Generic selectors
Exact matches only
Search in title
Search in content
Post Type Selectors
elementor_library
product

ממשיכים את המעשה משבעת הקבצנים ח"ג  

הרב עופר ארז

תוכן עניינים

בעזרת השם נמשיך את המעשה משבעת הקבצנים – נסכם בקצרה איפה אחזנו ונמשיך, נאבדו ביער בן ובת והם גדלו ביחד, ובשלב מסויים הם קבעו ביניהם שהם תמיד יהיו ביחד ההמשך הוא שהם גדלו והצטרפו לחבורה של קבצנים וכמו שאמרנו הם לא אח ואחות, הם זרים זה לזה, וכשהבן והבת כבר היו ידועים אצל הקבצנים, החליטו לחתן אותם, וכולם היו בשמחה גדולה מאוד מזה שהחליטו
לחתן אותם – עד כאן הגענו, נחזור קצת מה זה עניין החתונה ומה מרמז עניין החתונה. קבעו שהבן והבת יתחתנו, אבל איך עושים להם חתונה? הרי הם קבצנים..

חפרו בור שמכיל 100 אנשים

אם אין להם כלום אז איך נעשה חתונה? אומר רבינו: והתייעצו איך לעשות להם חתונה: באשר שביום פלוני יהיה סעודה של יום הולדת המלך, (שקורין מיניניס), וילכו לשם כל הבעטלירש (קבצנים). וממה שיבקשו לעצמן שם, בשר ולחם, מזה יעשו חתונה. וכן היה. והלכו לשם על המיניניס כל הבעטלירש, ובקשו להם לחם ובשר, וגם קיבצו מה שנשתייר מן הסעודה בשר ולחם. והלכו וחפרו בור גדול שיהיה מחזיק מאה אנשים, וכיסו אותו עם קנים ועפר וזבל. ונכנסו לשם כולם, ועשו שם חתונה לאלו הבנים הנ"ל, והכניסו אותם לחופה. והיו שמחים שם מאוד מאוד. וגם החתן והכלה היו שמחים מאוד. והתחילו לזכור החסדים שעשה עמהם השם יתברך בהיותם ביער. והיו בוכים והיו מתגעגעים מאוד: איך לוקחין לכאן את הבעטליר הראשון העיוור, שהביא לנו לחם ביער? עכשיו מתחיל עניין החתונה. בשבעת ימי השמחה כל יום בא קבצן ומספר להם סיפור שלו. מקובל בברסלב בכל הדורות שלמעשה כל התורות של רבינו וכל השיחות וכל הסיפורים זה בתוך הסיפורים של הקבצנים. למעשה התורה הגבוהה שיש לנו מרבינו זה הסיפורים של הקבצנים. התחלנו לדבר מה זה עניין החתונה ועל מה זה מרמז. דיברנו על זה שהבן והבת בכללות זה מרמז על כלל נשמות ישראל.

אנו מתנהגים הפוך ממה שאנו מבינים…

הבן והבת יותר בפרטות, זה שבכל אדם מישראל יש בן ובת. מה שכתוב ’זכר ונקבה בראם‘, בעצם בכל אדם יש צד של זכר וצד של נקבה, צד של בן וצד של בת, כאשר אפשר להסתכל על זה בכמה צדדים על ההבדל בין הבן ובין הבת שבתוך האדם עצמו, אבל אחד הדברים הכי חריפים והעמוקים בכל העניין זה שהבן זה כוח השכל שבאדם והבת שבאדם זה כוח הרגש שבאדם למעשה זה העבודה שלנו כל ימי חיינו, לעשות שלום בית פנימי בין המוח ללב, ודיברנו על זה שזה למעשה כמו 2 ממלכות באדם, כי במוח אנחנו יכולים להבין הרבה דברים וזה הרבה אי-הבנות שקורים לנו בחיים שאנחנו לא מבינים למה אנחנו מתנהגים הפוך ממה שאנחנו מבינים בשכלנו?

להרביץ מרוב כעס

בריאת העולם שזה העלמה, בריאת ההעלמה בקשר ובחיבור בין המוח ובין הלב, כי המוח יכול לדעת הרבה דברים, כל יהודי הוא מוכשר אז בזמן קצר יחסית הוא יכול ללמוד הרבה יסודות, הרבה השקפה, הרבה אמונה ואת כל יסודות התורה והאמונה. המוח יכול להבין את זה, ואז אדם מקבל את זה ומאמין בזה וחי את זה אבל פתאום הלב מתחיל להתנהג בכלל אחרת, למשל אפשר ללמוד בשעתיים הרבה חומר למה אסור לכעוס, שאדם שכועס שולטים בו כל מיני גהינום  וכו‘, ורבע שעה אחרי שלמדנו את כל הנושא הזה אדם יכול ללכת ולהרביץ למישהו מרוב כעס

חייב את המוח שידריך אותו

-הסיבה היא שיש פה שתי ממלכות, ממלכת המחשבה וממלכת ההרגשה. העבודה שלנו כל ימי חיינו זה למעשה לחבר בין המוח והלב. מה זה החיבור? באמת שהרגשת החיים זה בעצם בלב. הרגש, האהבה, השמחה, העצבות וכן הלאה, הכל זה בתוך הלב, אבל הלב מטבעו הוא מרגיש. במוח מטבעו הוא קר אבל הוא חושב. הלב לא יודע מה האמת, הלב חייב את המוח שידריך אותו. למעשה כל החיים אנחנו רוצים לעשות חיבור בין המוח לבין הלב. זה מה שכתוב בספר דברים: וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים – הידיעה השכלית וההשבה אל הלב זה העבודה שלנו כל ימי חיינו. כמו שמן הסתם כל אחד יכול אחרי קצת לימוד להסביר מה זה תפילת 18, בפרט בשחרית. בקורבנות אנחנו בעולם העשייה, אח“כ בשמירות עלינו לעולם היצירה, בק“ש וברכותיה עלינו לעולם הבריאה, אח“כ אנחנו עולים להיכל כיסא הכבוד. השם שפתי תפתח – אנחנו באצילות. אצילות זה הביטול השלם להקב“ה – אין עוד מלבדו. כל הבריאה זה רק אור
א-לקות. כמה זמן יקח לנו ללמוד את היסודות של כל זה?

’מלחמת רוסיה-אוקראינה‘ בתפילת 18

-אדם יכול ללמוד את זה לא בהרבה זמן, מיד אחרי זה אנחנו באים לתפילה, אומרים השם שפתי תפתח ואז אנחנו טסים עכשיו לאיזה חשבון בנק או לאיזה מישהו שהכעיס אותי, אפשר לעשות את כל המלחמה של רוסיה-אוקראינה כבר בתוך תפילת 18. זה הכל בתוכנו. אז לכאורה מתעוררת פה שאלה, אם עכשיו למדת שתפילת 18 זה בעולם האצילות ושם זה הכל א-לוקות ואין עוד מלבדו אז איך
אתה עכשיו חושב את כל השטויות של העולם הזה, והיישוב הדעת הכי גדול
זה לעשות את זה בתפילת 18. כל זה הפער בין המוח ובין הלב – בתחילת
הסיפור רבינו מספר איך הם גדלים ומתקרבים אחד לשני, וכשהם מחליטים שהם תמיד יהיו ביחד זה השלב שהם מבינים שצריך לעשות שלום בית בתוכנו, בין המוח והלב

מסכים שמונעים את האור של המחשבה

החתונה למעשה זה כבר שלמות גדולה מאוד של אחדות בין המוח ללב. באמת בחיים שלנו זה מדרגה רוחנית מאוד גבוהה, החתונה, הכוונה למה שזה מרמז. הלב כבר מתחיל לחיות עפ“י מה שהמוח מדריך אותו. למעשה מה שהלב מרגיש הרגשות אחרות ושוכח מה שהמוח מנסה ללמד אותו זה בגלל שיש לנו מסכים על הלב שמונעים את האור של המחשבה להגיע אל הלב. למעשה כמעט כל היצה“ר בעולם נמצא בין המוח ללב. זה נקרא הסיגים, העוונות שיש בתוכנו, הם אלה שגורמים בעצם לריחוק בין המוח ללב. ככל שאדם מתחזק בתשובה בתפילה, בתורה וכן הלאה והוא מתעלה, אז הוא מסיר את הסיגים האלה, ככל שהוא מסיר את הסיגים, אז המחשבה הנכונה מתחילה להאיר ואז הלב מרגיש את מה שהמוח חושב, וזה החתונה

בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת

החתונה זה בעצם שהלב מרגיש את מה שהלב חושב. ניקח דוגמא, לכל אחד מאתנו יש סוג של בעיה, אנחנו לא מרגישים כ“כ טוב בתוך המציאות הזאת, אז אדם ישב עם עצמו, עם חבר או עם רב, זה לא משנה – ניתחו את כל זה ולמדו איך להסתכל על זה נכון, אם הלב עכשיו שומע לגמרי למוח אז כל המציאות של הלב באותו רגע משתנית: בוא נקבל את זה בשמחה וביישוב הדעת, נבין שלא היה פה רוח-סערה ולא קרה שום דבר. אבל כמה פעמים אנחנו יושבים על כל מיני נושאים ודברים שיש בתוכנו כל כך הרבה פעמים, וכמה תפילות וכמה התייעצויות וכמה בירורים עם חברים, ואתה רואה שהלב זה עניין בפני עצמו. לכן מה שרבינו מרמז פה בסיפור על עניין החתונה זה לעשות איחוד בין המוח ללב ובאמת זה השלמות של האדם. לדוגמא אם עכשיו מישה וביזה אותנו, אז הרבה פעמים ברגע שאנחנו מקבלים את הביזיון אנחנו מרגישים את הצער, ואיזה צמצום ולמה הוא אמר לי כזה דבר – אדם כבר מתחיל להכנס במחשבות בתוכו, אולי אין לי שום תיקון לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כי הביזיון מרעיד את האדם בתוכו. אבל אם הלב שומע למוח אז המוח אומר לו: ב“ה, תגיד תודה, לכל היותר הסתבכת בבעיה אחת, איך תשלם לזה שביזה אותך. הרב תמיד אומר שצריך לקחת משכנתא בשביל לשלם לכל החולקים ולכל המבזים..

זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו

איזה טובות המבזים עושים איתנו, ’עיקר התשובה כשישמע ביזיונו ידום וישתוק‘, אז מה שרבינו אומר פה על החתונה שזה אחדות שזה היחוד העליון ביותר, זה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, זה נעשה ע“י איחוד מוח ולב. כי האור של השם זה כנגד המוח, השכינה זה כנגד הלב, ודרך אגב הזכרנו את הנקודה הזאת שכשאין שלום בית בתוכנו, זה גם גורם לכל השלום בית בחוץ, שלום בית כפשוטו. השורש של הביות של השלום בית זה הכל מתחיל בעצם בתוכנו, אין לנו שלום בית בפנים אז זה יוצא החוצה

סוד שנקרא בור מכוסה בקנים עפר וזבל

אז זה בכללות הנושא של החתונה, לכן המקובלים כשהם מגדירים את עניין הגאולה אז הם משתמשים בלשונות משל, אחד הלשונות הנפוצים זה החתונה העליונה. כל הדורות מכינה את הכלה שזה סוד השכינה לקראת החתונה, כי בעצם כל השפע והאור יורד לעולם כפי כמה שיש אחדות של מוח ולב בתוכנו וזה הפנימיות והסוד של הבן והבת בסיפור. רבינו אומר איפה עשו את החתונה, בבור מכוסה בקנים עפר וזבל. לכאורה לרבינו אין שום מניעה לעשות את החתונה באולם, קצת יותר מכובד, אלא שרבינו בדרכו הקדושה מרמז בכל פרט ופרט על רמזים מאוד גדולים. רבינו אומר שמי שרוצה לזכות לחתונה הזאת צריך לדעת שיש סוד שנקרא בור שמכוסה בקנים עפר וזבל, זה הסוד של החתונה הקדושה. עניין הבור זה שאנחנו צריכים להבין ולהסכים עם ההנהגה של הקב“ה כשאנחנו יורדים לבורות בעולם הזה, כך העולם בנוי

נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות

העולם בנוי מבורות – מה הכוונה? בורות זה כל מה שעובר עלינו, כישלונות ברוחניות, בהרגשה בצמצומים, קודם כל צריך לדעת שזה דרך בריאת העולם, ככה השם ברא את העולם. מה הכוונה בורות? לא תמיד אנחנו מלאכים ולא תמיד אנחנו באור רוחני גבוה, אלא חלק מהמציאות של החיים שלנו זה לרדת לכל מיני חשיכה. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת כי תצא בחומש דברים, שם הזוהר מביא פסוק מפרשת משפטים, ’וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בר ולא יכסנו ונפל שמה שור או חמור, בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו‘ – הזוהר אומר מי זה האיש הזה שכרה את הבורות, אין איש אלא משה. משה רבינו כרה לנו את כל הבורות עד ביאת משיח צדקנו. מה הכוונה? בשעה שמשה שבר את הלוחות, נקבע סדר הנהגה. עכשיו בוודאי שמשה רבינו צדק בזה שהוא שבר את הלוחות וזה היה בשביל עמ“י, אבל בהכרח נקבע שכל הדורות יצטרכו לעבור בורות. אומר הזוהר הקדוש שהבור
שהכי קשה לברר זה הבור האחרון של הדור האחרון. הזוהר הקדוש אומר שזה הנוקבא דתהומא רבה. ונפל שם שור אור חמור – שור זה משיח בן יוסף שנאמר
בכור שורו הדר לו. חמור זה משיח בן דוד – גם הם יצטרכו לרדת וליפול לתוך הדורות

אנחנו מקבלים מהם את הכוח להתרומם

אומר הזוהר הקדוש שמשיחים הם יהיו הכנפיים של הדור. אנחנו צריכים לחפש את הצדיקים שקשורים עם בחינת המשיחים או שהם בחינת המשיחים, ואז כשאנחנו מתקשרים איתם, מהם אנחנו מקבלים את הכוח להתרומם מהבור. הזוהר הקדוש אומר שם שלא נוכל לעלות מהבור בלי שירדו לתוך הבור הזה משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. וגם הם צריכים סיוע והם יקבלו את הסיוע ממשה רבינו, אתה בעל הבור. נשמה מגן עדן באה לרשב“י ואמרה למשה רבינו שגם הוא היה שמה: אתה רעיא מהימנא, אתה אחראי להעלות את כל הנשמות…

אנחנו משתדלים ומתפללים

אומר הזוהר הקדוש שמשה רבינו עומד על שפת הבור ומקיים: כסף ישיב לבעליו. מה הכוונה? כיסופים ורצונות להאיר לנשמות שלא יתייאשו ושלא ישכחו את האמת בתוך הבורות. מה שזה אומר לנו הלכה למעשה, מצד אחד בוודאי שאנחנו לא רוצים ואנחנו משתדלים ומתפללים שלא ניפול לשום בור. יהודי מצד המהות שלו רוצה להיות במקום של אור, אנחנו בני מלכים. המקום האמיתי שלנו זה ארמון המלוכה. אבל מה שעובר עלינו חלישות הדעת ולפעמים זה לא רק מה שעובר עלינו אלא זה עובר על אנשים שקשורים איתנו – עוברים כל מיני הסתרות, קשיים וצמצומים ברוחניות ובכל מיני בחינות. צריך לדעת כלל גדול מאוד, זה חלק מהמציאות, זה לא טעות בהנהגת הבריאה, אם אדם מרגיש שהוא צריך לעשות חשבון נפש אז אדרבה ואדרבה, אבל לא להכנס להאשמה עצמית

לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד

למה נפלתי לבור? נפלת לבור כי ככה נגזר, זה חלק מתיקון העולם. הרבה פעמים איפה מתעוררת הקושייה שלנו? כשמתגבר על האדם בור לא טוב, הכוונה לבור של תאוות של כישלונות וכו‘ – צריך לדעת, אנחנו לא רוצים את זה. אנחנו משתדלים לא להגיע למקום הזה, אבל אם זה קרה והגענו למקום הזה אז צריך לדעת שגם זה חלק מהדרך וחלק מההנהגה. יש סוד גדול מאוד שלפעמים נשמות ישראל צריכים ליפול. יש דברי תורה, יש קדושה ויש רוחניות שאי אפשר להעלות אותה רק ע“י שיורדים למקומות לא טובים, אנחנו מדגישים את זה שזה לא בבחירה. אבל אם מישהו צריך לרדת לשם לבורא עולם יש הרבה דרכים איך להוריד לשם. למעשה אם נסתכל על הדור שלנו, התהליך הכי אמיתי והכי שורשי שיש בדור שלנו זה התשובה. שליש מעמ“י חוזרים בתשובה, זה 2 מיליון בעלי תשובה ב40 שנה האחרונות במדינת ישראל

בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע

נשאלת השאלה הרי בעל תשובה היה כ“כ רחוק, הוא קיבל את הניצוץ של האמת, אולי יש לו התמודדויות ומלחמות אבל באותו רגע הוא אומר: מה לי ולמציאות של הרע בכלל? מי רוצה להיות שם? פה מתעוררת שאלה וכמעט 99 אחוז אומרים את הנקודה הזאת מה לי ולרע. גם אם היצה“ר נלחם באדם זה מלחמה ואדם לא רוצה את זה. פה נשאלת השאלה: למה הקב“ה סיבב כאלה סיבות שבדור שלנו אדם יכול להיות 20 או 30 שנה במציאות של הרע ואדם בכלל לא יודע שהוא במציאות של הרע. חינכו את הדור שלנו שהרע זה טוב ושהטוב זה רע, האמת זה שקר והשקר זה אמת, למעלה זה למטה ולמטה זה למעלה – הפכו את כל הדעת, זה הכל הפוך. עכשיו אין לנו מישהו לשאול אותו בעולם הזה כי כולם בתוך מהלך רוחני מאוד גבוה. השאלה למה הקב“ה עשה את זה? מובא בספרים הקדושים שיש רוחניות גבוהה מאוד שחייבים להביא את זה מתוך בורות, מתוך ירידות, מתוך נפילות וכן הלאה, אנחנו צריכים לדעת שאנחנו לא מתנדבים ללכת להביא רוחניות א-לוקות מתוך בורות.

לבנות את הארמון במקום של האשפה

-אנחנו לא רוצים ללכת לשם אבל אם זה עובר על האדם שידע שזה חלק מהנהגת הבריאה. יש דבר שמובא בגמרא במסכת חגיגה, הגמרא מדברת שם על הרבה יסודות של בריאת העולם. הגמרא אומרת דבר פלא: כל המסתכל מה למעלה מה למטה מה מלפנים מה מאחור, מוטב לו שהוא לא בא לעולם. מה למעלה אנחנו מבינים, זה יותר מדי גבוה. מה למטה, לא צריך להסתכל למקומות למטה. להסתכל קדימה מה יהיה? הכוונה להסתכל מה עתיד להיות. אבל שואלת הגמרא למה לא להסתכל על מה שהיה? אומרת הגמרא תירוץ נורא מאוד ויש על זה הרבה אריכות דברים במפרשים.
הגמרא אומרת למה הדבר דומה? למלך שציווה לבנות את הארמון שלו על המקום שבו היה האשפה של כל המדינה…

לעבור בירורים בתוך אשפה

המלך החליט שהוא רוצה לבנות את הארמון על המקום של האשפה. אומרת הגמרא: לא מתאים להזכיר למלך שהארמון שלו בנוי על אשפה. ככה הגמרא אומרת, לכן אסור להסתכל על מה שהיה – זה לא מובן בכלל, מה בכלל המשמעות של הגמרא? הבן איש חי בבן יהוידע, והלשם שבו ואחלמה מאוד מאריכים בזה, הם אומרים דבר פלא שכל העולם נברא על אשפה. זה כל הטומאה. זה טומאה נוראית מאוד ולא ראוי להזכיר את זה. אומר הלשם שאנחנו בעצם בנויים כסדר בריאת העולם, לכן צריך, לא מבחירה אלא מצד ההנהגה, לעבור בירורים בתוך אשפה. זה אחת הסיבות העמוקות שאסור להזכיר לבעל תשובה מאיפה הוא בא. זה אותה בחינה, כי הנשמה הא-לוקית שבתוכנו זה בחינת המלך, היא בונה ארמון

…בוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה

כשיהודי חוזר בתשובה הוא בונה ארמון. הארמון הזה נבנה על מקום של אשפה, הכוונה לכל התאוות ולכל השיגעונות של העולם הזה אבל באמת גם הלשם וגם הבן איש חי כותבים שכך היא סדר הנהגת העולם – מכל זה הלכה למעשה זה שאנחנו לא רוצים להיות לא באשפה ואנחנו רוצים להיות בארמון המלך כי אנחנו בני מלכים וזה המקום האמיתי שלנו, אבל הניסיונות, הבלבולים במידות, בתאוות או בכל מיני הסתרות פנים שאדם עובר, צריך לדעת שזה חלק מהנהגת העולם. בפרט שרבי נתן כותב בליקוטי הלכות שכל מה שכבר היה זה רצון השם וזה ידיעה וככה השם הנהיג. אז אם האדם מסתכל ככה על העבר שלו אז בוודאי ובוודאי שהיינו צריכים לעבור את כל זה, ומכל זה צומחת רוחניות מאוד-מאוד גבוהה. אם אדם הולך בנקודת אמת עם הדבר הזה אז אדרבה המקום שבעלי תשובה עומדין אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים. יש תשובה מיראה ויש תשובה מאהבה שמגלה שבעצם כל הזדונות הם זכויות

לא היינו מחזיקים מעמד עם מה שעובר

מי שמוכן, יכול ולומד איך לקבל על עצמו את כל המציאות הזאת אז הוא יכול להיות בחתונה הקדושה הזאת – זה נקודה אחת. נקודה נוספת, רבינו אומר שאת הבור של החתונה כיסו בקנים עפר וזבל. זה שלוש נקודות שרבינו מרמז לנו על העבודה שלנו הלכה למעשה. קנים זה הנקודה של קנה לך חבר, אנחנו רואים שרבינו הכניס את זה מאוד-מאוד חזק. היום רואים את זה בכל מקום שהנקודה של השיחת חברים זה אחד הדברים הכי חזקים שיש היום בדור שלנו. הרבה פעמים אנחנו גם רואים שע“י שיחות חברים אדם יכול להשיג יותר ממה שהוא מדבר עם הצדיק. מדוע? ראיתי את רבי נתן בליקוטי הלכות שמסביר שכאשר שתי חברים מדברים ביחד, זה הצדיק מתעבר בהם והוא מדבר מתוכם, ולכן אפשר לקבל יותר ממה שמדברים עם הצדיק. רבי צדוק הכהן מלובלין כותב שבאתכסיא הצדיק יכול להאיר לאדם יותר ממה שבאתגליא. יש בזה מהלך שלם שרבי צדוק מסביר את הנק‘ הזאת. אז זה הקנים. אנחנו רואים היום ממש בחוש שאם לא היה את העצה הזאת שנקראת שיחת חברים, הרבה מאוד מאוד בדור שלנו מעידים: לא היינו מחזיקים מעמד בכל מה שעובר עלינו

החבר לא בא כמדריך, כרב או כאדמו“ר

ממה נבנה שיחת חברים? מזה שאף אחד לא בא עכשיו בתור המדריך, הרבי או האדמו“ר של השני, הוא בא בתור חבר להתחזק ביחד, ובד“כ מעבירים את האדם כל מיני שבירות עד שהוא בא לחבר שלו הוא לא בא בתור מדריך או רב, הוא בא אליו ואומר לו: תחייה אותי. הנקודה היא שגם החבר שלו בא ככה, שניהם מחפשים איזה חבל הצלה כדי להחזיק מעמד, ואז זה בעצם יוצר את כל העניין של השיחת חברים האמיתית. אמרנו שיש איזה חידוש מופלא מאוד שהמגלה עמוקות כותב, אנחנו מקשרים את זה לחידוש של המגלה עמוקות. המגלה עמוקות מביא את זה באופן ע“ג, שם הוא מביא את הגמרא במסכת סנהדרין…

השגתי את הקשר והאחווה

בגמרא בסנהדרין כתוב שרבי ישמעאל ורבי עקיבא חלקו באיזה נושא מסויים ורבי עקיבא פונה לרבי ישמעאל ואומר לו: ישמעאל אחי בת ובת אני דורש. (זה הלכה ודין של בת כהן). המגלה עמוקות שואל מדוע רבי עקיבא פנה לרבי ישמעאל בלשון כזאת: ישמעאל אחי. היום בדור שלנו זה די מצוי אז לא היו שואלים את זה. אבל אצל התנאים זה לא היה כ“כ מקובל. המגלה עמוקות אומר חידוש נורא מאוד, רבי עקיבא ידע שהוא תיקון וגלגול של שמעון בן יעקב ורבי ישמעאל הוא תיקון וגלגול של יוסף הצדיק, אז מה רבי עקיבא אמר לו: בגלגול הקודם לא השגתי את הקשר ואת האחווה ביננו. בגלגול הזה השגתי את הקשר ואת האחווה שיש ביננו. אומר המגלה עמוקות שאם יש בין 2 נשמות מחלוקת וחילוקי דעות והם לא הבינו ולא התחברו אחד עם השני, הם יצטרכו לבוא בגלגול ולתקן את המחלוקת ביניהם, והם יבואו דווקא בדור יותר נמוך ויותר ירוד, ושם דבר אחד הם כן יוכלו להשיג, את האחווה ביניהם, וזה מה שר‘ עקיבא פנה לישמעאל ואמר לו ישמעאל אחי

המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל

עפ“י היסוד הזה נגיד על דרך האפשר שכנראה אנחנו צריכים לתקן הרבה הרבה ניצוצות של מחלוקות משנים קדמוניות, אז מה הקב“ה עושה? הוא מכריח אותנו להיות חברים, הוא מכריח אותנו להתחבר. ברגע שמתחברים דרך התורה, דרך האמונה ודרך הנקודה של הצדיק, אז זה תיקון גדול מאוד למחלוקת. אומר רבינו האר“י שלפני הגאולה יבואו הרבה ניצוצות של נשמות קין והבל כדי לתקן את המחלוקת שהיתה מבריאת העולם בין קין והבל, ובדורות האחרונים יבואו הרבה ניצוצות של קין והבל, עפ“י זה אמרנו שבגלל זה היום מאוד התפשט לקרוא בלשון אחד לשני: אחי. מי יודע אם זה לא איזה המתקה גדולה של המחלוקת של קין והבל..

כל מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה!

הלכה למעשה בוודאי שרואים בחוש שהשיחות חברים זה אחד הכלים הכי חזקים שיש לנו. זה מה שרבינו אומר שמכסים את הבור, הכוונה שכשעוברים את כל הדורות של הבורות אז משתמשים בעצה הזאת של השיחת חברים. העניין של עפר זה ונפשי כעפר לכל תהיה. אי אפשר להכנס באמת לשערי קדושה בפנים בלי הבחינה שנקראת ונפשי כעפר לכל תהיה. כי אין דבר שמסתיר את הקדושה ואת אור השם כמו העניין של הגאווה. מהי בעצם מידת הענווה? כי רבינו כותב בליקו“מ שאנשים טועים מהי מידת הענווה. העניין של הענווה זה כמה שאדם משיג שכל  מה שיש לו זה מתנת חינם מהקב“ה, זה למעשה מידת הענווה. זה שאדם יודע שהכישרונות שלי, הגבורות שלי והיכולות שלי וכל מה שאני עושה ורוצה לעשות, זה הכל הקב“ה נותן לנו במתנת חינם. כמו שאמרנו קודם, למוח זה לא כ“כ קשה לדעת את הדבר הזה, אבל ההשבה אל הלב היא מאוד קשה. למה? כי היצה“ר, הקליפה שבלב על הגאווה ועל הישות ועל הכוחי ועוצם ידי, היא מאוד-מאוד חזקה, זה מחטא אדם הראשון בתוכנו עמוק מאוד, ומאוד קשה לעשות השבה אל הלב של מידת הענווה. להגיד אותה ולהבין אותה זה לא קשה, להשיב אל הלב זה מאוד קשה

זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה

בכללות 2 עצות היסודיות ביותר כדי לעבוד על זה כל החיים זה אחד  העניין של ההודאה. להודות להקב“ה זה לא רק להגיד לו תודה. אלא העניין של עבודת ההודאה והתודה זה שאדם כל פעם מתבונן ומשיב אל הלב שהשם רק טוב איתו, ז“א שאין שום דבר רע, וגם אם עברתי עכשיו איזה כישלון וגם אם לא הצלחתי וגם אם עשיתי מסירות נפש על איזה עניין רוחני טוב, וכן הלאה, והכל נשבר והכל התרסק ולא רק זה אלא מצאתי את עצמי פחות ממה שהייתי בתחילת התהליך, נכון שזה לא נעים, אבל להכנס לתוך עבודה ולהתבונן: אם הכל השם עשה, אז בוודאי שזה לטובה. זה היסוד הגדול מאוד של מידת הענווה. לקנות את מידת הענווה זה
ככל שאדם יותר רואה את הטוב בהנהגה של הקב“ה, אז הוא קונה את מידת הענווה

אנחנו חכמים, דואגים לאינטרסים שלנו

נקודה שנייה זה להרגיש את הזולת, אם זה בחיים הפרטיים שלנו, שאדם פחות יחשוב על עצמו, שוב פעם זה עבודה של כל החיים. לחשוב על החבר, על האישה או על הבעל, על הילדים, על ההורים וכן הלאה – שאדם יחשוב יותר מה הוא מרגיש או מה היא מרגישה וכן הלאה. אנוכיות זה אחת מהתולדות של הגאווה. אנוכיות
זה שבעצם אדם רואה רק את עצמו. רק מה? אדם לא אומר אני רואה רק את
עצמי, אנחנו חכמים, אנחנו דואגים לאינטרסים שלנו כמו שכתוב בתחבולות תעשה לך מלחמה, בערמומיות. אדם רוצה להשיג משהו והוא יודע שאם הוא יגיד
לחבר שלו מילה טובה אז הוא ישיג את זה, אז ההוא אומר לו מילה טובה, הוא אומר לו את המילה הטובה כי הוא חושב עליו? כי הוא דואג לו? בהתבוננות בעומק הלב שלנו אנחנו נראה שאנחנו עדיין מאוד-מאוד שבויים בתוך האנוכיות שלנו.
אדם צריך לאהוב את עצמו ולראות את הטוב שלו ולשמוח בטוב שיש בו, אבל
קרוב לזה מאוד רק דבר שונה זה שאדם דואג לנוחות שלו ולאנוכיות שלו גם
על חשבון אנשים אחרים. זה בירור פנימי שכל אחד צריך לעשות לעצמו,
איפה נקודה של התחזקות בנקודות טובות שיש בי, וזה הצד הטוב. בין איפה
זה בעצם פוגע באחרים או על חשבון אחרים ולא אכפת לנו. בוודאי
שיש בנו את האנוכיות שלנו אבל צריך לברר מתי זה האני שבקדושה ומתי
זה לא האני שבקדושה. זה בירור שכל החיים אנחנו צריכים להתבונן בנקודה הזאת..

יש לך כעס ועצבות? סימן שלא תיקנת..

הרב דסלר כותב שאדם אדם רוצה לדעת כמה הוא תיקן את הבחינה הזאת שישים לב אם יש בו עדיין מידת הכעס או מידת העצבות. אם יש בו כעס ועצבות סימן שהוא לא תיקן את זה. מי שאין לו כעס ועצבות אז שידע שהוא באני של הקדושה. אבל צריך לדעת שאנחנו לא אומרים את זה מצד האשמה עצמית או תסכול, השם ברא אותנו עם המידות האלה כדי שנתקן אותם, מחטא אדם הראשון יש לנו את הבחינות האלה – זה הבחינה של העפר שזה ונפשי כעפר לכל תהיה. כמו שאמרנו 2 הנקודות החשובות בזה זה כמה שאדם מסתכל ומתחבר עם הטוב של הבריאה, בכל מיני הנהגות שעוברות עליי, בכל מיני מצבים שאני עובר, תמיד להתחבר ולראות שהשם טוב איתי בנקודה הזאת, גם אם לא נעים לי אבל השם טוב איתי בנקודה הזאת, כי לא תמיד הטוב זה הנעים. לפעמים הטוב האמיתי זה לא הנעים. הנקודה השנייה זה ההתחברות, זה לראות שנרגיש את הצער של עמ“י, שנרגיש את הצער של הזולת, זה לא קל להרגיש בלב את הצער של הזולת, זה מרגשה של הצדיקים. כל המדרגה של הצדיקים זה לפי כמה שהם זכו להרגיש את הצער של עמ“י ולהשתתף עם זה. בפרשת כי תשא יש פסוק ’ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני‘ – משה רבינו מזכיר להקב“ה שהקב“ה אמר לו: מצאת חן בעיני. האור החיים הקדוש שואל על הפסוק הזה: מתי הקב“ה אמר למשה רבינו מצאת חן בעיני?

את כל הנשמות מההתחלה ועד הסוף

אומר האור החיים הקדוש שבשעה שמשה רבינו עלה למרום לקבל את התורה, הקב“ה הראה לו את כל הנשמות מההתחלה ועד לסוף, ואז הוא ראה את הנשמה של רבי עקיבא, ומשה רבינו ראה בהשגה אמיתית ששורש נשמת רבי עקיבא היא יותר גבוהה ממנו, ואז הוא אמר להקב“ה: למה אתה נותן תורה על ידי? תיתן את התורה על ידו. למה יפסידו עמ“י את המושכלות של רבי עקיבא שהוא גדול ממני? משה רבינו שאל בפשיטות ובתמימות. ענה לו הקב“ה: כי מצאת חן בעיני. פה הקב“ה אמר לו את זה. צריך להבין מה הכוונה? הרי בן בני אדם אנחנו מבינים
ויש לנו רגשות של פרוטקציה, אנחנו מחבבים מישהו אז אנחנו יותר אוהדים אותו…

מה הנקודה הפנימית של אהבת ישראל?

מה המשמעות אצל הקב“ה של מציאת חן ועוד בשאלה כ“כ גדולה של מתן תורה לעמ“י לכל הדורות לנצח נצחים. מה זה העניין של המציאת חן? רבינו האר“י הקדוש אומר שמשה בכוח מעשיו העצומים השיג את כל המדרגות גם את של רבי עקיבא וזה מתרץ את כל הקושיות. מהם מעשיו העצומים של משה רבינו שהוא זכה להגיע מעל שורשו? כתוב בפרשת כי תשא: מחני נא מספרך אשר כתבת. כשהקב“ה רצה להעניש את עמ“י אחרי חטא עגל משה רבינו אמר להקב“ה: אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת. אם אתה לא סולח לעמ“י אני לא רוצה עולם הזה ולא רוצה עולם הבא, כל וידבר השם אל משה, ויאמר השם אל משה, תמחק את הכל, לא ממשיכים לעבוד ביחד. משה רבינו אמר את זה בשיא שלמות הלב, אין מסירות נפש יותר גדולה בשביל עמ“י מהנקודה הזאת. אדם מוכן לוותר על הכל על כל העולם הזה ועל כל העולם הבא. שמעתי לפני שנים מהאדמו“ר מפוריסוב שהנקודה הפנימית של אהבת ישראל זה שאדם מוכן לשלם בגופו, בממונו, בכוחותיו, בשביל לתת לזולת, זה נקרא אהבת הזולת. אין יותר גדול ממשה רבינו שמוכן לוותר על העולם הזה ומוכן לוותר על העולם הבא ובפרט שהקב“ה יסלח לעמ“י בנקודה הזאת.

מאת הרב עופר ארז שליט"א

מאת הרב עופר ארז שליט"א

תודה רבה לרב ראובן יעיש על עבודתו המדהימה בעריכת השיעור לטקסט

שתף עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב telegram
Telegram
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז