פרשת בהעלותך תשפ"ו | תורה ע"ב בליקוטי מוהר"ן חלק א‘

Getting your Trinity Audio player ready...

בעזרת השם נלמד את תורה ע"ב בליקוטי מוהר"ן חלק א': 'לפעמים בא לאדם הרהור תשובה, ונעשה באותו שעה איש כשר, ואח"כ רוצה לעשות עובדא (עבודה)
באשר שנתעורר ליבו לתשובה, בכן רוצה לנסוע להצדיק, ואח"כ כשנוסע,
מתגבר עליו היצר הרע, ונופל מתשוקתו שהיה לו בתחילה, ואחר כך כשבא להצדיק מתגבר עליו היצר הרע עוד יותר ואובד כל חשקו, אל יקשה בעיניך זאת ואל יבהלוך רעיונך על זה'. רבינו מלמד אותנו בדיבור הזה יסוד גדול מאוד – אחד הדברים שמחלישים מאוד את דעתנו זה שאנחנו רואים שהיצר הרע לא עוזב אותנו ולא רק זה אלא שאנחנו רואים שהיצר הרע רק מתגבר כנגדנו, אז רבינו בא ואומר לנו 'אל יבהלוך רעיונך על זה', זה לשון מיוחדת שבה רבינו מרגיע אותנו…

הברסלבר הראשון בעולם

רבינו מגלה לנו שהיסוד הראשון בתורה זו זה שאנו צריכים לדעת שכך היא הדרך. רבינו אומר שבכל פעם שאדם מתעורר לתשובה ולמעשים טובים ורוצה להתחזק ולהתקדש, באותו זמן יש לו כוח. יכול להיות שיש לאדם את הכוח הזה חודש, חודשיים או חצי שנה אבל רבינו מגלה לנו כלל גדול, אל תחשוב שהיצר הרע התפטר ואל תחשוב שברגע שהתחזקת אז היצר הרע התייאש ממך. צריך לדעת יסוד חשוב שהיצר הרע הוא החסיד ברסלב הראשון בעולם והוא מקיים בשלמות את 'אין שום ייאוש בעולם כלל'.
גם אם אתה רואה שהיצר הרע עזב אותך לתקופה מסויימת, אל תחשוב שהיצר הרע התפטר אלא הוא רק הלך למכון כושר והוא יחזור אלייך עם כוחות מחודשים, זה היסוד הראשון שרבינו מלמד אותנו, שהיצר הרע תמיד יתגבר מהפעם הקודמת משום שכתוב בגמרא: 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו', בפשטות לשון הגמרא זה בין אדם לאדם, אדם שהוא יותר גדול במעלה אז היצר הרע
שלו גדול יותר אבל רבינו מסביר את זה גם על האדם עצמו.

היצר לא עוזב גם את הצדיקים הגדולים

מדי עם בפעם אתה עולה במדרגה משום שאתה ברוך השם לומד תורה ומתחזק, אדם שרוצה ללכת בדרך התורה והקדושה באמת מתעלה, לכן רבינו מסביר שאתה בעצמך יותר גדול ממה שהיית לפני חודש או חודשיים, זו הסיבה ששולחים לך יצר הרע יותר גדול. היסוד הראשון שרבינו מלמד אותנו בתורה הזו הוא שהיצר הרע לא עוזב אותנו, ולא רק שהיצר הרע לא עוזב אותנו האנשים הפשוטים אלא רבינו מוסיף ואומר שהיצר הרע לא עוזב גם את הצדיקים הגדולים ביותר, כל עוד האדם נמצא בעולם הזה יש לו מלחמות כנגד היצר הרע. רבינו ממשיך את התורה ואומר: 'ויש כמה וכמה בחינות ביצר הרע, כי יש בני אדם נמוכים ומגושמים שהיצר הרע שלהם הוא גם כן נמוך ומגושם' רובנו נמצאים במדרגה הזו שהיצר הרע שלנו זה יצה“ר של תאוות גשמיות ושל מידות לא טובות. רבינו ממשיך ואומר: 'היצר הרע הזה הם הדמים בעצמם, היינו שהדמים הם דמים עכורים, ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא (הכוונה מי שיש לו קצת דעת), היצר הרע הזה (של הדמים העכורים ושל תאוות העולם הזה) הוא אצלו שטות גדול ושיגעון. כי מי שיש לו שום דעת, ויודע מעט מגדולת אדוננו הבורא יתברך שמו, כמו שכתוב : 'כי אני ידעתי כי גדול השם ואדונינו מכל א-לוקים' ואי אפשר להסביר זאת לא בכתב ולא בע"פ כי גדולת השם יתברך הוא רק לכל חד לפום (לפי) מה דמשער בליבו
כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'נודע בשערים בעלה'. ומי
שזוכה להשיג בליבו את גדולת השם יתברך (בדור שלנו הכוונה לצדיקים) בוודאי אצלו זה אינו נחשב שום דבר לניסיון'

