כח הגבורה שבלב

תוכן עניינים

להתגבר על המונעים ע"י חרב:

בתורה כ' בליקוטי מוהר"ן רבינו אומר שכדי לזכות לארץ ישראל צריך להתגבר על המונעים מכיוון שיש מוציאי דיבת הארץ וצריך להכניע אותם כדי לזכות לא"י ולזה אי אפשר אלא ע"י חרב, הכוונה שצריך לעשות מלחמה בחרב וכשאין את החרב הזאת אי אפשר ללכת ולזכות לא"י. את החרב הזאת אי אפשר להשיג אלא ע"י אדום מכיוון שזה הכוח של אדום כמו שכתוב 'ועל חרבך תחיה'. אומר רבינו 'ודע, שעל ידי כוחות הרוחניות הנבראים מאותיות התורה שחידש, הכוחות האלו הן מלאכים ממש' וזה בעצמו החרב – הקטע הזה מאוד סתום, רבינו אומר שיש מונעים על א"י וכדי להתגבר על המונעים של קדושת א"י, צריך חרב כדי להילחם איתם ואת החרב הזאת מקבלים       מאדום. כשרבינו אומר לזכות לא"י אין הכוונה לזכות רק לארץ ישראל     כפשוטו  אלא  הכוונה  גם  לכל  דבר שבקדושה

השליחים של היצר…

אדם רוצה להתחזק בלימוד תורה או בקיום המצוות או שהוא רוצה להתגבר על כל מיני ניסיונות שיש לו עם היצר הרע כגון תאוות או מידות לא טובות. לאדם יש מידת הכעס והוא רוצה להתגבר על זה, אדם רוצה לשמור עיניים וכן הלאה – על כל דבר שאדם רוצה לעשות בקדושה, אם זה 'סור מרע' כנגד היצר הרע או לעשות דברים טובים, יש מונעים. המונעים זה השליחים השונים של היצר הרע וכל זה בעצם השתלשלות ודרכים של כוחות היצר הרע ובשביל זה הוא נברא. כל הבריאה של היצר הרע זה כדי למנוע אותנו מלעשות דברים שבקדושה, לכן אם אדם רוצה לעבוד על עבודת המידות או על התגברות על תאוות אזי יש לו מניעות כנגד זה, ואם אדם רוצה לעשות דברים שבקדושה כגון לימוד תורה, התחזקות במצוות וכן הלאה, גם על זה יש מונעים ואי אפשר להתגבר על המנועים האלה אלא ע"י חרב ואת החרב הזאת צריך לקבל מאדום..

להיות 'גיבור' בלב

ר' חיים ויטאל כותב ב'עץ חיים' בשער פסח בשם רבינו האר"י הקדוש שיש מידות שזה כוחות רוחניים שמתגלים בתוכנו. המידה שכל הבירור נעשה על ידה נקראת 'מידת הגבורות', הכוונה שאדם מרגיש שיש לו כוח בלב ובנפש להילחם כנגד היצר הרע שמונע אותו. רבינו אומר שיש חרב שעל ידה מתגברים על המונעים של האדם מהקדושה, זה לא הכוונה לחרב כפשוטו אלא זה משל. החרב זה כוחות שיש בלב ובנפש האדם להתגבר על כל מיני מונעים שמונעים אותו, אם זה בסור מרע ואם זה בעשה טוב, בלי החרב הזאת אדם לא יכול לעשות דברים שבקדושה. היצר הרע לא נותן לאדם לעשות דברים שבקדושה לכן אדם לא יכול לעשות שום דבר. החרב הזאת נקראת 'הגבורות שבלב'. במקום אחר רבינו אומר שאדם צריך להיות גיבור בליבו. החרב הזאת זה הגבורות שבלב וצריך לרכוש, לקנות ולהשיג את הגבורות האלה מכיוון שאדם לא יכול לעשות שום דבר בעולם אם אין לו את הגבורות שבלב, לא רק ברוחניות, כל שכן ברוחניות אבל גם בגשמיות. יש אנשים שמטבעם הם לא בעלי גבורות אז קשה להם לפעול דברים בעולם הזה…

אנשים מעשיים לא מפחדים!

אדם שיש לו גבורות בלב לא מפחד משום דבר. עפ"י רוב האנשים המעשיים הם אנשים שיש להם גבורות והם לא מפחדים. רבינו אומר שאי אפשר לזכות לשום דבר שבקדושה (מכיוון שא"י זה כלליות הקדושה) בלי החרב הזאת שזה הגבורות שנמצאים אצל אדום וצריך לקחת את זה מאדום. אנחנו צריכים כוחות נפשיים ורוחניים בלב כדי להתגבר על היצר הרע ורבינו אומר שהכוחות האלה נמצאים באדום. כתוב בספרים הקדושים שזה סוד מאוד גדול ולמעשה כל תיקון הבריאה תלוי בסוד הזה: בחטא אדם הראשון כוחות רוחניים ונפשיים נפלו לגלות ועכשיו זה נמצא בכלליות אצל אומות העולם. כל הכוחות הרוחניים שחסרים לעמ"י נמצאים אצל אומות העולם והדבר שהכי חסר כדי לבנות את הגאולה זה הגבורות. יש פירוש של רבינו עובדיה מברטנורא (רע"ב) עפ"י הקבלה והחסידות למגילת רות, הוא כותב שם דברים שאם לא אומרים שזה הרע"ב היינו חושבים שאולי ר' נתן כתב את זה או הבעש"ט.

'השר של ארה"ב'

אומר רבינו עובדיה מברטנורא שכל הכוח של משיח צדקנו (משיח בן-יוסף ואח"כ משיח בן-דוד) לעשות את כל המלחמות ולהביא את הגאולה, הכל יהיה ע"י שכל הכוחות שנקראים גבורות יחזרו מהגלות שלהם ויהיו נכללים בעמ"י וכשהם יהיו נכללים בעמ"י יתגלה משיח צדקנו וע"י הגבורות האלה הוא יעשה את כל המלחמות כנגד אומות העולם בפרט כנגד כוחות היצר הרע שיש בעולם. רבינו אומר שאת הגבורות צריך לקבל מאדום, הכוונה שעכשיו זה נפל אצל הגויים ולנו חסר את הגבורות. אחד הביטויים שאנחנו רואים את זה שהיום אומות העולם יותר חשובים ויותר חזקים מאתנו, אומר רבינו האר"י הקדוש שהאומות שולטים בעולם לפי מציאות הגבורות. לכל אומה יש 'שר' בשמיים והשר שלה לוקח את הגבורות ואז האומה הזאת מיד מתחילה לשלוט בעולם, אז עכשיו יש גבורות אצל השר של ארה"ב ואצל השר של רוסיה וכן הלאה. למי שיש כוח בעולם זה סימן שהשר שלו קיבל עכשיו גבורות ואנחנו צריכים לעשות פדיון שבויים. אנחנו צריכים לפדות את הגבורות האלה מאומות העולם ולהחזיר אותם לעמ"י מכיוון שבאמת כל הגבורות מיועדות לעם ישראל

לפדות את הגבורות מהגויים

מובא בספרים הקדושים שהעבודה שלנו וזה בעצם עיקר ההכנה לגאולה זה לפדות את הגבורות מבין הגויים והקליפות ולהחזיר את זה לקדושה. יש כמה וכמה דרכים שעל ידם פודים ומחזירים את הגבורות אל הקדושה ומכיוון שיש ברוחניות כל מיני כוחות כגון שיש גבורה שאם אדם משתמש בה הוא יכול להתגבר על היצר הרע של מידות לא טובות ותאוות ויש גבורה אחרת שעוזרת לאדם להיות    עכשיו דבוק בתוך לימוד התורה או להיות דבוק בהקב"ה לכל דבר ודבר יש את הגבורות שלו. אנחנו צריכים תמיד לראות איך מוציאים את הכוחות הרוחניים האלה שנקראים גבורות ומחזירים את זה לעמ"י

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין: וזה שליחות של הקב"ה ששלח את האדם אל המקום הזה כדי שידבקו בו כל הדברים האלה ומכיוון שזה שליחות הקב"ה לא יעזוב את האדם

על ידי התורה זוכים לגבורות

רבינו אומר בתורה כ' כשפי ההתחדשות של התורה כך האדם מקבל גבורות, זה דבר נפלא מאוד, לפי התורה שהאדם לומד כך הוא מקבל גבורות. אם אדם זוכה ללמוד את התורה של הצדיקים אז מהאותיות של התורה הזאת נבראים בתוכנו כוחות של גבורה. לפעמים יש מצב שאדם מתקרב אל הצדיק ופתאום הוא מקבל כוחות רוחניים אחרים לגמרי שהוא בכלל לא מכיר, הוא קיבל את זה מהתורה של הצדיק – זו דרך אחת לזכות להחזיר את הגבורות, ע"י התורה בכלל ובפרט    התורה של הצדיק. צריך לדעת שלא בהכרח שמרגישים את זה מיד, זה יכול לקחת זמן אבל שאדם ידע שברגע שהוא זוכה ללמוד תורה, אחד המרבה ואחד הממעיט, זה יכול להיות גמרא, משנה, חומש, ליקוטי מוהר"ן, הוא מקבל מהלימוד הזה את הגבורות שזה כוחות נפש

