שליט"א הרב

Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
elementor_library
product

כשהשעה דחוקה, מה אפשר לדלג בתפילת שחרית

עופר ארז תפילה

תוכן עניינים

שאלה: בית כנסת שמתקיימים שם ב' מניינים, ויש הכרח שהמנין המוקדם יקצר בתפילתו כדי לאפשר את קיום המנין המאוחר יותר בזמנו (ולאחר את המנין השני לא ניתן), אלו קטעים בתפילה ניתן לדלג עליהם?

תחילת זמן אמירת הקרבנות

בעניין זמן אמירת קרבנות השייכים לתפילת שחרית, אם מותר לאומרם קודם שיגיע זמן התפילה. בשו"ת הרא"ש (כלל ד אות א) כתב שאין לומר פרשת התמיד עד שיאור היום, שהוא זמן הקרבת התמיד, וכ"ה בטור (אור"ח סי' מז). וכתב בשו"ע (שם סעי' יג) "ופרשת התמיד ימתין מלאומרה עד שיאור היום". וכתב במשנ"ב (סקל"ב) שה"ה לכל משניות הקרבנות שלאחר פרשת התמיד, כי הם במקום הקרבתן, ואין הקרבתן אלא ביום. וראה עוד בשו"ע (סי' א סעי' ו) שגם פרשיות שאר הקרבנות (עולה, מנחה, שלמים, חטאת, אשם) לא יאמרם אלא ביום (אבל פרשת הכיור ופרשת תרומת הדשן יכול לומר קודם היום. משנ"ב סקי"ז), עיי"ש. וראה בסידור בית עובד (דינים מחודשים, סעי' ד) שכתב שאם אמר פרשת התמיד קודם שהאיר היום לא יצא ידי חובתו. וכ"כ הגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים ח"א (סי' יב) שהעיקר שקריאת פרשת התמיד ביום היא לעיכובא, עיי"ש. וכ"כ בספר בני ציון (ליכטמן, סי' א סק"ד) שמכיון שנתקן לאומרו ביום נראה שאף בדיעבד לא יצא יד"ח אמירת הקרבנות אם אמרם בלילה. ובערוך השולחן (סי' א אות כה) כתב שפרשת התמיד והקטורת לא יאמר בלילה, דהקרבת התמיד והקטורת אינו אלא ביום, אבל פרשת הכיור ותרומת הדשן מותר לומר גם קודם אור היום, ואדרבא עיקר תרומת הדשן היתה בלילה.

ובדברי רבינו האר"י (שער הכוונות, ד"א ע"ד) משמע שגם אמירת "לעולם יהא אדם ירא שמים וכו'" אין לומר קודם עלות השחר.

אלא שבפמ"ג (סי' א, מש"ז סק"ו) הביא משם התבואות שור שכתב שבעת הצורך יכול לומר הקרבנות גם קודם שהאיר היום, והובא גם במשנ"ב (שם סקי"ז). ובשמלה חדשה (שם סקי"ב) ביאר טעמו של התבואות שור כיון שאין הדבר אלא בגדר לימוד תורה, ואין תורת לילה גרוע משל יום, וכמו שכשקורא ביום מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב במקום הראוי ולפי שאר דיניו, כך גם כשקורא בלילה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריבו בזמן הראוי, וכמ"ש הטור "כאילו הקרבתי בזמנה", ע"כ. ואף שבשמלה חדשה שם לא דיבר מעניין פרשת התמיד, מ"מ דבריו שייכים גם בזה, דמאי שנא.

ואולם המעיין בדברי התבואות שור שם יראה שלעניין פרשת התמיד כתב שצריך לקראה ביום דוקא, והוא ע"פ מ"ש הטור שלא יקרא פרשת התמיד עד שיאור היום, ואילו בשאר הקרבנות כתב הטור רק ש"טוב" שיאמרם ביום. 

