פסח – סוגי היצרים הבלועים בתוכינו

פסח

תוכן עניינים

מדריך רוחני לפסח ולליל הסדר:

בעזרת השם נעסוק בכמה נקודות שקשורות לליל הסדר ולפסח, נתחיל במצוות ביעור חמץ, כתוב בספרים הקדושים שזו מצווה מאוד לא פשוטה. כל פעולה ופעולה שאנחנו עושים בליל הסדר החל ממצוות ביעור חמץ פועלת דברים מאוד גדולים וזה עושה תיקונים רוחניים מאוד גדולים. ככל שאנחנו יותר יודעים את זה אנחנו יותר יכולים להתחבר ולהתקשר עם כל המהלך של הלילה הקדוש הזה. הדבר הראשון זה מצוות ביעור חמץ, התורה אסרה לנו לגבי החמץ 2 דברים: 1- אסור לאכול חמץ. 2- אסור שיהיה חמץ בבעלותנו, גם אם יש ליהודי מחסן שהוא רחוק 50 ק"מ מהבית שלו גם שם אסור לו שיהיה חמץ. אנחנו רואים שהתורה מאוד מקפידה על העניין של החמץ ולא רק שהתורה הקפידה אנחנו רואים דבר מעניין, אנחנו מקפידים יותר ממה שהתורה הקפידה, מדוע? מכיוון שמצוות ביעור חמץ  מדברת על חמץ בגודל כזית.

למה אתה מחמיר?!

כזית זה שיעור של גודל של משקל גפרורים, למעשה אם יש לנו בבית מתחת לאחד הארונות כמה פירורים של חמץ מתחת לכזית, התורה לא ציוותה עלינו לבער את החמץ הזה. אם יש לנו חמץ יותר מכזית אנחנו חייבים לבער את זה. אבל אנחנו רואים שבמשך כל הדורות עמ"י קיבל על עצמו את כל החומרות שיש בעולם ואם יהודי מוצא מתחת לספא חמץ מתחת לכזית הוא מזדעזע לגמרי. אנחנו מחמירים על עצמנו יותר ממה שהתורה החמירה עלינו, הגמרא בירושלמי אומרת לנו לא ללעוג על המחמירים. אם נתבונן נראה שיש 3 סוגי חמץ. יש חמץ שהעין רואה אותו, הכוונה לחמץ גלוי כגון פרוסת לחם על השולחן, כמובן שצריך לבער את החמץ הזה. יש סוג נוסף של חמץ וזה חמץ הבלוע בכלים, כאשר מבשלים בסיר חיטה וכד' או תנורים שאופים בהם לחם, מלבד מה שיש בתנור הכלי שבו בישלנו בולע בו מטעמו של החמץ, הגמ' דנה בכל זה ונפסק להלכה שיש לחמץ שבלוע בתוך כלי חשיבות כמו חמץ לכל דבר, זה נקרא חמץ הבלוע בכלים וזה חמץ שהוא אסור לגמרי. הסוג השלישי של החמץ זה אותם           פירורים מתחת לכזית שמסתובבים בבית ואנחנו בכלל לא חייבים לבער אותם ובכל אופן אנחנו מקפידים לבער אותם – אלו 3 סוגי החמץ

להרביץ ולעשות מלחמות..!

הגמרא אומרת שכל עניין החמץ רומז על היצר הרע, ההלכה של ביעור חמץ מגלה לנו על 3 מיני יצר הרע שיש לכל אדם: יש יצר רע שהוא כנגד החמץ הגלוי לעיניים. יש יצר הרע הבלוע בכלים, אנחנו הכלים ויש יצר הרע שבלוע בתוכנו. ויש יצר הרע שהוא כנגד הפירורים שבבית.       היצר הרע שהוא כנגד החמץ שבעין זה יצר הרע גלוי לעיניים,         פירוש הדבר שלכל אדם יש יצר הרע שהוא מכיר אותו, למשל אם לאדם יש מידת כעס מאוד גדולה וכל דבר מכעיס אותו והוא ישר רוצה להרביץ ולעשות מלחמות, אז הוא יודע שיש לו יצר הרע     כזה וכל אחד יודע שיש לו יצר הרע כזה וזה נקרא יצר הרע גלוי לעיניים

מיני יצר הרע שבלועים בתוכנו

כל מיני היצר הרע שאנחנו מכירים ואנחנו מודעים להם זה נקרא יצר הרע הגלוי לעיניים וזה כנגד החמץ הגלוי לעין ובוודאי שיש מצווה לבער אותו, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתמודד עם היצר הרע הזה ולהשתדל להיפטר ממנו אבל יש יצר רע שהוא יותר קשה לבירור וזה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים, הכוונה שהוא בלוע בתוכנו. יש בתוכנו מיני יצר הרע והקושי של היצר הרע הזה שאנחנו לא מכירים אותו ולא מודעים לו וזה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים. היצר הרע הזה קשה מכיוון שזה יצר הרע בבחינת 'והנחש היה ערום מכל חית השדה', זה יצר הרע ערמומי והוא נמצא בתוכנו. רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן שהיצר הרע הזה לפעמים מתלבש בתוך מצוות כגון שהוא יכול לדחוף אדם לעשות מצווה גדולה מאוד ובלי שהאדם ידע כל המטרה שלו עכשיו  זה  לעשות  'לשם  ולתפארת  ולתהילה'.

אנחנו לא מכירים אותו

…אדם פותח את הגמ"ח הכי גדול והוא פותח ישיבות ובלי שהוא ידע כל זה בא בכלל מצד של גאווה וכבוד – הזוהר הקדוש כותב על היצר הרע הזה בסוף פרשת בראשית, שלפני הגאולה יהיו כאלה שיבנו בתי כנסת ובתי מדרשיות וכל כוונתם תהיה לשם ולתפארת ולתהילה – הזוהר הקדוש כותב שאלו אחד מחמש מיני כיתות של ערב-רב שיהיו לפני הגאולה, זה נקרא היצר הרע שבלוע בכלים שהוא כנגד החמץ שבלוע בכלים. זה יצר רע שבלוע בתוכנו, הוא נסתר מהעיניים שלנו ואנחנו לא מכירים אותו, אנחנו צריכים הרבה סיעתא דשמייא כדי לדעת איך להינצל ממנו, לכן דוד המלך אומר: 'שגיאות מי יבין מנסתרות נקני', דוד המלך מתכוון על הנסתרות שזה היצר הרע שבלוע בכלים. דוד המלך אומר שאין עצה ואין תבונה אלא להתפלל על זה, לבקש מהקב"ה שתהיה לנו סיעתא דשמייא שנינצל ושלא ניפול ליצר הרע הזה. בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, אם אדם יבקש על זה אז משמיים ישמרו אותו אבל צריך לדעת שזה קיים אצל כל אדם ואם דוד המלך שהוא שורש של משיח צדקנו אומר 'מנסתרות נקני', אז בוודאי שגם לנו יש את היצר הרע הזה ואנחנו פשוט צריכים להתפלל על זה. העצה היא תפילה.

'זה משפיע עלינו מבחוץ'

יש פירורים שמפוזרים בבית והתורה לא מצווה עלינו לבער אותם ובכל זאת אנחנו עושים מסירות נפש לבער את הפירורים האלה שמפוזרים בבית. כדי להבין את עומק הדבר נביא הקדמה קטנה: אומר רבינו האר"י הקדוש עפ"י היסוד הידוע שלכל אדם יש כוחות רוחניים שונים, בסה"כ יש בכלליות באדם 5 כוחות רוחניים שהם נקראים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. למעשה 5 הכוחות הללו מרכיבים את כל המציאות הרוחנית של האדם, כנגד כל אחד מהחלקים יש גילוי בתוכנו. מקום משכנה של הנפש זה באיזור הכבד, הרוח נמצא בלב, הנשמה נמצאת  במוח. החלקים האחרונים שנקראים בלשון הקבלה 'חיה ויחידה' לא נמצאים בתוכנו אלא בסביבה שלנו זה משפיע עלינו מבחוץ ולא מבפנים

ת"ח שנמצא רבב על בגדו

…בשעה ששורפים את החמץ מתעורר בכל העולמות הרוחניים אור רוחני של קדושה מאוד-מאוד גדול שהולך, שורף ומבער את כל כוחות הסטרא אחרא…

 

אומר רבינו האר"י הקדוש שהחלק שיש בנו שנקרא 'חיה' שהוא יותר גבוה מהנשמה נמצא בבגדים של האדם לכן הגמרא אומרת במסכת שבת: 'ואמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה', לכאורה זה פלא גדול מאוד, חז"ל הולכים להרוג תלמיד חכם שיש כתם על הבגד שלו? עד כדי כך מחמירים בזה? אלא זה לא שחז"ל מתכוונים שכל אחד שלומד תורה ויש לו כתם על הבגדים הולכים להרוג אותו אלא חז"ל רומזים לנו רמזים בחוכמתם. הם אומרים שברגע שאדם לומד תורה והוא ת"ח הוא צריך לשים לב מאוד שלא יהיו לו כתמים על האור שנקרא 'חיה', מכיוון שהאור הזה נקרא אור החוכמה. כשיש כתמים על האור הזה פירוש הדבר שלאדם יש מחשבות פסולות וזה הכתם על בגדיו. כשלאדם יש הבנות או דעות שהם נגד האמונה והם בבחינת כפירה זה נקרא כתם על בגדיו של האדם, זה כתמים על הבחינה של ה'חיה' לכן חז"ל אומרים שזה סכנה מאוד  גדולה  כשיש  לאדם  מחשבות  פסולות  או  מחשבות  של  כפירה

למה אדם 'מרגיש לא טוב'?

יש אור יותר גבוה מהאור של החיה והוא למעשה השורש הפנימי ביותר של אדם והוא נקרא 'אור היחידה'. יש אור נפש, רוח, נשמה, חיה והגבוה ביותר נקרא יחידה. אומר רבינו האר"י הקדוש שהאור של החיה נמצא על הבגדים אבל האור של היחידה נמצא בקירות ביתו של האדם. אור היחידה מאיר בתוך קירות ביתו של האדם לכן אנחנו רואים שכשאדם מרגיש מאוד לא טוב הנטייה הטבעית הראשונה שלו זה להיות בבית, הוא מאוד רוצה להכנס עכשיו למיטה בבית שלו, בבית אחר הוא לא ירגיש בנוח. כשאדם מרגיש לא טוב הוא רוצה להיות בבית שלו, היינו אומרים שהסיבה היא שזה הרגל. בהסתכלות הפשוטה זה ההרגל אבל כתוב בספרים הקדושים שפנימיות הדבר זה    שאדם מרגיש לא טוב מכיוון שחלקים   רוחניים מתחילים לעזוב אותו ומיד הוא רוצה  להתחבר עם השורש שלו ומכיוון שאור היחידה של האדם מאיר בקירות ביתו לכן  הוא  מיד  רוצה  להיות  בתוך  הבית  שלו.

פירורי היצר הרע

יש עניין, כשמתאפשר, להכנס לבית של צדיק גדול מכיוון שאור היחידה של הצדיק הזה מאיר בבית הזה לכן טוב להכנס לבית הזה, מקבלים מהאור הזה אפילו כשהצדיק לא בבית, השורש של הנשמה שלו תמיד נשאר על קירות הבית – עפ"י ההקדמה הזאת נבין קצת את עומק הדבר של הפירורים של החמץ שנמצאים בתוך הבית. החמץ הוא כנגד היצר הרע וכנגד זה יש פירורים של יצר הרע באור היחידה. עד כמה שאנחנו יכולים להבין מכיוון שיש בזה סודות ועמקות גדולה מאוד, הרצון הפנימי של האדם נמשך מאור היחידה,        כשאדם כוסף ומאוד רוצה דבר מסויים זה נמשך מהאור של היחידה….

מאיפה זה הגיע בכלל?!?!

כשאדם חוזר בתשובה הוא מקבל אהבה, רצונות וכיסופים מאוד גדולים להתקרב אל הקב"ה ואל התורה, הרבה פעמים אנחנו לא יודעים מאיפה זה הגיע בכלל אלא שהקב"ה ריחם עלינו והוא מאיר לאדם מאור היחידה שלו, כי אור היחידה זה רצונות וכיסופים להיות בדביקות עם הקב"ה והרצונות האלו נקראים השורש של האדם וזה אור היחידה. כתוב שיש בזה נגיעות דקות של היצר הרע שנמצא במקום הזה והיצר הרע הזה עושה לנו בעיות גדולות מאוד. היצר הרע שנמצא שם מבליע בתוך הרצון שלנו רצונות זרים שזה רצונות לתאוות העולם הזה, לכבוד וגאווה. היצר הרע הזה הוא דק ורוחני ויותר קשה לברר אותו מהבחינה של החמץ הבלוע בכלים שגם כשאדם מרגיש רצונות וכיסופים להקב"ה תמיד זה מעורבב עם עוד דברים שהם הרצונות הזרים, אדם רוצה להתקרב להקב"ה אבל הוא גם רוצה שידעו מזה…

