פרשת נצבים | מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה?

Getting your Trinity Audio player ready...

מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה?

בעזרת השם נסכם בקצרה את מה שדיברנו בשבוע שעבר ואז נמשיך בנושא. יש שאלה מדוע חכמים תיקנו יומיים ראש השנה, אנחנו רואים שזה לא התקנה של יו“ט שני של גלויות, יש הרבה הבדלים בהלכה, ההבדל הבולט הוא שגם בא“י עושים יומיים ראש השנה, מכאן אנחנו רואים שזה תקנה אחרת. בשבוע שעבר דיברנו על זה שלכאורה יש מחלוקת מה הטעם שתיקנו את היומיים – בגמרא במסכת ראש השנה כתוב שפעם אחת היה מצב שנקרא ’קלקלו הלווים בשיר‘, מה כוונת הדברים?

אין אפשרות שיקרה בלבול

-בתקופת בית המקדש היו מקדשים את החודש לפי עדים, זה נקרא לקדש עפ“י הראייה, והעדים הגיעו קצת מאוחר, אחרי חצות היום ואז הלווים במקום להגיד שיר של ראש השנה, אמרו שיר של יום חול. כדי שלא יקרה יותר מצב כזה חז“ל תיקנו שיהיה יומיים ראש השנה, זה בפשטות הטעם עפ“י הגמרא, שמא יקלקלו הלווים בשיר – בשבוע שעבר אמרנו שהטעם הזה לכאורה קצת קשה, מכיוון שכל המקרה הזה קרה פעם אחת בכל זמן ביהמ“ק השני, אז בגלל שבמשך 420 שנה פעם אחת קרה שהלווים אמרו שיר של יום חול במקום שיר של יו“ט, כי בבית המקדש הם היו אומרים מזמורים מיוחדים שהיה לכל יום ויום וגם לימים טובים, אז בגלל שפעם אחת העדים הגיעו מאוחר מדי, ובאמת קידשו את היום אבל הלווים הספיקו כבר להגיד שיר של יום, הם אמרו שיר של יום חול, אז בגלל שהלווים קלקלו, תיקנו שכל השנים, כל הדורות, כל עמ“י יעשו פעמיים ראש השנה כדי שלא יקרה מצב שיקלקלו הלווים בשיר – לכאורה זה קשה, בגלל טעות אחת שקרתה שאמרו שיר של יום חול במקום שיר של יו“ט, על זה תיקנו לנו לכל הדורות ראש השנה יומיים? הקושייה הזאת נהיית יותר קשה כי באמת אחרי חורבן בית המקדש אנחנו גם לא מקדשים עפ“י הראייה, ז“א שאין בכלל אפשרות שיקרה הבלבול הזה, כל זה היה בזמן ביהמ“ק כשהיו באים עדים

זה קרה רק פעם אחת במשך 420 שנה..

היו באים 2 עדים ורק אז היו מקדשים את החודש, אבל אחרי חורבן בית המקדש תיקנו כבר לכל הדורות 2 ימים טובים מכיוון שלא מקדשים עפ“י הראייה, ’הלל נשיאה‘ שהיה אחד החכמים קידש לנו למעשה את כל הזמנים לכל הדורות עד ביאת משיח צדקנו, ז“א שהמצב הזה בכלל לא יכול לקרות – אם כך על מה ולמה תיקנו בעצם יומיים ראש השנה, אם כל הטעם זה שמא יקלקלו הלווים בשיר, אז א‘ הם לא יכולים לקלקל וב‘ גם כשהיתה המציאות הזאת זה קרה רק פעם אחת במשך 420 שנה – על זה מתקנים תקנה שכל עמ“י כל הדורות ישמרו יומיים ראש השנה? זה באמת קשה אבל על כל פנים זה הטעם שהגמרא אומרת שמא יקלקלו הלווים בשיר..

דינא קשיא ורפיא

בשבוע שעבר הזכרנו שבזוהר הקדוש כתוב טעם אחר לגמרי, הזוהר הקדוש אומר שבאמת יש שתי בתי-דין, הכוונה שיש שתי מהלכים בדין, דינא קשיא ודינא רפיא. כדי שיהיה אפשרות גם לדינא קשיא וגם לדינא קשיא לכן חילקו חכמים את ראש השנה ליומיים, יום הראשון זה דינא קשיא והיום השני זה דינא רפיא לכן תיקנו תקנה של יומיים ראש השנה, לכאורה בפשטות משמע מדברי הזוהר הקדוש שבין הטעם של הזוהר לטעם של הגמרא לכאורה אין שום קשר בין הטעמים

’לא תרצח‘ זה לא רק להרוג

אנחנו צריכים לדעת כלל ויסוד מאוד גדול, אעפ“י שבגמרא יש טעמים עפ“י הפשט, בטעמים עפ“י הפשט יש סודות מאוד גדולים ותמיד כשנעמיק בדבר אנחנו נראה שהטעמים עפ“י הפשט והטעמים עפ“י הסוד הם בעצם אותם טעמים, זה 2 דרכים לגלות לנו בעצם את המהלך הרוחני של החגים או במקרה של מצוות אחרות. נתבונן קצת מהו הטעם של הזוהר, בשבוע שעבר אמרנו את עומק דברי הזוהר עפ“י דברי הרב דסלר בספר מכתב מאליהו, זה למעשה חידוש שלו שהוא מסביר מה זה דינא קשיא ומה זה דינא רפיא. הרב דסלר כותב שמה יסוד שהוא למעשה היסוד של כל התורה – הקב“ה נתן לנו תורה והוא ברא את העולם בשביל זה שכל יהודי יעבוד על המידות ועל התאוות הפנימיות והדקות שבתוך הנפש, מה שכתוב בעשרת הדיברות ’לא תרצח‘ אין הכוונה רק שאדם לא ילך ויהרוג את השני, ו’לא תגנוב אין הכוונה רק שלא נגנוב אחד מהשני, בשביל זה לא צריך להיות מתן תורה והקב“ה לא צריך לעשות התגלות א-לקית כ“כ גדולה בשביל להגיד לנו שאסור לרצוח ואסור לגנוב, אנחנו רואים שגם הגויים בשכלם גם הם כותבים בספר החוקים שלהם שאסור לרצוח, אסור לגנוב ואסור לנאוף

לעקור את השורשים של הרצח מהנפש

הרבה פעמים הגויים מחמירים יותר מאתנו בדברים האלה, אם כך השאלה היא מדוע הקב“ה היה צריך לעשות התגלות א-לקית כדי להגיד לנו לא תרצח ולא תגנוב. הלא תרצח ולא תגנוב שכתוב בעשרת הדיברות זה לא מה שכתוב אצל הגויים, זה עניין אחר לגמרי, זה עניין הרבה יותר עמוק ופנימי – נכון שבוודאי שהלא תרצח והלא תגנוב כולל גם את המעשה לא לרצוח ולא לגנוב, בוודאי שזה גם כולל את זה, אבל הקב“ה בעצם מצווה לנו על דבר הרבה יותר עמוק: לעקור את השורשים של הרצח ושל הגניבה ושל הלא תחמוד ולא תנאף מתוך הנפש, את זה גוי לא יכול בכלל להבין. אפשר להגיד לגוים שאסור לרצוח ואסור לגנוב אבל אתה לא יכול להגיד לגוי:
תעקור מתוך הלב והנפש שלך את השורשים של הרציחה שזה כעס, הקפדה, קנאה..

זה עניין אחר לגמרי מהספרים של הגויים

תגיד לגוי: תשמור את העיניים ותשמור את המחשבה בענייני קדושה, אם תגיד את זה לגוי הוא בכלל לא יבין על מה אתה מדבר, הוא לא מבין שיש בזה בכלל בעיה, נהפוך הוא, מצד הגוי זה כמעט מצווה מדאורייתא לא לשמור את העיניים ולחשוב מחשבות של תאווה, הגויים לא יכולים להבין את מה שהם לא יכולים להשיג שזה העבודה הפנימית שיש בדבר הזה שזה עבודת המידות ותיקון התאוות בתוך הלב שלנו, גויים לא יכולים להבין את המושג הזה. לכן מה שהתורה מצווה עלינו זה עניין אחר לגמרי ממה שכתוב בספרי הגויים. בספרי הגויים זה תקנה חברתית, החברה, המדינה והעם לא יכולים להתנהל אם אין שוטרים ושופטים וחוקים שאסור לרצוח ואסור לגנוב ואסור לחמוד וכן הלאה, את זה הגויים יכולים להבין אבל להגיד לגוי: תעקור מתוכך את כל הכעס ואת כל ההקפדה, לגוי אין אפילו מושג בהבנה של הדבר הזה – זה כל בריאת העולם. כל בריאת העולם זה שהקב“ה הוריד אותנו לעולם ויש לנו מלחמה בין הנשמה הא-לוקית והנפש הבהמית. הנפש הבהמית כועסת, מקפידה ועצובה, הנפש הבהמית חומדת ומתאווה – בתוך הנפש הבהמית יש את כל הדמיונות

תאמין שאתה יכול לעקור את זה מתוכך

למעשה תכלית בריאת העולם ומתן תורה זה שהקב“ה אומר לנו על-ידי התורה ועל-ידי הצדיקים שאנחנו יכולים להתגבר ולעקור את המידות האלה – גוי בוודאי לא מאמין בזה ואנחנו אומרים שהלוואי שאנחנו נאמין בזה, הלוואי שאנחנו נאמין שבאמת אנחנו יכולים לעקור את זה מתוכנו, צריך להתקרב מאוד-מאוד לצדיקים, לנסוע לרבינו בראש השנה כדי להאמין שבאמת אפשר לעקור את זה מתוכנו. צריך להתפלל בראש השנה בציון של רבינו באומן: רבינו, אני רוצה שתעזור לי להוציא את כל זה מתוכי, אבל לפני שאתה מוציא את כל זה מתוכי, תעזור לי להאמין שבאמת אפשר להוציא את זה מתוכי – אדם כבר לא מאמין שהוא באמת יכול להתגבר על כל התאוות ועל כל המידות..

מי היה יכול לעמוד בדין כזה?

בעצם כל תכלית בריאת העולם וכל העניין של מתן תורה זה לתת לנו את הכלים ואת הדרך איך כל יהודי יכול לעקור את כל המידות ואת כל התאוות המיותרות מתוך נפשו וזה התכלית, לכן בראש השנה כדנים אותנו, דנים אותנו על תכלית הבריאה ותכלית מתן תורה – לכן הזוהר הקדוש אומר שהיום הראשון זה דינא קשיא, כי ביום הראשון דנים את האדם גם על המחשבות שלו, לא רק על המעשים. הדינא קשיא זה דין של צדיקים מאוד גדולים – בדין של היום הראשון אדם צריך לעמוד בדין שהוא מסר את הנפש על שמירת עיניים ושהוא מסר את הנפש על הדקות של המחשבה – לכן אומר הזוהר הקדוש מי יוכל לעמוד בכזה דין? רוב עמ“י בוודאי שלא יכולים לעמוד בדין כזה, אם היה לנו רק את היום הראשון אז מי היה יכול לעמוד בדין?

עשה שלום בין העולם הליטאי לברסלב..

95% מעמ“י לא יכולים לעמוד בדין בדינא קשיא בוודאי ובוודאי שלא בדורות שלנו שהניסיונות כ“כ קשים, אם יתחילו לדון אותנו על מחשבה של הקפדה אז והוא רחום יכפר עוון, לכן אומר הזוהר הקדוש שחכמים ראו את הגלות הגדולה לכן הם תיקנו עוד יום אחד שיהיה לנו איזה מהלך במשפט שאנחנו יכולים לעמוד בדין וזה הדינא הרפיא שזה היום השני. יש כמה פירושים מה הכוונה דינא רפיא ומן הסתם כל אחד הוא אמת לפי עניינו, אמרנו שהדינא קשיא זה שדנים את האדם על מה שקורה בתוכו בדקויות הנפש, אם לאדם יש תאוות והוא לא נלחם במסירות נפש מספיק כנגד המידות הלא טובות אז ביום הראשון א“א אפשר לעמוד בדין הזה, לכן חכמים ראו את זה ותיקנו לנו את היום השני אבל מה הם תיקנו לנו למעשה? הרב דסלר אומר חידוש עצום ונורא מאוד ופה הרב דסלר עשה שלום בין העולם הליטאי לברסלב

אדם יכול להתבטל לצדיק, עכ“פ לרצות

-אומר הרב דסלר שכל מה שדנים את האדם ביום השני של ראש השנה זה רק על דבר אחד: כמה הוא זוכה להתבטל לצדיק האמיתי, אין לאדם זכות קיום אלא אם כן הוא מתבטל לצדיק האמיתי – זה למעשה הדינא רפיא, זה הדין של היום השני. להתבטל לצדיק אדם יכול, עכ“פ להשתדל ולרצות. להתבטל לצדיק הכוונה להשתדל ללמוד את התור של הצדיק, לקיים את העצות של הצדיק, בפרט את העצות המרכזיות שזה הנסיעה בראש השנה לאומן, ההתבודדות וכן הלאה. ברגע שאנחנו עושים את שלנו, למעשה על זה דנים אותנו. הרב דסלר אומר שכל הדין של היום השני זה אם יש לאדם זכות לשמש את הצדיק האמיתי, ר‘ נתן אומר שלשמש את הצדיק האמיתי זה הכוונה לקיים את העצות שלו, להפיץ את התורה שלו, לחזק וכן הלאה – המהלך של הרב דסלר זה שכל הדינא רפיא זה למעשה כמה אדם זוכה להתבטל לצדיק האמיתי – ברגע שאדם זוכה להתבטל לצדיק האמיתי הוא זכאי בדין..

לכאורה אנו מפסידים בזה את התכלית

בשבוע שעבר שאלנו: הרי לכאורה יש קושייה על התירוץ של הרב דסלר, הרי כך התכלית של מתן תורה זה שכל יהודי יעבוד על המידות שלו ויתקן את עצמו לכן חייב להיות את הדין של היום הראשון כי כל הדין של היום הראשון שזה דינא קשיא, שבעצם דנים את האדם על הדקות של המידות שלו ובשביל זה הקב“ה ברא את העולם, אז מה הועילו חכמים בתקנתם אם הם תיקנו לנו עכשיו להתבטל לצדיק? לכאורה אנחנו מפסידים בזה את תכלית בריאת העולם כי תכלית בריאת העולם זה היום הראשון, לעמוד בדינא קשיא, הכוונה שנזכה לתקן את המידות שלנו עד שורשם – כל המושג של העולם הבא זה שאדם זוכה לפי כמה שהוא זוכה לתקן את המידות ולצאת מתאוות מיותרות, על זה אדם זוכה – אז אם תיקנו לנו להתבטל לצדיק אז איך אנחנו מקיימים את תכלית בריאת העולם שזה בעצם לתקן את עצמנו, לכאורה זה קושייה על דברי הרב דסלר. בעומק הדבר יש פה יסוד מאוד-מאוד גדול

הוא ממוצע בין בורא לנברא

-ע“י ההתבטלות לצדיק, כמה שנזכה להתבטל לצדיק, ע“י זה נזכה להגיע לעבודה של היום הראשון, פירוש הדר שכשאדם זוכה להתבטל לצדיק אז יש בזה סוד גדול מאוד. רבינו אומר בכמה תורות אבל בתורה י“ג חלק ראשון רבינו אומר שככל שאדם זוכה להתבטל לצדיק אז הצדיק מעלה אותו למקום אחר לגמרי, פירוש הדבר שהתבטלות לצדיק זה לא רק איזה משמעות חיצונית. ברגע שאדם זוכה לדעת שהצדיק זה בעצם השליח של הקב“ה, הוא נברא כמונו אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהוא ממוצע. בספר
עץ חיים שער מ“ב רבינו האר“י הקדוש אומר שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא..

האור הזה נותן לנו כוחות נפשיים ורוחניים

צריך לדעת מה כוונת רבינו האר“י שאומר שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא, הצדיק הוא נברא כמו כל הנבראים, רק מחמת שהוא כל-כך זיכך את עצמו עד שהוא הפך להיות הגילוי של הקב“ה בבריאה. יש בורא ויש נברא והצדיק הוא נברא ולא בורא, אבל הצדיק כל-כך זיכך את עצמו וכל-כך תיקן את מידותיו וכל-כך התרחק מכל תאוות העולם הזה עד שהוא הופך להיות המציאות של הפרוז’קטור שמגלה את האור הא-לוקי בעולם – זה הכוונה שהצדיק הוא ממוצע בין בורא לנברא כמו שאומר רבינו האר“י הקדוש. בגלל שהוא הגיע למדרגה כזאת אז הוא עכשיו הצדיק יכול להתעבר באדם, כמה שאדם מתקרב לצדיק ככה הנשמה של הצדיק מתעברת באדם. מה זה נקרא סוד העיבור? נכון שיש בזה סודות גדולים מאוד ואנחנו לא מבינים בסודות אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שהנשמה של הצדיק מאירה בנו והאור שאנחנו מקבלים מהנשמה של הצדיק נותן לנו כוחות נפשיים ורוחניים יותר ממידתנו

מצד עצמנו אנו לא יכולים להתגבר על זה

היום אדם אומר: יש לי הרגלים מהיצר הרע שאני לא יכול להתגבר עליהם. הוא צודק, הוא ניסה בעשר שנים האחרונות לא לכעוס בשום מצב. עשר שנים הוא מנסה לעמוד בזה ועשר שנים הוא נכשל בזה, אז הוא צודק, הוא לא יכול להתגבר על זה, הוא אומר: יש לי קבלות על זה שאני לא יכול להתגבר על זה, הוא צודק, אין לו כוחות נפשיים – אין לנו כוחות נפשיים להתגבר כל אחד לפי עניינו ומקומו ותיקונו, יש דברים שאדם לא יכול להתגבר עליהם. אומר רבינו האר“י הקדוש שבאמת אדם לא יכול להתגבר אבל ברגע שאדם זוכה להתבטל ולהתקרב לצדיק, צריך לדעת שהצדיק מאיר בו כוחות חדשים לגמרי שלא ממהות האדם, על זה אנחנו סומכים. באמת מצד עצמנו אנחנו לא יכולים להתגבר על זה אבל ברגע שאדם מתבטל לצדיק, בפרט הנסיעה לציון בראש השנה, צריך להגיד על הציון: רבינו, אתה יודע, אני לא צריך להגיד לך מי אני ומה עברתי בחיים שלי, אני יודע שאתה יודע אתה זה, אתה אמרת שאתה יכול לעשות אותי כמוך ממש. צריך לתפוס את הדיבור של רבינו ולהתעקש איתו על זה, אנחנו לא חייבנו את רבינו לזה אלא רבינו בא מעצמו ואמר בחיי מוהר“ן ’אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש‘ אז לבוא לציון ולהגיד לרבינו: הנסיעה לפה לא קלה, הדרכים לא כ“כ פשוטות, אוקראינה זה לא המדינה הכי ידידותית והכי נעימה..

עכשיו אני מחייב אותך לתקן אותי לגמרי

להגיד לרבינו: אני מוסר את הנפש על הדיבורים שלך ועל ההבטחות שלך ועל מה שאני מאמין שיש לך את הכוח לפעול, עכשיו אני מחייב אותך לתקן אותי לגמרי – לפני הגאולה יש בחינה של ’חוצפה תסגי‘ ר‘ צדוק אומר שחוצפה תסגי גם בקדושה לא רק בס“א – להגיד לרבינו: באתי לפה, תתקן אותי לגמרי. יש דיבור שרבי נתן אמר פעם לרבינו: תקשור אותי לשק שלך ולא משנה מה תעשה אל תתיר בשום אופן את הכבלים. לרבי נתן היה שפלות עצומה, הוא היה קדוש וטהור נורא, הוא אמר לרבינו: תראה, אם אתה לא תסייע לי אני לא יודע לאן אני יכול להגיע, אני יכול להגיע להרבה דברים לא טובים – הוא דיבר על הדקויות של הדקויות

צריך לעשות כל שביכולתנו!

באמת הצדיק מתעבר בנו ומאיר בנו אור ואז האדם מקבל כוחות מעל לטבע ומעל למציאות שלו, צריך לדעת שזה אחד מסודות הגאולה – כל אחד מאתנו צריך לעשות כל מה שביכולתו במלחמה כדי היצה“ר, אנחנו לא פטורים, אנחנו צריכים לעשות כל מה שביכולתנו אבל בהכרח יש דברים שאנחנו לא יכולים, זה חלק מעניין הגאולה שיהיה יצה“ר יותר חזק מהאדם, אם כך מה נעשה? היצה“ר שיותר חזק מאתנו, כל עניינו זה להביא אותנו לאמונה ולביטול להקב“ה ולצדיק, להגיד להקב“ה: אני לא יכול אבל אתה יכול, תשלח את הצדיק שיתקן
אותי וזה נקרא סוד העיבור. רבינו אומר בתורה י“ג, בתורה נ“ט ובעוד כמה
תורות שהנשמה של הצדיק מאירה באדם, פתאום האדם מקבל כוחות אחרים לגמרי

פיתוי קטן ואדם יכול למצוא עצמו בהודו

כל הנסיעה בראש השנה זה להגיד לרבינו: תתעבר בי, רבינו אל תעזוב אותי בשום פנים ואופן – אפשר להגיד לרבינו: אל תסמוך עליי שאני אהיה צדיק, אני לא יודע מה יהיה איתי כשאני יגיע לארץ, אני לא יודע מה יהיה אחרי סוכות – בד“כ עד סוכות יש את האור של יוה“כ וסוכות, זה אורות רוחניים גדולים, אבל יומיים אחרי סוכות והוא רחום יכפר עוון מאיפה שאדם יכול למצוא את עצמו, פיתוי הכי קטן ופתאום אדם יכול למצוא את עצמו בהודו או בצד השני של כדור הארץ, או פיזי או נפשי, היום לא צריך לנסוע עד להודו, יש כבר אפליקציות של נסיעה להודו, אפשר בבית כבר להיות בהודו, כל הדמיונות של העולם הכי מזומנים – אז להגיד לרבינו: אל תסמוך עליי, אני באתי אלייך, אתה רואה שאני הולך לעשות שטויות? אז תקפיץ אליי את כל המלאכים

רב יצחק חשב שמדובר בעבריין או פושע

עצם ההבנה שאנחנו לא יכולים בכוחות עצמנו אלא אנחנו צריכים שיסייעו לו, זה בעצמו חלק מתיקון הגאולה, להבין שאנחנו צריכים סיוע. יש יסוד של ביטול שזה הבנה והכרה, שאדם אומר: אני לא יכול בכוחות עצמי אלא אני צריך שיעזרו לי. כתוב בגמרא במסכת סנהדרין: שאל רב נחמן את רב יצחק: ראית את בר-נפלי (בן הנפילות)? אמר לו רב יצחק: מי זה בר נפלי? הוא חשב שמדובר באיזה עבריין, פושע או לפחות באיזה יהודי שהשם ירחם עליו, אתה מכנה אותו בן הנפילות, ז“א שכל יום הוא נופל, זה לא כינוי פשוט. אמר לו רב נחמן: זה המשיח. אמר לו: למשיח אתה קורא בר נפלי? אמר לו רב יצחק: והרי כתוב ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת. עומק הדברים זה סוד גדול מאוד שקשור לגאולה, לפני ביאת משיח צדקנו נצטרך לעבור הרבה-הרבה ירידות רוחניות ולא מבחירה. כתוב בזוהר הקדוש שיש בחינה שצריך לעבור בר-נפלי והבחינה הזאת זה שיש כוחות רוחניים שנלחמים איתנו ואנחנו לא יכולים לנצח – התכלית של כל זה היא כדי שמתוך המקום הזה נבוא להכרה כזאת שנדע שאנחנו לא יכולים לבד, אני צריך סיעתא דשמייא, עזרה מהקב“ה

אני לא יכול לבד אבל אתה יכול לעזור לי

להגיד להקב“ה: תשלח את הצדיק שיעזור לי ויתעבר בי – זה נקודה של תיקון מאוד גדולה כי זה מוליד את הענווה בנפש, זה מוליד את הנקודה של הביטול להקב“ה, לכן אנחנו צריכים לעבור את כל מה שאנחנו עוברים עכשיו, את כל הבחינה של סוכת דוד הנופלת אבל אם האדם מתחבר עם הנקודה הנכונה שהיא: אני לא יכול לבד אבל אתה יכול לעזור לי ואני מאמין באמונה שלימה שאתה עוזר לי. לקבל מכל נפילה יותר הבנה פנימית שבלי סיעתא דשמייא אני לא יכול – זה אחד הנקודות הכי חזקות של ראש השנה של רבינו, לקבל את הנקודה הזאת ולהאמין שאם רבינו אמר ’אני יכול לעשות אתכם כמוני ממש‘ אז רבינו יכול לעשות את זה – להאמין שכל אחד מאתנו יכול להיות במדרגת רבינו ממש. יש מחלוקת מה רבינו התכוון כשאמר כמוני ממש

בדורנו, רוצה להיות כרבינו…!

בדור שלנו קשה להאמין שאפשר להגיע למדרגת רבינו אז יש שפירשו שכמו שרבינו הגיע לשלמות שלו אז ככה כל אחד יכול להגיע לשלמות שלו – הרבה מפרשים את זה ככה כי זה מובן, בדור שלנו עם מה שאדם עובר, הוא יכול להיות כמו רבינו? צריך לדעת שיש בזה מחלוקת למה רבינו התכוון, אז אמרנו שאיך שאדם יפרש את זה ככה זה יתקיים, צריך להגיד לרבינו: אני לא מוותר, אני מפרש את כמוני ממש, כמוך ממש, כמו שאמרת כפשוטו. צריך להיות עקשן בדבר הזה ולא לוותר על זה – צריך לדעת שהקב“ה אוהב את ההתעקשויות האלה. למעשה עומק העניין של התקנה של יומיים ראש השנה שזה דינא רפיא שזה כמו שאומר הרב דסלר ההתבטלות לצדיק, תכליתה שע“י ההתבטלות לצדיק, הצדיק יביא אותנו למדרגה של העבודה של היום הראשון..

אדם לא יכול לעמוד בכל הבירורים האלה

הזוהר הקדוש אומר שבראש השנה מתאחדים שתי הבתי דין, הכוונה שאדם
אומר: אני מתבטל לצדיק וע“י ההתבטלות לצדיק אנחנו נגיע לעבודה של היום הראשון, הוא יעזור לנו להגיע למקום הזה של הדינא קשיא, שנוכל לעבוד את הקב“ה כמו הצדיקים בתיקון פנימיות המידות והתאוות – אם אנחנו לא מתבטלים לצדיק ואנחנו סומכים רק על עצמנו אז באמת אדם לא יכול לעמוד בכל הבירורים האלה וכשאדם לא יכול לעמוד בכל הבלבולים האלה האדם נופל לצמצומים והיום רואים את זה ממש בחוש. רבינו אומר ’כל העולם יהיו ברסלב‘, לפני כמה שנים זה היה נראה כדבר דמיוני, היום רואים איך שהדבר הזה מתחיל להיות פשוט בעולם,
זה לא העניין של ההשתייכות, פשוט רואים איך שהדעת של רבינו מרפא את העולם.

…שיתף את מידת הרחמים במידת הדין

מרוב הבלבולים שעוברים על האדם כל שנייה, האדם יכול לצאת מדעתו מרוב הבלבולים הנפשיים והרוחניים שעוברים על הדור שלנו – זה דבר נפלא מאוד לראות  עד כמה רבינו יורד ומאיר למצבים שלנו ונותן לנו עצות למקומות ולמצבים שבו אנחנו נמצאים וכשאדם מתחבר עם הדעת של הצדיק ע“י זה אנחנו יכולים להמתיק את כל הגבורות שעוברות עלינו. רבינו האר“י הקדוש אומר שכל העבודה של ראש השנה נקראת מיתוק הגבורות, כל התפילות וכל הסדר של תקיעות השופר זה נקרא מיתוק הגבורות – הקב“ה ברא את העולם במידת הדין והוא רוצה שיהיה מידת הדין אבל הוא שיתף את מידת הרחמים במידת הדין, הקב“ה נתן לנו דרך להקל את הגבורות, הכוונה להכניס דעת בתוך הגבורות..

בפרט ובפרט פרטיות

אם אין דעת אדם לא יכול לעמוד בגבורות, הוא רואה כאלה שיגעונות והוא רואה שכל העולם מתבלבל עכשיו, כל מה שקורה בעולם בכלל ובפרט ובפרטי-פרטיות זה הסתרת פנים, הניסיון שלנו זה לא ליפול בדעתנו ולא להתפעל מכל המשברים והגלים שעוברים עלינו – דוד המלך שהוא שורש התיקון אומר ’כל משבריך וגליך עלי עברו‘. דוד המלך כזה צדיק אז למה צריך להתקיים בו כל משבריך וגליך עלי עברו? כי דוד זה הנשמה שיכולה להפוך את כל המשברים והגלים לניגונים להשם

השם הוא הא-לקים !!

הסוד של  המיתוק של ראש השנה זה לכוון שיהיה לנו דעת בכל השנה וזה גם מה שרבינו אומר לחשוב מחשבות טובות. איזה דעת צריך להיות לנו? וידעת היום והשבות אל לבבך כי השם הוא הא-לקים. א-לקים זה הטבע, זה ההנהגה הנגלית, השם זה רחמים. השם הוא הא-לקים זה לראות את הרחמים
בכל המשברים ואז להתחבר עם הנקודה של אהבה ושמחה וניגון עם כל
המשברים שעוברים עלינו – זה הסוד של ראש השנה וזה נקרא המיתוק של הגבורות

לחסל את השני ולעשות לו תיקון הכללי

אנחנו רואים שזה הרצון של הקב“ה שיהיו את כל הצמצומים האלה וכל הגבורות האלו לכן אומר רבינו האר“י: תמתק אותם, הכוונה תכוון שכל דבר שיקרה לך תראה את הקב“ה ותראה את החסד של הקב“ה בכל דבר – זה נקרא כל משבריך וגליך עלי עברו. כל הניסיון של האדם שהוא לא רואה את הקב“ה בתוך התמונה – מישהו ציער אותו? אז הוא כל כולו נגד האדם הזה ולפי מה שהוא עשה לו זה פשוט שהוא חייב בארבע מיתות בית-דין, הוא רוצה לחסל את האדם ולעשות לו ’תיקון הכללי‘, כשאדם נמצא במצב הזה הוא כל כולו הקפדות, כעסים וכן הלאה. ברגע שאדם אומר: רגע, אבל אין עוד מלבדו, בסדר, הוא ציער אותי וביזה אותי אבל
איפה הקב“ה בתמונה? וכי הוא יכול לעשות לי משהו אם הקב“ה לא רוצה? זה נקרא מיתוק הגבורות והכי קשה למתק את הגבורות זה כשאדם לא רואה את הקב“ה

אבשלום, שאול, פלשתים ושמעי בן גרא

המיתוק זה לראות שזה הקב“ה אבל ברגע שאדם לא רואה שזה הקב“ה והוא לא מתחבר עם נקודת האמונה אז שם זה הכי קשה. כתוב במדרש ובזוהר שהניסיון הכי קשה של דוד המלך כל ימי חייו זה הקללות שקילל אותו שמעי בן גרא, ברגע שהוא עמד בניסיון הזה והוא אמר ’השם אמר לו קלל‘, הוא זכה להיות מלכא משיחא,
על הדבר הזה הוא זכה להיות מלך המשיח – שואלים: דוד המלך עבר כ“כ הרבה דברים בחייו וסכנות ורדיפות והוא היה כחוט השערה ממיתה, אז דווקא הקללות
של שמעי בן גרא כ“כ היו קשות לדוד המלך יותר מאבשלום, יותר מהרדיפות
של שאול, מהמלחמות עם הפלשתים, למה הניסיון הזה היה הכי קשה לדוד המלך?

בשמיים מקללים אותי

ראיתי פירוש נפלא מאוד בדבר הזה: שמעי בן גרא היה אדם גדול מאוד, הוא היה גם רבו של שלמה המלך, הוא היה אדם מאוד גדול בתורה. דוד המלך אמר: אם אדם כזה גדול בתורה מקלל אותי, יכול להיות שבשמיים מקללים אותי, זה הכוונה השם אמר לו קלל. כבר מנדים אותי בשמיים וזה הכי קשה, כשאדם מאבד את התקווה והוא חושב שכבר בשמיים לא רוצים אותו, זה הניסיון הכי קשה בעולם. כל עוד יש ניסיונות אבל אדם יודע שהקב“ה איתו ועושה את זה לטובתו וזה
רק חסדים של הקב“ה אזי יהודי יכול
להחזיק מעמד בהכל, ברגע שאדם לא רואה את הקב“ה בתמונה והוא חושב שכבר בשמיים מאסו בו, אז אין דבר יותר קשה מזה.

התחברות ולא פירוד

בהבנה הראשונה דוד המלך נבהל כי הוא חשב שמשמיים כבר מקללים אותו אבל הוא מיד התחבר עם הנקודה שהקב“ה עושה את הכל לטובתו ואז מיד יצאה בת קול ואמרה לו: אתה הרגל הרביעית במרכבה, הוא הפך גם את הנקודה הזאת למזמור לדוד, הכוונה להתחברות ולא לפירוד לכן דוד המלך הוא שורש הגאולה ושורש התיקון, הסוד של המיתוק של הגבורות זה לקבל באהבה ובשמחה והיום זה עבודה נוראית..

שנזכה לשמוח וקבל את כל מה שעובר

היום בכל שנייה מראים לאדם חורבן אחר, כל שנייה יש בעיה כזאת ובעיה כזאת ובעיה כזאת, לפעמים אדם אומר: טוב, תן לי שנייה לנשום בן בעיה לבעיה, תן לי רגע איזה מרווח – עבודה שלנו זה למתק את זה, הכוונה להגיד: יש בורא לעולם והכל לטובה, זה הכל רק חסדים של השם. צריך לכוון בתקיעות: שנזכה לשמוח ולקבל את כל מה שעובר עלינו באהבה וזה סוד המיתוק, להפוך את הכל לניגונים, זה עומק העבודה של הלווים בבית המקדש. הלווים זה העניין של הגבורות, ע“י הניגונים הם היו ממתקים את הגבורות לכל עמ“י בכל השנה – העיקר זה הדעת של רבינו איך לעבור את העולם הזה בשלום.