בתורה י“ג חלק ראשון בליקוטי מוהר“ן רבינו אומר: להמשיך השגחה שלימה אי אפשר, אלא עד שישבר תאוות ממון, ושבירתה הוא על ידי צדקה. כי איתא בזהר: 'רוחא נחת לשכך חמימא דלבא, וכד נחת רוחא, לבא מקבל לה בחדוה דנגונא דליואי'. רבינו מסביר את הזוהר הקדוש שאומר שרוח יורדת לשכך את חמימות הלב ואומר: 'רוחא' – זה בחינת צדקה, שהוא רוח נדיבה, על ידו מקררין חמימות תאוות ממון. לשבור את תאוות ממון זה כשאדם עושה משא ומתן באמונה, הכוונה ששמח בחלקו ואינו רץ להעשיר, הוא אינו מבוהל או מפחד יותר מדי ממה שיהיה, זה נקרא שאדם עושה משא ומתן באמונה ושובר את תאוות ממון..
כאילו נבנה ביהמ“ק בימיו
אומר רבינו שכשאדם שובר את תאוות ממון אזי זה נקרא התגלות משיח. כל ההתגלות של המשיח תלויה בזה שאנחנו נשבור את תאוות ממון – עד כדי כך הדבר הזה גדול. אומר רבינו שתאוות ממון זה נקרא עבודה זרה, וכשיש עבודה זרה יש חרון-אף בעולם, אבל כשאדם זוכה לצאת מתאוות הממון, אז מתגלה רוחו של משיח בעולם וזה נקרא ’רוח אפינו משיח השם‘ וזה מבטל את החרון-אף. וכשזוכים להתגלות רוחו של משיח בעולם אזי מתגלה חסד והחסד הזה ממשיך דעת ואז אדם זוכה לדעת ולשכל חדש וזה נחשב כאילו נבנה בית המקדש בימיו – כל זה בחינת התגלות התורה שתהיה לעתיד לבוא כמו שכתוב בזוהר הקדוש שלעתיד לבוא תתגלה תורה חדשה, אוריתא דעתיקא סתימאה, כי עיקר קבלת התורה הוא ע“י השכל שזה בחינת צדיק האמת וכל זה תלוי בשבירת התאוות ממון – כמובן שיש פה הרבה מאוד פרטים וצריך לעבור על זה דבר-דבר:
הדבר הכי גדול בעולם:
דבר ראשון רבינו מתחיל ואומר ’להמשיך השגחה שלימה‘, אומר ר‘ נתן שהכוונה של רבינו היא שאנחנו נראה את ההשגחה השלימה. להמשיך השגחה שלימה הכוונה היא שאדם יראה את ההשגחה השלימה. עיקר האמונה זה כשאדם זוכה לראות שכל המציאות שלו וכל מה שעובר עליו זה הכל בהשגחה פרטית מאת הקב“ה. כשיש לאדם תאוות ממון זה עושה מסך שהוא לא מצליח לראות את הקב“ה. כמובן שזה הכל יחסי, אבל כפי התאוות ממון שיש באדם כך הוא לא יכול לראות את ההשגחה הפרטית. ברגע שאנחנו לא זוכים לראות את ההשגחה הפרטית זה עושה מציאות שלימה ואז אנחנו הרבה יותר במתחים, בחששות ובפחדים. הדבר הכי גדול בעולם הזה זה לראות איך הקב“ה מנהיג אותנו בכל צעד ושעל – אם אדם זוכה לזה אז הוא זוכה להיות כבר בגן-עדן מכיוון שהוא לא מוטרד משום-דבר. גם אם קורים לו דברים לא נעימים והוא שומע בחדשות דברים מדאיגים, הוא לא דואג הוא יודע שיש בעל-הבית שמנהיג את העולם
אתה לא מאמין שהקב“ה שלח אותו?
ברגע שאדם יודע שיש השגחה פרטית אז הוא כבר נמצא בגן-עדן ואומר ר‘ נתן שהתכלית של כל התורה והמצוות זה לזכות לראות את ההשגחה הפרטית. כל מי שקצת למד הוא יודע שזה הכל השגחה פרטית, אבל הכוונה היא לחיות את זה בשלמות הלב, להרגיש בתוך הלב עד-כמה שהקב“ה משגיח ומנהיג אותנו.
כל המידות הלא-טובות שיש בנו, בפרט כעס, הקפדה וקנאה – כל זה נובע מזה שאנחנו עדיין לא חיים את זה בשלמות הלב ומכאן צומח שאדם כועס, מקפיד ומקנא. אם אנחנו כועסים על מישהו זה מראה שאנחנו לא מאמינים שהקב“ה
שלח אותו ואז זה מראה שחסר לנו באמונה בהשגחה הפרטית
אדם מוטרד: מה יהיה מחר?
השלמות של כל העבודה זה ’כל מצותיך אמונה‘. הגמרא במסכת מכות מסיימת את הברייתא ואומרת ’בא חבקוק והעמידן על אחד: צדיק באמונתו יחיה‘ – תכלית כל התורה וכל המצוות זה לזכות לאמונה השלימה – רבינו אומר לנו פה יסוד אחד בדבר. כמובן שיש כמה וכמה עצות כיצד לזכות לאמונה בהשגחה אבל בתורה הזאת רבינו אומר לנו יסוד אחד מאוד גדול: אי אפשר להמשיך את ההשגה ואת המדרגה לראות את הקב“ה עין-בעין עד שאדם ישבר תאוות ממון. תאוות ממון זה התאווה שעושה את ההסתרה הכי גדולה על המלכות ועל ההנהגה של הקב“ה. בתאוות ממון יש הרבה מאוד בחינות ומדרגות וככל שאנחנו יותר נופלים בתאוות ממון, כך הקב“ה יותר מסתתר מאתנו,
זה תלוי בזה. צריך לדעת שברגע שאדם הולך ברמאות
וכן הלאה אז בוודאי שזה תאוות ממון, אבל יש תאוות
ממון שזה לא נקרא איזה איסור או עבירה וצריך
לדעת שלכולנו יש את זה, רק צדיקים גדולים זכו לצאת מהדקות של תאוות ממון, אבל על כל פנים אנחנו
צריכים לדעת שזה קיים ולאט-לאט אנחנו נעבוד על זה. תאוות ממון יותר בדקות זה שאדם מוטרד כחוט השערה: מה יהיה מחר? כשאדם קצת מוטרד מה יהיה מחר זה כבר נקרא תאוות ממון בדקות.
4 סוגי טחינה, 6 סוגי חומוס ומטבוחה...
הגמרא בסוטה אומרת: ’כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה‘ – אם אדם מוטרד מה יהיה לו מחר לאכול, לפי חז“ל זה כבר נקרא שחסר לו באמונה ובביטחון וזה כבר נקרא תאוות ממון בדקות. המקרר של האדם מלא בכל טוב, יש לו 15 סלטים, 4 סוגים של טחינה, 6 של חומוס ועוד סלט מטבוחה וסלט טורקי, כל המקרר שלו מלא מלמטה ועד למעלה – עכשיו זה לילה והוא
הולך לישון – אם הוא מוטרד מה הוא יאכל מחר אז הגמרא אומרת שהרי זה מקטני אמנה. צריך לדעת שהגמרא לא מדברת על מקרה כזה, זה כבר נקרא אדם מדומיין..
ברוך השם הכל בסדר (עם 3,000$ בכיס)
הגמרא מדברת על אחד שהולך לישון, ובלי עין-הרע יש לו בבית 8 ילדים ואין לו שום דבר בבית, אין אפילו פרוסת לחם למחר בבוקר ועכשיו הוא מוטרד: צריך לשלוח את הילדים לבתי-ספר ולתלמודי-תורה בבוקר – אומרת הגמרא: אם אתה מוטרד מזה זה נקרא קטנות אמונה. מפה אנחנו יכולים קצת לראות איפה אנחנו אוחזים, מכיוון שאנחנו לא היינו קצת מוטרדים אלא באותו לילה לא היינו ישנים בכלל אם היה כזה מצב. חז“ל מלמדים אותנו עד היכן צריך לזכות להגיע – אנחנו צריכים לדעת שבפשטות אף אחד מאתנו לא אוחז בכזאת מדרגה של ביטחון אבל צריך לדעת שיש כזאת מדרגה. יש מדרגה כזאת שאדם לא מוטרד מה יהיה עוד 5 דקות, וזה לא שיש לו עכשיו 3,000$ בכיס והוא אומר: ברוך השם עכשיו הכל בסדר – כל הכוונה היא שאין לו כלום והוא צריך את זה עוד 5 דקות והוא טרוד, זה נקרא מקטני אמונה – כמובן שהגמרא מדברת על מדרגה מאוד גבוהה, עכ“פ רואים בחז“ל שיהודי צריך לראות ולשאוף איך מגיעים לזה ורבינו בתורה י“ג רוצה ללמד אותנו מהן העצות לזה
אל תקלקל את השפע של יום ראשון
צריך לדעת שבוודאי שזאת מדרגה גבוהה אבל יש יהודים שחיים בכזאת בחינה. זכיתי להכיר יהודי שבלי עין-הרע יש לו 11 ילדים והעבודה שלו היתה לנקות שטיחים והפרנסה לא היתה ברווח. הבן שלו הוא תלמיד חכם מאוד גדול והוא סיפר לי שמה שלא יהיה, ביום שישי לא היה נשאר כסף, זה היה אצלו חוק בל יעבור, לא משאירים כסף בבית ביום שישי ליום ראשון. כשהבן קצת גדל הוא אמר לאביו: תשאיר קצת ליום ראשון. אבא שלו אמר לו: זה מה שאתה לומד בישיבה? בוא אני אלמד אותך משהו: ביום ראשון הקב“ה בורא את כל העולם מחדש, יש בריאה חדשה ושפע חדש ואם אני ישאיר ליום ראשון אני אקלקל את השפע של יום ראשון. היהודי הזה זכה לחיות ככה..
רוצה לשבור את תאוות ממון
כמובן שאנחנו צריכים עצות כדי לדעת איך בכלל מתחילים לעבוד על המקום הזה. רבינו אומר לנו שאי-אפשר לשבר את התאוות ממון אלא ע“י צדקה. הנקודה הראשונה היא שברגע שאדם מקבל איזה ממון שתמיד יראה איך לתת מתוך הממון הזה צדקה, צריך לדעת שזה נותן ברכה בממון. למשל אדם קיבל עכשיו 100 ₪, מתוך זה שיתן עכשיו בין 10 ל20 ₪, אפשר לתת קצת יותר אבל בכל מקרה שאדם יתן לפחות מעשר. יכול להיות שעפ“י ההלכה הוא לא חייב עכשיו לתת מעשרות אבל תמיד טוב שברגע שאדם מקבל ממון שיתן מזה לפחות 10% לצדקה. מסביר ר‘ נתן בליקוטי הלכות יסוד מאוד גדול: כתוב יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, עושה העני עם בעל הבית – ברגע שאדם עושה צדקה, מיד העני עושה עם בעל הבית. שואל ר‘ נתן מה העני עושה עם בעל הבית? בכל דבר בבריאה יש את מה שנקרא ’אור ישר ואור חוזר‘..
נותן צדקה לעני? העני נותן לך אמונה.
אדם מסתכל ושולח איזה בחינה למקום הוא רואה ואז זה חוזר אליו וזה נקרא אור ישר ואור חוזר. בכל דבר יש אור ישר ואור חוזר. ברגע שבעל הבית נותן צדקה לעני זה נקרא אור ישר. מיד העני מחזיר לו אור חוזר, אנחנו לא רואים שום דבר אבל מסביר ר‘ נתן שהעני נותן לבעל הבית השפעה רוחנית כ“כ גבוהה שבאותו רגע בעל הבית קיבל הרבה יותר ממה שהוא נתן. ההשפעה הרוחנית הזאת ממתיקה בתוכו את התאוות ממון, זה מבטל באדם את התאוות ממון, פירוש הדבר שהוא נותן לו אמונה. ברגע שאנחנו נותנים צדקה לעני, העני נותן לנו אמונה. לכן תמיד כשנותנים צדקה צריך להגיד תודה למי שמקבל את הצדקה מכיוון שבאותו רגע קיבלנו בחזרה אמונה ואנחנו מתחילים לראות את הקב“ה עין בעין. לשבור את התאוות ממון זה ע“י שנותנים צדקה וכל נתינה מולידה בתוכנו אמונה ואנחנו מתחילים לראות את הקב“ה..
אמונה בזמן הניסיון זה כמו צדקה
הרבה פעמים אין לנו כסף לתת לצדקה, ולא רק שאין לנו לתת אלא הרבה פעמים אנחנו בעצמנו חסרים בממון, יש לנו קשיים ואנחנו מתמודדים עם הממון, לפעמים זה התמודדויות יום-יומיות – אז איך אפשר לשבור את התאוות ממון כשאין לאדם כסף? במקום אחר אומר רבינו שכתוב על אברהם אבינו ’והאמן בהשם ויחשבה לו צדקה‘, אומר רבינו שמכאן אנחנו רואים שבשעה שיש לאדם ניסיון והוא מתחזק באמונה בהקב“ה בזמן הניסיון אזי אותו תיקון שעושה צדקה, עושה גם האמונה. כשיש לנו לתת ואנחנו נותנים אז ע“י הנתינה אנחנו שוברים את התאוות ממון, אבל כשאין לנו מה לתת ואנחנו מתחזקים באמונה, זה עושה את אותו תיקון של הצדקה וגם זה שובר בתוכנו את התאוות הממון. אלו 2 עצות איך אנחנו יכולים לזכות לעבוד על תאוות ממון: כשיש לנו ממון, תמיד להשתדל לתת צדקה, זה דבר גדול מאוד..
גם הקשיים וגם הניסיונות, הכל לטובה!
..ואם אין לנו מה לתת, אז שאדם יתחזק באמונה שזה שאין לו זה הכל משהם והכל לטובה וגם הקשיים והניסיונות שלו זה הכל לטובה וגם זה עושה את אותו תיקון
של הצדקה. 2 הנקודות האלה עוזרות לנו להתגבר על תאוות ממון. רבינו אומר דבר נוסף שיש כזה דבר שנקרא
’משא ומתן באמונה‘, הכוונה שאדם לא מבוהל ולא רץ להעשיר. רבינו לא אומר לנו פה לא לעבוד או לא לדאוג לפרנסה, הרבה פעמים יש מצבים שאדם צריך לעבוד ולדאוג לפרנסה שלו ושל הבית בכל מיני אופנים, אבל ברגע שאדם מתחיל להכנס לעניינים של עסקים, פרנסה וממון אז יש כזה רוח שאדם רוצה הרבה כסף והוא רץ להעשיר. היום הרבה מאוד מהאוכלוסייה של כדור-הארץ מבלה פה ברוח הזאת שהם רצים להעשיר. רבינו אומר שאדם יגדיר לעצמו איזה מידה שהוא עוסק בפרנסה,
הוא יכול לבדוק את זה עם עצמו או עם אנשים שמבינים..
שכיר שעובד 7 שעות ביום
אחרי שאדם עשה את הגדר ואת ההשתדלות שלו, הוא צריך להשתדל מאוד-מאוד לא לחשוב על ענייני הממון. נניח שאדם הוא שכיר ועובד 7 שעות ביום – אחרי זה אל תחשוב על הממון, אלא אם כן יש איזה אונס גדול מאוד, אבל אין לך איזה אונס מאוד גדול אז תשתדל מאוד לא לחשוב יותר על הממון. רבינו אומר בתורה ל‘ שהתאווה הכי גדולה בעולם זה תאוות ממון, יותר אפילו מהתאווה הידועה (ניאוף), הסיבה היא שבכל אחת מתאוות העולם הזה אדם מאוד רוצה לאכול איזה עוגת קצפת, מרוב הרצון הזה הוא כבר משוגע. ברגע שהוא קיבל את זה ואכל את זה, לפחות יש לו עכשיו כמה שעות של רגיעה אז התאווה לא משגעת אותו אבל בתאוות ממון זה לא כך..
22 שעות ביממה חושבים רק על ממון
בתאוות ממון אדם מוסר את הנפש ימים ולילות להשיג 1,000$. עכשיו הוא השיג את האלף דולר, אבל באותו שנייה מיד נולד בתוכו רצון לאלפיים דולר – בתאוות ממון אין רגיעה. מי שיזכה לחשוב בתורה, באמונה וביראת שמיים אותו מספר שעות שאיש עסקים חושב על הממון, אז מובטח לו שהוא יזכה למדרגת ר‘ שמעון בר-יוחאי. אומר רבינו שיש רוח מיוחדת וככל שאדם יותר נכנס בזה כך הוא יותר חושב על זה יותר ויותר, לכן אדם יכול להגיע למצב שהוא חושב 22 שעות ביממה רק על ממון, בשעתיים הנוספת הוא ישן זה לא שהוא חשב על דברים אחרים. אז רבינו אומר לנו יסוד מאוד גדול: כל אדם צריך לעשות השתדלות במקום שבו הוא נמצא אבל אחרי שעשינו את ההשתדלות אדם צריך להשתדל מאוד להילחם ולא לחשוב על זה יותר, לא משנה מה יהיה ולא משנה מה יקרה, מכיוון שתמיד היצר הרע יבוא ויפחיד את האדם, הוא יגיד לו: אתה חייב לחשוב על ממון, זה מצווה מהתורה. ברגע שאדם הגדיר לעצמו זמן ומסגרת להשתדלות, יותר מזה אל תחשוב יותר על הממון..
איזה שטות, ואני נמצא בתוך השטות הזאת
הכוח של היצר הרע מאוד חזק בעניין הממון והעצה כנגד זה להפוך את זה לדיבורים עם השם. צריך להתרגל לדבר עם הקב“ה מכיוון שבדור שלנו יש הרבה דברים שאי-אפשר לצאת מהם בלי הדיבורים עם השם. המלחמה כנגד המחשבות על הממון זה להתרגל לדבר עם השם, לספר להקב“ה איזה שטות הולכת פה בעולם ואני נמצא בתוך השטות הזאת ולבקש מהקב“ה שיעזור לנו. הדיבורים שאדם מדבר עם הקב“ה עוצרים את השטף של המבול של המחשבות על הממון. כמעט ואין שום עצה
חוץ מזה שאדם יתרגל לדבר עם הקב“ה. צריך לספר להקב“ה: אני כל היום חושב
על זה ואני לא יכול להפסיק לחשוב על זה, תעזור לי. הנקודה הנוספת שרבינו אומר זה שאדם יהיה שמח בחלקו ולא יהיה רץ להעשיר. צריך לדעת שההשתדלות שאנחנו עושים יתר על המידה, אין בזה שום דבר, אפילו שקל אחד אדם לא יקבל..
טיפול שיניים ב4,000 ₪ במקום ב2,000
אם משמיים אדם צריך לעבוד 7 שעות, אז מה שהוא יעבוד יותר מזה, הוא לא ירוויח שקל אחד. יכול להיות שהוא יראה כאילו נכנס לו עוד כסף, בסדר, משמיים כבר ידאגו לקחת לך את זה מחר בדרך אחרת, מהכסף הזה אתה לא תהנה והרבה דרכים למקום, פתאום יהיה איזה טיפול שיניים, ובמקום שתשלם עליו 2,000 ₪ אתה תשלם עליו 4,000 ₪, הדבר הזה מאוד מסודר ואדם לא
ירוויח שקל יותר ממה שהוא משתדל יתר על המידה – זה מה שרבינו אומר שאדם יהיה שמח בחלקו ואי-אפשר להגיע לזה רק אם אדם ידבר עם השם.
כמובן שזה לוקח לאט אבל רבינו אומר כשאדם מקיים את זה אזי מתבטל חרון-אף. לפעמים אדם רואה שיש
עליו דינים, קשיים וכל מיני צמצומים, זה מכיוון
שהתאוות ממון גורמת לחרון-אף כללי בעולם וזה גורם
גם לחרון-אף על האדם. ככל שאדם יותר מבוהל
בממון ככה יש עליו יותר דינים, לכן יש כספים שאם היינו רואים את המציאות הרוחנית שלהם, היינו בורחים לקצה השני של ארץ ישראל, רק לא להיות ליד הכספים האלה..
הכומר שמת בגלל הכסף
היה מעשה שסיפר לי אחד מזקני התלמידים של הרב ברלנד שליט“א: לפני כמה שנים מישהו הביא לרב סכום כסף מאוד גדול וזה היה ממון לא כשר, הוא רצה להביא את זה לרב בידיים והרב צעק: בשום פנים ואופן לא, תשים את זה על השולחן. הוא לא רצה לגעת בזה. סיפר לי את זה יהודי מאוד חשוב שהיה שם. זה שהביא את הכסף נבהל ושם את הכסף על שולחן. ליד הבית של הרב בירושלים יש כנסייה. הרב ידע בדיוק את השעות שהכומר יוצא והוא אמר לאותו אדם: לך תחכה לכומר, איך שהוא יוצא תיקח את כל הסכום כסף הזה, תיתן אותו לכומר בידיים ותלך משם, וכך היה.
אחרי כמה שעות התברר שהכומר הזה מת – לא סתם חז“ל קוראים לכספים ’דמים‘.
פתאום מתחיל להיוולד באדם שכל חדש
כסף נקרא דמים ודמים זה דינים, אם זה כסף לא כשר זה דינים ואז אדם מאבד את כל השמחה ואת האושר שלו. הוא חושב שהוא קיבל 100,000$ והוא לא יודע שעכשיו הוא קיבל 100,000 חצים של ייסורים – רבינו אומר שכשאדם מבטל את תאוות הממון ע“י זה מתבטל החרון-אף, לכן אדם מתחיל לצאת מהדינים, הכל זה באופן יחסי. ע“י שנתבטל החרון-אף נמשך חסד בעולם – פתאום אדם מתחיל להיות יותר מונהג בהנהגה שנקראת חסד. ההנהגה של מידת החסד זה שאדם זוכה לקבל דעת, פתאום מתחיל להיוולד בתוך האדם שכל חדש. כפי כמה שאדם מבטל את התאוות ממון ככה נולד באדם שכל חדש. כל העולם וכל הבריאה מלאה מאור השם, הכוונה שכל רגע ורגע אדם יכול לקבל שכל והשגות חדשות לגמרי שלא היו מבריאת העולם. בכל שנייה ושנייה הקב“ה ממשיך את האור שלו ושכל והשגות חדשות לגמרי..
בכל רגע הקב“ה מחדש את כל הבריאה
הצדיקים הגדולים מקבלים תורות חדשות בכל רגע ורגע – רבינו אומר בתורה ל‘ שבכל רגע ורגע הקב“ה מקיים ומחדש את כל הבריאה, והמחשבות שאדם חושב על הממון או שהוא מודאג מהממון זה עצמו המסך שיש ביננו לבין האור שמתגלה. מתגלה אור ואנחנו לא מקבלים אותו בגלל המחשבות שלנו על הממון, לכן כתוב על המן שעמ“י אכלו במדבר ’ושטו העם ולקטו‘ אומר הזוהר הקדוש: ושטו מלשון שטות. הלכו בשטות מזה שהם היו מוטרדים מהמן. הם הלכו לחפש מן אז זה נקרא שהם היו מוטרדים מזה. אומר על זה רבינו בתורה ל‘ שהזוהר הקדוש מלמד אותנו שכל מחשבה שאדם חושב בזה זה נקרא שאדם הולך בשטות, והשטות (המחשבה) הזאת שאדם חושב זה עושה מסך ביננו לבין האור של הקב“ה שזה השכל והדעת שהקב“ה רוצה לגלות לנו. לעתיד לבוא כשיתגלה משיח צדקנו ויתבטל היצר הרע מהעולם אז אנחנו נהיה קשורים עם הבחינה הזאת לנצח-נצחים. השכר והתענוג של לעתיד לבוא זה שאדם כל הזמן יקבל השגות ויהיה לו התחדשות וגילויים חדשים..
