בליקוטי הלכות בהלכות פורים הלכה א‘, רבי נתן מביא עפ“י דברי רבינו שמגילת אסתר וכל הסיפור של מרדכי ואסתר זה בחינת סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, ואנחנו יודעים מתורה ס“א בליקוטי מוהר“ן שהמושג הזה סיפורי מעשיות משנים קדמוניות זה תורה מאוד גבוהה, וחוכמה מאוד עמוקה שהצדיקים שרצו לגלות אותה בעולם, ידעו שהם לא יכולים לגלות אותה כמו שהיא, אלא חייבים להלביש את זה בתוך סיפור, אז רבי נתן כותב שמגילת אסתר זה בחינה
של סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, המשמעות לנו זה שיש בזה עומק בתוך עומק

אין מקרא יוצא מידי פשוטו..

-מצד אחד יש כלל, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ובראשונים כתוב שזה הולך גם הנביאים וכתובים, כי יש מי שרוצה להגיד שאין מקרא יוצא מידי פשוטו זה רק במקרא אבל רוב הראשונים כותבים שזה הולך גם על הנביאים וגם על הכתובים, אז קודם כל אנחנו יודעים שמגילת אסתר זה סיפור היסטורי אמיתי, כשתלו את המן זה היה שלוש שנים לפני שהתחילו לבנות את בית המקדש השני, וכל המאורעות במגילה הם אמתיים מדויקים ואמיתיים, אבל כבר חז“ל רומזים לנו בכמה מקומות על הרובדים העמוקים של מגילת אסתר. במדרש רבה כתוב שכל מקום שכתוב המלך יש לדרוש את זה על הקב“ה. הכוונה של חז“ל לא שזה לא נלמד גם על אחשוורוש , אבל צריך ללמוד את זה גם על הקב“ה. יותר מזה כתוב בגמרא במסכת מגילה בירושלמי בפרק ראשון שעתידים כל הספרים להתבטל אבל מגילת אסתר לא תתבטל לעתיד לבוא – כל הראשונים והאחרונים דנים בזה, איך יכול להיות שהנביאים והכתובים יתבטלו? הכל זה ברוח הקודש ובנבואה, זה לא חוכמה אנושית אלא זה אור א-לוקי, אז מה הכוונה שהם יתבטלו? יש בזה דיון רחב, הרמב“ם בהלכות מגילה כותב כפשוטו שכל הספרים יתבטלו ומגילת אסתר לא תתבטל הראב“ד שם במקום חולק עליו ואומר שזה לא יכול להיות ואסור להגיד כזה דבר, כדרכו בקודש הוא אומר בחריפות שלא יכול להיות שהנביאים והכתובים יתבטלו. הראב“ד מפרש שהכוונה של יקראו אותם בציבור ואת מגילת אסתר כן יקראו בציבור, יש עוד פירושים מה הכוונה של הגמרא..

פסח, ר“ה, שבועות, חג סוכות, ש“ע ור“ח

יש מדרש משלי שם כתוב שכל החגים יתבטלו אבל פורים לא יתבטל ויש אומרים שגם יום כיפורים לא יתבטל – באמת אנחנו מבינים שיש עומק בתוך עומק דברי חז“ל. בספר לשם שבו ואחלמה הוא שואל את השאלה הזאת מה הכוונה שכל החגים יתבטלו ופורים לא יתבטל? הוא מסביר כך: שורש המועדים שזה פסח ר“ה שבועות, חג סוכות, שמיני עצרת ור“ח הם למעשה שורש הימים ששת ימי בראשית..

כל יום שלישי סוכות

-מסביר הלשם שבו ואחלה שגם עכשיו בימי בחול הימים האלה מאירים אבל כמובן בהעלמה ובהסתרה ובצמצום גדול. מסביר הלשם שבו ואחלמה מה הכוונה שהמועדים יתבטלו, הם יתבטלו מלהיות זמנים מיוחדים. בספר הדעה חלק ב‘ אומר הלשם שבו ואחלמה: כל יום ראשון יהיה פסח. כל יום שני יהיה ר“ה. כל יום שלישי יהיה סוכות. כל
יום רביעי ראש חודש. כל יום חמישי שמיני עצרת וכן הלאה. אומר הלשם שלא נחשוב שזה יהיה כפי שאנחנו מקבלים את הקדושה עכשיו, אלא זה יהיה גדול לאין שיעור ממה שאנחנו מרגישים את זה וזה מאיר לנו עכשיו..

זה יהיה גם באלף השמינית

ממשיך ואומר הלשם שבו ואחלמה: ובאלף השביעית יום כיפור יהיה פעם בשנה. יום כיפור ופורים יהיה פעם בשנה גם באלף השביעית, כי הם נמשכים ממקום יותר גבוה מהאלף השביעית. באלף השמינית כבר יום כיפור יתבטל או שהוא יכנס למסגרת של הזמנים, הכוונה לא יהיה לו יום מיוחדות, ועדיין יהיה פעם בשנה חג פורים. זאת אומרת שזה נמשך מהאור של האלף השמינית – כך כותב הלשם שבו ואחלמה על העניין של פורים. זאת אומרת שזה כל-כך גבוה העניין של פורים ובאמת הלשון בשער הכוונות ובפרי עץ חיים של רבינו האר“י, הוא כותב בלשון הזאת: ולא היה מבריאת העולם לא היה שום זמן, לא מועד, לא, חג ולא שבת שקדושה כזאת התגלתה בעולם כמו שהיה בזמן הנס של פורים. למעשה רבינו האר“י כותב את זה, אחרי שהיו כל הניסים שקרו בזמן מרדכי ואסתר, אין צורך שהאור והנס הזה יחזור, לא היה צריך לעשות מזה חג. אבל
הקב“ה מצד אהבתו לעם ישראל יומיים בשנה מאיר לנו את האור הגדול הזה של פורים. היום נתבונן קצת מה זה האור הזה, מה זה הבחינה הזאת. נגיד את היסוד על פי איך שרבינו האר“י מסביר את זה ואחר-כך נראה יותר מה זה אומר לנו הלכה למעשה..

החיים זה עפ“י תוכנית העולם האצילות

אומר רבינו האר“י שיש יסוד מאוד גדול שלמעשה מלווה אותנו כל הדורות וכל החיים שלנו הן במצב הכללי של עמ“י וגם באופן פרטי אצל כל אחד ואחד מאתנו, אפילו בתוך היום עצמו יש השתנות. יש שלושה מצבים כללים, שזה השכינה למעלה, זה המצבים בלשון האצילות (בלשון הקבלה). המצבים האלה בעולם האצילות למעשה מלווים אותנו כל הזמן, כי עולם האצילות זה התוכנית בעצם של המציאות שלנו, זה כמו שמתכננים איזה בית, אז יש שרטוטים ויש הסברים על השרטוטים. אז ארכיטקט שבקי בזה, רואה את השרטוט ויודע בדיוק איך הבית נעשה. כל הבית יעשה עפ“י השרטוט, ככה כל החיים שלנו זה עפ“י תוכנית בעולם האצילות.

כשאנו בגלות ההנהגה היא אחור באחור

עולם האצילות זה הכלליות של המציאות שלנו. מסביר רבינו האר“י הקדוש שיש שלושה מצבים כלליים, בפרטיות בוודאי שיש אין סוף פרטים אבל בכלליות יש שלושה מצבים שהבריאה נמצאת, כמובן שבעיקר הבריאה זה עמ“י וזה גם כל אחד מאתנו באופן פרטי. מצב שנקרא אחור באחור, מצב שנקרא פנים בפנים, ומצב שנקרא מעבר מאחור באחור לפנים בפנים. בלשון המקובלים זה נקרא שינה או דורמיטא ונסירה. זה המושגים על הזמן בין אחור לאחור לפנים בפנים. רבינו האר“י כותב מתי זה אור באחור ומתי זה פנים בפנים בכללות העולם, כשיש בית מקדש אז כל ההנהגה היא פנים בפנים, כאשר אנחנו בגלות כל ההנהגה היא אחור באחור. לפני כל פעם שאנחנו רוצים לעבור מזמן גלות לגאולה, חייב להיות הכנה או שלב של מעבר בין המציאות של אחור באחור לפנים בפנים, ואז יש את המצב שנקרא דורמיטא או שינה או נסירה, רבינו האר“י אומר שהמקור לזה או הרמז בתורה זה ויפל השם א-לקים תרדמה על האדם – מלמד שניסר אותם, הכוונה ניסר את חוה מאדם

השכינה רואה שבעלה ישן ונפרדת ממנו

כל מה שכתוב על נסירת חוה מאדם זה הכל הולך על מה שעכשיו דיברנו על האחור באחור ופנים בפנים והשלב של השינה והנסירה. אם אנחנו רוצים לצייר את זה מבחינה גשמית אז זה אומר ככה כביכול הקב“ה והשכינה נמצאים כך דבוקים גב אל גב ואז צריך להפריד אותם כי אנחנו רוצים להביא את השכינה אל הפנים, אז אנחנו צריכים להפריד אותם. אז אומר רבינו האר“י הקדוש שכדי להפריד אותם, כדי שהשכינה תוכל להיפרד מהחיבור של האחור באחור חייב ליפול שינה כביכול על הקב“ה נופלת שינה, אם נגיד את זה בלשון המקובלים אז התפארת, היסוד, זעיר אנפין, נפל עליו שינה ואז בעקבות השינה הזאת השכינה רואה שבעלה
ישן, שהתפארת ישן אז היא נפרדת ממנו. אישה שרואה שבעלה כל היום ישן אז היא נפרדת ממנו ומתחילה לצעוק עליו: למה אתה ישן?! משם מתחילים כל הפירודים, מהשינה הזאת. אז באמת ננסרת השכינה, היא מתנתקת ממנו בזמן שהוא ישן – שואל רבינו האר“י הקדוש הרי כתוב הנה לא ינום ולא ישם שומר ישראל. הוא שומר עלינו.

אין כזה דבר שהוא עוזב אותנו

מי שומר עלינו? הקב“ה. ברגע שהוא ישן מי שומר אז על עמ“י? עת צרה שלא היתה מעולם בשבילנו השינה הזאת, כביכול אין עלינו שמירה בזמן הזה. ואז אומר רבינו האר“י הקדוש על הזמן הזה, בוודאי שהקב“ה לעולם לא עוזב את עמ“י אפילו לא לחלקיק שנייה, לא בכלל ולא בפרט. נראה לנו שהוא עוזב אבל אין כזה דבר שהוא באמת עוזב אותנו, ואז מסביר רבינו האר“י הקדוש שבזמן הנסירה עד שהשכינה תבוא פנים בפנים ואז התפארת, היסוד יתעורר ויתחיל להאיר לה. אנחנו מקבלים את האור מהשכינה, לפי מה שהיא מקבלת מהתפארת ככה היא מאירה לנו, כי זה כלל. התפארת נקרא אור נעלם והשכינה נקראת אור גלוי והמושג יחוד קודשא בריך הוא ושכינתא זה להאיר מהאור הנעלם לאור הגלוי – זאת  אומרת הכוונה זה להוציא דברים מהכוח אל הפועל

יש איזה אור מיוחד שמאיר רק בזמן הזה

-כל השאלה היא בשעה שהיא לא מקבלת מהתפארת, מהקב“ה, מי נותן לך עכשיו אור שהיא תאיר לנו, ואז אומר רבינו האר“י הקדוש וזה כתוב בהרבה מקומות בשער הכוונות לאו דווקא בענייני פורים – התפארת נפלה לשינה אז כל המוחין שהיו לו
עלו מעליו וחלק מהם נכנסים לתוך המלכות וזה שומר עלינו בזמן הזה, עד שהיא תחזור פנים בפנים. עכשיו היסוד הזה שאמרנו הוא כתוב בהרבה מקומות וכמעט כל הקבלה הולכת על הנקודה, על המהלך ועל היסוד הזה. בכל המקומות שרבינו האר“י הקדוש מדבר על זה הוא לא מזכיר שיש איזה אור מיוחד שמאיר בזמן הזה, רק בפורים

האור הזה מאיר דווקא במצב של שינה..

אצל המקובלים זה נקרא החידוש של פורים, זה לא כתוב בשום מקום אחר בכתבי האר“י, רק בפורים זה כתוב שיש אור מיוחד שמאיר במלכות, בשכינה, והוא שומר עלינו בזמן השינה. האור הזה נקרא בלשון המקובלים ’אור יסוד אבא‘ זה אור רוחני מאוד-מאוד גבוה, ורבינו האר“י אומר זה לא מאיר בשום זמן, לא באחור באחור ולא בפנים בפנים, מכיוון שיש עכשיו הסתרת פנים מאוד גדולה אז דווקא בגלל זה צריך להמשיך אור רוחני מאוד-מאוד גבוה שישמור עלינו בזמן ההסתרה והאור הזה נקרא אור יסוד אבא, הוא האור ששומר עלינו בזמן ההסתרה. מתי הוא מאיר? אומר רבינו האר“י שהוא מאיר אך ורק שיש את המצב של השינה ושל הדורמיטא. ז“א שבאחור באחור הוא לא מאיר, פנים בפנים הוא לא מאיר, רק בזמן שהתפארת נפלה לשינה והשכינה נפרדת, רק בזמן הזה הוא מאיר האור של יסוד אבא. אומר רבינו האר“י ואין מי ששומר על עמ“י בזמן הזה אלא האור הזה של יסוד אבא. אומר רבינו האר“י דבר שהוא כמעט פליאה, והמן היה קליפה כ“כ גדולה, הוא היה כ“כ גבוה בכוחות הטומאה, יש לשון שאומרת שלא היה כוח טומאה כמוהו בעולם, והוא ראה מהיכלות הטומאה את כל אשר נעשה בעולם האצילות והוא ידע את כל מה שעכשיו דיברנו…

לכאורה בפשט הדברים אין דבר יותר מוזר

לא רק שהמן ידע את כל זה, אלא המן כמקובל קליפתי גדול מאוד, הוא בא ואת כל זה הוא מסביר לאחשוורוש. זה עומק הדברים שכתוב בגמרא במסכת מגילה ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, אומרת הגמרא שהם אמרו א-לוקיהם של אלה ישן. לכאורה אם אנחנו מתבוננים בפשט הדברים אין דבר יותר מוזר. ננסה להבין את המן, אתה אומר לאחשוורוש
א-לוקיהם של אלה ישן. אז קודם כל אתה מאמין בא-להים אתה לא אומר שהוא לא קיים אלא אתה אומר שהוא הלך לישון

מגלה לך מה קורה באצילות

המן אתה שוטה כזה גדול שאתה מאמין שהקב“ה רק שאתה מסביר לאחשוורוש שמקבל את הטענה שהקב“ה הלך לישון. במדרש כתוב שאחשוורוש פחד לגזור גזירות על עמ“י, הוא ידע שמי שמתעסק עם עמ“י עתיד להיענש, הוא פחד מזה. אז מה המן טען לפניו שאחשוורוש מקבל את זה? אומר רבינו האר“י בשער הכוונות שהמן אמר לו: אני מגלה לך מה קורה עכשיו בעולם האצילות, יש דורמיטא, יש שינה עכשיו למעלה, יש עכשיו נסירה. המן מסביר לו שיש עכשיו שינה בתפארת למעלה. איזה השגות יש להמן, עד כמה הוא ראה וידע, כמה הקליפה יכולה להשיג. הוא אמר לאחשוורוש יש למעלה דורמיטא, ודע שכל הדורמיטא הזאת והשינה זה כדי לחזור פנים בפנים וכדי לבנות את בית המקדש השני ואז תתמוטט מלכותינו, לכן אם אתה רוצה לשמור את המלכות שלך, עכשיו זה הזמן שאפשר לגזור גזירות על עמ“י, זה הזמן היחידי.

חושבים שיש מציאות שהם יכולים לפגוע

אומר המן לאחשוורוש, אם תהיה עכשיו התעוררות מהשינה, יבנה בית המקדש ולא נספיק ולא נצליח בזה, אז אם אתה רוצה בוא נמהר. לכן זה הסיבה ש המן בי“ג בניסן הפיל פור ובאותו יום היה אצל אחשוורוש ובאותו יום הוא כבר שלח את האיגרות מיד, להשמיד להורג ולאבד כל יהודי. מה הוא רוצה להרוויח? את הזמן של הדורמיטא ושל השינה. פה צריך לדעת כלל מאוד גדול, כל הטעות של הקליפה
לכל אורך הדורות זה בדיוק בנקודה הזאת, שהם חושבים שיש מציאות שהם
יכולים לפגוע בעמ“י בכללות. שח“ו אפשר להשמיד את ’שונאיהם‘ של עמ“י. המדרש רבה במגילת אסתר ממשיך את הנקודה הזאת על גוג ומגוג שאומרים: אנחנו נצליח לעשות מה שכל המלכים הקדמונים לא הצליחו לעשות. עד הנקודה הזאת
הם רואים אמת. המן באמת ראה את האמת שיש שמה דורמיטא, מה המן לא ראה?

אור יסוד אבא זה אור א-לוקי מאוד גבוה

אם נסתכל בתאריכים לפי רוב המפרשים, בי“ג בניסן הוא שלח את האיגרות, בי“ד בניסן בבוקר מרדכי אמר לאסתר: לכי אל המלך, והיא אמרה: צומו עליי שלושת ימים. זה היה בי“ד בשעה שהיא שרפה את החמץ. בט“ו בניסן היא הלכה לאחשוורוש והיא הזמינה אותו למשתה באותו יום, אותו ואת המן. המן יצא מהמשתה כולו שמח וטוב ללב על זה שלא הזמינה אסתר המלכה למשתה אלא את המלך ואותי, אז חשיבות הוא קיבל, בן-בית אצל המלך והמלכה. כתוב שכשהוא יוצא מהארמון את מי הוא פוגש? את מרדכי שלא קם ולא זע ממנו. המן התמלא חמה ובא אל ביתו, שם הוא סיפר לאוהביו ולזרש אשתו על מרדכי. מה היה הסיבה שהמן התמלא חמה והוא כ“כ כעס עד שהוא קרא עכשיו לכולם כדי לספר להם את הסיפור שלו, והוא מתייעץ איתם. היו לו 365 יועצים, כל יום היה לו יועץ אחר, זה הכל כישופים, כך כתוב במדרש. המן אמר להם הפעם חידוש נורא, אומר רבינו האר“י שהמן גילה שאור יסוד אבא ששומר על עמ“י נמשך רק ע“י מרדכי. מרדכי זה אור יסוד אבא. נסביר קצת מה הכוונה. אור יסוד אבא זה אור א-לוקי מאוד-מאוד גבוה..

חייב שתהיה פה מציאות שתמשיך את זה

הלשם שבו ואחלמה אומר שאור יסוד אבא נמשך מהאלף השמינית, אפילו בימות משיח לא יהיה את האור הזה בתמידות, כי באלף השביעית אנחנו עולים ליסוד אמא, ובאלף השמינית אנחנו עולים ליסוד אבא, כך אומרים המקובלים. האור הזה זה אור א-לוקי מאוד רוחני ומאוד גבוה שנמשך לעולם בפורים, אבל אומר רבינו האר“י שצריך לדעת כלל ויסוד מאוד גדול, כל דבר שנמשך מלמעלה למטה, כך הקב“ה ברא את העולם, חייב להיות מציאות בעולם שלנו שממשיכה את האור הזה, האור
לא נמשך מאליו, זה סדר בריאת העולם, לכן כל פעולה שיהודי עושה לטובה, הוא ממשיך איזשהי בחינה, וגם להיפך

אני יודע שרק מרדכי יכול…!!

-נכון שהאור הזה זה אור א-לוקי מאוד-מאוד גבוה אבל המן ראה דבר נורא מאוד, הוא ראה מה הזכות והכוח להמשיך את האור הזה – רק מרדכי הצדיק. לכן רבינו האר“י ברוב המקומות בשער הכוונות קורא לאור יסוד אבא בשם מרדכי. מדוע? כי מרדכי הוא זה שממשיך את האור הזה, זה נקרא מרא דכיא, זה מור טהור, האור הזה זה נקרא אור של טהרה מאוד-מאוד גדולה, לכן הוא נקרא על שם מרדכי. כי מרדכי ממשיך את זה בעולם. כשהמן בא ומספר לזרש אשתו ולאוהביו את כל סיפור גדולתו ואת כל עניין מרדכי – מה בעצם הוא מספר להם? הוא מספר להם: אני יודע שמי שיכול לעצור את הגזירה  (זה היה יומיים אחרי שהוא שלח את האיגרות) זה מרדכי בכוחו. יש פה מישהו שמפריע לי בכל התוכנית שלי

מי ימצא עץ בגובה של בניין של 7 קומות

זרש שהיתה מכשפה יותר גדולה מכל היועצים שלו, יעצה לו: תעשה עץ חמישים אמה, לך אל המלך עכשיו ותגיד לו שיתלה את מרדכי על העץ. פה יש שאלה, למה צריך עץ חמישים אמה? זה בערך 25 מטר. מי ימצא עץ כזה? איזה עצה זאת? זה בערך בניין של שבע קומות. אומר רבינו האר“י שזרש אמרה לו: אתה לא תוכל לבטל את מרדכי אלא אם כן אתה עושה כוונות וייחודים להמשיך מכל החמישים שערי טומאה. כי המילה אמה זה מידת אורך וזה גם מושג של השפעה. היא אמרה לו: אתה חייב לעשות עץ ואתה תבטל אותו מהשער החמישים של הטומאה, אנחנו יודעים שבשער החמישים של הטומאה עדיין אין אף צדיק שהגיע לשם, לכן אתה תוכל לבטל אותו. המן הלך ועשה את העץ במסירות נפש. אם נשים לב התאריך זה כבר ליל ט“ז בניסן. זרש אמרה לו אל תחכה, לך עכשיו בלילה לאחשוורוש ותגיד לו שיתלה את מרדכי מיד. זה בפרק ו‘ במגילה, מה כתוב? בלילה ההוא נדדה שנת המלך

מכת בכורות, יציאת מצרים וקריעת ים סוף

אומר רבינו האר“י מה הכוונה בלילה ההוא נדדה שנת המלך? הרי לא כתוב המלך אחשוורוש ואמרנו שחז“ל אומרים שצריך לדרוש את זה על מלכו של עולם. אומר רבינו האר“י שבאותו לילה הכל התעורר מהשינה, אותה דורמיטא שהמן בנה עליה ותכנן עליה, באותו לילה היתה התעוררות מהשינה, השכינה חזרה להיות פנים בפנים. יש כמה מהלכים בניסים של פורים. קודם כל הנס הראשון היה שבאותו לילה שהמן אחרי שהוא טרח לעשות את כל העץ, ולמה הוא טרח? בשביל עצמו, תעבוד טוב טוב שיהיה איפה לתלות אותך. הנס הראשון שבאותו לילה שהוא הלך לאחשוורוש להגיד לו שיתלו את מרדכי, באותו לילה התעורר קודשא בריך הוא מהשינה שלו וחזר להיות יחוד פנים בפנים. עכשיו צריך לדעת שברגע שהדבר הזה קורה, מיד מתעוררים אין סוף ניסים על עמ“י. המצב הזה של חזרה להיות פנים בפנים זה העניין של מכת בכורות ויציאת מצרים, קריעת ים סוף, מתן תורה וכן הלאה – כל הניסים הגדולים
של עמ“י קורים בעקבות שקודשא בריך הוא ושכינתיה חוזרים להיות פנים בפנים באותו לילה שהמן הכין את העץ, באותו לילה הקב“ה התעורר מהשינה. לכן ברגע
שיש התעוררות מהשינה כל ההנהגה של כל העולמות משתנית, בפרט של עם ישראל

רק לפני כמה שעות הייתם יחד במשתה

בפשט זה לא מובן  הרי לפני יומיים המן שכנע את אחשוורוש בכל האסטרטגיה שלו ובכל המחשבה שלו, המלך נתן לו את הטבעת שלו ואמר לו תגזור מה שאתה רוצה, ומה שחתום בטבעת המלך אין להשיב, ז“א שהוא מגלה לו את הידידות הכי גדולה שיכולה להיות. איך הוא בא אליו, בסה“כ עברו יומיים וחצי, רק לפני כמה שעות הייתם במשתה ביחד, שמחים וטובי לב, אתם החברים הכי טובים בעולם, באותו לילה שאחשוורוש שואל את המן מה לעשות לאיש אשר המלך חפץ ביקרו, המן אמר לו, תשימו לו בגדי מלכות וכן הלאה, אחשוורוש אמר: קח את מרדכי ותעשה לו את זה. הרי לכאורה זה הדבר הכי לא מובן בעולם, הרי לפני יומיים הסכמת איתו להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי ונתת לו את טבעת המלך כדי לחתום בה..

הוא האויב מספר 1 של המן

המן הוא האדם הכי קרוב אליך, השני למלכות. בתוך שנייה אתה מבזה אותו בכזה ביזיון? מיד אתה שולח אותו להתבזות ולהרכיב את מרדכי על הסוס? הרי אחשוורוש יודע שמרדכי הוא האויב מספר אחד של המן, הוא ידע את זה. איך זה יכול להיות? זה הדבר הכי לא הגיוני. פה רואים שלב מלכים ורוזנים ביד השם. כשההנהגה זה אחור באחור או בדורמיטא אז אחשוורוש יכול לגזור, אבל ברגע שההנהגה חוזרת להיות פנים בפנים, מיד כל ההנהגה בדרך לא טבעית חוזרת לטובת עם ישראל, מיד יש ישועה לעם ישראל, זה לא דבר טבעי…

באותו זמן היתה ישועה גדולה מאוד לעמ“י

עפ“י הפשט קשה להבין מה קרה לאחשוורוש, אבל פשוט כל המוחין של כל הבריאה, וכל סדר ההנהגה של הבריאה, באותו רגע משתנה הכל מתהפך לטובת עמ“י, וזה קרה בלילה ההוא נדדה שנת המלך. אז הנס הראשון היה שבאותו זמן של הגזירות שרצו לתלות את מרדכי, באותו זמן היתה התעוררות מהשינה וההנהגה חזרה להיות פנים בפנים והיתה ישועה גדולה מאוד לעמ“י. אומר רבינו האר“י שהוא הגדול הזה שמאיר בזמן יסוד אבא, הוא מאיר רק בזמן הדורמיטא, ז“א כשהשכינה והקב“ה הם אחור באחור זה לא מאיר, כשהשכינה באה להיות פנים בפנים יש אור גדול מצד זה שהשכינה היא פנים בפנים, אבל אור יסוד אבא לא מאיר בזמן הזה. הוא נעלם, זה חוקי הבריאה. אומר רבינו האר“י שהנס השני היה שאעפ“י שהשכינה חזרה להיות פנים בפנים עם הקב“ה, האור הזה של יסוד אבא המשיך להאיר והקב“ה לא העלים אותו, מסביר רבינו האר“י שהנס השני זה שהאור הזה של יסוד אבא לא נעלם

בזכות מרדכי ובכוחו האיר כל האור הזה

הנס השלישי היה שלא רק שהאור הזה המשיך להאיר אלא הוא נתן כוח לו גדול מאוד והמשיך לו שפע של הארה רוחנית מאוד-מאוד גדולה מכל העולמות הרוחניים העליונים ביותר שהאיר, ואז הכל כבר התהפך לטובה. אז כבר היה את המהפכה הגדולה ומרדכי יצא מלפני המלך. מרדכי זה אור יסוד אבא שיוצא מלפני המלך להאיר לכל עמ“י. בלבוש מלכות ובעטרת זהב גדולה על ראשו – כל זה נדרש בשער הכוונות על האור של יסוד אבא שבעצם בזכות מרדכי ובכוחו האיר את כל האור הזה. בכללות זה מה שרבינו האר“י מסביר, ובאמת יש פה לימוד נורא ואיום.  אור יסוד אבא נמשך לעולם אך ורק ע“י צדיק האמת, רבינו האר“י כותב את זה, זה לא דרוש בחסידות, זה הכוונה הפשוטה בשער הכוונות שזה נמשך אך ורק בכוח ובזכות הצדיק האמת. בזמן אחור באחור האור של צדיק האמת תמיד מאיר לעמ“י..

בשינה זה הדבר היחיד ששומר על עמ“י

כשהשכינה אחור באחור או פנים בפנים, האור הזה מאיר לעמ“י אבל בהעלמה גדולה מאוד, הוא לא ניכר. מתי הוא מתגלה ולא רק שהוא מתגלה אלא אומר רבינו האר“י שזה הדבר היחידי ששומר על עמ“י בזמן הדורמיטא, השינה או המעבר – זה הדבר היחיד ששומר. אומר רבינו האר“י שהאור של צדיק האמת שנקרא אור יסוד אבא, בפורים זה מרדכי, בזמן השינה זה הדבר היחידי ששומר על עמ“י. ז“א שבזמן הזה לא יהיה לעמ“י כוח או זכות של התורה, של המצוות ושל המעשים טובים, זה לא שלא יהיה בכלל אלא בזמן הזה יהיה קטרוג מאוד גדול כנגד עמ“י, ואין מי שישמור על עמ“י בזמן הזה רק הבחינה של האור של צדיק האמת. מפה אנחנו רואים את הכוח של הצדיק. אמנם אנחנו לא יודעים בוודאות באיזה מצב אנחנו נמצאים כרגע, יש סימנים כדי לנסות להעריך, אבל צריך לדעת שבוודאות רק צדיק עם רוח הקודש יכול לדעת את זה, אנחנו לא יכולים לדעת בוודאות באיזה מצב אנו..

התחברות הצדיק דלעילא והצדיק דלתתא

היום לפי המצב זה נראה שהמצב של הדורמיטא רק מחריף בכל יום ורבינו האר“י מגלה לנו בשער הכוונות בפורים שהעולם המרגישים כמה הם צריכים את הצדיק, כי בלי הצדיק אי אפשר להסתדר. ב“ה יש לנו תורה, יש לנו מצוות ויש לנו מעשים טובים, הכל טוב ויפה אבל אם אין את הצדיק אז אדם לא מוצא את ידיו ואת רגליו. בברסלב יש וויכוח עתיק יומין שנקרא צדיק האמת של הדור – נגיד בקצרה שמתוך הליקוטי הלכות ותלמידי רבינו אפשר לדרוש שרבינו זה הצדיק היחידי ואפשר לדרוש שיש בכל דור ודור צדיק. ב“ה ממרחק תביא לחמה, יש לנו הרבה חלקים של התורה ולמעשה גם המדרש של אסתר וכן בפרי עץ חיים של רבינו האר“י שם כתוב במפורש שבכל דור ודור יש צדיק דלעילא שהוא כבר נפטר מהעולם ויש צדיק דלתתא, והעיקר של התיקון של העולם זה ההתחברות של הצדיק דלעילא והצדיק דלתתא

שאל: יש צדיק בדור שיכול להתפלל למטה

רבינו האר“י אומר בלשון מפורשת שבכל דור ודור יש צדיק שמהלך כנגד בני דורו והצדיק הזה מקבל מהצדיק שכבר נפטר מהעולם – הוא כותב את כל התורה הזאת. למעשה גם פה בעניין של מגילת אסתר זה כתוב די מפורש. אליהו הנביא שהלך ועורר את האבות בגזירת המן עד שהוא הגיע למשה רבינו. הוא אמר למשה רבינו: תעמוד בתפילה יש גזירה נוראית על עמ“י. משה רבינו שאל אליהו הנביא: יש צדיק בדור שיכול להתפלל למטה? אמר לו אליהו הנביא: כן, ומרדכי שמו. אמר לו
משה רבינו: אם כך תלך ותגיד לו שיתפלל למטה ואני אתפלל למעלה. זה מדרש מפורש של הצדיק דלעילא והצדיק דלתתא. למעשה זה מושג של הזוהר הקדוש..

זה כמו שלפני הבוקר זה שיא החשיכה…

הזוהר אומר שתמיד יש צדיק דלעילא וצדיק דלתתא. בדור שלנו ממש רואים את בעין אמיתית. על בצדיק דלתתא יש את ההסתרה הכי גדולה כי ברגע שיש את ההסכמה על הצדיק דלתתא הוא כבר ימשיך את כל התיקונים ואת כל ההשפעות, ואם לא מתחברים איתו אז הוא ובני דורו צריכים לבוא בגלגול אחר גלגול עד שיכירו בצדיק דלתתא. למעשה ככל שמתקרב זמן הגאולה אז הדורמיטא לפני החזרה להיות פנים בפנים, החשכה הולכת ומתגברת. כמו שלפני הבוקר זה שיא החשיכה, היום ממש רואים את זה בחוש איך כל העולם כמעט לא יודעים איפה זה צד שמאל ואיפה זה צד ימין, כולם מבולבלים ברגש, בתאוות, כולם מפחדים, הכל בכל מכל קורה

המלחמה של מרדכי כנגד המן עד התלייה

בדור שלנו לא רק שהגלים לא הולכים ונחלשים אלא הם הולכים ומתגברים, אנחנו לא יודעים מה לשיר או ’אל אל אל אוקראינה‘ או ’אל אל אל רוסיה‘ אם נשיר אל אוקראינה יכול להיות שפוטין לא יתן לנו להכנס ולהגיע לאומן, אי אפשר לדעת מה יהיה. רואים ממש כמה שהעולם הולך ומשתגע. דרך אגב יש עוד נקודה מאוד מעניינת אם נשים לב, המלחמה של מרדכי כנגד המן עד שתלו אותו, זה היה תקופה ארוכה, המלך מגדל את המן, הקב“ה מגדל את המן, ז“א שהוא מקבל השפעות, הוא העשיר הכי גדול, יש צו-מלכותי שכאשר רואים את המן צריך  להשתחוות לו. מרדכי לא רק שהוא לא משתחווה אלא הוא עוד מתגרה בהמן הוא מראה לו את הסוליה של הנעל היה כתוב שמה שהמן הוא עבד של מרדכי. כשנגזרה הגזירה
כל עמ“י באו למרדכי ואמרו לו: למה אתה מצער אותנו? למה אתה מתגרה בהמן??

מרדכי ידע את השורש של הגזירה – פחד

מרדכי אמר להם: למה ציפיתם? שאני אשתחווה לו? יש לו צורה על ע“ז. אמרו לו: אתה לא חייב להשתחוות לו אבל למה אתה חייב לחכות לו כל פעם שהוא עובר בדרך? למה אתה מתגרה בו? תלך הצידה. מרדכי לא ענה להם. אתם לא מבינים שהגזירה היא לא של המן. וכי להמן יש כוח לגזור גזירות על עמ“י? למה נגזרה הגזירה? בגלל שעמ“י נפל ליראה נפולה והשתחווה לפסל בימי נבוכדנצר. אמר להם מרדכי: אתם מפחדים מהמן. אני לא מפחד, מרדכי ידע את כל אשר נעשה בשער המלך. מרדכי יודע את השורש של הגזירה. הגזירה היא על פחד. פחדתם מנבוכדנצר כשהשתחוויתם. כדי לבטל את הגזירה אני חייב לבטל את הקטרוג
של הפחד שלכם, לכן אני מתגרה בו. ביטול הגזירה יהיה דווקא מזה שאני מתגרה בו

לא זע אצלו מיתר הכי קטן בלב מהפחד

להמן אין כוח לגזור גזירות אלא הקטרוג הוא זה שממשיך עלינו גזירות והקטרוג הוא שעמ“י פחד מנבוכדנצר והשתחוו לפסל, עכשיו חייב להיות משהו כנגד זה כדי לבטל א תזה, אין הדין נמתק אלא בשורשו, לכן אני חייב להתגרות בו. רואים שהצדיק שהוא בחינת יסוד אבא, אחת העבודות הכי עמוקות שלו זה להכנס ולהתגרות בס“א מה שלאף אחד היום אסור לעשות את זה ואסור לו להרגיש שום פחד מהסטרא אחרא ואז הוא מבטל אותה לגמרי. לכן כתוב בפעם הראשונה ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה אבל בפעם השנייה כשהמן יצא מהמשתה כתוב ומרדכי לא קם ולא זע. בפשטות לא זע זה לא זז. אבל אם כתוב לא קם אז למה כתוב לא זע? אלא כתוב בספרים הקדושים שהמילה זע זה הולך על הלב של מרדכי שראה את המן בשיא גדולתו ובשיא עוצמתו ולא זע אצלו מיתר הכי קטן בלב של איזה פחד ממנו ובזה הוא ביטל את המן.

הפוסט הכנה פנימית לחג פורים ומגילת אסתר הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הוא בכלל לא יודע שיש בורא

מה זה נפילה חלקית? אדם נמצא באיזה ירידה רוחנית, באיזה קושי, באיזה התמודדות אבל עדיין הוא יודע שיש בורא לעולם, הוא יודע שיש תורה והתורה היא אמת – זה נקרא נפילה מחלק מהפנים של התורה, אבל יש בחינה שאדם נופל מכל השבעים פנים של התורה שזה הסתרה שבתוך הסתרה ואז אדם בכלל לא יודע שיש בורא לעולם, אז ההסתרה עצמה שהוא נסתר מהקב“ה זה בעצמו הוא לא יודע, זה נקרא הסתרה בתוך הסתרה ולמעשה אנחנו רואים שהדור שלנו מאוד עובר את הבחינה הזאת של הנפילה מכל השבעים פנים של התורה, שאדם לא יודע את גודל ריחוקו מהקב“ה, למעשה כמעט כל הפוסקים אומרים על הדור שלנו על מי שנולד במציאות חילונית שזה בעצם ’תינוקות שנשבו‘ מכיוון שלא יודעים כלום – בעבר אמרנו שבזה יש הסכמה של כמעט כל הקהילות, גם הספרדים, גם החסידים וגם הליטאים פוסקים שהדור שלנו זה תינוקות שנשבו – הרב עובדיה יוסף זצ“ל כותב ב’יביע אומר‘ שאדם שנולד כחילוני למשפחה חילונית יש לו דין של תינוק שנשבה. החזון איש כותב את זה בהלכות שחיטה בתחילת הספר יורה דעה של החזון איש. בחסידות כמה כתבו את זה..

בשנייה אחת מוכנים למסור את הנפש!!

-הרבי מקאמרנא בספר נתיב מצוותיך אומר: אני נשבע בחי העולמים שכל הדור הזה (הוא חי לפני 150 שנה בערך) כולל כל אלה שגרים במדינת אשכנז (שם צמחה
כל תורת ההשכלה והציונות) כולם תינוקות שנשבו ובשנייה אחת מוכנים למסור
את נפשם למות על קידוש השם. ההסתרה שבתוך הסתרה זה למעשה המציאות
של התינוק שנשבה שהוא לא יודע כלום, הוא לא יודע שנסתר ממנו האמת ושם רבינו מדבר איך זוכים לעורר אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה להתקרב
אל הקב“ה, כל העניין של הצדיקים לעולם זה למסור את הנפש בשביל לקרב
את עמ“י להקב“ה, הוא מוכן לעשות את הכל כי הוא זוכה לראות את החשיבות
של עמ“י אצל הקב“ה לכן המסירות נפש הכי גדולה שלו זה לקרב אותנו להקב“ה..

דבר מאוד מפתיע

רבינו אומר איך אפשר לקרב אדם שנפל מכל השבעים פנים של התורה, שנפל להסתרה שבתוך הסתרה, רבינו אומר דבר מאוד מפתיע, ככל שאדם נפל להסתרה יותר גדולה כך צריך לגלות לו תורה יותר גבוה, ז“א שמי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה צריך לגלות לו את הרזין דרזין, הסודות הכי גדולים של התורה, מיד מתעוררת השאלה: הרי ספק אם יש מניין של צדיקים בדור שיש להם איזה נגיעה או איזה השגה בתורה כזאת גבוהה ובסודות כאלה גדולים ורבינו אומר שצריך לגלות את התורה הזאת למי שלא יודע שיש בכלל בורא לעולם ושהיה מתן-תורה, איך אפשר לגלות לו כזאת תורה?

