גם הגאולה האחרונה עתידה להיות בניסן
רבינו אמר: 'כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו…' הוא לא סיים את המשפט אבל ר' נתן המשיך את המשפט וגם הסביר: ועכשיו זה מפורים. ר' נתן הסביר שהעניין של פסח זה החג של הגאולה, נגאלנו ממצרים וחז"ל אומרים שכמו שגאולת מצרים היתה בניסן כך גם הגאולה האחרונה עתידה להיות בניסן. אומר ר' נתן שכל הרצון האמיתי והשתוקקות הפנימית של האדם היהודי זה להרגיש את קירבת השם – זה הפנימיות שלנו. מצד הנשמה אין לנו שום מקום טוב באמת בלי קירבת השם..
בכל שנה יוצאים מהמיצרים
כשיש לאדם קירבת השם יש לאדם את הכל, כשאין לאדם את קירבת השם אין לו כלום, יכול להיות לו את כל ההצלחות של העולם הזה אבל זה יכול לעשות לו היסח הדעת לכמה ימים שהוא יהיה שמח שהוא השיג משהו מהעולם הזה אבל זה עובר. למעשה קירבת השם זה גן-עדן אמיתי. רבינו אומר שגן-עדן זה כשהלב מרגיש את הקב"ה, זה הגן-עדן של עמ"י וזה הגאולה. כל עבודתו של היצר הרע זה לעשות 'מסכים' ביננו לבין הקב"ה. המסכים האלה קושרים אותנו והקשרים האלה נקראים מיצרים, לכן עמ"י נולד במצרים, במיצרים, כי זה כל המציאות של העולם הזה, כל הזמן יש לנו הסתרות וקשיים להתחבר עם הקב"ה אבל כתוב בספרים שכל שנה בניסן כל אדם זוכה לפי עבודתו, רצונו והשתדלותו לצאת באיזה בחינה מהמיצרים, זה לא יציאה מוחלטת מכיוון שעדיין לא הגיע זמן הגאולה אבל בכל שנה אנחנו משתחררים מבחינה מסויימת מהמסכים ומהמיצרים שהיצה“ר עושה ביננו לבין הקב"ה וזה הגאולה האמתית. ברגע שיהודי מחובר עם הקב"ה יש לו את הכל, הוא נמצא במקום הכי טוב בעולם וזה לא משנה באמת איפה הוא נמצא בגשמיות. הגשמיות היום כ"כ מבלבלת אותנו ומטרידה אותנו כי אין לנו את הקב"ה אז צריכים תחליף אז רוצים הצלחות של העולם הזה, אבל ברגע שלאדם יש את הקב"ה אז באמת הוא לא צריך את ההצלחות ואת העולם הזה מכיוון שהוא כבר נמצא בגן-עדן.
יש יצר הרע פשוט ויש יצר הרע חכם מאוד
רבינו אומר שהכל מתחיל בעצם מהנקודה של יציאת מצרים, הכוונה לצאת מהמיצרים ולהתקרב אל הקב"ה, אבל אחרי שנחרב בית המקדש הראשון ואח"כ בית המקדש השני ועמ"י יצאו לגלות מאוד-מאוד ארוכה, איבדנו את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה. אנחנו באמת לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה וצריך לדעת שהיצה“ר של תאוות ומידות רעות זה נקרא יצה“ר פשוט, אבל יש יצה“ר חכם מאוד, היצה“ר הזה יודע תורה והרבה פעמים הוא יושב אתנו ביחד 'חברותא' והוא מלמד אותנו
דברי תורה וכל עניינו זה לבלבל אותנו שלא נמצא את הדרך איך להתקרב אל הקב"ה
איבדנו את היכולת
-בגלל הגלויות והשנים הארוכות שאנחנו כבר לא נמצאים במציאות של קדושה גדולה כמו שהיה בבית המקדש, אנחנו לא יודעים איך להתקרב אל הקב"ה. איבדנו את הדרך. הרבה פעמים היצר הרע תופס את האדם וברגע אחד זורק אותו למקומות
אחרים לגמרי מכיוון שהוא יותר חכם מאתנו. העצה כנגד זה היא: שפעם כל ההתחלות היו מפסח הכוונה שכל אדם היה יכול ללכת בדרך של הגאולה הפרטית שלו אבל בגלל השנים הארוכות והגלויות שעברנו,
איבדנו את היכולת למצוא את הדרך ועכשיו יש לנו את פורים
ילמד אותנו להגיע איך לפסח
האור של פורים זה מושג שנקרא בקבלה ובחסידות 'יסוד אבא', זה האור של צדיק האמת. כל ההתקרבות שלנו לצדיק זה כדי שהוא ידריך, יכוון וילמד אותנו איך להגיע לפסח, הכוונה איך להשתחרר מהמיצרים כדי להגיע לגאולה. בדורות שלנו אם לא יהיה לאדם מישהו שיכוון אותו וידריך אותו, אז אנחנו לא יודעים שום דבר, אנחנו מבינים בעולם הזה. יש כאלה שמבינים במחשבים, יש כאלה שמבינים במסעדות טובות ויש כאלה שמבינים במכוניות. בעולם הזה כל אחד מבין בעניינים שלו, אבל אנחנו צריכים הדרכה כדי לדעת איך להתקרב להקב"ה וככה מסביר ר' נתן את דברי רבינו 'כי מתחילה היו כל ההתחלות מפסח ועכשיו…', הכוונה שבהתחלה כל אדם היה יכול להתחיל את דרכו להתקרב אל הקב"ה, איבדנו את זה ועכשיו אנחנו צריכים את פורים שזה האור של הצדיק. הצדיק נותן לנו עצות והדרכה איך להתקרב אל הקב"ה והוא מלמד אותנו איך אפשר להסתדר עם כל הבלבולים שהיצר הרע כל-כך מבלבל אותנו. למעשה היסוד הזה כבר ירד לעולם בפעם הראשונה במתן-תורה..
באיזה דרך להתקרב להשם
משה רבינו עלה להר לקבל את הלוחות הראשונים והוא ירד בי"ז בתמוז עם הלוחות, אילו משה היה נותן את הלוחות אז היה מגיע זמן הגאולה ובזמן הגאולה כל יהודי ידע בדיוק מה לעשות ואיך בדיוק להתקרב להקב"ה, יהיה התכללות והתקשרות של כלל נשמות ישראל מתוך אהבה וחיבור, כל זה יתגלה בזמן הגאולה וכל זה היה צריך להתגלות בשעה שמשה רבינו הוריד את הלוחות הראשונים אבל בגלל שהיה חטא העגל ומשה רבינו שראה את זה מיד שבר את הלוחות בגלל שהוא ידע שהוא
חייב לשבור את הלוחות ואז נמנעה מאתנו מציאות הגאולה. כשמשה רבינו בא למחנה הוא אמר לעמ"י 'מי להשם אלי', הכוונה שמי שרוצה עכשיו להתקרב להקב"ה חייב לבוא אליי. כל תכליתה ועניינה של ההתקרבות לצדיק זה שהצדיק מלמד אותנו באיזה דרך ללכת כדי להתקרב להקב"ה וצריך לדעת שזה לא דבר פשוט
אנחנו מתבלבלים מזה אבל לא בכוונה..
התורה מעידה 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', הנחש זה הס"מ, ליתר דיוק כתוב בספרי המקובלים שהס"מ התעבר בנחש. הנחש היה מוכן לקבל את הארת הס"מ והתורה מעידה שהכוח שלו זה ערמומיות וכך הוא מטעה אותנו כל הזמן, לכן ככל שאנחנו לומדים את התורה ואת העצות של הצדיק כך הוא מפלס לנו דרך בכל התוהו ובוהו ובכל הבלבול דעת הגדול שיש בעולם מכיוון שלפי שכלנו אנחנו רואים דברים הפוכים. אנחנו רואים את האמת כשקר ואת השקר כשאמת, את הטוב כרע ואת הרע כטוב ואנחנו מתבלבלים מזה וזה לא בכוונה כי אנחנו באמת רוצים רק את הטוב אבל היצר הרע יותר חכם מאתנו והוא מבלבל אותנו, לדוגמא: אם יהודי עם יראת
שמיים שרוצה להתקרב להקב"ה נכשל פעם או פעמיים הוא כבר בטוח שאין לו תקווה
על ידי ההתקשרות נזכה להגיע לגאולה
אם לא היה את רבינו בעולם שאומר לנו 'תקום על הרגליים ותמשיך הלאה' אז בדור שלנו או שכולם היו מתאבדים או שכולם היו משתגעים ואז ההנהלה של 'אברבנאל' היתה צריכה להקיף את כל גוש-דן עם גדרות. היצר הרע כל הזמן משגע ומבלבל אותנו והצדיק נותן לנו את העצה ואת הדעת והוא מכוון אותנו בתוך כל הבלבול הגדול הזה. כידוע בין פורים לפסח יש 30 יום, בזמן הזה אנחנו קוראים 2 פרשיות: 'פרה אדומה' ולאחר מכן קוראים את 'פרשת החודש', למעשה בפרשיות האלה יש יסודות מאוד גדולים. בפרשיות האלה יש דברים מאוד גדולים שמלמדים אותנו את הדרך בין פורים לפסח, הכוונה שע"י ההתקשרות עם הצדיק נזכה כל אחד להגיע לגאולה. ידוע שכל המצווה של פרה אדומה זה מצווה מאוד מופלאה שעליה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'
כהן צדיק שמוסר את הנפש.
