בעזרת השם נסכם בקצרה את מה שדיברנו בשבוע שעבר ואז נמשיך בנושא. יש שאלה מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה, אנחנו רואים שזה לא התקנה של יו“ט שני של גלויות, יש הרבה הבדלים בהלכה, ההבדל הבולט הוא שגם בא“י עושים יומיים ראש השנה, מכאן אנחנו רואים שזה תקנה אחרת. בשבוע שעבר דיברנו על זה שלכאורה יש מחלוקת מה הטעם שתיקנו את היומיים – בגמרא במסכת ראש השנה כתוב שפעם אחת היה מצב שנקרא ’קלקלו הלווים בשיר‘, מה כוונת הדברים?

אין אפשרות שיקרה בלבול

-בתקופת בית המקדש היו מקדשים את החודש לפי עדים, זה נקרא לקדש עפ“י הראייה, והעדים הגיעו קצת מאוחר, אחרי חצות היום ואז הלווים במקום להגיד שיר של ראש השנה, אמרו שיר של יום חול. כדי שלא יקרה יותר מצב כזה חז“ל תיקנו שיהיה יומיים ראש השנה, זה בפשטות הטעם עפ“י הגמרא, שמא יקלקלו הלווים בשיר – בשבוע שעבר אמרנו שהטעם הזה לכאורה קצת קשה, מכיוון שכל המקרה הזה קרה פעם אחת בכל זמן ביהמ“ק השני, אז בגלל שבמשך 420 שנה פעם אחת קרה שהלווים אמרו שיר של יום חול במקום שיר של יו“ט, כי בבית המקדש הם היו אומרים מזמורים מיוחדים שהיה לכל יום ויום וגם לימים טובים, אז בגלל שפעם אחת העדים הגיעו מאוחר מדי, ובאמת קידשו את היום אבל הלווים הספיקו כבר להגיד שיר של יום, הם אמרו שיר של יום חול, אז בגלל שהלווים קלקלו, תיקנו שכל השנים, כל הדורות, כל עמ“י יעשו פעמיים ראש השנה כדי שלא יקרה מצב שיקלקלו הלווים בשיר – לכאורה זה קשה, בגלל טעות אחת שקרתה שאמרו שיר של יום חול במקום שיר של יו“ט, על זה תיקנו לנו לכל הדורות ראש השנה יומיים? הקושייה הזאת נהיית יותר קשה כי באמת אחרי חורבן בית המקדש אנחנו גם לא מקדשים עפ“י הראייה, ז“א שאין בכלל אפשרות שיקרה הבלבול הזה, כל זה היה בזמן ביהמ“ק כשהיו באים עדים

זה קרה רק פעם אחת במשך 420 שנה..

היו באים 2 עדים ורק אז היו מקדשים את החודש, אבל אחרי חורבן בית המקדש תיקנו כבר לכל הדורות 2 ימים טובים מכיוון שלא מקדשים עפ“י הראייה, ’הלל נשיאה‘ שהיה אחד החכמים קידש לנו למעשה את כל הזמנים לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו, ז“א שהמצב הזה בכלל לא יכול לקרות – אם כך על מה ולמה תיקנו בעצם יומיים ראש השנה, אם כל הטעם זה שמא יקלקלו הלווים בשיר, אז א‘ הם לא יכולים לקלקל וב‘ גם כשהיתה המציאות הזאת זה קרה רק פעם אחת במשך 420 שנה – על זה מתקנים תקנה שכל עמ“י כל הדורות ישמרו יומיים ראש השנה? זה באמת קשה אבל על כל פנים זה הטעם שהגמרא אומרת שמא יקלקלו הלווים בשיר..

דינא קשיא ורפיא

בשבוע שעבר הזכרנו שבזוהר הקדוש כתוב טעם אחר לגמרי, הזוהר הקדוש אומר שבאמת יש שתי בתי-דין, הכוונה שיש שתי מהלכים בדין, דינא קשיא ודינא רפיא. כדי שיהיה אפשרות גם לדינא קשיא וגם לדינא קשיא לכן חילקו חכמים את ראש השנה ליומיים, יום הראשון זה דינא קשיא והיום השני זה דינא רפיא לכן תיקנו תקנה של יומיים ראש השנה, לכאורה בפשטות משמע מדברי הזוהר הקדוש שבין הטעם של הזוהר לטעם של הגמרא לכאורה אין שום קשר בין הטעמים

’לא תרצח‘ זה לא רק להרוג

אנחנו צריכים לדעת כלל ויסוד מאוד גדול, אעפ“י שבגמרא יש טעמים עפ“י הפשט, בטעמים עפ“י הפשט יש סודות מאוד גדולים ותמיד כשנעמיק בדבר אנחנו נראה שהטעמים עפ“י הפשט והטעמים עפ“י הסוד הם בעצם אותם טעמים, זה 2 דרכים לגלות לנו בעצם את המהלך הרוחני של החגים או במקרה של מצוות אחרות. נתבונן קצת מהו הטעם של הזוהר, בשבוע שעבר אמרנו את עומק דברי הזוהר עפ“י דברי הרב דסלר בספר מכתב מאליהו, זה למעשה חידוש שלו שהוא מסביר מה זה דינא קשיא ומה זה דינא רפיא. הרב דסלר כותב שמה יסוד שהוא למעשה היסוד של כל התורה – הקב“ה נתן לנו תורה והוא ברא את העולם בשביל זה שכל יהודי יעבוד על המידות ועל התאוות הפנימיות והדקות שבתוך הנפש, מה שכתוב בעשרת הדיברות ’לא תרצח‘ אין הכוונה רק שאדם לא ילך ויהרוג את השני, ו’לא תגנוב אין הכוונה רק שלא נגנוב אחד מהשני, בשביל זה לא צריך להיות מתן תורה והקב“ה לא צריך לעשות התגלות א-לקית כ“כ גדולה בשביל להגיד לנו שאסור לרצוח ואסור לגנוב, אנחנו רואים שגם הגויים בשכלם גם הם כותבים בספר החוקים שלהם שאסור לרצוח, אסור לגנוב ואסור לנאוף

לעקור את השורשים של הרצח מהנפש

הרבה פעמים הגויים מחמירים יותר מאתנו בדברים האלה, אם כך השאלה היא מדוע הקב“ה היה צריך לעשות התגלות א-לקית כדי להגיד לנו לא תרצח ולא תגנוב. הלא תרצח ולא תגנוב שכתוב בעשרת הדיברות זה לא מה שכתוב אצל הגויים, זה עניין אחר לגמרי, זה עניין הרבה יותר עמוק ופנימי – נכון שבוודאי שהלא תרצח והלא תגנוב כולל גם את המעשה לא לרצוח ולא לגנוב, בוודאי שזה גם כולל את זה, אבל הקב“ה בעצם מצווה לנו על דבר הרבה יותר עמוק: לעקור את השורשים של הרצח ושל הגניבה ושל הלא תחמוד ולא תנאף מתוך הנפש, את זה גוי לא יכול בכלל להבין. אפשר להגיד לגוים שאסור לרצוח ואסור לגנוב אבל אתה לא יכול להגיד לגוי:
תעקור מתוך הלב והנפש שלך את השורשים של הרציחה שזה כעס, הקפדה, קנאה..

זה עניין אחר לגמרי מהספרים של הגויים

תגיד לגוי: תשמור את העיניים ותשמור את המחשבה בענייני קדושה, אם תגיד את זה לגוי הוא בכלל לא יבין על מה אתה מדבר, הוא לא מבין שיש בזה בכלל בעיה, נהפוך הוא, מצד הגוי זה כמעט מצווה מדאורייתא לא לשמור את העיניים ולחשוב מחשבות של תאווה, הגויים לא יכולים להבין את מה שהם לא יכולים להשיג שזה העבודה הפנימית שיש בדבר הזה שזה עבודת המידות ותיקון התאוות בתוך הלב שלנו, גויים לא יכולים להבין את המושג הזה. לכן מה שהתורה מצווה עלינו זה עניין אחר לגמרי ממה שכתוב בספרי הגויים. בספרי הגויים זה תקנה חברתית, החברה, המדינה והעם לא יכולים להתנהל אם אין שוטרים ושופטים וחוקים שאסור לרצוח ואסור לגנוב ואסור לחמוד וכן הלאה, את זה הגויים יכולים להבין אבל להגיד לגוי: תעקור מתוכך את כל הכעס ואת כל ההקפדה, לגוי אין אפילו מושג בהבנה של הדבר הזה – זה כל בריאת העולם. כל בריאת העולם זה שהקב“ה הוריד אותנו לעולם ויש לנו מלחמה בין הנשמה הא-לוקית והנפש הבהמית. הנפש הבהמית כועסת, מקפידה ועצובה, הנפש הבהמית חומדת ומתאווה – בתוך הנפש הבהמית יש את כל הדמיונות

תאמין שאתה יכול לעקור את זה מתוכך

למעשה תכלית בריאת העולם ומתן תורה זה שהקב“ה אומר לנו על-ידי התורה ועל-ידי הצדיקים שאנחנו יכולים להתגבר ולעקור את המידות האלה – גוי בוודאי לא מאמין בזה ואנחנו אומרים שהלוואי שאנחנו נאמין בזה, הלוואי שאנחנו נאמין שבאמת אנחנו יכולים לעקור את זה מתוכנו, צריך להתקרב מאוד-מאוד לצדיקים, לנסוע לרבינו בראש השנה כדי להאמין שבאמת אפשר לעקור את זה מתוכנו. צריך להתפלל בראש השנה בציון של רבינו באומן: רבינו, אני רוצה שתעזור לי להוציא את כל זה מתוכי, אבל לפני שאתה מוציא את כל זה מתוכי, תעזור לי להאמין שבאמת אפשר להוציא את זה מתוכי – אדם כבר לא מאמין שהוא באמת יכול להתגבר על כל התאוות ועל כל המידות..

מי היה יכול לעמוד בדין כזה?

בעצם כל תכלית בריאת העולם וכל העניין של מתן תורה זה לתת לנו את הכלים ואת הדרך איך כל יהודי יכול לעקור את כל המידות ואת כל התאוות המיותרות מתוך נפשו וזה התכלית, לכן בראש השנה כדנים אותנו, דנים אותנו על תכלית הבריאה ותכלית מתן תורה – לכן הזוהר הקדוש אומר שהיום הראשון זה דינא קשיא, כי ביום הראשון דנים את האדם גם על המחשבות שלו, לא רק על המעשים. הדינא קשיא זה דין של צדיקים מאוד גדולים – בדין של היום הראשון אדם צריך לעמוד בדין שהוא מסר את הנפש על שמירת עיניים ושהוא מסר את הנפש על הדקות של המחשבה – לכן אומר הזוהר הקדוש מי יוכל לעמוד בכזה דין? רוב עמ“י בוודאי שלא יכולים לעמוד בדין כזה, אם היה לנו רק את היום הראשון אז מי היה יכול לעמוד בדין?

עשה שלום בין העולם הליטאי לברסלב..

95% מעמ“י לא יכולים לעמוד בדין בדינא קשיא בוודאי ובוודאי שלא בדורות שלנו שהניסיונות כ“כ קשים, אם יתחילו לדון אותנו על מחשבה של הקפדה אז והוא רחום יכפר עוון, לכן אומר הזוהר הקדוש שחכמים ראו את הגלות הגדולה לכן הם תיקנו עוד יום אחד שיהיה לנו איזה מהלך במשפט שאנחנו יכולים לעמוד בדין וזה הדינא הרפיא שזה היום השני. יש כמה פירושים מה הכוונה דינא רפיא ומן הסתם כל אחד הוא אמת לפי עניינו, אמרנו שהדינא קשיא זה שדנים את האדם על מה שקורה בתוכו בדקויות הנפש, אם לאדם יש תאוות והוא לא נלחם במסירות נפש מספיק כנגד המידות הלא טובות אז ביום הראשון א“א אפשר לעמוד בדין הזה, לכן חכמים ראו את זה ותיקנו לנו את היום השני אבל מה הם תיקנו לנו למעשה? הרב דסלר אומר חידוש עצום ונורא מאוד ופה הרב דסלר עשה שלום בין העולם הליטאי לברסלב

אדם יכול להתבטל לצדיק, עכ“פ לרצות

-אומר הרב דסלר שכל מה שדנים את האדם ביום השני של ראש השנה זה רק על דבר אחד: כמה הוא זוכה להתבטל לצדיק האמיתי, אין לאדם זכות קיום אלא אם כן הוא מתבטל לצדיק האמיתי – זה למעשה הדינא רפיא, זה הדין של היום השני. להתבטל לצדיק אדם יכול, עכ“פ להשתדל ולרצות. להתבטל לצדיק הכוונה להשתדל ללמוד את התור של הצדיק, לקיים את העצות של הצדיק, בפרט את העצות המרכזיות שזה הנסיעה בראש השנה לאומן, ההתבודדות וכן הלאה. ברגע שאנחנו עושים את שלנו, למעשה על זה דנים אותנו. הרב דסלר אומר שכל הדין של היום השני זה אם יש לאדם זכות לשמש את הצדיק האמיתי, ר‘ נתן אומר שלשמש את הצדיק האמיתי זה הכוונה לקיים את העצות שלו, להפיץ את התורה שלו, לחזק וכן הלאה – המהלך של הרב דסלר זה שכל הדינא רפיא זה למעשה כמה אדם זוכה להתבטל לצדיק האמיתי – ברגע שאדם זוכה להתבטל לצדיק האמיתי הוא זכאי בדין..

לכאורה אנו מפסידים בזה את התכלית

בשבוע שעבר שאלנו: הרי לכאורה יש קושייה על התירוץ של הרב דסלר, הרי כך התכלית של מתן תורה זה שכל יהודי יעבוד על המידות שלו ויתקן את עצמו לכן חייב להיות את הדין של היום הראשון כי כל הדין של היום הראשון שזה דינא קשיא, שבעצם דנים את האדם על הדקות של המידות שלו ובשביל זה הקב“ה ברא את העולם, אז מה הועילו חכמים בתקנתם אם הם תיקנו לנו עכשיו להתבטל לצדיק? לכאורה אנחנו מפסידים בזה את תכלית בריאת העולם כי תכלית בריאת העולם זה היום הראשון, לעמוד בדינא קשיא, הכוונה שנזכה לתקן את המידות שלנו עד שורשם – כל המושג של העולם הבא זה שאדם זוכה לפי כמה שהוא זוכה לתקן את המידות ולצאת מתאוות מיותרות, על זה אדם זוכה – אז אם תיקנו לנו להתבטל לצדיק אז איך אנחנו מקיימים את תכלית בריאת העולם שזה בעצם לתקן את עצמנו, לכאורה זה קושייה על דברי הרב דסלר. בעומק הדבר יש פה יסוד מאוד-מאוד גדול

הוא ממוצע בין בורא לנברא

-ע“י ההתבטלות לצדיק, כמה שנזכה להתבטל לצדיק, ע“י זה נזכה להגיע לעבודה של היום הראשון, פירוש הדר שכשאדם זוכה להתבטל לצדיק אז יש בזה סוד גדול מאוד. רבינו אומר בכמה תורות אבל בתורה י“ג חלק ראשון רבינו אומר שככל שאדם זוכה להתבטל לצדיק אז הצדיק מעלה אותו למקום אחר לגמרי, פירוש הדבר שהתבטלות לצדיק זה לא רק איזה משמעות חיצונית. ברגע שאדם זוכה לדעת שהצדיק זה בעצם השליח של הקב“ה, הוא נברא כמונו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא ממוצע. בספר
עץ חיים שער מ“ב רבינו האר“י הקדוש אומר שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא..

האור הזה נותן לנו כוחות נפשיים ורוחניים

צריך לדעת מה כוונת רבינו האר“י שאומר שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא, הצדיק הוא נברא כמו כל הנבראים, רק מחמת שהוא כל-כך זיכך את עצמו עד שהוא הפך להיות הגילוי של הקב“ה בבריאה. יש בורא ויש נברא והצדיק הוא נברא ולא בורא, אבל הצדיק כל-כך זיכך את עצמו וכל-כך תיקן את מידותיו וכל-כך התרחק מכל תאוות העולם הזה עד שהוא הופך להיות המציאות של הפרוז’קטור שמגלה את האור הא-לוקי בעולם – זה הכוונה שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא כמו שאומר רבינו האר“י הקדוש. בגלל שהוא הגיע למדרגה כזאת אז הוא עכשיו הצדיק יכול להתעבר באדם, כמה שאדם מתקרב לצדיק ככה הנשמה של הצדיק מתעברת באדם. מה זה נקרא סוד העיבור? נכון שיש בזה סודות גדולים מאוד ואנחנו לא מבינים בסודות אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהנשמה של הצדיק מאירה בנו והאור שאנחנו מקבלים מהנשמה של הצדיק נותן לנו כוחות נפשיים ורוחניים יותר ממידתנו

מצד עצמנו אנו לא יכולים להתגבר על זה

היום אדם אומר: יש לי הרגלים מהיצר הרע שאני לא יכול להתגבר עליהם. הוא צודק, הוא ניסה בעשר שנים האחרונות לא לכעוס בשום מצב. עשר שנים הוא מנסה לעמוד בזה ועשר שנים הוא נכשל בזה, אז הוא צודק, הוא לא יכול להתגבר על זה, הוא אומר: יש לי קבלות על זה שאני לא יכול להתגבר על זה, הוא צודק, אין לו כוחות נפשיים – אין לנו כוחות נפשיים להתגבר כל אחד לפי עניינו ומקומו ותיקונו, יש דברים שאדם לא יכול להתגבר עליהם. אומר רבינו האר“י הקדוש שבאמת אדם לא יכול להתגבר אבל ברגע שאדם זוכה להתבטל ולהתקרב לצדיק, צריך לדעת שהצדיק מאיר בו כוחות חדשים לגמרי שלא ממהות האדם, על זה אנחנו סומכים. באמת מצד עצמנו אנחנו לא יכולים להתגבר על זה אבל ברגע שאדם מתבטל לצדיק, בפרט הנסיעה לציון בראש השנה, צריך להגיד על הציון: רבינו, אתה יודע, אני לא צריך להגיד לך מי אני ומה עברתי בחיים שלי, אני יודע שאתה יודע אתה זה, אתה אמרת שאתה יכול לעשות אותי כמוך ממש. צריך לתפוס את הדיבור של רבינו ולהתעקש איתו על זה, אנחנו לא חייבנו את רבינו לזה אלא רבינו בא מעצמו ואמר בחיי מוהר“ן ’אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש‘ אז לבוא לציון ולהגיד לרבינו: הנסיעה לפה לא קלה, הדרכים לא כ“כ פשוטות, אוקראינה זה לא המדינה הכי ידידותית והכי נעימה..

עכשיו אני מחייב אותך לתקן אותי לגמרי

להגיד לרבינו: אני מוסר את הנפש על הדיבורים שלך ועל ההבטחות שלך ועל מה שאני מאמין שיש לך את הכוח לפעול, עכשיו אני מחייב אותך לתקן אותי לגמרי – לפני הגאולה יש בחינה של ’חוצפה תסגי‘ ר‘ צדוק אומר שחוצפה תסגי גם בקדושה לא רק בס“א – להגיד לרבינו: באתי לפה, תתקן אותי לגמרי. יש דיבור שרבי נתן אמר פעם לרבינו: תקשור אותי לשק שלך ולא משנה מה תעשה אל תתיר בשום אופן את הכבלים. לרבי נתן היה שפלות עצומה, הוא היה קדוש וטהור נורא, הוא אמר לרבינו: תראה, אם אתה לא תסייע לי אני לא יודע לאן אני יכול להגיע, אני יכול להגיע להרבה דברים לא טובים – הוא דיבר על הדקויות של הדקויות

צריך לעשות כל שביכולתנו!

באמת הצדיק מתעבר בנו ומאיר בנו אור ואז האדם מקבל כוחות מעל לטבע ומעל למציאות שלו, צריך לדעת שזה אחד מסודות הגאולה – כל אחד מאתנו צריך לעשות כל מה שביכולתו במלחמה כדי היצה“ר, אנחנו לא פטורים, אנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו אבל בהכרח יש דברים שאנחנו לא יכולים, זה חלק מעניין הגאולה שיהיה יצה“ר יותר חזק מהאדם, אם כך מה נעשה? היצה“ר שיותר חזק מאתנו, כל עניינו זה להביא אותנו לאמונה ולביטול להקב“ה ולצדיק, להגיד להקב“ה: אני לא יכול אבל אתה יכול, תשלח את הצדיק שיתקן
אותי וזה נקרא סוד העיבור. רבינו אומר בתורה י“ג, בתורה נ“ט ובעוד כמה
תורות שהנשמה של הצדיק מאירה באדם, פתאום האדם מקבל כוחות אחרים לגמרי

פיתוי קטן ואדם יכול למצוא עצמו בהודו

כל הנסיעה בראש השנה זה להגיד לרבינו: תתעבר בי, רבינו אל תעזוב אותי בשום פנים ואופן – אפשר להגיד לרבינו: אל תסמוך עליי שאני אהיה צדיק, אני לא יודע מה יהיה איתי כשאני יגיע לארץ, אני לא יודע מה יהיה אחרי סוכות – בד“כ עד סוכות יש את האור של יוה“כ וסוכות, זה אורות רוחניים גדולים, אבל יומיים אחרי סוכות והוא רחום יכפר עוון מאיפה שאדם יכול למצוא את עצמו, פיתוי הכי קטן ופתאום אדם יכול למצוא את עצמו בהודו או בצד השני של כדור הארץ, או פיזי או נפשי, היום לא צריך לנסוע עד להודו, יש כבר אפליקציות של נסיעה להודו, אפשר בבית כבר להיות בהודו, כל הדמיונות של העולם הכי מזומנים – אז להגיד לרבינו: אל תסמוך עליי, אני באתי אלייך, אתה רואה שאני הולך לעשות שטויות? אז תקפיץ אליי את כל המלאכים

רב יצחק חשב שמדובר בעבריין או פושע

עצם ההבנה שאנחנו לא יכולים בכוחות עצמנו אלא אנחנו צריכים שיסייעו לו, זה בעצמו חלק מתיקון הגאולה, להבין שאנחנו צריכים סיוע. יש יסוד של ביטול שזה הבנה והכרה, שאדם אומר: אני לא יכול בכוחות עצמי אלא אני צריך שיעזרו לי. כתוב בגמרא במסכת סנהדרין: שאל רב נחמן את רב יצחק: ראית את בר-נפלי (בן הנפילות)? אמר לו רב יצחק: מי זה בר נפלי? הוא חשב שמדובר באיזה עבריין, פושע או לפחות באיזה יהודי שהשם ירחם עליו, אתה מכנה אותו בן הנפילות, ז“א שכל יום הוא נופל, זה לא כינוי פשוט. אמר לו רב נחמן: זה המשיח. אמר לו: למשיח אתה קורא בר נפלי? אמר לו רב יצחק: והרי כתוב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. עומק הדברים זה סוד גדול מאוד שקשור לגאולה, לפני ביאת משיח צדקנו נצטרך לעבור הרבה-הרבה ירידות רוחניות ולא מבחירה. כתוב בזוהר הקדוש שיש בחינה שצריך לעבור בר-נפלי והבחינה הזאת זה שיש כוחות רוחניים שנלחמים איתנו ואנחנו לא יכולים לנצח – התכלית של כל זה היא כדי שמתוך המקום הזה נבוא להכרה כזאת שנדע שאנחנו לא יכולים לבד, אני צריך סיעתא דשמייא, עזרה מהקב“ה

אני לא יכול לבד אבל אתה יכול לעזור לי

להגיד להקב“ה: תשלח את הצדיק שיעזור לי ויתעבר בי – זה נקודה של תיקון מאוד גדולה כי זה מוליד את הענווה בנפש, זה מוליד את הנקודה של הביטול להקב“ה, לכן אנחנו צריכים לעבור את כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, את כל הבחינה של סוכת דוד הנופלת אבל אם האדם מתחבר עם הנקודה הנכונה שהיא: אני לא יכול לבד אבל אתה יכול לעזור לי ואני מאמין באמונה שלימה שאתה עוזר לי. לקבל מכל נפילה יותר הבנה פנימית שבלי סיעתא דשמייא אני לא יכול – זה אחד הנקודות הכי חזקות של ראש השנה של רבינו, לקבל את הנקודה הזאת ולהאמין שאם רבינו אמר ’אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש‘ אז רבינו יכול לעשות את זה – להאמין שכל אחד מאתנו יכול להיות במדרגת רבינו ממש. יש מחלוקת מה רבינו התכוון כשאמר כמוני ממש

בדורנו, רוצה להיות כרבינו…!

בדור שלנו קשה להאמין שאפשר להגיע למדרגת רבינו אז יש שפירשו שכמו שרבינו הגיע לשלמות שלו אז ככה כל אחד יכול להגיע לשלמות שלו – הרבה מפרשים את זה ככה כי זה מובן, בדור שלנו עם מה שאדם עובר, הוא יכול להיות כמו רבינו? צריך לדעת שיש בזה מחלוקת למה רבינו התכוון, אז אמרנו שאיך שאדם יפרש את זה ככה זה יתקיים, צריך להגיד לרבינו: אני לא מוותר, אני מפרש את כמוני ממש, כמוך ממש, כמו שאמרת כפשוטו. צריך להיות עקשן בדבר הזה ולא לוותר על זה – צריך לדעת שהקב“ה אוהב את ההתעקשויות האלה. למעשה עומק העניין של התקנה של יומיים ראש השנה שזה דינא רפיא שזה כמו שאומר הרב דסלר ההתבטלות לצדיק, תכליתה שע“י ההתבטלות לצדיק, הצדיק יביא אותנו למדרגה של העבודה של היום הראשון..

אדם לא יכול לעמוד בכל הבירורים האלה

הזוהר הקדוש אומר שבראש השנה מתאחדים שתי הבתי דין, הכוונה שאדם
אומר: אני מתבטל לצדיק וע“י ההתבטלות לצדיק אנחנו נגיע לעבודה של היום הראשון, הוא יעזור לנו להגיע למקום הזה של הדינא קשיא, שנוכל לעבוד את הקב“ה כמו הצדיקים בתיקון פנימיות המידות והתאוות – אם אנחנו לא מתבטלים לצדיק ואנחנו סומכים רק על עצמנו אז באמת אדם לא יכול לעמוד בכל הבירורים האלה וכשאדם לא יכול לעמוד בכל הבלבולים האלה האדם נופל לצמצומים והיום רואים את זה ממש בחוש. רבינו אומר ’כל העולם יהיו ברסלב‘, לפני כמה שנים זה היה נראה כדבר דמיוני, היום רואים איך שהדבר הזה מתחיל להיות פשוט בעולם,
זה לא העניין של ההשתייכות, פשוט רואים איך שהדעת של רבינו מרפא את העולם.

…שיתף את מידת הרחמים במידת הדין

מרוב הבלבולים שעוברים על האדם כל שנייה, האדם יכול לצאת מדעתו מרוב הבלבולים הנפשיים והרוחניים שעוברים על הדור שלנו – זה דבר נפלא מאוד לראות  עד כמה רבינו יורד ומאיר למצבים שלנו ונותן לנו עצות למקומות ולמצבים שבו אנחנו נמצאים וכשאדם מתחבר עם הדעת של הצדיק ע“י זה אנחנו יכולים להמתיק את כל הגבורות שעוברות עלינו. רבינו האר“י הקדוש אומר שכל העבודה של ראש השנה נקראת מיתוק הגבורות, כל התפילות וכל הסדר של תקיעות השופר זה נקרא מיתוק הגבורות – הקב“ה ברא את העולם במידת הדין והוא רוצה שיהיה מידת הדין אבל הוא שיתף את מידת הרחמים במידת הדין, הקב“ה נתן לנו דרך להקל את הגבורות, הכוונה להכניס דעת בתוך הגבורות..

בפרט ובפרט פרטיות

אם אין דעת אדם לא יכול לעמוד בגבורות, הוא רואה כאלה שיגעונות והוא רואה שכל העולם מתבלבל עכשיו, כל מה שקורה בעולם בכלל ובפרט ובפרטי-פרטיות זה הסתרת פנים, הניסיון שלנו זה לא ליפול בדעתנו ולא להתפעל מכל המשברים והגלים שעוברים עלינו – דוד המלך שהוא שורש התיקון אומר ’כל משבריך וגליך עלי עברו‘. דוד המלך כזה צדיק אז למה צריך להתקיים בו כל משבריך וגליך עלי עברו? כי דוד זה הנשמה שיכולה להפוך את כל המשברים והגלים לניגונים להשם

השם הוא הא-לקים !!

הסוד של  המיתוק של ראש השנה זה לכוון שיהיה לנו דעת בכל השנה וזה גם מה שרבינו אומר לחשוב מחשבות טובות. איזה דעת צריך להיות לנו? וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים. א-לקים זה הטבע, זה ההנהגה הנגלית, השם זה רחמים. השם הוא הא-לקים זה לראות את הרחמים
בכל המשברים ואז להתחבר עם הנקודה של אהבה ושמחה וניגון עם כל
המשברים שעוברים עלינו – זה הסוד של ראש השנה וזה נקרא המיתוק של הגבורות

לחסל את השני ולעשות לו תיקון הכללי

אנחנו רואים שזה הרצון של הקב“ה שיהיו את כל הצמצומים האלה וכל הגבורות האלו לכן אומר רבינו האר“י: תמתק אותם, הכוונה תכוון שכל דבר שיקרה לך תראה את הקב“ה ותראה את החסד של הקב“ה בכל דבר – זה נקרא כל משבריך וגליך עלי עברו. כל הניסיון של האדם שהוא לא רואה את הקב“ה בתוך התמונה – מישהו ציער אותו? אז הוא כל כולו נגד האדם הזה ולפי מה שהוא עשה לו זה פשוט שהוא חייב בארבע מיתות בית-דין, הוא רוצה לחסל את האדם ולעשות לו ’תיקון הכללי‘, כשאדם נמצא במצב הזה הוא כל כולו הקפדות, כעסים וכן הלאה. ברגע שאדם אומר: רגע, אבל אין עוד מלבדו, בסדר, הוא ציער אותי וביזה אותי אבל
איפה הקב“ה בתמונה? וכי הוא יכול לעשות לי משהו אם הקב“ה לא רוצה? זה נקרא מיתוק הגבורות והכי קשה למתק את הגבורות זה כשאדם לא רואה את הקב“ה

אבשלום, שאול, פלשתים ושמעי בן גרא

המיתוק זה לראות שזה הקב“ה אבל ברגע שאדם לא רואה שזה הקב“ה והוא לא מתחבר עם נקודת האמונה אז שם זה הכי קשה. כתוב במדרש ובזוהר שהניסיון הכי קשה של דוד המלך כל ימי חייו זה הקללות שקילל אותו שמעי בן גרא, ברגע שהוא עמד בניסיון הזה והוא אמר ’השם אמר לו קלל‘, הוא זכה להיות מלכא משיחא,
על הדבר הזה הוא זכה להיות מלך המשיח – שואלים: דוד המלך עבר כ“כ הרבה דברים בחייו וסכנות ורדיפות והוא היה כחוט השערה ממיתה, אז דווקא הקללות
של שמעי בן גרא כ“כ היו קשות לדוד המלך יותר מאבשלום, יותר מהרדיפות
של שאול, מהמלחמות עם הפלשתים, למה הניסיון הזה היה הכי קשה לדוד המלך?

בשמיים מקללים אותי

ראיתי פירוש נפלא מאוד בדבר הזה: שמעי בן גרא היה אדם גדול מאוד, הוא היה גם רבו של שלמה המלך, הוא היה אדם מאוד גדול בתורה. דוד המלך אמר: אם אדם כזה גדול בתורה מקלל אותי, יכול להיות שבשמיים מקללים אותי, זה הכוונה השם אמר לו קלל. כבר מנדים אותי בשמיים וזה הכי קשה, כשאדם מאבד את התקווה והוא חושב שכבר בשמיים לא רוצים אותו, זה הניסיון הכי קשה בעולם. כל עוד יש ניסיונות אבל אדם יודע שהקב“ה איתו ועושה את זה לטובתו וזה
רק חסדים של הקב“ה אזי יהודי יכול
להחזיק מעמד בהכל, ברגע שאדם לא רואה את הקב“ה בתמונה והוא חושב שכבר בשמיים מאסו בו, אז אין דבר יותר קשה מזה.

התחברות ולא פירוד

בהבנה הראשונה דוד המלך נבהל כי הוא חשב שמשמיים כבר מקללים אותו אבל הוא מיד התחבר עם הנקודה שהקב“ה עושה את הכל לטובתו ואז מיד יצאה בת קול ואמרה לו: אתה הרגל הרביעית במרכבה, הוא הפך גם את הנקודה הזאת למזמור לדוד, הכוונה להתחברות ולא לפירוד לכן דוד המלך הוא שורש הגאולה ושורש התיקון, הסוד של המיתוק של הגבורות זה לקבל באהבה ובשמחה והיום זה עבודה נוראית..

שנזכה לשמוח וקבל את כל מה שעובר

היום בכל שנייה מראים לאדם חורבן אחר, כל שנייה יש בעיה כזאת ובעיה כזאת ובעיה כזאת, לפעמים אדם אומר: טוב, תן לי שנייה לנשום בן בעיה לבעיה, תן לי רגע איזה מרווח – עבודה שלנו זה למתק את זה, הכוונה להגיד: יש בורא לעולם והכל לטובה, זה הכל רק חסדים של השם. צריך לכוון בתקיעות: שנזכה לשמוח ולקבל את כל מה שעובר עלינו באהבה וזה סוד המיתוק, להפוך את הכל לניגונים, זה עומק העבודה של הלווים בבית המקדש. הלווים זה העניין של הגבורות, ע“י הניגונים הם היו ממתקים את הגבורות לכל עמ“י בכל השנה – העיקר זה הדעת של רבינו איך לעבור את העולם הזה בשלום.

הפוסט פרשת נצבים | מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה? הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מכיוון שאנחנו נמצאים לפני ראש השנה, נראה כמה נקודות שקשורות לעניין של ראש השנה, נקודה ראשונה זה שאלה שמתעוררת כל שנה וזה למעשה שאלה הלכתית: האם מותר לדבר עם הצדיק בציון שלו? האם מותר לפנות לצדיק ולבקש ממנו בקשות? למעשה זה עניין הלכתי – מובא בפוסקים ובמקובלים שערב ראש השנה זה היום המסוגל ביותר להשתטחות על קברי צדיקים. בשולחן ערוך בהלכות ראש השנה הרמ“א כותב על גודל המעלה של להשתטח על קברי צדיקים..

רב מני פנה לאביו שנפטר…

ועוד הרמ“א כותב: אך אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר – המשנה ברורה מביא את דברי הרמ“א ולמעשה המקור של הרמ“א זה המהרי“ל שהוא למעשה נקרא אבי הפסיקה האשכנזית – לפי דבריהם אסור לדבר עם הצדיק בציון שלו אבל מותר לבקש בזכות הצדיק אבל לא לפנות אליו ישירות – זה המקור של האיסור, המהרי“ל, המגן אברהם, הרמ“א והמשנה ברורה אבל למעשה צריך לדעת שהדבר הזה שנוי במחלוקת גדולה מאוד ורוב-רוב הפוסקים חולקים על הפסק הזה, לא מצאנו פוסק ספרדי שאומר שאסור לפנות אל המתים אבל לא רק הפוסקים הספרדים אלא גם רוב הפוסקים האשכנזים מתירים את זה, בין היתר זה הפרי מגדים שהוא אחד הפוסקים האשכנזים הגדולים שבד“כ הולכים בדרך הרמ“א והמגן אברהם, הוא בעצמו כותב שבאמת לא כך ההלכה מכיוון שיש כמה וכמה ראיות הן מהזוהר הקדוש הן מהש“ס והן ממדרשי חז“ל ולומדים מכך שכן פנו אל הצדיקים הנפטרים כגון כלב בן יפונה שהיה מהמרגלים והשתטח על קברי האבות, הוא פנה אל אברהם אבינו ואמר לו: כשם שמשה התפלל על תלמידו ככה אני מבקש ממך שתתפלל עליי, ובאמת בזכות
זה הוא גם ניצל בעצמו המרגלים, ויש גמרא שמספרת על רב מני שפנה לאביו שנפטר

באמת אין בעיה לפנות אל הצדיק בציון

היה לרב מני בעיה שציערו אותו והוא פנה לאבא שלו שכבר נפטר ובאמת הוא נענה ועזר לו – לכן רוב הפוסקים כותבים שבאמת אין בעיה לפנות אל הצדיקים בציון שלהם ולבקש מהם בקשה, אם כך הרי גם המהרי“ל, המגן אברהם והרמ“א בוודאי ידעו את כל המקורות האלה מהש“ס ומהזוהר הקדוש אז למה למעשה הם אוסרים את זה אם זה כתוב במפורש? למעשה הם אוסרים כדי שאדם לא יבוא לידי בלבול ויתבלבל מי בעצם נותן לי: הצדיק? הקב“ה? אז זה מצד זה שלא יהיה בלבול בדבר, לכן הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים לרשב“י, לרבינו, ליוסף הצדיק וכן הלאה, כשאדם מגיע והוא רוצה לפנות לצדיק, למעשה מצד ההלכה מותר לפנות אל הצדיק

גמגומים וצירופים

יש ספר מאוד ידוע שנקרא ’פסקי תשובות‘ של מחבר בין זמננו שמביא את זה בהלכות ראש השנה והוא בעצמו כותב שרוב הפוסקים מתירים את זה – אבל בכל אופן אם נרצה להתייחס לאלה שאוסרים, יש עצה פשוטה שמתייחסת לדבריהם וזה דבר טוב, להגיד פעם אחת כשמגיעים לציון: הרני מוסר מודעה שאני יודע שיש רק אחד יחיד ומיוחד שהוא נותן ומשפיע את הכל וזה הקב“ה ואין עוד מלבדו, אני פונה לצדיק מכיוון שהצדיק הוא הסנגור והוא המליץ והוא יודע איך לעשות צירופים מהגמגומים שלי. אני מגמגם בתפילה ואני לא יודע בכלל לבקש, הצדיק אמר שהוא יודע לעשות צירופים לכן אני פונה אליו כי הוא יודע להעלות את התפילות שלנו..

הרי אסור לדרוש אל המתים

כשאדם מוסר את המודעה הזאת אז לכל השיטות ולכל הדעות אין שום בעיה לפנות אל הצדיק, כשאנחנו פונים לצדיק ואומרים לו תעזור לי כוונתנו היא שהצדיק מעלה את התפילה שלנו, הוא יודע את השערים של התפילה והוא יודע איך לפעול למעלה אז אנחנו מוסרים לו את הדבר הזה. יש שאומרים שזה נקרא ודורש אל המתים, והרי כתוב שאסור לדרוש אל המתים – צריך לדעת שזה למעשה כתוב בזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות והבית יוסף מביא את זה ולמעשה זה גם נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קע“ט שם מרן כותב שדורש אל המתים זה אדם שמרעיב את עצמו, לן בבית הקברות ותכליתו זה להמשיך על עצמו רוח טומאה – זה נקרא דורש אל המתים, אבל אומר הזוהר הקדוש שברגע שאנחנו באים בתשובה ותפילה לקברות צדיקים אז בוודאי שאין לזה שום קשר להלכה של דורש אל המתים. לפני 12 שנה בערך הגיע אברך ת“ח לאומן,
הוא לא היה ברסלבר והוא שמע את החסידים שמדברים על מסורת שבה רבינו נמצא בקיבוץ בראש השנה והוא נמצא איתנו ומתפלל איתנו..

להשאיר את השולחן את הכיסא והמיטה

-הוא שמע את זה אז הוא ניסה לעקוץ אותי בדרך אירוניה ואמר לי: ומה יהיה אם רבינו ירצה לתקוע בשופר? איך נצא ידי חובה? אמרתי לו: מה הבעיה? רבינו יתקע בשופר ונצא ידי חובה. אז הוא אמר לי: ובמתים חופשי, אדם שנפטר הוא פטור מהמצוות לכן הוא לא יכול להוציא את האחר ידי חובת המצווה. אמרתי לו: אל תדאג, אם רבינו יתקע בשופר כולנו נצא ידי חובה – הגמרא במסכת כתובות דף ק“ג מספרת על פטירתו של רבי יהודה הנשיא. לפני פטירתו הוא בין היתר ציווה להשאיר את השולחן שלו, את הכיסא ואת המיטה שלו. מספרת הגמרא שהרבה שנים
אחרי פטירתו הוא היה בא כל ליל שבת הביתה למשפחה שלו, ממש כמו שהיה בחייו

לרבי עקיבא איגר יש פה קושייה הלכתית

-כשהדבר נודע ע“י השכנה, רבי יהודה הנשיא הפסיק להגיע כדי לא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים – רואים את הענווה של רבי שאפילו בעולם העליון רבי אמר: מכיוון שעכשיו נודע שאני בא, יגידו שאני יותר צדיק משאר הצדיקים שלא באים, בגלל זה הוא הפסיק לבוא – אפילו למעלה רבי מגלה את מידת הענווה שלו, הצדיק עולה למעלה עם כל המידות הטובות שלו. אחד מגדולי הפוסקים האחרונים, רבי עקיבא איגר מקשה על הסיפור הזה, זה שרבי יהודה בא לעשות קידוש כל ערב שבת זה לא קשה לרבי עקיבא איגר, אם צדיק רוצה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא רוצה לבוא הביתה מישיבה של מעלה? בסדר. לרבי עקיבא איגר יש קושייה הלכתית: הרי אם רבי בא הביתה לאשתו ולילדים אז מן הסתם שהוא יעשה קידוש, הרי זה לא מכובד שהבן יעשה קידוש, אז שואל רבי עקיבא איגר: איך הוא הוציא ידי חובה את בני-ביתו והרי כתוב ’ובמתים חופשי‘? רבי עקיבא איגר שואל את זה בגיליון הש“ס..

