באונייה מחיפה לאיסטנבול

 פרי הארץ נחשב לגדול תלמידי המגיד ממזריטש, אין לנו השגה מי היו תלמידי המגיד אבל אם רק נזכיר את השמות של המגיד אז קצת-קצת נבין מי היה פרי הארץ. תלמידי המגיד ממזריטש היו: ’בעל התניא, נועם אלימלך, ר‘ זושא, ר‘ לוי-יצחק מברדיטשוב והם היו החבורה הקרובה למגיד ובחבורה הזאת פרי הארץ נחשב לגדול התלמידים. רבינו לא פגש את פרי הארץ בחייו, כשרבינו היה בן חמש פרי הארץ עלייה בעלייה החסידית הראשונה לא“י, בהתחלה הם גרו בצפת, היו 400 חסידים ופרי הארץ היה המנהיג של העלייה הזאת. התלמיד-חבר של פרי הארץ היה ר‘ אברהם מקאליס, רבינו פגש את ר‘ אברהם כשהוא היה בארץ ורבינו שמע ממנו דבר תורה והוא אמר עליו שזה הצדיק השלם היחידי שהוא פגש בחייו, אבל לרבינו יש סיפור גם על פרי הארץ בעצמו: בשעה שרבינו היה על האונייה
בדרך לחיפה מאיסטנבול, היתה סערה מאוד גדולה
והיתה סכנת נפשות ואז רבינו מספר שפרי הארץ בא
אליו אל האונייה ולימד אותו שם-קדוש להשקיט את הסערה. רבינו כיוון בשם-הקדוש הזה ובאמת הם ניצלו -זה היה אחרי פטירת פרי הארץ, למעשה פרי הארץ בא לרבינו אחרי פטירתו וגילה לו את השם-הקדוש שהשקיט את הסערה. כמו שאמרנו פרי הארץ היה בראש
העלייה החסידית הראשונה ולמעשה התחלת החסידות בארץ היתה מפרי
הארץ ומהתלמידים שלו. היה לו בית 2 קומות בטבריה, בקומה הראשונה גר פרי הארץ והקומה השנייה היתה בית-כנסת. לפני בערך כמאה חמישים
שנה קארלין קנו את הבית הזה ולמעשה זה קיים עד היום קרוב לשפת הים בטבריה..

קדושה גדולה סמוך לטיילת של הכנרת

מה שמיוחד בבית-כנסת הזאת שלא רק פרי הארץ התפלל שמה אלא גם רבינו התפלל בבית-כנסת הזאת כשהוא היה בארץ. אז יש בטבריה בית כנסת שגם פרי הארץ וגם רבינו התפללו שמה, יצא לנו כמה פעמים להתפלל שם ומרגישים קדושה מאוד גדולה במקום הזה, זה בטיילת                                            של הכנרת סמוך מאוד לבית-כנסת של אבולעפיה

ללמוד על רגל אחת

ר‘ מנחם-מנדל מויטבסק חיבר ספר על סדר הפרשיות ולספר קוראים פרי הארץ. בחסידות תמיד היו אומרים שהספר פרי הארץ זה הרמב“ם של החסידות כי הספר הוא עמוק מאוד ופרי הארץ הוא מאוד חריף ומאוד חד בחסידות. בע“ה  
נלמד את התורה שלו מפרשת שופטים. פרי הארץ מתחיל את התורה במעשה שמובא במסכת שבת על הגר שבא להתגייר, הסיפור ידוע שהוא אמר לשמאי: למדני את כל התורה כולה על רגל אחת. שמאי דחה אותו ב’אמת-הבניין‘ שבידיו. היום אנחנו קוראים לאמת-הבניין פלס, שמאי דחף את הגר עם אמת הבניין….

מה ששנוא עלייך אל תעשה

הגר הלך להלל ואמר לו: למדני את כל התורה כולה על רגל אחת. אמר לו הלל: מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך, זה כל התורה כולה על רגל אחת, עכשיו את כל השאר תלך תגמור. באמת הגר הלך והתגייר. הרבה מאוד פירושים נאמרו על המעשה הזה כי הצדיקים הבינו שלמעשה כל הסיפור הזה הוא לא סיפור בעלמא אלא הוא סיפור
עם יסודות עמוקים. המגיד ממזריטש פירש את הסיפור הזה ופרי הארץ מביא חלק מהפירוש של המגיד. צריך
להבין ששמאי והלל היו גדולי ישראל, אז מה שמאי
הולך עכשיו עם פלס ביד? מה הוא בנאי? אלא מה
שהגמרא אומרת שהוא דחה אותו עם אמת הבניין, הכוונה היא שהוא רצה ללמד את הגר הזה לימוד גדול מאוד: אמת הבניין זה בנינו של עולם, הכוונה הדרך שהקב“ה ברא את העולם. מסביר המגיד שהגר ביקש משמאי שילמד אותו יסוד אחד והוא יעמוד על היסוד הזה. הגר הזה היה
חכם, הוא הבין שיהיה לו ניסיונות ויהיה לו קשיים והתמודדויות והוא פחד מנפילות, הוא ביקש משמאי שילמד אותו יסוד אחד שעל-ידו לא יהיו שום נפילות בעבודת השם, שתמיד אני אלך ביציבות ובקביעות ולעולם לא אפול. שמאי דחה אותו באמת הבניין, הכוונה שאתה סותר את בנינו של עולם.

יהודי לא רוצה ירידות והסתרת פנים !!

כל הבניין של העולם זה שליהודי יהיה נפילות וירידות, קשיים והתמודדויות, שמאי אמר לו: אתה מבקש דבר שהוא סותר למעשה את דרך בניין העולם. אם נתבונן בעומק הדבר כולנו כמו הגר הזה מבקשים תמיד: תן לי איזה נקודה אחת שאני לא אפול לעולם. ובצדק, יהודי לא רוצה ליפול. בסדר אז שאני לא אהיה כל יום בעלייה הכי גדולה אבל העיקר שלא יהיו לי נפילות. יהודי לא רוצה ירידות והסתרת פנים. שמאי דחה אותו, כשהגר בא להלל, הלל אמר לו: למעשה יש יסוד כזה והוא מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך. אומר פרי הארץ שהלל מלמד אותנו פה כלל
מאוד-מאוד עמוק וכל התורה הזאת של פרי הארץ הוא בא להסביר את דברי הלל לגר.

120 שנה עם אלפים ורבבות של ירידות

הלל אמר לגר: תדע לך, אם תזכה להגיע לנקודה של ואהבת לרעך כמוך, ויש בזה 2 דרגות: קודם כל סור מרע, הכוונה מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך וזה למעשה ההתחלה של בין אדם לחברו, ואח“כ המדרגה השנייה זה ואהבת לרעך כמוך, ככל שתזכה להשיג ואהבת לרעך כמוך, על ידי זה אתה תזכה שלא יהיו לך ירידות בעבודת השם – כך הלל לימד את הגר. עכשיו כדי ללמוד את זה צריך לעבור 120 שנה בעולם הזה של אלפים ורבבות של עליות וירידות כמו שאומר ר‘ נתן כדי ללמוד את מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך. רואים מפה יסוד מאוד עמוק בדבר הזה: כמה הקב“ה מקפיד על הנקודה של בין אדם לחברו. עכשיו כל הנקודה של ימי העומר זה בין אדם לחברו מכיוון שעשרים וארבע אלף תלמידי ר‘ עקיבא שמתו בתקופה הזאת היו צדיקים מאוד גדולים. הגמרא אומרת שהם היו מושלמים בבין אדם למקום, החיסרון שלהם היה בין אדם לחברו, אבל צריך להבין גם את זה, הגמרא אומרת
שהם היו מתכסים 6 אנשים בשמיכה אחת ועוד אומרת הגמרא שלא נהגו כבוד זה בזה

אז אל תתעלם מהעבודה של החבר שלך !

מסבירים בעלי המוסר והצדיקים מהחסידות שחוסר כבוד זה לא שתלמידי
רבי עקיבא פגעו והעליבו אחד את השני אלא מרוב שהם השתוקקו להתעלות בעבודת השם, העלייה שלהם
היתה יותר חשובה להם מהעניין של החבר. אנחנו
רואים איזה מידת דין נוראה פגעה בהם לפי מדרגתם
ולפי בחינתם. הם היו כ“כ צריכים להקפיד על כבוד החבר: אתה רוצה להתעלות בעבודת השם? אל תחפש
רק את העלייה שלך ותתעלם מהעבודה של החבר
שלך. תדע לך שהקב“ה רואה את העלייה שלך בד-בבד
עם העלייה של החבר שלך. לפעמים אתה יכול
לעזור בפועל אם זה בשיחה בעידוד או בגשמיות, אין
לך אפשרות? תתפלל על עמ“י שגם הם יזכו להתקרב להקב“ה – הנקודה של בין אדם לחברו זה יסוד כ“כ
גדול שבאמת הקב“ה מחשיב את זה יותר מבין אדם למקום

איך תפייס את דוד המלך ??

הגמרא במסכת סנהדרין דף קה. היא מאוד-מאוד לא פשוטה וצריך להתבונן בה, הגמרא אומרת שאחד מאלה שאין להם חלק לעולם הבא הוא דואג האדומי.
הגמרא דנה שמה 14 דפים באריכות גדולה בכל אלה שאין להם חלק לעולם הבא. יש פה קושייה גדולה מאוד: הרי כתוב ’ולא ידח ממנו נדח‘, הרי בסופו של דבר כל יהודי יזכה לעולם הבא אז מה הכוונה שאין להם חלק לעולם הבא? באמת הקושייה היא
בגמרא עצמה כי הגמרא אומרת שם שבוודאי שהם יגיעו לעולם הבא, הכוונה
שהם מפסידים איזה בחינה אבל לעתיד לבוא בוודאי שכולם יזכו לעולם הבא. הגמרא אומרת שעתיד הקב“ה להכניס את דואג האדומי לגן-עדן, המלאכים שואלים את הקב“ה אז מה תעשה עם דוד המלך? הרי דואג כ“כ ציער אותו אז איך תפייס את דוד המלך? הקב“ה אמר למלאכים: יגיע זמן ואני אעשה אותם לחברים..

היסוד של כל היהדות זה בין אדם לחברו

כל עוד דוד המלך מקפיד על דואג הוא לא יכול להכנס לגן-עדן, אז הקב“ה אומר שהוא יעשה אותם חברים. רש“י במקום אומר שלא היתה על דואג האדומי שום הקפדה ושום טענה בבין אדם למקום, הוא היה צדיק מאוד גדול בבחינה הזאת, אבל אומרת המשנה שאין לו חלק לעולם הבא על זה שהוא לא כיבד את דוד המלך והוא רדף אותו, כך מסביר רש“י. אנחנו רואים שגם אם יש לאדם את כל השלמות שבין אדם למקום אבל חסר לו בבין אדם לחברו אז המשנה אומרת שאין לו חלק לעולם הבא. זה מה שהלל אמר לגר: תדע לך שהיסוד של כל היהדות זה בין אדם לחברו. בספר ’פרי עץ חיים‘ של האר“י הקדוש יש מאמר מאוד-מאוד לא מובן על ספירת העומר, רבינו האר“י הקדוש מסביר מדוע היתה הקפדה כ“כ גדולה על תלמידי ר‘ עקיבא:

אני חייב לעבוד קודם על בין אדם לחברו

אומר רבינו האר“י שר‘ עקיבא הוא שורש התורה שבע“פ ובכלליות יש 2 מדרגות כלליות שהצדיקים ממשיכים לנו את הגילוי של התורה, מסביר רבינו האר“י
שר‘ עקיבא היה תלמיד חכם כ“כ גדול שהוא המשיך את כל התורה שלו מהכתר. התלמידים שלו היו צריכים להיות ראויים לקבל כזאת תורה גבוהה, איך הם יהיו ראויים לקבל את התורה שלו? זה עומק העניין של תלמידי ר‘ עקיבא שההקפדה עליהם היתה מכיוון שהם לא נהגו כבוד, הכוונה שלא התבוננו בעלייה הרוחנית של השני, על כן לא היה להם כלים לקבל את התורה של ר‘ עקיבא, לכן כל תלמידי
ר‘ עקיבא מתו בספירת העומר כי לא היה להם כלים לקבל תורה כ“כ גבוהה, לכן ככל שאדם בא לצדיק גדול הוא צריך לדעת: אני חייב לעבוד קודם כל על בין אדם לחברו אחרת הצדיק לא יכול להמשיך לי את התורה ואת הדעת שהוא צריך להמשיך לי..

ימי העומר ממשיכים את התורה מהכתר

יש שאלה שמתעוררת: בסדר, תלמידי ר‘ עקיבא לא הכינו את עצמם
לקבלת התורה, אבל למה הם מתו דווקא בימי העומר? אומר רבינו האר“י הקדוש חידוש ויסוד מאוד גדול שכתוב בתורה על המן שירד במדבר, אבל רבינו האר“י הקדוש דורש את זה על ספירת העומר. כתוב על
המן שבנ“י היו אוספים בכל יום עומר לגולגולת, אומר
רבינו האר“י שימי ספירת הזמן מצד עצמם גם מסוגלים להמשיך תורה במקום הזה. בימי העומר יש הארה
רוחנית שנקראת עומר לגולגולת – בימי העומר נמשך התורה של הכתר לכן אומר רבינו האר“י שמידת הדין
פגעה בתלמידי ר‘ עקיבא בימים האלה כי הימים
האלה למעשה מכלילים 2 דברים ביחד: מצד אחד יש
לכם רבי כזה שממשיך תורה מהכתר וגם הימים האלה מסוגלים מצד עצמם – זה 2 דברים שהצטרפו ביחד, לא
הייתם ראויים לזה לכן פגעה בכם מידת הדין בימים האלה…

הארה רוחנית מאוד גבוהה !

לפי רבינו האר“י הקדוש לא מסתפרים עד ערב שבועות, שואלים מדוע רבינו האר“י הקדוש הקפיד על זה? הרי ימי האבל זה 32 יום? אומר רבינו האר“י הקדוש שזה שאנחנו לא מסתפרים בימי העומר זה לא בגלל אבלות אלא זה מכיוון שהימים האלה ממשיכים את התורה של הגולגולת ושל הכתר לכן כל עמ“י עולה למדרגה הזאת וכשעולים למדרגה כזאת לא מסתפרים לכן אנחנו לא מסתפרים בעומר לפי רבינו האר“י, זה לא קשור לאבלות נהפוך
הוא, זה סיבה רוחנית בגלל שאנחנו עולים למקום רוחני מאוד-מאוד גבוה.
מצאנו את הדבר הזה אצל נזיר – מסביר רבינו האר“י הקדוש שבשעה שאדם
נודר נזירות אז מיד הוא עולה לגולגולת ולכתר לכן התורה אומרת שאסור לו להסתפר, לכן בימים האלה אנחנו לא מסתפרים בגלל שקיבלנו הארה רוחנית מאוד גבוהה

כמה מחטים נכנסים בפתח של 5 על 10

עכשיו פרי הארץ מתחיל להסביר בעומק הדבר את התשובה של הלל לגר, מה הכוונה מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך:  אומרים חז“ל במסכת ברכות הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים – לא אמרו את זה חז“ל אלא רק על האיתערותא דלתתא כדי שיוכל לחול עליו איתערותא דלעילא כמו שכתוב שהברכה מלמעלה לא שורה אם אין התעוררות. כדי לקבל שפע של ברכה אדם עושה כחוט השערה של התעוררות מלמטה שזה בעיקר הרצונות, התפילה והבקשה שלנו, ואז הקב“ה משפיע על האדם אין-סוף שפע ועל זה אמרו חז“ל פיתחו לי כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם (5 מטר על 10 מטר). כמה מחטים נכנסים בפתחו של אולם? אין-ספור, ועל זה חז“ל אומרים שעל כל התעוררות הכי קטנה שאדם עושה (חודו של מחט), פותחים לו כפתחו של אולם – באמת הקב“ה עוזר לנו גם לפתוח כחודו של
מחט כי בהתעוררות של מטה ארובות השמיים נפתחים, כל אחד לפי שיעורו ובחינתו..

שמעון עדיין מסתובב ומחפש את עצמו

פרי הארץ אומר לנו פה דבר מאוד-מאוד לא מובן – יש שני אנשים, ראובן ושמעון וגלוי וידוע להקב“ה שבוחן ליבות וכליות, שראובן ושמעון בוחרים באמת בדיוק אותו דבר, כלפי שמיים ולא כפי שהעיניים שלנו רואות, בשמיים מעידים ששמעון וראובן בוחרים ללכת בדרך האמת ועשו איתערותא דלתתא בדיוק אותו דבר, ממשיך פרי הארץ ואומר שמה שראובן יקבל זה לא מה ששמעון יקבל, הכוונה אעפ“י שיודע תעלומות יודע להעיד שהם שווים לגמרי באיתערותא דלתתא, עם כל זה ראובן יקבל שפע אין-סוף ותוך חצי שנה הוא יגמור כבר ארבע מסכתות והוא קם כל בוקר בנץ ולומד 13 שעות, לעומת זאת שמעון קם בשמונה וחצי בבוקר ומסתכל בשעון אם עבר זמן קריאת שמע, הוא קורא קריאת שמע איך שהוא, אחרי שלוש או ארבע שעות הוא זוכה ללמוד הלכה בקיצור שולחן ערוך והוא כל היום שמח שהוא זכה ללמוד הלכה – ראובן ושמעון הלכו ביחד באותה הדרך, ראובן כבר סיים מסכתות והוא כבר מתחיל להגיד שיעורים לעומת זאת שמעון עדיין מסתובב ומחפש את עצמו..

בקושי יודע איפה הוא גר ואיך קוראים לו

אומר פרי הארץ שהקב“ה מעיד שלראובן ושמעון יש בדיוק את אותה
התעוררות – שואל פרי הארץ: וכי משוא פנים יש בדבר?
יש פה פרוטקציות? למה לראובן נפתח כאלה שערים וכזה שפע ושמעון מסכן, עדיין מסתובב ברחובות ומחפש
את עצמו, הוא בקושי יודע איפה הוא גר, לפעמים
הוא שוכח איך קוראים לו בכלל – וכי משוא פנים יש
בדבר? האם יש פרוטקציות למעלה? אומר פרי הארץ
כמה תירוצים לדבר ולפני שהוא מתחיל עם התירוצים הוא אומר: דע לך שיש נסתרות בהנהגת הקב“ה ולא כל דבר אנחנו יכולים לדעת ולהבין, ולא רק ששמעון וראובן לא מקבלים את אותו דבר אלא רוחו של ראובן עולה למעלה ויש לו סיעתא דשמייא ולשמעון לא רק שאין סיעתא דשמייא אלא הוא יורד בעמקי הקליפות, איך זה יכול להיות?

מוריד את שמעון מטה-מטה

אומר פרי הארץ שזה נסתרות הנהגת השם, אנחנו לא מבינים שום דבר בזה, וממשיך ואומר: ראובן שהולך
לך טוב, תיזהר מאוד-מאוד להסתכל בעין לא טובה
על שמעון, יכול להיות שהחטאים שלך אם זה הקפדות, עוונות ודברים שעדיין לא תיקנת, מורידים את שמעון
מטה-מטה, אתה הסיבה ששמעון יורד מטה-מטה.
פרי הארץ לא אומר שזה בהכרח כך אלא שזה אפשרי
ויש כזה דבר, אז אם אתה תבוא ותקפיד על שמעון: למה הוא מתנהג ככה ולמה
הוא לא מתחזק? צריך לדבר איתו קשות ולהכות בו – מי יודע אם לא יגידו לך
יום אחד: אתה אשם בכל הירידות של שמעון. יש כזה מצב אפשרי ומזה צריך
ללמוד כמה צריך להיזהר מלהקפיד על יהודי, מי יודע אם לא אנחנו
גרמנו לו לירידה הזאת – אז קודם כל צריך לדעת לא להקפיד על אף יהודי בעולם..

יש לך את כל ההשגות האלה כדי לדון?!

מה שכתוב במסכת אבות ’אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו‘, זה מכיוון שיכול להיות שזה שיורד צריך לתקן ולברר מקום כזה שאפילו אם היו מביאים צדיק גמור למקום הזה הוא לא היה יכול לעמוד שמה והוא היה רע הרבה יותר ממנו – יש יהודי שאתה רואה אותו עכשיו: איפה הוא נמצא, השם ירחם עליו ממה שעובר עליו, הוא צריך הרבה-הרבה רחמים – אומר פרי הארץ כמה צריך להיזהר מלשפוט אותו כי יכול להיות שמשמיים יש לו תפקיד לברר מקום כזה קשה לבירור שאם תיקח עכשיו את אחד הצדיקים שבדור ותיתן לו את הניסיונות האלה שלו, הוא יעשה פי אלף עבירות ממנו – זה מה שחז“ל כיוונו ’אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו‘, תבין את כל הנפש שלו ואת כל השורש של הנפש שלו באדם הראשון ואת כל הגלגולים שעברו עליו ואת כל היצר הרע שיש לו ואם יש לך את כל ההשגות האלה מותר לך לדון אותו

נותן לך רחמים ואהבתו ויראתו על פניך

אין לאף אחד רשות לדון את השני וזה עומק דברי חז“ל שאומרים ’אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו‘ – אומר פרי הארץ: ואם תאמר למה השליכו השם מעל פניו למקום הקליפות והניסיונות? זה סודות ההנהגה והקב“ה רוצה בהתגלות
א-לוקותו גם שם ולקדש שמו ברבים גם במקום הקליפות, מה שאין כן אתה שהשם א-לוקיך איתך ונותן לך רחמים ואהבתו ויראתו על פניך. למעשה פרי הארץ רומז לנו פה רמז מאוד-מאוד עמוק והיסוד הזה מובא בעוד הרבה ספרים וגם רבינו האר“י הקדוש מדבר על הדבר הזה בשער הגלגולים, בהקדמה ל“ז מובא שיחה בין רבינו האר“י לבין המהרח“ו (ר‘ חיים ויטאל). רבינו האר“י שואל את המהרח“ו קושייה: הגמרא אומרת ’שאול באחת ועלתה לו, דוד בשתיים ולא עלתה לו‘. הכוונה ששאול עשה טעות אחת והפסיד את המלוכה, דוד המלך עשה שתיים ולא הפסיד את המלוכה

כל ימי חייו סובבו אותו הקליפות להחטיאו

שואל רבינו האר“י את המהרח“ו: מה זה פרוטקציות לדוד המלך? אלא גלוי וידוע להקב“ה שלדוד המלך היה כזה יצה“ר וכל ימי חייו סובבוהו הקליפות וניסו להחטיא אותו, ועל-כן אין הקב“ה מחשיב את עוונותיו כלל מחמת גודל היצר הרע שהיה לו. וממשיך רבינו האר“י ואומר למהרח“ו: וגם אתה גם לך הקב“ה לא מחשיב לך את זה כי יש לך יצר הרע מאוד גדול – קשה להבין מה היצר הרע שהיה למהרח“ו כי הוא היה קודש קודשים אבל לפי המדרגה שלו היו לו ניסיונות מאוד גדולים. מסביר רבינו האר“י הקדוש שיש נשמות שבאו לעולם להתמודד במלחמות קשות מאוד עם היצר הרע
ויש נשמות שלא, ולמה זה ככה זה נקרא ’סודות ההנהגה‘…

תורה ותפילה זה עוד יהלום

יש ספר מאוד יסודי בהנהגה ובהשקפה שנקרא ’ספר הדעה‘ של ’בעל הלשם שבו ואחלמה‘. דעה זה ראשי תיבות של ’דרושי עולם התוהו‘ – שם הוא כותב כך: ודע שיש נשמות שהקב“ה הביא אותם לעולם כדי לעסוק בתיקונו של הכתר של המלך בארמון המלך, הם נמצאים בארמון המלך וכל פעם הם משבצים בכתר של הקב“ה עוד יהלום, בתורה, בתפילה ובעבודת השם, ברוך השם הם קמים חצות עושים התבודדויות וכל היום לומדים וכן הלאה, אבל יש נשמות שבאו לעולם לגרוף את הביב-שופכין של המלך והם נמצאים בביב-שופכין ויש להם ניסיונות עצומים ונוראים אבל תדע לך שעיקר הניסיון של הנשמות האלה זה לא לבוא בטענות להקב“ה: למה
אני גורף ביבים ופלוני חבר שלי עושה יהלומים בכתר של המלך – לא לבוא בטענות..

עיקר הניסיון שלך זה לא תאוות ומידות

אומר הלשם : ותדע לך שלפום צערא אגרא, ואותם נשמות שצריכות לגורף ביבים צריכות לדעת לא לבוא בטענות להקב“ה: למה אתה מנהיג אותי ככה? למה אתה עושה לי את זה? למה אני צריך לגרוף ביבים ולעבור את כל מה שאני צריך לעבור? תדע לך שמלבד שהעבודה שלך היא לא קלה, כי הביב-שופכין זה מידות, תאוות והתמודדויות והעבודה שלך זה לצעוק להשם, אלא עם כל זה תדע שעיקר הניסיון שלך זה לא המידות והתאוות אלא עיקר הניסיון שלך זה לא להקפיד על הקב“ה למה נתת לי כזאת עבודה – יהודי רוצה להיות בארמון המלך ובצדק, יהודי זה בן מלך לכן הוא רוצה להיות בארמון המלך, אז ההשתדלות הרצון והתפילה זה לעשות יהלומים בכתר של המלך אבל אם אתה רואה שבנתיים נותנים לך קצת לנקות ביבים, פתאום משתלטת עלייך מידת הכעס, אח“כ ממון, אח“כ אכילה ואח“כ התאווה הידועה (ניאוף) ואתה כבר לא יודע איזה יום היום – זה נקרא גורפי-ביבים. אומר בעל הלשם תדע לך שהקב“ה נאמן לשלם שכרו ולפום צערא אגרא, אתה תקבל שכר גדול
מאוד על הצער הגדול שאתה עובר בעולם הזה אבל בתנאי שלא תקפיד על הקב“ה.

לשים יהלומים בכתר ובארמון המלך

אם הקב“ה עשה לך כזה דבר אז תקבל את ההנהגה שלו – זה לא הכוונה שאני ירוץ עכשיו לחפש ביבים אלא כמו שאמרנו מצד ההשתדלות אנחנו רוצים להיות בארמון המלך ולשים יהלומים בכתר, לא הולך לך ואתה רואה שקושרים אותך למקומות לא טוב ולא הולך לך? תגיד להקב“ה תודה – כנראה שהקב“ה סומך עלייך והוא נותן לך עבודה כזאת גדולה. פרי הארץ אומר פה דבר מאוד לא פשוט: תדע לך שיכול להיות שאם היו נותנים לצדיק גדול את הניסיונות שלך הוא היה עושה פי אלף עבירות יותר ממך, רק שלא נתנו לו את הניסיונות שלך. מפה רואים את היסוד הגדול של בין אדם לחברו, פרי הארץ מחדד מאוד את הנקודה הזאת שאם אין את ההתבוננות הזאת ואת ההבנה הזאת אזי אין אהבת ישראל אמתית. ברוך השם אתה זכית אבל אם יש לך איזה טענה או איזה הקפדה על איזה יהודי שבעולם, זה חסר לך בעומק הדבר באהבת ישראל, לכן העיקר והשורש של הכל זה שאין אדם יכול לעשות מעצמו שום מעשה טוב ושום מצווה כי אם על ידו יתברך הבורא. אם זכית תדע לך שהקב“ה זיכה אותך לדבר הזה, לכן אם הקב“ה יגיד לך: לא חפצתי בך אזי לא יועיל לך שום דבר בעולם לקדש את עצמך. אומר פרי הארץ שהנקודה הראשונה זה להודות

הזמנת כרטיס טיסה לתאילנד או מנהטן

נקודה ראשונה זה להסתכל ולהתבונן על כל נקודה וכל דבר שיש לך ולהגיד תודה להקב“ה, להבין שזה מתנת חינם וחסד. היום בדור שלנו רק על הכיפה שיש לנו על הראש אנחנו צריכים להגיד אין-ספור תודה, זה לא פשוט. אנחנו חושבים שזה מובן מאליו, אם אדם יצא קצת החוצה הוא יגיד: רק על זה שיש לך כיפה כבר צריך לגמור את ספר תהלים 3 פעמים כל יום, יש לך פיאות עוד 3 פעמים ספק תהלים כל יום. אומר פרי הארץ שהיסוד של כל היסודות זה לדעת שמה שיש לכל אחד מאתנו זה מתנת חינם וחסד שהקב“ה עשה אתנו, ואח“כ תזכור מיעוט ערך עצמך ועומק שפלותך – ברוך השם כשהולך לאדם טוב אחרי 10 שעות הוא כבר מרגיש 50% מלאך, אחרי יומיים הוא כבר מרגיש 80% מלאך – כשהולך לאדם טוב כמה ימים הוא  מגיע יצר הרע מיוחד להשכיח לאדם את מיעוט ערך עצמו ותדע לך שאם
הקב“ה לא מחזיק אותך בכל רגע ורגע אזי בשנייה אחת אדם יכול לעבור מלהיות רשב“י, להזמנה של כרטיס טיסה לתאילנד, מנהטן או איזה כל שיגעון אחר בעולם..

אומר הרב דסלר בשם המהר“ל מפראג

..אם אתה רוצה שיעזרו לך לא להגיע לשם תזכור שזה קיים בתוכך, אל
תחשוב לרגע אחד שכל הקליפה של מצרים וכל שאר המקומות יצאו ממך – זה שעכשיו אתה זוכה להתחזק, ללמוד תורה ולהתקרב לצדיקים האמתיים, ברוך
השם אבל תזכור שזה חסד של הקב“ה ואל תחשוב עכשיו שאתה כבר נקי – זה להסתכל מיעוט ערך עצמו. הרב דסלר כותב בספר ’מכתב מאליהו‘ דבר נורא מאוד על היסוד הזה: יש יצר הרע של עבירות, של תאוות ושל מידות רעות אבל הנחש היה ערום אז יש גם מדרגות יותר גבוהות – אומר הרב דסלר בשם המהר“ל מפראג שהשורש העליון של הנחש זה לקחת את המעשים הטובים של האדם ואיתם לכסות את על המעשים הרעים שיש בתוכו כך שאדם יהיה בטוח שהוא מתוקן לגמרי והוא אומר: נשארתי בדור הזה בגלל שהדור הזה צריך את
הזכויות שלי, בעצם הייתי צריך להיות כבר בגן-עדן כי אני מתוקן לגמרי..

..אז משמיים שומרים עלייך שלא תיפול

ממשיך הרב דסלר ואומר דבר נורא מאוד: ואין לך מעכב יותר גדול לגילוי משיח ולגאולה מהדבר הזה, יותר טוב להקב“ה שתהיה בתכלית הגשמיות ותהיה חומרי לגמרי ומגושם לגמרי, אבל שתהיה עם נקודת אמת להקב“ה. תגיד להקב“ה: תראה, אם אתה לא אוחז אותי ולא שומר עליי אז והוא רחום יכפר עוון ממה שאני יכול לעשות. פעם למדתי את התורה הזאת עם האדמו“ר מפוריסוב והוא אמר לי: כשהולכים ברחוב צריך לשמור עיניים, אבל כשאתה שומר עיניים אל תגיד שאתה שומר עיניים כי אתה מהל“ו צדיקים של הדור, אלא תבין שאתה חייב לשמור את העיניים כי ברגע שאתה תרים את העיניים אתה שורף בתאוות שלך את כל הרחוב לכן אתה חייב לשמור את העיניים כי אתה בעל התאווה הכי גדול בדור – זה הכוונה לראות את מיעוט ערך עצמו, אבל לא בעצבות וייאוש, זה היצר הרע שהקב“ה נתן לי, אל תתכחש למציאות הזאת – אומר פרי הארץ שברגע שאדם יודע את זה, משמיים שומרים עליו שלא יהיה לו נפילות. אדם רוצה להתקרב ויש לו נפילות, למה יש לו נפילות? כדי לעורר אותו לעשות תשובה על מה שהוא עושה, אתה לא מתעורר לבד אז משמיים מראים לך איפה אתה נמצא, אתה חשבת שאין לך כבר שייכות לתאוות העולם הזה ושלושה ימים שהולך לאדם טוב והוא כבר חושב את זה

ברגע שאדם מרגיש שהוא כבר מתוקן

אדם קם קצת לפני הנץ או שהולך לו קצת בלימוד התורה והוא כבר חושב שאין לו בעצם שום קשר עם העולם הזה. הקב“ה אומר: אני רוצה שתקום בנץ ותלמד תורה אבל אני רוצה שתעשה תשובה, יש לך עוד הרבה תאוות. ברוך השם שנפתח לך אבל אתה חושב שאין לך תאוות? כדיל לצאת מתאוות העולם הזה צריך שבעים שנה של צעקות, זה לא דבר פשוט  -ברגע שאדם שוכח את זה והוא מרגיש שהוא כבר מתוקן, ברגע אחד הקב“ה מראה לאדם איפה הוא נמצא, בשנייה אחת זורקים את האדם – לכן אדם לא מבין, מצד אחד הוא קודש הקודשים ופתאום בשנייה אחת הוא מוצא את עצמו בתוך ביצה, הוא לא מבין איך הוא הגיע לביצה או איך הביצה הגיעה אליו לתוך המוח. אומר פרי הארץ: זה קורה לך בשביל שתבין שאתה
צריך לעשות תשובה על הדבר הזה, לא צעקת מספיק לעשות תשובה על הדבר הזה.

להתבונן בשבחו של הקב“ה ולהודות לו!

האדמו“ר מפוריסוב אמר לי שלהקב“ה אין הקפדה על אדם גם אם יהיה לו את היצר הרע הכי גדול בעולם מכיוון שהקב“ה נתן לו את היצר הרע הזה, הקב“ה מקפיד על אותו אדם שלא מתעורר לעשות תשובה ולתקן את היצר הרע שיש לו, אבל אם אתה מתעורר וצועק להשם ואומר לו: תראה לי את האמת ותגלה לי על מה אני צריך לעשות תשובה ומה אני צריך לתקן – אם אתה בא מהמקום הזה  אין להקב“ה שום טענה כנגדך. פרי הארץ אומר לנו 2 יסודות מאוד גדולים: 1-להתבונן בשבחו של הקב“ה ולהודות לו, הכוונה להגיד להשם: תודה שאני יהודי ותודה שיש לי כיפה וכן הלאה. 2-אל תשכח איזה יצר הרע יש לך ואם הקב“ה לא שומר עלייך בכל רגע ורגע אתה יודע
לאן אתה יכול להגיע – ברגע שאתה יודע את זה ואתה הולך עם
תשובה ומשתדל לתקן, הקב“ה ישמור עלייך שלא תגיע למקומות האלה.

הפוסט פרשת תזריע מצורע תשפ"ו | הבעש“ט, המגיד ממזריטש ופרי הארץ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

קיבל את כל החומרות שיש

אנחנו רואים שהתורה מאוד מקפידה על העניין של החמץ ולא רק שהתורה הקפידה אנחנו רואים דבר מעניין, אנחנו מקפידים יותר ממה שהתורה הקפידה, מדוע? מכיוון שמצוות ביעור חמץ מדברת על חמץ בגודל כזית. כזית זה שיעור של גודל של קופסת גפרורים, למעשה אם יש לנו בבית מתחת לאחד הארונות כמה פירורים של חמץ מתחת לכזית, התורה לא ציוותה עלינו לבער את החמץ הזה. אם יש לנו חמץ יותר מכזית אנחנו חייבים לבער את זה. אבל אנחנו רואים שבמשך כל הדורות עמ"י קיבל על עצמו את כל החומרות שיש בעולם ואם יהודי מוצא מתחת לספה חמץ מתחת לכזית הוא מזדעזע לגמרי. אנחנו מחמירים על עצמנו יותר ממה שהתורה החמירה עלינו, הגמרא בירושלמי אומרת לנו לא ללעוג על המחמירים. אם נתבונן נראה שיש 3 סוגי חמץ. יש חמץ שהעין רואה אותו, הכוונה לחמץ גלוי כגון פרוסת לחם על השולחן, כמובן שצריך לבער את החמץ הזה. יש סוג נוסף של חמץ וזה חמץ הבלוע בכלים, כאשר מבשלים בסיר חיטה וכד' או תנורים שאופים בהם לחם, מלבד מה שיש בתנור, הכלי שבו בישלנו בולע בו מטעמו של החמץ, הגמ' דנה בכל זה ונפסק להלכה שיש לחמץ שבלוע בתוך כלי חשיבות כמו חמץ לכל דבר, זה נקרא חמץ הבלוע בכלים וזה חמץ שהוא אסור לגמרי.

פירורים פחות מכזית שמסתובבים בבית

הסוג השלישי של החמץ זה אותם פירורים מתחת לכזית שמסתובבים בבית ואנחנו בכלל לא חייבים לבער אותם ובכל אופן אנחנו מקפידים לבער אותם – אלו 3 סוגי החמץ, החמץ הגלוי, החמץ הבלוע בכלים ופירורים פחות מכזית. הגמרא אומרת שכל עניין החמץ רומז על היצה“ר, ההלכה של ביעור חמץ מגלה לנו על 3 מיני יצר הרע שיש לכל אדם: יש יצה“ר שהוא כנגד החמץ הגלוי לעיניים. יש יצה“ר הבלוע בכלים, אנחנו הכלים ויש יצר הרע שבלוע בתוכנו. ויש יצר הרע שהוא כנגד הפירורים שבבית.

מצווה לבער אותו

היצר הרע שהוא כנגד החמץ שבעין זה יצר הרע גלוי לעיניים, פירוש הדבר שלכל אדם יש יצר הרע שהוא מכיר אותו, למשל אם לאדם יש מידת כעס מאוד גדולה וכל דבר מכעיס אותו והוא ישר רוצה להרביץ ולעשות מלחמות, אז הוא יודע שיש לו יצר הרע כזה וכל אחד יודע שיש לו יצר הרע כזה וזה נקרא יצר הרע גלוי לעיניים. כל
מיני היצר הרע שאנחנו מכירים ואנחנו מודעים להם זה נקרא יצר הרע הגלוי לעיניים וזה כנגד החמץ הגלוי לעין ובוודאי שיש מצווה לבער אותו..

פותח את הגמ“ח הכי גדול..!

אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתמודד עם היצר הרע הזה ולהשתדל להיפטר ממנו אבל יש יצר רע שהוא יותר קשה לבירור וזה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים, הכוונה שהוא בלוע בתוכנו. יש בתוכנו מיני יצר הרע והקושי של היצר הרע הזה שאנחנו לא מכירים אותו ולא מודעים לו וזה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים. היצר הרע הזה קשה מכיוון שזה יצר הרע בבחינת 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', זה יצר הרע ערמומי והוא נמצא בתוכנו. רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן שהיצר הרע הזה לפעמים מתלבש בתוך מצוות כגון שהוא יכול לדחוף אדם לעשות מצווה גדולה מאוד ובלי שהאדם ידע כל המטרה שלו עכשיו  זה  לעשות  'לשם  ולתפארת  ולתהילה'. אדם פותח את הגמ"ח הכי גדול והוא פותח ישיבות ובלי שהוא ידע כל זה בא בכלל מצד של
גאווה וכבוד – הזוהר הקדוש כותב על היצר הרע הזה
בסוף פרשת בראשית, שלפני הגאולה יהיו כאלה שיבנו בתי כנסת ובתי מדרשיות וכל כוונתם תהיה לשם ולתפארת ולתהילה – הזוהר הקדוש כותב שאלו אחד מחמש מיני כיתות של ערב-רב שיהיו לפני הגאולה, זה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים שהוא כנגד החמץ שבלוע בכלים. זה יצר רע שבלוע בתוכנו, הוא נסתר מהעיניים שלנו ואנחנו לא מכירים אותו, אנחנו צריכים הרבה סיעתא דשמייא כדי לדעת איך להינצל ממנו, לכן דוד המלך אומר: 'שגיאות
מי יבין מנסתרות נקני', דוד המלך מתכוון על הנסתרות שזה היצר הרע שבלוע בכלים

אם אדם יבקש, אז משמיים ישמרו אותו

דוד המלך אומר שאין עצה ואין תבונה אלא להתפלל על זה, לבקש מהקב"ה שתהיה לנו סיעתא דשמייא שנינצל ושלא ניפול ליצר הרע הזה. בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, אם אדם יבקש על זה אז משמיים ישמרו אותו אבל צריך לדעת שזה קיים אצל כל אדם ואם דוד המלך שהוא שורש של משיח צדקנו אומר 'מנסתרות נקני', אז בוודאי שגם לנו יש את היצר הרע הזה ואנחנו פשוט צריכים להתפלל על זה

עושים מסירות נפש לבער את הפירורים

-העצה היא תפילה. יש פירורים שמפוזרים בבית והתורה לא מצווה עלינו לבער אותם ובכל זאת אנחנו עושים מסירות נפש לבער את הפירורים האלה שמפוזרים בבית. כדי להבין את עומק הדבר נביא הקדמה קטנה: אומר רבינו האר"י הקדוש עפ"י היסוד הידוע שלכל אדם יש כוחות רוחניים שונים, בסה"כ יש בכלליות באדם 5 כוחות רוחניים שהם נקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. למעשה 5 הכוחות הללו מרכיבים את כל המציאות הרוחנית של האדם, כנגד כל אחד מהחלקים יש גילוי בתוכנו. מקום משכנה של הנפש זה באיזור הכבד, הרוח נמצא בלב, הנשמה נמצאת  במוח

חז“ל לא הולכים להרוג כל ת“ח עם כתם

החלקים האחרונים שנקראים בלשון הקבלה 'חיה ויחידה' לא נמצאים בתוכנו אלא בסביבה שלנו זה משפיע עלינו מבחוץ ולא מבפנים. אומר רבינו האר"י הקדוש שהחלק שיש בנו שנקרא 'חיה' שהוא יותר גבוה מהנשמה נמצא בבגדים של האדם לכן הגמרא אומרת במסכת שבת: 'ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה', לכאורה זה פלא גדול מאוד, חז"ל הולכים להרוג תלמיד חכם שיש כתם על הבגד שלו? אלא זה לא שחז"ל מתכוונים שכל אחד שלומד תורה ויש לו כתם על הבגדים הולכים להרוג אותו אלא חז"ל רומזים לנו רמזים בחוכמתם. הם אומרים שברגע שאדם לומד תורה והוא ת"ח הוא צריך לשים לב מאוד שלא יהיו לו כתמים על האור שנקרא 'חיה', מכיוון שהאור הזה נקרא אור החוכמה. כשיש כתמים על האור הזה הכוונה שלאדם יש מחשבות פסולות וזה הכתם על בגדיו כשלאדם יש הבנות או דעות שהם נגד האמונה והם בבחינת כפירה זה נקרא כתם על בגדיו של האדם, זה כתמים על הבחינה של ה'חיה' לכן חז"ל אומרים שזה סכנה מאוד  גדולה  כשיש  לאדם  מחשבות  פסולות  או  מחשבות  של  כפירה. יש אור יותר גבוה מהאור של החיה והוא למעשה השורש הפנימי ביותר של אדם והוא נקרא 'אור היחידה'..

