|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
בעזרת השם נמשיך את תורה ע"ב בחלק ראשון של ליקוטי מוהר"ן שהתחלנו בשבוע שעבר. נזכיר בקצרה שרבינו אומר שיש כמה בחינות ביצר הרע. יש יצר הרע שאנחנו רגילים אליו וזה בעצם היצר הרע של רוב העולם שזה יצר הרע של תאוות ושל מידות לא טובות. ויש יצר הרע של צדיקים גדולים ורבינו קורא ליצר הרע הזה 'מלאך קדוש'. דיברנו על 2 בחינות של היצר הרע של הצדיקים שנקרא מלאך קדוש. נקודה ראשונה זה שרבינו אומר שהעבודה של הצדיק זה להיות 'כולו טוב'. ככל שהצדיק עולה במעלות יותר גדולות כך הוא צריך להיות כולו טוב. בפשטות הכוונה שאין בליבו של הצדיק שום הקפדה ושום כעס ושום נקודה של 'עין לא טובה' של אף יהודי בעולם.
לראות בעין טובה כל יהודי
הצדיק יכול ללמד זכות ולראות בעין טובה כל יהודי אבל כדי להגיע לבחינה הזאת קודם כל צריך לטהר את הלב משום שלצערנו יש בלב שלנו עדיין הרבה כעס, הקפדות וקנאה וזה גורם לזה שאנחנו לא יכולים להסתכל בעין טובה על כל דבר. ככל שהצדיק יותר עולה כך הוא צריך להסתכל יותר בעין טובה וללמד זכות. על הדבר הזה אומר ר' צדוק הכהן מלובלין בספר 'צדקת הצדיק' שלמשיח בן-דוד יש כזאת עין טובה על כל יהודי שבעולם וע"י העין טובה הזאת ולימוד הזכות הוא יביא את הגאולה משום שכך הוא כביכול מוכיח להקב"ה שבכל יהודי יש ניצוץ ואור א-לוקי וכל יהודי הוא טוב וע"י הלימוד זכות הזה הקב"ה יביא את הגאולה. נקודה שנייה שרבינו ציין בעניין היצר הרע של הצדיקים שנקרא מלאך קדוש מרומז בכל העניין של דוד ובת-שבע. הזוהר הקדוש כותב במפורש שבעניין בת-שבע לא היה לדוד שום עבירה אלא היה דבר דק מאוד מבחינה רוחנית ולמעשה השורש של זה היה שדוד לא היה עדיין שלם במידה שלו. המידה של דוד המלך זה להיות 'מרכבה לשכינה', הכוונה למידת המלכות שזה הביטול השלם שהצדיק זוכה להשיג שכל הכוחות שלו וכל המציאות שלו זה מה שהקב"ה נותן לו ואם הקב"ה לא נותן לו איזה בחינה אז באותו רגע הצדיק יכול להיות 'בעל העבירות' הכי גדול בעולם, כך מרגישים הצדיקים שהם בחינת מרכבה לשכינה, הכוונה למידת המלכות.
מפחד בכל רגע לא ליפול לשאול תחתיות
הבעש"ט שגם היה בחינת משיח בן-דוד היה אומר שיש אדם בעולם (הוא התכוון לעצמו) ששומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקב"ה בעצמו והוא מפחד בכל רגע ורגע ליפול לשאול תחתיות ממש וכל זה משום שהצדיקים יודעים שהבירור שלהם זה נקודת הבירור של הביטול. ברגע שדוד המלך נכשל בעניין של בת-שבע (זה לא נקרא עבירה אבל זה נקרא כישלון) הוא מיד אמר: 'חטאתי להשם' ועשה תשובה מאוד גדולה והוא אמר להקב"ה: תעניש אותי בכל העונשים שאתה רוצה ובלבד שיכופר לי העניין הזה לגמרי. באמת הקב"ה העניש אותו, 6 חודשים הוא היה מצורע והסתלקה ממנו רוח הקודש, והיה את כל העניין של מרד אבשלום אבל עם כל זה כתוב בזוהר הקדוש שזה עדיין לא מספיק, בכדי להיות מרכבה למלכות צריך לבטל את כל המציאות אל הקב"ה
דוד המלך הבין שכל זה לטובתו הנצחית
כדי לזכות להיות מרכבה לשכינה דוד המלך היה צריך דבר נוסף שזה לקבל ביזיונות באהבה. כתוב בזוהר הקדוש שעד שדוד המלך לא קיבל באהבה את הביזיון של שמעי בן-גרא, (זה לא היה הביזיון הראשון של דוד אבל זה היה הביזיון הכי גדול שלו) דוד לא יכל להיות מרכבה לשכינה. ברגע ששמעי בן-גרא קילל אותו, שמעי התחייב במיתה ואבישי בן-צרויה שהיה עם דוד אמר לו: אדוני המלך, תגיד לי להרוג אותו ואני מיד הורג אותו. עפ"י ההלכה היה מותר לדוד המלך לדון באותו רגע את שמעי בן-גרא למיתה משום שברגע