רבינו יכול להיות שליח ציבור ובעל תוקע

אומר רבי עקיבא איגר בשם הספר חסידים חידוש נורא מאוד בהלכה: מה שכתוב שצדיקים במיתתם קרויים חיים, גם לעניין זה שאם הם באים מעולם עליון אלינו, הם חייבים במצוות והם מוציאים אותנו ידי חובה – באמת לאמיתה בדקנו את זה וכמעט כל האחרונים ללא יוצא מן הכלל מסכימים עם רבי עקיבא איגר, ככה שאם בא צדיק לעולמינו מאיזה סיבה, הם מקיים מצוות והוא יכול להוציא אותנו ידי חובה, רבינו יכול להיות שליח ציבור ורבינו יכול להיות בעל-תוקע, אין שום בעיה בבחינה הזאת. ובאמת הדבר הזה זה חידוש גדול בדבר הזה שצדיקים במיתתם קרויים חיים זה גם לעניין ההלכתי ולא רק לעניין של השקפה ומדרגה רוחנית שהם פועלים בעולם העליון עבורנו

מותר לדבר עם הצדיק בציון

הרבה פעמים שואלים האם מותר  לדבר עם הצדיק עם הצדיק על הציון? אז כמו שאמרנו רוב-רוב הפוסקים סוברים שמותר לדבר עם הצדיק בציון ואין בזה שום איסור הלכתי והעניין של דורש אל המתים זה בכלל לא שייך, זה רק כאשר אדם מכוון להמשיך על עצמו רוח טומאה, זה לא קשור לעניין של ההליכה שלנו לקברות צדיקים – אנחנו אומרים את ההלכה הזאת כי כל שנה בנסיעה לאומן הרבה מתעוררים לשאלה הזאת, אז טוב לדעת את זה ולהגיד את זה גם לאחרים. בעזרת השם נראה עוד נקודה בעניין של ראש השנה בדרך הליטאית – הרב דסלר בספר ’מכתב מאליהו‘ מביא גמרא ידועה שמופיעה במסכת ראש השנה גם בבבלי וגם בירושלמי, שם הגמרא אומרת שהשטן שומע את תקיעות השופר והוא נבהל, הוא מפחד. שואלים שאלה: ממה הוא נבהל? מרעשים? הרי את כל הפיצוצים בעולם הוא עושה, זה מה הוא נבהל?

להעלות את הס“מ למדרגת מלאך קדוש

במסכת ראש השנה בבבלי לא כתוב מה הסיבה שהשטן נבהל מהתקיעות אבל בירושלמי כתוב שכשהוא שומע תקיעה אחת של שופר הוא נבהל ולא נבהל, הוא אומר: שמא תקיעת השופר באה להודיע על תחיית המתים? בפעם הראשונה הוא לא בטוח אבל בפעם השנייה הוא כבר חושב שזה השופר של הגאולה. הוא מפחד מהגאולה כי הוא יודע שבגאולה מעבירים אותו מן העולם, זה גם שאלה: ממה הוא מפחד? הרי באמת עתיד הקב“ה לשחוט את הס“מ. לכאורה זה קושייה גדולה: על מה ולמה ישחטו אותו? על זה שהוא עשה מסירות נפש לעשות את התפקיד שלו? אומר רבינו האר“י הקדוש שכששוחטים בהמה יש כוונות עפ“י הסוד להעלות את הניצוץ הקדוש, אומר רבינו האר“י הקדוש שהשחיטה של הס“מ זה להעלות אותו למדרגה של מלאך קדוש, זה הכוונה של השחיטה. על כל פנים אומר הירושלמי שהוא נבהל מתקיעת השופר כי הוא חושב שהגיעה הגאולה, זה לא כתוב בגמרא בבבלי

לא אשרי העם שומעי או תוקעי-תרועה

יש כמה וכמה פירושים בבבלי מדוע השטן נבהל כשהוא שומע את שתי תקיעות השופר, בירושלמי יש סיבה ברורה שהוא מפחד שמא זה השופר של הגאולה ומכיוון שזה לא כתוב בירושלמי אז המפרשים אומרים חידושים משלהם. הרב דסלר מביא בשם היערות דבש (רבי יונתן איבשיץ) שאומר יסוד גדול מאוד בדבר הזה: יש מדרש וזוהר על הפסוק ’אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון‘ – הזוהר והמדרש מדקדקים בלשון של הפסוק ’אשרי העם יודעי תרועה‘ ז“א שיש איזה עניין לדעת בתרועה, לא אשרי העם שומעי תרועה, לא אשרי העם תוקעי תרועה אלא אשרי העם יודעי תרועה , ז“א שיש פה איזה עניין לדעת בעניין תקיעת השופר – שואל הרב איבשיץ מה הידיעה שאנחנו צריכים לדעת שעל זה הפסוק משבח את עמ“י שאנחנו יודעים את סוד התרועה? דבר ראשון בוודאי שיש הרבה כוונת עפ“י הסוד מה פועל השופר, בוודאי שכוונת הפסוק זה קודם כל לדעת את הכוונות עפ“י הסוד..

לא ישפטו אותו בבית-דין של צדיק הדור

מצוות תקיעת השופר פועלת כוונות מאוד-מאוד גבוהות ולמעשה כל השפע של השנה הקרובה נפתח ברגע שמתחילים לתקוע בשופר. תקיעת השופר מתחילה להוריד את השפע של כל השנה החדשה לכן זה דבר מאוד גבוה, אבל רבי יונתן איבשיץ מביא פירוש אחר לפסוק: עמ“י יודע מה פועלת התרועה, בשעה שעמ“י תוקע בשופר כל הבתי-דין למעלה יושבים לדון. למעלה יש הרבה בית-דין, שמעתי מכמה צדיקים וזה גם כתוב בספרים שיש כמה בתי-דין מכיוון שכל אדם נשפט לפי עניינו, אחד שהוא כל השנה עושה את כל העבירות שבעולם לא ישפטו אותו בבית-דין עם אחד מצדיקי הדור, אנחנו יכולים להבין שזה משפט אחר לגמרי והסתכלות אחרת לגמרי לכן בשמיים יש הרבה בתי-דין ואחד מהבתי-דין שיש בשמיים זה הבית-דין של רבינו, שמעתי את זה מכמה מזקני ברסלב שלרבינו יש את הבית-דין שלו למעלה ועל זה רבינו
אמר: אני מעביר אתכם בדין, הכוונה אני פועל בשבילכם את כל הפעולות שאתם תצטרכו כדי להגיע לתיקון שלכם..

מקבלים את הדין באהבה..

אומר רבי יונתן איבשיץ שכתוב שהבתי-דין למעלה לא מתחילים לדון עד שאנחנו לא תוקעים בשופר. ברגע שעמ“י תוקעים בשופר כל הבתי דין מתחילים לדון, ז“א שתקיעת השופר זה למעשה הכרזה שלנו שהבתי-דין יתחילו לדון. אומר רבי יונתן איבשיץ שכשאנחנו תוקעים בשופר אנחנו צריכים לכוון שעכשיו הבתי-דין יושבים לדון ואנחנו מקבלים את דינו של הקב“ה באהבה ובשמחה כי כל מה שהשם עושה איתנו הכל לטובה וגם אם הוא ידון אותנו חלילה לכל מיני קשיים והתמודדויות גם זה לטובה ואנחנו מקבלים את כל מלכותו, הנהגתו ודינו של הקב“ה באהבה ובשמחה, זה מה  שר‘ יונתן איבשיץ אומר שצריך לכוון

אין דבר שממתיק את הדין מכלל עמ“י

מוסיף ואומר רבי יונתן איבשיץ שזה מה שמבלבל את הס“מ – הבלבול של השטן זה שאנחנו מקבלים את הדין באהבה כי ברגע שעמ“י מקבל את ההנהגה ואת הדין
של הקב“ה באהבה, מיד הקב“ה קם מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים – אין
דבר שממתיק את הדין מעמ“י בכלל ומעל כל אחד מאתנו בפרטיות ברגע שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה – זה מה שרבינו אומר
בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה: לא רצה הגיבור אלא הכנעה, מה הכוונה? אנחנו רואים שהעולם מונהג בגבורות בפרט ראש השנה, הכוונה שככה הקב“ה רצה וברא את העולם שאנחנו נעבור פה ניסיונות, קשיים והתמודדויות, אדם
עובר צמצומים, הסתרת פנים וכן האלה, בעולם הזה עובר עלינו הרבה קשיים
ובאמת השורש של כל זה הוא שבאמת ככה הקב“ה רוצה שנעבור את הקשיים האלה.

רוצה לעבוד אותך מתוך שמחה והרחבה

אומר ר‘ יונתן איבשיץ בשם המדרש שהיסוד הראשון בהסתכלות בהנהגה של הקב“ה זה להסכים עם הקב“ה איך שהוא מנהיג אותנו – זה למעשה שורש תיקון האמונה, שאדם אומר להקב“ה: אני רוצה שיהיה סיעתא דשמייא ואני רוצה שיהיה רחמים, אני רוצה לעבוד אותך מתוך שמחה, מתוך הרחבה, אני רוצה ללמוד הרבה תורה, אני רוצה להיות צדיק ואני רוצה להיות קדוש, אבל איך שאתה תנהיג אותי אני מקבל באהבה ובשמחה גם אם זה לא יהיה לפי הרצונות שלי – אומר רבי יונתן איבשיץ שזה היסוד של אשרי העם יודעי תרועה, אנחנו מזמינים את הבתי-דין
לדון אותנו ואנחנו מקבלים באהבה ובשמחה את מה שהקב“ה יעשה איתנו, ואין
לך המתקת הדין יותר גדולה מזה. למעשה רבינו במעשה מבעל תפילה אומר
’לא רצה הגיבור אלא הכנעה‘ – הגיבור זה הגבורות, זה הנהגת הגבורות שהקב“ה מנהיג אותנו ורבינו מגלה לנו בסיפור הזה שעיקר תכלית ההנהגה של הגבורות
זה שנסכים עם ההנהגה של הקב“ה. רבינו אומר שם שיש שתי דרכים בכלליות להמתיק גבורות: 1- להתפלל שיתמתקו הגבורות. 2- להסכים עם ההנהגה של הקב“ה. אומר רבינו שלהסכים עם ההנהגה של הקב“ה זה יותר גבוה ממה שאדם מתפלל

הוא הקיז דם, בלע שן של שום והתעלף

כשאדם מתפלל זה פועל אבל להסכים עם מה שהקב“ה עושה עם האדם זה יותר גבוה מהתפילה, ככה מובא בסיפור מעשה מבעל תפילה. יש מעשה בגמרא במסכת תענית, למעשה המעשה הוא ידוע אבל לא כל הפרטים שלו ידועים, הגמרא מספרת על אחד מגדולי ישראל רבי אלעזר בן פדת שהיה המרא דאתרא של א“י אחרי רבי יוחנן. רבי אלעזר בן פדת היה בעניות עצומה, הוא היה עני גדול מאוד ויום אחד הוא הקיז דם ולא היה לו חתיכת פרי להשיב את נפשו אחרי ההקזת דם והוא התעלף. היה לו שן אחת של שום, הוא בלע אותה והתעלף מרוב חולשה

בשביל מה להחריב את העולם

-הגמרא מספרת שכשהחכמים שמעו את זה הם באו לבקר אותו, הוא היה מעולף והם ראו אותו בוכה, צוחק וניצוץ של אש יוצא לו מהמצח. כשהוא התעורר שאלו אותו החכמים: למה בכית, צחקת ומה זה הניצוץ שיצא לך מהמצח? אמר להם רבי אלעזר בן פדת: כשהתעלפתי בא הקב“ה לבקר אותי, רואים מפה שהקב“ה מקיים מצוות כפשוטו, מניח תפילין, מבקר חולים. עכשיו רבי אלעזר חולה? הקב“ה בא לבקר אותו כפשוטו. אמר להם רבי אלעזר: הקב“ה אמר לי: אלעזר בני, אם אתה רוצה אני אחריב את העולם ואברא אותו מחדש, אולי יהיה לך מזונות. רבי אלעזר אמר:
מה צריך להחריב עכשיו את כל העולם בשביל תפוח-עץ?

אם כבר עברתי חצי אז בוא נגמור ככה

מה ביקשתי? ארמונות של פאר? רציתי תפוח-עץ ובננה – כתוב בספרים הקדושים שזה סוד מאוד גדול מה שהקב“ה אמר לו – רבי אלעזר שמע את זה ושאל את הקב“ה: עברתי כבר את מחצית מחיי? הקב“ה אמר לו: כן. אמר רבי אלעזר לחכמים: כששמעתי שכבר עברתי חצי מהחיים שלי בכיתי. רבי אלעזר אמר להקב“ה: אם כבר עברתי חצי מהחיים אז בוא נגמור עם זה ככה, אל תחריב את העולם. אמר לו הקב“ה: בגלל שהסכמת איתי עם ההנהגה הזאת, עכשיו אני מגלה לך סוד, על זה שהסכמת אני מכין לך בגן-עדן י“ג נהרות של אפרסמון שכל אחד מהם יותר גדול מפרת וחדקל. אמר רבי אלעזר לחכמים: על זה חייכתי ושמחתי – אם מדייקים בגמרא אז הקב“ה לא אמר לו יש לך י“ג נהרות של אפרסמון על זה שלמדת תורה או על זה שקיימת מצוות – על זה שהסכמת איתי שאתה סובל כזאת עניות ואתה לא מתמרמר על הדבר הזה, על זה אתה מקבל י“ג נהרות של אפרסמון – מדוע? כי זה יסוד כל האמונה: להסכים עם ההנהגה של הקב“ה, מפה אנו לומדים דבר מאוד עמוק:

אתה גם יכול לתת לי וגם לתת לכל אחד

הרי הקב“ה ברא את העולם במידת הדין כמו שכתוב במדרש ואנחנו יודעים שזה לטובתנו הנצחית, הקב“ה עשה את כל זה בשבילנו, בוודאי שהוא לא צריך את זה, אבל במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו של הקב“ה. ברגע שאדם מסכים עם ההנהגה של הקב“ה פה בעולם הזה, אין מעלה יותר גדולה מזה בכל יסוד האמונה, כל יסוד האמונה עומד על הנקודה הזאת שאדם אומר להקב“ה: קשה לי, אני צריך פה להתמודד עם דברים, אני עובר צמצומים והשם ירחם על מה שעובר עליי אבל אתה יודע מה, אם זה מה שאתה עושה אני יודע שהכל לטובתי ואני מסכים איתך – על זה אומר הקב“ה לרבי אלעזר בן פדת: על זה קיבלת י“ג נהרות של אפרסמון. אמר רבי אלעזר להקב“ה: זה כל מה שיש לך לתת לי? פה רואים איזה קירבה יש לצדיקים עם הקב“ה. אמר לו הקב“ה: אם אני אתן לך יותר מה אני אתן לחברים שלך? אמר לו רבי אלעזר: וכי מאדם שאין לו ביקשתי? מה הבעיה? אתה יכול לתת לי ואתה יכול לתת לכל אחד. על זה הקב“ה היכה לו במצח באצבע, כתוב בראשונים שהקב“ה עשה את זה מחיבה ולא מהקפדה ומזה יצא לו ניצוץ אש במצח.

מקבלים באהבה כי אתה עושה לטובתנו

רואים שהצדיקים שמוסרים את הנפש לעשות את רצונו של הקב“ה פה בעולם הזה, איזה קירבה הם זוכים לקבל מהקב“ה שהם כביכול יכולים לבוא אליו בטענות, ’זה כל מה שיש לך לתת לי?‘ מהיסוד הזה רואים שברגע שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה, בפרט כשאדם עובר איזה צמצום או איזה ניסיון או קושי, אין מעלה יותר גדולה מהנקודה הזאת שאדם מסכים עם הקב“ה – זה מה שאומר פה הרב דסלר בשם הרב איבשיץ שזה היסוד של ’אשרי העם יודעי תרועה‘ וצריך לכוון את הדבר הזה בתקיעת השופר: הקב“ה, אנחנו רוצים לעבוד אותך כל השנה, אנחנו רוצים להיות ברחמים, בהרחבה ובחסדים ומה שתגזור עלינו אנו מקבלים באהבה כי אנו יודעים שאתה עושה רק לטובתנו

מדוע תיקנו לנו יומיים לר“ה?

אומר המדרש אשרי העם יודעי תרועה, מכירים לרצות את בוראם בתרועה והוא עומד מכיסא דין לכיסא רחמים והופך להם את מידת הדין למידת רחמים – זה לשון מדרש רבה. כל מה שאמרנו זה רבי יונתן איבשיץ מסביר את המדרש הזה לפי מה שאמרנו, שמסכימים לקבל את ההנהגה. יש עוד נקודה שהיא אחת הנקודות המרכזיות שלמעשה הרבה מדברים על הנקודה הזאת וזה השאלה הידועה: מדוע תיקנו לנו שני ימים לראש השנה? הרי אנחנו יודעים שזה לא כמו יו“ט שני של גלויות והראייה לדבר שגם בא“י עושים יו“ט שני של ראש השנה. בגמרא במסכת ראש השנה כתוב טעם

קלקול אחד במשך 420 שנה של ביהמ“ק

-בתקופת בית המקדש היו מקדשים את החודש עפ“י עדים, והלווים פעם אחת קלקלו בשיר וכדי לתקן את זה תיקנו לדורות יומיים ראש השנה – צריך לדעת שאמנם זה הפירוש שהגמרא מביאה אבל הרבה פעמים הפשט לא עונה בשלמות על כל הקושיות. התוספות במסכת ראש השנה אומרים שכל הקלקול היה פעם אחת במשך 420 שנה של תקופת בית המקדש השני – על פעם אחת שהלווים קלקלו בשיר, הכוונה אמרו שיר של יום-חול במקום שיר של ראש השנה, על זה תיקנו לכל הדורות לכל עמ“י עד ביאת משיח צדקנו יומיים ראש השנה? אפילו שעכשיו אין לנו אפשרות לקלקל בשיר כי עכשיו לא מקדשים את החודש עפ“י עדים, יש לנו לוח מדוייק ועכשיו אי אפשר לטעות בדבר הזה – אז עפ“י הפשט נשארת קושייה, בגלל טעות שקרתה פעם אחת תיקנו לכל הדורות עוד יומיים של ראש השנה? ככה דרכה של תורה, להגיד תירוץ עפ“י הפשט ולהסביר את זה יותר לעומק, אנחנו רואים את הדבר הזה הרבה פעמים, לכן הזוהר הקדוש בפרשת פנחס שואל את השאלה הזאת..

יום א‘ זה דינא קשיא ויום ב‘ דינא רפיא

אומר הזוהר הקדוש בפרשת פנחס את התשובה הידועה שכתובה הרבה בספרים: היום הראשון זה דינא קשיא והיום השני זה דינא רפיא, בלשון הזוהר הקדוש יש שתי בתי-דין קשיא ורפיא ושניהם השתכחו ביחד, הכוונה ששניהם נמצאים ביחד, יש שיתוף של שתי בתי-הדין. רבינו האר“י הקדוש מביא את דברי הזוהר ומפרש שדינא קשיא זה דין הפנימיות או דין הנשמות ודינא רפיא זה דין החיצוניות או דין העולמות. עדיין לא מובן מה ההבדל בין היום הראשון ליום השני, כי בעצם היום השני זה תקנה של רבנן כדי להקל עלינו בדין אבל מה ההקלה? מדברי הזוהר ומדברי האר“י לא מובן הלכה למעשה מה משמעות ההקלה. הרב דסלר שואל
את השאלה הזאת ומתרץ ואומר פה חידוש גדול מאוד ועמוק מאוד ונפלא מאוד..

להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן את העולם

אומר הרב דסלר: מי יכול לעמוד בדין כזה שדנים אותו על הנטיות הדקות שיש לו בלב ועל המחשבות שיש לו בלב, מי יכול בכלל לעמוד בדין כזה? רוב עמ“י לא יכולים לעמוד בדין כזה? אומר הרב דסלר שזה המשמעות של דינא קשיא, זה הדין האמיתי כמו שהתורה בעצם רצתה וזה היום הראשון של ר“ה שדנים את האדם בעצם על הפנימיות הלב, הנפש והמחשבה לכן רוב עמ“י לא יכול לעמוד בדין כזה קשה שנקרא דינא קשיא, אם כך מה תיקנו לנו חז“ל בדינא רפיא? אומר הרב דסלר: ומכיוון שאין במעשיו לגלות את כבודו באופן ישיר, הכוונה לא יכולים לעבוד את העבודה הזאת, תוכן החיים שלנו הוא במה שאנחנו עוסקים בהכנות הנדרשות לצדיק לצורכי עבודתו, היינו שתכליתנו היא להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן
את העולם שבו עושה הצדיק את עבודתו ועל-כן המשפט הוא לא מכוון לפי מעשינו כי לפי מעשינו אין לנו זכות קיום אלא אנחנו זוכים לפי צורכי עבודת הצדיק

עד כמה אנחנו ראויים לשמש את הצדיק

בהמשך הרב דסלר אומר שכל מה שדנים אותנו זה דנים אותנו האם יש לנו זכות לשמש את הצדיק ועל זה הדין שלנו וזה דינא רפיא – כל הדינא רפיא שלא תובעים את האדם על הפנימיות של הדינא קשיא אלא בודקים האם יש לאדם זכות לשמש את הצדיק או אין לו זכות לשמש את הצדיק – זה דבר פלאי מאוד וזה חידוש עצום מאוד מה שכותב פה הרב דסלר בספר מכתב מאליהו – האדם נידון אם הוא ראוי לזכות לשמש את הצדיק, זה הלשון של הרב דסלר. אנחנו רואים שהרב דסלר הסביר לנו עכשיו הבנה חדשה מה זה דינא רפיא אבל עם כל זה, תכלית כל בריאת העולם היא שכל יהודי יעשה את העבודה הפנימית, אז אם כך זה שחז“ל מצאו לנו דרך שיהיה דינא רפיא וידונו אותנו כמה אנחנו ראויים לשמש את הצדיק, איך זה בעצם מקיים את תכלית בריאת העולם שכל יהודי יעבוד את הקב“ה באמת בפנימיות?

אדם לא יכול לעשות את העבודה הזאת

בזוהר הקדוש כתוב שיש שתי בתי-דין, בית דין עליון שהוא קשיא ובית דין
תחתון שהוא רפיא ושניהם נמצאים ביחד, הכוונה שההתבטלות לצדיק זה לא רק שעכשיו דנים אותנו מצד ההתבטלות לצדיק אלא עצם העובדה שאדם מתבטל לצדיק כפי שהוא מתבטל לצדיק, הצדיק בעצם יעזור לו להגיע לדינא קשיא, לעבודה של היום הראשון, זה עומק התירוץ של הרב דסלר, בעצם שתי הבתי-דין פועלים ביחד. אדם לא יכול לעשות את העבודה של היום הראשון דהיינו לתקן את המידות ולזכך אותם בדקות הזאת – כשאדם מתקרב לצדיק אז מתחילים לדון
אותו על ההתקרבות לצדיק – התקרבת לצדיק? יש לך זכות קיום, אומר הרב דסלר בספר מכתב מאליהו שלאדם יש זכות קיום לפי ההתקרבות שלו לצדיק מכיוון שכפי ההתקרבות של האדם לצדיק, הצדיק יביא אותנו לעבודה של היום הראשון..

אכילה זה להפוך את הדבר למהות אחרת

-בעצם ע“י הצדיק אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה, את הרצון של הקב“ה שנעבוד אותו בפנימיות. הקב“ה רוצה שכל יהודי יעבוד אותו בפנימיות רק שאי-אפשר בלי הצדיק לכן זה היסוד של הדינא רפיא שזה היום השני של ר“ה, ובאמת רבינו אומר בליקוטי מוהר“ן בתורה קכ“ט: גם אם קשה לאדם לעבוד את הקב“ה לפי מידותיו, עצם ההתקרבות של האדם לצדיק, ע“י זה האדם יהפך להיות מהותו של הצדיק ואדם יוכל להיות ממש כפי הצדיק עצמו רבינו אומר משל: כמו שאדם אוכל ירק, על-ידי האכילה בעצם מעלים את האכילה למדרגת אדם, אכילה זה להפוך דבר למהות אחרת, מצומח לאדם – אז כשאדם מתבטל ומתקרב ורוצה להתקרב לצדיק, על-ידי זה הוא נאכל לצדיק, הכוונה שהוא נהפך להיות
למהות הצדיק – בכתבי רבינו האר“י הקדוש ובפרט בשער הגלגולים רבינו האר“י הקדוש כותב שע“י שאדם רוצה לעבוד את הקב“ה ומתקרב לצדיקים האמיתיים, אז נשמת הצדיק מתעברת באדם ועל-ידי זה אדם נהפך להיות למהותו של הצדיק ..

ע“י ההתקרבות לצדיק נפתחים פתחים

עצם העובדה שאדם רוצה להתקרב לצדיק, משמיים מסייעים לאדם. הבן איש חי כותב בבן יהוידע: וכמעט כל התיקונים של הדורות האחרונים זה ע“י הבחינה הזאת של ההתקרבות לצדיק. הרמח“ל כותב באוצרות הרמח“ל: אדם יכול להיות במדרגת משה רבינו ממש עצם ההתקרבות וההתבטלות שלו לצדיקים – זה למעשה מה שהרב דסלר כותב שכל העניין של ההתקרבות לצדיקים זה הדינא רפיא וע“י זה בעצם נפתח לנו הפתחים שאדם כבר לא יכול לעבוד את השם מצד עצמו. עכשיו הקב“ה פתח לדורות שלנו דרך וזה הסוד של הדינא רפיא, שע“י ההתבטלות לצדיק נפתח לנו כל הדרכים להגיע ליום הראשון של ר“ה.

הפוסט פרשת כי תבא | גודל מעלת השתטחות על קברי צדיקים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בברסלב נוהגים ללמוד בחודש אלול את תורה ו‘ בליקוטי מוהר“ן חלק א‘, בתורה הזאת יש הרבה מאוד עצות ויסודות של תשובה והכנה לקראת ראש השנה, לכן המנהג בברסלב ללמוד את התורה הזאת בחודש אלול כהכנה לראש השנה. רבינו מתחיל את התורה כך: ’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד א-לקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו ’כבד מלכים חקר דבר‘ אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים..‘

כשישמע בזיונו ידום וישתוק

רבינו ממשיך ואומר ’ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם): ’כבד א-לקים הסתר דבר‘, כי אסור לחקר על הכבוד הזה.‘ – יש יסוד שנקרא ’כבוד מלכים‘ ו‘כבוד א-לקים‘. אדם צריך לזכות להשיג ולהגיע לכבוד א-לקים ולא לכבוד מלכים, ומי זוכה לכבוד
א-לקים? מי שבורח מהכבוד, אבל ממשיך רבינו ואומר שאי-אפשר לזכות לכבוד הזה אלא על-ידי שאדם חוזר בתשובה – רבינו אומר לנו פה חידוש שהוא קצת שונה מספרים אחרים: עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. הכוונה שאדם ישתוק גם כשהוא יכול להחזיר לשני. ברגע שמקבלים את הביזיונות זה קשה ומצער
אבל צריך לדעת שהדבר החזק ביותר שהכי פועל למחילת עוונות זה כשאדם מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק –
מי שלא יכול לשתוק יכול לעשות תשובה בדרך של
רבינו האר“י הקדוש, על כל עבירה לעשות תעניות. אם אדם חילל שבת הוא צריך לעשות שמונים וארבע תעניות, אז יש כאלה בדור שלנו שצריכים לבוא בארבע גלגולים בשביל שהם יוכלו לאכול באמצע השבוע. אבל יש דרך אחרת של תשובה: עיקר התשובה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק. קשה לנו לקבל את זה אבל צריך לדעת שאין דבר שיותר פועל למחילת עוונות עבורנו מאשר כשאנחנו זוכים לקיים  ’כשישמע בזיונו, ידום וישתוק‘.
צריך לדעת שבכל פעם שמבזים אותנו ואנחנו שותקים מוחלים לנו אין-ספור עוונות

עיקר התשובה שלנו תלויה במישהו אחר

יש ספר שמפרש את הליקו“מ ונקרא ’ביאור הליקוטים‘ של ר‘ אברהם בר‘ נחמן, הוא שואל שאלה על מה שאומר רבינו: אם עיקר התשובה זה ישמע בזיונו ידום וישתוק, אז עד שלא נמצא מתנדב שיבזה אותנו, לכאורה אני לא יכול לחזור בתשובה. אם נגיע למצב שלא מבזים אותנו עכשיו אז אנחנו לא יכולים לחזור בתשובה? יוצא מזה שעיקר התשובה שלנו תלויה במישהו אחר שצריך לבוא ולבזות אותנו – מסביר ר‘ אברהם יסוד מאוד גדול: מה שאמר רבינו זה לאו דווקא אם מישהו אחר מבזה אותנו..

גורם לעוד בעיות

מסביר ר‘ אברהם בר נחמן שלפעמים יש גם ביזיונות אחרים. לפעמים מי שמבזה אותנו זה הקב“ה בעצמו. יש כזאת הנהגה כלפינו שבעצם הקב“ה הוא זה ששולח לנו ביזיונות. הרבה פעמים רואים שאנחנו רוצים, משתדלים ומוסרים נפש לדברים ברוחניות אבל אין לנו שום סיעתא דשמייא להצליח ולא רק זה אלא לפעמים אדם הופך עולמות בהשתדלות ובמסירות נפש לעשות משהו בקדושה כגון התחזקות בלימוד התורה, בתפילה, בעשיית חסדים וכן הלאה, אבל יש כאלה מצבים שאחרי כל ההשתדלות שאנחנו עושים
אז במקרה הטוב אנחנו לא מצליחים, אבל הרבה פעמים אנחנו רואים שכל מה שאנחנו עושים גורם לעוד ועוד בעיות

לענות, לבעוט ולבוא בטענות

לא רק שאנחנו לא מצליחים אלא אנחנו עוד שוברים כלים עם כל מה שאנחנו מנסים לעשות – אומר ר‘ אברהם בר‘ נחמן שגם זה נקרא ביזיון. זה ביזיון שהקב“ה שולח לך. ישמע בזיונו ידום וישתוק הולך גם על מצבים שאתה בעצמך נמצא בכישלון. היום אין מצב שאין לאדם בעיות, אבל צריך לדעת שגם זה שיש לאדם כישלונות ובעיות, זה גם נקרא בגדר ביזיונות ואומר לנו רבינו שגם על זה צריך לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק, הכוונה לקבל את זה באהבה, באמונה ובשמחה, בוודאי שזה מאוד-מאוד קשה – בכלליות יש בזה 3 דרגות: דרגה אחת זה כשאדם שותק, הוא רוצה לענות, לבעוט ולבוא בטענות כלפי מישהו אבל הוא שותק – זה דרגה אחת. יש דרגה יותר גבוהה שגם כאשר מבזים את האדם אזי הוא כבר מקבל את זה באהבה. הכי גבוה שזה גם השלמות היא כשאדם יקבל את זה בשמחה. כשאדם מקבל את הביזיונות שלו בשמחה זה הדבר הכי גבוה. אין דרך יותר גבוה לזיכוך הנפש מאשר לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק. הגמרא מספרת על דוד המלך שהוא היה מלך חסיד

אבשלום סחף אחריו כמעט את כל עמ“י

דוד המלך כמעט לא ישן, הוא כל היום היה עסוק בתורה, תפילה, מלחמות השם ולזכות את עמ“י, דוד המלך זה רק מציאות של מסירות נפש. אומרים חז“ל שעם כל זה דוד המלך עדיין לא זכה לתקן את הרגל הרביעית שבמרכבה. כתוב בזוהר הקדוש שהניסיון הכי קשה של דוד המלך היה המרד של אבשלום מכיוון שדוד המלך אהב אותו ואבשלום מרד בו בצורה נוראית. אבשלום סחף אחריו כמעט את כל עמ“י. בעקבות מרד אבשלום דוד המלך היה צריך לברוח מירושלים. בשעת הבריחה
רדפו אחריו ורצו להרוג אותו אז הוא היה עייף, צמא ורעב, זאת היתה שעה מאוד קשה ובשעה הזאת הוא עבר דרך איזור שבו גר שמעי בן-גרא שלא כל-כך אהב אותו

באותה שעה מסתכלים בחוכמה עליונה

שמעי בן גרא מצאצאי שאול המלך. כתוב בספר שמואל ב‘: ’שמעי בן גרא יצא יצוא ומקלל, ויסקל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד‘. על זה אמר דוד המלך: ’והוא קללני קללה נמרצת‘ אומרים חז“ל שנמרצת זה ראשי תיבות: נואף-ממזר-רוצח-צר-תועבה.  יש הלכה שאומרת שמלך דן יחידי.  מותר למלך לדון מורד במלכות גם בלי בית-דין. למלך מותר לדון את המורד למלכות למיתה בלי שום יועצים – זה נקרא מלך דן יחידי. באותו זמן היה איתו שר הצבא שלו, אבישי בן צוריה. אבישי היה אחיין של דוד המלך וידוע מחז“ל שהבנים של צוריה היו גיבורים בצורה נוראית. אין מי שיעמוד כנגד הבנים של צוריה. אבישי אמר לדוד המלך: כבוד המלך, רק תגיד לי מילה ואני מבער את שמעי מהעולם במכה אחת – באותו רגע דוד המלך אמר ליואב בן צוריה: השם אמר לו קלל – אומר הזוהר הקדוש שבאותה שעה דוד המלך הסתכל בחוכמה העליונה. כשאדם מקבל ביזיון והוא אומר שמשמיים נשלח לו הביזיון הזה, אז אומר הזוהר הקדוש שזה נקרא שבאותה שעה אנחנו מסתכלים בחוכמה העליונה.

תורה, תפילה, מלחמות השם וזיכוי עמ“י

אין דבר יותר גבוה מזה שאדם יודע שהקב“ה שולח לו את הביזיונות. ברגע שדוד המלך אמר לאבישי בן צוריה: השם אמר לו קלל – אומרים חז“ל שיצאה בת-קול ואמרה: זכית להיות רגל רביעית של המרכבה. ז“א שדוד המלך זכה לתקן את הבחינה של המשיח כאשר הוא קיים את העצה הזאת ישמע בזיונו ידום וישתוק. ברגע שדוד המלך שתק על הקללה של שמעי בן גרא הוא קיים את העצה הזאת והוא זכה להיות מלך המשיח – זה דבר נורא: כל העבודה של דוד המלך בתורה, תפילה, מלחמות השם וזיכוי עמ“י, כל זה לא זיכה אותו והוא עדיין לא יכול היה להגיע למדרגה של מלך המשיח, אבל בזה שהוא קיים ישמע בזיונו ידום וישתוק באותו רגע הוא זכה להיות רגל רביעית במרכבה – הדבר
הזה זה ראייה וחיזוק גדול מאוד עד כמה הדבר הזה פועל..

בדרך שאדם רוצה..מוליכין..!

אנחנו צריכים לדעת שזה אחד הדברים שהכי קשה לקיים ועל זה צריך להתפלל להקב“ה שיזכה אותנו לא לכעוס ואנחנו צריכים גם לעשות הרבה שיחות-חברים כדי לחזק אחד את השני, מכיוון שכאשר מתחילים לעשות את העבודה הזאת אז אנחנו 50 פעם נכשלים ואז אנחנו זוכים לשתוק פעם אחת. אחרי 15 שנה זוכים להגיע למדרגה שנופלים 40 פעם ושותקים פעם אחת – צריך לדעת שזו דרך קשה אבל יש לנו יסוד מאוד גדול: בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו – אם אדם רוצה אז משמיים נותנים לו סיוע ועוזרים לו לקיים את זה.  ברגע שאדם זוכה לשתוק על הביזיונות שלו שידע שהוא נקי מכל הדמים העכורים – רבינו אומר שמנקים לאדם את כל הדמים העכורים שזה כל התאוות והמידות הלא טובות ברגע שהוא זוכה לקיים את העצה של עיקר התשובה. רבינו אומר בהתחלת התורה: ’כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום‘ – יש מושג שנקרא ’כבוד מלכים‘

בלב האדם יש השתוקקות וצימאון עצום

-ויש מושג שנקרא ’כבוד א-לקים‘ – התכלית והתיקון של כל העולם שנזכה לכבוד א-לקים ושנתרחק מכבוד מלכים. בלב של כל אחד מאתנו יש רצון מאוד-מאוד גדול שהוא יותר גדול מכל התאוות וזה נקרא תאוות הכבוד. בלב האדם יש השתוקקות וצימאון עצום ונורא שכל אחד יכבד אותו. צריך לדעת שבשעה שאדם עושה מעשה טוב, באותו רגע עוברים לו בערך 80 מחשבות: מי רואה את זה? מי שם לב לזה? וכן הלאה, ועיקר החיות שלנו מהנקודה הזאת – זה נקרא כבוד, שאנשים יכבדו אותנו, יעריכו אותנו ויאהבו אותנו. זה בסדר אנחנו צריכים שיהיה אהבת ישראל אבל הרבה פעמים זה בא מתוך חשבון. אדם עושה חסד והוא כבר עושה חשבון מה כולם יגידו..

נתן לס“מ להריח והוא הפיל אותו לשאול

יש סיפור נורא מאוד: היה פעם מקובל עצום ונורא שהחליט להביא את הגאולה. הוא ידע קבלה מעשית אז הוא עשה תעניות וסיגופים, הוא הוריד מלאך מהשמיים והמלאך הזה גילה לו את כל הסדר של הגאולה. אותו מקובל עשה את כל הסדר הזה עם עשרה תלמידים, אחרי 40 יום הוא תפס את הס“מ. הוא תפס את הס“מ ועכשיו כל מה שנשאר לו זה להביא את הס“מ לבית דין של מעלה. ברגע שהוא מביא את הס“מ לבית דין של מעלה נגמר התיקון, מגיעה הגאולה ומתגלה משיח צדקנו. בדרך לבית דין הס“מ אמר לו: תן לי לאכול, אין לי כוח. אותו מקובל אמר לו: אני לא נותן לך שום דבר. הם הלכו עוד קצת ואז הס“מ אמר לו: אני אגיד לך את האמת, אין לי כוח יותר. אם אתה לא נותן לי עכשיו משהו אני מתמוטט, תן לי רק להריח משהו כדי שיהיה לי כוח להגיע לבית דין של מעלה. אותו מקובל אמר לו: אני מוכן לתת לך להריח. הוא נתן לו להריח ואז הס“מ התיר את כל השלשלאות והפיל את אותו מקובל לשאול תחתיות – כך נגמר הסיפור הזה. אחד מתלמידי הבעש“ט אמר שהטעות שלו היתה שבאותו רגע שהס“מ אמר לו: אם אתה לא נותן לי להריח
אני לא יכול להגיע לבית דין של מעלה – באותו הרגע עברה בתוכו מחשבה והוא אמר:

צריך לדעת שזה יצר הרע שיש לכל אחד

-אם הוא לא יגיע לבית דין של מעלה אז מי יספר שאני הכנעתי אותו?? זאת הסיבה שהוא נתן לו להריח – בגלל הנקודה הזאת הכל נכשל. אנחנו תמיד אומרים לעצמנו: מי יספר שעשינו את זה? הרבה פעמים אנחנו עושים לאנשים טובות רק כדי שיספרו מי עשה את המעשה הזה – זה נקרא ’כבוד מלכים‘ וצריך לדעת שזה יצר הרע שיש לכל אחד מאתנו. באנו לעולם הזה עם מתנה טובה: יש לנו יצר הרע כדי שכל העולם ידע על הדברים המוצלחים שאנחנו עושים, ואם אנחנו נכשלים אנחנו לא מוכנים שמישהו ידע מזה. יש אנשים שהולכים עם אין-ספור הכחשות: אני לא עשיתי את זה, אני לא הייתי וכן הלאה – זאת התאווה של כבוד מלכים וזה צד אחד
של הדברים, וכל אחד צריך לשאוף להגיע לכבוד א-לקים..

זה הדבר היחידי שיכול לנצח

כשם שיש תאווה גדולה לכבוד החיצוני שזה כבוד של בני-אדם, כך צריך לדעת שיש כוח יותר חזק ויותר פנימי וזה לזכות לחיבור ולדביקות עם הקב“ה שזה נקרא כבוד
א-לקים. כבוד א-לקים זה כשאנחנו זוכים שהשכינה תשרה בתוכנו, והתענוג והקשר עם הקב“ה זה הדבר היחידי שיכול לנצח בתוכנו את הכבוד מלכים. הדבר היחידי שיכול להתמודד כנגד התאווה של הכבוד זה כשאנחנו זוכים ללכת בדרך של חיפוש הכבוד א-לקים, יש במושג הזה אין-ספור דרגות, אבל כבוד א-לקים זה התחברות של הלב והמוח (המחשבה וההרגשה) עם הקב“ה

שכל יהודי יהיה מקום להשראת השכינה

כל תכלית בריאת העולם ומתן תורה זה ’ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‘ – שהלב של כל יהודי יהיה מקום להשראת השכינה בתוכנו, הכוונה לזכות להרגשה וחיבור עם הקב“ה. כל תכלית בריאת העולם זה שכל יהודי יגיע להתחברות עם הקב“ה וכל מה שאנחנו מתפללים ומצפים ומחכים שיהיה בימ“ק זה כדי שנזכה להגיע לנקודה הזאת: שנזכה להרשאת השכינה בתוכנו. בהשראת השכינה יש 2 בחינות כלליות: להרגיש את אהבת השם בלב. ברגע שאדם מרגיש את אהבת השם בלב הוא לא מרגיש שהוא צריך או רוצה משהו מהעולם הזה, כל העולם הזה מאוס בעיניו. כל התאוות וכל הדימיונות והבלבולים זה כשיש מסך ביננו לבין הקב“ה, ברגע שיש איזה בקיעה במסך הזה והקב“ה מאיר לנו מהאור שלו, אנחנו מקבלים אור מהאין סוף שזה אהבת השם ויראת השם, ובאותו רגע שאדם מרגיש את זה אזי מתבטלות על תאוות העולם הזה, ולא רק זה אלא באותו רגע אדם מרגיש שהוא לא יכול לסבול את העולם הזה..

