וּכְשֶׁאָנוּ רוֹאִים אֹרֶךְ הַגָּלוּת, וּבְכָל יוֹם אֲנַחְנוּ צוֹעֲקִים אֵלָיו וְאֵינָם נוֹשָׁעִים, וְיֵשׁ מֵעַמֵּנוּ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל שֶׁטּוֹעִים חַס וְשָׁלוֹם בְּלִבָּם שֶׁכָּל הַתְּפִלּוֹת הֵן לָרִיק, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת – הַצַּדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר הֵם מַעֲלִים אוֹתָם וּמְקִימִים אוֹתָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "וַיָּקֶם משֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן", וּמַעֲלִין כָּל שְׁיָפָא וּשְׁיָפָא לְדוּכְתֵהּ [כל חלק וחלק למקומו], וּבוֹנִין קוֹמָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה מְעַט מְעַט, עַד שֶׁיִּשְׁתַּלֵּם שִׁעוּר קוֹמָתָהּ, אָז יָבוֹא מָשִׁיחַ, דָּא [זה] משֶׁה, וְיַשְׁלִים אוֹתָהּ וְיָקִים אוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת.
(ליקוטי מוהר"ן, תורה ב')
לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, וְדַע שֶׁלֵּב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינָם עִנְיָן אֶחָד כְּלָל
לֵב נִשְׁבָּר יָקָר מְאֹד, וְדַע שֶׁלֵּב נִשְׁבָּר וְעַצְבוּת אֵינָם עִנְיָן אֶחָד כְּלָל, כִּי עַצְבוּת הִיא כְּמוֹ שֶׁהוּא בְּכַעַס וּבְרֹגֶז, אֲבָל לֵב נִשְׁבָּר הוּא