רוצה להכנס למיטה שבביתו

יש אור נפש, רוח, נשמה, חיה והגבוה ביותר נקרא יחידה. אומר רבינו האר"י הקדוש שהאור של החיה נמצא
על הבגדים אבל האור של היחידה נמצא בקירות ביתו
של האדם. אור היחידה מאיר בתוך קירות ביתו של
האדם לכן אנחנו רואים שכשאדם מרגיש מאוד לא-טוב הנטייה הטבעית הראשונה שלו זה להיות בבית, הוא
מאוד רוצה להכנס עכשיו למיטה בבית שלו, בבית אחר
הוא לא ירגיש בנוח. כשאדם מרגיש לא טוב הוא
רוצה להיות בבית שלו, היינו אומרים שהסיבה היא שזה הרגל

עניין להכנס לבית של צדיק..

-בהסתכלות הפשוטה זה ההרגל אבל כתוב בספרים הקדושים שפנימיות הדבר זה שאדם מרגיש לא טוב מכיוון שחלקים רוחניים מתחילים לעזוב אותו ומיד הוא רוצה להתחבר עם השורש שלו ומכיוון שאור היחידה של האדם מאיר בקירות ביתו לכן הוא מיד רוצה להיות בתוך הבית שלו. יש עניין, כשמתאפשר, להכנס לבית של צדיק גדול מכיוון שאור היחידה של הצדיק מאיר בבית לכן טוב להכנס לבית הזה, מקבלים מהאור הזה אפילו כשהצדיק לא בבית, השורש של הנשמה שלו תמיד נשאר
על קירות הבית – עפ"י ההקדמה הזאת נבין קצת את עומק הדבר של הפירורים של החמץ שנמצאים בתוך הבית. החמץ הוא כנגד היצר הרע וכנגד זה יש פירורים
של יצר הרע באור היחידה. עד כמה שאנחנו יכולים להבין מכיוון שיש בזה
סודות ועמקות גדולה מאוד, הרצון הפנימי של האדם נמשך מאור היחידה,
כשאדם כוסף ומאוד רוצה דבר מסויים זה נמשך מהאור של היחידה. כשאדם חוזר בתשובה הוא מקבל אהבה, רצונות וכיסופים מאוד גדולים להתקרב אל הקב"ה ואל התורה, מאיפה זה הגיע? אלא הקב"ה ריחם עלינו והוא מאיר לאדם מאור היחידה שלו

יצה“ר דק ורוחני ויותר קשה לברר אותו

אור היחידה זה רצונות וכיסופים להיות בדביקות עם הקב"ה והרצונות האלו נקראים השורש של האדם וזה אור היחידה. כתוב שיש בזה נגיעות דקות של היצר הרע שנמצא במקום הזה והיצר הרע הזה עושה לנו בעיות גדולות מאוד. היצר הרע שנמצא שם מבליע בתוך הרצון שלנו רצונות זרים שזה רצונות לתאוות העולם הזה, לכבוד וגאווה. היצר הרע הזה הוא דק ורוחני ויותר קשה לברר אותו מהבחינה של החמץ הבלוע בכלים שגם כשאדם מרגיש רצונות וכיסופים להקב"ה תמיד זה מעורבב עם עוד דברים שהם הרצונות הזרים, אדם רוצה להתקרב להקב"ה אבל הוא גם רוצה שידעו מזה. היצר הרע הזה עושה לנו נגיעות וזה מונע מאור היחידה להגיע אלינו. כתוב בספרים הקדושים שמצוות ביעור חמץ היא כנגד כל מדרגות היצר הרע. כל החיפוש וההשתדלות שלנו לבער את הפירורים שנמצאים בתוך הבית, עוזרים לנו ומתקנים לנו את אותם נגיעות של היצר הרע שמונע מאתנו לקבל את האור של היחידה

נשמות ישראל מרגישות את גודל התיקון

ע"י המאמץ שאדם מנקה את כל הבית ושוטף אותו חמש פעמים עד שמגיע זמן בדיקת חמץ ואז הוא מסתובב על הרצפה ומחפש עם הנר את החמץ, כל ההשתדלות הזאת עושה תיקון בכל 3 מיני החמץ שזה כנגד 3 מיני היצר הרע שיש בתוכנו ובעיקר הפירורים שנמצאים בתוך הבית שזה מתקן בתוכנו את כל הנגיעות והמיני יצר הרע שיש באור הזה שנקרא אור היחידה. אנחנו לא יודעים את זה אבל נשמות ישראל בכל הדורות מרגישות את גודל התיקון שיש בבירור הזה לכן אנחנו כל כך מוסרים את הנפש לבער כל פירור של חמץ מכיוון שהנשמה שלנו מרגישה את התיקון הגדול שנעשה בזה. היצר הרע שכנגד החמץ הגבוה ביותר זה היצר הרע שכנגד הפירורים שנמצאים בבית שזה כנגד אור היחידה וזה שורש נשמת האדם. בשורש האמיתי שלנו אנחנו רק רוצים קשר עם הקב"ה ועם דברים שבקדושה ופירורי החמץ שנמצאים שם זה אותם נגיעות דקות שיש בלב האדם לדברים אחרים שזה ענייני העולם הזה ואנחנו מתקנים את זה בביעור החמץ

ליל הסדר ואמירת ההגדה:

אומר תלמיד הרמח"ל שבשעה ששורפים את החמץ שמצאנו בבדיקת החמץ מתעורר בכל העולמות הרוחניים אור רוחני של קדושה מאוד-מאוד גדול שהולך, שורף ומבער את כל כוחות הסטרא אחרא שיש בעולם לכן אפשר בזמן הזה של ביעור חמץ לקבל התעוררות והתחזקות  רוחנית  מאוד  גדולה. בשעה שהחמץ נשרף אפשר לקבל התעוררות רוחנית מאוד גדולה לכן שכל אחד יעשה התבודדות בשעה שהחמץ נשרף ושידע שבשעה הזאת יש כוח גדול מאוד בכל העולמות לבער לגמרי את החמץ ועל זה אומרים חז"ל 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל'. לפי הדעה הזאת הגאולה תהיה בפסח עצמו בליל הסדר וביעור כל הרע בעולם יהיה בערב פסח, בזמן שאנחנו שורפים את החמץ יהיה ביעור של כל הרע מהעולם – זה המצווה של ביעור חמץ. צריך לדעת שכל מצווה ומצווה בליל הסדר וכל אמירה בהגדה, כל זה מתוקן כנגד סדרים ותיקונים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, בעזרת השם נעסוק בכמה נקודות: הדבר הראשון זה הכרפס, כיום זה סלרי

עם הכרפס מתקנים את כל סוד הקטנות

אנחנו יודעים שמיד אחרי נטילת ידיים אנחנו מברכים בורא פרי האדמה. לפי ההלכה יש שאלה גדולה מאוד אם אפשר לאכול יותר מכזית או פחות מכזית, יש בזה נפקא מינה מאוד גדול, להלכה נפסק לאכול מהכרפס פחות מכזית. צריך לדעת שגם ההלכה תמיד מרמזת על עניינים עליונים. אומר רבינו האר"י הקדוש שכשאנחנו אוכלים את הכרפס אנחנו מתקנים את כל 'סוד הקטנות'. כל אדם צריך לעבור זמנים ומצבים של קטנות הדעת, כולנו יודעים שיש זמנים שבהם אנחנו נמצאים בגדלות..

תגיד א‘ – ב‘ כדי להחזיר את המוחין שלי

כשאדם נמצא בגדלות הכוונה שלאדם מאיר עכשיו בלב אור של תורה, של אמונה ושל תפילה ואדם מרגיש מאוד טוב כשזה מאיר לו בלב אבל כולנו יודעים שיש גם זמנים של קטנות שאדם יורד לקטנות דעת גדולה מאוד והוא בקושי יודע עכשיו איפה ימין ואיפה שמאל. יש סיפור ידוע על הבעש"ט שמרוב קטנות הדעת הוא שכח להגיד את האלף-בית, הבעש"ט אמר לשמש שהיה איתו: בשביל שיחזרו לי המוחין תגיד אלף-בית. בדור שלנו אנחנו מכירים את זה ואנחנו צריכים לתקן את המצבים האלה, תיקון המצבים האלה זה לקבל את הכוח להחזיק מעמד לעבור בשלום את זמני הקטנות מכיוון שאלו זמנים מסוכנים ואדם יכול ליפול בדעתו מאוד בזמני הקטנות. האר"י הקדוש מגלה לנו שבאכילת הכרפס אנחנו מתקנים את זמני הקטנות של כל השנה הבאה לכן אומר 'הבן איש חי' חידוש מאוד גדול: מכיוון שהכרפס הוא סוד תיקון הקטנות לכן אין ראוי לאדם כל השנה לאכול כרפס, הבן איש חי אומר
אל תוריד את עצמך באכילת הכרפס בשאר הימים לקטנות, למה לך לרדת לקטנות?

’כרפס‘ בגימטריה יוצא בדיוק ’רבי נחמן‘

בליל הסדר תיקנו לנו לאכול כרפס כדי לתקן את הזמנים האלה, אבל אומר הבן איש חי אל תאכל כל השנה כרפס מכיוון שהכרפס זהו סוד הקטנות. כשאנחנו אוכלים את הכרפס יש כמה כוונות שאפשר לכוון אבל בברסלב תמיד נוהגים לכוון להתקשרות עם רבינו, בפשטות של הדברים מכיוון שרבינו עוזר לנו לעבור את הקטנות בשלום, אבל הסיבה השנייה היא שהגימטריה של 'כרפס' יוצא 360 שזה יוצא בדיוק 'רבי נחמן' לכן כשאוכלים את הכרפס צריך לכוון: 'הרני מקשר את עצמי עם ר' נחמן' וצריך לדעת שזה הסוד של הכרפס. רבינו זה הסוד של הכרפס שבכוחו אנחנו יכולים לעבור את הקטנות בשלום. ידוע שע"י המצווה של שתיית ארבע הכוסות ואכילת מצה אנחנו ממשיכים אור רוחני מאוד-מאוד גדול, לכן הזוהר הקדוש קורא למצה 'לחם האמונה' מכיוון שע"י אכילת המצה בליל הסדר אנחנו מקבלים
הארה וכוח רוחני מאוד גדול שזה מאיר לנו ומחזק אותנו באמונה לכל השנה. בתחילת ההגדה אנחנו מרימים את ההגדה ואנחנו אומרים 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים' – זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים..

מתגלה אור רוחני מאוד גדול

ידוע שבזמן גלות מצרים עמ"י נהג לאכול מצות, יש בזה כל מיני סיבות. המצה שאכלו במצרים מלבד שהיא מלמדת בפשטות על העניות של ממון היא מרמזת גם על עוד דבר והזוהר הקדוש מאוד  מאריך  בזה,  זה  נקרא  'גלות  הדעת'. כל גלות מצרים נקראת 'גלות הדעת', הכוונה שיש מיצרים במוח של האדם ואדם מרגיש שהוא לא יכול לחשוב על שום דבר והוא לא מרגיש שום דבר – זה גלות מצרים, עמ"י היה במצרים בגלות דעת גדולה מאוד, הזוהר הקדוש ורבינו האר"י מאוד מאריכים בזה. אנחנו קוראים למצה 'לחם עוני' וזה מרמז על הגלות הגשמית ויותר מזה גלות הדעת שעמ"י היה בה בזמן מצרים. נשאלת השאלה, רבינו האר"י מאריך בסודות הרוחניים הגדולים הקשורים לאכילת המצה ואדרבה עכשיו כשאנחנו אוכלים את המצה בליל הסדר מתגלה אור רוחני מאוד גדול

המצה זה לחם עוני ואין עני אלא בדעת

ר' צדוק הכהן כותב שבאכילת המצה אנחנו עושים תיקונים רוחניים יותר גדולים ממה שאנחנו עושים בתפילות של ליל הסדר – זה חידוש מאוד גדול. אז לכאורה צריך לברר, מצד אחד זה לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים ואין עני אלא בדעת, ועכשיו זה בדיוק הפוך אנחנו זוכים לגדלות הדעת, איך זה מסתדר? אומר ר' נתן בליקוטי הלכות שזה הסוד של כל בריאת העולם. כשאנחנו עוברים את זמני הקטנות, הגלות והצמצום שעוברים על כל אחד מאתנו, זה בעצמו יהיה הסיבה לגדלות הגדולה..

ככל שהקטנות גדולה כך הגדלות תגדל

 -כל מי מרגיש על עצמו שהוא עובר זמנים של צמצומים וקטנות מאוד גדולה שידע שאדרבה מתוך זה תצמח הגדלות. ככל שהקטנות יותר גדולה כך הגדלות שתבוא אחרי זה תהיה גדולה בהתאם ועל כל זה מרמזת המצה שמצד אחד זה לחם עוני וזה מרמז שאכלו את זה בזמן גלות בדעת במצרים ומצד שני ממנו נעשה כל הגדלות והאור הגדול של ליל הסדר, דווקא  בגלל  הזמנים  של  הקטנות  – כל  זה  העניין  של  המצה. לאחר מכן אנחנו אומרים 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' – המפרשים שואלים על זה: הרי יש מצווה בליל הסדר לספר ביציאת מצרים, זה מצווה מהתורה. מישהו פעם העלה על דעתו שאם אדם הוא תלמיד חכם גדול והוא יודע הרבה תורה הוא פטור מאחד המצוות? אז מה ההגדה באה להגיד לנו?

יש עבודת האמונה ויש עבודת החוכמה

הרי ברור שחייבים לספר ביציאת מצרים, אלא החידוש הוא שהפירוש של זה הוא פירוש מאוד עמוק וזה בא ללמד אותנו יסוד מאוד גדול: לכל אדם יש 2 דרכים ובחינות בעבודת השם, דבר אחד זה הלימוד והחוכמה, בוודאי שכל אחד מאתנו צריך לפי הכלים והיכולת שלו להשתדל ללמוד ולהבין דברים בחוכמה שלו אבל יש גם עניין של אמונה פשוטה. העבודה של האמונה הפשוטה באה לידי ביטוי במצבים אחרים לגמרי, למשל התפילה של האדם היא לפי האמונה.   הניסיונות של האדם זה גם לפי האמונה. עבודת החוכמה ועבודת האמונה הם 2 עבודות שונות לגמרי. החוכמה זה בד"כ כשאדם לומד או כשאדם מדבר עם החבר והם מתבוננים ביחד בדברים עמוקים כל אחד לפי יכולתו. בחינת האמונה זה העבודה הפשוטה, אם זה בתוך התפילה, או בהתבודדות, או בהתחזקות בתוך הניסיונות שאנחנו עוברים וזה נקרא עבודת האמונה. כשאנחנו אומרים אפילו כולנו חכמים זה בא ללמד אותנו יסוד מאוד גדול: כשאדם זוכה להתחזק בחוכמה בפרט בחוכמת התורה והוא זוכה להיות חכם, אזי יש יצר הרע שמחליש את האדם בעבודת האמונה

להפריד בין החוכמה לאמונה

-כשהיצר הרע שממונה על הדבר הזה רואה שיהודי יושב ללמוד תורה והוא מחכים הוא לאט-לאט בא וגורם לו לזלזל ולהקל ראש בכל העבודה של האמונה, לכן אפשר לראות שלפעמים אדם לומד הרבה תורה וכשמגיע השעה שצריך להתפלל או להתבודד הוא רואה את זה בתור ביטול זמן, וגם כשיש עבודות של אמונה אז קשה מאוד לעשות את העבודות האלה מכיוון שיש יצר רע שרוצה להפריד בין החוכמה לבין האמונה וככל שאדם זוכה להיות יותר חכם אזי היצר הרע המיוחד הזה רוצה לגרום לאדם לזלזל בכל העבודות הפשוטות של האמונה ועל זה באה ההגדה ואומרת לנו 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' שזה יסוד האמונה של עמ"י

יש לו עדיין דרך ארוכה מאוד לתיקון שלו

אדרבה ככל שאדם יותר לומד הוא יותר צריך לדעת שהוא צריך לעסוק בעבודה של האמונה, וצדיק האמת הוא זה שמגלה לנו את העבודות של האמונה. מי
שזוכה לדעת הרבה דברים ולהחכים זה מעלה גדולה מאוד ובוודאי שכל המרבה בחוכמה התורה הרי זה משובח אבל הצדיק מלמד אותנו איך לא לעזוב את העבודות של האמונה הפשוטה, זה בא לידי ביטוי בדרך ההתבודדות: ברוך השם אדם לומד תורה והוא עולה לעולם האצילות אבל כשמגיע הזמן של ההתבודדות פתאום
אדם רואה שעדיין יש לו גאווה וכעס. אומר רבינו שאם אדם לא יודע את
הדבר הזה הוא יכול להגיע בקלות לדמיונות מאוד גדולים, הוא בכלל לא יודע
שיש לו עדיין דרך ארוכה מאוד לתיקון שלו, הוא חושב שהוא כבר למעלה-למעלה..

כולם מקבלים תיקון מהקטן ועד לגדול..

-באה ההגדה ואומרת לנו 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' שזה יסוד האמונה. אנחנו חייבים לספר איך ירדנו ואיך היינו עבדים והקב"ה הציל אותנו. זה עניין מאוד גדול  כשזוכים  לשתף  את  החוכמה  עם  האמונה  ביחד. כשר' לוי יצחק בנדר היה 'בחור' בישיבה בפולין הוא התקרב לברסלב והוא הגיע לאומן. בפעם הראשונה שהוא הגיע לאומן הגיע אדם נוסף לאומן מפולין, קראו לו ר' מרדכי סוקולוב , הוא היה רב מאוד-מאוד גדול הוא היה רב עיר מאוד גדולה. כשר' לוי יצחק הגיע לאומן הוא ראה שלא מתייחסים לר' מרדכי מסוקולוב כמו שמתייחסים לרב גדול, התייחסו אליו כמו לאדם רגיל.
ר' לוי יצחק מאוד התפלא על השאלה הזאת אז הוא שאל ואמרו לו: ר' מרדכי סוקולוב כל השנה הפוסק והרב אבל באומן כולנו נשמות שבאו לקבל את התיקון מרבינו, אצל רבינו כולם צריכים לקבל את התיקון מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר..

רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית

רבינו מלמד אותנו איך לא לטעות בעבודת החוכמה והאמונה, שנדע לאחוז גם בעבודת החוכמה וגם בעבודת האמונה וזה אחד הבירורים הגדולים שהצדיק עושה אתנו. לאחר מכן ההגדה מספרת לנו: מעשה בר' אליעזר, ר' יהושע, ר' אלעזר בן עזריה, ר' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק. צריך לדעת שהחכמים האלה הם החכמים הכי גדולים שהיו בתורה שבע"פ. הגמרא מספרת שבאו התלמידים שלהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע הזמן של קריאת-שמע של שחרית. 'לספר' זה מלשון 'ספיר' הכוונה להאיר את הלילה שזה הזמן של הגלות. כל העניין של אותם החכמים היה להאיר את הלילה שזה זמן הגלות, הם חיו בזמן חורבן בית המקדש השני והם ראו שעמ"י הולך לגלות של הרבה מאוד שנים ודורות לכן כל התורה וכל העבודה שלהם היתה להאיר לעמ"י כל הלילה שזה זמן הגלות. עוד מעט יבואו ויגיד לנו שהגיע זמן קריאת-שמע של שחרית שזה הבוקר שאחרי הגלות, זה זמן הגאולה.
על זה אומר ר' אלעזר בן עזריה: 'הרני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת
מצרים בלילות עד שדרשה בן  זומא'  צריך  להבין  כמה  דברים  במה  שאמר ר' אלעזר בן עזריה. אם ר' אלעזר אמר שהוא כבן 70 שנה זה אומר שהוא לא בן 70 שנה

ר‘ אלעזר הוא גלגול של שמואל הנביא

הגמרא מספרת לנו שמינו את רבי אלעזר בן עזריה להיות ראש החכמים בגיל 18, כשאמרו לו תהיה הנשיא וראש החכמים הוא אמר: חכו, אני הולך לשאול את אשתי. בהתחלה אשתו קצת הסתייגה אבל מספרת הגמרא שבאותו הלילה צמחו
לר' אלעזר בן עזריה 18 שורות של שערות לבנות בזקן, פירוש הדבר שמשמיים
רמזו לו שיקבל על עצמו את התפקיד. אז מדוע  ר' אלעזר אמר דווקא הרני כבן 70 שנה ולא הרני כבן 60 או 50 שנה? אבל רבינו האר"י הקדוש מגלה לנו שהתברר
לר' אלעזר בן עזריה שהוא היה גלגול של שמואל הנביא שנפטר בגיל 52. ר' אלעזר אמר הרני כבן 70 שנה, בגלגול הקודם חייתי 52 שנה ועכשיו אני חי 18 זה יוצא 70 שנה

עכשיו אנחנו צריכים לעבור זמן של גלות

ואז ר' אלעזר אומר דבר גדול מאוד: 'ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא'. עד ליציאת מצרים עמ"י היה בגלות, ביציאת מצרים היה אור הגאולה. ר' אלעזר אומר כל חיי רציתי להאיר את האור של הגאולה בתוך הגלות עצמה. עכשיו אנחנו צריכים לעבור זמן של גלות והצדיק רוצה להמשיך אור של גאולה בתוך הגלות, אפילו שיש הרבה חושך בעולם הצדיק רוצה להאיר בתוך נשמות עמ"י את האור של הגאולה למרות החושך – לזה התכוון ר' אלעזר
שהוא רוצה שאור הגאולה יאיר בלילות אבל לא זכיתי לזה עד שבא בן זומא וזכה להאיר את האור הזה בחשכת הגלות. לאחר מכן ממשיכה ההגדה ואומרת: 'ברוך המקום וברוך הוא, כנגד 4 בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול'.

כל המקומות הם שלו ותחת ממשלתו

מדוע אנחנו קוראים להקב"ה 'המקום'? חז"ל אומרים בגלל שהקב"ה הוא 'מקומו של עולם' לכן הקב"ה נקרא מקום אבל כתוב בספרים הקדושים שעומק הכוונה זה שבכל מקום שאדם נמצא: תדע לך, הקב"ה נמצא איתך מכיוון שכל המקומות שלו ותחת ממשלתו, אם אתה עולה בוודאי שהקב"ה שם אבל אם אתה יורד שלא תחשוב שאתה מתרחק מהקב"ה. אצל הקב"ה אין הבדל בין העלייה הגדולה ביותר לבין הירידה הגדולה ביותר. כאשר אנחנו אומרים: ברוך המקום הכוונה שאנחנו מברכים את כל המקומות שנהיה שם, דהיינו שאנחנו ממשיכים גילוי אמונה
וא-לוקות לכל מקום ומקום שנהיה שם. 'כנגד ארבע בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול', אומר רבינו האר"י הקדוש שהסיבה שההגדה שמה את הרשע ליד החכם כדי להגיד לנו שכל מי שמרגיש שהוא רשע חייב להיצמד לחכם, כל מי שיודע איפה הוא מנוח חייב להתקרב לרבינו שהוא בבחינת החכם האמיתי

אברהם אבינו נולד בבית של עובדי ע“ז

אנחנו חייבים להתקרב לרבינו וזה כל תקוותנו, אסור לנו לחשוב שאין לרשע
תיקון, רבינו האר"י הקדוש כותב שבעל ההגדה כיוון לתקן את הרשע בזה שהוא הסמיך אותו לחכם, לכן אנחנו אומרים בברסלב כמה פעמים ביום:
הרני מקשר את עצמי. יש יסוד גדול נוסף בהגדה, אנחנו אומרים: 'מתחלה
עובדי עבודה זרה היו אבותינו', השורש של כל עם-ישראל
זה אברהם אבינו ואביו תרח היה עובד עבודה זרה מאוד גדול, רואים שלכל אורך הדרך עם-ישראל נוצר מתוך מציאות הפוכה מהתכלית
של עם-ישראל: אברהם אבינו נולד בבית של עובדי עבודה זרה,
כלל עם-ישראל נולד ונוצר במצרים במקום של גלות ושל
שעבוד לתרבות ולתאוות. אנחנו רואים פה דבר פלאי: כל אדם
יהודי חייב לעבור ואדרבה, תחילת התיקון של האדם היהודי שהוא יעבור בהתחלה דווקא במקומות מאוד-מאוד מקולקלים ולא טובים
ודווקא משם מגיע התיקון הכי גדול לכן אל לו לאדם ליפול בדעתו מכל זה.

הפוסט פרשת צו תשפ"ו | מדריך רוחני והכנה לפסח וליל הסדר: הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

משה מדבר עם השם במדבר

כתוב שמשה היה רועה את צאן יתרו במדבר והזוהר הקדוש אומר שמדבר זה דיבורים, הוא היה הולך במדבר סיני וכל הזמן מדבר עם הקב“ה. כשהוא היה בן 79 הקב“ה התגלה אליו ואמר לו: לך תגאל את עמ“י. משה רבינו לא העלה בדעתו בכלל שיכול להיות שהוא הגואל של עמ“י – בסדר, אתה עניו ואתה חושב שאתה לא ראוי, אבל הקב“ה אומר לך: לך תגאל את עמ“י. משה רבינו הציע להקב“ה שישלח את אהרן ואת פנחס והרמב“ן מוסיף ואומר שמשה אמר להקב“ה: לא משנה את מי תשלח בעולם הוא יותר טוב ממני. משה רבינו לא רצה לפגוע בכבוד של אהרן, עד כדי כך הוא חושב על השני, הוא אמר: אהרן רוצה להיות
המנהיג, פתאום יבוא האח הצעיר שלו ויגיד שהקב“ה
שלח אותו להיות המנהיג? אז הקב“ה אמר
למשה רבינו: תדע לך זה שאתה חושב שאהרן יפגע
זה בגלל שאתה לא מספיק מעריך את אהרן, כשאהרן
ישמע את זה הוא ישמח, הקב“ה אומר לו ’וראך ושמח בלבו‘ – השמחה של אהרן היתה כ“כ שלימה שלא היה לו אפילו כחוט השערה של קנאה או טענה כנגד אחיו הצעיר….

מידות טובות זה תיקון העולם

כתוב שבזכות זה שאהרן שמח בליבו כאשר הוא ראה את משה רבינו, הוא זכה להיות הכהן הגדול ולשאת את האורים-ותומים על הלב. האורים-ותומים זה רוח הקודש, אז כל מי שלא מקנא בחבר שלו שידע שהוא יכול לזכות לרוח הקודש, אם אתה רואה את ההצלחה של החבר ואתה שמח בזה, אתה תזכה שיהיה לך אורים-ותומים על הלב שזה רוח הקדוש. המידות הטובות זה בעצם כל תיקון העולם, אם אנחנו רוצים לתקן את העולם אנחנו צריכים לתקן את המידות שלנו וזה בעצם כל תיקון של העולם..

לבן וגם כולם ידעו..

רחל ויתרה ללאה וזה לא היה ויתור פשוט בכלל – היא היתה נביאה והיא ידעה שמהחתונה עם יעקב אבינו הולך לצאת כל
עם-ישראל, ויעקב אבינו ראה ברוח הקודש שהיא צריכה להיות אשתו אז הוא
 אמר לה את תהיי אשתי. את לאה הוא לא ראה כי הוא לא השיג את המדרגה
שלה, הוא לא ראה את המדרגה שלה אז הוא חשב שהיא בכלל לא
צריכה להיות אשתו, אבל הוא לא ידע שלאה במדרגה כ“כ גבוהה. אז הוא
אמר לרחל את תהיי הכלה שלי והוא אמר את זה ללבן וכולם ידעו שרחל זה
הכלה שלו, אז בשביל שלאה לא תתבייש, רחל התחלפה איתה בלילה של החתונה…

לכל אחד יש קנאה גדולה בלב על החבר

זה ויתור נוראי, בלילה של החתונה לוותר על החתן ששנים היא מחכה ומתפללת לזה. כל הצדיקים מתפללים בשמיים שעמ“י יחזור מהגלות והקב“ה אומר: אני לא מקשיב לכם. אבל כשרחל באה ומתחילה לבכות הקב“ה לא מוכן לסבול את הבכי שלה, הוא מיד אומר לה: ’מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך..ושבו בנים לגבולם‘ – מה זה יש שכר לפעולתך? איזה פעולה? שוויתרת ללאה. לכל זה זוכים כשאדם זוכה לעבוד על המידות, בפרט על הנקודה הזאת של הקנאה. יהודי הוא חכם אז הוא יודע להסתיר את הקנאה אבל לכל אחד יש קנאה מאוד גדולה בלב על החבר. צריך להתבודד כל הזמן על הנקודה הזאת שלא נקנא בחברים שלנו גם אם הם מצליחים – זאת היתה הנקודה של אהרן הכהן. הקב“ה אמר למשה רבינו: כמה שאתה דואג לכבוד אחיך, אתה לא יודע לאיזה דרגה הוא הגיע, הוא הגיע לדרגה כזאת שהוא יראה אותך מנהיג של עמ“י והוא ישמח בליבו, הכוונה זה לא שהוא רק יראה לך פנים של שמחה אלא גם בלב תהיה לו שמחה גדולה.
אמרנו שהקב“ה ביקש ממשה רבינו לגאול את עמ“י ומשה רבינו התווכח איתו 7 ימים, בסוך הוא הסכים ואחרי שעם-ישראל יצאו ממצרים משה רבינו חזר לאוהל, הוא
אמר: אמרו לי להוציא את עם-ישראל ממצרים, זהו הוצאתי, אני חוזר להיות אדם פשוט, אז הקב“ה אמר לו: בבקשה תעביר אותם את ים-סוף, אחרי קריעת ים-סוף משה רבינו חזר לאוהל שלו..

משה רבינו מתווכח עם הקב“ה 7 ימים..

הקב“ה אמר למשה רבינו: בבקשה תביא את עמ“י להר סיני, אחרי הר סיני משה רבינו גם-כן חזר לאוהל ואמר: אני אדם פשוט. אז הקב“ה אמר לו: בבקשה בוא תיתן את התורה לעמ“י, וכן הלאה. משה רבינו מתווכח עם הקב“ה 7 ימים ואז הקב“ה אומר לו: אתה דואג כ“כ לכבוד של אהרן אחיך? אז אתה תדבר לאהרן ואהרן
ידבר במקומך עם עמ“י ועם פרעה. משה רבינו כ“כ דאג לכבוד של אהרן שהקב“ה אמר לו: בסדר, לך ואהרן ידבר בשבילך. יש פירוש על החומש שנקרא ’העמק דבר‘….

אם משה רבינו היה מדבר אז היתה גאולה

את הפירוש ’העמק דבר‘ על החומש חיבר הנצי“ב מוולוז‘ין שחי לפני 2 דורות באירופה, הוא היה התלמיד של ר‘ חיים מוולוז‘ין, והוא כותב דבר נורא ואיום: זה שמשה רבינו ביקש שאהרן ידבר במקומו בגלל שהוא דאג לכבוד אהרון, זאת היתה טעות, אצל משה רבינו זאת היתה טעות – אם הקב“ה אומר לך אז עם כל הכבוד לענווה שלך ולמידות הטובות שלך, אתה צריך להתבטל להקב“ה. אומר הנצי“ב דבר נורא ואיום: אם משה רבינו בעצמו היה מדבר את כל הדיבורים ולא אהרן אזי לא היה שום חטא לעמ“י והגאולה היתה שלימה ועמ“י היה מגיע לגאולה השלימה. כשהקב“ה שלח את משה רבינו לגאול את עמ“י הוא שלח אותו לגאול בגאולה שלימה, אם משה רבינו היה מסכים לדבר אז תוך 3 ימים היתה גאולה שלימה לעמ“י.

בגלל שהדיבור עבר דרך מסך שנקרא אהרן

אומר הנצי“ב מווזלוזי‘ן דבר נורא מאוד: בדיבור של הצדיקים יש כוח, זה לא המילים שהם מוציאים – בדיבור אנחנו מבינים את המילים, הכוונה את התוכן של הדיבורים, אבל יש נקודה יותר עמוקה, כתוב שנפש האדם זה ’רוח ממללא‘, כמו שכתוב ’נפשי יצאה בדברו‘, כשהצדיקים מדברים זה רוחניות שלימה. לפי מדרגת הצדיק ככה יש רוחניות שלימה, זה אור רוחני שבא לעולם. מהדיבור של משה רבינו בא כזה אור לכן אומר הנצי“ב מוולוז‘ין שאם משה רבינו היה מסכים ללכת ולדבר אז היה כזה כוח לדיבורים שלו ששום יהודי לא היה חוטא. זה שהיה אפשרות של חטא זה בגלל שהדיבור של משה רבינו עבר דרך מסך שנקרא אהרן. אהרן היה צדיק עצום, נורא וקדוש-עליון אבל הוא לא היה במדרגה של משה רבינו, אז הדיבור של אהרן זה כבר היה צמצום, אז כל האפשרות של עמ“י לחטוא היה בגלל שהדיבור הזה עבר את המסך של אהרן, כך אומר הנצי“ב…

יוצאים לשלושה ימים וחוזרים

באמת עמ“י היה מיועד בעצם להביא את הגאולה תוך 3 ימים, מאיפה אנחנו יודעים את זה? הקב“ה אמר למשה רבינו לך תגיד לפרעה שעמ“י יצאו לזבוח-זבח דרך 3 ימים ואחרי זה חוזרים למצרים. משה רבינו בא לפרעה ואמר לו: הקב“ה שלח אותי להגיד לך שתשלח את עמ“י ללכת שלושה ימים לזבוח-זבח ואנחנו חוזרים למצרים.
אנחנו יודעים שעם-ישראל יצא ולא חזר למצרים,
אז זה לא מובן, הקב“ה אמר למשה רבינו להגיד לפרעה
דבר שהוא לא אמת? הרי אנחנו יודעים שעמ“י לא חזר לעולם למצרים – זאת שאלה גדולה מאוד. צריך לדעת שבוודאי שהקב“ה לא אמר למשה
רבינו לשקר את פרעה – התוכנית המקורית היתה אם פרעה היה מוכן לשלוח
את עם-ישראל בלי 10 המכות, אז עם-ישראל היה הולך להר סיני, מקבל את
התורה ואחרי קבלת התורה עמ“י היו חוזרים למצרים, כך כתוב בספרים הקדושים..

התוכנית היתה לחזור למצרים עם התורה.

הרבי מקאמארנא אומר שהתוכנית היתה לחזור למצרים עם התורה – בשביל מה לחזור למצרים עם התורה? כי עמ“י היו במצרים במ“ט שערי-טומאה ואי-אפשר שתהיה גאולה עד שלא ירדו לחמישים שערים טומאה – אם היו מקבלים את התורה הם היו חוזרים למצרים, יורדים לשער החמישים של הטומאה, מחזירים גם את המצרים בתשובה, כל העולם כבר היה חוזר בתשובה ואז עמ“י היו הולכים עם משה רבינו לא“י, בונים את בית המקדש ואז כבר היתה גאולה שלימה – כך אומר הרבי מקאמארנא בספר ’היכל הברכה‘, אבל מכיוון שפרעה לא הסכים לשלח את עמ“י
אז כבר אי אפשר לעשות את כל התיקון הזה והכל השתנה, אחרת זה לא מובן
איך זה שכביכול הקב“ה אמר למשה רבינו לשקר את פרעה, זה לא היה שקר אלא זאת היתה התוכנית המקורית, אבל מכיוון שפרעה לא הסכים לכל המהלך לכן השתנתה כל התוכנית. בכל אופן למשה רבינו היה פחד גדול ללכת ולגאול את עמ“י..

..הרי משה רבינו יודע את הכוח של הקב“ה

בספרים שואלים ממה בעצם היה הפחד של משה רבינו? מה הבעיה, מה אתה מפחד מפרעה? משה רבינו יודע את הכוח של הקב“ה, הוא יודע שברגע אחד הוא יכול להכות את פרעה בכאלה מכות שפרעה יתבטל. כתוב בספרים הקדושים שמשה לא פחד מפרעה, הוא ידע שאפשר לבטל את פרעה אלא הוא פחד מעמ“י. הוא אמר: הם במ“ט שערי-טומאה, איך אני אוציא את עמ“י ממ“ט שערי-טומאה?? אני יודע שהם הולכים לעשות עליי כאלה מחלוקות וכל יום הם יקשו עליי 1000 קושיות, אבל אני לא דואג מזה, אני דואג איך אני יוציא אותם ממ“ט שערי-טומאה? זה היה בעצם  החשש של משה רבינו, הוא אמר: אני לא במדרגה רוחנית כ“כ גבוהה שאני
יכול להוציא את עמ“י ממ“ט שערי טומאה. צריך להבין
מה זה שער-טומאה בכלל: שער-טומאה זה מושג
שאומר מהי מידת התקשרות הנפש של האדם עם הטומאה

התקשרות הנפש עם הטומאה

שערי-טומאה זה כמו מדד שאומר כמה כוח ועוצמת-התאווה והמידות הלא טובות יש בנפש האדם. ככל שהנפש של האדם קשורה עם התאוות ועם המידות הלא טובות זה נקרא שהוא יותר בשערי-טומאה. התאווה הכי חזקה זה מ“ט (49) שערי-טומאה, כי השער החמישים של הטומאה זה כבר עניין אחר לגמרי, זה כבר עניין של המוחין וזה כבר סברות של הקליפה (הסטרא אחרא), אבל 49 שערי-טומאה זה התקשרות נפשית מאוד חזקה עם הטומאה. חז“ל אומרים שעמ“י היה במ“ט שערי-טומאה במצרים, הם היו קשורים עם הרבה טומאה אבל בעיקר עם עבודה זרה – אומר המדרש שעמ“י אמרו למשה רבינו: איך אנחנו עוזבים את מצרים ואין במצרים גבעה שלא עשינו בה עבודה זרה? בכל א“י מצרים עבדנו עבודה זרה, כך אומר המדרש רבה. משה רבינו אמר: בסדר, אני יבוא ויגיד להם שאני גואל אותם ונתחיל לתת מכות לפרעה, השאלה היא אם עמ“י בכלל ירצה לצאת ממצרים

מנגלים וסעודות שחיתות!

למה שעמ“י לא ירצו לצאת ממצרים? משה רבינו אמר: אני יבוא ויגיד להם שהיום צריך לצאת ממצרים אז הם יכולים להגיד לי כך: בדיוק הגיע איזה סרט או איזה תיאטרון לקהיר שהם לא הספיקו לראות אותו, אז הם יגידו לי כך: משה, את ההצגה הזאת אי-אפשר לבטל, בוא נחכה עוד יום-יומיים, נראה את ההצגה הזאת ואחרי זה נצא ממצרים. אחרי שהם כבר יצאו ממצרים הם
אמרו למשה : למה הוצאת אותנו למות במדבר? אתה לא זוכר? היה לנו שם בשר ודגים, היינו עושים מנגלים וסעודות שחיתות, אז מה אם קצת הרביצו לנו, לא
שווה לקבל קצת מכות? אתה לא יודע איזה תיאטרון ואיזה עבודה זרה
היתה שמה?? ברוך השם שאנחנו לא מכירים את התאווה של העבודה זרה, היום
אין תאוות כאלה, זאת התאווה הכי חזקה בעולם, רק שחז“ל ביטלו את היצה“ר הזה..

לפי מידת הביטול הוא מאיר את אור השם

כתוב שהתאווה של העבודה זרה זה היה כמו אש שבוערת בעצמות, יש בזה סודות מאוד גדולים – הגמרא במסכת יומא אומרת שבשעה שביטלו את היצה“ר של העבודה זרה, יצא גור של אריה מאש מקודש-הקודשים והתנדף לשמיים, ז“א שכל התאווה של עבודה זרה זה מאש של קודש-הקודשים, זה סוד מאוד גדול שבכל התאוות יש אש שהמקור והשורש שלה זה בכלל מקודש הקודשים, כי כל תאווה זה אהבת השם, רק שהיא מתלבשת בלבושים של גשמיות של העולם הזה. משה רבינו אמר להקב“ה: איך אני הולך להוציא אותם? לאן אני לוקח אותם למדבר? הם רוצים לראות תיאטרון – מזה משה רבינו פחד, לכן הקב“ה אמר: תלך ואני אגאל את עמ“י, הצדיק מבוטל לגמרי להקב“ה, כי לפי מידת הביטול הוא זוכה להאיר את אור השם. כשמשה רבינו הגיע למצרים ועמ“י ראו מכה ועוד מכה הם ראו את הכוח של משה..

הקטרוג היה: אלו ואלו עובדי עבודה זרה

כולם כבר פחדו ממשה, הם ראו שהוא מרים את המטה שלו וממלא את כל מצרים בדם, אח“כ בצפרדעים, אח“כ בכינים – כולם רואים שיש למשה רבינו כוח של קדושה נוראית – כתוב שבמכה התשיעית (מכת חושך) 80% (4/5) מעמ“י מתו, מה היתה הסיבה? אם נגיד שהם היו רשעים וכל השאר צדיקים אז אלה שיצאו ממצרים גם היו רשעים, מאיפה אנחנו יודעים את זה? אנחנו לא רוצים להגיד לשון-הרע על עמ“י אבל הרי המלאכים קיטרגו על אלה שיצאו ממצרים, המלאכים אמרו גם במכת בכורות, גם בליל הסדר וגם בים-סוף: מה עמ“י יותר טוב מהמצרים?
המלאכים למעלה זה לא כמו העו“ד למטה, מי שרוצה ללכת ללמוד משפטים יש עכשיו קורסי הכנה איך לשקר יותר טוב, אתה לא יכול להתקבל למחלקה למשפטים
אם אתה לא יודע לשקר טוב, חבל על הזמן, אתה
סתם תפסיד כסף וזמן, זה אומנות השקר, אבל למעלה
זה עולם האמת – המלאכים אמרו על עמ“י: אלו
ואלו עובדי עבודה זרה, ז“א שבמשפט אמת באו
המלאכים וטענו לפני הקב“ה: עמ“י לא יותר טוב מהמצרים.

