פרשת חקת | ע“י אמונת חכמים זוכים למשפט אמת

בעזרת השם נמשיך את תורה ס"א בליקו“מ. רבינו אומר שע"י אמונת חכמים אדם זוכה לברר את המשפט. דיברנו על הבחינה הזאת שאדם זוכה לברר את המשפט: במהלך החיים שלנו ביום-יום אנחנו צריכים לשפוט הרבה דברים, למשל את עצמנו בכל מיני מצבים, אם זה בבית עם המשפחה, או עם חברים או בעבודה וכן הלאה. משפט, דהיינו עצות והבנה איך להתנהג נכון, זה אחד היסודות והכללים הכי גדולים בחיים שלנו מכיוון שברגע שנדע בכל מצב ומצב איך להתנהג נכון, אזי נוכל הרבה יותר להצליח בכל מה שאנחנו צריכים לעשות בעולם הזה..

לזכות ולדעת מי הצדיקים..

השאלה היא איך זוכים לשכל ישר, הכוונה איך זוכים לקבל עצות ודרכי הנהגה שבאמת מכוונים לאמת ועל ידם אנחנו יכולים באמת להתעלות? רבינו אומר בדבר הזה מעין חידוש: היסוד שעל ידו אדם יכול לתקן את המשפט שלו, דהיינו שיהיה לו עצות, הבנות ומשפט נכון, העיקר תלוי כפי האמונת חכמים שיש לו. ככל שאדם זוכה יותר לתקן ולברר את האמונת חכמים, כך הוא זוכה שיהיה לו שכל ישר והוא ידע איך להתנהג בכל דבר ודבר. הזכרנו שיש אמונת חכמים בכלליות ויש בפרטיות. בכלליות אמונת חכמים זה שאנחנו מאמינים ש'משה אמת ותורתו אמת' – זה  היסוד הראשון של אמונת חכמים, אבל בכל דור ודור יש צדיקים שהם נקראים 'המנהיגים של הדור'. אנחנו צריכים להתפלל לזכות לדעת מי הם הצדיקים שמנהיגים את הדורות שלנו. אעפ"י שהכל נמצא בתורה והכל כלול בתורה, הזכרנו שבכל דור ודור הנשמות משתנות וכפי שינוי הנשמות כך גם משתנות העצות והתיקונים של הדורות. כמו שבדורות שלנו בוודאי שאנחנו לא יכולים לקיים הרבה תיקוני
מוסר או דרכי תשובה של דורות קודמים, שבוודאי
שזה היה אמת לאמיתה מה שכתוב באותם ספרים קדושים, אבל עם כל זה, זה לא מתאים לדורות שלנו, הסיבה היא שהנשמות משתנות

הצדיקים שנותנים עצות לנשמות שלנו

לכל דור ודור יש את דרכי התשובה והתיקונים שלו והעבודה שלנו היא לחפש את הצדיקים שנותנים את העצות לנשמות שלנו ולמצבים שבהם אנחנו עוברים. בהמשך התורה רבינו אומר שיש חוכמה שהקב"ה גילה לעמ"י ועל החוכמה הזאת כתוב בספר דברים: 'כי הִוא חכמתכם ובִינתכם לעיני העמים'. הגמרא במסכת שבת (דף ע"ה) אומרת שהחוכמה הזאת נקראת 'סוד העיבור'. אנחנו יודעים שיש 2 אפשרויות כיצד למנות את השנה, יש את המחזוריות של השמש שזה 365 יום שלוקח לשמש להקיף את כדור-הארץ וזה נקרא 'שנת החמה', לעומת זאת יש את 'שנת הלבנה' שזה 355 יום, שנת הלבנה זה 12 סיבובים שהלבנה עושה סביב כדור הארץ

למנות את השנה

כל סיבוב של הלבנה לוקח 29 יום, 12 שעות ותשצ"ג חלקים (חלקים זה 3 שניות ושליש), שזה בערך ארבעים ושלוש דקות. כשאנחנו מונים 12 סיבובים של הירח סביב כדוה“א זה נקרא שנת הלבנה. יש 2 אפשרויות כיצד למנות את השנה, או לפי החמה או לפי הלבנה. בתורה אנחנו מונים את זה עפ"י הלבנה אבל מכיוון שאנחנו מונים את זה לפי הלבנה, יש הבדל בין שנת החמה לשנת הלבנה וצריך להתאים את שנת החמה לשנת הלבנה.

מדען גוי יכול לעשות את זה

תקופות השנה חורף, אביב, קיץ וסתיו נקבעים לפי שנת החמה ואם לא נתאים את שנת הלבנה לשנת החמה אזי כל שנה שלנו תהיה 355 יום, וכך יצא שבשנה הראשונה פסח יצא באביב אבל שנה אחרי פסח יצא כבר 10 ימים לכיוון החורף, אחרי 4 או 5 שנים נמצא את הפסח בתוך החורף, אבל צריך לעשות את הפסח באביב, לכן יש מושג שנקרא 'עיבור השנה' – אחת לכמה שנים אנחנו מוסיפים עוד חודש וזה מסדר את זה. בכלליות יש פה התאמה בין שנת החמה לשנת הלבנה וזה נקרא סוד העיבור ועל זה הגמרא אומרת: 'כי הִוא חכמתכם ובִינתכם לעיני העמים'. אומר רבינו שזה סוד ורק נשמות מאוד גדולות יודעות את סוד העיבור וגם כשאנחנו מגלים את זה לגויים, עם כל זה, זה עדיין נשאר סוד. לכאורה זה לא מובן, היום עם התפתחות המדע והמחשבים זה באמת לא בעיה לעשות את החישוב הזה, כל מדען גוי יכול לעשות את החישוב הזה והם גם עושים את זה. אומר רבינו שרק נשמות גדולות בעם-ישראל, כלומר צדיקים גדולים מאוד, יכולים להבין את החוכמה של העיבור וגם כשהגויים יודעים מחוכמת העיבור, עם כל זה, זה
נשאר סוד. צריך להבין מה העניין הגדול: באמת בדורות הקודמים היה קשה לחשב את זה, אבל עכשיו כשהמדע והחוכמה קצת התפתחה ויש מחשבים, עושים את זה וזה לא בעיה בכלל לעשות את זה

זה יותר עמוק מעצם החישוב המתמטי

אם גם הגויים יכולים לעשות את זה אז מדוע כתוב 'כי הִוא חכמתכם ובִינתכם לעיני העמים' ומה כוונת רבינו שאומר שגם כשמגלים זה עדיין נשאר סוד? למעשה רבינו מרמז לנו בעומק הדבר שיש פה משהו פנימי, יותר עמוק מעצם החישוב המתמטי כיצד אנחנו מתאימים את שנת החמה לשנת הלבנה, מכיוון שזה באמת לא קשה לעשות את הדבר הזה. רבינו אומר שגם כשמגלים את זה, זה עדיין נשאר סוד. בעומק ובפנימיות זה כזה סוד שהגויים לא יכולים להבין. צריך לדעת כלל גדול: בכל מצווה ומצווה שהקב"ה נתן לנו יש רובדים. יש את הרובד של הפשט, אנחנו לומדים בגמרא, בשו“ע ובפוסקים מהו הצד הנגלה של המצווה, אבל בתורה שלנו יש גם חלק של פנימיות..

כל דבר בעולם מרמז על דברים רוחניים

בכל מקום שאנחנו נתקלים בקשיים של אי-הבנה, צריך לדעת שהתשובה היא בפנימיות הדבר. רבינו התכוון שבפנימיות ובעומק הדבר הגויים לא יכולים להשיג את הדבר הזה ולא רק שהגויים לא יכולים להבין את פנימיות מצוות עיבור השנה, לתאם את שנת החמה עם שנת הלבנה, אלא גם בעם ישראל צריך צדיקים גדולים  מאוד  שרק  הם  יודעים  את  הסוד  הפנימי  של  מצוות  העיבור. נתבונן קצת בפנימיות של מצוות העיבור שרבינו אומר שכל תיקון עמ“י תלוי בדבר הזה של תיאום שנת החמה ושנת הלבנה: בזוהר הקדוש מובא בהרבה מאוד מקומות שכל דבר ודבר בעולמנו מרמז על עניינים רוחניים, אחד הדברים שהזוהר מרבה להשתמש בו זה חמה ולבנה. בפשטות, הלבנה מרמזת על השכינה והשכינה מרמזת על המצב של נשמות ישראל. כל פעם שאנחנו מדברים על מצב השכינה או גלות השכינה או שכינתא בעפרא – כל זה בא לבטא בעצם את המציאות הכללית של עם ישראל. כשאנחנו נמצאים
בגלות זה נקרא שהשכינה בגלות. הלבנה מרמזת על השכינה ועל נשמות ישראל. הזוהר הקדוש אומר שללבנה אין אור מעצמה אלא היא צריכה לקבל אור מהחמה..

כל דור צריך שיאירו לו חוכמה מיוחדת..

החמה מאירה ללבנה וכל האור של הלבנה זה מכוח החמה. עניין החמה זה חוכמה אמתית שזה חוכמת התורה, כמו שהחמה נותנת את כל אורה ללבנה וכל אור הלבנה זה מכוח החמה, כך זה גם אצלנו. אנחנו כמו הלבנה, מצד עצמנו אין לנו כלום. מה שמחיה אותנו ומאיר לנו את הדרכים בחיים כדי שנדע איך נסתדר, זה החוכמה. רבינו אומר שיש סוד מאוד גדול בעיבור ורק צדיקים גדולים מאוד יודעים את הסוד הזה, הכוונה שרק צדיקים גדולים מאוד יודעים להאיר את החוכמה הנכונה לנשמות ישראל בדור הזה. כל דור ודור צריך שיאירו לו את החוכמה המיוחדת לאותו הדור, ואם לא יאירו את החוכמה המיוחדת לאותו דור, הוא לא יוכל להתקדם, לעלות ולתקן את
מה שהוא צריך לתקן, מכיוון שלכל דור יש את
החוכמה המיוחדת שלו וכשהחוכמה הזאת תתגלה לו, אזי הדור יכול להגיע לתיקון שלו. אומר רבינו שלא רק שלכל דור ודור יש את החוכמה המיוחדת שלו, אלא לכל יהודי ויהודי יש את החוכמה, את העצות ואת הדרך שברגע שהוא ידע את זה, הוא יוכל להסתדר גם ברוחניות וגם בגשמיות..

לא הצד הטכני של המצווה

עיקר העבודה שלנו זה לזכות לדעת את החוכמה האמתית שמאירה דווקא לנו, הן בכלליות של הדור שלנו, והן מה שמאיר לכל אחד ואחד מאתנו באופן פרטי – זה מה שאומר רבינו שרק צדיקים גדולים מאוד יודעים את סוד העיבור, לתאם בין החמה ללבנה, הכוונה היא לא הצד הטכני של המצווה לעשות את
החישוב כיצד מתאמים ומשווים בין 355 יום ל365 יום, אלא רבינו מתכוון
בפנימיות שרק צדיקים גדולים יודעים להאיר את החוכמה האמתית שהדור הזה צריך, ולא רק זה, אלא להאיר את החוכמה האמתית לכל אחד ואחד בדור הזה לפי בחינתו.

לדעת להאיר ולתת לנו את השכל הנכון

אדם רוצה לחזור בתשובה ולהתקרב להקב"ה – אם הוא ישמע עצות אמיתיות, אבל הן לא שייכות ומתאימות לו, זה לא יעזור שום דבר. האדם היהודי צריך לשמוע
את התורה ששייכת אליו ואל נשמתו, וברגע שהוא יודע את העצות והחוכמה ששייכים אליו, אזי מכל מקום שאדם נמצא הוא יכול לעלות מעלה-מעלה, ואם הוא לא יודע את התורה ששייכת אליו, אפילו אם הוא נמצא במקום רוחני טוב, הוא לא יכול להתקדם מהמקום הזה. אנחנו צריכים כלים להתקדם, הכוונה לעצות והבנות נכונות כיצד להסתכל נכון על הדברים. צריך לדעת להאיר, להדריך ולכוון ולתת
את השכל הנכון לאדם במקום שבו הוא נמצא ועל זה רבינו אומר שזה סוד מאוד גדול

..אתה לא יכול לדעת את זה מחוכמתך

ברוך השם זה מצווה ומעלה מאוד גדולה ללמוד תורה וכל המרבה הרי זה משובח, אבל עם כל זה, זה עדיין לא אומר שאדם הגיע למדרגה שבה הוא יכול להדריך אחרים. אומר רבינו שכדי להדריך אחרים צריך לדעת את סוד העיבור. יש מכתב
של רבי נתן בספר 'עלים לתרופה' (מכתב שע"ה) שבו הוא אומר: כדי שהצדיק
ידע להדריך אותנו הוא צריך שיהיה לו 'השגה א-לוקית'. אומר רבי נתן: 'השגה
א-לוקית' זה השגה שהקב"ה מגלה לצדיק, הקב"ה מגלה לו את כל הנשמות
של אותו הדור ואת כל השורש של הנשמות, את המצב שבו הנשמות האלה
נמצאות, לאן הן צריכות להגיע ואת הדרך מהמקום שבו הן נמצאות ועד למקום
שבו הן צריכות להגיע – כמובן שאדם לא יכול לדעת את זה רק מצד חוכמתו, כמה שהוא יהיה חכם ופיקח הוא לא יכול לדעת כאלה דברים. הקב"ה מגלה את זה לצדיק שעבד על עצמו וזיכך את עצמו מאוד ואם הוא ראוי לזה וזה התפקיד והתיקון
שלו בעולם, אזי הקב"ה מגלה לו את זה – כך זה היה אצל כל הצדיקים מימות עולם…

הבעש“ט: התיקון שלך זה להיות עגלון!

כשמשה רבינו בא והדריך את עם ישראל, הוא לא בא והדריך את עם ישראל מצד זה שהוא היה אדם חכם, אלא מצד שהוא קיבל תורה משמיים, זה נבואה, רוח-הקודש והשגות א-לקות, ואז הוא יכול להדריך כל יהודי ויהודי ולהגיד לו מה התיקון שלו ומה הדרך שבה הוא צריך ללכת. ידוע שהיו באים אנשים להאר"י הקדוש, ועוד לפני שהיו מגיעים אילו, רבינו האר"י הקדוש כבר היה יודע את   כל התיקונים שלהם והוא היה אומר להם בדיוק מה הם צריכים לעשות. הזכרנו מעשה שמובא ב'שבחי הבעש"ט': פעם הגיע לבעש"ט רב של כמה עיירות, הוא שמע והאמין שיש פה צדיק מאוד גדול.
הוא בא לבעש"ט ושאל: מה התיקון שלי בעולם?
הבעש"ט אמר: התיקון שך הוא לעזוב את הרבנות ולהיות עגלון. אותו רב זכה והתבטל לבעש"ט והוא הלך להיות עגלון

התיקון שלך זה לאכול בשר

הבעש"ט אמר לתלמידיו: אם אותו יהודי לא היה מקבל את עצתי, הוא לא היה יכול להגיע לתיקון שלו בשום פנים ואופן. בספר על חיי האר"י מובא סיפור על אותה בחינה: פעם הגיע לרבינו האר"י אחד מהצדיקים של צפת שהיה מעובדי השם הגדולים של צפת, הוא הגיע לרבינו האר"י ושאל: מה התיקון שלי? רבינו האר"י אמר לו: התיקון שלך זה לאכול בכל יום בשר. אותו צדיק נפגע, הוא כל לילה קם חצות, ולומד תורה 20 שעות ביממה בדביקות עצומה, הוא חשב שהאר"י הקדוש יגיד לו להתבודד בכל יום 20 שעות בהרים, אבל לא, האר"י הקדוש אמר לו: תאכל כל יום בשר. אותו רב חשוב נפגע מהאר"י הקדוש והלך לו, לאחר מכן הוא התיישב בדעתו ואמר: רגע, רבינו האר"י לא מדבר איתי סתם כך, אני אשאל אותו מדוע הוא אמר לי כזה דבר

יכול להיות שמה שמבינים זה דמיונות

כשהוא חזר הוא שאל את רבינו האר"י: מה היתה כוונתך? אמר לו רבינו האר"י: אדם שקם כל יום חצות ולומד תורה עשרים-שעות ומתפלל הוא יכול לתקן את הבשר, לאחרים זה אסור. הסיפורים האלה מלמדים אותנו ומרמזים לנו על הנקודה הזאת שזה לא דבר פשוט שאדם ידע מה באמת הדרך שבה הוא צריך ללכת בעולם. לפעמים אדם אומר: אני מרגיש שאני יודע מה התיקון שלי. מאיפה אתה יודע שזאת האמת?? בתורה האחרונה של חייו (ליקוטי מוהר“ן תורה ח‘ חלק שני) רבינו אומר: 'כי כל מי שזוכה להתקרב למנהיג האמתי, על ידי התקרבותו אליו נתתקן ונתברר אצלו בחינת המדמה', יכול להיות שמה שאנחנו מבינים ורואים זה דמיונות, יכול להיות שהתיקון שלנו זה עניין אחר לגמרי ואנחנו לא יודעים את זה, לכן אומר רבינו שצריך לחפש כזה צדיק שיכול להדריך אותנו באמת לתיקון שהפרטי והמיוחד שלנו.

יזכה לעניינו שהוא צריך לבוא בזה העולם

שאל אותי מישהו: מדוע אין לנו זכות כמו שהיה בדורות הקודמים שהיו צדיקים כמו רבינו האר"י שהיה אומר לאדם מה התיקון שלו? אמרתי לו: אדרבה, הדור שלנו גם זכה למעלה גדולה מאוד. פעם אדם היה צריך לחפש את הצדיק הזה, אבל היום אנחנו מאמינים בזה, רבינו אמר לנו את זה במפורש בספר 'חיי מוהר"ן': 'אין הקב"ה עושה לי זאת ח"ו לקח ממני איש מאנשי.. עד אשר יזכה לבוא לעניינו שהוא צריך לבוא בזה העולם אשר בשביל זה נברא'. היום זה עניין אחר, רבינו מדריך אותנו ומכוון את הנשמות בדרך. רבינו אומר שיש חכמים שיודעים את סוד העיבור שזה להאיר לכל יהודי ויהודי את הדרך הפרטית והמיוחדת שלו, מהו צריך לעשות בעולם הזה. רבינו אמר במפורש שאין לו מה לעשות בעולם הזה וכל ביאתו לעולם היתה כדי לתקן את כל נשמות ישראל עד ביאת משיח צדקנו, לכן היסוד הראשון הוא ההתחברות והאמונה ולדעת שברגע שאנחנו מחוברים עם הצדיק, אזי הצדיק כבר מוליך אותנו..

פתאום אתה יכול להסתובב במעגלים

אם אנחנו מקושרים עם רבינו אנחנו צריכים להאמין באמונה שלימה שכל מה שקורה לנו בחיים זה בעצמו כל המהלכים שצריכים להביא אותנו לתיקון שלנו – זה ההבדל בין מה שהיה בעבר לבין היום. בעבר היית בא לצדיק והוא היה אומר לך במפורש: תעשה כך וכך והיית יכול להגיע לתיקון שלך. היום זה נעלם, צריך יותר אמונה שהצדיק הולך אתנו ומכוון אותנו בדרכי חיינו. הרבה פעמים אדם רואה שברגע שהוא מתקרב לצדיק, הרבה דברים בחיים שלו משתנים. לפני שהוא התקרב לצדיק היו לו מהלכים מסויימים, פתאום כשהוא התקרב לצדיק הוא יכול להתחיל להסתובב במעגלים והוא לא מבין אפילו מה רוצים ממנו – גם זה חלק מהתיקון. יש כזה דבר שמוליכים את האדם במעגלים והוא לא יודע מה רוצים ממנו –
רבינו אומר על זה: תמתין, אל תדאג, עוד מעט זה יתבהר לך

לכל הדברים שצריכים להגיע

יש כאלה צדיקים גדולים שיודעים את סוד העיבור, להאיר את העצה ואת הדרך הנכונה לכל יהודי ויהודי, לכן רבינו אמר בתורה האחרונה של חייו (תורה ח‘ חלק שני) שצריך הרבה תפילות על הדבר הזה: שנזכה להתקרב לצדיק הזה שיכול להדריך אותנו. ברגע שנזכה להתקרב אליו ולשמוע לו, הוא יוליך אותנו לכל הדברים  שאנחנו  צריכים  להגיע  בעולם  הזה. ברגע שהתקרבנו לרבינו צריך לדעת שרבינו מוליך אותנו בדרך הזאת. יש כמה וכמה עצות כיצד לזכות להאיר את זה יותר ויותר: אומר רבינו שיש מצב שאדם 'נשקע במותרות', הכוונה שאדם חושב בשעה אלף מחשבות ובמחשבות האלה אין שום תועלת, זה מחשבות לא-מעשיות והן לא יביאו את האדם לשום מקום. רבינו קורא למחשבות המבולבלות 'מותרות'. רבינו אומר לנו פירוש נוסף ל'מותרות': שאדם שקוע בתאוות העולם הזה..

..להגביר התאוות שיהיו בחינת מותרות

יש כאלה אנשים ששקועים בתוך תאוות ממון ויש כאלה ששקועים בתוך התאווה הידועה (ניאוף) – זה נקרא מותרות. בתאוות העולם הזה יש תיקון מאוד גדול אבל כשזה במידה ובדרך הנכונה, העבודה של היצר הרע היא להגביר את התאוות שיהיו בבחינת 'מותרות'. כשאדם שוקע בתאוות האלה זה כמו אזיקים על הידיים והרגליים של האדם. צריך לדעת שהמחשבות המיותרות והתאוות המיותרות הם הצרות הכי גדולות שלנו בחיים, כל מה שאדם לא יודע איך להתנהג ואיך להתמודד עם הדברים בצורה נכונה – כל זה בא מהמותרות, הן המותרות של המחשבות והן המותרות של התאוות. הצדיקים שזכו לצאת מתאוות העולם הזה, כשהיו נתקלים בבעיה, מיד הם היו רואים את הדרך כיצד להתמודד עם הבעיה. כשרבינו אומר להיות שקוע במותרות הכוונה שזה מאוד-מאוד מבלבל את הלב ואת המוח של האדם, לכן המוח חושב אלף מחשבות מיותרות בכל שעה, והלב רוצה אלף רצונות מיותרים
בכל שעה ושום דבר לא בא לידי ביטוי, זה רק עובר בתוכנו ומייסר אותנו, זה כמו מערבולת שמסובבת אותנו 24 שעות ביממה, לכן אדם לא יודע מה הוא רוצה
בעצמו – ועל זה אומר דוד המלך: 'רבות מחשבות בלב-איש, ועצת השם היא תקום'..

יש מים שמטהרים אדם מכל המותרות

כשאדם שקוע במותרות זה בעיה גדולה מכיוון שאדם שבוי בזה והוא לא יכול להשתחרר מזה, זה כמו כבלים על הידיים ועל הרגליים. היצר הרע לא נותן לנו להכנס לתוך האמת, אנחנו רוצים ומוכנים להכנס לאמת אבל היצר הרע לא נותן לנו את זה, זה באמת לא פשוט. אדם צריך לדעת: ברגע שאנחנו שקועים במותרות, אנחנו שבויים במקום הזה. ברגע שמתנוצץ ליהודי האמת, ברגע אחד הוא מוכן למסור את נפשו להקב"ה בכל רגע ורגע. הנשמה היהודית היא חלק א-לוק ממעל, ברגע אחד היא יודעת את האמת, הבעיה היא שהיצר הרע כ"כ מקשה עלינו ומבלבל אותנו והוא לא עוזב אותנו – רבינו אומר לנו איך אפשר לצאת מזה: יש מים שמטהרים את האדם מכל המותרות האלה ומכל הבלבולים ועל המים האלה כתוב בספר יחזקאל: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם'..

בוודאי שצריכים לחפש את המים האלה

-כשאדם זוכה שיזרקו עליו את המים האלה, אזי אותו אדם בא 'לעצה שלימה' ואז הוא מקבל שכל ישר. אדם מתחיל לתקן ולהוציא מתוכו את כל המותרות אז המחשבות שלו מתחילות להיות ישרות. הלב שלו מתחיל להיות רגוע ושליו, הוא מתחיל לקבל לב יציב והרגשות שהרבה יותר קשורות למציאות – אומר רבינו שהסוד הוא שצריך מים טהורים. אם יש כאלה מים שיכולים לטהר אותנו, אנחנו בוודאי צריכים לחפש את המים האלו. אומר רבינו שהמים האלה זה 'מחלוקת', הכוונה שברגע שחולקים על האדם והוא זוכה לשתוק, צריך לדעת שמטהרים אותנו מכל המותרות האלה. אדם שקוע באין-סוף שגעונות, בלבולים ורגשות מעורבבים – רבינו אומר שמחלוקת מטהר אותנו מכל זה, הכוונה שחולקים
על האדם ומבזים אותו. צריך לדעת שמשמיים
תמיד מזמנים לאדם מישהו שיחלוק עליו ויבזה אותו. כשאדם קשור עם רבינו הוא כל הזמן זורק עלינו מים טהורים

מי יכול לשתוק 12 שעות???

רבינו אומר לנו פה יסוד מאוד גדול: אם יגידו לנו בדורות שלנו סדר של תעניות אם נתענה רצוף אז במקרה הטוב אחרי יום-יומיים אנחנו נחפש מישהו להרביץ לו, זה לא שייך לנו אז הנשמה שלנו לא יכולה לסבול את זה, אז אולי תענית דיבור? נדיר מאוד מישהו שיכול להחזיק מעמד לשתוק 12 שעות, זה סכנה גדולה שהוא יכנס פתאום לעצבות. אומר רבינו: תעניות וסיגופים אתם לא יכולים, אז לפחות תקבלו ביזיונות באהבה – רבינו ידע שזה התיקון שלנו. התיקון של הדורות שלנו הוא ללכת עם הנקודה הזאת: 'ישמע בזיונו, ידום וישתוק', עיקר הזיכוך והתיקון של האדם זה כשמבזים אותו, כואב לו, והוא זוכה לשתוק.

אל תדאג, גם אתה תקבל את הביזיונות

כשמבזים את האדם וזה כואב לו והוא שותק, באותו רגע הוא זוכה לעשות תיקון של 80 תעניות, זה מזכך את האדם. רבינו אומר בליקוטי מוהר“ן תורה ו' כמה אדם זוכה להזדכך כשהוא זוכה לשתוק ולקבל את הביזיונות באהבה. ברגע שאדם זוכה להתקרב ולהתקשר לרבינו צריך לדעת שהתחייבת, נכנסת לתוך מסלול של ביזיונות, יכול להיות שאתה תלמיד חכם עצום ואתה מוסר שיעור גמרא בכזה עיון ועמקות, אבל אם אתה מקורב לרבינו אל תדאג, אתה תקבל את הביזיונות. מספיק אדם
אחד שיפגע בול בתוך הלב שלנו וזה שובר אותנו לרסיסים. רבינו אומר שאם אדם זוכה לשתוק אזי המחלוקת והביזיון שעוברים עליו מטהרים אותו מכל המותרות שלו

המשימה זה להגיע אל הקומה המאה

אם נתבונן על זה קצת ביישוב הדעת נראה שזה מתנה עצומה, כשאדם זוכה לזה הוא מזדכך כולו, זה מזכך אותנו מכל המותרות שלנו. שמעתי מהרב שליט"א שאמר למה הדבר דומה: יש בניין של מאה קומות ויש מדרגות, המשימה היא להגיע לקומה המאה, זה לא פשוט אבל זה אפשרי, אדם יתאמץ קצת. אולי הוא ינוח באמצע, אבל לבסוף אחרי כמה שעות הוא יגיד לקומה המאה, אבל הרב אמר שיש גם מעלית, אפשר ללחוץ על כפתור מאה ולהגיע תוך 8-9 שניות לקומה מאה, אז מה
עדיף? בוודאי שעדיף להכנס למעלית – זה המשל, הנמשל הוא הדרך בעבודת השם

בשלב מסויים משמיים מסייעים בדבר

-ברגע שאדם שותק על הביזיונות, הוא נכנס למעלית, לוחץ על כפתור מאה
וישר מגיע לתכלית  הדבר הזה הוא זיכוך מאוד גדול וזה מטהר אותנו מכל
מה שעובר עלינו. נכון שזה קשה אבל אנחנו צריכים לדעת שאנחנו עושים
את ההשתדלות שלנו. ברגע שאדם עושה את ההשתדלות שלו, לאט-לאט מסייעים לו משמיים, זו עבודה לא קלה, אבל ברגע שאדם רוצה לקיים את הדבר הזה, אזי בשלב מסויים משמיים מסייעים לו בדבר הזה. יש לך סימן: ברגע שאתה
יכול לשתוק על הביזיונות זה סימן שאתה מתחיל ללכת יותר ויותר בדרך התיקון שלך

המאמץ שלך עושה בשמיים שעשועים

בהמשך התורה רבינו אומר לנו דבר נורא מאוד: לפעמים יש מחלוקות וביזיונות על האדם גם כשהוא הולך בדרך האמת ויש  לו אמונה ויש לו אמונת חכמים, רק שחסר לו נקודה באמונה שהוא לא מאמין בעצמו, וגם זה גורם שיהיה עליו מחלוקות. רבינו מאוד הדגיש את הנקודה הזאת. נכון שאנחנו עדיין צריכים לתקן הרבה-הרבה דברים, אבל אומר רבינו שבד-בבד אדם צריך לדעת שכל תנועה שהוא עושה לכבוד הקב"ה זה עושה שעשועים ושמחה מאוד-מאוד גדולה למעלה, בפרט בדור שלנו שיש קשיים וכ"כ מניעות ברוחניות, לפעמים כדי ללכת להתפלל בבית הכנסת צריך כמעט מדרגה של תנא לפי הייסורים שעוברים על האדם, כל  פסיעה  שהוא  עושה  לבית  כנסת  יש  לו  מניעות  ובלבולים. אדם רואה: ללכת לבית הכנסת קשה לי, אז איזה מין יהודי אני? מה אני שווה? אומר רבינו: תדע לך, אם אתה עובר כאלה ייסורים, המאמץ שנראה לך קל, עושה בשמיים שמחה ושעשועים מאוד גדולים..

רוצים שהשם יפתח לנו את הלב והמוח

אדם צריך לדעת שכל תנועה ותנועה וכל מאמץ ומאמץ שהוא עושה זה משמח מאוד את הקב"ה – זה יסוד מאוד גדול. אם אדם לא יודע את זה ולא מאמין בזה שהעבודה שלו משמחת את הקב"ה ועושה שעשועים מאוד גדולים, ע"י זה בא לאדם מחלוקות, ז"א שאדם צריך להאמין בעצמו. אדם צריך לדעת שיש לו עדיין הרבה מה לתקן, אם הולך טוב ברוך השם אבל לא צריך להתבלבל מזה ולהכנס לדמיונות. צריך להודות להקב"ה כשהולך לנו טוב ואנחנו רוצים שהקב"ה יפתח לנו את הלב ואת המוח שנוכל ללמוד תורה, להתחזק ולעשות מעשים טובים, אבל בד-בבד צריך לזכור לא להתבלבל ולדעת שיש לנו עדיין מה לתקן. שמעתי מהאדמו"ר מפוריסוב שאמר: כשאדם מתחיל להתקרב והוא רוצה להתחזק ולעבוד את הקב"ה, אזי כל הנפילות, כל הביזיונות וכל הכישלונות  שאדם עובר, כל זה רק כדי לעזור לאדם להחזיק את עצמו בשפלות. ברגע שאדם חושב שהוא אחד מהצדיקים שבדור, הקב"ה מראה לו תוך כמה שניות איפה הוא יכול להיות – כל זה כדי להשאיר את האדם בענווה ושפלות, אבל כדי שלא נגיע לזה אנחנו צריכים תמיד לזכור שאנחנו לא הצדיקים הכי גדולים בדור הזה. אבל בד-בבד צריך לדעת שכל מעשה ומעשה שאנחנו עושים, משמח מאוד-מאוד את הקב"ה. ברגע שאדם מתחיל להתבונן בחסרונות שלו אזי הוא מיד יכול ליפול בדעתו ולא להעריך ולהחשיב בכלל את העבודה שלו – זה מצד היצה“ר שרוצה להפיל אותו לעצבות, לכבדות וכן הלאה.

כל דבר גורם לשמחה גדולה בשמיים

נכון שאני לא הצדיק שמתקן את הדור הזה והלוואי שאזכה לתקן את עצמי, אבל בד-בבד אני צריך להאמין באמונה שלימה שכל דבר ודבר שאני עושה גורם לשמחה גדולה מאוד למעלה בשמיים. אדם צריך ללכת עם שתי הנקודות האלה, נקודה ראשונה זה  שאתה לא צדיק הדור ויש לך עדיין הרבה מה לתקן. נקודה שנייה זה תדע לך שלהקב"ה יש שמחה ושעשועים גדולים מאוד מכל תנועה ומאמץ שאתה עושה, אל תזלזל בדבר הזה – זה נקרא 'דרך הממוצע', אנחנו בעצם הולכים עם שתי הבחינות, גם  עם  ענווה  ושפלות  ובד-בבד  אנחנו  מחשיבים  את  העבודה  שלנו..

פירוש מיוחד של ’האור החיים‘ הקדוש..

בפרשת קרח יש פירוש מאוד נפלא ומיוחד של 'האור החיים' הקדוש על הפסוק
'א-ל א-להי הרוחֹת לכל בשר האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצֹף' משה רבינו אמר להקב"ה בלשון הזו ומאריך בבקשה על עמ"י, מכיוון שהוא ידע את דרגות החפץ שיש להקב"ה, הכוונה שיש דברים שהקב"ה רוצה יותר 'האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה (המלאכים), למעלה ממנו, שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מאוצרות החיים (גן-עדן). למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר והוא מונעם מהכיר השם והם מתעצמים לאהוב השם ולשבחו ולהודות למאמרו, זה עליון וחשוק אצל הבורא למעלה מהכל'..

מיד התרצה הקב“ה לתפילה של משה

יהודי אומר בעולם הזה כמה מזמורי תהלים או מדבר עם הקב"ה וזה נחשק אצל הקב"ה יותר מתפילת הצדיקים הכי גדולים שמצאים בגן-עדן וכל זה בגלל שאנחנו נמצאים בעולם הזה. אדם הולך להתבודדות ויש לו אלף מחשבות על בנקים ועל תאילנד – הכל מונע ממנו ללכת עכשיו ולדבר עם הקב"ה והוא בכל זאת מתחזק בדבר הזה. אדרבה, זה שאנחנו נמצאים בתוך הגוף, בתוך המניעות והבלבול דעת העצום הזה, כל תנועה שאנחנו עושים, אין למעלה מזה אצל הקב"ה, זה הדבר העליון ביותר אצל הקב"ה. משה רבינו אומר להקב"ה: מכיוון שהתפילות שבאות מהנשמות בעולם הזה, זה אצלך עליון וחשוק, אזי לא כדאי לך להשמיד את עמ"י, כי מי ישבח אותך? מיד התרצה הקב"ה לתפילה של משה רבינו, וזה הכוונה 'א-ל 
א-להי הרוחֹת לכל בשר' הרי עיקר התענוג שלך הוא מהתפילה שבאה מהעולם הזה..

בגלל המניעות העצומות שיש על זה..!

זה מה שרבינו אומר לנו פה שנדע שדווקא בגלל שאנחנו נמצאים פה
בתוהו ובוהו של העולם הזה עם כל הבלבולים האלה, כל התחזקות וכל התעוררות שלנו ללכת לדבר עם הקב"ה, להודות לו, להגיד תיקון
הכללי, להתפלל שחרית, מנחה וערבית, דווקא בגלל המניעות העצומות שיש על כל זה, יש להקב"ה כזה תענוג ושעשועים גדולים מאוד מכל דבר ודבר.