פרשת ראה | ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה

בעזרת השם נתחיל היום לראות נקודה מפרשת ראה. כידוע ספר דברים לא נאמר מפי הקב“ה למשה אלא מפי משה. כמובן שכל מה שיש למשה רבינו להגיד לעמ“י
זה מפי הקב“ה אבל יש הבדל מהותי בין חומש דברים לחומשים הקודמים,
בחומש שמות, ויקרא ובמדבר זה בחינה של ’וידבר השם אל משה לאמר, דבר אל בנ“י’, משה שומע את הדיבור של הקב“ה והוא בא ואומר את זה לעמ“י, אז פה משה הוא רק מעבר אבל בחומש דברים זה כבר עניין אחר ’אלה הדברים אשר דבר
משה אל כל ישראל‘, הקב“ה נתן למשה רבינו בשלושים ושבעה ימים האחרונים של חייו להגיד את דבריו ואת תורתו

בהתחלה פונה בלשון יחיד-ראה

ארבעים שנה משה רבינו מנהיג את עמ“י במדבר וכל מה שהוא אומר זה מפי הקב“ה, את חומש דברים משה רבינו אומר מעצמו, זה יסוד ראשון. בפרשת ראה משה
רבינו פונה לעמ“י ואומר להם ’ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו אל מצות השם
א-לקיכם אשר אנכי מצוה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצות השם א-לקיכם‘ בפשטות משה רבינו מעורר את עמ“י להתבוננות ולמחשבה לראות את הברכה והקללה שיש בכל העולם – בכל המציאות שלנו יש ברכה ויש קללה משה רבינו אומר מיד ’הברכה אשר תשמעו אל מצות השם…והקללה אם לא תשמעו אל מצות השם‘ על הפסוק הראשון ’ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה‘ יש כמה נקודות להתבונן בהם והשאלות האלה פותחות פתח להסתכל בנקודה יותר עמוקה על כל המהלך. משה רבינו בהתחלה פונה בלשון יחיד ’ראה‘, זה פנייה ליחיד, לכל אחד ואחד, אבל שימו לב מיד משה רבינו עובר לרבים ’ראה אנכי נתן לפניכם‘ – אם התחלת בלשון יחיד אז למה עברת ללשון רבים? באמת לפי הלשון אדם אומר לחברו ראה אני נתן לפנייך – מה זה לפניכם? או שתגיד ראו אנכי נתן לפניכם או ראה אנכי נתן לפנייך

הרי אין עוד מלבדו והוא אחד יחיד ומיוחד

-זה שאלה ראשונה וכמעט כל המפרשים שואלים את השאלה הזאת. שאלה נוספת ששואלים: מי נותן את הברכה והקללה בעולם? משה רבינו נותן את הברכה והקללה בעולם? הרי אין עוד מלבדו, רק הוא נותן את הברכה והקללה אז מה זה שמשה רבינו אומר לעמ“י ’ראה אנכי נתן לפניכם‘? הרי אמרנו שפה זה לא משה רבינו מדבר בשם הקב“ה אלא פה משה רבינו מדבר מעצמו לעמ“י אז איזה משמעות יש למשה רבינו להגיד לנו שהוא נותן את הברכה ואת הקללה? נכון שלצדיק יש תקפיד חשוב, הוא מגלה את כל הדרכים וכל התורות, הכל נכון, אבל אחרי הכל אין עוד מלבדו והוא אחד יחיד ומיוחד, הוא נותן את כל הברכות והוא נותן את כל הקללות, לא אף אחד אחר..

ראה אנכי (?!) נתן

בפשטות הרבה מהמפרשים אומרים שהיה צריך להיות כתוב: ראה השם נתן לפניכם ברכה וקללה, מה זה ראה אנכי נתן לפניכם ברכה וקללה? זה הקב“ה נותן, לכאורה היה צריך להיות כתוב ראה או ראו השם נתן לפניכם ברכה וקללה. משה בא ומלמד אותנו
מה זה הברכה והקללה ומה זה האמת והשקר, אבל מי נותן את הברכה והקללה? הקב“ה – זה שתי שאלות מרכזיות וכמעט כל המפרשים שואלים את השאלות האלה