80% מעם ישראל לא האמינו

במשך שנה שלימה משה רבינו בא ואמר לעמ“י: באתי לגאול אתכם, לצאת ממצרים ולקבל את התורה, אנחנו עם סגולה. ר‘ נתן אומר בליקוטי הלכות דבר נורא: 80% מעמ“י לא האמין למשה רבינו, איך זה יכול להיות? מכת חושך זאת היתה המכה התשיעית, עד אז הם ראו שמונה מכות של שינויי הטבע שלא היו מבריאת העולם, משה רבינו אומר למצרים: עכשיו יהיה דם. כל ארץ מצרים מתמלאת בדם, אח“כ צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד וארבה, הכל זה שינויי הטבע, אז איך יכול להיות שעמ“י לא מאמין למשה רבינו?? יש מדרש שאומר
שכל שיחה שמשה רבינו דיבר עם פרעה, בכל הבתים
בא“י מצרים שמעו את זה, זה הרדיו הראשון שהיה בעולם

יכול להפוך את כל העולם כולו

אז איך יכול להיות שאחרי 8 מכות, 80% מעמ“י לא מאמין למשה רבינו שהוא יכול להוציא אותם ממצרים? זאת שאלה של ר‘ נתן. מסביר ר‘ נתן שעמ“י ראו שמשה יכול להפוך את מצרים, הם רואים את זה עין בעין, אבל לעמ“י היה קשה משהו אחר, הם ראו שמשה רבינו יכול להכות את המצרים, אבל עמ“י אמר למשה רבינו: איך תוציא אותנו מתוך השערי-טומאה, הרי אתה אומר שאנחנו הולכים להיות צדיקים ולקבל את התורה. משה, אתה יכול להפוך את כל העולם כולו אבל אני רואה שאתה לא יכול להוציא אותי ממ“ט שערי טומאה – למה זה היה נראה כך? מכיוון שבחיצוניות התחילה הגאולה, בניסן יצאו ממצרים ובתשרי של אותה שנה כבר התבטל מהם לגמרי השעבוד, הם כבר יכלו להיות בבית ולעשות מסיבות ומנגלים, כבר לא היה שעבוד, אז הם ראו שכבר התחילה הגאולה אבל חז“ל אומרים שבכל התקופה הזאת לא רק שהמלחמה הנפשית והרוחנית שהיתה להם עם 49 שערי טומאה לא הפסיקה  אלא הפוך, המלחמה התגברה שלהם, כל יום ויום היצה“ר התגבר עליהם עוד יותר…

הרי אם אין תיאטרון וטומאה אז לאן נלך?!

מה עמ“י רואה? עמ“י רואה שמשה רבינו יכול להכות את המצרים ולתת להם מכות ולהפוך את כל העולם, אבל להוציא אותנו מהשערי טומאה הוא לא יכול. הפוך, הם יותר אוהבים את העולם הזה, לכן המדרש אומר שבאותו חודש שיצאו, משה רבינו אמר להם: החודש הזה (ניסן) אנחנו נגאלים. עמ“י אמרו לו: איך אתה אומר שאנחנו יוצאים ממצרים וכל ארץ מצרים מלאה בעבודה הזרה שלנו, אנחנו שקועים פה, תהפוך את מצרים ותוציא אותנו מפה אבל לאן תוציא אותנו? אם יש לך עבודה זרה במדבר אנחנו באים איתך, אם אין תיאטרון ואת כל הטומאה שיש במצרים אז לאן נלך?? אנחנו נהיה בחלל ריק, מה יהיה התוכן של החיים שלנו? כל זה כתוב במדרש..

חמישית מהעם התבטלו לצדיק והם זכו…!

הניסיון של עמ“י היה הנקודה הזאת: מצד אחד הם ראו שדברים קורים בעולם אבל הם ראו שהם בעצמם לא רק שלא יוצאים אלא הפוך, יותר ויותר מתחברים
עם כוחות הטומאה – ר‘ נתן אומר שארבע חמישיות (80%) מעם-ישראל לא האמין
למשה רבינו שהוא יכול לגאול אותם לכן הם מתו במכת חושך, כל הזכות
של החמישית שכן יצאו ממצרים זה בגלל שהם התבטלו למשה רבינו, גם הם
לא הבינו איך הוא יכול להוציא אותם אבל הם
התבטלו לצדיק. הצדיק אמר: אני יוציא אתכם. הם אמרו: יותר קל לי להבין קבלה ו’עץ חיים‘, איך הוא יוציא
אותי מפה אני לא מבין אבל אם משה אמר שהוא
יכול להוציא אותנו אז הוא יוציא אותנו – זה היה חמישית מכלל עם-ישראל. באמת איך היתה היציאה? מובא
הרבה בספרים הקדושים ורבינו האר“י הקדוש אומר שליל הסדר נקרא כך כי זה הלילה הכי לא מסודר בשנה….

זה האי סדר שעושה לנו סדר

מבחינת האורות הרוחניים שמושפעים באותו לילה, זה שינוי של כל הסדרים. בליל הסדר הכל הפוך, הכוונות הכי קשות זה הכוונות של ליל הסדר וזה נקרא לילה של
אי-סדר אבל האי-סדר הזה עושה סדר לכל השנה. הסיבה שכל זה היה בדרך כזאת מכיוון שהקב“ה אמר שלא יהיה כוח לאור של הקדושה להוציא את האדם מהמ“ט שערי טומאה. אומר רבינו האר“י שהקב“ה הוריד בבת-אחת אור כ“כ גדול בליל הסדר וכל האורות הרוחניים היו שלא כסדר וברגע אחד עמ“י יצא ממצרים והנקודה הזאת זה סוד מאוד גדול: אף אחד לא יכול להוציא את הנפש
שלו משערי טומאה, אין כזה דבר בעולם שאדם
יכול להוציא את עצמו משערי טומאה, אבל אדם יכול להאמין לצדיק שהקב“ה יכול לגאול אותנו – כל הנקודה שלנו זה להאמין שיש גאולה ולחכות בכיסופים וברצונות לגאולה אבל כשהשם יחליט לגאול את האדם אז ברגע אחד הוא יכול להוציא אותו מכל המ“ט
שערי טומאה, אבל עד שהקב“ה לא יחליט להוציא את האדם לא יעזור שום דבר…

לא להיות עצלן ובטלן תעשה מה שאפשר

אדם יושב עם אזיקים על הידיים ועל הרגליים אז מה כן אפשר לעשות? הלכה למעשה אסור שאדם יהיה עצלן ובטלן, מה שאדם יכול לעשות שיעשה אבל העיקר זה רצונות וכיסופים, כל הזמן צריך לרצונות ולכסוף – כל היהדות זה רצונות וכיסופים, זה הסוד של היהדות: ’איש יהודי היה בשושן‘ כתוב בספרים שהגימטריה של איש יהודי זה רצון. הנקודה של עמ“י היתה להאמין למשה רבינו שיש גאולה,
מי שהאמין למשה רבינו זכה להיגאל, מי שלא האמין למשה רבינו מת במכת
חושך, כל הנקודה היתה להאמין לצדיק וזה בעצם היה כל הבירור,
לכן בליל הסדר ברגע אחד ירד אור רוחני עצום ונורא והיתה התגלות שכינה במצרים..

בבוקר עם ישראל התחילו לרוץ אחרי הענן

זאת היתה התגלות נוראית בחצות ליל הסדר, השכינה התגלתה בעמוד אש בלילה ובעמוד ענן ביום ובבוקר עמוד הענן התחיל לנוע למדבר, באותו רגע עמ“י התחיל לרוץ אחרי הענן – זה הסוד של כל התשובה. איך אדם חוזר בתשובה? הרי אף אחד לא יכול לחזור בתשובה בכוחות עצמו, היום בדור שלנו איך אדם בכלל יחזור? אין לו אפילו מחשבות לחזור, בשביל מה לחזור בתשובה בכלל? מה רע בכל מיני מקומות שיש בעולם?? זה בגלל שהוא נמצא במצרים, זה נקרא מצרים הפרטית של כל אדם שזה המיצרים של הנפש וזה היצר הרע. אז השכינה מתגלית לאדם בתוך מצרים שלו, קודם כל רוצים להוציא אותו מהמקום שלו אז הענן מתחיל לנוע והאדם
ישר אחריו, כי זה כלל גדול מאוד: יש כל הזמן גילוי של השכינה רק שאנחנו לא רואים אותה כי היא לא מתגלית לנו, לכן כשרוצים להוציא אדם ממצרים, פותחים
לו לכמה דקות את העיניים, פתאום הוא רואה את השכינה והוא רואה כזה אור רוחני

’..לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‘

כשמתגלית לאדם השכינה אז לאן שהשכינה לא תנוע הוא מיד יסע אחריה – זה הסוד של התשובה, לרוץ אחרי עמוד הענן. הענן נסע למדבר וכל עמ“י רצו אחרי זה ועל זה הקב“ה אומר ’זכרתי לך חסד נעוריך..לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה‘, שעמ“י רצו אחרי הענן. כמה זמן היתה ההארה הזאת? בדיוק 24 שעות, בט“ו בניסן השכינה הסתלקה, לא לגמרי אבל היא הסתלקה ומאז התחילו כל הניסיונות, כל הקשיים וכל ההתמודדויות כי ברגע שהאור של השם מסתלק אז מיד מתחילים הניסיונות של האדם, אז למה הקב“ה סילק את האור שלו חלקית? כדי שיהיה ניסיונות ועכשיו עמ“י יגלה מסירות נפש – כדי להתקרב להקב“ה קודם כל צריך להאיר אור גדול ואח“כ האור מסתלק ואדם נלחם בחושך כדי להחזיק מעמד
עד שהוא יקבל את התורה. הסוד של הגאולה מארבעים ותשע שערי טומאה זה שאדם צריך לחכות בסבלנות ואפילו שמשמיים מראים לו: גם המשיח לא יכול להוציא אותך מהמקום שאתה נמצא עם כל הדימיונות שלך ועם כל השטויות שלך..

אבל תדע לך שזה בכלל לא בידיים שלך…!

צריך לדעת שיש כלל: ’לא ידח ממנו נדח‘ ובכלל הזה אין יוצא מן הכלל, כל יהודי יזכה לגאולה. רוב הנשמות שלנו זה הארבע חמישיות שמתו במכת חושך כי הם לא האמינו למשה רבינו שהוא יכול לגאול אותם – עכשיו אנחנו נמצאים בתוך מכת חושך כמו שכתוב ’וימש חשך‘, נותנים לנו קצת להסתובב ברחובות אבל אנחנו בעצם במכת חושך רוחני ואדם לא רואה פתח שתהיה לו גאולה, אבל צריך לדעת שעיקר הניסיון זה להמתין בסבלנות עד שתהיה הגאולה הפרטית והכללית. הרבה פעמים אנשים חושבים שהניסיון הוא שאני יהיה צדיק – זה טוב שאתה רוצה להיות צדיק וזה דבר גדול מאוד שאתה רוצה להיות צדיק, תעשה את כל ההשתדלות אבל תדע לך שזה בכלל לא בידיים שלך, עד שהקב“ה לא יוריד לעולם את האור
הזה לעולם אז לא יעזור לאדם שום דבר, הוא יחשוב על שטויות והוא ירצה שטויות.

..נראה שאין סיכוי בעולם שהוא יהיה צדיק

למה אתה חושב עדיין על שטויות? כי אתה עדיין בחושך. הניסיון הוא להמתין בסבלנות ולהאמין באמונה שלימה שהקב“ה יגאל אותי, זה עיקר הניסיון. אנחנו לא האמנו למשה רבינו במצרים והיינו מהארבע חמישיות של מכת חושך לכן עכשיו אנחנו צריכים להאמין לרבינו שזה ההמשכה של משה רבינו. רבינו גילה לנו שעיקר הניסיון זה לא שאתה תגאל את עצמך, כי אף אחד לא יכול להוציא את עצמו ממ“ט שערי טומאה, כל הניסיון זה שנאמין שבאמת יש גאולה פרטית וכללית, אז גם אם עובר עלינו מה שעובר עלינו ונראה לאדם שבשום פנים ואופן אין סיכוי בעולם שהוא יהיה צדיק ושהוא באמת יכול לצאת מהרע – צריך לדעת שכל אחד יכול לזכות לזה והניסיון הכי גדול להאמין בזה, כל אחד צריך להאמין שהוא יכול לזכות לכל המדרגות של הקדושה, אבל בנתיים היצה“ר יראה לכל אחד מאתנו 70,000 פעם שזה לא יכול להיות – צריך לדעת שאנחנו מחוייבים לעשות את ההשתדלות שלנו אבל העיקר זה שלא משנה מה יעבור על האדם, גם אם הוא יעבור משברים וגלים ויוכיחו לו בכל השכל בעולם שהוא לא יכול להיות צדיק, אדם צריך להאמין באמונה שלימה שבוודאי ובוודאי שהוא יכול להיות צדיק, לא לוותר על זה ברצון אף פעם..

יש ייחוד למסור את הנפש ולקבל את רוח

ברגע שאדם לא עוזב את הרצונות האלה אז לכל אחד ואחד יש את הליל סדר שלו, הכוונה שלכל אחד יש דבר כזה שפתאום מורידים עליו אור, הוא הלך לישון והוא קם בבוקר עם נשמה אחרת, זה באמת ככה, זה לא לשון גוזמה. רבינו האר“י הקדוש כותב ב’שער הגלגולים‘ שבשעה שאדם משלים מדרגה מסויימת לדוגמא הוא השלים את תיקון הנפש, ואז הוא הולך לישון בלילה ואז לוקחים לו את
הנפש ונותנים לו רוח, אדם קם חדש בבוקר והוא אפילו לא יודע מה קרה בלילה. למקובלים יש ייחוד כזה שהם עושים כדי למסור את הנפש ולקבל רוח, אבל אנחנו לא יודעים את הייחודים האלה ואנחנו גם לא יודעים מתי לכוון את זה – שמעתי מהרב ברלנד שליט“א דבר נורא מאוד: בגלל שאנחנו לא יודעים את הסוד של הייחוד הזה, לכן צדיקים מתים בצעירותם, למה? בגלל שהם סיימו את תיקון הנפש והם לא יודעים לקבל את הרוח אז הם מתים בצעירותם וצריכים לחזור בגלגול כדי לקבל רוח, אבל מי שמקורב לצדיק האמת וזוכה להתבטל לצדיק אז כשמגיע שלב תיקון הנפש הצדיק עושה בשבילנו את כל הייחוד הזה ובלילה מחליפים לנו את הנפש ואנחנו מקבלים רוח חדשה, מי שלא מקורב לצדיק יכול לסיים את
הש“ס ולתקן את הנפש אבל אז הוא צריך לחזור בגלגול כדי לעשות את תיקון הרוח.

הקב“ה מוריד לו ברגע מוחין מאוד גדולים

מי שמקורב לצדיק אז הוא כבר ידאג שיעשו לו את כל השינוי הזה – העיקר זה שאדם יהפוך את כל זה לרצונות להשם, להגיד להשם: יהי רצון שאני יאהב אותך כמו שאני אוהב את העוגה הזאתי. צריך להפוך את האהבות לתפילות: יהי רצון שאני יאהב אותך ושיהיו לי אלייך כיסופים כמו שיש לי כיסופים לעולם הזה, תעזור לי לאהוב אותך כמו שאני אוהב את העולם הזה – כל זה היה בעצם הסוד איך יוצאים ממ“ט שערי טומאה, זה נקרא לילה שלא כסדר וזה נקרא סוד הגאולה. אם יש לאדם סבלנות והוא ממתין אז הקב“ה מוריד לו ברגע אחד מוחין מאוד גדולים ובזכות האור הזה יוצאים ממצרים. המצווה הראשונה שהקב“ה ציווה על עמ“י כעם במצרים זה מצוות קידוש החודש, זה היה בראש חודש ניסן. כידוע ללבנה (ירח) יש מחזוריות כי הוא מסתובב סביב כדור הארץ לכן אנחנו רואים אותו מתחילת החודש ועד אמצע החודש מתמלא ומאמצע החודש הוא הולך ונקטן עד שיש כמה רגעים בסוף החודש שהירח נעלם לגמרי ואין אפשרות לראות אותו ואז הירח נולד מחדש..

כל רגע הכל יכול להתחדש לגמרי, גם אני.

מולד הלבנה זה שהירח נולד – צריכים שיהיו עדים שרואים את הירח אחרי שהוא נולד ובאים לבית דין הגדול בירושלים ומעידים שהם ראו את מולד הלבנה ואז ביה“ד היה יוצא לרחובה של עיר והיו אומרים: מקודש, מקודש, מקודש ואז כל החודש היה מתקדש – המצווה הזאת זה השורש של כל היהדות, השורש של המילה חודש זה חדש, כל הנקודה זה ההתחדשות, הכוונה שבכל רגע ורגע הקב“ה בורא את כל העולם מחדש וזה מלחמה מאוד גדולה. העניין של ההתחדשות זה להאמין באמונה שלימה שכל רגע ורגע הכל יכול להתחדש לגמרי, גם אני בעצמי, ולזה זוכים ע“י ההתקשרות עם הצדיק וההתבודדות, להגיד להשם: תעזור לי לראות שאני כמו תינוק שנולד, כל הנקודה זה להתחדש בכל רגע כמו הצדיקים האמתיים.

הפוסט פרשת ויקרא תשפ"ו | האם משה יכול להוציא את מצרים מעמ“י? הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בתורה ע“ד בליקו“מ חלק שני רבינו אומר: ’כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח, ועל כן כל המצוות הם זכר ליציאת מצרים. ועכשו…(ולא סיים)‘. מוסיף על זה ר‘ נתן ואומר ’ועכשו כל ההתחלות מפורים‘ – ר‘ נתן כותב בהרבה תורות מה היתה כוונת רבינו כשהוא אמר את זה. נתבונן קצת בנקודה הזאת קודם כל לראות מה זה פסח ומה זה פורים: אנחנו יודעים שכל חג זה זכר לאיזה מאורע היסטורי שהיה ואותו מאורע קבע איזשהו סדר ותיקון בכל עולמות ואומר רבינו האר“י הקדוש שכל שנה חוזר אותו סדר להיות כמו שהוא היה בזמן המאורע..

העולמות הרוחניים העליונים

מסביר רבינו האר“י הקדוש שיש מאורעות שהיו שכנגד זה נעשה תיקון למעלה בכל העולמות הרוחניים העליונים, אצילות, בריאה ועשייה והתיקון הרוחני הזה חוזר בכל פעם כל שנה באותו תאריך וזה עושה את החג. למעשה החג נקבע עפ“י סדר המאורעות העליונים שנעשו. כשמגיע פסח זה לא משהו שרירותי שבט“ו בניסן אנחנו עושים את ליל הסדר אלא באמת כל העולמות עושים עכשיו ליל הסדר, ז“א שיש סדר שלם של תיקון. רבינו אומר שפעם היו כל התתחלות מפסח ועכשיו מפורים – מה העניין של פסח ומה זה העניין של פורים? הגמרא במסכת מגילה אומרת שצריך להסמיך גאולה לגאולה, הכוונה להסמיך את גאולת פורים לגאולת פסח. למעשה לעמ“י בכלליות היו 2 גאולות, גאולת פסח ויציאת מצרים, עמ“י נולד כעם של עבדים והיה את כל הנס של יציאת מצרים, והגאולה הכללית השנייה היתה בפורים מכיוון שפורים היה 957 שנים אחרי יציאת מצרים. אחרי שעמ“י כבר הגיע לא“י ובנה את בית המקדש הראשון, ואחרי שהוא נחרב ועמ“י יצאו לגלות בבל, לפני בית המקדש השני היה את כל סיפור המגילה, את המן תלו 3 שנים לפני שהתחילו לבנות את בית המקדש השני ואז היתה גאולה נוספת לעמ“י, הם עלו לא“י ובנו את ביהמ“ק השני ..

נקבע סדר אחר של התקרבות להשם

אז התחילה תקופה חדשה בתולדות עמ“י שנקראת ’תקופת בית המקדש השני‘ ששונה במהותה ממה שהיה קודם לכן. רבינו אומר שבהתחלה כל ההתחלות היו מפסח ועכשיו מפורים – מסביר ר‘ נתן בעומק הדבר שיציאת מצרים יצרה מציאות של קשר ושל התחברות של עמ“י בכלליות ובפרטיות עם הקב“ה והקב“ה רצה
והיה חפץ שזה יהיה סדר התיקון וההתקרבות של עמ“י אליו ועכשיו עמ“י לא יכל לעמוד בזה (כמו שנראה בהמשך) לכן היה את כל עניין חורבן בית המקדש
הראשון, כל גלות בבל וכל סיפור המגילה ואז נקבע סדר אחר של התקרבות להקב“ה..

התיקון של פסח..

רבינו אומר פעם היו כל ההתחלות מפסח, הכוונה שכל סדר ההתקרבות שלנו אל הקב“ה היה צריך להיות כמו ביציאת מצרים, בהתחלה כל סדר ההתקרבות שלנו להקב“ה
היה צריך להיות כמו בזמן יציאת מצרים אבל אנחנו לא הצלחנו לעמוד בזה לכן
נקבע סדר חדש וזה פורים, הכוונה שצריך להתחיל עם סדר ותיקון פורים ובעזרת השם להגיע לפסח. הקב“ה לא ויתר על התיקון של פסח, מסביר ר‘ נתן שהכוונה שעכשיו צריך להתחיל מסדר ותיקון של פורים, ואחר כך צריך ללכת בדרך של פסח, צריך להבין מהם כוונת הדברים:

יש להם תפילות שירים ניגונים

פסח בשורשו גילה עבודה יותר גבוה לעם ישראל בכלל ולכל אחד מאתנו באופן פרטי מאשר פורים. פורים זה היה ירידה בדרגה, הכוונה ירידה בדרישה של הקב“ה מאתנו.
הקדוש ברוך הוא שלח אותנו לעולם הזה כי הוא חפץ בעבודה שבאה מתוך הסתרה ומתוך הניסיון והקושי. המלאכים עובדים את הקדוש ברוך הוא ויש להם
תפילות, שירים, ניגונים, ייחודים ויש להם קדושות שהם אומרים – את כל זה יש אצל המלאכים וכתוב בספרים הקדושים שהם אש, קוראים להם ’שרפים‘ כי הם
נשרפים מרוב הקדושה שלהם. בעולם הזה הרבה פעמים אנחנו מגיעים לתפילה, לוקחים את הסידור וברוך השם שאנחנו מצליחים להגיד את המילים, הרבה פעמים זה
סדר התפילה שלנו, פשוט לקרוא. במציאות שלנו קשה
לנו מאוד להתחבר ולהתקשר עם הקב“ה, הזכרנו הרבה פעמים שזה כל המושג שנקרא בריאת העולם.
עולם זה העלמה, הקב“ה ברא העלמה והסתרה והוא עשה את זה כי הוא חפץ בעבודת העולמות התחתונים והנמוכים.

יש לו קשיים גדולים מאוד..!

מישהו הביא לי את הספר ’אורות התשובה‘ של הרב קוק הראשון, ושם יש לו
יסודות נפלאים מאוד בענייני התשובה, הוא אומר שם: ויש מי שרוצה
לחזור בתשובה ויש לו מניעות עצומות מאוד כי אין טבעיו ותאוותיו
ומידותיו מאפשרות לו לחזור בתשובה, ואף על פי כן הוא אוחז ברעיון התשובה,
הכוונה שהוא לא עוזב את הרצונות ואת המחשבות על התשובה, ויתברר
לעתיד לבוא שבמקום שבעל תשובה שיש לו קשיים גדולים מאוד
לחזור בתשובה ולא עזב את דרך התשובה, במקום שהוא עומד צדיק
לא יכול לעמוד, כי הבעל תשובה נקרא לידו צדיק, ואין לשער
את גודל ההשגות שהוא יזכה לעתיד לבוא בגלל גודל הקשיים שהיו לו עכשיו..

שולפים סכינים וחרבות ומתחילים מלחמה

כל ההשתדלות והעבודה שלנו במקום שבו אנחנו נמצאים עם כל ההסתרה זה לבקוע את המסכים שנמצאים ביננו לבין הקב“ה כדי להתחבר עם הקב“ה וכל העבודה של הסטרא אחרא זה למנוע את זה מאתנו וזה כל המלחמות, כשהם רואים יהודי שרוצה להתחבר עם הקב“ה הם שולפים סכינים וחרבות ומתחילים להילחם כנגדו – יש
כמה דרכים להתקרב להקב“ה אלא שמצד עצמנו אין לנו מושג איך להתקרב להקב“ה. אדם מעצמו לא יכול לדעת איך מתקרבים להקב“ה אז עפ“י מה אנחנו הולכים ומקיימים? התורה והצדיקים מגלים לנו את העצות ואת הדרכים להתקרב להקב“ה וצריך לדעת פה כלל גדול מאוד: אין שכלו של האדם יודע באמת איך להתקרב להקב“ה, מי שרוצה חייב ללכת לתורה ולצדיקים שמפרשים לנו את התורה והם
יתנו לנו את העצות, כי אנחנו מצד עצמנו לא יכולים לדעת איך להתקרב להקב“ה..

את הדרך של פסח ואת הדרך של פורים

יש כמה וכמה דרכים איך להתקרב להקב“ה אבל בכלליות יש את הדרך של פסח ויש את הדרך של פורים וזה מה שרבינו אומר, בהתחלה הקב“ה נתן לנו את הדרך של פסח והוא ראה בחורבן בית המקדש הראשון שאנחנו לא יכולים ללכת בדרך של פסח אז הוא נתן לנו גם את הדרך של פורים, זה הכוונה פעם כל ההתחלות היו מפסח ועכשיו מפורים. הדרך של פסח זה נקרא שאדם לומד להקשיב לעצמו, לרחשי-ליבו.
צריך לדעת שמה שאדם חושב ומרגיש זה לא מקרה. לפני שמגיעים לתורה, לאמונה ולדרך של צדיקים אנשים לא מתבוננים מאיפה הם חושבים ומרגישים, באה התורה ומגלה לנו שהמחשבות שעוברות באדם וההרגשות
שאדם מרגיש בתוך ליבו – זה השפה שהקב“ה מדבר איתנו.

ארבעים שנה לימוד במדבר

הקב“ה מדבר איתנו דרך הפנימיות שלנו – הדרך של פסח זה דרך של התקרבות להקב“ה שנקראת הדרך הפנימית לכן גם משה רבינו שהוא בחינת הצדיק של הפנימיות, הוא לימד את עמ“י 40 שנה במדבר. מדבר זה מלשון מדבר, שצריך לדבר עם הקב“ה, לעשות התבודדות בשדות, במדבריות ובכל מקום שאדם נמצא לבד. הדרך של יציאת מצרים שזאת הדרך שהקב“ה רצה שנתקרב אליו זה הדרך של התמימות והפשיטות שאדם לומד להקשיב לעצמו, כמובן בדרך התורה ובהתייעצות עם צדיקים, לאט-לאט אדם מתחיל לזהות, להבחין ולגלות בתוכו בעצם מסרים שהקב“ה מוסר לנו, אפשר לראות את זה בפשטות, הקב“ה מדבר איתנו בשפת הנפש – הרגשות הלב שלנו זה מסרים שהקב“ה מוסר לנו, הדרך שהקב“ה הכי רוצה שכל יהודי יתקרב אליו זה הדרך שאדם ילמד להבין את המחשבות
שלו ויותר מזה להקשיב לרגשות הלב שלו ולפי זה הוא ידע איך להתקרב להקב“ה.

לפני זה לא היה צריך תפילות מסודרות

יש כזאת דרך שנקראת דרך התמימות והפשיטות וזה דרך המדבר. ביציאת מצרים עמ“י זכה להתגלויות כאלה גדולות והוא זכה שהיה לו את המנהיג הכי גדול, משה רבינו, שנתן לנו את התורה, והיו נביאים שראו מה שראו – כל זה היה כדי להביא את עמ“י לדרך הזאת שכל יהודי ויהודי יוכל להקשיב לעצמו ודרך זה להתקרב להקב“ה, לכן אנחנו רואים שעד שעמ“י לא בנה את בית המקדש השני  לא היו תפילות מסודרות, לא היה תפילת 18, שחרית, מנחה וערבית אלא אנשי כנסת הגדולה תיקנו את זה אח“כ. אומר הרמב“ם שלפני שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את התפילה לא היה צריך שיהיה תפילות מסודרות, הקב“ה לא רצה שנתפלל מתוך סידורים. סידורים זה מלשון סדר שהכל כבר מסודר, הקב“ה רצה שנבוא ונדבר איתו ממה שאנחנו מרגישים לפי המקום שבו אנחנו נמצאים ובדורות האלה היתה כזאת הנהגה שהיתה דרך פתוחה להתחבר התחברות של הלב עם הקב“ה וזה נקרא עבודת הלב,

הרבה תפילה והתבודדות כדי לברר פה

עבודת הלב זה עבודה פנימית וכל אחד היה מרגיש שהוא כביכול עושה דו-שיח שלם עם הקב“ה. בוודאי שללכת בדרך העבודה הזאת זה התכלית הכי רצויה אצל הקב“ה. הקב“ה נתן לנו תרי“ג מצוות וצדיקים שיכוונו וידריכו אותנו אבל בדורות ההם, כל הכוונה היתה להביא את האדם לעבודה הפנימית והפרטית שלו שתתחבר ותתקשר עם הקב“ה לפני הנפש והפנימיות שלו, אבל זה דורש הרבה מאוד מהאדם. הלשם שבו ואחלמה כותב שהדרך הזאת של פסח שזה הדרך של הפנימיות, דורשת הרבה מאוד מאמץ ואמת מהאדם מכיוון שברגע שאדם נכנס לעבודה הפנימית
 אז היצר הרע מנסה הרבה להכשיל אותו ואדם צריך לעשות הרבה תפילה
והרבה התבודדות כדי לברר פה את נקודת האמת ובעיקר אדם צריך רצון פנימי להגיע להתחברות אמתית של קשר של אהבה עם הקב“ה בדרך הזאת, ובעומק
הדבר כל זה היה החטא של אנשי בית המקדש הראשון, הם לא עבדו את עבודת הלב.

אנחנו צריכים תמיד לרצות להגיע לפסח

אם אדם יהודי לא מחפש את הנקודה של עבודת הלב, להתחבר עם הלב שלו להקב“ה הוא יכול להגיע לעבירות הכי חמורות. כשנחרב בית המקדש הראשן והקב“ה ראה שעמ“י לא יכול לעמוד בעבודה הפנימית, מפורים נעשתה דרך אחרת שזה נקרא הדרך החיצונית. בדרך החיצונית יש סדר של תורה, של תפילה ושל מצוות, גם אם אתה מרגיש וגם אם אתה לא מרגיש תעשה את זה, אתה חייב עכשיו לשמור על הסדרים ועל התקנות שאנשי כנסת הגדולה לנו תיקנו שזה היה מיד אחרי פורים. ברגע שאנחנו נשמור על הסדרים של אנשי כנסת הגדולה והכל יהיה מסודר, זה ישמור עלינו מפני היצר הרע ואנחנו לא ניפול – זה מה שאומר רבינו שבהתחלה הקב“ה רצה את העבודה הפנימית אבל הוא ראה שאף אחד לא יכול לעמוד בזה אז הוא נתן לנו את הדרך של פורים: יש סדר שלם לכל היום, אתה תקיים את הסדר הזה והסדר הזה בעצמו ישמור עלייך – זה הכוונה שעכשיו ההתחלה צריכה להיות מפורים אבל אומר ר‘ נתן שאנחנו תמיד צריכים לרצות להגיע לפסח, הכוונה שאנחנו צריכים להגיע למדרגה של
יציאת מצרים וזה כל העניין של הדור שלנו ושל צדיק האמת

זה מכניס יותר לעבודת הלב

רבינו מלמד אותנו ונותן לנו כלים ומדריך אותנו איך לזכות להגיע לנקודה הפנימית – 2 הנקודות היסודיות שרבינו מלמד אותנו זה ההתקשרות עם הצדיק וההתבודדות – ברגע שאנחנו מקיימים את 2 העצות האלה, זה מוביל אותנו ומכניס אותנו יותר ויותר לעבודת הלב, לכן אנחנו רואים הרבה פעמים שבדור שלנו יש קשיים מאוד-מאוד גדולים  לשמור את פשט התורה, בדור שלנו זה פלא, לאנשים יש הרבה יראת-שמיים והרבה רצונות וכיסופים לעשות את רצון הקב“ה והרבה פעמים הם גם מוסרים את
הנפש והרבה פעמים הם מתוסכלים למה הם לא זוכים לעשות את מה שאנחנו
רוצים לעשות. אם היינו יכולים לעשות את כל מה שאנחנו רוצים אז היום שמונים אחוז מהדור שלנו היו צדיקים כמו תנאים, מצד הרצונות אנחנו רוצים הכי הרבה..

כיסופים מאוד גדולים לעבוד את הקב“ה

רואים שכמה שאדם זוכה לעבוד את הקב“ה תמיד הוא מתוסכל למה הוא לא יכול לעשות יותר – יש כיסופים מאוד גדולים לעבוד את הקב“ה – צריך לדעת שהמניעות שאנחנו מרגישים זה הדרך שאנחנו הולכים מפורים לפסח, הכוונה מהמדרגה של העבודה החיצונית למדרגה של העבודה הפנימית הקב“ה רוצה את הלב שלנו, הוא רוצה שנשתוקק ונחפש את הדרכים איך מתחברים אליו בעבודת הלב, הכוונה באיזה עצות ובאיזה דרכים אנחנו ממשיכים את ההארה שלו לתוך הלב שלנו, כי הדור הזה נקרא דורו של משיח בן-דוד, כי זה הכל בא מכוחו של בן-דוד, מכוחו של דוד המלך..

דוד המלך היה שומע את ניגוני ליבו..

כל עניינו של דוד המלך מוטבע בתוכו. כמו שאבא מעביר לבנו את התכונות בפנימיות שלו כך גם המשיח נקרא בן-דוד מצד עבודת דוד המלך. אומר ר‘ צדוק הכהן מלובלין שדוד המלך היה עובד את הקב“ה לא ע התורה אלא על-פי שורשי-התורה, הכוונה עפ“י הרגשות ליבו. דוד המלך היה כל-כך ברצונות וכיסופים להקב“ה שהוא היה שומע את ניגוני הלב שלו וזה סוד הניגונים שלו. את דוד המלך אנחנו מכירים מגיל עשרים ושמונה, כאשר שמואל בא למשוח אותו, אבל מה היה קודם? לא כתוב ב
ספר שמואל אבל כתוב במדרשים שדוד המלך היה רועה ובדרך כלל זה לא
היה בחברת בני-אדם כי המשפחה שלו ביזתה אותו, חשבו שהוא ממזר וכן הלאה
לכן היו שולחים אותו להרים הרחוקים אז רוב הזמן הוא היה לבד וכל העשרים ושמונה שנים הראשונות שלו זה היה דרך של תפילה, התבודדות והתחברות עם הקב“ה

ביזיונות ממש עד השנים האחרונות לחייו

לדוד המלך לא היו חברים, אבא שלו ואחים שלו לא רצו להכיר אותו – אנחנו לא משיגים את דוד המלך מכיוון שכפי כמה שאדם זוכה להרגיש את הקב“ה בתוך הלב אז העולם הזה זה הטעות הכי גדולה מכיוון שאדם שעובד עפ“י הלב בעולם הזה הוא נראה הכי שבור והכי מרוסק, אף אחד לא מבין אותו בכלל – כדי להתחבר בפנימיות עם הקב“ה זה דרך שונה מאוד מהדרך של החיצוניות, זה עניין אחר לגמרי, הקב“ה מנהיג אותו לפי הבחינה של עבודת הלב וזה דרך שונה מאוד מהדרך של החיצוניות. דוד המלך היה האדם עם הכי הרבה ירידות והכי הרבה התרסקויות בעולם ואפילו עד היום האחרון לא עזבו אותו במנוחה, דוד המלך נפטר בגיל 70 ובגיל 67 היה מרד אבשלום, הוא עבר ממש עד השנים האחרונות של חייו בזיונות ורדיפות וכל זה כדי להביא
אותו יותר ויותר בפנימיות של התחברות פנימית עם הקב“ה. הדרך של יציאת מצרים שזה פסח זה דרך שלימה.

התחברות פנימית עם הלב

בד“כ כשאנחנו מתחילים להתקרב לצדיק אז הצדיק מכניס אותנו לדרך הזאת. רבינו אומר שכל העניין של פורים זה ההכנה לפסח, פורים מטהר אותנו לפסח לכן באה פרשת פרה שזה הטהרה מטומאת מת. טומאת הלב זה המסכים על הלב, גם כשאנחנו עובדים את הקדוש ברוך הוא ומדקדקים במצוות, אם אנחנו לא עובדים אותו על-פי ההתחברות הפנימית עם הלב זה נקרא פורים. לפי בחינת העבודה של פורים אתה נקרא צדיק, לפי עבודת פסח בכלל לא התחלת לעבוד את השם מכיוון שהבחינה שהקדוש ברוך הוא
רוצה זה ההתחברות הפנימית וזוהי דרך שלימה.
מדוד המלך אנחנו יכולים לראות הרבה כללים והרבה תנאים איך הדרך הזאת של העבודה הפנימית נעשית ואחד הדברים זה מה שרבינו אמר שבדרך הזאת אין לאדם הרבה כבוד בעולם הזה – מי שמחפש כבוד שידע שאין כבוד בדרך הזאת וגם הרבה פעמים הולך לאדם שלא כסדר, פעם הוא מצליח ופעם
הוא נכשל – יש מסכים על הלב ואדם לא מרגיש את הקב“ה, הקדוש ברוך הוא
רוצה לעזור לו להוריד את המסכים וזה על-ידי שאדם מקבל צרורות של ביזיונות..

הביזיונות גורמים ללב האדם להישבר..

ברגע שמתחילים לבזות את האדם הביזיונות גורמים ללב האדם להישבר, וזה גורם לו לשבירת הלב, עכשיו כשנשבר לו הלב אפשר לקרב אותו יותר להקב“ה, ולא רק זה אלא כתוב בספרים הקדושים שבדרך הזאת הקב“ה יכול להפיל את האדם לתוך עוונות בלבד שיהיה לו לב-שבור. אנחנו לא מבינים את הדרך הזאת מכיוון שהקב“ה מוביל את האדם לפי כללים ושכל שאנחנו לא מבינים כי כל הדרך הזאת זה לשבור את המסכים שיש על הלב של האדם ועל זה אומר הזוהר הקדוש ’רחמנא ליבא בעי‘ – הקב“ה רוצה את הלב והוא יודע מה שובר את המסכים שיש על הלב של האדם..

רוצה לעבוד אותך כמו הצדיק הכי גדול

יכול להיות שאדם למד חודש תורה והוא במוחין דגדלות אז הקב“ה יודע שכדי לשבור לו את המסכים הוא צריך להסתובב שבועיים ברחובות באיזה תוהו-ובוהו וזה ישבור לו את המסכים שיש לו על הלב – אין השגה בדבר הזה לכן אומר ר‘ צדוק שאדם שמונהג בדרך הזאת צריך כל הזמן להקשיב לרחשי-ליבו כי הקב“ה מדבר איתו דרך רחשי-ליבו. באמת בהתחלה אנו באים מעבודה חיצונית וזה חייב להיות כך. מצד ההשתדלות אנחנו צריכים לעשות השתדלות לעשות את הסדרים כמו שהתורה וחז“ל קבעו לנו, זה ההשתדלות שלנו, אבל אם אדם רואה שפתאום זמן מסויים מכניסים אותו לתוך מערבולות והוא בכלל לא יודע מתי בוקר ומתי צהריים מרוב כל מה שעובר עליו, על כל פנים שאדם לא יתבלבל מזה. אנחנו צריכים לגלות את דעתנו ולהגיד להקב“ה: אבא אני רוצה לעבוד אותך כמו הצדיק הכי גדול – ואז מה שעובר על האדם שלא יתבלבל. אומר רבינו בשיחות הר“ן אות ג‘: ’ואפילו כשנופלים מאד חס ושלום וכל אחד נפל למקום שנפל רחמנא לצלן, אף על פי כן אסור לייאש עצמו.

לגדולתו אין חקר, אפשר לחזור אליו בנקל

ממשיך רבינו ואומר: כי תשובה גבוה למעלה מן התורה, על כן אין שום ייאוש בעולם, כי אם יזכה יהיו נעשין מעוונותיו עניין אחר לגמרי, וכמו שאמרו חכמינו, זכרונם לברכה (יומא נו:): שנתהפכין העוונות לזכויות, ויש בעניין זה סתרי נסתרות‘ ממשיך רבינו ואומר ’רק הכלל שמכל הנפילות והירידות שבעולם רחמנא לצלן יכולים לחזור אליו יתברך בנקל כי לגדולתו אין חקר. והעיקר שהכל תלוי בו, שלא יהיה מייאש עצמו מלצעוק אל השם ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד‘ – לא משנה מה עבר, עובר ויעבור על האדם, על כל פנים שאדם לא יעזוב את הדרך של הצעקה וההתחברות עם הקב“ה

נמצא פה בשיא המערבולות

שאדם יגיד להקב“ה: אני אותך לא עוזב, אני נמצא פה בשיא המערבולת, שיא ההסתרה ושיא הבלבול ואני לא מבין כלום, אני לא יודע איפה צד ימין ואיפה צד שמאל, אבל אני רוצה אותך, אני רוצה להתקרב אלייך – רבינו אומר בשיחות הר“ן שיש בדבר הזה סתרי נסתרות ועוונות נתהפכין ברגע אחד להיות זכויות כי ברגע שאדם קובע בליבו ובדעתו שיהיה מה שלא יהיה, לא משנה איפה
אני אהיה ומה יהיה איתי, אני יודע דבר אחד: אין לי
שום רצון אחר חוץ מלהתקרב להקב“ה מכיוון שהכל
זה שקר. לפעמים אני מתבלבל מהשקר לעשר דקות
אבל הייתי מבולבל, באמת אני רוצה אותך. רבינו אומר שהעיקר זה לא לעזוב את הרצון הפנימי שלנו להתחבר עם הקב“ה. כפי כמה שהרצון הפנימי להתחבר עם הקב“ה קבוע וחזק בליבו של האדם זה נקרא הדרך של יציאת מצרים של המדבר ושל פסח.

האם זאת היא דרך חדשה או דרך ישנה?

עמ“י הלך 40 שנה במדבר, זה ללכת בתוך הדרך של הדיבורים. אומר פרי הארץ שהקב“ה אמר: אם אני אכניס אותם ישר לארץ אז כל אחד ישב תחת גפנו ותחת תאנתו ויתחיל להיות סדר, הכל יהיה מסודר אצלם ויהיה להם טוב, הם ילמדו תורה ויהיה להם יישוב הדעת אבל אני רוצה את התפילות ואת הצעקות שלהם. את אותם צעקות שהם צעקו אליי במצרים כשהמצרים הרביצו להם, אני רוצה שהם יקנו את זה בשלמות הלב, שגם אם הם יהיו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, גם אז שלא יעזבו את הצעקות האלה. אומר פרי הארץ שהקב“ה אמר: אם עמ“י יכנסו עכשיו לא“י הם ישכחו את הדרך הזאת של העבודה הפנימית לכן אני אוליך אותם 40 שנה במדבר, שכל אחד יעשה כל יום שעתיים התבודדות במדבר – תיקון המדבר זה סוד המדבר (מלשון דיבור). צריך לדעת שהדרך הזאת זה דרך חדשה לגמרי, זה מה שרבינו
אמר אני מוליך אתכם בדרך חדשה שהיא ישנה. אם זאת חדשה אז למה היא ישנה?

לפעמים זה נראה שזה ההפך מהתורה

האם יש פה סתירה בדברי רבינו? אלא זאת דרך חדשה שתוביל אותנו לאותם מקומות שהצדיקים בדורות הקודמים הגיעו שזה ההתחברות השלמה עם הקדוש ברוך הוא. צריך לדעת שבדרך הזאת אנחנו כמעט ולא מבינים כלום ואין לנו
הבנה בדבר הזה לכן אנחנו לא מבינים מה קורה אתנו היום. הרבה פעמים בדור
שלנו יש הרבה קושיות עם כל מה שעובר עלינו ולכאורה לפעמים זה נראה
שאנחנו נמצאים במצבים שהם היפך התורה – כל יהודי יודע את דרך התורה וגם
מי ששכח נזכר בזה מהר מכיוון שהנשמה שלו יודעת – ברוך השם אנחנו יודעים
את דרכי התורה, פתאום כשמתקרבים לרבינו רואים דרך חדשה לגמרי – צריך לדעת שזה הכוונה שרבינו אמר אני מוליך אתכם בדרך חדשה שהיא ישנה, כי זאת דרך חדשה שתוביל אותנו לאותו מקום של הצדיקים של פעם רק בדרכים חדשות לגמרי

רשב“י, האר“י הקדוש, הבעש“ט ורבינו

רבינו אומר שהעיקר זה לא לעזוב את הרצונות ואת הצעקה, אם אדם ח“ו נפל לבחינות לא טובות, רבינו אומר: אל תתפעל מזה. בוודאי שאנחנו עושים את כל ההשתדלות להיות ’סור מרע‘ ולא ליפול למקומות לא טובים אבל אם קרה
שנפלנו רבינו אומר: תעשה מחאה ותגלה את הרצונות הטובים שלך ותמשיך הלאה – הרבה פעמים יש קושיות גדולות על כל זה, איך רבינו אמר כאלה דברים?? לכאורה זה נראה שזה נגד כל מה שלמדנו בתורה, אבל צריך לדעת שיש בזה כלל מאוד גדול: יש מדרש שאומר שמשיח צדקנו ישב אתנו וילמד אותנו איך להתקרב להקב“ה, הוא יתן לנו דרכים, עצות ודברי-תורה איך להתקרב להקב“ה – אומר
רבי נתן שאצל רבינו יש כבר את הדרכים האלו – כל מה שאנחנו רואים ולא מבינים איך רבינו אומר כאלה עצות זה כבר נמשך מהתורה של המשיח. האור של
משיח כבר התגלה בעולם, זה התחיל מר‘ שמעון בר יוחאי, האר“י הבעש“ט ורבינו..

נראה קטן, לא מכבדים ומעריכים אותו

החידוש של רבינו זה שהוא הוריד את כל התורות ואת כל הסודות והפנימיות של התורה להלכה למעשה לכל יהודי במקום שבו הוא נמצא וזהו החידוש הגדול של רבינו. כידוע מידת משיח בן-יוסף זה תיקון מידת היסוד, הכוונה שיש לו גבורות גדולות מאוד בקדושה, אז כשהוא רוצה הוא מוסר את הנפש ויש לו את הכוחות למסור את הנפש – בספר ישעיה כתוב ’והקטן יהיה לאלף‘ – הקטן זה דוד המלך, היום משיח בן-דוד נראה קטן, לא מכבדים אותו ולא מעריכים אותו כי אף אחד לא משיג בו. הסוד של משיח בן-דוד יותר גדול מהסוד של משיח בן-יוסף, לעתיד לבוא יתגלה שהוא הסוד של הפלא העליון, פלא זה אותיות אלף. עכשיו יש הנהגה של משיח בן-יוסף ויש את ההשגה של האלף שזה הפלא העליון שזה משיח בן-דוד.

….משיח בן דוד זה בחינה אחרת לגמרי

 כל הדורות היו בעיקר מונהגים ע“י בחינת היסוד שזה משיח בן-יוסף. ההנהגה בדרך הזאת של משיח בן-יוסף זה שלאדם יש כוח בנפש לעשות מסירות נפש לקיים את המצוות ואת התורה וזה היה הניסיון של כל הדורות אבל הגאולה השלימה הרי תהיה ע“י משיח בן דוד ומשיח בן-דוד זה כבר בחינה אחרת לגמרי. משיח בן-דוד זה אמונה שלימה והתבטלות שלימה להקב“ה, הכוונה לדעת שאין עוד מלבדו יתברך..

שיש לו אזיקים על הידיים ועל הרגליים

היום אין כבוד לעבודה הזאת של משיח בן-דוד אלא הכבוד הוא למעלת היסוד (משיח בן-יוסף) כי היום אי אפשר להשיג את המעלה של העבודה של משיח בן-דוד שזה סוד האלף. כל הדורות היו מונהגים ע“י יסוד משיח בן-יוסף אבל הגאולה השלימה תהיה ע“י משיח בן-דוד אז לפני הגאולה אנחנו צריכים לבוא למידה שלו שזה אמונה שלימה וביטול שלם להקב“ה וזה הבלבול הגדול שקורה, כי מצד אחד אנחנו מתחזקים ורוצים ללכת בדרך של יוסף ושל משיח בן-יוסף: אני רוצה להתקרב אלייך אז תן לי את כוחות הנפש לעשות את רצונך – אדם בא לעשות אבל פתאום הוא רואה שיש לו אזיקים על הידיים ועל הרגליים – כל זה מכיוון שאנחנו עדיין בהשגה של יוסף ואנחנו צריכים להגיע לבחינה של דוד וזה כל הבלבול הגדול. הקב“ה שלח את רבינו ואת כל הצדיקים האמתיים וכל זה התחיל מרשב“י כדי שיגלו וידריכו אותנו מה לעשות בדרך הזאת – כדי להינצל הספקות של עמלק שהוא מטיל בנו, הדרך היא לאחוז בהתקשרות חזקה עם הצדיק מכיוון שהצדיק מלמד אותנו איך לעבור את הים הזה של כל הבלבולים ושל כל המבוכות בשלום..

לאחוז חזק מאוד בהתקשרות ובעצות

כאשר יש לנו בלבול כזה גדול בדרך העצה היא לאחוז חזק מאוד בהתקשרות ובעצות של הצדיק, בפרט בעצה של ההתבודדות וזה נקרא הדרך מפורים לפסח. ביציאת מצרים הרצון של הקב“ה היה שהכי קטן בעמ“י ילך בדרך הזאת של הביטול השלם אבל עמ“י לא יכל להחזיק במדרגה הזאת כי זה דורש הרבה עבודת הלב והתחזקות לא ליפול מכל מה שעובר עלינו, לא החזקנו מעמד ונחרב בית המקדש הראשון ואז נולדה הדרך של פורים שזה הדרך של יוסף ואז נקבעה דרך חדשה שזה דרך יותר חיצונית, הכוונה שהעיקר זה לקיים את המעשים, אבל לפני הגאולה אנחנו עוברים מבחינת יוסף לבחינת דוד והדרך הזאת זה הדרך מפורים לפסח. חודש אדר וניסן זה החודשים הכי מסוגלים בשנה ללכת יותר בדרך של ההתבודדות – עכשיו מאיר אור גדול של התבודדות, כל אחד כמה שהוא יכול ואיפה שהוא יכול, העיקר זה להתרגל לדבר עם הקב“ה, הכוונה להגיע להתחברות הפנימית עם הקב“ה.

הפוסט פרשת ויקהל פקודי תשפ"ו | ’כי בתחלה היו כל ההתחלות מפסח‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בכל שנה יוצאים מהמיצרים

כשיש לאדם קירבת השם יש לאדם את הכל, כשאין לאדם את קירבת השם אין לו כלום, יכול להיות לו את כל ההצלחות של העולם הזה אבל זה יכול לעשות לו היסח הדעת לכמה ימים שהוא יהיה שמח שהוא השיג משהו מהעולם הזה אבל זה עובר. למעשה קירבת השם זה גן-עדן אמיתי. רבינו אומר שגן-עדן זה כשהלב מרגיש את הקב"ה, זה הגן-עדן של עמ"י וזה הגאולה. כל עבודתו של היצר הרע זה לעשות 'מסכים' ביננו לבין הקב"ה. המסכים האלה קושרים אותנו והקשרים האלה נקראים מיצרים, לכן עמ"י נולד במצרים, במיצרים, כי זה כל המציאות של העולם הזה, כל הזמן יש לנו הסתרות וקשיים להתחבר עם הקב"ה אבל כתוב בספרים שכל שנה בניסן כל אדם זוכה לפי עבודתו, רצונו והשתדלותו לצאת באיזה בחינה מהמיצרים, זה לא יציאה מוחלטת מכיוון שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אבל בכל שנה אנחנו משתחררים מבחינה מסויימת מהמסכים ומהמיצרים שהיצה“ר עושה ביננו לבין הקב"ה וזה הגאולה האמתית. ברגע שיהודי מחובר עם הקב"ה יש לו את הכל, הוא נמצא במקום הכי טוב בעולם וזה לא משנה באמת איפה הוא נמצא בגשמיות. הגשמיות היום כ"כ מבלבלת אותנו ומטרידה אותנו כי אין לנו את הקב"ה אז צריכים תחליף אז רוצים הצלחות של העולם הזה, אבל ברגע שלאדם יש את הקב"ה אז באמת הוא לא צריך את ההצלחות ואת העולם הזה מכיוון שהוא כבר נמצא בגן-עדן.

יש יצר הרע פשוט ויש יצר הרע חכם מאוד

רבינו אומר שהכל מתחיל בעצם מהנקודה של יציאת מצרים, הכוונה לצאת מהמיצרים ולהתקרב אל הקב"ה, אבל אחרי שנחרב בית המקדש הראשון ואח"כ בית המקדש השני ועמ"י יצאו לגלות מאוד-מאוד ארוכה, איבדנו את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה. אנחנו באמת לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה וצריך לדעת שהיצה“ר של תאוות ומידות רעות זה נקרא יצה“ר פשוט, אבל יש יצה“ר חכם מאוד, היצה“ר הזה יודע תורה והרבה פעמים הוא יושב אתנו ביחד 'חברותא' והוא מלמד אותנו
דברי תורה וכל עניינו זה לבלבל אותנו שלא נמצא את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה

איבדנו את היכולת

-בגלל הגלויות והשנים הארוכות שאנחנו כבר לא נמצאים במציאות של קדושה גדולה כמו שהיה בבית המקדש, אנחנו לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה. איבדנו את הדרך. הרבה פעמים היצר הרע תופס את האדם וברגע אחד זורק אותו למקומות
אחרים לגמרי מכיוון שהוא יותר חכם מאתנו. העצה כנגד זה היא: שפעם כל ההתחלות היו מפסח הכוונה שכל אדם היה יכול ללכת בדרך של הגאולה הפרטית שלו אבל בגלל השנים הארוכות והגלויות שעברנו,
איבדנו את היכולת למצוא את הדרך ועכשיו יש לנו את פורים

ילמד אותנו להגיע איך לפסח

האור של פורים זה מושג שנקרא בקבלה ובחסידות 'יסוד אבא', זה האור של צדיק האמת. כל ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי שהוא ידריך, יכוון וילמד אותנו איך להגיע לפסח, הכוונה איך להשתחרר מהמיצרים כדי להגיע לגאולה. בדורות שלנו אם לא יהיה לאדם מישהו שיכוון אותו וידריך אותו, אז אנחנו לא יודעים שום דבר, אנחנו מבינים בעולם הזה. יש כאלה שמבינים במחשבים, יש כאלה שמבינים במסעדות טובות ויש כאלה שמבינים במכוניות. בעולם הזה כל אחד מבין בעניינים שלו, אבל אנחנו צריכים הדרכה כדי לדעת איך להתקרב להקב"ה וככה מסביר ר' נתן את דברי רבינו 'כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו…', הכוונה שבהתחלה כל אדם היה יכול להתחיל את דרכו להתקרב אל הקב"ה, איבדנו את זה ועכשיו אנחנו צריכים את פורים שזה האור של הצדיק. הצדיק נותן לנו עצות והדרכה איך להתקרב אל הקב"ה והוא מלמד אותנו איך אפשר להסתדר עם כל הבלבולים שהיצר הרע כל-כך מבלבל אותנו. למעשה היסוד הזה כבר ירד לעולם בפעם הראשונה במתן-תורה..

באיזה דרך להתקרב להשם

משה רבינו עלה להר לקבל את הלוחות הראשונים והוא ירד בי"ז בתמוז עם הלוחות, אילו משה היה נותן את הלוחות אז היה מגיע זמן הגאולה ובזמן הגאולה כל יהודי ידע בדיוק מה לעשות ואיך בדיוק להתקרב להקב"ה, יהיה התכללות והתקשרות של כלל נשמות ישראל מתוך אהבה וחיבור, כל זה יתגלה בזמן הגאולה וכל זה היה צריך להתגלות בשעה שמשה רבינו הוריד את הלוחות הראשונים אבל בגלל שהיה חטא העגל ומשה רבינו שראה את זה מיד שבר את הלוחות בגלל שהוא ידע שהוא
חייב לשבור את הלוחות ואז נמנעה מאתנו מציאות הגאולה. כשמשה רבינו בא למחנה הוא אמר לעמ"י 'מי להשם אלי', הכוונה שמי שרוצה עכשיו להתקרב להקב"ה חייב לבוא אליי. כל תכליתה ועניינה של ההתקרבות לצדיק זה שהצדיק מלמד אותנו באיזה דרך ללכת כדי להתקרב להקב"ה וצריך לדעת שזה לא דבר פשוט

אנחנו מתבלבלים מזה אבל לא בכוונה..

התורה מעידה 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', הנחש זה הס"מ, ליתר דיוק כתוב בספרי המקובלים שהס"מ התעבר בנחש. הנחש היה מוכן לקבל את הארת הס"מ והתורה מעידה שהכוח שלו זה ערמומיות וכך הוא מטעה אותנו כל הזמן, לכן ככל שאנחנו לומדים את התורה ואת העצות של הצדיק כך הוא מפלס לנו דרך בכל התוהו ובוהו ובכל הבלבול דעת הגדול שיש בעולם מכיוון שלפי שכלנו אנחנו רואים דברים הפוכים. אנחנו רואים את האמת כשקר ואת השקר כשאמת, את הטוב כרע ואת הרע כטוב ואנחנו מתבלבלים מזה וזה לא בכוונה כי אנחנו באמת רוצים רק את הטוב אבל היצר הרע יותר חכם מאתנו והוא מבלבל אותנו, לדוגמא: אם יהודי עם יראת
שמיים שרוצה להתקרב להקב"ה נכשל פעם או פעמיים הוא כבר בטוח שאין לו תקווה

על ידי ההתקשרות נזכה להגיע לגאולה

אם לא היה את רבינו בעולם שאומר לנו 'תקום על הרגליים ותמשיך הלאה' אז בדור שלנו או שכולם היו מתאבדים או שכולם היו משתגעים ואז ההנהלה של 'אברבנאל' היתה צריכה להקיף את כל גוש-דן עם גדרות. היצר הרע כל הזמן משגע ומבלבל אותנו והצדיק נותן לנו את העצה ואת הדעת והוא מכוון אותנו בתוך כל הבלבול הגדול הזה. כידוע בין פורים לפסח יש 30 יום, בזמן הזה אנחנו קוראים 2 פרשיות: 'פרה אדומה' ולאחר מכן קוראים את 'פרשת החודש', למעשה בפרשיות האלה יש יסודות מאוד גדולים. בפרשיות האלה יש דברים מאוד גדולים שמלמדים אותנו את הדרך בין פורים לפסח, הכוונה שע"י ההתקשרות עם הצדיק נזכה כל אחד להגיע לגאולה. ידוע שכל המצווה של פרה אדומה זה מצווה מאוד מופלאה שעליה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'

כהן צדיק שמוסר את הנפש.

לתלמידי הבעש"ט תמיד היה קשה משהו במצוות פרה אדומה: צריך לקחת פרה אדומה לגמרי ואז שוחטים ושורפים אותה ואת האפר של הפרה היו מערבים עם מים חיים (מי מעיין) ואז היה כהן מיוחד שהיה לוקח ענף של עץ ארז, אזוב (שיח נמוך) ו'תולעת שני' והיה טובל את זה במים עם אפר הפרה אדומה וביום שלישי וביום השביעי הוא היה מזה את זה על מי שנטמא ב'טומאת מת' שזה הטומאה הכי חמורה שחז"ל קוראים לה 'אבי אבות הטומאה', ורק ככה אפשר להיטהר מטומאת מת. בלי אפר הפרה אי אפשר להיטהר מטומאת מת לכן היום אנחנו כולם טמאי מתים מכיוון שאין לנו פרה אדומה. ההזאה של אפר הפרה היתה מטהרת את הטמא מת וזה לא דבר שקשה להבין מכיוון שכך הקב"ה גזר שיהיה ואנחנו לא מקשים על זה קושיות אבל הפליאה הגדולה היא הרי בא כהן שהוא צדיק גדול ומוסר את הנפש ע"י שהוא מזה על הטמא ומטהר אותו, ואז אותו כהן עצמו נטמא. איפה שמענו כזה דבר? כהן צדיק שמוסר את הנפש ועובד בבית המקדש בא לטהר טמא ואז הוא בעצמו נטמא? זה אחד הקושיות על פרה אדומה ועל זה אמרו תלמידי הבעש"ט שיש בדבר הזה רמז מאוד גדול שמרמז על עבודתנו בעולם

מי שרוצה לקרב צריך לדעת לקבל ירידות

ר' נתן מסביר שטמא זה אדם שרחוק מהקב"ה וטהור זה צדיק שקרוב להקב"ה: בא אדם שהוא צדיק וקרוב להקב"ה והוא עכשיו רוצה לעזור למישהו אחר להתקרב, הוא עוזר לו ומקרב אותו ובשעה שהוא מקרב אותו, הוא בעצמו נטמא וזה כלל גדול מאוד. הצדיקים אומרים שכל מי שהולך לעזור לאחרים הוא בעצמו מתרחק ונטמא, אז מה הוא יעשה? רבינו אומר 'קבל את זה באהבה', זהו אין מה לעשות. על זה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', איך זה יכול להיות הרי הוא בא לעשות חסד, אז למה הוא צריך לסבול? אבל הקב"ה אומר 'ככה אני רוצה'. אז כל מי שרוצה לקרב את הרחוקים צריך לדעת לקבל על עצמו גם כן את הירידות וזה הרמז הראשון

רגע, אם אני אקרב אני בעצמי אתרחק..

אנחנו לא יודעים באמת את עומק הדבר אבל ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שאחד הדברים זה שהקב"ה אומר לאדם: אתה מתחיל להתקרב אליי, יופי, אבל אני רוצה שכולם יהיו קרובים אליי אז לך תקרב. אדם אומר: בסדר אני הולך בשמחה לקרב, אבל רגע אם אני אקרב אז אני בעצמי אתרחק. הקב"ה אומר: אני רוצה לראות
שיש לך אהבת ישראל שאתה מוכן להתקלקל ולרדת בשביל לקרב את הרחוקים – זה הניסיון של הצדיקים שירדו לקרב אותנו והם מוכנים לקבל על עצמם ירידות
בגלל אהבת ישראל. אם אתה כ"כ אוהב יהודי שאתה מוכן לרדת בשבילו אז ככה אתה יכול להעלות אותו באמת. אתה לא יכול להעלות יהודי אם אתה רוצה שהכל ישאר אצלך בסדר, צריך פה נקודה של מסירות נפש. פעם היה יהודי שהיה בעצבות גדולה ור' לוי יצחק מברדיטשוב ניסה לחזק אותו ולא הצליח, הוא ניסה את כל הדרכים אבל בסוף הוא שאל את אותו אדם: מה אתה רוצה בשביל להיות בשמחה?

לשמח יהודי יותר גדול מכל העולם הבא

אותו אדם היה בעצבות אבל בכל זאת הוא היה סוחר טוב אז הוא אמר לר' לוי יצחק: אני רוצה שתיתן לי את כל העולם הבא שלך, מזה אני בוודאי יהיה בשמחה. מיד ר' לוי יצחק אמר לו: קיבלת את כל העולם הבא שלי. כשאותו יהודי יצא אמרו לו תלמידיו של ר' לוי יצחק: רבינו, עם כל הכבוד לשמח יהודי אבל שווה לך שיהודי יהיה בשמחה ותיתן לו את כל העולם הבא שלך?!  אמר להם ר' לוי יצחק: יותר גדול אצלי שיהודי יהיה בשמחה מכל העולם הבא שלי, המצווה של לשמח יהודי יותר גדולה אצלי מכל העולם הבא שלי – זה דרכם של הצדיקים. כשאנחנו שומעים כאלה סיפורים אנחנו מתפלאים ואומרים שזה בטח 'סיפורי חסידות', אבל צריך לדעת שזה האמת לאמיתה, רואים את זה בחטא העגל כשהקב"ה אמר למשה רבינו: 'הרף ממני ואשמידם' משה רבינו אמר להקב"ה: 'אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', הכוונה 'אם תשא' חטאתם אז אתה ואני הסתדרנו ואנחנו ממשיכים ביחד, 'ואם אין' ואם אתה לא סולח להם, אז 'מחני נא מספרך אשר כתבת', אל תכתוב אותי בס"ת..

הקב“ה סולח לעמ“י ולצדיק

כתוב בזוהר הקדוש שמשה רבינו אמר להקב"ה: הם עשו חטא העגל והם התחייבו בעונשים ובגיהנום? אז תיתן לי את כל העונשים שלהם ותמחל להם – אנחנו לא מכירים את הבחינה הזאת אבל הנקודה של אהבת ישראל של הצדיקים כ"כ מאירה שהם מוכנים לקבל על עצמם את כל הירידות ואת כל הצער שבעולם ובלבד להעלות את
נשמות ישראל. צריך לדעת שהצדיק עושה את זה במסירות נפש מאוד גדולה אבל על זה הקב"ה אומר: אין דבר גדול מזה, לכן בסופו של הדבר הצדיק בעצמו יזכה לעליות הגדולות ביותר
בזכות הדבר הזה. הקב"ה סולח לעמ"י ולצדיק על כל השטויות בעולם כשיש כזה צדיק.

מי שמטהר את עמ“י עתיד לסבול ביזיונות

את הדבר הזה ראינו אצל משה רבינו כשהוא דיבר קשות עם הקב"ה ואמר לו: 'למה הרעֹת לעבדך', ככה מדברים להקב"ה? הרי אנחנו יודעים שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. באותו רגע היתה מידת הדין על משה רבינו: איך אתה מדבר ככה להקב"ה? אתה אומר שהקב"ה עושה רע לעמ"י? אומר המדרש שהמלאכים תבעו עונש על משה רבינו, הקב"ה אמר להם: תעזבו אותו, אני מבין אותו, זה הכל מאהבת ישראל ובגלל זה אני סולח לו ולהם. אם הצדיק מוכן לדבר איתי כאלה דיבורים מאהבת ישראל אז אני סולח לו על הכל – מי שבא לטהר את עמ"י צריך לדעת שהוא עתיד לסבול בזיונות, ירידות וצער מהדבר הזה אבל אם אתה באמת אוהב את
עם ישראל אז תקבל על עצמך את הדבר הזה – זה הנקודה הראשונה בפרה אדומה..

היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש

כל פרשת פרה אדומה מופיעה בפרשת חקת שבספר במדבר שם התורה מתארת לנו איך מטהרים טמא מת. התורה קוראת לפרה אדומה 'חטאת' שזה סוג של קורבן.
כל עבודת הקורבנות היתה רק בבית המקדש, הקורבן היחידי שכל העבודות שלו
הם מחוץ לבית המקדש זה פרה אדומה. היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש ושם היו שוחטים את הפרה. הכהן היה עומד במקום כזה שהוא היה יכול לראות
את הפתח של בית המקדש, היו שוחטים את הפרה ולאחר מכן שורפים אותה, התוצאה היתה – אפר של פרה. הדבר המפתיע הוא שהתורה קוראת בסוף
פרשת חקת לאפר בשם אחר, פתאום היא קוראת לזה 'עפר', עד עכשיו התורה קראה לזה אפר פרה אבל בסוף כתוב פעם אחת: 'ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת'.
אם נתבונן הרי אפר ועפר זה 2 דברים שונים, אפר זה תוצאה של דבר ששורפים ועפר זה סוג של אדמה, זה פלא שהתורה קוראת לאפר הפרה עפר. את השאלה
הזאת שואלת הגמ' במסכת חולין ומכאן התורה לומדת הלכה: מצוות כיסוי
הדם – כששוחטים בהמה, חיה או עוף אז צריך לכסות את הדם בעפר, אבל מזה שהתורה קוראת לאפר עפר הגמרא לומדת שאפשר לקיים מצוות כיסוי הדם גם באפר

תורה יותר גבוהה מהתורה של המילים

בספרים הקדושים כתוב באריכות גדולה מאוד מדוע התורה קראה לאפר עפר. אם נתבונן בפרשה יש לפרה 2 מצבים ו3 מושגים מושגים: בהתחלה יש לנו 'פרה אדומה', לאחר מכן יש לנו 'אפר פרה' ולאחר מכן התורה קוראת לאפר פרה במושג אחר, 'עפר פרה'. אם נשים לב 3 המושגים האלה כתובים בפרשת חקת ובפרשת פרה אדומה ויש להם דבר משותף: האותיות 'פר' מופיעות בשלושת המושגים. רבינו אמר פעם שיש תורה שנקראת התורה של האותיות וזה גם מובא הרבה בספרי המקובלים, זאת תורה שהיא הרבה יותר גבוהה מהתורה של המילים..

בכל ’אות‘ יש תורה שלימה

אנחנו לומדים תורה של מילים, הכוונה שאנחנו לומדים לפי השכל, החוכמה והבינה, ז"א שאנחנו קוראים פסוק, הלכה או משנה ואנחנו מבינים איזה שכל ואיזה רעיון יש בדבר הזה וזהו, למדנו. התורה של האותיות זה תורה אחרת לגמרי, זה לדרוש את האותיות ולעתיד לבוא יבוא משיח צדקנו והוא יתחיל ללמד אותנו את התורה של האותיות ואז אנחנו נראה שבכל אות של התורה יש תורה שלימה, אבל אחרי 1000 שנה בערך שנלמד את זה אנחנו נתחיל ללמוד את התורה של חלקי האותיות, יקח לנו 1000 שנה כדי ללמוד כל חלק של אות. הזוהר הקדוש, רבינו האר"י ורבינו נחמן מרבים להביא מושג שנקרא 'פר דינים'. האותיות הסופיות נקראות 'מנצפך' (לכולם יש אותיות סופיות), אם נעשה גימטריה של מנצפך נקבל את המספר 280 שזה בדיוק 'פר' – כתוב בספרים הקדושים שההנהגה של הפר דינים זה ההנהגה כשאנחנו נמצאים בניסיונות,
בקשיים, בהסתרה או ח"ו בייסורים. כל עבודתנו בעולם הזה היא להמתיק את הפר דינים

ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי

פר דינים זה הסתרה. יכול להיות שפתאום אדם נמצא בקשיים עם הסביבה או עם עצמו או שיש לו ניסיונות של תאוות או מידות רעות – כל הבחינות שעוברות על האדם של הסתרה וקושי זה נקרא 'ההנהגה של הפר דינים'. העבודה שלנו בעולם הזה היא להמתיק ולתקן את הפר דינים, כשזוכים לחבר את מציאות ההסתרה עם האמונה ועם הקב"ה והתורה, בזה מבטלים ומתקנים את המציאות של הפר דינים. הצדיקים מלמדים אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך מציאות הקושי וההסתרה. ברגע שזוכים להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של הקושי וההסתרה, בזה
אנחנו ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי וההסתרה וזה בעצם הביטול של הדינים

צריך לרוץ להקב“ה, לא להכנס לעצבות

אומר רבינו על הפסוק 'ומשה ניגש אל הערפל אשר שם הא-לקים' הערפל זה ההסתרה ושם נמצא הקב"ה. הצדיק בעצמו עבר את הדרך הזאת ועכשיו הוא יכול להדריך אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של ההסתרה. הצדיק מלמד אותנו שאם עובר עלינו ניסיונות וקשיים אנחנו צריכים לרוץ להקב"ה ולא להכנס לעצבות, לייאוש או לפחדים. ברגע שזוכים להתחבר עם התורה, עם האמונה ועם הקב"ה בתוך מציאות ההסתרה, צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, אנחנו מתקנים את מציאות ההסתרה. עצם העובדה שאדם חושב על הקב"ה בתוך כל הקשיים שעוברים עליו, בזה הוא ממתיק ומבטל את מציאות הקושי. העבודה שלנו היא לבטל ולהעלות בכל פעם את מציאות ההסתרה אל הקב"ה וזה המושג
פרה אדומה שהפכנו להיות אפר פרה. אם מסתכלים אז המילה פרה בנויה כך: פר-ה..

כשאדם עובר את כל זה, הוא עובר צער

ה'הא' של המילה פרה מרמז על האות האחרונה של שם ה-ויה שזה הנהגה של העולם. במילה פרה נרמז שעכשיו ההנהגה של ההסתרה שזה פר דינים, מנהיגה את העולם, אז מה עושים עכשיו? צריך להסכים לעבור שחיטה ולאחר מכן ישרפו אותך, אבל אל תכנס לעצבות ולייאוש אלא תרוץ להשם, תתחזק באמונה, תעשה שיחת חברים, ותפתח ליקוטי תפילות. כשאדם עובר את כל זה הוא עובר צער וזה נקרא הזמן ששוחטים את האדם ואח"כ שורפים אותו כמו שעושים עם הפרה, ואז הפרה הופכת להיות אפר ועכשיו ה'אלף' שזה אמונה, א-לוקות ואור אין-סוף, מאירה לתוך הפר דינים ומתחילה לבטל אותו ואז אדם מתחיל לגלות הרחבה בתוך הצמצום ובתוך הייסורים, לדוגמא אדם נוסע בתמימות לרבינו אומר תיקון הכללי ושם פרוטה לצדקה ואז הוא אומר: ברוך השם כבר נושעתי, ר' נחמן מברסלב איתי. אחרי חודש פתאום הוא לא מבין מאיפה הגיעו כל הביזיונות

ביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים

-אותם אנשים שהיו מכבדים אותי ומתנהגים אליי יפה פתאום מתחילים לירות בי חיצים ולבזות אותי. בד"כ אחרי שאדם היה באומן הוא זוכה לביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים, זה כ"כ מדויק שזה עובר את כל המסכים של האדם ומגיע לנקודה הכי פנימית שיש לאדם בלב ובום, שם נתקע החץ. ברגע שאדם מקבל ביזיון או צער אז כל כוחות הנפש שלו מיד רוצים להגיב ולהחזיר, זה הדמים והגבורות שבתוכנו. בסוף תורה ו' רבינו אומר ללמד זכות על זה שביזה אותנו וזה כבר השריפה והשחיטה של הפרה ממש, הכוונה שכדי להמתיק את כל הגבורות האלה של הפרה האדומה שזה הדינים, אנחנו צריכים לעבור את השחיטה ואת השריפה של הפרה. השריפה והשחיטה זה בתוכנו, צריך לשרוף את כל הרע שבתוכנו. כשעוברים את זה אז כל אחד יודע עד כמה זה קשה כשמבזים את האדם ואצל רבינו כשמבזים זה 'בול פגיעה' ויש קושי מאוד גדול לשתוק על כל זה אבל אם זוכים לשתוק אז עובר קצת זמן ופתאום האדם מרגיש שהוא מקבל נשמה חדשה, פתאום הרוחניות אחרת לגמרי, הוא מקבל טהרה גדולה..

היו צדיקים שהיו מחפשים שיבזו אותם..!

הטהרה של פרה אדומה זה כשהפרה הופכת להיות אפר, מכיוון שהפר דינים זה כל הדמים העכורים בתוכנו שזה כל הכעסים, ההקפדה והישות שיש בתוכנו, זה הפרה וזה מנהיג אותנו, אבל כשמתקרבים לצדיק הוא מלמד אותנו את הדרך לשחוט ולשרוף את הפרה ואז הפר דינים שהיה בתוכנו שזה הפרה, מתהפך להיות אפר. ה'אלף' של האפר זה א-לוקות ואור של אמונה וקירבת השם וזה מתחיל להאיר לנו בתוך הלב, פתאום אדם מתחיל להרגיש דברים אחרים לגמרי. היו צדיקים שהיו מחפשים הזדמנויות שיבזו אותם, זה מדרגה מאוד גבוהה, היה להם תאווה לקבל ביזיונות

אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר

שמעתי מהרב ברלנד שליט"א שאמר: 'על כל התאוות התגברתי, אבל על התאווה לקבל ביזיונות לא התגברתי. אני לא יכול בלי התאווה הזאת', כנראה שעד 120 שנה הרב לא יצליח להתגבר על התאווה הזאת ולא רק זה אלא שאצלו זה רק הולך ומתגבר – זה הבחינה של הפרה שהופכת להיות אפר ומאיר בה אור של אמונה. יש צדיקים שזוכים ללכת עם זה הרבה שנים וזוכים למדרגת אפר פרה. אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר, זה מדרגה מאוד גבוהה אבל אנחנו רואים שבסוף הפרשה התורה קוראת לאפר עפר. כתוב בספרים הקדושים שאמנם אפר פרה זה מדרגה מאוד גבוהה אבל יש מדרגה גבוהה יותר וזה עפר פרה. בוודאי ששניהם זה מדרגות של צדיקים מאוד גדולים אבל 'עפר פרה' זה השלמות. 2 המדרגות האלה נרמזות ב2 צדיקים. אפר הפרה מרמז על מדרגת יוסף הצדיק ומכוחו יש את
משיח בן-יוסף ועפר הפרה מרמז על בחינת דוד המלך ומשיח בן דוד, לכן הרבי מקאמרנא כותב בספר 'היכל הברכה' שאפר פרה זה בגימטריה 'משיח בן-יוסף' בדיוק

אני מסרתי את הנפש, לכן זכיתי לכל זה

עפר פרה זה בגימטריה כתר דוד, אז יש לנו את הבחינה של יוסף הצדיק שזה אפר פרה והבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה שזה כבר המדרגה של 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. כשהצדיקים זוכים למדרגת אפר פרה זה צדיקים שזכו לעבוד את הקב"ה ימים ושנים במסירות נפש מאוד גדולה בתורה, בתפילה, בחסדים ובעבודת המידות ואז הם זכו להזדכך והפכו את כל הפר דינים שיש בתוכם להיות אפר, אבל יש כלל גדול מאוד: אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שכמה שהצדיק זכה ומסר את הנפש במשך ימים ושנים והוא באמת צדיק גדול מאוד, עם כל זה, כל עוד האדם מצליח אז בהכרח שיהיה אצלו איזה תחושה קטנה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, הרי אחרי הכל איך זכיתי להיות אפר פרה? בבחינה של אפר פרה יש בחינה גם
אם זה בדקות שאני מסרתי את הנפש לכן זכיתי לכל זה. אפר פרה זה הבחינה של משיח בן-יוסף. אנחנו לא אומרים את זה על משיח בן-יוסף בעצמו מכיוון שהוא בעצמו מעל כל הבחינה, אלא שזה רק נקרא הדרך של יוסף הצדיק ומשיח בן-יוסף..

כל מה שעשיתי הכל היה סיעתא דשמייא

הבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה זה 'הכתר העליון' שמאיר לתוך הפר
דינים ומבטל אותם לגמרי. הביטול הגמור של עפר פרה זה שגם אותו 'אני' ואותה תחושה של 'הצלחתי ומסרתי את הנפש', גם זה מתבטל. אין את הנקודה הקטנה
של הכוחי ועוצם ידי ושל הישות. אפר זה מסירות נפש של הצדיק, אדם עושה מסירות נפש ימים ושנים ועושה כל שביכולתו והוא זוכה להיות אפר, אבל
כדי לזכות את הנקודה הפנימית 'הרי אחרי הכל מסרתי את הנפש ובמקום ללכת להנות ולבלות בלילות, קמתי חצות, התפללתי, התבודדותי, רצתי לתורה ולעזור
לכל יהודי' – כל זה אמת. אבל לזכות לבטל את הנקודה הזאת ולהשיג השגה יותר גבוהה שהיא 'גם כל מה שעשיתי זה היה רק בסיעתא דשמייא וזה לא באמת מכוחי'

ע“י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין יסוד מאוד גדול כיצד לזכות להגיע מהמדרגה של אפר פרה למדרגה של עפר פרה: ע"י הכישלונות של האדם. אדם זוכה למדרגת אפר פרה ע"י התורה, המצוות והמעשים טובים, אבל לעלות מאפר לעפר זה ע"י הכישלונות. אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שאי אפשר לעלות למדרגת עפר אלא ע"י שאדם נכשל וזה מה שכתוב שהצדיק שזכה להגיע לזה בשלמות גדולה מאוד זה דוד המלך ועל זה הגמרא אומרת לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד, הכוונה לשוב ל'מדרגת יחידא' שזה מדרגת עפר ולזה דוד המלך זכה ע"י 'לא נכשל דוד אלא' כדי להורות את הדרך לעפר שזה מדרגת היחידא. דווקא הכישלון של האדם מעלה אותו מאפר לעפר. מתעוררת פה שאלה מאוד גדולה: דווקא הכישלונות של האדם מעלים אותו מאפר לעפר? כן. הסיבה שע"י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר היא כשאדם מצליח זה דבר גדול מאוד ובאמת אנחנו משתדלים תמיד להצליח, הכוונה להיות 'סור מרע ועשה טוב', אנחנו משתדלים ללמוד תורה, להתפלל, לתת צדקה כל
אחד כפי בחינתו ולהתרחק מהדמיונות והשטויות של העולם הזה וזה העבודה שלנו.

אני כבר ארבעה חודשים צדיק יסוד עולם

כשהקב"ה רואה שאדם ממצה את כל הדרך עד מקום מסויים אז פתאום הקב"ה מביא לאדם כישלון, זה יכול להיות במידות, במחשבות, בהרהורים או בדיבורים. אדם אומר: אני כבר 4 חודשים צדיק יסוד עולם, אין לי שום הרהור. אבל פתאום הוא קם בבוקר וכל המבול מתחיל לעבור לו בתוך הראש. שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר לי שכל הכישלון זה כדי להעלות אותו מאפר לעפר. למדת תורה ועשית מצוות? זכית, אבל הרי לא תצליח שלא להרגיש במקרה הטוב טיפ-טיפה הרגשה של 'אשרי השכונה שאני גר בה, זה לא פשוט אני כבר 3 חודשים מתפלל בנץ' – כשעוברת מחשבה כזאת באדם הקב"ה רוצה לסייע לנו שגם זה לא יהיה לנו ושנדע שזה שזכינו 3 חודשים להתפלל בנץ זה היה מתנה. כשהקב"ה רואה שאנחנו צריכים לעלות מאפר לעפר (זה תמיד בהדרגתיות וביחסיות), פתאום אדם אומר: איזה נץ??

נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה..

-אדם אומר: אתה שואל אותי על שחרית?? שכחתי בכלל מהתפילין ואתה בא ומדבר איתי על שחרית או על הנץ?? פתאום כל המוחין מסתלקים מהאדם והוא לא מבין בכלל מה קרה פה, הרי למדתי תורה, התפללתי ועשיתי מצוות, אלא רבינו מזהיר אותנו שלא ניפול בדעתנו מהדבר הזה ושנבין שיש פה לימוד מאוד גדול: נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה ואתה לא אשם, הקב"ה מסייע לנו לתקן את
זה. הקב"ה פשוט תופס אותנו בצווארון ומוריד אותנו לתוך איזה ביצה  –  עכשיו הבנת? מי שהוריד אותך הוא זה שיעלה אותך.
דווקא מלמטה אדם לומד להגיד להקב"ה: תודה, סליחה, מחילה וכן הלאה. כשאדם זוכה להבין את הנק‘ הזאת הוא זוכה למדרגת עפר פרה.

הפוסט פרשת כי תשא תשפ"ו | גם הגאולה האחרונה עתידה להיות בניסן הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

עניין הגלות זה הסתרת פנים

מובא בחז“ל שבזמן בית המקדש הראשון החיסרון בעבודה הרוחנית של עמ“י זה היה באמונה, בחיפוש ובניסיון ובהשתדלות להדבק באור השם ולהדבק בהקב“ה, ואעפ“י שהיה בית מקדש והיה רוחניות מאוד גבוהה, עם כל זה לצערנו הרב הרבה פעמים דווקא בזמנים שיש גילוי דווקא שמה אנחנו מזלזלים ומקילים ראש. גם רבי נתן וגם הרב דסלר כותבים שכל העניין הגלות זה הסתרת פנים וליהודי יש גבול עד כמה הוא מוכן לסבול הסתרת פנים, יש שלב שדווקא ממציאות ההסתרת פנים הוא מתעורר לחפש את הקשר עם הקב“ה. מובא הרבה בספרים הקדושים שעבודת השם הולכת על שני מהלכים של פנימיות וחיצוניות. חיצוניות בפשטות זה המעשים שאנחנו עושים, זה נקרא העבודה החיצונית שלנו. העבודה הפנימית זה כמובן לחפש דרך המצוות את האור הפנימי, הכוונה להרגיש בלב ולהבין במוח ובדעת את הקשר עם הקב“ה, והקשר בלב מתבטא בשלוש נקודות. נקודה אחת זה ביטחון, שאדם מרגיש שהוא בוטח בהקב“ה וזה מה שנותן את שלוות הנפש, אדם יכול לראות עד כמה הוא בוטח בהקב“ה לפי שלוות הנפש שיש לו כאשר הוא עובר ניסיונות, זה מדד ודרך לראות את הביטחון באמונה. הנקודה השנייה זה אהבת השם ופה זה התמודדות של כל אחד מאתנו מה אנחנו יותר אוהבים: את הקב“ה או את העולם הזה

אין אדם יותר מסוכן בכל העולמות מיהודי

הנקודה השלישית זה יראת השם, למעשה זה יראת השם וגם תלמידי חכמים. אז השלוש נקודות האלה ביטחון, אהבה ויראה זה נקרא העבודה הפנימית וזה התכלית של כל המצוות. כל המצוות, לימוד התורה והמעשים הטובים שאנחנו עושים זה
הכל כדי להוליד בתוכנו את השלוש נקודות האלה ומכיוון שהאור הפנימי של עמ“י בוער עד האין סוף, אז אם אנחנו לא מאירים לנו את האור של השם שזה ביטחון, אהבה ויראה בתוכנו אז ממילא הלב בוער כי ככה אנחנו בנויים שהלב שלנו יבער, מה שיכול להשקיט את הבעירה של הלב זה רק כשאנחנו מאירים בתוכו את אור השם,
אבל ברגע שלא זוכים לזה אז אין אדם יותר מסוכן בכל העולמות מהאדם היהודי..

אז חושך לא יחשיך

אם לא בוערים להשם אז בוערים לתאוות וזה היה בפנימיות הפגם של עמ“י בזמן בית המקדש הראשון, שלא כיוונו בתורה שלהם, במצוות ובמעשים טובים, אפילו שהיה בית מקדש והיה צדיקים והיה נביאים והיה כהנים גדולים וכולם היו בעלי רוח הקודש, זאת היתה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, אבל זה לא יעזור שום דבר אם לא מחפשים את הנקודה הפנימית, ואם אדם מחפש את הנקודה הפנימית אז שום חושך לא יחשיך

הצדיקים מגלים לנו את הדרך

תכלית כל בריאת העולם זה החיפוש שלנו עמ“י אחרי הקב“ה, ובאמת יש מצבים ש מאוד קשה אבל הצדיקים מגלים לנו את הדרך. נכון שהגמרא אומרת שעל שלוש עבירות חמורות נחרב בית המקדש הראשון, גילוי עריות, ע“ז ושפיכות דמים, אבל עם כל זה השורש הפנימי שעמ“י הגיע לשלוש העבירות האלה זה הנקודה של החיסרון של החיפוש הפנימי – כל העניין של גלות בבל היה לתקן את הפגם הזה שעמ“י פגם בבית המקדש הראשון, ובכמה שלבים למעשה עמ“י התנסה בזה. נבוכדנצר היה חכם גדול מאוד ובחוכמה שלו הוא השתמש להרע, הוא ידע דברים רוחניים מאוד גדולים. כל העולם ידע שהיה נבואה שכל גלות בבל תהיה שבעים שנה ונבוכדנצר רצה לבטל את זה, הוא עשה פסל שגובהו 30 מטר וביום מיועד הוא קרא לכל האומות שהיו תחת שלטונו לבוא להשתחוות לפסל. למעשה עמ“י לא עמד בניסיון הזה חוץ מחנניה, מישאל ועזריה. מיד הקב“ה המציא עוד מהלך של ניסיון וזה היה סעודתו של אחשוורוש. המן נתן את העצה לאחשוורוש והוא אמר לו: תעשה את הסעודה הזאת ונכשיל אותם במראת אסורים, בחוסר צניעות וכן הלאה. נכשיל אותם בזימה ואז אנחנו נוכל לשלוט לבטל את החזרה שלהם לא“י

עם ישראל פחדו מההזמנה של אחשוורוש

-אחשוורוש שמע את זה הוא שמח ורצה לחייב את כל היהודים לבוא לסעודה. המן אמר לו שבדרך הזאת זה לא יעזור מכיוון שברגע שהוא יחייב אותם הם יהיו אנוסים ואז הם יהיו פטורים מהדין. המן אמר לו תזמין אותם לבוא לסעודה ואל תחייב אותם ומצד כבוד המלכות הם יבואו לסעודה וזה היה הוויכוח למעשה בין מרדכי היהודי לבין היהודים בשושן. מרדכי ידע שזה הכל תחבולה ועצה של המן לכן הוא יעץ להם לא ללכת לסעודה. עמ“י לא שמעו בקול מרדכי כי הם פחדו מההזמנה של אחשוורוש יותר מאשר הם פחדו ממרדכי וזה היה הפגם הנוסף בעניין של הביטחון. הפגם הראשון זה שהם השתחוו לפסל בימי נבוכדנצר והפגם השני היה שהם הלכו לסעודה ושהם פחדו מאחשוורוש יותר מאשר הם פחדו ממרדכי וזה פגם גדול מאוד

אז היה עת-צרה לעמ“י שלא היה כמותה

ברגע שעמ“י הלכו לסעודה כבר הם נכשלו בזה. כתוב במדרש שכל האוכל שם היה כשר והיה צניעות, מרדכי דאג שיהיה הפרדה וגדרים של צניעות – הבעיה היתה שאחרי יומיים של סעודה המלצרים כבר התעייפו אז לא היתה ברירה אלא להכניס מלצריות צנועות, אבל אחרי עוד יממה וחצי היה מאוד חם אז זה היה אכזריות שהמלצריות ילכו עם כ“כ הרבה בגדים אז הקלו עליהם ופה זה נקרא שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אחרי שלושה-ארבעה ימים כבר לא היה צניעות בפרט כשאוכלים בשר ושותים יין, קשה מאוד לשמור על הגדרים של הצניעות וזה מה שהגמרא אומרת נהנו מסעודתו של אותו רשע. שימו לב עד עכשיו עמ“י פגמו בבחינת היראה, אבל מכאן ברגע שאדם נופל ביראה הוא נופל לאהבות נפולות. בסעודת אחשוורוש הם פגמו בשלוש בחינות והמן מיד קטרג על עמ“י, הוא אמר: לא רק שהם עושים עבירות, גם המצוות שלהם זה לא לשם שמיים. אומר רבינו האר“י הקדוש שהקטרוג הזה של המן זה היה עת-צרה לעמ“י שלא היה כמותה, פה למעשה עמ“י כבר לא יכול לתקן את זה, ואם עמ“י כבר לא יכול לתקן אז חייבים הצדיקים של הדור לקבל על עצמם את כל דרכי התיקונים והם חייבים לעבור מעין הפגם של עמ“י אבל לתקן שמה

יושב ומחכה להמן ואז מבזה ומתגרה בו

אין הדין נמתק אלא בשורשו – מה הכוונה? אם יש סיבות שגרמו שיהיה דין על עמ“י, הצדיק חייב להכנס עד עומק הסיבה שגרמה לדין הזה ולהמתיק את זה במקום ההוא. מכיוון שהפגם היה בביטחון, אהבה ויראה, מרדכי ואסתר שהיו הצדיקים של הדור היו חייבים להמתיק את זה בשורש. מרדכי למעשה היה צריך לתקן את העניין של הביטחון והיראה, והוא תיקן את זה וזה באמת לא דבר פשוט. לא להרגיש פחד מהמן ומשום מציאות נפרדת מהקב“ה זה היה העבודה של מרדכי, לכן כתוב שמרדכי התגרה בהמן, לא רק שהוא לא פחד ממנו ולא השתחווה לו אלא נהפוך הוא, הוא עוד מתגרה בו, הוא יושב ומחכה לו בדרך ואיך שהמן עובר שם הוא מבזה אותו ומתגרה ברשע עד שחכמים שאלו אותו: למה אתה מתגרה בו? אתה רוצה להפיל אסון על כל עמ“י? באמת שאלה גדולה

לא להרגיש שום התפעלות!

כתוב ומדרכי לא יכרע ולא ישתחווה ולאחר מכן כתוב ומרדכי לא קם ולא זע – לא זע זה הכוונה שלא זז לו בלב שום נקודה אפילו לא כחוט השערה של יראה מפני המן וזה היתה העבודה שלו, לא רק לא להשתחוות לו בחיצוניות אלא לא להרגיש שום פחד והתפעלות בלב. מרדכי צריך לבוא אל המקום של המן ולעשות עבודה כזאת שלא יהיה לו אפילו לא כחוט השערה של יראה מפני המן – אף אחד לא יודע את מה שמרדכי יודע, עפ“י הפשט למה אתה מתגרה בו? באמת זה ההשגה של הצדיק שיודע מה נעשה בפנימיות של ההנהגה. הצדיק יודע שכדי לבטל את המן חייבים לבטל את הקטרוג בשורש, ואת זה אף אחד לא יודע חוץ ממרדכי. מרדכי עשה את העבודה הזאת והוא תיקן את הנקודות של הביטחון והיראה.

אדם מתחבר למה שמענג ומשמח אותו

לתקן את נקודת האהבה זה היה העבודה של אסתר המלכה. מה זה תיקון האהבה? אדם אוהב את מה שנותן לו חיות שמחה, זה הטבע שלנו. אדם מתחבר למה שמענג אותו, משמח אותו ומחייה אותו. כל הפנימיות של העבודה של עמ“י בעולם הזה זה שהקב“ה ברא בעולם את המציאות של היצה“ר ובאמת גם התענוגים של היצה“ר זה גם תענוג של הקב“ה, ככה כתוב בספרים הקדושים, רק שהוא השאיל את זה ליצה“ר בשביל הניסיון ובשביל הבחירה. העבודה שלנו זה הניסיון והבחירה מאיפה בעצם לקבל חיות, שמחה ותענוג – התורה מגדירה לנו מכאן לקבל ומכאן אסור, ואנחנו יודעים בנפשנו כמה זה קשה לבטל את התענוג של בחינות של העולם הזה..

נתן היתר לס“א לפתוח את כל הסחורה..

העולם הזה הוא מפתה מאוד ויש הבדל מאוד מהותי בין התענוג והחיות והשמחה שהעולם הזה נותן לעומת הקדושה, כדי לקבל חיות מהקדושה כמה אדם צריך לעבוד קשה, זה עבודה, זה מסירות נפש, זה הרבה ויתור, הרבה פעמים אדם מרגיש שהוא בתוך חושך והוא לא רוצה ללכת לקבל חיות ממקום אחר, אז מצד הקדושה קשה יותר לקבל ואילו מצד היצה“ר זה הרבה יותר מזומן לאדם, בפרט עכשיו בדור של הגאולה. לפני הגאולה הקב“ה נתן היתר לס“א לפתוח את כל הסחורה שלה, צריך לדעת שכוח היצה“ר זה לא עצם התענוג אלא זה כוח דמיוני שנבנה על התענוג. יש איזה עוגת קצפת, היא באמת מאוד טעימה, יש שמה ניצוץ קדוש אבל באמת כמה שיש תענוג בעוגת קצפת, ליצה“ר יש כוח המדמה, הוא עושה סביב זה עולמות של דמיונות לכן את הדמיון הרבה יותר קשה לברר מעצם התאווה עצמה, באמת זה מלחמה עוצמתית כי כוח הדמיון עובד מאוד חזק על עולם הרגש של האדם שמאוד מתפעל מהדמיון. אם יש לו קצת פחד או שהוא חרדתי אז אדם כזה יכול לדמיין שיש בחוץ עכשיו כמה אריות או כמה כלבים והוא כ“כ נכנס ברגשות שלו שזה כ“כ אמיתי שאח“כ קשה מאוד להוציא אותו מהמחשבה שיש פה משהו בחוץ, זה בתחום היראה

עבודה של צדיק ועבודה של בעל תשובה

-בתחום האהבה היצה“ר מכניס באדם רגשות ואדם בטוח שיש מעבר לאתר או מעבר לאפליקציה גנים של עדן עליון והכל שקר – אומר הזוהר הקדוש שבאמת היצה“ר לא נותן לאדם שום דבר חוץ מלהחריב את נפשו. בעומק הנפש של האדם זה מלחמה מאוד קשה ובעבודה של תיקון האהבה יש עבודה של צדיק ויש עבודה של בעל תשובה. העבודה של צדיק זה צדיק האמת שתיקן את כל הבחינות האלה עד השורש הפנימי, וזה היתה העבודה של אסתר, לתקן את האהבה הנפולה של כלל עמ“י בבחינה הזאת שהיא נכנסה לארמון של אחשוורוש שהציע לה את כל הפיתויים שבעולם, התכשיטים הכי יפים, המאכלים הכי יפים, היו שם גינות עם נחלים וציפורים, תוכים וכו‘ כל מה שבן אדם רק רוצה היה לאסתר, אם כל מה היתה העבודה של אסתר בבחינה הזאת?

את כל החצר הזאת במתנה

העבודה של אסתר היתה לא להתפעל משום דבר שאחשוורוש נותן לה אפילו לא כחוט השערה, לכאורה יש מקום להקשות: באה איזה שליחה ולוקחת את אסתר לטיול בחצר הארמון ואומרת לאסתר: את רואה, המלך נתן לך את כל החצר הזה במתנה, יש שמה נחלים, עצים נדירים ופרחים שלא נראו כמוהם בעולם. בתוך כל זה אחשוורוש גם שולח לה תכשיט שמבריאת העולם לא נראה
כמוהו – עכשיו אסתר אומרת: איפה כתוב בתורה שאסור להנאות מזה? איפה זה כתוב שאסור להנאות מכאלה דברים? אני בסה“כ נהנית מהברבורים ומציוץ הציפורים אז מה רע בזה? אבל מרדכי שיודע את האמת אומר לאסתר: כל הניסיון שלך זה לא לקבל הנאה אפילו לא כחוט השערה של הנאה,
אם את תהני מהציפורים או מהברבורים באגם אז תדעי שנפלת בידיים של אחשוורוש

הרי את התכשיטים אסתר חייבת לראות

מרדכי אומר לאסתר: כל מה שהיצה“ר צריך זה רק קצת הנאה – לכאורה נשאל מה הבעיה שהיא תהנה? אדרבה שתעשה שעה התבודדות בין העצים, מה הבעיה בזה? אם זה בא מאחשוורוש אסור כבר לקבל את זה. אומר הזוהר הקדוש שמה שבא מהקליפה אסור לקבל את זה. מצד שני מתעוררת פה קושייה עצומה: הרי יש טבעים לאדם, את התכשיטים היא חייבת לראות, הוא לוקח אותה לטייל בגינה והיא לא יכולה שלא להסתכל, אדרבה היא חייבת להיות שם, אז איך אדם יכול לא להנאות? בפרט שטבע האישה זה להנאות מדברים יפים, אז איך היא יכולה לא להנאות מכל זה?

על זה לא דנים אותך ולא תובעים אותך

מרדכי לימד את אסתר את כל היסודות של רבינו. הוא אמר לה: אסתר, מה שבטבע האנושי את נהנית אין מה לעשות, בזה את אנוסה, על זה אין תביעה, אבל איך שאת מרגישה שהיצה“ר מתחיל לפתות אותך, אין עצה ואין תבונה רק לדבר עם השם. פיתו אותה עם התכשיטים הכי יפים, עם פרחים הכי יפים, הכל הכי יפה בעולם. מרדכי אמר לה: עכשיו את רואה את שם ה-ויה מול העיניים ואת אומרת להקב“ה אני לא רוצה את זה, גם אם את מרגישה שמתעוררת לך הנאה בלב את אנוסה בזה, על זה לא דנים אותך ולא תובעים אותך כי זה בטבע האנושות. אפילו אם אדם נהנה ממשהו שמיד ידבר עם השם והוא מיד יבטל את זה, כי יש דברים שאדם לא יכול למנוע. במדרש רבה ויקרא כתוב שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו בדברים של גשמיות של העולם הזה, מי זה חסיד שבחסידים? ישי אביו של דוד המלך שמת בעטיו של נחש. אם אדם מיד אחרי זה מדבר עם הקב“ה ואומר לו: אני לא רוצה את זה למעשה בזה הוא מבטל את אותה נקודה של הנחש – את כל זה גילה מרדכי לאסתר

אסתר מעולם לא ראתה פנים של גבר…

עד הניסיון האחרון שזה היה כל הסיפור של גזירת המן, עד אז אסתר היתה בארמון אחשוורוש חמש שנים, ועד אז אסתר עשתה את כל העבודה הזאת בשלמות, היא לא נהנתה  כחוט השערה, בזה אסתר זיכתה למעשה את כל עמ“י כי הצדיק ערב על עמ“י, זה שהיא לא נהנתה אפילו לא כחוט השערה, בזה היא היתה ערבה על כל נשמות ישראל – יש על זה כמה קושיות, הגמרא מקשה את הקושייה ואומרת שכל זה טוב ויפה להנאות מתכשיט, מנהרות, מעצים יפים וכן הלאה, אבל מה תעשה אסתר בחדר משכבו של הערל? הרי היא אשתו והיא צריכה להיות בחדר משכבו. כתוב ב’תרגום-השני‘ (יש אומרים שזה יונתן בן עוזיאל) שאסתר מעולם לא ראתה פנים של גבר חוץ ממרדכי, היא היתה הבעטליר העיוור, היא לא ראתה שום דבר בעולם. איך יכול להיות שצדקת זה תלקח לחדר משכו של הערל? אומר רש“י בפרושו על מגילת אסתר שמרדכי הבין שלא נלקחה צדקת זו לחדר משכבו של הערל אלא כדי להביא תשועה לעמ“י..

לבטל בשביל כל עם ישראל

-זה דבר מאוד תמוה מה שרש“י כותב, כדי להביא תשועה לעמ“י אסתר צריכה להכנס לחדר משכבו של הערל? ככה הקב“ה מביא תשובה לעמ“י? לכן זה שאלה על ההנהגה של הקב“ה. מכיוון שאסתר צריכה עכשיו להכנס לעבודה של להעלות את האהבות הנפולות של עמ“י, להעלות את התענוגים של החיצוניות של הס“א, היא צריכה לבטל את זה בשביל כל עמ“י ורואים דבר נורא, היא צריכה להכנס עד לעומק-עומק הקליפה ולתקן את זה גם שם, ורק כשהיא תתקן שם היא בעצם מביאה תשועה לעמ“י כי ברגע שהיא מתקנת את זה במקום
שהכי קשה לתקן, למעשה נמשך לימוד זכות על כל עמ“י מכוחה. צריך להבין איך זה היה:

תיקון במקום שנקרא נוקבא דתהומא רבא

-מילא עד עכשיו דיברנו שהיא תיקנה את הבחינה של החיצוניות של התענוגים, לראות דברים יפים, תכשיטים, נופים וכן הלאה אבל פה אנחנו יודעים שהתיקון הכי קשה זה במקום שנקרא נוקבא דתהומא רבא, זה התאווה הידועה וזה התיקון הכי קשה של התאוות של התענוגים של העולם הזה, אין מקום יותר קשה מזה ואסתר צריכה להכנס גם למקום הזה ולברר את זה, באיזה אופן זה היה? למעשה נגיד שיש בזה כמה וכמה דעות ושיטות בראשונים ובאחרונים, אנחנו נגיד את הפירוש לפי רבינו האר“י הקדוש, זה מובא בספר עץ חיים שער מ“ט שם הוא מסביר את כל עומק העניין ואומר שעד שהמן שלח את האיגרות להשמיד להרוג ולאבד, עד
אז עברו חמש שנים שאסתר היתה בארמון של אחשוורוש, אז איך היא היתה איתו?

השביעה את הנשמה שלה שתצא מהגוף

יש 2 תירוצים מה אסתר עשתה על החמש שנים שהיא היתה בארמון אחשוורוש, יש אומרים שאסתר זה קרקע-עולם ואז אין לה חיוב למסור את נפשה מצד גילוי עריות אבל התירוץ השני והוא יותר מקיף ואמיתי זה שהיא שלחה שדה. באמת אסתר שלחה שדה לאחשוורוש והיא מעולם לא היתה איתו, זה כתוב בזהור הקדוש והתוספות מביאים את זה על הגמרא. עד רבינו האר“י לא הסביר מה הכוונה שהיא שלחה שדה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שמרדכי לימד אותה בשמות קדושים לעשות פעולה רוחנית. רבינו האר“י מסביר שבכל אדם יש חלק א-לוקי שזה בעצם האדם היהודי והנשמה הא-לוקית שעליה אנחנו אומרים בבוקר נשמה שנתת בי טהורה היא, אבל בשביל הבחירה ובשביל העבודה, הקב“ה נתן בתוכנו גם את הנפש הבהמית ואת הגוף וזה חלק של היצה“ר, כל החלק הזה קשור לס“א, לכן אנחנו מורכבים מטוב ורע. אומר רבינו האר“י הקדוש שהיא לא שלחה שדה באמת אלא היא השביעה את הנשמה שלה שתצא מהגוף ואז היא השאירה בתוך הגוף שלה רק את החלק הבהמי עם הגוף והנשמה של אסתר לא היתה בכלל מעולם עם אחשוורוש

אסתר מעולם לא היתה עם אחשוורוש!

-יש שאלה ששואלים: אז איפה הנשמה של אסתר היתה? היא שלחה את הגוף אז איפה היא היתה? יש לזה 2 תירוצים: או שהנשמה הלכה לגן-עדן תחתון שנמצא בעולם הזה, או שבינתיים היא חיכתה באיזה מקום. אז מי היה עם אחשוורוש? השדה, היא מעולם לא היתה  איתו. פה לומדים יסוד מאוד-מאוד גדול, ברגע שאדם יודע בשמות קדושים להפריד את הנשמה שלו מהגוף שלו אז גם מה שקורה במקרה הגוף זה לא קשור לנשמה, מתי יש פגם לנשמה? ברגע שהנשמה משתתפת עם התאווה או עם החטא, אבל ברגע שהנשמה לא משתתפת עם התאווה או עם החטא אז אין שום פגם בנשמה, כל זה כתוב בעץ חיים שער מ“ט של רבינו האר“י הקדוש. את כל זה רבינו מלמד אותנו בעצות פשוטות, אתה רואה שהיצה“ר מתגבר עלייך בכל מיני בחינות? תתחיל לצעוק להשם ותעשה מחאה ואז מה אתה פועל בזה? אתה מפריד את הנשמה מהגוף, אמנם זה לא בבחינה של אסתר אבל אם נתמיד ונהיה חזקים בזה הרבה מאוד בסופו של דבר שום פגם באמת לא יגיע לנשמה

כמובן שאסור לעשות עבירות

אנחנו רוצים לעשות הבהרה בכל העניין הזה משום שיש כאלה שאומרים שאמרתי שמותר לעשות עבירות, אז כמובן שאסור לעשות שום עבירה אלא אנחנו מדברים פה על מצב שיש לאדם ניסיונות והתמודדויות אז זה העצה זה לא שאדם ילך לעשות את הדברים האלה ואז יעשה מחאה, זה כזה שטות. הכוונה שלנו זה שאם מתגבר הניסיון על האדם אז שישתמש בעצות האלה – זה פשוט וכל אחד מבין את זה אבל פרסמו שבגלל שאמרתי את הדברים האלה על אסתר המלכה אז אמרו בשמי שאמרתי שמותר לעשות עבירות – אין שטות יותר גדולה מזאת, לכן אנחנו מחדדים את הנקודה

שלח את האיגרות בי“ג בניסן לפנות ערב

באמת כל מה שרבינו האר“י כותב זה הכל טוב ויפה עד המקרה של המן, כל מה שהסברנו זה היה כך החמש שנים הראשונות, אבל ברגע שהמן גזר את הגזירות להשמיד להרוג ולאבד, פה זה כבר השתנה. בי“ג בניסן המן הצליח לשכנע את אחשוורוש לגזור את הגזרות להשמיד להרוג ולאבד, אחשוורוש נתן להמן את טבעת המלך ובי“ג בניסן לפנות ערב הוא מיד שלח איגרות להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי עוד 11 חודשים בי“ג באדר. ומרדכי ידע את כל אשר נעשה, אליהו הנביא גילה למרדכי את כל הסוד הזה. בי“ד בניסן בבוקר מרדכי שלח את התך להגיד לאסתר שיש גזירה להשמיד להרוג ולאבד כל יהודי – הוא סיפר לאסתר את כל המהלך הזה..

ליל הסדר בוטל לכל היהודים שבשושן..!

התך בא לאסתר בי“ד בניסן בבוקר בשעת שריפת החמץ. אסתר אמרה: למה לדחוק את השעה ולהיות בהול בנקודה הזאת שאני עכשיו הולכת לאחשוורוש בלי הזמנה, ובפרס יש חוק שמי שבא למלך בלי הזמנה אחת דתו להמית. אז למה להכנס לסכנה הזאת? מרדכי אומר לאסתר אם לא תלכי למלך את ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות – מרדכי אומר לאסתר שהיא חייבת ללכת, כשהיא שומעת כזה דיבור מבעלה שהוא גם צדיק הדור אז היא הולכת אבל היא מבקשת לצום עליה 3 ימים. למעשה החכמים של אותה הדור הסכימו למה שאסתר אמרה וזה לא פשוט מה שאסתר אמרה מכיוון שאסתר אמרה לבטל את ליל הסדר מעל
כל היהודים שיהיו בשושן שזה שמונה עשרה אלף איש שלא עשו סדר באותה שנה

פעם נאבדתי מבית אבא, עכשיו ממך?

אסתר הלכה לאחשוורוש בט“ו בבוקר והגמרא מסבירה שיש כאן נקודה יותר עמוקה. אסתר אמרה למרדכי וכאשר אבדתי אבדתי. פעם אחת נאבדתי מבית-אבא ועכשיו אני מאבדת גם אותך. פה השאלה למה את מאבדת את מרדכי? הוא שלח אותך. אומר רש“י על הגמרא שמרדכי אמר לה: את הולכת עכשיו לאחשוורוש ואם הוא ירצה אותך עכשיו את תתרצי לו והפעם את לא שולחת שדה. הפעם זאת הפעם היחידה שמרדכי מצווה על אסתר לא לשלוח שדה לאחשוורוש, זה שונה מכל החמש שנים שהיו עד עכשיו ועל זה היא אומרת לו: אתה עכשיו אומר לי ללכת לרצות אותו ואם הוא יתבע אותי עכשיו לדבר עבירה אז אני חייבת לעשות את זה..

צלמים, עבודה זרה, כשפים, קטורת וכו‘

שואלים המפרשים מדוע מרדכי אמר לאסתר הפעם לא לשלוח שדה, מה שונה הפעם? המפרשים מסבירים שמרדכי אמר: עכשיו אנחנו צריכים להמתיק את הכעס של אחשוורוש מעל עמ“י ושדה לא תפעל את הפעולה הזאת. לכן הקושי הגדול של אסתר היה בעצם שמרדכי שלח אותה לעשות את העבירה הזאת. המדרש והזוהר אומרים שהמקום של אחשוורוש היה מקום נורא ואיום, הכל היה שם צלמים, ע“ז, כשפים, קטורת וכן הלאה. היה שם טומאה נוראית. אסתר עכשיו צריכה ללכת לאחשוורוש וכל צעד וצעד היא נכנסת יותר ויותר בטומאה לכן אומר המדרש שהשכינה האירה בה, כתוב ותלבש אסתר מלכות, זה הולך על השכינה.
אומר המדרש שכל פסיעה שאסתר עשתה השכינה הסתלקה ממנה. השכינה כביכול טוענת: לאן את הולכת? לבית הצלמים? השכינה התחילה להסתלק מאסתר וזה היה הפחד הכי גדול שלה, גם היא הולכת למקום הכי טמא בעולם וגם השכינה מסתלקת ממנה, אז מה החזיק אותה שם במקום הזה? אסתר צעקה א-לי א-לי למה עזבתני. ברגע שאחשוורוש ראה אותה הוא התמלא עליה כעס וחמה ורצה להרוג אותה מיד, מיד מלאכים של רחמים האירו בו רחמים ומה כתוב: ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט, ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך – מיד התמתק הכל

בפשט זה אחשוורוש, בדרש זה הקב“ה

ברגע שאסתר נגעה בראש השרביט היא ביטלה את כל הגזירות מעמ“י, למחרת כבר תלו את המן. מסתתרת פה בעצם נקודה מאוד עמוקה. מה שאמרנו בעצם כתוב במגילה עם קצת ביאור של המדרש אבל יש לנו כלל שחז“ל מלמדים אותנו שכל מקום שכתוב המלך צריך לדרוש את זה גם על מלכו של עולם. אז אם כתוב ’והמלך יושב על כסא מלכותו‘ אז לפי הפשט זה הולך על אחשוורוש, הכלל של חז“ל לא מוציא את דברי המגילה מידי פשוטם, קודם כל יש פשט, אבל מה אומרים לנו חז“ל? איפה שכתוב רק המלך תדרוש את זה גם על מלכו של עולם – אז יש פה משהו שהוא ממש לא מובן, מצד אחד כתוב ’ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית המלך הפנימית נכח בית המלך, והמלך יושב על כסא מלכותו… ויהי כראות המלך את אסתר המלכה.. ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו.. ויאמר לה המלך מה לך אתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות וינתן לך‘ שימו לב בכל זה לא מוזכר בשום מקום המלך אחשוורוש רק כתוב המלך..

המלך מושיט לאסתר את שרביט הזהב

-אז הפשט של הדברים זה כתוב במגילה אבל איך נדרוש את כל זה על הקב“ה? פה יש דבר נורא מאוד, אם נלמד את כל זה עכשיו לפי מה שחז“ל לימדו אותנו שאיפה שכתוב המלך סתם צריך ללמוד את זה על הקב“ה, אז ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות ותעמד בחצר בית הקב“ה הפנימית – מה זה פנימיות המלכות של הקב“ה? קודש הקודשים. ’והמלך יושב על כסא מלכותו‘ את מי היא ראתה לפי הכלל של חז“ל? את הקב“ה יושב על כיסא מלכותו. ’ויהי כראות המלך את אסתר המלכה‘ מי רואה את אסתר? הקב“ה. ’ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב‘, ז“א שהקב“ה מושיט לה איזה סוד של שרביט. ובאמת מה זה? כתוב בספרים הקדושים שבאמת אסתר היתה בפנימיות של הפנימיות של הקדושה, באמת היא עמדה כמו הכהן הגדול בקודש הקודשים מבחינת הדרגה הרוחנית, היא היתה במדרגה הרוחנית הכי גבוהה שיכולה להיות, היא רואה את המלך והמלך רואה אותה זה בבחינת יחוד בין נשמות ישראל להקב“ה. שרביט הזהב זה המתקת הדינים במקום העליון ביותר..

המקום הכי טמא או המקום הכי גבוה?!

ברגע שהקב“ה מושיט את שרביט הזהב לאיזה צדיק או צדיקה נמתקים כל הדינים מעמ“י. אסתר נגעה בראש השרביט שזה מקום רוחני כ“כ גבוה שמיד הכל כבר התבטל, עכשיו זה רק צריך להתגלות עוד יממה עד שתולים את המן והכל מתגלה אבל בעצם היא ביטלה את הכל. צריך להבין איך מסתדר הפשט עם הדרש, בפשט היא היתה במקום הכי טמא בעולם, כתוב בזוהר שהיה שם כישופים וע“ז וכו‘, מצד שני לפי הדרש אסתר עומת במדרג הרוחנית הכי פנימית והכי גבוהה, איך זה מסתדר ביחד?

לא הלכה מרצונה אלא מגזירת הצדיק

זה נקודה מאוד עמוקה חז“ל אומרים לנו שכל מעשה אסתר באונס היה, ז“א שבאמת אסתר לא רצתה ללכת למקום הזה, הרי היא מתווכחת עם מרדכי שהיא לא רוצה ללכת למקום הזה, אז למה היא הולכת? מכיוון שמרדכי אומר לה אם את לא תלכי ’כי אם החרש תחרישי בעת הזאת.. ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות‘ ז“א שמרדכי כופה עליה ללכת והיא באמת לא הלכה מרצונה וברגע שהיא הלכה לשם מגזירת הצדיק ולא מרצונה, מה קרה לה? הנפש שלה התמרמרה מאוד והיה לה צער מאוד גדול עד שהיא אומרת להק“בה א-לי א-לי למה עזבתני?!

הנפש היהודית צועקת שם צעקה נוראית

כשיהודי הולך למקום של טומאה כשיש עליו כפייה להגיע למקום הזה, ומאיפה נדע אם יש כפייה? אם יש לאדם צער והתמרמרות בלב למה הגעתי למקום הזה וצועק להקב“ה א-לי א-לי למה עזבתני?! אומר רבינו האר“י הקדוש דבר נורא: המקום הזה שבחיצוניות נקרא מקום טמא, אבל הנפש של האדם היהודי צועקת שם צעקה נוראית: א-לי א-לי למה עזבתני?! למה אתה נותן לי להגיע למקום הזה – באותו רגע ה נשמה מגיעה למקום הרוחני הכי גבוה, לכן באמת בחיצוניות זה נראה מקום טמאה אבל באמת מצד הנשמה שלה היא פעלה פעולה במקום הכי גבוה – כל הנקודה הזאת היא סוד מאוד גדול, לפעמים נכפה על האדם, לפעמים זה היצה“ר של האדם בעצמו כופה עליו כל מיני מציאויות ומהלכים, ויש לאדם צער למה הגעתי למקום
הזה והוא צועק מהמקום הזה להקב“ה, באותו רגע אסתר ביטלה את
כל הגזירות הנוראיות של המן מעל כל עמ“י – זה כל הנקודה של הבירור.

הפוסט פרשת תצוה תשפ"ו | פורים, מגילת אסתר והעבודה הפנימית הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נמשיך ללמוד את תורה ס“א בליקוטי מוהר“ן חלק ראשון.
רבינו מדבר על הנקודה של אמונת חכמים ואומר שעיקר תיקון הדעת והמשפט הנכון, שזה בעצם המשקפיים הנכונות והמדויקות איך להסתכל על המציאות
שלנו, על החיים והבריאה זה נקרא תיקון הדעת והמשפט, רבינו אומר שזוכים
לזה בעיקר על ידי אמונת חכמים – אם נדייק במילים רבינו לא אמר שנהיה
תלמידים של החכמים אלא שנאמין בחכמים, מדוע רבינו נוקט בלשון אמונת חכמים?

זה לא אינטליגנציה גבוהה…

מכיוון שהחכמים האמיתיים של עם ישראל יש להם כאלה חוכמות וכאלה השגות וכאלה ידיעות וגילויים שהם מפתיעים אותנו, זה לא לפי שכלנו. כדי שנוכל להתחבר עם הדעת שלהם אנחנו צריכים להאמין בהם, הכוונה להאמין שבאמת הקב“ה מגלה להם כאלה חוכמות וכאלה סודות וכאלה תורות. רבינו אומר שע“י שאנחנו מאמינים בחכמים ע“י זה אנחנו זוכים לקבל מהדעת שלהם, אנחנו זוכים שהדעת של החכמים תאיר לנו כל אחד לפי בחינתו ולפי שורש נשמתו לכן היסוד הגדול ביותר זה להאמין בחכמים, הכוונה להאמין שהקב“ה משפיע להם חוכמה ושכל ודעת אחר לגמרי, ממין אחר לגמרי ממה שאנחנו מכירים. פגם באמונת חכמים זה שאדם אומר: גם אם הוא חכם, זה בגלל שיש לו אינטליגנציה גבוהה, יש לו אי-קיו גבוה. ברגע שאדם מאמין שהחוכמה של החכם זה מצד אינטליגנציה גבוהה זה נקרא פגם באמונת חכמים כי החוכמה של הצדיקים האמיתיים זה לא חוכמה מצד שהם מוכשרים מאוד אלא מצד זה שהקב“ה משפיע עליהם דעת אחרת לגמרי וזה נקרא בחינה של רוח הקודש, בזה אנחנו צריכים להאמין. ברגע שאדם לא מאמין בזה ומייחס לצדיק
איזה סוג של אינטליגנציה מאוד מפותחת, בזה האדם
פוגם בדעת שלו כי הוא למעשה מנתק את עצמו מצינור הדעת האמיתי של העולם..

יש את שנת הלבנה ויש את שנת החמה

בהמשך רבינו אומר שהקב“ה גילה לעמ“י את סוד העיבור, למעשה בצורה הפשוטה ביותר זה לעשות התאמה במשך חודשי השנה בין שנת הלבנה לשנת החמה – כל העולם מונים שנה, ז“א שיש איזה מחזוריות שחוזרת על עצמה כל שנה, גם לגויים יש את זה. יש 2 דרכים כלליות ועיקריות איך לחשב את מהלך השנה, יש את שנת הלבנה שלמעשה אנחנו מונים 12 סיבובים של הירח סביב כדור הארץ, כל סיבוב
של הירח סביב כדור הארץ זה נקרא חודש ו-12 סיבובים זה נקרא שנת הלבנה,
בצורה מדויקת זה יוצא 355 ימים בשנה לפי שנת הלבנה, שנת החמה זה יוצא 365 יום

איך עושים את זה

יש עשרה ימים וחצי של הבדל בין שנת החמה לשנת הלבנה, מכמה סיבות הלכתיות ומעשיות צריך לדעת איך לתאם בין שנת החמה לשנת הלבנה. לכאורה זה חישוב מדעי ועמ“י יודע את זה כבר דורות, הגויים רק במאה שנים האחרונות יודעים איך ללכת בכיוון של לחשב את התיאום הזה. איך אנחנו עושים את זה? כל שנה הלבנה מפגרת בעשרה ימים, ז“א שכל שלוש שנים היא מפגרת בשלושים יום, זה מצטבר..

כמה זמן הוא מסתובב בדיוק

זה הסיבה שכל שלוש שנים אנחנו מעברים את השנה ומוסיפים חודש אחד וזה נקרא סוד העיבור, להתאים בין שנת החמה לשנת הלבנה, יש סיבות הלכתיות למה צריך לעשות את זה אבל רבינו אומר שיש בזה סוד מאוד גדול. סוד העיבור לא נוגע לאף אדם אלא רק לחכמים גדולים בעמ“י, גם אם נגלה את סוד העיבור לגויים הם עדיין לא ידעו מה זה סוד העיבור – זה נכון שבמשך כל הדורות הגויים לא ידעו בכלל לחשב את ההתאמה בין שנת הלבנה לשנת החמה, אחת הסיבות זה מכיוון שהם לא ידעו לדייק בשנת הלבנה, הם לא ידעו כמה זמן הירח מסתובב סביב כדור הארץ בצורה מדויקת. באמת יש פה נקודה מאוד עמוקה במה שרבינו אמר שסוד העיבור זה סוד שהגויים לא יכולים להשיג, הוא התכוון ליסוד הרוחני של מצוות קידוש החודש או עיבור השנה ותיאום בין שנת הלבנה לשנת החמה, הוא דיבר על הבחינה הרוחנית. רבינו אומר שהגויים לא יכולים לדעת את זה לעולם אבל באמת לא רק גויים לא יכולים לדעת את זה. רבינו אומר שרק חכמים גדולים מאוד בעמ“י יכולים לדעת את הסוד הזה וזה נקרא סוד תיאום שנה הלבנה ושנת החמה. מובא הרבה בספרים הקדושים שהלבנה מרמזת על כנסת ישראל, על השכינה, על
עמ“י ועל נשמות ישראל, פירוש הדבר שמציאות הלבנה זה מציאות נשמות ישראל.

להנהיג, להדריך ולכוון את נשמות ישראל

החמה מרמזת על העניין של החוכמה – אומר רבינו שהחוכמה הכי גדולה בבריאה זה לעשות תיאום בין החוכמה האמתית לבין המצב של נשמות ישראל. יש חכמים וצדיקים שיכולים לגלות חוכמה אבל מה הם לא יודעים לעשות? להנהיג, להדריך ולכוון את נשמות ישראל איזה תורה, איזה עצות ואיזה דרך שייכים לנשמות ישראל שבאותו הדור, לדעת להאיר להם את התורה, את העצות ואת הדרך ששייכים להם לאותו דור, את זה אף אחד בעולם לא יודע חוץ מגדולי חכמי ישראל מכיוון שבכל
דור ודור כל מציאות הנשמות משתנה באופן כללי וגם באופן פרטי וגם בפרטי-פרטיות

ספרים אמיתיים מאוד וקדושים מאוד!

החוכמה האמתית היא להאיר את החמה, החוכמה, ללבנה הכוונה לנשמות ישראל שנמצאים במצב הזה ומכיוון שיש שינוי כזה גדול לכן הדבר גם לא כתוב בספרים. יש ספרים אמיתיים מאוד וקדושים מאוד שנכתבו מפי השכינה ממש אבל הם לא שייכים לדורות שלנו, לכן הסוד הגדול ביותר זה לדעת את התורה, את העצות ואת ההדרכה איזה דעת להמשיך לנשמות במקום שבו הם נמצאות, זה מה שרבינו סוד העיבור, לתאם בין שנת החמה לשנת הלבנה, הכוונה להאיר לנשמות ישראל את החוכמה כפי מה ששייך להם במקום הזה. אנחנו רואים מעין הדבר, העניין של השובבי“ם זה עניין מאוד עמוק, רבינו האר“י הקדוש גילה שבימים האלה מכיוון שבפרשיות האלה אנחנו קוראים את העניין של יציאת מצרים לכן מתעורר
כל העניין של יציאת מצרים ויש סיעתא דשמייא אוד גדולה לצאת עכשיו ממצרים..

העבודה היא להוציא את מצרים מתוכנו

מה עומק דברי האר“י הקדוש שאומר שבימים האלה אפשר לעשות תיקוני נפש כ“כ גדולים בגלל העניין שאנחנו קוראים את פרשיות יציאת מצרים? אומר ר‘ נתן שבאמת הקב“ה הוציא אותנו ממצרים לפני 3300 שנה ממצרים, ומאז ועד היום ועד שיבוא משיח צדקנו העבודה שלנו זה להוציא את מצרים מתוכנו. כתוב ’וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים‘ הכוונה שרק חמישית מאתנו יצאה ממצרים, יש לנו עוד ארבע חמישיות של מצרים בתוכנו. אחרי שהקב“ה הוציא אותנו ממצרים למעשה מצרים נמצאת בתוכנו, למעשה
כל סדר ועניין יציאת מצרים מתעורר בימים האלה של
ימי השובבי“ם העניין של יציאת מצרים, לכן זה
עבודה הלכה מאוד מעשית לגבינו, להוציא את מצרים מתוכנו.

להתבונן בעניין יציאת מצרים

כל תרבות מצרים עדיין שקועה בתוכנו, להוציא אותנו פיזית ממצרים זה היה יחסית קל, הקושי הגדול של משה רבינו זה היה להוציא אותנו נפשית ורוחנית ממצרים – ע“י ההתבוננות בעניין של יציאת מצרים אנחנו יכולים לראות נקודות עמוקות מאוד בעבודה שלנו בלהוציא את מצרים מתוכנו. כשאנחנו לומדים את היסודות העמוקים של הפרשיות האלה אנחנו יכולים להבין בעומק הדבר מהו סוד העיבור שמשה רבינו בא ומגלה עכשיו בתוך מצרים ומה העבודה שלנו כנגד זה. בזמן שמשה רבינו בא לפרעה הוא אומר לו: השם (שם ה-ויה) התגלה אליי והוא אמר לי להגיד לך שלח את עמי ויעבדוני. אנחנו רואים שלפרעה יש התנגדות מאוד-מאוד גדולה על הנקודה הזאת, הוא אומר: ’מי השם אשר אשמע בקלו‘? מה פרעה בעצם מתכוון ואומר פה? מובא בזוהר הקדוש ובמדרשים שלפרעה באמת היו השגות רוחניות מאוד גבוהות והוא ידע 48 צירופי שם א-לקים וזה נרמז במילה ’מי‘ מהפסוק מי השם אשר אשמע בקלו, זה 2 האותיות הסופיות של שם א-לקים..