ההשתדלות והמאמץ לבער

היצר הרע הזה עושה לנו נגיעות וזה מונע מאור היחידה להגיע אלינו. כתוב בספרים הקדושים שמצוות ביעור חמץ היא כנגד כל מדרגות היצר הרע. כל החיפוש וההשתדלות שלנו לבער את הפירורים שנמצאים בתוך הבית, עוזרים לנו ומתקנים לנו את אותם נגיעות של היצר הרע שמונע מאתנו לקבל את האור של היחידה. ע"י המאמץ שאדם מנקה את כל הבית ושוטף אותו חמש פעמים עד שמגיע זמן בדיקת חמץ ואז  הוא מסתובב על הרצפה ומחפש עם הנר את החמץ, כל ההשתדלות הזאת עושה תיקון בכל 3 מיני החמץ שזה כנגד 3 מיני היצר הרע שיש בתוכנו ובעיקר הפירורים שנמצאים בתוך הבית שזה מתקן בתוכנו את כל הנגיעות והמיני יצר הרע שיש באור הזה שנקרא אור היחידה.

לשרוף את כל כוחות הס"א

אנחנו לא יודעים את זה אבל נשמות ישראל בכל הדורות מרגישות את גודל התיקון שיש בבירור הזה לכן אנחנו כ"כ מוסרים את הנפש לבער כל פירור של חמץ מכיוון שהנשמה שלנו מרגישה את התיקון הגדול שנעשה בזה. היצר הרע שכנגד החמץ הגבוה ביותר זה היצר הרע שכנגד הפירורים שנמצאים בבית שזה כנגד אור היחידה וזה שורש נשמת האדם. בשורש האמיתי שלנו אנחנו רק רוצים קשר עם הקב"ה ועם דברים שבקדושה ופירורי החמץ שנמצאים שם זה אותם נגיעות דקות שיש בלב האדם לדברים אחרים שזה ענייני העולם הזה ואנחנו מתקנים את זה בביעור החמץ. אומר תלמיד הרמח"ל שבשעה ששורפים את החמץ שמצאנו בבדיקת החמץ מתעורר בכל העולמות הרוחניים אור רוחני של קדושה מאוד-מאוד גדול שהולך, שורף ומבער את כל כוחות הסטרא אחרא שיש בעולם לכן אפשר בזמן הזה של ביעור חמץ לקבל התעוררות  והתחזקות  רוחנית  מאוד  גדולה..

מצוות ביעור חמץ

בשעה שהחמץ נשרף אפשר לקבל התעוררות רוחנית מאוד גדולה לכן שכל אחד יעשה התבודדות בשעה שהחמץ נשרף ושידע שבשעה הזאת יש כוח גדול מאוד בכל העולמות לבער לגמרי את החמץ ועל זה אומרים חז"ל 'בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל'. לפי הדעה הזאת הגאולה תהיה בפסח עצמו בליל הסדר וביעור כל הרע בעולם יהיה בערב פסח, בזמן שאנחנו שורפים את החמץ יהיה ביעור של כל הרע מהעולם – זה המצווה של ביעור חמץ.

הכנה לליל הסדר:

צריך לדעת שכל מצווה ומצווה בליל הסדר וכל אמירה בהגדה, כל זה מתוקן כנגד סדרים ותיקונים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים, בעזרת השם נעסוק בכמה נקודות: הדבר הראשון זה הכרפס, כיום זה סלרי. אנחנו יודעים שמיד אחרי נטילת ידיים אנחנו מברכים בורא פרי האדמה. לפי ההלכה יש שאלה גדולה מאוד אם אפשר לאכול יותר מכזית או פחות מכזית, יש בזה נפקא מינה מאוד גדול, להלכה נפסק לאכול מהכרפס פחות מכזית. צריך לדעת שגם ההלכה תמיד מרמזת על עניינים עליונים. אומר רבינו האר"י הקדוש שכשאנחנו אוכלים את הכרפס אנחנו מתקנים את כל 'סוד הקטנות'. כל אדם צריך לעבור זמנים ומצבים של קטנות הדעת, כולנו יודעים שיש זמנים שאנחנו בגדולת הכוונה שלאדם מאיר עכשיו בלב אור של תורה, אור של אמונה ואור של תפילה ואדם מרגיש מאוד טוב כשזה מאיר לו בלב אבל כולנו יודעים שיש גם זמנים של קטנות שאדם יורד לקטנות דעת גדולה מאוד והוא בקושי יודע עכשיו איפה זה ימין ואיפה זה שמאל. היה סיפור ידוע על הבעש"ט שמרוב קטנות הדעת הוא שכח להגיד את האלף-בית, הבעש"ט אמר לשמש שהיה איתו: בשביל שיחזרו לי המוחין תגיד אלף-בית. בדור שלנו אנחנו מכירים את זה ואנחנו צריכים לתקן את המצבים האלה, תיקון המצבים האלה זה לקבל את הכוח להחזיק מעמד לעבור בשלום את זמני הקטנות מכיוון שאלו זמנים מסוכנים ואדם יכול ליפול בדעתו מאוד בזמני הקטנות…

הקשר בין הכרפס לרבינו

כל מי מרגיש על עצמו שהוא עובר זמנים של צמצומים וקטנות מאוד גדולה שידע שאדרבה מתוך זה תצמח הגדלות… ועל כל זה מרמזת המצה.

האר"י הקדוש מגלה לנו שבאכילת הכרפס אנחנו מתקנים את זמני הקטנות של כל השנה הבאה לכן אומר 'הבן איש חי' חידוש מאוד גדול: מכיוון שהכרפס הוא סוד תיקון הקטנות לכן אין ראוי לאדם כל השנה לאכול כרפס, הבן איש חי אומר אל תוריד את עצמך באכילת הכרפס בשאר הימים לקטנות, למה לך לרדת לקטנות? בליל הסדר תיקנו לנו לאכול כרפס כדי לתקן את הזמנים האלה, אבל אומר הבן איש חי אל תאכל כל השנה כרפס מכיוון שהכרפס זהו סוד הקטנות. כשאנחנו אוכלים את הכרפס יש כמה כוונות שאפשר לכוון אבל בברסלב      תמיד נוהגים לכוון להתקשרות עם רבינו, בפשטות של הדברים     מכיוון שרבינו עוזר לנו לעבור את הקטנות בשלום, אבל הסיבה   השנייה היא שהגימטריה של 'כרפס' יוצא 360 שזה יוצא בדיוק        'רבי נחמן' לכן כשאוכלים את הכרפס צריך לכוון: 'הרני מקשר         את עצמי עם ר' נחמן' וצריך לדעת שזה הסוד של הכרפס. רבינו          זה הסוד של הכרפס שבכוחו אנחנו יכולים לעבור את הקטנות בשלום.

בליל הסדר מקבלים אור

ידוע שע"י המצווה של שתיית ארבע הכוסות ואכילת מצה אנחנו ממשיכים אור רוחני מאוד-מאוד גדול, לכן הזוהר הקדוש קורא למצה 'לחם האמונה' מכיוון שע"י אכילת המצה בליל הסדר אנחנו מקבלים הארה וכוח רוחני מאוד גדול שזה מאיר לנו ומחזק אותנו באמונה לכל השנה. בתחילת ההגדה אנחנו מרימים את ההגדה ואנחנו אומרים 'הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים', זה לחם העוני שאכלו אבותינו במצרים. ידוע שבזמן גלות מצרים עמ"י נהג לאכול מצות, יש בזה כל מיני סיבות. המצה שאכלו במצרים מלבד        שהיא מלמדת בפשטות על העניות של ממון היא מרמזת גם על עוד דבר והזוהר הקדוש מאוד  מאריך  בזה,  זה  נקרא  'גלות  הדעת'…

גלות הדעת במצרים

כל גלות מצרים נקראת 'גלות הדעת', הכוונה שיש מיצרים במוח של האדם ואדם מרגיש שהוא לא יכול לחשוב על שום דבר והוא לא מרגיש שום דבר – זה גלות מצרים, עמ"י היה במצרים בגלות דעת גדולה מאוד, הזוהר הקדוש ורבינו האר"י מאוד מאריכים בזה. אנחנו קוראים למצה 'לחם עוני' וזה מרמז על הגלות הגשמית ויותר מזה גלות הדעת שעמ"י היה בה בזמן מצרים. נשאלת השאלה: רבינו האר"י מאריך בסודות הרוחניים הגדולים הקשורים לאכילת המצה ואדרבה עכשיו כשאנחנו אוכלים את המצה בליל הסדר מתגלה אור רוחני מאוד גדול…

הסוד של כל בריאת העולם

ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שבאכילת המצה אנחנו עושים תיקונים רוחניים יותר גדולים ממה שאנחנו עושים בתפילות של ליל הסדר – זה חידוש מאוד גדול. אז לכאורה צריך לברר, מצד אחד זה לחם עוני שאכלו אבותינו במצרים ואין עני אלא בדעת, ועכשיו זה בדיוק הפוך אנחנו זוכים לגדלות הדעת אז איך זה מסתדר? אומר ר' נתן בליקוטי הלכות שזה הסוד של כל בריאת העולם. כשאנחנו עוברים  את זמני הקטנות, הגלות והצמצום שעוברים על כל אחד  מאתנו, זה בעצמו יהיה הסיבה לגדלות הגדולה. לכן כל מי מרגיש על עצמו שהוא עובר זמנים של צמצומים וקטנות מאוד גדולה שידע שאדרבה מתוך זה תצמח הגדלות.  ככל שהקטנות יותר גדולה כך הגדלות שתבוא אחרי זה תהיה גדולה בהתאם ועל כל זה מרמזת המצה שמצד אחד זה לחם עוני וזה מרמז שאכלו את זה בזמן גלות בדעת במצרים ומצד שני ממנו נעשה כל הגדלות והאור הגדול של ליל הסדר, דווקא  בגלל  הזמנים  של  הקטנות  –  כל  זה  העניין  של  המצה….

כל המרבה הרי זה משובח

לאחר מכן אנחנו אומרים 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח' – המפרשים שואלים על זה: הרי יש מצווה בליל הסדר לספר ביציאת מצרים, זה מצווה מהתורה. מישהו פעם העלה על דעתו שאם אדם הוא תלמיד חכם גדול והוא יודע הרבה תורה הוא פטור מאחד המצוות?! אז מה ההגדה באה להגיד לנו? הרי ברור שחייבים לספר ביציאת מצרים, אלא החידוש הוא     שהפירוש של זה הוא פירוש מאוד עמוק וזה בא ללמד אותנו יסוד        מאוד גדול: לכל אדם יש 2 דרכים ובחינות בעבודת השם, דבר אחד זה הלימוד והחוכמה, בוודאי שכל אחד מאתנו צריך לפי       הכלים והיכולת שלו להשתדל ללמוד ולהבין דברים בחוכמה שלו אבל יש גם עניין של אמונה פשוטה. העבודה של האמונה הפשוטה    באה לידי ביטוי במצבים אחרים לגמרי, למשל התפילה של האדם    היא   לפי   האמונה.   הניסיונות   של   האדם   זה   גם   לפי   האמונה…

יצר הרע מיוחד ממונה על זה

עבודת החוכמה ועבודת האמונה הם 2 עבודות שונות לגמרי. החוכמה זה בד"כ כשאדם לומד או כשאדם מדבר עם החבר והם מתבוננים ביחד בדברים עמוקים כל אחד לפי יכולתו. בחינת האמונה זה העבודה הפשוטה, אם זה בתוך התפילה, או בהתבודדות, או בהתחזקות בתוך הניסיונות שאנחנו עוברים וזה נקרא עבודת האמונה. כשאנחנו אומרים אפילו כולנו חכמים זה בא ללמד אותנו יסוד מאוד גדול: כשאדם זוכה להתחזק בחוכמה בפרט בחוכמת התורה והוא זוכה להיות חכם, אזי יש יצר הרע שמחליש את האדם בעבודת האמונה וצריך לדעת שיש על זה יצר הרע מיוחד שממונה על הדבר הזה…

אל תקל ראש בדבר

כשהיצר הרע שממונה על הדבר הזה רואה שיהודי יושב ללמוד תורה והוא מחכים הוא לאט-לאט בא וגורם לו לזלזל ולהקל ראש בכל העבודה של האמונה, לכן אפשר לראות שלפעמים אדם לומד הרבה תורה וכשמגיע השעה שצריך להתפלל או להתבודד הוא רואה את זה בתור ביטול זמן, וגם כשיש עבודות של אמונה אז קשה מאוד לעשות את העבודות האלה מכיוון שיש יצר רע שרוצה להפריד בין החוכמה לבין האמונה וככל שאדם זוכה    להיות יותר חכם אזי היצר הרע המיוחד הזה רוצה לגרום לאדם לזלזל בכל העבודות הפשוטות של האמונה ועל זה באה ההגדה ואומרת לנו 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' שזה יסוד האמונה של עמ"י…..

הוא חושב שהוא למעלה-למעלה

אדרבה ככל שאדם יותר לומד הוא יותר צריך לדעת שהוא צריך לעסוק בעבודה של האמונה, וצדיק האמת הוא זה שמגלה לנו את העבודות של האמונה. מי שזוכה לדעת הרבה דברים ולהחכים זה מעלה גדולה מאוד ובוודאי שכל המרבה בחוכמה התורה הרי זה משובח אבל הצדיק מלמד אותנו איך לא לעזוב את העבודות של האמונה הפשוטה, זה בא לידי ביטוי בדרך ההתבודדות: ברוך השם אדם לומד תורה והוא עולה לעולם האצילות אבל כשמגיע הזמן של ההתבודדות פתאום אדם רואה שעדיין יש לו גאווה וכעס. אומר רבינו שאם אדם לא יודע את הדבר הזה הוא יכול להגיע בקלות לדמיונות מאוד גדולים, הוא בכלל לא יודע שיש לו עדיין דרך ארוכה מאוד לתיקון שלו, הוא חושב שהוא     כבר למעלה-למעלה, אבל באה ההגדה ואומרת לנו 'ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה כולה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים' שזה יסוד האמונה. אנחנו חייבים        לספר איך ירדנו ואיך היינו עבדים והקב"ה הציל אותנו. זה עניין  מאוד  גדול  כשזוכים  לשתף  את  החוכמה  עם  האמונה  ביחד.

מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר

כשר' לוי יצחק בנדר היה 'בחור' בישיבה בפולין הוא התקרב לברסלב והוא הגיע לאומן. בפעם הראשונה שהוא הגיע לאומן הגיע אדם נוסף לאומן מפולין, קראו לו ר' מרדכי סוקולוב , הוא היה רב מאוד-מאוד גדול הוא היה רב עיר מאוד גדולה. כשר' לוי יצחק הגיע לאומן הוא ראה שלא מתייחסים לר' מרדכי מסוקולוב כמו שמתייחסים לרב   גדול, התייחסו אליו כמו לאדם רגיל. ר' לוי יצחק מאוד התפלא על השאלה הזאת אז הוא שאל ואמרו לו: ר' מרדכי סוקולוב כל השנה הפוסק והרב אבל באומן כולנו נשמות שבאו לקבל את התיקון מרבינו, אצל רבינו כולם צריכים לקבל את התיקון  מהקטן ביותר ועד לגדול ביותר. רבינו מלמד אותנו איך לא לטעות בעבודת החוכמה והאמונה, שנדע לאחוז גם בעבודת החוכמה וגם בעבודת האמונה וזה אחד הבירורים הגדולים שהצדיק עושה אתנו.

הגיע כבר זמן ק"ש של שחרית?

לאחר מכן ההגדה מספרת לנו: מעשה בר' אליעזר, ר' יהושע, ר' אלעזר בן עזריה, ר' עקיבא ור' טרפון שהיו מסובין בבני ברק. צריך לדעת שהחכמים האלה הם החכמים הכי גדולים שהיו בתורה שבע"פ. הגמרא מספרת שבאו התלמידים שלהם ואמרו להם: רבותינו, הגיע הזמן של קריאת-שמע של שחרית. 'לספר' זה מלשון 'ספיר' הכוונה להאיר את הלילה שזה הזמן של הגלות. כל העניין של אותם החכמים היה להאיר את הלילה שזה זמן הגלות, הם חיו בזמן חורבן בית המקדש השני והם ראו שעמ"י הולך לגלות של הרבה מאוד שנים ודורות לכן כל התורה וכל העבודה שלהם היתה להאיר לעמ"י כל הלילה שזה זמן הגלות. עוד מעט יבואו ויגיד לנו שהגיע זמן קריאת-שמע של שחרית שזה הבוקר שאחרי הגלות, זה זמן הגאולה. על זה אומר ר' אלעזר בן עזריה: 'הרני כבן 70 שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן  זומא'  צריך  להבין  כמה  דברים  במה  שאמר  ר'  אלעזר  בן  עזריה

אם ר' אלעזר אמר שהוא כבן 70 שנה זה אומר שהוא לא בן 70 שנה. הגמרא מספרת שמינו את ר' אלעזר בן עזריה להיות ראש החכמים בגיל 18, כשאמרו לו תהיה הנשיא וראש החכמים הוא אמר: חכו, אני הולך לשאול את אשתי. בהתחלה אשתו קצת הסתייגה אבל מספרת הגמרא שבאותו הלילה צמחו לר' אלעזר בן עזריה 18 שורות של שערות לבנות בזקן, פירוש הדבר שמשמיים רמזו לו שיקבל על עצמו את התפקיד. אז מדוע  ר' אלעזר אמר דווקא הרני כבן 70 שנה ולא הרני כבן 60 או 50 שנה? אבל ר' האר"י הקדוש מגלה לנו שהתברר לר' אלעזר בן עזריה שהוא היה גלגול של שמואל הנביא שנפטר בגיל 52. ר' אלעזר אמר הרני כבן 70 שנה, בגלגול הקודם חייתי 52 שנה      ועכשיו אני חי 18 זה יוצא 70 שנה. ואז ר' אלעזר אומר דבר גדול   מאוד: 'ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא'..  

אור של גאולה בתוך הגלות

עד ליציאת מצרים עמ"י היה בגלות, ביציאת מצרים היה אור הגאולה. ר' אלעזר אומר כל חיי רציתי להאיר את האור של הגאולה בתוך הגלות עצמה. עכשיו אנחנו צריכים לעבור זמן של גלות והצדיק רוצה להמשיך אור של גאולה בתוך הגלות, אפילו שיש הרבה חושך בעולם הצדיק רוצה להאיר בתוך נשמות עמ"י את האור של הגאולה למרות החושך – לזה התכוון ר' אלעזר שהוא רוצה שאור הגאולה יאיר בלילות אבל לא זכיתי לזה עד שבא בן זומא וזכה להאיר את האור הזה בחשכת הגלות.

כל המקומות תחת ממשלתו

לאחר מכן ממשיכה ההגדה ואומרת: 'ברוך המקום וברוך הוא, כנגד ארבע בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול'. מדוע אנחנו קוראים להקב"ה 'המקום'? חז"ל אומרים בגלל שהקב"ה הוא 'מקומו של עולם' לכן הקב"ה נקרא מקום אבל כתוב בספרים הקדושים שעומק הכוונה זה שבכל מקום שאדם נמצא: תדע לך, הקב"ה נמצא איתך מכיוון שכל המקומות שלו ותחת ממשלתו, אם אתה עולה בוודאי שהקב"ה שם אבל אם אתה יורד שלא תחשוב     שאתה מתרחק מהקב"ה. אצל הקב"ה אין הבדל בין העלייה        הגדולה ביותר לבין הירידה הגדולה ביותר. כאשר אנחנו אומרים: ברוך המקום הכוונה שאנחנו מברכים את כל המקומות שנהיה שם, דהיינו שאנחנו ממשיכים גילוי אמונה וא-לוקות לכל מקום ומקום שנהיה שם.

אל תיפול בדעתך מהנפילות

'כנגד ארבע בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול', אומר רבינו האר"י הקדוש שהסיבה שההגדה שמה את הרשע ליד החכם כדי להגיד לנו שכל מי שמרגיש שהוא רשע חייב להיצמד לחכם, כל מי שיודע איפה הוא מנוח חייב להתקרב לרבינו שהוא בבחינת החכם האמיתי. אנחנו חייבים להתקרב לרבינו וזה תקוותנו, אל לנו לחשוב שאין לרשע תיקון, רבינו האר"י הקדוש כותב שבעל ההגדה כיוון לתקן את הרשע בזה שהוא הסמיך אותו לחכם, לכן אנחנו אומרים בברסלב כמה פעמים ביום: הרני מקשר את עצמי. יש יסוד גדול נוסף בהגדה, אנחנו אומרים: 'מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו', השורש של כל עמ"י זה אברהם אבינו ואביו תרח היה עובד ע"ז מאוד גדול, רואים שלכל אורך הדרך עמ"י נוצר מתוך מציאות הפוכה מהתכלית של עמ"י: אברהם אבינו נולד בבית של עובדי ע"ז, כלל עמ"י נולד ונוצר במצרים במקום של גלות ושל שעבוד לתרבות ולתאוות. רואים פה דבר פלאי: כל אדם יהודי חייב לעבור ואדרבה, תחילת התיקון של האדם היהודי שהוא יעבור בהתחלה דווקא במקומות מאוד-מאוד מקולקלים ולא טובים ודווקא משם מגיע התיקון הכי גדול לכן אל לו לאדם ליפול בדעתו מכל זה.

מאת הרב עופר ארז שליט"א

מאת הרב עופר ארז שליט"א

תודה רבה לרב ראובן יעיש על עבודתו המדהימה בעריכת השיעור לטקסט

שתף עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב twitter
Twitter
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב telegram
Telegram
תרגום לשפות »
כלי נגישות

השאירו פרטים לברכה אישית מהרב עופר ארז שליט"א

עופר ארז