כל יהודי יזכה לזה בוודאות השאלה מתי

ההשתדלות שלנו זה לזכות ולחפש דרכים ועצות איך להגיע לכבוד א-לקים שזה השראת השכינה בתוכנו – המדרגה הראשונה של השראת השכינה זה להרגיש אהבת השם ויראת השם בלב, אבל יש מדרגה יותר גבוהה שנקראת ’אהבה שבדעת‘. ’אהבה שבדעת‘ זה שאדם זוכה שפותחים לו את המוח ופתאום הוא רואה מראות
א-לקים – כל יהודי יכול ויזכה לזה בוודאות, השאלה היא מתי. כשאדם זוכה שהשכל פתאום נפתח בכזה אור גדול אזי הוא רואה מסוף העולם ועד קצהו ומשם הוא מרגיש התחברות עם השכינה – זה מדרגה נוספת של כבוד א-לקים. כל העבודה שלנו כל ימי חיינו זה לזכות לכבוד א-לקים, זה החיבור הפנימי של הנשמות עם הקב“ה וזה התכלית. כל ההסתרה וכל מה שעובר עלינו בעולם הזה – כל זה כדי שנילחם לזכות להגיע לנקודה הזאת. רבינו מגלה לנו פה סוד מאוד גדול: תדע לך, הדבר הכי חזק שגורם להסתרה של כבוד א-לקים שקשה לנו להתחבר עם הקב“ה, זה כבוד מלכים, שזה האהבה שלנו לכבוד של העולם הזה. כשאדם אוהב את הכבוד של העולם הזה זה עושה לו הסתרה על כבוד א-לקים, לכן כל המלחמה זה
לדעת עצות ודרכים כיצד לזכות לבטל את הכבוד מלכים וממילא לזכות לכבוד א-לקים

בכל פעם מתבטל בתוכנו הכבוד מלכים

כבוד מבני-אדם זה בעצם ההסתרה הכי גדולה על הקשר, על החיבור והדביקות עם הקב“ה. בליקוטי מוהר“ן וליקוטי הלכות יש לנו הרבה עצות איך זוכים להתגבר על כבוד מלכים, אבל בתורה הזאת רבינו אומר לנו עצה יסודית ושורשית מאוד: ישמע בזיונו ידום וישתוק. כל פעם שאדם שומע ביזיונות, אם זה מאחרים, או אם מצד כישלונות ואדם מקבל את זה באהבה ובאמונה אז צריך לדעת שבכל פעם מתבטל בתוכנו הכבוד מלכים. זה מאוד קשה לעקור מתוכנו את הכבוד מלכים מכיוון שזה כ“כ שורשי בתוך נפש האדם, שלאדם יותר קל עכשיו לחצות את כל האוקיינוס בשחייה מאשר לוותר על כבוד מלכים. בתורה הזאת רבינו אומר לנו שהעצה הראשונה היא שאדם יקבל את כל ההנהגה של הקב“ה עליו באמונה, באהבה ובשמחה. הגמרא במסכת עירובין אומרת שכל התורה שבעל-פה זה מר‘ עקיבא, הוא היה שורש התורה שבעל-פה. העבודה של רבי עקיבא כל ימי חייו היתה
בבחינת ישמע בזיונו ידום וישתוק ויש בזה סודות מאוד גדולים

גם שם הוא אוהב את הקב“ה

כתוב: ’ואהבת את השם א-לקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך‘ – בכל לבבך זה גם כשיש לי יצר הרע, גם אז צריך להתחזק באהבת השם. בכל נפשך זה להתחזק באהבת השם גם בשעה שהקב“ה לוקח את חיי. בכל מאדך זה להתחזק באהבת השם גם בכל הנהגה ומידה שהקב“ה מנהיג אותי – אלו שלוש  דרגות באהבת השם. אומר רבינו האר“י הקדוש שבכל יום שרבי עקיבא היה אומר ’ובכל נפשך‘ הוא היה מצייר בדעתו ששורפים אותו והורגים אותו בחרבות ובסכינים בכל מיני מיתות משונות והוא בכל זאת אוהב את השם יתברך בתוך ההריגות האלה.

ר‘ עקיבא רצה לרדת להסתרה הכי גדולה

אומר רבינו האר“י הקדוש שבשעה שאדם אומר ’ובכל נפשך‘ והוא מצייר בדעתו שהורגים אותו והוא מתחזק באהבת השם – הוא ממתיק דינים מעל כל עמ“י. הוא עושה ייחודים עליונים וזה מבטל גזירות מעל כל עמ“י. רבי עקיבא כל ימי חייו היה מגיע ל‘ובכל נפשך‘ והוא היה נכנס לכזאת התבוננות עמוקה שעכשיו שורפים והורגים אותי. העבודה הפנימית של ר‘ עקיבא היתה להוכיח לעצמו ולהקב“ה שהוא לא עוזב אותו בשום מקרה. ברוך השם עכשיו נותנים לנו שפע אז אנחנו לא עוזבים את הקב“ה אבל מי יודע אם ח“ו יתחילו להעביר אותנו  ניסיונות יותר מדי קשים אם נחזיק באמונה? אף אחד לא יכול לדעת. רבי עקיבא רצה לרדת להסתרה הכי גדולה..

משה שאל את השם: זו תורה וזו שכרה?

רבי עקיבא רצה להגיע לניסיונות הכי קשים כדי להוכיח להקב“ה: אני נאמן לך גם במקום הזה, אני מתחזק באהבת השם אפילו אם תעביר אותי את הצער הכי גדול בעולם. כל ימי חייו ר‘ עקיבא אמר: מי יתן ויבוא לידיי פסוק זה ואקיימנו. כשמשה רבינו ראה את גדולת ר‘ עקיבא ואח“כ את מיתתו כיצד שורפים את גופו במסרקות של ברזל הוא שאל את הקב“ה: זו תורה וזו שכרה? הקב“ה אמר למשה רבינו: שתוק, כך עלה במחשבה. איזה מחשבה עלתה? אומרים חז“ל שהקב“ה אמר למשה רבינו: אני קיימתי ’רצון יראיו יעשה‘ – כל ימי חייו ר‘ עקיבא רצה לעבור כזאת מיתה כדי להוכיח את אהבתו אליי גם במקום כזה של שיא הצער ושיא ההסתרה. ר‘ עקיבא זאת נשמה שבאה לעולם כדי להוכיח נאמנות ואהבת השם בהסתרה הכי גדולה. בגלל שלר‘ עקיבא היתה כזאת עבודה הוא גילה את התורה שבע“פ לכל עמ“י

נמצא שצריך לעשות תשובה על תשובה

ר‘ עקיבא זכה לכבוד א-לקים, חז“ל אומרים שאין ברייה יכולה לעמוד במחיצתו מרוב המעלה הגדולה שלו – כיצד הוא זכה לכל זה? הוא קיים כל ימי חייו את הנקודה של ישמע בזיונו ידום וישתוק. הפסוק שהיה שגור בפיו כל ימי חייו הוא ’כל מאן דעביד רחמנא, לטב עביד‘ – כל מה שהשם עושה לטובה הוא עושה. בזמנים של צער וייסורים ר‘ עקיבא היה מקבל את הכל באהבה, זה מלחמה פנימית. ברגע שעובר עלינו צער אנחנו מיד רוצים לבעוט ולהתקומם: השם למה עשית לי את זה? צריך לדעת שהמלחמה זה להיכנע בכל מצב ולקבל באהבה ובשמחה את ההנהגה של הקב“ה ואז האדם זוכה לכבוד א-לקים שזה השראת השכינה ואז אדם זוכה להרגיש קשר וחיבור עם הקב“ה. בהמשך התורה רבינו אומר לנו: וצריך לאחז תמיד במידת התשובה, כי מי יאמר: ’זכיתי לבי, טהרתי מחטאתי‘? כי בשעה שאדם אומר: חטאתי, עויתי, פשעתי, אפילו זה אי אפשר לומר בבר-לבב בלי פניה. נמצא, שצריך לעשות תשובה על התשובה הראשונה

לעשות תשובה על תשובה…

רבינו אומר לנו לעשות תשובה על תשובה ואח“כ לעשות תשובה על תשובה על תשובה. הגאון מוילנא אומר שאדם צריך לעשות תשובה עד שזורקים את העפר על הקבר שלו מכיוון שגם בהלוויה יש ניסיון של גאווה. הנשמה הולכת בלוויה שלה ואז היא מתגאה ואומרת: תראו כמה אנשים באו להלוויה שלי. אז עד לרגע הזה יש לאדם ניסיון של גאווה. לכן רבינו אומר שאדם צריך לאחוז תמיד במידת התשובה, אפילו אם האדם באמת צדיק והוא עושה חסדים עם כל העולם אבל גם אז זה לא משנה לעניין של ההתבודדות. יכול להיות שכל העולם מכבד אותך, יכול להיות שזה התפקיד והתיקון של בעולם, אבל אתה צריך לבוא להתבודדות ולהגיד להשם : אבא, אני ואתה יודעים את האמת, מה אני אעשה שהם טועים ומתבלבלים?

לאט-לאט פותחים פתח לתשובה אחרת

-רבינו שצריך תמיד לאחוז במידת התשובה, גם אם יגידו לך שאתה המשיח זה לא משנה, אתה צריך לעשות תשובה. רבינו מגלה לנו עצה נפלאה מאוד כיצד להישמר מהפיתויים ומהנוכלויות של הנחש שנמצא בתוכנו: אל תפסיק להיות בעל תשובה לרגע אחד, ואז האדם יצא זכאי ונקי לגמרי מהעולם הזה. יש עוד הבנה מה זה נקרא לעשות תשובה על תשובה וזה נקודה מאוד עמוקה: בהתחלה אדם עושה תשובה ואומר להשם: תסלח לי אתמול כעסתי, לפני שנה עשיתי כך וכך – זה נקרא המדרגה הראשונה של התשובה וחייבים לעשות אותה, לאט-לאט עם הזמן מביאים אותו משמיים למדרגה של תשובה על תשובה. כשאדם רוצה באמת מעומק הלב לצאת מהדברים הלא טובים שבהם הוא נמצא והוא מבקש את זה מעומק הלב, אז לאט-לאט מתחילים לפתוח לו פתח והבנה לתשובה אחרת לגמרי , זה נקרא תשובה על תשובה.

תדע לך שאתה בכלל לא עשית את זה.

במדרגת התשובה השנייה מתחילים לגלות לאדם משמיים יסודות אחרים לגמרי, פתאום נפקחות לו העיניים והוא מקבל הבנות חדשות לגמרי, לזה זוכים ע“י תשובה. במדרגה השנייה של התשובה האדם מקבל הבנות והוא מתחיל לראות בפנימיות שלו שהוא בעצם מעולם לא עשה שום עבירה – איפה שהייתי ומה שעשיתי זה בעצם הקב“ה עשה את כל זה – פתאום אדם מקבל עיניים, הכוונה שהוא מקבל השגה והבנה לראות שכל מה שהוא עשה זה לא הוא – זה נקרא התשובה העליונה שזה תשובה מאהבה. אדם עשה דבר לא טוב והוא כל יום מרגיש חרטה ובא ואומר להשם מעומק הלב: תסלח לי – אחרי שנה פתאום פותחים לו שכל חדש לראות דבר חדש ואז משמיים מראים לו: תדע לך, העבירה הזאת שאתה כבר שנה עושה
עליה תשובה, אתה בכלל לא עשית את זה. הקב“ה אומר לאדם: תדע לך כל העבירות שעשית זה אני בכלל עשיתי וזה נקרא תשובה מאהבה ובאותו רגע
שאדם משיג את ההשגה זאת אז צריך לדעת שכל העוונות שלו וכל
העבירות שלו מתהפכים לזכויות, זה הסוד שהגמרא אומרת שמי
שעושה תשובה מאהבה העוונות מתהפכים לו לזכויות – אין קושיות
מהדרגה הראשונה של התשובה לדרגה השנייה של התשובה, זה שתי דרגות שונות.

אבא כעסתי, אני עושה תשובה, תסלח לי

אנחנו צריכים ללכת בדרך הפשוטה, לעשות תשובה ולהתחרט, להגיד להשם: אבא, אתמול כעסתי, אני עושה תשובה, תסלח לי. לא שמרתי את העיניים, תסלח לי. היתה לי מחשבה לא טובה, תסלח לי – אנחנו צריכים להגיד את זה בפשטות
אבל צריך להתמיד בזה. אם אין לאדם התעוררות בלב שיצא לשדה, חודש אלול זה חודש מאוד-מאוד גבוה, יש בו אורות של תשובה, הכוונה שיש בחודש הזה
הרבה סיעתא דשמייא לחזור בתשובה. משמיים מסייעים בחודש
אלול לחזור בתשובה, אז כל יום צריך לבוא לשיחה עם הקב“ה ולהתחרט, עד שבשלב מסויים הקב“ה בעצמו יפתח לנו את זה – פתאום פותחים לנו צוהר ואז האדם רואה: רגע, העבירה הזאת שאני כבר 5 שנים עושה עליה תשובה, בכלל לא אני עשיתי את זה. זה הקב“ה הביא אותי למצב הזה, לא ידעתי, לקחו לי את השכל וכו‘

עוד עצה זה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב

כשזוכים לתשובה מאהבה שזה תשובה עילאה, אזי כל העוונות שאדם עשה בכל הגילגולים מתהפכים להיות זכויות. כל התכלית זה להגיע להשגה הזאת שנקראת תשובה עילאה, הכוונה שאדם יזכה לראות שהוא מעולם לא עשה שום-דבר. הכל היה רוח-השם, השם הזיז אותו, השם הביא אותו וכן הלאה. בדור שלנו אין בכלל עוונות. רבינו אומר שאין רשעים בעמ“י, זה הכל שוגג ואונס, רק שצריך לזכות לראות ולהשיג את זה. רבינו אומר תעשה תשובה כל יום ואז משמיים יפתחו לך לראות שמעולם לא עשית שום-דבר ואז כל העוונות שלך יתהפכו לזכויות. תשובה עילאה, שאדם מעלה את כל עולם הבחירה לעולם הידיעה וזה התכלית ותיקון העולם. רבינו נותן לנו עצה מעשית נוספת כיצד לזכות לתשובה: וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה, צריך להיות בקי בהלכה, הינו בקי ברצוא, בקי בשוב, כמו שכתוב (בזוהר ויקהל ריג:, האזינו רצב.): 'זכאה מאן דעיל ונפיק', הכוונה מי שעולה ויורד. רבינו אומר לנו שבקי ברצוא זה להיות בקי ולהבין איך להעלות את
סוד העליות. בקי בשוב זה לדעת איך לרדת, הכוונה לדעת איך לעלות ולדעת איך לרדת. רבינו אומר לנו שהסוד של חודש אלול זה שאדם יודע איך לעלות ואיך לרדת

בשעה 9 הוא למעלה, בתשע וחצי למטה

-כשאדם יודע את זה אזי הוא זוכה ללכת בדרכי התשובה וימין השם פשוטה לקבל את תשובתו. זה יסוד מאוד גדול: אנחנו זוכים ללכת בדרכי התשובה ע“י שאדם זוכה להיות בקי ברצוא ובקי בשוב. כל אחד רואה שבמהלך החיים שלו יש זמנים של עלייה ויש זמנים של ירידה, לפעמים אנחנו עולים ולפעמים יורדים, ככל שמתקרבת הגאולה המצב שלנו מתחיל להיות כמו ’גלגל-ענק‘, בעיה היא שלפעמים הוא מסתובב יותר מדי מהר – בשעה 8 בבוקר אנחנו נמצאים על הגלגל למעלה ואנחנו כמו מלאכים, הבעיה שבשעה 8 וחצי הגלגל כבר הסתובב ואנחנו למטה ואז האדם רואה שכל הסטרא אחרא של כל העולם נמצאת אצלו בראש. בשעה 9 הוא למעלה, בשעה 9 וחצי הוא למטה וכן הלאה וכן הלאה – רבינו אומר שצריך דעת גדולה כיצד לעבור את המצבים האלה, הכוונה לדעת איך להתנהג נכון בזמני העלייה ואיך להתנהג נכון בזמני הירידה וכשאדם יודע זאת אזי נפתחות לו כל הדרכים בתשובה…

מישהו הגיע איתך, אתה אף פעם לא לבד

דבר ראשון צריך לדעת איך להתנהג בזמני העלייה. בזמני העלייה נותנים
לאדם שפע רוחני וכל מה שהוא יעשה יפתח לו באותו זמן, אם זה לימוד תורה
אם זה תפילה ואם זה מלאכה – כל מה שאדם עושה בזמניי העלייה הוא מצליח. ברוך השם זה דבר גדול ודבר נפלא אבל אומר לנו רבינו שצריך לדעת איך לעבור
נכון את זמני העלייה מכיוון שברגע שאתה נמצא בעלייה צריך לדעת כלל
מאוד גדול: ברגע שהגעת לעלייה, מישהו הגיע איתך, אתה אף פעם לא לבד – היצר הרע בא אתנו לעלייה הזאת והוא יושב לידנו. היצר הרע שמח מאוד בעלייה
שלנו, הוא גם כן אוהב לעלות ואז לאט-לאט הוא בא ורוצה להאיר בנו את
הנקודה הזאת: במאה שנים האחרונות לא היתה נשמה כמו שלך בעולם.
ככל שאדם נמצא יותר זמן בעלייה כך היצר הרע מעמיק בדעת הזאת
ובלי הדעת של הצדיק אין אדם שיכול להינצל ממנו. בקי ברצוא זה
לדעת: ברגע שאתה בעלייה יש עכשיו יצר רע שרוצה להכניס בך מחשבות של גאווה

לא ליפול בשום פנים ואופן לעצבות וייאוש

צריך לדעת שיש כזה יצר הרע ובזמן שאדם בעלייה הוא צריך לדעת שהאויב שלו זה מחשבות של גאווה – זה נקרא בקי ברצוא. ברגע שיש לאדם גאווה אז התולדה של זה היא הקפדה, אנחנו מקפידים על השני בגלל שיש לנו גאווה. אז צריך לדעת בעלייה לא להתגאות ולא להקפיד על אף אדם. בקי בשוב זה הבקיאות בירידות: ברגע שאדם עובר ירידות, נפילות והתרסקויות, אזי הניסיון הוא ניסיון אחר. בעלייה הוא אומר לנו אין עוד אחד כמוך בכל העולמות, בירידה הוא גם אומר לנו אין כמוך בכל העולמות. הוא אומר לנו אין נשמה גרועה, מקולקלת ומושחתת כמוך בכל העולמות – זה בדיוק הפוך. בקי בשוב זה לדעת: לא ליפול בשום-פנים ואופן לעצבות ולייאוש. ברגע הירידה אדם רוצה להגיד לך: אין לך שום תקווה, אולי בעולם הבא אחרי שישרפו אותך 7000 שנה בגיהינום ועוד 7000 שנה, תזכה להיות אפר באיזה פינה בגן-עדן. צריך לדעת לא להאמין בשום פנים ואופן ליצר הרע בזמן הירידה והסתרת פנים. רבי נתן אומר שהתורה הכי גבוהה בעולם זה התורה של בקי בשוב. כשאדם בירידה הוא צריך לדעת  שהיסוד הכי גדול בעולם הוא שהקב“ה אף פעם לא יעזוב אותך.

הפוסט פרשת כי תצא | הכנה לראש השנה ולטיסה לציון באומן הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אנחנו נמצאים בימים שכל השנה הבאה תלויה בהם אז נדבר קצת מהעניין של אלול וראש-השנה. חודש אלול נקרא ’חודש הרחמים והסליחות‘ – רבינו האר“י הקדוש כותב שי“ג מידות של רחמים נפתחים בחודש אלול ואנחנו יכולים לפעול הרבה מאוד פעולות בחודש הזה, כמובן שזה הכנה לראש-השנה ולימים הנוראים. העבודה של חודש אלול זה העבודה של התשובה, השאלה היא מה אנחנו צריכים לעשות כדי לחזור בתשובה? בספר ירמיהו אומר הנביא  לעמ“י בשם הקב“ה: ’הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי‘ – יש דיוק מאוד גדול והרבה מאוד מהמפרשים עומדים על הדיוק הזה

הבני יששכר והנודע ביהודה

הטענה של הקב“ה לעמ“י היא ’על אמרך לא חטאתי‘ – ’הבני יששכר‘, החיד“א, הנודע ביהודה ועוד רשימה ארוכה של מפרשים מדייקים פה דיוק מאוד לא פשוט: הקב“ה אומר לנו: אני לא שופט אתכם על מה שחטאתם, אני שופט אתכם ’על אמרך לא חטאתי‘ – מיד מתעוררת פה השאלה: ומה עם החטאים עצמם? עליהם אין משפט? הרי הקב“ה לא אומר שהוא שופט על החטא עצמו, מכאן מדייקים הרבה מהמפרשים ומגדולי ישראל שעיקר התביעה על האדם זה לא על עצם החטא אלא על הכחשת החטא, כשאדם אומר לא חטאתי, על זה יש תביעה. הבני יששכר, החיד“א ועוד, כותבים שבאמת על החטאים יש הרבה לימוד זכות, אחרי הכל אנחנו נמצאים פה בעולם הזה. בוודאי שאין לנו היתר לחטוא, אנחנו צריכים להשתדל בכל יכולתנו להיות בבחינת ’סור מרע ועשה טוב‘, אבל עם כל זה המציאות של האדם בעולם הזה היא מציאות לא פשוטה ולא קלה, יש יצר הרע מאוד גדול שמכשיל
אותנו, לאו דווקא בעבירות, זה יכול להיות מידות לא טובות

כועסים מתגאים ומקפידים..

אנחנו כועסים, מקפידים, מתגאים וכן הלאה וזה המציאות של העולם, העבודה
שלנו בחודש אלול היא להתבונן איפה נכשלנו במשך כל השנה, לכל אחד יש את הבחינות שלו – את זה שאנחנו נכשלים הקב“ה יכול להבין, אבל הקב“ה שואל: למה אתם לא מבקשים סליחה ולא מבקשים מכאן ואילך לא להיכשל יותר?!יש כאלה שאומרים את הווידוי בסליחות והם מכוונים על החילונים שלא יודעים להגיד סליחות אבל צריך לדעת שכל העבודה שלנו זה להתבונן על מה שאנחנו נכשלים ואז האדם יכול לצאת זכאי בדין מכיוון שהקב“ה רוצה שנתבונן בדרכים שלנו ונראה איפה אנחנו נמצאים, הקב“ה אומר לאדם: אל תלביש על עצמך לבושים שהם לא שלך. אתה רוצה לצאת נקי וזכאי בדין? אם אדם יודע את האמת והוא הולך
בדרך האמת, אז הוא יכול בקלות לצאת זכאי בדין – זה מה שמלמד אותנו הנביא ירמיהו: הקב“ה רוצה מאתנו את ההתבוננות, הוא נתן לנו שכל כדי שנתבונן על עצמנו

מצווה עושה תיקון

צריך להקדיש לפחות 15 או 20 דק‘ ביום להתבונן איך אנחנו מתנהגים בשמירת העיניים, איך אנחנו מתנהגים במידות כמו כעס, גאווה וכן הלאה – יש דברים שאדם לא יכול לדעת, אבל אנחנו צריכים להתבונן במה שאנחנו יכולים לדעת, וברגע שאנחנו מזהים את זה ומבקשים מהקב“ה מעומק הלב סליחה וכפרה ומבקשים שלא ניכשל יותר בדבר הזה, למעשה עשינו את החלק שלנו בתשובה – כמו שעבירה עושה קלקול, כך מצווה עושה תיקון, זה מה שרבינו אמר ’אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן‘ – ככל שאדם יזכה יותר ויותר ללכת בדרך הזאת, כך עם הזמן יסייעו לו משמיים

היסוד הראשון של חודש אלול

ברגע שהקב“ה רואה שאדם עושה את ההשתדלות שלו, אז הוא יסייע לו ויפתח לו – זה היסוד הראשון של העבודה של חודש אלול: להשתמש בשכל שהקב“ה נתן לנו ולהתבונן בדרכים שלנו, לראות איפה טעינו וכן הלאה. בשעה שנתן הנביא בא לדוד המלך וסיפר לו את הסיפור על ’כבשת הרש‘ (על העשיר שלקח את הכבשה היחידה שהיתה לעני) הוא שאל את דוד המלך: מה הדין של אותו עשיר?
דוד המלך הלך לפי האמת ואמר: בן-מוות האיש. אמר לו נתן הנביא: אתה האיש. אתה בעצמך אותו עשיר שלקחת את כבשת הרש. מיד אמר דוד המלך: חטאתי להשם – שימו לב, דוד המלך לא מנסה לתרץ שום תירוץ, הוא לא בא ואומר: מה הבעיה? קודם כל היא לא היתה אישה נשואה אלא היא היתה גרושה מכיוון שכל מי שיוצא למלחמה בצבא דוד נותן גט לאשתו. וחוץ מזה דוד המלך היה בעל רוח הקודש והוא היה יכול להגיד לנתן הנביא: אני לא מבין מה הטענה? הרי בת-שבע מיועדת לי מששת ימי בראשית. אני ובת-שבע צריכים להביא את מלך המשיח לעולם – דוד המלך יכל להגיד את כל הדברים האלה אבל אנחנו רואים שברגע שנתן הנביא הוכיח אותו, דוד המלך לא מחפש תירוצים אלא הוא מיד אומר לנתן הנביא: חטאתי להשם.

האישה שנתת לי הרביצה לי עד שאכלתי

חז“ל אומרים דבר נורא מאוד. כאשר הקב“ה שאל את אדם הראשון: ’המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת?‘ אדם הראשון ענה: ’האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל‘ – אדם הראשון לא מיד מודה. שמעתי מאחד מהצדיקים שאמר שאם אדם הראשון מיד היה אומר: אכלתי. אז יכול להיות שהוא אפילו לא היה מגורש מגן-עדן. חז“ל אומרים שזה היה פגם מאוד גדול ברגע שהוא השליך הכל על האישה. שימו לב, לא רק שאדם הראשון לא מודה אלא הוא עוד מתלונן על הקב“ה ’האשה אשר נתתה עמדי‘ – אתה נתת לי את האישה הזאת. אומר בעל הטורים שאדם הראשון אמר להקב“ה כך: האישה שנתת לי, היא ’שהכיתני בעץ עד ששמעתי לדבריה‘ – אני רק רציתי שלום בית וישר קיבלתי מכות לכן הייתי חייב לאכול. אומרים לנו חז“ל דבר נורא: כשדוד המלך אמר  ’חטאתי להשם‘ הוא מיד תיקן את החטא של אדם הראשון, אבל הקב“ה נתן עוד צ‘אנס לתקן את הדבר הזה..

איך אנחנו מתנהגים גם כשאנחנו צודקים?

’ויאמר השם אל קין אי הבל אחיך? ויאמר לא ידעתי, השמר אחי אנכי?‘ עכשיו הרגת את קין ואתה אומר להקב“ה: השומר אחי אנוכי?? אנחנו צריכים לדעת שאדם הראשון היה אדם מאוד-מאוד גדול, אין לנו שום השגה בכלל מי זה היה
אדם הראשון, כל הנשמות היו כלולות באדם הראשון. רבינו האר“י הקדוש
כותב שלא נחשוב לרגע שקין הוא אדם פשוט, קין יותר גבוה מהבל בשורש
ולעתיד לבוא הנשמות של קין יהיו יותר גבוהות מהנשמות של הבל. אלו 2 אנשים מאוד גדולים שחטאו ומה אנחנו רואים? הכחשה. לכן אנחנו צריכים לתקן את
הדבר הזה  ומי שהתחיל את התיקון הזה היה דוד המלך שמיד אמר ’חטאתי להשם‘ – זה העבודה של חודש אלול. אם יש מחלוקת בבית או בעבודה זה לא משנה
מי צודק, בחודש אלול אנחנו בודקים איך אנחנו מתנהגים גם כשאנחנו
צודקים. לפעמים יכול להיות שאדם צודק בעצם המחלוקת אבל זה שהוא
רוצה להרביץ לחבר שלו, בזה הוא לא צודק ואנחנו צריכים לתקן את הנקודה הזאת..

אם נעשה דין למטה אין נעשה דין למעלה

בחודש אלול אנחנו צריכים לעשות עבודה של התבוננות כדי לראות את האמת ולזכור לא לפחד לומר את
האמת,    כי אדרבה יש כזה יצר הרע שאומר לנו: אם אתה תגיד את האמת אז ידעו אותה, כל עוד אתה לא אומר אז לא ידעו אותה – צריך לדעת שבשמיים יודעים בדיוק איפה אנחנו, מה מעשינו ומה המציאות שלנו. ההמתקה של הדינים זה ההודאה על האמת ועל זה כתוב במדרש רבה פרשת שופטים (ה,ה): ’אמר רבי אליעזר, אם נעשה
הדין למטה, אין הדין נעשה למעלה, ואם לא נעשה הדין למטה, הדין נעשה למעלה‘ – באמת הקב“ה ברא
את העולם במידת הדין אבל אין הכרח שהדין יהיה למעלה..

ראש השנה עד שמחת תורה

זה היה היסוד של העבודה של חודש אלול. עכשיו נתבונן בראש השנה שזה למעשה נמשך עד שמחת תורה וזה נבנה שלב אחרי שלב. חכמינו זכרונם לברכה אומרים לנו שבראש השנה נקבעת כל המציאות שלנו למשך כל השנה. אדם לא יכול לעשות הרבה עבודות ביומיים של ראש השנה,
אבל אנחנו כן יכולים לפעול ולעשות כמה דברים:
עיקר העבודה בראש השנה זה לגלות את הרצון שלנו,
 מה אנחנו רוצים. זה מתחיל מערב ראש השנה, ללכת ארבעים ושמונה שעות ולתאר איך אנחנו רוצים את החיים שלנו, איך אני זוכה לתת צדקות למשפחות עניות וכן הלאה, אח“כ לחשוב איך
אתה קם חצות, עושה שעה התבודדות, אחרי זה לומד ליקוטי מוהר“ן, זוהר
הקדוש וגמרא – ביומיים של ראש השנה צריך לגלות את הרצונות שלנו להקב“ה.

יום הכיפורים, שמחת תורה והושענה רבה

לאחר מכן יש שבועיים שבהם אנחנו חוזרים בתשובה ושוב אנחנו מגלים את הרצונות, שזה יום הכיפורים ושמחת תורה, עד שבהושענא רבה יש את הפתקאות שם נכתב ונחתם מה שקבעו לנו בראש השנה, לכן אנחנו מתפללים הרבה ועושים הקפות, למחרת יש את שמחת תורה שאז מתחילה כל העבודה שלנו. היסוד של הדבר הוא לגלות רצונות טובים לפני הקב“ה כמו שרבינו כותב בשיחות הר“ן כ“א: ’בראש השנה צריכין להיות חכם שיחשב רק מחשבות טובות‘. עיקר העבודה של חודש אלול וראש השנה זה העבודה של הרצונות, שכל אחד יתבונן מה הוא באמת רוצה בעולם הזה, אם אתה רוצה חצי מיליארד דולר אז תבקש חצי מיליארד דולר. מישהו אמר לי שהוא אוהב מרצדס, אז אמרתי לו: תבקש מרצדס, אדרבה עכשיו חותמים את הכל, אבל אם אדם מבין שהתכלית זה לרצות לעסוק בעבודת השם מתוך שמחה, אהבה והארה פנימית שזה פי אין-סוף מכל הצלחות העולם הזה, אזי הוא לא ירצה את הגשמיות, להפך זה סתם מבלבל אותו. העבודה שלנו היא להתבונן ולהשיב אל הלב מה אנחנו באמת רוצים ולאיזה ’דוכן‘ כדאי לנו ללכת בראש השנה..

לנסוע להתבודדות עם מרצדס או ב.מ.וו

בתוך לב האדם יש רצונות של העולם הזה, בוודאי שעוד לא זכינו לתקן את הכל. אם אדם לא עושה את ההכנה הזאת אז הוא בא ורוצה רוחניות עם גשמיות. הוא רוצה ללכת להתבודד כל יום בשדה, אבל אחד רוצה לנסוע לשדה עם מרצדס ואחד רוצה לנסוע לשדה עם ב.מ.וו – אם אדם לא עושה את הבירור הזה בתוכו אז הוא בעצם בא                  עם הערבוב הזה לראש השנה. לכן אעפ“י שזה קיים בתוכנו בגלל שאנחנו לא מלאכים, עם כל זה ההכנה הזאת לראות מה אנחנו באמת רוצים מאוד מועילה ואנחנו צריכים להגיד להקב“ה: אעפ“י שיש לי רצונות לב.מ.וו, למרצדס ולאיזה
וילה קטנה, אני באמת מבקש ממך שתעזור לי להגיע לנקודה של התכלית
האמתית, אעפ“י שיש לי בלב כל מיני דמיונות ושטויות. העבודה של ראש
השנה זה מחשבות טובות, הכוונה לחשוב על הדברים הטובים שאנחנו רוצים
לזכות להיות בתוכם כל השנה. צריך לדעת כלל גדול שכמו שאנחנו בונים בית,
אזי יש זמן שלוקח לבנות את הבית, הבית לא יורד מהשמיים, צריך לעבוד על הבית…

לעשות הכנה לדברים טובים

צריך לבנות קירות ורצפה ותקרה וכן הלאה, ואחרי שבונים את הבית אז אפשר להתחיל לקשט אותו, לצבוע אותו באיזה צבע שרוצים ואז להביא את הריהוט ולתלות תמונות והשלב השלישי זה שאנחנו עוברים לגור שם. אז יש לנו
2 שלבים עיקריים: 1- העבודה על הבית. 2- המגורים
בבית – זה נקרא בלשון הקבלה ’גבורות וחסדים‘.
אומר רבינו האר“י הקדוש שראש השנה זה יום של דין וגבורות ואחר-כך בסוכות מגיע העניין של החסדים.
ברוך השם אנחנו רוצים דברים טובים אבל כדי שנוכל
לקבל את הדברים הטובים צריך לעשות הכנה לקבל
את הדברים הטובים, הכוונה להכין כלים. הכנת הכלים זה נקרא גבורות, והגבורות חייבות להיות לפני החסדים. כדי לקבל את האור הא-לוקי צריך שיהיה כלים לקבל את זה והכנת הכלים זה נקרא גבורות – מה שנקבע בראש השנה  זה סדר הכנת הכלים שתהיה לנו כל השנה, הכוונה מה אנחנו צריכים לעשות ולעבור כדי לקבל את האור של השם

לקבל את האור של הקב“ה!

כשמבקשים מהקב“ה את הרצונות הטובים אנחנו צריכים לבקש מהקב“ה עוד בקשה, זה נקרא בקשה צדדית: שכל זה יבוא בהמתקה גדולה, שהכנת הכלים לא תהיה בצער ובייסורים גדולים. מכיוון שלבנות בית זה עבודה קשה אבל אם יש פועלים טובים ומכשור מתקדם אזי הרבה יותר קל לבנות את הבית – זה נקרא לבקש מהקב“ה שכל הגבורות של ראש השנה יהיו בהמתקה. כל מטרתנו בראש השנה זה לבנות את הבית, הכוונה מה נצטרך לעשות, לעבור ולעבוד כדי שנוכל לקבל את הבית שלם, הכוונה לקבל את האור של הקב“ה וזה התיקון של הגבורות, ולבקש שכל זה יבוא בהמתקה..

כל לילה בשדה בחצות, אח“כ גמרא ונץ

כתוב בספרים הקדושים שהגבורות יורדות בזמן תקיעת השופר, לכן אפשר לבקש לפני התקיעות ולכוון בתקיעות שהם יהיו ממתוקות. אחת הפעולות שאנחנו עושים בתקיעת השופר נקראת ’למתק את הגבורות‘. העבודה שלנו בראש השנה זה הנקודה של הרצונות – היסוד הגדול זה מה שאמר לנו רבינו לחשוב מחשבות טובות, הכוונה לרצונות טובים, תחשוב בדעתך איך בכל לילה אתה בשדה בחצות, אח“כ תחשוב איך אתה לומד גמרא, מתפלל בנץ וכן הלאה והלאה – אבל אדם אומר: אני לא שייך לכל זה. בסדר, אבל בראש השנה לא אומרים לך לעשות, אומרים לך לרצות. מה אכפת לך לרצות? הרי הקב“ה הוא כל יכול והוא יכול לתת לך את הדבר הזה

הוא רחוק מקבלת עול מלכות שמיים..

אנחנו רואים שחז“ל תיקנו לנו בתפילות של ראש השנה 3 ברכות נוספות שהן: מלכויות, זכרונות ושופרות. למעשה השלוש בחינות האלה זה כלליות העבודה
שלנו במשך כל השנה כולה. האמונה וההתקרבות להקב“ה זה בכלליות אבל אחרי
זה יש התבוננות יותר פרטית. כדי לזכות ולבנות את הבניין של הרצונות צריך לתקן את הבחינה שנקראת מלכויות, הכוונה לקבל עול מלכות שמיים – אנחנו רוצים לקבל את המלכות של הקב“ה עלינו. מישהו אמר לי: ברוך השם זכיתי ואני שומר תורה ומצוות ויש לי יראת שמיים, אז מה העבודה שלי במלכויות? אמרתי לו: נכון, עצם העובדה שאדם מקיים את התורה ואת המצוות אז בוודאי שזה נקרא שהוא מקבל את המלכות של הקב“ה, אבל צריך לזכור שברוחניות תמיד יש רובד בתוך רובד.                יכול להיות שאדם בבחינת המעשים מקבל עול מלכות שמיים, אבל בבחינה
של הפנימיות, של הלב ושל הנפש שלו הוא עדיין רחוק מקבלת עול מלכות שמיים.

ניסיונות, קשיים, התמודדויות והסתרה

לקבל עול מלכות שמיים בחיצוניות זה לעשות את מה שהקב“ה רוצה ולהימנע מהמעשים שהקב“ה לא רוצה שנעשה, זה ההתחלה והיסוד לתקן את המקום שנקרא מלכות השם. הקב“ה מנהיג את כל אחד ואחד מאתנו לפי סודות ההנהגה, אנחנו רואים שאנחנו עוברים ניסיונות, קשיים, התמודדויות והסתרת פנים וזה חייב להיות מכיוון שכך הקב“ה ברא את העולם. לפני שכל אדם מגיע ל‘ויהי אור‘ הוא חייב לעבור קודם ‘והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘.
אנחנו חייבים לעבור את זה ורואים בחוש איך כל אחד צריך לעבור את כל הניסיונות והקשיים – צריך לדעת שעיקר עבודת האמונה וקבלת עול מלכות השם זה דווקא במקום הזה של ההסתרה, כיצד? כאשר מקבלים את זה באהבה ובשמחה. אין דבר יותר גדול מזה שאדם יכול לקבל את
כל מה שעובר עליו באהבה ובשמחה. עיקר שלמות
האמונה וקבלת עול מלכות שמיים נמדד בנקודה הזאת של ההסתרה שאנחנו לא מבינים מדוע הקב“ה מנהיג אותנו כך

מאדם הראשון ועד המשיח

חייב להיות לכל אדם מאדם הראשון ועד ביאת
משיח צדקנו הסתרת פנים. אין אדם שיכול לעבור
את העולם הזה בלי הסתרת פנים – זה חוק בבריאה, כל
אחד חייב לעבור את זה. באמת יש פה ניסיון מאוד גדול
וזה עיקר העניין של המלכויות בראש השנה.
צריך לכוון במלכויות שנזכה כל הזמן רק להתחזק יותר ויותר ושנקבל באהבה ובשמחה את כל מה שהקב“ה מעביר אותנו. צריך לדעת שככל שאדם זוכה להעמיק  וללכת בדרך הזאת, הוא זוכה להיות בן העולם הבא. אדם שמקבל את כל ההנהגה
באהבה ובשמחה זה בעצמו מבטיח לו שהוא בן העולם הבא, זה העניין של המלכויות

תעצור ותשאל: למה באתי לכאן בכלל?!