תביאו לי את כל הספרים שלנו שאבדוק

לפרעה היתה אחיזה ודעת בארבעים ושמונה צירופים של שם א-לקים ועל זה בא פרעה וטוען כנגד משה רבינו ’מי השם אשר אשמע בקלו‘? מי זה שם ה-ויה שאתה בא ואומר לי שאני צריך להתבטל אליו? משה רבינו אומר לפרעה: יש שם ה-ויה, הקב“ה שלח אותי אלייך והוא רוצה שעמ“י יעבוד אותו. מכיוון שפרעה נבהל קצת ממשה, הוא ראה שמשה יכול לשבור קצת את הטבע, הוא אמר לחרטומים של מצרים: תביאו לי את כל הספרים שלנו ואני אסתכל בכל ספרי הקבלה שלי אם יש שם ה-ויה, אני רוצה ללמוד בתוך התורה שלנו ולראות אם יש שם כזה. הוא עבר על כל הספרים ואז הוא אומר למשה: אתה טועה, אין כזה שם. הנה יש לי פה את כל הספרים שלי, בוא תסתכל בכל הספרים. משה רבינו אומר לפרעה: בספרים שלך
זה לא כתוב, אבל יש שם ה-ויה, הקב“ה שלח אותי להגיד לך: ’שלח את עמי ויעבדני‘

הוא מרים את היד וכל מצרים מתהפכת

פרעה מתווכח וויכוח מאוד גדול עם משה רבינו על הנקודה הזאת, עד שהוא לא מקבל את כל העשר מכות פרעה לא נכנע למשה רבינו בנקודה הזאת. אחרי המכה השביעית פרעה אומר: השם הצדיק ואני ועמי הרשעים. זה היה אחרי מכת ברד ואז משה רבינו מיד התפלל ועברה מכת ברד ואז שוב פעם פרעה מקשה את ליבו. למעשה צריך להבין את זה, הרי אתה רואה את שידוד כל מערכות הטבע, משה
רבינו מרים את היד וכל מצרים מתהפכת, על מה בעצם פרעה כ“כ מתווכח ומתעקש כנגד משה רבינו שהוא טוען שאין כזה שם ה-ויה. כדי להבין את הדבר נסביר קצת
מה זה שם ה-ויה ושם א-לקים וגם למה צריך שיהיה להקב“ה כ“כ הרבה שמות? למעשה זה אחת השאלות היסודיות והעמוקות ביותר בכל פנימיות התורה.
השמות של הקב“ה, להבדיל, זה לא כמו שם של אדם רגיל, זה דבר שונה. המוח, החוכמה והדעת האנושית לא יכולה להבין שום דבר בהקב“ה, אין לנו שום השגה בזה

הקב“ה רוצה שנתקרב אליו ונעבוד אותו

יש גבול למחשבה האנושית, המחשבה האנושית לא יכולה להבין בהקב“ה עצמו שום דבר, אין לנו שום השגה בזה. אבל הקב“ה רוצה שנתקרב אליו ונעבוד אותו לכן הוא כן נתן דרך שנבין אותו, הדרך היא שהוא מצמצם את ההנהגה שלו בתוך הבריאה, הוא ברא עולם ויש כמה וכמה דרכים שהוא מנהיג את העולם וכל דרך שהוא מנהיג את העולם בזה הוא נקרא בשם מסוים. כשהקב“ה מנהיג אותנו במידת הרחמים אז אחד השמות נקרא יוד והא ואו והא. כשהקב“ה אדון עלינו והוא
דורש מאתנו דברים ואם לא הוא דן אותנו, הוא נקרא
בשם אדנות. אדנות זה שם של אדון שבעצם דורש
מאתנו דברים מסויימים ובעצם משם מתעוררת מידת הדין.

א-לקים זה בגימטריה טבע

כשהקב“ה מתנהג איתנו לא במידת הדין הגמורה
אלא בגבורות ובהתכסות ובהעלמה וזה נקרא הנהגה
של דרך הטבע, הקב“ה נקרא בהנהגה הזאת א-לקים, לכן  א-לקים זה גימטריה טבע. למעשה כל השמות של
הקב“ה זה לגלות לנו את דרכי ההנהגה שלו. ע“י שאנחנו לומדים דרך התורה והצדיקים את דרכי ההנהגה של
הקב“ה אנחנו יכולים להתחבר איתו, הדעת והידיעה מחברת. בפגישת שידוך בהתחלה אין להם שום קשר, איך הם מתחברים אחד עם השני? יושבים ומדברים, הוא מספר על עצמו והיא מספרת על עצמה והם מתחילים להכיר אחד את השני, מפה מתחיל החיבור. כשיודעים דבר מתחברים עם הדבר, ככה זה גם עם חברים, כשראובן ושמעון מכירים יותר אחד את השני הם מתחברים נפשית ורוחנית, הדעת מחברת וככה זה גם עם הקב“ה, ככל שאנחנו יותר מבינים ומשיגים את דרכי הנהגותיו של הקב“ה, ע“י זה אנחנו מתחברים איתו וזה נקרא סוד הידיעה והדעת שמחברת בין שני דברים – ידיעת ההנהגה של הקב“ה מחברת אותנו עם הקב“ה..

דורות קודמים ידעו הרבה חוכמה בדבר

יש אפשרות לדעת הרבה מאוד חוכמה ולא רק חוכמת הטבע אלא גם חוכמה רוחנית. כמו שיש חוקי טבע ככה יש חוקים רוחניים, למשל יש שמות מסויימים שאם אדם יגיד אותם הוא יתחיל להוריד שפע. יש שמות של מלאכים שאם אדם יגיד את השמות האלה הוא יוריד את המלאכים האלה לפה – זה בהכרח ככה, זה חוק בטבע. יש שמות של גם כל מיני דברים לא טובים, של נבראים לא כ“כ חיוביים שלא כדאי להזמין. אומר הזוהר הקדוש  שבלעם ידע על עבירה מסויימת מאוד טמאה שע“י זה מלאכי-חבלה מגלים לו סודות חוכמה. בדורות הקודמים ידעו הרבה מאוד חוכמה בידיעה הזאת, גם עמ“י טעה בדבר הזה – מתי זה היה? בסוף תקופת בית ראשון. ירמיהו הנביא התריע 40 שנה שיהיה חורבן ועם ישראל רדף אותו ולא קיבל את דבריו

בזמן מלחמה בירושלים היו הולכים לישון

עמ“י זרקו את ירמיהו לבית האסורים. כשירמיהו אמר להם על החורבן הם לא יכלו לקבל שיהיה חורבן. שואלים חז“ל מדוע עמ“י כ“כ התנגד לירמיהו הנביא ולא האמין לדבריו שיהיה חורבן? זה מובא במדרשי חז“ל בכמה מקומות, כל זה היה בתקופת בית ראשון, עדיין היו נביאים והיו השגות גדולות מאוד, הם ידעו שמות של מלאכים. כל פעם שהיו באים לעשות מלחמה כנגד עמ“י מה היו עושים בירושלים? היו הולכים לישון, היו קוראים לכמה מלאכים, מורידים אותם לחומות של ירושלים ולא יבוא צר ואויב בשערי ירושלים, המלאכים שומרים עלינו – איך חזקיהו ניצח
את סנחריב? איך המלאך ביטל את כל צבא סנחריב? היו שם 180,000 ראשי גיסות, בכל גיס היה לכל הפחות 10 אנשים, ז“א לפי השיטה המועטת ביותר היו קרוב
ל2 מיליון חיילים של סנחריב מסביב לירושלים, מה עשה חזקיהו המלאך? הלך לישון

30 שניות של ניגון המלאכים וכולם מתו..

בא מלאך ונתן להם לשמוע 30 שניות את הניגון של המלאכים למעלה וכל הנשמות שלהם פרחו למעלה, כולם מתו מתוך מיתת נשיקה, הנשמות של הגויים רצו למעלה לשמוע את שירת המלאכים. עמ“י ידע להשתמש בשמות של מלאכים ולפעול בזה פעולות רוחניות וכתוב על זה הרבה בספרים הקדושים, יש בדבר הזה הרבה חוכמה ודעת. בדורות שלנו זה לא ידוע אבל בדורות הקודמים כל החוכמה הזאת היתה ידועה. היום זה התחלף לחוכמת המדע וחוכמת הטבע אבל זה בעצם אותו עניין, לדעת איזה דרך להמשיך כל מיני השפעות וכן הלאה, אבל כל החוכמה הזאת היא נקראת חוכמת שם א-לקים, עצם החוכמה לדעת איך להשתמש בכוחות הבריאה לטובת האדם זה תחת שם א-לקים והמיוחד בזה שאדם יכול להיות חכם מאוד בכל החוכמות האלה ולפעול בזה פעולות רוחניות מאוד גדולות אבל לא להכיר במלכות של הקב“ה, הכוונה שזה כמו חוכמה מדעית.

להשיג חוכמות גדולות מאוד

יכול להיות שאדם הוא גאון מחשבים והוא מפעיל פה איזה מערכת מסויימת, הוא אחד הבכירים בהיי-טק, האדם כדי להפעיל תוכנות מאוד מתוחכמות הוא צריך לקבל עול מלכות שמיים בשביל זה? אדרבה אנחנו יודעים שזה אפילו מרחיק את האדם מלקבל עול מלכות שמיים כל החוכמות האלה. הנקודה שאדם יכול להשיג חוכמות גדולות מאוד שיש בעולם ובבריאה אבל להכחיש את מציאות הבורא, ז“א שאני לא צריך לקבל על עצמי עול מלכות שמיים, זה נובע מהנהגה של הקב“ה שנקראת שם א-לקים שאדם יכול להשיג חוכמות גדולות מאוד ולא לקבל על עצמו עול מלכות שמיים ולא להאמין בהקב“ה, בד“כ הם קצת יותר מתוחכמים, הם לא אומרים שאין את השם, אלא עזב השם את הארץ, מה הוא צריך את כל השטויות שיש לנו בעולם הזה? הוא נתן לנו ארץ לשחק בה קצת ולהתגלגל בה קצת ואין לו שום עניין בדבר הזה – כל הדבר הזה זה השורש של העבודה הזרה..

איך שם קדוש נמצא בתוך שם של ע“ז?

כל זה נובע בעצם מאיזה מציאות של הנהגה שנקראת שם א-לקים, שיש חוכמות בעולם ויכולות להיות חוכמות רוחניות מאוד-מאוד גדולות לדעת איך להמשיך מלאכים לעולם וכל מיני תופעות כמו מזיקים ושדים וכן הלאה וכן הלאה, כל זה יכולים לפעול בדבר הזה ולהכחיש לגמרי את מציאות השם ואת מלכות השם לגמרי, לכן כשעושים את זה בדרך הזאת לוקחים את השם הקדוש שם א-לקים בעצם לצד הטומאה, משתמשים בחוכמה שהקב“ה נתן בבריאה לצד הטומאה ואז זה מתהפך להיות אלהים אחרים. איך שם קדוש נמצא בתוך שם של עבודה זרה? למה התורה קוראת לזה אלהים אחרים? אלא ללמד אותנו שהשם א-לקים זה חוכמה אמיתית שיש בבריאה ובאמת כל העבודה זרה וכל הס“א וכל הגויים יונקים משם א-לקים..

כל הבחירה שלנו נמצאת במקום הזה..

באמת כל העבודה זרה וכל הס“א וכל הגויים יונקים משם א-לקים אבל ברגע שהם מכחישים את מציאות השם זה הופך להיות אלהים אחרים, לעומת זה העבודה של עמ“י זה השם הוא הא-לקים, ז“א שכל החוכמה הזאת זה הכל תחת מלכות השם, דווקא במקום הזה נעשה כל הבירור של העבודה שלנו וכל הבחירה נמצאת במקום הזה – הגויים שמשתמשים בחוכמה הזאת הופכים את זה לאלהים אחרים, ז“א שמכחישים את מציאות מלכות הקב“ה, לנו גם מותר להשתמש בכל החוכמות האלה אבל אנחנו מקדשים אותם, הקדושה זה השם הוא הא-לקים, כל החוכמות זה תחת המלכות של הקב“ה. השם (שם ה-ויה) הוא הא-לקים, כל העבודה שלנו
בעצם זה להאיר את שם ה-ויה בכל מציאות החיים שלנו. פרעה זה אחד החכמים הכי גדולים בכל הדורות בשם א-לקים, הוא השורש של כל החוכמות של השם א-לקים..

החרטומים עשו מעשי כשפים ומעשי שדים

כל הגאווה של המדענים היום זה למעשה גאווה של שטות. פרעה ידע הרבה יותר מכל המדענים היום, יותר מכל המחשבים והחלליות, עד היום לא יודעים דברים פשוטים שהפרעונים היו עושים, כמו למשל החניטה. באמת פרעה ידע את כל החוכמות של הטכנולוגיה אבל כל החוכמה שלו וכל היסוד שלו זה שיש פה חוכמה טבעית, גם אם היא רוחנית אבל היא טבעית, ז“א אם אני יודע שם של מלאך חבלה אני קורא לו והוא בא לפה וכן הלאה. רש“י על הפרשה אומר שהחרטומים היו עושים מעשי כשפים ומעשי שדים.  הקב“ה נתן חוכמה בעולם ובבריאה שהאנושות יכולה לנצל אותה ולא להכיר במלכות של הקב“ה. המבחן האמיתי והניסיון של כל אדם בפרט הניסיון שלנו זה האם אנחנו מתבטלים למלכות השם או לא מתבטלים וזה לא משנה מה אנחנו יודעים או לא יודעים – אדם יכול להיות הכי פשוט בעולם או הכי גאון בעולם, הניסיון הוא אותו ניסון האדם אנחנו מקבלים עלינו את מלכות השם או לא מקבלים עלינו

אבא שלי קיבל מאבא שלו…

פרעה אומר למשה רבינו: מי השם אשר אשמע בקולו? אני עם כל הידיעות שלי אני יכול להשתמש בכל הטבע, אני יכול לקחת מקל להפוך אותו לנחש, כל הכוחות וכל מה שאני עושה קיבלתי את זה מדור לדור ועם כל זה אתה בא ואומר לי שיש בעצם מלך רוחני שמנהיג את כל העולם ואת כל הבריאה ויש לו רצונות מאתנו והוא דורש מאתנו דברים מסויימים ומשגיח עלינו בהשגחה פרטית? אתה בא וטעון כאלה טענות? מי השם אשר בקולו, אין מציאות כזאת. אני לא אדם צעיר ואני קיבלתי מאבא שלי שקיבל מאבא שלו שקיבל מהסבא של הסבא, הרבה דורות, מבריאת העולם אנחנו יודעים את כל החוכמות האלה אז מה אתה בא עכשיו לשנות לנו סדרי בראשית?

בורא עולם מנהיג ומשגיח בכל רגע ורגע

פרעה אמר למשה רבינו: אין דבר כזה שיש מלך שברא את העולם והוא מנהיג את העולם והוא משגיח על העולם בהשגחה פרטית והוא רוצה משהו מהעולם, יש לו את הרצון הפרטי והמיוחד שלו מהעולם – פרעה לא יכול לקבל את הדבר הזה וכל הוויכוח זה הנקודה הזאת. בכלליות שם ה-ויה אומר שקודם כל יש בורא עולם שברא את העולם וכל רגע ורגע מחייה ומקיים את העולם, בורא עולם לא עזב את העולם אלא מנהיג ומשגיח בכל רגע ורגע בהשגחה פרטית על כל פרט ופרט בבריאה, זה היסוד הראשון של שם ה-ויה. הדבר השני של שם ה-ויה ומאוד-מאוד קשה לפרעה לקבל את זה שלבורא יש רצון, ז“א שלא רק שהוא משגיח באופן כללי אלא הוא גם רוצה ממך דברים בתוך העולם והבריאה והתורה והצדיקים מגלים לנו מה הוא רוצה מאתנו. כל עניין התורה והצדיקים שמגלים לנו את התורה זה לגלות לנו מה הקב“ה רוצה מאתנו, אם לא הם גם אנחנו מאמינים באמונה שלימה עדיין חסר פה דבר עיקרי

להאמין בבורא ובתורה זה הולך ביחד.

התורה מגלה לנו מה הבורא רוצה מאתנו. בלי התורה והצדיקים אנחנו לא יכולים לדעת מה הוא רוצה מאתנו והנקודה הזאת זה יסוד מאוד גדול, לכן באמונה בהקב“ה בשם ה-ויה מיד צריך לקשר את זה עם האמונה בתורה שמשה אמת ותורתו אמת. רצונו של הקב“ה מתגלה לנו ע“י התורה והצדיקים. אדם אומר: אני מאמין בהקב“ה בלב, אני לא צריך להניח תפילין – אין כזה דבר, הטעות פה שאתה לא קובע איך לעבוד אותו, הקב“ה קובע איך לעבוד אותו, אתה לא יכול עכשיו להמציא איזה דרך לעבוד אותו – זה יסוד מאוד גדול שהאמונה בבורא והאמונה בתורה תמיד צריכים להיות ביחד, אנחנו לא יכולים להפריד את זה ולא יכולים להחליט מה הוא רוצה מאתנו, הוא מחליט מה הוא רוצה מאתנו וזה בירור מאוד חשוב

אז תחזק אותנו בלימוד התורה וברוחניות

למעשה התורה והצדיקים מגלים לנו את רצונו של הקב“ה וזה נקודה שנייה. נקודה שלישית בשם ה-ויה זה שאחד היסודות הגדולים ביותר ברצונו של הקב“ה זה מה שאנחנו אומרים אותו כל בוקר ‘אשר בחר בנו מכל העמים‘ הקב“ה בחר בנו, לא אנחנו בחרנו בו, זה נקודה חזקה תמיד לטעון לפניו: אל תשכח שאתה בחרת בנו, אז תחזק אותנו בלימוד התורה וברוחניות. היסוד הוא שהקב“ה בחר בנו מכל העמים ואלה הם 3 היסודות העיקריים, שהקב“ה ברא, בורא ומהווה את כל הבריאה ואין שום כוח אחר ומציאות אחרת ויש לו רצון מאתנו והנקודה השלישית זה שהקב“ה בחר בעמ“י מכל העמים, אנחנו הנבחרים שלו ואי אפשר לשנות את זה כי זה רצונו. פרעה לא יכול לקבל את הדבר הזה בפרט את הנקודה השלישית, אתה אומר שיש בורא מעל כולם ואתה אומר שיש כזאת מציאות שהיא עליונה מעל כל הכוחות
והיא בחרה בעמ“י להיות העם שלו? זה נראה לך הגיוני? הרי עמ“י היה העם הכי בזוי בעולם, איפה נולדנו להיות עם? במצרים. עמ“י היו עבדים בני עבדים במצרים..

באמת זה אחד הדברים הכי לא מובנים

פרעה אומר: כאלה דברי שטות לא שמעתי מעולם – איך יכול להיות כזה דבר? זה שיגעון גמור. מחילה אבל אתה מדומיין לגמרי. פרעה לא מוכן לקבל את הנקודה הזאת. אחרי מכת צפרדע משה רבינו בא לפרעה ואומר לו: תגיד לי מתי אתה רוצה שאני אתפלל ולפי התפילה שלי ככה יסתלקו הצפרדעים – מה פרעה עונה לו: למחר. באמת זה אחד הדברים הכי לא מובנים, אם אדם נמצא במציאות הזאת הוא צריך לבקש שעכשיו יסלקו ממנו את כל הצפרדעים אז מדוע פרעה אומר למשה מחר? למה אתה רוצה לסבול עוד 24 שעות? פרעה אמר שכל מה שמשה פעל הוא יודע לפי חוכמות הטבע, הוא יודע מתי יש גאות ושפל אז הוא יודע מתי לחצות את הים, הוא יודע בחוכמה הטבעית שלו שבאמת צריכים להגיע צפרדעים למצרים והוא יודע שהצפרדעים צריכים לעזוב את מצרים, משה מצפה שאני יגיד לו מיד עכשיו ואז מהתפילה שלו כאילו הסתלקו הצפרדעים. פרעה היה בטוח שהצפרדעים הולכים להסתלק עכשיו לכן הוא אמר למשה רבינו למחר, ככה שהוא יוכל לתפוס את משה כביכול בשקר. פרעה לא מוכן לקבל שיש כזה דבר שאדם עומד פה ומדבר עם הקב“ה והקב“ה שומע לו ומשנה לו את כל סדרי הבריאה – זה היסוד של כל הוויכוח בין משה רבינו לבין פרעה. צריך לדעת כלל גדול מאוד שהתורה היא נצחית..

צריך לתת 1500 ₪ לכל מי שמבזה אותנו

למעשה יש גם עכשיו את פרעה, זה הפרעה שיושב בתוך הלב שלנו ובתוך המוח וזה היצה“ר שצועק: אין שם ה-ויה, בסדר ברמה מסויימת אתה מאמין בשם ה-ויה, אתה מאמין באופן כללי שיש בורא לעולם, אבל האם אתה חי כל רגע ורגע שבאמת אין שום כוח מבלעדי הקב“ה והוא עשה, עושה ויעשה את הכל ומהווה את כל הבריאה, האם אתה חי את זה כל רגע ורגע? בואו נראה, מישהו עשה לנו עכשיו טובה נצחית וביזה אותנו, אנחנו רואים באותו רגע את שם ה-ויה מעל לראש שלו? הרב ברלנד אומר שצריך לעשות משכנתא בבנק וכל מי שמבזה אותנו צריך ללכת מיד ולתת לו 1500 שקל כל הטובה שהוא עשה לנו, אז בדור שלנו צריך לעשות משכנתא שיהיה לנו כל רגע ורגע מזומן לתת לזה שמבזה אותנו. האם אנחנו רואים שם ה-ויה מעל זה שמבזה אותנו? כמה פעמים ביזו אותנו והיה לזה שביזה אותנו סיעתא דשמייא שאין לנו באותו רגע אקדח כי היינו יורים בו. מישהו פעם אמר לי: כשמישהו מבזה אותי אני רוצה לעשות לו תיקון-הכללי, להביא אותו באותו רגע לעולם שכולו טוב וכולו אמת. כל זה בגדר של חוכמות פרעה שבעצם לא מקבלים את ההשגחה הפרטית – הגמרא במועד קטן על רבי שמעון בן חלפתא שהלך וראה
2 אריות רעבים, זה באמת צדיק שרואה את שם ה-ויה אז מה הוא עשה? ריחם עליהם. הוא לא מרגיש שום פחד אלא הוא מתפלל עליהם ואומר הכפירים שואגים לטרף. מסכנים האריות האלה למה הם הולכים רעבים? הגמרא אומרת שירדו להם
2 חתיכות בשר מהשמיים. אם יבואו מולנו 2 אריות רעבים אנחנו נראה שם ה-ויה?

כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו

כל זה בגלל שאנחנו לא חיים בלב עדיין את שם ה-ויה, כל העבודה שלנו בפנימיות הלב זה לחיות את שם ה-ויה. משה זה הצדיק שבתוכנו ופרעה זה פרעה שבתוכנו ומכחיש ומסתיר מאתנו לחיות ולהרגיש את מציאות ההשגחה הפרטית עלינו וזה הוויכוח למעשה בין משה רבינו לפרעה – בסופו של דבר משה הוציא אותנו ממצרים אבל אנחנו צריכים להאיר את הצדיק שיש בתוכנו שאומר לנו שיש השגחה פרטית והקב“ה שמח בנו ורוצה בנו. יש עוד נקודה בשם ה-ויה שהיא נקודה שעיקר הבירור שלנו זה בנקודה הזאת ורבינו אומר את זה בתורה ד‘ ’כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו זאת הבחינה היא מעין עולם הבא שנאמר בהשם אהלל דבר בא-לקים אהלל דבר‘. בהשם אהלל דבר זה כשיש עליי רחמים וחסדים ואני מודה להקב“ה..

מצד אהבתו ולטובתנו הנצחית!

כשיש עליי הנהגה של דין שזה א-לקים אני גם מהלל את הקב“ה, עומק הדבר שאומר דוד המלך זה שאני יודע שבאמת לאמיתה ובפנימיות של הדבר אין הבדל בין השם לא-לקים כי השם הוא
הא-לקים – הלכה למעשה ז“א שגם כשהקב“ה משפיע עליי רחמים וחסדים ועוזר לי בוודאי שאני מודה לו כי אני רואה את הרחמים שלו, אבל גם כשהקב“ה מנהיג אותי בהנהגה של שם א-לקים גם אז לפי האמת זה רחמים וחסדים כי אחרי המסך הדק מאוד שנקרא דין ונראה כקושי וצמצום וזה כולל בעצם את כל הקשיים והצמצומים באמת זה גם כן רק השם, זה רק החסדים שלו וזה מצד אהבתו ולטובתנו הנצחית.

הפוסט פרשת תרומה תשפ"ו | תורה ס“א בליקוטי מוהר“ן: ח"ג הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

אין זמן עכשיו לשמוע סיפור

ע“י משפטי אמת אדם יכול להוציא ממה שהוא לומד עצות הלכה למעשה – ר‘ נתן כותב שעיקר הלימוד שאנחנו לומדים זה שנוכל להוציא מזה עצות הלכה למעשה. אנחנו נמצאים בתוך מציאות של בירור, מאבק והתמודדות ואם אנחנו לא יודעים איך להתנהג נכון בתוך המציאות שבה אנחנו נמצאים אזי העיקר חסר, משל למה הדבר דומה? לאדם שנמצא בתוך מלחמה, עכשיו אם נבוא ונלמד אותו רעיון מאוד-מאוד יפה, זה מה שהוא צריך לדעת עכשיו? עכשיו הוא צריך לדעת מה הוא צריך לעשות כדי להינצל ולנצח במלחמה, אין לו עכשיו זמן לשמוע איזה סיפור מאוד יפה, הוא צריך לשמוע דברים הלכה למעשה – כך גם בעולם הזה, אנחנו נמצאים בתוך מלחמה ואם התורה שאנחנו לומדים לא יורדת אצלנו הלכה למעשה אז העיקר מהלימוד חסר, לכן רבינו אומר שהבירור והבחינה שעל-ידה אנחנו יודעים שהלימוד שלנו זה לימוד אמת והמשפט זה משפט אמת, זה ע“י שאנחנו מוציאים מזה הנהגות ועצות הלכה למעשה איך להתנהג לפי מה שבאמת הקב“ה רוצה מאתנו. המבחן והבירור אם הלימוד שלנו זה לימוד אמת זה לפי העצות הלכה למעשה כי אם אנחנו לא מוציאים עצות הלכה למעשה אז העיקר חסר – רבינו אומר פה בתורה שהיסוד הראשון שזוכים לזה זה ע“י אמונת חכמים. בשבוע שעבר דיברנו על זה ונעשה חזרה קצרה, היסוד הראשון של אמונת חכמים זה קודם כל להאמין שהתורה אמת ומשה אמת – משה אמת ותורתו אמת, משה קיבל תורה מסיני ומסר לנו אותה.

גם אם רואים מחלוקות, קושיות וסתירות

היסוד השני של הדבר שנקרא אמונת חכמים זה להאמין שהתורה שבע“פ זה גם תורה א-לוקית. בעל ’השומר אמונים‘ אומר שאם אדם חושב שיש איזה דבר אחד בכל הש“ס שהוא לא מכוון עם סודות ודברים עליונים מאוד, זה כפירה. החלק
השני של אמונת חכמים זה להאמין שהתורה שבע“פ היא אמת, הכוונה א-לוקית, גם אנחנו רואים מחלוקות, קושיות וסתירות, עם כל זה, זה בעצם בא הכל מהקב“ה..

תנאים ואמוראים

רבינו האר“י הקדוש כותב שכל דברי התנאים והאמוראים זה דברי השם, אז למה יש בזה מחלוקות? כי ככה זה ההנהגה של הקב“ה – זה בחינה שנייה של אמונת חכמים. הבחינה השלישית זה האמונה בצדיק ורבינו מדגיש את היסוד הזה הרבה בתורה הזאת, למעשה אנחנו אומרים שהתורה אמת, אז שואלים למה צריך לדבר כ“כ הרבה  על הצדיק? אם יש לנו תורה ויש לנו ספרים אז מה המקום של הצדיק בכל המהלך הזה?

להאמין בתורה שבעל-פה

למה צריך את הצדיק אם יש לנו כבר תורה ויש לנו ספרים? צריך לדעת שאפילו שיש תורה שבכתב ותורה שבע“פ ויש לנו ראשונים ואחרונים וספרי מוסר וחסידות, בלי הצדיק אנחנו יכולים לטעות בלימוד שלנו – אעפ“י שהתורה היא אמת, אנחנו יכולים לטעות בהבנת התורה ולהגיע למסקנות לא נכונות לכן העניין של הצדיק זה למעשה מי שמלמד אותנו את התורה בדרך האמתית, הוא מברר לנו את הלימוד הנכון של התורה – כל זה בעצם הבחינה של אמונת חכמים, להאמין בתורה שבכתב, להאמין בתורה שבע“פ ובצדיקים האמתיים שמלמדים אותנו איך ללמוד את התורה בצורה הנכונה – זה היסוד הראשון של תיקון המשפט, אמונת חכמים. בהמשך רבינו מדבר על היסוד השני של תיקון המשפט שזה תיקון עמוד האמצע, לא נוטה לימין ולא נוטה לשמאל, ואז רבינו אומר שע“י זה יוצא לאדם עצות נכונות ואמתיות – אם הוא אדם ששייך רק לעצמו אז הוא ידע איך להתנהג אבל בד“כ רובנו ככולנו, תמיד יש אנשים שקשורים איתנו, לפחות אצל כל אחד שזכה ב“ה להתחתן ולהקים בית אז האישה והילדים צריכים ללכת לפי דעתו, אז רבינו אומר שהעצות שמתגלות בתיקון המשפט זה צריך להיות לא רק  בשבילו לעצמו אלא גם לנשמות שקשורות איתו וככל ששורש הנשמה של האדם יותר גבוהה ככה הוא צריך להשפיע על יותר ויותר אנשים

העליונים והתחתונים מקבלים מהצדיק

בהמשך התורה רבינו אומר שיש בכל דור ודור צדיק אחד שכל התורה של הדור, הכוונה לכל העצות וכל הדעת של הדור, עוברות דרכו והוא הנשמה המשפיעה לכל הדור, ובאמת רבינו אומר עוד נקודה שהצדיק של הדור משפיע לא רק לדור אלא גם לעליונים ולתחתונים, גם עולם המלאכים צריך לקבל מהצדיק, במקום אחר רבינו אומר שלומדים את זה משתי החלומות של יוסף הצדיק. בתיקוני הזוהר (תיקון ע‘) כתוב שיוסף חלם חלום אחד ששמש, ירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לו
וחלום שני זה עם האלומות – מכאן שהעליונים והתחתונים מקבלים מהצדיק שבדור

הדור שלנו לא דומה לדור לפני 100 שנה

צריך לדעת שגם למעלה לומדים תורה, זה נקרא תורה דלעילא, גם במתיבתא דרקיעא יושבים מלאכים ונשמות של צדיקים ולומדים תורה, לא הכל גלוי וידוע וגם שם צריך ללמוד – כמובן שזה הכל רוחני, זה מציאות אחרת אבל גם שמה צריך משפט אמת ועצות והנהגות נכונות לפי בחינת המציאות העליונה בעולמות הרוחניים העליונים. ככל שהצדיק הוא יותר בחינת כללות הצדיקים, ובכל דור ודור יש את צדיק הדור, ואחת לכמה דורות יש צדיק שכולל הרבה דורות כמו שכתוב בהקדמה של
הרמב“ם למשניות, אז ככל שהצדיק הוא יותר כללי, עליונים ותחתונים צריכים לקבל דרכו את התורה וזה בעיקר עצות הלכה למעשה. אז בעולם שלנו אנחנו מבינים מה זה עצות הלכה למעשה – איך הדור שלנו בכללות ואיך כל אחד מאתנו בפרטיות
צריך להתמודד עם כל המלחמה, הבירורים והניסיונות שעוברים עלינו וזה
משתנה מדור ולדור ומאדם לאדם, כי הדור שלנו לא דומה לדור שהיה לפני מאה שנה

פתאום אדם מרגיש שהוא בתוך מדבר

צריך כל הזמן לחדש את התורה ואת העצות לפי המציאות של הדור ויש בזה חידוש מאוד מעניין שגם למעלה צריכים את הצדיק שיתן להם עצות ויסביר להם דברים ויפסוק להם הלכה והצדיק שבדור פוסק להם הלכה – נגיד 2 ראיות לדבר, ראייה אחת זה בתורה כ“א בליקו“מ שם רבינו מדבר על זה שלכל אדם יש בחינה של מקיפים ופנימיים. פנימיים זה מה שיש לאדם כרגע, הכוונה לשכל שיש לאדם כרגע והלב שיש לאדם כרגע, זה נקרא האור הפנימי, כי זה מה שאנחנו מבינים וזה מה שאנחנו מרגישים. אז מה שאדם מבין ומרגיש זה נקרא אור פנימי, אבל רבינו מסביר שם שגם לכל אדם יש מקיפים ואנחנו צריכים להפוך את המקיפים לפנימיים, דהיינו להפוך שכל חדש ולקבל לב חדש, כל הזמן להתחדש. כל העניין שלנו זה כל הזמן לעלות מדרגה לדרגה, אבל רבינו אומר שם שלפעמים המקיפים מסתלקים מהאדם ואז איך אנחנו מרגישים? אדם מרגיש שהוא פתאום בתוך מדבר או שהוא מרגיש שהמדבר בתוכו..

מה זה הקופסאות האלה?!

הכל שומם, אין לו חיות ואין לו שמחה, הוא לא יכול לחשוב על שום דבר והוא בקושי זוכר איך קוראים לו. פעם סיפר לי איזה יהודי שהוא קם בבוקר, הסתכל על התפילין ולא הבין מה זה 2 הקופסאות השחורות האלה עושות אצלו על השולחן, הוא אמר לי ככה: אתמול בבוקר הנחתי תפילין והרגשתי בהיכל של רשב“י, היום אני בכלל לא מבין מה זה – רבינו אומר שזה נקרא הסתלקות המקיפים ואז החיות והאור של האדם מסתלקים ממנו ואנחנו יודעים שמדי פעם בפעם אנחנו עוברים את המציאות הזאת – אז רבינו אמר תורה שלימה מה אנחנו עושים במציאות הזאת שהמקפים מסתלקים – אחרי שרבינו אמר את כל התורה הזאת יש מאמר מוסגר שהוסיף ר‘ נתן ושם הוא אומר שאת הקושייה הזאת הקשו במקום שהקשו ורבינו אמר על זה תירוץ. באיזה מקום הקשו?

..את הקושייה הזאת הקשו גם למעלה

בחיי מוהר“ן ר‘ נתן מסביר באיזה מקום הקשו את הקושייה ולמי רבינו תירץ את זה – ר‘ נתן כותב שהוא שמע מרבינו שאת הקושייה מה עושים כשהמקיפים מסתלקים שאלו במתיבתא דרקיעא, מסתבר שגם להם יש את השאלה הזאת ורבינו אמר לר‘ נתן שבתורה שאמרתי לא כיוונתי אליכם אלא כיוונתי לתרץ להם את הקושייה הזאת, ז“א שהצדיק שבדור מתרץ גם למעלה את הקושיות, זה מקור אחד. יש עוד מקור מאוד-מאוד חזק וזה גמרא מפורשת במסכת בבא מציעא דף פ“ו שם עלתה שאלה לגבי הלכות צרעת, יש סימנים לצרעת וזה בהרת לבנה (כתם לבן בעור) ובתוך הבהרת צומחת שערה לבנה, אומרת הגמרא שזה הסימן לצרעת אבל קודם צריך שיהיה בהרת ואח“כ שערה לבנה – הגמרא שואלת מה הדין אם יש לו ספק מה גדל קודם על העור?

אז שלחו שליח שיביא את רבה בר נחמני

-האם היה קודם בהרת לבנה ואח“כ שערה לבנה או הפוך – ספק. הגמרא אומרת שהסתפקו בשאלה הזאת ובספק הזה הסתפקו גם במתיבתא דרקיעא – מי היו שם הבעלי מחלוקת? אומרת הגמרא שהקב“ה אמר שאם יש ספק מה קדם אז הדין שהוא טהור, וכל חכמי מתיבתא דרקיעא אמרו שהוא טמא – מחלוקת למעלה, וזה פלא גדול שמותר לחכמים לחלוק על הדעה של הקב“ה במתיבתא דרקיעא, זה גמרא מפורשת. לא ידעו מה לעשות, החכמים למעלה לא הסכימו להתבטל לדעת של הקב“ה והקב“ה לא הסכים להתבטל לדעתם של החכמים, כי אי אפשר להגיד על הקב“ה יחיד ורבים כי דעתו של הקב“ה זה תמיד כדעת רבים בוויכוח בין חכמים. שאלו במתיבתא דרקיעא מה נעשה עם השאלה הזאת? אמרו שיש צדיק בארץ שנקרא רבה בר נחמני והוא הפוסק הכי גדול בהלכות צרעת, אין ברירה חייבים להביא אותו למעלה כדי לשאול אותו את השאלה הזאת. שלחו שליח שיביא אותו למעלה והוא פסק כמו הקב“ה, טהור. מכאן אנחנו לומדים שהצדיק בארץ יכול גם לפסוק למעלה ולגלות להם חידושי תורה וכן הלאה – זה מה שרבינו אומר על אמונת חכמים

קושיות מאוד-מאוד גדולות על הצדיק

בהמשך התורה רבינו אומר שכדי שהצדיק יוכל להדריך אותנו ולדעת בדיוק את העצות האמתיות ששייכות אלינו הוא חייב לדעת גם מה קורה למעלה כי באמת התורה המבוררת ביותר והאמתית ביותר ששייכת לדור שלנו היא קשורה עם התורה דלעילא. כשהצדיק יודע את כל מה שקורה במהלכים הרוחניים העליונים והוא מבין מה שקורה למעלה אז התורה שלו בארץ היא הרבה יותר מבוררת לכן אומר רבינו שהרבה פעמים יש קושיות מאוד-מאוד גדולות על הצדיק, מדוע? כי אנחנו לא יודעים מה אומרים למעלה, אין לנו מושג בתורה דלעילא ואנחנו לא מבינים את זה, הצדיק מוריד את התורה למטה מלמעלה,
זה נקרא יחוד של החוכמה העילאה עם החוכמה התתאה..

בחינת רוח הקודש ונבואה

אומר ’ביאור הליקוטים‘ שלכן קשה לנו מאוד להבין
את הצדיק מכיוון שהוא לא מוריד את זה משכל, גם אם היינו חכמים עדיין היינו חכמים בחוכמה תתאה, חוכמה עילאה זה כבר השגות א-לוקות, זה בחינת רוח הקודש ורוח של נבואה. אין נבואה ואין רוח הקודש אבל במקום אחר רבינו אומר שיש בחינה של הדבר הזה, לכן הרבה פעמים קשה לנו מאוד להבין את הצדיק – אומר ביאור הליקוטים שלכן רבינו נקט פה בלשון אמונת חכמים, לא ללמוד מהחכמים אלא קודם כל להאמין בחכם. רבינו הדגיש את הנקודה להאמין בחכם כי יהיה לנו הרבה קושיות,
בהכרח שיהיה לנו הרבה קושיות כי הוא ממשיך את התורה שלו מבחינת תורה דלעילא

יהודי שלומד ליקו“מ, גמרא ומתבודד…

כשאנחנו זוכים להאמין בחכמים ובצדיקים האמיתיים, זה היסוד הכי גדול שעוזר לנו שהמשפט שלנו יהיה משפט אמת, אנחנו נוכל לברר את המשפט הזה. בוודאי שעיקר הניסיון והבירור שלנו, ובדור שלנו אנחנו רואים את זה כי זה הולך ומתגבר בעולם, זה העניין של רבינו – להתחבר עם התורה ועם הדעת של רבינו אפילו שלא תמיד אנחנו מבינים והרבה פעמים יש בתוכנו גם הרבה התנגדויות לתורה של רבינו. בוודאי שזה מעלה גדולה ועליונה ועצומה אבל גם אם אדם נוסע כל שנה בראש השנה לאומן זה עדיין לא הכרח שבוודאי הוא מבוטל באמת לרבינו, איך זה יכול להיות? הייתי לפני כמה זמן בבעיה של שלום בית, ב“ה הבעל הוא יהודי שלומד ליקו“מ, גמרא ומתבודד, אמרתי לו: למה אתה לא מקיים קצת בבית את העצה של רבינו שאומר ישמע בזיונו ידום וישתוק? הוא אמר לי: מה שרבינו אמר הוא לא התכוון למצב שלי. אז הבנתי איך אפשר ללמוד ליקו“מ אבל כשזה מגיע למעשים אז ’רבינו לא דיבר על המצב הזה‘

חלה מהפכה עצומה בדעת של הדור!!

צריך להתפלל הרבה על הנקודה של אמונת חכמים שהקב“ה יזכה אותנו באמת להתבטל לדעת של הצדיק ולזכות לזה – באמת ברוך השם יש הרבה מאוד סיעתא דשמייא בדור שלנו לכן התפילות גם מאוד עוזרות בדבר הזה אבל צריך לדעת שבשלושים שנה האחרונות חלה מהפכה עצומה בדעת של כל הדור בהתקרבות לרבינו, אני זוכר שלפני פחות משלושים שנה העולם לא יכול היה לקבל את הדעת של רבינו, ממש היה התנגדויות תורניות של תורה במיוחד על שני דברים, דבר אחד זה התחזקות ברצונות, גם אם קשה לאדם עכ“פ תתחזק ברצונות, תדבר על זה ותחזק את זה. אני רוצה להגיד לכם שהיום ברוך השם הנקודה של הרצון היא כ“כ מאירה וברורה בדור שלנו, לפני פחות משלושים שנה מי שהיה מדבר ככה היה נקרא ע“י דעת תורה מדבר דברי כפירה, אמרו מה ז“א תרצה? תעשה. אין כזה דבר, אם אתה באמת רוצה אתה תעשה – היום בדור שלנו כולם כבר יודעים שזה לא ככה, בדור שלנו יודעים שבין המציאות של הרצון לבין המציאות של המעשה יש הרבה פעמים איזה ואדי שצריך לעבור והרבה פעמים יש את הדבר הזה. מכיוון שיותר ויותר מתקרבים לצדיק אז הדעת מתגלית בעולם, נקודה נוספת זה העניין של נקודות טובות

קודם כל נחתוך אותו קצת לגזרים ואז..