ויל"ע בדברי השו"ע במה ששינה מלשון הטור, ובשניהם כתב בלשון חיוב, שלגבי שאר הקרבנות כתב (סי' א סעי' ו) "לא יאמר אלא ביום", ולעניין פרשת התמיד כתב (סי' מז סעי' יג) "ימתין מלאומרה עד שיאור היום", ואילו בטור כתב לגבי פרשת התמיד שאין לאומרה אלא ביום, ואילו שאר פרשיות הקרבנות כתב רק ש"טוב" לאמרן ביום. וכבר תמה כן בשולחן גבוה (סי' א) ע"ד השו"ע שהתעלם משינוי הלשון בטור שחילק ביניהם, והניח בצ"ע. (וראה בב"ח שביאר לשון הטור, שגם בלילה טוב לאמרם ויתנו לו שכר כקורא בתורה, מ"מ ביום יותר טוב שמעלין עליו כאילו הקריב. והגר"ח פלאג'י בשו"ת לב חיים שם ד"ה וראיתי ביאר שינוי לשון הטור, שגבי שאר הקרבנות יתכן שלא נתחייב בהן, ולכן אינו חייב לקראן בזמן הקרבתן, משא"כ קרבן תמיד שחייב בכל יום וע"כ יש צורך טפי לקראן ביום שהוא זמן הקרבתו)

ונראה לומר שהפמ"ג הבין שבשניהם סובר השו"ע שאינו אלא לכתחילה, וכך גם ביאור לשונו שכתב "לא יקרא אלא ביום", ולכן ציין הפמ"ג דברי התבו"ש ע"ד השו"ע, ודו"ק. (וראה במטה יהודה עיאש שכתב איפכא, שמ"ש הטור בשאר הקרבנות ש"טוב" לקראן ביום, הוא לאו דוקא, אלא יש לקראן דוקא ביום)

וראה בשו"ת חקרי לב (אור"ח סי' נ) שפשיטא ליה שלתורת קרבנות אינו מעכב שיהיה בזמן אמירתם דוקא, וגם פרשת התמיד שקראה קודם שהאיר היום יצא יד"ח. והוסיף עוד דמהאי טעמא לא תקנו חכמים לקרות פרשת התמיד בשעת מנחה עבור תמיד של בין הערביים, כמו שתקנו בשחרית (א.ה אין זה לפי מנהג הספרדים שגם במנחה קוראים פרשת התמיד, וק"ל), דלעניין זה מהני מה שהזכיר בקריאה בשחרית אף את הקרבת התמיד של בין הערביים ולא איכפת לן שהיה זה קודם זמן הקרבתו, מאחר שסוף סוף הוא ביום חיובו, ורק לכתחילה אמרו לקרב מה שאפשר שיתאים הקריאה לאופן ההקרבה בזמנה, עכת"ד. ויש להוסיף עוד דברי המשנ"ב (סי' מח סק"א) שהסכמת הפוסקים שאין צריך לעמוד באמירת פרשת התמיד, אף שהקרבתו היתה מעומד.

וע"ע בשו"ת תורה לשמה (סי' תכ) שנשאל במי שרגיל לקרוא פרשת הקרבנות כולם בכל ערב ראש חודש, אם רשאי לנהוג כן גם כשחל ערב ראש חודש בשבת, כיון שביום שבת לא היו מקריבים חטאות ואשמות. והביא התורה לשמה ראיה מאמירת מזמור לתודה שאין אומרים אותו בערב פסח ולא בחוה"מ פסח (כמ"ש הרמ"א באור"ח סי' נא סעי' ט), כיון שלא היו מקריבים אותו אז לפי שהוא בא חמץ. אמנם דחה זאת והביא שרבותיו היו אומרים מזמור לתודה גם בערב פסח, ולא חששו לטעם שנחשב כאילו הקריבו, ומה שאמרו חז"ל שהקורא קרבנות כאילו הקריבן, אין זה נחשב שהקריבן ממש, ולכן מצינו בגמ' (שבת יב:) על רבי ישמעאל שקרא והטה הנר בשבת וכתב בפנקסו שכשייבנה ביהמ"ק יביא חטאת שמינה, ולא הסתפק בקריאת פרשת חטאת, כי ידע שאי"ז נחשב ממש שהביא קרבן. ובעל כרחך שאין הקורא נחשב כמקריב ממש, דא"כ הו"ל שחוטי חוץ. אלא כוונת האומר פרשת הקרבנות שייחשב לו כאילו הקריב הקרבן בזמן המוכשר לכך, ולכן גם השואל רשאי לומר פרשת הקרבנות בערב ר"ח שחל בשבת, עכ"ד. וע"ע בספר עוד יוסף חי (פ' ויגש אות ו) שכתב שאין צריך לומר מזמור לתודה מעומד, אלא אדרבה יש להקפיד לאומרו מיושב, שאם יאמרו מעומד נראה שהוא אומר אותו במקום קרבן תודה, ובאמת הוא לא נתקן לאומרו במקום קרבן תודה, ולכן המקובלים אומרים אותו בערב פסח ובערב כיפור, אע"פ שאין מקריבים אז קרבן תודה, עיי"ש.