ר‘ עקיבא הוא שורש התורה שבע“פ וכל ימי חייו היה שגור בפיו: ’כל דעביד רחמנא לטב עביד‘ – אנחנו רואים פה פלא, כמה שר‘ עקיבא היה חכם כ“כ גדול, אבל עבודת הלב שלו היתה כל הזמן ללמד זכות על הקב“ה – אם עשית כך, זה רק לטובה – זה העניין של המלכויות בתפילה של ראש השנה. אח“כ יש זכרונות, אנחנו מברכים ’זוכר הברית‘. יש בזה כמה סיבות מדוע תיקנו את הברכה הזאת. דבר אחד אנחנו מבקשים מהקב“ה: שיתעורר זכרוננו לפניו, כביכול אנחנו אומרים להקב“ה: אל תשכח אותנו, אבל בד-בבד יש פה עוד כוונה של עבודה בדבר הזה, שאדם יכוון שהוא תמיד יזכור את הקב“ה, מכיוון שעיקר העבודה של היצר הרע היא להפיל שכחה על האדם. לפעמים אנחנו יכולים למצוא את עצמנו שעות חושבים על איזה עניין ובכל הזמן הזה בכלל לא חשבנו על הקב“ה, אנחנו מגיעים למנחה ואדם צריך לעצור לכמה דקות ולשאול: רגע, למה באתי לכאן בכלל?! כל זה מרוב טרדות העולם

מתקן את הברית? זוכה לזכור את הקב“ה

ראיתי בשם אחד הצדיקים שכותב שהתכלית של האדם היהודי זה שלא ימוש זיכרון השם מנגד עיניו 24 שעות ביממה – לעתיד לבוא תהיה לנו המדרגה הזאת ואנחנו נזכה לקיים זאת 24 שעות, כתוב בספרי המקובלים שכשאדם זוכה לזה אזי נפתחים לפניו כל ההיכלות. כפי כמה שאדם זוכר את הקב“ה כך הוא זוכה שיתפחו לפניו ההיכלות והוא יכול להתחיל לטייל בהיכלות וזה כבר בחינה של השכר שיהיה לעתיד לבוא. המקובלים אומרים שכשאדם מצייר את שם השם לנגד עיניו זה מתקן את הבחינה של הזיכרון. דבר נוסף שדנים אותנו עליו בראש השנה זה העניין של הזיכרון. כפי כמה שאדם זוכה לתקן את הברית כך הוא זוכה לזכור את הקב“ה, לפי תיקון הברית הקב“ה זוכר אותנו ואנחנו אותו. זה אחד הניסיונות הכי גדולים בדור שלנו והיצר הרע שולח לנו את הדמיונות שלו בכל שנייה. זה באמת ניסיון מאוד קשה, אבל צריך לדעת דבר אחד בנקודה הזאת: זה שיש בזה ניסיונות זה הכרח המציאות, אין אדם שאין לו ניסיונות בדבר הזה, לכן שאדם לא יתבלבל ויפול בדעתו מזה שהוא רואה שיש לו מלחמות בדבר הזה, מכיוון שזה חייב להיות. אז מה אנחנו יכולים וצריכים לעשות? לדעת להעלות כל הזמן את כל מה שעובר עלינו לדיבור עם הקב“ה

תבקש מהקב“ה סיעתא דשמייא ורחמים

ברגע שאתה רואה שעובר עלייך כל מיני דמיונות ובלבולים, מיד תיקח את הדבר הזה ותספר להקב“ה מה עובר עלייך, אל תתבייש. תבקש ממנו סיעתא דשמייא ורחמים על הדבר הזה – צריך לדעת שברגע שאדם עושה את זה אזי
כל מה שעובר עליו לא נקרא קלקול. קלקול זה שאדם
שט ומטייל עכשיו באיזה עולם עם הפקה של הוליווד
והוא שוכח את הקב“ה ולאט-לאט נברא לו עולם דמיוני, אבל אם אנחנו לוקחים את המקום הזה לדיבורים עם הקב“ה ומגלים לפניו רצונות שאנחנו לא רוצים את הדבר הזה, זה העבודה שלנו לתיקון הברית וכפי תיקון הברית
כך האדם זוכה לזכור את הקב“ה, זה הבחינה של הזכרונות. 

כשזוכים שיפתחו לנו המוחין

לאחר מכן יש את הבחינה של השופרות, אנחנו אומרים: ’תקע בשופר גדול לחרותנו‘ – רואים שהעניין של שופר זה חירות, כשעבדים יוצאים לחירות אזי תוקעים בשופר. מהי החירות האמתית של הנשמה של האדם היהודי? צריך לדעת שאנחנו נרגיש חירות אמתית רק במקום אחד, כשנפתחין המוחין של האדם. ברגע שנפתחין לאדם המוחין והוא מתחיל לקבל השגות בתורה, באמונה ובקדושה
זה בעצם המקום של החירות. כל עוד המוחין שלנו
סגורים ואנחנו לא יכולים להשיג כל פעם עוד ועוד דברים בתורה וביראת שמיים, זה העבדות האמתית של הנשמה, אך כשאנחנו זוכים שיפתחו לנו המוחין, שם אנחנו יוצאים לחירות. לכן העניין של שופרות זה חירות..

לקבל את ההנהגה יותר באהבה ושמחה

תקיעת השופר זה פתיחת המחסומים והדלתות שיש על המוחין הסגורים שלנו ואז האדם מתחיל להבין ולהשיג השגות, וככל שהמחשבה והלב של האדם נמצאים יותר בתורה ובהתבוננות של אמונה והשגות, צריך לדעת ששם האדם מרגיש יותר ויותר את עולם החירות – למעשה זה החירות האמתית שלנו, אין מושג של חירות אחרת בעולם. כל המושגים של חירות וחופש זה הכל זמני ופרטי פה בעולם הזה, אבל החירות האמתית היא החירות הנצחית וזה העניין של השופרות. כפי כמה שאנחנו זוכים לתקן את המלכויות והזכרונות אז אנחנו זוכים לתקן את השופרות, הכוונה היא  שככל שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה יותר באהבה ובשמחה, משם הוא זוכה יותר לזכור את הקב“ה ואז למעשה הוא זוכה שיפתחו לו כל השערים. לכל אדם יהודי מהגדול ביותר עד לקטן ביותר יש כוח בנשמה לראות מסוף העולם ועד קצהו, זה המהות שלנו וזה המקום האמיתי שלנו, העולם הזה הוא רק גלות לצורך עבודה

הוא הולך לישון והנשמה עולה למעלה…!

היו צדיקים מאוד גדולים שזכו לעשות את העבודה הזאת והמחשבה שלהם היתה מסתובבת למעלה ולמטה כהרף-עין. רבינו האר“י אמר לר‘ חיים ויטאל שיש לו רשות להכנס לכל ההיכלות למעלה ולשמוע כל חידוש תורה שאומרים למעלה, בלילה הוא הולך לישון והנשמה עולה למעלה, אז שואלים אותו: לאן אתה רוצה ללכת? אז פעם הוא רוצה לשמוע תורה מיונתן בן-עוזיאל, פעם הוא רוצה לשמוע תורה מר‘ שמעון בר-יוחאי – באמת כל יהודי בנוי לבחינה הזאת וזה המקום האמיתי שלנו, אבל הקב“ה ברא סדר עבודה בעולם הזה וזה העניין של הזכרונות והמלכויות ואז גם זוכים לשופרות שזה עולם החירות כשנפתחין המוחין של האדם.

שתי נשים: האחת אהובה והאחת שנואה

זה בחינה אחת של העבודה בראש השנה אבל יש התבוננות נוספת בכל הסדר של העבודה והבניין שאנחנו צריכים לעבוד בראש השנה: בפרשת כי תצא ראינו שיש הרבה מצוות, על אחת מהמצוות יש כמה וכמה קושיות. בתחילת הפרשה כתוב:
’כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה…לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר…כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה‘ – התורה מספרת לנו על איש שיש לו שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה, שואל הרב יצחק אייזיק מזידיטשוב שאלה יפה ומתבקשת, כתוב בתורה ’האחת אהובה והאחת שנואה‘ יש כאן אות ’הא‘ מיותרת. לכאורה היה יותר מתאים להגיד: אחת אהובה ואחת שנואה. מה העניין של ה’הא‘ הנוספת? זאת ’הא הידיעה‘. אומר הרב מזידיטשוב שהא הידיעה שבפסוק הזה פירושה שהאהובה והשנואה שכתובים בפסוק שלנו זה אהובה ושנואה ידועות, אנחנו כבר מכירים אותן. הא הידיעה
הופכת אותם לשתי נשים ידועות שכבר שמענו עליהן, לכן אנחנו כבר מכירים אותן

לא יעלה על הדעת שיעקב שונא את אשתו

אומר הרב מזידיטשוב שיש שתי נשים שאנחנו כבר מכירים שהן אהובה ושנואה והן לאה ורחל. כל הפרשה הזאת מרמזת לנו על העניין של לאה ורחל. כתוב בפסוק ’וירא השם כי שנואה לאה‘ שואל הרב מזידיטשוב: וכי יעלה על הדעת שיעקב אבינו שונא את אשתו?! א“א להתחיל אפילו לחשוב בדבר הזה ובוודאי שיעקב אבינו לא שונא את לאה – אז מה עומק הדבר? יעקב, לאה ורחל מצד גודל קדושתם ומעלתם והעבודה שהם עשו בעולם הזה, תיקנו סדרים שלמים של הנהגות לכל הדורות, לכן היום יעקב, לאה ורחל לא נקראים רק על שם העניין הפרטי שלהם אלא גם על שם שהם תיקנו סדר הנהגה שלם בכל הדורות. כשאנחנו אומרים היום לאה ורחל זה סדר הנהגה שהקב“ה מנהיג אותנו, זה הסיבה שאנחנו אומרים תיקון חצות שזה תיקון רחל ותיקון לאה – לאה ורחל הפרטיות לא צריכות שנתקן אותן, ברוך השם
הן מתוקנות הרבה-הרבה יותר מאתנו. כשאנחנו אומרים תיקון לאה ותיקון
רחל הכוונה על איזה בחינה של הנהגה שהקב“ה מנהיג אותנו שנקראת לאה ורחל..

רחל זה עלמא דאתגליא ולאה דאתכסיא

מובא הרבה בספרים הקדושים שהעניין של רחל נקרא עלמא דאתגליא והעניין של לאה זה עלמא דאתכסיא. מה זה עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא לעניין העבודה שלנו בעולם הזה? בוודאי שיש בזה סודות גדולים אבל לעניין העבודה שלנו, רחל זה הכוונה שהקב“ה משפיע לנו שפע לעבוד אותו מתוך גילוי פנים. בשעה שאדם יכול לשבת וללמוד תורה ויש לו סיעתא דשמייא לעסוק במצוות, במעשים טובים ובתפילה – זה אומר שההנהגה עכשיו היא באתגליא ויש בזה עבודה גדולה מאוד.

אנו אוהבים ורוצים את העלמא דאתגליא

ההנהגה של הקב“ה עכשיו נגלית עליו ויש בזה עבודה גדולה מאוד. כמובן שבזמן ההנהגה הזאת צריך לקחת את ההשפעה הזאת ולעבוד את הקב“ה בכל הכוחות, אבל אנחנו יודעים שיש עוד סדר שלם בהנהגה וזה הסוד של לאה שזה עלמא דאתכסיא, הכוונה שהאור הא-לוקי נסתר מאתנו ואנחנו עכשיו נמצאים במציאות של הסתרת פנים. בד“כ אנחנו אוהבים ורוצים יותר את העבודה באתגליא אבל אומר הרב מזידיטשוב זאת הכוונה ’וירא השם כי שנואה לאה‘ – לא לאה הפרטית שנואה אלא עלמא דאתכסיא, הכוונה שכל סדר העבודה וההנהגה שהקב“ה מנהיג אותנו בהסתרת פנים – זה שנוא אצלנו, אנחנו לא אוהבים את זה וזה הסוד של לאה

בעולם הזה צריך לעשות מסירות נפש

אומר הרב מזידיטשוב חידוש מאוד גדול: יש עבודה באתגליא ויש עבודה באתכסיא. בוודאי שהאדם היה רוצה שהעבודה באתגליא תהיה העיקר ועל זה אומרת לנו התורה: ’לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכר‘ אתה לא יכול לתת את הבכורה לאהובה מכיוון שבאמת לאמיתה העבודה באתכסיא יותר גבוהה מהעבודה באתגליא. כשאדם זוכה לעבוד את הקב“ה מתוך מצבי-האתכסיא זה יותר גבוה והוא פועל יותר מאשר כשהוא זוכה לעבוד בזמני האתגליא. מובא בספרים הקדושים שבכלליות יש כמה תיקונים בעבודה שלנו שאנחנו צריכים לתקן ולעבוד בעולם הזה ואחד מהם זה עבודה של מאמץ ומסירות נפש – אדם בעולם הזה צריך לעשות מסירות נפש, הכוונה להתאמץ. לדוגמא: אדם חושב שכשהוא יסיים לעבור את הרחוב אז יחכה לו מישהו שיבקש ממנו דו“ח על כל מי שעבר ברחוב, לכן הוא מסתכל על כל מי שעובר ברחוב מההתחלה ועד הסוף – צריך להתאמץ  כנגד הרצון הזה – זה העבודה של האתגליא שזה ההתאמצות והמסירות נפש

התיקון שלך בעולם זה לא להתאבד!!

העבודה של האתכסיא זה כשהקדוש ברוך-הוא נסתר ואז הרבה פעמים לא רק שאדם לא יכול לעשות שום דבר אלא אדם צריך להחזיק מעמד. שמעתי מהרב אליעזר ברלנד שליט“א שאמר פעם לבן-אדם: התיקון שלך בעולם זה לא להתאבד, אתה מניח תפילין לפעמים? זה כבר מצד הבונוס. יש מצבים שאדם כ“כ בהסתרה שהוא כבר בקושי יודע איפה זה צד ימין ואיפה זה שמאל. העבודה בזמן של ההסתרה זה לקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה. כתוב ששורש כל השבירות, הכישלונות והחטאים של כל הדורות, נקרא ’אנא אמלוך‘, הכוונה שאדם רוצה לקחת את המלכות לידיים שלו. כל העניין של לאה זה למסור את המלכות להקב“ה, אבל באמת אדם לא יכול למסור את המלכות בשלמות להקב“ה בעולם הזה. בכל אדם יש ’אנא אמלוך‘ ואת זה אפשר לתקן עם הסוד של לאה, להמליך את הקב“ה גם בשעה שהוא מסתיר את הפנים מאתנו ואנחנו נופלים וככה בעצם אנחנו זוכים להמליך את הקב“ה ולתקן את ה’אנא אמלוך‘ שלו.

הפוסט פרשת שופטים |  אלול חודש הרחמים והסליחות הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בתורה ו‘ בליקו“מ – ידוע שזאת תורה שרבינו הכניס בה הרבה מאוד יסודות של תשובה, וגם עפ“י הסוד יש פה את הכוונות של חודש אלול. רבינו האר“י כותב בספר שער הכוונות, כוונות מיוחדות לכוון בחודש אלול ורבינו מגלה בתוך התורה את הכוונות האלו, לכן בברסלב נוהגים תמיד ללמוד את התורה הזאת בחודש אלול שזה למעשה חודש התשובה..

מי שבורח מן הכבוד.. זוכה לכבוד א-לקים

בתחילת התורה רבינו אומר : כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחרי הכבוד אינו זוכה לכבוד א-לקים אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ“ה) ’כבד מלכים חקר דבר‘, והכל חוקרים אחריו ושואלים: מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו, שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים, ואז אין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם) ’כבד א-לקים הסתר דבר‘, כי אסור לחקור על הכבוד הזה. רבינו מתחיל את התורה בשני מושגים יסודיים מאוד: כבוד מלכים וכבוד א-לקים, ורבינו אומר שאדם צריך תמיד לשאוף ולראות איך הוא יכול להשיג את כבוד א-לקים ולמעט בכבוד מלכים. למעט בכבוד מלכים ולהרבות בכבוד א-לקים משיגים את זה ע“י שאדם ממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום – צריך להתבונן בשני המושגים האלה, למעשה כמעט כל התורה הזאת וכל עבודת התשובה עומדת על היסודות האלה..

מחשבות של קדושה, תורה, אמונה וכו‘

-רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שכבוד מלכים זה מה שאדם מקבל כבוד מבני אדם וממציאות העולם, ואילו כבוד א-לקים זה מה שאדם מקבל כבוד מהקב“ה, מה הכוונה? הכבוד בלשון הקבלה והחסידות נקרא גם אור, אז כבוד א-לקים זה אור א-לקים, פירוש הדבר שאור השם מאיר בתוך האדם,
וזה יכול להיות הן בבחינת מחשבה והן בבחינת לב, כי עיקר השארת האור
הא-לוקי בתוכנו זה בעיקר במוח ובלב שזה המחשבה וההרגשה, פירוש
הדבר שככל שאדם חושב יותר מחשבות של קדושה, של תורה, של אמונה ויראת שמיים זה בא מכוח אור השם שמאיר בתוכנו, עפ“י הקבלה והחסידות זה נקרא אור הנשמה, כי אומר רבינו האר“י הקדוש שמקום משכנה של הנשמה זה במוח ואילו מקום המשכן של אור-הרוח זה בלב, זה ההרגשות שלנו וזה בעצם כל עולם הרגש שלנו, יש לנו רגשות שמאוד קשורים לקדושה.

הרגשות אחרות…

-אדם מרגיש אהבת השם וכיסופים להתקרב להקב“ה או יראת שמיים, זה בא מאור הקב“ה שמאיר בתוך הלב, ואנחנו יודעים כמה מלחמה והתמודדות יש בתוך הלב, כי הרבה פעמים אנחנו מרגישים הרגשות אחרות לגמרי, רצונות של העולם הזה, או כעס, הקפדה, גאווה וכן הלאה – כבוד א-לקים, שעליו נאמר ’הסתר דבר‘, עיקר כוונות הדברים זה מה שהקב“ה מאיר בתוך נפש האדם, הכוונה במוח ובלב, אם זה שאדם חושב מחשבות של תורה ואמונה
או שאדם מרגיש בלב אהבת השם – ככל שאדם
מרגיש את זה יותר זה נקרא שהוא זוכה לכבוד א-לקים.

באמת נמצא עכשיו בגן-עדן

רבינו אומר לנו יסוד מאוד גדול: כבוד מלכים וכבוד
א-לקים לא הולך ביחד, זה 2 דברים שמתנגדים זה לזה, במציאות הרוחנית אם אדם מחפש כבוד מלכים הוא לא יכול לזכות לכבוד א-לקים, אבל אם הוא מחפש כבוד א-לקים אז הוא ממילא ידחה ממנו את הבחינה של הכבוד מלכים. מה המשמעות ששלמה המלך אומר במשלי ’כבוד א-לקים הסתר דבר‘, הכוונה שזה נסתר בתוך האדם, אף אחד לא יראה עליו שום דבר, הא יראה האדם הכי פשוט בעולם אבל הוא באמת נמצא עכשיו בגן-עדן, מאיר בתוכו אור השם והוא בכזה אהבת
השם ובכזה תענוגים ודביקות בהקב“ה ואף אחד לא יודע את זה, לכן זה נקרא אור פנימי שמאיר בתוכך האדם ולכן אחת המשמעויות של הבחינה של הסתר דבר שזה נסתר מבני האדם. ברגע שאדם או הצדיק זוכה לכבוד א-לקים הוא לא רוצה בכלל שום כבוד מבני אדם, זה רק מפריע לו

כבוד זה יותר תענוג מכל תענוגי העולם

אנחנו יודעים עד כמה אנחנו עדיין נמצאים במקום שבו אנחנו רוצים כבוד מלכים ואם אדם לא יודע עד כמה הוא מחפש בתוכו את הכבוד מלכים אז הוא צריך לעשות שעתיים התבודדות ולא שעה, כדי להבין עד כמה אנחנו עדיין מחפשים כבוד מלכים. למה באמת אדם רוצה כבוד מלכים, ולמה אדם רוצה כבוד א-לקים? מה הסיבה שאדם רוצה את הכבוד? מכיוון שהכבוד זה אור גדול מאוד לכן הזוהר הקדוש קורא לכבוד, אור. כשמכבדים את האדם הוא מקבל כזה תענוג גדול מהכבוד הזה, לכן כל הנשמות משתוקקות אל הכבוד, ובאמת כבוד זה יותר תענוג מכל תענוגי העולם הזה. אדם הולך לתאוות הגשמיות כי לא מכבדים אותו, זה רק ברירת מחדל, ובאמת שהתענוג שבא מהכבוד הוא הרבה-הרבה יותר גדול מהתענוג של כל התאוות הגשמיות

התענוג של הכבוד א-לקים עומד כנגד

אין תענוג בעולם הזה כתענוג הכבוד, לכן גם היצה“ר הוא כ“כ גדול, לכן זה ניסיון כ“כ גדול הכבוד מלכים. התענוג של כבוד א-לקים זה בעצם עומד כנגד התענוג של כבוד מלכים, ובאמת אנחנו צריכים לדעת שאנחנו בהסתרה, המציאות שבה אנחנו נמצאים היא עדיין בהסתרה, מדי פעם בפעם היה סיעתא דשמייא והיה לנו כמה ניצוצות של כבוד א-לקים, קיבלנו כמה ניצוצות להרגיש מה זה תענוג וכמה טוב להיות בקרבת השם, הקב“ה ריחם עלינו ונתן לנו כמה ניצוצות, אבל בוודאי עדיין לא זכינו לזה, כי לא זכינו לתקן את הכבוד מלכים לכן לא זכינו לכבוד א-לקים, אבל באמת התענוג של כבוד א-לקים יותר גדול מהתענוג של כבוד מלכים פי אין-סוף, אין בכלל שום השוואה בין זה לזה, ולא רק שהוא הרבה-הרבה יותר גדול אלא אומר הרמח“ל במסילת ישרים שכבוד מלכים חולף ועובר על כן הוא נקרא
הכבוד הדמיוני אבל כבוד א-לקים זה נצחי. לכבוד א-לקים יש שתי יתרונות על הכבוד מלכים וחשוב לזכור את זה כי יש לנו התמודדות עם הדבר הזה..

הכבוד מלכים מונע את השראת השכינה

היתרון הראשון שיש לכבוד א-לקים זה שהתענוג שיש בו הוא בוודאי פי אין-סוף מהתענוג של הכבוד מלכים. דבר שני זה שכבוד מלכים זה דמיון שעובר, כי באמת רק נדמה לאדם שמכבדים אותו, לעומת זאת הכבוד א-לקים זה קניין נצחי. כמו שאנחנו יודעים מאוד-מאוד קשה לעבוד ולתקן את הנקודה הזאת של הכבוד מלכים – מה העבודה שלנו בתיקון הכבוד מלכים? ותמיד צריך לזכור יסוד מאוד גדול, ככל שנזכה לתקן את
הכבוד מלכים מיד אדם זוכה לכבוד א-לקים, מיד
יש עליו השראה של הכבוד א-לקים. מה שבעצם
מונע את השראת השכינה (כבוד א-לקים) באדם, זה הכבוד מלכים, כי אנחנו עדיין רוצים את הכבוד מלכים.

לא לעשות פעולות של כבוד

איך אנחנו זוכים לעבוד ולתקן את הבחינה של הכבוד מלכים? יסוד ראשון זה שאדם תמיד ישתדל לא לעשות פעולות שיכולות לתת לו איזשהו כבוד, ממשלה או הנהגה, ושאדם יבדוק את עצמו כשהוא עושה משהו, האם אני עושה את זה באמת כי צריך לעשות את זה וכי הקב“ה רוצה שאני אעשה את זה, או שיש לי יצה“ר של הנהגה. הכבוד מלכים בתוכנו תמיד מחפש הנהגה, מלך זה מלשון מלוכה והנהגה – אז לשים לב כל
פעם שיש לאדם איזה הצעה, רעיון או כיוון של הנהגה, אדם צריך לשים לב מאוד-מאוד אם הוא באמת עושה את זה לשם שמיים או שזה לא לשם שמיים

העצה זה רק להרבות בתפילה על הדבר

אדם תמיד צריך לזכור ולדעת שאנחנו תמיד מאוד-מאוד רוצים הנהגה,
אנחנו תמיד רוצים להיות מעל השני, זה הכבוד מלכים, תמיד רוצים להיות יותר טוב מהשני, יותר חכם מהשני, יותר מוצלח מהשני – לשים לב איפה זה מתגלה אצלנו, זה יכול בתוך שיחה או בתוך תפקיד – לשים לב האם אנחנו באמת עושים את זה לשם שמיים או לא. לפעמים אדם עומד בפרשת דרכים והוא כן צריך לקבל תפקיד, אז מה העצה? רק להרבות בתפילות על הדבר הזה. בד“כ הצדיקים היו נוהגים לא ליזום שום הנהגה, הם לא היו לוקחים לידיים שלהם שום הנהגה, אם היו מציעים להם הנהגה הם היו רוצים לראות שיש פה עליהם כפייה דתית, ככה הם נהיו המנהיגים של עמ“י, הם תמיד פחדו שיש להם  נגיעה בדבר הזה. יש ספר שנקרא שערי קדושה של רבי
חיים ויטאל והוא מביא שם בשם אחד מהצדיקים הקדמונים סיפור שהיה..

שבח וביזיון שווים בעיניך בלי שום שינוי?

-היה ת“ח חשוב שרצה להצטרף לכת המתבודדים. המושג כת המתבודדים בשערי קדושה זה לא מה שאנחנו מכירים היום התבודדות אלא הכוונה שהיו צדיקים שהיו פורשים מהציבור ומהעולם והיו עוסקים בכוונות וייחודים והיו במדרגות רוחניות מאוד גבוהות בעבודה שלהם – אותו ת“ח חשוב רצה להצטרך לכת המתבודדים, הוא הלך לאחד המתבודדים שהוא מכיר ואמר לו: למדני נא את דרכי ההתבודדות (הכוונה לייחודים וכוונות). אמר לו המתבודד לאותו ת“ח: אני מוכן, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה ועפ“י התשובה אני אראה אם אני אוכל ללמד אותך, האם השבח והביזיון שווים בעיניך בלי שום שינוי? ז“א אם כשבשבחים אותך אתה מרגיש בדיוק אותו דבר כשמבזים אותך? אותו ת“ח היה איש אמת והוא אמר לו: לא. כשמשבחים אותי אני מרגיש שמחה וכשמבזים אותי אני מרגיש עצבות. אמר לו: אם כל, לך ותגיע למצב שאתה מרגיש שהשבח והביזיון שווים בעיניך ואז אני אוכל ללמד אותך את דרכי ההתבודדות, בלי זה אתה לא יכול להכנס לפנימיות הדביקות בהקב“ה

ברגע שמבזים אותנו, אנחנו מזדעזעים.

-הנקודה הזאת זה הנקודה של הביזיונות, כולנו יודעים שזה לא קל לקבל ביזיונות, נהפוך הוא, זה הדבר הכי קשה בחיים שלנו, לקבל ביזיונות באהבה, אבל רבינו מאוד מדגיש את זה בהמשך התורה שאשחד התיקונים הכי גדולים שאדם ממשיך על עצמו פה בעולם הזה זה קבלת ביזיונות באהבה, אמנם יש לנו אין-סוף מלחמות בנקודה הזאת, ברגע שמבזים אותנו אנחנו מזדעזעים לגמרי ואנחנו מיד רוצים לשלוף את כל האקדחים ואת כל כלי הנשק ולעשות חיסול לשם שמיים, כי אם הוא מבזה אותי אז אדרבה אני רוצה לעזור לו להגיע לתיקון שלו, אני עושה את זה לטובתו, להביא אותו לתיקון הנצחי שלו.

…אז הוא אחד מצדיקי הדור

-אנחנו יודעים שכל הדמים העכורים מתעוררים באדם בשעה שמזבים אותו, אז צריך לדעת פה כלל ויסוד מאוד גדול, אין תיקון יותר גדול מאשר לקבל ביזיונות באהבה. מי שזוכה בדור שלנו לשתוק על ביזיון אחד מתוך עשר אז הוא אחד מצדיקי הדור, אבל אם הוא שותק פעמיים מתוך עשר ביזיונות אז צריך לגלות אותו לציבור כי שהוא יעשה לנו פדיונות, מרוב שהעבודה הזאת כל-כך קשה. אבל צריך לדעת
כלל גדול מאוד, כל פעם ששותקים לביזיון, אין לשער למה אנחנו זוכים. אין דרך לקבל מתנות רוחניות יותר מאשר ברגע שאנחנו זוכים לשתוק על ביזיון..

מי רוצה לעלות מאה קומות במדרגות?

לפני הרבה שנים שמעתי מהרב שאמר שיש לכמה אנשים משימה, יש פה בניין עם מאה קומות וצריך לעלות את המאה קומות, יש שתי אפשרויות, יש מדרגות אבל יש גם מעלית, אפשר להכנס למעלית ללחוץ על קומה מאה ולעלות – מי היה מעדיף לעלות במדרגות? אלא אם כן זה אדם שמכין את עצמו לתחרות ריצה אבל סתם אדם רגיל בוודאי שהיה רוצה לעלות למעלית, ללחוץ על קומה מאה – הרב אמר שזה משל, הנמשל זה שהמעלית זה השתיקה לביזיונות, כל שתיקה שאתה שותק לביזיונות יש לך מעלית, במקום ללכת שנתיים בעבודה קשה, אתה ברגע אחד לוחץ על כתפור מאה וברגע אחד אתה מגיע – יש בזה תועלת כ“כ גדולה מבחינה רוחנית. יש מעשה מאוד מעניין בגמרא במסכת חגיגה, הגמרא מספרת שלרב ביבי היה מישהו שהיה נפגש איתו מדי פעם, מלאך המוות, הם היו מיודדים. יום אחד רב ביבי היה עם מלאך המוות והוא שמע את מלאך המוות אומר לאחד מהשליחים שלו: לך תביא את מרים מגדלת שערות (ספרית), השליח הלך והביא בטעות מרים אחרת. יש שם הרבה שאלות בגמרא אבל רב ביבי שאל את מלאך המוות: לכל הנשמות יש קבצה של שנים, עכשיו אם לקחו מישהו לפני הזמן מה עושים עם הזמן הזה? הרי הכל קצוב ומדויק, אז מה אתם עושים עם השנים האלה?

אחת הסיבות שקשה זה הדמים העכורים

-ענה לו מלאך המוות: אנחנו מחפשים צדיקים שמקבלים ביזיונות באהבה ואנחנו נותנים להם את השנים האלה. ככה הגמרא מספרת במסכת חגיגה. היסוד של הדבר זה קבלת ביזיונות באהבה ובדבר הזה יש בירור – ברגע שאדם מקבל ביזיון, אחת הסיבות שקשה לאדם מאוד זה הדמים העכורים, אבל יש גם נקודה עמוקה ופנימית בנפש האדם שבשעה שהוא מקבל ביזיון הוא בטוח שבאותו רגע הקב“ה כבר דחה אותו והוא כבר לא רוצה אותו – אם מבזים אותי פה בעולם הזה ז“א שהקב“ה לא רוצה. בגלל שההרגשה הזאת מתעוררת, האדם מקבל חולשה מאוד גדולה להתמודד עם המציאות הזאת..

אתה לא מתאים לשכונה הזאת.  הוועד.

צריך לדעת שגם אם הביזיון בא מהשם בבחינה שאמר דוד ’השם אמר לו קלל‘, ברגע שאנחנו שותקים לביזיון, מיד זה הכל מתהפך לטובה עצומה וברכה עצומה, ז“א שברגע שאדם שותק, גם אם הוא ראוי לביזיון הזה וגם אם יש אין-סוף סיבות למה הוא צריך לקבל את הביזיון הזה, אבל ברגע שהוא שותק הוא מתקן את הכל. הרב אמר לפני כמה שנים על המגדף שהיה במחנה, מסכן הוא רוצה להיות בשבט דן, אומרים לו בשבט דן אתה לא פה, רוצה להיות במקום אחר, אומרים לו אתה לא פה. לא רצו לתת לו להיות בשום מקום לך אין מקום בשום שבט – אתם יודעים איזה ביזיון זה? באמת זה ביזיון גדול מאוד, זה כמו שאדם בא לשכונה והוועד של השכונה אומרים לו:
אתה לא מתאים לשכונה הזאת, אתה לא מספיק בעל יחוס, בעל מידות ובעל טהרת הלב לגור בשכונה הזאת.

אעשה אהל בשטח הפקר….

-אז איפה אני אלך לגור? תעשה צריך מחוץ לשכונה. זה מה שאמרו למגדף. באמת אם נתבונן בזה, אנחנו יכולים להבין את המגדף. כתוב שם (ויקרא כד-יא) ’ויקב בן האשה הישראלית את השם‘ , רבינו האר“י הקדוש אומר פירוש שהוא מאוד לא מובן, ויקב, הוא עשה נקב בעולם היצירה להמשיך אור האצילות לעשייה, לכאורה זה נשמע פעולה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה. הרב אמר שכוונת הדברים היא שאם המגדף היה אומר: אתם לא רוצים אותי בשום מקום? בסדר, אני אעשה לי אהל בשטח הפקר. אז הוא מיד היה מגיע
לכל התיקונים שלו – על הביזיון הזה הוא היה יכול להגיע לכל התיקונים שלו..

אדם יכול לזכות לכל המעלות והבחינות

-מפה אנחנו לומדים שברגע שאדם מקבל ביזיון אז כל הכעס וכל ההקפדה שמתעורר באדם זה בד“כ מתעורר על מי שביזה אותנו אבל אומר הרב דסלר בספר מכתב מאליהו שבאמת באמת בפנימיות אנחנו כועסים על הקב“ה. ברגע שאדם שותק אז גם אם היה את הסיבות הכי נכונות והכי אמתיות והכי מדויקות למה הוא היה צריך לקבל את הביזיון, בשתיקה הוא היה מתקן את הכל ואדם יכול לזכות לכל המעלות ולכל הבחינות על ידי זה. זה נקרא הבחינה השנייה של הביטול של הכבוד מלכים בתוכנו וככל שאנחנו זוכים יותר לקיים את זה וזה באמת הדבר הכי קשה, אבל אדם תמיד צריך להתחזק בזה ולהתפלל על זה ולעשות על זה שיחות חברים ולהתאמץ בזה ולזכור, כל ביזיון פותח לנו שערים הכי גדולים ברחמים ובחסדים, אין דרך לזכות לזה יותר מזה.

זה לא כתוב ברמב“ם וגם לא בראשונים

בהמשך רבינו אומר ובאמת לכבוד א-לקים א“א  אלא ע“י תשובה ועיקר התשובה שישמע בזיונו ידום וישתוק, וע“י זה הדמים העכורים שבלב הופכים מדם לדום, דום להשם והתחולל לו שזה מפיל לך חללים כמו שדרשו חז“ל בגיטין ז. וע“י זה נעשה להיות אדם היושב על הכיסא, פירוש הדבר זה האור הא-לוקי, ואז האדם זוכה לקבל מדרגות רוחניות מאוד גבוהות ע“י הדבר הזה. נתבונן קצת במה שרבינו אומר פה, למעשה זה חידוש ומקדשים את הקושייה הזאת על רבינו. בראשונים לא כתוב שעיקר התשובה זה ישמע בזיונו ידום וישתוק, ברמב“ם כתוב שעיקר התשובה זה יתחרט על העבר, ויבקש על העתיד ויקבל על עצמו שיעשה את הכל כדי לא לחזור על הטעויות, העבירות והעוונות שלו. מה שהרמב“ם אמר זה מוסכם על כל הראשונים וחז“ל, זה דרך התשובה. מה שרבינו אומר פה הוא לא חולק כמובן
על הראשונים אלא הוא אומר שאם אתה רוצה להעמיק את התשובה בתוכך..

כדי לעשות תשובה צריך מישהו שיבזה?

החרטה על העבר מתבטאת ומתגלית בשלמות כשאתה יכול לשתוק לביזיונות, וגם אתה מקבל כוח אמיתי לא לחזור לזה לעתיד ז“א זה עצה מעשית איך באמת לקיים חרטה על העבר ושלא נחזור על זה לעתיד. אבל יש פה שאלה מאוד גדולה של ביאור הליקוטים: לפי דברי רבינו כאן, אם עיקר התשובה זה ישמע ביזיונו ידום וישתוק, פירוש הדבר שכדי לקיים את עיקר התשובה אנחנו צריכים את החסדים של מישהו אחר שיתנדב לבוא לבזות אותנו – למרות שבאמת בדור שלנו ב“ה יש הרבה מתנדבים לזה, אבל עם כל זה יש בזה קושייה, התשבוה לא תלויה בנו, ז“א שצריך שיזדמן מישהו כדי לבזות אותנו

צמצומים, הסתרות ומצוקות

אומר ביאור הליקוטים יסוד מאוד גדול בדבר הזה, מה שרבינו אמר ישמע ביזיונו ידום וישתוק, זה לאו דווקא מבני אדם. נכון שיש דרך אחרת והיא שבני אדם מבזים אותנו אבל לפעמים, וב“ה בדור שלנו זה מצוי הרבה, הקב“ה מבזה אותנו, למעשה כל דבר שאדם נכשל בו, ניסה והשתדל והוא לא מצליח בזה בין אם זה ברוחניות ובין אם זה בגשמיות, או שאדם אפילו לא השתדל, הוא סתם לא מרגיש טוב או שיש לו איזה צמצומים, הסתרות, מצוקות בנפש וכל מיני בחינות של הסתרת פנים, אומר ביאור הליקוטים שכל זה בחינת ביזיונות שהקב“ה מבזה את האדם

רוצה לעבוד אותך, לקום ולהתפלל בנץ

איך מקיימים כלפי הקב“ה ישמע ביזינו ידום וישתוק? באיזה אופן? אומר ביאור הליקוטים יסוד מאוד גדול, לקבל באהבה ובשמחה את ההנהגה של הקב“ה, זה אחד הדברים שפועלים הכי חזק, שעובר על האדם כ“כ הרבה מניעות וקשיים ואי הצלחות עם עצמו ועם אחרים ועם החיים ועם כל המציאות שלו – ואת כל זה הוא מקבל ואומר להקב“ה: אני כן רוצה להצליח, אני רוצה לעלות מעלה-מעלה בין ברוחניות ובין בגשמיות, אני רוצה להביא פרנסה הביתה, אני רוצה לעבוד אותך ולקום מוקדם, להתפלל בנץ, לטבול במקווה וכן הלאה – הוא רוצה להתפלל בנץ אבל לפעמים הוא גם קם באחת עשרה וחצי – אומר ביאור הליקוטים שפה יש עבודה מאוד גדולה, לדעת שאם הקב“ה עושה לי את הדבר הזה אז הוא יודע מה הוא עושה, אני אמשיך להשתדל ולבקש רחמים, אני עדיין רוצה להתפלל וללמוד תורה ולהיות יהודי כשר וצדיק, אבל אם אדם רואה שזה לא הולך, שידע לא לכעוס על הקב“ה, למעשה היסוד זה מרידה בהנהגה שלהקב“ה ומרד זה מטבע עם שני צדדים

הצד השני של המטבע זה עצבות ודיכאון

שני הצדדים של המרד זה או שאדם כועס על הקב“ה, אם לא נעים לו אז הוא כבר ימצא מישהו, יש בכדור הארץ שמונה מיליארד אנשים אז זה לא בעיה למצוא מישהו לכעוס עליו, אם אדם נשוי אז זה בכלל מזומן אצלו בבית, יש לו את אשתו לכעוס עליו, אם הוא לא נשוי אז יש את החברים, יש את הכולל וכן הלאה, נמצא מישהו לכעוס עליו – הנקודה זה שבאמת הכל זה מרד בהשם, אז צד אחד של המטבע זה כעס, הצד השני של המטבע זה עצבות ודיכאון, אני לא רוצה לעשות שום דבר, אין לי חשק ואין לי חיות, אדם אומר: אני רוצה להכנס למיטה ולא להכיר את העולם הזה, תעירו אותי כשתשמעו את התקיעה של השופר של המשיח – באמת בפנימיות של הדבר זה שהאדם לא מסכים עם ההנהגה של הקב“ה, כל כעס ועצבות זה אי הסכמה עם ההנהגה של הקב“ה. אומר רבי נתן וזה מובא הרבה בספרים הקדושים, שאדם מרגיש את הביזיונות של הקב“ה שזה הצמצום ההסתרת פנים, זה כל הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם בין ברוחניות ובין בגשמיות ורואים שהעבודה שלנו פה זה לקבל באהבה ובשמחה את ההנהגה של הקב“ה

עבודתנו היא לדון את הקב“ה לכף זכות

-במצבים כאלה צריך לדעת: אני לא יודע למה זה קורה ואין לי מושג, זה יכול להיות מגלגולים קודמים, אולי זה מצד השורש שלי באדם הראשון, יש דברים שאין עליהם תשובה – איפה מצאנו כזה דבר? למשה רבינו היה קשה, כשהוא ראה את גדולת רבי עקיבא ואח“כ את המיתה של רבי עקיבא הוא שאל את הקב“ה: זו תורה וזו שכרה? איזה יסודות יש פה בהנהגת השם שצדיק כזה גדול שכ“כ מסר את הנפש בכל דבר שבקדושה, איך יכול להיות שסורקים את גופו במסרקות של ברזל? מה אמר לו הקב“ה? שתוק, כך עלה במחשבה. יש עולם שנקרא עולם המחשבה וכתוב בספרים הקדושים שזה מוחא סתימא של אדם הקדמון ואריך אנפין, הכוונה שאין בזה שום הבנה, אין תשובה לדבר הזה – יבוא משיח צדקנו והוא יתרץ לנו את כל הקושיות, אבל עכשיו יש דברים שאין לנו תשובה עליהם, העבודה שלנו בעולם הזה היא לדון את הקב“ה לכף זכות, ז“א אעפ“י שאני לא מבין, ואני לא יכול להבין, ואם משמיים לא רוצים שהוא יבין אז גם אם הוא ילך לצדיקים גדולים אפילו בעלי רוח הקודש, הם גם לא יוכלו להגיד לו שום דבר, משמיים אין להם רשות

מה קרה לאדם וחוה וגם לכל הנשמות?

אנחנו רואים שלא כל דבר מגלים לצדיקים, רואים שאפילו למשה רבינו לא גילו, שתוק, כך עלה במחשבה. פה אנחנו תמיד צריכים להתחבר עם המקום שאעפ“י שאנחנו לא מבינים, בוודאי שאם היינו רואים, היינו יודעים שזה שלמות הטוב שיש בכל העולמות ובכל הבריאה בדיוק מה שקורה עכשיו, זה נקרא ישמע בזיונו ידום וישתוק כלפי הביזיונות שהקב“ה מבזה אותנו. למעשה אם אנחנו מתבוננים בעניין של חטא אדם הראשון, בפשט מה שכתוב בתורה מה הקב“ה ציווה על אדם הראשון? ’מכל עץ הגן אכל תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו‘ והוא כן אכל ממנו – מה קרה לאדם וחוה וממילא לכל הנשמות כי כל הנשמות היו כלולים באדם וחוה, אז מה קרה להם ולכולנו ולכל הנשמות ברגע שאכלו מהעץ? באמת הרבה דברים קרו ועומק החטא זה לא רק העניין של האכילה אלא יש בו עוד כמה פרטים..

