בעזרת השם נמשיך ללמוד את תורה ס“א בליקוטי מוהר“ן חלק ראשון.
רבינו מדבר על הנקודה של אמונת חכמים ואומר שעיקר תיקון הדעת והמשפט הנכון, שזה בעצם המשקפיים הנכונות והמדויקות איך להסתכל על המציאות
שלנו, על החיים והבריאה זה נקרא תיקון הדעת והמשפט, רבינו אומר שזוכים
לזה בעיקר על ידי אמונת חכמים – אם נדייק במילים רבינו לא אמר שנהיה
תלמידים של החכמים אלא שנאמין בחכמים, מדוע רבינו נוקט בלשון אמונת חכמים?

זה לא אינטליגנציה גבוהה…

מכיוון שהחכמים האמיתיים של עם ישראל יש להם כאלה חוכמות וכאלה השגות וכאלה ידיעות וגילויים שהם מפתיעים אותנו, זה לא לפי שכלנו. כדי שנוכל להתחבר עם הדעת שלהם אנחנו צריכים להאמין בהם, הכוונה להאמין שבאמת הקב“ה מגלה להם כאלה חוכמות וכאלה סודות וכאלה תורות. רבינו אומר שע“י שאנחנו מאמינים בחכמים ע“י זה אנחנו זוכים לקבל מהדעת שלהם, אנחנו זוכים שהדעת של החכמים תאיר לנו כל אחד לפי בחינתו ולפי שורש נשמתו לכן היסוד הגדול ביותר זה להאמין בחכמים, הכוונה להאמין שהקב“ה משפיע להם חוכמה ושכל ודעת אחר לגמרי, ממין אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. פגם באמונת חכמים זה שאדם אומר: גם אם הוא חכם, זה בגלל שיש לו אינטליגנציה גבוהה, יש לו אי-קיו גבוה. ברגע שאדם מאמין שהחוכמה של החכם זה מצד אינטליגנציה גבוהה זה נקרא פגם באמונת חכמים כי החוכמה של הצדיקים האמיתיים זה לא חוכמה מצד שהם מוכשרים מאוד אלא מצד זה שהקב“ה משפיע עליהם דעת אחרת לגמרי וזה נקרא בחינה של רוח הקודש, בזה אנחנו צריכים להאמין. ברגע שאדם לא מאמין בזה ומייחס לצדיק
איזה סוג של אינטליגנציה מאוד מפותחת, בזה האדם
פוגם בדעת שלו כי הוא למעשה מנתק את עצמו מצינור הדעת האמיתי של העולם..

יש את שנת הלבנה ויש את שנת החמה

בהמשך רבינו אומר שהקב“ה גילה לעמ“י את סוד העיבור, למעשה בצורה הפשוטה ביותר זה לעשות התאמה במשך חודשי השנה בין שנת הלבנה לשנת החמה – כל העולם מונים שנה, ז“א שיש איזה מחזוריות שחוזרת על עצמה כל שנה, גם לגויים יש את זה. יש 2 דרכים כלליות ועיקריות איך לחשב את מהלך השנה, יש את שנת הלבנה שלמעשה אנחנו מונים 12 סיבובים של הירח סביב כדור הארץ, כל סיבוב
של הירח סביב כדור הארץ זה נקרא חודש ו-12 סיבובים זה נקרא שנת הלבנה,
בצורה מדויקת זה יוצא 355 ימים בשנה לפי שנת הלבנה, שנת החמה זה יוצא 365 יום

איך עושים את זה

יש עשרה ימים וחצי של הבדל בין שנת החמה לשנת הלבנה, מכמה סיבות הלכתיות ומעשיות צריך לדעת איך לתאם בין שנת החמה לשנת הלבנה. לכאורה זה חישוב מדעי ועמ“י יודע את זה כבר דורות, הגויים רק במאה שנים האחרונות יודעים איך ללכת בכיוון של לחשב את התיאום הזה. איך אנחנו עושים את זה? כל שנה הלבנה מפגרת בעשרה ימים, ז“א שכל שלוש שנים היא מפגרת בשלושים יום, זה מצטבר..

כמה זמן הוא מסתובב בדיוק

זה הסיבה שכל שלוש שנים אנחנו מעברים את השנה ומוסיפים חודש אחד וזה נקרא סוד העיבור, להתאים בין שנת החמה לשנת הלבנה, יש סיבות הלכתיות למה צריך לעשות את זה אבל רבינו אומר שיש בזה סוד מאוד גדול. סוד העיבור לא נוגע לאף אדם אלא רק לחכמים גדולים בעמ“י, גם אם נגלה את סוד העיבור לגויים הם עדיין לא ידעו מה זה סוד העיבור – זה נכון שבמשך כל הדורות הגויים לא ידעו בכלל לחשב את ההתאמה בין שנת הלבנה לשנת החמה, אחת הסיבות זה מכיוון שהם לא ידעו לדייק בשנת הלבנה, הם לא ידעו כמה זמן הירח מסתובב סביב כדור הארץ בצורה מדויקת. באמת יש פה נקודה מאוד עמוקה במה שרבינו אמר שסוד העיבור זה סוד שהגויים לא יכולים להשיג, הוא התכוון ליסוד הרוחני של מצוות קידוש החודש או עיבור השנה ותיאום בין שנת הלבנה לשנת החמה, הוא דיבר על הבחינה הרוחנית. רבינו אומר שהגויים לא יכולים לדעת את זה לעולם אבל באמת לא רק גויים לא יכולים לדעת את זה. רבינו אומר שרק חכמים גדולים מאוד בעמ“י יכולים לדעת את הסוד הזה וזה נקרא סוד תיאום שנה הלבנה ושנת החמה. מובא הרבה בספרים הקדושים שהלבנה מרמזת על כנסת ישראל, על השכינה, על
עמ“י ועל נשמות ישראל, פירוש הדבר שמציאות הלבנה זה מציאות נשמות ישראל.

להנהיג, להדריך ולכוון את נשמות ישראל

החמה מרמזת על העניין של החוכמה – אומר רבינו שהחוכמה הכי גדולה בבריאה זה לעשות תיאום בין החוכמה האמתית לבין המצב של נשמות ישראל. יש חכמים וצדיקים שיכולים לגלות חוכמה אבל מה הם לא יודעים לעשות? להנהיג, להדריך ולכוון את נשמות ישראל איזה תורה, איזה עצות ואיזה דרך שייכים לנשמות ישראל שבאותו הדור, לדעת להאיר להם את התורה, את העצות ואת הדרך ששייכים להם לאותו דור, את זה אף אחד בעולם לא יודע חוץ מגדולי חכמי ישראל מכיוון שבכל
דור ודור כל מציאות הנשמות משתנה באופן כללי וגם באופן פרטי וגם בפרטי-פרטיות

ספרים אמיתיים מאוד וקדושים מאוד!

החוכמה האמתית היא להאיר את החמה, החוכמה, ללבנה הכוונה לנשמות ישראל שנמצאים במצב הזה ומכיוון שיש שינוי כזה גדול לכן הדבר גם לא כתוב בספרים. יש ספרים אמיתיים מאוד וקדושים מאוד שנכתבו מפי השכינה ממש אבל הם לא שייכים לדורות שלנו, לכן הסוד הגדול ביותר זה לדעת את התורה, את העצות ואת ההדרכה איזה דעת להמשיך לנשמות במקום שבו הם נמצאות, זה מה שרבינו סוד העיבור, לתאם בין שנת החמה לשנת הלבנה, הכוונה להאיר לנשמות ישראל את החוכמה כפי מה ששייך להם במקום הזה. אנחנו רואים מעין הדבר, העניין של השובבי“ם זה עניין מאוד עמוק, רבינו האר“י הקדוש גילה שבימים האלה מכיוון שבפרשיות האלה אנחנו קוראים את העניין של יציאת מצרים לכן מתעורר
כל העניין של יציאת מצרים ויש סיעתא דשמייא אוד גדולה לצאת עכשיו ממצרים..

העבודה היא להוציא את מצרים מתוכנו

מה עומק דברי האר“י הקדוש שאומר שבימים האלה אפשר לעשות תיקוני נפש כ“כ גדולים בגלל העניין שאנחנו קוראים את פרשיות יציאת מצרים? אומר ר‘ נתן שבאמת הקב“ה הוציא אותנו ממצרים לפני 3300 שנה ממצרים, ומאז ועד היום ועד שיבוא משיח צדקנו העבודה שלנו זה להוציא את מצרים מתוכנו. כתוב ’וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים‘ הכוונה שרק חמישית מאתנו יצאה ממצרים, יש לנו עוד ארבע חמישיות של מצרים בתוכנו. אחרי שהקב“ה הוציא אותנו ממצרים למעשה מצרים נמצאת בתוכנו, למעשה
כל סדר ועניין יציאת מצרים מתעורר בימים האלה של
ימי השובבי“ם העניין של יציאת מצרים, לכן זה
עבודה הלכה מאוד מעשית לגבינו, להוציא את מצרים מתוכנו.

להתבונן בעניין יציאת מצרים

כל תרבות מצרים עדיין שקועה בתוכנו, להוציא אותנו פיזית ממצרים זה היה יחסית קל, הקושי הגדול של משה רבינו זה היה להוציא אותנו נפשית ורוחנית ממצרים – ע“י ההתבוננות בעניין של יציאת מצרים אנחנו יכולים לראות נקודות עמוקות מאוד בעבודה שלנו בלהוציא את מצרים מתוכנו. כשאנחנו לומדים את היסודות העמוקים של הפרשיות האלה אנחנו יכולים להבין בעומק הדבר מהו סוד העיבור שמשה רבינו בא ומגלה עכשיו בתוך מצרים ומה העבודה שלנו כנגד זה. בזמן שמשה רבינו בא לפרעה הוא אומר לו: השם (שם ה-ויה) התגלה אליי והוא אמר לי להגיד לך שלח את עמי ויעבדוני. אנחנו רואים שלפרעה יש התנגדות מאוד-מאוד גדולה על הנקודה הזאת, הוא אומר: ’מי השם אשר אשמע בקלו‘? מה פרעה בעצם מתכוון ואומר פה? מובא בזוהר הקדוש ובמדרשים שלפרעה באמת היו השגות רוחניות מאוד גבוהות והוא ידע 48 צירופי שם א-לקים וזה נרמז במילה ’מי‘ מהפסוק מי השם אשר אשמע בקלו, זה 2 האותיות הסופיות של שם א-לקים..

תביאו לי את כל הספרים שלנו שאבדוק

לפרעה היתה אחיזה ודעת בארבעים ושמונה צירופים של שם א-לקים ועל זה בא פרעה וטוען כנגד משה רבינו ’מי השם אשר אשמע בקלו‘? מי זה שם ה-ויה שאתה בא ואומר לי שאני צריך להתבטל אליו? משה רבינו אומר לפרעה: יש שם ה-ויה, הקב“ה שלח אותי אלייך והוא רוצה שעמ“י יעבוד אותו. מכיוון שפרעה נבהל קצת ממשה, הוא ראה שמשה יכול לשבור קצת את הטבע, הוא אמר לחרטומים של מצרים: תביאו לי את כל הספרים שלנו ואני אסתכל בכל ספרי הקבלה שלי אם יש שם ה-ויה, אני רוצה ללמוד בתוך התורה שלנו ולראות אם יש שם כזה. הוא עבר על כל הספרים ואז הוא אומר למשה: אתה טועה, אין כזה שם. הנה יש לי פה את כל הספרים שלי, בוא תסתכל בכל הספרים. משה רבינו אומר לפרעה: בספרים שלך
זה לא כתוב, אבל יש שם ה-ויה, הקב“ה שלח אותי להגיד לך: ’שלח את עמי ויעבדני‘

הוא מרים את היד וכל מצרים מתהפכת

פרעה מתווכח וויכוח מאוד גדול עם משה רבינו על הנקודה הזאת, עד שהוא לא מקבל את כל העשר מכות פרעה לא נכנע למשה רבינו בנקודה הזאת. אחרי המכה השביעית פרעה אומר: השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. זה היה אחרי מכת ברד ואז משה רבינו מיד התפלל ועברה מכת ברד ואז שוב פעם פרעה מקשה את ליבו. למעשה צריך להבין את זה, הרי אתה רואה את שידוד כל מערכות הטבע, משה
רבינו מרים את היד וכל מצרים מתהפכת, על מה בעצם פרעה כ“כ מתווכח ומתעקש כנגד משה רבינו שהוא טוען שאין כזה שם ה-ויה. כדי להבין את הדבר נסביר קצת
מה זה שם ה-ויה ושם א-לקים וגם למה צריך שיהיה להקב“ה כ“כ הרבה שמות? למעשה זה אחת השאלות היסודיות והעמוקות ביותר בכל פנימיות התורה.
השמות של הקב“ה, להבדיל, זה לא כמו שם של אדם רגיל, זה דבר שונה. המוח, החוכמה והדעת האנושית לא יכולה להבין שום דבר בהקב“ה, אין לנו שום השגה בזה

הקב“ה רוצה שנתקרב אליו ונעבוד אותו

יש גבול למחשבה האנושית, המחשבה האנושית לא יכולה להבין בהקב“ה עצמו שום דבר, אין לנו שום השגה בזה. אבל הקב“ה רוצה שנתקרב אליו ונעבוד אותו לכן הוא כן נתן דרך שנבין אותו, הדרך היא שהוא מצמצם את ההנהגה שלו בתוך הבריאה, הוא ברא עולם ויש כמה וכמה דרכים שהוא מנהיג את העולם וכל דרך שהוא מנהיג את העולם בזה הוא נקרא בשם מסוים. כשהקב“ה מנהיג אותנו במידת הרחמים אז אחד השמות נקרא יוד והא ואו והא. כשהקב“ה אדון עלינו והוא
דורש מאתנו דברים ואם לא הוא דן אותנו, הוא נקרא
בשם אדנות. אדנות זה שם של אדון שבעצם דורש
מאתנו דברים מסויימים ובעצם משם מתעוררת מידת הדין.

א-לקים זה בגימטריה טבע

כשהקב“ה מתנהג איתנו לא במידת הדין הגמורה
אלא בגבורות ובהתכסות ובהעלמה וזה נקרא הנהגה
של דרך הטבע, הקב“ה נקרא בהנהגה הזאת א-לקים, לכן  א-לקים זה גימטריה טבע. למעשה כל השמות של
הקב“ה זה לגלות לנו את דרכי ההנהגה שלו. ע“י שאנחנו לומדים דרך התורה והצדיקים את דרכי ההנהגה של
הקב“ה אנחנו יכולים להתחבר איתו, הדעת והידיעה מחברת. בפגישת שידוך בהתחלה אין להם שום קשר, איך הם מתחברים אחד עם השני? יושבים ומדברים, הוא מספר על עצמו והיא מספרת על עצמה והם מתחילים להכיר אחד את השני, מפה מתחיל החיבור. כשיודעים דבר מתחברים עם הדבר, ככה זה גם עם חברים, כשראובן ושמעון מכירים יותר אחד את השני הם מתחברים נפשית ורוחנית, הדעת מחברת וככה זה גם עם הקב“ה, ככל שאנחנו יותר מבינים ומשיגים את דרכי הנהגותיו של הקב“ה, ע“י זה אנחנו מתחברים איתו וזה נקרא סוד הידיעה והדעת שמחברת בין שני דברים – ידיעת ההנהגה של הקב“ה מחברת אותנו עם הקב“ה..

דורות קודמים ידעו הרבה חוכמה בדבר

יש אפשרות לדעת הרבה מאוד חוכמה ולא רק חוכמת הטבע אלא גם חוכמה רוחנית. כמו שיש חוקי טבע ככה יש חוקים רוחניים, למשל יש שמות מסויימים שאם אדם יגיד אותם הוא יתחיל להוריד שפע. יש שמות של מלאכים שאם אדם יגיד את השמות האלה הוא יוריד את המלאכים האלה לפה – זה בהכרח ככה, זה חוק בטבע. יש שמות של גם כל מיני דברים לא טובים, של נבראים לא כ“כ חיוביים שלא כדאי להזמין. אומר הזוהר הקדוש  שבלעם ידע על עבירה מסויימת מאוד טמאה שע“י זה מלאכי-חבלה מגלים לו סודות חוכמה. בדורות הקודמים ידעו הרבה מאוד חוכמה בידיעה הזאת, גם עמ“י טעה בדבר הזה – מתי זה היה? בסוף תקופת בית ראשון. ירמיהו הנביא התריע 40 שנה שיהיה חורבן ועם ישראל רדף אותו ולא קיבל את דבריו

בזמן מלחמה בירושלים היו הולכים לישון

עמ“י זרקו את ירמיהו לבית האסורים. כשירמיהו אמר להם על החורבן הם לא יכלו לקבל שיהיה חורבן. שואלים חז“ל מדוע עמ“י כ“כ התנגד לירמיהו הנביא ולא האמין לדבריו שיהיה חורבן? זה מובא במדרשי חז“ל בכמה מקומות, כל זה היה בתקופת בית ראשון, עדיין היו נביאים והיו השגות גדולות מאוד, הם ידעו שמות של מלאכים. כל פעם שהיו באים לעשות מלחמה כנגד עמ“י מה היו עושים בירושלים? היו הולכים לישון, היו קוראים לכמה מלאכים, מורידים אותם לחומות של ירושלים ולא יבוא צר ואויב בשערי ירושלים, המלאכים שומרים עלינו – איך חזקיהו ניצח
את סנחריב? איך המלאך ביטל את כל צבא סנחריב? היו שם 180,000 ראשי גיסות, בכל גיס היה לכל הפחות 10 אנשים, ז“א לפי השיטה המועטת ביותר היו קרוב
ל2 מיליון חיילים של סנחריב מסביב לירושלים, מה עשה חזקיהו המלאך? הלך לישון

30 שניות של ניגון המלאכים וכולם מתו..

בא מלאך ונתן להם לשמוע 30 שניות את הניגון של המלאכים למעלה וכל הנשמות שלהם פרחו למעלה, כולם מתו מתוך מיתת נשיקה, הנשמות של הגויים רצו למעלה לשמוע את שירת המלאכים. עמ“י ידע להשתמש בשמות של מלאכים ולפעול בזה פעולות רוחניות וכתוב על זה הרבה בספרים הקדושים, יש בדבר הזה הרבה חוכמה ודעת. בדורות שלנו זה לא ידוע אבל בדורות הקודמים כל החוכמה הזאת היתה ידועה. היום זה התחלף לחוכמת המדע וחוכמת הטבע אבל זה בעצם אותו עניין, לדעת איזה דרך להמשיך כל מיני השפעות וכן הלאה, אבל כל החוכמה הזאת היא נקראת חוכמת שם א-לקים, עצם החוכמה לדעת איך להשתמש בכוחות הבריאה לטובת האדם זה תחת שם א-לקים והמיוחד בזה שאדם יכול להיות חכם מאוד בכל החוכמות האלה ולפעול בזה פעולות רוחניות מאוד גדולות אבל לא להכיר במלכות של הקב“ה, הכוונה שזה כמו חוכמה מדעית.

להשיג חוכמות גדולות מאוד

יכול להיות שאדם הוא גאון מחשבים והוא מפעיל פה איזה מערכת מסויימת, הוא אחד הבכירים בהיי-טק, האדם כדי להפעיל תוכנות מאוד מתוחכמות הוא צריך לקבל עול מלכות שמיים בשביל זה? אדרבה אנחנו יודעים שזה אפילו מרחיק את האדם מלקבל עול מלכות שמיים כל החוכמות האלה. הנקודה שאדם יכול להשיג חוכמות גדולות מאוד שיש בעולם ובבריאה אבל להכחיש את מציאות הבורא, ז“א שאני לא צריך לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, זה נובע מהנהגה של הקב“ה שנקראת שם א-לקים שאדם יכול להשיג חוכמות גדולות מאוד ולא לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ולא להאמין בהקב“ה, בד“כ הם קצת יותר מתוחכמים, הם לא אומרים שאין את השם, אלא עזב השם את הארץ, מה הוא צריך את כל השטויות שיש לנו בעולם הזה? הוא נתן לנו ארץ לשחק בה קצת ולהתגלגל בה קצת ואין לו שום עניין בדבר הזה – כל הדבר הזה זה השורש של העבודה הזרה..

איך שם קדוש נמצא בתוך שם של ע“ז?

כל זה נובע בעצם מאיזה מציאות של הנהגה שנקראת שם א-לקים, שיש חוכמות בעולם ויכולות להיות חוכמות רוחניות מאוד-מאוד גדולות לדעת איך להמשיך מלאכים לעולם וכל מיני תופעות כמו מזיקים ושדים וכן הלאה וכן הלאה, כל זה יכולים לפעול בדבר הזה ולהכחיש לגמרי את מציאות השם ואת מלכות השם לגמרי, לכן כשעושים את זה בדרך הזאת לוקחים את השם הקדוש שם א-לקים בעצם לצד הטומאה, משתמשים בחוכמה שהקב“ה נתן בבריאה לצד הטומאה ואז זה מתהפך להיות אלהים אחרים. איך שם קדוש נמצא בתוך שם של עבודה זרה? למה התורה קוראת לזה אלהים אחרים? אלא ללמד אותנו שהשם א-לקים זה חוכמה אמיתית שיש בבריאה ובאמת כל העבודה זרה וכל הס“א וכל הגויים יונקים משם א-לקים..

כל הבחירה שלנו נמצאת במקום הזה..

באמת כל העבודה זרה וכל הס“א וכל הגויים יונקים משם א-לקים אבל ברגע שהם מכחישים את מציאות השם זה הופך להיות אלהים אחרים, לעומת זה העבודה של עמ“י זה השם הוא הא-לקים, ז“א שכל החוכמה הזאת זה הכל תחת מלכות השם, דווקא במקום הזה נעשה כל הבירור של העבודה שלנו וכל הבחירה נמצאת במקום הזה – הגויים שמשתמשים בחוכמה הזאת הופכים את זה לאלהים אחרים, ז“א שמכחישים את מציאות מלכות הקב“ה, לנו גם מותר להשתמש בכל החוכמות האלה אבל אנחנו מקדשים אותם, הקדושה זה השם הוא הא-לקים, כל החוכמות זה תחת המלכות של הקב“ה. השם (שם ה-ויה) הוא הא-לקים, כל העבודה שלנו
בעצם זה להאיר את שם ה-ויה בכל מציאות החיים שלנו. פרעה זה אחד החכמים הכי גדולים בכל הדורות בשם א-לקים, הוא השורש של כל החוכמות של השם א-לקים..

החרטומים עשו מעשי כשפים ומעשי שדים

כל הגאווה של המדענים היום זה למעשה גאווה של שטות. פרעה ידע הרבה יותר מכל המדענים היום, יותר מכל המחשבים והחלליות, עד היום לא יודעים דברים פשוטים שהפרעונים היו עושים, כמו למשל החניטה. באמת פרעה ידע את כל החוכמות של הטכנולוגיה אבל כל החוכמה שלו וכל היסוד שלו זה שיש פה חוכמה טבעית, גם אם היא רוחנית אבל היא טבעית, ז“א אם אני יודע שם של מלאך חבלה אני קורא לו והוא בא לפה וכן הלאה. רש“י על הפרשה אומר שהחרטומים היו עושים מעשי כשפים ומעשי שדים.  הקב“ה נתן חוכמה בעולם ובבריאה שהאנושות יכולה לנצל אותה ולא להכיר במלכות של הקב“ה. המבחן האמיתי והניסיון של כל אדם בפרט הניסיון שלנו זה האם אנחנו מתבטלים למלכות השם או לא מתבטלים וזה לא משנה מה אנחנו יודעים או לא יודעים – אדם יכול להיות הכי פשוט בעולם או הכי גאון בעולם, הניסיון הוא אותו ניסון האדם אנחנו מקבלים עלינו את מלכות השם או לא מקבלים עלינו

אבא שלי קיבל מאבא שלו…

פרעה אומר למשה רבינו: מי השם אשר אשמע בקולו? אני עם כל הידיעות שלי אני יכול להשתמש בכל הטבע, אני יכול לקחת מקל להפוך אותו לנחש, כל הכוחות וכל מה שאני עושה קיבלתי את זה מדור לדור ועם כל זה אתה בא ואומר לי שיש בעצם מלך רוחני שמנהיג את כל העולם ואת כל הבריאה ויש לו רצונות מאתנו והוא דורש מאתנו דברים מסויימים ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית? אתה בא וטעון כאלה טענות? מי השם אשר בקולו, אין מציאות כזאת. אני לא אדם צעיר ואני קיבלתי מאבא שלי שקיבל מאבא שלו שקיבל מהסבא של הסבא, הרבה דורות, מבריאת העולם אנחנו יודעים את כל החוכמות האלה אז מה אתה בא עכשיו לשנות לנו סדרי בראשית?

בורא עולם מנהיג ומשגיח בכל רגע ורגע

פרעה אמר למשה רבינו: אין דבר כזה שיש מלך שברא את העולם והוא מנהיג את העולם והוא משגיח על העולם בהשגחה פרטית והוא רוצה משהו מהעולם, יש לו את הרצון הפרטי והמיוחד שלו מהעולם – פרעה לא יכול לקבל את הדבר הזה וכל הוויכוח זה הנקודה הזאת. בכלליות שם ה-ויה אומר שקודם כל יש בורא עולם שברא את העולם וכל רגע ורגע מחייה ומקיים את העולם, בורא עולם לא עזב את העולם אלא מנהיג ומשגיח בכל רגע ורגע בהשגחה פרטית על כל פרט ופרט בבריאה, זה היסוד הראשון של שם ה-ויה. הדבר השני של שם ה-ויה ומאוד-מאוד קשה לפרעה לקבל את זה שלבורא יש רצון, ז“א שלא רק שהוא משגיח באופן כללי אלא הוא גם רוצה ממך דברים בתוך העולם והבריאה והתורה והצדיקים מגלים לנו מה הוא רוצה מאתנו. כל עניין התורה והצדיקים שמגלים לנו את התורה זה לגלות לנו מה הקב“ה רוצה מאתנו, אם לא הם גם אנחנו מאמינים באמונה שלימה עדיין חסר פה דבר עיקרי

להאמין בבורא ובתורה זה הולך ביחד.

התורה מגלה לנו מה הבורא רוצה מאתנו. בלי התורה והצדיקים אנחנו לא יכולים לדעת מה הוא רוצה מאתנו והנקודה הזאת זה יסוד מאוד גדול, לכן באמונה בהקב“ה בשם ה-ויה מיד צריך לקשר את זה עם האמונה בתורה שמשה אמת ותורתו אמת. רצונו של הקב“ה מתגלה לנו ע“י התורה והצדיקים. אדם אומר: אני מאמין בהקב“ה בלב, אני לא צריך להניח תפילין – אין כזה דבר, הטעות פה שאתה לא קובע איך לעבוד אותו, הקב“ה קובע איך לעבוד אותו, אתה לא יכול עכשיו להמציא איזה דרך לעבוד אותו – זה יסוד מאוד גדול שהאמונה בבורא והאמונה בתורה תמיד צריכים להיות ביחד, אנחנו לא יכולים להפריד את זה ולא יכולים להחליט מה הוא רוצה מאתנו, הוא מחליט מה הוא רוצה מאתנו וזה בירור מאוד חשוב

אז תחזק אותנו בלימוד התורה וברוחניות

למעשה התורה והצדיקים מגלים לנו את רצונו של הקב“ה וזה נקודה שנייה. נקודה שלישית בשם ה-ויה זה שאחד היסודות הגדולים ביותר ברצונו של הקב“ה זה מה שאנחנו אומרים אותו כל בוקר ‘אשר בחר בנו מכל העמים‘ הקב“ה בחר בנו, לא אנחנו בחרנו בו, זה נקודה חזקה תמיד לטעון לפניו: אל תשכח שאתה בחרת בנו, אז תחזק אותנו בלימוד התורה וברוחניות. היסוד הוא שהקב“ה בחר בנו מכל העמים ואלה הם 3 היסודות העיקריים, שהקב“ה ברא, בורא ומהווה את כל הבריאה ואין שום כוח אחר ומציאות אחרת ויש לו רצון מאתנו והנקודה השלישית זה שהקב“ה בחר בעמ“י מכל העמים, אנחנו הנבחרים שלו ואי אפשר לשנות את זה כי זה רצונו. פרעה לא יכול לקבל את הדבר הזה בפרט את הנקודה השלישית, אתה אומר שיש בורא מעל כולם ואתה אומר שיש כזאת מציאות שהיא עליונה מעל כל הכוחות
והיא בחרה בעמ“י להיות העם שלו? זה נראה לך הגיוני? הרי עמ“י היה העם הכי בזוי בעולם, איפה נולדנו להיות עם? במצרים. עמ“י היו עבדים בני עבדים במצרים..

באמת זה אחד הדברים הכי לא מובנים

פרעה אומר: כאלה דברי שטות לא שמעתי מעולם – איך יכול להיות כזה דבר? זה שיגעון גמור. מחילה אבל אתה מדומיין לגמרי. פרעה לא מוכן לקבל את הנקודה הזאת. אחרי מכת צפרדע משה רבינו בא לפרעה ואומר לו: תגיד לי מתי אתה רוצה שאני אתפלל ולפי התפילה שלי ככה יסתלקו הצפרדעים – מה פרעה עונה לו: למחר. באמת זה אחד הדברים הכי לא מובנים, אם אדם נמצא במציאות הזאת הוא צריך לבקש שעכשיו יסלקו ממנו את כל הצפרדעים אז מדוע פרעה אומר למשה מחר? למה אתה רוצה לסבול עוד 24 שעות? פרעה אמר שכל מה שמשה פעל הוא יודע לפי חוכמות הטבע, הוא יודע מתי יש גאות ושפל אז הוא יודע מתי לחצות את הים, הוא יודע בחוכמה הטבעית שלו שבאמת צריכים להגיע צפרדעים למצרים והוא יודע שהצפרדעים צריכים לעזוב את מצרים, משה מצפה שאני יגיד לו מיד עכשיו ואז מהתפילה שלו כאילו הסתלקו הצפרדעים. פרעה היה בטוח שהצפרדעים הולכים להסתלק עכשיו לכן הוא אמר למשה רבינו למחר, ככה שהוא יוכל לתפוס את משה כביכול בשקר. פרעה לא מוכן לקבל שיש כזה דבר שאדם עומד פה ומדבר עם הקב“ה והקב“ה שומע לו ומשנה לו את כל סדרי הבריאה – זה היסוד של כל הוויכוח בין משה רבינו לבין פרעה. צריך לדעת כלל גדול מאוד שהתורה היא נצחית..

צריך לתת 1500 ₪ לכל מי שמבזה אותנו

למעשה יש גם עכשיו את פרעה, זה הפרעה שיושב בתוך הלב שלנו ובתוך המוח וזה היצה“ר שצועק: אין שם ה-ויה, בסדר ברמה מסויימת אתה מאמין בשם ה-ויה, אתה מאמין באופן כללי שיש בורא לעולם, אבל האם אתה חי כל רגע ורגע שבאמת אין שום כוח מבלעדי הקב“ה והוא עשה, עושה ויעשה את הכל ומהווה את כל הבריאה, האם אתה חי את זה כל רגע ורגע? בואו נראה, מישהו עשה לנו עכשיו טובה נצחית וביזה אותנו, אנחנו רואים באותו רגע את שם ה-ויה מעל לראש שלו? הרב ברלנד אומר שצריך לעשות משכנתא בבנק וכל מי שמבזה אותנו צריך ללכת מיד ולתת לו 1500 שקל כל הטובה שהוא עשה לנו, אז בדור שלנו צריך לעשות משכנתא שיהיה לנו כל רגע ורגע מזומן לתת לזה שמבזה אותנו. האם אנחנו רואים שם ה-ויה מעל זה שמבזה אותנו? כמה פעמים ביזו אותנו והיה לזה שביזה אותנו סיעתא דשמייא שאין לנו באותו רגע אקדח כי היינו יורים בו. מישהו פעם אמר לי: כשמישהו מבזה אותי אני רוצה לעשות לו תיקון-הכללי, להביא אותו באותו רגע לעולם שכולו טוב וכולו אמת. כל זה בגדר של חוכמות פרעה שבעצם לא מקבלים את ההשגחה הפרטית – הגמרא במועד קטן על רבי שמעון בן חלפתא שהלך וראה
2 אריות רעבים, זה באמת צדיק שרואה את שם ה-ויה אז מה הוא עשה? ריחם עליהם. הוא לא מרגיש שום פחד אלא הוא מתפלל עליהם ואומר הכפירים שואגים לטרף. מסכנים האריות האלה למה הם הולכים רעבים? הגמרא אומרת שירדו להם
2 חתיכות בשר מהשמיים. אם יבואו מולנו 2 אריות רעבים אנחנו נראה שם ה-ויה?

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו

כל זה בגלל שאנחנו לא חיים בלב עדיין את שם ה-ויה, כל העבודה שלנו בפנימיות הלב זה לחיות את שם ה-ויה. משה זה הצדיק שבתוכנו ופרעה זה פרעה שבתוכנו ומכחיש ומסתיר מאתנו לחיות ולהרגיש את מציאות ההשגחה הפרטית עלינו וזה הוויכוח למעשה בין משה רבינו לפרעה – בסופו של דבר משה הוציא אותנו ממצרים אבל אנחנו צריכים להאיר את הצדיק שיש בתוכנו שאומר לנו שיש השגחה פרטית והקב“ה שמח בנו ורוצה בנו. יש עוד נקודה בשם ה-ויה שהיא נקודה שעיקר הבירור שלנו זה בנקודה הזאת ורבינו אומר את זה בתורה ד‘ ’כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא שנאמר בהשם אהלל דבר בא-לקים אהלל דבר‘. בהשם אהלל דבר זה כשיש עליי רחמים וחסדים ואני מודה להקב“ה..

מצד אהבתו ולטובתנו הנצחית!

כשיש עליי הנהגה של דין שזה א-לקים אני גם מהלל את הקב“ה, עומק הדבר שאומר דוד המלך זה שאני יודע שבאמת לאמיתה ובפנימיות של הדבר אין הבדל בין השם לא-לקים כי השם הוא
הא-לקים – הלכה למעשה ז“א שגם כשהקב“ה משפיע עליי רחמים וחסדים ועוזר לי בוודאי שאני מודה לו כי אני רואה את הרחמים שלו, אבל גם כשהקב“ה מנהיג אותי בהנהגה של שם א-לקים גם אז לפי האמת זה רחמים וחסדים כי אחרי המסך הדק מאוד שנקרא דין ונראה כקושי וצמצום וזה כולל בעצם את כל הקשיים והצמצומים באמת זה גם כן רק השם, זה רק החסדים שלו וזה מצד אהבתו ולטובתנו הנצחית.

הפוסט פרשת תרומה תשפ"ו | תורה ס“א בליקוטי מוהר“ן: ח"ג הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אין זמן עכשיו לשמוע סיפור

ע“י משפטי אמת אדם יכול להוציא ממה שהוא לומד עצות הלכה למעשה – ר‘ נתן כותב שעיקר הלימוד שאנחנו לומדים זה שנוכל להוציא מזה עצות הלכה למעשה. אנחנו נמצאים בתוך מציאות של בירור, מאבק והתמודדות ואם אנחנו לא יודעים איך להתנהג נכון בתוך המציאות שבה אנחנו נמצאים אזי העיקר חסר, משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא בתוך מלחמה, עכשיו אם נבוא ונלמד אותו רעיון מאוד-מאוד יפה, זה מה שהוא צריך לדעת עכשיו? עכשיו הוא צריך לדעת מה הוא צריך לעשות כדי להינצל ולנצח במלחמה, אין לו עכשיו זמן לשמוע איזה סיפור מאוד יפה, הוא צריך לשמוע דברים הלכה למעשה – כך גם בעולם הזה, אנחנו נמצאים בתוך מלחמה ואם התורה שאנחנו לומדים לא יורדת אצלנו הלכה למעשה אז העיקר מהלימוד חסר, לכן רבינו אומר שהבירור והבחינה שעל-ידה אנחנו יודעים שהלימוד שלנו זה לימוד אמת והמשפט זה משפט אמת, זה ע“י שאנחנו מוציאים מזה הנהגות ועצות הלכה למעשה איך להתנהג לפי מה שבאמת הקב“ה רוצה מאתנו. המבחן והבירור אם הלימוד שלנו זה לימוד אמת זה לפי העצות הלכה למעשה כי אם אנחנו לא מוציאים עצות הלכה למעשה אז העיקר חסר – רבינו אומר פה בתורה שהיסוד הראשון שזוכים לזה זה ע“י אמונת חכמים. בשבוע שעבר דיברנו על זה ונעשה חזרה קצרה, היסוד הראשון של אמונת חכמים זה קודם כל להאמין שהתורה אמת ומשה אמת – משה אמת ותורתו אמת, משה קיבל תורה מסיני ומסר לנו אותה.

גם אם רואים מחלוקות, קושיות וסתירות

היסוד השני של הדבר שנקרא אמונת חכמים זה להאמין שהתורה שבע“פ זה גם תורה א-לוקית. בעל ’השומר אמונים‘ אומר שאם אדם חושב שיש איזה דבר אחד בכל הש“ס שהוא לא מכוון עם סודות ודברים עליונים מאוד, זה כפירה. החלק
השני של אמונת חכמים זה להאמין שהתורה שבע“פ היא אמת, הכוונה א-לוקית, גם אנחנו רואים מחלוקות, קושיות וסתירות, עם כל זה, זה בעצם בא הכל מהקב“ה..

תנאים ואמוראים

רבינו האר“י הקדוש כותב שכל דברי התנאים והאמוראים זה דברי השם, אז למה יש בזה מחלוקות? כי ככה זה ההנהגה של הקב“ה – זה בחינה שנייה של אמונת חכמים. הבחינה השלישית זה האמונה בצדיק ורבינו מדגיש את היסוד הזה הרבה בתורה הזאת, למעשה אנחנו אומרים שהתורה אמת, אז שואלים למה צריך לדבר כ“כ הרבה  על הצדיק? אם יש לנו תורה ויש לנו ספרים אז מה המקום של הצדיק בכל המהלך הזה?

להאמין בתורה שבעל-פה

למה צריך את הצדיק אם יש לנו כבר תורה ויש לנו ספרים? צריך לדעת שאפילו שיש תורה שבכתב ותורה שבע“פ ויש לנו ראשונים ואחרונים וספרי מוסר וחסידות, בלי הצדיק אנחנו יכולים לטעות בלימוד שלנו – אעפ“י שהתורה היא אמת, אנחנו יכולים לטעות בהבנת התורה ולהגיע למסקנות לא נכונות לכן העניין של הצדיק זה למעשה מי שמלמד אותנו את התורה בדרך האמתית, הוא מברר לנו את הלימוד הנכון של התורה – כל זה בעצם הבחינה של אמונת חכמים, להאמין בתורה שבכתב, להאמין בתורה שבע“פ ובצדיקים האמתיים שמלמדים אותנו איך ללמוד את התורה בצורה הנכונה – זה היסוד הראשון של תיקון המשפט, אמונת חכמים. בהמשך רבינו מדבר על היסוד השני של תיקון המשפט שזה תיקון עמוד האמצע, לא נוטה לימין ולא נוטה לשמאל, ואז רבינו אומר שע“י זה יוצא לאדם עצות נכונות ואמתיות – אם הוא אדם ששייך רק לעצמו אז הוא ידע איך להתנהג אבל בד“כ רובנו ככולנו, תמיד יש אנשים שקשורים איתנו, לפחות אצל כל אחד שזכה ב“ה להתחתן ולהקים בית אז האישה והילדים צריכים ללכת לפי דעתו, אז רבינו אומר שהעצות שמתגלות בתיקון המשפט זה צריך להיות לא רק  בשבילו לעצמו אלא גם לנשמות שקשורות איתו וככל ששורש הנשמה של האדם יותר גבוהה ככה הוא צריך להשפיע על יותר ויותר אנשים

העליונים והתחתונים מקבלים מהצדיק

בהמשך התורה רבינו אומר שיש בכל דור ודור צדיק אחד שכל התורה של הדור, הכוונה לכל העצות וכל הדעת של הדור, עוברות דרכו והוא הנשמה המשפיעה לכל הדור, ובאמת רבינו אומר עוד נקודה שהצדיק של הדור משפיע לא רק לדור אלא גם לעליונים ולתחתונים, גם עולם המלאכים צריך לקבל מהצדיק, במקום אחר רבינו אומר שלומדים את זה משתי החלומות של יוסף הצדיק. בתיקוני הזוהר (תיקון ע‘) כתוב שיוסף חלם חלום אחד ששמש, ירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו
וחלום שני זה עם האלומות – מכאן שהעליונים והתחתונים מקבלים מהצדיק שבדור

הדור שלנו לא דומה לדור לפני 100 שנה

צריך לדעת שגם למעלה לומדים תורה, זה נקרא תורה דלעילא, גם במתיבתא דרקיעא יושבים מלאכים ונשמות של צדיקים ולומדים תורה, לא הכל גלוי וידוע וגם שם צריך ללמוד – כמובן שזה הכל רוחני, זה מציאות אחרת אבל גם שמה צריך משפט אמת ועצות והנהגות נכונות לפי בחינת המציאות העליונה בעולמות הרוחניים העליונים. ככל שהצדיק הוא יותר בחינת כללות הצדיקים, ובכל דור ודור יש את צדיק הדור, ואחת לכמה דורות יש צדיק שכולל הרבה דורות כמו שכתוב בהקדמה של
הרמב“ם למשניות, אז ככל שהצדיק הוא יותר כללי, עליונים ותחתונים צריכים לקבל דרכו את התורה וזה בעיקר עצות הלכה למעשה. אז בעולם שלנו אנחנו מבינים מה זה עצות הלכה למעשה – איך הדור שלנו בכללות ואיך כל אחד מאתנו בפרטיות
צריך להתמודד עם כל המלחמה, הבירורים והניסיונות שעוברים עלינו וזה
משתנה מדור ולדור ומאדם לאדם, כי הדור שלנו לא דומה לדור שהיה לפני מאה שנה

פתאום אדם מרגיש שהוא בתוך מדבר

צריך כל הזמן לחדש את התורה ואת העצות לפי המציאות של הדור ויש בזה חידוש מאוד מעניין שגם למעלה צריכים את הצדיק שיתן להם עצות ויסביר להם דברים ויפסוק להם הלכה והצדיק שבדור פוסק להם הלכה – נגיד 2 ראיות לדבר, ראייה אחת זה בתורה כ“א בליקו“מ שם רבינו מדבר על זה שלכל אדם יש בחינה של מקיפים ופנימיים. פנימיים זה מה שיש לאדם כרגע, הכוונה לשכל שיש לאדם כרגע והלב שיש לאדם כרגע, זה נקרא האור הפנימי, כי זה מה שאנחנו מבינים וזה מה שאנחנו מרגישים. אז מה שאדם מבין ומרגיש זה נקרא אור פנימי, אבל רבינו מסביר שם שגם לכל אדם יש מקיפים ואנחנו צריכים להפוך את המקיפים לפנימיים, דהיינו להפוך שכל חדש ולקבל לב חדש, כל הזמן להתחדש. כל העניין שלנו זה כל הזמן לעלות מדרגה לדרגה, אבל רבינו אומר שם שלפעמים המקיפים מסתלקים מהאדם ואז איך אנחנו מרגישים? אדם מרגיש שהוא פתאום בתוך מדבר או שהוא מרגיש שהמדבר בתוכו..

מה זה הקופסאות האלה?!

הכל שומם, אין לו חיות ואין לו שמחה, הוא לא יכול לחשוב על שום דבר והוא בקושי זוכר איך קוראים לו. פעם סיפר לי איזה יהודי שהוא קם בבוקר, הסתכל על התפילין ולא הבין מה זה 2 הקופסאות השחורות האלה עושות אצלו על השולחן, הוא אמר לי ככה: אתמול בבוקר הנחתי תפילין והרגשתי בהיכל של רשב“י, היום אני בכלל לא מבין מה זה – רבינו אומר שזה נקרא הסתלקות המקיפים ואז החיות והאור של האדם מסתלקים ממנו ואנחנו יודעים שמדי פעם בפעם אנחנו עוברים את המציאות הזאת – אז רבינו אמר תורה שלימה מה אנחנו עושים במציאות הזאת שהמקפים מסתלקים – אחרי שרבינו אמר את כל התורה הזאת יש מאמר מוסגר שהוסיף ר‘ נתן ושם הוא אומר שאת הקושייה הזאת הקשו במקום שהקשו ורבינו אמר על זה תירוץ. באיזה מקום הקשו?

..את הקושייה הזאת הקשו גם למעלה

בחיי מוהר“ן ר‘ נתן מסביר באיזה מקום הקשו את הקושייה ולמי רבינו תירץ את זה – ר‘ נתן כותב שהוא שמע מרבינו שאת הקושייה מה עושים כשהמקיפים מסתלקים שאלו במתיבתא דרקיעא, מסתבר שגם להם יש את השאלה הזאת ורבינו אמר לר‘ נתן שבתורה שאמרתי לא כיוונתי אליכם אלא כיוונתי לתרץ להם את הקושייה הזאת, ז“א שהצדיק שבדור מתרץ גם למעלה את הקושיות, זה מקור אחד. יש עוד מקור מאוד-מאוד חזק וזה גמרא מפורשת במסכת בבא מציעא דף פ“ו שם עלתה שאלה לגבי הלכות צרעת, יש סימנים לצרעת וזה בהרת לבנה (כתם לבן בעור) ובתוך הבהרת צומחת שערה לבנה, אומרת הגמרא שזה הסימן לצרעת אבל קודם צריך שיהיה בהרת ואח“כ שערה לבנה – הגמרא שואלת מה הדין אם יש לו ספק מה גדל קודם על העור?

אז שלחו שליח שיביא את רבה בר נחמני

-האם היה קודם בהרת לבנה ואח“כ שערה לבנה או הפוך – ספק. הגמרא אומרת שהסתפקו בשאלה הזאת ובספק הזה הסתפקו גם במתיבתא דרקיעא – מי היו שם הבעלי מחלוקת? אומרת הגמרא שהקב“ה אמר שאם יש ספק מה קדם אז הדין שהוא טהור, וכל חכמי מתיבתא דרקיעא אמרו שהוא טמא – מחלוקת למעלה, וזה פלא גדול שמותר לחכמים לחלוק על הדעה של הקב“ה במתיבתא דרקיעא, זה גמרא מפורשת. לא ידעו מה לעשות, החכמים למעלה לא הסכימו להתבטל לדעת של הקב“ה והקב“ה לא הסכים להתבטל לדעתם של החכמים, כי אי אפשר להגיד על הקב“ה יחיד ורבים כי דעתו של הקב“ה זה תמיד כדעת רבים בוויכוח בין חכמים. שאלו במתיבתא דרקיעא מה נעשה עם השאלה הזאת? אמרו שיש צדיק בארץ שנקרא רבה בר נחמני והוא הפוסק הכי גדול בהלכות צרעת, אין ברירה חייבים להביא אותו למעלה כדי לשאול אותו את השאלה הזאת. שלחו שליח שיביא אותו למעלה והוא פסק כמו הקב“ה, טהור. מכאן אנחנו לומדים שהצדיק בארץ יכול גם לפסוק למעלה ולגלות להם חידושי תורה וכן הלאה – זה מה שרבינו אומר על אמונת חכמים

קושיות מאוד-מאוד גדולות על הצדיק

בהמשך התורה רבינו אומר שכדי שהצדיק יוכל להדריך אותנו ולדעת בדיוק את העצות האמתיות ששייכות אלינו הוא חייב לדעת גם מה קורה למעלה כי באמת התורה המבוררת ביותר והאמתית ביותר ששייכת לדור שלנו היא קשורה עם התורה דלעילא. כשהצדיק יודע את כל מה שקורה במהלכים הרוחניים העליונים והוא מבין מה שקורה למעלה אז התורה שלו בארץ היא הרבה יותר מבוררת לכן אומר רבינו שהרבה פעמים יש קושיות מאוד-מאוד גדולות על הצדיק, מדוע? כי אנחנו לא יודעים מה אומרים למעלה, אין לנו מושג בתורה דלעילא ואנחנו לא מבינים את זה, הצדיק מוריד את התורה למטה מלמעלה,
זה נקרא יחוד של החוכמה העילאה עם החוכמה התתאה..

בחינת רוח הקודש ונבואה

אומר ’ביאור הליקוטים‘ שלכן קשה לנו מאוד להבין
את הצדיק מכיוון שהוא לא מוריד את זה משכל, גם אם היינו חכמים עדיין היינו חכמים בחוכמה תתאה, חוכמה עילאה זה כבר השגות א-לוקות, זה בחינת רוח הקודש ורוח של נבואה. אין נבואה ואין רוח הקודש אבל במקום אחר רבינו אומר שיש בחינה של הדבר הזה, לכן הרבה פעמים קשה לנו מאוד להבין את הצדיק – אומר ביאור הליקוטים שלכן רבינו נקט פה בלשון אמונת חכמים, לא ללמוד מהחכמים אלא קודם כל להאמין בחכם. רבינו הדגיש את הנקודה להאמין בחכם כי יהיה לנו הרבה קושיות,
בהכרח שיהיה לנו הרבה קושיות כי הוא ממשיך את התורה שלו מבחינת תורה דלעילא

יהודי שלומד ליקו“מ, גמרא ומתבודד…

כשאנחנו זוכים להאמין בחכמים ובצדיקים האמיתיים, זה היסוד הכי גדול שעוזר לנו שהמשפט שלנו יהיה משפט אמת, אנחנו נוכל לברר את המשפט הזה. בוודאי שעיקר הניסיון והבירור שלנו, ובדור שלנו אנחנו רואים את זה כי זה הולך ומתגבר בעולם, זה העניין של רבינו – להתחבר עם התורה ועם הדעת של רבינו אפילו שלא תמיד אנחנו מבינים והרבה פעמים יש בתוכנו גם הרבה התנגדויות לתורה של רבינו. בוודאי שזה מעלה גדולה ועליונה ועצומה אבל גם אם אדם נוסע כל שנה בראש השנה לאומן זה עדיין לא הכרח שבוודאי הוא מבוטל באמת לרבינו, איך זה יכול להיות? הייתי לפני כמה זמן בבעיה של שלום בית, ב“ה הבעל הוא יהודי שלומד ליקו“מ, גמרא ומתבודד, אמרתי לו: למה אתה לא מקיים קצת בבית את העצה של רבינו שאומר ישמע בזיונו ידום וישתוק? הוא אמר לי: מה שרבינו אמר הוא לא התכוון למצב שלי. אז הבנתי איך אפשר ללמוד ליקו“מ אבל כשזה מגיע למעשים אז ’רבינו לא דיבר על המצב הזה‘

חלה מהפכה עצומה בדעת של הדור!!

צריך להתפלל הרבה על הנקודה של אמונת חכמים שהקב“ה יזכה אותנו באמת להתבטל לדעת של הצדיק ולזכות לזה – באמת ברוך השם יש הרבה מאוד סיעתא דשמייא בדור שלנו לכן התפילות גם מאוד עוזרות בדבר הזה אבל צריך לדעת שבשלושים שנה האחרונות חלה מהפכה עצומה בדעת של כל הדור בהתקרבות לרבינו, אני זוכר שלפני פחות משלושים שנה העולם לא יכול היה לקבל את הדעת של רבינו, ממש היה התנגדויות תורניות של תורה במיוחד על שני דברים, דבר אחד זה התחזקות ברצונות, גם אם קשה לאדם עכ“פ תתחזק ברצונות, תדבר על זה ותחזק את זה. אני רוצה להגיד לכם שהיום ברוך השם הנקודה של הרצון היא כ“כ מאירה וברורה בדור שלנו, לפני פחות משלושים שנה מי שהיה מדבר ככה היה נקרא ע“י דעת תורה מדבר דברי כפירה, אמרו מה ז“א תרצה? תעשה. אין כזה דבר, אם אתה באמת רוצה אתה תעשה – היום בדור שלנו כולם כבר יודעים שזה לא ככה, בדור שלנו יודעים שבין המציאות של הרצון לבין המציאות של המעשה יש הרבה פעמים איזה ואדי שצריך לעבור והרבה פעמים יש את הדבר הזה. מכיוון שיותר ויותר מתקרבים לצדיק אז הדעת מתגלית בעולם, נקודה נוספת זה העניין של נקודות טובות

קודם כל נחתוך אותו קצת לגזרים ואז..

אני זוכר שגם העניין של להסתכל על נקודות טובות שיש בכל יהודי, היה בהעלמה ובהסתרה עצומה – איך תסתכל על נקודות טובות במישהו שהוא עושה בעיות? תראה הוא בעייתי, קודם כל צריך חרב חדה, נחתוך אותו קצת לגזרים ונעשה ממנו שתי וערב ואח“כ נסתכל עליו על נקודות טובות – קודם כל זה היה תוכחה והקפדה. היו דורות שזה באמת היה אמת לגביהם, בדור שלנו בפרט מי שמתעסק בחינוך של בחורי ישיבות וילדים יודע שאם ילכו עם מידת תוכחה כמו שהיה לפני 20 או 30 שנה הילד פשוט מתפרק – בסדר, אתה רוצה להוכיח אותו בצורה קשה? תכין לו עכשיו כמה קונטיינרים של ריטלין שהוא יהיה רגוע בתוכחה הזאת, הנשמות לא מסוגלות לסבול את זה והיום כל אנשי החינוך רואים את הדבר הזה, אם מדברים קשה הילד פשוט כבר לא מתפקד..

לפעמים זה הלב שמתנגד

היום הדעת של הצדיק יורדת ומתגלית בעולם וכל זה
בזכות שיש התחזקות באמונת חכמים שביסוד הראשון
זה להתקשר עם התורה של רבינו. בעצם מי שמתנגד
הרבה פעמים לדעת של הצדיק זה הלב שלנו, הוא לא
מקבל את זה שבכל מקרה צריך לקבל את ישמע בזיונו
ידום וישתוק, זה לא נכון. לפעמים מאוד קשה לקיים
את העצות של רבינו  אם זה עניין של נקודות טובות
או להסתכל בעין טובה, לשפוט כל אדם לכף זכות, לעבוד הרבה יותר על הנקודה
של לראות את הטוב בשני בפרט כשזה אנשים שקרובים אחד לשני כגון
הורים, ילדים, אחים, בעל ואישה או חברים טובים, לפעמים זה מאוד קשה לקיים
את העצות האלה ואז יש לנו עבודה לקיים את מה שרבינו אומר פה אמונת
חכמים ולהשיב את זה אל הלב, זאת-אומרת משלב לשלב יותר ויותר לחיות את זה..

עולים עשנים סרוחים למוח ומבלבלים

בהתחלה אנחנו לומדים את זה וזה עדיין נקנה בשכל, העבודה שלנו זה לקנות את זה בלב וזה כמובן עבודה של שנים, זה לא עבודה של יום אחד וגם לא של שנה אבל ככל שאנחנו זוכים יותר להשיב את זה אל הלב ולקיים את התורה של הצדיק אז רבינו אומר שמתברר לנו משפט האמת, אנחנו יודעים איך לשפוט ואיך להסתכל על הדברים במשפט אמת – זה היסוד הראשון שרבינו אומר. אבל אם אדם פוגם באמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח ומערבבים ומבלבלין דעתו ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת ויוצא לו משפט מעקל, בבחינת ’משפטים בל ידעום‘..

דואג האדומי פגם באמונת חכמים….

רבינו ממשיך ואומר שכשאדם פוגם באמונת חכמים אזי אין לו עצות אמתיות, הדעת שלו לא מבוררת הן מבחינת הלכה למעשה איך להתנהג ביום-יום וגם מצד לימוד התורה עצמה, הוא לא ידע לברר את ההלכה באמת שלה. רבינו מביא לדוגמא את דואג האדומי שפגם באמונת חכמים כי הוא חלק על דוד המלך אז רבינו מביא את הגמרא שאומרת שדואג שהיה אביר הרועים והיה מגדולי חכמי-ישראל באותו הדור אבל בגלל שהוא חלק על דוד המלך הוא הוציא פסק הלכה לא אמיתי, הוא דן את דוד המלך שאסור לו לבוא בקהל, הכוונה שאסור לו להתחתן עם יהודייה. הפסק האמיתי ששמואל הנביא פסק זה שדוד המלך מותר לבוא בקהל אבל דואג האדומי שהיה מהחכמים הגדולים באותו הדור למד הלכה למעשה שדוד אסור לבוא בקהל – רבינו מביא את זה כדוגמא להראות שכשאדם פוגם באמונת חכמים אז הלימוד שלו זה לא לימוד אמיתי זה לא מכוון באמת לאמת של התורה ולאמת של הקב“ה. ביאור הליקוטים אומר שהדוגמאות שרבינו מביא צריך להסתכל גם על הדוגמא עצמה,
פה בכלליות דואג האדומי למד הלכה לא לפי האמת של ההלכה אבל יש פה עוד רמז:

הוא גם ימצא בצדיק פגמים וחסרונות

ביאור הליקוטים אומר שכשאדם פוגם באמונת חכמים אז לא רק שהוא לא מחזיק את הצדיק כצדיק אמיתי אלא יתר על כן הוא גם יפסול אותו, אז הוא ימצא בצדיק האמת פגמים וחסרונות, ז“א לא רק שהוא יגיד שהוא לא צדיק אלא לפי ביאור הליקוטים הוא גם יפסול אותו ויגיד שהוא לא מצד הקדושה – זה עוד בחינה של פגם
אמונת חכמים. רבינו אומר לנו פה שכשאדם פוגם באמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל מוחו ומבלבלין דעתו – צריך להבין מה הכוונה של רבינו, קודם כל צריך לדעת שרבינו לא התכוון לעשן כפשוטו. לא ראינו שאדם חושב ועולה עשן לתוך המוח, לא בתורה ולא ברפואה שמענו שעשנים עולים למוח אז מה זה הלשון של רבינו? קודם כל צריך לדעת שרבינו אומר את זה בלשון משל, הכוונה שיש דבר שקורה למוח האדם ורבינו קורא לזה עשנים סרוחים..

כשיש קלקול בעולם הרגש

אז מה הכוונה של רבינו? ר‘ נתן מסביר פה נקודה עמוקה בדבר הזה, כמו שאמרנו זה משל, עשנים סרוחים הכוונה שעולים רגשות אל המוח. אדם שפוגם באמונת חכמים מתחיל להיות מוצף ברגשות, יש לו הרבה מאוד-מאוד רגשות, כעס, תסכול וכן הלאה והרגשות האלה הם אלה שעושים עשנים ומבלבלים את דעתו של האדם.
כשעולם הרגש של האדם לא מתוקן הוא כועס, מפחד, עצוב וכן הלאה, הרגשות האלה הם אלה שמבלבלים את דעתו של האדם וזה הכוונה שרבינו אומר שעולים עשנים סרוחים אל המוח, פירוש הדבר שזה קלקול בעולם הרגש. כשיש קלקול בעולם הרגש אזי השכל לא מבורר..

לב שהוא קשור עם הקדושה ועם האור

יש פה יסוד מאוד עמוק שרבינו אומר שכדי שאדם יזכה לבירור המשפט האמיתי, ז“א לשכל אמיתי ולדעת אמתית ועצות אמתיות, צריך בשביל זה לתקן את עולם הרגש שלנו, כי כשעולם הרגש שלנו לא מתוקן אז ממילא גם עולם השכל לא מתוקן. רבינו אומר שע“י אמונת חכמים מגיעים לתיקון המשפט ותיקון הדעת הנכונה ורבינו מתכוון בזה שזה יעזור ויוליך את האדם לתקן גם את עולם הרגש שלו. צריך להתבונן קצת בעומק הדבר של תיקון עולם הרגש, יסוד ראשון בדבר הזה זה שצריך לדעת שעולם הרגש שלנו זה בעצם תיקון הלב, מה יש לנו בלב, מה אנחנו מרגישים בתוך הלב. עיקר התיקון של האדם זה שהוא יזכה לתיקון הלב, זה עיקר התיקון של האדם. יש לב מתוקן ויש לב לא מתוקן. יש לב שיש בו עולם רגש שהוא קשור באמת עם הקדושה ועם האור האמיתי ויש עולם רגש שהוא קשור עם הצד השני שזה הלא טוב

אחד מהסימנים זה הרצון לתת לזולת

דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת מה זה עולם הרגש מתוקן ומה זה עולם הרגש מקולקל שיש בו הרבה עשנים סרוחים. עולם הרגש המתוקן זה בנוי בעיקר על
שתי נקודות ומתוך השתיים יוצאת נקודה שלישית, הנקודה הראשונה של
תיקון עולם הרגש זה שאדם מרגיש כלפי הקב“ה וכלפי הבריאה אהבה, רחמים וחמלה – זה יסוד ראשון. התיקון השני בעולם הרגש זה שאדם יכול להנהיג את עצמו ולקבל את כל מה שעובר עליו לטוב ולמוטב בשמחה. האהבה והשמחה זה היסודות של תיקון עולם הרגש. ברגע שיש אהבה ושמחה בעולם הרגש מיד נולדת הבחינה השלישית שנקראת הנתינה לזולת – אחד הסימנים של אור הקדושה שבלב זה הרצון לתת לזולת, כתוב שככל שאדם יותר זוכה לגדלות בדעת ובמוחין ככה
הוא יותר זוכה לחשוב על הזולת ולרצות לתת לזולת. עולם הרגש המתוקן
זה אהבה, שמחה והרצון לתת לזולת ולמעשה כל העבודה שלנו זה לזכות להגיע לזה

הלב מנהיג את המוח או המוח את הלב?

עולם הרגש המקולקל שאותו צריך לתקן זה בשלוש בחינות, אחד זה כעס והקפדה, דבר שני זה עצבות, מרה-שחורה, דיכאון וייאוש והבחינה השלישית זה פחדים וחרדות – זה נקרא עולם הרגש המקולקל ואת הבחינה הזאת אנחנו צריכים לתקן, רבינו אומר שהיסוד הראשון זה ע“י ההתחברות וההתקשרות עם הצדיק שזה אמונת חכמים. בלי אמונת חכמים אדם לא יכול לתקן את עולם הרגש שלו ואז כשעולם הרגש שלנו עדיין לא מתוקן אז הרגשות האלה שהזכרנו עולים אל המוח ומבלבלים את המוח ואז המוח לא יכול להוציא משפטים ישרים – במקומות האלה בעצם לא המוח מנהיג את הלב אלא הלב מנהיג את המוח, השליטה היא הפוכה. הלב שמוצף ברגשות שליליים מיד אומר למוח: תצדיק אותי ותוריד לי תורות למה אני צודק ומה אני צריך לעשות עם המציאות הזאת – בעוונותינו אנחנו יודעים שהרבה פעמים אנחנו נמצאים במקום הזה. צריך לדעת יסוד מאוד גדול שברגע שהלב לא נמצא ברגעי-השקט ומנוחת הלב אז אין דעת אמתית במקום הזה, אנחנו צריכים לדעת את זה ככלל וכיסוד לחיים, יש מצבים שאנחנו לא יכולים להתגבר
על הרגשות שיש בתוכנו, רק צריך לדעת שמה שאני חושב באותו זמן זה לא אמת..

תמצא לי עכשיו סיבות למה זה בסדר

יש ספר שנקרא ’חזון איש‘ שם אומר החזון איש שהאמת מתגלית לאדם ברגעי שקט הנפש והלב. לכן לפעמים אדם צריך לברר איזה נקודת אמת, העצה היא שתלך להתבודד ותביא את עצמך למצב של שקט הנפש. רק בשקט הנפש אתה יכול להוציא באמת משפט ועצה אמתית מה אתה צריך לעשות בדבר הזה. הרבה
פעמים רואים שאם אדם קצת סוער ברוחו אזי לא משנה מה שהוא יחשוב עכשיו הוא לא ידע את האמת, אתה חייב את רגעי השקט והשלווה הנפשית ואז אתה יכול לחשוב על הנושא הזה ולדעת עצה אמתית. זה מה שרבינו אומר פה העניין של העשנים הסרוחים שזה הצפה של רגשות שבאותו זמן עולים אל המוח, הכוונה שהם אומרים למוח: תצדיק אותנו, תמצא לי עכשיו סיבות למה זה בסדר שאני כועס ולמה אני צודק שאני עצוב ולמה אני צודק שאני מפחד והמוח מוכן לשרת את הלב במצב הזה אבל צריך לדעת שכל המשפטים וכל העצות במצב הזה זה לא אמת.

לב מתוקן זה אהבה, שמחה ורצון לתת

איך נוצרים העשנים הסרוחים האלה ואנחנו רואים שאנחנו נמצאים במקום הזה ואולי כל תיקון הדור שלנו זה לתקן את כל עומס הרגשות הלא-טובים שבלב,
כמעט כל תיקון הדור עומד על הנקודה הזאת. מאיפה זה מגיע? אמרנו שזירת המלחמה זה בעצם הלב. לב מתוקן זה שמחה, אהבה ורצון לתת לזולת ויש את הלב המקולקל אז המלחמה היא בעצם על הלב אבל יש 3 בחינות כלליות במלחמה הזאת שבספרי המקובלים זה נקרא נפש רוח נשמה, למעשה זה 3 בחינות רוחניות נפשיות שיש בתוכנו והמלחמה היא בשלוש בחינות האלה. יש בנפש בחינת הטוב ויש בחינת הצד השני, ברוח יש אותו הדבר וגם בנשמה יש את אותו הדבר כי זה לעומת זה עשה א-לקים. כמו שיש נפש רוח נשמה דקדושה שזה הכל אור א-לוקי שזה מאיר בנו אבל מכיוון שהקב“ה רוצה עבודה ובחירה אז יש לעומת זה 3 בחינות
של הקליפה שעומדים כנגד הנפש רוח נשמה – העבודה שלנו זה לעשות כל הזמן את הבירור בנפש רוח נשמה והצדיק הוא שעוזר לנו לדעת איך לברר את הנקודה הזאת.

כפי כמה שזה מאיר בתוך האדם כך….

בירור הנפש רוח נשמה יוצר בעצם את מציאות הלב וככל שזוכים לתקן את זה ממילא זוכים לתקן את הלב. הנפש זה כנגד התאווה, הרוח זה כנגד הרגשות שבלב והנשמה זה כנגד החוכמה שבמוח אבל צריך לדעת שגם הנפש גם הרוח וגם הנשמה הם כולם מאירים אל הלב, תיקון הנפש רוח נשמה זה לפי איך שהנפש רוח נשמה מאירים אל תוך הלב שלנו – ככל שאדם זוכה שבתוך הלב שלו יהיה יותר אהבה ושמחה אזי ממילא המוח מתחיל לגלות לאדם עצות ישרות ודעת ישרה כי כמו שהרגש השלילי מעקם את המוח שזה העשנים הסרוחים אז ככה הבחינה של אהבה ושמחה שבאה בעקבות תיקון הנפש רוח נשמה זה מוליד משפטי אמת ואז אדם יתחיל לראות את האמת ולהבין את האמת. כפי כמה שאדם מאיר בתוכו את הבחינה הזאת ככה האדם יודע להוציא משפטי אמת. רבינו אומר שהיסוד הראשון של תיקון הנפש רוח נשמה זה אמונת חכמים שזה הקשר והדביקות שלנו בצדיקים.

כל ההרס והחורבן נמשך התורה שלכם

בד“כ מי שנפל לטומאה מגיע כבר לבחינה של הנפש הבהמית ואז כל מה שהוא רוצה זה רק את התאוות הגסות של העולם הזה, ממון, כבוד, התאווה הידועה (ניאוף) וכן הלאה ואז נולדים בתוכו תורות שלמות להצדיק את הדבר הזה -זה כוח הטומאה מאז ומעולם וזה העניין של המצרים שהיו חכמים גדולים והיה להם חוכמות עצומות ונוראיות והם קיבלו וינקו את החוכמה הזאת מהיאור שהיה גם הע“ז שלהם, לכן המכה הראשונה, מכת דם, היתה ביאור – הקב“ה מראה לצד הטומאה שכל החוכמות שלכם וכל התאוריות שלכם וכל התורות שלכם רק מולידים דם, רק שפיכות דמים וכל ההרס והחורבן של העולם נמשך מהתורות שלכם.
אתם חושבים שאתם חכמים גדולים אבל אתם לא יודעים שאתם בעצם מולידים את כל ההרס של עולם. הנקודה היא שככל שאנחנו זוכים לעבוד על אמונת חכמים ככה אנחנו זוכים להתחבר עם
החוכמה האמתית כי התורה שלנו זה תורת-אמת, כי אמת יש רק אחת.

הפוסט פרשת משפטים תשפ"ו | ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת ח"ב הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בתורה ס“א בליקוטי מוהר“ן, רבינו קרא לתורה הזאת ’חדי רבי שמעון‘, הכוונה שמח רבי שמעון, זה מאמר מתוך האדרא זוטא – רבינו מתחיל את התורה ואומר ’על ידי אמונת חכמים יכולין להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (פתח אליהו). הינו בחינת דרך הממוצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל. וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת ’לא תסור מן הדבר
אשר יגידו לך ימין ושמאל‘. ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: ’משפטי אמת‘ (תהלים יט). הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל. דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות. שידע איך להתנהג, הן לעצמו,
הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט..

הלועג…נדון בצואה רותחת

וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: ’לא תסור‘ וכו'. ואז יוכל להוציא משפטי הנהגות ישרות, בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ"ל. אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, הינו במותרות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת', והוא מדה כנגד מדה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על כן נדון במותרות. וכל המשפטים הן מן המח, בבחינת (מלכים א ג): ’וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת א-לקים בקרבו לעשות משפט‘. והמח, הוא לפי המזון. וכשהגוף נקי, אזי המח ברור. ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות. אבל כשנדון במותרות, על ידי פגם אמונת
חכמים כנ"ל. אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו. ואזי אינו יכול להוציא
משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעקל. בבחינת ’משפטים בל ידעום‘, הינו בלבול המוחין‘.

להתנהג ע“י עצות והנהגות אמתיות

-זאת התחלת התורה ופה למעשה רבינו אומר כמה וכמה יסודות מאוד-מאוד עמוקים. כדי להכנס קצת לתוך עומק המהלך של דברי רבינו, נגיד הקדמה קצרה כי לכל אורך התורה רבינו אומר מושג שנקרא תיקון המשפט דהיינו משפטי אמת כמו שרבינו מביא את המזמור מתהלים ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘ – רבינו אומר שע“י אמונת חכמים זוכים לתיקון המשפט אבל אנחנו צריכים להתבונן מה זה בעצם נקרא תיקון המשפט? נתחיל קצת להכנס לתוך הנושא הזה שנקרא תיקון המשפט, בפשטות רבינו אומר שתיקון המשפט זה שאדם ידע עצות והנהגות אמתיות איך להתנהג

לעצמו ולאחרים

אדם צריך לדעת עצות והנהגות אמתיות איך להתנהג, קודם כל אדם כלפי עצמו ואם יש לו השפעה על אחרים כגון אבא במשפחה או אם הוא מגיד שיעור או רב בעיר וכן הלאה, שידע להגיד משפטים הנהגות ועצות נכונות גם לנשמות שקשורות איתו – אז בפשטות תיקון המשפט זה עצות נכונות ואמתיות ואילו קלקול המשפט זה
שאדם לא יודע את העצות ואת ההנהגות הנכונות איך להתנהג הן לעצמו והן לאחרים

מבינים שיש משהו עקום…

מי קובע ומגדיר לנו מה בעצם נקרא משפט אמת או משפט לא אמת? אם נשאל מוסלמי מה האמת אז הוא מבין שמשפט אמת זה להרוג יהודים – אנחנו לא מסכימים איתו, לא רק בגלל שאנחנו רוצים לחיות אלא בגלל שאנחנו מבינים שיש שם משהו עקום בכל ההסתכלות שלו על כל דבר שבמציאות, אבל אנחנו שואלים יותר בדקות מה תהיה ההגדרה או מה יהיה היסוד שהדבר הוא משפט אמת או לא משפט אמת? למעשה הדבר נרמז בתהלים במזמור י“ט ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘ המפרשים שואלים מה זה צדקו יחדיו? יש כמה פירושים על הנקודה הזאת, אחד הפירושים שקשור אלינו זה שצדקו יחדו זה המשפט למעלה והמשפט למטה – כל התורה על כל הענפים שלה למעשה באה לגלות לנו בני-האדם בעולם הזה מה הקב“ה רוצה מאתנו, בלי התורה אנחנו לא יכולים לדעת מה השם רוצה מאתנו – אנחנו רואים שהרצון של הקב“ה מבני אדם מתגלה עם הדורות לאט-לאט, אברהם אבינו לא ידע שצריך לעשות ברית-מילה עד שהקב“ה בא ואמר לו שצריך לעשות ברית-מילה לעמ“י, לאחר מכן אצל יעקב אבינו יש את האיסור לאכול את גיד הנשה – אם נתבונן בהיסטוריה  אנחנו נראה איך לאט-לאט מתגלה הרצון של הקב“ה בעולם:

עם הדורות הרצון של הקב“ה מתגלה

המצווה הראשונה זה פרו ורבו ואת זה כולם יודעים אבל עבר יותר מאלפיים שנה עד שנודע לאברהם אבינו העניין של ברית-מילה, כל הדורות עד אברהם אבינו לא ידעו שיש רצון של הקב“ה שיהיה ברית-מילה – בכל חומש בראשית יש בסה“כ 3 מצוות, לא ידעו על שאר המצוות – עם הדורות הרצון של הקב“ה שמתגלה בתורה ובמצוות הולך ומתגלה לנו, אבל עם כל ההיקף והעומק וההרחבה של המצוות יש הרבה פעמים דברים שלא כתובים בתורה ובשולחן ערוך – אדם נמצא בסיטואציה ובמציאות מסויימת והוא צריך לדעת איך להתנהג, הוא לא יכול להרים עכשיו טלפון לרב שלו, איך צריך להתנהג כגון במקרה של שלום בית או בין אדם לחבירו וכן הלאה.

האם אני צריך להוכיח אותו, או לא?!

אדם רוצה לדעת איך להתנהג עכשיו עם החבר שלו בעבודה או בכל מיני בחינות, להקפיד עליו או לא להקפיד עליו? לכעוס או לא לכעוס? להעניש אותו או לא להעניש אותו או אבא כלפי ילד – אי אפשר למצוא את כל זה בתוך ההגדרות של התורה והמצוות – זה המושג ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘, יש מציאות רוחנית שלמעשה לשם אנחנו שואפים והיא שאדם ידע בעולם הזה מה השם רוצה ממנו ואיך להתנהג בכל דבר ודבר – רבינו קורא לזה בשיחות הר“ן החלק החמישי בשולחן ערוך, ארבעה חלקי שולחן ערוך כתובים אבל החלק החמישי לא כתוב כי החלק החמישי מתייחס בעצם לכל מיני מקרים ומצבים ומציאויות שאנחנו נמצאים בהם כשאנחנו לא יודעים איך להתנהג במצבים האלה – הרבה פעמים אנחנו רואים אדם שמתנהג לא בסדר, אז קודם כל האם אני צריך להוכיח אותו או לא? ואולי אני
גם צריך להרביץ לו? יש כאלה שסוברים שקודם כל צריך להתחיל במכות ואח“כ לחנך אותו יותר בעדינות -דבר נוסף קצת יותר פנימי זה גם איך להסתכל על היהודי..

למעשה כל הזמן יש בתוכנו שאלות!

יכול להיות שאני יושב על כיסא המשפט ביני לבין עצמי ואני שופט את האדם הזה שאם היה סנהדרין אז היינו מוציאים להורג יהודי כזה – זה אפשרות אחת להסתכל עליו, אבל יש הסתכלות נוספת שאפשר להסתכל עליו, יכול להיות שאני אחפש לימוד זכות למה הוא מתנהג בצורה כזאת, אני אדון אותו לכף זכות ולא אחמיר איתו – אם נתבונן למעשה כל הזמן נמצאות בתוכנו שאלות שאנחנו צריכים לדעת איך להתנהג בכל מיני מצבים וכמו שאמרנו הרבה פעמים אין את מי לשאול וזה גם מצב שאי אפשר לשאול, אני צריך עכשיו להחליט ולדעת איך להתנהג. הפסוק בתהלים מגלה לנו דבר מאוד עמוק שבאמת על כל מצב על כל מציאות ועל כל זמן יש רצון של הקב“ה מה הוא באמת רוצה מאתנו, כמו שבשבת הוא לא רוצה שנדליק אור כך יש את הרצון
של הקב“ה על כל דבר ועל כל מציאות שבה אנחנו נמצאים.

לכוון  בדעתו לרצון של השם

תיקון המשפט זה שאדם זוכה יותר ויותר ומתברר אצלו יותר בפנימיות ויותר בדקות מה הקב“ה רוצה ממנו ועל זה אומר דוד המלך ’צדקו יחדו‘, שאדם יודע מה הקב“ה רוצה והוא מתנהג עפ“י רצון השם וזה נקרא צדק ואמת, לכן אומר דוד המלך: משפטי השם, אמת. וצדקו יחדו שזה הצדק, לכן הצדק האמיתי והמשפט האמיתי והאמת בעולם הזה כשאדם זוכה לכוון בדעתו מה הקב“ה רוצה – זה יסוד ראשון להבין מה זה נקרא תיקון המשפט לכן כשרבינו אומר שכשיש לאדם עצות איך להתנהג הן לעצמו והן לאחרים, כוונת רבינו שאדם זוכה לכוון ולהבין מה הקב“ה רוצה וזה נקרא תיקון
המשפט ותיקון העצות הנכונות והאמתיות שאדם יודע לכוון בדעתו לרצון של הקב“ה

סטימצקי העבירו אותו למדע בדיוני..

בוודאי שכל אחד לפי יכולתו, בחינתו והמקום שבו הוא נמצא, צריך להתחבר עם התורה, אם זה בלימוד אם בקיום המצוות ואם בתפילה – בוודאי זה יסוד שחייב להיות, אדם שלא לומד תורה אין לו עצות אמתיות, יתר על כן רבינו אומר במקום אחר שכשאדם מנותק מהתורה, מהצדיקים ומהדרכים אמתיות הוא גם מלא דמיונות לכן האנשים שכביכול צריכים להנהיג, שהם מנהיגים אנשים אחרים, צריך לדעת שההנהגה שלהם נובעת מעולם הדמיון, זה הכל דמיונות. אני זוכר שלפני 40 שנה בערך נכתב ספר שקוראים לו ’עידן חדש במזרח התיכון‘ כתב אותו אחד המנהיגים הכי חשובים במדינת ישראל מאז קום המדינה, לפני 20 שנה בערך היה מחשבה לגנוז את הספר אבל בסוף היה רעיון מאוד טוב, סטימצקי קנו את הזכויות של הספר
הזה והעבירו אותו למדור של המדע הבדיוני, שם הספר הזה נמצא  – זה הכל דמיונות

לשיטתו המדומיינת יש אחוות עמים

ראיתי כמה עמודים מהספר הזה, הוא מדבר על תקופתנו, זה מעין רוח הקודש, אולי נחה עליו רוח השראה א-לוקית הוא כתב שם מה היה צריך להיות המצב נכון להיום, לפי הספר הזה אנחנו היום חיים בשלום באהבה ובאחווה עם הערבים, אנחנו גרים באותם שכונות, לומדים באותו בתי ספר, לפי שיטתו המדומיינת אנחנו גם מתחתנים ביחד – אחוות העמים. הוא כותב שם בספר שכל העולם ילמדו מהיהודים ומהערבים איך לחיות ביחד, איך עושים שלום. ברוך השם סטימצקי קנו את הזכויות על הספר והעבירו אותו למדור של המדע הבדיוני, מי שחוקר מדע בדיוני אז הספר הזה מומלץ, הוא בדיוני מתחילתו ועד סופו, אנחנו לא אומרים את השם של המחבר אבל זה אחד המנהיגים הכי בולטים בעמ“י מאז שהקימו את המדינה ועד היום – אדם שהוא מנותק מהתורה ואין לו את ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘ לא יודע את הגמרא המפורשת שאומרת ’והלכה עשיו שונא ליעקב‘, לא יעזור כלום אתה יכול לתת להם את כל מה שהם רוצים, הם שונאים אותנו, זה הלכה. הלכה זה דבר שמימי, משמיים יורדת הלכה שהם ישנאו אותנו עד שאנחנו נזכה לתקן את העולם ויתקיים בנו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים, עד אז איזה שלום ואיזה אהבה ואיזה אחווה?

אנשים גדולים עשו טעויות בהתנהגות

הבאנו קצת דוגמא חריפה ורחוקה מאתנו לראות את העניין הזה שלמעשה ככל שאדם יותר קשור עם התורה, עם המצוות, המעשים טובים והתפילה כך האדם זוכה להתחבר בעצם עם המשפט האמיתי שהמשפט האמיתי זה רצון השם, אבל זה עדיין נקרא תיקון המשפט בכלליות, בפרטיות צריך לדעת איך להתנהג ביום-יום שלנו ופה יש לנו ניסיון מאוד גדול איך אנחנו מתנהגים ביום-יום שלנו ואנחנו רואים שאם אנחנו מסתכלים בהיסטוריה של עמ“י אנחנו רואים שאנשים גדולים בתורה וגדולים בצדקות עשו טעויות בהתנהגויות שלהם, אנחנו רואים שכמו שיש תיקון המשפט בכלליות יש גם תיקון המשפט בפרטיות ויש תיקון המשפט בפרטי פרטיות

גדול תלמידי רבינו האר“י

תיקון המשפט בפרטיות זה כל אדם באופן פרטי שידע את העצות המתאימות לו משורש נשמתו ובפרטי פרטיות, זה לדעת איך להתנהג ביום-יום ופה זה כבר לא יעזור לנו שאנחנו לומדים תורה ומתפללים ומקיימים את המצוות, זה מניח את היסוד הכללי אבל בשביל להגיע לזה שכל אדם ידע איך להתנהג בפרטיות שלו ובפרטי פרטיות ביום-יום זה כבר עניין אחר לגמרי, צריך פה דברים נוספים. רבינו
חיים ויטאל הוא למעשה גדול תלמידי האר“י הקדוש והוא למעשה העביר את כל תורת הקבלה לעמ“י, רבינו האר“י אמר במפורש לא ללמוד מספר או ממשהו שכתב אחד מהתלמידים שלו אלא
רק מרבי חיים ויטאל, רק עליו הוא סמך. הוא אמר במפורש: אף אחד לא הבין אותי חוץ מרבינו חיים ויטאל. יש סיפור מעניין על רבי חיים ויטאל: הוא היה גר בצפת
עוד לפני שרבינו האר“י הקדוש הגיע לצפת ובאותה תקופה היו בצפת גדולי עולם..

הרמ“ק, ר‘ משה אלשיך ור‘ יוסף קארו

 באותה תקופה חיו בצפת רבי משה קורדובירו (הרמ“ק), רבי בצלאל אשכנזי (בעל השיטה מקובצת), רבי משה אלשיך, רבי יוסף קארו (בעל השולחן ערוך) ועוד ועוד צדיקים מאוד-מאוד גדולים, כמובן שעם כאלה צדיקים גדולים כוח התורה וכוח הלימוד היה שם עוצמתי מאוד, ואילו רבינו חיים ויטאל כותב ביומן חייו שהוא היה מאוד מתוסכל כי לא היה לו נטייה ללמוד את הגמרא בעיון, הוא היה ת“ח וגאון עצום אבל הוא הרגיש שהוא לא מתחבר ללימוד בעיון כמו שהיה באותה תקופה בצפת, היה חסר לו לדעת בפרטיות מה העצה שלו. עד שהוא פגש את רבינו האר“י הקדוש שפתר לו את כל הבעיה ואמר לו: באמת לא באת לתקן בגלגול הזה את הלימוד בעיון.

הצדיקים יודעים את הנקודה הזאת…

-את הלימוד בעיון כבר תיקנת 2 גלגולים לפני, הוא היה גאון עצום. רבינו חיים ויטאל זה גלגול של ’המגיד משנה‘. רבינו האר“י הקדוש גילה לו: אתה באת לתקן את תורת הסוד לכן אתה לא מרגיש נטייה ורצון פנימי עכשיו ללמוד את זה כי אתה באת לתקן דבר אחר לגמרי – ברגע שרבינו חיים ויטאל לא ידע מה התיקון הפרטי והמיוחד שלו אז עדיין יש לו הסתרה ובלבול בדבר הזה, הוא לא יודע את המשפט האמיתי ואת העצה לגביו מה הוא צריך לעשות בגלגול הזה עד שבא רבינו האר“י הקדוש – כמובן שככל שאדם זוכה יותר להיות צדיק ולעלות במדרגות רוחניות, הוא זוכה שמשמיים יאירו לו והוא ידע את האמת איך להתנהג בפרטיות ובפרטי פרטיות. אחד הדברים שמאפיינים ומגדירים צדיקים זה שהם יודעים את הסוד ואת הנקודה הזאת, אבל אנחנו אנשים פשוטים אז איך אנחנו יכולים להתחבר עם מקום כזה שנדע בפרטיות ובפרטי פרטיות מה המשפט שלנו ומה העצות האמתיות שלנו, איך אפשר לדעת את זה?

אדם גדול אבל בכל זאת עם הסתרה

באמת זה דבר נעלם מאוד כי כמו שאמרנו עם כל החשיבות של התורה, התפילה והמצוות אנחנו נדע הרבה דברים אבל לא נדע בפרטיות ובפרטי פרטיות כמו הדוגמא של רבינו חיים ויטאל שלמד תורה והיה גאון עצום, הוא חיבר ספרים עוד לפני שהוא הכיר את רבינו האר“י הקדוש, ז“א שהוא היה אדם גדול מאוד בתורה ועם כל זה היה לו הסתרה על הדבר הזה – אז איך אנחנו יכולים להתחבר עם הנקודה שנדע לתקן את מידת המשפט, שנדע בפרטיות ובפרטי פרטיות – באמת אנחנו לא יכולים לדעת, בואו נראה מה רבינו אומר לנו פה בתורה הזאת: ע“י אמונת חכמים יכולין להוציא משפטינו לאור – כפי כמה שאדם זוכה לתקן את בחינת אמונת חכמים כך מתקן אצל האדם בחינת מידת המשפט. באמת זה לא סברה אלא זה חידוש שרבינו מגלה לנו, רבינו מגלה לנו סוד ואומר לנו שכפי אמונת חכמים
כך האדם זוכה לתקן בתוכו את מידת המשפט – מתעוררת פה מיד השאלה מה זה נקרא הבחינה של אמונת חכמים?

כמה אנחנו צריכים להיזהר

דבר ראשון שאנחנו רואים פה בדברי רבינו זה כמה אנחנו צריכים להיזהר כי רבינו אומר לנו שע“י אמונת חכמים מתקנים את בחינת המשפט אבל כשפוגם באמונת חכמים אזי נידון ביגיעת בשר, מותרות, ונידון בצואה רותחת וכל מידת המשפט שלו מתקלקלת – כל מה שהוא יחשוב ויגיד עצות ודעת, הכל מעוקל, הכל עקום, ר‘ נתן אומר מעקל זה אותיות עמלק, ע“י פגם אמונת חכמים כל המשפט שלו מתחבר עם עמלק, זה דבר מאוד חריף מה שרבינו אומר פה, פירוש הדבר שאמונת חכמים זה היסוד של כל היסודות בתיקון הדעת של האדם. רבינו אומר לנו אמונת חכמים, מה זה בעצם אמונת חכמים?

זה נקרא שהוא כופר בכל התורה כולה

יש בזה כמה וכמה יסודות מה זה נקרא אמונת חכמים, היסוד הראשון זה להאמין בתורה שבכתב ובתורה שבע“פ, לדעת שהקב“ה נתן לנו את התורה בשתי חלקים, אנחנו לא יכולים לדעת מה האמת של התורה בלי התורה שבע“פ, בוודאי שבתורה שבכתב יש את כל האמת שבעולם ויש בה את כל החוכמות ואת כל הנסתרות, יש בה את הכל אבל אנחנו לא יכולים לדעת וללמוד את התורה שבכתב בצורה מדויקת בלי התורה שבע“פ. התורה שבע“פ זה כל התורה שהתנאים והאמוראים גילו לנו, המשנה, הגמרא, המדרשים, הברייתות, הזוהר הקדוש – למעשה הם גילו לנו איך ללמוד ולהבין את הרצון של הקב“ה יותר בעומק ויותר בפנימיות שא“א להבין את זה בלי התורה שבע“פ, זה היסוד הראשון באמונת חכמים, לדעת שכל דברי חז“ל זה אמת לאמיתה – אומר בעל התולדות אהרן בספר שומר אמונים שאם אדם יגיד שיש מילה אחת בכל הש“ס שהיא לא אמת או טעות זה נקרא שהוא כופר בכל התורה כולה

כל הזמן יש לנו התחדשות של התורה

כל העניין של התורה שבע“פ התגלה בעמ“י מתקופת בית המקדש השני ואילך, לפני זה כמובן שידעו את זה אבל לא ידעו את זה בכזה הרחבה, עומק והיקף כמו שזה התגלה בתקופת בית המקדש השני – אנחנו רואים שבאותה תקופה היה בירור בעמ“י והיו קבוצות בעמ“י כגון הקראים וכגון הקבוצה של האיש ההוא שהקים את כל הנצרות, רואים שברגע שהם עזבו את דרך החכמים הם הגיעו לטומאה הכי גדולה בעולם – באותה תקופה היה ניסיון בעמ“י לא לקבל את כל ההתגלות של התורה של התנאים והיתה על זה מלחמה גדולה מאוד – אז היסוד הראשון של האמונת חכמים זה כמובן לדעת שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכן הלאה, זה התורה שבכתב אבל היסוד השני זה לדעת ולהאמין שכל משפטי התורה שבע“פ גם אם זה מחלוקות בין תנאים ואמוראים, הכל זה אמת גם אם אנחנו לא מבינים
את זה אבל זה עדיין לא מספיק. כתוב בספר ביאור הליקוטים שמכיוון שבכל
דור ודור באים למעשה נשמות אחרות מהדורות הקודמים והניסיון שלהם זה ניסיון חדש לגמרי לכן התורה בכל דור ודור מתחדשת, כל הזמן יש לנו התחדשות של התורה

אשפוז באברבנאל או קפיצה מהגג

התורה של הדור הזה זה לא התורה של הדור הקודם, בוודאי שזה אותה תורה, אותו משנה אותו גמרא ואותו חומש אבל להוציא משפטים של איך להתנהג ומהם העצות השייכות לדור שלנו זה כבר נקרא בחינת גילוי חדש של התורה ובכל דור ודור יש לנו התחדשות של התורה – בזמן רבינו האר“י הקדוש כל הצדיקים בלי יוצא מן הכלל הסכימו שכל מה שהאר“י הקדוש אמר וכתב בוודאי שזה מפי השכינה ממש, הקב“ה דיבר איתנו דרך פיו של רבינו האר“י הקדוש, אין בזה שום ספק ואם אנחנו מסתכלים בדור שלנו על העצות על ההנהגות ועל התיקונים שרבינו האר“י הקדוש גילה בזמן שהוא היה חי, אנחנו נראה שזה לא שייך לדורות שלנו, אם הצדיקים של הדור שלנו היו אומרים לנו שצריכים להתנהג עפ“י העצות של רבינו האר“י הקדוש אז 80% מעמ“י היו מתחלקים לשלוש קבוצות, או שהיו הולכים לקחת כל מיני חומרים מטשטשים כדי לא לדעת שיש עולם, או שהיו מתאשפזים באברבנאל או שהיו קופצים מאיזה מגדל בת“א, למה? כי כולם היו מתייאשים..

שינויים מתקופת הבעש“ט

אם על חילול שבת אחד רבינו האר“י הקדוש אומר שצריך 84 תעניות אז מה יאמר הדור שלנו? אנחנו צריכים לבוא עוד 10 גלגולים כדי להשלים רק את התעניות של חילול שבת – מי יכול לקבל על עצמו בדור הזה כאלה סיגופים וכאלה תעניות? כולנו מבינים שבוודאי שהדור שלנו
צריך עצות והנהגות אחרות, לא כי רבינו האר“י הקדוש טעה, חס וחלילה וחס ושלום להגיד את זה, דברי רבינו האר“י הקדוש זה מפי השכינה הקדושה רק לנשמות
שהיו בדורות שקשורות עם רבינו האר“י הקדוש אז זה באמת היו עצות אמתיות, היום הדברים השתנו – ידוע שהשינוי התחיל בתקופת הבעש“ט ואז היה שינוי
גדול בעולם בכלל, רואים שמתקופת הבעש“ט כל הצדיקים שינו את כל סדר ההנהגות זה לא מתוך מחלוקת אלא זה מתוך השגה והבנה שעכשיו באים כבר נשמות חדשות שצריכות תיקונים אחרים – עכשיו אנחנו נמצאים בתקופת השובבי“ם

יש מקילים בדברי חלב ויש מחמירים

אנשים שואלים מה דעת רבינו על ימי השובבי“ם הרי אלה ימים שהם מסוגלים מאוד-מאוד לתיקון הברית, כל העניין של יציאת מצרים זה העניין של תיקון הברית אז שואלים מה העצות לפי רבינו? רבינו אמר שמצד התעניות של ימי שני וחמישי לא לאכול דבר מן החי, כגון בשר ודגים ויש מחמירים גם ביצים ודברי חלב, אז אוכלים רק ירקות, יש כאלה שמקילים בדברי חלב ויש כאלה שמחמירים בדברי חלב..

התיקון בדורות שלנו זה עניין הדיבור

רבינו אומר שבימים האלה של השובבי“ם צריך גם להתחזק בהתבודדות ובהתבוננות בנקודה של תיקון הברית ולבקש הרבה מהקב“ה: תרחם עליי ותעזור לי שיהיה לי סיעתא דשמייא שאני לא אפול ולהודות להקב“ה על כל נקודה טובה שיש לאדם בפרט בדבר הזה ולבקש סיעתא דשמייא ורחמים של ניכשל ולא ניפול. רבינו גילה שהתיקון של התפילה וההתבודדות וההודאה לדורות שלנו זה תיקון הרבה יותר גדול מכל התעניות ומכל הסיגופים. רבינו גילה שבדורות שלנו תיקון הדיבור הוא יותר גדול מתיקון הסיגופים, דהיינו להתוודות על העבר, לבקש סליחה ולבקש מהקב“ה רחמים שלא נגיע לזה, וההתקשרות עם הצדיק, כל הבחינות האלה מתקנות יותר מכל דבר אחר – והעניין של ההתבודדות הוא יותר גדול מכל התיקונים בפרט בדורות שלנו. אנחנו יודעים שבזמן הזה זה מאוד קשה להכנס לזה בפרט מי שלא רגיל לעשות שעה התבודדות אבל עכ“פ צריך לדעת שזה התרופה שלנו.

לדבר עם הקב“ה בכל הזדמנות שיש

התרופה שלנו זה השיחה אם זה ע“י התבודדות או תפילה או ליקוטי תפילות – למעשה בעניין של התפילה וההתבודדות בוודאי שזה מעלה גדולה ועצומה ונפלאה וההידור זה שהולכים לשדה ומתבודדים בפרט אם זוכים בלילה ובחצות שזה השלמות אבל רבינו גילה לנו משהו פה בעומק הדבר, רבינו רצה שנתרגל לדבר עם הקב“ה בכל הזדמנות שיש לאדם, אתה יוצא מהבית? שים את היד על המזוזה תדבר עם הקב“ה ותבקש סיעתא דשמייא לפני שאתה יוצא מהבית, אתה כרגע הולך בדרך ויש לך איזה התעוררות בלב? תדבר איתו. יחשבו שאתה משוגע? אמרנו כבר כפה פעמים שבשביל זה המציאו את כל העניין של הפלאפונים – כל זה רק בשביל שנוכל לדבר כל הזמן, לכן גם רבינו אמר: אני פלא ונשמתי פלא גדול ופון זה שיחה. פלאפון זה שיחת-פלא זה הכל נמשך מהעצה של רבינו כל העניין הזה של הפלאפונים. היום אם קשה להחזיק את הפלאפון על האוזן אז יש אוזניית בלוטוס, אתה יכול לדבר ואתה נראה הכי נורמלי בעולם, כל זה נועד רק לדבר אחד – לדבר עם הקב“ה

הקב“ה זה האבא הכי אוהב בעולם!!

אנחנו צריכים לדעת שהקב“ה זה החבר הכי טוב שיש לאדם וזה שיחת חינם – רבינו גילה לנו את היסוד הזה אבל למעשה כבר הבעש“ט ותלמידי הבעש“ט התחילו להניח את היסודות האלה ואנחנו רואים את זה גם אצל בעלי המוסר אבל אנחנו רואים שרבינו מאוד האיר את זה הלכה למעשה את העניין של השיחה, ההתבודדות, התפילה והדיבר עם השם, צריך לדעת שזה יסוד כל היסודות של התיקון של הדור שלנו, להתרגל לדבר הרבה ולדעת שהקב“ה זה האבא הכי אוהב בעולם, הכי רחמן בעולם והכי תומך בעולם, הקב“ה זה החבר הכי טוב בעולם וגם המלך הכי טוב בעולם – גם אם עשיתי טעויות, לבקש סליחה. הקב“ה רוצה שנבקש סליחה, אנחנו בני אדם ואדם מועד לעולם, פה טועים פה מתבלבלים, היצה“ר מבלבל אותנו? מיד ללכת להקב“ה – זה היסוד הכי גדול של התיקון של הדור שלנו, לכן בימי השובבי“ם צריך להתחזק בזה ולדבר הרבה עם הקב“ה, לספר לו כל מה שעובר עלינו ’בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‘ להרבות מאוד בנקודה הזאת והנק‘ הזאת למעשה מוסכמת על כל גדולי ישראל, לדעת ולהתחבר עם הנק‘ הזאת זה עוד בחינה של אמונת חכמים

אריסטו הוא מצד הקליפה והטומאה

צריך לדעת ולחפש ולבקש הרבה מי הם הצדיקים שמנהיגים את הדור שלנו, הם לא צריכים להיות רבני עיר, לא ראשי כוללים ולא ראשי ישיבות, זה לא בהכרח זה, המנהיגים האמתיים של הדור זה הצדיקים שדרכם עוברת העצה האמתית לדור שלנו ובאמת על הנקודה הזאת רבינו ור‘ נתן כותבים הרבה מאוד כמה צריך האדם לבקש את זה, צריך לבקש כל יום מהקב“ה: השם, תגלה לי ותראה לי מי הצדיקים שבאמת קשורים לשורש נשמתי ויתנו לי באמת את העצות האמתיות לפי שורש נשמתי – ככל שאנחנו נוגעים יותר בנקודה הפרטית, שם גם הבלבול של היצה“ר הוא יותר גדול, שמה ההבדל בין האמת והשקר או האמת והטעות זה כחוט השערה, זה מאוד מבלבל. לדעת מה ההבדל בין משה רבינו לבין אריסטו כמעט כל עמ“י יודע את זה שמשה רבינו הוא מצד הקדושה ואריסטו הוא מצד הקליפה והטומאה, לדעת שיש הבדל בין רבי עקיבא לבין איזה פילוסוף או פסיכולוג גוי אולי פחות יודעים את זה ממשה רבינו ואריסטו אבל גם את זה רוב עמ“י יודעים, שימו לב ככל שיורדים ומגיעים יותר לפרטיות לצדיק שמתייחס לעצות הפרטיות שלנו שמה הבלבול הולך וגדל ופה זה כבר לא הבדל בין יהודי לגוי אלא זה הבדל בין רב לרב או בין צדיק לצדיק

בירור המדמה זה העצות האמתיות

מי זה הצדיק שבאמת יכול לברר לנו את הדעת ולהגיד לנו מה באמת העצה שלנו? על זה רבינו אמר לר‘ נתן לכתוב הרבה בליקוטי הלכות לכן ר‘ נתן האריך על זה בליקוטי הלכות כמה קשה לברר את זה – על זה אין עצה ואין תבונה אלא רק לבקש הרבה על הנקודה הזאת: השם תקרב אותי לצדיקים שבאמת יכולים לברר לי את הדעת ואת הדמיונות שלי באמת כי אני יכול לטעות – הדבר הזה זה בירור של היום יום כי זה הנהגות של אדם עם עצמו, עם המשפחה שלו ועם הסובב, כל הזמן יש בעצם ספיקות. בתורה ח‘ חלק שני רבינו אומר שצריך לחפש ולבקש מאוד-מאוד אחרי צדיק כזה שיכול לברר את המדמה. בירור המדמה זה העצות האמתיות, המבוררות והמתוקנות מה אנחנו צריכים לעשות בעבודת השם – זה עוד בחינה בבירור אמונת חכמים. אמרנו שהבחינה הראשונה זה להאמין שמשה רבינו הוא נביא אמת, הבחינה השנייה זה להאמין שהתורה שבע“פ והתנאים והאמוראים זה תורת אמת, לאחר מכן זה הצדיק שבדור, הכוונה לצדיק שמנהיג את הדור שלנו, את הנשמות שלנו ושיודע לדבר איתנו מהמקום שבוא אנחנו נמצאים והוא יכול לתת לנו עצות למקום שבו אנחנו נמצאים והדבר הזה זה כבר לא דבר פשוט

היום זה כבר פשוט שזה אמת..

אני זוכר לפני 30 שנה שכמעט כל העצות שרבינו אמר, שהיום זה כבר פשוט שכל אחד רואה שזה האמת בצורה פשוטה, אני באוזניי שמעתי רבנים וחכמים שאומרים שזה כפירה להגיד את הדברים האלה לדוגמא: כשאתה לא יכול לעשות משהו תתחזק ברצונות טובים. מה ז“א תרצה? או שאתה עושה או שאתה לא עושה – אם אתה עושה אתה צדיק, אם אתה לא עושה אתה רשע, אין ביניים. מי שלא יודע את הנקודה הזאת זה ייאוש טוטאלי, כמה דברים אנחנו לא יכולים לעשות לכן בא רבינו וגילה את הדבר הזה של הרצון שזה דבר מאוד עמוק.

הפוסט פרשת יתרו תשפ"ו | ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

לקח את עצמו אל השתייה

חוץ מהמיילדת אף אחד לא ידע מזה אבל רבינו אומר שמכיוון שדעתן של נשים קלה היא הלכה וסיפרה את זה למישהו אחד שסיפר את זה למישהו אחד וכן הלאה וככה התחילה להיות שמועה בעולם, אף אחד לא ידע את זה בוודאות כי זה רק שמועה אז א“א לדעת שבאמת היה את החילוף הזה ואז רבינו מספר שכשהתחילה השמועה להתפשט בעולם, הבן שפחה שכל העולם רואים אותו בעצם כבן מלך, התחיל לרדוף את הבן שפחה שהוא בעצם הבן מלך האמיתי – הוא חשש שבסופו של דבר יהיה מרד ויקחו לו את המלוכה לכן הוא התחיל לרדוף אחריו, הבן מלך האמיתי נאלץ לברוח כי הוא ראה שהמציאות שלו מתחילה להיות מסוכנת, כי הבן שפחה שמוחזק כבן מלך יכול להרוג אותו לכן הוא נאלץ לברוח ורבינו אומר ’והורע בעיניו הדבר מאוד‘, כי הוא אמר: גירשו אותו ממקומי בחינם, אם אני בן מלך כמו שהשמועה אומרת אז בוודאי שלא מגיע לי שיגרשו אותי, ואם איני הבן מלך ואני באמת הבן שפחה אז גם כן לא מגיע לי, כי מה רציתי? לחיות חיים שלווים ושקטים – רבינו אומר לשון מאוד חריפה ’והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתייה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות לבו מחמת שנתגרש בחינם‘ – הבן מלך האמיתי זה מרמז על כלל נשמות ישראל..

מה חטאו ולמה גירשו אותו בחינם?!

רבינו מרמז לנו פה על יסוד מאוד עמוק, הבן מלך האמיתי אומר: מדוע רודפים אותי בחינם? והורע לו ההנהגה הזאת והמצב הזה שרודפים אותו בחינם והוא כעס על זה מאוד ועל-כן הוא לקח את עצמו אל השתייה והוא הלך אל ההפקרות – אם נשים לב מה רבינו אומר פה הוא לא הלך לזה מחמת שהוא רצה את ההפקרות ואת השתייה אלא הוא הלך לזה בגלל שחרה לו מאוד מה חטאו ולמה גירשו אותו בחינם. ידוע שהסיפורים של רבינו מרמזים על כלל הדורות בכלליות ובפרטיות ורבינו אומר פה נקודה מאוד עמוקה, הבן מלך שזה האדם היהודי רואה הנהגה שרודפים ומצמצמים אותו

שתייה והפקרות

הבן מלך האמיתי רואה שמבזים אותו והוא באמת לא יודע למה ומדוע מתנהגים אליו ככה. אין יהודי שלא יודע בפנימיות הדבר שאין עוד מלבדו גם אם הדבר קרה והשתלשל ע“י הבן שפחה או כל מיני סיבות אחרות כמו שחז“ל אומרים שהרבה שלוחים למקום. אומר רבינו שהבן מלך האמיתי הלך אל השתייה וההפקרות מחמת שמתנהגים איתו בצורה כזאת  – אם נסתכל בעומק רבינו מדגיש שלא התאוות גרמו לו ללכת למקום הזה אלא האי-הסכמה מדוע מתנהגים איתי בצורה כזאת..

קשיים, התמודדויות ובזיונות

נשאלת השאלה, הרי הבן מלך מרמז על כלל נשמות ישראל ועל מצבים שאדם עובר כל מיני צמצומים, הסתרות, בזיונות, מחלוקות, רודפים אותו והוא בעצם לא יודע על מה ולמה – ברגע שאנחנו מגיעים למצב הזה מתעורר בתוכנו המרד, הכעס וההקפדה – פה מתעוררת השאלה: על מה ולמה באמת רודפים אותו, מדוע בעצם הקב“ה הביא את הבן מלך האמיתי למצב הזה, והשאלה הזאת היא לא על הסיפור אלא על כל אחד ואחד מאתנו. כל אחד מאתנו עובר מדי פעם בפעם איזה מצב של קשיים, התמודדויות ובזיונות וקשה לנו מאוד במציאות הזאת. הרב דסלר כותב בספר ’מכתב מאליהו‘ שכל הכעסים שאדם כועס בעולם וכל העצבות שאדם עצוב בעולם, השורש של הדבר זה אי-הסכמה, על מה ולמה מתנהגים איתי בצורה כזאת. הרבה פעמים זה מתקיים בחיים בהרבה מאוד לבושים – ברוך השם אדם מחליט שהוא מתחזק והוא מחליט שהוא מוסר את הנפש בעבודת השם, הוא מרגיש ששלושה ימים הכל בסדר, פתאום הוא בא לבית מדרש והוא רואה דלת פלדה שלא נפתחת, אחרי שפותחים לו את הדלת הוא יושב ללמוד והוא רואה שהוא לא מבין כלום, פתאום הכל נסגר
והכל סתום. הרבה פעמים אנחנו מרגישים כאילו מגרשים אותנו מהמציאות שלנו..

לפעמים גם זורקים מהלימוד והקדושה

אדם רוצה להתקרב באמת להקב“ה, לתורה ולצדיקים אז הוא אומר: מדוע מתנהגים איתי בצורה כזאת, אז זה קשה לאדם ורבינו אומר שמתעורר מזה מרד. בפנימיות המרד הוא כנגד הקב“ה – אז מדוע באמת הקב“ה מנהיג כך את האדם? כל אדם רואה שמדי פעם בפעם שמים אותו במציאות שהוא לא מבין מה רוצים ממנו.
אני רוצה את האמת ואת הטוב, השם אמת והתורה אמת אבל הרבה פעמים אדם מרגיש שסוגרים לו את כל הדלתות וזורקים אותו החוצה. לפעמים נותנים לאדם מכות וזורקים אותו מבית המדרש, זורקים אותו מהלימוד וזורקים אותו מהקדושה..

מבין שיש יצה“ר שצריך להתמודד איתו

לפעמים לא זורקים אותו מהבית מדרש, אפשר לקבל גם בתוך בית המדרש כאלה בזיונות, צמצומים והסתרות – פה מתעוררת השאלה מדוע באמת הקב“ה מתנהג איתנו ככה? מה הסיבה שמדי פעם בפעם אדם מרגיש שהוא עובר את המציאויות האלה. כתוב בספרים הקדושים יסוד מאוד עמוק בדבר הזה: ככל שאדם מתחזק ומתקרב לצדיק כך הוא מבין שיש יצה“ר שצריך להתמודד איתו, לפעמים אנחנו כועסים, לפעמים יש מידות או תאוות לא טובות שמתעוררות ואנחנו מכירים אותם ויודעים שצריך להתמודד איתם, אבל כתוב בזוהר הקדוש בפרשת לך לך שלכל אדם יש ניצוצות של יצה“ר שמושרשים בנשמה של האדם מאז חטא אדם הראשון ואין לנו שום מושג בנקודה הזאת והניצוצות האלה גם כן צריכים לעבור בירור
ותיקון. באנו לעולם לא רק לתקן את מה שאנחנו יודעים אלא באנו לעולם גם לתקן את מה שאנחנו לא יודעים. לכל אדם מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר יש חלקים בשורש נשמתו שהוא צריך לתקן, אם לא מגלגולים קודמים אז מחטא אדם הראשון.

..הוא היה צריך לרקוד ולשמוח מכל זה

הניצוצות האלה מתגלים בשתי בחינות עיקריות והבחינה העיקרית זה שאדם מורד בהנהגה של הקב“ה. ברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת נולד מכל התהליך של החטא בכל הנשמות נקודה של גאווה שגורמת לפירוד מהקב“ה ובעצם יש לנו מחלוקת עם הקב“ה, אנחנו לא מסכימים עם ההנהגה שלו. אין אדם שאין לו ניצוצות שהוא לא מסכים עם ההנהגה של הקב“ה, גם אם אדם אומר: אני מסכים עם כל דבר ואין עוד מלבדו, אפשר להראות שזה לא בדיוק בכל מקרה. לדוגמא יש אדם שאומר שהקב“ה באמת עושה הכל לטובה, אבל אם הוא ברוך השם בעל משפחה ויש לו כמה ילדים וכל חודש חסר לו כדי לחיות חיים נורמליים, לא חיי מותרות, חסר לו אלפיים שקל – אז אם הוא יתבונן טוב-טוב בנפשו לא היה יותר טוב אם היה לו עוד אלפיים שקל בחודש, זה לא היה מצב יותר טוב? האלפיים שקל האלה זה הנקודה
שהוא לא באמת מסכים עם הקב“ה, כי אם הוא
באמת מסכים עם הקב“ה הוא היה צריך לרקוד ולשמוח מזה

הקב“ה מסובב לאדם סיבות

משמיים כשרואים שאדם באמת רוצה לעשות תשובה שלימה ולתקן ובדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו
אז משמיים מסייעים לנו, הקב“ה עוזר לנו אבל אנחנו
לא יודעים ולא מכירים את המקומות האלה שאנחנו
צריכים לתקן אז איך אנחנו יכולים לעבוד על זה אם
אנחנו לא מכירים את זה? אומר הזוהר הקדוש שהקב“ה מסובב לאדם סיבות שאדם יעבור דרך מציאויות
מסוימות שירגיזו אותו ובאמת בתוך הנשמה שלנו אנחנו יודעים שאין עוד
מלבדו – ברגע שאנחנו מסכימים ונכנעים למציאות שבה אנחנו מקבלים את
הביזיון, את הצמצום ואת הקטנות ואנחנו מסכימים עם זה, האדם נכנע למצב הזה, הכוונה שאדם אומר: את הכל הקב“ה עושה והכל לטובה והוא מקבל את זה
באהבה, בזה אנחנו מתקנים את הניצוצות של המרד שיש בנו מחמת חטא אדם הראשון

על מה ולמה? בסה“כ רציתי את הטוב

מה שרבינו אומר פה זה יסוד כללי שכל אחד חייב לעבור בימי חייו מצבים שהוא מרגיש שגירשו אותו בחינם, על מה ולמה גירשו אותי? אני בסה“כ רציתי את הטוב, אם אני הבן מלך האמיתי אז תן לי להיות בן מלך, אם אני בן שפחה אז תן לי להיות בן שפחה, אני לא ביקשתי שום-דבר. כל אחד חייב לעבור את זה וברגע שאנחנו זוכים להבין מה רוצים מאתנו בתוך המציאות הזאת ואנחנו מסכימים ונכנעים עם הקב“ה במקום הזה בנקודה הזאת אנחנו למעשה מתקנים עד חטא אדם הראשון – זה נקודה אחת שמתעוררת אבל רבינו אומר פה עוד דבר, כשזה מתעורר מיד מתעורר המרד..

החיפוש הראשון של התענוגים בעוה“ז

ברגע שמתעורר המרד באדם מתעורר העניין של השכרות שזה שכרון-חושים ואדם למעשה מחפש את התענוגים בתוך העולם הזה – החיפוש הראשון של התענוגים בעולם הזה זה התאווה הידועה (ניאוף) לכן 2 הדברים האלה מתעוררים ביחד, זה מה שאומר הזוהר הקדוש בפרשת לך לך, שבגיל 75 הקב“ה אומר לאברהם אבינו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, זה לא היה פשוט כל ההליכה הזאת, זה היה ניסיון גדול מאוד לאברהם אבינו כל העניין של לך לך ורואים שאברהם אבינו מסר את הנפש ועזב את הכל, הוא היה אדמו“ר גדול ושרה היתה אשת-אדמו“ר גדול והיה להם הרבה חסידים וחסידות שהם גיירו, היה להם כבר ציבור מאוד גדול, זה אחרי עשרות שנים של מלחמה כנגד נמרוד וכל דור הפלגה ומה הקב“ה אומר לאברהם אבינו? לך לך. הלך לך של אברהם אבינו זה לא לעבור ממקום למקום אלא זה לעזוב את כל המציאות שאתה מכיר ולהתחיל מההתחלה לגמרי, עכשיו אתה הולך למקום חדש

המגיד ממזריטש, פרי הארץ ור‘ זושא

היסוד העמוק של לך זה לעזוב את כל מה שאתה מכיר ולהתחיל מציאות חדשה לגמרי, הקב“ה באמת לקח מאברהם אבינו את כל המדרגות שלו ואת כל ההשגות שלו בבחינת מה שרבינו שתכלית העלייה זה הירידה, לפני שעולים חייבים לרדת. ’פרי הארץ‘ הוא אחד מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש ויש אומרים שהוא היה גדול תלמידיו. מתלמידיו של המגיד ממזריטש היו ר‘ לוי יצחק מברדיטושב, בעל התניא, הנועם אלימלך ורבי זושא, פרי הארץ נחשב לגדול התלמידים. ידוע ש’פרי הארץ‘ עלה לא“י והתיישב בטבריה, בסוף ספרו הוא כותב לחסידים שלו מכתב ואומר שברגע שהוא הגיע לארץ לקחו ממנו את הכל.

אחרי הכל, רעב כבד בארץ

פרי הארץ אומר שהוא התפלל כמו ילד בחיידר אצל רבו, לקחו לו את כל המדרגות. הוא כותב לתלמידיו שאחרי כמעט שנה הכל חזר ביתר שאת ויתר עוז אבל חייבים לעבור את הבחינה של ההסתלקות, של הירידה ושל הקטנות לפני שמקבלים את המוחין הגדולים של א“י. רואים את זה גם בסיפור הנסיעה של רבינו לא“י כל מה שהוא עבר באיסטנבול – רבינו ידע את הסוד אז הוא לא חיכה שיקחו לו את המוחין, הוא זרק אותם מעצמו. זה הגדולה של רבינו שידע לעשות את העבודה הזאת מעצמו.

אז אברהם אבינו עבר את כל זה והגיע לארץ, ברוך השם הוא התחיל להתיישב בארץ וזמן קצר אחרי שאברהם אבינו מגיע לארץ מה אנחנו רואים? רעב כבד בארץ. בכל המקומות הכל בסדר ורק בארץ יש רעב, שימו לב, אחרי
כל המסירות נפש של אברהם אבינו וכל הקטנות שהוא
עבר וכל הבחינות האלה והוא הסכים לוותר על הכל ולהתחיל את הכל מההתחלה, ברוך השם הוא הגיע לארץ והוא התחיל לקנות ולהכיר את הארץ ומה קורה זמן קצר אחרי שהוא מגיע לארץ? רעב כבד בארץ, בחו“ל הכל בסדר אבל בארץ יש רעב כבד..

ויתרתי על כל המדרגות שלי בשבילך..

אני עשיתי מסירות נפש לעשות את רצונך, ויתרתי על כל המדרגות שלי ועל הכל רק בשביל לעשות את הרצון שלך, הנה מסרתי את הנפש והגעתי לפה ומה אתה עושה? זורק אותי מהארץ. אברהם אבינו לא יודע שאין עוד מלבדו? הוא ראש המאמינים. באמת בעומק הדבר לא זה הבעיה, הבעיה היא שאברהם אבינו לא יודע מה הוא צריך לעשות, האם הוא צריך למסור את הנפש ולהישאר בארץ, אין עוד מלבדו, אני לא יודע שום דבר, כן נאכל לא נאכל, כן נישן לא נישן, כן נתפלל לא נתפלל, נישאר בארץ, אם נמות אז נמות, אולי זה מה שהשם רוצה? או שאולי השם רוצה שאני ארד למצרים – מה נקודת האמת? כזאת הסתלקות הדעת היתה לאברהם אבינו שהוא לא ידע מה האמת. גם למפרשים עד היום יש ספק אם אברהם היה צריך לרדת למצרים..

עשה תיקון עצום ונורא בירידה למצרים

באמת הניסיון הפנימי של אברהם אבינו זה לא להכנס לכעס ולהקפדה על מה ולמה ככה מתנהגים איתי שאני נכנס לכאלה ספקות וכאלה בלבולים, זה מה שאומר פה הבן מלך האמיתי, אם אני צריך להיות בן מלך אז תן לי להיות בן מלך ואם אני צריך להיות בן שפחה אז על מה ולמה מגרשים אותי? זה הקושיות שיש בתוך הלב של האדם ואדם צריך להתבטל לקושיות האלה – אברהם אבינו מזהה את זה. בוודאי שהוא עשה תיקון עצום ונורא בירידה למצרים, הזוהר הקדוש כותב שהוא תיקן
את הניצוצות הרעים שהיה לו מחטא אדם הראשון. אמרנו שברגע שמתעורר המרד מיד מתעוררת גם התאווה הידועה ומה אנחנו רואים שאברהם אבינו אומר לשרה? ’הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את‘ יש מפרשים שאומרים שזה פעם ראשונה שאברהם אבינו ראה את שרה, בגיל 75. זה לא הכוונה כפשוטו שהוא פעם ראשונה ראה אותה אלא זה פעם ראשונה בחייו שאברהם אבינו הרגיש מציאות של גשמיות..

שום התחברות עם גשמיות של העולם

אברהם אבינו ראה את שרה אבל הוא לא ראה גוף בכלל, הוא היה במקום כזה שלא היה לו שום התחברות עם שום נקודה גשמית של מציאות העולם, הוא רואה
את שרה ואוהב את שרה אהבה עצומה, אבל אברהם רואה את שרה כנשמה, ושרה רואה את אברהם כנשמה זה הכל התחברות של נשמות. ’הנה נא ידעתי‘ פעם ראשונה שאברהם אבינו ירד לערוות הארץ, לבירור של
כל המרד כל הכעסים וכל ההקפדות ואז התעורר
בתוכו כחוט השערה שהוא מרגיש שיש גשמיות בעולם,
עד עכשיו לא היה לו שום הרגשה של גשמיות. ואז אברהם אבינו אומר לשרה ’אמרי נא אחתי את‘ – אני ואת
עכשיו נכנסים למציאות שאנחנו עכשיו כמו אח ואחות, בלי שום תאווה, אברהם אבינו אומר את זה כדי לבטל את הדקות של הדקות של הגשמיות. באמת גם אברהם אבינו וגם שרה עשו עבודה עצומה מאוד בכל הירידה למצרים וכל הירידה היתה בשביל לתקן את חטא אדם הראשון,
את אותם חלקים שהיו באברהם אבינו מחטא אדם הראשון.

לקבל בהכנעה את ההנהגה

כתוב במפרשי-הזוהר שבאמת לכל אדם יש את הדבר הזה ואנחנו צריכים לדעת את זה כיסוד וכלל גדול מאוד, כל פעם שמתעוררים כנגדנו הסתרות, בזיונות, צמצומים וקשיים וזה לא חייב לבוא מבחוץ, זה יכול להיות גם בתוך האדם בעצמו, לפעמים הקב“ה מעורר בתוך האדם את הקושי,
וברגע שמתעורר בתוכנו הקושי צריך לזכור שזה הגבורות ורבינו אומר במעשה מבעל תפילה ’ולא רצה הגיבור אלא הכנעה‘. כל הנקודה זה לקבל בהכנעה את ההנהגה
של הקב“ה ולהסכים איתה וצריך על זה הרבה תפילה בפרט כשאדם מרגיש שהגבורות מתעוררות כנגדו והוא עובר ניסיונות וצמצומים, אם נזכה לעבור את זה בשלום, יש בדבר הזה תיקונים עצומים מאוד אפילו יותר מהעבודה שאנחנו עושים..

לסדר לכל אחד מה שהוא צריך לעבור

העבודה שאנחנו עושים זה כנגד עלמא דאתגליא, הכוונה למה שאנחנו יודעים,
אבל כשאדם נכנע ומקבל את ההנהגה של הקב“ה זה נקרא עלמא דאתכסיא
וכתוב בספרים הקדושים שאחד הניסיונות הכי גדולים של הדור שלנו זה הנקודה הזאת. היצה“ר הרע של הדברים הנסתרים הוא יותר קשה לבירור ובדורות שלנו יש את זה מאוד – ההתחלה והשורש של העבודה הפנימית בדור שלנו זה להסכים עם ההנהגה של הקב“ה והקב“ה יודע לסדר בדיוק לכל אחד לפי שורש נשמתו, לפי כל הגלגולים ולפי התיקון הפרטי את מה שהוא יצטרך לעבור כדי לתקן את מה
שהוא צריך לתקן וצריך לדעת שאין בזה סטייה אפילו לא כחוט השערה, אדם לא עובר כחוט השערה יותר אבל לא גם פחות מכחוט השערה ממה שהוא צריך לעבור..

שים לב כי לפעמים שולחים לנו צמצום

הכל מתחיל מהנקודה האם אנחנו מוכנים להסכים עם הקב“ה או שאנחנו לא מוכנים להסכים איתו – לא נעים לנו לבוא ולהגיד להקב“ה בגלוי שאנחנו לא מסכימים איתו, אנחנו ביישנים, אז איך זה כן מתגלה? כל כעס ועצבות שיש לנו זה אי-הסכמה עם הקב“ה. השורש של הכל זה האם אני מסכים עם ההנהגה של הקב“ה או לא, כי ברגע שאדם מתחיל להתנגד להנהגה של הקב“ה אז הקב“ה מכביד עליו עוד קצת ועוד קצת – הכל מתחיל בעצם מהנקודה הפנימית האם אנחנו מסכימים עם הקב“ה או לא וצריך לשים לב לזה כי לפעמים שולחים לנו איזה צמצום, קושי או ביזיון ובאמת זה לא קל, גם אם באותו רגע נכשלנו וכעסנו או הקפדנו העיקר זה להתעורר ולעשות תשובה ולהמשיך הלאה. צריך לדעת שבוודאי ניפול בזה לכעסים ולהקפדות וכן הלאה אבל עם כל זה ברגע שנפלנו לעשות תשובה ולשים לב שבעצם יש בתוכנו הקפדה על ההנהגה של הקב“ה ומי שעושה על זה תשובה זה בעצם תיקון מאוד גדול

..האדם זוכה יותר ויותר לרפואות הנפש

התיקון של הנפש מתחיל מהמקום הזה ומהנקודה הזאת וככל שאדם זוכה יותר להסכים עם הקב“ה, האדם זוכה יותר ויותר לרפואות הנפש. כל הבעיות היום מתחילות מהנקודה הזאת ושם גם כל הרפואות, להסכים עם מה שהקב“ה עושה בעולם. מכיוון שהצדיקים ידעו עד כמה הדור הזה הולך לעבור את הבירור הזה והם ריחמו עלינו ופעלו פעולות רוחניות בשבילנו. אומר רבינו האר“י הקדוש שאחד הצדיקים שהכי מועיל לדור שלנו זה היה ר‘ עקיבא, עשרת הרוגי מלכות בכלל ור‘ עקיבא בפרט, כי ר‘ עקיבא הוא שורש גדול מאוד של נשמות הדור שלנו, לכן הוא גם נקרא על שם העקב, אנחנו רואים שהשם שלו זה על העקבתא דמשיחא ור‘ עקיבא ידע שהדור הזה הולך לעבור צמצומים מאוד גדולים ושימו לב, הוא היה גדול התנאים וגאון עצום מאוד ועם כל זה אומרת הגמרא שכל ימי חייו היה שגור על פיו ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘

’כל מאן דעביד…לטב עביד‘

העבודה של רק עקיבא זה עבודה הכי פשוטה שבעולם: השם עשית את זה? גם זו לטובה. הגמרא אומרת שהיה שגור על פיו של ר‘ עקיבא ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘ וזה לא היה דיבור בעלמא אלא ר‘ עקיבא נכנס לעבודה הפנימית הזאת שהוא לא מקפיד על הקב“ה אפילו לא כחוט השערה ואומר רבינו האר“י הקדוש שזה היה לא רק לעצמו אלא גם לכל הדורות ועם כל זה ר‘ עקיבא לא הסתפק בעבודה הזו כל ימי חייו אלא הוא ביקש מהקב“ה שיכניס אותו לניסיון הכי גדול שיש בדבר הזה, כל העבודה הזאת נקראת ’בירור השכינה‘, זה הבירורים והדינים הכי גדולים וקשים מחטא אדם הראשון ומה זה? שיסרקו את גופי במסרקות של ברזל..

כל יום הקב“ה עושה לנו בזכותם חסדים

כשסרקו את בשרו של ר‘ עקיבא במסרקות של ברזל הוא אמר ’שמע ישראל, השם א-לקינו, השם אחד‘. מדוע ר‘ עקיבא ביקש את המיתה הזאת? אלא זה סוד גדול מאוד. מה זה מסרקות של ברזל? ברזל זה בלהה, רחל, זלפה ולאה, זה סוד השכינה. רבי עקיבא אומר להקב“ה: תוריד אותי לדינים הקשים ביותר של השכינה שזה נקרא מסרקות של ברזל, כי אני רוצה להגיד ’שמע ישראל, השם א-לקינו, השם אחד‘ גם שמה במקום הזה. אומר רבינו הארי הקדוש: ועל כן שלמות העבודה של עשרת הרוגי מלכות בכלל ובפרט ר‘ עקיבא היתה כ“כ שלימה שכל יום ויום הקב“ה עושה חסדים וזכויות לעמ“י בזכות עשרת הרוגי מלכות. כשהצדיק עושה עבודה בשלמות הלב הכוונה שהוא לא מתנגד בלב על העבודה הזאת, בזה הוא מאיר לנו כוח. ככל שיש לו שלמות הלב עם העבודה הזאת כך זה יכול להאיר לכל נשמות ישראל לכן המסירות נפש של ר‘ עקיבא במסרקות של ברזל זה נותן כוח לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו

העצה שמה זה ההתקשרות והתפילה

כל הנקודה של החילוף של הבן מלך והשפחה זה באמת שורש מאוד עמוק ויסודי בהנהגה של הקב“ה ואפשר לראות את זה בהרבה דרכים. היסוד הוא שיש הנהגה שאנחנו מבינים וכנגד זה אנחנו יודעים מה עלינו לעשות, אנחנו צריכים ללמוד איך להתנהג כלפי ההנהגה הזאת והתורה והצדיקים מלמדים אותנו את זה – זה נקרא עלמא דאתגליא. עלמא דאתכסיא זה שאנחנו לא מבינים את ההנהגה של הקב“ה כלפינו, אנחנו לא יודעים מהי ההנהגה, והעצה כנגד זה ההתקשרות עם הצדיקים והתפילה, מכיוון שאין לנו שכל במקום הזה כי זה מעל להשגתנו אז העצה זה ההתקשרות עם הצדיקים והתפילה. את הנקודה הזאת של הבירור בעלמא דאתגליא ובעלמא דאתכסיא רואים בהרבה בחינות מכיוון שזה שורש כללי בהנהגה.

הגיע הזמן לגלות סודות ורזין עילאין…!

הזוהר הקדוש אומר בפרשת בא: ועכשיו הגיע זמן לגלות סודות ורזין עילאין. כשרבי שמעון מתחיל את זה הוא מביא קושייה שהרבה מפרשים שואלים אותה: למה כתוב ’בא אל פרעה‘ ולא לך אל פרעה? אומר ר‘ שמעון בר יוחאי שהקב“ה לקח את משה רבינו חדרים בתוך חדרים עד שהראה לו את השורש של האחיזה של פרעה בקליפה והוא ראה ששורשו של פרעה זה בכתר דקליפה. בשעה שמשה רבינו ראה את זה הוא מאוד נבהל ופחד, הוא פחד מאוד מהמקום הזה והקב“ה ראה שהוא פחד אז הוא אמר לו: משה זה העבודה שלי, מי שילחם עם פרעה בנקודה הזאת זה אני ולא אתה – כל המאמר הזה מצריך התבוננות, דבר ראשון לא מובן מדוע משה רבינו מפחד, הרי זה לא פעם ראשונה, כל זה היה לפני 3 המכות האחרונות, עד אז משה רבינו היה כמה וכמה פעמים אצל פרעה והוא רואה שכשהוא הולך בשליחות של הקב“ה, ברגע שהוא מרים את היד הוא הופך את כל מצרים, דם ,צפרדע, כינים וכו‘..

משה רבינו פחד מאוד מהמקום הזה

כל מה שמשה רבינו אומר לפרעה מתקיים ואתה הולך בשליחות של הקב“ה אז מה זה משנה בעצם מה שורש האחיזה של פרעה? בסדר, אתה רואה פה שפרעה אחוז בכוחות הטומאה במקום כ“כ גבוה, אבל עדיין על מה ולמה אתה מפחד? אתה הולך בכוח עצמך? אתה הולך בשליחות השם, אתה רואה שהשם איתך. אז מדוע משה רבינו מפחד? רואים פה יסוד מאוד גדול, כשהצדיק נכנס להילחם כנגד הטומאה אז הצדיק יודע שיש מדרגות בטומאה ויש בהם חילוק מאוד גדול, לכן אומר רבינו האר“י הקדוש שעשר המכות זה כנגד 10 הספירות, המכה הראשונה היתה כנגד המלכות, השנייה כנגד היסוד וכן הלאה, והשלוש מכות האחרונות שזה ארבה, חושך ובכורות זה כנגד כתר חוכמה ובינה דקליפה. משה רבינו יודע ומבין שאם אני נכנס עכשיו להכות את פרעה בכתר חוכמה בינה של הקליפה אז אעפ“י שהקב“ה
שולח אותי ויש לי סיעתא דשמייא, עליי מוטל לברר את המקום הזה, כי אין
דבר כזה שהצדיק יכניע איזה כוח בטומאה אם הוא לא מכניע את זה בתוכו קודם לכן. כי אם הצדיק לא תיקן בתוכו את הבחינה שכנגדה בטומאה אז הטומאה יכולה להתגבר עליו ולהפיל אותו וזה סכנה מאוד גדולה. משה רבינו מבין שהוא
נמצא בשליחות והקב“ה נמצא איתו אבל עם כל זה אני נכנס עכשיו למקום חדש אחר לגמרי כדי לברר את כוח הטומאה ולמשה רבינו יש פחד גדול מאוד מהמקום הזה

אם נשים לב התורה חילקה את המכות

מדוע דווקא פה משה רבינו מפחד? מה מפחיד את משה רבינו בכתר חוכמה ובינה דקליפה יותר מהמכות הראשונות? מסתתרת פה נקודה מאוד עמוקה, אם נשים לב התורה חילקה את 10 המכות לשתי פרשיות, בפרשת וארא יש לנו 7 מכות ובפרשת בא יש לנו 3 מכות. אומר רבינו האר“י הקדוש ור‘ צדוק הכהן מלובלין מרחיב בזה ואומר שבוודאי שיש בזה כוונה מאוד עמוקה, כל כוחות היצר הרע מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת זה 7 הספירות התחתונות שזה השבע המכות הראשונות וזה בפרשת וארא. בפרשת בא זה השלוש מכות האחרונות כנגד כתר חוכמה ובינה וזה הקבוצה השנייה. משה רבינו יודע שיש הבדל מאוד מהותי בין כל העבודה של 7 הספירות התחתונות לבין העבודה של הג‘ ראשונות דקליפה, זה שתי דברים שונים לגמרי במהותם בעבודה ובבירור – השבע ספירות התחתונות של הטומאה זה למעשה כל היצה“ר שאנחנו מכירים, אם זה תאוות ואם זה מידות רעות כמו
כעס, הקפדה וכן הלאה, הכל הכל זה תחת המשפחה של השבע הספירות התחתונות

הג‘ הראשונות בקליפה זה משהו אחר

אומר ר‘ צדוק שלכן הפרשה נקראת וארא הכוונה לרמוז לנו שאת זה אתה יכול לראות, זה היצה“ר שאנחנו מכירים ואנחנו יכולים לראות אותו. יש לנו יצה“ר שאנחנו מכירים אותו, לא קל איתו ולא קל לצאת ממנו אבל היתרון או המעלה שיש בעבודה הזאת זה שאנחנו מכירים אותו, זה עבודה שאנחנו יודעים מהי העבודה. אדם שיש לו קצת תורה ואמונה והוא רוצה להתקרב להשם, יודע שלכעוס ולהרביץ למישהו אחד זה לא דבר טוב. לפעמים אנחנו רוצים להרביץ אבל אנחנו מבינים
שזה לא טוב אז אנחנו נלחמים בזה – כתוב בספרים הקדושים ורבינו מביא את זה בתורה א’ בליקו“מ שהג’ הראשונות שבקליפה זה משהו אחר לגמרי, זה היצה“ר שמתלבש בתוך מצוות ואומר על האמת שקר, על השקר אמת, על הטוב רע ועל הרע טוב, לכן הוא מאוד-מאוד קשה ומסוכן לבירור כי האדם יכול לטעות בדבר הזה.

כל הנקודה להתבטל להשם בלי ידיעה

משה רבינו יודע את כוח ההטעייה שיש ליצה“ר לכן הוא מפחד מאוד מהמקום הזה. כבר בתורה הראשונה רבינו דיבר על היצה“ר שמתלבש במצוות כדי שנדע שרק ע“י הצדיק אפשר לברר את המקום הזה כי זה מקום נורא ואיום, הוא מבלבל בין אמת לשקר ובין טוב לרע בבלבולים עצומים ונוראים. אומר ר‘ נתן שאפשר לזהות את היצה“ר הזה בכמה בחינות, קודם כל זה כל הנקודה של המחלוקות. היצה“ר נותן לאנשים הרגשה והשגה שאם הם לא ירדפו אחרי פלוני להשמיד, להרוג ולאבד אותו אז אין להם חלק לעולם הבא והם עושים על זה מסירות נפש מאוד גדולה. אנחנו מוציאם את זה אצל יוסף והאחים ואצל משה רבינו וקרח. ברגע שאדם מפחד מהמקום הזה משמיים שומרים אותו לכן צריך לדעת שכל מקום שאנחנו מגיעים בחיים ואין לנו הבנה מה אנחנו צריכים לעשות פה, במקום כזה המהלך הוא שלא יהיה דעת לאדם ולא תהיה תשובה לאדם וזה המהלך משמיים ואז צריך לזרוק את השכל לגמרי ולהתבטל להקב“ה ולבקש ממנו סיוע ואז צריך לדעת שמיד עוזרים לאדם משמיים, כי כל הנקודה היא להתבטל להקב“ה בלי ידיעה.

הפוסט פרשת בשלח תשפ"ו | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מערבבים בזה את כוח הדמיון

הרמח“ל כותב בתחילת הספר מסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג על השם – הבחינה של הבת זה להתענג, לכן בכל אדם יש את הצורך הנפשי לקבל תענוגים והתפקיד של הבן שבתוכנו זה ללמד את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים, כי כל כוחות היצה“ר בנויים למעשה על יסוד אחד, על זה שיש בהם עונג והם מפתים, וגם מאוד מערבבים בזה את כוח הדמיון. הדמיון מאוד חזק בנקודה של העונג שבא מצד היצה“ר וזה תפקיד הבן לברר את זה – החתונה שיש בין הבת והבת בסיפור זה מרמז על מדרגה רוחנית, לכן גם הגמרא אומרת שכל השרוי ללא אישה, שרוי ללא תורה, ללא שמחה, ללא קדושה וכו‘, מכיוון שעניין החתונה מרמז שהבן מצליח ללמד את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים האמיתיים, כי מטבע האדם יצר האדם רע מנעוריו, אז מטבעו האדם קודם כל מחפש את התענוגים מהעולם הזה, רק בגיל המצווה ובדור שלנו זה גם הרבה פעמים אחרי גיל בר מצווה, אז האדם מתעורר בכלל לחשוב על כל היסוד הזה ועל הנקודה הזאת. ואז כוח הבן שבתוכנו שמברר את האמת מהשקר ואת הטוב מהרע, צריך ללמד את הבת שבתוכנו את האמת. החתונה מרמזת שהבת כבר מתחילה להתייחד, ולהתקשר ולהתחבר עם הבן, הכוונה שהבן מצליח להעלות את הבת אל הקדושה, ז“א ללמד את הרצון ואת הצורך שלנו לקבל תענוגים, שהמקום האמיתי לקבל את התענוגים זה מהקב“ה

מתחילים להתרחק מהארציות ומהגשמיות

כל תכלית העבודה שלנו בעולם הזה זה להעלות את הבת מהעולם הזה ומהארציות של העולם הזה אל הקדושה, הכוונה שלא נצטרך לקבל תענוגים, חיות ושמחה מהעולם הזה אלא נוכל לקבל את זה מצד התורה, הקדושה, מצוות, מעשים טובים – זה כל העבודה שלנו. אנו אומרים ’לשם יחוד קודשא בריך ושכינתא‘ השכינה זה בחינת הבת וקודשא בריך הוא זה בחינת הבן, ז“א שאנחנו פועלים שהבן והבת יתייחדו ביחד, הכוונה להמשיך הארה רוחנית לעולמינו ולנפשנו וללמד אותנו את הטוב שיש בקדושה וממילא אנחנו מתחילים להתרחק מצד הארציות והגשמיות של העולם הזה.

כבר מדרגה גבוהה

’לאוקמא שכינתא מעפרא‘ – השכינה מרמזת על בחינת הבת, פירוש הדבר שאנחנו מחפשים את החיות ואת התענוג מהעולם הזה וכל עבודתנו זה להעלות את השכינה מהעפר, הכוונה להעלות את הבת מהגשמיות של העולם הזה – פה רבינו מתחיל את הסיפור של החתונה, מכיוון שהחתונה זה כבר מדרגה רוחנית גבוהה, לכן פה מתחילים להתגלות הסיפורים של הקבצנים. כשהבן והבת היו ביער הקבצנים עזרו להם,
עכשיו בשבע ברכות כל יום בא קבצן ומספר את הסיפור שלו

בור מכוסה בקנים, עפר וזבל

מקובל בברסלב שהסיפור של הקבצנים זה התורה הכי גבוהה שיש לנו מרבינו, זה כולל את כל הליקוטי מוהר“ן את כל השיחות וכן הלאה. החתונה מתחילה ורבינו אומר לנו איפה עשו את החתונה: והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים וכיסו אותו בקנים, עפר וזבל, ונכנסו לשם כולם ועשו שם חתונה לאלו הבנים (הבן והבת), והכניסו אותם לחופה והיו שמחים שם מאוד-מאוד וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. עניין השמחה זה כי אין שמחה כמו להעלות את הבת מגשמיות העולם הזה. כי באמת לכל אחד מאתנו יש יצה“ר של העולם הזה, ככה נבראנו אבל צריך לדעת שעולם החירות והשמחה זה להשתחרר מזה, הכוונה להעלות מזה. השמחה האמתית היא שאדם זוכה להשתחרר מהתאוות של העולם הזה וזוכה לתקן את המידות שלו – בכל הספרים הקדושים כתוב שזה נקרא עולם החירות – לכן רבינו מדגיש את עניין השמחה כי אין לך שמחה יותר גדולה מאשר להשתחרר מכבלי-הגשמיות של העולם הזה, כי אמנם היצה“ר מאוד מפתה אבל אחרי זה הוא מכניס לנו את כל הדיכאונות בתוך הלב, כל התחושות הלא-טובות שיש לאדם זה הכל בא משורש אחד, ממה שאדם התפתה אחרי הפיתויים של היצה“ר, זה גורם את כל הצער לאדם.

למה הקומוניסטים השאירו את ביהכ“נ?

רבינו אומר שהחתונה היתה בבור שהיה מכוסה בקנים, עפר וזבל – ידוע שכל מילה אצל רבינו זה רמזים עמוקים מאוד. קודם כל צריך לדעת שרבינו אמר שאי אפשר לעלות לפני שיורדים לכן זה צריך להיות בבורות, רואים שזה תמיד ככה היה בברסלב, כלפי חוץ זה היה נראה הדברים הכי מוזרים בעולם. לפני הרבה שנים שמעתי שיחה מרבי לוי יצחק בנדר שסיפר שכשהקומוניסטים עלו לשלטון, הם סגרו את כל המוסדות הדתיים, גם של הנצרות, הם היו נגד כל הדתות, הבית כנסת היחידי שהיה באוקראינה באזור של אומן שהמשיך לפעול גם 10 שנים אחרי שהקומוניסטים התחילו, זה הבית כנסת של ברסלב באומן, למה הקומוניסטים השאירו את הביהכ"נ?

כל הכישרונות וכל ההצלחות זה הקב“ה!

-הקומוניסטים לא החזיקו שזה מוסד דתי, הם היו עוברים ליד הבית כנסת של ברסלב באומן והם היו שומעים כאלה צעקות, הם אמרו: בטח פה זה איזה מוסד לאשפוז נפשי – ככה סיפר לנו רבי לוי יצחק בנדר. אז כלפי חוץ, ברסלב נראה כמו מוסד לאשפוז נפשי אבל באמת כשזוכים לעבור את הגבול הזה ואת המחיצה אז רואים שזה עניין אחר לגמרי – אז רבינו אומר אתה קודם כל צריך לרדת, אתה צריך להסכים לכל הירידה הזאת, ומכסים את זה בקנים עפר וזבל – עפר זה ענווה וזבל זה שפלות, זה שתי מידות רוחניות שרבינו בהרבה תורות ובהרבה שיחות חוזר על הנקודה הזאת ובאמת זה כתוב בכל הספרים הקדושים שא“א באמת להתחבר עם הקדושה בלי הבחינה של העפר שזה ענווה, וזבל שזה שפלות. ענווה זה שאדם יודע שכל הכישרונות שלי וכל ההצלחות שלי זה הקב“ה, זה לא אני, הוא נתן לי את כל זה.

אחד שלא מצליח ולא יודע זה לא ענווה..

אנחנו לא רוצים שלא יהיה לנו כישרונות והצלחות, אנחנו רוצים כישרונות והצלחות, אנחנו רק צריכים לזכור תמיד להגיד תודה על כל כישרון ועל כל הצלחה שיש לנו, זה התיקון של זה. רבינו אומר שענווה זה לא ללכת עכשיו כמו איזה שלומיאל שלא מצליח ולא יודע כלום, זה לא ענווה, זה לא אחד שלא מוצלח. אנחנו כן רוצים להיות מוצלחים ולהצליח בכל מעשה ידינו, רק מה, תמיד צריך לזכור כלל מאוד גדול שהרב דסלר כותב בספר ’מכתב מאליהו‘ – כל הצלחה שיש לאדם בחיים, בין אם זה ברוחניות ובין אם זה בגשמיות, ברגע שהוא מצליח מיד יש לו ניסיון. הניסיון הוא לאן אדם
לוקח את ההצלחה? האם הוא לוקח את ההצלחה לבחינה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה והוא מתחיל להלל ולשבח את עצמו, או שהוא זוכר מיד להגיד להשם תודה, לעשות תפילה קצרה ולהגיד להשם: תודה שאתה הצלחת, העברת את ההצלחה דרכי, אתה נתת לי את הכישרון
ואת הכוח. זה בחינת עפר שזה ענווה, נפשי כעפר לכל תהיה.

אני בסדר, אני יעזור לאחרים

העניין של הזבל זה שאדם תמיד צרך לזכור עוד כמה יצה“ר יש בתוכי, השם ירחם על כל אחד מאתנו וברך השם הוא מרחם, אבל אסור לאדם לשכוח שיש לו יצה“ר גדול מאוד בתוכו, כי ברגעי ההצלחה  אדם יכול לחשוב: ברוך השם אני כבר בסדר, אני יעזור לאחרים, פעם לפני שנים אני זוכר היה לי קצת יצה“ר של כעס, היה לי קצת בלבולים בתאוות, אני זוכר שהייתי צעיר היה לי את הדברים האלה, אבל אני נשאר בדור כדי לעזור לאחרים – ברגע שאדם חושב ככה, יכולים להראות לו שהוא יכול ליפול לשאול-תחתיות מיד. זה כלל גדול מאוד, יש יצה“ר נגלה שאנחנו מכירים אותו ויודעים אבל מה שנסתר בתוכנו אנחנו עדיין לא יודעים ומכירים, מדי פעם בפעם מגלים לנו. אנשים מתפלאים: אני שלושה חודשים הייתי רבי שמעון בר יוחאי, הרגשתי שעוד שבועיים כאלה אני ורבי שמעון פועלים בתיקון העולם,
ככה אדם מרגיש, ב“ה היה לו סיעתא דשמייא ברוחניות, הוא היה קם בלילה, מתבודד, לומד, ב“ה הכל טוב – פתאום אדם קם בבוקר והוא רואה שהוא לא זז אפילו לא כחוט השערה מהיצה“ר שיש לו, פתאום הכל חוזר. רבינו מסביר שיש יצה“ר נסתר בתוכנו שעדיין ביררנו אותו, בשיחות הר“ן רבינו קורא לזה טומאה בלועה

אדם עושה כל מה שביכולתו לא להיכשל

-רבינו לימד אותנו אל תיבהל לראות שזה מתעורר, זה לא סימן רע, יכול להיות שהרבה פעמים שזה גם סימן טוב, מדוע? כי רואים משמיים שאתה יכול לעבוד על זה עכשיו, ועיקר העבודה זה שאנחנו לא רוצים את זה ואנחנו צועקים שאנחנו לא רוצים את זה, זה עיקר העבודה. כמובן שגם במעשה אדם עושה את כל מה שביכולתו לא להיכשל במידות לא טובות ולא להיכשל בתאוות המיותרות של העולם

קנים מרמזים על העניין של קנה לך חבר

-העיקר של העבודה ברגע שזה מתעורר לדעת ולהגיד את זה להקב“ה: אני לא רוצה את הדבר הזה, זה בעצם התיקון. התיקון הוא לגלות כל הזמן לפני הקב“ה את המחאה ואת הרצונות שאנחנו לא רוצים את זה. לכן רבינו אומר שכדי לקבל גילויים כאלה, צריך להוריד את הראש, לרדת לבורות ולהסכים לשפלות של העולם הזה. אז כמו שאמרנו עפר זה ענווה לדעת, בעצם לדעת שכל ההצלחות שלי זה סיעתא דשמייא, וזבל זה לדעת שעדיין יש לי יצה“ר מאוד גדול ולא להיבהל מזה שיש לי יצה“ר גדול – מה לעשות עם זה? לצעוק להשם. השאלה מה זה קנים? אני זוכר שלפני הרבה שנים שמעתי שיחה מאחד מזקני ברסלב שאמר שבקנים רבינו רמז על הבחינה של קנה לך חבר. אחד הדברים שרבינו גילה זה את גודל העניין וגודל החשיבות של חברים. אני זוכר שפעם רבי לוי יצחק סיפר שבאומן היו אנשים שהיו מקיימים שעה שיחת חברים כל יום באותה מדרגה של חשיבות של שעה התבודדות.

לפעמים הבחינה הזאת ממש דבר פלאי

חברים ביחד מאור-מאוד מחזקים ועוזרים אחד לשני לברר. יש מעלה מאוד-מאוד גדולה בעניין הזה שכל אחד ישתדל שיהיה לו חברים שמתחזקים ביחד בעבודת השם, היום בדורות שלנו רואים וכמה סיפרו לי את זה וגם אני בעצמי חוויתי את הדבר הזה וחווה את הדבר הזה שיש מצבים שאף אחד לא יכול לעזור לאדם, רק החבר שלו, לפעמים זה ממש דבר פלאי הבחינה הזאת, לכן זה מעלה מאוד-מאוד גדולה כל העניין של שיחות חברים. סיפר לי יהודי מאוד חשוב, מחנך גדול, הוא היה תלמיד של רבי אשר פראנק שהיה צדיק מאוד גדול פה בירושלים,
רבי אשר אמר לו שבשיחת חברים אדם יכול לקבל יותר ממה שהוא מקבל מהצדיק, למה? כי כשאדם בא לצדיק הוא יכול לקבל לפי הכלים שלו, אבל חברים זה נקרא מסילות בלבבם ואז יכולים להאיר זה לזה ובזה אין גבולות..

אני חתנך יתרו זה ר“ת אח“י

מאוד היה לי קשה הדבר הזה איך יכול להיות שחבר יכול להאיר יותר מצדיק? הוא הסביר הסבר יפה מאוד אבל אחרי הכל בכל אופן יש פה את הצדיק, מה החבר יכול להאיר לי כאלה דברים שהצדיק לא יכול להאיר לי? אחרי כמה שנים נפל לי איזה תירוץ במחשבה, חשבתי שאם 2 חברים משוחחים ביחד וכל העניין שלהם זה יראת שמיים, התחזקות באמונה והם מקושרים, אז בשעה שהם מדברים ביחד, הצדיק בעצמו מתעבר בהם והוא מדבר דרכם, אפשר הרבה פעמים לראות שבתוך שיחת חברים הרבה פעמים אדם אומר דברים שהוא בעצמו לא יודע מאיפה הוא יודע אותם. אז באמת שיחת חברים זה לא עניין רק של החברים אלא הצדיק בעצמו מאיר בתוך האדם, זה מה שרבינו אומר שכיסו את הבור הזה בקנים, עפר וזבל. קנים זה הבחינה של קנה לך חבר,
ברגע שאנחנו עוברים את המהלך הזה עם חברים אז זה דבר מאוד גדול. רבינו
האר“י הקדוש כותב רמז מאוד גדול העניין הזה של שיחת חברים, בפרשת יתרו,
יתרו בא למשה ואמר לו ’אני חתנך יתרו בא אליך‘, אני חתנך יתרו ראשי תיבות אח“י

אם הבל נהרג בהכרח שנגזר עליו מיתה

מסביר רבינו האר“י הקדוש פירוש על פי הסוד שיתרו רמז למשה: תקבל אותי, למה? כי אנחנו היינו בגלגול הקודם אחים, משה היה נשמה של הבל ויתרו היה נשמה של קין אז הוא הזכיר למשה רבינו ואמר לו: אני חתנך יתרו, אני אחיך, תקבל אותי. מסבירים תלמידי רבינו האר“י הקדוש שיש פה סוד מאוד גדול, נכון שקין הרג את הבל והוא היה צריך תקן את זה אבל אם הבל נהרג אז בהכרח שנגזר עליו מיתה, כתוב בזוהר הקדוש מה הבל עשה שנגזר עליו מיתה, כתוב שהבל הציץ בשכינה, ז“א
שהוא הסתכל במקום רוחני יותר מדי גבוה, אין לנו שום השגה ושום הבנה בדבר הזה..

אנשים שלא מגלים את האחווה בניהם..

אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש מדוע הוא טעה בטעות הזאת? מה גרם להבל לטעות בטעות הזאת שהוא הסתכל ועלה למקום רוחני יותר מדי גבוה, משהו היה צריך לגרום לו לזה – אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש שבשעה שלא התקבלה המנחה של קין אז כתוב שקין נכנס לצמצום גדול, הקב“ה אמר לו למה נפלו פניך? הבל היה צריך לרדת ולחזק אותו ברגע שהוא לא ירד לחזק את קין אז לא היה לו את הירידה כלפי מט לכן הוא טעה בהסתכלות כלפי מעלה. יתרו אומר למשה, אני חתנך יתרו, אני אחיך, לא ידעת לרדת אליי כשהיית הבל, קבל אותי עכשיו כדי לתקן את הבחינה הזאת – המגלה עמוקות כותב על זה שהעניין של אחי זה העניין של אחווה, לפעמים שני אנשים בגלגול מסויים לא מגלים את האחווה בניהם אז הם יצטרכו לבוא בעוד גלגול כדי להשיג את העניין של אחי. המגלה עמוקות כותב את זה על
מה שכתוב בגמרא בסנהדרין שרבי עקיבא פונה לרבי ישמעאל ואומר לו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש – רבי עקיבא אמר לו הלכה אז פנה אליו בלשון ישמעאל אחי..

גלגול ותיקון של שמעון ויוסף מהשבטים

שואל המגלה עמוקות (אופן ע“ג) למה רבי עקיבא פנה לרבי ישמעאל בבחינה הזאת ישמעאל אחי? זה לא לשון מקובלת בש“ס. אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא ידע שהוא גלגול ותיקון של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל היה גלגול ותיקון של יוסף בן יעקב, אז רבי עקיבא אמר לו: ישמעאל אחי, בגלגול הקודם לא השגתי את האחווה ביננו, בגלגול הזה אני יודע שאתה אחי, תיקננו את האחווה ביננו – אומר המגלה עמוקות שעניין אחי זה לתקן מה שהיה ניצוצות או בחינות של מחלוקת בגלגולים קודמים, צריך לתקן את זה עכשיו.
אומר רבינו האר“י הקדוש שלפני הגאולה כל אדם כלול מניצוצות קין והבל ואנחנו צריכים לתקן את זה, יש כוונות מיוחדות לתקן את העניין של קין והבל. זה מה שרבינו
אומר שכיסו את הבור בקנים, עפר וזבל והתחילו את החתונה

והיו בוכים ומתגעגעים מאוד

רבינו ממשיך את הסיפור ואומר: והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער – כשאדם יוצא מצרה אז אם הוא זוכה הוא יכול להסתכל על זמן הצרה ולראות כמה חסדים השם שמר עליו בזמן הזה – והיו בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר (הקבצן) הראשון העיוור, שהביא לנו לחם ביער? ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאוד אחרי הבעטליר העיוור, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה. ואני נותן לכם מתנה לדרשה, שתהיו זקנים כמוני! כי בתחילה ברכתי אתכם בזה, ועכשיו אני נותן לכם זאת במתנה גמורה לדרשה: שתחיו חיים ארוכים כמוני. ואתם סבורים שאני עיוור? אין אני עיוור כלל. רק שכל זמן העולם כלו, אינו עולה אצלי כהרף עין. (ועל
כן הוא נדמה כעיוור, כי אין לו שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן
העולם אינו עולה אצלו כהרף עין. ועל כן אין שייך אצלו הסתכלות וראייה בזה
העולם כלל) ואני זקן מאוד, ועדיין אני יניק (צעיר מאוד) לגמרי, ולא התחלתי עדיין לחיות כלל. ואף על פי כן אני זקן מאד. ולא אני בעצמי אומר זאת, רק שיש
לי הסכמה על זה מהנשר הגדול. ואספר לכם מעשה (כל זה הוא דברי העיוור הנ"ל)..

מרגישים כיסופים גדולים מאוד להתקרב

-רבינו אומר פה כמה נקודות מאוד-מאוד עמוקות ויסודיות, הנקודה הראשונה זה שרבינו מספר שבזמן החתונה הם הגיעו לשמחה גדולה מאוד והתחילו להיזכר בכל החסדים ונזכרו מיד בקבצן הראשון שנתן להם לחם כשהם היו ביער, הם הרגישו געגועים מאוד גדולים לקבצן. אמרנו שהקבצנים מרמזים על הצדיקים, לפעמים בעת רצון אדם מרגיש כיסופים מאוד גדולים להתקרב לצדיקים ולהיות במחיצתם..

איך אני יכול להתקרב ולהיות במחיצתו?

מה הסיבה שאדם רוצה להיות קרוב לצדיק? אפשר להרגיש את זה או לצדיק חי או שאפשר להרגיש את הבחינה הזאת גם במקום של הציון של צדיקים מאוד גדולים, הסיבה היא ששורה שכינה על הצדיק, באמת העין שלנו לא רואה את זה אבל על כל צדיק אמיתי יש הארה רוחנית. שמעתי מהחלבן זצ“ל לפני הרבה שנים שאמר שאם היינו רואים, היינו רואים גם כמה נשמות של צדיקים הולכים עם הצדיק. אז כל זה גורם השתוקקות לאדם להתקרב אל הצדיק ולהיות במחיצתו של הצדיק, זה מצד ההארה הרוחנית, לא תמיד מרגישים את זה אבל בעת רצון ובזמן של התעוררות רוחנית אז אדם מרגיש את הכיסופים ואת הרצונות – רבינו אומר פה דבר נפלא מאוד- והיו בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הקבצן העיוור? אך אני יכול להתקרב לצדיק? איך אני יכול להיות במחיצתו – ותכף ומיד בתוך שהיו מתגעגעים מאוד אחרי הקבצן העיוור, ענה ואמר: הנני! הנה באתי אצלכם על החתונה – פה רבינו מרמז על רמז מאוד גדול. רבינו מדגיש בתוך שהיו מתגעגעים, ענה ואמר הנני! מכוח הגעגועים שלהם הם משכו אותו. הכיסופים והרצונות של האדם אל הצדיק ממשיכים את הצדיק אל האדם, צריך לדעת שזה נקודה מאוד עמוקה, רוחנית ונסתרת

אפילו צדיקים בעולם הזה צריכים סיוע..

הרבה פעמים לא תמיד אדם יכול להיות בפועל אצל הצדיק או בציון של צדיק, יש טרדות ולכל אחד יש את המציאות שלו, אבל ריבנו אומר: אתה לא יכול להגיע אל הצדיק? תכסוף לצדיק ואתה תביא את הצדיק אלייך הביתה ולא רק אלייך הביתה אלא אתה מביא את הצדיק אל תוכך. צריך לדעת שהיסוד הזה זה לא גילוי של החסידות, באמת זה נקודה שהיתה קיימת מימות עולם. רבינו חיים ויטאל אומר ששום עלייה רוחנית לא יכולה לפעול אם אין נשמה של צדיק שעוזרת לנו בפעולה שלנו. המהרח“ו כותב שאפילו צדיקים בעולם הזה צריכים סיוע של נשמה של צדיק שתבוא מלמעלה ושתסייע להם..

אמונה שלימה שהצדיק יבוא

החידוש של המהרח“ו זה שהוא כותב שאין שום פעולה ובחינה רוחנית יכולה לעלות אם נשמה של צדיק לא עוזרת לו, אפילו בחסידות זה לא נאמר בצורה כ“כ חריפה ונחרצת כמו הדבר הזה. רבינו אומר שהקבצן הגיע לחתונה מהכיסופים ומהגעגועים שלהם, תמיד צריך לזכור כלל שלפעמים אנחנו רוצים להתקרב לצדיק מאוד גדול ולהיות במחיצתו אבל פעמים יש מניעות, שאדם יכוון שהוא מקשר את עצמו לצדיק ולהאמין באמונה שלימה שהצדיק יבוא אליו, זה מה שרבינו אומר שהקבצן בא אל החתונה. הקבצן אמר להם: בהתחלה כשהייתם קטנים ברכתי
אתכם שתהיו כמוני, עכשיו אני נותן לכם את זה במתנה גמורה

זה לא הלך לאיבוד אלא זה עלה לעיבור

כשהבן והבת היו ביער והקבצן העיוור נתן להם לחם אז הוא בירך אותם שיזכו להיות כמוהו, עכשיו בחתונה הוא להם עכשיו אני נותן לכם את זה במתנה גמורה, ז“א שיש כאן שתי בחינות: בפעם הראשונה הצדיק מברך, בפעם השנייה הוא נותן את זה במתנה – פה רבינו רומז על רמז מאוד גדול ועמוק – כל דבר בקדושה תמיד יש לו בחינה של שני שלבים, באמת השלבים האלה יכולים להתפרט להרבה שלבים. כשאדם מקבל איזה בחינה של הארה רוחנית אז תמיד צריך לזכור כלל: כשאנחנו מקבלים הארה רוחנית עדיין לא קנינו את המדרגה הזאת אלא זה יסתלק מאתנו, וזה הבחינה שהקבצן העיוור עזב אותם, זה הסתלק מאתנו אבל מה פעל אצלנו שההארה הזאת כן התגלתה לנו? עכשיו נפתח לנו דרך. צריך לדעת כלל מאוד גדול, כל מה שאדם הרגיש בקדושה, אפילו שזה נאבד ממנו זה לא הלך לאיבוד אלא זה נקרא שזה עלה לעיבור, הכוונה שגילו לאדם מה הוא יכול להשיג, ז“א את המקום הרוחני שלו..

מידות לא טובות, תאוות וחיסרון האמונה

-אחרי שמגלים את זה לאדם, לוקחים את זה ממנו ומהשמיים אומרים לו: עכשיו תעבוד, נתנו לך להרגיש למה אתה יכול להגיע, עכשיו אנחנו לוקחים לך את הדבר הזה כדי שאתה תעבוד על זה ותזכה לזה בכוח העבודה שלך ולא במתנת חינם. הקב“ה רוצה שכל המציאות תהיה מתוך עבודה, לכן מגלים את זה לאדם ואז לוקחים את זה ממנו ואומרים לו: תעבוד על זה. כל הארה רוחנית זה למעשה גילוי של אור השם בתוכנו, זה נקרא מדרגות רוחניות, אור השם מתגלה בתוכנו, יש דבר שמפריע לאור השם לשכון בתוכנו ועפ“י רוב זה שלוש בחינות: מידות לא טובות, תאוות מיותרות של העולם הזה וחיסרון האמונה – כל התקופה שלקחו מאדם את זה הסיבה היא שנעבוד על עצמנו, תעבוד על המידות, תעבוד על התאוות ותעבוד על העניין של האמונה, ואז נותנים לאדם את הזמן הזה כדי שהוא יעבוד על זה, אחרי שאדם עבד על בחינה מסויימת הוא קנה אותה וזה נהיה קננין שלו, זה נהיה חלק ממנו, רבינו האר“י אומר בשר מבשרו ועצם מעצמיו, זה הופך כבר היות חלק מהאדם, זה כבר הפך להיות חלק ממך? עכשיו כבר יגלו לך את המדרגה שאחרי זה..

למה צריך עוד פעם ר“ה, יוה“כ וסוכות?

יגלו לך את המדרגה הבאה ושוב יקחו לך את זה ושוב פעם תעבוד וככה זה חוזר חלילה, לכן שנה זה מלשון לשנות ולחזור לכן השנה זה למעשה סבב אחד שכל הזמן מתחיל מהתחלה, לכאורה למה צריך עוד פעם ראש השנה ועוד פעם יום כיפור
ועוד פעם סוכות – באמת כל ראש השנה אצל האדם אם זוכה לעבוד על עצמו
זה ראש השנה אחר לגמרי, זה יום כיפורים אחר לגמרי, זה סוכות אחר לגמרי
וכן הלאה כי ככה זה גם ברוחניות, עולים מדרגה לדרגה וממדרגה למדרגה, אבל
כדי שהאור הא-לוקי והשפע הא-לוקי ישרה בתוכנו, הגשמיות של העולם שזה מידות לא טובות, תאוות מיותרות והחסרונות באמונה, כל זה מתנגד לאור הא-לוקי שישרה בתוכנו, לכן האדם כל הזמן צריך עוד קצת זיכוך ועוד קצת עבודה
וזה למעשה כל החיים שלנו. צריך לדעת שכל החיים שלנו אנחנו צריכים לעבוד על זה

איך מרגישים בכל מיני מצבים של ביטחון

הקבצן מגלה להם את היסוד הזה: בהתחלה רק ברכתי אתכם שתהיו במדרגה הזאת אבל עכשיו אני נותן לכם את זה במתנה, הכוונה שקניתם את זה אבל כמו שאמרנו זה תמיד חוזר חלילה, כל פעם במדרגה ובבחינה יותר גבוהה. אנחנו מבינים מה זה מידות לא טובות – כעס, הקפדה, גאווה וכן הלאה. תאוות מיותרות – אנחנו מבינים יותר מדי טוב מה זה. אבל מה זה העניין של חיסרון האמונה? מה אנחנו צריכים להשלים בעניין האמונה? רבינו גילה לנו שהאמונה מתחלקת לחלקים ויש שלוש נקודות בחלקי האמונה שצריכים לעבוד אותם והם משלימים את האמונה: אחד זה ביטחון, לבטוח בהשם. אחד היסודות הגדולים של האמונה זה הביטחון, שאדם בוטח בהקב“ה וכל אחד מאתנו יכול לבדוק את עצמו איך הוא מרגיש בכל מיני מצבים של ביטחון, לדוגמא: להרגיש אותה הרגשה גם שיש לי הרבה כסף וגם כשאני בחובות..

אחד הניסיונות הגדולים זה עניין הממון

ביטחון בהשם זה עבודה מאוד-מאוד גדולה ובפרט-בפרט בעניין הממון. לפני הרבה שנים אמר לי הרב יעקב יוסף זצ“ל: יראת שמיים וביטחון בהשם נמדדת בממון של האדם. אדם יכול לגלות כל מיני בחינות של יראת שמיים ואמונה גדולה, אבל ברגע שהוא יגיע לממון הוא יכול לרדת מטה-מטה, אז צריך לדעת שאחד הניסיונות הכי גדולים שלנו זה הביטחון בעניין של הממון, כמובן שאחרי שמתחתנים יותר מרגישים את זה, אז כל הקושי מורגש הרבה יותר, אז צריך לדעת שזה מלחמה וזה עבודה לבטוח בהשם. אחד הבחינות שאנחנו רואים בעניין של הביטחון זה שבדור שלנו יש הרבה בירור של עולם הרגש, זה אחד הנקודות הכי עמוקות של הדור שלנו אז יש המון-המון מצבים של פחדים וצריך לדעת שלפעמים זה לא קל להתמודד עם הפחדים אבל לדעת שבעצם התיקון של זה, זה ההתחזקות בביטחון, מדוע? כי מי יכול לעשות לי משהו אם אני יודע שהקב“ה נמצא איתי? זה עבודה של
התבוננות ותפילה וזה טוב לבקש מהקב“ה: תעזור לי להרגיש ביטחון בך ולהאמין בך

אמרה שהילדים שלה בחרדות מהטילים

בשעה שאדם מרגיש התעוררות של הפחדים שמיד יחשוב על הקב“ה – לפני כמה זמן כשהחמאס זרקו טילים על הארץ, התקשרה אליי איזה אישה שאנחנו מכירים והיא סיפרה לי שהילדים שלה בחרדות מהטילים, אז היא שאלה אותי עצה. אמרתי לה: באמת שאני לא יודע איך לעזור לילדים קטנים בזמן חרדות אז נתפלל על זה. אחרי כמה ימים היא התקשרה אליי והיא סיפרה שהיא מצאה עצה לזה, היא כתבה להם על פתק ארבע או חמש מימרות של ביטחון והיא אמרה לילדים שלה שכל שעה יגידו את זה. אני זוכר שהמימרה הראשונה היתה: אני יודע ומאמין באמונה שלימה שהקב“ה שומר עליי כל רגע ורגע, מהרגע שנולדתי עד 120 שנה. המימרה השנייה היתה: אני מאמין באמונה שלימה שאין שום דבר נעשה אלא בהשגחה פרטית של הקב“ה ואין שום כוח ושום מציאות בעולם שיכולה לעשות לי משהו..

הפלא ופלא כמה שזה עזר לילדים שלה

אותה אימא פשוט אמרה לילדים שלה לקרוא את המימרות האלה כל שעה – אח“כ היא סיפרה לי שזה הפלא ופלא כמה שזה עזר לילדים שלה – מדוע זה עוזר אפילו רק להגיד את זה כל שעה? כי כל הפחד הוא רק דמיון, אז מה שאדם מתעקש עוד פעם להגיד את הדיבורים של האמונה ועוד פעם
את הדיבורים של ההתחזקות, כל זה דוחה את הדמיון של הפחדים מהאדם.

הפוסט פרשת בא תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"יא הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

איך אדם מסתכל על הדברים

הקטנות של הדעת היא הגורמת שהאדם ילך לאיבוד ביער – דיברנו על זה שיער זה גימטריה פר שזה פר-דינים, שזה כל הקשיים, ההתמודדויות והצמצומים שאדם עובר, כל זה בגלל קטנות הדעת. פירוש הדבר שלתקן את הקושי שיש לנו בעולם הזה זה לא לתקן את הקושי אלא זה לתקן את הדעת שלנו איך אנחנו מסתכלים על הדברים. ברגע שהדעת מתחילה לגדול אז מתבטל הקושי מכיוון שהקושי נובע לא מסיבות חיצוניות אלא הקושי נובע מסיבות פנימיות. הסיבה הפנימית זה איך אדם מסתכל על הדברים, בהתחלה כשאדם בקטנות הדעת אז הוא רואה שיש קצת טוב והרבה לא טוב, לאט-לאט הוא מתחיל לבטל את הרע בהסתכלות שלו והא מתחיל להבין שגם דברים שהיה נראה לו שהם לא לטובה, הם כן לטובה. כל הקלקול של העולם התחיל מחטא עץ הדעת טוב ורע, ברגע שאדם הראשון וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע וכל נשמות ישראל היו כלולים באדם וחוה, אז נכנסה לכולנו דעת חדשה.
כתוב בזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר – תיקון ס“ו) שברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע, הם התחילו לראות את החלק הרע במציאות של הבריאה, לפני זה הם ראו איך הכל לטובה, אמנם היה גם שינוי בעולמות אבל עיקר השינוי היה בעצם בתוכם, איך שהם מסתכלים על הדברים, לכן כשרבינו מדבר על הבן
והבת הקטנים שהלכו לאיבוד ביער הוא מדבר עלינו, על המהלך שאנחנו צריכים לעבור

מתוך מה שעובר עלינו מזה הדעת גדלה

לאט-לאט מתוך הניסיון של העולם הזה, האדם גדל בדעת. עצם העובדה שאדם חי בעולם הזה, אם הוא זוכה קצת להתמודד עם הדברים, הכוונה איך שהתורה נותנת לנו כלים, כי התורה זה לא רק המצוות והמעשים טובים שזה גם חלק משמעותי, אבל התורה זה מלשון הוראה, להורות את הדברים איך להסתכל על הדברים בצורה נכונה והזמן הוא רופא גדול והוא פועל פעולה גדולה שככל שאדם נמצא יותר בעולם הזה כך הדעת הולכת וגדלה, כמו שאנחנו רואים שהגוף הולך וגודל ככה אנחנו גם רואים שהדעת הולכת וגדלה, ודווקא מתוך מה שעובר עלינו, מזה נעשה הגדילה של הדעת..

ממקום של הבנה..

בגמרא כתוב שרבי יוחנן היה קם לפני זקן גוי, שאלו אותו: מדוע? אמר להם: כמה הרפתקאות עברו עליו בחיים, ראוי לקום לכבוד ההרפתקאות האלה, כי מתוך זה האדם גדל, הכוונה שהדעת גדלה. לכן בסיפור הבן והבת גדלים עד שהם יוצאים מהיער – לפני שבועיים דיברנו על זה שהיציאה מהיער זה למעשה שלב חדש בחיים של האדם, עכשיו כבר האדם מתחיל להתבונן יותר ממקום של הבנה ויותר ממקום של התבוננות

היציאה מהיער זה שלב חדש

רבינו מספר שכשהבן והבת שזה אנחנו, יצאו מהיער שזה כבר שלב חדש, הם סיכמו בניהם שהם יהיו מחזרים על הפתחים, העניין הזה זה מרמז על גדילת הדעת – אחד הסימנים של גדילת הדעת זה להיות מחזר על הפתחים, בסיפור הזה רבינו מלמד אותנו שלמעשה התכלית והתיקון שלנו בנוי על היסוד הזה של להיות קבצן – למעשה כל מי שמתקרב לרבינו נהיה קבצן, אבל קבצן ברוחניות, עיקר הכוונה זה בדרך של התפילה. אחת ההבנות החשובות והמשמעויות ביותר כאשר הדעת של האדם גדלה זה שאדם משיג כמה הוא צריך את הסיעתא דשמייא ואת העזרה של הקב“ה, למעשה אחד מהיסודות הגדולים של כל מה שעובר עלינו, זה שנשיג ונדע שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר בלי העזרה של הקב“ה. רבינו רצה להאיר בנו את הנקודה הזאת שאנחנו לא יכולים לעשות למעשה שום דבר בלי הדרך של התפילה, במסכת בבא קמא דף ג: יש מחלוקת בין רב ושמואל מה זה מבעה, רב אומר שמבעה זה אדם והוא מביא ראייה מפסוק בישעיה ’אם תבעיון בעיו‘, התרגום זה אם תתפללו ותחזרו בתשובה, תתקבל תשובתכם. תבעיון זה תתפללו, אז מבעה זה בעצם תפילה, אבל התנא במשנה קרא למבעה אדם, שואלים איך התנא קורא למבעה אדם? ראיתי כמה מפרשים שכותבים את זה שעיקר המהות של האדם זה תפילה,
לכן התנא קמא קורא למבעה (תפילה) אדם, כי זה עיקר המהות הפנימית של האדם..

ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית

כל מה שאנחנו עושים בעולם, הן בכלליות עמ“י, הן בכלליות הדורות והן בפרטיות אצל כל אחד מאתנו – כל זה לתקן את חטא אדם הראשון. ירדו כמה קלקולים בעולם ובתוכנו מחטא אדם הראשון, ולמעשה התורה, המצוות המעשים טובים, הצדקות והעזרה שאנחנו מגישים, למעשה כל דבר ודבר זה כדי לתקן את חטא אדם הראשון. כתוב בספרים הקדושים על הפסוק ’לתאוה יבקש נפרד‘ שמהפסוק הזה נלמד שני יסודות גדולים מאוד בקלקול שקרה כתוצאה מחטא אדם הראשון, דבר אחד זה התאווה הגשמית, ירד לעולם מושג כזה של תאווה גשמית מה שלא היה לפני החטא..

כשהדעת גדלה מודים גם על הלא-טוב

’לתאוה יבקש נפרד‘, למעשה נפרד זה הקלקול השני ולמעשה בשורש הוא הקלקול הגדול ביותר. הנפרד זה נפרדות מהקב“ה, ז“א שאדם מרגיש את האני שלו, כביכול אני פועל ואני עושה. לתאוה יבקש נפרד – תאווה זה מחוץ לקדושה, הנפרד זה יכול להיות גם בתוך הקדושה, אדם יכול להיות חכם וצדיק גדול אבל הוא לא מוכן לוותר על הנקודה שאני עשיתי את כל זה, זה נקרא הבחינה של האני, השורש של הדבר זה למעשה האני שנכנס באדם מחטא אדם הראשון וזה הנפרדות. יש כמה דרכים לתקן את הנפרדות אבל היסוד הראשון זה עצם התפילה, כשאדם מדבר עם הקב“ה הוא מתקן את הנפרד. יש ארבעה חלקים של דיבור עם הקב“ה ושני חלקים מאוד משמעותיים זה להודות להקב“ה על כל הדברים הטובים, וכשהדעת גדולה יותר אז מודים לו גם על הדברים הלא טובים, כי כשהדעת גדלה אז גם מה שהיה נראה לו לא טוב הוא גם כן לטובה. בעצם כשאדם מודה להקב“ה על מה שעבר עליו, בזה הוא מתקן את החלק הראשון של הנפרדות מהקב“ה. החלק השני של התפילה זה בקשה.

מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד

בעולם הזה אנחנו לא יכולים להתמודד לבד אז אדם מבקש על מה שיהיה. ברגע שאדם מבקש על מה שיהיה זה גם מתקן את הנפרדות כי ברגע שאנחנו מבקשים סיעתא דשמייא בתוך התפילה הזאת אנחנו בעצם מגלים שאנחנו לא יכולים להסתדר לבד ואנחנו צריכים את העזרה של הקב“ה. ברגע שאנחנו מבטאים בתפילה את הצורך שהקב“ה יעזור לנו, בזה אנחנו מתקנים את הנפרדות – זה עומק הדבר שהתפילה זה למעשה מתקן במקום מאוד-מאוד פנימי ועמוק את כל הנפרדות וזה מגיע עד חטא אדם הראשון, לכן בסוף הליקו“מ רבינו אומר שכל מה שהוא בא לעולם זה
כדי להאיר את התפילה בלב נשמות ישראל. אז אמרנו שהיציאה מהיער שזה לקבל את גדלות המוחין שזה גדלות הדעת, ואז הדבר הראשון שהם הבינו זה להיות קבצנים
אצל הקב“ה, להבין שאנחנו לא יכולים להסתדר בלי הקב“ה.

אני לא יכול לעשות שום דבר

למעשה ככל שיותר ויותר עובר על האדם ככה הוא יותר מכיר כמה שהוא לא יכול להסתדר לבד, בחורים צעירים חושבים שכל העולם שלהם, בגיל 16 הם מרגישים שכל העולם תחת הידיים שלהם, בגיל 22 הם מבינים שרק המדינה תחת הידיים שלהם, אח“כ זה הולך ומצטמצם, בגיל 26 אני יכול לעזור רק לשכונה, בגיל 32 אני יכול לעזור רק לבית, בגיל 36 אני יכול לעזור רק לעצמי, בגיל 40 מתחילים לקבל את הבינה שאני לא יכול לעשות שום דבר, גם לעצמי אני לא יכול לעזור – זה למעשה התהליכים של גדלות הדעת, ככה הדעת של האדם יותר גדלה והאדם יותר מתחבר עם הנקודה של התפילה. צריך לדעת שכשאנחנו מתפללים אנחנו עושים פעולה לתקן את הנפרדות ושמעתי לפני הרבה שנים מאחד מצדיקי הדור, האדמו“ר מפוריסוב, שאמר לי שיש בחינות שגם אם אדם ילך בכל הכוח א“א לתקן את
זה בשלמות, כדי לתקן את זה בשלמות צריך סיוע, הסיוע זה ע“י שאדם נכשל במשהו

אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו..

-אמר לי האדמו“ר מפוריסוב שמתוך הכישלונות אדם יכול ללמוד עד כמה הוא תלוי בהקב“ה שלולא הקב“ה עוזרו, אינו יכול לו. לכן אם מתבוננים נכון על המידות ועל התאוות שעוברות עלינו, אנחנו נלחמים בהם, אנחנו לא רוצים אותם, אנחנו נלחמים ועושים תשובה, אבל בהתבוננות נוספת אדם יכול לראות את החוסר אונים שלו, ואמר לי האדמו“ר מפוריסוב שאפילו צדיקים הכי גדולים שהיו במשך הדורות,
היו צריכים כל אחד לפי עניינם איזה בחינה של כישלון כדי להגיע לשלמות גדולה יותר, ואדרבה הצדיקים ידעו להגיע לשלמות יותר דווקא מתוך המציאות של הכישלון

אני נמצא בקדושה וזה רק הרחמים שלך

אנחנו לא רוצים לרדת, אנחנו עושים את הכל כדי לא לרדת, ואם יורדים אז עושים תשובה. אחרי שעושים תשובה צריך לעשות את התשובה על תשובה, להגיד להקב“ה: באמת נתת לי שיעור פרטי, לא שמרתי על העיניים ולא שמרתי על המחשבה, כעסתי וכן הלאה, זה שיעור פרטי ומזה למדתי שאם אתה לא אוחז אותי אני לא יכול להחזיק מעמד שנייה אחת ואז השם ירחם אני יכול לנסוע לכל מקום בעולם ולהיות ח“ו אדמו“ר גדול שם. אדם אומר להקב“ה: זה שאני נמצא בקדושה זה רק הרחמים שלך וזה ביטול גדול מאוד של הבחינה של חטא אדם הראשון. הבן והבת הקטנים הבינו את זה והם החליטו שהם תמיד יהיו ביחד ושהם יהיו מחזרים על הפתחים, נזכיר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער הם לא היו אח ואחות, בהמשך רבינו מספר שהם מתחתנים – הנקודה הזאת שהם החליטו שהם יהיו ביחד ואחר-
כך השלב היותר שלם שזה החתונה – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד עמוקה..

כל העולם שלנו זה מלחמה והתמודדות

הזכרנו שהבן והבת זה מרמז על זכר ונקבה וזה לא הולך רק על איש ואישה בעולם שלנו אלא כתוב בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש שכל העניין של זכר ונקבה זה למעשה שורשים רוחניים משורש כל העולמות ועד סוף כל המדרגות הרוחניות, בכל מקום ומקום ובכל זמן וזמן יש בחינה של זכר ויש בחינה של נקבה, בעולם שלנו זה מתגלה באיש ואישה אבל בגלל שזה כוחות רוחניים לכן גם באיש יש זכר ונקבה וגם באישה יש זכר ונקבה, למעשה השורש הרוחני של זכר זה הכוח המברר, הכוח הלומד והכוח המתמודד פה בעולם שלנו, כי בעולם שלנו זה מלחמה והתמודדות, בוודאי שגם ברוחניות אנחנו רואים שצריך להיות גיבור גדול, איזהו גיבור? הכובש את יצרו, תמיד יש לנו מלחמה עם היצר הרע שלנו, אז בוודאי שצריך גבורה בדבר הזה וזה מלחמה. בכל דבר בעולם צריך התמודדות והכוח המתמודד זה נקרא כוח הזכר שבתוכנו..

 בכל הכדור מחפשים תענוג

לעומת זאת כוח הנקבה שבאדם זה כוח אחר לגמרי ובאמת תכלית בריאת העולם זה כוח הנקבה. מהו כוח הנקבה? הזכרנו את מה שכתוב בתחילת מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג על השם, כמו שכתוב אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ. למעשה הקב“ה הוא הטוב השלם והוא רוצה להשפיע עלינו רק טוב, אז אנחנו יודעים שעכשיו זה תקופה זמנית כדי ליצור את המציאות הנצחית. תכלית הבריאה זה שהקב“ה רוצה להשפיע עלינו טוב, והטוב הזה הוא עונג רוחני, לכן העונג והתענוג זה שורש מאוד גבוה ופנימי בלב ובנפש האדם ואם אנחנו נסתכל על כדור הארץ נראה שכל כדור הארץ זה דבר אחד: בני-
אדם מחפשים תענוג, כל אחד בדרך שלו בעצם מחפש תענוג – מדוע? כי ככה נבראנו

באמת מדרגה מאוד גבוה בתיקון האדם

-אדם נברא בשביל לחפש תענוג, הבן או הזכר שבתוכנו מברר מאיפה לקבל את התענוג, מכוח התורה אנחנו יודעים שיש טוב ויש רע ואנחנו צריכים להתחבר עם התענוג של הטוב ולהתרחק מהתענוג של הרע. הצורך שלנו לקבל תענוג זה דבר מאוד עמוק ומאוד בסיסי בנפש שלנו לכן זה תמיד יהיה, אבל אם אין את כוח הבן שמלמד את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג אז אדם מטבעו ילך לתענוגי העולם הזה. ברגע שלא יודעים, אדם באופן טבעי נמשך אחרי תענוגי העולם הזה כי אין מי שילמד אותו, לכן מה שכתוב פה שהבן והבת החליטו שהם תמיד יהיו ביחד, באמת זה מדרגה גבוה מאוד בתיקון האדם, שאדם מבין: אני צריך באמצעות השכל שלי וההתמודדות שלי, ללמד את הרצון שלי לקבל תענוג תמיד ללכת לצד הטוב – הבן (הזכר) שבתוכנו מלמד את הבת (הנקבה) שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים..

החליטו שיהיו יחד אבל אין עדיין חתונה…

אחת הנקודות העמוקות ביותר זה שאדם מבין שהעולם הזה זה לא הפקר, אני לא יכול ללכת פה בהפקרות ולעשות מה שאני רוצה, לקבל את התענוג מכל מקום שאני רוצה, אני צריך ללמוד ולהתמודד ולהרגיל את עצמי לקבל את התענוג מהמקום הנכון ומהמקום הטוב שזה התורה, הקדושה, המצוות, מעשים טובים, חסדים וכן הלאה. רבינו אומר שבהתחלה הם החליטו שהם יהיו יחד אבל עדיין אין חתונה. הגמרא כ“כ משבחת את עניין החתונה ואומרת שאדם בלי אישה שרוי בלא קדושה, בלא תורה, בלא שמחה וכו‘ וכו‘ אנחנו רואים שעניין החתונה הוא עניין רוחני מאוד-מאוד גבוה. הזכרנו שכל דבר בעולמנו מרמז על עניינים רוחניים מאוד גבוהים, העניין של החתונה שבקדושה זה בעצם שהבן והבת מתחברים ביחד, הבת מקבלת בעצם את הדרכת הבן. הבת זה העיקר וזה תכלית הבריאה אבל בעולם הזה בגלל סכנות ופיתויי היצה“ר, הכוח שלנו לקבל תענוג מבין שהוא חייב לקבל מהשכל שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוג – זה הבחינות שהבן והבת מתחתנים ואח“כ יש את החתונה

דוד המלך מדגיש: אחת שאלתי מאת ה‘

לשעבד את הרצונות לקבל את תענוג אל התורה ואל הקדושה זה תמיד תהליכים, כל פעם יש עוד תהליך ועוד תהליך עד שהבת תבין ותסכים בשלמות שבאמת התענוג היחידי האמיתי שיש בבריאה זה אז תתענג על השם, זה מה שאומר דוד המלך ’אחת שאלתי מאת השם אותה אבקש שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנעם השם ולבקר בהיכלו‘ – דוד המלך מדגיש, אחת שאלתי, למה אחת? דוד המלך אומר הגעתי למדרגה הזאת שאני לא מבקש שום תענוג מהעולם הזה, אני רוצה רק את הקב“ה, זה המדרגה של הצדיקים הגדולים. הבן איש חי כותב שרבי שמעון בר יוחאי ביטל את כל מציאות העולם הזה כשהוא היה 13 שנה במערה והוא היה במדרגת אדם הראשון שלפני החטא ולמעשה המדרגה של אדם הראשון לפני החטא זה אחת שאלתי אז תתענג על השם, כמו שיהיה לעתיד לבוא לכל נשמות ישראל. צריך לדעת שכל הזמן יש לנו את המלחמה הזאת ואדרבה זה רצונו של הקב“ה

הצעקה עושה שמחה אצל ה‘

-כשהנשמה באה לעולם הזה והיא נלחמת את המלחמה הזאת, באמת הרבה פעמים אנחנו עוברים הרבה עוגמת נפש והרבה צער וצמצום ולפעמים אנחנו לא מצליחים להיות הצדיקים הכי גדולים בעולם אבל צריך לזכור שאין נחת
רוח לפני הקב“ה כמו המלחמה של האדם היהודי בעולם הזה. הנחת רוח והשמחה של הקב“ה זה מכל המלחמה שיהודי עושה בעולם הזה, אדם נכשל עכשיו באיזה משהו, בכעס, בגאווה, באיזה מחשבה לא טובה ומשם הוא צועק, הצעקה הזאת עושה שמחה אצל הקב“ה שאין יותר ממנה..

המלחמה גדולה אבל היא יקרה וחשובה

האור החיים הקדוש אומר בפרשת קרח והאדם בעולם הזה בשעה שהוא בתוך הגוף והגוף נלחם בקדושה ומקשה על האדם והאדם מתעצם לאהוב את הקב“ה מתוך המציאות הזאת, וזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מן הכל, זה יותר גדול
אצל הקב“ה מתפילתם של הצדיקים בגן עדן – צריך לזכור שאמנם יש מלחמה גדולה אבל כמה היא יקרה וחשובה אצל הקב“ה. אומר רבינו שהבן והבת הסכימו בניהם שהם יהיו תמיד ביחד, זה מרמז שאדם מסכים: אני הולך ללמוד, ללמד והילחם על זה שהתענוגים, השמחה והאושר הפנימי שלי יהיה מצד הקדושה – והלב, שזה הבת, שמקבל את התענוגים מסכים לשמוע לבן ולשעבד את עצמו שזה למעשה כל המלחמה שלנו פה בעולם הזה. רבינו אומר שמכיוון שהם החליטו להיות קבצנים ולאט-לאט הלכו לכל הירידים והעיירות והיו מחזרים על הפתחים והם התיישבו עם כל הקבצנים כדרך הקבצנים עד שהם היו מפורסמים אצל כל הקבצנים.

 לחפש חבורת קבצנים ולהצטרף אליהם

אומר רבינו שכולם ידעו שהבן והבת הקבצנים אלה הבן והבת שנאבדו ביער – פה רבינו מרמז על נקודה מאוד-מאוד חשובה, הם הצטרפו לחבורה של קבצנים והתחילו להיות מהחבורה שלה קבצנים, אומר רבינו שיש עניין מאוד-מאוד גדול לחפש איזה חבורה של קבצנים ולהצטרף אליה, מה זה חבורה של קבצנים? אמרנו שקבצן זה תפילה אז זה הכת של הבעל תפילה, למעשה כל מי שנסע פעם אחת לרבינו והחליט  שהוא רוצה להיות קרוב לרבינו, זה בקשה להיות קרוב לכת של קבצנים, מתחילים לחפש איזה כת של קבצנים מתאימה לי, הכת של הקבצנים זה הכת של הבעל תפילה ורבינו אומר פה נקודה מאוד חשובה על העניין של להיות ביחד, ז“א מצד אחד עבודת התפילה זה עבודה פנימית בין האדם לבין הקב“ה, אבל רבינו מדגיש פה עוד נקודה חשובה וזה העניין של החברים, חבורה של קבצנים זה למעשה חברים ביחד בעבודת השם. רבינו מדבר בכמה וכמה שיחות על העניין הגדול של החזיקו את עצמכם ביחד וע“י זה תמשכו אותי אליכם – היה דורות באנ“ש שהיו מקפידים על זה, בזמן מלחמת העולם הראשונה באומן כשרבי לוי יצחק בנדר היה שם, היתה שם חבורה והיו כמה חברים שתיקנו בניהם כל יום לקבוע שיחת חברים, והחשיבות שהם נתנו לזה היה כמו שעה התבודדות, הם אמרו: רבינו תיקון התבודדות וגם שיחת חברים

אפשר להינצל מכל מיני מקומות ובעיות

היום אפשר לראות את זה באתגליא איך בעקבתא דמשיחא עוברים כ“כ הרבה משברים וכמעט אי אפשר לראות איך היינו עוברים את זה בלי השיחות חברים, רואים שעובר על האדם משברים ושבירות, הוא בא לחבר ורואים דבר פלא שלפעמים החבר יכול לחזק את השני שאפילו צדיק גדול לא יכול לחזק אותו במצב הזה, זה נקודה כ“כ חזקה. רואים את זה בחוש איך לפעמים חבר מחזק את השני בדרך לא טבעית, והיום רואים את זה בחוש איך הכוח של השיחות חברים הוא מאוד-מאוד גדול ובמשך השנים ראינו איך אפשר להינצל מכל מיני מקומות ומצוקות ובעיות שאדם עובר בצורה נפלאה מאוד, זה יסוד אחד שרבינו אומר לנו פה

יש מחלוקת במסכת סנהדרין

אפשר לראות איך היום השיחות חברים זה צורך נפשי גבוה, יש ’מגלה עמוקות‘ (אופן ע“ג) שאומר דבר מאוד מעניין, יש מחלוקת בגמרא במסכת סנהדרין בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל במה מיתתה של בת כהן שהחלה לזנות? בשריפה או בחרב? הם היו חולקים בדבר. רבי עקיבא רוצה להגיד לרבי ישמעאל שהוא דורש את האות ואו של ובת איש כהן, רבי עקיבא היה דורש את כל הואוים שבתורה והוא אומר לרבי ישמעאל אני לומד את זה מאות ואו – בשעה שרבי עקיבא אומר את זה לרבי ישמעאל הוא פונה אליו ואומר
לו: ישמעאל אחי, בת ובת אני דורש. שואל המגלה עמוקות מה זה הלשון הזו ישמעאל אחי? אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון של שמעון מהשבטים

הבל נהרג – חייב שהיתה כנגדו מידת הדין

רבי עקיבא ורבי ישמעאל היו תיקון וגלגול של השבטים – אומר המגלה עמוקות שרבי עקיבא היה תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל היה תיקון וגלגול של יוסף הצדיק – אומר המגלה עמוקות שכך אמר רבי עקיבא: ישמעאל אחי, בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה שבנינו, עכשיו אני פונה אלייך ישמעאל אחי כי עכשיו בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה ואת האהבה בנינו, ככה אומר המגלה עמוקות. יש קושייה ידועה שרבינו האר“י הקדוש מביא, זה כתוב גם בזוהר, בכל העניין של קין והבל. קין הרג את הבל אבל אם הבל נהרג אז חייב שהיתה מידת הדין כנגדו, הרי אין כזה דבר שאדם יהרג הלא עוון בכפו, זה שקין עשה מה שעשה וצריך להענש זה העניין שלו, אבל איזה טענה היתה נגד הבל?

התבונן בעניינים רוחניים מאוד גבוהים..!

-כתוב בזוהר הקדוש ורבינו האר“י מאריך בזה ואומר שהבל הציץ בשכינה. באמת זה דברים רוחניים מאוד גבוהים שאנחנו לא מבינים בעומק הדבר, אבל מה שאנחנו יכולים להבין בפשטות זה שהבל התבונן בעניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים ועל זה היתה התביעה כנגדו, שהוא הסתכל במקום גבוה מדי שאסור היה לו להסתכל ועל כן היה לו תביעה ועל כן הוא נהרג – שואלים תלמידי רבינו האר“י הקדוש: מדוע הבל טעה בדבר הזה? מה היה הטעות שלו שגרמה לו לעלות למקום רוחני כ“כ גבוה?

רואה אדם בצמצום? תרד אליו ותעזור לו

אומרים תלמידי רבינו האר“י הקדוש דבר נורא מאוד: הבל לא ירד לעזור לקין בכל מה שעבר עליו בכל הצמצומים שלו. בשעה שהקב“ה לא קיבל את המנחה של קין אז רואים שקין נפל לצמצום, הקב“ה אמר לו: למה נפלו פניך? למה אתה בחלישות הדעת? הקב“ה חיזק אותו. אומרים תלמידי רבינו האר“י שהבל היה צריך לחזק אותו ובגלל שהבל לא חיזק אותו בגלל זה לא היה לו את הכלי להביט במקום כזה גבוה והוא נהרג על הדבר הזה – אומר רבינו האר“י הקדוש בשער הכוונת בכמה מקומות אבל בעיקר בכוונות של קבלת שבת: בדורות האחרונים באו ניצוצים של קין והבל וצריך לתקן את הפגם שהיה. אז בחינת קין זה לתקן את כל הכעסים וההקפדות שכועסים כל השם, בחינת הבל זה כשרואים אדם בצמצום, תרד אליו ותעזור לו ובזה תתקן את הבל שלא תיקן את זה – המגלה עמוקות כותב את זה על ראובן ושמעון ורבינו האר“י כותב שאותו תיקון של ישמעאל אחי צריך לתקן את זה בקין והבל וזה לפני הגאולה. הדור של השבטים היה דור הרבה יותר גבוה מדור התנאים

לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה

שימו לב מה קורה, ברגע שבעולם רוחני גבוה לא יכולים להיות באחווה אחד עם השני מה צריך להיות? לרדת למטה כדי לגלות את האחווה, שימו לב שהירידה הרוחנית מגלה את האחווה בין אנשים, אז אם אדם לא יכול לגלות עכשיו את אחי אז הוא צריך לרדת יותר כדי לגלות את האחי. היה איזה יהודי שהיה עילוי באמת גדול אבל לפני כמה שנים עברו עליו קשיים מאוד גדולים והוא מאוד ירד, הוא לא עזב את האמונה, את התורה ואת הצדיק אבל הוא מאוד ירד. ראיתי שכשהוא היה בעלייה רוחנית הוא היה מלא בהקפדה וגאווה מאוד גדולה, הוא לא ראה את זה וא“א היה להגיד לו את זה, אז אמרתי לו: כל הסיבוב הזה שעברת היה רק כדי ללמוד ענווה, הוא גם כן לא קיבל את זה ועברו עליו חלישויות הדעת מאוד גדולות. יום אחד הוא בא אליי ואמר לי את זה ככה בהקפדה: אתה לא יודע עד כמה כל יהודי זה נשמה יקרה. תשמע אני הייתי באיזה צמצום ובשעה שתיים בלילה הלכתי לאיזה מסעדה חילונית בת“א, לא היה אנשים אז המלצר התיישב ודיבר איתי, מלצר חילוני, אתה יודע איך הוא דיבר איתי?? אתה לא יודע איזה נשמות יקרות יש במקום הזה! אמרתי לו: בשביל זה ירדת לשמה, רק כדי לגלות את זה ירדת לשם. כשהיית צדיק גדול באמת היית עובד השם גדול אבל עם הקפדות וגאווה מאוד גדולה

מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו

-שלחו אותך למסעדה בתל-אביב בשעה בשתיים בלילה כדי לגלות את זה שגם שמה יש נשמות יקרות גם-כן. לכן לפעמים אם אדם לא יכול לראות את האחווה הוא צריך לרדת ואז הוא יראה את האחווה, זה מה שרבינו אומר פה את הנקודה הזאת שהם התחברו לקבוצה של קבצנים, זה כל העניין איש לרעהו יאמר חזק, צריך לחזק אחד את השני, אם כועסים אז להמתיק את הכעסים ואת ההקפדות, אם אפשר לעזור, לחזק ולעודד – זה אחד התיקונים הכי גדולים ואומרים בשם רבינו האר“י הקדוש שזה מגיע עד תיקון ניצוצי קין והבל שבתוכנו, מצד קין אנחנו מקפידים ומצד הבל אנחנו רוצים להתעלם ואנחנו צריכים לתקן את 2 הבחינות האלה

כל מלחמה על השלום בית זה תיקון גדול

ממשיך רבינו את הסיפור ואומר: פעם אחד היה יריד גדול באיזה עיר גדולה. והלכו לשם הבעטלירש (הקבצנים), ואלו הבנים (הבן והבת) הלכו גם כן לשם. ובא על דעת הבעטלירש שישדכו את אלו שני הבנים, שישאו זה את זו. ותכף שדיברו זאת קצת בעטלירש – הוטב הדבר מאוד בעיני כולם, וגמרו השידוך. אבל איך עושין להם חתונה?! ונתייעצו. באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, וילכו לשם כל הבעטלירש. וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתנה.
וכן היה. לקבצנים אין עכשיו כסף לעשות סעודה באיזה אולם אז הם החליטו שיהיה חתונה – אמרנו קודם שהחתונה זה שלב גבוה מאוד בתיקון האדם לכן כל
פעם שאדם נלחם על השלום בית שלו הוא צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, הוא מתקן בעצם את הבן והבת שבתוכו, על ידי הבית היהודי מתקנים את הבן והבת.

את התורות האלה אפשר לגלות רק שם

ממשיך רבינו ואומר: והלכו לשם על היום הולדת של המלך כל הבעטלירש (הקבצנים), ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. וגם חלות גדולות מיוחדות לשמחות. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד-מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. בהמשך נראה שבחתונה הזאת בכל השבעה ימים של השבע ברכות מתגלים הסודות והתורות הכי גדולים של רבינו, ידוע שהסיפורים של הקבצנים זה כולל את כל התורות של רבינו, את כל הזוהר, כל כתבי רבינו האר“י וזה גבוה מעל גבוה – רבינו מתחיל את כל זה ואומר שכל הסודות של הקבצנים כל זה מתגלה בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל, כל זה מרמז על השפלות שאדם עובר. בטבע שלנו אדם מחפש הצלחה, כבוד ומעמד בעולם הזה אבל צריך לדעת שככל שמתקרבים יותר לצדיק האמת ויש בזה הרבה שלבים ודרגות, יותר שפלות וביזיונות יעברו על האדם כי א“א לגלות את כל התורות האלה שהולכות להתגלות רק בבור שמכוסה בקנים עפר וזבל. א“א שיתגלה לאדם השגות וקדושה בלי הנקודה של הביזיונות שאדם עובר והוא מקבל ומסכים עם זה.

הפוסט פרשת וארא תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"י הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אין לנו יצה“ר לאכול עוגת בוץ

למעשה יש בחינה יש היא יותר גבוהה מבחינת הבן וזה בחינת הבת. הכוח והרצון הפנימי שלנו לקבל תענוגים זה חלק מבריאת העולם וזה תכלית בריאת העולם אבל מכיוון שהקב“ה רוצה את העבודה שלנו בעולם הזה לכן הקב“ה ברא את כל מציאות היצה“ר שמציע לנו פיתויים ואת התענוגים שלו. למעשה עיקר המלחמה שלנו בעולם הזה זה מאיפה אנחנו מקבלים את התענוגים, מצד הקדושה וזה העבודה של הבן שבתוכנו שצריך ללמד את הבת מאיפה לקבל את התענוגים. בספר לשם שבו ואחלמה כתוב שהקב“ה השאיל תענוגים ליצה“ר, אחרת לא היה שום פיתוי בזה, ז“א שכל הכוח שלו לפתות אותנו זה מצד זה שיש לו תענוגים כי במקום שאין תענוגים אף אחד מאתנו לא יתפתה – יש לנו יצה“ר לאכול עוגת קצפת או עוגת גבינה אבל אין לנו יצה“ר לאכול עוגת בוץ, מה הסיבה? מכיוון שאין בזה תענוג לכן אנחנו לא מתפתים אחרי זה, ז“א שכל המלחמה והבירור זה בעצם מהיכן לקבל את התענוגים, בוודאי שהתכלית והשלמות זה לקבל מהקדושה

ללמד את הבת מהיכן לקבל את התענוגים

-בעולם הזה יש על זה מלחמה וזה קשה וזה העבודה של הבן בתוכנו, שזה נקרא בחינת כוח המברר, ללמד את הבחינה של הבת בתוכנו מהיכן לקבל את התענוגים, זה למעשה הבן והבת בסיפור שנאבדו ביער, בהתחלה הם היו קטנים – זה מרמז על קטנות הדעת וקטנות המוחין שבתוכנו, בהתחלה אנחנו לא יודעים את האמת כי יצר האדם רע מנעוריו, לפני שאדם מקבל את ההתעוררות וגם בשלבים הראשונים זה עדיין נקרא שהאדם בקטנות הדעת, הכוונה שאדם עדיין לא הרגיל את עצמו ללכת בדרכי התורה, בדרכי הקדושה ובדרכי עבודת השם, אז הבת מאוד מפתה, מבחינת הבת יש ליצה“ר כוח לפתות אותנו, לכן כתוב ’רגליה יורדת מות‘, הכוונה שמבחינת הבת יש את כל הירידה, כל הכוח של היצה“ר לפתות אותנו זה תמיד בא מבחינת הבת

המהלך תמיד חוזר

רבינו אומר שהבן והבת היו ביער וזה זמני הקטנות והם צעקו ובכו, בד“כ בזמנים האלה אין לאדם הרבה דעת איך להתמודד אז רבינו כבר אומר לנו מה העצה. מדרגה לדרגה המהלך הזה תמיד חוזר אפילו אצל צדיק או אצל אדם שלומד שנים, תמיד תחזור הבחינה של הקטנות זה חייב להיות ככה. בכל עלייה לעולם חדש או למדרגה חדשה חוזרת כל הבחינה של הקטנות לכן הסיפור כל הזמן חוזר על עצמו כמו מעגל השנה..

הפרוז‘קטור שמאיר בנשמה

רבינו אומר ובזה טועים החסידים שהם חושבים שהם נפלו ממדרגתם, רבינו אומר לא נפלת ממדרגתך אלא עלית למדרגה חדשה ולעולם חדש, הכוונה שכל הסיבוב שעברת מקטנות לגדלות חוזר חלילה, אם כך מה הטעם של כל מחזור? זה נדמה לנו שחזרנו אבל באמת אנחנו בעולם רוחני יותר גבוה וחדש ושם אנחנו מתחילים את כל המהלך מחדש אבל באמת אתה לא באותו מקום שהיית בעבר, אתה באמת עולה למדרגה רק שכל המלחמה מתעוררת פעם נוספת, אז רבינו אומר שבזמני הקטנות העצה זה ’וצעקו ובכו‘ לדעת את הנקודה של הצעקה והתפילה להקב“ה בזמנים האלה. רבינו כותב בסיפור ובתוך כך בא אצלם קבצן אחד – הקבצן מרמז על הסיוע שהקב“ה מסייע לנו בשעה שאנחנו נמצאים בזמני הקטנות כי זה כלל גדול מאוד שאדם באמת בכוחו לא יכול לצאת מהמציאות הזאת של הקטנות כי היצה“ר יותר חזק מאתנו, אם כך מה רוצים מאתנו? את הצעקה ואת הרצון שנגלה את הרצון שלנו ואז משמיים מסייעים לנו. כשאתה מרגיש שאתה לא יכול ואתה צועק להקב“ה אז משמיים מסייעים וזה הקבצנים, זה סוד ההארה של הצדיקים שמסייעים לנו. הנשמה של הצדיק
זה כמו פרוז’קטור שמאיר בנו ואז אנחנו מקבלים כוח
שנותן לנו להתקדם הלאה ולהתחיל לעסוק בטוב –  העניין של הצדיק היה מימות עולם

בלי הסיוע של הצדיק א“א לעשות דבר...

רבינו האר“י כותב במפורש שאדם לא יכול לעשות שום פעולה ברוחניות כלי שנשמה של צדיק תאיר בו, תעורר אותו, תיתן לו את הכוח ותסייע לו להתחיל לחזור בתשובה, לעסוק בעבודת השם ולהתחזק – רבינו האר“י כותב חידוש גדול מאוד שאפילו צדיקים בעולם הזה צריכים צדיק עליון שיסייע להם, זה המציאות של העולם שבלי הסיוע של צדיק א“א לעשות שום-דבר זה דברים מאוד מפורשים בדברי רבינו האר“י הקדוש, לכן הקבצן שבא בתוך הצעקות של הבן והבת, זה מרמז על הארה של צדיק שמסייעת להם בתוך היער שזה הזמנים של הקטנות, להחזיק מעמד בתוך כל התוהו ובהו שקורה. היסוד הראשון של העולם זה והארץ היתה תוהו..

והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים

בראשית זה סיפור כל בריאת העולם ובהתחלה התורה מספרת לנו ’בראשית ברא
א-לקים את השמים ואת הארץ‘ שנדע שיש בורא לעולם שברא יש מאין את העולמות, זה הפסוק הראשון, מה הפסוק השני? הפסוק השני בא להגיד לנו מה המציאות של העולם ’והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘ אבל באמת בפסוק הזה גם כתוב מה נעשה ’ורוח א-לקים מרחפת על פני המים‘ בעל הטורים כותב שזה גימטריה רוחו של משיח, זה הבחינה של רוחו של הצדיק שמרחפת בתוהו ובוהו והיא מסייעת לנו להחזיק מעמד בתוך התוהו ובוהו – מה זה הפסוק השלישי? ’ויאמר
א-לקים יהי אור ויהי אור‘, רבינו אומר בסיפור שהקבצן שזה הצדיק נותן לנו מהלחם שלו, מה זה הלחם של הצדיק? הזכרנו שלחם זה גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה, זה סוד הלחם, זה האור שהצדיק משפיע לנו והאור זה הבחינה של הדעת. דעת זה ’וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים‘ מתחילים להכיר את הדרכים ולהכיר את הקב“ה ואת האמונה, מתחילים להתחבר איתו. רבינו אומר ששבעה קבצנים חזרו כל פעם. כל פעם בא צדיק אחר נתן להם מהלחם ועזב אותם..

מה זה האכזריות הזאת? זה ילדים קטנים

הבן והבת שזה אנחנו רצו ללכת עם הקבצן שזה הצדיק, אבל הקבצן לא רוצה לקחת אותם ואומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי, והוא משאיר אותם לבד ביער, זה לא מובן, מה זה האכזריות הזאת? יש ביער ילדים קטנים ואתה יכול לקחת אותם אז למה אתה משאיר אותם ביער? באמת זה יסוד מאוד גדול כי אדם חייב להישאר ביער, הוא חייב להישאר בתוך הקטנות עד שהוא מברר את כל ענייני הקטנות, ז“א יש נקודות רוחניות של תורה, של אמונה ושל קדושה שנמצאים בתוך היער אז אדם חייב לעבור את זה והצדיק מסייע לנו להחזיק מעמד בתוך היער אבל הוא לא מוציא אותנו מהיער עד שלא יגיע הזמן. צריך לדעת יסוד מאוד גדול שברגע שאדם בירר את מה שהוא היה צריך לברר בזמני הקטנות, אזי מיד מוציאים אותו, ברגע אחד מוציאים את האדם מהיער. יש ספר מאוד יסודי וחשוב בחסידות שנקרא פרי הארץ ושם הוא אומר שלא משאירים את האדם אפילו לא אלפית השנייה יותר ממה שצריך אבל גם לא מוותרים לאדם על אלפית השנייה, זה הכל הולך כחוט השערה ומכוון בהשגחה פרטית כמה זמן צריך לעבור את הקטנות כי באמת בזמני הקטנות נעשה בירור מאוד גדול

זה מדוד ושקול כחוט השערה

צריך לדעת שזה גזירת הבריאה שאדם יעבור את זמני הקטנות. ברגע שאדם מתקשר עם הצדיק ורוצה לחזור בתשובה ולהתקרב להקב“ה אז הוא כבר במהלך האמת ובמהלך הטוב – אז לכאורה תוציאו אותו מהיער? תן לו גדלות המוחין שכל היום ישב וילמד תורה ויהיה בדבקות – אבל אי אפשר לעשות את זה מכיוון שמצד גזירת הבריאה אדם חייב לעבור את זמני הקטנות, לכן צריך לדעת שזה מדוד ושקול כחוט השערה ובשמיים לא טועים בדבר הזה – זה יסוד מאוד גדול.

עד כדי כך צריך לעבור בצורה כ“כ חריפה

כל מה שעובר על האדם זה הולך ממש כחוט השערה וזה מאוד מדויק ומדוקדק וזה יסוד מאוד גדול באמונה – סה“כ עובר על כל אחד מאתנו מה שעובר והרבה פעמים אנחנו שואלים את הקב“ה: עד כמה צריך לעבור? עד כדי כך צריך לעבור את זה בצורה כ“כ חריפה? אין אחד בדור שלנו שלא שואל את הקב“ה את השאלה הזאת, אם הוא לא שואל את זה בפה, בוודאי שהנשמה שלו שואלת את הקב“ה את השאלה הזאת – אומר פרי הארץ: תדע שזה מדוקדק כחוט השערה עפ“י התיקון שלך, לכן הקבצנים לא רצו להוציא תא הבן והבת מהיער, ביום יום יש לנו ניסיון מאוד גדול בדבר הזה, לקבל את ההנהגה של הקב“ה ולא להתלונן בתוך הפנימיות שלנו..

רק התקרבתי אלייך ונהיה לי יותר תיקונים

להקב“ה יש נציג בעולמנו, ברגע שאנחנו מתלוננים על הקב“ה הרבה פעמים לא נעים לנו לגשת להקב“ה ישירות אז אנחנו מתלוננים על הנציג שלו שזה הצדיק: רגע ראיתי שאתה יכול להושיע, ראיתי אצלך ישועות, ראיתי כבר הרחבות, הייתי באומן והרגשתי שאני מקבל אורות גדולים שלא כדרך הטבע אז למה צריך לעבור את הצמצומים האלה? אומר הרב שהרבה פעמים באים בתלונה על הצדיק, לפעמים לא נעים לנו להתלונן ישירות על הקב“ה אז אנחנו ממשיכים את כל התלונות על הצדיק, זה מה שכתוב שמשה בא לגאול את עמ“י אז מה אמרו לו הניצבים, יש אומרים שזה דתן ואבירם ויש אומרים שזה שוטרי-ישראל שהיו מצד עצמם צדיקים, הם פשוט קיבלו מכות. אחרי שמשה ואהרן באו לפרעה הם קיבלו יותר מכות, אז הם אמרו למשה: מה עשיתם לנו? מאז שבאתם לדבר עם פרעה רק הכבדתם את העבודה, רואים שיש פה תלונות על הצדיק, רק התקרבתי אלייך ונהיה לי יותר תיקונים מה הולך פה? באתי עם רצונות טובים וגם הרגשתי שאני מתעלה אבל פתאום כזאת הסתרה וכזה צמצום? אז באים בתלונות על הצדיק ורואים שאפילו משה רבינו מבחינה מסויימת התבלבל מהטענה הזאת ואומר להקב“ה: למה הרעות לעם הזה?

מגיע זמן הגאולה והגלות רק מתגברת..!

הקב“ה אומר למשה רבינו ללכת לפרעה ולגאול את עמ“י, מגיע זמן הגאולה. משה ואהרן באים לדבר עם פרעה ומה קורה לעמ“י אחרי זה ? רק מתגברת הגלות, כל העבודה רק מתגברת יותר ויותר, מה היגיון בזה? מה המהלך של ההנהגה של הקב“ה? כתוב בספרים הקדושים שמכיוון שהקב“ה רצה לזרז את הגאולה לכן כדי לזרז את הזמן הקב“ה הגביר את השעבוד אבל תיכף ומיד כבר באה הגאולה – כל זה באה ללמד אותנו את היסוד שהכל מדוקדק כחוט את השערה, לפעמים קשה לנו לקבל את זה שזה עד כדי כך אבל אדם צריך לדעת כלל שאין האדם מקבל הסתרה, צמצום או קושי אפילו לא אלפית השנייה יותר ממה שהוא צריך, זה עד כדי כך מדוקדק

עשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד

הצמצום והקושי למעשה בונה את האדם, אנחנו לא מרגישים את זה אבל זה בונה אותנו לכן שבע פעמים הבן והבת עוברים את זה שזה בחינת שבע יפול צדיק וקם, רבי נתן אומר שבע כפול עשרת אלפים פעמים. אחרי שבא להם הקבצן השביעי שזה אחרי שבע פעמים של הנפילה, אח“כ נגמר להם הלחם ומספר רבינו: והתחילו לילך לישוב, עד שבאו לאיזה דרך. והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הבנים באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם. וחזרו ונכנסו באיזה בית, ונתנו להם גם כן, והיו מחזרים על הפתחים. וראו שזה טוב לפניהם. ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד. ועשו להם שקים גדולות, והיו מחזירים על הפתחים, והלכו על כל השמחות: על סעודת ברית מילה ועל חתונות, והלכו להם למקום אחר. והלכו לעיירות, והיו מחזרים על הפתחים. והלכו על הירידים, וישבו בין הבעטלירש (קבצנים) כדרך שיושבים שם על ’הפריזביס‘ (אצטבאות – אבן) עם הטעליר (צלחת לאסיפת מטבעות). עד שהיו אלו הבנים מפורסמים אצל כל הבעטלירש. כי כולם הכירו אותם, וידעו מהם שאלו הם הבנים שנאבדו ביער כנ"ל. כאן מתחיל שלב חדש..

יכול להיות בפרנסה, בזיווג, בתוך הבית וכו‘

רבינו אומר שהם התחילו ללכת לאיזה יישוב – אחרי שעובר על האדם הרבה בירורים והרבה נפילות בתוך החושך מגיעים ליישוב, הכוונה שמגיעים לבחינה מסויימת של יישוב הדעת, מתחילים להבין את המהלך שהקב“ה מנהיג אותנו, כי רוב הבירורים שעוברים עלינו, זה נראה לנו הרבה פעמים שזה מצד זה שיש קשיים, זה יכול להיות בפרנסה, בזיווג, בתוך הבית וכו‘ אדם מרגיש הרבה פעמים שהקשיים באים מבחוץ…

אדם מתחיל להבין את ההנהגה של השם

-אומר רבינו תדע לך שכל הקשיים זה נראה בעולם הזה כאילו זה בא מבחוץ אבל אם אין משהו בפנימיות שלך שצריך את הקשיים האלה אז הקשיים האלה לא קיימים, אין להם מציאות אמיתית אלא זה רק התגלות שאנחנו צריכים לעבור, זה משהו בחיצוניות שמשקף משהו בפנימיות שלנו. בשלב מסויים אחרי שאדם הרבה התברר והשתדל ונלחם בזה, יש שלב שאדם מגיע למקום שנקרא יישוב בדעת. במקום הזה  אדם מתחיל להתגבר בתוכו ומתחיל לקבל את הדברים בצורה אחרת – התבגרות זה לא התבגרות שהעולם קוראים לו התבגרות, אלא התבגרות ברוחניות – אדם מתחיל יותר להבין את ההנהגה של הקב“ה. ישב אצלי יהודי וסיפר לי שהוא מאוד מתמודד עם הפרנסה, ב“ה יש להם משפחה ברוכת-ילדים, הוא אמר לי: היום אני יכול לסכם את זה, אתה יודע כמה פעמים עברתי קשיים הכי גדולים ונלחמתי בכל הכוחות שלי בידיים, ברגליים, בראש, בדיבור ובכל דרך אפשרית ותמיד הדברים היו מתרסקים מולי, היום אני כבר יודע שבמצבים האלה שראיתי שכבר אין לי כוח ואני כבר
לא יודע מה לעשות ונכנעתי, דווקא במצבים האלה היו באות לי הברכות הכי גדולות..

התחברו לקבצנים והתחילו לחיות כמותם

מתוך כל המעברים שאדם עובר אז הוא מתחיל להבין את סדר ההנהגה של העולם וזה מביא אותו ליישוב הדעת לכן רבינו אומר שהם התחילו ללכת ליישוב, ליישוב הדעת. ואומר רבינו שכשהם התחילו ללכת ליישוב עד שהם הגיעו לאיזה דרך והתחילו לחזר על הפתחים והוטב לפניהם הדרך הזאת, עד שהם התחברו לחבורה של קבצנים והם התחילו לחיות כקבצנים – פה רבינו מרמז על יסוד מאוד עמוק שבעצם מסביר גם את כל העניין של היער והיציאה מהיער – עכשיו הם עלו למקום חדש, הם הצטרפו לקבצנים, הם הבינו שזה תכליתם והוטב לפניהם הדרך הזאת, הם הבינו שזו הדרך – מה רבינו מרמז בנקודה הזאת?

להתפלל עם הרב בנץ בניגונים

אם נתבונן על הסדר של המציאות שלנו הרבה פעמים אנחנו מרגישים שיש דברים שאנחנו יכולים לעשות, זה גם בגשמיות אבל בעיקר ברוחניות, זה משתנה מזמן לזמן אבל תמיד יש משהו שאנחנו יכולים לעשות, יש זמנים שמסייעים לנו אז אנחנו יכולים לקום מוקדם בבוקר, להתפלל עם הרב בנץ בניגונים, ללמוד אח“כ תורה וכו‘,
יש סיוע בדבר. כשיש סיוע אדם מרגיש שמחה, אדם שמח בזה כי כשיש הארה וסיוע ללמוד תורה ולהתפלל, לתת צדקה ולקיים את המצוות, זה גן-עדן, זה הכי טוב שיכול להיות בעולם, הנשמה מרגישה את השמחה הכי גדולה כשהיא נמצאת במקום הזה, אבל אנחנו רואים שמי פעם בפעם יש מציאות של קשיים מאוד גדולים שמתעוררים כנגדנו כל אחד לפי בחינתו, הרבה פעמים אנחנו מרגישים מצב של חוסר
אונים בעבודה הרוחנית שלנו – שני המצבים האלה הם שניהם מצבי אמת, שניהם מצבים של השגחה פרטית שהקב“ה מנהיג אותנו ושניהם באים בעצם לתקן דברים..

רק רוצה להוציא את הכעסים הפנימיים

מחטא אדם הראשון ואנחנו עוד הוספנו בדרך, ירד עלינו שתי בחינות שצריך לתקן: אחד זה עצלות ברוחניות, פירוש הדבר שאין לאדם חשק לקום ולהתגבר על היצה“ר בעבודת השם, לדוגמא אנחנו הולכים ברחוב ויש לנו מצווה מדאורייתא ’ולא תתורו‘, עכשיו כל אחד מאתנו יודע כמה קשה להוריד את העיניים ברחוב. דוגמא נוספת זה מידת הכעס שבאדם, כשאדם כועס הוא רק רוצה להוציא החוצה ולבטא את כל הכעסים הפנימיים שלו וכן הלאה – שימו לב שיש כאן מלחמה כנגד העצלות להתעורר ברוחניות והעבודה הזאת זה עבודה של מסירות נפש, זה חלק אחד אמיתי בעבודת השם שאנחנו צריכים להתעורר כנגד מידות, תאוות, קשיים והתמודדויות..

אור שלהבת הנשמה בוערת עד האין סוף

-אנחנו רואים שכמו שזה ברוחניות זה גם בגשמיות, אדם שרוצה להצליח בעבודה צריך לעשות מסירות נפש על הדבר. אז דבר אחד זה צריך לדעת שבעולם הזה יש מצבים שצריכים למסור את הנפש, להתאמץ ולהשתדל. אם כל העבודה שלנו היתה רק בתחום הזה של המסירות נפש והיינו מצליחים ללכת בדרך הזאת, אז מה היה קורה? תוך שלושה חודשים כל אחד מאתנו כבר היה צדיק מאוד גדול. מצד הנשמה שלנו אנחנו רוצים למסור את הנפש כי בתורה מ“ט רבינו אומר שאור השלהבת של הנשמה היהודית בוערת עד האין סוף, יהודי מוכן למסור את הנפש עד הסוף ותוך שלושה, ארבעה חודשים אדם הופך להיות הצדיק הכי גדול, אז מה חסר בזה שכולנו נהיה צדיקים? מה הבעיה  בזה? מדוע אנחנו מגיעים למצבים ששמים לאדם אזיקים על הידיים ועל הרגליים והוא לא יכול לעשות שום דבר? הרבה פעמים משביתים את האדם, לכל אחד יש את הדרגה ואת העוצמה שלו שהוא מרגיש שהוא חסר אונים לחלוטין, גם זה אמת וגם זה ההנהגה של הקב“ה. אם הדרך היתה רק של מסירות נפש אז היינו צדיקים אבל היינו צדיקים בעלי-גאווה, היינו מרגישים כוחי ועוצם ידי..

כן הולך לך, וזה מה שצריך עכשיו להיות..

כדי לעזור לנו לברר את הגאווה אז אנחנו עוברים את המצב של החוסר אונים, אנחנו מרגישים שהקב“ה לקח מאתנו את כל הסיוע ואת כל הסיעתא דשמייא ופתאום אנחנו מרגישים שאנחנו לא מסוגלים ואז מה נקודת העבודה במקום הזה? כשאדם בקטנות המוחין ובמצב של החוסר אונים מה קורה לאדם? או שהוא כעוס על הקב“ה או שיותר מצוי שאדם יהיה עצוב ומדוכא, שום דבר לא הולך לי – זה לא הולך לך שום דבר, זה כן הולך לך וזה מה שעכשיו צריך להיות, זה לא טעות בהנהגה וזה גם לא טעות שלך, זה המציאות שצריכה להיות – אז מה דורשים מאתנו במצב הזה? להכיר שבעצם אם הקב“ה לא עוזר לי אז אני לא מסוגל לעשות שום דבר, לבוא אליו בהכנעה שזה ההכרה וההבנה שאנחנו מבינים שאם הקב“ה לא עוזר לנו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר – ההבנה הזאת מתקנת את כל החיסרון בזמנים של המסירות נפש. כי בזמנים שהולך לאדם הוא עושה טוב, הוא באמת מתחזק ומשתדל לעשות כל שביכולתו אבל אז בהכרח שיכנס לאדם גאווה..

חודש וחצי כמעט כמו רשב“י

בזמנים של החוסר אונים כשאנחנו מבינים את הנקודה הזאת, אנחנו מבינים לא לכעוס על הקב“ה ולא להיות בעצבות. כעס ועצבות זה אותו מטבע רק צדדים שונים כי שניהם זה חוסר השלמה עם ההנהגה של הקב“ה: למה עשית אותי חסר אונים? למה אתה מחליש אותי? למה אני לא יכול לעבוד אותך כמו בהתחלה? חודש וחצי קמתי לפני הנץ, טבלתי במקווה, התבודדתי והרגשתי חודש וחצי כמעט כמו רשב“י, למה אתה לא מסייע לי? זה אי-הסכמה עם ההנהגה של הקב“ה ובאמת בשורש זה אי-הבנה..

את מה שאני יכול לעשות, אני חייב לעשות

בעצם אנחנו לא מבינים שככה הקב“ה רוצה, שיהיה לך עכשיו אזיקים על הידיים ועל הרגליים ואתה צריך לקבל את זה – מה ז“א? מה שאני יכול לעשות, אני חייב לעשות. אבל מה שאני לא יכול לעשות, אני לא כועס על הקב“ה ואני לא עצוב מזה שהקב“ה עושה לי את זה אלא אני בא ואומר להקב“ה: תעזור לי, רק אתה יכול לעזור לי, אני נכנע לפנייך כי אני חסר אונים, מי אני? גרגיר עפר, אם אתה לא מסייע לי אני לא יכול לעשות שום דבר. שתי הבחינות האלה הם הכרח המציאות לכן הזמנים האלה, עד שאדם לא מקבל את הנקודה של ההכנעה והסכמה שזה חלק מסדר ההנהגה, אז משאירים את האדם ביער, תישאר בקטנות עד שתבין שאתה לא יכול לצאת לבד מהיער. הקב“ה אומר: עד שאני לא יושיע אותך, אתה לא יכול לצאת

אתה לא יכול לצאת בלי סיוע מהקב“ה..

אדם צריך להבין את הנקודה הזאת וזה נקרא בספרי החסידות והקבלה: להפוך את האני לאין. רואים הרבה בספרים הקדושים שמדרגתם הצדיקים זה מדרגת האין, מה זה? מה הוא לא מציאות? זה לא הכוונה שהוא לא מציאות אלא זה אני ואין בדעת של האדם – האני בדעת של האדם זה אני יצליח, אני אסתדר, אני יודע איך להסתדר בכל אל תדאגו, ככה אדם נולד, קודם כל אני יכול להסתדר עם הכל. האין זה להבין שאני לא יכול בלי הסיעתא דשמייא ואנחנו כל הזמן הופכים את האני לאין, עד שלב מסויים שאדם לא מגיע לאיזה מדרגה באין, לא נותנים לו לצאת מהיער, אומרים
לו: תשב פה ביער, כי אתה לא מבין שאתה לא יכול לצאת מהיער בלי שהקב“ה
לא יסייע לך, אז הדבר הזה חוזר חלילה וזה השבע יפול צדיק וקם, שכל הנפילות
זה רק להבין ולהשיג שאם הקב“ה לא מסייע לי אני לא יכול לצאת. אפילו אצל צדיקים גדולים הם גם צריכים לעבור את הבירור הזה לפי בחינתם. מתי אדם הופך את האני לאין, שהוא לא סומך על עצמו והוא סומך על הקב“ה? בנפילה של האדם..

’ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת‘

דוד המלך הוא מלך המשיח ומשיח בן-דוד, הוא מתקן את כל הבריאה. בישעיה כתוב ’הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד‘, זה הולך ע למשיח צדקנו ורבינו האר“י כותב שהוא ישיג יותר מכל הצדיקים שהיו בכל הדורות, אם הוא צריך להשיג את השלמות אז איזה שלמות הוא צריך להשיג? להפוך אני לאין, אם זה ע“י כישלון ע“י נפילה, לא חייב להיות בעבירה אבל זה חייב להיות בחינה של נפילות וכישלונות, אז איך הוא ישיג את כל זה? מספרת הגמרא בסנהדרין דף צו: רב נחמן שאל את רבי יצחק: ראית את בר-נפלי? אמר ליה: מאן בר-נפלי? אמר ליה: משיח. הלוא כתיב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. איך המשיח זוכה לכל הבחינות שלו? ע“י הבחינה של הבר-נפלי אבל הנקודה שלו זה שהוא לא עוזב את הקב“ה וזה נקרא להפוך את האני לאין, הוא צריך להגיע אל האין השלם שזה הרגל הרביעית במרכבה

התורה מגדלת, מחנכת ומצמיחה אותנו

בגלל שהמשיח צריך להגיע לבחינה כזאת גבוהה בשלמות, הוא צריך לעבור כ“כ הרבה נפילות כדי לברר את הבחינה הזאת של להפוך את האני לאין. לפני כמה שבועות אחד האברכים אמר לי חידוש מאוד יפה: מה זה הכינוי בן תורה? בן מקבל מהאבא ומהאמא את הכוחות הרוחניים, האבא והאמא צריכים לגדל אותו לחנך אותו וכו, אז בן תורה זה הכוונה שהתורה היא האבא והאמא של האדם, היא מגדלת אותו ומחנכת אותו, היא מצמיחה אותו וכן האלה, זה הכוונה בפשטות בן תורה, שהוא מקבל את חיותו ואת כוחו מהתורה. הוא אמר לי: אם זה המושג בן תורה, אז משיח מקבל את כל חיותו וגדילתו וצמיחתו מהנפילות, כי זה בן הנפילות. כמו שבן מקבל מהאבא והאמא ובן תורה מקבל מהתורה אז המשיח מקבל מהנפילות, איך זה? מכיוון שהוא יודע להתבונן בכל נפילה איך להתקרב על-ידה עוד יותר להקב“ה, ומה ההתקרבות? להפוך אני לאין, הוא מכיר יותר בעומק כמה הוא תלוי בהקב“ה..

רבי עקיבא טיפס אחריה עד לחצי הדקל

יש מעשה שמובא בגמרא במסכת קידושין, הגמרא מספרת על רבי עקיבא שהיה גדול התנאים, כתוב שהוא היה שורש התורה שבע“פ, כל המשנה והברייתות והגמרות הכל זה מרבי עקיבא – כתוב שרבי עקיבא היה בן גרים ולפי בחינתו הוא היה בעל תשובה והוא היה בעל ענווה ושפלות עצומה, אבל דבר אחד רבי עקיבא לא היה יכול להבין: איך יהודי נכשל בענייני הקדושה והצניעות. רבי עקיבא היה כ“כ קדוש שהוא לא היה יכול להבין איך יהודי נכשל בזה. אומרת הגמרא שהוא היה מלגלג מעוברי עבירה, רש“י כותב: כסבור היה רבי עקיבא שאם הם היו רוצים הם היו יכולים לעמוד בניסיונות. אומרת הגמרא שיום אחד התחזה לו השטן כאישה יפה ורבי עקיבא התחיל לרדוף אחריה, אותו שטן עלה לראש הדקל ואומר הגמרא
שרבי עקיבא עלה עד לחצי הדקל ואז התגלה לו השטן ואמר: לולא שמכריזים
עלייך בשמיים הזהרו ברבי עקיבא ובתורתו, הייתי מכשיל אותך עכשיו בדבר עבירה.

אם הקב“ה לא עוזר אני לא יכול לעשות!

-מה זה כל הבירור הזה של רבי עקיבא? פה רבי עקיבא השיג שלמות מאוד גדולה, באותה נקודה שחשבת שזה רק תלוי בך ופה עוד לא ביררת את הנקודה של האין ושל הסיעתא דשמייא שאילולי הקב“ה עוזר לך אתה לא יכול לעשות שום דבר, רבי עקיבא הוא תנא קדוש אז הוא לא יכול להבין מה זה יהודי שלא נשמר בקדושה, אז לימדו אותו את הנקודה הזאת וזה נקרא בר-נפלי, שלומד מתוך הנפילות שלו עוד יותר להתקרב להקב“ה, זה מה שרבינו אומר שהבן והבת יצאו מהיער והתחילו ללכת באיזה דרך והטוב בעיניהם לחזר על הפתחים, זה ההשגה שאפשר לצאת איתה מהיער שאם הקב“ה לא עוזר לי אני לא יכול לעשות שום דבר. מה זה מחזרים על הפתחים? הפתחים זה הכותל המערבי, שמעון הצדיק, שמואל הנביא, רשב“י, יוסף הצדיק, רבינו, זה יכול להיות השדה או ליקוטי תפילות וכו‘ זה הפתחים של התפילות…

מסייעים לאדם והוא מתחיל לצאת מהיער

-כל דרך של תפילה זה נקרא מחזרים על הפתחים, שאדם מבין שאם הקב“ה לא עוזר לי אני לא יכול לעשות שום דבר. ככל שאדם מבין את זה יותר הוא יותר יוצא מהיער ומתחיל לגדול, הגדילה של האדם מותנת בנקודה הזאת. ככל שאדם יותר מבין עד כמה הוא צריך את הקב“ה ככה מסייעים לאדם מן השמיים והוא מתחיל לצאת מהיער. רבינו אמר שכל מה שהוא בא לעולם זה כדי ללמד את נשמות ישראל את דרך התפילה – מישהו הקריא לי שיחה של המוהרא“ש שסיפר שלו אחד מאנ“ש שפעם הוא היה בכותל והוא שמע איזה יהודי מתפלל כי כאב לו השיניים והוא אמר להקב“ה: תרפא לי השיניים, והוא חזר על זה כמה פעמים ואז הוא פתח את הפה והראה להשם את השן שכואבת לו. המוהרא“ש סיפר שזה הדרך של ההתבודדות, שאפשר להראות להקב“ה איזה שן כואבת לי, להרגיש כזאת קירבה להקב“ה, זה החבר הכי טוב שלנו, זה הרב הכי טוב שיש לנו, זה האבא הכי טוב שיש לנו והצדיק בא להאיר לנו את הנקודה הזאת.

הפוסט פרשת שמות תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ט הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אותו סיפור חוזר שבע פעמים

– ואז חזר ובא בעטליר (קבצן) שהיה חרש, וככה הסיפור הזה חוזר שבע פעמים. הבן והבת הקטנים, בני ארבע וחמש שנים, נאבדו ביער והם צועקים ובוכים כי אין להם מה לאכול, ואז הגיע אליהם הקבצן הראשון שזה הקצבן העיוור, אותו סיפור חוזר שבע פעמים, הקבצן בא עם לחם ונותן להם לאכול והם רוצים ללכת איתו. הקבצן מברך אותם: אני מברך אתכם שתהיו זקנים כמוני. כשהקבצן בא ללכת הם רוצים ללכת איתו והוא אומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי, והוא משאיר אותם ביער, ככה זה חוזר שבע פעמים. כמו שהזכרנו הקבצנים זה כל קומת האדם, זה העיוור, החירש, הכבד-פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי ידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים וכל אחד מהקבצנים נותן לבן ולבת לחם והוא לא רוצה לקחת אותם. לאחר שהיו כל שבעת הקבצנים רבינו מספר: והתחילו לילך ליישוב, עד שבאו לאיזה דרך. והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הבנים באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם. התחלנו לדבר על זה שהבן והבת זה למעשה שתי מציאויות וכוחות רוחניים שקיימים משורש הבריאה ועל זה נאמר ’זכר ונקבה בראם‘.

יש לבחינה הזאת שורש מאוד-מאוד גבוה

יש בבריאה כוח שנקרא כוח הזכר ויש כוח הנקבה שזה הבן והבת ולמעשה בכל נברא ובכל אחד מאתנו יש בן ובת. בכלליות הבן זה נקרא הכוח המברר שבתוכנו, לברר זה הכוונה ללמוד מה האמת ומה שקר, מה טוב ומה רע, ואח“כ להילחם על זה. אחרי שאדם לומד אז מתחילה העבודה הקשה – לוקח לנו בערך שעתיים-שלוש ללמוד שמידת הכעס היא מידה לא טובה אבל אח“כ צריך שבעים שנה לעבוד על זה – כל הלימוד והעבודה זה נקרא כוח הבן שבתוכנו. כוח הבת שבתוכנו זה למעשה המקום והמציאות הפנימית שהקב“ה ברא את כולנו באופן כזה שאדם רוצה לקבל חיות ותענוגים ויש לבחינה הזאת שורש מאוד-מאוד גבוה, למעשה זה תכלית הבריאה כי הקב“ה ברא את העולם כדי להיטיב איתנו, ההטבה זה שהוא נותן לנו חיות שמחה ואושר.

מהי כל הבחירה??

בשבת בבוקר אנחנו אומרים בקידוש ’אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ‘ – מובטח לכל נשמות ישראל שנגיע אל המקום הזה של התענוג, הששת אלפים שנה שבהם אנחנו נמצאים זה הבן עוזר לבת, הכוונה שכוח הבן שבתוכנו עוזר לנו לברר מאיפה לקבל את התענוגים. כל הבחירה זה בעצם במקום של קבלת התענוגים. בטבעיות האדם, אדם מחפש את התענוגים בעולם הזה, ככה נבראנו, יצר האדם רע מנעוריו..

לעשות סדנא או קורס מזורז

קודם כל אדם מחפש את התענוגים בעולם הזה, עם הזמן כל אחד לפי שורש נשמתו, הקב“ה נותן לו את הניצוץ של האמת ואז אדם מתחיל להילחם על זה, קודם כל אדם מתחיל ללמוד כמו שכתוב ’וידעת היום‘ ואח“כ העבודה שלנו כל החיים זה ’והשבות אל לבבך‘, כי ללמוד מה אמת מה שקר, מה טוב ומה רע זה יחסית לא לוקח הרבה זמן, אפשר לעשות סדנא או קורס מזורז וללמוד את הכל אבל כל הנקודה היא כל החיים להילחם על להשיב את זה אל הלב, ז“א לקנות את המידות הטובות ואת ההתרחקות מהתאוות המיותרות של העולם הזה – זה למעשה הבן והבת, רבינו אומר שהם קטנים ושהם נאבדו ביער. הזכרנו את זה שכתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של יער זה 280 וזה נקרא פר-דינים. פר דינים זה כל הדינים שיש בעולם, בין אם זה כל מיני חוויות ומציאויות של צער שאנחנו עוברים, בין אם זה ניסיונות של מידות ותאוות שעוברות עלינו, כל זה נקרא יער. מתי אדם אבוד ביער, הכוונה מתי אדם נמצא בהנהגה של הפר דינים? כשהוא קטן. הקטנות של המוחין של הדעת היא גורמת לנו להיות בתוך המציאות של היער שזה הפר דינים, לכן העבודה שלנו כל החיים זה למעשה מדרגה לדרגה משלב לשלב להגיע למצב שנקרא גדלות המוחין

בן 70 מתרגז כמו ילד קטן על איזה שטות

גדלות המוחין זה נקרא להתבגר באמת. להתבגר באמת זה לא שאלה של גיל, באמת אדם יכול להיות בן 60 או 70 ולהתרגז כמו ילד קטן על איזה שטות. כשאדם זוכה להגדיל את הדעת, פירוש הדבר שהוא זוכה ללמוד יותר ולהבין יותר אבל עיקר העיקרים זה להשיב את זה אל הלב, זה הקנייה של המידות הטובות וזה נקרא גדלות המוחין, לכן רבינו מספר שאחרי שבעת הקבצנים הם יצאו מהיער והתחילו ללכת למקום יישוב. יצאו מן היער זה שהם יצאו מהפר דינים, מהקטנות מוחין. זה שהבן והבת היו ביער זה הולך על כל נשמות ישראל ומכאן רואים שאין אדם שלא עובר את היער ואת הקטנות מוחין, זה למעשה גזירת הבריאה שכל אדם יעבור זמני קטנות וזמנים של הסתלקות הדעת וכשאנחנו בתוך הדינים אז יש תאוות ומידות לא טובות.

..בסכנה מאוד גדולה שלא יפלו בעצמם

השבעת הקבצנים שנותנים את הלחם לבן ולבת ואז הם הולכים ואומרים לבת ולבת: איני רוצה שתלכו עימי, זה למעשה השלבים שאנחנו מתמודדים כשאנחנו בתוך היער. בתקופתנו ועלינו זה כמעט כל החיים, אנחנו עדיין ביער, בגיל מסויים מתחילים לצאת מהיער אבל זה לוקח הרבה זמן עד שיוצאים מהיער, מההנהגה של הפר דינים. דיברנו על זה שהקבצנים זה מרמז על צדיקים מאוד גדולים, שבעת הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, זה למעשה הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל – זה כתוב הרבה בזוהר הקדוש, במדרשי חז“ל ובעוד ספרים שאצל הצדיקים בכללות זה מחולק לשתיים, יש צדיקים שהם צדיקים לעצמם, ברוך השם הם באמת אנשים יראי שמיים והם עובדים את הקב“ה אבל הם לא במקום ובמצב שהם יכולים לעזור לאחרים, ברגע שהם ירצו ללכת לעזור לאחרים הם בסכנה מאוד גדולה שהם בעצמם יפלו, לכן משמיים גם לא מנהיגים אותם שהם ילכו ויעזרו לאחרים, הקב“ה אומר: אתה צריך להיות צדיק לעצמך. אבל יש צדיקים שכל עניינם ותפקידם בעולם זה לעזור לנשמות אחרות, זה מה שרבינו קורא צדיק האמת, זה לא הכוונה ששאר הצדיקים הם לא אמיתיים, אלא לחלק, יש צדיקים שהם צדיקים לעצמם ויש צדיקים שעוזרים לנשמות ישראל להגיע לתיקון שלהם – זה 2 בחינות אחרות לגמרי.

בעל תשובה 15שנה גדול ממשה רבינו?!

הגמרא במסכת ברכות אומרת: מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדים. לכאורה הדבר הזה קשה, אם מסתכלים על פשט הגמרא הבעל תשובה יותר גבוה מהצדיק, פה מתעוררת שאלה שהרבה פעמים שואלים על הגמרא הזאת: יבוא בעל תשובה של 15 שנה ויגיד שהוא יותר גבוה ממשה רבינו? משה רבינו ורשב“י הם צדיקים גמורים, זה מבלבל ומטעה אבל צריך לדעת שיש צדיק גמור, יש בעל תשובה ויש צדיקי האמת. צדיקי האמת זה בחינה אחרת לגמרי, לא עליהם נאמר מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין. הצדיקים האלה הם הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל וזה בחינה אחרת לגמרי, זה שבעת רועים הקדושים, וכל הצדיקים הגדולים שהיו במשך הדורות, אנחנו רואים שעבודתם ותורתם זה למעשה היתה עבודה שהועילה לכל נשמות ישראל ולכל הדורות..

יש צדיק גמור ויש צדיק אמת

אנחנו רואים שדוד המלך עבר שבעים שנה את כל מה שהוא עבר, אבל מה שהוא כתב וגילה ומה שאנחנו יודעים באתגליא זה ספר תהלים, אין יהודי שלא תופס את ספר תהלים בכל מיני שלבים של החיים, למעשה כל ספר תהלים זה הארה מנשמת דוד, פה מתעוררת השאלה: מה ההבדל בין הצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל לבין הצדיקים הגמורים? ועמך כלם צדיקים, באמת אלה צדיקים ואלה צדיקים אז מה ההבדל בינם? רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שהצדיק האמת הוא כולל בעל תשובה וצדיק, זה לא מובן, משה רבינו נקרא בעל תשובה וצדיק? הוא מעולם לא עשה עבירה

לא נתן שום מקום ליצה“ר להסית ולפתות

איך רשב“י נקרא בעל תשובה? הרי בעל תשובה זה אדם שעשה עבירה ועכשיו הוא עושה תשובה על זה, את זה אנחנו מבינים, אבל איך צדיק גמור שמעולם לא חטא איך הוא יכול להיקרא בעל תשובה? אם רבי נתן כתב כזה דבר צריך להיות לזה הבנה עמוקה – יש ספר מאוד חשוב ויסודי בחסידות שנקרא פרי הארץ ושם הוא אומר יסוד מאוד גדול בנקודה הזאת שמאיר ומברר מה זה הנקודה של צדיק האמת: יש צדיקים שנכון שהם לא חטאו אבל בעבודה הפנימית שלהם הם הגיעו לעומק הנפש שלהם, צדיק גמור זה צדיק שלא נתן שום מקום ליצה“ר להסית ולפתות אותו, צדיק האמת נכנס לתוך הנפש שלו בהתבוננות ומגלה את עמקי הנפש שלו ומה הוא רואה?

אפילו לנו קשה להבין את היצר של בלעם

-הצדיק האמת רואה בתוך הנפש שלו שבאמת הוא לא חוטא אבל כל החטאים אפשריים, הוא רואה שיש לו כוחות של יצר הרע כאלה גדולים בתוכו שאם הקב“ה לא שומר עליו הוא יכול לעשות את העבירות של כל עם ישראל ואדרבה לצדיק האמת יש נשמה גבוהה וכל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, הוא רואה שבלי הסיעתא דשמייא הוא באמת יכול לעשות את כל העבירות שבעולם. אומר פרי הארץ בפרשה אחרת שכל מה שבלעם עשה במעשה, עבר במחשבתו של משה רבינו, פירוש
הדבר שמשה רבינו היה צריך לברר כזה יצר הרע נורא ואיום. ברוך השם אפילו בדור שלנו קשה להבין מה זה היצר הרע של בלעם, אז לחשוב שכל זה עבר במחשבתו
של משה רבינו. אומר פרי הארץ שהצדיק מגלה ומזהה בתוכו את כל הבחינות
האלה ומהגילוי הזה שהוא מגלה בתוכו הוא לא חוטא בפועל אבל הוא מזהה מה האפשרות אם הקב“ה לא שומר עליו, אז מה הוא עושה? אין-סוף תשובה, יש לו לב שבור והוא כ“כ בהכנעה ובשפלות כזאת יותר מכל הבעלי תשובה שיש בעם ישראל.

משה מרגיש יותר גרוע מכל המוכי שחין

כתוב בפרקי אבות דרבי נתן: עשרים וארבע מוכי שחין היו בירושלים ודעתו של משה רבינו שפלה מכולם. משה רבינו מרגיש יותר גרוע מכל המוכי שחין שהיו בירושלים, זה כמובן עבודות של התבודדות והתבוננות של הרבה תפילה וצעקה להקב“ה ואז הקב“ה מראה לצדיק: תראה מה האפשרות שאתה תהיה, ואז הוא מקבל מזה כזה לב שבור שהוא נהיה הבעל תשובה הכי גדול, לכן הצדיק האמת נקרא גם בעל תשובה, מצד הזיהוי הזה שהוא מגלה בתוכו. אבל אומר פרי הארץ שמזה שהוא מזהה בתוכו את כל המיני יצה“ר, אם זה צדיק שקשור לאלף אנשים אז הוא מכיר את היצה“ר של כל האלף אנשים וכו‘, עכשיו אנחנו יכולים להבין מה זה צדיק שהוא שורש כל נשמות ישראל, מה הוא יכול לזהות בתוכו.

הוא נמשך אחרי היצה“ר שלו

מצד אחד הוא הצדיק הכי גדול בעולם אבל הוא מזהה בתוכו את האפשרות הזאת לכן הוא מקבל שפלות, ענווה והכנעה הכי גדולה בעולם, זה נקרא הבעל תשובה שבבחינת הצדיק. אומר פרי הארץ שמזה שהוא מזהה בתוכו את כל הבחינות האלה מתעוררת אצל הצדיק שאלה: אז למה אני יושב בכזאת קדושה ולומד תורה ומקבל השגות ואני מתפלל כאלה תפילות להקב“ה, ופלוני מסתובב ברחובות והולך לכל מיני מקומות ונמשך אחרי היצה“ר שלו – מה ההבדל ביני לבינו? ואז הוא רואה שכל ההבדל בינו לבין בעל עבירה זה רק החסדים של הקב“ה ששומר עליו ועל פלוני הוא לא שומר. אומר פרי הארץ שמזה הצדיק מקבל אהבת ישראל, כי הוא רואה שאין שום חילוק בינו לבין בעל העבירה הכי גדול בישראל ואז הוא מתאחד באהבה אמיתית
עם כל נשמות ישראל, מחמת שהוא יודע באמיתות ליבו ונפשו שאין שום חילוק
בינו לבינם – אומר פרי הארץ שצדיק כזה יכול לעלות ולתקן את כל נשמות ישראל..

’דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב‘

הצדיקים האמיתיים שהם בחינת הקבצנים יכולים להאיר לנו – חז“ל לימדו אותנו שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב – מחמת שהצדיק הזה יודע שבעצמו
איזה שפלות ואיזה הכנעה מזה שהוא רואה לאן הוא יכול להגיע, מחמת זה הוא באמת אוהב את כל ישראל וכשהוא מדבר איתו הדברים שלו מאירים בתוכנו.
יהודי זה הברא הכי חכם בבריאה, אי אפשר לרמות יהודי, אם מישהו בא לדבר איתנו מצד שכל ולא מצד זה שהוא קנה את הדברים בלב, אין לנו שום התחברות
עם הדיבור שלו אבל אם הוא מדבר איתנו מצד זה שהוא בעצמו נמצא במקום
הזה, הדיבורים האלה נכנסים ללב שלנו לכן הצדיקים האלה יכולים להחזיר אותנו בתשובה

זה לא חידוש של החסידות, זה תמיד היה

הרבה פעמים אנחנו שומעים בחסידות בכלל ובברסלב בפרט את כל הנושא הזה שנקרא ההתקשרות עם הצדיקים, שומעים על גודל המעלה וגודל החשיבות של הדבר, והרבה פעמים חושבים שכל הנושא הזה של ההתקשרות עם הצדיקים
זה חידוש שהבעש“ט התחיל לגלות את זה בחסידות ורבינו העמיק את זה ומוליך אותנו בדרך הזאת, כזאת סברה יש בעולם, יש כאלה שבאים מעולם קצת רחוק מהחסידות והם כבר מתחילים להתבלבל, בעבר שמעתי בעצמי כמה טענות: זה לא עבודה זרה? מה זה עניין הזה של ההתקשרות עם הצדיק? למה אתה צריך צדיק להתקשר איתו? יש לך את הקב“ה, דבר איתו. למה אתה צריך להתקשר עם צדיק? צריך לדעת פה נקודה מאוד-יסודית ועמוקה, ההתקשרות עם הצדיקים וכל עניין הצדיק זה לא חידוש של החסידות, זה היה מימות-עולם, זה כתוב בזוהר הקדוש בהרבה מאוד מקומות, רבינו האר“י הקדוש שגילה לכל העולם ולכל הבריאה
את תורת הסוד והקבלה, מרבה מאוד לדבר על הנקודה של ההתקשרות עם הצדיקים

אין שום אפשרות להעלות את הפעולות

אחד הספרים של רבינו האר“י הקדוש, יש לו שמונה שערים. רבינו חיים ויטאל חילק את הספר לשמונה חלקים, זה נקרא שמונה שערים, שם יש שער שנקרא שער רוח הקודש, זה שער מאוד עמוק ומאוד נורא, זה כל הכוונות והייחודים וזה הרבה סודות הלכה למעשה שהוא גילה בשער רוח הקודש – רבינו חיים ויטאל שערך את כל התורה של האר“י יש לו שלוש הקדמות לשער רוח הקודש כפי שהוא קיבל את זה מרבינו האר“י וכל הצדיקים הסכימו פה אחד שדברי רבינו חיים ויטאל (המהרח“ו) זה דברי רבינו האר“י. המהרח“ו כותב שם בהקדמה ג‘ כך: אין שום פעולה, לא של תורה, לא של תפילה לא של מצווה, לא של ברכה ושל כל דבר רוחני שאדם עושה בעולם הזה, אין שום אפשרות להעלות את זה בלי שנשמה של צדיק תעזור לו להעלות את זה, אין מציאות

חייב שנשמה של צדיק תעזור

המהרח“ו פוסק שם הלכה בסכינא חריפא – כל פעולה חייבת שצדיק יעזור לו להעלות את הדבר הזה – אנחנו בעולם הזה לא יודעים את זה בגלל הגשמיות של העולם, ההסתרה והיצר הרע שיש, יש לנו את העשייה שלנו, את הרצונות שלנו ואת ההשתדלות שלנו, אבל אומר המהרח“ו שאנחנו לא יכולים להעלות את זה למעלה, חייב שנשמה של צדיק תעזור והוא גם אומר שמות של צדיקים מסוימים  שאלפי שנים אחרי פטירתם הם נמצאים בעולם איתנו והם מסייעים לנו. אומר המהרח“ו שכל מקום ששני יהודים לומדים תורה, בוודאי שיש שם נשמה של צדיק שעוזרת להם בלימוד התורה, ומי שיש לו זכות יראה את הנשמה, לנו בד“כ אין את הזכות הזאת רק צריך להאמין למהרח“ו שזה באמת כך – אין שום פעולה שעולה למעלה בלי שיהיה איזה צדיק שיסייע לנו, יתר על כן ידוע שבעל הסידור של תורת הסוד זה רבינו הרש“ש (רבי שלום שרעבי) שהיה קודש הקודשים.

אין בעל מדרגה שיכול לחלוק על הרש“ש

למעשה הרש“ש פסק לנו את כל הכוונות שיש בסידור, גם אם מתווכחים בכוונות על עניינים מסוימים זה כמו בהלכה הכוונה זה איך לפרש את הרש“ש, אבל אין מישהו שהוא בעל מדרגה שהוא יכול לחלוק על הרש“ש. אפשר להתווכח מה מרן אמר בשולחן ערוך אבל אי אפשר לחלוק על מרן. הרש“ש כותב בכוונות של ק“ש של ערבית, אנחנו אומרים שמע ישראל, השם א-לוקינו, השם אחד – בהשם הראשון צריך לכוון: הרני מקשר את עצמי עם נפש הצדיק. כשאומרים א-לוקינו מכוונים: הרני מקשר את עצמי עם רוח הצדיק. כשאומרים השם מכוונים: הרני מקשר את עצמי עם נשמת הצדיק. בסידור של הכוונות כתוב במפורש על ההתקשרות עם הצדיקים..

רגע, מגיע שהחלק שלך עם הצדיקים???

זה יסוד מאוד חשוב לדעת שעצם ההתקשרות עם הצדיקים זה לא איזה רעיון מעורפל של איזה צדיק אלא זה אחד מהיסודות הכי גדולים של התורה, למעשה זה נפסק להלכה בשם רבינו חיים ויטאל שאם א“א להעלות שום דבר רוחני בלי נשמה של צדיק. יש בזה עוד כלל ויסוד: כשאדם עושה את הפעולה של ההתקשרות בפרט אם זה עם צדיק מסויים, זה קורה כפי המחשבה של האדם ואנחנו צריכים לברר עם איזה צדיקים כדאי להתקשר, איפה זה כתוב? רבינו האר“י מקשה קושייה בשער הכוונות ושואל: בברכה על הצדיקים ועל החסידים אנחנו אומרים ’ושים חלקנו עמהם‘, שואל רבינו האר“י מה הכוונה? יבוא עכשיו אדם שהוא בעל עבירות, מתפלל 18 ואומר ושים חלקנו עמהם, תשים את החלק שלי עם הצדיקים, רגע, מגיע לך שהחלק שלך יהיה עם הצדיקים? מה ז“א? איך אתה יכול בכלל לבקש כזאת בקשה אם אתה לא נמצא במקום הזה? שים חלקי עם אברהם, יצחק ויעקב בגן עדן..

מגיע לך להיות איתם? אתה תהיה איתם

לדוגמא אדם אומר: בשבילי התורה זה לשמור שבת ולהניח תפילין, ב“ה. הוא בא להתפלל 18 ואומר שים חלקנו עמהם, שים חלקי עם אברהם, יצחק ויעקב – רבינו האר“י הקדוש מקשה את הקושייה הזאת שבער הכוונות ואומר: איך בכלל אפשר לבקש כזאת בקשה? כל שכן אם אנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילה, אז מה הם תיקנו פה בעצם? אומר רבינו האר“י שאם מגיע לך להיות איתם, אתה תהיה איתם. אם לא מגיע לך להיות איתם מה יעזור לך שתבקש את זה, אתה לא במקום הזה. מכוח הקושייה הזאת אומר רבינו האר“י פירוש נורא על זה, יודע שאדם שעושה עבירות, לוקחים לו את המצוות ונותנים אותם לאיזה צדיק, מסביר רבינו האר“י: שים חלקנו עמהם, אם אני נכשל באיזה עבירה שלוקחים ממני מצוות, אז יש צדיקים שאם נותנים להם את המצוות הם לא מחזירים, אבל יש צדיקים שהם טובי-עין ואם נותנים להם
הם שומרים את המצווה וברגע שאדם חוזר בתשובה הם מיד מחזירים לו את זה – הם לא רוצים להנות שלא מחלקם

מטיט ולבנים בניינים נפלאים

את החלק שלוקחים מאתנו כתוצאה מהעבירות שלנו, שים חלקנו עמהם, עם הצדיקים שיש להם עין-טובה וכשנחזור בתשובה הם יחזירו לנו את זה – זה כוונה שכתובה בשער הכוונות של רבינו האר“י . עפ“י דברי רבינו האר“י הקדוש אמרנו שתמיד בברכה הזאת צריך לכוון על רבינו, שאם יש איזה בעיה שיפנו עם זה לרבינו. אמרתי יתר על זה שגם אם אין בעיה שיפנו את זה לרבינו, שיהיה פיקדון אצל רבינו. למעשה זה שיחה מפורשת של רבינו בחיי מוהר“ן
שאמר תנו לי טיט ולבנים ואבנה מזה בניינים נפלאים בשמיים

מקבלים מזה תועלת מאוד-מאוד גדולה

רבינו אמר תנו לי את החומר גלם, תנו לי את המצוות שלכם ואת המעשים הטובים שלכם, ואחרי 120 שנה אני אפתיע אתכם מה עשיתי מהדברים שלכם – זה שיחה של רבינו. הצדיק יכול לעשות מזה צירופים ובניינים נפלאים מאוד למעלה ואח“כ הוא נותן את זה לאדם. לכן בברכה על הצדיקים מאוד-מאוד טוב לכוון שים חלקנו עמהם, אצל רבינו. אמרנו את הדברים האלה כי זה יסודות מאוד גדולים ולא יודעים אותם שכל ההתקשרות של האדם עם הצדיק זה תועלת עצומה מאוד לנפש האדם. כשאדם אומר הרני מקשר, מדליק נר לצדיק ונוסע לציון של הצדיק אז באמת אנחנו מקבלים מזה תועלת מאוד-מאוד גדולה מכל העבודה הזאת. מה שרבינו אומר פה זה דבר נפלא, הבן והבת היו קטנים וצעקו ללחם – הצעקה הזאת ללחם זה אנחנו בזמני  הקטנות שלנו, אנחנו צועקים ללחם, צועקים לחיסרון, זה יכול להיות ברוחניות וזה יכול להיות בגשמיות, תלוי איזה מצוקה עכשיו מרגישים אז אדם צועק על הדבר הזה

אם היינו יודעים היינו צועקים על הסיבה

בזמן הקטנות אנחנו לא מבינים שום דבר, אנחנו לא מבינים על מה אנחנו צריכים לצעוק ואנחנו לא מבינים מה באמת חסר לנו כי החסרונות שאנחנו מרגישים זה לא באמת החסרונות האמיתיים, זה יורד ומשתלשל אז זה בא בלבושים אבל אנחנו לא יודעים בדיוק על מה להתפלל. למשל לאדם מסויים יש מידת הגאווה, אז כתוב בספרים הקדושים שמידת הגאווה מולידה דינים על האדם, פתאום יהיה לו חיסרון בממון, למה יש לו חיסרון בממון? כי יש לו גאווה אבל הוא לא יודע את זה,
הוא צועק על הממון כי זה מה שהוא מרגיש. כשהבן והבת צעקו ביער כשלא
היה להם מה לאכול הכוונה שהם צעקו על החסרונות שלהם, לא בהכרח שהם ידעו לכוון באמת על השורש של החיסרון ועל הנקודה האמתית שמולידה את החיסרון, כי אם היינו יודעים את זה היינו צועקים ישר על הסיבה שמולידה את כל החסרונות.

עצם העובדה שאדם צועק על החסרונות

אם אדם היה יודע שאין לו ממון בגלל הגאווה הוא לא היה צועק שאין לו ממון או שחסר לו כל מיני דברים אלא הוא היה צועק ישר על הגאווה. הגאווה זה חבר שלנו שלא עוזב אתנו עד 120 שנה, מה שנשאר לנו זה רק לצעוק על זה. אז רבינו אומר שבזמני הקטנות הם צעקו על החסרונות של הם ורבינו אומר כך: בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. מה זה בתוך כך? רבינו מרמז פה על יסוד מאוד גדול, אדם יהודי פה בעולם הזה צועק על החסרונות שלו? הקב“ה מושיע אותו. גם אם האדם לא צועק על החסרונות האמיתיים כי אדם לא יודע לצעוק על החסרונות האמיתיים, עצם העובדה שאדם צועק על החסרונות שלו, כבר נמשכת לו הישועה. למה? כי עצם העובדה שאדם צועק להשם גם אם זה לא על הנקודה הנכונה זה כבר סיבה להושיע

בנ“י זעקו והקב“ה התגלה למשה בסנה

אז קודם כל נמשכת ישועה לאדם כמו שכתוב בפרשה ’ויאנחו בנ“י מהעבדה ויזעקו, ותעל שועתם אל הא-לוקים‘, שימו לב הם צעקו על העבודה הקשה, הם אפילו לא ידעו לצעוק על תשובה, על גאולה ועל ישועה, הם נאנחו וצעקו על העבודה, ותעל שוועתם אל השם, יהודי צועק פה בעולם הזה אז זה כבר מיד עולה למעלה. אז מתחילה הישועה, בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. כתוב בספרים הקדושים שיש כמה דרכים שבהם הקב“ה מושיע אותנו והיסוד של כל הישועות זה שהקב“ה שולח לנו צדיקים שיושיעו אותנו, זה יכול להיות בכמה בחינות. מיד אחרי שבנ“י זעקו להקב“ה, מיד הקב“ה מתגלה למשה רבינו בסנה ואומר לו: לך תגאל את
עמ“י. זה בחינה אחת שכפשוטו בא צדיק חי ופועל בתוכנו ומעורר אותנו ומתחיל להושיע אותנו מהעבודה הקשה של מצרים, אבל יש עוד בחינה שרבינו האר“י מאוד-מאוד מאריך בה וזה מובא הרבה בספריו הקדושים בעיקר בספר שער הגלגולים, שם אומר רבינו האר“י הקדוש שהישועה של האדם ברובד הפנימי יותר זה שנשמה של צדיק באה לאדם ומתעברת בו, זה סודות מאוד גדולים, מה
שאנחנו מבינים זה שהנשמה של הצדיק זה כמו פרוז’קטור של אור בא ומאיר לאדם

קם בבוקר ומשנה את הדרך בקיצוניות…!

פתאום אדם מקבל חיות התעוררות וכוח לקום על הרגליים וכל זה בא מכוח הנשמות של הצדיקים שמאירים לנו, בכתבי האר“י זה נקרא ’סוד העיבור‘, לכן רבינו אומר את הלשון הזו וצעקו ובכו כי לא היה להם לחם, בתוך כך בא אצלם בעטליר אחד. מה זה בתוך כך? מתוך הצעקות שלהם הקב“ה כבר שולח להם את הצדיק שיושיע אותם, איך אנחנו מרגישים את זה? פתאום חושבים מחשבות אחרות, פתאום מרגישים הרגשות אחרות, פתאום מקבלים חיות ושמחה. רואים שבדור שלנו הכוח הרוחני והנתיב המרכזי של הדור שלנו זה דרך התשובה וכל אחד יכול לראות בעצמו איך הוא חזר בתשובה ואיך הוא התעורר בכלל לחשוב על הקב“ה, זה לא נס? אדם בכלל היה באיזה מציאות מסויימת והתוכניות שלו היו לגמרי אחרות, לא רק התוכניות אלא גם הרצונות, המחשבות והמעשים, הוא בכל להלך בדרך אחרת לגמרי, מי חשב שהוא ילך בדרך הזאת? פתאום אדם קם בבוקר, מקבל איזה התנוצצות אחרת לגמרי והוא משנה את הדרך שלו בשינוי מאוד קיצוני..

כשהצדיק מאיר בו הוא מרגיש בגן-עדן

-אחרי שבוע הוא פתאום מוצא את עצמו בישיבה, אם נשים לב מאיפה הדבר הזה קרה? מאיפה זה הגיע? עיקר העלייה שלנו זה שע“י הצעקות שלנו בא הקבצן ומתחיל להאיר לנו, ויש לו שקים שהוא נושא בהם לחם והוא נותן לנו מהלחם לאכול. לחם זה גימטריה 78 שזה שלוש פעמים שם ה-ויה, שזה מרמז על חוכמה בינה ודעת שזה מוחין. לצדיק יש שקים עם מוחין והוא יכול להאיר לנו, הוא נותן לנו לחם שזה מוחין. כשהצדיק מתחיל להאיר לנו פתאום אנחנו מתחילים להבין דברים ולהסתכל על דברים בצורה אחרת לגמרי, החיים שלנו מתחילים להשתנות מכוח ההארה של החוכמה בינה ודעת שהצדיק האיר בנו, השורש הרוחני של הלחם זה בחוכמה בינה ודעת. כשאדם מרגיש שהצדיק מאיר בו אז האדם מרגיש שהוא בגן עדן, אז הוא רוצה שזה יהיה כל הזמן, מה אומר הקבצן: את זה איני רוצה שתלכו עימי

לרמז לנו על הדרך ששבע יפול צדיק וקם

הקבצן לא מוכן לקחת אותם איתו  – זה לא מובן מה זה האכזריות הזאת? למה אתה עוזב ילדים קטנים ביער? הם בצער גדול מאוד, לא רחמנות? אבל הקבצן לא מוכן לקחת אותם וזה חוזר שבע פעמים, זה לא מובן. רבינו מרמז בזה למעשה על כל סדר ההנהגה שכולנו עוברים, ימי עלייה וימי ירידה, באמת חייבים לעבור את המהלך הזה, את הבחינה שיש התגלות ואז אדם מרגיש אהבה וקשר לתורה ולקדושה אבל פתאום זה הולך ומסתלק ונופלים לחושך ולצמצום וככה זה חוזר חלילה, בסיפור שלנו זה חוזר 7 פעמים, לרמז לנו על הדרך של שבע יפול צדיק וקם. רבינו מגלה פה את המהלך של ההנהגה שחייב להיות ימי עלייה וימי ירידה, ימי גדולת מוחין וימי צמצום. צריך לדעת שהנפילה והירידה לקטנות זה חלק  מסדר הנהגת העולם, זה סדר הבריאה. הקבצן לא רוצה לקחת אותם
כי הצדיק מתנהג כפי סדר ההנהגה של הקב“ה, הוא מבוטל לגמרי להקב“ה.

הפוסט פרשת ויחי תשפ"ו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ח הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

ברך אותם שיהיו זקנים כמותו

נעשה הקדמה קצרה, הזכרנו שהיה בריחה באיזה מדינה וברחו כולם, וביער נאבדו ילד וילדה קטנים ולא היה להם מה לאכול, אז הם צעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. וברכם שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו, והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו, והבנים נשארו לבד ביער. המעשה הזה חוזר שוב שבע פעמים. למעשה אם נשים לב זה כל קומת האדם ובוודאי שיש בזה רמזים מאוד עמוקים. הקבצן הראשון זה העיוור, אח“כ החירש, הכבד פה, בעל הצוואר העקום, בעל החטוטרת, בלי הידיים ובלי רגליים – אלו שבעת הקבצנים, בהמשך נראה שכל חיסרון זה רמזים על עניינים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים. נחזור לעניין של
הבת והבת שנאבדו ביער. לפני שבועיים התחלנו לעסוק קצת בנושא הזה, נזכיר קצת את מה שדיברנו לפני שבועיים

בכל מקום ומקום בבריאה יש זכר ונקבה

הבן והבת מרמזים למעשה על יסוד ועל שורש גדול מאוד בבריאה, כתוב בפרשת בראשית ’זכר ונקבה בראם‘, זה לא הולך רק על איש ואישה אלא למעשה זה שתי מהויות ושתי מציאויות וכוחות רוחניים שנמצאים משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה, שבכל מקום ומקום בבריאה יש תמיד זכר ונקבה. בעולמות הרוחניים העליונים זכר ונקבה זה לא שתי נבראים שונים במהותם, למרות שכתוב בספרים הקדושים שגם אצל המלאכים יש בחינה של זכר ונקבה, זה לא כמו בעולמנו, אבל גם שם יש זכר ונקבה וגם למעלה מהמלאכים גם שם יש זכר ונקבה. התחלנו לדבר קצת מה זה העניין של הזכר שזה הבן ומה זה העניין של הנקבה שזה הבת – כתוב בספרים הקדושים שבכל מקום לפי מציאות העולם, נלמד את מציאות המושג של זכר ונקבה

זה נמצא בכל אדם

הכוחות שנקראים זכר ונקבה שזה הבן והבת, הם נמצאים בכל אדם, גם באיש יש בן ובת וגם באישה יש בן ובת, אלא למה האישה נקראת בחינת הבת והנוקבה? מכיוון שאצלה יותר דומיננטי כוחות הנקבה, ואילו אצל האיש יותר דומיננטי זה כוחות הזכר, אבל באמת לכל אחד יש את שתי הכוחות האלה. למעשה כל תיקון הבריאה זה לעשות שלום
בין הבת והבת ומכיוון שזה משתלשל אל המציאות שלנו זה מתגלה בהרבה בחינות…

דרכו של איש לצאת למלחמה

זה מתחיל משלום פנימי בין הבן והבת הפנימיים של האדם,. דיברנו על זה שלמעשה הבן זה כוח התורה וכוח הלימוד והעשייה הלכה למעשה במסירות נפש לעשות את מה שכתוב בתורה וזה מלחמה, גם ללמוד את הדברים, גם להסכים ולקבל אותם והכי קשה זה ליישם אותם הלכה למעשה. התורה זה לא רק המצוות זה גם תיקון המידות והתרחקות מתאוות העולם הזה, זה גם נקודות פנימיות מאוד, להתרחק ממידת הכעס – כל זה נקרא כוח הבן או כוח הזכר שבאדם ועל זה הגמרא אומרת ’דרכה של איש לצאת למלחמה ואין דרכה של אישה לצאת למלחמה‘, כי כל כוח המלחמה נמשך מכוח הזכר שבתוכנו וכמו שאמרנו אם נראה אישה שיש לה מסירות נפש ברוחניות זה כי יש לה כוח של זכר חזק, זה לא שלאיש יש את זה ולאישה לא. גם לאיש יש את שתי הכוחות וגם לאישה יש את שתי הכוחות. לכן כוח הזכר זה למעשה המלחמה כאשר המלחמה האמיתית והגבורות האמיתיות זה בחינת איזהו גיבור הכובש את יצרו, זה המלחמה האמיתית. ברגע שנלחמים על הישגים של העולם הזה זה נפילת הכוח, זה נקרא שמשתמשים בכוח הזה לעולם הזה, אבל המקום האמיתי של הגילוי של הזכר זה כשנלחמים את מלחמתה של תורה..

תוך חמש שעות להכין שיחה על התורה..

מלחמתה של תורה זה שאנחנו זוכים ללמוד מה השם רוצה מאתנו ואח“כ להילחם לקיים את זה כי זה לא פשוט לקיים את מה שהשם מצווה עלינו, לדוגמא: הקב“ה מצווה עלינו ’ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‘ וכל אחד מאתנו יודע כמה
קשה לקיים ולא תתורו. דוגמא נוספת: הצדיקים מגלים לנו את התורה אז רבינו אומר בתורה ו‘ עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. כל מי שמקורב קצת לרבינו מכיר את התורה הזאת ומן הסתם כבר כל אחד יכול לשבת חמש שעות ולהכין שיחה על התורה הזאת, אבל כמה שנים צריך אח“כ כדי לקיים את זה? שבעים
שנה. זה היחס, אפשר תוך חמש שעות להכין את השיחה הזאת אבל צריך שבעים שנה לעבוד על הנקודה הזאת, המלחמה לקיים את הדברים היא מאוד-מאוד קשה..

חייבים מיד לבדוק אם יש לאדם הזה דופק

למעשה כל כוח הגבורה, המלחמה והלימוד זה נקרא כוח הזכר או כוח האיש שבאדם, כוח הבת או כוח הנוקבא זה כוח אחר לגמרי – הזכרנו לפני שבועיים את מה שכתוב במסילת ישרים: לא נברא האדם אלא להתענג. דברי המסילת ישרים הם מאוד-מאוד עמוקים, שורש הבריאה זה למעשה הכוח, המציאות, הרצון והצורך של האדם לקבל תענוגים, אנחנו צריכים לדעת שככה נבראנו – הקב“ה ברא כל אחד מאתנו שבהכרח הוא יחפש תענוגים, אין בחירה על הנקודה הזאת. אם יבוא אדם ויגיד: אני ביטלתי כל רצון לקבל תענוגים. חייבים מיד לקחת לאותו אדם את היד כדי לבדוק לו את הדופק, אם יש לו דופק אז הוא אמר דבר לא נכון, אדם חי מחפש תענוגים. אין כזאת מציאות שאדם לא יחפש תענוגים, הרי נבראנו לשם כך, אדרבה תכלית הבריאה היא שהקב“ה רוצה להיטיב איתנו, איך הוא יטיב איתנו? בתענוגים שלו כמו שאנחנו אומרים בשבת בבוקר בקידוש: אז תתענג על השם והרכבתיך על במתי ארץ.

תענוגים מצד הקדושה או מצד הטומאה

אם האדם מוכרח בתענוג אז איפה נקודת הבחירה בזה? בגלל שהקב“ה רצה את העבודה ואת הבחירה ואת המציאות של העבודה שלנו בעולם הזה, לכן הקב“ה ברא למעשה בכלליות 2 צינורות כלליים של תענוגים: תענוגים שבאים מצד הקדושה, ותענוגים שבאים מצד הטומאה, זה לעומת זה עשה הא-לקים. יצר האדם רע מנעוריו, קודם כל האדם מחפש את התענוגים של העולם הזה, עד יום הבר מצווה, גם אם הילד הוא מחונך והולך בדרכים טובות, זה רק הכנה, רק מכינים אותו למלחמה שתהיה לו בגיל 13 מכיוון שבהכרח שהכוח הדומיננטי שבאדם עד גיל 13, זה חיפוש התענוגים של העולם הזה, של הגשמיות שבאה מצד הטומאה. כל העבודה שלנו בכלליות זה להעלות את כוח התענוג שזה למעשה לתקן את הבת, זה נקרא תיקון המלכות ותיקון השכינה, זה תיקון הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לתקן אותה ולהעלות אותה, הכוונה זה לא לבטל את רצון התענוג כי זה בלתי-אפשרי, כל עוד אדם חי בהכרח שהוא יחפש תענוג, זה לא לבטל את זה אלא זה להעלות אותו ממקום שרוצים את התענוגים מגשמיות ומטומאת העולם, להעלות את זה לקבל את התענוגים ממקום רוחני..

חיות, שמחה, אושר ותענוג…

אם אדם יודע שעוגת קצפת גורמת לו לעונג מאוד-מאוד גדול, העבודה שלו זה להעלות את הרצון ואת הצורך הזה לקבל תענוג, לקבל את זה מתורה, מתפילה, מהתבודדות, ממעשים טובים, ממצוות וכן הלאה – זה למעשה תיקון הנוקבא שבתוכנו – רבינו האר“י הקדוש מרבה מאוד-מאוד להביא בספריו את המושג הזה שנקרא נוקבא שבגופו, זה כוח הבת שבתוכנו. העבודה שלנו זה לא לבטל את זה אלא להעלות את זה, הכוונה להרגיל את הנקודה הזאת בתוך הנפש שלנו שהחיות, השמחה, האושר והתענוג שלנו, יהיה מצד לימוד התורה, תפילה, התבודדות, התקשרות לצדיקים, שיחות של אמונה, קיום המצוות – כל זה נקרא צינור הקדושה..

הטבע שלנו נמשך אחרי תענוגי-העולם

צריך לדעת שלמעשה כל תיקון העולם זה תיקון הבת, אבל מי יכול לתקן את הבת? רק הבן יכול לתקן את הבת, ז“א שרק כוח המלחמה שבתוכנו יכול לתקן את כוח הבת שבתוכנו, הסיבה היא שיצר האדם רע מנעוריו, בפרט אחרי חטא אדם הראשון ובמשך הדורות הוספנו עוד קצת חבילות, הכוונה שהתקשרנו עם תענוגי העולם הזה עוד ועוד אז הטבעיות שלנו נמשכת אחרי תענוגי העולם הזה. קודם כל נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה – מכיוון שאנחנו נמשכים אחרי תענוגי העולם הזה, זה נקרא שהבת בגלות – עיקר המושג שכינה בגלות או שכינתא בעפרא זה הכוונה על הדבר הזה, הכוונה שהחיות, הרצון והמשיכה שלנו זה לקבל את התענוג מהעולם הזה

ע“י המלחמה הזאת אנו מעלים את הבת

כל תיקון העולם זה להעלות את השכינה מהעפר, אבל הלכה למעשה אנחנו באמת מקימים את השכינה מהעפר כשאנחנו מקימים את הבת שבתוכנו. כשאנחנו מעלים את הבת שבתוכנו לקבל את תענוגי השם אז אנחנו בעצם מעלים את השכינה, זה לקיים לאוקמא שכינתא מעפרא, להוציא את השכינה מהגלות. צריך לדעת שאדם מתחיל מזה שהוא בגלות, זה נקודת ההתחלה, אנחנו מתחילים מנקודת חיסרון, קודם כל הבת בגלות, הבת אוהבת את העולם הזה, הכוונה שאדם רוצה את התענוגים מהעולם הזה והוא מחפש את זה פה בעולם הזה, ואז הבן שבתוכנו שזה כוח הלימוד וכוח המלחמה, ע“י המלחמה של הבן שזה לדעת מה הקב“ה רוצה מאתנו ע“י התורה והתורה של הצדיקים, ואנחנו נלחמים את המלחמה הזאת וע“י המלחמה הזאת אנחנו מעלים את הבת עד שהבת תשתווה לבן, בלשון המקובלים זה
נקרא שהיא תהיה באותה קומה עם הבן, הכוונה שהבת תרצה את מה שהבן רוצה..

יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת

לבן קל לדעת שהאמת זה התורה כי זה השכל. כשיש לאדם נקודת אמת ונקודת יראת שמיים הוא יודע שהתורה זה אמת והתפילה זה אמת, ההתבודדות זה אמת, הצדיקים זה אמת, המצוות זה אמת ואדם יודע את זה. ברגע שהבת שזה רצונות הלב והמקום שאנחנו מחפשים את התענוג, הוא רוצה לגמרי את מה שהבן רוצה, זה נקרא האיחוד השלם וזה תיקון העולם ותיקון האדם, לכן כתוב שלעתיד לבוא בעולמות הרוחניים העליונים, הבן והבת יהיו שווים בקומתם, הכוונה שמה שהבן רוצה הוא מיד מאיר לבת בלי מחיצות, אין הסתרות וזה ביטול היצר הרע, אז בעצם  מתבטל כל מציאות היצר הרע בעולם, לכן רבינו מתחיל את הסיפור ואומר שכל הסיפור הזה למעשה זה הסיפור של הבן והבת, איך הם גדלים ביחד ואיך הם מתחתנים ומה שקורה בחתונה שלהם. רבינו מספר שהם הלכו לאיבוד ביער והם היו קטנים, זה ההתחלה של
כל מדרגה רוחנית של האדם, קודם כל מתחילים מקטנות…

רבינו: ובזה טועים החסידים…

זה כלל גדול מאוד שכל מדרגה רוחנית תמיד מתחילה מקטנות, יכול להיות שאדם בחצי שנה האחרונה ב“ה היה מלאך-השם, ב“ה כל בוקר קם מוקדם, מתפלל, מתבודד, ממש מלאך-השם ופתאום אחרי חצי שנה אדם מתעורר בבוקר והוא חושב שעולם כמנהגו נוהג, הוא קם שעתיים אחרי הזמן, מסתכל על התפילין ולוקח לו כמה שניות כדי לזכור מה זה בכלל, אח“כ כשהוא מניח אותם הוא לא מרגיש שום-דבר, פתאום הכל התהפך עליו. רבינו אומר בתורה כ“ה: ובזה טועים החסידים שהם חושבים שהם נפלו, זה לא נפילה וזה לא ירידה, אומר רבינו שזה עלייה..

זה תחושה כי המלחמה מתעצמת נגדו

אם זה עלייה אז למה עכשיו הרבה יותר קשה לי? אומר רבינו: כי עלית לעולם חדש. בעולם חדש אתה מתחיל את כל הסדר מהקטנות כדי להגיע לגדלות של אותו עולם וככה זה חוזר חלילה מעולם לעולם – תמיד צריך לדעת את זה, לכן אם אדם רואה שפתאום הכל מסתלק ממנו, שידע שזה סימן שהוא עלה לעולם חדש ולמדרגה חדשה, כי באמת אם אדם רוצה ומשתדל אז בוודאי שאין אצלו ירידה, זה רק תחושה כי כל המלחמה מתעצמת כנגדו, רבינו אומר: תדע לך שאתה עכשיו במדרגה של עולם חדש. רבינו אומר בלשון הזו: ובזה טועים החסידים, הם חושבים שהם נפלו וירדו. היצה“ר בעצם רוצה תמיד לבטל את כוח הבן, הוא לא רוצה לבטל את כוח הבת כי כל החיות שלו זה בעצם מכוח הבת שבתוכנו. היצה“ר עובד כנגד הבן שבאדם, לבלבל אותו, להחליש אותו וכן הלאה ואז הבן לא יוכל לעבוד את העבודה שלו ואז אם אין כוח ודעת לבן אז ממילא הבת באופן טבעי תמשך אחרי תאוות העולם הזה..

היצר הרע רוצה לבלבל, להחליש או לבטל

אומר רבינו האר“י הקדוש שכל מה שהיצה“ר רוצה זה לבלבל או להחליש או לבטל לגמרי את כוח הבן שבתוכנו ולחזק את כוח הבת שבתוכנו כי כשיהודי משתוקק לתאוות אז משמיים ממשיכים תאוות לעולם, לכן רואים שבכל כוחות הטומאה שבעולם חייבים להכנס יהודים, אם לא יכנסו יהודי אז אין להם מה לעשות, האפיפיור לא יכול לעשות שום דבר, הוא חייב איזה חברותא יהודית כדי להמשיך את הטומאה לעולם. אמרנו פעם שבדור המבול, דור הפלגה ודור סדום, נשמות ישראל ונשמות הגויים היו מעורבבים ביחד, ככה אומר הזוהר הקדוש ורבינו האר“י, לכן היו כאלה חטאים בדור המבול, היה מוח יהודי עם רצונות של גוי בגוף אחד ואין לך חורבן העולם יותר מזה – ברגע שיהודי נמשך אחרי תאוות של העולם הזה אנחנו מחריבים את העולם, גויים לא יכולים להחריב את העולם. אומר רבינו האר“י הקדוש חידוש מאוד נפלא על פרשת השבוע: פרעה נקרא הבחינה הגבוהה ביותר בקליפה, פרעה זה כתר דקליפה. זה שורש כל הגלויות, כל הקליפות וכל הטומאות, מה פרעה אומר לעם?

פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים

’ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון‘ אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה, כתר דקליפה, שורש הקליפה, רוצה לבטל את כוח הבן ולהחיות את כוח הבת שבתוכנו, הוא רוצה להגביר את התאוות שבתוכנו שזה כוח הבת ולבטל את כוח הבן, התורה היא ניצחית אז כל פסוק בתורה מתקיים בכל דור ודור. בפשט פרעה רוצה להטביע ולהמית את הבנים ולהחיות את הבנות, התורה מתקיימת בכל דור ודור אז איך הפסוק הזה מתקיים בדורות שלנו? כתוב בספרים הקדושים שהיאור זה הנהר הראשון היצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, זה הנילוס של מצרים. הנהר הראשון זה כנגד היוד של שם ה-ויה, זה חוכמות מאוד גדולות – מה אומר פרעה?

חוכמות, תאוריות ופילוסופיות

כל הבן הילוד היארה תשליכהו – פרעה שזה הס“מ אומר: כל הבן שנולד תשליכו אותו לתוך חוכמות ובלבולים, תבלבלו אותו בכל מיני חוכמות של העולם הזה, בכל מיני תאוריות, תלמדו אותו פילוסופיות, כל מיני פסיכולוגיה וכל מיני תורות, למה? כי ברגע שהבן יהיה מבולבל אז ממילא הוא לא יכול לעזור לבת. אדם מבולבל לא יכול להעלות את הנוקבא שבתוכו למקום גבוה, חייבים תורה וצדיק כדי שיתן לנו את הכלים איך לעשות את זה, לכן כל העניין של היצר הרע זה כל הבן הילוד היארה תשליכהו, תשליכו אותו לתוך יאור שזה אור י‘, אור החוכמה, ותבלבלו אותו. תכניסו לו כל מיני אוניברסיטאות וכן הלאה, וכל זה במטרה אחת
שהבן יתבלבל ולא יוכל להדריך את הבת בנקודה נכונה. ברגע שאדם נתפס
לאיזה פילוסופיה או איזה חוכמה מבולבלת, הבת כבר מנצחת אותו, הכוונה
שבאופן טבעי הבת רוצה את תאוות העולם וצריך להילחם כדי להעלות אותה,
ברגע שלאדם לא ברור דרך התורה ודרך הצדיקים ודרך צדיק האמת, אז כוחות הנפש שלו מתפזרים והוא לא יכול להעלות את הבת, אין לו את היכולת להעלות את הבת..

מניין של יהודים זה לא כמו 30 מיליון מצרים

כל כוחות היצה“ר והס“א רוצים לקיים כל הבן הילוד היארה תשליכהו וכל הבת תחיון – אומר רבינו האר“י הקדוש שפרעה רוצה להחיות את הבת שבתוכנו כי פרעה יודע שלהמשיך כוח טומאה ותאוות לעולם הזה זה נשמות ישראל מסוגלות. אף אחד לא יכול להמשיך טומאה לעולם כמו נשמות ישראל. פרעה אומר: יש לי 30 מיליון מצרים, זה לא כמו מניין של יהודים שמורידים טומאה לעולם. זה מה שרבינו אומר שהבן והבת שהלכו לאיבוד ביער זה אנחנו בעצמנו, זה כוח הבן וכוח הבת שבתוכנו..

יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר

הכל תמיד מתחיל ממצב של קטנות וזה חוזר חלילה כי כל מדרגה חדשה צריך להתחיל את כל המהלך של הקטנות כדי להגיע עוד פעם לגדלות אבל זה כבר בעולם חדש ואח“כ זה חוזר עוד פעם הדבר הזה. מה זה בעצם קטנות וגדלות ברוחניות? זה כתוב הרבה מאוד בספרים הקדושים שקטנות זה קטנות המוחין וגדלות זה גדלות המוחין, הכוונה שבזמן שאדם בגדלות אז קודם כל אין לו התעוררות של הלב יש לו צמצומים בלב ועובר עליו מה שעובר עליו, בזמן הזה גם השכל לא עובד חזק,
פתאום הוא הופך להיות מבולבל. גדלות המוחין זה שמאיר לו אור של שכל, של מחשבה, אור בלב, הוא מרגיש כיסופים להתפלל, ללמוד תורה, להתחזק וגם מה שהוא יעשה הוא יבין וזה יאיר לו. הקטנות והגדלות זה קטנות המוחין וגדלות המוחין. כל אחד שיתבונן יכול לראות בחוש איך יש יום שמה שנלמד באותו יום ומה שיגידו לנו אנחנו נהיה החכמים הכי גדולים בעולם אבל יכול להיות שלמחרת אפילו אלף-בית אנחנו בקושי נבין, בקושי נזכור את הצורה של האותיות, גם זה יכול להיות..

אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות??

מה שרבינו אומר שהבן והבת הקטנים הלכו לאיבוד היער, זה אנחנו במצבי הקטנות. אומר רבינו שלא היה להם מה לאכול – לאכול זה גם אוכל רוחני, אין תורה ואין כוחות לעסוק בעבודת השם, לא היה להם מה לאכול. אז מה העצה של אדם שנפל לקטנות? רבינו אומר צעקו ובכו. הצעקה והבכייה זה הדרך שלנו בזמני הקטנות, תמיד צריך לזכור כלל מאוד גדול: ברגע שאנחנו מרגישים שסגר עלינו המדבר ונפלנו לקטנות ולצמצום, להשתדל מאוד, לפעמים גם זה לא אפשרי אבל העבודה שלנו זה להתחבר באותו זמן עם הצעקה ועם התפילה. זה מאוד מעניין שרבינו אומר בתורה כ“א מה יעשה אדם שמסתלקים המקיפים? המקיפים בקיצור זה למעשה גדלות המוחין. כשמסתלקים המקיפים אדם נופל לקטנות..

הצעקה יכולה להיות בשקט..

אז רבינו שואל מה יעשה אדם שהסתלקו ממנו המקיפים? ע“י צעקות אדם מוליד את המוחין. צעקה זה יכול להיות צעקת הלב וזה יכול להיות בדיבור, העיקר שזה יבוא מפנימיות הלב ופנימיות הנפש. תמיד שאדם רואה שהוא נופל לקטנות המוחין, ברגע שהוא שם לב זה, צריך לראות איך מתחברים עם העבודה של הצעקה. צעקה זה יכול להיות גם בשקט אבל זה צריך לבוא מעומק הלב. רבינו אומר שע“י זה מולידים את המוחין. אז המוחין חוזרים לאדם כפי הצעקות שלו, כפי כמה שאדם צועק מעומק הלב. זה מה שרבינו אומר שלא היה להם מה לאכול, לא היה להם אוכל רוחני שזה המוחין, לא היה להם את המוחין האלה אז מיד רבינו אומר לנו את העצה: צעקו ובכו. אם אדם יכול לבכות זה עוד יותר טוב אבל העיקר שזה צריך להיות בחינה של צעקת הלב

העיקר זה להרגיש בעומק הלב את הצער

מאוד מעניין שרבינו בתורה כ“א רושם שהולדת המוחין זה ע“י צעקה ובסוף התורה רבי אומר: את השאלה הזאת הקשו במקום שהקשו ורבינו תירץ להם את הקושייא. אומר רבי נתן שלמעלה במתיבתא דרקיעא שאלו מה יעשה אדם כשמסתלקים ממנו המוחין? למעלה לא ידעו תשובה על זה, לא ידעו עצה מה לעשות, אומר רבי נתן שרבינו שמע את השאלה הזאת, קרא לתלמידים ואמר להם: בואו ואני יגיד לכם תורה. רבי נתן אומר שהתורה הזאת זה בעצם תירוץ לקושייה שהקשו במתיבתא דרקיעא ודרך אגב אנחנו הרווחנו את תורה כ“א, זה בונוס כי רבינו לא אמר את התורה בשבילנו – זה מה שרבינו אומר שתמיד צריך לראות איך אנחנו מתחברים עם נקודת הצעקה שזה למעשה העצה, זה יכול להיות כפשוטו צעקה, אם אדם לא יכול לצעוק אז יש את צעקת הלב, העיקר להרגיש בעומק הלב את הצער: איפה אני נמצא?