לתלמידי הבעש"ט תמיד היה קשה משהו במצוות פרה אדומה: צריך לקחת פרה אדומה לגמרי ואז שוחטים ושורפים אותה ואת האפר של הפרה היו מערבים עם מים חיים (מי מעיין) ואז היה כהן מיוחד שהיה לוקח ענף של עץ ארז, אזוב (שיח נמוך) ו'תולעת שני' והיה טובל את זה במים עם אפר הפרה אדומה וביום שלישי וביום השביעי הוא היה מזה את זה על מי שנטמא ב'טומאת מת' שזה הטומאה הכי חמורה שחז"ל קוראים לה 'אבי אבות הטומאה', ורק ככה אפשר להיטהר מטומאת מת. בלי אפר הפרה אי אפשר להיטהר מטומאת מת לכן היום אנחנו כולם טמאי מתים מכיוון שאין לנו פרה אדומה. ההזאה של אפר הפרה היתה מטהרת את הטמא מת וזה לא דבר שקשה להבין מכיוון שכך הקב"ה גזר שיהיה ואנחנו לא מקשים על זה קושיות אבל הפליאה הגדולה היא הרי בא כהן שהוא צדיק גדול ומוסר את הנפש ע"י שהוא מזה על הטמא ומטהר אותו, ואז אותו כהן עצמו נטמא. איפה שמענו כזה דבר? כהן צדיק שמוסר את הנפש ועובד בבית המקדש בא לטהר טמא ואז הוא בעצמו נטמא? זה אחד הקושיות על פרה אדומה ועל זה אמרו תלמידי הבעש"ט שיש בדבר הזה רמז מאוד גדול שמרמז על עבודתנו בעולם
מי שרוצה לקרב צריך לדעת לקבל ירידות
ר' נתן מסביר שטמא זה אדם שרחוק מהקב"ה וטהור זה צדיק שקרוב להקב"ה: בא אדם שהוא צדיק וקרוב להקב"ה והוא עכשיו רוצה לעזור למישהו אחר להתקרב, הוא עוזר לו ומקרב אותו ובשעה שהוא מקרב אותו, הוא בעצמו נטמא וזה כלל גדול מאוד. הצדיקים אומרים שכל מי שהולך לעזור לאחרים הוא בעצמו מתרחק ונטמא, אז מה הוא יעשה? רבינו אומר 'קבל את זה באהבה', זהו אין מה לעשות. על זה אמר שלמה המלך 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני', איך זה יכול להיות הרי הוא בא לעשות חסד, אז למה הוא צריך לסבול? אבל הקב"ה אומר 'ככה אני רוצה'. אז כל מי שרוצה לקרב את הרחוקים צריך לדעת לקבל על עצמו גם כן את הירידות וזה הרמז הראשון
רגע, אם אני אקרב אני בעצמי אתרחק..
אנחנו לא יודעים באמת את עומק הדבר אבל ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שאחד הדברים זה שהקב"ה אומר לאדם: אתה מתחיל להתקרב אליי, יופי, אבל אני רוצה שכולם יהיו קרובים אליי אז לך תקרב. אדם אומר: בסדר אני הולך בשמחה לקרב, אבל רגע אם אני אקרב אז אני בעצמי אתרחק. הקב"ה אומר: אני רוצה לראות
שיש לך אהבת ישראל שאתה מוכן להתקלקל ולרדת בשביל לקרב את הרחוקים – זה הניסיון של הצדיקים שירדו לקרב אותנו והם מוכנים לקבל על עצמם ירידות
בגלל אהבת ישראל. אם אתה כ"כ אוהב יהודי שאתה מוכן לרדת בשבילו אז ככה אתה יכול להעלות אותו באמת. אתה לא יכול להעלות יהודי אם אתה רוצה שהכל ישאר אצלך בסדר, צריך פה נקודה של מסירות נפש. פעם היה יהודי שהיה בעצבות גדולה ור' לוי יצחק מברדיטשוב ניסה לחזק אותו ולא הצליח, הוא ניסה את כל הדרכים אבל בסוף הוא שאל את אותו אדם: מה אתה רוצה בשביל להיות בשמחה?
לשמח יהודי יותר גדול מכל העולם הבא
אותו אדם היה בעצבות אבל בכל זאת הוא היה סוחר טוב אז הוא אמר לר' לוי יצחק: אני רוצה שתיתן לי את כל העולם הבא שלך, מזה אני בוודאי יהיה בשמחה. מיד ר' לוי יצחק אמר לו: קיבלת את כל העולם הבא שלי. כשאותו יהודי יצא אמרו לו תלמידיו של ר' לוי יצחק: רבינו, עם כל הכבוד לשמח יהודי אבל שווה לך שיהודי יהיה בשמחה ותיתן לו את כל העולם הבא שלך?! אמר להם ר' לוי יצחק: יותר גדול אצלי שיהודי יהיה בשמחה מכל העולם הבא שלי, המצווה של לשמח יהודי יותר גדולה אצלי מכל העולם הבא שלי – זה דרכם של הצדיקים. כשאנחנו שומעים כאלה סיפורים אנחנו מתפלאים ואומרים שזה בטח 'סיפורי חסידות', אבל צריך לדעת שזה האמת לאמיתה, רואים את זה בחטא העגל כשהקב"ה אמר למשה רבינו: 'הרף ממני ואשמידם' משה רבינו אמר להקב"ה: 'אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת', הכוונה 'אם תשא' חטאתם אז אתה ואני הסתדרנו ואנחנו ממשיכים ביחד, 'ואם אין' ואם אתה לא סולח להם, אז 'מחני נא מספרך אשר כתבת', אל תכתוב אותי בס"ת..
הקב“ה סולח לעמ“י ולצדיק
כתוב בזוהר הקדוש שמשה רבינו אמר להקב"ה: הם עשו חטא העגל והם התחייבו בעונשים ובגיהנום? אז תיתן לי את כל העונשים שלהם ותמחל להם – אנחנו לא מכירים את הבחינה הזאת אבל הנקודה של אהבת ישראל של הצדיקים כ"כ מאירה שהם מוכנים לקבל על עצמם את כל הירידות ואת כל הצער שבעולם ובלבד להעלות את
נשמות ישראל. צריך לדעת שהצדיק עושה את זה במסירות נפש מאוד גדולה אבל על זה הקב"ה אומר: אין דבר גדול מזה, לכן בסופו של הדבר הצדיק בעצמו יזכה לעליות הגדולות ביותר
בזכות הדבר הזה. הקב"ה סולח לעמ"י ולצדיק על כל השטויות בעולם כשיש כזה צדיק.
מי שמטהר את עמ“י עתיד לסבול ביזיונות
את הדבר הזה ראינו אצל משה רבינו כשהוא דיבר קשות עם הקב"ה ואמר לו: 'למה הרעֹת לעבדך', ככה מדברים להקב"ה? הרי אנחנו יודעים שכל מה שהקב"ה עושה הכל לטובה. באותו רגע היתה מידת הדין על משה רבינו: איך אתה מדבר ככה להקב"ה? אתה אומר שהקב"ה עושה רע לעמ"י? אומר המדרש שהמלאכים תבעו עונש על משה רבינו, הקב"ה אמר להם: תעזבו אותו, אני מבין אותו, זה הכל מאהבת ישראל ובגלל זה אני סולח לו ולהם. אם הצדיק מוכן לדבר איתי כאלה דיבורים מאהבת ישראל אז אני סולח לו על הכל – מי שבא לטהר את עמ"י צריך לדעת שהוא עתיד לסבול בזיונות, ירידות וצער מהדבר הזה אבל אם אתה באמת אוהב את
עם ישראל אז תקבל על עצמך את הדבר הזה – זה הנקודה הראשונה בפרה אדומה..
היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש
כל פרשת פרה אדומה מופיעה בפרשת חקת שבספר במדבר שם התורה מתארת לנו איך מטהרים טמא מת. התורה קוראת לפרה אדומה 'חטאת' שזה סוג של קורבן.
כל עבודת הקורבנות היתה רק בבית המקדש, הקורבן היחידי שכל העבודות שלו
הם מחוץ לבית המקדש זה פרה אדומה. היה מקום בהר הזיתים מול בית המקדש ושם היו שוחטים את הפרה. הכהן היה עומד במקום כזה שהוא היה יכול לראות
את הפתח של בית המקדש, היו שוחטים את הפרה ולאחר מכן שורפים אותה, התוצאה היתה – אפר של פרה. הדבר המפתיע הוא שהתורה קוראת בסוף
פרשת חקת לאפר בשם אחר, פתאום היא קוראת לזה 'עפר', עד עכשיו התורה קראה לזה אפר פרה אבל בסוף כתוב פעם אחת: 'ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת'.
אם נתבונן הרי אפר ועפר זה 2 דברים שונים, אפר זה תוצאה של דבר ששורפים ועפר זה סוג של אדמה, זה פלא שהתורה קוראת לאפר הפרה עפר. את השאלה
הזאת שואלת הגמ' במסכת חולין ומכאן התורה לומדת הלכה: מצוות כיסוי
הדם – כששוחטים בהמה, חיה או עוף אז צריך לכסות את הדם בעפר, אבל מזה שהתורה קוראת לאפר עפר הגמרא לומדת שאפשר לקיים מצוות כיסוי הדם גם באפר
תורה יותר גבוהה מהתורה של המילים
בספרים הקדושים כתוב באריכות גדולה מאוד מדוע התורה קראה לאפר עפר. אם נתבונן בפרשה יש לפרה 2 מצבים ו3 מושגים מושגים: בהתחלה יש לנו 'פרה אדומה', לאחר מכן יש לנו 'אפר פרה' ולאחר מכן התורה קוראת לאפר פרה במושג אחר, 'עפר פרה'. אם נשים לב 3 המושגים האלה כתובים בפרשת חקת ובפרשת פרה אדומה ויש להם דבר משותף: האותיות 'פר' מופיעות בשלושת המושגים. רבינו אמר פעם שיש תורה שנקראת התורה של האותיות וזה גם מובא הרבה בספרי המקובלים, זאת תורה שהיא הרבה יותר גבוהה מהתורה של המילים..
בכל ’אות‘ יש תורה שלימה
אנחנו לומדים תורה של מילים, הכוונה שאנחנו לומדים לפי השכל, החוכמה והבינה, ז"א שאנחנו קוראים פסוק, הלכה או משנה ואנחנו מבינים איזה שכל ואיזה רעיון יש בדבר הזה וזהו, למדנו. התורה של האותיות זה תורה אחרת לגמרי, זה לדרוש את האותיות ולעתיד לבוא יבוא משיח צדקנו והוא יתחיל ללמד אותנו את התורה של האותיות ואז אנחנו נראה שבכל אות של התורה יש תורה שלימה, אבל אחרי 1000 שנה בערך שנלמד את זה אנחנו נתחיל ללמוד את התורה של חלקי האותיות, יקח לנו 1000 שנה כדי ללמוד כל חלק של אות. הזוהר הקדוש, רבינו האר"י ורבינו נחמן מרבים להביא מושג שנקרא 'פר דינים'. האותיות הסופיות נקראות 'מנצפך' (לכולם יש אותיות סופיות), אם נעשה גימטריה של מנצפך נקבל את המספר 280 שזה בדיוק 'פר' – כתוב בספרים הקדושים שההנהגה של הפר דינים זה ההנהגה כשאנחנו נמצאים בניסיונות,
בקשיים, בהסתרה או ח"ו בייסורים. כל עבודתנו בעולם הזה היא להמתיק את הפר דינים
ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי
פר דינים זה הסתרה. יכול להיות שפתאום אדם נמצא בקשיים עם הסביבה או עם עצמו או שיש לו ניסיונות של תאוות או מידות רעות – כל הבחינות שעוברות על האדם של הסתרה וקושי זה נקרא 'ההנהגה של הפר דינים'. העבודה שלנו בעולם הזה היא להמתיק ולתקן את הפר דינים, כשזוכים לחבר את מציאות ההסתרה עם האמונה ועם הקב"ה והתורה, בזה מבטלים ומתקנים את המציאות של הפר דינים. הצדיקים מלמדים אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך מציאות הקושי וההסתרה. ברגע שזוכים להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של הקושי וההסתרה, בזה
אנחנו ממתיקים ומבטלים את מציאות הקושי וההסתרה וזה בעצם הביטול של הדינים
צריך לרוץ להקב“ה, לא להכנס לעצבות
אומר רבינו על הפסוק 'ומשה ניגש אל הערפל אשר שם הא-לקים' הערפל זה ההסתרה ושם נמצא הקב"ה. הצדיק בעצמו עבר את הדרך הזאת ועכשיו הוא יכול להדריך אותנו איך להתחבר עם הקב"ה בתוך המציאות של ההסתרה. הצדיק מלמד אותנו שאם עובר עלינו ניסיונות וקשיים אנחנו צריכים לרוץ להקב"ה ולא להכנס לעצבות, לייאוש או לפחדים. ברגע שזוכים להתחבר עם התורה, עם האמונה ועם הקב"ה בתוך מציאות ההסתרה, צריך לדעת שיש בזה תיקון מאוד גדול, אנחנו מתקנים את מציאות ההסתרה. עצם העובדה שאדם חושב על הקב"ה בתוך כל הקשיים שעוברים עליו, בזה הוא ממתיק ומבטל את מציאות הקושי. העבודה שלנו היא לבטל ולהעלות בכל פעם את מציאות ההסתרה אל הקב"ה וזה המושג
פרה אדומה שהפכנו להיות אפר פרה. אם מסתכלים אז המילה פרה בנויה כך: פר-ה..
כשאדם עובר את כל זה, הוא עובר צער
ה'הא' של המילה פרה מרמז על האות האחרונה של שם ה-ויה שזה הנהגה של העולם. במילה פרה נרמז שעכשיו ההנהגה של ההסתרה שזה פר דינים, מנהיגה את העולם, אז מה עושים עכשיו? צריך להסכים לעבור שחיטה ולאחר מכן ישרפו אותך, אבל אל תכנס לעצבות ולייאוש אלא תרוץ להשם, תתחזק באמונה, תעשה שיחת חברים, ותפתח ליקוטי תפילות. כשאדם עובר את כל זה הוא עובר צער וזה נקרא הזמן ששוחטים את האדם ואח"כ שורפים אותו כמו שעושים עם הפרה, ואז הפרה הופכת להיות אפר ועכשיו ה'אלף' שזה אמונה, א-לוקות ואור אין-סוף, מאירה לתוך הפר דינים ומתחילה לבטל אותו ואז אדם מתחיל לגלות הרחבה בתוך הצמצום ובתוך הייסורים, לדוגמא אדם נוסע בתמימות לרבינו אומר תיקון הכללי ושם פרוטה לצדקה ואז הוא אומר: ברוך השם כבר נושעתי, ר' נחמן מברסלב איתי. אחרי חודש פתאום הוא לא מבין מאיפה הגיעו כל הביזיונות
ביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים
-אותם אנשים שהיו מכבדים אותי ומתנהגים אליי יפה פתאום מתחילים לירות בי חיצים ולבזות אותי. בד"כ אחרי שאדם היה באומן הוא זוכה לביזיונות מאוד-מאוד מיוחדים, זה כ"כ מדויק שזה עובר את כל המסכים של האדם ומגיע לנקודה הכי פנימית שיש לאדם בלב ובום, שם נתקע החץ. ברגע שאדם מקבל ביזיון או צער אז כל כוחות הנפש שלו מיד רוצים להגיב ולהחזיר, זה הדמים והגבורות שבתוכנו. בסוף תורה ו' רבינו אומר ללמד זכות על זה שביזה אותנו וזה כבר השריפה והשחיטה של הפרה ממש, הכוונה שכדי להמתיק את כל הגבורות האלה של הפרה האדומה שזה הדינים, אנחנו צריכים לעבור את השחיטה ואת השריפה של הפרה. השריפה והשחיטה זה בתוכנו, צריך לשרוף את כל הרע שבתוכנו. כשעוברים את זה אז כל אחד יודע עד כמה זה קשה כשמבזים את האדם ואצל רבינו כשמבזים זה 'בול פגיעה' ויש קושי מאוד גדול לשתוק על כל זה אבל אם זוכים לשתוק אז עובר קצת זמן ופתאום האדם מרגיש שהוא מקבל נשמה חדשה, פתאום הרוחניות אחרת לגמרי, הוא מקבל טהרה גדולה..
היו צדיקים שהיו מחפשים שיבזו אותם..!
הטהרה של פרה אדומה זה כשהפרה הופכת להיות אפר, מכיוון שהפר דינים זה כל הדמים העכורים בתוכנו שזה כל הכעסים, ההקפדה והישות שיש בתוכנו, זה הפרה וזה מנהיג אותנו, אבל כשמתקרבים לצדיק הוא מלמד אותנו את הדרך לשחוט ולשרוף את הפרה ואז הפר דינים שהיה בתוכנו שזה הפרה, מתהפך להיות אפר. ה'אלף' של האפר זה א-לוקות ואור של אמונה וקירבת השם וזה מתחיל להאיר לנו בתוך הלב, פתאום אדם מתחיל להרגיש דברים אחרים לגמרי. היו צדיקים שהיו מחפשים הזדמנויות שיבזו אותם, זה מדרגה מאוד גבוהה, היה להם תאווה לקבל ביזיונות
אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר
שמעתי מהרב ברלנד שליט"א שאמר: 'על כל התאוות התגברתי, אבל על התאווה לקבל ביזיונות לא התגברתי. אני לא יכול בלי התאווה הזאת', כנראה שעד 120 שנה הרב לא יצליח להתגבר על התאווה הזאת ולא רק זה אלא שאצלו זה רק הולך ומתגבר – זה הבחינה של הפרה שהופכת להיות אפר ומאיר בה אור של אמונה. יש צדיקים שזוכים ללכת עם זה הרבה שנים וזוכים למדרגת אפר פרה. אפר פרה זה להפוך את כל הפרה לאפר, זה מדרגה מאוד גבוהה אבל אנחנו רואים שבסוף הפרשה התורה קוראת לאפר עפר. כתוב בספרים הקדושים שאמנם אפר פרה זה מדרגה מאוד גבוהה אבל יש מדרגה גבוהה יותר וזה עפר פרה. בוודאי ששניהם זה מדרגות של צדיקים מאוד גדולים אבל 'עפר פרה' זה השלמות. 2 המדרגות האלה נרמזות ב2 צדיקים. אפר הפרה מרמז על מדרגת יוסף הצדיק ומכוחו יש את
משיח בן-יוסף ועפר הפרה מרמז על בחינת דוד המלך ומשיח בן דוד, לכן הרבי מקאמרנא כותב בספר 'היכל הברכה' שאפר פרה זה בגימטריה 'משיח בן-יוסף' בדיוק
אני מסרתי את הנפש, לכן זכיתי לכל זה
עפר פרה זה בגימטריה כתר דוד, אז יש לנו את הבחינה של יוסף הצדיק שזה אפר פרה והבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה שזה כבר המדרגה של 'ונפשי כעפר לכל תהיה'. כשהצדיקים זוכים למדרגת אפר פרה זה צדיקים שזכו לעבוד את הקב"ה ימים ושנים במסירות נפש מאוד גדולה בתורה, בתפילה, בחסדים ובעבודת המידות ואז הם זכו להזדכך והפכו את כל הפר דינים שיש בתוכם להיות אפר, אבל יש כלל גדול מאוד: אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שכמה שהצדיק זכה ומסר את הנפש במשך ימים ושנים והוא באמת צדיק גדול מאוד, עם כל זה, כל עוד האדם מצליח אז בהכרח שיהיה אצלו איזה תחושה קטנה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, הרי אחרי הכל איך זכיתי להיות אפר פרה? בבחינה של אפר פרה יש בחינה גם
אם זה בדקות שאני מסרתי את הנפש לכן זכיתי לכל זה. אפר פרה זה הבחינה של משיח בן-יוסף. אנחנו לא אומרים את זה על משיח בן-יוסף בעצמו מכיוון שהוא בעצמו מעל כל הבחינה, אלא שזה רק נקרא הדרך של יוסף הצדיק ומשיח בן-יוסף..
כל מה שעשיתי הכל היה סיעתא דשמייא
הבחינה של דוד המלך שזה עפר פרה זה 'הכתר העליון' שמאיר לתוך הפר
דינים ומבטל אותם לגמרי. הביטול הגמור של עפר פרה זה שגם אותו 'אני' ואותה תחושה של 'הצלחתי ומסרתי את הנפש', גם זה מתבטל. אין את הנקודה הקטנה
של הכוחי ועוצם ידי ושל הישות. אפר זה מסירות נפש של הצדיק, אדם עושה מסירות נפש ימים ושנים ועושה כל שביכולתו והוא זוכה להיות אפר, אבל
כדי לזכות את הנקודה הפנימית 'הרי אחרי הכל מסרתי את הנפש ובמקום ללכת להנות ולבלות בלילות, קמתי חצות, התפללתי, התבודדותי, רצתי לתורה ולעזור
לכל יהודי' – כל זה אמת. אבל לזכות לבטל את הנקודה הזאת ולהשיג השגה יותר גבוהה שהיא 'גם כל מה שעשיתי זה היה רק בסיעתא דשמייא וזה לא באמת מכוחי'
ע“י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר
אומר ר' צדוק הכהן מלובלין יסוד מאוד גדול כיצד לזכות להגיע מהמדרגה של אפר פרה למדרגה של עפר פרה: ע"י הכישלונות של האדם. אדם זוכה למדרגת אפר פרה ע"י התורה, המצוות והמעשים טובים, אבל לעלות מאפר לעפר זה ע"י הכישלונות. אומר ר' צדוק הכהן מלובלין שאי אפשר לעלות למדרגת עפר אלא ע"י שאדם נכשל וזה מה שכתוב שהצדיק שזכה להגיע לזה בשלמות גדולה מאוד זה דוד המלך ועל זה הגמרא אומרת לא נכשל דוד אלא להורות תשובה ליחיד, הכוונה לשוב ל'מדרגת יחידא' שזה מדרגת עפר ולזה דוד המלך זכה ע"י 'לא נכשל דוד אלא' כדי להורות את הדרך לעפר שזה מדרגת היחידא. דווקא הכישלון של האדם מעלה אותו מאפר לעפר. מתעוררת פה שאלה מאוד גדולה: דווקא הכישלונות של האדם מעלים אותו מאפר לעפר? כן. הסיבה שע"י הכישלונות אדם עולה מאפר לעפר היא כשאדם מצליח זה דבר גדול מאוד ובאמת אנחנו משתדלים תמיד להצליח, הכוונה להיות 'סור מרע ועשה טוב', אנחנו משתדלים ללמוד תורה, להתפלל, לתת צדקה כל
אחד כפי בחינתו ולהתרחק מהדמיונות והשטויות של העולם הזה וזה העבודה שלנו.
אני כבר ארבעה חודשים צדיק יסוד עולם
כשהקב"ה רואה שאדם ממצה את כל הדרך עד מקום מסויים אז פתאום הקב"ה מביא לאדם כישלון, זה יכול להיות במידות, במחשבות, בהרהורים או בדיבורים. אדם אומר: אני כבר 4 חודשים צדיק יסוד עולם, אין לי שום הרהור. אבל פתאום הוא קם בבוקר וכל המבול מתחיל לעבור לו בתוך הראש. שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר לי שכל הכישלון זה כדי להעלות אותו מאפר לעפר. למדת תורה ועשית מצוות? זכית, אבל הרי לא תצליח שלא להרגיש במקרה הטוב טיפ-טיפה הרגשה של 'אשרי השכונה שאני גר בה, זה לא פשוט אני כבר 3 חודשים מתפלל בנץ' – כשעוברת מחשבה כזאת באדם הקב"ה רוצה לסייע לנו שגם זה לא יהיה לנו ושנדע שזה שזכינו 3 חודשים להתפלל בנץ זה היה מתנה. כשהקב"ה רואה שאנחנו צריכים לעלות מאפר לעפר (זה תמיד בהדרגתיות וביחסיות), פתאום אדם אומר: איזה נץ??
נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה..
-אדם אומר: אתה שואל אותי על שחרית?? שכחתי בכלל מהתפילין ואתה בא ומדבר איתי על שחרית או על הנץ?? פתאום כל המוחין מסתלקים מהאדם והוא לא מבין בכלל מה קרה פה, הרי למדתי תורה, התפללתי ועשיתי מצוות, אלא רבינו מזהיר אותנו שלא ניפול בדעתנו מהדבר הזה ושנבין שיש פה לימוד מאוד גדול: נכנס בך טיפ-טיפה יצר הרע של גאווה ואתה לא אשם, הקב"ה מסייע לנו לתקן את
זה. הקב"ה פשוט תופס אותנו בצווארון ומוריד אותנו לתוך איזה ביצה – עכשיו הבנת? מי שהוריד אותך הוא זה שיעלה אותך.
דווקא מלמטה אדם לומד להגיד להקב"ה: תודה, סליחה, מחילה וכן הלאה. כשאדם זוכה להבין את הנק‘ הזאת הוא זוכה למדרגת עפר פרה.