הראת לדעת, שאין זה דבר ברור שצריך לומר את פרשיות הקרבנות באופן ובזמן הקרבתם ממש, ומינה יש ללמוד לניד"ד. וכל זה דלא כמ"ש בפשטות בילקוט יוסף (דיני השכמת הבוקר, עמ' קל) שאין לומר פרשיות הקרבנות אלא ביום, והביא רק דעות האוסרים, ולא זכר מכל הנ"ל.

וכידוע שנחלקו הפוסקים מתי הוא זמן עלות השחר, ואף שאנו נוקטים שזמן עלות השחר הוא ע"ב דקות קודם הנץ, לעניין זה בודאי שאפשר להקל ולקרוא פרשיות הקרבנות גם קודם לכן, וכגון שעתיים קודם הנץ החמה, שכן בגמ' (פסחים צג:) אמר עולא שעלות השחר ה' מילין קודם נץ החמה, ודעת הרמב"ם (פיה"מ פסחים פ"ג מ"ב) ששיעור מיל הוא כ"ד דקות, וכ"ד הרע"ב (פסחים שם) והמ"א (סי' תנט סק"ג), ויוצא שהם מאה ועשרים דקות קודם הנץ. ולעניין אמירת הקרבנות שאינם חיוב גמור מן הדין, לפי שאינם מדין הגמ' אלא מדברי הגאונים. ואף שע"פ הסוד יש מעלה גדולה באמירתם, מ"מ לעניין זמן אמירתם יש להקל ולסמוך על שיטה זו, ובפרט שיש דעות בפוסקים שבשעה"ד אפשר להקל ולאמרם אפילו קודם עלות השחר, וכנ"ל, וק"ל.

וכל שכן לעניין פרק איזהו מקומן וברייתא דרבי ישמעאל כבר מצינו בדברי הראשונים שיכול לאמרם מחצות הלילה, וכמ"ש בספר האורה (סי' קלא) ובמחזור ויטרי (תפילה סי' מו, והובא באבודרהם שער ג), ומבואר בדבריהם שיכול לקראם אז אפילו לכתחילה.

ואמנם בכה"ח (סי' פט אות ז) כתב שע"פ סוד צריכים כל ד' חלקי התפילה מקריאת שמע דקרבנות שיהיו לאחר עלות השחר בדוקא, שנתקנו כנגד ד' עולמות אבי"ע שתיקונן ביום, ע"כ. ומי שיכול לכתחילה להקפיד בזה, תע"ב. 

וראה למרן הראש"ל הגר"ע יוסף זי"ע בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' ח) שנשאל בפועלים שצריכים להגיע למקום עבודתם בשעה מוקדמת, כיצד ינהגו לגבי הנחת טלית ותפילין ותפילת שחרית. ובתוך דבריו שם השיב שיתחילו פרשת העקדה והקרבנות ופיטום הקטורת צ' דקות קודם הנץ, וטעמו משום שמחשב שיעור מיל י"ח דקות וכדעת מרן השו"ע (אור"ח סי' תנט, יו"ד סי' סט), וא"כ להסוברים שהוא ה' מילין נמצאו צ' דקות (אבל כאמור לעיל, בניד"ד אפשר לסמוך על המקילים יותר שהוא שיעור מאה ועשרים דקות). ובמהד"ב (בהערה 4) כתב שאע"פ שפרשת הקרבנות ראוי לקרותה ביום ולא בלילה, מ"מ כיון שי"א שעמוד השחר הוא צ' דקות קודם נץ החמה, סמכינן עלייהו לעניין זה בלבד, ע"כ.

קיצור באמירת הקרבנות

והגאון רבינו יוסף חיים זי"ע (שו"ת רב פעלים אור"ח ח"ב סי' ד) כתב שמי שאין לו שהות לומר את כל הקרבנות, יאמר חלק מהקרבנות, ויתחיל "לפיכך אנחנו חייבים להודות לך וכו'" עד פסוק שמע ישראל וברוך שם, ואח"כ יאמר "יהי רצון מלפניך וכו' שתמחול לנו וכו'", ויאמר פרשת התמיד ופטום הקטורת עד "רבן שמעון בן גמליאל" ולא עד בכלל, ואח"כ יאמר "אנא בכח" עד "איזהו מקומן", ואם יש לו שהות יאמר גם איזהו מקומן, ואח"כ יאמר "הודו לה' קראו בשמו" עד "ובנביאי אל תרעו", ואח"כ יאמר "אל נקמות ה'" עד "ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו", ואח"כ "ה' מלך" ו"למנצח בנגינות" וימשיך מ"ברוך שאמר" והלאה, ע"כ. והובא גם בשו"ת יחוה דעת ח"ה (עמ' כז בהערה). וכתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (הליכות עולם ח"א עמ' עב) שלאחר התפילה ישלים את כל הקטעים שלא אמרם קודם התפילה.  

פסוקי דזמרא

ואם גם פסוקי דזמרא אין שהות לאמרם, כתב בשו"ע (סי' נב סעי' א) שיאמר לפחות "ברוך שאמר" ומזמור "אשרי יושבי ביתך" ומזמור "הללויה הללו את ה' מן השמים" ומזמור "הללויה הללו אל בקדשו", ואח"כ "ישתבח". ואם גם לזה אין לו זמן, ידלג גם מזמור "הללו את ה' מן השמים" ומזמור "הללו אל בקדשו", ואם גם זה אינו יכול אז יתחיל מיד ברכת "יוצר אור", ע"כ. ונכון להשלים לאחר התפילה כל שאר הפסוקי דזמרא (שו"ת אז נדברו ח"ג סי' מה). 

חזרת הש"צ

ובעניין חזרת הש"צ, הנה חזרת הש"צ היא חיוב גמור, וכמו שכתב הרמב"ם בתשובה (פאר הדור סי' קמח) שצריך לומר החזרה אע"פ שכיום כולם בקיאים ומתפללים בלחש, מ"מ הוי בכלל כל דבר שבטל הטעם ואעפ"כ לא בטלה התקנה, וכ"פ בשו"ע (אור"ח סי' קכד סעי' ג). ואולם אם הזמן דחוק, יכולים להתחיל כולם ביחד תפילת העמידה, ויאמר הש"צ ג' ברכות הראשונות בקול רם כדי שיאמרו הקהל יחד קדושה, ואח"כ ימשיכו את שאר התפילה בלחש, ולא יעשו חזרה. ולא יעשו ברכת כהנים. וכמו שפסק בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' ח). 

וידוי ונפילת אפים

ובעניין וידוי ונפילת אפים, הנה כתב הטור (אור"ח סי' קלא) בשם רב נטרונאי גאון שאמירת וידוי ונפילת אפים היא רשות ואינה חובה, וכ"כ הריב"ש (שו"ת סי' תיב) בשם רב שר שלום גאון. וכ"כ הגר"ח פלאג'י (רוח חיים סי' קלא סוף סק"ב).  

ובימי שני וחמישי שיש בהם תוספות לאמירת הוידוי והנפילת אפים וגם קריאת התורה, יש להעדיף את קריאת התורה, משום שעיקרה מתקנת משה רבינו ועזרא הסופר (עי' ב"ק פב.), והיא חובת הציבור. וכ"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ב (שם).

ומ"מ אם יכול להשלים במשך היום את כל נוסח "והוא רחום", תבוא עליו ברכה. וכמ"ש בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סי' סא אות ב, וח"ח סי' מח) שאם לא אמר והוא רחום בבוקר ישלימנו במשך היום. וכמובן שכשאומרים קטע "אל מלך" וי"ג מידות יזהרו לאומרם בטעמי המקרא, וכמ"ש בשו"ע (אור"ח סי' תקסה סעי' ה).

אשרי ובא לציון

ומזמור אשרי יושבי ביתך וקדושא דסדרא (ובא לציון) שלאחר תפילת העמידה יש להשתדל שלא לדלגם, שכן בגמ' נזכר שבח אמירתם וגודל שכרם ומעלתם, וכמ"ש (ברכות ד:) כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, וכן אמרו (סוטה מט.) שמיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, והעולם עומד על קדושה דסדרא וכו'. 

סיום התפילה

ובעניין קריאת שיר של יום ופיטום הקטורת ועלינו לשבח, אם אין הציבור יכולים להשאר בבית הכנסת, יכולים לחלוץ התפילין לאחר קדיש תתקבל (ולא קודם לכן, וכמבואר בשו"ע אור"ח סי' כה סעי' יג), ולהשלים את אמירתם בדרך לעבודתם וכדו'.  וכ"כ בשו"ת יחוה דעת (שם).

בסיכום: לכתחילה יש לקרוא פרשיות הקרבנות לאחר שהגיע זמן תפילת שחרית, דהיינו לאחר עלות השחר. אולם במקום צורך אפשר להקל לקראם גם קודם זמן התפילה, קודם שהגיע זמן עלות השחר, וכל שכן אם קורא כבר משהגיע שעתיים קודם הנץ החמה או שעה וחצי קודם, שיש אומרים שאז הוא זמן עלות השחר.

וכשאין יכולים לומר כל סדר התפילה, יש לומר את הקרבנות בדילוגים (וכמבואר בתשובה לעיל), ואח"כ יתחילו "ברוך שאמר" עם פסוקי דזמרא, ואם אין יכולים לומר כל המזמורים ידלגו על חלקם (וכמבואר בתשובה לעיל), ויתחילו בברכת "יוצר אור". ואם אין להם זמן יתחילו תפילת העמידה בקול רם עד הקדושה ומשם ימשיכו בלחש, ולא יאמרו חזרת הש"צ, וידלגו וידוי ונפילת אפים, ובשני וחמישי יכולים לדלג על אמירת "והוא רחום" ויקראו בספר תורה, ולאחר מכן יאמרו "אשרי" וקדושת "ובא לציון" ויחלצו התפילין וילכו לדרכם.

וסדר הקדימויות לידע מלכתחילה אלו קטעים לדלג על אמירתם: א- שיר של יום ופיטום הקטורת שלאחר התפילה. ב- קרבנות שמתחילת התפילה ועד "ברוך שאמר". ג- עלינו לשבח. ד- וידוי ונפילת אפים. ה- חזרת הש"צ. ו- קריאת התורה. ז- פסוקי דזמרא. וכמובן, שבמשך היום ישלימו כל מה שהחסירו.     

מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א

מאת הרב יניב בוזגלו שליט"א

שתף עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב telegram
Telegram
עופר ארז תיקון הנשמות

תיקון נשמות ישראל

צדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל יש צדיקים מאוד-מאוד גדולים שנקראים ’יחידי-הדורות‘, הכוונה לצדיקים שעוסקים בתיקון נשמות ישראל. כולם צדיקים כמו שכתוב ’ועמך כלם

Read More »
הרב עופר ארז תורה ו

תורה ו‘ ליקוטי מוהר"ן

ממשיכים עם תורה ו‘ בליקו“מ חלק ב‘ בשבוע שעבר התחלנו את תורה ו‘ בליקוטי מוהר“ן חלק א‘, הזכרנו שבד“כ נוהגים בברסלב ללמוד את

Read More »
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז