פרשת כי תשא | כיצד זוכים להתבודדות הלכה למעשה:

ידוע שתורה נ"ב שנקראת 'הנעור בלילה', היא היסוד של דרך ההתבודדות. רבינו אומר בליקוטי מוהר"ן תורה כ"ה חלק שני: 'ההתבודדות הוא מעלה עליונה וגדולה מן הכל', באמת זה לא חידוש של רבינו, זה כבר מובא בחז"ל בראשונים ובאחרונים – אדם יכול לזכות לכל התיקונים שלשם כך הוא בא לעולם ע"י העצה
של ההתבודדות. בעבר הזכרנו ספר מוסר שנקרא 'דברי אמת', את הספר
חיבר תלמיד-חבר של ר' ישראל סלנטר, למחבר קוראים ר' אלכסנדר משה לפידות, בפרק ט"ז הוא כותב כך: על-ידי שעה התבודדות, אפילו מי שהוא רשע גמור, יתהפך להיות צדיק תמים וצדיק שלם..

הדרך להתקרב אל האמת

צריך לדעת שעד לפני דור אחד היה ברור לכולם שההתבודדות למעשה זה העצה והדרך הבדוקה ביותר להתקרב להקב"ה והיא פותחת את כל השערים. כל אדם, לא משנה איפה הוא נמצא ולא משנה מה המציאות שלו, אם הוא יתמיד וידע איך לקיים הלכה למעשה את העצה של ההתבודדות אז כל אדם יכול לזכות לכל התיקונים שלו מהמקום שבו הוא נמצא. הרב לפידות אומר בספר
דברי אמת: אוי לנו שאין אנו משמים ליבנו לתרופה הבדוקה שהמציאו לנו ראשונים ואחרונים פה אחד,
והיא שעה התבודדות. יש קונטרס של הרמח"ל שנקרא 'דרך עץ החיים' שם הוא אומר שהדרך להתקרב אל האמת היא דרך ההתבודדות. כידוע גם רבינו בכמה מקומות בליקוטי מוהר"ן ובשיחות, מדבר מגודל המעלה
של ההתבודדות, ר' נתן אומר בליקוטי הלכות: אדם שיש
לו כל יום שעה התבודדות, נכנס תחת כנפי השכינה. למעשה אדם שעושה התבודדות חי בהשגחה פרטית מיוחדת, זה כמו שהקב"ה בכבודו ובעצמו פורס עליו
כנפיים ושומר עליו בכל הדרכים ובכל מקום שבו הוא
צריך ללכת. הרבה פעמים שמענו מהרב ברלנד שליט"א שאמר: אדם שמקורב לצדיק ומשתדל ללכת בדרך האמת ויש לו את העצה של ההתבודדות, אז באמת
אין לו מה לפחד משום דבר בעולם, אין  לאף  אחד  רשות  להתקרב  לאותו  אדם..

אין לי שום מציאות, רק דביקות בהקב“ה

בתורה נ"ב אומר רבינו שעיקר תכלית בריאת העולם זה שישראל יחזרו וידבקו בשורשם, היינו בהשם יתברך, יש בחינה כזאת של צדיקים מאוד גדולים שזכו לביטול השלם, כמו שר‘ שמעון בר-יוחאי כותב בסוף הזוהר הקדוש 'בקשר אחד נקשרתי', אין לי שום מציאות בעולם הזה אלא דביקות בהקב"ה, בשביל זה כל העולם נברא. עולם זה מלשון העלמה, כל יהודי בא לעולם למציאות של העלמה והסתרה

שויתי השם לנגדי

העבודה שלנו בעולם הזה  זה לחזור ולהגיע לגילוי, הכוונה לגלות  את הקב"ה. יש מדרגה של צדיקים גדולים שרואים בכל רגע ורגע את הקב"ה, אין להם היסח-הדעת אפילו לא כחוט השערה, זו מדרגה מאוד גבוהה אבל כתוב 'ועמך כלם צדיקים', הקב"ה ברא את העולם כדי שכל יהודי יגיע למדרגה הזאת וזה תכלית הבריאה. התכלית זה להיות נכלל בהקב"ה, הכוונה 'שויתי השם לנגדי תמיד', שזה בחינת גן-עדן בעולם הזה..

זוכים לבטל תאוות ומידות!

אומר רבינו שכדי לזכות לזה אדם צריך לבטל את עצמו לגמרי, הכוונה לביטול כל המידות והתאוות הרעות, שאדם יבטל ויסיר מעליו את כל המידות הרעות ואת כל התאוות המיותרות של העולם הזה – רבינו אומר: 'ואי אפשר לבוא לידי בטול, כי אם על ידי התבודדות. כי על ידי שמתבודד ומפרש שיחתו בינו לבין קונו, על ידי זה הוא זוכה לבטל כל התאוות והמדות רעות, עד שזוכה לבטל כל גשמיותו, ולהכלל בשרשו' – רבינו מבטיח לנו פה, וזה מובא הרבה בספרים הקדושים, שע"י התבודדות אדם יכול לזכות לכל התיקונים שלו עד שהוא זוכה להכלל בשורשו, ז"א שהוא חי בעולם הזה והוא רואה בכל רגע ורגע את הקב"ה עין בעין, הכוונה שאין לו היסח הדעת מהקב"ה אפילו לא לרגע אחד. אומר רבינו: ההתבודדות צריכה להיות במקום שהוא פנוי מטרדות העולם הזה כדי שהאדם יישב את דעתו, ושאדם ירבה בשיחות ובתפילות עד שיזכה לבטל דבר לא-טוב, היינו מידה או תאווה ואח"כ ירבה עוד בתפילה ואז יבטל תאווה ומידה אחרת, וכן ינהג זמן רב בהתבודדות עד שיבטל הכל, ואח"כ נשאר ממנו איזה דבר ואח"כ מבטל גם את זה עד שלא נשאר ממנו שום דבר, הכוונה שלא נשאר ממנו שום דבר רע שמפריד ועושה מסך בינו לבין הקב"ה, ואזי
כשזוכה לביטול באמת נכלל נפשו בשורשו, היינו בו יתברך וזה תכלית כל בריאת העולם

כל התגברות מסירה מסך ביננו להשם

אם אנחנו מאמינים אז מה מפריע לנו לראות את הקב"ה? יש רגעים, שאדם מרגיש את קירבת-השם, אבל אנחנו רואים שרבע שעה אחרי זה פתאום הוא שוכח את זה לגמרי והוא נופל לתוך מציאות העולם הזה. אדם יכול לחזק אלף אנשים באמונה ורבע שעה אחרי יש לו ניסיון קטן בכעס ופתאום הוא לא רואה את הקב"ה. כשאדם נכנס לניסיון הוא בכלל שוכח את הקב"ה, אז מה הסיבה? רבינו אומר שהתאוות של העולם הזה והמידות הרעות שיש בתוכנו, זה עושה מסכים ביננו לבין הקב"ה.
כל פעם שאדם מתגבר על איזה מידה או תאווה, הוא מסיר מסך בינו לבין הקב"ה..

..זה רק מחמת שאין להם יישוב הדעת

ברגע שאדם יוצא מהרע שזה, כעס, קנאה, הקפדה, עין לא טובה וכן הלאה, ממילא הוא כבר רואה את הקב"ה. כדי לגלות ולהכיר את הקב"ה צריך לבטל את המידות הרעות ואת התאוות המיותרות של העולם הזה וממילא ע"י זה אדם מסיר את המסכים והוא מגיע למדרגה של דוד המלך שאומר: 'שויתי השם לנגדי תמיד'. למעשה רבינו מגלה לנו עצה ורפואה בדוקה ומנוסה שעל ידה אפשר לזכות להגיע להכל. אדם שמגיע להתבודדות צריך לדעת שבדרך ההתבודדות יש ארבעה חלקים ואנחנו כל פעם צריכים לעבוד על אחד מהארבעה חלקים, לפעמים אדם יכול לעבוד על יותר חלקים אבל למעשה הדרך  של  ההתבודדות  זה  ארבע  נקודות  של  עבודה  בתוך  ההתבודדות. בתורה י' חלק שני רבינו אומר: 'מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת' – זה
דבר עמוק מאוד. הרבה פעמים אנחנו נמצאים במצב של ריחוק מהקב"ה, הסיבה
היא שאין לנו מציאות פנימית של יישוב הדעת. יש קליפה שנקראת 'קליפת
פרעה' והיא פועלת מאוד חזק בעולם, כמו שפרעה אמר: 'תכבד העבדה על האנשים.. ואל ישעו בדברי שקר' – פרעה אמר את זה למשה רבינו שבא לגאול את עם ישראל..

אל תכנס למהלך של טירוף הדעת ולחץ

העצה הראשונה של היצר הרע להרחיק אותנו מהקב"ה ומאמונה יותר פנימית ויותר עמוקה היא 'תכבד העבדה על האנשים', פירוש הדבר שזאת דרך של היצה"ר להכניס את האדם לתוך מהלך של טירוף הדעת ולחץ, שאדם יהיה כל היום במציאות שאין לו זמן לעצור לרגע ולהתבונן: רגע, מה אני עושה פה? בשביל מה בעצם באתי לעולם? צריך לדעת שיש בחינה של פרעה גם בתוך הקדושה, פירוש הדבר: אם היצה"ר רואה שאדם מתחזק בתורה וביראת שמיים, הוא לא יכול לבוא ולהגיד לו: תחלל שבת. יש לאדם מספיק אמונה לדעת שאסור לחלל שבת אז הוא לא יחלל, אומר ר' נתן בליקוטי הלכות שהיצר הרע בא לאדם שמתחזק בתורה וביראת שמיים ומכניס אותו למציאות של חוסר יישוב הדעת: אתה
רוצה לשמור תורה ומצוות? על כל פנים לא ביישוב הדעת..

איך עשר שנים עברו בשנייה

היצה"ר רוצה להכניס את האדם למצב של 'תכבד העבדה על האנשים'. אדם 'פותח עסק' ולמעשה פרעה יושב אצלו בעסק, בהתחלה הוא סיכם עם אשתו שהוא עובד רק 12 שעות, אבל לאט-לאט הוא גולש לעוד עבודה, וגם כשאדם עוזב את העבודה, העבודה לא עוזבת אותו, הוא כל הזמן חושב מה אני אעשה ואיך אני אעשה – כל זה עצת היצה"ר כדי שאדם לא יעצור לרגע ויחשוב: רגע, מה אני עושה בכלל בעולם? היצה"ר נותן לאדם תחושה שהוא הולך לחיות פה נצח-נצחים, אנשים בונים תוכניות במסירות נפש כאילו הם הולכים להיות פה מיליארד שנה, עוד מעט אתה הולך לעזוב פה את הכל – זה היצה"ר שלא נותן לאדם רגע לעצור ולחשוב: רגע,
מה אני עושה בכלל? אם אדם יסתכל אחורנית הוא יראה איך 10 שנים עברו בשנייה..

מחוץ לעיר, בשדות, ביערות ובמדבריות

רבינו אומר: 'מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת' – בהתחלה קשה לאדם לעשות שעה התבודדות כל יום אבל הנקודה הראשונה של ההתבודדות זה שיהיה לאדם זמן של יישוב הדעת כל יום.
זה חשוב שאדם יעשה בכל יום התבודדות, אם קשה לעשות שעה אז בהתחלה אפשר לעשות עשרים דקות או חצי שעה, אבל צריך להשתדל לרצות להגיע לשעה התבודדות כל יום, העיקר זה להקפיד בזה כל יום. ההתבודדות צריכה להיות
במקום שבו לא יפריעו לו, רבינו אומר לנו בתורה הזאת שהכי טוב זה להתבודד בלילה מחוץ לעיר, בשדות, ביערות ובמדבריות, אבל הרבה פעמים קשה לקיים את זה

זה כדי שתירגע ותרגיע את הנפש שלך

הרבה פעמים קשה שההתבודדות תהיה בשדה ושתהיה בלילה, זה מעלה מיוחדת אבל לא חייב שזה יהיה דווקא כך, העיקר שיהיה לאדם את הזמן של ההתבודדות, זה יכול להיות ביום, בבית או בחוף הים, זה לא משנה איפה, העיקר שאדם ימצא מקום שלא מטרידים אותו ולא פונים אליו, עדיף לסגור את הפלאפון – ברגע שאדם רוצה לסגור את הפלאפון, מיד נופלים לו אין-סוף מחשבות שהוא עכשיו חשוב לעמ"י יותר מאשר ראש-הממשלה והוא לא יכול לכבות את הפלא' כי זה פיקוח נפש                   לאלפי אנשים  – אני אומר לכם מראש: תדעו לכם, העולם יכול להסתדר בלעדינו חצי שעה או שעה. העבודה של יישוב הדעת זה כדי שאדם ירגע וירגיע את הנפש שלו, זה העבודה הראשונה בהתבודדות. הרמח"ל כותב בתחילת 'מסילת ישרים' ו'החזון איש' אומר שלכל  יהודי יש מידת חוכמה עליונה שאיתה הוא בא לעולם, זה נקרא 'סוד המקיפים' שזה הנשמה שלנו. הנשמה שלנו רוצה להתגלות לנו ולגלות לנו דברים ולהחכים אותנו. אדם יכול לראות ולהשיג דברים גדולים ועצומים. יהודי יכול לראות מסוף העולם ועד קצהו – אומר הרמח"ל שאנחנו לא משיגים את זה מכיוון שאנחנו לא מחפשים את זה, אנחנו לא יודעים את זה, לא מתגעגעים ולא כוספים לזה

לאט-לאט הנשמה תתחיל להתגלות..

כביכול הנשמה שלנו מתאכזבת מאתנו, היא אומרת: באתי לעולם כדי שתחפש ותגלה אותי. אדם לא מקדיש תשומת לב כיצד הנשמה                     שלו תתגלה אליו. החוכמה הזאת זה חוכמה עליונה, השגות והבנות וכל אחד ואחד יכול לזכות לזה. הדבר הראשון של ההתבודדות זה שיהיה לאדם יישוב הדעת ושלוות הנפש והוא יתחיל לרצות שתתגלה אליו הנשמה שלו. אומר הרמח"ל ברגע שאדם מתגעגע ורוצה  את  הדבר  הזה, לאט-לאט  הנשמה  תתחיל  להתגלות  לאדם. חז"ל אומרים: 'משיח בא בהיסח הדעת', לכל אדם יש משיח פרטי משלו שזה הגאולה והתגלות הנשמה שלו, זה בא בהיסח הדעת, אדם לא שם לב לזה. מי שיש לו פרק זמן שהוא מחזיק בעצה של התבודדות יכול להסתכל על עצמו עכשיו ועל שנה אחורנית – פתאום אדם מגלה שיש לו עיניים אחרות לגמרי: אני מסתכל על כל המציאות בעיניים אחרות לגמרי..

לא ישן 3 ימים מרוב עצבים

פתאום אדם יותר מאמין ומסתכל על הדברים יותר באמתיות – כל אחד יכול לראות על עצמו שאם הוא מחזיק בהתבודדות אזי הגאולה הפרטית שלו באה בהיסח הדעת. כיצד אפשר לבדוק את זה? שאדם יסתכל על מצב מסויים איך הוא היה מתנהג לפני ההתבודדות: הוא היה מחריב חצי עולם, הוא היה יורה ושם מטעני-חבלה. 3 ימים הוא לא היה ישן מרוב עצבים ומרוב כעס, פתאום אחרי כמה חודשים של התבודדות, כשעובר על האדם אותו ניסיון ואותו מצב, פתאום הוא מחייך והכל בסדר. פתאום אדם אומר: אבא יקר, תודה רבה שזכיתי לקבל את ההסתרה ואת הצמצום הזה, והאדם ממשיך קדימה, הוא לא מתפעל מה זה בכלל – למעשה זה דבר עצום ונפלא, האדם מתחיל לשתף את הקב"ה בתוך החיים שלו ואז הוא גם מקבל את הדברים הרבה
יותר ביישוב הדעת ובשלוות הנפש – את כל זה משיגים ע"י שאדם בא להתבודדות.

אתה לבד? לך תטייל, יש שמש ונעים.

הנקודה הראשונה של ההתבודדות זה שיהיה לאדם יישוב הדעת. הרבה פעמים אדם בא להתבודדות והוא לא יכול לעשות שום דבר, שום דיבור ושום מחשבה של תשובה וקדושה, אין לו יישוב הדעת. לפעמים אדם לא מצליח לדבר, זה לא משנה, באת למקום ואתה לבד? לך תטייל, יש שמש ונעים ויש ריחות בשדה, העיקר שתהיה לבד – עצם זה שאדם עושה את העבודה הזאת שהוא בא לטייל בשדה להשיג יישוב הדעת ולהרגע קצת מהמרוץ של החיים, ע"י זה אדם פועל תיקונים עצומים ונפלאים.

זה עושה תיקון מסוף העולם ועד קצהו

ר' נתן אומר שע"י שתיקה בהתבודדות אדם עושה תיקון מסוף העולם ועד קצהו, כל זה בגלל שהוא משיג איזה בחינה ואיזה נקודה של יישוב הדעת. כבר שבועות אתה לא יכול לעשות שום-דבר? לא יכול להגיד תודה ולא לעשות משפט ואין לך דיבורים ומחשבות? אל תתפעל מזה, עכשיו אתה ביסוד הראשון של ההתבודדות וזה להשיג יישוב הדעת. אילו לא באנו להתבודדות רק כדי להשיג יישוב הדעת, אשרינו, זכינו. אעפ"י שאנחנו לא מרגישים את זה אבל עצם זה שאדם הולך ומתבודד ומיישב קצת את דעתו, הנשמה שלו מתחילה להתגלות לו וזה בדוק ומנוסה, זה כאילו שהוא
מקבל נשמה אחרת לגמרי למעשה במציאות שיש סביבנו היום התבודדות זה פיקוח נפש

החיזבאללה, החמאס והחור באוזון…..!!

קשה להבין איך מחזיקים מעמד בלי התבודדות, כל יום נולד סיפור ובעיה חדשה בעולם. יש 2 אפשרויות: התבודדות או כדורי הרגעה ועוד פתרונות, העיקר לברוח מהמציאות, ככה אי-אפשר לחיות במציאות. היום ילדים בגיל 4 משתמשים בכדורי הרגעה, מסכנים. היום המציאות זה 'והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום', אבל באמת בהמשך הפסוק יש את הפתרון 'ורוח א-לקים מרחפת על פני המים' – צריך להתקשר עם בחינה הזאת. בעל הטורים כותב: 'ורוח א-לקים מרחפת – בגימטריא זו רוחו של משיח'. צריך להתקשר עם דעת אחרת שאותה משיגים ע"י ההתבודדות. הרבה פעמים אדם שומע, או קורא או שמספרים לו דברים נוראים מאוד: החיזבאללה מבטיחים שישמידו אותנו והחמאס מהצד שני, החור באוזון גדל ועוד מעט הקרינה תשרוף את כדור-הארץ וכן הלאה וכן הלאה – אדם שומע את כל הידיעות האלה והוא אומר: מה זה? העולם הולך להתמוטט עוד מעט, הוא רק הולך להתבודד והוא מחייך ואומר: אבא, הכל דמיונות, חוץ ממך אין פה שום דבר, ואז זוכים להמליך את הקב"ה שזה כל העניין. כל המציאות היא שכביכול יש מלכויות אחרות בעולם זה. מלכות זה כוח, שליטה והנהגה, כביכול יש פה איזה מישהו אחר שקובע..

להתבונן ואז להגיד תודה

אדם הולך להתבודדות והוא מחייך ואומר: איזה דמיונות. יישוב הדעת זה להמליך את הקב"ה – זו העצה הראשונה של ההתבודדות שנקראת ליישב את הדעת. ברגע שאדם זוכה ליישב את הדעת שלו בהתבודדות, בפרט כשאדם זוכה להתקשר לצדיק וללמוד קצת ולהתחזק כל אחד לפי בחינתו, אזי ההתבודדות והיישוב הדעת מגלים לאדם את הקב"ה. הנק' הראשונה שאדם הולך להתבודדות כדי להרגיע את עצמו ולהגיע ליישוב הדעת ואז הוא מגלה את מלכות-השם. הנקודה השנייה בהתבודדות נקראת 'הדרך של ההודאה' – אומר ר' נתן בליקוטי הלכות שלהגיד להקב"ה תודה זו עבודה של משיח בן-דוד, זו עבודה פשוטה אבל מאוד מאוד גבוהה. העבודה של ההודאה זה לא לבוא לשדה ולהתבודדות ולהתחיל להגיד: אבא תודה רבה. אעפ"י שגם זה טוב אבל לא זו דרך ההודאה. דרך ההודאה זה שאדם יתבונן לפני שהוא אומר להקב"ה תודה.

הוא לא מרגיש שום דבר רק את החיסרון

צריך להתבונן למה אנחנו בעצם צריכים להגיד להקב"ה תודה. כשאדם לא
מסתכל על הדברים הטובים שהקב"ה עושה איתו וזה עצת הנחש ועמלק שבתוכנו, אז מצד הטבע אדם מרגיש את מה שחסר לו. אדם לא מרגיש את מה שנותנים
לו, אדם מרגיש את מה שחסר לו, אפשר לתת לאדם את כל העולם, אבל אם הוא
לא מלמד את עצמו להתבונן בדברים הטובים שהוא מקבל, הוא לא ירגיש שום
דבר מהדברים הטובים שהוא מקבל אלא הוא רק מרגיש את החיסרון – זה
קליפת עמלק שבתוכנו וזה המן. המן הגיע למדרגה הכי גבוהה במלכות אחשוורוש, כל העולם משתחווים לו ומתבטלים אליו, הוא העשיר הכי גדול והשר הכי חשוב..

הקומקום החשמלי בבית שלך עובד???

אדם אחד בכל הממלכה לא משתחווה לו, מרדכי היהודי, ומה המן אומר? 'וכל זה איננו שוה לי'. אפשר לתת לאדם בית וממון ומשפחה ואוטו – הכל יש לו, אבל דבר אחד חסר לו, הקומקום החשמלי בבית לא עובד, אדם לא מרגיש את כל מה שיש לו. עד שלא יקנו קומקומם חדש הוא כל הזמן מסתובב בצער: אין לי קומקום, מה אני אעשה? זה קליפת עמלק בתוכנו שאומרת 'וכל זה איננו שוה לי'. כל העולם משתחווה לו חוץ מאדם אחד אז הוא בדיכאון – ככה היצר הרע עובד אתנו, הוא מעלים לנו את כל מה שיש לנו כאילו שזה מובן מאליו, אדם מרגיש שאדם חסר לו משהו אז זה פגם בבריאה, אומר רבינו שדרך ההודאה זה להתגבר על היצר הרע
הזה שנקרא 'וכל זה איננו שוה לי'. לפני שאדם אומר תודה שיתבונן על דברים פשוטים שקורים לו, לא צריך ללכת על דברים גדולים: עשית איזה עסק טוב והרווחת ממון? תסתכל על זה שהרווחת. ישבת והבנת משהו טוב ברוחניות או שבאת הביתה ואשתך הכינה לך ארוחה טובה שאתה בדיוק אוהב – צריך להסתכל על
דברים פשוטים ויומיומיים שקורים לנו ולהתבונן מאיפה יש לנו את הדבר הטוב הזה.

עצם זה שבאת לשדה, על זה תגיד תודה

אדם צריך להסתכל על דברים טובים וחיוביים ואז להסתכל שהקב"ה נתן לו את
זה ואז להגיד תודה להקב"ה. אדם צריך להתבונן ולהודות להשם כמה דקות בכל יום: תודה לך השם שהצלחתי היום בלימוד, תודה שהצלחתי היום עם הממון, תודה שקניתי משהו חדש ומוצלח, צריך להתבונן בדברים הפשוטים. עצם זה שבאת לשדה, רק על זה תגיד תודה. מי יודע כל אחד מאתנו איפה הוא היה יכול להיות, אולי באיזה כת בהודו או באיזה מסע אחר בעולם – תראה איזה חסדים הקב"ה עושה איתך שהוא בכלל
קירב אותך לצדיק – אדם צריך להגיד תודה על כל הדברים האלה אומר ר' נתן שהעבודה הפשוטה הזאת נקראת העבודה של משיח בן-דוד, כי העניין של דוד המלך שהוא שורש המשיח היה 'טוב להודות להשם ולזמר לשמך עליון'.

הנהגה שאנחנו לא מבינים..

דוד המלך כל ימי חייו עבר  רק ביזיונות, רדיפות וכישלונות אבל את כל זה הוא היה הופך לתודה להקב"ה ומרוב שהוא היה אומר תודה הוא כבר התחיל לשיר שירים של תודה. דוד המלך מתחיל כך: טוב להודות להשם, בהתחלה זה הודאה ואח"כ ולזמר לשמך עליון, שזה עוד יותר גבוה. כל מקום שכתוב בתנ"ך 'עליון', זה הולך על ההנהגה הנסתרת מאתנו, זו אותה הנהגה שאנחנו לא משיגים ולא מבינים. דוד המלך אמר להקב"ה: אני מודה לך על הדברים שאני לא מבין, אחים שלי קוראים לי ממזר, שמעי בן גרא מקלל
אותי ואני לא מבין למה, הבן שלי רודף אחרי וכן הלאה כל מיני מאורעות שעוברים עליו – את הכל דוד המלך מעלה בשירות ותשבחות להקב"ה. כדי לזכות להגיע למדרגה הזאת 'ולזמר לשמך עליון' זה ע"י שאדם הולך בכל יום ומתרגל להגיד תודה 'טוב להודות להשם'. ר' נתן אומר שאדם שרגיל ללכת עם דרך ההודאה, הכוונה להתבונן ולראות את הדברים הטובים שקורים לנו ואז אחרי התבוננות הוא
אומר תודה, ע"י זה אדם יוצא ממידת העצבות. ההודאה זה השורש של השמחה, אחת הסיבות העיקריות שאדם מרגיש עצבות זה שאדם מרגיש את החסרונות שלו.

לאט-לאט מרגיש שהוא נכלל באור אחר

יש לאדם את כל העולם אבל דבר אחד חסר לו אז קילפת עמלק אומרת בתוכנו 'וכל זה איננו שוה לי', אז כשאדם לא עובד את העבודה של ההודאה, אז ממילא הוא עובד את העבודה של עמלק 'וכל זה איננו שוה לי', אזי ע"י זה נמשך על האדם עצבות והוא מתחיל להיות עצוב מהדבר הזה. אומר ר' נתן: אדם שהולך בדרך של ההודאה ומתרגל להגיד תודה להקב"ה, ע"י זה לאט-לאט הוא מרגיש שהוא נכלל באור אחר..

…..להתבונן באיזה מידות אני לא בסדר

פתאום הוא מתחיל להיות שמח והדבר הזה בדוק הן מניסיון אישי והן מניסיון של אחרים – אדם שכל יום הולך עם הדרך של ההודאה פתאום אחרי כמה זמן הוא ימצא את עצמו הרבה יותר שמח, מכיוון שבעצם הקליפה של העצבות זה 'וכל זה איננו שוה לי'. היצר הרע מכניס את הרגש במה שחסר לי ואין לי, אבל ע"י העבודה של ההתבוננות וההודאה, האדם זוכה להמשיך על עצמו אור של שמחה והסיבה היא פשוטה: הוא רואה שהשם טוב. כשאדם רגיל ללכת ולהגיד להקב"ה תודה אזי הוא מגלה חידוש, שהקב"ה באמת טוב, רק שהוא לא שם לב לזה. עם הזמן אדם יזכה להודות גם על הצמצומים. הנקודה השלישית בהתבודדות נקראת 'דרך המשפט'. רבינו מביא את דרך המשפט בכמה מקומות בליקו“מ, זה מובא הרבה בליקוטי הלכות וזה אחד התיקונים הכי גדולים בעקבתא דמשיחא לכל
יהודי בכלליות ולכל אדם בפרטיות. כמו בדרך ההודאה, גם לפני המשפט
אדם צריך להתבונן בחסרונות שיש בתוכו, צריך להתבונן באיזה מידות אני לא בסדר

היצה“ר בא לעבודה הזאת ומחזק אותך

בהתחלה מספיק בכל התבודדות לראות כישלון אחד שהיה לך בעשרים וארבע שעות אחרונות. כשאדם יושב ומתבונן פתאום הוא שם לב שיש בו קנאה וכעס וכן הלאה. עבודת המשפט זה שאדם מזהה בתוכו מידות לא טובות ותאוות של העולם הזה. פה צריכים להגיד כלל ויסוד מאוד גדול בדבר הזה: היצר הרע אוהב מאוד את העבודה הזאת של המשפט, כל פעם שאדם הולך להתבודדות ושופט את עצמו היצה"ר בא לעבודה הזאת והוא מחזק אותנו, אבל אחרי 3 חודשים במקרה הטוב בא היצר הרע בא ואומר לאדם: תגיד לי, יש לך תקווה?! הוא בא להכביד את ליבנו מאוד

יש פה סכנה מאוד גדולה ליפול לעצבות

ברגע שאדם מתחיל להסתכל על החסרונות שלו יש סכנה מאוד גדולה שהיצה"ר יפיל את האדם לעצבות ודיכאונות צריך לדעת כשאדם מתחיל לשפוט את עצמו, אז בתקופות הראשונות שיעשה את זה בלי-לב, הכוונה שלא יתחיל להרגיש עצבויות וחרטה ולב-שבור אלא לעשות את זה כעבודת מחקר מדעית, מכיוון שהיצה"ר יביא אותנו בקלות לעצבות. אחרי הרבה זמן אדם יכול להגיע בעבודת המשפט ללב נשבר, בלי עצבות. בדרך כלל אדם בהתחלה צריך ללכת עם עבודת המשפט בלי לב מכיוון שהיצה"ר מאוד רוצה להפיל אותנו לדיכאונות ועצבויות. הרב דסלר כותב
בספר 'מכתב מאליהו' בשם 'המהר"ל מפראג' שעיקר עיכוב הגאולה זה שאדם מסתובב בעולם בדמיונות שהוא צדיק, ע"י המשפט אדם זוכה להכיר את עצמו באמת

עצור רגע לשנייה לחשוב מה אתה אומר

עבודת המשפט עושה באדם תיקונים עצומים וזה מסיר הרבה מאוד מסכים. בהתבודדות ובתפילה חשוב מאוד לקשר את הדיבור עם המחשבה, הכוונה לחשוב מה אני אומר. בכל מילה של התפילה יש אין-סוף סודות אבל יש גם את הפירוש הפשוט של המילים. אחת הדרכים של העבודה של התפילה וההתבודדות זה שאדם יקשר את הדיבור שלו עם המחשבה, הכוונה שיחשוב מה הוא הולך להגיד. אנחנו אומרים בכל יום כמה פעמים את ברכת 'מגן אברהם', שאדם יעצור רגע לשנייה ויחשוב מה הוא אומר. אדם יכול להשיג דברים עצומים ע"י שהוא מכוון את פשט הדברים זה נקרא לקשר את הדיבור עם העיניים. כתוב בספר 'עץ חיים' שהאיחוד הכי גבוה שיש זה לקשר את 'אור הפה'
 (דיבור) עם 'אור העיניים' (מחשבה) למעשה זה העבודה של משיח בן-דוד.