שהוא קילל את המלך הוא נחשב למורד במלכות ויש הלכה שכשיש מורד במלכות אז מותר למלך לדון יחידי
(בלי סנהדרין או בית-דין) ומותר לו לדון אותו
במקום למיתה. דוד המלך אמר לאבישי: 'השם אמר לו
קלל', אומר הזוהר הקדוש שבאותה שעה הסתכל דוד בחוכמה העליונה והבין שכל זה לטובתו הנצחית לכן הוא לא עשה דבר לשמעי בן-גרא. דוד המלך אמר לשלמה בצוואה שלו שהוא כבר ידאג לזה משום ששמעי בן-גרא צריך לתקן את העוון שהוא קילל את המלך אבל דוד המלך בעצמו
לא עשה דבר לשמעי בן-גרא בכדי לקבל את הביזיונות באהבה
הקב“ה לא רצה שזה יתגלה
כתוב בגמרא על הפסוק "כרעו ולא דמו", שדוד המלך
אמר להקב"ה: אתה יודע שאם יקרעו את הבשר שלי,
לא ימצאו טיפת דם מרוב הביזיונות שקיבלתי. בזה שדוד המלך הסכים לקבל
על עצמו כ"כ הרבה ביזיונות ובזה שהוא עשה מיד תשובה לאחר הכישלון עם
בת-שבע והבין ש'מאת השם היתה זאת', ע"י זה הוא זכה להיות הבחינה של המרכבה לשכינה ולכן אומר הזוהר שהוא זכה להיות 'מלכא משיחא' (מלך המשיח), הכוונה לתקן את כל הבחינה הזאת ומה שעדיין לא התגלה בתקפות דוד המלך זה משום שהקב"ה לא רצה שיתגלה. דוד המלך מצד עצמו עשה את כל מה שמוטל עליו
סיפר בדיחות בשביל לא להיות בצער
בזוהר הקדוש (פרשת משפטים דף ק"ז) כתוב במפורש שדוד המלך אמר
להקב"ה: אני חטאתי 'למען תצדק בדבריך'. בגמרא ובזוהר כתוב שדוד המלך
אמר להקב"ה: היה ויכוח ביני לבינך. אני אמרתי שאני אעמוד בניסיון ואתה אמרת שאני לא אעמוד בניסיון, אתה יודע שאני יכול לעמוד בניסיונות האלה אבל
חשבתי לעצמי שאם אני אעמוד בניסיונות אז יגידו שאני צודק ואתה טעית
וזה חילול השם, לכן נפלתי ונכשלתי 'למען תצדק בדבריך'. בזוהר הקדוש כתוב
שדוד המלך נקרא: 'בדחא דמלכא', מספר בדיחות לשכינה כדי לשמח את
השכינה. כתוב בזוהר במפורש שדוד המלך אמר את זה בתור בדיחה להקב"ה
כדי שברגע של כזאת נפילה דוד המלך בעצמו לא יפול לעצבות. הסיבה
השנייה היתה בשביל לספר בדיחות ולשמח את להקב"ה: עכשיו אלו רגעים קשים שאני נמצא במצב של חטא ואני רחוק ממך אז גם אתה וגם אני בצער. דוד
המלך סיפר בדיחות בשביל שהוא לא יפול לצער הזה וגם בשביל שהקב"ה לא יהיה בצער.
מידת הגבורות היא מידה קדושה מאוד
רבינו אומר שכל העבודה של היצר הרע נקראת 'בירור מידת הגבורות' משום שבמידת הגבורות יש אורות רוחניים שנקראים גבורות, הבחינה הזאת מתגלית בנפשנו. כל הכוחות שיש לאדם להתגבר על היצר הרע ולעשות מעשים טובים זה נקרא כוח הגבורות שבלב ובנפש האדם. בלי גבורות האדם לא יכול לעשות שום
דבר בעולם. כדי להיות איש עשייה, בין אם זה ברוחניות ובין אם זה בגשמיות האדם חייב שיהיה לו את כוח הגבורות. ככל שיש לאדם יותר גבורות כך הוא יכול לפעול יותר, לכן מידת הגבורות היא מידה קדושה מאוד.
רבינו האר"י הקדוש כותב שאעפ"י שב'ספירות' הגבורות הם מתחת לחסדים ולכאורה מידת החסד יותר עליונה ממידת הגבורות, לעתיד לבוא יתברר ויתגלה שהגבורות הם יותר עליונות מהחסדים. הראייה לדבר היא ראייה כמעט פלאית: לכל מידה רוחנית יש התגלות בעולם שלנו. למידת החסדים יש התגלות בעולמנו במתכת שנקראת 'כסף',
לכן כסף זה כיסופים וחסדים. השורש של הכסף זה חסדים..
