואין עוד מלבדו אז מה עוד נשאר לברר באמונה? נשאר להאמין עד כמה הקב“ה עושה את הכל לטובה. זה לא פשוט, אדם יכול לאחוז בבחינה הזאת ולהגיד שהקב“ה הוא בעל הכוחות כולם ואין עוד מלבדו והוא יודע שאין עוד שום מציאות חוץ מהקב“ה, אבל עדיין נשאר בירור גדול מאוד..

מוציא על האישה, הילדים, השכן וכו‘ וכו‘

ברגע שלא ברור לנו בפנימיות שלנו שהקב“ה עושה את הכל לטובה אז מה בעצם מסתתר בתוכנו? הרבה פעמים לא נעים לנו להגיד את זה בצורה מפורשת אבל בכל אופן אם אנחנו רוצים קצת לתקן אז צריך להתבונן בנקודת האמת, אדם יכול להגיע למצב שבעצם בפנימיות הלב והנפש הוא מקפיד על הקב“ה, הוא כועס על הקב“ה. בד“כ זה לא נעים אז אנחנו לא באים ישירות ומבטאים את זה על הקב“ה אבל הרב דסלר כותב בספר מכתב מאליהו שבגלל האי-נעימות שלנו לבוא ולזרוק את הכל
על הקב“ה ולהגיד לו בפירוש שאנחנו כועסים עליו אז אומר הרב דסלר שהאדם
כבר מוצא מישהו לכעוס עליו, לדוגמא האישה, הילדים, השכן וכן הלאה וכן הלאה..

השם הוא הבורא ואין מישהו אחר שיתן..

אומר הרב דסלר יסוד מאוד גדול בדבר הזה, אנחנו כועסים על בני אדם כי לא נעים לנו להוציא את הכעס ישירות על הקב“ה, ברוך השם אנחנו מאמינים בני מאמינים ואנחנו יודעים שאין עוד מלבדו, לא נעים לנו אז אנחנו מוציאים את הכעס על אחרים, אבל באמת בעומק הדבר אנחנו עדיין לא מסכימים בהסכמה שלימה שכל מה שהשם עושה הכל לטובה בשלמות. אומר רבינו יסוד מאוד גדול שהכוח והמפתח של קבלת התפילות זה רחמים ותחנונים, הכוונה שככל שהלב של האדם יותר נקי ויותר שלם עם ההנהגה של הקב“ה והוא יודע שגם אם הקב“ה עכשיו ציער אותו באיזשהו עניין ועבר עליו איזה צער או ביזיון והוא הפסיד כסף או מישהו ’החמיא‘ לו את כל המחמאות שבעולם, כשאדם מסכים עם זה בלב ואומר להקב“ה: גם זה לטובה, אז התפילה באה מתוך רחמים ותחנונים, כי לא מגיע לנו כלום. כשאדם יודע שהקב“ה לא חייב לו כלום ואם אני מבקש ממנו אז זה כי אין עוד מלבדו והוא הבורא ואין מישהו אחר שיתן לי, לכן אני בא לבקש ממנו את זה במתנת חינם. ככל שהלב והנפש יותר נקיים בנקודה הזאת והתפילה באה ממקום של בקשה במתנת חינם, ככה התפילה יותר מתקבלת, זה מה שרבינו אומר שעיקר התפילה זה רחמים ותחנונים

2,500 ₪ תוספת בחודש זה טוב או לא??

ברוך השם יש משפחה עם תשעה ילדים, מגיל 13 ומטה, האבא כל כולו יראת שמיים והוא רק רוצה להתחזק וללמוד תורה ולחנך את הילדים, כל חודש חסר לו 2,500 ₪ – בואו ננסה להתבונן, האם לא היה יותר טוב שהקב“ה היה נותן לו את הכסף הזה? אחרי הכל במה מדובר? השם מוריש ומעשיר מעלה ומוריד, מה הבעיה להקב“ה לתת ליהודי במצב הזה עוד 2,500 ₪? מה הוא רוצה, מותרות? סה“כ הוא רוצה להביא אוכל כמו שצריך לשבת, הוא רוצה לשלוח את הילדים בנחת לת“ת, זה כל מה שהוא רוצה – אם נתבונן בעומק הדבר, לא היה יותר טוב שהוא היה מקבל את הכסף הזה? זה כשאנחנו מסתכלים על האחר אבל כשקורה לנו מצבים כאלה הרבה יותר קשה לנו לחשוב שאין פה איזה חיסרון בהנהגה של השם

כל מאן דעביד רחמנא לטב

כמעט כל האמונה עומדת על הנקודה הזאת של האלפיים  חמש מאות ₪ שחסרים כל חודש, כמה טענות נסתרות יש לנו בלב להקב“ה? אנחנו רואים שהטענה הראשונה על הקב“ה היתה כבר בגן-עדן. הקב“ה שאל את אדם הראשון: אכלת מעץ הדעת? אדם הראשון אומר להשם: האישה אשר נתת עמדי.. הוא לא בא בתלונה אל האישה. רבינו אומר פה שעיקר עבודת שלמות האמונה זה לראות בכל החסרונות האלה ולזכות להתחבר שם עם הנקודה שכל מאן דעביד רחמנא לטב עביד. ר‘ עקיבא הוא שורש ההנהגה של הדורות שלנו לכן הוא נקרא עקיבא על שם העקב, ובפיו היה שגור כל ימי חייו כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד

קבלת התפילה זה ע“י רחמים ותחנונים

כל הזמן היה לר‘ עקיבא עבודה בנקודה הזאת – צריך לדעת שלא היה חכם גדול בתורה שבע“פ כמו ר‘ עקיבא, הוא היה גדול החכמים ועם כל זה שימו לב איזה עבודה פשוטה של אמונה יש לר‘ עקיבא, זה בחינת התם בסיפורי מעשיות, העבודה הכי פשוטה, השם גם זה לטובה. מי היה רבו של ר‘ עקיבא? בתורה היה ר‘ אליעזר הגדול ור‘ יהושע אבל באמונה רבו היה נחום איש גם זו, ר‘ עקיבא שימש אותו 22 שנה כדי להשיג את הנקודה שגם זו לטובה, העבודה הזאת כ“כ עמוקה בלב האדם לכן רבינו אומר בתורה ד‘ ’כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא‘ – רבינו אומר שהשגת העולם הבא עומדת על הנקודה הזאת, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. רבינו אומר פה שעיקר התפילה זה רחמים ותחנונים הכוונה שעיקר קבלת התפילות זה על ידי שאדם מתפלל ברחמים ותחנונים

אדרבה כמה טובה נצחית יש בביזיון הזה

רבינו אומר שאדם לא בא בכעסים על הקב“ה אלא שאדם בא ברחמים ותחנונים אל הקב“ה וככל שאדם משיב אל הלב שהכל לטובה אז זה בעצם המפתח לקבלת התפילות, ומיד ממשיך רבינו ואומר שעיקר הרחמים תלוי בדעת. הדעת זה ההתבוננות ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘, זה התבוננות. כדי לדעת שהכל לטובה רבינו אומר שצריך להתבונן בזה, אם זה בלימוד, בשיחות חברים, בלימוד התורה של הצדיק – להתבונן איך אנחנו קודם כל מבינים בשכל שהכל לטובה, צריך לדעת שזה לא דבר מובן מאליו וזה לא דבר פשוט. יצא לי לדבר עם כמה ת“ח גדולים מאוד וזה לא פשוט ומובן מאליו שהשם עושה את הכל לטובה, רבינו אומר שכדי להגיע לעבודת הלב צריך להקדים התבוננות בדבר הזה, אם זה ע“י ללמוד את יסודות האמונה עפ“י רבינו והצדיקים האמיתיים, שיחות חברים
וכן הלאה, קודם כל אנחנו צריכים לדעת בשכלנו שאין שום דבר בבריאה שהשם עושה שהוא לא לטובה, צריך להתבונן שהעולם הזה הוא לא התכלית, זה הפרוזדור שמכין אותנו וכדי להכין אותנו לתכלית הנצחית לפעמים האדם מקבל איזה צער וביזיון אבל אדרבה, כמה טובה נצחית קיימת בביזיון ובצער הזה – כל זה עבודת ההתבוננות בעצם בכל יסודות הבריאה להבין את כל המציאות שלנו פה בעולם הזה..

הביזיון הוא בעצמו ההכנה לנצח-נצחים

-עיקר הרחמים תלוי בדעת, הכוונה בהתבוננות, להתבונן ביסודות האמונה. כתוב בספרים הקדושים שכל העולם הזה זה אפילו לא ניצוץ של חיי-הנצח, פה זה עולם של עבודה. אדם בא לעולם לתקופה זמנית למציאות של עבודה – ברגע שאנחנו מבינים את זה ואנחנו מבינים שהכל זה בעצם הכנה אז לפעמים עצם הצמצמום שמצמצמים אותנו ועצם הביזיון שמבזים אותנו זה עצמו ההכנה לנצח-נצחים. מישהו פגע בנו ואמר לנו מילה שלא לכבודנו, מדי פעם בפעם זה קורה, עכשיו אם אדם יודע בבירור שהביזיון הזה הוא בעצם הכנה למציאות נצחית, מישהו היה מצטער מזה?

בתוך מציאות החיים שלנו…!

הדעת האמיתית זה להשיג ולהבין שכל נקודה של דין שיש בעולם היא כולה רחמים וזה וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים, לראות כל הזמן את הרחמים של הקב“ה בתוך המציאות של החיים שלנו – אומר רבינו שלעתיד לבוא יגדל הדעת ואז הכל יהיה רחמים, אז אנשים יראו שלא היה פספוס אפילו לא כחוט השערה. יש גמרא במסכת סנהדרין והגמרא הזאת היא כמעט גמרא פלאית, הגמרא בפרק ’חלק‘ מדברת על אלה שאין להם חלק
לעולם הבא והיא מאריכה כמעט 15 דפים על הארבעה מלכים ושלוש הדיוטות שאין להם חלק לעולם הבא, בין ההדיוטות זה דואג האדומי..

אתם צודקים לכן אני אעשה אותם ריעים

הגמרא מאריכה באריכות גדולה מאוד למה אין להם חלק לעולם הבא ויש סיפורים, דרשות, מדרשים ואגדתות, אחרי ארבע עשרה וחצי דפים, בדף קד: הגמרא אומרת שורה אחת ’דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא‘ פתאום הגמרא הפכה למעשה את כל החמש עשרה דפים בשורה אחת. הגמרא דורשת את זה מפסוק בתהלים ’על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד‘ על אדום זה דואג האדומי, אשליך נעלי זה אני אנעל אותו בגן-עדן, אני יכניס אותו לגן-עדן ואני אנעל אותו שם, ככה אומרת הגמרא שהקב“ה מבטיח. אומרת הגמרא: ומה ישיב הקב“ה לדוד המלך שיבוא ויאמר לפניו: הוא כ“כ רדף אחריי וכ“כ ציער אותי, איך אתה מכניס אותו לגן-עדן? – ככה אומרים מלאכי השרת לפני הקב“ה: מה תענה לדוד המלך? אומרת הגמרא שאמר הקב“ה כך: עלי פלשת התרועעי, עליי לעשות ריעים. רש“י מסביר שהקב“ה אומר למלאכים: אתם צודקים, לכן אני אעשה אותם ריעים..

פה בעולם זה נראה לנו הכי סותר וחולק

למעשה הגמרא הזאת היא גמרא פלאית, פירוש הדבר שדוד המלך שאין לשער בכלל איפה הוא נמצא ומה העולם הבא שלו והוא אלפי שנים באין-סוף תענוגים וכל העולם הבא, עם כל זה הגמרא אומרת שעדיין יש לו איזה טענה על דואג האדומי, הטענה הזאת שעליה הקב“ה אומר עליי לעשותם ריעים, פירוש הדבר שהקב“ה אומר: נכון הדבר, אתם צודקים, אין אף אחד בבריאה שיכול ליישב את המחלוקת בין דוד המלך לדואג האדומי ואת זה אני צריך לעשות. ראיתי באחד המפרשים שמסביר שהקב“ה יגלה כזאת דעת שדוד המלך יבין שדואג האדומי בעצם היה החבר הכי טוב שלו כל ימי חייו – לגלות כזאת דעת ’לעשותם ריעים‘ פירוש הדבר שמה שנראה לנו פה בעולם הזה הכי סותר והכי מתנגש והכי חולק, בעולם הבא בעצם יש מקום שהקב“ה עושה את כולם חברים. כל הסתירות של העולם הזה עתידים להיות כולם שלמויות בעולם הבא וזה מה שהגמרא אומרת, לכן אומר רבינו שככל שמתגלה יותר ויותר הדעת הזאת אזי נעשה שלום בעולם ומתבטלת האכזריות בעולם עיקר כוונת רבינו פה שקבלת התפילות והמפתח לקבלת התפילות זה לא להקפיד על הקב“ה..

תגיד להקב“ה: מחילה שהקפדתי עלייך

לפני כמה שנים שמעתי מיהודי עובד השם גדול שאמר לי: טוב שיהיה לאדם כל יום שש, שבע דקות שבהם הוא עושה תשובה ושיגיד להקב“ה: מחילה שהקפדתי עלייך. הרב דסלר כותב שכל כעס וכל עצבות שיש לנו בעולם הזה, בפנימיות זה בעצם הקפדה על הקב“ה, רק לא נעים לנו לזרוק את זה ישירות על הקב“ה אז זה כעס ועצבות פה בעולם הזה – פה רבינו אומר לנו שזה המפתח לקבלת התפילות. המפתח של התפילות שלנו זה שככל שאדם בא יותר ממקום של רחמים ותחנונים, הכוונה
לא מגיע לי כלום והכל במתנת חינם, אז התפילות מתקבלות

קח את כל הפרסים ותתפטר

העבודה של היצה“ר בנקודה הזאת זה לקלקל את הרחמנות ע“י אכזריות, העבודה שלו זה כל הזמן להכניס לנו הקפדות.  רבינו אומר לנו פה שהס“א יונקת מהרחמנות ואזי נתמעט הרחמנות אצלנו ואפילו מעט הרחמנות שיש אצלנו זה אכזריות. כל הנקודה של היצה“ר זה שהוא רוצה להפוך את הרחמנות לאכזריות, הכוונה להפוך את זה בתוכנו, שבמקום שאנחנו נרחם אז אנחנו נקפיד. חייבים להגיד שיש לו עבודה מופלאה מאוד, הוא במאי מספר אחד בעולם ואנחנו מוכנים לתת לו את כל הפרסים רק שיתפטר כבר, שיפטור אותנו ממנו – אדם יושב ובאמת רוצה לא להקפיד, לא עובר 10 דקות וכבר נכנסת לו איזה מחשבה של הקפדה,
לא שמים לב וככה האדם מקפיד על האישה שלו, על הילדים שלו, על ההורים שלו, על השכנים שלו וכן הלאה – הוא לא מקפיד על כולם יחד, הוא די חכם להקפיד פעם פה ופעם שם. אנחנו לא שמים לב לזה כי זה הכל עובר בתוכנו, פתאום אדם כבר מתחיל לדבר בכעס ומפה מתחילה כל המחלוקות בתוכנו

אדם שיש לו הקפדות על אנשים רחוקים

במקום אחר רבינו אומר שעיקר העבודה שלנו זה להפוך כעס לרחמנות, כי העבודה של היצה“ר זה להפוך רחמנות לכעס, העבודה שלנו זה להפוך כעס לרחמנות, איך? שם אומר רבינו יסוד גדול מאוד וזה העבודה כנגד היצה“ר של האכזריות, הכעס וההקפדה, רבינו אומר אם אתה מקפיד על מישהו זה בגלל שהוא עשה משהו לא בסדר, במקום לכעוס עליו שהוא התנהג לא בסדר, תרחם עליו שהוא התנהג לא בסדר. יש יהודים שעושים טעויות, במקום לכעוס ולהקפיד עליהם שהם עושים טעויות קודם כל צריך לרחם עליהם שהם עושים טעויות, לפני כמה זמן אמרתי את זה למישהו שיש לו הקפדות על אנשים רחוקים, אמרתי לו: כמעט כל הפוסקים בניהם הרב עובדיה יוסף, החזון איש, הרבי מקאמרנא בספר ’דרך מצוותיך‘ ועוד ועוד

זה הגנות רוחניות במחשבה של האדם

-כמעט כולם כותבים שאנשים שלא שומרים תורה בדור שלנו, רובם תינוקות שנשבו, אז אתה רואה אותם שהם עושים שטויות? צריך לכעוס עליהם על זה?  צריך לרחם עליהם על זה – זה מה שרבינו אומר להפוך כעס לרחמנות. רבינו אומר שע“י הכעס וההקפדות נעשין מוחין דקטנות ואז מתגברת על האדם התאווה הידועה (ניאוף) ואזי הס“א בולעת את התפילה של האדם – שימו לב להשתלשלות הדברים כי בדרך כלל אנחנו לא שמים לב לדברים האלה ביום-יום. רבינו אומר שבהתחלה היצה“ר מכניס בתוכנו הקפדות, ברגע שיש הקפדות אזי כתוצאה מזה נעשים 2 דברים, קודם כל התפילה לא מתקבלת, דבר שני רבינו אומר שנפרץ מחיצת המוחין – במוחין יש מחיצות, זה הגנות רוחניות במחשבה של האדם. נפרץ מחיצת המוחין ואז מתגברת תאוות הניאוף, פתאום קשה לאדם לשמור את העיניים וכו‘ וכו‘

הרי אנו לא יכולים להגיד שאנחנו נקיים

הרבה פעמים קשה לקשר את התאווה שמתגברת על האדם עם זה שהוא בעצם  הקפיד, הוא לא יודע שלפני שעתיים הוא הקפיד על מישהו ואמר לו כמה מילים של כעס, ואחרי שעתיים פתאום יש לו ניסיונות בתאווה הידועה, אדם לא רואה את הקשר בניהם אבל רבינו אומר במפורש שזה מוליד את זה ולא רק זה אלא גם הס“א בולעת את התפילות שלו, כי כפי הכעס והתאווה הידועה הס“א בולעת את התפילות של האדם – פה מתעוררת שאלה לא פשוטה: אז מי מתיר לנו להתפלל? הרי אנחנו יכולים להגיד שאנחנו נקיים מכעס או מהתאווה הידועה?? למעשה השאלה הזאת מובאת בספר שבט הלוי, שאלות ותשובות של הרב וואזנר. אברך שאל את הרב: אני יודע שאני עדיין לא נקי בתאווה הידועה וראיתי בספרים הקדושים שהס“א בולעת את התפילה שלי, האם מותר לי להתפלל? מה אני מתפלל ונותן להם כוח? הרב וואזנר ענה לו: כל מה שראית בספרים הקדושים זה אמת, קודם כל זה נכון. ההיתר שלנו להתפלל זה מכיוון שסוף כל סוף אנחנו נעשה תשובה וע“י תשובה נוציא מהס“א את כל מה שהיא בלעה מאתנו לכן מותר לנו להתפלל

מתקשר ומקושר עם הצדיק

-למעשה פה רבינו אומר תשובה אחרת אבל גם התשובה שהרב וואזנר אמר כלולה בדברי רבינו. צריך לדעת שזה אחד היסודות הגדולים של ההתקשרות עם הצדיק, הרני מקשר את עצמי, כשאדם מתקשר ומקושר עם צדיק, אנחנו סומכים על רבינו ועל הצדיקים האמיתיים שיתקנו את הפגם הזה, ז“א שזה תוספת לתשובה של הרב וואזנר. הרב וואזנר אמר על ידי תשובה לעתיד לבוא, אנחנו
כבר סומכים על הצדיקים האמיתיים שכבר עכשיו יתקנו את זה לכן הרבה פעמים נותנים לנו הרהור תשובה כדי שזה מיד יתקיים – זה
יסוד מאוד גדול שעצם ההתקשרות עם הצדיק, מתקנת תיקון גדול מאוד בפגם
הזה שהס“א בולעת את התפילות – רבינו הולך במהלך הזה אבל הוא מאוד מעמיק..

תפילה שבאה מקטנות ומתוך הקפדות

רבינו אומר שהתפילה שהס“א בולעת זה תפילה שבאה מקטנות מוחין והיא נקראת  תפילה בבחינת דין, כי דין וקטנות זה הולך תמיד ביחד. בהמשך התורה באות ג‘ רבינו אומר ואז כשהתפילה היא בבחינת דין צריך בעל כוח גדול שיוכל להתפלל תפילה בבחינת דין – עד עכשיו מה שרבינו אמר תפילה בבחינת הדין הכוונה תפילה שבאה מקטנות ומתוך הקפדות, כעסים, וכן הלאה וכן הלאה ועם כל זה באים ומתפללים אבל זה תפילה בבחינת דין, שיש יניקה גדולה לס“א, עכשיו רבינו אומר דבר פלא, וצריך בעל כוח גדול מאוד, הכוונה לצדיק גדול מאוד, שיכול להתפלל תפילה בבחינת
דין, זה לא מובן, עד עכשיו רבינו הסביר שתפילה בבחינת דין זה תפילה לא טובה, בבחינת קטנות, ואז רבינו אומר שצריך צדיק גדול מאוד שיכול להתפלל כזאת תפילה..

בעל כוח גדול שיכול להתפלל בבחינת דין

רבינו נותן לנו דוגמא מה זה צדיק בעל כוח גדול שמתפלל תפילה בבחינת דין וזה פנחס שקינא במעשה זמרי כמו שכתוב ’ויעמד פנחס ויפלל‘, הגמרא במסכת סנהדרין דף פב: אומרת מלמד שעשה פלילות עם קונו – אז רבינו אומר שפלילות זה מלשון פלילים שזה תפילה בבחינת דין כי פנחס קינא על מעשה זמרי שהוא בבחינת זימה והוא עוון פלילים, היינו שהוא עוון שצריכים לזה תפילה בבחינת דין שהוא פלילים בבחינת ויעמד פנחס ויפלל, כי כשיש פגם תאוות ניאוף ח“ו שאז התפילה היא בבחינת דין והס“א בולעת אותה, אז צריך בעל כוח גדול שיתפלל תפילה בבחינת דין כמו שהיה במעשה זמרי, שהוצרך פנחס להתפלל תפילה בבחינת דין, כי כשזה הבעל כוח מתפלל תפילה בבחינת דין הס“א רוצה לבלוע אותה, כי היא בולעת תמיד את התפילות שהן בבחינת דין. אז הסטרא אחרא רואה עכשיו את הצדיק
הבעל כוח גדול שהוא גם מתפלל תפילה בבחינת דין, אז היא אומרת: זה התפילה שלי

תפילה בבחינת דין זה תפילה לא טובה?

הס“א באה לבלוע את התפילה של הצדיק הבעל כוח גדול, שזה תפילה בבחינת דין. והתפילה הזאת עומדת בבית הבליעה של הס“א וזה בחינת מטה עוז ואזי הס“א מוכרח ליתן הקאות, היינו שהס“א מוכרח להקיא ולהוציא כל הקדושות של הדעת והרחמנות שבלע בבחינת ’חיל בלע ויקאנו‘ ולא די שהוא מקיא ומוציא כל הקדושה שבלע, אף את עצמותו בעצמו הוא מקיא עד שמבטלים אותו לגמרי וזה בחינת גרים שמתגיירים, הם היו בעצמות הס“א ועכשיו הם חוזרים אל הקדושה – צריך
הרבה התבוננות בקטע הזה שקראנו עכשיו, מה רבינו בעצם אומר פה? עד עכשיו רבינו לימד אותנו שתפילה בבחינת דין נובעת מהתאווה הידועה (ניאוף), מקטנות, מכעס ומהקפדה, והס“א בולעת אותה – עכשיו רבינו אומר שכדי לתקן את הדבר הזה, צריך צדיק שיכול להתפלל תפילה בבחינת דין, מה הכוונה? הרי תפילה
בבחינת דין זה תפילה לא טובה, זה תפילה שבאה מתוך קטנות, עכשיו רבינו
אומר שצריך צדיק כזה גדול שיכול להתפלל בבחינת דין – אז מה משמעות הדברים?

על התפילה הזאת יש קטרוג של הס“א

-זה מאוד-מאוד נעלם מה רבינו התכוון פה, למעשה רבינו אומר פה סוד מאוד גדול בדבר הזה על הצדיק שמתפלל בבחינת דין, בעצם רבינו נתן לנו כיוון להבין את עומק העניין מה זה תפילה בבחינת דין, כגון פנחס, ’ויעמד פנחס ויפלל‘, קודם לכן אמרנו שבשעה שאדם נמצא בקטנות אז הוא לא בא ברחמים ובתחנונים אל הקב“ה, אלא מצד פנימיות הנפש הוא בעצם בא להקב“ה בדין, הוא רב עם הקב“ה, הוא כועס על הקב“ה והוא רב איתו – רבינו אומר שצריך צדיק כזה שיכול לריב עם הקב“ה וזה מתקן את הכל, זה לא מובן, אם לריב זה לא דבר טוב אז למה הריב של הצדיק הוא טוב? הכיוון זה ’ויעמד פנחס ויפלל‘ בגמרא כתוב מלמד שעשה פלילות עם קונו, רש“י מדייק ’עשה ריב עם הקב“ה‘, פנחס עשה ריב עם הקב“ה – על התפילה הזאת יש קטרוג מצד הס“א, לכן הגמרא אומרת שבאו מלאכי השרת וביקשו לדחות את פנחס, הראשונים מסבירים שהמלאכים תבעו להרוג את פנחס, הם אמרו שמגיע לו מיתה על זה, מה אתה רב עם הקב“ה? מה החוצפה הזאת?
בא הקב“ה ואמר למלאכים: הניחו לו, יבוא קנאי בן קנאי משיב חימה בן משיב חימה

קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה

-הקב“ה אמר למלאכים: ראויה כפרה זו שתהא מכפרת והולכת לעולם, אומרים הראשונים, כל הדורות. התפילה הזאת של פנחס שכל המלאכים הבינו שצריך להרוג את פנחס הזה, הם תבעו להעמיד אותו בדין על התפילה הזאת, בא הקב“ה ואומר: הניחו לו ולא רק תניחו לו אלא קנאי בן קנאי, משיב חימה בן משיב חימה, התפילה הזאת תלך ותכפר עד עולם כל הדורות – מה הפך פה את הכפרה על פיה שמדין קשה, פתאום התפילה של פנחס לא רק שזה לא מעורר דין אלא מעוררת רחמים לכל הדורות לכל העולם – מה הסוד שהפך את זה? מרוב עומק הדבר המפרשים מפחדים לגעת בנקודה הזאת, מעניין מאוד שמי שנכנס בעומק הסוגייה הזאת וכן מסביר את זה בעומק זה הגאון מוילנא ובנו שכתב את התורות של הגאון מוילנא, והרב דסלר מביא את זה בספר מכתב מאליהו, כרך ד‘ עמוד 100, מי שירצה לראות יכול לראות את זה, וזה פלא עד כמה הגאון מוילנא פותח פה את כל הסוגייה הזאת..

התפילה הזאת זה ראש השנה אצל רבינו

למעשה כל התפילה בבחינת דין זה כל הפעולה של רבינו בראש השנה, רבינו גילה לנו את התורה הזאת וזה לא רק שהוא גילה לנו איזה שכל ואיזה דעת אלא רבינו גילה: כל הפעולה שלי בעולם ואת כל הגאולה אני אפעל בכוח התפילה הזאת בבחינת דין – ככה אומרים רבי נתן והרב מטשערין. הרב מטשערין אומר שעיקר ההלכה למעשה של התפילה הזאת זה ראש השנה של רבינו. מאוד מעניין שעם כל זה שרבינו פועל את הפעולה הזאת, רבינו לא גילה לנו יותר מאשר אלפית הטפח, וכיסה אלפיים טפחים, ואילו הגאון מוילנא גילה לנו הרבה גילויים בדבר הזה. הגאון מוילנא גילה לנו את התורה הזאת ורבינו פועל את התורה הזאת, אנחנו מדגישים את זה כי בחיי מוהר“ן רבינו אמר במפורש: ביני ובין משיח אין חילוק, אז רבינו גילה שכל העבודה שלו וכל התורה שלו זה משיח בן דוד, ואילו בספר ’קול התור‘
של תלמידו של הגאון מוילנא כתוב בחלק מהמהדורות: ואדוני ורבי הגאון
מוילנא אמר לי שמאז היותו בגיל עשרים התחילה להתנוצץ בתוכו נשמת משיח בן יוסף

מותר לו לעלות למקום הזה לזמן קצר..

אומר הגאון מוילנא שאם יש צדיק כזה בעל כוח גדול ויש דין יותר מדי קשה על כלל ישראל, מותר לצדיק הזה לעלות לזמן קצר, למקום שנקרא רישא דלא אתידע, ושם השכל של המקום הזה הוא שאין עוד מלבדו והוא עשה, עושה ויעשה את הכל, שם במקום הזה לא שייך לבוא בטענות על עמ“י כי אין עוד מלבדו והוא עשה את הכל. אומר הגאון מוילנא מותר לצדיק לעלות למקום הזה לזמן קצר ולהגיד להקב“ה: אתה הסבות את לבם אחורנית, כי אתה עושה את הכל ובעצם אני אומר לך את האמת, יש בבתי-דין טענות והקפדות על עמ“י? מחילה, לא נעים לי להגיד לך אבל אתה הסבות את לבם, כביכול הוא מאשים את הקב“ה בדבר הזה – אם יש צדיק כזה שהוא כולו נקי בתכלית הנקיות ועמ“י צריך את זה, על זה הגמרא אומרת: מניין שהקב“ה הודה לו למשה שאמר ’ואתה הסבות‘? דכתיב
’ואשר הרעותי‘ – הקב“ה כביכול לוקח את האחריות על עצמו, זה בעצם פועל רחמים אין-סופיים על עם ישראל וזה מבטל את כל הדין.

הפוסט פרשת עקב | תורה ח‘ הצוואה של רבי נחמן הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

התורה משתנה מדור לדור…

השבוע שעבר דיברנו קצת מה זה המושגים מאורי או ומארי אש בקצרה, כשאנחנו אומרים מאורי אור יש בזה למעשה 2 דברים, יש את האור ויש את האור המתפשט מהאור, זה כמו שיש שמש ויש את האור היוצא מהשמש, או פנס. יש את הפנס שזה המקור של האור ויש את האור המתפשט מהפנס. מאורי אור ומאורי אש זה מושגים שמובאים בזוהר הקדוש. אומר הזוהר הקדוש שלמעלה בעולמות הרוחניים יש 2 דברים, זה לעומת זה עשה א-לקים. יש מקום שנקרא מאורי אור ויש מקום שנקרא מאורי אש, ואדם לפי מעשיו בעולם הזה מתחבר או עם המאורי אור או עם המאורי אש. כשאנחנו משתדלים ללכת עם התורה, עם המצוות ובפרט עם הדרך שהצדיקים מלמדים אותנו, כי למעשה התפקיד של הצדיקים זה ללמד אותנו את התורה. התורה היא עמוקה מאוד ומשתנה מדור לדור ומאדם לאדם, במציאות יש כל הזמן שינויים והתורה כוללת את הכל, לכן אנחנו צריכים את הצדיקים שילמדו אותנו את התורה ששייכת לדור הזה וגם ככל שאדם זוכה יותר להתקרב יותר ויותר לצדיקים כך הוא זוכה לקבל את התורה השייכת לו, כי לכל אדם יש תורה פרטית ששייכת לו. התורה היא אחת אבל הפירושים והלבושים של התורה הם רבים.

מאיפה נדע מאיפה השורש שלנו בתורה

למשל יש אדם שישים דגש יותר על ושננתם לבניך, ויש אדם שהעבודה שלו זה ועבדת את השם א-לקיך בכל לבבך שזה תפילה – לכל אדם יש שורש בתורה, ואם האדם זוכה לדעת מה השורש שלו בתורה אז התורה תאיר לו מאוד, שמה זה למעשה התיקון של האדם, זה מובא הרבה בספרים הקדושים. אנחנו לא יכולים לדעת את זה, בקושי אנחנו יודעים איפה זה צד ימין ואיפה צד שמאל, אז מאיפה
נדע מאיפה השורש שלנו בתורה? ע“י ההתקרבות לצדיקים וע“י הרצון והתפילה של האדם, אז משמיים לאט-לאט מאירים לאדם. אפילו צדיקים מאוד גדולים שהגיעו למדרגות מאוד גדולות עדיין התפללו להגיע לשורש שלהם ולתיקון שלהם..

צדיקים עוזרים לנו

צריך הרבה סיעתא דשמייא בדבר הזה, כשאדם רוצה מאוד ומתפלל על זה ומתקרב לצדיקים אמיתיים, אז מתקיים בנו בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, אז הצדיקים עוזרים לנו, הנשמות של הצדיקים מסייעים לנו להגיע. לכן הרבה
פעמים אנחנו רואים, אפילו שני חברים, ראובן ושמעון. לראובן יש נטייה למהלך מסויים ברוחניות ובעבודת השם ולשמעון יש נטייה אחרת לגמרי. זה השורש שלו הוא כזה וזה השורש שלו הוא כזה. המאורי אור זה המקור למעשה של אור רוחני..

יש יצר טוב גדול מאוד-מאוד

כשאנחנו זוכים להתחבר לתורה ולצדיקים זה מתחיל להאיר לנו, צריך לדעת שבאמת להתחבר למאורי אור זה עבודה של כל החיים שלנו וזה עבודה קשה, בפרט בקור שלנו כמה קשיים יש, מצד שני, צריך גם לדעת שיש סיעתא דשמייא כי אדרבה בגלל ההסתרה הגדולה שיש בדור הזה, יש גם הרבה סיוע בדור הזה. צריך לדעת שהקב“ה לא עוזב אותנו ואת הגודל של היצה“ר בודר הזה רואים בגלוי, היצר הטוב הוא יותר בנסתר – זה כלל גדול. החציוניות שמה יש יותר אחיזה של הפיתויים ושל היצר הרע ויותר קל לראות את זה, עכשיו בכלל יש הרבה מסכים, לכל אדם יש כבר מסכים שהוא יכול לראות את היצה“ר בגלוי. אבל צריך לדעת שהקב“ה אף פעם לא עוזב את עמ“י, וזה לעומת זה עשה א-לקים, כי כנגד גודל היצה“ר שמאיר, גם מאיר יצר טוב מאוד-מאוד גדול, יש גם קדושה מאוד גדולה שמאירה רק שההבדל הוא שאת היצה“ר רואים בעין ואת היצר הטוב לא רואים, הקדושה היא נעלמת, אבל עם כל זה יש גם כן בחינה של גילוי, ואיך אפשר לראות את הבחינה של הגילוי של הקדושה? אם אנחנו מסתכלים בכלליות עמ“י זה גודל התשובה שנעשה, לפי גודל
היצה“ר שיש בדור הזה, איך בכלל אפשר לחזור בתשובה? ואנחנו רואים נהפוך הוא..

אדם יכול להשיג בקלות את כל הפיתויים

לכאורה זה לא הגיוני – כל הפיתויים של העולם קיימים, ואדם בקלות יכול להשיג את כל הפיתויים של העולם, ואדרבה רואים שהתשובה רק הולכת וגדלה. הכוח של התשובה זה בעצם מגלה לנו את כוח הקדושה שמתגלית בעולם וזה בא ממאורי אור. ההתעוררות של התשובה של האדם זה בא מהמאורי אור. המאורי אור מאירים בתוכנו בעיקר רצונות וכיסופים, אח“כ אנחנו עובדים עם זה, לומדים, מתפללים, עושים מצוות, מתקרבים לצדיקים וכן הלאה, אבל המאורי אור עצמם הם מאירים לנו את האור הזה, לכן אעפ“י שנראה שעכשיו בדור שלנו זה והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום, אבל עם כל זה צריך לדעת שהקדושה הולכת ומתגברת בעולם..

יש מלחמה בין המאורי אור למאורי אש!

הגמרא אומרת שמידה טובה מרובה. קודם כל הקדושה מרובה. פי כמה?
אומרת הגמרא פי חמש מאות. אז צריך לדעת שכל פעם שמורידים עוד איזה טומאה לעולם, סימן שהקדושה התגברה פי חמש מאות, והמקור של זה, זה הבחינה של המאורי אור. המאורי אש זה בעצם כל האש של התאוות והמידות הלא טובות, כעס, הקפדה, קנאה, מחלוקות וכן הלאה – רבינו אומר וזה למעשה מובא בזוהר הקדוש שכל הזמן יש מלחמה בין המאורי אור למאורי אש בתוכנו. יש את זה בכלליות עם ישראל אבל כל זה מתחיל למעשה בתוכנו, בתוך כל אחד מאתנו יש מלחמה מאוד גדולה, אבל יש בזה כלל מאוד גדול. הרבה מהצדיקים כותבים את היסוד הזה לא להיבהל גם אם האדם רואה שבתוכו מתגברים המאורי אש, הצדיקים גם לימדו אותנו מה לעשות כשיש התגברות של המאורי אש בתוכנו, בהמשך התורה רבינו מדבר על זה, אבל צריך לדעת לא להיבהל מזה אם אנחנו רואים שהיצר הרע מאוד מתגבר שזה בחינת המאורי אש, צריך לדעת שכנגד זה מתגברים מאוד גם המאורי אור.

היצר הרע ’מבוגר‘ מאתנו בחמשה ימים

רבינו אומר שהכל בעצם מתחיל מתיקון העיניים. ככל שאדם זוכה יותר לתקן את הראייה אז הוא זוכה להתחבר עם המאורי אור, ז“א שיש קשר גדול מאוד בין תיקון העיניים לבין ההתחברות למאורי אור, לכן רבינו אומר שכל העולם נברא בבראשית בשביל העבודה שלנו. לכתחילה הקב“ה ברא את המאורי אור ואת המאורי אש, זה לא אנחנו בראנו את המאורי אש. יש מדרש שאומר שהקב“ה אמר לאדם הראשון על עץ הדעת ’כי ביום אכלך ממנו מות תמות‘, אבל מתי נברא אדם האשון? ביום השישי של ביראת העולם, ומתי נברא מלאך המוות? ביום הראשון של בריאת העולם, ז“א שמלאך המוות, מבוגר מאתנו בחמישה ימים, זה חמישה ימים בבריאת העולם אז זה חמישה ימים מאוד משמעותיים,
לכן הוא יכול לבלבל אותנו כל-כך, כי יש לו יתרון על פנינו..

נתקן את זה בסוף כל הדורות

אז את המאורי אור ואת המאורי אש הקב“ה ברא, ולמה בוא ברא את זה? כדי שאנחנו נתקן את זה בסוף כל הדורות. זה לכל היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, שעיני כל ישראל יזכו לראות בעצם את הבחינה של הראייה העליונה. עכשיו יש לנו את הראייה התחתונה, אנחנו רואים את הגשמיות של העולם הזה, אבל ברגע שיתגלה בע“ה במהרה בימינו משיח צדקנו, ואז הוא יתקן את הראייה של כלל ישראל. היה פעם אחת בהיסטוריה שכל עמ“י זכו לתיקון הראייה, זה היה במתן תורה, שם כתוב וכל העם רואים את הקולות. קולות שומעים לא רואים, אלא אז נפקחו עיני כל ישראל בראייה העליונה ויכלו לראות את מה שעכשיו א“א לראות.

הרב גזפאן, מצדיקי תימן לפני 200 שנה

בספר מנחת יהודה, של אחד מצדיקי תימן לפני 200 שנה, קוראים לו הרב גזפאן, כתוב על הפסוק וכל העם רואים את הקולות, כל יהודי ראה מה שהולך להיות עד סוף כל הדורות לכל הנשמות, כל הגלגולים, כל התיקונים, כל הגלויות, הגאולות, הכל-הכל. כל יהודי ראה את זה בראייה פשוטה. זה בחינה של כל העם רואים את הקולות,
וזה תיקון הראייה. בעל התניא כותב שמשה רבינו רצה לתקן רק מצווה אחת של התורה וזה היה העבודה שלו כל ימי חייו, שמע ישראל השם א-לקינו השם אחד,
מה הוא רצה לתקן בזה? הוא רצה שנגיד ראה ישראל השם א-לקינו השם אחד. הכוונה שנוכל לראות שהשם א-לקינו השם אחד. עכשיו אנחנו יכולים לשמוע
את זה אבל אנחנו לא יכולים לראות את זה. שמה רבינו שרצה להביא את
התיקון לעולם כי הוא היה בבחינת משיח, רק שהוא לא יכל לפעול את הפעולה השלימה כי עדיין לא הגיע הזמן, הגאולה זה – ראה ישראל השם א-לקינו השם אחד.

כל זה בשביל שנגלה אותו בתוך ההסתרה

למעשה כל הקלקול והירידה הרוחנית היו כבר מונחים בבראשית, שזה היום הראשון של בריאת העולם. בבראשית הכל כבר היה מונח, כל הקלקול, כל הירידה וכל מה שעובר על נשמות ישראל, אבל אומר הבני יששכר שגם הגאולה כבר היתה שם. גם התיקון השלם כבר נרמז בבראשית, הקב“ה הבטיח של ידח ממנו נידח, וכל המחשבות וכל הסיבובים של הששת אלפים שנה, זה בשביל שנגלה אותו בתוך ההסתרה, שאנחנו יכולים לשמוע אבל לא יכולים לראות, שזה מרמז שעכשיו אנחנו יכולים להתחזק באמונה אבל אנחנו לא יכולים לראות את האמונה. המדרגה שאנחנו יכולים לקנות זה מדרגת השמיעה ולעתיד לבוא זה יהיה מדרגת הראייה. כשרבי שמעון בר יוחאי גילה את הזוהר הקדוש הוא ידע שבגילוי הזוהר זה כבר התחלת הכנת הגאולה, לכן הוא אמר על הזוהר בהאי חיבורא יפקון מן גלותא (בחיבור הזה יצאו מהגלות), כי פשט התורה זה מדרגת הלימוד של עכשיו, וסודות התורה זה התחלת הגילוי של התורה שתהיה לעתיד לבוא, לכן כתוב בגמרא כשחכם פונה לחברו הוא אומר לו תא שמע (בוא תשמע), ואיך כתוב בזוהר? תא חזי (בוא תראה)..

מאז היה מונח כבר כל הקלקול והשבירה

-הלשונות האלה של הגמרא ושל הזוהר הם מאוד עמוקים ומכוונים. הלימוד של פשט התורה זה התא שמע שזה המציאות של הלימוד שלנו היום. מכיוון שבזוהר הקדוש התחיל להתגלות התורה של לעתיד לבוא, לכן בזוהר יש תא חזי, עד שהגיע רבינו שכתוב בחיי מוהר“ן ביני ובין משיח אין חילוק, לכן יש עוד מדרגה של התורה של לעתיד לבוא, לכן בליקו“מ הרבה פעמים כתוב, דע. דע זה עוד יותר בחינה של התא חזי שיתגלה לעתיד לבוא. אז בבראשית היה מונח כבר הקלקול והשבירה, הירידה והגלות,
והתיקון גם היה מונח כבר בבראשית. התיקון זה לכל
היד החזקה והמורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל

משיח בן דוד ומשיח בן יוסף

הבני יששכר אומר שיש רמז פה נפלא מאוד בדבר הזה, יש ספר שנקרא פרקי-היכלות של רבי ישמעאל כהן גדול, כמעט כל הספר זה דברי-תורה שרבי ישמעאל קיבל ממלך מת“ת שנקרא שר-הפנים, בפרק ל“ט אומר רבי ישמעאל: שמעתי משר הפנים שתי השמות של המשיחים, של משיח בן-דוד ומשיח בן-יוסף ובחז“ל המקום היחידי שכתוב שמו של משיח בן-יוסף זה בפרקי היכלות. שמו של משיח בן-דוד כתוב בזוהר ובמדרשים אבל שמו של משיח בן יוסף זה כתוב רק בפרקי היכלות. אומר רבי ישמעאל שמשיח בן-דוד נקרא מנחם בן עדיאל ומשיח בן-יוסף נקרא נחמיה
בן חושיאל – זה כתוב בפרקי היכלות. אומר על זה
הבני יששכר שרמז מאוד נפלא נאמר פה, מי יהיו אלה שיבשרו ויפעלו את הגאולה?

מנחם בן עדיאל, נחמיה בן חושיאל ואליהו

-חז“ל אומרים שמשיח בן-דוד ומשיח בן-יוסף ואליהו הנביא הם מבשרי ופועלי הגאולה – אומר הבני יששכר שמנחם בן עדיאל שזה משיח בן דוד ונחמיה בן חושיאל שזה משיח בן יוסף ואליהו זה גימטריה בראשית זאת אומרת שהמשיחים
ואליהו הנביא כבר נרמזו בבראשית – ברמז הזה יש הבטחה שבוודאי שתהיה גאולה ובוודאי יהיה תיקון שלם של הכלל. עוד נקודה שרבינו אומר וזה מובא בזוהר הקדוש ברעיא מהימנא, שתיקון העיניים מתחלק, על עין אחת יש רומי רבתי ועל עין שנייה יש רומי זעירתא. רומי גדולה ורומי קטנה וזה העננים שמכסים את העיניים. כמובן שכוונת הזוהר זה לדברים רוחניים, הם הגורמים לנו למסכים על העיניים שאנחנו
לא רואים בעצם את הראייה האמתית וזה הכוונה של הזוהר שאומר שיש רומי זעירתא ויש רומי רבתי. רומי זעירתא זה התאוות הגשמיות של העולם הזה. כשיש לאדם יש תאוות זה מסתיר, זה עין אחת. רומי רבתי זה העניין של הגאווה ושל הכבוד..

בחורבן בית המקדש התגברו המאורי אש

-הגאווה שבלב שלנו זה מוליד גם את הכעס ואת ההקפדה ואת הקנאה, לכן רומי זעירתא זה תאוות העולם הזה. רומי רבתי זה הגאווה והכבוד, ושתי הבחינות האלה הם עיקר מה שמסתיר מאתנו בעצם, וזה קלקול העיניים. התיקון השלם יהיה ע“י המשיחים, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד ואליהו הנביא, אבל כרגע לכל אחד מאתנו יש את העבודה הזאת לתקן את הראייה. לתקן את רומי זעירתא זה הפשט של שמירת העיניים, להשתדל לא להסתכל יותר מדי. רבינו אומר אפילו איש כשר, כשהוא מוריד את העיניים הוא חוטף בדרך מבט, זה באמת מאוד קשה הנקודה הזאת. רומי רבתי זה העבודה של האדם כנגד מידת הגאווה וזה בעצם ההסתרה על העיניים. רבינו אומר שבחורבן בית המקדש התגברו המאורי אש ועל זה כתוב במגילת איכה ממרום שלח אש בעצמותי. את מגילת איכה כתב ירמיהו הנביא ויש בזה דיוק, שלח אש בעצמותי, כי בעצם שריפת ביהמ“ק זה פועל יוצא מזה שקודם כל היה אש בעצמותינו – חז“ל אומרים שהיה שנאת חינם, לצערנו הרב היה מחלוקות נוראיות בתוך עמ“י. בספר יוספון כתוב שאספסינוס צר על ירושלים 3 שנים

במלחמות בין היהודים נהרגו יותר ממיליון

אספסינוס היה אז המצביא הרומאי, מינו אותו לקיסר ואז הבן שלו טיטוס החליף אותו, והוא החריב את בית המקדש. כתוב שאחרי למעלה משנתיים של מצור אספסינוס התייאש מלכבוש את ירושלים, היו כאלה גיבורים בירושלים שא“א היה לכבוש אותה. לרומאים היה את הצבא הכי אדיר בעולם והם התייאשו מהמלחמה כנגד עמ“י. אספסינוס לקח את הצבא שלו לקיסריה שהיתה אז המרכז של רומי, בדרך  באו ואמרו לו שהיהודים נלחמים בינם לבין עצמם. אספסינוס אמר: אם היהודים נלחמים בינם לבין עצמם אז אנחנו יכולים לנצח אותם, הוא אפילו לא הגיע לקיסריה, באמצע הדרך הוא חזר לירושלים עד שחרב הבית. המחלוקות היו נוראיות מאוד, בספר יוספון כתוב שבמלחמות בתוך ירושלים בין יהודים ליהודים, נהרגו יותר ממיליון יהודים, אנחנו ולא הרומאים, זה רומי רבתי, זה העניין של הכעס, מחלוקת, שנאה. מה שחז“ל אומרים שנאת חינם זה לא שהם דיברו קצת לשון הרע אחד על השני, הגמרא קוראת להם הסכינאים, היו להם שיטות חיסול

אנחנו בעוונותינו גרמנו לזה..

החורבן התחיל מזה שממרום שלח אש בעצמותי, היה התגברות מאורי אש בתוך הלבבות של נשמות ישראל. עצמותיי זה עד העצמות, עד השורש של האדם היהודי הגיעה השנאה והקנאה והכעס והמחלקות וההקפדה וכן הלאה וכן הלאה, זה הגיע עד השורש וזה בעצם הסיבה לחורבן בית המקדש. כי אף אחד בעולם לא יכול להכנס לירושלים ולהכנס לבית המקדש אלא אם כן העוונות שלנו גורמים לזה, זה מה שרבינו אומר שחורבן בית המקדש  נגרם כתוצאה מהתגברות של מאורי האש, שאנחנו בעוונותינו גרמנו לזה..

הצדיק הוא היופי ופאר והחן של כל העולם

כשרבינו מסיים את הפיסקה הזאת ותוך כדי דיבור רבינו מתחיל פיסקה חדשה ואומר: וזה בחינת ההעלמה, שנתעלם היפי והפאר של כל העולם. כי יש צדיק, שהוא היפי והפאר והחן של כל העולם כלו, בבחינת (בראשית ל"ט): "ויהי יוסף יפה תאר ויפה מראה", בחינת (תהלים מ"ח): "יפה נוף משוש כל הארץ" (ועין זוהר ויגש רו:). כי זה הצדיק האמתי שהוא בחינת יוסף, הוא ההדור והיפי של כל העולם, וכשזה היפי והפאר נתגלה בעולם, דהינו כשזה הצדיק, שהוא היפי של כל העולם, נתפרסם ונתגדל בעולם, אזי נפתחין העינים של העולם. שכל מי שנכלל בזה החן האמת של זה הצדיק, שהוא החן והיפי של העולם, דהינו שמתקרב אליו ונכלל בו, נפתחין עיניו ויכול לראות, והעקר להסתכל על עצמו‘ – צריך להבין מה זה החיבור שרבינו כאן עושה.

יכול להתעמעם ולהכנס למצב של מסך

עד הפיסקה הזאת רבינו דיבר על חורבן בית המקדש, ותוך כדי דיבור רבינו מדבר על היופי והפאר והחן של העולם שזה הצדיק, ובאמת הכל אחד. יש ספר שנקרא דרשות הר“ן של רבינו ניסים שהיה מגדולי-גדולי הראשונים. יש לו ספר של דרשות שהוא היה מוסר בשבתות. בדרוש שמיני הר“ן כותב כך: בית המקדש היה למעשה דרך וכלי וצינור להמשיך את המאורי אור שבעולם, ז“א שעבודת בית המקדש היתה מאירה את כל העולם. יש סדר שלם שמדבר על איך ע“י עבודת בית המקדש, כל העולם היה מתמלא באור ולא היה עוונות בירושלים. עוונות הלילה היו מתכפרים בקורבן תמיד של שחר. עוונות היום היו מתכפרים בתמד של בין הערביים. צדק ילין בה – לא לנו בירושלים עם עוון. כזה קדושה היתה בירושלים שעבודת בית המקדש היתה מאירה אור גדול מאוד ואור רוחני עצום מאוד – אומר הר“ן, ועכשיו כשחרב בית המקדש
מי מאיר את האור הזה? הרי יש כלל, זה יכול להתעמעם ולהכנס למצב של מסך ומלבושים אבל אין כזה מצב שזה לא יאיר כי אם זה לא מאיר אז העולם לא יכול להתקיים.

עכשיו עיקר השכינה נמצאת בקבר רחל

אומר הר“ן: ובוודאי שהצדיקים שבדור הם-הם בית המקדש. אחרי חורבן בית המקדש הצדיק הפך להיות הכלי והצינור והדרך שמאיר את האור שהיה בזמן בית המקדש. מוסיף הר“ן וכותב: וגם אחרי פטירתם עדיין מקום קבורתם, הוא מקום מסוגל להשראת השכינה ועל כן, כל מה שהיה בבית המקדש, יש עכשיו בקברי-צדיקים. הזוהר הקדוש אומר שבזמן בית המקדש השכינה היתה שורה בבית המקדש, עכשיו כשבית המקדש חרב השכינה הסתלקה מהר הבית, לא לגמרי, אבל עיקר ההארה של השכינה הסתלקה, ועכשיו זה נמצא בקבר רחל. לכן אומר הזוהר הקדוש שמשיח בן יוסף ומשיח בן דוד, לפני שהם יתגלו ויפעלו, הם חייבים ללכת לקבר רחל. לפני כמה שנים הרב אמר לי שאם אני רוצה לראות את המשיח שאני אסע לקבר רחל, נסעתי. אולי ראיתי את המשיח ואולי לא, את זה אני לא יודע, אבל נסעתי.

על ידי עבודתנו מושפע האור

זה מה שרבינו אומר שהיופי והפאר של העולם זה הצדיק – ז“א שבעצם כל מה שאנחנו יודעים על בית המקדש, צריך לדעת שזה גם הולך על הצדיק. רבי נתן אומר בליקוטי הלכות שבאמת הצדיק זה יותר מבית המקדש. למה? כשהיה בית המקדש היה מושפע דרכו אור גדול מאוד, אבל מי המשיך את האור בבית המקדש? הכהן הגדול, הכהנים בעבודתם ועמ“י בתפילתם. אומר רבי נתן, אמת שבית המקדש זה כלי ודרך וצינור להמשיך אור גדול מאוד, אבל למעשה ע“י עבודתנו, מושפע האור. לכן עיקר ההארה
זה נמשך בעצם ע“י הבחינה של הצדיק לכן הוא נקרא היופי והחן והפאר של העולם..

היום זה קשה לנו לראות בראייה רוחנית

רבינו אומר שהצדיק זה היופי של העולם וכאשר הצדיק מתגלה בעולם, העיניים של העולם נפתחים, ויש בזה הרבה מדרגות של פתיחת העיניים. ככל שאדם יותר קרוב לצדיק ככה יותר נפקחים העיניים שלו. בהמשך רבינו אומר שנזכור שאחרי חורבן בית המקדש רומי רבתי ורומי זעירתא שוכנים לנו על העיניים ואנחנו לא יכולים לראות בראייה רוחנית. קשה לנו מאוד לראות בראייה רוחנית והראייה שלנו נשארה גשמית, הכוונה שאדם אוהב את העולם הזה ומחובר עם העולם הזה ונמשך אחרי תאוות העולם הזה. כשרבינו אומר שע“י שהצדיק מתפרסם בעולם, ומי שמתקרב אליו, נפתחים עיניו, הכוונה שנפתחים העיניים הרוחניות של האדם, ואז בהמשך רבינו אומר שיש כמה מדרגות בפתיחת העיניים. כמובן שאצל צדיקים גדולים זה כמו שכתוב בזוהר הקדוש ’תא חזי‘. בוודאי שהשגות א-לקות, שזה כשאדם מבין בתורה יותר ויותר בעומק ובפנימיות או בדרכים שהקב“ה מאיר את העולם, זה 2 בחינות

לפעמים אדם משיג השגות מהלב העליון

יש את מה שאנחנו לומדים בתורה שזה עצם הלימוד של התורה, ולכל אדם לפי שורש נשמתו יש השגות איך הקב“ה מנהיג את העולם, גם מה שלא כתוב אדם יכול להשיג. יש מקום שנקרא הלב העליון ולפעמים אדם משיג השגות מהלב העליון. הוא יכול לראות דברים שהוא לא קרא את זה בשום ספר. לפעמים אנשים השיגו השגות בתוך המחשבות, פתאום הם רואים שזה כתוב בספר, זה בא מצד הלב העליון. רבינו אומר שאם אדם הולך במדבר והוא מאוד-מאוד משתוקק ללמוד, אז הכיסופים של האדם פועלים. אז מגלים לו תורה מהלב העליון. יש דברי תורה שיורדים לאדם מהלב העליון, ובאמת זה הפנימיות של האדם היהודי שמגלים לה השגות ותורה – בוודאי שעיקר פקיחת העיניים זה לזכות לזה, להשיג את הפנימיות ואת הסודות של התורה, ולא רק את הסודות אלא גם פשט התורה, זה גם נקרא פקיחת העיניים, כשאדם מבין יותר ויותר את פשט התורה, בוודאי שזה מדרגה גבוהה

זה כמו גלדי-בצל, כל פעם יש עוד מסך

-עם כל זה שזה מדרגה גבוהה אבל רבינו בכלל לא מתחיל בזה, ז“א שזה השלב הבא. רבינו מתחיל ואומר שמי שמתקרב לצדיק – נכלל בו. ההתקרבות לצדיק זה אמונת חכמים, ההתקשרות שלנו עם הצדיקים ובזה יש בעיקר 2 בחינות עיקריות, דבר ראשון זה שנקבל על עצמנו ונבין שהצדיק יודע ’קצת‘ יותר מאתנו, וצריך להתפלל הרבה-הרבה שנזכה להתבטל אליהם, כי באמת הרבה פעמים השכל של הצדיק הוא הפוך, אבל באמת זה לא הוא הפוך אלא השכל שלנו הוא הפוך, אבל אנחנו צריכים להתיישר לפי השכל של הצדיק. כל המציאות זה מסכים-מסכים ורובדים רובדים. רבינו האר“י הקדוש אומר שזה גלדי-בצל, כמו גלדים של בצל, כל פעם יורד עוד מסך ועוד מסך ויש עוד הבנה ועוד הבנה. צריך לדעת שהצדיק אורה במקום אחרי לגמרי מאתנו ואנחנו לא יכולים להבין את זה, ורבינו כותב בליקו“מ: וראוי שיהיה קושיות על הצדיק, כי אנחנו לא רואים את מה שהוא רואה, וזה האמת.

הרפואה שלנו תלויה בהתקרבות לצדיק

הדבר הראשון בהתקרבות לצדיקים זה לדעת ולהבין שהקב“ה נתן להם טיפ-טיפה שכל יותר מאתנו, וצריך להתפלל שנזכה להתבטל אליהם, כי יש לנו קושיות ורבינו אומר שראוי שיהיה קושיות על הצדיק. אם יש לאדם קושיות על הצדיק זה אחד הסימנים שהוא צדיק אמיתי, כי אם אין עליו קושיות אז פה צריך להתעורר ולראות אם הוא צדיק אמיתי מהסיבה שאמרנו. עוד נקודה שרבינו האר“י הקדוש אומר: וראוי שיהיה לאדם אהבה לצדיק. למה? כי אנחנו אוהבים את מי שנותן לנו נתינה אמיתית ומרפא את הנפש שלנו. ובאמת כל הרפואה שלנו תלויה בכמה שאדם
זוכה להתקרב לצדיק, זה הכל תלוי בזה, וזה הדרך שהקב“ה הכין לנו לתיקון העולם..

נשמתי מתעברת בנשמתך ומגלה לה…

אמרנו קודם בשם הבני יששכר ששמות המשיחים נרמזים כבר בבראשית, להגיד לנו שכל התיקון תלוי בנקודה הזאת. כשאדם מבין שבעצם כל הנצח שלו, וכל העולם הבא וכל הטוב שהקב“ה הכין לו, תלוי בכמה שהוא יתקרב לצדיק וע“י ההתקרבות לצדיק, הצדיק יתן לו את כל זה ויקרב אותו ויזכה אותו להגיע לכל זה, אז אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הגלגולים (הקדמה ל“ז): ובוודאי שאדם ידבק באהבה גדולה מאוד בצדיק. יש סימן אם מאיר בנו נקודת הצדיק  – כשאנחנו זוכים להרגיש אהבה לצדיק, והאהבה הזאת לא באה ממשהו מהעולם הזה, היא באה מעולם רוחני מאוד-מאוד גבוהה, שאנחנו מבינים את גודל הטובות שהקב“ה נותן לנו. יש לשון בשער הגלגולים שרבינו האר“י אומר לתלמידו רבינו חיים ויטאל: ודע שכל ההשגות שהשגת ועתיד אתה להשיג, זה מחמת שאתה דבק בי באהבה גדולה ומכוח אהבתך, הנשמה שלי מתעברת בנשמתך ומגלה לה את כל הסודות של התורה

שיראה איפה הוא אוחז במידות ובתאוות

-זה נקרא ההתקרבות וההתכללות בצדיק. כמו שאמרנו, זה לדעת שהוא יודע ומבין קצת יותר מאתנו, וכשאנחנו מכירים לו טובה על גודל הנתינה שהוא נותן לנו ואנחנו זוכים להדבק בו באהבה, זה למעשה עיקר-עיקר ההתכללות בצדיק. רבינו אומר שמי שמקרב נפתחים עיניו ויכול לראות, והעיקר זה להסתכל על עצמו. ז“א שהיסוד של תיקון העיניים זה כשאדם יסתכל על עצמו. מה הכוונה? רבינו ממשיך ואומר ’וכשמתקרב אליו, על ידי זה ראוי לו להסתכל בעצמו על כל המדות, איך הוא אוחז בהם. כי כל המדות נמשכין מן הארבעה יסודות‘. רבינו אומר שככל שאדם רואה איפה הוא אוחז במידות ובתאוות, זה הסימן שבאמת העיניים שלו נפתחות..

פתיחת העיניים זה לפי עומק התשובה

רבינו אומר שהשגות אמיתיות זה שקודם כל אדם ידע איפה הוא אוחז בכל המידות, ז“א שאדם ידע את כל המידות הלא טובות שלו, כמה יש לו קנאה וכעס והקפדות. רבינו אומר שאדם צריך לראות כמה קנאה יש בתוכו, כמה כבוד יש בתוכו, כמה גאווה יש בתוכו, וכמה תאוות של העולם הזה עדיין מושרשות בתוכנו. פתיחת העיניים זה לפי עומק התשובה שאדם עושה, זה נקרא פתיחת עיניים. מה שאמרנו קודם שפתיחת עיניים זה השגות א-לקות, זה אמת אבל זה קומה ב‘ וג‘. הקומה הראשונה, הבסיס והיסודות של הבניין זה, כמה שאדם יודע כמה הוא אוחז במידות. לכן כל הדרך של הצדיקים האמיתיים זאת היתה הדרך הזאת. זה לא שהיה להם דרך אחרת, ככל שהם היו מקבלים יותר השגות הם כל הזמן היו אומרים: איך הקב“ה נותן לאחד כמוני השגות? הם היו מתביישים יותר. על כל השגה

והשגה שהם היו מקבלים היו מתביישים יותר ויותר כי הם הרגישו לא ראויים.

הפוסט מאורי אור ומאורי אש וחורבן בית המקדש הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

’רחל מבכה על בניה‘ ראשי תיבות מערב

רבינו מתחיל את התורה כך: ’בראשית לעיני כל ישראל‘ כי יש עננין דמכסין על עינא, שהם רומי רבתי ורומי זעירתא, כמובא (ברעיא מהימנא, פינחס דף רנב). וזה בחינת (קהלת י"ב): "ושבו העבים אחר הגשם" – 'זה מאור עינים, שהולך אחר הבכיה'. כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה (שבת קנא:), שעל ידי הבכי הולך ומסתלק מאור עינים. וזה בחינת שקיעת האור במערב, כי במזרח חמה זורחת ובמערב שוקעת, נמצא שמערב הוא שקיעת האור. וכל זה על ידי בחינת הבכי, שעל ידו מסתלק מאור העינים כנ"ל, שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל. כי מערב – ראשי תבות: "רחל מבכה על בניה" (ירמיה ל"א), (כמובא בכתבי האריז"ל), כי שכינה במערב (בבא בתרא כה), והשכינה בוכה ומיללת, כביכול, על ישראל, בחינת (ירמיה ל"א): "רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו" – שהיא בוכה על צרת ישראל, המפזרים בגויים ואינם על מקומם. ועל כן שקיעת האור במערב, כי על ידי הבכיה מסתלק מאור עינים, שזה בחינת שקיעת האור כנ"ל. וזה בחינת 'כתל המערבי', ששם השכינה בוכה ומיללת על חרבן בית המקדש, כי ב"מערב" שם רחל מבכה על בניה, כנ"ל. ויש 'מאורי אור ומאורי אש' (עין זוהר בראשית כ:), והם זה לעמת זה. שכשיש כח ל'מאורי אור', אזי נכנעין 'מאורי אש', וכן להפך, חס ושלום, שכשנכנעין ונסתלקין מאורי אור, חס ושלום, אזי מתגברין 'מאורי אש'. וזה בחינת חרבן בית המקדש, בחינת (איכה א): "ממרום שלח אש בעצמתי", כי נתגברו מאורי אש על ידי שנסתלקו מאורי אור, בבחינת: "רחל מבכה על בניה", כי הבכיה הוא בחינת הסתלקות מאורי אור כנ"ל, ואזי מתגברין, חס ושלום, מאורי אש, בחינת: "ממרום שלח אש" וכו' כנ"ל. למעשה רבינו אומר לנו יסוד מאוד גדול בתחילת התורה

מאורי אור ומאורי אש ומה שקורה איתנו

רבינו אומר שבבריאה יש מאורי אור ומאורי אש, כשאנחנו מתבוננים במושגים האלה, כמעט כל המהלך, המבנה של העולמות ומה שקורה איתנו זה קשור לשני המושגים האלה שנקראים מאורי אור ומאורי אש – אם נתבונן במושגים האלה נשים לב שיש פה בעצם שני דברים, יש את המאור ויש את האור או האש הבוקעת ממנו…

שמש, והאור שלה

-בספרי החסידות עמדו הרבה על הנקודה הזאת, זה כמו שיש את השמש ויש את האור היוצא מהשמש, זה כמו שיש פנס ויש את האור היוצא מהפנס, אז רבינו מדייק פה ולמעשה זה לשון הזוהר הקדוש, שיש מאורי אור ומאורי אש. המאורות למעשה הם דברים רוחניים עליונים שאנחנו לא מכירים אותם, בלשון המקובלים זה נקרא מרכבה.
יש מרכבה שבקדושה וזה לעומת זה עשה א-לקים, יש גם את המרכבה שבטומאה…

א“א באמת לחיות באמצע..

המרכבה זה מקורות של שפע, חיות, כוחות שהם בעצם מחיים אותנו בעולם הזה, ובאמת לא רק בעולם הזה, כשאדם חי בעולם הזה הוא חי בעצם מהמאורות. המאורות הם כוחות רוחניים שמושפעים אלינו – בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י ז“ל יש כמובן אריכות גדולה מאוד גל כל המושגים האלה. זה היכלות, זה מלאכים, זה ספירות, זה בחינה שמשמה מושפע בעצם, מצד הקדושה זה מאורי אור, ומצד הטומאה זה מאורי האש. מעשיו של האדם בעולם הזה הם מחברים אותנו לפי המעשים, לפי הרצונות ולפי הכוונות של האדם, האדם מתחבר עם המאורות האלה או ח“ו עם המאורות האלה. אדם לא יכול לחיות באמת בחלל פנוי. בעלי המוסר תמיד היו אומרים אין דרך מישור, או שאדם עולה, ואם אדם לא עולה הוא יורד, כי אין באמת באמצע, אי אפשר באמת לחיות באמצע – בהמשך נראה יותר בעומק למה אי אפשר לחיות באמצע. כשאדם זוכה ללכת בדרך התורה ובדרך הצדיקים האמיתיים ולהתחזק, למעשה מה אנחנו פועלים בזה? לאט-לאט אנחנו מחברים את עצמנו ואנחנו מקשרים את הנפש שלנו יותר ויותר עם הבחינה של המאורי אור, ואם ח“ו אדם הולך עם התאוות ועם המידות ועם הרצונות של העולם הזה, אז לאט-לאט הוא מחבר את עצמו יותר ויותר עם המאורי אש, לכן כל העניין של חורבן בית המקדש שרבינו אומר שזה ביטול (זמנית) של המאורי אור, והתגברות המאורי אש זה היה כתוצאה מעוונות ישראל שגרמו את הבחינה הזאת עד שנשרף בית המקדש..

כל החיות, השמחה והאושר האמיתי שלי

אור (מאורות) זה רוחניות של קדושה שברגע שאדם מתחזק הוא מתחיל
להתחבר, להשפיע ולחבר את הנפש שלו עם הרוחניות שבקדושה, ולהיפך,
כמו שאמרנו זה לעומת זה עשה א-לקים. יש בזה כמה וכמה בחינות, הנקודה הפנימית בנפש שלנו נקראת בחינת בית המקדש והנקודה הפנימית בנפש זה כשאדם יודע ומתחבר עם הנקודה הזאת שאני יודע שכל החיות, כל השמחה וכל האושר האמיתי שלי, זה רק להיות בחיבור עם הקב“ה, זה נקרא נקודת בית המקדש.

הזמן מחצות ועד סוף זמן תפילת שחרית

-חורבן בית המקדש זה בעצם העבודה של היצה“ר כמו שכתוב ’והנחש היה ערום מכל חית השדה‘, שיש חיות, שמחה ואושר גם מחוץ לבית המקדש, לא צריך להיות פנאט וקיצוני. בגלל שיש כזה כוח ואנחנו לא חיים כל היום בנקודת הדבקות, אחרי הכל יש משפחה, ילדים, פרנסה – אנחנו טרודים באין ספור דברים במשך היום. הבחינה של הטרדות שלנו במשך היום זה שאנחנו צריכים להיות מחוברים כל הזמן לבית המקדש, ז“א שאנחנו מתבוננים איך מעשינו בעצם מוליכים אותנו כל הזמן בחזרה איך להתקרב להקב“ה, אעפ“י שאנחנו יוצאים מבית המקדש ויוצאים מהנקודה הפנימית של החיבור. כתוב בספרים הקדושים שאם אנחנו לוקחים את הזמן ביממה מחצות ועד סוף זמן תפילת שחרית זה העת רצון הכי גדול. נכון שיש את הנקודה של קימת חצות שזה מעלה מיוחדת, אבל בדרך כלל זה מעלות השחר ועד סוף זמן תפילת שחרית, זמן עלות השחר שזה התעוררות החסדים, הכוונה שמתגלה ומתעורר בנפש האדם נקודת בית המקדש, לכן תפילת שחרית היא כל-כך גבוהה שעל-ידי שאדם מתפלל שחרית ועל-ידי ההשתדלות של האדם בתפילת שחרית, אז האדם בעצם מתחבר עם הנקודה הפנימית של הנפש. אבל אחרי תפילת שחרית כל אחד יוצא לעיניניו ולמציאות של היום-יום, וזה נקרא ’מרחב ירושלים‘…

לדעת אם אנחנו מחוברים עם ביהמ“ק..

-ירושלים זה עיר, בעיר לומדים, עובדים, חיים, מגדלים ילדים, דואגים לפרנסה וכן הלאה, הכל צריך להיות מחובר בעצם עם הנקודה הפנימית של בית המקדש – איך למעשה עושים את זה? איך אנחנו יכולים לדעת אם אנחנו מתחברים עם הבית מקדש, הכוונה עם הנקודה הפנימית, בשעה שאנחנו בעצם עוזבים את הנקודה הפנימית, כשאנחנו בעצם צריכים כן לעסוק בעולם הזה ובגשמיות, את זה התורה והצדיקים מלמדים אותנו. לדוגמא, אדם הוא סוחר ועוסק במשא ומתן, איך הוא יסתובב במשא ומתן ויהיה מחובר עם בית המקדש ועם הנקודה הפנימית? ברגע שהוא עושה מסחר, משא ומתן, עבודה עפ“י ההלכה ועפ“י התורה ובפרט עפ“י היסודות שהצדיקים מלמדים אותנו כי בעצם התורה זה האור הא-לוקי, החוכמה הא-לוקית, והצדיקים הם אלה שמגלים לנו את זה, לכן התורה והצדיקים זה אחד – הצדיקים מגלים לנו בעצם את התורה..

ירושלים זה היראה השלימה

ברגע שאנחנו מתנהגים עפ“י התורה ועפ“י הצדיקים, גם כשאנחנו עוסקים בגשמיות העולם, אנחנו מחוברים כל הזמן עם בית המקדש. לכן העולם הזה בכלליות התיקון שלו הוא נקרא ירושלים, מכיוון שכתוב בזוהר הקדוש שירושלים זה נקרא עניין של יראה שלימה. מתי השלמות של היראה? כשאנחנו יוצאים מבית המקדש וכשאנחנו מתחברים עם בית המקדש. למעשה התורה, המצוות, ההלכות והעצות שהצדיקים מלמדים אותנו לנקודה הפנימית, אבל מכיוון שיש יצה“ר מאוד גדול, והנחש היה ערום מכל חית השדה, הוא אף פעם לא אומר לאדם לעשות דברים שהם היפך המציאות שלו, למשל הוא לא יבוא לאדם ירא שמיים ויגיד לו לחלל שבת

כוחות הפיתוי של היצר מאוד לא פשוטים

היצה“ר יודע שהוא לא יקשיב לו, הוא לא נמצא בגלל במקום של ניסיון ובחירה בעניין של חילול שבת, הוא לא ילך לחלל שבת. אבל היצה“ר הוא מפתה וכוחות הפיתוי שלו הם מאוד-מאוד לא פשוטים, ולזה צריך את חומות ירושלים. כתוב בספרים הקדושים על חומות ירושלים דברים מאוד-מאוד לא פשוטים, היו הרבה הלכות שקשורות למציאות החומות. יש הלכות של קדושה שקשורים בתוך החומות, לדוגמא כמו שאנחנו יודעים שאכילת קורבן קדשים קלים זה בכל העיר. מי שיאכל קורבן מחוץ לחומות ירושלים מטר אחד, זה נקרא ’שחוטי חוץ‘ וחייבים כרת על זה…

כדור הארץ והקרינה-האלקטרומגנטית

-רואים עד כמה חמור עניין הגדרת המקום. מה מגדיר בעצם את היראה השלימה? זה החומות. כל דבר יש בנפש שלנו – עבודת החומות בנפש שלנו, זה לעשות גדרים וסייגים מפני כוחות היצה“ר, זה לדעת שכל שנייה היצה“ר מפתה אותנו. עכשיו בדור שלנו זה בכלל בעוצמות כאלה שאולי משיח יגלה לנו שלא היה בכלל דור כזה. יש מושג שנקרא קרינה-אלקטרומגנטית, למעשה כל הטכנולוגיה היום בנויה מהיסוד של קרינה-אלקטרומגנטית, זה כל השידורים הלווייניים, כל המדיה, הכל- הכל בנוי על היסוד של קרינה-אלקטרומגנטית. אנחנו לא רואים את התדרים האלה, אבל יש מצלמות שאפשר לצלם ולראות את הקרינה-האלקטרומגנטית. אתם יודעים כדור הארץ נראה היום? מרושת. אנחנו נמצאים בתוך רשת, זה נראה כאילו איזה עכשיו גדול עשה פה עבודה מאוד גדולה – כל כדור הארץ מרושת בעצם ברשת הזאת

הכוח של ’המטעמים‘ שהכין עשו ליצחק

לפני כמה שבועות דיברנו על זה שכתוב במדרש שהעניין של העכביש זה העניין של קליפת אדום, זה כוח הטומאה של הדור האחרון, זה נקרא כוח המדמה. יש פסוק בספר משלי ’שממית בידים תתפס והיא בהיכלי מלך‘ רש“י ועוד מפרשים מביאים את המדרש שאומר ששממית זה עכביש, ובידים תתפס זה הכוח של אדום ממה שהכין את המטעמים ליצחק. עד סוף הדורות נמשך המעשה הזה שעשו עשה ליצחק, והיא בהיכלי מלך הכוונה שהיא תגיע לכל מקום, לתוך בית המקדש, לתוך בית המקדש הפנימי שבתוכנו, ומה זה הכוח הזה? זה כוח דמיוני והחומות של ירושלים זה כנגד, זה הגדרים והסייגים וצריך לדעת שזה נקודה עמוקה..

אם היינו יכולים להיות עכשיו..

אנחנו חיים בעולם הזה ואנחנו חייבים להשתתף בעשייה ובחוויה ובהרגשה בתוך העולם הזה, אם היינו יכולים להיות עכשיו בתוך בועה מבודדת בלי להרגיש את כל הרוחות ואת כל השיגעונות שיש בעולם – הלוואי, זה  בחינת גן עדן. בעולם הזה זה לא כך, אדם יוצא מהבית לעיר, יוצא לפרנסה, יותר לעניינים שלו אז הוא מיד נמצא בתוך המציאות הזאת. הבעיה שאין לנו עכשיו את חומות ירושלים, בי“ז בתמוז נפרצו החומות ופירוש הדבר שעכשיו אנחנו חשופים, לכן גם העבודה שלנו היא מאוד קשה, כי זה עבודה מתוך מציאות שאנחנו חשופים לאין-סוף שידורים. אבל עם זה שהעבודה הזאת קשה, צריך לדעת שלאדם היהודי יש את הכוח לברר את זה, וזה באמת חידוש, זה
פלא שלנו יש את הכוח לברר את הבחינה של הדמיון. בוודאי שכל הכוח שלנו זה נמשך מהצדיק שבירר את
זה בשלמות, ע“י ההתקשרות שלנו עם הצדיק אנחנו מקבלים ממנו את הכוח לברר את זה, אבל צריך לדעת שיש לנו את הכוח לברר את זה.

מרגיש שיש קשיים? זה בגלל שאין חומות

מה היסוד העמוק בעצם של הבירור? למעשה כשאנחנו מבררים את זה אנחנו בונים את חומות ירושלים. העבודה שלנו עכשיו היא לבנות את חומות ירושלים וע“י הבנייה הזאת אנחנו מפרידים בין תוך ירושלים ובין חוץ לירושלים ואז אפשר לאכול קדשים קלים. בנפש וברוחניות קדשים קלים זה ללמוד תורה, להתחזק במצוות והמעשים טובים. מה שאדם מרגיש עכשיו קשיים בזה זה כי אין חומות, אז אין גדר איפה אפשר לאכול קדשים קלים, הכוונה ללמוד תורה, להתחזק במצוות ובמעשים טובים. היסוד ל בניית חומות ירושלים זה לדעת את השקר של הס“א, של היצה“ר. זה היסוד הבסיסי ביותר. לכל אדם בכלל בבריאה ובוודאי-ובוודאי שלאדם היהודי יש בעצם חיסרון, אנחנו תמיד מתגעגעים ורוצים להגיע לאיזשהו מקום. באמת-באמת אנחנו מתגעגעים למקום שהיינו שם. כל יהודי הגיע לעולם הזה מגן עדן ואנחנו מתגעגעים לחזור לגן עדן. הגעגועים שלנו זה לחזור לגן עדן יותר מכל הצלחות החיים.

מי שחווה חוויה אף פעם לא שוכח אותה

אנחנו באמת מתגעגעים מאוד לגן עדן והקב“ה אמר: כן אני שלחתי אותך לעולם הזה, על כרחך, אתה חי ועל כרחך את מת ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון, זה רצונו של הקב“ה שנרד להסתרה ולכל הצמצום של העולם הזה, אבל מאיפה באנו? באנו משם ומכיוון שבאנו משם אנחנו מתגעגעים לשם. צריך לדעת כלל מאוד גדול, אדם שחווה חוויה הוא אף פעם לא שוכח אותה, גם אם הוא שוכח את עצם המעשה, תמיד יש רשימו (זיכרון או חוויה) בלב האדם. מה שהתורה יודעת כבר כמה אלפי שנים, בפסיכולוגיה גילו לפני מאה שנה בערך, כל מיני חכמים קוראים לזה תת-
מודע או רשמים שבנפש אבל הדברים האלה זה יסודות הבריאה ואנחנו מתגעגעים…

אור השלהבת של יהודי בוער עד האין סוף

והנחש היה ערום מכל חית השדה – מה הטענה בעצם של היצה“ר? למה שאנחנו בכלל נקשיב לו? הרי רבינו אומר שאור השלהבת של האדם היהודי בוער עד האין סוף – למה שאנחנו נקשיב לו בכלל? במה הוא מטעה אותנו ומבלבל אותנו? בערמומיות ולא בצורה מפורשת, הוא רק מכניס בנו כל פעם עוד יסוד ועוד נקודה. הטענה שלו בעצם זה: גם לי יש גן עדן, גם לי יש עולם הבא. היצה“ר טוען: יש לי בעצם תענוגים וגן עדן לא פחות של הקב“ה. אם אדם מתבונן על זה טיפה בשכל אפשר לראות שזה שטות והבל. אבל הוא לא נותן לנו להתבונן בזה בשכל, הוא מחדיר לנו את זה, זה נקרא שהנחש לוחש, הוא מחדיר לנו את זה בלחישה. הוא לוחש לנו: אתה לא מאמין לי שיש לי גן עדן? בוא תבדוק ואני יראה לך שיש לי גן עדן, אני יראה לך חוויות ואני יראה לך הרגשות ותענוגים ותתמודד איתם..

זה לא פשוט להגיע לגן עדן..

החוצפה של היצה“ר מתחילה מהנקודה הזאת שהוא לא אומר שלהקב“ה אין גן עדן, בהתחלה. אח“כ הוא טוען את זה אבל בהתחלה הוא לא אומר שאין להקב“ה  גן עדן אלא הוא אומר: תראה כמה קשה להגיע לגן עדן של הקב“ה, אתה צריך לעבוד על עצמך, על המידות, על התאוות, אתה צריך לקיים מצוות, זה לא פשוט להגיע לגן עדן של הקב“ה, ואילו אני נותן לך את זה בחינם. אם פעם עוד היה קצת קשה להשיג את הגן עדן שלו, היום זה הוקל עלינו, הכניסו את זה לתוך מכשירים של 4 ס“מ על 6 ס“מ, דורות מתקדמים, ותראה איזה מהירות, הוא אומר לך, בוא ותבדוק, יש כזה דבר שנקרא גלישה מהירה, הוא מבטיח בפחות משנייה, תלוי, עכשיו רוצים להוריד את זה לאפס נקודה שמונה, אתה כבר נמצא בכל ההיכלות, אתה כבר יכול לטייל בגן עדן, אתה כבר יכול לראות דברים. היצה“ר אומר: אתה אוהב חוכמה? אדרבה, בוא ואני יראה לך, יש לי את כל החוכמה שבעולם, כל דבר שבעולם אני יכול לגלות לך, אני יכול לתת לך את כל האינפורמציה שבעולם, הוא מפתה אותנו והפיתוי שלו מתבסס על הנקודה שהוא אומר לנו: תראה, אתה לא מאמין לי? בוא תבדוק. איך הקב“ה אומר למשה רבינו על הלבנה: כזה ראה וקדש. בוא ותראה, אתה תחליט בעצמך – זה בעצם המלחמה שלנו.

יסוד כל היהדות: לדעת שהוא שקרן ורמאי

אנחנו צריכים לדעת שבעצם היסוד של העבודה שלנו זה ממש יסוד כל היהדות שלנו, זה לדעת שהוא שקרן ורמאי ועל כל דבר שהוא נותן לנו, אח“כ הוא חותך אותנו עם חרב לגזרים, צריך לדעת שזה האמת שלו. אומר הזוהר הקדוש שאחד הפיתויים הגדולים זה נקרא נוקבא דתהומא רבא, זה התאווה הידועה. כל נקודה שאדם מקבל מהתאווה הידועה הזוהר הקדוש קורא לזה חורבה. למה? כי זה מה שמביא את החורבן לאדם, מה שרוה לעולם זה עוד עניין אבל קודם כל לאדם עצמו. את מה זה מחריב? את הנפש של האדם – באותו רגע אדם חושב איזה גן עדן יש
לי אבל זה מחריב את הנפש, ככה הזוהר הקדוש קורא לזה, לכן הוא קורא לזה חורבה.

30,000 ביד וצריך עוד הלוואה של 600,000

אפשר לראות את ההטעיה הגדולה שלו בעניין של תאוות ממון. השבוע דיברתי עם מישהו שיש לו סכום של בערך 30,000, 40,000 אלף שקל להשקיע באיזה עסק. הוא כבר הולך לקחת הלוואות, אני מקווה שלא, כי ניסיתי למנוע ממנו, אבל הוא הולך לקחת הלוואות של 600,000, 700,000 אלף שקל. אמרתי לו: תראה, אין לך את כל זה, זה חובות. הוא עשה לי חשבון שעוד חצי שנה הוא כבר יחזיר את כל החובות ומינימום של הרווח שלו זה חצי מיליון שקל וזה אחרי שהוא הוריד את כל הרווחים למינימום. ז“א שהוא כבר רואה את הכל והכל מסודר. כמה אנשים דיברו איתי בצורה הזאת ובאמת הלכו ועשו את המהלך הזאת, וחוץ ממה שהם הפסידו את ההשקה של השש מאות אלף שקל שהם לקחו חוב, חוץ מזה היה להם עוד איזה חצי מיליון או מיליון שקל חובות, וזה באמת בחצי שנה שהוא דיבר על זה. מדוע זה ככה?

רואה את זה א‘ ב‘ ג‘  – זה כמו מדע מסודר

-מכיוון שאדם רוצה שיהיה לו ממון. אחת מהתאוות הגדולות בעולם זה תאוות ממון כמו שחז“ל אומרים. הרצון של האדם לממון גורם לאדם לעשות חשבונות ויש לו מוח עסקי טוב, והוא עושה חשבונות איך הוא באמת עוד חצי שנה כבר הרוויח את החצי מיליון שקל והוא רואה את זה אלף בית גימל, זה כמו מדע מסודר אצלו. זה שידבר איתי דיבר על עסק של מזון והוא התבסס על זה שכל יום יש לו לפחות 50 לקוחות. הכל זה היה בנוי על זה שיהיו לו כל יום חמישים לקוחות ועכשיו אין לו ספק שיהיו כל יום 50 לקוחות, אבל כמה פעמים עשו כאלה מעשים ואדם רואה אחרי חצי שנה שנכנסים לו 2 לקוחות ביום. הכל הוא ראה נכון חוץ מזה שלא נכנסים לו חמישים לקוחות – רגע, איך לא התעוררת?

להיות בעולם הזה כמו בלש

-הרי סך הכל אתה איש עסקים. זה נקרא המדמה. זה כוח הדמיון של האדם, אח“כ הוא פותח במדיה איזה חוכמות על העסק שהוא עושה ומראים לו שמה שהרווח של השש מאות אלף שקל בחצי שנה הקרובות זה רק אם הוא ממש נכשל, מראים לו את זה והוא רואה את זה חי, אחד ועוד אחד שווה שתיים, הוא רואה את זה בצורה הכי מדויקת. מאיפה כל הטעויות האלה באות? זה נקרא כוח המדמה. היסוד של כוח המדמה זה בעצם הכוח של הס“מ שבא ואומר לאדם: לי יש גן עדן, וכאן אתה מגיע לזה בקלות, בוא תראה איך שאני מביא אותך במהירות. לכן היסוד של העבודה שלנו בנקודה הזאת זה לדעת כל הזמן וללמוד כל הזמן את השקרים שלו. שמעתי לפני שנים מאחד מהצדיקים, האדמו“ר מפוריסוב שאמר לי: אדם בעולם הזה צריך להיות כמו בלש, לשים לב איך היצה“ר מטעה ומבלבל אותנו. הוא נכנס לנו לתוך המחשבות, לתוך הרצונות, לתוך הדמיונות, לתוך השאיפות שיש לנו בתוך הלב, לתוך הרגשות שלנו בלב, הוא מכניס בנו כאלה דמיונות – כנגד זה צריך כמובן הרבה התקשרות עם הצדיק, תורה, וחשוב מאוד
גם השיחות חברים. חברים שיש להם יראת שמיים וביחד מבררים את הנקודה זה מאוד עוזר לברר את זה, אבל על כל פנים צריך לדעת שהיצה“ר לא מתייאש לעולם..

אצלנו זה לא למנוע שהחומות לא יפלו..

היצה“ר הוא החסיד ברסלב הראשון בעולם, הוא לעולם לא מתייאש, הוא עובד 24/7, אין לו עניין של שמירת שבת, אז הוא משגע אותנו בכל יום ובכל רגע – לעומת זאת אנחנו צריכים לדעת, אם אנחנו רוצים ועושים את העבודה הנכונה, אפשר לברר אותו. העבודה של הדור שלנו קשה כ“כ כי אצלנו זה לא למנוע שהחומות לא יפלו, החומות כבר נפלו, אין חומות. ז“א שעכשיו הרשת היא בכל מקום, זה מקיף אותנו בכל הצדדים וכל שכן כשאדם בא מעולם הפיתוי, הוא התפתה שנים אחרי כל הבחינות האלה, אז זה כל הזמן חוזר וניעור שוב אבל עם כל זה יש לנו את הכוח לברר את זה..

עכשיו ראוי לקרוא ליצר הרע בשם חדש

צריך לדעת שהיצה“ר בא אלינו לפחות ארבע או חמש פעמים ביום, כל יום, ואומר לנו: יש לי גן עדן. איך הוא אומר את זה? מה השפה שלו? זה יכול להיות בתאווה הידועה (ניאוף) זה יכול להיות בתאוות ממון, בכבוד, בגאווה וכו‘ כל יום הוא בא ואומר לנו: תדע לך, אצלי יש גן עדן ואנחנו צריכים לשים לב למחשבות האלה ולרצונות האלה שמתעוררים בתוכנו, לדמיונות האלה שמתעוררים בתוכנו ולדעת באותו שרגע, הוא שקרן ורמאי. צריך לדעת שיש לנו את הכוח לברר את זה אבל לדעת  את המלחמה האמתית. באמת-באמת יהודי יותר חזק בכל הבחינות, כמובן שאנחנו צריכים את ההתקשרות עם הצדיק האמת כמו שרבינו אומר לנו את בהמשך התורה הזאת, וצריך את השיחות חברים וההתקשרות עם התורה והתפילה, עם כל זה יש לנו את הכוח לברר, היסוד של הבירור זה קודם כל לדעת ולהבין, כל הזמן משקרים אותי בדבר הזה, וזה המדמה. זה מה שרבינו אומר: עכשיו ראוי לקרוא ליצה“ר בשם חדש, המדמה. ויש לו ממלכה, יש לו שרים ויש לו יועצים, יש לו פועלים חיילים ועבדים והממלכה שלו נקראת המדיה, הוא שולח לנו כל הזמן שידורים. עכשיו צריך לדעת יסד מאוד גדול, בדור שלנו אין חומות כי הם נפרצו כבר

עבודה יותר גדולה זה לבנות את החומות

החומות נשברו, ז“א שאנחנו בתוך הרשת ובתוך כל הדמיונות האלה ובאמת זה כתוב בספרים הקדושים שמכאן לא ניקח את זה כחיסרון אלא נבין את גודל המעלה של הנשמות שלנו שהקב“ה אומר לנו: אני יכול להוריד אתכם לדור כזה שיש את כל הדמיונות ואתם יכולים לברר את זה. רבי צדוק, החת“ם סופר ועוד צדיקים כותבים שזה הדור הכי גבוה שיכול לרדת למקום פרוץ בלי חומות ולבנות את החומות. יש עבודה למנוע את פריצת החומות כשיש חומות, ויש עבודה יותר גדולה וזה לבנות את החומות, ז“א להכיר בזה שהיצה“ר משקר ומפתה – כל הזמן לחזור ולשנן את זה

מוצא את עצמו בגלקסיה אחרת לגמרי

שאדם כל הזמן ידע שבאמת הטוב האמיתי זה להיות כל הזמן עם הקב“ה, זה הטוב האמיתי. לפעמים היצה“ר מצליח לבלבל אותנו, אחרי הכל אנחנו לא יכולים להיות 24 שעות דרוכים, הלכנו לנוח ופתאום אדם מוצא את עצמו באיזה גלקסיה אחרת לגמרי, פתאום יש לו חללית והוא משוטט באיזה חלל פנוי בגלקסיה, גם כשנמצאים במקום הזה מותר לדפוק על השולחן ולהגיד: זה שקר הדבר הזה, הפיתוי הזה זה בעצם פיתוי של שקר. זה היסוד הכי גדול בעצם במלחמה ביצה“ר, שאנחנו נדע שבאמת החיות, התענוג, השמחה והאושר האמיתי של האדם זה רק בקרבת השם..

בפרנסה, במשא ומתן, בבית וכן הלאה..

דוד המלך אומר ’אחת שאלתי מאת השם, אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם‘ – למה דוד המלך אומר את זה ככה? כי אנחנו עדיין מבקשים שתים: אני באמת רואה את המציאות שאם היה  לי מיליון דולר בעובר ושב, אני לא רואה את החיסרון בזה ואני לא רואה בזה פגם ברוחניות – אם הקב“ה מביא מיליון דולר אז אדרבה אפשר לעשות הרבה מצוות והרבה צדקה עם זה. הנקודה הפנימית זה לדעת אחת ’שאלתי אותה אבקש‘ – זה למעשה יסוד הבניין של החומות וככל שאדם בונה את החומות, הוא מתחיל להיות בתוך ירושלים והוא מתחיל לגור בתוך ירושלים. ירושלים זה הכוונה יראה שלימה, בוודאי שזה מעלה נוראית ועצומה להיות בירושלים אבל כוונת הדברים ’יראה שלימה‘ זה בכל מקום שאדם נמצא. היראה שלימה הכוונה שכול מעשיו של האדם גם כשהוא עוסק בגשמיות, בפרנסה, במשא ומתן, בבית וכן הלאה, הכל מקושר בעצם עם בית המקדש שזה המקום של ’בלתי להשם לבדו‘, לכן כשנפרצים החומות זה רק עניין של זמן, כפי שאנחנו רואים לקח 3 שבועות עד ששרפו גם את בית המקדש שזה ביטול הרצון להיות עם הקב“ה..

מאמין שאפשר באמת להיות עם הקב“ה

שריפת בית המקדש זה כשיהודי כבר לא מאמין שאפשר באמת להיות עם הקב“ה, זה בעצם היסוד הגדול של הייאוש, שרבינו צעק בקול גדול שאין ייאוש. השריפה של ביהמ“ק זה שאדם כבר מתייאש מלהיות עם הקב“ה, לכן אנחנו צריכים את הצדיקים שיאירו את זה בתוכנו. בתחילת התורה רבינו מדבר על עננים שמכסים את העיניים. רבינו האר“י הקדוש כותב שכל השבירה היתה בסוד אור העיניים, וזה המציאות שנקראת סוד שבירת הכלים, זה כמובן לשונות של משל בקבלה ובסוד בכל סדר הנהגת העולם, והשבירה באור העיניים זה יצירת מציאות היצה“ר בעולם…

כמעט כל המלחמה זה סביב אור העיניים

ספרי החסידות מסבירים שהעניין של שבירת העיניים מרמז שיש יצה“ר מאוד גדול בעניין של העיניים, יש גם קדושה מאוד גדולה, כי באמת האור שנשבר זה אור עליון מאוד – זה מרמז שאם אדם זוכה הוא יכול לתקן את אור העיניים ולהגיע למעלה מאוד גבוהה, אבל עם כל זה כמעט כל המלחמה זה סביב הנקודה של אור העיניים, בפשט זה כמובן לשמור את העיניים, דבר נוסף קצת יותר רוחני זה העניין של עין הרע שמעורר את הקנאה, למעשה זה פגם האמונה. אחת הבחינות בתיקון העיניים זה עין טובה וזה מתחיל מזה שאדם מסתכל בדרך טובה, הכוונה שהוא מלמד זכות, ומקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה.

הפוסט פרשת פנחס | ימי בין המצרים, תורה ס“ז וסוד המדמה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.