פתאום מקבלים כוחות בנפש

ברגע שאדם זוכה ללמוד בקביעות אפילו אם הוא עובד אבל הוא מקדיש חצי שעה זה לא משנה, ברגע שאדם עושה את מה שביכולתו בעניין הלימוד פתאום הוא מקבל כוחות נפש וככל שהוא זוכה יותר להאיר את זה בלב כך הוא נהיה יותר חזק נפשית ורוחנית וזו דרך אחת לקבל את הגבורות. אם הוא זוכה ללמוד תורה לשם שמיים, הכוונה כדי להתקרב להקב"ה הוא פועל פעולה ברוחניות והוא מעלה את ניצוצות הקדושה מחוץ לארץ ישראל, פתאום ארה"ב תהיה יותר חלשה. העצה הראשונה לקבל   את   הגבורות זה ע"י לימוד התורה

מקומות לא טובים

אומר ר' נתן בליקוטי הלכות וזה מובא בספרים הקדושים שיש בחינות של ניצוצות של גבורה שאי אפשר להעלות ולפדות אותם מבין הגויים, ויש לזה הרבה סיבות עמוקות ונסתרות, אלא רק ע"י שאדם הולך למקום ששם זה נמצא שזה 'מקום לא טוב'. יש דרך להביא את הגבורות אבל צריך שיהיה מישהו שילך למקום שלהם וזה לא בהכרח שזה יהיה בקדושה, יכול להיות שהוא יהיה כחלק מהמקום, אם זה בתרבות המקום ואם זה בעבירות של המקום ויש סוד שלפעמים שולחים את האדם אל המקום הזה וכשהוא הולך למקום הזה הוא נדבק בזה. אדם שחי במקום מסויים לאט-לאט נדבק בהרגלים של המקום, זהו טבע העולם, ובאותו הזמן נדבקים בו הרבה דברים לא טובים אבל בין היתר באותו מקום יש גם גבורות מאוד  גבוהות שאי אפשר בכלל להוציא אותם משם..

גן-עדן עלי אדמות

ברגע שאדם מגיע למקום הזה הוא מקבל מהמציאות הרוחנית של המקום ונדבקים בו כל הבחינות של אותו מקום וגם הגבורות נדבקים בו. אומר ר' צדוק הכהן מלובלין דבר נורא: וזה שליחות של הקב"ה ששלח את האדם אל המקום הזה כדי שידבקו בו כל הדברים האלה ומכיוון שזה שליחות של הקב"ה הוא לא יעזוב את האדם. אחרי הכל אדם לא יודע שהוא שליח של הקב"ה, הוא חושב שככה הוא גדל וככה חינכו אותו, אמרו לו שאם הוא יטוס למקום מסויים בעולם שם יהיה לו גן-עדן עלי אדמות והוא האמין ונסע לשם. בזמן שהוא היה שם נדבקו בו כל הבחינות שיש באותו המקום ואז אומר ר' צדוק שאחרי שאדם מסיים לקבל את מה שהוא צריך לקבל, עכשיו הקב"ה אומר לו: תחזור בחזרה ואז פתאום האדם מתחיל להתעורר במקום שבו הוא נמצא והוא מתחיל להתעורר בתשובה. דרך התשובה היא שכשהוא היה במציאות ובמקום שבו הוא היה ואז נדבק בו 'לא טוב' שזה מידות לא טובות ותאוות של העולם הזה, אבל בד בבד נדבקו בו גם חלקי   הקדושה והגבורה שהיו באותו המקום. הצדיקים מלמדים אותנו איך להרחיק מעלינו את 'הלא טוב' שנדבק בנו ואז לאט-לאט האדם מרחיק מעליו את הלא טוב. בהתחלה הוא לא יודע שכעס זה דבר לא טוב, אבל ככל שהוא מתקרב, פתאום הוא רואה שכעס זו מידה מאוד לא טובה…

כל עולם התורה מתחזק ממך

זה לוקח זמן להתגבר על מידות ועל תאוות לא טובות וזה עבודה אבל ע"י העבודה הזאת אדם מרחיק מעליו את 'הלא טוב' ואז כתוב בספרים דבר נפלא: ככל שאדם מרחיק מעליו את הלא טוב אזי מתחיל להתגלות בתוך האדם כל הטוב שהוא הביא מהמקום שבו הוא היה ובזה בעצם מתגלית השליחות של אותו אדם שירד לאן שירד מכיוון שהוא מוסיף בתוך עולם התורה והקדושה דברים שצדיקים גדולים לא יכולים להוסיף מכיוון שהם לא היו במקום הזה שיש בו כאלה ניצוצות וכוחות של גבורה, לכן ברגע שהם חוזרים אל הקדושה ומתחילים להרחיק מעליהם את הרע, הם עושים פה שליחות נוראית, הם עושים פדיון שבויים מבין הקליפות וכל עולם התורה והקדושה מתחזק פי אין-סוף ממה שהיה ללא האנשים האלה וזה נקרא להביא ניצוצות קדושה שאין אדם מלבדו שיכול להביא ואז מסתבר שכל מה הירידה והעבירות שהאדם עבר ועשה, כל זה היה רצון הקב"ה ושליחות כדי שהכל ידבק בו וברגע שאדם עושה תשובה מתכפרים לו העוונות שלו  ומתחיל  להתגלות  מה  שהוא  היה  צריך  להחזיר  אל  הקדושה…

הטוב הגנוז בתוך 'הלא טוב'

בעצם כל ירידה של כל יהודי אל 'הלא טוב' לא היתה בשביל הלא טוב אלא זה היה בשביל הטוב הגנוז בתוך הלא טוב. בשעה שאדם הראשון חטא הוא הוריד הרבה מאוד בחינות של ניצוצות קדושה לבין הקליפות ולכל יהודי ויהודי יש שליחות מששת ימי בראשית להביא את החלקים האבודים ובשביל זה נברא העולם, שנביא את החלקים האבודים אל תוך הקדושה וזה נקרא להוציא את החרב (שזה  הגבורות)  מאדום  ולהביא  אותה  לא"י.

'הקדושה של רות'

הגילוי של התהליך של הגאולה כיום זה שברוך השם יש כ"כ הרבה בעלי תשובה וכל בעל תשובה מביא איתו אין-ספור חלקי קדושה וזה נקרא 'סוד ניצוצות הקדושה' שנפלו לבין הקליפות וכל בעל תשובה מביא איתו אל תוך התורה והקדושה אין-ספור ניצוצות קדושה והסוד והפלא הוא שככל שאדם נפל אזי כשהוא חוזר הוא מביא יותר וזה הסיפור של רות המואביה שהיתה בת ל'בית המלוכה', יש אומרים שהיא היתה הבת של עגלון מלך מואב ויש אומרים שהיא היתה נכדה של עגלון מלך מואב, אבל על כל פנים היא היתה מבית המלוכה של מואב. אומר רע"ב על מגילת רות שבשעה שרות המואביה הלכה בשליחות של נעמי אל בועז שהיה אז הצדיק והמנהיג של עמ"י, כתוב שבועז הרגיש את הקדושה של רות אעפ"י שהיא היתה גרה

בועז פותח לרות שש שערים

מחמת העניות רות הלכה ואספה שעורים מהשדה כמו העניים (לקט, שכחה ופאה). כשבועז ראה אותה הוא אמר לה: אל תלכי אחרי הנערים אלא אני אדאג לפרנסתך ואז בועז אמר לרות שתביא לו את המטפחת שלה והוא נתן לה 6 שעורים – המפרשים שואלים: הרי אתה מבטיח לה פרנסה ואתה עכשיו מביא לה 6 שעורים?? מה היא תעשה עם זה? אומר רע"ב שיש בזה סוד מאוד גדול, אל תאמר שש שעורים אלא שש    שערים. בועז שהיה הצדיק פתח לרות 6 שערים בקדושה. בכלליות יש במידות הקדושות 7 שערים בקדושה: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות, וזה נקרא 7 המידות הקדושות. בועז נתן לרות 6 מידות אבל הוא לא נתן לה את מידת הגבורה, הסיבה היא שהוא     לא היה צריך לתת לה את זה מכיוון שכבר היה לה את זה. רות היתה הבת או הנכדה של עגלון מלך מואב ובתור בת המלוכה היא קיבלה לתוכה את הגבורות של מואב אבל היא לא קיבלה את זה כמו שכל מואבי או מואבית מקבלים אלא היא קיבלה את זה יותר מכולם מכיוון שהיא היתה בת המלוכה. בשעה רות שהתגיירה היא החזירה איתה את כל ניצוצות הקדושה שנפלו בגלות של מואב…

     …אחד הולך אל הקדושה ואת השני זורקים לעזאזל. הבירור הזה הוא שיש עזות שמגיעה עד לקודש הקודשים ויש עזות שהיא כולה 'עזות דסטרא אחרא'…