אני זוכר שגם העניין של להסתכל על נקודות טובות שיש בכל יהודי, היה בהעלמה ובהסתרה עצומה – איך תסתכל על נקודות טובות במישהו שהוא עושה בעיות? תראה הוא בעייתי, קודם כל צריך חרב חדה, נחתוך אותו קצת לגזרים ונעשה ממנו שתי וערב ואח“כ נסתכל עליו על נקודות טובות – קודם כל זה היה תוכחה והקפדה. היו דורות שזה באמת היה אמת לגביהם, בדור שלנו בפרט מי שמתעסק בחינוך של בחורי ישיבות וילדים יודע שאם ילכו עם מידת תוכחה כמו שהיה לפני 20 או 30 שנה הילד פשוט מתפרק – בסדר, אתה רוצה להוכיח אותו בצורה קשה? תכין לו עכשיו כמה קונטיינרים של ריטלין שהוא יהיה רגוע בתוכחה הזאת, הנשמות לא מסוגלות לסבול את זה והיום כל אנשי החינוך רואים את הדבר הזה, אם מדברים קשה הילד פשוט כבר לא מתפקד..

לפעמים זה הלב שמתנגד

היום הדעת של הצדיק יורדת ומתגלית בעולם וכל זה
בזכות שיש התחזקות באמונת חכמים שביסוד הראשון
זה להתקשר עם התורה של רבינו. בעצם מי שמתנגד
הרבה פעמים לדעת של הצדיק זה הלב שלנו, הוא לא
מקבל את זה שבכל מקרה צריך לקבל את ישמע בזיונו
ידום וישתוק, זה לא נכון. לפעמים מאוד קשה לקיים
את העצות של רבינו  אם זה עניין של נקודות טובות
או להסתכל בעין טובה, לשפוט כל אדם לכף זכות, לעבוד הרבה יותר על הנקודה
של לראות את הטוב בשני בפרט כשזה אנשים שקרובים אחד לשני כגון
הורים, ילדים, אחים, בעל ואישה או חברים טובים, לפעמים זה מאוד קשה לקיים
את העצות האלה ואז יש לנו עבודה לקיים את מה שרבינו אומר פה אמונת
חכמים ולהשיב את זה אל הלב, זאת-אומרת משלב לשלב יותר ויותר לחיות את זה..

עולים עשנים סרוחים למוח ומבלבלים

בהתחלה אנחנו לומדים את זה וזה עדיין נקנה בשכל, העבודה שלנו זה לקנות את זה בלב וזה כמובן עבודה של שנים, זה לא עבודה של יום אחד וגם לא של שנה אבל ככל שאנחנו זוכים יותר להשיב את זה אל הלב ולקיים את התורה של הצדיק אז רבינו אומר שמתברר לנו משפט האמת, אנחנו יודעים איך לשפוט ואיך להסתכל על הדברים במשפט אמת – זה היסוד הראשון שרבינו אומר. אבל אם אדם פוגם באמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל המוח ומערבבים ומבלבלין דעתו ואזי אינו יכול להוציא משפטי אמת ויוצא לו משפט מעקל, בבחינת ’משפטים בל ידעום‘..

דואג האדומי פגם באמונת חכמים….

רבינו ממשיך ואומר שכשאדם פוגם באמונת חכמים אזי אין לו עצות אמתיות, הדעת שלו לא מבוררת הן מבחינת הלכה למעשה איך להתנהג ביום-יום וגם מצד לימוד התורה עצמה, הוא לא ידע לברר את ההלכה באמת שלה. רבינו מביא לדוגמא את דואג האדומי שפגם באמונת חכמים כי הוא חלק על דוד המלך אז רבינו מביא את הגמרא שאומרת שדואג שהיה אביר הרועים והיה מגדולי חכמי-ישראל באותו הדור אבל בגלל שהוא חלק על דוד המלך הוא הוציא פסק הלכה לא אמיתי, הוא דן את דוד המלך שאסור לו לבוא בקהל, הכוונה שאסור לו להתחתן עם יהודייה. הפסק האמיתי ששמואל הנביא פסק זה שדוד המלך מותר לבוא בקהל אבל דואג האדומי שהיה מהחכמים הגדולים באותו הדור למד הלכה למעשה שדוד אסור לבוא בקהל – רבינו מביא את זה כדוגמא להראות שכשאדם פוגם באמונת חכמים אז הלימוד שלו זה לא לימוד אמיתי זה לא מכוון באמת לאמת של התורה ולאמת של הקב“ה. ביאור הליקוטים אומר שהדוגמאות שרבינו מביא צריך להסתכל גם על הדוגמא עצמה,
פה בכלליות דואג האדומי למד הלכה לא לפי האמת של ההלכה אבל יש פה עוד רמז:

הוא גם ימצא בצדיק פגמים וחסרונות

ביאור הליקוטים אומר שכשאדם פוגם באמונת חכמים אז לא רק שהוא לא מחזיק את הצדיק כצדיק אמיתי אלא יתר על כן הוא גם יפסול אותו, אז הוא ימצא בצדיק האמת פגמים וחסרונות, ז“א לא רק שהוא יגיד שהוא לא צדיק אלא לפי ביאור הליקוטים הוא גם יפסול אותו ויגיד שהוא לא מצד הקדושה – זה עוד בחינה של פגם
אמונת חכמים. רבינו אומר לנו פה שכשאדם פוגם באמונת חכמים אזי עולים עשנים סרוחים אל מוחו ומבלבלין דעתו – צריך להבין מה הכוונה של רבינו, קודם כל צריך לדעת שרבינו לא התכוון לעשן כפשוטו. לא ראינו שאדם חושב ועולה עשן לתוך המוח, לא בתורה ולא ברפואה שמענו שעשנים עולים למוח אז מה זה הלשון של רבינו? קודם כל צריך לדעת שרבינו אומר את זה בלשון משל, הכוונה שיש דבר שקורה למוח האדם ורבינו קורא לזה עשנים סרוחים..

כשיש קלקול בעולם הרגש

אז מה הכוונה של רבינו? ר‘ נתן מסביר פה נקודה עמוקה בדבר הזה, כמו שאמרנו זה משל, עשנים סרוחים הכוונה שעולים רגשות אל המוח. אדם שפוגם באמונת חכמים מתחיל להיות מוצף ברגשות, יש לו הרבה מאוד-מאוד רגשות, כעס, תסכול וכן הלאה והרגשות האלה הם אלה שעושים עשנים ומבלבלים את דעתו של האדם.
כשעולם הרגש של האדם לא מתוקן הוא כועס, מפחד, עצוב וכן הלאה, הרגשות האלה הם אלה שמבלבלים את דעתו של האדם וזה הכוונה שרבינו אומר שעולים עשנים סרוחים אל המוח, פירוש הדבר שזה קלקול בעולם הרגש. כשיש קלקול בעולם הרגש אזי השכל לא מבורר..

לב שהוא קשור עם הקדושה ועם האור

יש פה יסוד מאוד עמוק שרבינו אומר שכדי שאדם יזכה לבירור המשפט האמיתי, ז“א לשכל אמיתי ולדעת אמתית ועצות אמתיות, צריך בשביל זה לתקן את עולם הרגש שלנו, כי כשעולם הרגש שלנו לא מתוקן אז ממילא גם עולם השכל לא מתוקן. רבינו אומר שע“י אמונת חכמים מגיעים לתיקון המשפט ותיקון הדעת הנכונה ורבינו מתכוון בזה שזה יעזור ויוליך את האדם לתקן גם את עולם הרגש שלו. צריך להתבונן קצת בעומק הדבר של תיקון עולם הרגש, יסוד ראשון בדבר הזה זה שצריך לדעת שעולם הרגש שלנו זה בעצם תיקון הלב, מה יש לנו בלב, מה אנחנו מרגישים בתוך הלב. עיקר התיקון של האדם זה שהוא יזכה לתיקון הלב, זה עיקר התיקון של האדם. יש לב מתוקן ויש לב לא מתוקן. יש לב שיש בו עולם רגש שהוא קשור באמת עם הקדושה ועם האור האמיתי ויש עולם רגש שהוא קשור עם הצד השני שזה הלא טוב

אחד מהסימנים זה הרצון לתת לזולת

דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת מה זה עולם הרגש מתוקן ומה זה עולם הרגש מקולקל שיש בו הרבה עשנים סרוחים. עולם הרגש המתוקן זה בנוי בעיקר על
שתי נקודות ומתוך השתיים יוצאת נקודה שלישית, הנקודה הראשונה של
תיקון עולם הרגש זה שאדם מרגיש כלפי הקב“ה וכלפי הבריאה אהבה, רחמים וחמלה – זה יסוד ראשון. התיקון השני בעולם הרגש זה שאדם יכול להנהיג את עצמו ולקבל את כל מה שעובר עליו לטוב ולמוטב בשמחה. האהבה והשמחה זה היסודות של תיקון עולם הרגש. ברגע שיש אהבה ושמחה בעולם הרגש מיד נולדת הבחינה השלישית שנקראת הנתינה לזולת – אחד הסימנים של אור הקדושה שבלב זה הרצון לתת לזולת, כתוב שככל שאדם יותר זוכה לגדלות בדעת ובמוחין ככה
הוא יותר זוכה לחשוב על הזולת ולרצות לתת לזולת. עולם הרגש המתוקן
זה אהבה, שמחה והרצון לתת לזולת ולמעשה כל העבודה שלנו זה לזכות להגיע לזה

הלב מנהיג את המוח או המוח את הלב?

עולם הרגש המקולקל שאותו צריך לתקן זה בשלוש בחינות, אחד זה כעס והקפדה, דבר שני זה עצבות, מרה-שחורה, דיכאון וייאוש והבחינה השלישית זה פחדים וחרדות – זה נקרא עולם הרגש המקולקל ואת הבחינה הזאת אנחנו צריכים לתקן, רבינו אומר שהיסוד הראשון זה ע“י ההתחברות וההתקשרות עם הצדיק שזה אמונת חכמים. בלי אמונת חכמים אדם לא יכול לתקן את עולם הרגש שלו ואז כשעולם הרגש שלנו עדיין לא מתוקן אז הרגשות האלה שהזכרנו עולים אל המוח ומבלבלים את המוח ואז המוח לא יכול להוציא משפטים ישרים – במקומות האלה בעצם לא המוח מנהיג את הלב אלא הלב מנהיג את המוח, השליטה היא הפוכה. הלב שמוצף ברגשות שליליים מיד אומר למוח: תצדיק אותי ותוריד לי תורות למה אני צודק ומה אני צריך לעשות עם המציאות הזאת – בעוונותינו אנחנו יודעים שהרבה פעמים אנחנו נמצאים במקום הזה. צריך לדעת יסוד מאוד גדול שברגע שהלב לא נמצא ברגעי-השקט ומנוחת הלב אז אין דעת אמתית במקום הזה, אנחנו צריכים לדעת את זה ככלל וכיסוד לחיים, יש מצבים שאנחנו לא יכולים להתגבר
על הרגשות שיש בתוכנו, רק צריך לדעת שמה שאני חושב באותו זמן זה לא אמת..

תמצא לי עכשיו סיבות למה זה בסדר

יש ספר שנקרא ’חזון איש‘ שם אומר החזון איש שהאמת מתגלית לאדם ברגעי שקט הנפש והלב. לכן לפעמים אדם צריך לברר איזה נקודת אמת, העצה היא שתלך להתבודד ותביא את עצמך למצב של שקט הנפש. רק בשקט הנפש אתה יכול להוציא באמת משפט ועצה אמתית מה אתה צריך לעשות בדבר הזה. הרבה
פעמים רואים שאם אדם קצת סוער ברוחו אזי לא משנה מה שהוא יחשוב עכשיו הוא לא ידע את האמת, אתה חייב את רגעי השקט והשלווה הנפשית ואז אתה יכול לחשוב על הנושא הזה ולדעת עצה אמתית. זה מה שרבינו אומר פה העניין של העשנים הסרוחים שזה הצפה של רגשות שבאותו זמן עולים אל המוח, הכוונה שהם אומרים למוח: תצדיק אותנו, תמצא לי עכשיו סיבות למה זה בסדר שאני כועס ולמה אני צודק שאני עצוב ולמה אני צודק שאני מפחד והמוח מוכן לשרת את הלב במצב הזה אבל צריך לדעת שכל המשפטים וכל העצות במצב הזה זה לא אמת.

לב מתוקן זה אהבה, שמחה ורצון לתת

איך נוצרים העשנים הסרוחים האלה ואנחנו רואים שאנחנו נמצאים במקום הזה ואולי כל תיקון הדור שלנו זה לתקן את כל עומס הרגשות הלא-טובים שבלב,
כמעט כל תיקון הדור עומד על הנקודה הזאת. מאיפה זה מגיע? אמרנו שזירת המלחמה זה בעצם הלב. לב מתוקן זה שמחה, אהבה ורצון לתת לזולת ויש את הלב המקולקל אז המלחמה היא בעצם על הלב אבל יש 3 בחינות כלליות במלחמה הזאת שבספרי המקובלים זה נקרא נפש רוח נשמה, למעשה זה 3 בחינות רוחניות נפשיות שיש בתוכנו והמלחמה היא בשלוש בחינות האלה. יש בנפש בחינת הטוב ויש בחינת הצד השני, ברוח יש אותו הדבר וגם בנשמה יש את אותו הדבר כי זה לעומת זה עשה א-לקים. כמו שיש נפש רוח נשמה דקדושה שזה הכל אור א-לוקי שזה מאיר בנו אבל מכיוון שהקב“ה רוצה עבודה ובחירה אז יש לעומת זה 3 בחינות
של הקליפה שעומדים כנגד הנפש רוח נשמה – העבודה שלנו זה לעשות כל הזמן את הבירור בנפש רוח נשמה והצדיק הוא שעוזר לנו לדעת איך לברר את הנקודה הזאת.

כפי כמה שזה מאיר בתוך האדם כך….

בירור הנפש רוח נשמה יוצר בעצם את מציאות הלב וככל שזוכים לתקן את זה ממילא זוכים לתקן את הלב. הנפש זה כנגד התאווה, הרוח זה כנגד הרגשות שבלב והנשמה זה כנגד החוכמה שבמוח אבל צריך לדעת שגם הנפש גם הרוח וגם הנשמה הם כולם מאירים אל הלב, תיקון הנפש רוח נשמה זה לפי איך שהנפש רוח נשמה מאירים אל תוך הלב שלנו – ככל שאדם זוכה שבתוך הלב שלו יהיה יותר אהבה ושמחה אזי ממילא המוח מתחיל לגלות לאדם עצות ישרות ודעת ישרה כי כמו שהרגש השלילי מעקם את המוח שזה העשנים הסרוחים אז ככה הבחינה של אהבה ושמחה שבאה בעקבות תיקון הנפש רוח נשמה זה מוליד משפטי אמת ואז אדם יתחיל לראות את האמת ולהבין את האמת. כפי כמה שאדם מאיר בתוכו את הבחינה הזאת ככה האדם יודע להוציא משפטי אמת. רבינו אומר שהיסוד הראשון של תיקון הנפש רוח נשמה זה אמונת חכמים שזה הקשר והדביקות שלנו בצדיקים.

כל ההרס והחורבן נמשך התורה שלכם

בד“כ מי שנפל לטומאה מגיע כבר לבחינה של הנפש הבהמית ואז כל מה שהוא רוצה זה רק את התאוות הגסות של העולם הזה, ממון, כבוד, התאווה הידועה (ניאוף) וכן הלאה ואז נולדים בתוכו תורות שלמות להצדיק את הדבר הזה -זה כוח הטומאה מאז ומעולם וזה העניין של המצרים שהיו חכמים גדולים והיה להם חוכמות עצומות ונוראיות והם קיבלו וינקו את החוכמה הזאת מהיאור שהיה גם הע“ז שלהם, לכן המכה הראשונה, מכת דם, היתה ביאור – הקב“ה מראה לצד הטומאה שכל החוכמות שלכם וכל התאוריות שלכם וכל התורות שלכם רק מולידים דם, רק שפיכות דמים וכל ההרס והחורבן של העולם נמשך מהתורות שלכם.
אתם חושבים שאתם חכמים גדולים אבל אתם לא יודעים שאתם בעצם מולידים את כל ההרס של עולם. הנקודה היא שככל שאנחנו זוכים לעבוד על אמונת חכמים ככה אנחנו זוכים להתחבר עם
החוכמה האמתית כי התורה שלנו זה תורת-אמת, כי אמת יש רק אחת.

הפוסט פרשת משפטים תשפ"ו | ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת ח"ב הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

בעזרת השם נעסוק בתורה ס“א בליקוטי מוהר“ן, רבינו קרא לתורה הזאת ’חדי רבי שמעון‘, הכוונה שמח רבי שמעון, זה מאמר מתוך האדרא זוטא – רבינו מתחיל את התורה ואומר ’על ידי אמונת חכמים יכולין להוציא משפטנו לאור. כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא (פתח אליהו). הינו בחינת דרך הממוצע, שאינו נוטה לימין ולשמאל. וזה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת ’לא תסור מן הדבר
אשר יגידו לך ימין ושמאל‘. ועל כן, על ידי זה יוצא המשפט ברור כנ"ל, בבחינת: ’משפטי אמת‘ (תהלים יט). הינו, כי כל הלמודים שהאדם לומד, צריך שיקבל ויוציא מהם משפטי אמת, שלא יהיה בבחינת משפט מעקל. דהינו, שיקבל וילמד מכל הלמודים שלומד, משפטי הנהגות. שידע איך להתנהג, הן לעצמו,
הן לאחרים שמתנהגים לפי דעתו, כל אחד ואחד כפי בחינתו, כפי הממשלה והרבנות שיש לו, הן לרב או למעט..

הלועג…נדון בצואה רותחת

וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים, שהוא בחינת: ’לא תסור‘ וכו'. ואז יוכל להוציא משפטי הנהגות ישרות, בבחינת משפטי אמת, שאינו נוטה לימין ושמאל כנ"ל. אבל כשפוגם באמונת חכמים, אזי נדון ביגיעת בשר, הינו במותרות. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה 'הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת', והוא מדה כנגד מדה, כי הוא אינו מאמין בדבריהם, ומלעיג עליהם, ודבריהם הם אך למותר אצלו, על כן נדון במותרות. וכל המשפטים הן מן המח, בבחינת (מלכים א ג): ’וייראו מפני המלך כי ראו כי חכמת א-לקים בקרבו לעשות משפט‘. והמח, הוא לפי המזון. וכשהגוף נקי, אזי המח ברור. ואזי יכול להוציא משפטי אמת, הנהגות ישרות. אבל כשנדון במותרות, על ידי פגם אמונת
חכמים כנ"ל. אזי עולים עשנים סרוחים אל המח, ומערבבים ומבלבלין דעתו. ואזי אינו יכול להוציא
משפטי אמת, ואזי יוצא משפט מעקל. בבחינת ’משפטים בל ידעום‘, הינו בלבול המוחין‘.

להתנהג ע“י עצות והנהגות אמתיות

-זאת התחלת התורה ופה למעשה רבינו אומר כמה וכמה יסודות מאוד-מאוד עמוקים. כדי להכנס קצת לתוך עומק המהלך של דברי רבינו, נגיד הקדמה קצרה כי לכל אורך התורה רבינו אומר מושג שנקרא תיקון המשפט דהיינו משפטי אמת כמו שרבינו מביא את המזמור מתהלים ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘ – רבינו אומר שע“י אמונת חכמים זוכים לתיקון המשפט אבל אנחנו צריכים להתבונן מה זה בעצם נקרא תיקון המשפט? נתחיל קצת להכנס לתוך הנושא הזה שנקרא תיקון המשפט, בפשטות רבינו אומר שתיקון המשפט זה שאדם ידע עצות והנהגות אמתיות איך להתנהג

לעצמו ולאחרים

אדם צריך לדעת עצות והנהגות אמתיות איך להתנהג, קודם כל אדם כלפי עצמו ואם יש לו השפעה על אחרים כגון אבא במשפחה או אם הוא מגיד שיעור או רב בעיר וכן הלאה, שידע להגיד משפטים הנהגות ועצות נכונות גם לנשמות שקשורות איתו – אז בפשטות תיקון המשפט זה עצות נכונות ואמתיות ואילו קלקול המשפט זה
שאדם לא יודע את העצות ואת ההנהגות הנכונות איך להתנהג הן לעצמו והן לאחרים

מבינים שיש משהו עקום…

מי קובע ומגדיר לנו מה בעצם נקרא משפט אמת או משפט לא אמת? אם נשאל מוסלמי מה האמת אז הוא מבין שמשפט אמת זה להרוג יהודים – אנחנו לא מסכימים איתו, לא רק בגלל שאנחנו רוצים לחיות אלא בגלל שאנחנו מבינים שיש שם משהו עקום בכל ההסתכלות שלו על כל דבר שבמציאות, אבל אנחנו שואלים יותר בדקות מה תהיה ההגדרה או מה יהיה היסוד שהדבר הוא משפט אמת או לא משפט אמת? למעשה הדבר נרמז בתהלים במזמור י“ט ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘ המפרשים שואלים מה זה צדקו יחדיו? יש כמה פירושים על הנקודה הזאת, אחד הפירושים שקשור אלינו זה שצדקו יחדו זה המשפט למעלה והמשפט למטה – כל התורה על כל הענפים שלה למעשה באה לגלות לנו בני-האדם בעולם הזה מה הקב“ה רוצה מאתנו, בלי התורה אנחנו לא יכולים לדעת מה השם רוצה מאתנו – אנחנו רואים שהרצון של הקב“ה מבני אדם מתגלה עם הדורות לאט-לאט, אברהם אבינו לא ידע שצריך לעשות ברית-מילה עד שהקב“ה בא ואמר לו שצריך לעשות ברית-מילה לעמ“י, לאחר מכן אצל יעקב אבינו יש את האיסור לאכול את גיד הנשה – אם נתבונן בהיסטוריה  אנחנו נראה איך לאט-לאט מתגלה הרצון של הקב“ה בעולם:

עם הדורות הרצון של הקב“ה מתגלה

המצווה הראשונה זה פרו ורבו ואת זה כולם יודעים אבל עבר יותר מאלפיים שנה עד שנודע לאברהם אבינו העניין של ברית-מילה, כל הדורות עד אברהם אבינו לא ידעו שיש רצון של הקב“ה שיהיה ברית-מילה – בכל חומש בראשית יש בסה“כ 3 מצוות, לא ידעו על שאר המצוות – עם הדורות הרצון של הקב“ה שמתגלה בתורה ובמצוות הולך ומתגלה לנו, אבל עם כל ההיקף והעומק וההרחבה של המצוות יש הרבה פעמים דברים שלא כתובים בתורה ובשולחן ערוך – אדם נמצא בסיטואציה ובמציאות מסויימת והוא צריך לדעת איך להתנהג, הוא לא יכול להרים עכשיו טלפון לרב שלו, איך צריך להתנהג כגון במקרה של שלום בית או בין אדם לחבירו וכן הלאה.

האם אני צריך להוכיח אותו, או לא?!

אדם רוצה לדעת איך להתנהג עכשיו עם החבר שלו בעבודה או בכל מיני בחינות, להקפיד עליו או לא להקפיד עליו? לכעוס או לא לכעוס? להעניש אותו או לא להעניש אותו או אבא כלפי ילד – אי אפשר למצוא את כל זה בתוך ההגדרות של התורה והמצוות – זה המושג ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘, יש מציאות רוחנית שלמעשה לשם אנחנו שואפים והיא שאדם ידע בעולם הזה מה השם רוצה ממנו ואיך להתנהג בכל דבר ודבר – רבינו קורא לזה בשיחות הר“ן החלק החמישי בשולחן ערוך, ארבעה חלקי שולחן ערוך כתובים אבל החלק החמישי לא כתוב כי החלק החמישי מתייחס בעצם לכל מיני מקרים ומצבים ומציאויות שאנחנו נמצאים בהם כשאנחנו לא יודעים איך להתנהג במצבים האלה – הרבה פעמים אנחנו רואים אדם שמתנהג לא בסדר, אז קודם כל האם אני צריך להוכיח אותו או לא? ואולי אני
גם צריך להרביץ לו? יש כאלה שסוברים שקודם כל צריך להתחיל במכות ואח“כ לחנך אותו יותר בעדינות -דבר נוסף קצת יותר פנימי זה גם איך להסתכל על היהודי..

למעשה כל הזמן יש בתוכנו שאלות!

יכול להיות שאני יושב על כיסא המשפט ביני לבין עצמי ואני שופט את האדם הזה שאם היה סנהדרין אז היינו מוציאים להורג יהודי כזה – זה אפשרות אחת להסתכל עליו, אבל יש הסתכלות נוספת שאפשר להסתכל עליו, יכול להיות שאני אחפש לימוד זכות למה הוא מתנהג בצורה כזאת, אני אדון אותו לכף זכות ולא אחמיר איתו – אם נתבונן למעשה כל הזמן נמצאות בתוכנו שאלות שאנחנו צריכים לדעת איך להתנהג בכל מיני מצבים וכמו שאמרנו הרבה פעמים אין את מי לשאול וזה גם מצב שאי אפשר לשאול, אני צריך עכשיו להחליט ולדעת איך להתנהג. הפסוק בתהלים מגלה לנו דבר מאוד עמוק שבאמת על כל מצב על כל מציאות ועל כל זמן יש רצון של הקב“ה מה הוא באמת רוצה מאתנו, כמו שבשבת הוא לא רוצה שנדליק אור כך יש את הרצון
של הקב“ה על כל דבר ועל כל מציאות שבה אנחנו נמצאים.

לכוון  בדעתו לרצון של השם

תיקון המשפט זה שאדם זוכה יותר ויותר ומתברר אצלו יותר בפנימיות ויותר בדקות מה הקב“ה רוצה ממנו ועל זה אומר דוד המלך ’צדקו יחדו‘, שאדם יודע מה הקב“ה רוצה והוא מתנהג עפ“י רצון השם וזה נקרא צדק ואמת, לכן אומר דוד המלך: משפטי השם, אמת. וצדקו יחדו שזה הצדק, לכן הצדק האמיתי והמשפט האמיתי והאמת בעולם הזה כשאדם זוכה לכוון בדעתו מה הקב“ה רוצה – זה יסוד ראשון להבין מה זה נקרא תיקון המשפט לכן כשרבינו אומר שכשיש לאדם עצות איך להתנהג הן לעצמו והן לאחרים, כוונת רבינו שאדם זוכה לכוון ולהבין מה הקב“ה רוצה וזה נקרא תיקון
המשפט ותיקון העצות הנכונות והאמתיות שאדם יודע לכוון בדעתו לרצון של הקב“ה

סטימצקי העבירו אותו למדע בדיוני..

בוודאי שכל אחד לפי יכולתו, בחינתו והמקום שבו הוא נמצא, צריך להתחבר עם התורה, אם זה בלימוד אם בקיום המצוות ואם בתפילה – בוודאי זה יסוד שחייב להיות, אדם שלא לומד תורה אין לו עצות אמתיות, יתר על כן רבינו אומר במקום אחר שכשאדם מנותק מהתורה, מהצדיקים ומהדרכים אמתיות הוא גם מלא דמיונות לכן האנשים שכביכול צריכים להנהיג, שהם מנהיגים אנשים אחרים, צריך לדעת שההנהגה שלהם נובעת מעולם הדמיון, זה הכל דמיונות. אני זוכר שלפני 40 שנה בערך נכתב ספר שקוראים לו ’עידן חדש במזרח התיכון‘ כתב אותו אחד המנהיגים הכי חשובים במדינת ישראל מאז קום המדינה, לפני 20 שנה בערך היה מחשבה לגנוז את הספר אבל בסוף היה רעיון מאוד טוב, סטימצקי קנו את הזכויות של הספר
הזה והעבירו אותו למדור של המדע הבדיוני, שם הספר הזה נמצא  – זה הכל דמיונות

לשיטתו המדומיינת יש אחוות עמים

ראיתי כמה עמודים מהספר הזה, הוא מדבר על תקופתנו, זה מעין רוח הקודש, אולי נחה עליו רוח השראה א-לוקית הוא כתב שם מה היה צריך להיות המצב נכון להיום, לפי הספר הזה אנחנו היום חיים בשלום באהבה ובאחווה עם הערבים, אנחנו גרים באותם שכונות, לומדים באותו בתי ספר, לפי שיטתו המדומיינת אנחנו גם מתחתנים ביחד – אחוות העמים. הוא כותב שם בספר שכל העולם ילמדו מהיהודים ומהערבים איך לחיות ביחד, איך עושים שלום. ברוך השם סטימצקי קנו את הזכויות על הספר והעבירו אותו למדור של המדע הבדיוני, מי שחוקר מדע בדיוני אז הספר הזה מומלץ, הוא בדיוני מתחילתו ועד סופו, אנחנו לא אומרים את השם של המחבר אבל זה אחד המנהיגים הכי בולטים בעמ“י מאז שהקימו את המדינה ועד היום – אדם שהוא מנותק מהתורה ואין לו את ’משפטי השם אמת צדקו יחדו‘ לא יודע את הגמרא המפורשת שאומרת ’והלכה עשיו שונא ליעקב‘, לא יעזור כלום אתה יכול לתת להם את כל מה שהם רוצים, הם שונאים אותנו, זה הלכה. הלכה זה דבר שמימי, משמיים יורדת הלכה שהם ישנאו אותנו עד שאנחנו נזכה לתקן את העולם ויתקיים בנו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים, עד אז איזה שלום ואיזה אהבה ואיזה אחווה?

אנשים גדולים עשו טעויות בהתנהגות

הבאנו קצת דוגמא חריפה ורחוקה מאתנו לראות את העניין הזה שלמעשה ככל שאדם יותר קשור עם התורה, עם המצוות, המעשים טובים והתפילה כך האדם זוכה להתחבר בעצם עם המשפט האמיתי שהמשפט האמיתי זה רצון השם, אבל זה עדיין נקרא תיקון המשפט בכלליות, בפרטיות צריך לדעת איך להתנהג ביום-יום שלנו ופה יש לנו ניסיון מאוד גדול איך אנחנו מתנהגים ביום-יום שלנו ואנחנו רואים שאם אנחנו מסתכלים בהיסטוריה של עמ“י אנחנו רואים שאנשים גדולים בתורה וגדולים בצדקות עשו טעויות בהתנהגויות שלהם, אנחנו רואים שכמו שיש תיקון המשפט בכלליות יש גם תיקון המשפט בפרטיות ויש תיקון המשפט בפרטי פרטיות

גדול תלמידי רבינו האר“י

תיקון המשפט בפרטיות זה כל אדם באופן פרטי שידע את העצות המתאימות לו משורש נשמתו ובפרטי פרטיות, זה לדעת איך להתנהג ביום-יום ופה זה כבר לא יעזור לנו שאנחנו לומדים תורה ומתפללים ומקיימים את המצוות, זה מניח את היסוד הכללי אבל בשביל להגיע לזה שכל אדם ידע איך להתנהג בפרטיות שלו ובפרטי פרטיות ביום-יום זה כבר עניין אחר לגמרי, צריך פה דברים נוספים. רבינו
חיים ויטאל הוא למעשה גדול תלמידי האר“י הקדוש והוא למעשה העביר את כל תורת הקבלה לעמ“י, רבינו האר“י אמר במפורש לא ללמוד מספר או ממשהו שכתב אחד מהתלמידים שלו אלא
רק מרבי חיים ויטאל, רק עליו הוא סמך. הוא אמר במפורש: אף אחד לא הבין אותי חוץ מרבינו חיים ויטאל. יש סיפור מעניין על רבי חיים ויטאל: הוא היה גר בצפת
עוד לפני שרבינו האר“י הקדוש הגיע לצפת ובאותה תקופה היו בצפת גדולי עולם..

הרמ“ק, ר‘ משה אלשיך ור‘ יוסף קארו

 באותה תקופה חיו בצפת רבי משה קורדובירו (הרמ“ק), רבי בצלאל אשכנזי (בעל השיטה מקובצת), רבי משה אלשיך, רבי יוסף קארו (בעל השולחן ערוך) ועוד ועוד צדיקים מאוד-מאוד גדולים, כמובן שעם כאלה צדיקים גדולים כוח התורה וכוח הלימוד היה שם עוצמתי מאוד, ואילו רבינו חיים ויטאל כותב ביומן חייו שהוא היה מאוד מתוסכל כי לא היה לו נטייה ללמוד את הגמרא בעיון, הוא היה ת“ח וגאון עצום אבל הוא הרגיש שהוא לא מתחבר ללימוד בעיון כמו שהיה באותה תקופה בצפת, היה חסר לו לדעת בפרטיות מה העצה שלו. עד שהוא פגש את רבינו האר“י הקדוש שפתר לו את כל הבעיה ואמר לו: באמת לא באת לתקן בגלגול הזה את הלימוד בעיון.

הצדיקים יודעים את הנקודה הזאת…

-את הלימוד בעיון כבר תיקנת 2 גלגולים לפני, הוא היה גאון עצום. רבינו חיים ויטאל זה גלגול של ’המגיד משנה‘. רבינו האר“י הקדוש גילה לו: אתה באת לתקן את תורת הסוד לכן אתה לא מרגיש נטייה ורצון פנימי עכשיו ללמוד את זה כי אתה באת לתקן דבר אחר לגמרי – ברגע שרבינו חיים ויטאל לא ידע מה התיקון הפרטי והמיוחד שלו אז עדיין יש לו הסתרה ובלבול בדבר הזה, הוא לא יודע את המשפט האמיתי ואת העצה לגביו מה הוא צריך לעשות בגלגול הזה עד שבא רבינו האר“י הקדוש – כמובן שככל שאדם זוכה יותר להיות צדיק ולעלות במדרגות רוחניות, הוא זוכה שמשמיים יאירו לו והוא ידע את האמת איך להתנהג בפרטיות ובפרטי פרטיות. אחד הדברים שמאפיינים ומגדירים צדיקים זה שהם יודעים את הסוד ואת הנקודה הזאת, אבל אנחנו אנשים פשוטים אז איך אנחנו יכולים להתחבר עם מקום כזה שנדע בפרטיות ובפרטי פרטיות מה המשפט שלנו ומה העצות האמתיות שלנו, איך אפשר לדעת את זה?

אדם גדול אבל בכל זאת עם הסתרה

באמת זה דבר נעלם מאוד כי כמו שאמרנו עם כל החשיבות של התורה, התפילה והמצוות אנחנו נדע הרבה דברים אבל לא נדע בפרטיות ובפרטי פרטיות כמו הדוגמא של רבינו חיים ויטאל שלמד תורה והיה גאון עצום, הוא חיבר ספרים עוד לפני שהוא הכיר את רבינו האר“י הקדוש, ז“א שהוא היה אדם גדול מאוד בתורה ועם כל זה היה לו הסתרה על הדבר הזה – אז איך אנחנו יכולים להתחבר עם הנקודה שנדע לתקן את מידת המשפט, שנדע בפרטיות ובפרטי פרטיות – באמת אנחנו לא יכולים לדעת, בואו נראה מה רבינו אומר לנו פה בתורה הזאת: ע“י אמונת חכמים יכולין להוציא משפטינו לאור – כפי כמה שאדם זוכה לתקן את בחינת אמונת חכמים כך מתקן אצל האדם בחינת מידת המשפט. באמת זה לא סברה אלא זה חידוש שרבינו מגלה לנו, רבינו מגלה לנו סוד ואומר לנו שכפי אמונת חכמים
כך האדם זוכה לתקן בתוכו את מידת המשפט – מתעוררת פה מיד השאלה מה זה נקרא הבחינה של אמונת חכמים?

כמה אנחנו צריכים להיזהר

דבר ראשון שאנחנו רואים פה בדברי רבינו זה כמה אנחנו צריכים להיזהר כי רבינו אומר לנו שע“י אמונת חכמים מתקנים את בחינת המשפט אבל כשפוגם באמונת חכמים אזי נידון ביגיעת בשר, מותרות, ונידון בצואה רותחת וכל מידת המשפט שלו מתקלקלת – כל מה שהוא יחשוב ויגיד עצות ודעת, הכל מעוקל, הכל עקום, ר‘ נתן אומר מעקל זה אותיות עמלק, ע“י פגם אמונת חכמים כל המשפט שלו מתחבר עם עמלק, זה דבר מאוד חריף מה שרבינו אומר פה, פירוש הדבר שאמונת חכמים זה היסוד של כל היסודות בתיקון הדעת של האדם. רבינו אומר לנו אמונת חכמים, מה זה בעצם אמונת חכמים?

זה נקרא שהוא כופר בכל התורה כולה

יש בזה כמה וכמה יסודות מה זה נקרא אמונת חכמים, היסוד הראשון זה להאמין בתורה שבכתב ובתורה שבע“פ, לדעת שהקב“ה נתן לנו את התורה בשתי חלקים, אנחנו לא יכולים לדעת מה האמת של התורה בלי התורה שבע“פ, בוודאי שבתורה שבכתב יש את כל האמת שבעולם ויש בה את כל החוכמות ואת כל הנסתרות, יש בה את הכל אבל אנחנו לא יכולים לדעת וללמוד את התורה שבכתב בצורה מדויקת בלי התורה שבע“פ. התורה שבע“פ זה כל התורה שהתנאים והאמוראים גילו לנו, המשנה, הגמרא, המדרשים, הברייתות, הזוהר הקדוש – למעשה הם גילו לנו איך ללמוד ולהבין את הרצון של הקב“ה יותר בעומק ויותר בפנימיות שא“א להבין את זה בלי התורה שבע“פ, זה היסוד הראשון באמונת חכמים, לדעת שכל דברי חז“ל זה אמת לאמיתה – אומר בעל התולדות אהרן בספר שומר אמונים שאם אדם יגיד שיש מילה אחת בכל הש“ס שהיא לא אמת או טעות זה נקרא שהוא כופר בכל התורה כולה

כל הזמן יש לנו התחדשות של התורה

כל העניין של התורה שבע“פ התגלה בעמ“י מתקופת בית המקדש השני ואילך, לפני זה כמובן שידעו את זה אבל לא ידעו את זה בכזה הרחבה, עומק והיקף כמו שזה התגלה בתקופת בית המקדש השני – אנחנו רואים שבאותה תקופה היה בירור בעמ“י והיו קבוצות בעמ“י כגון הקראים וכגון הקבוצה של האיש ההוא שהקים את כל הנצרות, רואים שברגע שהם עזבו את דרך החכמים הם הגיעו לטומאה הכי גדולה בעולם – באותה תקופה היה ניסיון בעמ“י לא לקבל את כל ההתגלות של התורה של התנאים והיתה על זה מלחמה גדולה מאוד – אז היסוד הראשון של האמונת חכמים זה כמובן לדעת שמשה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וכן הלאה, זה התורה שבכתב אבל היסוד השני זה לדעת ולהאמין שכל משפטי התורה שבע“פ גם אם זה מחלוקות בין תנאים ואמוראים, הכל זה אמת גם אם אנחנו לא מבינים
את זה אבל זה עדיין לא מספיק. כתוב בספר ביאור הליקוטים שמכיוון שבכל
דור ודור באים למעשה נשמות אחרות מהדורות הקודמים והניסיון שלהם זה ניסיון חדש לגמרי לכן התורה בכל דור ודור מתחדשת, כל הזמן יש לנו התחדשות של התורה

אשפוז באברבנאל או קפיצה מהגג

התורה של הדור הזה זה לא התורה של הדור הקודם, בוודאי שזה אותה תורה, אותו משנה אותו גמרא ואותו חומש אבל להוציא משפטים של איך להתנהג ומהם העצות השייכות לדור שלנו זה כבר נקרא בחינת גילוי חדש של התורה ובכל דור ודור יש לנו התחדשות של התורה – בזמן רבינו האר“י הקדוש כל הצדיקים בלי יוצא מן הכלל הסכימו שכל מה שהאר“י הקדוש אמר וכתב בוודאי שזה מפי השכינה ממש, הקב“ה דיבר איתנו דרך פיו של רבינו האר“י הקדוש, אין בזה שום ספק ואם אנחנו מסתכלים בדור שלנו על העצות על ההנהגות ועל התיקונים שרבינו האר“י הקדוש גילה בזמן שהוא היה חי, אנחנו נראה שזה לא שייך לדורות שלנו, אם הצדיקים של הדור שלנו היו אומרים לנו שצריכים להתנהג עפ“י העצות של רבינו האר“י הקדוש אז 80% מעמ“י היו מתחלקים לשלוש קבוצות, או שהיו הולכים לקחת כל מיני חומרים מטשטשים כדי לא לדעת שיש עולם, או שהיו מתאשפזים באברבנאל או שהיו קופצים מאיזה מגדל בת“א, למה? כי כולם היו מתייאשים..

שינויים מתקופת הבעש“ט

אם על חילול שבת אחד רבינו האר“י הקדוש אומר שצריך 84 תעניות אז מה יאמר הדור שלנו? אנחנו צריכים לבוא עוד 10 גלגולים כדי להשלים רק את התעניות של חילול שבת – מי יכול לקבל על עצמו בדור הזה כאלה סיגופים וכאלה תעניות? כולנו מבינים שבוודאי שהדור שלנו
צריך עצות והנהגות אחרות, לא כי רבינו האר“י הקדוש טעה, חס וחלילה וחס ושלום להגיד את זה, דברי רבינו האר“י הקדוש זה מפי השכינה הקדושה רק לנשמות
שהיו בדורות שקשורות עם רבינו האר“י הקדוש אז זה באמת היו עצות אמתיות, היום הדברים השתנו – ידוע שהשינוי התחיל בתקופת הבעש“ט ואז היה שינוי
גדול בעולם בכלל, רואים שמתקופת הבעש“ט כל הצדיקים שינו את כל סדר ההנהגות זה לא מתוך מחלוקת אלא זה מתוך השגה והבנה שעכשיו באים כבר נשמות חדשות שצריכות תיקונים אחרים – עכשיו אנחנו נמצאים בתקופת השובבי“ם

יש מקילים בדברי חלב ויש מחמירים

אנשים שואלים מה דעת רבינו על ימי השובבי“ם הרי אלה ימים שהם מסוגלים מאוד-מאוד לתיקון הברית, כל העניין של יציאת מצרים זה העניין של תיקון הברית אז שואלים מה העצות לפי רבינו? רבינו אמר שמצד התעניות של ימי שני וחמישי לא לאכול דבר מן החי, כגון בשר ודגים ויש מחמירים גם ביצים ודברי חלב, אז אוכלים רק ירקות, יש כאלה שמקילים בדברי חלב ויש כאלה שמחמירים בדברי חלב..

