|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
רבינו מתחיל את התורה כך: 'כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם, על מי היה מראה רחמנותו? ועל-כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות, עד סוף נקודת המרכז של העולם הגשמי כדי להראות רחמנותו. וכאשר רצה השם יתברך לברוא את העולם, לא היה מקום לבראו מחמת שהיה הכל אין סוף, על-כן צמצם את האור לצדדין, וע"י הצמצום הזה נעשה 'חלל הפנוי', ובתוך החלל הפנוי הזה נתהוו כל הימים והמידות שהם בריאת העולם. וזה החלל הפנוי היה מוכרח לבריאת העולם. כי בלתי החלל הפנוי, לא היה שום מקום לבריאת העולם כנ"ל. וזה הצמצום של החלל הפנוי אי אפשר להבין ולהשיג, כי אם לעתיד לבוא, כי צריך לומר בו שני הפכים – יש ואין. כי החלל הפנוי הוא ע"י הצמצום, שכביכול צמצם א-לוקותו משם, ואין שם אלוקות כביכול, כי אם לא כן אינו פנוי
והכל אין סוף, אבל באמת לאמתו בוודאי, אעפ"י כן יש שם גם כן א-לוקות, כי בוודאי אין שום דבר בלעדי חיותו, וכל-כן אי אפשר להשיג כל בחינת חלל הפנוי עד לעתיד לבוא'.
רוצה להיטיב עם הבריות
התורה מתחילה ביסוד שרבינו מביא מכתבי האר"י
הקדוש. ידוע שספר הקבלה המרכזי ביותר נקרא 'עץ חיים' ורבינו מתחיל את התורה הזאת עם היסוד הזה.
יש 2 נקודות מרכזיות שרבינו מביא בשם האר"י
הקדוש: ספר עץ חיים מתחיל בשאלה, מהי סיבת הבריאה? רבינו האר"י מאריך בזה בכמה נקודות ויסודות
ולמעשה רבינו מביא את התמצית ואת המסקנה
האחרונה שכוללת את הכל: 'מחמת רחמנותו',
הכוונה שהקב"ה רצה להיטיב עם הבריות וכדי שיהיה
מי שיקבל את ההטבות האלו הקב"ה ברא אותנו וזה בעצם תכלית הבריאה. רבינו האר"י מאריך בכל זה אבל הסיבה שכוללת את הכל זה שהקב"ה רצה לגלות את רחמנותו ולהיטיב אתנו וכדי שיהיה מי שיקבל את ההטבות האלו הוא ברא את כל הבריאה…
כל מציאות הרע היא רק מציאות זמנית
היום רואים במציאות שלנו דברים לא טובים. הקב"ה הוא כל יכול אז מדוע הקב"ה לא ברא את הבריאה בלי כל הדברים הלא טובים? הרי הקב"ה הוא זה שברא את היצר הרע ואת כל הייסורים, הצער והגלויות שאנו עוברים. אם הקב"ה רצה להיטיב אז מדוע הוא ברא את כל מציאות הרע? (זאת שאלה של חז"ל) התשובה היא יתרון האור על החושך. כל מציאות הרע היא מציאות זמנית שעתידה להיפסק לעד ולנצח נצחים אבל בזכות ובכוח זה שהיה זמן מסויים שהיתה מציאות של רע אז הטוב והתענוג הנצחי שהקב"ה רוצה להיטיב אתנו יהיה הרבה יותר שלם ומופלא ונעלה בזכות זה שאנו עוברים עכשיו את מציאות הרע. הרע זה לא מציאות בפני עצמו, אדרבה כתוב בזוהר הקדוש שהרע הוא 'כיסא לטוב', הכוונה שהרע מכין את מציאות הטוב השלימה. חז"ל אומרים שאין לשער את הטוב השלם שיתגלה לאחר שתתבטל מציאות הרע שהוא הרבה יותר שלם ממה שהיה אילו לא היה את מציאות הרע. עם היסוד הזה רבינו מתחיל את התורה.