אלא זה פנייה לצדיקים יחידים

אנחנו נראה דרך אחת בקיצור נמרץ וזה מובא באור החיים הקדוש ובעוד כמה מפרשים. דבר ראשון מדוע משה רבינו מתחיל בלשון יחיד ’ראה אנכי נתן לפניכם‘ ואז עובר ללשון רבים, ונשים-לב לזה שמשה רבינו מתחיל עם פעולת ראייה, ראה, בוודאי שהוא מתכוון לראייה-שכלית ולא לראייה-גשמית כי אף אחד לא יכול לראות בעין הגשמית ברכה וקללה, אלא תתבונן שיש פה עניין של ברכה וקללה, זה בפשטות, אבל הוא מתחיל בפעולת הראייה ואחרי זה הוא אומר ’את הברכה אשר תשמעו‘, מיד הוא עובר לשמיעה. בהתחלה הוא מתחיל בראייה ואח“כ הוא עובר לשמיעה, לכן יש מהלך כזה: מה שמשה רבינו אמר בלשון יחיד ’ראה‘ זה באמת רק לצדיקים יחידים, זה לא לכלל ישראל. משמעות ’ראה‘ זה לא פנייה לכלל ישראל אלא זה לצדיקים יחידים שיש להם את כוח הראייה, (מיד נסביר מה הכוונה לכוח הראייה) ואליהם מדבר משה רבינו. ’לפניכם‘ פה הוא פונה לכלל עמ“י. לצדיקים הוא אומר ’ראה אנכי‘ ולשאר עמ“י הוא אומר ’נתן לפניכם היום ברכה וקללה, את הברכה אשר תשמעו‘ – לכלל ישראל זה פעולה של שמיעה ולא פעולה של ראייה. אז הלשון הזאת שמתחיל ביחיד ועובר לרבים, הרבה מפרשים מסבירים שהכוונה בראה זה פנייה לצדיקים גדולים מאוד שיכולים לראות, כלל ישראל לא שייכים בעניין הראייה אלא העניין שלהם זה השמיעה, לכן הוא אומר ’הברכה אשר תשמעו‘, הוא פונה בלשון שמיעה..

משה רבינו אומר לצדיקים מה לראות: אנכי

ועוד מה זה ’אנכי‘? איך משה רבינו אומר ’ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה  וקללה‘. אומר האור החיים הקדוש ועוד כמה מפרשים שמשה רבינו פונה לצדיקים האלה שיכולים לראות ואומר להם את מה לראות: אנכי. איזה אנכי לראות? ראה אנכי השם א-לקיך, תתבונן בדיברה הראשונה בעשרת הדיברות. הצדיקים יכולים לראות את אנכי השם א-לקיך אבל כלל ישראל מה צריכים לעשות? לשמוע
את המשפטים, ללמוד ולקיים את התורה – זה בפשטות החילוקים בין העניין של הראייה והשמיעה ובין העניין של היחיד והרבים, ’ראה‘ זה פנייה לצדיקים גדולים מאוד..

יש את התורה של האות אלף והאות בית

’לפניכם‘ זה פנייה לכלל עמ“י. אנחנו רואים שיש עוד הבדל, אצל הצדיקים יש עניין של ראייה ואצל כלל עמ“י זה לשון של שמיעה, דבר נוסף: עמ“י צריך לשמוע את המשפטים, הכוונה את המצוות, ואת מה הצדיקים רואים? ’אנכי השם א-לקיך‘. עכשיו כדי להבין את עומק הדברים נגיד הקדמה קצרה כדי להכנס קצת יותר לעומקם של הדברים מכיוון שהדברים פה הם מאוד-מאוד עמוקים. רבינו האר“י שואל בתחילת ספרו ’ליקוטי תורה‘ מדוע התורה פותחת באות בית ולא באות אלף, אם כל התורה זה סיפור בריאת העולם אז שתתחיל באות אלף, לכאורה יש פה איזה נקודה של דילוג, כביכול הקב“ה דילג על האות אלף. מסביר רבינו האר“י כאן יסוד מאוד גדול: באמת יש 2 תורות, יש תורה של אלף ויש תורה של בית, התורה שאנחנו יודעים זה תורה של בית לא תורה של אלף. כשאנחנו אומרים שיש 2 תורות זה
לא הכוונה כפשוטו, אלא הכוונה לשני רמות ורובדים שונים של פירושים אחרים לגמרי לתורה, ז“א שהתורה היא אחת והיא נצחית אבל כשאנחנו משתמשים בלשון הזו שיש שתי תורות, הכוונה היא שיש שתי דרכים כלליות ועיקריות לפרש את התורה

שמה יש אחדות מופלאה בין הקב“ה לאדם

בתורה שלנו שזה נקרא תורת הבריאה זה התורה שבעצם שאנחנו רגילים ללמוד אותה ולשמור אותה ולקיים אותה וכל זה נקרא תורת הבריאה אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שיש גילוי אחר לגמרי של התורה שהיא נקראת תורת האצילות, זה בעצם תורה שקודמת לתורה של האות בית. בתורה שלנו בכלל לא כתוב התורה של האלף, כל התורה שלנו זה איך האדם צריך לעבוד בעולם הזה את הקב“ה אבל יש תורה אחרת שלעתיד לבוא כשיבוא משיח צדקנו באלף השביעית ואח“כ עד אין-סוף זמן, נתחיל ללמוד את התורה הזאת, וזה תורה של עולמות רוחניים נשגבים מאוד ששם אין בחינה של פירוד בין האדם לבין הקב“ה, שמה יש אחדות מופלאה מאוד בין הקב“ה לאדם..

צדיקים גדולים במעלה שיכולים

היום אנחנו כמעט לא יכולים להבין ולהגיד על מה מדובר בכלל, מהי התורה שנקראת התורה של האלף שזה התורה של האצילות, זה תורה של אורות רוחניים עליונים, זה אין-סוף. כל התורה שאנחנו היום לומדים זה ניצוץ אחד מהתורה של האלף. הבית זה ניצוץ של התורה של האלף רק שאנחנו לא יודעים מה זה, זה עדיין לא נגלה לנו לכן זה בחינת נסתר מאתנו, אבל עם כל זה אומר רבינו האר“י שהיה שלב במהלך בריאת העולם ובסדר הנהגת הדורות שהיה התחלת התגלות התורה של האצילות שזה התורה של האלף – שימו לב התורה שלנו שזה סיפור בריאת העולם מתחילה במילה ’בראשית‘, באות בית. מה מתחיל בתורה שלנו באות אלף? עשרת הדברות. ’אנכי השם א-לקיך‘ – אומר רבינו האר“י הקדוש שמכאן אנחנו לומדים שבעשרת הדברות במתן תורה התחילה להתגלות התורה של האלף, מזמן מתן תורה יש בחינה של גילוי של התורה של האלף שזה התורה של האצילות. יש בחינה שהתורה הזאת התגלתה בעולם אבל אומר רבינו האר“י הקדוש שרק צדיקים יחידים בדורות יכולים להשיג את התורה של האלף
אבל גם-כן לא בשלמות כי אדם בעולם הזה לא יכול להשיג את זה בשלמות, אבל עם כל-זה יש צדיקים גדולים במעלה שהם יכולים להתחיל להשיג את התורה של האלף

כל תיקון העולם תלוי בתורה של האלף…!!

הצדיקים הגדולים במעלה משיגים את התורה של האלף והם למדו דברים רוחניים מאוד-מאוד גבוהים שאנחנו לא מבינים, אומר רבינו האר“י הקדוש שאחרי שהם משיגים את זה, הם מתחילים לגלות לנו את התורה של האלף בתוך העולם – הם מתחילים להאיר את התורה של האלף בעולם, כל תיקון העולם תלוי בדבר הזה, שיהיו צדיקים במשך הדורות שיגלו את התורה של האלף והם יתחילו להאיר לנו..

’בראשית ברא א-לקים את השמיים ואת‘

ע“י שהצדיקים הגדולים מתחילים להאיר את התורה של האלף, זה תקוותנו וזה היכולת שלנו בעצם להגיע לתיקון ולעשות את כל תפקיד שלנו בעולם, מכיוון שבלי התורה של האלף אי-אפשר בשום פנים-ואופן לתקן את העולם. נכון שיש לנו תורה ’בראשית ברא א-לקים את השמים ואת הארץ‘ ויש מצוות, אבל בלי התורה של האלף, אף אחד לא יכול להגיע לתיקון שלו והעולם לא יכול להגיע לתיקון שלו – יש אומרים שדוד המלך רמז את כל זה בתהלים ’כי אם בתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו‘ – שימו לב לדיוק פה, ’כי אם בתורת השם חפצו‘, אז מה חפצו של האדם? תורת השם. ואח“כ מה כתוב? ’ובתורתו יהגה יומם ולילה‘ איזה תורתו הוא יהגה יומם ולילה? תורת השם זה התורה של האלף כי כל אדם רוצה בפנימיות שלו להשיג את התורה של האלף, אבל באיזה תורה אדם לומד והוגה? בתורתו של האדם שזה התורה של האות בית. אז בתורה של האלף יכול להיות לנו רצונות, ’כי אם בתורת השם חפצו‘, הוא רק יכול לחפוץ בתורה הזאת, אבל במה אדם כן יכול ללמוד? את התורה של הבית שזה תורתו של האדם..

הצדיקים מגלים לנו מה ששייך לגלות לנו

כאשר יש לאדם רצון לתורה של האלף והוא לומד את התורה של הבית אז שתי הדברים האלה ביחד זה ’והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול‘, אז הוא יזכה להיות בחינת עץ שגודל וצומח, אבל מפה אנחנו לומדים שיש עניין שהאדם ישתוקק ויחפוץ להגיע לתורה הזאת שנקראת התורה של האצילות,
אבל כמו שאמרנו זה תורה מאוד רוחנית, אז מה לנו
ולתורה הזאת? הלוואי שנזכה ללמוד את השולחן-ערוך, הלוואי שנזכה ללמוד את התורה של הבית, אנחנו
עדיין רחוקים מזה – אז אם כך מה לנו ולתורה של האלף? אבל אומר רבינו שכל תקוותנו זה אותם צדיקים שזכו להשיג את התורה של האלף והם מגלים לנו מה ששייך לגלות לנו ואז אנחנו יכולים בזכות הגילויים האלה לקיים את התורה של בית. אבל בלי הגילויים שהצדיקים מגלים לנו לא נוכל גם לזכות לקבל ולהבין את התורה של הבית..

לך תשיג את התורה של האלף

יש רמז לדבר הזה שכל העניין שלנו בדבר הזה זה אך ורק ע“י התורה של האלף. דבר ראשון צריך לדעת שרק הצדיקים הגדולים מגלים לנו את התורה של האלף, והבחינה הזאת על ההשגה של תורת האלף זה לא נקרא שמיעה אלא זה נקרא ראייה, לכן משה רבינו מתחיל ב’ראה אנכי‘, הוא פונה לצדיקים במשך כל הדורות: ראה אתה, כל צדיק וצדיק, את אנכי. לך ותשיג את התורה של האלף, לכלל ישראל זה ’אשר תשמעו‘, זה בחינת שמיעה.
רבינו האר“י מסביר שראייה זה התורה של האלף ושמיעה זה ההשגה של תורת בית..

בגמרא: תא-שמע. בזוהר הקדוש: תא-חזי

אחד הצדיקים שהתחיל לגלות לנו מהבחינה של התורה של האלף זה רבי שמעון בר-יוחאי. בגמרא שזה התורה של הבית שזה התורה שלנו היום, כשחכם רוצה לפנות לחברו הוא אומר לו ’תא-שמע‘, בוא תשמע. בזוהר הקדוש כשחכם פונה לחברו הוא אומר לו ’תא-חזי‘. מה הסיבה שהזוהר שינה את הלשון? הרי חכמי הגמרא וחכמי הזוהר זה אותם חכמים, אז מדוע הזוהר אומר בלשון תא-חזי והגמרא אומרת בלשון תא-שמע? מכיוון שהזוהר הוא בבחינת התחלת הגילוי של הראייה ואילו הגמרא זה עדיין בבחינת תורת בית שזה תורת הבריאה לכן זה בבחינת תא-שמע. במשך הדורות היו צדיקים יחידי-הדורות שהשיגו את התורה של האלף והם מאירים לנו את התורה הזאת, אז דבר ראשון שצריך לדעת זה שאך ורק ע“י הצדיק אפשר להשיג מזה. את התורה הזאת צריך להשיג דווקא בעקבתא דמשיחא כי רבינו אומר בתורה ל’ בליקו“מ שככל שהחולה יותר גדול, צריך רופא יותר גדול, רבינו אמר את זה בלשון משל

יהודי עם בעיה רפואית מגיע לרופא גדול

בפשטות החולים זה הרחוקים מהקב“ה, זה העקבתא דמשיחא, העקביים. הרופא הגדול זה הצדיק, אבל זה לא רק שהוא רופא גדול אלא הוא גם מגלה תורה ממקום מאוד גבוה. כדי להציל את נשמות העקבתא דמשיחא צריך רופא מאוד גדול שהוא בבחינת הצדיק שיכול לקיים ’ראה אנכי‘ שהוא רואה את ’אנכי השם א-לקיך‘, שמשיג את התורה של האלף ואז הוא גם יכול להאיר לנו. אז היסוד הראשון זה קודם כל לדעת שרק צדיקים מאוד גדולים יכולים להאיר לנו את התורה של האלף. מצד הטבע ברוך השם אין יהודי שהוא לא חכם, הקב“ה נתן לנו שכל מיוחד. ברוך השם שיש לנו שכל אבל צריך חוכמה יותר גדולה מהחוכמה שלנו לדעת מתי לזרוק את השכל. אם אנחנו נבוא עם חוכמות לצדיק אז אומר רבינו משל לדבר: היה איזה יהודי שהיה לו בעיה רפואית והוא הלך לרופא גדול. הרופא אמר לו יש לך בעיה איקס. החולה אמר לו: בעיה איקס? אני מציע לך שתעשה כך וכך. אומר רבינו מה אתה נותן עצות לרופא הגדול? הרופא הגדול יודע איך לרפאות אותך – צריך לדעת שזה העניין של ההתבטלות לצדיק ועל זה האדם צריך לבקש ’הורני השם דרכך, אהלך באמתך‘..

בפסוק הזה נרמז כל התיקון של האדם..

דרכך ואמתך זה העניין של הצדיק שיאיר לנו ונוכל לקבל את דעתו. למעשה זה כתוב במפורש בפרשת עקב, עמ“י עשה את העגל, משה רבינו ירד מהר סיני וראה שעמ“י עשה את העגל. בפרשת עקב משה רבינו מזכיר את מה שהיה בחטא העגל ומה הוא אומר? ’ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרף אתו באש ואכת אתו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשלך את עפרו אל הנחל הירד מן ההר‘ – קודם כל שרפתי את העגל באש, זה לא מספיק ששרפתי אותו אח“כ טחנתי אותו עד אשר דק לעפר – משה רבינו עשה את כל העגל בבחינת עפר, ואת העפר
הזה הוא השליך אל הנחל היורד מן ההר – בפסוק הזה
נרמז כל התיקון של האדם, שאדם יהיה בבחינת
’ונפשי כעפר לכל תהיה‘ שיזכה למידת הביטול, לדעת
שאני לא יודע כלום. כשאתה לא יודע כלום אפשר
לזרוק אותך לנחל נובע מקור חכמה, זה הנחל היורד מן ההר.

כדי לגלות עולמות צריך לעבור

זורקים אותך לנחל – עכשיו תתחיל לקבל שכל אחר,
תתחיל לקבל השגות אחרות והבנות אחרות ופתאום
תגלה עולמות חדשים, אבל כדי לגלות את העולמות האלה שימו לב מה צריך לעבור וזה כל הדור שלנו: עגל זה
כל העבודה זרה והגאווה שבתוכנו, אז דבר ראשון
הצדיק שורף אותו באש, זה כל השריפות שעוברים
על כל אחד ואחד מאתנו, זה הביזיונות וכל מה שעובר
עלינו, זה הדבר הראשון. אחרי שאדם נשרף וזוכים
להחזיק מעמד אדם אומר: זהו, ברוך השם זה נגמר, סיימתי. לא, עכשיו
מתחיל שלב ב‘ עכשיו מתחילים לטחון אותך דק עד שאתה הופך להיות גרגירי-עפר.

לזרוק את השכל – קל להגיד קשה לעשות

אדם אומר אני כבר לא אדם, אני כבר לא שום מציאות – אומר משה רבינו: אם הגעת למצב הזה שאתה כבר לא מציאות, אפשר עכשיו לקחת אותך ולזרוק אותך לתוך הנחל היורד מן ההר, זה הר סיני. מהמוחין הכי גדולים בעולם יורד נחל נובע מקור חכמה עד למטה, אתה יכול עכשיו להכנס לתוך הנחל, פה כל התיקון שלך. פתאום תצא משם אדם חדש לגמרי, הכוונה שפתאום תקבל הבנות והשגות חדשות לגמרי. אז היסוד הראשון בלהתקשר ולהתחבר עם התורה של אלף זה קודם כל צריך לדעת לזרוק את השכל לגמרי ולהתקרב לצדיק. זה קל להגיד לזרוק את השכל אבל זה לא כ“כ פשוט לעשות את זה כי מנסים אותנו ביום-יום – אנחנו צריכים לדעת באיזה נקודות בדיוק יש לנו בעצם מחלוקת עם הצדיק. קודם כל צריך לדעת שיש לנו מחלוקת על הצדיק, אמרתי את זה למישהו והוא אמר לי: מה פתאום? אני לא חולק..

אני אגלה לך סוד, רבינו דיבר גם על זה..!

סיפרתי לו מעשה שהייתי לפני כמה זמן בבעיה של שלום-בית, ברוך השם הבעל הוא חסיד ברסלב, הוא מתבודד כל יום אבל יש לו קצת גבורות. אשתו מדברת אליו
לא יפה אז בסדר, עכשיו יש את תורה ו‘ בליקו“מ שם רבינו אומר: עיקר התשובה ישמע בזיונו ידום וישתוק, אז הוא לא יכול לשתוק. אמרתי לו: תראה אתה
טס לאומן, אתה מקורב לצדיק, תזכור שיש את תורה ו‘. אז הוא אמר לי: תורה ו‘ זה אמת לאמיתה, אבל רבינו לא התכוון על המצב שלי בבית. אמרתי לו: זה המחלוקת שלך על רבינו. אתה קשה לך לשתוק אז החלטת שרבינו לא מדבר על המצב
שלך, אמרתי לו: אני אגלה לך סוד, רבינו דיבר גם על המצב הזה. לפעמים קשה לנו בתוך הפנימיות שלנו לקבל את הדעת של רבינו, לא נחלוק על זה, אדרבה לפעמים
אפשר ללכת ולמסור שיחות לאלף אנשים בדעת של רבינו, אבל תדע לך שחצי שעה אחרי זה ינסו אותך אם אתה באמת מקיים את זה הלכה למעשה, אחד הדוגמאות המצויות זה שרבינו אומר לנו לשתוק לביזיונות ולא לכעוס ולא להקפיד על אף אחד

 מה יקרה רבע שעה אחרי שתדבר על זה?

ככל שאדם יותר יתחזק בזה הוא יראה שרבע שעה אחרי שהוא מסר שיחה לאלף אנשים והוא חיזק את החברים שלו ואמר להם: אתם יודעים מה זה איזה אור גדול לזה לשמוע ביזיון ולשתוק ולא לכעוס ולא להקפיד – תדע לך אתה תדבר על זה ורבע שעה אחרי זה יבדקו אותך משמיים, עכשיו בוא נראה איפה אתה אוחז בדבר הזה – ככה זה וזה הדרך, לכן אומר משה רבינו שצריך לשרוף באש, אח“כ צריך לטחון. את מה שורפים באש? את כל הגאווה שלנו, את כל המידות הרעות שיש בתוכנו. צריך לדעת שברגע שהתקרבנו לרבינו ואדם הולך בדרך של ההתבודדות וההתקשרות עם הצדיק, אז כל מה שעובר עליו, תדעו שיש פה רק אשם אחד, אל תחפשו אשמים. אל תאשים את אשתך, את הילדים את ההורים ואת המנהל עבודה, ברוך השם תמיד אפשר למצוא מישהו..

שולחים לו משאיות של יהלומים

תמיד אפשר למצוא את מי להאשים אבל תדע לך שאם היית באומן בראש-השנה ואתה מתבודד אז תדע לך שיש לך אשם אחד. אם אתה רוצה לריב עם מישהו לך תריב עם רבינו ישירות, אל תלך לחפש עכשיו לבושים של הדבר, כל זה בשביל בירור המידות. כדי לזכך את המידות שלנו אין דרך אחרת, עשינו עגל שזה הגאווה. רבינו אומר שבדורות האלה יש 2 עבודות זרות עיקריות: הגאווה ותאוות ממון ומי יכול להגיד על עצמו שהוא לא נכשל בדברים האלה?
זה כמעט לא מציאותי בדורות שלנו. אז צריך לדעת שברגע שהתקרבנו לרבינו אז כל מה שעובר עלינו בניסיונות ובקשיים זה הכל בשביל לתקן את המידות שלנו,
אין משהו אחר. יש אלף תאוריות שזה משהו אחר אבל צריך לדעת שזה הנקודה ועל ידי זה האדם נבנה כל פעם צירוף אחרי צירוף. הרב אליעזר ברלנד שליט“א
אמר שאדם צריך לדעת שכל שתיקה שהוא שותק שולחים לו משאיות של יהלומים.

….תשמור עיניים כי אתה הפושע הכי גדול

אם אדם זוכה לקיים ישמע בזיונו ידום וישתוק, בפרט אם זה עם ההתקשרות עם הצדיק, אז רבינו אומר שאז ’נעשה ע“י זה אדם לשבת על הכסא‘. לפני שאדם שותק הוא בגדר אדם רק שחסר לו אות אחת ’אלף‘ אז הוא ’דם‘ שזה הדמים העכורים, זה הכל כעס והקפדות זה האש של הגבורות שרוצה לשרוף את כל העולם, אז או לשרוף את כל העולם בכעסים והקפדות או לשרוף את העולם בתאוות. לפני שנים שמעתי מהאדמו“ר מפוריסוב שאמר לי: באמת כשאדם הולך ברחוב הוא צריך לשמור את העיניים, אבל אל תשמור את העיניים כי אתה הצדיק הכי גדול – הפוך, תשמור את העיניים כי אתה הפושע הכי גדול, אם אתה מרים את העיניים אתה שורף את כל הרחוב, רק המחשבות והרצונות שלך שאתה הולך ברחוב שורפות את הרחוב..

שרפתי את העגל (הגאווה שלכם) באש!!

אם אדם יודע שהוא כולו דמים לכן הוא שומר את העיניים כדי לא לשרוף את כל הרחוב והוא מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק אזי לאט-לאט האות אלף מתחילה להתחבר איתו ואז מה נעשה? מדם נעשה אדם. דמים זה שהתאוות והמידות מובילות את האדם בעולם, זה כעסים והקפדות וקנאה או שפתאום נכנס לו איזה שיגעון לתאווה, אז אין לו יום ואין לו לילה מהדבר הזה – זה נקרא שאדם הוא בבחינת דמים. הדמים שזה התאוות והמידות מובילים אותו, אז כשאדם מקיים ישמע ביזיונו ידום וישתוק והוא מוכן לקבל את כל מה שעובר עליו, אז נכון שבאותו רגע זה שורף ולא נעים, כמו שמשה רבינו אומר: שרפתי את העגל (הגאווה שלכם) באש, אבל אומר רבינו כמה השתיקה הזאת משתלמת לאדם כי כל שתיקה
מצטרף לך עוד בחינה של האלף ולאט-לאט אתה הופך להיות מדם לאדם. אדם זה שהשכל, התורה, האמונה וההתקרבות להקב“ה, מתחילות להוביל את האדם בעולם

מתחיל לקבל יישוב הדעת ושכל להתבונן

או שהדמים מובילים את האדם בחיים שזה מידות ותאוות או שהבחינה של אדם מוליכה אותו בעולם – כל קבלה שאדם מקבל את הדרך של האמונה והעצות של רבינו, צריך לדעת, עכשיו באותו רגע זה לא נעים לך, אבל תדע לך, רק תחכה שהשריפה הזאת של ההקפדה והכעס  שיש לך עכשיו תעבור, ואז אומר לך רבינו אם תשמע את הביזיון ותשתוק אתה נעשה אדם, אחרי שתעבור השריפה הזאת ששופרים עכשיו את העגל בתוכך ופתאום אתה תראה שאתה מתחיל לקבל יישוב הדעת ושכל להתבונן על הדברים בצורה נכונה, ואתה מתחיל להבין דברים
בצורה נכונה, החיים של האדם מתחילים להשתנות לגמרי. שמעתי מהרב ברלנד שליט“א שאמר: ככל שאדם צריך להשיג דבר יותר גבוה, תדע לך שיצרפו אותך ילבנו אותך  בדבר הזה יותר ויותר. צריך לדעת שיכול להיות שאתה עושה דברים טובים, אתה רוצה לפתוח מוסד חסד, בית-כנסת או כולל, אתה רוצה להיות ת“ח וכן הלאה, אבל אם אין את האש אז מה קורה? אתה גדל וגם העגל גדל, העגל זה הגאווה. ככל שתצליח יותר ככה הגאווה שלך הולכת וגדלה יותר לכן משמיים
ירחמו עלייך שזה לא יתקיים אלא ישברו אותך, אחרת ההצלחה הזאת זה בעצם עגל

בחיצוניות עושה טוב, אבל בפנימיות זה עגל

נכון שבחיצוניות אתה עושה דבר טוב אבל בפנימיות אתה עושה עגל, מכיוון שאנחנו לא יודעים לברר את זה, אז כשאדם זוכה להתקרב לצדיק, הצדיק כל הזמן מברר אותו שבאמת כן יוכל לעשות דברים טובים, ואיך עושים דברים טובים? ע“י השריפה באש והטחינה דק עד עפר. אומר רבינו שע“י זה אדם הופך להיות מדם לאדם, אז איזה אות חסרה לו? ’אלף‘ אומר רבינו האות אלף זה נמשך מהתורה של האלף, מהתורה של האצילות, היא נמשכת לאדם והיא בונה אותנו כי כל מה שאנחנו יכולים להבנות באמת זה מהבחינה הזאת של התורה של האלף, עכשיו נראה
את הדבר הזה בעוד היבט, בשיחות הר“ן שיחה ג‘ יש שיחה קצרה אבל זאת
שיחה מאוד-מאוד משמעותית, ר‘ נתן אומר על רבינו: ’הפליג מאד בגדולת
הבורא יתברך שמו, ואי אפשר לבאר זאת בכתב. ואמר: כי לגדולת הבורא יתברך
אין שעור כי נעשים דברים נוראים בעולם, נפלאים ונוראים מאד ואין יודעים כלל‘…

עדיין אין יודעים שום ידיעה כלל, כלל לא..

מה זה גדולת הבורא? הכוונה כמה שנהיה יותר חכמים עדיין לא נשיג אפס-קצהו מה הקב“ה עושה בעולם. גם אם האדם השיג השגות והוא ר‘ שמעון בר-יוחאי והוא משה רבינו, אפילו הם הצדיקים הכי גדולים עדיין השיגו משהו אבל זה ביחס של כטיפה מן-הים. בהמשך השיחה רבינו אומר: ואין יודעים כלל, היינו שעדיין אין יודעים שום ידיעה כלל, כלל לא. וגם מה שמובא כי תכלית הידיעה אשר לא נדע‘..

…בפשטות מדובר פה על צדיקים גדולים

רבינו חוזר על זה כמה פעמים שתכלית הידיעה שלא נדע, הכוונה שכל העניין של הלימוד זה לדעת דברים וזה הכל בתורה בית, עד איפה? עד שלא תדע, הכוונה עד שכל פעם תשיג מחדש עוד ועוד השגות מתורה אלף, לכן תכלית הידיעה שלא נדע, הכוונה ברגע שאתה משיג מתורה אלף אתה מבין שכל מה שהשגת עד עכשיו זה היה כלא-היה ואז אתה משיג השגות חדשות וזה כל הזמן חוזר עד אין-סוף, בפשטות רבינו מדבר פה על צדיקים גדולים מאוד. רבינו אומר שצדיקים שיודעים הרבה מאוד, הם משיגים שהם לא יודעים כלום – רבינו דיבר על תכלית הידיעה שלא נדע וכל זה העבודה של הצדיקים להשיג מתורת האצילות, מתורה אלף
לתורה בית. בהמשך השיחה ר‘ נתן אומר: ’גם הפליג מאוד בגודל מעלת התשובה‘..

אם זה גבוה מהתורה אז איפה זה כתוב?

שימו לב, רבינו הכניס את הנושא הזה של תורה של אצילות לעניין של התשובה: ’ואפילו כשנופלים מאד חס ושלום וכל אחד נפל למקום שנפל רחמנא לצלן, אף על פי כן אסור לייאש עצמו, כי תשובה גבוה למעלה מן התורה‘, התשובה זה מצווה  ואם זה גבוה מהתורה אז באיזה תורה זה כתוב? אלא עכשיו רבינו מגלה לנו פה סוד: התשובה זה מתורה של אצילות זה לא מתורה של הבריאה (בית). אומר המדרש רבה ששאלו את התורה של הבריאה: חוטא, מה יהא דינו? אמרה התורה: החוטא בחטאו ימות. אמר להם הקב“ה: אם כך לא השגתם את התורה של התשובה. כל זה רמזים שבתורה שלנו היום יש מצב שאין לאדם תקווה. אדם הרבה לעשות חטאים ופשעים והלך הרבה מאוד כנגד הקב“ה, יש מצב של אין תקווה אבל זה בתורה של הבית שזה התורה של הבריאה אבל בתורה של אצילות התשובה נמשכת מהתורה של אצילות והיא יותר גבוהה מהתורה הזאת, לכן אומר רבינו שאעפ“י כן אסור לייאש את עצמו כי התשובה גבוה למעלה מהתורה, על כן אין שום ייאוש בעולם כלל

תראה איך אנחנו נראים ותראה מה קורה?!?!

לכאורה מאיפה אתה רבינו אומר שאין שום ייאוש בעולם כלל? תראה איך אנחנו נראים ותראה מה קורה, תראה את המצב. אומר רבינו: בתורה של הבריאה
אין תקווה, החוטא בחטאו ימות אבל רבינו כל-כך צעק את הנקודה הזאת של אין ייאוש ופה רבינו מגלה את זה – כל זה נמשך מכוח התשובה שאנחנו בכלל לא יודעים מהי התשובה מכיוון שהתשובה היא מהעולם של אצילות היא מהשגות הרבה יותר גבוהות רק שאנחנו שומעים את מה שהצדיקים מגלים לנו. לכן
אומר רבינו בהמשך כך: ’על כן אין שום ייאוש בעולם, כי אם יזכה יהיו נעשין מעוונותיו עניין אחר לגמרי‘, איזה מין דבר זה? יהיה נעשה מהעוונות של האדם עניין אחר לגמרי – מה הפשט? אדם חילל שבת או עבר על כך וכך ייסורים, זה עוונות ויש תביעה על האדם, אומר רבינו שיש בחינה שנעשה מזה עניין אחר לגמרי.

והעיקר שהכל תלוי בו שלא יהיה מייאש..

רבינו ממשיך: ’וכמו שאמרו חז“ל: שנתהפכין העוונות לזכויות, ויש בעניין זה סתרי נסתרות‘. הסתרי נסתרות זה הכל הבחינה הזאת שהצדיק השיג את התורה הזאת של ’ראה אנכי‘ שזה התורה של האצילות שאנחנו לא יכולים להבין ולהשיג אותה, הוא רק מגלה לנו קצת ומאיר לנו בחינות מהמקום הגבוה הזה ואומר לנו: תדע לך שאפילו בעוונות של עמ“י יש כזה סוד מאוד גדול שאם האדם יזכה הוא יקבל שכר על העבירות שלו, זה הכוונה של הגמרא וזה הסוד של התשובה. רבינו מסיים את השיחה בהלכה למעשה: ’רק הכלל שמכל הנפילות והירידות שבעולם רחמנא לצלן יכולים לחזר אליו יתברך בנקל כי לגדולתו אין חקר. והעיקר שהכל תלוי בו, שלא
יהיה מייאש עצמו מלצעוק אל השם ולהתחנן ולהתפלל אליו יתברך תמיד‘.