נפל להסתרה שבתוך הסתרה

-רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שאפילו ת“ח עצומים אין להם השגה בתורה הזאת ומה רבינו אומר, שאדם שנמצא באיזה מקום בעולם בהסתרה הכי גדולה, אז ניסע אליו ונתחיל ללמד אותו רזין דרזין? בוודאי שמתעוררת פה מיד השאלה: איך אפשר לגלות כזאת תורה למי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה? רבינו אומר שכפי איך שהתורה היא כרגע א“א לגלות אותה, אבל רבינו אומר שצריך לעשות תחפושת לתורה הזאת, הכוונה להלביש את התורה הזאת בתחפושת וככה לגלות אותה לעולם, התחפושת זה סיפורי מעשיות משנים קדמוניות. למעשה הפנימיות של הסיפור זה כולל את כל סודות הבריאה אבל זה לא מובא כמו שהוא כי לאף אחד לא יהיה השגה ולאף אחד לא יהיה קשר עם הדבר הזה. כשאנחנו רוצים לעורר בתשובה את מי שנפל מכל השבעים פנים של התורה צריך לספר לו את הסיפור הזה. רבי נתן, רבי אברהם ועוד כותבים שזה דבר רוחני וברגע שיש את זה בעולם זה כבר פועל את הפעולה שלו, הנקודה הזאת זה דבר מאוד-מאוד חזק, עצם העובדה שנאמרה תורה כזאת, כש“כ אם מדברים מהתורה הזאת, אפילו שמבינים רק כטיפה מן הים, עצם העובדה שהסיפורים כבר נמצאים בעולם זה כבר הולך ופועל בעולם לעורר את נשמות ישראל

יש סגולה, לקרוא איתו ביחד את הסיפור

לפעמים רואים שאדם מגיע למצב שהוא לא מסוגל לשמוע שום דבר, אין לו כלים והוא לא מסוגל, הוא נמצא באיזה דמיון ורואים שאי אפשר לדבר איתו, יש סגולה פשוט לקרוא איתו ביחד את הסיפור הזה, ראינו את זה כמה פעמים, זה לא מובן איך אבל ניצוץ מתחיל להתעורר אצלו. בפנימיות זה כמו שרשב“י אומר בזוהר הקדוש שברגע שיש כבר את הזוהר בעולם זה כבר יפעל את הפעולה שלו – מפה לומדים יסוד מאוד גדול: כשלומדים תורה בפרט את התורה של הצדיק אז התורה
הזאת הולכת ופועלת בעולם והיא יכולה להחזיר אנשים בתשובה והיא יכולה לעורר

כל הבריאה זה לגלות את דרכי השמחה

עד עכשיו עשינו הקדמה קצרה לכל העניין של הסיפורי מעשיות שרבינו מלביש בזה סודות מאוד עמוקים של כל בריאת העולם וכמו שאמרנו הסיפור הזה הוא כולל את הכל. בעזרת השם נתחיל את המעשה: אספר לכם איך היו שמחים (רבי אברהם כותב  שמכאן לומדים שכל הסיפור הזה שזה כל הבריאה, זה לגלות בעצם את דרכי השמחה) מעשה פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. ורצה המלך למסור המלוכה לבנו בחייו. ועשה משתה גדול (שקורין באל). ובוודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאוד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בוודאי היה שמחה גדולה מאוד. והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדוכסים והשרים, והיו שמחים מאוד על המשתה.
וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך. והיה שם שמחה גדולה מאוד. והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש (מקהלות זמר) וקאמעדייש (משחקי הצגות) וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה..

ע“י התורה עמ“י מנהיג את כל הבריאה

אחד היסודות בלימוד זה תמיד לראות למי רבינו מרמז בדמויות כדי להכנס בעצם לרובדים היותר עמוקים של הסיפור. במעשה פה המלך מרמז בעיקר על הקב“ה, הבן של המלך זה נשמות ישראל, ז“א שיש פה איזה מהלך שהקב“ה מסר את המלוכה לעמ“י, זה למעשה מתן תורה, ע“י לימוד וקיום התורה למעשה עמ“י מנהיג את כל הבריאה. יש פה נקודה מאוד עמוקה – המלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, אם המלך זה הקב“ה האם זה אומר שהקב“ה לא מלך? הרי כתוב פה שהוא מסר לנו את המלוכה – הרמח“ל כותב יסוד מאוד גדול בספר דרך השם, הרי הקב“ה הוא כל יכול ואין דבר שנסתר ממנו, אז מדוע בעצם הקב“ה צריך בבית-דין של מעלה מקטרגים ומסנגרים? יש בתי-דין למעלה וכמו שבעולם הזה יש מקטרגים ומסנגרים אז גם למעלה יש מקטרגים ומסנגרים..

נשמות של צדיקים ומלאכים

לפעמים יש מצבים שלא הקב“ה יושב בדין, לפעמים יש נשמות של צדיקים או מלאכים שנמצאים בדין ולפעמים הקב“ה בעצמו. בשעה שהקב“ה דן למה צריך מקטרגים ומסנגרים, וכי יש דבר שנסתר מעיניו של הקב“ה? אומר הרמח“ל יסוד השקפתי מאוד גדול: אין הקב“ה מנהיג את העולם ואת כל הבריאה לפי יכולתו אלא הוא מנהיג את הבריאה לפי רצונו. הקב“ה הוא כל יכול אבל הוא לא מנהיג ככה את הבריאה, הוא מנהיג את הבריאה כביכול הוא מוגבל, ז“א שהוא מסתיר את השלמות שלו כדי להנהיג את העולם וכל זה כדי לתת לנו את הכוח הזה ואז הוא נתן לנו את כוח הפעולה ואת כוח המלוכה בעולם, כביכול יש שיתוף פעולה ביננו לבין הקב“ה בהנהגת העולם. יש דברים שהקב“ה כביכול לא יכול לפעול את הפעולות האלה בלעדינו, הוא צריך אותנו בשביל זה, זה יסוד ראשון בהבנה שהקב“ה מסר לנו את המלוכה. ע“י התורה, המצוות, התפילות והמעשים הטובים שעם ישראל עושה, למעשה אנחנו קובעים איך תהיה הנהגת העולם

הצדיק יכול לבטל את רצונו של הקב“ה

רבי נתן אומר שכשאדם יודע שהקב“ה עושה ופועל את הכל בבריאה זה הנהגת הקודש. הנהגת קודש הקודשים זה לדעת שכל מה שהקב“ה עושה זה על פי המציאות והעבודה של עמ“י, זה הבנה ראשונה שהמלך מסר את המלוכה לבנו בחייו, כיצד הדבר מתקיים בפועל? יש דרך אחת שאנחנו יודעים וזה ’צדיק גוזר והקב“ה מקיים‘, כביכול הקב“ה מצד עצמו רוצה משהו והצדיק יכול לבטל את רצונו של הקב“ה ואת זה הקב“ה גילה למשה רבינו. בשעה שהקב“ה אמר למשה רבינו ’רד מהר מזה כי שחת עמך אשר הוצאת ממצרים סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם מסכה‘ אפילו משה רבינו לא ידע שהוא יכול לפעול בתפילתו כדי להמתיק את הדין הזה..

לשנות כל מציאות בבריאה ע“י התפילה

משה רבינו שמע: עבודה זרה בהר סיני ארבעים יום אחרי שעמ“י שמעו ’אנכי השם א-לקיך‘?? משה רבינו לא ידע שיש לו כוח לבטל את הגזירה הזאת. רש“י כותב שבשעה שמשה רבינו התחיל לרדת להר סיני הקב“ה אמר למשה רבינו ’הרף ממני ואשמידם‘ ז“א הקב“ה מלמד את משה רבינו תורה מאוד גבוהה שגם משה רבינו לא ידע, הוא אומר לו: תניח לי ואני אכלה אותם – רש“י אומר שמכאן משה רבינו הבין את הרמז שהקב“ה רמז לו שהכל תלוי בו, הקב“ה מבקש רשות ממשה רבינו להשמיד את עמ“י – זה גילוי אחד שהקב“ה נתן כוח לעמ“י כביכול לבטל ולשנות את כל סדר ההנהגה והבריאה ואנחנו צריכים להתבונן מאוד בנקודה הזאת כדי להשיב את זה ללב שלנו כמה אנחנו יכולים לפעול בתפילה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו יכולים לשנות כל מציאות בבריאה ע“י תפילה – יש בדבר הזה הרבה נקודות

לפעמים האורות המקיפים מסתלקים..

באמת יש עוד חידוש גדול מאוד בדבר הזה, כתוב בגמרא ובזוהר הקדוש שהקב“ה לומד תורה, יושב במתיבתא דרקיעא ולומד תורה עם עמ“י, לפעמים חברותא ולפעמים הוא מעביר שיעור, לפעמים יש גם מחלוקות בנושאים הלכתיים וצריך לדעת דבר גדול מאוד בדבר הזה, כשיש מחלוקת בהלכה בשמיים זה לא איזה דבר מופשט אלא זה קובע סדרי הנהגה שלמים. ברגע שיש איזה הלכה בשמיים, ז“א
גם אם ההלכה לא קשורה עכשיו לענייננו ולמציאות שלנו, אבל באמת זה קובע הרבה מאוד כיצד הקב“ה מנהיג את הבריאה לכן לפעמים יש וויכוחים למעלה, כמו שבעולם הזה יש מחלוקות, יש וויכוחים בין חכמים ויש דעות, ככה זה גם למעלה. בתורה כ“א בליקו“מ רבינו אומר שע“י צעקה מולידין את המוחין, ויש התרחקויות שהמוחין והאורות המקיפים מסתלקים מהאדם, אז ככל שזה יותר מסתלק ככה האדם צריך יותר ויותר לצעוק, ז“א כגודל ההתרחקות ככה גודל הצעקה – בסוף התורה רבי נתן כותב ’הקושיה זאת הקשו במקום שהקשו, והוא ז"ל אמר על זה תרוץ כך שמעתי מפיו הקדוש בפרוש, ואחר כך זכינו לשמע כל התורה הנ"ל‘. בחיי מוהר“ן רבי נתן מסביר שאת הקושייה הזאת איך מולידים את המוחין כשהם מסתלקים, הקשו במקום שהקשו – איפה הקשו? במתיבתא דרקיעא..

כמובן שזה מקום אחר לגמרי

-רבינו שמע שקשה להם במתיבתא דרקיעא איך מולידין את המוחין כשהם מסתלקים, אז רבינו אמר לנו תורה כדי לתרץ להם את הקושייה, אנחנו הרווחנו תורה כתוצאה מזה שלא ידעו תירוץ למעלה בנקודה הזאת. פירוש הדבר שכמו שלומדים תורה פה ככה לומדים תורה למעלה, יש כללים, יש הלכות, יש יסודות, יש י“ג מידות שהתורה נדרשת בהם, יש משניות וכן הלאה, כל התורה יש להם למעלה וכמובן שזה מקום אחר לגמרי, זה רוחני אבל יש בחינה כזאת שמה שיש למטה ככה יש גם למעלה. לפי כמה שנים הזכרנו את הגמרא בבא מציעא שדנה בהלכות נגעים, יש שאלה איך ההלכה של
נגע צרעת שמטמא? זה כתם לבן וצומחת בתוכו שערה לבנה, אבל אומרת הגמרא שזה חייב להיות בסדר הזה, קודם יש כתם לבן שזה הנגע ואחר-כך צומחת שערה..

חכמים לא הסכימו להתבטל בהלכה הזאת

אם יש קודם שערה לבנה ואח“כ נגע מה הדין? אומרת הגמרא שזה טהור. שואלת הגמרא שאלה: אם ספק לנו מה קדם למה? אומרת הגמרא תיקו (לא יודעים), ואז אומרת הגמרא כשם שחלקו כאן למטה ככה במתיבתא דרקיעא חלקו בשאלה הזאת, כל חכמי מתיבתא דרקיעא אמרו טמא והקב“ה אמר טהור. אומרת הגמרא שחכמים לא הסכימו לוותר ולהתבטל להקב“ה בהלכה הזאת והקב“ה לא הסכים להתבטל לחכמים, שאלו במתיבתא דרקיעא מי יבוא להכריע לנו את ההלכה שנדע מי צודק?

אתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור

אומרת הגמרא שהחליטו שמכיוון שפה בעולם הזה יש חכם מאוד גדול ששמו רבה בר נחמני, מכיוון שהוא פוסק הדור בהלכות נגעים לכן יקראו לו למעלה וישאלו אותו והקב“ה וחכמים הסכימו להתבטל לדעתו של רבה בר נחמני – אז שלחו את הממונה להביא את הנשמות למעלה, שיביא את רבה בר נחמני למתיבתא דרקיעא, הגמרא אומרת שנשמתו עלתה למעלה ואז יצאה בת קול ואמר: אשרייך רבא שאתה טהור ונשמתך טהורה ופסקת טהור. רבה בר נחמני פסק במחלוקת הזאת כמו הקב“ה שבמקום של ספק הנגע הזה הוא טהור – על הגמרא הזאת אומר רבי צדוק הכהן מלובלין שמכאן אנחנו רואים שכשאדם לומד תורה בנקודת אמת עפ“י מידות
טובות ועפ“י יסודות התורה אזי כל הבריאה מתנהגת עפ“י התורה הזאת, זה מחייב את כל הבריאה – התורה שאנחנו לומדים היא בעצם מנהיגה את כל מציאות.
אמרתי על דרך האפשר שאנחנו צריכים ללמוד הרבה את התורה של רבינו ’אין שום ייאוש בעולם כלל‘ כי כשאנחנו לומדים את התורה של אין ייאוש אנחנו קובעים שאין ייאוש, זה לא רק שאנחנו מתחזקים בעצמנו, אנחנו קובעים שיש הנהגה בבריאה של אין שום ייאוש וזה יותר ויותר מתגלה לנשמות, זה הנהגה שיורדת לעולם

רואה שפתאום מביאים לדין מישהו חי….

יש ספר שנקרא דעת תורה של המהרשד“ם, באחת המהדורות הוא כותב בהקדמה סיפור: פעם אחת בסוכות הוא היה בסוכה בשעת הצהריים והוא נרדם, הוא חלם חלום והוא רואה שהוא נמצא בבית דין של מעלה והוא יושב בצד ומסתכל איך דנים, פתאום הוא רואה שמביאים לבית-דין מישהו חי שהוא מכיר מהעולם הזה ודנים אותו – הוא היה יהודי צדיק וירא שמיים ודנו אותו על חילול שבת שהוא עשה, והבית דין הסתפקו אם זה נקרא חילול שבת או לא נקרא חילול שבת, הם לא ידעו מה להחליט אז הם אמרו: מכיוון שפוסק הדור המהרשד“ם נמצא פה אז נשאל את פיו מהי ההלכה. הם שאלו אותו מה דעתו על הדבר הזה, הוא אמר להם שיש בפירוש של הרמב“ם שתי דרכים איך הרמב“ם פירש את הגמרא שדנה בשאלה הזאת, לפי הפירוש הראשון זה כן נקרא חילול שבת ולפי הפירוש השני של הרמב“ם זה לא נקרא חילול שבת..

ז“א שהקב“ה נתן לנו כזה כוח

אמר להם המהרשד“ם: מכיוון שהרמב“ם פירש את הגמרא בשתי דרכים ולפי הדרך השנייה אפשר ללמוד שזה לא חילול שבת לכן אתם יכולים לסמוך על הדרך השנייה של הרמב“ם ולפסוק שזה לא חילול שבת – הם קיבלו את דעתו. הנקודה הזאת זה גם חלק מהעניין של מסירת המלוכה לבנו בחייו, זאת אומרת שהקב“ה נתן לנו כזה כוח.
רבינו האר“י הקדוש בספר ליקוטי תורה על פרשת בראשית שואל מדוע התורה מתחילה באות בית ולא באות אלף? מכיוון שהתורה לא באמת מתחילה מההתחלה. ’בראשית ברא א-לקים‘ כל הסיפור מתחיל משלב מסויים, התורה בעצם מתחילה לספר לנו את סיפור הבריאה מתחילת הבריאה הגשמית אבל קודם לכן היה בריאה רוחנית ועל זה התורה לא מספרת לנו, ז“א שיש עוד עולמות נסתרים של תורה שזה בכלל לא כתוב בתורה, זה נרמז בתורה אבל לא כתוב במפורש

אז התחילה להתגלות התורה של האלף

אומר רבינו האר“י שיש תורה של ’בית‘ שזה בראשית אבל יש תורה של ’אלף‘ – מתי מתחילים לגלות את התורה של האלף ומתי הבריאה והנשמות יכולות לגלות את התורה של האלף? ’אנכי השם א-לקיך‘ עשרת הדיברות מתחילים באות אלף. בשעה שהקב“ה נתן תורה לעמ“י, רק אז התחילה להתגלות התורה של האלף, זאת-אומרת
עד שעמ“י לא קיבל את התורה, יש עולמות שלמים של תורות, חוכמות והשגות שלא היה אפשרות בתחילה להתחיל לגלות אותם בבריאה – מתי זה התחיל להתגלות?

עכשיו אנחנו נמצאים בין סוכות לחנוכה:

-זה התחיל להתגלות בשעה שהקב“ה נתן תורה לעמ“י. ברגע שהמלך (הקב“ה) נתן לנו את התורה למעשה עכשיו אפשר להתחיל לגלות את הסודות של האור הגנוז. עכשיו אנחנו נמצאים בין סוכות לחנוכה, יש איזה נקודת חידוש נפלאה מאוד בעניין של חנוכה, כתוב שבשעה שהקב“ה ברא את אדם הראשון ביום שישי אז הקב“ה החזיר את האור הגנוז להאיר בבריאה עוד 36 שעות, עוד 12 שעות של יום שישי של הבריאה. בכניסת השבת כשאדם הראשון חטא הקב“ה רצה לגנוז את האור בגלל החטא ואז באה השבת ואמרה להקב“ה: בשבילי תשאיר את זה עוד 24 שעות. הקב“ה הסכים – אומרת הגמרא בירושלמי שמכאן יוצא שהאור הגנוז האיר בנוסף עוד 36 שעות. יש ספר שנקרא ’הרוקח‘ והחיד“א, הבני יששכר ועוד צדיקים רושמים שכל חידוש שכתוב בספר הרוקח הוא קיבל את זה מאליהו הנביא. בספר הרוקח הוא אומר חידוש מאוד גדול בעניין של השלושים ושש שעות האלה: סה“כ כל הנרות של חנוכה יש לנו 36 נרות וכל נר מאיר שעה אחת מהאור הגנוז – עפ“י מה שכתוב בספר הרוקח היו הרבה צדיקים שהיו יושבים ליד הנרות חצי שעה ולא עושים שום פעולה..

בחנוכה יש בחינה של הארת האור הגנוז

לפי היסוד הזה כותב הבני יששכר שבעצם בחנוכה יש בחינה של הארה של האור הגנוז, ויש על זה הרבה-הרבה דברי תורה והלכות שנאמרו על העניין הזה שלמעשה מאיר לנו בחנוכה, עכ“פ בשעה שהנרות דולקים, בחינה של האור הגנוז – יש לזה נפקא מינא מאוד גדולה לנושא מסויים, עכשיו כל הפעולות הרוחניות שאנחנו עושים אנחנו מכוונים עפ“י זה שאנחנו בגלות. בזמן שבית המקדש היה קיים המציאות הרוחנית היא אחרת לכן גם הפעולות והכוונות הם שונות מזמן הגלות לזמן שיש את בית המקדש

רוצה שאנחנו נעשה את זה

בשעה שהנרות דולקים, עפ“י הכוונות והייחודים העליונים הרבה מקובלים כותבים שבשעה שאנחנו עומדים מול הנרות, אנחנו נמצאים בזמן בית המקדש לכן זה גם אחת הסיבות שאי אפשר להגיד תיקון רחל בחנוכה כי רחל זה השכינה שהיא בגלות, עכשיו היא לא בגלות – יש לדבר הזה הרבה השלכות שבעצם בחנוכה מאיר האור הגנוז, לכאורה אם זה אור רוחני כ“כ גבוה אז המצווה של חנוכה זה דאורייתא או דרבנן? דרבנן, והמניין שלה בסדר המצוות היא האחרונה, ז“א שהמספר שלה בסדר המצוות זה שש-עשרה – על זה שואל הבני יששכר: אם זה אור רוחני כ“כ גבוה אז למה התורה בעצמה לא נתנה לנו את זה? התורה רוצה שאנחנו נעשה את זה, ע“י המסירות נפש של החשמונאים כשצדיקים מוסרים את הנפש, הם מגלים השפעות והארות ומדרגות יותר גבוהות מאשר התורה עצמה

הוא מצא רימון, תוכו אכל וקליפתו זרק..

נתבונן בעוד נקודה אחת – יש מעשה בגמרא במסכת חגיגה דף טו עמוד ב‘ שמספרת על רבה בר שילא שפגש את אליהו הנביא. רבה שאל את אליהו הנביא: מה הקב“ה עושה עכשיו? אמר לו אליהו הנביא: עכשיו הקב“ה אומר דברי תורה בשם חכמים אבל בשם רבי מאיר הוא לא אומר. שאל רבה: מה הסיבה? אמר לו אליהו הנביא: מכיוון שרבי מאיר למד תורה מאלישע בן אבויה (’אחר‘) אחרי שהוא התפקר לכן הקב“ה לא רוצה להגיד דברי תורה בשמו. שאל אותו רבה בר שילא: אבל הרי ידוע שרבי מאיר רימון מצא, תוכו אכל וקליפתו זרק, הוא ידע לברר את הפסולת של התורה של אלישע בן אבויה אז למה הקב“ה לא רוצה להגיד דברי תורה בשמו? אמר לו אליהו הנביא: עכשיו הקב“ה אומר: מאיר בני אומר, והוא התחיל להגיד דברי תורה בשם רבי מאיר. הזכות שרבה בר שילא אמר על רבי מאיר זה עכשיו מיד התקבל למעלה והקב“ה התחיל להגיד דברי תורה בשם רבי מאיר – עד היכן הדברים מגיעים.

לא רק איזה עצה טובה בתיקון המידות

-וכי הקב“ה לא יודע את הלימוד זכות הזה? הקב“ה רוצה שאנחנו נלמד זכות וזה גם הבחינה של עד היכן פועל העין טובה והלימוד זכות שלנו – חז“ל אמרו לנו במסכת אבות ’והוי דן את כל האדם לכף זכות‘, זה לא רק איזה עצה טובה בתיקון המידות זה בעצם דרך בהנהגת העולם, אתה תסתכל בעין טובה וזה בעצם פועל שכל העולמות יסתכלו בעין טובה – זה קצת ראיות לזה שהקב“ה מסר את התורה לעמ“י וזה המלוכה, וע“י זה משנים למעשה ופועלים על כל סדר ההנהגה של הבריאה

אני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לרדת..!

רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: וכשנעשו שמחים מאוד עמד המלך ואמר
לבנו: היות שאני חוזה בכוכבים, ואני רואה שאתה עתיד לירד מן המלוכה,
בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה. רק תהיה בשמחה.
וכשתהיה בשמחה – גם אני אהיה בשמחה. גם כשיהיה לך עצבות, אף על פי כן
אני אהיה בשמחה על שאין אתה מלך. כי אינך ראוי למלוכה, מאחר שאינך
יכול להחזיק עצמך בשמחה כשאתה יורד מן המלוכה. אבל כשתהיה בשמחה –
אזי אהיה בשמחה יתרה מאוד. רבינו אומר פה שהמלך אומר לבן שלו: אני
חוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה וכבר אני אומר לך את העצה
מה לעשות בשעה שאתה יורד מן המלוכה. העצה שרבינו נותן לנו פה
זה בעצם התיקון של הירידה מן המלוכה וזה בעצם להיזהר מאוד מנקודת העצבות..

שצריך לדייק ולהבין כל מילה אצל רבינו

-לראות איך אתה מחזיק את עצמך בכל מיני עצות למרות שאתה יורד מהמלוכה. הלכה למעשה ירידה מהמלוכה זה הסתלקות המוחין, מסתלקים מהאדם כל המוחין שלו והוא נכנס לקטנות הדעת ולצמצום. כשאנחנו נכנסים להסתרה אנחנו כבר יודעים שאנחנו יכולים לעשות שטויות וליפול למחשבות לא טובות, לדיבורים לא נכונים ולמעשים לא נכונים, כי ברגע שהאור הא-לוקי מסתלק מאתנו אנחנו מיד מתחילים להתבלבל וזה כל הבלבול שלנו בעולם – המלך אומר: אני חוזה
בכוכבים שאתה עתיד לרדת מן המלוכה, לכאורה מה זה הלשון הזו? רבי נתן אומר שצריך לדייק ולהבין כל מילה אצל רבינו. מה זה הלשון הזו חוזה בכוכבים? רבינו
יכל להגיד אני יודע, אני רואה, אני חוזה, אבל למה דווקא העניין של חוזה בכוכבים?

חוקים קבועים וחלק מהם שיהיו ירידות

ידוע שכל המערכות של הבריאה נבראו לפי חוק קבוע וזה הטבע. רבינו אומר: כמו שיש חוקים קבועים בתנועת הכוכבים, גם ברוחניות יש חוקים קבועים והיסוד של החוקים הקבועים זה שיהיה לך ירידות – יש במתוק מדבש על הזוהר הקדוש שאומר כך: כי כן יסד מלכו של עולם שתקדים ממשלת הקליפה לקדושה ושום דבר לא יכול להגיע לתיקנו בלתי שירד קודם כל לתוך החושך והקליפה וכן יסד המלך – זה חלק מההנהגה של הבריאה וא“א שזה יהיה אחרת, זה מה שרבינו אומר לנו פה..

שלא יהיה לך עצבות, רק תהיה בשמחה

-אתה תדע לך שיהיה לך ירידות, אני בראתי את העולם ולכל נשמה יהודית יהיה לפי בחינתה ירידות רוחניות, הסתרות, צמצומים, קשיים ומלחמות – זה החוזה בכוכבים שאתה עתיד לירד מן המלוכה, וכבר הוא אומר לו נקודה פנימית ועמוקה מאוד: תדע לך שיסוד העבודה שלך שם זה שתי דברים: בכן תראה שלא יהיה לך עצבות כשתרד מן המלוכה, רק תהיה בשמחה. שלא יהיה לך עצבות זה סור מרע, להיות בשמחה זה בחינת העשה טוב של העבודה הזאת. צריך להבין קצת מדוע רבינו מעמיד על נקודת השמחה למעשה את כל העבודה, נכון שזה היסוד אבל יש לנו תורה, חוכמות
וכ“כ הרבה דברים לעשות אבל רבינו מעמיד את כל הבניין על היסוד הזה: ראה להיות בשמחה בשעה שאתה יורד מהמלוכה – באמת זה כתוב בתורה בפרשת כי תבוא

תחת אשר לא עבדת את השם בשמחה

בפרשת כי תבוא כתוב ’תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל‘ – רואים גם שהתורה מקפידה על הנקודה הזאת שכל הדין בעולם מתעורר תחת אשר לא עבדת את השם א-לקיך בשמחה. צריך להבין מדוע הנקודה של השמחה היא כ“כ יסודית שהכל עומד על הנקודה של השמחה. רבינו אומר פה יסוד מאוד גדול: השמחה היא לא עוד איזה מידה או טבע או מצב של האדם אלא השמחה מגלה איפה באמת האדם נמצא באמונה, פירוש הדבר שאמונה אמיתית בהכרח מולידה שמחה בלב האדם, זה תלוי בזה. לכאורה אני עכשיו במצב מצער, יש מצבים שבהם אדם נמצא במצב מצער, א“א להכחיש את המציאות, אבל כל העניין של האמונה האמיתית זה לחבר אותנו כל הזמן עם הבחינה הזאת שהשם עושה את הכל, זה יסוד ראשון. היסוד מעל זה שכל מה שהשם עושה הכל לטובה וכפי כמה שזה מאיר לנו בלב ככה אנחנו זוכים לנקודת השמחה כי באמת אין שום טעות וקלקול

שזוכים להאיר את הנק‘ הזאת ללב שלנו

בוודאי שכל מעשה הבריאה הם רק לטובתנו כולל הכל וזה כלל שאין יוצא מן הכלל, גם הירידות הרוחניות, ברגע אחד הכל יכול להתהפך לטובה, פירוש הדבר ששלמות הדעת ושלמות האמונה זה שאנחנו מתבוננים בנקודה שהקב“ה עושה את הכל וכל מה שהוא עושה הכל לטובה ועוד יותר שלמות זה שאנחנו זוכים להאיר את הנקודה הזאת ללב שלנו, כשאנחנו מתקשרים עם הנקודה הזאת שהקב“ה עושה את הכל וכל מה שהוא עושה הכל לטובה, הנשמה היהודית מתחברת למעשה עם האין סוף..

זוכים להתעלות מעל כל בחינת הבריאה

-אדם מקבל כוחות מעל לטבע ומעל למציאות העולם ומציאות הבריאה, בעומק הדבר יש לנו שורש שהוא מעל לבריאה, ז“א שכל המשברים של הבריאה, הכל יכול להתהפך לטובה ואיך אנחנו מתחברים עם המקום הזה? שהשם עושה
את הכל והכל לטובה, כפי השמחה שאנחנו יכולים להאיר בנו מההסתכלות הזאת ומהדעת הזאת ככה אנחנו זוכים להתעלות מעל כל הבחינה של הבריאה.

הפוסט פרשת וירא | מעשה משבעת הקבצנים | חלק ראשון הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אני רוצה לעשות את רצונך..

רבינו מלמד אותנו דרך: לפני שאתה עושה משהו בחיים, קודם כל תתפלל על זה, תגיד להשם: השם, אם זה צריך להיות שיהיה, אם זה לא צריך להיות שלא יהיה. לפעמים יש לנו ספק על דבר מסויים אם אנחנו צריכים לעשות את זה או לא, יש לנו ספיקות, רבינו לימד אותנו כלל מאוד גדול, אם אדם מתפלל על דבר מסויים והוא אומר להקדוש ברוך-הוא: אני רוצה את האמת, אני רוצה לעשות את מה שאתה רוצה ולא מה שאני רוצה – אומר רבינו שגם אם יהיה מצב שאדם יטעה ולכאורה הוא לא עשה את הדבר הנכון, אין שום טענה בשמיים כנגדו, מכיוון שהוא התפלל על זה. אם אדם מתפלל על דבר מסויים אז ככה השם
רצה שנלך בדרך הזאת – רואים את זה אצל משה רבינו..

נגזרה גזרה שאתה לא נכנס!

לאחר מכן משה רבינו מספר לעם-ישראל שהוא אמר להקב“ה: ’אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנן‘ – אנחנו יודעים שהקב“ה לא הסכים למשה רבינו, ’ויתעבר השם בי למענכם ולא שמע אלי, ויאמר השם אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‘, הקב“ה אמר למשה רבינו: נגזרה גזרה מלפניי שאתה לא נכנס לא“י. למעשה פה משה רבינו גם אומר לנו למה הוא לא נכנס לא“י. אנחנו חושבים שלמשה רבינו היה איזה חטא? הוא לא מספיק צדיק שיהיה לו את הזכות להכנס לא“י?? אלא פה משה רבינו מגלה לנו סוד מאוד גדול: אני לא נכנס לא“י למענכם, לא בגללי. למשה רבינו היו מספיק זכויות להכנס לא“י, אלא יש סיבה מאוד עמוקה שצריך להבין אותה, משה רבינו נשאר קבור בחו“ל כדי להביא את כל הנשמות וכל היהודים שקבורים בחו“ל לא“י בזמן הגאולה. למעשה משה רבינו ביקש 2 בקשות: אעברה נא, ואראה את הארץ הטובה – גם לעבור וגם לראות את הארץ, זה 2 בקשות..

זה בסך הכל ד‘ אמות

אם אתה עובר אז אתה תראה, מדוע אתה צריך לבקש גם לראות? אלא אומרים חז“ל שעומק הדבר זה שמשה רבינו אמר להקב“ה: אתה רוצה שאני אהיה קבור בחו“ל בסדר, אבל אני בסה“כ רוצה ללכת ד‘ אמות בא“י (2 מטר), אחרי ד‘ אמות אני אחזור לחו“ל ואקבר בחו“ל, רק תן לי ללכת את הד‘ אמות משה רבינו אומר: אעברה נא, אלך את הד‘ אמות אלה, ואראה את כל א“י מהד‘ אמות האלה, הכוונה בראייה רוחנית, ראייה של נבואה. אני אלך רק ד‘ אמות
ואתה תפתח לי את העיניים שאני אוכל לראות את כל א“י מהצפון עד הדרום – זה מה שמשה רבינו ביקש מהקב“ה. משה רבינו אומר לעמ“י: הקב“ה לא הסכים איתי ואמר
לי: נגזרה גזרה ואתה לא נכנס לא“י אפילו לא את הד‘
אמות שביקשת, לגבי עניין הראייה מה כתוב מיד? ’עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך‘ – את הבקשה השנייה של הראייה הקב“ה כן קיבל..

לראות כן, לעבור את הירדן לא..

הקב“ה אמר למשה רבינו: להכנס לארץ אתה לא יכול להכנס, אבל לך לאחד ההרים שנקרא ’ראש-הפסגה‘ ומשם אתה תוכל לראות את כל הארץ. אתה תעלה לשם ואני אפתח לך את העיניים ואתה תראה את כל הארץ מהצפון עד הדרום בראייה רוחנית, אבל לעבור את הירדן אתה לא תעבור – צריך להבין קצת בעומק הדבר מה כ“כ חשוב ואכפת למשה רבינו ללכת 2 מטר בא“י, מילא אם הקב“ה היה מסכים שהוא יעבור את הירדן ויבנה בית בירושלים, אנחנו מבינים את זה, אבל ללכת 2 מטר?? מה כ“כ חשוב למשה רבינו שהוא מתפלל 515 תפילות בשביל ללכת 2 מטר בא“י. דבר שני, מה זה העניין הזה שמשה רבניו מבקש גם לראות את כל הארץ? מה הוא תייר? הוא רוצה לעשות צילומים? אנחנו נוסעים ומטיילים כדי לראות הרים יפים, זה העניין של משה רבינו??

עולם עם כ“כ הרבה הסתרות, קשיים וניסיונות

השאלה האחרונה היא למה הקב“ה מסכים שמש הרבינו יראה את הארץ והוא לא מסכים שהוא יכנס? צריך לדעת שבאמת מסתתרים פה נקודות מאוד-מאוד עמוקות, זה ככה כפשוטו שמשה רבינו רוצה ללכת לעשות טיול בא“י או לראות נופים, אלא יש פה יסודות מאוד-מאוד עמוקים, בעזרת השם נדבר קצת על עומקם של הדברים אבל נעשה הקדמה קצרה, יש שאלה שהרבה מגדולי ישראל שאלו: מה הרצון של הקב“ה מאתנו? הקב“ה ברא עולם עם כ“כ הרבה הסתרות, כ“כ קשיים, כ“כ הרבה ניסיונות – מה בעצם השם רוצה מאתנו? אנחנו יכולים להסתכל על הדבר הזה מכמה צדיים אבל יש דבר אחד כללי שהוא משותף לכל הדורות ולכל יהודי ויהודי..

לחפש דרכים, עצות וכלים איך להתקרב לה‘

לכל אחד יש עבודה פרטית אבל לכולם יש דבר אחד שהוא משותף לכל הדורות ולכל יהודי וזה שבאמת הקב“ה שלח אותנו למציאות של קושי מאוד-מאוד גדול, אנחנו מתמודדים במלחמות ובהתמודדויות רוחנית ונפשיות מאוד-מאוד קשות, זה תמיד היה בכל הדורות ובפרט בדור שלנו וזה נקרא ’עולם‘. עולם זה מלשון נעלם, מלשון העלמה. הקב“ה העלים את האור שלו ואת המלכות שלו, הקב“ה נעלם מאתנו והא ברא את העולם הזה ושלח אותנו לתוך המציאות הזאת והוא רוצה שמהמקום והמציאות שבה אנחנו נמצאים, נחפש דרכים, עצות, דעת, הבנות וכלים איך מתוך כל הקשיים וההתמודדות, אנחנו זוכים להתקרב אליו למרות כל הקשיים. למלאכים הרבה-הרבה יותר קל להתקרב להקב“ה, אין להם יצה“ר, אין להם גוף, אין להם בעיות של פרנסה, אין להם את כל הבעיות נפש שעוברים על כל אחד ואחד מאתנו..

להתקרב להקב“ה עם כל הגלים הסוערים

המלאכים יכולים הרבה יותר להתקרב להקב“ה, לשיר לו שירות ותשבחות, ללמוד תודה ולעוף בעולמות רוחניים עליונים מאוד – מלאכים יכולים לעשות את כל זה אבל מלאך לא יכול להיות יהודי. המלאך הכי גדול לא יכול להיות יהודי פשוט בחולון או בת“א עם כל הניסיונות וכל הקשיים. החפץ והתשוקה של הקב“ה יותר
מכל הבריאה כולה זה יהודי שעומד פה בעולם הזה ומשתדל ומחפש עצות איך
הוא יכול להתקרב להקב“ה עם כל הגלים הסוערים.
בפרשת קרח משה רבינו פונה להקב“ה שלא יכעס על כל עמ“י בגלל מחלוקת קרח ואז הוא פונה להקב“ה ואומר לו ’א-ל א-לקי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל
כל העדה תקצף‘ – שואל האור החיים הקדוש בפרשת קרח:

שיר ושבח והודאה לבורא יתברך

למה משה רבינו פונה להקב“ה פה בפנייה הזאת ואומר לו
’א-ל א-לקי הרוחת לכל בשר‘, שיגיד לו השם, למה הוא פונה בכזאת פנייה? האור החיים הקדוש אומר כמה פירושים, באחד הפירושים הוא מסביר שלהקב“ה יש דרגות של חפץ בבריאה ’האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אוצר א' של נשמות שעדיין לא באו לעולם הזה שעליהם אמרו ז"ל (יבמות סב.) עד שיכלו נשמות שבגוף, ואוצר ב' של נשמות שכבר
באו לעולם הזה וחזרו ונתנו באוצר החיים, וכולם נותנים שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה שמו בסוד (משלי ט“ז)
כל פעל ה' למענהו. למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר
והוא מונעם מהכיר ה' והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו ולהודות למאמרו זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל‘

מתי הצדיקים לא יכולים לעשות עוד מצווה?

אומר האור החיים הקדוש שהחשק של הקב“ה והחפץ שלו שיהודי שעומד פה וכולו מבולבל ועובר עליו אין-סוף מניעות ואין-סוף בלבולים והוא בקושי יודע איפה צד ימין ואיפה צד שמאל ועם כל זה הוא הולך להתפלל מנחה – כמה יהודי כבר יכול להתפלל היום מנחה עם כל מה שעובר עליו? אומר האור החיים הקדוש שהתפילה הזאת זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל גם יותר מהשירות והתשבחות של הצדיקים שבן-עדן. הקב“ה יודע איזה מניעות יש לנו ואיזה בלבולי-דעת יש לנו, הוא בעצמו שולח לנו את זה, אז הוא יודע בדיוק איפה אנחנו נמצאים, לכן פה בעולם הזה אם אדם מתאמץ להגיד איזה דיבור ולהכיר את הקב“ה, הקב“ה יודע איזה מסירות נפש אדם עושה בשביל כל דבר שבקדושה לכן אין דבר יותר עליון אצל הקב“ה מהשירות והתשבחות. הצדיקים לפני פטירתם מאוד מצטערים לעזוב את העולם הזה כי הם לא יכולים לעשות מצוות צדקה, הם לא יכולים לתת עוד שקל
אחד לקופת צדקה, הם מצטערים על זה שהם לא יכולים לעשות עוד מצווה אחת..

הנשמות רצות בבהילות ובחיפזון כדי לזכות..

הצדיקים יודעים מה זה מצווה אחת, אולי בעיניים שלנו זה נראה כמו מצווה פשוטה אבל הצדיקים בעולם הזה רואים ראייה רוחנית אז הם ידעים מה הערך של מצווה אחת, שאין בכלל לשער – שמעתי בשם אחד מתלמידי האר“י שכתב ספר על העניין של הנפטרים ושם הוא שואל שאלה: אדם בא לבית הקברות והוא רוצה שהקרוב שלו יבוא לקבר, אז מה הוא יעשה? הוא אומר שיקח פרוטה אחת לצדקה, ישים את זה לפני קופת צדקה ויגיד: הצדקה הזאת שאני נותן לצדקה, שתהיה לטובת הנשמה הראשונה שתלך לקרוב שלי ותגיד לו שתבוא לקבר כי אני רוצה אותו – הוא כותב בספר כך: אי-אפשר לשער מה קורה לכל הנשמות שבבית הקברות, כולם
רצים בשיא המהירות כדי להיות הנשמה הראשונה שתגיע לקרוב שלו. הנשמות רצות בבהילות ובחיפזון כדיל לקרוא לנשמה כי הם רוצים את הזכות הזאת
של המצווה של הפרוטה לצדקה – היום המצב בעולם הזה זה נקרא זמן של
העבודה. אנחנו לא משערים בדעתנו מה זה מצווה אחת שאדם עושה בעולם הזה,
או שאנחנו מתאמצים להכיר את הקב“ה מתוך ההסתרה והמציאות של העולם הזה..

אדם בא לעולם הזה לתוך תאוות ושיגעונות

הקב“ה ברא את כל העולם בשביל ההסתרה הזאת וההעלמה הזאת, הניסיונות והקשיים האלה שאנחנו נתמודד בתוך המציאות הזאת להתקרב אליו, להכיר אותו, להתפלל אליו, לשבח אותו – וזה עליון מעל הכל, אבל אנחנו יודעים שזה מאוד-מאוד קשה. אדם בא לעולם הזה לתוך תאוות ושיגעונות בפרט בדור שלנו, היום אדם רק פותח את העיניים וכל הפיתויים של העולם מגיעים אליו. כל הפיתויים של העולם מזומנים לאדם וזה גורם שיש מלחמה מאוד-מאוד קשה, איך אדם יכול בכלל להתקרב להקב“ה מתוך המציאות הזאת כי לכאורה ההסתרה היא הסתרה מאוד גדולה. אומרים חז“ל שעומק הדבר זה שהקב“ה נתן לנו את התורה. ברגע שאדם מחובר לתורה ולמצוות,
התורה והמצוות מתחילים לתת קודם כל כוחות לאדם להתחיל להכיר את הקב“ה, ההתחלה של הכל זה דרך התורה

זה לא מספיק לתת לנו כוחות

אדם לומד חומש, משנה, גמרא, מה שאדם לומד, ברגע שהוא לומד הוא מתחיל מיד להתחבר עם הקב“ה, יש בדבר הזה סודות מאוד גדולים. אדם קורא פסוק מהתורה, בעיניים שלנו זה נראה אותיות רגילות אבל זה לא אותיות רגילות, זה אותיות עם אור מאוד רוחני בתוכם. אדם מתחיל ללמוד גמרא, הלכה או ליקוטי-מוהר“ן, ברגע שאדם מתחיל ללמוד תורה כבר מתחיל להאיר בו אור-השם, אבל עם כל זה צריך לדעת שזה עדיין לא מספיק מכיוון שעם כל הכוח של התורה, התורה לא מספיקה לתת לנו את הכוחות ואת הכלים כדי להתמודד בכל הניסיונות ובכל ההסתרה שבה אנחנו נמצאים, לכן אומרים חז“ל שמלבד התורה עצמה יש את הצדיקים ואת הת“ח המאוד גדולים גדולים שהם כל הזמן מגלים לנו, הם מאירים לנו את התורה רבינו אומר שהצדיק שבדור מאיר את התורה בתוכנו, מה הכוונה? הוא מאיר בנו אור-רוחני דרך התורה איך אנחנו נתקרב להקב“ה. העניין של הצדיק זה להאיר את האור של השם
בתוך הלב שלנו, בתוך הדעת שלנו, בתוך המחשבות שלנו להתחיל להתקרב להקב“ה

100, 200 ו-300 שנה זה עולם אחר לגמרי..!!

התורה זה אור גדול מאוד, זה אור אין-סוף אבל אנחנו לא יכולים לקבל מהתורה את כל מה שאנחנו צריכים לכן הקב“ה שלח את הצדיקים שיבואו וילמדו אותנו תורה, יתנו לנו עצות, בכלל שיסבירו לנו איפה אנחנו נמצאים, והם מאירים לנו את הדרך להתקרב להקב“ה, זה נקודה אחת. נקודה נוספת, כתוב שבכל דור ודור יש ניסיונות אחרים לגמרי להתקרב להקב“ה, הניסיונות שיש בדור שלנו זה בכלל לא דומה למה שהיה לפני מאה שנה, לפני 200 שנה או לפני שלוש מאות שנה, זה עולם אחר לגמרי..

2 ק“מ ו8 שכיבות-סמיכה זה שיא הבריאות

כתוב הרבה בספרים הקדושים שהצדיקים מאירים ומלבישים לנו את התורה בכל דור ודור לפי עניין הדור, ז“א שעצות ודרכים שהיו אמתיות והיו הכי קדושות לפני מאתיים שנה, הם עדיין אמתיות וקדושות אלא שהם לא מתאימות לדור שלנו, לכן צריך בכל דור ודור שיהיו ת“ח וצדיקים שיאירו את התורה וימשיכו לנו את העצות ואת הדעת לפי מה ששייך לדור שלנו, כי אנחנו נלך כמה דורות אחורנית ונראה מה שכתוב בספרים הקדושים אנחנו לא מוצאים לא את הידיים ולא את הרגליים. אמרנו פעם משל למה הדבר דומה: היה איזה יהודי שהחליט ללכת וללמוד דרך של תזונה נכונה, יש בית ספר לתזונה, אז הוא הלך ללמוד תזונה. שם לימדו אותו מה הוא צריך לאכול בבוקר, בצהריים ובערב, וכדאי שהוא ילך כל יום 2 קילומטר כי זה מאוד עוזר לכל המערכות של הגוף, אם הוא יכול לעשות גם 8 שכיבות-סמיכה זה שיא הבריאות..

אם הוא לא טועה והם לא טועים, אז מי צודק?

אותו יהודי שלמד את זה מאוד התלהב וכ“כ התפעל ממה שהוא למד, הוא הרגיש שהדברים כ“כ נכונים ופועלים ועוזרים לו. כמה ימים אחרי שהוא סיים את הקורס הזה, הוא הלך לבקר חבר שלו, שלא עלינו שכב במחלקה נירולוגית, הוא היה מחובר למלא צינורות ואינפוזיות ואת כל התרופות שבעולם מכניסים בו. אותו יהודי בדיוק סיים את הקורס של התזונה הנכונה והוא בא לבקר את החבר שלו במחלקה נירולוגית שם כולם מחוברים לצינורות, מרוב ההתלהבות שלו הוא בא ואומר להם: אתם יודעים מה הבריאות הכי טובה? ללכת כל יום 2 ק“מ, לעשות 8 שכיבות-סמיכה. הם אמרו לו: אתה צודק, אנחנו מסכימים איתך, אבל תראה איפה אנחנו נמצאים, אין לי כוח להאכיל את עצמי ואתה אומר לי ללכת 2 ק“מ?? אז רגע, זה שאמר ללכת 2 ק“מ כל יום אמר דבר לא נכון? אז מה, הם טועים? גם הם לא טועים, הם צודקים, הם לא יכולים ללכת 2 ק“מ, אלא כל דרך וכל עצה לזמנה, למקומה ולאנשים המתאימים. לאדם בריא ללכת 2 ק“מ כל יום זה הדבר הכי נפלא, הוא יהיה הכי בריא. אדם ששוכב בטיפול נמרץ או במחלקה נוירולוגית מה שייך בכלל שהוא ילך 2 ק“מ? הוא בקושי יכול להזדקף במיטה – זה היה המשל

להכנס יותר לתוך עומק ביה“ח

הנמשל הוא: שבכל דור ודור יש את המחלקה המיוחדת שלו, פעם היו מחלקות הרבה יותר קלות, זה נקרא אשפוז-יום, היית ארבע או חמש שעות בבית חולים ואז היית יכול ללכת הביתה ולתפקד – מה זה ירידת הדורות? זה נקרא להכנס יותר ויותר לתוך עומק הבית חולים. בדורות שלנו אנחנו נמצאים או כמעט בטיפול-נמרץ או בטיפול-נמרץ, אנחנו מסתובבים איפשהו במחלקות האלה. אדם בקושי יכול להרים יד או רגל ויבואו ויגידו לנו: תשמע, אם אתה רוצה להיות צדיק וקדוש תתחיל לעשות תעניות, תתחיל עם פ“ד (84) תעניות – אם תבוא ותגיד את זה לאדם בדור שלנו, אחרי יומיים הוא יקח 2 אגרופנים וילך לחפש מישהו להרביץ לו – אם תבוא ותגיד לאדם היום לא לאכול הוא יצא מדעתו, הוא ילך לחפש למי להרביץ, וזה מעשה שהיה פעם, איזה בעל-תשובה החליט פעם להתענות בימי שני וחמישי בימי השובבי“ם, הוא ראה ולמד בספרים הקדושים כמה שזה אמת..

מרגיש שאתה רוצה להרביץ? אז תאכל עוגה

אותו בעל-תשובה היה קצת עם גבורות, אז בא ואמר לי: אני הולך להתענות. ראיתי שהוא מאוד התלהב, ברוך השם הוא צדיק אבל ראיתי שזה סכנת-נפשות, אמרתי לו: אני מסכים איתך, אתה באמת צריך לעשות תעניות, אני רק רוצה לבקש ממך דבר אחד: אם אתה מרגיש שאתה הולך להרביץ למישהו אני מציע לך להכין מראש בבית עוגת קצפת ועוגת גבינה, איך שאתה מרגיש שאתה רוצה להרביץ לאנשים, במקום להרביץ לאנשים תלך לאכול עוגת קצפת, תדע שזה התענית שלך. בפעם הראשונה שהוא התענה הוא בא ואמר לי שבשעה 12 בצהריים הוא כבר אכל את העוגת קצפת..

זה רעיונות קדושים וטהורים מלפני 500 שנה

כל דור ודור צריך את העצות שלו ואת הדעת שלו וזה העבודה של הצדיקים, לגלות לנו את העצות ואת התורה ששייכת לנו וזה נקרא תורת-אמת, זה תורה שיכולה לעזור לנו במקום שבו אנחנו באמת נמצאים, לא להגיד לנו עצות ורעיונות שהם נפלאים, קדושים וטהורים לפני 500 שנה. רואים בספרים הקדושים של הבעש“ט, תלמידיו ובפרט רבינו כמה שהוא ירד, הכיר והבין את הדור שלנו, הוא ראה את
כל הקשיים וכל מה שעובר עלינו וזה העבודה של הצדיקים: להמשיך את התורה
ואת העצות איך האדם פה, איפה שהוא נמצא ובמקום שבו הוא נמצא, איך הוא
יכול להתקרב אל הקב“ה. כדי לגלות לנו את הדברים האלה הצדיקים צריכים
שזה יגלה אליהם וזה ימשיך את הגילוי הזה אלינו. הפעולה הזאת זה נקרא שהם עושים יחוד, זה פעולה שהצדיק עושה, עפ“י רוב זה מסירות-נפש מאוד גדולה שהצדיק צריך לעשות כדי לזכות להמשיך את הגילוי הזה ואז הוא עושה איזשהו פעולה, זה יכול להיות בתפילה או בפעולה מסוימת שהוא מאוד מסר את הנפש בשביל לזה ואז הוא זוכה שיתגלה לו הדרך של הדור שלו והוא יכול להמשיך את זה ואז יש לו את הרשות לגלות את זה לכל בני-הדור, זה נקרא הייחודים שהצדיקים עושים

בכל ד‘ אמות יש תיקונים עצומים ונפלאים

עד עכשיו דיברנו על ההקדמה, עכשיו נחזור למה שדיברנו: אומר רבינו האר“י הקדוש שכל מה שמשה רבינו רצה היה ללכת ד‘ אמות בארץ-ישראל והקב“ה לא הסכים והקב“ה הסכים על הדבר השני על ראיית הארץ – מסביר רבינו האר“י הקדוש מה עומק הדבר ומה הסוד הגדול שמשה רבינו רצה ללכת בא“י. בעיניים שלנו לצערנו אנחנו לא וזכים לראות את
זה, אבל א“י זה ארץ של קדושה, זה נקרא הטרקלין של המלך, כל ההיכלות של הקדושה נמצאים בא“י. אומר רבינו האר“י הקדוש שהאדמה של א“י זה סוד השכינה, זה סוד של המלכות של השם וזה סוד גדול מאוד. שיהודי הולך בא“י לעשות איזה דבר טוב, איזה מצווה, הוא הולך להתפלל או לעזור ליהודי, כל פעולה של מצווה או דבר
טוב שאדם עושה בא“י, בכל ד‘ אמות שהוא הולך בא“י הוא עושה תיקונים עצומים ונפלאים בעצם ההליכה שלו..

מועיל לתיקון כל נשמות ישראל

חז“ל אומרים שיש דבר כזה שנקרא שכר-פסיעות, בעצם ההליכה לבית הכנסת אתה עושה תיקונים ופעולות רוחניות רק עצם ההליכה, זה כל יהודי פשוט שהולך ד‘ אמות בא“י. אומר רבינו האר“י הקדוש שכשצדיק גדול מאוד כמו משה רבינו הולך ד‘ אמות בא“י הוא היה עושה כזה יחוד וכזה פעולה רוחנית בד‘ אמות האלה שהוא היה מגלה אור כ“כ גדול בתורה. כוונתו של משה רבינו היתה לגלות את כל העצות ואת כל דעת שיהיה לכל נשמות ישראל עד ביאת משיח צדקנו, כי משה רבינו זה הנשמה הכללית שכל נשמות ישראל תלויות בה, לכן ההליכה שלו בא“י זה היה גילוי של אור עצום ונורא שהיה מועיל לתיקון כל נשמות ישראל עד ביאת משיח צדקנו

אתה רוצה לעשות את זה אבל זה לא הזמן

זה מה שהקב“ה אמר למשה רבינו ’רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‘, למה? כי עוד לא הגיע הזמן הזה,, זה לא עונש שמשה רבינו לא נכנס לא“י. העניין עם הכאת הסלע זה רק היה סיבה שהקב“ה אמר לו, אבל עומק הדבר שמשה רבינו לא נכנס לא“י זה מכיוון שא ם משה רבינו היה הולך ד‘ אמות הוא היה מגלה כזה גילוי רוחני וכזה אור של תורה שהיה מועיל לכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות, והקב“ה אמר למשה רבינו: עוד לא הגיע הזמן. אתה רוצה לעשות את זה ואתה מכוון לשם-שמיים אבל תדע לך שעוד לא הגיע הזמן לגלות את העצות האלה ואת הדעת, כי ממך ועד ביאת משיח צדקנו יש עוד 3000 שנה, ועכשיו אנחנו לא יכולים לגלות את כל הדרך ואת כל הדעת שתהיה עוד 3000 שנה – ללכת זה פעולה אחת של יחוד..

לא רק שזה לא מועיל, אלא זה יהיה קלקול…

לראות את א“י זה פעולה אחת של יחוד אבל ללכת בארץ-ישראל זה יותר עמוק. הקב“ה אמר למשה רבינו: ללכת אתה לא יכול כי יתגלו על-ידך דברים שעדיין לא הגיע הזמן לגלות. לך ותראה את הארץ וע“י הראייה שלך אתה תתחיל לפעול את הפעולה הזאת. הראייה של משה רבינו התחילה לעשות את הפעול הזאת וזה נקרא יחודא-עילאה, עצם העובדה שמשה רבינו ראה את הארץ זה התחיל לגלות את האור של תורת א“י, משה רבינו התחיל לגלות את זה רק עד מקום מסויים. הקב“ה אמר למשה רבינו: אם אתה תלך עכשיו ד‘ אמות ואתה תגלה את זה, זה יהיה קלקול ולא תיקון מכיוון שאם מגלים דבר שעדיין לא הגיע הזמן לגלות אותו זה לא מועיל. אדם צריך לגלות כל דבר בעתו ובזמנו של הדבר הזה, אם אדם יגלה דברים לפני שהוא מוכן לדעת ולקבל את זה, אז לא יצא מזה דברים טובים – זה עומק הדבר שמשה רבינו נקבר בגיא מול בית פעור והוא לא יכל להכנס לא“י כדי לגלות את זה..

זרק את השכל ועכשיו הוא אחד מהפרחחים

עכשיו בדורות שלנו כן צריך לגלות את זה, בדורות שלנו צריך לגלות את מה שמשה רבינו רצה לגלות. אומר ר‘ נתן בליקוטי-הלכות בהלכות תפילת מנחה הלכה ז‘: והצדיקים של הדורות האחרונים, זה התחיל מרשב“י ורבינו האר“י, התחיל לגלות את מה שמשה רבינו רצה לגלות אז בד‘ אמות האלה. ידוע שרבינו מסר את הנפש כדי להגיע לא“י, הוא יצא מהכפר ברסלב וכל הדרך הוא היה סכנה עצומה. הוא הגיע לאיסטנבול (אפשר לקרוא את זה בתחילת שיחות הר“ן) ועשה שם מעשה שטות נוראים, רבינו הורי את הבגדים של הרב, של הצדיק והאדמו“ר ולבש בגדים של שבבניק והתחיל לעשות בלאגן באיסטנבול – אצו להרביץ לו שמה, היה לו ביזיונות נוראיים האוד ורבינו זרק את כל השכל שלו ואת כל המדרגות שלו והוא אמר לגבאי שהיה איתו: אני לא עשיתי את זה רק הצגה אלא נכנסתי לתוך המקום הזה, זרקתי את כל השכל שלי. רבינו ירד למקום של שבבניק, עכשיו הוא אחד מפרחחי איסטנבול

הדרך של רבינו היתה שהוא לא היה מתעקש

ככה רבינו נסע לא“י. אח“כ ההוא אמר: אם לא היית יורד את הירידה הזאת, זורק מעליי את כל המדרגות ואת כל מה שהיה לי בקדושה, לא הייתי יכול להכנס לא“י. כל מה שהצלחתי להגיע לא“י זה רק בזכות הירידה הזאת. רבינו הגיע לא“י והאונייה עגנה בחיפה אחרי שהם כמעט טבעו כמה וכמה פעמים בים והיו בסכנות עצומות ונוראיות בדרך. רבינו הגיע לחיפה והלך על החוף של חיפה ד‘ אמות והוא אמר לגבאי שנמצא איתו: בוא נחזור בחזרה, פעלתי כל מה שרציתי. הגבאי של רבינו אמר לרבינו: כמעט מתנו בדרך, כבר הגענו לפה אז בוא נלך לרשב“י במירון בוא נלך לקברות צדיקים בטבריה. הדרך של רבינו היתה שהוא לא היה מתעקש, אתה רוצה ככה? בסדר נעשה את זה ככה, אבל רבינו אמר: אני נסעתי רק בשביל הד‘ אמות האלה

רבינו מגלה את התורה שמשה רבינו רצה לגלות

איך זה יכול להיות? עברת את כל התלאות וכל הקשיים האלה רק בשביל הד‘ אמות האלה? יש שיחה בברסלב: כל הד‘ אמות האלה שרבינו הלך בחיפה זה היה הד‘ אמות שמשה רבינו רצה ללכת – אותו יחוד ותיקון שמשה רבינו רצה לעשות, לגלות את התורה, אץ העצות ואת הדעת עד ביאת משיח צדקנו, רבינו פעל את זה בד‘ אמות שהוא הלך בחיפה וזה הסוד של ההליכה שלו. בסוף רבינו לא התעקש עם הגבאי והם היו בא“י וכשהוא חזר מא“י הוא אמר: כל התורה, כל ההשגות וכל מה שעברתי לפני הנסיעה לא“י זה הכל פסולת, התורה שעכשיו אני אגלה לכם זה עניין אחר לגמרי, רבינו מגלה לנו את התורה שמשה רבינו רצה לגלות בד‘ אמות האלה. את אותו הדבר שהקב“ה אמר לו ’רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‘ שזה העצות והדעת עד ביאת משיח צדקנו, הקב“ה אמר למשה רבינו עוד לא הגיע הזמן..

עלה לראש הפסגה – פסגה בגימטריה 148

אתה תתחיל את התיקון בסוד הראייה, מתי תסיים את זה? יבוא צדיק עוד 3000 שנה , ר‘ נחמן מברסלב, והוא יגמור את זה. הקב“ה אומר למשה רבינו ’עלה ראש הפסגה ושא עיניך‘. פסגה זה בגימטריה 148 שזה נחמן. הקב“ה אמר למשה רבינו: עכשיו תתחיל את התיקון, תעלה לדעת של ר‘ נחמן מברסלב שזה סוד הפסגה ועוד 3000 שנה יבוא ר‘ נחמן בעצמו ויכנס לא“י, הוא יעשה את הד‘ אמות האלה ויגלה את כל מה שאתה רוצה לגלות עכשיו, עדיין לא הגיע הזמן. אנחנו צריכים להבין קצת הלכה למעשה מה הכוונה של הדברים: למעשה משה רבינו נתן והתחיל לתת לנו את זה בסוד הראייה וכל הצדיקים במשך כל הדורות רוצים לגלות לנו עצות ודרך איך להתקרב להקב“ה מכל מקום שבו אנחנו נמצאים אפילו אם יהודי יפול אלפים ורבבות של מדרגות וע“י ההליכה הזאת של הד‘ אמות בא“י, ע“י זה רבינו זכה לזה..

יהודי שנפל למקומות המטונפים ובתי ע“ז..

באמת להבין מה גילה רבינו ומה משה רבינו רצה לגלות אפשר להסתכל על זה בהרבה דרכים כי כל התורה של רבינו והסיפורי מעשיות והדיבורים והעצות זה הכל בעצם הגילוי של הד‘ אמות האלה. זה העצות והדרכים שיהודי שנפל את כל המדרגות גם יוכל להתקרב להקב“ה מהמקום הזה. אפשר להסתכל על זה בהרבה צדדים אבל אנחנו נסתכל בדרך אחת שהיא מאוד יסודית בדבר הזה, רבינו מביא את זה בליקוטי מוהר“ן בתורה י“ב חלק שני, התורה הזאת נקראת ’איה מקום כבודו‘ שם רבינו מדבר על יהודי שנופל למקומות המטונפים או בתי עבודה זרה. פה רבינו מזכיר 2 מושגים: מקומות מטונפים ובתי עבודה זרה יש בזה רמזים מאוד עמוקים. הנפילה של האדם יכולה להיות בשתי בחינות, מקומות המטונפים הכוונה ליפול לעומק-עומק התאוות של העולם הזה, ליפול לכל הדברים הכי משוגעים ומטונפים של העולם הזה וזה נקרא המקומות המטונפים. בתי עבודה זרה הכוונה לכפירה, לכל מיני שכלים. אדם יכול להיות רופא או פרופסור מאוד גדול וזה נקרא בתי עבודה זרה

מאיפה המקומות האלה מקבלים את חיות?

רבינו אומר שבדורות האחרונים יש נפילה למקומות המטונפים ובתי העבודה זרה וזה הנפילות הכי גדולות. ככל שעוברים הדורות ככה יורדים יותר ויותר למקומות האלה. רבינו אומר שכשאדם נופל למקום הזה יש לו כזה הסתרה עד שמה כבר הוא יכול לעשות מרוב המניעות והייסורים שעוברים עליו? ועוד שואל רבינו מה מחייה את המקום הזה? אתה נכנס למקומות המטונפים ובתי עבודה זרה ואתה לא מוצא אפילו ניצוץ אחד של קדושה. רבינו אומר: דבר ראשון שתדע שהמקומות האלה מקבלים את כוחם ואת האור שלהם מהמקום הגבוה ביותר, זה נקרא סוד הכתר העליון. רק שמרוב שזה גבוה לא רואים שמה שום קדושה, זה נקרא האור אין סוף שמסובב את העולמות וזה נמצא במקומות הנמוכים ביותר. אבל מה יעשה יהודי שנפל לשם ולא יכול לעשות כרגע שום דבר, הוא כבר שנים עם התאוות הכי גדולות

בזמן קצר מתכלית הירידה למקום הכי גבוה

אומר רבינו שאם אדם נפל לשם הוא בספיקות והרהורים מאוד גדולים והוא לא יכול לעשות שום-דבר. אומר רבינו שאותו אדם ישאל ויבקש: איה מקום כבודו להעריצו? אומר רבינו מה יעשה אדם במקומות האלה? יחפש ויגלה את הרצונות שלו, תגיד להקב“ה: אני רוצה להתקרב אלייך אהל אני לא יכול, אני לא יודע איך ומה הדרך – תגלה להקב“ה רצונות, כיסופים וגעגועים להתקרב אליו ובזה בעצמו הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון. כשאדם מתגעגע, רוצה ומשתוקק להתקרב להקב“ה מתוך המקומות האלה, בזה הוא עולה למקום הכי גבוה, לסוד הכתר העליון, מתכלית הירידה אדם יכול לעלות בזמן קצר למקום הכי גבוה.

הפוסט פרשת ואתחנן | ואתחנן 515 תפילות להכנס לארץ ישראל הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בכל שנה יוצאים מהמיצרים

כשיש לאדם קירבת השם יש לאדם את הכל, כשאין לאדם את קירבת השם אין לו כלום, יכול להיות לו את כל ההצלחות של העולם הזה אבל זה יכול לעשות לו היסח הדעת לכמה ימים שהוא יהיה שמח שהוא השיג משהו מהעולם הזה אבל זה עובר. למעשה קירבת השם זה גן-עדן אמיתי. רבינו אומר שגן-עדן זה כשהלב מרגיש את הקב"ה, זה הגן-עדן של עמ"י וזה הגאולה. כל עבודתו של היצר הרע זה לעשות 'מסכים' ביננו לבין הקב"ה. המסכים האלה קושרים אותנו והקשרים האלה נקראים מיצרים, לכן עמ"י נולד במצרים, במיצרים, כי זה כל המציאות של העולם הזה, כל הזמן יש לנו הסתרות וקשיים להתחבר עם הקב"ה אבל כתוב בספרים שכל שנה בניסן כל אדם זוכה לפי עבודתו, רצונו והשתדלותו לצאת באיזה בחינה מהמיצרים, זה לא יציאה מוחלטת מכיוון שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אבל בכל שנה אנחנו משתחררים מבחינה מסויימת מהמסכים ומהמיצרים שהיצה“ר עושה ביננו לבין הקב"ה וזה הגאולה האמתית. ברגע שיהודי מחובר עם הקב"ה יש לו את הכל, הוא נמצא במקום הכי טוב בעולם וזה לא משנה באמת איפה הוא נמצא בגשמיות. הגשמיות היום כ"כ מבלבלת אותנו ומטרידה אותנו כי אין לנו את הקב"ה אז צריכים תחליף אז רוצים הצלחות של העולם הזה, אבל ברגע שלאדם יש את הקב"ה אז באמת הוא לא צריך את ההצלחות ואת העולם הזה מכיוון שהוא כבר נמצא בגן-עדן.

יש יצר הרע פשוט ויש יצר הרע חכם מאוד

רבינו אומר שהכל מתחיל בעצם מהנקודה של יציאת מצרים, הכוונה לצאת מהמיצרים ולהתקרב אל הקב"ה, אבל אחרי שנחרב בית המקדש הראשון ואח"כ בית המקדש השני ועמ"י יצאו לגלות מאוד-מאוד ארוכה, איבדנו את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה. אנחנו באמת לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה וצריך לדעת שהיצה“ר של תאוות ומידות רעות זה נקרא יצה“ר פשוט, אבל יש יצה“ר חכם מאוד, היצה“ר הזה יודע תורה והרבה פעמים הוא יושב אתנו ביחד 'חברותא' והוא מלמד אותנו
דברי תורה וכל עניינו זה לבלבל אותנו שלא נמצא את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה

איבדנו את היכולת

-בגלל הגלויות והשנים הארוכות שאנחנו כבר לא נמצאים במציאות של קדושה גדולה כמו שהיה בבית המקדש, אנחנו לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה. איבדנו את הדרך. הרבה פעמים היצר הרע תופס את האדם וברגע אחד זורק אותו למקומות
אחרים לגמרי מכיוון שהוא יותר חכם מאתנו. העצה כנגד זה היא: שפעם כל ההתחלות היו מפסח הכוונה שכל אדם היה יכול ללכת בדרך של הגאולה הפרטית שלו אבל בגלל השנים הארוכות והגלויות שעברנו,
איבדנו את היכולת למצוא את הדרך ועכשיו יש לנו את פורים

ילמד אותנו להגיע איך לפסח

האור של פורים זה מושג שנקרא בקבלה ובחסידות 'יסוד אבא', זה האור של צדיק האמת. כל ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי שהוא ידריך, יכוון וילמד אותנו איך להגיע לפסח, הכוונה איך להשתחרר מהמיצרים כדי להגיע לגאולה. בדורות שלנו אם לא יהיה לאדם מישהו שיכוון אותו וידריך אותו, אז אנחנו לא יודעים שום דבר, אנחנו מבינים בעולם הזה. יש כאלה שמבינים במחשבים, יש כאלה שמבינים במסעדות טובות ויש כאלה שמבינים במכוניות. בעולם הזה כל אחד מבין בעניינים שלו, אבל אנחנו צריכים הדרכה כדי לדעת איך להתקרב להקב"ה וככה מסביר ר' נתן את דברי רבינו 'כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו…', הכוונה שבהתחלה כל אדם היה יכול להתחיל את דרכו להתקרב אל הקב"ה, איבדנו את זה ועכשיו אנחנו צריכים את פורים שזה האור של הצדיק. הצדיק נותן לנו עצות והדרכה איך להתקרב אל הקב"ה והוא מלמד אותנו איך אפשר להסתדר עם כל הבלבולים שהיצר הרע כל-כך מבלבל אותנו. למעשה היסוד הזה כבר ירד לעולם בפעם הראשונה במתן-תורה..

באיזה דרך להתקרב להשם

משה רבינו עלה להר לקבל את הלוחות הראשונים והוא ירד בי"ז בתמוז עם הלוחות, אילו משה היה נותן את הלוחות אז היה מגיע זמן הגאולה ובזמן הגאולה כל יהודי ידע בדיוק מה לעשות ואיך בדיוק להתקרב להקב"ה, יהיה התכללות והתקשרות של כלל נשמות ישראל מתוך אהבה וחיבור, כל זה יתגלה בזמן הגאולה וכל זה היה צריך להתגלות בשעה שמשה רבינו הוריד את הלוחות הראשונים אבל בגלל שהיה חטא העגל ומשה רבינו שראה את זה מיד שבר את הלוחות בגלל שהוא ידע שהוא
חייב לשבור את הלוחות ואז נמנעה מאתנו מציאות הגאולה. כשמשה רבינו בא למחנה הוא אמר לעמ"י 'מי להשם אלי', הכוונה שמי שרוצה עכשיו להתקרב להקב"ה חייב לבוא אליי. כל תכליתה ועניינה של ההתקרבות לצדיק זה שהצדיק מלמד אותנו באיזה דרך ללכת כדי להתקרב להקב"ה וצריך לדעת שזה לא דבר פשוט

אנחנו מתבלבלים מזה אבל לא בכוונה..

התורה מעידה 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', הנחש זה הס"מ, ליתר דיוק כתוב בספרי המקובלים שהס"מ התעבר בנחש. הנחש היה מוכן לקבל את הארת הס"מ והתורה מעידה שהכוח שלו זה ערמומיות וכך הוא מטעה אותנו כל הזמן, לכן ככל שאנחנו לומדים את התורה ואת העצות של הצדיק כך הוא מפלס לנו דרך בכל התוהו ובוהו ובכל הבלבול דעת הגדול שיש בעולם מכיוון שלפי שכלנו אנחנו רואים דברים הפוכים. אנחנו רואים את האמת כשקר ואת השקר כשאמת, את הטוב כרע ואת הרע כטוב ואנחנו מתבלבלים מזה וזה לא בכוונה כי אנחנו באמת רוצים רק את הטוב אבל היצר הרע יותר חכם מאתנו והוא מבלבל אותנו, לדוגמא: אם יהודי עם יראת
שמיים שרוצה להתקרב להקב"ה נכשל פעם או פעמיים הוא כבר בטוח שאין לו תקווה

על ידי ההתקשרות נזכה להגיע לגאולה

אם לא היה את רבינו בעולם שאומר לנו 'תקום על הרגליים ותמשיך הלאה' אז בדור שלנו או שכולם היו מתאבדים או שכולם היו משתגעים ואז ההנהלה של 'אברבנאל' היתה צריכה להקיף את כל גוש-דן עם גדרות. היצר הרע כל הזמן משגע ומבלבל אותנו והצדיק נותן לנו את העצה ואת הדעת והוא מכוון אותנו בתוך כל הבלבול הגדול הזה. כידוע בין פורים לפסח יש 30 יום, בזמן הזה אנחנו קוראים 2 פרשיות: 'פרה אדומה' ולאחר מכן קוראים את 'פרשת החודש', למעשה בפרשיות האלה יש יסודות מאוד גדולים. בפרשיות האלה יש דברים מאוד גדולים שמלמדים אותנו את הדרך בין פורים לפסח, הכוונה שע"י ההתקשרות עם הצדיק נזכה כל אחד להגיע לגאולה. ידוע שכל המצווה של פרה אדומה זה מצווה מאוד מופלאה שעליה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'

כהן צדיק שמוסר את הנפש.

לתלמידי הבעש"ט תמיד היה קשה משהו במצוות פרה אדומה: צריך לקחת פרה אדומה לגמרי ואז שוחטים ושורפים אותה ואת האפר של הפרה היו מערבים עם מים חיים (מי מעיין) ואז היה כהן מיוחד שהיה לוקח ענף של עץ ארז, אזוב (שיח נמוך) ו'תולעת שני' והיה טובל את זה במים עם אפר הפרה אדומה וביום שלישי וביום השביעי הוא היה מזה את זה על מי שנטמא ב'טומאת מת' שזה הטומאה הכי חמורה שחז"ל קוראים לה 'אבי אבות הטומאה', ורק ככה אפשר להיטהר מטומאת מת. בלי אפר הפרה אי אפשר להיטהר מטומאת מת לכן היום אנחנו כולם טמאי מתים מכיוון שאין לנו פרה אדומה. ההזאה של אפר הפרה היתה מטהרת את הטמא מת וזה לא דבר שקשה להבין מכיוון שכך הקב"ה גזר שיהיה ואנחנו לא מקשים על זה קושיות אבל הפליאה הגדולה היא הרי בא כהן שהוא צדיק גדול ומוסר את הנפש ע"י שהוא מזה על הטמא ומטהר אותו, ואז אותו כהן עצמו נטמא. איפה שמענו כזה דבר? כהן צדיק שמוסר את הנפש ועובד בבית המקדש בא לטהר טמא ואז הוא בעצמו נטמא? זה אחד הקושיות על פרה אדומה ועל זה אמרו תלמידי הבעש"ט שיש בדבר הזה רמז מאוד גדול שמרמז על עבודתנו בעולם

מי שרוצה לקרב צריך לדעת לקבל ירידות

ר' נתן מסביר שטמא זה אדם שרחוק מהקב"ה וטהור זה צדיק שקרוב להקב"ה: בא אדם שהוא צדיק וקרוב להקב"ה והוא עכשיו רוצה לעזור למישהו אחר להתקרב, הוא עוזר לו ומקרב אותו ובשעה שהוא מקרב אותו, הוא בעצמו נטמא וזה כלל גדול מאוד. הצדיקים אומרים שכל מי שהולך לעזור לאחרים הוא בעצמו מתרחק ונטמא, אז מה הוא יעשה? רבינו אומר 'קבל את זה באהבה', זהו אין מה לעשות. על זה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', איך זה יכול להיות הרי הוא בא לעשות חסד, אז למה הוא צריך לסבול? אבל הקב"ה אומר 'ככה אני רוצה'. אז כל מי שרוצה לקרב את הרחוקים צריך לדעת לקבל על עצמו גם כן את הירידות וזה הרמז הראשון

רגע, אם אני אקרב אני בעצמי אתרחק..

אנחנו לא יודעים באמת את עומק הדבר אבל ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שאחד הדברים זה שהקב"ה אומר לאדם: אתה מתחיל להתקרב אליי, יופי, אבל אני רוצה שכולם יהיו קרובים אליי אז לך תקרב. אדם אומר: בסדר אני הולך בשמחה לקרב, אבל רגע אם אני אקרב אז אני בעצמי אתרחק. הקב"ה אומר: אני רוצה לראות
שיש לך אהבת ישראל שאתה מוכן להתקלקל ולרדת בשביל לקרב את הרחוקים – זה הניסיון של הצדיקים שירדו לקרב אותנו והם מוכנים לקבל על עצמם ירידות
בגלל אהבת ישראל. אם אתה כ"כ אוהב יהודי שאתה מוכן לרדת בשבילו אז ככה אתה יכול להעלות אותו באמת. אתה לא יכול להעלות יהודי אם אתה רוצה שהכל ישאר אצלך בסדר, צריך פה נקודה של מסירות נפש. פעם היה יהודי שהיה בעצבות גדולה ור' לוי יצחק מברדיטשוב ניסה לחזק אותו ולא הצליח, הוא ניסה את כל הדרכים אבל בסוף הוא שאל את אותו אדם: מה אתה רוצה בשביל להיות בשמחה?

לשמח יהודי יותר גדול מכל העולם הבא

אותו אדם היה בעצבות אבל בכל זאת הוא היה סוחר טוב אז הוא אמר לר' לוי יצחק: אני רוצה שתיתן לי את כל העולם הבא שלך, מזה אני בוודאי יהיה בשמחה. מיד ר' לוי יצחק אמר לו: קיבלת את כל העולם הבא שלי. כשאותו יהודי יצא אמרו לו תלמידיו של ר' לוי יצחק: רבינו, עם כל הכבוד לשמח יהודי אבל שווה לך שיהודי יהיה בשמחה ותיתן לו את כל העולם הבא שלך?!  אמר להם ר' לוי יצחק: יותר גדול אצלי שיהודי יהיה בשמחה מכל העולם הבא שלי, המצווה של לשמח יהודי יותר גדולה אצלי מכל העולם הבא שלי – זה דרכם של הצדיקים. כשאנחנו שומעים כאלה סיפורים אנחנו מתפלאים ואומרים שזה בטח 'סיפורי חסידות', אבל צריך לדעת שזה האמת לאמיתה, רואים את זה בחטא העגל כשהקב"ה אמר למשה רבינו: 'הרף ממני ואשמידם' משה רבינו אמר להקב"ה: 'אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', הכוונה 'אם תשא' חטאתם אז אתה ואני הסתדרנו ואנחנו ממשיכים ביחד, 'ואם אין' ואם אתה לא סולח להם, אז 'מחני נא מספרך אשר כתבת', אל תכתוב אותי בס"ת..

הקב“ה סולח לעמ“י ולצדיק

כתוב בזוהר הקדוש שמשה רבינו אמר להקב"ה: הם עשו חטא העגל והם התחייבו בעונשים ובגיהנום? אז תיתן לי את כל העונשים שלהם ותמחל להם – אנחנו לא מכירים את הבחינה הזאת אבל הנקודה של אהבת ישראל של הצדיקים כ"כ מאירה שהם מוכנים לקבל על עצמם את כל הירידות ואת כל הצער שבעולם ובלבד להעלות את
נשמות ישראל. צריך לדעת שהצדיק עושה את זה במסירות נפש מאוד גדולה אבל על זה הקב"ה אומר: אין דבר גדול מזה, לכן בסופו של הדבר הצדיק בעצמו יזכה לעליות הגדולות ביותר
בזכות הדבר הזה. הקב"ה סולח לעמ"י ולצדיק על כל השטויות בעולם כשיש כזה צדיק.

מי שמטהר את עמ“י עתיד לסבול ביזיונות

את הדבר הזה ראינו אצל משה רבינו כשהוא דיבר קשות עם הקב"ה ואמר לו: 'למה הרעֹת לעבדך', ככה מדברים להקב"ה? הרי אנחנו יודעים שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. באותו רגע היתה מידת הדין על משה רבינו: איך אתה מדבר ככה להקב"ה? אתה אומר שהקב"ה עושה רע לעמ"י? אומר המדרש שהמלאכים תבעו עונש על משה רבינו, הקב"ה אמר להם: תעזבו אותו, אני מבין אותו, זה הכל מאהבת ישראל ובגלל זה אני סולח לו ולהם. אם הצדיק מוכן לדבר איתי כאלה דיבורים מאהבת ישראל אז אני סולח לו על הכל – מי שבא לטהר את עמ"י צריך לדעת שהוא עתיד לסבול בזיונות, ירידות וצער מהדבר הזה אבל אם אתה באמת אוהב את
עם ישראל אז תקבל על עצמך את הדבר הזה – זה הנקודה הראשונה בפרה אדומה..

היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש

כל פרשת פרה אדומה מופיעה בפרשת חקת שבספר במדבר שם התורה מתארת לנו איך מטהרים טמא מת. התורה קוראת לפרה אדומה 'חטאת' שזה סוג של קורבן.
כל עבודת הקורבנות היתה רק בבית המקדש, הקורבן היחידי שכל העבודות שלו
הם מחוץ לבית המקדש זה פרה אדומה. היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש ושם היו שוחטים את הפרה. הכהן היה עומד במקום כזה שהוא היה יכול לראות
את הפתח של בית המקדש, היו שוחטים את הפרה ולאחר מכן שורפים אותה, התוצאה היתה – אפר של פרה. הדבר המפתיע הוא שהתורה קוראת בסוף
פרשת חקת לאפר בשם אחר, פתאום היא קוראת לזה 'עפר', עד עכשיו התורה קראה לזה אפר פרה אבל בסוף כתוב פעם אחת: 'ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת'.
אם נתבונן הרי אפר ועפר זה 2 דברים שונים, אפר זה תוצאה של דבר ששורפים ועפר זה סוג של אדמה, זה פלא שהתורה קוראת לאפר הפרה עפר. את השאלה
הזאת שואלת הגמ' במסכת חולין ומכאן התורה לומדת הלכה: מצוות כיסוי
הדם – כששוחטים בהמה, חיה או עוף אז צריך לכסות את הדם בעפר, אבל מזה שהתורה קוראת לאפר עפר הגמרא לומדת שאפשר לקיים מצוות כיסוי הדם גם באפר

תורה יותר גבוהה מהתורה של המילים

בספרים הקדושים כתוב באריכות גדולה מאוד מדוע התורה קראה לאפר עפר. אם נתבונן בפרשה יש לפרה 2 מצבים ו3 מושגים מושגים: בהתחלה יש לנו 'פרה אדומה', לאחר מכן יש לנו 'אפר פרה' ולאחר מכן התורה קוראת לאפר פרה במושג אחר, 'עפר פרה'. אם נשים לב 3 המושגים האלה כתובים בפרשת חקת ובפרשת פרה אדומה ויש להם דבר משותף: האותיות 'פר' מופיעות בשלושת המושגים. רבינו אמר פעם שיש תורה שנקראת התורה של האותיות וזה גם מובא הרבה בספרי המקובלים, זאת תורה שהיא הרבה יותר גבוהה מהתורה של המילים..

בכל ’אות‘ יש תורה שלימה

אנחנו לומדים תורה של מילים, הכוונה שאנחנו לומדים לפי השכל, החוכמה והבינה, ז"א שאנחנו קוראים פסוק, הלכה או משנה ואנחנו מבינים איזה שכל ואיזה רעיון יש בדבר הזה וזהו, למדנו. התורה של האותיות זה תורה אחרת לגמרי, זה לדרוש את האותיות ולעתיד לבוא יבוא משיח צדקנו והוא יתחיל ללמד אותנו את התורה של האותיות ואז אנחנו נראה שבכל אות של התורה יש תורה שלימה, אבל אחרי 1000 שנה בערך שנלמד את זה אנחנו נתחיל ללמוד את התורה של חלקי האותיות, יקח לנו 1000 שנה כדי ללמוד כל חלק של אות. הזוהר הקדוש, רבינו האר"י ורבינו נחמן מרבים להביא מושג שנקרא 'פר דינים'. האותיות הסופיות נקראות 'מנצפך' (לכולם יש אותיות סופיות), אם נעשה גימטריה של מנצפך נקבל את המספר 280 שזה בדיוק 'פר' – כתוב בספרים הקדושים שההנהגה של הפר דינים זה ההנהגה כשאנחנו נמצאים בניסיונות,
בקשיים, בהסתרה או ח"ו בייסורים. כל עבודתנו בעולם הזה היא להמתיק את הפר דינים

ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי

פר דינים זה הסתרה. יכול להיות שפתאום אדם נמצא בקשיים עם הסביבה או עם עצמו או שיש לו ניסיונות של תאוות או מידות רעות – כל הבחינות שעוברות על האדם של הסתרה וקושי זה נקרא 'ההנהגה של הפר דינים'. העבודה שלנו בעולם הזה היא להמתיק ולתקן את הפר דינים, כשזוכים לחבר את מציאות ההסתרה עם האמונה ועם הקב"ה והתורה, בזה מבטלים ומתקנים את המציאות של הפר דינים. הצדיקים מלמדים אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך מציאות הקושי וההסתרה. ברגע שזוכים להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של הקושי וההסתרה, בזה
אנחנו ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי וההסתרה וזה בעצם הביטול של הדינים

צריך לרוץ להקב“ה, לא להכנס לעצבות

אומר רבינו על הפסוק 'ומשה ניגש אל הערפל אשר שם הא-לקים' הערפל זה ההסתרה ושם נמצא הקב"ה. הצדיק בעצמו עבר את הדרך הזאת ועכשיו הוא יכול להדריך אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של ההסתרה. הצדיק מלמד אותנו שאם עובר עלינו ניסיונות וקשיים אנחנו צריכים לרוץ להקב"ה ולא להכנס לעצבות, לייאוש או לפחדים. ברגע שזוכים להתחבר עם התורה, עם האמונה ועם הקב"ה בתוך מציאות ההסתרה, צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, אנחנו מתקנים את מציאות ההסתרה. עצם העובדה שאדם חושב על הקב"ה בתוך כל הקשיים שעוברים עליו, בזה הוא ממתיק ומבטל את מציאות הקושי. העבודה שלנו היא לבטל ולהעלות בכל פעם את מציאות ההסתרה אל הקב"ה וזה המושג
פרה אדומה שהפכנו להיות אפר פרה. אם מסתכלים אז המילה פרה בנויה כך: פר-ה..

כשאדם עובר את כל זה, הוא עובר צער

ה'הא' של המילה פרה מרמז על האות האחרונה של שם ה-ויה שזה הנהגה של העולם. במילה פרה נרמז שעכשיו ההנהגה של ההסתרה שזה פר דינים, מנהיגה את העולם, אז מה עושים עכשיו? צריך להסכים לעבור שחיטה ולאחר מכן ישרפו אותך, אבל אל תכנס לעצבות ולייאוש אלא תרוץ להשם, תתחזק באמונה, תעשה שיחת חברים, ותפתח ליקוטי תפילות. כשאדם עובר את כל זה הוא עובר צער וזה נקרא הזמן ששוחטים את האדם ואח"כ שורפים אותו כמו שעושים עם הפרה, ואז הפרה הופכת להיות אפר ועכשיו ה'אלף' שזה אמונה, א-לוקות ואור אין-סוף, מאירה לתוך הפר דינים ומתחילה לבטל אותו ואז אדם מתחיל לגלות הרחבה בתוך הצמצום ובתוך הייסורים, לדוגמא אדם נוסע בתמימות לרבינו אומר תיקון הכללי ושם פרוטה לצדקה ואז הוא אומר: ברוך השם כבר נושעתי, ר' נחמן מברסלב איתי. אחרי חודש פתאום הוא לא מבין מאיפה הגיעו כל הביזיונות

ביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים

-אותם אנשים שהיו מכבדים אותי ומתנהגים אליי יפה פתאום מתחילים לירות בי חיצים ולבזות אותי. בד"כ אחרי שאדם היה באומן הוא זוכה לביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים, זה כ"כ מדויק שזה עובר את כל המסכים של האדם ומגיע לנקודה הכי פנימית שיש לאדם בלב ובום, שם נתקע החץ. ברגע שאדם מקבל ביזיון או צער אז כל כוחות הנפש שלו מיד רוצים להגיב ולהחזיר, זה הדמים והגבורות שבתוכנו. בסוף תורה ו' רבינו אומר ללמד זכות על זה שביזה אותנו וזה כבר השריפה והשחיטה של הפרה ממש, הכוונה שכדי להמתיק את כל הגבורות האלה של הפרה האדומה שזה הדינים, אנחנו צריכים לעבור את השחיטה ואת השריפה של הפרה. השריפה והשחיטה זה בתוכנו, צריך לשרוף את כל הרע שבתוכנו. כשעוברים את זה אז כל אחד יודע עד כמה זה קשה כשמבזים את האדם ואצל רבינו כשמבזים זה 'בול פגיעה' ויש קושי מאוד גדול לשתוק על כל זה אבל אם זוכים לשתוק אז עובר קצת זמן ופתאום האדם מרגיש שהוא מקבל נשמה חדשה, פתאום הרוחניות אחרת לגמרי, הוא מקבל טהרה גדולה..

היו צדיקים שהיו מחפשים שיבזו אותם..!

הטהרה של פרה אדומה זה כשהפרה הופכת להיות אפר, מכיוון שהפר דינים זה כל הדמים העכורים בתוכנו שזה כל הכעסים, ההקפדה והישות שיש בתוכנו, זה הפרה וזה מנהיג אותנו, אבל כשמתקרבים לצדיק הוא מלמד אותנו את הדרך לשחוט ולשרוף את הפרה ואז הפר דינים שהיה בתוכנו שזה הפרה, מתהפך להיות אפר. ה'אלף' של האפר זה א-לוקות ואור של אמונה וקירבת השם וזה מתחיל להאיר לנו בתוך הלב, פתאום אדם מתחיל להרגיש דברים אחרים לגמרי. היו צדיקים שהיו מחפשים הזדמנויות שיבזו אותם, זה מדרגה מאוד גבוהה, היה להם תאווה לקבל ביזיונות

אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר

שמעתי מהרב ברלנד שליט"א שאמר: 'על כל התאוות התגברתי, אבל על התאווה לקבל ביזיונות לא התגברתי. אני לא יכול בלי התאווה הזאת', כנראה שעד 120 שנה הרב לא יצליח להתגבר על התאווה הזאת ולא רק זה אלא שאצלו זה רק הולך ומתגבר – זה הבחינה של הפרה שהופכת להיות אפר ומאיר בה אור של אמונה. יש צדיקים שזוכים ללכת עם זה הרבה שנים וזוכים למדרגת אפר פרה. אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר, זה מדרגה מאוד גבוהה אבל אנחנו רואים שבסוף הפרשה התורה קוראת לאפר עפר. כתוב בספרים הקדושים שאמנם אפר פרה זה מדרגה מאוד גבוהה אבל יש מדרגה גבוהה יותר וזה עפר פרה. בוודאי ששניהם זה מדרגות של צדיקים מאוד גדולים אבל 'עפר פרה' זה השלמות. 2 המדרגות האלה נרמזות ב2 צדיקים. אפר הפרה מרמז על מדרגת יוסף הצדיק ומכוחו יש את
משיח בן-יוסף ועפר הפרה מרמז על בחינת דוד המלך ומשיח בן דוד, לכן הרבי מקאמרנא כותב בספר 'היכל הברכה' שאפר פרה זה בגימטריה 'משיח בן-יוסף' בדיוק

אני מסרתי את הנפש, לכן זכיתי לכל זה

עפר פרה זה בגימטריה כתר דוד, אז יש לנו את הבחינה של יוסף הצדיק שזה אפר פרה והבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה שזה כבר המדרגה של 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. כשהצדיקים זוכים למדרגת אפר פרה זה צדיקים שזכו לעבוד את הקב"ה ימים ושנים במסירות נפש מאוד גדולה בתורה, בתפילה, בחסדים ובעבודת המידות ואז הם זכו להזדכך והפכו את כל הפר דינים שיש בתוכם להיות אפר, אבל יש כלל גדול מאוד: אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שכמה שהצדיק זכה ומסר את הנפש במשך ימים ושנים והוא באמת צדיק גדול מאוד, עם כל זה, כל עוד האדם מצליח אז בהכרח שיהיה אצלו איזה תחושה קטנה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, הרי אחרי הכל איך זכיתי להיות אפר פרה? בבחינה של אפר פרה יש בחינה גם
אם זה בדקות שאני מסרתי את הנפש לכן זכיתי לכל זה. אפר פרה זה הבחינה של משיח בן-יוסף. אנחנו לא אומרים את זה על משיח בן-יוסף בעצמו מכיוון שהוא בעצמו מעל כל הבחינה, אלא שזה רק נקרא הדרך של יוסף הצדיק ומשיח בן-יוסף..

כל מה שעשיתי הכל היה סיעתא דשמייא

הבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה זה 'הכתר העליון' שמאיר לתוך הפר
דינים ומבטל אותם לגמרי. הביטול הגמור של עפר פרה זה שגם אותו 'אני' ואותה תחושה של 'הצלחתי ומסרתי את הנפש', גם זה מתבטל. אין את הנקודה הקטנה
של הכוחי ועוצם ידי ושל הישות. אפר זה מסירות נפש של הצדיק, אדם עושה מסירות נפש ימים ושנים ועושה כל שביכולתו והוא זוכה להיות אפר, אבל
כדי לזכות את הנקודה הפנימית 'הרי אחרי הכל מסרתי את הנפש ובמקום ללכת להנות ולבלות בלילות, קמתי חצות, התפללתי, התבודדותי, רצתי לתורה ולעזור
לכל יהודי' – כל זה אמת. אבל לזכות לבטל את הנקודה הזאת ולהשיג השגה יותר גבוהה שהיא 'גם כל מה שעשיתי זה היה רק בסיעתא דשמייא וזה לא באמת מכוחי'

ע“י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין יסוד מאוד גדול כיצד לזכות להגיע מהמדרגה של אפר פרה למדרגה של עפר פרה: ע"י הכישלונות של האדם. אדם זוכה למדרגת אפר פרה ע"י התורה, המצוות והמעשים טובים, אבל לעלות מאפר לעפר זה ע"י הכישלונות. אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שאי אפשר לעלות למדרגת עפר אלא ע"י שאדם נכשל וזה מה שכתוב שהצדיק שזכה להגיע לזה בשלמות גדולה מאוד זה דוד המלך ועל זה הגמרא אומרת לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד, הכוונה לשוב ל'מדרגת יחידא' שזה מדרגת עפר ולזה דוד המלך זכה ע"י 'לא נכשל דוד אלא' כדי להורות את הדרך לעפר שזה מדרגת היחידא. דווקא הכישלון של האדם מעלה אותו מאפר לעפר. מתעוררת פה שאלה מאוד גדולה: דווקא הכישלונות של האדם מעלים אותו מאפר לעפר? כן. הסיבה שע"י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר היא כשאדם מצליח זה דבר גדול מאוד ובאמת אנחנו משתדלים תמיד להצליח, הכוונה להיות 'סור מרע ועשה טוב', אנחנו משתדלים ללמוד תורה, להתפלל, לתת צדקה כל
אחד כפי בחינתו ולהתרחק מהדמיונות והשטויות של העולם הזה וזה העבודה שלנו.

אני כבר ארבעה חודשים צדיק יסוד עולם

כשהקב"ה רואה שאדם ממצה את כל הדרך עד מקום מסויים אז פתאום הקב"ה מביא לאדם כישלון, זה יכול להיות במידות, במחשבות, בהרהורים או בדיבורים. אדם אומר: אני כבר 4 חודשים צדיק יסוד עולם, אין לי שום הרהור. אבל פתאום הוא קם בבוקר וכל המבול מתחיל לעבור לו בתוך הראש. שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר לי שכל הכישלון זה כדי להעלות אותו מאפר לעפר. למדת תורה ועשית מצוות? זכית, אבל הרי לא תצליח שלא להרגיש במקרה הטוב טיפ-טיפה הרגשה של 'אשרי השכונה שאני גר בה, זה לא פשוט אני כבר 3 חודשים מתפלל בנץ' – כשעוברת מחשבה כזאת באדם הקב"ה רוצה לסייע לנו שגם זה לא יהיה לנו ושנדע שזה שזכינו 3 חודשים להתפלל בנץ זה היה מתנה. כשהקב"ה רואה שאנחנו צריכים לעלות מאפר לעפר (זה תמיד בהדרגתיות וביחסיות), פתאום אדם אומר: איזה נץ??

נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה..

-אדם אומר: אתה שואל אותי על שחרית?? שכחתי בכלל מהתפילין ואתה בא ומדבר איתי על שחרית או על הנץ?? פתאום כל המוחין מסתלקים מהאדם והוא לא מבין בכלל מה קרה פה, הרי למדתי תורה, התפללתי ועשיתי מצוות, אלא רבינו מזהיר אותנו שלא ניפול בדעתנו מהדבר הזה ושנבין שיש פה לימוד מאוד גדול: נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה ואתה לא אשם, הקב"ה מסייע לנו לתקן את
זה. הקב"ה פשוט תופס אותנו בצווארון ומוריד אותנו לתוך איזה ביצה  –  עכשיו הבנת? מי שהוריד אותך הוא זה שיעלה אותך.
דווקא מלמטה אדם לומד להגיד להקב"ה: תודה, סליחה, מחילה וכן הלאה. כשאדם זוכה להבין את הנק‘ הזאת הוא זוכה למדרגת עפר פרה.

הפוסט פרשת ויקהל פקודי | <strong>גם הגאולה האחרונה עתידה להיות בניסן</strong> הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רבי נתן מברסלב – הקדמה

רבי נתן מברסלב, המכונה גם בפי כל – מוהרנ"ת (ראשי תיבות: מורינו ורבינו הרב רבי נתן)

בעיירת נמירוב, בשנת התק"מ (1780, למניינם),  בחמישה עשר לחודש שבט, ירדה לעולם נשמה חדשה. רבי נתן שטרנהרץ, המוכר גם כ"רבי נתן מברסלב".

רבי נתן מברסלב, נולד להוריו, לרבי נפתלי הירץ שטרנהרץ, שהיה תלמיד חכם עצום וסוחר אמיד מהעיר נמירוב, ולאמו, מרת חיה לאנע.

רבי נתן מברסלב, כונה בילדותו "העילוי מנמירוב".

ילדותו של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב נולד וגדל בעיירת נעמירוב. עוד כילד קטן בערה בו אהבת השם ותשוקה עזה ללמוד תורתו של מקום.

רבי נתן מברסלב, גדל בסביבה מתנגדת לדרכה של חסידות (באותם ימים, החסידות היתה דרך חדשה, והיו לה מתנגדים רבים, גדולי עולם ותלמידי חכמים מופלגים, אשר מיהרו להגן מפני שינויים בדרכי התורה הקדושה. לימים, דרכה של החסידות בכלל ודרכה של חסידות ברסלב בפרט, השתרשה בקרב בני ישראל הקדושים, שהרי חסידות בעיקרה, להתחסד עם קונו, ולעבוד אותו מתוך שמחה פנימית. דרך חדשה אותה רבי נתן מברסלב, לימים, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, העביר הלאה במסירות וליאות שאין שני לה).

למעשה, מסופר שרבי נתן מברסלב, גדל כשליבו נשבר בקרבו על עבודת השם שלו, ואינו יודע מזור ומוצא לנפשו. שפך שיחו לקונו, רבי נתן מברסלב, אשר יורה לו את הדרך הנכונה לפתוח את ליבו בעבודתו, ולהכניס יותר עבודת השם, קיום מצוות מתוך שמחה.

כבר בהיותו בן 12 שנים בלבד, התפרסם שמו של רבי נתן מברסלב כלמדן מופלג אשר כונה בפי כל "העילוי מנעמירוב".

רבי נתן מברסלב – בא בברית הנישואין

רבי נתן מברסלב, נודע כבר בגיל 12 שנים, כתלמיד חכם מופלג. 

בשנת תקנ"ג, כשהיה רבי נתן מברסלב, בן 13 שנים, נשא לאשה את מרת אסתר שיינדל, ביתו של תלמיד חכם מופלג, רבי דוד צבי אוירבך, אשר היה מוכר וכונה כ"רבי דוד צבי הגדול", וזאת בשל יגיעותיו המפלגות בעבודת השם שלו.

רבי נתן מברסלב, חי עם אשתו, מרת אסתר שיינדל, במשך שנתיים תמימות, אצל חמיו, בעיר שאריגראד שבאוקראינה. חמיו של רבי נתן מברסלב, היה ממתנגדי דרכה של החסידות, ואף הזהיר את בני הבית להתרחק מאותם חסידים.

באותה תקופה, ההתנגדות לחסידות הייתה גדולה מאוד, התנגדות שעוררה מחלוקות רבות.

לאחר שנתיים בהם היה סמוך לשולחן חמיו, ובהם התעלה רבי נתן מברסלב, עד שנחשב לתלמיד חכם עצום ומופלג, אשר שקדנותו בלימוד היתה לשם דבר, חזר רבי נתן מברסלב ואשתו, לעיר נעמירוב, לבית הוריו.

רבי נתן מברסלב היה מוקף בתלמידי חכמים אשר התנגדו לדרכם של החסידות, בינהם היה אביו, רבי נפתלי וחמיו, רבי דוד צבי אוירבך אשר אלו ניסו בכל כוחם לשמור על בני ביתם מפני "השפעה חדשה" זו.

** חשוב לציין שההתנגדות של גדולי הדור דאז הייתה מבוססת על שמירה קפדנית מפני שינויים בתורתו של מקום. אף אחד לא כפר בתורה הקדושה ולא העיז לחשוב בכיוון זה. כיום, בחסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט, עבודת השם מתוך שמחה פנימית מהותית, הינה נחלת הכלל, וכל יהודי באשר הוא, חפץ לעבוד את בוראו מתוך שמחה. 

כל דבר שמעורר את הלב, לעבודתו יתברך, מבורך בפי כל.

רבי נתן מברסלב  – תחילתה של חסידות

כאמור, קולות המתנגדים נשמעו מול אברכי החסידות בכלל ובחסידות ברסלב בפרט.

ויכוחים היו נשמעים בבתי המדרש בדבר הדרך הנכונה לעבודת השם.

כמובן, ידוע כי הויכוחים הללו, היו כולם לשם שמיים, וכל שחפצה נפשם של כל האברכים באשר הם, בין אם תלמידי חסידויות ובין אם אלו אשר המשיכו את דרכם, הכל היה לשם שמיים וכולם רצו לשמור את תורתו הקדושה ולעבוד את הבורא.

כיצד החל את דרכו, רבי נתן מברסלב, לדרכה של החסידות?

על כך ועוד, יסופר כאן בהמשך.

מסופר שבין אברכי נעמירוב, היו כאלה שטעמו טעמה של חסידות. 

רבי נתן מברסלב, היה מהבולטים שבין אלו אשר התנגדו לדרכה זו, והויכוחים בבתי המדרש היו תדיר.

אותם חסידים, הרבו לספר בשבחם של רבותיהם, ואת עבודת השם העצומה שלהם, מתוך שמחה.

תשובתו של רבי נתן מברסלב על טענתם, היתה במחי יד: "עבודה?" אמר להם רבי נתן מברסלב, "עבודה אמיתית ראיתי אצל חמי, שארבעים שנה לא ישן על מיטה, ויומם ולילה הגה בתורת ה'. וכי אתם יודעים עבודה מהי…".

כשהגיעו הויכוחים בעניין שמחה וחיות בעבודת השם, נגעו בנימי נפשו של רבי נתן מברסלב, הרי זו היתה משאלתו – בקשתו לבוראו. על כך הפיל תחינה לבורא עולם שייסיע בידו לעבוד אותו מתוך פתיחות הלב.

כאן, היתה ידם של אותם חסידים, עליונה.

רבי נתן מברסלב, חש את אותו כאב, את אותו חסרון בעבודתו. חסרון בעבודה מתוך שמחה.

כך, אט אט החלו הדברים לחלחל אל ליבו והחל, רבי נתן מברסלב, להקשיב לדבריהם של אותם חסידים ולבחון את הדברים לאמיתותם.

רבי נתן מברסלב – החזק ועלה !

כמנהגם של תלמידי החכמים דאז, במוצאי שבת קודש, היו יושבים תלמידי הרב מברדישטוב, בסעודת מלווה מלכה. עסוקים היו, אותם תלמידי חכמים, בינהם גם רבינו, רבי נתן מברסלב, על ביטול ה"יש". על עקירת הגאווה משורשה.

תוך כדי לימוד, ביקשו החסידים מרבי נתן מברסלב, שיועיל להביא מעט מזונות, לסעודה.

יצא רבי נתן מברסלב לכיוון בית האופה, להביא להם כבקשתם.

בדרכו לבית האופה, חש הוא, רבי נתן מברסלב, את כאבו וצערו על שאינו מוצא מזור לנפשו המשתוקקת לעבודת השם שלו. עבר לו, רבי נתן מברסלב ליד בית מדרש, וסר הוא מיד למקום, התנה את צערו ושפך שיחו בפני קונו על כאבו, עד ששכח מדברי המאפים אותם התבקש להביא…

המשיך רבי נתן מברסלב לאמר מזמורי תהילים עד שנפל ארצה מרוב צער, בכי ותפילה ונרדם…

ובחלומו, רואה הוא, רבי נתן מברסלב, סולם. מנסה רבינו לעלות לסולם, ונופל. מנסה שוב, ונופל. כל קימה מביאה אותו, את רבי נתן מברסלב, לעליה גבוהה יותר וכך גם הנפילה.

כשהגיע לראש הסולם, נפל ארצה ונחבל. כשגופו כאוב, ואפסו כוחותיו, לפתע צץ לפניו אברך צעיר. פניו הטובות והמאירות, של האברך מול רבי נתן מברסלב, נסכו בו כוחות חדשים. 

האברך הצעיר הורה לו, לרבינו לקום וכך היו דבריו: "אברך! טפס שוב, אולם החזק היטב!"

רבי נתן מברסלב ניעור משנתו, ופני האברך חקוקים בליבו.

נזכרו הוא, לשם מה יצא, ורץ להביא את דברי המאפים לתלמידי החכמים בבית המדרש.

רבי נתן מברסלב – פגישה גורלית עם רבי נחמן מברסלב

רבי נתן מברסלב, קבע את מושבו בברסלב, עיר סמוכה לנעמירוב.

רבי נתן מברסלב, שומע על רבי חדש שהגיע לעיר, רבי המדבר על רוחניות והתעלות, על עבודה מתוך שמחה.

כמים קרים על נפש עייפה, שומע הוא, רבי נתן מברסלב, וליבו משתוקק לשמוע את דבריו של אותו רבי חדש.

כך, יצא לו רבי נתן מברסלב לכיוונו של רבינו.

המאור הגדול והמאור הקטן, נפגשים… פגישה גורלית אשר תשנה את כל כיוונו ועבודתו של רבי נתן מברסלב. פגישה אשר תחילתה, המשכיות של החסידות, חסידות ברסלב.

רבינו, רבי נחמן מברסלב, פוגש את רבי נתן ואומר לו באלו המילים: "מזה זמן רב אנו מכירים, אלא שעד עתה לא נפגשנו…", ורבי נתן נזכר לפתע באברך שראה בחלומו, האברך שהחזיקו מליפול, שיעצו איך לעלות, והנה הוא לפניו! הנה האברך!

כך החלה מערכת יחסים של רב ותלמידו המובהק, בין רבי נחמן מברסלב לרבי נתן מברסלב.

רבי נחמן מברסלב, ראה בו, ברבי נתן את המשכו, את המשך החסידות וידע כי הוא האדם אשר ידע אל נכון להמשיך את דרכו ולהפיץ את אורו בעולם כולו.

עבודתו העיקרית של רבי נתן מברסלב

רבי נתן מברסלב היה חסיד מובהק של רבינו. לצד התעלות רוחנית מתמדת המשיך הוא את דרכו של רבינו, דרך החסידות והחל, רבי נתן מברסלב, להעלות על הכתב את כל אמרי פיו של רבינו.

רבי נתן מברסלב עסק במלאכת הקודש, על פי הוראתו של רבו ומסר נפש ממש, בכדי להפיץ את תורתו של רבינו.

אחד החיבורים הידועים והראשונים בהם עסק רבי נתן מברסלב, היה "ליקוטי מוהר"ן" החלק הראשון אשר יצא לבית דפוס (בשנת תקס"ח)

בשנת תקס"ט, לאחר השריפה הגדולה בברסלב, עקר רבינו מברסלב, וקבע את מגוריו בעיר אומן, שם עתיד היה, רבי נתן מברסלב, להסתלק מן העולם.

בחול המועד סוכות תקע"א, כאשר נסע רבינו לברסלב, ליווה אותו תלמידו, רבי נתן מברסלב. 

שם, באותה נסיעה, שמע מפי רבינו את דברי אלוקים חיים: "לכו חזו" (מודפסת בתחילת ליקוטי מוהר"ן).

רבי נתן מברסלב – ממשיך את רבו

בראש השנה האחרון של רבינו, קיבל רבי נתן מברסלב, מפי רבו, את הזכות והחובה הגדולה לפקוד את רבינו תדיר, בראש השנה, גם לאחר הסתלקותו מן העולם, וש"אין דבר גדול מזה", כפי שנהג רבינו לאמר.

ביום שלישי, היום החמישי של חול המועד סוכות שנת תקע"א, נפטר רבינו הקדוש, רבי נחמן מברסלב, ונסתלק לבית עולמו, שם נקבר יום לאחר מכן, בכבוד גדול, בבית החיים העתיק של העיר אומן, במקום בו רצה רבי נחמן להיקבר.

רבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו, ותפקידו של רבי נתן מברסלב רוקם עור וגידים להפצת אורו ותורתו של רבינו.

רבי נתן מברסלב – ליקוטי תפילות

רבי נתן מברסלב, החלק לרשום את תפילותיו באופן מסודר, בשנת תקע"ה.

חסידים אשר שהו במחיצתו, השתוקקו לתפילות אלו, והעתיקו לעצמם.

בשנה שלאחר מכן, החל רבי נתן לעסוק בהדפסת הספר הקדות "סיפורי מעשיות" וידוע שעל הדפסה זו, אמר: "לשבח גדול יהיה לי שיאמרו בהלווייתי 'כאן מוליכים את זה שהדפיס את סיפורי מעשיות"…"

רבי נתן מברסלב – שיקום החסידות

עיקרה של המחלוקת החלה לדעוך. אט אט החל רבי נתן מברסלב לקבץ שוב את החסידים היראים לדבר השם, המשתוקקים לעבודה מתוך דבקות ושמחה כעבודת החסידות.

החל, רבי נתן מברסלב, להפיץ את תורת השם בערים ובעיירות.

רבי נתן מברסלב, מעולם לא טען להיות ממשיכו של רבו, רבי נחמן אלא המשיך בעבודתו שמשנתו שגורה בפיו, להנחיל את תורתו של רבינו ולשמר את חסידות ברסלב.

לטענתו, הרבי תמיד ישאר רבי נחמן, ואין לו מחליף.

כך, רבי נתן מברסלב, היה מרבה לנדוד בין קהילות יהודיות ומפיץ את שיחותיו ומאמריו של רבו ואף הדפיס את ספריו לאחר שעמל עוד בימי חייו של רבינו, תוך הקפדה יתרה שלא לזוז ימינה ושמאלה מרעיונותיו הנשגבים של רבינו, רבי נחמן מברסלב.

בשנת 1811 למניינם, הדפיס רבי נתן מברסלב, את ספרי "ליקוטי מוהר"ן ואת "ספר המידות".

בשנים 1819-1821,העמיד בית דפוס בביתו, שם המשיך להדפיס את ספריו והשלים את הדפסת ספר המידות וה"תיקון הכללי".

רבי נתן מברסלב השקיע את כל מרצו והונו בהוצאת ספרי רבינו, ספרי חסידות ברסלב, לאור ובכך סייע רבות לתפוצת הרבה, ספרים שממשיכים להפרסם ולהשפיע את השפעתם על כל חסידי ברסלב עד היום.

רבות עמל, רבי נתן מברסלב להפיץ את החסידות של רבו. עמל רב המלווה בקשיים כלכליים ופיזיים, לא אחת היה רבי נתן מברסלב נרדף על ידי הרשויות בגין התעסקותו בחסידות.

המתנגדים הרבים שהיו אז, לחסידות, הפכו את הוויכוח לפאן אגרסיבי ורכושו של רבי נתן מברסלב הוחרם ונאסר עליו לגור עוד בברסלב.

בעקבות כך, נאלץ רבי נתן מברסלב לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו, נעמירוב.

רבי נתן מברסלב – מסיים את תפקידו בעולמו

כאמור, לאחר שנאלץ רבי נתן מברסלב, לעזור את העיר ולחזור לעיר הולדתו.

רבי נתן מברסלב, הוזהר על ידי רבו, שיתן דעתו על תפקידו החשוב בהעברת והפצת החסידות, ועל כי יהיה הוא נרדף: "ירדפו אותך, ירדפו אותך, ירדפו אותך… אבל ה' יתברך יגמור בעדך". 

רבי נתן מברסל לא רק שהיה נרדף אלא אף היה בבית האסורים, משום שמתנגדי החסידות רדפו אותו עד שבקשו את נפשו ממש.

אף בבית האסורים, לא הרפה רבי נתן מברסלב, ידו מהמלאכה ואף כתב שם חידושי תורה, שלימים הודפסו בספרו "ליקוטי הלכות".

בשנת 1838 למניינם, חזר לעיר ברסלב ובשנת התר"ה (1844 למניינם), ביום שישי עשרה בטבת, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, החזיר רבי נתן מברסלב את נשמתו, לבוראו בעיר ברסלב ונפטר לבית עולמו כשהוא בן 64 שנים.

את מקומו של רבי נתן מברסלב, לאחר מותו, מילא כעת רבי נחמן חזן מטולצ'ין, סיפור חיים בפני עצמו.

רבי נתן מברסלב – חיבוריו

מבין כל חיבוריו של רבי נתן מברסלב, ניתן למצוא את החיבורים הבאים:

• ליקוטי מוהר"ן
• קיצור ליקוטי מוהר"ן – סידר רבי נתן מברסלב, על פי ליקוטי מוהר"ן.
• ליקוטי הלכות – שילוב של הלכה לתורת הנסתר על פי ליקוטי מוהר"ן (סדרת ספרים בת שמונה חרכים שחיבר אותם רבי נתן מברסלב, אשר סדרה זו נחשבת לחשובה ביותר בחסידות ברסלב).
• ליקוטי עצות – נושאים המסודרים על פי הא'-ב'. על פי ליקוטי מוהר"ן ( חיבור תורני, המבוסס על הספר "ליקוטי מוהר"ן וחובר על ידי רבי נתן. מטרת הספר היתה להוציא עצות מעשיות ולסדרן לפי נושאים על מנת להקל על הקוראים ועל אלו המתקשים בלימוד של ליקוטי מוהר"ן)
• ליקוטי תפילות – תפילות המבוססות על מאמרים מתוך ליקוטי מוהר"ן (חיבור של שני כרכים המכיל כ 210 תפילות אותן חיבר רבי נתן מברסלב. התפילות בנויות על פי דרשותיו שמסר רבינו, רבי נחמן שהודפסו בספר "ליקוטי מוהר"ן)
• עלים לתרופה – קובץ מכתבים של רבי נתן מברסלב, אשר נועדו לבנו, רבי יצחק (לקט של מעל חמש מאות מכתבים שכתב רבי נתן מברסלב לתלמידיו, ידידיו, חסידיו ובעיקר לבנו רבי יצחק).
• חיי מוהר"ן – זהו ספר בסיסי בחסידות ברסלב, המתאר את קורות חייו של רבי נחמן מברסלב. בין היתר, מכיל ספר זה שיחות ודרשות רבות של רבינו, רבי נחמן מברסלב. הספר מחולק לכמה פרקים על אורחות חייו בתקופות שונות של רבינו.
• שבחי הר"ן – תיאור השתלשלות רבו של רבי נתן מברסלב, רבי נחמן מברסלב, במסעו לארץ ישראל, ארץ הקודש, בתקופת נפוליאון בונפרטה (שבחי הר"ן – ראשי תיבות שבחי הרב נחמן. ספר ביוגרפי על רבי נחמן מברסלב, אשר נכתב על ידי תלמידו, רבי נתן מברסלב. עיקרו של ספר זה, הוא הנהגותיו של רבינו, רבי נחמן עוד מימי ילדותו עד בחרותו כתלמיד חכם מובהק אשר זכה לכהן כאדמו"ר, עד פטירתו.
• שמות צדיקים – ספר זה, נכתב על ידי רבי נתן מברסלב המבוסס על דברי רבו. הספר מכיל את שמותיהם של כל הציקים המזוכרים בתנ"ך, במשנה, בגמרא, במדרשים ובספר הזוהר, וכן צדיקים רבים נוספים: גאונים,ראשונים ואחרונים, עד לדורו. במהדורות מאוחרות יותר, נוספו שמותיהם של חסידי ברסלב וצדיקים נוספים.
• קנאת ה' צבאות – 

ועוד חיבורים נפלאים של רבינו, רבי נתן מברסלב.

ציטוטים  מתוך ספריו של רבי נתן מברסלב:

ספר ליקוטי עצות – "דרכים ישרים ועצות נפלאות, עצת ה' אשר לעולם יעמודו, הנובעים ממעיין היוצא מבית ה' מתורתו של רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב, לעורר ולהקיץ, לחזק ולקרב את כל אדם, מכל מקום שהוא, להנטותו לתחייה, להחלימו ולרפאו ולהחיותו בחיים אמיתיים ונצחיים, לשים לו שארית לנצח נצחים."

כך היתה דרכו של רבי נתן מברסלב, וכך החסידות ממשיכה עד היום. אמנם ללא מנהיג ואדמו"ר, אך זו לא החסידות היחידה הקיימת כיום, ללא אדמו"ר.

ספר ליקוטי תפילות – "..גם טוב לעשות מהתורה – תפילה, דהיינו כשלומד או שומע איזה מאמר תורה מצדיק האמת, אזי יעשה מזה תפילה, דהיינו לבקש ולהתחנן לפניו יתברך על כל מה שנאמר שם באותו המאמר, מתי יזכה גם הוא לבוא לכל זה, וכמה הוא רחוק מזה, ויבקש מאיתו יתברך שיזכהו לבוא לכל הנאמר שם באותו המאמר. והמשכיל והחפץ באמת, יוליכו ה' בדרך אמת, ויבין בעצמו דבר מתוך דבר, איך להתנהג בזה, באופן שיהיו דבריו דברי חן וטענות נכונות, לרצותו יתברך שיקרבהו לעבודתו באמת. ועניין השיחה זו עולה למקום גבוה מאוד, ובפרט כשעושה מתורה תפילה, מזה נעשה שעשועים גדולים מאוד למעלה"

ספר "שמות הצדיקים" – 

מִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָשׁוּב בְּעֵינָיו, יִכְתֹּב בְּסֵפֶר כָּל שְׁמוֹת הַצַּדִּיקִים וְהַתַּנָּאִים וְהַיְרֵאִים לְזִכָּרוֹן"

זכותו של רבי נתן מברסלב תגן עלינו ועל כל עם ישראל, אמן.

הפוסט רבי נתן מברסלב | ביוגרפיה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

נגיד בקצרה נקודה שקצת דיברנו עליה בשבוע שעבר. הגמרא במסכת ברכות אומרת שאין קורין אבות אלא לשלושה, לאברהם יצחק ויעקב. אנחנו רואים שבמשך הדורות לשאר הצדיקים קוראים רבינו, משה רבינו אבל לא קוראים להם אבות. הגמרא מדגישה שרק לשלושה קוראים אבות. בספרים הקדושים כתוב מה הסיבה העמוקה שקוראים אבות אלא לשלושה, ולמעשה זה קשור לתיקון חטא אדם הראשון. בשעה שאדם הראשון חטא רבינו האר“י כותב את זה בכמה מקומות
שכל הנשמות מצד עם ישראל שזה הנשמות הקדושות, התערבבו עם נשמות
הגויים וזה נקרא ערבוב פנימי, לכן אין מושג שנקרא עמ“י…

לעשות בירורים בפעם אחת?

רואים לכל אורך חומש בראשית שאין את המושג עמ“י, מדוע? כי חומש בראשית זה למעשה ההולדה וההיווצרות של עמ“י. באיזה אופן זה היה? בלידה האבות ביררו את ענף הקדושה, זה  התחיל כמובן מאברהם אבינו. אנחנו רואים שגם האבות היו צריכים לברר את החלק הרע שבתוכם, כמובן לא מצד איזה פגם שלהם אלא מצד חטא אדם הראשון. הבירור של אברהם אבינו היה בהולדה. הוא הוליד מהגר את ישמעאל ובזה הוא בירר את החלק הרע שבתוכו החוצה ואז הוא הוליד את יצחק בהולדה שבקדושה. אומר רבינו האר“י הקדוש שבירורים לא יכולים לעשות אף פעם בפעם אחת אלא זה תמיד נעשה בשלבים ולכם יצחק לא היה יכול להיוולד לגמרי מצד הקדושה אז היה עוד שלב של בירור וזה היה אצל יצחק אבינו, לכן אנחנו רואים גם שכל המהות של ההולדה שמוליד יצחק זה כבר מהות אחרת לגמרי. אם אברהם היה צריך להוליד קודם כל את ישמעאל ומאישה אחרת שהיתה ארבע-עשרה שנה לפני ההולדה של יצחק. אנחנו רואים שאצל יצחק ההולדה זה הולדה אחת מאישה אחת וזה בתאומים יעקב ועשיו, ומכאן כמובן מתפצלות דרכם – מה שחז“ל אומרים על יעקב אבינו שהוא הבחיר שבאבות
ומיטתו שלמה, אין הכוונה שעבודת יעקב היתה יותר גבוהה מעבודת אברהם ויצחק..

זה השורש של המחלוקת על יוסף הצדיק

כוונת חז“ל היא כוונה אחרת. חז“ל מתכוונים להגיד שבזכות אברהם ויצחק, כל ההולדה של יעקב אבינו זה כבר הולדה שבקדושה, מיטתו שלמה, לכן אנחנו גם רואים שאצל יעקב אבינו אין הבירור שהיה אצל אברהם ויצחק שיצאו לצד הס“א. רבינו האר“י כותב שבזה היתה הטעות של השבטים, שבזה הם טעו שהם חשבו שעדיין נשאר סוף כוחות הטומאה שצריך לברר וזה השורש של המחלוקת שהיתה על יוסף הצדיק. הם חשבו שיוסף הוא מצד הטומאה לכן זה היה אחת הסיבות שהאחים חשבו שמותר להם למכור את יוסף לעבד, הם רצו לדחות אותו מצד הקדושה..

הולדות בקדושה..

רבינו האר“י מסביר שבאמת העבודה הכי גבוהה זה ההולדה שבקדושה, מכיוון שאנחנו יודעים שבנקודה הזאת זה היצה“ר הכי גדול שיש, לכן אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י ששם הם היו צריכים לכוון מאוד-מאוד לשם שמיים בנקיות שהיה בבחינה אצל אדם הראשון לפני החטא כדי שההולדות יהיו בקדושה, וזה גודל המעלה של האבות שהיתה להם עבודה כ“כ בשלמות פנימית מאוד-מאוד גדולה, לכן הם יכלו לעשות את כל המהלך הזה. למעשה כל הסיפור של האבות ושל חומש בראשית זה
למעשה הסיפור בפנימיות איך עמ“י נולד ואיך נעשה הבירור

צדיק גדול מאוד-מאוד מת“א

לגבי העניין של עשיו עדיין יש כמה צדדים להתבונן על הנקודה הזאת. הרבי מקאמרנא שואל בספר היכל הברכה שאלה: בפרשת תולדות ראינו שכתוב ויתרוצצו הבנים בקרבה. רש“י כותב 2 פירושים: פירוש אחד זה מלשון ריצה, כשרבקה היתה עוברת ליד בתי עבודה זרה, עשיו רוצה לצאת. כשהיא היתה  עוברת ליד בתי מדרשות, יעקב רוצה לצאת. פירוש שני זה שהם רבו בניהם, מלשון רציצה. יש ספר שנקרא שלמי תודה של אחד מחכמי תוניס שנקרא רבי שלמה דאנה והוא כותב שמה שבעיבור של רבקה היה עוד עובר ומי זה? דוד המלך, ועשיו גרם שדוד יהיה נפל בעיבור הזה, כך מובא בספר שלמי תודה. היה צדיק מאוד גדול מת“א שנקרא הרב שמעון חירארי, ב“ה זכינו להכיר אותו, הוא היה צדיק מאוד-מאוד גדול, והוא כותב בספר שלו שנקרא ישמח אב על פרשת תולדות: ראיתי בספרים הקדושים שרבקה היתה מעוברת מיעקב, עשיו ודוד. חיפשנו קצת יותר את המקורות וראינו שיש מדרשי חז“ל שאומרים קצת בלשון אחרת, שרבקה היתה צריכה להיות מעוברת מיעקב ודוד והס“מ קיטרג בגלל חטא אדם הראשון והעיבור התהפך מדוד לעשיו, יש על זה מדרשי חז“ל. מובא בספרי המקובלים שבאמת אם היה נולד יעקב ודוד אז למעשה המרכבה כבר היתה שלימה..

 הקב“ה בעצמו דחה את תיקון העולם

ארבע הרגליים של המרכבה זה אברהם, יצחק, יעקב ודוד המלך. אם דוד היה נולד ליצחק אבינו באותו הדור אז כל העולם כבר היה מגיע לתיקון שלו, אז הקב“ה עדיין לא היה חפץ שיהיה תיקון העולם לכן הוא דחה את זה. זה מעניין להתבונן בזה שההולדה של דוד המלך נדחתה באחד-עשרה דורות. למעשה מובא בספרים הקדושים שזה סוד מיעוט הלבנה, הרבי מקאמרנא שואל על זה: אם אנחנו רואים שעשיו כשהוא עובר רוצה ללכת לבתי עבודה זרה ויעקב אבינו רוצה ללכת לבתי מדרשות, הרי לעובר אין בחירה ז“א שיעקב ועשיו לא פעלו כעוברים מצד הבחירה…

יש עבודת יעקב אבינו ויש את עבודת עשיו

לעובר אין בחירה וגם לילד שנולד אין בחירה, לכן כתוב בפרשה ויגדלו הנערים ואז הוכר בין זה לבין זה -אומר הרבי מקאמרנא שעשיו במצד השורש הפנימי שלו זה ללכת לע“ז ואילו הנטייה הפנימית של יעקב אבינו זה ללכת לבתי מדרשות – אם כך אז מה אנחנו כ“כ מגנים את עשיו? לכאורה איזה טענה יש על עשיו? אומר הרבי מקאמרנא יסוד גדול מאוד בדבר הזה. נכון שלעשיו היה כזה יצה“ר גדול מאוד, אבל השורש שלו בקדושה היה פי אלף, ז“א שאם עשיו היה בוחר בטוב באמת עמ“י היה נולד מעשיו ומיעקב וככה היה מתוקן ענף הקדושה, רק שעשיו לא בחר בטוב לכן הוא נדחה מצד הקדושה, לכן יש לשון בחז“ל שקוראים לעשיו נקרא ישראל מומר – העומק של דברי חז“ל שבאמת לעשיו עדיין היתה בחירה לבחור בטוב ולהכלל בקדושה אבל הוא בחר ברע לכן הוא נדחה מהקדושה לגמרי. כתוב בליקוטי הלכות ובעוד ספרים שיש עבודה שהיה צריך להיות ליעקב אבינו וזה בחינת איש תם יושב אוהלים ויש עבודה שזה הבחינה של עשיו שזה בבחינת איש שדה יודע ציד, זה ללכת לבתי ע“ז. העבודה של יעקב אבינו אנחנו מבינים איש תם שיושב באהלה של תורה..

אם אתה יכול תחזור משם, אם לא תצעק

-אדרבה זה העבודה של יעקב אבינו של עמ“י. איזה עבודה היה צריך להיות לעשיו? מובא שעשיו היה צריך לתקן תיקון יותר עמוק ויותר פנימי מהתיקון של יעקב וזה ללכת לבתי ע“ז ולקדש את המקומות האלה. איך מקדשים בתי ע“ז? מובא הרבה בספרים הקדושים שזה בסוד הבעלי תשובה. בפרט בדור שלנו אנחנו יכולים לראות את זה, אבל רבי צדוק כהן מלובלין כותב בספר צדקת הצדיק שכל אדם שהיה איפה שהיה והוא חוזר בתשובה, מתגלה למפרע שכל המקומות שהוא היה, הקב“ה שלח אותו למקומות האלה, בסוד בירור הניצוצות והמקומות הלא טובים, זה היה השורש של עשיו. אומרים שעשיו לא בחר בטוב, הכוונה שהוא הלך למקומות הלא טובים וזה מצא חן בעיניו והוא נשאר שמה, ז“א הוא לא עשה את התיקון שהוא היה צריך לעשות, נדחית מהקדושה ועובר עליך מה שעובר עליך? אם אתה יכול לחזור משם תחזור משם, אם אתה לא יכול לחזור משם, תצעק משם, אבל עשיו לא רצה את זה וזה עומק מה שכתוב ’ויבז עשו את הבכורה‘, הוא ביזה את העבודה הזאת

לא ידע שזה עסקת חבילה..

עשיו לא רצה לקבל על עצמו את הנקודה הזאת – ובאמת פה רואים שיעקב אבינו עושה מסירות נפש מאוד גדולה. זה שהוא קנה את הבכורה מעשיו זה מסירות נפש מאוד גדולה כי זה לא השורש שלו. השורש שלו זה איש תם יושב אוהלים, זה הבחינה של הצדיק שיושב ולומד תורה, בוודאי שיש תיקון גדול מאוד לעשות את זה בדרך הזאת, אבל השורש של יעקב אבינו זה לא ע“י לצאת מהבית מדרש וללדת לתקן את כל המקומות האלה. אבל כשיעקב אבינו הבין שעשיו לא עושה את העבודה הזאת הוא הבין שהוא חייב לקבל על
עצמו את העבודה הזאת וזאת היתה המסירות נפש, רק העלמה אחת היתה ליעקב אבינו שהוא לא ידע שברע שהוא קונה את הבכורה מעשיו יש פה עסקת חבילה, יש עוד דברים שכלולים בזה, מה כלול בעסקת בכורה הזאת? עוד בכורה אחת וזה לאה…

ראתה שהיא צריכה ליפול בחלקו של עשיו

מה שכתוב בפרשה ויאהב יעקב את רחל, ואח“כ כתוב וירא השם כי שנואה לאה. מה שחז“ל כותבים וכי יעלה על הדעת שיעקב אבינו שונא את לאה? וכי יתכן כזה דבר? אלא זה לא שיעקב אבינו שנא אותה כפשוטו אלא הוא לא השיג בה. זה מה שחז“ל אומרים שעיני לאה רכות, כי היא ראתה שהיא צריכה ליפול בחלקו של עשיו. מאיפה היא ידעה את זה? כתוב במדרש שרבקה מכיוון שהיא ידעה שהנשים שבקדושה צריכות להיוולד בבית לבן כמו שהיא נולדה, היא ידעה שהנשים מבית לבן מהקדושה..

יש נתינה יותר גדולה מהנתינה של רחל?

כמובן שהכל מרוח הקודש לכן אומר המדרש שקודם היא סיכמה את זה כשהיא עזבה. היה סיכום כזה בין רבקה ויצחק ולבין לבן. לאה ורחל היו תאומות, הן היו בנות 21 כשיעקב אבינו התחתן איתן ויעקב אבינו היה בן 84. כביכול כל הטעות של יעקב אבינו שהיתה לו העלמה כזאת שהוא לא ידע שלאה צריכה להיות אשתו. כתוב כל ראובן שהוא בלבל את יצועי אביו, איך נמשך אצל ראובן הטעות הזאת? הוא היה הבכור, כוחי וראשית אוני, אז איך יכול להמשך כזאת טעות? אומר רבינו האר“י דבר נורא שהכל הולך אחרי המחשבה, ומכיוון שיעקב אבינו חשב באותו לילה שהוא עם רחל, משם נמשכה הטעות של ראובן כי המחשבה מאוד פועלת פה. כמו שיעקב התבלבל כך נמשך הבלבול אצל ראובן. כתוב שבבוקר כשהוא ראה שזאת לאה הוא אמר לה את רמאית, היא אמרה לו נכון, ואני לקחתי את זה ממך, גם אתה לקחת את כל הברכות ברמאות. כתוב דבר מאוד גדול על רחל, הרי היא מסרה את כל הסימנים ללאה, כשראובן הביא את הדודאים לאימו שזה מסוגל ללידה, אז רחל באה ללאה וביקשה ממנה דודאים כדי להיפקד, ומה לאה אמרה לה? המעט לקחת את אישי את רוצה גם את דודאי בני? לכאורה זה לא מובן, יש נתינה יותר גדולה ממה שרחל וויתרה?

רחל, מנעי קולך מבכי כי יש שכר לפעולתך

בשעה שרחל וויתרה על החתונה והיא מסרה את הסימנים, היא לא ידעה שעוד כמה  ימים היא תתחתן עם יעקב, ז“א שרחל במסירות נפש הזאת היא חשבה שהיא מוותרת על יעקב ורחל ידעה מה המשמעות של להתחתן עם יעקב, הן היו נביאות אז הן ידעו מה המשמעות הזאת. כדי שלאה לא תתבייש היא היתה מוכנה לוותר על כל זה – יש דבר יותר גדול מזה? על
זה כתוב מנעי קולך מבכי, כי יש שכר לפעולתך – על
כל המעשה הגדול הזה. אז איך לאה אומרת לרחל:
המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני? איך
היא יכולה להגיד לה כזה דבר? הרי גם לאה היתה צדקת מאוד, אז איפה הכרת הטוב? מפה לומדים מפה את גודל המעש של רחל. רחל שמסרה את הסימנים ללאה היא
לא אמרה לה שהסימנים האלה הם ההסכמה של רחל ויעקב

אלמד אותך איך מתחתנים

כתוב ועיניה לאה רכות – היא היתה ברסלבית, מתבודדת כל היום, עושה 7 תיקוני הכללי, כל הזמן מתפללת על הצדיק ועל התיקון – כמו שאומרים לאה היתה תמימה כזאת, רחל היתה פלפלית, כמו שרואים שהיא לקחה אח“כ את התרפים. כשאמרו ללאה שהיא מתחתנת עם יעקב מה עשתה לאה? היא אמרה לה: את לא מבינה בעולם הזה, בואי אני אלמד אותך איך מתחתנים, היא עשתה לה הדרכת כלות, היא אמרה לה שהסימנים זה דבר שעושים בכל חתונה שבקדושה, זה באמת נכון וכתוב בזוהר הקדוש שזה מרחיק את כל כוחות הס“א. היא לא אמרה לה שהסימנים האלה זה היה סימן שלה ושל יעקב אבינו שעשה זאת כדי שלא יהיה בלבול

בחינה שמרחיקים את האדם מהקדושה

רחל אמרה ללאה שככה מתחתנים. לאה מעולם לא ידעה שרחל בכלל וויתרה לה, לכן היא אמרה לה המעט קחתך את אישי. אז יעקב אבינו לא השיג את עניין לאה כי הוא לא ידע עדיין בדקויות את גודל העניין של הבכורה שהוא קנה גם בעצם את לאה במעשה הזה. מתי הוא השיג את זה כשהמלאך קרא לו בשם ישראל. כתוב שזה המוחין דגדלות של יעקב ואז הוא השיג את העניין של לאה. אבל עד אז הוא הבין שזה אשתו ושזה משמיים אבל את כל העניין של היחודים של יעקב ולאה הוא השיג רק אחרי שהמלאך קרא לו ישראל. יעקב אבינו למעשה קנה את עבודת הבכורה – מובא בליקוטי הלכות ובעוד ספרים מה זה העבודה שעשיו היה צריך לעשות,
אז אמרנו קודם שזה למעשה העבודה של הבחינה שמרחיקים את האדם מהקדושה.

לא רוצים אותך…אתה לא רצוי פה כרגע

העבודה של עשיו זה הבחינה שמרחיקים את האדם מהקדושה והאדם לא מתפעל מזה, ז“א מעבירים את האדם חוויה ומציאויות שהוא מרגיש פירוד, סוגרים לו את הדלת ולא רוצים אותו, תלך, אתה לא רצוי פה כרגע, ואדם צריך להפוך כל פירוד לחיבור – זה עבודת הבכורה, זה העבודה הכי גדולה. אפילו אם אתה מרגיש שעכשיו אף אחד לא רוצה אותך, תהפוך את זה לתפילות לשירות ולתשבחות להקב“ה, באיזה בחינה? אתה מרחיק אותי? בסדר אני מחכה בפתח, אין לי לאן ללכת – זה הבירור של עבודת הבכורה שהיתה לעשיו, לא להתרחק מהקב“ה בכל ריחוק. יעקב קנה את זה וזה צריך לעבור לעמ“י – מי קנה את העבודה הזאת בעמ“י? זה העבודה של דוד המלך, לכן כתוב ויצא הראשון והנה אדמוני ואצל דוד המלך כתוב אדמוני עם יפה עינים לכן גם שמואל הנביא טעה בדוד, כשהוא ראה את דוד המלך הוא נבהל, הוא ראה אותו כשופך דמים. אבל הקב“ה אמר לשמואל, קום על רגליך, משיחי בא ואתה יושב? נכון שהוא אדמוני אבל עם יפה עינים. מה זה יפה עינים? יש בזה כמה פירושים

אלפי שנים אנו חיים על התפילות של דוד

פירוש אחד של יפה עינים – עינים זה עיני העדה. כל מה שהוא עשה, כל כוחות הנפש שלו וכל הגבורות והאש שלו, הוא משעבד את כל זה לתורה. הכל הולך עפ“י התורה. פירוש נוסף – זה על שם האימא רבה שלו, ועיני לאה רכות, הכוונה שכל ההרחקות וכל הצמצומים שהוא עבר והוא עבר אין סוף, מבית ומחוץ. מבית זה מתוך הנפש שלו ומחוץ זה מה שרדפו אותו, הוא הפך את הכל לשירות ותשבחות וצעקות להקב“ה. אנחנו כבר אלפי שנים חיים על התפילות של דוד המלך שזה התהלים. אמר לנו פעם המשגיח בישיבה שבה למדתי בסלבודקה: איך נכנס בתוך התהלים כזה כוח של קדושה שרואים שאין יהודי שלא מתחבר לתהלים, כל אחד בבחינה שלו. מאיפה הכוח הזה? תהלים זה שיחת הנפש האמיתית של דוד המלך. זה בא מעומק הנפש של דוד המלך

עבר הסתרה שבתוך הסתרה

העבודה של דוד המלך זה היה להפוך את כל הרדיפות, את כל הצמצומים ואת כל הביזיונות לחיבור עם הקב“ה ע“י שירות ותשבחות. עבודת הבכורה זה להפוך כל צמצום, כל הסתרה וכל ביזיון להתחבר עם הקב“ה מתוך זה ולא להיפרד ממנו וזה למעשה השלמות של העבודה. זה מה שעשיו היה צריך לעשות ודוד המלך קיבל את זה. מעין הבחינה הזאת רואים אצל קין שהביא את המנחה ואז הקב“ה לא שעה לא לקין ולא למנחתו, מה זה? התורה מדגישה לנו שהדחייה לא היתה רק למנחה של קין, מדוע? כי זה הסתרה בתוך הסתרה, קין עבר פה צמצום נורא ומה קרה? נפלו פניו. הוא ראה שזורקים אותו. לקין היה שורש מאוד גבוה בקדושה,
היה לו גם יצה“ר מאוד גדול אבל רבינו האר“י אומר שהיה לו שורש יותר גבוה מהבל

אם תסתכל בעין טובה אז אתה תתנשא

אז כל אדם שיש לו שורש בקדושה, הדבר שהכי מצער את האדם בעולם ומפיל אותו בדעתו זה כשהוא מרגיש שהקב“ה מואס בו – אין דבר יותר קשה מזה. יהודי יכול לסבול את כל העולם הזה אבל לדעת שהוא מחובר עם הקב“ה, בעצם שורש כל נפילות הדעת זה כשאדם מרגיש שמשמיים דוחים אותו, לכן מיד כתוב: ויפלו פניו. הקב“ה מסייע לו ואומר לו: למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלוא אם תיטיב שאת. האלשיך כותב בפירושו על התורה: אם תיטיב שאת, אם תסתכל על זה בעין טובה ובנקודה טובה – שאת, אתה תתנשא ואתה תהיה יותר גבוה מהבל. מובא בספרים מה  היתה העבודה של קין, הוא רצה לברר את כל ההסתרות והגבורות עד סוף כל הדורות בעבודה הזאת – אתה רוצה לברר כזאת עבודה? תחווה את החוויה הזאת. הבירורים בעומק זה לא בירורים שאדם יושב עם ספר וילמד את זה, חייבים לחוות את הבירורים

נפלו פניי כי אתה דחית אותי וזרקת אותי

הוא חייב לחוות את המציאות של ההסתרה אחרת אין תיקון אמיתי, ושם בתוך החווי של ההסתרה, תתחבר, תצעק להשם ותשיר להשם, הכל לפי המקום ולפי העניין, אבל הנקודה הפנימית זה אל תיפרד בתוך ההסתרה, זה מה שהקב“ה אומר לקין: ולמה נפלו פניך. אתה יודע למה נפלו פניי, דחית אותי וזרקת אותי. מה אמר לו הקב“ה? תסתכל על זה בעין טובה ואל תיפול בדעתך מזה שאני זרקתי אותך, אם תסתכל על זה בנקודה טובה אתה מיד תהיה יותר גבוה מהבל, כי זה גוף העבודה. לכן צדיק שעוסק בתיקון נשמות ישראל חייב לעבור על בשרו ועל נפשו את החוויה של המקום שלהם – באיזה בחינות? כל צדיק וכל דור זה שורש אחר ועניין אחר לגמרי. לפני שנים אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שבכללות הצדיקים מתחלקים בעבודה הזאת של הבירור הזה לשתים, שזה משה ודוד. משה זה סוד תיקון הדעת, כל היצה“ר של הדור וכל ההסתרות של הדור היו צריכים לעבור במחשבתו של משה רבינו כמו שמובא בספר פרי הארץ, אבל דוד שזה תיקון המלכות, זה תיקון העשייה, היה צריך לעבור את החוויה של ההסתרה ושל הצמצום מתוך מעשה עצמו, ז“א הבחינה הזאת יותר עמוקה בנפש. אמרנו שמיטתו של יעקב שלמה, ז“א שהוא הולך לעסוק בתיקון נשמות ישראל עד סוף כל הדורות, ההתחלה זה בהולדה אבל זה לא מסתיים בהולדה..

אברהם, יצחק ויעקב לומדים תורה ביחד

ההתחלה של יעקב אבינו זה בהולדה אבל כדי לעשות את זה מה כתוב? ויצא יעקב מבאר שבע וילד חרנה. איפה הוא היה עד עכשיו? כל החיים שלו הוא היה בשיא הקדושה של העולם, בהתחלה הוא למד עם יצחק וכתוב במדרש
שחמש-עשרה שנה אברהם, יצחק ויעקב למדו תורה ביחד, לאחר מכן הוא למד אצל יצחק ואז הוא למד אצל שם
ועבר – ז“א שיעקב אבינו למד תורה 77 שנים, הוא נמצא בשיא הקדושה של העולם, איש תם יושב אוהלים כפשוטו..

כל הטומאות וכל הע“ז בחרן

עכשיו לאן יעקב הולך? למקום הכי טמא בעולם. ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה – לבית של לבן. כתוב שכל הכישופים שבעולם היו בחרן, כל הטומאות וכל הע“ז היתה שמה – לכאורה יש פה שאלה: את לאה ואת רחל א“א היה להוליד בבית קצת יותר טוב? אולי דתי-לאומי, משהו קצת יותר מסורתי, שלפחות יהיה זיקה. באיזה בית הם נולדו. למה צריך שזה יהיה במקום כ“כ רחוק, בחרן? בעומק הדבר זה הסוד שנשמות ישראל נפלו למקומות כאלה בחטא אדם הראשון, לכן יעקב אבינו לא יכול להוציא את נשמות ישראל אלא ע“י שהוא בא לחרן, הוא חייב לחוות את המקום הזה. השבוע מישהו הראה לי משהו: מובא בגמרא במסכת סנהדרין שרבי יוחנן אמר: 300 משלים היה לרבי מאיר ולנו אין אלא שלושה מהם. המשלים זה היה הפירושים של רבי מאיר על פסוקי התורה, הוא אמר את זה במשלי שועלים. אחד המשלים היה על הפסוק אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה..

הזאב הרעב מקבל עצה מהשועל שחושש

רבי יוחנן לא אומר מה המשל הוא רק אומר שיש בידנו מהמשלים האלה. רש“י ועוד כמה מהראשונים מביאים את המשל הזה: יום אחד הזאב בא לשועל מאוד-מאוד רעב. השועל קצת חשש שיש פה כוונה זדונית אצל הזאב אז הוא אמר לזאב: חברי הטוב אני רואה שאתה מאוד רעב, אני אתן לך עצה. בכפר יש משפחה יהודית, לכן תעזור להם לקראת שבת ואח“כ תוכל להצטרף אליהם לסעודת שבת שם יש אוכל מאוד מזין וטוב. הזאת קיבל את העצה והלך לחצר של היהודים כדי לעזור להם. הם ראו שזאב בא אז הם לקחו מקלות והתחילו להרביץ לזאב ולהבריח אותו. הזאב אמר: הפעם אני לא מוחל לשועל. הוא ב א להרוג את השועל. השועל ראה את זה ואמר: מה קרה? אמר לו הזאב: אתה רימית אותי, לא רק שלא נתנו לי אוכל, הם גם הרביצו לי.

הפוסט בעניין האבות הקדושים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

קרח גם היה מנושאי-הארון

המדרש אומר שהמאתיים וחמישים נשיאי העדה היו ראשי סנהדראות, ז“א שהם היו מהחכמים הגדולים ביותר בעמ“י וחז“ל אומרים שהיו בין המאתיים וחמישים חכמים, נשיאי שבטים שהם היו אנשים מאוד-מאוד גבוהים מבחינה רוחנית. אנחנו רואים שמחלוקת קרח זה לא דבר פשוט אם הוא הצליח לשכנע כל-כך הרבה אנשים בטענה שלו. דבר נוסף, מי היה בכלל קרח? ללוי היו שלשה בנים, קהת גרשון ומררי. המשפחה החשובה ביותר ממשפחת לוי היתה משפחת קהת, גם משה ואהרן הם הבנים של עמרם הבן של קהת. הלווים היו נושאים את המשכן בזמן הנסיעות במדבר ובתורה כתוב שהיו דרגות בחשיבות נישאת הכלים של המשכן. החשיבות הגדולה ביותר היתה למי שנשא את כלי המשכן, ז“א את הארון, את המנורה, את שולחן לחם הפנים, את מזבח הזהב, את המזבח וכו‘. משפחת קהת נשאו
את הכלים הפנימיים של המשכן ומתוך הכלים הפנימיים
מה היה חשוב ביותר? בוודאי שזה הארון שהיה
בקודש הקודשים. כתוב שכל מי שהיה נושא את הארון
היה בעל רוח- הקודש. קרח בעצמו היה מנושאי הארון,
ז“א שרק מצד זה שהוא היה מנושאי-הארון הוא כבר היה בעצמו בעל רוח הקודש..

לא היה לקרח תאוות ומידות לא-טובות

דבר נוסף, מובא הרבה בספרים שכידוע הלווים לא היו בחטא העגל וכל העניין של המיתה, המידות הלא טובות והתאוות חזרו לעמ“י לאחר חטא העגל, כי חז“ל אומרים שארבעים יום ממתן תורה ועד חטא העגל חרוט על הלוחות חירות ממלאך-המוות, ז“א שעמ“י היו במדרגה של אדם הראשון לפני החטא, מכיוון ששבט לוי לא השתתף בחטא העגל, לכן הפגם חזר אצלם מעט מאוד, ז“א שהם היו גם מאוד-מאוד מתוקנים מצד המידות והתאוות, לכן הם נבחרו להיות השבט הנבחר, הכהנים והלווים, לא רק זה שקרח היה משבט לוי אז לא היה לו תאוות ולא מידות לא-טובות, זה שהוא היה מנושאי הארון הוא היה בעל רוח הקודש, ועוד מוסיף הזוהר הקדוש..

’קרח הוא טהור….‘

אומר הזוהר הקדוש בפרשת תזריע על הפסוק: קרח (קירח) הוא, טהור הוא. אומר הזוהר הקדוש:
קרח (בן יצהר) הוא, טהור הוא. אומר הזוהר הקדוש שהרמז והדרש של הפסוק זה שאין לך גדול יותר מכל שבט לוי כקרח, קרח היה הגדול בנביאים משבט לוי מלבד הכהנים שזה אהרן ובניו ומשה שהם הנבחרים של שבט לוי. מלבדם קרה היה הגדול בנביאים. אנחנו רואים שקרח היה בעצם אדם גדול מאוד בעל רוח הקודש

יציאת מצרים וקריעת ים סוף

-קרח היה מתוקן במידות ובתאוות שלו והוא היה מנושאי הארון ובעל רוח הקודש ורש“י אומר שהוא ראה שושלת גדולה יוצאת ממנו. את מי הוא ראה? ששמואל הנביא עתיד לצאת ממנו – אז מה ראה קרח לבוא ולחלוק על משה רבינו? כל המחלוקת של קרח היתה בשנה השנייה שעמ“י יצאו ממצרים. ז“א ששנה לפני זה עמ“י קיבלו את התורה. אחרי  שעמ“י  ראו את מתן תורה וראו שמשה רבינו עולה להר סיני לקבל את התורה, ונזכור שלפני עמ“י ראו את קריעת ים-סוף ואת יציאת מצרים – כל עמ“י ראו שזה בזכות משה רבינו. אחרי כל זה, שנה אחרי ממתן תורה, אחרי שעמ“י אמרו למשה רבינו“ דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לקים פן נמות. כל עמ“י אמרו למשה רבינו: אתה תדבר את דבר השם, אנחנו לא יכולים לקבל את דבר השם. אחרי כל זה איך יכול להיות שקרח הצליח להטעות מאתיים חמישים ראשי-סנהדראות ואת רוב עמ“י? לכאורה זה דבר מאוד תמוה. דבר נוסף, אומר המדרש שקרח התחיל את המחלוקת שלו בקושיות. קרח בא למשה רבבינו עם טלית שכולה תכלת  ושאל: הציצית הזאת חייבת בפתיל תכלת? אמר לו משה רבינו: כן. אמר לו קרח: איך זה יכול להיות? הרי אם טלית לבנה, חוט אחד של תכלת פוטר את הטלית ממצוות תכלת, אז טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה?

הצליח לפתות ולהסיט כ“כ הרבה אנשים

קושייה שנייה ששאל קרח: בית מלא בספרי-תורה חייב במזוזה? אמר לו משה רבינו: כן. אמר לו קרח: איך זה יכול להיות? אם פרשייה אחת (מזוזה) פוטרת את כל הבית, אז בית מלא בספרי תורה לא פוטר? עם שתי הקושיות האלה הלך קרח והסיט את עמ“י לחלוק על משה רבינו. זה כמעט מוזר, זה באמת לא מובן מה קרח רצה. שמעתי פעם מאחד מגדולי ישראל שאמר שהמטרה של קושיות כאלה בתורה זה לעורר אותנו להבין ולהתבונן שיש פה דברים עמוקים ופנימיים, שאין הדברים כפשוטם, זה העניין של קושיות, להבין שהדברים עמוקים וצריך להתבונן בעצם מה היתה הטענה של קרח ולמה הוא הצליח לפתות ולהסיט כל-כך הרבה אנשים מעמ“י.

בגד עם ארבע כנפות חייב במצוות ציצית

קרח באמת היה אדם גדול מאוד ואדם קדוש מאוד והוא טען שמגיע לו כהונה. אומר רבינו האר“י הקדוש בספר שנקרא ’שער הפסוקים‘ שזה פירוש על התנ“ך, על הפסוק בתהלים ’צדיק כתמר יפרח‘ סופי תיבות קרח. אומר רבינו האר“י הקדוש שסוד כוונת הפסוק זה שבתחיית המתים קרח יהיה כהן גדול. ז“א שהיתה לקרח איזה נקודה אמיתית בטענה שלו. הוא ביקש את הכוונה הגדולה כי הוא רצה להיות כהן גדול. מזה שאנחנו רואים שקרח עתיד להיות כהן גדול אנחנו למדים שזה לא היה איזה דמיון מוחלט אלא זה היה בחינה שהוא דחק את השעה, עוד לא הגיע הזמן שאתה תהיה הכהן גדול, אבל עדיין מה זה הקושיות שקרח שואל על העניין של הטלית ועל העניין של המזוזה, לכאורה הקושיות האלה זה קושיות של הבל. הרי מה הקשר בין הצבע של הטלית לעניין של התכלת? הרי מצוות התכלת זה בציציות, הטלית זה בבגד. בגד עם ארבע כנפות חייב בציציות שאחת מהן צריכה להיות תכלת..

גם מי שרואה דברים רוחניים יכול לטעות

מה קשור הצבע של הטלית לצבע של הציצית? זה 2 דברים נפרדים. טלית זה בגד שחייב בציציות שאחת מהן צריכה להיות תכלת. זה שהבגד בצבע צהוב, כתום, כחול, זה לא משנה, זה דבר נפרד. אותו דבר זה גם העניין של מזוזה, יש מצווה לכתוב את פרשת שמע על קלף ולשים את זה בפתח של הבית. מה זה קשור אם יש בבית ספרי תורה? ואם גר בבית הכהן הגדול אז הוא יפטור את הבית ממצוות מזוזה? זה 2 דברים נפרדים. לכן גם בפשט הקושיות של קרח בכלל לא מובנות. אומר רבי צדוק הכהן מלובלין בספר שנקרא ’פרי צדיק‘ בפרוש על פרשת קרח יסוד מאוד עמוק. קרח היה באמת אדם גדול מאוד וקדוש והוא ראה דברים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, אבל אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שגם מי שרואה דברים רוחניים גבוהים מאוד, הוא עדיין יכול לטעות והוא צריך להיזהר בזה.

כל אחד ואחד יטייל עם השם

מה היתה הטעות של קרח? הוא בא ואומר למשה רבינו ’רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם השם, ומדוע תתנשאו על קהל השם‘ מה התכוון להגיד קרח? אומר רבי צדוק הכהן שקרח טען טענה אמיתית רק שהטעות שלו היתה שעוד לא הגיע הזמן לטענה הזאת. קרח אמר: לעתיד לבוא כשתהיה גאולה וכשהעולם יגיע לתיקון שלו, כל יהודי יהיה מחובר עם הקב“ה. כל יהודי יקבל את האור ואת השפע הא-לוקי מהקב“ה. קרח אמר: לעתיד לבוא כולנו נהיה נביאים וכולנו נקבל את דבר השם, ולא רק זה אלא הקב“ה מבטיח לכל אחד מאתנו, לעתיד לבוא אתם תטיילו איתי בגן-עדן ולא תיראו מפניי, עד כדי כך תהיה המדרגה של עמ“י לעתיד לבוא. קרח ראה ברוח קדשו שהגיע כבר זמן הגאולה ותיקון העולם..

להאיר את המקיפים העליונים לעולם…!

קרח טען כנגד משה רבינו: אתה מונע מתיקון העולם לחול ולפעול. אתה מונע מאור הגאולה לרדת לעולם – זאת היתה הטענה שלו בטלית שכולה תכלה ובבית שכולו מלא ספרי תורה. כתוב בכתבי רבינו האר“י הקדוש שהטלית זה נקרא סוד המקיפים, זה אור א-לוקי שעדיין לא יד להאיר בעולם, מה מאיר ממנו? רק חוט אחד, הכוונה ניצוצות ממנו יורדות שזה סוד הציצית וזה באמת סודם של הדברים. הטלית עצמה זה סוד המקיפים והציציות זה האור שיכול לרדת עכשיו לעולם. אמר לו קרח למשה רבינו: למה צריך להיות פתיל אחד של תכלת? כדי להאיר את המקיפים העליונים עכשיו לעולם. כשהוא הביא לו טלית שכולה תכלת הוא התכוון להגיד לו: אנחנו
כבר נמצאים בעולם התכלית (תכלת זה מלשון תכלית) ובעולם התיקון, עכשיו כל הטלית כבר כולה תכלת, הכוונה שהמקיפים כבר מאירים, למה אתה עדיין מחזיק במצוות ציצית שצריך רק חוט אחד? צריך לצבוע את כל הטלית בתכלת כי הגיע הזמן

כולנו כבר קדושים וטהורים ומלאים בתורה

מסביר רבי צדוק הכהן מלובלין את הטענה השנייה. למה יש מזוזה בפתח הבית? לשמור את הבית ממזיקים. יש כזה דבר שנקרא מזיקים, רוחות, יצה“ר שמסתובב בעולם וכדי שהוא לא יכנס לבית יהודי אז שמים מזוזה בפתח. באמת המזוזות שומרות על הבית היהודי. מה אמר לו קרח? בית מלא ספרים, הכוונה ’מלאה הארץ דעה, כים לים מכסים‘. כולנו כבר קדושים וטהורים ומלאים בתורה, לא צריך כבר את מצוות המזוזה. הוא אמר לו: משה אם אתה לא מונע את זה, אור הגאולה יורד לעולם. ככה טען קרח כנגד משה רבינו. קרח נענש עד היום, לעתיד לבוא כתוב ’צדיק כתמר יפרח‘ סופי תיבות קרח שעתיד לעלות מאיפה שהוא נמצא ולהיות כהן גדול, אבל עכשיו הוא נענש על מה שהוא עשה, אבל אמרנו שסיבה אחת שקרח לא אמר שטות גמורה, אלא הוא אמר את זה לא בזמן. הוא ראה את האמת של לעתיד לבוא. מאיפה קרח חשד במשה רבינו שהוא מונע את אור הגאולה והתיקון לרדת לעולם?

המלאכים יכולים להטעות צדיקים גדולים

אומר רבי נתן בליקוטי הלכות יסוד מאוד עמוק עפ“י תורה ע“ב של רבינו. היצה“ר של צדיקים זה מלאך קדוש וצריך לדעת שגם אדם שהוא במדרגה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה אפילו הצדיקים הכי גדולים בעולם, יש להם יצה“ר של מלאך קדוש וזה מחשבות של טעות, המלאכים יכולים להטעות את האדם. המלאכים נקראים השכליים הנפרדים, הם נושאי ההשגות והאור הרוחני לאדם והמלאכים יכולים להטעות את הצדיקים הכי גדולים בטעויות. אומר רבי נתן שהמלאכים טענו לפני קרח (זה במחשבות של האדם) מה שאתה רואה זה אמת, ואתה רואה שמשה רבינו טועה, זה אמת, משה רבינו טועה. אתה בעל רוח הקודש ואתה נקי לגמרי ומצד הנקיות שלך, אם אתה משיג במחשבה שלך שמשה רבינו טועה אז אם כך אתה לא טועה, משה רבינו טועה וצריך לחלוק עליו. אומר ר‘ נתן שזה הבחינה של המלאך הקדוש שיכול להטעות את הצדיקים בטעויות כאלה דקות שאפילו הצדיק הכי גדול יכול להפוך אמת לשקר ושקר לאמת שזה היצר-הרע שלו..

לדעת שתמיד אפשר לטעות

באמת פה מתעוררת שאלה גדולה: אם לאנשים כאלה גדולים כמו קרח יש כזה יצה“ר שהוא מלאך קדוש שיכול להטעות אותם בכאלה טעויות. רבי נתן כותב שהטענה היתה שאתה בוודאי לא טועה. אז פה מתעוררת השאלה: איך הצדיק יכול לדעת אם הוא טועה או לא? אם זה מלאך קדוש, שמטעה אותו במחשבות של קדושה, אז איך הצדיק יכול לדעת? אומר רבי צדוק הכהן ורבי נתן שניהם אומרים שבאמת אדם צריך לדעת תמיד שהוא יכול לטעות ואז להרגיש יראה ופחד כלפי השגות רוחניות שהוא מקבל, שמא הם לא מצד האמת, ואם הצדיק מפחד מההשגות האלה, משמיים ישמרו אותו שהוא לא יטעה, ז“א שפה מבחן הניסיון של הצדיק זה במקום אחר. אם הוא בוטח בעצמו יתר על המידה או לא.

פה קרח בעצם גילה את הנקודה והפגם

אם הצדיק כבר בטוח בעצמו יתר על המידה כי הוא כבר אדם גדול זה כבר גאווה לכן הוא נכשל – זה עומק הדבר וזה העניין של קרח שמה שהוא בעצמו נכשל, הוא טען את זה כלפי משה רבינו. הוא אמר למשה רבינו למה תתנשאו? אתם רוצים שררה. במילים אחרות: אתם בעלי גאווה, כל השלטון שלכם זה גאווה, ואני מההשגות
שלי יודע שאתם יכולים להביא את הגאולה ואת התיקון של העולם ואתם מונעים את זה בגלל המלוכה שלכם. פה קרח בעצם גילה את הנקודה ואת הפגם שלו בעצמו. אחרי כל מה שקרח ראה, אם הוא היה הולך לעשות התבודדות ואומר להקב“ה: אבא, אני רואה השגות נוראיות, אני רואה שאני צריך לחלוק על משה רבינו, אולי אני טועה? תציל אותי. אם הוא היה אומר את זה פעם אחת הוא לא היה נכשל בדבר הזה.

שהביטחון לא יבוא מנק‘ של גאווה פנימית

הנקודה הזאת זה גם אותנו מלמדת שאפילו אם אנחנו רואים דברים שנראים לנו שהם הכי בטוחים בעולם, תמיד, יש איזה ספק? תתפלל ותבקש מהשם: הורני השם דרכך ואהלך באמיתך. אף-פעם לא להיות בטוחים בעצמנו יתר על המידה, מדוע? כי אם אדם בטוח בעצמו יתר על המידה והוא אומר אני בוודאי צודק בדבר הזה, אז הוא בוודאי טועה בדבר. יש ביטחון עצמי שבא מצד הקדושה וזה נקרא עזות דקדושה שזה עזות חיובית אבל האדם צריך מאוד להיזהר שהביטחון הזה לא יבוא מצד
נקודה של גאווה פנימית, כי כל גאווה פנימית גורמת לטעות וזה היה השורש של קרח.

רגע, אני לפניו, מה הולך פה? פרוטקציות?

עוד נקודה מאוד עמוקה יש בדבר הזה של יצהר. לקהת היו ארבעה בנים, עמרם, יצהר, חברון ועזיאל. קרח אמר: המשפחה שלנו קיבלה את התפקידים הכי חשובים בעמ“י, נבחרנו ע“י הקב“ה. לוי הוליד קהת, קהת הוליד את עמרם (זה הבכורים) לכן משה ואהרן הם הנבחרים של עמ“י. לאחר מכן בסדר הדורות בא יצהר חברון ועזיאל. בא משה רבינו וממנה את נשיא שבט לוי האחראי על כל הלווים, את אלצפן בן עזיאל – הבן של הבן הרביעי, ז“א שהוא יותר צעיר מקרח. קרח אמר: רגע אני לפניו, מה הולך פה? למה בחרת באצלפן ולא בי? הרי בסדר הדורות אני קודם. אתה ואהרן זה בסדר כי עמרם הוא הבכור, אבל מי בא אחרי זה? יצהר. למה לא בחרת בי ודילגת עליי והלכת לאלצפן בן עזיאל? קרח הבין מזה שאם משה רבינו לא בחר בי להיות נשיא שבט לוי ואחראי על כל הלווים, אז אם כך כל מה שמשה רבינו עושה זה לא
מדבר-השם זה פרוטקציה. יש לו איזה קשר עם אלצפן, אולי הוא שילם לו כסף, אולי או מחבב אותו, לכן הוא שם אותו לנשיא – זאת היתה הטענה של קרח – אומר הזוהר הקדוש: ובאמת למה משה רבינו לא בחר את קרח שיהיה נשיא שבט לוי? דבר ראשון כמובן שמשה רבינו עשה את זה עפ“י דבר-השם. משה רבינו לא קובע את התפקידים, גם את התפקיד שלו הוא לא בחר, נהפוך הוא, משה רבינו אמר להקב“ה: כל אדם אחר בעולם שתשלח, יותר טוב ממני

מדוע הקב“ה דילג על קרח?

משה רבינו לא קבע שום דבר מדעתו, הוא רק מגלה מה הקב“ה אומר לו לעשות. אם כך מתעוררת שאלה, מדוע הקב“ה באמת דילג על קרה והלך אל הצעיר אלצפן בן עזיאל ואותו הוא מינה אחראי על כל הלווים? אדרבה למדנו  מהזוהר הקדוש שאין לך גדול בלווים כקרח, אז תבחר בו להיות אחראי על הלווים. אומר הזוהר הקדוש דבר נורא מאוד וזה גם לימוד עצום. באמת קרח היה גדול בלווים, באמת הוא גם היה יותר גדול מאלצפן בן עזיאל, אבל
לקרח היתה עבודה יותר רוחנית ויותר פנימית שלא היה שייך לו להיות אחראי על הלווים

לפעמים בעין שלנו נראה שהשני מצליח

האחראי על הלווים צריך לדאוג מי יסחוב את זה ומי יקח את זה ואיפה כל אחד
ישים את האהל שלו, זה עבודה של הנהגה חיצונית. העבודה של קרח היתה
יותר גבוהה מההנהגה החיצונית, היתה לו עבודה להמתיק דינים ברוחניות במקום כ“כ גבוה, שאילו הוא היה מקבל תפקיד חיצוני זה רק היה מפריע לו לעשות
את העבודה הפנימית שלו, זה היה עומק הטעם שקרח באמת אלא היה אחראי על
כל עבודת הלווים אלא אלצפן בו עזיאל. אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שמכאן
נלמד יסוד מאוד גדול: לפעמים אדם מקנא בשני, תראה הוא קיבל כזה תפקיד,
הוא מצליח, העסק שלו מצליח, בנתיים שום דבר לא הולך לי. אז מתעוררת מידת הקנאה. אומר רבי נתן שלפעמים מידת הקנאה נובעת שלאדם באמת יש עבודה יותר רוחנית ויותר פנימית מאשר למישהו ולכן השני יצליח יותר בחיצוניות מה שהעין שלנו רואה, אבל אתה לא מצליח בזה כי זה לא שייך לך, העבודה שלך יותר גבוהה..

הוא גמר 15 מסכתות ואני בדף השלישי

אומר הזוהר הקדוש שהעבודה של קרח היתה להמתיק את השערות של זעיר-אנפין שאין לך עבודה אצל הלווים יותר גבוהה. אילו קרח מקבל עבודה של הנהגה חיצונית זה בעצם יגרום לו לבטל וימנע ממנו חלקית את העבודה הפנימית של להמתיק את השערות של הזעיר-אנפין שזה עבודה רוחנית מאוד גבוהה. לכן הקנאה נובעת מזה שאדם מסתכל החוצה ולא מסתכל פנימה, כי ברגע שאדם מתסכל פנימה, הכוונה מה התפקיד שלי בעולם, כמובן שצריך הרבה תפילה וצדיקים שידריכו אותנו בנקודה הזאת אבל באופן כללי צריך לדעת שהעבודה שלנו זה להסתכל פנימה ולא החוצה. אדם שמסתכל החוצה הוא מקנא, הוא רואה שהדשא של השכן ירוק יותר, אני והוא התחלנו ללמוד בישיבה ביחד, הוא כבר גמר 15 מסכתות ואני בדף השלישי של המסכת הראשונה ואני בקושי מבין אותה, מעורר קנאה – גם זה נקרא חיצוני. כשאדם מסתכל על השני שמצליח יותר בעולם הזה ומרוויח יותר בעולם הזה, יש
לו משרד והוא יותר מקובל – בוודאי שכל זה קנאה של שטות, לפעמים יש
לאדם עבודה רוחנית מאוד גבוהה והעבודה הזאת דורשת שלא יגבילו אותו
בעבודות חיצוניות, לכן הוא לא יצליח בעבודות החיצוניות כדי להשאיר
אותו לעבודות הרוחניות שהוא צריך לעשות, ואפילו יש את זה בתוך התורה עצמה..

זה ’צפת של מלאכים‘ ולא של בני אדם…

-לפעמים יש את זה בתוך התורה עצמה, לפעמים יש אדם שמקנא במישהו אחר שמצליח בתורה יותר ממנו והוא לא יודע למה הוא לא מצליח ממנו, בגלל שהעבודה של לא מוצלח היא יותר גבוהה ויותר רוחנית מהעבודה של המוצלח זה ממש כמו הבחינה שכתוב בגמרא עולם הפוך ראיתי. דוגמא לדבר: היה סיפור ידוע על גדול תלמידי רבינו האר“י הקדוש, רבינו חיים ויטאל, כידוע הוא היה כתב יומן חיים שיצא בכמה מהדורות. יש שם הרבה דברי תורה, מוסר והתחזקות ביומן הזה. לפני שרבינו חיים ויטאל התקרב לרבינו האר“י הקדוש הוא היה חי בצפת והוא היה התלמיד של הרמ“ק ושל הבעל ראשית חכמה. צפת של אותו הדור בהגדרה הכי קצרה זה ’צפת של מלאכים‘ ולא של בני אדם..

הרדב“ז ורבי בצלאל אשכנזי

בצפת חי אז: רבי יוסף קארו, הרדב“ז, רבי בצלאל אשכנזי, השל“ה הקדוש, בעל השיטה המקובצת, הרמ“ק ועוד. כל גדולי העולם חיו בצפת ורבינו חיים ויטאל כותב שהיה לו תסכול גדול מאוד שלא היתה לא נטייה ללמוד את הגמרא בעיון. זה לא שהוא לא היה יכול ללמוד, הוא היה בעל כישרון עצום, אבל לא היה לו את הנטייה. זה היה דור של גילוי תורה עצום בצפת באותו הדור, ורבינו חיים ויטאל כותב שהיה לו חלישות הדעת שלא היה לו את הנטייה ללמוד את הגמרא בעיון ועומק

בסוף הם ביקשו ממנו שיהיה הרב שלהם

רבינו חיים ויטאל היה ת“ח עצום מאוד אבל הוא הבין שלפי גדולי התורה הוא לא בבחינה שלהם וזה תסכל אותו עד שהוא פגש את רבינו האר“י הקדוש שגילה לו: אתה יודע למה אין לך את הנטייה הזאת ללמוד את הגמרא בעיון? כי את החלק הזה של הלימוד כבר תיקנת, עכשיו באת לתקן את הקבלה וכל אותם גדולי ישראל שהוא קינה בהם, הם ביקשו מרבינו חיים ויטאל להיות הרב שלהם שילמד אותם קבלה, ז“א שכל הקנאה היתה בעצם מצד חיצוניות ופנימיות. עד שרבינו האר“י הקדוש בא וגילה לו: לא לזה באת, כי לפני 2 גלגולים אתה היית ’המגיד משנה‘, המפרש הידוע על הרמב“ם. את כל לימוד העיון של שורש נשמתך כבר תיקנת, עכשיו באת לתקן את הקבלה ואת הפנימיות של התורה. רואים מכאן עד כמה אדם צריך להיזהר גם בקנאה של השני, אם יש קנאת סופרים שהיא מרבה חכמה, אם זה קנאה שגורמת לאדם רצון לחיות וללמוד יותר זה קנאה חיובית אבל צריך להיזהר שזה לא יהיה מעבר לזה..

היה צריך להמתיק את השערות השחורות

יש קנאה חיצונית שזה בעצם קנאה בהצלחות חיצוניות של השני ויכול להיות מאוד שבכלל העבודה שלך זה עבודה אחרת לגמרי – זה נקודה אחת. נקודה נוספת, אמרנו מקודם בשם הזוהר הקדוש שהעבודה של קרח היתה להמתיק שערות של זעיר-אנפין, זה מושג מאוד גבוה בקבלה. כתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש שיש 3 מדרגות בעולם האצילות: 1-אריך אנפין. 2-זעיר אנפין. 3-מלכות נוקבא. אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י בעץ חיים שהשערות של אריך אנפין הן לבנות. השערות של זעיר אנפין הן שחורות. השערות של המלכות דנוקבא הן אדומות. אז יש 3 צבעים בשערות, לבן, שחור ואדום. קרח היה צריך להמתיק את השערות של זעיר אנפין, ז“א להמתיק את השערות השחורות. בפשטות אנחנו לא מבינים מילה..

לכל אדם יש צמצומים שהוא חייב לעבור

-בספרי החסידות מסבירים את עומק הדברים וגם הלכה למעשה מה הכוונה. ראינו בתורה ל‘ שרבינו אומר שהשערות זה סוד הצמצומים. צמצומים זה מה שאדם חייב לעבור, ניסיונות, קשיים, התמודדויות בעולם הזה, זה נקרא צמצמום, שאדם עובר הסתרה של האור, של החיות, של השמחה, אין לו חיות, אין לו אור ואין לו שפע, וכל אדם יש לו צמצומים שהוא חייב לעבור אום משורש הבריאה. מששת ימי בראשית כבר נקבע מה שאנחנו צריכים לעבור, הבחירה היא לעבור את זה נכון, אבל מה שאנחנו צריכים לעבור זה כבר נקבע לנו, זה הכוונה הצמצומים נקראים שערות. מה הקשר בין צמצום לשערה? אומר רבבינו האר“י הקדוש ששערה זה כמו צינור חלול שהאור הא-לוקי עובר דרכו. השערה זה הצמצמום, ואם אנחנו זוכים לברר
את הצמצום בצורה נכונה אז אנחנו מקבלים את האור הפנימי שיש בתוך הצמצום…

ניסיונותינו זה בירור השערות האדומות..

בכל שערה יש אור א-לוקי, בכל צמצום יש אור א-לוקי, בכל ניסיון שאנחנו עוברים בהכרח יש שם אור א-לוקי ושפע שאנחנו יכולים לקבל, אם אנחנו עוברים את זה נכון אז אנחנו זוכים לקבל את האור. הצבעים שכתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש, מרמזים על 3 דרגות שונות בעבודה ובהתמודדות שלנו עם הצמצומים. מלמטה למעלה: השערה האדומות מרמזות על הדין, כי אדום זה דין. זה מרמז על תאוות של העולם הזה – רבינו אומר שכל אדם חייב לעבור ניסיונות של תאוות בעולם הזה, ז“א שהתאוות וניסיונות התאוות, וכלול בזה גם הכעס וההקפדה. כל אחד מאתנו חייב לעבור את זה, כי רבינו אומר שא“א להשיג חוכמה ובינה בלי להתנסות בניסיונות האלה, כל הניסיונות שלנו זה נקרא סוד בירור השערות האדומות

העיקר זה לא ליפול בדעתך ממה שעובר

מהי העבודה שלנו? יש 2 בחינות של עבודה בבירור של השערות האדומות. בחינה אחת זה שאדם שומר על עצמו, עושה גדרים וסייגים כדי לא להיכשל ולא ליפול בתאוות ובמידות. ז“א אתה כועס? תתגבר על הכעס, תעשה כל שביכולתך. יש לך ניסיונות של מחשבות לא טובות? תילחם איתם. זה בחינה אחת וכמובן שכשמצליחים זה עושה המתקה גדולה מאוד בשערות האדומות. יש בחינה נוספת שהיצר הרע יותר חזק מהאדם, לא דווקא לגרום לו לעשות עבירה אלא לפעמים סתם במחשבות או ברצונות, בדמיונות, פתאום אדם רואה כל מיני שניצלים ועוגות קצפת מרחפות באוויר והוא רק חושב עליהם יומם ולילה, ובאמת אדם לא רוצה את זה אבל לא תמיד שואלים אותנו – כנגד זה רבינו גילה את העבודה של המחאה, הרצונות, התפילה, תיקון הכללי, ועיקר העיקרים לא ליפול בדעתנו ממה שעובר עלינו

לא כל מחשבה היא מחשבה אמיתית..!

העבודה השנייה זה עבודת השערות השחורות, זה העבודה של זעיר אנפין וקרח היה אחראי וממונה על כל הבחינה הזאת. זה נקרא להמתיק מחשבות, זה היצר הרע שמתלבש בתוך מחשבות, זה הבחינה של המלאך קדוש שהזכרנו לעיל, שמטעה את האדם במחשבות לא אמתיות – היסוד של העבודה פה זה לדעת שלא כל מחשבה שאנחנו חושבים היא אמיתית. ברגע שיש לנו ספק תמיד להתפלל ולהתבודד על זה, ובפרט ברגע שהמחשבות אומרות לו לחלוק על מישהו, שם צריך לפחד מאוד-מאוד

להמתיק את המחשבות של המחלוקות

צריך לדעת שאם אדם ח“ו חולק על צדיקים זה בוודאי פגם אבל אנחנו אנשים פשוטים ולא חולקים על צדיקים, אז אדם חולק על אשתו, על הילדים שלו, על ההורים שלו ועל השכנים שלו. לפעמים הכל רגוע והכל שליו, פתאום יורדות לו מחשבות של קפידה על השני. צריך לשים לב שלפעמים יורדות מחשבות של הקפדות על האדם וזה בד“כ על אנשים שקרובים אליו – זה אחד היסודות של שלום בית כי כל הזמן יורדות לאדם מחשבות על האישה וכן להפך. בעיקר צריך להיזהר לא להקפיד על צדיקים, זה הנפילה והסכנה הכי גדולה. הניסיון של קרח מצד גדולתו היה ההקפדה על משה רבינו וזה נקרא להמתיק את השערות של הזעיר אנפין, הכוונה להמתיק את כל המחשבות של המחלוקות שיורדות עלינו ולבטל אותם. אם אדם זוכה להמתיק את סוד השערות האדומות והשחורות הוא עולה לסוד השערות הלבנות וזה נקרא הצמצום הקדוש
ואדם יכול לקבל את האור הא-לוקי במידה ובמחשבה הנכונה ובנקודת האמת.

הפוסט פרשת קרח ותורה ל‘-’מישרא דסכינא‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

גם אם לומד תורה ומתפלל…

רבינו ממשיך ואומר שאדם שאינו זוכה לאמונת חכמים, או שפוגם באמונת חכמים, ע"י זה המחשבות והמשפט שלו הם בבחינת 'משפט מעוקל' שהוא 'מותרות' ואז אינו יכול להוציא משפטי אמת – רבינו אומר לנו בהתחלת התורה יסוד מאוד גדול, מכיוון שבכל דרכי חיינו אנחנו
צריכים להחליט כל הזמן החלטות אם זה לגבינו, לגבי משפחה, לגבי חברים, לגבי עבודה וכן הלאה. המציאות שלנו היא שאנחנו צריכים להחליט החלטות הלכה למעשה. בהמשך רבינו כותב שהיצר הרע, שנקרא 'כוח המדמה', מאוד-מאוד מבלבל אותנו כדי שלא נזכה לדעת את האמת. רבינו אומר שגם אם אדם לומד תורה או מתפלל,
עדיין האדם יכול מאוד לטעות בדברים האלה מכיוון שליצר הרע יש כוח כל כך גדול שהוא יכול להכנס גם בתוך לימוד התורה שלנו. רבינו מביא דוגמא על דואג האדומי שכתוב עליו שהוא היה 'אביר הרועים', הוא היה מראשי הסנהדרין בתקופת דוד המלך: הגיעה אליו שאלה האם גם על מואבייה חל הציווי: 'לא יבוא מואבי בקהל השם' – דואג האדומי טעה ואמר
שגם מואבייה שהתגיירה, כל הצאצאים שלה אסורים להתחתן עם יהודייה. למעשה דואג האדומי פסל את כל משפחת דוד המלך מלבוא בקהל, הכוונה להתחתן עם יהודייה – אומר רבינו שדואג האדומי טעה בהלכה, מכיוון שהוא פגם באמונת חכמים

היצר נכנס ומבלבל אותנו בהחלטות שלנו

במשך החיים שלנו אנחנו חייבים להחליט החלטות, אם זה איך להנהיג את הבית, או איך להנהיג את עצמנו, אם זה בפרנסה וכן הלאה. בכל דבר ודבר אדם צריך להכריע ולדעת מה העצה הנכונה. היסוד של העצה הנכונה זה לכוון לרצון הקדוש ברוך-הוא, הכוונה איך הקב"ה רוצה שנתנהג. היצר הרע נכנס ומבלבל אותנו ואנחנו לא יכולים לברר את זה משתי סיבות: א- התורה מעידה: 'והנחש היה ערום מכל חית השדה'..

זה ספר מאוד יסודי

-התורה מגלה לנו שליצר הרע יש הרבה-הרבה חוכמה ופיקחות מאוד גדולה. ב- רבינו כותב בתורה א‘ בליקו"מ שהיצר הרע מתלבש בתוך דברי תורה, ז"א שיש בחינה שהיצר הרע לא אומר לאדם לעשות עבירות. יש בחינה שהיצה“ר אומר לאדם לעשות מצוות, הוא אומר לאדם: אדרבה אתה רוצה להתחזק בלימוד התורה? אני אלמד איתך ביחד. לפעמים יש מצב שאדם ב“ה מקבל הארה של יראת שמיים והוא רוצה להתחזק, הוא מתחיל ללמוד בספר 'ראשית חוכמה', זהו ספר מאוד יסודי מספרי המוסר ויש בו קדושה מאוד גדולה..

בחלישות הדעת גדולה מאוד

במשך 3 חודשים האדם לומד את שער היראה, בתוך שער היראה יש גם את 'מסכת גיהנום', יש שם את כל העונשים שעוברים על האדם לפי העבירות שלו – היצר הרע נותן לאדם אור מאוד גדול ללמוד בשער הזה בפרט במסכת גיהנום. אחרי 3 חודשים שהוא לומד בכזאת התעוררות וחיות היצר הרע בא לאדם ואומר לו: תגיד לי, איפה אתה נמצא? באיזה מדורים אתה הולך לעבור? הרי אתה אדם עם יראת שמיים ואתה מחפש את האמת. היצר הרע אומר לאדם: לפי המצב שלך אנחנו רואים שמתוך שבעה מדורי גיהנום, אתה בוודאי חייב לעבור  בשישה מדורים, יש ספק לגבי השביעי. היצר הרע מכניס באדם חלישות הדעת ולזה רבנו קורא 'משפט מעוקל'. כל מה שכתוב בראשית חוכמה זה הכל אמת, אז מדוע זה משפט מעוקל? יש מעשה ידוע: פעם בא תלמיד של 'הגאון מוילנא' מלפניו, והוא בחלישות הדעת גדולה מאוד. הוא סיפר לגאון מוילנא שהוא למד את הספר ראשית חוכמה ואת שער היראה, הוא אמר: ראיתי שיש כאלה עונשים, אז איך אפשר להינצל מזה? הגאון מוילנא אמר לו: כל מה שכתוב שם זה הכל אמת, הכל
נכון, אבל תזכור שזה 'שער היראה', עכשיו אתה צריך ללמוד את 'שער התשובה'..

תאמין שהתשובה עושה תיקון גדול מאוד

ברגע שאדם חוזר בתושבה הוא גם מתקן – 'אם אתה מאמין שיכולין לקלקל, תאמין שיכולין לתקן' זה לא כ"כ ברור, הרי אף אחד מאתנו לא רואה את התוצאות של העבירות. אם ח"ו אדם מדליק אור בשבת הוא לא רואה שמשהו מתפוצץ או שמשהו קורה, אנחנו לא מדליקים אור בשבת כי אנחנו מאמינים לתורה ולחכמים שאמרו לנו שזה עבירה חמורה –  כמו שאתה מאמין לחכמים שעבירה עושה כזה קלקול, תאמין לאותם חכמים שהתשובה עושה תיקון במידה מרובה. כשאדם נכנס לפחדים יתר על המידה, שמחלישים את דעתו, זה דוגמא למשפט מעוקל שהיצר הרע מתלבש
בתוך דברי תורה, לכאורה בתחפושת של קדושה וכל עניינו זה להפיל את האדם..

מהי הדרך הנכונה להתנהג בכל דבר ודבר

ר' נתן כותב בליקוטי הלכות (הלכות פסח הלכה ט') על המקרה הזה: יראת השם לחיים ולא למוות – נכון שיראת שמיים זה דבר גדול מאוד, אבל אדם צריך לראות שהיראה לא מחלישה אותו ולא מכניסה בו עצב, דיכאונות וכן הלאה, אלא הפוך, זה מחייה אותו. יראת השם לחיים זה שאדם מקבל התעוררות של יראה ומיד אחרי זה הוא רוצה לרוץ לשדה לדבר ולצעוק להקב"ה כל הלילה: אני רוצה לחזור בתשובה. הוא מקבל חיות. לפעמים אדם מקבל כזאת יראה שכל מה שהוא רוצה עכשיו זה להכנס למיטה, אם הוא נשוי הוא אומר לאשתו: אני הולך לישון, תעירי אותי כשתקבלי את ההודעה או כשתשמעי את הקולות של השופר של המשיח, אדם לא רוצה להכיר את העולם -זה דוגמא של משפט מעוקל. אנחנו צריכים לדעת איך להתנהג עם כל מיני מצבים בחיים שלנו בכל מיני בחינות: איך נדע מהי הדרך והעצה הנכונה להתנהג בכל דבר ודבר – הבחינה הזאת נקראת 'בירור המשפט'. אומר ר' נתן על התורה הזאת: 'העצה הנכונה' זה הדבר הכי חשוב, אדם יכול להיות חכם מאוד גדול אבל אם בסופו של דבר הוא לא יוציא עצה נכונה,  אזי כל החוכמה לא תועיל לו.

יש הרבה דרגות בעניין של אמונת חכמים

בהבנה שלנו זה מאוד קשה להבין כיצד מבררים שהמשפט יהיה משפט אמת ולא 'משפט מעוקל', רבינו נקט דווקא במילה 'מעוקל' (בליקו"מ כתוב: 'מעקל') מכיוון שזה אותיות עמלק, להגיד לנו שעמלק נכנס בתוך הבחינה הזאת של המשפט. יש פה יסוד מאוד גדול: עיקר בירור המשפט זה אמונת חכמים, הכוונה כפי כמה שאדם זוכה לאמונת חכמים, כך הוא זוכה שתהיה לו סיעתא דשמייא והמשפט שלו יהיה משפט אמת. יש הרבה דרגות בעניין של אמונת חכמים: יש דרגה אחת כללית של האמונה בתורה ובחז"ל. אנחנו מאמינים שמשה רבינו קיבל את התורה
וזה כבר יסוד ובסיס לאמונת חכמים, אבל זה עדיין בכלליות.

בהתחלה הוא עשה סיגופים

בכל דור ודור התורה צריכה להתגלות מחדש, התורה שלנו היא תורה נצחית אז מה הכוונה? כתוב הרבה בספרים הקדושים שמכיוון שבכל דור ודור באים נשמות אחרות והתיקון שלהם הוא תיקון אחר לגמרי ממה שהיה בדור הקודם, לכן אנחנו צריכים את הצדיקים שבכל דור ודור שיגלו לנו מתוך התורה שבכתב, התורה שבע"פ ומתוך סודות  התורה,  מהי  ההנהגה  של  הדור  הזה. עכשיו באו לעולם נשמות חדשות ודורות חדשים לגמרי והם צריכים סדר חדש של תיקונים. אנחנו רואים דוגמא לדבר את הבעש"ט, תלמידיו ובפרט רבינו שגילו עניינים חדשים לגמרי. רבינו העיד על עצמו שבהתחלה הוא עשה סיגופים נוראיים מאוד, היתה שנה שבה הוא צם כמעט כל השנה משבת לשבת, ועם כל זאת הוא מעיד שאחרי שהוא גילה את כוח התפילה הוא הבין שלא צריך לייסר את
הגוף בכאלה ייסורים, מכיוון שע"י תפילה אתה יכול לתקן הרבה יותר מכל הסיגופים

היצה“ר עושה לנו מסכים ומסתיר מאתנו

צריך לדעת שרבינו עבר פה תהליך, בהתחלה הוא הלך בדרך מסויימת ואח"כ הוא השיג שבעצם יש דרך חדשה שרבינו העיד שהיא הרבה יותר גבוהה מהדרך של הסיגופים. הצדיק לא עובר רק בשביל עצמו, אלא הוא עובר בשביל כל הנשמות. כל הגילוי שרבינו גילה הוא גילה את זה לכל הדורות. רבינו גילה שעכשיו בדורות שלנו, הדרך והעצה של התפילה שזה כולל אין-ספור דרכים, זה לא רק שחרית, מנחה, ערבית והתבודדות. היסוד של התפילה זה לדעת להתרגל לדבר עם הקב"ה. אין לאדם חבר/אבא/מי שדואג לו, יותר מהקב"ה, אלא שיש הסתרה של היצר הרע שעושה לנו מסכים ומסתיר מאתנו את כוח הדיבור עם הקב"ה. רבינו כותב בסוף הליקו"מ שיש עליו כאלה מחלוקות מכיוון שהוא בא להאיר בעולם את דרך התפילה.

בעומק הדבר אדם לא מסכים עם ההנהגה

בפרט כשנכנסים יותר לחלקים של התפילה אחד היסודות הכי-הכי חשובים זה להגיד תודה להקב"ה, הכוונה היא לא רק לבוא בתפילה ובהתבודדות ולהגיד להשם תודה. תודה זה גם סוג של התבוננות, הרבה פעמים אנחנו רואים רע בעולם, יש בלב האדם טענות כלפי הקב"ה, אומר הרב דסלר בספר 'מכתב מאליהו' שכל כעס או עצבות שיש לאדם בעולם הזה, בשורש האדם כועס על הקב"ה. אדם לא מסכים עם ההנהגה של הקב"ה: למה נתת לי אישה כזאת? למה נתת לי פרנסה כזאת? אי-אפשר היה להביא לי ילדים יותר טובים? אני משתדל כ"כ והם לא רוצים ללמוד, הם עושים לי בעיות, וכן הלאה – בעומק של הדבר אדם לא מסכים עם ההנהגה של הקב"ה. העבודה של התודה זה התבוננות, הכוונה להתבונן בתוך הפנימיות של ההנהגה ולדעת שהחיסרון הזה שיש לי, זה באמת חסד יותר גדול מהחסדים הנגלים.

כועס? תזכור שיום אחד אתה תצחק על זה

גבורות בעולם הזה זה קשיים והתמודדויות, העבודה של התודה היא לפני שאנחנו באים להגיד תודה, היא להתבונן בפנימיות של הדבר, שבאמת הגבורות והקשיים שאנחנו מתמודדים איתם בעולם הזה, זה חסדים יותר גדולים מאשר החסדים שאדם מקבל (החסדים הגלויים לעין). צריך לדעת שכשאדם מקבל מתנות ושפע זה נקרא 'שפע של חסד' , כתוב בספרים הקדושים שהחסדים שמלובשים בגבורות זה חסדים יותר גדולים מהחסדים הנגלים מכיוון שזה חסדים נסתרים, לעתיד לבוא אנחנו נראה את זה ואז נגיד 'אילו פינו מלא שירה כים' על כל מה שעבר עלינו בעולם הזה. לעתיד לבוא כשהמשיח יבוא אנחנו נטבול במקווה ואז נחכה בכניסה לבית המקדש ובזמן הזה נעשה 'שיחות חברים', ראובן יגיד לשמעון: אתה זוכר לפני 15 שנה (לפני שבא משיח צדקנו) שסיפרתי לך על הבעיה שהייתה לי וכמה התלוננתי וכמה הצטערתי? ואז ראובן ושמעון יתחילו לצחוק, פתאום הם יראו את כל החסדים שיש בדבר הזה ו'אז ימלא שחוק פינו'. אז כל פעם שאדם כועס, מתלונן
או מקפיד, צריך לזכור שיום אחד אתה תצחק על עצמך..

השולחן משמש את האדם

כשיבוא משיח צדקנו אתה תשב על כיסא בשדה ואתה פשוט תצחק על כל התלונות שלך -העבודה של התודה זה להתבונן ולהבין שגם הקשיים הם חסדים עצומים, והמעלה הכי גדולה היא שנזכה להאיר את זה בתוך הלב – ע"י שמתבוננים ואומרים להקב"ה תודה, ע"י זה אנחנו זוכים להאיר את הטוב הגנוז בתוך הדבר הזה. בתורה י"ז רבינו אומר שהצדיקים זוכים לראות אין-סוף סודות בכל פרט בבריאה ובשם של כל פרט בבריאה, ולא רק זה אלא אפילו באותיות שמרכיבות את הפרט. לדוגמא אנחנו רואים שולחן אז אנחנו מבינים שזה שולחן ושזה משמש את האדם. הצדיק רואה את כל הסודות של השולחן ולא רק זה אלא גם במילה שולחן גם בזה הוא רואה אין-סוף סודות ולא רק זה אלא אפילו באותיות שמרכיבות את המילה שולחן, הכוונה שיש אין סוף-סודות על המילה 'שין'

האריה נקרא ’מלך החיות‘ בגלל גבורתו

-ואחרי זה יש אין-סודות על האות 'למד' של המילה שולחן. רבינו אומר שעדיין לא התחלנו לגלות את התורה של האותיות. רבינו מביא דוגמא לדבר: אנחנו רואים שיש בעולם שלנו מציאות של אריה, האריה נקרא 'מלך החיות' בגלל תכונות הגבורה שלו, אפשר לראות שכל המציאות של האריה זה גבורות, כולו אש של גבורות, לכן יש גם רמז לדבר: המילה 'אריה' בגימטריה זה בדיוק 'גבורה'. אבל זה פלא גדול, בספר יחזקאל כתוב שיחזקאל ראה את המרכבה העליונה, הכוונה שהוא ראה את סדר ההנהגה של הקב"ה שהיה מתגלה לנביאים בצורה של דמויות והנביאים היו מבינים את סדרי ההנהגה של הקב"ה מתוך המראות. יחזקאל הנביא ראה את סדר המרכבה..

ראה שכל הגבורות של העולם זה צמצומים

סדר המרכבה זה ההנהגה הכללית של הבריאה, יחזקאל ראה כך: 'ודמות פניהם פני אדם, ופני אריה אל הימין לארבעתם, ופני שור מהשמאל לארבעתן, ופני נשר לארבעתן' – לכאורה יש פה פליאה עצומה, הרי הימין שבמרכבה זה החסדים של הקב"ה, השמאל זה הגבורות והאמצע זה המידה הממוצעת  זה  המידה  שמשתפת  את  הגבורות  ואת  החסדים  ביחד. המידה הממוצעת נקראת רחמים או תפארת, אבל הימין זה חסדים גדולים מאוד. יחזקאל רואה במרכבה שבצד ימין יש פנים של אריה, זה פלא גדול מאוד. בעולם שלנו אריה זה שיא הגבורות, ובמרכבה (בהנהגה) של הקב"ה האריה זה חסדים גדולים מאוד -איך זה מסתדר ביחד? אלא יש אריה תחתון ואריה עליון. האריה התחתון זה ההנהגה בעולם הזה וזה מתגלה בגבורות כמו אצל האריה. יחזקאל הנביא ראה שכל הגבורות של העולם הזה שזה צמצומים, קשיים, ייסורים וכן הלאה, נראים בעולם שלנו כאריה, הכוונה כגבורה, אבל
אם נזכה לראות את המרכבה, הכוונה לפנימיות המרכבה אנחנו נראה שזה הכל חסדים.

זה לא שירדת עכשיו אלא עלית מדרגה

העבודה שלנו בעולם הזה היא להאיר מהאריה העליון לאריה התחתון, להשיג שכל הגבורות זה בעצם חסדים, זה עבודה לכל החיים. בהתחלה נותנים לאדם קצת גבורות שיברר אותם, אם הוא מתקרב לרבינו ומתחיל ללכת בדרך של תפילה והתבודדות, אז צריך לדעת שאח"כ עולים לכיתה ב'. אם עובר עלייך קשיים ואתה מתחזק ורואה את הקב"ה, אז מעלים אותך לכיתה יותר גבוהה, וכיתה יותר גבוהה זה יותר גבורות. אז זה לא שירדת עכשיו במדרגה אלא עלית מדרגה, אבל אתה יכול להרגיש שאתה עכשיו בירידה מכיוון שמשמיים הגבירו עלייך את הגבורות, את הניסיונות והקשיים וככה זה לעולם.

תפילה, התבודדות ותהלים...

אומר ר' נתן שהצדיקים הגדולים רוצים להכנס לעומק-עומק ההסתרה ולעומק-עומק הדין, מכיוון שהם יודעים שהקב"ה רוצה את ההנהגה הזאת, לכן הם רוצים לגלות את החסדים של הקב"ה אפילו בעומק הדין – כל זה נקרא העבודה של התודה, הכוונה לראות את החסדים של הקב"ה. מובא בביאור הליקוטים שהיום כשאדם משתדל למסור את הנפש לראות את הטוב שבכל דבר ודבר ואח"כ הוא לוקח את ההתבוננות הזאת לשיחה עם הקב"ה, אם זה בתפילה, בהתבודדות, בתהלים, בתיקון הכללי ואומר להקב"ה תודה על הכל, זה העבודה יותר גבוהה מכל הסיגופים של רבינו האר"י הקדוש, זה התיקון של הדור שלנו. רואים בכמה וכמה ספרים שאין עבודה יותר גדולה מאשר לחפש
ולראות את החסדים הגנוזים בתוך כל הצמצומים
והקשיים, זה פותר אותנו מהתעניות ומהסיגופים וזה מכפר על כל העוונות של האדם

קרח חולק על כל ההנהגה של משה רבינו

בכל דור ודור יש צדיק שמגלה את הדרכים שהדור הזה צריך לעבור, לכן 'צריכין לחפש ולבקש מאד-מאד אחר מנהיג אמתי. כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג האמתי, על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחינת המדמה'. רבינו אומר לנו שאם אין לנו אמונת חכמים, התחברות והתקשרות אזי אדם עדיין יכול לעשות טעויות מאוד גדולות מכיוון שהיצר הרע מבלבל אותנו בחיי היום-יום. כל התיקון של השכל הישר ובירור המדמה תלוי באמונת חכמים ובהתקשרות עם הצדיקים שנמצאים וחיים אתנו, לכן היצר הרע עובד על זה יותר מהכל ויש לו כוח להטעות אותנו בהטעיות עצומות. מה יותר גדול מהפרשיות שאנחנו עכשיו קוראים?? קרח חולק על כל ההנהגה של משה רבינו, הוא טוען שמשה רבינו זה מנהיג שקר, אעפ"י שהוא הוציא אותנו ממצרים והוריד לנו את התורה, בכל זאת משה רבינו התבלבל
עם הזמן, כך טען קרח. כשקוראים בפשטות את פרשת קרח אנחנו אומרים לעצמנו:

לא היו לו שום תאווה מתאוות העולם הזה

-קרח התבלבל וטעה, אבל צריך לדעת שקרח היה אחד מגדולי ישראל באותו דור. בזוהר הקדוש פרשת תזריע מובא על הפסוק 'קרח הוא, טהור הוא' (זה דין בדיני צרעת שמי שיש לו קרחת הוא טהור, זה הפשט) אומר הזוהר: 'קרח הוא, טהור הוא' – אין לך גדול בכל שבט לוי כמו קרח שהיה שורש וראש של הלווים. משה רבינו הוא המנהיג הכללי של עמ"י, אהרן הכהן זה הבחינה של הכהן וקרח זה הבחינה של הלווים, כך מובא בזוהר הקדוש בצורה מפורשת. מוסיף על זה ר' צדוק הכהן מלובלין ואומר עפ"י חז"ל שקרח היה מנושאי הארון, וחז"ל אומרים שכל מי שנשא את הארון היה לו רוח הקודש. מדייק ר' צדוק הכהן ואומר שלא היו לו שום תאוות מתאוות העולם הזה והוא נקי לגמרי בפגם הברית. רואים מפה דבר נורא, כיצד הוא טעה? מסביר הר' מקאמרנא שאילו קרח היה מתבטל למשה רבינו, אזי קרח אהרן ומשה היו יכולים להביא ביחד את הגאולה, מכיוון שמשה זה הקו האמצעי, אהרן זה הקו
הימיני וקרח זה הקו  השמאלי  והמשולש  הזה  היה  יכול  להביא  את  הגאולה  לעולם

מה קשור אם הבגד הצבע תכלת או אדום

יש מדרש ידוע של חז"ל שאומר שקרח היה חכם גדול ובעל רוח הקודש היו לו קושיות: יש הלכה שאומרת שבציצית צריך שיהיה פתיל אחד של תכלת, קרח שאל את משה שאלה למדנית מאוד: פתיל אחד של תכלת פוטר את כל הציצית מדין תכלת, אבל אם כל הטלית כולה היא תכלת אזי מה הדין? צריך פתיל תכלת או לא? הרי אם פתיל אחד פוטר את הטלית מתכלת אז כל הטלית כולה לא תפטור מתכלת?? מהקושייה הזאת הוא חלק על משה רבינו – לכאורה אין שטות יותר גדולה בעולם מהדבר הזה, מכיוון שטלית וציצית זה 2 דברים נפרדים: טלית זה בגד וציצית זה מצווה בבגד עצמו, אז מה קשור אם הבגד בצבע תכלת או בצבע אדום. טלית זה בגד עם 4 כנפות – איזה סברה זו לחשוב שטלית שכולה תכלת תפטור את הציציות, התורה אומרת לנו שבגד עם 4 כנפות בכל צבע שבעולם, חייב בציצית, איזה קושייה מקשה הגדול  שבשבט  לוי על  משה רבינו?

האור של טלית שכולה תכלת

כתוב בספרים הקדושים קרח לא חלק על משה רבינו בדיני המצווה או הוא חלק עליו בהשגות א-לקות. קרח ידע את 'סוד הטלית', הוא עליו בסוד דיני הטלית והציצית, הוא אמר למשה רבינו: לעתיד לבוא יתגלה האור של הטלית, כבר הגיע הזמן של גילוי הגאולה ואז יתגלה האור של הטלית שהיא כולה תכלת ואז היא תפטור את הציצית הזאת מתכלת מכיוון שזה כבר הנהגה ומציאות חדשה לגמרי. משה רבינו אמר לו: קרח, עם כל הרוח-הקודש שלך
אני אומר לך שעוד לא הגיע זמן הגאולה, אתה דוחק את השעה. קרח שמע את זה ואמר: משה אומר לי שאני דוחק את השעה מכיוון שהוא לא רוצה שתהיה הגאולה..

היצר יכול להראות לך שחור כלבן וההיפך

הסברה של קרח היתה כך: משה רבינו לא רצה שתהיה גאולה מכיוון שמשה רבינו הוא מלך, אחיו כהן גדול, אחותו נביאה ומנהיגה של כל הנשים אז מה הוא צריך גאולה? הסברה של קרח היתה שמשה רבינו מעכב את הגאולה. קרח שהוא כ"כ גדול מגיע לכאלה טעויות במשה רבינו – לכאורה איך אפשר לטעות במשה רבינו?
הרי ראית בעיניך את גדולת משה רבינו – מצד אחד אפשר להקשות אבל כתוב בספרים הקדושים שאפשר לעשות מהקושיות תירוצים, הכוונה שמכאן אנחנו צריכים ללמוד את גודל הכוח של היצר הרע שבא להטעות את האדם. היצה"ר יכול להראות לך שחור כלבן ולבן כשחור ואתה לא יכול לברר את זה, הוא לוקח משה רבינו והופך אותו בעיני קרח ועדתו לאיזה בעל גאווה שכל העניין שלו עכשיו זה המעמד שלו, יש שטות יותר גדולה מזו? ומי טעה בזה? אחד מגדולי ישראל באותו הדור..

השבטים ידעו סודות ואת ענייני הבריאה

רבינו האר"י הקדוש כותב ב'שער הליקוטים' כך: 'צדיק כתמר יפרח' – סופי תיבות קרח, עתיד קרח להיות כהן גדול. קרח בסוף יזכה למדרגה שלו אבל עד הוא יצטרך לתקן בגלל המחלוקת הזו – מפה נלמד את גודל ההסתרה שיש על הצדיק. אין דבר שיש עליו הסתרה יותר גדולה מאשר הנקודה של הצדיק. יש ליצר הרע כזה כוח גדול שהוא יכול להראות את הצדיק הכי גדול בעולם כשורש כל הסטרא אחרא שבדור. אומר רבינו האר"י הקדוש שמצאנו כזה דבר אצל יוסף הצדיק. שואל רבינו האר"י הקדוש ב'שער הליקוטים': איך יכול להיות שהבנים (השבטים) של יעקב אבינו גזרו מיתה על יוסף הצדיק? בסוף דין המיתה התבטל והם מכרו אותו להיות עבד במצרים. השבטים היו צדיקים מאוד גדולים ובעלי רוח הקודש ונבואה – איך הם הגיעו לכזאת טעות? אומר רבינו האר"י הקדוש שהשבטים ידעו סודות ואת ענייני ההנהגה, הם אמרו כך: אברהם אבינו היה צריך לברר מחטא אדם הראשון את הטוב מהרע. הבירור של אברהם היה שהוא הוליד את ישמעאל ובזה הוא הפריש את החלק הרע החוצה, ואז הוא יכול היה להוליד את יצחק, אבל זה עדיין לא
היה בשלמות מכיוון שאי- אפשר לברר את זה בפעם אחת, לכן גם יצחק היה
צריך לעשות את הבירור שזה יעקב ועשיו, יעקב לצד הקדושה ועשיו לצד הטומאה..

קיבל את נשמת אדם הראשון לפני החטא

אומר רבינו האר"י הקדוש שהאחים אמרו: יעקב כבר הרבה יותר מזוכך בזכות אברהם ויצחק, אצל יעקב אבינו נשאר סוף בירורי הקליפות, 11 בנים קדושי עליון, ובן אחד (יוסף הצדיק) הוא סוף כל בירורי הקליפות, לכן הם גזרו עליו דין מיתה, כדי לקיים מצווה גדולה מאוד ולבער את הטומאה מן העולם, הם זרקו אותו לבור של נחשים וקרבים ומכרו אותו למצרים כדי לעשות את תיקון העולם, הם היו בטוחים שזאת דרך תיקון העולם. כתוב בתיקוני הזוהר (תיקון ע') על הפסוק 'והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו': כל מי שכתוב בו 'נער' הכוונה שהוא זכה לחזור לימי הנעורים, זה נקרא בשם הזהור הקדוש 'המדרגה שלאדם הראשון לפני החטא', זה נעורי אדם הראשון לפני שחטא. יוסף היה מהצדיקים היחידים בכל הדורות שזכה לקבל את הנשמה של אדם הראשון שלפני החטא, לכן כתוב 'והוא נער'. חנוך, יוסף הצדיק ויהושע בן-נון זכו למדרגה של אדם הראשון שלפני החטא. כותב הזוהר הקדוש: וכל עליונים ותחתונים מקבלים את כל חיותם ושיפעם מהנשמה הזאתי..

הצדיק שכל הבריאה מקבלת ממנו שפע

מסביר הזוהר הקדוש מדוע יוסף חלם 2 חלומות, חלום אחד על שיבולים וחלום אחד על ירח וכוכבים ללמד אותנו שגם העליונים וגם התחתונים, כולם מקבלים את החיות ואת השפע שלהם דרך נשמת יוסף הצדיק. הצדיק הזה שכל הבריאה מקבלת את השפע ממנו, האחים שלו שהם צדיקים גדולים מאוד, מגיעים למסקנה ולהבנה שהוא סוף בירורי הקליפות – איך יכול להיות שהם הגיעו לכזאת טעות? אנחנו לא מבינים את זה אבל מפה אפשר ללמוד את גודל הכוח של היצר הרע להטעות את האדם בדבר הזה, לכן אי-אפשר לברר את נקודת הצדיק באמת, אם כך מה העצה?

בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו

רבינו ור' נתן אומרים שצריך לבקש על זה הרבה מהקב"ה, לעשות בכל יום או אחת לכמה זמן תפילה קבועה: השם תעזור לי לא לטעות. היצר הרע יכול לקחת לך את הצדיק הכי גדול ולהראות לך איך הוא שורש הטומאה וצריך לדעת שהוא עושה
את זה בקלות, אם הוא הטעה את השבטים ואת קרח אז בוודאי ובוודאי שהוא יכול להטעות אותנו. כשאדם אומר להקב"ה: אני בוודאי יכול לטעות בטעויות
הכי גדולות, אז תרחם עליי ותעזור לי לא לטעות בטעות הזאת – כשאדם
מבקש אז משמיים מסייעים לו, מכיוון ש'בדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו'.

זה כל הזמן מלווה אותנו וזה עיקר התיקון

חשוב ללמוד את כל הסיפורים האלה ולראות עד כמה אנחנו יכולים לטעות, היצר הרע יכול לבלבל אותנו בכל הבלבולים שבעולם אבל יש סיעתא דשמייא, ואם אדם רוצה אז משמיים מאירים לו את הנקודה, לכן צריך לדעת: אני תמיד יכול לטעות אבל אני מבקש מהקב"ה רחמים שאני לא אטעה. אומר רבינו: כפי כמה שאדם
זוכה לברר את זה ולהתפלל על הדבר הזה, לאט-לאט מתחילים לברר בתוך
האדם את המשפט אמת. הבירור של המשפט אמת זה שאדם ידע בנפשו
איזה עצות הוא צריך להתנהג בעבודת השם: איך הוא צריך להתייחס לעצמו,
אחר-כך לבני-ביתו, אחר-כך לחברים, וכן כיצד הוא צריך להסתכל על כל
הדברים שיש לו בחיים – למעשה זה כל הזמן מלווה את החיים שלנו
וזה עיקר התיקון של האדם. עיקר בירור המשפט זה ע"י הנקודה של אמונת חכמים.

..הדרגה הגבוהה ביותר זה אהבה לצדיק

עצם ההתקשרות של האדם עם הצדיקים, זה בעצמו מברר בתוך האדם את המשפט – פתאום אדם מקבל שכל יותר ישר והוא מתחיל להסתכל על הדברים במבט אחר לגמרי. אנחנו רואים שברוך השם היום הרבה מתקרבים לרבינו וזה רק ההתחלה, רבינו אמר 'כל העולם יהיו ברסלב', בעומק הדבר אחת הסיבות שמתקרבים לרבינו זה שהנשמות מרגישות שבלי רבינו אין משפט אמת, אדם רוצה עצות שיעזרו לו להתחזק ולהתקרב להקב"ה, כשמגיעים לרבינו רואים שיש פה באמת עצות הלכה למעשה שבאמת עוזרות לנו. רבינו האר"י הקדוש אומר שיש דרגות בהתקשרות לצדיק, הדרגה הגבוהה ביותר זה כשאדם זוכה להרגיש אהבה לצדיק, ואז הנשמה של הצדיק מכוונת את האדם ומאירה בו, אדם יכול לקבל השגות בתורה מכוח האהבה שהוא מרגיש לצדיק.

הפוסט ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רה“מ אמר ושר הביטחון אמר

בשבוע שעבר דיברנו על היסוד הזה שכשאדם בא לעולם אז האדם חי בעצם עם שכל ולב גשמי, הכוונה שאנחנו חושבים על העולם הזה ואנחנו מרגישים את העולם הזה – ז“א אם קורה משהו, אנחנו ישר מנתחים: מה הוא עשה, למה הוא עשה את זה ככה, צריך להחזיר לו או לא? לדוגמא בפוליטיקה: ראש הממשלה אמר ככה, ושר הביטחון אומר ככה – ואז אנחנו גם מרגישים הרגשות לפי המחשבות, אז אנחנו כועסים, אנחנו מאוכזבים, אנחנו שמחים – כל זה בעצם נקרא שכל גשמי. זה לא שכל טיפשי, אדם יכול להיות עם 10 תוארי דוקטורט בכל מיני תחומים ומדעים אבל שכל גשמי חושב ומרגיש את העולם הזה – זה נקרא בחינת הגשמיות. כל התחלה של כל אדם זה קודם כל להיות גשמי. הקב“ה קודם כל נותן לנו להכיר את העולם הזה, להרגיש את העולם הזה ולחשוב את העולם הזה. ויש דבר שנקרא השכל הא-לוקי, כל העבודה שלנו ה להכניס את השכל הא-לוקי בתוך השכל הגשמי, מה הכוונה? להתחיל להרגיש ולהבין שיש בעצם בורא לעולם והוא עושה את כל המעשים והוא פועל את כל הפעולות, אז למשל בשכל גשמי אם מישהו פגע בי, אז או שנעלבתי ממנו או שכעסתי עליו, תלוי לפי המצב והמציאות, אז אני מרגיש וחושב על האדם שעשה את זה, זה בשכל גשמי. בשכל א-לוקי אני מבין את מה שדוד המלך אמר..

להאיר אור א-לוקי בתוך האור הגשמי

שמעי בן גרא, אחד החכמים, קילל את דוד המלך קללה נמרצת ויואב בן צוריה שהיה גיבור גדול, אמר לדוד: תגיד לי שמותר לי ואני הורג אותו. עפ“י ההלכה הוא נקרא מורד במלכות ומותר להרוג אותו. דוד המלך ליואב: השם אמר לו קלל – זה שכל
א-לוקי, שאנחנו מתחילים לראות את הקב“ה בתוך החיים שלנו. למעשה העבודה שלנו כל ימי חיינו זה תמיד להבין יותר את ההנהגה של הקב“ה ולהרגיש את זה בלב, זה בחינה של וידעת היום והשבות אל לבבך. כל החיים זה העבודה שלנו, יותר להכניס את האור הא-לוקי ואת השכל הא-לוקי בתוך החיים שלנו וכשאדם זוכה לראות את הקב“ה בתוך החיים ובמציאות שלנו זה נקרא להאיר אור א-לוקי בתוך האור הגשמי.

מאמינה בהקב“ה

לאדם יש נשמה א-לוקית, אבל כתוב בזוהר הקדוש ויותר באריכות בכתבי האר“י הקדוש שבשעה שאדם בא לעולם הזה, הנשמה הא-לוקית היא חלק    א-לוק ממעל, היא תמיד מאמינה בהקב“ה, תמיד טובה ותמיד רוצה לעשות את רצון השם. מצד הנשמה אנחנו תמיד רוצים לעשות את רצון השם, רק מה? בשעה שאדם בא לעולם הזה, הנשמה מתלבשת במלבושים נפשיים ורוחניים, ועיקר המלבוש נקרא נפש בהמית..

שנעבור ונילחם את המלחמה

מה זה נפש בהמית? מה שהנשמה הא-לוקית רוצה הנפש הבהמית רוצה בדיוק הפוך. אם הנשמה הא-לוקית רוצה את הקב“ה אז הנפש הבהמית רוצה את העולם הזה ואת התאוות של העולם הזה. אם הנשמה הא-לוקית רוצה אמת, הנפש הבהמית רוצה שקר, וכן הלאה בכל דבר ודבר, אם מצד הנשמה הא-לוקית אנחנו רוצים לעשות טוב וחסד אז מצד הנפש הבהמית אנחנו רוצים לעשות הפוך, אנחנו אנוכיים ורק חושבים על עצמנו. למעשה העבודה שלנו כל ימי חיינו זה להאיר את הנשמה הא-לוקית בתוך הנפש הבהמית, בשביל זה באנו לעולם, זה ממש תכלית כל העבודה שלנו. כל התורה וכל המצוות וכל מה שאנחנו לומדים, זה הכל כדי להאיר את הנשמה הא-לוקית בתוך הנפש הבהמית. אבל הנפש הבהמית מתנגדת, היא לא מוותרת בקלות על המקום שלה ועל המעמד שלה, היא רוצה בעצם לשלוט, לכן בעולם הזה אנחנו באמת במלחמה, אפילו צדיקים גדולים, להם יש מלחמה במקום שלהם, הם כבר זכו להארה גדולה של הנשמה הא-לוקית אז יש להם כנגד זה נפש בהמית גבוהה. כתוב ’והנחש היה ערום מכל חית השדה‘, זה בחינה שיש לו מוחין, יש לו דעת ויש לו חוכמות של הנפש הבהמית, זה לא דבר פשוט. וכל
זה בעצם מסיבה אחת, הקב“ה רצה שנעבור את העולם הזה ונילחם את המלחמה..

הבדלו מתוך העדה….  ויפלו על פניהם!

-כל מה שהקב“ה בעצם ברא את העולם זה בשביל המלחמה הזאת. עולם זה מלשון נעלם, מה נעלם? הקב“ה בעצמו נעלם. לנשמה הא-לוקית קשה להתחבר עם הקב“ה וזה מלחמה מאוד גדולה – מצד שני צריך גם לדעת כלל מאוד גדול: שאין לפני הקב“ה שמחה יותר גדולה מזה שאדם יהודי בעולם הזה נלחם. אין להקב“ה שמחה יותר גדולה מזה. בפרשת קרח הקב“ה אמר למשה ואהרן ’הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אתם כרגע‘ מחלוקת קרח ועדתו עוררה מידת הדין קשה מאוד על עמ“י ואז הקב“ה אמר תצאו לצד ואני משמיד אותם. מה כתוב מיד? ’ויפלו על פניהם‘ מה הם עשו? עמ“י היה בנפילה, והם התחברו עוד יותר עם המקום של עמ“י

ללמוד ולשנן בע“פ את האור החיים הזה

-לאחר מכן כתוב שמשה ואהרן התפללו אל הקב“ה ואמרו לו ’ק-ל א-לקי הרוחת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצף‘, קרח חטא, הטעה ומשך אחריו, אז בגלל שאיש אחד חטא, אתה תשמיד את כל העדה? הצדיק תמיד מתפלל על עמ“י. שואל האור החיים הקדוש על הפסוק הזה שאלה מה זה אריכות הלשון של משה ואהרן ’ק-ל א-לקי הרחות לכל בשר‘ הרי משה ואהרן היו יכולים להגיד רק שם אדנות או שם א-לקים -האור החיים הקדוש מתרץ 2 תירוצים, בתירוץ השני אומר האור החיים הקדוש דבר נפלא מאוד, זה דבר קצר וצריך ללמוד ולשנן בע“פ
את האור החיים הקדוש הזה, כל אחד צריך שזה יהיה מונח אצלו כמו איגרת הרמב“ן.

זה עליון וחשוק אצל הבורא יותר מהכל..

אומר האור החיים הקדוש שמשה רבינו ידע את מדרגות החפץ שיש להקב“ה, הכוונה מדרגות ברצון של הקב“ה ’עוד נתכוון לדבר לפניו דברי ריצוי המתקבל לפניו, על פי מה שקדם לו בידיעת הדרגת החפץ שיש לבורא, האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים, אוצר א' של נשמות שעדיין לא באו לעולם הזה שעליהם אמרו ז"ל (יבמות סב.) עד שיכלו נשמות שבגוף, ואוצר ב' של נשמות שכבר באו לעולם הזה וחזרו ונתנו באוצר החיים, וכולם נותנים שיר ושבח והודאה לבורא יתעלה שמו בסוד (משלי טז) כל פעל ה' למענהו. למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר והוא מונעם מהכיר ה' והם מתעצמים לאהוב ה' ולשבחו ולהודות למאמרו זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל, וכמו שמבוארים הדברים בהרחבה בספר הזוהר גם בדבריהם ז"ל‘

הגוף והבשר מונעים מהאדם

אומר האור החיים הקדוש שהמדרגה הראשונה זה השיר והשבח שהמלאכים נותנים להקב“ה, יותר גבוה מזה, השיר והשבח שהצדיקים בגן עדן משבחים את הקב“ה, זה יותר גבוה משירת המלאכים – אבל עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל זה השיר והשבח אשר בא מהנשמות אשר הם פה בגוף הזה, בבשר. כשאדם נמצא בעולם הזה והנשמה בתוך הגוף, בתוך הבשר, בתוך הנפש הבהמית, והגוף והבשר מונעים מהאדם להכיר את הקב“ה, כל שנייה הנפש הבהמית מבלבלת את האדם במשהו אחר, פעם האדם רוצה מיליון דולר, פעם הוא רוצה שכולם יכבדו אותו, פעם הוא רוצה לאכול שניצלים, פעם הוא רוצה תאווה אחרת – הנפש הבהמית כל שנייה מבלבל את האדם ובתוך המציאות הזאת האדם מתעצם לאהוב את הקב“ה, וזה חשוק ועליון אצל הבורא למעלה מהכל. אם אנחנו מדייקים מה שאומר האור החיים הקדוש, זה דבר נורא מאוד, יהודי הולך להתפלל היום מנחה, כמה אנחנו כבר מכוונים במנחה? כמה כבר כוונה אדם מכוון במנחה של יום חול? כולנו יודעים שאנחנו לא עכשיו מתפללים עם כוונות האר“י ולא מתפללים את התפילה של רשב“י

’אשרי..‘ ותוך 7 דקות כבר מחוץ לביהכ“נ

-הלוואי שארבע פעמים בתוך התפילה נזכור שאנחנו עומדים בכלל בתוך התפילה, הרבה פעמים אנחנו בכלל שוכחים שאנחנו בתוך התפילה. אומר האור החיים הקדוש שיהודי שהולך ככה להתפלל מנחה, זה עליון וחשוק אצל הקב“ה יותר מתפילת הצדיקים בגן עדן. למה? כי לצדיקים שבגן עדן אין את הנפש הבהמית שמשגעת אותנו כ“כ, להם אין את הדבר הזה. לנו בעולם הזה יש את הדבר הזה ואנחנו מתעצמים, הכוונה הולכים לביהכ"נ להתפלל מנחה, מה אנחנו כבר יכולים להתעצם? בדרך כלל איך שמגיעים אומרים ’אשרי יושבי ביתך‘ במהירות, אומרים ’השם שפתי תפתח‘ ותוך 7 דק‘ אנחנו כבר מחוץ לביהכ"נ – אומר האור החיים הקדוש שזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מתפילת הצדיקים בגן עדן, כי פה יש לנו יצר הרע שמבלבל אותנו

סיפור מאוד ידוע על יוסלה קמצן קדוש:

היצה“ר הרע כ“כ מבלבל אותנו ואנחנו כ“כ מצטערים ממנו כי באמת הוא משגע אותנו, אבל עצם המלחמה של האדם בעולם הזה עם היצה“ר, צריך לדעת שאחרי 120 שנה כולם יגיעו לגן עדן, זה תענוגים שאנחנו לא יכולים להבין ולא יכולים להשיג ולא יכולים לתפוס אותם, אבל צריך לזכור שאת תפילת המנחה שלנו פה, אין לנו בגן עדן. יש שם מנחה, אבל לא את המנחה של פה, לתת להקב“ה את שלמות שמחתו ותאוותו גם בגן עדן כבר לא נוכל לתת. כשראיתי את האור החיים הקדוש, נזכרתי בסיפור שהילדים שלי שמעו קצת לפני יותר משנה וחצי, הם קיבלו דיסק של סיפור מאוד ידוע על יוסלה קמצן קדוש, את הסיפור הזה סיפר רבי שלמה קרליבך, זה סיפור אמיתי שהיה בקרקוב לפני קרוב לארבע שנה. החברא קדישא של קרקוב היו כותבים סיפורים ומאורעות יוצאי-דופן בספר של העיירה קרקוב. יוסלה היה כל ימי חיו הקמצן הכי שנוא בקרקוב כי הוא מעולם לא רצה לתת כסף  לאף אחד. מרוב שאנשי קרקוב כעסו על יוסלה, אז שהוא נפטר,  לא רצו לקבור אותו. הוא נקבר בתחילת השבוע והוא היה מונח יומיים בלא-קבורה. צריך להבין עד כמה כעסו עליו, שלא רצו לקבור אותו. עד שהרב של קרקוב פסק: אנחנו את המצווה שלנו חייבים לעשות ובשמיים כבר יודעים איך להפרע, לנו יש מצווה לקבור יהודי, אז נקבור אותו..

סופ“ש הגיעו לרב העיירה עשרות עניים

-ככה פסק הרב של קרקוב. ביום חמישי בערב התחילו להגיע לרב עניי קרקוב לבקש ממנו עזרה, היה לו קופה ובהתחלה הוא נתן ונתן, אבל פתאום הוא רואה שמשהו פה לא רגיל, אם כל שבוע מגיעים אליו ארבעה או חמשה אנשים, פתאום מגיעים אליו עשרות עניים, איך זה יכול להיות? הוא שאל אותם: למה עד עכשיו לא באתם? הם אמרו לו: אנחנו לא יודעים, תמיד החנווני היה נותן לנו את המוצרים שאנחנו צריכים והקצב היה נותן לנו את הבשר שאנחנו צריכים. קרא הרב לחנווני ולקצב ושאל אותם: למה עד עכשיו נתתם להם, ועכשיו הפסקתם? ואז הם סיפרו לו את הסוד הזה שיוסלה היה משלם על כל עניי קרקוב, אבל הוא השביע אותם שאסור להם לגלות את זה. כשהרב שמע את הדבר הזה הוא הבין בעצם מה קרה פה והוא הזדעזע..

ביקשתי מהשם את הביזיונות

-כל קרקוב הזדעזעה, הם הבינו שהם נתנו לו לשכב יומיים בלי קבורה, איזה ביזיון. בשבת בבוקר הרב של קרקוב עלה לבימה והכריז צום: כל קרקוב מתענה ביום ראשון. ביום ראשון בבוקר בתפילת הנץ הרב של קרקוב קם ומודיע: ביטלנו את התענית, אין היום תענית. כולם התפלאו. הרב אמר להם: הלילה יוסלה בא אליי בחלום וסיפר לי את כל הסיפור, הוא אמר לי: שתדעו לכם שאין עליכם שום תביעה בשמיים, הקב“ה קיים ’רצון יראיו יעשה‘. אני רציתי את הביזיונות האלה, אתם לא אשמים. אני ביקשתי מהקב“ה את כל הביזיונות האלה והקב“ה קיים את בקשתי, אתם לא אשמים בזה..

’ספר איפה אתה למעלה ומה קורה שם‘

-הרב של קרקוב אמר ליוסלה: אבל יוסלה, יומיים היית מונח פה בכזה ביזיון, בלי קבורה. אמר לו יוסלה: אתה יודע מי היה אצלי ביומיים האלה? האבות הקדושים באו לבקר אותי, כל שבעת הרועים, כל הצדיקים באו לבקר אותי, הם היו איתי כל היומיים האלה ולא היה לי רע בכלל, לא היה לי שום צער. זה הסיפור הידוע אבל בסוף הסיפור יש עוד פרט שהוא לא כ“כ ידוע: הרב מקרקוב ראה שיש עת רצון אז הוא אמר ליוסלה: ספר לי איפה אתה למעלה ומה קורה למעלה. יוסלה אמר לו: תראה, אני למעלה עם האבות הקדושים ועם הצדיקים הכי גדולים, אבל אם אתה שואל אותי מה זה להיות למעלה, אז תדע לך שאת המושג של תענוגי גן עדן, אדם בעולם הזה לא יכול להבין. אין לי שום שפה ואין לי מילים להגיד מה זה התענוגים של גן-עדן..

יוסלה קמצן קדוש עם האבות הקדושים

-המשיך יוסלה וסיפר לרב העיירה: אבל תדע לך, בגן עדן זה באמת תענוגים אין סופיים וזה טוב אין-סופי, אבל יום חמישי בלילה חסר לי משהו, חסר לי ללכת ולשים מעטפות של כסף מתחת לדלתות של העניים, זה חסר לי בגן עדן. סיפרנו את כל הסיפור בשביל הפרט הזה, יוסלה אומר לו אני בגן עדן עם האבות הקדושים, וזה תענוגים שאי אפשר בכלל להבין בעולם הזה, אבל לעשות מצוות חסד ולעזור לעניים בלי שהם יודעים, תדע לך שיש כזה התנוצצות של אור בעולם הזה, שאפילו בגן עדן אין את הדבר הזה – לעשות מצווה בעולם הזה זה כזה בחינה גבוהה אבל היצה“ר כל החיים מסתיר לנו את הדבר הזה, ועד שאנחנו עושים משהו הוא בא ואומר לנו: ככה עושים? תראה איך אתה נראה! מה אתה שווה משהו? מצווה גדולה להיות בעצבות..

הנחת-תפילין בעולם הזה עם כל הקושי

-היצה“ר כל היום בא ומקטין לנו: נחת תפילין היום, נו באמת עניין גדול, אבל תראה איזה מחשבות לא טובות חשבת, ותראה מתי קמת בכלל. רצית לקום בשש בבוקר, בסוף קמת בשעה שמונה, בקושי הספקת לקרוא ק“ש בזמנה. זה צורה של יהודי?? היצה“ר יודע לעשות את העבודה והוא מכביד עלינו – הגאון מוילנא אמר פעם ליהודי מבוגר: שווה לאדם לעבור שמונים שנה בעולם הזה ובלבד שרק פעם אחת הוא יניח תפילין. אם היינו יודעים מה זה להניח תפילין כמו שאנחנו מניחים בעולם הזה ולא כמו שהצדיקים שבגן עדן מכונים את הכוונות, הכוונה להנחת תפילין בעולם הזה עם כל הקושי והמניעות. דווקא בגלל שיש לנו נפש בהמית ויש לנו בלבולים, צריך לדעת שזה באמת קושי מאוד גדול, אבל מצד שני כל רגע בעולם הזה צריך לזכור, פה אני יכול לשמח את הקב“ה בכזאת שמחה שבגן עדן אחרי 120 שנה אני כבר לא יוכל לשמח אותו כמו שאפשר לשמח אותו בעולם הזה, כל זה דווקא בגלל גודל המניעות העצומות שיש עלינו בעולם הזה

שכל א-לוקי והמציאות שלנו

אומר רבינו שכל עבודתנו בעולם הזה זה לרדת להסתרה ולצמצום, ויש אין-סוף מיני הסתרה, פעם זה מישהו שמבזה אותי, פעם אני לא מצליח בזה, פעם התאווה משגעת את האדם, פעם בלבולים כאלה מגיעים, כל שנייה יש לאדם פה בעולם הזה איזה שיגעון אחר שמבלבל אותנו אבל צריך לזכור שכל התחזקות של אמונה, לקיים מצווה, לתת צדקה, להניח תפילין, ללכת לתפילה במניין, באמת כמה גדול הדבר הזה דווקא בגלל גודל המניעות. ומהי עבודתנו בעולם הזה? העבודה שלנו בעולם הזה זה להמשיך שכל א-לוקי לתוך המציאות שלנו ורבינו אומר: ואי אפשר להשיג שכל א-לוקי כי אם ע“י צמצומים רבים – זה נקודה מאוד חשובה מה שרבינו אומר פה, לכאורה הרבה פעמים אנחנו לא כ“כ מסכימים עם רבינו בנקודה הזאת. אדם אומר: יש לי קושי בפרנסה, האישה צריכה אותי בבית..

השגות א-לקות א“א להשיג כי אם ע“י….

-הילדים בוכים וכו‘. לכל אחד יש את הקשיים שלו ואת המניעות שלו – אדם אומר: אם היה לי הרחבה, לא היה לי שום בעיה של ממון, האישה היתה אומרת לי כל היום: לך תלמד. הילדים הכי נחמדים בעולם, לא עושים לי שום בעיות והאישה מסתדרת איתם הכי טוב בבית. אני יבוא בערב אני אספר להם סיפור, אני יגיד איתם ק“ש שעל המיטה ואני ארוץ אח“כ להמשיך ללמוד – ככה הייתי ת“ח, והייתי זוכה להשגות
א-לקות. לפי הסברה הזאת היה צריך להגיד: השגות א-לקות אי אפשר להשיג כי אם ע“י הרחבות-רבות. שירחיבו לי. שיבטלו אותי מכל הצמצומים שלי ואז אני ישיג השגות א-לקות, זה הסברה שלנו,  אבל מה רבינו אומר פה? השגות א-לקות א“א להשיג כי אם ע“י צמצומים רבים – בדיוק הפוך מהשכל שלנו, ככל שיש לך יותר צמצומים, יותר ניסיונות, קשיים והתמודדות, אתה יכול להשיג יותר השגות א-לקות.

הספר בגן האמונה – לא בזכות הגלידות

יש לנו מחלוקת עם רבינו בנקודה הזאת, אנחנו בעצם כל הזמן טוענים, תן לי עכשיו הרחבת הדעת, יישוב הדעת ותעשה שלא יהיה לי חובות ככה אני ישיג השגות
א-לקות, אבל רבינו אומר לנו הפוך, דווקא ע“י צמצומים אדם יכול להשיג השגות
א-לקות וככל שיש יותר קשיים ויותר התמודדויות אז האדם יכול יותר להשיג השגות א-לקות. לפני הרבה שנים אמר לי הרב שלום ארוש: את מה שהשגתי זה
לא בזכות הגלידות שאכלתי בימי חיי. ככה הוא אמר לי, לכתוב את הספר גן-האמונה זה לא מהגלידות שאכלתי, זה מהביזיונות שספגתי, זה מכל הקשיים וההתמודדויות.

סיבה: צמצום.   תולדה: השגות א-לקות.

רבינו אומר שהצמצומים זה בא ע“י 2 בחינות: מעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון. ידוע שכל מילה בליקו“מ צריך לראות את זה כמו רש“י, רבינו בעומק המחשבה שלו כיוון בכל מילה, עילה לעלול הכוונה מסיבה לתולדה, זה פשט הדברים, הכוונה שיש סיבה והסיבה במקרה הזה זה צמצום, ומה התולדה? קיבלת השגת
א-לקות. רבינו אומר את זה בעוד בחינה, משכל עליון לשכל תחתון, בהמשך רבינו אומר כי אי אפשר להשיג שכל עליון אלא ע“י שכל תחתון. אמרנו דוגמא לדבר, זה דוגמא מאוד-מאוד יפה איך ממשיכים ע“י שכל תחתון, שכל עליון. לפני שנים הבן שלי
היה בכיתה ה‘ או ו‘ והוא התחיל ללמוד גמרא ואז הם הגיעו לנושא שנקרא קל וחומר..

שתי טבעות מפלסטיק וכדור

-אנחנו יודעים מה זה קל וחומר, אבל איך ילדים בכיתה ה‘ יבינו מה זה קל וחומר? המחשבה שלהם עדיין לא חושבת במומשגים כאלה, אם דין א‘ קיים אז כל שכן שקיים דין ב‘. הרבי עשה דבר מאוד יפה, הוא הביא 2 טבעות עגולות מפלסטיק, אחת קטנה ואחת גדולה והוא הביא כדור גדול שלא נכנס לא בחישוק הקטן ולא בחישוק הגדול. מה עשה הרבי? לקח את הכדור וניסה להכניס אותו בחישוק הגדול. אמר להם: ילדים הכדור עובר? אמרו לו הילדים: רואים שהכדור לא עובר. אמר להם הרבי: נכון, זה באמת לא עובר, אבל בחישוק הקטן הכדור יעבור? אמרו לו התלמידים: הרבי, אם בחישוק הגדול זה לא עבר אז כל שכן שהוא לא יעבור בחישוק הקטן. אמר להם הרבי: נכון, וזה נקרא קל וחומר – כשהבן שלי סיפר לי את זה מאוד התפעלתי, איך מסבירים לילדים. מה יש פה? שתי טבעות מפלסטיק וכדור, מזה הוא הסביר להם בעצם שכל של גמרא, אומר הרמח“ל שהקב“ה מראה לאדם היהודי כל מיני דברים בעולם
הזה ומצד הנשמה שלנו אנחנו בעצם יכולים להבין
מתוך המראה הזה שיש דברים רוחניים הרבה יותר גדולים..

עוד בחינה, הבנה והתבוננות

אחד הדוגמאות לדבר זה למעשה הסיפורי מעשיות של רבינו, בהסתכלות ראשונה זה נראה כסיפורים פשוטים, היה בת מלך שהמלך כעס עליה ואמר לה שהלא טוב יקח אותך, ואז היא הלכה לאיבוד – הסיפור זה למעשה נקרא שכל תחתון. בתוך הסיפור יש אין-סוף שכל עליון שרבינו הלביש בתוך הסיפור הזה. רבינו אומר בליקו“מ שתורת משיח מתלבשת בתוך הסיפורי מעשיות -אז כמה שנלמד את הסיפורי מעשיות זה כל הזמן יתחדש עוד ועוד עד שמשיח בעצמו יבוא ויפרש לנו את הסיפורי מעשיות ואז בכלל נגלה דברים חדשים שיש בתוך הסיפורי מעשיות – זה נקרא שכל עליון שמתלבש בתוך שכל תחתון וכשאנחנו רואים שכל תחתון, מצד הנשמה אנחנו מעיינים בשכל התחתון כי אנחנו יכולים לקרוא את הסיפור – הנשמה שלנו כל פעם תגלה בזה עוד בחינה ועוד הבנה ועוד עצה ועוד התבוננות עד אין-סוף, כל הזמן אפשר לחדש עוד ועוד חידושים בתוך הסיפורי מעשיות, כי רבינו אומר שבסיפורי מעשיות יש תורה עתיקא סתימא וזה תורה של משיח שמלובשת בתוך הסיפורי מעשיות – אבל מה לנו ולתורת משיח? הלוואי שנבין פשט גמרא והלכה בשו“ע

ללכת לשדה, להגיד ת“ה ולהתחיל לבקש

-מצד הנשמה, הנשמה יכולה להבין עוד ועוד ועוד, אנחנו רק צריכים לקרוא את זה, ללמוד את זה ולהתבונן בזה. אח“כ אם אדם רוצה להתעמק מה עושים עם הסיפורי מעשיות? הולכים להתבודד. ללכת לשדה, להגיד תיקון הכללי ולהתחיל לבקש מהקב“ה: השם, תאיר לי בבקשה את הסיפורי מעשיות, ואז יתחיל להתנוצץ לאדם דעת בתוך הסיפורי מעשיות. זה נקרא שכל עליון שמלובש בתוך השכל התחתון. זה בחינה אחת שרבינו אומר, משכל עליון לשכל תחתון. אבל רבינו אמר גם מעלה לעלול, הכוונה מסיבה לתולדה. פה רבינו מדבר על בחינה אחרת בסוד הצמצומים..

יותר קשה להשיג בלב מה שיודעים במוח

מה שדיברנו עכשיו זה צמצום של שכל עליון בשכל תחתון, אבל יש עוד דבר שאנחנו צריכים כדי להשיג השגות א-לקות והדבר הנוסף זה להשיג השגות
א-לקות בלב. מה שיברנו עד עכשיו זה במוח, זה להבין דברים רוחניים יותר עמוקים יותר, פנימיים יותר, בתורה ובתורה של הצדיק. אבל יש דבר שאדם צריך להאיר את האור הא-לוקי ואת ההשגות הא-לקות בתוך הלב, וצריך לדעת שזה הרבה יותר קשה. הרבה יותר קשה להשיג בלב את מה שאנחנו כבר יודעים במוח. יש למשל תורה בליקו“מ שאפשר ללמוד את הפיסקה הזאת פעם ופעמיים ושלוש ולהבין אותה טוב וגם לכתוב על זה פירושים, מי שקצת מוכשר יכול ללכת ולמסור שיעור בתורה הזאת וכולם יתפעלו – זאת תורה ו‘ בליקו“מ שרבינו אומר שם באות ב‘ שעיקר התשובה, כשישמע בזיונו ידום וישתוק. רבינו בעשרים שורות בערך מסביר את המעלה של אדם ששומע ביזיון, אפשר ללמוד את זה בפרד“ס וכן הלאה והלאה..

למה אתה לא מקיים את הדיבור הזה??

אדם אחרי יומיים יכול למסור שיחות על ישמע ביזיונו ידום וישתוק – עכשיו כמה צריך להסכים בלב שעיקר התשובה זה ישמע ביזיונו ידום וישתוק? כמה תורות וכמה הגהות יש לנו מצד המוח ולא מצד הלב שלנו? יש לנו הגהות על התורה הזאת, לדוגמא לפני 3 וחצי שנים בערך הייתי בבעיה של שלום-בית. הבעל ב“ה בחור מוכשר, לומד תורה ומתבודד אבל יש לו גבורות, הוא אש בנפש שלו. אני יושב איתו ועם אשתו וכל מה שהיא אומרת לו זה אש וגופרית. היא יצאה לרגע להביא משהו, אז אמרתי לו: תראה, אני רוצה לשאול אותך, הרי ב“ה אתה כבר שנים מקורב לרבינו אתה מתבודד ואתה לומד ספרי רבינו ואתה הרי יודע שרבינו כתב בליקו“מ שעיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק, אז למה אתה לא מקיים את הדיבור
הזה קצת? הוא אמר לי תשובה נפלאה מאוד ואז הבנתי מה זה הגהות על הליקו“מ..

הכל זה כדי שהלב יסכים עם הדבר הזה

הבעל אמר לי: מה שרבינו אמר שעיקר התשובה זה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, אבל רבינו לא התכוון לאשתי. זה נקרא הגהות של הלב על העצות של הצדיק. השכל והלב זה 2 רשויות בתוכנו, העבודה שלנו זה להאיר את השכל הא-לוקי שזה התורה והעצות של הצדיק, לתוך הלב שלנו, זה הכוונה השגות א-לקות אי אפשר להשיג, בתוך הלב שלנו, כי אם ע“י צמצומים רבים. כדי שהלב שלנו יסכים אי אפשר כי אם ע“י צמצומים רבים. צריך לדעת שכדי שהלב יסכים עם זה, שזה כל מה שעובר עלינו בעולם הזה, הניסיונות והקשיים והנפילות והצמצומים, הכל זה כדי שהלב יסכים עם הדבר הזה. בואו נוריד את זה הלכה למעשה כדי להאיר את זה בלב:

אז מתחילים להוציא אותו מהדמיון הזה

לדוגמא יש כמה בדור שלנו שיש להם אהבה גדולה לעוגות קצפת, עכשיו יכול להיות שאותו יהודי שאוהב את זה, היה בראש השנה אצל רבינו, התחיל להתבודד ולהתחיל להתקשר עם הצדיק, אז מתחילים לעסוק בתיקונו, מתחילים לעזור, מתחילים להוציא לו את הדמיון הזה, אתה רוצה לאכול מדי פעם עוגת קצפת עם הכשר? אין שום בעיה, אבל אדם לא צריך להיות משוגע אחרי הדבר הזה, ללכת לישון ולחשוב על זה, לקום בבוקר ולחשוב על עוגות קצפת, זה שיגעון ורוצים לעקור מאדם את התאווה. איך הצדיק עוזר לנו לעקור את זה? אדם הדרכים לדוגמא, יכול להיות שאם משמיים מרחמים על האדם אז יתנו לו כזה וירוס בבטן שכל פעם שהוא אוכל עוגות קצפת יש לו כאלה כאבי בטן והוא מתפתל מרוב כאבים..

עם כוונה, בלי כוונה, העיקר תדבר איתו!

-מה יהיה עם אותו אדם? הוא כבר יבין שצריך להיזהר מהעוגה הזאת. אבל אחרי כמה זמן הוא הכאבי בטן עוברים והוא אומר: זה מקרה, זה לא מזה וכו‘ – כל אחד יודע כמה פעמים צריך לעבור את הכאבי בטן האלה כדי להבין שהעוגה הזאת לא בשבילנו. מפה נלמד איך היצה“ר מקשר אותנו ומחבר אותנו עם האהבות והרצונות של העולם הזה שלכאורה זה פליאה איזה עוצמה יש לו לחבר אותנו עם העולם הזה. רבינו אומר מה משחרר את ההתקשרות של האדם בלב עם העולם הזה, זה ע“י צמצומים רבים, זה הכאבי בטן, זה ביזיונות שאנחנו סובלים, פה נכשלים, כאבי נפש וכו‘, צריך לדעת יסוד אחד, כל זה בא כדי לשחרר אותנו מהכבלים שהיצר הרע אוחז אותנו. אחת העצות זה לדבר הרבה עם הקב“ה, כן עם כוונה בלי כוונה, העיקר לדבר איתו, עצם הדיבור זה משחרר את האדם מהכבלים, אם אדם לא יכול להתפלל אז יש שיחות חברים ומחשבות של אמונה, העיקר זה לא ליפול בדעתנו. יהי רצון שנזכה.

הפוסט תורה ל‘ בליקוטי מוהר“ן: מישרא דסכינא ב' הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

’חולה גדול צריך רופא גדול‘

רבינו ממשיך ואומר: ’וצריך כל אחד לבקש מאד מלמד הגון כזה, שיוכל להסביר ולהבין אותו שכל עליון וגדול כזה, דהינו השגות א-לקות. כי צריך לזה רבי גדול מאד-מאד, שיוכל להסביר שכל גדול כזה, על ידי השכל התחתון כנ"ל, כדי שיוכלו הקטנים להבינו. וכל מה שהוא קטן ביותר, ומרחק ביותר מהשם יתברך, הוא צריך רבי גדול ביותר. כמו שמצינו בעת שהיו ישראל במדרגה קטנה מאד, דהינו במצרים, שהיו משקעים במ"ט שערי טמאה, היו צריכים רבי גדול ומלמד גדול ונורא מאד, דהינו משה רבנו, עליו השלום. כי כל מה שהוא קטן ומרחק ביותר, צריך מלמד גדול ביותר. שיהיה אמן כזה, שיוכל להלביש שכל עליון כזה, דהינו השגתו יתברך שמו, לקטן ומרחק כמותו. כי כל מה שהחולה נחלה ביותר, צריך רופא גדול ביותר‘ – מה זה  בעצם השגות א-לקות והאם צריך להשיג השגות
א-לקות? האם באנו לעולם כדי להיות בעלי רוח הקדוש, נביאים, בעלי השגות א-לוקות וכו‘? מה רבינו בעצם מתכוון בנקודה הזאת? בוודאי שכולנו רוצים את זה, אבל האם זה התכלית? מה היסוד של השגות א-לקות שרבינו ישר פותח בזה בלי שהוא אומר לנו קודם למה צריך בכלל להשיג השגות א-לוקות?

באופן כללי, זה למעשה יסוד כל התורה

-בוודאי שהמושג הזה ’השגות א-לקות‘ זה יחסי, כל אחד ואחד לפי בחינתו ולפי שורש נשמתו, לפי המעשים שלו ולפי התיקון שלו בעולם הזה, לכל אחד יש את ההשגות א-לקות שלו, אבל מה שרבינו אומר באופן כללי זה למעשה יסוד כל התורה כולה. נסביר קצת מה הכוונה- הקב“ה נתן לנו תורה ומצוות. הזוהר הקדוש קורא למצוות בשם עצות. עצות לעשות את התפקיד שלנו ואת התיקון שלנו בעולם הזה – אפשר להסתכל על זה בהרבה היבטים – אחד ההיבטים זה שאדם בא
לעולם ויש לנו בעצם מחשבה והרגשה גשמית, הכוונה שאנחנו מקושרים
עם העולם הזה: אנחנו מתפעלים מהעולם הזה, אנחנו חושבים על העולם הזה, אנחנו רוצים את העולם הזה – דבר ראשון האדם קודם כל מקושר עם העולם הזה…

פרופסור או מנכ“ל

אדם יכול להיות חכם מאוד גדול ויש לו 10 תארי-פרופסור, יכול להיות שהוא המנכ“ל של החברות הכי גדולות בעולם, אבל עדיין השכל שלו גשמי, כלומר הוא מתבונן בעולם הזה, חוקר את העולם הזה ומבין את העולם הזה – מה התפקיד של האדם היהודי בעולם הזה? התפקיד שלנו זה להמשיך שכל א-לוקי ואור א-לקות לתוך הגשמיות, פירוש הדבר שאנחנו חיים את העולם הזה ומרגישים וחווים את העולם הזה ועם
כל זה, לחבר ולקשר את העולם הזה עם הקדוש ברוך-הוא..

אדם השומר תורה ומצוות..

ברגע שאדם הוא מאמין ושומר תורה ומצוות, הוא כבר פעל התחברות עם הקב“ה, עצם האמונה ועצם העובדה שאדם שומר תורה ומצוות, למה הוא שומר את המצוות? כי הוא מאמין שיש בורא לעולם וזה כבר חיבור וקישור של הואר והשפע הא-לוקי עם העולם הזה, אבל כמובן שיש בזה אין-ספור מדרגות ואין-סוף דרגות – כל העבודה שלנו בעצם זה להעלות את כל העולם הפנימי שלנו, הגשמי שלנו, שזה מורכב בעיקר משני חלקים שזה מוח ולב, שזה מחשבה והרגשה – כמו שאמרנו, אנחנו חושבים את העולם הזה ומרגישים את העולם הזה. ברגע שמישהו פגע בנו או ביזה אותנו, באופן מידי אנחנו מרגישים את הצער, את הפגיעה ואת הכאב, ’למה הוא דיבר אליי ככה? למה הוא התנהג אליי ככה?‘. כל זה התחברות והתקשרות שלנו עם העולם הזה – העבודה שלנו זה להאיר אור א-לקות בתוך העולם הזה וזה הולך בשתי בחינות, אחד זה ההבנה, המחשבה, החוכמה והשכל של האדם, להתחיל לשתף בעצם את הקב“ה בתוך המציאות שלנו בתוך העולם הזה. הדבר השני זה להתחיל להרגיש את הקב“ה בעולם הזה, זה החלק הקשה ביותר…

הארץ היתה תהו ובהו וחושך

-העבודה זה ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘. הא-לקים זה הטבע והשם זה ההשגחה הפרטית. השגות א-לקות זה ההמשכה של האור הא-לקי, של השכל הא-לקי ושל האמונה בהקב“ה אל תוך המציאות שלנו, זה נקרא השגות א-לקות לכן זה שייך לכל אדם. כל העבודה שלנו זה בעצם להכניס את הקב“ה לתוך מציאות העולם הזה. עיקר העבודה שלנו זה בהרגשת הלב, אנחנו יכולים לראות שהיום זה חלק מתיקון הדור שלנו, אין איזה מישהו שלא מסתובב עם איזה כאב, צער, בלבול וכו‘, כי המציאות של העולם הזה מבלבלת אותנו, אנחנו לומדים את זה מהפסוק השני בתורה, בפסוק הראשון כתוב  ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘ מיד בפסוק השני כתוב ’והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום‘ צריך לדעת שכשהעולם נפרד מהקב“ה אז המציאות שלו זה תוהו ובהו וחושך על פני תהום, אין מציאות אחרת, לפעמים אדם אומר: שמעתי שפלוני-אלמוני מצליח…

בתוך הצמצומים של העולם הזה להגיד:

-צריך לדעת שאם אין את החיבור עם הקב“ה אז המציאות זה ’והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום‘ – זה המציאות של העולם, זה לא תלוי בנו. העבודה שלנו זה ההמשך של הפסוק ’ורוח א-לקים מרחפת על פני המים‘ – לחבר את הרוח
א-לקים שמרחפת על פני המים עם הארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום, זה התיקון ש להעולם וזה מה שרבינו אומר השגות א-לקות. הכוונה להכניס את הקב“ה בתוך החיים שלנו בהתחלה זה במחשבה אבל העבודה שלנו כמובן זה בלב, בהרגשות של הלב. זאת הבחינה שאנחנו רואים שדוד המלך כל ימי חייו עבד את העבודה הזאת במסירות נפש ובוודאי שאנחנו אפילו לא יכולים להתחיל להבין מה היתה העבודה של דוד המלך ועם כל זה, כתוב בזוהר הקדוש שדוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה כשהוא אמר ’השם אמר לו קלל‘ על שמעי בן גרא שקילל אותו קללה נמרצת, מכאן אנחנו רואים שאדם יכול בתוך הצמצום של העולם הזה להגיד: מאת השם יצא הדבר – ואין דבר יותר גבוה מזה, זה תכלית הבריאה. זה נקרא השגות א-לקות

רבינו לא אמר זאת כי אצלו זה דבר פשוט

רגל רביעית במרכבה זה המלכות של מלך המשיח. מה זה המלכות של המלך המשיח? להוריד את האור הא-לוקי לתוך המוח ולתוך הלב שלנו בכל המצבים ובכל מקום – שאנחנו נרגיש ונתחבר עם הקב“ה בכל מקום. כל זה נקרא השגות א-לקות וזה מה שרבינו מתחיל: השגות א-לקות א“א להשיג כי אם ע“י צמצומים רבים. רבינו אומר שזה התכלית למעשה ובשביל בעצם באנו לעולם הזה, לכן הקב“ה ברא את הנפש הבהמית וברא את הגוף ואת כל ההסתרה והצמצום של העולם הזה, כדי שכל יהודי ירד לעולם הזה ומפה יתחבר עם הקב“ה – את כל זה רבינו לא אמר, אצל רבינו זה כבר
פשוט, יש הרבה תורות לפני והרבה תורות אחרי שרבינו אומר שזה התכלית, לכן רבינו מיד מתחיל כבר בדרך ההשגות של הא-לקות, איך אנחנו מושכים עלינו את האור הא-לוקי.

הודי שהוא רב גדול בקליפה

יש שיחה שרבינו אמר: ישראל לא יודעים בטוב שבו הם נמצאים. רבינו אמר את זה לעניין מסויים אבל באמת אנחנו לא יודעים את הטוב שבו אנחנו נמצאים בהרבה-הרבה תחומים של החיים. פעם סיפרתי על ידיד שלי שלפני כמה שנים, היה בקשר עם איזה הודי, ב“ה הוא רב גדול בקליפה שם, ההודי הזה לא פשוט שם, אבל עם כל זה היתה להודי הזה איזה נקודה טובה, כאשר אותו ידיד שלי הראה לו את התמונה של הרב, ההודי הזה אמר לידיד, אל תעזוב אותו לעולם. באחת השיחות של הידיד שלי איתו ההודי בכלל לא ידע על העניין של שבת, כשהידיד הסביר לו שאנחנו לא נוסעים, לא מדליקים אור ולא עושים שום מלאכה בשבת, ההודי הזה שאל אותו ככה: תגיד לי, כמה בעמ“י עושים את זה? הוא חשב שהוא ישמע את המספר 10 או 20

בכלל לא  שמים לב איפה אנחנו נמצאים

הידיד שלי ענה לאותו הודי: כל עמ“י. כל כמ“י כולו צריך לשמור שבת. ההודי שאל את הידיד: כמה פעמים בחיים צריך לשמור שבת? ענה לו הידיד: כל שבעה ימים. ברגע שהוא אמר לו את זה, ההודי כ“כ התרגש והתפעל ואמר: תגיד, עם שלם מבטל את העולם הזה פעם אחת בשבוע לגמרי?? אין טלפון? אין רדיו? אין תקשורת? לא נוסעים? אין כלום?! עם שלם עושה את זה?? הידיד אמר לי שהוא קיבל אור חוזר מההתלהבות של ההודי, אנחנו בכלל לא שמים לב במה אנחנו נמצאים, אין דבר כזה בבריאה, שבתוך העולם העשייה הגשמי הזה עם כל הלחץ והטרדות והעיסוקים ואנחנו לא שמים לב שפעם בשבעה ימים אנחנו מבטלים את הכל ועולים למקום אחר – זה בחינת המשכת השגות א-לקות לתוך הצמצומים. עכשיו רבינו אומר בעניין איך זה נעשה, על-ידי צמצומים רבים מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון.

הסיפור שלנו התחיל כבר לפני 5781 שנה

למעשה רבינו משתמש פה בשתי לשונות, רבינו אומר מעלה לעלול (מסיבה לתולדה) ורבינו אומר גם שכל עליון ושכל תחתון. באמת הלשון הכפולה של רבינו היא מדויקת, זה לא סתם שרבינו השתמש בעוד לשון, רבינו אומר שקודם כל להשיג השגות א-לקות זה ע“י צמצומים, אבל יש שני מיני צמצומים, יש צמצום שכלי שזה התורות שהצדיקים מגלים לנו בדרך של משלים, רמזים, סיפורי מעשיות, דרשות שהצדיקים מגלים לנו כדי לחבר אותנו עם שכל גדול, אבל באמת יש עוד סוג של צמצום שחייבים לעבור אותו כדי לקבל שכל עליון, את ההשגות א-לקות – הבחינה השנייה זה לא עניין של שכל, הלב לא מוכן לקבל את זה, יש לנו התנגדויות בלב, מה השורש שלהם? הסיפור התחיל אצל כל אחד מאתנו לפני 5781 שנה ועוד כמה חודשים, זה התחיל מחטא אדם הראשון ומה שאדם הוסיף עוד במשך הדורות, רבינו קורא לזה הדמים העכורים, זה ההתנגדות בלב, היצה“ר של הדמים העכורים לא מוכן לקבל השגות א-לקות כי הוא מתנגד לזה. יש דמים עכורים בלב שמתנגדים למלכות השם ולאמונה של השם – נוריד את זה אלינו הלכה למעשה ע“י דוגמה: יש ביזיונות שזה בסדר, היינו בגדלות מוחין וביישוב הדעת והכל היה בסדר, השם הכל ממך ולטובה

זמנים שאדם מקבל ביזיון ורואה שם הוי-ה

מישהו אמר לי שיש לו זמנים ומצבים שהוא בא הביתה, הוא מקבל את המנה היומית שלו והוא רואה שם הוי-ה מרחף אצלו בבית, יש זמנים כאלה שאדם מקבל ביזיון והוא רואה שם הוי-ה והוא מאמין שהכל לטובה – אבל יש זמנים שאנחנו בקטנות ובצמצום וגם ככה עובר עלינו מה שעובר עלינו ויש ביזיונות שהם בול-פגיעה בלב שלנו – באותו הרגע בוא תדבר עם האדם הזה ותגיד לו: הכל לטובה, עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק, תקבל את זה באהבה – בדרך כלל, אם זה אדם שיודע לתת מכות זה יכול להיות סכנה להגיד לו
את הדיבורים האלה במצב הזה. למה הוא לא מוכן לקבל את זה? כי הלב שלו כרגע לא מוכן לקבל את האמונה,
לא מוכן להמליך את הקב“ה באותו מקום. יש לנו דמים עכורים בלב שלא מוכנים לקבל את זה ולהגיד שגם זה
הכל לטובה, זה הכל מאת השם, וזה לטובתי הנצחית. אומר רבינו שעל זה צריך להסתובב הרבה-הרבה סיבובים בעולם הזה, לא סיבובים שכליים אלא סיבובים רגשיים בלב שלנו..

לא מוכן להודות במצב הזה

הקב“ה מעלה אותנו ומוריד אותנו וזה הסוד של 42 המסעות שעמ“י הסתובב במדבר כדי לתקן את הדמים העכורים שבלב שמתנגדים למלכות השם. זה לא התנגדות שכלית אלא זה התנגדות רגשית – בלב אני לא מוכן להודות שבמצב הזה זה הקב“ה. אין אחד מאתנו שאין לו התנגדות בלב, זה רק השאלה אם הראו לנו את זה או לא. בספר פרי הארץ הוא אומר שהיה איזה יהודי שנתקע שלושה ימים במדבר לבד. אחרי שלושה ימים הוא אומר: איך עבדתי על עצמי, 3 ימים אני כבר לא כועס. אומר פרי הארץ ’אין שוטה מרגיש‘. אתה לא כועס כי לא נתנו לך ניסיון

לא מוכן להסכים שהקב“ה עשה את זה

צריך לדעת שהדמים העכורים מתעוררים בשעת הניסיון, בשעת איזה צער ואיזה צמצום. מה בעצם הפעולה של הדמים העכורים? הפעולה שלהם זה בעצם אני לא מוכן להסכים שהקב“ה עשה לי את זה, ואם הוא עשה לי את זה אז אני כועס עליו. אם אתה באמת רוצה להגיד לי שזה הקב“ה אז אני כועס עליו – הנקודה הזאת זה התיקון בעולם הרגשי שלנו. אומר רבינו שכמו שכדי להמשיך שכל עליון צריך צמצומים של דעת, כמו שצריך את הבחינה הזאת בעולם השכלי, ככה צריך צמצומים בעולם הרגשי שלנו, ומה זה? זה הארבעים ושתיים מסעות שעמ“י עברו במדבר,
זה לעבור עוד ניסיון ועוד דרך ועוד חוויה ועוד התנסות עד שבשלב מסויים אדם מודה

השאלה זה האם מסכמים שהכל לטובה

בשלב מסויים אדם מוכן לקבל את זה – אבל כמה טלטולים צריך לעבור כדי להסכים לזה, למעשה כל החיים שלנו אנחנו עוברים את הטלטולים האלה כדי שנסכים בלב שבעצם יש בורא לעולם והוא מנהיג והוא עושה את הכל ולא רק זה, הכי קשה הכי קשה זה להסכים איתו זה שכל מה שהוא עושה זה הכל לטובה. יהודי מוכן להסכים עם הקב“ה שהוא עושה את הכל, כל השאלה היא כמה אנחנו מסכימים איתו שכל מה שהוא עושה זה הכל לטובה. ב“ה אנחנו רוצים להתחזק אבל בד“כ אנחנו מאמינים 98% שהכל לטובה. כל העבודה שלנו זה תיקון שתי האחוז הנותרים,
אנחנו מסתובבים בעולם הזה 120 שנה רק לתקן את השתי אחוז האלה להסכים
שגם בזה הכל הקב“ה עשה לטובה. זה מה שרבינו אומר שלהשיג שהשגות א-לקות שזה להכיר את הקב“ה במוח ובלב, צריך הרבה סיבובים. רבינו אומר מעלה
לעלול משכל עליון לשכל תחתון. עלה לעלול זה כל מה שמסובבים אותנו בעולם הזה

רבינו ממשיך לנו את התורה במלבושים

עלה לעלול זה הסיבובים כדי לתקן את הלב. מצד השכל זה כבר התורות של הצדיקים שיודעים להלביש את התורות שלהם, בפרט רואים את זה בדורות שלנו שרבינו זה חידוש גדול מאוד-מאוד בדבר הזה, איזה השגות ואיזה תורות גבוהות הוא הלביש בצמצומים כאלה שיורדים עד לדורות שלנו. אחד המקומות שהכי רואים את זה, זה בסיפורי מעשיות של רבינו שאומר שהפנימיות של הסיפורי המעשיות, הכוונה לחוכמה ולעומק, עתיד לגלות לנו משיח צדקנו, זה נקרא תורה עתיקא סתימא דעתידא לאתגליא. זה תורה שתתגלה לעתיד לבוא ורבינו שהשיג אותה, ממשיך לנו את התורה הזאת בתוך המלבושים של הסיפורי מעשיות – זה אחד הדוגמאות של הצמצומים של השכל העליון והשכל התחתון הכי
חזקים שיש לנו בדורות שלנו. למעשה כל התורה שבכתב זה השכל העליון וכל דרכי התורה שזה התורה שבע“פ,
הכל זה בעצם לגלות את השכל העליון של  התורה שבכתב..

צריך כל אחד לבקש מלמד..

רבינו ממשיך ואומר, וצריך כל אחד לבקש מלמד כזה גדול שיוכל להמשיך לו השגות א-לקות וככל שהחולה יותר גדול צריך רופא יותר גדול, וככל שהוא יותר קטן ומרוחק מהקב“ה ככה הוא צריך רבי גדול יותר. הפשט הראשון של רבינו זה שאם אדם נמצא במקום ירוד ונמוך, צריך לדעת להתקרב דווקא לרבי הגדול ביותר, כי רק הרבי הגדול ביותר באמת יוכל לקרב אותו – הרבי הגדול צריך להמשיך
לו השגות א-לקות כאלה בצמצומים כ“כ גדולים במקום שבו הוא נמצא. לדוגמא רבינו אומר על הסיפורי מעשיות שהם מעוררים מהשינה. רבי נתן כותב עפ“י תורה ס“א שאפילו מי שנפל להסתרה שבתוך הסתרה, הכוונה שאדם כבר לא יודע שיש בורא לעולם, ושום תורות כבר לא יכולות לעורר אותו, הסיפורי מעשיות משנים קדמוניות כן יעוררו אותו מהשינה שלו.

תספר לו את המעשה מאבדת בת מלך

לפני חמש עשרה שנה בערך סיפר לי ידיד שלי על קרוב-משפחה שלו שהוא ב“ה מאוד חכם וחכמולוג וכל כולו מלא תארים באוניברסיטה אבל הוא נמצא בכפירה ובהסתרה מאוד גדולה כי הוא לא יודע שום דבר. הוא שאל אותי: על מה אני יכול לדבר איתו? לכל דבר יש לו תשובות וחוכמות. אמרתי לו: אתה לא יכול לדבר איתו, זה סגור. אבל תבוא אליו עם הסיפורי מעשיות ורק תספר לו את הסיפור הראשון. הוא אמר לי: הוא יחשוב שאני משוגע. אמרתי לו: אל תדאג, רק תספר לו את המעשה הראשון מאבדת בת מלך. הוא סיפר לי אח“כ כמה התפתחה ביניהם שיחה והוא התחיל להתחבר דרך הסיפורי מעשיות – יש בזה כוח רוחני שנכנס לחולה הגדול ביותר ולקטן ולמרוחק ביותר, באמת זה סגולי ואנחנו לא מבינים את הפעולה הזאת..

’פרופסור‘ מלמד את הסיפורי מעשיות!!

אנחנו לא מבינים את הסיפורי מעשיות מכיוון שהתורה שמלובשת בזה היא כ“כ גבוהה, לכן היא מתנוצצת ומאירה לאדם במקום הכי רחוק, לכן אני מציע הצעה: ברגע שמדרבים עם אדם שלא מוכן לשמוע שום דבר, תגיד לו: באמת שאני לא רוצה לדבר איתך דברי תורה, תקרא לו עמוד אחד מסיפורי מעשיות, אתם תראו פלאות בדבר הזה, איך זה פועל אנחנו לא מבינים אבל זה פלא גדול. לפני 3 שנים בערך מישהו הרבה לי הרצאה מוסרטת של פרופסור בספרות ופילוסופיה באחת האוניברסיטאות בארץ, הוא נחשב גברא רבא בעולם האוניברסיטאות, הוא כולו מלא חוכמות. בשנים האחרונות לאותו  יהודי הגיע איכשהו סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, הוא לומד ומלמד את הסיפורי מעשיות. הוא הראה לי קטע קטן מתוך ההתחלה של השיעור שהפרופסור הזה סיפר את הסיפור על הלב והמעיין מתוך המעשה משבעת הקבצנים, איך הוא מתאר את הסיפור הזה, הוא אומר שכזה סיפור לא נכתב מעולם, כזה חוכמה, כזה עומק, כמה דברים יש פה ללמוד ולדרוש בזה וכו‘..

לא הכוונה שאנחנו חולים פסיכיאטריים

-זה הרופא הגדול לחולה הגדולה והמלמד הגדול לקטן ולמרוחק, שזה נמצא בתוך התורות ובתוך השיחות של רבינו ובפרט בסיפורי מעשיות. דבר נוסף: זה שרבינו אומר שהמרוחק והקטן צריך מלמד ורבי גדול זה אנחנו מבינים, אבל רבינו משתמש גם בלשון הזאת שגם מי שיודע שהוא חולה ורחוק ביותר, צריך רופא גדול מאוד-מאוד. רבינו משתמש פה גם בלשון של רופא וחולה. מדוע רבינו הכניס כאן את המושג רופא? צריך לדעת שכל מילה של רבינו היא מאוד מדויקת ויש לרבינו כוונה בכל מה שהוא אומר. יש מצב שאדם לא יודע אבל הוא בריא בנפש, אבל הדור שלנו זה לא דור שבריא בנפש, לא הכוונה שאנחנו ח“ו חולים פסיכיאטריים, אבל אנחנו חולים בעולם הרגשי שלנו, בשיגעונות, בתאוות ובלבולים של העולם הזה, אנחנו כ“כ מבולבלים שבבחינה הזאת אנחנו לא צריכים רק רב גדול אלא אנחנו גם צריכים רופא גדול. מה ההבדל בין רב לרופא? רב מלמד אותנו תורה, רב גדול יודע להמשיך שכל גדול לאנשים רחוקים. רופא גדול, יודע להמשיך גם את השכל הגדול הזה לבעיות הנפשיות, הרגשיות והשיגעונות שיש לנו מהעולם הזה, לכן רבינו משתמש פה גם במושג רופא ולא רק רב או צדיק גדול

כל זה בעצם טלטולי-דרכים

רבינו הוסיף בתורה את העניין של הרופא כדי לומר לנו שלמחלות הנפש שלנו ולמקומות הרחוקים שבהם אנחנו נמצאים, גם לשם הוא יודע להמשיך השגות א-לקות. שמעתי מהרב לפני שנים שאמר שהצדיק מסובב את האדם הרבה-הרבה סיבובים בעולם הזה וכל זה בעצם טלטולי-דרכים, ניסיונות, קשיים, לפעמים זה השפלות וכישלונות – ובאמת מצד הקב“ה ומצד השליח שלו שזה הצדיק, זה הכל רק כדי לרפא לנו את הלב כדי שיוכל לקבל את ההשגות א-לוקות..

זה ענף שמשתלשל עד למציאות שלנו..

השורש של כל ההשגות א-לוקות זה דבר אחד: השם הוא הא-לוקים, יש בעל הבית ויש מנהיג לעולם, וכל מה שהוא עושה זה רק לטובתנו מכאן זה מתחיל לרדת לסודות התורה ולפנימיות התורה, אח“כ זה יורד לפשט התורה, אח“כ זה יורד לדיבורי אמונה פשוטים, אבל בעצם זה ענף שמשתלשל עד למציאות שלנו וכל הדרך הזאת זה בעצם תכלית אחת, להאיר השגות א-לקות בתוך המציאות שלנו וכל הרפואות שלנו נמצאים בנקודה הזאת. היום רואים שהרבה מהדור שלנו סוחבים מטענים-רגשיים ותסכולים של עצבות וכאב וכעס, כל מיני הרגשות מאוד-מאוד לא נעימות, זה המצב הגשמי שלנו, זה המצב הטבעי שלנו, ככה באנו לעולם. הרפואה האמתית זה להמשיך בעצם את האור הא-לוקי לתוך המקום הזה, להתחיל לראות את האמונה ואת ההשגחה הפרטית שיש בכל מה שקרה לנו. זאת אומרת ברגע שאדם בא לעולם אז הכל זה בהשגחה פרטית מדויקת מאוד שהאדם הזה היה צריך לעבור א‘ ב‘ ג‘ ד‘, ודווקא זה היה הסיבה שאדם יכול להמשיך את ההשגות א-לקות

אין סוף סיבובים זה כדי להביא אותנו ל..

הצדיק שיודע את כל זה ומסובב אותנו אין סוף סיבובים, כל זה בסופו של דבר כדי להביא אותנו למקום אחד, רק לאמונה. נגיד משהו לסיום, ראינו השבוע  בספר של הרמ“ד (רבי משה דוד ) ואלי שהיה תלמיד-חבר של הרמח“ל. כל עוד הרמח“ל היה חי הם כל החיים היו ביחד כבר מצעירותם. הרמ“ד ואלי הכניס את הרמח“ל לקבלה. הוא חי עוד 30 שנה אחרי הרמח“ל. הספרים של הרמ“ד ואלי רואים שזה ממש רוח הקודש כפשוטו שורה על הספרים, הוא כותב על הדור שלנו דברים שלא נכתבו בשום ספר. הוא כותב דבר מאוד מעניין וזה מושג שחוזר הרבה בספרים שלו ונקרא הצדיק המברר. הצדיק המברר זה נשמות ישראל בפרט בעקבתא דמשיחא שעובר עליהם המון-המון מלחמות רוחניות והתגרויות מצד היצה“ר (הוא מסביר שזה המהות של הדור האחרון), והצדיק מברר ניצוצות קדושה ומדרגות רוחניות מאוד גדולות דווקא ע“י זה. כל הדור הוא בבחינת הצדיק המברר אבל כמובן שיש את הצדיק הכללי של הדור. אומר הרמ“ד ואלי שהתיקון שלפני הגאולה יהיה לנו בבחינת נהפוך הוא, הכוונה שבחיצוניות זה רק יראה לנו כקלקול וקלקול וקלקול, ואנחנו לא נדע שבפנימיות זה רק תיקון ותיקון ותיקון וברגע אחד פתאום אנחנו נבין  שמה שהיה נראה בעינינו כירידה וכקלקול הכי גדול זה בעצמו הבנייה וזה דבר נעלם

איזה מחלוקות, לשון הרע ושנאת חינם

אומר הרמ“ד ואלי כך: והצדיק המברר של הדור יצטרך לעבור את כל הבחינה הזאת ועל כן יתפס בבית האסורים ויצערו אותו צער גדול – והם חושבים שהם שולטים בו, והם לא יודעים שכל עוד הוא נמצא שם כל העולמות נתקנים ע“י זה, וברגע אחד יצא וימלוך בלבוש מור וקציעות – ככה הלשון של הרמ“ד ואלי בפירוש שלו על ספר קהלת פרק ח‘. ככה זה גם בבחינה הזאת, זה נראה כאילו כל העולם רק מתקלקל והרי ידוע שהתיקון הכי גדול של עמ“י עכשיו זה לתקן את סיבת החורבן – שנאת חינם. אם אנחנו מסתכלים על המצב של עמ“י זה נראה המצב הכי רחוק מהתיקון. איזה מחלוקות ולשון הרע ושנאת חינם – זה נראה כאילו אנחנו נמצאים בשיא הקלקול ואנחנו לא רואים שבאמת זה מתקן. לפני כמה ימים אמרתי בשיחת חברים שאפשר לראות את זה בשני מקרים שקרו, אחד קרה לפני שבע שנים בשנת 2014 ואחד קרה לאחרונה. מי שזוכר בשנת 2014 היה את כל המצב של צוק-איתן ועזה. תפסו שלושה בחורי ישיבה מגוש-עציון, חטפו והרגו אותם וכך התחיל המבצע. מי שזוכר את זה, זה היה פלא גדול, ירד כזה אור של אחדות בעמ“י. כל עמ“י היה באחדות שאני לא זוכר מעולם אחדות שהיתה כזאת בעמ“י, דתיים, חילונים, חרדים, כולם הרגישו את זה ביחד, ממש אור רוחני ירד לעולם. גם עכשיו ראינו שברגע שאויבים קמים עלינו מבפנים, גם פתאום ירד כזה אור של אחדות, הזרמים הכי רחוקים אחד מהשני פתאום התאחדו, אמנם זה לא היה כמו בצוק איתן אבל גם פה היתה את הבחינה הזאת – שימו לב עמ“י בשנייה אחת מתאחד, לכאורה איך מכזה בלאגן, תהו ובהו שבקושי יכולים לדבר אחד ליד השני, פתאום בשנייה אחת הכל מתאחד. זה מה שכותב הרמ“ד ואלי שבחיצוניות זה נראה קלקול אבל בפנימיות אנחנו לא יודעים שזה רק הולך ומתקן. איך זה מתקן? זה סודות ההנהגה.

צועקת: כבר לא יכולה לסבול את זה יותר

לפעמים היסוד זה שמביאים את עמ“י למצב מנוגד לתיקון ואדם היהודי באמת יכול לסבול את זה עד גבול מסויים, בשלב מסויים כבר מתוך הנפש של האדם היהודי יש התנגדות למצב החיצוני המקולקל ובשנייה הוא כבר מתחבר עם האמת. אפשר לראות את זה גם בתאוות של העולם הזה, שמעתי בשם הרב שאמר שכל העניין של האינטרנט והאפליקציות, זה היצר הרע הכי גדול שהיה מבריאת העולם, זה המלבוש הכי גדול של היצר הרע שהיה מבריאת העולם – לכאורה מה קרה לעמ“י? יורד ויורד ויורד והכל נפתח, כל התאוות וכו‘. צריך לדעת שיש בזה סוד, יש לנו יצה“ר של תאוות של העולם הזה אבל יש מקום שהאדם היהודי כבר לא יכול לסבול את התאוות של העולם הזה לכן אנחנו מתחילים היום לראות
את התהליך הזה, הנשמה צועקת: אני כבר לא יכולה לסבול את זה יותר. ברגע שיש את הצעקה הזאת פתאום אתה רואה אותו מהמקום הכי משוגע בעולם יושב בישיבה

לפעמים הבנייה הפנימית זה ע“י ריחוק

-אחרי שלושה ימים אתה רואה אותו מצומצם, אתה שואל אותו מה קרה? הוא אומר לך: אני עדיין לא רשב“י. שבוע שעבר היית באיזה שיגעון ועכשיו אתה כבר רוצה להיות רשב“י? הוא אומר: כן, מה אני לא נשמה יהודית? נבראתי בשביל להיות רשב“י. צריך להגיד לו: קודם כל אתה צודק, נבראת בשביל להיות רשב“י, אבל עוד חודש, עוד חודשיים, לא בשבוע אחד. ב“ה זה נקרא שלפעמים הבנייה הפנימית זה ע“י ריחוק, שנראה בחיצוניות מצב הפוך והנשמה כבר מתנגדת לזה, ואין תיקון יותר גדול מזה, ואז ברגע אחד כבר יש תיקון.

הפוסט תורה ל‘ בליקוטי מוהר“ן: מישרא דסכינא הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.