הקב“ה ברא את העולמות בחלל הפנוי
נקודה שנייה שרבינו מביא בשם רבינו האר"י:
בשעה שהקב"ה רצה לברוא את העולם אז היה הכל
'אור אין-סוף' ובלשון של רבינו האר"י 'ממלא כל המציאות', ולא היה אפשר לברוא את העולם, אז
הקב"ה צמצם את האור לצדדים ואז נוצר חלל כל זה לשונות של משל) כדורי ריק שנקרא חלל הפנוי ובתוך החלל הפנוי הקב"ה ברא את כל העולמות. מהאור אין-סוף שהקיף את החלל הקב"ה המשיך קו אחד של אור שנקרא אור אין-סוף והוא ברא את כל העולמות, כך מובא בתחילת הספר עץ חיים. כל זה ההתחלה של מהלך הבריאה אבל רבינו
מביא את היסוד הזה ועומד על הנקודה שכל הבריאה נבראה מכוח המציאות של החלל הפנוי, אם לא היה חלל הפנוי
אז כביכול הקב"ה לא יכל לברוא את הבריאה משום שהכל היה אור אין-סוף ולא היה מקום לברוא עולמות ובני-אדם…
בכל אדם ואדם יש את זה
צריך להבין שכל התיאורים שכתובים בספרי
המקובלים ובפרט בעץ חיים זה הכל לשונות של משל,
כמובן שהדברים הם לא כפשוטם אבל בדרך הזו רבינו
האר"י לימד אותנו מסרים מאוד מאוד עמוקים. החלל הפנוי הוא כביכול פנוי מא-לוקות, מסביר ר' נתן בליקוטי הלכות: ודע שכל הבריאה כולה, מראשיתה ועד אחריתה, הכל
נמצא בכל אדם ואדם. בכל אדם ואדם יש את האור אין-סוף ובכל אדם יש את החלל הפנוי ובכל אדם יש את הקו שנמשך לתוך החלל הפנוי.
כל מאורעות הבריאה נמצאים בכל אדם ואדם. יש מצבים בחיים שלנו שמאיר לנו אור וכל מה שאנחנו רוצים לעשות אנחנו מצליחים ואנחנו מבינים מה שאנחנו עושים, אם זה בלימודים ואם זה בעבודה, האדם מרגיש חיות ואור אבל אנחנו יודעים שמגיע כזה זמן שפתאום הכל מסתלק מאתנו ואז אנחנו נופלים לתוך מציאות של חושך רוחני מאוד גדול ואנחנו כבר לא יודעים איפה אנחנו נמצאים
ומה התכלית של הכל. כשהדעת מסתלקת מהאדם זה נקרא מציאות של החלל הפנוי
מציאות שהדעת שלנו מסתלקת לגמרי
החלל הפנוי זה מציאות בתוכנו שבו הדעת שלנו מסתלקת לגמרי ואז אנחנו יודעים שאנחנו במצב של ניסיון וקושי. הקושי והניסיונות שיש לנו בחיים מגיעים
בשעה שהאור מסתלק מאתנו. ברגע שמאיר לאדם אור אז הכל בסדר וגם אם
יהיו לו בעיות והתמודדויות הוא ידע מה לעשות ותהיה לו עצה, תושייה וכוח
והוא ידע איך להתמודד עם הכל אבל הבעיה מתעוררת בשעה שהאור
מסתלק מאתנו ואז אנחנו עוברים את כל מציאות הניסיון והקושי ואומר לנו
רבינו יסוד מאוד גדול שהקב"ה עשה את המציאות של החלל הפנוי כדי לברוא את העולמות והמידות, הכוונה שעיקר העבודה הרוחנית שלנו בעולם הזה היא
לזכות לצאת מתאוות מיותרות ולתקן את המידות הלא טובות, לזכות ללמוד
תורה ולזכות לאמונה יותר ויותר שלימה בהקב"ה. אומר רבינו שאדם יכול לעלות מדרגה לדרגה רק ע"י המציאות של החלל הפנוי. כמו שהקב"ה לא יכל לברוא את העולמות אם לא היה את מציאות החלל הפנוי כך בתוך האדם, ע"י שאנו
עוברים מציאות של הסתרת פנים וחושך אנו זוכים להשיג השגות חדשות
בתורה ותיקון המידות והאמונה. היסוד שמובא בעץ חיים זה שבלי החושך
האדם לא מתקדם לשום מקום, אם לא נעבור מציאות של חלל פנוי לא נוכל להתקדם
שלב מסויים שבו אדם נרדם במקום הזה
ברוך השם אדם רוצה להתחזק, להתעלות, ללמוד תורה ולתקן את המידות. אומר לנו רבינו כלל מאוד גדול: כל עוד זה רק מאיר לאדם אז היכולת של האדם להתעלות ולהתקדם מאוד מוגבלת, אבל ברגע שהאדם נופל למציאות של החלל הפנוי, בזמנים האלו האדם יכול להתעלות ולתקן את עצמו יותר ויותר. דווקא כשמסתלק האור והאדם נופל למציאות של חושך ושם מתעוררים עליו ניסיונות וקשיים, דווקא זה מעורר אותנו להתעלות ממדרגה למדרגה. ברגע שהכל בסדר אצלנו אז גם אם נחליט שאנחנו רוצים להתחזק ולעבוד את הקב"ה ביתר שאת, יש שלב מסויים שבו האדם נרדם במקום הזה, את הכוחות החדשים להתעורר האדם מקבל כשמסתלק ממנו האור. בד"כ התקופה הזאת שעוברת עלינו היא לא נעימה, יש מצבים כאלה שהאדם כבר שוכח איך קוראים לו מרוב הבילבולים שעוברים עליו אבל דע לך שהמצב הזה הוא סיבת
העלייה של האדם והוא הכוח שמניע את האדם להתעלות…
קוה אל השם חזק ויאמץ לבך
לפני 20 שנה בערך קראתי מחקר פסיכולוגי על ילדים שעברו כל מיני ניסיונות וקשיים בילדות שלהם. דווקא אותם ילדים הרבה פעמים התעלו משאר הילדים משום שאם מסתכלים על הקושי וההסתרה בצורה נכונה אז זה הופך להיות סיבה לעלייה רוחנית ולא לירידה. המציאות הראשונה של בריאת העולם היא כך שקודם כל הקב"ה ברא את החלל הפנוי, דהיינו את ההסתרה ואת הסתלקות הדעת ולאחר מכן נמשך קו, והקו הזה ברא את העולמות
(בלשון המקובלים הקו הזה נקרא 'קו אין סוף'). הרמח"ל אומר שהסיבה
שגורמת לקו הזה להימשך ולתקן ולהוריד שפע זה התקווה. אנחנו אומרים
את זה בכל בוקר בסוף תפילת שחרית: 'קוה אל השם, חזק ויאמץ ליבך וקוה
אל השם'. התקווה של האדם היהודי, זה בעצם יסוד האמונה (כך כותב הרמח"ל בספר 'אוצרות הרמח"ל'). כשאדם מקווה לישועה של הקב"ה אז עצם התקווה עצמה ממשיכה את הקו לברוא את כל העולמות, לכן קו וקווה זה אותו לשון. אומר הרמח"ל חידוש מאוד גדול: ודע שיש אדם שלא עלו מעשיו יפה בעולם הזה (אדם לא מוצלח) ולא רק זה אלא שהוא נכשל הרבה, אבל הוא תמיד היה מחכה ומצפה ומקווה מתי השם יושיע אותו, לעתיד לבוא האדם הזה ישב עם האבות
הקדושים ועם הצדיקים הכי גדולים בגן-עדן וכולם ישאלו מה לאדם הזה עם האבות הקדושים בגן-עדן ועם הצדיקים הכי גדולים?! הרי הוא לא היה כ"כ מוצלח במעשיו.
כל העולם בשיר ובתפילה באים אל התקווה
…אף אחד לא ידע לתרץ מה לאדם הזה עם הצדיקים הכי גדולים עד שיבוא הקב"ה בעצמו ויגיד להם איך הוא זכה: הוא כל ימי חייו קיווה לישועה שלי ועכשיו הוא קיבל את הישועה שלו. מסביר הרמח"ל שברגע שאדם מחכה ומצפה ומקווה לישועה של הקב"ה, זה היסוד והשורש של כל האמונה של עמ"י בהקב"ה. אין לך עלייה יותר גדולה מאדם שמקווה להשם ואין לך ירידה יותר גדולה ממי שהתייאש מהתקווה. מעניין מאוד שהרמח"ל מתחיל את המאמר הזה כך: 'ותכלית בריאת העולם היא התקווה וכל העולם בשיר ובתפילה באים אל התקווה'. זה מה שאומר רבינו שתכלית הבריאה זה לעבור את המצבים של החושך ולא ליפול ולהתייאש מזה אלא הפוך, להתעורר יותר ויותר בצפייה ובתקווה שהקב"ה יושיע אותנו, וזה תיקון כל העולם, אבל כשאנחנו עוברים את המצב הזה אז רבינו אומר שנראה שבחלל הפנוי אין א-לוקות אבל באמת יש גם שם א-לוקות אלא שהיא נמצאת שם בהסתרה. זה לא מובן, יש מציאות בבריאה שאין בה את הקב"ה? אם אין את הקב"ה אין מציאות משום שהקב"ה מהווה את כל המציאות. לכאורה מצד אחד נראה שאין את הקב"ה אבל באמת גם שם הקב"ה נמצא. מסביר רבינו שכל השאלה הזאת נשאלת בעצם בתוכנו ואנחנו שואלים את השאלה הזאת כשאנחנו עוברים מצבים של חושך והסתרת פנים מאוד גדולה. זו שאלה פנימית בתוכנו. אומר רבינו שמה שאנחנו רואים ומרגישים כרגע זה שאין פה את הקב"ה אבל תדע לך שהקב"ה לא עזב אותך לרגע אחד והוא בעצמו נתן לך מציאות של חושך בכדי לבנות לך עולם חדש ומדרגה חדשה
מה הבעיה נחמן??? אני רק מביא לך חלב
יש מדרש ששואל: מה הקב"ה עושה? בורא עולמות ומחריבן. נשאלת השאלה מה עושה הקב"ה אחרי שהוא מחריב אותם? הקב"ה בורא את העולמות מחדש אבל טוב יותר ממה שהיה בפעם הקודמת. גם אצלנו יש את הבחינה הזאת בכל פעם מחדש. היסוד הראשון זה שצריך לדעת שאין מציאות כזו שהקב"ה עוזב את האדם היהודי וזה לא משנה איפה ומתי, אבל כשעובר עלינו החושך אז אנחנו נבהלים ולוקח לנו הרבה שנים ללמוד שהקב"ה באמת לא עזב אותנו. הרבה שנים לא הבנתי את היסוד הזה עד לפני מכה שנים שעברתי מקרה עם הבן שלי כשהוא היה בן 3 וחצי. יום אחד היה חסר חלב בבית אז ביקשו ממני
שאני יביא חלב, אמרתי בסדר, איך שהתקרבתי
לכיוון הפתח הבן שלי פתח בבכיות נוראיות קורעות לב. אמרתי לו: מה הבעיה נחמן? אני רק הולך להביא
לך חלב ואני תיכף חוזר. הוא לא הבין את זה והוא
המשיך לבכות. לא עזר שום דבר עד שבסוף
לא היתה ברירה, החזיקו אותו ויצאתי. בדרך
כשהלכתי לקנות את החלב הבנתי את היסוד של
החלל הפנוי. אנחנו קטנים בדעת (כמו ילדים)
וברגע שהקב"ה עוזב אותנו אנחנו חושבים שזה לעד
ולנצח נצחים, אבל אנחנו לא מבינים שהקב"ה עזב
אותנו בשביל להביא לנו מתנות חדשות. הוא רק הלך להביא לנו חלב ודבש והשפעות חדשות. כשהילד גדל הוא מבין שאבא הלך לקנות חלב והוא חוזר, כך גם אנחנו צריכים לגדול ולהבין שכל החלל הפנוי זה רק בשביל בנייה
יש את ההסתרה של העולמות העליונים
רבינו אומר שהחלל הפנוי זה בחינה שיש א-לוקות ואין א-לוקות, הכוונה שכל הבירור הוא בתוך הדעת שלנו. בזמנים של ההסתרה אנחנו מרגישים שאין א-לוקות אבל אנחנו צריכים לדעת שהקב"ה בוודאי לא עזב אותנו אלא הוא רק הלך להכין לנו מתנות והשפעות חדשות, זה כמו אבא שהולך להביא חלב לילד מהמכולת, כך גם הקב"ה מסתיר פניו מאתנו בכדי להביא לנו השפעות חדשות. זה היסוד הראשון שרבינו מביא לנו על החלל הפנוי, אבל על זה אנחנו אומרים 'קל לדבר' אבל כשעוברים את זה, זה באמת ניסיונות מאוד קשים. המציאות שהאדם נופל לתוך מציאות של הסתרה וזה מעורר קשיים גדולים מאוד שכולנו עוברים זה מציאות של בני-אדם, למלאכים אין את המציאות הזאת. ההסתרה של החלל הפנוי מקיפה את כל הבריאה וגם אצל מלאכים יש את הבחינה שנקראת החלל הפנוי אבל יש
הבדל מאוד גדול בין ההסתרה של העולמות העליונים לבין ההסתרה שיש בעולם שלנו
כ“כ מבולבלים עם כזה יצה“ר וחטאים?!
בעולמות הרוחניים יש מציאות של הסתרה אבל אין את היצר הרע ואת הצמצום והקשיים שאנו עוברים, זה מתנה שהקב"ה נתן רק לבני-אדם. בשעה שמשה רבינו עלה להר סיני לקבל את התורה, המלאכים אמרו לו: מה לילוד אישה ביננו? מה מעשיך פה? אמר להם משה: באתי לקבל את התורה. המלאכים אמרו להקב"ה: אתה הולך לתת לבני-אדם שכ"כ מבולבלים עם כזה יצר הרע וחטאים וקלקולים את התורה הקדושה? הקב"ה אמר למשה רבינו: תחזיר להם תשובה. אמר להם משה רבינו: 'בשר וחלב' יש בינכם? יצר הרע יש בינכם? ניסיונות בשמירת העיניים יש בינכם? אמרו לו: לא. אמר להם משה: אם כך התורה צריכה לרדת למטה. משה רבינו אמר למלאכים שעיקר התגלות ושלמות התורה היא דווקא כשהיא יורדת ונפעלת ומתגלית בעולם שלנו. אעפ"י שהמלאכים גם לומדים תורה ומתפללים ומשבחים את הקב"ה, אבל אעפ"י כן עיקר התיקון ועיקר רצונו של הקב"ה הוא דווקא בעולם הזה. דיבור אחד של אדם פשוט בעולם הזה שווה יותר מכל שירות המלאכים שיש למעלה.
הקב“ה אמר: יש פה דין מאוד קשה על עמ“י
יש 'אור החיים' נפלא מאוד על פרשת קורח (שמעתי שהצדיקים היו לומדים את האור החיים הזה פעם בשבוע מצד היופי והעמקות של הדברים). הקב"ה רצה להעניש את כל עמ"י בגלל מעשה קורח ואמר: "הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם" האור החיים הקדוש שואל ומדקדק מה זה 'הרומו'? הרומו זה התרוממו מתוך העדה. מה הקב"ה רצה באותו רגע? שהם יצמיחו כנפיים ויתחילו להתעופף באוויר? ולעומת זאת כתוב שמשה ואהרן "נפלו על פניהם".
הקב"ה אמר להם תתרוממו והם נפלו על פניהם. אומר
הרבי מקוצק' שהקב"ה אמר למשה ואהרן: יש פה דין מאוד
קשה על עמ"י ואני מקפיד וכועס על עמ"י אבל אני לא
יכול לעשות להם שום דבר משום שאתם כל הזמן מתחברים ומתקשרים עם עמ"י באהבה. בשעה שאתם הצדיקים מתחברים ומתקשרים עם עמ"י באהבה אני לא יכול לעשות להם שום דבר, לכן הרומו מתוך העדה,
תפרדו מהם קצת. תנתקו קצת את חבל האהבה בינכם לעמ"י בכדי שאני יוכל להעניש אותם קצת. כשמשה ואהרן שמעו את זה הם נפלו על פניהם, הם עוד יותר ירדו
באהבה והתקשרות עם עמ"י. לאחר מכן משה ואהרן אומרים מיד: א-ל א-לוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף? כמובן שהם באו לסנגר על עמ"י
דרגות החפץ שיש לבורא
שואל האור החיים הקדוש: אתם פונים בתפילה להקב"ה, אז מדוע אתם פונים להקב"ה בלשון כזו – 'א-ל א-לוקי הרוחות לכל בשר' למה אתם לא קוראים לו הקב"ה? מדוע משה ואהרן האריכו בלשונם עם הקב"ה? מתרץ האור החיים הקדוש: ונתכוון לדבר לפניו דברי ריצוי המתקבל לפניו. משה רבינו רצה
לרצות את הקב"ה אז הוא פנה אליו בלשון הזו 'א-ל א-לוהי הרוחות לכל בשר' על מנת לרצות ולפייס את הקב"ה מכעסו. מסביר האור החיים הקדוש מדוע בחר
משה דווקא בלשון הזו: עפ"י מה שקדם למשה רבינו בידיעת דרגות החפץ שיש לבורא. משה רבינו ידע שיש להקב"ה דרגות של חפץ (רצון ואהבה). המדרגה הראשונה (מלמטה למעלה) של חפץ הבורא הוא השבח וההלל שיתנו לו צבא מעלה. הדרגה הראשונה זה השיר והשבח וההלל של המלאכים. למעלה משירת המלאכים השבח וההלל שיתנו לו הצדיקים משני אוצרות החיים, יש נשמות שעדיין לא
באו לעולם והם נמצאות באוצר החיים, בגן-עדן או במקום אחר ובו הם משבחים
את הקב"ה ויש צדיקים שכבר היו בעולם ועלו לגן-עדן וגם הם משבחים את הקב"ה..
השיר והשבח העולה מהנשמות בעולם הזה
אומר האור החיים הקדוש: הקב"ה יותר שמח מהשיר והשבח הבא מהנשמות של שני אוצרות החיים יותר משירת המלאכים, אבל למעלה מהכל, השיר והשבח העולה מהנשמות שהם בעולם הזה, אשר הם בתוך הבשר והגוף המונע מהם להכיר את השם. היצר הרע כל היום משגע אותנו. כמה כבד וקשה לאדם ללכת להתבודדות ולתפילה. אומר האור החיים הקדוש: אשר הנשמות האלו בתוך הגוף והוא מונעם מלהכיר את השם, והם מתעצמים לאהוב את השם מתוך המציאות של הגוף ולשבחו ולהודות למאמרו וזה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מן הכל ואין למעלה מזה אצל הבורא מהשיר והשבח וההתעצמות של הנשמות בעולם הזה בתוך כל המניעות והקשיים, ולזה נתחכם משה רבינו וריצה את השם בדבר שהוא חפץ בו ואמר לו: 'א-ל א-לוקי הרוחות לכל בשר', אתה הא-לוקים של הרוחות בשעה שהם בתוך הגוף. אתה חפץ שא-לוקותך ומלכותך יתגלו לנשמות ולרוחות בזמן שהם בבשר, ואם אתה ממית את כל עמ"י אז יהיה חסר לך הרצון הזה כי לא יהיה מי שישבח אותך מהמקום הזה, ואין נכון להגביר את הדינים מעל עמ"י שיסובבו הפסד קבלת א-לוקותך לרוחות שבבשר שזהו רום תכלית חשקך. תכלית כל החשק והרצונות של הקב"ה זה שיהודי בעולם הזה שנמצא בתוך גוף גשמי, הולך ואומר כמה מילים להקב"ה. זה יקר להקב"ה יותר מכל שירת המלאכים וגם יותר גדול משירת הצדיקים הכי גדולים שהיו בעולם הזה ועכשיו הם בגן-עדן ומשבחים את הקב"ה. בגלל שאותו יהודי נמצא עכשיו בתוך המציאות הזו זה הרבה יותר חשוק ועליון אצל הקב"ה אפילו מהתשבחות של הצדיקים שבגן-עדן, פירוש הדבר שלנו יש בעולם הזה משהו שאפילו
לצדיקים הכי גדולים שבגן-עדן אין, שאנחנו יכולים לעבוד את הקב"ה מתוך ההסתרה
הולך עכשיו לעולם שכולו טוב
הגאון מוילנא מאוד בכה לפני פטירתו. שאלו
אותו תלמידיו: רבינו על מה אתה בוכה? מה חסר לך?
הרי אתה הולך עכשיו לעולמות הכי עליונים ולעולם שכולו טוב. אמר להם הגאון מוילנא: נכון, אני לא חושש מזה,
אבל אני מצטער מזה שאני לא אוכל להניח תפילין, אני כבר לא אוכל לעשות מצווה מתוך הקושי והמניעות
שיש בעולם הזה. זה מה שאומר האור החיים: וזה
רום מעלות חשקך, זה העבודה שעולה מתוך הנשמות
של העולם הזה. לכן אומר רבינו שהעולם נברא
מהחלל הפנוי ובהסתרה ומתוך המקום הזה
מתעוררים ומתחזקים וזה תכלית הבריאה. רבינו ממשיך ואומר: ודע שיש 2 מיני אפיקורסות. יש אפיקורסות שבאה מחוכמות חיצוניות ועליו נאמר: 'ודע מה שתשיב לאפיקורס'. כי האפיקורסית הזאת יש עליה תשובה, כי זאת האפיקורסית באה מחוכמות חיצוניות שאפשר לברר,
אבל יש אפיקורסות שהיא באה מסוד החלל הפנוי ואי אפשר ליישבה בשום פנים ואופן וזה נראה כחוכמה מאוד גדולה, אבל יש הסתרה בתוך הבריאה שהאדם לא יכול בשום פנים ואופן ליישב את ההסתרה הזאת. רבינו אומר שאפיקורסות שבאה מחוכמות חיצוניות יש תשובה,
אבל על אפיקורסות שבאה מהחלל הפנוי זה כמו הקושיות שאין עליהם תשובה בעולם שלנו. אם אין תשובה אז מה עושים עם הקושיות האלו?
מתעוררת אצל האדם כבדות בתוך הלב
רבינו אומר שהאפיקורסות שבאה מהחלל הפנוי א“א למצוא להם תשובה בשום אופן, דהיינו למצוא שם את השם יתברך, כי אם היה מוצא שם את השם יתברך (בחלל הפנוי) אם כן לא היה חלל הפנוי, על-כן שם א“א למצוא תשובות על הדבר הזה, אבל עמ"י עוברים על כל הקושיות של החלל הפנוי ע"י אמונה. ע"י אמונה אפשר לעבור על כל הקושיות של החלל הפנוי. רבינו מסביר שלכל אדם בעולם הזה, מהאדם הגדול ביותר ועד לקטן ביותר, יש קושיות. הקושיות באות ברגע שהוא לא מבין, יש הרבה מצבים שאנחנו לא מבינים למה זה דווקא ככה, וכשאדם לא מבין את זה אז מתעוררת אצל האדם כבדות בתוך הלב, זה סוג של עצבות וצער משום שהנשמות שלנו לא יכולות לסבול מציאות שאנחנו לא מבינים כל-שכן שהמציאות הזו היא מציאות של צער וכאב. כשרואים מציאות של צער וכאב ולא מבינים מדוע יש פה צער וכאב אז זה מתחיל לעורר בתוכנו קושייה וקשה לנו לסבול את הקושיות.
צער גדול מאוד בתוך הלב של האדם
'ביאור הליקוטים' מפרש את התורה הזאת (תורה ס"ד) ואומר שהתענוג
האמיתי של האדם זה השכל וההבנה. ברגע שאנחנו מבינים דברים אז אנחנו
זוכים באותו רגע לתענוג מאוד גדול אבל לעומת זאת כשאנחנו רואים
מציאות שקשה לנו להבין ואנחנו לא מבינים למה הקב"ה עשה כזאת מציאות,
זה גורם לנו לקושי מאוד גדול וזה גורם לכבדות הלב ולצער גדול מאוד
בתוך לב האדם. באמת אם הקב"ה היה מראה לנו למה זה נעשה אז ברגע אחדהכל היה מתיישב. הקושי מתחיל כשאין הבנה, אפילו לאדם הגדול בבריאה שזה משה רבינו היתה קושייה כשהקב"ה הראה לו את כל הדורות ואת כל הצדיקים והת"ח עד שהגיעו לר' עקיבא. משה רבינו ראה את גדולתו של ר' עקיבא שהיה שורש התורה שבע"פ ואז היתה למשה קושייה והוא אמר להקב"ה: תתן את התורה על ידי ר' עקיבא ולא על ידי! אני לא יודע לדרוש כאלה דרשות בתורה כמו שר' עקיבא דורש. אמר לו הקב"ה לך תשמע שיעור של ר' עקיבא, משה הלך ושמע שמקשים על ר' עקיבא קושיות ובכל פעם הוא תירץ אותם עד שר' עקיבא אמר: הגעתם לשורש,
זה הלכה למשה מסיני. כשמשה רבינו שמע את זה התפייסה דעתו והוא הבין שהתורה צריכה להינתן על ידו ור' עקיבא הוא זה שמאיר ומרבה ומגלה את התורה…
מדוע הוא צריך לעבור כזו מיתה משונה?
מספרת הגמרא במסכת מנחות שהקב"ה הראה למשה את פטירתו של ר' עקיבא. משה רבינו ראה שסורקים את בשרו של ר' עקיבא במסרקות של ברזל. משה רבינו, הגדול שבעמ"י מקשה קושייה עצומה על הקב"ה ואומר לו: זו תורה וזה שכרה?!?! משה רבינו לא יכל להבין מדוע ר' עקיבא שמסר את נפשו כל ימי חייו על התורה ועל המצוות והוא גם בן-גרים וגם בעל תשובה אז מדוע הוא צריך לעבור מיתה כזאת משונה??? אמר לו הקב"ה: שתוק, כך עלה במחשבה תחילה. רבינו מסביר שזה הקושיות של החלל הפנוי שאי אפשר להשיג ולתרץ אותם. הקב"ה אמר למשה רבינו: אני לא יכול להגיד לך למה ר' עקיבא צריך לעבור כזאת מיתה משום שבקושיות של החלל הפנוי אין אותיות, הכוונה שאין הסבר בעולם הזה ובמציאות שלנו, לעתיד לבוא יהיה לכל זה תירוצים. מסביר רבינו שאם יהיה הסבר לקושיות של החלל הפנוי אז תתבטל כל הבחירה וההסתרה ולא תהיה לנו עבודה בעולם הזה.
אי אפשר לתרץ במילים את השאלה שלו
הקב"ה רוצה שתהיה לנו עבודה בעולם הזה לכן הוא מסתיר מאתנו את התשובות של הקושיות של החלל הפנוי ועכשיו אין שם תשובות. הקב"ה אמר למשה רבינו דבר מאוד גדול, הוא אמר לו: השאלה שלך היא שאלה אמיתית, אתה יודע
איך תעבור בשלום את כל העומק של הקושיה הזאת? שתוק. רבינו מסביר
שהקב"ה לא סתם השתיק את משה רבינו אלא הקב"ה אמר לו: שתוק, כך
תעלה לעולם המחשבה שיותר גבוה מהחלל הפנוי וע"י השתיקה אתה
תקבל תשובות. יש מציאויות שאסור לנו לשאול שאלות אלא אנחנו צריכים לשתוק. הרבה פעמים בחיים ובמציאות שלנו יש הרבה מצבים שיש תירוץ
לקושיות שלנו אבל יש קושיות שאי אפשר לתרץ לאדם בשום פנים ואופן
ואם האדם הלך לחברים ושאל ולא ענו לא ואז הוא הלך לצדיקים ולא ענו לו אז
הוא טס לרבינו לאומן וגם ר' נחמן לא ענה לו, אף אחד לא יכול לענות לו משום
שאין מילים לתירוץ שהוא שואל, אי אפשר לתרץ את זה במילים אז מה
עושים? מה שהקב"ה אמר למשה רבינו, שתוק. תקבל את זה בשתיקה
ובשתיקה הזאת תעלה לעולם המחשבה ושם תקבל תירוצים על כל הקושיות שלך..
בלי השתיקה של האמונה א“א לעבור…!
דע לך שבלי שתיקה אי אפשר להגיע לזה. הרבה פעמים בחיים שלנו אנחנו מגיעים למצב שיש לנו קושיות עצומות ואין לנו תשובות אמתיות לזה, אומר רבינו שבמקום שאין תשובות, תשתוק ואז תזכה לקבל השגות כ"כ גבוהות ושם תדע את כל התירוצים לכל הקושיות. נשאלת השאלה: אם אין הסבר לקושיות האלה אז איך יכול להיות תירוץ? אומר רבינו שהתירוץ שיש בעולם המחשבה זה לא תירוץ שכלי, אלא שם יש ניגונים של החלל הפנוי. אם אתה זוכה לקבל את הניגון של החלל הפנוי ע"י השתיקה אז כל הקושיה תתורץ בשבילך, הכוונה שאתה לא תבין למה אבל פתאום אתה תרגיש שמחה, פתאום יתנגן לך בלב איזה ניגון רוחני ואתה תרגיש שמחה ותרגיש שהכל בסדר ואתה לא תבין למה זה ככה ובזה עם ישראל עוברים את כל הקושיות של החלל הפנוי, לכן בלי השתיקה של האמונה אי אפשר לעבור את הקושיות של החלל הפנוי. מי שמתעקש ורוצה לדעת בשכלו את הדברים אז
ברוב המקרים הוא יפול מזה מכיוון שאין תשובות ואז ח"ו האדם יכול למרוד בהקב"ה
יהודי שעבר את השואה ועדיין שומר שבת
אנחנו לא דנים אף אחד ח"ו, אבל היו אנשים שיצאו מהשואה והיו להם כאלה קושיות על ההנהגה של הקב"ה. הסטייפלר היה אומר: כשמגיע אליי יהודי
שומר שבת שעבר את השואה אז אני קם לכבודו ואני נותן לו פדיון! היו כאלה שלא יכלו לקבל את השתיקה הזאת ואנחנו לא יכולים לדון אותם בחיים הפרטיים
שלנו כל פעם שאדם עובר מציאות של החלל הפנוי אז האדם צריך לדעת, אם
ניסת למצוא הסבר או תירוץ ולא הצלחת והלכת לחברים ולרבנים ולצדיקים
ולא מצאת תירוץ אז תדע לך שהעצה עכשיו היא לשתוק וכך אתה תעלה
לשורש החלל הפנוי ומשם אתה תקבל את הניגונים. תשובות אתה לא תקבל
אבל ניגונים כן תקבל. הניגונים עושים שמחה בלב האדם. בגמרא (מסכת שבת
דף לג') מובא מעשה על 3 מגדולי חכמי ישראל: רבי יהודה, רבי יוסי ורבי
שמעון בר-יוחאי שישבו ביחד ודיברו על מעשיה של אומה זאת, בפשטות
הכוונה על הרומאים, רבי יהודה שיבח אותם, רבי יוסי שתק ורבי שמעון גינה אותם..
איך הדרך הנכונה לקבל את המציאות?
פשט הדברים הוא מאוד קשה, באותה תקופה (אחרי חורבן בית שני) הרומאים עשו בארץ שואה, לא רק שהחריבו את בית המקדש ואת ביתר אלא הגמרא אומרת שרק מהעיר ביתר ירדו נהרות של דם, אז איך יכול להיות שר' יהודה משבח את הרומאים?! הגמרא לא מזכירה את השם 'רומי' אלא הגמרא קוראת להם
'אומה זאת'. בפנימיות של הסיפור הזה, אומה זה סוד ההנהגה של הקב"ה, החכמים שאלו איך הדרך הנכונה לקבל את המציאות של ההנהגה ושל ההסתרת פנים. ר' יהודה אמר שצריך לשבח את הקב"ה גם במציאות ההסתרה, אומרת הגמרא שר' יוסי שתק ור' שמעון הלך לעשות מלחמה עם הרשעים, אלו ואלו דברי א-לוקים חיים. שלושת הדרכים של החכמים הם דרכי אמת. ר' יהודה אומר שצריך תמיד לחפש את החסדים של הקב"ה בתוך ההסתרה וגם שם לשבח את הקב"ה. ר' יוסי לא חולק על ר' יהודה אלא הוא שותק, הכוונה שיש מצבים שאתה לא תוכל לשבח את הקב"ה בעקבות הקושיות של החלל הפנוי לכן צריך לשתוק. המלכות
(רומי) גזרה על ר' יהודה שיהיה 'ראש המדברים' ועל ר' יוסי היא גזרה שיגלה לציפורי
עולה לעולם הטעמים ומגלה את הניגונים
המלכות זה השכינה, אתה עושה עבודה של שתיקה אז אתה תגלה את ה'סוד הציפור העליונה' שזה סוד החוכמה העליונה. בזכות זה שאתה שותק אתה תעלה לעולם הזה ותגלה חוכמות, לכן הגמרא אומרת שבכל מקום הלכה כר' יוסי מכיוון ש'טעמו ונימוקו עימו' הכוונה שר' יוסי שהוא סוד השתיקה הוא היה עולה לעולם הטעמים ומגלה את הניגונים של החלל הפנוי לכן הלכה כמותו משום שלא רק את ההסברים של ההלכה הוא ידע אלא הוא גם ידע את הסוד של הניגונים של כל הקושיות שיש בחלל הפנוי. צריכים לדעת: כשיש לנו קושיות קודם כל צריך
לעשות השתדלות ולענות על הקושיות, בדרך כלל התורה נותנת לנו תשובות, הכוונה שע"י לימוד התורה מתיישבת דעתו של האדם או
שהאדם הולך לשאול חכם גדול בתורה שיסביר לו וידריך אותו, אבל יש מצבים שאף אחד בעולם לא יוכל לתרץ לך את הקושייה הזאת אלא השתיקה. כשאדם רואה שהוא נהיה יותר ויותר מתוסכל עם עצמו אז תדע לך שזה הסוד של השתיקה. איך שותקים? הולכים להתבודדות ואומרים להקב"ה: תעזור לי לשתוק ולהבין שאני לא צריך להבין וזה הטוב האמיתי.