בין שוק המתכות לספירות
למידת הגבורות יש גם כן מתכת וזה 'זהב'. הזהב זה ענף של הגבורות. רבינו האר"י הקדוש מקשה קושייה: אם הזהב
זה ענף של הגבורות והכסף זה ענף של החסדים אז
מדוע בעולם שלנו הזהב יותר יקר מהכסף שזה
מעיד שהגבורות יותר עליונות? לכאורה היינו אומרים
שזה לא קושייה, מה הקשר בין שוק המתכות בעולם
לבין הספירות בעולם האצילות? מהקושייה של
רבינו האר"י הקדוש אנחנו רואים שכל דבר בעולמנו
קשור ישירות עם מה שקורה למעלה בעולמות הרוחניים הגבוהים ביותר. האר"י הקדוש מתרץ שמכיוון שבשורש הגבורות יותר עליונות מהחסדים לכן כבר עכשיו בעולם שלנו הזהב יותר יקר מהכסף. רבינו אומר לנו שעיקר העבודה שלנו זה תיקון ענף הגבורות. בענף הגבורות יש חלק עליון ויש חלק תחתון. זה ענף שמגיע למעלה למעלה והוא גם מגיע למטה למטה
מה הסיבה שהתורה שינתה את הלשון?
נתבונן קצת בעניין של בירור הגבורות מתוך קושייה מאוד ידועה שמובאת בפרשת במדבר ובפרשת נשא בסוף פרשת במדבר ובתחילת פרשת נשא הקב"ה מצוה את משה רבינו שימנה את משפחות הלווים. במשפחת לוי היו 3 משפחות: קהת, גרשון ומררי. בגלל החשיבות של הלווים הקב"ה מצווה על משה למנות כל משפחה בפני עצמה ולאחר מכן לעשות סיכום כללי. בשעה שהקב"ה מצווה על משה רבינו למנות את הלווים, התורה משנה את הלשון שלה בכל אחת מהמשפחות. המשפחה הראשונה שהיא גם המשפחה החשובה בלווים משום שהם נשאו את הכלים הפנימיים של המשכן זו משפחת קהת. הקב"ה אומר למשה ולאהרון: "נשא את ראש בני קהת מתוך בני לוי למשפחותם לבית אבותם", רש"י ושאר המפרשים מבינים ש'נשא' הכוונה למנות את בני קהת. אצל בני קהת הלשון היתה נשא. לאחר מכן בתחילת פרשת נשא הקב"ה עובר למשפחה השנייה: "נשא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם, מבן 30 שנה ומעלה תפקוד אותם.." פה הקב"ה מוסיף עוד לשון 'תפקוד אותם'. אצל בני גרשון כתוב גם 'נשא' וגם 'תפקוד אותם'.
נשאלות פה 2 שאלות: תפקוד אותם ונשא זה אותו דבר, מדוע התורה צריכה
לחזור פעמיים על מניין בני גרשון? דבר שני מדוע אצל בני קהת כתוב נשא את
בני קהת ולא כתוב תפקוד ואילו אצל בני גרשון כתוב תפקוד? המשפחה
השלישית זה בני מררי. אצל בני מררי לא כתוב נשא אלא כתוב: "בני
מררי למשפחותם לבית אבותם תפקוד אותם". כל המפרשים מתקשים מאוד
בדבר הזה, מה הסיבה שהתורה שינתה את הלשון? בדרך לימוד התורה יש לנו
כלל. כשאנחנו רואים שיש קושיות שלפי פשט הדברים אנחנו לא מבינים
מדוע התורה משנה את הלשון שלה זה בא ללמד אותנו שיש בזה רובדים
עמוקים מאוד שאנחנו צריכים להתבונן בהם. ע"י שינוי הלשון התורה מלמדת אותנו ומרמזת לנו להתבונן בעומק הדבר משום שיש פה שינוי מהותי בין שלושת המשפחות, אז צריך לחפש סיבה יותר עמוקה ויותר מהותית בשינוי שבין המשפחות.
עבודת מררי זה לתקן את תאוות העולם
מובא בספר 'מנחת יהודה': 'וכבר ידעת שבני קהת הם שורש הדינים והגבורות של כל הלווים'. נסביר מה כוונת הדברים – כידוע השורש והתיקון של הלווים זה תיקון הגבורות (זה מובא הרבה בזוהר ובכתבי האר"י הקדוש). השינוי לשון בא לרמז לנו על 3 דרגות של עבודה בבירור הגבורות. נתחיל מהמשפחה האחרונה, אצל בני מררי לא כתוב נשיאת ראש (נשא) אלא כתוב 'תפקוד אותם'. כתוב בספרים הקדושים שעיקר העבודה של בני מררי היתה לברר את הגבורות התחתונות. הגבורות התחתונות בנפש שלנו הם הסיבה שאדם נמשך לתאוות העולם הזה משום שכל תאוות העולם הזה באות ממידת האש. מידת האש זה גבורות. כשהגבורות עדיין לא הגיעו לתיקון שלהם אז בבחינה התחתונה שלהם הם מצטיירות כתאוות העולם הזה ובעיקר בתאווה הידועה (ניאוף) לכן עיקר העבודה של משפחת מררי היא לתקן את תאוות העולם הזה. זו הסיבה שתורה נקטה בלשון תפקוד, פירוש אחד זה כפשוטו תמנה אותם אבל יש עוד פירוש ללשון תפקוד, מלשון פקידה כמו שכתוב: 'חייב אדם לפקוד את אשתו לפני שהוא יוצא לדרך'. התורה מרמזת לנו שבני מררי צריכים לתקן את הגבורות התחתונות שזה כל התאוות הגשמיות אבל בעיקר את התאווה הידועה. בלשון הקבלה זה נקרא 'תיקון הנפש' משום שהנפש זה הכוח המתאווה באדם, העבודה
של בני מררי זה להפוך את התאווה הגשמית לתאווה רוחנית
לעמוד שעות מול הקב“ה
ברגע שאדם זוכה לזכך ולתקן את התאוות הגשמיות שלו אז הכוח של התאוות לא מתבטל אלא הוא עולה למעלה, ואז האדם מרגיש צימאון, כיסופים וגעגועים להקב"ה, לכן כשהצדיקים שתיקנו את התאוות הגשמיות של העולם הזה עומדים בתפילה או בהתבודדות הם יכולים לעמוד שעות מול הקב"ה משום שהנפש שלהם נמצאת עכשיו במצב של תיקון וכל הכוח של התאווה עולה למעלה, זה הבחינה של 'צמאה לך נפשי'. זה הבחינה של בני מררי שהם החלק התחתון של הגבורות
לתקן את המידות הלא טובות שבלב
בני גרשון נקראים בחינת רוח שזה החלק האמצעי. אומר הזוהר הקדוש
שעבודת הרוח זוהי עבודה ממוצעת בין הראש לבין הכבד, הכוונה בין הראש לבין החלק המתאווה. הממוצע יכול לעלות למעלה וגם יכול לרדת למטה. זוהי
הסיבה שאצל בני גרשון כתוב 'נשא' שזה הבחינה העליונה אבל הם יכולים גם לרדת למטה וזו הסיבה שכתוב אצלם גם את המילה 'תפקוד'. מידת הרוח יכולה
לעלות למעלה וגם לרדת למטה. התאוות זה נקרא כבד והרוח זה נקרא הלב.
עיקר העבודה של בני גרשון היא לתקן את המידות הלא טובות שבלב שזה
נקרא נפילת הגבורות בבחינת הרוח שזה כעס והקפדה או רצון לכבוד ולגאווה,
כל זה התיקון שבלב שהוא כנגד בני גרשון שכלולים בין העליון לבין התחתון
משום שהם המידה הממוצעת ועיקר התיקון שלהם זה ההתגברות על העניין
של כעס והקפדה. צריך לדעת שכמעט כל הקומה הרוחנית של האדם
עומדת לפי מצב הכעס וההקפדה. לכולנו יש מידת הכעס והניסיון הזה הוא
ניסיון מאוד מאוד לא פשוט – צריך לדעת שצריך הרבה בקשה ותפילה על הדבר הזה
משה רבינו ראה דברים מאוד מופלאים
יש ספר שנקרא 'דניאל בגוב האריות' שנכתב ע"י אחד הצדיקים בקראקוב לפני 120 שנה. בספר הזה כתוב שבשעה שמשה רבינו עלה למרום כדי לקבל את התורה, משה רבינו אמר למלאך מיכאל: מכיוון שהקב"ה רוצה שאני ינהיג את עמ"י אני רוצה להתייעץ ולשאול שאלות את הצדיקים שהיו כבר בעולם וזכו להיות צדיקים גדולים כדי שאדע איך להנהיג את עמ"י. המלאך מיכאל אמר לו שהוא יקח אותו לצדיקים וכך משה ישאל אותם מה שהוא רוצה. הראשון שהמלאך מיכאל לקח את משה אליו היה חנוך. כשהם הגיעו להיכל של חנוך משה רבינו ראה שם דברים מאוד מופלאים, חנוך זה מלאך מט"ט. משה אמר לחנוך: במחילה מכבודך שאלה לי אלייך, אתה עכשיו המלאך הממונה על כל המלאכים (מלאך מט"ט), איך זכית להיות ילוד אישה ואדם עם יצר הרע ובכל זאת זכית להיות במדרגה רוחנית כ"כ גבוהה עד
שזכית לעלות עם גופך לשמיים?? איך זכית לכאלה מעלות וכאלה מדרגות גבוהות? חנוך אמר למשה: תדע לך שלא היה לי יום אחד שבו היצר הרע עזב אותי, כל ימי
חיי היו לי מלחמות נוראיות עם היצר הרע אבל בזכות 2 נקודות זכיתי למה
שזכיתי. דבר ראשון הייתי מאוד מאוד ישר במלאכתי (חנוך היה סנדלר) והקפדתי מאוד על יושר בעבודה בעניין ממונות והסיבה העיקרית שזכיתי למה שזכיתי שכל ימי חיי, עיקר מלחמתי ועבודתי היתה לא להקפיד ולא לכעוס על שום אדם, וכאשר היה עולה הכעס בליבי, הייתי מוריד דמעות לפני הקב"ה שיציל אותי ממידת הכעס. חנוך
אמר שעיקר זה שהוא זכה להיות מלאך מט"ט, המלאך הממונה על כל המלאכים זה בזכות שהוא עבד על מידת הכעס
רוצה להדריכך בדרך בה תלך
לאחר מכן המלאך מיכאל לקח את משה להיכל של עמרם, אביו של משה. כשמשה נכנס להיכל עמרם אמר לו: משה, בני, יודע אני למה באת לכאן, כדי לקבל את התורה ולהנהיג את עמ"י ואני כאביך רוצה להדריכך בדרך בה תלך. ודע שתחמול ותרחם על כל בריאה ועל כל יהודי בפרט וגם מי שיחטא וימרוד בך ויכעיס אותך, תחמול עליו. ודע שכל חוכמה שמהולה בה מידת הכעס אז זו עדיין חוכמה שלא מבוררת מהסיגים ומהפסולת ואדם שיש בו עדיין את מידת הכעס והוא בא לרפאות ולעזור לאחרים הרי הוא כרופא-אליל שמשתמש בתרופות של רופאי-אלילים. ודע כי הרחמים והחמלה זה עצם אור א-לוקי בלב האדם. זו ההדרכה שקיבל משה רבינו בשמיים – תרחם על כל יהודי…
מקווה והתבודדות כנגד הכעס
זה הבחינה שנקראת המידה הממוצעת בין העבודה של קהת לעבודה של
מררי. העבודה של מררי זה הנפש ותאוות העולם הזה. הבחינה הקצת יותר עליונה
זה כל הכעסים וההקפדות שיש בלב, אז מה האדם יכול לעשות? לטבול
במקווה ולהגיד: השם תרחם עליי. כתוב בספרים הקדושים שהטבילה במקווה
זה סגולה לבטל את מידת הכעס. אז האדם צריך לטבול במקווה ולהתבודד
ולבקש רחמים על המידה הזאת, כמו שחנוך אמר למשה רבינו שהוא היה
מוריד דמעות לפני הקב"ה שיציל אותו ממידת הכעס. זאת אחת
הבחינות של העבודה של גרשון שזו עבודה ממוצעת בין הראש שזה הנשמה לנפש אבל עיקר העבודה של גרשון זה העבודה על המידות שבלב ובעיקר על מידת הכעס..
מידת הכבוד מושרשת בתוך הלב והנפש
התיקון השני שיש בלב זה התיקון של הכבוד וכנגד זה האדם צריך לזהות בתוכו שהוא מחפש את הכבוד. אין אדם בעולם הזה שלא מחפש כבוד, אין כזו מציאות אלא אם כן הוא כבר זכה ל'יחידה דיחידה' והוא כבר 60 שנה מתבודד והוא קיבל את כל הביזיונות שבעולם ואז הוא יכול להגיד שהוא תיקן את מידת הכבוד.
אנחנו צריכים לדעת שמידת הכבוד מושרשת בתוך לב ונפש האדם וכמעט
אין מציאות שבה אנחנו לא מחפשים כבוד לכן כנגד זה אנחנו צריכים לזהות שיש בנו את הדבר הזה ולבקש מהקב"ה רחמים על הדבר הזה. כנגד הכבוד אין עצה חוץ מלבקש רחמים מהקב"ה. תלמידי הבעש"ט שאלו אותו לפני פטירתו: איך נדע מי הצדיק הבא אחריך? ענה להם הבעש"ט: תלכו לשאול את הצדיקים עצה כנגד הכבוד והגאווה, אם מישהו אחר יתן לכם עצה חוץ מלבכות להקב"ה אז תדעו שזה
לא הצדיק שמחליף אותי. הבחינה הזאת היא נמצאת עמוק מאוד בנפש האדם.
ברגע שהאדם מתחיל לעבוד קצת על מידת הכבוד אז מיד יהיו לו ניסיונות מאוד גדולים, כל העולם ירצו לתת לו כבוד! והוא יצטרך כל הזמן לצעוק יותר ויותר להקב"ה
הכבוד רוצה לחזור למקום האמיתי שלו
ה'שפת אמת' הקשה פעם קושייה על המשנה באבות: כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד, הכבוד רודף אחריו. השפת אמת אמר שאת ראש המשנה הוא מבין אבל את סוף המשנה הוא לא מבין. בראש המשנה כתוב שאדם שרודף אחרי הכבוד אז הכבוד בורח ממנו וזה מובן משום שלא ראוי שיהיה לו כבוד. אבל בסוף המשנה כתוב על איש אמת שבאמת בורח ולא רוצה כבוד אז מדוע הוא צריך להענש שהכבוד ירדוף אחריו?! סוף סוף יש איש אמת שרוצה לברוח מהכבוד אז למה הוא מתחייב בזה שהכבוד רודף אחריו? השפת אמת תירץ שהכבוד רוצה תמיד לחזור לבית שלו ולמקום האמיתי שלו. המקום האמיתי של הכבוד זה: 'השם הוא מלך הכבוד'. הכבוד יודע שאם יש אדם שבאמת בורח מן הכבוד אז הכבוד רוצה לרדוף אחרי אותו אדם כדי להשיג אותו ואז יצא שיתנו לו הכבוד ואז אותו איש אמת מיד מעלה את הכבוד הזה להקב"ה ואומר לו: מה רוצים ממני? הרי הכל שלך! לכן כל מי שנלחם כנגד הכבוד שיצפה לזה שיתחילו לכבד אותו אבל האדם צריך תמיד להעלות את הכבוד חזרה למעלה. זה הבחינה השנייה בתיקון הרוח שזה תיקון הלב, הבחינה של הכבוד שזה הנקודה של בני גרשון…
הקב"ה מסתיר את האמת
בני קהת הם כנגד תיקון המוח שזה נקרא תיקון הנשמה, לכן אצל בני קהת כתוב רק 'נשא' משום שהעבודה שלהם זה רק הבירור של המוחין. רבינו אומר בתורה ע"ב שהעבודה של הצדיקים זה מלאך קדוש. דיברנו על 2 בחינות שצריך כנגד זה: שיהיה כולו טוב ועבודה על נקודת הביטול. בבחינה הזאת יש עבודה נוספת שזה בירור הנשמה, הכוונה לברר מה אמת של הקב"ה. לפעמים הקב"ה מסתיר מהצדיקים הגדולים את האמת והצדיקים צריכים לזכות להמשיך את האמת אליהם, בכוח העבודה שלהם הם מבררים את האמת של הקב"ה אעפ"י שהקב"ה מסתיר מהם את האמת. צריך לדעת שיש בחינה שהקב"ה מטעה את הצדיקים אבל הוא מצפה שהם יבררו את זה..
אתה לא הולך ללמוד תורה עם אבא שלך
מובא במדרש תנחומא שהקב"ה אמר לאברהם אבינו: "קח לך את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק ולך לך אל ארץ המוריה", מיד בבוקר אברהם אבינו חבש את החמור ויצא לדרך עם יצחק. כתוב במדרש שבשעה שאברהם הלך בדרך בא אליו הס"מ בדמות של בחור צעיר ואמר לו: לאן אתה הולך? ענה לו אברהם: אני הולך ללמוד תורה עם יצחק בני. אמר לו הס"מ בדמות הבחור הצעיר: אתה לא הולך
ללמוד תורה אלא אתה הולך לשחוט אותו. הס"מ אמר לו: תדע לך, אני
מלאך והקב"ה שלח אותי להציל אותך משום שאתמול הס"מ אמר לך לשחוט את יצחק! היעלה על דעתך שהקב"ה יצווה אותך לשחוט את יצחק?! אברהם אבינו אמר לו: איני שומע לשום מילה ממך, והוא גירש אותו. הס"מ לא התייאש ויום למחרת הוא בא ליצחק ואמר לו: לאן אתה הולך? אמר לו יצחק: ללמוד תורה עם אבי. אמר לו הס"מ: אתה לא הולך ללמוד תורה עם אביך, אלא הוא הולך לשחוט אותך. אמר לו יצחק: אם הוא רוצה לשחוט אותי שישחוט אותי. אמר לו הס"מ: אני מלאך והקב"ה שלח אותי להציל אותך. אמר לו יצחק: אני לא זז כחוט השערה ממה שאבא שלי רוצה לעשות. איך אברהם ויצחק ידעו לברר את הטענות של הס"מ? זה הבחינה
של המלאך קדוש שמטעה את האדם והצדיקים יודעים לברר את הטעויות האלה…
הוא עשה מה שעשה ושאל את הקב“ה
מובא בשעה שנבוכדנצר בנה את פסל הזהב, זה לא היה ע"ז (עבודה זרה) מכיוון שנבוכדנצר ידע שאם זה ע"ז אז עמ"י לא ישתחווה משום שיש להם מצווה למסור את הנפש ולא לעבוד ע"ז. נבוכדנצר רצה להפחיד ולהשפיל את עמ"י ושהם ישתחוו לפסל לא בשביל ע"ז אלא בשביל כבוד למלכות. חנניה, מישאל ועזריה לא ידעו מה האמת, האם צריך למסור את הנפש או שלא צריך למסור את הנפש. אם זה היה ע"ז אז אין שאלה משום שזה הלכה מפורשת שצריך למסור את הנפש אבל בגלל שזה היה כבוד למלכות אז היה להם ספק משום שהיה בהשפלה של עמ"י חילול השם. המדרש אומר שהם הלכו לשאול את יחזקאל הנביא שהיה הרב שלהם. יחזקאל אמר להם: גם אני לא יודע, חכו רגע ואני אשאל את הקב"ה. הם חיכו ויחזקאל
עשה את מה שעשה בדרכי הנבואה ושאל את הקב"ה. הקב"ה אמר ליחזקאל: תגיד להם שאני לא רוצה את עמ"י ואני לא רוצה את המסירות נפש שלהם ואין לי עניין בהם. כששמעו את זה חנניה מישאל ועזריה הם יצאו החוצה ועשו שיחת חברים ושעה התבודדות והחליטו שגם אם הקב"ה לא רוצה אנחנו בכל זאת מוסרים
את הנפש. מיד הקב"ה אמר ליחזקאל הנביא: בוודאי שאני רוצה את המסירות
נפש שלהם, בגלל זה הקב"ה הציל את עמ"י ועשה להם ניסים ונפלאות. זה
הבחינה של הבירור של המלאך הקדוש. הצדיקים יודעים לברר את האמת של הקב"ה
לעשות את הטעויות הכי גדולות בעולם
שואל ר' נתן בליקוטי הלכות איך הצדיקים יודעים לברר מה האמת של הקב"ה? איך חנניה מישאל ועזריה ידעו מה האמת? איך אברהם ויצחק ידעו לברר את הס"מ? אומר ר' נתן שיש לצדיקים הגדולים נקודת ביטול כ"כ גדולה להקב"ה והם עברו כ"כ הרבה והם יודעים שבכל רגע ורגע אפשר לעשות את הטעויות הכי גדולות בעולם ובכל מצב כזה שהם יכולים לטעות מתעורר בהם פחד מאוד גדול שאולי הם יטעו ובזכות הפחד הזה הקב"ה מאיר בתוכם את נקודת האמת – כל זה היה רק הבנה קטנה בבירור של הצדיקים. זה רחוק מאוד מהמקום שבו אנחנו נמצאים אבל זה קצת הבנה עד איפה הבירור של הצדיקים מגיע בבחינה הזאת. העיקר בבירור של הצדיקים נעשה מגודל הביטול שיש בתוכם להקב"ה ואז מתנוצצת בתוכם הדעת האמתית אפילו שזה לא בגלוי. בגלוי או בדיבור זה יכול להיות הפוך אבל מתנוצצת בתוכם נקודת האמת ואז הם יודעים מה האמת. זה הבחינה של הבירור של המלאך הקדוש
אנו לא יכולים לברר את הנקודה הזאת
מתעוררת השאלה: האם יש לנו איזה שייכות עם היצר הרע שנקרא מלאך קדוש? הרי אנחנו בקושי ידועים לברר הלכה בשולחן ערוך אז מלאך קדוש שמטעה אותנו!? הרי זה ברור שאנחנו נטעה משום שאנחנו לא יכולים לברר את
הנקודה הזאת. בספרים הקדושים כתוב שהעבודה שלנו זה לזכות להתבטל
למי שזכה להתבטל להקב"ה. אנחנו צריכים לברר מיהו הצדיק האמת
שבירר את המלאך הקדוש ואז להתבטל אליו. באמת זה לא דבר פשוט מכיוון שגם
על זה יש הטעייה מאוד גדולה, אבל בכל זאת יש בכוחנו לברר מיהו
הצדיק האמת שאנחנו צריכים לשמוע בקולו. מכיוון שהצדיק האמת
בירר את הבחינה שנקראת מלאך קדוש אז הקב"ה מגלה לו את התורה של הנשמות
בכל יום מתגלית התורה של אותו היום
בזוהר הקדוש כתוב שבכל יום יום בנץ החמה מתגלית התורה של אותו היום,
הכוונה מהם התיקונים, העצות, הדעת ומה צריך לעבור כל העולם ומה צריכה
לעבור כל נשמה ונשמה כתוב בספרים שהצדיק יודע את דרכי התשובה והתיקון
של הנשמות תיקונים שאף אחד לא יודע. לכאורה זה קשה. חוץ מהצדיק
אף אחד לא יודע איך עושים תשובה? הרי ברמב"ם בהלכות תשובה כתוב איך לעשות תשובה ויש עוד הרבה ספרים שכתוב בהם מהם דרכי התשובה.
יש את 'ספר הרוקח' שבו כתוב: 'עכשיו אכתוב לך את דרכי התשובה שקיבלתי
פה מפה עד משה רבינו שקיבל את זה מהקב"ה בהר סיני'. החיד"א שואל אם
יש הרבה ספרים שבהם כתוב איך צריך לחזור בתשובה, אז מדוע צריך שבכל
דור ודור יהיה את הצדיק שיודע את דרכי התשובה? החיד"א משיב שנכון
שיש את דרכי התשובה אבל בכל דור יש לכל נשמה את דרכי התשובה המיוחדים והפרטיים שלה ובלי הצדיק אנחנו לא יכולים לדעת מהם דרכי התשובה בשבילנו…
זה לא הדרך לדור הזה ולנשמות האלו…
ברוך השם היום כל תלמיד חכם יכול לפתוח את הספרים של רבינו האר"י הקדוש ושל הרוקח ולקרוא מהם דרכי התשובה ואחרי ארבע פעמים שהוא לומד את הספר הוא יכול ללמד אותו לרבים ולכתוב על זה פירושים והערות והגהות.
אומר החיד"א שזה לא האמת. הספרים האלו הם ספרי אמת אבל זה לא הדרך
לדור הזה ולנשמות האלו. דרכי התשובה תמיד משתנים לפי מציאות הדורות לכן אנחנו רואים שבדור שלנו אם ידברו עם רוב הדור כמו שהיו מדברים לפני ארבע מאות שנה איך לחזור בתשובה אז אף אחד לא היה עומד בזה, ספק אם היה
מניין בדור הזה שהיה יכול לעמוד בזה, לכן אנו צריכים את הצדיקים שהנשמה שלהם שייכת לדור הזה והיא תגלה לדור את הדעת ואת העצות ששייכות לדור הזה.
דעת שיכולה להאיר אפילו באדם פשוט
ברוך השם אנחנו רואים שהדעת של רבינו היתה הרבה מאוד שנים בבחינת
'נעלם'. לפני הרבה שנים רוב העולם לא הכירו את רבינו משום שכל הדרך והעצות שרבינו הוריד לעולם זה בעיקר לדורות שלנו. אנחנו רואים שבדורות שלנו
קשה מאוד לדבר עם אנשים בלי הדרכים של רבינו. בספר 'ביאור הליקוטים'
מובא שלא דורשים מאתנו בירור של מלאך קדוש אבל ע"י שזוכים להתבטל
לצדיק, זוכים לקבל מכוח הצדיק את כל הבירורים שלו. ר' נתן כותב בליקוטי הלכות ש'הקטן שבאנשי הצדיק יכול להחזיר את כל העולם כולו בתשובה'. הדעת של הצדיק יכולה להאיר אפילו באדם פשוט שיכול להחזיר את כל העולם כולו בתשובה.
ניצוצות של קדושה שבלועים בין הגויים
בהמשך התורה רבינו אומר שגם אצל שלמה המלך היה בירור של הצדיקים שנקרא מלאך קדוש. אין שום ספק לכל בר-דעת ששלמה המלך לא נשא כ"כ הרבה נשים בגלל התאווה. לשלמה המלך היה עניין אחר לגמרי בעניין הזה. כתוב ששלמה המלך שהיה חכם מכל אדם ראה דברים רוחניים מאוד גדולים, שכל מציאות העולם מוכנה לגאולה, הכוונה שמצד ההארות הרוחניות היה באותו זמן הארות הכי גדולות מאז בריאת ועד ביאת משיח צדקנו. מעולם לא היתה מציאות רוחנית כמו שהיתה בזמן ששלמה המלך בנה את בית המקדש. הדבר השני ששלמה ראה שמי שצריך לגאול את העולם נמצא וקיים, שזה משיח בן-דוד, ומי ראוי להיות משיח בן-דוד יותר משלמה בעצמו? משום ששלמה המלך ראוי לא רק מבחינה רוחנית להיות משיח בן-דוד אלא גם ביולוגית. שלמה המלך ראה את כל זה והוא גם ראה שהמניעה של הגאולה זה שיש עדיין ניצוצות של קדושה בלועים בין הגויים ושלמה המלך גם ראה שהוא יכול להעלות את הניצוצות ע"י שהוא יתחתן עם נשים מאומות העולם
(הוא ידע איזה נשים ומאיזה אומות) והוא ידע שע"י שהוא יגייר ויתחתן איתם הוא בעצם מעלה את הניצוצות ומעלה אותם אל הקדושה ובזה נשלם כל תיקון העולם.
עברת? אתה לא יכול לעשות את זה.
הטעות של שלמה היתה שהוא עבר על הלכה אחת: 'לא ירבה לו נשים'. בגלל שעברת על הלכה אחת אתה כבר לא יכול לעשות את הבירור
הזה. באמת זה לא פשוט משום ששלמה שראה את הבירור הזה של הניצוצות ראה גם שאי אפשר לעשות את הבירור הזה אלא ע"י
עבירה. 'הבני יששכר' כותב שאי אפשר לעשות את הבירור הזה אלא ע"י עבירה. שלמה המלך סבר בדעתו שהוא צריך לעשות את העבודה הזאת, לכן זו בחינה דקה של הבירור של המלאך הקדוש: מה האמת ומה השקר.