עמ"י שומרים על הקדושה

רות התחתנה עם בועז ונולד להם בן, עובד, שהוליד את ישי שהוליד את דוד. אומר הרע"ב שכל המלחמות וכל הגבורות של דוד המלך כל זה נמשך ממה שרות נתנה לו, רות בעצם עשתה את הפדיון שבויים – זה הסוד שגרי צדק ובעלי תשובה יורדים לאן שהם יורדים כמו שאומר ר' צדוק הכהן, כדי שידבק בהם כל החלקים במקום שבו הם היו וברגע שהם מתקרבים אל הקדושה כל זה חוזר אל הקדושה. רות פעלה בעבודה שלה עד ביאת משיח צדקנו. יש בדבר הזה סוד מאוד גדול: עמ"י מאז האבות הקדושים שמרו מאוד-מאוד על כל דבר שבקדושה, לא היה שייך בעמ"י דבר שנקרא פגם הברית או פגם של צניעות. כידוע עמ"י היה 210 שנה בגלות מצרים ועוד 40 שנה במדבר, ביחד זה 250 שנה, הפעם הראשונה שעמ"י נכשל עם גויות היה בכניסה לארץ ישראל.

לרדת כדי להביא את המשיח

עמ"י נכשל כמה חודשים לפני הכניסה לא"י במקום שנקרא 'ערבות מואב' עם כל המעשה של זמרי בן סלוא וכזבי בת מלך צור ועם בנות מואב ובנות מדין. נשאלת השאלה: 250 שנה עמ"י שומר על הקדושה שלו עם משה רבינו ועם יהושע בן-נון ועם הצדיקים שהיו, אז מה קרה שעמ"י נכשלו ועוד נשיא שבט? שלא נחשוב, נשיא שבט היה אדם גדול. כתוב בספרים הקדושים שאחת הסיבות שעמ"י נכשל שם מכיוון שעמ"י ידע שהם צריכים לעלות ניצוצות קדושה מבנות מואב ובנות מדין, ובשעה שהן התחילו לפתות אותם בעצת בלעם, היה לעמ"י סברה להתיר לעצמו את העבירות איתם כדי להביא את נשמת המשיח מהם. עמ"י ידע שהגבורות של המשיח צריכים לבוא משם לכן הם נכשלו בבנות מואב ובנות מדין.

מה הטעות של עמ"י?

הטעות של עמ"י היתה שאסור להם היה כמובן לעשות את זה מכיוון שבזמן שהקב"ה יחליט שזה יגיע לעמ"י, זה יגיע. זאת היתה הטעות של זמרי בן סלוא שהיה אדם גדול מאוד, זה גמרא מפורשת במסכת סנהדרין שזמרי בן סלוא היה שאול בן הכנענית, הוא היה הבן של דינה ממעשה דינה ושכם בן חמור, הוא היה בן 250 שנה. כתוב בספרים הקדושים שלא היה לזמרי בן סלוא יצר הרע אלא הוא ראה ברוח הקודש שהוא צריך לעשות בירור עם בנות מואב ובנות מדין, הוא כיוון לשם שמיים בכל המעשה הזה. רות עשתה את זה בקדושה והיא הביאה את זה לעמ"י ודוד המלך קיבל את כל הכוחות ממנה, וכל המלחמות שהוא עשה הכל היה ממנה. כתוב בספרים הקדושים שכל אחד מאתנו וכל אדם עושה איזה עבודה כדי להחזיר את הקדושה לעמ"י עד שנזכה שיתגלה משיח צדקנו וזה תהיה השלמות שכל הגבורות יחזרו לעמ"י וכל המלחמות שהמשיח יעשה זה יהיה מכוח הגבורות של עמ"י.

יהודה, הצדיק שערב בעד עמ"י.

אפשר לראות את העניין הזה גם במעשה יהודה ותמר. תמר שאלה את יהודה: 'מה תיתן לי?' הוא אמר לה: 'אשלח גדי עזים מן הצאן', יש את הפירוש עפ"י פשוטו שבאמת משם נולד משיח בן-דוד, מהמעשה הזה נולד הענף של המשיח בעולם. יהודה הוא מהצדיקים שערבים לעמ"י וכל עבודתם ועניינם זה להביא את הגאולה לעולם, אנחנו למדים את זה ממה שיהודה אמר ליעקב: 'אנכי אערבנו מידי תבקשנו'. עפ"י הרמז והסוד כאשר יהודה אמר לתמר: 'הבה נא אבוא אליך' הוא שאל את השכינה מכיוון שכתוב: 'זאת קומתך דמתה לתמר'. השכינה דומה לתמר. אז הצדיק אמר לשכינה 'הבה נא אבוא אליך' כלומר הבה ונעשה את האיחוד העליון כדי להביא את נשמת משיח לעולם. כדי לעשות את האיחוד העליון השכינה שואלת: 'מה תיתן לי?' הכוונה איזה עבודות ובירורים רוחניים אתה מקבל על עצמך? הצדיק אומר לה: 'אשלח גדי עזים מן הצאן', 'אשלח גדי' זה גימטריה 'משיח', אני אשלח את המשיח ע"י גדי עזים שזה הגבורות, זה 'סוד הגדי עזים', עזים זה מלשון עזות…

מהמקום הכי גבוה להכי נמוך

כתוב בליקוטי הלכות שעזים זה מלשון עזות שזה הגבורות ו'גדי' בגימטריה זה 'טוב'. השכינה שואלת את הצדיק: מה תביא לי כדי להביא את אור הגאולה לעולם? הצדיק אומר: אני אברר את הגבורות לצד הטוב. ע"י בירור מידת הגבורות נעשית פעולת הגאולה. הגבורות זה קו אחד שמגיע מהמקום הכי גבוה ועד למקום הכי נמוך, העבודה שלנו בכלליות זה לקחת את הגבורות ולהתחיל להשתמש בכל הגבורות ובכל הכוחות שיש לנו לצד הקדושה. הגבורות ירדו לקליפות אז אדם עכשיו מרגיש הכי גיבור ואם מישהו ידבר איתו אז הוא יהרוג אותו, הוא לא יודע שגבורות מהסטרא אחרא זה החולשה הכי גדולה בעולם…

זה ברור לו שלא הוא עושה

קודם כל צריך להעלות את הגבורות לצד הקדושה ואז צריך להתחיל להשתמש בהם לצד הקדושה, אבל זה העלייה הראשונה, אח"כ צריך עוד עליות לקדושה וזה כבר נקרא 'סוד הביטול' הכוונה שאדם יהיה הכי גיבור בעולם בקדושה ובד בבד בכל רגע ורגע הוא יודע שהוא לא עושה שום דבר וזה נקרא הבירור השלם של הגבורות, אדם לומד תורה ושומר את העיניים אבל בכל שנייה ושנייה זה ברור לו שהוא לא עושה שום דבר וזה ההשגה הפנימית של הצדיקים שיודעים שהקב"ה עושה את הכל, ככל שהצדיקים עושים יותר כך הם משיגים שהם עושים פחות. הבירור השלם של משיח בן-דוד זה שיהיה  ברור  לו  שהוא  לא  עושה  שום  דבר  ובזה  תהיה  הגאולה  בעולם.

'אני לא מתאים'

כתוב בספר 'ביאור הליקוטים' שבשעה שהקב"ה אמר למשה רבינו לך תגאל את עמ"י,  כידוע משה רבינו התווכח עם הקב"ה שבוע ימים, אבל משיח צדקנו לא יתווכח עם הקב"ה וזה החילוק בן הגאולה הראשונה לגאולה האחרונה. בגאולה הראשונה (לא ח"ו מצד חסרון של משה רבינו אלא מצד מציאות העולם) עדיין אי אפשר היה להגיע לבירור של משיח בן-דוד ומשה רבינו פחד שיש לו איזה נקודה דקה של גאווה לכן הוא לא רצה ללכת לגאול את עמ"י. אצל משיח בן-דוד כבר לא תהיה השאלה הזאת, הוא כ"כ לא מציאות שאם הוא יגיד להקב"ה 'אני לא מתאים' זה כבר בחינה של מציאות. הוא בכלל לא מציאות לכן הוא לא קובע אם הוא מתאים או אם הוא לא מתאים, זה הביטול השלם. בתחילת ספר ויקרא משה רבינו כתב 'ויקרא' עם אלף קטנה כדי להגיד שכביכול הקב"ה קרא לו במקרה, אומר ביאור הליקוטים שמשיח צדקנו יכתוב את זה באלף גדולה, הוא כ"כ לא מציאות שאין לו כבר מה להסתיר וזה בעצם אור הגאולה, זה נקרא 'הבירור השלם של הגבורות'.

הבירור השלם של הגבורות

הבירור השלם של הגבורות זה להפוך את 'אני' ל'אין', מצד הטבע שלנו אנחנו 'אני' ומצד הקדושה צריך כל הזמן להמשיך אור שנקרא 'אור אין', הכוונה שאדם יודע שמה שהוא עשה זה הקב"ה עשה. מצד הטבע אדם מרגיש: אני ואני ואני ומצד הקדושה אדם אומר: אני לא עשיתי פה שום דבר. זה נקרא להעלות את אני לאין וזה סוד הבירור של העזות וזה הגדי עזים. כשהיו מקריבים בבית המקדש את הקורבנות של העזים היו מעלים את הגבורות שזה 'אני' לסוד 'האין' וזה השעיר עזים שהיה ביום הכיפורים. היו 2 שערי עזים, אחד הולך אל הקדושה ואת השני זורקים לעזאזל. זה שעולה לקדושה מכניסים מהדם שלו לקודש הקודשים ואת השעיר העזים השני היו זורקים במדבר יהודה – הבירור הזה הוא שיש עזות שמגיעה עד לקודש הקודשים ויש עזות שהיא כולה 'עזות דסטרא אחרא' ורבינו אומר שהנקודה הזאת זה הבירור הקשה ביותר. יהודה אומר לתמר: 'אשלח גדי עזים מן הצאן', הכוונה אני אברר את העזות לצד הקדושה בשלמות ואז תמר שזה השכינה  מתרצה לעשות  את  האיחוד  העליון  כדי  להוליד  את  נשמת  המשיח  בעולם..

המשיח מברר את הצבע האדום

בשעה שיצחק הוליד את יעקב ועשיו למעשה הם היו צריכים לעשות    את 2 הבירורים האלה. עשיו הוא אדמוני, גם דוד המלך היה אדמוני, גם רבינו היה אדמוני וגם משיח הוא אדמוני. כתוב         שנשמת משיח מבררת את הצבע האדום שזה הגבורות. כתוב       בספרים הקדושים שלעשיו היה שורש מאוד גבוה אלא שהוא לא זכה לבחור בטוב אלא הוא בחר ברע וזה הסוד שיעקב אבינו קנה את הבכורה. יעקב אבינו קנה בעצם את כל החלק הרוחני של עשיו שזה נשמת משיח בן-דוד ומאז נעשה אצל יעקב ואצל עמ"י כל הבירור של המשיחים והגבורות דקדושה – זה הסוד של הפיוט האחרון שאנחנו אומרים בליל הסדר, 'חד גדיא'. כולם מתקשים על הפיוט הזה: אבא קנה גדי ובא חתול ואכל אותו ואז הכלב נשך את החתול…?! כולם קוראים את זה ולא מבינים שכל הסודות של עמ"י  נמצאים  בתוך  הפיוט  'חד  גדיא',  כמובן  בדרך  של  רמז  וסוד..

לעולם תהיה מחלוקת על הצדיק

'חד גדיא' זה גדי אחד שזה נקרא משיח בן-יוסף שמברר בחינה אחת ויש גדי אחד שזה נקרא משיח בן-דוד. האבא זה יעקב אבינו שקנה מעשיו גדי אחד שזה משיח בן-דוד וזה סוד הבכורה שיעקב אבינו קנה מעשיו. כתוב בתיקוני הזוהר (תיקון ע') שלעולם תהיה קנאה ומחלוקת על כל הצדיקים שהם בבחינת משיח ויוסף הצדיק היה הראשון לכן זו הסיבה שאחיי יוסף שהיו צדיקים גדולים 'לא יכלו דברו לשלום'. אומר תיקוני הזוהר שהקנאה והשנאה של האחים על יוסף השתלשלה מקנאת המלאכים. יש כזה מושג שהמלאכים מקנאים בנשמות ישראל ומהקנאה הזאת השתלשלה בלב האחים קנאה על יוסף בגלל שהוא היה נשמה כ"כ גובהה ונקיי. בכל מקום שיש כזאת נשמה קדושה ונקייה תמיד יש ניסיון לקנא ולשנוא אותה. הקנאה הזאת גרמה למכירת יוסף למצרים וזה סוד מכירת יוסף זה סוד שאנחנו מורידים את הצדיק לגלות. יש הרבה בחינות שמורידות את הצדיק לגלות כגון שאדם חולק או מבזה את הצדיק, כל זה נקרא להוריד את אורו של הצדיק לגלות, זה לא תמיד צריך להיות  בגשמיות.

מידתו של החתול היא קנאה

'ואתא שונרא ואכלה לגדיא' – ובא החתול ואכל את הגדי. כותב הגאון מוילנא על פירוש המשניות שמידתו של החתול היא הקנאה. הקנאה שזה החתול אוכלת את הגדי שזה הצדיק, הכוונה מורידה אותו לגלות. כל המלחמות שהיו לדוד המלך עם הרודפים כל זה היה מבחינת הקנאה שיש על הצדיק שמשתלשלת מהמלאכים וזה גורם להסתרת האור של הצדיק. ברגע שהקנאה מעלימה את האור של הצדיק ומורידה אותו לגלות אז 'ואתא כלבא ונשך לשונרא'. הכלב זה קליפה קשה  מאוד, קליפת מצרים וקליפת עמלק נרמזת בעניים הכלב. כתוב בילקוט שמעוני שעל הדגל של מצרים היה מצויר כלב, למצרים הרבה כוחות בטומאה להשתמש בכלבים לכן כתוב 'ולכל בנ"י לא יחרץ כלב לשונו'…

זה יותר חזק מכוחות השכל

קליפת הכלב מתגברת ונושכת את החתול, הכוונה שעמ"י מקבל נשיכות מקליפת הכלב זה יכול להיעשות באין ספור בחינות. ברגע שאדם חולק על הצדיק בא כוח הכלב ופועל נגד מי שחולק על הצדיק ויש בזה כמה וכמה בחינות. כלב זה כולו-לב ולכן אנשים נקשרים לכלבים וזה קליפת הכלב, הכוונה ברגע שאדם חולק על הצדיק אזי קליפת הכלב מגבירה אצל האדם את רגשות הלב עד שזה יותר חזק מכוחות השכל וזה הנפילה. ברגע שמאיר לאדם הדעת אז גם אם הוא נופל יש לו את הכוח להתמודד, אבל ברגע שהוא חולק על הצדיק הוא נופל לבחינת הנשיכות של הכלב וברוחניות זה רגשות יתר על המידה…

כוחות הקדושה של צדיק האמת

'ואתא חוטרא והכה לכלבא' – המקל מכה את הכלב. ברגע שקליפת הכלב מתגברת בעולם אין לנו כוח לברר את זה וצריך את המטה של משה רבינו שבו נעשו המכות על מצרים והניסים לעמ"י, אומר רבינו האר"י הקדוש שהמטה הזה זה סוד זה הארה מכוחות הקדושה של משה רבינו שמתפשטים במטה, זה בעצם כוחות הקדושה של צדיק האמת. ברגע שהקליפה מתחילה לנשוך אותנו יתר על המידה משמיים נותנים לצדיק כוח ורשות להתחיל לגאול אותנו ע"י שהוא מתחיל להכות במטה שלו בקליפת הכלב וע"י הבחינה הזאת עמ"י יצא ממצרים. 'ואתא נורא ושרף לחוטרא' – באה אש ששורפת את המקל…

אין צעקה שהולכת לאיבוד

כאשר הצדיק מתגלה בעולם וגם כאשר זה מתגלה אצל האדם, אז היצר הרע מיד מתגבר באש התאוות המידות הלא טובות ששורפת את הכוח ואת האור של הצדיק שהתגלה בתוכנו. 'ואתא מיא וכבה לנורא' – באו המים וכיבו את האש. מים זה בחינת 'שפכי כמים ליבך נוכח פני השם'. רבינו אומר בתורה כ"א שאם אדם רואה שהתאוות מתגברות עליו אזי אין עצה ואין תבונה אלא הצעקה להשם וזה סוד המים. לפעמים אתה רואה שאין לך לב ואתה מבולבל לגמרי? תתחיל לצעוק מעומק הלב או שתצעק כפשוטו. אתה יכול ללכת למקום שלא שומעים אותך או שתכנס לאולפן ותתחיל לצעוק להשם: תציל אותי. העיקר זה לא לוותר על הצעקה, צריך לדעת שאין צעקה שהולכת לאיבוד. הוזהר הקדוש אומר שאין רצון טוב שהולך לאיבוד אז כ"ש שאדם צועק וזה מכבה את האש של התאוות. 'ואתא תורא ושתה למיא' – ובא שור ושתה את המים, השור זה הכוח של עשיו שזה ההתקררות בתפילה. 'ואתא השוחט ושחט לתורא' – בא השוחט ושחט את השור, כנגד הכוח של עשיו יש את משיח בן-יוסף שמאיר בתוכנו את האור של התפילה. 'ואתא מלאך המוות ושחט לשוחט' בכל דור ודור יש למשיח בן-יוסף סכנת מיתה ואפשר למנוע את זה ע"י תפילה ואז 'ואתא הקדוש ברוך הוא  ושחט  למלאך  המוות' –  הקב"ה  מבטל את  כל  הרע  מהעולם…

מאת הרב עופר ארז שליט"א

מאת הרב עופר ארז שליט"א

תודה רבה לרב ראובן יעיש על עבודתו המדהימה בעריכת השיעור לטקסט

שתף עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב telegram
Telegram
עומר שעורים הנפת העומר

סוד הנפת העומר

’מנחת העומר‘ מרמזת על תיקון הנפש בעזרת השם נעסוק בעניין של מצוות העומר ובעניין של ספירת העומר.התורה קוראת לעומר ’מנחה‘ שהביאו אותה משעורים

Read More »
תפילה ולחש לעין הרע

תפילה ולחש לעין הרע

שלא ישלוט בנו עין הרע יהי רצון מלפניך יהוה אלהי ואלהי אבותינו שתראה בענינו ודחקנו ועמלינו, ותשור בעוניינו ותביט בעמלנו. ותציץ עלינו ברחמיך,

Read More »
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז