|
Getting your Trinity Audio player ready...
|
יש סיפור שלמעשה התחלנו אותו כבר כמה פעמים, בעזרת השם נשתדל כמה שנוכל להתמיד בסיפור הזה. בברסלב אומרים שכל התורות, הליקוטי מוהר“ן והשיחות והדיבורים – הכל נמצא בתוך הסיפור האחרון מהסיפורי מעשיות משנים קדמוניות – זה נקרא מעשה משבעת הקבצנים. אני זוכר שלפני בערך קצת פחות מחמישים שנה, למדו את הסיפור הזה באוניברסיטאות, מרוב שזה עניין אותם, היה תיאטרון בירושלים ’החאן‘ שעשה הצגה שמאוד הצליחה ’מעשה משבעת קבצנים‘
עד כאן היה לי רשות לספר…
באוניברסיטאות היתה מחלוקת אם יש עומק בסיפור הזה או שאין עומק בסיפור הזה, היה בזה שיטות והם התפלפלו והתפלספו בזה מאוד – למעשה באמת הסיפור הזה כולל את כל הקבלה ואת כל התורות של רבינו, לכן הסיפור הוא מאוד עמוק ומאוד ארוך באופן יחסי, זה סיפור בתוך סיפור, ואחרי כל זה רבינו לא סיים לספר את הסיפור הזה. יש שבעת קבצנים וכל קבצן סיפר את הסיפור שלו. את הסיפור של הקבצן האחרון שנקרא הקבצן בלי הרגליים, רבינו כבר לא סיים לספר ואמר: עד כאן היה לי רשות ויכולתי לספר, את הקבצן בלי הרגליים יספר לנו כבר משיח צדקנו. לכן טוב ללמוד את הסיפור הזה לפני הגאולה כי אחד השיעורים הראשונים שמשיח ימסור לנו זה את הסיפור של הקבצן בלי הרגליים – ז“א שאנחנו לומדים את זה כבר כהכנה בע“ה בקרוב ממש לשיעור הראשון של משיח צדקנו. כמו שאמרנו הסיפור הוא סיפור בתוך סיפור והוא כולל בתוכו הרבה דברים. רבינו מתחיל את הסיפור כך : ’אספר לכם איך היו שמחים מעשה פעם אחת היה מלך, והיה לו בן יחיד. ורצה המלך למסר המלוכה לבנו בחייו. ועשה משתה גדול (שקורין באל). ובודאי בכל פעם שהמלך עושה באל הוא שמחה גדולה מאד, בפרט עתה, שמסר המלוכה לבנו בחייו, בודאי היה שמחה גדולה מאד. והיו שם כל השרי מלוכה, וכל הדכסים והשרים, והיו שמחים מאד על המשתה.
וגם המדינה היו נהנים מזה שמוסר המלוכה לבנו בחייו, כי הוא כבוד גדול למלך.
והיה שם שמחה גדולה מאד. והיה שם כל מיני שמחה: קאפעלייש (מקהלות זמר)
וקאמעדייש (משחקי הצגות) וכיוצא מזה, כל מיני שמחה, הכל היה שם על המשתה.‘
על ידי התורה אנחנו מנהיגים את העולם
יש כמה רמזים על העניין של מסירת המלוכה לבנו בחייו – למעשה היסוד שבשעה שהקב“ה נתן את התורה לעמ“י, הוא המליך את עמ“י בבריאה. כתוב בנים אתם להשם א-לקיכם. ע“י התורה שהוא נתן לנו אנחנו למעשה מנהיגים את העולם. אמנם עכשיו לא רואים את זה. עפ“י הקבלה ידוע שיש עולמות, הקב“ה ברא סדרים של עולמות רבינו האר“י קורא לזה השתלשלות העולמות הרמח“ל קורא לזה הדרגתיות העולמות
כל היקום מסביבנו
אנחנו נמצאים בסוף כל העולמות, עולם העשייה נקרא סוף כל העולמות. מעלינו יש שמש ירח וכוכבים ומזלות, זה כל היקום מסביבנו שזה גם השפעות שמגיעים אלינו דרך הכוכבים והיסוד של הדבר מה שידוע בעולם זה אסטרולוגיה.
אסטרולוגיה יודעים קצת על סדר ההשפעות של הכוכבים על המציאות שלנו. יש אסטרולוגיה עפ“י הקבלה – היום לא מתעסקים עם זה הרבה, הגמרא במסכת שבת קצת מדברת מזה וגם פרקי דרבי אליעזר מדבר על זה. למעשה אסטרולוגיה זה הקשר בין מצב הכוכבים להשפעות שקורות בעולם הזה – יש בדבר הזה השפעות מאוד גדולות.
טכנולוגיה מאוד משוכללת
במדע של היום יש טכנולוגיה מאוד משוכללת לראות כוכבים שהם רחוקים מאוד מכדור הארץ. היו כבר אסטרונומים לפני 2000 שנה, היה אסטרונום מצרי-יווני שבאמת היה בקי גדול מאוד לפי הכלים שהיו להם אז. הם העריכו אז שיש בין ארבעת אלפים לשמונת אלפים כוכבים, זה מה הם ראו בעיניים, אותו אסטרונום דיבר כבר על הרבה יותר, הוא דיבר על כמה מאות-אלפים של כוכבים. היום בעקבות ההתקדמות של הטכנולוגיה יודעים שיש עשרת אלפים מיליארד גלקסיות ובכל גלקסיה יש עשרת אלפים מיליארד כוכבים – כמובן שאי אפשר לדייק במספר הזה אבל זה ההערכה שיש היום. יודעים את המספר הזה בגלל שהטכנולוגיה מאוד השתכללה – אתם יודעים כמה כספים השקיעו בטכנולוגיה? חלליות לוויינים ושיטות מאוד משוכללות כדי לצפות בכוכבים. לדעתי זה טעות גדולה. היו פותחים את הגמרא במסכת ברכות דף לב, שם הגמרא אומרת שכנסת ישראל אומרת להקב“ה: עזבת אותנו? הקב“ה
אומר: אני עזבתי אתכם? כל מה שבראתי לא בראתי אלא
בשבילכם והגמרא נוקבת את מספר הכוכבים שיש בשמיים.
כדי שתרגיש קצת בלב את גדולת הבורא
כיום המדע מתחיל להתקרב למספר הכוכבים שכתובים בגמרא שנכתבה לפני אלפיים שנה, שזה 365 כפול 10 בחזקת 18. חז“ל כבר אז ידו את המספר הזה שהוא בן 20 ספרות. המרחק הידוע כיום של קצה היקום זה בערך 20 או 30 אלף מיליארד שנות אור. למעשה כמעט אי אפשר לחשוב במושג הזה כי שנת אור זה עשרת-אלפים מיליארד קילומטר. זה כ“כ גדול וכ“כ הרבה ויש כוכבים שגילו בשישים-שבעים שנה האחרונות וזה נקרא סופר-נובה, הם גדולים לקרוב למיליארד מכדור הארץ. אז שואלים בשביל מה כ“כ הרבה כוכבים? יש סיבה עפ“י הסוד שהיא מאוד עמוקה ופנימית שלכל כוכב בבריאה יש תפקיד. הרב דסלר אומר בספר
מכתב מאליהו: תתבונן דרך מספר הכוכבים ותוכל קצת להרגיש בלב את גדולת הבורא
נמצא בתחתית העקב של האדם הקדמון
אם נתסכל קצת על גדולת הבורא דרך העניין של הכוכבים שהמרחק של היקום זה בין עשרים לשלושים אלף מיליארד שנות אור – זה לא נתפס בכלל המרחק הזה, איפה זה נמצא בבריאה הרוחנית? רבינו האר“י כותב בעץ חיים שלכל העולמות (שהוא גילה) יש דמות אדם שנקרא בלשון הקבלה אדם קדמון, שכל העולמות מלבישים בעצם על אדם קדמון. איפה העולם שלנו נמצא? בתחתית העקב של האדם הקדמון, ז“ שאנחנו איזה נקודה בסוף האדם הקדמון. כל היקום הוא חצי נקודה בעקב של האדם הקדמון – זה כדי קצת להבין עד כמה גדולה הבריאה. מעלינו יש את הכוכבים ואת המזלות. אנחנו נקראים עולם העשייה ויש את העולם הרוחני של עולם העשייה שיש שם מלאכים וצבאות ומעל זה יש עולם היצירה ומעל זה יש את עולם הבריאה ומעל זה יש את עולם האצילות ועוד ועוד עולמות, והכל משתלשל דרך כל העולמות האלה מהאין סוף, מהקב“ה עד אלינו. אז אנחנו בעצם פחות מנקודה בכל העולמות האלה – במה בעצם אנחנו נקראים שקיבלנו את המלוכה?
מה גורם להשפיע עלינו יותר או פחות??
איזה משמעות יש להגיד שקיבלנו את המלוכה? בספרי הקבלה כתוב שהקב“ה משפיע השפעות לכל הבריאה, לפעמים מרחיב, לפעמים מצמצם, לפעמים מעלה אותנו ולפעמים מוריד אותנו, כל מה שעובר עלינו – אז כמובן שאין עוד מלבדו והקב“ה משפיע עלינו דרך כל השתלשלות העולמות – מה גורם להקב“ה להשפיע עלינו יותר או פחות? לפעמים בהרחבה ולפעמים בצמצום? הרי אין עוד מלבדו והוא משפיע את הכל, אז מה גורם לו להשפיע את הכל? אנחנו בסוף כל העולמות. ז“א אנחנו בסוף של הכל מקבלים מכל העולמות ומכל ההשתלשלות, אבל מי קובע לו מה להשפיע? זה אנחנו – איך שאנחנו מתנהגים פה בעצם אנחנו מפעילים את כל המערכת העצומה והנוראית הזאת. אז מצד אחד אנחנו קטנים שבקטנים, מצד שני אנחנו גדולים שבגדולים, ע“י ההתנהגות שלנו בעצם הכל נקבע. זה הכוונה ’מסר את המלוכה לבנו בחייו‘ זאת הבחינה שהקב“ה מסר לנו את המלוכה
לא היינו מפסיקים להתפלל
כמובן ככל שאנחנו זוכים יותר לתקן את מעשינו וללכת עפ“י התורה והמצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו – זה מאוד חזק אצל הקב“ה העניין של בן אדם לחברו – בזה אנחנו בעצם מנהיגים את הבריאה. זה צד אחד של הדברים. צד שני של עוד בחינה של מלוכה: מי מושל בי? צדיק מושל בי. תנו עז לא-לקים. התפילות שלנו קובעות את המציאות שלנו. צריך לדעת שבשביל הניסיון אנחנו לא רואים מה התפילה פועלת, כי אם היינו רואים מה התפילה פועלת לא היינו מפסיקים להתפלל. היינו רואים שכל מה שאנחנו צריכים זה ללכת מיד לדבר עם הקב“ה. אין משהו שפועל יותר בכל התחומים של החיים שלנו יותר מהנקודה של התפילה, רק מה? בשביל הבחירה והניסיון אנחנו לא רואים עד כמה התפילות שלנו פועלות. אבל צריך לדעת שאחד הכוחות שמניעים את כל המציאות זה התפילה שלנו – אין תפילה שהולכת לאיבוד..
מתפלל על זה ולא מצליח להפסיק לעשן
לפעמים אדם צריך ישועה פרטית ואדם מתפלל אבל הוא לא מקבל אותה, אבל אתה לא יודע לאן לקחו את זה. לפני 25 שנה סיפר לי יהודי שהוא הלך לרב ברלנד שליט“א ואמר לו: אני רוצה לשאול את הרב שאלה, ב“ה אני חזרתי בתשובה ואני יודע שאני צריך לתקן את המידות שלי וכן הלאה ואני גם רואה סיעתא דשמייא אבל דבר אחד אני לא מבין, אני התרגלתי בעבר שלי לעשן סיגריות ואני מתפלל שאני אפסיק אבל אני לא מצליח בשום פנים ואופן. למה התפילה שלי לא מתקבלת? הרב אמר לו: אתה יודע כמה אנשים הוציאו מהסמים בזכות התפילות שלך להפסיק לעשן? משתמשים בזה. לפעמים משתמשים בתפילות לאחרים. רגע, למה שאדם יפסיד? אלא שואלים את הנשמה של האדם: את מוכנה שיקחו את התפילות שלך בשביל אחרים? הנשמה אומרת: בוודאי שאני מוכנה להציל יהודים. התפילות שלנו הם הכוח שמניע את העולם
תאונת- עבודה והם יתפוצצו בדרך לבית
אחד מהיסודות של האמונה זה שאנחנו נאמין בעצמנו בתפילה שלנו. לפני בערך 15 שנה הייתי אצל הרב, דיברנו על איזה נושא מסויים, פתאום הרב אמר לי: אתה יודע איך עוצרים חוליית מחבלים שיוצאים לעשות פיגוע? הרב שתק ואז אמר לי: היה איזה יהודי בשדה וצעק איזה צעק מעומק הלב: אבא תעזור לי. אז החולייה רואה טנקים שעומדים לפניהם בכביש וישר הם מסתובבים וחוזרים. הרב שתק עוד כמה שניות, חייך ואמר: אם אותו יהודי יצעק עוד צעקה אחת, יהיה להם תאונת-עבודה והם יתפוצצו בדרך הביתה. כשהרב אמר את זה, זה באמת ככה כפשוטו. צריכים לדעת שיהודי אומר איזה תפילה או צעקה מעומק הלב והדברים פועלים מיידית. זה עוד בחינה שאנחנו מנהיגים את העולם, בתפילה שלנו. יש עוד בחינה שאנחנו נקראים בני-מלכים ושהקב“ה מסר לנו את המלוכה וזה ע“י לימוד התורה שלנו..
האם אפשר לקבוע ע“י זה שאשתו אלמנה
צריכים לדעת שלימוד התורה שלנו קובע ויוצר מציאות, והעיקר זה בתמימות ופשיטות, לא ללמוד בשביל להתגאות או בשביל אינטרסים, פשוט ללמוד תורה כדי להתקרב להקב“ה וכדי ללמוד את רצונו ואת דרכי ההנהגה. יש כמה דוגמאות לראות את זה, הרב זילברשטיין שליט“א מביא את זה באחד הספרים שלו ’חישוקי חמד‘: כתוב בגמרא במסכת יבמות, אדם שנפל למים (הכוונה בים) האם אנחנו יכולים לקבוע שאשתו אלמנה, ז“א האם הוא וודאי מת – יש שם דיון שלם – חכמים אומרים שאשתו אסורה, הכוונה שהיא לא אלמנה. מיד מספרת הגמרא סיפור שאחרי כמה ימים קרה מקרה כזה ואחרי שלושה ימים האדם ניצל ויצא לחוף.
הקביעה יצרה את המציאות
אמר רבי עקיבא בוא וראה כמה גדולים דברי חכמים שאמרו שאשתו אסורה, ז“א שזה לא ודאי שהוא מת. בדרך כלל מפרשים שחז“ל היו כאלה חכמים שהם ידעו שהוא יכול להינצל – זה הפירוש הפשוט של זה. הרב זילברשטיין מביא עוד פירוש לזה ואומר כמה גדולים דברי חכמים שבזה שהחכמים אמרו שהוא יכול להינצל ושאשתו אסורה, ע“י הקביעה הזאת, בשמיים הצילו את האדם הזה. אם חז“ל היו אומרים שאדם שנופל למים כאלה וודאי שהוא מת, בשמיים אי אפשר היה להציל אותו ז“א ההצלה שלו היתה ע“י זה שהחכמים אמרו שאפשר להינצל במצב כזה. הקביעה שלהם יצרה את המציאות הזאת שאפשר להינצל, לא שהם היו חכמים להבין את המציאות אלא הם היו גדולים כאלה לקבוע שככה תהיה המציאות. פעם סיפרנו שבזמן שהתחילו כל הטיסות, האדמו“ר מבעלז אמר שלא צריך לברך הגומל אחרי טיסה. כל הפוסקים קבעו שכן צריך לברך, שאלו את האדמו“ר מבעלז, למה הוא מתעקש על הדבר הזה? הרי בד“כ הוא לא היה חולק על הפוסקים. הוא אמר להם: למה כן לברך הגומל? אמרו לו: זה מקום סכנה
ואדם שניצל ממקום סכנה צריך לברך הגומל. אמר להם: בגלל זה אני אמרתי לא לברך
להתחזק בלימוד שאין שום ייאוש בעולם!
אני אפסוק להלכה שלא לברך הגומל ואז אני מוציא את הטיסות מגדר של מקום סכנה, אז יהיו פחות אסונות במטוסים. יש הרבה דוגמאות על היסוד הזה שע“י הלימוד ככה אדם פוסק וככה מנהיגים את העולם, לכן אמרתי עפ“י יסוד הדברים האלה שאנחנו צריכים לחזק את ההלכה שרבינו פסק – אין שום ייאוש בעולם כלל – ברגע שאדם לומד את התורה הזאת ומאמין בה ואומר: באמת אין שום ייאוש בעולם כלל, כל שנייה הקב“ה הופך הכל לטובה, אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם – כמה שאנחנו נתחזק בלימוד ההלכה של רבינו שאין שום ייאוש בעולם כלל, ככה לא יהיה ייאוש בעולם. משמיים יבטלו את הייאוש כי התורה שלנו קובעת
את המציאות. זה הבחינה של המסירה של המלוכה לבנו בחייו. לאחר מכן בהמשך הסיפור רבינו אומר שהמלך אמר לבנו: אני חוזה בכוכבים ורואה שאתה
תרד מהמלוכה. איזה הנהגה תהיה לך כשתרד מהמלוכה? תראה לא להיות בעצבות…
הסחורה הכי מבוקשת בעולם היא שמחה
-אם תרד מהמלוכה ותהיה בעצבות, אני אהיה בשמחה שאתה ירדת מהמלוכה כי אתה ראוי להיות מלך. מכיוון שאם בשעה שאתה יורד מהמלוכה אתה בעצבות זה מגלה שאתה לא ראוי להיות מלך, אבל כשאתה יורד מהמלוכה אתה תהיה בשמחה זה מגלה ומעיד שראוי לך להיות מלך ואתה מיד חוזר אל המלוכה. ז“א העצבות והשמחה זה בעצם מגלה אם האדם ראוי למלוכה או לא. רבינו בדרכו הקדושה מרמז פה רמזים מאוד עמוקים. לפני כמה חודשים מישהו התייעץ איתי קצת בעניינים של מסחר, אני לא מבין גדול בכלל, אבל אמרתי לו אם אתה רוצה להצליח במסחר הסחורה הכי מבוקשת היום בעולם זה שמחה. אם אתה יכול לתת איזה דרך, אולי משהו גשמי, אולי איזה תרופות או אבקה שמביאים את האדם למציאות של שמחה אז תדע לך שזאת הסחורה הכי מבוקשת היום. היום כולם שואלים איך אפשר להיות שמחים. צריך להתבונן בזה בעומק של הדבר, רבי נתן אומר שהשורש של השמחה והעצבות – כשאדם מרגיש שהקב“ה שמח מרוצה ממעשיו ושמח בו – האדם שמח..
לא היתה עוגה כזאת מאז בריאת העולם
ברגע שאדם מרגיש שהקב“ה לא מרוצה ממעשיו האדם נכנס לעצבות. הרב דסלר אומר בסר מכתב מאליהו כרך ד‘ שאין יהודי שלא יודע ומאמין שהקב“ה קיים ומולך. נשמה יהודית לא יכולה להכחיש את מציאות הקב“ה. יש מסך ואפשר להתבלבל כמה זמן, או שיש עוד סיבה, אמרנו משל לאדם שראה עוגה שלא היתה עוגה כזאת מבריאת העולם, עכשיו הוא רוצה לאכול את העוגה, רק הבעיה היא שיש
בעוגה הזאת ספקות מדרבנן לגבי הכשרות שלה. מה
האדם אומר להקב“ה? רבע שעה אל תהיה נוכח, בוא נגיד שרבע שעה אתה לא קיים. האדם מזיז את הקב“ה רבע
שעה מהתמונה, הוא רוצה לאכול את העוגה ולא נעים ונוח לאדם שהקב“ה מסתכל עליו ובוחן אותו, אז הוא מזיז אותו
אר. פי .גי לנגמ“ש בבקעת לבנון
בעל התניא אומר שיהודי בהכרח מאמין בגלל הברכה שאנחנו אומרים בבוקר: א-לקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראת. זה חלק א-לוק ממעל. היה לי ידיד שלפני חמישים שנה היינו מדברים והוא היה אומר לי: אני לא מאמין באף אחד ולא מאמין בשום דבר. יום אחד הוא היה בבקעת לבנון והנגמ“ש שהוא היה בתוכו קיבל אר. פי. גי הוא נשרף ברגליים אבל ב“ה לא קרה לו משהו חמור. הלכתי לבקר אותו בבית חולים והוא אמר לי: אני רוצה לספר לך משהו, אתה יודע שכשקיבלנו את האר. פי. גי בתוך הנגמ“ש זה מאוד שרף, הרגשתי שהרגליים שלי נשרפות. שתדע לך שלא קראתי לא לאבא שלי ולא לאמא שלי, לא למפקדים ולא לרמטכ“ל. אמרתי א-לקים תעזור לי. ב“ה שיהיה רק ברחמים ובחסדים אבל יש דרכים שהקב“ה נוגע בעצם הנשמה של האדם ואז מיד האדם מדבר עם הקב“ה, כמו הסיפורים מהחטופים
שזה ממש פלאי-פלאות באיזה מקומות ובאיזה אופנים ואיזה אמונה היתה להם שמה
הלוואי והיו לי כאלה דיבורים בהתבודדות
ראיתי איזה שיחה שאיזה רב דיבר עם בר אחד מהחטופים והוא ממש התרגש, יהודי שכביכול לא יודע כלום, באיזה מקום נורא הוא יושב ושם הוא מדבר כאלה דיבורים עם הקב“ה. אמרתי הלוואי והיו לי כאלה דיבורים בהתבודדות. זה הבחינה הזאת. אומר הרב דסלר שברגע שאדם מרגיש שהוא בסדר עם הקב“ה (לפי המצב שלו) אז האדם שמח. ברגע שיש לאדם נקיפות אשמה שהוא לא מתנהג בסדר, האדם הופך להיות יותר ויותר עצוב. אם אנחנו רוצים לדעת מה שורש העצבות זה שלא מסתדרים עם הקב“ה. רבינו אמר שהיצר הרע יותר ממה שהוא רוצה את העברות הוא רוצה את העצבות שבאה אח“כ. שואלים למה ישחטו את היצה“ר לעתיד לבוא? הרי הוא עושה את שליחותו, זה העבודה שלו. יש שאומרים שהוא פשוט עושה
יותר ממה שצריך. ויש אומרים שישחטו אותו על זה שהוא מסכסך ביננו לבין הקב“ה
זה מגלה שבעצם העבירה היתה באונס
יש ליצר הרע ”תורות“ עצות ורעיונות למה אתה מסוכסך עם הקב“ה ובעצם הקב“ה כבר התייאש ממך ובאמת השכל הנכון אומר שאתה צריך להיות בדיכאון זה הליקוטי ס“מ. אנחנו אומרים את זה בבדיחותא. הספר הזה עוד לא נדפס אבל בשכל שלנו ה וא נדפס הרבה. וצריך לדעת שאין שקר יותר גדול מזה. באמת יהודי טעה ונכשל ועשה טעויות, עכשיו הוא מרגיש צער ובושה בזה שהוא נכשל. מה הדין של יהודי שנכשל והוא מתבייש בזה? אומרת הגמרא שמוחלין לו על כל עוונותיו. לכאורה היינו צריכים להגיד שמוחלים לו על העוון הזה, זה מובן. אבל מה זה על כל עוונותיו? זה פלא-פלאים. הבן איש חי אומר שברגע שאדם עובר עבירה ומתבייש הוא מגלה שהעבירה היתה באונס ומשמיים העבירו אותו את הדבר הזה, ולא רק את הדבר הזה אלא את כל עוונותיו. לפי זה אנחנו צריכים כמה דקות בכל יום להתבייש וע“י זה אנחנו מתנקים לגמרי. הייתי אצל הרב בשבוע שעבר באיזה עניין, היה איזה יהודי לא פשוט שאני מכיר אותו. היתה לו איזה סיטואציה מסויימת והיתה לו חרטה מאוד גדולה, זה סיפור שלם והייתי צריך להכנס אל הרב כדי לדבר איתו על העניין הזה
אין לך תקווה? אז מחלו לך על כל העוונות
-הרב אמר לי: מחלו לו על כל העוונות שלו. ואני אומר לכם זה לא יהודי פשוט, אני מכיר אותו טוב, הוא אדם טוב אבל בגלל מצוקות נפש הוא ירד למקומות לא פשוטים, אפילו בדור שלנו הוא חידוש. הרב אמר לי: הוא קנה עולמו בשעה אחת. אני השתוממתי מהמעשה הזה. כל העובר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עוונותיו – צריך לדעת שזה מציאות וכוח מאוד-מאוד גדול. חשוב להדגיש את זה ולהגיד את זה לאנשים, קודם כל שכל אחד
יגיד את זה לעצמו אבל גם לאחרים. תדע לך שהרבה אנשים מסתובבים עם הרגשה: לי אין תקווה. זאת היתה הטענה של אותו יהודי. אבל באותו זמן שהוא אמר שאין
לו תקווה, הרב אמר לי: תדע לך שמחלו לו על כל עוונותיו…
פועל בצורה מאוד מפתיעה
היסוד שהמלך אמר לבנו: כשתהיה בירידה אם תהיה בעצבות, ז“א אתה חושב שאני לא קשור איתך, כאילו יש ביננו ניתוק ופירוד. כל מה שירדת ואתה יורד זה כדי לברר שאין ניתוק עם יהודי גם בזמן הירידה. לכן זה יסוד מאוד-מאוד גדול ללמוד את הנקודה הזאת שבכל מקום
ובכל מצב יהודי תמיד מחובר עם הקב“ה. ואם יהודי במקום רוחני מאוד-מאוד רחוק, בשנייה אחת אתה מתחבר עם הקב“ה, אתה רק מרים את ה עיניים לשמיים ואתה אומר: אבא, תעזור לי. תקרב אותי. אני לא יכול
לבד. באותה שנייה אתה כבר קרוב להקב“ה. זה
פועל בצורה מאוד-מאוד מפתיעה. המלך אומר לבנו: אני חוזה בכוכבים שאתה עתיד לרדת מהמלוכה, ולמה?
כדי לגלות שהקשר שלי איתך זה גם אם ירדת את כל הירידות שבעולם
וגם אם עשית את כל הטעויות שבעולם, גם אז יהודי לא נפרד מהקב“ה. ברגע
שהוא מרים את העיניים ומתחיל לדבר עם הקב“ה, באותו רגע מוחלים לו ומקרבים אותו. מה עומד כנגד כל זה? כל התורות של הס“מ שאומר: אין לך תקווה וכו‘ וכו‘….
אם היית אומר לי שאתה שמח, אז בסדר
הרב בנימין חשין זצ“ל אמר: איך אדם יכול לדעת שהוא מקבל תורה מהס“מ? תראה אם אתה מתחיל להיות מדוכדך ואתה מתחיל להכנס לעצבות. היה יהודי שהבין שצריך לעשות כל מיני סיגופים ועבודות קשות והוא בא לדבר עם הרב חשין. הרב אמר לו: זה לא נכון . היהודי אמר לו: אני מרגיש משמיים שאני צריך לעשות את העבודות האלה. הרב חשין אמר לו ככה: תגיד לי רק דבר אחד, כשאתה עושה את כל העבודות האלה, אתה בשמחה או בעצבות? היהודי אמר לו: זה גורם לי
קצת לעצבות. הרב אמר לו: אתה רואה זה הראייה שכל העצות האלה זה מהס“מ. אם היית אומר לי שאתה שמח אז בסדר, הייתי מבין שכל זה באמת עצות מהקדושה.
איך אתה מעז להתלונן על הדור הזה?!?!
-אנחנו צריכים הרבה בירור על הנקודה הזאת, בפרט עכשיו בדור שלנו. היתה לי שיחה נוראית עם הרב והוא אמר לי: אנחנו לא יודעים עכשיו כמה גדול כוח התשובה, שאם יהודי מרים את העיניים למעלה, הוא יכול לקנות את עולמות בלב אחד שבור. עכשיו יש עת רצון כ“כ גדולה בשמיים שכל יהודי לא משנה בכלל איפה היית ומה עשית, ברגע שאדם מתעורר מיד הקב“ה פוקח לו את העיניים. יש מדרש שנקרא פסיקתא דרב כהנא (רוב המדרש זה מרשב“י) וכתוב שם כך: לפני הגאולה הס“מ עולה לפני הקב“ה ותובע דין על הדור שלנו. הוא אומר לבורא עולם: תראה את הדור הזה, תראה איך הילדים שלך מתנהגים. הקב“ה אומר לך כך: איך אתה מעז להתלונן על הדור הזה שהם חביבים עליי יותר מכל הדורות ומבריאת
העולם אני מחכה לדור הזה?! הס“מ מיד נבהל מהגערה הזאת והוא בורח מהבית דין
הבן מלך התפקר וסחף איתו את החכמים
רבינו ממשיך את הסיפור: וזה הבן מלך היה חכם, והיה אוהב חכמה מאד והיו אצלו חכמים גדולים. וכל מי שהיה בא אצלו עם איזה דבר חכמה – היה אצלו בחשיבות גדול מאד. והיה נותן להם כבוד ועשירות בשביל החכמה, לכל אחד כפי רצונו. מרוב שהם היו אוהבים חכמה הם שכחו טכסיסי מלחמה. רבינו אומר שמחמת זה שהם שכחו טכסיסי מלחמה הבן מלך התפקר ואיתו הוא סחף את כל החכמים שהיו איתו וגם הם התפקרו – רבינו מרמז פה על דבר מאוד-מאוד יסודי ועמוק. אחד היסודות של הנשמה היהודית שהיא מאוד-מאוד אוהבת חכמה, זה חלק מהכוחות והתכונות שהקב“ה הטביע בעמ“י. בוודאי שאפשר למצוא את חכמת הבריאה והתורה
בכל דבר, גם במדע. אנחנו מאוד אוהבים חכמה והנשמה שלנו מאוד משתוקקת לזה.
מלחמה יומיומית עם מידות ועם תאוות
כשאדם זוכה להשיג דברים חדשים והבנות חדשות, זה אחד המצבים והזמנים שאנחנו בשמחה הכי גדולה. פתאום אדם מקבל הבנה של חוכמה חדשה או של איזה ידיעה חדשה – באותו רגע אדם יכול להרגיש שהוא בגן עדן מרוב השמחה. זה ממלא אותנו באושר מאוד גדול. אין ספק שזה דרך האמת וזה חלק מהעבודה שלנו אבל צריך גם לזכור שיש טכסיסי מלחמה. אהבת החכמה צריכה לא להשכיח מאתנו שיש דבר כזה שנקרא טכסיסי מלחמה. מכיוון שאנחנו נמצאים בעולם הזה בתוך נפש בהמית ובתוך גוף ויש לנו מלחמה יומיומית עם מידות לא טובות ועם תאוות של העולם הזה ועם כל מיני ספיקות של אמונה. נכון שאנחנו צריכים ללמוד ולהחכים וזה חלק מהנשמה שלנו, אבל עם כל זה אסור לשכוח שבעולם הזה יש מלחמה
תדע גם לחיות את המציאות של העולם
כשאדם מקבל את האור של החכמה לפעמים זה נמשך תקופה מסויימת ואז הוא נמצא באור גדול מאוד, זה יכול לגרום לאדם לשכוח: נכון אתה עכשיו נמצא באור גדול וזה דברים עצומים ונוראיים, אבל אל תשכח שיש גם עבודה של מלחמה בעולם הזה. לעתיד לבוא נהיה 24/7 רק באור רוחני גדול מאוד, זה גן-עדן אבל זה לא המציאות של העולם. המציאות של העולם זה שאדם חייב לרדת. יש צדיקים שאומרים שזה בחינה של יציאה מהגן-עדן. הם נמצאים באיזה סוגייה או עניין מאוד עמוק, והם צריכים לעזוב את זה וללכת לאכול, אולי לקניות או לדאוג לפרנסה. ברגע שאנחנו יוצאים מזה צריך לדעת שבעולם הזה מיד יש מלחמה. ברגע שאדם יורד מהמציאות הזאת הוא חוזר למציאות העולם. השם ברא את העולם בשביל שתהיה בחכמה אבל תדע גם לחיות את המציאות של העולם הזה. המצווה הראשונה שאדם נתן לנו זה ’פרו ורבו‘. צריך להתחתן ולהקים בית, צריך להוליד ילדים. ילדים זה לא חיות שמסתובבים בחצר – צריך לדאוג לפרנסה ולבית וכן הלאה
מלאכים לא כועסים, מקפידים ומתגאים
דבר נוסף, אדם צריך גם לאכול. כשאדם נמצא באור רוחני מאוד גבוה הוא אומר: הלוואי שהייתי יכול שלא לאכול אבל זה לא כך. ברגע שאנחנו יורדים למציאות העולם מיד יש מלחמה. אם אדם לא מתעסק בכלל עם ממון והוא רק יושב ולומד תורה, אני מבטיח לכם שאין לו שום ניסיון עכשיו להיות ישר בממון. דואגים לו להכל ולא מגיע אליו בכלל כסף. מתי מתחיל הניסיון בממון? ברגע שאדם יוצא להתעסק עם ממון. אם אדם פותח עסק ומתחיל לעבוד, מיד מתחיל לו ניסיון בממון. ככה המציאות עובדת. למעשה החיוב והצורך שאנחנו יורדים להתעסק עם העולם הזה, היא הגורמת לנו את המלחמה, זה ההבדל ביננו לבין מלאכים. מלאכים לא צריכים לדאוג לפרנסה ואין להם ניסיון של תאוות אכילה וכל שאר הדברים, הם
לא כועסים, לא מקפידים, לא מתגאים. זה ההבדל בין אדם למלאך. רבינו אומר שאהבת החכמה השכיחה מהם טכסיסי מלחמה בגלל זה הבן מלך והחכמים התפקרו
עזב את הבן מלך והוא גם לא חזר אליו…
ברגע שנפתח לאדם אור רוחני זה ניסיון מאוד גדול, צריך דעת לשלב בין המציאות הרוחנית של החוכמה לבין המציאות הגשמית של העולם הזה – זה לא פשוט וזה לא מובן מאליו. כתוב בזוהר הקדוש בפרשת שלח לך שרשב“י וכמה מתלמידיו נכנסו לגן-עדן (בחייהם). הזוהר אומר שהכי קשה כשנכנסים לגן-עדן זה לצאת משם. שם אדם רואה מה זה מציאות של גן-עדן ואז הוא מרגיש שהעולם הזה זה גהינום. זה הבן מלך שנפל לכפירה בגלל הנקודה הזאת. רבינו ממשיך את הסיפור ובעצם עכשיו זה סיפור בתוך סיפור, למעשה פה רבינו עזב את הבן מלך והוא גם לא חזר אליו יותר. רבינו מתחיל את הסיפור בתוך סיפור כך: ’ויהי היום. והיה בריחה באיזה מדינה, וברחו כלם. ובדרך בריחתם עברו דרך איזה יער. ואבדו שם זכר ונקבה: אחד איבד זכר ואחד איבד נקבה. ועדין היו בנים קטנים, בני ארבע וחמש שנים. ולא היה להם מה לאכול. וצעקו ובכו, כי לא היה להם מה לאכול‘. למעשה רבינו רומז לנו פה
על כל יסודות בריאת העולם. כתוב במדרש שהקב“ה ברא את העולם במידת הדין…
העבודה זה לעשות ייחוד של ’מה‘ עם הדין
מידת הדין יצרה בעולם שלנו את הבחירה בין הטוב ובין הרע בגלל שהעולם נברא במידת הדין לכן יש לנו בחירה בין הטוב ובין הרע. כי אם לא היה מידת הדין אז הכל היה טוב, לא היה בחירה ולא היה חיסרון ולא היתה התמודדות ויצר הרע. הבחירה זה הגילוי של הקב“ה לברוא את העולם במידת הדין. רבינו אומר ’ויהי היום‘. זה יום בריאת העולם. ’והיה בריחה באיזה מדינה‘ בריחה זה בחירה. מדינה זה מרמז על הדין. במילה מדינה יש סוד מאוד גדול האות הראשונה והאות האחרונה זה ’מה‘ ובאמצע זה ’דין‘ למעשה כל העבודה שלנו בעולם זה לעשות את היחוד של המה עם הדין…
ממשיכים את זה ע“י אמונה תורה ותפילה
ידוע שיש אור שנקרא אור ’מה‘ זה אור תיקון העולם, זה אור של חסדים גדולים מאוד ועל ידו העולם מגיע לתיקון שלו. אנחנו נמצאים בעולם הזה במציאות של דין. העבודה שלנו ע“י התורה, המצוות והמעשים טובים זה להמשיך למעלה אור רוחני שנקרא אור ’מה‘ וזה אור תיקון העולם. כל העבודה שלנו זה להמתיק את הדין ע“י אור ’מה‘. המציאות של העולם הזה שזה מציאות של דין כשהיא נפרדת מהאור ’מה‘ זה אור ’בן‘ זה המציאות של העולם הזה. זה הקשיים וההתמודדויות של העולם הזה ועבודתנו זה לחבר
את האור ’מה‘ עם האור ’בן‘. מה ובן זה הייחוד שכולל את כל
העבודה. העבודה שלנו זה לחבר את העולמות, על ידי האמונה, התורה
והתפילה אנחנו ממשיכים את האור הרוחני שנקרא מה לתקן את העולם.
