אדם חייב לעבור את המסלול

-ילד וילדה קטנים שנאבדו ביער, למה לא לקחת אותם? הזכרנו שהקבצנים מרמזים על הארה רוחנית מאוד גבוהה שנשמת הצדיקים ממשיכה לנו בפרט בזמני הקטנות וההתמודדויות. הצדיק יכול להוציא אותנו מהיער אבל הצדיק יודע שזה לא רצון הקב“ה, כי כל אדם צריך להיבנות במסלול הפרטי והמיוחד שלו ועד שלא מגיע הזמן של האדם לצאת מהיער, הכוונה מהדינים מהקשיים ומההתמודדויות שלו, האדם חייב לעבור את המסלול הזה. אם היו שואלים אותנו היינו אומרים שבוודאי שאנחנו רוצים לצאת מכל הקשיים וההתמודדויות אבל מכיוון שיש בזה טובה גדולה מאוד שגנוזה ונסתרת בתוך המעברים שאנחנו עוברים לכן חייב להיות כל זה. יש פסוק בספר איוב ’קץ שם לחושך‘ לכל אדם יש את הזמן את היום ואת המקום שהוא יוצא מהחשכה שלו. תיכף נראה מה זה היציאה, אבל לפני שהאדם יוצא מהחושך, אם עוד לא הגיע הזמן אז הוא יפסיד מזה אם יתבטל ממנו הצמצום והקושי כי אנחנו מאוד נבנים בתוך הקושי ובתוך הצמצום, זה בונה בתוכנו כלים וזה פועל בעולם הזה ובעולם הבא ולנצח נצחים. הרב ברלנד שליט“א מזכיר את המקרה הזה שעמ“י היו במצרים, בפרט בשמונים וששה שנים האחרונות לפני הגאולה, למעשה מה שהמצרים עשו לעם ישראל זה מקביל לשואה רק שזה היה 86 שנה ולא חמש וחצי שנים, היתה שמה התעללות נוראה

לקחת סכין טובה ולהוריד להם את הראש

במכת חושך המצרים ישבו 6 ימים ולא יכלו לזוז – בואו ננסה לחשוב אם בסוף השואה הנאצים היו יושבים 6 ימים ולא יכולים לזוז, מה היינו שמחים לעשות? מתוך כוונה מאוד עמוקה ו’לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה‘ לקחת סכין מידי פעם לחדד אותה, ופשוט ללכת להוריד להם את הראשים – הרב אומר שמכת חושך היתה 30 יום לפני יציאת מצרים, עמ“י ראה את כל המצרים שלא יכולים לזוז ומשה רבינו אמר להם במצוות השם: תלכו ותראו איפה כל הכספים שלהם ואחרי מכת חושך הם יתנו לכם את הכל. הרב שאל: מה עמ“י רצה לעשות? לקחת איזה סכין טובה ולהוריד להם את הראשים, אבל הם לא פגעו באף מצרי. נשאלת השאלה למה הם לא פגעו?

יפסיד את הגאולה

-הרב אמר שהתשובה היא שהיה חסר עוד  שלושים יום לגאולה. עוד 30 יום תהיה גאולה שלימה  והקב“ה יכה אותם בכל המכות שהם צריכים לקבל, אבל אם עמ“י מקדים את זה בשלושים יום אז עמ“י יפסיד את כל הגאולה. זה הבחינה שהקבצנים אומרים לילדים ביער ’איני רוצה שתלכו איתי‘, עדיין לא הגיע הזמן ואתם צריכים
לשבת בהסתרה הזאת. יש ספר מאוד יסודי בחסידות שהזכרנו שנקרא ’פרי הארץ‘..

להחריב את העולם בגלל בננה

פרי הארץ מביא את הסיפור מהגמרא על רבי אלעזר בן פדת   שהיה המרא דאתרא אחרי רבי יוחנן, הוא היה מגדולי-גדולי תלמידי רבי יוחנן, כתוב שהוא היה בעניות כזאת שלא היה לו מה לאכול, זה לא כמו היום שעניות זה לרדת משמונה עשרה סלטים בשבת לשש עשרה סלטים בשבת. פעם עניות זה אומר שלא היה מה לאכול כפשוטו, יום אחד הוא התעלף מרעב והקב“ה אמר לו: אתה רוצה שאני אחריב את העולם ואברא אותו מחדש? אולי יהיה לך מה לאכול. כולם שואלים את השאלה: צריך להחריב את העולם בשביל לתת לרבי אלעזר חצי פרוסה או בננה? אני לא צריך ולא מבקש יותר מזה. למה צריך להחריב את כל העולם? פרי הארץ אומר שרבי אלעזר בן פדת היה לו שורש מאוד גבוה, הוא היה משורש הנביאים לכן גם הקב“ה דיבר איתו – סך הייסורים שהוא צריך לעבור זה שהקב“ה לא יכול לוותר לו ולתת לו חצי בננה כל יום. הדקדוק של התיקון שהאדם
צריך לעבור מדוייק כחוט השערה. פרי הארץ אומר שכמו שהקב“ה לא יכול לוותר לו הקב“ה גם לא נותן לאדם יותר מכחוט השערה ממה שהוא צריך לעבור – זה הבחינה שהקבצנים אומרים לבן ולבת איני רוצה שתלכו איתי. אח“כ ראינו שהם גדלו והם הפכו להיות קבצנים, מה זה קבצנים? הכוונה חסידי ברסלב, קבצנים זה קבצן דקדושה. אחד מיסודות תיקון הדעת הכי גדולים בעולם הזה זה להיות קבצן אצל הקב“ה בתפילה.

תמיד לשתף את הקב“ה במציאות שלנו

הצדיקים שזוכים יותר לדעת ולאמונה זוכים להשיג שאני לא יכול לעשות שום דבר בלי התפילה. בברסלב  אומרים שהתפילה זה לא עוד מצווה שהקב“ה נתן לנו אלא זה מקל ההליכה של האדם היהודי. רבינו רצה שכל תנועה שאנחנו עושים נשתף את הקב“ה, לפעמים במשפט אחד. אתה יוצא מהבית לקנות משהו או לאיזה עסק, שים את היד על המזוזה ’תצליח אותי בדבר הזה‘, כל הזמן לשתף את הקב“ה במציאות שלנו. היום רואים שכל היסודות בשביל לעבור בשלום את מה שקורה זה רק שאדם זוכה להתחבר עם נקודת התפילה. בשיחות הר“ן רבינו אומר שמי שיש לנו תפילה והתבודדות לפני הגאולה הוא יקבל את פני משיח כמו אדם שקדם משינה ביישוב הדעת

את בעלי נתתי לאחותי ולא קינאתי בה..

ממשיך רבינו ואומר שיהיו אנשים כשרים שיקבלו פני משיח אבל הם יהיו מבולבלים מאוד בדעתם. זה הבחינה שהבן והבת שזה נשמות ישראל, השיגו שהעבודה שלנו בעולם הזה להיות קבצן. שבוע שעבר הזכרנו שמדרגת הקצבן השלימה זה סבתא מרוקאית. מי שזוכה שתתעבר בו איזה סבתא מרוקאית זה הקבצן המושלם, לא היה להן שום חכמה, אם היתה בעיה ישר מתחילות לדבר עם הקב“ה, עד שהבעיה לא נפתרת הן לא מפסיקות לדבר עם הקב“ה. כשסבתא מרוקאית מתחילה לדבר הקב“ה מיד אומר תנו לה מה שהיא רוצה כי היא לא תעזוב אותנו. ראיתי מדרש נפלא מאוד, רבי יהודה פתייה מביא את המדרש הזה שבשעה שהיה חורבן הבית כתוב שכל הצדיקים שבשמיים התפללו על עמ“י. הקב“ה אמר: אל תדברו איתי אני לא מוכן לשמוע שום דבר, היה חרון אף. כתוב שרחל אמנו עלתה לבית דין של מעלה  והתחילה לצעוק: אתה כועס עליהם שהם התחילו לעבוד עבודה זרה? זה צרה, זה כמו אישה אחרת. אני את בעלי נתתי לאחותי ולא קינאתי בה, אז מה אתה מקנא על השטויות שהם עושים? מיד הקב“ה סלח לעמ“י. רבי יהודה פתייה מביא את המדרש

חסידי ברסלב שמתקבצים יחד ומדברים

המדרש מתאר בלשון ציורית איך רחל עלתה למעלה וקרעה את הבגדים וצעקה כאלה צעקות עד שהקב“ה אמר: מנעי קולך מבכי.. יש שכרך לפעולתך. כשראיתי את המדרש הזה אמרתי שזה מה שרבינו רצה מאתנו, זה הסבתא המרוקאית. התפילות האלה זה מה ששומר על עמ“י. התפילות האלה זה השמירה על עמ“י. דיברנו על זה שהם הצטרפו לחבורה של קבצנים, הכוונה לאנ“ש לחסידי ברסלב שמתקבצים ביחד ומדברים אחד עם השני דיבורים של אמונה ומחזקים אחד את השני בתפילה ובהתבודדות..

כיסו את הבור עם קנים עפר

כשהבן והבת גדלו (הם לא היו אחים) החליטו לחתן אותם ועשו את החתונה אבל לא ידעו איך לעשות אותה. הם התייעצו בניהם שביום פלוני יש סעודת יום הולדת למלך  אז הלכו לשם כל הקבצנים ולקחו את הבשר והלחם שנשאר

’והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ“ל‘. למעשה עיקר הסיפור זה החתונה עצמה, כמו שנראה בהמשך שבכל יום הגיע קבצן וסיפר את הסיפור שלו. מקובל אצל אנ“ש שהתורות הכי גבוהות של רבינו זה הסיפורים של הקבצנים. זה כל כך
גבוה שאת הסיפור של הקבצן האחרון רבינו לא גילה,
זה נקרא הקבצן בלי הרגליים. בפשטות יש שיחה בחיי מוהר“ן בשיחה ש“מ שרבינו אמר לתלמידיו שאת
כל התורות הוא גילה להם בלי הניגון, כי אם הייתי מגלה את הניגון והריקוד של התורות הבחירה היתה מתבטלת מן העולם

אפילו חיות ועשבים יתחילו לשיר להקב“ה

הלשון של רבינו היא כך ’אמר העולם לא טעמו אותי כלום עדיין. אילו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה, היו כולם בטלים בבטול גמור. היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם, הכל היו מתבטלין בכלות הנפש מגודל עצם התענוג המופלא והמופלג מאוד-מאוד.‘ בפשטות כשאנחנו לומדים תורה מה אנחנו לומדים? איזה חוכמה, הבנה, שכל ודעת. אבל יש דבר יותר גבוה מהחוכמה שבתורה וזה הניגון של התורה ויש דבר שהוא הכי גבוה זה הריקוד של התורה וזה פלא גדול מה שרבינו אומר שהעולם היה מתבטל ואפילו חיות ועשבים היו מתחילים לשיר להקב“ה, זה שיחה מופלאה מאוד, בפשטות זה הסיפור של הקבצן השביעי. רבינו אמר שמשיח יגלה לנו את הסיפור של הקבצן השביעי, טוב ללמוד את המעשה משבעת הקבצנים כי השיעור הראשון של משיח יהיה על המעשה משבעת הקבצנים. עכשיו נתבונן קצת מה מרמז העניין של החתונה של הבן והבת. יש
את החתונה הכללית בזמן שיתגלה משיח צדקנו שזה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתה

המלחמה וההתמודדות הכי גדולה שלנו

-מעולם האצילות ירד שפע רוחני שכל העולם כולו יתעורר בתשובה וכולם ישליכו אלילי זהבם וכספם וכל דמיונות העולם הזה זה בחינה אחת. בחינה נוספת זה העבודה שלנו עכשיו וזה החתונה של הבן והבת. כמו שהזכרנו שיש כמה רמזים למה מרמז הבן ומה מרמזת הבת, אחת הבחינות שדיברנו על זה שהבן מרמז על העניין של השכל והבת מרמזת על העניין של הלב, אם נתבונן נראה שהמלחמה והתמודדות הכי גדולה שלנו בחיים זה לעשות שלום בין המוח לבין הלב, הרבה פעמים אנחנו יודעים הרבה יסודות של אמת אבל בשעה שהלב רוצה את הפך האמת שיש לנו במוח אנחנו רואים שזה נקרא בעיה של שלום בית. הלב לא מוכן להקשיב בכלל למוח כמו שכולנו מכירים את זה מהרבה דוגמאות אם נתבונן בזה. אדם מקורב לרבינו והוא יכול להגיד תורות שלמות למה זה מאוד גדול לשמור את העיניים ולא לכעוס ולהקפיד, אפשר לתת הרצאה למאות או לאלפי אנשים. אפשר לראות שעשר דקות אחרי שאותו אדם מסר את השיחה מישהו הרגיז אותו ובזכות השיחה הוא לא ירה בו, הוא
הרביץ לו אבל בזכות השיחה הוא לא ירה בו, זה גם התקדמות. למה כל זה
קורה בעצם? כי המלחמה הפנימית שלנו היא בין המידות, ההרגשות, התאוות והרצונות שלנו בלב לבין מה שאנחנו יודעים שזה האמת זה מלחמה של החיים שלנו.

לא מבטל אלא מנהיג אותו למקום הנכון

החתונה זה באמת מדרגה רוחנית ויהי רצון שכולנו נזכה לזה – זה שמתחיל להיות שלום בין המוח ללב, זה מה שאומר בעל התניא שמוח שליט בתולדתו על הלב. הקב“ה ברא את המוח כדי שינהיג את הלב למקום הנכון שלו. הוא לא מבטל את הלב אלא מנהיג אותו למקום הנכון שלו, למקום של שליטה על הרגשות ועל המידות וכו‘. אחת הבחינות בהתמודדות בין המוח ללב זה שהיצר הרע מצליח להכניס את האדם למצוקה ריגשית כגון פחד. ברגע שהיצה“ר מכניס את האדם לפחד האדם יכול להגיע למצב שהוא חושב, מרגיש, אומר ועושה את השטויות הכי גדולות בעולם, ברגע אחד במצב ריגשי מסויים אדם הכי חכם והכי הגיוני יכול לדבר את השטויות הכי גדולות שיש

נשלח מרגלים לתור את א“י

ידוע שכל השורש של חורבן בית המקדש הראשון והשני היה בחטא המרגלים, ככה זה התחיל. הקב“ה אמר לעמ“י תעלו ותירשו את הארץ, עמ“י קצת חששו ואמרו למשה רבינו נשלח מרגלים לתור את הארץ. משה רבינו העדיף שזה לא יהיה ובאמת הוא צדק. המרגלים חזרו בח‘ באב ואמרו ’באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש הוא וזה פריה, אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם‘ – המרגלים הכניסו את כל עמ“י לחרדה מאוד-מאוד גדולה ’ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא‘, אומרים המפרשים שאם עמ“י היו נכנסים לארץ האויבים היו מתבטלים ולא היתה מלחמה, המרגלים הכניסו את עמ“י לחרדות.

דור שראו ניסים מופלאים ויציאת מצרים

מה הקב“ה אמר? אתם בכיתם בכייה של חינם, עכשיו תבכו בכייה לדורות וזה הבכייה של ט‘ באב. בואו נסתכל רגע בפסוק ונראה שיש משהו לא מובן. באותו לילה שעמ“י בכו כתוב ’ותרגנו באהליכם‘ מה זה אומר? התלוננתם. אונקלוס אומר התרעמתום, התרעמתם. מה היתה התרעומת? נזכור שזה דור-דעה שקיבלו את התורה לפני שנה וחודשיים, לפני זה קריעת ים סוף ויציאת מצרים. על מה התרעמתם? ’ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת השם אתנו הוציאנו מארץ מצרים לתת אתנו ביד האמרי להשמידנו‘ מישהו יכול להסביר את הפסוק הזה? אחרי כל מה שראיתם אתם אומרים בשנאת השם אותנו? הקב“ה הוציא אותנו ממצרים כי הוא שונא אותנו והתוכנית שלו זה להרוג אותנו – אם אנחנו מתבוננים איך יכול להיות שהם אמרו כזה דבר? זה דור דעה שראו ניסים מופלאים של המכות ויציאת מצרים – איך אפשר לטעון כזאת טענה אחרי כל מה שראיתם – באמת זה קושייה כל כך גדולה

כלל גדול זה לא להחליט שום דבר כרגע

אתם יודעים מה עושים כשיש קושייה כזאת גדולה? הופכים את הקושייה לתירוץ. מכאן אנחנו לומדים דבר חדש, כשאדם נמצא בחרדה ובפחד גדול הוא יכול לדבר את השטויות הכי גדולות שיש בעולם ולדבר את הדברים הכי לא הגיוניים שיש בעולם ולחשוב שזה האמת. כי אין דבר יותר לא הגיוני מלהגיד את מה שעמ“י אמרו. מזה נלמד עד כמה אשר לטעות כשנמצאים במצב של חרדה, זה פלא עצום הדבר הזה. צריך לדעת שברגע שאדם נמצא במצב חרדתי, עצוב או מאוד מקפיד וכן הלאה, צריך לזכור כלל גדול, לא להחליט שום דבר וגם אם אפשר לא לדבר כי כל מה שאנחנו חושבים מחליטים או אומרים במצבים האלה זה הכל דמיון ושקר – אפשר להפיק מזה תועלת, תזכור מה חשבת והחלטת במצבים האלה ואתה יכול לשים סימן בצד שזה בוודאי לא אמת. אפילו אם אתה עדיין לא יודע מה האמת, זה בוודאי לא האמת. אין דברים יותר שטותיים ממה שאדם מחליט בזמן של מצוקות, בלשון רפואית או טיפולית זה נקרא הצפה ריגשית. המלבי“ם מסביר שיש אדים מהלב שעולים אל המוח ומתחילים להפעיל את המוח ובאותו רגע שזה קורה אדם חושב שהוא יודע עכשיו את האמת לאמיתה כזאת בהירה וכל השאר זה שטויות ודמיונות..

הוא כל הזמן רוצה להכניס אותנו לריגושים

אמרנו שהחתונה של הבן והבת זה החיבור והקישור בין המוח ללב – המוח לא נותן להצפה ולאדים שבאים אל המוח מהלב לשלוט עליו. זה נקרא שהמוח שולט על הלב וממתן אותו. בסדר עכשיו נכנסתי למצב של חרדה, בוא נתבונן, לא לפעול במהירות ובפזיזות מתוך המצב הזה ולמעשה זה אחד מהתיקונים הכי גדולים שלנו, איך להתמודד נכון במצבים האלה ובמקומות האלו. אם נסתכל היום על כל הפעולה של היצה“ר בעולם, הוא כל הזמן רוצה להכניס אותנו לאיזה ריגוש, או ריגוש של אימה ופחד או שהוא אומר לנו תדע לך באירוע החברתי הזה והזה, אולי זה לא בארץ, אולי זה בקפריסין או ביוון או בתאילנד, זה לא משנה איפה, שם יש את הגן-עדן. הוא כל הזמן מכניס אותנו לאיזה סערה ריגשית, או מצב החסדים שהוא אומר לנו אצלי יש את הגן-עדן או מצד הגבורות שזה היראה זה בעצם פחדים וחששות

צריך ללמוד להיות בשתיקה

אחד הדברים זה ללמוד לא להתפעל ממה שקורה. צריך ללמוד לזהות כשהמצב הזה קורה וכמה שאדם יכול להשתדל מאוד לשתוק בזמנים האלה. הרבה פעמים אני רואה את זה בנושאים של שלום בית. אחד הדברים שהיצה“ר מערער בהם את השלום בית והוא אומן בזה, זה סערה רגשית, האישה אומרת משהו, הבעל אומר משהו וזה מה שהוא צריך, זה כמו גפרור שמשליכים לתוך חבית של נפט וזהו. כמה צריך ללמוד להיות בשתיקה. כשאנחנו נפגשים עם אדם שנמצא במציאות של סערה רגשית צריך להבין שההיגיון לא תופס פה, קודם כל תעזור לו להירגע, תכיל אותו. איך עוזרים לו להירגע? קודם תקשיב לו..

איך לשוחח איתו בצורה נכונה במצב שלו

זה לא משנה מה הוא אומר, קודם תקשיב לו. אנשים באים ואומרים לי: אשתי אמרה לי כך וכך. אני אומר להם: אז מה אם היא אמרה לך, זה תורה מסיני או שרוח הקודש נכנסה בה? תשתוק. צריך לדעת שברגע שאדם נמצא במקום הזה הוא כולו מדומיין, לא משנה מה הוא אומר כרגע, אדרבה תעזור לו לצאת מזה, תכיל את הדבר הזה ותעזור לו לעבור את זה בשלום ואתה תראה שהוא כבר לבד יבין שהוא דיבר שטויות. שמעתי פעם מהרב יעקב יוסף זצ“ל שיש 2 רמות של תקשורת בבני אדם. יש תקשורת של שיחה שכלית ויש תקשורת של שיחה רגשית , אם אדם נמצא במצב רגשי מסויים צריך להבין את המצב שלו ואיך לשוחח איתו בצורה נכונה במצב שלו. אדם בא ומספר משהו לא נעים והוא בכאב מאוד גדול. אם יבוא אליו מישהו ויגיד לו אחי, הכל לטובה. אתם יודעים מה הוא ירצה לעשות לו? להרביץ לו, והוא צודק. מה אתה מספר לו שהכל לטובה? תעזור לו לצאת מהכאב ואח“כ הוא יגיד שהכל לטובה.

כל המרבה בעצבות ודיכאון הרי זה משובח

 ניתן דוגמא קיצונית. אם שורפים עכשיו אדם ומישהו יבוא ויגיד לו, תדע לך הכל לטובה. מה הכל לטובה, בוא תהיה אתה באש ותגיד לי הכל לטובה. זה דוגמא קיצונית אבל קצת להמחיש את הדבר. צריך לדעת שבגלל שהנחש היה ערום מכל חיית השדה הוא יודע להסביר למה המצוקה היא אמיתית, יש לו תורות שלמות לזה, יש לו הסברים מאוד מדויקים עמוקים למה זה שאתה במצוקה זה המצב האמיתי ואתה צריך להיות במצוקה הזאת, אדרבה אם אתה תהיה שליו ורגוע זה נגד הנהגת הבריאה יכול להיות שאתה אפילו כופר אם תלך בהרגשה הזאת. רבינו האר“י מסביר שיש עשר מדרגות בקליפה וזה מחולק לשלוש מדרגות ושבע מדרגות. השלוש מדרגות הגבוהות זה כתר דקליפה, חוכמה דקליפה ובינה דקליפה. אומר רבינו האר“י שאנחנו מתמודדים כל יום עם השלוש קליפות האלה, זה בתוכנו. הכתר דקליפה זה רוח בתוך הלב והמהות שלה זה כל המרבה בעצבות ודיכאון הרי זה משובח. בהתחלה היצר הרע מכביד עלינו ואין לאדם כוח לקום מהמיטה, בשלב הזה הוא עדיין בתנועה.

אתה לא רואה שכל החיים שלך זה סה“כ...

היצר הרע משתדל להפיל אותנו לעצבות, זה סולם מוצב ארצה וראשו מוצב בשאול תחתיות, זה הולך ככה: כבדות הלב, עצבות, דיכאון, ייאוש ורצון למות זה התהליכים של היצר הרע כל זה רוח נושבת מהרוח דקליפה לתוך הלב שלנו. החוכמה דקליפה באה ומסבירה לנו למה זה שאנחנו עצובים ומדוכאים זה המצב האמיתי ואדרבה כל המרבה בדיכאון ועצבות הרי זה משובח. כשאדם בעצבות ויש לו עכשיו חוכמות אז מגיעה הבינה דקליפה, רבינו האר“י קורא לזה הנועם דקליפה, ז“א היצה“ר בא ואומר לאדם: אתה לא רואה שכל החיים שלך זה סה“כ עצבות ודיכאון גדול? בוא ותקבל את התענוגים שלי ואת הנועם שלי וככה הוא מפיל את האדם. זה
הכתר, חוכמה בינה דקליפה וככה היצר הרע מפיל את האדם

מול שיגעונות ומציאויות כאלה

במהות הפנימית יהודי הולך ליצר הרע כדי לקבל חיות מצד אחד, מצד שני כדי לשכך את הכאבים הפנימיים שלו. אמרתי את זה כמה פעמים לצעירים שכל הסמים, הניאוף וכל האירועים החברתיים האלה זה משככי כאבים נפשיים, אתם לא רוצים את זה פשוט אין לכם ברירה, מסכנים אתם לא יודעים איך להתמודד עם הדבר הזה. זה השלוש בחינות עכשיו צריך לדעת איך אנחנו יכולים לקבל כוח בפרט בדור שלנו מול שיגעונות ומציאויות כאלה? היסוד הראשון זה ההתקשרות עם הצדיק. אחת ההגדרות היסודיות של חז“ל לצדיק זה שצדיקים ליבם ברשותם, פירוש הדבר שהצדיק שולט על הלב. רבינו ניסים שהיה אחד מהראשונים מסביר שכל הנשמות מאוד קשורות זו עם זו, נשמות ישראל זה בעצם נשמה אחת שהתחלקה לפרטים. ככל שאנחנו זוכים להתחבר עם הצדיק הוא ממשיך לנו את הרוח שהיא כנגד הרוח דסטרא אחרא, את הרוח של השלווה והיישוב הדעת ואז מקבלים כוח מהנשמה של הצדיק להחזיק מעמד באין סוף תוהו ובוהו כי הדור שלנו זה אין סוף תוהו ובוהו. כשיבוא
משיח ויספר לנו את כל מה עברנו אנחנו בעצמנו נתפלא איך עברנו את כל זה בשלום

הנקודה הכי חשובה שזה יאיר בתוך הלב

היסוד זה שהנשמה של הצדיק משרה עלינו ומקרינה ומשדרת לנו רוח לקבל את הדברים ביישוב הדעת ולעבור את זה בשלום. ככל שאדם זוכה יותר להתחזק בדיבורים עם השם, ע“י הדיבורים נמשך אמונה בתוך הלב של האדם, ככה מסביר רבינו את הפסוק ’האמנתי כי אדבר‘. אדם יכול להגיד בשכלו אני לא מפחד משום דבר ולא דואג משום דבר, יש בעל הבית לעולם שמנהיג את העולם לטובה – בוודאי שזה אמת אבל הנקודה הכי חשובה בדבר הזה שנזכה שזה יאיר לנו בתוך הלב כי אם זה נשאר רק שכלי אצל האדם אז בהיסטריה ובפאניקה הראשונה הוא אומר את השטויות הכי גדולות. ע“י הדיבור אם זה תיקון הכללי, התבודדות, כל דיבור עם השם ולא משנה באיזה דרך אדם יהודי שמדבר עם הקב“ה הוא ממשיך רוח של אמונה ללב

עוד כמה דקות הוא כבר מרביץ למישהו

’האמנתי כי אדבר‘ – ע“י הדיבור מגיע האמונה לכן חשוב בפרט בתקופה הזאת לראות איך מרבים בדיבורים – אחד היסודות שהרב אמר זה העניין של התיקון הכללי, יש לזה כוח מאוד גדול עכשיו בתקופה שלנו התיקון הכללי זה שמירה מאוד-מאוד גדולה על האדם, זה דבר אחד. דבר נוסף זה שהאדם ילמד לזהות איך הלב מנסה לעשות הצפה וזה אפשרי לזהות את זה. פתאום מרגישים בתוך הלב כל מיני תנודות ואדם מכיר את עצמו ורואה שעוד כמה דקות הוא כבר מרביץ למישהו או לחילופין הוא במצב חרדתי או הכי מיואש שיש. שאדם ישים לב ובאותו רגע כמה שזה אפשרי כי לא תמיד זה אפשרי, שתיקה. הדיבור מעצים את ההצפה הרגשית לכן צריך מאוד להשתדל לשתוק. אחד הניסיונות הכי גדולים שלנו זה בזמן מריבה או ביזיון. כתוב ’תולה ארץ על בלימה‘ שואלת הגמרא מי מחזיק את הארץ? אלה שבולמים את פיהם בשעת מריבה. כשאדם שותק הוא ממתיק את כל המהלך הזה.

למה אתה מסכסך ביננו לבין הקב“ה?!?!

נקודה נוספת, מישהו שאל אותי שאלה: היצה“ר נברא כדי להכשיל אותנו, אז למה ישחטו אותו לעתיד לבוא? הוא מלאך והוא עושה את השליחות של הקב“ה. זה שאלה נכונה ואמיתית ויש לה כמה תשובות אבל אמרתי לו: אחד הדברים שישחטו אותו זה מילא הוא מכשיל אותנו, לכך הוא נברא אבל למה אתה מסכסך ביננו לבין הקב“ה כל הזמן? אני חושב שעל זה לא ימחלו לו. מה סכסכת כ“כ בין בנ“י לבין הקב“ה? באיזה אופן הוא מסכסך? צריך לדעת שבמוח יש חלק שמאלי וחלק ימני יש גם מוח אחורי שזה הדעת. במוח הימני הצדיק יושב ומדבר איתנו דרך המוח הימני, זה כמו צלחת שקולטת שידורים, הוא משדר והמוח הימני קולט את השידורים

תהיה הגיוני ותראה כמה הוא שונא אותך

הבעיה זה המוח השמאלי ומי משדר לנו לשם? אפיפיור קטן. רבינו אומר שיותר ממה שהיצר הרע רוצה את העבירות הוא רוצה את העצבות שבאה אחרי העבירות. אם אתה מדוכא מבחינת היצר הרע אתה חסיד שלו וכל המרבה בדיכאון הרי זה משובח. ברגע שהוא מצליח להכניס אותנו למצב הזה הוא מכניס אותנו למחשבות כאלה: תהיה הגיוני ותראה כמה הקב“ה שונא אותך. בבחינה הבאה הוא אומר
לנו: אתה לא היית שונא אחד כמוך? הרי פעמים אנחנו אומרים ליצר הרע: אתה צודק גם אני הייתי שונא אחד כמוני זה מה שבני ישראל אמרו ’בשנאת השם אתנו‘.

החיסרון של כל החסרונות זה החיסרון שלך

איך מתקנים את הטענות האלה? להגיד כל יום: בורא עולם, אתה אוהב אותי ואני אוהב אותך, אנחנו לא בסכסוך אדרבה אנחנו באהבה אחד עם השני. היצר הרע כל הזמן רוצה לסכסך ביננו לבין הקב“ה. טוב לעשות 5 דקות מתוך ההתבודדות להגיד להקב“ה את כל החסרונות שיש לנו, דירה של חדר וחצי, מכונית ישנה, כל אחד שיספר את החסרונות שלו ולהגיד להקב“ה: עכשיו אני רוצה להגיד לך את החיסרון של כל החסרונות שלי, רק אתה חסר לי. למה? כי ברגע שמאיר אור השם בלב של האדם, אדם יראה שאין לו שום חסרונות בכלל בעולם הזה, לא אכפת לו שום דבר, הוא כל הזמן בשמחה ומקבל את הכל באהבה, כי נועם השם בלב שלנו זה התכלית של הכל ושמה זה בעצם הגאולה והתיקון. הקב“ה אמר אתם בכיתם בכייה של חינם, עכשיו תבכו בכייה לדורות ואתם גם תתקנו. הבכייה לחינם זה שאמרתם שאני שונא אתכם, עכשיו אתם תבכו על חורבן בית המקדש. אתם רוצים לתקן? תגידו: בורא עולם אתה אוהב אותנו ואנחנו אוהבים אותך. צריך להתחיל לעשות
שיחות שלום עם הקב“ה. יש לי ידיד טוב שלפני 6 שנים משמיים העבירו אותו ניסיון מאוד גדול, ב“ה הוא אבא עם 7 ילדים, וכשמעבירים אותו ניסיון כזה משמיים קשה לו מאוד לעמוד בו, לא נכנס לכל הפרטים אבל 2 דקות לפני העבירה הוא ברח..

השם, אל תכעס עליי שהלכתי לאן שהלכתי

עד השתי דקות הוא הגיע אבל 2 דקות לפני העבירה נתנו לו כוח משמיים והוא ברח. למחרת הוא סיפר לי שהיה לו כזה עצבות ודיכאון והוא לא יכל להכיל את עצמו מרוב העצבות. הוא הגיע הביתה מת“א לירושלים בשעה 3 וחצי לפנות בוקר ומרוב עצבות הוא לא יכל להכנס לבית, הוא הלך להתבודד, הוא ישב על הרצפה והתחיל לבכות מרוב צער איך הוא הגיע למצב כזה. תוך כדי שהוא בכה יצא לו דיבור מהפה: אתה יודע מה הקב“ה? בוא נעשה הסכם, אל תכעס עליי שהלכתי לאן שהלכתי ואני לא כועס עלייך שלקחת אותי לאן שהלכתי. הוא מספר שברגע שיצא לו הדיבור הזה מהפה הוא התחיל לשמוח ולרקוד, הוא הלך למקווה והלך להתפלל לנץ והוא מספר שמעולם לא היתה לו כזאת תפילה. זה למעשה התיקון של הבכייה חינם. עמ“י הגיע לדמיון כזה שהקב“ה שונא אותנו, התיקון זה להאמין שהקב“ה אוהב אותנו.

אז חייב להיות הסבר עמוק בתוך הדברים

צריך להחזיק תמיד את העניין של החרטה והתשובה עם העניין של הקשר והחיבור עם הקב“ה, צריך להחזיק את 2 המידות האלה. צריך להבין את כל היסוד של המרגלים איך הם אמרו כאלה דברים הרי התורה מעידה ’ראשי בנ“י המה‘ הם היו אנשים גדולים מאוד, יהושע בן נון וכלב בן יפנה היו בניהם. באמת הם באו ואמרו שהארץ טובה מאוד ויש שם אנשים גדולים מאוד. בסדר נבהלתם, אבל מה כתוב אח“כ? ’כי חזק הוא ממנו‘ הגמרא במסכת סוטה אומרת שהם התכוונו ’ממנו‘ מהקב“ה. איך המרגלים באים ואומרים כזה דבר? אחרי כל מה שראיתם עד עכשיו? כל זה לא הגיוני כפשוטו וחייב להיות איזה הסבר עמוק בתוך הדברים. החיד“א מסביר כמה נקודות עמוקות בעניין המרגלים, הם ידעו שכל עניין העולם זה תיקון הניצוצות שנפלו בסוד שבירת הכלים. הזוהר ורבינו והאר“י מסבירים את סדר תיקון שבירת הכלים ויש לזה פירוטים גדולים. ניצוצות הקדושה בכלליות זה רוחניות
א-לקות שנפלה לעולם הזה והקליפה עוטפת אותה. כדי לברר את הניצוץ חייבים  להתמודד ולהילחם בעצם עם כוח הטומאה השורה על הניצוץ. רק כך אפשר לברר…

לעסוק כל היום בתורה תפילה והתבודדות

המרגלים ראו שהניצוצות הכי גבוהים שנפלו בסוד שבירת הכלים נמצאים בא“י, ומכיוון שהניצוצות כ“כ גבוהים, הקליפה ששורה עליהם כ“כ חזקה ועוצמתית, הם ראו שעמ“י לא יכולים לברר את זה, מדוע? כי גלות מצרים היתה צריכה להיות 400 שנה והקב“ה זירז את הקץ כי לא יכולנו להכנס לשער החמישים של הטומאה. המרגלים אמרו בגלל שיצאנו ממצרים מוקדם אנחנו לא במדרגה רוחנית שאנחנו יכולים לברר את הרוחניות שיש בא“י. אז מה לעשות? נישאר במדבר עוד 40 שנה ונלמד תורה עם משה רבינו. כל יום נעסוק בעבודת השם, בתורה תפילה והתבודדות

אם הכל היה אמת אז מה היתה התביעה

-אנחנו לא צריכים לדאוג משום דבר גשמי, לא חסר לנו שום דבר ואז נכין את עצמנו לברר את הבירור של א“י. אומר החיד“א שהם לא טעו בשום פרט אלא הכל היה אמת לאמיתה. אז מה התביעה כנגדם? אתם ראיתם את כל מה שראיתם, הבנתם את כל מה שהבנתם? יפה. מה משה רבינו אמר בשם השם? ’עלה ורש‘ תעלו לא“י ותקבלו את כל א“י. ההתמודדות היתה בין מה שהם רואים ומבינים שא“א והם באמת צדקו בזה, כל מה שראיתם זה אמת. ומה היה כנגד זה? משה רבינו. התביעה כנגדם היתה למה לא זרקתם את השכל והקשבתם למשה רבינו. המרגלים שאמרו ’כי חזק הוא ממנו‘ הכוונה היתה שב’סדר התיקון‘ שהקב“ה הכין בעולם, הוא עדיין לא רוצה לתקן את זה אלא הוא רוצה שתהיה הגבלה של זמן, ככה הם ראו וצדקו. הניסיון שלהם היה לזרוק את כל הסברות ולזרוק את השכל ולהתבטל לדיבור של משה רבינו.

הפוסט פרשת ראה תשפ"ו | המלחמה המתמדת בין המוח לבין הלב הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רבינו לא דיבר על המצב שלי

-לפעמים אדם יודע הרבה ידיעות, לדעת אמת זה לוקח יום אחד אבל כמה זמן לוקח עד שהלב יסכים עם האמת הזאת? ארבעים או חמישים שנה. סיפרנו פעם שהייתי בבעיה של שלום בית, הבעל דיבר מאוד בגבורות. שאלתי אותו: למה אתה מדבר ככה בגבורות? אתה חסיד ברסלב ואתה יודע קצת תורות ורבינו אמר בתורה ו‘ בליקוטי מוהר“ן ’עיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק‘ הוא אמר לי פירוש נפלא, הוא אמר לי: רבינו לא דיבר על המצב שלי. העבודה שלנו להשיב אל הלב את מה שאנחנו יודעים וזה באמת עבודה של כל החיים למעשה. זה מה שהתורה אומרת ’וידעת היום והשבות אל לבבך‘ הידיעה להשיב אל הלב זה עבודה של כל החיים. זה עוד פירוש שהבן והבת זה המוח והלב. יש פירוש נוסף שאמרנו שהבן מרמז על כוח העבודה והלימוד של האדם, שאדם יכול ללמוד דברים ולעבוד עליהם אח“כ. זה שאנחנו לומדים זה לא מספיק כי אנחנו צריכים גם כוח נפשי לעבוד על מה שאנחנו לומדים. אדם לומד בהלכה, באגדה או בהשקפה מה המעלה של לקום מוקדם, לקיים את זה הלכה למעשה צריך להילחם על זה בבוקר, כי בד“כ יש הרבה סיבות למה לא לקום מוקדם ועפ“י רוב זה מסתובב סביב נקודה אחת: הנוחות של המיטה והנעימות של להישאר במיטה ויש לזה הרבה תירוצים – קר בחוץ, חם בחוץ אולי יש לי כאב ראש או שאני עייף מדי אבל בד“כ זה מתחיל מנקודה אחת פשוטה בבוקר, פתאום מסתבר שהמיטה הרבה יותר נעימה ממה שהיא היתה בלילה.

יש לנו צורך ורצון מצד הבריאה להתענג

כשאדם לומד משהו הוא גם צריך כוח להילחם בזה וזה הבחינה של הבן. דיברנו בשבוע שעבר שהבת זה מתכון נפשי מאוד-מאוד עמוק ופנימי ובתוך הסיפור וזה חוזר כמה פעמים בכל מיני היבטים, כמו שהרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים: לא  נברא האדם אלא להתענג – פירוש הדבר שיש לנו צורך ורצון מצד הבריאה שלנו להתענג. בעל הסולם אומר שהמהות של כל הבריאה שהנשמה מחפשת תענוגים. הבחירה והעבודה שלנו זה מאיפה לקבל את התענוג כי זה לעומת זה עשה א-לקים..

בתוך התמודדות

-יש את הקומה של הקומה של הקדושה שזה הספירות, העולמות והמרכבה של הקדושה וכנגד זה בשביל הניסיון והבחירה הקב“ה נתן את הפיתויים כנגד זה ואנחנו תמיד נמצאים בתוך התמודדות מאיפה לקבל את החיות ואת התענוג. הבת מרמזת על המקום הפנימי שיש לכל אחד בתוכנו את הרצון לקבל תענוגים. הבן שזה בחינת השכל והמלחמה שבתוכנו צריך ללמד את הבת שבתוכנו לקבל את התענוגים נכון..

דבר ראשון תבדוק לו דופק

הבן שזה השכל ההתבוננות והמחשבה והמלחמה על זה מלמדת את הבת שבתוכנו מאיפה לקבל את התענוגים ובאמת זה אחת הנקודות העמוקות והפנימיות ביותר בכל העבודה שלנו בעולם הזה. אם אדם אומר אני לא צריך לקבל חיות ותענוגים דבר ראשון צריך לבדוק לו את הדופק כי אדם חי תמיד מחפש תענוגים – זה מהות ושורש החיים. זה עוד בחינה של הבן והבת. בהמשך רבינו מספר שהבן והבת גדלו קצת ויצאו מהיער ואז הם התחילו לחזר על הפתחים. הם גדלו ביער ולא ידעו שום דבר אז הם נכנסו לאיזה פתח וביקשו לחם אז ריחמו עליהם והביאו להם לחם, אח“כ היו שוב רעבים ושום פעם ביקשו לחם ואז הוטב בעיניהם הדבר הזה. הם ראו שהם דופקים על הדלתות ונותנים להם לאכול, אז הוטב בעיניהם בדבר הזה והם החליטו 2 החלטות: אחד שלעולם הם יהיו ביחד והחלטה שנייה זה להיות קבצנים. ואז רבינו אומר שהם הצטרפו לחבורה של קבצנים והתחילו ללכת איתם עד שנהיו מפורסמים בין הקבצנים. פעם אחת הם גדלו ועלה על מחשבתם של הקבצנים לחתן אותם. הזכרנו שהם לא אח ואחות אלא הם זרים-משפחתית. הם כל החיים היו ביחד וגדלו ביחד אז הגיע הזמן לחתן אותם. למעשה כל הסיפור של השבעת קבצנים זה החתונה. כשהם היו קטנים ביער באו אליהם הקבצנים כל פעם בא קבצן אחר.

הם מרמזים רמזים מאוד-מאוד עמוקים

נזכיר את הסדר של הקבצנים וזה טוב לזכור את הסדר שלהם מכיוון שהסיפור הזה לא נגמר, רבינו לא סיים את הסיפור הזה אלא הוא סיפר את הסיפור של שישה קבצנים. רבינו אמר שמשיח יספר את הסיפור של הקבצן השביעי. יכול להיות שמשיח יבוא ומי שלא מכיר את כל ההשתלשלות של הקבצנים, יהיה לו קשה לאחוז ראש בסיפור לכן טוב ללמוד את הסיפור הזה לפני הגאולה. הקבצן הראשון היה  עיוור,  השני חרש, השלישי היה כבד-פה, הרביעי היה בעל צוואר עקום, החמישי היה בעל חטוטרת (גיבנת), השישי בלי ידיים והשביעי בלי רגליים – זה הסדר שלהם. כל אחד מהם מרמז רמזים מאוד-מאוד עמוקים על מדרגתם של צדיקים מאוד גדולים נשאלת השאלה למה רבינו בעצם קורא לבחינה הזאת של הצדיקים בשם קבצנים?

כל אחד יראה איך החיים שלו זה נס אחד

כשהבן והבת היו ביער בהתחלה בא קבצן עיוור ונתן להם לחם והלך, אח“כ בא הקבצן השני וכן הלאה. מה זה העניין שהקבצן בא אליהם ביער? כשאנחנו נמצאים בקטנות המוחין בתוך המציאות שבה אנחנו נמצאים אז האדם בסכנה מאוד גדולה. העולם הזה מאוד מבלבל ומאוד מפתה מצד אחד או מאוד מאיים ומפחיד ואדם יכול להגיע למצוקות נפש מאוד גדולות ולאבד את הדרך שלו לגמרי בעולם הזה. הקבצנים שזה מרמז על צדיקים מאוד גדולים זה מרמז שגם כשאנחנו בזמני הקטנות שלנו, בזמני החולשה ומה שעובר על כל אחד מאתנו, הקבצנים שזה הצדיקים, שומרים עלינו בזמני הקטנות שלנו. אמנם בעולם המעשה אנחנו לא רואים את זה אבל הנשמה של הצדיק תמיד מלווה את האדם. צריך לדעת שמרגע שבאנו לעולם מאותו רגע כבר הנשמה של הצדיק התחילה לשמור עלינו וללוות אותנו. אם אדם יסתכל על חייו כל  אחד יראה איך החיים שלו זה נס אחד גדול, כל שכן שאדם מתקרב. היום בדור שלנו החסד הכי גדול של הקב“ה זה קירוב הרחוקים – הקב“ה קוטף את הנשמות, הוא מעלה את הנשמות מכאלה עולמות של תוהו ובוהו נוראיים והוא מביא ומעלה אותנו

כמו ילדים גם אנחנו לא יכולים להסתדר

הנשמות של הצדיקים כל הזמן שומרות עלינו. אנחנו לא יודעים את זה וזה נקרא בקבלה סוד העיבור – בפשטות זה הארה של נשמת הצדיק שמאירה לנו כבר מרגע שהנשמה באה לעולם ואז נשמת הצדיק מתחילה לשמור עליו, זה יסוד גדול מאוד. עפ“י דברי רבינו האר“י כמעט כל התיקון שלנו תלוי בדבר הזה. זה הסוד שהקבצנים היו באים לבן ולבת ביער – כמו שהזכרנו היער זה הפר דינים, זה המציאות של ההסתרת פנים והצמצום בעולם הזה. הבן והבת זה מרמז על נשמות ישראל בזמן הקטנות שלנו. אנחנו לא יודעים להסתדר – כמו שילד וילדה קטנים לא יכולים להסתדר ביער ככה אנחנו לא יודעים איך להסתדר בעולם הזה

מגלים את גודל אהבת ישראל

-איך זכינו לעבור את כל המציאות הזאת בשלום? אנחנו לא יודעים את זה אבל נשמות של צדיקים שמרו על כל אחד מאתנו. אם בזמן שלא ידענו כלום הם שמרו עלינו, עכשיו ב“ה כשאנחנו קצת יודעים וקצת התחלנו להבין איך זה הולך ומה הולך אז כל שכן וכל שכן שהצדיקים שומרים עלינו ומצד איך זה פועל? כמובן כמו שאמרנו יש בזה סודות מאוד גדולים שרבינו האר“י מאריך בכל בעניין הזה של עיבור נשמת הצדיקים בנו אבל מצד מה זה בא? מצד דין ערבות, ז“א ככל שאדם זוכה יותר להזדכך, בפרט צדיקים גדולים שעבדו על עצמם ותיקנו את עצמם, הם מגלים בתוכם את גודל אהבת ישראל וזה פועל אצל כל יהודי, לא רק אצל צדיקים. מה שאנחנו לא מרגישים את אהבת ישראל זה בגלל מידות ותאוות ובלבולים ופניות של העולם הזה אבל ככל שאדם מתקן את זה אז הצדיק הוא בבחינת ’למה לי חיים אם אני
לא יכול לעזור לאחר?‘ זה לשון של הספר ’ערבי נחל‘ שכותב שככה הצדיק אומר..

אם בשביל כבוד צריך לרמוס, הוא ירמוס

אנחנו רואים אצל משה רבינו שהקב“ה אמר לו: הרף ממני ואשמידם. משה רבינו אמר לו: אם אתה סולח להם, הסתדרנו. ואם אין, מחני נא מספרך אשר כתבת. אל תכתוב אות בספר תורה ויש מפרשים שאומרים אל תכתוב אותי בספר החיים. אני לא רוצה חיים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא אם אתה לא סולח לעמ“י. משה רבינו הוא לא שחקן, אם הוא אמר את זה הוא התכוון לזה כפשוטו. זה הכל תלוי בטהרה הפנימית של מידות ותאוות – ככל שאדם זוכה לתקן את זה ככה מתגלה ממילא אהבת ישראל כי זה לא משהו שבא מלמעלה, זה קיים בנו רק שיש על זה כיסויים. כשאדם מאוד אוהב ממון אז הוא אוהב ממון יותר מאשר הוא אוהב יהודי, או אוהב כבוד – אם בשביל כבוד הוא צריך לרמוס מישהו אז הוא רומס, אבל כשאדם מתקן את הבחינות האלה אז ממילא מתגלה בתוך הצדיק אהבת ישראל לכן רבינו האר“י מסביר שכל הנשמות למעלה מחולקות למשפחות ובאמת לכל אחד יש משפחה למעלה

צדיקים מאירים לנו בזמן שאנחנו בקטנות

יכול להיות שהנשמות לא בעולם הזה ויכול שהם בעולם הזה ואנחנו לא מכירים אותם יכול להיות שיש לנו אחים ואנחנו לא מכירים אותם. ברגע שאדם עולה למעלה הוא פתאום מגלה שיש לו משפחה שלימה. למה הוא לא הכיר אותם בעולם הזה? יכול להיות שלצורך התיקון שלו הוא לא היה צריך להכיר אותם אבל ברגע שהוא עולה למעלה הוא מיד רואה ויודע: אתה אח שלי. רבינו האר“י מאוד מאריך ומפרט בסדר של הנשמות ומסביר נקודה מאוד מעניינת: אם בקבוצת נשמות יש כמה נשמות בפרט צדיק גדול ויכול להיות שהוא כבר בגן-עדן עליון אבל כל תשוקתו זה לעזור לקבוצה שלו. דין ערבות שכל ישראל ערבים זה לזה וככל שזה יותר שייך לקבוצה אז האדם מרגיש המון-המון רצון לעזור לו ואפשר לראות את זה גם בעולם הזה. לפעמים אנחנו פוגשים אדם שאנחנו מאוד רוצים לחזק אותו, לעודד אותו ולדבר איתו – אין לנו שום קשר איתו אבל אנחנו מרגישים שייכות אליו, זה שורש הנשמה וזה נובע מלמעלה-למעלה. זה הסוד של הקבצנים שבאו לבן ולבת, זה הארת הצדיקים שנשלחת משמיים אלינו. הצדיקים מאירים לנו בזמן שאנחנו בקטנות ביער. זה הסוד של הקבצנים שבאו. על מה מרמז הלחם שהקבצנים הביאו לבן ולבת?

הקשר בין לחם, חוכמה, בינה, תינוק ודיבור

-הלחם מרמז על הדעת. כתוב בזוהר הקדוש שהגימטריה של לחם זה 78 שזה 26 כפול 3. לחם זה 3 פעמים שם ה-ויה הזוהר הקדוש מסביר ששורש הלחם זה חכמה בינה ודעת זה בעולם המחשבה, לכם ע“י אכילת לחם האדם מחכים, כמובן שצריך לאכול כמו שצריך, אם אדם אוכל בלי ברכות וכדומה זה לא פועל את הפעולה. יש עוד רמז וסימן לדבר, עפ“י הקבלה החוכמה והבינה נקראים אבא ואמא והגמרא אומרת שאין התינוק קורא אבא ואמא עד שיאכל כזית דגן בכדי אכילת פרס, עד שהוא לא יאכל פרוסת לחם קטנה בארבע דקות הוא עוד לא יודע לדבר. שימו לב חז“ל מלמדים אותנו
יסוד, היכולת של התינוק לדבר קשורה קודם כל לאכילת לחם

כדאי לחתום על החוזה הזה

מה הדבר הראשון שתינוק אומר? אבא ואמא הכוונה לחוכמה בינה. אמרתי להורים צעירים שקשה להם בלילות שאין שקט פתאום התינוק בוכה באמצע הלילה והוא מתחיל לצעוק אבא ואמא. צריך לדעת קודם שהתינוק קם חצות וכשהוא צועק אבא אמא הוא קורא לחוכמה
בינה, הוא כבר משתוקק שתתחיל להתגלות לו החוכמה בינה – זה הלחם שהקבצנים הביאו לבן ולבת, זה מרמז על ההארה מהחוכמה, לכן כל קבצן מהשבעה שזה בחינת שבע יפול צדיק וקם, הכוונה שלאט-לאט הנשמות של הצדיקים שזה  הקבצנים, מגדלים את הדעת שלנו. רבי נתן כותב מה רק שבע יפול צדיק וקם? זה עסק טוב, כדאי לחתום
על החוזה הזה, אלא מסביר רבי נתן שהכוונה שבע כפול עשרת אלפים יפול צדיק וקם

לפני שנתיים זה היה הופך לאשפוז מהיר..

עובר עלינו אבל צריך לדעת שברגע שאדם משתדל להיות מקושר עם התורה, עם אמונה ועם הצדיק – כל מה שעובר עלינו הדעת שלנו הולכת וגדלה. אנחנו מאוד-מאוד משתנים וזה מאוד-מאוד משנה את הדעת שלנו ואפשר לראות את זה. שאדם יסתכל איך הוא מגיב עכשיו בסיטואציה מסויימת ואיך הוא היה מגיב לפני שנה או שנתיים. פתאום אדם יראה שבלי לשים לב הוא כבר בן אדם אחר לגמרי – אם מישהו היה מדבר איתי לפני שנתיים כמו שהוא דיבר איתי היום בבוקר אז והוא רחום יכפר עוון, זה היה הופך לאשפוז מהיר מאוד. אנחנו לא שמים לב לשינוי הזה שחל בתוכנו. רבינו האר“י מסביר את היסוד הזה, בעולם הזה צריך לגדול. טבע האדם שתינוק נולד קטן ועם הזמן הוא גדל פיזית עד גיל עשרים, אחרי גיל 20 הוא גדול נפשית ורוחנית, זה מתחיל עוד לפני אבל אדם מתחיל לגדול נפשית ורוחנית כל החיים. עפ“י דרך הקבלה יש חמשה חלקים רוחניים לאדם שזה נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. חיה ויחידה זה אורות רוחניים עליונים. נפש רוח ונשמה זה נמצא בתוכנו. הנפש היא בכבד.

מחטא עץ הדעת טוב ורע נעשה מחסום

-הרוח בלב והנשמה במוח. אנחנו נקראים שתמיד יש לנו נפש ורוח ואנחנו מקבלים עכשיו נשמה חיה ויחידה וכשאדם מקבל את זה, מה הלאה? מתחילה קומה חדשה. כל מה שיש לו עד עכשיו נקרא נפש רוח, עכשיו כשהוא עולה למדרגה חדשה הוא מקבל עוד פעם נשמה חיה יחידה – זה הסדר שמלמדים אותנו בקבלה את השלוש בחינות האלה שמקבלים תמיד נשמה חיה ויחידה. הלכה למעשה מה זה נקרא לגדול בדעת? לדעת שיש בורא לעולם ויש בעל הבית לעולם והוא משגיח על כל אחד ואחד מאתנו בהשגחה פרטית והגדילה היא בשתי בחינות. בחינה אחת שאדם משיג את ההנהגה של הקב“ה, הכוונה להשיג את התורה ואת פנימיות התורה וכל פעם הוא משיג יותר ויותר את עצם התורה. זה בחינה אחת של גדילה אבל עיקר הבחינה של הגדילה זה שאדם כבר משיב את זה ללב ומרגיש בלב שיש בעל הבית לעולם. בעצם כל השינוי שלנו זה וידעת היום והשבות אל לבבך. עפ“י הקבלה מחטא עץ הדעת טוב ורע נעשה מחסום בין הלב לבין המוח. גם כשאדם יודע דברים הוא לא מרגיש את הדברים והעיקר זה להרגיש את הדברים כי אם אנחנו יודעים דברים ולא מרגישים אותם אז העיקר חסר – הגדילה שלנו זה הן להבין יותר את התורה ואת האמונה ואת ההשגחה של הקב“ה והדבר השני זה להאיר את זה לתוך הלב שלנו, להרגיש את זה..

כעס והקפדה, פחדים וחרדות, עצבות ו…

-איך זה בא לידי ביטוי? זה מברר את הרגשות השליליים מהרגשות החיוביים. אנחנו קוראים לזה שלוש אבות נזיקין בעולם הזה, כעס והקפדה, פחדים וחרדות, ועצבות ודיכאונות – זה בעצם כל האבות נזיקין שיש לנו בעולם הרגשי. איך אדם יודע כמה הוא האיר את האמונה בלב ומה יהיה הסימן והמבחן? כמה שאדם מרחיק את הרגשות השליליים האלה מתוך ליבו זה סימן שהוא מאיר את האמונה בתוך הלב – וידעת היום והשבות אל לבבך, להשיב
את האמונה אל הלב הכוונה להרחיק את המידות האלה מליבנו

מה קורה אם אני כועס עליו?

-לדוגמא כשאדם יש לו אמונה אז איזה מקום של חרדות יש במקום של אמונה? זה לא שייך. הרי הוא שומר עליי בכל רגע ורגע. כעס ומחלוקות – אם אני כועס על מישהו באותו רגע שאני כועס, הפרדתי את הקב“ה מהמקום הזה. אם הקב“ה שלח אותו לצער אותי באיזה עניין או לצער אותי שלא לפי כבודי – אם אדם יודע שבורא עולם שלח אותו ובוודאי שזה לטובה ויש פה המתקת הדין ומי יודע מה הביזיונות עושים וכן הלאה זה מבטל את הכעס והוא לא כועס. אותו דבר עצבות ודיכאון – השורש של העצבות זה שאדם חושב שהקב“ה עזב אותו והשורש של השמחה זה שאדם יודע שהקב“ה איתו. יותר מכל מה שהעולם הזה יכול להציע לנו דברים טובים ומשמחים, מה שמשמח את הנשמה היהודית זה שאדם יודע שהקב“ה איתו. ברגע שיהודי יודע שהקב“ה איתו הוא יכול לסבול אין-סוף דברים כי אין נחמה ואין שמחה יותר גדולה לאדם ברגע שהוא יודע שבורא עולם נמצא איתו. דוד המלך אמר ’גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי‘ אני יודע שאתה איתי, איפה שאני לא הולך אתה נמצא איתי

 את כל הסדר של הנשמה וכל הגלגולים

-למעשה עיקר העבודה שלנו בעולם הזה לגדול בידיעה הזאת – זה נכון שמשמיים מעבירים אותנו מצבי הסתרה, חושך, התמודדויות, צמצומים, קשיים ואין סוף דברים וכל מה שאנחנו עוברים כל קושי והתמודדות – צריך לדעת שזה מדוד ושקול מלפני בריאת העולם שכל חד מאתנו יעבור דווקא את הדברים האלה ודווקא בהתמודדויות האלה אנחנו נגלה את הקב“ה. צריך לדעת שלהבדיל למעלה אין טעויות. עוד לפני שהקב“ה ברא את הנשמות כבר היה את כל הסדר של כל נשמה כל הגלגולים שלה וכל מה שיעבור עליה כאשר תכלית ומהות כל ההתמודדויות זה להכין כלים לקבל את אור השם – זה התכלית של הכל. כשהבן והבת גדלו רבינו אומר שהם התחילו להיות קבצנים והצטרפו לחבורות של קבצנים ובעצם הקבצנים זה מרמז על הצדיקים

מה לעשות מי שמגיע בראש השנה לאומן:

לכאורה למה הבן והבת צריכים להיות קבצנים? אין תיקון יותר נעים? כל הסיפור הוא סביב הקבצנים. שבעת הקבצנים מרמזים על הצדיקים, הבן והבת גם החליטו להיות קבצנים והם גם הצטרפו לחבורה של קבצנים – למה רבינו לא נקט בנגרים או סנדלרים וכו‘. למה דווקא העניין של קבצנים? אין שום דבר בסיפורי מעשיות ובליקוטי מוהר“ן שאין לו כוונה עמוקה מאוד-מאוד. למעשה העניין של הקבצנים זה כל המהות ברסלב. מי שנוסע בראש השנה בעזרת השם עוד מעט לאומן, מגיעים לציון, אומרים תיקון הכללי, אומרים וידוי דברים, נותנים פרוטה לצדקה. אז מה לבקש מרבינו? תעזור לי להיות קבצן, לפי דעת רבינו זה התיקון שלנו וזה כל המהות של האדם בעולם הזה, להיות קבצן. מה זה קבצן? רבינו התכוון קבצן ברוחניות.
אני הכרתי לפני ארבעים שנה קבצן בבני ברק, קראו לו אומן הקבצנות, אין כזה
דבר שהוא יבוא אלייך ואתה לא תיתן לו משהו, הוא ידע לאגף אותך מכל צד וכיוון…

עושה את הקרקע יציבה ואז אדם לא יפול

-הקבצן זה למעשה להיות קבצן  אצל הקב“ה. לפני שנים אמר לי אחד מזקני ברסלב שרבינו לימד אותנו שהתפילה זה לא עוד מצווה אלא זה המקל ההליכה של האדם היהודי. הדיבור עם הקב“ה זה היסוד של כל העבודה. כל העבודה שלנו בעולם הזה זה להתחבר עם התפילה כי ההתחברות עם התפילה זה ההתחברות עם האמונה. כתוב ’האמנתי כי אדבר‘ כפי הדיבורים ככה האמונה. אפשר לראות דבר מעניין, בסוף הליקוטי מוהר“ן חלק שני יש שיחות קצרות זה מתורה ק“י יש בערך 20 שיחות קצרות, כמעט רובם זה על התפילה. כל אחד עובר עליו מה שעובר עליו אבל ברגע שאדם לומד להתחבר נכון עם התפילה למעשה זה הקרקע היציבה וככה אדם לא יפול בחייו. למה?
כי כל בעיה שיש לו קודם כל הוא מדבר עם הקב“ה,
לפני שמתקדמים הלאה קודם כל נעשה שיחה עם הקב“ה..

שומר עלינו ומלווה אותנו בדרך

כשאדם הולך עם התפילה שזה התבודדות, תהלים, תיקון הכללי, שחרית, מנחה וערבית – כל המיני תפילות שאנחנו מתפללים זה שומר עלינו ומלווה אותנו בדרך, לפעמים יש ירידות עליות, זה גם חלק מהדרך ולא צריך להתבלבל, כשאני יכול אני חוזר בחזרה לדרך, ככה זה בעולם הזה, רצוא ושוב – חשוב לדעת תמיד לחזור לעניין של התפילה. פעם מישהו שאל אותי איך אפשר להתחזק בתפילה? בדור הקודם היו חזקים בתפילה, הכרתי את ר‘ שמואל שפירא, במצאי שבת הוא היה נוהג לעמוד ליד הקיר אחרי ההבדלה ולבקש בקשות. בני המשפחה שלו היו נותנים לו לעמוד שעה, שעה וחצי. הם פחדו שהנשמה שלו לא תצא מרוב הבקשות והכיסופים אז היו מפריעים לו כפשוטו, מתחילים לשיר ולרקוד מסביבו עד שהוא היה יוצא מהמצב הזה. שאלו אותי איך בדור שלנו אפשר לזכות לזה? אמרתי להם שבדור הזה מי שרוצה לדעת מה זה ברסלב זה כמו סבתא מרוקאית מהדור הקודם. בעצם צריך ללמוד ממנה

תלמד את עניין התפילה מסבתא מרוקאית

יצא לי להכיר קצת מה זה סבתא מרוקאית, אם היתה איזה בעיה בבית קודם כל באים לספר לסבתא, מה היא היתה עושה? קודם כל היה מוכן לה על המדף במטבח נרות או נרוניות עם גפרורים כדי לא לבזבז זמן, אם היתה בעיה קודם כל היא היתה הולכת לחלון מדליקה בין עשר לעשרים נרות לרבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון וכו‘. קודם כל היא קוראת לכל הצדיקים. מי שראה פעם סבתא מרוקאית מתפללת
היא לא מפסיקה לדבר רגע אחד עד שבאים ואומרים לה שהבעיה נפתרה. אני לא הייתי בשמיים אבל לי נראה שאיך שסבתא מרוקאית מתחילה להדליק את הנרות ולהתפלל, הקב“ה אומר למלאכים: תנו לה את מה שהיא רוצה, היא לא תעזוב אותנו. וזה עובד. אמרתי שברסלב צריכים ללמוד מהסבתא המרוקאית וזה הנקודה של התפילה שרבינו רצה להכניס. רבינו אומר פה שכל הגיבורים של הסיפור אם זה שבעת הקבצנים ואם זה הבן והבת ואם זה החבורה – כולם זה קבצנים, זה בעצם ברסלב

סבתא מרוקאית שפותרת את כל הבעיות

סיפר לי ידיד שלי שנולד במרוקו היום הוא בן 80 והוא עלה בגיל 10 לארץ. הוא מספר שכל הבעיות שהיו להם בארץ אם זה העלייה והקליטה וכו‘ הכל הם היו באים לסבתא, אם הבעיה לא נפתרת תוך חצי שעה עד שעה, זה היה נגמר במטבח עם נרות. היה  להם חצר עם כסא והיא לא היתה חוזרת הביתה עד שהיו  מודיעים לה שהבעיה נפתרה – זה המהות של מה שרבינו רצה להחדיר בנו, זה סוד הקבצנים. להיות קבצן  אצל הקב“ה זה סוד התפילה. רבינו אומר שהבן והבת הצטרפו לחבורה של  קבצנים זה החשיבות של השיחות חברים. כמה זה חשוב להתאחד ביחד מכיוון שאיש לרעהו יאמר חזק. בעולם הזה יש הרבה ניסיונות ופה רבינו מרמז על גודל העניין להיות ביחד בפרט אנשים של הצדיק שהולכים בדרך הזאת ומשתדלים ללכת בתמימות ופשיטות. ’החזיקו עצמכם יחד‘ למה? יש מכתב של צדיק מאוד גדול רבי אברהם מקאליסק, הוא קבור בטבריה והוא היה בעלייה החסידית הראשונה לארץ..

חבורה שמחזיקים את עצמם יחד בעבודה

הוא עלה לארץ ביחד עם ’פרי הארץ‘ ורבינו פגש את רבי אברהם בטבריה, רבינו אמר עליו שהוא הצדיק השלם היחידי שהוא פגש בחייו. רבי אברהם כתב מכתבים לחסידים שלו  שנשארו בחו“ל. באחד המכתבים הוא אומר שם בגודל המעלה של חברים ביחד בעבודת השם דבר נפלא כי במציאות שלנו בעבודת השם תמיד יש עליו וירידות כי ככה השם ברא את העולם אבל אם יש חבורה של חברים ביחד: לעולם אין הקב“ה מוריד את כל החבורה אלא תמיד מוריד רק חלק, ואלה שלא בירידה עכשיו יוכלו להושיט יד לאלה שבירידה. מחר נתחלף, מחר אלה שהיו בירידה יהיו בעלייה ויושיטו יד לאלה שבירידה. ואומר הקאליסקר כך: חבורה של חברים שמחזיקים את עצמם יחד בעבודת השם, לעולם לא יפלו. היום רואים בחוש כמה שהרבה פעמים שום דבר לא יעזור לאדם אבל שיחת חברים כן תעזור לאדם..

חייבים שיחות חברים וחייבים התחזקות

הבן והבת שגדלו בדעת ורצו להיות קבצנים זה הכוונה שהם השיגו את דרך התפילה. זה שהם התחברו לחבורת קבצנים זה אומר שהם הבינו שחייב שיחות חברים וחייבים התחזקות, להיות עם אנ“ש ולחזק אחד את השני, ולמעשה עם הנקודות האלה האדם יכול לעבור את העולם הזה בשלום. לסיום נראה דבר מעניין שצריך לפתח בפרשת דברים כתוב ’אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל..  השם א-לקינו דבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה‘ למעשה זה היה השנה השנייה שעמ“י יצא ממצרים. בשנה הראשונה עמ“י קיבל את התורה. בכ‘ באייר בשנה השנייה הקב“ה אמר את הציווי הזה ’פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת. ראה נתתי לפניכם את הארץ באו ורשו את הארץ‘ מה הקב“ה בעצם ציווה?

איך זה מסתדר? להילחם או לא להילחם

-סעו לא“י. מה זה ’ואל כל שכניו‘? רש“י כותב עמון, מואב והר שעיר שזה אדום. המסכת בבבא בתרא אומרת שהם גם בגבולות ההבטחה שהקב“ה הבטיח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, שם הם נקראים הקיני הקנזי והקדמוני. כמה פסוקים אחרי זה כתוב על עמון, מואב ואדום ’אל תתגר בם מלחמה‘, יש איסור להילחם בהם. לכאורה נשאלת השאלה איך זה מסתדר שפה הקב“ה אמר תירשו אותם ופה הוא אומר אל תלחמו בהם. באמת מצד ההבטחה א“י התחלקה לשתי חלקים, גבולות יהושע ושבעת העמים ושלושה עמים שזה עמון, מואב ואדום – רבינו האר“י אומר שזה מחולק כנגד הספירות שבעת העמים זה כנגד שבע הספירות התחתונות..

ירדן, סוריה, עיראק, חלק מטורקיה ולבנון

-שבע העמים זה כנגד שבע תחתונות של הקליפה ועמון מואב ואדום זה כנגד ג‘ ראשונות של הקליפה. למה פה הוא ציווה לרשת אותם ופה הוא ציווה לא להילחם בהם? מה היה פה? חטא המרגלים בעצם גרם שאת כל העניין של שלושת העמים רק משיח יוכל לברר. הקליפה שיש בשלושה העמים האלה נמצאת גם בגבולות שהם נמצאים מה זה היום הלכה למעשה? זה מהירדן מזרחה זה כולל מצד קרקע את ירדן, סוריה עיראק, חלקים מסויימים בטורקיה ולבנון זה בעצם עד נהר פרת שנמצא בעירק זה בעצם גבולות א“י שנקראים גבולות ההבטחה – משיח יברר את הקליפה הזאת של השלוש הראשונות ואז ממילא הארץ הזאת תהיה שלנו. יש נפקא מינא הלכתית שאין בזה כרגע קדושת א“י ולא צריך לשמור שמה מעשרות ושביעית.

הפוסט פרשת עקב תשפ"ו | לעשות שלום ואחדות בין הבן לבין הבת הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הוא לא בר יכולת לקיים מצוות

בהתחלה הקב“ה ברא את העולם ככה שיש לנו דעת קטנה, בפשטות רואים את זה כשתינוק נולד, לאט-לאט כשהוא גדל בתהליך טבעי הדעת שלו גדלה – רבינו האר“י בעץ חיים מסביר איך שכל שלושה חודשים הוא מקבל עוד בחינה של מוח, למה בגיל 13 הוא חייב במצוות? כי רק אז הוא בר יכולת לקיים מצוות, לפני זה הוא לא בר יכולת לקיים מצוות יש חינוך אבל החינוך בעצם עלינו ולא על הילדים. מסביר רבינו האר“י הקדוש שכמו שאנחנו רואים שבטבע העולם זה כך, שנולדים עם קטנות הדעת ואח“כ לאט-לאט גדלים ומקבלים עוד ועוד דעת, במקביל לזה יש דעת שבאה לאדם לפי עבודתו, זה עבודה רוחנית – להתאמץ לדעת מה השם רוצה מאתנו ובאמת זה לא דבר פשוט לדעת מה השם רוצה מאתנו, לכן אנחנו רואים שיש כ“כ הרבה ספיקות ובלבולים ובירורים שאנחנו מבררים מה הנקודה שהשם רוצה מאתנו – באופן כללי אנחנו יודעים שהקב“ה ברא את העולם והוא רוצה שנהיה פה בעולם
הזה ונלמד תורה ונקיים את המצוות. בשיחות הר“ן רבינו מסביר שיש חלק חמישי לשולחן ערוך – בכל יום
ויום אנחנו נתקלים בשאלות ובספיקות ובבירורים פרטיים שזה לא כתוב – צריך סיעתא דשמייא ותפילה ושיחות חברים והתחזקות והתקשרות עם הצדיק לברר את הפנימיות של הדעת מה
רוצים מאתנו בכל מיני מצבים בחיים ולאט-לאט בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו.

זה מאוד-מאוד קשה שלא ללכת לאיבוד

כמו שילד גדל בטבע ככה אדם גדל אבל זה כבר תוצאה מהעבודה הרוחנית של האדם – זה ההבדל. יש טבע ויש עבודה רוחנית, בטבע אנחנו גדלים, רואים שאדם נולד בגודל של 70 ס“מ ואחרי כמה שנים ב“ה גדול, ספורטאי וכן הלאה, אבל כנגד הגדילה בטבע יש גדילה במאמץ הרוחני שלנו. המאמץ שלנו זה להבין את התורה ולהבין את דרכי השם. הרמח“ל כותב בספר ’אדיר במרום‘ שזה דבר מאוד-מאוד קשה, זה הכוונה שהולכים לאיבוד ביער. כתוב בגמרא במסכת בבא קמא שאדם מועד לעולם, עפ“י הדרש הכוונה שאדם לעולם מועד לטעות, זה המציאות של האדם

בסוף הם מתחתנים

הבחינה של הבן והבת שהלכו לאיבוד ביער זה מרמז על הבחינה של נשמות ישראל שמבררים את דרכם בעולם הזה – זה הבנה אחת מה זה הבן והבת. באמת בתוך הסיפור אנחנו רואים שהבן והבת הולכים וגדלים עד שבסופו של דבר הם מתחתנים, הם לא היו אחים אלא הם היו זרים זה לזה מבחינת המשפחתיות. יש פירוש נוסף מה זה הבן והבת – הבן זה המוח והבת זה הלב. המוח, המחשבה וההבנה שלנו יכולה להבין את האמת וכמה פעמים אנחנו רואים שאנחנו מבינים אמת אבל הלב לא מסכים ומתנגד לאמת הזאת. יש כמה דוגמאות לדבר

האיש שכלי והאישה ריגשית

-בתורה ו‘ רבינו אומר שעיקר התשובה זה כשישמע ביזיונו, ידום וישתוק – גם אחרי 20 שנה שאנחנו לומדים את זה אנחנו לא תמיד שותקים, זה לא כ“כ קל לקיים את זה, זה עבודה של כל החיים. בעל התניא אומר שהמוח שליט בתולדתו על הלב – התפקיד של המוח זה להנהיג את הלב. באמת שעיקר חווית החיים של האדם זה מה שהוא מרגיש בלב, שם נמצא עיקר החוויה שלנו. אם אדם נמצא חלילה בחרדות ובכעסים  מאוד גדולים הוא מרגיש בגיהנום. רבינו אומר ששני אנשים יכולים לשבת אחד ליד השני ואחד מרגיש בגן-עדן וזה בגיהנום, למה? לפי מצב הלב. עיקר החיים שלנו זה בעצם לפי מציאות הלב שלנו. אז הבן זה המוח והבת זה הלב ולכן גם בטבע העולם אנחנו רואים שהטבע של האיש שהוא יותר שכלי והטבע של האישה זה יותר רגשי – כל עניין החתונה זה לעשות שלום בין המוח לבין הלב. אחד היסודות הגדולים של הבעיות בשלום בית שלא מסתדרים זה כי האיש שכלי והאישה ריגשית. הרבה פעמים אמרו לי גברים: אני לא מבין, אני מסביר את זה בצורה כ“כ הגיונית, מדויקת ונכונה, למה היא לא מקבלת? אמרתי להם: כי זה הלב שלה שאומר לה לא לקבל את זה..

שמעתי מהרב יעקב יוסף זכר צדיק לברכה

צריך לדעת שיש שפה שכלית ויש שפה ריגשית – אם לפעמים רואים אדם שהוא מאוד-מאוד כועס  ובאים ומסבירים לו: אתה לא צודק שאתה כועס. הוא יכול לקבל את זה באותו רגע? אם אדם סובל ואומרים לו: תדע לך שכל הייסורים הם לטובה. אם הוא לא זרק עלינו אבן באותו רגע זה סיעתא דשמייא. אני כרגע סובל. זה הדו-שיח בין המוח לבין הלב. פעם שמעתי מהרב יעקב יוסף זכר צדיק לברכה שסיפר ששאלו אותו פעם שאלה באיזה שיעור והוא ענה ועוד שפעם שאלו אותו ועוד
פעם ועוד פעם. בשלב מסויים הוא אמר, אני מבין שזה שפה אחרת לגמרי, אתה שאלת אותי שאלה ואני עניתי לך עפ“י התורה, זה שכל. אני מבין שאתה שואל את השאלה מנקודה של מצוקה נפשית לכן התשובה זה שפה אחרת ומהלך אחר לגמרי.

כאילו דיברתי בסינית עם הדודים שלי ז“ל

בכללות צריך לדעת שאחד הדברים הכי חשובים בחיים שלנו זה לעשות שלום בין המוח ללב בתוכנו, זה השלום בית הפנימי של האדם. למעשה אחד הניסיונות הכי קשים של הדור שלנו זה ההתמודדות הרגשית, זה לא היה בדורות קודמים. הרבה פעמים אני זוכר את הדודים שלי ז“ל שאם הייתי בא ומדבר איתם על בעיות רגשיות זה בדיוק כמו לדבר איתם סינית, הם בכלל לא הבינו מה זה בעיות רגשיות, הם היו אנשי עבודה ועשייה – בחמש בבוקר קמים, הולכים לעבודה, חוזרים בארבע וחצי בצהריים, יושבים עם האישה ואוכלים איתה ארוחת צהריים-ערב, אח“כ שומעים קצת רדיו והולכים לישון ושוב קמים בחמש בבוקר וכן הלאה – מה זה בעיה רגשית? מה זה קשה לך ואתה מרגיש מדוכדך? לא היה להם כאלה מושגים. הדור שלנו עובר  בירור מאוד גדול בעניין הרגשי, מכיוון שעכשיו לפני הגאולה אנחנו מכינים קצת יותר בעומק את כל העניין של השלום בין המוח ללב זה אחד מההכנות לקראת הגאולה – זה עוד הבנה אחת מה זה הבן והבת. יש עוד עניין מה זה הבן והבת, הרמח“ל כותב בספר מסילת ישרים שלא נברא האדם אלא להתענג. באמת הפסקנו את המשפט באמצע כי ההמשך זה להתענג על זיו השכינה. מה הסיבה שהפסקנו את זה באמצע?

לפני שהעולם נברא היה את הבירור הזה

בלשון הזו של הרמח“ל יש יסוד מאוד-מאוד עמוק: כל המציאות שלנו בעולם הזה אנחנו מחפשים תענוגים, כך נבראנו, זה לא טענה כנגדנו. הקב“ה לא בא אלינו בטענות, הוא ברא אותנו באופן כזה שאנחנו חפשים בעולם הזה תענוגים, אבל יש ניסיון ובחירה ויש עבודה ובירור בנושא התענוגים ומתחילת הבריאה זה ככה, אם נדייק אז עוד לפני שהעולם נברא היה את הבירור הזה. יש מושג בקבלה שנקרא סוד שבירת הכלים שהיה עוד לפני בריאת העולם. בדרך המקובלת העולם נברא בכ“ה באלול וכל התהליך של שבירת הכלים היה בשבוע לפני בריאת העולם, זה מי“ז באלול עד כ“ד באלול שלפני בריאת העולם – ככה כותב רבינו האר“י הקדוש. צריך להעמיק
קצת בנקודה שאומר הרמח“ל שלא נברא האדם אלא להתענג

היה לנו  נועם עליון שלם מאוד

למעשה זה יסוד של כל החיים שלנו, כתוב בספרי המקובלים וגם רבינו מביא את זה שלמעשה לפני בריאת העולם או במקביל לפני שנשמה באה לעולם, הנשמות שלנו היו במקום מאוד שלם ובאמת כותב בעל הסולם, בעל התניא ועוד, שזה היה אפילו לפני בריאת העולם, כבר היינו קיימים באיזה מקום מאוד-מאוד שלם, השלמות הזאת שלא היה חסר לנו שום דבר ולכל אחד מאתנו היה לו נועם עליון שלם מאוד בלי שום חיסרון. מה זה המושג בריאת העולם? רבינו האר“י מגלה שבריאת העולם ברוחניות התחילה עוד לפני 5786 שנה בכ“ה באלול שאז נברא עולם העשייה
אבל רבינו האר“י מגלה לנו שבריאת העולם ברוחניות התחילה עוד קודם יש עוד עולמות רוחניים שנבראו עוד לפני העולם שלנו. אומר בעל הסולם שהגדרה אחת  של בריאת העולם זה בריאת העלמה. עולם זה מלשון נעלם, מה נעלם? השלמות שהיתה לנשמות ישראל לפני התחלת התהליך שנקרא בריאת העולם, ירדנו מהמדרגה הזאת – הגענו למצב של חסרון – כל המציאות של העולם שלנו זה העלמה וחסרון..

כל החיים שלנו זה לחפש את המקום הזה

-למה הקב“ה עשה את זה? כדי להכין לנו מקום של עבודה שזה העולם הזה. זה היה סדר שלם של השתלשלות שלב אחרי שלב. כתוב בספרים הקדושים באריכות גדולה מאוד על הדבר הזה אבל בסופו של דבר התכלית של הכל זה שנשמות ישראל ירדו ממדרגת השלמות שבה הם היו שבה לא היה חסר להם שום דבר, ולהגיע לפה לתל אביב בשנת תשפ“ו – אנחנו במקום הזה ובמציאות שבה אנחנו נמצאים כדי להתמודד. מכיוון שחווינו חוויה של שלמות מאוד גדולה והמציאות הזאת עכשיו נעלמת מאתנו, בהכרח ששורש המניע של כל החיים שלנו זה לחפש בחזרה את המקום השלם הזה. כדי להבין את זה קצת ולהוריד את זה הלכה למעשה ניתן דוגמא:

אנו תמיד מתגעגעים למקום העליון הזה

אם אדם חי תקופה מסויימת במצב של שמחה ואושר מאוד שלם וקרה מקרה שפתאום הכל התפרק ונעלם, כל החיים שהוא יחיה אח“כ ביחס לשלמות שהוא חי בה יהיו פחותים. באופן טבעי מה קורה לאדם כזה? הוא תמיד יתגעגע לזמן הזה. כשיש מציאות חיובית מאוד שמשמחת אותנו ונותנת לנו חיות ותענוג ואם אנחנו מפסידים אותה והיא נעלמת מאתנו, בהכרח שאנחנו תמיד נתגעגע אחרי הדבר הזה, זה מציאות האדם. כתוב בספרים הקדושים שבוודאי ובוודאי שהיינו במציאות שהיא פי אין סוף ממה שאנחנו יכולים להשיג פה בעולם הזה אז בוודאי ובוודאי שבשורש נשמתנו אנחנו תמיד מתגעגעים למקום העליון הזה. באמת השם יתברך עשה את זה במכוון כי אנחנו יודעים שתכלית העולם זה הבחירה שיש לנו בעולם הזה וכתוב זה לעומת זה עשה א-לקים. כדי שיהיה בחירה ועבודה הקב“ה יצר בעולמנו קומה שלמה, כוחות ומציאויות שפועלים אתנו על היסוד הזה. היצר הרע בתוכנו אומר לנו: אתה מחפש שמחה, חיות, אושר – נכון שאתה מתגעגע לזה? בוא תראה שיש לי מה לתת לך, בוא תבדוק את הסחורה שלי ותראה אם אתה מקבל את החיות שאתה מחפש

היצה“ר נותן את זה בשפע וזה גם מזומן

מי מאתנו לא מבולבל באיזה מקום פנימי בתוך המציאות הזאת? כולנו מבולבלים. למה יש ליצר הרע כוח מאוד גדול להטעות אותנו? אומר רבינו האר“י הקדוש שזה מגיע מחטא אדם הראשון שאז נכנס בנו משיכה לפיתויים שלו ולמעשה המציאות שלנו בעולם הזה זה בירור ומלחמה בין הצד הזה לצד הזה כאשר הצד הזה זה האמונה זה התורה, עבודת השם, תפילה שגם זה נותן לנו חיות ושמחה אבל בשביל שיהיה לנו בחירה היצר הרע נותן את זה בשפע וזה הרבה יותר קל להרגיש את החוויה שלו ואת החיות שלו וזה מזומן מאשר להשיג את זה דרך התורה. בתורה
צריך עבודה, פה צריך הפקרות רק פשוט תפקיר את עצמך..

כדור ואתה בעולם האצילות

מישהו אמר לי שיש איזה חתיכת כדור קטן ששמונה שעות אדם נמצא בעולם האצילות, לא צריך לעשות כוונות ולהתפלל יותר מדי, פשוט צריך לבלוע את הכדור ואני בעולם האצילות 8 שעות – אז העולם הזה מציע לנו את הפיתויים שלו. אחד היסודות הכי-הכי קשים בזה ומן הסתם כל אחד מתנסה בזה במעבר הפרטי שלו זה בתאווה הידועה, זה אחד המקומות שהכי קשה להתמודד ולברר את זה, לנשמות ישראל יש כוח  לברר את זה ובאמת לגויים אין כוח לברר את זה, רק נשמות ישראל יכולים לברר את הבחינה הזאת וזה קשה מאוד לברר את זה. בורא עולם ברא את זה במציאות שנורא קשה לברר את זה. כדי שנוכל להילחם צריך שיהיה לנו כוחות הן מחשבתיים והן עוצמות נפש, זה נקרא גבורות בנפש, הכוונה שאני ארצה לעשות משהו ושאני אבין שהוא לא טוב ושאני ארצה להתגבר עליו, למשל אדם שיש לו בעיה עם סוכר, הוא מאוד אוהב שוקולד ושנים הוא אכל שוקולד, עכשיו הרופא הסביר לו שאסור לו לאכול שוקולד, זה לא בריא. עכשיו בוודאי שהוא רוצה לאכול אבל אנחנו יכולים לזהות בתוכנו שיש לנו כוחות להבין ששוקולד זה לא בריא ויש
לנו גם כוחות להתמודד, ואנחנו גם מצליחים, פעם מצליחים ופעם אנחנו לא מצליחים

כמה שלום צריך לעשות במלחמה הזאת

-באופן כללי יש את הכוחות להתמודד ואז אנחנו יכולים לזהות באדם 2 מציאויות. מציאות אחת להבין ולהילחם ומציאות אחת זה הרצון לקבל תענוג – כל המציאות שלנו עומדת על 2 הנקודות האלה. הבן זה הכוחות להילחם והבת זה הרצון לקבל תענוג. כמה שלום צריך לעשות בין הבן לבין הבת במלחמה הזאת. כתוב בספרים הקדושים יסוד מאוד עמוק בזה, כולנו מחכים למשיח צדקנו – בפנימיות של הדבר למה אנחנו בדיוק מחכים? מסביר רבינו האר“י הקדוש שיש 7 מדרגות כלליות שבו הקב“ה מתגלה לבריאה ובעיקר לנשמות ישראל וכל מדרגה עד המדרגה השביעית עדיין יש את המציאות של היצה“ר בעולם. המדרגה השביעית זה מדרגת הגאולה..

בסופו של דבר צריך לתת לו איזה שכר..

המדרגה השביעית זה התגלות של נועם השם בגילוי כזה שממילא כבר אין שום מקום לנועם אחר, זה בעצם ביטול היצר הרע כי ברגע שמתגלה התענוג, האור, החיות של הקב“ה אף אחד לא ירצה בכלל את העולם הזה, זה כבר יהיה מציאות פשוטה זה לא יהיה מציאות של עבודה. המדרגה השביעית זה למעשה ביטול כל כוחות היצר הרע – כתוב שהקב“ה ישחט את היצר הרע, מה הכוונה? ברגע שהוא יגלה את המדרגה השביעית, ממילא כל כוחות הס“מ יתבטלו מן העולם. יש שאלה, למה צריך לשחוט אותו? מה הוא לא עושה את שליחותו? הרי בורא עולם ברא אותו – כתוב בספרים הקדושים, ישחוט אותו הכוונה שהוא יעלה אותו למדרגה יותר גבוהה. היום הוא נקרא ס‘ מ‘ א‘ ל והקדוש עתיד לקחת לו את המ‘. מה ישאר? ס‘ א‘ ל שזה מלאך קדוש, סה“כ צריך לתת לו איזה שכר כי באמת לאמיתה הוא עשה את שליחותו

לא לגוי, לא לחיות, לא לעשבים ולא לצמחים

המדרגה השביעית זה נקרא המדרגה השלימה שבה מתגלה נועם השם. נגיד איזה נקודה פנימית בדבר – רבינו האר“י אומר שהמדרגה השביעית בלשון המקובלים נקראת כתרו כנגד כתרה, צריך להסביר את ולהעמיק את זה בדרך הקבלה אבל הלכה למעשה הכוונה להתגלות הנועם השלם בכל המדרגות של הקומה, כלומר בכל מקום ומקום לא יהיה מציאות של יצר הרע בשום מקום בבריאה, לא לגוי, לא לחיות, לעשבים לא לצמחים וכן הלאה. כולם יקבלו את נועם השם בגילוי כזה שכל הבריאה תהיה שיר ושבח להקב“ה, זה המדרגה השביעית. אז למעשה בסיפור הבן זה הכוח  הנלחם, הבת זה המקום שרוצה לקבל את התענוגים. הבן צריך להתחבר עם הבת ולהבין את המקום של הבת, הכוונה להבין אותנו. אנחנו צריכים להבין איפה אנחנו נלחמים ובמה אנחנו נלחמים ולאט-לאט להעלות אותנו עד שנזכה בע“ה עוד היום שתתגלה המדרגה השביעית ונשמע את התקיעה של השופר. בנתיים הבן שבתוכנו צריך ללמד את  הבת שבתוכנו איך נלחמים נכון, איך ההתמודדות הנכונה..

זה מדרגה של צדיקים גדולים

ההתמודדות הנכונה זה לדעת מאיפה לקבל את התענוג ואיך לקבל את התענוג ואיך ללחוץ על זה, כי אי אפשר ללחוץ יותר מדי, הנפש היא כמו קפיץ, אם לוחצים יותר מדי  אז זה יכול להיות תהליך הפוך – זה תורה שלימה ויש בזה דרך שלימה, כאשר הכוח הפנימי שלנו והרצון הפנימי שלנו מקבל תענוג הוא עולה למעלה וזה מדרגה של צדיקים גדולים שהם רוצים את זה רק מהשם יתברך לבדו – זה נקרא החתונה בין הבן לבת. ז“א שהבן והבת גדלו ויש בניהם הסכמה וייחוד ואז הרצון לקבל תענוג עלה כבר למקום הרוחני שלו ולמקום התיקון שלו – בוודאי שזה מדרגה של צדיקים גדולים. יש בזה דבר מאוד מעניין שמובא בכמה ספרים, ראיתי את זה לאחרונה בספר שנקרא ’דובר צדק‘ של
רבי צדוק הכהן מלובלין, הוא כותב שם תורה שלימה על כל העניין של שלמה המלך..

כל הארבע שנים שלמה המלך לא שתה יין

-שלמה המלך הקים את בית המקדש הראשון וכידוע הוא היה במדרגה הרבה יותר גבוהה מבית המקדש השני, השכינה שרתה בבית המקדש הראשון במדרגה מאוד גבוהה. ארבע שנים לקח לו לבנות את בית המקדש ומאות אלפים של אנשים עבדו על זה, הגמרא מתארת כמה עבודה השקיעו בזה. כתוב שכל הארבע שנים האלה שלמה המלך לא שתה יין, כמה מסירות נפש הוא קיבל על עצמו. כשהוא חנך את בית המקדש התאריך היה ח‘ בתשרי. זה מאוד מעניין, השמחה של בית המקדש היתה כ“כ גדולה – יומיים אחרי זה היה יום כיפור ובאותה שנה לא צמו ולכן עמ“י נבהלו, הם פחדו שיענישו אותם כי זה מדאורייתא, יצאה בת קול ואמרה שכל מי
שהיה בחגיגה מזומן לחיי העולם הבא – השמחה של בית המקדש הראשון היתה
כ“כ גדולה שהם שכחו מיום הכיפורים מרוב האור שהיה. באותו זמן עמ“י עלה למדרגה יותר גבוהה מיום הכיפורים. החגיגה נמשכה במשך שבוע עד לחג הסוכות..

היה לה הרבה חן והיא לו רקדה 80 ריקודים

הגמרא אומרת דבר שמאוד צריך להבין וזה גם מובא במדרש ובזוהר – באותו יום ח‘ בתשרי ולמחרת בבוקר צריך להקריב קורבן התמיד של שחר פעם ראשונה בבית המקדש, מה עשה שלמה המלך באותו לילה? התחתן עם בת פרעה. חתונה כזאת זה חתונה מאוד-מאוד לא מובנת. הגמרא אומרת: שתי מיני שמחות עלו לפני הקב“ה, שמחת חתונת בת פרעה ושמחת חנוכת בית המקדש, התבונן הקב“ה בשמחת חתונת בת פרעה ורצה להחריב את העולם, הוא כ“כ כעס על זה אבל הוא ראה את שמחת בית המקדש וזה המתיק את הגזירה הזאת. אומרת הגמרא שבאותו לילה ירד המלאך גבריאל, נעץ קנה בים ואז עלה שרטון (יבשת) ועליו נבנה כרך גדול של רומי (איטליה). צריך לדייק, לא נבנתה רומי באותו לילה אלא היבשת איטליה נבראה ועליה נבנתה אח“כ רומי. זה גילוי של מידת הדין. יש כמה דברים על החתונה הזאת ורבי צדוק מעמיק בזה, דבר ראשון בגמרא כתוב שלבת פרעה היה הרבה חן והיא רקדה לפני שלמה המלך בחתונה שמונים ריקודים, במדרש כתוב שהיא ניגנה לפניו אלף ניגונים וכל ניגון היא אמרה לו זה של עבודה זרה כזאת וזה של עבודה זרה כזאת

בת-שבע הורידה את הנעל והביאה לו מכות

-דבר נוסף בת פרעה עשתה כילה (יריעה) מעל המיטה ונעצה שמה אבנים טובות ומרגליות כדי ששלמה יחשוב שעוד לילה כדי שהוא לא יקום בבוקר. היא גם עשתה כישוף בכילה להפיל תרדמה על שלמה המלך. הוא ישן עד השעה הרביעית ואת קורבן התמיד של שחר צריך להקריב בשעה השלישית והמפתחות של בית המקדש היו תחת ראשו. בשעה שבאו לפתוח את בית המקדש בפעם הראשונה לא היה להם מפתח אבל אסור להעיר מלך מצד כבוד המלך. לא ידעו מה לעשות, הם אמרו: ב“ה לשלמה המלך יש אמא והם הלכו ואמרו את זה לבת-שבע. בת-שבע הורידה את הנעל והתחילה לתת לו מכות, היא אמרה לו: בשביל זה ילדתי אותך? צריך להקריב קורבן תמיד של שחר ואתה ישן? אומר ר‘ צדוק דבר מאוד מעניין בדבר הזה

צריך להגיד שהוא גייר אותה

הגמרא במסכת יבמות דף עו אומרת שאין חיתון עם גויים, ז“א אם אדם יקדש אישה גויה ויעשה 7 ברכות או 10 ברכות עם הרבנים הכי גדולים, הקידושין לא תופסים. שואלת הגמרא איך כתוב בפסוק ויתחתן שלמה? איך הוא התחתן איתה? אלא בהכרח צריך להגיד שהוא גייר אותה. אומרת הגמרא שעדיין לא פתרת את הבעיה כי היא מצרית  ואסור להתחתן עם מצרית, זה לא כמו מואבי. אסור להתחתן עם מצרית עד דור שלישי. אומרת הגמרא שהוא לא התחתן איתה, זה המסקנה של הגמרא. אבל כתוב ויתחתן בבת פרעה, אלא מתוך שאהבה אהבה יתרה אז כתוב שכאילו התחתן איתה. רש“י מסביר מה זה אהבה יתרה? כיוון לשם זנות. התוספות כותבים שמה אהבה יתרה שהוא אהב אותה מאוד.

 החכם מכל אדם הכניס את עצמו לזה??

אומר רבי צדוק שכל  הסיפור הזה לא מובן בכלל, מה שלמה המלך החכם מכל אדם הכניס את עצמו לכל הסיפור הזה – כולם מבינים שלחשוב שהיתה לו תאווה זה השטות הכי גדולה בעולם בפרט שב“ה יש לו מספיק נשים כשרות ויהודיות. ברור שלא היה פה עניין של תאווה, ועוד כתוב בזוהר הקדוש שכל יום היה לו נשר מיוחד שהיה לוקח אותו להרים ולימד אותו את כל כוחות הטומאה בשביל ללמד אותו איך לתקן את כל העולם ולא היתה לו שום כוונה אחרת. רבי צדוק כותב שבוודאי ששלמה המלך היה במדרגת משיח. דוד ושלמה כל עבודתם זה העבודה של משיח. האר“י הקדוש אומר שבוודאי שיש פה דברים עמוקים מאוד ולא כיוון שלמה המלך אפילו לא כחוט השערה למשהו מתאוות העולם הזה. בשעה ששלמה המלך בנה את בית המקדש ובפרט באותו יום ח‘ בתשרי, כל העולם עלה למדרגה רוחנית מאוד-מאוד גבוהה, למדרגה השישית. היה חסר עוד עלייה אחת שתהיה גאולה שלימה, מי עתיד להעלות אותנו למדרגה השביעית? משיח, ושלמה היה משיח, הוא בעצם בן דוד

למה שלמה המלך התחתן עם אלף נשים

כל מטרתו של שלמה המלך היתה להעלות את כל העולם ואת כל הבריאה למדרגה השביעית ולהביא את הגאולה השלימה, הוא ידע שנפלו ניצוצות קדושה בחטא אדם הראשון לבין הגויים וכל מה שהיצה“ר והגויים יכולים לפתות אותנו זה בגלל אותם ניצוצות הקדושה שנמצאים שם. נשמה יהודית נמשכת לניצוצות קדושה. שלמה המלך ראה איזה ניצוצות יש בכל האומות בגלל זה הוא גם התחתן עם אלף נשים כי אפילו בעל תאווה לא יכנס לכזה מקום אלא הוא כיוון בכל חתונה לברר את הניצוצות והוא ראה שבבת פרעה יש את עיקר הניצוצות שאם הוא יעלה ויתקן אותם אז הוא יוכל להביא את העולם למדרגה השביעית. מה שלמה המלך כיוון לעשות?

להתפעל מטראמפ עד שהבורג הסתובב

שלמה המלך ידע בדיוק איך כל כוחות הטומאה פועלים ואת היסודות שלהם – כתוב ’ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם‘, הכוונה מהאבות וממשה. במה? בלדעת את כוחות הטומאה ואיך לתקן אותם, בזה לא היה חכם כשלמה. הוא ידע שהטומאה פועלת באופן כזה שהיא רוצה לגרום ליהודי התפעלות ממנה. ברגע שיש לנו התפעלות ממנה בזה היניקה שלה, יותר מעצם העבירה זה ההתפעלות וזה מתחלק לשניים שזה חסדים וגבורות ואהבה ויראה. היצה“ר מנסה לפתות אותנו ואומר לנו: בוא תראה לאיזה אירוע חברתי אני יכול להכניס אותך, אתה לא מתפעל? מי מאתנו
לא יתפעל? כל אחד מאתנו יודע ממה הוא מתפעל וב“ה יש לנו ממה להתפעל
אם זה מעושר גדול או מכבוד גדול וכן הלאה. מי לא התפעל מטראמפ השליח של השם עד שהבורג שלו התסתובב? היום אנחנו רואים שיש ספק ביציבות הנפשית שלו

תעשי כמה ריקודים וסלטות שאת רוצה

הכבוד, העוצמה, העושר והתאווה מעוררת התפעלות בתוכנו. ברגע שמתפעלים מזה  – זה נקרא החסדים וקו האהבה – מיד יש פה עסקת חבילה, אתה קונה פה עוד משהו, התפעלות מהפחד, מהגבורות. למה יש לנו חרדות ואנחנו מפחדים? ברגע שמתפעלים מהחסדים ומהאהבה, מהעושר ומהכבוד ומהתאוות – צריך לדעת שמיד עשינו קניין גם בחרדות ואת זה היצה“ר לא מגלה לנו שזה עסקת חבילה. מה שלמה המלך רצה לעשות? הוא רצה שבת פרעה תביא לשם את החן הכי גדול של העולם הזה ואת התאוות הכי גדולות של העולם שתביא את כל העוצמה לפה והוא יבטל את ההתפעלות לגמרי. איך? אין עוד מלבדו, שיויתי השם לנגדי תמיד – תעשי כמה ריקודים שאת רוצה ותעשי סלטות באוויר ותנגני את כל הניגונים
שאת רוצה, תעשי כילה וכן הלאה. הוא ידע את סודות הכישוף יותר מכל העולם כולו.

האם שלמה המלך נכשל בעבודה הזאת

מישהו יכול לעשות לשלמה המלך כישוף אם הוא לא רוצה? הוא בשנייה אחת מבטל את זה. הוא נתן לה בכוונה, תעשי עכשיו את כל ההצגה ותביאי את כל התיאטרון של היצה“ר – הוא כיוון בזה שיויתי השם לנגדי תמיד ואין עוד מלבדו. להגיע למצב שהיצה“ר כן יתגבר בכל כוחות הרושם שהוא יכול לעשות, הוא לא יתפעל אפילו לא כחוט השערה וזה דבר נורא מאוד. מי יכול להכנס לכזה מקום ולסמוך על זה שלא יהיה לו שום התפעלות? זה כמעט בלתי אפשרי. הבן איש חי כותב שרק צדיקים יחידים בדורות יכולים לעשות כזה דבר. זה העבודה הכי גדולה של הצדיקים. נשאל שאלה: האם שלמה המלך נכשל בעבודה הזאת או לא? שלמה המלך טעה אבל הוא לא טעה בזה שהוא התפעל ממנה. באמת הוא יכל לברר אותה לגמרי, הכוונה לא להתפעל. רבי צדוק מסביר דבר מאוד מעניין בזה. כידוע יש שלושה חללים במוח שזה כנגד חכמה בינה ודעת, זה שלוש כוחות של מחשבה. ובאמת יש עוד מקום במוח ורבי צדוק קורא לזה החלל הרביעי ורמז לדבר זה בתפילין שיש שין של 4 ראשים ושין של 3 ראשים. כל כוחות הדמיון מתפשטים מהחדר הרביעי לכל המוח, זאת אומרת שכל ההתפעלות היא נמשכת מהמוח הרביעי

מרמז על זה השער להשם צדיקים יבואו בו

שלמה המלך ידע שכוח המדמה שהוא ההתפעלות מהעולם הזה, נמשך מהחדר הרביעי לכל שלושת החללים שבמוח והוא ידע שכוח הדמיון שבאדם מתגבר בשעה שאדם ישן, לכן כשאדם קם השינה מיד יגיד ’מודה אני‘ ויטול ידיים כי עדיין כוח הדמיון של השינה עדיין רובץ אחריו לכן הוא יכול להתבלבל כשהוא קם מהשינה שלא בצורה הנכונה. אומר רבי צדוק שזה סוד השינה. שלמה המלך כיוון לישון עד השעה הרביעית כדי לברר גם בשינה את החדר הרביעי הזה. המפתחות של בית המקדש היו תחת ראשו וזה מרמז על זה השער להשם צדיקים יבואו בו – זה נקרא סוד תיקון השכינה. תעשי כישופים ומה שאת רוצה, אני בכוונה יורד לתוך המציאות הזאת כדי לברר את האין עוד מלבדו. עד כדי כך הוא נכנס עמוק מאוד בעבודה הזאת

להעלות יהלומים וניצוצות קדושה שנפלו

אם כך צריך לדעת ששלמה המלך לא טעה ולא היה לו היסח הדעת אפילו לא כחוט השערה. הוא לא התבלבל בעבודה הזאת. אם כך רואים בכל אופן שהיתה הקפדה. הוא לא טעה בבירור של בת פרעה הוא בירר את בת פרעה בשלמות וצריך להיות לנו הרבה הכרת הטוב לשלמה, כמה התפעלויות הוא חסך מאתנו. כתוב במדרש רבה ויקרא: היה רוצה שלמה המלך להיות כל ימי חייו גורף ביבים ושלא יהיה כתוב עליו הפסוק ויעש שלמה הרע בעיני השם. חז“ל נוקטים בלשון לא מובנת, מה זה 
גורף ביבים? תגיד איש פשוט או מוותר על המלוכה, למה גורף ביבים כל ימי חייו? יש פה רמז עמוק מאוד. יש דור שנקרא גורפי ביבים וזה הדור של העקבתא דמשיחא. זה לרדת למקומות לא נעימים שזה ניסיונות, פיתויים, כישלונות וע“י התשובה מעלים יהלומים וניצוצות קדושה שנפלו עמוק בביבים. להקב“ה יש דור כזה

העבודה של הדור האחרון ’הגורפי ביבים‘

שלמה  המלך רצה לתקן את העולם באותו יום והקב“ה אמר לו: אתה גוזל את העבודה של הדור האחרון של הגורפי ביבים והדור האחרון הם חייבים לעשות את העבודה הזאת. זה נקרא העבודה של העקבתא דמשיחא וזה סוד העקביים. אחת הסיבות שזה נקרא עקבתא דמשיחא זה שכתוב שכל דור ודור הכין לשכינה קישוטי כלה. כתוב שתהיה גאולה תהיה חתונה דלעילא יהיה ייחוד עליון בעולם האצילות ותהיה חופה שהאור של  הגאולה ירד דרך החופה הזאת. השכינה זה הכלה והקב“ה זה החתן, זה ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתה. כדי שיהיה ייחוד שלם צריך שהכלה תבוא עם בגדי כלה.  הדורות מכינים  את הבגדים של הכלה. העבודה של הדור שלנו זה להכין את הנעליים. אנחנו מכינים את המנעלים לשכינה, זה התם מסיפורי מעשיות

רוצה לגזול לדור האחרון את העבודה???

העבודה הזאת היא עבודה מאוד קשה כי זה עבודה בהסתרת פנים מאוד גדולה, זה להתחזק באמונה בחושך מאוד גדול, ככה עושים את המנעלים. ידוע שהשכינה נקראת בת שבע שזה המידה השביעית. בת שבע הורידה את הנעל והביאה לו מכות כדי לרמוז לו שהפגם שלך שאתה רוצה לגזול לדור האחרון את עבודת המנעלים, לכן היא הכתה בו דווקא עם הנעל. יכול להיות שהצורה של איטליה (מגף) לרמוז לנו על העניין של הנעליים והמנעלים. הטעות של שלמה היתה שהוא רצה לקחת לדור האחרון את העבודה הזאת והקב“ה אמר שהוא לא מוכן ששלמה המלך יקח את העבודה הזאת לדור האחרון.

הפוסט פרשת ואתחנן תשפ"ו | הבן והבת שהלכו לאיבוד ביער זה אנחנו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

להתקרב ולהיות כרוכים אחריו

’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה. ועדיין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכול. בתוך כך בא אצלם בעטליר (קבצן) אחד עם השקים שלו, שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ושאל אותם: מהיכן באתם לכאן? השיבו לו: אין אנו יודעים, כי היו בנים קטנים כנ"ל. והתחיל לילך מהם, ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי. בתוך כך הסתכלו – והנה הוא עיוור. והיה אצלם פלא: מאחר שהוא עיוור, איך יודע לילך? וברכם שיהיו כמותו, שיהיו זקנים כמותו והשאיר להם עוד לחם לאכול והלך לו. והבינו אלו הבנים כי השם יתברך השגיח עליהם, והזמין להם בעטליר עיוור בכאן ליתן להם אוכל. אחר כך כלה אצלם הלחם, ושוב התחילו לצעוק עבור אוכל. אחר כך נעשה לילה ולנו שם. בבוקר גם כן לא היה להם לאכול והיו צועקים ובוכים. וחזר ובא בעטליר שהיה חרש.‘ – אותו מעשה שהיה עם הקבצן העיוור היה גם עם הקבצן החרש, הוא נתן להם לחם והם רצו שהוא יקח אותם והוא אמר להם איני רוצה שתלכו עימי והוא נתן להם עוד לחם והלך – המעשה הזה חוזר שבע פעמים כל פעם קבצן אחר בא, נתן להם לחם, והוא לא רוצה לקחת אותם והוא אומר להם איני רוצה שתלכו עימי והוא מברך אותם שתהיו זקנים כמוני והוא משאיר להם עוד אוכל ואז הולך וככה זה חוזר שבע פעמים.

התחילו לילך ליישוב עד שבאו לאיזה דרך

למעשה יש שבעה קבצנים, הקבצן הראשון זה העיוור, השני זה החרש, השלישי זה הכבד-פה, הרביעי זה בעל הצוואר העקום, החמישי זה בעל חטוטרת (גיבן) , השישי זה בלי ידיים והשביעי זה בלי רגליים – אלו השבעת הקבצנים ואם נשים לב יש כאן את כל הקומה של האדם. אחרי שפגשו את שבעת הקבצנים רבינו אומר שהבן והבת ’התחילו לילך לישוב, עד שבאו לאיזה דרך. והלכו על אותו הדרך עד שבאו לאיזה כפר. ונכנסו אלו הבנים  (הבן והבת )באיזה בית, והיו מרחמים עליהם ונתנו להם לחם.

הבנים מפורסמים

’וחזרו ונכנסו באיזה בית, ונתנו להם גם כן, והיו מחזירים על הפתחים. וראו שזה טוב לפניהם. (להיות קבצנים) ועשו ביניהם שיהיו תמיד ביחד. ועשו להם שקים (שקורין טארביס) גדולים, והיו מחזירים על הפתחים, והלכו על כל השמחות: על סעודת ברית מילה ועל חתונות, והלכו להם למקום אחר. והלכו לעיירות, והיו מחזירים על הפתחים. והלכו על הירידים, וישבו בין הקבצנים כדרך שיושבים שם על "הפריזביס" (אצטבאות – אבן) עם הטעליר (צלחת לאסיפת מטבעות). עד שהיו אלו הבנים מפורסמים אצל
כל הקבצנים. כי כלם הכירו אותם, וידעו מהם שאלו
הם הבנים שנאבדו ביער כנ"ל.‘ למעשה זה התחלת הסיפור.

רוצים לעורר את נשמות ישראל

יש כלל בתורה של רבינו בכלל ובפרט בסיפורי מעשיות צריך להבין קצת מה זה הסיפורים האלה, מה המהות שלהם. בליקוטי מוהר“ן בתורה ס“א רבינו כותב שלפעמים הצדיקים ע“י הדברי תורה שלהם רוצים לעורר את נשמות ישראל בתשובה ולהתקרב להקב“ה, להכנס לעבודת השם, זה התורות של הצדיקים – רבינו אומר שלפעמים יש נשמות שנפלו להסתרה שבתוך הסתרה, יש כמה פירושים למושג הסתרה שבתוך הסתרה, בפשטות הכוונה שאדם כבר לא יודע שהוא בנפילה זה ההסתרה הכי גדולה שאדם לא יודע שהוא רחוק. רבינו שואל שם את השאלה מה עושים עם הנשמות שנפלו להסתרה שבתוך הסתרה. כל עניינם ותשוקתם זה לקרב את עמ“י להקב“ה, הם לא עוזבים אף יהודי לא משנה איפה הוא נמצא, לכן רבינו שואל מה עושים עם נשמות שנפלו להסתרה כ“כ גדולה שנקראת הסתרה שבתוך הסתרה – רבינו אומר שצריך לגלות להם תורה גנוזה מאוד זה נקרא תורה עתיקא סתימא דעתידה לאתגלייה. חז“ל אומרים במדרש רבה בשיר השירים שלעתיד לבוא הקב“ה יגלה תורה חדשה, הכוונה להשגות, וסודות ופנימיות ואין סוף רובדים ועומקים בתוך התורה. רבינו אומר דבר מפתיע שכדי לעורר את הנשמות הרחוקות ביותר שנפלו להסתרה שבתוך הסתרה צריך לגלות להם את התורה שעתידה להתגלות

א“א לגלות את התורה הזאת כמו שהיא

רבינו מיד שואל שאלה: ואם יש צדיקים יחידים בדורות שיודעים את התורות האלה והשיגו את התורות האלה וידברו אותה, אפילו ת“ח חשובים לא יבנו את מה שהם אומרים זה כ“כ דברים עמוקים ונסתרים. יש שלושה ספרים שרבי נתן כתב מפי רבינו ורבי נתן שהיה אדם גדול מאוד-מאוד בתורה, מעיד על שני ספרים
שהוא כתב שהוא לא הבין מילה אחת. רבי נתן אמר שהוא לא הבין אז מי יבין?
רבינו מתייחס לזה ומיד אומר שאי אפשר לגלות תורה שעתיד להתגלות כפי שהיא…

רבינו גילה לנו גם סוד וגם יסוד גדול מאוד

אומר רבינו שצריך להלביש את התורה הזאת העתיקא סתימא בסיפורי מעשיות משנים קדמוניות ובזה רבינו גילה לנו גם סוד וגם יסוד מאוד גדול. למעשה הסיפורים שרבינו סיפר זה תורה עתיקא סתימא שעתידה להתגלות – רק כדי שזה יוכל לפעול בעולם ולהתקרב ללבבות בני אדם רבינו היה צריך להלביש את התורה הזאת בלבושים כאלה של סיפורי מעשיות משנים קדמוניות – זה באופן כללי היסוד של הסיפורי מעשיות רבי נתן מסביר שצריך לדעת שכל מילה וכל אות זה מכוון, לפעמים רבינו משתמש בלשונות של טעות לכאורה, רבי נתן מסביר שגם זה מכוון. כל זה בעצם כדי להלביש את התורה עתיקה סתימא שזה יוכל להאיר ולקרב ולהיות יחד איתנו. הדרך שאנחנו לומדים את הסיפורים, אנחנו משתדלים קצת
לעיין בדברים – רבי נתן אומר שאחרי כל מה שנעיין וכל מה שנעמיק הרי זה כטיפה מן הים אבל הטיפה הזאת מסיפורי מעשיות זה בשבילנו הרבה מאוד הבנות,
דעת, עצות והדרכה שיוצאים לנו מתוך הלימוד של המעשיות. מעניין שרבי
נתן כותב שע“י שלומדים סיפורי מעשיות זה מאיר לנשמות הרחוקות לחזור בתשובה

על איזה יום מדובר? מה זה בריחה ויער?

לפני הרבה שנים אמר לי אחד מזקני ברסלב שאם אתה מדבר עם יהודי שלא מוכן לשמוע שום דבר ואין עם מי לדבר, אבל יוצא בכל אופן שאתם מדברים, תקרא לו מסיפורי מעשיות בלי לפרש ואז תראה את הפעולה שזה פועל – וראינו את זה הרבה פעמים. בכמה מקומות רבינו כותב שכשלומדים תורה, בפרט את התורה של הצדיק בפרט תורה עתיקא סתימא, זה כמו קול שהולך ונמשך למרחוק, אעפ“י שלא שומעים אותו אבל הנשמות שומעות את התורה הזאת ומתעוררות לתשובה. עכשיו קראנו את ההתחלה של המעשה משבעת הקבצנים ונתחיל לראות קצת את הפירושים טיפה מן הים. אז ההתחלה של המעשה זה ’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כולם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה‘ השאלה הראשונה זה ויהי היום, על איזה יום רבינו מרמז? ומה זה הבריחה ומה זה היער? בפשטות ויהי היום זה בריאת העולם.

לקבוע את החוקים של העולם

בהתחלה רבינו אומר לנו את יסודות הבריאה. צריך לדעת שהקב“ה ברא את כל הבריאה מההתחלה ועד הסוף לפי סדר, זה לא דברים שמשתנים, כמובן שיש שינויים בתוך החוקים אבל אופן כללי יש חוקים לכל הבריאה. משל לדבר זה הטבע, עבודת המדע זה לחקור את החוקים בטבע, הם יכולים להגיד לנו נוסחה, למשל מהירות של משהו שנע, כמו רכב, והנוסחה הזאת הולכת על כל דבר שנע בעולם. המטרה של המדע זה לקבוע את החוקים של העולם הגשמי
שלנו. כמובן להבדיל אין סוף הבדלות שכל התורה שלנו זה
חוקי הבריאה, כי הקב“ה ברא את הבריאה לפי סדר ואנחנו יכולים ללמוד את הסדר הזה

שיהיה לאדם היהודי בחירה בין טוב לרע…

הקב“ה רוצה שנלמד את הסדר של הבריאה, כל פנימיות התורה זה ללמוד את החוקים ואת הסדרים של הבריאה. הרמח“ל כותב שהקב“ה לא מנהיג את העולם לפי כוחו ויכולתו אלא לפי רצונו. הוא בעצמו צמצם את כוחו בסדר הנהגת הבריאה וזה חלק מהחוקים שהקב“ה קבע. והיה בריחה – בריחה זה בעצם בחירה – העולם נברא בשביל הבחירה הכוונה שבסופו של דבר כל העולמות שמשתלשלים מאור אין סוף וכל הצמצומים והשתלשלויות מה התכלית של הכל? ’סוף מעשה במחשבה תחילה‘ כשהקב“ה התחיל לברוא את העולם כבר היתה התוצאה הסופית. מה למעשה התכלית של כל העולם? בכל הספרים הקדושים כתוב שיהיה לאדם היהודי בחירה בין טוב לרע בעולם הזה – זה תכלית הבריאה. אין דבר יותר גדול בכל בריאת העולמות מראשיתם ועד אחריתם מאשר האדם היהודי שבוחר בין טוב לרע בעולם הזה זה תכלית כל בריאת העולמות. והיה בריחה באיזה מדינה וברחו כולם – מה זה ברחו כולם? יש בחירה לכולם. חייבים לעבור דרך המציאות של הבחירה בין הטוב לרע.

עשית שעה התבודדות? לך תעשה ותחזור

ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער – פה רבינו מרמז רמז מאוד גדול לכל עניין העבודה והבחירה. רבינו אומר שדרך בריחתם הכוונה לדרך בחירתם. מציאות הבחירה נעשית כשעברו דרך איזה יער. העניין של יער זה מופיע הרבה פעמים בסיפורי מעשיות של רבינו. בתהלים כתוב ויחשוף יערות, כולו אומר כבוד – הזוהר הקדוש אומר שדוד המלך כתב כולו אומר כבוד על מה שיהיה לעתיד לבוא ולפני זה כתוב ויחשוף יערות. מה הקשר בין יחשוף יערות לבין לעתיד לבוא? שמעתי  לפני שנים מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר שמעל לדלת הכניסה של משיח צדקנו יהיה
כתוב ’עשית שעה התבודדות? אתה יכול להכנס. אם לא, לך תעשה שעה
התבודדות ותחזור‘ אז כולם ירוצו ליערות, אז יצטרכו הרבה יותר יערות. אמרנו
את זה קצת בבדיחותא אבל זה גם אמת. הזוהר הקדוש אומר למה זה תלוי זה
בזה, יחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד? הכוונה של יחשוף יערות אין הכוונה כפשוטו לבטל את היערות הגשמיים. יער בגימטריה זה 280. יש מושג שמובא הרבה בקבלה שנקרא פר דינים שזה 280 דינים. המושג פר דינים זה ההנהגה של הדין בעולם

כל בריאת העולם זה בשביל ה‘פר דינים‘

הנהגה של דין בעולם זה שיש צמצום, הסתרת פנים, קשיים, התמודדויות, ניסיונות וכן הלאה. כל פעם שאנחנו נמצאים בתוך קושי, צמצום או הסתרה זה נקרא ההנהגה של פר דינים. כל פעם שרבינו מזכיר בסיפורי מעשיות את העניין של היער הוא מרמז לנו על התיקון על העבודה או על המציאות של ההנהגה של הפר דינים. למעשה כל בריאת העולם זה בשביל שיהיה פר דינים. למעשה זה דברי חז“ל מפורשים במדרש רבה בראשית ’עלה ברצונו לברוא את העולם במידת הדין‘ הקב“ה ראה שהעולם לא יכול להתקיים במידת הדין וא“א לחיות רק בתוך יערות לכן הוא שיתף עם זה מידת רחמים וצמצם לנו קצת את מידת הדין..

בחירתם זה לעבור דרך יער

תכלית הבריאה והכוונה הראשונה בבריאה זה מידת הדין. למה מידת הדין? המציאות של העבודה ושל הבחירה שלנו בעולם הזה זה כתוצאה ממידת הדין, זה היער. לכן רבינו אומר ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. בריחתם זה בחירתם, מהי בחירתם? לעבור דרך יער. לפעמים מוציאים אותנו מהיער למנוחה קצת אבל אח“כ מחזירים אותנו ליער. מחזירים אותנו לצמצום, להתמודדות, לקושי. שואלים למה כ“כ הרבה מתמודדים? העולם נברא בשביל זה. זה תכלית בריאת העולם, אנחנו לא צריכים לשאול למה מתמודדים אלא צריך לשאול שאלה אחרת: איך מתמודדים נכון עם הדברים. זה ההנהגה של העולם ’והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום‘. למעשה בהתחלה אדם רוצה לראות איך אני פותר את מידת הדין ואיך מבטלים את זה. המחשבה הראשונה של האדם שזה בוודאי טעות כל הקושי הזה אבל ככל שאדם יותר לומד הוא מבין שהוא לא יכול לפתור את עצמו ממידת הדין, מהיער ומהצמצום אלא צריך לראות איך להתמודד עם זה. באמת העמוקה כשאדם לומד איך להתמודד עם זה נכון, באמת ככה הוא מבטל את היער, זה הביטול של היער

זה כל כך גבוה שאנחנו צריכים את הצדיק

ההתמודדות הנכונה זה באמת המתקת הדינים והמתקת היער כי אדם לא יכול לפתור את הבעיות של העולם אלא אדם יכול ללמוד איך להסתכל נכון על הבעיות של העולם וזה התיקון של העולם בעצם. יהודי יכול להגיע לבחינה הזאת של הסתכלות נכונה. בוודאי שמצידנו אנחנו לא יכולים להגיע לבחינה הזאת – כדי לזכות להסתכל נכון על הדברים אנחנו חייבים את צדיק האמת ואת תלמידיו שילמדו אותנו איך להסתכל נכון, כי בשכלנו לא נגיע לתשובה הזאת. זה כ“כ גבוה שאנחנו צריכים את הצדיק. לפני 10 שנים בערך דיברנו לפני הנסיעה לאומן שהצדיק נותן לנו דעת נכונה איך להסתכל על הדברים. אמרתי קצת בבדיחותא כדי לתת נופך לדברים: רבינו הוא אופטיקאי ואנחנו נוסעים בעצם לצדיק כדי לתאם משקפיים, כי יש לנו בעיות בעיניים

זה רמז משמיים שזה הפירוש האמיתי

-אנחנו נוסעים לרבינו כדי שיתקן לנו משקפיים נכונות איך להסתכל על הדברים. באותה שנה כשהגעתי לאומן ראיתי שבאותה שנה בפושקינה נפתחה ’אופטיקה אומן‘ – אמרתי להם, זה רמז משמיים שזה הפירוש האמיתי. רבינו אומר לנו: אני אופטיקאי, תבואו אליי ואני אתאם לכם משקפיים נכונות איך להסתכל על המציאות. חייבים לעבור דרך היער הכוונה לעבור את מציאות הצמצום. לאט-לאט לומדים איך להסתכל נכון על הדברים. אנחנו נראה איך כל הסיפור רבינו נותן לנו עצות, דעת והבנה איך להתמודד נכון עם המציאות שלנו. רבינו אומר ביער נאבדו שם בן ובת, הם לא היו אחים והם נשארו לבד ביער. הם היו ילדים קטנים בני ארבע וחמש שנים. מה אכפת לנו בני כמה הם היו? צריך לדעת שהתורה של רבינו זה תורה עתיקא סתימא, זה הכל סודות ופנימיות של התורה, ביאור הליקוטים אומר שרבינו לא סתם נקט בארבע וחמש שנים. נתבונן קצת לעומק הדבר, מי זה הבן והבת שנאבדו ביער? למעשה זה כל נשמות ישראל, אנחנו ירדנו לעולם הזה לקטנות גדולה מאוד, עם הזמן בכוח התורה, הצדיקים, התפילה וההתבודדות, העבודה שלנו זה לגדל את הדעת

עבודתנו היא להפוך את האות דלת להא

לגדל את הדעת זה ללמוד להסתכל נכון על הדברים אומר הזוהר הקדוש דבר נפלא מאוד. כל האותיות מרמזות על מהלכים, עולמות ותיקונים רוחניים. תחילת הזוהר זה למעשה סוד האותיות. אומר הזוהר הקדוש שהאות דלת (ארבע) מרמזת כאשר השכינה, המלכות או נשמות ישראל נמצאים במצב של דלות ועניות, זה בעצם חסרון הדעת. הדלת זה דלית לה מגרמיה, אין לה מעצמה כלום, כשאדם מרגיש בצמצום בהסתרה ובחסרון – העבודה שלנו בעולם הזה היא להפוך את האות דלת לאות הא (חמש). האות הא זה בעצם דלת עם יוד קטנה, לפעמים כותבים עם ואו ולפעמים כותבים עם יוד. זה מרמז על אותה בחינה שאנחנו צריכים למלא את הדלת ביוד. יוד זה אות החוכמה ואור הדעת

ראובנים, שמעונים וזבולונים

-אנחנו צריכים להאיר את היוד בתוך הדלת. כל העבודה שלנו נרמזת בסוד האותיות איך הופכים דלת להא, זה העבודה שלנו. עוד אומר הזוהר הקדוש כל האור הא-לקי נרמז בכלליות בשלוש אותיות הראשונות של שם ה-ויה, יוד והא וואו. זה מרמז על האור הא-לקי שצריך להמשיך אותו לאות האחרונה של שם ה-ויה. זה אחד המשמעויות והפירושים של שם ה-ויה – יוד והא וואו זה האור, להמשיך את זה למלכות. אומר הזוהר הקדוש דבר נפלא, אנחנו עמ“י נקראים יהודים על שם יהודה. אומר המדרש בפרשת ויחי לא ראובנים, לא שמעונים לא זבולונים וכן הלאה אלא יהודים על שם יהודה, יש לזה כמה סיבות ואחת מהם היא שהשם יהודה מרמז על כל המהות של האדם היהודי בעולם הזה – אם נחלק את השם יהודה, אז השלוש האותיות הראשונות זה יוד והא וואו..

צמצום המחשבה והדעת של אדם יהודי

..האות הרביעית היא דלת והאות האחרונה היא הא – כל העבודה שלנו בעולם הזה זה להמשיך יוד והא וואו לדלת שיתהפך להיות הא, לכן השם יהודה מרמז למעשה על כל סדר התיקון – זו אחת הסיבות שקראו לנו יהודים על שם יהודה, על שם הבחינה הזאת – זה מה שרבינו מרמז שהבן והבת שנאבדו ביער זה כלליות נשמות ישראל שנאבדו ביער – ירדנו לעולם הזה כדי לברר את הפר דינים, עבודתנו זה דלת והא – להפוך דלת להא. רבינו אמר שנשמות ישראל נרמזים בבן ובת קטנים ויש לזה כמה סיבות והסתכלויות. בפשטות נשמות ישראל זה בנים ובנות, גברים ונשים אבל יש עוד סיבות לזה. כל תיקון הבריאה זה למעשה התיקון של הבן והבת. בהמשך רבינו אומר שהם היו רעבים ביער. כשיהודי בבחינת רעב זה מרמז לא רק שאין אוכל גשמי אלא שאין מזון רוחני לאדם הכוונה לצמצום המחשבה והדעת, שאדם בחשכות, כל זה נרמז ברעב. יש כמה עצות איך מתמודדים עם המצב הזה אבל קודם כל רבינו אומר לנו מה עושים כשאדם מגיע לחסרון כזה מה הבן והבת עשו: צעקו ובכו

חוסר אחריות להשאיר ילדים קטנים ביער

רבינו מרמז לנו: דבר ראשון תדע לך כשאתה נמצא במציאות כזאת חשוכה של צמצום והסתרה ואתה לא יודע מה לעשות ואיך להתמודד, תלך ליער ותתחיל לצעוק ולבכות, זה דבר ראשון הלכה למעשה. אם מאיזה סיבה אדם לא יכול ללכת ליער, אז איפה שאתה תצעק ותבכה. בכל מקום מתקבלות הצעקות והבכיות. רבינו אומר ’בתוך כך בא אצלם קבצן אחד עם השקים שלו, שנושא בהם לחם. והתחילו אלו הבנים להתקרב אליו ולהיות כרוכים אחריו. ונתן להם לחם לאכול, ואכלו. ובקשו ממנו שיקח אותם עמו. ואמר להם: את זה איני רוצה, שתלכו עמי‘ – הוא נתן להם עוד לחם והשאיר אותם ביער. איך אתה משאיר ילדים קטנים ביער? זה חוסר אחריות. רבינו מרמז פה כדרכו בקודש לדברים מאוד עמוקים. דבר ראשון על מי ועל איזה בחינה מרמז הקבצן הזה? רבינו אומר שכל השבעה קבצנים זה צדיקים מאוד-מאוד גדולים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל. כל העבודה של הצדיקים זה לעזור לנו. בספר ’ערבי נחל‘ כתוב שהצדיק מוכן לתת את כל חייו ואת כל מציאותו
אפילו בדברים מאוד-מאוד קשים ובלבד שהוא יוכל לעזור לנשמות ישראל – לא משנה מה יהיה העיקר לעזור לנשמות ישראל. הקב“ה אמר למשה רבינו אחרי חטא העגל: לך רד כי שחת עמך, כל הגדולה שנתתי לך זה בשביל עמ“י, עכשיו שחטאו למה אני צריך לתת לך גדולה? לך רד מהמדרגה שלך. זה יסוד מאוד גדול
שכל המציאות של הצדיק זה שהוא רוצה לעזור לנו והעיקר זה להוציא אותנו מהגלות

הוא לא יכול לתקן את עצמו

’ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, בתוך כך בא אצלם קבצן אחד ונתן להם לחם‘ למה רבינו מתכוון במילים ’בתוך כך‘? תוך כדי צעקות ובכיות, אבל איך הקבצן הגיע? אומר רבינו האר“י הקדוש יסוד מאוד גדול בדבר הזה: אפילו אדם עבר עבירה אחת הוא לא יכול לתקן את עצמו, הוא חייב עזרה וסיוע ויש כמה דרכים שהקב“ה מסייע. כדי שהקב“ה יסייע דבר ראשון אנחנו צריכים צעקו ובכו. בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו. למה מוליכין ברבים? רבינו האר“י כותב כמה פירושים, הפירוש הראשון והמשמעותי והחשוב ביותר נשמות של צדיקים מוליכין אותו

כשנשמה של צדיק מאירה בו

למעשה כל מה שאנחנו יכולים לפעול בעולם בפרט בדור שלנו שלאף אחד אין כוח להרים יד ורגל בארץ מצרים כי עכשיו זה הכל מצרים שזה שורש של עולם הדמיונות בפרט אחרי שהתגלה המדיה שזה המדמה זה מלשון דמיון. מי יכול להתמודד עם כל כוחות היצה“ר. ב“ה אנחנו רואים שכן מתמודדים וכן חוזרים בתשובה – זה כתוב בכמה מקומות אצל רבינו האר“י שכל היכולת של האדם להתבונן זה כשנשמה של צדיק מאירה בו זה נקרא סוד העיבור. אנחנו לא יודעים את זה ולא רואים את זה כי זה מנסתרות ופנימיות ההנהגה אבל איך אנחנו יכולים לברר את זה ולהתבונן בזה? כאשר אדם רואה שפתאום הוא מקבל איזה התעוררות רוחנית או איזה כוח, כיסופים ורצונות, לדעת באופן כללי בלי לעיין בזה יותר מדי כי זה לא מדרגתינו אבל בכללי נשמה של צדיק האירה בי, כי אם היא לא היתה מאירה בי לא היה לי שום רצון לעבוד את הקב“ה

הכוחות הרוחניים נרמזים בסוד החכמה

אנחנו רואים שב“ה עמ“י מתעורר מאוד – צריך לדעת שיש לנו זכות גדולה מאוד, הנשמות של הצדיקים מאירות בנו. רבינו האר“י כותב שיש בזה סדר שלם, זה לא משהו אקראי, יש בזה סדר שלם. ברגע שאדם צועק ומתעורר בכיסופים אז הנשמה של הצדיק באה ומעוררת אותו ומעירה אותו. רבינו אומר שאז הקבצן נתן להם לחם לאכול – זה סוד העיבור. כל הכוחות הרוחניים של האדם נרמזים בסוד חוכמה, בינה ודעת, רבינו מביא את זה בליקוטי מוהר“ן חלק שני, זה נקרא ג‘ מוחין. יש בחינה שבראש יש ג‘ כוחות במחשבה, זה לימוד בקבלה ובחסידות מה ההבדל בין חוכמה, בינה ודעת כי לכל אחד יש תפקיד אבל סה“כ יש ג‘ מוחין ורבינו אומר שברגע שמאיר בתוכנו האור הזה אדם יכול להתמודד את כל ההתמודדויות שבעולם ולהצליח

יכולים להתמודד עם כל הדברים שבעולם

מתי יש קושי גדול? כשהמוחין מסתלקים מאתנו ואז אנחנו בחושך ובצמצום ויכולים לעשות את כל הטעויות ואת כל השטויות של העולם אבל ברגע שמאיר לאדם החוכמה בינה ודעת שזה נקרא הארת המוחין, יהודי יכול להתמודד עם כל הדברים שבעולם, יש לנו כוח להתמודד עם הכל – אבל צריך שיהיה לנו הארה. כל דבר בעולם מרמז על דברים רוחניים – הלחם מרמז על הג‘ מוחין האלה שזה חכמה בינה ודעת, רמז לדבר: הגימטריה של המילה לחם זה 78 זה בדיוק יוצא 3 פעמים
שם ה-ויה. שורש הלחם זה בסוד החוכמה בינה ודעת העליונים. הגמרא
אומרת שאין התינוק אומר אבא ואמא עד שלא אוכל כזית דגן (לחם) בכדי אכילת פרס.

למה הצדיק לא רוצה שאנחנו נלך איתו?

ברגע שהתינוק אוכל לחם הוא כבר יודע להגיד אבא ואמא, מה הסיבה? כשאדם אוכל לחם ע“י זה נמשך לו מוחין. התינוק מקבל את כוח הדיבור מעצם אכילת הלחם. ידוע שבקבלה שהחוכמה והבינה נקראים אבא ואמא, לכן ברגע שהתינוק אוכל לחם מה הוא מתחיל לצעוק בלילה כשהוא קם מהשינה? אבא, אמא. בתור הורים אנחנו חושבים שהוא קורא לנו אבל זה לאו דווקא, לפעמים הוא קורא לחוכמה ולבינה העליונה שיתחילו להאיר בו ולהתגלות בו. רבינו אומר שלצדיק (הקבצן) היה שק שהיה בו לחם. החוכמה בינה ודעת של הצדיק הוא נותן לבן ולבת הקטנים, זה בחינה שהצדיק מאיר בנו מוחין ואז הם מיד רוצים ללכת איתו וזה לא מובן הוא אומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי. למה הוא לא רוצה שהם ילכו איתו?

חייבים לעבור הסתרות וצמצומים בעולם

אתה הצדיק, היינו בכזאת הסתרה ונתת לנו מוחין, אנחנו רואים שאתה יכול להאיר לנו מוחין אז אנחנו רוצים ללכת איתך, למה אתה אומר איני רוצה שתלכו עימי. אדם חייב לעבור הסתרות וצמצומים בעולם הזה בשביל התיקון שלו ואי אפשר להיות כל הזמן עם הצדיק, הכוונה לאו דווקא גשמית, עם האור של הצדיק שזה המוחין, אי אפשר שיהיה כל הזמן את האור של המוחין, זה חייב להיות רצוא ושוב. יש את האור? מקבלים אותו, מתחזקים ואחר כך זה נעלם. זה בבחינת רצוא ושוב. צריך לדעת שזה חייב להיות בגלל זה הקבצן אומר להם: את זה איני רוצה שתלכו עימי, הכוונה אתם עוד לא יכולים להיות במציאות שתמיד תהיו איתי, יהיה זמן כזה ונגיע לשלב כזה אבל עד אז אתם עדיין חייבים לברר את היער, לברר את הבחינה
של הצמצומים, רק באופן הזה תגדלו את הדעת ותקיימו את תכלית
הבריאה – להתמודד עם ההסתרה של העולם הזה כדי להתקרב אל הקב“ה מתוך ההסתרה

נמצאות בהררי החושך וגבעות האפילה

יש חידוש מאוד גדול שהרמח“ל כותב בספר שנקרא מאמר הגאולה, זה ספר לא ארוך אבל הרמח“ל מגלה סודות של הגאולה בספר הזה. אחד הדברים המעניינים שהוא כותב שם זה שמחטא אדם הראשון יש נשמות שמאוד-מאוד קשה לתקן אותם. אחת הסיבות לקושי של התיקון שלהם שמחטא אדם הראשון הם נפלו למקומות מאוד-מאוד קשים, לא בעולם הזה אלא בעולמות הרוחניים הם נפלו למקומות מאוד קשים שיש שם סטרא אחרא מאוד גדולה ואז נדבק בנשמות האלה כוח טומאה מאוד גדול ואם הם יבואו לעולם הזה הם בוודאי יחטאו. הרמח“ל
קורא לזה הררי החושך וגבעות האפילה שמה הנשמות נמצאות והם לא יכולות לבוא לתיקון בעולם הזה – אבל בוודאי שהקב“ה חושב ומתכנן ופועל בכל
הבריאה של ידח ממנו נידח, ובוודאי שצריך להיות תיקון גם לנשמות האלה – מה תיקונם של הנשמות האלה? הרמח“ל כותב חידוש מאוד גדול ככה הלשון
שלו כמעט מילה במילה: ויש צדיק שרב כוחו מאוד בקדושה, והוא עובר במקומות האלה לגבעות החושך ולהררי האפילה במהירות מאוד גדולה, כדי שהסטרא
אחרא לא תבחין שהוא היה שמה, ומאיר אור גדול מאוד בנשמות שנמצאות שמה…

עכשיו הנשמות האלה יכולות לבוא לעולם

-אחרי שהצדיק עובר שם בהררי החושך וגבעות האפילה ומאיר את האור הגדול לנשמות, עכשיו הנשמות האלה יכולות לבוא לעולם, יהיה להם מלחמה קשה אבל אחרי שהצדיק נתן להם מהאור הגדול שלו, הם מקבלים כוח להתמודד עם היצר הרע. אחרי שהרמח“ל מסיים את הקטע הזה הוא אומר וכבר ידעת שכל הסיפור שסיפרנו זה הכוונה לעקבתא דמשיחא, לכל הנשמות של העקבתא דמשיחא – לכן המלחמות הרוחניות בדור שלנו הם מאוד-מאוד קשות – הסיבה היא מאיפה בנו, כל זה מסודות הבריאה וקשור לחטא אדם הראשון. בסופו של דבר הלכה למעשה זה נשמות שיש להם קושי גדול מאוד – זה לא נשמות שהם נמוכות או פחותות ערך, זה שני דברים שונים, באמת הנשמות של הדור האחרון זה נשמות מאוד-מאוד גבוהות, רק שיש להם עבודה מאוד קשה – זה שני דברים. השורש של הנשמה של האדם יכולה להיות מאוד גבוהה. כתוב בספרים שהדור האחרון זה הנשמות הכי גבוהות

המאמר נכתב  30 שנה לפני שרבינו נולד

החידוש שהרמח“ל כותב שבעצם אנחנו התקרבנו לצדיק עוד לפני שבאנו לעולם בכלל ואנחנו אפילו לא יודעים את זה. אנחנו לא זוכרים מה היה, זה דברים נעלמים מאתנו אבל הרמח“ל מחדש לנו חידוש מאוד גדול שבעצם הצדיק כבר האיר בנו אור גדול עוד לפני שבאנו בכלל לעולם הזה – הרמח“ל לא כותב מי זה הצדיק הזה והמאמר הזה נכתב בערך 30 שנה לפני שרבינו נולד, אנחנו אומרים על דרך האפשר שאולי כל מה שכתוב בספר מאמר הגאולה של הרמח“ל זה הכל הולך על רבינו
ועל תלמידיו, זה הצדיקים שבעצם מסייעים לנו להתמודד עם כל מה שאנחנו עוברים

למה צריך כלי נשק מתחת למזרן באומן?

מן הסתם כל אחד רואה את זה שזה פלא איך מגיעים ראש השנה לרבינו, מילא מי שהתקרב לברסלב יודע שיש את הצדיק, אבל אנחנו רואים כל ראש השנה נשמות שמגיעות לרבינו ובאיזה מקום אתה שואל איך הגעתם לרבינו?! מה דחף אתכם בכלל להגיע לפה? לפני כמה שנים ביקשו ממני למסור שיעור בליל ראש השנה השני אז אמרו לי שתדע לאן אתה מגיע, יש 2 חבורות פשע הכי מסוכנות בארץ,
הם אחת מהם. אמרו לי תדע לך, מתחת למזרנים יש להם כלי נשק. אמרתי להם: בשביל מה כלי נשק באומן? אמרו לי: כי החבורה שנלחמת איתם בארץ,
נמצאת כמה רחובות מפה. טוב שיהיה הכנה לכל תרחיש. באמת כשהייתי אצלם, אמרתי לזה שהביא אותי, תגיד אתה לא הגזמת קצת? הרגשתי יהודים עם כאלה רצונות וכיסופים לחזור בתשובה, סיפרת לי סיפורים. ראיתי פה נשמות תמימות. הוא אמר לי: אתה צודק אבל בארץ אין מי שידבר איתם, זה הכל הולך שם ביריות…

נשמה של צדיק שבאה ומאירה ומעוררת

אני  אומר את זה על דרך האפשר שיכול להיות שרבינו עבר דרך הררי החושך וגבעות האפילה והאיר לנו את האור הגדול אז הוא גם אמר לנו: אני רבי נחמן מברסלב ואני נמצא באומן. אז רבינו ואומן כבר חקוקים בתוכנו ואז כשאדם בא לעולם ואומרים לו אתה רוצה לנסוע לאומן? הוא אומר לך כן. כן? תברר מה זה בכלל אומן, איפה זה אומן וכן הלאה. כל זה מסוד ההארה שהנשמות מאירות בנו בסוד העיבור – למעשה כל תיקון העולם זה תלוי בדבר הזה שנשמות צדיקים מאירים לנו. כמו שאמרנו אנחנו לא יודעים את זה ולא מבינים איך זה קורה רק לדעת שכל התעוררות רוחנית של יהודי בדור שלנו, זה נשמה של צדיק שבאה ומאירה בתוכו ומעוררת אותו ומשם הוא מקבל את הרצונות ואת הכיסופים ואת המחשבה לחזור בתשובה וזה הבחינה שהקבצן נותן לחם לבת ולבת. אמרנו שלחם זה הבינה והדעת והג‘ מוחין, אבל גם אחרי שהצדיק מאיר בנו, הוא גם עוזב אותנו. למה? כדי שיהיה עבודה ובחירה שזה התכלית שבשבילה באנו לעולם, לעבודה ולבחירה.

הפוסט פרשת דברים תשפ"ו | הצדיק מתעבר באדם ואז נותן לו כוח הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הלוחות הראשונים בי“ז תמוז

חודש תמוז הוא כולו ה-ויה הפוכה. הבני יששכר כותב שדווקא חודש תמוז הוא ה-ויה הפוכה בגלל חטא המרגלים. כתוב שכל צירוף של שם יוצא מפסוק מסויים. הפסוק של חודש תמוז זה קצת לא מובן, זה יצא מפסוק שהמן אמר ’זה איננו שוה לי‘. הפסוק המלא הוא ’וכל זה איננו שוה לי‘. סופי התיבות של ’זה איננו שוה לי‘ זה שם
ה-ויה בהיפוך, לכן חודש תמוז הוא הפוך לעניין של שליטת מידת הדין, לכן זה חודש של דין. בע“ה עד השנה זה היה דין, ומעכשיו זה יהיה רק רחמים. אם נתבונן למעשה בשורש של חודש תמוז זה חודש מאוד-מאוד גבוה מבחינה רוחנית. מאיפה רואים את זה? למעשה משה רבינו ירד עם הלוחות הראשונים בי“ז בתמוז מהר סיני. משה רבינו היה פעמיים על הר סיני ארבעים יום ועוד פעם ארבעים יום. בפעם הראשונה הוא קיבל את התורה שעתידה להתגלות, זה התורה של משיח והתורה של הלוחות הראשונים. אם לא היה חטא העגל ומשה רבינו היה נותן את הלוחות הראשונים אז כבר היתה הגאולה השלימה. זה יום שמסוגל לגאולה שלימה – היתה מתגלית נשמת משיח ומשה רבינו בעצמו היה מקבל את הנשמה של המשיח והוא היה גואל את עמ“י, בגלל חטא העגל, גודל המעלה של חודש תמוז התהפך להיות חודש של דין

התיקון האמיתי של זה הוא ‘זה כן שווה לי‘

מה העבודה שלנו לעשות כדי לגלות את הרחמים שיש בחודש תמוז? למעשה אנחנו אומרים שלומדים את זה מהפסוק שאמר המן ’זה איננו שוה לי‘ – מה התיקון של זה? זה כן שוה לי. כל מה שעובר עלינו ואז אדם אומר: לא שווה לי כל זה ולמה אני עובר את מה שאני עובר, כאלה ניסיונות וכאלה קשיים – מי אומר את התמרמרות הזאת מכל מה שעובר עלינו? המן-עמלק שבתוכנו נותן לנו את התחושות האלה שכל זה לא שווה, ובאמת התיקון של זה הוא, זה כן שווה לי. ברגע שאנחנו מקבלים את ההנהגה של הקב“ה ברחמים, הכוונה להבין שגם אם כרגע קורה לי דבר לא נעים,

עם כל זה יש לי בתוך זה טובה נצחית.

יש משהו יותר עמוק

ככל שאנחנו זוכים להתחבר עם זה יותר, זה למעשה התיקון הכללי והתיקון הפרטי של חודש תמוז. בעזרת השם נראה בהמשך שזה קשור גם ליסוד מאוד גדול שמובא בפרשת חקת. שלמה המלך החכם מכל אדם אמר ’אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‘ שזה הולך על מצוות פרה אדומה. הרבי מקאמרנא אומר שצריך להתבונן קצת מה לא הבין שלמה המלך. אם אנחנו חושבים שהוא לא הבין כלום, הרבי מקאמרנא אומר ששלמה המלך ידע כ“כ הרבה סודות במצוות פרה אדומה, אז שנבין שיש פה משהו יותר עמוק – נתבונן קצת במצווה של פרה אדומה.

לתקן את החלק שלנו בחטא

רבינו אומר בליקוטי מוהר“ן שכל המתקות הדינים של כל הדורות וכל הנשמות נמצאים ונרמזים בסוד מצוות פרה אדומה. כדי להתבונן קצת במצוות פרה אדומה נשים לב לשלוש נקודות במצווה. דבר ראשון נזכור מתי נגזרה מיתה בעולם, בחטא אדם הראשון – ’כי ביום אכלך ממנו מות תמות‘ – הגזירה של המיתה נגזרה בחטא אדם הראשון והפרה אדומה מטהרת את האדם מטומאת מת. כתוב הרבה בספרים שמזה אנחנו לומדים שפרה אדומה יכולה לתקן באדם עד חטא אדם הראשון – לכל אחד מאתנו יש חלק בחטא אדם הראשון – מצוות פרה אדומה פועלת לתקן עד החלק שלנו בחטא אדם הראשון, ז“א שפרה אדומה פועלת פעולה מאוד עמוקה בתיקון שלנו, זה נקודה אחת. נקודה נוספת, חז“ל אומרים שפרה אדומה יש לה דין של קורבנות, כתוב בפרשת חקת ’חטאת היא‘ מזה אנחנו לומדים שיש לה דין של קורבנות. בהלכות קורבנות יש הלכה שמותר לנו להקריב קורבנות אך ורק בבית המקדש, אסור להוציא קורבן ולשחוט אותו אפילו לא בפתח של בית המקדש, יתר על כן אפילו לא בעזרת ישראל, שזה כבר בבית המקדש. לכל קורבן יש את המקום המדויק איפה שוחטים אותו. אסור להקריב מחוץ לבית המקדש

לראות ממקום השחיטה את פתח ביהמ“ק

אם מקריבים קורבן מחוץ למקדש זה נקרא שחוטי-חוץ, זה עבירה מאוד חמורה. פרה אדומה כל מעשיה בחוץ, היא בכלל לא נעשית בבית המקדש. בזה פרה אדומה שונה מאוד מכל הקורבנות שכל מעשיה בחוץ. בפשטות היה מקום בהר הזיתים שזה מזרחית לבית המקדש, היתה שם במה מיוחדת ששם היו שוחטים ושורפים את הפרה האדומה. אחד מהדינים זה שהכהן ששוחט את הפרה רואה מהמקום של השחיטה על הבמה, את הפתח של בית המקדש, זה חלק מהלכות פרה אדומה. זה נקודה שנייה בפרה אדומה. הנקודה השלישית זה שלכאורה יש פה שאלה שגם הגמרא במסכת חולין שואלת, קודם שוחטים את הפרה ואז צריך לשרוף את הפרה…

אומרים שיש בזה סוד מאוד-מאוד גדול

-אחרי ששורפים את הפרה יש לנו אפר, לכן יש לנו אפר פרה. אבל לקראת סוף פרשת פרה אדומה כתוב ’ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת‘ זה הולך על האפר, אבל כתוב בתורה מעפר ולא מאפר. עפר זה חול ואפר זה תוצר של שריפה זה שני דברים לגמרי. נשאלת פה שאלה למה התורה אומרת ’ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת‘ – מתי זה נהיה לעפר? באמת זה שאלה גדולה והגמרא אומרת פה דרוש הלכתי מסויים לגבי כיסוי הדם אבל אנחנו נתבונן קצת בנקודה הזאת מה הסיבה שהתורה משנה מאפר לעפר. אם נשים לב למעשה בתורה הפרה אדומה עצמה נמצאת בשלושה מצבים: לפני שחיטתה, אחרי שריפתה שזה אפר והמצב שהתורה קוראת לו עפר. בהתחלה יש לנו פרה, לאחר מכן יש לנו אפר ולאחר מכן יש לנו עפר. למרות שזה שלושה מושגים שונים אבל הדבר המשותף שלהם זה פר.
בשלושת המושגים האלה יש את האותיות פר (דינים) אלא מה ההבדל? בהתחלה הפר זה בשתי האותיות האשונות ובסוף יש הא, אח“כ האות הראשונה זה אלף
ושתי האותיות אח“כ זה פר ואח“כ יש את האות עין ואח“כ את האותיות
פר. הרבי מקאמרנא אומר וזה מובא בעוד ספרים שיש בזה סוד מאוד-מאוד גדול…

’פר דינים‘ זה ההנהגה של מידת הדין

אנחנו רואים שבכל השלושה מושגים, האותיות הזהות זה פר. המושג פר מופיע הרבה מאוד בספרים הקדושים בפרט בזוהר הקדוש ובכתבי האר“י הקדוש ויש כזה מושג שנקרא פר דינים. פר דינים זה הכוונה להנהגה שהקב“ה מנהיג אותנו במידת הדין. בכל פעם שיש מידת דין בעולם זה נקרא ההנהגה של פר דינים, זה למעשה המושג של פר ולמה דווקא האותיות האלה? בוודאי שיש לזה סיבות עמוקות אבל נגיד מה הגימטריה של זה שהיא 280 שזה האותיות הסופיות שיש בשפה שלנו שזה מנצפ“ך. אז הפר דינים זה יוצא מהאותיות הסופיות מנצפ“ך וזה מרמז על הנהגה של מידת הדין באופן כללי, כשיש קושי, גלות, ייסורים בעולם חלילה וכן הלאה זה אומר שיש פה הנהגה של פר דינים. התורה מלמדת אותנו וגם מצווה עלינו להמתיק את הדינים. כל ענייננו ועבודתנו זה לשנות את מידת הדין למידת הרחמים. כתוב שכל הצדיקים כל עבודתם וכל השתדלותם היתה להפוך את מידת הדין למידת הרחמים. אנחנו רואים שבהתחלה יש לנו פרה אדומה

אנו רוצים להמתיק את הדין

בהתחלה זה פרה, שזה פר והאות האחרונה זה הא. ההא האחרונה זה האות האחרונה של שם ה-ויה שזה נקרא המלכות והשכינה, פירוש הדבר זה שהמילה פרה מרמזת בפנימיות עפ“י העומק והסוד שעכשיו יש מידת הדין כי הפר דינים קודם לשכינה שזה ההא (פר-ה) ז“א שהמציאות עכשיו שיש פה דין קשה, מה אנחנו רוצים לעשות? להמתיק את הדין. כדי להמתיק את הדין יש לנו עבודה, אדם עושה חשבון נפש ומשתדל להתחזק באמונה, בתורה וביראת שמיים, בוודאי שזה מאוד עוזר ופועל להמתיק את הדין אבל כתוב הרבה בספרים וגם פרי הארץ כותב את זה בפרשת קרח בלשון מאוד חריפה וגם רבינו כותב את זה בחלק שני בליקוטי מוהר“ן שלמעשה
יש מצב שאי אפשר להמתיק את הדין אלא על ידי שצריך לעבור על האדם דין קשה.

עובר דין וייסורים ומקבל את זה באהבה

-מה זה נקרא דין קשה? שחיטה ושריפה. אדם לפעמים מרגיש ששוחטים אותו ושורפים אותו, זה כל מה שעובר עלינו. אם אנחנו זוכים בזמן הזה וכמובן שזה מלחמה ועבודה אין סופית – ליהודי יש את הכוח לעשות את זה – אבל אם אנחנו זוכים לקבל את זה באהבה אז צריך לדעת כלל מאוד גדול: בכל פעם שאדם עובר דין וייסורים והוא מקבל את זה באהבה, הוא פועל המתקה מאוד-מאוד גדולה. מה הקושי? שאנחנו לא רואים את זה מיד, כי אם היינו רואים את זה בתחום של 24 שעות מהייסורים אז היינו רוקדים. כל החיים שלנו היו ריקודים מרוב שמחה, אז אנחנו לא תמיד יודעים שבאמת נמתק הדין, אבל זה וודאי כך. זה חוק שקיים בבריאה

אור של אמונה וא-לקות שמאיר לפר דינים

אם יהודי עבר ייסורים והוא לא מבעט בהם ולא רב עם הקב“ה בגלל זה, אלא הוא משתדל לקבל את זה באהבה מיד מתמתק הדין. מה זה המתקת הדין? זה נקרא שממשיכים אור של חסדים לתוך הדין, הכוונה שפתאום אדם מקבל הבנה חדשה בלב, או הרגשה של רגיעה או נועם – הכוונה שאור של אמונה מאיר לו בתוך הדין ולכן מה הדבר ראשון שאנחנו מקבלים אחרי השחיטה והשריפה? התורה אומרת לנו שמקבלים אפר פרה. האות אלף של אפר זה אור של אמונה וא-לקות שמאיר לפר דינים – זה הבחינה של המתקת הדין, ובאמת בשלב הזה הדין נמתק. אם המתקנו את הדין אז למה כתוב ’ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת‘ – אומר הרבי מקאמרנא ובעל התניא באיגרת התשובה ורבינו אומר את זה בתורה ו‘ ועוד צדיקים שתמיד יש 2 מדרגות של תשובה, יש מדרגה אלף שזה אפר פרה ויש מדרגה יותר גבוהה שנקראת ’ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת‘ ז“א שאת ההמתקה אפשר
להפוך מאלף שזה אמונה ואור א-לקות להאיר את זה לתוך הפר דינים שזה יהיה עפר.

אחרי תשובה עושים תשובה על תשובה

מה זה עפר? עין פנים של התורה או עתיקא סתימאה שמאיר בתוך הפר דינים – ז“א שיש כאן 2 מדרגות של המתקת הדין. נתבונן קצת מה זה שתי המדרגות, רבינו אומר בתורה ו‘ שצריך לעשות תשובה ואחרי שאדם השלים את התשובה צריך לעשות תשובה על תשובה. סוף כל סוף יש פה יהודי צדיק שעשה תשובה שלימה – אם הוא עשה תשובה שלימה אז הוא צדיק גדול – ורבינו אומר שאחרי שהוא עשה תשובה שלימה הוא צריך לעשות תשובה על תשובה, הוא צריך לעשות תשובה על זה שהוא עשה תשובה. זה אחד הדברים הלא מובנים בליקוטי מוהר“ן. אחרי שהיהודי הצדיק עשה תשובה שלימה וזה לא לוקח יום אחד עכשיו הוא צריך לעשות תשובה על זה שהוא עשה תשובה? איזה היגיון יש בדבר הזה? לכאורה זה נראה מאוד מוזר. רבינו מסביר למה הוא צריך לעשות תשובה על תשובה. על זה שהוא גישם את הא-לקות. בא יהודי וב“ה התעורר לעשות תשובה וזה דבר שיכול לקחת עשר או עשרים שנה. הוא אומר להקב“ה: אני מבקש סליחה. גמרת ועשית תשובה שלימה..

מדרגה חדשה ועולם חדש

-אחרי שהתחרטת חרטה שלימה ומצית את התשובה. בשמיים כתוב ’פלוני עשה תשובה שלימה‘ אז מה עכשיו אתה צריך לעשות? לעשות תשובה על זה שעשית עשרים שנה תשובה. ולא רק זה אלא רבינו אומר ’גישם את
הא-לקות‘ מה הגשמת הא-לקות שיש בדבר הזה? כמובן שרבינו בדרכו מרמז לנו רמז מאוד עמוק שזה אחת ההבנות של אפר ועפר שזה תשובה א‘ ותשובה ב‘. כאשר אדם מרגיש שהוא עשה עוונות והוא מתחרט על זה, מבקש סליחה ומקבל על עצמו וכן הלאה. כמובן שזה אמת והוא מקיים את מצוות התשובה אבל צריך לדעת אחרי שאדם מתחרט על הכל, בהנהגה של הקב“ה יש עולם
חדש, אדם צריך לעלות למדרגה ולעולם חדש ורבינו קורא לזה תשובה על תשובה..

השגה חדשה שנקראת ’השגת הביטול‘

כאשר אדם אומר להקב“ה: חטאתי, עויתי, פשעתי – בפשטות כולנו נמצאים במהלך הזה של התשובה הראשונה – יש שלב שמתחילים לגלות לאדם: אתה עשית עבירות? אתה בכלל יכול לעשות עבירות? ואם עשית עבירות אתה יכול בכלל לעשות תשובה? אדם מתחיל להשיג הבנה חדשה שנקראת השגת הביטול, זה מדרגה של צדיקים. בדור שלנו שייך לנו גם התבוננות קצת בדבר הזה. לפעמים אדם צריך להבין: מה שעשיתי בעבר לא טוב, זה בכלל לא אני הייתי. עברה בי רוח-שטות. כל שכן בדור שלנו שהרבה טוענים ובצדק: אני בכלל ידעתי מה שעשיתי?! נולדתי איפה שנולדתי וגדלתי איפה שגדלתי – חינכו אותי שכל עבירה זה מצווה מדאורייתא – עשיתי עבירות מתוך יראת שמיים, אדרבה החמרתי בעבירות. אמרו
לי שהעולם  נברא בשביל העבירה. למשל לא נברא העולם אלא בשביל להשיג ממון..

ככה חינכו אותי, לא ידעתי שום דבר אחר

-שואלים מתי נברא מושג הזמן? האמריקאים עונים על זה ’טיים איז מאני‘. אדם שגדל בחברה כזאת ובמציאות כזאת, אומרים לו: למה לא היית ישר מספיק בדיני ממונות? או למה רדפת אחרי הממון יותר מדי? הוא עונה: מה ז“א? ככה חינכו אותי ולא ידעתי שום דבר אחר. באמת האדם אשם מבמה שהוא עשה? ברור שהוא לא אשם. זה המושג בהלכה ’תינוק שנשבה‘, לאט-לאט האדם מתחרט על מה שהוא עשה אחרי שהוא מתחרט מספיק מתחילים להגיד לו: אתה בכלל לא עשית, זה לא אתה היית בכלל. רגע איך הגעתי למצב הזה? איך נולדתי איפה שנולדתי באותו מקום, באותו בית ספר ובאותה חברה? מי עשה את זה? אין עוד מלבדו. אז מה זה בעצם התשובה השנייה שאדם עושה? התשובה השנייה שאדם צריך לעשות זה על  זה שהוא חשב שהוא עשה עבירות. זה נקרא לגשם את הא-לקות ולזה רבינו קורא תשובה על תשובה. אז למה צריך לעשות על זה תשובה? אמנם התשובה הראשונה היא אמת וצריך ללכת בדרך הזאת אבל כשמגיעים לשלב מסויים אדם אומר: מה יחסתי לעצמי בכלל איזה מציאות? זה הקב“ה הניע אותי והקב“ה הפעיל אותי 
בדבר הזה, איזה טענות אני יכול בכלל לטעון על עצמי? ואז זה נקרא מדרגת הביטול..

הנשמה הא-לוקית הפנימית הנסתרת בנו

בהתחלה העבודה שלנו זה לקחת אחריות על מה שעשינו, אנחנו משתדלים ועושים תשובה ומשתדלים לקיים סור מרע ועשה טוב, אבל צריך לדעת שיש שלב שאדם מתחיל ללכת במהלך חדש שבעל התניא קורא לזה בספר איגרת התשובה לגלות את עצם הנשמה הא-לקית הפנימית הנסתרת בתוכנו. כשמגיעים לנקודה הזאת אדם מבין: מה אני עשיתי? אני לא עשיתי שום דבר. פה צריך להתבונן פה האם יש לנו מה לעשות כשמגיעים למדרגה השנייה  הזאת, אם הכל  השם עושה אז הוא עשה את הלא-טוב והוא עשה את הטוב, אז זה
לא אני בכלל. באמת יש לנו עבודה גדולה במדרגה השנייה..

עשה תשובה עצומה מאוד

כדי להתבונן קצת מה העבודה במדרגה השנייה נגיד הקדמה קצרה כדי להבין את עומק העבודה שיש לנו במדרגה השנייה וזה למעשה שייך לנו מאוד. כתוב על ראובן שבלבל  את יצועי אביו כידוע, יש לזה כמה פירושים אבל הפירוש הרגיל הוא שהוא לקח את המיטה של יעקב אבינו לאוהל של לאה, הוא דאג לכבוד של אימו. נעשה מזה קלקול מאוד גדול כי באמת היו צריכים להיוולד עוד 2 שבטים ליעקב אבינו מבלהה, איזה שני שבטים? מנשה ואפרים. זה שינה הרבה עניינים וסדר תיקון מאוד גדול בבריאה. זה הסיבה שיעקב אבינו אמר ליוסף ’אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי‘ הוא רמז ליוסף: תדע לך שזה נשמות שלי, רק בגלל מה שראובן עשה אז היה את כל הבלבול הזה. כשראובן
הבין מה שהוא עשה אומר המדרש רבה שראובן ישב בשקו ותעניתו. ראובן עשה תשובה עצומה מאוד, הוא ישב והתענה כמה שנים והוא עשה תשובה גדולה מאוד..

אדם הראשון, קין, תרח, אברהם ואז ראובן

על התשובה שראובן עשה אומרים חז“ל שני דברים. דבר אחד שראובן פתח בתשובה תחילה. בפשטות מבינים שהוא הראשון שעשה תשובה בעולם אבל זה לא נכון, אדם הראשון עשה תשובה, קין עשה תשובה, תרח עשה תשובה, אברהם עשה תשובה. ראובן הוא לא הבעל תשובה הראשון שהיה בעולם, אז מה הכוונה שחז“ל אומרים שהוא פתח בתשובה תחילה? דבר נוסף, הגמרא אומרת שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה. מה ז“א התורה מעידה שהוא חטא אז מה בעצם הגמרא אומרת? אלא יש פה יסוד מאוד עמוק בעניין של ראובן. פתח בתשובה תחילה אין הכוונה שהוא הבעל תשובה הראשון, אלא פתח בתשובה תחילה הכוונה שהוא
פתח את שורש התשובה כי תחילה זה שורש של כל דבר. פתח בתשובה תחילה
זה פתח את שורש התשובה, כלומר לא היה אדם שהגיע לשורש התשובה
כמו ראובן. לכאורה מה היתה הבחינה שראובן היה הראשון שפתח את שורש התשובה

יעקב אבינו שהוא קודש קודשים התבלבל

-אם נגיד שראובן ישב הרבה שנים בשקו ותעניתו שזה נכון, כתוב בזוהר ובמדרש שאדם הראשון ישב 130 שנה במעיין של מים קרים. אז מה הכוונה שראובן פתח בשורש התשובה בתחילה? אומר רבינו האר“י יסוד נורא מאוד בדבר הזה, אחרי שראובן עשה שנים של תשובה כמו שהמדרש אומר, גילו לראובן מהשמיים למה קרה לו המקרה הזה שהוא טעה ובלבל את יצועי אביו – מכיוון שבשעה שנולד ראובן, יעקב אבינו בעצמו התבלבל. היה לו בלבול בליל העיבור. הוא באמת התחתן עם לאה אבל הוא חשב שהוא התחתן עם רחל, אומר רבינו האר“י שבגלל הבלבול במחשבה של יעקב אבינו מזה השתלשל הטעות אצל ראובן. עכשיו תשימו לב, לבן בלבל
את יצועי יעקב ויעקב התבלבל מזה השתלשל שראובן בלבל את יצועי אביו,
אנחנו רואים את אותו שורש. אחרי שנים התגלה לראובן בעצם: למה אני טעיתי בטעות הזאת? בגלל שאבא שלי טעה מתי שהוא התחתן עם אמא שלי והוא
חשב שזאת רחל. בגלל זה אני טעיתי. ולמה יעקב אבינו שהוא קודש קודשים התבלבל?

למה סובבת שאני ישב 20 שנה בתענית??

-לבן בלבל אותו. ולבן יכול לעשות כאלה דברים? אלא אם לבן בלבל אותו בעצם הקב“ה עשה את כל זה. אחרי שנים של תשובה בשקו ותעניתו גילו לראובן משמיים: תדע לך, אני עשיתי פה את הכל. זה הכל ממני. ברגע שראובן הבין והשיג שבעצם כך הטעות שלו וכל מה שנעשה וכל מה שהשתלשל מזה הכל היה רק מהקב“ה, פה נכנסת הנקודה של תשובה על תשובה. מה זה תשובה על תשובה? אם עכשיו גילו לו שהכל משמיים אז לא צריך לשבת יותר בתענית, אבל האם יש לו עבודה? אולי תגיד שאין לו עכשיו בכלל עבודה? אלא שעכשיו יש את העבודה הכי גדולה. ראובן אומר אני 20 שנה בתעניות, כמה בכיתי וכמה הצטערתי על זה?
מה עכשיו מגלים לי? שהכל זה הקב“ה, איזה ניסיון עצום יש לי. הניסיון של ראובן עכשיו זה לא לכעוס על הקב“ה, רגע אם זה בכלל לא אני, למה סובבת שאני 20 שנה אשב בתענית והתחרט? התשובה היא ’שתוק, כך עלה במחשבה‘.

בורא עולם אני לא יודע למה

תשובה על תשובה זה שתוק, כך עלה במחשבה. באמת אי אפשר להבין למה זה קרה. זה נמשך מהנהגה נעלמת כ“כ שראובן לא יכול לדעת בעולם הזה למה הקב“ה נתן לו הבנה שהוא טעה וחטא והוא לקח את זה בשיא האחריות ועשה תשובה, ואחרי כל זה גילו לו משמיים: ראובן אתה בכלל לא אשם בכל זה. ואז מתחיל העניין של תשובה על תשובה. מה זה תשובה על תשובה? בורא עולם אני לא יודע למה עשית את זה אבל אם ככה אתה עשית זה אז אתה יודע להנהיג את העולם קצת יותר טוב ממני וכל מה שאתה עושה הכל לטובה – זה העבודה של תשובה על תשובה. העבודה של התשובה במדרגה השנייה זה לקבל את ההנהגה של הקב“ה אעפ“י שאני לא מבין מה הקב“ה רוצה פה ממני. ככה אתה עושה? אני מקבל את זה באהבה. זה נקרא מדרגה שנייה של תשובה וכשאדם זוכה לעשות את העבודה הזאת למעשה משם נמשכת מחילת עוונות גמורה. ברגע שאדם זוכה ללכת עם הנקודה הזאת, אדם זוכה לתיקון שלם. באופן כללי מנהיגים אותנו בדרך של תשובה ראשונה.

רוצה לתקן את המעשים ולקחת אחריות

מדי פעם בפעם מנהיגים אותנו גם בדרך של תשובה ב‘ שזה המדרגה הגבוהה. מתי זה בא לידי ביטוי? כשאנחנו נקלעים למציאות שאנחנו לא מבינים מה רוצים מאתנו, אני לא מבין מה הקב“ה רוצה ממני,  אני לא יודע למה היה כזה סיבוב ולמה הדברים התגלגלו בצורה כזאת ולמה עשיתי את הטעויות האלה וכן הלאה. בפרט בדור שלנו אדם ב“ה מתקרב לתורה ולאמונה מתקרב לצדיק, מיד הוא מתעורר בתשובה: אני רוצה לתקן את המעשים שלי. הוא לוקח על עצמו אחריות, ב“ה יהודי צדיק שעושה תשובה. אבל יש שלב שאדם מתבונן: רגע, למה עשיתי את כל זה? איך עשיתי
את כל הטעויות האלה? מישהו פגש אותי לפני כמה זמן וסיפר לי שהוא אמר להקב“ה:

באמת אני לא יודע מה אתה רוצה ממני

’אם היית נותן לי אחד חלקי אלף מהשכל שיש לי עכשיו לפני 20 שנה, לא הייתי עושה את כל הטעויות האלה‘ מה היה לפני 20 שנה? משום מה לא נתנו לך את השכל הזה כדי שאתה תעשה את הטעויות האלה – אז בורא עולם מה אתה רוצה ממני? אדם צריך להגיד להקב“ה: באמת אני לא יודע מה אתה רוצה ממני אבל אם ככה אתה מנהיג אני מקבל את זה באהבה. ברגע שאדם זוכה לתפוס את הנקודות האלה ולשים לב איך זה עובר בתוכו, אדם זוכה לתשובה שלימה. המקום הזה שאדם לא מבין למה הקב“ה מנהיג אותו כפי שהוא מנהיג  אותו והוא אומר: בורא עולם, אתה קצת יותר חכם ממני ואתה קצת יודע יותר טוב ממני איך להנהיג את  העולם ואיך להנהיג אותי, כשאדם זוכה לקבל את ההנהגה בשתיקה זה נקרא תשובה עילאה או תשובה על תשובה כמו שרבינו אומר ובעל התניא אומר שנמשכת הארה מהשורש הפנימי של ה נשמה היהודית לאדם, זה תשובה מאוד-מאוד גבוהה.

אני עושה מסירות נפש לעשות את רצונך

צריך לדעת שהדרך מתשובה א‘ לתשובה ב‘ זה נקרא נתיב לא ידעו אין. הכוונה שאנחנו לא יודעים את הדרך מכיוון שהתשובה הראשונה והתשובה השנייה זה 2 שכלים הפוכים לגמרי. התשובה הראשונה זה: אני מבין, בורא עולם אתה בראת את העולם עם בחירה, נתת לי בחירה סור מרע ועשה טוב ואני עושה מסירות נפש לעשות את רצונך ואיפה שטעיתי אני לוקח אחריות ומתחרט, ואם אני צריך אני אעשה תעניות וסיגופים, אני מקבל על עצמי מה שצריך. במדרגה א‘ האדם מבין את ההנהגה של הקב“ה, אתה בראת את העולם במידת הדין ועם בחירה. טעיתי ואני משלם על זה ולוקח אחריות, אני עושה תעניות וסיגופים. מדרגה ב‘ זה אני לא עשיתי שום דבר בכלל, אני רק צריך להבין שאתה עושה את הכל, איך עולים ממדרגה
א‘ למדרגה ב‘ זה סוד שאי אפשר להבין את הסוד הזה כי זה 2 שכלים בדיוק הפוכים

ממתיקה את כל הדינים עד השורש העמוק

במדרגה א‘ אני אחראי על הדבר אז אני מבין את ההנהגה. במדרגה ב‘ זה להבין שאני לא עשיתי אף פעם שום דבר. איך עולים ממדרגה א‘ למדרגה ב‘ על זה אמר שלמה המלך ’אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני‘ כי אפר פרה מרמז על
המדרגה הראשונה של התשובה ’ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת‘ זה מרמז
על המדרגה השנייה של העפר והתורה לא מסבירה למה כתוב עפר. התורה רומזת לנו פה רמז עמוק. פרה אדומה ממתיקה את כל הדינים עד השורש העמוק שלהם
בתוך מצוות פרה אדומה צריך את שתי הידיעות האלה ואת שתי הכוונות האלה. אפר זה המדרגה הראשונה של תשובה ועפר זה המדרגה השנייה של התשובה ’ונפשי כעפר לכל תהיה‘ מי אמר את זה? דוד המלך. אומר הרבי מקאמרנא שהמדרגה הראשונה מרמזת על משיח בן יוסף והמדרגה השנייה על משיח בן דוד..

אם אתה עושה את זה?  אני מקבל באהבה

הלכה למעשה כל עוד אדם יכול לקיים הלכה למעשה סור מרע ועשה טוב ולקחת אחריות, בוודאי שכך צריך לנהוג בפשטות, אין מקרא יוצא מידי פשוטו. מתי אנחנו צריכים להתבונן ולעלות למדרגה השנייה? באותם מצבים שמשמיים מושיבים אותנו על איזה כיסא ואמרים לנו: שב פה על הכיסא ושמים לנו אזיקים על הידיים ועל הרגליים, אדם מנסה לצאת מהמצב המסוים הזה והוא לא יכול בשום פנים ואופן. שמו אותו במצב מסוים וכל מה שהוא ניסה לעשות, בעט, הפך את החדר, זרק חפצים וצעק ושום דבר לא עוזר זה המצב הנתון. אתה צריך לדעת איך מסתדרים במצב כזה – ובאמת איך מסתדרים במצב כזה? אז אדם צריך לעלות למדרגה שנקראת תשובה עילאה: בורא עולם אתה עושה את המציאות הזאת? אני מקבל אותה באהבה, זאת הבחינה הזאת, לכן פרה אדומה שמטהרת מטומאת מת, כל מעשיה בחוץ. מה הכוונה? בפשטות השחיטה והשריפה הכל נעשה מחוץ לביהמ“ק

מה לעשות כשמוציאים יהודי מהקדושה:

בפנימיות הכוונה, תדע לך שהתיקון של פרה אדומה להיות אפר ועפר זה כשמוציאים את האדם הרבה פעמים מחוץ לקדושה זה יכול להיות בכל מיני בחינות זה לא חייב להיות במעשה, זה יכול להיות במחשבה, ברצון, בדיבור ולפעמים במעשה אבל תמיד כשמוציאים יהודי מחוץ לקדושה מה אדם צריך לעשות? תמיד לרצות ולכסוף לחזור אל הקדושה – זה סוד ההסתכלות של הכהן ששוחט את הפרה אדומה להסתכל על הפתח של בית המקדש, זה סוד הרצונות, הוא תמיד רוצה לחזור לבית המקדש. הבחינה השנייה זה לדעת שמאת השם יצא הדבר, בורא עולם
מנהיג אותי בבחינה הזאת ואינני מקבל את זה באהבה. כמה שאדם זוכה ללכת
עם 2 הנקודות האלה למעשה ע“י זה נמשך עלינו מחילת עוונות גדולה בבחינה הזאת, לכן ראובן היה שורש הנשמות שצריכות לתקן את הבחינה הזאת. כתוב שראובן היה הבכור והיה מגיע לו כהונה ומלכות והוא היה צריך להנהיג את עמ“י
גם בכהונה וגם במלכות. ראובן איבד גם את הבכורה, גם את הכהונה וגם את המלכות

אחד מתיקוני הבעל תשובה בדור שלנו:

ראובן איבד את כל זה – אם הוא לא אשם בכל זה וזה הכל הנהגה של השם אז לא הוא הפסיד? באמת נכון שהוא הפסיד בכורה, כהונה ומלכות אבל מה כן הוא הרוויח מכל זה? את התשובה – הוא השורש של כל הבעלי תשובה שזה יותר גבוה גם מהבכורה מהכהונה ומהמלכות. אמנם הוא הפסיד את כל זה אבל הוא הרוויח את הבחינה של להיות שורש לבעלי תשובה וכתוב שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. ובאמת מן הסתם כולנו שמענו את הדבר הזה אבל ספק אם אנחנו מאמינים לזה, לא יכול להיות שכל הדרך הזאת, פעם ככה ופעם ככה, מטולטל בכאלה טלטלות וכאלה ביזיונות עוברים עליי, לא יכול להיות שאני במדרגה יותר גבוהה מצדיקים – ככה אומר הבעל תשובה. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב בספר צדקת הצדיק שאחד מהתיקונים של הבעל תשובה, שלעולם יהיה בעיני עצמו מבוזה וצריך לראות לא ליפול מזה. ובאמת מה שהגמרא אומרת זה כפשוטו.

המדור של הבעלי תשובה בעולם הבא

אולי בעצם מדובר על בעלי תשובה שהגיעו כבר למדרגה שהם קודש קודשים? לא ולא. מדובר על הבעל תשובה שעובר הרבה טלטלות ומחזיק מעמד. ראיתי חיזוק מאוד גדול לדברי הגמרא – כתוב בזוהר הקדוש פרשת בראשית על ההיכלות שיש בגן עדן, בפשטות זה הולך על הגן עדן התחתון אבל אפשר להקביל את זה גם לגן עדן העליון. כתוב שההיכל הראשון זה גרי צדק, יש שם גם מקום לחסידי
אומות-העולם. המדור השני זה גומלי חסדים, המדור השלישי זה בעלי תשובה המדור הרביעי זה עוד מדור של אנשים שתיקנו הרבה במידת הדין. ההיכל השישי שהוא הכי גבוה זה של הצדיקים הכי גדולים שהיו בדורות כמו האבות הקדושים ושבעת הרועים. היכל אחד מתחת שזה ההיכל החמישי זה ההיכל של הבעלי תשובה, רק ההיכל של האבות הקדושים הוא יותר גבוה מההיכל של הבעלי תשובה.

לכן הם מבוזים בעיני העולם ובעיני עצמם

מכאן רואים שהזוהר מוכיח את דברים הגמרא, כותב רבי צדוק שצריך לדעת שיש הנהגה כזאת שלעולם לא מגלים לאדם את מעלת התשובה, כל עוד האדם בעולם הזה הוא לא יודע מה הוא פעל, זה תמיד נסתר ממנו. ב“ה אנחנו מאמינים שחז“ל לא סתם אמרו לנו אבל אנחנו לא חיים את המעלה של התשובה. מסביר רבי צדוק שזה מכיוון שהנהגת העולם הזה מסתירה מהבעל תשובה את מעלת עבודתו. מתי זה מתגלה לאדם? ברגע שאדם נפטר מן העולם רק אז אפשר לגלות לו את מעלת עבודתו זה חלק מהעניין של התשובה. רבי צדוק אומר שזה הסיבה שהבעלי תשובה מבוזים בעיני העולם והכי קשה זה בעיני עצמם, ולכן צריך לדעת את זה ולהתגבר על זה.

הפוסט פרשת מטות מסעי תשפ"ו | תמוז, מידת הדין, ה-ויה הפוכה ופרה אדומה הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הרבה מחנות של מלאכים

בפרשת במדבר התורה כותבת שהקב“ה ציווה את משה רבינו על סדר התנועה והחנייה של עמ“י במדבר שיהיה בצורה של דגלים. ’וידבר השם אל משה ואל אהרן לאמר: איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו: והחנים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה‘. במזרח זה נקרא דגל מחנה קדמה, יהודה עם יששכר וזבולון. בדרום זה נקרא דגל מחנה ראובן – ראובן עם שמעון וגד. במערב דגל מחנה אפרים – אפרים מנשה ובנימין. בצפון דגל מחנה דן – דן אשר ונפתלי. הלווים חנו סביב לאהל מועד ממש. מדוע הקב“ה ציווה על הסדר הזה? כתוב במדרש דבר מאוד מעניין. בשעה שהקב“ה ירד על הר סיני, ירדו איתו הרבה מאוד מחנות של מלאכים והם היו מסודרים בסדר הדגלים, ז“א גם אצל המלאכים יש מחנות-מחנות. עמ“י במתן-תורה ראה את הסדר של המלאכים ומאוד-מאוד התאוו שיהיה להם סדר כמו אצל המלאכים. אומר המדרש שמכיוון שעמ“י התאווה לסדר הזה של הדגלים, לכן הקב“ה ציווה את משה שיסתדרו לפי הסדר הזה. במדרש ובזוהר כתוב שבשמיים כנגד אהל מועד יש את כסא הכבוד ומסביב יש 4 מחנות מלאכים שזה מימיני מיכאל, משמאלי גבריאל, מלפניי אוריאל ומעל ראשי שכינת ק-ל. זה הארבע מחנות, ככה זה מסודר גם בשמיים כפשוטו. המלאכים מסודרים כמו הסדר שסודר פה

לקחת את המיטה לקבורה בסדר מסויים

משה רבינו אמר להקב“ה: בורא עולם מחילה, אני הספקתי להכיר את עמ“י, מה יהיה? אני יגיד ליהודה להיות במזרח ולאפרים במערב – אתה יודע מה יהיה? אפרים ישאל אותי למה הוא לא במזרח ויהודה ישאל אותי למה הוא לא במערב – ככה זה יהודים. אתה אומר לו לעשות משהו, מיד הוא ישאל אותך למה אני ככה והוא ככה?? אמר לו הקב“ה: הם לא יטענו את הטענה הזאת. בפסוק כתוב ’איש על דגלו באתת לבית אבתם‘ – בשעה שיעקב ציווה לפני מותו את השבטים לקחת אותו
לקבורה ממצרים במערת המכפלה, הוא ציווה עליהם לקחת את המיטה בסדר מסויים

אבותם מסרו להם

יעקב אמר ליהודה: אתה ויששכר וזבולון לוקחים אותי מצד קדמה (מזרח). אפרים ומנשה ובנימין אתם לוקחים במערב. ראובן בדרום ודן אפשר ונפתלי בצפון. הקב“ה אמר למשה רבינו: הם כבר יודעים את הסדר. אבותם שזה השבטים מסרו להם את הסדר הזה ועכשיו אתה רק מזכיר להם את זה ואתה אומר לה שאני ציותי אותם להסתדר בסדר הזה. זה בכללות המעשה של הדגלים, אבל יש כאן שאלה מאוד עמוקה בנושא

זה כנגד כל פיתויי העולם הזה

מה היה העניין שעמ“י התאוו לסדר הדגלים? יתר על-כן אומרים חז“ל במדרש רבה שאומות העולם אומרים לעמ“י: בואו אלינו ותהיו השרים הכי חשובים. מה עמ“י אומר להם: ’מה תחזו בשונמית כמחולת המחנים‘. אומר המדרש שעמ“י אמר להם: מה תפתו אותנו בתפקידים חשובים ובעושר וכבוד אחרי שהיה לנו את סדר הדגלים? ז“א שסדר הדגלים עומד כנגד כל פיתויי העולם הזה. לכאורה מה הקשר? הרי זה היה במדבר ואומות העולם מנסים לפתות אותנו כבר הרבה דורות אחרי זמן המדבר. וגם מה התשובה הזאת שעמ“י עונה לאומות העולם: יש לנו את סדר הדגלים והמחנות. מה עומק העניין שעמ“י כ“כ התאווה לעניין הדגלים? מסבירים דבר מאוד עמוק. הקב“ה שלח אותנו לעולם ולכל אחד יש שליחות. חז“ל אומרים שלעתיד לבוא אומרים לאדם: שים לב מה תגיד לשולחך דבר? עשית את השליחות שלך או לא? מכאן אנחנו מדייקים שלכל אחד יש שליחות בעולם הזה. אומר רבינו האר“י: ודע שלכל נשמה יהודית יש שליחות פרטית ומיוחדת שלה שלשם כך היא באה לעולם ולא ראי זה כראי זה. יכול להיות שני חברים מאוד טובים או שני אחים או הורים וילדים אבל אעפ“י
כן התפקיד שלהם והשליחות שלהם בעולם היא שונה לגמרי

יש לנו צד של אינטרס לדעת..

יתר על כן אומר הזוהר הקדוש שבשעה שאדם יודע את שליחותו, תפקידו ודרכו בעולם – זה הכל קשור ביחד – אז אדם זוכה לשלמות האושר הפנימי ולשמחה הפנימית שלו. ז“א שיש לנו צד של אינטרס לדעת את התפקיד שלנו בעולם. אם נתבונן בזה כמה קשה לדעת את זה, זה מורכב מהרבה דברים. זה מורכב ממקום מגורים, מצד עיסוק, פרנסה. כשאדם לומד אז איזה סוג לימודים, איפה לשים את הדגש. בתפילה וכן הלאה. כשאנחנו יודעים את תפקידנו אנחנו יודעים את המקום ואת הדרך האמתית שלנו. למעשה יש מי שנברא כדי למנוע מאתנו את הדרך הזאת וזה היצר הרע. אומר רבי נתן בליקוטי הלכות שכל עבודתו של היצר הרע זה למנוע מהאדם לדעת את דרכו, תפקידו והמקום האמיתי שלו. רבי נתן אומר חידוש נפלא על הדבר  הזה, ’רחל מבכה על בניה מאנה להנחם‘ רחל זה השכינה והיא בוכה עלינו..

יש לנו שמחה, אושר וחיות פנימית שלמה

אנחנו זה בני השכינה. רחל בוכה עלינו כי אנחנו לא במקום שלנו. כל עוד האדם לא במקום שלו, היצר הרע יכול להכשיל אותו. ברגע שאדם יודע את המקום שלו, זה כבר עושה חומה. יש לנו שלמות נפשית עם המציאות שלנו. יש לנו שמחה ואושר וחיות פנימית שלמה כזאת שגם אם היצר הרע יבוא ויפתה אותנו בכל מיני פיתויים ’מה תחזו בשונמית‘ אדם אומר ליצר הרע: מה אתה מציע לי? להיות סגן ראש הממשלה? מה זה להיות סגן ראש הממשלה כשאני יודע את המקום האמיתי שלי ויש לי את האושר הכי גדול, אני לא צריך אף אחד. מעבר למה שאני צריך לחיות אני גם לא צריך ממון. אני לא צריך שום דבר. איזה תענוג יש לי בעוגת גבינה אם אני מחובר בשורשים הנפשיים שלי לצינור למעלה שזה פי אין סוף של אושר שמחה תענוג ונועם. היצר הרע עובד עלינו בנקודה הזאת, גם אם אדם מתחזק ואומר: יש בורא לעולם והוא לומד תורה ומשתדל, עם כל זה, בנקודה הזאת ליצר הרע יש עוד הרבה-הרבה להסית אותנו מדרכינו. מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזכות ללכת בדרך הזאת?

חושב מה יגידו אחרים אם אני אלך כך וכך

קודם כל צריך לדעת שמה שמונע מאתנו בכללות זה היצר הרע אבל איך הוא פועל? מידות לא טובות ותאוות של העולם הזה. אחת הדוגמאות זה הגאווה, היא מסיתה את האדם מלראות את הכיוון האמיתי שלו. ככל שיש לאדם יותר גאווה והוא יותר צריך כבוד, הוא בעצם יותר משועבד לאנשים – הוא צריך לעשות מעשים לפי הבנתו מה שהוא משיג שבעצם יעריכו אותו ויכבדו אותו וירגישו שבזכותו קיים העולם ואז הוא מתנהג לא לפי דרכו הפנימית אלא הוא מתנהג לפי מה שהוא סובר שהוא צריך למצוא חן בעיני אחרים – גאווה זה עבדות כי אני בעצם כל הזמן חושב מה יגידו אחרים אם אני אלך כך וכך או אם אני אעשה כך וכך, אז לפי מה האדם מתנהג בעצם? הוא בכלל לא מחפש את הדרך הפנימית שלו

הצדיק מכוון ומדריך את האדם

אדם שיש לו תאווה, למשל אדם שמאוד אוהב עוגות קצפת, ברגע שלאדם יש תאווה לזה, למעשה כל מחשבתו וליבו משועבדים לתאווה הזאת. הוא יעשה הכל כדי להשיג את העוגת קצפת הזאת. למשל אם נודע לו שביישוב בדרך לאילת מוכרים את העוגה הזאת, הוא יעשה הכל כדי לנסוע לשם. היה סיפור על רבי אליעזר בן דורדיה שאסף הרבה כסף ונסע לקצה השני של  העולם כדי להשיג את העוגה הזאת. המידות והתאוות הם מסיחות את הדעת שלנו מלהגיע לנקודת האמת, ככה היצר הרע בעצם עובד איתנו. מה  אנחנו יכולים לעשות כנגד זה הלכה למעשה? היסוד הכי עמוק שהכל בנוי עליו זה הנקודה של ההתקשרות לצדיקים. ככל שאדם זוכה יותר להתקשר לצדיקים ע“י זה הצדיק
מכוון את האדם ומדריך אותו לפי שורש נשמתו. הנקודה הזאת של ההתקשרות עם הצדיק זה היסוד של כל תיקון הדגלים מכיוון שברגע
שאנחנו מתקשרים עם הצדיק אז הצדיק מתחיל להוליך אותנו בדרך של תיקון נפשנו

אפילו מרים הנביאה טעתה  במשה רבינו

הרבה סוברים שאת העניין של הצדיק גילה הבעש“ט ואחרי זה תלמידיו, רבינו ועוד. צריך לדעת שעניין הצדיק היה מבריאת העולם – רבינו האר“י מסביר שכבר אדם הראשון היה לו עניין עם ההתקשרות עם הצדיק – עוד לפני החטא הוא היה צריך לעשות התקשרות עם הצדיק והוא טעה בנקודה הזאת, עיקר הטעות של השבטים היתה בלהבין את העניין של יוסף הצדיק. כתוב במאור ושמש בפרשת וישב שאילו השבטים היו מתחברים עם יוסף היה מגיע תיקון העולם. המאור ושמש אומר
שם שבעצם הקב“ה מנע את זה, כי הוא לא רצה שיהיה תיקון העולם. הקב“ה
חיכה לשנת תשפ“ו. לאחר מכן אנחנו רואים את זה אצל משה רבינו את
המחלוקת של קרח ועדתו והמרגלים – רואים איפה יכול להיות טעות בעניין הצדיק, אפילו אצל מרים שטעתה בעניין של משה רבינו. מי לנו גדולה כמרים הנביאה
אבל רואים שאעפ“י כן אפילו אצל גדולי עולם יכולה להיות טעות בעניין של הצדיק..

כמה כוחות וטובות היא יכולה לתת לאדם

יש הרבה ראיות לזה אבל קודם כל שנדע שהעניין של הצדיק זה לא עניין שהתחדש בדורות האחרונים – הבעש“ט, תלמידיו ורבינו מאוד האירו את נקודת הצדיק אבל למעשה זה סדר ותיקון שהיה מבריאת העולם החשיבות והעניין של ההתקשרות לצדיק. הנקודה הזאת של ההתקשרות לצדיק היא כ“כ מהותית וכמה טובות וכוחות היא יכולה לתת לאדם, רק הקושי בה שזה דרך נעלמת. דרך אגב עד לפני 25 שנה בבית-כנסת של ברסלב (השול) במאה שערים היה שלט גדול בכניסה והבית כנסת היתה נקראת ’האור הנעלם‘. היום יש לדור שלנו זכות שהעניין של רבינו מאוד מתגלה. אני התקרבתי לברסלב לפני קצת יותר מארבעים שנה – בכל ארץ ישראל היה 4 בתי כנסיות של ברסלב. אתם בדור הזה הפסדתם משהו, את הביטוח הלאומי, משום שמי שהיה מתפלל בבית כנסת של ברסלב הוא צריך להביא ראייה שהוא התפלל שם שלוש פעמים ואז זה חזקה ואז ביטוח לאומי היו נותנים לו 100% תקציב של בעיה נפשית לכל החיים, בלי וועדה. אי אפשר לתאר עד כמה ראו את ברסלב כמשוגעים. היום קשה להבין את זה, ב“ה הדור הזה זוכה, יש פה גילוי נפלא של האור של רבינו, זה התחיל בתש“ן. הרבה אנשים טסו לאומן בתשנ“א והרבה אנשים אמרו לי : תשמע אתה צריך אשפוז. לנסוע למקום כ“כ נידח בעולם?! בשביל מה?!

ראו את התהליך הזה בצורה מאוד חריפה

-יש לך בארץ את רבי שמעון וכ“כ הרבה צדיקים בארץ, בשביל מה אתה נוסע לכזה מקום? כולם הסכימו פה אחד שזה בעיה נפשית. ארבע-חמש שנים אחרי זה נפגשנו באומן – ראו את התהליך הזה בצורה מאוד חריפה. עכשיו נתבונן בנקודה של הצדיק. רבינו כותב בליקוטי מוהר“ן וזה למעשה מובא הרבה מאוד בשער הגלגולים של האר“י – לכל אחד יש משפחה, חברים, אנשים שהוא אוהב וכו‘ לאחד פחות ולאחד יותר, חברה אנושית נורמטיבית. נשים לב שבעצם אחד המרכזים של החיים שלנו זה סביב החברים שלנו והמשפחה שלנו, הורים ילדים וכן הלאה, זה דבר מאוד מצוי. צריך לדעת שיש עוד מישור של אחים ואחיות, הורים וילדים וחברים ונשמות שקרובות זה לזו ואנחנו לא יודעים את זה ולא מודעים לזה, זה הקרבה והקשר בנשמות. ז“א שיש בחינה נגלית לעין שאנחנו רואים אותה וחווים אותה אבל יש גם עולם שלם של נשמות והרבה פעמים יכול להיות שאנשים שמאוד
קרובים פה, בנשמות הם יותר רחוקים וזה יכול להיות הפוך.

נשמות שמאוד קרובות אליו

כשאדם בא לעולם הוא צריך לתקן משהו ולפעמים לצורך התיקון לאו דווקא הוא צריך להיות בקשר או במגע עם נשמות שבשורש הם מאוד קרובות אליו. הרבה פעמים שואלים על הזיווג אם זה הזיווג האמיתי, זה שאלה נפוצה וקיימת – יש 2 הבנות מה זה הזיווג האמיתי, יש הבנה שזיווג האמיתי זה משורש הנשמות, כי לכל נשמה של איש יש כנגד זה את הבת זוג שלו. הזוהר הקדוש
אומר שלא תהיה מציאות אחת בעמ“י שאין איש שאין לו בת זוג וזה יהיה גם הפוך…

הוא יודה לו: תודה שעזרת לי בכל התהליך

-בוודאי שזה נקרא הזיווג האמיתי, אבל לפעמים שזה יורד למציאות העולם הזה יכול להיות שעכשיו לצורך התיקון של האדם הוא צריך לא את הבת זוג האמיתית שלו, הוא צריך בת זוג אחרת ואדרבה התיקון האמיתי זה שהוא יהיה עם בת זוג אחרת, לגלגול הזה זה הזיווג האמיתי שלו. ז“א זה לא הזיווג האמיתי שלו בשורש העליון אבל לגלגול הזה זה הזיווג שהוא צריך. אז יכול להיות שאדם יהיה נשוי למישהי שהיא לא הזיווג האמיתי שלו בשורש העליון? אומר הזוהר הקדוש דבר נפלא מאוד – ברגע שזה המהלך האמיתי שהוא צריך לעבור, יש שמה שמחה ושלמות גדולה מאוד שהם היו ביחד. נניח שבת זוג ירדה לעולם והיא היתה צריכה לתקן מישהו, עזר כנגדו, מה עם הבן זוג האמיתי של הנשמה הזאת? הבן זוג
האמיתי יודה לאיש הזה: תודה שעזרת לי בכל התהליך הזה, אתה גם פעלת לתיקונה.

השלמות זה שכל הנשמות יגיעו לשלמות

מסביר רבינו האר“י הקדוש בהרחבה ובפירוט מאוד גדול איך כל הנשמות מסודרות. אחד ההסברים זה לפי קומת האדם, זה קומה רוחנית ועליונה. מה הכוונה? יש הרבה קבוצות של נשמות ששייכות לכתף הימנית, יש הרבה קבוצות של נשמות ששייכות לכתף השמאלי, לרגל הימנית, לכף הרגל הימנית, לברך, לראש וכן הלאה. רבינו האר“י מסביר בפירוט מאוד-מאוד גדול איך זה מסודר ואז הוא אומר שכל הנשמות שבשורש שייכות לקבוצה אחת, הם שמה חברים ואחים מאוד קרובים ולכל הקבוצה  אין שלמות עד שכל הנשמות של הקבוצה יגיעו לשלמות שלהם. למשל אחד מהקבוצה תיקן את עצמו ועלה למעלה, הוא בגן-עדן אבל הוא יודע על הנשמות ששייכות לקבוצה שלו שעדיין לא מתוקנות והוא יעשה הכל בשביל לעזור להם, כל מה שהוא יכול לעזור לה הוא יעשה. כמה הוא יעזור להם כמובן זה תלוי בזכויות שלו

אפשר לקבל הרבה כוחות שאין לו מעצמו

נשמה של צדיק גדול יכולה לעזור ליותר ויותר אנשים גם בעולם העשייה יותר מבחייה, למה? כי עכשיו הגוף כבר לא מפריע לו לפעול הרבה פעולות. אחד הדוגמאות זה סוד העיבור, יש בזה הרבה דרגות אבל בפשטות הצדיק שולח לנו אלומה של אור ממנו אלינו, זה אור מנשמתו של הצדיק. כשאדם מקבל מהצדיק הוא מקבל כוחות יותר גדולים ממה שיש לו. כל אדם זה הכוחות שלנו, לפעמים הוא צריך יותר כוח אז הצדיק שולח לו כוחות. ע“י העיבור אדם יכול לקבל הרבה כוחות שאין לו מעצמו, בזכות ההתקשרות שלו לצדיק הוא מקבל את הכוחות האלה. יש מעשה די ידוע בגמרא במסכת חגיגה על אלישע בן אבויה שירד והתפקר וקרה מה שקרה – אחרי פטירתו לא ידעו איך לדון אותו בבית דין של מעלה, מכיוון שאלישע בן אבויה היה תלמיד חכם מאוד גדול ואומר הגאון מוילנא שבשורש הוא
היה יותר גבוה מרבי עקיבא ובשמיים לא יודעים איך
לדון תלמיד חכם מאוד גדול כי זה בעיה להכניס אותו לגיהנם

א“א לאש הגהינם לשלוט בו..

אנחנו לא מאחלים לשום יהודי להגיע לגיהנם אבל אם זה ההכרח אז מה הבעיה? אדרבה שיכנס לגיהנם ויתקן, אלא התורה שהוא יודע לא מאפשרת לאש הגיהנום לשלוט בו. מספרת הגמרא שלא ידעו מה לדון אותו. ר‘ מאיר תלמידו עבר ליד הקבר שלו וראה את המצב הזה, אמר: יותר טוב שיכניסו אותו לגיהנם לתקופה מסויימת, שיתקן את העבירות שלו ואז שיכנס לגן עדן, הרי הוא לא פה ולא פה. הכניסו את אלישע בן אבויה לגיהנם ואז יצא עשן מהקבר שלו. אחרי כמה זמן עבר שם תלמיד-תלמידו של ר‘ מאיר, ר‘ יוחנן, והמצב לא מצא חן בעיניו. רבי יוחנן אמר: אחד היה ביננו וככה מתקנים אותו? מה אתם מכניסים אותו לגיהנם? כשרבי יוחנן נפטר מיד הפסיק לצאת עשן מקברו של אלישע, הוציאו אותו מהגיהנום. רבי יוחנן אמר: מי הוא זה שיקח אותו מידיי? זה הסיפור בגמרא. שואל הבן איש חי בהבן יהוידע מסכת חגיגה דף טו. אני לא מבין את רבי יוחנן, א‘ מה זה מי יקח אותו מידיי? ב‘ אם לא עבר זמנו והוא לא תיקן את הכל אז הוא עדיין לא יכול להכנס לגן עדן, אז מה עזר לו רבי יוחנן שהוא הוציא אותו מגיהנום?

יבוא היצה“ר ועל אחריותי שארחיק אותו

-ברגע שיש לאדם עבירות מסוימות הוא לא יכול להכנס לגן עדן, הוא צריך לתקן את זה. שואל הבן איש חי: מה הועיל רבי יוחנן לאלישע בן אבויה? יש פה חידוש מופלא. רבי יוחנן אמר אני יביא את אלישע בן אבויה לגלגול בעולם הזה, אני רוצה שהוא יתקן פה כבן אדם, שלא יעבור את ייסורי הגיהנום. אבל הרי יש חשש גדול מאוד שהיצר הרע יחטיא ויכשיל אותו בפרט שהוא חטא בגלגול הקודם, אז הוא מועד לסכנה. רבי יוחנן אמר: כל זמן שהוא יהיה בעולם הזה אני אהיה מעובר בו, ואני רוצה לראות מי מהסטרא אחרא יעז להתקרב אליו. איזה כוח יש לצדיק להגיד כזה דבר, שהוא אומר אני אשמור עליו. יבוא היצר הרע ועל אחריותי שאני ארחיק אותו. רבינו אומר שצריך לעשות מהתורות תפילות. צריך לעשות מהמהלך של הבן איש חי תפילה

הצדיק יכול להתעבר באדם ולשמור עליו

כשמגיעים לצדיק מאוד גדול כמו רבי שמעון או רבינו צריך להגיד: אני יודע שהעולם הזה מסוכן מאוד, אני יודע שאתה מלמעלה יודע מה הולך פה אבל אעפ“י כן אני מספר לך את החוויה הפרטית שלי, פה זה סכנה. אני הגעתי אלייך עכשיו ומחר בבוקר אני לא יודע מה יהיה, אני לא יודע איזה יצר הרע יהיה לי, הוא יכול לזרוק אותי לקצה השני של העולם. בגלל שאנחנו מקורבים לרבינו צריך לספר לרבינו כפשוטו. ראיתי בבן איש חי שאומר שהצדיק יכול להתעבר באדם ולשמור עליו, ולהזהיר את הס“א: תזהרו להתקרב אליו כי אני איתו. להגיד לרבינו אני רוצה שתתעבר בי ואם אתה רואה מישהו מהיצר הרע שמתקרב אליי, אתה אחראי עליו. אמרנו את כל זה לדעת עד כמה גדול וחשוב הדבר הזה של ההתקשרות עם הצדיקים

להיות חצי שנה באיי הונולולו שבהוואי

ב’ליקוטי הלכות‘ הלכות תפלת מנחה הלכה ז‘ אות ע“ה זה אחד המקומות שרבי נתן כותב במפורש שאפילו אם אדם יפול לעבירות ושם רבי נתן אומר לא שיהיה לו ירידה רוחנית שהוא לא יכול ללמוד גמרא בעיון, אומר רבי נתן ואפילו אם יפול לעבירות, אם לא יעזוב את הצדיק, ע“י זה יברר ניצוצות של אור אין סוף שאף אחד לא יכול לברר את זה חוץ ממנו בעצמו והכל יעלה לתיקון. לצדיק יש כוח תמיד להפוך אותנו לטובה. לפעמים יש סיבות גלויות או נסתרות שאדם עובר איזה סיבוב בעולם הזה, ואם אדם צריך לעבור סיבוב זה לא אומר שהצדיק לא יעביר אותו את הסיבוב הזה, הצדיק יודע שזה התיקון שלו להיות עכשיו חצי שנה באיי הונולולו שבהוואי, אי אפשר לדעת מה התיקון של האדם, אבל ברגע שאדם לא עוזב את
הצדיק, לא משנה מה יהיה, הכל בסופו שלדבר יסתובב לטובה גדולה מאוד. הנשמה של הצדיק לא תעזוב את האדם. ב“ה ראיתי מאות מקרים אם לא יותר של אנשים שהיו בסכנה רוחנית ולא רק אלא לפעמים גם בהתרסקות רוחנית -ברגע שלא עזבו את הצדיק תמיד ראינו
את הניסים איך הכל מסתובב ומתהפך לטובה, זה דבר פלאי

הדרך הפרטית והמיוחדת שלו

ברגע שאדם מתקשר עם הצדיק, הצדיק מתחיל להוליך את האדם לפי נשמתו. זה גם סיבה שהרבה פעמים כשאדם מתקרב לצדיק, פתאום על החיים שלו מתהפכים, פתאום הכל משתנה. לפני 15 שנה בערך מישהו בא אליי ואמר לי: אתה יודע מה זה הפרת נדרים? אם אתה מפר נדר זה אומר שהנדר התבטל מעיקר, כאילו לא היה נדר מעולם. אתה יכול לעשות לי התרת נדרים לנסיעה שלי לאומן? שאלתי אותו מה הוא מתכוון, הוא אמר לי: לפני חצי שנה חברים אמרו לי אתה זוכה לתיקון הניצחי שלך, ערב ראש השנה להגיד תיקון הכללי בקיבוץ. תשמע מאז שנסעתי אני לא יודע מה זה תיקון ניצחי אבל קלקול ניצחי בוודאי שיש לי, כל החיים שלי התהפכו. היו לי חיים נורמטיביים, הכל היה מסודר, פתאום הכל התהפך. אם אפשר תעשה לי התרת נדרים כאילו לא נסעתי מעולם, אני רוצה לחזור לשפיות ולמציאות שלי. באמת זה קורה אבל למה זה קורה? כי הצדיק מתחיל להוליך את האדם לפי שורש נשמתו, עד שהוא התקרב לצדיק זה לא היה ככה, אפילו שאדם עשה מעשים טובים, אבל לפי הדרך הפרטית והמיוחדת שלו האדם צריך לעבור סיבוב בכדור הארץ כדי לקבל את התיקון הפרטי והמיוחד שלו לפי שורש נשמתו

עובר עליי כ“כ הרבה שבירות והתרסקויות

אברך פעם שאל את האדמו“ר מפוריסוב לפני כמה שנים באחד השיעורים: למה עובר עליי כ“כ הרבה שבירות והתרסקויות? האדמו“ר אמר לו: כי הקב“ה אוהב אותך. אם שלושה ימים היית הולך בלי שום סטירת לחי או מעבר, היית הולך ברחוב ביום הרביעי ומתפלא למה לא משתחווים אלייך – וזה חוק בבריאה. אם אדם לא עובר צמצומים אין כזה דבר שאדם לא יכנס לגאווה. אין מציאות כזאת. כמו שאם אדם הולך לכיוון צפון הוא יגיע לצפון, ככה אם לא יהיה לאדם איזשהו צמצום הוא יגיע לגאווה, זה לא יכול להיות אחרת. אפילו משה רבינו היה צריך לעבור צמצומים…

בהתרחקות אתה ירדת כדי לתקן משהו

-כמובן שמשה רבינו היה צריך לעבור לפי מדרגתו שאין לנו השגה בה אבל גם הוא היה צריך לעבור את זה. הרבה פעמים הצדיק בעצמו מעביר את האדם מעברים משום שהוא רואה מה התיקון האמיתי שאדם צריך לעבור לכן הוא מסובב אותו. זה למעשה דרכי הדגלים – להביא את האדם למקום האמיתי שלו, הצדיק יביא את האדם למקום האמיתי שלו אבל צריך סבלנות בדרך, צריך הרבה אורך-רוח אפילו אם נראה לעיניים שאנחנו מתרחקים ורבינו אומר בליקו“מ תורה מ“ח שכל ההתרחקות היא כולה התקרבות – מדוע? כי בהתרחקות אתה ירדת כדי לתקן משהו. הרבה פעמים רואים את זה באין-ספור דברים. לפני שנה היה איזה יהודי שאמר לי: תשמע, אני מתגרש מאשתי. דיברתי איתו כמה פעמים וראיתי שהוא מאוד מקווה שאני אשכנע אותו שהוא לא יתגרש. אמרתי לו: תלך לרב. הוא נכנס לרב והרב אמר לו: עכשיו מיד אתה יוצא מפה ואם הבית דין הרבני פתוח אתה עכשיו פותח תיק ושבוע הבא אתה נותן לה גט. הוא יצא מבוהל ובא לספר לי את זה.

לך תיישב את הדעת שלך ואז תחזור אליי

-הוא אמר לי: תשמע אני לא התכוונתי כ“כ מהר להתגרש, חשבתי שהרב יגיד לי דברים אחרים, אני לא מוכן עד שבוע הבא לתת לה גט. אמרתי לו: מצטער, אם הרב אמר לך אתה חייב עד יום ראשון לתת לה גט. הוא ראה שאין לו עזרה ממני אז הוא אמר לי: תשמע אני לא יודע איך אני אעשה את זה. אמרתי לו: תלך תבודד קצת, תגיד תיקון הכללי, תיישב את הדעת ותחזור אליי עוד כמה שעות ואני אעזור לך. הוא ברח ממני ואחרי כמה שעות הוא בא ואמר לי: אני לא באמת רוצה להתגרש. אתם לא יודעים איזה שלום בית נעשה מהדבר הזה – זה פלא איך הקב“ה והצדיקים מסובבים אותנו בעולם הזה שנגיע לנקודות אמת – זה נקרא כל ההתרחקות היא כולה התקרבות. ברגע שהרב אמר לו אתה חייב לתת לה גט, שמה הוא גילה שהוא לא רוצה בכלל להתגרש. הגמרא אומרת שיש גט מיוחד לכוהנים, מדוע? כי הכוהנים הם חמי מזג, אם כותבים גט מהר, הוא מגרש אותה ואח“כ הוא לא יכול להחזיר אותה

תיסע לאלסקה תשכור איגלו ותגדל שם

כמובן שגם כשאדם מתקרב לצדיק צריך לדעת שהיצר הרע לא עוזב אותנו, הוא נמצא ליד הצדיק ומסביב לצדיק והעצה השנייה זה הרבה לבקש הרבה מהשם ’הורני השם דרכך, אהלך באמתך‘ -בורא עולם, תזכה אותי ללכת בדרך האמת ולא להתבלבל, כי אם אני יבוא עם הרבה גאווה אני לא יודע לאן הצדיק ישלח אותי עם הגאווה הזאת. צדיקים גדולים מאוד מטעים ומבלבלים את העולם. לפני 18 שנה היתה משפחה בבית ישראל שנולדו להם תאומים. הרב מאוד דיבר מזה על גודל המעלה של התאומים האלה שזה נשמות מאוד מיוחדות. אחרי חודשיים-שלושה האבא הלך לרב ושאל: איך אני אגדל אותם? נשמות כאלה גדולות. הרב אמר
לו: תיסע לאלסקה, תשכור שם איגלו ותגדל אותם שם. זה הכי טוב לגדל אותם שם.

תוליך אותי בדרך האמת כפי שאתה יודע

הוא שאל אותי: מה הרב אמר לי? אמרתי לו: שתפסיק לדבר שטויות ותגדל
אותם כמו ילדים חמודים משכונת בית ישראל בירושלים. ב“ה יש להם
נשמות גדולות אבל צריך שכל ישר בנקודה הזאת. לכן צריך הרבה תפילה, גם כשאדם יודע שהצדיק מוליך אותנו ומנחה אותנו עדיין צריך הרבה תפילה ותמיד עם מידת הענווה, כשאדם מתפלל צריך שזה יהיה עם הרבה עוונה. בורא עולם אני מבולבל בעולם הזה ואני לא יודע, בכל רגע היצר הרע יכול לבלבל אותי ואני יכול לחלוק על הצדיק ואני יכול לטעות בהבנה שלו כי העולם הזה מאוד מבלבל.
צריך לבקש הרבה: השם תוליך אותי בדרך האמת כפי שאתה יודע את שורש נשמתי

השבטים כנגד המזלות ומחנות של מלאכים

נגיד עוד נקודה אחת, יש דבר מאוד מעניין. אמרנו מקודם בעניין הדגלים שלכל שבט יש דגל משלו, לכל דגל היה ציור משלו. בפשטות מי שציווה אותם היה משה רבינו, אחד הדברים שאנחנו רואים שמשה רבינו ציווה את הצורות על הדגלים לפי הברכות שיעקב אבינו בירך את השבטים. ליהודה היה אריה, לראובן היה דודאים. לאפרים היה צורה של שור, מה היה אצל דן? נחש – כל הדגלים היו לפי הברכות. בספרים הגדולים כתוב באריכות גדולה מאוד על הצורות שהיו על הדגלים. זה מתחיל מהברכות של יעקב אבינו שהמשיל אותם לחיות או לדודאים וכן הלאה, זה לא רק סימן בעלמא אלא בצורה שהיתה על הדגל יש רמז מאוד עמוק במהות של השבט, כי לכל שבט בעמ“י יש תפקיד ותיקון מיוחד לכן התיקון השלם של עמ“י זה 12 השבטים ביחד – הזוהר קורא לזה 12 פינות המרכבה או 12 אלכסונים. מה הכוונה? כשאנחנו עושים צורה לשבטים לפי הספירות אנחנו מעבירים קווים אלכסונים בין השבטים, וזה כנגד 12 מזלות שבשמיים, 12 מחנות מלאכים וכן הלאה.

ימין אריה שמאל נשר ובאמצע זה הנשר

-בספרים הקדושים שהעבודה הרוחנית מתחלקת בכללות לשתים עשרה חלקים שונים אשר לכל שבט יש את העבודה הפרטית והמיוחדת שלו. ובאמת לכל שבט יש את כל העבודות רק שיש לו את העבודה הפרטית והמיוחדת שהיא המודגשת אצלו וזה העיקר אצלו. תראה קצת את העניין של אפרים שזה שור ’בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו‘ – הגמרא אומרת שמלך בחיות זה אריה ומלך בבהמות זה שור, מלך בעופות זה נשר ומלך באדם זה ישראל. יש שור במרכבה – בפרק א‘ בספר יחזקאל הוא ראה את המרכבה הקדושה, הכוונה לסדר ההשפעות והמלאכים סביב כיסא הכבוד שבעולם היצירה. כתוב שמצד ימין אריה, מצד שמאל שור ובאמצע נשר, ומתחת לנשר אדם. זה נקרא ארבע פינות המרכבה, כתוב בספרים הקדושים שלא נחשוב שזה כפשוטו שהוא ראה נשר אלא הוא ראה שורש של חיות שנקראת נשר

למה יחזקאל התפלל שלא יהיה שור?

– החיות זה מלשון חיות, הוא ראה אור רוחני וכשהוא רצה להוריד את זה למושגים של העולם הזה הוא קרא לזה נשר, לא שהוא ראה נשר כפשוטו וכן עם שאר החיות. יחזקאל ראה את השור במרכבה הכוונה לשורש רוחני שנקרא שור. אומרת הגמרא במסכת חגיגה ולא נראה ליחזקאל הצורה הזאת, הוא התפלל שלא יהיה את הצורה של שור ועל כן בפרק י‘ בספר יחזקאל בצורת המרכבה לא כתוב שור אלא כרובים, השור התהפך להיות כרובים ע“י התפילה של יחזקאל, לכן יש אומרים של דגל מחנה אפרים היה כרובים ולא שור. מה זה כרוב? מעל הארון היה שני כרוב. בארמית כרוב זה כרביא שזה תינוק. ז“א שלמעשה זה התהפך להיות דמות של תינוקות. הגמרא שואלת למה הוא התפלל שלא יהיה שור? מכיוון שאין קטגור נעשה סנגור..

דן הוא מחזיר את האבדות של כל עמ“י

-שור זה קשור לחטא העגל לכן הוא לא רצה שבמרכבה יהיה זכרון לעגל. השור במרכבה זה צד שמאל שזה הגבורות, הכוונה שחטא העגל מקטרג עלינו ופגם בגבורות לכן אנחנו צריכים תיקון מיוחד בצד הגבורות לכן יחזקאל התפלל שיתמתק הקטרוג של חטא העגל ואז  זה נהפך לכרוב הלכה למעשה זה אומר שלפגם הגבורות יש כמה בחינות אבל אחת הבחינות הקשות ביותר זה כעסים והקפדות. משתלשל לתוכנו הרבה כעסים והקפדות בגלל שהגבורות לא מתוקנות. כשזה בתיקון זה אור מאוד גבוה זה גבורות דקדושה – יחזקאל הנביא התפלל על זה שכל העניין של הגבורות יתהפך להיות כרובים שזה תינוק, הכוונה שעמ“י יחזרו להיות תינוקות שלא יהיה להם שום הקפדה כמו תינוק. דן הוא המאסף לכל המחנות  ורש“י מביא שהוא מחזיר את האבדות של כל עמ“י כי הוא היה הולך בסוף. שואלים מה הכוונה?

שמשון הגיבור ושריה שר צבא של המשיח

אלא כתוב בספרים שמאסף לכל המחנות זה הכוונה לכל הניצוצות והנשמות שנפלו מכל הדורות – מאסף לכל המחנות הכוונה מאסף לכל הדורות, הבירור של כל המחנות עד סוף כל הדורות זה שבט דן וזה עבודה מאוד קשה. לכאורה כתוב על שבט דן שהוא חלש (ויזנב בך הנחשלים) מצד שני כתוב שהגיבורים הכי גדולים בעמ“י הם משבט דן. חושים בן דן, שמשון הגיבור וכו‘. אומר הזוהר הקדוש שעתיד לקום משבט דן שריה שיהיה שר צבא של משיח צדקנו וכשיתגלה שריה, יפלו כל האומות לפני בנ“י אנחנו רק צריכים להתפלל ששריה יתגלה. הצורה של דגל מחנה דן זה נחש. למה להשוות שבט לנחש? הרי זה הצורה של הס“א. אלא הזוהר אומר שיעקב אבינו אמר לדן: תדע לך שאתה יכול לרדת ולבטל את הנחש ואת השפיפון.

דן יכול לרדת למאורעות ולכל המאורות..

נחש זה זכר דקליפה ושפיפון זה נקבה דקליפה – אתה דן יכול לבטל הן את
הזכר דקליפה והן את הנקבה דקליפה ורק דן יכול לעשות את
העבודה הזאת ומאסף לכל המחנות זה להעלות את כל הניצוצות הכי נמוכים שירדו מכל הדורות – שבט דן מחזיר אותם לקדושה. האמרי-יצחק היה דוד של ר‘ יוסף קארו והוא אומר שהצורה של דגל מחנה דן זה נחש עם כנפיים. הצורה של נחש זה כוחו הגדול של שבט דן לברר את הקליפה בעומקה. מה זה כנפיים? תדע לך
שהוא יכול לרדת למאורעות ולמאורות של הנחשים ולעוף משם – לעלות את זה עד למושג שנקרא נחש דקדושה – רבינו האר“י הקדוש מסביר שזה מקום מאוד גבוה. גימטריה של נחש זה משיח.

הפוסט פרשת פנחס תשפ"ו | העניין העמוק של ’סדר הדגלים‘ במדבר הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

עד כאן היה לי רשות לספר…

באוניברסיטאות היתה מחלוקת אם יש עומק בסיפור הזה או שאין עומק בסיפור הזה,  היה בזה שיטות והם התפלפלו והתפלספו בזה מאוד – למעשה באמת הסיפור הזה כולל את כל הקבלה ואת כל התורות של רבינו, לכן הסיפור הוא מאוד עמוק ומאוד ארוך באופן יחסי, זה סיפור בתוך סיפור,  ואחרי כל זה רבינו לא סיים לספר את הסיפור הזה. יש שבעת קבצנים וכל קבצן סיפר את הסיפור שלו. את הסיפור של הקבצן האחרון שנקרא הקבצן בלי הרגליים, רבינו כבר לא סיים לספר ואמר: עד כאן היה לי רשות ויכולתי לספר, את הקבצן בלי הרגליים יספר לנו כבר משיח צדקנו. לכן טוב ללמוד את הסיפור הזה לפני הגאולה כי אחד השיעורים הראשונים שמשיח ימסור לנו זה את הסיפור של הקבצן בלי הרגליים – ז“א שאנחנו לומדים את זה כבר כהכנה בע“ה בקרוב ממש לשיעור הראשון של משיח צדקנו. כמו שאמרנו הסיפור הוא סיפור בתוך סיפור והוא כולל בתוכו הרבה דברים. רבינו מתחיל את הסיפור כך : ’אספר לכם איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו. ועשה משתה גדול (שקורין באל). ובודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בודאי היה שמחה גדולה מאד. והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים, והיו שמחים מאד על המשתה.
וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך.
והיה שם שמחה גדולה מאד. והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש (מקהלות זמר)
וקאמעדייש (משחקי הצגות) וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה.‘

על ידי התורה אנחנו מנהיגים את העולם

יש כמה רמזים על העניין של מסירת המלוכה לבנו בחייו – למעשה היסוד שבשעה שהקב“ה נתן את התורה לעמ“י, הוא המליך את עמ“י בבריאה. כתוב בנים אתם להשם א-לקיכם. ע“י התורה שהוא נתן לנו אנחנו למעשה מנהיגים את העולם. אמנם עכשיו לא רואים את זה. עפ“י הקבלה ידוע שיש עולמות, הקב“ה ברא סדרים של עולמות רבינו האר“י קורא לזה השתלשלות העולמות הרמח“ל קורא לזה הדרגתיות העולמות

כל היקום מסביבנו

אנחנו נמצאים בסוף כל העולמות, עולם העשייה נקרא סוף כל העולמות. מעלינו יש שמש ירח וכוכבים ומזלות, זה כל היקום מסביבנו שזה גם השפעות שמגיעים אלינו דרך הכוכבים והיסוד של הדבר מה שידוע בעולם זה אסטרולוגיה.
אסטרולוגיה יודעים קצת על סדר ההשפעות של הכוכבים על המציאות שלנו. יש אסטרולוגיה  עפ“י הקבלה – היום לא מתעסקים עם זה הרבה, הגמרא במסכת שבת קצת מדברת מזה וגם פרקי דרבי אליעזר מדבר על זה. למעשה אסטרולוגיה זה הקשר בין מצב הכוכבים להשפעות שקורות בעולם הזה – יש בדבר הזה השפעות מאוד גדולות.

טכנולוגיה מאוד משוכללת

במדע של היום יש טכנולוגיה מאוד משוכללת לראות  כוכבים שהם רחוקים מאוד מכדור הארץ. היו כבר אסטרונומים לפני 2000 שנה, היה אסטרונום מצרי-יווני שבאמת היה בקי גדול מאוד לפי הכלים שהיו להם אז. הם העריכו אז שיש בין ארבעת אלפים לשמונת אלפים כוכבים, זה מה הם ראו בעיניים, אותו אסטרונום דיבר כבר על הרבה יותר, הוא דיבר על כמה מאות-אלפים של כוכבים. היום בעקבות ההתקדמות של הטכנולוגיה יודעים שיש עשרת אלפים מיליארד גלקסיות ובכל גלקסיה יש עשרת אלפים מיליארד כוכבים – כמובן שאי אפשר לדייק במספר הזה אבל זה ההערכה שיש היום. יודעים את המספר הזה בגלל שהטכנולוגיה מאוד השתכללה – אתם יודעים כמה כספים השקיעו בטכנולוגיה? חלליות לוויינים ושיטות מאוד משוכללות כדי לצפות בכוכבים. לדעתי זה טעות גדולה. היו פותחים את הגמרא במסכת ברכות דף לב, שם הגמרא אומרת שכנסת ישראל אומרת להקב“ה: עזבת אותנו? הקב“ה
אומר: אני עזבתי אתכם? כל מה שבראתי לא בראתי אלא
בשבילכם והגמרא נוקבת את מספר הכוכבים שיש בשמיים.

כדי שתרגיש קצת בלב את גדולת הבורא

כיום המדע מתחיל להתקרב למספר הכוכבים שכתובים בגמרא שנכתבה לפני אלפיים שנה, שזה 365 כפול 10 בחזקת 18. חז“ל כבר אז ידו את המספר הזה שהוא בן 20 ספרות. המרחק הידוע כיום של קצה היקום זה בערך 20 או 30 אלף מיליארד שנות אור. למעשה כמעט אי אפשר לחשוב במושג הזה כי שנת אור זה עשרת-אלפים מיליארד קילומטר. זה כ“כ גדול וכ“כ הרבה ויש כוכבים שגילו בשישים-שבעים שנה האחרונות וזה נקרא סופר-נובה, הם גדולים לקרוב למיליארד מכדור הארץ. אז שואלים בשביל מה כ“כ הרבה כוכבים? יש סיבה עפ“י הסוד שהיא מאוד עמוקה ופנימית שלכל כוכב בבריאה יש תפקיד. הרב דסלר אומר בספר
מכתב מאליהו: תתבונן דרך מספר הכוכבים ותוכל קצת להרגיש בלב את גדולת הבורא

נמצא בתחתית העקב של האדם הקדמון

אם נתסכל קצת על גדולת הבורא דרך העניין של הכוכבים שהמרחק של היקום זה בין עשרים לשלושים אלף מיליארד שנות אור – זה לא נתפס בכלל המרחק הזה, איפה זה נמצא בבריאה הרוחנית? רבינו האר“י כותב בעץ חיים שלכל העולמות (שהוא גילה) יש דמות אדם שנקרא בלשון הקבלה אדם קדמון, שכל העולמות מלבישים בעצם על אדם קדמון. איפה העולם שלנו נמצא? בתחתית העקב של האדם הקדמון, ז“ שאנחנו איזה נקודה בסוף האדם הקדמון. כל היקום הוא חצי נקודה בעקב של האדם הקדמון – זה כדי קצת להבין עד כמה גדולה הבריאה. מעלינו יש את הכוכבים ואת המזלות. אנחנו נקראים עולם העשייה ויש את העולם הרוחני של עולם העשייה שיש שם מלאכים וצבאות ומעל זה יש עולם היצירה ומעל זה יש את עולם הבריאה ומעל זה יש את עולם האצילות ועוד ועוד עולמות, והכל משתלשל דרך כל העולמות האלה מהאין סוף, מהקב“ה עד אלינו. אז אנחנו בעצם פחות מנקודה בכל העולמות האלה – במה בעצם אנחנו נקראים שקיבלנו את המלוכה?

מה גורם להשפיע עלינו יותר או פחות??

איזה משמעות יש להגיד שקיבלנו את המלוכה? בספרי הקבלה כתוב שהקב“ה משפיע השפעות לכל הבריאה, לפעמים מרחיב, לפעמים מצמצם, לפעמים מעלה אותנו ולפעמים מוריד אותנו, כל מה שעובר עלינו – אז כמובן שאין עוד מלבדו והקב“ה משפיע עלינו דרך כל השתלשלות העולמות – מה גורם להקב“ה להשפיע עלינו יותר או פחות? לפעמים בהרחבה ולפעמים בצמצום? הרי אין עוד מלבדו והוא משפיע את הכל, אז מה גורם לו להשפיע את הכל? אנחנו בסוף כל העולמות. ז“א אנחנו בסוף של הכל מקבלים מכל העולמות ומכל ההשתלשלות, אבל מי קובע לו מה להשפיע? זה אנחנו – איך שאנחנו מתנהגים פה בעצם אנחנו מפעילים את כל המערכת העצומה והנוראית הזאת. אז מצד אחד אנחנו קטנים שבקטנים, מצד שני אנחנו גדולים שבגדולים, ע“י ההתנהגות שלנו בעצם הכל נקבע. זה הכוונה ’מסר את המלוכה לבנו בחייו‘ זאת הבחינה שהקב“ה מסר לנו את המלוכה

לא היינו מפסיקים להתפלל

כמובן ככל שאנחנו זוכים יותר לתקן את מעשינו וללכת עפ“י התורה והמצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו –  זה מאוד חזק אצל הקב“ה העניין של בן אדם לחברו – בזה אנחנו בעצם מנהיגים את הבריאה. זה צד אחד של הדברים. צד שני של עוד בחינה של מלוכה: מי מושל בי? צדיק מושל בי. תנו עז לא-לקים. התפילות שלנו קובעות את המציאות שלנו. צריך לדעת שבשביל הניסיון אנחנו לא רואים מה התפילה פועלת, כי אם היינו רואים מה התפילה פועלת לא היינו מפסיקים להתפלל. היינו רואים שכל מה שאנחנו צריכים זה ללכת מיד לדבר עם הקב“ה. אין משהו שפועל יותר בכל התחומים של החיים שלנו יותר מהנקודה של התפילה, רק מה? בשביל הבחירה והניסיון אנחנו לא רואים עד כמה התפילות שלנו פועלות. אבל צריך לדעת שאחד הכוחות שמניעים את כל המציאות זה התפילה שלנו – אין תפילה שהולכת לאיבוד..

מתפלל על זה ולא מצליח להפסיק לעשן

לפעמים אדם צריך ישועה פרטית ואדם מתפלל אבל הוא לא מקבל אותה, אבל אתה לא יודע לאן לקחו את זה. לפני 25 שנה סיפר לי יהודי שהוא הלך לרב ברלנד שליט“א ואמר לו: אני רוצה לשאול את הרב שאלה, ב“ה אני חזרתי בתשובה ואני יודע שאני צריך לתקן את המידות שלי וכן הלאה ואני גם רואה סיעתא דשמייא אבל דבר אחד אני לא מבין, אני התרגלתי בעבר שלי לעשן סיגריות ואני מתפלל שאני אפסיק אבל אני לא מצליח בשום פנים ואופן. למה התפילה שלי לא מתקבלת? הרב אמר לו: אתה יודע כמה אנשים הוציאו מהסמים בזכות התפילות שלך להפסיק לעשן? משתמשים בזה. לפעמים משתמשים בתפילות לאחרים. רגע, למה שאדם יפסיד? אלא שואלים את הנשמה של האדם: את מוכנה שיקחו את התפילות שלך בשביל אחרים? הנשמה אומרת: בוודאי שאני מוכנה להציל יהודים. התפילות שלנו הם הכוח שמניע את העולם

תאונת- עבודה והם יתפוצצו בדרך לבית

אחד מהיסודות של האמונה זה שאנחנו נאמין בעצמנו בתפילה שלנו. לפני בערך 15 שנה הייתי אצל הרב, דיברנו על איזה נושא מסויים, פתאום  הרב  אמר לי: אתה יודע איך עוצרים חוליית מחבלים שיוצאים לעשות פיגוע? הרב שתק ואז אמר לי: היה איזה יהודי בשדה וצעק איזה צעק מעומק הלב: אבא תעזור לי. אז החולייה רואה טנקים שעומדים לפניהם בכביש וישר הם מסתובבים וחוזרים. הרב שתק עוד כמה שניות, חייך ואמר: אם אותו יהודי יצעק עוד צעקה אחת, יהיה להם תאונת-עבודה  והם יתפוצצו בדרך הביתה. כשהרב אמר את זה, זה באמת ככה כפשוטו. צריכים לדעת שיהודי אומר איזה תפילה או צעקה מעומק הלב והדברים פועלים מיידית. זה עוד בחינה שאנחנו מנהיגים את העולם, בתפילה שלנו. יש עוד בחינה שאנחנו נקראים  בני-מלכים ושהקב“ה מסר לנו את המלוכה וזה ע“י לימוד התורה שלנו..

האם אפשר לקבוע ע“י זה שאשתו אלמנה

צריכים לדעת שלימוד התורה שלנו קובע ויוצר מציאות, והעיקר זה בתמימות ופשיטות, לא ללמוד בשביל להתגאות או בשביל אינטרסים, פשוט ללמוד תורה כדי להתקרב להקב“ה וכדי ללמוד את רצונו ואת דרכי ההנהגה. יש כמה דוגמאות לראות את זה, הרב זילברשטיין שליט“א מביא את זה באחד הספרים שלו ’חישוקי חמד‘: כתוב בגמרא במסכת יבמות, אדם שנפל למים (הכוונה בים) האם אנחנו יכולים לקבוע שאשתו אלמנה, ז“א האם הוא וודאי מת – יש שם דיון שלם – חכמים אומרים שאשתו אסורה, הכוונה שהיא לא אלמנה. מיד מספרת הגמרא סיפור שאחרי כמה ימים קרה מקרה כזה ואחרי שלושה ימים האדם ניצל ויצא לחוף.

הקביעה יצרה את המציאות

אמר רבי עקיבא בוא וראה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו שאשתו אסורה, ז“א שזה לא ודאי שהוא מת. בדרך כלל מפרשים שחז“ל היו כאלה חכמים שהם ידעו שהוא יכול להינצל – זה הפירוש הפשוט של זה. הרב זילברשטיין מביא עוד פירוש לזה ואומר כמה גדולים דברי חכמים שבזה שהחכמים אמרו שהוא יכול להינצל ושאשתו אסורה, ע“י הקביעה הזאת, בשמיים הצילו את האדם הזה. אם חז“ל היו אומרים שאדם שנופל למים כאלה וודאי שהוא מת, בשמיים אי אפשר היה להציל אותו ז“א ההצלה שלו היתה ע“י זה שהחכמים אמרו שאפשר להינצל במצב כזה. הקביעה שלהם יצרה את המציאות הזאת שאפשר להינצל, לא שהם היו חכמים להבין את המציאות אלא הם היו גדולים כאלה לקבוע שככה תהיה המציאות. פעם סיפרנו שבזמן שהתחילו כל הטיסות, האדמו“ר מבעלז אמר שלא צריך לברך הגומל אחרי טיסה. כל הפוסקים קבעו שכן צריך לברך, שאלו את האדמו“ר מבעלז, למה הוא מתעקש על הדבר הזה? הרי בד“כ הוא לא היה חולק על הפוסקים. הוא אמר להם: למה כן לברך הגומל? אמרו לו: זה מקום סכנה
ואדם שניצל ממקום סכנה צריך לברך הגומל. אמר להם: בגלל זה אני אמרתי לא לברך

להתחזק בלימוד שאין שום ייאוש בעולם!

אני אפסוק להלכה שלא לברך הגומל ואז אני מוציא את הטיסות מגדר של מקום סכנה, אז יהיו פחות אסונות במטוסים. יש הרבה דוגמאות על היסוד הזה שע“י הלימוד ככה אדם פוסק וככה מנהיגים את העולם, לכן אמרתי עפ“י יסוד הדברים האלה שאנחנו צריכים לחזק את ההלכה שרבינו פסק – אין שום ייאוש בעולם כלל – ברגע שאדם לומד את התורה הזאת ומאמין בה ואומר: באמת אין שום ייאוש בעולם כלל, כל שנייה הקב“ה הופך הכל לטובה, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – כמה שאנחנו נתחזק בלימוד ההלכה של רבינו שאין שום ייאוש בעולם כלל, ככה לא יהיה ייאוש בעולם. משמיים יבטלו את הייאוש כי התורה שלנו קובעת
את המציאות. זה הבחינה של המסירה של המלוכה לבנו בחייו. לאחר מכן בהמשך הסיפור רבינו אומר שהמלך אמר לבנו: אני חוזה בכוכבים ורואה שאתה
תרד מהמלוכה. איזה הנהגה תהיה לך כשתרד מהמלוכה? תראה לא להיות בעצבות…

הסחורה הכי מבוקשת בעולם היא שמחה

-אם תרד מהמלוכה ותהיה בעצבות, אני אהיה בשמחה שאתה ירדת מהמלוכה כי אתה ראוי להיות מלך. מכיוון שאם בשעה שאתה יורד מהמלוכה אתה בעצבות זה מגלה שאתה לא ראוי להיות מלך, אבל כשאתה יורד מהמלוכה אתה תהיה בשמחה זה מגלה ומעיד שראוי לך להיות מלך ואתה מיד חוזר אל המלוכה. ז“א העצבות והשמחה זה בעצם מגלה אם האדם ראוי למלוכה או לא. רבינו בדרכו הקדושה מרמז פה רמזים מאוד עמוקים. לפני כמה חודשים מישהו התייעץ איתי קצת בעניינים של מסחר, אני לא מבין גדול בכלל, אבל אמרתי לו אם אתה רוצה להצליח במסחר הסחורה הכי מבוקשת היום בעולם זה שמחה. אם אתה יכול לתת איזה דרך, אולי משהו גשמי, אולי איזה תרופות או אבקה שמביאים  את האדם למציאות של שמחה אז תדע לך שזאת הסחורה הכי מבוקשת היום. היום כולם שואלים איך אפשר להיות שמחים. צריך להתבונן בזה בעומק של הדבר, רבי נתן אומר שהשורש של  השמחה והעצבות – כשאדם מרגיש שהקב“ה שמח מרוצה ממעשיו ושמח בו – האדם שמח..

לא היתה עוגה כזאת מאז בריאת העולם

ברגע שאדם מרגיש שהקב“ה לא מרוצה ממעשיו האדם נכנס לעצבות. הרב דסלר אומר בסר מכתב מאליהו כרך ד‘ שאין יהודי שלא יודע ומאמין שהקב“ה קיים ומולך. נשמה יהודית לא יכולה להכחיש את מציאות הקב“ה. יש מסך ואפשר להתבלבל כמה זמן, או שיש עוד סיבה, אמרנו משל לאדם שראה עוגה שלא היתה עוגה כזאת מבריאת העולם, עכשיו הוא רוצה לאכול את העוגה, רק הבעיה היא שיש
בעוגה הזאת ספקות מדרבנן לגבי הכשרות שלה. מה
האדם אומר להקב“ה? רבע שעה אל תהיה נוכח, בוא נגיד שרבע שעה אתה לא קיים. האדם מזיז את הקב“ה רבע
שעה מהתמונה, הוא רוצה לאכול את העוגה ולא נעים ונוח לאדם שהקב“ה מסתכל עליו ובוחן אותו, אז הוא מזיז אותו

 אר. פי .גי לנגמ“ש בבקעת לבנון

בעל התניא אומר שיהודי בהכרח מאמין בגלל הברכה שאנחנו אומרים בבוקר: א-לקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת. זה חלק א-לוק ממעל. היה לי ידיד שלפני חמישים שנה היינו מדברים והוא היה אומר לי: אני לא מאמין באף אחד ולא מאמין בשום דבר. יום אחד הוא היה בבקעת לבנון והנגמ“ש שהוא היה בתוכו קיבל אר. פי. גי הוא נשרף ברגליים אבל ב“ה לא קרה לו משהו חמור. הלכתי לבקר אותו בבית חולים והוא אמר לי: אני רוצה לספר לך משהו, אתה יודע שכשקיבלנו את האר. פי. גי בתוך הנגמ“ש זה מאוד שרף, הרגשתי שהרגליים שלי נשרפות. שתדע לך שלא קראתי לא לאבא שלי ולא לאמא שלי, לא למפקדים ולא לרמטכ“ל. אמרתי א-לקים תעזור לי. ב“ה שיהיה רק ברחמים ובחסדים אבל יש דרכים שהקב“ה נוגע בעצם הנשמה של האדם ואז מיד האדם מדבר עם הקב“ה, כמו הסיפורים מהחטופים
שזה ממש פלאי-פלאות באיזה מקומות ובאיזה אופנים ואיזה אמונה היתה להם שמה

הלוואי והיו לי כאלה דיבורים בהתבודדות

ראיתי איזה שיחה שאיזה רב דיבר עם בר אחד מהחטופים והוא ממש התרגש, יהודי שכביכול לא יודע כלום, באיזה מקום נורא הוא יושב ושם הוא מדבר כאלה דיבורים עם הקב“ה. אמרתי הלוואי והיו לי כאלה דיבורים בהתבודדות. זה הבחינה הזאת. אומר הרב דסלר שברגע שאדם מרגיש שהוא בסדר עם הקב“ה (לפי המצב שלו) אז האדם שמח. ברגע שיש לאדם נקיפות אשמה שהוא לא מתנהג בסדר, האדם הופך להיות יותר ויותר עצוב. אם אנחנו רוצים לדעת מה שורש העצבות זה שלא מסתדרים עם הקב“ה. רבינו אמר שהיצר הרע יותר ממה שהוא רוצה את העברות הוא רוצה את העצבות שבאה אח“כ. שואלים למה ישחטו את היצה“ר לעתיד לבוא? הרי הוא עושה את שליחותו, זה העבודה שלו. יש שאומרים שהוא פשוט עושה
יותר ממה שצריך. ויש אומרים שישחטו אותו על זה שהוא מסכסך ביננו לבין הקב“ה

זה מגלה שבעצם העבירה היתה באונס

יש  ליצר הרע ”תורות“ עצות ורעיונות למה אתה מסוכסך עם הקב“ה ובעצם הקב“ה כבר התייאש ממך ובאמת השכל הנכון אומר שאתה צריך להיות בדיכאון זה הליקוטי ס“מ. אנחנו אומרים את זה בבדיחותא. הספר הזה עוד לא נדפס אבל בשכל שלנו ה וא נדפס הרבה. וצריך לדעת שאין שקר יותר גדול מזה. באמת יהודי טעה ונכשל ועשה טעויות, עכשיו הוא מרגיש צער ובושה בזה שהוא נכשל. מה הדין של יהודי שנכשל והוא מתבייש בזה? אומרת הגמרא שמוחלין לו על כל עוונותיו. לכאורה היינו צריכים להגיד שמוחלים לו על העוון הזה, זה מובן. אבל מה זה על כל עוונותיו? זה פלא-פלאים. הבן איש חי אומר שברגע שאדם עובר עבירה ומתבייש הוא מגלה שהעבירה היתה באונס ומשמיים העבירו אותו את הדבר הזה, ולא רק את הדבר הזה אלא את כל עוונותיו. לפי זה אנחנו צריכים כמה דקות בכל יום להתבייש וע“י זה אנחנו מתנקים לגמרי. הייתי אצל הרב בשבוע שעבר באיזה עניין,  היה איזה יהודי לא פשוט שאני מכיר אותו. היתה לו איזה סיטואציה מסויימת והיתה לו חרטה מאוד גדולה, זה סיפור שלם והייתי צריך להכנס אל הרב כדי לדבר איתו על העניין הזה

אין לך תקווה? אז מחלו לך על כל העוונות

-הרב אמר לי: מחלו לו על כל העוונות שלו. ואני אומר לכם זה לא יהודי פשוט, אני מכיר אותו טוב, הוא אדם טוב אבל בגלל מצוקות נפש הוא ירד למקומות לא פשוטים, אפילו בדור שלנו הוא חידוש. הרב אמר לי: הוא קנה עולמו בשעה אחת. אני השתוממתי מהמעשה הזה. כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו – צריך לדעת שזה מציאות וכוח מאוד-מאוד גדול. חשוב להדגיש את זה ולהגיד את זה לאנשים, קודם כל שכל אחד
יגיד את זה לעצמו אבל גם לאחרים. תדע לך שהרבה אנשים מסתובבים עם הרגשה: לי אין תקווה. זאת היתה הטענה של אותו יהודי. אבל באותו זמן שהוא אמר שאין
לו תקווה, הרב אמר לי: תדע לך שמחלו לו על כל עוונותיו…

פועל בצורה מאוד מפתיעה

היסוד שהמלך אמר לבנו: כשתהיה בירידה אם תהיה בעצבות, ז“א אתה חושב שאני לא קשור איתך, כאילו יש ביננו ניתוק ופירוד. כל מה שירדת ואתה יורד זה כדי לברר שאין ניתוק עם יהודי גם בזמן הירידה. לכן זה יסוד מאוד-מאוד גדול ללמוד  את  הנקודה הזאת שבכל מקום
ובכל מצב יהודי תמיד מחובר עם הקב“ה. ואם יהודי במקום רוחני מאוד-מאוד רחוק, בשנייה אחת אתה מתחבר עם הקב“ה, אתה רק מרים את ה עיניים לשמיים ואתה אומר: אבא, תעזור לי. תקרב אותי. אני לא יכול
לבד. באותה שנייה אתה כבר קרוב להקב“ה. זה
פועל בצורה מאוד-מאוד מפתיעה. המלך אומר לבנו: אני חוזה בכוכבים שאתה  עתיד לרדת מהמלוכה, ולמה?
כדי לגלות שהקשר שלי איתך זה גם אם ירדת את כל הירידות שבעולם
וגם אם עשית את כל הטעויות שבעולם, גם אז יהודי לא נפרד מהקב“ה. ברגע
שהוא מרים את העיניים ומתחיל לדבר עם הקב“ה, באותו רגע מוחלים לו ומקרבים אותו. מה עומד כנגד כל זה? כל התורות של הס“מ שאומר: אין לך תקווה וכו‘ וכו‘….

אם היית אומר לי שאתה שמח, אז בסדר

הרב בנימין חשין זצ“ל אמר: איך אדם יכול לדעת שהוא מקבל תורה מהס“מ? תראה אם אתה מתחיל להיות מדוכדך ואתה מתחיל להכנס לעצבות. היה יהודי שהבין שצריך לעשות כל מיני סיגופים ועבודות קשות והוא בא לדבר עם הרב חשין. הרב אמר לו: זה לא נכון . היהודי אמר לו: אני מרגיש משמיים שאני צריך לעשות את העבודות האלה. הרב חשין אמר לו ככה: תגיד לי רק דבר אחד, כשאתה עושה את כל העבודות האלה, אתה בשמחה או בעצבות? היהודי אמר לו: זה גורם לי
קצת לעצבות. הרב אמר לו: אתה רואה זה הראייה שכל העצות האלה זה מהס“מ. אם היית אומר לי שאתה שמח אז בסדר, הייתי מבין שכל זה באמת עצות מהקדושה.

איך אתה מעז להתלונן על הדור הזה?!?!

-אנחנו צריכים הרבה בירור על הנקודה הזאת, בפרט עכשיו בדור שלנו. היתה לי שיחה נוראית עם הרב והוא אמר לי: אנחנו לא יודעים עכשיו כמה גדול כוח התשובה, שאם יהודי מרים את העיניים למעלה, הוא יכול לקנות את עולמות בלב אחד שבור. עכשיו יש עת רצון כ“כ גדולה בשמיים שכל יהודי לא משנה בכלל איפה היית ומה עשית, ברגע שאדם מתעורר מיד הקב“ה פוקח לו את העיניים. יש מדרש שנקרא פסיקתא דרב כהנא (רוב המדרש זה מרשב“י) וכתוב שם כך: לפני הגאולה הס“מ עולה לפני הקב“ה ותובע דין על הדור שלנו. הוא אומר לבורא עולם: תראה את הדור הזה, תראה איך הילדים שלך מתנהגים. הקב“ה אומר לך כך: איך אתה מעז להתלונן על הדור הזה שהם חביבים עליי יותר מכל הדורות ומבריאת
העולם אני מחכה לדור הזה?! הס“מ מיד נבהל מהגערה הזאת והוא בורח מהבית דין

הבן מלך התפקר וסחף איתו את החכמים

רבינו ממשיך את הסיפור: וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו. מרוב שהם היו אוהבים חכמה הם שכחו טכסיסי מלחמה. רבינו אומר שמחמת זה שהם שכחו טכסיסי מלחמה הבן מלך התפקר ואיתו הוא סחף את כל החכמים שהיו איתו וגם הם התפקרו – רבינו מרמז פה על דבר מאוד-מאוד יסודי ועמוק. אחד היסודות של הנשמה היהודית שהיא מאוד-מאוד אוהבת חכמה, זה חלק מהכוחות והתכונות שהקב“ה הטביע בעמ“י. בוודאי שאפשר למצוא את חכמת הבריאה והתורה
בכל דבר, גם במדע. אנחנו מאוד אוהבים חכמה והנשמה שלנו מאוד משתוקקת לזה.

מלחמה יומיומית עם מידות ועם תאוות

כשאדם זוכה להשיג דברים חדשים והבנות חדשות, זה אחד המצבים והזמנים שאנחנו בשמחה הכי גדולה. פתאום אדם מקבל הבנה של חוכמה חדשה או של איזה ידיעה חדשה – באותו רגע אדם יכול להרגיש שהוא בגן עדן מרוב  השמחה. זה ממלא אותנו באושר מאוד גדול. אין  ספק שזה דרך האמת וזה חלק מהעבודה שלנו אבל צריך גם לזכור שיש טכסיסי מלחמה. אהבת החכמה צריכה לא להשכיח מאתנו שיש דבר כזה שנקרא טכסיסי מלחמה. מכיוון שאנחנו נמצאים בעולם הזה בתוך נפש בהמית ובתוך גוף ויש לנו מלחמה יומיומית עם מידות לא טובות ועם תאוות של העולם הזה ועם כל מיני ספיקות של אמונה. נכון שאנחנו צריכים ללמוד ולהחכים וזה חלק מהנשמה שלנו, אבל עם כל זה אסור לשכוח שבעולם הזה יש מלחמה

תדע גם לחיות את המציאות של העולם

כשאדם מקבל את האור של החכמה לפעמים זה נמשך תקופה מסויימת ואז הוא נמצא באור גדול מאוד, זה יכול לגרום  לאדם לשכוח: נכון אתה עכשיו נמצא באור גדול וזה דברים עצומים ונוראיים, אבל אל תשכח שיש גם עבודה של מלחמה בעולם הזה. לעתיד לבוא נהיה 24/7 רק באור רוחני גדול מאוד, זה גן-עדן אבל זה לא המציאות של העולם. המציאות של העולם זה שאדם חייב לרדת. יש צדיקים שאומרים שזה בחינה של יציאה מהגן-עדן. הם נמצאים באיזה סוגייה או עניין מאוד עמוק, והם צריכים לעזוב את זה וללכת לאכול, אולי לקניות או לדאוג לפרנסה. ברגע שאנחנו יוצאים מזה צריך לדעת שבעולם הזה מיד יש מלחמה. ברגע שאדם יורד מהמציאות הזאת הוא חוזר למציאות העולם. השם ברא את העולם בשביל שתהיה בחכמה אבל תדע גם לחיות את המציאות של העולם הזה. המצווה הראשונה שאדם נתן לנו זה ’פרו ורבו‘. צריך להתחתן ולהקים בית, צריך להוליד ילדים. ילדים זה לא חיות שמסתובבים בחצר – צריך לדאוג לפרנסה ולבית וכן הלאה

מלאכים לא כועסים, מקפידים ומתגאים

דבר נוסף, אדם צריך גם לאכול. כשאדם נמצא באור רוחני מאוד גבוה הוא אומר: הלוואי שהייתי יכול שלא לאכול אבל זה לא כך. ברגע שאנחנו יורדים למציאות העולם מיד יש מלחמה. אם אדם לא מתעסק בכלל עם ממון והוא רק יושב ולומד תורה, אני מבטיח לכם שאין לו שום ניסיון עכשיו להיות ישר בממון. דואגים לו להכל ולא מגיע אליו בכלל כסף. מתי מתחיל הניסיון בממון? ברגע שאדם יוצא להתעסק עם ממון. אם אדם פותח עסק ומתחיל לעבוד, מיד מתחיל לו ניסיון בממון. ככה המציאות עובדת. למעשה החיוב והצורך שאנחנו יורדים להתעסק עם העולם הזה, היא הגורמת לנו את המלחמה, זה ההבדל ביננו לבין מלאכים. מלאכים לא צריכים לדאוג לפרנסה ואין להם ניסיון של תאוות אכילה וכל שאר הדברים, הם
לא כועסים, לא מקפידים, לא מתגאים. זה ההבדל בין אדם למלאך. רבינו אומר שאהבת החכמה השכיחה מהם טכסיסי מלחמה בגלל זה הבן מלך והחכמים התפקרו

עזב את הבן מלך והוא גם לא חזר אליו…

ברגע שנפתח לאדם אור רוחני זה ניסיון מאוד גדול, צריך דעת לשלב בין המציאות הרוחנית של החוכמה לבין המציאות הגשמית של העולם הזה – זה לא פשוט וזה לא מובן מאליו. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת שלח לך שרשב“י וכמה מתלמידיו נכנסו לגן-עדן (בחייהם). הזוהר אומר שהכי קשה כשנכנסים לגן-עדן זה לצאת משם. שם אדם רואה מה זה מציאות של גן-עדן ואז הוא מרגיש שהעולם הזה זה גהינום. זה הבן מלך שנפל לכפירה בגלל הנקודה הזאת. רבינו ממשיך את הסיפור ובעצם עכשיו זה סיפור בתוך סיפור, למעשה פה רבינו עזב את הבן מלך והוא גם לא חזר אליו יותר. רבינו מתחיל את הסיפור בתוך סיפור כך: ’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כלם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה. ועדין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכול‘. למעשה רבינו רומז לנו פה
על כל יסודות בריאת העולם. כתוב במדרש שהקב“ה ברא את העולם במידת הדין…

העבודה זה לעשות ייחוד של ’מה‘ עם הדין

מידת הדין יצרה בעולם שלנו את הבחירה בין הטוב ובין הרע בגלל שהעולם נברא במידת הדין לכן יש לנו בחירה בין הטוב ובין הרע. כי אם לא היה מידת הדין אז הכל היה טוב, לא היה בחירה ולא היה חיסרון ולא היתה התמודדות ויצר הרע. הבחירה זה  הגילוי של הקב“ה לברוא את העולם במידת הדין. רבינו אומר ’ויהי היום‘. זה יום בריאת העולם. ’והיה בריחה באיזה מדינה‘ בריחה זה בחירה. מדינה זה מרמז על הדין. במילה מדינה יש סוד מאוד גדול האות הראשונה והאות האחרונה זה ’מה‘ ובאמצע זה ’דין‘ למעשה כל העבודה שלנו בעולם זה לעשות את היחוד של המה עם הדין…

ממשיכים את זה ע“י אמונה תורה ותפילה

ידוע  שיש אור שנקרא אור ’מה‘ זה אור תיקון העולם, זה אור של חסדים גדולים מאוד ועל ידו העולם מגיע לתיקון שלו. אנחנו נמצאים בעולם הזה במציאות של דין. העבודה שלנו ע“י התורה, המצוות והמעשים טובים זה להמשיך למעלה אור רוחני שנקרא אור ’מה‘ וזה אור תיקון העולם. כל העבודה שלנו זה להמתיק את הדין ע“י אור ’מה‘. המציאות של העולם הזה שזה מציאות של דין כשהיא נפרדת מהאור ’מה‘ זה אור ’בן‘ זה המציאות של העולם הזה. זה הקשיים וההתמודדויות של העולם הזה ועבודתנו זה לחבר
את האור ’מה‘ עם האור ’בן‘. מה ובן זה הייחוד שכולל את כל
העבודה. העבודה שלנו זה לחבר את העולמות, על ידי האמונה, התורה
והתפילה אנחנו ממשיכים את האור הרוחני שנקרא מה לתקן את העולם.

הפוסט מעשה משבעה קבצנים של רבינו נחמן הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

רוצה להיטיב עם הבריות

התורה מתחילה ביסוד שרבינו מביא מכתבי האר"י
הקדוש. ידוע שספר הקבלה המרכזי ביותר נקרא 'עץ חיים' ורבינו מתחיל את התורה הזאת עם היסוד הזה.
יש 2 נקודות מרכזיות שרבינו מביא בשם האר"י
הקדוש: ספר עץ חיים מתחיל בשאלה, מהי סיבת הבריאה? רבינו האר"י מאריך בזה בכמה נקודות ויסודות
ולמעשה רבינו מביא את התמצית ואת המסקנה
האחרונה שכוללת את הכל: 'מחמת רחמנותו',
הכוונה שהקב"ה רצה להיטיב עם הבריות וכדי שיהיה
מי שיקבל את ההטבות האלו הקב"ה ברא אותנו וזה בעצם תכלית הבריאה. רבינו האר"י מאריך בכל זה אבל הסיבה שכוללת את הכל זה שהקב"ה רצה לגלות את רחמנותו ולהיטיב אתנו וכדי שיהיה מי שיקבל את ההטבות האלו הוא ברא את כל הבריאה…

כל מציאות הרע היא רק מציאות זמנית

היום רואים במציאות שלנו דברים לא טובים. הקב"ה הוא כל יכול אז מדוע הקב"ה לא ברא את הבריאה בלי כל הדברים הלא טובים? הרי הקב"ה הוא זה שברא את היצר הרע ואת כל הייסורים, הצער והגלויות שאנו עוברים. אם הקב"ה רצה להיטיב אז מדוע הוא ברא את כל מציאות הרע? (זאת שאלה של חז"ל) התשובה היא יתרון האור על החושך. כל מציאות הרע היא מציאות זמנית שעתידה להיפסק לעד ולנצח נצחים אבל בזכות ובכוח זה שהיה זמן מסויים שהיתה מציאות של רע אז הטוב והתענוג הנצחי שהקב"ה רוצה להיטיב אתנו יהיה הרבה יותר שלם ומופלא ונעלה בזכות זה שאנו עוברים עכשיו את מציאות הרע. הרע זה לא מציאות בפני עצמו, אדרבה כתוב בזוהר הקדוש שהרע הוא 'כיסא לטוב', הכוונה שהרע מכין את מציאות הטוב השלימה. חז"ל אומרים שאין לשער את הטוב השלם שיתגלה לאחר שתתבטל מציאות הרע שהוא הרבה יותר שלם ממה שהיה אילו לא היה את מציאות הרע. עם היסוד הזה רבינו מתחיל את התורה.

הקב“ה ברא את העולמות בחלל הפנוי

נקודה שנייה שרבינו מביא בשם רבינו האר"י:
בשעה שהקב"ה רצה לברוא את העולם אז היה הכל
 'אור אין-סוף' ובלשון של רבינו האר"י 'ממלא כל המציאות', ולא היה אפשר לברוא את העולם, אז
הקב"ה צמצם את האור לצדדים ואז נוצר חלל כל זה לשונות של משל) כדורי ריק שנקרא חלל הפנוי ובתוך החלל הפנוי הקב"ה ברא את כל העולמות. מהאור אין-סוף שהקיף את החלל הקב"ה המשיך קו אחד של אור שנקרא אור אין-סוף והוא ברא את כל העולמות, כך מובא בתחילת הספר עץ חיים. כל זה ההתחלה של מהלך הבריאה אבל רבינו
מביא את היסוד הזה ועומד על הנקודה שכל הבריאה נבראה מכוח המציאות של החלל הפנוי, אם לא היה חלל הפנוי
אז כביכול הקב"ה לא יכל לברוא את הבריאה משום שהכל היה אור אין-סוף ולא היה מקום לברוא עולמות ובני-אדם…

בכל אדם ואדם יש את זה

צריך להבין שכל התיאורים שכתובים בספרי
המקובלים ובפרט בעץ חיים זה הכל לשונות של משל,
כמובן שהדברים הם לא כפשוטם אבל בדרך הזו רבינו
האר"י לימד אותנו מסרים מאוד מאוד עמוקים. החלל הפנוי הוא כביכול פנוי מא-לוקות, מסביר ר' נתן בליקוטי הלכות: ודע שכל הבריאה כולה, מראשיתה ועד אחריתה, הכל
נמצא בכל אדם ואדם. בכל אדם ואדם יש את האור אין-סוף ובכל אדם יש את החלל הפנוי ובכל אדם יש את הקו שנמשך לתוך החלל הפנוי.
כל מאורעות הבריאה נמצאים בכל אדם ואדם. יש מצבים בחיים שלנו שמאיר לנו אור וכל מה שאנחנו רוצים לעשות אנחנו מצליחים ואנחנו מבינים מה שאנחנו עושים, אם זה בלימודים ואם זה בעבודה, האדם מרגיש חיות ואור אבל אנחנו יודעים שמגיע כזה זמן שפתאום הכל מסתלק מאתנו ואז אנחנו נופלים לתוך מציאות של חושך רוחני מאוד גדול ואנחנו כבר לא יודעים איפה אנחנו נמצאים
ומה התכלית של הכל. כשהדעת מסתלקת מהאדם זה נקרא מציאות של החלל הפנוי

מציאות שהדעת שלנו מסתלקת לגמרי

החלל הפנוי זה מציאות בתוכנו שבו הדעת שלנו מסתלקת לגמרי ואז אנחנו יודעים שאנחנו במצב של ניסיון וקושי. הקושי והניסיונות שיש לנו בחיים מגיעים
בשעה שהאור מסתלק מאתנו. ברגע שמאיר לאדם אור אז הכל בסדר וגם אם
יהיו לו בעיות והתמודדויות הוא ידע מה לעשות ותהיה לו עצה, תושייה וכוח
והוא ידע איך להתמודד עם הכל אבל הבעיה מתעוררת בשעה שהאור
מסתלק מאתנו ואז אנחנו עוברים את כל מציאות הניסיון והקושי ואומר לנו
רבינו יסוד מאוד גדול שהקב"ה עשה את המציאות של החלל הפנוי כדי לברוא את העולמות והמידות, הכוונה שעיקר העבודה הרוחנית שלנו בעולם הזה היא
לזכות לצאת מתאוות מיותרות ולתקן את המידות הלא טובות, לזכות ללמוד
תורה ולזכות לאמונה יותר ויותר שלימה בהקב"ה. אומר רבינו שאדם יכול לעלות מדרגה לדרגה רק ע"י המציאות של החלל הפנוי. כמו שהקב"ה לא יכל לברוא את העולמות אם לא היה את מציאות החלל הפנוי כך בתוך האדם, ע"י שאנו
עוברים מציאות של הסתרת פנים וחושך אנו זוכים להשיג השגות חדשות
בתורה ותיקון המידות והאמונה. היסוד שמובא בעץ חיים זה שבלי החושך
האדם לא מתקדם לשום מקום, אם לא נעבור מציאות של חלל פנוי לא נוכל להתקדם

שלב מסויים שבו אדם נרדם במקום הזה

ברוך השם אדם רוצה להתחזק, להתעלות, ללמוד תורה ולתקן את המידות. אומר לנו רבינו כלל מאוד גדול: כל עוד זה רק מאיר לאדם אז היכולת של האדם להתעלות ולהתקדם מאוד מוגבלת, אבל ברגע שהאדם נופל למציאות של החלל הפנוי, בזמנים האלו האדם יכול להתעלות ולתקן את עצמו יותר ויותר. דווקא כשמסתלק האור והאדם נופל למציאות של חושך ושם מתעוררים עליו ניסיונות וקשיים, דווקא זה מעורר אותנו להתעלות ממדרגה למדרגה. ברגע שהכל בסדר אצלנו אז גם אם נחליט שאנחנו רוצים להתחזק ולעבוד את הקב"ה ביתר שאת, יש שלב מסויים שבו האדם נרדם במקום הזה, את הכוחות החדשים להתעורר האדם מקבל כשמסתלק ממנו האור. בד"כ התקופה הזאת שעוברת עלינו היא לא נעימה, יש מצבים כאלה שהאדם כבר שוכח איך קוראים לו מרוב הבילבולים שעוברים עליו אבל דע לך שהמצב הזה הוא סיבת
העלייה של האדם והוא הכוח שמניע את האדם להתעלות…

קוה אל השם חזק ויאמץ לבך

לפני 20 שנה בערך קראתי מחקר פסיכולוגי על ילדים שעברו כל מיני ניסיונות וקשיים בילדות שלהם. דווקא אותם ילדים הרבה פעמים התעלו משאר הילדים משום שאם מסתכלים על הקושי וההסתרה בצורה נכונה אז זה הופך להיות סיבה לעלייה רוחנית ולא לירידה. המציאות הראשונה של בריאת העולם היא כך שקודם כל הקב"ה ברא את החלל הפנוי, דהיינו את ההסתרה ואת הסתלקות הדעת ולאחר מכן נמשך קו, והקו הזה ברא את העולמות
(בלשון המקובלים הקו הזה נקרא 'קו אין סוף'). הרמח"ל אומר שהסיבה
שגורמת לקו הזה להימשך ולתקן ולהוריד שפע זה התקווה. אנחנו אומרים
את זה בכל בוקר בסוף תפילת שחרית: 'קוה אל השם, חזק ויאמץ ליבך וקוה
אל השם'. התקווה של האדם היהודי, זה בעצם יסוד האמונה (כך כותב הרמח"ל בספר 'אוצרות הרמח"ל'). כשאדם מקווה לישועה של הקב"ה אז עצם התקווה עצמה ממשיכה את הקו לברוא את כל העולמות, לכן קו וקווה זה אותו לשון. אומר הרמח"ל חידוש מאוד גדול: ודע שיש אדם שלא עלו מעשיו יפה בעולם הזה (אדם לא מוצלח) ולא רק זה אלא שהוא נכשל הרבה, אבל הוא תמיד היה מחכה ומצפה ומקווה מתי השם יושיע אותו, לעתיד לבוא האדם הזה ישב עם האבות
הקדושים ועם הצדיקים הכי גדולים בגן-עדן וכולם ישאלו מה לאדם הזה עם האבות הקדושים בגן-עדן ועם הצדיקים הכי גדולים?! הרי הוא לא היה כ"כ מוצלח במעשיו.

כל העולם בשיר ובתפילה באים אל התקווה

…אף אחד לא ידע לתרץ מה לאדם הזה עם הצדיקים הכי גדולים עד שיבוא הקב"ה בעצמו ויגיד להם איך הוא זכה: הוא כל ימי חייו קיווה לישועה שלי ועכשיו הוא קיבל את הישועה שלו. מסביר הרמח"ל שברגע שאדם מחכה ומצפה ומקווה לישועה של הקב"ה, זה היסוד והשורש של כל האמונה של עמ"י בהקב"ה. אין לך עלייה יותר גדולה מאדם שמקווה להשם ואין לך ירידה יותר גדולה ממי שהתייאש מהתקווה. מעניין מאוד שהרמח"ל מתחיל את המאמר הזה כך: 'ותכלית בריאת העולם היא התקווה וכל העולם בשיר ובתפילה באים אל התקווה'. זה מה שאומר רבינו שתכלית הבריאה זה לעבור את המצבים של החושך ולא ליפול ולהתייאש מזה אלא הפוך, להתעורר יותר ויותר בצפייה ובתקווה שהקב"ה יושיע אותנו, וזה תיקון כל העולם, אבל כשאנחנו עוברים את המצב הזה אז רבינו אומר שנראה שבחלל הפנוי אין א-לוקות אבל באמת יש גם שם א-לוקות אלא שהיא נמצאת שם בהסתרה. זה לא מובן, יש מציאות בבריאה שאין בה את הקב"ה? אם אין את הקב"ה אין מציאות משום שהקב"ה מהווה את כל המציאות. לכאורה מצד אחד נראה שאין את הקב"ה אבל באמת גם שם הקב"ה נמצא. מסביר רבינו שכל השאלה הזאת נשאלת בעצם בתוכנו ואנחנו שואלים את השאלה הזאת כשאנחנו עוברים מצבים של חושך והסתרת פנים מאוד גדולה. זו שאלה פנימית בתוכנו. אומר רבינו שמה שאנחנו רואים ומרגישים כרגע זה שאין פה את הקב"ה אבל תדע לך שהקב"ה לא עזב אותך לרגע אחד והוא בעצמו נתן לך מציאות של חושך בכדי לבנות לך עולם חדש ומדרגה חדשה

מה הבעיה נחמן??? אני רק מביא לך חלב

יש מדרש ששואל: מה הקב"ה עושה? בורא עולמות ומחריבן. נשאלת השאלה מה עושה הקב"ה אחרי שהוא מחריב אותם? הקב"ה בורא את העולמות מחדש אבל טוב יותר ממה שהיה בפעם הקודמת. גם אצלנו יש את הבחינה הזאת בכל פעם מחדש. היסוד הראשון זה שצריך לדעת שאין מציאות כזו שהקב"ה עוזב את האדם היהודי וזה לא משנה איפה ומתי, אבל כשעובר עלינו החושך אז אנחנו נבהלים ולוקח לנו הרבה שנים ללמוד שהקב"ה באמת לא עזב אותנו. הרבה שנים לא הבנתי את היסוד הזה עד לפני מכה שנים שעברתי מקרה עם הבן שלי כשהוא היה בן 3 וחצי. יום אחד היה חסר חלב בבית אז ביקשו ממני
שאני יביא חלב, אמרתי בסדר, איך שהתקרבתי
לכיוון הפתח הבן שלי פתח בבכיות נוראיות קורעות לב. אמרתי לו: מה הבעיה נחמן? אני רק הולך להביא
לך חלב ואני תיכף חוזר. הוא לא הבין את זה והוא
המשיך לבכות. לא עזר שום דבר עד שבסוף
לא היתה ברירה, החזיקו אותו ויצאתי. בדרך
כשהלכתי לקנות את החלב הבנתי את היסוד של
החלל הפנוי. אנחנו קטנים בדעת (כמו ילדים)
וברגע שהקב"ה עוזב אותנו אנחנו חושבים שזה לעד
ולנצח נצחים, אבל אנחנו לא מבינים שהקב"ה עזב
אותנו בשביל להביא לנו מתנות חדשות. הוא רק הלך להביא לנו חלב ודבש והשפעות חדשות. כשהילד גדל הוא מבין שאבא הלך לקנות חלב והוא חוזר, כך גם אנחנו צריכים לגדול ולהבין שכל החלל הפנוי זה רק בשביל בנייה

יש את ההסתרה של העולמות העליונים

רבינו אומר שהחלל הפנוי זה בחינה שיש א-לוקות ואין א-לוקות, הכוונה שכל הבירור הוא בתוך הדעת שלנו. בזמנים של ההסתרה אנחנו מרגישים שאין א-לוקות אבל אנחנו צריכים לדעת שהקב"ה בוודאי לא עזב אותנו אלא הוא רק הלך להכין לנו מתנות והשפעות חדשות, זה כמו אבא שהולך להביא חלב לילד מהמכולת, כך גם הקב"ה מסתיר פניו מאתנו בכדי להביא לנו השפעות חדשות. זה היסוד הראשון שרבינו מביא לנו על החלל הפנוי, אבל על זה אנחנו אומרים 'קל לדבר' אבל כשעוברים את זה, זה באמת ניסיונות מאוד קשים. המציאות שהאדם נופל לתוך מציאות של הסתרה וזה מעורר קשיים גדולים מאוד שכולנו עוברים זה מציאות של בני-אדם, למלאכים אין את המציאות הזאת. ההסתרה של החלל הפנוי מקיפה את כל הבריאה וגם אצל מלאכים יש את הבחינה שנקראת החלל הפנוי אבל יש
הבדל מאוד גדול בין ההסתרה של העולמות העליונים לבין ההסתרה שיש בעולם שלנו

כ“כ מבולבלים עם כזה יצה“ר וחטאים?!

בעולמות הרוחניים יש מציאות של הסתרה אבל אין את היצר הרע ואת הצמצום והקשיים שאנו עוברים, זה מתנה שהקב"ה נתן רק לבני-אדם. בשעה שמשה רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה, המלאכים אמרו לו: מה לילוד אישה ביננו? מה מעשיך פה? אמר להם משה: באתי לקבל את התורה. המלאכים אמרו להקב"ה: אתה הולך לתת לבני-אדם שכ"כ מבולבלים עם כזה יצר הרע וחטאים וקלקולים את התורה הקדושה? הקב"ה אמר למשה רבינו: תחזיר להם תשובה. אמר להם משה רבינו: 'בשר וחלב' יש בינכם? יצר הרע יש בינכם? ניסיונות בשמירת העיניים יש בינכם? אמרו לו: לא. אמר להם משה: אם כך התורה צריכה לרדת למטה. משה רבינו אמר למלאכים שעיקר התגלות ושלמות התורה היא דווקא כשהיא יורדת ונפעלת ומתגלית בעולם שלנו. אעפ"י שהמלאכים גם לומדים תורה ומתפללים ומשבחים את הקב"ה, אבל אעפ"י כן עיקר התיקון ועיקר רצונו של הקב"ה הוא דווקא בעולם הזה. דיבור אחד של אדם פשוט בעולם הזה שווה יותר מכל שירות המלאכים שיש למעלה.

הקב“ה אמר: יש פה דין מאוד קשה על עמ“י

יש 'אור החיים' נפלא מאוד על פרשת קורח (שמעתי שהצדיקים היו לומדים את האור החיים הזה פעם בשבוע מצד היופי והעמקות של הדברים). הקב"ה רצה להעניש את כל עמ"י בגלל מעשה קורח ואמר: "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם" האור החיים הקדוש שואל ומדקדק מה זה 'הרומו'? הרומו זה התרוממו מתוך העדה. מה הקב"ה רצה באותו רגע? שהם יצמיחו כנפיים ויתחילו להתעופף באוויר? ולעומת זאת כתוב שמשה ואהרן "נפלו על פניהם".
הקב"ה אמר להם תתרוממו והם נפלו על פניהם. אומר
הרבי מקוצק' שהקב"ה אמר למשה ואהרן: יש פה דין מאוד
קשה על עמ"י ואני מקפיד וכועס על עמ"י אבל אני לא
יכול לעשות להם שום דבר משום שאתם כל הזמן מתחברים ומתקשרים  עם עמ"י באהבה. בשעה שאתם הצדיקים מתחברים ומתקשרים עם עמ"י באהבה אני לא יכול לעשות להם שום דבר, לכן הרומו מתוך העדה,
תפרדו מהם קצת. תנתקו קצת את חבל האהבה בינכם לעמ"י בכדי שאני יוכל להעניש אותם קצת.  כשמשה ואהרן שמעו את זה הם נפלו על פניהם, הם עוד יותר ירדו
באהבה והתקשרות עם עמ"י. לאחר מכן משה ואהרן אומרים מיד: א-ל א-לוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? כמובן שהם באו לסנגר על עמ"י

דרגות החפץ שיש לבורא

שואל האור החיים הקדוש: אתם פונים בתפילה להקב"ה, אז מדוע אתם פונים להקב"ה בלשון כזו – 'א-ל א-לוקי הרוחות לכל בשר' למה אתם לא קוראים לו הקב"ה? מדוע משה ואהרן האריכו בלשונם עם הקב"ה? מתרץ האור החיים הקדוש: ונתכוון לדבר לפניו דברי ריצוי המתקבל לפניו. משה רבינו רצה
לרצות את הקב"ה אז הוא פנה אליו בלשון הזו 'א-ל א-לוהי הרוחות לכל בשר' על מנת לרצות ולפייס את הקב"ה מכעסו. מסביר האור החיים הקדוש מדוע בחר
משה דווקא בלשון הזו: עפ"י מה שקדם למשה רבינו בידיעת דרגות החפץ שיש לבורא. משה רבינו ידע שיש להקב"ה דרגות של חפץ (רצון ואהבה). המדרגה הראשונה (מלמטה למעלה) של חפץ הבורא הוא השבח וההלל שיתנו לו צבא מעלה. הדרגה הראשונה זה השיר והשבח וההלל של המלאכים. למעלה משירת המלאכים השבח וההלל שיתנו לו הצדיקים משני אוצרות החיים, יש נשמות שעדיין לא
באו לעולם והם נמצאות באוצר החיים, בגן-עדן או במקום אחר ובו הם משבחים
את הקב"ה ויש צדיקים שכבר היו בעולם ועלו לגן-עדן וגם הם משבחים את הקב"ה..

השיר והשבח העולה מהנשמות בעולם הזה

אומר האור החיים הקדוש: הקב"ה יותר שמח מהשיר והשבח הבא מהנשמות של שני אוצרות החיים יותר משירת המלאכים, אבל למעלה מהכל, השיר והשבח העולה מהנשמות שהם בעולם הזה, אשר הם בתוך הבשר והגוף המונע מהם להכיר את השם. היצר הרע כל היום משגע אותנו. כמה כבד וקשה לאדם ללכת להתבודדות ולתפילה. אומר האור החיים הקדוש: אשר הנשמות האלו בתוך הגוף והוא מונעם מלהכיר את השם, והם מתעצמים לאהוב את השם מתוך המציאות של הגוף ולשבחו ולהודות למאמרו וזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מן הכל ואין למעלה מזה אצל הבורא מהשיר והשבח וההתעצמות של הנשמות בעולם הזה בתוך כל המניעות והקשיים, ולזה נתחכם משה רבינו וריצה את השם בדבר שהוא חפץ בו ואמר לו: 'א-ל א-לוקי הרוחות לכל בשר', אתה הא-לוקים של הרוחות בשעה שהם בתוך הגוף. אתה חפץ שא-לוקותך ומלכותך יתגלו לנשמות ולרוחות בזמן שהם בבשר, ואם אתה ממית את כל עמ"י אז יהיה חסר לך הרצון הזה כי לא יהיה מי שישבח אותך מהמקום הזה, ואין נכון להגביר את הדינים מעל עמ"י שיסובבו הפסד קבלת א-לוקותך לרוחות שבבשר שזהו רום תכלית חשקך. תכלית כל החשק והרצונות של הקב"ה זה שיהודי בעולם הזה שנמצא בתוך גוף גשמי, הולך ואומר כמה מילים להקב"ה. זה יקר להקב"ה יותר מכל שירת המלאכים וגם יותר גדול משירת הצדיקים הכי גדולים שהיו בעולם הזה ועכשיו הם בגן-עדן ומשבחים את הקב"ה. בגלל שאותו יהודי נמצא עכשיו בתוך המציאות הזו זה הרבה יותר חשוק ועליון אצל הקב"ה אפילו מהתשבחות של הצדיקים שבגן-עדן, פירוש הדבר שלנו יש בעולם הזה משהו שאפילו
לצדיקים הכי גדולים שבגן-עדן אין, שאנחנו יכולים לעבוד את הקב"ה מתוך ההסתרה

הולך עכשיו לעולם שכולו טוב

הגאון מוילנא מאוד בכה לפני פטירתו. שאלו
אותו תלמידיו: רבינו על מה אתה בוכה? מה חסר לך?
הרי אתה הולך עכשיו לעולמות הכי עליונים ולעולם שכולו טוב. אמר להם הגאון מוילנא: נכון, אני לא חושש מזה,
אבל אני מצטער מזה שאני לא אוכל להניח תפילין, אני כבר לא אוכל לעשות מצווה מתוך הקושי והמניעות
שיש בעולם הזה. זה מה שאומר האור החיים: וזה
רום מעלות חשקך, זה העבודה שעולה מתוך הנשמות
של העולם הזה. לכן אומר רבינו שהעולם נברא
מהחלל הפנוי ובהסתרה ומתוך המקום הזה
מתעוררים ומתחזקים וזה תכלית הבריאה. רבינו ממשיך ואומר: ודע שיש 2 מיני אפיקורסות. יש אפיקורסות שבאה מחוכמות חיצוניות ועליו נאמר: 'ודע מה שתשיב לאפיקורס'. כי האפיקורסית הזאת יש עליה תשובה, כי זאת האפיקורסית באה מחוכמות חיצוניות שאפשר לברר,
אבל יש אפיקורסות שהיא באה מסוד החלל הפנוי ואי אפשר ליישבה בשום פנים ואופן וזה נראה כחוכמה מאוד גדולה, אבל יש הסתרה בתוך הבריאה שהאדם לא יכול בשום פנים ואופן ליישב את ההסתרה הזאת. רבינו אומר שאפיקורסות שבאה מחוכמות חיצוניות יש תשובה,
אבל על אפיקורסות שבאה מהחלל הפנוי זה כמו הקושיות שאין עליהם תשובה בעולם שלנו. אם אין תשובה אז מה עושים עם הקושיות האלו?

מתעוררת אצל האדם כבדות בתוך הלב

רבינו אומר שהאפיקורסות שבאה מהחלל הפנוי א“א למצוא להם תשובה בשום אופן, דהיינו למצוא שם את השם יתברך, כי אם היה מוצא שם את השם יתברך (בחלל הפנוי) אם כן לא היה חלל הפנוי, על-כן שם א“א למצוא תשובות על הדבר הזה, אבל עמ"י עוברים על כל הקושיות של החלל הפנוי ע"י אמונה. ע"י אמונה אפשר לעבור על כל הקושיות של החלל הפנוי. רבינו מסביר שלכל אדם בעולם הזה, מהאדם הגדול ביותר ועד לקטן ביותר, יש קושיות. הקושיות באות ברגע שהוא לא מבין, יש הרבה מצבים שאנחנו לא מבינים למה זה דווקא ככה, וכשאדם לא מבין את זה אז מתעוררת אצל האדם כבדות בתוך הלב, זה סוג של עצבות וצער משום שהנשמות שלנו לא יכולות לסבול מציאות שאנחנו לא מבינים כל-שכן שהמציאות הזו היא מציאות של צער וכאב. כשרואים מציאות של צער וכאב ולא מבינים מדוע יש פה צער וכאב אז זה מתחיל לעורר בתוכנו קושייה וקשה לנו לסבול את הקושיות.

צער גדול מאוד בתוך הלב של האדם

'ביאור הליקוטים' מפרש את התורה הזאת (תורה ס"ד) ואומר שהתענוג
האמיתי של האדם זה השכל וההבנה. ברגע שאנחנו מבינים דברים אז אנחנו
זוכים באותו רגע לתענוג מאוד גדול אבל לעומת זאת כשאנחנו רואים
מציאות שקשה לנו להבין ואנחנו לא מבינים למה הקב"ה עשה כזאת מציאות,
זה גורם לנו לקושי מאוד גדול וזה גורם לכבדות הלב ולצער גדול מאוד
בתוך לב האדם. באמת אם הקב"ה היה מראה לנו למה זה נעשה אז ברגע אחדהכל היה מתיישב. הקושי מתחיל כשאין הבנה, אפילו לאדם הגדול בבריאה שזה משה רבינו היתה קושייה כשהקב"ה הראה לו את כל הדורות ואת כל הצדיקים והת"ח עד שהגיעו לר' עקיבא. משה רבינו ראה את גדולתו של ר' עקיבא שהיה שורש התורה שבע"פ ואז היתה למשה קושייה והוא אמר להקב"ה: תתן את התורה על ידי ר' עקיבא ולא על ידי! אני לא יודע לדרוש כאלה דרשות בתורה כמו שר' עקיבא דורש. אמר לו הקב"ה לך תשמע שיעור של ר' עקיבא, משה הלך ושמע שמקשים על ר' עקיבא קושיות ובכל פעם הוא תירץ אותם עד שר' עקיבא אמר: הגעתם לשורש,
זה הלכה למשה מסיני. כשמשה רבינו שמע את זה התפייסה דעתו והוא הבין שהתורה צריכה להינתן על ידו ור' עקיבא הוא זה שמאיר ומרבה ומגלה את התורה…

מדוע הוא צריך לעבור כזו מיתה משונה?

מספרת הגמרא במסכת מנחות שהקב"ה הראה למשה את פטירתו של ר' עקיבא. משה רבינו ראה שסורקים את בשרו של ר' עקיבא במסרקות של ברזל. משה רבינו, הגדול שבעמ"י מקשה קושייה עצומה על הקב"ה ואומר לו: זו תורה וזה שכרה?!?! משה רבינו לא יכל להבין מדוע ר' עקיבא שמסר את נפשו כל ימי חייו על התורה ועל המצוות והוא גם בן-גרים וגם בעל תשובה אז מדוע הוא צריך לעבור מיתה כזאת משונה??? אמר לו הקב"ה: שתוק, כך עלה במחשבה תחילה. רבינו מסביר שזה הקושיות של החלל הפנוי שאי אפשר להשיג ולתרץ אותם. הקב"ה אמר למשה רבינו: אני לא יכול להגיד לך למה ר' עקיבא צריך לעבור כזאת מיתה משום שבקושיות של החלל הפנוי אין אותיות, הכוונה שאין הסבר בעולם הזה ובמציאות שלנו, לעתיד לבוא יהיה לכל זה תירוצים. מסביר רבינו שאם יהיה הסבר לקושיות של החלל הפנוי אז תתבטל כל הבחירה וההסתרה ולא תהיה  לנו עבודה בעולם הזה.

אי אפשר לתרץ במילים את השאלה שלו

הקב"ה רוצה שתהיה לנו עבודה בעולם הזה לכן הוא מסתיר מאתנו את התשובות של הקושיות של החלל הפנוי ועכשיו אין שם תשובות. הקב"ה אמר למשה רבינו דבר מאוד גדול, הוא אמר לו: השאלה שלך היא שאלה אמיתית, אתה יודע
איך תעבור בשלום את כל העומק של הקושיה הזאת? שתוק. רבינו מסביר
שהקב"ה לא סתם השתיק את משה רבינו אלא הקב"ה אמר לו: שתוק, כך
תעלה לעולם המחשבה שיותר גבוה מהחלל הפנוי וע"י השתיקה אתה
תקבל תשובות. יש מציאויות שאסור לנו לשאול שאלות אלא אנחנו צריכים לשתוק. הרבה פעמים בחיים ובמציאות שלנו יש הרבה מצבים שיש תירוץ
לקושיות שלנו אבל יש קושיות שאי אפשר לתרץ לאדם בשום פנים ואופן
ואם האדם הלך לחברים ושאל ולא ענו לא ואז הוא הלך לצדיקים ולא ענו לו אז
הוא טס לרבינו לאומן וגם ר' נחמן לא ענה לו, אף אחד לא יכול לענות לו משום
שאין מילים לתירוץ שהוא שואל, אי אפשר לתרץ את זה במילים אז מה
עושים? מה שהקב"ה אמר למשה רבינו, שתוק. תקבל את זה בשתיקה
ובשתיקה הזאת תעלה לעולם המחשבה ושם תקבל תירוצים על כל הקושיות שלך..

בלי השתיקה של האמונה א“א לעבור…!

דע לך שבלי שתיקה אי אפשר להגיע לזה. הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו מגיעים למצב שיש לנו קושיות עצומות ואין לנו תשובות אמתיות לזה, אומר רבינו שבמקום שאין תשובות, תשתוק ואז תזכה לקבל השגות כ"כ גבוהות ושם תדע את כל התירוצים לכל הקושיות. נשאלת השאלה: אם אין הסבר לקושיות האלה אז איך יכול להיות תירוץ? אומר רבינו שהתירוץ שיש בעולם המחשבה זה לא תירוץ שכלי, אלא שם יש ניגונים של החלל הפנוי. אם אתה זוכה לקבל את הניגון של החלל הפנוי ע"י השתיקה אז כל הקושיה תתורץ בשבילך, הכוונה שאתה לא תבין למה אבל פתאום אתה תרגיש שמחה, פתאום יתנגן לך בלב איזה ניגון רוחני ואתה תרגיש שמחה ותרגיש שהכל בסדר ואתה לא תבין למה זה ככה ובזה עם ישראל עוברים את כל הקושיות של החלל הפנוי, לכן בלי השתיקה של האמונה אי אפשר לעבור את הקושיות של החלל הפנוי. מי שמתעקש ורוצה לדעת בשכלו את הדברים אז
ברוב המקרים הוא יפול מזה מכיוון שאין תשובות ואז ח"ו האדם יכול למרוד בהקב"ה

יהודי שעבר את השואה ועדיין שומר שבת

אנחנו לא דנים אף אחד ח"ו, אבל היו אנשים שיצאו מהשואה והיו להם כאלה קושיות על ההנהגה של הקב"ה. הסטייפלר היה אומר: כשמגיע אליי יהודי
שומר שבת שעבר את השואה אז אני קם לכבודו ואני נותן לו פדיון! היו כאלה שלא יכלו לקבל את השתיקה הזאת ואנחנו לא יכולים לדון אותם בחיים הפרטיים
שלנו כל פעם שאדם עובר מציאות של החלל הפנוי אז האדם צריך לדעת, אם
ניסת למצוא הסבר או תירוץ ולא הצלחת והלכת לחברים ולרבנים ולצדיקים
ולא מצאת תירוץ אז תדע לך שהעצה עכשיו היא לשתוק וכך אתה תעלה
לשורש החלל הפנוי ומשם אתה תקבל את הניגונים. תשובות אתה לא תקבל
אבל ניגונים כן תקבל. הניגונים עושים שמחה בלב האדם. בגמרא (מסכת שבת
דף לג') מובא מעשה על 3 מגדולי חכמי ישראל: רבי יהודה, רבי יוסי ורבי
שמעון בר-יוחאי שישבו ביחד ודיברו על מעשיה של אומה זאת, בפשטות
הכוונה על הרומאים, רבי יהודה שיבח אותם, רבי יוסי שתק ורבי שמעון גינה אותם..

איך הדרך הנכונה לקבל את המציאות?

פשט הדברים הוא מאוד קשה, באותה תקופה (אחרי חורבן בית שני) הרומאים עשו בארץ שואה, לא רק שהחריבו את בית המקדש ואת ביתר אלא הגמרא אומרת שרק מהעיר ביתר ירדו נהרות של דם, אז איך יכול להיות שר' יהודה משבח את הרומאים?! הגמרא לא מזכירה את השם 'רומי' אלא הגמרא קוראת להם
'אומה זאת'. בפנימיות של הסיפור הזה, אומה זה סוד ההנהגה של הקב"ה, החכמים שאלו איך הדרך הנכונה לקבל את המציאות של ההנהגה ושל ההסתרת פנים. ר' יהודה אמר שצריך לשבח את הקב"ה גם במציאות ההסתרה, אומרת הגמרא שר' יוסי שתק ור' שמעון הלך לעשות מלחמה עם הרשעים, אלו ואלו דברי א-לוקים חיים. שלושת הדרכים של החכמים הם דרכי אמת. ר' יהודה אומר שצריך תמיד לחפש את החסדים של הקב"ה בתוך ההסתרה וגם שם לשבח את הקב"ה. ר' יוסי לא חולק על ר' יהודה אלא הוא שותק, הכוונה שיש מצבים שאתה לא תוכל לשבח את הקב"ה בעקבות הקושיות של החלל הפנוי לכן צריך לשתוק. המלכות
(רומי) גזרה על ר' יהודה שיהיה 'ראש המדברים' ועל ר' יוסי היא גזרה שיגלה לציפורי

עולה לעולם הטעמים ומגלה את הניגונים

המלכות זה השכינה, אתה עושה עבודה של שתיקה אז אתה תגלה את ה'סוד הציפור העליונה' שזה סוד החוכמה העליונה. בזכות זה שאתה שותק אתה תעלה לעולם הזה ותגלה חוכמות, לכן הגמרא אומרת שבכל מקום הלכה כר' יוסי מכיוון ש'טעמו ונימוקו עימו' הכוונה שר' יוסי שהוא סוד השתיקה הוא היה עולה לעולם הטעמים ומגלה את הניגונים של החלל הפנוי לכן הלכה כמותו משום שלא רק את ההסברים של ההלכה הוא ידע אלא הוא גם ידע את הסוד של הניגונים של כל הקושיות שיש בחלל הפנוי. צריכים לדעת: כשיש לנו קושיות קודם כל צריך
לעשות השתדלות ולענות על הקושיות, בדרך כלל התורה נותנת לנו תשובות, הכוונה שע"י לימוד התורה מתיישבת דעתו של האדם או
שהאדם הולך לשאול חכם גדול בתורה שיסביר לו וידריך אותו, אבל יש מצבים שאף אחד בעולם לא יוכל לתרץ לך את הקושייה הזאת אלא השתיקה. כשאדם רואה שהוא נהיה יותר ויותר מתוסכל עם עצמו אז תדע לך שזה הסוד של השתיקה. איך שותקים? הולכים להתבודדות ואומרים להקב"ה: תעזור לי לשתוק ולהבין שאני לא צריך להבין וזה הטוב האמיתי.

הפוסט פרשת קרח תשפ"ו | הקב“ה ברא את העולם לגלות את רחמנותו הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

לראות בעין טובה כל יהודי

הצדיק יכול ללמד זכות ולראות בעין טובה כל יהודי אבל כדי להגיע לבחינה הזאת קודם כל צריך לטהר את הלב משום שלצערנו יש בלב שלנו עדיין הרבה כעס, הקפדות וקנאה וזה גורם לזה שאנחנו לא יכולים להסתכל בעין טובה על כל דבר. ככל שהצדיק יותר עולה כך הוא צריך להסתכל יותר בעין טובה וללמד זכות. על הדבר הזה אומר ר' צדוק הכהן מלובלין בספר 'צדקת הצדיק' שלמשיח בן-דוד יש כזאת עין טובה על כל יהודי שבעולם וע"י העין טובה הזאת ולימוד הזכות הוא יביא את הגאולה משום שכך הוא כביכול מוכיח להקב"ה שבכל יהודי יש ניצוץ ואור א-לוקי וכל יהודי הוא טוב וע"י הלימוד זכות הזה הקב"ה יביא את הגאולה. נקודה שנייה שרבינו ציין בעניין היצר הרע של הצדיקים שנקרא מלאך קדוש מרומז בכל העניין של דוד ובת-שבע. הזוהר הקדוש כותב במפורש שבעניין בת-שבע לא היה לדוד שום עבירה אלא היה דבר דק מאוד מבחינה רוחנית ולמעשה השורש של זה היה שדוד לא היה עדיין שלם במידה שלו. המידה של דוד המלך זה להיות 'מרכבה לשכינה', הכוונה למידת המלכות שזה הביטול השלם שהצדיק זוכה להשיג שכל הכוחות שלו וכל המציאות שלו זה מה שהקב"ה נותן לו ואם הקב"ה לא נותן לו איזה בחינה אז באותו רגע הצדיק יכול להיות 'בעל העבירות' הכי גדול בעולם, כך מרגישים הצדיקים שהם בחינת מרכבה לשכינה, הכוונה למידת המלכות.

מפחד בכל רגע לא ליפול לשאול תחתיות

הבעש"ט שגם היה בחינת משיח בן-דוד היה אומר שיש אדם בעולם (הוא התכוון לעצמו) ששומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקב"ה בעצמו והוא מפחד בכל רגע ורגע ליפול לשאול תחתיות ממש וכל זה משום שהצדיקים יודעים שהבירור שלהם זה נקודת הבירור של הביטול. ברגע שדוד המלך נכשל בעניין של בת-שבע (זה לא נקרא עבירה אבל זה נקרא כישלון) הוא מיד אמר: 'חטאתי להשם' ועשה תשובה מאוד גדולה והוא אמר להקב"ה: תעניש אותי בכל העונשים שאתה רוצה ובלבד שיכופר לי העניין הזה לגמרי. באמת הקב"ה העניש אותו, 6 חודשים הוא היה מצורע והסתלקה ממנו רוח הקודש, והיה את כל העניין של מרד אבשלום אבל עם כל זה כתוב בזוהר הקדוש שזה עדיין לא מספיק, בכדי להיות מרכבה למלכות צריך לבטל את כל המציאות אל הקב"ה

דוד המלך הבין שכל זה לטובתו הנצחית

כדי לזכות להיות מרכבה לשכינה דוד המלך היה צריך דבר נוסף שזה לקבל ביזיונות באהבה. כתוב בזוהר הקדוש שעד שדוד המלך לא קיבל באהבה את הביזיון של שמעי בן-גרא, (זה לא היה הביזיון הראשון של דוד אבל זה היה הביזיון הכי גדול שלו) דוד לא יכל להיות מרכבה לשכינה. ברגע ששמעי בן-גרא קילל אותו, שמעי התחייב במיתה ואבישי בן-צרויה שהיה עם דוד אמר לו: אדוני המלך, תגיד לי להרוג אותו ואני מיד הורג אותו. עפ"י ההלכה היה מותר לדוד המלך לדון באותו רגע את שמעי בן-גרא למיתה משום שברגע
שהוא קילל את המלך הוא נחשב למורד במלכות ויש הלכה שכשיש מורד במלכות אז מותר למלך לדון יחידי
(בלי סנהדרין או בית-דין) ומותר לו לדון אותו
במקום למיתה. דוד המלך אמר לאבישי: 'השם אמר לו
קלל', אומר הזוהר הקדוש שבאותה שעה הסתכל דוד בחוכמה העליונה והבין שכל זה לטובתו הנצחית לכן הוא לא עשה דבר לשמעי בן-גרא. דוד המלך אמר לשלמה בצוואה שלו שהוא כבר ידאג לזה משום ששמעי בן-גרא צריך לתקן את העוון שהוא קילל את המלך אבל דוד המלך בעצמו
לא עשה דבר לשמעי בן-גרא בכדי לקבל את הביזיונות באהבה

הקב“ה לא רצה שזה יתגלה

כתוב בגמרא על הפסוק "כרעו ולא דמו", שדוד המלך
אמר להקב"ה: אתה יודע שאם יקרעו את הבשר שלי,
לא ימצאו טיפת דם מרוב הביזיונות שקיבלתי. בזה שדוד המלך הסכים לקבל
על עצמו כ"כ הרבה ביזיונות ובזה שהוא עשה מיד תשובה לאחר הכישלון עם
בת-שבע והבין ש'מאת השם היתה זאת', ע"י זה הוא זכה להיות הבחינה של המרכבה לשכינה ולכן אומר הזוהר שהוא זכה להיות 'מלכא משיחא' (מלך המשיח), הכוונה לתקן את כל הבחינה הזאת ומה שעדיין לא התגלה בתקפות דוד המלך זה משום שהקב"ה לא רצה שיתגלה. דוד המלך מצד עצמו עשה את כל מה שמוטל עליו

סיפר בדיחות בשביל לא להיות בצער

בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף ק"ז) כתוב במפורש שדוד המלך אמר
להקב"ה: אני חטאתי 'למען תצדק בדבריך'. בגמרא ובזוהר כתוב שדוד המלך
אמר להקב"ה: היה ויכוח ביני לבינך. אני אמרתי שאני אעמוד בניסיון ואתה אמרת שאני לא אעמוד בניסיון, אתה יודע שאני יכול לעמוד בניסיונות האלה אבל
חשבתי לעצמי שאם אני אעמוד בניסיונות אז יגידו שאני צודק ואתה טעית
וזה חילול השם, לכן נפלתי ונכשלתי 'למען תצדק בדבריך'. בזוהר הקדוש כתוב
שדוד המלך נקרא: 'בדחא דמלכא', מספר בדיחות לשכינה כדי לשמח את
השכינה. כתוב בזוהר במפורש שדוד המלך אמר את זה בתור בדיחה להקב"ה
כדי שברגע של כזאת נפילה דוד המלך בעצמו לא יפול לעצבות. הסיבה
השנייה היתה בשביל לספר בדיחות ולשמח את להקב"ה: עכשיו אלו רגעים קשים שאני נמצא במצב של חטא ואני רחוק ממך אז גם אתה וגם אני בצער. דוד
המלך סיפר בדיחות בשביל שהוא לא יפול לצער הזה וגם בשביל שהקב"ה לא יהיה בצער.

מידת הגבורות היא מידה קדושה מאוד

רבינו אומר שכל העבודה של היצר הרע נקראת 'בירור מידת הגבורות' משום שבמידת הגבורות יש אורות רוחניים שנקראים גבורות, הבחינה הזאת מתגלית בנפשנו. כל הכוחות שיש לאדם להתגבר על היצר הרע ולעשות מעשים טובים זה נקרא כוח הגבורות שבלב ובנפש האדם. בלי גבורות האדם לא יכול לעשות שום
דבר בעולם. כדי להיות איש עשייה, בין אם זה ברוחניות ובין אם זה בגשמיות האדם חייב שיהיה לו את כוח הגבורות. ככל שיש לאדם יותר גבורות כך הוא יכול לפעול יותר, לכן מידת הגבורות היא מידה קדושה מאוד.
רבינו האר"י הקדוש כותב שאעפ"י שב'ספירות' הגבורות הם מתחת לחסדים ולכאורה מידת החסד יותר עליונה ממידת הגבורות, לעתיד לבוא יתברר ויתגלה שהגבורות הם יותר עליונות מהחסדים. הראייה לדבר היא ראייה כמעט פלאית: לכל מידה רוחנית יש התגלות בעולם שלנו. למידת החסדים יש התגלות בעולמנו במתכת שנקראת 'כסף',
לכן כסף זה כיסופים וחסדים. השורש של הכסף זה חסדים..

בין שוק המתכות לספירות

למידת הגבורות יש גם כן מתכת וזה 'זהב'. הזהב זה ענף של הגבורות. רבינו האר"י הקדוש מקשה קושייה: אם הזהב
זה ענף של הגבורות והכסף זה ענף של החסדים אז
מדוע בעולם שלנו הזהב יותר יקר מהכסף שזה
מעיד שהגבורות יותר עליונות? לכאורה היינו אומרים
שזה לא קושייה, מה הקשר בין שוק המתכות בעולם
לבין הספירות בעולם האצילות? מהקושייה של
רבינו האר"י הקדוש אנחנו רואים שכל דבר בעולמנו
קשור ישירות עם מה שקורה למעלה בעולמות הרוחניים הגבוהים ביותר. האר"י הקדוש מתרץ שמכיוון שבשורש הגבורות יותר עליונות מהחסדים לכן כבר עכשיו בעולם שלנו הזהב יותר יקר מהכסף. רבינו אומר לנו שעיקר העבודה שלנו זה תיקון ענף הגבורות. בענף הגבורות יש חלק עליון ויש חלק תחתון. זה ענף שמגיע למעלה למעלה והוא גם מגיע למטה למטה

מה הסיבה שהתורה שינתה את הלשון?

נתבונן קצת בעניין של בירור הגבורות מתוך קושייה מאוד ידועה שמובאת בפרשת במדבר ובפרשת נשא בסוף פרשת במדבר ובתחילת פרשת נשא הקב"ה מצוה את משה רבינו שימנה את משפחות הלווים. במשפחת לוי היו 3 משפחות: קהת, גרשון ומררי. בגלל החשיבות של הלווים הקב"ה מצווה על משה למנות כל משפחה בפני עצמה ולאחר מכן לעשות סיכום כללי. בשעה שהקב"ה מצווה על משה רבינו למנות את הלווים, התורה משנה את הלשון שלה בכל אחת מהמשפחות. המשפחה הראשונה שהיא גם המשפחה החשובה בלווים משום שהם נשאו את הכלים הפנימיים של המשכן זו משפחת קהת. הקב"ה אומר למשה ולאהרון: "נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחותם לבית אבותם", רש"י ושאר המפרשים מבינים ש'נשא' הכוונה למנות את בני קהת. אצל בני קהת הלשון היתה נשא. לאחר מכן בתחילת פרשת נשא הקב"ה עובר למשפחה השנייה: "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם, מבן 30 שנה ומעלה תפקוד אותם.." פה הקב"ה מוסיף עוד לשון 'תפקוד אותם'. אצל בני גרשון כתוב גם 'נשא' וגם 'תפקוד אותם'.
נשאלות פה 2 שאלות: תפקוד אותם ונשא זה אותו דבר, מדוע התורה צריכה
לחזור פעמיים על מניין בני גרשון? דבר שני מדוע אצל בני קהת כתוב נשא את
בני קהת ולא כתוב תפקוד ואילו אצל בני גרשון כתוב תפקוד? המשפחה
השלישית זה בני מררי. אצל בני מררי לא כתוב נשא אלא כתוב: "בני
מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם". כל המפרשים מתקשים מאוד
בדבר הזה, מה הסיבה שהתורה שינתה את הלשון? בדרך לימוד התורה יש לנו
כלל. כשאנחנו רואים שיש קושיות שלפי פשט הדברים אנחנו לא מבינים
מדוע התורה משנה את הלשון שלה זה בא ללמד אותנו שיש בזה רובדים
עמוקים מאוד שאנחנו צריכים להתבונן בהם. ע"י שינוי הלשון התורה מלמדת אותנו ומרמזת לנו להתבונן בעומק הדבר משום שיש פה שינוי מהותי בין שלושת המשפחות, אז צריך לחפש סיבה יותר עמוקה ויותר מהותית בשינוי שבין המשפחות.

עבודת מררי זה לתקן את תאוות העולם

מובא בספר 'מנחת יהודה': 'וכבר ידעת שבני קהת הם שורש הדינים והגבורות של כל הלווים'. נסביר מה כוונת הדברים – כידוע השורש והתיקון של הלווים זה תיקון הגבורות (זה מובא הרבה בזוהר ובכתבי האר"י הקדוש). השינוי לשון בא לרמז לנו על 3 דרגות של עבודה בבירור הגבורות. נתחיל מהמשפחה האחרונה, אצל בני מררי לא כתוב נשיאת ראש (נשא) אלא כתוב 'תפקוד אותם'. כתוב בספרים הקדושים שעיקר העבודה של בני מררי היתה לברר את הגבורות התחתונות. הגבורות התחתונות בנפש שלנו הם הסיבה שאדם נמשך לתאוות העולם הזה משום שכל תאוות העולם הזה באות ממידת האש. מידת האש זה גבורות. כשהגבורות עדיין לא הגיעו לתיקון שלהם אז בבחינה התחתונה שלהם הם מצטיירות כתאוות העולם הזה ובעיקר בתאווה הידועה (ניאוף) לכן עיקר העבודה של משפחת מררי היא לתקן את תאוות העולם הזה. זו הסיבה שתורה נקטה בלשון תפקוד, פירוש אחד זה כפשוטו תמנה אותם אבל יש עוד פירוש ללשון תפקוד, מלשון פקידה כמו שכתוב: 'חייב אדם לפקוד את אשתו לפני שהוא יוצא לדרך'. התורה מרמזת לנו שבני מררי צריכים לתקן את הגבורות התחתונות שזה כל התאוות הגשמיות אבל בעיקר את התאווה הידועה. בלשון הקבלה זה נקרא 'תיקון הנפש' משום שהנפש זה הכוח המתאווה באדם, העבודה
של בני מררי זה להפוך את התאווה הגשמית לתאווה רוחנית

לעמוד שעות מול הקב“ה

ברגע שאדם זוכה לזכך ולתקן את התאוות הגשמיות שלו אז הכוח של התאוות לא מתבטל אלא הוא עולה למעלה, ואז האדם מרגיש צימאון, כיסופים וגעגועים להקב"ה, לכן כשהצדיקים שתיקנו את התאוות הגשמיות של העולם הזה עומדים בתפילה או בהתבודדות הם יכולים לעמוד שעות מול הקב"ה משום שהנפש שלהם נמצאת עכשיו במצב של תיקון וכל הכוח של התאווה עולה למעלה, זה הבחינה של 'צמאה לך נפשי'. זה הבחינה של בני מררי שהם החלק התחתון של הגבורות

לתקן את המידות הלא טובות שבלב

בני גרשון נקראים בחינת רוח שזה החלק האמצעי. אומר הזוהר הקדוש
שעבודת הרוח זוהי עבודה ממוצעת בין הראש לבין הכבד, הכוונה בין הראש לבין החלק המתאווה. הממוצע יכול לעלות למעלה וגם יכול לרדת למטה. זוהי
הסיבה שאצל בני גרשון כתוב 'נשא' שזה הבחינה העליונה אבל הם יכולים גם לרדת למטה וזו הסיבה שכתוב אצלם גם את המילה 'תפקוד'. מידת הרוח יכולה
לעלות למעלה וגם לרדת למטה. התאוות זה נקרא כבד והרוח זה נקרא הלב.
עיקר העבודה של בני גרשון היא לתקן את המידות הלא טובות שבלב שזה
נקרא נפילת הגבורות בבחינת הרוח שזה כעס והקפדה או רצון לכבוד ולגאווה,
כל זה התיקון שבלב שהוא כנגד בני גרשון שכלולים בין העליון לבין התחתון
משום שהם המידה הממוצעת ועיקר התיקון שלהם זה ההתגברות על העניין
של כעס והקפדה. צריך לדעת שכמעט כל הקומה הרוחנית של האדם
עומדת לפי מצב הכעס וההקפדה. לכולנו יש מידת הכעס והניסיון הזה הוא
ניסיון מאוד מאוד לא פשוט – צריך לדעת שצריך הרבה בקשה ותפילה על הדבר הזה

משה רבינו ראה דברים מאוד מופלאים

יש ספר שנקרא 'דניאל בגוב האריות' שנכתב ע"י אחד הצדיקים בקראקוב לפני 120 שנה. בספר הזה כתוב שבשעה שמשה רבינו עלה למרום כדי לקבל את התורה, משה רבינו אמר למלאך מיכאל: מכיוון שהקב"ה רוצה שאני ינהיג את עמ"י אני רוצה להתייעץ ולשאול שאלות את הצדיקים שהיו כבר בעולם וזכו להיות צדיקים גדולים כדי שאדע איך להנהיג את עמ"י. המלאך מיכאל אמר לו שהוא יקח אותו לצדיקים וכך משה ישאל אותם מה שהוא רוצה. הראשון שהמלאך מיכאל לקח את משה אליו היה חנוך. כשהם הגיעו להיכל של חנוך משה רבינו ראה שם דברים מאוד מופלאים, חנוך זה מלאך מט"ט. משה אמר לחנוך: במחילה מכבודך שאלה לי אלייך, אתה עכשיו המלאך הממונה על כל המלאכים (מלאך מט"ט), איך זכית להיות ילוד אישה ואדם עם יצר הרע ובכל זאת זכית להיות במדרגה רוחנית כ"כ גבוהה עד
שזכית לעלות עם גופך לשמיים?? איך זכית לכאלה מעלות וכאלה מדרגות גבוהות? חנוך אמר למשה: תדע לך שלא היה לי יום אחד שבו היצר הרע עזב אותי, כל ימי
חיי היו לי מלחמות נוראיות עם היצר הרע אבל בזכות 2 נקודות זכיתי למה
שזכיתי. דבר ראשון הייתי מאוד מאוד ישר במלאכתי (חנוך היה סנדלר) והקפדתי מאוד על יושר בעבודה בעניין ממונות והסיבה העיקרית שזכיתי למה שזכיתי שכל ימי חיי, עיקר מלחמתי ועבודתי היתה לא להקפיד ולא לכעוס על שום אדם, וכאשר היה עולה הכעס בליבי, הייתי מוריד דמעות לפני הקב"ה שיציל אותי ממידת הכעס. חנוך
אמר שעיקר זה שהוא זכה להיות מלאך מט"ט, המלאך הממונה על כל המלאכים זה בזכות שהוא עבד על מידת הכעס

רוצה להדריכך בדרך בה תלך

לאחר מכן המלאך מיכאל לקח את משה להיכל של עמרם, אביו של משה. כשמשה נכנס להיכל עמרם אמר לו: משה, בני, יודע אני למה באת לכאן, כדי לקבל את התורה ולהנהיג את עמ"י ואני כאביך רוצה להדריכך בדרך בה תלך. ודע שתחמול ותרחם על כל בריאה ועל כל יהודי בפרט וגם מי שיחטא וימרוד בך ויכעיס אותך, תחמול עליו. ודע שכל חוכמה שמהולה בה מידת הכעס אז זו עדיין חוכמה שלא מבוררת מהסיגים ומהפסולת ואדם שיש בו עדיין את מידת הכעס והוא בא לרפאות ולעזור לאחרים הרי הוא כרופא-אליל שמשתמש בתרופות של רופאי-אלילים. ודע כי הרחמים והחמלה זה עצם אור א-לוקי בלב האדם. זו ההדרכה שקיבל משה רבינו בשמיים – תרחם על כל יהודי…

מקווה והתבודדות כנגד הכעס

זה הבחינה שנקראת המידה הממוצעת בין העבודה של קהת לעבודה של
מררי. העבודה של מררי זה הנפש ותאוות העולם הזה. הבחינה הקצת יותר עליונה
זה כל הכעסים וההקפדות שיש בלב, אז מה האדם יכול לעשות? לטבול
במקווה ולהגיד: השם תרחם עליי. כתוב בספרים הקדושים שהטבילה במקווה
זה סגולה לבטל את מידת הכעס. אז האדם צריך לטבול במקווה ולהתבודד
ולבקש רחמים על המידה הזאת, כמו שחנוך אמר למשה רבינו שהוא היה
מוריד דמעות לפני הקב"ה שיציל אותו ממידת הכעס. זאת אחת
הבחינות של העבודה של גרשון שזו עבודה ממוצעת בין הראש שזה הנשמה לנפש אבל עיקר העבודה של גרשון זה העבודה על המידות שבלב ובעיקר על מידת הכעס..

מידת הכבוד מושרשת בתוך הלב והנפש

התיקון השני שיש בלב זה התיקון של הכבוד וכנגד זה האדם צריך לזהות בתוכו שהוא מחפש את הכבוד. אין אדם בעולם הזה שלא מחפש כבוד, אין כזו מציאות אלא אם כן הוא כבר זכה ל'יחידה דיחידה' והוא כבר 60 שנה מתבודד והוא קיבל את כל הביזיונות שבעולם ואז הוא יכול להגיד שהוא תיקן את מידת הכבוד.
אנחנו צריכים לדעת שמידת הכבוד מושרשת בתוך לב ונפש האדם וכמעט
אין מציאות שבה אנחנו לא מחפשים כבוד לכן כנגד זה אנחנו צריכים לזהות שיש בנו את הדבר הזה ולבקש מהקב"ה רחמים על הדבר הזה. כנגד הכבוד אין עצה חוץ מלבקש רחמים מהקב"ה. תלמידי הבעש"ט שאלו אותו לפני פטירתו: איך נדע מי הצדיק הבא אחריך? ענה להם הבעש"ט: תלכו לשאול את הצדיקים עצה כנגד הכבוד והגאווה, אם מישהו אחר יתן לכם עצה חוץ מלבכות להקב"ה אז תדעו שזה
לא הצדיק שמחליף אותי. הבחינה הזאת היא נמצאת עמוק מאוד בנפש האדם.
ברגע שהאדם מתחיל לעבוד קצת על מידת הכבוד אז מיד יהיו לו ניסיונות מאוד גדולים, כל העולם ירצו לתת לו כבוד! והוא יצטרך כל הזמן לצעוק יותר ויותר להקב"ה

הכבוד רוצה לחזור למקום האמיתי שלו

ה'שפת אמת' הקשה פעם קושייה על המשנה באבות: כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. השפת אמת אמר שאת ראש המשנה הוא מבין אבל את סוף המשנה הוא לא מבין. בראש המשנה כתוב שאדם שרודף אחרי הכבוד אז הכבוד בורח ממנו וזה מובן משום שלא ראוי שיהיה לו כבוד. אבל בסוף המשנה כתוב על איש אמת שבאמת בורח ולא רוצה כבוד אז מדוע הוא צריך להענש שהכבוד ירדוף אחריו?! סוף סוף יש איש אמת שרוצה לברוח מהכבוד אז למה הוא מתחייב בזה שהכבוד רודף אחריו? השפת אמת תירץ שהכבוד רוצה תמיד לחזור לבית שלו ולמקום האמיתי שלו. המקום האמיתי של הכבוד זה: 'השם הוא מלך הכבוד'. הכבוד יודע שאם יש אדם שבאמת בורח מן הכבוד אז הכבוד רוצה לרדוף אחרי אותו אדם כדי להשיג אותו ואז יצא שיתנו לו הכבוד ואז אותו איש אמת מיד מעלה את הכבוד הזה להקב"ה ואומר לו: מה רוצים ממני? הרי הכל שלך! לכן כל מי שנלחם כנגד הכבוד שיצפה לזה שיתחילו לכבד אותו אבל האדם צריך תמיד להעלות את הכבוד חזרה למעלה. זה הבחינה השנייה בתיקון הרוח שזה תיקון הלב, הבחינה של הכבוד שזה הנקודה של בני גרשון…

הקב"ה מסתיר את האמת

בני קהת הם כנגד תיקון המוח שזה נקרא תיקון הנשמה, לכן אצל בני קהת כתוב רק 'נשא' משום שהעבודה שלהם זה רק הבירור של המוחין. רבינו אומר בתורה ע"ב שהעבודה של הצדיקים זה מלאך קדוש. דיברנו על 2 בחינות שצריך כנגד זה: שיהיה כולו טוב ועבודה על נקודת הביטול. בבחינה הזאת יש עבודה נוספת שזה בירור הנשמה, הכוונה לברר מה אמת של הקב"ה. לפעמים הקב"ה מסתיר מהצדיקים הגדולים את האמת והצדיקים צריכים לזכות להמשיך את האמת אליהם, בכוח העבודה שלהם הם מבררים את האמת של הקב"ה אעפ"י שהקב"ה מסתיר מהם את האמת. צריך לדעת שיש בחינה שהקב"ה מטעה את הצדיקים אבל הוא מצפה שהם יבררו את זה..

אתה לא הולך ללמוד תורה עם אבא שלך

מובא במדרש תנחומא שהקב"ה אמר לאברהם אבינו: "קח לך את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה", מיד בבוקר אברהם אבינו חבש את החמור ויצא לדרך עם יצחק. כתוב במדרש שבשעה שאברהם הלך בדרך בא אליו הס"מ בדמות של בחור צעיר ואמר לו: לאן אתה הולך? ענה לו אברהם: אני הולך ללמוד תורה עם יצחק בני. אמר לו הס"מ בדמות הבחור הצעיר: אתה לא הולך
ללמוד תורה אלא אתה הולך לשחוט אותו. הס"מ אמר לו: תדע לך, אני
מלאך והקב"ה שלח אותי להציל אותך משום שאתמול הס"מ אמר לך לשחוט את יצחק! היעלה על דעתך שהקב"ה יצווה אותך לשחוט את יצחק?! אברהם אבינו אמר לו: איני שומע לשום מילה ממך, והוא גירש אותו. הס"מ לא התייאש ויום למחרת הוא בא ליצחק ואמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו יצחק: ללמוד תורה עם אבי. אמר לו הס"מ: אתה לא הולך ללמוד תורה עם אביך, אלא הוא הולך לשחוט אותך. אמר לו יצחק: אם הוא רוצה לשחוט אותי שישחוט אותי. אמר לו הס"מ: אני מלאך והקב"ה שלח אותי להציל אותך. אמר לו יצחק: אני לא זז כחוט השערה ממה שאבא שלי רוצה לעשות. איך אברהם ויצחק ידעו לברר את הטענות של הס"מ? זה הבחינה
של המלאך קדוש שמטעה את האדם והצדיקים יודעים לברר את הטעויות האלה…

הוא עשה מה שעשה ושאל את הקב“ה

מובא בשעה שנבוכדנצר בנה את פסל הזהב, זה לא היה ע"ז (עבודה זרה) מכיוון שנבוכדנצר ידע שאם זה ע"ז אז עמ"י לא ישתחווה משום שיש להם מצווה למסור את הנפש ולא לעבוד ע"ז. נבוכדנצר רצה להפחיד ולהשפיל את עמ"י ושהם ישתחוו לפסל לא בשביל ע"ז אלא בשביל כבוד למלכות. חנניה, מישאל ועזריה לא ידעו מה האמת, האם צריך למסור את הנפש או שלא צריך למסור את הנפש. אם זה היה ע"ז אז אין שאלה משום שזה הלכה מפורשת שצריך למסור את הנפש אבל בגלל שזה היה כבוד למלכות אז היה להם ספק משום שהיה בהשפלה של עמ"י חילול השם. המדרש אומר שהם הלכו לשאול את יחזקאל הנביא שהיה הרב שלהם. יחזקאל אמר להם: גם אני לא יודע, חכו רגע ואני אשאל את הקב"ה. הם חיכו ויחזקאל
עשה את מה שעשה בדרכי הנבואה ושאל את הקב"ה. הקב"ה אמר ליחזקאל: תגיד להם שאני לא רוצה את עמ"י ואני לא רוצה את המסירות נפש שלהם ואין לי עניין בהם. כששמעו את זה חנניה מישאל ועזריה הם יצאו החוצה ועשו שיחת חברים ושעה התבודדות והחליטו שגם אם הקב"ה לא רוצה אנחנו בכל זאת מוסרים
את הנפש. מיד הקב"ה אמר ליחזקאל הנביא: בוודאי שאני רוצה את המסירות
נפש שלהם, בגלל זה הקב"ה הציל את עמ"י ועשה להם ניסים ונפלאות. זה
הבחינה של הבירור של המלאך הקדוש. הצדיקים יודעים לברר את האמת של הקב"ה

לעשות את הטעויות הכי גדולות בעולם

שואל ר' נתן בליקוטי הלכות איך הצדיקים יודעים לברר מה האמת של הקב"ה? איך חנניה מישאל ועזריה ידעו מה האמת? איך אברהם ויצחק ידעו לברר את הס"מ? אומר ר' נתן שיש לצדיקים הגדולים נקודת ביטול כ"כ גדולה להקב"ה והם עברו כ"כ הרבה והם יודעים שבכל רגע ורגע אפשר לעשות את הטעויות הכי גדולות בעולם ובכל מצב כזה שהם יכולים לטעות מתעורר בהם פחד מאוד גדול שאולי הם יטעו ובזכות הפחד הזה הקב"ה מאיר בתוכם את נקודת האמת – כל זה היה רק הבנה קטנה בבירור של הצדיקים. זה רחוק מאוד מהמקום שבו אנחנו נמצאים אבל זה קצת הבנה עד איפה הבירור של הצדיקים מגיע בבחינה הזאת. העיקר בבירור של הצדיקים נעשה מגודל הביטול שיש בתוכם להקב"ה ואז מתנוצצת בתוכם הדעת האמתית אפילו שזה לא בגלוי. בגלוי או בדיבור זה יכול להיות הפוך אבל מתנוצצת בתוכם נקודת האמת ואז הם יודעים מה האמת. זה הבחינה של הבירור של המלאך הקדוש

אנו לא יכולים לברר את הנקודה הזאת

מתעוררת השאלה: האם יש לנו איזה שייכות עם היצר הרע שנקרא מלאך קדוש? הרי אנחנו בקושי ידועים לברר הלכה בשולחן ערוך אז מלאך קדוש שמטעה אותנו!? הרי זה ברור שאנחנו נטעה משום שאנחנו לא יכולים לברר את
הנקודה הזאת. בספרים הקדושים כתוב שהעבודה שלנו זה לזכות להתבטל
למי שזכה להתבטל להקב"ה. אנחנו צריכים לברר מיהו הצדיק האמת
שבירר את המלאך הקדוש ואז להתבטל אליו. באמת זה לא דבר פשוט מכיוון שגם
על זה יש הטעייה מאוד גדולה, אבל בכל זאת יש בכוחנו לברר מיהו
הצדיק האמת שאנחנו צריכים לשמוע בקולו. מכיוון  שהצדיק האמת
בירר את הבחינה שנקראת מלאך קדוש אז הקב"ה מגלה לו את התורה של הנשמות

בכל יום מתגלית התורה של אותו היום

בזוהר הקדוש כתוב שבכל יום יום בנץ החמה מתגלית התורה של אותו היום,
הכוונה מהם התיקונים, העצות, הדעת ומה צריך לעבור כל העולם ומה צריכה
לעבור כל נשמה ונשמה כתוב בספרים שהצדיק יודע את דרכי התשובה והתיקון
של הנשמות תיקונים שאף אחד לא יודע. לכאורה זה קשה. חוץ מהצדיק
אף אחד לא יודע איך עושים תשובה? הרי ברמב"ם בהלכות תשובה כתוב איך לעשות תשובה ויש עוד הרבה ספרים שכתוב בהם מהם דרכי התשובה.
יש את 'ספר הרוקח' שבו כתוב: 'עכשיו אכתוב לך את דרכי התשובה שקיבלתי
פה מפה עד משה רבינו שקיבל את זה מהקב"ה בהר סיני'. החיד"א שואל אם
יש הרבה ספרים שבהם כתוב איך צריך לחזור בתשובה, אז מדוע צריך שבכל
דור ודור יהיה את הצדיק שיודע את דרכי התשובה? החיד"א משיב שנכון
שיש את דרכי התשובה אבל בכל דור יש לכל נשמה את דרכי התשובה המיוחדים והפרטיים שלה ובלי הצדיק אנחנו לא יכולים לדעת מהם דרכי התשובה בשבילנו…

זה לא הדרך לדור הזה ולנשמות האלו…

ברוך השם היום כל תלמיד חכם יכול לפתוח את הספרים של רבינו האר"י הקדוש ושל הרוקח ולקרוא מהם דרכי התשובה ואחרי ארבע פעמים שהוא לומד את הספר הוא יכול ללמד אותו לרבים ולכתוב על זה פירושים והערות והגהות.
אומר החיד"א שזה לא האמת. הספרים האלו הם ספרי אמת אבל זה לא הדרך
לדור הזה ולנשמות האלו. דרכי התשובה תמיד משתנים לפי מציאות הדורות לכן אנחנו רואים שבדור שלנו אם ידברו עם רוב הדור כמו שהיו מדברים לפני ארבע מאות שנה איך לחזור בתשובה אז אף אחד לא היה עומד בזה, ספק אם היה
מניין בדור הזה שהיה יכול לעמוד בזה, לכן אנו צריכים את הצדיקים שהנשמה שלהם שייכת לדור הזה והיא תגלה לדור את הדעת ואת העצות ששייכות לדור הזה.

דעת שיכולה להאיר אפילו באדם פשוט

ברוך השם אנחנו רואים שהדעת של רבינו היתה הרבה מאוד שנים בבחינת
'נעלם'. לפני הרבה שנים רוב העולם לא הכירו את רבינו משום שכל הדרך והעצות שרבינו הוריד לעולם זה בעיקר לדורות שלנו. אנחנו רואים שבדורות שלנו
קשה מאוד לדבר עם אנשים בלי הדרכים של רבינו. בספר 'ביאור הליקוטים'
מובא שלא דורשים מאתנו בירור של מלאך קדוש אבל ע"י שזוכים להתבטל
לצדיק, זוכים לקבל מכוח הצדיק את כל הבירורים שלו. ר' נתן כותב בליקוטי הלכות ש'הקטן שבאנשי הצדיק יכול להחזיר את כל העולם כולו בתשובה'. הדעת של הצדיק יכולה להאיר אפילו באדם פשוט שיכול להחזיר את כל העולם כולו בתשובה.

ניצוצות של קדושה שבלועים בין הגויים

בהמשך התורה רבינו אומר שגם אצל שלמה המלך היה בירור של הצדיקים שנקרא מלאך קדוש. אין שום ספק לכל בר-דעת ששלמה המלך לא נשא כ"כ הרבה נשים בגלל התאווה. לשלמה המלך היה עניין אחר לגמרי בעניין הזה. כתוב ששלמה המלך שהיה חכם מכל אדם ראה דברים רוחניים מאוד גדולים, שכל מציאות העולם מוכנה לגאולה, הכוונה שמצד ההארות הרוחניות היה באותו זמן הארות הכי גדולות מאז בריאת ועד ביאת משיח צדקנו. מעולם לא היתה מציאות רוחנית כמו שהיתה בזמן ששלמה המלך בנה את בית המקדש. הדבר השני ששלמה ראה שמי שצריך לגאול את העולם נמצא וקיים, שזה משיח בן-דוד, ומי ראוי להיות משיח בן-דוד יותר משלמה בעצמו? משום ששלמה המלך ראוי לא רק מבחינה רוחנית להיות משיח בן-דוד אלא גם ביולוגית. שלמה המלך ראה את כל זה והוא גם ראה שהמניעה של הגאולה זה שיש עדיין ניצוצות של קדושה בלועים בין הגויים ושלמה המלך גם ראה שהוא יכול להעלות את הניצוצות ע"י שהוא יתחתן עם נשים מאומות העולם
(הוא ידע איזה נשים ומאיזה אומות) והוא ידע שע"י שהוא יגייר ויתחתן איתם הוא בעצם מעלה את הניצוצות ומעלה אותם אל הקדושה ובזה נשלם כל תיקון העולם.

עברת?  אתה לא יכול לעשות את זה.

הטעות של שלמה היתה שהוא עבר על הלכה אחת: 'לא ירבה לו נשים'. בגלל שעברת על הלכה אחת אתה כבר לא יכול לעשות את הבירור
 הזה. באמת זה לא פשוט משום ששלמה שראה את הבירור הזה של הניצוצות ראה גם שאי אפשר לעשות את הבירור הזה אלא ע"י
עבירה. 'הבני יששכר' כותב שאי אפשר לעשות את הבירור הזה אלא ע"י עבירה. שלמה המלך סבר בדעתו שהוא צריך לעשות את העבודה הזאת, לכן זו בחינה דקה של הבירור של המלאך הקדוש: מה האמת ומה השקר.

הפוסט פרשת שלך לך תשפ"ו | המשך תורה ע"ב בליקוטי מוהר"ן חלק א‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.

הברסלבר הראשון בעולם

רבינו מגלה לנו שהיסוד הראשון בתורה זו זה שאנו צריכים לדעת שכך היא הדרך. רבינו אומר שבכל פעם שאדם מתעורר לתשובה ולמעשים טובים ורוצה להתחזק ולהתקדש, באותו זמן יש לו כוח. יכול להיות שיש לאדם את הכוח הזה חודש, חודשיים או חצי שנה אבל רבינו מגלה לנו כלל גדול, אל תחשוב שהיצר הרע התפטר ואל תחשוב שברגע שהתחזקת אז היצר הרע התייאש ממך. צריך לדעת יסוד חשוב שהיצר הרע הוא החסיד ברסלב הראשון בעולם והוא מקיים בשלמות את 'אין שום ייאוש בעולם כלל'.
גם אם אתה רואה שהיצר הרע עזב אותך לתקופה מסויימת, אל תחשוב שהיצר הרע התפטר אלא הוא רק הלך למכון כושר והוא יחזור אלייך עם כוחות מחודשים, זה היסוד הראשון שרבינו מלמד אותנו, שהיצר הרע תמיד יתגבר מהפעם הקודמת משום שכתוב בגמרא: 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו', בפשטות לשון הגמרא זה בין אדם לאדם, אדם שהוא יותר גדול במעלה אז היצר הרע
שלו גדול יותר אבל רבינו מסביר את זה גם על האדם עצמו.

היצר לא עוזב גם את הצדיקים הגדולים

מדי עם בפעם אתה עולה במדרגה משום שאתה ברוך השם לומד תורה ומתחזק, אדם שרוצה ללכת בדרך התורה והקדושה באמת מתעלה, לכן רבינו מסביר שאתה בעצמך יותר גדול ממה שהיית לפני חודש או חודשיים, זו הסיבה ששולחים לך יצר הרע יותר גדול. היסוד הראשון שרבינו מלמד אותנו בתורה הזו הוא שהיצר הרע לא עוזב אותנו, ולא רק שהיצר הרע לא עוזב אותנו האנשים הפשוטים אלא רבינו מוסיף ואומר שהיצר הרע לא עוזב גם את הצדיקים הגדולים ביותר, כל עוד האדם נמצא בעולם הזה יש לו מלחמות כנגד היצר הרע. רבינו ממשיך את התורה ואומר: 'ויש כמה וכמה בחינות ביצר הרע, כי יש בני אדם נמוכים ומגושמים שהיצר הרע שלהם הוא גם כן נמוך ומגושם' רובנו נמצאים במדרגה הזו שהיצר הרע שלנו זה יצה“ר של תאוות גשמיות ושל מידות לא טובות. רבינו ממשיך ואומר: 'היצר הרע הזה הם הדמים בעצמם, היינו שהדמים הם דמים עכורים, ובאמת מי שיש לו דעת צח כל שהוא (הכוונה מי שיש לו קצת דעת), היצר הרע הזה (של הדמים העכורים ושל תאוות העולם הזה) הוא אצלו שטות גדול ושיגעון. כי מי שיש לו שום דעת, ויודע מעט מגדולת אדוננו הבורא יתברך שמו, כמו שכתוב : 'כי אני ידעתי כי גדול השם ואדונינו מכל א-לוקים' ואי אפשר להסביר זאת לא בכתב ולא בע"פ כי גדולת השם יתברך הוא רק לכל חד לפום (לפי) מה דמשער בליבו
כמו שכתוב בזוהר הקדוש: 'נודע בשערים בעלה'. ומי
שזוכה להשיג בליבו את גדולת השם יתברך (בדור שלנו הכוונה לצדיקים) בוודאי אצלו זה אינו נחשב שום דבר לניסיון'

צריך להתגבר ולהימלט ממנו

רבינו אומר שהיצר הרע של הצדיקים זה מלאך קדוש: 'ואף על פי כן הוא יצר הרע וצריך להתגבר ולהימלט מאוד ממנו, היינו בחינות גבורות, בחינות דינים, וזה הבר דעת (הצדיק), יש לו יצר הרע כזה, וצריך להתגבר עליו ולהמתיק הדינים שיהיה רק כולו טוב. כי מי שנכלל במקום שצריך להכלל, היינו ב'אין סוף', שם כולו טוב ואין שם דין חס ושלום על כן צריך להיות כולו טוב, ולהמתיק כל הגבורות והדינים שהם היצר הרע שלמעלה שנקרא מלאך קדוש ובזה פגם דוד ובת-שבע כי בוודאי חלילה לנו לומר שדוד המלך חטא בגשמיות מחמת התאווה כי כבר אמר דוד בעצמו: 'וליבי חלל בקרבי', שהרג כבר את היצר הרע הגשמי בתכלית והכניע הדם שבחלל השמאלי ואף שאמרו רבותינו ז"ל: 'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה', אעפ"י כן, אפילו זה הפגם הקטן והחטא קל שנעשה כמובא, גם זה בוודאי לא היה חס ושלום מצד התאווה או מחמת עכירת הדמים שמשם
בא תאווה זו של ניאוף רק הפגם שלו היה למעלה, בגבורות'.

אסור להיבהל ולהתייאש מהדבר הזה !

כל העניין של דוד המלך היה מעשה שקשור למלאך קדוש, כל זה היה בדקות גדולה מאוד משום שבת-שבע הייתה ראויה לדוד המלך מששת ימי בראשית כמו שכתוב במסכת סנהדרין. דוד המלך היה צריך להמתיק את הדינים בשורש עליון מאוד ושם הוא טעה. צריך להתבונן בדברים של רבינו. דבר ראשון העבודה של רוב העולם זה המלחמה הפשוטה עם היצר הרע אבל צריך לדעת כלל גדול מאוד: כאשר היצר הרע מתגבר עלינו אסור להיבהל ולהתייאש מזה משום שכך הקב"ה ברא את העולם – שכל ימי חיינו תהיה לנו מלחמה עם היצר הרע, אבל צריך לדעת שכשהאדם מתחזק אז הוא עולה מדרגה לדרגה והיצר הרע שלו משתנה. הרבה פעמים אנחנו נחלשים בדעתנו כשאנו רואים את כל המלחמות שלנו עם היצר הרע אבל צריך לזכור יסוד מאוד גדול: המלחמות שלנו עם היצה“ר זה רצונו של הקב"ה וזה לא בגלל שאנחנו לא בסדר

רגע, למה אני לא לומד כמו רבי שמעון??

הקב"ה ברא את היצר הרע בכדי שהוא ילחם בנו אז בכל פעם שאדם
רואה שמתגברת עליו איזו תאווה או שהוא כועס או לא מצליח לשמור את
העיניים, צריך לדעת, אדרבה זה רצונו של הקב"ה שנהיה במציאות הזו
ונילחם ונתמודד איתה. הקב"ה מזהיר את משה רבינו בתורה 3 פעמים שעמ"י לא יתקרבו אל הר סיני: 'פן יהרסו אל השם'. בזמן מתן תורה היה לכל אחד מעמ"י
את הגבול שלו. הקב"ה הזהיר את משה רבינו 3 פעמים משום שהקב"ה ידע איזה
יצר הרע גדול יש לאדם. גם לנו יש את הבחינה הזו של היצר הרע. ברוך השם
אדם התחיל ללמוד תורה והוא כבר חצי שנה לומד תורה רצוף שזה דבר גדול
מאוד, אבל אחרי חצי שנה האדם אומר: רגע למה אני לא לומד תורה כמו ר'
שמעון בר-יוחאי?! אני רוצה לבטל את כל העולם הזה ולהיות כמו משה רבינו וכמו ר' שמעון בר-יוחאי, אבל הקב"ה לא רוצה שאנחנו נהיה משה רבינו, אם הוא היה רוצה שאני אהיה משה רבינו אז הוא היה עושה אותי משה רבינו. הקב"ה רוצה
שכל אחד יהיה בדיוק במקום שלו, עם המלחמות שלו ועם הניסיונות והקשיים שלו.

הסוד הכי גדול בבריאה זה….

רבינו אומר שהיצר הרע שנקרא 'פן יהרסון אל השם' זה שמר לאדם והוא בא בטענות פנימיות בנפש להקב"ה ואומר: למה יש לי כזה יצר הרע? הרי אני רוצה לעבוד אותך כמו הצדיקים הגדולים. הקב"ה רוצה שכל אחד יעבוד אותו בדיוק לפי המקום שבו הוא נמצא. אם יש לך יצר הרע גדול אז הקב"ה רוצה שתעבוד אותו עם יצר הרע גדול. הנקודה הזו היא נקודת בירור מאוד חשובה, שלא נחלש בדעתנו כשאנו רואים שיש לנו כ"כ הרבה קשיים. אדם אומר שהוא 5 שנים מנסה ללמוד וקשה לו. אם אתה 5 שנים מנסה ללמוד תורה וקשה לך אז תדע לך סוד מאוד גדול, שהקב"ה רוצה שיהיה לך כ"כ קשה. הסוד הכי גדול של הבריאה זה שכל מה שעובר עליך זה בדיוק מה שהקב"ה רוצה שתעבור, לכן רבינו מסביר ש'פן יהרסו אל השם' זה כשאדם לא
רוצה לעבוד את הקב"ה כמו שהקב"ה רוצה שהוא יעבוד אותו. הקב"ה רוצה שנעבוד אותו עם יצר הרע ואדרבה לעתיד לבוא אנחנו נראה שזה השמחה והתיקון של כל העולמות, דווקא כשעבדנו את הקב"ה במציאות שלנו ולא במציאות אחרת. כל זה הנקודה הראשונה שמביא לנו רבינו.

דורו של הושע בן בארי

יש נקודה נוספת שרבינו מדבר עליה ואומר שהיצר הרע של הצדיקים הוא כבר יותר רוחני והוא נקרא 'מלאך קדוש', זה עבודה של צדיקים מאוד גדולים ויש בזה כמה וכמה בחינות. דבר ראשון הצדיק הזה צריך להמתיק ולבטל את הגבורות ואת הדינים בשורשם העליון וזו היתה הטעות של דוד המלך שלא ביטל את הדינים בשורשם העליון. לפני שנעסוק בסיפור של דוד המלך, היה עוד צדיק שהיתה לו עבודה בדבר הזה, קראו לו הושע בן-בארי. הגמרא (מסכת פסחים) אומרת שהושע היה הנביא והצדיק הכי גדול בדורו. כתוב בזוהר הקדוש שבדורו של הושע בן-בארי עמ"י נכשל ב2 דברים מאוד חמורים: עבודה
זרה וגילוי עריות.   באחד הפעמים שהקב"ה בא בטענות על עמ"י לפני הושע,
הושע אמר לו: אם כך יש לי עצה בשבילך, תחליף אותם באומה אחרת. הושע
לא באמת התכוון לזה, הכוונה שלו היתה הפוכה, לבוא בדין עם הקב"ה. כוונת
הושע היתה להגיד להקב"ה וכי יש לך אומה אחרת? אם תבחר אומה אחרת הם
יהיו פי אלף יותר גרועים מהטענות שלך כלפי עמ"י. הושע התכוון לבטל דינים
מעל עמ"י אבל עם כל זה אומר הזוהר הקדוש (פרשת פקודי) שהקב"ה הקפיד
על הושע אפילו שהוא לא התכוון לזה, עם כל זה אסור לנביא ולצדיק להמליץ טוב
על עמ"י בדרך הזו. הקב"ה שתק להושע ואחרי כמה זמן הוא אמר להושע: הרי
אתה הצדיק של הדור ואתה עדיין רווק, אני רוצה לעשות לך שידוך. יש
אישה שקוראים לה גומר בת דבליים, תשא אותה לאישה. אומר הזוהר
הקדוש שגומר בת דבליים זה 'נוקבא דתהומא רבא' – אשת זנונים כפשוטו,
זה לא שהיו לה בעיות של צניעות שהיא לא היתה מתלבשת כמו שה'תו תקן'
אומר אלא כתוב בזוהר שהיא היתה אשת זנונים כפשוטו, זה השידוך שהקב"ה סידר לו

הוא מיד התחיל לדבר טוב על עמ“י

הושע אמר לעצמו: אם הקב"ה אמר לי להתחתן איתה אז מה אני צריך לברר עליה? הושע לקח אותה לאישה ונולדו לו ממנה 2 בנים ובת אחת. אחרי שנולדו לו 3 ילדים הקב"ה אמר לו: אתה יודע לאיזו אישה אתה נשוי?? אתה יודע שהיא בעייתית ביותר, תגרש אותה. אמר לו הושע: איך אני אגרש אותה ויש לי ממנה 3 ילדים?? אמר לו הקב"ה: לך יש 3 ילדים וספק אם הם הילדים שלך, יכול להיות שהם בכלל ממזרים וקשה לך לוותר עליהם ואתה בא ואומר לי לוותר על העם שבשבילו בראתי את כל הבריאה ואתה רוצה שאני יחליף אותו באומה אחרת?! מיד כשהושע שמע את זה הוא התחיל לדבר טוב על עמ"י ואמר שמעכשיו עם ישראל נקראים 'בני ק-ל חי' הלימוד הראשון מהסיפור של הושע זה שהצדיק צריך להיות כולו רק טוב, הכוונה שאפילו אם אתה אומר דיבור וכוונתך היא אך ורק לטובה, גם אז אתה צריך לראות שלא יהיה איזה קטרוג או איזה טענה כלפי עמ"י. זה הלימוד שלימד הקב"ה את הושע ולכן הוא העביר אותו את כל המסלול הזה. יש מחלוקת בן המפרשים האם הסיפור של הושע היה כפשוטו או שהושע ראה את זה בחיזיון, הכוונה שהקב"ה העביר
לו את כל המציאות הזו במחזה. כתוב ב'ספר הדעה'
שלפי משמעות הגמרא משמע שהסיפור התקיים כפשוטו..

חשוב לדבר דיבורים טובים

הקב"ה אמר להושע: אתה צדיק הדור, הדיבורים שלך צריכים להיות אך ורק דיבורים טובים על עמ"י, אסור שישמע בדיבור שלך אפילו שמץ של קטרוג על עמ"י. זה מה שאומר רבינו שהצדיק שצריך להמתיק את הדינים למעלה צריך להיות כולו רק טוב. אמנם אנחנו לא
במדרגה הזאת והקב"ה לא תובע מאתנו שהדיבורים שלנו יהיו רק טובים אבל בכל אופן יש פה לימוד עבורנו, עד כמה חשוב לדבר דיבורים טובים על עמ"י וגם אם אתה לא
יכול להגיד דבר טוב אז לא נורא, אפשר לשתוק.
הזוהר הקדוש מסביר עוד יסוד מאוד עמוק מהי
כוונת הדברים שהבירור של הצדיקים זה מלאך
קדוש. אומר הזוהר הקדוש (פרשת פקודי): ובאמת כוונת הקב"ה היתה לא רק ללמד את הושע לקח אלא בדבר הזה היה גם תיקון מאוד גדול. בדורו של הושע עמ"י נכשל בעבודה זרה ובגילוי עריות והיו צריכים לעשות פעולה בכדי להמתיק את הדין מעל עמ"י ולהעלות את עמ"י מהמקום הזה. ברגע שעמ"י נופלים למקומות האלה אז לעמ"י קשה מאוד לעלות מצד עצמם. כשאדם נופל לתאוות קשות של העולם הזה או שהוא נופל לבלבולי אמונה
או כפירה כמו שהיה בדורו של הושע, אז קשה מאוד לעלות בכוח עצמו מהמקום הזה

היה גדול המקובלים האשכנזים בדורו

אומר הזוהר הקדוש שברגע שעמ"י לא יכולים לעלות מהירידות ומהנפילות שלהם אז הקב"ה שולח את הצדיקים שבדור ובפרט את צדיק הדור אל המקומות האלה. הקב"ה בעצמו מוריד את הצדיק אל נוקבא דתהומא רבא. אומר הזוהר הקדוש שהקב"ה שלח את הושע להיכלות הטומאה ממש. כשהקב"ה שולח את הצדיק למקומות האלה זה לא שהצדיק יורד 'בכאילו' משום שכך אי-אפשר לתקן את עמ"י. בשביל שהצדיק יעזור לעמ"י הוא צריך ממש לחוות את החוויה של היצר הרע. הצדיק שצריך להעלות את כל עמ"י חייב לחוות את כל חווית הרע כפשוטו הכוונה שהיצר הרע צריך להתגבר עליו כפשוטו אבל לצדיק יש כוח לעמוד במקומות האלה. את 'ספר הדעה' כתב סבא של הרב אלישיב זצ"ל, הוא חי לפני כמאה חמישים שנה בירושלים והיה גדול המקובלים האשכנזים בדורו. כתוב בספר הדעה עפ"י דברי הזוהר שבשעה שהקב"ה הוריד את הושע לבירור הקליפות האלה הוא ירד
ממש ל7 היכלות הקליפה שזה דברים נוראיים מאוד ועם כל זה הוא לא נהנה
אפילו לא כחוט השערה משום חוויה ומשום פיתוי של היצר הרע. בזה
שהושע ירד לניסיונות של כל עמ"י והוא לא נהנה משום הנאה, הוא הצליח לתקן
את המקום הזה ולהעלות את כל הדור שלו. זה מה שאומר רבינו שככל
שהצדיק צריך להכלל במדרגה רוחנית יותר גבוהה ע"י זה יש לו מלחמות
רוחניות יותר גדולות ויש בחינה אצל הצדיקים שהם צריכים לרדת מטה מטה
אבל עם כל הירידה שלהם המלחמה שלהם זה לא להנות משום דבר אפילו לא
כחוט השערה. כותב 'בעל הלשם' בספר הדעה שצריך לדעת כלל גדול מאוד בדבר הזה, האדם צריך לדעת שלא יורדים למקומות האלה בכוונה. ז"א אעפ"י שהצדיק רוצה לעשות תיקון מאוד גדול, עם כל זה אסור לצדיק לרדת בכוונה למקומות
האלה אלא זה חייב לבוא מהקב"ה, או שהקב"ה יצווה עליו לרדת למקומות
האלה (כמו שהיה עם הושע) או שהקב"ה יאנוס את הצדיק לרדת למקומות האלה..

לא היה לו עוון אפילו לא כחוט השערה

מובא בספר 'פרי הארץ' (היה אחד מגדולי החסידות) שכשאדם יורד למקומות האלה אפילו שהוא צדיק גדול 'הרי הוא ככל האדם', נכון שהנשמה שלו זה נשמה של צדיק עצום אבל עם כל זה כל נשמה שיורדת לעולם הזה מתלבשת בנפש בהמית והנפש הבהמית מתלבשת בגוף וכשאדם צריך לרדת למקומות האלה הנפש הבהמית מתגברת עליו. איך אפשר לרדת למקומות האלה ולא להנות אפילו לא כחוט השערה? אומר פרי הארץ: כשהצדיק שיורד למקומות האלה הדבר העיקרי שעוזר לו להחזיק מעמד זה העקשנות של הרצון ובכל פעם שמתגבר עליו היצר הרע הוא עומד בעקשנות גדולה מאוד ומדבר עם הקב"ה ואומר לו: אני לא רוצה להנות אפילו לא כחוט השערה ובזה הוא מתקן את כל המקום הזה. ברגע שאדם יורד למציאות הזו, בהכרח שמתגברות על האדם הנאות העולם הזה (זה בא מצד אונס). מדרש רבה אומר שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו. המדרש אומר את זה על ישי אביו של דוד המלך שעליו כתוב ש'מת בעטיו של נחש' וכל ימי חייו לא היה לו עוון אפילו לא כחוט השערה והוא מת רק בגלל גזרת חטא אדם הראשון. על ישי שהיה אחד הצדיקים שבכל הדורות והיה חסיד שבחסידים עליו אומר המדרש רבה אפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו.

ירד לשבע היכלות הטומאה

המדרש מביא את זה עפ"י פסוק שכתוב בתהלים: 'בחטא יחמתני אימי' אומר המדרש שמכאן נלמד שאפילו חסיד שבחסידים מכוון להנאתו ואם חסיד שבחסידים מכוון להנאתו אז איך הצדיק יכול לתקן בשלמות את כל המקום הזה ואין עליו שום קטרוג? יש הנאה שבאה לאדם מצד היצר הרע ומצד טבע העולם ומצד גזרה וכנגד זה אין מה לעשות. ברגע שאדם מגלה את דעתו ורצונו לפני הקב"ה באותו זמן אדם מתק ן את גזרת הבריאה. אם קורה מצב שאדם נהנה מהירידה אז שלא יפול בדעתו אלא שידבר מיד עם הקב"ה ויגיד לו: אעפ"י שנהניתי אני לא רוצה להנות, ובזה הוא מתקן את ההנאה שבאה מהמקום
הזה, לכן הושע לא פגם אפילו לא כחוט השערה אפילו שהוא ירד ל7 היכלות הטומאה

אין לצדיק שום טענה או קטרוג על עמ“י

אנחנו לא יודעים מה זה 7 היכלות הטומאה ויהי רצון שגם לא נדע מה זה אבל
זה דברים ופיתויים נוראיים מאוד של היצר הרע. הזוהר הקדוש אומר שאין לשער איזה פיתויים יש ב7 היכלות הטומאה בפרט בהיכל השישי והשביעי. הושע ירד למקומות האלה ותיקן אותם והעלה את כל עמ"י לכן הוא אמר עכשיו אתם נקראים 'בני ק-ל חי' מתוך הירידה שלו הוא למד את לימוד הזכות על עמ"י. לפני הירידה
הוא יכל להגיד להקב"ה תחליף אותם באומה אחרת אבל מיד אחרי הירידה כבר
אין לו שום טענה כלפי עמ"י. רבינו אומר שהצדיק שיורד זוכה להיות כולו טוב ואין
לו שום טענה ושום קטרוג על עמ"י. כתוב בספר פרי הארץ שאחרי הירידה אין לצדיק שום טענה ושום קטרוג על עמ"י משום שבירידה הצדיק עמד והחזיק מעמד אבל עם כל זה הוא ראה את גודל האונס שיש בדבר ואז יש לו לימוד זכות על כל יהודי ויהודי.

כל ימי חייו היה רבי עקיבא אדם קדוש

יש מדרש רבה שאומר שעקבו של אדם הראשון היה מכהה את גלגל החמה,
הכוונה שגלגל החמה היה חשוך לעומת האור שהיה לאדם הראשון בעקבו. החמה
זה התורה שיש בעולם הבריאה משום שלכל עולם ועולם יש מדרגה של
תורה. התורה של מדרגת הבריאה זה התורה שהמלאכים הגדולים במעלה
לומדים. אומר רבינו האר"י הקדוש (ב'שער הפסוקים') שעקבו של אדם
הראשון שהיה מכהה את גלגל החמה זה נשמת ר' עקיבא והאור היוצא
ומתפשט החוצה מן העקב (יש את מקור האור ויש את האור המתפשט) זה ר'
מאיר. מספרת הגמרא (מסכת קידושין דף פא') על ר' עקיבא (הגמ' מספרת את זה גם על ר' מאיר) שהיה מלגלג מעוברי עבירה (עריות), הכוונה שר' עקיבא שהיה
כולו טוב ולימוד זכות כל עמ"י לא יכל להבין דבר אחד, איך יהודי לא שומר את העיניים ואת המחשבות? אמנם ר' עקיבא היה עם הארץ 40 שנה עד כדי כך שהוא היה אומר מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור, עם כל זה אומרים חז"ל שר'
עקיבא היה כל ימי חייו (גם כשהוא היה עם הארץ) אדם קדוש, לכן ר' עקיבא לא הצליח להבין איך יהודי לא שומר על עצמו? ר' עקיבא
לא הבין אותם משום שלעולם לא היתה לו ירידה בדבר הזה. אומרת הגמרא שבנקודה הזאת הוא לא היה כולו טוב..

הייתי מכשיל אותך בעבירה

הקב"ה רצה שר' עקיבא יהיה כולו טוב אז מספרת הגמרא שיום אחד השטן התחפש לאישה יפה ואז התחיל ר' עקיבא לרדוף אחריה, האישה ברחה לעץ דקל וטיפסה עד ראש הדקל. ר' עקיבא לא התייאש וטיפס על הדקל, כשהוא הגיע לחצי הדקל התגלה לו השטן ואמר לו: לולא ר' עקיבא אתה, שתורתך הולכת מסוף העולם ועד קצהו, הייתי מכשיל אותך עכשיו בדבר עבירה. ר' עקיבא ירד מהעץ, עכשיו הוא כבר לא מלגלג מעוברי עבירה. הקב"ה לימד את ר' עקיבא שיעור פרטי. הקב"ה אמר לר' עקיבא אתה בחינת משיח
(בן-יוסף) ואתה השורש של כל התלמידי חכמים בכל עמ"י, אתה חייב להבין את היהודי שיורד הכי נמוך ואני
רוצה שתרחם עליו ותתפלל עליו. הבחינה הזאת זאת
בחינה שהצדיקים הגדולים נקראים 'כולו טוב'. כתוב
בזוהר הקדוש (פרשת בא): ויותר מכולם משה רבינו
היה זה שנכנס בכל היכלות הטומאה עד שורש הקליפה והוא עמד בכל הניסיונות האלה והוא לא פגם אפילו לא כחוט השערה וזו הסיבה שהוא זה שנותן את התורה לעמ"י בכל הדורות, אומר רבינו שזו הבחינה של
הצדיקים שצריכים לברר את היצר הרע בשורש העליון (שנקרא מלאך קדוש), והצדיקים האלה יורדים לאן שהם יורדים והקב"ה הוא זה שמוריד אותם למקומות האלה

הושע בן בארי זכה לעשות בזה תיקון

הזוהר הקדוש (פרשת נח ופקודי) אומר שהיו כמה צדיקים שירדו בכוונה וזו היתה הטעות שלהם לכן הם לא עמדו בניסיון. הזוהר מדבר על 3 צדיקים גדולים מאוד שירדו לברר ניצוצות בהיכלות הטומאה מרצונם ומדעתם ובדבר הזה הם טעו לכן הם לא הצליחו לתקן. הראשון בצדיקים האלה הוא אדם הראשון שירד מדעתו לדברר את היכלות הטומאה לכן הוא נכשל בעץ הדעת טוב ורע. השני היה נח שבזה
שנטע כרם והשתכר והצדיק השלישי שטעה בדבר הזה הוא שלמה המלך. הטעות שלהם היתה שהם ירדו למקומות האלה לברר ניצוצות מדעתם ומרצונם. אסור לצדיק לעשות את הבירור הזה מרצונו ומדעתו אפילו כשהצדיק רואה בזה תיקונים מאוד גדולים. הושע בן-בארי זכה לעשות בזה תיקון גדול מאוד מכיוון שהוא לא עשה את זה מדעתו ומרצונו אלא הקב"ה גזר עליו ואמר לו לקחת את גומר בת דבליים לאישה, כתוב בספר הדעה שהושע זכה לתקן את אשתו ואת שלושת ילדיו..

דוד המלך זכה להיות הרגל הרביעית

רבינו ממשיך ואומר שאצל דוד המלך גם היתה בחינה כזאת ובוודאי שדוד המלך לא חטא וטעה בבת-שבע בחטא גשמי או בתאווה הפשוטה של העולם הזה משום שזו שטות גמורה לחשוב שדוד המלך שהיה במדרגה רוחנית מאוד גבוהה חטא בחטא גשמי. הטעות של דוד המלך היתה דקה וקלה ביותר שהוא לא המתיק את הגבורות בשורשן העליון לכן טעה דוד בבת-שבע. כדי להבין את הסיפור צריך לדעת שהדברים עמוקים מאוד ובוודאי ששום דבר בעניין של דוד המלך זה לא כפשוטו משום שאם זה היה כפשוטו אז דוד המלך לא היה מלך המשיח. עם כל הטעות שלו דוד המלך זכה להיות רגל רביעית במרכבה אז בוודאי שכל העניין של דוד המלך זה עניין רוחני דק שבדקים. כל הסיפור של דוד המלך מובא בגמרא מסכת סנהדרין דף קז

אמר לו שהוא מנסה אותו בדבר ערווה

דוד המלך אמר לפני הקב"ה: רבונו של עולם מפני מה אומרים א-לוקי אברהם, א-לוקי יצחק וא-לוקי יעקב ואין אומרים א-לוקי דוד? אמר לו הקב"ה: הם עמדו בניסיונות ואתה עוד לא עמדת. בפשט הדברים צריך להגיד שכוונת הדברים שהקב"ה אמר לדוד בערך הניסיונות של האבות עוד לא עמדת. אמר לו דוד המלך: אם כך בחנני השם ונסני. דוד המלך אמר להקב"ה אם אני עדיין לא עמדתי בניסיונות של האבות הקדושים לכן אי-אפשר להגיד 'א-לוקי דוד' אז תעמיד אותי בניסיונות. אמר לו הקב"ה: רצון יראיו יעשה ולא עוד אלא שלאבות לא הודעתי לפני שניסיתי אותם ולך אני מודיע. הקב"ה אמר לו שהוא מנסה אותו בדבר ערווה. מיד כתוב שהתחיל כל עניין בת-שבע: "ויתהלך על גג בית המלך וירא אישה רוחצת על הגג והאישה טובת מראה מאוד". הגמרא מספרת שבת שבע התקלחה בצניעות גדולה אבל הקב"ה הביא ציפור (השטן) יפה מאוד, דוד המלך חשק מאוד בציפור, הוא לא חשב על בת שבע. הציפור הזאת נעמדה על הכילה (אוהל) שבה בת-שבע התרחצה על הגג. דוד המלך לקח חץ וקשת וירה בציפור בכדי לצוד אותה אבל
הוא פגע בכילה ואז האוהל שבו בת-שבע התרחצה נפל והוא ראה אותה והזמין אותה

לא רציתי שיהיה חילול השם שאני צודק

אחרי שקרה מה שקרה אמר דוד המלך: 'צרפתני בל תמצא זמתי בל יעבר פי', הכוונה מי היה נותן זמם (מחסום) לפה שלי בשעה שאמרתי לך  בחנני השם ונסני. דוד אמר להקב"ה תמחול לי על העוון הזה, 'לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך', בגמרא יש פירוש נפלא על הפסוק הזה.
דוד המלך אמר להקב"ה הרי היתה שיחה וויכוח ביני לבינך, אני ביקשתי שתעמיד אותי בניסיון ואתה אמרת שאני לא אעמוד בניסיון, אחרי השיחה ביננו
עשיתי חשבון כזה – אתה יודע שאם הייתי רוצה הייתי עומד בניסיון הזה אבל
אני חשבתי שאם אני אעמוד בניסיון אז זה יצא שאני צדקתי בויכוח ביני
לבינך – למען תצדק בדבריך – לא רציתי שיהיה כזה חילול השם שאני צודק
ואתה כביכול טועה לכן נכשל בחטא הזה. על זה אומר הזוהר הקדוש דבר
נורא מאוד: דוד המלך הוא מלך בדחן, דוד המלך מספר בדיחות להקב"ה. מי שמע דבר כזה?! אם נכשלת אתה צריך לעשות עכשיו תשובה ולא לספר בדיחות להקב"ה

דוד המלך עבר הרבה צער וביזיונות

יש כמה פירושים למה הכוונה שדוד הוא מלך בדחן. פירוש אחד זה שדוד אמר להקב"ה: אני נכשלתי ואתה אמרת לי ע"י נתן הנביא שנגזרה עליי מיתה. דוד המלך נענש על העניין הזה עונשים מאוד גדולים, הוא היה חצי שנה מצורע
והסתלקה ממנו רוח הקודש, ואז היה את מרד אבשלום ובת שבע היתה
מעוברת והבן מת. דוד המלך עבר הרבה צער וביזיונות על הדבר הזה, אז איך
דוד המלך אמר להקב"ה: כל מה שעשיתי זה בשביל שאתה תהיה צודק? אומר הזוהר הקדוש דבר נורא – דוד המלך ראה שיש יצר הרע שרוצה להפיל אותו לעצבות ולייאוש אז כנגד זה הוא מיד התחיל לספר בדיחות כדי לא ליפול לעצבות וייאוש

נפתח לו הלב כמו שלא נפתח מעולם

לפני כמה שנים ידיד טוב שלי בא אליי באומן ואמר לי: תשמע אני כולי שבור ומדוכא (הרבה פעמים כשבאים לאומן בראש השנה, רבינו דואג שיבואו אליו על ארבע, הכוונה עם לב נשבר) ואין לי שום דיבור ב'ציון', אני בקושי אומר תיקון
הכללי ואני לא מרגיש שום חיות, מה לעשות?! אני מכיר את הידיד שלי שהוא טיפוס 'לא שגרתי' אז אמרתי לו: תיקח כיסא, תשב בציון ותתחיל לספר לרבינו בדיחות (עפ"י היסוד של המלך הבדחן). הכוונה שלי היתה להוציא אותו קצת מהמרירות שלו. אחרי יום הוא חזר אליי ואמר לי: לא היתה לי אף שנה
כזאת שנפתח לי כך הלב בציון. הוא סיפר שהוא התחיל לספר לרבינו בדיחות
ואז הוא כ"כ התחיל לצחוק מהבדיחות שלו בעצמו עד שהוא הרגיש שגם
רבינו צוחק מהבדיחות האלה ומפה נפתח לו הלב לתפילות כמו שלא נפתח לו מעולם באומן. את היסוד הזה אנחנו לומדים מדוד המלך שהיה מספר בדיחות להקב"ה

מסירות נפש גדולה שלא ליפול בדעתו

אומר הרב דסלר שדוד המלך היה מלך בדחן משום שבאותו הדור היתה קליפת הליצנות אצל הפלישתים. יש ליצנות שהיא דרך של הומור ובדיחה אבל יש
הומור שהמטרה שלו זה להפריד אותנו מהקב"ה ולקרר לנו את הלב מעבודת
השם ומהאמונה. ליצנות זה גם דרך של בדיחות אבל הכוונה הפנימית היא לקרר
לנו את הלב ולהרחיק אותנו מהשם. דוד המלך היה מספר בדיחות כדי לקשר
ולחבר אותנו להקב"ה וזה היה תיקון לקליפת הליצנות של הפלישתים שהיתה באותו הדור. עפ"י הגמרא כפשוטו, דוד המלך מספר להקב"ה בדיחות כדי לא ליפול לעצבות ולייאוש. דוד המלך עשה מסירות נפש גדולה לא ליפול בדעתו ולא להישבר

דור שעתידים להיות הכי מבולבלים

'לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד', מצד עצמנו אסור לנו להיכשל, אבל אם קרה לאדם בכל מיני בחינות, זה יכול להיות במחשבה או בדיבור או במעשה, הוא צריך לקום מיד על הרגליים ולספר לחבר בדיחה טובה, ללכת למקווה ואז להגיד להקב"ה: עכשיו אני מתחיל לעבוד אותך מההתחלה. אני לא נשבר. גם אם יעבור עלייך מה שיעבור, דוד המלך נותן לנו את הכוח לא ליפול ולא להישבר משום דבר. לכן מה שרבינו אמר שדוד המלך לא המתיק את הגבורות בשורשן העליון, שלא נחשוב שזה חס ושלום מצד חיסרון מעלה בדוד המלך אלא דוד המלך לא המתיק את הגבורות בשורשן העליון משום שאם הוא היה ממתיק אז הוא היה מביא את הגאולה והקב"ה לא נתן לו להמתיק משום שעתיד להיות דור בשנת תשפ"ו במדינת ישראל שהדור הזה עתידים להיות הכי מבולבלים ואתה תיתן להם את הכוח להחזיק מעמד. דוד המלך אמר: אם זה מה שאתה רוצה אז אני מקבל על עצמי את כל זה. כיום כל בעל תשובה לפי בחינתו יכול להמתיק את הגבורות בשורשן העליון
ע"י שלפני הניסיון הוא עושה מסירות נפש לא להיכשל ואחרי הניסיון הוא צריך
את המסירות נפש לא להישבר וע"י זה בעצם ממתיקים את הדינים בשורשם העליון.

הפוסט פרשת בהעלותך תשפ"ו | תורה ע"ב בליקוטי מוהר"ן חלק א‘ הופיע לראשונה ב-הרב עופר ארז.