הנשמות התחילו לראות שיש רע בבריאה

לפני שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת טוב ורע הם ראו מסוף העולם ועד קצהו, רבינו האר“י אומר שלפני החטא הם השיגו יותר ממשה רבינו בהר סיני, הם ראו את כל העולמות. לפני כאשר הם התבוננו על הבריאה, על ההנהגה ועל המלכות של הקב“ה הם בעצם ראו את גודל החסדים של הקב“ה. הם ראו את שלמות החסדים שהקב“ה מנהיג. אחרי שהם אכלו מעץ הדעת טוב ורע, הדעת שלהם וגם כל הנשמות התחילו כבר לראות שיש רע בבריאה – זה אחת ההשלכות והביטויים הכי חריפים של השלכות חטא עץ הדעת טוב ורע..

איך כל דבר ודבר הקב“ה עושה לטובה!

אדם וחוה רואים שיש מציאות של רע בבריאה, מה התיקון? לחזור בעצם לדעת שהיתה לפני החטא, איך חוזרים לדעת הזאת? לדון את הקב“ה
לכף זכות, לכן אחד הצדיקים הגדולים ביותר בעם ישראל, רבי עקיבא, מה היה שגור בפיו כל ימי חייו? ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘. רבי עקיבא היה שורש התורה שבע“פ ומגדולי החכמים של התורה שבע“פ, הוא היה בעל השגה עצום ונורא מאוד, ועם כל זה שהוא היה בעל השגה כל-כך גדול והוא היה דורש על כל קוץ וקוץ תילי-תילים של הלכות בפרד“ס של התורה כולל הסוד, ועם כל זה שימו לב איזה עבודה של אמונה פשוטה ותמימה היתה לו ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘, עם כל הגדולה, ההשגות והחוכמה שלו הוא לא עזב את העבודה הזאת לראות כל ימי חייו
איך שכל דבר ודבר הקב“ה עושה לטובה – מדוע? מכיוון
שרבי עקיבא עסק בתיקון העולם, הצדיקים הגדולים בבחינת גדולי התנאים ובמשך הדורות, כל כוונתם היתה לעסוק בתיקון כל  העולמות לכן הם עבדו מאוד-מאוד על כל הנקודה הזאת.

הפוסט פרשת ראה | התועלת של הביזיונות והסכנה שבכבוד הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

מכיוון שאנחנו נמצאים לפני ראש השנה, נראה כמה נקודות שקשורות לעניין של ראש השנה, נקודה ראשונה זה שאלה שמתעוררת כל שנה וזה למעשה שאלה הלכתית: האם מותר לדבר עם הצדיק בציון שלו? האם מותר לפנות לצדיק ולבקש ממנו בקשות? למעשה זה עניין הלכתי – מובא בפוסקים ובמקובלים שערב ראש השנה זה היום המסוגל ביותר להשתטחות על קברי צדיקים. בשולחן ערוך בהלכות ראש השנה הרמ“א כותב על גודל המעלה של להשתטח על קברי צדיקים..

רב מני פנה לאביו שנפטר…

ועוד הרמ“א כותב: אך אל ישים מגמתו נגד המתים אלא יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר – המשנה ברורה מביא את דברי הרמ“א ולמעשה המקור של הרמ“א זה המהרי“ל שהוא למעשה נקרא אבי הפסיקה האשכנזית – לפי דבריהם אסור לדבר עם הצדיק בציון שלו אבל מותר לבקש בזכות הצדיק אבל לא לפנות אליו ישירות – זה המקור של האיסור, המהרי“ל, המגן אברהם, הרמ“א והמשנה ברורה אבל למעשה צריך לדעת שהדבר הזה שנוי במחלוקת גדולה מאוד ורוב-רוב הפוסקים חולקים על הפסק הזה, לא מצאנו פוסק ספרדי שאומר שאסור לפנות אל המתים אבל לא רק הפוסקים הספרדים אלא גם רוב הפוסקים האשכנזים מתירים את זה, בין היתר זה הפרי מגדים שהוא אחד הפוסקים האשכנזים הגדולים שבד“כ הולכים בדרך הרמ“א והמגן אברהם, הוא בעצמו כותב שבאמת לא כך ההלכה מכיוון שיש כמה וכמה ראיות הן מהזוהר הקדוש הן מהש“ס והן ממדרשי חז“ל ולומדים מכך שכן פנו אל הצדיקים הנפטרים כגון כלב בן יפונה שהיה מהמרגלים והשתטח על קברי האבות, הוא פנה אל אברהם אבינו ואמר לו: כשם שמשה התפלל על תלמידו ככה אני מבקש ממך שתתפלל עליי, ובאמת בזכות
זה הוא גם ניצל בעצמו המרגלים, ויש גמרא שמספרת על רב מני שפנה לאביו שנפטר

באמת אין בעיה לפנות אל הצדיק בציון

היה לרב מני בעיה שציערו אותו והוא פנה לאבא שלו שכבר נפטר ובאמת הוא נענה ועזר לו – לכן רוב הפוסקים כותבים שבאמת אין בעיה לפנות אל הצדיקים בציון שלהם ולבקש מהם בקשה, אם כך הרי גם המהרי“ל, המגן אברהם והרמ“א בוודאי ידעו את כל המקורות האלה מהש“ס ומהזוהר הקדוש אז למה למעשה הם אוסרים את זה אם זה כתוב במפורש? למעשה הם אוסרים כדי שאדם לא יבוא לידי בלבול ויתבלבל מי בעצם נותן לי: הצדיק? הקב“ה? אז זה מצד זה שלא יהיה בלבול בדבר, לכן הרבה פעמים כשאנחנו מגיעים לרשב“י, לרבינו, ליוסף הצדיק וכן הלאה, כשאדם מגיע והוא רוצה לפנות לצדיק, למעשה מצד ההלכה מותר לפנות אל הצדיק

גמגומים וצירופים

יש ספר מאוד ידוע שנקרא ’פסקי תשובות‘ של מחבר בין זמננו שמביא את זה בהלכות ראש השנה והוא בעצמו כותב שרוב הפוסקים מתירים את זה – אבל בכל אופן אם נרצה להתייחס לאלה שאוסרים, יש עצה פשוטה שמתייחסת לדבריהם וזה דבר טוב, להגיד פעם אחת כשמגיעים לציון: הרני מוסר מודעה שאני יודע שיש רק אחד יחיד ומיוחד שהוא נותן ומשפיע את הכל וזה הקב“ה ואין עוד מלבדו, אני פונה לצדיק מכיוון שהצדיק הוא הסנגור והוא המליץ והוא יודע איך לעשות צירופים מהגמגומים שלי. אני מגמגם בתפילה ואני לא יודע בכלל לבקש, הצדיק אמר שהוא יודע לעשות צירופים לכן אני פונה אליו כי הוא יודע להעלות את התפילות שלנו..

הרי אסור לדרוש אל המתים

כשאדם מוסר את המודעה הזאת אז לכל השיטות ולכל הדעות אין שום בעיה לפנות אל הצדיק, כשאנחנו פונים לצדיק ואומרים לו תעזור לי כוונתנו היא שהצדיק מעלה את התפילה שלנו, הוא יודע את השערים של התפילה והוא יודע איך לפעול למעלה אז אנחנו מוסרים לו את הדבר הזה. יש שאומרים שזה נקרא ודורש אל המתים, והרי כתוב שאסור לדרוש אל המתים – צריך לדעת שזה למעשה כתוב בזוהר הקדוש בפרשת אחרי מות והבית יוסף מביא את זה ולמעשה זה גם נפסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן קע“ט שם מרן כותב שדורש אל המתים זה אדם שמרעיב את עצמו, לן בבית הקברות ותכליתו זה להמשיך על עצמו רוח טומאה – זה נקרא דורש אל המתים, אבל אומר הזוהר הקדוש שברגע שאנחנו באים בתשובה ותפילה לקברות צדיקים אז בוודאי שאין לזה שום קשר להלכה של דורש אל המתים. לפני 12 שנה בערך הגיע אברך ת“ח לאומן,
הוא לא היה ברסלבר והוא שמע את החסידים שמדברים על מסורת שבה רבינו נמצא בקיבוץ בראש השנה והוא נמצא איתנו ומתפלל איתנו..

להשאיר את השולחן את הכיסא והמיטה

-הוא שמע את זה אז הוא ניסה לעקוץ אותי בדרך אירוניה ואמר לי: ומה יהיה אם רבינו ירצה לתקוע בשופר? איך נצא ידי חובה? אמרתי לו: מה הבעיה? רבינו יתקע בשופר ונצא ידי חובה. אז הוא אמר לי: ובמתים חופשי, אדם שנפטר הוא פטור מהמצוות לכן הוא לא יכול להוציא את האחר ידי חובת המצווה. אמרתי לו: אל תדאג, אם רבינו יתקע בשופר כולנו נצא ידי חובה – הגמרא במסכת כתובות דף ק“ג מספרת על פטירתו של רבי יהודה הנשיא. לפני פטירתו הוא בין היתר ציווה להשאיר את השולחן שלו, את הכיסא ואת המיטה שלו. מספרת הגמרא שהרבה שנים
אחרי פטירתו הוא היה בא כל ליל שבת הביתה למשפחה שלו, ממש כמו שהיה בחייו

לרבי עקיבא איגר יש פה קושייה הלכתית

-כשהדבר נודע ע“י השכנה, רבי יהודה הנשיא הפסיק להגיע כדי לא להוציא לעז על הצדיקים הראשונים – רואים את הענווה של רבי שאפילו בעולם העליון רבי אמר: מכיוון שעכשיו נודע שאני בא, יגידו שאני יותר צדיק משאר הצדיקים שלא באים, בגלל זה הוא הפסיק לבוא – אפילו למעלה רבי מגלה את מידת הענווה שלו, הצדיק עולה למעלה עם כל המידות הטובות שלו. אחד מגדולי הפוסקים האחרונים, רבי עקיבא איגר מקשה על הסיפור הזה, זה שרבי יהודה בא לעשות קידוש כל ערב שבת זה לא קשה לרבי עקיבא איגר, אם צדיק רוצה הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, הוא רוצה לבוא הביתה מישיבה של מעלה? בסדר. לרבי עקיבא איגר יש קושייה הלכתית: הרי אם רבי בא הביתה לאשתו ולילדים אז מן הסתם שהוא יעשה קידוש, הרי זה לא מכובד שהבן יעשה קידוש, אז שואל רבי עקיבא איגר: איך הוא הוציא ידי חובה את בני-ביתו והרי כתוב ’ובמתים חופשי‘? רבי עקיבא איגר שואל את זה בגיליון הש“ס..

רבינו יכול להיות שליח ציבור ובעל תוקע

אומר רבי עקיבא איגר בשם הספר חסידים חידוש נורא מאוד בהלכה: מה שכתוב שצדיקים במיתתם קרויים חיים, גם לעניין זה שאם הם באים מעולם עליון אלינו, הם חייבים במצוות והם מוציאים אותנו ידי חובה – באמת לאמיתה בדקנו את זה וכמעט כל האחרונים ללא יוצא מן הכלל מסכימים עם רבי עקיבא איגר, ככה שאם בא צדיק לעולמינו מאיזה סיבה, הם מקיים מצוות והוא יכול להוציא אותנו ידי חובה, רבינו יכול להיות שליח ציבור ורבינו יכול להיות בעל-תוקע, אין שום בעיה בבחינה הזאת. ובאמת הדבר הזה זה חידוש גדול בדבר הזה שצדיקים במיתתם קרויים חיים זה גם לעניין ההלכתי ולא רק לעניין של השקפה ומדרגה רוחנית שהם פועלים בעולם העליון עבורנו

מותר לדבר עם הצדיק בציון

הרבה פעמים שואלים האם מותר  לדבר עם הצדיק עם הצדיק על הציון? אז כמו שאמרנו רוב-רוב הפוסקים סוברים שמותר לדבר עם הצדיק בציון ואין בזה שום איסור הלכתי והעניין של דורש אל המתים זה בכלל לא שייך, זה רק כאשר אדם מכוון להמשיך על עצמו רוח טומאה, זה לא קשור לעניין של ההליכה שלנו לקברות צדיקים – אנחנו אומרים את ההלכה הזאת כי כל שנה בנסיעה לאומן הרבה מתעוררים לשאלה הזאת, אז טוב לדעת את זה ולהגיד את זה גם לאחרים. בעזרת השם נראה עוד נקודה בעניין של ראש השנה בדרך הליטאית – הרב דסלר בספר ’מכתב מאליהו‘ מביא גמרא ידועה שמופיעה במסכת ראש השנה גם בבבלי וגם בירושלמי, שם הגמרא אומרת שהשטן שומע את תקיעות השופר והוא נבהל, הוא מפחד. שואלים שאלה: ממה הוא נבהל? מרעשים? הרי את כל הפיצוצים בעולם הוא עושה, זה מה הוא נבהל?

להעלות את הס“מ למדרגת מלאך קדוש

במסכת ראש השנה בבבלי לא כתוב מה הסיבה שהשטן נבהל מהתקיעות אבל בירושלמי כתוב שכשהוא שומע תקיעה אחת של שופר הוא נבהל ולא נבהל, הוא אומר: שמא תקיעת השופר באה להודיע על תחיית המתים? בפעם הראשונה הוא לא בטוח אבל בפעם השנייה הוא כבר חושב שזה השופר של הגאולה. הוא מפחד מהגאולה כי הוא יודע שבגאולה מעבירים אותו מן העולם, זה גם שאלה: ממה הוא מפחד? הרי באמת עתיד הקב“ה לשחוט את הס“מ. לכאורה זה קושייה גדולה: על מה ולמה ישחטו אותו? על זה שהוא עשה מסירות נפש לעשות את התפקיד שלו? אומר רבינו האר“י הקדוש שכששוחטים בהמה יש כוונות עפ“י הסוד להעלות את הניצוץ הקדוש, אומר רבינו האר“י הקדוש שהשחיטה של הס“מ זה להעלות אותו למדרגה של מלאך קדוש, זה הכוונה של השחיטה. על כל פנים אומר הירושלמי שהוא נבהל מתקיעת השופר כי הוא חושב שהגיעה הגאולה, זה לא כתוב בגמרא בבבלי

לא אשרי העם שומעי או תוקעי-תרועה

יש כמה וכמה פירושים בבבלי מדוע השטן נבהל כשהוא שומע את שתי תקיעות השופר, בירושלמי יש סיבה ברורה שהוא מפחד שמא זה השופר של הגאולה ומכיוון שזה לא כתוב בירושלמי אז המפרשים אומרים חידושים משלהם. הרב דסלר מביא בשם היערות דבש (רבי יונתן איבשיץ) שאומר יסוד גדול מאוד בדבר הזה: יש מדרש וזוהר על הפסוק ’אשרי העם יודעי תרועה באור פניך יהלכון‘ – הזוהר והמדרש מדקדקים בלשון של הפסוק ’אשרי העם יודעי תרועה‘ ז“א שיש איזה עניין לדעת בתרועה, לא אשרי העם שומעי תרועה, לא אשרי העם תוקעי תרועה אלא אשרי העם יודעי תרועה , ז“א שיש פה איזה עניין לדעת בעניין תקיעת השופר – שואל הרב איבשיץ מה הידיעה שאנחנו צריכים לדעת שעל זה הפסוק משבח את עמ“י שאנחנו יודעים את סוד התרועה? דבר ראשון בוודאי שיש הרבה כוונת עפ“י הסוד מה פועל השופר, בוודאי שכוונת הפסוק זה קודם כל לדעת את הכוונות עפ“י הסוד..

לא ישפטו אותו בבית-דין של צדיק הדור

מצוות תקיעת השופר פועלת כוונות מאוד-מאוד גבוהות ולמעשה כל השפע של השנה הקרובה נפתח ברגע שמתחילים לתקוע בשופר. תקיעת השופר מתחילה להוריד את השפע של כל השנה החדשה לכן זה דבר מאוד גבוה, אבל רבי יונתן איבשיץ מביא פירוש אחר לפסוק: עמ“י יודע מה פועלת התרועה, בשעה שעמ“י תוקע בשופר כל הבתי-דין למעלה יושבים לדון. למעלה יש הרבה בית-דין, שמעתי מכמה צדיקים וזה גם כתוב בספרים שיש כמה בתי-דין מכיוון שכל אדם נשפט לפי עניינו, אחד שהוא כל השנה עושה את כל העבירות שבעולם לא ישפטו אותו בבית-דין עם אחד מצדיקי הדור, אנחנו יכולים להבין שזה משפט אחר לגמרי והסתכלות אחרת לגמרי לכן בשמיים יש הרבה בתי-דין ואחד מהבתי-דין שיש בשמיים זה הבית-דין של רבינו, שמעתי את זה מכמה מזקני ברסלב שלרבינו יש את הבית-דין שלו למעלה ועל זה רבינו
אמר: אני מעביר אתכם בדין, הכוונה אני פועל בשבילכם את כל הפעולות שאתם תצטרכו כדי להגיע לתיקון שלכם..

מקבלים את הדין באהבה..

אומר רבי יונתן איבשיץ שכתוב שהבתי-דין למעלה לא מתחילים לדון עד שאנחנו לא תוקעים בשופר. ברגע שעמ“י תוקעים בשופר כל הבתי דין מתחילים לדון, ז“א שתקיעת השופר זה למעשה הכרזה שלנו שהבתי-דין יתחילו לדון. אומר רבי יונתן איבשיץ שכשאנחנו תוקעים בשופר אנחנו צריכים לכוון שעכשיו הבתי-דין יושבים לדון ואנחנו מקבלים את דינו של הקב“ה באהבה ובשמחה כי כל מה שהשם עושה איתנו הכל לטובה וגם אם הוא ידון אותנו חלילה לכל מיני קשיים והתמודדויות גם זה לטובה ואנחנו מקבלים את כל מלכותו, הנהגתו ודינו של הקב“ה באהבה ובשמחה, זה מה  שר‘ יונתן איבשיץ אומר שצריך לכוון

אין דבר שממתיק את הדין מכלל עמ“י

מוסיף ואומר רבי יונתן איבשיץ שזה מה שמבלבל את הס“מ – הבלבול של השטן זה שאנחנו מקבלים את הדין באהבה כי ברגע שעמ“י מקבל את ההנהגה ואת הדין
של הקב“ה באהבה, מיד הקב“ה קם מכיסא דין ויושב על כיסא רחמים – אין
דבר שממתיק את הדין מעמ“י בכלל ומעל כל אחד מאתנו בפרטיות ברגע שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה – זה מה שרבינו אומר
בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה: לא רצה הגיבור אלא הכנעה, מה הכוונה? אנחנו רואים שהעולם מונהג בגבורות בפרט ראש השנה, הכוונה שככה הקב“ה רצה וברא את העולם שאנחנו נעבור פה ניסיונות, קשיים והתמודדויות, אדם
עובר צמצומים, הסתרת פנים וכן האלה, בעולם הזה עובר עלינו הרבה קשיים
ובאמת השורש של כל זה הוא שבאמת ככה הקב“ה רוצה שנעבור את הקשיים האלה.

רוצה לעבוד אותך מתוך שמחה והרחבה

אומר ר‘ יונתן איבשיץ בשם המדרש שהיסוד הראשון בהסתכלות בהנהגה של הקב“ה זה להסכים עם הקב“ה איך שהוא מנהיג אותנו – זה למעשה שורש תיקון האמונה, שאדם אומר להקב“ה: אני רוצה שיהיה סיעתא דשמייא ואני רוצה שיהיה רחמים, אני רוצה לעבוד אותך מתוך שמחה, מתוך הרחבה, אני רוצה ללמוד הרבה תורה, אני רוצה להיות צדיק ואני רוצה להיות קדוש, אבל איך שאתה תנהיג אותי אני מקבל באהבה ובשמחה גם אם זה לא יהיה לפי הרצונות שלי – אומר רבי יונתן איבשיץ שזה היסוד של אשרי העם יודעי תרועה, אנחנו מזמינים את הבתי-דין
לדון אותנו ואנחנו מקבלים באהבה ובשמחה את מה שהקב“ה יעשה איתנו, ואין
לך המתקת הדין יותר גדולה מזה. למעשה רבינו במעשה מבעל תפילה אומר
’לא רצה הגיבור אלא הכנעה‘ – הגיבור זה הגבורות, זה הנהגת הגבורות שהקב“ה מנהיג אותנו ורבינו מגלה לנו בסיפור הזה שעיקר תכלית ההנהגה של הגבורות
זה שנסכים עם ההנהגה של הקב“ה. רבינו אומר שם שיש שתי דרכים בכלליות להמתיק גבורות: 1- להתפלל שיתמתקו הגבורות. 2- להסכים עם ההנהגה של הקב“ה. אומר רבינו שלהסכים עם ההנהגה של הקב“ה זה יותר גבוה ממה שאדם מתפלל

הוא הקיז דם, בלע שן של שום והתעלף

כשאדם מתפלל זה פועל אבל להסכים עם מה שהקב“ה עושה עם האדם זה יותר גבוה מהתפילה, ככה מובא בסיפור מעשה מבעל תפילה. יש מעשה בגמרא במסכת תענית, למעשה המעשה הוא ידוע אבל לא כל הפרטים שלו ידועים, הגמרא מספרת על אחד מגדולי ישראל רבי אלעזר בן פדת שהיה המרא דאתרא של א“י אחרי רבי יוחנן. רבי אלעזר בן פדת היה בעניות עצומה, הוא היה עני גדול מאוד ויום אחד הוא הקיז דם ולא היה לו חתיכת פרי להשיב את נפשו אחרי ההקזת דם והוא התעלף. היה לו שן אחת של שום, הוא בלע אותה והתעלף מרוב חולשה

בשביל מה להחריב את העולם

-הגמרא מספרת שכשהחכמים שמעו את זה הם באו לבקר אותו, הוא היה מעולף והם ראו אותו בוכה, צוחק וניצוץ של אש יוצא לו מהמצח. כשהוא התעורר שאלו אותו החכמים: למה בכית, צחקת ומה זה הניצוץ שיצא לך מהמצח? אמר להם רבי אלעזר בן פדת: כשהתעלפתי בא הקב“ה לבקר אותי, רואים מפה שהקב“ה מקיים מצוות כפשוטו, מניח תפילין, מבקר חולים. עכשיו רבי אלעזר חולה? הקב“ה בא לבקר אותו כפשוטו. אמר להם רבי אלעזר: הקב“ה אמר לי: אלעזר בני, אם אתה רוצה אני אחריב את העולם ואברא אותו מחדש, אולי יהיה לך מזונות. רבי אלעזר אמר:
מה צריך להחריב עכשיו את כל העולם בשביל תפוח-עץ?

אם כבר עברתי חצי אז בוא נגמור ככה

מה ביקשתי? ארמונות של פאר? רציתי תפוח-עץ ובננה – כתוב בספרים הקדושים שזה סוד מאוד גדול מה שהקב“ה אמר לו – רבי אלעזר שמע את זה ושאל את הקב“ה: עברתי כבר את מחצית מחיי? הקב“ה אמר לו: כן. אמר רבי אלעזר לחכמים: כששמעתי שכבר עברתי חצי מהחיים שלי בכיתי. רבי אלעזר אמר להקב“ה: אם כבר עברתי חצי מהחיים אז בוא נגמור עם זה ככה, אל תחריב את העולם. אמר לו הקב“ה: בגלל שהסכמת איתי עם ההנהגה הזאת, עכשיו אני מגלה לך סוד, על זה שהסכמת אני מכין לך בגן-עדן י“ג נהרות של אפרסמון שכל אחד מהם יותר גדול מפרת וחדקל. אמר רבי אלעזר לחכמים: על זה חייכתי ושמחתי – אם מדייקים בגמרא אז הקב“ה לא אמר לו יש לך י“ג נהרות של אפרסמון על זה שלמדת תורה או על זה שקיימת מצוות – על זה שהסכמת איתי שאתה סובל כזאת עניות ואתה לא מתמרמר על הדבר הזה, על זה אתה מקבל י“ג נהרות של אפרסמון – מדוע? כי זה יסוד כל האמונה: להסכים עם ההנהגה של הקב“ה, מפה אנו לומדים דבר מאוד עמוק:

אתה גם יכול לתת לי וגם לתת לכל אחד

הרי הקב“ה ברא את העולם במידת הדין כמו שכתוב במדרש ואנחנו יודעים שזה לטובתנו הנצחית, הקב“ה עשה את כל זה בשבילנו, בוודאי שהוא לא צריך את זה, אבל במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו של הקב“ה. ברגע שאדם מסכים עם ההנהגה של הקב“ה פה בעולם הזה, אין מעלה יותר גדולה מזה בכל יסוד האמונה, כל יסוד האמונה עומד על הנקודה הזאת שאדם אומר להקב“ה: קשה לי, אני צריך פה להתמודד עם דברים, אני עובר צמצומים והשם ירחם על מה שעובר עליי אבל אתה יודע מה, אם זה מה שאתה עושה אני יודע שהכל לטובתי ואני מסכים איתך – על זה אומר הקב“ה לרבי אלעזר בן פדת: על זה קיבלת י“ג נהרות של אפרסמון. אמר רבי אלעזר להקב“ה: זה כל מה שיש לך לתת לי? פה רואים איזה קירבה יש לצדיקים עם הקב“ה. אמר לו הקב“ה: אם אני אתן לך יותר מה אני אתן לחברים שלך? אמר לו רבי אלעזר: וכי מאדם שאין לו ביקשתי? מה הבעיה? אתה יכול לתת לי ואתה יכול לתת לכל אחד. על זה הקב“ה היכה לו במצח באצבע, כתוב בראשונים שהקב“ה עשה את זה מחיבה ולא מהקפדה ומזה יצא לו ניצוץ אש במצח.

מקבלים באהבה כי אתה עושה לטובתנו

רואים שהצדיקים שמוסרים את הנפש לעשות את רצונו של הקב“ה פה בעולם הזה, איזה קירבה הם זוכים לקבל מהקב“ה שהם כביכול יכולים לבוא אליו בטענות, ’זה כל מה שיש לך לתת לי?‘ מהיסוד הזה רואים שברגע שאדם מקבל את ההנהגה של הקב“ה, בפרט כשאדם עובר איזה צמצום או איזה ניסיון או קושי, אין מעלה יותר גדולה מהנקודה הזאת שאדם מסכים עם הקב“ה – זה מה שאומר פה הרב דסלר בשם הרב איבשיץ שזה היסוד של ’אשרי העם יודעי תרועה‘ וצריך לכוון את הדבר הזה בתקיעת השופר: הקב“ה, אנחנו רוצים לעבוד אותך כל השנה, אנחנו רוצים להיות ברחמים, בהרחבה ובחסדים ומה שתגזור עלינו אנו מקבלים באהבה כי אנו יודעים שאתה עושה רק לטובתנו

מדוע תיקנו לנו יומיים לר“ה?

אומר המדרש אשרי העם יודעי תרועה, מכירים לרצות את בוראם בתרועה והוא עומד מכיסא דין לכיסא רחמים והופך להם את מידת הדין למידת רחמים – זה לשון מדרש רבה. כל מה שאמרנו זה רבי יונתן איבשיץ מסביר את המדרש הזה לפי מה שאמרנו, שמסכימים לקבל את ההנהגה. יש עוד נקודה שהיא אחת הנקודות המרכזיות שלמעשה הרבה מדברים על הנקודה הזאת וזה השאלה הידועה: מדוע תיקנו לנו שני ימים לראש השנה? הרי אנחנו יודעים שזה לא כמו יו“ט שני של גלויות והראייה לדבר שגם בא“י עושים יו“ט שני של ראש השנה. בגמרא במסכת ראש השנה כתוב טעם

קלקול אחד במשך 420 שנה של ביהמ“ק

-בתקופת בית המקדש היו מקדשים את החודש עפ“י עדים, והלווים פעם אחת קלקלו בשיר וכדי לתקן את זה תיקנו לדורות יומיים ראש השנה – צריך לדעת שאמנם זה הפירוש שהגמרא מביאה אבל הרבה פעמים הפשט לא עונה בשלמות על כל הקושיות. התוספות במסכת ראש השנה אומרים שכל הקלקול היה פעם אחת במשך 420 שנה של תקופת בית המקדש השני – על פעם אחת שהלווים קלקלו בשיר, הכוונה אמרו שיר של יום-חול במקום שיר של ראש השנה, על זה תיקנו לכל הדורות לכל עמ“י עד ביאת משיח צדקנו יומיים ראש השנה? אפילו שעכשיו אין לנו אפשרות לקלקל בשיר כי עכשיו לא מקדשים את החודש עפ“י עדים, יש לנו לוח מדוייק ועכשיו אי אפשר לטעות בדבר הזה – אז עפ“י הפשט נשארת קושייה, בגלל טעות שקרתה פעם אחת תיקנו לכל הדורות עוד יומיים של ראש השנה? ככה דרכה של תורה, להגיד תירוץ עפ“י הפשט ולהסביר את זה יותר לעומק, אנחנו רואים את הדבר הזה הרבה פעמים, לכן הזוהר הקדוש בפרשת פנחס שואל את השאלה הזאת..

יום א‘ זה דינא קשיא ויום ב‘ דינא רפיא

אומר הזוהר הקדוש בפרשת פנחס את התשובה הידועה שכתובה הרבה בספרים: היום הראשון זה דינא קשיא והיום השני זה דינא רפיא, בלשון הזוהר הקדוש יש שתי בתי-דין קשיא ורפיא ושניהם השתכחו ביחד, הכוונה ששניהם נמצאים ביחד, יש שיתוף של שתי בתי-הדין. רבינו האר“י הקדוש מביא את דברי הזוהר ומפרש שדינא קשיא זה דין הפנימיות או דין הנשמות ודינא רפיא זה דין החיצוניות או דין העולמות. עדיין לא מובן מה ההבדל בין היום הראשון ליום השני, כי בעצם היום השני זה תקנה של רבנן כדי להקל עלינו בדין אבל מה ההקלה? מדברי הזוהר ומדברי האר“י לא מובן הלכה למעשה מה משמעות ההקלה. הרב דסלר שואל
את השאלה הזאת ומתרץ ואומר פה חידוש גדול מאוד ועמוק מאוד ונפלא מאוד..

להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן את העולם

אומר הרב דסלר: מי יכול לעמוד בדין כזה שדנים אותו על הנטיות הדקות שיש לו בלב ועל המחשבות שיש לו בלב, מי יכול בכלל לעמוד בדין כזה? רוב עמ“י לא יכולים לעמוד בדין כזה? אומר הרב דסלר שזה המשמעות של דינא קשיא, זה הדין האמיתי כמו שהתורה בעצם רצתה וזה היום הראשון של ר“ה שדנים את האדם בעצם על הפנימיות הלב, הנפש והמחשבה לכן רוב עמ“י לא יכול לעמוד בדין כזה קשה שנקרא דינא קשיא, אם כך מה תיקנו לנו חז“ל בדינא רפיא? אומר הרב דסלר: ומכיוון שאין במעשיו לגלות את כבודו באופן ישיר, הכוונה לא יכולים לעבוד את העבודה הזאת, תוכן החיים שלנו הוא במה שאנחנו עוסקים בהכנות הנדרשות לצדיק לצורכי עבודתו, היינו שתכליתנו היא להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן
את העולם שבו עושה הצדיק את עבודתו ועל-כן המשפט הוא לא מכוון לפי מעשינו כי לפי מעשינו אין לנו זכות קיום אלא אנחנו זוכים לפי צורכי עבודת הצדיק

עד כמה אנחנו ראויים לשמש את הצדיק

בהמשך הרב דסלר אומר שכל מה שדנים אותנו זה דנים אותנו האם יש לנו זכות לשמש את הצדיק ועל זה הדין שלנו וזה דינא רפיא – כל הדינא רפיא שלא תובעים את האדם על הפנימיות של הדינא קשיא אלא בודקים האם יש לאדם זכות לשמש את הצדיק או אין לו זכות לשמש את הצדיק – זה דבר פלאי מאוד וזה חידוש עצום מאוד מה שכותב פה הרב דסלר בספר מכתב מאליהו – האדם נידון אם הוא ראוי לזכות לשמש את הצדיק, זה הלשון של הרב דסלר. אנחנו רואים שהרב דסלר הסביר לנו עכשיו הבנה חדשה מה זה דינא רפיא אבל עם כל זה, תכלית כל בריאת העולם היא שכל יהודי יעשה את העבודה הפנימית, אז אם כך זה שחז“ל מצאו לנו דרך שיהיה דינא רפיא וידונו אותנו כמה אנחנו ראויים לשמש את הצדיק, איך זה בעצם מקיים את תכלית בריאת העולם שכל יהודי יעבוד את הקב“ה באמת בפנימיות?

אדם לא יכול לעשות את העבודה הזאת

בזוהר הקדוש כתוב שיש שתי בתי-דין, בית דין עליון שהוא קשיא ובית דין
תחתון שהוא רפיא ושניהם נמצאים ביחד, הכוונה שההתבטלות לצדיק זה לא רק שעכשיו דנים אותנו מצד ההתבטלות לצדיק אלא עצם העובדה שאדם מתבטל לצדיק כפי שהוא מתבטל לצדיק, הצדיק בעצם יעזור לו להגיע לדינא קשיא, לעבודה של היום הראשון, זה עומק התירוץ של הרב דסלר, בעצם שתי הבתי-דין פועלים ביחד. אדם לא יכול לעשות את העבודה של היום הראשון דהיינו לתקן את המידות ולזכך אותם בדקות הזאת – כשאדם מתקרב לצדיק אז מתחילים לדון
אותו על ההתקרבות לצדיק – התקרבת לצדיק? יש לך זכות קיום, אומר הרב דסלר בספר מכתב מאליהו שלאדם יש זכות קיום לפי ההתקרבות שלו לצדיק מכיוון שכפי ההתקרבות של האדם לצדיק, הצדיק יביא אותנו לעבודה של היום הראשון..

אכילה זה להפוך את הדבר למהות אחרת

-בעצם ע“י הצדיק אנחנו מקיימים את תכלית הבריאה, את הרצון של הקב“ה שנעבוד אותו בפנימיות. הקב“ה רוצה שכל יהודי יעבוד אותו בפנימיות רק שאי-אפשר בלי הצדיק לכן זה היסוד של הדינא רפיא שזה היום השני של ר“ה, ובאמת רבינו אומר בליקוטי מוהר“ן בתורה קכ“ט: גם אם קשה לאדם לעבוד את הקב“ה לפי מידותיו, עצם ההתקרבות של האדם לצדיק, ע“י זה האדם יהפך להיות מהותו של הצדיק ואדם יוכל להיות ממש כפי הצדיק עצמו רבינו אומר משל: כמו שאדם אוכל ירק, על-ידי האכילה בעצם מעלים את האכילה למדרגת אדם, אכילה זה להפוך דבר למהות אחרת, מצומח לאדם – אז כשאדם מתבטל ומתקרב ורוצה להתקרב לצדיק, על-ידי זה הוא נאכל לצדיק, הכוונה שהוא נהפך להיות
למהות הצדיק – בכתבי רבינו האר“י הקדוש ובפרט בשער הגלגולים רבינו האר“י הקדוש כותב שע“י שאדם רוצה לעבוד את הקב“ה ומתקרב לצדיקים האמיתיים, אז נשמת הצדיק מתעברת באדם ועל-ידי זה אדם נהפך להיות למהותו של הצדיק ..

ע“י ההתקרבות לצדיק נפתחים פתחים

עצם העובדה שאדם רוצה להתקרב לצדיק, משמיים מסייעים לאדם. הבן איש חי כותב בבן יהוידע: וכמעט כל התיקונים של הדורות האחרונים זה ע“י הבחינה הזאת של ההתקרבות לצדיק. הרמח“ל כותב באוצרות הרמח“ל: אדם יכול להיות במדרגת משה רבינו ממש עצם ההתקרבות וההתבטלות שלו לצדיקים – זה למעשה מה שהרב דסלר כותב שכל העניין של ההתקרבות לצדיקים זה הדינא רפיא וע“י זה בעצם נפתח לנו הפתחים שאדם כבר לא יכול לעבוד את השם מצד עצמו. עכשיו הקב“ה פתח לדורות שלנו דרך וזה הסוד של הדינא רפיא, שע“י ההתבטלות לצדיק נפתח לנו כל הדרכים להגיע ליום הראשון של ר“ה.

הפוסט פרשת עקב | גודל מעלת השתטחות על קברי צדיקים הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

במשנה בסוף מסכת תענית כתוב: אמר רבן שמעון בן גמליאל, לא היו ימים טובים לישראל כחמשה (ט“ו) באב וכיום הכיפורים. המשנה אומרת שביום הזה היו יוצאות  בנות-ישראל לחול בכרמים, לבושות בבגדי לבן שאולין, כדי לא לבייש את מי שאין לו, והבחורים היו הולכים לכרמים לראות את הריקודים והיו בחורים להם בנות-זוג. הרבה שידוכים היו בריקודים האלה, אחד השידוכים הידועים לנו זה שאול המלך שהיה משבט בנימין והוא הכיר את אשתו באירועים האלה. יש כמה שאלות על כל המהלך הזה, השאלה הראשונה היא: איך יכול להיות שחכמי ישראל התירו כזה דבר? זה נראה ונשמע כאחד הדברים שלגמרי נגד התורה, איך התירו לבנות ישראל ללכת לרקוד ולבחורים ללכת לבחור כלה, זה דרך של שידוכים?? איפה שמענו כזה דבר??

ראו שאין שום חשש לקלקול

-באמת זה שאלה מאוד קשה, וצריך לדעת שזה היה עפ“י דעת חכמים. מובא בספרים שבשני הימים האלה, בט“ו באב וביום הכיפורים, היתה יורדת קדושה כ“כ גבוהה לעולם שהיא מעין הקדושה שתהיה אחרי שיבוא משיח צדקנו, ואחרי שיבוא משיח צדקנו, כשיתבטל היצה“ר, לא יהיה מציאות של מציאת-חן אלא אם כן זה הזיווג האמיתי, וחכמים ראו ברוח קודשם שבשני הימים האלה בזמן בית המקדש הראשון, היה יורד כזה אור של קדושה לעולם ולכן הם לא פחדו מקלקול, הם היו בטוחים והם ראו שאין שום חשש של קלקול ביום הזה. ביום הזה, אם יש מציאת-חן זה וודאי הזיווג האמיתי. הבני יששכר שואל שאלה על זה: מדוע דווקא בשני הימים האלה זה קרה? אומר הבני יששכר שביום הכיפורים אנחנו יכולים להבין כי בהמשך המשנה כתוב ’צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו (שיר השירים ג)‘. המשנה ממשיכה ואומרת:  ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש. רש“י כותב שם שיום מתן תורה זה יום הכיפורים…

ירד אור של זיווגים אמיתיים ביום הכיפורים

-למה יוה“כ ולא חג השבועות? כי בחג השבועות עמ“י שמע את עשרת הדיברות אבל את הלוחות השניים שמשה רבינו נתן לעמ“י זה היה ביוה“כ באותה שנה, אחרי מתן תורה. הלוחות זה כמו הטבעת שהחתן נותן לכלה בקידושין. אומר הבני יששכר שעמ“י התקדש להקב“ה ביוה“כ, זה הבחינה של הקידושין. בגלל שהיה קידושין בין הקב“ה לעמ“י ע“י הלוחות השניים, אז ירד אור של זיווגים אמיתיים ביוה“כ, לכן הם הלכו לחול בכרמים. לפני כמה שנים שמעתי מהרב דבר נפלא: כתוב בגמרא בירושלמי שבבית המקדש השני היה תלוי חוט אדום ביוה“כ, ובשעה שהכהן הגדול היה עושה את עבודת יוה“כ לאט-לאט החוט היה הולך ומלבין וידעו שאז נמחלו כל העוונות של עמ“י..

כל החוטים הלבינו

-זה היה בזמן בית המקדש הראשון ויש אומרים שזה היה גם בתחילת בית המקדש השני בזמן שמעון הצדיק, אז החוט היה בכל בית בישראל, היה כזה השגחה פרטית שהחוט לא היה בבית המקדש אלא בכל בית פרטי החוט היה תלוי. היו אומרים תפילת כל נדרי, מתפללים ערבית ויושבים כל הלילה, עושים תשובה ומסתכלים על החוט. אז הרב אמר לי שעד הבוקר לא היה חוט אחד אדום בעמ“י, כל החוטים היו מלבינים. כל החוטים הלבינו, אז זהו זה מחילת עוונות, אז מה יגידו: סלח לי, כפר לי? זהו, נסלח לך  אז מה עושים ביוה“כ? יוצאים לכרמים
לחול ולמצוא זיווגים – ככה הרב תירץ את הקושייה הזאתי.

הבני יששכר ורבי צדוק הכהן

-אומר הבני יששכר מובן למה יוה“כ זה יום של זיווגים, אבל למה ט“ו באב? מה מיוחד ביום הזה שירד כזה אור של זיווגים לעולם? אומר הבני יששכר חידוש נפלא מאוד שמופיע בעוד שני ספרים, כתוב שאדם וחוה שכל נשמות ישראל כלולים בהם, נבראו ביום שישי לבריאת העולם, אבל ביום הראשון לבריאת העולם, היה את המחשבה לברוא את נשמות ישראל. במסכת סוטה כתוב שארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזים בשמיים: בת פלוני לבן פלוני. אז עלה במחשבה ליצירת הולד בכ“ה באלול, ארבעים יום לפני זה ט“ו באב. אז אומר הבני יששכר שבט“ו באב לפני בריאת העולם כבר עלה במחשבה: בת פלוני, זה כל נשמות ישראל. לבן פלוני, זה הקב“ה. היחוד והזיווג והקשר בין נשמות ישראל עלה בעצם בפעם הראשונה בבריאה בט“ו באב. אומר הבני יששכר שמכאן נמשך שזה יום שיורדת בו קדושת הזיווגים. הבחינה הזאת זה העניין של ט“ו באב. אבל בסוף המשנה כתוב ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש

בניין בית המקדש השלישי יהיה בט“ו באב

-לכאורה מלשון המשנה זה לא ברור מתי זה יום בניין בית המקדש, וגם למה המשנה הביאה את כל המהלך הזה במשנה הזאת שמדברת בהלכות ט‘ באב, לאחר מכן המשנה מדברת על ט“ו באב, אחרי זה בסוף המשנה אומרת כתוב ביום חתנתו, זה מתן תורה. וביום שמחת לבו, זה בנין בית המקדש – לכאורה לא מובן מה הקשר בין מתן תורה לבניין בית המקדש למה שהמשנה דיברה קודם שזה ט‘ באב וט“ו באב? אומר רבי צדוק הכהן מלובלין חידוש מאוד מעניין: בניין בית המקדש השלישי יהיה בט“ו באב לכן זה הקשר של המשנה, יום מתן תורה זה יום הכיפורים שעל זה דיברה המשנה קודם, אבל גם כדי לחדש שיום בניין בית המקדש יהיה בט“ו באב. לכאורה מאיפה רבי צדוק הכהן לוקח את החידוש הזה שבניין בית המקדש יהיה בט“ו באב?

יבוא אריה ויחריב את האריה בחודש אב

רבי צדוק לוקח את העניין הזה מתוך דברי חז“ל מפורשים. בספר פסיקתא דרב כהנא, פסיקתא י“ג בסוף הפרק כתוב: אמר רבי אבון שחודש אב זה בחינת האריה. המזל של חודש אב זה אריה, לכן יבוא ארי שזה נבוכדנצר ויחריב את הבניין שנקרא בניין אריאל שזה אריה. יבוא אריה ויחריב את האריה בחודש שמזלו אריה. עתיד הקב“ה שנקרא אריה כמו שכתוב אריה שאג מי לא יירא, ויבנה את בית המקדש השלישי בחודש אב שהוא מזל אריה. על זה אומר רבי צדוק הכהן מלובלין: ובוודאי שהיום הראוי לבניין בית המקדש זה ט“ו באב. אנחנו רואים שבניין בית המקדש זה יהיה בחודש אב. המהר“ל מפראג בספר נצח ישראל שואל למה החורבן היה בחודש אב וכנגד זה הבניין יהיה בחודש אב? אומר המהר“ל מפראג יסוד מאוד גדול: ידוע שלכל חודש יש את השפע המיוחד שלו, וזה מה שאנחנו קצת יודעים מהעניין של המזלות, לכל חודש יש צירוף שם הוי-ה וכן הלאה. לכל חודש יש את השפע המיוחד שלו ואנחנו רואים שעניין השפע של כל חודש זה לא רק בעניין של השקפה או קבלה אלא זה גם יורד להלכה: משנכס אב ממעטין בשמחה. ואם יש לאדם דין עם גוי שלא ידון איתו בימים האלה, לעומת זה רואים בחודש אדר: משנכנס אדר מרבין בשמחה…

זה יהיה החודש הכי גבוה מכל החודשים

-אנחנו רואים שיש הרבה הלכות בעניין של החודשים והמועדים. אומר המהר“ל מפראג: ובאמת תוקפו והשפעתו של חודש אב זה גדול מכל החודשים. ההשפעה שלו כ“כ גדולה, לכן הכי קשה לתקן ולקדש את העניין של השפע המיוחד של חודש אב, ועל כן מתעורר הקטרוג דווקא בחודש אב. אבל לעתיד לבוא כשהקב“ה יתקן את בניין בית המקדש השלישי, זה יהיה החודש הכי גבוה בכל החודשים, לכן ניסן חודש הגאולה זה נקרא אביב, אומר הבני יששכר שאביב זה אב קטן. בחודש אב זה יהיה יותר גבוהה מחודש ניסן. נתבונן קצת מה זה העניין של תיקון האריה שהוא שורש חורבן ביהמ“ק, ותיקונו יהיה גם שורש בניין בית המקדש השלישי והניצחי.

השור הוא המלך שבבהמות

ברגע שנזכה לתקן את האריה אז נזכה כבר לבניין בית המקדש השלישי. מה זה העניין של תיקון האריה? אריה זה בגימטריה 216, זה מספר ידוע מאוד בקבלה ובחסידות, זה יוצא בגימטריה גבורה. ז“א שיש פה איזה תיקון מאוד-מאוד פנימי ועמוק בעניין של הגבורות. דבר נוסף: אריה נקרא מלך החיות וגם חז“ל אומרים שאריה הוא המלך שבחיות והשור הוא המלך שבבהמות. אריה כידוע זה חיה טמאה והיא מסמלת בעולם הזה את הגבורה. כתוב בספר יחזקאל שיחזקאל הנביא ראה את המרכבה. במרכבה יש ארבע פינות והוא ראה שצד ימין של המרכבה זה אריה, צד שמאל של המרכבה זה שור, והאמצע זה נשר ואדם. נשים לב לכמה דברים: חיה טמאה בעולם הזה נרמזת במרכבה העליונה. המושג המרכבה זה צינורות של שפע שנמצאים בספירות ונפעלים ע“י ספירות ושמות הוי-ה וייחודים עליונים – פעולות רוחניות מאוד עליונות שהמושגים אריה, שור, אדם ונשר זה מרמז על הבחינות העליונות האלה..

אפשרות ליצה“ר להפוך אותם לצד שלו

יש 2 קושיות בדבר הזה: הרי בעולם הזה הסמל והטבע של האריה זה גבורה ולמעלה במרכבה הוא נמצא בצד ימין של המרכבה, זה צד החסדים. קושייה שנייה: איך חיה טמאה בעולם הזה בכלל נמצאת במרכבה העליונה ואיך היא מרמזת על הבחינות העליונות. אומר המהר“ל מפראג שכמעט כל סודות התיקון והגאולה תלויים בהבנה של הסוגייה הזאת של תיקון האריה. בוודאי שכל מה שיורד מהקב“ה זה הכל השפעות קדושות וטהורות שיורדות לעולם הזה, אבל יש מידות של הקב“ה שבשעה שהם יורדת לעולם הזה יש אפשרות ליצר הרע לאחוז בהם ולהפוך אותם לצד שלו..

איך שם קדוש מתהפך להיות שם של ע“ז

-הזוהר הקדוש, כל כתבי רבינו האר“י וכל הספרים הקדושים כותבים
שהמידה שלמעלה היא קדושה וכשהיא יורדת למטה יש אחיזה לסטרא אחרא, זה נקרא מידת הגבורות. זה בעצם האחיזה של כל כוחות היצר הרע. דרך אחת לראות את זה, לכל מידה רוחנית יש שם קדוש, השם של הגבורות זה שם א-לקים.
בוודאי שזה שם קדוש אבל נשים-לב לדבר פלאי, שם א-לקים הופך להיות שם של עבודה זרה, אלהים אחרים. איך שם קדוש מתהפך להיות שם של עבודה זרה?
וכי התורה לא יכלה לבחור שם אחר למושג עבודה זרה? כתוב בספרי
המקובלים שבוודאי שיש פה רמז מאוד עמוק שדווקא במידות האלה של הגבורות, למעלה זה קדוש וכשזה יורד למטה זה יורד בהשתלשלות של טומאה ויש פה אחיזה.

כל ההתעוררות, האור והאש שיש לנו בלב

נתבונן בעניין הזה קצת הלכה למעשה מה הכוונה שהגבורות הם קדושות בשורשם אבל כשהם יורדות למטה הם הופכות להיות האחיזה של היצה“ר. כל דבר זה אור רוחני, האור הרוחני של הגבורות שיורד אלינו זה בהתלהבות והתעוררות הלב, אנחנו יכולים להבין שאפשר לקחת את כל התעוררות הלב ואת כל האור שיש, ואת כל האש שיש בלב ולקדש את זה מאוד ולהעלות את זה למקום מאוד עליון, בבחינת האש שלי תוקד עד ביאת משיח, שאדם בוער להקב“ה, ללימוד התורה ולקיום המצוות – כל זה בא מצד הגבורות שבנפש, פה האדם משתמש בזה לצד הקדושה וזה באמת שם א-לקים שזה שם קדוש, אבל בד-בבד אנחנו יודעים שברגע שהלב שלנו מתלהב, ולא משנה ממה, יכול להיות מדבר טוב, מיד היצה“ר בא ולוקח את זה. לדוגמא: ב“ה אדם למד ארבע שעות גמרא, שעתיים ליקו“מ, שער הכוונת, עץ חיים, שעה וחצי התבודדות, 7 פעמים תיקון הכללי – כשהוא חוזר בשבע בערב הביתה אחרי 12 שעות של קדושה, הוא מרגיש בדרגת מלאך, והוא בא עם כל הקדושה הנוראית הזאת שבוערת בו, עכשיו לא דיברו איתו לפי רום-מעלתו, אשתו לא דיברה איתו לפי כבודו. באותו רגע ההקפדות הכי גדולות בעולם יכולות לרדת לעולם. כתוב בספרים הקדושים שהיניקה של היצה“ר זה מהתלהבויות הלב, מההשפעות האלה בתוך הלב, היצה“ר ישר לוקח את זה או לכעס והקפדות, או שהוא לוקח את זה לתאוות העולם הזה ובפרט לתאווה הידועה..

יוצא לתפילה בשעה 7 וחצי..

היצה“ר יודע איך לקחת את ההתלהבויות של הלב לצד שלו, זה נקרא האחיזה של הסטרא אחרא בבורות. העבודה שלנו זה להעלות פה את הגבורות בעולם הזה. עכשיו אנחנו לא מתוקנים לכן כשהגבורות מגיעות אלינו, הרבה פעמים הם מגיעות בדרך של קלקול. ברגע שאנחנו מתלהבים, אנחנו שורפים חצי מכדור הארץ. למשל רואים אדם שהוא נמצא בקדושה מאוד גבוהה שלושה שבועות וכמובן שהוא מתפלל בנץ אחרי שהוא קם בעלות השחר, טבל במקווה ואמר שלוש פעמים תיקון הכללי. עכשיו אם הוא רואה יהודי יוצא לתפילה בשעה 7 וחצי בבוקר, הוא אומר לעצמו: ספק אם אותו אדם יהודי. כל זה נקרא היניקה של היצר הרע מהגבורות

ע“י מה ממשיכים אורו של משיח בעולם

מכיוון שהמידות שלנו לא מתוקנות ויש לנו קצת תאוות של העולם הזה, איך שהלב מתעורר, מיד בא היצה“ר ולוקח את זה. לכן הגבורות אצלנו הם בבחינת אריה, פה בעולם הזה זה טמא, הכוונה זה רמז לעניין של האחיזה של היצה“ר. העבודה שלנו זה להעלות את הגבורות, להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, לעלות את זה לאריה של החסדים. ז“א את כל ההקפדות ואת כל התאוות של העולם הזה, להפוך לחסדים. עיקר העבודה שלנו זה בעניין ההקפדות וזה מה שאומר רבינו בליקוטי מוהר“ן שע“י שאדם הופך את הכעס לרחמנות, ממשיך אורו ורוחו של משיח בעולם.

הגבורה של עמ“י לא היתה בגדר הטבע

רוחו של משיח נמשכת בעולם ע“י שהופך את הכעס לרחמנות – זה דיוק נפלא מאוד מה שרבינו אומר שזה דיקא ממשיך אור של משיח בעולם, שכל הגאולה תלויה בעניין של תיקון האריה כמו שהמהר“ל מפראג אומר שזה להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, ורבינו אומר שעיקר העבודה זה להפוך את הכעס לרחמנות. מי שיצא לו לקרוא קצת בספר יוספון על עניין החורבן, הוא חי בתקופת חורבן בית המקדש, קראו לו יוסף בן מתתיהו, הוא חי את התקופה הזאת. הוא בעצמו היה מפקד הגליל במרד של הרומאים והם תפסו אותו בשבי. בספר הוא מתאר את כל העניין של החורבן מסיפורים חיים מתוך המלחמות. הדבר שרואים לכל האורך מתקופת החשמונאים, זה שעמ“י קיבל השפעה של גבורה כ“כ גדולה ועוצמה שלמעשה לא היה אומה בעולם שיכלו להילחם עם עמ“י. הגבורה של עמ“י זה לא היה בגדר הטבע, זה התחיל מהחשמונאים שאז ירדה ההשפעה הזאת ע“י המסירות נפש של החשמונאים וזה המשיך עד החורבן, למעשה אף צבא בעולם לא רצה להילחם עם עמ“י מהגבורה שלהם. בזמן המצור על ירושלים הגיעו בחורים יהודים במטרה להגן על ירושלים ועל בית המקדש, ז“א שהם באו עם נקודה של מסירות נפש

אם הם רצו וגם אם לא נכנס בהם גאווה

-הם לא פחדו מהמוות, הם היו יוצאים בין חמשה לעשרה בחורים למחנה הרומאים, הם היו מטפסים על החומות, יורדים, הרוגים אלף רומאים וחזרים לעיר. הרומאים לא היו יכולים לעשות להם שום דבר מרוב הגבורה שלהם – הם באו לירושלים למסור את הנפש כדי לשמור על ירושלים ועל בית המקדש. תוך כמה חודשים (בשנה האחרונה של החורבן), פתאום התהפך כל העניין שלהם והם הפכו להיות רוצחים כאלה שלמעשה, ספק מי הרג יותר יהודים, הם או הרומאים. בסוף ספר יוספון הוא כותב שהם ספרו בירושלים את ההריגות שעשו הבחורים בירושלים והם הרגו למעלה ממיליון יהודים. איך זה יכול להיות שבחורים שבאו במסירות הנפש והיו מוכנים למות למען עמ“י, למען ירושלים ולמען בית המקדש, פתאום התהפכו להיות כאלה רוצחים? מאוד חשוב לנו לדעת איך קרה כזה דבר. דבר אחד זה שכוח הגבורה שלהם היה כ“כ גדול עד שגם אם הם רצו או לא, נכנס בהם גאווה..

רצחו לא-פחות מהרומאים

 -כל הכוח של עמ“י זה מהביטול להקב“ה, ברגע שנכנס גאווה פה התחילה הסטייה. הנקודה השנייה זה שכתוצאה מהגאווה הם ראו: אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו
רוצים אנחנו נלחמים ואף אחד לא יכול להילחם איתנו,
הם הפסיקו לשמוע לחכמי ישראל. בירושלים היה אז
ראש החכמים, רבן יוחנן בן זכאי, ברגע שנכנס בהם קצת גאווה והם התנתקו מרבן יוחנן בן זכאי, תוך כמה חודשים הם רצחו יהודים לא-פחות ממה שרצחו הרומאים..

בהתחלה עשו מסירות נפש הכי גדולה

זה ממש דוגמא מאוד מוחשית לפגם האריה, איך הגבורות שהקב“ה השפיע עליהם כאלה גבורות נוראיות, עד איפה זה ירד שהם הפכו להיות רוצחים של עמ“י בעצמם. התיקון של זה בעצם זה תיקון הגאווה והעניין שהכל תלוי בו זה הביטול לצדיקים האמיתיים. צריך לדעת שאנחנו לבד לא יכולים לברר. גם אם האדם הוא ת“ח והוא אדם חכם וירא שמיים אמיתי – יש שלב שאם הוא לא מתבטל לצדיק, היצה“ר יותר חכם ממנו, ויש בזה מדרגות. יכול להיות שאצל אחד הניסיון זה לא במצוות או בעברות, אלא יש יצה“ר רוחני מאוד שמטעה – הם היו בטוחים שהם עושים את המסירות נפש הכי גדולה לעמ“י והם התהפכו להיות הרוצחים הכי גדולים. שמעתי מאחד הצדיקים שאמר לי לפני שנים, שבדור שלנו כשאנחנו מסתכלים על הגבורה, רואים בדיוק הפוך, היום בקושי אדם יכול להרים יד מרוב מה שעובר על כל אחד ואחד

לא יודעים להיכנע בלי ההתבטלות לצדיק

-אז אותו צדיק אמר לי שהרבה מהדור הזה, הם מהגיבורים שהיו בזמן חורבן בית המקדש שבאו בגלגול כדי לעבור עכשיו את ההכנעה, מה שהיה חסר בזמן ההוא, עכשיו צריך לתקן את זה ע“י הכנעה. עכשיו מי שלא רוצה להיכנע, מכניעים אותו. זה מה שרבינו אומר בסיפורי מעשיות במעשה מבעל תפילה: לא רצה הגיבור אלא הכנעה. אז העבודה שלנו בתיקון האריה להעלות את האריה מלמטה למעלה זה העיקר ע“י הכנעה אבל אנחנו לא יודעים  איך להיכנע אם אנחנו לא מתבטלים לצדיק האמת, כמו שאמרנו צריך לדעת, שגם אם אדם יקרא וילמד וירצה, היצה“ר תמיד יותר חכם מאתנו, הוא תמיד ידע מאיפה להפיל אותנו – אלא אם כן אדם זוכה לבטל את דעתו לפני צדיקים אמיתיים, ברע שאדם מתבטל לצדיקים אמיתיים, משמיים מסייעים לו לברר את הנקודה. הביטול לצדיקים באופן כללי זה קודם כל שאדם ידע בנפשו: אני לא יודע לברר את האמת והיצה“ר יכול להטעות אותי ולבלבל אותי בשנייה אחת, לזרוק אותי לתהומות שאני לא יודע איך לצאת מהם – ברגע שאדם יודע את זה משמיים זה כבר נקרא בחינה של התבטלות לצדיק וזה שומר על האדם…

מי שנמצא בראש המגדל יכול להדריך…

התקשרות עם הצדיק זה באמת יסוד פשוט בתורה, ביהדות ובהשקפה האמיתית, הרמח“ל כותב את זה במסילת ישרים: העולם הזה זה גן הנבוכים ובמרכז הגן יש מגדל, ורק מי שנמצא בראש המגדל יכול להדריך את הנבוכים וזה הבחינה של הצדיק שהגיע למרכז הגן ויכול להדריך את הנבוכים – אז בוודאי שמבחינתנו היסוד של הכל זה הנקודה של התבטלות לצדיק עם כל הבחינות השונות שיש בדבר. זה לא דבר אחד, אבל אמרנו קודם כל שאדם יקשר את עצמו עם הצדיקים, ושאדם ידע שמה שיש לו ומה שהוא זכה ומה שהוא מקבל זה בזכות המסירות נפש שהצדיקים עושים עבורנו – עצם זה שאדם יודע את זה, זה כבר נקודה של התבטלות – אח“כ כמה שאדם יכול יותר, להדליק נרות לצדיקים, לנסוע לקברות צדיקים, להתקרב לצדיק חי, להתפלל איתו, לשאול אותו וכו‘

לקבל הכל באהבה ובשמחה

-כל אחד מה שהוא יכול לעשות בנקודה שלה ההתקשרות עם הצדיק זה דבר מאוד-מאוד גדול וזה היסוד של התיקון, לכן עיקר-עיקר העבודה שלנו להעלות את האריה התחתון לאריה העליון, הדבר הראשון זה הבחינה של ההתבטלות לצדיקים והצדיקים מלמדים אותנו את הבחינה השנייה שזה לקבל את ההנהגה של הקב“ה באהבה ובשמחה וזה מה שרבינו אומר: לא רצה הגיבור אלא הכנעה. הגיבור בסיפור זה הגבורות העליונות – אז צריך לדעת שכל הגבורות שיורדות אלינו בעולם הזה, וזה לא משנה איך זה מתלבש, פעם זה מתלבש בפרנסה, פעם זה בבית, פעם בעבודה וכן הלאה, היסוד של תיקון הגבורות זה תמיד לזכור שיש בורא לעולם והוא הוריד עליי את הגבורות. נגיד שזה לא בהכרח שאדם לא צריך להגיב בעולם הזה – אם פלוני גנב ממנו ממון, מותר לו ללכת ולתבוע את פלוני בבית-דין או לעשות את מה שהתורה מתירה לנו, זה לא קשור לנק‘ ההכנעה…

כנראה יש עוד כמה לכלוכים שצריך לתקן

מידת ההכנעה זה הקבלה בלב להנהגה של הקב“ה, לא לכעוס ולא להתמרמר על הקב“ה: למה עשית לי את הדבר הזה? זה  הכוונה לא רצה הגיבור אלא הכנעה. פעם שמעתי מאחד הצדיקים, האדמו“ר מפוריסוב, שסיפר שלאחד התלמידים היה שכן שהיה נוהג לשפוך למרפסת שלהם מים-מלוכלכים, הצינור של המרפסת שלו היה בדיוק מעל המרפסת שלהם ולא עזר שהעירו וביקשו. האדמו“ר אמר: אין בעיה לקחת אותו לבית דין, תיקח אותו לבית דין. אבל אתה תעשה תשובה, תדע לך שאם זרקו עליך מים מלוכלכים מלמעלה, כנראה שיש עוד כמה לכלוכים שאתה צריך לתקן

להתבטל ולהסכים להנהגה של הקב“ה

זה שני מישורים של התייחסות. יש מישור של התייחסות בעולם העשייה שאנחנו חיי בו, אבל יש מישור של תיקון הלב שזה הכנעה. זה לקבל ולדעת שמאת השם זה יצא וזה לטובה – זה 2 הבחינות וזה עיקר העבודה שלנו, ההתקשרות לצדיקים והנקודה של ההכנעה. מי שצריך לתקן את הבחינה של האריה בשלמות זה כמובן הצדיק שצריך לתקן את זה. כל העבודה של הצדיק ובשלמות הכי גדולה זה יהיה של משיח, זה להעלות את האריה התחתון לאריה העליון עד שהוא יבטל לגמרי את מציאות האריה התחתון – כל צדיק, ככל שהוא יותר גדול, הוא נשמה כללית, אז ברגע שהוא מבטל בתוכו את האריה התחתון, את כל הגבורות, אז כבר יבטל את זה בעולם הזה ובזה הוא ייסע לנו ויביא את הגאולה. העבודה שלנו זה להתבטל אליו ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה, אבל מה העבודה של הצדיק? צריך לדעת שהעבודה של הצדיק זה עבודה נוראית מאוד. בספר ישעיהו פרק נ“ג יש את הנבואה על המשיח, כל המפרשים של הפשט לא כותבים שזה הולך על המשיח, זה נבואה נוראית מאוד על המשיח. מדרש תנחומא בפרשת תולדות אומר שכל
זה הולך על המשיח. אומר הרמ“ע מפאנו שפה נרמז כל העניין של עבודת המשיח…

אין לי טענות לאף אחד, אני אשם בהכל

-בספר ישעיהו פרק נ“ג פסוק י‘ כתוב ’השם חפץ דכאו החלי אם תשים אשם נפשו יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח‘ – אומר הרמ“ע מפאנו, אם תשים אשם נפשו, כל מה שהוא יעבור, השם חפצו בכל זה, השם יידכא אותו בחולי ובבית האסורים, ככה כתוב, וכל העולם ילעג לו ויבוז לו, ומה הוא יעשה? ישים אשם בנפשו, הכל הוא יאשים את עצמו: אין לי טענות לאף אחד, אני אחראי על הכל. אומר הרמ“ע מפאנו שפה נרמז כל העבודה הזאת, שככל שהצדיק יותר גדול, ככה הוא עובר יותר ייסורים ויותר ביזיונות ומשגעים אותו בצורה מאוד-מאוד חריפה, ומה הוא עושה עם כל זה? העבודה שלו זה שלא יהיה לו אחד חלקי מיליארד
שום הקפדה על מישהו שעשה לו את כל זה, זה הכוונה אם יתן אשם לנפשו,
יראה זרע יאריך ימים וחפץ השם בידו יצלח – כל העבודה של הגאולה זה שהוא יסבול אין-סוף ביזיונות ורק ע“י הבחינה הזאת הוא באמת יכול להביא את הגאולה..

כל עבודתו של משיח זה ’אם ישים אשם‘

כתוב בחז“ל שהשם של משיח בן דוד זה מנחם בן עדיאל, ובפרקי היכלות כתוב שהשם של משיח בן יוסף זה נחמיה בן חושיאל. אומר הרמ“ע מפאנו שכל עבודתו של משיח זה אם ישים אשם בנפשו, שהוא יקח על עצמו את הכל. בפסוקים שלפני כתוב ’אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם‘. הכל זה העוונות של עצמנו. וכתוב בספרים שגם אם הוא נכשל במשהו זה רק בגללנו עכשיו, זה רק בשביל לזכות אותנו.

איפה ראינו כזה חץ? זה כמו טיל סקאד.

זה עבודה מאוד נוראית, ושלא יהיה שום התנגדות לצדיק, לקבל את הביזיונות הכי-הכי גדולים בעולם, מה שלא יהיה. כתוב בזוהר בבראשית וגמרא במסכת מועד קטן שדוד המלך היה יורה חץ ובירייה אחת היה הורג 800 איש. הבן איש חי שואל בבן יהוידע, איפה ראינו כזה דבר? זה לא חץ, זה טיל סקאד. אומר הבן איש חי שבחיצים של דוד המלך היה כוח רוחני והחץ היה נכנס מאחד לשני, עד 800 איש. על זה היה מצטער דוד כל ימי חייו שהיה הורג רק 800 איש ולא אלף איש. אמרתי שעפ“י הפשט לא מובן בכלל מה הצער שלו, תוציא עוד חץ ותירה בעוד 800 איש. כמובן שיש בעניין הזה עומק גדול. אומרת הגמרא שעל זה היה דוד מצטער כל ימי חייו, ואמר לו הקב“ה רק בגלל אוריה החיתי אתה לא תהרוג אלף. שימו לב שהכל מדויק.

לטובתו ולתיקונו היו צריכים להרוג אותו

איזה טענה היתה על אוריה החיתי? אומר הזוהר הקדוש שדוד המלך שלח את אוריה למות בחרב בני עמון, הוא אמר ליואב בן צוריה שיש לאוריה דין מוות אז שישים אותו בחזית במלחמה עם עמון, וכך היה, באמת הרגו אותו. אומר הזוהר הקדוש שבאמת אוריה החיתי היה חייב מיתה כי הוא היה מורד במלכות, הוא ביזה את דוד המלך והוא באמת היה חייב מיתה, לתיקונו היה צריך להרוג אותו, לטובתו, אם לא יהרגו אותו פה הוא יעלה עם העוון למעלה – אז מה היתה הטענה כנגד דוד?

הצדיקים שומרים על המאתיים למשיח

הטענה היתה למה לא הרגת אותו? למה שלחת אותו למות בחרב בני עמון ולא הרגת אותו אתה. כתוב בזוהר שכל מי שנהרג בחרב בני עמון, עצם המיתה היתה גורמת לו צער כי היו שמות טומאה על החרבות שלהם, וזה מיתה מצערת, ולאוריה היתה את הזכות שאתה תהרוג אותו  ולא בני עמון. אומר הזוהר הקדוש שזה כל הטענה שהיתה כנגד דוד המלך ועל זה דוד המלך היה הורג ביריית חץ 800 איש ולא אלף. ולמה באמת דוד המלך לא הרג אותו? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא, דוד המלך חשש מחילול השם, שלא יגידו אני לוקח את אשתו והורג אותו, הוא פחד שיהיה חילול השם. בוודאי שהוא כיוון לשם שמיים, אבל הקב“ה אומר לו: לכן תהרוג 800 ולא אלף, על זה שעשית את החשבון שיגידו עלייך רוצח ונואף, לכן תהרוג 800 ולא אלף. אומר רבינו האר“י הקדוש שבוודאי שכל העניין של החץ בסוד. יש שם קדוש שנקרא גבורות דעתיק והגימטריה שלו זה אלף, בכללות יש שם שתי מדרגות. למעשה דוד המלך הגיע למדרגה של העתיק אבל הוא לא הגיע לגבורות דעתיק, בפשטות זה מדרגת אחת מתחת. ועל זה נאמר ’האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו‘. הנוטרים את פריו זה הצדיקים במשך הדורות ששומרים על המאתיים האלה עד שיבוא משיח צדקנו ויזכה למדרגת האלף.

הפוסט פרשת ואתחנן | ט“ו באב, קדושת הזיווגים ותיקון האריה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בספר היצירה כתוב את יסודות הבריאה, ואחד היסודות שחוזרים כמעט בכל ספר היצירה זה מושג שנקרא עולם שנה נפש, ראשי תיבות עש“ן, המושג הזה מובא הרבה גם בספרי החסידות והקבלה. יש איזה קשר וחיבור בין עולם שנה ונפש. בעומק הדבר יש קשר בין מציאות העולם לבין זמן לבין נפש האדם. ז“א שכל מה שאנחנו מוצאים בעולם, אנחנו מוצאים את זה בזמן ואנחנו מוצאים את זה בנפש האדם. כשאנחנו אומרים ’עולם‘, אנחנו לא מתכוונים למאורעות העולם
אלא לגאוגרפיה של העולם, ז“א למקום יש משמעות רוחנית. כמו שיש נקודה מרכזית בזמן שהיא בעצם מאירה את כל הימים שזה עניין השבת, כך יש נקודה במקום שמאירה את כל המקומות, כמובן שכנגד השבת זה ירושלים וכנגד זה יש מציאות
בנפש שזה הצדיק שמאיר את כל הנשמות – בכללות
יש תמיד הקבלה והתחברות וקשר בין המקום הגאוגרפי, הזמן והנפש – זה יסוד שחוזר הרבה פעמים בספר היצירה..

רואים שיש משמעות למקום

-נתבונן קצת בבחינה הזאת על העניין של ירושלים. לפני החורבן מה היה בירושלים? את בית המקדש, את ירושלים ואת החומות. אנחנו רואים שיש חשיבות מאוד עמוקה ורחבה לשלושת המקומות האלה, וזה בא לידי ביטוי גם בהלכה. לדוגמא בתוך בית המקדש בתוך אזורים מסויימים מותר לאכול קורבנות שנקראים קודשים, כגון חטאת  ואשם.  אז המקום מגדיר בעצם את ההלכה. קדשים-קלים שזה מה שאנחנו אומרים בבוקר במשניות, נאכלים בכל העיר. אומרת הגמרא במסכת מגילה שהחומות היו מגדירים את המקום של העיר, ז“א שאם אדם היה אוכל על השער של ירושלים, 10 ס“מ פנימה הוא אוכל קדשים-קלים, מברך על זה ועושה מצווה מהתורה לאכול קדשים-קלים. הוא יוצא 10 ס“מ החוצה מחוץ לחומה, אם הוא אוכל שם קדשים-קלים, לפי רוב הראשונים זה נקרא דין של שחוטי-חוץ והא מתחייב בכרת. ז“א שחצי מטר הבדילו בין מצווה לבין עבירה חמורה, רואים שיש משמעות למקום..

זה הנקודה הכי פנימית בנפש של האדם

בירושלים היו שלוש בחינות גאוגרפיות, היה את בית המקדש ומקום בית המקדש, היה את ירושלים והיה את החומות – כנגד זה יש שלוש בחינות בנפש האדם, מכיוון שאמרנו שיש עולם שנה נפש. מה שיש בגאוגרפיה של העולם, יש גם בזמן וגם בנפש האדם. להבין את הקשר בין המקום לבין הנפש שלנו זה למעשה התבוננות ועבודה שלימה שע“י זה אנחנו יכולים לזכות עבודה גדולה בעניין ש לתיקון בית המקדש, נתחיל להתבונן ממקום המקדש. המקום של בית המקדש זה נקרא הנקודה היחידה שבנפש או הכתר שבנפש, זה הנקודה הכי פנימית בנפש של האדם היהודי..

הרגשה של נוכחות

-מהי הנקודה הכי פנימית בנפש של האדם היהודי? זה הדביקות בהקב“ה. בחסידות קוראים לזה הרגשה של נוכחות, לפעמים יש לאדם סיעתא דשמייא והארה והוא ממש מרגיש שהקב“ה נמצא איתו, לפעמים יש התנוצצות של זה בזמן תפילה, התבודדות  או בזמן לימוד – יש איזה סיעתא דשמייא ואז האדם בעצם מרגיש את הקירבה הגדולה ביותר להקב“ה, הוא מרגיש שהקב“ה ממש נמצא איתו, ולמעשה ההרגשה הזאת פועלת אצלנו ומאוד מבטלת את מציאות העולם הזה, ז“א את הרצונות שלנו לעולם הזה.

הוא ירצה להגיע למקום הזה

ברגע שאדם מרגיש את האור, את קירבת השם, את החיבור ואת הדביקות בהקב“ה, באותו רגע הכל מתבטל, כי השורש של כל הרצונות זה חיות, שמחה ותענוג. אדם רוצה את מה שהוא מרגיש שיכול לתת לו חיות שמחה ותענוג. אם אדם מאמין שיש איזה מקום בעולם שיכול להחיות אותו, כי ככה סיפרו לו, אז הוא ירצה להגיע למקום הזה. הרצונות מתעוררים בעצם למה שיכול לתת לנו חיות שמחה ותענוג. ברגע שאנחנו מרגישים את קירבת השם, הכל מתבטל, זה נקרא שהדביקות בהקב“ה מבטלת את העולם הזה, לא מבטלת אותו מצד זה שהוא לא קיים, הוא ממשיך להיות קיים. המושג הזה שהיא מבטלת את מציאות העולם, הכוונה שהיא מבטלת כל רצון שלנו להתחבר ולהתקשר עם העולם הזה. לדוגמא אם יש לאדם תאוות ממון, והוא פתאום מרגיש דביקות בהשם, באותו רגע הוא לא יכול בכלל לחשוב על ממון. כל מחשבה על תאווה או ממון מתבטלת וזה נקרא בעצם האור של בית המקדש. המציאות של בית המקדש זה נקודת הדביקות, ובאמת אנחנו הפסדנו את זה בחורבן בית המקדש – נכון שיש התנוצצויות, מדי פעם בפעם הקב“ה נותן לנו איזה התנוצצות בהבחינה הזאת אבל צריך לדעת שביחס למה שהיה בזמן בית המקדש, אנחנו מקבלים איזה ניצוץ מדי פעם בפעם רק כדי שנישאר יהודים, אבל בזמן בית המקדש, כשאדם
היה הולך להתפלל מנחה וערבית בבית המקדש, הוא היה בוער להשם שלושה חודשים

מאיר כזה אור בנפש ובנשמה של האדם

בזמן בית המקדש היה מאיר כזה אור בנפש ובנשמה של האדם, והאדם היה מקבל כוחות גדולים מאוד, זה כל המושג שנקרא עלייה לרגל. נכון שזה היה רק בשלושה חגים, אבל כל עלייה של יהודי לבית המקדש זה כל השנה זה היה בחינה של עלייה לרגל. הרגליים בלשון החסידות והקבלה זה נקרא נצח והוד, זה ההתחברות בנפש עם העולם הזה. אנחנו מחוברים – אנחנו חיים בעולם הזה וב“ה יש משפחה ופרנסה ויש טרדות של העולם הזה, אז אנחנו נמצאים פה וממילא גם מתקשרים עם העולם הזה..

בכל פעם היה לאדם עלייה גדולה לרגלין

ההתקשרות עם העולם הזה זה נקרא בחינת הרגלין. בקומת האדם, הרגלין זה נקרא ההתקשרות ש להאדם עם העולם הזה. מה זה העלייה לרגל? להעלות את הרגלין. כל הרצונות של העולם הזה היו עולים לדביקות גדולה מאוד בהקב“ה בשעה שהיו מגיעים לבית המקדש. בשלושת המועדים, ברגלים, היה בחינה של עלייה גדולה, אבל למעשה בכל פעם שאדם היה מגיע לבית המקדש, היה לו עלייה גדולה מאוד לרגלין שלו, כל רצונות שלו לעולם היו עולים למקום מאוד גבוה, כי זה האור של בית המקדש, זה נקרא היחידה שבנפש, זה הכתר שבנפש וזה הדביקות בהקב“ה – זה הבחינה הראשונה והכי פנימית שנקראת בית המקדש. מסביב לבית המקדש היה את ירושלים. ירושלים זה למעשה עיר ובעיר גרים משפחות ויש בתי מסחר ועסקים. ז“א שבעצם חיי היום-יום היו בירושלים – מה העבודה של ירושלים? אמרנו שהאור
של בית המקדש זה דביקות, אז מה זה העבודה של ירושלים? זה לחבר את חיי היום-יום עם בית המקדש. כיצד? התורה והצדיקים הם מלמדים אותנו איך לחבר את זה..

הוא כל הזמן נשאר מחובר עם ביהמ“ק..

הצדיקים והתורה זה לא 2 דברים – הצדיקים מפרשים לנו את התורה. למרות שהתורה היא כתובה, אעפ“כ בלי הצדיקים אנחנו נטעה מאוד כי יש דברים שאנחנו לא יכולים להבין בתורה בלי הצדיקים, לכן הצדיקים והתורה זה אותה בחינה, הצדיקים מלמדים אותנו את התורה. יש הלכות, וברגע שאנחנו חיים את החיים עפ“י ההלכה ועפ“י התורה, אז אפילו שאנחנו בירושלים, בגשמיות, ולא בבית המקדש, בחיי היום-יום אנחנו לא נמצאים בנקודת הדביקות, אבל עם כל זה ברגע שאדם מקיים את ההלכה, אז הוא נשאר כל הזמן מחובר בעצם עם בית המקדש, אין ניתוק בין בית המקדש לירושלים. כדי שלא יהיה פירוד וניתוק, זה התורה..

’כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘

התורה בעצם היא זאת שמלמדת אותנו איך לחיות את החיים ועם כל זה לא להפסיד את נקודת הדבקות. נקודת התורה זה לא רק בהלכות, בוודאי שזה מתחיל שם, אל מעבר לזה יש בזה כל הזמן יותר דקות ויותר פנימיות. לדוגמא הרבה פעמים לא מדברים אלינו לפי כבודנו, עכשיו כשמבזים אותנו או אם רק לא מכבדים אותנו מספיק, אז אנחנו מתרגזים ואנחנו מקפידים על הדבר הזה, וההקפדה והכעס זה דבר מאוד טבעי, באמת ההוא התנהג לא בסדר, אבל מה הצדיקים מלמדים אותנו? בתורה ו‘ בליקוטי-מוהר“ן כתוב שעיקר התשובה זה כשישמע בזיונו, ידום וישתוק, וכלול בתוך התורה הזאת עיקר התשובה והתיקון והעלייה של האדם. הצדיקים מלמדים אותנו לא את הלכות התורה אלא את הלכות עבודת השם של התורה – פה הרבה פעמים או שאנחנו חולקים על הצדיק או שפשוט יש לנו הגהות על הצדיק, זה נקרא הגהות על הליקו“מ

חומות מפרידות ביננו לבין האויבים שלנו

זה עוד בחינה של ירושלים, ז“א חיי היום-יום שלנו זה הבחינה של העיר וזה למעשה חיי היום-יום שלנו. כולנו חיים בעולם הזה וחייבים לחיות בעולם הזה, כי אדם חי עם אשתו ועם הילדים עם כל ההתמודדות והוא צריך להביא פרנסה הביתה וכן הלאה, זה הבחינה של ירושלים וכמו שאמרנו החיבור של ירושלים לנקודת בית המקדש שזה נקודת הדביקות, זה שאנחנו משתדלים ונלחמים לחיות עפ“י התורה והעצות שהצדיקים מלמדים אותנו – זה הבחינה של ירושלים. הבחינה של החומות,
אם נתבונן למה היו חומות בירושלים? זה היה להגנה על העיר, בכל זמן המצור
על ירושלים, מחוץ לחומות היו את הגויים שנלחמו ובתוך החומות היה את עמ“י, ז“א שבגשמיות החומות מפרידות בעצם ביננו לבין האויבים שלנו – זה תפקיד החומות. ברוחניות, עניין החומות זה שאנחנו יודעים שהיצר הרע נלחם איתנו 24/7..

כשהנפש הבהמית ראתה ’עוגת-קצפת‘

אנחנו רואים שהיצה“ר תמיד נלחם איתנו וכדי להתמודד כנגדו צריך לדעת שצריך גדרים וסייגים ואם אדם לא עושה את זה בתוכו, אין מציאות שאדם יכול לעמוד כנגד היצה“ר. ז“א אדם לא יכול להגיד: אני לא צריך לשמור את העיניים, לי מותר להסתכל לכל מקום במרחב ובחלל – אדם כזה יבוא לידי חטא, כי אם הוא לא עושה גדרים וסייגים אז אין לו חומות בינו לבין האויבים. אז החומות זה למעשה הגדרים והסייגים שבתוכנו. אם נכנס עוד קצת לעומק המושג של גדרים וסייגים, זה למעשה כוח בנפש, בחסידות זה נקרא כוח ההשתלטות בנפש. הנפש הבהמית ראתה עוגת קצפת וידוע שהיא טעימה והיא גם נראית ממש-טוב, עכשיו אדם רוצה לאכול את זה. אין איסור לאכול עוגות קצפת, אבל לגבי העוגה הזאת יש בעיה שאין עליה הכשר

אין לה בעיה להחליק בעסקאות אלף ₪

-בגלל שלא נתנו הכשר לעוגה, אדם לא ירצה לאכול את העוגה? בוודאי שהוא ירצה לאכול את העוגה. התורה אומרת לנו ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אבל הנפש הבהמית כן רוצה לתור וכן רוצה להסתכל. אם אנחנו מתבוננים בזה, צריך לשים לב שבעצם צריך כוח בנפש כדי לקיים את הגדרים ואת הסייגים, זה לא פשוט. כולנו יודעים כמה זה קשה לשמור את העיניים בשלמות כשאנחנו הולכים ברחוב. אנחנו כל הזמן במלחמה עם רצונות של העולם הזה – גובה החומה ועובי החומה זה בעצם כוח שלנו בנפש להתגבר כנגד הנפש הבהמית. הנפש הבהמית אוהבת את תאוות העולם הזה, היא אוהבת ממון, ואין לה בעיה להחליק בעסקאות עוד איזה אלף ₪ לטובתנו. העניין של החומה זה בעצם הכוח בנפש לבטל את הנפש הבהמית – כל אחד יכול לראות שיש ימים שמאירים לנו משמיים ואז האדם מלאך, הוא לא רואה ולא חושב כלום אבל יכול להיות שמחר בבוקר האדם יקום ואז והוא רחום יכפר עוון, פתאום הוא רוצה את כל התאוות של העולם הזה

הצדיק מוביל את הלב שלו

המלחמה בעצם זה לבנות בתוכנו את חומות ירושלים, כאשר העניין של חומות ירושלים זה למעשה לבנות בעצם את הכוח בנפש לשלוט על הנפש הבהמית. עוד הסתכלות על כל העניין הזה, זה נקרא למעשה תיקון היסוד. בד“כ הרבה בספרים זה מיוחס לעניין של התאווה הידועה (ניאוף), אבל באמת זה לא רק על התאווה הידועה אלא זה הולך על כל רצונות הנפש הבהמית. תיקון היסוד זה נקרא הכוח שלנו לשלוט על עצמנו וזה מה שחז“ל אומרים שצדיקים ליבם ברשותם ואילו הרשעים ליבם ברשותם, הכוונה שהרצון שבלב לא מוביל את הצדיק אלא הצדיק מוביל את הלב שלו וזה בעצם הנקודה של חומות ירושלים..

בחורים יורדים מהחומה ומכים ברומאים

רואים דבר נורא בבחינה הזאת, באמת החומות של ירושלים היו במציאות כזאת שהאויבים לא יכלו להכנס פנימה. מי שעשה את המצור על ירושלים בבית שני זה המצביא הרומאי אספסיינוס,  אחרי כמעט 3 שנים של מצור על ירושלים הוא הגיע למסקנה שא“א לכבוש את ירושלים. היו בחורים בירושלים שהגיעו מכל מיני מקומות בארץ כדי להילחם ולהגן על ירושלים. הם היו כ“כ גיבורים שלאספסיינוס היה את הצבא הכי חזק וגדול בעולם ואעפ“כ הוא אמר: עם ירושלים א“א להילחם. זה כתוב במדרשי חז“ל וזה מובא באריכות בספר יוספון שמקובל על כל הראשונים כספר נאמן ומדויק. הוא כותב שם שהרומאים לא ראו כזאת גבורה. היו יוצאים חמשה בחורים דרך החומה, היו יורדים למחנה הרומאי עם חרב ביד, ומתנפלים על איזה אלף או אלפיים רומאים, כל אחד היה לוקח ארבע מאות. אותם בחורים היו מדי פעם נפצעים ונהרגים, הרבה פעמים גם לא הצליחו לפגוע בהם. עד שאספסיינוס אמר שזה מקום שאי אפשר לכבוש אותו והוא כבר עזב את ירושלים והלך לקיסריה..

היתה רק טעות אחת וזה סיבת החורבן..

-לפני שאספסיינוס הגיע לקיסריה, סיפרו לו שהבחורים בירושלים התחילו לריב אחד עם השני, היהודים רבים בינם לבין עצמם. אספסיינוס אמר: אם הם רבים בינם לבין עצמם אנחנו יכולים לכבוש אותם ולפני שהוא הגיע לקיסריה הוא חזר לירושלים וזה היה המצור שהוביל לחורבן. באמת זה מה שחז“ל אומרים על מה חרב הבית השני. על שנאת חינם. זה היה מלחמות בין הקבוצות של הבחורים בינם לבין עצמם, וזה היה דבר נורא מאוד. הבחורים הגיעו להגן במסירות נפש על ירושלים ועל בית המקדש וכמו שאמרנו הם היו גיבורים גדולים מאוד-מאוד, ועם כל זה היתה להם רק טעות אחת וזה סיבת החורבן. הטעות שלהם היתה שבאותו הדור היה את זקן החכמים בירושלים, רבן יוחנן בן זכאי, והם היו כאלה גיבורים עם כאלה הצלחות, אז לא צריך לשמוע לרבן יוחנן בן זכאי, הנה אנחנו רואים שאנחנו כבר משתלטים ומצליחים להסתדר טוב מאוד עם הרומאים אז לא צריך לשמוע לרבן יוחנן בן זכאי..

הפכו להיות הרוצחים הכי גדולים בעמ“י

-ברגע שהם התנתקו מהחכמים זה נורא מאוד מה שקרה – באמת בהתחלה הם באו עם נקודה אמיתית להגן על ירושלים ועל בית המקדש. ברגע שהם עזבו את הדעת של התורה ושל החכמים כמו שאמרנו קודם – בלי החכמים אין תורה. אתם רוצים לשמור על בית המקדש ועל ירושלים, אין מציאות אמיתית שאתם שומרים על משהו, אם אתם לא מתבטלים לחכמי הדור, אין כזה דבר. לאדם יש השגות, ברגע שהם עזבו את התורה, תוך תקופה יחסית קצרה של כמה חודשים, הם הפכו להיות הרוצחים הכי גדולים בעמ“י, הם הרגו יהודים בירושלים יותר מהרומאים. בספר יוספון לקראת סוף הכרך השני, באחד הפרקים האחרונים, הוא כותב שהם ספרו את הרוגי ירושלים ע“י הבחורים והיו למעלה ממיליון הרוגים יהודים..

הופך להיות העם הכי מסוכן

א“א לתאר איזה רציחות היו בתוך ירושלים, ואיך כל זה התחיל? ברגע שהם אמרו: אנחנו כבר מבינים, אנחנו כבר יודעים מה לעשות ואנחנו כבר יודעים איך להסתדר. ברגע שהם אמרו את זה ועזבו את החכמים, הם הפכו להיות הרוצחים הכי גדולים. עמ“י עם כל הכוח והעוצמה, אם הוא לא מחובר לתורה, הוא הופך להיות העם המסוכן ביותר בעולם. זה מלמד אותנו יסוד מאוד גדול, הבחינה שהיא כנגד היצה“ר זה הגדרים והסייגים והכוח הפנימי, זה העניין של החומות, אבל גם אם אדם בנה חומות כנגד המידות הלא-טובות וכנגד התאוות של העולם הזה, אם אין אהבת ישראל בתוך האדם, לא יעזור שום דבר, החומות לא יעזרו. החומות זה נקרא החומה הפנימית, זה הבחינה הפנימית של העבודה של לבנות את ההגנה על ירושלים, ואם אין אהבת ישראל, עין-טובה ולימוד זכות, החומות לא יעזרו לכן רבינו אומר על תורה רפ“ב ’אזמרה‘, שזה תורה שצריך ללכת איתה עד ביאת משיח צדקנו, מדוע? כי הם לא יכלו להחריב את החומות בלי השנאת חינם בתוך ירושלים, וזה בעצם העבודה שלנו שהחומות באמת יהיו יציבות…

סיוע מאוד גדול לאדם שרוצה להתחזק

יש פה שתי בחינות של עבודה: עבודה של גדרים וסייגים שזה העבודה של חומות ירושלים. והעבודה של אהבת ישראל שזה לבנות בעצם את השלמות בתוכנו. אמרנו שיש שלוש נקודות שזה בית המקדש, ירושלים והחומות. בעניין החומות איך אנחנו בונים את הגדרים ואת הסייגים? צריך לדעת שבאמת יש לנו עבודה קשה בדבר הזה. מדוע? כי באמת אין חומות לירושלים. כשהיה חומות בירושלים והיו יכולים
לאכול בכל העיר קדשים-קלים ובבית המקדש קדשים והיה את הקורבנות – זה
היה סיוע מאוד-מאוד גדול משמיים לכל אדם שהיה רוצה להתחזק. עכשיו
כשאין את בית המקדש ואין אין ירושלים ואין את החומות, ז“א שעכשיו הכל פרוץ…

’התשובה‘ זה הדבר הכי לא-טבעי בעולם

-עכשיו בדור שלנו הכל פרוץ אבל אם נתבונן נראה מה התהליך הכי משמעותי והמהפכה הכי גדולה שיש בעמ“י זה התשובה. לפני ארבעים וחמש שנה בערך התחילה התנועה של התשובה, וכיום יש בעמ“י 2 מיליון בעלי תשובה, ז“א ששלושים אחוז מעמ“י עשו תהליך של תשובה. זה מה שכתוב שמשיח בא בהיסח הדעת, כי התשובה זה בעצם אורו של משיח. בדור שלנו אם שואלים על סימן מובהק לגאולה זה העניין של התשובה. כי התשובה זה הדבר הכי לא-טבעי בעולם, למה? כי פתחו 50,000 שערי טומאה ובכל אתר ואתר כל אחד יכול להשיג את כל התאוות של העולם הזה, ואעפ“כ רוב עמ“י חוזר בתשובה – צריך לדעת שזה אור רוחני עצום. אם אנחנו בעצם מתבוננים, מה זה התרבות החילונית שזה התרבות המערבית? נגדיר את זה בקצרה כי לא צריך להאריך בזה, בתרבות המערבית שזורמת לתוך הארץ יש כזאת ”מצווה“ גדולה מאוד, כל המרבה בתאוות הרי זה משובח, ואם יהיה לך תאווה ואתה לא תשיג אותה, אתה תיתן את הדין על זה, לכן רואים שאנשים רודפים היום אחרי התאוות ביראת שמיים ובמסירות נפש, אדם מפחד שהוא יתן את הדין אם הוא
לא השיג איזה תאווה, אם היתה איזה עוגה ולא השיג אותה, זה ממש פחד בשבילו..

בדורנו לעשות איזה מגבלה זה ”כפירה“

-אמרנו את זה קצת בבדיחותא אבל באמת זה כל התרבות המערבית: כל המרבה בתאוות ובשיגעונות של העולם הזה, הרי זה משובח, זה יסוד שמרבים לדבר עליו בתקשורת, וגם ח“ו לא להגביל שום הגבלה. אם יש איזה רעיון מוסרי לעשות איזה הגבלה זה ממש כפירה בדור שלנו. עכשיו מה הקושי הגדול? כל זה בעצם זה הפרצה בחומות ירושלים. זה הבחינה הזאת שאין כלום, נמחקו חומות ירושלים. אין שום דבר. עכשיו כל אדם לפי הזכות שלו, בגיל 20, 25, 30 או 35, יום אחד הקב“ה מעיר אותו ושולח לו ניצוץ א-לוקי לתוך הנשמה. אדם לא יודע שזה קרה אבל יום אחד הוא קם בבוקר ואומר: יש בורא לעולם. ועכשיו הוא מתחיל לחפש איך להתקרב. עכשיו מה הנקודה פה? שאדם לא בא ממצב-אפס. אדם בא עם אין-סוף הרגלים של תאוות ורצונות של העולם הזה, ואנחנו יודעים שככל שאדם ויותר חווה את זה הוא יותר מתקשר עם הבחינה הזאת, לכאורה זה עבודה מאוד-מאוד קשה לבנות את חומות ירושלים. מאוד קשה לבנות את הגדרים…

כמה קשה לבנות את החומות

-אחרי פריצת גדרים כ“כ גדולה, כמה זה קשה לבנות את חומות ירושלים – מילא, כל אדם צריך לבנות את זה ולכל אדם יש קושי, אבל מי שהתרגל לעשות גדרים וחומות זה נגד התרבות האנושית. מי שהתרגל לכל זה, עכשיו לבוא ולבנות את זה, זה קושי בתוך קושי במציאות הזאת. אז מה אנחנו יכולים לעשות? באופן כללי זה בנוי על שני יסודות. יסוד ראשון זה בוודאי שכל אחד מאתנו חייב לעשות את כל מה שביכולתו כדי לעשות גדרים וסייגים, ז“א קודם כל לעשות
את מה שאנחנו יכולים. אתה יכול לעשות קצת? אתה חייב לעשות את הקצת הזה..

לפעמים אין גדרים וסייגים על המחשבה

ניקח לדוגמא את מידת הכעס, על כל עשר פעמים שמכעיסים אותך אתה יכול פעם אחת לשתוק? אתה חייב לשתוק את הפעם הזאת – ז“א מה שאדם יכול לעשות, אדם מחויב לעשות, קודם כל אנחנו צריכים לעשות את שלנו. אפילו שזה מעט אנחנו חייבים לעשות את שלנו. אבל באמת המציאות היא שיש הרבה-הרבה דברים שהם יותר חזקים מאתנו, היצה“ר יותר עוצמתי מאתנו. צריך לזכור שהיצה“ר זה בארבע בחינות כלליות בתוכנו, זה ברצון, במחשבה, בדיבור ובמעשה. אפילו אם יש לאדם גדרים וסייגים על המעשה, הרבה פעמים אין לו גדרים וסייגים על המחשבה, גם זה יצה“ר שצריך לתקן אותו ואדם רואה: אני לא יכול שלא לחשוב, או שלא לרצות

זה לא עצה בעבודת השם זה פיקוח נפש

אז אמרנו שקודם כל אדם מחויב לעשות את מה שביכולתו, אבל מה אנחנו עושים במקום שאנחנו לא יכולים לא יכולים לעשות? לכאורה אם הצדיקים לא היו מלמדים אותנו פה דרכים ועצות, היינו מתייאשים. כי אנחנו רואים שהיצר הרע זורק חצים. פה הצדיקים מלמדים אותנו יסוד שזה לא עצה בעבודת השם אלא זה פיקוח נפש בדור שלנו – לדעת את כוח הצעקה והמחאה והתפילה והדיבור עם הקב“ה. יכול להיות שבאמת יש יצר הרע באיזה בחינה שהוא יותר חזק ממך ואתה לא רוצה שיהיה לך את הדבר הזה ואתה לא יכול להתגבר עליו, יש מצב כזה. לא נכחיש את המציאות של הדור שלנו שבאמת יש מצבים שזה יותר חזק מהאדם – אתה לא יכול להתגבר עליו, אבל אתה כן יכול לצעוק. אתה כן יכול לעשות את המחאה, את הרצון ואתה דיבור עם הקב“ה ואדרבה, ככל שהיצה“ר יותר יתגבר עלייך, העבודה שלך זה תתחזק ותתגבר ברצונות בדיבורים ובהתחזקות ברצונות, לא להתייאש, זה נקודה מאוד חשובה, ואם אתה רואה שכבר חודש וחצי אתה עושה מחאה ורצונות והיצה“ר צוחק ואומר: תמשיך הלאה, זה בכלל לא מפריע לי. והוא ממשיך להכות בנו

ברגע שיהודי נלחם זה נקרא שהוא מנצח

-הרבה פעמים סיפרו לי אנשים שמרוב הכעס על היצה“ר הם קיללו אותו והקפידו עליו וכן הלאה, אבל הוא בכלל לא רגיש ולא נפגע, לא אכפת לו בכלל. אבל צריך לדעת כלל מאוד גדול, נפילה אמיתית זה לא הניסיונות שעוברים עלינו אלא זה רק אם אדם באמת התייאש. אם אדם אומר: השם עזב אותי, השם לא רוצה אותי, אני לא יכול ולא מצליח, זה באמת נפילה אמיתית. לפני 22 שנה בערך שמעתי מהרב שליט“א שאמר יסוד נפלא מאוד: כל עוד האדם היהודי נלחם, הוא בשמיים נקרא תמיד מנצח. בשמיים לא מחפשים את הניצחונות שלנו, כי אם הקב“ה עוזר לנו אנחנו בקלות מנצחים ואם הקב“ה לא עוזר לנו, לא יעזור כלום, אנחנו לא יכולים לנצח

הקב“ה מתאווה לצעקות שלנו בקושי…!

.מה אנחנו יכולים לעשות? הרב אמר להילחם. הכוונה הרצון, התפילה, הדיבור, עם השם והמחאה – כל עוד אדם יהודי נלחם הוא תמיד נקרא מנצח. לפני כמה שבועות ניגש אליי יהודי שב“ה התקרב לרבינו ומתבודד ועושה מחאה ורצונות ואמר לי: תשמע, קיבלתי את הדברים, אבל לא נותנים לנו קצת מנוחה? זה כל יום מתחדש ויש עוד חצים ועוד מלחמה. שאלתי אותו: כשהיצה“ר מתגבר עלייך מה אתה עושה? הוא אמר לי: אני צועק להשם, אני עושה מחאה, רצונות, אני נופל וקם, כל הזמן מתחבר עם הקב“ה. אז שאלתי אותו: מה אתה שואל? למה אין לך מנוחה? כתוב בספרים הקדושים שכאשר יש ליהודי מלחמה והוא צועק להשם ומעלה את זה כל הזמן להשם, הקב“ה מתאווה לצעקות שלנו בתוך הקושי והמלחמות האלה….

הרמב“ם כותב שמשיח יבנה את ביהמ“ק

התאווה של הקב“ה, זה התפילות והצעקות של האדם היהודי בעולם הזה. אתה יודע איזה שמחה אתה עושה להקב“ה? אז הוא אמר לי: למה אני צריך להילחם כ“כ הרבה? אמרתי לו: תראה ביום הראשון עשית כזאת מלחמה ועשית כאלה תענוגים למעלה, ביום שני בבוקר הקב“ה כבר מתגעגע לתענוגים האלה שעולים אליו מהצעקות ומהתמודדויות שלך, אז הוא נותן לך עוד יום להתמודד כל עוד יהודי מתמודד הקב“ה יתן לו להתמודד, למה? כי אין תענוג אצל הקב“ה יותר
ממה שיהודי מתמודד בעולם הזה. צריך לדעת שזה יסוד מאוד גדול. יש מחלוקת ראשונים רש“י ותוספות במסכת ר“ה וסוכה אומרים שבית הבית וירושלים
הכל ירד מהשמיים, הרמב“ם בהלכות מלכים כותב שהמשיח יבנה את בית המקדש.

העשייה שלנו זה הבניין של בית המקדש

לכאורה יש פה מחלוקת ראשונים האם בית המקדש וירושלים יבנה מהשמיים או שאנחנו נבנה את זה. אמרנו שאפשר ליישב את המחלוקת הזאת, בוודאי שזה דברים מאוד עמוקים, מה שאנחנו עושים זה כנגד מה שבונה את בית המקדש, מכיוון שאנחנו לא יכולים לבד, אז הקב“ה משלים את זה בבחינה שיורדת משמיים. לכן העשייה שלנו זה הבניין של בית המקדש שאנחנו עושים אותו. מה שאנחנו מבקשים מהקב“ה זה שמה שאנחנו לא יכולים תעשה אתה. זה הבנייה מלמעלה. איך זה יהיה בסופו של דבר, אז הרמב“ם אומר: ולא נדע איך יהיו הדברים עד שיקרו. אחד התירוצים לישב את זה, זה שהבניין של החומר זה יהיה על ידנו, אבל ירד על זה אור א-לוקי גדול מאוד, זה גם בחינה ליישב את העניין של למעלה ולמטה

חומות בגובה של 100 מ‘ ובעובי של 10 מ‘

זה העניין של החומות – מה שאנחנו יכולים לעשות אנחנו חייבים לעשות, מה שאנחנו לא יכולים לעשות, לא להתייאש מלבקש מהקב“ה שישלים את החומות. נניח שהחומה צריכה להיות בגובה מאה מטר, בעובי של עשר מטר, צריך חומות רציניות כי הם אף פעם לא מפסיקים להילחם, אז הצלחנו לבנות מטר? צריך לבקש מהקב“ה שישלים לנו 99 מטר. באמת אם אנחנו יודעים לאחוז בשתי הבחינות האלה יחד, לעשות מה שבידנו ולבקש על מה שלא בידנו, בוודאי שהאדם יצליח, יהיה מלחמות אבל בסופו של דבר נבנה את זה. נקודה נוספת – אמרנו קודם שבית המקדש זה הדביקות, זה הנקודה בלב שהאדם מרגיש את האור של הקב“ה. היום רואים שהעולם מלא באין סוף פיתויים. צריך לדעת שכל יצה“ר כנגדנו זה רק בבחינה אחת, ברגע שאנחנו רוצים ומשתוקקים לעולם הזה. ברגע שאנחנו מאמינים שהעולם הזה יכול לתת לנו חיות שמחה ותענוג זה מה שמעורר את מידת הדין, לכן התיקון זה להתבונן מה באמת חסר לנו, אור השם וקרבת השם.

הפוסט פרשת דברים | תשעה באב, החורבן ותיקון בית המקדש הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בתורה ו' בליקוטי מוהר"ן, ידוע שבתורה זו יש הרבה דברים שהם הלכה למעשה. בברסלב נוהגים ללמוד את התורה הזאת אחרי ספירת העומר ושבועות כהכנה לראש השנה. רבינו מתחיל את התורה כך: 'כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחרי הכבוד אינו זוכה לכבוד א-לקים, אלא לכבוד של מלכים'. מי שאוהב כבוד יכול לזכות לכבוד אבל זה נקרא כבוד מלכים, הוא לא זוכה לכבוד א-לקים..

יש בנו רצון גדול מאוד לקבל מאנשים..

רבינו ממשיך ואומר שעל כבוד מלכים נאמר: 'כבוד מלכים חקור דבר', והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו שחולקים לו הכבוד הזה. אבל מי שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום אזי הוא זוכה לכבוד א-לקים ואין בני אדם חוקרים על כבודו אם הוא ראוי אם לאו ועליו נאמר: 'כבוד א-לקים הסתר דבר' כי אסור לחקור על הכבוד הזה'. למעשה כל התורה זה הבירור של 2 הנקודות הנ"ל: 'כבוד המקום' ו'כבוד עצמו'. רבינו אומר שכל עוד אנחנו נמצאים בעולם הזה והנשמה נמצאת בתוך הגוף אז אנחנו תמיד נמצאים בהתמודדות ובמלחמה בין כבוד א-לקים וכבוד עצמו. ברוך השם כולנו יודעים מה זה כבוד עצמו. בתוך כולנו יש רצון גדול מאוד לקבל מאנשים. כתוב בספרי המוסר שיש לנו יצה“ר מאוד גדול לקבל כבוד מאנשים משום שהכבוד שמקבלים מבני אדם זה אחד משישים מתענוגי
גן-עדן. אפילו אצל הצדיקים הכי גדולים שזכו לעבוד את הקב"ה כל ימי חייהם, יש את הנקודה של כבוד עצמו

לא מכירים את זה אבל זה קיים בתוכנו

בספר 'מכתב מאליהו' כתוב שכל עוד הנשמה בתוך הגוף יהיה לאדם נקודה של כבוד עצמו. הנקודה שלנו זה לברר תמיד את כבוד א-לוקים מתוך כבוד עצמו. כבוד א-לקים זה שאדם עשה את מעשיו לשם-שמיים. כשאדם עושה מצוות לכבוד השם, הכוונה כדי לשמח ולעשות נחת-רוח להקב"ה זה נקרא כבוד א-לקים ואין דבר יותר גדול מאשר לעשות דבר לשם-שמיים. אנחנו צריכים עצות ודרך בכדי שנוכל לגלות ולפעול בתוכנו שנוכל לעשות באמת לשם-שמיים. בתוך כל יהודי יש את הרצון לעשות לכבוד השם אפילו
אם אנחנו עדיין לא מכירים את זה, בהכרח שזה קיים בתוכנו. רבינו מלמד אותנו איך לגלות את הנשמה הפנימית שזה האור הא-לוקי שנמצא בכל אדם.

רק מבזים אותו !!

כל העניין של הנשמה שלנו זה רק לעשות לשם שמיים, האדם מוכן למות לכבוד הקב"ה. רבינו אומר שמי שזוכה לעשות לכבוד הקב"ה אז הוא זוכה לכבוד
א-לקים. אם האדם מכוון לכבוד עצמו הוא זוכה לכבוד של מלכים. היום
מי שהוא קצת חכם ויש לו קצת כישרון ותחבולות הוא יכול לעשות
שיכבדו אותו. לפני כמה זמן יהודי מארה"ב עלה לא"י ואמר לי: אני לא מבין, כל מי שנבחר בא"י להיות ראש ממשלה או נשיא אז כל הזמן רק מבזים אותו.

ארה“ב זה לא היכל הקב“ה

-בארה"ב מכבדים מאוד את הנשיא, עד שכותבים על הנשיא ביקורת בודקים את זה אלף פעמים. היהודי הזה אמר לי שהוא רואה את זה כחיסרון בחברה בא"י. אמרתי לו: אתה צריך להבין, א"י נקראת ההיכל של הקב"ה. כל מי שרוצה לקחת לעצמו כבוד בא"י, הארץ בעצמה מטפלת בו. ארה"ב זה לא ההיכל של הקב"ה אז מי שגר בחו"ל סובל פחות מביזיונות. העבודה של הגאולה זה שאדם זוכה לראות איך הוא עושה לכבוד השם. רבינו אומר שמי שזוכה לעשות לשם-שמיים זוכה לכבוד א-לקים ועל כבוד א-לקים אף אחד לא שואל אם הוא ראוי או לא (לא מבזים אותו). כבוד
א-לקים זה השראת השכינה, הכוונה שהאור של הקב"ה שורה על האדם, ועל זה כתוב: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". כל תכלית העולם זה שהקב"ה ישרה בתוכנו, הכוונה שאדם זוכה להרגיש בתוך המוח והלב, שהם 2 הכלים העיקריים, את השראת השכינה בתוכנו..

בגיל 30 הוא גילה שיש עוד אהבות בלב

-המוח זה כלי למחשבות ולחוכמה והלב זה כלי לרגשות, ברגע שאדם רוצה ועושה השתדלות אז השראת השכינה מתחילה לשרות בתוכו. השראת השכינה זה כשהאדם מתחיל להרגיש בלב את אהבת השם ויראת השם במקום להרגיש אהבה לעולם הזה. לפני כמה זמן יהודי סיפר לי שהוא בן שלושים ומהרגע שהוא נולד חינכו אותו בבית לאכול רק 'עוגות קצפת', חיברו אותו לאינטרנט ולכל התקשורת וכל הזמן הוא היה רואה תוכניות על 'עוגות קצפת'. בגיל שלושים הוא גילה שיש לו אהבות נוספות בלב. עד גיל שלושים אותו יהודי לא ידע שיש כוחות ורגשות נוספים בלב חוץ מאהבה ל'עוגות קצפת'. 'עוגות קצפת' זה משל לתאוות ממון, תאוות אכילה, תאוות ניאוף וכו'

ממילא זה מבטל את כל תענוגי העולם

בדור שלנו עד גיל 3 חודשים נתנו לנו רק חלב ומגיל 3 חודשים התחיל החינוך לאהבת 'עוגות קצפת'. הרבה פעמים אנחנו לא מכירים שום דבר אחר. צריך לדעת שיש בתוכנו אהבה ויראה מדברים אחרים לגמרי שזה הקב"ה, אנחנו רק צריכים לגלות את זה. זה נקרא השראת השכינה בתוכנו, לגלות את אהבת ויראת השם בתוכנו. זה חלק אחד. החלק השני זה המחשבה והמוח של האדם שמתעסק וחושב על דברים שבקדושה וכל זה נקרא כבוד א-לקים. דוד המלך שזכה לכבוד א-לקים גדול מאוד הגיע למדרגה של: 'שיויתי השם לנגדי תמיד'. דוד המלך היה רואה בכל דבר ודבר את שם ה-ויה לנגד עיניו. ע"י שהאדם משתדל למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום הוא זוכה להשראת השכינה. צריך לדעת שברגע שאדם זוכה להשראת השכינה,
הוא זוכה להרגיש כזה תענוג בלב שממילא זה מבטל את כל תענוגי העולם הזה

זה פי אין סוף יותר גדול מתענוגי העולם

התענוג של ההרגשה של קרבת השם זה פי אין-סוף יותר גדול מתענוגי העולם הזה, אי-אפשר לשער בדעתנו מה זה התענוג של השראת השכינה בתוכנו. כל המלחמה שלנו זה להחליט באיזה תענוג אנחנו בוחרים: בתענוגי העולם הזה או בתענוגים של השראת השכינה.
ככל שאנחנו זוכים לכוון יותר לשם שמיים ולכבוד השם כך אנחנו זוכים לכבוד א-לקים. העצה הראשונה לזכות לכוון לשם שמיים זה העצה הכי פשוטה
בעולם: כשאדם עושה מצווה כגון נתינת צדקה, תפילה, עשיית חסד וכדו' שיהיה רגיל להגיד: אני
מכוון לעשות לך נחת-רוח. זה הסוד של כל הקורבנות. בזמן שהיה בית המקדש היו בקורבנות את כל התיקונים.

מתחיל לפעול את הפעולה

כתוב בחומש ויקרא ’אשה ריח ניחוח להשם‘. במשניות של מסכת זבחים כתוב שהכהן שמקריב
את הקורבן היה אומר: הרני מכוון לעשות נחת רוח להשם. אדם בא ונותן צדקה או אפילו הולך
לעבודה (יש גם מצווה לעבוד) שיתרגל
להגיד להקב"ה: אני עושה את זה לכבודך ואני
רוצה לעשות לך נחת רוח. בהתחלה הדיבורים האלו
הם חיצוניים, אנחנו עדיין לא אוחזים בזה בתוך
הלב אבל עצם העובדה שאנחנו מוציאים את
זה בפה, זה כבר מתחיל לפעול את הפעולה הזו
משום שלדיבור יש כוח גדול מאוד וברגע שאנחנו אומרים להקב"ה:
אני עושה עכשיו את מעשיי לכבודך כדי לשמח אותך ולעשות לך נחת רוח..

התבודדות-מעלה גדולה ועליונה מהכל

הדיבורים האלו מתחילים לבקוע את המסכים  של הכבוד העצמי. כבוד עצמי זה מסך וקליפה שנמצאים בתוך הלב שלנו. ברגע שאנחנו אומרים את הדיבורים האלו זה מתחיל לפעול את הפעולה, זו העצה הראשונה שכל אחד יכול לעשות אותה בפשטות וגם אם האדם יודע שהוא לא עושה לשם שמיים עצם העובדה שהוא אומר את הדיבור הזה זה כבר מתחיל לפעול את הפעולה הזו. רבינו מביא את העצה השנייה לזכות לעשות לשם שמיים בתורה נ"ב.
זה יסוד מאוד גדול בדרך של רבינו: 'התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה
מן הכל'. אדם שזוכה בכל יום לעסוק בהתבודדות אפילו בלי להבין מה
זה התבודדות, עצם העובדה שאדם מקפיד ומשתדל לעשות בכל יום התבודדות אחד המרבה ואחד הממעיט, בפרט בתקופה שלפני ראש השנה, כך האדם זוכה לברר את כבוד א-לקים מתוך כבוד עצמו מכיוון שהרבה
פעמים אנחנו לא שמים לב מה עשינו היום, בפרט עכשיו שהכל מתוח ולחוץ..

על ידי התבודדות אדם מכיר את עצמו..

לפני הגאולה 'רכבת הזמן' מתחילה לנסוע מהר והרבה פעמים אנחנו לא שמים לב איך התנהגנו כל היום, אבל בזמן ההתבודדות האדם מתחיל לראות איך הוא התנהג במשך היום. אדם שלא עושה התבודדות לא שם לב
שפה הוא הקפיד ופה הוא כעס ופה הוא התגאה וכו'. ברגע שאדם עושה חשבון נפש והתבודדות הוא שם לב איך הוא התנהג במשך היום וזה היסוד הראשון של ההתבודדות, שעל-ידי ההתבודדות האדם ילמד להכיר את עצמו.

שבועות וחודשים לברר מידה מסויימת

-בלי התבודדות אדם לא מכיר את עצמו, הוא לא יודע כמה הוא מכוון לכבוד עצמו וכמה יש לו נגיעות וכעס וכן הלאה, אבל ע"י ההתבודדות האדם מתחיל ללמוד ולהכיר עד כמה אנחנו רוצים את הכבוד העצמי שנמצא בתוכנו. יש הבטחה בשם רבינו: אדם שיתמיד בהתבודדות הוא יראה בכל חייו כמה הוא מכוון לשם עצמו. רבינו אומר בתורה נ"ב שאדם ילך שבועות וחודשים עד שיברר מידה מסויימת ואח"כ שיעבור לתאוות וכן הלאה ואחרי שנים של התבודדות האדם יצא מכל התאוות והמידות הרעות אבל בכל זאת נשאר בו משהו, כבוד עצמו. בתורה נ"ב רבינו מבטיח לנו שע"י התבודדות הקב"ה יעזור לאדם לברר גם את כבוד עצמו ולדעת את האמת.
זה העצה השנייה של רבינו כיצד למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, לכן רבינו אמר שהתבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל, הדרש של מה שרבינו אמר זה שע"י התבודדות האדם מעלה את הכל

’כל התורה נשארה בישיבה‘

התבודדות היא מעלה המעלה את הכל, את כל התורה, המצוות והמעשים שהאדם עושה מכיוון שהתורה והמצוות שלנו לא יכולים לעלות למעלה משום שאנחנו מכוונים לכבוד עצמנו. הבעש"ט נכנס פעם לישיבה ואמר שכל הישיבה מלאה תורה. התלמידים חשבו שהוא שיבח אותם. כשהבעש"ט יצא הוא אמר שהישיבה מלאה בתורה מכיוון שהתורה שלהם לא עולה לשמיים אז כל התורה נשארה בישיבה. כשאדם מכוון לכבוד עצמו התורה לא עולה, אבל ברגע שאדם עושה חשבון נפש ועושה תשובה זה מעלה את התורה שלו וזה מה שאומר רבינו: התבודדות היא מעלה העליונה המעלה את הכל. רבינו נותן לנו עצה שלישית (תורה ו'): אי אפשר לזכות לכבוד א-לקים אלא
על-ידי תשובה. ככל שאדם זוכה יותר לחזור בתשובה כך הוא זוכה יותר לכבוד א-לקים. בתורה ו' רבינו מלמד אותנו דרך חדשה בתשובה, זוהי
דרך חדשה שהיא ישנה. בספרים הקדושים כתוב שיש הרבה דרכים לתשובה.

באמת שהדבר יותר קשה מכל התעניות

החיד"א כותב בספרו שיש אין-ספור דרכי תשובה לכל דור ודור ולכל אדם ואדם ולא רק זה אלא בכל יום יש את דרך התשובה של אותו היום, לכן דרכי התשובה הם רבים מאוד. אם נסתכל  ברמב"ם או בספרים של הראשונים, דרכי תשובה אחרים מהדרך של רבינו זה לא קושייה אלא בכל דור ודור יש את עיקר דרכי התשובה של אותו הדור. רבינו אומר שעד ביאת משיח צדקנו עיקר התשובה היא: ישמע בזיונו ידום וישתוק. באמת שהדבר הזה יותר קשה מכל התעניות, אבל על כל פנים אנחנו לומדים את זה ואח"כ מתפללים על
זה אז הקב"ה יתן לנו כוח גם לקיים את זה משום שעפ"י הטבע אנחנו לא יכולים לשתוק כשאנחנו שומעים ביזיונות. דבר ראשון שצריך לזכור זה
שבכל פעם שאדם זוכה לשתוק כשמבזים אותו הוא זוכה לתיקונים עצומים לאין-שיעור. אי אפשר לשער למה האדם זוכה כשמבזים אותו והוא שותק..

אדם צריך לתת את הדין אחרי 120 שנה

-בהמשך התורה רבינו אומר שהקב"ה מעביר מהאדם אין-ספור קטרוגים וטענות שיש על האדם כאשר הוא שותק כשמבזים אותו. רבינו מביא את הפסוק: 'דום להשם והתחולל לו', הגמרא מסבירה שהקב"ה מפיל לאדם חללים. החללים זה כל הקטרוגים שיש על האדם מחמת עבירות, תאוות וכל מיני דברים לא טובים. לכל אחד מאתנו יש למעלה תיק בפרקליטות. כל המציאות של העולם זה שאדם צריך לתת את הדין אחרי מאה ועשרים שנה ורבינו מגלה לנו שההכנה הכי טובה לבית דין של מעלה זה שאדם זוכה לשתוק לביזיונות. אדם יכול להגיע לתיקון השלם ושיבטלו מעליו את כל הטענות שיש כנגדו, רק כשהוא שותק לביזיונות, זה ניתוח שמוציא את כל הרע מתוכנו ולכן זה גם כ"כ קשה. רק מבזים אותנו ואנחנו מיד רואים איך אנחנו מתרגזים. לפעמים באים לאדם ואמרים לו: אתה לא זוכר מה רבינו אמר? ישמע בזיונו ידום וישתוק. אבל לנו יש מיד סברות שלא על המקרה הזה רבינו דיבר. לא יכול להיות שרבינו התכוון לביזיונות שראובן מבזה אותי..

יש סוג של ביזיונות שמקבלים מהקב“ה

בפרט כשאדם בבית עם האישה או האישה עם בעלה, אנחנו אומרים שזה לא קשור לתורה ו' ורבינו לא התכוון למקרה הזה. צריך לדעת שרבינו התכוון גם למצבים שאנחנו חושבים שרבינו לא התכוון אליהם. זה מלחמה מאוד גדולה והדרך לזכות לזה היא ע"י שיחות חברים. צריך לחזק אחד את השני בנקודה הזאת ובעיקר צריך להתפלל להקב"ה שנזכה שתהיה לנו את הזכות לשתוק
בשעה שמבזים אותנו, זה מעלה מאוד גדולה ואנחנו כל החיים נמצאים המלחמה הזאת. בכלליות
הביזיונות מתחלקים לשתי קבוצות: ביזיונות שמקבלים מבני אדם ויש סוג נוסף של ביזיונות שזה ביזיונות שאנחנו מקבלים מהקב"ה, הכוונה
לכל הכישלונות, המצוקות וההסתרת פנים שאדם נמצא

הוא זכה להיות מלך המשיח

אדם מתחיל להתחזק ורוצה ללמוד תורה, פתאום הוא רואה שלא הולך לו שום דבר ורק זורקים את האדם ולא נותנים לו מנוחת נפש. אדם הולך לבית כנסת, הוא אומר לעצמו שהוא הולך לכוון את כוונות הבעש"ט אבל כשהוא מגיע לבית כנסת פתאום הוא לא מבין מה הוא עושה שם. דוד המלך אמר: 'בחרתי הסתופף בבית א-לקי מדור באהלי רשע'. דוד המלך הוא שורש כל הצמצומים.
כל הצמצומים שעוברים על האדם היהודי עברו עד דוד המלך וזו הסיבה שהוא זכה להיות מלך המשיח. דוד המלך חי שבעים שנה בעולם הזה ואם רוצים לתמצת את חייו של דוד המלך במשפט אחד: שבעים שנה של ביזיונות

זה כבר שווה יותר מכל הדברים שבעולם

-דוד המלך הגיע להשגה והוא אמר 'להסתופף' מכיוון שהיו כמה פעמים שהוא בא לבית כנסת או לישיבה ללמוד והוא היה מגיע עד לסף
הדלת (הסתופף) ומשם היו כבר מרחיקים אותו בכל מיני דרכים, אבל דוד המלך הגיע להשגה שעצם העובדה שהוא הגיע לסף הדלת של הבית כנסת זה כבר שווה יותר מכל הדברים שבעולם, גם אם ירחיקו אותו. דוד המלך הגיע לכל זה מכיוון שכל ימי חייו הוא קיים ישמע בזיונו ידום וישתוק. לפעמים אדם הולך לבית כנסת להתפלל או ללמוד והוא מרגיש שהוא הולך להיות הכי גדול בתפילה או בתורה, אבל כשהוא מגיע לסף הדלת מיד שולחים אותו בחזרה. זה נקרא ביזיונות מהשם, ופה יש מעלה מאוד גדולה כשאדם
'לא מקפיד' על הקב"ה. חז"ל אומרים: לעולם הוי דן את כל האדם לכף זכות..

70 שמשות = 3.5 מיליארד מעלות צלזיוס

-לכאורה היה מספיק לכתוב הוי דן את האדם לכף זכות, מדוע כתוב 'כל האדם'? המילה כל באה לרבות שצריך לדון גם את הקב"ה לכף זכות, זה העבודה של נחום איש גם זו שתמיד אמר: גם זו לטובה. ושל ר' עקיבא שהגיע למדרגה יותר עמוקה ותמיד היה אומר: כל דעביד רחמנא לטב עביד, כל מה שהשם עושה הכל לטובה. נחום איש גם זו היה רבו של ר' עקיבא והוא אמר את זה בשפת הקודש (עברית) ואילו ר' עקיבא אמר את זה בארמית, משום שארמית מרמזת על הסתרות יותר גדולות. בכל פעם שמרגישים ביזיון מהקב"ה זה מטהר את כל הדמים העכורים שיש באדם. כתוב בזוהר הקדוש שהתאווה הידועה (ניאוף) זה תאווה של 70 שמשות. 70 שמשות זה 3 וחצי מיליארד מעלות צלזיוס וכל זה עובר בתוכנו, אבל ככל שהאדם זוכה לשתוק ולקבל ביזיונות כך האדם זוכה לטהר את עצמו מכל האש הזאת שנמצאת בתוכו

כל זה מחמת שהקב“ה רוצה לעזור לנו

רבינו אומר כלל מאוד גדול: כל עוד האדם לא עשה תשובה שלימה, הוא נמצא בבחינת הנהגה של שם קדוש שנקרא א-ה-י-ה, זה שם קדוש מאוד גבוה, זה נקרא שם 'הכתר'. כל בעל תשובה קשור ישר עם הכתר. עצם זה שאדם עושה תשובה הוא ישר מתחבר עם הבחינה הכי גבוהה, כמו שכתוב: 'במקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדין'. יש בזה סוד שבעל תשובה ישר מתקשר עם ההנהגה הכי גבוהה שנקראת הנהגה של שם א-ה-י-ה, אבל בכל הנהגה יש פנים ויש אחוריים. פנים זה חסדים ורחמים אבל הבחינה של האחוריים זה דינים ושפיכות דמים. רבינו אומר שכל הדמים וכל השפיכות דמים (שזה ביזיונות) שמבזים את האדם כל זה בא מחמת שהקב"ה רוצה לעזור לאדם לחזור בתשובה. צריך לדעת שכל
תכלית הביזיונות זה רק בשביל לעזור לנו לחזור בתשובה

אי אפשר להגיע אלא ע“י…

-בשמיים יש מקומות רוחניים כאלה גדולים שאדם לא יכול להגיע אליהם אלא רק ע"י ביזיונות לכן שולחים לנו ביזיונות כדי להעלות אותנו מעלה מעלה. רבינו אמר שכל התורה שהוא השיג עד שהוא הגיע לא"י זה הכל בבחינת פסולת. עיקר התורה של רבינו זה מה שהוא השיג אחרי שהוא הלך ד' אמות בא"י. כשרבינו השיג את כל ההשגות האלה וחזר לחו"ל, ר' יודל (שהיה גדול מרבינו בכמה עשרות שנים) ושאר התלמידים רצו לקראתו ואז רבינו אמר את הדיבור הידוע: ראיתי שיש היכלות (מדרגות) בשמיים שאליהם א“א להגיע אלא ע"י ביזיונות. רבינו אמר: פעלתי אצל השם
יתברך שעד ביאת משיח צדקנו לא יהיה לכם פנים בעולם הזה, הכוונה
שמובטח שמי שנוסע לרבינו או עושה 'התקשרות' ומתבודד, שיהיה לו ביזיונות

אסור לעולם לעזוב את דרך התשובה !