צריך להתגבר ולהימלט ממנו

רבינו אומר שהיצר הרע של הצדיקים זה מלאך קדוש: 'ואף על פי כן הוא יצר הרע וצריך להתגבר ולהימלט מאוד ממנו, היינו בחינות גבורות, בחינות דינים, וזה הבר דעת (הצדיק), יש לו יצר הרע כזה, וצריך להתגבר עליו ולהמתיק הדינים שיהיה רק כולו טוב. כי מי שנכלל במקום שצריך להכלל, היינו ב'אין סוף', שם כולו טוב ואין שם דין חס ושלום על כן צריך להיות כולו טוב, ולהמתיק כל הגבורות והדינים שהם היצר הרע שלמעלה שנקרא מלאך קדוש ובזה פגם דוד ובת-שבע כי בוודאי חלילה לנו לומר שדוד המלך חטא בגשמיות מחמת התאווה כי כבר אמר דוד בעצמו: 'וליבי חלל בקרבי', שהרג כבר את היצר הרע הגשמי בתכלית והכניע הדם שבחלל השמאלי ואף שאמרו רבותינו ז"ל: 'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה', אעפ"י כן, אפילו זה הפגם הקטן והחטא קל שנעשה כמובא, גם זה בוודאי לא היה חס ושלום מצד התאווה או מחמת עכירת הדמים שמשם
בא תאווה זו של ניאוף רק הפגם שלו היה למעלה, בגבורות'.

אסור להיבהל ולהתייאש מהדבר הזה !

כל העניין של דוד המלך היה מעשה שקשור למלאך קדוש, כל זה היה בדקות גדולה מאוד משום שבת-שבע הייתה ראויה לדוד המלך מששת ימי בראשית כמו שכתוב במסכת סנהדרין. דוד המלך היה צריך להמתיק את הדינים בשורש עליון מאוד ושם הוא טעה. צריך להתבונן בדברים של רבינו. דבר ראשון העבודה של רוב העולם זה המלחמה הפשוטה עם היצר הרע אבל צריך לדעת כלל גדול מאוד: כאשר היצר הרע מתגבר עלינו אסור להיבהל ולהתייאש מזה משום שכך הקב"ה ברא את העולם – שכל ימי חיינו תהיה לנו מלחמה עם היצר הרע, אבל צריך לדעת שכשהאדם מתחזק אז הוא עולה מדרגה לדרגה והיצר הרע שלו משתנה. הרבה פעמים אנחנו נחלשים בדעתנו כשאנו רואים את כל המלחמות שלנו עם היצר הרע אבל צריך לזכור יסוד מאוד גדול: המלחמות שלנו עם היצה“ר זה רצונו של הקב"ה וזה לא בגלל שאנחנו לא בסדר

רגע, למה אני לא לומד כמו רבי שמעון??

הקב"ה ברא את היצר הרע בכדי שהוא ילחם בנו אז בכל פעם שאדם
רואה שמתגברת עליו איזו תאווה או שהוא כועס או לא מצליח לשמור את
העיניים, צריך לדעת, אדרבה זה רצונו של הקב"ה שנהיה במציאות הזו
ונילחם ונתמודד איתה. הקב"ה מזהיר את משה רבינו בתורה 3 פעמים שעמ"י לא יתקרבו אל הר סיני: 'פן יהרסו אל השם'. בזמן מתן תורה היה לכל אחד מעמ"י
את הגבול שלו. הקב"ה הזהיר את משה רבינו 3 פעמים משום שהקב"ה ידע איזה
יצר הרע גדול יש לאדם. גם לנו יש את הבחינה הזו של היצר הרע. ברוך השם
אדם התחיל ללמוד תורה והוא כבר חצי שנה לומד תורה רצוף שזה דבר גדול
מאוד, אבל אחרי חצי שנה האדם אומר: רגע למה אני לא לומד תורה כמו ר'
שמעון בר-יוחאי?! אני רוצה לבטל את כל העולם הזה ולהיות כמו משה רבינו וכמו ר' שמעון בר-יוחאי, אבל הקב"ה לא רוצה שאנחנו נהיה משה רבינו, אם הוא היה רוצה שאני אהיה משה רבינו אז הוא היה עושה אותי משה רבינו. הקב"ה רוצה
שכל אחד יהיה בדיוק במקום שלו, עם המלחמות שלו ועם הניסיונות והקשיים שלו.

הסוד הכי גדול בבריאה זה….

רבינו אומר שהיצר הרע שנקרא 'פן יהרסון אל השם' זה שמר לאדם והוא בא בטענות פנימיות בנפש להקב"ה ואומר: למה יש לי כזה יצר הרע? הרי אני רוצה לעבוד אותך כמו הצדיקים הגדולים. הקב"ה רוצה שכל אחד יעבוד אותו בדיוק לפי המקום שבו הוא נמצא. אם יש לך יצר הרע גדול אז הקב"ה רוצה שתעבוד אותו עם יצר הרע גדול. הנקודה הזו היא נקודת בירור מאוד חשובה, שלא נחלש בדעתנו כשאנו רואים שיש לנו כ"כ הרבה קשיים. אדם אומר שהוא 5 שנים מנסה ללמוד וקשה לו. אם אתה 5 שנים מנסה ללמוד תורה וקשה לך אז תדע לך סוד מאוד גדול, שהקב"ה רוצה שיהיה לך כ"כ קשה. הסוד הכי גדול של הבריאה זה שכל מה שעובר עליך זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה שתעבור, לכן רבינו מסביר ש'פן יהרסו אל השם' זה כשאדם לא
רוצה לעבוד את הקב"ה כמו שהקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו. הקב"ה רוצה שנעבוד אותו עם יצר הרע ואדרבה לעתיד לבוא אנחנו נראה שזה השמחה והתיקון של כל העולמות, דווקא כשעבדנו את הקב"ה במציאות שלנו ולא במציאות אחרת. כל זה הנקודה הראשונה שמביא לנו רבינו.

דורו של הושע בן בארי

יש נקודה נוספת שרבינו מדבר עליה ואומר שהיצר הרע של הצדיקים הוא כבר יותר רוחני והוא נקרא 'מלאך קדוש', זה עבודה של צדיקים מאוד גדולים ויש בזה כמה וכמה בחינות. דבר ראשון הצדיק הזה צריך להמתיק ולבטל את הגבורות ואת הדינים בשורשם העליון וזו היתה הטעות של דוד המלך שלא ביטל את הדינים בשורשם העליון. לפני שנעסוק בסיפור של דוד המלך, היה עוד צדיק שהיתה לו עבודה בדבר הזה, קראו לו הושע בן-בארי. הגמרא (מסכת פסחים) אומרת שהושע היה הנביא והצדיק הכי גדול בדורו. כתוב בזוהר הקדוש שבדורו של הושע בן-בארי עמ"י נכשל ב2 דברים מאוד חמורים: עבודה
זרה וגילוי עריות.   באחד הפעמים שהקב"ה בא בטענות על עמ"י לפני הושע,
הושע אמר לו: אם כך יש לי עצה בשבילך, תחליף אותם באומה אחרת. הושע
לא באמת התכוון לזה, הכוונה שלו היתה הפוכה, לבוא בדין עם הקב"ה. כוונת
הושע היתה להגיד להקב"ה וכי יש לך אומה אחרת? אם תבחר אומה אחרת הם
יהיו פי אלף יותר גרועים מהטענות שלך כלפי עמ"י. הושע התכוון לבטל דינים
מעל עמ"י אבל עם כל זה אומר הזוהר הקדוש (פרשת פקודי) שהקב"ה הקפיד
על הושע אפילו שהוא לא התכוון לזה, עם כל זה אסור לנביא ולצדיק להמליץ טוב
על עמ"י בדרך הזו. הקב"ה שתק להושע ואחרי כמה זמן הוא אמר להושע: הרי
אתה הצדיק של הדור ואתה עדיין רווק, אני רוצה לעשות לך שידוך. יש
אישה שקוראים לה גומר בת דבליים, תשא אותה לאישה. אומר הזוהר
הקדוש שגומר בת דבליים זה 'נוקבא דתהומא רבא' – אשת זנונים כפשוטו,
זה לא שהיו לה בעיות של צניעות שהיא לא היתה מתלבשת כמו שה'תו תקן'
אומר אלא כתוב בזוהר שהיא היתה אשת זנונים כפשוטו, זה השידוך שהקב"ה סידר לו

הוא מיד התחיל לדבר טוב על עמ“י

הושע אמר לעצמו: אם הקב"ה אמר לי להתחתן איתה אז מה אני צריך לברר עליה? הושע לקח אותה לאישה ונולדו לו ממנה 2 בנים ובת אחת. אחרי שנולדו לו 3 ילדים הקב"ה אמר לו: אתה יודע לאיזו אישה אתה נשוי?? אתה יודע שהיא בעייתית ביותר, תגרש אותה. אמר לו הושע: איך אני אגרש אותה ויש לי ממנה 3 ילדים?? אמר לו הקב"ה: לך יש 3 ילדים וספק אם הם הילדים שלך, יכול להיות שהם בכלל ממזרים וקשה לך לוותר עליהם ואתה בא ואומר לי לוותר על העם שבשבילו בראתי את כל הבריאה ואתה רוצה שאני יחליף אותו באומה אחרת?! מיד כשהושע שמע את זה הוא התחיל לדבר טוב על עמ"י ואמר שמעכשיו עם ישראל נקראים 'בני ק-ל חי' הלימוד הראשון מהסיפור של הושע זה שהצדיק צריך להיות כולו רק טוב, הכוונה שאפילו אם אתה אומר דיבור וכוונתך היא אך ורק לטובה, גם אז אתה צריך לראות שלא יהיה איזה קטרוג או איזה טענה כלפי עמ"י. זה הלימוד שלימד הקב"ה את הושע ולכן הוא העביר אותו את כל המסלול הזה. יש מחלוקת בן המפרשים האם הסיפור של הושע היה כפשוטו או שהושע ראה את זה בחיזיון, הכוונה שהקב"ה העביר
לו את כל המציאות הזו במחזה. כתוב ב'ספר הדעה'
שלפי משמעות הגמרא משמע שהסיפור התקיים כפשוטו..

חשוב לדבר דיבורים טובים

הקב"ה אמר להושע: אתה צדיק הדור, הדיבורים שלך צריכים להיות אך ורק דיבורים טובים על עמ"י, אסור שישמע בדיבור שלך אפילו שמץ של קטרוג על עמ"י. זה מה שאומר רבינו שהצדיק שצריך להמתיק את הדינים למעלה צריך להיות כולו רק טוב. אמנם אנחנו לא
במדרגה הזאת והקב"ה לא תובע מאתנו שהדיבורים שלנו יהיו רק טובים אבל בכל אופן יש פה לימוד עבורנו, עד כמה חשוב לדבר דיבורים טובים על עמ"י וגם אם אתה לא
יכול להגיד דבר טוב אז לא נורא, אפשר לשתוק.
הזוהר הקדוש מסביר עוד יסוד מאוד עמוק מהי
כוונת הדברים שהבירור של הצדיקים זה מלאך
קדוש. אומר הזוהר הקדוש (פרשת פקודי): ובאמת כוונת הקב"ה היתה לא רק ללמד את הושע לקח אלא בדבר הזה היה גם תיקון מאוד גדול. בדורו של הושע עמ"י נכשל בעבודה זרה ובגילוי עריות והיו צריכים לעשות פעולה בכדי להמתיק את הדין מעל עמ"י ולהעלות את עמ"י מהמקום הזה. ברגע שעמ"י נופלים למקומות האלה אז לעמ"י קשה מאוד לעלות מצד עצמם. כשאדם נופל לתאוות קשות של העולם הזה או שהוא נופל לבלבולי אמונה
או כפירה כמו שהיה בדורו של הושע, אז קשה מאוד לעלות בכוח עצמו מהמקום הזה

היה גדול המקובלים האשכנזים בדורו

אומר הזוהר הקדוש שברגע שעמ"י לא יכולים לעלות מהירידות ומהנפילות שלהם אז הקב"ה שולח את הצדיקים שבדור ובפרט את צדיק הדור אל המקומות האלה. הקב"ה בעצמו מוריד את הצדיק אל נוקבא דתהומא רבא. אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה שלח את הושע להיכלות הטומאה ממש. כשהקב"ה שולח את הצדיק למקומות האלה זה לא שהצדיק יורד 'בכאילו' משום שכך אי-אפשר לתקן את עמ"י. בשביל שהצדיק יעזור לעמ"י הוא צריך ממש לחוות את החוויה של היצר הרע. הצדיק שצריך להעלות את כל עמ"י חייב לחוות את כל חווית הרע כפשוטו הכוונה שהיצר הרע צריך להתגבר עליו כפשוטו אבל לצדיק יש כוח לעמוד במקומות האלה. את 'ספר הדעה' כתב סבא של הרב אלישיב זצ"ל, הוא חי לפני כמאה חמישים שנה בירושלים והיה גדול המקובלים האשכנזים בדורו. כתוב בספר הדעה עפ"י דברי הזוהר שבשעה שהקב"ה הוריד את הושע לבירור הקליפות האלה הוא ירד
ממש ל7 היכלות הקליפה שזה דברים נוראיים מאוד ועם כל זה הוא לא נהנה
אפילו לא כחוט השערה משום חוויה ומשום פיתוי של היצר הרע. בזה
שהושע ירד לניסיונות של כל עמ"י והוא לא נהנה משום הנאה, הוא הצליח לתקן
את המקום הזה ולהעלות את כל הדור שלו. זה מה שאומר רבינו שככל
שהצדיק צריך להכלל במדרגה רוחנית יותר גבוהה ע"י זה יש לו מלחמות
רוחניות יותר גדולות ויש בחינה אצל הצדיקים שהם צריכים לרדת מטה מטה
אבל עם כל הירידה שלהם המלחמה שלהם זה לא להנות משום דבר אפילו לא
כחוט השערה. כותב 'בעל הלשם' בספר הדעה שצריך לדעת כלל גדול מאוד בדבר הזה, האדם צריך לדעת שלא יורדים למקומות האלה בכוונה. ז"א אעפ"י שהצדיק רוצה לעשות תיקון מאוד גדול, עם כל זה אסור לצדיק לרדת בכוונה למקומות
האלה אלא זה חייב לבוא מהקב"ה, או שהקב"ה יצווה עליו לרדת למקומות
האלה (כמו שהיה עם הושע) או שהקב"ה יאנוס את הצדיק לרדת למקומות האלה..

לא היה לו עוון אפילו לא כחוט השערה

מובא בספר 'פרי הארץ' (היה אחד מגדולי החסידות) שכשאדם יורד למקומות האלה אפילו שהוא צדיק גדול 'הרי הוא ככל האדם', נכון שהנשמה שלו זה נשמה של צדיק עצום אבל עם כל זה כל נשמה שיורדת לעולם הזה מתלבשת בנפש בהמית והנפש הבהמית מתלבשת בגוף וכשאדם צריך לרדת למקומות האלה הנפש הבהמית מתגברת עליו. איך אפשר לרדת למקומות האלה ולא להנות אפילו לא כחוט השערה? אומר פרי הארץ: כשהצדיק שיורד למקומות האלה הדבר העיקרי שעוזר לו להחזיק מעמד זה העקשנות של הרצון ובכל פעם שמתגבר עליו היצר הרע הוא עומד בעקשנות גדולה מאוד ומדבר עם הקב"ה ואומר לו: אני לא רוצה להנות אפילו לא כחוט השערה ובזה הוא מתקן את כל המקום הזה. ברגע שאדם יורד למציאות הזו, בהכרח שמתגברות על האדם הנאות העולם הזה (זה בא מצד אונס). מדרש רבה אומר שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו. המדרש אומר את זה על ישי אביו של דוד המלך שעליו כתוב ש'מת בעטיו של נחש' וכל ימי חייו לא היה לו עוון אפילו לא כחוט השערה והוא מת רק בגלל גזרת חטא אדם הראשון. על ישי שהיה אחד הצדיקים שבכל הדורות והיה חסיד שבחסידים עליו אומר המדרש רבה אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו.

ירד לשבע היכלות הטומאה

המדרש מביא את זה עפ"י פסוק שכתוב בתהלים: 'בחטא יחמתני אימי' אומר המדרש שמכאן נלמד שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו ואם חסיד שבחסידים מכוון להנאתו אז איך הצדיק יכול לתקן בשלמות את כל המקום הזה ואין עליו שום קטרוג? יש הנאה שבאה לאדם מצד היצר הרע ומצד טבע העולם ומצד גזרה וכנגד זה אין מה לעשות. ברגע שאדם מגלה את דעתו ורצונו לפני הקב"ה באותו זמן אדם מתק ן את גזרת הבריאה. אם קורה מצב שאדם נהנה מהירידה אז שלא יפול בדעתו אלא שידבר מיד עם הקב"ה ויגיד לו: אעפ"י שנהניתי אני לא רוצה להנות, ובזה הוא מתקן את ההנאה שבאה מהמקום
הזה, לכן הושע לא פגם אפילו לא כחוט השערה אפילו שהוא ירד ל7 היכלות הטומאה

אין לצדיק שום טענה או קטרוג על עמ“י

אנחנו לא יודעים מה זה 7 היכלות הטומאה ויהי רצון שגם לא נדע מה זה אבל
זה דברים ופיתויים נוראיים מאוד של היצר הרע. הזוהר הקדוש אומר שאין לשער איזה פיתויים יש ב7 היכלות הטומאה בפרט בהיכל השישי והשביעי. הושע ירד למקומות האלה ותיקן אותם והעלה את כל עמ"י לכן הוא אמר עכשיו אתם נקראים 'בני ק-ל חי' מתוך הירידה שלו הוא למד את לימוד הזכות על עמ"י. לפני הירידה
הוא יכל להגיד להקב"ה תחליף אותם באומה אחרת אבל מיד אחרי הירידה כבר
אין לו שום טענה כלפי עמ"י. רבינו אומר שהצדיק שיורד זוכה להיות כולו טוב ואין
לו שום טענה ושום קטרוג על עמ"י. כתוב בספר פרי הארץ שאחרי הירידה אין לצדיק שום טענה ושום קטרוג על עמ"י משום שבירידה הצדיק עמד והחזיק מעמד אבל עם כל זה הוא ראה את גודל האונס שיש בדבר ואז יש לו לימוד זכות על כל יהודי ויהודי.

כל ימי חייו היה רבי עקיבא אדם קדוש

יש מדרש רבה שאומר שעקבו של אדם הראשון היה מכהה את גלגל החמה,
הכוונה שגלגל החמה היה חשוך לעומת האור שהיה לאדם הראשון בעקבו. החמה
זה התורה שיש בעולם הבריאה משום שלכל עולם ועולם יש מדרגה של
תורה. התורה של מדרגת הבריאה זה התורה שהמלאכים הגדולים במעלה
לומדים. אומר רבינו האר"י הקדוש (ב'שער הפסוקים') שעקבו של אדם
הראשון שהיה מכהה את גלגל החמה זה נשמת ר' עקיבא והאור היוצא
ומתפשט החוצה מן העקב (יש את מקור האור ויש את האור המתפשט) זה ר'
מאיר. מספרת הגמרא (מסכת קידושין דף פא') על ר' עקיבא (הגמ' מספרת את זה גם על ר' מאיר) שהיה מלגלג מעוברי עבירה (עריות), הכוונה שר' עקיבא שהיה
כולו טוב ולימוד זכות כל עמ"י לא יכל להבין דבר אחד, איך יהודי לא שומר את העיניים ואת המחשבות? אמנם ר' עקיבא היה עם הארץ 40 שנה עד כדי כך שהוא היה אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, עם כל זה אומרים חז"ל שר'
עקיבא היה כל ימי חייו (גם כשהוא היה עם הארץ) אדם קדוש, לכן ר' עקיבא לא הצליח להבין איך יהודי לא שומר על עצמו? ר' עקיבא
לא הבין אותם משום שלעולם לא היתה לו ירידה בדבר הזה. אומרת הגמרא שבנקודה הזאת הוא לא היה כולו טוב..

הייתי מכשיל אותך בעבירה

הקב"ה רצה שר' עקיבא יהיה כולו טוב אז מספרת הגמרא שיום אחד השטן התחפש לאישה יפה ואז התחיל ר' עקיבא לרדוף אחריה, האישה ברחה לעץ דקל וטיפסה עד ראש הדקל. ר' עקיבא לא התייאש וטיפס על הדקל, כשהוא הגיע לחצי הדקל התגלה לו השטן ואמר לו: לולא ר' עקיבא אתה, שתורתך הולכת מסוף העולם ועד קצהו, הייתי מכשיל אותך עכשיו בדבר עבירה. ר' עקיבא ירד מהעץ, עכשיו הוא כבר לא מלגלג מעוברי עבירה. הקב"ה לימד את ר' עקיבא שיעור פרטי. הקב"ה אמר לר' עקיבא אתה בחינת משיח
(בן-יוסף) ואתה השורש של כל התלמידי חכמים בכל עמ"י, אתה חייב להבין את היהודי שיורד הכי נמוך ואני
רוצה שתרחם עליו ותתפלל עליו. הבחינה הזאת זאת
בחינה שהצדיקים הגדולים נקראים 'כולו טוב'. כתוב
בזוהר הקדוש (פרשת בא): ויותר מכולם משה רבינו
היה זה שנכנס בכל היכלות הטומאה עד שורש הקליפה והוא עמד בכל הניסיונות האלה והוא לא פגם אפילו לא כחוט השערה וזו הסיבה שהוא זה שנותן את התורה לעמ"י בכל הדורות, אומר רבינו שזו הבחינה של
הצדיקים שצריכים לברר את היצר הרע בשורש העליון (שנקרא מלאך קדוש), והצדיקים האלה יורדים לאן שהם יורדים והקב"ה הוא זה שמוריד אותם למקומות האלה

הושע בן בארי זכה לעשות בזה תיקון

הזוהר הקדוש (פרשת נח ופקודי) אומר שהיו כמה צדיקים שירדו בכוונה וזו היתה הטעות שלהם לכן הם לא עמדו בניסיון. הזוהר מדבר על 3 צדיקים גדולים מאוד שירדו לברר ניצוצות בהיכלות הטומאה מרצונם ומדעתם ובדבר הזה הם טעו לכן הם לא הצליחו לתקן. הראשון בצדיקים האלה הוא אדם הראשון שירד מדעתו לדברר את היכלות הטומאה לכן הוא נכשל בעץ הדעת טוב ורע. השני היה נח שבזה
שנטע כרם והשתכר והצדיק השלישי שטעה בדבר הזה הוא שלמה המלך. הטעות שלהם היתה שהם ירדו למקומות האלה לברר ניצוצות מדעתם ומרצונם. אסור לצדיק לעשות את הבירור הזה מרצונו ומדעתו אפילו כשהצדיק רואה בזה תיקונים מאוד גדולים. הושע בן-בארי זכה לעשות בזה תיקון גדול מאוד מכיוון שהוא לא עשה את זה מדעתו ומרצונו אלא הקב"ה גזר עליו ואמר לו לקחת את גומר בת דבליים לאישה, כתוב בספר הדעה שהושע זכה לתקן את אשתו ואת שלושת ילדיו..

דוד המלך זכה להיות הרגל הרביעית

רבינו ממשיך ואומר שאצל דוד המלך גם היתה בחינה כזאת ובוודאי שדוד המלך לא חטא וטעה בבת-שבע בחטא גשמי או בתאווה הפשוטה של העולם הזה משום שזו שטות גמורה לחשוב שדוד המלך שהיה במדרגה רוחנית מאוד גבוהה חטא בחטא גשמי. הטעות של דוד המלך היתה דקה וקלה ביותר שהוא לא המתיק את הגבורות בשורשן העליון לכן טעה דוד בבת-שבע. כדי להבין את הסיפור צריך לדעת שהדברים עמוקים מאוד ובוודאי ששום דבר בעניין של דוד המלך זה לא כפשוטו משום שאם זה היה כפשוטו אז דוד המלך לא היה מלך המשיח. עם כל הטעות שלו דוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה אז בוודאי שכל העניין של דוד המלך זה עניין רוחני דק שבדקים. כל הסיפור של דוד המלך מובא בגמרא מסכת סנהדרין דף קז

אמר לו שהוא מנסה אותו בדבר ערווה

דוד המלך אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם מפני מה אומרים א-לוקי אברהם, א-לוקי יצחק וא-לוקי יעקב ואין אומרים א-לוקי דוד? אמר לו הקב"ה: הם עמדו בניסיונות ואתה עוד לא עמדת. בפשט הדברים צריך להגיד שכוונת הדברים שהקב"ה אמר לדוד בערך הניסיונות של האבות עוד לא עמדת. אמר לו דוד המלך: אם כך בחנני השם ונסני. דוד המלך אמר להקב"ה אם אני עדיין לא עמדתי בניסיונות של האבות הקדושים לכן אי-אפשר להגיד 'א-לוקי דוד' אז תעמיד אותי בניסיונות. אמר לו הקב"ה: רצון יראיו יעשה ולא עוד אלא שלאבות לא הודעתי לפני שניסיתי אותם ולך אני מודיע. הקב"ה אמר לו שהוא מנסה אותו בדבר ערווה. מיד כתוב שהתחיל כל עניין בת-שבע: "ויתהלך על גג בית המלך וירא אישה רוחצת על הגג והאישה טובת מראה מאוד". הגמרא מספרת שבת שבע התקלחה בצניעות גדולה אבל הקב"ה הביא ציפור (השטן) יפה מאוד, דוד המלך חשק מאוד בציפור, הוא לא חשב על בת שבע. הציפור הזאת נעמדה על הכילה (אוהל) שבה בת-שבע התרחצה על הגג. דוד המלך לקח חץ וקשת וירה בציפור בכדי לצוד אותה אבל
הוא פגע בכילה ואז האוהל שבו בת-שבע התרחצה נפל והוא ראה אותה והזמין אותה

לא רציתי שיהיה חילול השם שאני צודק

אחרי שקרה מה שקרה אמר דוד המלך: 'צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי', הכוונה מי היה נותן זמם (מחסום) לפה שלי בשעה שאמרתי לך  בחנני השם ונסני. דוד אמר להקב"ה תמחול לי על העוון הזה, 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך', בגמרא יש פירוש נפלא על הפסוק הזה.
דוד המלך אמר להקב"ה הרי היתה שיחה וויכוח ביני לבינך, אני ביקשתי שתעמיד אותי בניסיון ואתה אמרת שאני לא אעמוד בניסיון, אחרי השיחה ביננו
עשיתי חשבון כזה – אתה יודע שאם הייתי רוצה הייתי עומד בניסיון הזה אבל
אני חשבתי שאם אני אעמוד בניסיון אז זה יצא שאני צדקתי בויכוח ביני
לבינך – למען תצדק בדבריך – לא רציתי שיהיה כזה חילול השם שאני צודק
ואתה כביכול טועה לכן נכשל בחטא הזה. על זה אומר הזוהר הקדוש דבר
נורא מאוד: דוד המלך הוא מלך בדחן, דוד המלך מספר בדיחות להקב"ה. מי שמע דבר כזה?! אם נכשלת אתה צריך לעשות עכשיו תשובה ולא לספר בדיחות להקב"ה

דוד המלך עבר הרבה צער וביזיונות

יש כמה פירושים למה הכוונה שדוד הוא מלך בדחן. פירוש אחד זה שדוד אמר להקב"ה: אני נכשלתי ואתה אמרת לי ע"י נתן הנביא שנגזרה עליי מיתה. דוד המלך נענש על העניין הזה עונשים מאוד גדולים, הוא היה חצי שנה מצורע
והסתלקה ממנו רוח הקודש, ואז היה את מרד אבשלום ובת שבע היתה
מעוברת והבן מת. דוד המלך עבר הרבה צער וביזיונות על הדבר הזה, אז איך
דוד המלך אמר להקב"ה: כל מה שעשיתי זה בשביל שאתה תהיה צודק? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא – דוד המלך ראה שיש יצר הרע שרוצה להפיל אותו לעצבות ולייאוש אז כנגד זה הוא מיד התחיל לספר בדיחות כדי לא ליפול לעצבות וייאוש

נפתח לו הלב כמו שלא נפתח מעולם

לפני כמה שנים ידיד טוב שלי בא אליי באומן ואמר לי: תשמע אני כולי שבור ומדוכא (הרבה פעמים כשבאים לאומן בראש השנה, רבינו דואג שיבואו אליו על ארבע, הכוונה עם לב נשבר) ואין לי שום דיבור ב'ציון', אני בקושי אומר תיקון
הכללי ואני לא מרגיש שום חיות, מה לעשות?! אני מכיר את הידיד שלי שהוא טיפוס 'לא שגרתי' אז אמרתי לו: תיקח כיסא, תשב בציון ותתחיל לספר לרבינו בדיחות (עפ"י היסוד של המלך הבדחן). הכוונה שלי היתה להוציא אותו קצת מהמרירות שלו. אחרי יום הוא חזר אליי ואמר לי: לא היתה לי אף שנה
כזאת שנפתח לי כך הלב בציון. הוא סיפר שהוא התחיל לספר לרבינו בדיחות
ואז הוא כ"כ התחיל לצחוק מהבדיחות שלו בעצמו עד שהוא הרגיש שגם
רבינו צוחק מהבדיחות האלה ומפה נפתח לו הלב לתפילות כמו שלא נפתח לו מעולם באומן. את היסוד הזה אנחנו לומדים מדוד המלך שהיה מספר בדיחות להקב"ה

מסירות נפש גדולה שלא ליפול בדעתו

אומר הרב דסלר שדוד המלך היה מלך בדחן משום שבאותו הדור היתה קליפת הליצנות אצל הפלישתים. יש ליצנות שהיא דרך של הומור ובדיחה אבל יש
הומור שהמטרה שלו זה להפריד אותנו מהקב"ה ולקרר לנו את הלב מעבודת
השם ומהאמונה. ליצנות זה גם דרך של בדיחות אבל הכוונה הפנימית היא לקרר
לנו את הלב ולהרחיק אותנו מהשם. דוד המלך היה מספר בדיחות כדי לקשר
ולחבר אותנו להקב"ה וזה היה תיקון לקליפת הליצנות של הפלישתים שהיתה באותו הדור. עפ"י הגמרא כפשוטו, דוד המלך מספר להקב"ה בדיחות כדי לא ליפול לעצבות ולייאוש. דוד המלך עשה מסירות נפש גדולה לא ליפול בדעתו ולא להישבר

דור שעתידים להיות הכי מבולבלים

'לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד', מצד עצמנו אסור לנו להיכשל, אבל אם קרה לאדם בכל מיני בחינות, זה יכול להיות במחשבה או בדיבור או במעשה, הוא צריך לקום מיד על הרגליים ולספר לחבר בדיחה טובה, ללכת למקווה ואז להגיד להקב"ה: עכשיו אני מתחיל לעבוד אותך מההתחלה. אני לא נשבר. גם אם יעבור עלייך מה שיעבור, דוד המלך נותן לנו את הכוח לא ליפול ולא להישבר משום דבר. לכן מה שרבינו אמר שדוד המלך לא המתיק את הגבורות בשורשן העליון, שלא נחשוב שזה חס ושלום מצד חיסרון מעלה בדוד המלך אלא דוד המלך לא המתיק את הגבורות בשורשן העליון משום שאם הוא היה ממתיק אז הוא היה מביא את הגאולה והקב"ה לא נתן לו להמתיק משום שעתיד להיות דור בשנת תשפ"ו במדינת ישראל שהדור הזה עתידים להיות הכי מבולבלים ואתה תיתן להם את הכוח להחזיק מעמד. דוד המלך אמר: אם זה מה שאתה רוצה אז אני מקבל על עצמי את כל זה. כיום כל בעל תשובה לפי בחינתו יכול להמתיק את הגבורות בשורשן העליון
ע"י שלפני הניסיון הוא עושה מסירות נפש לא להיכשל ואחרי הניסיון הוא צריך
את המסירות נפש לא להישבר וע"י זה בעצם ממתיקים את הדינים בשורשם העליון.