זמני הקטנות = מצוקה לנשמה היהודית

בזמן הקטנות זה למעשה מצוקה לנשמה היהודית, לחלק א-לוק שבתוכנו זה מצוקה לכן אומר רבינו שתמיד צריך להתחבר עם נקודת הצעקה, להתרגל שזה העצה, לראות את זה כמו הלכה. צריך להתרגל להתחבר עם הנקודה הזאת כי ברגע שאדם יתחבר עם נקודת הצעקה כל פעם שמסתלקים לו המוחין אז הוא מיד מוליד את המוחין מחדש, מה שהמוחין לפעמים לא חוזרים זה כי אדם לא התחבר עם נקודת הצעקה, אמנם יש לפעמים סדר של תיקון או גזירה שאדם צריך לעבור זמן מסויים בלי מוחין אבל ברוב בפעמים ע“י צעקה אדם מיד יכול להוליד את המוחין. אומר רבינו: וצעקו ובכו ובתוך-כך בא אצלם קבצן עיוור ונתן להם לאכול, היה לו שקים עם לחם, והתחילו אלו הבן והבת להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. הקבצן העיוור לא רוצה לקחת אותם איתו, הוא רק ברך אותם שיהיו זקנים כמותו – זה לא מובן, מה זה האכזריות הזאת?

בלי נקודת הקבצן א“א להיות צדיק אמיתי

שני ילדים קטנים ביער, למה אתה לא מוציא אותם מהיער? פה צריך להכנס קצת לעומק הדבר, על מי מרמזים הקבצנים? רבינו אומר שזה הצדיקים הכי גדולים בעמ“י במשך כל הדורות, שבע הקבצנים זה כנגד שבעת הרועים, המשיחים והצדיקים שנקראים מרכבה להקב“ה, הם מגלים את השכינה והם מגלים את התורה, את הדרך ואת העצות בעולם, זה העניין של הקבצנים שזה הצדיקים האלה – מדוע רבינו קורא להם קבצנים? שמעתי לפני הרבה שנים מאחד מזקני ברסלב שאמר שהעניין של הקבצנים זה ללמד אותנו, איך זוכים להיות צדיק כזה? רק ע“י קבצן, רק כשאדם יודע שבעולם הזה האומנות האמתית זה להיות קבצן, אז אדם יכול להיות צדיק אמיתי, בלי הנקודה של הקבצן אדם לא יכול להיות צדיקי אמיתי..

אומני – הקבצנות של ב“ב לפני 35 שנה..

להיות קבצן זה להיות קבצן אצל השם, מי שמכיר את הקבצנים היום את ירידת הדורות – אני זוכר בבני ברק לפני 35 שנה היו כמה קבצנים שהם היו אומני-הקבצנות, הכוונה שלא היה סיכוי לעבור בלי שתיתן להם משהו, זה לא משנה מה, הם היו עושים את זה עם כזה יראת שמיים וחן שלא היית יכול שלא לתת להם, היית מרגיש שלא לתת להם זה העבירה הכי גדולה בעולם, זה כמו לחלל שבת, הם היו קבצנים קדושים, הם היו כאלה אומנים: אין לך כסף? אולי תביא מהבית, אולי יש לך קצת אוכל, אולי צ‘קים, משהו – הוא עוקף אותך מכל הצדדים ולא מוכן לוותר בשום פנים ואופן, זה נקרא הקבצנים הקדושים. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שזוכים להיות צדיק האמת ע“י קבצן בקדושה, קבצן בתפילות, הכוונה שלא מוותרים להקב“ה, אנחנו יודעים שזה פיקוח נפש ואם אתה לא נותן לי אנחנו עוקפים
אותך מכל הצדדים, לא לוותר להקב“ה מכל צד אבל בד בבד לא לדחוק את השעה..

ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות

התפללת 20 יום בכותל ולא התקבלה התפילה? אז תעבור לקברי צדיקים, תיסע לשמעון הצדיק, לא פעלת שם? תלך ליער, לא פעלת שם? תחזור לכותל – לא מוותרים להקב“ה וזה נקרא הקבצן שבקדושה. אמר לי אחד מזקני אנ“ש שרבינו נתן להם את תפקיד הקבצים בסיפור כדי ללמד אותנו את הנקודה הזאת זה ההתעקשות בדרך התפילה זה אומנות מאוד גדולה. אז הקבצנים זה מרמז למעשה על הצדיקים הגדולים שהם נקראים בספר עץ חיים של רבינו האר“י הקדוש, בחינת מרכבה – צריך קצת לחדד את הנקודה הזאת, אומר רבינו האר“י הקדוש
שבכל הבריאה יש ממוצע ויש הדרגתיות בעולם. יש ממוצע בין כל מציאות ומציאות

בורא יש רק אחד, יחיד ומיוחד: הקב“ה!!

אומר רבינו הארי הקדוש שבין הדומם לצומח יש ממוצע שיש לו תכונות של דומם ותכונות של צומח וזה האלמוגים, יש להם גדילה ומצד שני הם אבנים אז הם כוללים את תכונות הדומם והצומח. בין הצומח לחי יש חיה שנקראת אדני-השדה, זה מוזכר במשנה, שם כתוב שאדני השדה זה חיה שמחוברת עם חבל הטבור שלה לאדמה כמו עץ עם שורשים והוא יונק את החיות ואת האוכל שלו מהחבל הזה וברגע שחותכים את החבל הזה החיה הזאת מיד מתה, אז יש בה תכונות של חיה ותכונות של צמח, בין הבעל חי לאדם זה הקוף, ואומר רבינו האר“י שיש ממוצע בין האדם לבורא, והצדיק הוא הממוצע בין בורא לנברא והן-הן האבות שהם מרכבה לשכינה – צריך להבין את זה כי אחרי הכל בורא יש רק אחד יחיד ומיוחד וזה הקב“ה

לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה

רבינו האר“י מתכוון שהצדיק הוא ממוצע, הכוונה שהוא כ“כ זיכך ותיקן את מידותיו הגשמיות ואת תאוותיו ורצונות העולם הזה, הוא זיכך את זה כ“כ עד שהוא הפך להיות מציאות שמאירה את אור השם בבהירות הכי גדולה. אין שום כלי, דרך ומציאות בבריאה כולה משורש הבריאה ועד סוף כל הבריאה מי שיכול לגלות את אור השם בכל העולמות יותר מאשר הצדיק. פירוש הדבר שהם בעצם הדרך לגלות את אור השם בתוך הבריאה, אמרנו את זה כי לפעמים מתבלבלים מהלשונות האלה. צריך לדעת שבורא יש רק אחד וכל השאר זה נבראים אלא ככל שאדם מזכך את עצמו יותר ויותר בתיקון הלב, לאט-לאט הצדיק הופך להיות כמו מראה שקופה ואז אור השם מאיר דרכו לכל הבריאה, זה מה שכתוב הרבה בספרים הקדושים שאין שום נברא ושום מציאות שיכולה לגלות את אור השם בבריאה יותר מאשר הצדיק לכן הצדיק נקרא ממוצע בין הבורא לנברא. ככל שהצדיק מזכך את עצמו יותר ויותר מתגלה בו א-לוקות ואז מתגלה בתוך הנשמה הא-לוקית כמה הוא אוהב את עמ“י וזה הסיעתא דשמייא הכי גדולה כי אז הוא מקבל את המסירות נפש, ככל שהצדיק יותר נקי ככה יותר תגלה בתוכו אהבת ישראל וזה מתבטא בשתי בחינות: שהוא מוכן לעשות יותר מסירות נפש בשבילנו ובחינה
שנייה זה שהוא מוכן לרדת ליהודי הכי רחוק ומקולקל בעולם ולעזור גם לו.

הפוסט פרשת ויגש תשפו | ממשיכים עם המעשה משבעת הקבצנים ח"ז הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אחרי הכלים זוכים לחוכמה..

הכנת כלים לעבודת השם זה בעיקר תיקון המידות. בכללות זה תיקון המידות והתרחקות מתאוות מיותרות של העולם הזה וככל שאדם זוכה יותר לעבוד על תיקון המידות שלו ולהתרחק מתאוות העולם הזה, ע“י זה האדם זוכה שיהיה כלי להמשיך בתוכו את השמן. כתוב בזוהר הקדוש שהשמן נקרא שמן משחת קודש, שמן שנמשח ממידת הקודש והקודש זה החוכמה. ברגע שאדם מכין את הכלים הרוחניים והנפשיים שלו שזה תיקון המידות והתרחקות מתאוות מיותרות של העולם הזה, ע“י זה האדם זוכה להיות כלי שאפשר להמשיך בתוכו שמן. השמן זה אור החוכמה לכן הזוהר אומר שמידת הקודש זה חוכמה ושמן משחת קודש הכוונה שמן שנמשח, השפעה שנמשכת, ממידת חוכמה. אז אחרי הכנת הכלים אדם יכול לזכות לחוכמת התורה שזה כולל גם בפשטות את לימוד התורה וגם הבנה בדרכי ההבנה, שאדם מבין קצת יותר איך הקב“ה מנהיג את העולם – זה בחינת השמן, אבל אף על-פי
שאדם מתקן את מידותיו ואף על-פי שאדם זוכה לחוכמת התורה, עדיין חסר מאוד תיקון הלב. תיקון הלב זה
שהלב יבער להקב“ה. להתחיל את העבודה של בעירת
הלב זה לשים פתילה בתוך השמן – רבינו אומר להפוך
את כל מה שאדם לומד לתפילה, ופתילה זה אותיות תפילה לכן אי אפשר בלי תפילה

יש כלי ויש שמן ויש פתילה, מה עוד חסר?

-כמה שאדם תיקן ומתקן את מידותיו וכמה שאדם לומד וזוכה לחוכמה התורה, בלי תפילה א“א עדיין להבעיר את הלב, א“א להבעיר את כל המציאות שלנו, א“א להבעיר את כל הנפש רוח נשמה שלנו להקב“ה. אז הפתילה זה רמז על העניין של התפילה ואנחנו רואים שגם כשיש לנו כלי וגם כשיש לנו שמן וגם כשיש לנו פתילה, עדיין זה לא דולק, צריך את השלב האחרון וזה ההדלקה – מה מרמז העניין של ההדלקה? אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שכמה שאדם ירצה לעסוק לבדו בעבודת השם, עם כל זה הוא לא יצליח להבעיר את עצמו, פה צריך להתחבר ולהתקשר
עם הצדיק שנקרא ’והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה‘ – להבה זה הכוח המבעיר..

להבעיר את הכל!

אחרי הכנת הכלי שזה תיקון המידות והבחינה של החוכמה שזה השמן והתפילה שזה הפתילה – אז אנחנו זוכים להתחבר עם הצדיק ואז הצדיק יכול להבעיר את כל העבודה הזאת להקב“ה. זה היה רמז אחד בעניין של חנוכה. רמז נוסף כתוב בספר ’בני יששכר‘: הגמרא במסכת שבת דנה בשאלה האם מותר להדליק נר חנוכה
מנר חנוכה? נניח שיש פתילה ארוכה או שאפשר להטות את הנר – באמת זה מותר..

האם מותר להדליק ע“י קיסם

-שואלת הגמרא עוד שאלה האם מותר להדליק נר מנר ע“י קיסם? קיסם זה כבר לא מצווה. להדליק נר מנר חנוכה זה להדליק נר מצווה מנר מצווה, אבל הקיסם זה כבר דבר חיצוני, האם אפשר להדליק את הנר השני מהנר הראשון אבל ע“י קיסם? באמת הגמרא נשארת עם השאלה הזאת אבל בשו“ע בהלכות חנוכה כתוב שמותר להדליק נר מנר אבל ע“י קיסם אסור ויש מתירים. בעצם יש מחלוקת אם מותר להדליק ע“י קיסם. אומר הבני יששכר שלהדליק נר מנר, הרי הנר זה הבעירה, זה החוכמה וזה האור של התורה שמאיר, ז“א שהתורה יכולה להאיר מנשמה לנשמה ואדרבה, אדם יכול לקבל תורה ואור של תורה ממישהו אחר וע“י זה הוא יזכה גם להארה הפרטית שלו, ז“א שזה לא מונע. משה קיבל תורה מסיני – יש צדיקים שמקבלים תורה מהקב“ה אבל כתוב בספרים הקדושים שלא כל אחד יכול לקבל את התורה מהקב“ה, אז אנחנו מקבלים תורה אחד מהשני, אנחנו מאירים אחד בשני את התורה ואין בזה שום חיסרון, זה הדין שמדליקים נר מנר, אבל השאלה פה האם מותר להשתמש בגורם חיצוני כדי להאיר את התורה, למשל אדם רוצה להסביר איזה רעיון, האם מותר לו להשתמש בדבר חיצוני כדי להאיר איזה אור של התורה? הכוונה להביא את זה מהמדע ומהפילוסופיה, דוגמאות שלא קשורות בתורה – זה המחלוקת.

אין שום היתר להביא שום ראייה מאריסטו

כותב הבני יששכר שבשו“ת הרמ“א שהיה גדול הפוסקים האשכנזים כידוע, כותב בשו“ת שלו כדי להסביר איזה נושא מסויים, והרמ“א כותב איזה דבר בשם אריסטו. המהרש“ל יוצא בשצף קצף גדול מאוד נגד הרמ“א והוא כותב שאין שום היתר להביא שום ראייה מאריסטו, הדבר הזה לא מתקבל בשום פנים ואופן. אומר הבני יששכר שהוויכוח בין הרמ“א למהרש“ל זה בעצם קשור להאם מותר להדליק נר מנר ע“י קיסם, האם מותר לנו להשתמש בחוכמות חיצוניות כדי להאיר את התורה. אומר הבני יששכר שהלכה למעשה אלו ואלו דברי א-לקים חיים – אם אדם יודע בעצמו שאם הוא ישתמש באיזה נתון ידיעה מהחוכמה החיצונית, וזה לא יזיק לו, זה המתירים

במנהגי ישראל יש סודות מאוד גבוהים

באמת לא כל אחד יכול להיות בטוח בזה שהחוכמות החיצוניות באמת לא ישפיעו עליו לכן המהרש“ל חשש מאוד למציאות הזאת לכן הוא יצא כנגד הרמ“א. באמת דעת הרמב“ם זה שמותר להשתמש בשפחות לניקוי הבית, ככה כותב הרמב“ם בספר מורה-נבוכים, הכוונה שמותר להשתמש בחוכמות החיצונית שזה השפחות, בשביל איזה נקודות שקשורות לניקוי הבית. הבית שלנו זה התורה לכן לפעמים צריך להשתמש בחוכמות החיצוניות אבל תמיד צריך לזכור שהם בגדר של שפחות. זה עוד נקודה בענייני חנוכה. עכשיו ניגע בנקודה יותר עמוקה, כתוב שמנהג ישראל, תורה. בפשטות הכוונה לא לזלזל במנהגי ישראל, אבל כתוב בספרים הקדושים שזה לא רק הכוונה אלא לפעמים דווקא בתוך מנהגי ישראל הקב“ה מגלה סודות מאוד-מאוד גבוהים ולפעמים יותר גדולים מהמצוות עצמם, זה בחינה של סיפורי מעשיות משנים קדמוניות – ע“י דבר שהתקבל בתורה מנהג בעמ“י, לפעמים הקב“ה מסתיר תורה מאוד-מאוד גבוהה, דווקא בתוך המנהג. אחד המנהגים של חנוכה זה סביבונים.

מה לצדיקים הקדושים ולמשחק בסביבון

סביבונים זה הדבר הכי פשוט בעולם, מדוע צדיקים מאוד-מאוד גדולים היו נוהגים לשחק בסביבונים? החת“ם סופר היה מקפיד כל חג חנוכה לשחק בסביבון. היה לו סביבון מיוחד שהוא היה מקפיד לשחק בו. תלמידי הבעש“ט, החוזה מלובלין ועוד, היו מאוד-מאוד מקפידים על העניין זה לשחק בסביבון ,זה מאוד לא מובן. מה לצדיקים הקדושים ולגדולי התורה ולמשחק בסביבון? יש עוד שאלה בעצם מה המקור של המנהג, מתי בעצם עמ“י התחיל לשחק בסביבונים? יש אומרים שמקור המשחק זה עוד מתקופת היוונים. היוונים אסרו על לימוד התורה, אז היהודים היו מכינים סביבונים וכשהיו שומעים שהיוונים באים לבדוק אם הם לומדים תורה, מיד הם היו מחביאים את הספרים ומתחילים לשחק בסביבונים – יש אומרים שזה התחיל אחרי תקופת הראשונים

אצילות בריאה יצירה ועשייה

רבינו בשיחות הר“ן שיחה מ‘ מביא את סוד הדריידיל (סביבון ביידיש). לכאורה על הסביבון המקורי כתוב ’נס גדול היה שם‘, ככה היה כתוב על הסביבונים בחו“ל, אבל בארץ התחילו לכתוב נס גדול היה פה. רבינו אומר רומז לנס גדול היה שם, שזה רמז לכל העולמות משורשם העליון עד לעולם שלנו, זה הולך ככה: נס גדול היה שם – נון זה נפרדים, הכוונה למלאכים. גימל זה עולם הממוצע, שין זה שפלים, זה העולם השפל, העולם שלנו, העולם הגשמי. והא זה חומר היולי שזה הממוצע בין הבורא לנברא. אז למעשה זה ארבע עולמות כנגד אצילות בריאה יצירה עשייה, כמובא בספרים הקדושים. זה רמז אחד למה צריך להיות כתוב על הסביבון נס גדול היה שם ולא נס גדול היה פה. עכשיו נכנס קצת לעומק הדבר כי בסביבון
יש הרבה-הרבה מאוד רמזים וסודות – הרב כתב תפילה מיוחדת לפני סיבוב הסביבון.

ריבוע זה האור הפנימי וזה מידת המשפט

עכשיו נכנס קצת לתוך הנושא הזה של הסביבון ומה הסודות שנרמזים בתוך העניין של הסביבון. יסוד ראשון – בתורה נ“ט חלק ראשון בליקוטי מוהר“ן, התורה שנקראת היכל הקודש, שם רבינו מזכיר מושג, למעשה התורה די בנויה על המושג הזה והמקור של המושג זה בזוהר הקדוש פרשת בראשית דף ה‘. הזוהר מסביר שיש כזה מושג שנקרא ’ריבועא בגו עיגולא‘ ריבוע שבתוך העיגול. הזוהר אומר לפי רוב המפרשים שהריבוע מרמז על האור הפנימי והעיגול מרמז על האור המקיף. רבינו אומר שהאור הפנימי זה עבודת מידת המשפט ואילו העיגול זה כיסא הכבוד – ז“א שיש לנו כמה מושגים שעדיין לא ברורים לנו כ“כ אבל על כל פנים זה כיוון
של הסתכלות – ריבוע זה העניין של האור הפנימי ורבינו אומר שזה מידת המשפט..

מסמל את כל עבודת השם בעולם הזה

ריבוע למעשה מרמז בהרבה בחינות ובהרבה צדדים על המציאות של העולם שלנו כי העולם שלנו בנוי מארבע רוחות השמיים שזה ריבוע – מזרח, מולו מערב, צפון ודרום. אנחנו רואים את זה בברית בין הבתרים שם הקב“ה אמר לאברהם אבינו ’שא עיניך וראה.. צפנה ונגבה וקדמה וימה‘. בחלום יעקב אנחנו עוד פעם רואים את זה, הקב“ה קיפל את הארץ תחתיו ואמר לו ’והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וצפנה ונגבה, אצל משה רבינו גם רואים כיוונים אחרים ’עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה‘ – אנחנו רואים את ארבע רוחות השמיים גם בעניין הדגלים, דגל מזרחי, דגל מחנה יהודה. הדרומי, ראובן. המערבי, אפרים. והצפוני דן. אנחנו שוב רואים את החלוקה הזאת לעניין של ריבוע. הזוהר הקדוש מאוד מאריך בעניין
הזה של הריבוע וארבע רוחות השמיים ובכללות נגיד שארבע רוחות השמיים, הריבוע, מידת המשפט, האור הפנימי, הכל הולך על יסוד אחד ומהלך אחד שכוונת הדברים שזה בעצם מרמז ומסמל את כל עבודת השם שלנו בעולם הזה. הריבוע זה בחינת העבודה שלנו. בעולם הזה יש ניסיון בין טוב לרע וכן הלאה לכל העבודה שלנו.

רבינו אומר שאדם צריך לשפוט את עצמו

הצפון זה נקרא גבורות והדרום זה חסדים ואומר רבינו האר“י הקדוש שכל הנשמות זה מהגבורות והחסדים, ז“א שאנחנו יצאנו מהצפון ומהדרום. הגבורות זה עניין של כעס, החסדים זה בדיוק הפוך, לעשות יותר מדי חסד, לא לריב, לא להתווכח, לא להתמודד איפה שכן צריך להתמודד, זה העניין של הגבורות והחסדים. מזרח ומערב זה זריחת השמש ושקיעת השמש. הזריחה זה שיש
לאדם הרבה אור רוחני וזה המזרח לכן זה גם נקרא מלשון זורח, ואילו המערב זה השקיעה, לכן ארבע רוחות
השמיים זה העניין של המשפט. רבינו אומר שאדם צריך לשפוט את עצמו והכוונה לעבודה הרוחנית שלו בעולם הזה

העיגול – בחינת האור המקיף

-יוצא מכל זה שעניין הריבוע מרמז על כל סדר ועניין הנהגת עבודת האדם בעולם הזה, לכן זה אור פנימי כי זה עבודה פנימית שלנו, וזה עבודת המשפט כי ע“י המשפט אנחנו עובדים את הקב“ה, וכן ארבע רוחות השמיים וכן הלאה. אז כל זה מרמז על העבודה שלנו בעולם הזה לעומת זה בזוהר הקדוש כתוב שהעיגול זה בחינת האור המקיף ורבינו אומר שזה מרמז על כיסא הכבוד. מה הכוונה בעצם בעניין של העיגול שזה מרמז על כל הבחינות האלה? אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שזה עוד בחינה של עבודה אבל זה בחינה של עבודה אחרת לגמרי במהותה ממה שמרמז הריבוע. הריבוע מרמז על הבחינה של סור מרע ועשה טוב, יש יצר טוב ויש יצר רע ואדם צריך להילחם ביצר הרע ולהתחבר עם היצר הטוב וזה המציאות של העולם הזה, זה העבודה שלנו בעולם הזה.

מסירות נפש להיות סור מרע ועשה טוב

העיגול מרמז על עבודה אחרת לגמרי במהותה, זה הבחינה של כיסא הכבוד, זה הביטול למלכות השם, בעצם העניין של כיסא הכבוד והעיגול זה להכיר שבאמת אני לא יכול לעבוד את הקב“ה, אז מה אני צריך לעשות בעולם הזה? לא להתייאש מהרחמים ובאמת זה גם עבודה רק שזה עבודה ממהות אחרת מעבודת הריבוע. עבודת הריבוע זה תלוי בי, אני צריך למסור את הנפש להיות סור מרע ועשה טוב, ואילו עבודת העיגול זה העבודה שאדם מכיר בעצמו ואומר להקב“ה: אני לא יכול אבל אני לא מתייאש מלבקש ממך ואז למעשה שתי הבחינות האלה ביחד זה בכלליות כולל את כל עבודת השם של האדם בעולם הזה, כשהריבוע זה המסירות נפש, ההשתדלות וההתאמצות אבל יש מצבים שאדם רואה שהיצה“ר יותר חזק ממנו וצריך לדעת שלכל אדם יש חלקים שהוא בהכרח לא יכול להתמודד כנגד היצה“ר

אתה יכול לתת לי את הכוחות לעבודתך

זה מוכרח להיות שלאדם יש דברים שהוא לא יכול להתמודד כנגד היצה“ר – אז אולי אין לנו מה לעשות בזה? העבודה שלנו זה לא להתייאש מלצעוק להשם ולהתחנן ולבקש ממנו, לגלות את דעתנו ולהגיד להקב“ה: אני יודע שאני לא יכול, אין לי כוחות אבל לך יש כוחות לתת לי את הכוחות, אתה בעל הכוחות כולם – זה הכוונה בעל הכוחות כולם. אדם שיש לו בעלות על דבר מסויים, יכול לחלק את זה, הוא יכול לתת את זה מתנה, יכול למכור את זה, יכול לעשות עם זה מה שהוא רוצה, זה הכוונה בקריאת שמע בעל הכוחות כולם, אתה יכול לתת לי את הכוחות לעבוד אותך, אז בעצם עבודת העיגול, זה העבודה של ההכנעה וההתבטלות להקב“ה, ובאמת זה סדר עבודה שלם של תפילה ושל תשובה, לא להתייאש מהרחמים של הקב“ה, מכיוון ששתי העבודות האלה שנרמזים בעניין של הריבוע והעיגול, הם שורשים מאוד-מאוד גבוהים בכל הנהגת העולם, זה מה שהזוהר אומר ריבוע בתוך עיגול, לכן על כל עבודה שהיא כללית יש צדיקים שקשורים יותר עם העבודה הזאת, צריך לדעת כלל, מהאדם הגדול ביותר ועד לאדם הקטן ביותר יש עבודות של עיגול ועבודות של ריבוע

על פי האמת לא היה אכפת לי לירות בו

יש תחומים שאנחנו יכולים לעבוד את הקב“ה, אנחנו מסוגלים להתגבר על היצר הרע ויש תחומים שאנחנו לא יכולים לעבוד את הקב“ה – יש לפעמים אדם שלפי שורש נשמתו יש לו יותר עבודה מבחינת עיגולא ויש צדיקים שיש להם יותר עבודה בבחינת ריבועא, פירוש הדבר הלכה למעשה זה שיש דברים בחיים שלנו שאנחנו יכולים לשלוט עליהם, קשה לי ואני מאוד רוצה להרביץ למישהו, ועל פי האמת לא היה אכפת לי גם לירות בו, אבל אני מבין שזה לא הדרך של רבינו, אני מאוד רוצה לעשות את זה אבל אני מתגבר אז אני לא יורה בו, זה הכוונה שיש תחומים שאדם יכול להתגבר על היצר הרע אבל יש תחומים שאדם לא יכול להתגבר על היצר הרע ואצל כל אחד זה בבחינה אחרת, יש כאלה צדיקים שיש להם בדקות המחשבה יצר הרע שהם לא יכולים להתגבר עליו, אבל
יש כאלה שזה אצלם בדיבור או במעשה – אבל לכל אחד חייב להיות מצד הנהגת העולם, תחומים שזה יותר חזק ממנו

הכי קשה זה לעשות שיתוף

צריך לדעת שכמו שיש לנו עבודה בריבוע שזה איפה שאנחנו כן יכולים להתמודד שזה נקרא ד‘ האמות של האדם שזה הריבוע, צריך לדעת שיש גם עבודה בעיגול וזה לא להתייאש ולבקש רחמים מהקב“ה ולהאמין שהקב“ה שנקרא בעל הכוחות כולם, יכול לתת לי כוח להתגבר
על היצר הרע, זה העבודה של העיגולא. באמת אם
אנחנו נתבונן בעומק הדבר נשים לב איך לכל אדם הדבר הכי קשה זה לעשות שיתוף ואיחוד בין שתי העבודות האלה, כי אם לאדם היה תקופה
שהלך לו טוב והוא הצליח להנהיג את עצמו, זה נקרא עבודת הריבוע והוא עשה אותה

כאלה ששוכחים את שמם מרוב הטשטוש

ב“ה הוא בחר בטוב ומסר את הנפש שזה עבודת הריבוע, פתאום אחרי חודש ימים הוא הגיע לעבודת העיגול, פתאום לקחו לו את כל הכוחות והוא לא יכול לעשות שום דבר, הוא מרגיש חולשה וחלישות הדעת גדולה מאוד. בחודש האחרון הוא היה רבי שמעון בר יוחאי, כל בוקר בארבע הוא כבר במקווה, אח“כ התבודדות, נץ, לימוד וכן הלאה, הוא היה ממש רשב“י, פתאום אחרי חודש הוא קם בשמונה וחצי, תשע בבוקר והוא לא זוכר בדיוק איך קוראים לו. אחרי יום-יומיים כאלה הוא שם את התעודת-זהות ליד המיטה כדי שאיך שהוא יקום בבוקר הוא יגיד מודה אני ויסתכל בתעודת זהות מה השם שלו – יש כאלה ששוכחים את השם שלהם בבוקר מרוב הטשטוש שלהם – קשה לנו מאוד לדעת לעבור בין העבודה הזאתי לעבודה הזאתי…

ריבועא, יוסף הצדיק. עיגולא, דוד המלך

מאוד קשה לאחד את העבודות האלה ויש הרבה מצבים שאדם נמצא בעיגולא והוא חסר אונים, אז הוא לא מתייאש וצועק, פתאום נותנים לו כוחות, אבל הוא לא רגיל לזה. לכן הקושי הכי גדול זה לעשות את האיחוד בין הריבועא לעיגולא. אמרנו שיש צדיקים שעברו הרבה מסירות נפש של ריבוע ויש צדיקים שעברו הרבה את עבודת העיגול שזה הרבה ביטול להקב“ה – לכל אדם יש את שתי העבודות רק שיש צדיקים שהם יותר מבחינת ריבועא ויש שהם יותר מבחינת עיגולא. כתוב בזוהר הקדוש ששורש הצדיקים של המסירות נפש של הריבועא והוא למעשה סלל ונתן כוח לעמ“י לכל הדורות למסור את הנפש זה יוסף הצדיק, ואילו העבודה של העיגולא זה הבחינה של דוד המלך, כמו שדוד המלך אמר להקב“ה ’כגמל עלי אמו כגמל
עלי נפשי‘ – הגמרא בסנהדרין אומרת:  אני מוטל לפניך כגולם. אם אני מרים את
היד זה כי אתה נתת לי את הכוח להרים את היד, אני נושם כי אתה מנשים
אותי – זה העבודה של העיגולא, להכיר איך כל הכוחות וכל המציאות זה אין עוד מלבדו

לא להתייאש ולהמשיך לצעוק להקב“ה

דוד המלך שהוא משבט יהודה, כל הענף של יהודה זה הבחינה של עבודת ההתבטלות שזה עבודת העיגולא, לעומת זה יוסף זה העבודה של הריבוע. רבינו כותב בכמה מקומות וגם בתורה ו‘ ’והעיקר זה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב‘ – רצוא זה העלייה, זה בחינת העבודה של הריבוע, שאדם מרגיש שיש לו כוחות. בקי בשוב שם אדם מרגיש את החולשה, באמת זה עבודה גבוה אבל שם אדם מרגיש חולשה, לא להתייאש ולהמשיך לצעוק להקב“ה זה עבודה מאוד לא פשוטה. רבינו אומר שבירור הדעת השלם זה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב, זה האיחוד בין העיגולא לריבועא – למעשה עד כאן זה היסוד הראשון בסיבוב הסביבון – למעשה כשאנחנו מסובבים את הסביבון למעשה אם מסתכלים עליו מלמעלה זה ריבוע, באמת הסביבון נשאר ריבוע אבל שימו לב בשעה שאנחנו מסובבים את הסביבון אז רואים מלמעלה עיגול אבל באמת יש פה ריבוע, זה הסוד של עיגולא בתוך ריבועא

רק העיניים שלנו רואות עיגול

הכוונה הראשונה בסביבון זה לעשות איחוד בין העבודה של העיגולא ובין העבודה של הריבועא. שימו לב, בטבע האדם יותר קל לנו לקבל בתור עבודה זה את העבודה של הריבוע שזה סוד מרע ועשה טוב, זה מה שאנחנו מבינים, לכן שימו לב שהריבוע נעשה מחומר גשמי, הריבוע זה העץ עצמו. את העיגול רק העין רואה, באמת הסביבון המרובע נהיה עגול כשמסובבים אותו? רק העיניים רואות עיגול, הכוונה שהעיניים זה עיני השכל, ז“א שבעיני השכל אנחנו צריכים לעלות אל הביטול ולהבין שיש הנהגה כזאת שהקב“ה מנהיג אותנו באופן כזה שאין לנו שום כוח ואנחנו מתבטלים אליו. כשמסובבים את הסביבון צריך לכוון הלכה למעשה שמנהיגים אותנו בבחינת ריבוע לעשות מסירות נפש, אבל כשמנהיגים אותנו בביטול לא להתייאש ולא להפסיק לצעוק להקב“ה, וזה נקרא הדעת השלימה, הכוונה לדעת מתי שאני בריבועא לעשות את העבודה של הריבוע, בזמן שאני בעיגולא אפילו שזה מנוגד לשכלי לעשות את העבודה של העיגול

הוא לא נופל בדעתו בחלישות הכי גדולה

העבודה של הביטול דורשת הסתכלות שכלית לכן באמת אין עיגול, זה רק בעיניים שלנו נראה עיגול שזה הסוד של האיחוד בין שתי הבחינות האלה, שאדם לא מתבלבל ויודע לעבוד את הקב“ה במסירות נפש הכי גדולה כשנותנים לו כוח ולא נופל בדעתו כשהוא בחלישות הכי גדולה – זה האיחוד בין דוד ויוסף ובין העיגולא לריבועא כי זה הכל אותה בחינה. במקור היה כתוב על הסביבון נס גדול היה שם, זה אותיות נ‘ג‘ה‘ש – בפרשת ויגש כתוב ואת יהודה שלח לפני אל יוסף להורת לפניו גשנה

שנה שלימה של הבלבולים הכי גדולים…

מה זה גשנה? נס גדול היה שם. יעקב אבינו שולח את יהודה אל יוסף. יהודה זה בחינת העיגולא ויוסף זה בחינת הריבועא, כי האיחוד של יהודה ויוסף זה סוד הגאולה, לכן זה נרמז במילה גשנה שזה בגימטריה משיח. כל העניין של המשיחים מתגלה בעולם כפי האיחוד בין יהודה ויוסף וכל אדם חייב לעבור את שתי הבחינות האלה. גם יוסף צריך את העבודה של דוד וגם דוד צריך את העבודה של יוסף. במדרש רבה בפרשת וישב כתוב שיוסף בא הביתה כדי לעשות עבירה
מרוב הבלבולים שעברו עליו, שנה שלימה של הבלבולים הכי גדולים בעולם, והיא באה אליו עם תורות גבוהות, היא אמרה לו: אני רואה באצטגנינות שלי שמשיח הולך לצאת מהבית הזה, והיא ראתה נכון, רק שהיא התבלבלה ולא ידעה שזה לא ממנה זה מהבת שלה אסנת. היא הצליח לבלבל את יוסף ומרוב הבלבולים והיצר הרע כתוב במדרש שיוסף בא הביתה לעשות עבירה ואומר המדרש שהתגלה
לו דמות דיוקנו של אביו ויש מי שאומר שגם רחל התגלתה אליו – יוסף הצדיק ברח.

אם אתה נכנס…אני מחריב את העולם!!

שואל המתנות כהונה: אני לא מבין כ“כ את המעלה של יוסף, אין לי טענה ליוסף, כזה בחור צעיר וכאלה נסיונות, אבל למה כתוב שביום הזה יוסף זכה להתעטר במידת היסוד העליונה? ויותר קשה לי מה שכתוב במדרש אבכיר שזה ראשי תיבות אמן במהרה כן יהי רצון: כתוב וינס החוצה. אחרי שהוא יצא התגבר עליו היצר והוא שוב רצה להכנס לעשות את העבירה ואז התגלה אליו הקב“ה ואמר לו: אם אתה נכנס הביתה אני לוקח אבן ומחריב את העולם, כשהוא שמע את זה הוא ברח – אומר המתנות כהונה עכשיו עוד יותר קשה ללי מה המעלה של יוסף. לפני הרבה שנים שמעתי תירוץ נפלא מאוד מהאדמו“ר מפוריסוב: עד היום הזה יוסף היה שנה בבית פוטיפר וכתוב שכל יום אשת פוטיפר היתה משדלת את יוסף ומפתה אותו בבגדים מסוימים ובצהריים מחליפה ובערב שוב מחליפה בגדים, פירוש הדבר ששנה שלימה היא העמידה אותו בניסיונות הכי קשים שיכולים להיות בעולם. יוסף עמד במסירות נפש הכי גדולה שיכולה להיות בעצם עד היום האחרון יוסף תיקן לגמרי את הריבוע..

זה פיתויים של כישופים, בשמים וקטורת

המסירות נפש שיוסף הצדיק לעמוד בניסיון זה היתה המסירות נפש הכי גדולה שיכולה להיות בכל המציאות עם כל התנאים שהוא היה בהם ורבינו אומר שא“א לתאר איזה פיתויים היו לה, הכל זה כישופים ובשמים וקטורת, אין לשער איזה פיתויים היו לו והוא עמד בכל הפיתויים האלה – אחרי כל השנה הוא כבר תיקן את הריבועא לגמרי, אז מה חסר לו לתקן עכשיו? את העיגולא, חסר לו להכיר שנכון יוסף, שנה מסרת את הנפש אבל אם אני לא נותן לך את הכוח למסור את הנפש, יוסף אתה הולך לעשות את העבירה וזה מה שהראו לו ביום האחרון, הקב“ה אמר לו: אני צריך לאיים עלייך שאני אחריב את העולם, אם לא אתה תלך לעשות את העבירה. ביום האחרון זה כבר לא היה נקודה של מסירות נפש, את זה הוא כבר תיקן..

האיחוד של דוד ויוסף זה איחוד הגאולה

הנקודה של יוסף ביום האחרון היתה לעלות לבחינה של העיגולא ולהכיר שאין עוד מלבדו, שגם הריבוע שלי זה ריבועא גו עיגולא, כל הכוח של הריבועא זה מה שנמשך מסוד העיגולא. בעצם פה יוסף נכלל עם דוד, שדוד זה שיא הביטול ויוסף זה שיא המסירות נפש, והאיחוד של יהודה ויוסף או דוד ויוסף זה האיחוד של הגאולה זה האיחוד של העיגולא וריבועא וכל העניין של משיח תלוי בו וזה הסוד של הסביבון, זה הגשנה של הסביבון וזה הכוונה הראשונה שצריך לכוון בסוד הסביבון שאנחנו מכוונים לעשות איחוד בין העיגולא לריבועא כי באמת הסביבון הוא ריבוע, ז“א שאנחנו משתפים עיגול וריבוע ביחד וע“י זה מתאחדים יהודה ויוסף, אנחנו מקבלים דעת לעבוד נכון את הקב“ה בריבועא ובעיגולא. זה כוונה ראשונה בסביבון..

כוחות הלב זה עולם ההרגשה של האדם

יש כוונה נוספת בסביבון, הזכרנו שיוון זה היה בעצם בכללות כוח הטומאה וביוון היו כלולים שלושה מחוזות שזה שלוש כוחות של הטומאה – אתונה זה כנגד האות יוד במילה יוון, זה כל הפילוסופיה היוונית שזה בעצם מלווה אותנו עד ביאת משיח צדקנו. האות ואו זה להמשיך את הרגל של היוד ככה כתוב בזוהר הקדוש שהאות ואו זה יוד ארוכה. מה כוונת הזוהר הקדוש? הואו זה כוחות הלב, זה עולם ההרגשה של האדם – בקדושה עולם ההרגשה נמשך מהמוח. המוח שליט על הלב, בעל התניא כותב שלא נולד המוח בתולדתו אלא כדי להוליד ולכוון ולהדריך את הלב. בקדושה, המוח שזה שכל האמיתי זה לשלוט על הלב, להנהיג את המידות שלנו בצורה נכונה, זה הואו. בטומאה הלב מנהיג את המוח, הלב רוצה לכעוס ולחמוד ואז מהלב זה יורד יותר למטה לנון הסופית שזה הכבד, וזה התאוות הגשמיות של העולם

פתאום אדם מתעורר מהמקום החשוך

כל כללות האדם נרמזת ביוד ואו נון שזה יוון, זה החוכמה הפילוסופית וכל מטרתה זה להצדיק את כל הכעסים, ההקפדות והמידות המקולקלות ולטהר את השרץ, הכוונה שכל תאוות העולם מותרות, למעשה בקדושה התורה מלמדת אותנו איך לתקן את הלב ואת המידות לכן הסדר מוח לב כבד שזה מל’’ך זה באמת הסדר הנכון אבל ביוון התאוות שבכבד והכעסים וההקפדות שבלב רוצים למלוך ואז הם שולחים הודעה למוח שזה היוד ואומרים לו תצדיק את התאוות שלנו ואת השחיתויות שאנחנו רוצים לעשות, זה נקרא סדר יוון. באמת כשהמידות והתאוות מתגברות וזה הולך למוח אז הקליפה מקבלת כוח מאוד גדול ועוצמתי ומאוד קשה לבטל את זה. רבינו אומר שלצדיק האמת יש השגות א-לוקות ממקום מאוד-מאוד גבוה והוא ממשיך את זה לכלליות נשמות ישראל, זה נקרא המקיפים העליונים של הצדיק וזה יכול לתקן גם את הנשמות שנפלו בסוף הנון הסופית למטה-למטה. פתאום אדם מתעורר בתשובה מהמקום הכי חשוך בעולם – הכל זה נמשך מהפעולות הרוחניות של המקיפים של צדיק האמת שזה אורות רוחניים
מאוד גדולים וזה מגיע עד למטה-למטה ומאיר, זה הכוונה השנייה בסביבון.

הפוסט פרשת מקץ תשפ"ו | חנוכה כלים לקבל את האור האלוקי הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.