התיקון בדורות שלנו זה עניין הדיבור

רבינו אומר שבימים האלה של השובבי“ם צריך גם להתחזק בהתבודדות ובהתבוננות בנקודה של תיקון הברית ולבקש הרבה מהקב“ה: תרחם עליי ותעזור לי שיהיה לי סיעתא דשמייא שאני לא אפול ולהודות להקב“ה על כל נקודה טובה שיש לאדם בפרט בדבר הזה ולבקש סיעתא דשמייא ורחמים של ניכשל ולא ניפול. רבינו גילה שהתיקון של התפילה וההתבודדות וההודאה לדורות שלנו זה תיקון הרבה יותר גדול מכל התעניות ומכל הסיגופים. רבינו גילה שבדורות שלנו תיקון הדיבור הוא יותר גדול מתיקון הסיגופים, דהיינו להתוודות על העבר, לבקש סליחה ולבקש מהקב“ה רחמים שלא נגיע לזה, וההתקשרות עם הצדיק, כל הבחינות האלה מתקנות יותר מכל דבר אחר – והעניין של ההתבודדות הוא יותר גדול מכל התיקונים בפרט בדורות שלנו. אנחנו יודעים שבזמן הזה זה מאוד קשה להכנס לזה בפרט מי שלא רגיל לעשות שעה התבודדות אבל עכ“פ צריך לדעת שזה התרופה שלנו.

לדבר עם הקב“ה בכל הזדמנות שיש

התרופה שלנו זה השיחה אם זה ע“י התבודדות או תפילה או ליקוטי תפילות – למעשה בעניין של התפילה וההתבודדות בוודאי שזה מעלה גדולה ועצומה ונפלאה וההידור זה שהולכים לשדה ומתבודדים בפרט אם זוכים בלילה ובחצות שזה השלמות אבל רבינו גילה לנו משהו פה בעומק הדבר, רבינו רצה שנתרגל לדבר עם הקב“ה בכל הזדמנות שיש לאדם, אתה יוצא מהבית? שים את היד על המזוזה תדבר עם הקב“ה ותבקש סיעתא דשמייא לפני שאתה יוצא מהבית, אתה כרגע הולך בדרך ויש לך איזה התעוררות בלב? תדבר איתו. יחשבו שאתה משוגע? אמרנו כבר כפה פעמים שבשביל זה המציאו את כל העניין של הפלאפונים – כל זה רק בשביל שנוכל לדבר כל הזמן, לכן גם רבינו אמר: אני פלא ונשמתי פלא גדול ופון זה שיחה. פלאפון זה שיחת-פלא זה הכל נמשך מהעצה של רבינו כל העניין הזה של הפלאפונים. היום אם קשה להחזיק את הפלאפון על האוזן אז יש אוזניית בלוטוס, אתה יכול לדבר ואתה נראה הכי נורמלי בעולם, כל זה נועד רק לדבר אחד – לדבר עם הקב“ה

הקב“ה זה האבא הכי אוהב בעולם!!

אנחנו צריכים לדעת שהקב“ה זה החבר הכי טוב שיש לאדם וזה שיחת חינם – רבינו גילה לנו את היסוד הזה אבל למעשה כבר הבעש“ט ותלמידי הבעש“ט התחילו להניח את היסודות האלה ואנחנו רואים את זה גם אצל בעלי המוסר אבל אנחנו רואים שרבינו מאוד האיר את זה הלכה למעשה את העניין של השיחה, ההתבודדות, התפילה והדיבר עם השם, צריך לדעת שזה יסוד כל היסודות של התיקון של הדור שלנו, להתרגל לדבר הרבה ולדעת שהקב“ה זה האבא הכי אוהב בעולם, הכי רחמן בעולם והכי תומך בעולם, הקב“ה זה החבר הכי טוב בעולם וגם המלך הכי טוב בעולם – גם אם עשיתי טעויות, לבקש סליחה. הקב“ה רוצה שנבקש סליחה, אנחנו בני אדם ואדם מועד לעולם, פה טועים פה מתבלבלים, היצה“ר מבלבל אותנו? מיד ללכת להקב“ה – זה היסוד הכי גדול של התיקון של הדור שלנו, לכן בימי השובבי“ם צריך להתחזק בזה ולדבר הרבה עם הקב“ה, לספר לו כל מה שעובר עלינו ’בשבתך בביתך ובלכתך בדרך‘ להרבות מאוד בנקודה הזאת והנק‘ הזאת למעשה מוסכמת על כל גדולי ישראל, לדעת ולהתחבר עם הנק‘ הזאת זה עוד בחינה של אמונת חכמים

אריסטו הוא מצד הקליפה והטומאה

צריך לדעת ולחפש ולבקש הרבה מי הם הצדיקים שמנהיגים את הדור שלנו, הם לא צריכים להיות רבני עיר, לא ראשי כוללים ולא ראשי ישיבות, זה לא בהכרח זה, המנהיגים האמתיים של הדור זה הצדיקים שדרכם עוברת העצה האמתית לדור שלנו ובאמת על הנקודה הזאת רבינו ור‘ נתן כותבים הרבה מאוד כמה צריך האדם לבקש את זה, צריך לבקש כל יום מהקב“ה: השם, תגלה לי ותראה לי מי הצדיקים שבאמת קשורים לשורש נשמתי ויתנו לי באמת את העצות האמתיות לפי שורש נשמתי – ככל שאנחנו נוגעים יותר בנקודה הפרטית, שם גם הבלבול של היצה“ר הוא יותר גדול, שמה ההבדל בין האמת והשקר או האמת והטעות זה כחוט השערה, זה מאוד מבלבל. לדעת מה ההבדל בין משה רבינו לבין אריסטו כמעט כל עמ“י יודע את זה שמשה רבינו הוא מצד הקדושה ואריסטו הוא מצד הקליפה והטומאה, לדעת שיש הבדל בין רבי עקיבא לבין איזה פילוסוף או פסיכולוג גוי אולי פחות יודעים את זה ממשה רבינו ואריסטו אבל גם את זה רוב עמ“י יודעים, שימו לב ככל שיורדים ומגיעים יותר לפרטיות לצדיק שמתייחס לעצות הפרטיות שלנו שמה הבלבול הולך וגדל ופה זה כבר לא הבדל בין יהודי לגוי אלא זה הבדל בין רב לרב או בין צדיק לצדיק

בירור המדמה זה העצות האמתיות

מי זה הצדיק שבאמת יכול לברר לנו את הדעת ולהגיד לנו מה באמת העצה שלנו? על זה רבינו אמר לר‘ נתן לכתוב הרבה בליקוטי הלכות לכן ר‘ נתן האריך על זה בליקוטי הלכות כמה קשה לברר את זה – על זה אין עצה ואין תבונה אלא רק לבקש הרבה על הנקודה הזאת: השם תקרב אותי לצדיקים שבאמת יכולים לברר לי את הדעת ואת הדמיונות שלי באמת כי אני יכול לטעות – הדבר הזה זה בירור של היום יום כי זה הנהגות של אדם עם עצמו, עם המשפחה שלו ועם הסובב, כל הזמן יש בעצם ספיקות. בתורה ח‘ חלק שני רבינו אומר שצריך לחפש ולבקש מאוד-מאוד אחרי צדיק כזה שיכול לברר את המדמה. בירור המדמה זה העצות האמתיות, המבוררות והמתוקנות מה אנחנו צריכים לעשות בעבודת השם – זה עוד בחינה בבירור אמונת חכמים. אמרנו שהבחינה הראשונה זה להאמין שמשה רבינו הוא נביא אמת, הבחינה השנייה זה להאמין שהתורה שבע“פ והתנאים והאמוראים זה תורת אמת, לאחר מכן זה הצדיק שבדור, הכוונה לצדיק שמנהיג את הדור שלנו, את הנשמות שלנו ושיודע לדבר איתנו מהמקום שבוא אנחנו נמצאים והוא יכול לתת לנו עצות למקום שבו אנחנו נמצאים והדבר הזה זה כבר לא דבר פשוט

היום זה כבר פשוט שזה אמת..

אני זוכר לפני 30 שנה שכמעט כל העצות שרבינו אמר, שהיום זה כבר פשוט שכל אחד רואה שזה האמת בצורה פשוטה, אני באוזניי שמעתי רבנים וחכמים שאומרים שזה כפירה להגיד את הדברים האלה לדוגמא: כשאתה לא יכול לעשות משהו תתחזק ברצונות טובים. מה ז“א תרצה? או שאתה עושה או שאתה לא עושה – אם אתה עושה אתה צדיק, אם אתה לא עושה אתה רשע, אין ביניים. מי שלא יודע את הנקודה הזאת זה ייאוש טוטאלי, כמה דברים אנחנו לא יכולים לעשות לכן בא רבינו וגילה את הדבר הזה של הרצון שזה דבר מאוד עמוק.

הפוסט פרשת יתרו תשפ"ו | ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

לקח את עצמו אל השתייה

חוץ מהמיילדת אף אחד לא ידע מזה אבל רבינו אומר שמכיוון שדעתן של נשים קלה היא הלכה וסיפרה את זה למישהו אחד שסיפר את זה למישהו אחד וכן הלאה וככה התחילה להיות שמועה בעולם, אף אחד לא ידע את זה בוודאות כי זה רק שמועה אז א“א לדעת שבאמת היה את החילוף הזה ואז רבינו מספר שכשהתחילה השמועה להתפשט בעולם, הבן שפחה שכל העולם רואים אותו בעצם כבן מלך, התחיל לרדוף את הבן שפחה שהוא בעצם הבן מלך האמיתי – הוא חשש שבסופו של דבר יהיה מרד ויקחו לו את המלוכה לכן הוא התחיל לרדוף אחריו, הבן מלך האמיתי נאלץ לברוח כי הוא ראה שהמציאות שלו מתחילה להיות מסוכנת, כי הבן שפחה שמוחזק כבן מלך יכול להרוג אותו לכן הוא נאלץ לברוח ורבינו אומר ’והורע בעיניו הדבר מאוד‘, כי הוא אמר: גירשו אותו ממקומי בחינם, אם אני בן מלך כמו שהשמועה אומרת אז בוודאי שלא מגיע לי שיגרשו אותי, ואם איני הבן מלך ואני באמת הבן שפחה אז גם כן לא מגיע לי, כי מה רציתי? לחיות חיים שלווים ושקטים – רבינו אומר לשון מאוד חריפה ’והורע לו מאוד, ומחמת זה לקח את עצמו אל השתייה, והלך לבית הזונות, ורצה לבלות בזה את ימיו להשתכר ולילך בשרירות לבו מחמת שנתגרש בחינם‘ – הבן מלך האמיתי זה מרמז על כלל נשמות ישראל..

מה חטאו ולמה גירשו אותו בחינם?!

רבינו מרמז לנו פה על יסוד מאוד עמוק, הבן מלך האמיתי אומר: מדוע רודפים אותי בחינם? והורע לו ההנהגה הזאת והמצב הזה שרודפים אותו בחינם והוא כעס על זה מאוד ועל-כן הוא לקח את עצמו אל השתייה והוא הלך אל ההפקרות – אם נשים לב מה רבינו אומר פה הוא לא הלך לזה מחמת שהוא רצה את ההפקרות ואת השתייה אלא הוא הלך לזה בגלל שחרה לו מאוד מה חטאו ולמה גירשו אותו בחינם. ידוע שהסיפורים של רבינו מרמזים על כלל הדורות בכלליות ובפרטיות ורבינו אומר פה נקודה מאוד עמוקה, הבן מלך שזה האדם היהודי רואה הנהגה שרודפים ומצמצמים אותו

שתייה והפקרות

הבן מלך האמיתי רואה שמבזים אותו והוא באמת לא יודע למה ומדוע מתנהגים אליו ככה. אין יהודי שלא יודע בפנימיות הדבר שאין עוד מלבדו גם אם הדבר קרה והשתלשל ע“י הבן שפחה או כל מיני סיבות אחרות כמו שחז“ל אומרים שהרבה שלוחים למקום. אומר רבינו שהבן מלך האמיתי הלך אל השתייה וההפקרות מחמת שמתנהגים איתו בצורה כזאת  – אם נסתכל בעומק רבינו מדגיש שלא התאוות גרמו לו ללכת למקום הזה אלא האי-הסכמה מדוע מתנהגים איתי בצורה כזאת..

קשיים, התמודדויות ובזיונות

נשאלת השאלה, הרי הבן מלך מרמז על כלל נשמות ישראל ועל מצבים שאדם עובר כל מיני צמצומים, הסתרות, בזיונות, מחלוקות, רודפים אותו והוא בעצם לא יודע על מה ולמה – ברגע שאנחנו מגיעים למצב הזה מתעורר בתוכנו המרד, הכעס וההקפדה – פה מתעוררת השאלה: על מה ולמה באמת רודפים אותו, מדוע בעצם הקב“ה הביא את הבן מלך האמיתי למצב הזה, והשאלה הזאת היא לא על הסיפור אלא על כל אחד ואחד מאתנו. כל אחד מאתנו עובר מדי פעם בפעם איזה מצב של קשיים, התמודדויות ובזיונות וקשה לנו מאוד במציאות הזאת. הרב דסלר כותב בספר ’מכתב מאליהו‘ שכל הכעסים שאדם כועס בעולם וכל העצבות שאדם עצוב בעולם, השורש של הדבר זה אי-הסכמה, על מה ולמה מתנהגים איתי בצורה כזאת. הרבה פעמים זה מתקיים בחיים בהרבה מאוד לבושים – ברוך השם אדם מחליט שהוא מתחזק והוא מחליט שהוא מוסר את הנפש בעבודת השם, הוא מרגיש ששלושה ימים הכל בסדר, פתאום הוא בא לבית מדרש והוא רואה דלת פלדה שלא נפתחת, אחרי שפותחים לו את הדלת הוא יושב ללמוד והוא רואה שהוא לא מבין כלום, פתאום הכל נסגר
והכל סתום. הרבה פעמים אנחנו מרגישים כאילו מגרשים אותנו מהמציאות שלנו..

לפעמים גם זורקים מהלימוד והקדושה

אדם רוצה להתקרב באמת להקב“ה, לתורה ולצדיקים אז הוא אומר: מדוע מתנהגים איתי בצורה כזאת, אז זה קשה לאדם ורבינו אומר שמתעורר מזה מרד. בפנימיות המרד הוא כנגד הקב“ה – אז מדוע באמת הקב“ה מנהיג כך את האדם? כל אדם רואה שמדי פעם בפעם שמים אותו במציאות שהוא לא מבין מה רוצים ממנו.
אני רוצה את האמת ואת הטוב, השם אמת והתורה אמת אבל הרבה פעמים אדם מרגיש שסוגרים לו את כל הדלתות וזורקים אותו החוצה. לפעמים נותנים לאדם מכות וזורקים אותו מבית המדרש, זורקים אותו מהלימוד וזורקים אותו מהקדושה..

מבין שיש יצה“ר שצריך להתמודד איתו

לפעמים לא זורקים אותו מהבית מדרש, אפשר לקבל גם בתוך בית המדרש כאלה בזיונות, צמצומים והסתרות – פה מתעוררת השאלה מדוע באמת הקב“ה מתנהג איתנו ככה? מה הסיבה שמדי פעם בפעם אדם מרגיש שהוא עובר את המציאויות האלה. כתוב בספרים הקדושים יסוד מאוד עמוק בדבר הזה: ככל שאדם מתחזק ומתקרב לצדיק כך הוא מבין שיש יצה“ר שצריך להתמודד איתו, לפעמים אנחנו כועסים, לפעמים יש מידות או תאוות לא טובות שמתעוררות ואנחנו מכירים אותם ויודעים שצריך להתמודד איתם, אבל כתוב בזוהר הקדוש בפרשת לך לך שלכל אדם יש ניצוצות של יצה“ר שמושרשים בנשמה של האדם מאז חטא אדם הראשון ואין לנו שום מושג בנקודה הזאת והניצוצות האלה גם כן צריכים לעבור בירור
ותיקון. באנו לעולם לא רק לתקן את מה שאנחנו יודעים אלא באנו לעולם גם לתקן את מה שאנחנו לא יודעים. לכל אדם מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר יש חלקים בשורש נשמתו שהוא צריך לתקן, אם לא מגלגולים קודמים אז מחטא אדם הראשון.

..הוא היה צריך לרקוד ולשמוח מכל זה

הניצוצות האלה מתגלים בשתי בחינות עיקריות והבחינה העיקרית זה שאדם מורד בהנהגה של הקב“ה. ברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת נולד מכל התהליך של החטא בכל הנשמות נקודה של גאווה שגורמת לפירוד מהקב“ה ובעצם יש לנו מחלוקת עם הקב“ה, אנחנו לא מסכימים עם ההנהגה שלו. אין אדם שאין לו ניצוצות שהוא לא מסכים עם ההנהגה של הקב“ה, גם אם אדם אומר: אני מסכים עם כל דבר ואין עוד מלבדו, אפשר להראות שזה לא בדיוק בכל מקרה. לדוגמא יש אדם שאומר שהקב“ה באמת עושה הכל לטובה, אבל אם הוא ברוך השם בעל משפחה ויש לו כמה ילדים וכל חודש חסר לו כדי לחיות חיים נורמליים, לא חיי מותרות, חסר לו אלפיים שקל – אז אם הוא יתבונן טוב-טוב בנפשו לא היה יותר טוב אם היה לו עוד אלפיים שקל בחודש, זה לא היה מצב יותר טוב? האלפיים שקל האלה זה הנקודה
שהוא לא באמת מסכים עם הקב“ה, כי אם הוא
באמת מסכים עם הקב“ה הוא היה צריך לרקוד ולשמוח מזה

הקב“ה מסובב לאדם סיבות

משמיים כשרואים שאדם באמת רוצה לעשות תשובה שלימה ולתקן ובדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו
אז משמיים מסייעים לנו, הקב“ה עוזר לנו אבל אנחנו
לא יודעים ולא מכירים את המקומות האלה שאנחנו
צריכים לתקן אז איך אנחנו יכולים לעבוד על זה אם
אנחנו לא מכירים את זה? אומר הזוהר הקדוש שהקב“ה מסובב לאדם סיבות שאדם יעבור דרך מציאויות
מסוימות שירגיזו אותו ובאמת בתוך הנשמה שלנו אנחנו יודעים שאין עוד
מלבדו – ברגע שאנחנו מסכימים ונכנעים למציאות שבה אנחנו מקבלים את
הביזיון, את הצמצום ואת הקטנות ואנחנו מסכימים עם זה, האדם נכנע למצב הזה, הכוונה שאדם אומר: את הכל הקב“ה עושה והכל לטובה והוא מקבל את זה
באהבה, בזה אנחנו מתקנים את הניצוצות של המרד שיש בנו מחמת חטא אדם הראשון

על מה ולמה? בסה“כ רציתי את הטוב

מה שרבינו אומר פה זה יסוד כללי שכל אחד חייב לעבור בימי חייו מצבים שהוא מרגיש שגירשו אותו בחינם, על מה ולמה גירשו אותי? אני בסה“כ רציתי את הטוב, אם אני הבן מלך האמיתי אז תן לי להיות בן מלך, אם אני בן שפחה אז תן לי להיות בן שפחה, אני לא ביקשתי שום-דבר. כל אחד חייב לעבור את זה וברגע שאנחנו זוכים להבין מה רוצים מאתנו בתוך המציאות הזאת ואנחנו מסכימים ונכנעים עם הקב“ה במקום הזה בנקודה הזאת אנחנו למעשה מתקנים עד חטא אדם הראשון – זה נקודה אחת שמתעוררת אבל רבינו אומר פה עוד דבר, כשזה מתעורר מיד מתעורר המרד..

החיפוש הראשון של התענוגים בעוה“ז

ברגע שמתעורר המרד באדם מתעורר העניין של השכרות שזה שכרון-חושים ואדם למעשה מחפש את התענוגים בתוך העולם הזה – החיפוש הראשון של התענוגים בעולם הזה זה התאווה הידועה (ניאוף) לכן 2 הדברים האלה מתעוררים ביחד, זה מה שאומר הזוהר הקדוש בפרשת לך לך, שבגיל 75 הקב“ה אומר לאברהם אבינו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, זה לא היה פשוט כל ההליכה הזאת, זה היה ניסיון גדול מאוד לאברהם אבינו כל העניין של לך לך ורואים שאברהם אבינו מסר את הנפש ועזב את הכל, הוא היה אדמו“ר גדול ושרה היתה אשת-אדמו“ר גדול והיה להם הרבה חסידים וחסידות שהם גיירו, היה להם כבר ציבור מאוד גדול, זה אחרי עשרות שנים של מלחמה כנגד נמרוד וכל דור הפלגה ומה הקב“ה אומר לאברהם אבינו? לך לך. הלך לך של אברהם אבינו זה לא לעבור ממקום למקום אלא זה לעזוב את כל המציאות שאתה מכיר ולהתחיל מההתחלה לגמרי, עכשיו אתה הולך למקום חדש

המגיד ממזריטש, פרי הארץ ור‘ זושא

היסוד העמוק של לך זה לעזוב את כל מה שאתה מכיר ולהתחיל מציאות חדשה לגמרי, הקב“ה באמת לקח מאברהם אבינו את כל המדרגות שלו ואת כל ההשגות שלו בבחינת מה שרבינו שתכלית העלייה זה הירידה, לפני שעולים חייבים לרדת. ’פרי הארץ‘ הוא אחד מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש ויש אומרים שהוא היה גדול תלמידיו. מתלמידיו של המגיד ממזריטש היו ר‘ לוי יצחק מברדיטושב, בעל התניא, הנועם אלימלך ורבי זושא, פרי הארץ נחשב לגדול התלמידים. ידוע ש’פרי הארץ‘ עלה לא“י והתיישב בטבריה, בסוף ספרו הוא כותב לחסידים שלו מכתב ואומר שברגע שהוא הגיע לארץ לקחו ממנו את הכל.

אחרי הכל, רעב כבד בארץ

פרי הארץ אומר שהוא התפלל כמו ילד בחיידר אצל רבו, לקחו לו את כל המדרגות. הוא כותב לתלמידיו שאחרי כמעט שנה הכל חזר ביתר שאת ויתר עוז אבל חייבים לעבור את הבחינה של ההסתלקות, של הירידה ושל הקטנות לפני שמקבלים את המוחין הגדולים של א“י. רואים את זה גם בסיפור הנסיעה של רבינו לא“י כל מה שהוא עבר באיסטנבול – רבינו ידע את הסוד אז הוא לא חיכה שיקחו לו את המוחין, הוא זרק אותם מעצמו. זה הגדולה של רבינו שידע לעשות את העבודה הזאת מעצמו.

אז אברהם אבינו עבר את כל זה והגיע לארץ, ברוך השם הוא התחיל להתיישב בארץ וזמן קצר אחרי שאברהם אבינו מגיע לארץ מה אנחנו רואים? רעב כבד בארץ. בכל המקומות הכל בסדר ורק בארץ יש רעב, שימו לב, אחרי
כל המסירות נפש של אברהם אבינו וכל הקטנות שהוא
עבר וכל הבחינות האלה והוא הסכים לוותר על הכל ולהתחיל את הכל מההתחלה, ברוך השם הוא הגיע לארץ והוא התחיל לקנות ולהכיר את הארץ ומה קורה זמן קצר אחרי שהוא מגיע לארץ? רעב כבד בארץ, בחו“ל הכל בסדר אבל בארץ יש רעב כבד..

ויתרתי על כל המדרגות שלי בשבילך..

אני עשיתי מסירות נפש לעשות את רצונך, ויתרתי על כל המדרגות שלי ועל הכל רק בשביל לעשות את הרצון שלך, הנה מסרתי את הנפש והגעתי לפה ומה אתה עושה? זורק אותי מהארץ. אברהם אבינו לא יודע שאין עוד מלבדו? הוא ראש המאמינים. באמת בעומק הדבר לא זה הבעיה, הבעיה היא שאברהם אבינו לא יודע מה הוא צריך לעשות, האם הוא צריך למסור את הנפש ולהישאר בארץ, אין עוד מלבדו, אני לא יודע שום דבר, כן נאכל לא נאכל, כן נישן לא נישן, כן נתפלל לא נתפלל, נישאר בארץ, אם נמות אז נמות, אולי זה מה שהשם רוצה? או שאולי השם רוצה שאני ארד למצרים – מה נקודת האמת? כזאת הסתלקות הדעת היתה לאברהם אבינו שהוא לא ידע מה האמת. גם למפרשים עד היום יש ספק אם אברהם היה צריך לרדת למצרים..

עשה תיקון עצום ונורא בירידה למצרים

באמת הניסיון הפנימי של אברהם אבינו זה לא להכנס לכעס ולהקפדה על מה ולמה ככה מתנהגים איתי שאני נכנס לכאלה ספקות וכאלה בלבולים, זה מה שאומר פה הבן מלך האמיתי, אם אני צריך להיות בן מלך אז תן לי להיות בן מלך ואם אני צריך להיות בן שפחה אז על מה ולמה מגרשים אותי? זה הקושיות שיש בתוך הלב של האדם ואדם צריך להתבטל לקושיות האלה – אברהם אבינו מזהה את זה. בוודאי שהוא עשה תיקון עצום ונורא בירידה למצרים, הזוהר הקדוש כותב שהוא תיקן
את הניצוצות הרעים שהיה לו מחטא אדם הראשון. אמרנו שברגע שמתעורר המרד מיד מתעוררת גם התאווה הידועה ומה אנחנו רואים שאברהם אבינו אומר לשרה? ’הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את‘ יש מפרשים שאומרים שזה פעם ראשונה שאברהם אבינו ראה את שרה, בגיל 75. זה לא הכוונה כפשוטו שהוא פעם ראשונה ראה אותה אלא זה פעם ראשונה בחייו שאברהם אבינו הרגיש מציאות של גשמיות..

שום התחברות עם גשמיות של העולם

אברהם אבינו ראה את שרה אבל הוא לא ראה גוף בכלל, הוא היה במקום כזה שלא היה לו שום התחברות עם שום נקודה גשמית של מציאות העולם, הוא רואה
את שרה ואוהב את שרה אהבה עצומה, אבל אברהם רואה את שרה כנשמה, ושרה רואה את אברהם כנשמה זה הכל התחברות של נשמות. ’הנה נא ידעתי‘ פעם ראשונה שאברהם אבינו ירד לערוות הארץ, לבירור של
כל המרד כל הכעסים וכל ההקפדות ואז התעורר
בתוכו כחוט השערה שהוא מרגיש שיש גשמיות בעולם,
עד עכשיו לא היה לו שום הרגשה של גשמיות. ואז אברהם אבינו אומר לשרה ’אמרי נא אחתי את‘ – אני ואת
עכשיו נכנסים למציאות שאנחנו עכשיו כמו אח ואחות, בלי שום תאווה, אברהם אבינו אומר את זה כדי לבטל את הדקות של הדקות של הגשמיות. באמת גם אברהם אבינו וגם שרה עשו עבודה עצומה מאוד בכל הירידה למצרים וכל הירידה היתה בשביל לתקן את חטא אדם הראשון,
את אותם חלקים שהיו באברהם אבינו מחטא אדם הראשון.

לקבל בהכנעה את ההנהגה

כתוב במפרשי-הזוהר שבאמת לכל אדם יש את הדבר הזה ואנחנו צריכים לדעת את זה כיסוד וכלל גדול מאוד, כל פעם שמתעוררים כנגדנו הסתרות, בזיונות, צמצומים וקשיים וזה לא חייב לבוא מבחוץ, זה יכול להיות גם בתוך האדם בעצמו, לפעמים הקב“ה מעורר בתוך האדם את הקושי,
וברגע שמתעורר בתוכנו הקושי צריך לזכור שזה הגבורות ורבינו אומר במעשה מבעל תפילה ’ולא רצה הגיבור אלא הכנעה‘. כל הנקודה זה לקבל בהכנעה את ההנהגה
של הקב“ה ולהסכים איתה וצריך על זה הרבה תפילה בפרט כשאדם מרגיש שהגבורות מתעוררות כנגדו והוא עובר ניסיונות וצמצומים, אם נזכה לעבור את זה בשלום, יש בדבר הזה תיקונים עצומים מאוד אפילו יותר מהעבודה שאנחנו עושים..

לסדר לכל אחד מה שהוא צריך לעבור

העבודה שאנחנו עושים זה כנגד עלמא דאתגליא, הכוונה למה שאנחנו יודעים,
אבל כשאדם נכנע ומקבל את ההנהגה של הקב“ה זה נקרא עלמא דאתכסיא
וכתוב בספרים הקדושים שאחד הניסיונות הכי גדולים של הדור שלנו זה הנקודה הזאת. היצה“ר הרע של הדברים הנסתרים הוא יותר קשה לבירור ובדורות שלנו יש את זה מאוד – ההתחלה והשורש של העבודה הפנימית בדור שלנו זה להסכים עם ההנהגה של הקב“ה והקב“ה יודע לסדר בדיוק לכל אחד לפי שורש נשמתו, לפי כל הגלגולים ולפי התיקון הפרטי את מה שהוא יצטרך לעבור כדי לתקן את מה
שהוא צריך לתקן וצריך לדעת שאין בזה סטייה אפילו לא כחוט השערה, אדם לא עובר כחוט השערה יותר אבל לא גם פחות מכחוט השערה ממה שהוא צריך לעבור..

שים לב כי לפעמים שולחים לנו צמצום

הכל מתחיל מהנקודה האם אנחנו מוכנים להסכים עם הקב“ה או שאנחנו לא מוכנים להסכים איתו – לא נעים לנו לבוא ולהגיד להקב“ה בגלוי שאנחנו לא מסכימים איתו, אנחנו ביישנים, אז איך זה כן מתגלה? כל כעס ועצבות שיש לנו זה אי-הסכמה עם הקב“ה. השורש של הכל זה האם אני מסכים עם ההנהגה של הקב“ה או לא, כי ברגע שאדם מתחיל להתנגד להנהגה של הקב“ה אז הקב“ה מכביד עליו עוד קצת ועוד קצת – הכל מתחיל בעצם מהנקודה הפנימית האם אנחנו מסכימים עם הקב“ה או לא וצריך לשים לב לזה כי לפעמים שולחים לנו איזה צמצום, קושי או ביזיון ובאמת זה לא קל, גם אם באותו רגע נכשלנו וכעסנו או הקפדנו העיקר זה להתעורר ולעשות תשובה ולהמשיך הלאה. צריך לדעת שבוודאי ניפול בזה לכעסים ולהקפדות וכן הלאה אבל עם כל זה ברגע שנפלנו לעשות תשובה ולשים לב שבעצם יש בתוכנו הקפדה על ההנהגה של הקב“ה ומי שעושה על זה תשובה זה בעצם תיקון מאוד גדול

..האדם זוכה יותר ויותר לרפואות הנפש

התיקון של הנפש מתחיל מהמקום הזה ומהנקודה הזאת וככל שאדם זוכה יותר להסכים עם הקב“ה, האדם זוכה יותר ויותר לרפואות הנפש. כל הבעיות היום מתחילות מהנקודה הזאת ושם גם כל הרפואות, להסכים עם מה שהקב“ה עושה בעולם. מכיוון שהצדיקים ידעו עד כמה הדור הזה הולך לעבור את הבירור הזה והם ריחמו עלינו ופעלו פעולות רוחניות בשבילנו. אומר רבינו האר“י הקדוש שאחד הצדיקים שהכי מועיל לדור שלנו זה היה ר‘ עקיבא, עשרת הרוגי מלכות בכלל ור‘ עקיבא בפרט, כי ר‘ עקיבא הוא שורש גדול מאוד של נשמות הדור שלנו, לכן הוא גם נקרא על שם העקב, אנחנו רואים שהשם שלו זה על העקבתא דמשיחא ור‘ עקיבא ידע שהדור הזה הולך לעבור צמצומים מאוד גדולים ושימו לב, הוא היה גדול התנאים וגאון עצום מאוד ועם כל זה אומרת הגמרא שכל ימי חייו היה שגור על פיו ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘

’כל מאן דעביד…לטב עביד‘

העבודה של רק עקיבא זה עבודה הכי פשוטה שבעולם: השם עשית את זה? גם זו לטובה. הגמרא אומרת שהיה שגור על פיו של ר‘ עקיבא ’כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד‘ וזה לא היה דיבור בעלמא אלא ר‘ עקיבא נכנס לעבודה הפנימית הזאת שהוא לא מקפיד על הקב“ה אפילו לא כחוט השערה ואומר רבינו האר“י הקדוש שזה היה לא רק לעצמו אלא גם לכל הדורות ועם כל זה ר‘ עקיבא לא הסתפק בעבודה הזו כל ימי חייו אלא הוא ביקש מהקב“ה שיכניס אותו לניסיון הכי גדול שיש בדבר הזה, כל העבודה הזאת נקראת ’בירור השכינה‘, זה הבירורים והדינים הכי גדולים וקשים מחטא אדם הראשון ומה זה? שיסרקו את גופי במסרקות של ברזל..

כל יום הקב“ה עושה לנו בזכותם חסדים

כשסרקו את בשרו של ר‘ עקיבא במסרקות של ברזל הוא אמר ’שמע ישראל, השם א-לקינו, השם אחד‘. מדוע ר‘ עקיבא ביקש את המיתה הזאת? אלא זה סוד גדול מאוד. מה זה מסרקות של ברזל? ברזל זה בלהה, רחל, זלפה ולאה, זה סוד השכינה. רבי עקיבא אומר להקב“ה: תוריד אותי לדינים הקשים ביותר של השכינה שזה נקרא מסרקות של ברזל, כי אני רוצה להגיד ’שמע ישראל, השם א-לקינו, השם אחד‘ גם שמה במקום הזה. אומר רבינו הארי הקדוש: ועל כן שלמות העבודה של עשרת הרוגי מלכות בכלל ובפרט ר‘ עקיבא היתה כ“כ שלימה שכל יום ויום הקב“ה עושה חסדים וזכויות לעמ“י בזכות עשרת הרוגי מלכות. כשהצדיק עושה עבודה בשלמות הלב הכוונה שהוא לא מתנגד בלב על העבודה הזאת, בזה הוא מאיר לנו כוח. ככל שיש לו שלמות הלב עם העבודה הזאת כך זה יכול להאיר לכל נשמות ישראל לכן המסירות נפש של ר‘ עקיבא במסרקות של ברזל זה נותן כוח לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו

העצה שמה זה ההתקשרות והתפילה

כל הנקודה של החילוף של הבן מלך והשפחה זה באמת שורש מאוד עמוק ויסודי בהנהגה של הקב“ה ואפשר לראות את זה בהרבה דרכים. היסוד הוא שיש הנהגה שאנחנו מבינים וכנגד זה אנחנו יודעים מה עלינו לעשות, אנחנו צריכים ללמוד איך להתנהג כלפי ההנהגה הזאת והתורה והצדיקים מלמדים אותנו את זה – זה נקרא עלמא דאתגליא. עלמא דאתכסיא זה שאנחנו לא מבינים את ההנהגה של הקב“ה כלפינו, אנחנו לא יודעים מהי ההנהגה, והעצה כנגד זה ההתקשרות עם הצדיקים והתפילה, מכיוון שאין לנו שכל במקום הזה כי זה מעל להשגתנו אז העצה זה ההתקשרות עם הצדיקים והתפילה. את הנקודה הזאת של הבירור בעלמא דאתגליא ובעלמא דאתכסיא רואים בהרבה בחינות מכיוון שזה שורש כללי בהנהגה.

הגיע הזמן לגלות סודות ורזין עילאין…!

הזוהר הקדוש אומר בפרשת בא: ועכשיו הגיע זמן לגלות סודות ורזין עילאין. כשרבי שמעון מתחיל את זה הוא מביא קושייה שהרבה מפרשים שואלים אותה: למה כתוב ’בא אל פרעה‘ ולא לך אל פרעה? אומר ר‘ שמעון בר יוחאי שהקב“ה לקח את משה רבינו חדרים בתוך חדרים עד שהראה לו את השורש של האחיזה של פרעה בקליפה והוא ראה ששורשו של פרעה זה בכתר דקליפה. בשעה שמשה רבינו ראה את זה הוא מאוד נבהל ופחד, הוא פחד מאוד מהמקום הזה והקב“ה ראה שהוא פחד אז הוא אמר לו: משה זה העבודה שלי, מי שילחם עם פרעה בנקודה הזאת זה אני ולא אתה – כל המאמר הזה מצריך התבוננות, דבר ראשון לא מובן מדוע משה רבינו מפחד, הרי זה לא פעם ראשונה, כל זה היה לפני 3 המכות האחרונות, עד אז משה רבינו היה כמה וכמה פעמים אצל פרעה והוא רואה שכשהוא הולך בשליחות של הקב“ה, ברגע שהוא מרים את היד הוא הופך את כל מצרים, דם ,צפרדע, כינים וכו‘..

משה רבינו פחד מאוד מהמקום הזה

כל מה שמשה רבינו אומר לפרעה מתקיים ואתה הולך בשליחות של הקב“ה אז מה זה משנה בעצם מה שורש האחיזה של פרעה? בסדר, אתה רואה פה שפרעה אחוז בכוחות הטומאה במקום כ“כ גבוה, אבל עדיין על מה ולמה אתה מפחד? אתה הולך בכוח עצמך? אתה הולך בשליחות השם, אתה רואה שהשם איתך. אז מדוע משה רבינו מפחד? רואים פה יסוד מאוד גדול, כשהצדיק נכנס להילחם כנגד הטומאה אז הצדיק יודע שיש מדרגות בטומאה ויש בהם חילוק מאוד גדול, לכן אומר רבינו האר“י הקדוש שעשר המכות זה כנגד 10 הספירות, המכה הראשונה היתה כנגד המלכות, השנייה כנגד היסוד וכן הלאה, והשלוש מכות האחרונות שזה ארבה, חושך ובכורות זה כנגד כתר חוכמה ובינה דקליפה. משה רבינו יודע ומבין שאם אני נכנס עכשיו להכות את פרעה בכתר חוכמה בינה של הקליפה אז אעפ“י שהקב“ה
שולח אותי ויש לי סיעתא דשמייא, עליי מוטל לברר את המקום הזה, כי אין
דבר כזה שהצדיק יכניע איזה כוח בטומאה אם הוא לא מכניע את זה בתוכו קודם לכן. כי אם הצדיק לא תיקן בתוכו את הבחינה שכנגדה בטומאה אז הטומאה יכולה להתגבר עליו ולהפיל אותו וזה סכנה מאוד גדולה. משה רבינו מבין שהוא
נמצא בשליחות והקב“ה נמצא איתו אבל עם כל זה אני נכנס עכשיו למקום חדש אחר לגמרי כדי לברר את כוח הטומאה ולמשה רבינו יש פחד גדול מאוד מהמקום הזה

אם נשים לב התורה חילקה את המכות

מדוע דווקא פה משה רבינו מפחד? מה מפחיד את משה רבינו בכתר חוכמה ובינה דקליפה יותר מהמכות הראשונות? מסתתרת פה נקודה מאוד עמוקה, אם נשים לב התורה חילקה את 10 המכות לשתי פרשיות, בפרשת וארא יש לנו 7 מכות ובפרשת בא יש לנו 3 מכות. אומר רבינו האר“י הקדוש ור‘ צדוק הכהן מלובלין מרחיב בזה ואומר שבוודאי שיש בזה כוונה מאוד עמוקה, כל כוחות היצר הרע מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת זה 7 הספירות התחתונות שזה השבע המכות הראשונות וזה בפרשת וארא. בפרשת בא זה השלוש מכות האחרונות כנגד כתר חוכמה ובינה וזה הקבוצה השנייה. משה רבינו יודע שיש הבדל מאוד מהותי בין כל העבודה של 7 הספירות התחתונות לבין העבודה של הג‘ ראשונות דקליפה, זה שתי דברים שונים לגמרי במהותם בעבודה ובבירור – השבע ספירות התחתונות של הטומאה זה למעשה כל היצה“ר שאנחנו מכירים, אם זה תאוות ואם זה מידות רעות כמו
כעס, הקפדה וכן הלאה, הכל הכל זה תחת המשפחה של השבע הספירות התחתונות

הג‘ הראשונות בקליפה זה משהו אחר

אומר ר‘ צדוק שלכן הפרשה נקראת וארא הכוונה לרמוז לנו שאת זה אתה יכול לראות, זה היצה“ר שאנחנו מכירים ואנחנו יכולים לראות אותו. יש לנו יצה“ר שאנחנו מכירים אותו, לא קל איתו ולא קל לצאת ממנו אבל היתרון או המעלה שיש בעבודה הזאת זה שאנחנו מכירים אותו, זה עבודה שאנחנו יודעים מהי העבודה. אדם שיש לו קצת תורה ואמונה והוא רוצה להתקרב להשם, יודע שלכעוס ולהרביץ למישהו אחד זה לא דבר טוב. לפעמים אנחנו רוצים להרביץ אבל אנחנו מבינים
שזה לא טוב אז אנחנו נלחמים בזה – כתוב בספרים הקדושים ורבינו מביא את זה בתורה א’ בליקו“מ שהג’ הראשונות שבקליפה זה משהו אחר לגמרי, זה היצה“ר שמתלבש בתוך מצוות ואומר על האמת שקר, על השקר אמת, על הטוב רע ועל הרע טוב, לכן הוא מאוד-מאוד קשה ומסוכן לבירור כי האדם יכול לטעות בדבר הזה.

כל הנקודה להתבטל להשם בלי ידיעה

משה רבינו יודע את כוח ההטעייה שיש ליצה“ר לכן הוא מפחד מאוד מהמקום הזה. כבר בתורה הראשונה רבינו דיבר על היצה“ר שמתלבש במצוות כדי שנדע שרק ע“י הצדיק אפשר לברר את המקום הזה כי זה מקום נורא ואיום, הוא מבלבל בין אמת לשקר ובין טוב לרע בבלבולים עצומים ונוראים. אומר ר‘ נתן שאפשר לזהות את היצה“ר הזה בכמה בחינות, קודם כל זה כל הנקודה של המחלוקות. היצה“ר נותן לאנשים הרגשה והשגה שאם הם לא ירדפו אחרי פלוני להשמיד, להרוג ולאבד אותו אז אין להם חלק לעולם הבא והם עושים על זה מסירות נפש מאוד גדולה. אנחנו מוציאם את זה אצל יוסף והאחים ואצל משה רבינו וקרח. ברגע שאדם מפחד מהמקום הזה משמיים שומרים אותו לכן צריך לדעת שכל מקום שאנחנו מגיעים בחיים ואין לנו הבנה מה אנחנו צריכים לעשות פה, במקום כזה המהלך הוא שלא יהיה דעת לאדם ולא תהיה תשובה לאדם וזה המהלך משמיים ואז צריך לזרוק את השכל לגמרי ולהתבטל להקב“ה ולבקש ממנו סיוע ואז צריך לדעת שמיד עוזרים לאדם משמיים, כי כל הנקודה היא להתבטל להקב“ה בלי ידיעה.

הפוסט פרשת בשלח תשפ"ו | ’מעשה מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.