רבינו אומר שע"י שפיכות דמים וביזיונות אדם זוכה לטהר את הלב לגמרי ואז הוא זוכה לאין סוף מדרגות בשעה שהוא הולך בדרך הזאת. בהמשך התורה רבינו אומר: וצריך לאחוז תמיד במידת התשובה כי מי יאמר: 'זכיתי ליבי, טהרתי מחטאתי'? זה כלל גדול מאוד: כל עוד אנחנו בעולם הזה אסור
לנו לעולם לעזוב את דרך התשובה וזאת טעות שצדיקים מאוד גדולים
טעו בה. גם אם אדם יגיע למדרגה של משה רבינו עדיין יש לו יצר הרע,
אמנם זה יצר הרע שנקרא מלאך קדוש וזה טעויות דקות מאוד.
בשביל להינצל מכל הבחינות האלה צריך שהאדם ידע שהוא תמיד בעל
תשובה. הבעש"ט ישב פעם עם התלמידים שלו ופתאום נפל עליו צער מאוד גדול

להמתיק את הגזירות של הדור האחרון

-התלמידים שראו את הקדרות שלו שאלו: מה קרה? הבעש"ט אמר שהוא ראה איזה גזירות צריכות להיות לפני ביאת משיח צדקנו והוא אמר שהדרך להמתיק את זה היא מאוד מאוד קשה והוא בדאגה מהדבר הזה. התלמידים שאלו איך אפשר להמתיק את זה? הבעש"ט לא רצה להגיד להם אבל כשהם לחצו אותו הוא אמר להם שהדרך להמתיק את הגזירות היא אם הם (התלמידים) יקבלו על עצמם לבוא בדור האחרון בתור בעלי תשובה. הבעש"ט אמר להם שאם הם ירדו לדור האחרון ויהיו בעלי תשובה ויעברו את כל המשברים והגלים אז כך אפשר להמתיק את הגזירות של הדור האחרון. התלמידים אמרו שהם מוכנים לקבל על עצמם. בוודאי שיש בזה
סודות גדולים מאוד. יכול להיות שכל אחד מאתנו הוא אחד מתלמידי הבעש"ט

צדיקים שאיבדו את הכל ברגע שהם….

אומר רבינו שעם כל זה אסור אף פעם להפסיק להיות בעלי תשובה ולא משנה אם יקראו לך: כבוד הרב, כבוד האדמו"ר או המקובל הא-לקי. האדם צריך לאחוז תמיד במידת התשובה ולדעת שבכל שנייה יכולה ליפול עליו כזאת רוח סערה וכאלה דמיונות ושטויות כך שברגע אחד יכולים לזרוק אותו מכל המדרגות וזה באמת ככה. ראינו צדיקים גדולים במעלה שאיבדו את כל המדרגות שלהם ברגע שהם חשבו שהם כבר לא בעלי תשובה כמו ירבעם בן-נבט ועוד צדיקים שאיבדו את הכל ברגע שהם הפסיקו להיות בעלי תשובה מכיוון שתמיד יש יצר הרע יותר גדול ומה ששומר עלינו ממנו זה האחיזה במידת התשובה. בפרשת השבוע מסופר על בלעם. צריך לדעת שקליפת בלעם נמצאת בכל אחד מאתנו. רואים בזה פלא מאוד גדול, מצד אחד חז"ל אומרים ששורש כל הטומאה שבעולם זה בלעם אבל אם קוראים את פרשת השבוע בלי חז"ל ובלי מפרשים אז אפשר לחשוב שמדובר פה על הצדיק הכי גדול בתורה. על האבות לא כתוב כאלו דיבורים וגם אצל משה רבינו לא כתוב כאלה דיבורים. בלעם אמר לשליחים של בלק בפעם הראשונה: ’לינו פה הלילה והשיבותי אתכם דבר כאשר ידבר השם אליי‘. בלעם כ"כ מבוטל להקב"ה עד שהוא אומר שהוא לא עושה שום תנועה אם הקב"ה לא יגיד לו..

לבלעם יש דיבורים של ביטול להקב“ה

לפי הפשט זה נשמע שבלעם נמצא במדרגת הביטול הכי גדולה שיכולה להיות אבל בפעם השנייה שהשליחים באים אליו הוא אומר להם ’אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי השם א-לוקיי לעשות קטנה או גדול‘. הלוואי ונזכה למדרגה הזאת. כל הדיבורים של בלעם זה דיבורים של ביטול להקב"ה ומצד שני חז"ל אומרים שבלעם הוא שורש כל
הטומאה. איך הפשט מסתדר עם הדרש?? פה התורה מגלה לנו מהי קליפת
בלעם. קליפת בלעם זה שאדם כל הזמן אומר שהוא עושה רק לכבוד
השם ולשם שמיים ובעצם בתוכו הוא מלא בנגיעות והוא רק מכוון לכבוד עצמו

ע“י התבודדות ניצלים מקליפת בלעם

רבינו אומר שתמיד צריך להיזהר מקליפת בלעם. האדם יכול לחשוב שהוא הכי מבוטל בדור אבל הביטול הזה מגיע מקליפת בלעם. כתוב בספרים שע"י שאדם יודע שהוא בעל תשובה וע"י שהוא מקשר את עצמו עם הצדיקים וע"י התבודדות ניצלים מקליפת בלעם משום שקליפת בלעם זה קליפה של שקר וזה הקליפה הכי דקה והכי חזקה שיש, האדם חושב שהוא עושה לשם שמיים ובעצם הוא עושה לכבוד עצמו. זו הסיבה שבלעם זכה להגיד את הנבואות הכי גבוהות. חז"ל אומרים: לא קם נביא בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם כן קם וזהו בלעם. על בלעם כתוב: 'יודע דעת עליון', כל הברכות של בלעם זה דיבורים שהשם העביר דרכו. הקב"ה
העיד על בלעם שהוא יודע דעת עליון. בספרים הקדושים כתוב שבלעם השיג את השורש של כל העולמות. בלעם זכה לגלות לנו פה כמה סודות…

הוא עלה שם למדרגות גבוהות מאוד

-הסוד הראשון הוא כנגד כל קליפת הנצרות: 'לא איש א-ל ויכזב‘. הקב"ה נשבע לאבות שהוא לעולם לא יעזוב את עמ"י, בלעם גילה את הבירור של כל קליפת אדום עד ביאת משיח צדקנו. צריך לדעת שכל קליפת אדום שזה הקליפה הכי קשה של הגלות האחרונה זה נקרא קליפת הייאוש, וזה הנצרות והברית החדשה. כל הטענה של הנצרות זה שהקב"ה התייאש מעמ"י. בלעם עלה למקום שנקרא 'במות בעל' ואח"כ הוא עלה ל'ראש הפסגה' ואח"כ הוא עלה ל'ראש הפעור' שם הוא עלה למדרגות גבוהות מאוד ואז הוא ביטל את קליפת אדום. בלעם אמר שהקב"ה נשבע לעמ"י שהוא לא יעזוב אותנו לעולם

אומרים שהקב“ה בחר בנו מכל העמים

-באים הנוצרים ואומרים שהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את התורה ובתי מקדש ועמ"י אכזב אותו לכן הקב"ה התייאש מעמ"י ועשה עם הנוצרים 'ברית חדשה'. זה כל היסוד של הברית החדשה אבל בלעם כבר ביטל את זה והודיע: לא איש א-ל ויכזב. רש"י אומר שהקב"ה נשבע שהוא לא יעזוב אותנו לעולם. בלעם שיודע דעת עליון אמר ’לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. השם א-לקיו עימו ותרועת מלך בו‘ רש"י מפרש שהקב"ה לא מדקדק עם העבירות של עמ"י, אז כל בעל תשובה שמדקדק עם עצמו יותר מדי שידע שהוא מחמיר יותר מהקב"ה, את זה גילה לנו בלעם שיודע דעת עליון..

לא משנה מה, הקב“ה לא יעזוב אותנו!

כל אחד שחוזר בתשובה ומתחיל להיות בעצבות צריך לדעת שהוא יותר מחמיר מהקב"ה וכשהקב"ה רואה כזה דבר אז 'יושב בשמיים ישחק למו' הקב"ה צוחק ואומר שהוא בעצמו לא מקפיד על האדם אז מדוע האדם מקפיד על עצמו?! אנשים רגילים לשמוע את הדיבורים  האלו מליקוטי מוהר"ן אבל הבאנו את הדברים האלה מרש"י על הפרשה. רש"י אומר: אפילו מכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן. בלעם מגלה לנו שלא משנה מה
האדם היהודי יעשה ואיך הוא יכעיס או ימרוד בהקב"ה בכל זאת הקב"ה לא יעזוב אותו! זה מה שחז"ל אומרים שהנבואות של בלעם גבוהות משל משה..

גם כשנופלים, נופלים לידיים של הקב“ה

בלעם גילה את הסוד שהקב"ה לא עוזב את האדם היהודי בשום מקרה וכל זה כנגד הקליפה האחרונה שזאת קליפת אדום שהיא
קליפת הייאוש שאומרת לאדם שהקב"ה עזב אותו.
בלעם התחיל את זה אבל דוד המלך השלים את זה. בלעם אמר אינו
זז מתוכן אפילו מכעיסין וממרים לפניו ודוד המלך אמר
'נפלה נא ביד השם', הכוונה שכל הנפילות שלי הם בידיים של
הקב"ה. כשאדם נופל הוא צריך לדעת שהוא נופל לידיים של הקב"ה.

הפוסט פרשת מטות מסעי | למעט בכבודו ולהרבות בכבוד המקום הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בשבת שבעברה קראנו את כל המעשה של בלק ואת העצה שבלעם נתן לו בסופו של דבר, כאשר הוא לא הצליח לקלל את עמ"י. העצה היתה:
'א-לקיהם של אלו שונא זימה', זה הדבר היחיד שאתה יכול להתגבר עליהם. אם אתה רוצה לעורר עליהם חרון-אף ואת מידת הדין , תכשיל אותם בזימה. אנחנו יודעים שבלק קיבל את העצה ובנות מואב ובנות מדין החטיאו את עמ"י

שומרים על קדושה מאוד-מאוד גבוהה

כל המעשה הזה היה במקום שנקרא 'ערבת מואב', זמן קצר מאוד לפני שעמ“י נכנס לא“י עם יהושע בן-נון. יש כמה נק‘ להתבונן בהם בדבר הזה, למעשה עמ"י התחיל  להיוולד בעולם, ז"א לעבור ממצב של משפחה למצב של עם, בשעה שיעקב אבינו ירד למצרים, המעשה עם בנות מואב היה 250 שנה אחרי. אנחנו יודעים שעמ"י התרבו והפכו להיות לעם גדול מאוד, והנקודה שצריך לשים אליה לב היא שכל המאתיים וחמישים שנה לא היה מקרה אחד שאיש יהודי היה עם גויה. הפעם הראשונה שיהודי היה עם גויה היה עם בנות מואב ובנות מדין, גם אצל בנות ישראל היה רק מקרה אחד וגם זה היה באונס, עם שלומית בת-דברי. למעשה מאתיים וחמישים שנה עמ"י שומר על קדושה מאוד-מאוד גבוהה ובכוח העצה של בלעם, פעם ראשונה שעמ"י נכשל בכל העניין של בנות מואב ובנות מדין. יש דבר מאוד לא מובן בכל המעשה של זמרי בן-סלוא, הוא היה נשיא שבט שמעון.

היה אדם מאוד-מאוד גדול

להיות נשיא שבט זה דבר מאוד לא פשוט, בפרט שהוא היה נשיא כבר בשעה שעמ"י קיבלו את התורה. הזוהר הקדוש והאר"י כותבים שהם היו במדרגה רוחנית מאוד גבוהה. הפליאה מתחזקת ומתעצמת ממה שכתוב בגמרא (סנהדרין פ"ב:) שזמרי הוא שלומיאל בן צורי-שדי, שהיה נשיא שבט שמעון בשעה שעמ"י יצא ממצרים, ואומרת הגמרא שזמרי הוא גם שאול בן הכנענית. שאול הוא הבן של דינה, הוא היה יחד עם יעקב אבינו בשעה שהוא נכנס לארץ מצרים, ז"א שיוצא שזמרי בן-סלוא בן 250 שנה לפחות. אחד מגדולי מפרשי הגמרא, 'המהרש"א' כותב על זה: ואל תתמה לגילו המופלג של זמרי בן-סלוא כי כן מצאנו, ז"א שכבר ראינו שיש אריכות ימים. לפי מה שהגמרא מלמדת אותנו זמרי היה בן 250 שנה כשהוא היה עם המדינית ולא רק זה, אלה הוא היה אדם מאוד-מאוד גדול, אם כך כל המעשה הזה מאוד לא מובן. דבר נוסף, רואים בהתנהגות של זמרי דבר תמוהה ביותר, מילא יש לך ניסיונות וקשיים, אבל איך יכול להיות שאתה עושה מעשה כזה?

שטות הכי גדולה!

-זמרי מביא את המדינית לאוהל מועד, למשה רבינו ולסנהדרין, והוא מתחיל להתווכח וויכוחים רוחניים והלכתיים, הוא שואל את משה: היא מותרת לי או לא? אתה לומד 40 שנה תורה עם משה רבינו ואתה בא ושואל אם גויה מותרת לך? איזה מין שאלה זאת? לכאורה זאת השטות הכי גדולה בעולם, ולא רק זה אלא הוא עוד מתפלפל עם משה רבינו: ואם תגיד לי שהיא אסורה, מי התיר לך את ציפורה? אשת משה רבינו גם היא היתה מדינית, זמרי בא ושואל את משה: אם המדינית אסורה לי אז מי התיר לך את ציפורה?

נראה כמו שאלות של ליצנות

כל אחד יודע בפשטות שמשה רבינו פגש את ציפורה לפני יציאת מצרים ולפני מתן-תורה, לכן לא היה אז תורה ולא גדרים כאלה. לפני שעמ"י קיבל את התורה, כל עמ"י התגייר וגם ציפורה היתה חלק מעמ"י והתגיירה. מה כל השאלות האלה שנראות כמעט כמו שאלות של ליצנות? כתוב בספרים הקדושים שכל השאלות האלה באות לעורר אותנו להבין שאין הדברים כפשוטם אלא יש פה רובדים עמוקים ביותר בכל העניין הזה: אומר רבינו האר"י הקדוש שזמרי בן סלוא היה בעל ראייה רוחנית גדולה מאוד והוא ראה שכזבי בת-צור מיועדת לו מששת ימי בראשית, והוא לא טעה
בזה, איך זה יכול להיות? אנחנו יודעים שמחטא
אדם הראשון נפלו קדושות לעמקי הקליפות והם
באות לעולם בבחינה של גויים או גויות ועם
הזמן הם מתגיירים מכיוון שבפנימיות הן נשמות יהודיות

הוא חשב שהוא יכול לדלג על ההלכה..

זמרי בן-סלוא ראה מצד הראייה הרוחנית שלו שכזבי באמת מיועדת לו והוא לא טעה בזה, אבל זה שיש לך רוח הקודש ואתה רואה כאלה דברים גדולים, זה טוב ויפה, אבל ברוך השם יש לנו תורה, לכן אתה צריך להתנהג כמו שהתורה מצווה עלייך. אם אתה יודע שהיא מיועדת לך מששת ימי בראשית אתה צריך לקחת אותה למשה רבינו ולבקש ממנו ומהבית-דין שיעשו לה את כל התהליך של הגיור ויגיירו אותה – הנקודה של זמרי בן-סלוא היתה שהוא דחק את השעה מצד זה שהוא ראה שהיא באמת מיועדת לו. הוא חשב שהוא יכול לדלג על פני ההלכה מפני שהוא ראה ברוח הקודש שהיא מיועדת לו. הוא בא ואמר למשה רבינו: כמו שאתה ראית ברוח-הקודש כשהיית במדין שציפורה מיועדת לך, כך גם אני רואה ברוח-הקודש שכזבי מיועדת לי. הטעות של זמרי היתה שמצד גדולתו הוא לא יכול היה להתבטל למשה רבינו.

טורנספרוס אהב להתווכח עם ר‘ עקיבא

אומר רבינו האר"י הקדוש דבר נורא מאוד שזמרי בן-סלוא היה צריך לתקן את הפגם שלו שהוא לקח את כזבי שלא על פי התורה, לכן הוא בא בגלגול, הגלגול של זמרי היה ר' עקיבא שהיה גדול התנאים. מספרת הגמרא שבארץ ישראל היה נציב רומאי שקראו לו טורנספרוס והוא היה מאוד אוהב להתווכח עם ר' עקיבא. כמובן שר' עקיבא היה מנצח תמיד, אבל הכעס שלו על ר' עקיבא היה על זה שר' עקיבא היה איש קדוש ופרוש מתאוות העולם הזה – גויים לא יכולים לקבל את העניין של הקדושה, רק נשמה יהודית יכולה לעמוד בניסיון של הקדושה, הניסיון של גוי הוא עד כמה הוא זוכה להתבטל לעמ“י, אם הם מתבטלים לעם ישראל הם יכולים להיות 'חסידי אומות העולם'
אפילו עם כל התאוות שלהם. על זה היה טורנספרוס מקפיד על ר' עקיבא, הוא טען שר' עקיבא כביכול עושה משחק של איש קדוש, הוא לא האמין שיש דבר כזה של קדושה בעולם. הוא רצה להעמיד את רבי עקיבא בניסיון..

-כבוד הנציב, ציערת אותנו כל הלילה…

טורנספרוס רצה להוכיח לר' עקיבא שהוא לא באמת קדוש וצדיק כמו שהוא אומר אז הוא העמיד אותו בניסיון בשלבים: אומר המדרש שהוא אסר את ר' עקיבא למאסר של לילה אחד, והוא הכניס 2 פרוצות לתא של ר' עקיבא. בבוקר הוא שאל את הפרוצות: מה היה? אמרו לו הפרוצות: כבוד הנציב, ציערת אותנו כל הלילה. אנחנו לא מבינות את האדם הזה, כל הלילה הוא עמד עם הפנים לקיר ולא הסתכל עלינו בכלל. קרא טורנספרוס לר' עקיבא ושאל אותו: מה היה לך בלילה? אמר ר' עקיבא: ברוך השם היה בסדר. תודה רבה על האירוח, רק דבר אחד אני לא מבין, למה הכנסת לי ריח של נבלה לתא כל הלילה? טורנספרוס עדיין לא האמין שר' עקיבא הוא צדיק. מספר המדרש שאשתו של טורנספרוס היתה אחת הנשים היפות ברומי ומרוב שטורנספרוס כעס על ר' עקיבא, לא
היה אכפת לו אפילו להכשיל את ר' עקיבא עם אשתו..

רבי עקיבא בכה, צחק וירק

שלח טורנספרוס את אשתו אל ר' עקיבא. בשעה שר' עקיבא ראה אותה הוא עשה 3 דברים: בכה, צחק וירק. שאלה אותו אשת טורנספרוס: למה עשית את שלושת הדברים האלו? אמר לה ר' עקיבא: בכיתי בגלל שיופי כמו שלך הולך להתבלות באדמה ותולעים הולכים לאכול את זה, ירקתי כי נזכרתי מאיפה באת: מטיפה סרוחה. שאלה אותו אשת טורנספרוס: ולמה צחקת? אמר לה ר' עקיבא: את זה אני לא מגלה, זה סוד. אומר המדרש שהסוד הוא שאחרי שטורנספרוס מת היא התגיירה והתחתנה עם ר' עקיבא. ר' עקיבא ראה את זה ברוח הקודש ועל זה הוא צחק..

לכן נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידים

-אומר רבינו האר"י הקדוש ב'שער הגלגולים' על כל הסיפור הזה שמביאה הגמרא: ר' עקיבא זה גלגול של זמרי בן-סלוא, אשת טורנספרוס היא גלגול של כזבי בת-צור, ועכשיו הם היו צריכים לתקן את מה שהם פגמו בגלגול הקודם, לכן היה כל המעשה הזה. מוסיף ואומר רבינו האר"י הקדוש שעשרים וארבע אלף תלמידים של ר' עקיבא שמתו במגפה, היו אלו העשרים וארבע אלף אנשים משבט שמעון שזמרי היה הנשיא שלהם, ובגלל שהם עדיין לא תיקנו בשלמות את הפגם שהם היו צריכים לתקן, לכן נפטרו עשרים וארבע אלף תלמידים של ר' עקיבא מצד זה שהם לא תיקנו. מצד שני רואים שר' עקיבא בעצמו כן תיקן, הוא זכה לתקן את זה בגודל המסירות נפש שלו בתשובה ובלימוד התורה. הוא היה בן-גרים ובעל תשובה והוא עשה מסירות נפש גדולה בתשובה ובלימוד התורה לכן הוא זכה לתקן בשלמות. עכשיו
יותר מבינים מדוע זמרי בן-סלוא מרגיש שהוא יכול להתווכח עם משה רבינו..

תיקן את החוסר ביטול למשה רבינו ע“ה

-הוא מתפלפל ומתווכח איתו בהלכה, מכיוון שמשה רבינו הוא שורש התורה שבכתב, והוא בעצמו הוא שורש התורה שבעל-פה לכן הוא יכול להתווכח
עם משה רבינו. באמת, על הנשמה של ר' עקיבא משה רבינו אמר
להקב"ה כשהוא ראה אותו לומד תורה: אם הוא כזה גדול בתורה, למה
אתה לא נותן את התורה על ידו? משה רבינו ראה ששואלים את רבי עקיבא שאלות והוא מתרץ ומתפלפל ושואלים אותו עוד ועוד עד שרבי עקיבא אומר: זה הלכה למשה מסיני. כשרבי עקיבא אמר את זה, בזה הוא תיקן את
חוסר הביטול שלו למשה רבינו כשהוא היה בגלגול של זמרי בן-סלוא – זה העניין של זמרי בן-סלוא, הטעות שלו לא היתה מצד תאווה כפשוטו.
בוודאי שהוא עשה טעות שהוא לקח את כזבי בת-צור אבל עם כל זה,
זה היה מצד זה שהיתה לו סברה, והיה צד נכון בסברה הזאת, שכזבי מיועדת לו

משה רבינו והסנהדרין בכו באהל מועד

זה נכון שיש לך רוח הקודש ואתה רואה שכזבי בת-צור מיועדת לך, אבל יש תורה בעמ"י וצריך להתנהג לפי התורה, קודם כל תגייר אותה ואז אתה גם  תוכל  להתחתן  איתה. מי שתיקן את הטעות הזאת היה  פנחס. יש שאלה ששואלים לגבי פנחס, הרי לכאורה יש פה דבר תמוה בעניין. בשעה שזמרי בן-סלוא הביא את המדינית אל האוהל והתחיל להתפלפל ולשאול: זו מותרת לי או לא?
כתוב שמשה רבינו וכל הסנהדרין בכו באוהל מועד, הם בכו מכיוון שנשתכחה מהם ההלכה מה צריך לעשות בכזה מצב. כידוע פנחס נזכר ואמר למשה רבינו:
הרי לימדת אותנו הלכה למשה מסיני 'הבועל ארמית קנאין פוגעין בו'. אומרת הגמרא שמשה רבינו אמר לפנחס: 'קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא', הכוונה מי שקרא את האיגרת הוא יהיה השליח, מי שנזכר בהלכה הוא גם יהיה השליח לקיים אותה – מיד לקח פנחס את הרומח והרג את זמרי בן-סלוא וכזבי בת-צור.

הולכים להשמיד את מדין..

מיד לאחר מכן הקב"ה ציווה את משה רבינו 'צרור את המדינים והכיתם אותם', לך ותנקום את נקמת עמ"י במדין על זה שהם החטיאו את עמ"י בבנות מדין – על הציווי הזה יש מדרש פליאה שמובא בספר 'גליא רזא', את הספר הזה חיבר תלמיד של רבינו האר"י הקדוש, קראו לו ר' אברהם, יש בספר הזה הרבה מאוד סודות ושם הוא גם מביא מדרש פליאה: בשעה שהקב"ה ציווה את עמ"י ללכת ולנקום את נקמת מדין, בא הס"מ לפני הקב"ה וטען טענה: אתה שולח את עמ"י להרוג ולנקום במדין והם הולכים להשמיד את מדין. הס"מ אמר להקב"ה: אני טוען כנגד הדבר הזה, אני מסרתי נפש ושלחתי את הבנות שלי להחטיא את עם ישראל וזה התפקיד שלנו בעולם, להחטיא את עם ישראל

הס“מ יוצא בוש מהבית-דין של מעלה

עם ישראל חטאו ואנחנו צריכים להענש? הרי רק עשינו את העבודה שלנו, אם עם ישראל חטא בבנות מדין אז תעניש את עם ישראל למה אתה מעניש את מדין? זו טענה חזקה. אמר הקב"ה לס"מ: פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן הוא השר צבא במלחמה הזאת ואימא של אלעזר היא מדינית, אם כך
זה סכסוך של מדין במדין וזה כבר לא עניין שלנו – ועל זה יצא הס"מ בוש מהבית דין של מעלה, ועוד אומר המדרש ועל זה נאמר 'מהרסיך ומחרביך ממך יצאו' (ישעיה מ"ט י"ז), ז"א מי שיוצא ממדין הוא יכול להחריב את מדין.

משה רבינו עלה למרום ופגש מלאכים

-מוסיף המדרש ואומר: בשעה שמשה רבינו עלה למרום הוא פגש 2 מלאכים והם אמרו לו: אנחנו רוצים לגלות לך סוד, אם אתה רוצה לנצח את אומות העולם, תמיד תשלח להם תמיד מישהו שהוא בא מאותה אומה, או
מישהו שהוא נכשל בבחינה של האומה. אם אתה תשלח מישהו
שנכשל בבת אל-נכר, או אפילו רק נכשל באיזה בחינה של קשר עם גויה,
או אם מצד זה שאימא שלו גויה והוא גר צדק, או דרך אחרת, ברגע
שיש לו קשר, אזי תוכל להכניע כל אומה שבעולם. אתה חייב לשלוח
מישהו בראש הצבא שיש לו בחינה של אותה אומה – משה רבינו
השתמש בזה, לכן בשעה שהקב"ה אמר לו לנקום את נקמת מדין
הוא מיד שלח את פנחס, הוא שלח את פנחס מצד הסוד שגילו לו המלאכים..

..ידע שיהושע עתיד להתחתן עם רחב

המדרש מלמד אותנו דבר נורא: כדי לנצח ולהתגבר על כוח של גויים, אם זה ברוחניות ואם זה בגשמיות, צריך מישהו שיש לו שייכות עם הגויים האלה – לכאורה זה דבר פלאי, בפרט שאומר לנו המדרש שמשה רבינו חיפש בכל מלחמה שיהיה מצביא שיש לו קשר כלשהוא עם גויות, לכן הוא שלח את יהושע בן-נון, מכיוון שהוא ידע ברוח הקודש שעתיד יהושע להתחתן עם רחב אחרי שהיא תתגייר לכן הוא שלח את יהושע למלחמת עמלק – לכאורה זה לא מובן, דווקא מישהו שהיה לו קשר עם איזה בחינה של הגויים או עם גויה, דווקא הוא יכול לנצח את האומה שממנו הוא בא או שאיתה היה לו קשר? אלא העניין הזה הוא נקודה מאוד עמוקה, אומר ה'גליא רזא' שכאשר אומה באה למלחמה כנגד עמ"י ולאו דווקא מלחמה גשמית, לפעמים האומה רוצה לשלוט עלינו מבחינת התרבות שלה, לדוגמא רואים את זה עם יוון..

יותר מחמאס וחיזבאללה

יוון לא רצו להרוג אותנו, הם רצו שנהיה כמוהם יוונים, זאת היתה עומק המלחמה עם יוון וגם היום יש את זה עם אומות העולם. התרבות האמריקאית מסוכנת לנו לא פחות מאשר המחבלים של החיזבאללה או של החמאס, בפשטות התרבות האמריקאית הפילה יותר חללים מאשר החמאס והחיזבאללה – אומר ה'גליא רזא': בשעה שאומה באה להילחם עם עם-ישראל
זאת-אומרת שיש להם טענה, המלחמה לא מתחילה פה אלא היא מתחילה מלמעלה. אם הם באים להילחם כנגדנו זה אומר
שיש להם טענה וקטרוג עלינו. הטענה והקטרוג היא שבאמת בעומק הפנימיות שלנו אנחנו מחוברים עם התאוות ועם הקלקול של אותה
אומה. אם אנחנו באמת מנותקים לגמרי מאומה וזכינו לתקן, מכיוון שלכל אומה יש חלק רע, ברגע שזכינו לתקן בעצמנו לגמרי את החלק הרע של אומה מסויימת ולא יהיה לנו שום קשר עם האומה הזאת, היא תתבטל אלינו לגמרי..

צריך לבטל את הקטרוג שלהם למעלה

ברגע שנבטל את התאוות ממון אנחנו נראה שארצות-הברית שולחת
לנו מטוסים מלאים בדולרים כדי לחלק לעניי ארץ ישראל. אומר ה'גליא רזא' שברגע שיש לנו איזה קשר וחיבור עם הרע שיש לאומה, אם זה תאוות
ממון, התאווה הידועה (ניאוף) או כבוד וגאווה, אזי באותו זמן אותה אומה שולטת עלינו או הופכת להיות האויב שלנו, מצד הקטרוג שיש להם עלינו. ברגע שאנחנו יוצאים למלחמה כנגדם לאו דווקא מלחמה גשמית, אנחנו צריכים לבטל את הקטרוג שלהם למעלה ואז בקלות גם נתגבר עליהם למטה, אבל אם לא נבטל את הקטרוג שלהם למעלה, אזי המלחמה למטה לא תעזור..

’…שאין כל בריה יכול לעמוד במחיצתם‘

-אפשר לקחת כמה פלשתינים בני 16 עם אבנים ולנו יש אלף פצצות אטום וכל זה לא יעזור כנגד כמה ילדים פלשתינים. אם לא ביטלנו את הקטרוג למעלה, לעולם לא נוכל לנצח למטה. בכלליות יש 2 בחינות בעמ"י: יש צדיק ויש בעל תשובה. הגמרא אומרת שיש בחינה שהבעל תשובה הוא יותר גבוה וגדול מהצדיק: 'מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין' (ברכות לד:) – צריך לדעת שהגמרא הזאת מופיעה גם במסכת סנהדרין (צט.) ושם רש"י אומר: 'גדול כחן של בעלי תשובה, שאין בריה יכולה לעמוד במחיצתם'. מדובר פה על צדיקים שברוך השם זכו ולא חטאו
והם יושבים באוהלה של תורה, עליהם נאמר שהבעל תשובה יותר גדול מהם..

רואה את החורבה הכי גדולה שיש בעולם

שמעתי פעם משל שממחיש מדוע מעלת הבעל תשובה יותר גדולה ממעלת הצדיק: יש ארמון ומי שמסתכל עליו רואה את אחת היצירות הכי יפות בעולם, אי אפשר לשער את היופי של הארמון הזה. כשפותחים את השער ורואים את החצר, היא עוד יותר יפה ממה שרואים מבחוץ, כשנכנסים לאולם הראשון הוא הרבה יותר יפה מהחצר. כשאדם רואה את הארמון הזה הוא רק רוצה להכנס לארמון הזה ולהכיר כאלה דברים, אז הוא נכנס פנימה. הוא מתחיל להכנס וככל שהוא נכנס יותר פנימה, פתאום הוא רואה שהארמון הזה הוא החורבה הכי גדולה שיש בעולם, הוא רואה שהכל מלא באבק, בעטלפים ובעכבישים בגודל של כף-יד. הוא ישר בורח משם כל עוד רוחו בו, הוא יוצא החוצה ואומר: תשמעו, כל מה שקורה פה זה השקר הכי גדול, יש פה את הכיעור הכי גדול בעולם, כל זה רק חיצוני – זה בירור אחד לברר שהארמון היפה הזה הוא בכלל לא יפה אלא זה חורבן מאוד גדול. זה דרך אחת, אבל יש דרך נוספת לברר את זה: יש צדיק שיושב כל היום ולומד תורה, ברוך השם הוא גדל בתורה והתחנך בתורה, ובתוך התורה הוא לומד שהארמון הזה שנראה מבחוץ כדבר יפה מאוד, הוא בעצם כיעור וחורבן מאוד גדול מבפנים

זה מצד בירור עולם השקר

-הצדיק עושה גדרים וסייגים והוא בכלל לא מגיע לארמון הזה. יש שניים שביררו את האמת על הארמון הזה: מי שהיה בפנים וברח החוצה כל עוד רוחו-בו, ומי שלמד תורה ומעיד על הדבר הזה. שניהם באים להעיד שהארמון הזה הוא שקר – איזה עדות יותר מתקבלת? של מי שהיה שם או של מי שלמד על המקום הזה? בוודאי שזה שהיה במקום הזה וחווה את החורבן הזה של השקר, הוא יכול להעיד על השקר יותר מהצדיק – זה אחד הדברים העמוקים שהגמרא אומרת 'מקום שבעלי תשובה עומדין, צדיקים גמורים אינם עומדין', מצד בירור עולם השקר. אדם שעבר את הקשר של העולם הזה ויודע שזה הכל תרמית, ברגע שהוא עובר את זה הוא יודע ומעיד שזה הכל שקר

להציל את עמ“י בשעת מלחמה וקטרוג

גם הצדיק מעיד על זה אבל העדות של הבעל תשובה יותר מתקבלת מכיוון שהוא היה שם – זה היסוד של המדרש שמובא ב'גליא רזא' מכיוון שאם אומה באה להילחם כנגדנו, אזי לאומה הזאת יש קטרוג עלינו למעלה והמלחמה למטה משתלשלת מהקטרוג למעלה. היצר הרע תופס אותנו וברגע שהוא תופס אותנו יש כוח לאומה. זה משתלשל מלמעלה עד שהאומה יכולה לבוא כנגדנו למלחמה, רוחנית או גשמית – זה מה שהמלאכים גילו למשה רבינו כשהוא עלה למרום: מי יכול להציל את עמ"י בשעה שיש מלחמה וקטרוג כנגד עמ"י? מי שהיה שם, אותו בעל תשובה שהיה באותה אומה או תרבות והוא יצא משם וחזר אל הקדושה, הוא יכול לחזור ולהעיד על השקר שיש שם. לכן המלאכים אמרו למשה רבינו: אם אתה רוצה לנצח
אומה, תמיד תשלח מישהו שיש לו שייכות עם האומה הזאת והוא יכול
לנצח  ולהכניע את האומה הזאת. מכאן אנחנו למדים דבר גדול מאוד, העבודה של הבעל תשובה זה להכניע את כל הרע שממנו הוא בא, יותר מהצדיק

הוא יכול לבטל את קליפת מדין בשורש

-זה מה שאומרת הגמרא שמשה רבינו אמר לפנחס: מי שקרא את האיגרת הוא יהיה השליח לקיים. הרי אימו של פנחס היתה ממדין, לכן יש לו שייכות עם כל העניין של בנות מדין, לכן הוא היה בעל תשובה על העניין של בנות מדין, מכיוון שהיה בתוכו איזה ניסיון על זה אבל פנחס צעק על זה ימים ולילות ארבעים שנה במדבר. הוא צעק שלא יהיה לו שום שייכות עם הנקודה של בנות מדין. מכיוון שהוא בא מהמקום הזה הוא מכיר כבר את כל הנושא הזה לכן הוא יכול להעניש את מדין מכיוון שהוא יכול לבטל את קליפת מדין בשורש, לכן הוא יכול להיות השר צבא ולנצח אותם פה – מכל זה רואים שכדי להכניע את כל הרע שיש בעולם זה למעשה הבירור של כל דרך התשובה

פנחס היה בבחינת בעל תשובה בדבר..

למעשה רוב הדור שלנו היום בעלי תשובה, הקב"ה עשה את זה כדי לתת כוח למשיח לבטל את כל הרע שבעולם ואנחנו בעצמנו חייבים לברר את זה, לכן כל בעל תשובה היה חייב להיות באיזה בחינה וקשר עם הרע, וברגע שהוא חוזר בתשובה הוא יכול לבטל את הרע יותר מכולם, עכשיו הכוח שלו זה לבטל את זה. לכן משמיים השכיחו את ההלכה ממשה רבינו מכיוון שזה לא העבודה שלו, לבטל את הקליפה הזאת של התאווה הידועה (ניאוף) זה העבודה של הבעל תשובה. פנחס היה בבחינת בעל תשובה לדבר הזה, לכן משמיים השכיחו את ההלכה למשה רבינו ולכל הסנהדרין, כולל לאבא של פנחס, וכל זה כדי שיבוא פנחס ויטול שכרו – אתה בעל תשובה על הדבר הזה? אז אתה יכול לעשות את הבירור הזה. זה הנקודה שלנו גם היום, אנחנו לא צריכים ללכת ולקחת אתנו חרב, אבל צריך לדעת שכל אדם שהולך לשדה להתבודד ולצעוק להשם, בפרט כשהוא עושה תשובה על מה שהוא
יודע בנפשו שהוא צריך לעשות תשובה – בזה הוא למעשה מתקן את כל הבחינה של הקליפה, ורק הבעל תשובה יכול לתקן את הבחינה הזאת. כל אחד שיודע שיש לו איזה נקודה או כמה נקודות לתקן שידע שמשמיים אתה צריך לתקן את הדבר הזה, ואתה יכול לבטל את החלק הרע הזה יותר מכולם..

הוא רואה עוגות ודולרים מרחפים באוויר

ברגע שאדם מרגיש שיש לו שייכות עם איזה צד של רע, לא צריך להכנס לעצבות או למרירות מזה, אלא צריך לצעוק הרבה על הנקודה הזאת, לפחות עד גיל שמונים. אדם חזר בתשובה לפני חמש שנים והוא בא ובוכה שעדיין יש לו יצר הרע, צריך לדעת שהבירור הזה הוא עמוק בתוך עמוק ולא צריך להיבהל. זה שפתאום היצר הרע תוקף את האדם בכל מיני שגעונות והוא פתאום רואה דולרים מרחפים באוויר או להבדיל עוגות קצפת, אל תיפול לחלישות הדעת מכל זה. אדם יכול להרגיש חלישות הדעת מזה שהוא כבר עשרים שנה לא מצליח להיפטר מעוגות קצפת, אדרבה זה בא לך בגלל שאתה צריך לברר עוד את השקר שיש בדבר הזה, אל תכנס לעצבות ולייאוש

מתבודד, צועק, מצטער ומבקש מהשם

אם חשבת שאתה כבר ר' שמעון בר-יוחאי אז גילו לך שאתה עדיין לא ר' שמעון בר-יוחאי אבל אתה בדרך להיות, בנתיים כל פעם שמתעורר הרע אל תכנס לעצבות למה יש לי תאווה או מידה רעה. יש לך את זה מכיוון שזה המציאות שלך ושל כולנו, אבל רבינו גילה לנו את הנקודה הזאת: אתה הולך לשדה מתבודד, צועק ומצטער ואתה מבקש מהקב"ה: תציל אותי – תדע לך שכל פעם אתה מתקן יותר ויותר בעומק עד שאתה יכול לבטל את הקליפה הזאת בשורש גם את האומה הזאת. התיקון של כל הדבר הזה הוא לא מלחמות. מלחמות זה סתם גילוי חיצוני של כל הדבר הרוחני. אם אנחנו עושים תשובה על הדבר שהאומה אחוזה בו וזה השורש של האומה, אזי האומה מיד מתבטלת אלינו. הגויים רוצים להתבטל אלינו הם אומרים לנו: אנחנו לא יכולים לתקן את הרע שבעולם, רק אתם יכולים לתקן את זה. זה מה שאמרו המלאכים למשה רבינו: תשלח מישהו שיש לו קשר עם האומה הזאת, אם זה מצד אימא שלו או מצד זה שהוא בעצמו אולי פעם נכשל. כשהוא יהיה בעל תשובה על העניין של האומה, אזי הוא יוכל לבטל את הדבר הזה.

הפוסט פרשת פנחס | עצת בלעם זמרי בן סלוא וצדיק האמת הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.